פורום פסיכולוגיה קלינית

46094 הודעות
34710 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים ל'גשר' קצת ארוך (בשל יציאתי למילואים). נשוב וניפגש בראשון, כרגיל. ואז, ביום חמישי הבא אצא למסע אופניים בחו"ל ואעדר כשבוע נוסף, אעדכן כמובן. שמרו על עצמכם, אודי

10/06/2019 | 20:05 | מאת: סנדיי

קראתי את הכתבה הזו, וחשבתי עליך, אולי את מתחברת לזה? https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5522719,00.html#autoplay הבנתי ממך בעבר שאת אשה מצליחה, ואולי תתחברי למה שהיא כותבת? היא נתנה כיוון אחר למחשבה

10/06/2019 | 22:20 | מאת: שירה2017

סנדיי, תודה שחשבת עלי. כתבה מעניינת... אצלי הבעיה היא פגיעה מינית ובנוסף אמא שדאגה "לטפח" תחושות של מה יפה ומה לא מה לאכול וכמה וכו'. בכל אופן, יכולה להבין שמימדי הצלחה לפרסום יכולים גם להוביל להפרעת אכילה. אני חושבת שאני מצליחה במה דאני עושה אבל לא אשה מצליחה, או לא תופסת את עצמי ככזאת. אפילו להיפך. תמיד מרגישה פחות טובה... אבל זה כבר סיפור אחר :)

10/06/2019 | 17:31 | מאת: שירה2017

הי אודי, בהמשך לתגובה של אביב... חשובים לי גם הראייה שלך, ההסברים שלך... בראש אני מבינה מהו התהליך הרצוי וכיצד המטפל מכוון לשם. בפועל אני לא מצליחה ממש להרגיש את זה, או לחבק את זה או לאהוב חלקים ממני שאיני רוצה. בפועל אין לי תקשורת פנימה ואני די פאסיבית במערכת היחסים הזאת. ברור לי שללא תקשורת או שיתוף פעולה בין העצמיים כולם הכל ישאר כפי שהוא, או יתגבר, או ידעך עם הזמן עד ששוב יתפרץ. האמת, מהמקום המנותק שלי אני לא ממש יכולה לעשות "עבודה פנימית" ולא ממש מבינה מה זה אומר "לעבוד על זה" כשאני מדברת ומשתפת שוב ושוב, מעלה הגיגים ומחשבות, כאבים וטראומות ועדין הכל נותר כשהיה. מה זה "לעבוד על זה", נשמע לי כל כך אבסטרקטי. תודה שירה

10/06/2019 | 21:12 | מאת: ינשוף

שירה יקרה מהמקום המנותק קשה ואולי אי אפשר לחבר בין החלקים ולעשות סדר של הדברים... לעבוד על זה נראה לי שזה להיות איפה שאת - לקבל איפה שאת ולאפשר ... אני רק יכולה לדבר ממקום שלי/לנו.. אני כמוך לא מחוברת לחלקים שבתוכי- אין שיח פנימי- אין תקשורת וכל הטראומות/סיוטים יוצאים החוצה בטיפול וכך זה ממשיך.... האמת אין לי תשובות- רק רציתי שתדעי שאת לא

10/06/2019 | 22:11 | מאת: שירה2017

תודה על המילים וההזדהות ינשוף יקרה

הי שירה, זו עבודה רצינית ביותר, 'לחבר' בין חלקים מנותקים. זה תהליך ארוך ועמוק שלוקח זמן, ומתאפשר פעמים רבות בתוך ובמסגרת הקשר הטיפולי ('שמחזיק' את החלקים השונים והמפוצלים/מנותקים). עבודה קשה ביותר. אודי

הי אודי, אני דווקא מאוד מתחברת למה שכתבת לי אז בדבר ההתעללות ההדדית, אבל מבינה רק צד אחד שלה והוא הצד שלי. מקווה שזה בסדר להמשיך כך את השיח. על הצד שלי גם הוא אמר לי שאני מנסה להביס אותו, שאני הודפת כסוג של נקמה בגברים שפגעו בי ומונעת על ידי הצורך להראות לו איך אני יכולה להביס את המומחה, את הגבר. אני לא שוללת את הדינמיקה הזו, לא מרגישה שהיא מודעת, אבל יש הגיון מה בדבריו. על הצד שלו הוא לא דיבר, גם כשהעליתי את הסוגיה. אני מנסה לחשוב אם מה שאני חווה כהתעללות מהצד שלו מונע גם מדחף לא מודע שלו "להחזיר" לי או ללמד אותי, או מתוך תסכול מכך שהטיפול לא מתקדם לשביעות רצונו. וכך גם כתב לי לאחרונה, שנינו מתוסכלים וכועסים. נכון שהרגשות הללו לא נילתם של המטופלים בלבד, אבל אולי דרושה מידה רבה יותר של איפוק מהצד שלו. כפי שהוא נוהג לומר לא אחת שהיחסים אינם שוויוניים, זה אמור להיות לשני הכיוונים. אלה המחשבות שלי ואשמח לשמוע את שלך. תודה רבה שירה

הי שירה, בטיפול משתחזרים יחסים, כך שמאוד יכול להיות שיש 'גוון' התעללותי. בשני המשתתפים. למטפל יש - או אמורים להיות - הכלים לעבוד עם זה, עם עצמו, בהדרכה, וגם מול המטופלים. אודי

10/06/2019 | 06:19 | מאת: סוריקטה

הי אודי, מתגעגעת לפתיחה הזאת הקבועה שהייתה לי. ומשום מה זה כבר לא. בהמשך להודעת חג שבועות שפתחתי, כתבת, אודי, נתינה וקבלה - מנסה ליצור איזון אצלי בינהן. כפי שסיפרתי לא מכבר, המאזן הוא מידי לכיוון הנתינה / הקרבה. כמעט, או אפילו לא כמעט, נוגע בחווייה של היות דמות מוכה. זה מגיע, אולי, מהאזור של רגשות אשמה, מכיוון של כל יכולות ו'הצלת העולם', שבמקרים מסוימים בכלל לא באמת שם. וכאילו, רק כאילו, מרוקן מציפיות, אבל ממש כאילו. זה שקר. יש מלא ציפיות. בחלקן ריאליות פחות. איכשהו באופן לא מודע, כנראה, נדמה שאני מסופקת מהנתינה, מהמילים, שאיני בכלל בכיוון של היות ראויה. לבונוס, למשל. לאוכל, למשל. למנוחה, למשל. לחופש, הנאה. הורדתי משימות. מגלה מגבלות. עדיין לא מספיק.ואיכשהו לא משכנע. הי, גם אני אדם. ניסיתי ליצור התקשרויות, כוונתי לבאמת, אפילו רגעיות למפגשים עם אנשים מוכרים שכבר נבנה בינהן אמון מסוים. בחלק הצלחתי בחלק לא הסתדר. חג וזה. אנשים עסוקים וזה. ולא ממש לא מספיק. הייתה בי המשאלה שאם סוריקטה 'תמות', יספדו לה. שאתה, אודי, אתה תאמר מה חשבת על הדמות הזאת כאן. יש לזה משמעות רק כשהיא חיה. מה זה שווה אם מוות. ו... אלו מילים פחות תתאמנה כעת להרגשתי - אקדים ואומר - אם תאמר עכשיו שאני בסדר ייצא מגוחך, כי כאילו אני 'חולבת' את המילים האלה. לומר - תראי כמה יפה כתבו לך פה - לא, זה לא מה שאני מחפשת. וגם אני מאד זוכרת את ההבטחה שלי לא להתאבד. זה הכי יפגע במטפל. וכתיבה כאן - אני עדיין תמהה אם היא פוגעת בטיפול, וייתכן. אני כועסת. כועסת שאני קמה בבוקר. עובדת קשה מידי. שגם זה תלוי בי. בשנה הבאה ניסיתי לתקן. בכל פעם בהחלפה למדתי איפה 'כשלתי' ואני מגדירה מראש תנאים משופרים מעט. שאלו אותי עד מתי אעסוק בעבודה הזאת. מחד, זו שאלה מחמיאה. אולי אפילו חכמה. כאילו רואים שיש פוטנציאל ליותר. עם זאת, לא רואים את הריסוק. הלוואי והיה נופל עליי כסף מהשמיים. משאלה קצת דומה למה שמימה הייתה אומרת בזמנו. דומה אבל שונה. בוקר טוב. עם זעם נוקשה שקצת התחלף בעצב רך, וחוזר לזעם. שלכם, אבל גם 'אני שונאת אתכם' סוריקטה

10/06/2019 | 17:38 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, אכן פתיח שמעלה חיוך וחום. מתחברת מאוד לתחושת הזעם הגואה, לפערים הבלתי נתפסים למה שזועק בפנים לחזות המתםקדת. קשה לשרת את כל זה. הפער בין האני הנזקק ומשווע לבין הנתינה ללא גבולות כמעט החוצה. איזון... מילה גדולה. מה שצריך לעשות לעומת מה שמניע. אוף... כמה קשה! אוהבתותך שירה

10/06/2019 | 17:54 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי שמחה שנכנסת ואת ..היית זועפת ..וכבר לא... את כבר לא שקופה.. את חיה בועטת נושמת ... דורשת מה שמגיע לך שיפור גדול !! לעומת זמנים אחרים שניצלו אותך עם שעות עבודה מטורפות...ועם תוספות עבודות בתוך שעות העבודה .. נשמע שלמדת לדרוש זכויות שמגיעות וגאה בך !! יפה שלי אנשים מבחוץ לעולם לא ידעו אייך מרגיש לך מבפנים ועד כמה קשה לך ....עד ריסוק כי למדת למרוח חיוך..( מסכה*) בלתי ניתנת לפיענוח ..הפכת מומחית... בכל זאת רואה התקדמות נהדרת ..וגם אחרים מבחוץ רואים את הפונטיצאל שלך..... מה חשוב הגיל אם את מסוגלת לתת מה שצריך כדי להיות ???? אוהבת חטולית

10/06/2019 | 18:37 | מאת: סוריקטה

הי שירה, אוהבת את התפקיד שלקחת, ואוהבת שזו את עם המקום המיוחד שלך. בתקווה שאולי יעזור לך גם לשמור עלייך. סוריקטה

הי סוריקטה, פתחת ב'מתגעגעת'. את יודעת מה אני חושב על הרגש הזה. הוא חשוב ויקר. אודי

07/06/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב! רציתי לשאול מהי מעמדה החוקי והאתי של מערכת יחסים רומנטית בין פסיכותרפיסט למטופלת, לאחר סיום הטיפול. מצד אחד קראתי כי החוק מחייב תקופת צינון בת שלוש שנים בהנחה כי היחסים הנם מתוך תלוש נפשית. מדובר במקרה שבו שני הצדדים מעוניינים מאד בקשר זה, לא מתקיימת תלות נפשית בין השניים למעט קשר רגשי עמוק, וקביעת תקופת הצינון מהווה פגיעה בחירות האדם ובבחירתו. לאור עמימות החוק שאלתי היא האם ניתן לקיים קשר זה?

10/06/2019 | 09:47 | מאת: סוריקטה

הי, ת'אמת שבלי קשר לחוק זה או אחר על הנייר, ישנה גרסה הטוענת שלתמיד מטפל יהא בתפקיד הזה עבור המטופל ולא נכון לעבור לקשר רומנטי אף פעם. אציג גם את הנקודה הזו, כגבול חד וברור, שאני יכולה להבין שהיא למורת רוחם של כמה אנשים, שמשאלתם ברורה וחג משמעית. אותי, לפחות, הכיוון שהבאתי מרגיע יותר. סוריקטה

שלום, קוד האתיקה של הפסיכולוגים אוסר יחסים מיניים עם מטופלים, בהווה ובעבר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחג השבועות הסמוך אליו. נשוב וניפגש ביום שני. בשבוע הבא אהיה במילואים, ללא אינטרנט, בחלקו השני של השבוע, אז ננוח כאן מעט... שמרו על עצמכם, אודי

קשה לי כאן בפורום כרגע לא מרגישים בטוחים אז מחכה ומחכה ואולי ירגע ואולי לא. עצוב לי שלא בטוח כאן להניח את מילים שזקוקים לשתף.... חג שמח

07/06/2019 | 00:05 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מצטערת שמרגיש לכם לא בטוח מקווה שבכל זאת תיכנסו ודברים שרצית להביא תוכלי להביא חג שמח מתוקה אוהבת חטולית

הי ינשוף, לכל זמן. הדברים יתמתנו ויסתדרו. צריך סבלנות ואני סומך עליכן (וגם נמצא כל הזמן בסביבה לדאוג שהכל מתנהל כשורה). חג שמח! אודי

אודי וכלם, זה החג שאני מאוד אוהבת מבחינת מאכלים...ואני מאוד מאוד נסערת,, עייפה פיזית ונפשית מכל מיני תחלואים שהיו לי בשבועיים האחרונים... חפשתי שקט. פה יש רעש והרבה.. מנסה להתעלם מכל הרעש מסביב ברעשי הקבוצה...ובכלל..סליחה כלם.קשה לי ועייפה מאוד מאוד. היא בחו"ל....נפגש שבוע הבא..בינתיים..מקווה לנוח למרות הבישולים המסיביים.. . חג שמח

07/06/2019 | 00:03 | מאת: חטוליתוש

חג שמח מאמי החלמה מהירה ורפואה שלמה מקווה שתעברי את החג בטוב אוהבת חטולית

הי מיכל, אני דווקא שומע נסיונות פיוס... ובהחלט מומלץ לנוח. חג שמח! אודי

06/06/2019 | 18:29 | מאת: סוריקטה

למרות שבכלל שכחתי (והזכירו לי) שיש דבר כזה - חג שבועות. יופי של חג לצמחונים וגם אחלה חלופות לטבעונים. וחופש. לב לחבר ילדות משותף וזכרונות טובים. סוף - מילה שנותנת משמעות. הלוואי. סוריקטה

הי סוריקטה, סוף סוף חג שלא קשור להרג ומוות וניצחונות... חג של טוב, הבשלה, נתינה וקבלה. חג שמח! אודי

06/06/2019 | 18:23 | מאת: חטוליתוש

לאחל לכולם פה אודי כולל אותך שבת שלום וחג שבועות שמח עד כמה שרק אפשרי הלוואי שתהנו מכל רגע מפריחת האביב מטיולים מאוכל טעים ממזג אוויר נעים ומכל דבר טוב שנקרה בדרככן... אוהבת חטולית

הי חטולית, חג שמח! אודי

05/06/2019 | 22:43 | מאת: ותיקה גם..

בכנות, ההודעות שלך די מצליחות לקומם אותי.. את מייחסת לעצמך יכולות על, שעל מוצא פיך יישק דבר, את משוכנעת שנזק ייגרם לבנות כאן על דברייך בגנות סגנונות טיפוליים כאלה ואחרים, ומבקשת מאודי שימחוק הודעות שאולי גרמו לתקלות שאינך רוצה לקחת אחריות עליהם. את באמת חושבת שלוקחים את דברייך ברצינות שבנות ישנו סידרי עולם וטיפול רק בגלל שדעתך מסויגת . ובעניין הפלירטוט עם אודי..(לא שאני מאמינה שזה קיים..) למה זה מפריע לך?? אם לאודי זה לא מפריע. את גם מתלוננת על סתימת פיות...כשאת בעצמך מנסה לשנות את נהלי הדיון בפורום לפי איך שנראה לך , ולהציע ויתור על הסוג הזה של השיח שמתנהל כך כבר שנים לרווחתם של כל המשתתפות. ולהצעתך, למי שקשה להתמודד עם הפוסטים שלך, שידלג ולא יקרא, את מוזמנת לנהוג גם כך.

06/06/2019 | 10:54 | מאת: חטוליתוש

מחזקת את דברייך כי לעצמי לא מוצאת כבר מילים כל הבלגן הזה התיש אותי נפשית ויש לי מספיק משלי בכדי להכנס ולהתווכח על. חטולית

06/06/2019 | 12:08 | מאת: סנדיי

בנווה המדבר הנפלא הזה, כשאני הצצתי, 'כל הוותיקות' הודיעו שהן עוזבות בגלל סיבות כאלו ואחרות ו'חדשות' חשבו שסוף הפורום הגיע אז כנראה לא הכל כל כך נפלא בממלכת דנמרק ו.... גם לא כל כך קשה לזהות מי היא הכותבת ו... החשש מהשפעה על הכותבות היה של אודי... ועוד הרבה .... אבל אין לי צורך לכתוב אותם, אז שיהיה לך המון המון בהצלחה ובבריאות ובנחת ובשלום ובשלווה

06/06/2019 | 16:14 | מאת: שירה2017

סנדיי יקרה, בואי עם הכאבים שלך, בואי בחמלה, בואי את, יש מקום ולא צריך לכבוש או להלחם. לא צריך להגדיר או ליצור מחנות. ואם להשפיע, בואי בטוב, בואי מבינה שיש כל כך הרבה דרכים, בואי ללא שיפוטיות או צורך לערער. בואי בטוב בואי להרהר ביחד. בואי וספרי מדוע באת. שירה

06/06/2019 | 23:13 | מאת: .במבי פצוע..

שירה אהובה !!! את מדהימה !!! כל כך מתחברת למילים ולהזמנה הרגישה שלך.. שמת מילים גם בפי.. אוהבת אותך שירה, במבי.

10/06/2019 | 14:09 | מאת: ותיקה גם..

שירה היי, מצטרפת למה שכתבה לך במבי, מקסים בעיני הרוך והרגישות שיש בך לכולם. את נוגעת בי מאוד, ומכל הלב מאחלת לך שקט שאת כה מייחלת לו ושכל כך מגיע לך. איתך, ריבי.

10/06/2019 | 18:54 | מאת: שירה2017

את מתוקה כל כך, תודה אוהבתותך בחזרה

10/06/2019 | 18:55 | מאת: שירה2017

תודה רבה ריבי יקרה, על המילים החמות והתמיכה. שלך שירה

05/06/2019 | 15:36 | מאת: שיראל1

היי.... לטעמי, ריבוי הוויכוחים בפורום מיותר ומותיר טעם מר. לצערי מתקבלת התחושה שהאחד מנסה להיתנגח בשני והאווירה שנותרת בעקבות כך איננה נעימה. אני לא מרבה לכתוב כאן ופעמים רבות לא מגיבה להודעות, כי אני פשוט לא יודעת מה לכתוב. אבל אני כן קוראת אתכן. וזה מעציב לראות ולחוש את השליליות. חבל... חבל לבזבז אנרגיות על ריבים מיותרים. אני מאמינה שתמיד ישנה אלטרנטיבה נעימה יותר. (זה לא שאני לא נסחפת גם לריבים מיותרים).

06/06/2019 | 10:16 | מאת: סוריקטה

הי שיראל, את יודעת, בשבוע האחרון התינוקות בהם אני מטפלת חולים וסובלים. וזה אומר לילות וימים בהם לקטנים מאד קשה להחזיק את עצמם. ואז, בלילות, לחווייתי, להורים כבר ממש קשה לשאת. אבל ממש. גם הם נהיים חלשים. ועייפים. ואז, בעיניי, נוצר מצב כזה של בלאגן וערבוב, שההרגשה היא שממש צריך להפריד. שמישהו מחוץ למערכת ייקח את האחריות על הילדים ולכל אחד מהצדדים (מטפל / מטופל; הורה / ילד) תהיה רווחה מהשני. אולי גם כאן, יש איזה משהו כזה שמצריך הפרדת כוחות. חושבת שעשיתי מעשה טוב בכך שארזתי והפרדתי. במציאות. איך עושים את זה בוירטואל - לא יודעת. אולי הייתי מתקינה אפליקציה שדואגת לזמן מסך מוגבל. אולי ייחודם של הטיפולים הדינמיים ושות' הוא גם בהגדרת זמן ומרחב ברורים. סוריקטה

06/06/2019 | 17:56 | מאת: חטוליתוש

גמני נגד כל הויכוחים שקורים כאן לאחרונה מותיר תשושה ... לא רק מותיר טעם רעעעע גם מונע ממני להכנס להגיב מכניס אותי לחרדות מיותרות את נהדרת ומקסימה !! חטולית

הי שיראל, אני מאמין שהדברים יתאזנו. יש תקופות כאלו של סערות. אודי

05/06/2019 | 12:32 | מאת: .במבי פצוע..

הי לכם יקרים!!! סוריקטה, ראשית,שמחה לשמוע אותך.. שנית, אהבתי את היצירתיות שלך בהקשר לבאג 70 התווים:)) שלישית, התייחסת לדיבור של מנדיי לגבי פרלטוטים עם אודי... ...כשהיא כתבה את מה שכתבה ובאופן שכתבה,הרגשתי זעם ,כאב,חוסר אונים .. הרגשתי שמעוותים לחלוטין את הרגשות שלי בייחס לאודי.. (לשיפוטיות של רמה ,תת רמה לא אתייחס) עד למילים שלה ,לא עלה על דעתי בכלל הכוון הזה.. אודי..אתה היית עבורי המשך של אמא צביה שמתי לב גם שפעמים רבות היה גם קשר ישיר בין הרגשות שלי לאמא צביה והרגשות כלפייך אודי... שמחתי וקצת הרגיע אותי מה שכתבת לי אודי בהקשר לזה.. בעקבות זאת ובעקבות ההתייחסות שלך סוריקטה לנושא הזה,חשבתי שוב.. אני חושבת שאחד התיאורטיקנים מתייחס לזה..לא זוכרת אם פרנצי או באלינט.. הם קוראים לזה "שפת הגוף ושפת ותשוקה" ( ייתכן מאוד שאני לא מדייקת במילים ,אבל ברעיון כן מדייקת ..כך חושבת) הם מדברים על צרכים ושפות שונות: הצורך הילדי הוא בחום,רוך,שמירה,הגנה.. גם אם לפעמים אופן הביטוי הילדי יכול אולי לבלבל (???) שפת המבוגר -תשוקה..קצת בדומה למה שהיא תיארה.. הרשיתי לעצמי להביא לפורום שלך אודי את הצורך הילדי הזה שהוא מרחב ביניים עם הגנה מירבית בחוויה שלי ,היות ומדובר במרחב וירטואלי !!! דווקה דרכך,שאתה פסיכולוג (שמבין את ההבדלים בצרכים של מבוגר ובצרכים של מישהי שמביאה לפה את החלקים הילדיים שבה היות ומרגישה מספיק בטחון) בחיים האמיתיים נכון לעכשיו לא הייתי הולכת לטיפול אצל פסיכולוג גבר... בחיים האמיתיים ,נפגעתי מינית כילדה ובחיי הבוגרים כשמאוד מאוד רציתי להביא ילדים לעולם והייתי עם בן זוגי,הרגשתי את עצמי למעלה כמו מרחפת והגוף שלי/הגופה כאילו נמצאת איתו למטה.. לא הרגשתי כלום... אודי..אתה מאמין לי שלא הרגשתי שאני "מטרידה אותך..." נראה לי שגם באופן בלתי מודע לא הייתי רוצה משהו כזה.. ואולי לא ??? איך אדע??? זה הרי בלתי מודע???

