פורום פסיכולוגיה קלינית

מילים מרגיעות לאחז בהם מילים שאומרות שאנחנו לא לבד מילים שמחזקות ואוספות..

כשהטיפול יחזור, יחזור, כנראה, גם החיבור לכאב, |צעקה| ... סוריקטה

כמה קשה להחזיק את הכאב כמה קשה הצעקה הדוממת תודה שאת מאפשרת לנו להיות אתך מחזקת אותך לתת מילים לתחושה חיבוק ענק

הכאב העוצמתי מתחיל לחזור. כוחות הלא מודע שמתכוננים לקראת. סוריקטה

זה כבר אוטוטו עומד להגיע כל הכבוד שהחזקת מעמד היית חזקה ואמיצה לאורך כל הדרך בהמון אהבה 🐱

סוריקיטה יקרה אולי גם לחיבור לרגשות אחרים ?. איתך, ינשופים

כנראה שכל קשת הרגשות. ונדמה שלמדתי כבר לכנות אותם בשמותיהם המתאימים. אולי? תקווה לנו. סוריקטה

שיר חדש של שולי רנד, שמנחם לי את הלב. נשלח באהבה לכולנו. לכבוד חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. https://www.youtube.com/watch?v=1esJ4m8F0FE הם יספרו לך שמליבי נעקרת ומעל שולחני גליתַ לעד הם יזכירו לך דברים שהסתרת עד שכל גופך מבושה ירעד הם יעמדו היטב על כל טעויותיך טיפשותך, חיבתך אל הרע הם ינודו לך זה היה בידיך ועכשיו אין לך דרך חזרה אל תקשיב להם אל תאמין להם דע בני אהובי כי מליבי לא נעקרת לעולם אתה לי ילד חן בן שעשועים. זה מה ששולי כותב כל השיר: "השיר "דע בני אהובי" הוא מעין הכרזת מלחמה קטנה על אותם קולות שנשמעים השכם והערב, מבית ומחוץ, ושטורחים להשמיע לנו שלכאורה אפסה תקוותנו, נסתם גוללנו ואין לנו יותר דרך חזרה. ואותם קולות רחוקים מלהיות פראיירים, כמו שאומרים. יש להם טיעונים כבדי משקל, יש להם שיטה, יש להם אג'נדה מסודרת, והאמת היא לרגליהם נר. ולנו אין ברירה אלא לנסות להשיב מלחמה שערה ולשלוף מנדנה את חרבנו המשוחה בדבש – הידועה בשם "האמת לאמיתה"."

נפלא , סנופקין תודהההה

הי סנופקין יקרה, אוהבת שאת כאן. לווואי היו פה יותר מילים משלך. חושבת לי על אלול חודש הסליחות. אני עושה מעשים מפויסים. כי כבר אלול. ומהי אמת... סוריקטה

עוד שיר נהדר של שולי רנד עם הקול המחוספס שלו שנותן עומק לכל השירים שלו את השיר הזה שמעתי רק עכשיו תודה שהבאת 🐱🐹

שבת שלום לך.

יקרה. ככה טוב לי להיות כעת. האמת לאמיתה... הרבה רוך לך

שמחה ששמעת. שמחה לחלוק דברים טובים.

ביום שני כתבתי ארוכות וזה נמחק ואז בחרתי לא לכתוב שוב ... לא רציתי שיאבד ברגע הסגירה . חטולית זה בדיוק תשובה למה שכתבת לי למטה .. אני כל כך גאה בעצמי ,כל כך שמחה שהצלחתי לעשות את הצעד הזה של קיר הפחד ,סבבתי סביבו קרוב לארבע שנים. זה כואב וזה בה בגלים ....אבל ברגע החיבור הזה .....האשמה העצמית קצת פוחתת ... . אני מנסה לחבק את עצמי להזכיר לעצמי שאני גיבורה והייתי גם אז,עדין כמנטרה ולא באמת במקום שמרגיש ככה.....אבל זה יגיע מודה שלא יכולה להיות במקום שבאמת נפגעתי ואני לא ממציאה זמן רב זה קשה מידי .....אבל אני שם .....וזוכרת שזאת אני שנפגעתי ואני זאת הנערה העצובה שניבטת אלי ....אנחנו יחד כבר לא רוצה לגרש אותה ,חושבת שבן השאר דווקא השידרוג כאן והמלחמה שלי שבלעדייה אני לא באה .....הביא אותי למקום שהעיז להגיד בקול רם ..... שקשה לי עם ההבנה שהייתי זונה וזה כל כך כואב ........וגם עובדת על עצמי ,שלא מגיעה לי סקילה ואני לא בזוייה שדינה מוות .....כי אם מגיע לי חיבוק והכלה וכתף להניח עלייה ראש ולבכות ....כמו שלא הייתי סוקלת אף אישה ששם ...ומודה לאל שלא הגעתי רחוק יותר ושהצלחתי לעצור ולא להידרדר.מעבר לפגיעה הזו ..... איזה דרך ארוכה מחכה לי .....אבל שמחה בצעדים האלה שאני במקום שלא מגרש יותר אף חלק ואף אחד מהם לא מפחיד אותי יותר ואני מבינה שכולם אבל כולם כואבים כועסים קשים רכים ילדותיים וכל השאר כולם חשובים ...... אוהבת אותכם ,ואודי אתה כל כך חלק מהתהליך הזה ......תודה 💜 חיבוק מהלב.......

פתאום אני מבינה וסליחה שמציפה... זה שמישהו קרא לי ככה,זה שהוא ניצל את כוחו ואת גופי ונשמתי לא הופך אותי לכזו זה הופך אותי לקרבן ולא יותר ....... וזה ממש לא משנה איפה ומה עברתי או עשיתי ... אני הייתי קרבן בידי אנשים חולים ........ מקווה לזכור את זה כשאהיה ברגעים שבהם האשמה והבושה יהיו חזקים מכל היגיון .....😊

יפה שלי את מרגשת אותי מאוד גאה בך ובהצלחה שלך לראות דברים כהוויתם תמיד היית גיבורה תמיד היית אמיצה לוחמת.... שום דבר מכל אלה אינם מובן מאיליו את מבינה את זה נכון ? ותגידי מה שתגידי..... אני כאן איתך ובשבילך מחבקת בעדינות יש לך/כם כל המקום שבעולם ומגיע לך כל הטוב שיש בעולם לא פחות מזה בהמון אהבה 🐱

הי אביב, פטנט 'נוגד' מחיקה - לפני השליחה (קונקרטית ומטאפורית) ניתן לבצע מעת לעת 'העתק' על הקטע, ואם נגוז במרחבי הביטים - 'הדבק'. אלא אם את פוחדת שיישמר. שזה גם זה בסדר. כמו בנפש. לעתים יש בכך ייתרון. התכנים מגיעים אחר-כך. ובדרך כלל צף, אמנם בצורה אחרת, יש מצב שבאופן מעובד יותר. מווסת יותר. מעודן. שלם. הצלחנו לא להדרדר למקום של הומלסיות מסוממות מרוטות פצועות עזובות, הגם שהיינו פרוצות. ובכוונה השתמשתי במילה 'פרוצות' ולא 'זונות', שניתן לתת לה משמעויות רחבות. ואת יודעת למה? כי נראה לי שכן היה חלק ששמר עלינו. קצת אולי כמו הסיפור עם אח של חתוליטוש. כל אחת בהקשר שלה. לדעתי, כמו שכתבתי גם לחתוליטוש, חשוב לשמור על הזכרון. האיך - כן, עניין בפני עצמו. שלך, סוריקטה

אביב יקרה באמת תהליך ואת עשית ועדיין חלק מתהליך זה לקבל את כוולך את השראה בשבילי חיבוק בחזרה ינשופים

תודה אהובה את מדהימה בעצמך מרגשת שאת זוכרת את התהליך האמיץ שעשית וכן לעבור את קיר הפחד זה עוד חלק מרפא לעצמינו

מיוחדת שאת מרגשת בכנות בראיית הדברים לעומק היינו היום אנחנו לא שם וכן מישהו שומר עלינו בעולם הזה אוהבת אותך מאוד ,קראתי על העצב שחוזר ...... ברוך בואך לעולם ......חיבוק ענק

בלי השוואות , בלי השראות את בקצב שלכם כולכם יחד רק תזכרי יקרה שאפשר !!!!!!!!!! שריפוי אפשרי תסמכי על המטפלת ועלייך .....ותשימי לב למי ממך את נותנת את הכוח ... אתך תמיד בלב....

תודה על היד בחיי תודה על מטפלות מיוחדות תודה על תהליך תודה על חיבור לעצמי גם עם קשה תודה שאני לומדת לתת למילים טובות לחלחל תודה שאני לומדת לאהוב את עצמי לחמול להיות פחות נוקשה אלי ----תודה תודה על המקום הזה ועליך אודי שמאפשרים כל כך

תודה שישנתי תודה על חלומות ומחשבות תודה על מים בברז תודה על פרנסה תודה על הכוחות שיש לי תודה שאני שמחה בחלקי תודה למורכבות שלי תודה לטכנולוגיה תודה שאני עצמאית תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה לכם תודה על המקום הזה שבת נפלאה ...

אודי הי... מנסה....מקווה לגלות שמופיע בפורום כפי שכתבתי..כולל רווחים,פסקאות ושעה..צריכה קביעות,סדר וידיעת השעה.. הם עוזרים לי כסוג מקל ,כיתד לרצפה ..שלא אתעופף למעלה למעלה כמו בלון הליום... רגע...ואם אהיה כמו בלון הליום ,מה יקרה ????ממה אני חוששת???? רוצה לנסות להיות פה בלון הליום.. ...אז ככה..אני בלון הליום בצבעי פסטל עדינים..כמעט שקופים.. המתבונן בי יכול לזהות את עצמו דרך ההשתקפות שאני מזמן.. לעיתים הצבעים משנים את גונם,עומקם,צורתם והופכים לצבעים עזים עם צורות,קווי מתאר ברורים.. ישנה כף יד שמחזיקה בחוט דייגים שקוף וארוך שמחובר אלי ולכן אני לא מתעופף ל.... אם כף היד תשחרר את האחיזה בחוט הדייגים ...אשתחרר ואתרומם מעלה מעלה..מעלה מעלה..ועוד..ועוד... ואז ??????? אפצע ??? אתפוצץ ואיהפך לפירורי פירורים כמו אילן רמון ?????? ואולי אגיע למקום קסום ? ארמון קסום ,נינוח ,שליו.. שקט...שלווה..צליל עדין של פעמוני רוח... שקט..שלווה...

הי במבי, "בום טרח מה קרה וגו'", אבל אקח למקום אחר. המממ... בלון ולא בועת סבון, זה כבר טוב יותר. את יודעת, במבי, אפשר לשחרר את הבלון בתוך הבית. ואז הוא נתקע בגבול נמוך. התקרה. ולא שמי האינסוף והיעלמות באטמוספירה. ואם הבלון מהסוג השקוף, הוא מחזיק הרבה מאד זמן, עד שאט אט מגיע למטה. לרצפה. וכל המעטה נשאר. רק ההליום אט אט עבר דיפוזיה. נותר זיכרון. קרום. אז אלו האסוציאציות שלי בהקשר בלוני הליום, שרובם הותאמו למסיבות. סוריקטה

בלון הליום עף גבוה כמעט בלי גבולות זה לא מה שאת מחפשת את צריכה אחיזה במציאות מי מחזיק לך את קצה חוט הדיג כדי שלא תעופי ותתרסקי? אפשר תמיד לחלום על ארמון קסום שקט נינוח ורגוע לא צריך בשביל זה להתפוצץ חיבוק גדול בהמון אהבה 🐱

סוריקטה ? ולמה בלון טוב יותר מבועת סבון ? מעניין.. לבלון עור אולי מעט עבה יותר אך מחומר סינטטי..בועת סבון אולי נקייה יותר ..?? דרך בועת סבון משתקפים אולי כל הצבעים ? גם הדיוקן שלנו משתקף טוב יותר אולי דרך בועת הסבון.. שניהם מתפוצצים.... סוריקטה ? במה עדיף בעינייך הבלון על פני בועת הסבון ??.. מעניין.. במחשבה שנייה ..אולי אני מעדיפה את בועת הסבון ...??? גם הבלון וגם בועת הסבון נמצאים בבועה של עצמם.... אם בלון הליום או בועת סבון אני כבר לא בטוחה שאני מעדיפה את בלון ההליום... אבל אני כן רוצה שאמא צביה תחזיק בחוט דייגים.. מפחדת ... שלך, במבי.

