השמש מאירה, חופי הים מלאים - ואתם חשים מדוכדכים? ייתכן...
סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...
מתביישים? נבוכים? אתם בחברה טובה: חרדה חברתית היא הפרעת...
ה"וורקוהוליק" דורש מעצמו את הבלתי אפשרי, ומצוי במרוץ...
אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....
שלום רב, אני מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. דיכאון כפי שאת מתארת יכול להמשך גם לאורך כל ההריון ואף אחריו, אם אינו מטופל. אני ממליצה לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי או תרופתי. את יכולה לפנות באופן פרטי או דרך הקופה. אם את פונה דרך הקופה ממולץ לפנות למרפאות בריאות הנפש לאשה באיכילוב או תל השומר. באופן פרטי אוכל לעזור לך ברמת השרון או כפר סבא. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל
שלום אני נשואה להלום קרב מזה 5 שנים (מכירים 7 שנים), ויש לנו 2 ילדים. מערכת היחסים שלנו התקדמה די במהירות והובילה להרבה שינויים לטובה - נישואים, ילדים, מעבר לקיבוץ בדרום מהעיר בתל אביב וסוג של התחלה חדשה עם עבודות חדשות (שלקח הרבה זמן למצוא). בעלי הלום קרב שרק השנה הודה בכך אך ממאן בכל תוקף לעבור טיפול- אישי או זוגי. קשה לו להתמודד עם הרבה שינויים ולחץ, ובזמן האחרון (עם לידת הילד השני)- אני רואה שהעצבים שלו ואופן ההתמודדות שלו עם הבית והסוגיות שלו- התדרדרו. הוא ממש עצבני, תוקפני מילולית, חסר סבלנות, מתרחק ועוזב את הסיטואציה הרבה פעמים, מעליב ומקלל אותי ועוד. אין אלימות פיזית, אך המילולית די קשה ופוגעת. יש לציין שעם הבנות הוא מושלם, אך כשאנחנו רבים- לא נוקף אצבע ופשוט מסתגר בחדר. אם אני אשים אצבע על נקודה שבה אני חושבת שהכל התחיל להתדרדר מעבר למה שאני מסוגלת להכיל- כשעברנו דירה לקיבוץ וילדתי את בני הבכור כ3 חודשים לאחר מכן. הוא ממש מנסה לדאוג שהכל יהיה בסדר וזה מכניס אותו ללחץ ומכאן לאי יכולת להתמודד ביומיום ברוגע וסבלנות. הגעתי למצב שאני לא יכולה יותר לקבל את הצעקות והקללות בבית והוא גם אמר שמבחינתו שאעזוב. אני חוששת שהאגו שלו והסירוב לקבל עזרה יוביל לפירוק המשפחה. מצד שני- אני כבר לא מצליחה לספוג הכל ולהישאר חיונית ואופטימית. אשמח לעצה..
שלום לך, התיאור שלך מדויק מאוד, ומתאים למקרים רבים של נשים הנשואות להלומי-קרב. לצערי, אם בעלך לא יקבל עזרה וירצה להתמודד עם הטראומה, המצב ילך ויחמיר עם הזמן. את צודקת. אם הוא יסרב לקבל עזרה זה עלול להוביל לפירוק המשפחה. למרות הקושי שהוא חווה, אסור לך לקבל תגובות אלימות, גם אם מדובר באלימות מילולית. עליך לדרוש ממנו לקבל תמיכה. הלם-קרב אינו מחלה, ולכן גם לא ניתן לרפא אותה. אפשר ללמוד להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים וללמוד לחיות איתם. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם פוסט-טראומה אינה 'טיפול' אלא תמיכה סביבתית, ובעיקר תמיכה של המשפחה ובת-הזוג. לשם כך עליכם לקבל הדרכה זוגית, שתלמד אתכם לזהות את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ולתרגל כלים רגשיים שיאפשרו לכם לתמוך זה בזה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
שלום ד"ר אני סטודנט ומאוד קשה לי לשבת יותר מ-20 דקות ברצף בהרצאות. אני יוצא מהשיעור לפחות פעם אחת כל פעם כדי "לחזור עם אנרגיה" אבל הפעם השנייה שאני חוזר לכיתה לא מתחילה ב-100% אלא רמת האנרגיה ההתחלתית יורדת ואני יותר חסר סבלנות. למה זה קורה ומה אפשר לעשות בנוגע לזה, ללא כדורים? תודה
סטודנט שלום, כיון שהפורום הוא פורום לילדים ונוער, אענה בקצרה. התסמינים שתארת עשויים להיות חלק מהפרעת קשב ורכוז. אני ממליץ לפנות לאבחון מסודר. יש להבין את הבעיה, לפני שרצים לטפל בה. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום דר' אני כנראה שנים רבות סובל מבעיות חרדה ודיכאון שבא והולך.אשתי אומרת שזה ממלחמת יוה"כ למרות שאני מנסה להדחיק את זה.בשנת 92 כשנחתו טילים על כולנו וגם אחרי זה במלחמת לבנון שנחתו על הקריות הייתי מסוגר לא רציתי שידברו אתי רציתי רק שקט ולהקשיב.לפני כ 4 שנים חליתי בסרטן המעי, עברתי טיפולי כימו בסיום הטיפולים [8 טיפולים]גילו סרטן לימפומה ושוב כימו. לאחר מכן התגברו לי החרדות, הרגשתי חוסר אויר, היו מיקרים שבכיתי ללא שליטה ואשתי קבעה לי אצל פסיכיאטר וקיבלתי סוגים שונים של כדורים שלא התאימו לי , לבסוף הכדורים מסוג "פלוטין",וואבן, קסאנקס.הם שעוזרים. יחד עם זאת אני מאד חסר סבלנות ועצבני קשה לי בתקשורת עם אנשים מה דעתך: הטיפול מספיק או צריך משהו נוסף לעשות. תודה מושיק
שלום לך נראה לי שאתה זקוק לאיזון נוסף ואולי תוספת תרופתית בכדי להרגיש טוב. בברכת רפואה שלמה!