05/06/2019 | 18:29 | מאת: .במבי פצוע..

* כשהקלדתי דרך האייפון הוא השלים ושינה מילים : פרנצי או באלינט כתבו על "שפת הרוך ושפת התשוקה" (אם אני לא טועה) * אמרת לי שלא הרגשת ש"פיתיתי" אותך.. גם אני לא הרגשתי שאני מפתה אותך ועד שהיא לא דיברה על זה הרגשתי פה תום..משהו .. לא יודעת לשים מילים.. היה לי נעים להרגיש לי בטוח פה.. ועכשיו...????? מוצאת את עצמי שאיזה מרחב ביניים נעלם לי.... משהו התקלקל לי... :((

05/06/2019 | 18:57 | מאת: אביב 22

במבוש להכיר תודה ולאהוב בן אדם גם אם הוא מהמין השני זה לא אומר שאת מפלרטטת איתו או מתנהגת בצורה לא הולמת ...הכל בעיני המתבונן לא אחת אמרתי לאודי ואני עדין אומרת שהוא יקר ואהוב ואני חייבת לו המון בתהליך כמו שאני אומרת לאנשים רבים שמושיטים לי יד בדרך ...אין בזה יותר מאשר הכרת תודה והערכה מעומק הלב על הנדיבות המכילה והאוהבת ודואגת של אודי אליינו.. יקרה שאת ...זה בסדר את בסדר גמור ... שוב יש מקום לכל הדעות בעולם זה לא אומר שהם בהכרח נכונות ....כל אחד ועולמו ....מה שחשוב זה הקומוניקציה עם אודי...בכנות נראה לך שהוא היה מאפשר משהו כזה כאן ...

06/06/2019 | 06:40 | מאת: סוריקטה

במבי, סוריקטה מתה פה. היא מתה. נכון שיש ידיים שקשורות לאותו גוף ומקלידות על אף הבטחה שלא לעשות זאת. ואני מבינה שאני לא בסדר. גם פה לא נאמר לי שאני בסדר. לא כל כך הצלחתי להבין למה. אומרים שאני יצירתית. ויצירתיות נקשרת אצלי לתשוקה. לא יודעת. יכול להיות. אבל אלו רק שרידי שרידים של היצירתיות והיצריות שבי. לא תשוקה ליצור ואפילו לא תשוקה לסוכר שיש להמון אנשים ולנשים בגילי בפרט, ובטח לא לדבר הזה שקוראים לו מין ואני בכלל לא מבינה מה זה. בעבודה שלי יש המון מגע, בכל מיני איברים, כי ככה זה עם גורים. ובטח ששם אין תשוקה מהסוג של הגדולים. כשהייתי בת ארבע, גם שלב התסביך ווטאבר וגם אז הכי הותקפתי והיה השבר הגדול - בדיוק כך אמא אמרה עליי בהקשר לחיבוקים עם אבא. מאז אסור לחבק. אסור. ממתינה לראות אם אודי יצליח לדייק באיזה אופן עם שירה. אולי זה יעזור בטעות גם לי. סוריקטה

06/06/2019 | 10:07 | מאת: .במבי פצוע..

סוריקטה... ... את יודעת ? מאוד מאוד כואבות לי המילים שלך עלייך... נכון יותר לומר שמאוד מאוד כואב לי שכך את מרגישה... ..את יודעת סוריקטה ? שתינו עקרביות טיפוסיות... עקרב זה מזל מאוד מורכב.. ויש בעקרבים גם יצר הרס עצמי לא מבוטל.. ייצר הרס עצמי עצום... את יודעת שאיכפת לי ממך... מאוד !!! כאילו בא לי לומר לך : די כבר איתך סוריקטה, תניחי לעצמך, תפסיקי כבר להתעלל בך... את כל כך יקרה !!!! את כל כך בסדר סוריקטה !!!! ובטח אודי חושב את זה עלייך !!! אין לי ספק בכך... מתוקה שאת אהובה ! בטח שאת בסדר !!!!! שלך, במבי

06/06/2019 | 12:47 | מאת: חטוליתוש

צודקת עד שהיא לא כתבה דברים שבכלל לא יעלו על הדעת מעולם לא הייתי חושבת שיש דברים כאלה כאן.... זה גם היה הבטחון שלי כאן במקום הזה שקראתי ועדיין קוראת לו בית מוגן ובטוח איתך מתוקה חטולית

06/06/2019 | 13:02 | מאת: חטוליתוש

לא יודעת למה מרגיש לי שאת כואבת ומרגישה ""לא בסדר"" את רצויה מאוד וחסרונך מורגש מאוד ואת יודעת שאני אוהבת אותך מאוד גם אם לא תמיד מוצאת את המילים להגיד לך יפה שלי כך תמיד כתבתי לך מפני שהרגשתי את היופי הפנימי שלך ... מעוכה ..כואבת...ובכלל לא במים שלי אבל...לך אין תחליף כאן !! חבל שהחלטת לא להיות ... אבל ....באין ברירה מכבדת כמו שכיבדתי תמיד חטולית

כמה כאב לי לקרוא את המילים, את הפגיעה. גם אני נפגעתי כילדה וכנערה. ואולי מפני שלא יכולתי לסמוך על אמא שתהיה שומרת או בכלל, הלכתי למטפל גבר. מעולם לא חשבתי שאת מפלרטטת עם אודי וראיתי איך את מיטיבה להביא את הצד הילדי וכמה חשוב שיש לה מקום לילדה הפגועה ושהיא יודעת לבקש במילים. אוהבת שירה

06/06/2019 | 16:22 | מאת: .במבי פצוע..

... ???? .. לא יודעת מה להגיד.. כולכן... כל המילים שלכם... .. אתן צריכות לראות אותי עכשיו.. ???? האצבעות מקלידות והעיניים מטפטפות... לא יודעת מה להגיד... ???

06/06/2019 | 22:45 | מאת: חטוליתוש

אולי לא צריכה עוד להגיד אלה רק לקבל את כל המילים שלנו כחיבוק גדול אליך חיבוק אוהב אם לא מפריע לך אוהבת חטולית

הי במבי, 'שפת הרוך ושפת התשוקה'. בלבול שפות, קורא לזה פרנצי. זה בסדר, אינך מטרידה ואני בהחלט שומע כאן את המשאלה לרוך ולא דווקא את התשוקה של הבוגר. זה בסדר. אודי

05/06/2019 | 00:32 | מאת: סנדיי

אני בטוחה שאת מופתעת מהפוסט הזה, גם אני. הרגשתי מחויבות לכתוב אליך, כי הרגשתי שאת חשה מושפלת מכך שאני לא מתייחסת לפוסטים שלך. ההרגשה הזו שלך מאד ציערה אותי, וחשבתי שמן הראוי שאסביר לך את עמדתי. ) לפני שנה הייתי באיזה מקום מרוחק על פני הגלובוס ובגלל נסיבות מסוימות הרגשתי מאד אויטסיידר, זו הייתה הרגשה מאד משפילה, וכאשר קראתי את מה שכתבת, לפתע זה הציף אותי מה שהרגשתי שם, וגרם לי צער שכך את כואבת בגללי. ראשית, מתנצלת אם את פגועה ממני, אבל לא הייתה לי ואין לי כל כוונה לפגוע בך. שנים לא הייתי כאן, וכאשר נכנסתי לפני כמה שבועות, רק ראיתי פוסטים של כאלו שעוזבות, ואחרות שואלות אם הגיע הסוף של הפורום. חשבתי שיווצר כאן משהו חדש, ואודי שאל אותי למה הייתי מצפה, אמרתי מה לא מצא חן בעיני, ומה חסר לי. לבסוף, מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש. העובדה שאני לא קוראת את הפוסטים שלך ולא מגיבה אליהם, היא מכיוון שאני מאמינה שבפורום ציבורי כל אחד קורא את מה שמתאים לו, ומה שלא מתאים פשוט לא קורא. (אגלה לך בסוד שישנם הרבה פוסטים בכל מיני פורומים שאני נמצאת בהם, לרבות זה, שאני לא נכנסת אליהם אף פעם מכל מיני סיבות) העובדה שאין כימיה בין כותבים לא צריכה להעליב. גם בחיים המציאותיים ככה זה, ישנם אנשים שאנחנו מתחברים אליהם יותר, וישנם כאלו שפחות, אממה? בחיים המציאותיים אנחנו נמצאים בדרך כלל בחברת אלו שאנו בוחרים, אלא אם כן אנו נאלצים בגלל משפחה או עבודה לשהות עם אחרים, וכך אנחנו לא במצב שאנחנו נמצאים בכפיפה אחת אם אנשים שאנחנו לא מתקשרים אתם. לעומת זאת בפורום, כולם נמצאים ביחד, וכל אחד זכותו להגיב לכל אחד אחר, וכל אחד זכותו לקרא או לא לקרא מה שהשני אומר. (תארי לעצמך בחיים הפרטיים שאת משוחחת עם שכנה אחת, ושכנה אחרת נעצרת להקשיב למה שאתם מדברים! אבל בפורום ככה זה!) לכן, כל מה שרציתי לבקש ממך היה שלא תפגעי מכך שאני לא מתחברת ואין לי כימיה אתך, זה לא עושה אותך לטובה יותר או לטובה פחות, וזה לא עושה אותי לטובה יותר או לטובה פחות, זו פשוט עובדה, אין לזה קשר עם עבודה שעשית או לא עשית על עצמך, ואין לזה קשר לעבודה שאני צריכה לעשות או עושה עם עצמי או לא עושה. פשוט לא מתאים וזה הכל, לא אומר על אף אחת מאתנו שום דבר, את זו את כי את זו את, ואני זו אני כי אני זו אני (אם שמעת את נאום הבכורה של עומר ינקלביץ תביני למה מכוונות דברים) אז כל טוב ובהצלחה

05/06/2019 | 18:48 | מאת: אביב 22

שוב רחשי ליבך ....ממש אבל ממש לא נעלבתי להיפך .. כתבת ואני מצטטת ... "או כאשר מישהי לא מוכנה שידונו בדרך הטיפול כי זה פוגע במטפלות שהיו לה!!! תגיד לי זה רציני זה? זה צורת דיון? זו השתלטות ממש, היו לך שתי מטפלות היה לך טוב, אתן אז מה? (לא מדברת על מיקה שחוששת מחרדה!!!) מדברת על מי שחושבת שהיא מרכז העולם ומה שמתאים לה חייב להתאים לכולם! ." לדעתי רק אני כתבתי כאן על שתי מטפלות ואם אני טועה אשמח שתאירי את עיני.... על זה כתבתי לך ...לפי המלצותייך בעבר אלי שאת יכולה פשוט לא לקרוא את הודעותיי ושנית ...שאין לי בעיה עם השיח ככה שמעולם לא אמרתי שאסור שיח בתקווה שהוא נותן מקום לכל הגוונים גם לאלה שכמוני בעד הטיפול ... אז אם את דואגת שנעלבתי ממש לא גם לא נעלבתי שקראת לי מרכז העולם ... כן הייתי שמחה אם זה היה באופן ישיר מולי ולא מתחת להודעה לאודי ... ככה כצד שלישי . פשוט ככה למדו אותי לתקשר ישיר ולא בעקיפין .. בכל מקרה הכל טוב ואני שמחה שאנחנו מסכימות על דבר אחד וזה על העדר הכימייה בניינו ...וזה בהחלט בסדר כל זמן שיודעים לכבד אחד את השני במרחב ... ושוב ברוכה הבאה ...

06/06/2019 | 13:11 | מאת: חטוליתוש

הכי נכון לתקשר באופן ישיר ולא ברמזים עוקצניים או מעליבים ובטח שלא להשתלח באי מי מהכותבות.... לא מכובד לא אכנס לתוך השיח שלכן כי לא רוצה שוב להרגיש את הכאב שגרמו לי דבריה של מנדייי הם רק מכניסים אותי סתם לחרדות שלא חסרות לי גם כך... איתך אהובה חטולית

04/06/2019 | 19:04 | מאת: שירה2017

הי אודי, עם ההודעה האחרונה שלך הלכתי הרבה זמן בנסיון להבין ואפילו הבאתי אותה לטיפול. מה שלא הצלחתי להבין היה בדבר ההתעללות ההדדית. את הצד שלי שבא למקום מיטיב ומצפה להתעללות ונטישה כשיחזור של משהו שבאמת קרה ונמשך לאורך זמן אנחנו מכירים. אבל את הצד השני שלו לא הצלחתי להבין וגם לו לא היה רעיון. את הצד שלי המתעלל, אולי זה שהודף כל הזמן ומנסה "לסרס" את המטפל כדי למנוע פגיעה או נטישה, אני גם יכולה להבין. אודי, אני צריכה עזרה. הטיפול תקוע משום שאיני מצליחה לאמץ את מה שהוא מציע. אני לא מתחברת ממש מבפנים לאמירות הטיפוליות ולדרך האחת שהוא רואה כנתיב להחלמה ולכן לא מצליחה לישם. אני לא מצליחה לראות איך משהו עשוי להשתפר, מה שמגביר את היאוש. אני גם לא יודעת איזו עזרה לבקש. מרגישה לא מובנת, מובסת בניסיונות שלי לטפל בעצמי וחסרת תקנה. אני לא יכולה להגיד לעצמי היגדים שאני לא מחוברת אליהם, אני לא יכולה להפנות פנימה קולות מנחמים ודואגים אבל חווה קולות הרסניים ללא הפסקה, כל יום. הם מכפישים אותי, מעבירים ביקורת קשה על עצם היותי ומעודדים אותי לפגיעה עצמית. אני מנסה לרצות אותם, להשיג קצת שקט ונתונה למרותם. הכל קורה בתוכי ובחוץ אני מתפקדת. קשה לי מאוד להתנהל כך אני לא יודעת מה לעשות. מרגישה חלשה ומאוד מיואשת. למרות שהמכלול הוא אני, ההשפעה של הקולות והכוחות הפנימיים גדולה וחזקה ממני. אני זקוקה לעזרה. תודה שירה

06/06/2019 | 09:53 | מאת: סוריקטה

הי שירה יפה, היטבת לתאר. אגלוש לפנטזיה שיבוא מישהו ויפריד ייקח אותנו משם. מכאן. אולי בתור התחלה ליום כיף ושחרור. וחזרה... שלך, סוריקטה

קצת מסובך לי להבין את מה שכתבת לגבי התעללות הדדית...שאודי כתב לך..גם אז כשקראתי לא הבנתי.... כן יש לי כשל בהבנה המוח שלי נדפק כהוגן ורק הולך ומחמיר אבל.... אם את לא מסוגלת ללכת בדרך שמתווה לך המטפל שלך ...ואת לא רואה אייך בדרך אחרת לפתור.... אולי תנסי שוב לדבר עם המטפל לבדוק אולי בכל זאת יש דרך ביניים.. אוהבת אותך חטולית

06/06/2019 | 14:47 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, כן, הפנטזיה לכמה שעות של רווחה נפשית ושקט....וגם הפנטזיה שהכל יעצר ויהיה שקט. שלך שירה

תודה על מילות העידוד, ממש אין לך כשל בהבנה... זה פשוט לא מובן. שלך שירה

06/06/2019 | 18:32 | מאת: סוריקטה

הי שירה, במכוון הזכרתי רק את האפשרות הראשונה. הרברסיבילית, הריאלית, ואולי בעלת המשמעות. סוריקטה

הי שירה, אם את לא מתחברת למה שכתבתי אז - הרפי מזה. לגבי הייאוש שאת מתארת וחוסר היכולת 'להשתמש' במטפל: זה נשמע לי מסע סיזיפי ומפרך לשניכם. הייתי מתחיל בניסיון לייסד מבפנים קול 'לעומתי', אופוזיציה לקולות ההגמוניים הקיימים (כמו ה'היפכא מסתברא' במודיעין. אחרת הכל יישאר בגוון הקודר והנורא הזה. אודי

07/06/2019 | 00:44 | מאת: אביב 22

רציתי לכתוב לך גם קודם את באמת בליבי ... אבל העדפתי לחכות ככה בשקט מקווה שבכל זאת תיראי.. אני מניחה שאני יודעת מה הדרך של המטפל ומבינה את ההתנגדות ... יכולה להגיד לך רק מנסיוני ....שברגע שאני הסכמתי לקבל אותם ולתת להם מקום אמיתי בטיפול ובחיי הם הפסיקו לאכול לי את הראש .. . זה חלק מהתהליך בתור התחלה תסכימי לקבל אותם בואי אליהם בדיוק כמו שכתבת שם למעלה לסנדי ...ואני יודעת שזה קשה אני יודעת שבא לך להרוג אותם ובתגובה הם מחזירים לך את אותו הדבר . את צריכה להכיר להם תודה בלעדיהם לא היית שורדת אני התחלתי מלהסכים לתת מקום לשאלות /בקשות הכי שידעתי בהגיון שאין להם מקום ...כמו נניח שהמטפלת הסתפרה והם רצו לכתוב לה שזאת לא היא הייתה ....נתתי לזה מקום קיבלתי שקט אוהבת אותך יודעת כמה התהליך קשה פנימה וכמה קשה להחזיק את המכלול החוצה יודעת כמה יש רצון לשקט ....וכמה רעש יש לנו בראש יודעת כמה הכמיהה היא לימים נורמלים פשוטים משעממים וכמה כל יום זה כמו שבוע אצל אדם נורמלי שולחת כוחות וחיבוק ושוב בבקשה שימרי על כולך

10/06/2019 | 17:34 | מאת: שירה2017

תודה אביב על התגובה וההבנה. פתחתי הודעה נוספת למעלה כדי שגם אודי יגיב... אני באמת לא מבינה מה זו ה"עבודה" הזו... לדבר אל עצמיים אחרים? אני כל כך מתוסכלת... שלך שירה

10/06/2019 | 21:45 | מאת: אביב 22

אני זוכרת את הימים האלה שכמו קיר בטון עבר בני לבניהם .. בשלב מסויים , פשוט קיבלתי את עצם קיומם ושהם חלקים ממני ....מהשלם שאני לדבר איתם , אני התחלתי בכתב כותבת מילה או שתיים והיד שלי הייתה כותבת כמו בטראנס , זה עדין קורה לי בסיטואציות מסויימות ...אחר כך שמתי לב למילים בתוך הרעש ....הקשבתי לאט לאט כשהסכמתי גם שמעתי אותם מדברים עם המטפלת , היום אני מתקשרת עם רובם לבד בתוך שיח עם עצמי ....זה תהליך זה לא קורה ביום אבל זה קורה כשמסכימים לקבל אותם וכשמסכימים לקבל את הכאב שהם מביאים איתם ואת שאר הרגשות התקועים ....לא פשוט שירה וכן זה עבודה ועבודה קשה ביותר אבל שווה כל מאמץ כל קיר פחד שאת תחצי תרגישי הקלה ...אתך מחזקת ושולחת חיבוק ...

היי ד"ר ,אני מתעניין מאוד וגם לומד בפסיכולוגיה ,ולכן חברים לפעמים מבקשים את עזרתי . אם זאת , יש לי חבר שאפנה אותי לבעיה שאני מתקשה להבין וגם מודאג ממנה. החבר התחיל לצאת לא מזמן עם בחורה ,והוא מתאר דברים באישיות שלה שקצת מלחיצים אותי ,מצד שני אני לא רוצה לתת לו תשובה החלטית לנתק את הקשר מיד ,למרות שהסימנים מראים שיש צורך בזה ,לכן החלטתי לנסות להתיעץ. הוא מתאר בחורה חמודה מאוד ,מעניינת מאוד ,אינטלגנטית ,חובבת בעלי חיים ,ועם זאת הוא מתאר במילים שלו משפטים כמו: "אני יכול לכעוס ולא לדבר איתה כמה ימים ולא יהיה אכפת לה " "אני יכול להראות את כל הסימנים שאני פגוע והיא לא תשאל "למה אתה רצת מדוכדך היום?" או "אתה מרגיש טוב?" או "פגעתי בך בדרך כל שהיא?" הוא מתאר אותה כאישה שמאוד פתוחה שהיא מדברת על עצמה ועל הרגשות שלה ,אבל לא שואלת כלום עליו ועל הרגשות שלו. הדברים האלה מדליקים אצלי נורה אדומה ורצון להגיד לו לברוח . אבל מצד שני אני מנסה להבין האם יכול להיות עוד צד להתנהגות שלה חוץ מהפרעות או אישיות מאוד קצוניות שעולות לי בראש שאני שומע את התיאורים שלו (הפרעת אישיות נרקסיסטית ,סוציופתיה ועוד דברים קיצוניים ..) אשמח לדמוע את דעתך ,האם יש סיבה להגיד לו להשאר ולהמשיך לנסות ? או שעדיף לו לעזוב עכשיו ומהר. תודה ויום טוב .