חתולית הי... ראשית,מה שלומך ? איך הכאבים ?.. שנית, את כותבת:"בלון הליום עף גבוה כמעט בלי גבולות זה לא מה שאת מחפשת את צריכה אחיזה במציאות" איך את יודעת מה אני צריכה ? :) ועוד בכזו נחרצות...:) הלואי ואני הייתי יודעת מה אני רוצה...:) ..יש משהו בבלון ההליום שעף גבוה כמעט בלי גבולות שדווקה ממש ממש מושך אותי.. ויחד עם זאת מפחיד אותי... הלוואי והייתי פחות מפחדת לחזור לפיסול,לנסות ציור..הלוואי והייתי מאפשרת לעצמי קצת יותר חופש פנימי .. לגבי חוט הדייגים ...אמא צביה מחזיקה את קצה חוט הדייגים בכדי שלא אפול ואתרסק.. יחד עם זאת יש בי כבל שכובל ולא מאפשר לי חופש תנועה ליצור חופשי כמעט ללא גבולות.. הכבל הזה הוא כבל פנימי שעשוי מפער בין הפנטזיה למציאות העכשווית..גם שיפוט עצמי חמור.. בפנטזיה אני אמן מפורסם כמו לפחות יגאל תומרקין שקיבל את פרס ישראל.. במציאות...כשמישהי משמעותית פעם אמרה לפורטרט שפיסלתי שהיא תמיד ידעה שיש בי...?????ברחתי מהפיסול.... מאד מסובך לי עם כל הנושא של יצירה... והפיצוץ הפנימי שבי מגיע בגלל שהאצבעות ,הנשמה,האף והאוזניים צריכים ללוש את החימר,להריח אותו,לשמוע את הצליל המיוחד שלו.. זה לא יכול להישאר בגדר חלום.. כן..יהיה פיצוץ... הבלון..הבועה.. ומה שישאר אלו שרידי הגומי של הבלון או טפטופי הסבון... :((((((

זוכרים את בית השרצים ? בזכרון שלי חרוטים עוד דברים מעבר לאותו בית בכניסה לחצר..גינה ...היו מדרגות מתחתן תמיד בחורף קיפצו להן בנחת המון צפרדעים מחזה מצחיק היו שם המון עצי פרי גויבות לבנות ואדומות עצי חושחש... עצי לימון ובריכה ענקית שפעם שחו שם דגים מעבר לעצים האלה גרו ערבים כשפונים ימינה ישנו שדה מרהיב ביופיו לפחות ממבט של ילדה קטנה חאציות צהובות ולבנות כלניות אדומות סביונים פרחי סבא...כאלה שנושפים בהם והשיער הלבן שלהם עף ברוח והיו גם פרחים שלא הכרתי את שמם נרשמתי לבית הספר כיתה ב..באותו מקום שאחי למד כדי להגיע לשם הייתי צריכה לצאת חצי שעה קודם כדי לעשות סיבוב ענק יום אחד החלטתי לקצר את הדרך הר גבוה מאוד של חולות עם מלא גרגרי אבנים קטנות רק בגלל שלא רציתי לאחר התחלתי לטפס על ההר עם ילקוט על הגב הלי לשים לב שמשהו עוקב אחרי שמעתי קולות הסתכלתי לאחור וראיתי 2 ערבים הולכים אחרי נבהלתי כשהם התחילו לקרא לי ונסיתי לברוח ככל שמיהרתי כך רגלי נתקעו יותר ויותר ושקעו בחולות , אבנים נכנסו לי בסנדלים מה שעוד הקשה את הבריחה והם צוחקים ממני וממשיכים ללכת אחרי...עוד מעט נתפוס אותך.... בכוחות האחרונים הצלחתי להגיע לראש ההר והתחלתי לקרא לאחי שהיה קרוב המצב היה מפחיד והלב שלי דפק כל כך חזק שלא שמעתי את אחי עונה לי ...אני כאן הוא זרק עליהם אבנים ....והם התקפלו והלכו לא יודעת מה היה קורא אם אחי לא היה מגיע באותו הזמן חטיפת ילדים כבר היתה עובדה בשטח...הם רצו לקחת אותי אליהם הביתה למזלי הטוב שהכל נגמר כך ולא.... הזכרון הזה עד היום לא מרפא ממני מעולם לא דיברתי.... לא סיפרתי נשאר רק ביני ובין אחי מיום המחרת אחי היה בא לאסוף אותי בחצי של הדרך הארוכה ... משהו שמר עלי מלמעלה עד היום הזכרון הזה מוריד ממני ים של דמעות אחי הוא אחד הדברים הכי חשובים שיש לי בחיים האלה ןכמה טוב שזכיתי באח כזה הגיע הזמן להפסיק לבכות לנגב את הדמעות ולתת לזכרון הזה לנוח על משכבו בשלום תודה שקראתם תודה שאתם כאן ותודה אודי על המקום המיוחד הזה חטולית🐱🐹💐🌸🌷🏵🌹

חטולית יקרה קראתי אותך ולא שמתי לב שאני לא נושמת... הרגשתי את הפחד... הכי הרגשתי את הפחד... טוב לתת לזה מקום... טוב ששתפת וספרת... מטפלת שלי אומרת שככל שאנחנו מספרים הפחד פוחת... שמחה בשבילך שנצלת ושיש לך אח אכפט ואוהב אוהבת, ינשופים

הי חטולית, מדוע לקבור זכרונות? ניצלת. וכמה טוב שיש אח כזה שותף, משלים, תומך. סיפור מרגש. שלך, סוריקטה

אהובה טוב שאת מוציאה את הסיפורים הקשים,שעושים לך רע מבפנים . וטוב שבתוכם יש לך זיכרונות נעימים של אח של משפחה חיבוק לכולך

תודה מתוקה על המילים החמות על אכפתיות שלך. ונכון מאוד ככל שמדברים את הכאב ומוציאים אותו החוצה משתחררים מעול כבד מאוד בהמון אהבה 🐱

מתוקה שאת למה באמת לקבור זכרונות...? כנראה שהגיע הזמן לתת לזה ללכת ואחת הדרכים היא גם לקבור..משם לא יצא שוב כתבתי שיתפתי בכיתי ....אין לי עוד אנשים איתם הייתי רוצה לחלוק את.... בהמון אהבה 🐱

יפה שלי תודה חיבוק כזה כן זה כבר יצא ממני עכשיו יהיה יותר קל כל מה שיוצא משחרר אז יצא ממני סוד גדול שלי ושל אחי ...ובאמת שאני הכי מאושרת בעולם על אחי ...זה לא אומר שאין לנו ויכוחים או חילוקי דעות...אבל מעבר לזה...אנחנו מאוד קשורים בהמון אהבה 🐱

אודי תודה ,כתבתי את זה ברגע של ייאוש במסגרת משמרת של 48 שעות . זה קורה לפעמים שהשהות שלי שם מאוד ארוכה והכרחית . זה גם מקום שלייתר הדיוק לא ניכנס כמו האחרים למסגרת ההוספיס הבייתי כי יש שם יותר מחצי שנה חיים .רק שזה אחד המקומות שיותר קשים לי,כי שם אני לבד במערכה. ברור שיש חיבור לבן אדם ואלי אחרת אי אפשר לעבוד. בכל העבודות שאני עובדת בהם ,גם אלו שאני מלווה בהם אנשים ששם יש המון תקווה חייב להיות החיבור הזה. תודה על הדיוק. ותודה שעזרת לי בדרכך להצליח לחדד ולהבין את הקושי . כמו שכתבתי לסוריקטה ,הקושי והפעם אני כן אשתמש במילים קשות -סליחה , המקומות האלה שאני מלווה אנשים שהם "גוש בשר" וקל מאוד ליפול למקום שמחפיץ אותם ......... שם ,ההצפה הרגשית שאני עוברת כרגע, מתוך החיבור לרגש הכואב והזיכרונות של הנערה שהייתי. קשים לי מאוד. עכשיו אני יכולה לדייק את זה יותר זה לא הדיסוציאציה שחסרה. זה לקיחת המרחק הרגשי ... עכשיו יותר מדוייק לי גם על מה הקושי שלי ...... מעבר לכאב העצום שאני חווה מול הטיפול בחולה סופני. עומד המקום הזה "החפצי""הגוש בשר" סוג של היזדהות-של המקום שלי בעבר . רק שהפעם אני ממקום "התקפן" - בחוויה שלי.....חומר לחדר הטיפול . אודי פשוט תודה ......

אביב יקרה הזדהות לא פשוטה מזל שהיום את במקום אחר אוהבת, ינשופים

הי אביב, אנ'לא רוצה להפריע לתגובה של אודי, אך לצדו אומר - כתבתי לך הודעת המשך על עץ מלפני כמה ימים. שם השתמשתי במילה 'בובה', עם או בלי חיבור לשיר של נטע. וכשקראתי את הכותרת של הודעתך הנוכחית חשבתי שאת מדברת על עבודה בטיפול :-) אז כנראה שאת עושה עבודה טובה. שלך, סוריקטה

שיעזור לי האל ....פשוט לא זוכרת שכתבתי את זה וזה שלי בודאות .. .....שלא לטעות מעולם לא נופלת למקום ששוכח את האדם ששם אבל ערה לזה שהגבול כל כך דק .....ואולי מתעסקת עם זה כדי לא לשכוח .

היום פעם ראשונה בטיפול יצאו המילים מחוברות ממני של מי אני אני מרגישה רע כל כך אני מרגישה שיש לי אות קין על המצח וכולם יודעים מה עשיתי מרגישה רע כל כך אני מרגישה שיש לי אות קין על המצח וכולם יודעים מרגישה מלוכלכת מרגישה סוג ב ראוייה לסקילה זה כל כך עצוב

הי אביב, את יודעת, בדיוק חשבתי היום שיש בי חלק שרואה אותי כראויה ל (בחרי משהו מהגרועים ביותר). ואם אנחנו מדברות על הרגשת השקופה, אז אולי דווקא את זה *לא* רואים. ואנחנו פוחדים שידעו. ולא יודעים. המטפלים מכירים את החלקים האלה. התוקפניים. הקורבניים. אולי יש תקופות בהן אנחנו תוקפים בעיקר את עצמנו. החלקים שאנחנו ממש לא רוצים שיהיו חלק מאיתנו. אבל את יודעת, עכשיו כשאנחנו יכולים להביא את עצמנו לפורום כאן עם שורות ופסקאות, זה משמח. עם כל ההודעה בעלת התוכן האיום. משמח, כי אפשר להתבטא. אולי. באופן נוח יותר. אני שמחה שחזרת כולך. סוריקטה

תודה על מילים .. קצת נראה לי שהלכתי לאיבוד בהן ... בכל מקרה לא מדובר בתוקפנים ולא קרבניים במידה מסויימת זה נס מה שקורה לי קשה ,בטרוף אבל נס אני לא אומרת נפגעתי מההגיון אני באמת מרגישה ,מחוברת לחלק הכואב זה שנפגע ...מתחברת לזיכרונות שלי כנערה בת 6-12 וזה מרגיש נורא זה מרגיש כל כך נורא והאמת שגם בתקופה האחרונה אני כבר לא מגרשת את התוקפנים אני מאוד מעריכה אותם מבינה למה הם נמצאים רק מנסה ללמד אותם אסטרטגיות אחרות אבל מקשיבה להם הם בהחלט באים להגן עלי מהצפות יתר שעלולות להיגמר רע ותודה על היותך

עכשיו יותר ברור לי פשוט הורדתי מהכתיבה חלק ענק שניכתב שחשבתי שמקומו לא כאן ואז זה קצת מבולבל אבל מה שבטוח דוקטורס סידרו היום במיוחד בשבילי

אביב יקרה להשתייך למה שעשו לנו אליינו לא יודעת איך אפשר את אמיצה איתך, ינשופים

הי אביב, בוקר אור (עכשיו שלישי בוקר אצלי). גם אני לא בדיוק הייתי הכי מובנת לעצמי, אז בסדר שלא הבנת. קישורים פנימיים נבנים, נעלמים. לטוב ולרע. יש מילה שהשתמשת בה בעבר, ובכוונה לא הזכרתי אותה במפורש. אבל זה איכשהו מתחבר לי להודעה הנוספת שכתבת. נראה לי שעכשיו הבנתי על איזה מצב סופני את מדברת. מצב שלא מתקשר ואין אנו יודעים מאום האם ומה מתחולל בנפשו, עד כדי רצונות בסיסיים. כאילו בובה. אולי כמו שחלק מאיתנו היו בסוג של תפקיד כזה. בלי נפש, שהזולת עושה בה כראות גופו. מקום נורא מאד. שלך, סוריקטה

מצטערת נורא על כל הרגשות הקשים שעולים בך...לך..בגלל שדיברת נסי לראות את הצד החיובי של פתיחת הכאב הרי כל הטיפול נועד לשחרר וסוף סוף הצלחת לשחרר לא היה קל לא היה פשוט את לעולם לא תהי סוג ב ובטח שלא ראויה לסקילה מבינה את הכאב שלך גמני הרגשתי כך בעבר עם הזמן תלמדי לתת מקום מכובד לעצמך /לכם והכל יהיה יותר קל את מדהימה אותי כל פעם מחדש עם התעצומות שיש בך בהמון אהבה 🐱🐹

כן ,אהובה בובה אכן מילה אולי מדוייקת יותר אבל יש בה קונוטציה של חפץ ......קשה קשה קשה וככל כך מתחבר למקום ההוא הכואב.....תודה שאת ....

