פורום פסיכולוגיה קלינית

היתה מתוך אימפולסיביות. מאפיין אותי בימים האחרונים. היא נורא דבילית.. מצטערת.

הי כבר כמה ימים שאני חולה. לא משהו רציני, כמו הרבה אחרים שפעת של עונת מעבר. אבל המחלה מורידה אותי למטה, מציפה אותי בתחושות של חוסר אונים והרבה כעס, מעלה שאלות, מזמנת פלאשבקים ומעמיקה את העצב והבדידות. יש משהו שומר בשיגרה עם כל הקושי באינטנסיביות והחזקת החזית המתפקדת. כנראה שקצת קשה להיות באמצע. אני מוצפת רב הזמן, על סף בכי, ונדמה שאם מישהו היה מחבק אותי היו פורצים כל נהרות הבכי הכלואים. מצטערת שלא מגיבה כאן כמעט. קוראת. שלכם שירה

הזמנתי לעצמי כדורים דרך איזה ספק באינטרנט... לשמחתי הצלחתי לשתף בזה את המטפל וברגע האחרון ביטלתי את זה. עדיין מחפשת דרכים להתרחק מעצמי. ואני יודעת שיש לי תקופות של פיעה עצמית. כנראה שתקופה כזאת מתקרבת. זה מתחיל עם אימפולסביות(לעזוב עבודה, לקנות כדורים)ואני לא יודעת לאן זה ימשיך. אולי אלכוהול זה פתרון טוב?אני צריכה ממש מעט כדי שירדים אותי. וזה פחות מזיק. לא?

אמא נפטרה בעצמאות.. ישבתי שבעה... הרגיש לי נכון.. מחר קמים כבר... אני עדיין מתקשה לעכל... למרות הבושה על החדר בה אני גרה -הסכמתי שיבואו לנחם.. באו חברות מעבודה כך שכמעט כל יום הייתי עטופה עם אנשים שחבקו אותי באהבה ואכפטיות.... בקושי היה זמן לשקוע ולהשבר. אבל היום יום אחרון של שבעה אנשים לא הגיעו ואני חשה מצוקה גוברת בפנים ולא יודעת איך אצליח לאסוף אותנו ...

כבר פעם שניה מעצבן גם לא יכולה להגיב להודעות כאן חטולית

הפלפון שלי עשה לי סנקציות והחליט שאינו מוכן להיפתח בלי סיסמה..שכבר שנים כותבת אותה מדויק! וניסו לעזור לי ..בכל דרך אפשרית ולא צלח בסוף עשו איתחול ...כמה אני שונאת ... כי צריך להתחיל הכל מהתחלה טוב מקווה שכעת יסתדר יום טוב לכולם חטולית

נפלא היית חסרה כאן בנוף חיבוק ונפלא שלא ויתרת

הי לכולם , מניחה כאן משהו שכתבתי ..עייפתי . אודי , בנתיים מגיעה לטיפול ארוך יותר של שעה וחצי , הבאתי כלי טיפולי מהעולם שלי קצת מחוץ לקופסא יותר אומנות כדי לבלום בקצת את ההתנגדות ולגשר על המקום שאין מילים ... לא בטוחה שזה נכון , מדברות על הכל על חוסר האמון על זה שהיא הרסה את הסטריליות של הטיפול ...אני באמת לא בטוחה שאפשר לעבור את זה . מה שאני אצטרך זה לקבל את הקשר שלהם ואני לא מצליחה ...זה לא יושב על קנאה אני מנסה לא לחשוף אותה יותר מידי כי יש בה המון טוב ....אבל הקשר שלה זה מעבר לקולגה זאת חברה והיא ידעה שהיא הייתה חברה שלי ...זה משהו שלא צריך היה לקרות , אבל הוא כבר קרה ...אודי נראה לך שאפשר לעבור את זה ...איך אני יצליח לקבל את זה ..זה כל כך שם מראה מול הפנים שלי על הריק על מה שאני לא עד כמה אני לא שווה עד כמה אני כלום אפס ...זה לא הגיוני לעבוד עם מטפלת שבדרך לא דרך זאת המראה שהיא שמה לי מול הפנים ....אני רוצה את הטיפול שלי חזרה רוצה את המקום שלי רוצה את היכולת לדבר כאב ולא לצאת שבורה מהטיפול ....זה פשוט לא הוגן חוץ מזה השבוע היה קשוח מידי ....אני באמת מנסה וכל מה שאני רוצה להעלם ....הנה מנכיחה את עצמי כואבת שבורה מותשת ... משתבללת בתוך עצמי ...לא רוצה שום קשר עם העולם החיצון השבוע הזה היה קשה שבוע טראומתי שבוע עם המון כאב מודחק כאב שמתפשט בגוף לכל האברים לכל חלל וחלל ממלא אותי בריק של עצמי בורחת בורחת מלהרגיש את הכאב של הבדידות את הכאב של הבורות את הכאב של הפוסט טראומה שמשאירה אותך מתה מבפנים בורחת מלדבר על זה בורחת מלחשוב על זה מיואשת עייפה בורות של אנשי מקצוע בורות של המערכת שבוע של שכול וכאב שמבליטים בייתר שאת את האבדן את החלל את הריק שנוצר בתוך הבטן והנשמה . נלחמת עם עצמי בן חיים לבן בחירה בריק הריק ניצח השבוע לא הלכתי מטר מיותר מהכורסא לא הצלחתי לפתוח צהר לנשמה פשוט הכאב תפש כל פינה כאב שאיש לא יכול להבין כאב שאני לא מצליחה להסביר הרגע הזה שעמדתי שם מפורקת מרשה לעצמי פשוט להתפרק הרגע הזה שהיו שם אנשים זרים חסרי אונים מול ההתפרקות שלי ולי לא היה אכפת מהם הרגע הזה שהבנתי עד כמה אני לבד .. .. .. סערת הרגשות של התקופה האחרונה לוקחת אותי עוד ועוד פנימה לתוך עין הסערה ..נגמרו לי הכוחות להאבק עם עצמי , אני שומטת כבר לא אכפת לי ...עצוב לי כואב לי ואני מרגישה שהעולם סביבי התפרק ...נגמרו לי הכוחות להשאר איתנה חזקה הגיונית .. אנשי הטיפול , הבורות , הפגיעות (לאו דווקא מיניות ) אבדן אמון ...אם גם אנשי חסד וחמלה אז מה נשאר כאן בפלנטה הזאת ...מה נשאר כדי להאבק. .. .. השינה שלי טרופה , מציאות אישית מתערבבת עם מציאות קולגטיבית עם הכאב של האחר עם הייאוש מהמערכות עם חוסר האונים עם הבורות הטיפשות והרוע . .. .. איך ממשיכים מכאן איך מרימים את עצמי לבנות רצפה לבנות אמון בבני אדם . איך לא נכנעים לקולות שאומרים לא ללכת לא לצאת להשאר משובלל בפינה הכי בטוח הכי מוגן ..הכי פחות חשוף ולא מאיים . .. ... איבדתי את הדרך איבדתי את האמון והתקווה אין לי יותר כוחות והכי נורא לא אכפת לי מכלום ...פשוט עם אפשר היה להסגר בתוך בועה ולא לצאת ממנה יותר .. הלב נשבר לי יותר מידי פעמים בתקופה האחרונה ... הרגע הזה שהרשתי לעצמי שם להשבר הרגע הזה הלוואי והיה נמשך יותר ...רגע אחד כזה שהרשתי לעצמי להיות חלשה שבורה מרוסקת בלי שום מסכות בלי שום מחשבות הגיונית רגע אחד שניקז אליו שנים רבות של כוח . .. .. יום בוקר המחשבות נעות בן בריאות חשיבות התנועה לבן החלומות בלילה והרצון לא לקום ...קמה מתה חיה ...לא מסוגלת להניע את עצמי לתנועה מבריאה פשוט קמה לעשות עוד הצגה ליום כאילו נורמלי ...עבודה בית מטלות אנשים ...בפנים אני נעלמת עוד ועוד ועוד לתוכי...עצוב ימים עצובים