06/06/2019 | 06:55 | מאת: סוריקטה

הי, התמונה שתיארת מאד מאד חלקית, בכל אופן, ואענה מניסיוני כמטופלת, ומקווה שיהיה לה מקום לצד התשובה של אודי המומחה - מניחה שמתוארת פה החוויה של החבר לאחר זמן הכרות קצר ככל שהבנתי, וזה יכול להיות גם קשור למבנה האישיות שלו. והופה הופה - לא מומלץ לקפוץ מהר כל כך להגדרות ואבחנות. מה גם שהן שם מאד כללי כדי להתאים לאיזה ספר ולכל אחד סיפור אישי וייחודי משלו. ואולי לא בטוח שמומלץ להתערב לחבר יותר מידי בחיים שלו (?) ולכן, כנראה שגם אנחנו כאן לא ניתן הוראות הפעלה, הנחיות, המלצות, בפרט בהמשך לפוסט אחד. איך אפשר לדעת...? ככה אני חושבת. סוריקטה

אולי צריך לתת לה עוד זמן ... במערכות יחסים צריך משהו להרגיש כדי שיהיה אכפת.. ולא תמיד אנשים מולנו מגיבים כמו שאנחנו מצפים מהם להגיב רק זמן יכול לעורר תגובה... חטולית

שלום לך, אני חושב שאין זה מתפקידך להגיד לו. ראשית - אנו לא ממהרים לאבחן סתם כך, זה לא אחראי ולא נכון. שנית - תקשיב לו ותתמוך בו. אל תייעץ לו, בטח לא תוך שימוש במונחים קליניים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם. אודי

03/06/2019 | 23:01 | מאת: שיראל1

יום קשה וארוך ואני עייפה כל כך.

הי שיראל, עכשיו אפשר לנוח... אודי

03/06/2019 | 05:17 | מאת: סנדיי

אולי תמחוק את ההודעות שלי שמדברות על האילוזיות בטיפול, מתוך התגובות אני ממש חוששת שאולי אותן הודעות יש בכוחן כדי למנוע טיפול או לא לקבל את המירב, לא לזאת הייתה כוונתי, אבל זה ממש מדאיג אותי, וכאשר קראתי את התגובות אליהן, חששתי שהן יגרמו למשהו לא רצוי. אהיה כל כך הרבה יותר שקטה נפשית אם תמחוק אותן, וגם אם היו להם תגובות, רחמנא בישנזן שבגלל משהו שכתבתי מישהי לא תקבל טיפול שנחוץ לה, זה מדאיג ומעיק עלי. אם אין לך זמן לעבור לראות במה המדובר, אני מוכנה לעשות את הצנזורה ולשלוח לך בדיוק על מה מדובר, אבל הייתי ממש מודה לך אם היית מוחק, כדי שלא תבא תקלה על ידי. ויפה שעה אחת קודם מצטערת על שאני מטריחה אותך, ומודה לך מקרב לב

03/06/2019 | 12:35 | מאת: סוריקטה

הי סנדיי, אני מרגישה עכשיו אותך זועקת לעזרה. קצת מתכווצת, אולי (?) לפחות כפי שאני מכירה את עצמי – הנה, בדיוק מה שאת מביעה כאן מדבר, בעיניי, את פנטזיית המחיקה עליה אני מדברת. וזה קשור, בעיניי לפיצול בין: טוב ורע; נכון ולא נכון; מסכים ולא מסכים; צודק או לא צודק; מועיל או הרסני; ממית או מחיה; רגשי עליונות VS רגשי נחיתות; או במילים אחרות - אסקופה נדרסת מול רגל רומסת; טרול מול טובטוב הגמד; בשורה תחתונה, מניחה שנמצא כאן אלמנטים של חלקים יהירים, שהם, אמנם קטנים אולי, אבל יודעים להתנפח למימדים גדולים. וכך – צד אחד מצטמצם מאד וצד שני תופס נפח רב. אני מדברת בעיקר על עוצמות של לחלוטין, מאה אחוז, לכאן או לכאן. מעין בינארי, אפס אחד, כזה. הכל או לא כלום. אבל בתכל’ס אנחנו איפשהו ב אההמממ גם וגם וגם. ראי נא - לכמה דברים שאת כותבת אני מתחברת מאד, לכמה ככה ככה, לכמה ממש לא (שזה כמו מאד להתחבר רק הפוך), ולכמה אני אדישה למדי. האדישות, אגב, ייתכן שהיא מבחינת חלקנו הגרועה באפשרויות – לעתים לכאורה עדיפות מכות על היעדר תגובה). ראשית - בואי תראי את הקישור הזה: הקישור מוביל ליו טיוב לכותרת "מנקים אחריך את הרשת UNDO" https://www.youtube.com/watch?v=igAeJ-TPOsg באנדרליין – מה שיצא יצא ואינו בר מחיקה. הוא חלק מאיתנו. We Are Doomed אני יכולה להבין שזה מעורר חרדות. אבל, אולי, גם בר תיקון מסוים. ואז אפשר קצת להירגע. ואולי הזמן, בתנאים מסוימים, גם לו יש אפקט מרפא. וארצה גם לומר - אודי ניסח ‘התנהגות טרולית’ מבחינתי, אפשר לומר זאת גם על חלקים בי (למשל). מניחה שבכל אחד מאיתנו יש כאלה. יש מובהק יותר, ויש סמוי בתוך מורכבות. בעוצמות, תדירויות ומשכים כאלה ואחרים. גם למי שהולך לטיפול – יש בו חלקים שמתנגדים לטיפול. שלא רוצים שינוי. שמתאמצים לשמר את הקיבעון. כשזה מידי חזק, או נופל בעיתוי לא טוב, ייתכן שיש בעיה. ייתכן שפיספסתי – איני יודעת מה גילך, למשל, אם היית בטיפול, איזה, מה ניסית. חסר לי. מניחה שאת אישה. ותראי, קשה לי, באמת שקשה מאד שמדירים חלקים מהאוכלוסייה. שעושים עליהום, נגיד. שנוצר מצב שבו חפצים לרכל מהצד. שאולי גם זה סוג של פיצול. להרגיש גדול על מישהו. מאידך, יכולה להבין מה מזמין את זה. התפיסה שאת מביאה לכאן, סנדיי, אגב, מאד מוכרת (לי). ועוד הייתי רוצה להזכיר שוב שאנחנו איכשהו לוקחים הימור. יש סיכונים ברמות כאלה ואחרות. לא יודעים מראש מה יקרה. אבל כמו שאודי אמר - נדמה לי - מנסים לעשות בחירות באופן מושכל. אעצור כאן. סוריקטה

03/06/2019 | 17:48 | מאת: סנדיי

קראתי מה שכתבת, לא הכל הבנתי... אבל.... אני לא רוצה להכנס כאן לשיחה על מה שכתבתי קודם לכן, מהסבה שזה פורום פתוח לכל מיני אנשים בכל מיני מצבים, ועל פי תגובות שקבלתי (אלו שהסכימו עם דברי) ראיתי שאולי אני יכולה להביא אותם לידי החלטות מעשיות שתזקנה להן. מה שאני כתבתי היה יותר בעניין הפילוסופי של הטיפול, לא כדי לייעץ לפלונית או אלמונית להתנהג כך אחרת. וברגע שהבנתי שהדברים שלי יכולים להניע מצבים שאני לא מעוניינת לקחת עליהם אחריות, והם יכולים להיות מזיקים, אני רוצה שאודי ימחוק אותם. התגובה של אודי על תגובות טרוליות לא היו על אלו, אלא הוא בקש לדעת את דעתי על הפורום, ואת יודעת כמו גז שנשמר בבקבוק, אמרתי בדיוק מה אני חושבת על כמה מהכותבות הוותיקות כאן, (שאגב הודיעו שהן עוזבות), אמרתי את הדברים במלא העוצמה, ועל תגובה אחת שלי שהייתה מאד עוצמתית בקשתי מאודי בפרטי שימחוק אותה, שוב מהסבה שאני לא חושבת שיש כאן איזון ... ואני לא רוצה להרחיב. אבל את תמיד היית מקסימה, וכזו נשארת, ואני בטוחה שכזו תהיי.

הי סנדיי, איני מוחק הודעות לאחר שהן עלו. זה כמו למחוק היסטוריה או להגיד שמשהו שנאמר - לא נאמר... אודי

04/06/2019 | 06:00 | מאת: סוריקטה

הי, אני מהוותיקות וותיקות, והכרזתי שאני פורשת. כעת, עבורי, הדמות שלי כרוח רפאים 'פה', מתוך איזה ניסיון נואש נוסף לאיזון בי, אך נראה שהסיכוי שלי אפסי. סוג של זהו. חבל שכך. אבל זה מה יש. אולי יהיו המשכים כלשהם בעולם. חוששני שכתיבה לאודי מחוץ לגבולות הפורום אינה בחוקי המשחק ואולי תיחשב כסוג של פריצה. לילה טוב (בוקר עכשיו, אני יודעת) סוריקטה

01/06/2019 | 13:07 | מאת: NOT_FOUND

שאלה למומחה. אני בן 24, החיים שלי אינם חיים. יש לי חרדות מבריאות, מהעתיד, מחשבות על מוות. הכל התחיל מפצעים שיש לי בלשון, אני חושש שיש לי hiv,שה כל הזמן סןבב סביבי, הלכתי לרופא, הראתי לו, עשה לי את כל הבדיקות( איידס הוא לא עשה) , עשה לי בדיקות כלליות, ומעבר לכללליות. ( חלבון משלים וכו), הכל תקין ואפילו יותר מתקין. אני ילד שכבר אין לו שמחת חיים, מכון כושר, בית, לימודים- זה הסדר יום שלי. מבחוץ נראה יפה תואר, שרירים, אבל זה הכל פייק דוקטור, אני לא שמח, אני חרד, תמיד בחרדות, לא עושה דברים לעתיד(למה לעשות?אולי אני אמות מחר.) ההורים שלי לא יודעים מזה, הסובבים אותי לא יודעים, אף אחד לא יודע דוקטור. אם אמא שלי תדע היא פשוט תיבהל ותשתגע. אני גר בעמק יזרעאל, אנא תכווין אותי מה לעשות. הרופא משפחה מזלזל בי בגלל שאני צעיר, שכביכול מה לי ולבדיקות דם? למה אני בכלל בא לבדיקות?!?לדבריו אני לא אמור בגיל כזה לבוא. לפני החרדות הייתי ילד נורא שמח, שאוהב את החיים!והיום אני חצי בן אדם . אשמח לדעת איך אני ממשיך את חיי מכאן.למי לפנות?

02/06/2019 | 14:41 | מאת: חטוליתוש

היי לדעתי רופא פה ולסת יוכל לעזור לך עם בדיקות מקומיות וגם בדיקות מקיפות..זה יכול להיות גם זיהום ...לא חייב להיות מה שאתה חושש ממנו... קבע תור לרופא ותיבדק ..גם רופא משפחה יכול להפנות אותך לרופא מומחה לצורך הענין אם תתעקש על בדיקות והפניה לרופא ממוחה.. ובנתיים תשתדל לא להכנס לסרטים.. חטולית

שלום לך, פנה לפסיכולוג המתמחה בעבודה עם חרדות. הדבר ניתן לטיפול. אודי

24/05/2019 | 09:16 | מאת: אביב 22

הי לכולם , אולי הייתה כאן אחת הדוגמאות הטובות ביותר שניתן להמחיש ..על קשר על מילים ...על באגים במערכת. ואני אסביר,לפני כמה שנים ב2016 שסנדי נכנסה נבהלתי מהאיך....הפעם אני מבינה את האיך אני יודעת בדיוק מאיפה הוא בא ומה הוא עשה לי ....כיווץ מהפחד ....אז מתוך הכיווץ והעלבון הגבתי בכעס ותוקפנות... הפעם כשסנדי נכנסת ועקצת מההתחלה לגבי ..😊😀 כמובן לא בגלוי לא עם שם לא בשיח מולי כי אם ..אודי אתה תוכיח אותה .... לרגע התכווצתי זכרתי למה ומה המקור וזהו ..... היפה סנדי שבזכותך אני רואה עוד מתנות של הטיפול ,ממליצה לך זה עוזר .... לגבי מה שכתבתי למטה ,שיראל ממש לא כעסתי או נפגעתי מדברייך כתבתי שיש מי שכותב מכאב ... אני אסביר יותר מדוייק למה התכוונתי ולא סנדי לא כתבתי שלא מותר שיח כתבתי שזה שיח של כן לא שחור לבן ... שימי לב לרחשי ליבך כשאת שופטת את האחר... כתבתי שזה סהכ פשוט יש סוגים שונים של טיפולים סוגים שונים של מטופלים וסוגים שונים של מטפלים ......כמטופלים כפי שאני רואה את זה ומי שלא נראה לו זה בסדר ...יש לנו אחריות בטיפול . א-לשמור על עצמיינו ולבחון את הקשר ב-לשים לב אם הבאגים שלנו לא משתחזרים בקשר ושוב לדוגמא כאן -כשאת סוריקטה נכנסת בי דיברת מתוך כאב מצוקה צורך מאוד אנושי ודיברת בצורה אישית מול הקשר של שתיינו -נפגעתי אני אנושית אבל לא כעסתי כשאת סנדי(ואני אוהבת לפנות ישיר ולא בעקיף )נכנסת בי בקטנות בשקט פעם זה הפחיד אותי מתוך הבאגים שלי היום זה משעשע אותי ואני דווקא די סקרנית לאן זה יוביל את הקבוצה ....חייבת להגיד שאני אישית זכיתי לראות את הצמיחה שלי בזכות הכתיבה שלך אז תודה סנדי וברוכה הבאה

02/06/2019 | 14:48 | מאת: חטוליתוש

אביבושששש כמו תמיד אהובה את גדולה מהחיים !!! נפלא לראות ולשמוע כמה את גדלה מתוך הטיפול רק למקומות טובים יותר !! הלוואי עלי.. כמה טוב שאת כאן טוב וטוב לי על הלב..💞 חטולית

03/06/2019 | 15:48 | מאת: סוריקטה

אביב, העניין הזה של השינויים. אני לא בטוחה עד כמה אני מצליחה לראות אותם ועוד באינטרנט. לגבי השחזורים - מאמינה שיהיו תמיד, ברמה של התגובה האוטומטית. לפחות כפי שאני מכירה ממני. השינוי מבחינת איך שאני תופסת את זה הוא: 1. בהיות במצב פחות חרדתי באופן ממוצע. רמת חרדה גבוהה תגדיל את הסיכוי וכן את עומק השחזור. 2. משך ההתאוששות וההשתקמות באם כבר חל פירוק ושבר מסוימים. 3. להכיר את התגובה האוטומטית, ופה אני אישית רוב הפעמים בוחרת לא לשלוף אותה באימפולסיביות (בכל מקרה, אצלי, לרוב, אני לא יודעת מה קורה במיידי), לחשוב על מה שקורה ואז אולי כן או לא להגיב ואיך. לרוב. לפעמים גם השסתום עף. סוריקטה

הי אביב, בהחלט מתנות. אודי

24/05/2019 | 07:45 | מאת: סנדיי

1. לא היה עדיף אם היית בכמה משפטים מסביר את השיטה והדרך. הרגש, איזה רגש, מי מופעל, איך מופעל ולשם מה מופעל. מה אמיתי מה אשליה? 2. אני אישית, לא משנה באיזה דרך וכיוון, נפשי, פיזי, משפטי, תעסוקי, לעולם לא אלך כמו עזה עוורת, ותמיד אבקש אסבר, למה כך ולא אחרת. וכן, אפגע הרבה מאד פעמים, ונפגעתי אוי כי לא הבנתי או אולי כי הבנתי יותר מדי טוב 3. אולי 1+2 לעיל, מסבירים האחד את השני, ואולי התגובות של הכותבות כאן הן כאלו שאולי המצב הנפשי שלהן דורש יותר רוך ודווקא אי ידיעה, ודווקא התרפקות מלאה, לא יודעת, אז אתה שנמצא כאן שנים אולי אתה זה שמווסתט, אם כי נראה היה שדברים מתפוררים, אבל כפי שאני קוראת את הדברים עכשיו, וזאת עוד לאחר הצנזורה שלך, (שאני מודה לך עליה) אולי באמת הכניסה צריכה להיות מזווית אחרת, ואני לא יודעת אם אני שם. בהחלט צריכה עזרה, וחשבתי להעזר, אבל כל אחד עם מה שמתאים לו.

02/06/2019 | 14:59 | מאת: חטוליתוש

בשאלה מספר 3 שלך נמצאות התשובוץ שלך על ההתנהלות של הפורום.... כך לפחות אני מרגישה וגם לפי הצרכים האישיים שלי ונכון ...אודי למעשה שומר כאן על כולן ביחד וגם על כל אחת בנפרד לפי היחודיות שלה וזה הכי מכובד בעיני אם לא היה כך לא הייתי נשארת כאן..זה הבטחון הכי גדול שיש לי כאן... הוא מסכים לכל שיח רק לא לתוקפנות גם אם היא מוסוות ובטח שלא לפגוע .. מהבטחון הזה שהוא מקנה לכל המשתתתפות כאן הן נמצאות כאן .....כל אחת היא עולם ומלואו ואין לזלזל באף אחת אפילו ברמיזה קטנה ולא ברמיזה עוקצנים... שיהיה שבוע טוב לכולן חטולית

03/06/2019 | 12:44 | מאת: סוריקטה

הי סנדי, אני לא בטוחה שתמיד אפשר לדעת להבחין במאה אחוז מה אמיתי לחלוטין ומה אשלייה לחלוטין. איכשהו אולי אנחנו חיים במעין אשלייה מסוימת (של אי פגיעות, כל יכולות), שאחרת נהיה אפופים בחרדות מופרזות ולא נמשיך לשום מקום. אז נראה לי שניסיון להשגת ביטחון של מאה אחוז, ופחות קבלת חלקיות, יימצא את מקומו בתסכול ובחרדות. כנראה שאנחנו במינונים של גם וגם. אולי צריך לבחון את המאזנים. אני גם חושבת שבכל אחד מאיתנו, בהיותנו בני אדם, אפשר למצוא את שדות הראייה המתים (עיוורון). מנסה לעזור לך. סוריקטה

03/06/2019 | 13:12 | מאת: סוריקטה

מניחה שאת, סנדי, מכירה את 'הנחשול' והתלמידה שם שאיכשהו גילתה שהיה שם משהו לא תקין ונחשף הניסוי. אני יכולה להבין מדוע תחושות כאלה עולות, ומתי אנחנו לוקחים את התפקיד של אותה תלמידה. מכירה איכשהו אותי שם. בהקשר השואתי שלי. אבל אולי זה לא מה שמתרחש בטיפולים באופן גורף? בכל מקרה, אולי צריך קצת להיזהר מהקטע של השלהוב, ש(גם) עולם האינטרנט מלא בו. סוריקטה

03/06/2019 | 15:23 | מאת: סוריקטה

הי שוב, ועוד מחשבה לגבי ה'טוב מידי' שהזכרת, סנדיי. אולי אולי ברגעים כאלו (בהם אנחנו מבינים 'טוב מידי') התפיסה שלנו פחות גמישה והיא די חסרת פשרות ופחות נותנת מקום לספקות, ואז אולי יש לחשוד בה. לא אמרתי נכון או לא נכון. צודק או לא צודק. יש אנשים עם חוש ריח פנטסטי. אבל מספיק שיש פרגמנט קטן של סיכוי לטעות. בכל אופן, מדברים כאן על שינויים. לומר את האמת - בעיניי, השינויים זה לא איזה מהפך. הבנאדם נשאר הוא. לא הופכים לאיזה משהו ממש אחר. לא כל שכן בפרק זמן קצר. יש הטמעה. ויש סיכוי שתחלחל לשכבות עמוקות. ואז אפשר לדבר על סוג של שינוי. תפיסתי בעיקר. בקצבים שלי מדובר על הרבה מאד מאד שנים. ההתקדמות שלי, נגיד שיש כזאת (ואני כותבת כאן כעת כרוח רפאים) היא איטית ביותר. לאור מה שכתבת, סנדיי, גם אני תוהה האם, למשל, פלירטטתי פה עם אודי (?!?!). הנה עוד אחת מהסיבות בעטיין המעטתי בפתיחת הודעות חדשות, כך גם באיחולים או התפעלויות. בגלל הדהוד הקול הזה בי. לאי ידיעה יש אפקט הגנתי, אני מניחה. וכנראה שכן משנה מי מניח את המראה (בעינייו), אם מעז, ובאיזה עיתוי וגם באיזה אופן ועוד ועוד. סוריקטה

הי סנדיי, מאחר ואין תשובה אחת 'מהספר' - הרי שלא אוכל להשיב לשאלתך... אומר באופן כללי שטיפול מתרחש בתווך שבין מציאות ודימיון, במעין אזור ביניים, שבו מציאות ואשליה מתערבבים, כך שלא ניתן להשיב בפשטות לשאלתך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולעוד שבוע (בו אהיה בכנס הפסיכולוגים הקליניים, שם אעביר סדנה לכל ארכו). נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון הבא (לא הקרוב). שמרו על עצמכם, אודי

יותר מידיי מלל...כמו אש בשדה קוצים...אודי, מקווה שלא מעמיסה גם יותר מידיי.. רק לומר שתקופה ארוכה טוב לי..טוב לי עם המטפלת, לא מפריע לי כבר כשלא נפגשית כי תמיד יש תאריך יעד גם אם רחוק. ולמדתי המון מהטיפול. והנה רוצה להשאר בטוב. ולא רוצה לעזוב את הטיפול, לא בגלל תלות או שחייבת, בגלל ההרגשה והפינה שלי שכה חשובה לי. וקשה גם לי לקרוא משפטים מסויימים פה. מקווה שתהנה אגב שבוע הבא! שתפיק את המירב. ותחזור בכוחות מחודשים למרות שהיום העמסנו... אגב לאט לאט אולי יש פה הסכמה שטיפול טוב לסוג מסויים של אנשים ולאחרים לא וזה בסדר???. כנס מועיל!

