פורום פסיכולוגיה קלינית

42891 הודעות
35543 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

01/06/2020 | 22:36 | מאת: אביב 22

אומר לך רק ואומר גם לי שהסורי קטנה ... צריך להאמר אחרת סורי שלא ראינו אותך סורי ילדה שאנחנו חברה עיוורת אטומה ורעה סורי ילדה שנתנו למישהו להכאיב כל כך ושתקנו סורי ילדה את אמיצה וגיבורה ואנחנו אנחנו חברה דפוקה ועיוורת מבקשים ממך ילדה גיבורה סליחה

01/06/2020 | 22:33 | מאת: אביב 22

אני במצב ממש רע אני מודעת אני מבינה ובכל זאת לא מצליחה להתרומם אולי פעם ראשונה בחיי שהכאב העצב הריקנות הדכאון הרצון באובדנות כל כך חזקים אני לא יעשה כלום אבל הקורונה הציבה מראות כואבות והמון הבנות שחילחלו מההגיון אל הרגש עשר שנים של פגיעה וכולם הסיתו מבט הצידה מה זה אומר עלי מה זה אומר על מי שאני בעיני אחרים ובהגיון מבינה הכל ... אבל הרגש מוצק אותי כמו שאמא עשתה פשוט מוחק מוחק מוחק מוחק מוחק כמו שלא קיימת עצוב כל כך ... חלק שבי כל כך מאס בחיים וחלק אחר נאבק על כל נשימה על כל צמיחה על כל צעד .... וההבנה של המחיקה הזו החוסר נראות הזו כל כך מחלחלת ושורפת בנשמה מעולם לא הרמתי ידיים אבל אני מבינה שהכאב הזה לא הולך להעלם אני אצטרך ללמוד לחיות עם הכאב הזה עם הדיכאון והעצב ותחושת החידלון לצד המקום החי הבועט .. כמהשאמא אחת יכולה להרוס חיים שלמים עצוב כל כך .....ואני כבר זקנה מידי ועדין היא מתוך זקנותה מכאיבה ופוגעת ..... ואני רק רוצה לצעוק למה אמא למה ....אבל היא כל כך זקנה ואני שותקת ....שותקת ומדממת בתוכי ... סליחה שפורקת כאן ...כבר לא עומדת בכאב הזה יותר

הי אביב, וןב שכתבת. חשוב שלא להמחק, וחשוב שתשמע הזעקה. אודי

מקווה שיקלט כי זה חשוב לי לכתוב לך מקווה שתגיעי למקום של סורי קטנה שככה התייחסתי אלייך, שתחבקי את הילדה הזו הקטנה... סורי/קטנה שפגעו בך, שלא יכולתי לחבק שהרחקתי אותך ממני... זו הסליחה שאני חשבתי עליה. מאחלת לך להתקרב אליה ולא להרחיק, להקשיב לה כי יש לה הרבה מה לומר. לקרב את הטיפול גם...פחות להרחיק ויותר לקבל ולהקשיב להכללללל

01/06/2020 | 07:51 | מאת: מכל

אודי יקר, לא אהבתי את תשובתך אליי. שריב זו הזדמנות וכעס ביטוי לרגש...... הייתי זקוקה למשהו אחר. ועכשיו...לא נורא. המטפלת שלי הבינה...ומרחוק לא תמיד הדברים עוברים...לכן טיפול עדיף שיהיה פנים מול פנים. עדיין יושבות במרחק...מחכה לחיבוק. לא פייר שאנשים מתחבקים ולנו אסור!!!!! בגן אני מחבקת את הילדים!!! איזה דור אנחנו רוצים לגדל? מרוחק? מנותק? פחדן מחיידקים? או בריא בנפשו.... אז נהלים לא ראלים! וגם אני זקוקה לחיבוק!!!!! אוףףףףף היא ובעלי המבוגרים היחידים שאני רוצה לחבק. לא מחבקת אנשין רק ילדים!!! ;( אם מבוגר מחבק אותי אני מחזירה חיבוק אך לעולם לא אזום! זה לא זהההההה....אוףףףף יום נעים.

חייבת להבהיר שאני שומרת על כל הכללים!!! הילדים מתקרבים וזקוקים למגע אני מזכירה להם שכרגע אסור.....בטבע שלהם יש חיפוש אחר מגע.

הי מיכל, אינך חייבת לאהוב את תגובתי, ומותר לך לכעוס עלי (כאמור, זו הזדמנות...)... אבל טוב שמצאת לך תגובה שמתאימה לך והרגשת מובנת. אודי

שלום, המלצה לפסיכולוג קליני באופן פרטי למטופל שמבקש פסיכולוג רק עם שפת אם אנגלית. המטופל דובר רק אנגלית. עדיפות באזור המרכז.

שלום, נא לצרף כתובת מייל אליה יוכלו להפנות המלצות (איננו ממליצים כאן שמית). אודי

29/05/2020 | 13:03 | מאת: סוריקטה

סוריקטה בדיליי, דיליי ארוך מאד. קראתי, אודי, את האסוציאציות הצליליות שלך - אסיף ואיסוף, שירה ושיגרה (גם שידרה פתאום חשבתי לי...). המקומות האלה, בהם אתה, למשל, מביא משהו מקורי משלך, יוצרים אצלי, לפעמים, לרגע, תחושת קירבה. הזמנה. ו אז הגעתי ל סוריקטה. הכי דומה לי ל סורי קטנה סוּרי ילדה, לכי מכאן, עוּפי, טוּסי לנו מהפרצוף, יאללה יאללה, סעי לנו מהעיניים. צאי. נו כבר. סוּרי. גירשתי את עצמי מהטיפול (במיינד, זה לא באמת קרה). למה? אם נחזור לרעיון בו התחלתי - רגעי טוב, רגעי טיפוח עצמי. חיבור. שייכות, אולי. גדול על הנפש. כתבו לי שבריחה אינה פתרון (משפט לעוס וטחון). לא ברחתי. סורי / קטה (<=פיצול)

הי סוריקטה, סוריקטה זה גם סוׂרי קטה (מצטער, קטנה)... אודי

שלום חברות וחברים, נכנסים לחג השבועות, אז נצא היום לחופשת סוף השבוע והחג מוקדם מהרגיל. למקרא ההודעות האחרונות על התקופה האחרונה שאפשרה איסוף, אני חושב על משמעות השם חג האסיף. מעניין... נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

27/05/2020 | 10:08 | מאת: חטוליתוש

אז כן עדיין צרכים לאסוף את עצמנו כי החזל"ש עדיין לא ממש ולא הכל ברור לי לפחות ומנסה להתאושש מהנפילה שלי מהאוטובוס כי היום יותר כואב מיום ראשון בו נפלתי אז מאחלת לכולם חג כמה שאפשר שמח ומהנה ותודה לך אודי על כל מילת תמיכה חשובה ולכם כולכם כשאתם מתיחסים ותומכים בי ברגעים קשים שאני עוברת ולאחרונה הרבה כאלה... ותודה על המקום שמאפשר להיות..כן..פשוט להיות..בכלל לא מובן מאיליו.. מקווה להתראות בקרוב אוהבת את כולם חטולית

חג שמח חטולית יקרה

הי חטולית, חג שמח! אודי

27/05/2020 | 07:06 | מאת: שירה2017

הי אודי, חזרה לשיגרה. לא פשוט בכלל. היה משהו אוסף ופחות מפורק בהוויה במקלט הביתי. עכשיו מרגישה כמו פאזל, גם אם מורכב אינו שלם, יש מרווחים גדולים בין חלקיו, יש תזוזה ותנועה. לפעמים אני מדברת ומרגישה איך המילים מנותקות מהגוף. הפה זז בחוסר סנכרון עם המילים, הפה זז בקושי, הכל קהה.לפעמים אני הולכת ומרגישה שעוד רגע אפול. התנועה לא מסונכרנת. מה רואים לי מהצד? עכשו שיגרה וצריך להמשיך להיות מכונה. אז מה אם בפנים הכל בהסטריה. שירה

הי שירה, תוך כדי כתיבת שמך, שמתי לב ששירה ושיגרה זהן כמעט אותה המילה, בהבדל של אות אחת. חזרה לשי(ג)רה... מאוד כואבת התחושה המכאנית שאת מתארת. הלוואי וניתן יהיה ליישם את האיסוף שהתאפשר בעת הזו גם הלאה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

25/05/2020 | 13:46 | מאת: HY

היי אני די מתקשה להבין את ההבדל בין מהי השלכה ומהי העברה ואיך זה בא לידי ביטוי בטיפול. אשמח לקבל דוגמאות. בהבנה שלי- השלכה זה שאני משליכה רגשות שלי על האחר ומייחסת אותם עליו והעברה זה שאני מעבירה את הרגשות שלי לאחר וגורמת לו להרגיש אותם. (כאן זה יוצר אצלי בלבול קטן, מאחר וזה מאד מזכיר לי הזדהות השלכתית, שאני בלי מודע מעבירה רגשות שלא ידעתי שקיימים אצלי לאחר והוא מרגיש אותם כאילו הם שלו.) האם זה נכון?? אשמח להבהרה! תודה הדר

שלום הדר, לא מדוייק. השלכה זה אכן כמו שכתבת, אבל מה שכתבת על העברה יותר מתאים להזדהות השלכתית. העברה זו חוויה כלפי אדם בהווה של חוויות הקשורות במקור לאדם אחר. זה מעין שימוש ב'גלופה רגשית' שנוצרה בילדותנו במצבים אקטואליים. זה הבסיס לכל טיפול דינמי. אודי

25/05/2020 | 11:11 | מאת: ינשוף

לפני הקורונה היינו נפגשות פעמיים בשבוע .. כל השבוע הייתי דיי מערערת ובסיוטים... כבר חודשיים נפגשנו בזום פעם בשבוע ועכשיו בקליניקה... עכשיו רוב הפגישה אני מנותקת.... מצד אחת אני שונאת את התלות במטפלת וגם כלכלית ממש קשה לי פעמיים בשבוע... מצד שני אולי פעם בשבוע מעצים את הניתוק.... לא כל כך רוצה דבר על זה עם המטפלת כי אני מרגישה שהיא זקוקה לכסף ותעודד אותי לבוא פעמיים....

הי ינשוף, העניין הוא למה את זקוקה... ואם את זקוקה לפעמיים - זה מה שחשוב. אודי

אוףףףףף שעצוב לי. אוף על הרגשה זיפתית!! נמאס לי ...... נמאס ממני גם. אפילו לצאת למסעדה ולשוחח אני לא יכולה...זה היה מקום שבו הבעתי רגשות, פתרנו בעיות בינינו...עכשיו כבר לא. יש קצר. ואני רק יודעת לרצות ולרצות..מה עם הרצונות שלי?? למה אין להן מקום????. ולמה מנסה כל הזמן להיות זו שמרגיעה.. משהו נסדק בקשר הדק הזה של שנים. אוףףףףף נמאס לי...פרקתי. זהו. לילה.

מיכלי מאמי ישנם גם מצבים כאלה של שיא המתח בגלל התקופה הארוכה בה כולנו שרויים ומן האמת...שאת תמיד כנראה היית הצד החזק והמוביל בהתנהלות שלכם כנראה עייפת קצת..השקעת המון אנרגיות חיוביות בכל הזמן האחרון ..דאגת לא רק לבני הבית אלה גם לקטנים שבהם את מטפלת ... נראה לי הגיוני שזו מן תגובה של אני רוצה קצת שקט ודי..והוא כנראה נמצא במקום אחר עדין זקוק לכוח המניע שלך להמשיך הלאה מאמינה שתעבור גם התקופה הזו ומצב העינינים ירגע...ותוכלו שוב כמו בעבר להמשיך מהנקודה שבה הפסקתם.. קחי אוויר וחשבי חיובי מאמינה בך וביכולות שלך חטולית

תודה חטולית..... את מדהימה. יש בנינו מתיחות כזו..ובאמת אין לי כח יותר!!!! אני משתדלת והוא...לא רואה כלום...כאילו רק לו מותר לכעוס...ואני צריכה להרגיע ולהשקיט את הבית....ואשמה בבית מרחפת. שדברים קורים בגללי. ...כמו מכשיר חשמלי שהתקלקל ושלא עשיתי משהו בזמן. והקשב וריכוז שלי מרגיז אותו. הבלאגן שלי. אוףףףףףף משהו בנינו פשוט מתחרבש... ובנוסף אני כל כך רוצה לפתור בעייה עם המטפלת...ולהרגיש לבד זה לא הזמן,!!!!! לא הזמן לריבים. אוףףףףף

הי מיכל, דווקא ריב זו הזדמנות, וכעס מאפשר ביטוי של רגש אמיתי וכנה... אולי שווה לנצל את ההזדמנות הזו. אודי

24/05/2020 | 20:19 | מאת: ינשוף

מחוץ לפה אני חזקה. אני מתפקדת ברמה מאוד גבוה. אני עוזרת. אני תורמת. ועוד ועוד ועוד.. אני לא רוצה להיות חזקה פה... אני רוצה לנוח ולהרפות ולתת מקום למצוקות שכל הזמן מלווים אותי... כן!! כל הזמן!!! מותר??? אפשרי???

