פורום פסיכולוגיה קלינית

42964 הודעות
35615 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

12/08/2020 | 20:54 | מאת: חטוליתוש

כן הערב הזה עצוב לי מאוד נכון שהוא לא היה ה..אבא.. אבל זה מה שהיה לי..11 שנים מאז שנפטר..ומתגעגעת נורא יש תמונות שלו אצלי בסלון גם לבד וגם עם סבתי ואחותו זה כל מה שנשאר לי ממנו רק תמונות ..שם הכי בטוח..הכי שקט..הכי ..עצובבבב כואב לי נורא ..זה מה יש !!! ותקופה ארוכה כבר רוצה רק שקט ....ולהיות לבד..אבל אני לא חיה לבד בבית ויש גם אמא שתלויה בי..לצורך החיים שלה. כמו שכבר אמרתי אני לא מעניינת ..והמון עצובה . חטולית

13/08/2020 | 06:16 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, יש לך שלל לא הוגן של סיבות אובייקטיביות לסבול כל כך. חיים קשים מידי. מידי. ממש עצוב, מסכימה איתך :-( מאחלת לך ולכולנו תחושת שקט ומנוחה והקלה מסוימת. חיבוק לגעגוע, שלך, סוריקטה

13/08/2020 | 07:16 | מאת: מכל

למה לא מעוניינים לקרוא? מאמינה שיותר מכך יש המון קוראים שקטים..אנחנו פה מקשיבים בקריאה. ומצטערת לשמוע על היום הזה ועליו. תכתבי אם תרצי פרטים.

13/08/2020 | 16:06 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי אכן כן המון סיבות...החיים כאלה.. לא מחבקים רק לוקחים בכוח מה שיש תודה על חיבוק לגעגוע.. חטולית

13/08/2020 | 16:09 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי כתבתי בעבר בהמון הרחבה על כל הילדות שלי עם ובלי אבי.. היום רק נשארת עם הזכרונות האחרונים שלי ממנו..עד לפני שנפטר... 😪.... חטולית

הי חטולית, זה באמת עצוב. לגבי ה'מעניינת' - אני לא בטוח. יתכן שאת טועה כאן. אודי

12/08/2020 | 08:12 | מאת: שירה2017

תודה שקידמתם את פני כל כך יפה. אני שבה וקוראת בלי הרבה מילים, מתוך השקט הגדול שבולע אותי. וגם השקט הזה כאן לפעמים בזמן האחרון שמרגיש לפעמים מאיים על המקום הזה ואני אומרת לעצמי קחי אחריות, גם את המקום הזה צריך להזין כדי שיתקיים. אבל קשה לי להזין גם את עצמי, והארוחות בבית נעשות על אוטומט במיומנות גדולה של שנים ובחוסר רגש, לפעמים אפילו בכעס, הסכין על קרש החיתוך, מכסי הסירים הנסגרים בטריקה, תנועות חדות, תאכלו תאכלו, ואני רק נמנעת. הנה בכל זאת משהן כתבתי. שלכם שירה

12/08/2020 | 15:40 | מאת: מכל

היי שירה, אין לי מילים כ"כ...רק לומר שהשקט נשמע בעוצמה. וחבל שאת עצמך אינך מזינה- זה חשוב לגוף ולנפש. אני לעומתך הפוך..מאכילה עצמי בהמון המון...וברשף...ותמיד סביב בישולים לכולם, כביסות ונקיונות... נקווה לטוב. איתך וטוב שכתבת. כי כן, המקום הזה חשוב לכולנו גם כשאנחנו שקטות...❤

12/08/2020 | 20:36 | מאת: חטוליתוש

נכון השקט בתקופה האחרונה צועק בקולי קולות אני עזוב אני עצוב נטשו אותי לטובת הקןרונה .... האמת שגם לי קשה להכנס ולכתוב כי לא מענין לקרא מה שאני כותבת ..רוב הזמן.. אנשים לצערי כולם עסוקים בצורה כזו או אחרת בחיים שלהם ואולי צריך טריגר או אנשים מעניינים שיכנסו ויכתבו ואז כמו פטריות אחרי הגשם מתחילות לצוץ תגובות גם אני לצערי מתנהגת כך..כי אני לא מעניינת שירה אהובה כואב לדעת שאת מונעת מעצמך את החיים כשאת לא אוכלת..את םוגעת גם בבני המשפחה שלך... ואת יודעת מה גמני עושה היות הכל על אוטומט אבל לא מתנכלת לחיים שלי כמוך הלוואי ויכולתי לומר לך מילים חכמות שיגרמו לך לשנות את מצבך אוהבת חטולית

12/08/2020 | 21:03 | מאת: מכל

התכוונתי רפש. אבל גם רשף שזה הניצוץ של היריה מהרובה אולי מתאים....לא יודעת. המצב לא פשוט לאף אחד בתקופה הזאת...סורי.

13/08/2020 | 06:25 | מאת: סוריקטה

הי שירה, חיכיתי לך. אמרי נא לי חביבה - יש גם רגעים אחרים שאת מסוגלת לזכור מעבר לסכינים המפלחים הצורחים, לטונות המכבשים המוטחים בעוצמה? פחות מזוכיסטי, אולי? אני מוצאת ששיאצו (אם את מרשה, כמובן) יכול קצת לסחוט את תמציות המיצים הרעים החוצה. לפנות מקום לטוב. הרעיון הקטנטן שחשבתי עליו... סוריקטה

הי שירה, לדעתי העניין הוא לא להזין, אלא להיות מוזן. כאן ובכלל (בהתייחס לחשיבה האנורקטית שהבאת...). אודי

12/08/2020 | 06:09 | מאת: סוריקטה

הי כולם, היום אולי קצת מתלוננת, ולא בטוחה באשר לכך. אוגוסט. חם ולח - זה ברגיל. הרבה חוץ עם מסיכה - זה כבר קצת קשור לקורונה. סיום ומעבר למקום העבודה הבא - קריעה כל שנה מחדש. שינוי תנאים. בהיעדר ותק, יש רכיבים שכביכול מתאפסים. ההתחלה מתרחשת אחרי עבודה מאד קשה ללא מנוחה ממשית בין לבין והיא פחות מתאפשרת בפועל. ניסיתי. ובכל זאת, מחכה לסתיו, לגשם. ויש לי משאלה לסוג של עיסוי ארוך כזה להקל על הגוף. אם אעז - אצטרך להסתפק בשעה אחת. אוויר ולדרך, זה בסדר, רווית החמצן אצלי תקינה :-) סוריקטה

12/08/2020 | 15:43 | מאת: מכל

היי סוריקטה, למה העדר וותק?? תלמדי לדרוש.יש לך כבר המון ניסוין! וזה ועוד איך נחשב! ובאשר לאוויר..טוב שיש חמצן.. אני כבר נחנקת😬

12/08/2020 | 20:26 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי נכון חום יולי אוגוסט לעולם לא משהו שקל לעבור במיוחד שאחוזי הלחות גבוהים 65% לא מעט נכון לגבי ותק בעבודה לא מסכימה איתך..את עובדת כבר המון שנים כמטפלת וזה בהחלט נחשב לותק לא מוותרים על הוותק.. האם נסית להפוך את הוותק למשהו כתוב על דף משהו שיתן לך זכויות ..? אני מתענגת על ימי החום האלה כי מוריד לי חלק מהכאבים ויש לך יופי של מישאלה הלוואי שתוכלי להגשים אותה בקרוב.. נהדרת שאת חטולית

13/08/2020 | 19:14 | מאת: סוריקטה

עדכון ביניים - מרגישה מאד מאד רע. לא נראה כמו תסמינים מוכרים של קורונה, אבל מפחיד כרעיון. אני פוחדת. מייחסת את תחושותיי לקשיי התקופה בשנה. קשה גם כך. מצטערת, סוריקטה

הי סוריקטה, עיסוי נשמע כמו אחלה מתנה לעצמך... אודי

11/08/2020 | 19:55 | מאת: מנ

עשיתי שינוי של מעבר דירה (בפעם הראשונה ) אני מוצאת את עצמי מאז שנכנסתי לדירה (שזה לא לפני הרבה זמן ) אני מרגישה עקיצות למרות שאין שום סימן על העור של עקיצות או כול דבר אחר שמסביר את התופעה של עקיצות אילו .. אני לא יודעת אם זה פסיכולוגי או באמת בעיה רפואית או כול בעיה אחרת אחרת שאינה רפואית ... אני מעוניינת לדעת איך ניתן לזהות שזה פסיכולוגי ולא באמת בעיה לא פסיכולוגית ?

