פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה

ברוכים הבאים לפורום דיכאון בהריון ואחרי לידה. בפורום זה תשמח ד"ר שרון בן רפאל לחלוק מניסיונה המקצועי כפסיכולוגית קלינית המתמחה בטיפול בקשיים נפשיים בהריון ואחרי לידה ומניסיונה האישי כאם. השינויים הפיזיולוגים, ההורמונלים והפסיכולוגים בהריון ולאחר הלידה תורמים לרגישות יתר בתקופה זו. נשים רבות חוות מצב רוח ירוד, מצב רוח לא יציב ו/או חרדה. מטרת הפורום היא לעזור להפריד את התופעות הנפשיות הנורמאליות בהריון ולאחר הלידה, מאלו הדורשות טיפול מקצועי ולספק מענה פסיכולוגי ראשוני לשאלותיכם. הפורום אינו מהווה תחליף לייעוץ או לטיפול מקצועי.
277 הודעות
240 תשובות מומחה

מנהל פורום דיכאון בהריון ואחרי לידה

11/11/2019 | 16:12 | מאת: נועה

היי אני בת 27 היריון ראשון טבעי נמצאת. בשבוע 16 פלוס יומיים.. כל יום מתחלף לי המצב רוח בצורה מאוד קיצונית..אני מרגישה שהגוף הוא לא שלי בעצם...עם כל התהליך הזה...בתחילת ההיריון עישנו בדיקות גנטיות שגילו אצלי נשאות לשלושה גנים אחריי זה בדיקת הדם של השקיפות עורפית הורידה את הסיכון לתסומנת דאון..אני מרגישה שאני לא נהנת מההיריון הזה אני פשוט מרגישה שאני על אוטומט ללכת לעבודה לנהל שגרת חיים שכל מה שאני רוצה זה להיות לבד בבית ... אני מפחדת מכל טלפון שאני מקבלת מהתקופה שחס וחלילה לא יגידו עוד תוצאות ..שלא לדבר לגשת לבדיקה אצל רופא..מרגישה פיזית חרדה..

21/08/2019 | 11:33 | מאת: הלן

אני בבית עם עוד 2 ילדים של בעלי בני 4 וחמש עד 14:00 כל יום חופש גדול. ותינוק בן שלושה חודשים שאני מאוד אוהבת. בארבע ימים האחרונים אני שמה לב שאני קצת חרדה לכך שיש לי אולי עצבות מסוימת אין לי סבלנות לילדים האחרים, אני קצת מתנשפת הרבה ומחפשת רגעים שקטים עם עצמי. בעיקר בא לי לשנות שגרה. אני עסוקה בלבדוק אם עבר לי. מנסה להעסיק את הראש במחשבות חיוביות. מעשנת הרבה יותר סיגריות עושה פילאטיס פעמיים בשבוע. ומקווה שהחופש הזה יסתיים והלבד עם התינוק יתן לי יותר נחת. יש משהו שיעזור לי לעבור את התקופה הזאת בטוב?

לקריאה נוספת והעמקה

הלן שלום, התקופה הזו קשה לרוב ההורים ובעיקר אם יש תינוק בבית. אין לך מה לדאוג בנוגע לתחושות שלך כי נשמע שהן מאוד טבעיות, החודשים הראשונים עם תינוק בבית הם מספיק מאתגרים ולהוסיף לכך שני ילדים מקשה עוד יותר על המצב. לכן העצות שלי יהיו מאוד טכניות. אני חושבת שאת צריכה לשאוף להוציא את הגדולים מהבית כמה שאפשר ולדאוג להם לפעילויות כדי שאת לא תצטרכי להעסיק אותם ותוכלי להקדיש זמן לתינוק ולעצמך. מה שיכול לעזור לך זה עזרה מקרובי משפחה או חברים שיקחו את הילדים הגדולים לכמה שעות פעילות בבוקר ואם זה לא אפשרי את יכולה אולי לחפש נער או נערה שיבואו לשחק עם הגדולים ולהוציא אותם קצת מהבית. זה פתרון לא יקר ואפילו שעתיים שהם יוציאו אנרגיות בחוץ בבוקר יעזרו לך להעביר את שאר שעות היום איתם בבית. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

09/08/2019 | 18:07 | מאת: 1234נטע

אני בהריון. יש לי 3 ילדים. זו פעם ראשונה שאני מרגישה כך בהריון. הייתי מרגישה רע אחרי ההריונות אבל לא במהלכן. אין לי חשק, תאהון וכוח לכחום. מנסה להתנהל רגיל עבור הילדים אבל ממש קשה לי נפשית. לא מצליחה להפסיק לחשוב. הראש משגע אותי. איך אני יכולה להרגיע טת עצמי??

לקריאה נוספת והעמקה

הי, יש מצבים רגשיים במהלך ההריון שדורשים עזרה מקצועית. אם את מרגישה כך מעל שבועיים כדאי להתייעץ עם אחות טיפת חלב או לפנות לפסיכולוגית שמתמחה בנושא. את זכאית לטיפול במסגרת הקופה וחבל לגרור את המצב הזה במשך כל ההריון. לצערי אין לי יכולת לדעת ממה את סובלת ולכן קשה להציע מה הדבר הנכון לעשות כדי להרגיע את עצמך. במצבים מסויימים יכול לעזור לך לעשות מיינדפולנס (סוג של מדיטציה) תוכלי למצוא קורסים ואפילו הקלטות און ליין אבל למצבים אחרים זה לא יעזור ולכן חייבים לעשות הערכה מקצועית לפני שנותנים המלצה. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

23/07/2019 | 12:01 | מאת: שילה

שלום אני בת 21 בשבוע 25 הריון ראשון סטודנטית בשלב סיום הלימודים השלב הכי קשה של הפרויקט גמר ,יש לי המון לחץ כל היום אבל אני פשוט מושבתת ברוב הזמן.הייתי עובדת עד ליפני שבוע בנוסף ועזבתי את העבודה כדי שיהיה לי יותר קל בלימודים אין לי כח לעשות שום דבר ובא לי פשוט להעלם ושכל המטלות יעלמו. אני רוב הזמן בתחושה של בעסה ואני חוששת שזה ישפיע על התינוק שלי .בעלי מאוד תומך ומתחשב אבל הוא לא מצליח להבין מה עובר עלי, אני בוכה המון מכל דבר בצורה שלא אפיינה אותי בעבר , אני חוששת שאני בדכאון מחוסר המעס שלי כי אני רוב היום עייפה ולא שמחה בקושי. אשמח שתייעצי לי אם אני במצב לגיטימי או שצריכה טיפול

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, סליחה על התשובה המאוחרת. אם את עדיין מרגישה כך אני ממליצה לפנות להערכה מקצועית אצל פסכיאטר או פסיכולוג שמומחה לנושא. כדאי לברר אם מדובר בדיכאון בהריון. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

30/06/2019 | 22:57 | מאת: סיגלית

שלום לך, אני אם יחידנית לילדה בת ארבע ולתאומים בני שנתיים. לאחר הלידה היה לי דיכאון. אמנם תיפקדתי כרגיל וגם ישנתי ואכלתי כרגיל אך היו לי חרטות רבות וקושי להיקשר לאחד התינוקות. לא לקחתי תרופות אבל טופלתי אצל פסיכולוגית. האם עשיתי טעות שלא לקחתי תרופות? אני ככ חוששת שבני נפגע בגלל זה.אמנם יש לי קשר טוב היום, אך עדיין יותר קשה לי איתו מאשר עם האחרים. הוא בוכה המון ולפעמים אני חרדה שפגעתי בנפש שלו, בהתקשרות שלו ובהתפתחות שלו. אכן היה לו מעט עיכוב מוטורי והיום הוא ילד מקסים אך בוכה המון וכאמור האהבה שלי אליו אחרת. שונה. אולי חסרה את ההתפעלות הראשונית שיש לאם מתינוקה. אבל לצערי הוא כבר לא תינוק... האם יש עוד מה לעשות? האם עלי לקחת תרופות היום? יש לי עדיין חרטות לפעמים, ואני עדיין לא שמחה כמו אחרי הלידה הראשונה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נשמע שעברת שנתיים לא קלות עם קושי לגיטימי מהמצב הקיים, היותך חד הורית עם שלושה ילדים קטנים ובנוסף רגשות האשמה, הדיכאון והחרטה שהכבידו עוד יותר. בשלב זה חשוב מאוד לשים מאחורייך את כל מה שהיה להסתכל קדימה. המחשבות על מה היית יכולה לעשות אחרת רק פוגעות יותר ביכולתך האמהית. לא ניתן לדעת אם מצבך הרגשי פגע בילד או שמלכתחילה היה זה ילד יותר קשה ויותר בכיין ולכן היה לך קושי איתו. אני מציעה לחזור לפסיכולוגית ולשתף במחשבות שלך. בברכה, שרון בן רפאל

05/07/2019 | 09:38 | מאת: סיגלית

תודה רבה!

11/06/2019 | 14:44 | מאת: דנה

שלום דוקטור, מה שאני מתארת כבר נגמר, אבל ברצוני לברר מה זה היה: בחורף האחרון הייתי בערך חצי שנה אחרי לידה. היו לי הרגשות רעות: הייתי בוכה הרבה, מרגישה שהכל רע לי וזה אף פעם לא יישתפר, הייתי מאד עייפה כל הזמן, הרגשתי שקשה לי להנות מדברים שאני אוהבת (קשה לי להסביר... מקווה שזה מובן), הייתה לי תקופה שהייתי בטוחה שאני עומדת למות בחודש הקרוב (בסוף החודש עבר ולא מתתי... :-) ) אבל למרות זאת, תפקדתי בבית ובעבודה כרגיל- סדר יום מאד תובעני, קמתי כל יום מוקדם ועשיתי הכל מצויין (במבט לאחור אני מעריצה את עצמי...) לא הייתה לי שום מחשבה לפגוע בעצמי או באחד הילדים חס וחלילה. זה עבר לבד אחרי חודשיים בערך, אני חושבת בגלל הסיבות הבאות: בעלי מאד תמך בי רגשית וטכנית, החלפתי עבודה לעבודה נינוחה יותר, התינוק גדל והתחיל לישון טוב יותר, התחלתי לעשות פעילות גופנית קלילה אבל קבועה. האם זה נראה כמו דיכאון? או סתם אמא עייפה שלא מספיק התאוששה מהלידה (בחופשת הלידה שלי שיפצנו ועברנו דירה ובקושי נחתי)... היום אני מרגישה טוב (כבר כמה חודשים) והכל עבר, אבל חשוב לי להבין מה עבר עלי ואם זה יכול לקרות שוב. תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אמנם אין אפשרות לאבחן בשלט רחוק אבל נשמע סביר שמדובר בדיכאון והסימפטומים שאת מתארת מתאימים. האם זה יחזור אי אפשר לדעת. הסיכוי שזה יחזור אם תלדי שוב גדול רק במעט מהסיכוי שיש לכל אשה להכנס לדיכאון. . בברכה, שרון בן רפאל