24/05/2020 | 23:15 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה בטח שאת יכולה להיות כאן כל מה שאת רוצה וצריכה חיבוק ענק ומרגיע חטולית

24/05/2020 | 23:21 | מאת: מכל

ברור שאפשר...זה המקום! הכל בסדר. אנחנו פה בשבילך. כולנו אחד בשביל השני ואודי שאוסף ומלקט ברכות. מכסה בשמיכה רכה... גם אני מוכנה להכיל ברכות( מהמילה רוך) מיכל.

25/05/2020 | 06:34 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, מקנאה בך, אני רוב הזמן משחקת אותה חזקה ולא רואים עליי. אולי אפילו כאן, וגם בטיפול. אבל אני כן מדברת ומתארת. אולי צריך ממש חווייה עוצמתית כדי להבין. ואולי לא. משפט שאומרים לי המון - 'לא רואים עלייך'. שיש בו משהו קצת עצוב, אולי. סוריקטה

25/05/2020 | 10:25 | מאת: ינשוף

תודה בנות שאתן תומכות ומכילות.. כן מיכלי- זקוקים לרכות... בתקופה הזו הייתי צריכה להיות סופר חזקה..עכשיו אני זקוקים מאוד לשחרר..... עדיין קשה לי עם זה... בטיפול אני מנותקת ולא מצליחה לשחרר... אבל ורטואלי אולי אפשרי....

25/05/2020 | 17:58 | מאת: סוריקטה

אז ינשוף - אם פה את מצליחה קצת - תוכלי להעתיק (יש תיעוד) ולהראות בטיפול אולי? סוריקטה

הי ינשוף, מותר ואפשר, בהחלט. אודי

החלטתי לבקש להפגש. כנראה סדרת מפגשים.....משהו קצר מועד. לברר משהו שמציק לי תקופה. עוד לפני בלאגן הקורונה... ועוד חשבתי שאם יחזור פתאום גל שני יהיה שוב ריחוק..אז עדיף כבר להפגש ככה לפני ששוב יהיה פגישות רק בזום... והייתה הפעם הרגשה יותר של קרבה. למרות שישבנו בול אותו הדבר בריחוק... מנסה לפתור. הדברים יתאזנו נכון?? חייבים להתאזן..בינתיים הרגשתי קצת שיבה הבייתה אצלה. שזה נחמד וטוב. אבל צריכה לעבוד על עצמי במשהו קשה...אולי אספר ואולי לא. כרגע זה ביני לבינה. הכי חשוב שהקשר הורגש....תודה שהזכרת לנו😍

מיכלי מאמי שמחה על פגישה נוספת טובה בטוחה שתצליחי לעבור ולהתגבר גם על....מה שכעת פתוח חטולית

הי מיכל, אני שמח לשמוע! אודי

23/05/2020 | 07:45 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, לפחות מזג האוויר הקיצוני מאחורינו ואולי אפשר יהיה קצת ללגום מהחוץ בשעות היום והאור. הפרחים בגינתנו, אלו שנשרו מיידית עם התחלת השרב, חזרו לפרוח. הרס מסויים בגינה (והקבלה למחשבה נפשית) אבל בהינתן תחזוקה - היה שיקום.בשלם - עדיין גינה חיה. כך גם אומר לגבי חתולי החצר שלנו, שסבלו, אך תוחזקו באופן המיטבי בהינתן התנאים. עברנו את זה. אביב יקירתי - ראיתי את הטעויות. זה בסדר. בלחץ ובחרדה וזמני הצפה זה קורה. לא חייבים להתעמק או לחפור עכשיו או בכלל. זה בסדר. העליתי רעיונות מעולמי שבעיקר אפיין את העבר שלי. הם לא חייבים להתאים לכיווני המחשבה שלך, כעת, או אי פעם. 'אבל אני נשאר אני' משפט פשוט לכאורה משיר ילדים, ויכול להיות מורכב כל כך. כתבתי כאן לכמה אנשים על נושא הנפרדות שהוא אישיו נכבד בעולמי, וכנראה אצל רובנו ככולנו כאן ומחוץ. שירה יקרה, באופן מסויים מניחה את דעתי הדפיקה בשעות דמדומי הבוקר על דלתך. מישהו ראה. מישהו שמע את המצוקה והגיב. היו לא פעם הודעות כאן בפורום, של נפשות שונות, ששאלתי את עצמי מדוע אנחנו נשארים רק במרחב המקלדת ולא יורדים למציאות, לפעולה. חטוליתוש - באמת תודה על השיתוף. את סובלת סבל מר ולא הוגן והייתי מבקשת להניח יד על כתף ולתמוך. ינשופון - מידי פעם את ככה מספרת בין המילים על החוזקות והיכולת שלך - ואני נפעמת. מיכל - תחושת הבלבול וחוסר הארגון מעצבנים, אני כל כך מבינה. ועוד חבריה שאני חושבת עליהם, נזכרת בהם, שהיו כאן פעם, או עכשיו - דרישת שלום. מחר שבוע חדש. שנצבור כוחות, שלכם, סוריקטה

24/05/2020 | 18:34 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי תודה על התמיכה על יד על הכתף .. מודה לך יקרה שלי יודעת ..אם אין סוף לכל הכאבים שלי כבר אוסיף ואספר שהיום נפלתי מהאוטובוס כשעליתי לנסוע הביתה חזרה מביקור אצל רופא...מאחר ואני לא יציבה בהליכה ..או בעמידה...כעת גם זה.. וכעת נוסף כאב נוסף בעצם הזנב.. כן כאלה הם חיי ..מנפילה לנפילה..יש כנראה גם זמנים כאלה. חודש סיון חודש טוב לכולם ואנחנו כעת בראש חודש ורק בשורות טובות חטולית

24/05/2020 | 19:32 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, תודה ענקית על שאת כל כך קשובה לסביבה, לחי ולצומח ויודעת להחזיק מה שכבר אבד אי שם בסבך ההודעות, אוספת ומעניקה. הייתי רוצה לחשוב שמעט מן הטוב הזה שבך מופנה גם כלפייך. שיהיה לך שבוע טוב שלך שירה

24/05/2020 | 23:29 | מאת: מכל

מדהימה שאת רואה...ומה תכתבי לעצמך?

הי סוריקטה, יופי של שבוע שיהיה לנו... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

21/05/2020 | 20:17 | מאת: מכל

אודי, מה ההנחיות לטיפול עכשיו? לשבת מרחק 2 מטר עם מסכות? או שלושה ואז אפשר בלי מסכה?? אני רוצה לבוא אליה...אבל.. ההנחיות מעצבנות אותי. מקשות עליי.... אתה יודע שבגן אי אפשר לשמור מרחקים? 35 ילדים. גם אם מחלקים ל2 קבוצות הם קרובים..הם מחבקים, הם נוגעים..זה ילדים! לא אומר לילד אל תתקרב אליי...אנמ חושבת שהבריאות הנפשית יותר חשובה!!! לא הפריע לי אף פעם כאבים פיזיים..אך הכאבים הנפשיים היו קשים יותר... כך גם בתקופה האחרונה...משהו מפריע לי...וממש לא מפחדת ולא פחדתי מקורונה. כן שומרת על כל הכללים...אבל חושבת שבריאות נפשית ולהראות שחוזרים בכייף לגן ולא בלחץ. כך רוצה להרגיש אצלה. אבל המרחק בישיבה ובמסיכה הופכת את זה לכמעט בלתי אפשרי. מבאס. למה אי אפשר להתגמש??? למה בטלויזיה הם כל כך קרובים? נותנים ידיים. אנשים מתחבקים אפילו. לא פייר!!!!! פשוט מעצבן! צריך גם בטיפול להתגמש!!! אני צריכה חיבוק. אמיתי. מהלב. יודעת שהיא מבינה, אכפתית והכלללללל אבל צריכה את הקרבה. אוףףףףףף והקרבה כל כך רחוקה.....מבין??

21/05/2020 | 21:52 | מאת: שירה2017

הי מיכל, אלה ההנחיות שפורסמו אתמול: שלום רב, זו ההנחיה המעודכנת בעניין מסיכות וטיפול נפשי. שמאפשרת טיפול פרטני וקבוצתי ללא מסיכות. בקרב בוגרים להקפיד על מרחק, קטינים וחסרי ישע להפעיל שיקול דעת. עוד צעד משמעותי בדרך לשגרה המיוחלת. בברכה, גבי פרץ, פסיכולוג ארצי, מנהל תקנות ההתמחות וממונה על רישוי פסיכולוגים

הי מיכל, ממש מבין אותך... לאט לאט חוזרים לשיגרה, וגם ההנחיות נהיות יותר פשוטות ליישום... אודי

21/05/2020 | 16:02 | מאת: חטוליתוש

מצטערת שאכתוב כעת את ההודעה הזו אך אין מקום אחר בו יכולה לשתף הלילה הכי קשה מבחינתי היה הלילה הזה שבו סבלתי כאבי תופת זה לומר מחמאה ..אין מילים לתאר מה שהרגשתי..פשוט ..... כאבים מהציפורנים שברגלים ועד קצות השערות בקרקרפת ... לא ידעתי כבר מהנאני עושה עם עצמי מרוב כאבים...הרופא העלה לי את המינון של הכדורים נגד כאבים למקסימום כלומר 600 מ'ג...וגם החליף לי שוב את המדבקות של המורפיום לרמה כפולה..ומה אומר..מכירים את המשפט כוסות רוח למת... כבר הפסקתי לטפס על הקירות כי לא מועיל..ואז עלתה מחשבה שרק דבר אחד עוד יכול להפסיק..לקפוץ למטה ודי והכל כבר לא יכאב יותר... שעות הלילה לבד קשות מאוד למי שסובל ואין עם מי לחלוק את הכאב..וכמובן שלא הערתי את בעלי כי קם ב..4.30 לפנות בוקר לצאת לעבודה.. דפקתי את הראש בקיר וגם לא עזר .....ואז החל שיעול יבש בגרון שנחנקתי ממנו ורצתי לחדר האמבטיה..להקיא ( סליחה) ...בקצה העין ראיתי את הדוש ..ומיד חשבתי על מים חמים ואם לא יעזור אז יש גם אפשרות נוספת (יש לי מחבר עם רשיון ..) לקחת שכטה... המים החמים עזרו..נשארתי תחת המים יובלות נראה לי ..למרות שלא יכולתי לעמוד ..עמדתי והחלתי לעסות את הקרקרפת ומשם את שאר הגוף עד שהרגשתי שאני שוב דורכת על כפות הרגלים..הפעם הסתיים במקלחת חמה..וכמה טוב שזה עזר.. היום שלחתי הודעה למטפלת שלי שאני רוצה לדבר עמה..דיברנו מעל שעה ..חחח..בלי שום הפרעות..וסיפרתי לה הכל..וגםעל זה שהרגשתי שקופה בגלל החוסר התיחסות שלה לדברים שאני מדברת... מיד התנצלה..ואמרה שלא כך היא חוותה את מה שדיברתי ..כי כהרגלה היא לא מתמקדת בבעיה אלה מיד בפתרון הבעיה.. טוב מה אומר ומה אוסיף...גם הבעיה הזו נפתרה..וגם בסוף לא קפצתי למטה.כי הרי אני עדין כאן וכותבת לכם את כל מאורעות היממה הכי קשה שעברתי אי פעם בגלל כאבים של פיברו מיאלגיה.. אז לא לזלזל לעולם במחלה החשוכת מרפא הזו...!! ולך יקי ..הנה לך עוד תשובה לשאלון שלך מהבוקר..נכון כתבתי שעד כה לא הייתי במצב קריטי שנזקקתי למטפלת ואייך הגיבה.. מה המסקנה שלך מהתגובה שלה.?? מבקשת סליחה מראש מכל מי שקורא/ת את מה שכתבתי אם גרמתי לכם להרגיש רע בגללי..תודה שקראתם חטולית

21/05/2020 | 22:32 | מאת: מכל

חטוליתוש יקרה.. נשמע כל כך קשה. איך שכמעט כלום לא עוזר? וואו. שמחה שלפחות בפן הנפשי שוחחתן. נשמע שהיא מבינה וטובה עבורך :) טוב ששוחחתן.

הי חטולית, לעתים המחשבה על מוות מגיעה כדי להפסיק כאב, נפשי או פיזי. טוב שעברת את הלילה הקשה הזה בשלום, וטוב שדיברתן. אודי

21/05/2020 | 09:48 | מאת: .במבי פצוע..

