פורום פסיכולוגיה קלינית

לא חייבים לשרוף ת'מוח כל הזמן באינטרנט. זוכר, אודי, את השאלון שלך בדבר התמכרויות למשחקים? אני מוצאת קשר. סוריקטה

שלום לכם, הצלחתי בינתיים למצוא דרך עקיפה להיכנס לכאן, אבל זה לא זה. אפילו דוקטורס במשך חודשים לא הצליחו לעזור לי טכנית. מרגישה רע ולא באמת יכולתי לקרוא הכל, אבל איכשהו ניסיתי. הלכתי לחפש מה זה באש ובמים הזה שאתם מדברים עליו כאן. ראיתי שאלו דברים שרשם אודי ונכתבו בתקופה של רעב שלי. רעב פיזי. ממש כמו עכשיו. אובדן תיאבון כי דיכאון מז’ורי. אובדן תיאבון ובחילות תיאבון כי הורעלו לי חתולים למוות. אובדן תיאבון כי אני עצמי הורעלתי, כמעט למוות, לפני שנים. פחות במצב הכלה (של דברים טובים, בעיקר, כנראה) בשורה התחתונה. ואולי גם בלבול כי פסח ואני ככמעט כרגיל לבד. לא הרגשתי שהמילים האלה תמכו בי, עד כדי כך שלא זכרתי שבכלל היה דבר כזה. ואתם בכלל קינאתם. ה’סוריקטה החכמה’ הזה מזמן מעצבן אותי. כי הוא לא רואה איפה חלש. ואיך שוב ושוב נופלים בפח הזה. כמו שבחיים רואים את הפוטנציאל ולא מבינים את הנכות של למה בפועל לא יכולתי לצמוח. פעם ב, ולא יותר מידי, כן, אצלי ואצל אחרות, כולן, בעיניי, רק צריך תגובה של המנחה ולא של הבנות. לא יותר מידי, מחשש הקנאה בי. זאת עוד אחת מהסיבות בעטיין אני משתדלת לפתוח כמה שפחות הודעות. אבל אז, אם מובע איזה צורך, יוצא שאני מתלבשת על עץ של מישהו אחר, וחווים שתפסתי מקום. על זה כוסחתי ביג טיים. וגם פה, מניחה, שהקנאה (בי) שיחקה תפקיד. וזה עוד לפני שבכלל התברר (כצפוי) שבכלל לא זכיתי לתגובה. מזל. חבל, מיכל, שכשסוריקטה חלשה ולא ‘סוריקטה החכמה’ היא זוכה ממך להמון מילות בוז. הקנאה קיימת מן הסתם, וגם אמרתי, אבל כאן החוייה מרחיקת לכת מאד, וכן יש קשר הדוק לפיצול, לפחות כפי שאני רואה זאת. לא פשוט לי להאמין לנאמר כאן, עד כדי לא מאמינה בכלל – נראה שזה הובן. אביב – בחיית זומזום איזה דברים יחסת לי. אללה יוסטור. בואנה התחלקת על השכל (זה סוג של דיבור בחיבה, יובהר). ואפשר להפוך לומר גם עליי אותו דבר, אני יכולה להבין. בעיניי, אביב, את מטיבה לשחק את הקורבן ממני. ואפרופו נקמה – אז, אם כבר, הכתיבה פה יכולה להיות במטפלים שלנו שלנו לא בדמויות וירטואליות. שירה – אולי את היחידה כאן שמביעה שאת רואה משהו. תחרות כבר אמרתי גם אני ובזה אסכים איתך. אבל שוב, תגובה של אודי אליי בעץ שפתחת – אולי תמחק אותך, ואולי גם אותי ביחד. אני יכולה לנחש שדווקא מי שפחות כותבת מזדהה יותר איתי ולא מעזה (במבי?, למשל) תחושת ה'מחנות' האלה - זה משו... זוכרים את טימי? (שהייתה, בעיניי, ה-דמות בפורום פסיכולוגיה קלינית אבר, גם היא נעלמה ואין יודע) סנופקין – הזכרת זוג אמיתי בחיים האמיתיים. האינטנרט והווצאפ והפייסבוק והאינסטוש ודומיהם קצת קלקלו לנו. זה לא שעמדנו במבחן המציאות. אבל, כרגיל, את כותבת יפה ומאד נוגע. ינשוף – זאת הייתה עבורי מעין התאבדות וירטואלית, ועכשיו תלייה וירטואלית. הייתה סיבה רצינית לדאוג. למרות שהגוף כאילו חי. גולם – אני ממש מבינה מה את מרגישה. הייתי מתה להיות NOT_FOUND ועד היום לא הבנתי איך אפשר. כנראה אפליקציה באייפונים. איני בעד האדרת הפיצול, איני בעד האדרת הניתוקים, איני בעד האדרת ההקאות. איני בעד האדרת הפירוק. לא לחלוטין לא, אבל גם לא בקצב מסחרר. ואגב, על פי רוב, ההודעות שרשום בסופן ‘טריגר’ הן בדרך כלל לא טריגריות עבורי, והרבה אחרות דווקא כן. לא מרגיש לי פסח שמח וזו אינה האמת שלי, אז למרות שיצא לי איכשהו לאחל, אין לי הרבה מילים בנושא. אני ממתינה לתגובה ממך, אודי, למרות שאני בספקות שאתמך. ועדיין, ייתכן שאכן אחליט לפנות את עצמי מכאן ולהפריד. סוריקטה

ניסיתי להבין מה קורה כאן בימים האחרונים. נראה לי שהבנתי בגדול, אבל לא לגמרי. מה שכן, הכעסים והפגיעות ברורים. רציתי לשתף בכמה מחשבות: א. מאמינה שככל שהכעס עוצמתי יותר, יש מאחוריו יותר אכפתיות ורצון וצורך ענק להיות קיימים, נראים ונאהבים. ההפך מויתור ויאוש. ב. מאמינה שצריך לתת לרגשות מקום וביטוי, גם לרגשות הקשים. יחד עם זאת רוצה לספר משהו: לפני בערך שלוש שנים נפל בקרב עם מחבל, ינאי ויסמן הי"ד, שהיה חייל צעיר בחופשת רגילה, נשוי ואב לתינוקת קטנה. זכיתי להיות בהלויה שלו. בהספד, אישתו אמרה, בין היתר, שהם החליטו במהלך הזוגיות שלהם, שלא משנה כמה הם יכעסו ויריבו, זה תמיד יהיה מתוך כבוד אחד לשני. זה נשמע איזה משהו קטן וזניח מתוך חיים של בן אדם, אבל אני הרגשתי בנוגע לאמירה הזו שאור גדול מתנוצץ פתאום בעולם, עבורי היתה באמירה הזו משהו שקשור לגאולה ושאם גם לי יהיה מרחב כזה, אני אוכל להרשות לעצמי לחיות. ג. מקווה שהשלום יחזור ללבבות ולמרחב ושקומה חדשה תבנה. באהבה

יפה כתבת. מסכימה!

אמן כן יהי רצון 🙏🙏 אוהבת

בנות יקרות ואודי, אני מנסה לעשות קצת סדר לאוורר מעט ולבחון את האפשרות שנצליח ביחד לתת כאן מקום ולהביא לשיגרה, גם אם מתוחה במקצת בהתחלה, אבל בתקווה שבטווח הארוך, ברמה הקבוצתית, ויותר ברמה האישית, נוכל מעט לצמוח מהסערה הזאת. סוריקטה, נגעת לליבי בכל כך הרבה מובנים, ואני רוצה ביחד איתך לא לוותר! אני רוצה שננסה להסתכל על ימים אחרים, אני רוצה לנסות לתת לך מקום שאת כל כך ראויה לו, ולא רק כזה שמזין אחרים, אלא כזה שאת יכולה לקבל ממנו. אני רוצה שלא תוותרי על המקום שלך. אודי, אני מבקשת שתחזק את דברי, ותגיד לסוריקטה איזה מקום היה ועוד יש לה. אני יודעת שאמרת לה דברים טובים ואף החמאת לה על התובנות המבריקות שלה. אבל אולי עכשיו היא זקוקה לעוד. לתיקוף ממשי. סוריקטה, עם כל המילים שנאמרו, היו גם סליחות והתנצלויות מאביב. אני בטוחה שהיא מצטערת. גם אם היא נחווית מולך כוחנית או מנהיגה. יש את הדינמיקה הקבוצתית, יש מי שתופס יותר מקום ומי שפחות. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה כאן בפורום, אבל המצב הזה ותחושות הפגיעה הקשות, בעיקר שלך סוריקטה, לא מרפות. אני מרגישה כאילו אני כותבת מול זמן שדוהר מולי עם החופשה המתקרבת. הייתי רוצה לחשוב שאפשר להמשיך לכעוס ממש כאן, עד שירגע ויתאוורר הכעס. עם תיווך נכון והכוונה של אודי. לחשוב שאפשר למנן את הכל באופן שיתאים לכולן. במבי אהובה, אני מזמינה אותך גם לנסות לקחת חלק בתהליך ה"ריפוי" של הפורום. למילים שלך יש הרבה כח. אביב יקרה, אני רואה את המאמצים שאת עושה בניסיון לתקן ולפשר, ואני מאוד מעריכה אותך על כך. ולכל המשתתפות, האם אפשר שנפתח עץ ובו כל אחת תכתוב מה הצרכים שלה מהפורום הזה, מה הציפיות מאודי ןמהבנות וגם, מה הדברים שמעוררים קושי ותחושת דחייה. אודי, אני מרגישה שיש לך תפקיד מאתגר כאן ומקווה שתצליח לנווט את הספינה. תודה שירה

הי שירה, בין אם אחליט להיות כאן או לאו (אקטיבית או פסיבית או חסימה כלשהי) - אשמח מאד שיהיו לך יותר הודעות ארוכות מהסוג הזה. הרעיון שלך מצוין, בעיניי, אם כי אני מרגישה, כעת, שמאוחר מידי. סוריקטה

מניחה שיש כאן האשמות מסוימות מכיווני כלפייך. הרי לא הייתה נוצרת קנאה אלמלא האינטראקציות של פרטים מהקבוצה מולך (מאד מתאים, אגב לעיתוי של לפני חופש - להשאיר אותך/ המטפל עם תחושות אשם) - ובכל זאת מקווה שתקשיב עד כמה שניתן בתוך הסבך. לא יודעת באיזה מצב תפס אותך כל העניין הזה, ואולי דרישתי חסרת שיפוט. ואם כך - סליחה. סוריקטה

מקווה שיהיה לך נעים וטוב! לי הייתה שבת נהדרת!!!!! המון מחמאות שנכנסו היטב לליבי! סוף סוף יש משמעות לטיפול והוא נראה במלא הדרו!!!! איזה כייף לי! אל תקנאו!!!פרגנו בבקשה!!!!!! תתמכו! תנו כתף!!! ודי עם הבאסה הזאת של ריב על מקום! הצילו!!! דיייייי! חג שמח ונעים עד כמה שניתן. אוהבת את כלללללם שווה בשווה וגם אם לא🤣 למה שנראה זאת? אוהבת כל אחד בתכונה הייחודית לו!! כמו הורה. ומאמינה שכך גם אודי! ויודעות מה חשבתי תמיד שסוריקטה הכי אהובה על אודי בגלל החכמה!!ועוד באש ובמים! והיא בכלל חושבת אחרת. חבל. חג שמח. שלכם מיכל. מכל. מי. מיכ. כלם אני!!!!! באהבה רבה. מה שהפורם תופס...

מגיע לך רק כל הטוב שבעולם ושימחת אותי מאוד הגיע הזמן שנראה גם אותך שמחה ומאושרת איזה כיייייף חג שמח מתוקה אןהבת

מה קרה פה???? שנים אני כותבת פה. אצל אודי בפורום "נפגעות"ואצל פסיכותרפיה גם נכתב. מעולם לא הכחשתי כלם של דוקטורס!!!! להפך אמרתי. לא כתבתי על אחרות, לא ריכלתי! כשרבתי עם אביב על ערבוב מהפורם הבנתי שפגעתי. השלמנו!!!איפה סוריקטה החכמה???? שרואה צדדים שונים? זוויות? כיוונים??מה הפרשנות הזו לך??? לך ולא לו לפי שהוצאת עצמך מהכלל..סתתתתתם. נו, עכשיו תגידי שאמרתי שאת רשעית! מעצבן!!! את??? מפחדת שאביב גנבה לך מנהיגות???? באמת?????? יאללה! זה תמיכה!!! תמיכה הדדית. שימי לב מה אודי כותב בכללים של הפורום! על בני אדם התומכים זה בזה!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף תמיד אהבתי את התשובות החכמות שלך!! מה קרה???? קנאה????? צרות עין?? למה????? ומסכן אודי שצריך לקרוא הכל???? רק כדי להבין שהפגיעה שלך היא קנאה??? לא מתכוונת לריב גם. אבל איך את אומרת " דחילק"!!! ואודי אוהב ואהב אותך מהרגע הראשון שנכנסת לפה!!! שיתקן אם אני טועה!!!!יאללה. דפדפו הלאה. תרצו תכתבו לא תרצו אל תכתבו. הפביקו עם פרושי ראשי של נפגעות! הצילו!! חג שמח וחופשה מהנה. הכי מצחיק יהיה אם אודי יגיד שלא היה לו זמן לקרוא ויענה אחרי החג. מעניין מה יקרה בדרך.....ובפורום השכן..שהוא כולה תמיכה שאודי לא נמצא פה! זה הכל! אז כן יש משמעות למומנט.