הי מיכל, שמח לשמוע! יש שריפות, היה ל"ג בעומר... ולפעמים יש אש חמימה באח. זה רק עניין של מינון, זמן ומקום... אודי

23/05/2019 | 18:44 | מאת: סנדיי

טוב אודי, אם חשבת שהפורום גוסס, או ישן, או שותק, וואלה, הכנסתי לך כאן רוח פרצים! אבל האמת, חשבתי אולי שיבנה משהו חדש, אבל אם זה יהיה העתק של הקודם, (בזמן שהייתי פה לפני כמה זמן זה היה.... נראה לי המון המון זמן) אז מה בעצם עשינו? אלא מה? אמרת לענות על המקום? כאילו זה מה שישנה, ללכת כאן מכות? הרי המטרה של הפורום היא לא בדיוק זו, שאלת מה הציפיות שלי, הבהרתי אותן, בהחלט גם ניתוחים מעמיקים על הפסיכולוגיה וגם על שיטות וגם על בעיות ספציפיות, אבל לא בדיוק מקום של שיטור לכל מיני הטרדות לכל הסוגים והמינים... מקסימום, לא יתאים, לא אכתוב... לי זה נשמע תת רמה ממש מכל הבחינות כל מיני דברים שאפילו נכתבו כאן לאחרונה, ושוב לא מדברת על מי שמדברת על כאב, מדברת על מי שעולה לה בחיים להטריד מינית מטפל, אחרת זה לסתום לה את הפה, כי בלי לדבר בצורת תת רמה שכזו, אז זו סתימה טוטלית. או כאשר מישהי לא מוכנה שידונו בדרך הטיפול כי זה פוגע במטפלות שהיו לה!!! תגיד לי זה רציני זה? זה צורת דיון? זו השתלטות ממש, היו לך שתי מטפלות היה לך טוב, אתן אז מה? (לא מדברת על מיקה שחוששת מחרדה!!!) מדברת על מי שחושבת שהיא מרכז העולם ומה שמתאים לה חייב להתאים לכולם! סוג של כתיבה כזו דרדר את הפורום, ויש לי הרגשה שלשם זה בדיוק הולך.

24/05/2019 | 00:25 | מאת: אביב 22

מרכז העולם זאת אני ....וואלה תודה את יודעת מ2016 שנבהלת כי אודי א ר לך שאת קיבלת עלייך תפקיד מתוך היותך קרבן ...עקצת עקצת פגעת ונעלמת ... מה שלא לקחת בחשבון יקרה זה שאני בטיפול מטיב שלימד אותי להפסיק לפחד מכוחניות ישירות ושאר מילים ...ולראות את הקרבן הקטן שבתוך האדם... אז ,אז ב2016 כתבת לי שאם לא נוח לי לקרוא הודעות שאני לא יקרא את מוזמנת מראש לקבל את המלצתך ולהמנע מלקרוא את הודעתיי. ואז גם האשמת אחרות בקנאה נראה לי שטיפול לא יזיק לך . וכן אני מרכז העולם וטוב לי שם ....זה פוגע בך באיזו דרך ???,

הי סנדיי, הפורום חי ובועט :-) איני רוצה מכות כאן. אני רוצה שיח מכבד ופתוח. אפרופו מכות: הייתי היום באימון קרטה (יש לי חגורה שחורה), ואחד העקרונות החשובים באומנויות לחימה היא - להמנע מקרבות, אם לא צריך. יש בכתיבה שלך משהו קרבי, פסקני ונחרץ, שמזמין לריב. אני לא בטוח שזו כוונתך ולא בטוח שזה טוב... אודי

23/05/2019 | 18:10 | מאת: שירה2017

אני מזכירה שההודעה שלי מחכה להתייחסות שלך מיום שלישי, ממש לפני שהלכת. חשוב לי שתגיב אם אפשר. תודה

הי שירה, היא זכתה להתייחסותי :-) אודי

23/05/2019 | 18:08 | מאת: שירה2017

מכל המילים כאן בא לי רק לצעוק, מכל ההודעות הארוכות, מכל ההסברים המלומדים, מכל ההשערות וההוכחות והתוכחות... הכל נכון וכלום לא נכון ומי שמבקשת מחקרים אמפיריים מוזמנת לפנות לגוגל סקולר, ואיך אפשר בכלל סנדיי להגיד שלא צריך לדון בסוגיה אמוציונאלית כשאת בעצמך כל כך סוערת ואמוציונאלית. כל הכתיבה הזו כאילו אלה פסקי דין, מי המשיב ומי התובע... הנחרצות הזו. מניחה שכל מי שכאן וכל מי שבטיפול עוברת תעצומות נפש אל מול בור החסכים וכל הסוגיות של אותנטיות ותשלום עולות שוב ושוב. אבל אף אחת לא נחרצת. הכל נכתב בכאב. אני לא מצליחה בכלל לזכור הכל או לקרוא הכל או להחזיק את הכל.

הי שירה, הנה, כתבת בהיר וברור, וזו לא נשמעה לי צעקה, אלא משהו קומוניקטיבי וחשוב. אודי

לא חושבת שיש שאלה בעניין התועלת שטיפולים נכונים פסיכולוגיים יכולים לעזור... לא פחות מאשר כל תחום אחר ברפואה! ישנם מצבים אשר הפסיכולוגים עושים בהם ניסים ונפלאות ממש... אבל זה לא אומר שצריכים להסכים עם כל דרך, וגם אם דרך מסוימת עומד בבסיס של התאוריה, עדיין אפשר לחלוק עליה. הכל זה עניין של נסוי, טעיה, לימוד, חקירה, והסקת מסקנות והתחלה של הכל מחדש. שום דבר לא סטטי, קדוש שלא יכולים לדון בו בעצם מהותו. אם נסתכל בשלושים השנה האחרונות על השינויים הרדיקליים שנעשו בכל כך הרבה תחומים, לרבות מערכת המשפט, דברים שהיו אסורים – משכב זכר, מעשה פלילי, והיום תנסו למצא מישהו שיעז לדבר כנגד התופעה. עניינים של אחריות, ורשלנות, וכשרות עמידה, ומה שפיט ומה לא שפיט, כמו במטוטלת משתנה הלוך וחזור. ברפואה, בסרטן, אילו פריצות דרך, אילו מקרים שהיו אבודים לחלוטין, והיום אחוזים עצומים מבריאים. השתלות, שפעם לא היה סכוי לא למושתל ולא לתורם, והיום דברים כל כך שונים. אז גם בפסיכולוגיה מותר לבדוק, להסתכל, לראות, לא ללכת עם ראש בקיר, לנפות, להוציא את המוץ מן התבן, הן באופן סובייקטיבי והן באופן אוביקטיבי, לראות רווח מול הפסד, תועלת מול נזק, ותופעות ארוכות טווח, אחרי שכבר התאזנו, אני חושבת שאת הדיון הזה צריכים לנהל ללא אמוציות, בצורה אמפירית, אם כי בנפש קשה מאד לעשות מדע מדויק, ועם כל זאת אני חושבת שאפילו לחברי הפורום, שלא מדובר על ילדים קטנים, הרבה כבר סבתות, יש בהחלט פרספקטיבה לראות דברים. אני חושבת שדיון אמיתי יכול להיות פורה וטוב הן למטפל והן למטופל, אין פרות קדושות באף מרעה, בכל אפשר לדון, ואין תשובות שחייבות להיות כי ככה זה, על הכל אפשר לדון, לקבל או לא לקבל, אבל חייבים להגיע עם ראש פתוח, לרבות מטפלים! כמובן שנדון בדרך 'הטהורה' שבה הפסיכולוגיה מאמינה ולא בסטיות כאלו ואחרות של מטפלים שלא עשו עבודתם נאמנה, מקובל עליך אודי? אני חושבת שדיון שכזה יכול לעזור מאד בטיפול, למטפולת שלא ירגישו שלוקחים אותם כצאן לטבח.

היי מנדייי לא יכולתי לקרא את רוב הפוסטים הארוכים שהכתבו בגלל קשיים בראיה אבל זכור לי שכתבת שאת רוצה סיעור מוחות... נראה שקיבלת אותם אולי אפילו מוקדם מאשר חשבת לא אוהבת את ההתבתאויות שלך על הקשר של הבנות שכותבות כאן בפורום ביחס לאודי... לטעמי ירדת נמוך בכוונה רקנכדי לגרום לכולן לצאת ולהגיב לך כי הרי זה מה שחיפשת...!!!! לא אוהבת את המשחק שלך!! גרמת לי להתחרט שאני אלך שוב לטיפול...לא כולן עיוורות וחסרות אבחנה לידיעתך !!! ובמצבי הנפשי עכשיו כבר לא בטוחה שאלך חטולית

הי סנדיי, אני רק מבקש שהכתיבה לא תהיה 'טרולית'. שימי לב לכלל השלישי בכללי הפורום. אפשר ומותר לדבר על הכל. אני מבקש שזה יהיה תוך שמירה אחד על השני, בכדי שהמקום ירגיש בטוח. יש לך דברים רבים וחכמים לתרום לשיח. שימי לב לא רק לתוכן, אלא גם לצורה. אודי

23/05/2019 | 14:15 | מאת: אביב 22

טוב אם אני עוד כאן כנראה שלא יכולה לשתוק. סוג של הרגל ....😊😀 קראתי רק חלק כי בנינו למי יש כוח לקרוא כאלה אורכים ..אז סליחה מראש אם לא מדייקת ... יש שיח על טיפול רק שהוא נשמע כמו הכותרת כן לא שחור לבן ...ומה באמצע ומה בן לבין ומה קצת יותר לעומק.. יש מי שכותב מתוך הכאב שלו יש מי שכותב סתם מתוך השאלה (לדעתי אף פעם אין סתם ...יש לי השערות על העיתוי,וסוג הפורום אבל זה ממש לא חשוב ) מטפל הוא איש מקצוע.. לכן הוא מקבל כסף מה הבעייה עם זה ???? למה הכסף שלו בצבע אחר מכסף של עו"ד שנתתי לו במכה עשרות אלפי שקלים ובסוף בגלל פאשלה שלו הדיונים נדחו ונדחו ושוב הייתי צריכה לשלם ...ואז פשוט לקחתי בעל מקצוע אחר זה בסדר ??, העניין נורא פשוט יש סוגי טיפולים יש סוגי מטפלים ויש סוגי אנשים שלהם סוגי באגים שונים .. לקשר כן גם טיפולי צריך זוג כמו בטנגו ....ככה שלכל צד יש אחריות ... האחריות של המטופל מעבר למקום שלומד לראות את הבאגים שלו (העברות השלכות וכו...) יש לו עוד אחריות -לא להיות במקום שרע לו...אף מטפל לא קושר אותכם בכוח ....(חוץ מאלה וכן יש כאלה שהם באמת לא ראויים להקרא מטפלים -כאלה שפוגעים ומתעללים במטופל -חריגים ) אנו מדברים על הכלל ... אז השאלה שמעניינת אותי למה אתם שם ??? ולמה לחשוב שאם לכם לא טוב גם לאחרים לא טוב.. אני עברתי שתי מטפלות והם הצילו לי את החיים ....ובעצם למי אכפת ,לי טוב אז מה זה צריך להטריד את השני ....פרגנו זה לא עולה כסף כל אחד ומה שעושה לו טוב ... לא טוב לכן אל תהיו בטיפול ....וטיפול זה ממש לא כן לא שחור לבן ...הוא הרבה יותר קצת חומר למחשבה ....ממי שהטיפול עשה ועושה לו ניסים ויודעת שהמטפלות שלי נמצאות איתי וכן ברבים כי גם הרודמת עדין שם עבורי ...דרך אגב גם בלי כסף ...כי אכפת להן ממני אכפת להן שיהיה לי טוב והן רק קביים ומעולם לא הבטיחו לי כלום ...ובטח לא גן של שושנים ...הן רק הבטיחו שיהיו שם ויצעדו איתי במסע שלי בקצב שלי בדרך שלי וינסו לעזור ...במקרה שלי זה גם הצליח .

23/05/2019 | 18:32 | מאת: שיראל1

אביב היקרה, לא הייתה כוונת פגיעה בדבריי. דבריי נכתבו אך ורק על סמך חוויות שלצערי חוויתי בעבר. ולצערי טופלתי לפני שנים לא מעטות ע"י פסיכולוג ,שהיה הרבה מעבר ללא ראוי ושעבר עבירה, שאינני מעוניינת להרחיב עליה, בזמן הטיפול בי. ומאוד מאוד נפגעתי מכך. אינני שוללת את עצם הימצאות מטפלים ראויים , אני שמחה בעבורך שזכית להיות מטופלת על ידי מטפלים שכאלו. כי אני שנים לא הייתי מוכנה ללכת לטיפול בגלל אותו מטפל מהעבר והיה קשה לי לתת אמון בעולם הטיפול בכלל. אני מאמינה ויודעת, שיש גם מטפלים טובים. לצערי, אני אישית לא פגשתי הרבה כאלה. ורק המטפל האחרון שאני כרגע מטופלת על ידו נראה לי כאחד כזה שאני יכולה לאמר שבאמת אכפת לו. והלוואי שהייתי מגיעה אליו לפני שפגשתי את המטפלים הבעייתיים שטופלתי על ידם.

24/05/2019 | 01:04 | מאת: אביב 22

שמחה שאת כאן וכותבת ...כן זוכרת את הקושי מול המטפל הקודם ועצוב על כך ... מניחה שלא פשוט להתחיל שוב טיפול לסמוך ולהאמין שנפגעת בעבר . אבל תראי למשל הרגע .. אודי דילג על ההודעה שלי .. תוסיפי לזה את מה שכתבה עלי סנדי מנדי למעלה שאני מרכז העולם (חחח וזה לא העקיצות הראשונות כלפי מרגע שהגיע לכאן במקרה דקה אחרי שעזבתי) ...ופעם לפני הטיפול הייתי נופלת למקום קרבני שהנה לאודי כבר לא אכפת ממני והוא ממהר לסגור ושכח אותי .... ובמקום אני מכירה את אודי ...הוא דילג כדי שאענה לך כדי שיהיה כאן שיח... אז מה שהתכוונתי יקרה שגם לנו כמטופלים יש אחריות וכשלא היה לך טוב הלכת ...ובאמת יש היום המוני סוגי טיפולים כל אחד יכול למצוא את מה שנכון לו ...בהצלחה .סומכת עלייך שתמצאי את הדרך שנכונה לך..

23/05/2019 | 13:45 | מאת: שיראל1

היי שוב... מטפל טוב בעיניי, הוא אחד שיודע לשחרר. מטפל טוב, לטעמי, הוא כזה שמבין שתפקידו לשמש כקביים, לתקופה מסויימת, ואז לשחרר את המטופל לחיות את חייו. מטפל שמבין שהתלות עלולה גם להיות בעייתית, היא טובה לטיפול עצמו, אבל המטופל חייב לקבל את הכלים ולחדש את היכולת לחיות את חייו באופן עצמאי, ללא תלות במטפל. אינני מאמינה בטיפולים שנמשכים יובלות, היכן השחרור, הרי ברור שהתפתחה פה תלות שאינה בריאה ושמזיקה למטופל. הקביים נועדו להיות זמניים, וכך בעיניי גם הטיפול. פגשתי בחיי מטפלים איומים, ולצערי גם אחד שביצע מעשה רמיה, ושלצערי טופלתי על ידו. ופגשתי גם אחרים, אם כי לצערי, לא רבים, שניכר שכן עדיין אכפת להם. בטיפול הנוכחי אני כן חשה אכפתיות אמיתית מצד המטפל. (אם כי מקווה שזה לא זמני, ושהשחיקה המקצועית לא תיקח ממנו את האותנטיות ואת הכנות שהוא מפגין בשלב זה). למען האמת, אין לי מושג למה כתבתי את הדברים האלה...

23/05/2019 | 22:10 | מאת: חטוליתוש

כנראה שהלחץ שהופעל כאן יצר את הצורך לכתוב רק זיכרי שאת לא צריכה להרגיש הזדהות עם כל דבר כי יש לך את האישיות הנפלאה שלך ואת הדרך שלך את ההבנות שלך חטולית

הי שיראל, הגיוני לגמרי מה שכתבת. אודי

24/05/2019 | 09:32 | מאת: אביב 22

והכי שמחה שכתבת ...ושוב כואב שנפגעת מקווה ומאחלת לך תיקון בטיפול הזה .

אודי, מאוד קשה לי לקרוא את מה שחלק מהבנות כותבות כאן. אני מחבבת את סנדיי והיא זכורה עוד מעבר (כן סנדיי אני מאוד מחבבת אותך ואת סופר חכמה ואסרטיבית) וטלאור גם היא מאוד חכמה ומתנסחת נהדר. אבל נורא מפחיד לי לקרוא את מה שאתן כותבות. גם אני חרדתית ויש לי הרבה חרדת נטישה. ויש לי הרבה פחדים שהמטפלת שלי תעזוב אותי. אבל, המטפלת שלי אף פעם לא מכרה לי אשליה שאכפת לה. היא לא מביעה כלפיי משפטים שגורמים לי לחשוב שהיא "אוהבת"אותי. והיא באמת זמינה לי בעיקר בשעה שלי, אבל עונה לי שאני מסמסת. אני לא מרגישה שאני צורכת זנות רגשית. ואני לא מרגישה שאני קונה אכפתיות ממנה. המטפלת לא חושפת בפניי שום דבר מחייה האישים ואני גם לא שואלת, כי אני מבינה שזה הקשר. והיא צריכה לשמור על עצמה, וגם היא לא מכריחה אותי לספר דברים שאני לא רוצה. ומכבדת את הגבול שלי. אני נבהלת לקרוא את מה שכותבים כאן.

23/05/2019 | 17:29 | מאת: סנדיי

בקשו שאעיר דברים בו במקום שהם קורים, אז הנה אני עושה את זה. כן, כאן בפורום ברגע שאיזה דיון לא מוצא חן בעיני הכותבים, הם צועקים 'הצילו' לפעמים מכניס לחרדה, לפעמים פוחדים מהרעשים, מכל מיני דברים ומנסים לסתום את הפה לכותבים אני מבינה אותך ממש ממש ממש. אבל מיקה הדרך להתמודד היא פשוט לא לקרא! אי אפשר בפורום ציבורי לא לאפשר דיון פתוח על עניינים שחשובים לחלק מהקוראים אני ממש מבינה את ההרגשה שלך, ולכן בדרך כלל הכותרים מביעים את מה שיהיה כתוב בפנים אז פשוט אל תקראי, אל תשתתפי בדיונים שלא עושים לך טוב אבל אי אפשר להתנהל כאן כמו 'קאצ'קעס', חייבים לאפשר לפורום להתנהל בבגרות, וגם בדיונים שלא תמיד נעימים וטובים לכל אחד. שיהיה לך טוב, וביננו, דווקא לאחת כמוך שכל כך חוששת מפרידה מהמטפלת, אני חושבת שהדיונים הללו יכולים רק להיטיב אתך, אבל אם לא עושה לך טוב, פשוט דלגי, המשיכי הלאה יום נפלא שיהיה לך

23/05/2019 | 18:07 | מאת: סנדיי

כתבתי הודעה והיא נמחקה אז אחזור בקצרה. אם יש לך מטפלת כל כך נפלאה, אז אשריך, אל תתיחסי למה שלא טוב אצל אחרים אלא תשמחי על מה שטוב אצלך. על מה שאני ואחרים מדברים זה סוג של רגש שמטפל מעורר אצל מטופל בתור כלי טיפולי באופן עקרוני כדי שיוכל לעזור למטופל, אבל אצל המטופל הרגשות הללו מיוחסות בצורת אשליה למשהו אחר לחלוטין, אשר כלל לא קיים בטיפול, ואשר לדעתנו בטווח הארוך הנזק שלו גדול על התועלת, ואנחנו חשות ששימוש בכלי כזה, למרות שהוא טיפולי, יש בו מן ההונאה כלפי המטופל, ולא כל אמצעי כשר למען מטרה תהא המטרה טובה ככל שתהיה. הנדון כאן הוא על האמצעים שהמטפל משתמש בהם כדי לעזור למטופל, והאם כל הדרכים כשרות, זה לא וויכוח אישי, זה משהו עקרוני שהרבה מתורת הפסיכולוגיה בנויה עליו, תילי תילים, וחלק מאתנו לא מסכים עם התאוריה הזו, ועל כך אנו רוצים לדון כמובן שכל אחת מביאה לדיון את הניסיון שלה בחיים, אבל השאלה היא גם פילוסופית ולא רק טיפולית

23/05/2019 | 19:25 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, שמחה לראותך כאן (למרות שאני די פורשת) נסי לזכור שנכתבו כאן דברים שונים ומגוונים לאורך זמן ולעשות שקלול. לפעמים אפשר וזה עובד. לילה טוב, סוריקטה

23/05/2019 | 22:06 | מאת: חטוליתוש

מיקה אהובה גם אני מרגישה ככה הכל התהפך למשהו שמעולם לא היה וצר לי מאוד מתחיל להבהיל אותי שוב ללכת לטיפול ואני חושבת שאודי היה בסדר גמור לאורך כל הדרך חטולית

הי מיקה, אני מסכים אתך שיש משהו (וכתבתי על זה למטה) שאני רואה כלא אחראי ואף מסוכן בדברים שנכתבים כאן. אני מקווה שהדברים יתאזנו. עובדה שי שכאן גם קולות נוספים, כך שזה בסדר. אודי