.. התקופה הזו מרגיש ש.. אמא צביה מנסה כל השבוע שאגיע לקליניקה זה בלתי אפשרי זה בנתיים רך הוואצפ כבר למעלה מחודשיים כשאני ברכב כל פעם במקום אחר בחלל אמרתי לה שלא יקרה שאחזור לקליניקה לעולם זה באמת מרגיש שזה בלתי אפשרי אין מוצא הקורונה הרגה אותי

21/05/2020 | 11:56 | מאת: סוריקטה

במבי אהובה, כמו שחזרת לכאן - הייתי רוצה להאמין שגם לקליניקה של אמא צביה. לא פשוט, אבל נראה לי שאת בדרך. את הצעד הראשון עשית פה. כך, לפחות, אני מרגישה. הקורונה לא הרגה. את עדיין איתנו :-) וזה הפיך. אבל מבינה על מה את מדברת. שלך, סוריקטה

21/05/2020 | 15:14 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שאת מבינה אותך יותר מאשר במילים ונכון מאוד התקופה הזו הכי קשה שהיתה לי בחיים שלי אבר... כמה טוב שנכנסת כמה טוב שסוף סוף יש לך זמן ומקום להיות.. טוב לראותך כאן היית חסרה מתוקה .. חטולית

21/05/2020 | 19:12 | מאת: מכל

אוי במבי יקרה. השינויים הורגים....קשים...מוכר לי גם אולי לא בכזו עוצמה... את יודעת שניסיתי לחזור? ואז באה הקורונה...ולא באתי ולא רציתי זום כלום שום דבר!!! ונשארתי בכאב לבד...אני כמובן גרמתי לזה... לא יכולתי ככה. ולפני שבוע בערך באתי עם מסכה במרחק היה זוועה..דיברתי בכייף שלי. על כלום בגדולללל... אז מחכה שיהיה לי קל יותר. מה אני רוצה לומר???? אמממממ קשים השינויים..ויותר קל לפעמים הריחוק בווטסאפ. פעם בקשיים גדולים הייתי שולחת הודעות ובטיפול היה קשה לדבר פנים מול פנים..עד שלמדתי גם לדבר על קשיים פנים מול פנים...היה יותר קל בריחוק. בעצם מה שאני רוצה להגיד שאולי תתני לעצמך לנסות להתרגל אליה שוב..והפעם בקליניקה??? בעצם כתבתי את זה גם בשבילי ;) בהצלחה.

21/05/2020 | 21:12 | מאת: סוריקטה

כתבתי לך הודעה קודם לכן, ובאסה, רואה שלא נקלטה אולי. כתבתי לך - במבי - יא נעלמת אחת. וכמו שחזרת לכאן, מאמינה שתחזרי לאמא צביה, ואולי הכתיבה כאן היא התחלה. ורשמתי גם שלא הרגה - הנה את כאן. אבל מבינה למה את מתכוונת. מקווה שהפעם יצליח לי עם ההודעה. סוריקטה

הי במבי, זה קשה, לא בלתי אפשרי... הרבה דברים התערערו, אבל אנחנו כבר למודי ניסיון ויודעים שבדרך כלל הם שבים ומתייצבים. אודי

20/05/2020 | 16:54 | מאת: יקי

אשמח שתענו ותשתתפו לטובת כולם "צרת רבים חצי נחמה".. אבקש שתענו בלי הרבה לחשוב תנו לרגש ולקול הפנמי העמוק לדבר מהבטן בלי הרבה לסנן... א. האם אתם מרגשים שבאמת אכפת למטפל ממכם? ב. האם אתם מרגשים שבאמת הם מבנים מה עובר עליכם? ג. אם הם זמנים בשבילכם ברגעי השבר בין טיפול למשנהו? ד. האם יש משהוא שהייתם רוצים יותר חזק בקשר הטיפולי אבל אתם מהססים לבקש ?אותו?

20/05/2020 | 19:45 | מאת: חטוליתוש

היי יקי חייך לי חיוך גדול כעת משקראתי את מה שכתבת בדיוק כסיימתי לכתוב את התשובה שלי לאביב 😃😃😃😃 טוב למען האמת חלק מתשובה שלי כבר כתובה שם..מקווה שתבין את כוונתי שם... א.כן בהחלט ב.האמת שלא תמיד מבינים את הכל בפגישה אחת ואני מתייחסת לזמן שלפני הקורונה.. ג.לא יודעת .לא יצא לי לנסות בזמן משבר..טוב ..כי..אני תמיד כתבתי לה...אז..על כל מה שעלה בדעתי ואז בפגישה הבאה שוחחנו..לא היה מצב קריטי שממש נזקקתי ולא היתה זמינה..כך שלא נחשב.. ד.אםםם..צריכה לחשוב על זה..שוב בגלל חילוף הזמנים..ואז..לא היססתי לבקש והיתה בסדר בדרך כלל וקשובה.. * רק רוצה לומר שיגמרו כבר כל ימי הווצאפ ונחזור לימים ההם * חטולית

20/05/2020 | 20:06 | מאת: סוריקטה

הי יקי, ומה היית עונה בעצמך על הסקר שלך? מניחה שהתשובות עבור כולנו חלקיות במידה זו או אחרת, ייתכן גם מפוצלות. א. כשמישהו מרגיש בבטחון ללא ספק שלמטפל לא אכפת ממנו אף פעם - זה אישיו טיפולי רציני. אם ממשיכים להגיע - אני לפחות מאמינה שיש חלק שכן רוצה להאמין שאכפת ושיש תקווה. ב. אם נדמה שהמסר לא עובר מספיק מבפנים החוצה - גם זו עבודה טיפולית... ג. צריך גם לבדוק את הנטייה להישבר בעיתויים שבין פגישה לפגישה. בזמני הפרידות. אם כך, הייתי מחפשת לחשוב על נושא הנפרדות המאד רציני וכבד. ד. אפשר לפחות להתחיל לספר שיש משהו שמשתוקקים אליו אבל מהססים לבקש. לפני שמפרטים למה כמהים. התמזגות היא כיוון אצלך, אולי? סוריקטה

21/05/2020 | 05:32 | מאת: סוריקטה

ובוקר טוב, שוב, יקי, בסך הכל, בדיעבד ולאחר שנות עבודה רבות - הייתי אומרת שיש לי מטפל ממש טוב. ולכאורה התרחש נס מסוים לשכמותי. חוויתי (ועדיין חווה) התרסקויות ותסכול ואכזבות גם בטיפול, מכורח המציאות והנפרדות והחלקיות. אני חושבת שאם המטפל הסכים להיות הפסיכואנליטקאי שלי ובימים הקשים אפילו הגדלנו עוד יותר פגישות - כנראה הוא היה שם עבורי. פטנט פשרה אפשרי מעברי - לקחת משהו שמייצג את המטפל ולשים בתיק או בכיס וכד'. אפשרי כמספק חלקית, אולי, אך ייתכן שלא לכל אחד ולא בכל זמן. סוריקטה

היי יקי ממרומי גילי ו10 שנות טיפול. יכולה לענות בוודאות שכן, כן וכן!!!!! אכפתיות, זמינות והבנה אלו דברים שעבדתי עליהם קשה כדי להבינם. זה לא מגיע ביום אחד!!! זה קשר, ביני לבינה. החקירות האלה לעולם לא נגמרות. התהיות, כי הקשר מיוחג ושונה ואנשים שונים.... אם אתה שואל סימן שזו עבודה שצריכה להעשות. בהצלחה😍

18/05/2020 | 23:51 | מאת: אביב 22

כותבת לך כאן למעלה כי לא בטוחה שתיראי אם אגיב למטה ...אני בסדר קצת בבועה לומדת לצעוד חזרה ....מנסה להבין את מה שעבר ועדין עובר עלי תהליך ... משהו בתגובה שלך ליקי גרמה לי להוציא מחוש ולנסות להגיב לך מבינה עד מאוד את תחושת השקיפות ...ויחד עם זאת ...מעבר למה שסוריקטה ומיכל ואודי כתבו לך ... כמה מחשבות על התקופה . למטפלים קשה לע פחות מאיתנו . הם מבולבלים חסרי אונים הרצפה זזה להם מאוד יכול להיות שהיא בחלת בכלל ובכל זאת דיברה אתך או אם היא לא אז חברייה לעבודה והיא קיבלה את התיקים שלהם לאחוז כפול עבודה ומהבית . כן היא יותר מבולבלת כמו כולנו .. אולי היא פוחדת שתקליטי ותצלמי את פנייה אולי היא מרגישה לע נוח זה על היד .. אולי יש לה ילדים קטנים בבית והיא מתקשה לדבר על רמקול כשהם בשטח ...אולי היא דואגת להורייה בקיצור אל תמהרי לשפוט ואל תמהרי לזרוק ולהחליף ... היא טובה לך היא רואה אותך בדרך כלל מאוד יכול להיות שהתפספס היא בן אדם ...אבל מה שחשוב ואת זה תביאי לטיפול זה את תחושת השקיפות שלך ...כי את החשובה את המקום הזה שישר מרגיש לא בסדר לא רצוי ...את זה תביאי ... אני בטוחה שהיא אתך כרגע כולם מגששים את דרכם מעמקי נשמתם כל אחד בדרכו ....ייקח זמן ליצור אינטרקציות בלי משקעי הקורונה ואולי בכלל לא .... דרך אגב גם לנו לא צלח הוואטספ ותמיד השתבש ...אין כמו פגישות פרונטליות אני בטוחה שזה עוד רגע התחדש .... אתך ...אביב והבועה

20/05/2020 | 19:19 | מאת: חטוליתוש

אז ככה.. קודם כל היא לא בחל"ת מפני שממשיכה לדבר עם כל המטופלים שלה כל הזמן ביומים כך אמרה לי בעצמה..מפני שהיא עובדת עצמאים במקום שבו אני מטופלת... אני לא באמת חושבת להחליף אותה ..זו רק היתה מן מחשבה כזו חולפת....בזמן שהגבתי ליקי..כמו הוצאת קיטור קטנה.. וכן נכון מאוד שהיא טובה לי..אפילו טובה לי מאוד...ויש עוד המון דברים שלא העלתי אותם כאן רק מתוך רצון להתמודד איתם לבד ..ובמחשבה שניה טוב שכך כי אחרת הייתי נחשבת לילדותית שכל הזמן מתלוננת.. עד כמה שידוע לי היא רווקה שמניידת עצמה כיום בזמן הקורונה גם לבתיהם של המטופלים שלה כדי לא לפספס טיפולים...הבנתי מדבריה.. טוב כל השאר כבר לא משנה.. אם היית שומעת אותה ..כמוני..היית מבינה שאינה מבולבלת בכלללל !! ועל כל הרעשים ברקע ..אמרה שמגיעים מהרחוב..כך שגם זה לא מניע.. אין לה כעת יותר שום בעיה לדבר איתי בווצאפ בשיחת וידאו..והשבוע לא יצא לדבר והצטערה חשבה בכל זאת לקיים את השיחה אך אני לא מרגישה טוב כך שכבר נדחה לשבוע הבא.. אני בתקופה ארוכה של בדיקות רבות ומשונות מכל מיני רופאים נוירולוגים..ומומחי מוח.. אתמול הייתי בבית חולים עשו לי בדיקה במעבדת שינה..שזה חלק מאוד חשוב גם בגלל בעיות השינה שלי..ולמרות שעשיתי הכל..בבדיקה לא הצלחתי לישון !! רק היו המון הפרעות גופניות בזמן שנימנמתי...כך אמרה ולא הוסיפה... ועדיין לא סיימתי.. ופתאום הבנתי שרבאק..גם לי מותר לא להסכים לטיפול בכל מצב .. היום יצאתי לקניות בסופר עם בעלי..כייף.. יזרתי עם רגלים נפוחות כמו רגלים של פיל ..עדיין הרגלים כואבות לי...התכתבנו ואמרתי שלא מתאים היום והסברתי שלא מרגישה טוב..באין ברירה הסכימה.. תראי אהובה אני לגמרי מבינה את המצב אני לא מנותקת מהחיים או מהמציאות...רק..כדברים כבר מתחילים להפוך למשהו קבוע..עד כאן..וכן עדיין אשוחח איתה על הנושא בפגישה הבאה ... לא מוכנה להיות שקופה עבור מטפלת ..שכל שמענין אותה זה ..לא לשכוח את ה..ט.17..שהיא צריכה לקבל עבור כל השיחות שלנו..והיא מקבלת אותן ישירות לפקס שלה ובנוסף גם טפסים מודפסים... ממקווה שעד השיחה הבאה איתה דברים כבר ישתנו לטובה ולא אהיה עוד שקופה !! תודה חטולית