שלום לך, קודם כל הייתי מציע למצות את הברור הרפואי. יש סיבה לחשוב שזה נפשי? אודי

האם בתחילת התפתחות ocd מיד רואים תסמינים חיצוניים? או שהתפתחותם עורכת זמן? יש לי תמונות ומחשבות על בי פוגע בצורה איומה באנשים ובחיות מחמד שקרובים אלי. חשוב לציין שאין לי עבר אלים בשום צורה ואני אדם מאד רגיש

שלום לך, ל-OCD יש מרכיבים מחשבתיים ומרכיבים התנהגותיים. בהחלט ייתכן שיש רק אחד מהם. לרוב, אגב, זה רק חשש לפגוע ובפועל לא פוגעים בזבוב. גש לטפל בזה חבל לסבול. אודי

10/08/2020 | 20:58 | מאת: מכל

רק שמור על המקום....שמור עלינו... זקוקה לעטיפה...הגנה מהחוץ אולי גם מהפנים... תודה.

12/08/2020 | 17:53 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי מה קורה יפתי המקום תמיד מוגן ...כאן.. חיבוק עוטף מרגיע אם עוזר חטולית

13/08/2020 | 06:27 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, אולי לפעמים אפשר גם בלי מילים? גם לי לא היו מילים. ולא מסיבות רעות בהכרח. סופ"ש נעים ורגוע ומנוחה לכולנו, סוריקטה

הי מיכל, אני כאן והמקום כאן, גם אם קצת שקט. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

06/08/2020 | 10:10 | מאת: אביב 22

כל אחד בתוך עצמו מקופל היטב שומר על ליבו מאחלת לכם סופ"ש מלא תקווה וכוח

הי אביב, שיהיה סופ"ש טוב. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

03/08/2020 | 19:54 | מאת: אביב 22

אני מתרסקת לאט לתוך עצמי מגיעה לפגישות ונסגרת לא יכולה לדבר מילה לא בורחת למרות שהשיח ממש מתחנן ללכת היום החא שאלה אותי /אותם מה יקרה עם נלך מה יהיה בחוץ .....שתקתי ידעתי וגם היא ידעה שזה יגמר בהרס עצמי ובכאב שאני יגרום לעצמי הקורונה הזאת הורגת אותי לאט לא עומד במתח בלחץ שבא איתה פוחדת להדבק פוחדת להדביק את חסרי הישע שאני מלווה שגם ככה מצבם בכי רע .... אני מתרסקת לתוך עצמי ולא מצליחה להרגיש אותה . זה עצוב כי אני יודעת שהדפוסים של אז שאסור לדבר נמצאים גם עכשיו מעניין שדווקא בהודעות הצלחתי לשתף למה אני שותקת ומה קורה בפגישות ....פגישה שלמה בלי אף מילה .. ככה כבר מעל חודש ... ואודי .....עצוב לי חיכיתי כל כך לרגע הזה המשפחתי , שנה שלמה מחכה לזה ..... אין לי כוחות יותר להחזיק את כל העולם שלי ....הכל משנה צורה וזה מפחיד כל כך ...

הי אביב, תקופה קשה ומבלבלת מאוד. הרבה אנשים מגיבים בהתגברות החרדה בימים אלו. מקווה שדברים יתאזנו במהרה. אודי

02/08/2020 | 05:40 | מאת: סוריקטה

הי כולם, אתם יודעים, נו אתם יודעים, העולם די סוער עכשיו, נראה שאנשים 'רגילים' מוצאים בתוכם רגשות וחרדות שמוכרות לחבר'ה שכמותנו כל החיים. אומרים לי, מי שרואה את פרסומיי, שמה שאני מתעסקת בו ומשתפת עוזר להיאחז בשפיות. מעניין. סוריקטה

02/08/2020 | 15:16 | מאת: חטוליתוש

סוריקה יפה שלי אכן אמרת וכמה טוב שיש במה להאחז בשפיות .. חטולית

03/08/2020 | 06:02 | מאת: אביב 22

איזה יופי אני שמחה לשמוע על התגובות שהם מאוד הגיוניות אני אומרת לך כבר שנים שיש בך כל כך הרבה וזה די הגיוני בעת הזאת אנו למודות נסיון בלעבור תקופות קשות שימחת אותי מאוד אביב

הי סוריקטה, איזה יופי! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

תודה לכולכם! על עזרה הדדית, על מילים טובות אחד לשני, על הבנה והכלה. זה לא מובן מאליו השיח פה!!! היום השיח ברשתות הוא רע, מזיק בעיקר. תודה אודי יקר שפה אני יכולה לכתוב, לכתוב רגשות ללא תגובה שיפוטית, ללא האשמה או העלבות..זה כ"כ חשוב עבורי. תודה אודי שאתה שומר ותודה לכן שאתן מכבדות ומכילות. תודה אודי שמעולם לא הרגשתי מושפלת או התנשאות..ואם הרגשתי כעס או משהו אחר תמיד תמיד היה מקום להסבר, להבנה, להכלה.. היה לי יום משמעותי וחשוב. הצום עוזר לחשוב ולהרהר...אז תודה אודי על אהבת חינם..ללא תמורה תרתי משמע.... אהבה - מילה גדולה שהייתה לי תמיד קשה להבנה ולהכלה...ופה מרגישה אהובה. זה נדיר אצלי😏להרגיש אהובה...אז תודה לכולכם. ולך אודי המכיל, המזמר ובעיקר המרגיע. אוהבת אותך במובן הכי פשוט של המילה...אולי מעיזה לומר זאת בפעם הראשונה פה. תודה לך.

03/08/2020 | 05:18 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, כתבת על השיח ברשתות ותראי את הכיוון האסוציאטיבי והאמיתי שלי יש לי שיח (צומח) שעטפתי ברשת (בד עם חורים גדולים) וכך אני מגדלת מעופפים מיוחדים. כשהם גדלים ומתחזקים הם, כמובן, משוחררים לחופש. ובו גם סכנות. החיים. השיח ברשתות... :-) לצערי, עדיין מרגישה בין שנואה לאדישות, כמו שהיה אי פעם. בוקר אור, סוריקטה

הי מיכל, היה מרגש לקרוא. תודה! אודי

03/08/2020 | 22:13 | מאת: מכל

דווקא שמחה שהגבת...אני כל שנה מגדלת את טוואי המשי והמסכן העש המנוון הזה, אני חושבת לעולם לא יוצא לחופשי. רק מעגל חיים כזה אני מגדלת....וכל כך מתחשק לי לגדל פרפר אמיתי כזה. על צמח עם רשת ולשחרר אולי עוד אגדל כזה...אסוציאציה שלי... ובאשר להרגשתך שחררי אותה מהרשת היא כלואה כבר יותר מדיי זמן, הגיע הזמן לתפוס תחושות אחרות כמו אהובה, אכפתית וחכמה במובן הכי פשוט של המילה..וחוכמת חיים! ממש. תודה לך יקרה.