02/05/2019 | 23:55 | מאת: גל

שלום. אני כמעט חודשיים אחרי לידה. יש לי עוד 2 ילדים בבית גדולים. במשך 3 -4 שנים ניסיתי להכנס להריון. אך ללא הצלחה. לבסוף נכנסתי להריון אבל דרך תרומת ביצית. בהריון האחרון . ליווה אותי בכל התהליך הזה אותו רופא. יש לציין שהוא מקסים וקשוב . ואני מכירה אותו שנים... וכמובן שכרגע אני כבר לא זקוקה לו כי ילדתי. השגתי את מה שרציתי. המחשבה שזהו הקשר שלי עם הרופא ינותק בגלל שההריון הסתיים (ליווה אותי בכל מהלך ההריון) וכל המירוץ הזה..... גורם לי לעצבות. אני חושבת עליו כל הזמן. וזה נראה לי קצת לא נורמלי. מה יש לי לחשוב על הרופא נשים שלי???? בזמן שיש לי בעל מאוד תומך. איכפתי. רגיש ואני מאוד אוהבת את בעלי. אבל תקופה ככ ארוכה הייתי בכזה מירוץ לזכות בהריון הזה ובקשר עם הרופא שנראה לי שתפסתי תלות בו. או לא יודעת איך להגדיר את זה? מה עושים,,? פתאום אני לא צריכה "לרוץ" פתאום השגתי את מה שרציתי ככ הרבה זמן.אז מה קורה לי? למה אני עדיין חושבת על הרופא הזה? האם זה הגיוני? איך אני מפסיקה לחשוב על הרופא שטיפל בי? ולמה זה קורה לי???

02/05/2019 | 23:59 | מאת: גל

בנוסף חייבת לציין שגם במהלך ההריון הייתי מאוד לחוצה שלא יקרה לי משהו בגלל גילי אני בת 45. ממש שמרתי בטירוף. לא יצאתי הרבה ונחתי...הקדשתי את כל כולי. ופתאום כל הטירוף הזה נגמר. השגתי את מה שרציתי . ונולד לי תינוק מקסים. מה עובר עליי? למה אני לא מאושרת למה אני חושבת על הרופא הזה שלא אפגוש אותו שוב?

26/03/2019 | 20:57 | מאת: נורית

היי , אני שנתיים וחצי לאחר לידה , אני סובלת מדיכאון להערכתי , בזמן האחרון אני מתחילה להזכר שהניצנים להרגשות שהיו לי היו לאחר לידת ביתי , הרגשה רעה ,רצון לפגוע בעצמי ובילדתי , כאלו אני חיה בבועה ולא מצליחה להתרכז בחיים סביבי כאלו אני מרחפת , האם יש כזו אופציה שש לי דכאון שלא פניתי לעזרה כי דחקתי ועכשיו הוא חוזר לי במולא העוצמה? ואם כן למי פונים באופן דחוף לא רוצה לעשות את אותה הטעות ולא לטפל בעצמי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, אני מבינה שאת חושבת שהיה לך דיכאון אחרי לידה אבל באותו זמן לא ידעת שזאת הסיבה לתחושות הקשות. הדיכאון חלף (או שהיה קיים כל העת בעוצמה חלשה) ועכשיו חזר במלוא העוצמה. זה אפשרי והגיוני כמובן. דיכאון אחרי לידה הוא כמו כל דיכאון קליני אחר פרט לכך שלעיתים מעורבים בו גם שינויים הורמונליים. דיכאון קליני יכול לבוא וללכת במהלך החיים בשל טריגרים שונים. אני משערת שהיה טריגר מסויים שגרם לכך שהדיכאון יחזור במלוא עוצמתו עכשיו. אני מציעה לך לפנות לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית שמומחית בטיפול בדיכאון. אם אינך רוצה טיפול פרטי, יש מרפאה לבריאות הנפש לאשה באיכילוב ומרפאת חווה בתל השומר. אני משערת שיוכלו לעזור לך שם. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית.

02/02/2019 | 03:57 | מאת: סיון

שלום ד"ר, בת 42 אמא לפעוט בן 1.9 ובהריון שני IVF , שבוע 33. " ממלאך לשטן" ב 2 שניות.. אין לי הגדרה אחרת היכולה לעמוד על חוסר השליטה שלי בתגובות. על אף שהייתי רוצה להגיב אחרת, נראה כי משהו כדול ממני משתלט עלי ואני נעשת אלימה כלפי בעלי ( יכולה לשרוט אותו) לזרוק דברים מה שבדרך כלל קורה, ממלאת את פי בקללות רפש שאין לי מושג מי שתל לי אותם בלקסיקון, כועסת וממורמרת על כל מעגלי החברה סביבי, אם משפחה, חברים, שכנים, על הגננת של בני, כל פיפס קטן גורם לי לאמוציות , בכי, חוסר שליטה מוחלט. בעלי מכיל אותי ואלוהים יודע איך?! הוא אומר לי שאני מטורפת אבל הוא מבין שההורמונים מדברים ולא הרציונאל השכלי. ניתן לציין כי ההריון הראשון הגיע אחרי טיפולים רבים של IVF , ולא התנהגתי ככה. הלידה היתה בניתוח קיסרי בהול אחרי יומיים של אישפוז . בניתוח הבנתי שקשרו לי את הידיים מה שגרם לי ככל הנראה לאבד שליטה כבר אז. אחרי ההריון החלו לי פאניקות מוזרות, כמו מן איבוד שליטה מוחלט אך לא אלים. כאילו מישהו מנתק אותי לכמה דקות מהמציאות, העולם נראה לי שחור , מפחיד, היקום נראה לי קטן וצפוף, גם אם הנני נמצאת באולם שמחות של חתן וכלה פתאום משהו נסגר במחשבה. מן נתק , הדופק עולה לי, אין לי אוויר מוצפת במחשבות שליליות, תאונות, מוות, הכי גרוע שאפשר לעוף איתו במחשבות, האמיגדלה שלי קורסת. את אותו התקף חשתי כשלקחתי את המכונית לשטיפה . פתאום, תחת הסבון והמים הרגשתי שאני רוצה רק לצאת מהמכונית. נסיתי להרגיע את עצמי בנשימות ובמחשבות חיוביות, לדבר לעצמי , בסוף התחושה עברה אבל נראה כי היא חוזרת בכל מיני מצבים. תקופות היא לא קיימת ושוב, חוזרת חלילה. מה קורה לי קיבינימט?! האם התחרפנתי לגמריי? האם אני בדיכאון עוד מההריון הראשון? בהריון הזה אני ממש מאבדת שליטה , לא לוקחת כדורים או פרחי באך למינהם, רוצה שיעבור בשלום ולחזור למציאות האחרת , שהייתה קיימת לפני . קשה להעביר את תחושותיי בין מקשי המקלדת, אך מקווה שלפחות העברתי ולו במעט, את שעובר על ליבי וגופי. אשמח לעזרתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני כל כך מצטערת שפספסתי את השאלה שלך ומקווה שהתגובה המאוחרת הזו תעזור. אני חושבת שכדאי לפנות לאבחון פסכיאטרי, אינני יכולה לאבחן בפורום אבל הייתי רוצה שיבדקו אם את סובלת מפוסט טראומה בעיקבות הלידה הראשונה או מדיכאון בהריון. את יכולה לפנות באופן פרטי אלי לצורך אבחון, אני פסיכולוגית קלינית או לפסכיאטרית. בציבורי, אני ממליצה על בריאות הנפש לאשה באיכילוב. הטיפול המומלץ בפוסט טראומה, אם זה המקרה הוא דווקא טיפול פסיכולוגי שנקרא - PE או CBT. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית

אני סובל מדיכאון כבר שנים. מטופלת בכדורים.היו גם מצבים קלים של מאניה לכן במקביל נתנו מאזן. בעבר הייתי מפסיקה עם הכדורים לבד....ואחרחבל הדיכאון הכי ארוך של 9 חודש החלטתי בחיים לא להפסיק. התחלתי טיפול אצל רופאה חדשה הייתי עם סרוקוול אקס אר והתחלנו עם וולבוטרין אקס אר 150 מג חזרתי לתפקוד מלא.לשמחת חיים.לתקשורת עם אנשים.וגיליתי שנכנסתי להריון הייתי הכי שמחה ! כשאמרתי לרופאה היא פשוט אמרה מפסיקים עם וולבוטרין ...אחרי שכבר חודש הייתי איתו בהריון. למרות שמכון טרוטולוגי אמר שאין מניע להמשיך ליטול גם וולבוטרין. ביקשתיאור ממנה לתת לי לפחות אנטי דיכאוני אחר והיא סרבה. ככה הייתי מגיע אליה מתחננת לטיפול.והתחלתי הרגיש את הנפילה.היא טענהיה שזה לא דיכאון.העניין שאני מזהה את הסימנים כי חוויתי 5 דיכאונות קשים בעבר והתלמידים של ההתחלה לדיכאון אותם תסמינים. בסופו של דבר המצב כמובן החמיר עד הסוף.עם מחשבות אובדניים.הלכתי למיון החזירו אותי לרופאה.רשמה לי סרנדה. חודשיים נטלתי ולא היה שיפור כלל ....הצלחתי לא לחשוב על אובדנות כי ממילא אין לי אומץ כמה שלא ארצה וכמה רע שלאבל יהיה לי. התקשרתי למכון טרטולוגי שישלחו מכתב אישור לוולבוטרין. ...הלכתיבה לרופאת משפחה...רשמה מרשם. אחרי שבועים היה עליה במצב.קשב וריכוז חזרו בעיקר והצלחתי בלי בעיה לנקות ולסדר בבית וגם לבשל יותר(בכללי אני עוד ממש לומדת לבשל אין לי נסיון ) חשבתי שהמצב ישתפר ...אבל אז אחרי חודש נטילה שוב הייתה נפילה נפילה ממש חזקה. עכשיו אניתן באמת לא יודעת מה לעשות. העלינו מינון ל300 מג ביום של וולבוטרין. מה אני עושה במצב שכזה?

