דיכאון

שלום.מירטאזאפין (מירו) היא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי, השונה מזה של שאר נוגדי הדיכאון. מירטאזאפין חוסמת במוח קולטנים מסוג אלפא 2, האחראים על משוב שלילי לשחרור נוראפינפרין. חסימה של קולטנים אלו מעלה את רמות נוראפינפרין בתאי המוח. נוסף לכך, מירטאזאפין גורמת לשחרור סרוטונין, ויחד עם זאת חוסמת תתי סוגים של קולטנים לסרוטונין. בכך יורד שיעור תופעות הלוואי כגון: חרדה, חוסר שינה, בחילה, ופגיעה בתפקוד המיני, האופיניים לתרופות החוסמות את הספיגה החוזרת של סרוטונין (SSRI), בעוד נשמרת רק הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין אשר אינם נחסמים. תופעות הלוואי הנפוצות הן: ישנוניות, עלייה ברמות הכולסטרול, עצירות, יובש בפה, תיאבון מוגבר, ועלייה במשקל.למירטאזאפין יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בחולי דיכאון עם הפרעת חרדה. כמו כן, מירטאזאפין משפרת את דפוסי השינה אצל חולי דיכאון בברכה,

שלום טל, לשאלתך: מה העניין שאני חווה? האם זה מוכר? הגיוני? מתי אמור לעבור אם בכלל?? כן זה מוכר והגיוני. מה שאת מתארת בהחלט יכול להיות תופעות לוואי של ציפרלקס. רוב האנשים שלוקחים ציפרלקס חווים אותו כלא מרדים ואפילו מעורר ולכן כשמתחילים את התרופה הזו לראשונה ההמלצה היא ליטול אותה בבוקר. עם זאת חלק קטן אך לא מבוטל של האנשים (אולי 10%) מרגישים שהציפרלקס מרדים ומעייף. לאלה ההמלצה היא פשוט להעביר את הכדור לערב. חוסר תאבון, מחשבות מייאשות ודכדוך צפויים לחלוף תוך כמה ימים, אם תצליחי להחזקי מעמד ולהמשיך את הטיפול. אם תיטלי את התרופה בערב ותישני את השעות הקשות, יהיה לך אולי קל יותר לעבור את התקופה הראשונית הזו. תודה על הברכות ושבת מצויינת גם לך.

שלום רב, התחושות שאת מתארת כולן חלק מהדיכאון וייתכן מאוד שיחלפו עם טיפול תרופתי. קושי להתחבר לתינוק מאוד אופייני כמו גם התחושה שעשית טעות גדולה. כמובן שייתכנו גם קשיים אובייקטיביים בחודשים הראשונים וחשוב מאוד לקבל המון עזרה ותמיכה מהסביבה לפחות ב3 החודשים הראשונים. במידה ולא יחלפו כדאי להתחיל גם טיפול פסיכולוגי במקביל לתרופות.

שלום לך, בסלנג, "כאב ביצים" הוא כינוי למצב של כאב באזור האשכים בעקבות גירוי מיני מתמשך שלא נגמר באורגזמה או בשפיכה. אין הרבה מחקרים על התופעה. לא כל גירוי שאינו בא על סיפוקו גורם לתופעה. כאב ביצים נגרם מגודש באשכים ובערמונית ולעתים הוא מלווה בבצקת באשכים. בסלנג אנגלי התופעה מכונה Blue Balls - ביצים כחולות/ דיכאון ביצים. לתופעה זו אין כינוי מקצועי מוסכם, אולם האורולוגים רוקני ואלריו הציעו לכנות אותה "Epididymal Hypertension"[1], בתרגום לעברית "יתר לחץ דם של יותרת האשך". עוררות מינית של גבר מלווה בפעילות של המערכת הפאראסימפתטית הגורמת לזרימה מוגברת של דם לרקמות הפין וכן לאשכים ולערמונית ובה בעת להאטת זרימת דם מאיברי המין בחזרה לגוף. כך נוצר לחץ דם מקומי גבוה דיו ליצירת זקפה. לאחר פורקן מיני המופעל על ידי מערכת העצבים הסימפתטית ,מתאפשר פינוי מהיר של דם מרקמות איברי המין ומופסקת זרימת הדם המוגברת אליהם. לאחר זמן ממושך של עוררות מינית ללא שפיכה, נוטים הדם והנוזל הלימפטי להיקוות ותכולת החמצן בדם יורדת, מצב המכונה גודש של כלי דם. גברים הסובלים מכאב אשכים כרוני או מזקפה ממושכת (זקפה ללא גירוי מעל לארבע שעות), וכן הסובלים מכאב ביצים חריף וממושך, עשויים להזדקק לטיפול רפואי.