מיכל, בעיניי - גם התוקפנות שהייתה בינך לבין אביב (מצטערת - אבל ללא בקרה ומבחינתי בעלת תכנים רעילים במיוחד) הייתה צריכה להגיע לכאן. וגם אם לא הייתה מתפרסמת - אודי ו/או כולם היו עדים. סוריקטה

שלום, אני מחפשת שאלון אקסטרוברטיות/אינטרוורטיות בעברית, שהוא מתוקף ואוכל להשתמש בו למחקר (מכו אייזנק למשל..) האם קיים תרגום לשאלון כזה שניתן לעשות בו שימוש? תודה רבה, אורית

כל כך מבינה את ההרגשה של הפחות בטוח שאת מרגישה .. מבינה גם שהרגשת כבולה בתוך הרצון שלך להביא לכאן דברים כמו שהם לבן הבקשה שלי , מצטערת שכך, באמת זאת לא הייתה הכוונה ... נכון רציתי ואני עדין מקווה שהפינה ההיא תישאר בטוחה ..אבל אני מבקשת ממך גם כאן , להביא את כל השרשור האחרון כולל הקישור לשיח ההוא לכאן .. אני באמת מצטערת וסליחה שלא הגבתי אז על המילים שפגעו בך , אבל באמת כשאני הגבתי למיכל שם והכנסתי את שמך זה לא היה ממקום תומך במה שנכתב לפני ...ואני יכולה לנסות ולהסביר את מה שכתבתי שם אבל נראה לי שזה ממש לא רלוונטי אני באמת מצטערת שנפגעת ומבקשת את סליחתך אם משהו בשרשור ההוא הרגיש לך שאני תומכת בדברים , מקווה שתאמיני לי שממש לא !!!!!!!!!!! באמת מקווה שתרגישי כאן שוב בטוח ותמצאי בלבך את המקום לסלוח

https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1181089/

כבר הבנתי שטעיתי ושלא הייתי בסדר גם כבר ביקשתי ממך סליחה זכותך לא לסלוח הכל מקובל אני שוב מתנצלת לא מתאים לי לכתוב דברים כאלה נפלתי על יום לא טוב סליחה

גם אני ראיתי את זה, אבל באותה עת, וגם כשאני קוראת היום, המילים באותו שרשור הולמות גם בי מאד. אמרתי את דברי, רק כעת, וייתכן שזאת טעות. עינייך הרואות לאלו תגובות זכיתי. הפעם, במבי, הייתי מצפה מאודי לתגובה שתניח את לבי, אבל לפעמים לפחות בשיחות זה לא מה שקורה. לפעמים מקבלים מראה שלא אוהבים. אבל בשיחות יש קשר עם אמון מסוים. פה מרגיש לי כרגע לא ככה. סוריקטה

בשלושה ימים האחרונים מרגע שהפלת כאן את הפצצה ...נראה לי שעברתי את כל הרגשות האפשריים ... גם כתבתי כאן לא מעט הודעות ..דומיננטיות יתר כנראה , אבל נראה לי שפשוט יותר העברות והרבה ..ממני אלייך וממך אלי ..ובגדול שתיינו חוות כמעט את אותן רגשות (ככה נראה לי , אולי אני טועה ) כותבת לך כאן לפני שיעלו כל ההודעות ...מצטערת באמת , כואב לי שנפגעת מקווה שתמצאי בליבך מקום לסליחה . לא מנסה יותר להסביר וגם לא לוקחת את כל האשמה עלי - שנהם באים מאותו מקום של העברות ... אני באמת יכולה להבין , מקווה שתאמיני לי את תחושת הכעס התסכול העלבון הצורב , האין מקום שאת מרגישה מול איך שדבריי עברו אלייך ..ליבי אתך באמת יש לך כאן מקום אדיר לא בגלל שאת מנהיג בגלל מי שאת והאיכויות שלך .. המילים שכתבת שצרובות לך בזכרון "הלוואי שאודי לא יענה לך" גם אם אין ממש לא שלי הם כואבות ביותר, אבל סוריקטה אני מקווה שאת יודעת עד כמה את חשובה לאודי , עד כמה הוא דאג לך , עד כמה הוא אוהב אותך , זוכרת באש ובמים !! ככה שגם אם הייתי כותבת ככה או חושבת ככה , מי היה מקשיב לי בכלל .... מכוון שעוד רגע ונסגר כאן , אני באמת רוצה לנסות ולהבין מה אני יכולה לעשות כדי שאת תרגישי כאן שוב בטוח מוכל ומוגן ...שתירצי להיות חלק מהמקום הזה ...כי בניינו את חלק מכאן לפחות בלב של כולנו כל הזמן . שמחה שחזרת , דאגתי לך באמת . כואב על האבדניים כואב על הכאב העמוק שלקחת אתך ממני ... מושיטה לך יד בניסיון לגשר על הפער העמוק הזה ...אני מאמינה שאפשר , כי מאמינה שהיה בניינו הרבה יותר מהעברות השליליות האלו ..הייתה בניינו קרבה אמיתית של מי שמבינה אחת את השנייה

לא יודעת איך להתחיל אבל אנסה.. מבולגן לי סדר חשיבה זוכרת בילדות תמיד הייתי לבד- או שהייתי סגורה בתוך החדר ובבית הספר דחו אותי. אף פעם לא הייתי חלק. אני זוכרת כאשר הייתי בבית ספר לאחיות ואחד האחיות חלתה במחלה קשה הזמינו פסיכולוג לשוחח איתנו. כולם בכו וכאבו ואני לא בכיתי ולא כאבתי... לא הרגשתי כלום. היום זה ממשיך.. הלבד ותחושה של חוסר שייכות. אין לי חברות וכאן בפורום אני מנסה להיות בקשר. אני מנסה לשתף וגם להגיב לשני במיטב יכולתי. ואולי אולי אני הכי זקוקים למישהו שישמור ויגן שנרגיש בטוחים ולא מפוחדים. אני לא מצליחה בכלל לעקוב אחרי מה שקורה פה- אני הולכת לאיבוד... אבל יש כמה רגשות. אני מרגישה כאב בזה שאני מתקשה להיות חלק, אני מרגישה כועסת- כן כועסת על הבלאגן כאן -על זה שלא מרגיש כאן בטוח יותר. רוצה להגיד לסוריקיטה שדאגתי לך מאוד ולמה לפחות יכלת לכתוב שאת בסדר?.. אני מרגישה מפחדים כאן. אנחנו לפני חג והלבד מתעצם. לעשות את הסדר לבד. אתם היחידים שיודעים קצת ממה שאני עוברת... עצוב לי וכואב לי עד מאוד הלבד הזה אבל אינני מצליחה לחיות אחרת למרות כל שנות טיפול...

אוהבת ואתך . שולחת כוחות וחיבוק

מאחלת לכולם וגם לעצמי פסח של יציאת ממצריים האישיים שלנ... תודה רבה אודי על נוכחות שלך כאן- על התמיכה ומילים הנבונים שלך.

עצוב..לפחות פה מקווה שאת חשה שאת לא לבד!!! איתך. חג קל ושמח עד כמה שניתן.

מתןקה שלי עצוב מאוד להיות תמיד לבד ובמיוחד בחגים כשכולם נפגשים ומבלים ביחד התקופה הזו עכשיו כאן קצת מבלבלת מבינה אותך כמה חבל שגם בחג תהי לבד חיבוק גדול עד אלייך שלא תרגישי לבד 👍😻 חג שמח

אודי שתהייה חופשה נפלאה ממלאה ופשוט מושלמת עד כמה שאפשר ... רוצה לאחל לכולם כאן פסח שמח , שמחה שהחמץ יצא ...מבינה שזה דרש אומץ והתבשלות אבל שמחה שזה יצא בסוף .. מתנצלת בפני כל מי שנפגע ממני כאן ..מתנצלת גם שאני מביאה את עצמי ואת הצורך שלי ואולי הוא לא תואם את הצרכים שלכן .... שוב פסח שמח לכולםם

פסח שמח לכולן כאן ונסיעה טובה לך אןדי

בטעות הכנסתי בתור הקישור לשירשור שממנו התחלי השיח קישור שמנסה להסביר מה הייתה ההרגשה שלי אז ... בכל מקרה סליחה והנה הקישור החדש ... https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1144164/ שזה הציטוט מהמילים של סוריקטה - חלק כמובן , הכל בשירשור ... וההמלצה שנתן לי המטפל - מופנית ממני גם לכולם, איך שתבחרו. ומעניינת אותי גם דעתך, אודי בעניין, אם תרצה. (עד כמה נכון לנו כקבוצה שכבר גדלה להביא משקל גדול של פירוק. וכן, עכשיו תקופה מעורערת מהרגיל כנראה בגלל שינויים טכניים פה) סוריקטה 07:05 שמאוד מאוד נפגעתי ממנה והגבתי מתוך הפגיעה עד כמה שיכולתי בלי כעס (מה שאין ספק היה )... שממנה סוריקטה נפגעה .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ .והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! שוב מדגישה !!!!! אין ולא היה במילים האלה כוונה שאודי לא יגיב לסוריקטה גם מי אני בכלל שאודי בגללי לא יגיב לך , הכוונה הייתה שאודי לא ייתן יד ומקום לאין פירוק , שאני כתבתי פיצול .....הפירוק הזה הוא חלק מהשלם שאני , מצטערת ...

אודי לשאלה שלך , לדעתי האישית כן לעיתוי הייתה סיבה .... (סוריקטה אם אני טועה את מוזמנת לתקן אותי זאת ההרגשה שלי ) היה ברור לסוריקטה שבחופש הזה שאתה יוצר כאן אנו נהייה שם כי אנו זקוקות ליחד כדי לעבור את הימים האלה של אין /יש משפחה ...חגים קשיים , אין /יש מטפלת ...ולי מרגיש שזה היה סוג של נקמה מתוקה לעלבון ולכעס שאת סוריקטה הרגשת כלפיינו וכלפי הפורום ההוא ... עכשיו אני שוב מדגישה , אני ינשוף , חטולית , רוני , חלום , מיכל כתבנו בפורום עוד בתקופה של אידה ....למעשה אני באתי אחרי במבי ומיכל שכתבו שם על הפורום כאן , ואני הבאתי אחריי את ינשוף חלום וחטולית ...רוני כתבה בשני הפורומים יחד בו זמנית כמו מיכל . זה לא סוד שאני תמיד אמרתי שפחות חשוב לי תגובות "המטפל" יותר חשוב לי היחד התמיכה בכאב בקושי שגם כשיש הרבה תמיכה מסביב זה לא אותו הדבר כמו עם נפגעות אחרות . גם לא הסתרתי זה לך במבי מעולם את הקשריים החבריים שלי עם חטולית וינשוף ...שוב שמתי את זה על השולחן כי אני לא אוהבת דברים מאחורי הגב זאת הסיבה שאנחנו מעולם גם לא מדברות עליכן שלא בפניכן (בפורומים) חברות מבחינתי היא ערך עליון היא האמת שלי ...חברה נמדדת מבחינתי ביכולת שלה להכיל את כולי ...קשר מבחינתי נמדד ביכולת שלי ושל חברותיי לתקשר, לדבר , לברר את הכל ..כמו שקרה לי לא מזמן עם מיכל (באותו שירשור שאודי הרגיש לך משהו ) https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1161221/ חטולית כפי שהיא פתחה את זה בפנייך אחר כך התכוונה לזה שנפגעה ממך ולא ידעה איך לומר לך , ומיכל הביאה משהו משם ...כן נפגעתי כתבתי על זה כאן וכן ידענו לריב לכעוס להתפייס לבקש סליחה להבין אחת את השנייה ולהשלים ...בהרגשה שלי זה חיזק את הקשר שלי עם מיכל ונתן לי יכולת לראות אותה יותר לעומק , והיא אותי .. ועכשיו נחזור להאישומים שניתחו עלי כאן !!!!! ואני מצטטת אותו במלואו כפי שהובא לכאן ! "יש גם קשר לעובדה שקיים פורום נוסף אחד לפחות של דוקטורס ששובר את כל הכללים כאן והוא פרוץ, הגעתי אליו ממש בטעות, כותבות בו רק משתתפות מסוימות מכאן, ובין השאר קיבלתי בו את האיחול שממשיך להדהד - הלוואי שאודי לא יגיב אליי. בכפיפה אחת - איסור לספר בדבר קיומו או תכנים מתוכו (ואני מדברת נקודתית על תכנים שקשורים במאה אחוז לפורום פסיכולוגיה קלינית), שזה, בעיניי, איום ופיצול שאיני מוכנה לתת לו יד. אני גם לא מריונטה של אף אחד פה. ואודי, לדעתי, אתה חייב להיות עד לזה." עוד דבר לגבי האיסור שלי לא להביא לכאן ככה נראה ה"איום " שלי לרוב .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1161303/ אז סליחה שאני שומרת על הפינה שלי / שלנו ועכשיו כבר לא , אבל אתם יודעים ואודי יכול להעיד על זה גם כאן אני שומרת לא מעט ... כי אתם הקבוצות שאני נמצאת בהם חשובות לי ...(תפקיד אולי ?.. אם למישהו קשה עם זה אני בשמחה אקשיב) ונחזור לאשמות עלי .... הבוקר ואני מודה לך סוריקטה על כך - הוכנס שם הקישור לשיח ...אני עוד אגיע לזה .. השיח שם מדבר על הודעה שאני פתחתי כאן https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1141615/ לצערי סוריקטה סוחבת עלייה משהו מתקופת השידרוג ....מחודש יולי , לאורך התקופה שאלתי אותה שם מספר פעמים אם היא פגועה ממני (ואין לי בעיה להביא את הקישור , היא טענה שלא ולא קרה כלום וזה רק העבודה , חבל אפשר היה להסביר דברים אז) בכל מקרה כשדוקטורס לקחו לי את הרווים הם גרמו לי לפיצול מטורף , למצוקה בלתי אנושית . כתבתי על זה כאן , רציתי לברוח לא מצאתי את מקומי הקטנים בכו בלי סוף ברדות מטורפות הנערה הדיכאונית שלה בעיקר נילקח המקום הייתה מתוסכלת , התסכול הזה מהאין מקום מביא אצלי את הנערה היותר תוקפנית ואיתה את התוקפנים .....לא רציתי שזה ילך לשם ורציתי ללכת מכאן , אינטגרציה זה אומר כולם אז כן הם כולם אני ולא יכולתי להיות במצב שאני כותבת כאן והדכאונית בחוץ ...על זה דיברתי כאן ....מול דוקטורס עלה בי זעם ותוקפנות - מולם גם התנצלתי וגם אמרתי תודה שהם שידרגו וסידרו ....אבל זאת אני , אביב שלמה !!!!!!!!!!!!!!!!! סוריקטה בשיח שהיא העלתה – בטענה שנפגעה ממני עד כדי כך שבגללי עזבה את הפורום והאמת שלה נפגעה ... כאן שוב כל השירשור .... https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ נפגעה מהקטע הזה " סוריקוה גם אני אוהבת אותך ....וכן נפגעתי ואפילו מאוד .......ידעת שאני לא מאוזנת בחרת דווקא לתוך הקושי לכתוב משהו שידעת שירגיז .....יותר מזה כתבת בתודות על תוקפנות שתבוא מולך .....השאלה היא למה ???? למה בחרת לכתוב משהו שידעת שיפגע ??????האם האמת שלך והדרך שלך ושל המטפל שלך נכונים יותר מהדרך טיפול שלי ........אני כותבת לך שקשה לי להנכיח את החלקים הכואבים ....כותבת לך שלא יודעת לתת מקום לחלשים ......את כותבת שאת נתת להם הרבה זמן מקום ......זה אומר שבתוך תהליך הטיפול צריך לתת להם מקום ......אז מה הבעיה עם המקום שאני מנסה לתת להם????? .....ועוד יותר שאני כותבת לך שאני והמטפלת עובדות קשה שזה יקרה.....אז כן נפגעתי ויותר מזה זה תמיד מחזיר אותי אחורה למקום שחייבים להיות חזקים..........וכתבתי לך כמה פעמים ומחקתי כי לא רציתי לפגוע בך .......והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! ......ומבחינתי תגובה של אודי לזה תהיי המכה האחרונה......גם ככה המטפלת ביקשה ממני לא להכנס לפורומים בשבועיים הקרובים לפחות ...עד שאצליח להיות מאוזנת.....אבל היה חשוב לי כן לכתוב כאן ולהסביר לך ולא להעלם .....וסביר להניח שהשאר בסביבה.....כי זאת אני 😊ואת באמת יקרה לי ....ואני יודעת שבאת מטוב ולא מרע ......ואולי כי היית צריכה אומץ לכתוב את זה זה נשמע לי ככה ....לא יודעת כלום ...... " .......והכי כאב לי שבתוך שירשור שלי שהיה מיועד לדוקטורס בלבד ביקשת מאודי שיתמוך בך שלא צריך להביא פיצול לפורום........הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה ,בטח שלא יתן מקום לכתיבה שלך שאין מקום לפיצול .....הפיצול הוא מי שאני!!!!!!!!!!!!! ואלו השורות שכאמור מדברות על זה שאני מקווה שאודי לא יגיב לזה , לכתיבה על כך שאין מקום לפיצול בפורום כי הפיצול הוא חלק ממני ...אין סיכוי שחלקים ממני נשארים בחוץ אני השלם זה כולם ..וזה הגיע בעבודה קשה מאוד ועידוד מאוד גדול של אודי שהרשה לי לכאוב כאן את הכאב שלי להביא לכאן את כולי את החלקים החלשים והכואבים שלי – את הנערה הזו הדכאונית !!! מעולם לא נאמר בשורות האלה שאודי לא יגיב לך סוריקטה !!!! נאמר בהם שאני מקווה שאודי יהיה מספיק חכם לא לתת יד לזה שאת מבקשת ממני להשאיר חלקים ממני בחוץ !!!!!! וכדי שתבינו על מה אני מדברת ולמה הרווח כל כך חשוב לי https://www.doctors.co.il/forum-6/message-1179598/ את זה כתבתי לפני כמה ימים , תיראו את השורות הקצרות , זאת היא @@@@ והיא נערה בת 12 ומאוד מאוד דיכאונית ....בזמן השידרוג הזה , בקושי העצום זה היה בדיוק זמן שלמדתי לתת לה מקום , גם כאן והשדרוג הזה לקח לה את המקום וגם לחלקים הקטנים איתה ....אז כן כאב לי שחברה שלי מבקשת ממני ועוד רוצה גושפנקה מאודי שאסור לי להביא אותה לכאן .... בתקופה שאני כאן שמעתי רבות רמיזות שאני "מקיאה " כאן בזמן אמת , שאני לא מביאה שיח כי אם שוב ושוב מאותם דברים .....באמת אם זה מפריע להרמוניה בקבוצה , אם בגללי אנשים לא נכנסים לכאן , אני הלך מכאן ....כי זה הצורך שלי מהפורום אבל בטח שלא רוצה לפגוע כאן באחרים . ודבר אחרון אלייך סוריקטה , אין קשר בן השרשור הזה(שההליכה הייתה מתוך מצוקה , בריחה ואין מקום )לניסוי ותהייה (בכוונה כתוב כך כי תהיתי אז אל הדברים והירהרתי בהם הרבה , ועדין ..) של לצמצם את עצמי את הנוכחות שלי במרחב המציאותי והוירטואלי ..... מצטערת באמת שנפגעת ....אבל את האמת הוצאת דברים מהקשרם , ונתת למילים שלי פרוש שמעולם לא היה הפרוש שלי . אני באמת מתנצלת על כך ,ושוב חבל שלא אמרת לי אז לא הייתה שום סיבה לגרור...ואם מדברים על אמת אז כבר לא יודעת כי מחודש יולי ועד נובמבר שעזבת ...4 חודשים המשך לכתוב לי ולהיות איתי בקשר ....אז מה זאת חברות באמת ... כרגע מאוד מאוד מאוד עצוב לי ....