תהליך ינשופי תהליך לאט לאט בצעדים קטנים קטנים ... .

אני בהחלט רואה בזה נס ......תהליך של הרבה מאוד מאוד שנים עם ליווי ואמונה של אנשים מדהימים בדרך .....בהחלט לא לבד ......תודה

יש! סוריקטה 12:58

זה חזר גם אחורה ...... כל ההודעות אחורה כתובות בדיוק כמו שניכתבו. ואני כבר התרגלתי לכתוב בלי האנטר ....חחחחחח

הי אביב, אכן דבר ראשון שהלכתי לבדוק, האם נפגעה ההיסטוריה. זה גם מדבר יפה לחלקים בנפש שלנו. ההיסטוריה לא שובשה. רצף הזמן נשאר. עכשיו 'רק' צריך לשחזר את מבנה העצים ואת כותרות הודעות המנהל. אגב היסטוריה, היום אפשר לומר שיש משהו בהיסטוריה שהשתנה אצלנו והוא שאיכשהו יש עדים. מורכב, כאמור. תמהני איך אודי (איך אתה, אודי) מרגיש כשלוקחים לו (לך) את הכותרת. הכותרת! סוריקטה

כל מילה פנינה 😊

בואו.......ראיתי אותכן ....אני יודעת שזה כאב .......אוהבת ומחבקת ❤💙💚💛💜

אביב יקרה ,אני כאן תודה 🌻

אביב היקרה, גם אני כאן 💜🧡💙 אני קוראת את שאתן כותבות, אך לצערי לא תמיד מוצאת את המילים ולא יודעת מה לכתוב.

בנות אהובות אני יודעת שאתן כאן .... מעודדת אותכן לכתוב ,על עצמכן ולא כזה שיעלם בן השורות או בן ההודעות של אחרים .... חיבוק

הי כולם, ................................................................................................................................ כמהתי כל-כך שיבואו אליי אנשים. ................................................................................................................................ כמהתי. ................................................................................................................................ ואתמול, אכן הגיעו אליי חברים, עם ילדיהם שאני הכי הכי אוהבת בעולם. ................................................................................................................................ וסך הכל היה נחמד. כדרכי, הרגשתי שדיברתי מידי (כמו כאן). ................................................................................................................................ הבית סודר לכבודם. כלים נקיים שרק מחכים. אוכל טרי. ................................................................................................................................ והלכו. ................................................................................................................................ ואז באה ריקנות (וכנראה משאלה לעוד ועוד). ................................................................................................................................ ובלילה, חלומות סיוטים. ................................................................................................................................ תוצאה של משהו מופלא, הופך בנפשנו לטראומטי ומפחיד. ................................................................................................................................ נעצבתי לי. ................................................................................................................................ הלוואי שהיום היום גם הוא יצליח לעבור סביר. ................................................................................................................................ געגועיי למטפל. ................................................................................................................................ סוריקטה 06:27

אהובה שאת מגיע לך הרבה טוב ......ותזכרי את זה !!!!!!!

היי סוריקטה ............קודם כל אומר לך שכמו שאת חילקת את הכתיבה שלך...פשוט ....גאוני.....🗣...כמיהה....שמחה....חלומות....סיוטים...געגועים.....יפה שלי...כמה יפה את מבטאת את הרגשות שלך.....(ואת משאלות שלך) שהלואי ויתגשמו כולם.....מחבקת אותך בהמון אהבה....🐱🐱

סוריקיטה יקרה איתך ומבינה היטב חברתך, ינשופים

אודי וכולן, כאמור, מחד רוצה עוד ועוד. מאידך - יותר מידי. מינונים של לחזור למציאות. לרדת לעולם. לדעת לאכול, לספוג, להפריש את המיותר. כמה שנים של עבודה... סוריקטה

תודה שקמתי . תודה על פרנסה ... תודה שאני נושמת ....תודה על כוחות נפש .....תודה שיש בי את הכוח להיות שם בשביל השני ......תודה שאני עושה עבורי ....תודה על הבנות .....תודה שאני כל המכלול .....תודה על מים .... תודה על כל היש בחיי......תודה על המוזיקה והטבע שמצילים את חיי... ..תודה שאני עצמאית......תודה על יום חדש ושבוע נפלא 💟💜💛💚💗💛💜תודה על המקום הזה תודה לכולכם ......

תודה, שהיום, שהייתה בו עבורי עבודה מעט שונה, עבר סביר. סוריקטה 13:00

תודה על היש בחיי , תודה על טכנולוגיה , תודה על מי שאני , תודה על מילים , תודה

היום אפשר לומר תודה גם למערכת של זאפ דוקטורס, שחוללו שיפורים שייחלנו להם. מוזר לי שפתאום אפשר לקפוץ שורות. וואי. צר לי שיצאתי קצת מכוערת מול המערכת נוכח השינויים החסימתיים. נקווה לטוב. ותודה שהיום, יום שני, בעבודה, עובר. ותודה שנעזרתי היום במישהו, כי כבר כמה אפשר בחום הזה. סוריקטה

לא מצליחה להחליט כלום מרגישה במצוקה גדולה בפנים לא רוצה שאלוהים יעניש אותי בזה שאחליט החלטה לא נכונה מרגיש לי שהוא רוצה שאפסיק טיפול.

שאת בוחרת לתת מקום גדול מאוד לכוחות ההרס שלך ....במקום לתת מקום לקולות שרוצים שתעזרי לעצמך ....אל תתני להם להשתלט בטענה של פחדים כאלה ואחרים ......להיפך תיקחי את המקום הבוגר שמבין ......אני חושבת שזה נקודה כזו שאת חייבת לקחת אחריות על חייך ....חיבוק

מרגישה שהכאבתי את המטטפלת כאשר בטעות חשבתי לסיים טיפול בטלפון מפחדת מהכעס שלה חוששת לחזור אליה הלוואי שלא הייתי צריכה אותה האמת היא שאני כועסת עליה שעודדה את התלות- שהיתה שולחת סמסיים כמעט כל יום ועכשיו הפסיקה אני יודעת שאני צריכה לשתף אותה בא לי לברוח בא לי להכאיב בא לי לכעוס אני יודעת שאני לא אעשה שום דבר יודעת אני אתנצל שאני אקח אחריאות שאני לא אגיד לה כלום יודעת שאשתוק

גם זה באותו מקום הרס ועוד הרס ועוד הרס ........זה שלא מדבר כאב -הרס .......זה שכועס והורס-הרס ..... .זה שכועס על טוב ליבו של אחר על מה שהיה נכון אז ועכשיו דברים השתנו ---הרס ...........יקרה יש לך אחלה מטפלת ......תיראי טוב טוב מה את עושה ........הורסת או בונה ......

הי ינשופי, יפה שאת מזהה שהכעס הוא שלך. מטפלים מבינים הרבה פעמים ומקבלים בזרועות פתוחות. צומת קשה בטיפול. קשה מאד. טיפולים נופלים בשלב בו אנחנו מקנאים בעצמנו, בתלות הזו. ואפשר גם לגחות שחזקים. ולקום. את לא יודעת. אף אחד לא יודע את העתיד. יודעים זה רק בדיעבד. שלך, סוריקטה 12:52

אביב יקרה אולי את צודקת

סוריקיטה יקרה תודה רבה על המילים המבינות ותודה שאת קוראת אותנו ינשופים

ינשופית מתוקה זה בדיוק הדבר הנכון לעשות ללכת אליה לדבר איתה להסביר את מה שעובר עליך אני מאמינה שהיא תקבל אותך שולחת לך חיבוק גדול מלא אומץ 🤗🤩😍 ומאמינה שתהי בסדר בהמון אהבה חטולית

חטולית יקרה מרגיש לי שאת מחבקת עם המילים שלך וזה נעים לנו

הלכתי היום לטיפול הלכתי עם המילים שלך בתוך הלב מילת המפתח שלך "תסמכי" על המטפלת סמכתי וממשיכים ממשיכים .. מאיטים את הקצף ובודקים ביחד מה נכון ומה יהיה לנו טוב.. תודה רבה אודי

זה שקשה לי להשתמש בדיסוציאציה במקומות שאנשים נורמליים משתמשים בה ................................................................................................................................ אז האמת שאחד המקומות שהדיסוציאציה,חסרה לי וקשה לי מאוד עם החיבור לרגש .זה באחד מהעבודות שלי . ................................................................................................................................ הוספיס בית- ליווי אנשים בתקופה האחרונה שלהם ................................................................................................................................ הכי קשה לי , זה המקום הזה שאני חייבת לעשות פעולות , הכי אינטימיות , הכי טבעיות כמו אכילה , רחצה ועוד ....שלמי שאני מלווה אין את היכולת, מנטלית / פיזית להיות מעורבים בהם....ואני למעשה זאת ש"קובעת" מתי , כמה ואיך ................................................................................................................................ יש מקומות עם הדרכה צמודה ויש סיטואציות ומקרים שאני שם די לבד ................................................................................................................................ לא יכולה לפרט כדי לא לחשוף את עצמי יותר ................................................................................................................................תמיד הקו שהנחה אותי זה לא לשכוח מי האדם שהיה שם ,רגע לפני המחלה ................................................................................................................................ובכל זאת היה שם הניתוק המבורך - עכשיו זה קשה כל כך. .........עייפתי

אביב את בנאדם יוצא מהכלל כל כך הרבה לחץ עליך ומאמינה שזה לא פשוט בכלל ומתיש לא פחות...כל הכבוד לך שאפו👌💗 בהמון אהבה חטולית

הי אביב, כמה חיבור ליצר המוות יכול להיות בעבודה כזאת. ההתעסקות הזאת על הגבול שבין החיים למוות. אני גם קצת חושבת שהאדם שרואים אחרי המחלה, הוא אותו אדם, רק צדדים אחרים בו, שמתעצמים מאד מאד מאד ומאפילים על מה שהיה קודם. זה כאילו לא הוא, אבל כן הוא. גם אם נתבונן בהזיות (לפחות כך אני חושבת) הן סובבות סביב איזה גרעיו שהיה מציאותי פעם). אולי. ואולי אני טועה, היות שאת מכירה טוב ממני את המתרחש בשטח. המחשבות שלי לא מספיק מגובשות צלולות. ייתכן שיתוקנו. סוריקטה

בתקופות שאני נמצאת בהם ועד כמה זה יחלחל .. עיקר הקושי שלי באמת . זה לזכור שיש שם אדם ומי הוא היה זה ישמע לך נורא ,אבל יש לי מקרים שפשוט אני קובעת הכל ...כמו ל.. קשה לי חהשתמש במילים שיתארו .. אבל כשאני קובעת איפה היד תהייה או הרגל . מתי תאכל מתי תשתה מתי תישן מתי תקום ועוד .. זה הקושי העצום ומזה עייפתי ,כל כך קל ליפול למקום ששוכח שיש שם אדם ....ולא להגיד אני מוזיזה את היד .אלה פשוט להוזיז אני מרימה את הרגל ,ולחכות כמו להסכמה ...אלה פשוט לעשות הכל מכני..... ואולי את צודקת ומשאלת המוות שמרימה אצלי ראש מתעסקת בזה במיוחד עכשיו ....ככה או ככה עצוב

תודה אהובה .....