אודי וכולכם.. למרות שההודעה שאכתוב שיפוטית ,אני בוחרת לכתוב ולהביא אותה היות ונפגעתי.. נפגעתי במובן של ההרגשה ש'סתמו לי את הפה' אודי... לא יודעת מה לומר לך.. קרה משהו.. כן.. אתה יודע מה אודי ? אני כן יודעת מה קרה.. אני מרגישה שמנדיי סתמה לי את הפה.. כן... סתמה לי את הפה ,ולא רק את הפה.. סתמה לי באיזשהו אופן את הלב במה שקשור אליך אודי.. לדעתי מאז שהיא נכנסה לפה והציגה את ציפיותיה מהפורום.. המילים שכתבה.. האופן... לא יודעת אודי... מאז מרגיש לי שאני צריכה לשים אפוד מגן ממך.. אני מרגישה שהיא קילקלה לי משהו.. מה ???? אז ככה: בהודעה מה 6/5 כתבה : פרק ב' על הציפיות שלי 06/05/2019 | 07:36 | מאת: מנדיי אינטראקציה בין אודי לבין המשתתפות או קיי אודי, רוצה או לא רוצה, אתה בעמדת מפתח, ומה זה אומר? אחלק את זה לכמה עניינים. כל אמא אוהבת את כל ילדים, אבל מכמה מהם היא נהנית יותר, ואם היא לא מודה לעצמה בלב את זה, אז בנוסף לכל היא גם שקרנית, כי אנחנו בני אדם. אבל אמא חכמה לומדת שלא להראות לכולם ממי היא נהנית יותר ולמי היא קשורה יותר, ובפרהסיה מתמקדת באהבה שבעצם נתונה לכולם. בתור מנהל פורום, כולם היו בניך, אבל כמובן שאתה מתחבר לחלק יותר מאשר לאחרים, ואין בזה רע נאמר אם מתפתח שיח בינך לבין כותבת שהגרעין שלו הוא המטרה של הפורום. אבל כאשר מתפתחים כאן עניינים שהם סמי 'רומנטיים', כאשר כותבות פונות אליך בצורה שלא פעם נשמעת או 'כהטרדה מינית' (מהן כלפיך) או איזה נסיון 'להתחיל' אתך, נסיון לגייס את כל הנשיות כדי להוציא ממך דברים שהם 'מעבר', אני חושבת שאין להם מקום בפורום, רוצים להתכתב במייל, תעשו זאת חופשי, המרחב הציבורי של הפורום הוא לא בשביל זה, בהמשך כתבה תוספת : תוספת למה שכתבתי לפרק ב 06/05/2019 | 07:57 | מאת: מנדיי אודי אתה יכול להכניס את זה באותו שרשור של מה שהעליתי קודם כפרק ב' רציתי טיפה להרחיב על הנושא של אלו 'שמתחילות' עם אודי, בצורה עדינה אומר שזה מזכיר לי קבוצה של צופים שכל הבנות מנסות להתחיל עם המדריך החתיך. אחרי שרואים לשבת אחת זה הולך פתאום כולם מנסים לאמץ לעצמן את אותו סגנון דיבור, לדבר ולא לדבר, ולעטוף ושזה ישמע כמו שירה, ובעיקר מלטף... וזה די פתטי לראות את זה. אבל זה כמו שאמרתי בצורה עדינה, ובצורה פחות עדינה זה הרגיש לי לפעמים שזה פשוט מביא את הפורום לה...ה, למקום קצת מביש ולא ראוי לפורום מכובד שכזה, זה לא המקום של זה. ולא, אשה בוגרת היא לא ילדה בת שנתיים שלוש, וממילא ההתנהגות שלה לא יכולה להתקבל באותה סלחנות, ועם כל הכבוד היא לא נקיה מכל מיני פניות מיניות גם אם מנסים להלביש את זה בכל מיני עטיפות, וכאשר זה הופך למין סטייל, שגם לך אודי יש בזה יד בגלל התגובות שלך לכאלו דברים, זה יוצר ריאקציה לפחות אצל חלק מהכותבות. אודי... מאז שהיא כאן מרגיש לי שהפורום מזדהם ללא הפסקה.. אני מרגישה פתאום צורך להגן על עצמי.. הבטן מתכווצת לי מהתיאורים שלה דווקא היא שדיברה על הפורום כמזוהם..הרגיש לי נקי עד שהיא נכנסה ייתכן שחלק לא מבוטל ממה שהיא כותבת ,לא מודע..אך לי זה מכווץ את הבטן.. אתן דוגמאות : בהודעה מה 21/5 כתבה : " קראתי פעם ספר של מהפנט, הוא כתב על דרכי היפנוט שכמובן אתה מכיר בין היתר כתב (הספר לא לידי אז רק אצטט מהזכרון ) שהמהפנט מנסה להפעיל קשרים על המהופנט, ויעשה זה את זה גם בהפעלת קשרים מיניים, הכיצד, כאשר הוא מבקש מהמהופנט להרגע, הוא יזכיר גם מקומות אירוטיים בגוף של המהופנט, ודבר זה יצור קשר מיני במהופנט וכך הוא יוכל להשתלט עליו טוב יותר. עד כאן *תגובה שלה לטלאור מהיום : "יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" ודוגמאות נוספות שאין לי כבר כוח /רצון להביא.. הדבר שאני רוצה לומר הוא שבדיוק היא שדיברה על הפורום כמזוהם לא מפסיקה לזהם לי את המקום הזה ולפגוע בי במובן שמרגיש לי פתאום צורך להגן על עצמי ממך אודי.. מרגישה שצריכה להתעטף במעיל על מעיל על מעיל... מרגיז אותי,מקומם ,מכווץ לי את הבטן איכססססססס

הי במבי, מבחינתי הדרך שאת מביאה את עצמך לגיטימית ואיני רואה בה בעיה או ניסיון לפתות אותי. יש לי רעיון: תנסי לקרוא את דבריה של סנדיי כקול מוסרני (אך לגיטימי) שיכול להיות גם בכל אחד מאתנו. ברמה הקבוצתית זו אמירה שמייצגת משהו (שאת בתורך מגיבה אליו בצורך באפוד מגן מפניי...). מותר לחשוב הכל. ואת בסדר גמור. אודי

אז אכתוב בקצרה, אני מרגישה שהטיפול הוא אמיתי וכנה! אין אשליה. היא מעולם לא הבטיחה לי דברים שהיא לא! היא תמיד אמרה שיש חסך והיא לא הבטיחה למלאו...רק להקל. וגם לא אמרה שהיא במקום אמא או משהו כזה. חשבתי פעם כמותכן. היום לא! הקשר הוא הדדי במה שיכול להיות. ובמה שלא מדברים על זה. לא נפגשנו שלושה שבועות והפעם זה היה ממש בסדר...גם כשנתקלתי בבעיה חשבתי איך הייתה מגיבה ומה הייתה אומרת וצלחתי....כך שאודי, אשמח אם תבהיר שלא כל המטפלים כאלה! שיש מטפלים כנים ואמיתיים ולא מוכרים אשליות! היא תמיד תמיד ניפצה דווקא את האשליות שלי!!! והציפיות שלי!! תודה

מיכל יקרה ! אהבתי את מה שכתבת !! מצטרפת ..

מיכלי בדיוק עכשי סיימתי לכתוב תגובה לשיראל1 וכתבתי שאני מאוד מקווה שהפעם זה יהיה שונה ולא כמו בעבר ועם התקווה הזו אני הולכת כן לקבל טיפול שמחתי נורא שכתבת כאן דברים נפלאים על המטפלת שלך הלוואי שאוכל לכתוב גם .... תודה מאמי חטולית

23/05/2019 | 13:43 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, אסכים בהקשר לחשיבות האמת ומקום המציאות. מה שריאלי. בעניין הטכני - גם לחתולית ששאלה - ניתן לבחור גם בטלפון את הקטע שהקלדנו ולהעביר ללוח (מה אנחנו קוראים העתק הדבק). זה טוב במקרה שנראה שאולי ההודעה לא הצליחה להישלח. ואז מעתיקים לתיבת התוכן את מה שכתבנו. גם אם היה רענון או פתחנו חלון חדש. דאבל קליק על מילה. בחר הכל. העתק. יש הסברים יפים ביו טיוב. סוריקטה

23/05/2019 | 20:36 | מאת: חטוליתוש

תודה רבה אני אלמד אייך להעביר .. אומנם תמיד לוקח לי זמן מקווה יצליח לי.. וכמו שאמרתי כבר יש לך נוכחות !!! אוהבת אותך חטולית

הי מיכל, אני מסכים אתך לגמרי. אבל יש גם מי שחושבים אחרת. זכותם... אודי

23/05/2019 | 08:10 | מאת: שיראל1

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

23/05/2019 | 12:31 | מאת: חטוליתוש

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

23/05/2019 | 14:46 | מאת: סוריקטה

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

23/05/2019 | 19:09 | מאת: סנדיי

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי

23/05/2019 | 06:16 | מאת: ינשוף

דברנו.. דברנו הרבה... שוב הסברתי לה, בקשתי ממנה יפה, שביום הטיפול לאחר הטיפול שתשלח סמס קצר להזכיר שהכל בסדר .. אבל היא עסוקה מדי... ואני מרגישה נטושה למרות שאני "מבינה" שהיא עסוקה .. אני שונאת את התלות בה... אני שונאת שצריכים אותה.. ואני לא יודעת מה לעשות... אם יכלתי הייתי מפסיקה טיפול כי קשה לי מדי תחושת הנטישה ובא לי לנטוש אותה.. ואני יודעת שאני סתם יגרום לעצמי צער.. אני כל כך כואבת את תחושת הנטישה.. זה קרה כבר פעמיים ברצף איתה ... ואין מה לעשות.. צריכים ללמוד לחיות עם זה, להבין אותה, ולכאוב את תחושת הנטישה שוב ושוב ושוב... הלוואי שלא הייתי צריכים אותה... הלוואי..

יש גם כעס... אפילו זעם.. אולי לא מגיע לי הסמס הזה.. אולי אני מפונקת יותר מדי.. אני לא מצליחה להרפות...

ינשופי יקרה. אני מבינה שאת רוצה שתיצור איתך קשר אחרי לבדוק איך את...גם לי היו תקופות כאלה. זה לא שחור/לבן, אני מאמינה שאכפת והיא איתך, פשוט קשה לך לקלוט שהיא נמצאת איתך גם כשאת לא פיזית יושבת מולה או מדברת איתה, ניסיתן חפץ מעבר?לפעמים זה עוזר... האם ישנה אפשרות שאת זו שתשלחי לה אם את צריכה ולא היא לך? כך היה אצלי, כשהייתי צריכה כשיצאתי ממנה הייתי שולחת. קשה להתנהל בתלות מוחלטת, מבינה אותך. היא מנסה לעזור דווקא בכך שלא יוצרת איתך קשר כדי לא להשלות אותך...וגם נניח שהייתה שולחת הודעה, אני מאמינה שסה עדיין לא היה מספיק עבורך בגלל התלות כרגע. מקווה שתביני את כוונתה וכוונתי שזה לטובתך למרות שקשה כל כך. איתך.

23/05/2019 | 12:11 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי את צודקת תחושת הנתישה כואב מאוד ולמרות שאת יודעת שהיא מאוד עסוקה בכל זאת כואב אייך אפשר להרגיש פחות נתושים ? על ידי זה שאת נכנסת לכאן וכותבת כל מה שכואב לך וכאן את מקבלת קצת תמיכה יודעת שזה ממש לא אותו הדבר ושהכאב נשאר אבל אייך עוד אפשר להקל על התחושה .. ניסית לשלוח לה הודעה ולכתוב לה אייך אתם מרגישים ?? אולי זה יכול לעזור אין מה להפסיד יקרה שלי אוהבת אותך ינשופית שלי חטולית

23/05/2019 | 14:26 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, נדמה לי שבאופן פרדוקסלי - באם ננסה 'לחסל' את התלות - כך נהפוך עצמנו לתלויים הרבה יותר. אני מדברת על תלות באופן מורחב - בפרט אולי במטפל, אבל גם בכלל באנשים, בחומרים, בסביבה, במזג האוויר ועוד. אמרתי פה לא פעם, שעצמאיים יודעים להיות תלויים. במידה הנכונה. אין דבר כזה שלא צריך משהו שהוא זולתך. ונתחיל גם באוכל ואוויר, למשל. אנשים משתמשים זה בזה וגו' (עמיחי ציטוט מעמוד ההדדיות של אודי). סוריקטה

מיכלי יקרה תודה יקרה האמת שלרוב כן עזר ששלחה סמס לאחר פגישה שלנו.. אני חושבת שבעקבות הנסיעה לבית ההורים כל הכאב הזה עולה. ראיתי את אימא . עכשיו מבינה שאני משליכה על המטפלת את הנטישה שחווינו בילדות מאימא שראתה את ההתעללות ולא עשתה כלום/נטשה הכאב הוא בלתי נסבל תודה שעזרת לי להבין...

חטולית יקרה המילים שלך היו כל כך מה שהיינו צריכים. מילים מקבלות ורכות ומבינות... תודה רבה

23/05/2019 | 19:36 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה כמה שהתגעגעתי למילים הנבונות שלך ואליך כמובן. תודה רבה

הי ינשוף, נכון כתבת שזו 'תחושה' של נטישה. היא לא נטשה אותך, אלא שאתן נפגשות עם מגבלות סיפוקה של המשאלה לקשר מוחלט. זה באמת מכאיב מאוד... אודי

אם הבנתי נכון אתה רואה את הרגשות של המטופל ככלי טיפול עבור המטפל לעזור למטופל בבעיותיו. אתה רואה את החיבור בין המטפל לבין המטופל, החיבור הרגשי, ככלי עוצמתי שעם הקשר הזה המטופל יוכל לעבור כל מיני חוויות שיעזרו לו לראות בפרספקטיבה נכונה ובדרך נכונה כיצד להתגבר, או לחמוק, או להימנע מכשלים אלו ואחרים בחיים. אתה מאמין שהקשר שנוצר, הוא לא באמת קשר בין אישי, אלא רק כלי דרכו יכול המטפל לחדור לתוך 'נפשו' של המטופל ולעשות שם סדר. כמו שהכירורג פותח את הבטן, כדי לסדר את הדברים בפנים, כך המטפל בקשר הרגשי שלו עם המטופל יכול להגיע למקומות שאחרת היו סגורים בפניו. והיות ולמטופל יש בעיות רגשיות, ממילא דווקא הקשר הרגשי הזה הוא זה שיאפשר למטפל להגיע למקומות של שורש הבעיה הרגשית ולטפל בה. ואני חושבת שהמשחק כאן הוא באש, ואני חושבת שהאילוזיה שנוצרת אצל המטופלת יש בה הרבה הונאה. בארבעים דקות שיושב המטופל אצל המטפל הוא בטוח ובוטח בקשר הנפלא שיש בינהם, ולא מבין שישנם עוד כאלו 35 מטופלים בשבוע שכך מרגישים אצל המטפל, אין לי ספק שאם המטופל יכול היה להיות זבוב על הקיר בטיפולים האחרים הוא לא היה מסכים לרקום את הקשרים הנפשיים הללו עם המטפל, ורק כי למרות שהוא יודע שמדובר בטיפול אבל הוא משלה את עצמו שיש מעבר לכן הוא מסכים לכך אם היה רואה מה קורה בטיפולים של המטפל אצל האחרים היה מתעורר מהאילוזיה ולא הה מסכים לאותם קשרים רגשייים.

הי סנדיי, לא, לא הבנת נכון. את עושה מדבריי סלט, מוציאה אותם מהקשר ומוסיפה הרבה מאוד מרחשי ליבך... אודי

22/05/2019 | 20:21 | מאת: מנדיי

היי סוריקטה אין לי מושג מה קרה, ומה היה הצונאמי הגדול אבל אני זוכרת אותך מלפני כמה שנים אני זוכרת את הערכה הרבה שקבלת, ואהבו את מה שכתבת, ואת אפילו הערת פעם שאת לא כל כך רגישה בחיים המציאותיים שכך נותנים לך הרבה הערכה אבל... אני הרגשתי אז שמעבר לזה שאת אשה עם כוחות פנימיים, את זקוקה לעזרה, נכון, הראית הרבה גבורה ורצון להתגבר, אבל הבדידות שלך לא פעם זעקה, ולפעמים זעזעה, ופעם אחת אפילו כתבתי לאודי בפרטי שהייתי מאד מאד מבקשת אם הוא היה יכול להיות שליח בלי להביא לידי זהוי לא שלך ולא שלי, אם אוכל לעזור במשהו בחיים המציאותיים שלך. (אודי סרב ואמר שהוא לא עושה דברים כאלו) הרגשתי שאת חייבת לנסוע לחופשה, היית נשמעת לי חלשה ועייפה, מאין מי שיתן לך יד, כאילו וכל מה שסובב אותך בעיקר זה החתולים שאת דואגת להם והילדים שא מטפלת בהם, אבל אף אחד לא מטפל בך. ולמה אני כותבת את זה? כי כתבת לפני כמה ימים שכאן ראו בך רק כסוריקטה החכמה ולא כאחת חלשה, זה לא נכון, וזה לא סותר האחד את השני, אפשר להיות ממש חכמים, אבל עדיין חלשים במובנים אחרים, ומי שלא שם לב זה, זו הבעיה שלו, וכנראה בחיים האמיתיים הוא גם לא שם לב לחולשות של אחרים. ורציתי שתדעי שאני לפחות ממש רציתי להיות שם בשבילך כאשר חשבתי שאת צריכה את זה, ולעשות את זה אנונימי, וחששתי מאד שבחיים עצמם אין לך על מי להשען! וכל ההכרות ברשת היא מאד מאד בעייתית מצד אחד היא מציפה דברים ומצד שני היא אלמת וחסרת ידיים ורגליים, אלו סתירות עמוקות מאד, ולפעמים רק מעצימות את הבעיות, מצד אחד את מרגישה בכאילו יש לך קהילה, יש לך חברה, אבל בחיים עצמם הבדידות רק גוברת. אבל את לא צריכה להיפגע, כי אין בזה כלל וכלל סתירה, וגם אם מבינים שאת אומרת דברים של טעם זה לא סותר את העובדה שגם את צריכה כתף להישען עליה, שגם את צריכה יצור אנושי שיוכל לתת לך סעד כאשר את צריכה, כולנו צריכים את זה, כולנו אנושיים, כולנו, החזקים והחלשים צריכים לא פעם להישען על מישהו אחר, ככה זה, וזה מה שעושה אותנו אנושיים. וזו הבעיה של האנונימיות שלנו כאן ברשת. כאשר יש לך שכנה טובה, ואת רגילה לדבר אתה, ולשוחח ולהנות, ולפתע את רואה שהיא לא מרגישה טוב, את מכניסה לה ארוחה טובה, את דואגת לה, מנסה להקל עליה ומה יש לנו כאן חוץ ממילים? ואפילו כאשר המילים חמות וטובות הן לא יכולות להיות במקום מעשים ולא פעם אנחנו פשוט זקוקות שיעשו בשבילנו דברים, אין ברירה, ככה זה, רוצים או לא רוצים, יש לנו את החוזקות שלנו ואת החולשות שלנו, וכל המכלול כולו זה מה שעושה אותנו. ובקשר לטיפול עם מטפל, יש כאן משהו עמוק עמוק בתוך כל עניין הטיפול הזה, שאני חושבת שהוא לא ישר ולא נכון, וארחיב על זה בפעם אחת.