20/05/2020 | 20:08 | מאת: אביב 22

הי מכירה אותך ...אז בואי רגע בואי נפשט את הדברים את כועסת את כואבת זה בסדר מותר לך ... השאלה מה את עושה עם זה .. גם מולי הרגשת שאני לא מבינה אותך אולי הרגשת שאני מסכימה איתה .. ניסיתי להראות לך שיש עוד צדדים למטבע ... אבל מה שחשוב זה מה את עושה. עם התחושות שלך ....אז היום "הראת' לה ופשוט ביטלת פגישה .....בריחה מהדור החדש ... לכן כתבתי לך את מה שכתבתי ....זוכרת את הפגיעה שנפגעת מאחיך ואת המבט הנוסף ... אין לי ספק שאת נפגעת שהתחושה שלך אולי אפילו מדוייקת והיא פיספסה אותך ונפלה במה שנקראה כשל אמפתי ... זאת הזדמנות שלך להגיד הכאבת לי הרגשתי שקופה ..הרגשתי שאת לא רואה אותי ...זה גרם לי עצב זה גרם לי תסכול כעס השפלה...זה החזיר אותי ל... זה הפחיד אותי כי ....כל מה שזה גרם לך כאן התהליך האמיתי שלך לצמוח ....כי בנינו היא לא החשובה את תחושת השקופה אנחנו חוות בהמון נסיבות ...אבל כאן יש תהליך לצמיחה ....אל תוותרי על המקום שלך אבל לא מהמקום הפגוע הכועס הילדי ....יש למקום הזה חשיבות אם תסכימי לשהות בו ולראות אותו יחד איתה .... ושלא תחשבי לרגע שאני לא מבינה אותך ...כנראה שבאלפי מקרים הגבתי ועוד אגיב כמוך זה לא אומר שאי אפשר אחרת ...מהצד לפעמים רואים את התמונה רחבה יותר . אתך חיבוק ענק אביב ותרגישי טוב אהובה תשמרי עלייך

20/05/2020 | 20:09 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, שמחה שכתבת ונתת מילים לזרום. היי בטוב, סוריקטה

20/05/2020 | 21:24 | מאת: חטוליתוש

לא עשיתי ויברח ממש לא פשוט באמת אני לא מרגישה טוב כבר תקופה ארוכה גם בגלל כל הריצות לבדיקות...ולכן החלטתי לתת היום מקום לכאב שלי להיות ולוותר על השיחה אני

21/05/2020 | 01:50 | מאת: אביב 22

העיקר הבריאות תשמרי עלייך

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

18/05/2020 | 05:24 | מאת: סוריקטה

ואודי - כתבתי לאביב למטה. שני ניסיונות, והנה גם פה העליתי שיראו. שתראו. שיעבור עלינו השבוע הזה. לא מספיק קורונה ובא חמסין קטלני. ומה שלומך, אביב? סוריקטה

18/05/2020 | 12:53 | מאת: חטוליתוש

מצטרפת לדבריך סוריקטה יפתי חטולית

18/05/2020 | 17:06 | מאת: אביב 22

אני כאן מידי פעם ...מאוד בבועה של עצמי המון התכנסות פנימה התקופה לא הייתה לי טובה בכלל , מנסה בהמון אנרגיות לצאת מהבועה במציאות ...המון רגרסיה שמדוברת וגם המון דברים שצריכים להעשות לכן גם לא ממש מגיבה ולא כאן .... לעניין החלקים ושירה לא מסכימה שזה חייב לבוא מההתחלה עם הבנה ... תשאלי גם את אודי לא ממש קיבלתי אותם עדין יש חלקים שאני מתקשה להבין השינוי הוא בהתייחסות...לפחות אצלי כשהמטפלת קראה להם החלקים ההרסניים והמנטרה מולם הייתה שלילית ... זה רק חיזק את המקום שלי שפחד מהם פחד מההתנהגות שלהם האגרסיבית התוקפנית לא רציתי שיבואו כי הם הורסים לי ...הייתי בטוחה שתהליך הטיפול צריך לשנות אותם ....לחנך אותם ...לא הבנתי שזה בסדר לקבל אותם שהם לא רעים שהם חלק ממי שאני ... .כשהמטפלת היום מדברת וכן בהתחלה זה סמנטיקה של מילים ...החלקים הפגועים החלקים אצלי אלו נערות וחלקים גבריים אז הגישה ברגע שהייתה מטיבה גם אני התחלתי להסכים לקבל אותם .... בעיני ההתחלה היא סמנטיקה של מילים לא בשלילה כי אם בחיובי ניקח ילד בבית ספר שצועק ואימפולסיבי והמורה תצעק עליו ותגרש אותו מהכיתה הוא יטרוק את הדלת יעלב הסגר ויברח ....אבל אם המורה תגיד אני מבינה שקשה לך שמשהו לא בסדר בוא תדבר אני כאן ....לאט לאט הוא יפתח וידבר ...וזה הכוונה שלי לא יודעת אם מצליחה להסביר . פעם כתבתי על זה משהו למטפלים אני צריכה לחפש ויעלה לכאן ... וסוירקטה בקצב שלך את לא צריכה להתנצל עליו או להרגיש מולו לא נוח זה חלק מהעניין לקבל את הקצב שלנו את מי שאנחנו להפסיק להתביש מה שעברנו זה גהנום מגיע לנו ...אני היום במקום שחושב שאני לא צריכה להתנצל מול החברה החברה צריכה להתנצל מולי ....האמת שהמקום הזה גרם לי בתקופה של הקורונה להיחשף מול המון אנשי מקצוע במציאות ....כי ממש היה לי חשוב שהחברה לא תתעלם מאיתנו כי הסגר הזה גרם לנו מי שעבר טראומה בחייו נזק ענקי ורגרסיה מטורפת ... ..זה גם המקום שלמד לבקש עזרה ואפילו לנסות שוב ושוב עד שאצליח לגרום לשני להבין את המצוקה שלי לא לוותר .... אתכם בלב .....

הי סוריקטה, לדעתי עלה כבר מזמן, לא? אודי

19/05/2020 | 05:10 | מאת: סוריקטה

הי אביב יקרה, המון המון תודה על ההסבר. הבנתי לגמרי ואני מסכימה ואיתך בזה. מזכירה שאני מטפלת בילדים ומאפשרת להם מרחב מאד מכיל וחומל לבטא את רגשותיהם (ובמיוחד כעס, קנאה וכד'), מזדהה ומבינה. עובד כמו קסם. לא קסם זו עבודת הקשבה (בין השאר) קשה מאד שנושאת פירות. כאן, אגב, מנסה להיות מדויקת ומסונכרנת. לגבי החלקים ההרסניים אצלי - נדמה לי שנטמע באיזה אופן שהם חלק ממני (ואני פחות מחבבת את החלקים האלה, וגם זה בסדר), אבל בשונה מהעבר, אין תקיפה מטורפת ומתמדת. יש גלים, אבל יש תיקון חלקי. מאחר שאצלי תגובות בדיליי - כנראה אבין מה התקופה הזו עשתה לי במרחק זמן. יכול להיות אפילו שנה וחצי. שמחה שאת כאן, כי יש לך לא פעם דרך להצליח לעזור לנו להתחבר לאזורים הרכים בנו. הלוואי גם לעצמך ובנפחים משמעותיים. סוריקטה

20/05/2020 | 16:10 | מאת: אביב 22

תודה על מילותייך לגבי התקופה כולנו כחברה וכפרטים עוד נבין מה קרה לנו ..הרבה תהליכים שעדין מוקדם לפרש להבין הרבה תהליכים דאנחנו עדין לא מבינים שחווים ...בהחלט זמן טראומה ....ואצלנו זמן טראומה מהיום שמתערבב קשות עם העבר . היום כבר הרבה יותר מתחברת למקומות רכים שבי תוך נראות למקומות הקשים אבל עדין העבודה רבה וכנראה כזו שלא נגמרת ....כן אבדנים ...לקבל את האבדנים זה אולי התחלה של להיות רך לעצמך ...סבלנו מספיק את יודעת אני חייבת לשתף אותך ...אני רואה תהליך מעניין ובריא לדעתי במה שקורה בקבוצה דווקא שאני פחות כאן בקדימה ויותר ככה לעיתים בתגובות מאוחרות מאחור .... שלך אביב

21/05/2020 | 05:23 | מאת: סוריקטה

הי אביב, בהקשר לפסקה האחרונה האמיצה שלך - הייתי, שוב, מדברת על חלקים. אולי בעיקר על החלק המושיע שבנו. חסיד אומות העולם שכזה. אולי כשהוא פחות מתאבד על הצלה (ובעיקר כשהמצב הוא לא באמת איזו קטסטרופת ענק) ובמקביל אליו, אולי מתהווה דורשנות פנימית מסוימת - נוצר מצב רך יותר. חושבת כך לגבי עצמי, לפחות. ולאופן התנהלותי בעבר. והסביבה מולי. ומניחה שיש שרידים גם היום. מה דעתך? מוזמנת, אם תרצי. שלך, סוריקטה

21/05/2020 | 10:51 | מאת: אביב 22

אקרע אותך שוב מאוחר יותר אולי יבואו עוד מחשבות אחר כך אבל בגדול לא דיברתי עלי או על מושיע דיברתי דווקא על תופעה מעניינת שאני לא כאן בכלל את ושירה מעיזות לכתוב למעלה לקחת מקום לדבר כאב וחוזק לדבר את עצמכן ושאני כאן ....השיח פחות למעלה בפתיחת הודעות שלכן כי אם כהמשך להודעות אחרות .... כך או כך ....מרגישה ששהיתי כאן קצת יותר מימה שתיכננתי ... נחשוב על הדברים ונדבר בהמשך

21/05/2020 | 12:35 | מאת: אביב 22

זה נכתב עם כפפות ומסכה מהטלפון מהעבודה מצטערת ...כמובן שהכוונה שאני יקרא שוב מאוחר יותר ...נכנסתי לנסות להתרכז במה שכתבת וראיתי את השגיאה הנוראית הזו.... וואוו זה עוד סיבה שלא נמצאת כאן כמעט כשכבר מגיעה למחשב באמצע הלילה זה לשבת על עבודות ....סליחה

21/05/2020 | 21:46 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, אני לא מרגישה את מה שאת אומרת ואני לא חושבת שהנוכחות שלך משפיעה על זו שלי... השיח שלי הצטמצם לאחרונה בגלל חוויה מטלטלת של הפרת פרטיות לאחר שיחה עם מוקד תמיכה. לא ארחיב. בכל מקרה, אוהבת כשאת באה. שלך שירה

23/05/2020 | 11:30 | מאת: סוריקטה

הי אביב, כל הכבוד, ממש ממש, שאת משקיעה בעבודות - עניינים אינטלקטואלים מציאותיים. זה ממש לא קל ומצריך הרבה כוחות. שלך, סוריקטה

17/05/2020 | 17:07 | מאת: סוריקטה

בהמשך ל #*&%^&^%$ סוריקטה תמיד בדיליי משהו קורס ואנ'לא יודעת למה, כי התגובות ביומיום ובחלומות גם הן מגיעות בדיליי מאד ארוך. אולי קצת כן יודעת, בגלל הדיליי עצמו. מתאמצת כל כך וההישג מגיע אחרי שכבר מי זוכר למה ולא צריך יותר בכלל. לא תואם זמן. כל כך לאט. גם קצב הטיפול. כל כך לאט. והצמיחה. כל כך כל כך לאט. זה הקצב שלי. זה הקצב. חתיכת מחיר. חתיכת אובדנים. על הגוף עוברות שנים. :-( סוריקטה

17/05/2020 | 21:06 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה כל כך מזדהה.. קצב לאט.. אובדנים... הנזק כל כך גדול.. אני מרגישה שלא הספקתי באמת לחיות ... עצוב... איתך בלב ינשופים

אבל לפעמים יש דברים שדורשים זמן להקל ולעכל.....ובכלל לפעמים מוטב מאוחר מאשר אף פעם . אולי

18/05/2020 | 08:32 | מאת: שירה2017

איתך בלאט במחיר ובאובדנים. התקופה הזו של מעבר בין ימי הקורונה, ששמה את הכל בדיליי, לחזרה לשיגרה, לא פשוט בכלל.... שלך שירה

18/05/2020 | 12:17 | מאת: חטוליתוש

כל כך מבינה אותך כאילו שכתבתי בעצמי את מילותיך יפה שלי.. רק יתכן והאיטיות שלי נובעת מ...היותי מה שאני..ובכל זאת.. כן האיטיות הזו מוציאה גם אותי מגדרי.. ולומר לך עוד דבר שלדעתי חשוב .שלפעמים האיטיות הזו אינה טעם לפגם אלה מעלה שאינה אצל אחרים שתמיד רק ממהרים הלאה.. חיבוק יפה שלי חטולית

הי סוריקטה, הדבר הכי חשוב זה לשים לב ולהתחשב בקצב. ואם כבר קצב, זה מוביל למוזיקה. ואם כבר מוזיקה - האפקט האהוב עלי ביותר באולפן (ויסלחו לי כל המפיקים המוזיקליים שמעדיפים ריברב...) - זה דיליי... אודי