לקריאה נוספת והעמקה

ליליאנה שלום, תודה על השיתוף, נשמע שעברה עלייך תקופה מאוד קשה. חשוב מאוד שתהיי במעקב פסכיאטרי אצל רופא שמתמחה בתקופת ההריון ואחרי הלידה ושם אולי תקבלי גם הפניה לטיפול פסיכולוגי. אם את באזור המרכז, אני ממליצה לך לפנות לבריאות הנפש לאשה באיכילוב, או לתל השומר. שם יש מרפאות ייעודיות. באזורים אחרים בארץ תוכלי לברר דרך טיפת חלב. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

שלום רב זקוקה לסיוע דחוף בעניין הבא: אני לאחר לידה שניה. התחילו לי בעיות שינה אחרי חודש מהלידה (לא הייתי נרדמת). בהמלצת רופאה נטלתי כדור שינה אימובן לצד ציפרלקס.התופעה גם התרחשה לאחר הלידה הראשונה. אז נטלתי כדורי שינה, ציפרלקס ובנוסף טיפול cbt משלים. מהרגע שהלכתי לרופא נטלתי מינון של חצי כדור בערך שבוע וחצי ולאחר מכן ירדתי למינון של רבע כדור כמעט שלושה שבועות. ניסיתי לפני שבועיים להפסיק ולא הצלחתי. בעצת הרופאה המשכתי ליטול. השבוע ניסיתי שוב להפסיק. לילה אחד הצלחתי להרדם ללא כדור ( לאחר כשעתיים). הלילה שוב התקשיתי מאד ולאחר 4 שעות מאבק נטלתי רבע כדור. מאד רוצה להגמל אבל כל חוסר הצלחה מכניס אותי לחרדה שוב. מנסה להבין איך נכון לפעול כרגע: האם לנסות שוב הלילה לא ליטול כדור או לחילופין לחכות עוד זמן מה עם הכדור שינה ולנסות את תהליך הגמילה בעוד מס' ימים/ שבועות? וגם כיצד נגמלים נכון ממינון של רבע כדור? האם בבת אחת או יום כן יום לא? אשמח לתשובה בהולה.

לקריאה נוספת והעמקה

סליחה, תצטרכי לפנות לפורום פסכיאטריה בנושאים תרופתיים.

14/12/2018 | 15:49 | מאת: אייל

שלום דר שרון !! אחותי לאחרי לידה בניתוח קיסרי עם הרדמה מלאה .. כנראה שעצם זה טראומה גדולה . היא נכנסה לבילבולים וחשיבה טורדנית . היא אומרת שהיא חשה מין ניתוק בין הדימיון למציאות . אציין שבעיקבות משבר לפני כעשור החלה ליטול תרופה ממש בקטנה ואיכשהו היא הצליחה המון זמן לחוש טוב והכל היה פחות או יותר דיי בסדר . גם אציין שההריון הזה היה מלווה עם המון בדיקות אוליי הריון בסיכון ? עכ"פ היום חודש לאחר הלידה לקחנו אותה לרופא פס" פרטי שנתן והעלה לה מינון של סרקאוול עם הטבה מעטה אך לא מספקת . היא כל הזמן חוזרת על עצמה ומתלוננת וכ" . אני פונה אלייך בקבלת עזרה וסיוע ממך על אפשרויות טיפול עבורה . תודה רבה לך ושבת שלום אייל

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כדאי לפנות לבריאות הנפש לאשה באיכילוב או תל השומר או לפסיכולוג/פסכיאטר פרטי שמתמחים בטיפול אחרי לידה. לפי התיאור לא ברור לי אם היא חווה מחשבות טורדניות, פסיכוזה או דיכאון פסיכוטי והאבחנה המבדלת חשובה בנוגע לטיפול. אם מדובר במחשבות טורדניות, OCD, כדאי לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי. בברכה, ד"ר שרון בן-רפאל

05/12/2018 | 14:38 | מאת: שושנה

יולדת שהובחנה בפוסט טראומה אחרי לידה והשתחררה על דעת עצמה ולא לוקחת טיפול. מתנהגת חיצונית בסדר. לפני האישפוז ולאחריו מרוחקת מהבת שלה. איך ניתן לזהות מצב בו היא יכולה להיות מסוכנת לעצמה או לבת שלה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, לרב פוסט טראומה אחרי לידה לא מביאה עמה סכנה ליולדת או לתינוק אולם אם היא מלווה במצוקה גבוהה, בדיכאון אחרי לידה או בהפרעות אחרות המצב יכול להיות שונה. כיוון שאני לא יודעת מה מצבה ולא יכולה לאבחן מרחוק אני מציעה להתייעץ עם אחות טיפת חלב או רופא המשפחה או אם היא מסכימה להציע לה לפנות לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוגית/פסכיאטרית שמתמחה בנושא. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

02/09/2018 | 20:37 | מאת: יעל

היי, ילדתי לפני שבוע וביום השלישי התחילו לי סממני עצבות ובדדידות . אני מרחיקה את כולם ממני ולא רוצה עזרה ולא רוצה שיבואו לבקר אך מבחוץ לא נראה שמשהו מוזר אני פשוט לא עונה לטלפונים ואומר שאני עסוקה מאוד ... במהלך היום אני משתדלת להתעסק בעבודות הבית או בטיפול הנסיך הקטן ואני מרגישה בסדר ואז פתאום בערב נופלת עליי עצבות.. משהו לא מובן. מרגישה אובדן עצמאות, זוגיות, מפחדת שלא אשן כמו שצריך יותר, שלא יהיה לי יותר זמן איכות עם בעלי, בחילות הדבר שהכי אהבתי זה שאנחנו ישנים מחובקים ועכשיו זה לא אפשרי כי אני קמה כל שעה שעתיים אז מרגישה שזה הכי חסר לי. הגידול העיקרי הוא מהתחושה של הזוגיות שממש חסרה לי. אני מבינה שזה זמני ואני מבינה שזו רק ההתחלה אבל אני לא מצליחה לצאת מהתחושה של זהו מעכשיו החיים השתנו ולא יחזרו להיות כמו שהיו בכל המובנים. איך יוצאים מזה?

09/07/2018 | 13:23 | מאת: wonderfulmaman

שלום ילדתי לפני שנה את הבן הרביעי שלי וחליתי בדיכאון מאוד מאוד קשה. הייתי הרבה זמן קרובה לאובדנות והחלטתי עכשיו להיחשף ופתחתי בלוג בנושא לעזור לאימהות הבאות... www.wonderfulmaman.wordpress.com

בהצלחה בבלוג החדש

26/06/2018 | 09:44 | מאת: גילה

היי..אני חודשיים אחרי הלידה השנייה שלי..בחודש האחרון אני מרגישה ממש רע ויש לי תחושות של ריקנות..אין חשק לעשות כלום..לפעמים גם יש לי מחשבות אובדניות. אני חושבת שזה בגלל ההורמונים אחרי הלידה ביחד עם הסביבה שלי שבכלל לא תומכת..התינוק שלי עם ריפלוקס ודורש טיפול ויחס יותר מתינוק רגיל.. יש לי עוד ילד בן שנתיים..אני מגדלת אותם לבד..אין לי בכלל עזרה מהמשפחה. בעלי מגיע הביתה בשעה 10 בלילה..בנוסף בעלי כל היום רב איתי על עינינים כספיים. אנחנו בחובות בגלל ערבויות שהוא חתם והוא כל הזמן אומר לי שאני חיה על חשבונו(אני תמיד עבדתי פשוט כרגע בחופשת לידה) גם המשפחה שלו מחממת אותו עליי והם רוצים שאני יעבוד מהבית בזמן שאני בחופשת לידה או יבקש כסף מההורים שלי שיעזרו לנו עם החובות..אני בקושי מתפקדת..אין לי מצב רוח לכלום . אני גם מרגישה שהגוף שלי חלש לפעמים אני מרגישה שאני עומדת להתעלף אז אני יושבת וזה עובר...לא יודעת כבר למי לפנות..לא מסוגלת כבר להתמודד עם החיים האלה..אני לא ישנה כמעט בכלל..לא אןכלת כמעט כלום..אני בקושי מסתדרת עם התינוק עם הריפלוקס ועוד צריכה לטפל בגדול, בעיניני הבית ועוד מוסיפים לי לחצים כלכליים מכל כיוון. בעלי גם דואג להגיד לי כמה אני נראית זוועה אחרי הלידה..בקיצור כרגע אני חושבת שאני במצב של דיכאון ולא רוצה שהמצב ישפיע על הילדים..למי אפשר לפנות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מאוד מצטערת, לא יודעת איך פספסתי את ההודעה הזו. אני מקווה שדברים קצת השתפרו אבל נשמע שאת באמת זקוקה לעזרה. אם את באזור של איכילוב או תל השומר, בשני בתי החולים יש מרפאה לבריאות הנפש לאשה. תוכלי לקבל שם ליווי פסיכולוגי ואם יש צורך אז גם תרופתי כדי לעבור את התקופה הקשה הזו. הטיפול ניתן במימון קופות החולים עם טופס 17. אם את מאוד רחוקה מבתי החולים הללו כדאי לפנות קודם לרופא המשפחה או לאחות טיפת חלב ולבקש הפניה באזור שלך. בשל הקשיים המשפחתיים חשוב שתגיעי לטיפול פסיכולוגי ולא רק לטיפול תרופתי. בהצלחה, שרון בן רפאל

19/06/2018 | 16:41 | מאת: אני

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. דיכאון כפי שאת מתארת יכול להמשך גם לאורך כל ההריון ואף אחריו, אם אינו מטופל. אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי או תרופתי. את יכולה לפנות באופן פרטי או דרך הקופה. אם את פונה דרך הקופה ממולץ לפנות למרפאות בריאות הנפש לאשה באיכילוב או תל השומר. באופן פרטי אוכל לעזור לך ברמת השרון או כפר סבא. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

14/03/2018 | 13:35 | מאת: ע.פ

האם אפשרי? אני בשבוע 31 ומרגישה שלא יכולה לשאת יותר את העבודה. אני רוצה להגיע ללידה (הריון ראשון) רגועה יותר וכמו שזה נראה עכשיו מצבי לא טוב ולא יאפשר לי זאת. יש לי מצבי רוח קשים, התפרצויות, בכי, קושי בלילות, כאבים שכנראה חלקם פסיכוסומטיים. האם פסיכיאטר יכול להמליץ על שמירת הריון? או רק רופא משפחה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, ראשית אני חושבת שכדאי מאוד לטפל במצב הנפשי, ייתכן שאת סובלת מדיכאון בהריון מה שמתבטא לעיתים קרובות בעצבנות ובסימפטומים שציינת ולאו דווקא בעצב. אצל 60% מהנשים שסובלות מדיכאון בהריון, הדיכאון ממשיך גם לאחר הלידה. כדאי לפנות לפסיכולוגית או פסיכיאטרית מומחיות בנושא. אני מקבלת באופן פרטי אבל אשמח גם להפנות אותך למקום ציבורי אם זה יותר מתאים. לגבי שמירת הריון, לצערי לרב זה לא טיעון מתקבל. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

14/03/2018 | 13:48 | מאת: ע.פ

תודה. היכן את מקבלת? אשמח גם להמלצות של מקומות ציבוריים. אני חברת קופת כללית. תודה