אילו המטפל שלי היה כאן, לו היה כאן, הייתי מספרת לו שהיום כאילו התפצלתי. התפצלתי לגבר ולאישה. ................................................................................................................................ גבר אולי אימפוטנט איכשהו. האישה – כבושה. ................................................................................................................................ הגבר יצא החוצה ועשה עבודות גינון מפרכות. באמצע היום, באמצע החום. בכלים אימתניים. לא כאלה אימתניים, די כלים של בחורות. אין לו נגיד משור שרשרת או דיסק. ................................................................................................................................ הוא חזר הביתה. בשקט. בעצב. עם כל האבק מהעבודה, עם כל הזיעה והכלים הבלויים. ................................................................................................................................ חזר, שתה, אכל. ירד עלה. שתה. ................................................................................................................................ האישה בבית. בשקט. אוספת את הבגדים ומכבסת. שוטפת את הרצפה. מציעה את המיטה. ................................................................................................................................ הוא והיא לא מדברים ביניהם. ................................................................................................................................ היא הוא הולכים להתרחץ. מתקרצפים, חופפים ראש. ................................................................................................................................ היא לבשה חצאית, אבל היא לא מרגישה אישה. מרגישה נער בתחפושת. ................................................................................................................................ הוא הלך לנוח. ................................................................................................................................ עכשיו זו רק היא מול המחשב. ................................................................................................................................ אני. ................................................................................................................................ לבושה בחצאית. ................................................................................................................................ לא מדברת. ................................................................................................................................ מקלידה. ................................................................................................................................ בסוף היום ירדתי למטה לראות שוב ושוב את הגינה. כל כך הרבה עבודה שלא נגמרת. והתחושה, אותה תחושה, שלא רואים. ................................................................................................................................ סוריקטה השקופה בחוויה, לעתים ................................................................................................................................ לעתים

ואם היית לידי הייתי מחבקת אותך חזק את כולך ...חיבוק שאומר ,אני רואה אותך , אני שומעת אותך ואוהבת אותך כל כך ....את אמיצה מאוד........

גם אותי השארת ללא מילים אז רק חיבוק גדול עד אליך 🤗🤩😍 את מקסימה....חטולית

לא נראה לי שהם נפגשו ממש. גב אל גב. לא מיישירים מבט. שניהם עקרים. גם אנחנו לא נפגשנו. אנחנו בוירטואלי. אבל יש לי לפעמים משאלה כזאת. שניפגש. פעם אחת קצרה. אציג את עצמי ואז אפסיק להגיע לעולם הפורום. סוריקטה

אודי... מה יהיה בסוף?? שוב חמס לישראל,ישראל לעזה ושוב ושוב ושוב....עד מתי יהיה פה ריח של מלחמה ..???? וואו....עייפה.... אני מאמינה בכח הנשי ככוח שיכול אולי לסייע....יש בנו משהו עגול..רך יותר... במחשבה שנייה ..אולי לא לנו בהכללה כנשים ,אלא האנימה שבכולנו נשים וגברים כאחד...מברכת אותך אודי אהוב וכולכם/ם בשבת טובה,נעימה ומלטפת ללא אזעקות ופגיעות.

יש לי בן בן 2.5 חודשים ועוד שתי בנים: בן 3, בן 7 ובן 12 וחצי בן ה12 מת על תינוקות והמלצת הרופא הייתה שעד גיל שלושה חודשים אסור לו לבוא במגע עם ילדים. האם הילד בן ה12 וחצי יכול להחזיק אותו?

אודי החיבור הזה קשה לי מידי ...... ..אם זה שלי ... . ואבא פגע בי אז לא רוצה יותר להיות כאן בעולם הזה........אני משתגעת,איך מישהו בכלל חושב לפגוע ככה בילדה.......מי הופך את הבת שלו ל@@@@@........ואני מחזיקה את הידיים מלהכאיב ......האכילה מטורפת אחרת זה כל היום ולא מפסיק.אני רוצה ..........אודי יש לך מילים שהכאב יפסיק ......

אביב יקרה איתך בלב מבינה, שולחת חיבוק אם מתאים

אביבי חומד , מתוקה שלי.....לא יודעת מה להגיד כדי להקל על הכאב...אבל איתך...לידך...מחבקת אותך בעדינות....עד שלפחות הכאב יקל....אוהבת אותך...חטולית

איתך אהובה, מקווה שהביאה תרגע קצת ותוכלי לנוח ולחבק את הילדה ואותך. איתך שירה

הי כולם, ************************************************************************************************************ הכותרת שלי להיום. שינויים. ************************************************************************************************************ - - - בעבודה - - - חזרה לפגישות הטיפוליות, אך, כנראה בתדירות פחותה. - - - החגים, - - - חילופי עונות והשתנות משמעותיות באורך שעות האור, גם הצמחים מדברים - - - ועידן של בדיקות רפואיות. ************************************************************************************************************ בהצלחה לי, סוריקטה 07:04

... כמה שבועות טובים חלפו ללא פגישות טיפוליות ויש עוד זמן עד שנחזור ואני מחזיקה מעמד בינתיים. יפה מצדי. סוריקטה 18:45

סוריקיטה יקרה מאחלת לך שהשינויים יהיו מהסוג של צמיחה ..איתך, ינשופים

הי אהובה ,בהצלחה סומכת עלייך שתעברי את השינויים לטובה.....אנחנו אתך כאן בכל מצב או מקרה.....

סוריקטה יקרה....שינויים לטובה..ומאחלת לך בהצלחה עם כל מה שיבוא...גם כל הבדיקות..שיעבור בקלות....אוהבת...חטולית

תודה יקרה שלא ויתרת על הקול השפוי ועל התזכורת שהוא שם ,גם עם לא על הכל אנחנו מסכימות אין ספק שאנחנו מסכימות שהקול השפוי חייב להיות נוכח ופעיל ..............תודה על ניסיונות העזרה והושטת היד ............כתבתי לך למטה למטה ..........יש מצב להסבר איך את עושה מהמחשב את הרווח ה"כפוי".......חחחחחזה מה שחיפשתי ושברתי את הראש בשרשור ההוא 😈 .........ואם זה לא אפשרי להסביר אז ......נחייה עם הדרך היצירתית שמצאתי לדבר בלי מילים ........................................... סוריקטה קראתי אותך ...הכל בן השורות ובכלל ... גאה בך ,ממש את עושה דרך מדהימה ......וכבר מזמן לא במקום הזה שכותב למטה .........אני כל כך שמחה על השדרוג .......מגיע לך הרבה טוב ........ועוד קצת והמטפל חוזר ,את גיבורה אמיתית וחייבת להגיד מהצד שהשנה אפילו עשית פעולות והיית הרבה יותר חזקה.....מדהימה שאתתת אוהבת מליונים 💜💛💚💙❤

הי אביב, עניתי לך אי שם למטה ואני רואה שזה מופיע. אבל יאללה, אמרנו נתקדם.             יש לי מה לספר היום, היום יש לי יום מנוחה. באמצע השבוע, כן. סוף סוף יום מנוחה. בבוקר נתתי מקום לדיכאון, ואחר כך לעייפות ולגעגוע למטפל. אחרי חודשים ארוכים של עבודה מאד מאד קשה. עכשיו, החלטתי לדלג קצת בחבל, כדי להפיג מתחים. זה עדין לא חופש כמו שאנשים לוקחים. כולה יום אחד נשארתי בבית.          אכתוב הודעה נוספת בהמשך לזו שיהיה בה לינק לטבלת UNICODE אפשר להעתיק ממנה איזה תו שרוצים. שקוף, ארוך קצר, מוזר. ייתכן שזה לא ממש רלוונטי. אחנו ממתינים שיסתדר כאן יותר.       סוריקטה 17:02

https://unicode-table.com/en/#basic-latin

מבינה שזה לא נכון לך ....זה בסדר ....את לא מוכרחה ...

מסכימה עם אביב שאת מדהימה ...ויש בך כוחות עצומים להיות ......חזקה...תומכת....ועם מילה טובה .....מקסימה שאת ...בהמון אהבה...חטולית

אני רק בנאדם. החלמה ומנוחה לכולם. חיבוקים רבים. סוריקטה 19:44

זהו שלא!!!!! את לא רק בן אדם -----את פשוט בן אדם טוב ואכותי

עונה לך כאן .......כי לא רוצה שיעלם שם למטה ........אוהבת אותך וטוב שאת באה ... .....אני ממש שמחה על כך.......יש אפשרות בכל זאת לתת מילים או אייקונים או שיר ,לתחושות ולמה שמרגישה ?????בנתיים שולחת לך חיבוק ושקט הרבה שקט לנשמה .....

הי שירה, יש גם הודעות מחתוליטוש וגם ממני למטה עבורך. שלך מהלב, סוריקטה 17:32

אביב יקרה, תודה מעומק הלב על העץ שהנחת כאן בשבילי. מרגישה בקול שלך משהו אחר, אסוף, מקבל ומקווה שיש רגיעה והטבה. שלך שירה

🐟תודה שיש מים בברז ככה חופשי לכל מה שאני צריכה 🐒תודה שיש לי כוח לקום ולנוע 🍉תודה שיש לי מזון לדאוג לעלעצמי 🐦תודה על הטבע שמסביב ששומר עלי שפוייה🐚תודה לדוקטורס שמנסים לתקן את הבאגים האלה 😎תודה שאני מנסה לטפל בעצמי בכל דרך שאפשר 💃תודה שאני עצמאית 💜💛💚💟💕💖 תודה ליום מלא אהבה עם תקווה בלב .........👱👵👲🎅תודה לאנשים הטובים שמלווים אותי בדרך הזאת ❤תודה שאתם כאן......

תודה לאנשים מדהימים שמלווים אותי בדרך הזו.......אוהבת אותם מאוד

תודה שקמתי .......תודה שישנתי מה שישנתי.........תודה על מחשבות חיוביות .......תודה לחיבור כואב אבל מזכך..........תודה למי שהיה שם איתי ............תודה שאני יודעת לבקש עזרה...........תודה שאני לא מוותרת לעצמי..........תודה שלא הכאבתי לעצמי והחזקתי חזק את הידיים.......תודה על הרגשת תסכול ואכזבה........תודה על המקום הזה

הי אביב, פשוט אומר ליל מנוחה שלא תישארי לבד בעץ. ואגיב כאן למילים של למעלה. אין לי מושג איך אנחנו מצליחות לחיות עם סיפורים עד-כדי-בלתי-נתפסים כאלה. אני, אגב, לא ידעתי לגמרי מה הלך שם, ורק לקראת גיל ארבעים משהו החל לצוף, ורק בטיפול הבנתי מה התרחש. אז תודה במובן מסוים שחתרנו לגלות את האמת, הגם שהיא איומה (ויש בנו חלקים שבכלל לא מאמינים שזה נכון). סוריקטה 19:42

גם אצלי התחיל לצוף בסביבות גיל 40 .......ובטיפול אני מבינה מה קרה , נורא מבלבל ולא פשוט ....וכן החלקים שלא רוצים להאמין והחלקים שלא רוצים לשחרר .....ואלו שממש זקוקים לספר ....18:42 ......וסוריקטה , מרגישה אותך אז חיבוק ענק ענק

אני בן 36 מטופל אצל פסיכיאטר שנים בתרופות לטיפול בהפרעת חרדה מתמשכת. בנוסף מזה שנים רבות שותה כל יום משקה קולה 1/2 ליטר בצהריים+ 1/2 ליטר בלילה. עם השילוב אני מאוזן ללא חרדה וללא חרדה. כל פעם שהיה ניסיון להפסיק את המשקה לאחר ימים בודדים החלה תחושת חרדה חזקה מאוד ונאלצתי לאחר שבועות ספורים של סבל לחזור לשתות קולה. כאשר חזרתי לשתות, לאחר כמה ימים "חזרתי לעצמי" להיות מאוזן ולהרגיש טוב. כעת, לאור השמנה רבה ורצון להפסיק עם ההתמכרות הזו למשקה, לפני חודשיים וחצי הפסקתי לחלוטין שוב את שתיית הקולה והתסמינים המוכרים של התגברות חזקה של חרדה הגיעו, החלטתי להתעקש הפעם ואני כאמור 11 שבועות ללא מגע עם המשקה וכל יום כמעט יש לי גלי חרדות חזקים מאוד אותם אני מייחס לתלות מסוימת הגוף פיתח למשקה. פניתי לרופא מטפל/פסיכיאטר שלי שאומר שאם אני מרגיש התגברות כה חזקה בחרדה ללא הקולה משך זמן כה ממושך הוא ממליץ לי (באופן מפתיע) לחזור לשתות קולה ולנסות לרזות בדברים אחרות כמו צמצום כמות אוכל או עיסוק יום-יומי בספורט. אני דווקא נוטה שלא לקחת בעצתו כי אני רוצה להגמל אחת ולתמיד מהמשקה בפרט שאני סובל כבר חודשיים וחצי אז לפחות שייצא מזה משהו חיובי, כמו כן אני רוצה להניח כי הסבל יחלוף בעוד חודש-חודשיים כאשר הגוף יתרגל /יתאזן ללא הקולה כך חושבת גם רופאת המשפחה שלי, לא להכנע ולא לחזור לקולה. אציין כי ארוחות גדולות (כמו מגש פיצה) מרגיעות את החרדה שעולה בתקופה זו שאינני צורך קולה כלל. ארצה לשמוע את חוות דעתך מה אפשר לעשות מעבר לטיפול פסיכולוגי? הפסיכולוגית ממליצה על טיפול דינאמי+CBT (כלומר שילוב של שניהם יחד) למשך כמה חודשים).