אביב יקרה, כמה כאב...וואו... אם הבנתי נכון המקרה שהיה עם המרצה שפגע בבת שלו משפיע מאוד..חוסר אמון מוחלט גם במערכת אז מה נשאר לנו בעצם??? שאלה טובה...יש לנו אחת את השנייה, את האחות/ החברה... איתך, גם עליי השפיע נורא..מובן🤗 יושבת לידך ומחבקת כשמתאים..

אין ספק שהמקרה מטלטל וסגר שבוע שהיה גם ככה עמוס וקשה לעוד יותר מטורף ... תודה על המילים חיבוק

נשמה יקרה ואהובה כואב כואב נורא להרגיש את ההתרסקות הקשה שלך כואב להבין כמה חוסר אונים מול כולם שם ..מערכות דפוקות ..שדופקות את החיים !! אהובה שאת ...קוראת אותך והדמעות זוגות כי ... חיבוק עוטף עולם אהובה חטולית

שבוע קשה שבוע של יום הזכרון תמיד קשה היו עוד כמה דברים בקולקטיב שהשפיעו על התחושות ובכל זאת כמה שעייפתי מחלק מבני האדם הרי דאני נעזרת בחלק האחר שביניינו בני האדם ....אז בסופו של דבר איזון .. תודה על היותך חיבוק

הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה יותר. קוראים לזה הרס עצמי... זה מה שאני יכולה כרגע.

רוני לפעמים סוף זה התחלה של משהו חדש וירידה היא לצורך עלייה מאמינה שימצא בך הכוח לאחר המנוחה למצוא עבודה שתיתן לך כוחות ומשמעות מגיע לך אביב

תודה על המילים האלה כל כך מדוייק אמנם לרוני אבל ... אימצתי לתוכי , מה שאני יכולה ... רוני מקווה שגם את תאמצי את זה לתוכך כן זה מה שאת יכולה כרגע זמן למנוחה והבראה ....אתך אביב

אני יודעת שזה ככה. עליות וירידות. אבל הירידות קשות כל כך. לא מתפקדת בבית בכלללל. לא כאמא, לא כרעיה ולא כעצמי. יושבת שעות ובוהה. הראש מתפוצץ ממחשבות כל כך צפופות שאני לא מצליחה לשמוע או להבין משהו. רעש וצפיפות. זה מה שאני מרגישה. משום מה, לא מפחדת מהירידה הזאת. היא באה לי בזמן. מתאים לי להיתחפר עכשיו. עמוק עמוק במיטה.

היי רוני הוצאת לי את המילים מהפה ... מרגישה בדיוק כמוך עכשיו.. ובכל זאת מושיטה לך יד בואי החוצה אל תתחפרי יותר מידי הכל יעבור זה רק מן גל שכזה.. חטולית

מה ציפיתי? שמשהו טוב יקרה..? אז כמו תמיד- ברור שלא!! כי למה שיהיה משו טוב בחיים שלי?! למה בכלל לקוות ולרצות ולנסות אם התוצאה היא כזו שאני נשארת כמו תמיד, שוב לבד ונפגעת. בכל אופן אני כבר לא רוצה כלום. הרי זה לא משנה כל מה שאני רוצה או מוכנה לנסות לא מוביל לכלום..וזה גורם לי להרגיש מושפלת ודפוקה. ולבכות ולהרגיש רע ולרצות לא להיות פשוט בעולם הזה.. כי כל דבר כזה הורס אותי.. וכואב לי יותר. הרבה יותר. ואני מספיק סובלת אז תוהה מה הטעם לסבול עוד. אין לי שום תקווה להאחז בה אם כל מה שאני לומדת ממה שאני מנסה לא מצליח... מה זה משנה בכלל מה אני עושה?! בכל מקרה מה שזה לא יהיה לא מצליח ורק גורם לכאב ולסבל. אז אני באמת שואלת את עצמי למה זה טוב.. זה רק מכאיב. ואחכ אני אמורה לעשות דברים שעושים לי טוב או פשוט לנסות לחיות כשהדבר היחיד שאני רוצה זה פשוט לא להיות ..ולהרפות מהעולם הזה

חנה, הי, קוראת אותך, ואת נשמעת לי מתוסכלת, כועסת. מאד כועסת. רוצה להשמיד עדות לנסיונותייך. ניסיון מושכל הוא דבר טוב בדרך כלל. ואאמין שלא כל כולו כישלון. גם אינו כשלון אישי טוטאלי לחיים שלמים. ראיית השחורות המיואשת המוכרת. והאשמה. יש סיכוי שכל זה מתלווה דווקא לתחושת התקווה. מקווה שכבר יצאת קצת מהאזור שתיארת, למצב של יותר ראייה לוויינית, יותר בפרספקטיבה. הרשי לי להאמין שאת בסדר כמו שאת. ואולי הולך טוב יותר כשדווקא מרפים. לא בלחץ או כפייה. עצמאות שמח, ודרישת שלום, סוריקטה

חנה מתוקה כואב לקרא כמה רע לך כמה כואב לך ... לפעמים נכון לעשות משהו טוב אנחנו לעצמנו אם אין מישהו אחר שיעשה עבורנו ... אני לא מצליחה לעשות שום דבר טוב עבורי.. הלוואי שיכולתי לנהוג כמוך חיבוק חם אם מתאים לך בפתח כבר יום העצמאות כולי תקווה שכן תרגישי טןב חטולית

תודה סוריקטה יקרה עכשיו קצת התרחקתי מהמקום הזה, אבל עדיין כואב לי לחשוב על המקומות האלו ועל דברים אובייקטייבים שקיימים אצלי ואת חלקם יכולה לנסות לזוז או לנסות ואת חלקם לא ממש..