09/02/2018 | 23:35 | מאת: סוגוד

אם אפשר לפרסם לי שאלון קצר ואנונימי רק לענייני המחקר שעושים דרך הקישור הזה https://docs.google.com/forms/d/1OgRDVH6mGv1GuRebFTJXuBlCsdVbX5XXSzmaKVxbnnc/edit#responses אשמח לעזרה תודה

14/01/2018 | 10:44 | מאת: תחילת הריון

ממש תודה על הפורום הזה. עברתי שנתיים מאוד קשות. אובדן אישי כבד,ומחלה בזה אחר זה. עברתי הפלה בשבוע 7 לפני כמה חודשים וכרגע בתחילתו של הריון שני. אני באפיסת כוחות,ללא כל מוטיבציה,בלי מצברוח ובלי חשק לכלום. במצבים הקשים הקודמים הצלחתי איכשהו לתפקד. האם זה נורמלי ? איך כדאי להתמודד עם זה ? (יודעת שמותר ספורט אבל אחרי ההפלה הקודמת מעדיפה להימנע ליתר ביטחון)

לקריאה נוספת והעמקה

אני מאוד מצטערת לשמוע על כל הסבל שעברת. אין ספק שלאחר כאלה אובדנים יותר נשים חשות כפי שאת מתארת כעת. אני מאוד ממליצה לפנות לאשת מקצוע, עובדת סוציאלית או פסיכולוגית, שתעזור לך לעבד את כל האובדנים שחווית ולהגיע ללידה הזו יותר פנויה רגשית. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית מומחית

02/09/2017 | 19:52 | מאת: נ

שלום אני מטופלת בשנים האחרונות בוויפאקס 75 ומאוד מרוצה. כעת אני בשבוע 8 להריון ובערך מהרגע שנקלטתי מרגישה דכדוך תמידי, קושי לעשות דברים, חוסר רצון לפגוש חברים. זה לא דיכאון מהסוג שחוויתי לפני שהתחלתי לקחת את הוויפאקס (אז לא הייתי יכולה לצאת מהמיטה), אבל זה משפיע עלי רע. אין שום דבר חיצוני שהתרחש, נראה לי שאלה ההורמונים שמשבשים את המצב רוח. האם אפשר להעלות מינון של ויפאקס בהריון? (בהתייעצות עם פסיכיאטר כמובן) תודה.

אני סובלת מזה כבר מאז שביתי בת חצי שנה בערך. כיום כעבור חצי שנה אני כבר מבינה שהחשיפה שלה לחיידקים וליכלוכים לא גורמת לה לחלות או שיקרה לה משהו נורא אבל עדיין חייבת לקחת אותה ישר למקלחת כשאנחנו מגיעות הביתה. המחשבה שחיידקים של הריצפה ושל ילדים אחרים יגיעו פה לדברים קשה בשבילי. אני גם לא יכולה לגעת במקרר או בכל דבר שהגיע מהסופר או בכל דבר אחר בלי לשטוף ידיים לפני שאני נוגעת בכביסה נקיה או בילדה. כי מי יודע דרך איזה ידיים זה עבר . יוצא לי לשטוף ידיים הרבה ואני מרגישה שזה מנהל לי את החיים. קשה לי ליסוע באוטו או ללכת לקנות בגדים לי ולה. קשה לי לחשוב על למדוד בגדים שאחרים מדדו ולא עברו כביסה. קשה לגעת בכסף איך משתחררים מזה. פעם לא חשבתי בכלל על כל הדברים האלה וחייתי את חיי בחופשיות. אני מרגישה שאני לא נהנית יותר מהחיים ורק עסוקה במחשבה על חיידקים. אני הבנתי שעל העור שלנו יש חיידקים יותר מעל הריצפה או בכל מקום אחר, אז למה אני עדיין לא מסוגלת לשחרר את זה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מצטערת לשמוע שאת סובלת. ocd אחרי לידה לא עובר מעצמו, כדי למזער אותו צריך לטפל בו. לעיתים קרובות מגיעות אלי נשים עם ocd אחרי לידה לטיפול שנקרא חשיפה ומניעת תגובה שהוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי שמיועד לocd. ואם יש לך מוטיבציה לטפל בזה אפשר להגיע לתוצאות טובות. אם את מעדיפה לקחת תרופות, יש אפשרות לטפל גם בתרופות וזה יפחית את החרדה ויכול גם לעזור קצת, אבל רק הטיפול שהזכרתי קודם ילמד אותך איך להתייחס למחשבות ולטקסים האלו ואיך להפסיק אותם. שיהיה בהצלחה ואם תרצי לטפל אני כאן. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל 050-2234343

06/07/2017 | 21:29 | מאת: ק

לילה טוב , עקב מצב נפשי ירוד הרופא משפחה המליצה לי לקחת כדור בשם סרטרטלין נטלתי אותו אתמול בשעה 18:00 בערך 50 מ״ג וחצי שעה אחרי נטילת הכדור התחלתי להרגיש יובש בפה כבדות עייפות בלתי רגילה כאילו אני ממש שיכורה נלחצתי מאוד והחלטתי להפסיק לקחת את הכדור יש לציין שלקחתי כדור אחד בלבד והתופעות לא עוברות עד עכשיו יותר מ 24 שעות .. האם זה יעבור ומתי ??? אני מפחדת להישאר ככה בתופעות האילו כול הזמן ושהכדור פגע בי במשהו .. אודה על מענה מהיר שיכול להרגיע אותי קצת

לקריאה נוספת והעמקה

הי, מצטערת על המענה המאחור, שאלות על תרופות יש להפנות לפורום פסכיאטריה. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

02/07/2017 | 06:01 | מאת: יפה

שלום שמי יפה בתי הבכורה ילדה לפני מספר חודשים תינוקת מקסימה בכל ההריון היא הקפידה על הבדיקות התקופתיות שצריך. ולדעתי אפילו יותר הלידה הייתה קשה. היא סבלה מטחורים והיו לה המון תפרים אך מאז שהתינוקת נולדה היא טוענת שהיא לא מרגישה שהיא אמא וחושבת שהיא כאילו צופה מהצד היא מאכילה את הילדה כל 4 שעות ולטענתה התינוקת צריכה לישון לילה שלם . גם אם היא רעבה היא לא מאכילה היא לא הניקה כלל בגלל בעיות בריאותיות הסברתי לה שהיא צריכה להיות קשובה לתינוקת , ויש לה המון התפרצויות זעם וכעס כל כל דבר, היא אובססיבית לגבי נקיון הבקבוקים התינוקת היום בת 5 חודשים איני יודכת מה לעשות. אודב לעזרתך, אגב בטיפת חלב זיהו שיש לה דיכאון אחרי לידה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מתנצלת על המענה המאוחר, מקווה שבנתיים השתפר המצב. אם לא, אני ממליצה לפנות לאחת ממרפאות בריאות הנפש לאשה, באיכילוב או בתל השומר. אם היא לא מסכימה אפשר גם לקבל תרופות מרופא המשפחה. בנתיים כדאי לדאוג שיהיה מישהו שיכול לתת לתינוקת את היחס שהיא צריכה עד שבתך תחלים. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

18/06/2017 | 23:04 | מאת: שני 4444

היי אני נכסת לשבוע 7 ולפני כשבועיים כשגיליתי על ההריון… הריון שני שהיה מתוכנן בהחלט אפילו דרך הזרעה עם הורמונים… מאז אני מרגישה עייפות וחוסר חשק לכל דבר לא מתחשק לי לצאת מהבית השאלה האם זה מההורמונים ונובע מעייפות או שזה דיכאון אני בדרך כלל אדם שמח ואנרגתי וקשה לי עם עצמי ככה באמת כאילו לא מבינה מה קורה לי ולמה לא בא לי לעשות כלום

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, התופעות שאת מתארת נפוצות בתחילת הריון ולרב נעלמות סביב שבוע 12. אם את מרגישה מצב רוח ירוד וחוסר הנאה מעל לשלושה שבועות כדאי ללכת לייעוץ מקצועי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

14/11/2017 | 09:55 | מאת: נועה

רוצה להמליץ על שיטת טיפול שמסייעת רבות וגם לי עצמי סייעה למידע: 050-4269694

01/05/2017 | 11:18 | מאת: רונאל

יש לנו תינוק ראשון. בן קצת יותר משנה. הילד ישן לא רע. בעבר היו קצת קשיי סינוסים. עבר. אישתי מאוד עצבנית מכל דבר קטן ומבכי של התינוק וכל הזמן רוצה לישון. למרות שהיא ו בחצי משרה. היא נמצאת לדעתי יש בעיה, מעירה את הילד כל לילה ביוזמתה ב3 לפנות בוקר. אני ישן מאוד חזק אבל מתעורר שהתינוק כבר בוכה. היא אומרת שהוא התעורר לבד מקשיי נשימה. ואז מתחילה עם הרדמה ובזמן באחרון מכונת אינהלציה. בכמה מקרים אני התעוררתי והיא לא שמה לב וראיתי שהיא בעצמה מעירה את הילד ביוזמתה כל לילה. לא אמרתי לה שראיתי. לדעתי הילד היה ישן אם לא היתה מעירה אותו. היא לדעתי סובלת מבעיה שקשה להגדירה וזה במסגרת הטיפול בילד שכל הזמן מספרת על הקשיים שלו. אני מבין שנפלתי לתוך צרה לא? אני גם שוקל להתגרש כי נראה שאין דרך להסביר לה היא מתפרצת ומקללת. ולא ניתן להכניס מילה. ניסיתי לדבר בזמן החופשי שלנו. לא עוזר. יש לה דכאון סמוי? חרדה? ההורים שלה מצדיקים אותה. זה נראה שהיא במצב קשה. מה דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