06/08/2020 | 05:21 | מאת: סוריקטה

הגענו לפרפרים :-) מניחה שאת יודעת - טוואי המשי הוא יצור שנוון בכוונה תחילה. אבד לו כושר התעופה וגם הצבעים, והשימוש בגלמים אצל הסינים מאד לא טבעוני ואף נשמע אכזרי למדי. בתלות באזור בו את נמצאת בארץ - המומלצים לגידול (הם חלק מהמרקם האקולוגי, ובכלל עם ילדים זה כיף) הם לבנין הכרוב שצמחי הפונדקאים שלו הם ממשפחת המצליבים ולרוב בוחרים בכובע הנזיר, אבל גם רוקט וכרוב טובים. זנב סנונית נאה (וצמחי הפונדקאים שלו), דנאית הדורה, כחליל הרימון ועוד. לכולם יש אויבים וטפילים וטפילי על בטבע, וגם את זה לומדים דרך החוייה. תוכלי לקרוא בגוגל. זה מעניין ומרהיב, בעיניי. תוכלו לגדל גם צמחי צוף וצמחים בעלי פרחים רחבים ושטוחים, אך לא גדולים מידי, כמה סלעים, בוץ, שמש וגם צל, מקומות מסתור ומגן מפני רוחות - ותהיה לכם גינת פרפרים צבעונית ומעופפת. וקראתי גם את המילים הנוספות שאנסה לעכל. תודות רבות, סוריקטה

תודה, מקווה שהשנה יתאפשר להכין גינה שכזו. ושתהיה לי הרכה נכונה ;)

30/07/2020 | 20:45 | מאת: אביב 22

והכי בא לי לעשות קו ארוך רצוף ... ימים פשוט מאתגרים , כל כך הרבה ביטולים והפסדים.....ואני רק מצפה שזה יגמר מחםשת עוגנים יציבים ...ונראה שאצל כולם הכאוס שולט ואין כלום יציב מסביב הקורונה הביאה איתה המון פלאשבקים וחלומות מהסוג הפחות נעים .... לא יודעת למה כותבת ....זקוקה להנכיח את עצמי ...ולהאחז ויחד עם זאת מקווה לימים טובים יותר .... סופש מבריא לכולנו ..

הי אביב, אכן - מציאות לא יציבה ביותר ממובן אחד. ושמח שהנכחת את עצמך. אודי

03/08/2020 | 14:47 | מאת: אביב 22

אהההההההההההההההההההההה

04/08/2020 | 06:24 | מאת: אביב 22

זה לא היה קשור לתגובתך התומכת זאת סתם הייתה צעקה עם רצון לחדול שלא רציתי שתהייה למעלה ....

29/07/2020 | 22:48 | מאת: אריזונה

היי אני "חדשה" בטיפול פסיכולוגי קליני (דינמי) וקיימתי כחמש פגישות עם הפסיכולוגית שלי. אני מרגישה שאני מדברת באופן חופשי לחלוטין ומנסה לשתף את הפסיכולוגית בתחושות שלי . הפסיכולוגית לא מתערבת הרבה אם בכלל , די פאסיבית ולדעתי מגלה גם אמפתיה , אך יחד אם זאת אני מרגישה שהיא די מסויגת ממני והיא די לא מרגישה בנוח במהלך המפגשים (שוב תחושה שלי). כאמור היו 5 מפגשים ,והנ"ל די מעיק עלי ומעלה ספקות. לא העליתי את זה בפניה ואני מתלבטת אם בכלל לעלות את הנושא הזה , או פשוט לסיים את הטיפול ולחפש פסיכולוג/ית אחר. יש לציין שאני די מרגישה לא בנוח אם אצטרך לעלות זאת בפניה , בגלל החשש שהיא תיפגע. אודה להמלצתך .. תודה מראש

שלום אריזונה, מאוד חשוב להעלות זאת בטיפול, ואולי זה הנושא החשוב בו. אפשר להדפיס את הודעתך ולהביאה לפגישה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

כל מיני בעיות צצות....פתאום כלם בבית לא מרגישים טוב ולא זאת לא קורונה, אבל חולים. פתאום...לכל אחד משהו. חשבנו קצת לצאת אבל אי אפשר...כולם בבית כולל בעלי שעובד מהבית. כל היום בישולים, כביסה. עקרת בית....נמאס. ואז ללכת לקופ"ח. לרופא להוציא תרופות. ואז עוד אחד לא מרגיש טוב ושוב לקבוע תור...מרופא לרופא. לבדיקות ולהיות בבית... כן. כולם סובלים. וגם אני. צרת רבים..תשלימו לבד. והמדינה. האנשים..כולם עכשיו בתקופה קשה. אוףףףףף... ולסוריקטה היקרה: תודה אהובה. קראתי. נכון שיש כאלה שמעדיפים טיפול שלא רואים. אני לא כזו. חייבת לראות טוב, לשמוע טוב וכו... וכשנפגשת עם מישהו בדרך אליה לא הייתי מספרת לאן אני הולכת.. אז סתם כתבתי שנאחס. ורע לי. ונמאס לי לדאוג לבית ולכולם....שיגדלו כבר ויצאו מהבית. אוףףףךץ

הי מיכל, אכן, תקופה קשה ומבאסת מאוד... אודי

27/07/2020 | 19:33 | מאת: סוריקטה

... כי הבדידות... לילה טוב, לכש..., לילה טוב, סוריקטה

הי סוריקטה, לילה טוב ושקט. אודי

27/07/2020 | 23:20 | מאת: אביב 22

לילה טוב גם ממני כן כשתיראי את זה כבר יהיה יום חדש אחר ולילה אחר ובכל זאת שולחת לך מכאן לילה טוב עוטף ומגן חלומות נעימים יקרה וימים טובים ובודדים פחות שלך אביב

29/07/2020 | 05:25 | מאת: סוריקטה

הי אודי, בעיקר רציתי להביע את המשאלה - למשהו-מישהו ממשי - שאולי היא התקדמות קטנה בפני עצמה. עדיין מרגישה רחוקה משם. אין הגדרה יותר ספציפית. ועכשיו בוקר. כדרכי, אני די כאן בבוקר מוקדם, ובשעות האור. בוקר טוב. ימים חמים ואנחנו חייבים גם חוץ. מסתדרים, למרות תנאי מזג האוויר והמגבלות האחרות. פריחה וחופש לכולם, וקצת מנוחה מהכעס, עד כמה שניתן, סוריקטה (או החלק שלה שמדבר בבוקר :-))

30/07/2020 | 05:13 | מאת: סוריקטה

אני רואה את ההודעות בבוקר :-) בדרך כלל. החלומות שלי עדיין קשים וחוזרים. כנראה שמשהו עדיין לא מפוצח ותקוע. נו, את בוודאי מכירה את זה. אבל היי, לפעמים לפחות זוכרת שחולמת, ויש שנת חלום - גם זה טוב. אנשים אומרים שיש להם חלומות נעימים, לא זוכרת דבר כזה אצלי. אבל עזבי, הברכה שלך מחממת את הלב מאד. אולי אפשר לאמץ כמנטרה וזה יעבוד. עם כוס תה ליד. תודה רבה רבה, שלך, סוריקטה

שברירי לא בטוח לא מוגן עזוב עצוב ובודד לא מוצאת את עצמי לא מבינה מה עובר עלי לא מצליחה לתקשר בטיפול נעשו שינויים בקליניקה דווקא בגלל הבידוד שלי והבנה עמוקה של החדיבות בדיוק הכללים ... אז יושבות לפי התקן בחדר אחר שלוש מטר רחוקות זו מזו .....ואני כולי לא מוצאת שם מקום זה כמו להחליף קליניקה לגמרי .... הבעיה במרחק שגם היא נחוות רחוקה עצוב לי הכל מתפרק לי.. פשוט כל כך הרבה דברים היו אמורים להתרחש החודש .....והכל משתנה בתוך כל הכאוס והשינויים אני עושה גם פעולות בחיפוש אחר עבודה של גדולים וזה אחד הדרים היותר מטלטלים שאני עוברת עכשיו יחד עם זאת רואה גם את הטוב את זה שגם מה שנחווה כמתפרק רק משנה צורה וזמן והכל בסהכ באמת יהיה בסדר אוד ימזמן לא ביקשתי יש לך איזה שיר שיעזור לעבור את התקופה המאתגרת הזאת ...

הי אביב, לא מזמן, כשהיה הסגר הגדול, כתבתי את השיר הבא. עברנו מאז לא מעט, אבל מה שכתבת הזכיר לי את זה: https://youtu.be/Cm8u8xgU-PU אודי (הפסיכולוג המזמר...)