תודה יקרה! תודה על המילים.. כן הצלחתי לצאת קצת וליהנות. וחיבוק לגמרי מתאים, תודה (:

יש רגעים שאני שונאת את עצמי, לפעמים זה גם יותר מרגע ולעתים זה צובע הכל שונאת את המראה שלי, את המצב שלי, את המשפחה שכאילו יש לי, את זה שאין לי משפחה משלי, את חוסר התקווה והייאוש.. ופשוט רוצה לעזוב, לנוח מהכל, להרפות, להיעלם. פשוט לא להיות.

הי, אם בסדר לומר - הייתי מתחילה ב במקום אהבה עצמית / חלקים בנו (שזה, למשל, יכול להיות טיפה גדול עלינו) גמילה מההישענות המוגזמת שלנו על החלקים החלשים, או, מהסגידה למה שנחווה בעיננו 'שלילי' וההתמקדות בו. יש בהערצה של ה'רע' בנו ריגושים. לעומת ראיית השלם, שהיא עדינה יותר ופחות מסעירה. זה בסדר גם לא לאהוב, אך, כנראה, עדיף 'רק' לא לחבב במיוחד, אבל לא לתעב בכל הכוח. סוריקטה

הי יקרה, תודה על המילים.. כן, מאמינה שעדיף לנסות להימנע מלצבוע הכל בשחור.

אני רואה! ובטח שיש גם טוב..... מה שכן, יש לי חמלה כלפי הוריי, הרבה חמלה...כשצריך אני עוזרת, אני אהיה שם בשבילם..משהו שלא היה אגב בעבר, לא חמלתי, כעסתי והרבה..אני כבר לא שם! אבל..עדיין חסר ה"קשר" החזק,שיש בין הורה לילד...קשה לי להסביר. בטיפול עברתי דרך, ולכן היום אני בעמדה שונה ובכל זאת זה מורכב. ו...המטפלת מבינה כי היא גם מכירה את כל ה"סיפור"... מתלבטת אם שוב לחזור אליה לתקופה....נראה. בינתיים התפנה לה היום אז נפגשנו שוב וזה לא נגמר כי פתחתי שוב..וגם זה לא מסודר. היא תודיע לי אם יתפנה לה זמן לפגישה נוספת...

מיכלי מה שפתחת מרגיש צורך להמשך דיבור גם בגלל שכיום הרגשות שלך לדעתי מפנים מקום להיכנס פנימה ועדיין לא יודעים את הדרך נראה לי שאת בכיוון הנכון.... בהצלחה חטולית

אלוקים נתן לנו את הזמן הזה שאמא גוססת לעכל ולהתחיל להתאבל אני לא כל כך מחוברת אני מרגישה שגם אני גוססת... ואותותו יהיה תורי להקבר הרבה לבד הרבה מחשבות אחים שלי שולחים תמונות של אמא כל פעם שמבקרים אצלה.. רואה אותה יותר ויותר נעלמת וגם אני נעלמת חשבתי שתמות בשבת אבל לא תוהה אם היא סובלת.. הרי כבר 4 ימים לא שותה ולא אוכלת ולא מקבלת נוזלים וגם לא תרופות. לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה למות יחד איתה... אנחנו לבד בעולם אימא תמיד היתה התקווה אחרונה שלא נהיה לבד.. שתבוא להציל ועכשיו אין הצלה מנסה לדמיין בשביל הקטנים את אמא בשמיים שומרת עלינו אבל הם רוצים אותה במציאות. בגוף. אמא אמיתית. אני לא יודעת מה יהיה כאשר היא תמות- נגמרו לי המילים

מתוקה שלי מה אוכל לומר לך כדי לתת לך עוד קצת אוויר ? לא יודעת .... עצוב מאוד שכך את מרגישה ... אבל...לך יש סיבות לחיות נכון שלחכות שמישהו ימות מאוד כואב הייתי שם ..זה טבעו של עולם יפתי עם כל הכאב שכרוך בכך...צר לי מאמי צר לי מאוד אוהבת חטולית

תודה חטוליתוש ואודי על המילים. כך מרגישים קצת פחות לבד עם הכל

ימים סמיכים אויר דחוס של עונות מעבר אבק ואבקנים ושוב גשם אין סדר פריחה משוגעת הרקפות מתחילות להירדם קמלות לתוך עצמן חוזרות לאדמה במחזוריות מפליאה כמו שרק הטבע יודע שיגרה שחוזרת אט אט או מהר מדי הזמן ממשיך לחרוט סימנים אני קפואה כל כך בסדר בחוץ אבל כל כך לא בפנים רעש גדול שברי אני חוסר כיוון או יכולת להחזיק את הכל הרבה שאלות ימים לא פשוטים של זיכרון וקיץ בפתח עוד שנה ופער שהולך וגדל

כמה יפה כתבת על פריחה וקמילה של הרקפות... המחזוריות המופלאה היא של כולנו קפאון הפשרה ניתוק וחיבור מחדש ... מקווה שהימים שיגיעו ימי החום והקיץ שבפתח יביאו לך משב חדש בלי כאב אוהבת חטולית

תודה רבה שאת תמיד מוצאת מילים טובות, למרות הקושי. בכלל לא מובן מאליו. תודה חטולית יקרה מאוד

אתמול כשנכנסתי למיטה לישון, ראיתי פוסט בפייסבוק שטלטל אותי ממש. כאילו שמו לי מול הפרצוף משו, ממש קרוב אליי, בלי יכולת להתרחק או לא להיכנס לחוויה הזו, מבלי שבחרתי בה. אני חושבת שאף פעם לא הגבתי בכאלו תחושות. בין רגע ירדו לי דמעות, שהייתי ככ מופתעת מעצמי שככה אני מגיבה עוד לפני שבכלל הצלחתי לחשוב למה ומה קורה.. כאילו החזיקו לי מראה בכוח והכריחו אותי להגיב למציאות, בלי לשאול אותי, בלי לבדוק איתי איך אני מרגישה. וזה כואב. אתמול כאב ממש. היום הכאב קצת פחת. הוא עדיין שם. והוא יישאר שם כי אלו החיים שלי. אני ידועת שזה קצת מעורפל אבל כרגע קשה לי לפרט זה משו שחסר לי בחיים ואתמול הוא כביכול היה מונח נגד עיניי ומףהעלה את כל התחושות והמחשבות שלי סביב זה בכזו פתאומיות ובפרץ מבלי שהתכוננתי לזה

הורדתי את כל התפקידים, צימצמתי סמכויות של עצמי. עכשיו אני בורג קטן ושולי. אין איך לזוז בתוך זה.אין לאן לתמרן.