19/05/2020 | 05:00 | מאת: סוריקטה

מאד, דיליי, אבל בניואנסים. במוזיקה הקלאסית, בפרט, ביצירות של שופן. זו ממש אומנות (כותבים היום עם ו'). אבל הדיליי בנפש אצלי הוא של חודשים או שנים, כך שקשה לקלוט מה הטריגר הנוסף שהקפיץ, וגם בתגובות מול אנשים - מעט ספונטניות. בעייתי בחלק מהמקרים. ראיתי שההודעה עלתה מזמן, גם זו נכתבה מזמן ועלתה די יחד עם השנייה. תודה רבה, סוריקטה

17/05/2020 | 17:06 | מאת: חטוליתוש

לא ראיתי כאן הודעות כבר מתאריך ה..12.4. לא היה כתוב אצלי כלום...מוזר להחריד והיום כהרגלי נכנסת וםתאום המון הודעות...וקראתי אותן בצמאון.. הגם זה הפך לשקוף בעבורי??? יודעת שלא מובנת...אך רק כמה רגעים לסדר את המחשבות המפחידות שלי...אני כנראה מעט שקופה וכואבת שכך... טוב..אנסה להסביר..מאחר ואיני נפגשת עם המטפלת ..כורח הנסיבות..וקשה מאוד....הצעתי שנדבר בווצאפ....אממה?היא יכולה רק מסיבות שמובנות רק לה בווצאפ טלפוני...ולא פנים אל פנים...לא זוכרת כבר אם כתבתי כאן ..כי רק כאן כותבת...על כמה קשה כי לא ברורה ודי רעשים כל הזמן.. אז התנתי את המשך הטיפול בשיחת וידאו בווצאפ...כשהבינה שאני מתעקשת ...אמרה שבסדר..ובכל פעם ששוחחנו היו המון הפרעות .בזמן שהיא יזמה את השיחות...בכל פעם מחדש לפחות בין 5.ל.6 פעמים..והשיחה ממש התנהלה בצורה שהרגשתי שאני שקופה !! אז אייך שקופה אם אנחנו מדברות? אני מעלה נושא לשיחה ואומרת מה שאני ...והיא פשוט מתעלמת מדברי ועונה בכלל על דברים אחרים...חשבתי לעצמי שכל ההפרעות בשיחה עימה כנראה נבעו מתקשורת לקויה.. החלטתי ליצור בעצמי את התקשורת אליה בזמן שסיכמנו וראה זה פלא כבר לא היו הפרעות ... אבל עדיין הייתי שקופה..כלומר היא ישר רצה קדימה עם כל ההשגות שלה בכלל בלי להקשיב כמעט למילה שאני מדברת !!! בשיחה האחרונה שניהלנו ביקשתי ממנה שתמתין עד שאסיים לדבר ורק אז תענה ..אך שוב..אני שקופה...כבר ממש מעצבן ברמה שאני כועסת עליה על חוסר הקשב שלה שאמרתי לה שאני לא יודעת לגבי הפעם הבאה.. כמה שקופה אני כבר יכולה להיות ועם כמה סבלנות עדיין צריכה להיות ???? עזרו לי להבין מה עשיתי לא נכון איפה אני טועה .?? השיחות הן על חשבוני..ולא אכפת לי כמה זמן השיחה אורכת רק שתענה לי מה שאני צריכה בשיחה ולא דברים אחרים... אוווןןף כמה מתיש ועוד החום הנלווה... עזרו לי בבקשה חטולית

18/05/2020 | 03:02 | מאת: יקי

לגמרי מתסכל.. ובפרט שאת מעלה את תסכולייך מול המטפלת ואת שוב חווה חוסר הקשבה והבנה.. אם זה כבר בלתי נסבל ואת מרגישה חוסר תקשורת,,, מוטב שתישקלי מולה פסק זמן ותני לה להבין שהיא מאבדת אותך עבור מטפלת אחרת..

18/05/2020 | 05:35 | מאת: סוריקטה

אוי חטולית, טוב ששיתפת. קטיעת רצף יכולה מאד מאד לשבש. אני כל כך רואה את זה בעולמם של התינוקות שאיתי... אספר לך שבאחת הפגישות האחרונות המטפל שלי היה סופר עייף (נזקקות עצומה של אנשים בזמן קורונה לאיש מקצוע). לא באמת היו לו משאבים עבורי, והנפש שלי עדיין לוקחת את זה לכיוונים הרסניים, אבל בכל זאת נזכור שלא התבטלה פגישה וכן התקיימה. השאלה מה עדיף - משהו כל כך חלקי או כלום...? מחשבות. שיחת וידאו בווצאפ בדרך כלל, מהמוכר לי, מאד בעייתית והקטיעות מורגשות בה המון. הנפש בקלות יכולה לקחת את זה לכיוון של תחושת שקיפות, והיעדר הקשבה. מקווה שבשיחות הבאות שלכן, אולי טיפה בעתיד, אפשר יהיה ליצור חווייה מתקנת. סוריקטה

18/05/2020 | 12:21 | מאת: חטוליתוש

היי יקי תודה שהתיחסת להודעה שלי.. ולא יודעת באם אאים עליה לפנות למטפלת אחרת יכולה לעשות את העבודה.. אבל אולי כן לומר לה לגבי הפסק זמן..🤔🤨... אחשוב על כך.. תודה לך יקי.. חטולית

18/05/2020 | 12:28 | מאת: חטוליתוש

היא כל הזמן עם היד על...לא יודעת..מה..ומסתיר חלק די ניכר מזמן השיחה..ושאלתי אם קיימת בעיה עם הסוללה שאולי עומדת להסתיים ולכן אולי מחזיקה את היד על המטען ..? אמרה שלא אז שוב ניתקתי..ובכל פעם שאני מתקשרת אליה אין שום הפרעות בשיחה..הצעתי לה שאני אצור את השיחה ..וכמובן שלא ענתה.. כאילו שממהרת...ועברו רק כמה דקות מתחילת השיחה..מוזר לי הדבר ולא יודעת אייך להתייחס...אולי אומר לה ...אני לא מרגישה בנוח עם כל מה שקורה את גורמת לי להרגיש שאני שקופה...מה דעתך? אחרי הכל איני רוצה לפגוע בה... חטולית

18/05/2020 | 15:02 | מאת: מכל

היי..... המדיה הזאת של ווטסאפ היא לא איכותית.. כלומר תמיד יש רעשים וזה לא עובר מסך. ואולי לכן הרגשת כך. ובכלל זה לא כמו טיפול בחדר אחד מול השני. שינויים כאלה ממש קשים. אז בטח שתרגישי ככה. עכשיו הכל די נרגע ומאמינה שתחזרו לחדר ותדברו על זה..

הי חטולית, בעיות בתקשורת זה לא רק בזום או בווטסאפ... וזה משהו שצריך לדבר עליו. אגב, לצערי צריך לקחת בחשבון שמטפלים רבים מאותגרים טכנולוגית, ולעתים חווים תסכולים לא פחות מהמטופלים... איני יודע אם זה המקרה. אבל מאחר וחווייתך היא שאינך נראיית - אין חשוב מזה. אודי

אודי יקר! רגשת! ממש! לא יודעת איך בכלל לבטא את התחושה שנסכת בי.... תחושה של שווה! שאכן מה שאני כותבת ראוי להקרא שיר.. אודי, שנים אני כותבת ולא קראתי לכתיבה "שיר"...זה היה יותר "קשקוש ושרבוטי מילים"... כתבתי מגיל מאוד צעיר, ברגע שידעתי לכתוב לדעתי...הייתי כותבת רגשות על פתקים ומחביאה, אפילו על מפיות...והכל שאמא לא תמצא. אבל היא מצאה, ושאלה על הקשקוש שלי...ופעם אפילו מצאה משהו שאחותי העתיקה מהשיר "פרח בר" והייתה בטוחה שאני כתבתי ונשבעתי לה שלא... היא הייתה מוצאת אפילו שהחבאתי טוב טוב...גם קברתי באדמה. אחר כך גם שרפתי, קרעתי וזרקתי כל מה שנכתב....הייתה תקופה שחברה שראתה שאני כותבת בקשה לשמור ושאני לא אשמיד, התחננה. נתתי לה קראנו לזה ארכיון. היא הייתה ה" פסיכולוגית" הראשונה שלי שהבינה.. לימים היא שלחה לי בחזרה את כתבי היד שלי ואמרה שאני יכולה להתמודד עם זה ולשמור. היא צדקה. שמרתי. כשהגעתי לטיפול כתבתי המון. יצאו ממני המון רגשות ושוב השמדתי. עד שהמטפלת הפכה להיות ארכיון :) אחר כך כבר הדפסתי ונתתי לה....היא אמרה שהשירים שלי והכתיבה מאוד עמומה, מאוד דסקרטית כזו. והבנו יחד שזה בגלל אמא שלא שמרה על פרטיות.... לא העזתי לקרוא לזה 'שיר' עד שכתבתי לאיזשהו פורם כתיבה והחלו להתייחס אליהם ברצינות. הייתי בשוק!!! גם המטפלת התייחסה אליהם בצד הרגשי אך גם התפעלה לפעמים וזה גרם לי למבוכה אבל גם להרגשת הכרה.. בקיצור היום אני קוראת להם שירים.הם נכנסו לקטגוריה הזו אצלי...אך עדיין מרגישה לעיתים שזה "סתם שירבוטי מילים, קשקוש לא שווה" וכשהעזתי לומר לך את הפנטזיה הזו (במבוכה רבה אמנם) לא ידעתי איך תתייחס...ורגשת!!!! נתת לי הרגשה של יחס, שאתה רואה שהשיר ראוי! שאני ראויה....כמה מביך אבל עכשיו תורי להגיד " חייכת" נתת לי הרגשה של כבוד!!! גם אם לא תעשה עם זה כלום. ולגבי קרדיט שטויות, תכתוב מיכל ;) או מיכ ;) ילדת האביב. וזה ישאר גם אנונימי. אודי, העיקר שנתת לי מקום של כבוד! ראויה ולא קראת לזה "קשקוש' ולא בטלת בהנף יד. תודה לך יקירי ואשמח אם תלחין כל דבר שפרסמתי פה עם השנים. לכבוד הוא לי. וואו... לא מאמינה. תודה 😍

הי מיכל, אני חושבת שנהדר שיכולת להשתמש במילים של אודי כדי להתחבר בתוכך לתחושת המשמעות בך, לדימיון העשיר, קול שקיים, אך אולי יש קול אחר שרומס אותו, והנה הוא נגלה ובנפח ואור. לו הייתי בתחום, אולי היינו חברות יחד והייתי מלחינה עבורך שיר. שירים. אלבום. מצרפות אלינו עוד א.נשים להפקה. אבל פה, פה אנחנו נשארים בפנטזיה. מגבלות הפורום. אבל כן נדמה לי שמימוש והגשמה מתחילים במשחקיות מסוימת. והנה היא. סוריקטה

מיכלי מאמי עוד פן יפה ומרגש שלך שלא הכרתי קודם לכן.. אגלה רק לך בסוד...שבעברי הייתי כותבת סיפורים לילדים שלי..דברים שהדמיון הילדותי שלי נתן ופרץ דרור...והם אהבו כל כך שביקשו שאעלה אותם על הכתב בצורה מסודרת.. חחחח אפילו עזרו לי להשלים פרטים ששכחתי..מעצם היותם מומצאים... ובאמת כך עשיתי..רק ש..פרצו אלי הביתה ..וגנבו כל מה שהיה חוץ מ..דברים קטנים וחסרי ערך באמת ..וגם המחברת עם הסיפורים שלי הלכה עימם !! לצערי לא יכולתי לשחזר אותם והם .....ןזהו... אז השמחה שלך על ההכרה של השירים ..כן יש להם מקום גם באם לעולם לא יפורסמו... נהדרת שאת שהעלת וכתבת ..תודה מאמי חטולית

הי מיכל, את מתוקה אמיתית... אודי

היי אודי אלו המילים שכתבת לי... אני רוצה לספר לך...אני מתקרבת לגיל הפנסיה...עם המטפלת הנוכחית אני בטיפול אצלה מעל עשור.... נכון יש התקדמות.... אבל אני מרגישה רחוקה מאוד מלהיות "שלמה". אני בכלל לא בקשר עם החלקים שבתוכי.... והם רק מופיעים מדי פעם בטיפול... אין לי עוד הרבה זמן ...אצא לפנסיה ולא אוכל לממן טיפול יותר... אולי המצב הקיים הוא מה שיהיה לנצח?... עצוב לי וכואב לי על הניתוקים אבל אני חסרת אונים מולם.. מרגישה פספוס ותסכול...