27/07/2020 | 23:13 | מאת: אביב 22

הפסיכולוג המזמר איש אשכולות לעיתים אני חושבת איך אתה מספיק הכל ולעיתים אני פשוט מזכירה לי דרכך שהשמים הם הגבול תודה על היותך ... אביב

28/07/2020 | 11:24 | מאת: חטוליתוש

הפעם הקישור לא נפתח מבאס חטולית

28/07/2020 | 12:41 | מאת: חטוליתוש

אביבוש את לפחות כן מגיעה אליה לקליניקה וכן שומעת אותה..נכון הכל נראה עצוב ועזןב הכל שונה אבל אמרת בעצמך לא פעם שהשינויים האלה הם מטבע הדברים..כואב.. כמה טוב שאת רואה גם דברים טובים שקורים סביבך ..נהדר ואכתוב לך כאן תשובה למה שכתבת לי למטה אז נכון שבמשך השנה פלוס הייתי הולכת במיוחד לקחת טפסים להמשך הטיפול..אך דברים השתנו !! מאז שנפלתי מהאוטובוס יש לי טראומה חדשה..בכלל להשתמש בתחבורה הציבורית.. אני צריכה להגיע פעמים לקופאני בש וםת חולים פעם אחת להזמין טפסים ופעם שניה גם לפקסס לה אותם וגם לבקש אותם מודפסים !! הטפסים האלה עדין לא הגיעו אליה ואיני יודעת אם ומתי ובכלל יגיעו אליה.. ויש לה גם דרישות..לכי לקופת חולים ותבקשי שירשמו לי את מספרי הטפסים שעדין לא שומשו..!! שוב נסעתי במיוחד עבורה מפני שהטפסים האלה הם מה,שנותנים לה את הכסף שלה ועוד היא מתגאה בפני שאת כל המטופלים שלה היא כן מקבלת אצלה כי הם שייכים לקופת חולים כללית.. באם הייתי נפגשת עימה גם פנים אל פנים כולל מסכות כמו השאר גמני הייתי מביאה לה את הטפסים כמו פעם ישירות ליד אבל אנחנו לא נפגשות..רק משוחחות בווצאפ בטלפון לא בשיחת וידיו כמו פעם..עולה לה הרבה כסף כך טענה אז הסכמתי לשיחה כזו ברוב התקופות היתה מאחרת ושולחת הודעה שסמוכה לזמן הגעה שהיא מאחרת והייתי יושבת בחוץ ברחוב על הספסל לחכות שתגיע אני חושבת שהייתי מאוד בסדר עימה לאורך כל הדרך..פעם אחת שאיחרתי הורידה לי מהזמן 10 דקות זמן טיפול.. הייתי יותר מבסדר תמיד וכן היא מכירה את כללל המוגבלויות שלי ודרך ההתנהלות הקשה שלי עם התחבורה הציבורית ועדיין...לכי ותזמיני..שזה מצריך פעמים נסיעה ולא בשום פנים ואופן לא אשמש לה גם כמזכירה לבדוק שקיבלה את הפקסים שלה והכל בסדר אצלה זו אחריות שלה בלבד !!!! זהו..אולי לאחרים הכל נשמע פשוט וקל אך עבורי לא..האוטובוסים אינם עוצרים קרוב למדרכה לנכים כמוני שאוכל לעלות לאט לתקף את הכרטיס ולשבת..וגם בירידה אינם עוצרים קרוב חמדרכה ואיך אני אמורה להיות בטוחה ?? עוד נפילות ? לא תודה !! חטולית

27/07/2020 | 17:33 | מאת: שירה2017

מצטערת שנעלמתי ונאלמתי, שאין לי מילים, נדמה לי שנבלעתי עמוק בתוך עצמי. רק להגיד שכאן, שקטה אבל רואה. שלכם שירה

הי שירה, טוב לשמוע ממך! אודי

28/07/2020 | 11:26 | מאת: חטוליתוש

את חסרה מאוד יפתי באמת המילים והתובנות שלך חסרים לי מאוד הלוואי שתרגישי טוב יותר ושוב אראה אותך כאן חטולית

29/07/2020 | 05:27 | מאת: סוריקטה

שירה שלנו, שירה! גם אני ראיתי. הפתעה נעימה כל כך. את על רבדייך. בזרועות פתוחות, יפיפיה שלנו - בואי. בואי. שלך, סוריקטה

29/07/2020 | 07:12 | מאת: אביב 22

טוב שבאת אני שמחה לראות אותך חסרת כאן לאט לאט יבואו גם המילים תמשיכי לבוא

26/07/2020 | 17:21 | מאת: ינשוף

מאז תחילת הקורונה אני לא אני. אבדתי אותי וגם את החלקים שבתוכי. בהתחלה עבדתי ברמה מאוד גבוה ועכשיו כבר אין לי כוחות. מרגישה מתוסכלת וחסרת אונים מול כל מה שקורה סביבי... מטפלים שלא אכפט להם להדביק אותנו .. מטפלים שמביאים משפחות שלמות שלהם לרפואה דחופה כי אין בייביסיטר... מטופלים שלא מספרים שהם בבידוד .. ועוד ועוד..... אני מנסה לשמור על עצמי אבל יש זעם וכעס שלפעמים יוצא על אחרים ועצוב לי על כך מאוד... אני מרגישה תשישות שאי אפשר לתאר.. שאר האחיות גם להם לא קל גם... נכון כולנו באותו סירה... אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי... בא לי לבכות אבל אני רק כועסת וזועמת .. מנסה לחשוב מה יכול לעזור ואין לי תשובות מרגישה כל כך הרבה חוסר אונים

27/07/2020 | 06:02 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, הכעס שלך מאד מאד מובן, וגם צודק לדעתי. לא שזה עוזר תמיד להיות צודק. והכעס יכול לכלות כל כך הרבה אנרגיות. להתיש. להרגיש תחת איום ממשי אינטנסיבי... חוסר אונים - נכון... אוי, יפה שלי. חיבוק וירטואלי סוריקטה

27/07/2020 | 12:15 | מאת: מכל

היי הכעס שלך כל כך מובן!!! גם אני חווה אנשים מפרי בידוד וזה מכעיס אותי ממש...ולהשאר כל הזמן בלחץ ומתח גבוה זה בלתי אפשרי כמעט. מצטערת שאין לי ממש מה להגיד רק שכל כך מובן. מצב קשה בארץ בכלל. ואנשים לפעמים רק מרעים את המצב. יש גם אנשים טובים, מתחשבים ועוזרים המון לזולת. גם אותם אני רואה..אז אולי קצת מנחם. איתך.

27/07/2020 | 12:43 | מאת: ינשוף

תודה לך על ההבנה ועל החיבוק

27/07/2020 | 15:08 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה חוסר האונים שלך מול כל המצב המורכב והזילזול מסביבך ברור!! רואים את התופעות האלה בכל בתי החולים ממש לא תקין ממש לא פשוט וכמה נהדר שבתוך כל הכאוס הזה את שומרת על עצמך ! הרגשות שלך מובנים לגמרי שולחת חיבוק עדין עד אליך שירגיע מעט מה שאפשר חטולית

27/07/2020 | 18:49 | מאת: אביב 22

הכי בעולם מבינה אותך את הכעס את האיבוד של עצמי תקופה מאתגרת נעבור אותה כבר עברנו תקופות מאתגרות גם את זו נעבור טוב שבאת והנחת ואולי גם נחת טיפה אוהבת חיבוק

27/07/2020 | 21:41 | מאת: ינשוף

אני לא מרגישה טוב בכלל בכלל אני רוצה להרגיש בטוחים רוצה להיות בחדר טיפול ושהמטפלת תשמור ושלא תתן לנו לחזור לעבודה הזאתי שמפחיד אותנו יותר מדי...