ידוע שהקולה ממכרת....וכמו כל דבר שמתמכרים אליו לוקח זמן גמילה....ואיתה כל תופעות הגמילה...מה שקרה לך....הייתי ממליצה להקשיב למטפלת ולעשות שילוב של השניים כך שתהיה לך תמיכה רחבה יותר מכל הבחינות...בהצלחה...חטולית

אחרונה שאני מעלה.....ולא שאין לי על מה לכתוב...להפך....יש לי בעיה רצינית עם כל העיגולים שמחווים דעות על מחלות.....זה מצמרר אותי וגורם לי לחרדות....משפיע עלי גם לרעה כשהולכת לישון...הכל מופיע לי מול העיניים ולא מצליחה להרדם...ככה כבר כמה לילות....מי שעשה בדיקות של אמ.אר.אי מכיר את הרעש המנסר של המכונה...לי זה מרגיש כמו מסור חשמלי שמנסר לי את המוח...צריכה לקחת כדור הרגעה לפני ....ככה מרגישים לי גם העיגולים האלה....כדי להמנע מהרגשות המצמררים האלה אני אמנע מכתיבה...אכנס רק כדי להגיב למי שאוכל....אז להתראות בנתיים ושיהיו לכם חיים יפים ומועילים....בהמון אהבה...חטולית

הי לא כל כך מהר ........דוקטורס רק מפעילים את היצירתיות שלנו...... בטוחה שנמצא פתרון.

הי חטולית, מאד יפה בעיניי רגש החרדה שאת מבטאת. נותן נקודת מבט נוספת וחשובה. חשובה מאד.                     כפי שסיפרתי, גם לי צפויות בדיקות. מנסה לחשוב מה מפחיד אותי. אלה לאו דווקא הבדיקות עצמן, אלא, אולי, המרחבים הקרים בהם הן מתנהלות והיחס האנושי שלרוב, גם הוא, קר. לעתים הבדיקות פולשניות, אז אין מה לדבר. וכן, אולי גם החרדה מפני הידיעה של מה הולך שם בפנים. אבל אומרים שעדיף לדעת ולא רק לדמיין.            פתאום אני קולטת ששם אתר האב הוא דוקטורס, יעני, רופאים, וכל האסוציאציות המתלוות. רופא אולי נקשר למחלה, אבל הוא גם מנסה לסייע בריפוי או שיפור מצב.           שלך, סוריקטה 12:21

יקרה נראה לי אם אני לא טועה שזה סודר על ההודעות של תחילת השבוע זה לא הופיע . גם בהודעות שהיו המילים חולה ורופא כעס וחרדה ......בואי נקווה שלפחות זה יסודר ......אופטימיות ותקווה

את זוכרת את הזבובים על הקיר.....אז אנחנו נהייה שם איתך ביחד ....תדמייני לך מעגל של כוח מסביבך ותזמזמי איזה שיר שנותן כוח .... אתך

הלוואי...אני כל כך מקווה שאת צודקת....אם זה נכון אכנס לצוות דוקטורס בעצמי להודות להם על ...באמת מכל הלב...נחכה ונראה...תוגה לך יפה שלי ותודה גם לך סוריקטה על האמפטיה הרבה שאת .....אוהבת אותכן...חטולית

סוריקטה יפה שלי. לא יכולה לומר שיש קשר בין שם האתר לבין. רק יודעת שזה מה שעושה לי. תודה על ההבנה. מתוקה. כולי תקווה שהמצב יסתדר בהקדם אפשרי. בהמון אהבה. חטולית

גם אני שמחה שהשלב הזה עבר.....מאמינה שגם לך יד בדבר....אז רוצה להודות גם לך על הזירוז .....כמעט טראומה...אבל נחסכה בזמן....המון תודה אודי....ושבת שלום...חטולית

שתדעי לך שאני לא מפסיקה לחשוב עלייך .....מתגעגעת ......אם את כאן ובא לך בואי להגיד שלום .......ומה שלומך .......אוהבת את דרישות השלום ממך .......

היי אביבי ....תודה חומד שאת חושבת עלי..גמני מתגעגעת...אבל .... קצת חולה עכשיו.....דלקת בכליות.....כואב וממש לא נעים....אז רק באתי להגיד שלום ותודה שאת כזו יקרה....בהמון אהבה..חטולית

התקופה הזו האחרונה ,בזכות השדרוג הזה ..... והאילוץ שלי להיות בחוץ מכאן .......למדתי המון. על עצמי ,על המורכבות שלי,על הדרך העצומה שעשיתי ממקום שלא רצה לקבל את החלקים שלי הכואבים עד מקום שלא מוכן לוותר עליהם ולבוא בלעדיהם.........ההבנה כמה יש חשיבות לכולנו יחד ,תזמורת שלמה גם עם עדין לא ממש מחוברת........ והכי הבנתי מה הצורך ומה השימוש שהכתיבה כאן נותנת לי ........הרבה הבנות ,לימוד על אמפתיה הכלה,ההרגשה להיות לא מובן ,קושי להסביר את עצמי ,גם כשיש אנשים שמאוד מנסים ורוצים ......החידוד הזה עד כמה לפעמים ,אודי כמו שאתה אומר צריך רק להיות שם ,לתת יד כתף חיבוק בלי הבנה בלי תובנות -רק להיות. בתהליך הזה שעברתי כאן אתכם התעשרתי מבחינה מקצועית מאוד ..... למדתי עוד אמפתיה ועוד קשיבות ולנשום ולהיות מבלי לוותר על עצמי .......אז תודה אודי ותודה לכולכם שהייתם כאן ......ותודה דוקטורס על השדרוג הזה ......

אביבית ..יפה ונהדרת שאת....אני גאה בך ברמות....כל הכבוד לך....עומק של הבנה ורגשות.....פרטת אותם אחד לאחד ...מה עוד אפשר לבקש....את משהו מיוחד במינו....בהמון אהבה...חטולית

הייתי אצל פסיכיאטור חדש היום.. ספרתי לו את הכל... על המצוקות הקשות בין טיפול שמתגברות ,נ על זה שככל שאני נמצאת בטיפול עולים יותר ויותר סיוטים ויותר ויותר חלקים מופיעים.. יחד איתו הבנתי שאני רוצה לנסות להיות בלי טיפול. בעצם אני מרגישה כך תקופה דיי ארוכה וזו לא החלטה אמפולסיבית . זה גם לא בריחה. זו החלטה שאומרת שאני רוצה לנסות ללכת בשביל אחרת כי השביל שאני מתהלכת בה כבר לא מתאימה . אני מודה בזה שיש חלקים בתוכי ואני לומדת יותר ויותר לחיות איתם. אני לא מכחישה בקיומם ואני רוצה אני לטפל בהם. אפשר לחפור ולחפור ולא יהיה סוף לזה. מה שמעציב אותי יותר מהכל זה להפרד מהמטפלת...אני בטיפול אצלה 7 שנים כבר עם תלות מטורפת שמקשה עלי מאוד לעמוד על הרגליים לבד-בגלל זה הפסיכיאטור המליץ לי להפרד ממנה בטלפון. זה מרגיש לי נכון מאוד ומדוייק. אני נון סטופ בוכה אבל גם יודעת אם אלך אליה שוב לא אצליח להפרד. שוחחתי איתה והיא מבינה ותומכת בהחלטתי. אני מבינה שבתקופה הקרובה אצטרך תמיכה והייתי שמחה להמשיך לבוא לכאן כדי לקבל כוחות. יש עוד דברים אבל כרגע אין את המילים..

ינשופי אהובה שלי את יודעת שתמיד אהייה אתך בלב ובנשמה .אבל האמת שלא מצליחה להבין איך פסיכאטר אומר לסיים טיפול בטלפון....והחלקים הם שלך והם שם גם ללא הטיפול........להתעלם מהם זה להתעלם מחלק ממך.....כמו שאנשים אחרי שבץ מוחי מתעלמים מחלק מהגוף שלהם.....זה לא אומר שזה לא שם...........אתך בכל החלטה שתחליטי .......ותבחרי..........אני הייתי חושבת כן על תהליך פרידה ארוך ומשמעותי........אבל לא בהכרח מה שנכון לי נכון לך.........שבי עם עצמך עם כולך ותחשבו מה נכון לכם .........💜💛💚💙❤

לא עומדת בהחלטה נסיתי..כל כך נסיתי אבל המצוקה בפנים היתה גדול מדי האמת היא שאני מאוכזבת מעצמי איך שאני כל כך תלותית ואולי אפילו " מכורה " למטפלת כל כך רציתי להיות חופשיה חופשיה מהמצוקות

ינשופית מתוקה ....החלטה אמיצה מאוד....את יודעת שלא חשוב מה...תמיד תהיה לך כאן תמיכה חמה ואוהבת מכולם כאן בפורום.....כי כולם אוהבים אותך...ולא מעטות גם מבינות על איזה קשיים שאת מדברת עם מה שאת מתמודדת.....את כאן בבית המוגן שלך ...מתי שאת רק צריכה....בהמון אהבה...חטולית

ממשיכה לכתוב כי כל כך קשה.. אני מאוד מאוד תלויה במטפלת באופן קיצוני ביותר. אני מרגישה שיהיה לי מאוד מאוד קשה להפסיק...ב 24 שעות אחרי שהחלטתי שאני רוצה להפסיק היו לי ניתוקים רבים, היתה מצוקה נוראית....כאשר קבעתי פגישה בו נוכל להפרד היתה הקלה אבל זה לא החזיק הרבה זמן מכוון שיודעים שעוד מעט מסיימים אני מרגישה בחוסר אונים

הי ינשוף, את יודעת מה הסיפור שלך מזכיר לי? ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מזכיר לי שאחד מקרובי משפחתי שוחח עם פסיכיאטר מסוים אודות הטיפול והמטפל שלי. לפסיכיאטר ההוא גישה שונה מאד מזו של המטפל שלי. הוא אף הביע דיעה, כפי שנשמעה באוזניי מאותו קרוב, לא חביבה על רופא הנפש שלי. ממש ניסו להניא אותי מהטיפול וגם לחבל. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** ההיסטוריה מספרת שהפסיכיאטר ההוא הורשע בפלילים וברח. והמטפל שלי הציל את חיי. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** טוב, איני יודעת מה קורה עם הסיפור שלך. אבל, נראית לי קצת משונה ההתערבות של הפסיכיאטר בקשר שלכן. אני פחות מאלו שמעודדים פרידה טלפונית. ובדרך כלל חושבת שזו יכולה להיות נקודת ציון לקפיצת מדרגה. אבל, כאמור, איני יודעת. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** שלך, סוריקטה 13:17

הי ינשוף, מה בדבר החלטה הפוכה, של הגדלת תדירות פגישות? נדרשים משאבים, כן, אני יודעת. גם חומריים וגם נפשיים.       ************************************************************************************************************ אין מנוס מהתלות, ואני קצת חושבת שככל שנתקוף אותה, את התלות, במודע או לא, המצב יחמיר. ************************************************************************************************************ מחשבות נוספות ממני, סוריקטה 17:30

שלא תהייה טעות אני הכי בעד להמשיך טיפול ..........אבל אם כבר פרידה אז ארוכה ומשמעותית... .