רונאל שלום, דיכאון אחרי לידה יכול לבוא לידי ביטוי בעצבנות, התפרצויות וגם בחרדה אבל כמובן שאין אפשרות לאבחן על סמך התיאור הזה. ישנם הורים (כן גם נשים וגם גברים) שבשל חרדה מעירים את התינוק כדי לוודא שהוא נושם. אם אתה חושש שהתינוק בסכנה חשוב כמובן שתשוחח עם רופא בדחיפות. אפשר לטפל די בקלות בקשיים רגשיים כגון חרדה ודיכאון אחרי לידה על ידי תרופות או בטיפול פסיכולוגי אבל אם אתם לא יכולים לדבר יהיה לך קשה לשכנע אותה לפנות לטיפול. יכול להיות שכדאי לך לפנות לפסיכולוגית לייעוץ איך להתמודד עם המצב, עם החלטה להתגרש תצטרך להתמודד כל החיים ועם המצב הקיים יכול להיות שתצטרך להתמודד רק זמן קצר עד שהוא ישתפר ואז תוכלו לחיות חיים ארוכים וטובים יחד. בכל מקרה כדאי לעבוד קודם כל על היחסים שלכם. כשמישהי נמצאת במצב רגשי קשה אחרי לידה היא צריכה לדעת שהיא סומכת על בן זוגה לספר לו מה היא מרגישה. היא צריכה להרגיש שאתה שם בשבילה. אם אתה אוהב אותה או לפחות אהבת אותה לפני שהתחילה להתנהג כך, כדאי לנסות לעזור לה. אם אתה מחליט לנסות, תגיע עם הרבה סבלנות ותשאל איך אתה יכול לעזור לה. תנסה להגיע מוקדם מהעבודה כמה שאתה יכול ולקחת חלק בטיפול בתינוק. אם הוא מתעורר בלילה תציע לה שאתה תישן לידו כמה לילות כדי להרגיל אותו לחזור לישון כשהוא מתעורר ואולי אף תפנו לייעוץ שינה בנושא זה. יכול להיות שכשתנסה לדבר איתה, היא תדחה אותך כמה פעמים ורק תצעק אבל יכול להיות גם שכשהיא תרגיש שבאמת אכפת לך ושאתה באמת רוצה לעזור אז אחרי כמה פעמים אולי היא תדבר ותגיד לך מה היא צריכה. בנתיים כדאי לנסות לעשות כמה שאתה יכול כדי לעזור בבית ועם התינוק, לנסות לא להאשים ולא לבקר אותה ולהתאזר בהמון סבלנות ואהבה. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

25/03/2017 | 22:59 | מאת: נלי

הי , אני בשבוע 31 היריון מתוכנן אני הכי שמחה בעולם שאני הופכת להיות אמא רק שלא ידעתי שזה יהיה כזה קשה להתמודד עם הקשיים , שמנתי הרבה ומאוד קשה לי לראות את עצמי בצורה הזאת , אני הרבה מוותרת על פעילויות חברתיות כי אני פשוט מתביישת מאיך שאני נראית תמיד היה לי חשוב לשמור על משקל ועל מראה ועכשיו אין לי שליטה. , מעבר לכך בבדידות וחוסר ההבנה של הסובבים אותי במיוחד בעלי גורם לי לבכות הרבה ולא לרצות כבר לשתף אותו. למעט המשקל שמפריע לי ככ היחסים ביני לבין בעלי לא טובים הוא עובר איזו תקופה בעבודה ואני משתדלת להיות הכי מבינה ותומכת אבל עברו כבר חודשיים ואני אוטוטו בחודש שמיני אף פעם הוא לא התעניין מרצונו , לא שואל אותי איך אני מרגישה , חודשיים לא הזמין או יזם איזו פעילות זוגית כמו מסעדה , סרט או סתם הפתעה ... עם חברים הוא יוצא ונהנה ומה שקרה לו בעבודה נעלם עד החזרה שלו הביתה אני מתחילה להרגיש שזה נח לו להשתמש בזה כתירוץ. את הקניות של לאחר הלידה עשיתי לבד כדי לא להטריח אותו ובגדול אני עושה הכל לבד כדי לא להתאכזב. אני רוב הזמן בוכה ומרגישה לבד. שמונה חודשים מעטות הפעמים שהוא הראה שאיכפת לו או לפחות הוכיח. אני מאוד חוששת ומפוחדת למה שיקרה גם אחרי הלידה כמו כן אין לי תמיכה מאף אחד לא ממנו ( לא ציפיתי) , לא מההורים ולא הכי סומכת על חברות. האם אני העובדה שאני רוב הזמן מרגישה עצובה ובודדה יכל להזיק לעובר שלי ? והאם יש דרך טיפול ללא כדורים ותרופות ?

לקריאה נוספת והעמקה

נלי שלום, אני מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה בהריון. ייתכן שאת מפתחת דיכאון בהריון כשהסיבות לדיכאון קשורות לגורמים שאת מפרטת - לבעיות בקשר הזוגי, לכך שאת מרגישה שאין לך תמיכה מאף אחד וכמובן לכך שאת נמנעת מפעילויות חברתיות. הטיפול הכי מתאים לקשיים שאת מתארת הוא טיפול פסיכולוגי שיעזור לך להתארגן לקראת הלידה ולאתר ולחזק את הקשרים עם האנשים שכן יכולים לתמוך ולעזור. בנתיים חשוב מאוד שתחזרי לפעילויות חברתיות ולדברים שגרמו לך הנאה בעבר, הימנעות רק מחמירה את המצב. מבחינת המשקל, ברור שתעלי במשקל במהלך ההיריון והעבודה שלך על חזרה לגזרה יכולה להתחיל כחודשיים לאחר הלידה. חלק מהמשקל ירד מעצמו לפני כן. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית מומחית

24/02/2017 | 18:18 | מאת: אחרי לידה

שלום רב אני אם יחידנית לתינוק . בת 34. ילדתי לפני כשבועיים. יש לי עזרה בנתיים. מאז הלידה נמצאת בדיכאון עמוק, התקפי פאניקה ותחושה כי עשיתי טעות חמורה!!... סיפרתי לאחותי על תחושותיי ובעיקר על ההרגשה כי לדעתי עשיתי טעות וגם שטרם התחברתי לתינוק.\חייבת לציין כי אני מטפלת בו רגיל- אוכל, מקלחת וכו'..\ האם ההרגשה כי עשיתי טעות חמורה/ ההרגשה של אי חיבור לתינוק/ ההרגשה כי בא לי שאחרים יטפלו בזמן שאני מתחפרת במיטה בדיכאון הינם שכיחים למצב של דיכאון לאחר לידה? אציין כי התחלתי טיפול תרופתי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, התחושות שאת מתארת כולן חלק מהדיכאון וייתכן מאוד שיחלפו עם טיפול תרופתי. קושי להתחבר לתינוק מאוד אופייני כמו גם התחושה שעשית טעות גדולה. כמובן שייתכנו גם קשיים אובייקטיביים בחודשים הראשונים וחשוב מאוד לקבל המון עזרה ותמיכה מהסביבה לפחות ב3 החודשים הראשונים. במידה ולא יחלפו כדאי להתחיל גם טיפול פסיכולוגי במקביל לתרופות.

31/01/2017 | 15:04 | מאת: אמא

אני כותבת כאן די בחשש ...אני חודשיים בערך אחרי לידה ..לידה שלישית ואני מרגישה תחושות שלא חוויתי אחרי ההריונות הקודמים.. מידי פעם אני מרגישה כמו דאון כזה..מין תחושה של עצבות שמשתלטת עלי...ענן כזה ורצון לבכות ומין מועקה קשה שמלווה בדפיקות לב ומין תחושה של כאב בטן לא נעים כמו במצב של חרדה וממש מתלווה לזה תחושה ממשית של פחד..אני לא מצליחה לשים את האצבע באופן מדוייק מה בדיוק קורה לי או מה בדיוק מפריע לי ..והדמעות מתחילות לזלוג בלי שליטה..זה מלחיץ אותי ברמות..אני לא חווה את התחושות האלו כל יום כל היום אבל כשזה קורה ה מלחיץ אותי כל כך...ומפחיד אותי שאני נכנסת לאיזה שהוא סחרור חלילה..משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו...זה מין מעגל כזה שהמחשבות מתרוצצות והפחד הוא שברגע שזה קורה הראש לי עף בלי שליטה למחשבות מאוד לא נעימות..והאם אני אצא מזה?? אני חוששת להתחיל טיפול כל שהוא שיהיה כולל טיפול בכדורים בגלל שמפחיד אותי המחשבה על ההשלכות של זה ,מצד שני אני גם כל כך לא מרגישה שחזרתי לעצמי ואני כל כך רוצה להיות שמחה עם הבנות שלי ובעלי..רוצה לחזור לשגרה רגילה..שוב אני רק מדגישה שזה לא כל היום וכל הזמן אבל בפעמים שזה קורה זה ממש מלחיץ...אני מרגישה ידירה בשמחה וחוסר חשק לעשות דברים שמאוד אהבתי... איך אפשר לדעת האם זה דיכאון שאחרי לידה או פשוט פרץ הורמונלי טבעי אחרי לידה?? ועוד שאלה- במידה וזאת פשוט תקופה ואני לא אקבל טיפול כל שהוא-האם זה עובר מעצמו?? פרט לסבל שאני חווה עכשיו שהוא אכן מאוד משמעותי אבל האם יש לדיכאון אחרי לידה כמו סוג של מסגרת זמן...נניח עד שנה אחרי לידה זה יעבור בכל מקרה ? או שחלילה במצב כזה אם לא אטפל מקצועית המצב עלול רק להחמיר?? אני אובדת עצות וחוששת... אודה לתשובה ממך בהקדם...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, ראשית אני שמחה שהחלטת לכתוב, אני מבינה שההחלטה לא קלה. כיוון שאת סובלת ממצבי רוח משתנים כדאי מאוד שתפני להערכה מקצועית. נשמע שאת חוששת בעיקר מטיפול תרופתי אבל חשוב שתדעי שטיפול פסיכולוגי מתאים יכול להיות יעיל כמו טיפול תרופתי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

01/02/2017 | 12:29 | מאת: אמא

תודה רבה על התשובה המהירה, רק דבר נוסף.. אני קצת חוששת מהמשמעות של טיפול פסיכולוגי... האם יש לזה משמעות לגבי הילדים שלי... אני ראיתי כל מיני דברים בפורומים שונים שמזהירים מעניין לגורם מקצועי בכדי שלא יגידו שאני אמא לא מתפקדת חלילה ואז רשויות רווחה מתערבות... אני יודעת שזה לעוף רחוק מה שנקרא... אבל רציתי לדעת איך זה עובד באמת...