ניהלתן במקביל התכתבות באתר אחר בינכם? פתחתן קבוצה בינכם? מרגיש כמו בגידה

למה הפורומים בדוקטורס סגורים .... כתבתי שם לפני כאן ומעולם לא הסתרתי שאני כותבת בעוד מקומות ..

הי אודי, נשמעת קצת פשטנית השאלה / תהיה שלך. נפתח כאן משהו מורכב סביב העדרותה הארוכה של סוריקטה מהפורום, התנהלות הפורום, המקום של כל אחת בפורום והתחרות על מקום אצלך. את מי אתה רואה יותר, למי אתה מגיב יותר, כלפי מי אתה רך יותר, אוהד יותר, ובהחלט יש ניואנסים שכל אחד יוכל להרגיש בהם, גם אם יגיח מבחוץ. מניחה שכנשים פגועות, בדרכים שונות, סוגיית המקום מאוד משמעותית ואפילו השרדותית. הדרך מנשים שקופות ופאסיביות לכאלה שנלחמות לתפוס מקום כרוכה במאבקים לא פשוטים, פנימיים וחיצוניים. לפעמים לא מספיק סתם מקום, אלא יש צורך או פנטזיה להיות מרכזית, להיות הכי. אתן דוגמא, בהודעתך אתה נותן רשימה של שמות, קודם אני שמחה שהזכרת את שמי אבל אחר כך אני תוהה האם יש משמעות לסדר השמות? אני חושבת שגם לך יש מקום בתוך הסערה הזאת ומן הסתם גם אתה חלק מהקבוצה, ולמילים שלך יש הרבה כח. סליחה אם נשמעתי תוקפנית... זו לא הכוונה. מאחלת לך סופשבוע נעים ורגוע. שירה

יש לעיתוי משמעות וביודעין. בוודאי. גם חופש מכאן וגם פסח. הפיצול שאני מדברת עליו לא קשור לכינויים, אלא בין מצבים רגשיים (אהבה / תוקפנות / שנאה) ולתכנים שבהם תופיע, למשל, המילה 'אודי' ולא בפורום הזה. ניסיתי להיות קשובה ותומכת ובתפקיד הספוג, שנים, בכל כינוי שהוא, בכל מקום שהוא. הייתה כתיבה בעבר הרחוק בעוד מקום, בכינוי שנשאר ישן מפעם, כי כך המנחים ‘הכירו’ אותי. רציתי שידעו שזו אני, משום שכיוונתי להמון טוב. חודשים לפני שכבר, זהו, נחצו כל כך הרבה גבולות, הרגשתי נחנקת עוד ועוד. גם עכשיו לא הצליחו לשכנע אותי שרואים אותי. השרשור עם הפיק המדובר - (מבינה שיש הרשאה להביא אותו, ואם לא, שיוסר בעריכה, ואולי אף כדאי מפאת חשש התנהגות טרולית במקום פרוץ ועוד בחופש) בבקשה - ************************************************* אתם יודעים מה, ערכתי לבד. אודי, אם תסכים, אשלח לך בנפרד בלי שתפרסם. מקווה שלא תהיה היתממות. וגם בכל פעם שסיפרתי על הנדיבות וההשקעה שלי - חטפתי על הראש. ועוד. באמת תהיתי אם להיעלם ממקום שכל כך כל כך לקח לי את האוויר, ומרגישה מרומה, או להיכנס ולנסות להסביר. מרגישה שאין לי סיכוי. צריך להפריד אותי מכאן. מצטערת. עכשיו עוד יותר מקודם. אודי, מרגישה שממש פספסת אותי. הייתי פוגש אותי במציאות היית רואה אישה מאד עדינה וחמה ורכה ומווסתת. הרעילו לי חתולים למוות השבוע. סוריקטה

באמת מפחיד כאן

אני מבינה שזה בסדר, כנראה, מביאה את הקישור שמצאתי: https://www.doctors.co.il/forum-1265/message-1144256/ אין סיכוי שאמרתי דברים באופן שנוסח, כי זו אינה שפה שלי בכלל. כמו כן, לא מתחברת לארגומנט שדברים הוצאו מהקשרם. סוריקטה

האלגוריתם סוריקטה הוסר מהקבוצה. סביר שלא תהיה לי גישה לפורום כל השבוע הבא. אמרתי שיש בעיה טכנית. אפילו המסר הזה לא הצליח לעבור. בנוסף, האופציה לפתוח הודעות חדשות - אינה. הייתי אומרת שיהיה מישהו שיחשוב שכלל לא הייתי ראויה להשתתף. אבל זה כבר קרה. אפשר לעצור את ההרס. מצפה גם לשימוש לרעה במילים טובות שלי. אין לי מה לעשות עם זה. אבל כיף - תהיה הצפה של הודעות ומהר אעבור לאחור. אז שלום. אברר איך ניתן לבצע חסימה סופית. הנתונים האמיתיים שלי הוכנסו כאן למאגר, פעם. אין לי מושג, אודי, איך הדמות שלי הצטיירה אצלך, אם בכלל אתה זוכר אותה. סוריקטה

אומרים דבר אחד משדרים הפוך לחלוטין. בשורה התחתונה - חופש נעים, אודי. שכחתי ממני ומצאתי לי מקום פרטי בו לא אטריד אפחד. לילה טוב, סוריקטה

תיראי מרוב עצים הלכתי לאיבוד.. אני מבינה שלהרגשתך סתמתי לך את הפה אני מבינה שאני הסיבה שבגללה נעלמת מכאן אני מבינה שאת כועסת נעלבת ,אני באמת אתך אבל בבקשה לא ציטוט תני לי להבין לדעתי מגיע לי להבין לפני שתולים אותי .. תאמיני לי שאני הראשונה שאתנצל ואעשה הכל שדברים לא ישנו...אני לא מלאך ולא מנהיג .. אני סהכ בן אדם ....אז בבקשה רוצה סדר ...תסבירי ברור !!!!! ואני מבינה שהיום יום קשה וכואב ...אז אם תירצי שאעזוב אותך לא אגיב לך אתרחק ממך .. תגידי !!! אני באמת באמת לא מבינה מה את רוצה ועל מה המהומה !!! בכל מקרה מבקשת את סליחתך שכנראה משהו שעשיתי פגע בך כל כך .. באמת שעצוב לי על כך ..אם תירצי להסביר שאוכל (כמו שרמזת ) לקחת אחריות לשנות לעשות אינטגרציה ....אם לא גם זה בסדר .

כן. הרגשתי נחנקת ונחנקת עד כלות וזה קשור אליך. שלחתי קישור בפורום המקביל שתראי מה כתבת. מרגישה שנעשתה פה אידאליזציה מוזגזמת ולא מאוזנת. אמשיך להתעקש שאת כן לוקחת, בעיניי, תפקיד מנהיגותי משמעותי מאד. וזה נקשר גם לאידאליזציה. חוויתי היתממות שלך לאורך זמן מתוך הנחה שידעת היטב ששנאת אותי והעפת אותי. אזכיר שמכירה את העולם של הדיסוציאטיביות והניתוקים והפירוקים והחלקים השונים וכל המילים המסובכות. גם אני באה מהעולם הזה. סוריקטה

והנה אפילו עזרתי לך להתנפח למימדים גדולים יותר ולהרחיב את המעגלים שלך. אודי וכל שאר הבנות איתך בענק. זכית. סוריקטה

הי אביב, אסלח לך וגם אבקש סליחה בחזרה היות שאנחנו לפני חופש וגם פסח בפתח (יותר חזק מיום כיפור). לא בהכרח מגיע לי. אבהיר - כאשר רשמתי 'יקרה' או שרטטתי לבבות, התכוונתי לזה. לא היה פה בלוף או משהו. כאשר הרשיתי לעצמי לזעום - וזה קורה אחת ל 15-20 שנה בערך. ראיתם. אני לא משקרת. יכולה להניח שבתוך ההמולה של יום חמישי לא מעט חברים/ות מכאן הרגישו נבלעים. לכי תקראי המוני מילים ועוד תתעמקי בהן. אבל משהו שקשור לאינטראקציה פה בפועל השבית, הגם שנאמר ‘יש מקום לכולם’. פה ובמקומות מקבילים. אני שורדת MSbP, הגם שהיה ניצול מיני ארוך שנים בחיים שלי, זונה ואונס וכל המילים האלה ועד כמעט גיל ארבעים. הגם שהותקפתי ברמה מסכנת חיים ולא פעם. אני גם באה מעולם של הומלסיות של שנים. גם דור שני לשואה. אף על פי כן ולמרות הכל, אני נוטה לבחור בקבוצה עם כותרת כללית ולא מוגדרת ספציפית. חודשים ארוכים, ובעיקר מרגע אותו ניסוי וירטואלי, הרגשתי שכל הפורומים זה רק אביב. בין אם נוכחות אקטיבית ובין אם פסיבית. אודי נתן אישורים לכל זה, ואני רק התבלבלתי עוד יותר. כרגע אלו הימים בשנה שהגוף שלי מגיב פיזית כאילו הורעלתי בחמרים, כמו שבאמת היה פעם לפני כמעט חמישים שנה. שלום בינתיים, סוריקטה

פשוט עצוב , חבל שככה את מרגישה שאני מיתממת או עושה אידיליזציה ... עצוב כי אותו ניסוי היה בדיוק מהמקום הזה ..לנסות להפחית אותי - אני לא אתנצל על קיומי ...אבל את האמת נראה לי שדווקא דמותך כאן יותר מרכזית בולטת ונמצאת גם כשאת איננה ...הכי עצוב שאת לא רואה את זה .. וסוריקטה עדין יש לך כאן מלא מקום ....ועל התחושה הזו שזה מרגיש כמו אז , הכי מבינה ..גם אני יושבת משותקת ומרגישה שם ...אבל אני יודעת שזה לא בגללך זה פשוט כי ככה זה ...

כותבת לך למרות שכתבת שנחנק ממני(אז קצת לא בטוחה אם זה נכון לך ומצד שני רוצה שתדעי שאת עדין חשובה לי ) ...אני קוראת אותך שוב ושוב ושוב...וחושבת רק על כמה כאב שאת מחזיקה כמה קושי , לא יודעת אולי שוב אואשם בהיתממות אבל בכנות אין בי כעס עלייך כך שאין על מה לבקש סליחה ..ואת יודעת אולי זה הכי אירוני , נראה לי שאני כל כך מבינה אותך עד הנימים הקטנים של תחושות הגוף שהנה עוד רגע אני חוטפת ....(אז כן פחד וחשש יש) את יודעת וגם אם היו בי התנגדויות מסוימות לדברייך , זה לא אומר שאני מתנגדת לך אולי מכאן תחושת הפיצול. אני מאוד אוהבת ומעריכה את דברייך אני חושבת שאת אישה חכמה שעשתה תהליך מדהים ויש לה הרבה מה להעביר לאחר. ויש דברים שאני חושבת אחרת ממך ומתנגדת להם .... את האמת ואני מבינה שאת לא מאמינה לי , אני דואגת לך קראתי אותך גם במה שכתבת למיכל ...אני קוראת כל מילה ..וזוכרת ....זוכרת גם רגעים אחרים . בבקשה אל תישארי לבד עם האבדן הזה.

יאללה...במבי, דאגת לאחרות?לשירה?לסוריקטה? תכתבי. .תזמיני אותן. סוריקטה,עברת אובדנים, עצוב ..שתפי אותנו. אם את יכולה...נפגעת? בשביל מה כלנו כאן?? קבוצה??? אני תוהה האמנם אודי יצרת כאן קבוצה??? פחחחח עצוב לי ממש!!!! לוקחות תפקידים? מתנערות מהן? מי הכריז על תפקיד???? המטרה היא תמיכה לא???? תקן אותי אם אני טועה אודי?????????? אוףףףף אל תתן לשיח הזה להיות רק בנינו. תענה ותאמר את דעתך בבקשה!!! אצלי אין שום פיצול!!! אני אותה אחת!באותו שם ועם אותו כינוי ואותן בעיות!!! אם מישהוא מרגיש פיצול או וואט אבר שלא יכתוב. אנחנו אנשים בוגרים!!!! מי שכתב אגב בכמה פורמים עם שמות שונים היית את סוריקטה חביבתי. אני מעולם לא השתמשתי בכינוי אחר במקומות אחרים!!! אין שום פיצול אצלי. דברי בשם עצמך. בפורום אחר פה אגב השם שלך אחר סוריקטה.....ביי היי שלום אם זה רצונך. היי בטוב. בהצלחה.

your wish is my command מבינה שאני בחוץ. זה בסדר. אמרתי שלא היה לי סיכוי. סוריקטה

יאללה.. פחחחחחח. ממש!!! איפה את חיה???? פרשנות שלך היא ואי אפשר להלחם בה!!! ממש לא משאלה שלי יקירתי. את לא רוצה יותר אבל וכותבת פה לעייפה. הצילו!!!