הי ינשוף, את לא לבד בהרגשה הזו. אני שומע זאת מלא מעט מאנשי הצוותים הרפואיים, ובכלל. תקופה קשה מאוד. אודי

26/07/2020 | 16:18 | מאת: חטוליתוש

הקורונה אינה הסיבה למצבי הנוכחי זו אני וחוסר האונים שלי ששוב מביא אותי להיות כך נכון לא כתבתי ולא אמרתי כלום אבל לפעמים היא פשוט נמאסת עלי ובא לי לצרוח עליה בכל הכוחות שלי דיייייייייי עצבי אותי כבר במנוחה..את רק מטרטרת אותי כל הזמן הבשביל הטפסים שלך..ט.17..שבילעדיהן לא תקבל תשלום עבור מה שנקרא שיחות און ליין בפלפון.. אז רוצי (אני כמובן) ותזמני טפסים ותאגי שתקבל אותם בפקס ואפילו לא מודיעה שכבר קיבלה אותם ואני עדיין רצה לסדר לה הכל !! " הטפסים האלה שייכים לך " כך לןחצת כל הזמן...אבל לעולם לא מודה שהם חשובים עבורה לא פחות..וכן..כבר לא עושה חי את זה"שיחות און ליין.." רק כדי לשמוע את הקול שלה ועוד לםני שאני מספיקה לומר כמה רע לי בתקוםה הזו גם בגלל ריצות של בדיקות שעדיין לא הסתיימו.. ישר כמו תוקפת אותי..אבל זה זמן הקורונה מה לעשות !! מה את שואלת שאלות ברורות מעליהן ? ואין עוד חיים חוץ מהם..זו התשובה האוליטימבית שלה.... נמאס לי מכל מה שהיא לא !! וכמעט אמרתי לה היום שאני רוצה פסק זמן !! מצבי כעת שפןף ובלי כוחות לכלום..!!. רוצה רק שקט ולישון,!! שקט אי אפשר לצעוק.. וגם לישון..המצב רעעעעע!! בטוחה שאצלכן המצב הרבה יותר טוב ממני כך לפחות חושבת בבקשה ספרו לי דברים טובים יותר שאולי אוכל לנשום קצת . סליחה מכולם חטולית

27/07/2020 | 06:06 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, ביקשת שנספר דברים טובים - אני מגדלת צמחים צבעוניים, מעופפים חינניים, ושיחים מניבי פירות בגינה. זה משהו חמוד, אני חושבת. בוקר אור, סוריקטה

27/07/2020 | 12:26 | מאת: מכל

היי לא בטיחה שהמצב של אחרים טוב יותר..תמיד הדשא של השכן..נו טוב. דווקא החלטתי לספר לך שההורים שלי בבידוד, הילד שלי עם דלקת אוזניים. השני גם חולה( עם אסטמה ופחדתי נורא אבל אין קורונה רק אסטמה) .חחח דברים חיוביים, אני מקבלת שכר ואני בחופש ולא אחת מהמובטלים ב"ה. אנחנו לא בסגר או בידוד....וההורים לא חולים רק בבידוד נקווה שימשיך כך. היה נדמה לי שרצית לשמוע שלא רק לך רע..חצי נחמה. ובאשר לטיפול. באמת מעצבן ותגידי לה הכל! אל תחסכי ממנה כעס. זה בסדר.

27/07/2020 | 14:50 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי כמה מקסים ונהדר שימחת אותי תודה לך יקרה חטולית

27/07/2020 | 15:01 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי למה ההורים בבידוד? כדי שלא יתקרבו לילדים? צעד חכם צר לי לשמוע שהילדים חולים בטוח שמקשה על המצב ..ממש מקשה כמה טוב לשמוע שסך הכל בסדר ומשכורות היום זה החמצן של החיים..נהדר מאמי וכן דיברתי איתה גם הפסקה לפרק זמן מסוים כי אני רוצה שקטטטט רק להיות לבד בלי שיחות ובלי כלום ולא הסכימה !! אמרה שבמצבי עדיף להמשיך....ומה כבר משנה שיחה אחת בשבוע אחת פחות..נו באמת לא יכולתי חצאת עליה עם הכעס שלי היתה הרבה יותר אמפטית מבדרך כלל כנראה בגלל הפעמים הקודמות שכן כעסתי עליה !! יש לי הליכון חדש במקום המקל שאיתו הייתי מתניידת אך רק ליד הבית או שיסיעו אותי ואז יש מי שיקפל אותו..אם לא..אז המקל הנאמן שלי משנים נמצא אצא לי לסיבוב ליד ההית עם ההליכון כדי להניע את הרגלים והגוף הכואב תודה מאמי חטולית

27/07/2020 | 18:47 | מאת: אביב 22

מה אני אגיד לך טוב ורע זה דבר סובייקטיבי... גם מה שנראה לנו רע היום יכול להיות טוב מחר עישית מאוד מאמינה שבסופו של יום היקום מכוון הכל ככה שבסוף העל לטובה גם הקושי לגבי הטפסים יש לי הרבה מחשבות סביב זה ....משהו לדעתי מתפספס לכן ... אבל כרגע אין לי כוחות לכתוב לך ....בכל מקרה תבדקי מה שונה עכשיו מקודם ...האם לפני לא היית צריכה להביא טפסים חשבתי על זה היום האם אני מצפה שהמטפלת תתייחס לזה שאני עובדת עשר שעות בשביל הפגישה של השעה איתה ....האם אני אומרת לה שנסעתי וליוויתי חמישה אנשים בשביל שעה איתה ....לא אז במידה מסויימת יש משהו בדבריה . מבינה גם אותך שאת רוצה תיקוף ואמפתיה לקושי נראה לי שאם תדברי רק את הקודי של ההליכה והאוטובוסים בלי לדבר על הטפסיםהיא תהייה במקום מכיל יותר חבכל פעם שהמרפאה שולחת פקס תדלחי לה סמס שתאשר את הקבלה יותר מזה האם יש דרך שאת תעקבי אחרי הטפסים ופשוט תטפלי בזה לפני שהיא מזכירה .....לא יודעת לא מכירה את כל התמונה וגם מאוד לא מפוקסת אז אם עני טועה פשוט אל תתיחחסי .... אוהבת חיבוק

הי חטולית, זה בסדר להיות מתוסכלת ממה שאין וממה שלא מדוייק וזה בסדר גם לכעוס. אני מבין זאת לגמרי. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

23/07/2020 | 23:27 | מאת: אביב 22

מסכימה אתך שאם אין הודעות אין טעם בסגירה ......לכן בחרתי בבוקר אם כל הקושי שהייתי בו לכתוב כי ידעתי כמה זה חשוב לי ליציבות לעוגן הבטוח בתוך ים של חוסר ודאות .... אז פשוט תודה אודי ....ותודה לכל מי שכתבה

אודי וכולם, אם לא נכתוב לא יהיה למי להגיב. הגיוני סה"כ ואולי גם לא תהיה סיבה לסגור שבוע. ואולי בכלל שאתה עסוק אז גם אין סגירה.. בכל מקרה, כך גם עם המטפלת הרי אם לא תדבר לא תהיה תגובה. אם לא אקבע פגישה היא לא תתרחש..ויתרתי על פגישות אין בינינו קשר..זה קשה לי אבל היא נמצאת במרכז מקום מרכזי כזה!! במקום הומה אדם. ואחר כך להסגר בחדר עם מסכות על הפנים שלא רואים הבעות פנים זה מבלבל. לא יודעת מה רוצה לומר... רק שקשה לי ונמאס מהבלבול והחוסר וודאות וכן גם הפחדים מלהתקע ..בכל מקרה אני תקועה. הרגשה של תקיעות וסגירות. וכולם בבית אחד בתוך השני אין אוויר....חבל. קשה לי. סליחה יודעת שלכולם קשה. סופ"ש נעים לכלם.