בדרך התחלתי להלחץ קצת...ואז כשהגעתי במסדרון ממש היו לי דפיקות לב מהירות. כאילו הכל חוזר אליי... וכשנכנסתי לחדר אמרתי לה שכמעט נתקעתי במסדרון והייתי מבקשת ממנה לבוא להכניס אותי לחדר.. והיה לי קשה להכנס. היא אמרה שהייתה יוצאת לקראתי בשמחה ;) חמודה :) בכל אופן ישבנו במרחק. במסיכות. חלון פתוח והיא שאלה אם ארצה מזגן. לא הייתי צריכה מזגן.היה נעים. נעים תרתי משמע..לאט הדופק נחלש וכמובן ששיתפתי בתחושה הזו.. היא הייתה מהממת כהרגלה. מאוד מכילה ומקבלת..אמרה שבאמת עבר הרבה זמן....דברתי על חוזקות ודברים שעברתי וכיצד התמודדתי..(גם בעבודה וגם בבית) ידעתי שיקח לי זמן להפתח ברגש הקשה..אבל זה קרה ונפתח שןב נושא ה"משפחתי" אז היא שאלה אם ארצה עוד פגישה וכמובן שרציתי. אך ממש היא עסוקה. היה לי מזל שהתפנה היום..ממש! אחרי ניסיונות למצוא פגישה בזמן הקרוב ללא הצלחה. אמרתי שתודיע לי ..פתאום לא בוער לי. נרגעתי. ואני יןדעת שהיא תשתדל למצוא זמן שיתאים עבור שתינו...יצאתי בידיעה שנקבע ועדיין אין מתי. וזה בסדר...מאמין??? אנמ בשוק מעצמי..יצאתי רגועה מאוד כאילו עשיתי מדיטציה אצלה 🤣 לא יאמן איזה אפקט של רוגע יש לה עליי....וואו. הזמן היחיד היה עוד חודש..אבל היא תשתדל למצוא זמן. אני ברת מזל שהתפנה היום.... אז בגדול היה מרגיע וטוב ונקבע להמשך הסוגיה החדשה/ישנה בפלונטר הרגשי שלי כלפי המשפחה...אפרופו אמביוולנטיות... בול המילה לגבי הוריי...לא החלטתי אם יש פה בכלל אהבה שלי אליהם..לצערי לא מורגש. האם אתן מרגישות אהבה להורייכם? או יותר קטע של חמלה?? אמביוולנטי אצלי גם :( עוד נדון.... אודי, זה נורא לא לאהוב הורה? והאם מה שכתבתי לסוריקטה שהם "הרוויחו" את זה...הם דאגו לזה בגידול שלי העקום???? לא בקטע של לשנוא...אני כבר לא שם וגם כבר לא כועסת פשוט כזה🤷‍♂️אין לי מושג...ועם כל זה ברור שעוזרת למה שצריך....תודה אודי על האפשרות. והשיתוף...❤🤗

וואוו , את לא מבינה בכלל כמה אני מתרגשת כשאני קוראת אותך. ממש הרגשתי אותך על פי הכתיבה. אני כ״כ שמחה בשבילך על שהיה טוב איתה, ושיצאת רגועה מהפגישה, זה באמת שווה הכל. גרמת לי לחיוך:) התחברתי מאוד למה שאת כותבת, לדפיקות לב, להתרגשות של לפניי. אך הלוואי וגם יכולתי לומר שאני מזדהה עם הרגיעה של האחרי, כי אצלי אין את זה. אין לי גבול מבפנים.. אני תמיד צריכה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד . ולשאלה על ההורים, אני לא מרגישה הרבה אהבה אליהם לצערי . אבל זה כי אני פשוט בת נוראית. אני יודעת שאני הבעיה והבעיה היא בי.

היי לורן יקרה, כנראה את צעירה בטיפול;) כי הרגשתי תמיד כמוך! כל פעם שיצאתי הרגשתי שהפגישה נגמרה מהר ולא הספקתי ורציתי עוד ועוד...לא הרגשתי שזה מספיק! היו המון שיחות בין..לפעמים 2-3 פגישות בשבוע!!! תלוי מתי..תקופות. אבל בהחלט תראי איך אני היום! לא חשבתי שככה יהיה. אני אחרי הרבה שנות טיפול אצלה כך שלקח לי זמן אבל תראי זה חולף..וזה אפשרי! את תרגישי בעצמך כשיגיע השינוי. בהצלחה.

לפתע אודי, הגיע הצורך..נחיצות, דחיפות..יו ניים איט. לא יודעת למה ..אבל הרגשתי שחייבת. שיחת עדכון. שיחת משהו..קשר. קשר פשוט בין שתינו...נכון שדמותה מופנמת אצלי כבר. נכון שמיציתי טיפיל. נכון שמתנהלת הרבה הרבה יותר טוב מבעבר ללא תמיכה רגשית כזו... ובכל זאת למרות שהכל נכון... בא הצורך הזה..הדחיפות במשהו. ואז כתבתי לה בפשטות. היי...אפשר פגישה מחר? והיא כתבה שעה. ושאלתי האם עדיין במסכה ומרחק וענתה שכן...למה???? למה עדיין???? דורשים עדיין מרחק? שתינו עם תו ירוק. שתי מחוסנות..אז למה??? למה דרך מסכה ומרחק? לא מובן לי. ומבאס . חשבתי שכבר אחרת.. האם מחייבים? או שככה היא רוצה? בכל מקרה נפגש. חייבת פגישה....ופתאום מאז שקבענו הצפה..צונמי. ..בא לי לבכות. מוזר נכון????? אכתוב אחרי שנפגש. אעדכן.... קשה לי ההמתנה פתאום...