18/05/2020 | 05:25 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, רק רוצה לומר שאני קוראת אותך וחושבת שאת חמודה. סוריקטה

18/05/2020 | 12:36 | מאת: חטוליתוש

ינשטפית מתוקה שלי מבינה את הלחץ הזה של עוד מעט אצא לפנסיה ולא אוכל לממן את הטיפולים.. את יודעת...אני מקבלת דרך קופת חולים ט.17 להתייבות בעבור הטיפולים שלי במקום שבו אני מטופלת אוכל לומר לך שידוע לי גם על עוד מקום שבו כן אפשרי הדבר ...במידה וישנם מי מהם אפילו אחד מהוריך שהם ניצולי שואה..ומוכרים ככאלה...ואז את פונה אליהם לקבל אישור לטיפולים...חברה טובה המליצה לי עליהם בעבר זה נקרא "עמך" הם מטפלים במשפחות של ניצולי שואה ..הילדים שלהם ולא זוכרת עד מי..אירגון עמך לניצולי שואה... מה דעתך לפנות אליהם ..באם באמת ישנם כאלה במשפחתך? לדעתי שווה לבדוק !! איתך תמיד בלב מתוקה שלי חטולית

הי ינשוף, אם נסתכל רק על מה שלא ועל מה שפספסנו - אויה לנו. אז: מה כן ומה השגת? אודי

היי אודי יותר קל לשמוע "ביקורת בונה" כאשר יש "גם" מילים רכות....ינשופים

17/05/2020 | 09:01 | מאת: יקי

האם יש שיח משותף לכול מכואבי הנפש? האם יש משהוא עיקרי שגורם לנו להיות חרדיים? והאם לדעתכם יש נוסחה פשוטה שתעזור לנו להסתכל נכון ולהבין את עצמנו? ופחות להיות מתוסכלים ממי שאנחנו, וממה שאנו חווים.. האדם נולד דף חלק ללא דעות קדומות וחרדות שאופפות אותו, הדבר העיקרי שמניע אותו הוא החלקים הפרימיטיביים של גופנו מחד רצון לעונג השלב האוראלי ומאידך פחד מכאב.. עם הזמן המכ"מ האנושי קולט את דעתו על העולם ועל עצמו,- מהסביבה שמקיפה אותו בהתאם למה שמשדרים לו הסובבים, המשפחה, והחברים וכך הוא אט אט הוא קונה את המבט הסטיגמתי מול העולם ומול עצמו.. כול שהאני הפנמי שלו מקבל חיזוק והעצמה מהסביבה כך היכולת האנושית שלו להתמודד עם כישלון וכאב חזקה יותר, חלק ניכר מהסכסוכים הפנמיים שלנו הוא המרחק בין הרצוי למצוי, בין מי שאנו באמת למה שאנו מצפים מעצמנו להיות!!! ע"פ מחקרים אם נשכלל את רוב החרדות המאפיינות אותנו ברובד הכי עמוק שלהם נמצא כמה דפוסי פחד בסיסים. א. פחד מכישלון ב. פחד ממי שאני ג. ורצון חזק להרגיש שווה וקיים- ערכה עצמית. אם בילדותנו לא קיבלנו את היכולת להכיל את כישלונותינו ואת עצמנו, כמו שאנחנו על שלל תכונותינו. אז קומות היסוד של נפשנו מאוד תקשה לקבלן גם בעתיד גם אם נרגיש מעורכים וחזקים ומחוזרים מהסובבים כי פשוט הנפש פנימה יצרה לעצמה סטיגמה במי שהיא והחלקים הללו השוכנים עמוק בנפש ימאנו לקבל ולהאמין בדפוסים שמשנים את ההסתכלות על העצמי שלה, אם בילדותינו כישלון היה אסון. וערכה מקבלים רק אם אתה גאון. ובאהבה עוטפים רק אם אתה ממש עלפון. אז התוצאות בהתאם.. אז נשאלת השאלה האם יש דרך למחוק את הנתונים הסטיגמטים? את התבניות החשיבה המעוותות? האם יש מסלול פשוט בכדי להכיל את העבר שלנו מבלי לחטט חזור ושוב על החוויות הטראומטיות??? נראה לי שכן ראית נקדים משהוא קטן: מהו הפחד הכי גדול בחיינו??? שמאוד לא נרצה לפגוש אותו? הוא הפחד מעצמנו!!! כמה הגנות הדחקות והשלכות רק לא לפגוש את העצמי האמיתי... התעסקות בעצמי הכוזב התנתקות מהאני האמיתי היא מקור הכאב והחרדה לדעתי .. מדוע?? ואיך זה קשור?? נמשיך בפעם הבא.. תודה חברים על הבמה היו חזקים ותגידו תודה שאתם נושמים.. יום טוב. ובוקר נפלא.

18/05/2020 | 05:27 | מאת: סוריקטה

הי יקי, אני חושבת שאחרי אינלוז, כדאי לפעמים לראות את עצמך 'פשוט' כשלם. מחובר ביחד. אתה. נוכל לעשות את זה? סוריקטה

18/05/2020 | 12:35 | מאת: יקי

לגמרי זה השאיפה הנכונה, אבל מה לעשות שיש חלקים מסוכסכים בניהם שהם לא מוכנים להשלים זה עם .. ובתווך עומד האגו שמתקשה להחליט לאיזה חלק הוא מתחבר יותר ומאיזה חלק הוא ממש רוצה לברוח.. וזה בדיוק האתגר לאחד את החלקים ולפייס בניהם... אבל איך לדעתך עושים את זה??

18/05/2020 | 12:45 | מאת: חטוליתוש

כתבת המון דברים נכונים גם להבנתי ה...קצת איטית.. נראה לי שאין כזו נוסחה שמאפשרת את כל מה שאתה...!! אך נראה שאתה די בסדר ודי שלם עם כל מה שאתה בכלל..🤔🤨😏😶 תודה על על מה שכתבת מאיר דברים שחשבתי עליהם בעצמי ועדיין לא מצאתי תשובה הולמת...!!! אחכה לתשובה של אודי כדי ללמוד ולהחכים..😃😃😊😊 חטולית

הי יקי, יש הרבה אפשרויות והרבה מקורות לחרדה... גם העצמי הכוזב אינו רע צרוף, מאחר והוא החלק המפקד והמסתגל שלנו. צריך חיבור ואיזון בין החלקים השונים... אודי

19/05/2020 | 05:14 | מאת: סוריקטה

הי יקי, אני מכירה ש זו עבודה קשה ומאומצת. סבלנית ומתמידה וכדאי, לדעתי שתעשה גם ברכות יחסית, עד כמה שניתן, למרות שהנפש יכולה לפרש ולקחת גם דברים רכים ולהפוך אותם לתחושת מותקפות. אבל כדאי להכיר בזה. לאט לאט. סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

14/05/2020 | 07:54 | מאת: שירה2017

הי אודי, הוא אמר שאי אפשר להחלים אם החלקים מתנגדים, לא מכירים בבעיה או מכחישים ומנסים להשמיד אותי. הוא אמר שהוא לא מכיר דרך אחרת מלבד לגייס אותם לטיפול, מה שלא מצליח ולכן הטיפול תקוע. הוא אמר שזה לא הגיוני אבל אמר גם שאם יש דרך הוא מוכן ללמוד. ואודי, קרה לי מקרה קשה של הפרת פרטיות אחרי שניסיתי להפיג קצת קושי/בדידות באחד הערבים ודיברתי עם מישהו בקו סיוע. לפנות בוקר דפקו כאן בדלת. מאז אני פוחדת להתנהל במרחבי הרשת. שירה

14/05/2020 | 15:21 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אפשר. לא פשוט, ובמאמץ, ואומץ, אבל אפשר בתנאים כאלה ואחרים. בהסתברות כזו או אחרת. גבולות זה מפחיד. כשמישהו מזהה גם זה יכול להיות מפחיד. אבל חשוב. סוריקטה

הי שירה, (אני משער שהדלקת את נורות האזעקה בקו הסיוע...). אכן, החלקים ההרסניים צריכים להצטרף פנימה לטיפול. זה לא יגיע מבחוץ, אלא מניהול שלך את חלקייך. אודי

15/05/2020 | 19:26 | מאת: אביב 22

אני יודעת שדעתי קצת אחרת אבל זה הנסיון שלי רק ביום שתפסיקי להתייחס אליהם כאל הרסניים פוגעניים ולא רצויים ותקבלי שהם בדרכם המיוחדת מנסים לעזור לך (אין ספק שהדרך שלהם היום לא יעילה אבל זה מה שהם יודעים וכשמבינים למה ואיך הדרך שלהם נעשיית אפשר בדו שיח פנימי לשנות . ) אבל לפחות אצלי רק ברגע שהבנתי שהם לא נגדי שהם לא שליליים שהם כן רצויים וצריך לחבק אותם ולא להשמיד אותם או להעלים אותם רק אז יכולתי לתת להם לבוא באמת וכן לדעתי כשמתיחסים עליהם כאל הרסניים בעצם מתייחסים אליהם כאל טפיל הם לא הם חלקים שנוצרו בגלל הטראומה בתוך הטראומה ויש להם חשיבות עצומה אנחנו חייבים להם הרבה מההשרדות שלנו . אבל שוב יודעת שדעתי חריגה, ההתחלה צריכה לבוא משינוי היחס שלך של המטפל אל החלקים האלה להראות להם המון המון קבלה ....חמלה טאהבה ....אל תהרגי אותי שירה אני בעדך באמת

17/05/2020 | 22:41 | מאת: שירה2017

תודה שבאת להגיב, מאוד מאוד מעריכה!דעתך אינה חריגה, אני אפילו חושבת שזה חלק מהפרוטוקול הטיפולי שהוא חוזר ואומר. אבל אני לא מצליחה לתקשר איתם אחרת, אולי זה דפוס שממש התקבע, אולי חוסר יכולת לשחרר. אני באמת לא מצליחה ולא חושבת שזה יכול להיות מלאכותי, זה צריך לבוא ראשית מההבנה שאני ראויה להצלה כי זה מנגנון שהציל אותי, מקבלה של כל מה שיש לי (לא הצגות ושטויות ודי כבר עם כל זה...) ומה שלומך בימים אלה? את חסרה שלך שירה

18/05/2020 | 05:21 | מאת: סוריקטה

... נראה שאולי חמקה לי ההודעה ולא נשלחה. מנסה שוב - הי אביב, המילים שלך לא חריגות. אני מנסה להיכנס לראש הזה ולהבין יותר לעומק, גם אם ייקח לי זמן (כתמיד). בסדר מבחינתך? אולי גם אודי ייסייע ונוכל למצוא את הלינק ביחד? שלך, סוריקטה

18/05/2020 | 12:52 | מאת: חטוליתוש

לא מבינה דברים אלו ולכן לא אעשה מעצמי משו שאני לא !! רק נכנסתי לומר שנורא שמחה לראות אותך כאן !! והלוואי והיית נכנסת יותר כי נורא חסרת כאן במשך התקופה הארוכה הזו כאורך הגלות... חטולית

13/05/2020 | 16:35 | מאת: שירה2017

הי אודי, בהחלט מסקרן לראות אותך ולהוסיף מימדים לדמותך הוירטואלית בקול ובמראה. היצירה שלך מאפשרת חלון הצצה קטן אליך פנימה. נראה שאתה הולך אחרי הלב והתשוקה ליצור. תודה ששיתפת. בסגנון הזכרת לי את אילן וירצברג (מחמאה). תודה שירה

הי שירה, תודה! :-) אודי

13/05/2020 | 13:00 | מאת: ינשוף

ביום שישי ראיתי סרטון של מנטליסט שכנראה היה טריגר גדול....ספרתי למטפלת והופיעו ניתוקים נוספים במהלך הטיפול... נסיתי להבין את הדמיון בין מה שמנטליסט עושה לבין mind control איך עושים mind control לילדים?? כאשר נסיתי לדבר על זה בטיפול נרדמתי(סוג של) ..לא הצלחתי לדבר... איך מתגברים על זה?? כרגע אני מרגישה שאני חיה בתוך חלום...