היום 9/8 עוד יום של כאב עוד יום של לחשוב על דברים היום אני חושבת יותר על פרידה שלמרות שאני לא רוצה זה מרגיש לי הדבר הנכון המחשבה עצמה גורמת לי להרגיש כאב בלתי נסבל וייאווש ועצב אולי זה טעות... אינני יודעת יודעת שאני צריכה ללכת למטפלת עם החלטה אחרת המטפלת תשכנע אותי לשאר פוחדת מאוד מאוד לקראת פגישה שבוע הבא....רק לראות אותה יכאיב וישרוף את הנשמה אני לא בטוחה שאהיה מסוגלת להפסיק.. למרות שמרגיש לי שזה הדבר הנכון לעשות אני כל כך כואבים בפנים... כל כך כואבים

סליחה שאני מבלבלת לכם את השכל אבל קשההההה מרגישה כמו מכור שאין לו את הסם כל כך במצוקה בפנים

קראתי אותכם מבולבלת ולא מפוקסת תודה על המילים והאכפטיות התובנות ועיצות

ינשופי קראתי אותך שוב...מקווה שברור לך שהקשיים הם לא בגלל המטפלת או הטיפול .....אז הם לא יעלמו כשלא יהיה טיפול

לא ברור לי כלום אביב לא ברור לי כלום

אודי כמה הייתי רוצה לדעת מה נכון כמה הייתי רוצה שאתה תוכל להגיד לי מה לעשות אבל אני יודעת שאני זאת שצריכה להחליט...

לא מוצאת מילים, לא מבינה אפילו משפט אחד מתחילתו ועד סופו כדי שאוכל להוסיף משלי ולהצטרף לשיח. רק אומר: שלום אודי יקר. שלום בנות יקרות. ככה אני יכולה לראות ולהראות עכשיו. אני כאן.

את יודעת שירה, אני מרגישה חיבור לעצב ולגעגוע דרך הקריאה אותך עכשיו. לפעמים אני מוצאת שיש משהו יפה דווקא בדיכאון. שהוא שקט יותר ופחות סוער מטרפת המוח שעשויה להיות אינטנסיבית, אגרסיבית, מאנית, אולי, ועוד. מצאת מילים, והנה גם אני מצאתי. שלך, סוריקטה 10:53

היי שירה מתוקה......כל מה שרק מתאים לך ובקצב שלך ....גם אני כבר לא ממש.....אבל עושה מאמצים כדי לא להשאיר לבד.....שמחה מאוד לראות אותך עם כל מה שאת וכל מה שקשה לך....נתמודד....בהמון אהבה...חטולית

תודה ⁦🌺

סוריקטה יקרה, בחוץ דכאון שקט ומוסווה היטב, ובפנים בהחלט טרפת המוח (אהבתי את הביטוי :)) קצת כמו מטריושקה שלך שירה

https://www.youtube.com/watch?v=YsnP53ngZng אוהבת אתכם ......

כמה חבל שלא יכולה להכנס ולראות....אבל שמחה שנכנסת...בהמון אהבה ...חטולית

אז פשוט האזור נראה קצת עצוב בלי איזה תודה אחת או שתיים מהלב ......................תודה אודי על היותך .....תודה על היותכם.....תודה על הנקודות במקלדת ........תודה שאני לא מוותרת על המקום הזה ...........תודה על יום קסום ......תודה על הכאב ............תודה שאני עצמאית כרגע ...........תודה על היש בחיי.......תודה

הי אודי, רוצה לשתף שעשיתי מנוי לסטודיו לנשים. וכולן שם נשים חוץ ממני. אבל אני ממש משתדלת ואפילו קניתי מכנס ספורטיבי צמוד ובקבוק צבעוני. כמובן שברור שאני מחפפת ולא עושה את כל התרגילים וגם נעמדת הכי בסוף כדי שלא לראות אותי במראה, אבל בסך הכל אני בסדר. המטפלת אומרת שזה אקט משמעותי עבורי. ואני מרגישה שיש לי תקווה מסויימת. את יודע מה עוד המטפלת אומרת? שאני עובדת מאוד קשה כדי לשנות. כן, נראה לי שזה מה שהיא חושבת. אני ממש רוצה להיות אישה.

היי מיקה שמחתי מאוד לקרא את הבשורה הנפלאה שלך....אין דבר העומד בפני הרצון....ונראה לי שיש לך רצון מתוקה...המון הצלחה....בהמון אהבה....חטולית

הי מיקה, יש ימים בהם אני מרגישה שגם לי יש תקווה להיות אישה. עד כמה שאני יכולה בהגיעי לגיל המעבר... :-( מרגש לקרוא אותך. אני עובדת כל כך קשה, שאיני מוצאת כוחות להצטרף לקבוצה כמו שתיארת. אבל יש לי פנטזיה כזאת. ודווקא ממש לא לחפף. אלא להשתדל לדייק וללמוד איך נכון יותר. וממש, ממש לעמוד מול הראי. סוריקטה 11:54

חדשה כאן,מטופלת כבר שנתיים. בזמן האחרון,התחילו בעיות בטיפול. אני לא יודעת מה לעשות? המטפלת,כעסה עלי והרימה את הקול-מבחינתי צעקה- מבחינתה גבולות.לא רוצה ללכת אליה יותר.השאלה אם נהוג לשלם על פגישת סיום שלא מגיעים.כמובן שאודיע, שאני לא באה. תודה למשיבים

הי גילי גילי, המומלץ הוא לדבר לפני שמבצעים. להגיע לפגישה והסביר את חוויתך - הרמת הקול שלה ותגובתך אליה וגם הרצון לסיים. כמו-כן, להזכיר את הפנטזיה לבטל ולשלם. אחלה נושאים לטיפול. סוריקטה 07:58

לא יודעת אם נהוג לשלם על פגישה שבוטלה כיום ....אבל ממה שקראתי כאן מהכותבות בפורום יכולה להסיק שהתשובה היא כן....מבינה שנעלבת ממנה ולכן את רוצה לבטל פגישה...ממליצה לך לא לבטל את הפגישה וכן ללכת וכן לדבר עם המטפלת על אייך שזה מרגיש לך ...גם אם המטרה שלה היא להציב גבולות.....להגיד שנפגעת וכל השאר...גם שלא מתאים לך הדרך שהיא מכתיבה....גם זה חלק מהטיפול.....היא צועקת...אבל לא נושכת....גם הכסף שלך לא ילך על סתם.....חטולית

אנא, תתמקדו רק בפורום הנוכחי. להרגשתי - זה ייצב אותנו, שלא נתפזר. שלא נתפרע. רשמו מה ש*כן* אפשר להכניס בינתיים, וקחו אחריות לכתוב מילים שתעבורנה את הסינון, קרי, תעמודנה בכללי הפורום. זמן רגיש מאד. תסכימו איתי? סוריקטה 15:33

היי סוריקטה .....אני בשלב הזה כנראה אכנס רק להגיב להודעות שאני יכולה....עברתי שבת מאוד קשה ומאז עלו בי עוד מלא זכרונות מאוד קשים אחרי מה שכתבתי על אבי ז',ל ....לא מסוגלת להתעלם מהעיגולים האלה...הם מצמררים אותי...מרגישה שאני נהיית חולה מהם...משפיע עלי רעעע ברמות קשות למרות שזה רק אצלי.....תודה לך מתוקה על האיסוף של כולם לכאן......אני אכנס רק כשלא ארגיש רעעע כל כך....והלוואי שאת צודקת וכבר בקרוב המרווחים-אנטר כבר יסודר ויהיה יותר קל בכתיבה...מצטערת שלא מצטרפת אליך ואל במבי....זה נשמע מאוד משעשע ....אני לא מסוגלת עדיין....אהיה איפה שאוכל...בהמון אהבה חטולית

הי חטולית, רואה כמה את מתאמצת ומאידך חשוב גם לשמור על עצמך. המאמץ ראוי להערכה, וכמובן, במידה. המלבנים עם הפינות המעוגלות לא יופיעו בשרשור הזה, כל עוד לא מופיעה בו תגובת מנהל. אני לא מצליחה להבין מה היה הרציונל מאחורי ביטול ההתייחסות למקש האנטר, וגם דברים נוספים, ויהיה חבל לי אם כל מסד הנתונים שובש... הסיפור על אבא ממש ממש נוראי, יפה שלי. החזיקי מעמד ותודה שהצטרפת. שלך, סוריקטה 06:43

לצערי יש לי תחושה כמו שלך .... ואולי זה הסקפטיות שלנו..........בכל מקרה ,זה הזמן להיות יצירתיים ולעשות מסלול מחדש .......מבלי לוותר על עצמך ובכל זאת להיות כאן .....בסוף אני מאמינה שהם יסדרו את הבאגים או שאנחנו נסתגל .. ....

אשמח אם תכוון אותי האם השאלה קשורה לפורום זה ואם לא אשמח אם תגיד לי לאן שאוכל לקבל עזרה. בתקופה האחרונה שמתי לב למצבים מוזרים בי , זה התחיל מסחרחורת במועדון והמשיך לסחרחורת במסעדות ובמקומות עם אנשים. אני סובלת מסחרחרות כבר שנה וחצי עברתי את כל הבדיקות האפשריות אצל כל רופא והכל תקין. ובכל זאת , זה לא עוזב אותי. אני יכולה לשבת עם חברים או אחד על אחד עם חברה ולחוש סחרחורת בחילה הזעה אני ישר מסמיקה , תחושה של רצון לברוח משם ולהסתגר עם עצמי. אני לפעמים במועדון או במסעדה פשוט קמה בורחת לשירותים מתחילה לנשום ולהרגיע את עצמי. זה עובר לכמה דק וחוזר שוב כשאני חוזרת לאנשים. האם זה התקפי חרדה ? מי מה זה נגרם פתאום ? בחיים לא היה לי את זה.. למדתי פסיכופתלוגיה במסגרת התואר שלי השנה וכשהתחלנו לדבר על סימפטומים פתאום התחלתי להרגיש את כולם. אני משתגעת ? לפנות לאיש מקצוע ?

בהחלט רצוי לפנות לרופא לבדיקה....בהצלחה חטולית

הי כולם. מאחלת המשך שבוע מרפא או סביר ככל שניתן.            קצת קשה לי להאמין על עצמי שערכתי שיחות וקביעת תורים לרופאים ובדיקות מהסוג שמעלה בי חרדות.         נוכח אירועי סופ"ש שעבר די צפוי היה שאהיה חולה באופן מסוים היום, דאגתי לעצמי נחתי ושתיתי.         ויש לי איזו תחושה שהאנטרים באתר עוד יחזרו אלינו ובקרוב.        שבוע טוב, שלכם, סוריקטה 06:42

בוקר מבורך סוריקטה ...💐🌸🌷שמחתי לשמוע שאת מטפלת בתורים לבדיקות ...חשוב מאוד .... מקווה שגם תעברי את הבדיקות והכל יהיה בסדר...גמני מתחילה השבוע סידרת בדיקות אצל כמה רופאים .....דברים שכבר הגיע זמנם.....מאחלת לך שהכל יצא תקין....🌷🌹🥀 בהמון אהבה ...🐱 יום טוב

הי אודי, בהמשך לאשר כתבת לבמבי אחותנו, אהבתי מאד את האזכור של ויניקוט.       § המשחק האסוציאטיבי הקטן שערכנו פה מרומם נפש. תודה במבי יקרה.        § כל כך חשוב בעיניי שתהינה הרחבות, במיוחד כשלרובנו יש נטייה להצטמצם לעתים עד כדי פחות מנקודה, ואז מגיעים גם העולם האיום של הפגיעה העצמית.       § חווייה מעברית, לפחות בעולם שלי, היא משהו חסר. אז במבי, שוב תודה, הלוואי ויהיו עוד משחקים כאלה.       סוריקטה 03/08/2018       07:55