צר לי שלא הספקתי להכנס בזמן להגיב על ההודעה ששלחת לגבי אמא שלך שגוססת את יכולה אולי לעדכן מה באמת מצבה ? עצוב נורא חיבוק ענק חטולית

חטוליתוש יקרה תודה רבה על המילים והאכפטיות אין חדש בינתיים אמא גוססת... לא ברור עוד כמה זמן יש לה.. תודה שוב, ינשופים

עוד מעע נכנסת השבת מקווה שתעבור בטוב בכל מקרה אל תעלמי תעדכני בבקשה אם לא קשה לך אוהבת אותך יפתי חטולית

פעם היה לי תפקיד ,הייתי בעשייה ונהנתי. לאט לאט בהשפעת הדיכאון, הכל נעלם. אני סובלת שם בכליום שאני הולכת. רק מחכה שייגמר. שונאת את העבודה שלי וכלואה בה... לא מוצאת שום דבר אחר,)אני המצב כזה, שגם אני לא הייתי מקבלת אותי לעבוד...( אין מוצא

היי רוני ימים של דכאון יחלפו גם מקווה שבקרוב נסי למצוא לפחות דבר אחד שאולי כן יכול לשמח אותך אפילו מישהו אולי אחיין קטן או.. חטולית

היי רוני. אמרת שויתרת על 2 תפקידים..יש מצב לחזור למשהו מזה שאת כן אוהבת?

אני חושבת שאני בתקופה בה אני מתחברת לרגשות שלי ברמה חזקה. פתאום כל האסימונים נופלים לי , פתאום אני מכירה את עצמי יותר ,פתאום אני קצת יודעת מה אני צריכה ורוצה.. וזה מבהיל מצד אחד , אבל מצד שני אני קצת פחות מאבדת שליטה כמו שהייתי. ומצד שלישי ,אני פשוט בלתי נסבלת עבורי..אין לי כוח להרגיש זה כבד וזה כואב  אני לא רוצה כל כך לפרט אבל בגדול אין לי כוח נפשי ללכת ברחוב בגלל שקשה לי להביט באנשים אחרים זה עושה לי רע ברמות לא הגיוניות. גם כאן יש לי חוסר ביטחון כי אני קוראת אתכן ואתן ניראות לי כאלה מוצלחות. ושעשיתן דברים בחיים. אני מעריצה שלכן. אני סתם אפסית ואני מתביישת להיות קיימת לפעמים אני שואלת את אלוהים אם זה לא ביזבוז שאני בעולם שלו אני אכזבה .

נופלים האסימונים ואת מפוחדת ? את פשוט מקסימה!! אל תעשי השוואות בין מי שכותבת לבינך במיוחד כשאת מרגישה כך את לא הוגנת כלפי עצמך את כותבת נהדר ובכלל לא מרגישה שיש לך חוסר בטחון עצמי ממש לא "את רחוקה מלהיות סתם אפסית"ממש כך כמה טוב שאת כאן אשה מרעננת ובכלל לא בזבוז ואכזבה אל תלקי את עצמך את בסדר גמור!! חיבוק גדול חטולית

הי, עדכון - חלפו עליי ימי דיכאון עמוקים וכעת נראה שהכאבים עברו גם לגוף ולא חולפים. כל שריר ומפרק ותנועה מוגבלת. המון רופאים ושלל בדיקות וטיפולים מסוגים שונים. פחות הצלחתי להיעזר, בעיה מוכרת איתי. חשבתי להניח לניסיונות. בינתיים. כיוון החשיבה שלי הוא, שאכן מדובר, שוב, בעיקר בנושא נפשי, וגם קצת הגיל. התדרדרות די פתאומית ומהירה מידי. ולא קרתה תאונה פיזית, אולי תאונה רגשית. השינוי החד בעולם הטיפולים הנפשיים, עולם השיחות - לדעתי נותן אותותיו. נראה שגם האמא שלי במצב של לקראת סוף. כשקראתי את ינשופית ציפיתי לאותו משפט סיום, רק הפוך. הלוואי שאמא תמות. גם אודי רשם אמביוולנטיות. מניחה שישנה משאלת מוות מול אמא איומה כזאת. אך מלווה באשמה. מכירה אותה אצלי אולי חמישים שנה ויותר. וכנראה שקיימת שם גם המשאלה ההפוכה, שהאישה תהיה קיימת כאמא טובה, אליי, אך כל כך עמוק, שכבר מזמן אין לי גישה. אולי זה מה שתוקע. תקיעות כזאת שגם עברה לגוף. ועם זה כבר מסובך לי יותר, כי נחשבתי למאד אנרגטית ובכושר. מתחילה את השבוע מוקדם מאד כרגיל. אולי ההתחזלשות, למרות הכעסים והעלבונות הרבים, תשמן קצת את הצירים או תסיח דעתי מן הכאב המשבית. מתחזלשים. חודשים של עבודה מפרכת לפניי. וגם הקיץ הקשה. אני עוד בסוג העבודה הפיזית הקשה. יום יגיע, וגם את זה פחות אוכל. עוד אובדן מצער, שגם מזכיר, שאין לי בדיוק אופק כלכלי. ושאני מאד מאד בודדה. שבוע טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, לא ימים קלים אבל עברו! וטוב שקמת מוקדם והשגרה חוזרת לאיטה...מצער לשמוע על אמא וגם של ינשוף. עצוב..וכן, עצוב גם לחכות שתמות, אבל יש לך סיבה טובה להרגיש כך לצערי, היא נתנה לך מספיק סיבות להיות אמביוולנטית כלפיה. חזל"ש שמח;)

סוריקטה אהובה, עצוב, כואב, קשה כל כך. מקווה שהחזלש ייטיב איתך מעט. מקןןה שתמצאי בית לנפש, כלשהו, לתת מקום לכל זה. אני לא יודעת מה קרה עם המטפל (תשתפי אם תוכלי), ואם הוא אופציה או אולי מישהו חדש... תשמרי עלייך איתך שירה

סוריקטה יפה שלי לחזור לשיגרה אחרי ימים וסבל נפשי גופני כן קשה בתוך הבפנים שלנו ישנם רגשות מעורבים בין שהיא כבר תמות וגם הסבל שלי יגמר וגם מה יקרה כשהיא כבר תמות ? אייך באמת ארגיש? אני פוחדת מהרגעים האלה למען האמת ומעדיפה בכלל לא לחשוב עליהם כי מלחיץ אותי פחד מוות !! שמחה שהימים הקשים כבר מאחוריך ואת חוזרת לעבודה אולי כאן תוכלי למצוא שלווה שמשהו אחר אינו נותן לך והבדידות תמיד כואבת אהובה חטולית