14/05/2020 | 14:09 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, חושבת שלפעמים כדאי אולי פחות בכוח, ונרדש זמן וסבלנות, כנראה... סופ"ש נעים, סוריקטה

הי ינשוף, סבלנות, הרבה זמן, ובלי ללחוץ על עצמך. אודי

13/05/2020 | 12:25 | מאת: בריה

כל כך קשה לי לדעת שלפעמים אני מגיעה לטיפול אחרי שעבר כבר מלא טיפולים באותו יום, ואני השישית שביעית זה מרגיז אותי זה מכאיב לי מי הוא שאני צריכה להיות מספר 6 שפוגשת אותו איך אני יכולה לשחרר ולהתפרק שאני יודעת שהוא כבר תשוש, איך איך אני יכולה לסמוך עליו?? אני לא יכולה.. אודי שאלה אלייך, זה באמת אפשרי לטפל ביום אחד בכל כך הרבה מטופלים ולהיות בשליטה, באכפתיות, ברצון לקבל אתה מה שיבוא? תודה וסליחה שאני ככה פורקת פה

14/05/2020 | 14:11 | מאת: סוריקטה

הי בריה, נראה לי שכדאי לדבר על קנאה, על תלות, על שאיפה לבלעדיות. על החרדה שאין מיכל שיוכל ועוד ועוד. שוב ושוב באופן מעגלי, או כמו שקוראים לזה, ספירלי. לדעתי, סוריקטה

הי בריה, זה נןשא - שכמו שכתבה סוריקטה - חשוב מאוד להעלותו בטיפול. אודי

13/05/2020 | 06:35 | מאת: סוריקטה

אנשים חירבו את השקט. יצרו עומס ורעש והמולה והתקהלויות והפרו תקנות. עולם כמנהגו. ואנשים נוהגים בסביבה כבתוך שלהם. לא, חמור מכך. באי התחשבות עקבית, גורפת. יש גם אחרים, מרגיש לי שבמשקל קטן מידי. סוריקטה

14/05/2020 | 19:18 | מאת: סוריקטה

לפיצול והרס אצלי :-( סוריקטה

הי סוריקטה, יש בהחלט משהו שקצת אובד לנו עם החזרה לשגרה. מבין על מה את מדברת... אודי

משוטטת ברחובות אפלים, מטושטש האופק, חלול היקום, ערפל סמיך יורד על כתפיה, עיניה תועות בדרך לא דרך . מהלכת ללא כיוון במקום הלא נכון של המפה, חנוקה וכאובה בישימון, לא יכולה להניח לנפשה. לפתע יצאה אנקה כאובה מתוך גופה העייף וגרונה הניחר, לא נשאר לה דבר. היכן תמצא החמלה? היכן מסתתר יופיו של עולם? אין מקום למנוחה, נפש טרודה, מחשבה אפלה. צונחת עם שחר לרגלי המיטה חלום בלהות, סיוט מתמשך ואין כף יד שתרווה צמאונה.

הי מיכל, אולי ביום מן הימים תחכה לך הפתעה ביוטיוב? לא אוכל להשתמש בטקסט שלך, בגלל שלא ארצה שלא לתת קרדיט מחד, ומאידך - יש כאן אנונימיות שומרת, אבל מי יודע, אולי תזהי באחד מהשירים שיבואו משהו מוכר... אודי

12/05/2020 | 04:36 | מאת: סוריקטה

חח אודי, הסקרנים (מי כמוני, ומישהו חכם אמר פעם שגם הסקרנות משאירה אותנו כאן), ובכן, הסקרנים חיפשו קלות ביו טיוב וגילו סוף העולם הגיע :-)) גדול! אבל שתדע לך שאולי מתמיד עבודות החקלאות תופסות אצלי (ולא רק אצלי) תאוצה ואנחנו שמים לב ליופיו של האביב. הטבע המאד-לא-מובן-מאליו מדבר. ולפני שעתיים התעוררתי מחלום חולני, ועדיין. אח, האביב :-) היום רק שלישי אמנם, אך בברכת סופ"ש נעים, סוריקטה

הי סוריקטה, כל הכבוד לסקרנים :-) אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

מרגישה ריחוק וניתוק מטיפול בכלל.. פתאום לא יכולה לחבר מחדש אולי בגלל המסכה והריחוק הפיסי בחדר??? דיברתי המון אצלה ובעצם דברתי על הטוב של התקופה הזו....כלום על הכאב בפנים. כלום כלום עליי ממש. חיצוני כזה.. לא קבעתי פגישה נוספת . היא מאפשרת. אני לא מאפשרת לעצמי. לא ככה. לא כשהיא חרדתית שאדביק אותה אולי. ...אני יודעת שיש לה קטע כזה שפוחד להדבק לא מדברת על עכשיו. בכלל....כשבאתי קצת מצוננת היא הייתה ככה מפחדת להדבק....ועכשיו החרדה שלה בטח גדלה כי אני עם ילדים. נחשפת יותר ככה הרגשתי והבנתי ממנה...למרות שהיא מוכנה להפגש...הרגשת ריחוק שאולי לא אוכל לעמוד בה ..אז מה אבוא סתם ואדבר בטוב כמו בפעם שעברה... מתלבטת. מה לעשות??? מצד אחד יש צורך מצד שני הוא לא מתמלא!! ובצורה כזו גם לא יתמלא.....אולי פשוט לחכות להרגשת קרבה לשגרה אמיתית..שנוכל לשבת קרוב קרוב ולראות את המבט והעיניים. ....מה לעשות????

11/05/2020 | 12:44 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, הייתי מציעה לדבר עם המטפלת שלך על ההרגשה *שלך* שאת מסכנת אותה. לפני זמן לא רב השתמשת במילה 'מצורעים' וחשבתי שאולי את מרגישה כך לגבי עצמך ואולי בהקשרים לעבר שלך. האם הרגשת שבמעשייך, התנהגותך, היותך, גרמת עוול למישהו? גרמת לו להיות חולה? זו אפשרות. אולי פחות כדאי לברוח מזה? הכוונה לרגשות. אולי התקופה המורכבת שאנו שרויים בה כעת היא הזדמנות לבדוק, ובטיפול? שלך, סוריקטה

סןריקטה. ניסיתי להשיב לך כמה פעמים. מנסה שוב... היא הציעה זום. ואמרה שגם בשינוי הקלימיקה היה לי קשה...קשה אבל לא בלתי אפשרי. כך כתבה לי. אני מרגישה שזום זה בלתי אפשרי בכלל. מרגיש כזה..שהיא זאת שפוחדת להדבק לא אני...אוףףףף וחוץ מזה גם אני לא רוצה לסכן אותה. לא יודעת כבר. יחכה. תודה על כיוון המחשבה.יש בזה משהו.... .

הי מיכל, כמובן שלדבר על זה. קרבה לא נוצרת סתם, אנחנו יוצרים אותה... אודי

10/05/2020 | 21:43 | מאת: מכל

הלוואי שתמיד היה ניתן ללמד בקבוצות קטנות. הלוואי והיו מבינים עד כמה המצב בארץ לא משהו בחינוך. אם היו מקטינים מזמן את מספר הילדים בגן היינו עכשיו מלמדים את כולם כל השבוע ולא בחלקים של 3 ימים.... בכל אופן ההערכה מתחילה להגיע גם בתקשורת פתאום יש קולות אחרים סוף סוף....שי פירון מדבר יפה וכל כך צודק.. יש הרבה שמבינים ומעריכים וזה עושה לי טוב.. דבר אחר - פנטזיה שלי אגלה לך בסוד. הייתי רוצה שתלחין פעם שיר שאני כתבתי...(מבוכה) אם תסכים;) יש פה כמה שפרסמתי..ובכייף תפרסם אותו. (שוב מבוכה) פנטזיה שכזאת.. אולי ביום מהימים כשתשרה עלייך המוזה.

11/05/2020 | 14:02 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, איזה שיר היית רוצה שיולחן? ובאיזה סגנון? קצבי? מעודן? מז'ורי? מינורי? ועוד ועוד... סוריקטה

הי מיכל, גם אני בעד שנלמד כמה דברים מהקורונה ונשכיל לשלבם גם בשגרה... וחייכת אותי עם המשאלה שלך ללחן. מצטרף לשאלה של סוריקטה - מה היית רוצה שאלחין?

12/05/2020 | 08:40 | מאת: מכל

שלחתי אתגר....מוזמן להלחין :) נהנתי להקשיב לך ביוטיוב אגב.

10/05/2020 | 05:25 | מאת: סוריקטה

בוקר טוב שבוע אור, כולנו מתמודדים עם שינויים מורכבים ומבלבלים. ושכחתי מה רציתי לומר. היו מילים וברחו, אוף עם הטריק הזה שמחבל בחיבורים. אולי בהמשך. אבל אתם מכירים, אצלי מגיע בדיליי, הבעייה שהדיליי ארוך מידי מידי לפעמים וקשה למצוא את ההקשר. אודי, האם גם אתה, כמו המטפל שלי, עובד קשה (עד מידי) בימי משבר אלו? שמור על עצמך, טוב? סוריקטה

10/05/2020 | 14:53 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי מבינה היטב כך לפחות חושבת את מילותיך " ושכחתי מה רציתי לומר ..היו מילים וברחו.." אצלי המילים האלה שגורות בפי כל הזמן...ועוד..שדברים באים בדיליי..כן..לגמרי אצלי...וכותבת לך תוך כדי..שדברים פשוט תוך כדי נעלמים לי ..ונמחקים לי....ובהחלט איני מרגישה כתמול שלשום... המצב בהחלט מבלבל...ומורכב...אם בעבורך כך שאת חריפת מוח ושכל ..ובעלת אוצר מילים שאני מקנאה שכבר אינם מנת חלקי כבר מאז... יכולה בהחלט להבין...אם אני לא מתבלבלת לגמרי את מצבך הזה..!! מאמינה שמצב זה הוא גם חלקם של עוד המונים כמונו ... עימך יפתי חטולית

10/05/2020 | 20:06 | מאת: סוריקטה

.. כבר רשמתי שם למטה, ובכל זאת, אכתוב גם כאן - כתבתי לי, אודי, בתגובתך, כך הבנתי לפחות, על הקשר בין הכנסות והוצאות לשחרור והמקום של הכאב בתוך זה, והייתי בלשוני גם כותבת המקום של הסבל המקום של העונג... סוריקטה

10/05/2020 | 21:46 | מאת: מכל

אפרופו שינויים....המטפלת שלי גם עובדת קשה. כמו תמיד אצלה. היא ספרה לי שעבדה בזום..לא מזמן חזרה לקליניקה..זה חתיכת שינוי!! מסכנים גם המטפלים..מצד שני אולי שגם הם יסתגלו קצת לשינויים 🤣

הי סוריקטה, אני עובד בימים אלו לא מעט, אבל גם מספיק לעשות אי אילו דברים נחמדים. הסקרנים יוכלו לגלות כמה מהם ביוטיוב... אודי

12/05/2020 | 04:48 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, את יודעת יש רגעים בהן החרדות או העייפות תופסים נפח ואז השכל לא עובד במיוחד. בזה אני איתך. חיבוק, סוריקטה

אודי... המשפט הזה שכתבת לי צרם והדהד חזק בתוכי.. ביום שישי לקראת שבת התעלפתי ממש... ואז כאשר פקחתי את עיניי פלאשבקים.. ואז התחננתי לאלוקים לישון ובאמת ישנתי.. כמעט יום שלם... ועכשיו לילה ושוב החרדות... ואולי בכל זאת ניתוקים כן טובים .. כי לא מרגישים...

הי ינשופית, אומרים שכן עדיף לדעת ובכל מקרה אנחנו לא יודעים הכל, וגם יש בכך בחירה אבל לקצב של העלייה לשכבות העליונות כנראה שיש משמעות מבחינת עמידות הנפש. אני, למשל, יודעת שחלק ניכר מהחיים שלי נראה מוזר כל כך גם כי אמא שלי הרעילה אותי (קונקרטית). המידע מאד קשה לנפש, אבל אפשר להבין מכך כמה וכמה דברים. בתהליך מהיר מידי, כנראה שגם יש סכנה. את בידיים מקצועיות וזה חשוב מאד, בעיניי. לעתים מי שמנסה לברוח מהרגשה או ידיעה משתמש בחמרים, סמים, אלכוהול. לא בטוח שזה טוב, במיוחד אם נופלים להתמכרות. את אמיצה, סוריקטה

ינשופית מתוקה שלי מאמינה לך שהניתוקים קשים יפה שלי צר לי לשמוע שהתעלפת..אותי היה מפחיד מאוד לדעת שהתעלפתי.. החרדות שלך עכשיו שוב באו בגלל הניתוקים? ואת אומרת שאולי זה כן לטובה...? איתך בליבי מתוקה יותר מזה לא יודעת מה עוד לומר חטולית

הי ינשוף, יש בהם, בניתוקים, עזרה מסויימת - בכל זאת, הם באים להגן... הבעייה היא המחיר. אודי

09/05/2020 | 01:54 | מאת: NOT_FOUND

שלום, אני בת 30.חשוב לי לציין שאני לא יודעת אם ההודעה שלי תתפרסם אבל אלה הדברים ואני צריכה לספר אותם כפי שהם. אנסה את מזלי. התחלתי טיפול בתנועה לפני כשמונה חודשים, יש לי מטפלת מדהימה ובכל זאת יש עניין מסוים שמפריע לי בטיפול. הטיפול מאד עוזר לי אך אני מרגישה לעיתים שיש טשטוש בגבולות, יש אווירה של חופש אבל לעיתים נראה לי שהחופש הזה יוצא מפרופורציות, גם מצדי וגם מצד המטפלת שלי. חשוב לציין שמאד נקשרתי אליה. אתן דוגמאות: *המטפלת שלי קוראת לי אהובה וגם אני לה לפעמים. *אני קוראת לה לפעמים חיים שלי או אומרת לה כפרה עלייך והיא אומרת לי בתגובה גם כפרה עלייך. *לא נעים לומר אך יש פעמים שאני משתמשת במילים גסות בטיפול או בדוגמאות מיניות או גסות באופן ציני לרוב, והמטפלת שלי משתפת עמי פעולה ולא מציבה לי גבולות. לעיתים היא יכולה לומר דבר מה ואני כמבטלת את הדברים אסמן עם האצבע תנועה מגונה והיא תחזיר לי בחזרה את אותה תנועה. אני לא רוצה לסיים את הטיפול, הוא מאד עוזר לי אך עם זאת נראה לי שדברים יוצאים מפרופורציות ומקשים על שתינו גם אם לא מדוברים. אני רוצה לנסות לשנות את הדברים אך לרוב מתנהגת ככה כדי לקבל תשומת לב ממנה שלרוב מתקבלת בדרך הזו, יש פה גם הרבה עניין של חוסר בטחון שלי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שמחפשת תשומת לב והצבת גבולות. לרוב המטפלת שלי מצליחה להציב לי גבולות אבל בדברים האלה עדיין לא. עם זאת אני יודעת שהבעיה היא הרבה אצלי, אני זו שלרוב מובילה אותנו למקומות האלה. עם זאת, אני שואלת את עצמי עד כמה הגיוני לפרוץ את הגבולות האלה בטיפול? ואם מטפל עושה זאת, לשם מה? מהן הסיבות? תודה על ההקשבה, אני.