24/01/2017 | 16:13 | מאת: שיר

היי, כיום אני נותלת דרלין 10 מ"ג רק כאשר אני מרגישה שזה נחוץ לי להורדת סיפטומים של חרדה לפני אירועים ספציפיים כמו דיבור מול קהל, פרזנטציה וכו.... בממוצע יוצא לי לטול כדור דרלין פעם עד פעמיים בשבוע (כלומר סה"כ בשבוע 2 כדורים) כיום בעלי ואני מתחילים לנסות להכנס להריון ואני יודעת שדרלין הוא כדור חודר שילייה שלא רק משפיע על הדופק שלי אלא גם של העובר - האם יש כדור חלופי שאיננו חודר שיליה? והאם בכלל יש כדור הרגעה שמותר לקחת בהריון כאשר נחוץ ואינו מזיק לעובר? תודה רבה -שיר

לקריאה נוספת והעמקה

שיר שלום, תפני את השאלה לאחד מהמכונים הטרטולוגיים במשרד הבריאות או בבתי החולים. הם נותנים מענה טלפוני. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

16/01/2017 | 11:51 | מאת: נסיון

טסט

22/04/2016 | 16:42 | מאת: Shir

הריון שלישי מתוכנן ורצוי אחרי שבע שנים, אבל ראשון עם פרק ב אחרי גירושים... חווה דכאון קשה והתקפי חרדה החל משבוע 6 עד כה(שבוע 10) ממש משבית אותי מתפקוד יומיומי, בוכה כל הזמן ומשתבללת... מרגישה אשמה שלא מאושרת כמו שאמורה להיות.. מה יכול לעזור?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, כדאי לטפל קודם בהתקפי החרדה, ייתכן שלאחר הטיפול בהם גם הדיכאון יעלם. מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי שיעזור לך ללמוד למתן את ההתקפים תוך זמן קצר. אם תרצי אפשר גם להעזר בתרופות. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

17/04/2016 | 15:24 | מאת: אנונימי

אני שבוע אחרי לידה רביעית, מוצפת בחרדות לא ישנה, לא שותה לא אוכלת פירור כבר 3 ימים, מפחדת מנטל הגידול של הילד, רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה ולהישאר עם 3 בניי הגדולים יותר, לא מפסיקה לחשוב שזו הייתה טעות ולמה עשיתי את זה לעצמי,למה הייתי צריכה את זה לקחתי לעצמי את החופש שהיה לי עם שלושת ילדיי הגדולים שכבר עצמאיים , הדיכאון התחיל כבר בהריון, מתחרטת מאוד שלא הפלתי כשהייתה אפשרות, מרגישה שהחיים סוגרים עליי, קשה לי לטפל בתינוק, לא מתפקדת כאמא שהייתי ולא מטפלת בענייני הבית, מרגישה שאני פשוט משתגעת מכל המחשבות האלה ולא רואה שום נקודת אור. אני מדברת על זה עם אימי אחותי ובעלי ושום דבר מדבריהם לא עוזר לי ולא מרומם אותי. אני רוצה שהכל ייעלם ולחזור למה שהיה, לחיים הטובים שהיו לי. מה אני עושה עם זה אני מסתובבת בבית הלוך ושוב (במידה ואני בכלל קמה מהמיטה) ומרביצה לעצמי ובוכה בהפים קשים שהלב כואב לי ממש פיזית.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נשמע שאת סובלת מדיכאון אחרי לידה, כדאי ומומלץ לטפל וייתכן מאוד שכל המחשבות והפחדים שיש לך כעת יחלפו כשהדיכאון יחלוף. את יכולה לפנות האופן פרטי או לפנות למרפאת בריאות הנפש לאשה באיכילוב שם תוכלי לקבל טיפול פסיכולוגי ותרופתי במידת הצורך. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

24/04/2016 | 13:59 | מאת: אני שוב

לא יודעת מה לעשות מרגישה משוגעת, אני גרה בבאר שבע למי פונים אני לא רוצה את הילד במצוקה קשה כל כך, תמיד הייתי חרדה לילדים ולחיים ועכשיו הוספתי לעצמי דאגות למה הייתי צריכה את זה בכלל! כועסת על עצמי שלא הפלתי ושבכלל נכנסתי להריון הזה! לא מצליחה לתפקד ולטפל בילדים אני מפחדת הבית פשוט מתפרק!! מפחדת שזה לא יעבור לעולם!

14/04/2016 | 23:37 | מאת: חני

ערב טוב. אני אמורה לטוס בשבוע 29 ולחזור לארץ לפני שבוע 32. יש לי חרדת טיסה. האם מותר לי לבלוע כדור אחד של לוריוון לפני הטיסה? אציין שבה' ההריון תקין לגמרי ואני לא נוטלת תרופות באופן קבוע תודה מראש חני...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני פסיכולוגית ועל כן לא אוכל לייעץ לך בנושא תרופות. אני יודעת שנותנים כדורי הרגעה בהריון אבל תצטרכי להתקשר למכון טרטולוגי ולשאול אותם, יש במשרד הבריאות ובחלק מבתי החולים. השיחה ללא תשלום. תהני ושתהיה טיסה קלה, ד"ר שרון בן רפאל

10/04/2016 | 14:02 | מאת: ...

שלום, אני בשבוע 16, בריאה, ועובדת בתחום הטיפולי מזה מס שנים. הריון ראשון ורצוי. מתחילתו אני סובלת מבחילות והקאות בלתי פוסקות עד כדי מס אשפוזים וביקורים במיון. לאחרונה, חולשה, דכדוך ובכי בעקבות תחושות פיזיות. חשוב לציין שיש משפחה תומכת ובעל תומך וטיפולי. יחד עם זאת אני מתקשה להתגבר על התחושות ומוצאת את עצמי לא מתפקדת בעבודה, חושבת כל היום על ההקאות והבחילות והחולשה הרבה. האם בצפון יש מישהו שמטפל? שזוהי המומחיות שלו ובכלל אשמח לשמוע את דעתך. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אשמח להפנות אותך לפסיכולוגית בחיפה שעובדת עם נשים בהריון ואחרי לידה. אנא פני אלי במייל. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית מומחית sharon@drsharon.co.il

02/03/2016 | 18:51 | מאת: שירן

שלום, אני בהריון בשבוע 34. עד חודש רביעי הייתי די בסדר. מחודש חמישי בערך התחלתי לחשוב מה יהיה בעתיד איך נסתדר מבחינה כלכלית (בעלי עובד בעבודה לא כ"כ יציבה) אני אישית עובדת בעבודה יציבה אך מאוד תובענית ומאוד מלחיצה ובמקרה מה שקרה זה שבחודשים האחרונים נכנסו פרויקטים חדשים שהלחיצו אותי כ"כ עד שאמרתי שאני לא רוצה לחזור לעבודה לאחר הלידה ואז התחילו לי מחשבות של איך נסתדר מבחינה כלכלית ומה יהיה. במקביל התחלנו לחפש דירה לרכישה - דבר שדורש המון השקעה ובעיקר כסף. זה התחיל להעסיק אותי במחשבות של מה יהיה וצריך להחזיר משכנתא ואם לא נוכל לעמוד בהתחייביות האלו ומה יהיה עם הילד , זה גן , זה הוצאות וכו' (אציין כי לרכישת הדירה אנו נותנים עד השקל האחרון ועוד מבקשים מההורים עזרה). בקיצור סליחה על החפירה אבל הכל בא לי במקביל עד כדי כך שהיו לילות שלמים שלא ישנתי, התקפי חרדה ולחץ ברמות מאוד גבוהות שכבר כאב לי בבטן. היום אני מנסה להתגבר ואומרת מה שיהיה יהיה, אני עדיין הולכת לעבודה, עדיין חווה עצבים ולחץ אטומי בעבודה אבל מצד שני אם לא אלך אשתגע בבית. בגדול החשש הכי גדול שלי הוא שכל הלחץ והסטרס והעצבים שהרגשתי בגוף יזיקו לעובר, אני פשוט לא מצליחה לצאת מהמחשבות האלו. האם זה אכן מזיק לעובר להיות במתחים כאלו לאורך כל ההריון? אודה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מבינה שעברה עלייך תקופה קשה, מה שחשוב זה שעכשיו יש פחות לחצים ורצוי מאוד לא להכניס עצמך ללחצים נוספים בעקבות המחשבות שזה מזיק לעובר. נראה שאת נתקעת במחשבות אובססיביות וכדאי לפנות להגיע פגישות בכדי ללמוד איך להתמודד עם מחשבות כאלה ולא להשאב לתוכן. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

05/03/2016 | 17:28 | מאת: שירן

מאוד הייתי רוצה לשמוע על נשים שחוו סטרסים רציניים במהלך ההריון כמו שתארתי ואיך הילדים שלהם היום... כלומר האם באמת הושפעו מזה?

15/01/2016 | 09:24 | מאת: לא יודעת מה יש לי

הייי אני אמא לידה בת שנה ושלושה חודשים ... הכול היה טוב ויפה לידה מהירה .. שהיא היית בת חצי שנה קבלת התקף חרדה ראשון... ( הרגשתישאני עומדת להשתגע מממש מפחיד ) מאז היו לי ימים מאוד קשים לא הבנתי למה זה קורה לי התחילו סיוטים ו מחשבות שאולי אני משתגעת ... אני כול הזמן חושבתזה יקרהשאני יאבד תשפיות אני כול היום מתסקת בזה.. ואני מאוד פוחדת שזה באמת יקרה שאני ישתגע המחשבות הורגות אותי ....אני כול הזמן חושבת שיש לי משהו חמור בריאות ונפשי ... זה תקין או שזה לא נורמלייי. אני רוצה הריון להכניס להריון שני עכשיו אני כול הזמן מפחדת אולי אני ישתגע כי יש אנשים שבהריון ישתגעו ..... אוף מה עושיםםםםם

19/10/2015 | 03:44 | מאת: my-meme

שלום רב, אני בהריון שני בשבוע תשיעי, בדומה להריון הקודם, החל מהשבוע שישי אני חווה קשיי נשימה קשים מכל מאמץ מינימלי, יחד עם בחילות ללא הפסקה לאורך היום והלילה ועייפות שלא נגמרת. בהריון הקודם הרופא שלי הוציא אותי לשמירת הריון בערך בשבוע שבו אני נמצאת כרגע, הרופאה שיש לי היום לא מתרגשת מהמצב שלי ולא נראה שהיא מתכוונת לנסות להקל עלי. אני בבירור לבבי אבל מניחה שכמו בהריון הקודם לא ימצאו שום ממצא מיוחד מעבר להריון עצמו. בשבועות שחלפו בהם אני חווה את הקשיים האלו, ללא הפוגה ועם ילדה בת שלוש בבית, אני מרגישה תחושה קשה של יאוש. אומרים לי שעוד מעט המצב ישתפר ושאני ארגיש יותר טוב ואני לא רואה את זה קורה. מאיפה שאני עומדת המצב רק יהיה קשה יותר, קודם עם ההריון המתקדם והקשיים שלו ואחר כך עם תינוק קטן בבית.. עם כל הקשיים האלו (הנפשיים והפיזים) אני במצב שאני לא כל כך ישנה, לא כל כך אוכלת (ירדתי 3 ק' בשבועיים) ולא לוקחת את הכדורים של הויטמינים בגלל הבחילות בעיקר אבל גם בגלל איזה חוסר מוטיבציה או חוסר רגש כלפי ההריון. חשוב לי לציין שזה הריון שרציתי וניסיתי במודע, יחד עם בן זוגי להכנס אליו ובתקופה שקדמה לקשיים הפיזים לקחתי את כל הויטמינים כשלושה חודשים. בעבר סבלתי מאפיזודות של דכאונות ואני מאוד מודעת לעצמי. אני מפחדת מאוד לגרום או שגרמתי כבר נזק לעובר שלי,אם מחוסר תזונה ואם מכימיה מזיקה שנוצרה בגוף שלי עקב הדיכאון.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מאוד מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה ומקווה שבנתיים המצב משתפר. לפי התיאור שלך ייתכן שאת בדיכאון וכדאי מאוד לפנות למומחה ולברר אם זה המצב. דיכאון בהריון מעלה את הסבירות לדיכאון אחרי לידה ורצוי לטפל בו כבר בשלב הזה. טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך להתמודד עם הקשיים של התקופה. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל /טיפול-פסיכולוגי/http://www.drsharon.co.il/category