נודע לי אתמול שאמא עומדת למות... היא לא בהכרה... הקטנים מחכים שהיא תבוא להציל.. כל השנים חכו שתבוא להציל... הידיעה הזאתי שאין סיכוי יותר להצלה גורמת להם מצוקה גדולה מאוד... אני נטשתי אותם בזמן אמת.. את החלקים.. והלכתי... עכשיו יש רק אותי שיכולה להרגיע ולהזכיר להם ששום דבר רע לא קורה עכשיו למרות שמרגיש להם אחרת.... אני מתקשה לאסוף אותם... בכלל מתקשה להיות בקשר איתם סיוטים וזכרונות שלהם שהיא עומדת ומסתכלת בהתעללות בנו והיא לא עושה כלום... הלוואי שהיא לא תמות... הלוואי...

עצוב לשמוע..ולא קל לעיכול כלל...אמביוולנטיות. מובן.

נראה לי שעברתי שלב. אחרי הפגישה שהיתה עם אחי,שפגע בי,משהו בי מרגיש יותר שלו. גם עם הכדורים אני מרגישה די מאוזנת. מתלבטת אם זה סימן לסיים את הטיפול או שזה תעתוע. יכול להיות שזה פשוט תקופה יותר טובה,אבל כמו שאני יודעת- הנפילות מגיעות...הפסיכיאטר שלי אמר לי פעם שפוסט טראומה מצריכה טיפול לכל החיים. לפעמים זה עבודה ,לפעמים תחזוקה שוטפת. נראה לכם שזה באמת ככה? אני אצל המטפל הזה כבר עשר שנים!!

אודי יקר, החג עוד לא נגמר...מחכה שיגמר. אין לי כח יותר. איך אסביר??? זה חג מתיש. מעייף.... המון בישולים וכמעט ואין מה לאכול נורמאלי ..אבל מי שלא בתוך זה לא ממש מבין למה אסור לאכול מלא דברים(קטניות) אז מעייף טוב אולי היה קצת ..בין המעייף מתיש ;)ואוכלת סתם דברים משמינים ולא מזינים....בלי הסבר. אני מותשת נפשית בנוסף על הפיזי ולא מצליחה להתאושש...עייפה כל הזמן. ישנה צהריים וקמה עייפה...לא ממש יודעת מה יש לי. לא מתאוששת מהעייפות. למה זה קורה? אין לי מושג. לא מתחשק לי כלום.. לא יצאנו לטייל. הפקקים היו התירוץ שלי... האם מדוכאת? לא יודעת.לא מבינה אותי. בלי חשק, הכל כזה סתמי...ומעייף כמו זקנה בת מאה.. חג שמח לך ולכלם.

הי אודי, מה שלומך? אני באה בלי הרבה מילים, אבל די שומם פה ותמיד קיים הפחד שאם לא נבוא לא יהיה. שאם לא אבוא לא יהיה. גם בפסח הזה לא יצאתי ממצרים. חירות נפשית היא עניין לא פעוט, אולי אפילו מילה נכונה יותר מאושר. שירה

נכון המקום שומם כולן מסוגרות בתוך עצמן כל אחת עם מה שכואב לה כמוני כבר כתבתי לפני החג למה החג הזה קשה לי ולא רוצה להזכיר שוב את מה שעברתי בזמנו בבית הרוחות זה עדיין שם ....לצערי חיבוק עוטף יפתי חטולית

תוהה לגבי זה ואיפה אני נמצאת ביחס לחיים שלי. מצד אחד אני מנסה לקבל אותם, לפחות את מה שאני חושבת שאני לא יכולה לשנות או שכרגע אני לא יכולה ולא מסוגלת לעשות לגביהם מאמצים מצד שני, ברור שיש דברים שאני כן יכולה לעשות אבל לא תמיד מסוגלת להתחיל לנוע לגביהם והבינתיים הוא לא פשוט לי. יש לא מעט דברים שאני לא 'מוכנה לקבל' בחיים שלי ואני לא בטוחה כמה מוכנה לנסות לעשות איתם משהו.. בטיפול היא הרבה פעמים אורמת לי לגבי דברים שאני אומרת לה שאני לא יכולה וכאלה, היא תמיד תוסיף את המילה 'בינתיים'.. שכרגע זה המצב אבל זה לא אומר אם שהוא בהכרח ימשיך.. לא יודעת מה מנסה לומר בדיוק אבל מרגישה שזה משהו שדי מעסיק ומניחה שגם תוקע אותי לא מעט.. בניסיון לעשות משו ואםילו מחשבות לגבי זה יש בי הרבה פחד ורתיעה ומחשבות ורגשות שעולים..

מועדים לשמחה חנה יקרה! מבינה את הרצון ועימו החשש..אם לא מנסים לא טועים ונתקעים באותו מקום..כדי להתקדם צריך לקחת סיכונים....אולי שימי סיכונים מול הצלחות. נסי לחשוב מה יקרה אם תנסי? מה הדבר הגרוע ביותר שיקרה? ומה יקרה אם תשארי ככה ולא תנסי? בהצלחה.

שלום לכולם. אני פונה אליכם בעילום שם בנושא שקשור לזוגתי. הבת זוג שלי סובלת ממחשבות טורדניות. החל ממחשבות סתמיות (מה עשיתי עם המפתח?) ועד מחשבות הקשורות למה יקרה לבני משפחתי כאשר הן יכולות להעסיק אותה 24/7 למשך חודשים. ברמה שאם היא מתעוררת בלילה זה יטריד אותה עד כדי כך שהיא נאלצת לקום ולמעשה לא מצליחה לישון בכלל. הדבר הנ"ל מוביל לחרדות, בכי וייאוש. לאחר 2 נסיונות עם 2 מטפלים/ות פסיכולוגיים היא לא מוכנה לשמוע על ניסיון נוסף. האם תוכלו להמליץ לי על טיפולים אחרים? אלטרנטיביים ? צחוק? כלשהו... העיקר שנוכל לנסות לטפל בזה. תודה אבה..

האם ניתן להקל באמצעות היפנוזה על התחושה הנוראה שחווים בשל פלוטרס בעיניים? עד כמה מדובר בטיפול נפוץ?