הי אודי כל הסערה הזאת... מרגישה שאני עוררתי אותה. ואודי, סוריקטה דיברה על מנהיגות, כאן אתה הרועה והייתי רוצה ואפילו מבקשת שתעשה סדר בדברים. שתכתוב הודעה ארוכה ומארגנת, שתכתוב הודעה לכווולם, שתנסה להסביר מה קרה ואיך. אודי, לא הבנתי למה היה גם שם וגם פה. ותראה כמה בנות היו בעין הסערה ונפגעו. אז בבקשה תכתוב, ואל תשאל אותי למה את רוצה שאכתוב כי אז הכל ישאר עם סימני שאלה בסוף השבוע ואפילו אחריו. תודה שירה

הי שירה, לא את עוררת את הסערה. כתבתי לך, כי לך האמנתי. אבל כולם רואים פה. סוריקטה

לא ניתן לתקן. אתה וכולם הייתם עיוורים אליי. איך אפשר כשכאלה זרקורים מסנוורים אותך. צפויות כאן הקאות עליי. רוצו על ביעור חמץ. אני לא כשרה. סוריקטה

הי שירה, ראשית, יפיפייה הבקשה שלך, שירה. ואני שמחה, אודי, שנענית לכך באיזה אופן. מניחה שכבר השבתי לך, שירה, בכמה מילים - אז הנה תוספת: חשבתי (גם) עליך הרבה ועל מילים ורגשות שהייתי מעניקה לך - אבל זה לא היה אפשרי, בדיעבד. אני ממש מצטערת שאנשים שממש רציתי לתת להם יד נשארו בלי. שהיו לי המון מילים, פעמים רבות של רעיונות מכיוונים אחרים, אבל כל הזמן התחושה המאיימת הזאת שאחטוף מכות (זה עוד צפוי). את יודעת, אודי היה מזכיר ש'עין הסערה' זה המקום הכי שקט ונוח דווקא. אנסה להפריד את עצמי למקום כזה לפי שעה. הפרדה. שלך, סוריקטה

במבי אהובה את יודעת שיש בינינו קשר מעבר למילים, כזה של ענפים דקים שמשתרגים ובנקודות המפגש יש נגיעה, קטנה וחמה. הייתי רוצה לומר לך שתחזרי, ננסה שוב, אולי יהיה אחרת. מתגעגעת למילים-ציורים שלך. ובאמת שלא הבנתי כלום על המקום הזה שקוראים לו "שם", על עלבונות ומילים אחרות. שלך שירה

את מותק!!! שלך, במבי

סוריקטה יקרה, תודה שענית כי כל כך דאגתי. ותודה גם שמצאת את הכח למילות תמיכה חכמות. כאב לי לקרוא כמה את כואבת ומאוכזבת. כאב לי לקרוא את הכעס העצום שלך. קראתי כמה וכמה פעמים ולא הצלחתי להבין לגמרי, אבל מבינה שיש דברים שכלו במפגש שלך עם בנות מכאן בפורום אחר שלא רצית שיאמרו. כואבת על האובדנים שלך ואשמח להקשיב אם תרצי לשתף. מצטערת שלא ידעתי לראות ולתמוך בך כשהיית נזקקת. לא תמיד היו לי מילים. לא תמיד הייתי במצב לענות. הקול שלך היה מאוד משמעותי כאן ושונה, דרך הכתיבה שלך היתה פחות "מתלוננת" ויותר חוקרת לעומק וחותרת להבנה. שלך שירה

הי שירה, אני שונה בנוף. לא רק כאן. כמו כולם וגם הכי לא כמו. ורציתי להביא את האחר הזה לפה גם. חשבתי שהוא חכם. והרגשתי שהוא נרמס. לפעמים גם אני רוצה שיראו אותי. ושיהיו שם בשבילי. קורים דברים מתחת לאף וזה עובר חלק. והפעם, למשל, קיוויתי לתמיכה וגם בזה פישלתי. ניסיתי להביא הרבה ידע. איני חוזרת בי, דברים נאמרו מתוך מחשבה והתבוננות עמוקות מאד. מזוויות שונות וומרחקים שונים. מתוך כוונה לתרום. תמיד. מרגישה שחוטפת התנגדויות. אבל ככה זה, כנראה. סוריקטה

במבי וסוריקטה ברוך הנמצאות עצוב לקרוא אתכן ... כאילו מי שכותב שם אי פעם היה לרעתכן .... סוריקטה מצטערת לשמוע על האבדנים והקשיים .... ועכשיו בואו נשים קלפים על השולחן .. מי שביקשה שלא תעבירו משם לכאן זאת הייתי אני . כן כי זה שני פורומים שונים לגמרי ובגלל ששם אין שמירה כמו כאן אז ביקשתי שלא יבואו טרולים ביקשתי לא ציוויתי אני לא מכירה אותכן כדי לצוות גם עם התאכזבתי שהעברתן משם לכאן ...כמו שקרה לי עם מיכל,ששתיינו ידענו לדבר על זה לכאוב לכעוס אבל לדבר .. במבי את אותה הודעה אני כתבתי וגם כתבתי לך שאני יודעת שאת קוראת את כל ההודעות כך שזה היה מכוון גם אלייך...כשהיית צריכה את העזרה שלי להעביר הודעות הפורום ההוא היה לכן נוח. בשידרוגים הוא היה לכן נוח כשאודי בחופש או בשבת היה לכן נוח נעזרנו אחת בשנייה . הפורום ההוא היה ועודנו פורום תמיכה וכזה הוא גם עכשיו ואין לו קשר לכאן ברור שהתכנים לפעמים דומים כי אנחנו אותם בני אדם ....זכור לי תקופות סוריקטה שכתבת בעוד פורומים גם את ביקשת שלא נעביר לכאן את שמך ומה שעולה שם .... במבי ,עצוב היה לקרוא אותך אם יש לך בעיה עם באות הפורום ההוא למה לא דיברת אפשר ללבן דברים...מעולם אף אחת מאיתנו לא הייתה לרעתך ולצערי כפי שציירת אותנו לכל הפחות מסוכנות לציבור.. (ככה אני מרגישה ) עכשיו חזרתי אחורה סוריקטה להודעות שמאותו יום עזבת כאן ...מה שעשיתי המון פעמים למצוא קצה חוט למה נעלמת ...מעבר לזה שהיית אז במצב חרדתי וביקשת שהדברים יכתבו כאן ולא שם ....לא הצלחתי להבין מה קרה .... לא ניכתב לך בשום הודעה הלוואי ואודי לא יענה לך...אני מוכנה לעשות העתק הדבק לכאן של כל ההודעות . אני כתבתי כאן שאני רוצה לנסות איזה תהליך עם עצמי להוריד מינונים שאני נמצאת בקבוצה ...אודי ענה לי אני כבר לא זוכרת מה ...במבי לקחה את זה למקום של ניסויים..את סוריקטה כתבת שם שמרגיש לך כבר תקופה שאת בתוך ניסוי לזה כתבתי לכן שלקחתן את זה רחוק מידי ואודי ענה לי לשאלה שלי ולא לכן (כי אין מה לעשות כשאודי מגיב לאחת גם אם כולנו מרוויחות מזה התגובה היא למי שכתבה בהתאם לפרופיל שאודי כבר מכיר בראש ). .. מכאן ועד שהלוואי והוא לא יענה לך,המרחק עצום (אשמח שתעשי העתק הדבק לאותה הודעה שבא כתבו לך ככה במילים האלה ולא בפרוש שאת נתת למילים ) ....אחרי ההודעה הזו נעלמת .... אפשר היה ללבן להבין לא חייבים לברוח ....עדין אם בזה מדובר אני מוכנה להבין יכול להיות שטעיתי אבל מכאן ועד האמת שלך שנפגעה . ..חבל כי דאגתי לך מאוד ...את אפילו לא יודעת כמה ... בקיצור לכולם ...אל תירמזו אל תאשימו ככה סתם .....שמחה שאתן כאן ופתחתן את זה ....אבל תכתבו ברור שמי שאתן רומזות עלייה תוכל להגיב בגלוי אשמח לישירות כנות ולא רמזים והאשמות .....

הבנתי על איזה הודעה דיברת (חשבתי שעל הודעה אחרת ממזמן איכה ), אכן הודעה כואבת , האמת התפלאתי שלא הגבת לה אז ... ועדין אני חושבת שיש מקום ללבן דברים לפתוח יכול להיות שמישהו כתב לא נכון לא יפה בוטה אפילו ....יש מקום להעיר על כך ואפילו לכעוס ......

אביב יקרה, איזו סערה... מקווה שאודי יעשה קצת סדר. מהו המקום השני? אין לי מושג ומרגיש שהכל טעון ומרגיש מוזר לא לדעת. מקווה שהסערה תולוף ודברים יתבהרו. שלך, שירה

ככה אני מרגישה. קנאה. סביר. היה פיתוי למקום צדדי שהתברר, בדיעבד, ככנראה, טעות. סוריקטה

עדיין בהלם מסוריקטה...כמה דאגת לה וכמה חטולית..יואו. ואני ידעתי שתחזור ולא קרה משו. כי אם קורה למישהו משהו אני מצפה שיכתבו פה. גם אם מישהו אחר יכתוב בשמם.. כל עוד לא כותבים אי אפשר להסיק כלום. וסוריקטה אני ההלם ולא מעכלת הכל. בינתיים אני עסוקה מאוד מאוד והרגשות סוערים כך שאולי גם לא מבינה כל כך על מה המהומה. חבל שכך. אני בעד לדבר ישירות כמו שכתבה אביב!

גם לי לא כל כך ברור... כן נפגעתי .. אני כתבתי מעט בפורום ההוא ממש ממש מזמן.. כן..בתקופה ההיא שהפורום השתנה ושדרגו אותו.. כך זכור לי.. ובהמשך אמרתי לכן שלא אכתוב שם בגלל הפיצול שמרגיש לי שלא נכון לי .. כן.. נכון...את אביב ביקשת שהפורום השני לא יוזכר פה וכיבדתי את בקשתך אבל יצר אצלי אולי ..??? .. לא ברור גם לי... ואם הבנתי נכון את וחתולית מתכתבות גם במייל.. לפחות כך הבנתי מהקריאה בפורום ההוא.. ואת וחתולית התכתבתן התכתבות לא קצרה שם ושמי שורבב שם ונכתבו שם דברים שגרמו לי להרגיש פחות בטוח..

בחווייתי, היה השתלטות של הדמות שאת קוראת לה 'אבא'. כמו שהוא מאפס אותך קטן קטן - ככה גם אותי. בעיקר מבהיל מאד ומרגיש לא אמיתי. סוריקטה

המקום השני זה פורום נפגעות ,כל זמן שאף אחת כאן לא שאלה למרות שזה עלה כל פעם מחדש שתקתי ... ניסיתי שנים לשמור עליו כדי שלא יגיעו טרולים ... אבל האמת כבר לא אכפת לי ...גם ככה זה כל כך חשוף ואין בעיה לגלגל בדוקטורס ....

אני ינשוף חלום רוני חטולית מיכל כולנו כתבנו בו עוד לפני שהגענו הנה.... כן אני וחטולית חברות כן אני וינשוף חברות מעולם לא הוזכרתן אף אחת מכן מחוץ לפורומים.... וההודעה ההיא ......תחפשי אותה ותיראי שאני לא הגבתי עלייה ....ממש לא התכתבנו שם אני הגבתי למיכל ... וכן זה לא רציתי כל הזמן שיקרה כאן כי זה שייך לשם ....

את האמת לא יודעת מה את רוצה להגיד . שאני מבהילה אותך דומיננטית משתלטת .. את יודעת נראה לי אז ואולי גם היום ....שאז שאלתי שם שאלה . על המשפט ההוא של אודי ובסוף בחרתי לא לכתוב כאן כלום כי רציתי עד מאוד את הפרוש של אודי לדבריו מבלי שאני יפרש אותו לפניו .... נראה לי שאת ציפית שאני יביא לכאן את השיח ונעלבת שלא ??? ועדין ,באמת שלא מצליחה להבין ... עברתי היום על כל ההודעות שם ....לא מצאתי אפילו דומה לה בהתכתבות מולך ....כן ביקשתי ממיכל שלא תעביר לכאן ...נכון זה נראה לי הגיוני לבקש שמה שאני כותבת אחפה שאני כותבת ישאר שם .... אתם יודעות שם לפני שהגעתי לאוגי היה לי שם ...שכתבתי שם בשבילכן לא כתבתי בשם הקודם שלי נשארתי אביב ...אז איזה פיצול .... כשהגעת לשם בטעות קיבלתי אותך בזרועות פתוחות ואמרתי לך שיש שם מקום לכולם .. אני ממש לא מבינה ...באמת חשבתי שאנחנו חברות אבל כנראה שטעיתי ...האמת עצוב לי מאוד את האחרונה שאי פעם רציתי לפגוע בה...

לא טעות את חשובה כאן לא כי את מנהיג כי את את ... חבל שאת לא מבינה את זה !

והניסוי - ברור שהוא לא אמיתי כי הוא נוגד את האופי שלי והוא תהליך של שינוי , שינוי בהתחלה הוא לא אמיתי הוא יותר החלטה להפחית כניסה לכאן יש בזה משהוא מלאכותי , אבל בנו לבן התוקפנות שבי , מה הקשר ????? האם תקפתי מישהו כאן שאמרתי לכן שאני עושה תהליך שמנסה לצמצם את המקום שלי במרחב המציאותי וגם בוירטואלי ..... להפך צימצום שלי כאן משאיר לכן יותר מקום , שאני מבינה היום שבגלל הכתיבה שלי שמביאה עצב וכאב וחוזרת על עצמה על הקושי ..אז אין כאן דיונים שמראים כוחות ... אבל , העץ תודות האם הוא לא היה כוח - לא היה לו הענות , האם זה שאני חושפת כאן עשייה שאני עושה זה לא כוח ... נראה לי שאני מביאה מהכל , כוח ותקווה ומתנות של הדרך , תסכול וכעס שהם חלק מהדרך ומהיותיינו בני אדם , ואני מביאה איתי כאב ועצב ודיכאון שהוא חלק מהיותי אני , וכמויות של אמפתיה והכלה וחמלה ורצון לעזרה ...

יואו..כמה כעס! סוריקטה, אני אף פעם לא חשבתי שצריך מנהיג. ואני איתך לגמריי בבעיה שהפורום השכן יוצר. אך הוא הכרחי לפעמים לבנות...ולא מבינה מי כתב לך ככה??? ומה אכפת לך ממנו..כמה כעס ועלבון. את יקרה לכלם ויכולה לעיין ולהבין זאת. חבל על הלא משחקים שברו את הכלים שלך. ונ.ב. ידעתי שתבואי כשתרצי בכך.