24/09/2015 | 09:38 | מאת: מיכל

שלום ד"ר מזה כשנתיים אני סובלת מדיכאון אבל רק לאחרונה "נפל לי האסימון" והבנתי שזה דיכאון. במקביל נכנסתי להריון ואני בשבוע 11. לאחר התייעצות עם רופא המשפחה הוא נתן לי מרשם לציפרלקס. ביררתי עם המכון הטרטולוגי בירושלים והסבירו לי שהשימוש יחסית בטוח בהריון ונבדק מחקרית וצריך לבחון את העלות מול תועלת. לכן התחלתי ליטול את הכדורים בשבוע 10 עם חששות כבדים אבל הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת להציל את עצמי. בימים הראשונים לאחר הנטילה הדיכאון התגבר וחשתי התדרדרות במצבי, אני מאוד מקווה שהכדורים יעזרו, אומרים שצריך לחכות שבועיים לפחות עד להשפעה...רציתי לשאול מאחר ואני מפחדת שהדיכאון יגלוש לאחר הלידה ואני ממש רוצה לדעת שניסיתי הכל- אילו עוד אמצעים אני יכולה לנקוט כדי לטפל בעצמי? אני קצת סקפטית לגבי הטיפול דרך הקופה עם עובדים סוציאלים...יש מומחים לדיכאון בהריון? אשמח אם תפני אותי לאחד כזה...תודה רבה על הקריאה והתמיכה

שלום רב, אכן כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה בתחום. את יכולה לפנות לבריאות הנפש לאשה באיכילוב או למרפאת חווה בתל השומר. אשמח גם לעזור לך אם את רוצה לפנות אלי באופן פרטי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

07/08/2015 | 11:20 | מאת: חלי

היי,אני נמצאת בשבוע 6 ...מאז שגילתי שאני בהריון אני נורא עצבנית,ואין לי חשק לדבר עם אך אחד ועם שואלים אותי שאלות אני עונה בחוצפה.זה הריון 4 שלי,הריונות קודמים בכלל לא היו לי התופעות אלו,האם זה דבר נורמלי,?(יכול להיות שזה ההורמונים,?)או שזה תופעה של דיכאון.??אשמח לדעת תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מצטערת על התגובה המאוחרת. כולי תקווה שבנתיים מצב רוחך השתפר. עצבנות היא לרוב תגובה הורמונלית לעיתים חלק מדיכאון בהריון. אם מצב הרוח לא השתנה ואת עדיין חשה טת אותה כצבנות כדאי לפנות לייעוץ מקצועי לשלול דיכאון בהריון. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

14/07/2015 | 13:11 | מאת: עירית

שלום רב אני רווקה בת 37 נוטלת כדורים אנאפראניל וליתיום,יותר חרדתית עם עבר של דיכאון אחד,אני מתכננת להביא ילד מבנק הזרע ורציתי לדעת אם אני מוגנת מדיכאון בשל היותי לוקחת תרופות?ואם לא מה סיכויי ומה עליי לעשות? תודה עירית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אינני רופאה כך שלא אוכל לענות לך על כך. אני ממליצה לבדוק עם מכון טרטולוגי, אפשר להתייעץ איתם בטלפון לגבי נטילת תרופות בהריון. ישנן תרופות שלא כדאי לקחת בהריון. תוכלי לפנות גם לבריאות הנפש לאשה באיכלוב שם את יכולה לקבל ייעוץ פסכיאטרי דרך הקופה. הפסכיאטרים שם מומחים בהתאמת תרופות להריון. מומלץ להיות במעקב פסכיאטרי במהלך כל ההריון בכדי לתפוס בזמן שינויים במצב הרוח שדורשים שינוי תרופתי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל פסיכולוגית קלינית מומחית

28/06/2015 | 13:47 | מאת: רינה

אני בת 40, נוטלת תרופת סימבאלטה 60 מ"ג. הפסיכולוגית המליצה לי לא להפסיק את הכדורים ולדחות את הנסיון להרות. אני לא רוצה לעכב את הנסיון להרות מהחשש שלא אצליח להכנס בעתיד אם אדחה. אני רוצה לדעת מה הסיכונים בנטילת התרופה בזמן ההריון. אני מעדיפה שלא ליטול את הכדורים - האם הפסקת הכדורים מרגע כניסתי להריון תשפיע על העובר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מתנצלת על התגובה המאוחרת, את צריכה להתייעץ עם טרטולוג לגבי השפעת תרופות על העובר. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

19/05/2015 | 19:29 | מאת: מישהי

ההריון שלי הגיע אחרי המון טיפולים מתישים ואחרי שנים של המתנה בשבילי ההיריון היה יותר חשוב מכל דבר אחר בחיים התחיל כתאומים ובחודש הרביעי נשארתי עם עובר אחד במהלך תקופה זו הייתי בחרדה כי היו לי המון דימומים והפרשות חומות אחרי הדימומים מצבי השתפר והייתי מאושרת . ילדתי והכל היה בסדר . כשחזרנו עם התינוקת משקלה היה 2100 ילדתי בשבוע 37 והיה חורף וממש קר מאוד פחדתי ודאגתי שיהיה לה קר פחדתי מהפסקת חשמל פחדתי מהכל הרי אני אמא בפעם ראשונה בגיל חודשיים התינוקות חלתה דבר שהוסיף אש למצבי הנפשי פעמיים אושפזה בבית חולים ואני מהזה פחדתי והרגשתי שהנפש שלי יוצאת אחר כך עברנו תאונת דרכים קשה רגלי נשברה התינוקות לא נפגעה ברוך השם זה היה שיעור בשבילי לא לדאוג יותר ולא לפחד אלא לקחת אחריות על החיים שלי ועל חייה . האישיות שלי חזקה ואני אישה שמאמינה אבל אחרי הלידה לא אהבתי בכלל את האישיות הזו ובטיפת חלב קבלתי 9/10 בטופס הדיכאון אך לצערי לא עשינו כלום חשבתי שיעבור אבל לא עבר . היום אני אחרי 5 חודשים אחרי הלידה יציבה יותר מאושרת יותר ומרגישה שהתגברתי על מה שהיה השאלה שלי לגבי הריון שני זה עלול לחזור על עצמו ? האם לחכות קצת עד הניסיון להריון שני או לנסות שוב עזרה אני צריכה לקבל ? ואיפה אם אפשר למרות שלא רוצה לחטט בעבר

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נשמע שעברת תקופה לא פשוטה עם נסיונות כושלים וטראומה של אובדן. ייתכן כי החרדה והדיכאון נבעו ממצב זה. אם תחושי שהדיכאון או החרדה חוזרים במהלך ההריון מומלץ מאוד לפנות לטיפול כבר בתקופה זו ולא לחכות לאחר הלידה. ייתכן כי בשל הטראומות שחווית במהלך הלידה ואחריה יגרמו לחרדות בלידה הבאה על כן כדאי להיות עם יד על הדופק. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל

11/05/2015 | 19:16 | מאת: סימה

שלום רב! האם ניתן לקחת ואבן או סריבל בהנקה? תינוק בן חודש וחצי הנקה מלאה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, עלייך לפנות למכון טרטולוגי באחד מבתי החולים ולברר עמם טלפונית לגבי תרופות בהריון. לדוגמא מכון טרטולוגי בירושלים - משרד הבריאות, פרופ' אור נוי, 02-6243669. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

05/05/2015 | 13:33 | מאת: ליטל

היי, אני בהריון שני,מרגישה שזה קרה מהר מדיי למרות שרציתי,הרבה תופעות לוואי קשות וגם המון בדיקות מחשש לסיבוכים שאני לא רוצה לפרט עליהם אך מכבידים עליי נפשית,חוששת מהמצב הבריאותי של העובר והכלכלי והכל,עם רגשות אשם שאני מרגישה רע ממאורע שצריך להיות שמח,לא מתלהבת או מתרגשת וכד' , מאוד עצלנית לעומת קודם ,מאוד מבודדת לעומת קודם ,אין לי חשק לכלום..קשה לי להוציא את עצמי מזה לא יודעת מה לעשות, תודה על ההקשבה , ליטל

לקריאה נוספת והעמקה

ליטל שלום רב, אני מצטערת לשמוע על תופעות הלוואי והחשש לסיבוכים ומקווה שהכל יסתדר. כל עוד אין תוצאות מדאיגות של בדיקות כדאי לזכור שרוב ההריונות מסתיימים כמו שצריך ויכול להיות שבשלב זה החרדה מחמירה את המצב הכללי ואולי אף את תופעות הלוואי. המצב שאת מתארת של קושי בהריון וכן תחושה שההריון קרה מהר מדי מערערים את מצב הרוח ועלולים לתרום לדיכאון. על כן חוסר אנרגיות, חוסר הנאה, חוסר חשק, רגשות אשם כולם יכולים להיות סמפטומים של דיכאון ולחלוף כשהדיכאון יחלוף. אני מאוד ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי. את יכולה להתייעץ בטיפת חלב, יש בקופות החולים שרות של עובדות סוציאליות שמטפלות בדיכאון בהריון. את יכולה גם לפנות לבריאות הנפש לאשה באיכילוב או למרפאת חווה בתל השומר. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

23/03/2015 | 19:18 | מאת: אוריה

שלום, אני בהריון בשבוע 15, אני סטודנטית בת 19 , נשואה כחצי שנה..לא חשבתי שההריון יגיע כ"כ מהר.. הבחילות, ההקאות, העייפות , החולשה והמצב רוח שמשתנה מקצה לקצה לא נותנים לי יכולת להתרכז בלימודים, אני עסוקה בלשרוד ולא מצליחה לעשות מעבר לזה. אני רואה את כל החברות שלי משקיעות ולומדות ורק אני תקועה מאחורה..גם בבית אני לא מצליחה לעשות כלום.. מרגישה שאני לא שווה כלום, שאין לי חשק ומצב רוח לעשות כלום. מגיעה מהלימודים ונמרחת בספה. כמעט כל יום בוכה ומדוכדכת.. מתפרקת לבעלי שלא ככ מבין מה עובר עלי.. מתוסכלת מאוד , מרגישה שההריון משבש לי את החיים. שמבחורה יפה, אופטימית, שמחה וחרוצה הפכתי לסבתא מכוערת שלא שווה כלום . האם אני בדיכאון או שזו תופעה לגיטימית?מה אפשר לעשות? בבקשה עזרי לי