אתה תהיה פה בחג? אני פתאום מרגישה ככ צריכה... וזקוקה. מרגישה עצוב ולבד. ביקשתי ממנה להיפגש פעמיים השבוע והיא לא הסכימה ושבוע שעבר היתה חולה ושבוע הבא היא בחופש ): היא אומרת לי שהיא דווקא 'שמחה' שיוצאות הזדמנויות כאלה כי היא מרגישה שזה מקבע אותי ותוקע אותי בתוך ה'צריכה אותה' ולא יכולה בלעדיה... אבל אני רוצה אותה עוד והיא לא מסכימה.

דברים השתנו אצלה ואצלי... יצא שהיא סיפרה לי לפני כמה פגישות שבטיפול הקודם, שכמעט ולא פציתי בו פה, ולרוב הייתי בוכה או צועקת, שוכבת מכוסה רוב הזמן בשמיכה, היא סיפרה לי שהיתה שומעת אותי מדברת בטלפון לפני שנכנסת אליה והיא היתה חושבת למה איתה אני לא מדברת ושמחה שלפחות אני יודעת לדבר (: היא לא סיפרה לי את זה אז כי מניחה שלא הייתי מסוגלת לזה. ומענין כי בכלל לא ידעתי את זה וזה הפתיע אותי. היא גם הזכירה באחת הפגישות שלנו עכשיו שאז בטיפול שתינו סבלנו וזה לא היה לנו טוב ולא קידם אותי.. בפגישה האחרונה היא אמרה שהיא גאה בי ושהיא שמחה לעבוד איתי ביחד , ושהיא התפתחה בשנים האחרונות וגם אני (: אמרתי משהו על המשפחה הדפוקה שלי עם חצי חיוך והיא אמרה שהיא הרגישה שזו התקדמות להתייחס לזה קצת מרחוק כי לרוב אני כועסת או צועקת כשאומרת את זה.. אני מאד אוהבת אותה, וצריכה אותה, שזה קצת פחות טוב, היא הרבה במחשבות שלי...

וואו...מעניין לראות התקדמות כזאת. וכמה טוב שהיא משתפת אותך במחשבות האלה...ובכלל נשמע טיפול יותר משמעותי ומתקדם אולי? חג שמח ;) ו"הצריכה אותה" מוכר..וטוב גם שיש מרחק ושוב קרבה/ זמן לגעגוע כמו שאודי אוהב ;)

הי, אם לא ארשום, סביר שארגיש פספוס. אתה יודע, אודי. לאחרונה מרפרפת בהודעות של כולם כמו מתוך מרחק הגנה. אולי. ראיתי את תגובתך למיכל. כשאני חצי. ואיך עיוותי אותה באפייניות העקומה שלי? כך - היה מעייף. טוב, לא מעייף. מתיש! ואז חשבתי על החווייה אותי בטיפול. מטופלת מתישה. המשחק הלא ברור תם. השכבות נסגרות, המוח עוצר את הגוף ממוטיבציה. היום שוב ממצא רפואי שכזה. כידוע, פסח שנוא עליי אף על פי כן ולמרות הכל - אסיים בברכת חופש חירות להתראות, סוריקטה

שמחה שאת פה, אני בלי הרבה מילים אבל היה לי חשוב לומר לך שרואה אותך, אני לרוב קוראת שקטה.. את ככ מקסימה ומיוחדת בעיניי חיבוק (אם מתאים).

זה היה ה'אל תלך' הנואש שלי. אובדן הטיפול. אובדן, שבשלב זה כמעט איני עומדת בו. סליחה מכם על היותי זועמת חלאה שכמותי. דעיכה והתנוונות, סוריקטה

סוריקטה יקרה, שיעבור בקלות ומאחלת לך ימים של חרות ובריאות טובה שלך שירה

מצטרפת לשירה...הכל בסדר. אנחנו כאן, נשארים גם לאחר החג. גם אודי. חג מיטיב עד כמה שניתן.

הי כולם קראתי אותכם כולכם שולחת חיבוק עוטף לכל אחד מכם .... עכשיו שקט ואני כאן באתי לאחל ימים קלים ימים מלאי כוחות...ואין לי כוחות למילים נדושות ,אבל תבחרו את החירויות שלכם .. אין לי ספק שכולם יכולים . אודי ,רק להגיד לך תודה באמת למרות שכבר אמרתי ... תודה שאתה כאן תודה שאתה חלק עוגן במסע הזה של החיים שלי . ולמה עץ כזה למי שרוצה כי האמת רציתי להתחבא מתחת לאחד העצים. ואז הבנתי שבטוח בימים כאלה יש עוד כמוני ....אז זה עץ כזה שאפשר להנכיח את עצמיינו ...בשקט תהיו טובים לעצמכם תהיו טובים לאחרים ....לא חשוב מאיזה צד מרוחה החמאה תבחרו בצד הזה .. חיבוק וחג שמח

הי אביב יקרה! אהבתי מאד את האיחול שלך בסוף... חג שמח (:

מהממת שאת!!!! אהבתי את הסוף של דברייך. חג שמח יקרה❤🤗

אביבוש בחרתי בחיבור שלך לחג שמח אהובה שגם לף חהיה חג שמח וחיבוק ענק לך חטולית

אביב יקרה, אין לי הרבה מילים ויש כל כך הרבה, תודה על העץ שפתחת מאחלת לך חג שמח שלך שירה

כבר שבועיים עסוקה רק בריצות לכל מיני דברים חשובים וגם קניות לחג נמאס לי כבר להגיד כל הזמן עייפתי כי זה גם מעייף אותי ונמאסתי גם עלי ! מצטערת לא אלעיט בפרטים כי הם כבר לא מעניינים רק באתי לברך את כולם לחג שיהיה פחות קשה לכן כמו שהייתי מאחלת גם לי שהחג הזה יהיה לי פחות קשה... לכל אחת יש הסיבות שלה ורק השבוע העלתי בטיפול את הנושא שבגללו החג הזה הפך להיות שנוי עלי בעלה של אמי... בדיוק בתקופה הזו התחילו להיגמר לו החיים וכנראה הרגיש בכך ועשה לנו סדר פסח מהסרטים ..לא אכתוב כי לפחות עבורי טריגר ... אז...תהנו כמה שרק תוכלו צאו מהבית תנשמו אוויר צח ונקו את הראש כמו שאודי עושה חג שמח ומבורך לך אודי ולכולן כאן ביי כבר נשתמע מתישו חטולית

חג שמח יקרה! חגים הם זמנים לא פשוטים ומעלים הרבה מחשבות וכאב אצל חלק מאיתנו...