סוריקיטה יקרה עצוב לי מאוד.. כל כך רוצה שתחזרי וגם סומכת עלייך שתעשי מה שנכון ומדוייק לך.. את יקרה לי מאוד. ינשופים

סוריקטה יפה שלי אני לא זוכרת שקראתי אי פעם בשום מקום שכתבו לך מילים כאלה קשות ומעליבות מצטערת לשמוע על האובדנים שחווית את תמיד נמצאת במחשבות שלי בכל מקום מקווה שהרגשות הקשים שחווית ....יעברו ...כי זה בהחלט כואב אוהבת אותך יפה שלי בלי שום קשר למה שתחליטי לעשות בהמשך.. חטולית

הי מיכל, בתקווה שתילקח אחריות. כן כן לא לא. מניחה שלא ידעת. שיערת. גם אני לא ידעתי. דיכאון מז'ורי וכאלה. את הקישור 'ידעתי' עושים בדיעבד. אבל הבנתי, נראה לי. שלך, סוריקטה

לילה טוב יפה לתמצת. חשבתי גם עליך בהקשר שקשה לך לקרוא ארוך וצריך לאמל"ק. סוריקטה

מנסה לחשוב על מי שכן טוב לי שיהיה איתנו בארוע. ..שירבו השמחות. שנהנה מהרגע. זאת שבת שלמה. זה לא שבאים לאולם והולכים...אז זה שונה.וזה מרגש וזה מטלטל וכל הרגשות יחד...שתהיה שבת טובה ורגועה לכלנו.את המטפלת לא הזמנתי...אשא אותה בליבי.

שתהיה לכם שבת נהדרת מקסימה ולא מאכזבת שהכל ילך לפי מה שאת מצפה שתהנו ותבלו כמה שרק אפשרי... 🙏 אמן 😻

הכי שמח שאפשר וכמה שיותר תהני מכל רגע , וכן שימחי עם מי שאתך וכל מי שמקטרג ומשבית שמחות .....פשוט שימי אטמי אזניים ... מאמינה שתצליחי בענק , ושיהיה נפלאאאאא

המון מזל טוב מיכל, מבינה את הלחץ והקושי לפני, גם לי קשה באירועים. מאחלת לך שתצליחי להיות נוכחת, להנות מהרגע ומהטוב והאהבה. רק נחת שלך שירה

הי מיכל, מקווה שתרשי לעצמך לחוות ולהרגיש. מקווה, שתרשי לעצמך להראות טוב כלפי חוץ גם אם בפנים יש בלאגן. Everybody Hurts סוריקטה

הייתי הערב בפגישה הראשונה לקבלה לטיפול ( במרכז פסיכולוגי ) הורגש שהיא כבר מאוד משופשפת בקבלה של חדשים היתה מאוד נחמדה ונתנה לי להרגיש נינוחה ...מאוד חשוב!! מה שקיוויתי שיקרה ביקשה לדעת רקע כללי עלי ועל המשפחה...כמובן שהיו דברים שהלחיצו אותי אבל לא התחמקתי רק ש...הפה שלי התייבש וכל הזמן שתיתי..ואז נכנסה לנושאים יותר רגישים ...גם שיתפתי פעולה כי הרי באתי לקבל עזרה... פגישה נערכת במשך 50 דקות .... פעם אחת בשבוע... ביקשתי שהפגישות יערכו בבקרים כדי שלא אהיה תלויה ב...מי יקח ויחזיר אותי..יש לי בעיה עם פגישות בערבים.. נזכרתי פתאום שכתבת אודי שאולי יש אפשרות להאריך את תקופת הטיפול ושאלתי...אמרה שעד היום לא היו בעיות עם טופס 17 בקופת חולים שלנו...אז כל עוד..אפשר להמשיך...שמחתי מאוד.. מנסה כל הזמן לחשוב מה עוד חשוב לי לדעת לפני הכל לפני שמתחילים בכלל טיפול... מי הצוות במקום... מטפלים מטפלות פסיכוטראפיסטים..( מקווה שזכרתי נכון) פסיכיאטרים פסיכולוגים נראה לי שכל שאבקש..יש שם וכמובן תוך כדי טיפול אם צריך עוד איש צוות להכנס ....כל האפשרויות פתוחות האמת שדי נדהמתי מכל כך הרבה אפשרויות...אבל עם דברים טובים מי בכלל מתווקח..?? אז למה עליה...כי זה נשמע מקום ממש מדהים אף פעם לא ידעתי שיש מקום כזה ועוד מטעם הקופת חולים..כמה זמן יקר איבדתי במשך השנים שלא הייתי ... וקוץ בה... כי אני צריכה לחכות בין 6 שבועות לחודשיים עד שיזמנו אותי לטיפול ראשון... הם עמוסים... אייך לא?? הציפיה ארוכה מקווה שגם תהיה משתלמת ... חטולית

אני שמחה לשמוע ... בטוחה שעוד מחכות לך תקופות טובות חיבוק

יפה ההחלפה בין אליה ועליה. נקווה עליה. סוריקטה

מדהים! איזה כיף!!! לגמרי מגיע לך כל הטוב. יאללה בעזרת ה' שבת שלום

תודה אהובה תמיד לצידי לא חשוב מה רק שתדעי שאני גאה בך ובמה שאת חיבוק תודה

גם אני דואגת לסוריקטה. מקווה שהכל בסדר איתה ... ואת אהובה מה אתך עכשיו כשהוא איננו ... דואגת גם לך חיבוק

אביבה אהובה, תודה על הושטת היד. אני ממשיכה לשרוד, נדמה כאילו המילה שורדת (שאני לא ממש אוהבת) היא משהו שנשאר כמו קעקוע, והיכן שהכל התחיל ונדמה היה שנדחק ונגמר, עדין לא התחיל. אני מרגישה בודדה מאוד. מסביבי אין מקום להניח את הראש ובנוסף אני שומעת ביקורת. המטפל מקיים איתי פגישות בסקייפ, גם זה משהו. אבל הערה שקיבלתי מבן הזוג... מה יש, את לא יכולה בלעדיו? את לא צריכה, רק כשתגיעי לתחתית התהום תחזרי וכו', גרמה לי להרגיש שזה כאילו אני צורכת פורנו ברשת. שלך, שירה

וואוו מילים ממש פוגעות מכאן באה הבדידות ?? מבינה שהמילה שורדת לא טובה לך ..כמובן מהסיבות שלך במציאות הקיומית שלי להגיד שורדת זה להמשיך לחיות כפי יכולתי מקסימה שאת רוצה כל כך להגיד לך את המילים שיעזרו להקל עליך ....אבל יש לי בלבלות בראש ולא מוצאת מילים נכונות אז במקום לכתוב שטויות .... שולחת חיבוק חם לאשה נהדרת שאת... ומקווה שתמצאי את הדרך הנכונה להתמודד... 😍

כמה עצוב , אבל הם פשוט לא מסוגלים להבין את הצורך ....ומצד שני לא מצליחים להיות עוגן ולהכיל במקום ... גם אני שומעת תגובות של מה עד הפנסיה או עד מתי וכמה זמן ...וכשאני מנסה לשתף במשהו התגובה היא לכי למטפלת שלך אני לא יכול להכיל ... מה שמגביר את תחושת הבדידות גם שאת לא לבד ואת תחושת התלות במטפלת .... אתך , הכי מבינה בעולם

חיה עם פחד תמידי בנשמה אבל..... פוחדת מהלבד שתחשוף את הבדידות שאני חיה בה פוחדת שהיא תעזוב כמו הקודמת פוחדת מהרגע שהתומכת שלי תעזוב עוד שבועיים פוחדת מהרגע שאמא תעזוב -לא תהייה לי משפחה .ויותר נורא מרגישה שכל ההר געש שקבור בפנים יצא החוצה כי אין כבר משפחה לשמור עלייה פוחדת להיות עם עצמי לבד כבר לא יודעת איך זה מרגיש משנים של תלות פוחדת מהתלות הזו בדיוק מכל הסיבות למעלה ... פוחדת מהלבד הזה שחונק ולופת מבפנים ומזכיר עד כמה מיום שנולדתי הייתי לבד ....בעיקר שם בתוך הפגיעה הזו.....שלקחה את הילדות הבגרות הנערות ואפילו את הזקנה ממני ...פשוט לקחה לי את החיים

אביב יקרה נראה לי שהמילה "פחד" מתאר את חווייתנו הכי מדוייק. הייתי רוצה להיות איתך שתרגישי פחות לבד. בשבילי את כמו אחות. ינשופים

אביב אהובה מבינה מאיפה באים הפחדים שלך מבינה את הפחדים מהבדידות וגם את מה שמביא אותך למקומות האלה אהובה שלי רק תנסי לזכור שאת הבדידות אולי אפשר להפיג ביותר מדרך אחת ואמא הזקנה..נגד זה אין באמת מה לעשות ...מי כמוני מבינה אותך אביב אהובה באיזשהו שלב כל הטיפולים שלך יסתיימו ואת תצטרכי משם להמשיך לבד עם כל הכלים שקיבלת במשך השנים ....תהי הרבה יותר חזקה ואיתנה מהיום במילים אחרות ...יש...חיים..אחרי..כל ..הטיפולים...ואת תחיי אותם כמו גדולה... מאמינה בתעצומות הנפש הגדולים שלך שגם בהם עוד תשתמשי ....יודעת שתהי יותר מבסדר... ואני..וגם כולן כאן איתך תמיד!!! ושכחתי להגיד גם אודי...העמוד האיתן שמחזיק את כולן פה לצוף מעל המים...שלא יטבעו.. אוהבת אותך🥰🥰🥰🥰 חטולית

יקירתי. הפחדים מובנים...לאט לאט..עד שתרגישי שאפשר להיות לבד עם עצמך שיש לך אותך!וזה הרבה. שלבד זה לא בהכרח להיות בודד...איתך. מיכל

זה העניין שאני לא לבד .. אבל כן בודדה וזה אולי הכי עצוב כי הבור הזה , פשוט נשאר ריק עם כל היש

החיבור של החלקים ביחד. אינטגרציה. זהות. אמת. אחריות. סוריקטה

דווקא זה פחות מפחיד . ושוב אם את רומזת על משהו אז תאמרי אותו במילים ברורות כי ממש אבל ממש לא מבינה את המשחק הזה

סוריקטה אהובה, אם את קוראת לפעמים ואני מקווה שכן, דעי שאני מאוד מאוד ועוד דואגת לך. את חסרה כאן מאוד, הקול שלך, התובנות, הסיפורים, הכאבים שאת מביאה שאפשר להתבונן דרכם ודרך ההתמודדות שלך, טוב הלב שלך כלפי הסביבה, הזקן, החתולים, הבית שלך, העבודה שלך עם התינוקות. חסרות לי המילים החמות שלך, כשהיית אומרת לי מאמי או יפתי יכולתי להרגיש שאת כנה כל כך. סוריקטה, אם את קוראת, בואי, ספרי לנו למה הלכת. שלך בגעגוע שירה

מצטרפת לקריאה של שירה👉 😥 😻😻 מתגעגעת המונים

שולחת דרישת שלום ואהבה

הי שירה, בהמשך למה שרשמת למעלה - אני כל כך שמחה לשמוע שאתם ממשיכים לקיים שיחות בסקייפ. בזמנו, כשהמטפל שלי נסע לכמה חודשים, הוא הציע לי את האפשרות הזאת - אך לא יכולתי להשתמש בה. בכל אופן, נראה שבן זוגך מקנא, אולי אף צר עין. חושבני שצריך לזכור שלמטפל יש תפקיד מאד מוגדר בחיים שלך. הוא שונה מתפקיד של בן זוג, למשל. יש לו כלים שלבן הזוג אין (ולכן, אני מניחה הקנאה). התפקיד של המטפל מסייע לך להישאר רעייה, אמא, אישה עובדת ועוד. והוא מקום פרטי שלך. וכן, את תלויה בו. ואין לך תלות בלעדית בבן הזוג שלך, למשל. כמו גם במטפל. מותר להשתמש בכמה אנשים למטרות שונות. הייתאפשר? ובהמשך לכאן - 1. בחודשים שלא כתבתי כאן חוויתי כמה אובדנים. אחד מהם אפילו לפני יומיים ממש. ברגעים כאלה את מי מעניין לכתוב או לעיין כאן בכלל. 2. יש לי בעיה טכנית להיכנס לכתובת הפורום. הבעיה לא נפתרה. 3. שכחתי... 4. את צודקת באשר לאהבת האמת שלי. אני מרגישה שב’קבוצה’ כאן האמת שלי הפסידה. זה היה עבורי משחק סכום אפס. הקול שלי התאדה כמו פצצת אטום הופלה עליו. או נבלע טוטאלית. יש גם קשר לעובדה שקיים פורום נוסף אחד לפחות של דוקטורס ששובר את כל הכללים כאן והוא פרוץ, הגעתי אליו ממש בטעות, כותבות בו רק משתתפות מסוימות מכאן, ובין השאר קיבלתי בו את האיחול שממשיך להדהד - הלוואי שאודי לא יגיב אליי. בכפיפה אחת - איסור לספר בדבר קיומו או תכנים מתוכו (ואני מדברת נקודתית על תכנים שקשורים במאה אחוז לפורום פסיכולוגיה קלינית), שזה, בעיניי, איום ופיצול שאיני מוכנה לתת לו יד. אני גם לא מריונטה של אף אחד פה. ואודי, לדעתי, אתה חייב להיות עד לזה. מן הסתם, זה עבר בטיפול שלי. נראה שאני מנסה לתקן משהו שאין לו סיכוי. אין שום סיכוי לאזן ואפילו במעט לכיוון שלי. גם, למשל, שיהיה יותר שיתוף ופחות הקאות. הייתי ‘פה’ סוג של מנהיג, ועל הנושאים דלעיל התפטרתי. נגמרו לי המילים. אני במציאות. האלגוריתם ‘סוריקטה’ הוסר מ'הקבוצה'.

ראשית, אני כל כך שמחה לשמוע אותך סוף סוף !!!!!! שנית, את יודעת מה ?? גם לי קרה משהו פה בפורום ולא יכולתי ..ועדיין לא מבינה עד הסוף מה קורה לי עם הפורום הזה.. אבל ברור לי שמשהו כן נוגע גם לגבי הפורום השני עליו את מדברת.. מתישהו..היתה תקופה קצרה שגם אני כתבתי /השתתפתי בו.. עד שהרגשתי שזה יוצר אצלי סוג של פיצול ולא רציתי לאפשר את הפיצול הזה אצלי.. קראתי שם גם הודעה ששמי שורבב שם באופן פוגעני (אני נפגעתי) על ידי משתתפת מסויימת... משהו התחיל להרגיש לי פחות בטוח גם פה בגלל אותה/אותן משתתפת/ות ... ושוב סוריקטה אהובה.. שמחה לשמוע אותך סוף סוף.. דאגתי לך.. וגם את שירה יקרה !! שמחה שסוף סוף השמעת את קולך.. במבי.

סוריקטה את יודעת זה עצוב....זה מה שאת רואה בעצמך כאן... מנהיג ...אני ראיתי בך חברה כזאת שאני עזרתי לה לו מעט ונעזרתי בה ...עצוב ממש !!!! את האמת לזה ממש לא ציפיתי . אבל העיקר שאת בסדר ...כי באמת דאגתי

גם כאן כותבת לך ...לא מבינה ממה נפגעת ...אבל בשביל זה יש פה או במקרה של כאן ידיים לכתוב ... עצוב ,עכשיו אני מבינה עד כמה הכל כאן שקר אחד גדול....ואני האמנתי בקשרים כאן גם עם וירטואליים. על הכל אפשר להתגבר עם מדברים ....