סוריקטה אהובה, ראשית,חייבת להתייחס לכותרת עם התווים.. זה קטע מעצבן...קורה לי כשאני מגיבה לאחרים או אפילו פותחת הודעה שלמרות שכתבתי בכותרת משהו הם לא מאפשרים לי להעלות את ההודעה/התגובה ולכן התחלתי קבוע למלא את הכותרת גם עם התווים שלהם..................................... אודי,אולי כשאתה מדבר עם דוקטורס תאמר להם שיתקנו גם את באג 20/70 תווים..?? .................................................... טוב סוריקטה...לגבי אסוציאציות חופשיות ...:)))) אני משתמשת בזה חופשי אצל אמא צביה...מתחילה ממשהו וממשיכה וזורמת וזה מכניס אוויר לקנה הנשימה,ללב,לבטן ולכל הגוף...בכלל עם אמא צביה אני חושבת שאנחנו במקום כזה של בין חלום למציאות....משהו כזה נינוח ....עד שהיא יוצאת לחופה שאז אני הופכת לחיה פצועה...:))).............................. בפורום הזה זו אחת הסיבות המרכזיות שאני פה.....................הפונקציה של חוויה מעברית.....שוב כזה..בדרך כלל אני נותנת לאצבעות להקליד חופשי כזה...חופש לאצבעות,למוח וללב...וכשאודי מעלה את ההודעות אני בדרך כלל נהנית ממה שהאצבעות הקלידו להן...סוג של חופש כזה............................................ ואם בא לך ..אז אני רואה שבתחתית ההודעה שלך בצד שמאל מופיע כיתוב : "פתח בלשונית"......ואז את יכולה לקרוא את ההוראה של דוקטורס אולי כהוראה לפתוח משהו עם הלשון...אולי את התגובה ....???....:))) ואולי דוקטורס מצטרפים לתגובה על הודעתך ומציעים לך שיש פתח מסוים,אולי פתח סתרים בלשון שלך ואם תגלי את הפתח שבלשונך ותעשי בפתח שימוש פרודוקטיבי כלשהו תגיעי למשהו שחיפשת בהודעה שכתבת..................... אגב, הפתח שבלשון שלי הוא קצה של חליל צד שבוקעים ממנו צלילים ועולים מעלה מעלה ומתמזגים עם ציוץ הציפורים ויוצרים הרמוניה מופלאה.... שלך,במבי.

הי במבי יקרה, ****************************************************************************************************************************************************************************************************** נדמה לי שכבר הזכרתי כאן – העניין עם התווים בכותרת, אני מניחה שיש רענון אוטומטי תוך פרק זמן שהוא, וכאשר שוהים על הודעה לאורך דקות ארוכות ואחר כך מנסים לרשום תוכן בכותרת, נוצר הבאג של 70 התווים. אני רושמת ראשית את הכותרת, ואם אני חושבת לשנותה אחר כך, אעתיק את תוכן התא, אבצע רענון, אשנה את תוכן הכותרת, ואז אחזיר את תוכן התא. מסובך. בכל מקרה, אפשרות נוספת היא בינתיים לרשום את ההודעה בצד, מחוץ לפורום, ואז, כשהיא עשויה, להעתיק לתוך מלבן ההזנה ואז אין השהייה. אולי. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** באשר לאסוציאציות חופשיות, הוי כמה חסרה לי האנליזה. אבל את יודעת, ככל שהצלחתי להבין, גם שימוש עודף בהן יכולה להיחשב כהתנגדות לטיפול או תקיפה שלו, כך שגם לזה, כנראה, יש גבול. כתמיד, אני מניחה, מידה היא עניין שיכול להפוך דבר טוב לרע. כמו אוכל, למשל. נושא שאנו מזכירים לא פעם בהקשרים נפשיים. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** כן, גם אני חושבת שזו הגדרה יפה בין חלום למציאות. תארי לעצמך שאנחנו עכשיו בחופש ארוך ארוך, וניסיתי למצוא לי איזו חוויה מעברית. המטפל הציע, האמין, שמדובר במשהו משותף, ואני לא מצליחה להתכוון אפילו ליזמה של תכנון כמו שהציע. כאילו שאני צריכה חונך, דמות מעברית, שתבצע איתי את ההצעה המשימתית. חרדות ועכבות. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** אני מתלבשת על המילה ‘שיתוף’ שבתחתית ההודעות. ומאידך, יש בה משהו מפחיד. השיתוף הוא חיצוני לפורום. אני די גאה ברוב הדברים שאני מביאה לכאן, כך שלפעמים אפילו יש לי משאלה כזאת. שיראו. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** רגע, כתבתי מתלבשת, ואני בבגדי לילה. לא פיג’מה שנראית כמו פיג’מה. אבל כן בגדים. ולרוב שכבות. ככה זה כשנפגעים ו’חייבים’ עור. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מאד אוהבת חליל וגם ציוץ ציפורים. כן, עכשיו בוקר. עוד מעט הן יבשרו לנו שהשמש זרחה. קמתי היום מוקדם מידי. והכתיבה עם הכוכביות לא חופשית בדיוק... מרגיש די חומתי... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** בוקר אור, סוריקטה 05:00

כאן זה כמו - כאן, בתנאים הנוכחיים, לרגעים יכול להרגיש כמו להגיע מנקודה לנקודה באוטובוס דחוס, מאסף, בפקקים של הבוקר. מעין שובר רצף. ואז עוד נ.צ. ועוד אחת... ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מעניין שסוריקטה (אני) מנסה למצוא דרכים, במאמצים רבים לעתים, כדי להראות 'כרגיל', להוסיף וליצור את מה שחסר, כדי להחזיר למי שאני את הצורה. לא בטוח שיעיל ואולי אפילו מתיש. ****************************************************************************************************************************************************************************************************** ואגב צורה, אומרים לי שאני נראית כאילו ירדתי במשקל, בעיקר בפנים. יש בזה משהו. הפנים שלי נראות קצת כמו חולת אנורקסיה לאחרונה. אם כך, ייתכן שאני לא הכי מצליחה לשמר צורה? ****************************************************************************************************************************************************************************************************** מתגעגעת למטפל. הוא חסר. סוריקטה 05:44

תודה לך איש יקר ......תודה שאתה כאן ואפשר לסמוך עלייך .......... .רוצה להגיד לך שאני רואה את המאמץ האדיר שאתה משקיע .............תודה על היותך ........ריגשת אותי מאוד ..... ואתה יודע אודי,אני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר לך ... ....עד כמה אני מבינה בימים האלה .......את החיסרון של המקום הזה עבורי .......עד כמה זכיתי כל השנים האלה להעזר בך להישען.......תודה שעזרת לי להביא לכאן את כל חלקיי......היום שזה חסר כל כך אני מבינה עד כמה זה חשוב ,החיבור הזה ....... ....כל כך מקווה שדוקטורס יצליחו להחזיר לי את הבית הזה..........דווקא עכשיו בתקופה הזו ,שמנסות לגעת בלבן של העיניים -בהרס העצמי .....בגוף ,להתחבר אליו.... ....דווקא עכשיו שמכונת ההשמדה העצמית מכוונת ישירות אלי .......אני מוצאת את עצמי מחפשת איך לאזן להישאר שפוייה........ אתה כל כך חסר לי ...... . המקום הזה חסר לי ..... והבנתי היום עד כמה המקום הזה עוזר לי בתהליך החיבור בין החלקים שלי. עד כמה דרך הכתיבה כאן ..ודרכך הצלחתי לשמוע "אותם"-אותי .....עצוב לי ממש ......אבל מצאתי כוחות לבקש עזרה במקומות אחרים ......לפחות בנתיים עד שכאן יסתדר ........ תודה אודי,שלימדת אותי שזה בסדר להביא את כולם.. אוהבת אותך ממש ........

תגידו, מה נעשה כשיסתדר כאן? על מה נתלונן? איזו ריקנות צפויה לנו? אני מדברת גם בהקשרים אישיים אחרים, שלא פירטתי כאן. לקבל שיש בך חלקים כל כך ******** (ערכתי בעצמי) זה כואב באופן בלתי נישא. סוריקטה 18:05

סוריקטה יפה שלי....זה באמת מה שמטריד אותך...??.. אני בטוחה שלא....וחוצמזה...עד שיגיע היום ההוא.....נגיע לגשר ונעבור אותו.....ועד אז.....שנהיה כולנו בריאים בגוף ונפש ....ונעשה מה שאנחנו הכי טובים לעשות.....תמיכה.....ועוד תמיכה....והזמן יענה....שבוע טוב ומבורך...בהמון אהבה...חטולית

הי חטולית, בוודאי לא זה האישיו, האתר כאן. אלא מעבר שלי למרחב חדש, בו אני עומדת על זכויותיי, ואולי צפוי שאהיה פחות ממורמרת. אני כבר פחות. השתנו עכשיו תנאים מאד לטובה. בין השאר גם זה. סוריקטה 09:58

אודי , קטע...אתה יודע? אין לי כל כך מה לומר ... אבל כן מרגיש לי רצון /צורך לכתוב לך.............. מברכת אותך ואת כולם בשבת טובה,נעימה ומלטפת...כשהירח מחייך אלינו באור לבן ורך..רגוע ..מקבל את האור המדויק עבורו מהשמש..ללא ההפרעה כלשהי...יחייך גם הירח וישלח נשיקה רכה לכולנו...שלך-במבי.

ובהמשך להודעה שפתחתי, פתאום חשבתי לי שרגוע יכול להיות מפחיד יותר ממצב עקה, מצוקה או דחק... סופשבוע נעים גם לך במבי ולכולם. סוריקטה 18:07

היי במבי איזו ברכה מתוקה נעימה ומלטפלת שלחת לנו...מקסימה שאת....המון תודה יפה שלי שתהיה לכם אחלה שבת עם המון אור האהבה שאת שולחת לנו....❤...בהמון אהבה חטולית

הי אביב.        קוראת אותך ורואה את הכאב והייסורים. ביקשתי שאניח, ומאידך גם שלא. כך שאני מרגישה במלכוד. אם תיאספי ותוכלי ותרצי ברור ובוודאי שאודי וכולם יצטרפו להזמנה לכאן למען החיים. מקווה שאיני טועה. מזמינה את כולם לתת יד לעץ המזמין, שמרגע שיתפרסם יהיה קיים ותקף כאן, גם אם יעבור לאחור. סוריקטה 07:11

מושיטה יד לעץ המזמין....👍וגם מוסיפה חיבוק 🐼 דובי גדול....בהמון אהבה...🐱...חטולית

מקבלת באהבה .......תודה סוריקטה על הושטת היד ....אין סיכוי שאני ישאירה ללא תגובה.....תודה חטולית על הכל ......אודי איש יקר ,אתה מלאך אמיתי ,אין לי מילים באמת ......ויחד עם זאת ,אנשים טובים שאתם ........כרגע כנראה נכון לי בחוץ ......זה לא אומר שלא אחזור אם ובכלל יתאפשר כאן או אצלי.......אתם לא יכולים להבין אותי ,כי אתם לא בנעליים שלי .......מתקשה להסביר לכם .......אבל להישאר כאן כשחצי גוף שלי בחוץ זה ללכת אחורה ולגרום לפיצול בכוח ......זה לא נכון לי ולא למקום שאני נמצאת בו עכשיו.....אז רק להיום ורק לעכשיו ......אני לא כאן ........אבל אתכם בלב כפי שכתבתי גם למטה ......

הי אביב.................... אני מצטרפת לעץ האהבה שפתחה סוריקטה עבורך.................מחבקת.................... במבי.

הי ממי שלי, אני חושבת שאני כן יכולה להבין כמה דברים, וגם יכולה להבין מדוע אינך מאמינה לאמירה הזו שלי. נמתין. סוריקטה 18:02

ייתכן שפיספסתי חלק מההודעות, אבל ככל שקראתי אומר - שהחלשים, הכי חלשים זה אך ורק, אך ורק כשאני לבד. לא מגיעים לטיפול בזמן אמת. אף פעם. גם לא לפורום, כי יש בלם כתיבה, שלא לומר דיבור. אז אולי תאמיני לי שאני קצת מבינה? שלך, סוריקטה 21:03

אביב חומד .....מה זאת אומרת להשאיר חצי גוף בחוץ.....אין חיה כזו בעולם !!! את כאן כולך כמו שאת יחידה אחת שלמה עם כל החלקים....אייך בכלל יכול להיות אחרת ??? ...לא מסוגלת אפילו שיכול להיות אחרת.....בהמון אהבה ...חטולית

זה היה נכון בעבר ...........אודי לימד אותי כן להביא אותם לכאן ...........וזהו שעכשיו הערוץ הזה חסום ........זה בדיוק הנקודה ,לא להביא את זה לכאן ...... זה ללכת אחורה ....... ויוצר תסכול פנימי מאוד גדול ......... במיוחד בימים אלו בתהליך המאוד קשה שאני עושה .......לא חשבתי שאת לא מבינה את החסימה .... ...דיברתי שאתם לא יכולים להבין את מה שאני עוברת עכשיו ..........