הי מיכל, באשר לכאן - עקרונית, אם אין הודעות חדשות להעלות, איני רואה טעם בהודעת סגירה. זה לא קורה הרבה, אך יש האטה מסויימת לאחרונה כאן, ואני משער שיש אפשרות שיהיו יותר ימים כאלה. לעתים נדירות מאוד קורה שאיני מצליח 'לסגור'. רמז לכך שהקושי אצלי הוא אם עולות הודעות אך איני כותב במועדים הרגילים. אודי

26/07/2020 | 08:09 | מאת: סוריקטה

הי מיכל - ה'סגירה' כן, אבל גם לא כל כך חשובה לי. מבינה את החרדות ומצד שני גם את החופשיות, הטבעיות והאמת כמו שהיא המתהווה. שבוע טוב, סוריקטה

27/07/2020 | 05:54 | מאת: סוריקטה

הי שוב מיכל, להוסיף ולומר בהקשר שנראה לי חשוב אף יותר בעינייך - המסכה והמקום ההומה בטיפול. דווקא אני חושבת שיש כאן מקום לאישיו אולי רציני למדי להתעסק בו. אולי אליו קשורה גם התקיעות? בקטע הנפשי, כוונתי. בפסיכואנליזה, למשל, לא רואים בכלל פנים. נסיוני האישי (וזה מעיד עליי, לפחות) הוציא ממני פרטים שכנראה לא יכלו לעלות לפני השטח אילו כן הייתי רואה פנים והבעות. שאצלי, וכנראה שלא רק, הסיחו מידי. לא רואים פנים. המטפל והמטופל. שני הצדדים יכולים כך גם להגיע לריכוז עמוק מסוג אחר. גם כאן לא רואים פנים וגם לא שומעים נימת דיבור ואפילו לא יודעים איך הפנים והגוף נראים. פרויד היה איש חכם מאד. ולעניין ההסתרה (אולי את מנסה להסתיר מעצמך שאת מטופלת / נזקקת / נעזרת / חלשה בחלקים מסוימים) - ואם בטעות מישהו מוכר רואה אותך במקום ההומה, ואף מעז לשאול - ואת מחליטה לענות - התשובה שקבעת עם ידידה תופסת בעיניי כאמת. גם שיש לך עיסוקים זה נכון. נו טוב, זה מורכב וסבוך. שלך, סוריקטה

23/07/2020 | 19:16 | מאת: סוריקטה

ועוד משפט לי לסיום לפני סופ"ש, אולי קצת רציני יותר (ואביב - ההודעה המקבילה שלך שימחה את לבי מאד) כל כך הרבה זמן ויש שיפור ועדיין משהו מאד לא בריא ויש עוד עבודה. הנה אני עדיין כאן :-) שלכם, סוריקטה

הי סוריקטה, נראה לי שיש גם תקווה, שזה דבר טוב. אודי

23/07/2020 | 14:09 | מאת: סוריקטה

איחולי סופ"ש נעים לכולם מלא פרחים ופרפרים וציפורים, ולילה טוב - כשיבוא, סוריקטה

23/07/2020 | 19:46 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי סופש נהדר מלא שמחה והנאה חטולית

הי סוריקטה, מצטרף לאיחולים! אודי

23/07/2020 | 08:55 | מאת: אביב 22

אז לא יודעת אם אין הודעות חדשות או פשוט אודי יקר אתה עסוק הבנתי שאם אני צריכה סגירה ורצפה אני צריכה לבקש אותה ... אז אני כאן תקופה לא פשוטה לי בלי קשר או עם קשר לקורונה .....מאוד שברירי לי בפנים שיהיה סופש קל ונעים

23/07/2020 | 19:14 | מאת: סוריקטה

חח אביב אהובה - תראי את שתינו והבחירה שלנו :-) סופ"ש קסום סוריקטה

הי אביב, יש סגירה. פשוט אין הרבה כתיבה בימים אלו. אודי

26/07/2020 | 07:00 | מאת: אביב 22

סוריקטה יקרה האמת מעבר לזה ששמחתי שאני לא לבד שמחתי ששתיינ ובחרנו לעשות מעשה עבור הרצונות /צרכים שלנו הלוואי וזה יקרה יותר במציאות שבוע טוב אביב

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע שלנו. נשוב ונפגש ברביעי. אודי

20/07/2020 | 15:13 | מאת: חטוליתוש

כן פעם ראשונה שהצלחתי להכנס לקישור שצרפת קראתי שוב ושוב וכאלו מישהו שם את כל התחושות שלי הקשות מול העינים שלי כלומר לא מישהו אלה אתה אודי וכל כך נכון כל הפחדים האלה גם לאנשים חרדתיים כמוני כבר כתבתי על הנסיעה של הבן שלי הבכור עם כל המשפחה שלו לאילת וכשחזו התברר שהיתה שם גם חולת קורונה מאומתת ..כמה פחדים ליוו אותי עד היום בצהרים כשהודיעו לי שכולם נבדקו ונמצאו שליליים.. הרגעים האלה קשים מאוד הם היו אמורים לקפוץ לביקור אך בגלל החשש לא ראינו אותם.. ןאני ממשיכה להיות סגורה בבית כל הזמן בגלל הפחד ממחלות איך זה נקרה ...לא זוכרת כבר מרוב לחץ ..אם אני לא יוצאת לבדיקות שלא ניגמרות אני מבודדת כי אין לי מה לחפש בחוץ לבד כל כך לא אנושי הכליאה הזו הכפויה ואין לדעת מתי ישתחררו ומה יהיה החוסר וודאות הזה מחריד אותי נורא אודי המון תודה על הכתבה מנסה לחשוב האם אני יכולה לנסות להרגע על ידי דמיון מודרך עם עצמי לפי מה שכתוב שם.. אם אצליח אשתף כאן חטולית

הי חטולית, תודה לך! אודי

19/07/2020 | 20:22 | מאת: מכל

תודה על המאמר. אי וודאות מעצבנת! וכן , מודה שגם אני פוחדת מבידוד בעיקר שזה יהרוס לילדים שלי. לי לא אכפת להתקע עכשיו בבית במילא החופש שלי אבוד כבר ואני בבית גם ככה..חוץ מעזרה להורים פה ושם.. הילדים שלי בלחץ מבידוד כי יש בחינות וקורסים וזה עלול להשאיר אותם בבית ולדחות הכל....בעייתי. אין לנו בעיה עם הבית. נמצא מה לעשות.. אותי יותר מלחיץ המצב במדינה שאני כל כך אוהבת לאן פניה??? ורואה את האנשים..פשוט עצוב! ושאין בכלל דרך להנהגה. אין קו אחד. אין אחדות בעם. לפחות בחו"ל יש יותר סולידריות ויש אחדותבהחלטות ואין בלבול כזה גדול..איפה העם שמתאחד בזמנים קשים?? קשה לי עם זה...

20/07/2020 | 15:15 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי גמנמ קראתי את הכתבה והגבתי לה ומבינה אותך מאוד למרות שאין אצלי ילדים בבית כעת עם כל השאר לגמרי מזדהה חטולית

הי מיכל, אני מסכים אתך. זו בעיה... אודי

19/07/2020 | 11:38 | מאת: רונאל

שלום רב , האם יתכן שתהיה הרגשה ללא מחשבה מקדימה. לדוג' תחושת היכון , דריכות "עומד על המשמר" שנובע רק מחוסר איזון כימי . כמו מי ששותה אלכוהול ופתאום מרגיש שמח .. תודה רבה

שלום רונאל, לא בטוח שהבנתי מה אתה שואל, אבל יש מצבים שבהם אין עבודה אינטגרטיבית של החוויה מכל מיני סיבות. לרוב זו נראית לי בעיה, כשאין 'חיבור' הנותן פשר לחווייה. אודי

19/07/2020 | 11:10 | מאת: רחלי ל

מה הנהלים לגבי ביטול פגישה ע"י הפסיכולוג שעתיים לפני הפגישה? אני מדגישה הפסיכולוג ביטל את הפגישה לא המטופל!!!

שלום רחלי, לא ידוע לי על נהלים. זה תלוי בהסכם ביניכם. אני משער מהודעתך שיש חוסר אמון ואי הסכמה - ועל כך חשוב לדבר. אודי

19/07/2020 | 08:59 | מאת: מכל

מאוד מאוד מעריכה את המסירות שלך לכאן!!! מאוד מעריכה שהעלית הודעות, כך הורגשה הנוכחות שלך לכך התכוונתי...הנוכחות גם כשלא ענית הייתה מאוד מאוד משמעותית עבורי. לא יודעת...עם המטפלת שלי הכל דומם. כלומר לא יצרתי קשר. לא ביקשתי פגישות יותר. הקורונה פה להשאר ולמרות זאת אני מחכה...לא יודעת למה אני מחכה... כי אמרו" סגר" ושוב מלחיצים..ואז גננת שנפטרה. אני מכירה היטב את ההצהרות של הורים שאומרים שהכל בסדר למרות שיש בידודים בבית...הרי כל השנה שולחים גם ילדים עם חום שקבלו אקמולי בבוקר וגילינו בעשר שהילד חם. לא אומרת חלילה שזה המקרה..אבל כל אחד צריך לשמור על הכללים לצד פתיחת המשק. אי אפשר ככה יותר. אני נחנקת מהנחיות לא הגיוניות..אין כיוון.. ואולי החלטתי לוותר גם על הכיוון וההנחיות של הטיפול...מעין הרגשה שבמילא לא יעזור..חבל שכך מרגישה.. תוהה מה איתי?? ולמה פתאום הביטחון מתערער מהכל...עצוב.