ממש בעייתי לי טכנית להיכנס לכאן. אני עדיין בתגובות קשות לאובדן שהיה לי השבוע. מנהיג זה תפקיד בקבוצה. אני רואה אותך, אביב, בהכי תפקיד מנהיג כאן. הציטוט שאני מדברת עליו: "הכי בעולם מקווה שאודי יהיה מספיק חכם ולא יגיב לזה" למשהו שהובן שונה ממה שבכלל הייתי חושבת עליו. אני לא בטוחה שנכון שתמיד צריך לדבר על זה. נכון. אני כועסת. אשאיר לאודי, באם יבחר, לעשות סדר (פסח). "היו שלום ותודה על הדגים" סוריקטה

תודה, במבי. אני מאמינה לך. סוריקטה

תודה. באמת. סוריקטה

באמת סוריקטה אני לא יודעת מה את רוצה אל מה את מדברת ומאיזה קטע שיח המשפט נלקח !!!!! אני מבינה שנעלבת ממשהו שכתבתי לך אז תדברי .....ברור קחי את אלופה באינטרנט ותביאי לכאן את כל השרשור הזה אבל באמת לא חצאי מילים . ואת יודעת את לא כאן כי זה רצונך לא קשור אלי או לאחרים ...תקופות ארוכות אני לא נכנסתי ולא כתבת מילה .....אז באמת

פעם לבד תמיד לבד ואם לא לבד אז עושה הכל כדי שזה מה שיקרה יורים לכל הכיוונים במטרה להבריח .... אלוהים יודע שאנחנו פשוט לא מוצאים את עצמיינו בכלל.. כל כך מפחיד וקר בלב והכל כל כך כואב אז לבד זה הכי בטוח חבל שאף אחד לא רואה כמה זה כואב הכל חבית חומר נפץ לפני פיצוץ

אביב אהובה, כל כך מכירה את התחושות הקשות, את הבדידות התהומית, את הכאב והתחושה שהקרקע נשמטת כל רגע. איתך, שירה

אביב מאמי אם את יורה לכל הכיוונים כדי להרחיק ..... בסופו של דבר .....מרגישים לבד..וקר..וזה מאוד כואב אבל אותי לא הצלחת להרחיק אהובה אני נשארת כאן איתך ולידך ואת יכולה להמשיך לירות..אם זה מה שמרגיש לך הצורך..בסוף זה ירגיע.. 🤗🤗🤗🤗

עם השנים הפחדים לבצע פעולות שונים בעבודתי התגברו ומתגברים.. כמו לקיחת דמים, הכנסת אינפוזיות והכנסת קטטרים ועוד ועוד..... הפעולות האלה הם עיקריים לעבודה שלי כאחות.. אני הולכת לעבודה עם חרדות וכל הגוף רועדת... לא וויתרתי על עצמי- תמיד עודדתי את עצמי שאני כן יכולה להתמודד אבל עם השנים זה נהיה יותר ויותר קשה... היום אני בקושי נושמת ולא רוצים לחזור יותר- וגם אני לא...

יפה שלי אני מעריכה אותך על ההתמודדות שלך עם כל הקשיים שאת עוברת כל הכבוד לך תראי כמה את חזקה ונלחמת .. 💝💗איתך

תודה אודי לא רוצה לוותר.. לפעמים אני חושבת שאני מתעללת בעצמי...

אני עובדת עם אשת מקצוע על בעיות האכילה. השבוע שוב חשתי ממנה פחד וחוסר אונים מולי ...שוב לא ממקום שעשיתי משהו כי אם השלכה שלה אלי שבנויה על סטיגמה "בריאות נפש מסוכנים לא אמינים ולא אחראיים" זה מהתחושה שלי .. כשפתחתי את זה מולה ואמרתי שמיילא הקליניקה הלא מזמינה ומאיימת ...(עובדת בחדר של רופא נשים ) החוסר אמון שלה בי לא מאפשר תהליך .. המילים שלה מצוטטות "אני לומדת לסמוך עלייך זה לוקח לי זמן " וורוו מים לפנים זה כבר לא תחושה שלי או מחשבות קרבניות מהשריטות שלי ...זה האמת כמטופלת לא רק שאני צריכה להתמודד עם הקושי שלי לבנות אמון אני צריכה לבנות אמון עם מישהו שמתקשה להאמין ולסמוך עלי .....זה עוד לא קרה לי זה מאתגר .... האם זה אפשרי בכלל ???? אין לי הרבה ברירות כי גם אותה עד שמצאתי באזור הזה לקח לי שנים .... אבל את האמת זה עושה אותי עצובה לא נעים לשבת מול איש מקצוע ולחוות ממנו פחד על שום דבר שעשיתי באמת ....

אביב יקרה האמת היא מחשבות אין לי יותר מדי. אבל אנסה- לי מרגיש שאם "איש מקצוע" יש בעיות בלסמוך נראה לי שהוא צריך לטפל בעצמו קודם לפני שהוא מטפל בך. אחד המרכיבים המרכזיים או המרכזי הוא לתת למטופל תחושה של אמון ולא הפוך. לא בטוחה אם הייתי מרגישה בטוחה מספיק אם הייתי צריכה לדאוג לצרכים של המטפלת .. מחשבות.. לא יודעת כמה הם מועילים לך... שולחת חיבוק, ינשופים

צודקת מבינה אותך !!

אביב יקרה לי מאוד, מניחה שהייתי נפגעת כמוך... אבל, אם אני מנסה להתרחק ולראות את זה מזווית קצת אחרת, יש כאן אמירה על תהליך משותף לשתיכן, שמראה מחוייבות שלה ללמוד אותך ולא לבוא ממקום של "כל יודעת". היא צועדת יחד איתך בשביל הראשון לבניית אמון משותף ובונה יחד איתך את הבסיס לקשר הטיפולי. איתך, שירה

מנסה למסור לך מחשבות שעלו בי כשקראתי את דברייך. 1. כל הכבוד לך שאת במקום שאת יכולה לפתוח בפניה את הדברים ולא לפחד בחזרה. לא כותבת את זה בקטע של תמיכה, חושבת שזה עניין שלרבים קשה לעשות באופן כללי ובמיוחד מול אנשים בעלי סמכות. אז אשרייך שאת יכולה! 2. לא הבנתי באיזה מובן היא צריכה ללמוד לסמוך עלייך? כתבת ציטוט שלה מצד אחד, ומצד שני כתבת ש*לתחושתך* זה קשור לסטיגמה שיש לה כלפי מטופלים בבריאת הנפש. אולי זה מה שהיא התכוונה ואולי משהו אחר? עוד הצעה לפרשנות (לא הייתי שם אז באמת שאין לי מושג באיזה הקשר הדברים נאמרו), אולי הכוונה שלה, שהיא לא יודעת עד כמה היא יכולה להעמיס עליך עם תוכנית טיפולית, שהיא עוד לא יודעת לאמוד את הכוחות שלך ולסמוך על זה שתצליחי לעמוד בתכנית?? 3. אני בהחלט יכולה לראות מצב שאנשי מקצוע כמו אנשים באוכלוסיה הכללית, עדיין ניזונים ממחשבות מוטעות ומוסלפות ובלתי הגיוניות כלפי אנשים המטופלים בבריאות הנפש. עצוב, אבל לצערנו יש עוד הרבה מה לתקן מבחינה חברתית בקטע הזה. דרך אגב במחקרים שנעשו נמצא שדווקא אנשים שעובדים ישירות עם מטופלים בבריאות הנפש, יהיו במקרים רבים, בעלי הסטיגמות החזקות ביותר. כנראה בעקבות המפגש האינטנסיבי עם מקרי קיצון. 4. מגיע לך הטוב, המקצועי והמכיל ביותר ולא התפשרות. 5. אפשר להחליט לקחת אותה כאתגר ו*לעזור לה* לתקן את עיוות התפיסה שלה... מקווה שמשהו מהדברים הועיל. שבוע טוב בהצלחה!!!

אני לא צריכה לדאוג לצרכים שלה וכן זה מאתגר וגם קצת מעליב ... אבל מבינה אותה ומעריכה את הכנות שלה שאני חושבת שאני כבר מסוגלת לתת לתהליך זמן ואפשרות ....וצריך לזכור שהיא לא איש טיפול , היא איש מקצוע .... תודה על היותך

תודה שאת כאן איתי

איזה כייף שניכנסת וכתבת , תודה אני מניחה שכן שזאת צעידה יחד , ואין לי ספק שאמשיך בתהליך איתה , ואני חייבת לזכור שהיא אמנם אשת מקצוע אבל לא מטפלת ואין לה את הגישה .. אבל זה די קשה ככה ....

איזה יופי שבאת התגעגעתי ...נעלמת קצת אחרי המקום שלקחת לעצמך , חשבתי עלייך .... אני חושבת שכן לכל הגיגייך ...כן אני היום במקום יותר חזק שמסוגל לפתוח דברים ולא לברוח . כן אנשי מקצוע בבריאות הנפש הם הכי סטיגמטים ומכירה את המחקרים - זה מה שהכי כואב לי ...כי היא לא מכירה אותי והלבישה עלי תכונות של אנשים אחרים כמו אלימות או הפצה של דברים. ההקשר היה לבניית האמון , היה משהו בפגישה שפשוט השאיר אותי בהלם בעוצמת התגובה שלה כאילו אני באה להרוג אותה ....ואפילו לא הייתי תוקפנית (היא עצמה הודתה שזאת השלכה לאנשים אחרים שהיא מכירה) זה היה שבוע קשה והחלטתי שאני סוגרת עם הטיפול הזה כתבתי לה שאני שהבסיס צריך להיות אמון הדדי והשאלה אם היא חושבת שהיא יכולה לסמוך עלי ....ואז קיבלתי בתגובה בכנות שאני מאוד מעריכה ...שהיא לומדת ולוקח לה זמן .. פשוט, לא מספיק הקושי שלי לבנות קשר ואמון , לא מספיק שהקליניקה מזוויעה אז אני עומדת מול אדם שלא סומך עלי - כן בגלל סטיגמות אישיות - בגדול מבאס ומאתגר ... אבל אני מאמינה בקשר ,ויש כאן פתיחות ותקשורת וכנות ככה שיש עם מי לעבוד ...

הלכתי לפגישה ..... כבר אמרתי שנהייתי סתומה נכון... כבר אמרתי שהראש לא עובד נכון... כבר אמרתי שהזכרון שלי ....הלך בלי להשאיר כתובת חדשה נכון.. מסכן בעלי ..אחרי יום עבודה קשה ואחרי שחזרנו מקניות....סחבתי אותו למקום הפגישה ...בסוף העולם שמאלה ועוד 3 ק'מ ימינה.... ירדתי במדרגות תלולות מזל שיש לי מקל הליכה... הגעתי לחצר המקום ששורץ חתולות הרות ..ריח מצחין מפחי אשפה ממש בכניסה ..בעעע נכנסתי ומסרתי את הטופס למזכירה שאלה את הפרטים שלי וחיפשה... ןחיפשה...ןחיפשה... ולא מצאה... ולמה שתמצא אם אני בכלל הגעתי בתאריך הלא נכון !!!! הלכתי שבוע מוקדם מידי !!!!! רק בשבוע הבא אחרי יום הבחירות הפגישה.. 😥 איפה הראש שלי איפה ???? והטופס היה מונח לי מול העינים . !! כתוב התאריך בגדול 10.4.19 ...גם כתבתי כאן ..ראיתי. !! אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי התביישתי ויצאתי אמרתי תודה וכל הדרך חזרה הביתה בכיתי ..... לא עזרו שום מילים כדי לחפות על הבושה שלי ... גולם....גולם ...גולם בשר ודם זה מה שנהיה ממני !!! תודה על הסבלנות וסליחה

חטוליתוש ואני חושבת שהכל לטובה ...ירדו לך חרדות על איפה זה את מודעת לקשיים של המדרגות וראית את הפקידה.... אני גם חושבת שזה לא מיקרי הנפש שלך התקשתה לעמוד בציפיה ובמקום להכנס לעוד חרדות או גרוע מזה ....הנפש שלך סידרה לך עכשיו דבר אחר להתעסק בו . ..חזרה אלייך ..כמה נוח הלקאה עצמית ....אחלה וונטליזציה אהובה שאת הכל טוב זה קורה לכולםםםם מההתרגשות והמתח והציפפיה את בסדר ואנחנו כאן אתך ...חיבוק

חטולית יקרה מבינה את הבושה מאוד. אבל גולם- לא ולא!!!! אם זה היה קורה לי היית קוראת לי "גולם"? מאמינה שלא. בהצלחה בטיפול יקירה, ינשופים

זו לא הלקאה עצמית זו המציאות העצובה שלי שמנהלת אותי כבר מאז הארוע הנפשי אין יום שבו לא צצות כל הרגשות האלה , כל הפחדים האלה ... רק פרקתי את מה שיושב עלי מדי יום ביומו... אין לאף אחד מושג מה זה לקום כל בוקר( במקרה שהצלחתי לישון) אייך להתחיל ואייך יסתיים היום... תודה

חטולית יקרה, איזה יופי שהיית כל כך מגוייסת ללכת, איזה יופי שהיה מי שמלווה אותך. את בסדר לגמרי! הראש עמוס ודברים מתבלבלים, הכי נורמלי שיש! ואולי עכשיו את אפילו יודעת למה לצפות, לפחות מבחינת המקום וה"תפאורה". איתך, שירה

זה לקרוא לעצמך בשמות גנאי זה לא לקבל את הארוע המוחי שעברת ולחשוב שהכל צריך להיות כרגיל מי כמוני יודעת וןמבינה את האתגר והקושי של לקום ולא לדעת מה יקרה במשך היום (ומי מאיתנו כן יודע ) יותר מזה הכי מבינה את האתגר של לקום בכלל ...ובכל זאת מגיע לך שתקבלי את עצמך על המוגבלות והקושי ... אוהבת אותך ותמיד בעדך

ברור שלעולם לא הייתי קוראת לך גולם.. אני מרגישה ככה.... לא היה מתאים לי להתנהג בצורה כזו ...אבל.. תודה מתוקה

את מקסימה ! אחרי שקראתי אותך .... לא מבינה על מה הרגשתי כל כך רעעעע בשיא הפשטות הרגעת אותי מהחרדה האיומה שתקפה אותי... למה אני לא מצליחה לראות את הדברים האלה כמוכן ?? תודה מתוקה

הייתי רוצה שתקחו לי את הכאב ואת הסיוטים שתמחקו כל הכאב מזכרוני שתחבקו ותרגיעו ותגידו שהכל בסדר שתתנו לי יד שלא אהיה לבד שתקשיבו ותאמינו שכל הזמן תהיו שם שלא תנטשו. שתתנו לי תקווה ואמונה שאוכל להתמודד שתקחו לי את הפחדים וחרדות שתשמרו אני לא יכולה לשאת יותר

שולחת חיבוק ענקי!! הלוואי שהייתי יכולה להקל מעלייך. לתת תחושה שאני לצדך. מבינה. מרגישה. כמה זה כואב עמוק כל כך. כמה עומק יש בלב הפצוע.., בודד, מרגיש לצד העולם והחיים האחרים. מציף, מטלטל. הכי בא "להיפטר" מזה לעולמים. חושבת עכשיו עלייך ואחשוב עוד. מקווה שזה ירגיש פחות עצוב וכואב!

אתך / אתכם כתבת כל כך יפה ונוגע תמיד בלב ......חיבוק ענק לכולך

אבל אודי אני לא מתחבאה מתחת לאלונקה אני משתפת את הכאב אבל אולי אני טועה ...