23/05/2019 | 14:37 | מאת: סוריקטה

הי סנדי, תודה על המילים. לא בטוח שהבנתי את ההתחלה. עימך הסליחה. נראה שאני מידי רגישה. והנפש, כמו הגוף שמאבד את ההכרה כשכואב מידי, כך יש לה את המנגנונים שלה 'לאבד את ההכרה' כשכואב מידי. כן מתבאסת שאני נראית חזקה ואנרגטית ומרגישה שלא מאמינים לי כשאני מספרת שיש בעייה. אמנם בדידות גדולה ובכל אופן, יצרתי שכנויות מאד טובות במציאות. אודי שמר על הגבולות בזמנו וזה היה נכון בעיניי. חופש - זה אולי משהו שאני צריכה ללמוד. כתבתי בתקציר. יום עמוס. סוריקטה

אביב וסוריקטה יקרות. עצוב לי שעצוב לכן.. סוריקטה, אולי יצא כך שתשחררי.. שמותר גם לשחרר...להיות לא רק חכמה וחזקה. שאת אדם! ומקבלים אותך כמו שאת. לא יודעת לגבי תפקידים וסימביוזה..לא ראיתי זאת כך. אך זו הרגשה שלך ואני מבינהאו חושבת שמבינה....שמרי עלייך! אביב יקרה, עצוב.וכל כך מצטערת שיצאת פגועה. אני לא חושבת שמישהו התכוון לפגוע...שמרי על עצמך! מכבדת כל החלטה של שתיכן. היו בטוב. אוהבת את שתיכן, יש לכן פינה חמה אצלי בלב. שלכן, מיכל

23/05/2019 | 09:44 | מאת: אביב 22

תודה אהובה 😊

23/05/2019 | 14:56 | מאת: סוריקטה

מקווה לנוח. שלך, סוריקטה

22/05/2019 | 16:35 | מאת: סוריקטה

הי, רק לומר שגם לי יש נפש. עליי האחריות לשימוש בפורום, אני מניחה. אתאר מה קרה - הגעתי למצב שבפועל ירדתי במשקל פיזית למקרא הודעות שלא יכולתי לשאת, וגם הגעתי למצב של הקאות ספונטניות. לא יזומות. וחרדות מסוג הדראליזציה פרמנטציה ודפרוסונליזציה בלה בלה (המילון והבצפר של החרדות הדיסוציאטיביות). בסוף פשוט לא קראתי. אחר כך כל הדמות סוריקטה והאינטראקציות שלה פה נמחקה. אני מוחקת את עצמי בעיקר. ה'טרול' הגדול בעיניי הוא בנו אנו. לכן, חיפוש האשמים אולי לא לעניין. נדמה לי כי אולי זו הפעם הראשונה בה אני צועקת סטופ ככה. לילה טוב, סוריקטה

22/05/2019 | 18:05 | מאת: אביב 22

תודה על מילותייך אלו ושם ... אין בי כעס באמת באמת שלא .. היה בי כאב הייתה בי פגיעה .. היה בי צורך לשחרר את זה כדי שלא יגדל לממדים מפלצתיים .....קראתי אותך גם אז לפני שעזבת וראיתי את הקושי את המצוקה ...ואולי הייתי צריכה להיות יותר שם עבורך,בהרגשה שלי בכל פעם שהתקרבתי לשם את הראת כוח וחוזק וכן נפלתי בבור הזה מאוד מצירה על כך ..היום אני מבינה יותר דברים ,גם לגבי השיח בתוך שיח ... אז זה היה כמו מופנה אלי ונגדי ... בכל מקרה כמו שכתבתי אתמול הכתיבה לא באה לחפש אשמים ....היה בי צורך להניח את המקום הפגוע ופשוט להניח את זה .... קראתי גם על ההתפתחות שלך ושמחתי מאוד שימרי עלייך את חשובה ויקרה שלך אביב

22/05/2019 | 18:14 | מאת: סוריקטה

עד כמה שזה פתטי - יש לי חום גבוה, אחרי שנים ארוכות שלא היה. מסתמן שאני אנושית. מזכירה את זה. באמת שאפנה מקום, סוריקטה

22/05/2019 | 18:24 | מאת: אביב 22

שמחה שצעקת סטופ ... שמחה שאת נותנת מקום לכל גוונייך .... תודה שאת נותנת צוהר גם לכאב ולא רק "לסוריקטה החכמה" כואב לקרוא מה עברת באמת מקווה שאת במקום טוב יותר .. צעדים קטנים ונשימה עמוקה

22/05/2019 | 20:26 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי עצוב לקרא שעברת כאלה דברים קשים... קשה לי להתחבר לכל המילים ה...שאת משתמשת בהן בצורה כה פשוטה ולא מבינה .. כמו שגם לא הבנתי אייך את נמחקת... רק חשבתי שלא היה לך מתאים להכנס בגלל כל מיני סיבות משלך וכן היית חסרה כאן מאוד לא בגלל המילים הגבוהות בהן את משתמשת אלה בגלל שהיתה לך כאן נוכחות !!! לא תחרות !! חבל...ממש חבל...שלא דיברת ולא שיתפת... אוהבת אותך חטולית

סוריקיטה יקרה כל כך מצטערת שהיה לך כל כך לא טוב... אין לי הרבה מילים כי אני מתקשה להבין אותך עד הסוף הכי אני רוצה שתדעי שדאגתי לך הרבה ושאכפט לי מאוד ממך - ינשוםים

23/05/2019 | 13:54 | מאת: סוריקטה

למי שכתבו בעץ הזה ו/ או פתחו הודעות חדשות. לא קראתי בעיון עדיין. אני גם חולה קצת. אולי אצליח היום ואולי אחרי החופש. כשאוכל. זמן אמת זה באג אצלי. אני לא מגיבה בזמן אמת. עברית רהוטה היא חלק ממני. המילים המסובכות הן תופעות חרדתיות קיצוניות למי שמכיר את עולם הניתוקים. מחיקה - מחיקה של הקשרים וזכרונות והגדרה. גם מהעולם הזה. ויש עניין של להיראות ולא להיראות. זה מה שיכולתי בינתיים. סוריקטה

23/05/2019 | 20:44 | מאת: חטוליתוש

קודם כל החלמה מהירה ורפואה שלמה ומכירה מאוד את עולם הניתוקים רק שאצלי לא עובד כמו אצלך אני בניתוקים נמחקת לגמרי ולא מוצאת מילים בכלל.... יתכן שאצלי קשור הסיבות אחרות מאשר אצלך .....פעם דיברתי וכתבתי כל כך רהוט שהיו חושבים שלמדתי הכל בעל פה... מאז הארןע הכל השתנה ולומדת לחיות עם כל המגבלות שיש לי כולל הבעה בעל פה..והבעה בכתב... מקווה שתיראי כמו שצריכה להראות יפה שלי ושולחת חיבוק 🤗 חטולית

הי סוריקטה, אין מה לחפש אשמים. יש כאב, יש פגיעה, יש נסיונות להתגונן. יש רע ויש גם הרבה טוב. אודי

שלום אודי וכולם מנדיי כתבה משהו וזה עורר אותי לכתוב, לתהות, לקבל תשובות, לשתף ועוד נ.ב- נכתב במקור כתגובה למנדיי. כותבת 'בנפרד' כדי לקבל מענה גם מאודי ואחרים. מה שאני כותבת, זו גם אחת הסיבות שלא כתבתי כאן הרבה זמן. בנוגע לקשר הטיפולי. בעיקר להתמסרות של המטופל לקשר והתפיסה והחוויה שלו אותו. כותבת בכאב עצום. מרגישה כמו אחת שנולדה דתייה, ופתאום הבינה שכל מה שלימדו וחינכו אותה, הזהות שפיתחה, דרך החיים הממשית אותה היא חיה, חלק גדול ממי שהיא זה פשוט שקר אחד גדול. תרמית. הצגה הונאה עצמית (וחיצונית) שבר אבל התפכחות גם אני הייתי/נמצאת בטיפול (כרגע, בהרהורים על עזיבה.. / לצד בחינה עצמית לגבי ההתמקמות שלי בטיפול והמטרות והצרכים שלי בתוכו) נכנסתי לשם (גם) כדי לחוות קשר קרוב. נפלתי (הפלתי את עצמי) בקסמה של המטפלת וחשבתי שהיא מינימום אלוהים. שהיא מבינה אותי, מחבבת (לא מאמינה באהבה בטיפול), מרגישה וחווה את הקשר בדומה לי. אהבתי את התלות בה. היא גם אהבה את זה. אהבה את הצרכים הנרקיסיסטיים שמילאתי עבורה. את האידיאליזציה האינפנטילית שלי כלפיה, את ההערכה. את ההשקעה וההתמסרות שלי לטיפול (אני לא 'עושה לה טובה', אבל בכל זאת.. איזה מטפל לא מרגיש טוב שהמטופל מושקע, עובד, נוכח וכו' בטיפול. הגיוני ולגיטימי) ובעיקר לקשר הטיפולי. חשבתי שיש איתי מישהי שהולכת איתי (כמו ייצוג פנימי כזה) גם כשאני לא בחדר הטיפול. שיש בינינו באמת באמת קשר. (עכשיו יגידו שיצאתי מאשליית "חווית ההכלה האידיאלית".. תסכול אופטימלי, קנאה, צרות עין של המטופל למטפל, שחזור...ועוד כל מיני מושגים, שחלקם בין היתר, יכולים להיות מתאימים למטופל, אבל גם חלק מהגנות של המטפל עצמו לשנאה המתעוררת בו מול המטופל, כאשר כבר נוצר קשר ומתגלים בו עוד חלקים מעבר להערצה עיוורת למטפלים... ועוד דברים שכל מטפל מכיר. לא ארחיב. מניחה שאודי מכיר ויודע) רק מה ואני מאשימה את עצמי בלבד על כל מה שאני כותבת. נכון. כמעט כל מה שמרכיב קשר יש בטיפול, אבל הקטע הוא שבקשר טיפולי זה מזויף, פיקטיבי, אשלייתי, מורכב מהשלכות והעברות. חד צדדי (הרי המטפל לעולם לא יביא את עצמו מדי.. וזה אכן לא אפשרי מקצועית) לא שמרתי על עצמי. נכנסתי בעיוורון מוחלט וקיבלתי כאפה. מכה. חזקה ביותר. מרגישה לאחר תאונה רגשית. כן. המטפל/ת היא לא רק שלך. חושב/ת עלייך בשעה הטיפולית ועוד קצת לפני ואחרי. מדי פעם, אולי בין לבין (וגם זה, כחלק מחשיבה על החומרים והרגשות שהתעוררו ועלו בטיפול, על מנת לסייע לך מקצועית. היא לא חושבת עלייך!! מקווה שההבדל מובן. או אם את בשלב הטיפול של ההתחלה שאת בהערצה למטפל/ת אז זה אולי) ולכן, אני לעולם לא מתמסרת יותר לקשר טיפולי. בדיעבד, למרות ההישגים ההתפתחותיים והשינויים שעברתי ,אני חושבת שאם הייתי מכניסה קצת מציאות חיצונית לטיפול, עוגמת הנפש, הכמיהה האבודה, האבל הצורב וכו' לא היו מנת חלקי. לפחות לא בעוצמות שאותן אני חווה כבר מעל חודשיים.. המטפלת היא מטפלת. אשת מקצוע. זו עבודה שלה. כך היא אמורה לעבוד. היא עשתה הכול בסדר (ומה שלא כחלק מהאנושיות שלה, היא גם לקחה עליהם בעלות ותיקנה). כועסת על עצמי. מאוכזבת. הכנסתי את עצמי למרחב יותר מדי לא מציאותי והלכתי אתו כך לאורך שנתיים. מתלבטת אם להמשיך בטיפול כדי לא להיקשר שוב מדי. המטפלת אומרת שזה עוד דרך להימנע מקשרים ולחוות את המגבלות שלהם, המורכבות והכאב, כמו גם את הטוב שיש להם להציע. מתנצלת. אני חולקת על כך. לא מאמינה ומקבלת כשזה 'קשר טיפולי'. אם זה היה קשר חברתי/זוגי/מול קולגות וכו' זו אכן הייתה הימנעות/בריחה/חלק מדפוס לא אדפטיבי שכדאי לבחון/להתעמת מול זה. מול אמיתות כואבות שקשה לפגוש בקשרים. לסיכום, אחרי כל החפירות... (גם לא ממש קוהרנטי. מקווה אודי, שתבין מה שאני כותבת) תשמרו על עצמכם בטיפול. גם לטיפולים יש כישלונות/תופעות לוואי שליליות (בעיקר לדינמי). הטיפול הוא חשוב, חיוני, מקדם, מסקרן וכו' אבל לא ליפול בפח של "הקשר הטיפולי". יש הבדל בין לחוות קשר עם בן אדם- מטפל, לבחון דינמיקות, לחבב מטפל, להעריך, להכיר טובה ,לבין אשליה כוזבת שאתם בקשר סימביוטי אתו, שאתם כל עולמו והוא ממש לא אמור להיות כל עולמכם. גם מטפלים הם בני אדם. מורכבים (לעיתים יותר ממה שנדמה לכם) יש להם גם אינטרסים. וכשמטפל לא מודע לצרכים שלו מול המטופל, זה בכלל נורא. ומעל הכול (מנדיי) המטפל הוא איש מקצוע. איש מקצוע (וכחלק מזה הקשר הוא לא שיווני). לא מעבר. אם לא תשלמו- לא יהיה. כלום. אם לא תתחנפו/תרצו את המטפל/תהיו בתוך קשר שהחלקים הפחות נעימים שלכם מהדהדים חזק- לא תקבלו אהדה מספקת (בליבו). אם לא יתמזל מזלכם- לא נכנסתם לו עמוק לשום נשמה. נכנסתם אכן עמוק לעצמי המקצועי שלו. לא מעבר.

22/05/2019 | 20:02 | מאת: מנדיי

את פשוט הבאת לידי ביטוי חי ואמיתי את מה שהתכוונתי לכתוב. אני מרגישה שבכל ההליך מטופל/מטפל בשורש יש הונאה נפשית עצומה! אפילו יותר מכך, איזה ניצול של החולשה של המטופל, בזמן הכי קשה שלו, בנקודה הכי נמוכה שלו, כשהוא כל כך צריך מישהו להישען עליו, לתת לו יד כדי לצאת מהבוץ, אזי קל למכור לו אילוזיות שהם כמו צ'קים בלי כסוי, ועד שהוא יתעורר הוא יאכל אותם

22/05/2019 | 20:13 | מאת: חטוליתוש

מזדהה עם כל מילה ומילה שאמרת ... זו הסיבה שכתבתי כבר מזמן שאני לעולם לא אתן לעצמי להיקשר רגשית /,מטפלת/פסיכיאטר.. נשרפתי כמו שיפוד על מדורה וכבר היה מאוחר מידי ... ובהמשך פשוט סרבתי להכנס עמוק לתוך קשר ששוב יקח אותי לאותו מקום.. את מהממת אוהבת אותך כמה טוב שנכנסת וכתבת..כמו מדם ליבי.. תודה לך יקרה ומוערכת חטולית

22/05/2019 | 23:26 | מאת: טלאור

היי מנדיי אני גם מזדהה ומתחברת מאוד באופן מלא לדברים שכתבת! בכל ההודעות בנושא. הם נכונים ומדויקים. ישירים ומציבים מראה. הבעיה היא שאצל המטפלים, יש ים הגנות והסברים להתגונן מול זה. יתחילו להסביר ולתרץ כמה שהרגרסיה לתלות טובה וכמה זה מאפשר תיקון והזנת צרכים חסרים מהילדות המוקדמת וכו' שבלי זה לא יתאפשר טיפול... בסדר... את זה שאנשים החמירו את הסימפטומים שלהם, אושפזו במהלך הטיפול הם לא יספרו וגם אם כן, במקום להאשים את השיטה הם יפנו למטופל, לאישיות, לנסיבות חיים, לחרדה/טראומה שקרתה ולא או כן נחוותה שחייבת להשתחזר בטיפול...ועוד לא חסרים הסברים רבים ומגוונים... לא מתאים משהו- את בורחת מהכאב. ביקשת משהו בסוף טיפול אחרי שאמרו לך שנגמרה השעה- את מואשמת בחמדנות כלפי המטפל האומלל שלוקח אלפי שקלים בחודש...(ובאמת באמת מאמינה שגם הכסף הזה מגיע להם. ברב המקרים ותלוי כמה... בטח לא מעל 450..) ששם לך גבול של זמן כדי שלא ישנא אותך... תודה רבה באמת.. יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת יודעת שזה נשמע כמו איזה פיחות, הקטנה של טיפול וחשיבתו. לא וכן. כן -עדיין מאמינה שניתן להיעזר בטיפול ולהרוויח מכל הטוב שיש לו להציע גם בלי רגרסיות, התלות המוחלטת וכו'. לא שזה קשר טיפולי- כמו זה שאני הייתי בו. שנטו משמש לצורך המטפל. ולטווח ארוך גורם נזק, לא מועיל. כמה כמה חבל שלא ידעתי לפני... ובקשר למי שכתבה על כך שחלק מהאותנטיות בטיפול זה היכולת של המטפל להרגיש מכלול רגשות, להראות חלקים שלו, לומר למטופל דברים קשים/מעמתים.. כולל (בצורה מבוקרת) מה מרגיש כלפיו לעיתים.. קשה לי לתאר עד כמה זה מבהיל שזה קורה בקשר חד צדדי. שהאפשרות לעבד את הדברים, היא רק מהצד של המטופל שנשאר באפילה מול החלקים של המטפל שהושלכו ונוצר מה שנוצר באינטראקציה מסוימת...(ואני לא מתכוונת לכשלים אמפתיים. זה אנושי)

תודה חטוליתוש יקרה אכן כך. חבל שצריך לעבור את הסבל הזה כדי להגיע למסקנה הזאת. נכון. צריך לשמור על עצמנו. בכל קשר ובפרט בקשר טיפולי. אבל בניגוד לקשר הטיפולי, בקשר הדדי שחשוב לי, אני מוכנה/רוצה לספוג ולהתמודד עם מורכבות הקשר, להשקיע, לכאוב את המגבלות שלו, לתקן, לתת מעצמי, לפנטז. להרגיש קשר. מאחלת לך ולכולם קשרים מטיבים ועמוקים בעולם האמיתי של החיים! לילה טוב

וואו! משפט אחד שמכיל כה הרבה!!! יחסים טיפוליים מרגישים לי כמו זנות ממוסדת - את המשפט הזה צריכים לכתוב באותיות גדולות ממש! עוצמתי במלא מובן המילה. ו... אני אנסה עוד דרכים כדי לנסות לסדוק את השריון, אפילו של אודי, לא יתכן להיות עוורים מקצועיים לכל מה שקורה, זה מין שטיפה עצמית שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר

מציעה רק להוסיף פסיק לאחר המילים "שטיפה עצמית"... ייתכן שהמשפט שיתקבל הוא: "מה שקורה הוא..שטיפה עצמית, שמעוורת ולא נותנת לראות מעבר" כלומר: השטיפה העצמית מסייעת לעוורון ולראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'

23/05/2019 | 09:57 | מאת: סוריקטה

הי לכולם כאן, יכולת הקליטה שלי כעת נמוכה ובכל אופן - ההשוואה של הטיפולים הפסיכולוגיים לזנות מוכרת לי. זה עצוב, בעיניי, משום שאיכשהו יש כאן לדעתי התייחסות למטפל כאל מריונטה, וזה מתקשר לי קצת לצדדים נרקיסיטיים הרסניים. על פי רוב,להבנתי, זו תפיסה מועצמת ומקובעת אצל מי שהתפוצצו אצלם טיפולים בשלב הקנאה. שלב שלא פשוט לעבור אותו. הקנאה בין החלק הצומח למדכא עליהם דיברתי בעבר. סוריקטה

טלאור הי, קראתי את דברייך ואם אני ממשיכה את ההסתגלות דרך הפריזמה הזו , ייתכן שנגלה שלמעשה כל קשר!!!שלנו בהווה ,מבוסס על הקשרים הראשוניים שלנו עם הדמויות הראשוניות שלנ ו(שהן בדכ" אמא ואבא) כולל העברות , העברות נגד וכו'.. בכל מקרה צר לי על הכאב שחווית... איתך, במבי

הי טלאור, העניין הוא שהעברות והשלכות יש בכל קשר, לא רק בטיפול. בטיפול (בסוג מסויים של טיפול) מתבוננים בזה ומנסים להבין את זה. זה מגיע בשלבים מאוחרים ובשלים של הטיפול (בגישות מסויימות), בד"כ כלל לאחר תקופה של מתן מענה לצרכים הרגשיים ורק בהמשך נסיונות להבינם יותר לעומק. ביחד. לא אכנס לזה כאן, אבל אני משער שהחוויה שלך בטיפול קשורה לאופן בו למדת מהם קשרים. זה שיחזור. וטיפול זה אחד המקומות והאמצעים היחידים שמאפשרים לזהות ולהתיר זאת. בעבודה קשה ומכאיבה, אגב. אם יש חריגות או מעשים לא אתיים - זה חמור מאוד, ואני מקווה שאלו חריגים שאינם מייצגים את הכלל. אודי

21/05/2019 | 21:50 | מאת: אביב 22

אנחנו נולדים בקשר נפצעים בקשר ונרפאים בקשר (ה.הנדריקס) כאן בפורום הזה האמנתי שבניתי קשרים אולי ומרטואלים אבל קשרים .. מעל חודש עבר מאז שהואשמתי כאן בהמון דברים ....אז בעיתוי ההוא דחקתי הצידה את עצמי את הכאב העלבון ההשפלה ....תחושה אולי קרבנית -כן אולי אני מטיבה להיות קרבן ברור שיש בי חלקים פגועים כאלו ואחרים . דחקתי הצידה הכל מתוך תחושת אחריות ובדיוק בגלל אותו תפקיד שהואשמתי שלקחתי על עצמי --מנהיגות . במבי הטיבה לדייק את זה כל השנים התפקיד שעשיתי בבית ..לשמור על הבית הואשמתי בבגידה בלקיחת מקום ....נאמר עלי ולי שאני מקיאה כאן דברים שאני מעוותת את האמת שאני שקרנית ומיתממת ....נאמרו עלי דברים קשים היו הרבה שתיקות שאני לא רוצה לפרשם ...דובר על מחנות .. ואני פרשתי מכאן ...וזה נכון לי.. אבל הכאב הזה הפגיעה הזו הקושי להפריד בן שלי לשלכם ....נמשך בלב שלי עד היום ...כמו יתוש לאור נמשכת לקרוא שוב ושוב את הדברים שנשארו כאן חקוקים ... ובוחנת את עצמי שוב ושוב מה נכון מה לא נכון ....והאמת שמרגישה בדיוק כמו הבובה הממוכנת של דליה רביקוביץ .... ואולי זה בדיוק סיפור חיי.. עצוב , האמת שלא חשבתי לעולם שכשאזכור את הפורום הזה במקום געגוע חם אשב ואבכה ..מעולם לא האמנתי שהקשרים כאן יפגעו כל כך ... והכתיבה הזו היא לא כדי להאשים אף אחד היא רק בשבילי ...לתת מקום לכאב הזה לפגיעה הזו שעדין אני לא חושבת שהגיע לי ....ועדין כואבת כל כך ... כותבת כי אולי זה ירפא את הזרות שאני חשה כאן ..את התחושה שכל מילה שלי עלולה להתפרש הפוך מימה שרציתי ...שאני מעיקה ומכבידה .. לא יודעת אם זה ישנה משהו וכנראה שהזמן ירפא את הדברים ואני יצליח להפריד ולזכור שאני בסדר בדרכי שלי ..אולי לא מושלמת אבל די בסדר כותבת אולי אצליח לשחרר את הקשרים שכרגע כואבים .. .בחיים לא חשבתי שהמקום הזה יהפוך ממקום מרפא למקום פוצע אודי אתה מוזמן לא לעלות את זה ...אני יודעת שהעיתוי לא משהו אבל גם בעוד שבוע כשתחזור זה כנראה לא יתאים .... הכתיבה הזאת היא באמת רק עבורי ...סגירת מעגל שאוכל לסגור את הדלת בלי לכאוב כשאביט לאחור ... היו שלום ,,

22/05/2019 | 07:52 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, עצוב מאוד לקרוא אותך ואת הכאב שאת חשה בעקבות הדינמיקה שהיתה כאן בפורום. אני מאמינה שכל אחת יכולה למצוא את מקומה, לפעמים יותר, לפעמים פחות. גם סוגיית ההנהגה היא הרבה פעמים בעיני המתבונן. אולי לא מדובר כלל בהנהגה אלא בדומיננטיות ובאינטנסיביות. הייתי רוצה לחשוב שנהיה כאן מתוך הבנה שלכולנו צרכים שונים ודרכים שונות להראות. יש את התמיכה האמפטית של הבנות זו בזו שבאה בעיקר כדי להראות הזדהות ולהביע חמלה ונחמה. ויש אודי אחד, שכולן כמהות לתשובות שלו, לשורה שלו שתגיע ואולי תעשה קצת סדר ותשקיט. ויש קנאה. לפעמים בניואנסים כל כך עדינים של סדר המילים במשפט. והיא שייכת לאיך אודי מגיב למי. אני מרגישה שאת מלקה את עצמך ואם אודי לא עצר את האינטנסיביות שלך בפורום כנראה שזה בסדר, שאת לא חצית גבולות. מקווה שתוכלי לראות דברים באור קצת שונה שיקל עלייך את הכאב ואולי יאפשר לך לחזור ולהרגיש שייכת. שלך שירה

22/05/2019 | 08:48 | מאת: .במבי פצוע..