10/05/2020 | 13:29 | מאת: סוריקטה

הי, למה שלא תדברי *איתה* בדיוק על זה? סוריקטה

שלום לך, זה אמנם פורום פסיכולוגיה קלינית, ולא פורום טיפול בתנועה, אבל כמו שכתבה לך סוריקטה - דברי אתה על הרגשותייך. אודי

08/05/2020 | 20:00 | מאת: NOT_FOUND

איך מתמודדים עם הבדידות? מעיקה. אני בן 37, רווק. ללא ילדים. ללא זוגיות. כרגע גם ללא עבודה. ומרגיש מאוד מאוד לבד ובודד. חיי חברה שואפים למינימום. עצוב.

10/05/2020 | 13:33 | מאת: סוריקטה

הי, לעתים הרבה סבל בבדידות. היית רוצה, מוכן/ מסוגל להתאמץ באופן אקטיבי כדי לשנות משהו מזה? ועכשיו נזכרתי במילים שברחו לי :-) סוריקטה

10/05/2020 | 14:37 | מאת: חטוליתוש

אתה באמת מתאר בדידות ...כואבת... אולי ספרים יכולים לעזור למלא חלק מהבדידות ? אולי פעילות גופנית כל שהיא..? נסה אולי להחיות את החיים החברתיים שלך או ליצור..חברויות חדשות... האם כך תמיד נראו החיים שלך לאורך הדרך? אתה טיפוס שמעדיף להתבודד? נסה למצוא פירצה בתוך החומה הסגורה שלך החוצה ולצאת אפילו להליכה...גם זו דרך להכיר עוד אנשים חטולית

שלום לך, הייתי שואל ראשית אילו דברים ביכולתך ובאפשרותך לעשות כדי להפיג מעט את הבדידות? מה ניסית ומה טרם ניסית ויכול להיות רלוונטי? אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

אודי. אכלתי הרבה היום כבר תקופה שעולה במשקל....מצב רוח ירוד...לפני חודשיים רציתי לחזור. באתי אליה..הפסקתי... חזרתי למפגש אחד השבוע..שבו בעצם לא אמרתי לה כלום...דברתי הרבה אבל סתם. על הקורונה. מה עשיתי בתקופה הזאת...סתם...ותוהה אם לחזור..או סתם לבקש שבוע הבא עוד פגישה..אם בכלל יועיל לי מרחק עם מסכה...הרי נפרדנו ועכשיו אני מרגישה מתדרדרת באיזה מדרון לא ידוע....לא יודעת למה היא מאפשרת לי לבוא מתי שאני רוצה...לא יודעת למה.. נפלה עליי עצבות...פתאום. והאוכל הזה..למה הוא טוב????? אוףףףף

הי מיכל, את מדברת על צורך... אולי האוכל הוא ביטוי לצורך אחר ש'מרים ראש'? אם עולה עכשיו הצורך - תקשיבי לו. לא סתם היא מאפשרת לך להיפגש. היא מזהה את הצורך. אודי

07/05/2020 | 17:23 | מאת: שירה2017

הי אודי, אחרי חודש וחצי הלכתי לפגישה אתמול. בשבועות האחרונים השקט ממש בלע אותי וגם הסביבה הקרובה הבחינה שמשהו לא כשורה. יש לי פלאשבקים איומים שמלווים בכאבים חזקים. ומה עכשיו? הכל נשאר כשהיה, אין דרך לטפל או להחלים (מילה שקשה לי אפילו להגיד) כשלא כל החלקים מוכנים, ולמרבה הצער מרביתם עסוקים בהרס. קשה לי לקבל ולהבין שאני מבקשת עזרה ואלה בתוכי לא מוכנים לקבל אותה וככה ממשיכים להתהלך במעגלים, הוא מנסה לגייס אותם ללא הצלחה. ואת כל זה אני בעצם גורמת והמילים קונפליקט והתנגדות כל כך חסרות משמעות מול העוצמות של מה שמתחולל בתוכי. רעש אינסופי.צ׳ תודה שירה

הי שירה, יש דרך לטפל ולהחלים, גם אם לא כל החלקים מוכנים. אפילו בפוליטיקה קיומה של אופוזיציה הוא חיוני וחשוב. זה לא אמור למנוע, רק לאפשר לכל הקולות להישמע ולהילקח בחשבון. אודי

07/05/2020 | 13:22 | מאת: חטוליתוש

אתמול אחר הצהרים ראיתי סוף סוף את המיוחדת שלי ...נפגשנו אצלי בבית כמובן בלי חיבוק..עצוב נורא..אבל עם מסכות..ועם מרחק תקין...והיא ..הקטנה שלי ..באה ואומרת לי סבתא תראי איזו מתנה הבאתי לך עם חיוך ענק..הביאה לנו ציור מעשי ידיה על דף ענק..פרחים..פרפרים ..לב אדום יפה..סבתא מה את חושבת על הציור שלי..לא יכולתי לענות כי הדמעות זלגו מהתרגשות..מתחת למסכה המעצבנת הזו..אבל אין ברירה חייבים זו המציאות הזמנית החדשה ולאחר שנרגעתי שוב אמרה לי למה את בוכה? אמרתי שאני מתרגשת מהציור הנפלא שציירה במו ידיה..ואז עשתה לי כזה פרצוף כאלו..אם את בוכה מהציור אייך אני אספר לך על עוד הפתעה? לאחר שנרגעתי לגמרי שאלתי עוד איזו הפתעה יש לב עבורי..והחיוך הגדול שלה ..הראה לי שנפלה לה השן הראשונה...עכשיו..אייך נמנעים מחיבוק גדול כזה ? לא בכיתי רק עשינו כזה עם המרפק..כי אין משו אחר... כשאני חושבת על המתנות הנהדרות שקיבלתי מהמויחדת שלי אמש..נפתח לי מעט צינור הנשימה ..הוקל לי במעט.. עדיין לא ראיתי את שאר הנכדים שלי..בווצאפ זה לא ממש..כי הקטע מידי פעם ואין שם חיבוק ונשיקה ודמעות שיורדות אוטומטי כמו עם המיוחדת שלי טוב..אז צלחתי ביקור אחד..והיא כמובן התגעגעה גם למשחקים שלה..ושיחקה עם הבן שלי על השטיח ונהנו..אכלו גם ארוחת ערב..וסה"כ היה די טוב יחסית אני נשמעת כפוית טובה? הגעגועים קשים ביותר מה לעשות.. ודבר נוסף לשירה שלי.. ------'--- רוצה מאוד קנביס ..אין ספק שהוא האולטימטיבי בעבור כל הכאבים שלי רק שחייבת לחכות ליולי ..לרופא המומחה ממרפאה כאב בלי ההמלצות שלו...לא אקבל ..!! תודה חטולית

07/05/2020 | 14:37 | מאת: ינשוף

יקירה בכלל לא נשמעת כפוי תודה .. כמה מתוקה הנכדה.. מאחלת שבקרוב תוכלי לחבק אותה ואת שאר המשפחה ינשופים

07/05/2020 | 17:27 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה,.נשמע שהיתה פגישה מרגשת וכמה קשה היה לך המרחק וחוסר המגע. אבל הנה, היא קיבלה אותו בטבעיות והיתה רגישה אלייך, איזה קשר נהדר, גם מרחוק, גם עם מסכות. ועוד יבואו ימים ממש בקרוב של קשר שלם יותר. בשבילה היית סבתא שלמה גם בביקור כזה. שמרי על עצמך שירה

07/05/2020 | 21:18 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, נשמע מרגש. מרגש מאד. ואולי יש טוב וגם בטוח בתהליך בקצב שלו. לאט לאט. סופשבוע נעים, סוריקטה

הי חטולית, נשמע מרגש ונהדר המפגש שלכן! אודי

07/05/2020 | 10:48 | מאת: ינשוף

היינו בטיפול... מנסים לשכם את הקשר המטפלת שאלה אותי , " מה יקרה כאשר מתעוררים מתרדמת?" כי כך היה בחודשיים אחרונות.... נוכחות ללא נוכחות...לתפקד בתוך נתק... המצב הזה שרת אותי .. עזר לי לתפקד ולטפל בחולי קורונה בלי להרגיש ולפחד... עכשיו רגשות עולים ומציפים.. יש פחד אימה...

07/05/2020 | 12:13 | מאת: מכל

מאוד מובן שבתוך העבודה צריך לתפקד לפעמים ללא רגש... מעריצה את כל מי שעבד בימים האלו עם החולים. ויודעת שכל כך מעריכים אתכם ומודים!!!! הלוואי שהייתי יכולה להרגיש מוערכת!!..מוזר כי כן העריכו. ומוזר כי אפילו קבלתי הערכה מלמעלה.... מתחילה בראשון. ממש לא פוחדת להדבק...החשש שלי אחר...כתבתי בהודעה נפרדת. חשש נפשי... נפשם של ילדים רכים שזקוקים לחיבוק. כל כך יודעת מה חיבוק עושה את מה שמילה טובה לא עושה... יהיו הרבה ג'סטות אבל זה שונה. כל כך מעריכה אותך!!!!!! כמה אומץ דרוש! נחישות ואהבת האדם! הצלת חיים!!!! מהממת. בטוחה שכשתתעוררי תתחילי להעריץ את עצמך! תני לעצמך קרדיט! אין כמוך!!

07/05/2020 | 12:49 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי מה מרגישים כשמתעוררים מתרדמת? שאלה לא פשוטה בכלל... ואת אמיצה כזו ונהדרת כזו שעם כל הקשיים שלך המשכת גם לטפל בחולי הקורונה ...זה מפחיד !! לגמרי מבינה את הפחדים שלך באמת.... אני בלי לטפל בחולים כאלה רק מהמחשבה מתמלאת בפחדים יפה שלי אבל אני לא קנה מידה לשום דבר כי אני מטבעי חרדתית ! ינשופית שלי את הרבה יותר חזקה ואמיצה ממה שאת חושבת ...והתנהלת בצורה יוצאת דופן בכל התקופה הזו... אז תרשי לעצמך לפחד..מותר לפחד מותר להרגיש כל מה שמרגיש לך..הכל בסדר ואת יותר מבסדר באמת חיבוק גדול עד אליך יפתי חטולית

07/05/2020 | 13:03 | מאת: שירה2017

ינשוף יקרה, מבינה כל כך איך הניתוק עוזר לתפקד... קשה מאוד ובעיקר שהיית ממש בחזית. מקווה שהצלחת קצת לחוש סיפוק מהעבודה החשובה שעשית והלוואי תדעי לטפל בעצמך כפי שאת מטפלת באחרים. איתך שירה

07/05/2020 | 14:33 | מאת: ינשוף

מיכל, חתוליטוש ושירה יקרות תודה שכתבתן אולי המצב שתארתי דומה שזה של הילדות... שכך חיינו כדי לשרוד.. כדי לקום כל בוקר וללכת לבית הספר. לתפקד. שנים של תרדמת. אולי הכעס על החוסר חיבור עם המטפלת באמת לא קשור אליה בכלל אלה קשור לכאב וחוסר יכולת להתחבר לעצמי ולחלקים בתוכי... נתק בסופו של דבר יש השלכות לא כל כך טובות...

הי ינשוף, לניתוק יש תפקיד בכל הקשור לתפקוד. לרגש שעולה יש מקום, והוא יכול להגיע כשנרגע קצת מסביב. הפחד הוא חלק מהרגשות שעולים (וטוב שעולים) ויש - אני משער - גם חרדה שקשורה לעצם המפגש עם הרגשות המכאיבים. בגדול, זה טוב להתעורר... אודי