חג שמח חטולית יקרה מקווה שיעבור עליך בקלות. נשמע עמוס ומעורר שדים. בתוכי קיוויתי לסגר שלך שירה

תודה אודי..מעייף טוב..זה מקסים בעיניי. היום שלחתי הודעה למטפלת לומר חג שמח ועל הדרך שאלתי בשביל מישהי על טיפול מסויים... כתבתי לה מתגעגעת ושאולי נקבע פגישת עדכון כשנתפנה...והיא כתבה בתגובה " כשתרצי תגידי 😘"...... בדיוק 11 שנים מאז נפגשנו.. אז מחשבות. בחודש שעבר היא חגגה גיל עגול. לא אמרתי דבר למרות שנורא רציתי... כבר לא יודעת מה רוצה בעצם לומר...שהטיפול והמטפלת לא ממש עוזבים אותי...לא תמיד זה במנוחה..לפעמים כן לפעמים לא....תמיד יהיה על מה לעבוד נכון???? תוהה למה שקט כאן ..כי הלכת לטיול אופניים? לי זה כבר הרבה פחות מטריד מפעם.. אודי...אני מארחת אצלי. מפנה את חדרי ליומיים ..זה קשוח. אבל אין לי הרבה ברירות..לא ממש מתחשק לי. אני דווקא מעדיפה חגים שקטים לא עם המשפחה בכלל...אולי אני אדם מוזר אבל מעדיפה חגים לבד. לא לבד לבד עם עצמי..אלא עם בעלי והילדים ושיעזבו אותי בשקט..בבית. הכי כייף בבית.. יודעת שיש כאלה שלא יבינו ויגידו שעם ההורים/אחים שמחחח...אצלי זה עצוב עם כולם. שמח לי לבד עם בעלי והילדים. מעייף טוב- הלוואי...הלוואי. הולך להיות חג,קשה. וכן מעייף..אנסה שיהיה לכיוון הטוב. חג שמח לכולם! ולך אודי... מעייף טוב ;) אמן🙏 אם לא אכתוב עוד...

הי מיכל מעייף טוב נשמע חמוד ומשמח! אני דווקא מבינה אותך לגבי לא להיות עם משפחה רחבה מדי. מקווה שיעבור בטוב עד כמה שאפשר. (: חנה

אודי וכולכם הי.... .... כן... מיליון זמן שלא כתבתי פה למרות שאני נכנסת וקוראת לא מעט... ... מה איתי ? שאלה טובה.... אולי כשיהיה לי כוח אחזור לכתוב..? אני חושבת שאולי הפאסיביות שלי פה בתקופה זו קשורה איכשהו למקום בו אנחנו (אמא צביה ואני) נמצאות עכשיו ..? מאחלת לך אודי ולכולכן חג אביב בריא וטוב, חג שמח לכם ! שלכם-במבי

במבי במבי יקרה!!!!! מתגעגעת. כתבי כשיתאים🤗חג שמח!

חג שמח במבי יקרה את חסרה

היה לי שבוע לא קל. כל יום שלחתי מייל למטפל שלי (יאמר לזכותו שהוא תמיד מגיב)ביקשתי עזרה,תשומת לב וכאלה. אבל היום, שהגיע הזמן של הפגישה,ביטלתי אותה. לא מבינה אותי... כל כך מטופש.

היי רוני, לי זה לא מוזר...זה מובן. הייתי אומרת שתנסי פחות מיילים ויותר לשמור לשיחה פנים מול פנים...כך היה גם אצלי וכך אמרה לי המטפלת..אז מציעה גם לך. למרות שממש לא פשוט ליישם. חג שמח!

הי מיכל. צודקת.... מנסה . תודה רבה!

הי רוני זה בכלל לא מוזר..ובטוחה שיש לכך סיבה גם אם את עוד לא יודעת אותה. אני מניחה שעוד תוכלו לדבר על זה שלא הגעת לפגישה... ושולחת לך כוח וחיבוק כי נשמע שבאמת עברו ועוברים עלייך ימים לא קלים.

לא אסע להיות עם המשפחה בחג ( אם אפשר לקרוא להם משפחה..) ככל הנראה אהיה בביתי (לבד), כשחלק מהשבת וחג אלך לחברה. מדי פעם עולות לי דמעות ומחשבות לגבי הבחירה הזו. מצד אחד זה מעלה את כל התחושות לגבי עצמי, לגבי המשפחה (שאני לא אוהבת), למציאות של החיים שלי שבה אני לבד, ומצד שני מנסה לומר לעצמי שזה בסהכ חג ויעבור. ולנסות לגרום לו לעבור בטוב עד כמה שאוכל.

היי חנה, את מבינה שזו בחירה שלך..וואו... עצוב לבד וטוב שיש חברות. מקווה שיהיה לך טוב עם החברות שזו גם בחירה ;) חג שמח!

חנה יקרה!מקווה שתהנה ותנוחי בלבד. שיהיה לך טוב ושתצליחי להשלים עם המצב ולקבל אותו בזרועות פתוחות. חג שמח!!!

תודה רוני ומיכל קשה כשהמחשבות והרגשות משתנים ככ הרבה בימים האחרונים.. תודה יקירותיי!

למרות שאני לא כותבת הרבה יחסית, ובכלל רק עכשיו הצטרפתי בחזרה, בכל זאת כל כך ניבהלתי שפתאום הלכת.

ימים של נקיונות וסידורים לפסח, חג,שאני ממש לא אוהבת, חג שעבדנו מאוד קשה בתור ילדים וכולם....וכן גם היום עובדים ממש,קשה והופכים הכל...לבסוף כשנקי זאת הרגשה אולי טובה. אך האוכל לא משו. חג קשוח לשומרי הדת. בצרוף עם יום האביב הרשמי...והיום שלי. מה זה בכלל אומר יום שלי??? לא יודעת. לא מרגיש לי מיוחד. מלא איחולים סתמיים שלא עוברים אצלי מסך.. כאילו סתם. לא באמת מתכוונים. רק כי צריך... טוב,שיש תאריך אחר(עברי)... והיום הכי מתגעגעת אליה..למטפלת. שתגיד משו...ליום הזה. שרק כשאני הזכרתי היא אמרה... מעניין אם היא בכלל זוכרת... בכל מקרה. מקווה אודי שתופיע ותעלה הודעות. מקווה שנהנת מהטיול אופניים...מתאים לי גם. אולי טיול בחול המועד. עד אז המוןןןן עבודה. איזה יום....מחשבות מטרידות ...יעבור. הכל עובר.