הי ממי, אתעקש שאני רואה משהו. אולי בפרספקטיבה תוכלי לחשוב עליו אחרת. הבטחתי שאניח מגע בנושא הזה וכה אעשה. אם ראית, כולי תקווה שמרחב הכתיבה ישתפר כאן גם עבורך והקבוצה כולה. אף אחד, אבל אף אחד לא שם אותי לחסום. שלך, סוריקטה 10:02

הסיבה שהחלטתי לכתוב אך ורק כאן היא בדיוק העניין שמישהו ייחשב לטרול. לקחתי שנייה לפני שזה קורה. סוריקטה 14:04

הי אביב **************************************************************************************************** (108 כוכביות בדיוק, אצלי במחשב, נדמה לי שיוצרות הפרדה חזותית בין פסקאות) **************************************************************************************************** בכל מקרה, זו, כנראה, שיטה נוראית למדי. שיטה אחרת שחשבתי עליה, היא להקליד במסגרת כלשהי מחוץ לפורום, לקחת תמונת מסך ולשלוח לינק לתמונה אחרי שהעלינו אותה. כך נשארת הצורה. כנראה, שפשוט עדיף להמתין בסבלנות ולא לצאת מפגרים או משיגנע. סוריקטה 21:08

איך את עושה את התו הכפוי .....

הי מי כתב או אמר שאת" אבל אף אחד לא שם אותי לחסום" ממש לא ברור ......כמו המרחב כאן כרגע .........

הי אביב, בתקווה שישתפר כאן בקרוב ודברים יסתדרו ולא נצטרך את כל דיוני המעקפים האלה. אז אולי הזמן והסבלנות יעשו את העבודה הכי טובה. סוריקטה 16:07

אני זקוקה לזה .....כדי להצליח להיות כאן .....אבל מקבלת ......וזה בסדר....

ההודעה שרשמתי למטה ממוענת למי שרשם בכינוי שפחות מוכר לי, סימון, ואני באמת הייתי שמחה אילו אנשים ישובו או יראו את עצמם לראשונה בקדמת הבמה. § היום אני מבינה, אחרי שנים שאולי ממש בעטתי בפרשנות הזו, ש(בואו נאמר כאן) כתיבה מאחור שאלליי כמה אני מכירה אותה, או התכווצות בתוך עצמך בתחושת אפס מקום, ואפס גם היא מילה 'קלה' מידי, היא פעמים רבות עולם מאד פנימי, משהו שאת רובו (עד כדי 100%) אנחנו מייצרים בעצמנו, כשבחוץ יש איזה טריגר אולי, שמזכיר את העבר שעבר ולפעמים מתלבשים עליו בהאשמות. סוריקטה 06:47

היי, מקווה שנהנית בחופשה... ומקווה שכולכם חשים בטוב... התחלתי טיפול חדש... זה מאוד שונה ממה שהתרגלתי אליו עד עכשיו... קצת קשה לי להתרגל. הייתי די בהלם בפגישה הראשונה, בגלל השוני העצום בין המטפל הקודם לנוכחי. ולקח לי זמן להתרגל... אני עדיין מנסה להתרגל. בכל מיקרה המטפל הנוכחי דוגל בגישה שונה מהקודם... הוא לא לוחץ... שזה שינוי לטובה. והוא נחמד מאוד (לפחות בשלבים האלו). יקח לי זמן לסמוך עליו... אנחנו רק בהתחלה... הוא ממש ממש שונה בהכל... זה מאוד מבלבל. ניתן לזמן לעשות את שלו...

ואוו שירי, כל הכבוד! שיהיה המון המון בהצלחה :)

שמחתי מאוד לקרא שהתחלת טיפול חדש....למעשה מכל הבחינות כמו שכתבת ....את נשמעת די אופטימית לגבי ההמשך ועל זה אני שמחה מאוד...שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ומקווה שתעדכני רק בדברים טובים שהטיפול הזה עושה לך...כמובן שבכל....אבל מגיע לך משהו טוב יותר ממה שהיה קודם...בהמון אהבה...חטולית

תוכלי, אם תרצי, לפרט במה הוא נחווה בעיניך, כעת, כשונה? שניהם גברים, זה כבר דימיון מסוים... סוריקטה 20:41

אודי... :))............................ איזה קטע...מצחיק,כואב ועצוב בו זמנית..ושוב מצחיק..אפילו קורע........................... כתבתי לך ב 29/7 ואתה וסוריקטה הגבתם לי.... קראתי אתמול שוב את ההודעה שלי ואת התגובות (כנראה גרד לי קצת העור והייתי חייבת לקרוא שוב מה שהגבת לי) ...................פתאום שמתי לב שבסוף ההודעה שכתבתי לך ,דוקטורס הכניסו לי אבחון,הכוונה,ציון :"טרומבוזה"............כן...האבחון שנתן לי האוטומט של זאפ הוא טרומבוזה.. באתר שלהם טרומבוזה מוגדרת :" פקקת (טרומבוזה) עמוקה היא מצב שבו קריש דם נוצר באחד או יותר מהוורידים העמוקים בגפיים. קריש שהתנתק עלול להגיע לריאות ולגרום למוות...........................כלומר אם אני זורמת איתם ...ייתכן ויש משהו במה שהם אומרים...:)).................................. פקקת (יש משהו במילה פקקת שנורא מצחיקה אותי...לדעתי עם האבחון הזה אני מגיעה היום לאמא צביה...מעניין מה תאמר על הפקקת שלי )...........................פקקת עמוקה....כלומר ייתכן שברגע הלידה שלי ואולי ברחם קרה משהו שיצר אצלי פקקת ובעקבות הפקקת כל מסלול ההתפתחות שלי סטה מהנורמה....??? מעניין.......................מעניין...טראומות שייצרו "קרישי דם" חלקים מהעצמי שלי התנתקו להם וממשיכים לטייל חופשי על הבר... וואללה..הדימוי של פקקת ..קרישי דם בוורידים העמוקים שגרמו לסתימה..חסמו את ההתפתחות הנורמלית...והתנתקו ואולי גרמו למוות רגשי.....וואללה.......................... אודי....חבל שוויניקוט מת...מעניין מה היה מגיב לדימוי....... מעניין מה אמא צביה תגיב........... אודי.......בבקשה תגיב ...מה אתה חושב על הדימוי של פקקת על ההגדרה למה שמופיע בספר "עצמי אמיתי,עצמי כוזב " קראתי את הספר הזה...בגלל זה אני גם מבינה יותר אולי מה קורה לי אצל אמא צביה.. (אם לא הייתי קוראת ,נראה לי שהייתי מתה מפחד ממה שקורה לי אצלה) אודי...זהו לבנתיים..בטח כשאני אקרא שוב את ההודעה לא אכיר שזה אני כתבתי בגלל היעדר הפסקאות וכל הצורה ההזויה שדוקטורס באוטומט שלו מכניס....שלך-במבי. וחוצמזה אני אוהבת את רעיון הדימוי הזה שפתאום נחשב לי במוח :)))

במבי, תגובה ראשונה מהבטן (זה גם מתקשר איכשהו לאסוציאציה שלך לגבי הפקקת) היא התפקעות מצחוק. - - - - - - - - - § תסחיף ריאתי הוא משהו שסבתי שטיפלתי בה שנים נפטרה ממנו. מדובר גם במשהו מעולם הטרומבוזות. זה ועוד. ובכל זאת, יש משהו מצחיק בביטוי. טרומבוזה מזכירה לי טרומבון שמזכיר לי חצוצרה שגם היא איבר בגוף האישה. סוריקטה 16:37

שמחה שצחקת מכל מה שגילית על הפקקת.....טוב שלקחת את הדברים לצד החיובי....כל הכבוד לך.....שיהיו לך חיים יפים מלאים בצחוקים מכל הלב......בהמון אהבה..חטולית

סוריקטה ,איזה קטע הזוי........... פתאום "ראיתי" את החצוצרה .... מישהו החזיק אותה והתחיל לנגן ... פתאום החצוצרה "תפסה עצמאות" והתחיל להוציא מתוכה צלילים שאם אתה מקשיב היטב אתה שומע :" פקקת,פקקת..בואו נפתח את הפקק...פקקת,פקקת...בואו נפתח את הפקק...ושוב ,ושוב...ואתה עומד ,מקשיב ומשתהה...לפתע,ללא כל הכנה מראש ,מצטרף ליווי עמוק ..זהו קולו של הטרומבון..והילד מנגנים:" פקקת,פקקת...בואו נפתח את הפקקת...כך...אתה שומע אותם מנגנים ..החצוצרה במנעד גבוה, הטרומבון עונה במנעד נמוך,עמוק...ביחד יוצרים הרמוניה מופלאה... וואלה...נסחפתי קצת סוריקטה אהובה...............במבי.

הי במבי, זה קצת נשמע כמו צינתור...או, לחלופין אהמממ, טוב, אנ'לא אגיד במפורש, אבל ככה מתחילים ילדים. סוריקטה 21:29

הי כולם, אני בשקט ומקשיבה ומניחה, וכולי תקווה שהקולות השקטים יראו פניהם על פני השטח, וממש אשמח לזה. ---------- בעיניי, דווקא בימים כאלה, יש חשיבות למיקום - הבמה המרכזית באולם (פורום פסיכולוגיה קלינית) עם הפיצ'רים שלו ופחות מאחורי הקלעים. --------- איני מרגישה שום כעס על אף אחד למי שתהה. אני נינוחה ויש לי אוויר ותחושת חירות לקראת שינוי לטובה והקלה. שלכם, סוריקטה 09:54

איזה כייף לקרא אותך ככה על הבוקר...נותן תחושה של... באמת בוקר מלא אור....נפלא פשוט נפלא..הלוואי שהתחושות הטובות האלו ילוו אותך תמיד.....בהמון אהבה...חטולית

סוריקיטה יקרה אני שמחה כל כך שאת כאן ינשופים

סוריקטה אהובה וחכמה :))................ קוראת את מילותייך ורוצה לומר לך שאני מסכימה ורוצה לחזק את דברייך לגבי החלקים החזקים יותר ופחות והמקום,והאיזון ביניהם .. אני חושבת ומרגישה שאמא צביה נותנת מקום רב לחלקים החולים שבי אך נותנת מקום רב (אולי אפילו יותר) לחלקים הבריאים,לכוחות שבי ומנסה לגייס אותם לעזרת הטיפול והישענות עליהם .... ............................................... אהבתי את הפריזמה שהצעת לגבי "התרגיל בכתיבה" :))...................... מעניין...אף כי ממש לא בטוחה שאצליח בכך....הרצון להקליד ולהרגיש שאת מחזיקה מכחולים שנשמעים לאצבעותייך וכשאת מתבוננת בציור ,את מגלה שהציור ,אכן משקף את מה שהמכחולים יצרו....כאילו משקפים לך משהו מתוכך...כמעין מראה... וכשאני כותבת עכשיו וקוראת לאחר שאודי מעלה את ההודעה...אני חוטפת כל פעם קצת הלם כזה...זה מרגיש באיזשהו אופן כאילו זה לא אני כתבתי.......היעדר הפסקאות ,הרווחים וכל מה שחלק מלב העניין פתאום נשמט לי בין האצבעות ומשאיר אותי בהרגשה קשה.................... ח'תכת תרגיל הצעת סוריקטה.... במבי.

הי במבי, אולי זה קצת כמו להתאמן בציור באמצעי כלשהו בעזרת אצבעות הרגליים, או ביד הפחות דומיננטית, או בפה וכד'. סוריקטה 16:55

ועכשיו עברתי לעניינים רציניים ומטרידים של מציאות. כמה חבל שהשיחות חסרות. בי בינתיים. סוריקטה 18:34