הי מיכל, הבטחון מתערער כי יתכן ויש תחושה שהאמון במי שמובילים את המערכה התערער (מכל מני סיבות). אני מקווה שדברים יתייצבו בהמשך. אודי

18/07/2020 | 15:34 | מאת: NOT_FOUND

כל כך קשה לי לחיות עם הודאות הזאת ועם הגבלות, עם מה שהביאה קורונה, מרגישה שאין כוח לכלום והכל אה כזה. מחפשת טיפול אומנות און ליין חינמי/ מוזל.

שלוך לך, אי הוודאות באמת קשה מאוד ומעלה את רמות החרדה. לגבי טיפול באומנות - משער שיש ברשת, בעיקר בתקופה זו. צריך לחפש, איני מכיר. אודי

18/07/2020 | 10:59 | מאת: NOT_FOUND

רציתי לקבל המלצה על פסיכולוג או פסיכולוגית דרך מכבי באזור קרית אונו או גבעת שמואל או פתח תקווה . תודה רבה

שלום, איננו ממליצים כאן שמית. אפשר לצרף כתובת מייל והמעוניינים להמליץ יעשו זאת ישירות לשם. אודי

18/07/2020 | 05:43 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולן (כן, נשים שאנחנו), קראתי את המאמר שכתבת בקשר לחרדות בידוד. גם אני חרדה מפני בידוד ומייד אסביר את המקום שלי - ראשית - יתרונות שהות במצב - אני כבר בטיפול וכבר מוברגת פנימה, וכבר הייתה עבודה ונוצר קשר. זה נפלא ובזה אין חידוש פתאומי וכבר יש הסתגלות. כנ"ל תחושתי לגבי הפורום כאן. יש תשתית בנויה. גם האינטרנט והטכנולגיה כאן איתנו בעת הזו. כך שהגישה הן לטיפול והן לפורום יכולה להיעשות גם באמצעים עקיפים, ואיכשהו, כן מצליחים להסתגל לזה. חלקנו המבוגרים. יש לי כבר בית מאובזר, וכבר התאמנתי בהזמנת משלוחים ברשת וכד'. באופן כללי, גם הייתי מציעה לא לחולל שינויים מרחיקי לכת במה שאפשר להשאיר דומה ל'מה שהיה קודם'. כלומר, להיצמד לדברים מוכרים ובטוחים שכן יש מהם. ויש. מה פחות מתאים לי? כל מיני גורמים בחוץ תלויים בי. בנוכחותי הממשית. בשלב זה רק בי. ואולי זה אות להתחיל להשתמש באנשים נוספים שיבצעו פעולות מול בני אדם / חיות / צמחים יקרים לי. להיעזר. להסתייע. אני עדיין יכולה לדבר ולראות אנשים דרך החלון, ויצרתי קשרי שכנות ממש טובים עם לא מעט חבריה. התחלתי עם נושא הסיוע לאבא הקשיש והנכה. לא נוטשת, אבל ניסיון לחלוקת תפקידים. אם יהיה בידוד - תהיה זו אולי הזדמנות לנוח, הזדמנות לנגן, לבשל. את הסגר הקודם, עברתי עם הזאטוטים בתוך ביתם (תקני וחוקי לגמרי) ויש לי כלים שאני מביאה איתי, כך שאפשר להעביר ימי פעילות גם בבית ובמרפסת (שהיא קצת כמו חוץ). מנסה לזכור שזה זמני ואולי בגלים. באופן רגיל, אולי בהיותי אספרגר, אני יחסית שומרת מרחק גם כך. מחשבות כל מיני. שלכם, סוריקטה

20/07/2020 | 08:15 | מאת: מכל

היי... נשמע ממש חזק. את אדם חזק. ויפה שמצאת המון חיובי ;) התקדמות ענקית בחיים...

20/07/2020 | 18:41 | מאת: חטוליתוש

סןריקטה יפתי אני פשוט גאה בך על כל מה שאת עושה וזה לגבי המון יכולה רק לחלום התנהלות נפלאה כמו שלך כל הכבוד לך חטולית

הי סוריקטה, אין כמוך. אודי

22/07/2020 | 06:14 | מאת: אביב 22

כמי שעברה בידוד אכן הדברים המחזקים עובדים ...אוסיף שיש הרבה הרצאות פעילויות בזום ולרוב גם חינם אז בכלל שיש איך לעבור את התקופה מנגד יש תחושה של אבדן חופש פעולה ותחושת מחנק ... ואת את פשוט מדהימה ומרגשת חיבוק ענק שלך אביב

23/07/2020 | 05:21 | מאת: סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי נ.ב - מצרף קישור רלוונטי לימים אלו לראיון שערכה אתי ענת ניסני כאן באתר: https://www.doctors.co.il/medical-articles/268296/

16/07/2020 | 14:30 | מאת: מכל

אולי חשבתי בדומה למה שסוריקטה כתבה השקט שלך...היה מאוד נוכח. אני אוכלת עדיין יות7ר מידיי. כאילו לא ממש,אכפת לי...בפנים אני יודעת שכן. ולא רק המראה החיצוני ..גם בריאותית זה פוגע. .... והכל סוער במדינה. וגם בהמשך לאביב, מה יהיה עם ילדנו? מה הם לומדים??? עצוב שהנראות קובעת..ולא הדבר הנכון לעשותו....והמבין יבין כי נורא פה עם כל הפוליטיקה...ועצוב שמדרדר הכל..

הי מיכל, היה שבוע מאוד עמוס בגיזרה שלי, שדרש נוכחות במקומות אחרים. היות ולא כתבתי - השתדלתי להעלות את ההודעות שלכן לכל אורך השבוע. משער שחזל"ש. אודי

16/07/2020 | 09:22 | מאת: אביב 22

החוסר אונים וחוסר שליטה מול גופים גדולים דורסניים שפוגעים ביקר מיכול בילד שלי ...והידיים שלי קשורות ולא יכולות לעזור ... המדינה הזו על שלל שלוכותייה איבדה את הדרך ...זה עצוב שזה מה שאני מרגישה ...ועצוב שזה מה שילדי לומדים לא חינכתי אותם ככה ...חינכתי לאהבת הארץ לנתינה .....אבל זה רק הולך ונעשה יותר גרוע בחיים לא חשבתי שאני יגיע למצב הזה ...