אביב אהובה ! רוצה לומר לך שאת יקרה לי.. אוהבת ואכפת לי ממך.. כאבו לי מילותייך... מתחשק לי לנענע אותך ולומר לך : "תגידי אביב, התחרפנת לגמרי ?? מה קורה לך ?? הדברים הרבה יותר מורכבים ..העולם לא שחור /לבן.. השתגעת אביב?? לדעתי, אין מישהי פה שלא מצטערת שאת לא כאן.. מי כמוך יודעת שלכולנו באגים וקשרים לא פשוטים.. אגב אביב.. לא הכרתי את מילותיו המדהימות של הנדריקס לגבי קשרים.. מדהים.. כתבתי לי מילים אלו ואני חושבת להקריא היום לאמא צביה בפגישה.. אגב,סנדיי,מנדיי וכו'... לשאלתך את אודי לגבי קשרים טיפוליים ו"הונאת המאה" אולי מילותיו אלו יהוו תשובה מספקת עבורך... אלא אם כן..כוונותייך בשאלה לאודי שונות... בכל אופן אביב יקרה !!! מה שאני רוצה לומר לך זה שאני מאוד מאוד אוהבת אותך... שלך, במבי.

22/05/2019 | 10:19 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אני חושבת שזה מה שהיה לנו כאן. קשר סימביוטי שכאילו המית רגשית את הצדדים. אותך ואותי. היה לנו איזה יציר כלאיים שנקרא סוריקטה ואביב אביב וסוריקטה וכל אחת מאיתנו איבדה בה בפנים את ההגדרה העצמית. כמה קל לנו. כמה בלתי נסבל. מה דעתך? אין בכוונתי כעת להכאיב. באמת. סוריקטה

22/05/2019 | 13:13 | מאת: ינשוף

אביב יקרה טוב שנתת לכאב מקום....הלוואי בזה ששחררת אותו תורגש הקלה ואפילו ריפוי... את תמיד בליבי ולומדת ממך המון ינשופים

22/05/2019 | 16:42 | מאת: חטוליתוש

צודקת נאמרו המון דברים קשים ואשמות מאוד כבדות את פגועה מאוד וגם נעלבת...כואבת...כי את יודעת שלא עשית שום דבר רע שום דבר פגום ...להפך רק נתת מעצמך הכל למען כולן פה במקום הזה .... ואולי היו שלא ידעו להעריך אותך ולקחו את הנתינה שלך למקומות לא נעימים....לא נכונים מכל מיני סיבות... קשרים וירטואלים יכולים בהחלט להיות גם קשרים טובים לחיים שלמים עם נתינה של אהבה ואכפתיות... לא כל קשר וירטואלי אומר התקפה על.. וניצחון של... ממש לא !! אני עדה לכך.. !!!!! כואב לי שכך עזבת והבנתי למה עזבת אבל. .....להסתלק כך לתמיד ...לא הייתי חושבת על זה בכלל...כן לקחת זמן צינון...וכן לקחת פסק זמן לסדר לעצמך בראש ובלב שקרו דברים ... אהובה שאת כבר קיוותי שתכנסי כדי להשאר ולא כדי להפרד !!! בבקשה תשקלי שוב את ענין העזיבה...!! אוהבת אותך חטולית

22/05/2019 | 18:17 | מאת: אביב 22

תודה על המילים החמות שלכן ... לא חושבת שאתן שונאות אותי גם הבנתי בדיוק מאיפה כל דבר נכתב ...זה בהגיון במקומות הפגועים, כן קרבן ככל שעבר הזמן המפלצת גדלה וגדלה ולכן כמו שציטטתי קשרים גם מרפאים ...העזתי לכתוב את מה שהרגשתי איווררתי רגשות ...הכתיבה יצרה סוג של אינטגרציה בן הרגש להגיון קראתי אותכן וריגשתן כולכן ... וזהו לא צריך יותר מזה מבחינתי ... זה שאני לא כאן באמת לא שייך לפיצוץ ... הוא אולי היה סוג של דחיפה ..... אתם חשובים לי וחסרים לי מאוד אבל אני באמת לא כאן כי אני רוצה ללמוד לצאת מהבועה של הבדידות במציאות וזה קשה ..... וגורר תהליכים קשים בטיפול ... אז באמת תודה לכן ...אבל אני באמת ממשיכה במסע .....ואין ספק שאבוא לבקר ....ותודה שאתן מאפשרות אוהבת אותכן כולכן....

22/05/2019 | 18:21 | מאת: אביב 22

וסוריקטה ....אולי גם התהליך הזה ששתיינו מנסות כבר הרבה זמן דווקא בדמיון שלו בקושי בכאב בצעד החוצה שניים פנימה ...יצר את הסמביוזה.. קשה לצאת למסע להביט בכאב בבור הריק ולקבל שזה מה יש ....קשה ליצור קשרים חדשים ....קשה לאכול ,אחרי צום והימנעות ארוכים כל כך .. גם לא ממש יודעים איך ... בהצלחה ....ושוב שימרי עלייך בדרך

23/05/2019 | 06:02 | מאת: אביב 22

קראתי אותך שם למטה...אני יודעת שזה קשה את מוכרחה עוד עזרה עד שהוא חוזר אחרת את כל הכאב התסכול והכעס יגדלו ויגדלו לממדי מפלצת ...ופשוט הקשר לא ישאר.. זה מעניין השיח הזה שעכשיו שמדבר על קשרים ..כאלה ואחרים ...תלחמי על הקשרים שלך .... למשל כאן נראה לך שאודי יראה /יזכור בכל הסבך הזה הודעה קטנה מיום שני .....תני לה הקפצה למעלה .. קחי מקום מגיע לך ..תעשי את זה בשביל שירה בשביל כול המכלול ... אוהבת אותך שימרי שימרי שימרי עלייך .....

23/05/2019 | 06:09 | מאת: אביב 22

תודה אני רואה כמה חשוב לך שהדברים יחלחלו ... מאוד מעריכה שאת מוצאת מילים .... גם קראתי אותך שם למטה למטה ....זה בסדר מותר וחשוב שהקשרים לא יהיו זהים זה בסדר להרגיש חיבה ואהבה בצורה אחרת אחד מהשני ...זה טבעי !!!!! במבי ....אל תוותרי על אחותך מהפחד שאולי מישהו מרגיש משהו.. זה בסדר גם להרגיש קנאה .... את בסדר ,כולנו בסדר עם כל הבאגים האלה שיש בנו ....

23/05/2019 | 18:12 | מאת: שירה2017

אביב יקרה לי מאוד, תודה על המילים ותודה שאמרת שכדאי שאפנה גם למעלה... וגם תודה שאת כאן

23/05/2019 | 19:41 | מאת: סוריקטה

הי שירה, מצטרפת לדאגה להיעלמות (גם) שלך, שירה, בתוך הסבך. גם אני הייתי שמחה להקשיב (עבורי ועבורך) למחשבות של אודי בהקשר לדברייך. ייתכן שהמטפל שלי היה מדבר על צדדים תוקפניים שמזמינים אמא שאינה חומלת. ייתכן שגם על זעם, אשמה או נקמה. אז גם קצת מילים ממני אלייך, שירה. אם תראי. מקווה שלא נוסט מידי. שולחת דאגתי, סוריקטה

הי אביב, את בסדר, נקודה. אני יודע שההרגשה קשה, ואני רואה את הגלים סוערים כאן (מדברים אחרים אמנם, אבל בהחלט ייתכן שיש קשר). תני לזה זמן. אני משער שדברים יתייצבו ויקבלו את המקום המאוזן והנכון יותר. אודי

אתה יודע מה, אודי, אני ממש לא מבינה! ולא רק שאני לא מבינה, אלא שאיזה חוש צדק שבי ממש מתקומם! אם הבנתי אותך נכון, אז פשוט אני מרגישה שנעשה כאן איזה עוול גדול עד למאד. חייב להיות שאני לא מבינה משהו, כי אחרת אנשים נורמטיביים לא היו מסכימים לזה. אנסה להסביר מה כל כך מקומם אותי. קראתי פעם ספר של מהפנט, הוא כתב על דרכי היפנוט שכמובן אתה מכיר בין היתר כתב (הספר לא לידי אז רק אצטט מהזכרון ) שהמהפנט מנסה להפעיל קשרים על המהופנט, ויעשה זה את זה גם בהפעלת קשרים מיניים, הכיצד, כאשר הוא מבקש מהמהופנט להרגע, הוא יזכיר גם מקומות אירוטיים בגוף של המהופנט, ודבר זה יצור קשר מיני במהופנט וכך הוא יוכל להשתלט עליו טוב יותר. עד כאן עכשיו למטפל רגיל טיפול זה קריירה אחד מורה אחר עורך דין אחת מזכירה אחד מטפל הוא עובד בשביל כסף הוא לא מפילנטרופ הוא לא עובד בחינם ברגע שלמטופל אין כסף לשלם, הוא לא יטפל בו. החיים של המטופל הם לא החיים של המטפל, הוא שומר מרחק (כדי לשמור על השפיות) הוא שומע המון דברים, הוא מקבל כל מטופל לזמן קצוב, וכאשר הזמן נגמר, זהו, נגמר, הבא בתור נכנס. עם כל הכבוד עבור המטפל, המטופל הוא קליינט, אכפת לו ממנו, אב זה משהו מקצועי, כל מה שנעשה כאן זה משהו מקצועי. ועכשיו אתה בא לומר לי שהקשר של מעבר עם המטפל הוא חלק מהטיפול זאת אומרת שיש כאן הונאה, זאת אומרת שהמטפל נותן למטופל הרגשה שהיא מעבר למקצועית, הרגשה היא נכנסת לו עמוק לתוך הרגש, לתוך הנשמה, כאשר בעצם הטיפול שהוא מקבל הוא טיפול מקצועי, יש כאן ערבוב של עבודה, של מקצועיות עם רגיש, וואו! נאבדות לי המילים כדי להסביר כמה נורא הדבר הזה. אדם נמצא במצוקה, אדם קשה לו, הוא מגיע לקבל עזרה, הוא משווע לעזרה, הוא זקוק למישהו קרוב למישהו שיחזיק אותו שלא יפול, והמטפל 'משחק' אותה אותו בן אדם, כאשר בעצם זה חד צדדי, כי המטיפל לא ישנה את החיים שלו כדי לעזור למטופל, המטפל לא מקדיש יותר מאשר שעת הטיפול הזו עבור המטופל, בעוד שהמטופל מקב את זה, שבעצם בצד הרגשי הוא מקבל מהמטפל מה שהוא בעצם לא מקבל. זו נשמעת לי הונאת המאה, זה נשמע לי משהו נורא ואיום! הייתי ממש רוצה שתסביר לי שאבין, זה מקומם זה, זה גורם לי לרצות לצרוח למטופלים שלא יתנו שיובילו אותם למקום בתוך העמדת פנים שהיא לא אמיתית, היא מקצועית, היא לא רגשית, המטיפל לא ממש אוהב אותך, הוא ישן טוב בלילה למרות הצרות שלך, היא לא מתפלל עליך כל היום, הצער התהומי שלך לא משנה את קצב חייו, את אחת מיני רבים, את לא בת יחידה, הוא נותן לך כל מה שהוא יכול במסגרת המצומצמת של הטיפול תפסיקי לשלם יפסיק הטיפול, זה לא יותר מאשר טיפול

22/05/2019 | 10:11 | מאת: סוריקטה

שלום סנדי - אמרת כמה משפטים שאני נוטה פחות להסכים איתם: יש מטופלים שמטפלים בחרו בהם (מטופלים שהוכיחו אמינות לאורך ונראה שיש בהם תקווה, במקביל לדלותם) שכן יטופלו בהנחה גדולה. במקרה שלי - בשנות הטיפול הראשונות שלי הייתי הומלסית. ולקחנו הימור. ובכן, יש, כנראה משמעות לכסף כרכיב השקעתי (גם נפשי) מצד המטופל והיחס שלו למה שהוא מקבל. שנאמר, כסף הוא לעולם לא רק כסף. ייתכן מאד שהמטפל יאהב ועוד איך את המטופל. חלק מהקטע של האהבה היא גם להיות מחוברים לשנאה שבך. לעתים המטפל (למשל) יכעס ובאותו רגע הוא, כנראה, פחות מרגיש אהבה. לעתים ישים גבול וכד'. קשר הוא משהו שאמור להיבנות לאורך זמן. עם זאת, סביר שהמטפל ינסה להימנע מיצירת סימביוטי שעובד בשירות דחף המוות. בחלקנו יש משאלה לקשר כזה. ואנחנו ממלכדים לשם. (ולכולם - בעיניי - זה מה שאיכשהו קרה כאן, לצערי, והתרחש אצלי בראש מאז תהליך של מחיקה). אז יש קשר עם הדמות המטפלת. ויש אנשים נפרדים. כנראה שלא טוב להזדהות להיות עוצמתית מידי. לכל הצדדים. לעתים המטפל ימלא מקום (חלקי אמנם) של דמות הורית. באיזשהו שלב, לאחר התמדה, ייתכן שאיכשהו ייתאזן המשקל מול זה הכבד של הדמות המשמעותית שהרסה לנו. לא, ממש לא כל הזמן אמפטיה והכלה. לפחות לפי המעט שאני מכירה. גם העניין של הסופרלטיבים - אולי אנחנו מצפים לחיות על זה, אבל אולי זה קצת לא נכון. גם כאן, יש, כנראה עניין של מידה, וגם אולי צריך לבחון עד כמה המטופל, שמשווע להם, מסוגל להחזיק אותם. לעתים יש לנו נטייה להרוס או למחוק. עניין מורכב. בשלבים מסויימים כן תהא אמפטיה (שתחווה ככזו, ואולי גם לא). בשלבים מתקדמים תיתכן מראה (שיש סיכוי שיברחו ממנה, יהדפו אותה). הם קשים ומדאיגים הן למטופל והן למטפל. כלומר, לפחות כפי שאני מכירה אישית מהטיפול שלי - אין שקר. ונהדר שאין, אחרת, מניחה שלא היה נוצר קשר של אמון. וכן ייתכן שחדר כושר באיזה שלב, כשאחר כך הכוונה לצאת מהמעגל החוצה. אמשיך בדרכי, סוריקטה

הי סנדיי, העובדה שמטפל מקבל כסף עבור עבודתו, לא מבטלת את האכפתיות שלו כלפי המטופל. גם אני מקבלת תשלום בעבור עבודתי ועדיין אכפת לי שהיא תתבצע טוב. אני לא מאמינה שמטפלים לא חושבים אף פעם על המטופלים שלהם, בדיוק כמו שגם אני חושבת לפעמים על העבודה שלי שאני בבית. אבל ברור שיש גבול והם לא שוקעים במחשבות אינסופיות על המטופלים שלהם מחוץ לשעות העבודה. אני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להכיל בנאדם אחר באופן שאת כותבת כאן. גם אני כאימא לא חושבת כל הזמן על הילדים לי. ואני גם חושבת שמטפל טוב לא מעמיד פנים עם המטופל שלו. הוא מביע התרגשות מתי שהוא חש כך באמת, וקרבה מתי שחש כך באמת. וגם כעס ותסכול, מתי שחש כך כלפי המטופל. וזה המהות של הקשר - האותנטיות. התשלום הוא עבור הזמן של המטפל , עבור ההקשבה המקצועית שלו, עבור היכולת המקצועית שלו לפרש ולבאר, עבור המקום שהוא נותן למטופל להכיר את נפשו. חיבה, אהבה ואכפתיות - לא קונים אותם בכסף. וכמו שאם המטפלת שלי תודיע לי פתאום שהיא מעלה את תעריף הפגישה ל- 1000 ש"ח, אני אקום ואעזוב כי זה לא בתקציב שלי. כך גם המטפל זכותו לקום וללכת אם הוא לא מקבל תשלום, או לחילופין לדרוש מראש תשלום על עבודתו. לכל אחד, גם למטפל וגם למטופל,יש את הגבולות שלו - והקשר ביניהם מתקיים בגבולות הללו. ועוד משהו חשוב, המטפל לא אמור לשנות את חייו בשביל המטופל, המטופל הוא האחראי הבלעדי לחייו . אני כן מסכימה איתך שמדובר בהרבה כסף, וטיפול פסיכולוגי צריך להיות נגיש יותר לעם.

היי.. קשה להסביר. כמו שאודי כתב לך שהראיה שלך מאוד חד מימדית וצרה.... אין משהו שאפשר להשוות אותו לטיפול, כתבו לך ממש יפה! מיקה, התגעגעתי כתבת נפלא! וסוריקטה יואו ..התגעגעתי לתשובות שלך המעמיקות האלו. אוכל לדבר בשם עצמי...פעם חשבתי די דומה למחשבותייך, שלמטפלת לא אכפת, היא חיה את חייה, אני רק עבודה בשבילה וכו' לאט לאט נבנה איזושהו אמון בנינו..והבנה שלי שאפשר לאהוב אותי. שהיא אוהבת אותי! שאני לא סתם עוד מיני רבים...אלא כמו שאם יכולה לאהוב הרבה ילדים כך מטפל... המקצוע שלי קצת דומה. אני גננת, אוהבת את העבודה מאוד ואת הילדים. לוקחת איתי את הילדים בליבי! דואגת לשלומם וחושבת עליהם גם כשאינם בגן! איזו עזרה ניתן לתת להם, כיצד לקדמם, איך היחסים עם ההורים שלהם וכו' זה תפקיד עם אחריות,!!!! כך גם מטפל! תפקיד עם אחריות , לא רק בשעה היעודה! קרה כמה מקרים שהיא אפילו התקשרה לברר איך אני...קרו מקרים של ליווי כשהייתי זקוקה בנייד ובווטסאפ! ודאגה, אמיתית וכנה! אולי אם תחשבי על גננת או מורה אכפתי זה קצת דומה...פעם מורים היו עושים ביקורי בית אפילו....והעבודה בשבילי היא לא סתם עבודה אלא עוסקת בדיני נפשות! כך גם פסיכולוג! מקווה שתביני יותר. ואגב, יש לי תלמידים שאני זוכרת היטב עד היום ואפילו בקשר עם כמה מהם ומתעניינת כיצד גדלו והתפתחו. כל כך שמחתי לשמוע על תלמיד שמצליח באוניברסיטה או בצבא. ואפילו יש כבר כאלו שמקימים משפחות. ממש הרגשה של אושר ואהבה לכל מי שלמד בגני. מקווה שהובהר לך יותר.

22/05/2019 | 20:27 | מאת: מנדיי

לא הסכמתי עם הדוגמאות שהבאת. כולנו עובדים, חלקינו מתמסרים יותר וחלקנו פחות, אבל לפחות אנחנו לא נותנים אשליה. לדוגמא, הפקיד בבנק לא נותן לך אשליה שהוא פועל לסגור את המינוס שלך. העובד סוציאלי לא נותן לך הרגשה שהוא זה שיקנה לך דירה לבסוף. המורה משתנה בכל שנה מורה אחרת ואת יודעת שהיא לא מבטיחה להיות המשען שלך כל החיים. העזרה שנותנים לך לא יוצרת לך את האשליה של משהו שהם לא ממש נותנים. אודי אומר שאני לא מבינה מה זה טיפול. מסכימה אתו, שכן מה שלא נראה, זה משהו שמקומם אותי עד הסוף. ליצור איזה מין אילוזיה לקשר שלא באמת קיים, אני רואה בזה זיוף. אני רואה לכל רגש - קשר, אפיון מסוים ואני לא חושבת שראוי לקחת רגע של לחבב, לסמוך, דאגה, ולבלבל את זה עם משהו שלא מאפיין אותם, לא בחיים הרגילים, זה לא נכון, זה כמו לתת הרגשה שהכסף של מונופול הוא כסף, תתן לאדם חסר כספים חבילות של מונופול כדי לתת לו להרגיש מה זה להיות בעל אמצעים.

