חוסר סבלנות

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

שלום ד"ר אני סטודנט ומאוד קשה לי לשבת יותר מ-20 דקות ברצף בהרצאות. אני יוצא מהשיעור לפחות פעם אחת כל פעם כדי "לחזור עם אנרגיה" אבל הפעם השנייה שאני חוזר לכיתה לא מתחילה ב-100% אלא רמת האנרגיה ההתחלתית יורדת ואני יותר חסר סבלנות. למה זה קורה ומה אפשר לעשות בנוגע לזה, ללא כדורים? תודה

שלום דר' אני כנראה שנים רבות סובל מבעיות חרדה ודיכאון שבא והולך.אשתי אומרת שזה ממלחמת יוה"כ למרות שאני מנסה להדחיק את זה.בשנת 92 כשנחתו טילים על כולנו וגם אחרי זה במלחמת לבנון שנחתו על הקריות הייתי מסוגר לא רציתי שידברו אתי רציתי רק שקט ולהקשיב.לפני כ 4 שנים חליתי בסרטן המעי, עברתי טיפולי כימו בסיום הטיפולים [8 טיפולים]גילו סרטן לימפומה ושוב כימו. לאחר מכן התגברו לי החרדות, הרגשתי חוסר אויר, היו מיקרים שבכיתי ללא שליטה ואשתי קבעה לי אצל פסיכיאטר וקיבלתי סוגים שונים של כדורים שלא התאימו לי , לבסוף הכדורים מסוג "פלוטין",וואבן, קסאנקס.הם שעוזרים. יחד עם זאת אני מאד חסר סבלנות ועצבני קשה לי בתקשורת עם אנשים מה דעתך: הטיפול מספיק או צריך משהו נוסף לעשות. תודה מושיק

לום, עברנו לאנגליה לפני שלושה שבועות. חודשיים לפני המעבר בעלי טס ולכאן וסידר את הכל. אני הייתי עם הילדים בבית ועברנו תקופה לא פשוטה. גם כשהגענו לכאן המשיך להיות לא פשוט כי התברר שאין מסגרות כמו שיש בישראל לילדים. אנחנו מכניסים את הילדה החל ממחר לגן שלוש שעות , שלושה ימים בשבוע. הילדה שלי, ילדה נבונה, טובה וממושמעת בדכ, בת שנתיים ואחד עשר חודשים. ביומיים האחרונים החלה לפספס פיפי. בהתחלה זה היה בטעות כשנרדמה איתי בלילה במיטה (היא לא גמולה בלילה), אחר כך, ביום המחרת, היא הייתה צריכה פיפי, עלתה לשירותים ולפני שהתיישבה על האסלה עשתה על הרצפה. גם בצהרים (ישנה בלי חיתול) שוב פספסה (צלי במיטה). היום בבוקר , היינו במתנס, היא הייתה צריכה לשירותים, הלכנו מהר ובעודי שמה נייר על האסלה היא עשתה פיפי (הספקתי להרים אותה מהר). כשהגענו הביתה היא אכלה, ראתה טלוויזיה וישבה על ידי ואכלה בייגלה בזמן ששוחחתי בסקייפ עם חברה והיא אומרת לי :"אימא, עוד פעם בורח". ותוך כדי היא עשתה פיפי. שאלתי אותה אם זה היה בכוונה והיא אמרה כן. שאלתי אותה אם היא רוצה שאשים לה חיתול ואנהג בה כתינוקת היא אמרה שכן. עלינו למעלה, שמתי לה חיתול ופיג'מה ואמרתי לה שאני מאוד מאוכזבת וכועסת שהיא עושה בדווקא. יש לציין שבפעמים הקודמות אמרתי לה שלא נורא, וזה קורה, וזה קורה לכולם. עברה בראשי המחשבה שאולי היא לא שולטת בזה ואולי יש לה דלקת בדרכי השתן אבל לא כואב לה כשהיא עושה פיפי וזה לא תמיד ככה. מה עושים? איך להגיב? איך לעצור את זה? יש לציין בנוסף שהיא מחקה את אחיה התינוק. היא מקבלת המון תשומת לב ואהבה ממני. אני לא מבינה מה קורה. אני יודעת שעברנו מדינה ולא קל לה , אני יודעת שקשה לה להיות איתי בבית ושאני כועסת וצועקת עליה הרבה ואני משתדלת לעצור את זה אבל גם היום, כשהיה לנו יום טוב, היא עדיין עושה בכוונה. הצילו