אהובה הכוונה של אודי לדעתי הייתה שמישהו ניכנס מתחת לאלונקה כדי לעזור לאלה שסוחבים את הפצוע שמאוד קשה להם .. נראה לי שאודי ניסה לשקף לך שההרגשה שלך מובנת ושבאמת זה קשה לסחוב לבד ... וכמו שאני מכירה את השרשורים כאן ...כשאודי יבוא לענות הוא כנראה לא ישים לבקשה שלך ... הייתי נותנת לה מקום למעלה ....כדי לא ליצור כדור שלג ....

היי, אני בטיפול כבר 7 חודשים, כל פעם קורה שאני תחושה שמשהו לא מספיק לי, כלומר התעניינתי בגילה של המטפלת, אך היא סרבה לומר לי כי טוענת שהיא לא האישיו בטיפול. או למשל ביקשתי חיבוק.. סירבה כי אינה מתחברת עם מטופלים. זה תסכל אותי וכעסתי נורא, הרגשתי שאינה מבינה אותי ואת צרכיי וביקשתי לעשות הפסקה. אחרי שבוע וחצי המטפלת יצרה קשר לשאול מה איתי והחלפנו דברים. ביקשתי להיפגש אך היא ביקשה שאקח זמן נוסף למחשבה ושכם היא מעוניינת בייעוץ להבין מה קורה. חלפו עוד שבועיים ואני יצרתי הקשר. במשך הזמן היה מידי פעם התכתבנו. לבסוף לאחר חודש (בדיוק חזרתי מחול) קבענו להיפגש. בפגישה היא הודיעה לי חגיגית כי אנחנו נפרדות . טענה שמההתחלה היתה תחושה שאינה יכולה להעניק לי את הטיפול לו אני זקוקה וזוהי החלטה מקצועית שלה. הייתי בשוק! לא ציפיתי. אבל זה מה שהמדריך שלה ייעץ לה. זהו אין עם מי לדבר. ואני ממש ממש פגועה, בודדה וחשה בעיקר שאין זה נכון לחתוך כך טיפול. ללא הדרגתיות או אפשרות לעבד זאת. אני ממש התאהבתי בה מיד בתחילת הטיפול. כעת קשה לי מנשוא ומצער אבל היא אטומה. נעולה בדעתה

נועה יקרה מצטערת מאוד בשבילך על החוויה ועל תחושות הנטישה והעלבון. קשה אף יותר, שזה קורה מול דמות טיפולית, שהתפתחו מולה רגשות עוצמתיים, ציפיות, מחשבות, דמיונות ותסריטים. תקווה. ועוד. לרוב, מטפלים אינם מספקים צרכים שיש בהם ביטוי גופני ישיר. אם בכלל. יש גבולות ברורים בטיפול שנועדו לשמור עלייך, על המטפל ועל הקשר והתהליך שלך. יש מטפלים שמציעים שתייה חמה למשל. שזה סוג של הזנה רגשית- קונקרטית שמביעה חמימות, הענקה, קרבה וכו'. לגבי שאלת הגיל, מאוד תלוי כיצד השאלה נשאלה, באיזה עיתוי, טון וכו'. יש למטפלים שיקול דעת שנוגע גם למקום שלהם בקשר וגם, אולי זה ישמע מוזר לצרכים הייחודיים שלך. למשל, אם אני מתנהגת בתוקפנות בפגישה מסוימת. מטיחה כלפי המטפלת כל מיני דברים, דורשנית ואז מעלה ושואלת שאלה אישית... סביר להניח שלא הייתי מקבלת תשובה. וזה לא ממקום נקמני של המטפלת (גם זה יכול לקרות..) (מקווה שהצלחתי להסביר... והדוג' מובנת). בנוסף, בסופו של דבר מטפלים גם משקפים ומעמתים. מטפלים בדינמיקות ודפוסים ולא רק מספקים צרכים. זה בעיני טיפול טוב. שהוא גם וגם וגם.. יש מטפלים שלא יענו אף פעם. בלי קשר. ויש כאלה שעל שאלה כמו זו, יענו בהחלט ואף יפתחו סביבה העמקה רלוונטית. אולי החיבור איתה היה פחות מתאים. בכל אופן, מציעה לך בחום ואכפתיות, לבדוק גם אם עצמך את הסיטואציה ואת המקום והחלק שלך בתוכה. אחרי שתאפשרי לעצמך. לגיטימציה לאבל, אובדן, פגיעה, כעס וכו' זו הזדמנות עבורך גם ללמוד על הצרכים שלך, לבקש מה שניתן בתוך הקשר 'מאוד יכול לעשות לי טוב, אם תאמרי לי יותר משפטים מרגיעים כשאני.../ אני זקוקה ל....' לדבר על הקושי והכאב שהקשר מוגבל. אין מגע. לבדוק, איפה כן ניתן להרחיב מעגלים חברתיים ומקומות בהם כן תוכלי לבקש ואולי גם לקבל חיבוק (ומבינה עד כמה זה כואב שזה לא בא גם מהמטפלת. זה לא מחליף את הצורך והכמיהה..) לראות עד כמה ניתן לקבל 'חיבוק' ומגע במילים, בקול, דרך ההבנה והאמפתיה.. מאחלת, שהרגשות יהיו פחות עוצמתיים ושתוכלי לתת אמון בטיפול נוסף, אחר. הזדמנות חדשה. לעצמך ולמטפלת. לקבל עד כמה שניתן כל צורך ולקבל את החסר. את מה שלא ניתן. לא מספיק מדויק. בהצלחה!!

היי, המון תודה על תגובתך החמה והחכמה. כאשר שאלתי לגילה זה נעשה בצירה סופר עדינה, כמעט בלחישה... ההתלבטות בנוגע להתאמת הטיפול עלתה עןד בתחילה הטיפול, אך לעזוב / להיפרד שלא משהו שהוא בר ביצוע עבורי. אלא אם נעשה בכפייה - כפי שקרה. אך זה השאיר אותי מדממת.. כואבת.. בשוק! היא כתבה לי שהטיפול אינו נכון לי ולכן היא נאלצת להפסיק את הטיפול . אני מרגישה צביטה בלב רק לכתוב זאת .. אין תיאור הולם לעוצמת הכאב, זה כמו מוות בשבילי. איחלתי לעצמי למות , עדיין מבקשה מאלוהים שיעשה זאת. אין לי כוחות להתמודד.. בכל נשימה שלי היא עולה. הדבר הראשון בבוקר - היא עולה. כל רכב שדומה לשלה - היא עולה . נכון זה קרה השבוע .. וזה טרי ככ אבל אני משתגעת

עכשיו שאני קוראת את ההודעה הנוספת אני שומעת ומבינה יותר על עוצמת הכאב והסבל שלך. זה ממש ממש קשה ולא קל להחזיק את זה לבד! את מקסימה ומגיע לך טוב! מגיע לך להיות בטיפול, להרוויח מהטוב שהוא יכול להציע. מקשר טיפולי חם, עוטף ומקבל. מאוד כואב לי עלייך, לקרוא את הדברים ומקווה שיוקל עלייך. שולחת חיבוק! הגעגועים, המחשבות והשאלות המייסרות, הבדידות, הדחייה והנטישה הם קשים מנשוא. כשתהיה לך פניות ויכולת, ממש ממליצה לנסות טיפול חדש. שם תוכלי לדבר ולעבד את כל מה שקרה לך בטיפול הקודם. זו גם עוד דרך עבור המטפלת להכיר אותך יותר ואת הצרכים שלך. להתאים את עצמה. אני לא יודעת, על מה הייתה ההתלבטות על ההתאמה מלכתחילה. מהצד שלה. יכולה לומר, לא כדי להגן או להצדיק. רק בשביל אולי להקל עלייך. יש אפשרות שהמטפלת צעירה יחסית, לא מספיק מנוסה, הייתה בטוחה שתצליח לטפל בשיטה מסוימת והבינה שלא... גם למטפלים כמו כל איש מקצוע, יש לפעמים חוסר ביטחון, שאלות לגבי יכולת וכישורים, תקופות משבר בחיים (יכולים גם להפסיק טיפולים), חולשות אישיות ופצעים אישיים, שמקשים עליהם לטפל בתחומים מסוימים, היא מאוד דואגת לך ורוצה בטובתך. רוצה שתקבלי מענה מקצועי יותר. היא לא יכולה לצערה/לצערך לעשות זאת (זה שהפרידה לא נעשתה נכון, גם לא בסדר) תפקיד המטפל הוא מאוד ברור. מה הוא עבור המטופל ואם אינו יכול לבצע זאת, כדאי שיהיה הגון וישר בפני המטופל. אני כותבת את הדברים לא בכדי ל'להצדיק' את המטפלת או כדי ש"תכילי" אותה. אלא, אך ורק עבור (ומקווה שתצליחי) המקום של האשמה/הלקאה עצמית, תחושה של יאוש וחוסר תקווה מעצמך, ממטפלים והאפשרות להיות בטיפול, מחשבות כמו "אני מקרה אבוד. עובדה מטפלת עזבה אותי" (שזה סופר כואב ונוגע הכי עמוק בכאב. כמו חץ בלב) "אני לא ראויה" "מה יהיה איתי" "עדיף שאמות" וכו'. והמחשבות האלה שהן באות בתכיפות, רק מורידות עוד יותר נמוך ויכולות להשלות עוד יותר שאכן כך הדבר. וזה הרבה יכול להיות קשור בה וביכולות שלה (בסופו של דבר מטפלים הם "אנשי מקצוע") בדיוק כמו שיש לי בבית בעיה בצנרת. אני מזמינה אינסטלטור והוא בודק, חושב, מברר, מנסה להפעיל כל ידע שיש לו. כלים. ובסוף אומר שהוא לא מצליח לבצע עבורי את התיקון. מאוד מאוד מתנצלת על ההשוואה "המנוכרת". רק כדי להמחיש. ברור שדחייה על ידי איש טיפול, היא קשה מנשוא. מכאיבה, צורבת ועלולה לדכא. בטח שזה כל כך טרי ולכן הרגשות עדיין מבעבעים! תני להם מקום! לעצמך. חמלה עצמית. לכעוס, להטיח. אולי תכתבי לה מכתב , שמסביר את נקודת מבטך, את הרגשות, השאלות כלפיה. אפילו בלי למסור/לשלוח) מקווה שהוקל מעלייך! תזכרי שאת ראויה, שווה והאהובה. יש סיכוי! "כרגע" את מרגישה ככה. זה לא אומר ואפילו סביר להניח שזה לא יישאר ככה לתמיד..

הפרפרים בבטן כבר לא שם מתחיל לחץ נפשי לקראת הפגישה הראשונה מחר מרגישה כאלו שאני מתנתקת... טחנתי לעצמי כבר את הראש מרוב מחשבות אייך תהיה הפגישה הראשונה על מה נדבר מה יכולים בכלל להציע לי מבחינה טיפולית.... אני יודעת שאני זקוקה לעזרה אז למה הניתוק ?? פחד קטן מזדחל ועולה לי ...שיגידו שהם לא...ואז מה..?? גם שם יבינו שאני שלומיאלית..?? ושלא מבינה !! סתם סתומה !! רוצה לספר על משהו שקרה לי לפני כמה ימים ...למעשה ביום שישי... הלכתי לבדוק את הדגים בתנור אם הם כבר מוכנים ...לקחתי את המלחיה ביד לבזוק כי העה נראה לי שחסר מלח בגלל הצבע על הדגים..והמלחיה נפלה לי...מ היד..על דלת הזכוכית של התנור הפתוח ..כל הזכוכית התנפצה לרסיסים שעפו ..למטבח...איזה בלאגן... כבר אמרתי שאני שלומיאלית נכון..?? יש לי לחץ בראש שלא מרפה אווווף איתי כבר...

כתבת על ההתרגשות והצפייה, אולי יתעוררו ועלו פנטזיות לגבי מה שיקרה שם, מה תביאי לטיפול, איך המטפל/ת יגיבו. נוכחות טיפולית. קבלה שלך וכו' ראשית, מאחלת לך, שהמפגש הראשוני (ובכלל) יהיה מקבל, פתוח, חם, אכפתי ורגיש, לכל מצב עצמי שאתו תגיעי, תוכן, רגשות. אולי תעלי בפניה את כל הדברים, כולל התנועה הרגשית בין 'פרפרים בבטן' לניתוק, חרדה והפער האמביוולנטי בתחושות לפני. זה נורמלי וטבעי לחלוטין. אבל זה ממה שאני מכירה על עצמי. אולי זה יכול להתאים גם לך. שהניתוק הרגשי מופיע לרוב, לפני מצבים לא ידועים שיש בהם פוטנציאל למגע עם פגיעות ופצעים כואבים במיוחד. קיים פחד להיפגע, להציף ולבוא במגע (כואב ומייסר) עם זיכרונות, רגשות קשים כמו דחייה, חוסר אונים ואובדן שליטה, מקום בהם נפגענו ולא היה שם מישהו ואפילו מעבר. הרגשנו נבגדים, נטושים, מדממים.. סוג של "להיות לא להיות" כדי לשמור על עצמנו. יכולה "להרגיע" שכאשר מתבסס קשר טיפולי בטוח, גם אם יש ניתוק (אפילו מהמטפלת, מהשיחה..), כעס וכו'. יש ידיעה לפחות של מוגנות וביטחון ואפשר אחרי הפגישה לשחזר את האכפתיות, האמפתיה וההצעות של המטפלת להתמודדות. אם הזמן, העיבוד יותר מתאפשר (גם 'הכלים' של המטפלת מוטמעים ומופנמים יותר), החדרה פוחתת, נבנים כוחות, ומשהו נפתח ויכול להיות קל יותר בפגישה עצמה ובין לבין. זה תהליך. תני לעצמך מקום להכל. זה יכול לקחת זמן. הכל בסדר. לגבי הדגים והתנור שהתנפץ =( מאוד מצער, מתסכל ומאכזב. אחרי שטרחת והשקעת. גם לי זה קורה לפעמים, אני מסננת לעצמי איזה קללה.. נראה לי שרבים וטובים (אולי כולם) מדי פעם חווים 'שלומיאליות' כזו. בעיני זה אנושי. לא שתמיד אני מאפשרת לעצמי לגיטימציה לכך, אבל מנסה... הלוואי שתצליחי לאפשר לעצמך =) חיבוק!!

כן אני מבינה כל מה שכתבת למרות שנאלצתי לקרא יותר מפעם אחת...לדאבת ליבי נכון ומדויק כל מה שכתבת על התחושות והרגשות שעולים ולגבי התנור..לצערי זה לא הדבר היחיד שנשמט לי מהידיים ונשבר לי תודה מתוקה על מילותייך החמים והמנחמים ..

ככה בשקט להיות אתך בלי הרבה מילים ....

זו כבר הפעם השניה שאתה לא מגיב למה שאני כותבת בגלל כותרת צבעונית רק רוצה לראות משהו נוסף ולא רק שחור בעינים זה רע ??👉 🤔... מה אתה אומר ?? חטולית

זה כבר לא חשוב רק אל תדלג בגלל שזה צבעוני תודה

המצוקה נוראית צריכה עזרה היא מעדיפה לבד הודיעה לה שהיא לא באה יותר לעולם רוצה שקט שקט שקט שקט לקחנו שליטה חזרה על החיים האלה .. ... נמאס ממטפלים ומכל מיני אנשים שבאים והולכים וחושבים שהם אלוהים . אנחנו יכולים לבד לא נמות מזה ....