22/05/2019 | 21:19 | מאת: מנדיי

גננת שמראה איכפתיות לבנות בגן, זה משהו אחר, כי באמת אכפת לה, זה לא חלק מהעבודה שלה, היא מחנכת את הילדה, ואכפת לה דברים מסוימים ולכן תתקשר אליה הביתה או משהו אחר, חלק מהיותה גננת אינו לתת לילדה הרגשה שהיא אוהבת אותה כמו אמא שלה, שהיא מעוררת בה רגשות תמירים כאילו והייתה אתה לנצח. גננת זו גננת ואמא זו אמא. אבל בטיפול נפשי, חלק מהטיפול, ואני מדגישה חלק מהטיפול, הוא דווקא בקשרים נפשיים, באילוזיה של המטופל שהמטפל מרגיש אליו מעבר לזה שהוא קליינט שלו, שישנם רגשות, והרגשות הללו הם רק כלי לטיפול, הם לא באמת רגשות כמו שאנו רואים אותם בחיים האמיתיים, אלא ניצול של הרגש כדי לטפל, אולי הניצול הוא לתועלת אבל זה עדיין ניצול. דוגמא קצת קשה, נאמר שיש אשה שמתה לה הבת יחידה שלה, והיא כל עולמה חרב ואז תבא מישהו ותתחזה שהיא בעצם בת שלה וכך תנסה לנחם אותה, היינו שימוש באלמנטיים לא נכונים כדי לפתור מצוקה אמיתית למטופל יש מצוקה שצריכים לטפל בה יוצרים אלמנטיים רגשיים שהם לא אמיתיים כמו שאנו מכירים אותם בחיים המציאותיים, אלא אמוציות שטובות לחדר הטיפול, והמטופל מתרגם אותם לחיים הרגילים שלו, והרגשות הללו יוצרות אצל המטפל כלי שיוכל דרכם לטפל במטופל, אבל על הדרך הוא רומס את כבוד האדם וחרותו, כי זה משפיל לעשות שימוש ברגש שהוא לא אמיתי מצד המטפל, לא, המטפל הוא לא דמות אב, לא, בחיים האמיתיים הוא לא ישמש כדמות אב למטופל, הוא לא ישמש כמאהב למטופל (בתקווה שלא ינצל אותו), הוא לא נמצא כצוק איתן לעזור לו באש ומים, אלו רק אילוזיות, ואין לזה שום קשר למסירות שמראה גננת או מורה לתלמידות שלה

וואו..אני חושבת שנכוות מאוד מטיפול ומטפלים. אני לעומתך לא חושבת שמוכרים לי אשליה! כי גם מטפל הוא אדם עם רגשות וגם הוא מפתח רגשות בטיפול. את כאילו הופכת אותו למנתח רגשות ולא אדם.... למה לגננת אכפת ולמטפל לא?? מי אמר שלא אכפת לו? שאין לו רצון לעזור באמת? לא אשליה? אצלי היא מעולם לא אמרה שהיא תחליף לאמא, חברה וכו' להפך תמיד אמרה שהיא לא תחליף כשאני זו שרציתי תחליף. היא גם אמרה שיכול להיות שהחסך לעולם לא יתמלא והיא יכולה רק להקל ולהיות איתי. יש מטפלים טובים ויש מטפלים לא טובים. כמו בכל מקצוע! את עושה הכללה גסה.

הי סנדיי, דברייך לא מדוייקים בלשון המעטה, לא נכונים בלשון אובייקטיבית, ומסוכנים ומזיקים ברמה הסובייקטיבית. לצערי נאלצתי לא להעלות הודעה שלך, שלא עמדה בכללי הפורום. אני מבקש ממך לגלות אחריות בכתיבתך מכאן והלאה. אפשר לשאול שאלות, וזה חשוב. אני לא חושב שהטפות מוסר צדקניות נגד טיפול נפשי מקומן בפורום שבא לתמוך באנשים שנעזרים בטיפול. ההרגשה היא שזו התנהגות טרולית. נא להתאפס ולכבד את האחרים שכאן. אודי

03/06/2019 | 04:37 | מאת: סנדיי

אודי, ממש דאגתי שתעלה כמה מההודעות ולכן שלחתי לך בפרטי שלא תעלה אותם, כן, ממש חשבתי שהן יכולות להזיק וחשבתי שהן נכתבו שלא במקום הנכון. אז אני ממש ממש מודה לך שלא העלית ודי דאגתי בימים האחרונים שאולי בגלל הנסיעה לא תשים לב להודעה הפרטית, (אם הגיע אליך) ותעלה את ההודעות. אז תודה שלא העלית וכן, אני מבינה בהחלט למה דבריך מכוונים, אם כי לא כל דבר אני מבינה בתוך כל התהיות שכתבתי לך, אבל אולי בהחלט לא רק שלא הצורה, אלא יתכן ויש בהם משהו יותר מדי .... שאני אפילו לא רוצה להאריך.... והם בהחלט לא מתאים לכאן. שוב תודה ו.... בכל אפן היו מסקנות שהוסקו כאן מעשיות חלקן עקב דברי (עם כותבות חדשות שאני בכלל לא מכירה( ןאולי הבהרה יותר חזקה ממך נצרכת שם! ניסיתי לכתוב בעצמי והעלתה את זה, אבל אני חושבת שאולי זה לא מספיק) ואני באמת חוששת מתוצאה לא נכונה ואפילו מזיקה שיכולה לקרות, אז אם תעבור ותנסה לעשות מקצה שיפורים אני מה זה אודה לך. תודה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

20/05/2019 | 23:50 | מאת: שירה2017

כל כך צריכה שתגיב לי לפני שאתה הולך... בבקשה

20/05/2019 | 17:53 | מאת: שירה2017

הי אודי, בתוך הסבך הזה של המרחק והנסיונות לקיים פגישות, רעדה האדמה והוא זעם וכתב לי מילים רעות. הכל אולי חוסר הבנה, אבל קשה לי הקלות הבלתי נסבלת בה נשלפה החרב לחתוך, התגובה הבלתי נשלטת שלו כשנשמעת לעברו נימה של ביקורת או אי הסכמה. ידו על העליונה. היחסים אינם שוויוניים ואני תלויה בו. הוא מצידו מחליט איך וכיצד ואני צריכה להיות ממושמעת אחרת יעזוב אותי. וזה לא חדש לי. עלי להיות צייתנית וממושמעת ולשלם, בכסף או בגופי או בנפשי, זה לא משנה, כדי שלא יעזבו אותי. אני מעדיפה לשלם כדי שלא אחווה נטישה. זה לא הוגן. מרגישה שיש כאן מימד של התעללות מצידו. כן, זה מדובר אבל לא מגיע לשום מקום. אין לי מי לשתף. אני פוחדת. אני נופלת. לא אוכל להחזיק מעמד אם הוא לא יחזור, אם הכעס שלו לא ישכח אני אבודה. איבדתי את הביטחון בדרך, בקשר ולאן כל זה הולך. עייפתי. אני לא מבינה כלום, לא את עצמי ולא אותו, גם לא את הקשר. לא אוכל להתחיל מהתחלה, לא אוכל שוב לנסות לבנות אמון במקום שנשבר. עייפתי. אני רוצה לוותר ולשקוע. שירה

20/05/2019 | 20:56 | מאת: חטוליתוש

שירה אהובה ויקרה פרידות כואבות מאוד ולפעמים הן בלתי נמנעות אני לא הייתי נשארת בטיפול אם הייתי מקבלת יחס כזה מהמטפל... נכון שקשה ליצור מחדש מערכת של אמון ...אבל לדעתי יותר קשה להשאר בתוך מערכת שמרגישה לך שמתעללים בך ,,אין שום הצדקה ליחס כזה ולא משנה " כבר ידעת ", לא פוטר אותו מלהתיחס אלייך כאל מטופלת ולא כאל.... נורא עצוב לי לשמוע שהוא מרשה לעצמו לכעוס !! הוא אמור להיות שם בשבילך ולא שאת תעשי כל מה שרק נראה לו כנכון את לא בובה על חוטים שימשכו ותעשי רק לפי רצונו..!! הייתי שוקלת את האפשרות לתת לעצמך פסק זמן עם כל הקושי בדבר ולעשות חשבון נפש אם באמת כדאי להמשיך איתו או ש... יש מלא פסיכולוגים ופסיכיאטרים שיכולים לתת לך מענה הולם למה שכן מגיע לך אוהבת אותך יפה שלי וצר לי נורא על הסבל שעובר עלייך בלי הצדקה !!! חטולית

הי שירה, יש לי מחשבה בנושא, אבל אני רוצה לוודא קודם שאת יכולה להתבונן במה שאת מספרת מזווית מעט שונה ומעוררת חשיבה (ומאוד לא קלה, נראה לי) או שאת מעדיפה הדהוד אמפטי למצוקה שלך. אודי

20/05/2019 | 23:48 | מאת: שירה2017

אשמח לגם וגם

הי שירה, אנסה, ברשותך. אני תוהה לגבי השימוש שלך ב'מימד של התעללות'. התהיה שלי היא האם ייתכן שגם באופן שבו את מביאה עצמך לטיפול יש מימד של התעללות. אם כן - צריך להסתכל על מה שקורה בינכם בנקודת מבט רחבה יותר, בה ההתעללות היא הדדית ומייצגת מרכיב מהותי שיש לבחון אותו. כוונתי כאן היא שזה לא בהכרח סמפטום של מישהו מכם, אלא דרך לספר משהו חשוב. אודי

20/05/2019 | 04:26 | מאת: חטוליתוש

התרגלתי לא לישון לא ביום ולא בלילה ..עצוב שלא מוצאת פיתרון לחוסר השינה , למרות כל הכדורים עדיין לא נרדמת מחשבות ... פחדים... התקפי חרדה... הציפיה לטלפון הגואל ...שמתעכבת מצבה הבריאותי של אמי... בחודש הבא שוב לבית חולים להחליף לה קוצב לב...בגילה קצת יותר ...לא אגיד ..אבל מובן.. המצב הכלכלי ... המצב הנפשי שלי רק מטפס כל רגע לגבהים שקשה לשלוט עליהם דאגות מבית ומחוצה לו.. רגשות אשמה שלא מצליחה לתת מענה ... אנשים חולים סביבי ואני יש לי רק את עצמי כי אחי גר בחול.. אכולת דאגות כי אין פתרונות ואין ממי להעתיק כמו במבחן..זו המציאות ואין לי בשליף כלום השבוע לפני 4 שנים היה הארוע המוחי..ןאחרי חודשיים היו שוב תופעות שזה שוב קורה ושוב אושפזתי... כל הטיפולים לא עזרו ..עם הזמן תופעות מסוימות רק מחריפות מי שראתה את הראיון עם צביקה פיק ..שתנסה רק לדמיין ..חוץ מכיסא הגלגלים שעליו ישב אייך היה הדיבור שלו..הפנים המעוותות שלו..ואצלו רק שנה אחרי הארוע המוחי שעבר קרוב לוודאי שעם הצוות שמלווה אותו הוא יחלים עןד לפני.. אני ככה כבר 4 שנים בלי שום שיפור במצב.. מדכא עד כאב...תלמדי לחיות עם זה אמר המומחה מוח שטיפל בי בתל השומר כי צביקה פיק קיבל טיפול מידי ןאני הלכתי באיחור של 10 ימים כי לא ידעתי שיש לי ארוע מוחי כמעט מנותקת .. חטולית

20/05/2019 | 17:35 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, עצוב מאוד לקרוא על הסבל שלך. אני מקווה שתמצאי רפואה ושקט בקרוב. מניחה שזה תהליך לא פשוט וארוך ואת מתמודדת. בין השורות שאת כותבת בתגובותייך תמיד ניכרות האנרגיות הטובות שלך והחיוניות, למרות כל הסבל וחוסר שעות השינה. אני מאמינה שאלה הכוחות שימשיכו ללוות אותך עד להחלמתך. שלך שירה

20/05/2019 | 18:17 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה עצוב לי לקרוא אותך... איתך בלב מאחלת לך ימים טובים יותר.. סליחה שאין לי יותר מדי מילים אישה יקרה שאת..

20/05/2019 | 20:43 | מאת: חטוליתוש

תודה בנות על העידוד והתמיכה שלכן הימים והלילות שלי ...התהפכו עלי ועל חיי אוהבת אותכן חטולית

הי חטולית, זה אכן תהליך של אבל, בהחלט, ועוד כשמסביב יש התמודדויות מורכבות ולא קלות. אכן, עצוב לקרוא. אודי

הזה לפעמים ההודעה נשלחת ללא הבאג של 70 התווים. אודי..לא יודעת מה קורה לי.. אני מסוכנת היום.. נסעתי על הכביש.. אודי.. יש לי באצבעות...??????? לא יודעת... אני מסוכנת

היי במבי מה יש לך באצבעות ?? למה את אומרת שאת מסוכנת ?? קרה משהו מפחיד ? יכול להיות שזה מתח ולחץ נפשי... בכל זאת חזרת ואת כותבת נרגעת ? לא יודעת מה עבר עליך באותו הזמן רק מקווה שזה כבר מאחורייך ושאת בסדר עכשיו.. חטולית

הי במבי, למה את מרגישה מסוכנת? מה עלה בך שהפחיד אותך? אודי

יש לי הרגשה שהשאלה שלי – יותר נכון ההערות שלי על טיפול-מטפלים-קשרים טיפוליים, לא כל כך מובנים, ואולי נשמעים מתריסים. אני רוצה לחדד את השאלה שלי, ואשמח ממש לשמוע את דעתך בעניין. מאד מעניינת אותי התשובה המלuמדת שלך דווקא בתור אחד שגם נותן טיפולים פרטיים וגם מנהל את הפורום הזה שנים ממילא מאד נמצא וחי בבעיה שאני מעלה אותה. ניקח דוגמא – בחורה בשם שירלי יש לה בעיות בחיים. היא לא מצליחה להסתדר בחברה, אין לה זוגיות, מפטרים אותה מהעבודה, והיחסים שלה עם האחים והאחיות לא במיוחד טובים. אמא אוהבת ומגוננת, אבל כנראה זה לא מספיק בחיים. שירלי מחליטה ללכת לטיפול. ההחלטה לא הייתה קלה, אבל אחרי שפוטרה פעם נוספת ושמה לב שכל החברים לצוות היו מרוצים שהעיפו אותה, היא החליטה, עד כאן, לא יותר! לשירלי יש כמה וכמה מפגשים עם המטפלת שנפרסים על פני שבועות לא מעטים. המטפלת בעיקר שומעת את שירלי, את דרך ההתנהלות שלה, את כל מה שעבר עליה מאז שהיא זוכרת את עצמה, (לא, זה לא היה פסיכואנליזה), שירלי לא התעמקה לשמוע באיזה שיטה היא תטופל, קבלה המלצות ובאה, ושיתפה פעולה עם המטפלת. לאחר שנראה היה למטפלת שהיא למדה להכיר את שירלי, והיו להן הרבה מאד שיחות עמוקות שירלי הגיעה על פיהן ועם הדרכתה של המטפלת למסקנות מסוימות על עצמה, היא הבינה שהיא טיפוס מאד שיפוטי, ביקורתי, לא מאד מפרגן, די נרקיסיסטית ו... לא יודעת להביע את התחושות והרגשות שלה. במקום ללמוד לדבר על מה שמפריע לה עם החברה ועם מה שסביבתה, עם מחזיקה זאת בפנים, ונותנת לזה להתבטא בדרכים אחרות, שגורמות לה להיות כנאמר לעיל. ביחד עם המטפלת שירלי לומדת דרכים להביע את עצמה, למצא את עצמה במבוך, להבין כל את אלו שסביבה, לדעת להתמודד, בקיצור יש להם עבודה רבה. ועכשיו באה השאלה שלי – שאני באמת ובתמים ומנסה להבין כאן את הכותבות. כיצד הן רואות את היחסים בין שירלי למטפלת שלה, האם תפקיד המטפלת הוא לתת לשירלי כלים כדי לדעת להתמודד בחיים, ולתת לה ליווי מסוים כדי לוודא שהיא צועדת על המסלול הנכון. האם הטיפול גם צריך להפוך לחדר כושר לתקופה מסוימת שבה שירלי תלמד ליישם את מה שלמדה על מה שקורה בחיים האמיתיים ואף על כל מיני סיטואציות שתביא אליה המטפלת או... וכאן בא האו..... הגדול האם הקשרים עם המטפלת הם בעצם ערך בפני עצמו. המטפלת היא זו שתבין אותה, המטפלת היא זו שלא תפטר אותה, המטפלת היא זו שאתה תוכל לתקשר, המטפלת תהיה בשבילה מה שהסביבה מעולם לא הייתה בשבילה והיא תהיה מין גן עדן haven שאליה תוכל שירלי להימלט פעם בשבועיים ושם יהיה לה טוב, ושם היא תרגיש שמבינים אותה. האם הטיפול הופך להיות מאמצעי למטרה בפני עצמה? האם המטפלת הופכת להיות הרגליים התותבות של שירלי שעליהם תצעד כל חייה? האם המטפלת שמקבלת 50% מהמשכרות של שירלי (אחרי שסוף סוף מצאה עוד משרה), זו עובדה מוגמרת שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלה? היא עובדת כדי לממן אותה, כי בלעדיה אין לה חיים, ועל חמצן ואוויר שווה לשלם בדיוק כמו על דיור ואוכל. בקיצור, האם המטפלת נותנת לשירלי כלים ואמון כדי שתצא לחיים, או שהמטפלת עצמה הופכת להיות איזה מטרה ותכלית בחיים של שירלי? זה כמו שעורך דין ילווה את הלקוח לאחר המשפט, (האם תגיד שהמטפלת כמו ריטיינר שמשלמים לעורך דין על בסיס קבוע בחברה שצריכה כל הזמן ייעוץ משפטי) ולכן גם שירלי חייבת כל הזמן ייעוץ פסיכולוגי? והייעוץ חייב להיות על בסיס שבועי, ומעבר לייעוץ הוא חוויה בפני עצמה, כי ריטיינר משפטי הוא רק על שאלות מסוימות שצצות, כאן זה לתת למטפלת להיות ממש חלק מהחיים. האם הרופא מלווה את החולה לאחר המחלה, או שהוא רק מגיע אחת לכמה חודשים לבדיקות? לבדוק שהמחלה לא חזרה, או אולי צריכים להמשיך להגיע לרופא, שיבדוק כל הזמן, שיראה מה המאמרים החדשים ברפואה אומרים, שיעשה כל הזמן בדיקות דם, שישמע בדיוק על כל כאב ראש וכאב ולחץ בלב, שיהיה פיזית עם יד על הדופק כל שבוע כדי לוודא שהחולה שומר על עצמו. אני ממש לא מבינה את המקום שיש למטפלים כאן שנפרסים על פני שנים ארוכות ובעצם מאפילים על קשרים עם בני משפחה, בני זוג, יחסים בעבודה, ומה לא??? איך אתה רואה מטפל, אמצעי כדי לרכוש מיומנויות להסתדר בחיים, או איזה 'כלב נחיה' שנמצא לצד 'הנכה' לעולם, פחות יותר. שהוא זה שעוזר לו ללכת, הוא לא כלי, אלא הוא הופך להיות חלק מהחיים של העוור, האם המטפל הופך להיות חלק מהחיים של המטופל, ולכן צריך להיות כאן מעבר למה שהוא נותן כלים, כי הנוכחות שלו היא נוכחות עצמאית ונחוצה? נכתב ממש ממש בצידו שלא לדבר על כך שדווקא היום יש הרבה מאד במקצוע שחולקים על הפסיכואלינזה, ומאמינים יותר בדרכים של התנהגות ( הבן שלי לומד את זה, אני ממש לא מתמצאת) אבל אני יודעת שיש הרבה ביקרות על כל החפירות האינסופיות במה שהיה, פתיחת פצעים, שלא פעם רק מורידים את איכות החיים, אבל לא זו הנקודה ולא בזה אני רוצה להתמקד, אבל אנא ממש לא להתמקד בנקודה הזו כי היא לא האישו ולא הפואנטה.

הי סנדיי, אין לזה תשובה אחת. אקדים ואומר שיש לך שאלות טובות אבל ראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'. יש מטרות שונות בטיפול, תלוי במטופל, באבחנה שלו ובכוחות שלו, ויש שיטות טיפול שעושות שימוש בקשר ותפקידן למלא חסך (והן חשובות אכן, כמו חמצן לנשימה) ויש שיטות דיירקטיביות שנותנות 'כלים'. החכמה היא לאבחן נכון את הצרכים של האדם ולהתאים לו את הטיפול הנכון למטרותיו וצרכיו. אודי

בזמן האחרון גיליתי שאני כמעט ולא מצליח להרדם עם בגדים, בלי אני מצליח בשניה

אם אתה מצליח להרדם טוב יותר בלי בגדים מה הבעיה ?? אתה ישן עם משהי שהעירום שלך מפריע לה ? יש לך מגבלות כל שהן לישון כמו שנוח לך ?? הבן שלי למשל ישן אייך שנוח לו ואין לי מושג אייך... הוא סוגר את הדלת לכניסה לחדר ויש לו כל הפרטיות שהוא צריך כדי לישון אייך שהא לו... מה התנאים שלך לשינה כפי שנוח לך ?? מה המגבלות שיש ל ך ?? חטולית

שלום אשדודי, אז מה הבעיה עם זה? אם זה לא מפריע לאף אחד - תהנה מלישון ללא בגדים. אודי

שיתוף מלא והשענות על מטפל, לא נראה לכם שזה בא על חשבון משהו אחר??? הצורך לשיתוף הוא אנושי וקיים. לדעתי הוא בסיס לזוגיות אמיתית נכונה וטובה. נכון שישנם דברים ביחסים בין בני הזוג שאי אפשר לומר האחד לשני, כי אולי יפגע בזוגיות, אבל זה חלק קטן מכל מה שאנחנו רוצים לשתף, על רגשות, אמונות, כשלונות, אתגרים, הצלחות, תקוות, ייאוש, אינטאקציה עם אנשים. אנחנו אמורים לשתף כל אלו את בן הזוג שלנו, את מי שקרוב אלינו בחיי היום יום, יהיה זה מי שיהיה, אפילו אם לא בן זוג, אז חבר, ידיד, חברה, ידידה, נפש קרובה, מישהו שיש לנו קשר ורגש אליו בחיי היום יום. האם העשיה הזאת עם המטפלת והתלות במטפל כדי לשתף אותו בכל מה שקורה לנו, לא פוגעת במרקם היחסים עם מי שהיינו אמורים שיהיו לנו את הקשרים הקרובים הללו? האם זה לא איזה שהוא בִּמקום? משהו שקונים עם כסף במקום עם אהבה? אני לא מדברת על שיתוף בבעיות, שיתוף בשיקום כל מיני באגים, אני מדברת על שיתוף אנושי בכל מה שקורה לנו בחיים.

הי סנדיי, את מפספסת בגדול. אני מבין שאת אינך מבינה מהו טיפול ומה מטרתו ומבלבלת זאת עם שיחה חברית, טיפול במוסך או ביקור אצל רופא. טיפול נפשי זה משהו אחר שעושה שימוש בקשר הטיפולי שנוצר ככלי עבודה. זה לא חייב להתאים לכל אחד, אבל יש רבים שזה הדבר שהם זקוקים לו. כדאי לקבל ולכבד את הצורך הזה, לא כך? אודי