לקריאה נוספת והעמקה
14/04/2015 | 22:41 | מאת: שיר

ראיתי שעדיין לא ענו על שאלתך. אני נימצאת באותו המצב. בחילות קשות צרבות חולשה ועייפות. מאז ההריון לא יצאתי לשום מקום ובקושי מגיעה לעבודה. האם עברו לך התופעות האלו??? אני שבוע 14 ללא שינוי. בי ובהצלחה

שלום רב, אני מאוד מצטערת לא קיבלתי התראה על ההודעה ועל כן עונה באיחור. כולי תקווה שהתופעות הללו חלפו ואת חשה טוב יותר. בכל מקרה אם התופעות נמשכות מעל שבועיים כדאי מאוד לפנות לייעוץ מקצועי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

14/03/2015 | 22:28 | מאת: דנה

אני בת 35 הריון שלישי רצוי ותקין . ההריון הזה היה קשה יותר פיסית אבל העיקר נפשית, מרגע שנודע לי לא הצלחתי לשמוח . אני מתעבת את מה שקורה לי לגוף, מרגישה חזרת אנרגיות וכוחות , תפסתי מרחק מהחברות מהבעל וכל מה שבא לי זה רק להגיע לספה בערב. אני בוכה הרבה וכל התחביבים שהיו לי נעלמו. אני בשבוע 37 והעצב רק מחמיר ואיתו גם החרדות בהריונות הקודמים ילדתי הרבה אחרי הזמן, אני לא מסוגלת לחשוב לשאת את ההריון הזה אפילו עוד יום נוסף וחוששת שהדיכאון רק ילך ויתגבר . מרגישה לבד ושאני כבר מעיקה על הסביבה שלי. לציין שאני בטיפול פסיכולוגי שקלתי גם כדורים אבל החשש מנזק לעובר הכריע. אני מתפקדת כרגיל בעבודה ובבית אבל מבפנים גמורה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, אני מאוד מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. חשוב מאוד שתדאגי מראש שתהיה לך עזרה רבה לאחר הלידה. אם את בדיכאון משפחתך צריכה לדעת שיהיה לך קשה לספק לתינוק את צרכיו הרגשיים אחרי הלידה. חשוב לדעתי בטיפול הפסיכולוגי להתייחס גם לכך. מבחינת התרופות, אינני פסכיאטרית אולם למיטב ידעתי ההשפעה על העובר בסוף ההריון היא מינימלית. לעומת זאת הנזק שעלול להגרם לתינוק שאמו מדוכאת גדול. הייתי מציעה לך לפנות בדחיפות לפסכיאטר/ית מומחה בתחום זה. אשמח להפנות אותך אם תפני אלי במייל. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

17/03/2015 | 20:53 | מאת: דנה

עם ההמלצה האם זה באופן פרטי? אפשר דרך קופח? ומה ההשלכות של כזה טיפול ?

שלום רב, את יכולה לפנות דרך קופת החולים או לפנות אל בריאות הנפש לאשה באיכילוב או מרפאת חווה בתל השומר. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

03/02/2015 | 01:13 | מאת: אובססיבית

שלום. ילדתי לפני כמה חודשים ילד שני בניתוח פרטי. במהלך האשפוז חשתי שאני מפתחת תלות רגשית במי שניתח אותי. במהלך הטיפול המגע הפיזי עימו הסתכם בחיבוק ובנשיקה על הלחי. כל חיי חוויתי משיכה לנשים ולגברים שהיו יחסי מרות ביני ובינם (המשיכה לנשים- לא מינית ממש). לפעמים סתם צורך במגע פיזי פשוט כחיבוק ונשיקה ולעיתים פנטזיות מיניות. אני מפתחת אובססיה לדמות ובאופן כפייתי מחפשת עליה מידע וצופה בתמונות שלה. בנוסף- מנסה לדמיין שהדמות התורנית רואה אותי באור חיובי. פרט להתנהגות המוסתרת, כן ניסיתי למצוא הזדמנויות לתכתובת או פגישה עם הרופא שחשתי תלות בו (מנחשת שהבין מהרגע הראשון). פרט לזאת, החל מההריון ובעיקר מאז הלידה, אני חווה ליבידו מוגבר. כשאני מנתחת ואומרת לעצמי שמדובר בסה"כ בהעברה ותו לא, ושככל הנראה המשיכה אינה "אמיתית" ונובעת אולי מנסיבות חיי, אני הרבה פעמים מגיעה לדמעות ומצליחה "להיגמל" מההרגלים האובססיביים, אבל בד"כ אלו חוזרים כמה שעות או ימים אח"כ (ולפעמים הגמילה ארוכה יותר- עד שאני נתקלת בדמות הבאה...). התנהגות זו גורמת לי מבוכה רבה ואני מסתירה אותה מכל מי שנמצא סביבי, כולל מבעלי. זה כמובן מעמיק את הרגשת הבדידות והמצוקה. אני חשה גם רגשות אשמה על כך שאני נמשכת למישהו שאינו בעלי. רקע: חוויתי גירושים של ההורים בגיל ההתבגרות. אבא שלי נטה להתפרצויות זעם על אמא שלי ולעיתים גם עלינו. לא חוויתי אלימות פיזית בבית וגדלתי בבית יחסית דואג וחם והקשר שלי עם שני הוריי תקין וחם כיום. בתקופת הגירושים ושנתיים-שלוש אחריה לא רציתי שום קשר עם הוריי, ולמעשה גרתי כמעט לבד (בבית ששייך לאחד מהם) חלק מהתקופה. מגיל צעיר אימי שוחחה איתי בצורה גלוייה מאד כמו חברה, ואף כמה שנים לפני הגירושין אבי רצה לעזוב הבית ואימי הסתייעה בשיחות איתי לצורך פורקן רגשי. היחסים איתה בהחלט היו סימטריים מדי ובד"כ לא ראיתי בה דמות סמכותית אלא כעין "חברה". פרט לתקופה קצרה, היחסים בין הוריי לאחר הגירושים היו תקינים. בתקופת הגירושים חוויתי משבר ועברתי שני טיפולים פסיכולוגיים שלא חשתי שהועילו לי (לא זוכרת מספיק טוב, אבל בד"כ אפילו בטיפול ייתכן שלא הרגשתי מספיק בנוח לתאר את הבעייה האמיתית). בסה"כ, עד הלידה אפשר לומר שפרט לתקופות קצרות, חשתי יחסית רגועה. מאז הלידה אני חשה שלעיתים אני רגועה מאד וממוקדת, לעיתים נוטה ליותר פנטזיות מיניות מהרגיל (אף בסיטואציות שבעבר לא הייתי חולמת בהן), לעיתים חשה יותר רגשות מלנכוליים (אך לא דיכאון ממש)- עצובה לזמן קצר ומיד לאחר מכן חוזרת להיות שמחה. הביטוי העיקרי לבעייה הוא רצון עז למגע עם מי שטיפל בי בביה"ח, מחשבות טורדניות על קשר עימו וכו'. בחודש הראשון לאחר הלידה הכל היה מוצלח בבית חוץ מהקשר עם בעלי. מאז הקשר חזר לקדמותו וכרגע הבית מתנהל ממש על מי מנוחות (הקשר עם הבעל והילדים טוב מאד), פרט לבעיה שתיארתי בעצמי, שאני מצליחה לגרום לשאר בני הבית לא לסבול ממנה. לפני שלוש שנים עברנו משבר כשאבי ניהל קשר עם אישה בעייתית מאד, שגרמה לו להתנתק מאיתנו. כיום אנחנו בקשר טוב עם זוגתו, ועדיין אני כן מרגישה שהקשר שלנו עימו לא דומה לקשר הקרוב עם אמא, גם משום שהוא עסוק במערכות הזוגיות, שבד"כ באות על חשבון הקשר שלנו איתו (זמן, מאמץ, תשומת לב...). גם אחותי פיתחה בעבר קשרים מהסוג שאני מפנטזת עליו וניהלה מערכת יחסים ארוכה מסוג כזה.

לקריאה נוספת והעמקה
03/02/2015 | 01:18 | מאת: מחברת זהה

תודה מראש על ההתייחסות.

שלום רב, תודה רבה על ההודעה המפורטת, אני בטוחה שנשים אחרות שנמצאות במצב דומה ישמחו לראות שהם לא לבד. לא הבנתי אם את מאובחנת כבר עם OCD הפרעה טורדנית כפייתית או לא. בכל מקרה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי אצל פסכיאטר או פסיכולוג המומחחה לOCD לאחר לידה. אם מדובר בOCD ניתן לטפל באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי שיכול להביא להטבה די מהר. לעיתים יש צורך בנטילת תרופות במקביל אולם לא הייתי ממליצה רק על תרופות כי חשוב ללמוד כיצד לשלוט בהפרעה. תוכלי לקרוא עוד על הפרעה טורדנית כפייתית לאחר לידה באתר שלי. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

31/01/2015 | 19:25 | מאת: לוס

אני גרושה ואם לילדים. בשבוע 21 להריון מבן זוגי הנוכחי. מאילוצים שונים שלא אכנס אליהם אני מתגוררת אצל הוריי. מערכת היחסים שלי איתם גרועה עד גרועה מאד. אני חווה בתקופה זו קשיים רבים בגלל מערכת היחסים עם הוריי, חרדות כלכליות (עובדת בחנות אך נמנע ממני קידום בשל ההריון), הן בגלל האבטלה בה נמצא בן זוגי והן בגלל העלייה במשקל שנכפתה אליי (רגילה להיות מאד רזה ופתאום עליתי 10 קילו). כל הגורמים הנל מעיקים עליי מאד, אני ממורמרת מכך שנכנסתי להריון ומרגישה ששוקעת בדכאון. אין לי תמיכה רגשית וכלכלית ואני אובדת עיצות. אשמח אם תוכלי לייעץ לי

10/01/2015 | 19:58 | מאת: מילה

איפה אפשר למצוא מידע מהימן בנוגע לדיכאון אחרי לידה ולחרדה?

לקריאה נוספת והעמקה

מילה שלום רב, באתר שלי תוכלי למצוא מידע רב על דיכאון אחרי לידה וכן על חרדות. כמו כן יש מידע באתר דוקטורס, תעשי חיפוש לפי דיכאון אחרי לידה. אם את אשת מקצוע ומחפשת מידע מחקרי אנא תפני אלי באופן פרטי למייל אותו ניתן למצוא גם באתר. בהצלחה, ד"ר שרון בן רפאל http://www.drsharon.co.il/דיכאון-אחרי-לידה/