וברור שאני הלך לפגישה כמו גדולה ....ומי מחלקיי שרוצה מוזמן גם .... אין סיכוי שאני לא אגיע ... אודי תודה שהעלת את מה שנכתב כאן אתמול ...ברור שזה יגיע לפגישה .. תקופה ממש נוראית מסתובבת עם מקלע ויורים בכל מי שמתקרב עצוב .....אבל זה חלק ממני

אפשר לשבת לידך כאן בשקט 💝💗

אוי אביבי... נשמע שאת זקוקה לעזרה ודוחה אותה כדי שתוכיח לך שאת לא ראויה או שתדחה אותך וכאילו בכלל לא צריכה אותה...פרדוקס. כן, אנחנו דומות😘 ונשמע כזה...מוזר..מתחילה להבין קצת את הניתוק הזה...שאת כותבת"היא" ולא "אני"...מסובך וקשה. קצת כמו בכתיבה שלי שאני כותבת על...ומתכוונת עליי..

מוזר ומורכב... .שמחה שזה כבר פחות מפחיד אותך... ולצערי לא אני כתבתי .. כלומר חלק ממני כתב אבל לא אני ...😀😁 וכן בהחלט יצאנו מאיזון....

אך...נושא הכסף בטיפול.... אישיו לא פשוט אצל כולנו..כן מודע שגם לי ,אני משלמת בהכי שימחה ,להפך אני ביקשתי לשלם על שיחות הטלפון באמצע השבוע .... כשאמרתי את זה למטפלת זה היה במטרה שאני יהיה חופשייה להשתמש באפשרות הזו גם כל שבוע מבלי להביא את המטפלת לתחושה של פריירית או פריצת גבולות...בעצם התשלום זה שווה ערך לרבע פגישה ביום ושעה שנקבעים בהתאם לצורך... אבל זה בהחלט קצת אולי במטרה לשמור מרחק ...אני לא חייבת לך כלום ,את לא עושה לי טובות ...את עושה את תפקידך וזהו לא מעבר לזה ....האמנם !!??, ומה התפקיד של המטפל...???באלו כלים הוא מטפל בי עם לא בעזרת עצמו כל המכלול שהוא מביא איתו ....האם אנחנו באמת משלמות על החמלה ...או על הטיפול (שכולל גם שכר דירה לקליניקה ,הדרכות שהמטפל לוקח ,ימי עיון קורסים ועוד ועוד ) נחזור לעו"ד האהוב עלי .. האם אני משלמת לו על החיבוק העידוד התמיכה הרגשית או על התהליך שהוא עושה עבורי ושוב פקידה ניירת משרד ועוד .... לדעתי החמלה היא חלק שנעשה מהאינטרקציה הטיפולית אנחנו לא משלמות על חמלה או על יחס.... כשכתבתי את זה למיכל הקצנתי את זה בכוונה כי מיכל כתבה שזה בזבוז כסף ... ובעיקרון בגדול כולנו בטיפול בגלל חוסר יחס ראשוני בגלל הבור הזה והציפייה שיתמלא ....אז אם הייתי קונה חמלה או יחס הבור שלי כבר היה גדוש ומלא ועולה על גדותיו...ולצערי זה לא ככה ... כמו שאני רואה את זה מיכלי ..את מאוד דומה לי והאישיו של הכסף עולה כשאת רוצה ליצור חייץ להרחיק ....כאילו אם תרחיקי אותה או את הטיפול ....תרחיקי את הכאב ואת מה שעברת ... הרהורים של תחילת שבוע ממי שמנסה בכל הכוח להרחיק את המטפלת ולגרום לה להשבר ולעזוב. 😢😢😢😢😢 כדי שוב להוכיח שכולם עוזבים בסוף ..

אביב יקרה מילים מדוייקות לחפש מקום להרחיק... עצוב..

אבל היא לא נשברת ועוזבת נכון ? ואת....נשברת..? עזבת .? גם לא..נכון..? איתך יפתי

אודי, שבוע טוב.....ואם בוכים יותר מידיי...רגישים יותר מידיי?? ואם זה יותר מכמה שצריך..בכלל מה המדד ל"כמה שצריך"? אני חושבת שאני מגזימה אבל מצד שני לא מסוגלת לפעמים להפסיק או לעצור את הדמעות....או להרגיש עצבות ובדידות שחזקה ממני....למה זה קורה?? וזה לפעמים מפדח לבכות....במצב שהוא לא מתאים אז בכללללל.. יש דרך לווסת רגשות?מעניין שהיא אומרת בדיוק מה שאתה אומר....על הלגיטימציה...

מיכלי מתוקה שאת מותר לך לבכות כמה שרק מרגיש לך צורך ואין סיבה לחפש את ה"" כמה מותר "" אם את בוכה סימן שזה כואב והבכי הוא אחד מהדברים שמרגישים .... איתך מתוקה

אודי, הוא נוסע להמון זמן, חודשים, עד סוף הקיץ. לא יהיה לי חדר לבוא אליו, לא יהיה לי מקום קשוב ומכיל, לא יהיה לי. כבר שנים חיי הנפש שלי מתנהלים סביב החדר הזה, הנסיעה לשם, יום הקבוע, המקום לחלקים האחרים לצאת, רק שם ולא בשום מקום אחר. ואני מרגישה שהתייתמתי, שהתייתמו כל חלקי, שהבדידות תתגבר. ושוב אני צריכה לסגור הכל טוב טוב, להיות חזקה מאוד. ועדין לא סיימנו. הייתי רוצה להיות חזקה יותר, להצליח לעשות דברים, לבוא במגע עם העולם ולהיות שמחה לפעמים. אבל אני לא מצליחה. אני רק מצליחה להמשיך לפגוע בעצמי כדי לנסות לווסת משהו, או להרגיש משהו או לקבל מבפנים עידוד להמשיך. סליחה שירה

מתוקה מרגיש מאוד עצוב פרידה כזו וגם הזמן ארוך... מבינה שמאוד קשה לך עכשיו איך אפשר להקל עליך מתוקה מה אפשר להציע לך כדי שיקל על ההתמודדות.... גמני הייתי מרגישה כמוך ... זה כמו לקרוע משהו חשוב מאוד ממקומו אולי זה זמן טוב לקחת דברים שדחית מזמן ...ולעשות אותם עכשיו ?? לקרא ספר/ים שרצית.. לעשות אולי מהפך בבית ? אולי בחדר שלך.. אולי לשמוע מוסיקה... איתך מתוקה

יואו שירה. לא דברתם על מחליף? זאת תקופה ארוכה..את לא חושבת שכדאי שבינתיים לפחות יהיה מישהו אחר??? זה נשמע באמת ארוך ומיגע!, אני אולי הייתי חושבת על חלופה. בהצלחה

ועם לא הספיק לי המרתון שאני חיה בו ....אז שוב פרידה ממישהי שמלווה אותי בהתנדבות באהבה ובמחוייבות אין קץ ....כן שוב תהייה מחליפה אני לא ננטשת אבל זה שוב פרידה .... כרגע זה מרגיש נורא גם אם אני יודעת את התהליך והגעגוע והכל .....בא לנו לבד בלי אף אחד ....פשוט שקט ...

פרידה לפעמים כואבת ולפעמים היא צעד קדימה לקראת משהו חדש הלבד לפעמים נותן את השקט שאת זקוקה לו תנסי/ו להנות ממנו איתך יפתי

משלמות כסף לקבל חמלה...כמה עצוב. ממש!! אני מרגישה שזה ממש בכייני מצידי..שאני מתבכיינת..בפגישה בכיתי עליה ממש...בסוף בחיבוק הרטבתי לה את הכתף..ואני מתפדחת...איזו בכיינית אני. היא תענה בטח שאני שיפוטית והאם מישהו שנפגע צריך לא לבכות על כך?? משהו כזה..אני מכירה אותה כבר...אוףףףףף אבל אני מגגידה מטופשת, מעצבנת ונמאסת כי ז. נמשך המוןןןןןןןןן זמן. הלעולם אבכה???, אני מתקשה לדפדף הלאה...לא מבינה האם אי פעם אפסיק עם הגלי עצב האלה? זה עובר אבל זה חוזר וחוזר וחוזר. אני ממשיכה....נמאס הבכיינות אבל לא מסוגלת להכחיד את זה. איך מוותרים על זה? על המסכנות??? הדיכי שחוזר???הלעולם ארגיש ככה???

מיכלי יפתי כשנפגעים מן הסתם שגם גורם לבכי כי כואב...לא הופך אותך לבכיינית ממש לא.. ואת מגדירה חמלה = כסף זו גם דרך לראות את הדברים..למרות שזה אחד הדברים שלא מקבלים חינם...חוץ ממשפחה שלך.. גלי העצב מלווים אותנו מנסיוני כל זמן שאנחנו בטיפול ולא משנה כמה זמן הטיפול נמשך...כך גם תחושות הדיכי..עליות ומורגות ..כמו רכבת הרים שטסה מהר... אני לא מרגישה שאת מסכנה אבל כן מרגישה שאת מאוד רגישה וזה לגמרי הוגן...כי כואב בנשמה ומנסים לעקור נטוע..שהוא נטוע רעעע ... לכל אחת יש את הזמן הנכון לה כדי לדעת מתי היא עדיין צריכה את הטיפול ומתי היא כבר קיבלה מספיק כלים כדי להתמודד בהמשך הדרך לבד גם את כבר תרגישי אם שפכת את כל מה שהיה שם עד הסוף או שנשארו עדיין כמה פרןרים אחרונים לאסוף ולצאת לדרך חדשה.. ועד אז כולנו כאן איתך וממני חיבוק ענק מתוקה

מיכלי זה היה בתגובה לאישיו של הכסף .. רציתי להדגיש לך שאת הולכת לבעל מקצוע כמו עוד ומקבלת שירות ....אז לפעמים יש תקופות שהשירות הוא חפירה של הכאב מהעבר ולפעמים מה שנראה שמבזבזת את הזמן זה צורך אמיתי בהווה ... הכל בסדר את בתהליך ותהליך כואב

ללכת לטיפול היכן שקיבלתי מהקופת חולים כבר יש לי פגישה ראשונה להכרות עוד שבועיים... הפרפרים בבטן משתוללים... המון זמן לא הייתי בטיפול רק שלא יתחילו שוב עם כדורים ... 10.4.19 ..מתחיל.. הלוואי שיהיה טוב ליל מנוחה לכולם חטולית

נפלא אהובה אני שמחה בהצלחה אתך

וואו!!!! יופי! מאמינה שרק תרוויחי מזה! בהצלחה יקרה.

כתבת לי זה קשה ושוב הכל מתערבב הגיון וחרדה ורגשות ... אז מניחה את זה כאן גם אם מבינה בהגיון למה הייתה כוונתך..."לחזק אותי מהמקום שזה מאוד קשה לעבור את זה " הזה קשה שכתבת לי בשני היה מכוון לזה שאני מביאה את זה לכאן ...(פוחדים שתכעס) שאני מביאה את זה לטיפול כי אולי זה קשה לה מידי (והיא תברח) או שאולי זה קשה מידי שאני מביאה את זה כל כך הרבה לכאן....(ואתה תכעס)עכשיו ראיתי שכתבתי את זה פעמיים -משאירה הרצון הראשון לברוח כי עדיף....ובתהליך הארוך שאני עושה אני מעיזה להביא לכאן את כל המוח המעוות שלי ....ואת הסיוט שנקרא "חיים בהרבה" אודי בבקשה צריכה מילים שלך שירגיעו ...כי זה פשוט סיוט התקליטים בראש 😊 תודה איש יקר שאתה מאפשר ...

יקרה שאת !!! אייך את בכלל מסוגלת לחשוב שאודי יכעס ?? בטוח שהוא התכוון שלך קשה !! גם המטפלת שלך לא תכעס... על מה בכלל יש למישהו מה לכעוס עליך..? המקום הזה = אודי וכל מי שכאן...מזמין את כולם להכנס ולכתוב הכלללל.. אז מה אם עכשיו את עסוקה עם אמא..??? עם מי אני עסוקה כאן רוב הזמן עם לא עם אמא שלי..??? אהובה שאת.!! את דואגת לחינם וגם הקטנים דואגים לחינם כי אוהבים אותך ואותם !!! חיבוק יפתי

אוי אביב.. אין מצב של כעס...מאמינה שאודי כבר יענה...קשה הכוונה שהמצב ולך קשה והוא מזדהה עם הקושי, לא? אפשר לקרוא בדרכים שונות.זוכרת? מקווה שקצת יותר קל לך. איתך יקרה

לפני שנתיים בערך עברתי חצי שנה לא קלה קבלתי בלט בקע דיסק בגב התחתון עברתי חצי שנה מאוד קשה גם מבחינה גופנית וגם נפשית עד שחזרתי ללכת מכול הבחינות עברתי טיפולי פיזיותרפיה וחזרתי ללכת תוך שלושה חודשיים הכול היה בסדר במשך השנתיים האחרונות תפקדתי הכול כרגיל בחודש פברואר הכול השתנה חטפתי עוד פעם התקף של כאבים ברגל התחיל מכאבים קטנים ואחרי שבוע הקרין לרגל חודש פברואר עברתי גהנום לא תפקדתי לא הלכתי לא ישנתי עברתי את חודש פברואר מאוד קשה וגם הבעיה הנפשית התחילה להגיע עכשיו אנחנו לקראת סוף חודש מרץ אני עדיין עם הרגל אבל יש לי בעיה נפשית אני כול הזמן בוכה אני לא ישנה אין לי חיים אני גרה בבית הורי שיניהם אנשים מבוגרים גם לא בריאים והם מנסים לעזור לי בכול מה שהם יכולים אבל אני עוברת תקופה לא קלה לפני שבוע החלפתי מטפל והתחלתי אצלו טיפולי פיזיותרפיה אני כבר בדרך לטיפול שלישי המטפל אמר שעם לא רגועים זה משפיע על הטיפול וגם על הגוף אני מנסה לעזור לעצמי להגיד לעצמי שאני יחלים והכול יהיה בסדר אני מחכה לרגע שאני יחלים ואני יצא מהמצב הזה אבל לא אני בוכה ולאמא שלי כבר אין כוח לבכי שלי אני מיואשת אני לא יודעת מה לעשות יש לי הפניה לרפואה מייעצת בפ"ת אבל זה לוקח זמן ובינתיים המצב הנפשי שלי לא מי יודע מה מה עושים במצב כזה אני צריכה מישהו שיעזור לי שיכוון אותי אני גם בחורה לא בריאה סוכרת ולחץ דם ?

היי קרולין מן הסתם שאת מתמודדת עם המון כאבים באופן רצוף . וזה גורם לך להרגיש ....... אולי גם השהיה שלך בבית הוריך מוסיף ותורם להרגשה הלא טובה שלך כי הם מבוגרים ו...כאלו..נפלת עליהם... למה החלפת פיזיאוטרפיסט ?? מבינה שאת מתמודדת עם בעיה לא פשוטה והמון כאבים..מקווה עבורך שתחלימי במהרה והכל יהיה מאחורייך ... נסי להרגע כדי שהטיפול יעזור...אולי אפילו עם משהו זמני להרגעה... חטולית

מה זה מיינדפולנס ?איזה טיפול זה ?