16/07/2020 | 13:07 | מאת: חטוליתוש

את צודקת המדינה הזו איבדה כיוון כבר מזמן לצערי הילדים שלי שהו באילת בשבוע שחלף והתברר שהיתה שם חולת קורונה מאומתת !! בלאגן שלם עם בדיקות וכולם עכשיו בבית בהסגר וכבר חשבנו להתראות בשבת אח"הצ גם זה כעת נמנע מאיתנו.. לא יודעים מתי יתקבלו התשובות וכולנו בלחץ חטולית

16/07/2020 | 13:33 | מאת: סוריקטה

הי אביב, מסכימה איתך שזה נורא... והחוסר אונים... איתך, סוריקטה

16/07/2020 | 14:46 | מאת: ינשוף

אביב יקרה אני לא מבינה בדיוק על מה מדובר אבל אני מבינה את החוסר אונים וחוסר שליטה מאוד.. וכאשר מדובר בילד שלך אין לי ספק שזמערער ברמות שאי אפשר לתאר.. זה מחזיר אותנו לחוסר אונים וחוסר שליטה של אז.... איתך בלב תמיד

הי אביב, זה נשמע מתסכל ביותר. ואחד הנוראיים זו התחושה שאינך יכול לעזור למישהו שיקר לך. אודי

15/07/2020 | 13:43 | מאת: סוריקטה

הי כולם - פתאום חשבתי לי - שימו לב איזה תגובות רגשיות היו כאן כשלכאורה מאום לא השתנה (לא הייתה פעילות / תגובות / דינמיקה). חשבתי שזה מעניין, לדעתי, אגב, יש מצב לדינמיקה גם כשהיא מתהווה מתחת לפני השטח ובהדרגה צפה. ואולי היא היא חשובה מאין כמותה. שלכם, סוריקטה

15/07/2020 | 19:32 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי חשבתי על כך בעצמי אך לא נכנסתי לכתוב שמחה שעשית זאת במקומי תודה חטולית

16/07/2020 | 08:05 | מאת: אביב 22

אבל ... האין תגובות והאין סגירה זה בדיוק השינוי שאנחנו מדברות עליו כל שינוי לטוב לרע מטלטל אותנו מאוד ומעורר את החוסר ויסות הרגשי לדעתי זה השורש של מה שעשתה לנו הילדות המתעללת .... אביב

16/07/2020 | 13:37 | מאת: סוריקטה

חטולית - תודה יפה שלי. אביב יקרה - חושבת שמבינה מאד על מה דיברת. ומה עוד זה מזכיר לי? ניסיונות עקשים רועמים להעיר את אמא להזיז אותה והתוצאה אפסית. (רענון פורום וגילוי שאין תנועה). ועניין הפרידות וההפרדות (מה שאנחנו קוראים פה הסגירה) שמי יודע כמה פעמים הזכרתי כאן. כואב כך וכואב גם אחרת, סופ"ש נעים, סוריקטה

הי סוריקטה, הי בנות, יש, היו ויהיו תקופות של שקט. אני בוחר לכבד את השקט ולא להפריע לו כשהוא מגיע, ואכן - הדינמיקה כאן בגדול. כתבת סוריקטה על הנסיונות להעיר את אמא. אני חשבתי דווקא על הילד המנמנם שאינו רוצה או יכול לתקשר... אודי

19/07/2020 | 14:35 | מאת: סוריקטה

הי אודי, הילד המנמנם לוקח אותי לסיפור מול קרוב מעט צעיר ממני. שעות לא ניתן היה להעירו ושעות היה שוהה בשירותים אמבטיה כדי לתפוס מקום ולחסום אחרים. בגיל קטנצ'יק, גם בגיל ההתבגרות. שנים שנים שנים. בעיניי זה נתפס כאלים. יצאנו יחדיו לטיול ארוך בחורף. אני מתעוררת הרבה לפני השמש, הוא מסכים להתעורר רק באחת בצהרים. נותרו לנו כל יום שעתיים לטייל באור. הטיול הזה החזיר אותי עם תופעות חרדה שלא הכרתי. אז תלוי מי הילד המנמנם. אני מקנאה, נכון. הייתי רוצה להיות פעם אחת הילד המנמנם הזה. לא קבוע. לקום בשבע בבוקר ולא בשתיים בלילה. סוריקטה

15/07/2020 | 13:13 | מאת: ינשוף

בעבר כאשר פגעו בנו נטשתי את החלקים... נטשתי אותם וברחתי בפנים... היום מול כל מה שקורה מסביבי... בהתמודדיות ומחוסר אונים מול המצב הקאוטי של חולי קורונה אני שוב נוטשת את החלקים... הרבה זמן כבר אני בוחרת לא להתחבר אליהם..... קשה לי מאוד לבחור אחרת... אני בוחרת שוב ושוב לא להקשיב...

15/07/2020 | 19:30 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מבינה שהמצב קשה לך אולי כמו לכולנו אולי לך אפילו קשה יותר לא יכולה לומר לך אם זה נכון או לא נכון מה שאת עושה רק שולחת לך חיבוק גדול שיתן לך כוחות לעשות החלטות נכונות חטולית

16/07/2020 | 08:07 | מאת: אביב 22

אוהבת אותך , ואתך איך ובאזה דרך שאת בוחרת חיבוק אביב

16/07/2020 | 10:34 | מאת: ינשוף

תודה חטוליתוש על המילים וההבנה

16/07/2020 | 12:49 | מאת: ינשוף

אביב יקרה תודה שאת תומכת ולא שופטת תודה שאת מקבלת תודה שאת חברה שלנו

הי ינשוף, לפעמים נסוגים כדי להתאושש ולאסוף כוחות. אחר כך אפשר לשוב ולהתחבר. אודי

13/07/2020 | 09:40 | מאת: אביב 22

הי לכולם, ההודעות שנפתחו היום גרמו לי לשבת על יד המחשב ולכתוב... זה כנראה יהיה ארוך ..בכוונה כותבת את הדברים בנפרד ולא תחת אף שירשור כי הדברים שאכתוב עלולים לגרום למחלוקת . שינויים כל כך לא יכולתי לסבול שינויים , כל שינוי היה מטלטל אותי ברמות אחרות. המטפלת מודיעה על שינוי וואוו ואם זה חופש בכלל קטסטרופה. תיכננתי תוכניות ולא צלחו וואוו כמה התחרפנתי ותמיד איך שהוא הדברים היו מסתדרים רק טעם השיגעון היה מעיב על הכל . המועקה שחשתי הקושי התגובתית שלי ...באסה ... לא סתם כתבתי לאודי שזה מעניין התהליך שעברתי ...היום אני עוברת שינויים גדולים ואני מקבלת שזה מה יש, לא שקל לי ויש סבירות גדולה שאני מדחיקה רגשות קשים של אכזבה ותסכול. למרות שיש גם אותם אני לא באמת יודעת עדין...מה שאני כן יודעת שלנו מי שעברה ילדות מתעללת ולא משנה מאיזה סוג , אי ודאות זה דבר מטלטל וקשה. שואלים אותי איך גידלתי את ילדי בלי סימני הטראומה שלי , והתשובה על זה הם לימדו אותי כל אחד בדרכו למה הוא זקוק ומה הוא צריך .. קראתי הרבה ספרים והסתכלתי איך זה אצל אחרים ועבדתי הרבה מהבטן. היום הם שוב מלמדים אותי ....אז , כשאני מביטה על זה שהמדינה טעתה לו באבחון ותקעה אותו במקום מבודד...כאשר כולם כולל בת זוגתו בריאים לחלוטין ...איך הוא מקבל את המקום הזה שהוא עובר, שנראה ומרגיש כמו כלא ....אני לומדת להביע את רגשות התסכול ולמצות עד הסוף את הקיים. כי אין משהו אחר ...וכן אין לי ספק שהחודש הזה יצלק את נפשו אבל הוא יעמוד בזה ויעמוד אחר כך באתגרי החיים . כי יש לו מה שלי לא היה גב חזק מאחוריו. כל זוג שעומד להתחתן מתרגש דואג חושש רגע לפני חופתו והזוגות היום עומדים בפני קושי גדול יותר של אי ודאות...לשמוע משפט שאומר "החלטנו לא להחליט כרגע ...וזאת גם החלטה " מרגש בעיני ...לראות איך הם שומרים אחד על השני ועוברים את הגל באי ודאות ויחד עם זאת עם המון ודאות של יחד , אני יודעת שבמרחק זמן התקופה הזו רק מחזקת להם את הקשר. אתמול שמעתי הרצאה של דר' אייל דורון, בכנס ... נו אם כבר להיות תקועה בבית לעשות גם כמה דברים מועילים ....הדבר שהכי תפס אותי זה עניין היצירתיות ..כשראיתי את ההודעות הבוקר חשתי את הכאב הזה של האין של הריק כאב ותסכול וקושי כל כך מוכרים ..ואז נזכרתי במה שעוברת משפחתי ובתגובותיהם ...חשבתי לי על הבידוד הזה שכפה עלי משכורות קטנות החודש כי גם אני וגם בעלי היינו בבית חשבתי על הדאגה והסרטים שרצו לי בהתחלה ועל ההבנה שזה מה יש ואיך עלו בי מחשבות יצירתיות איך ומה לעשות כדי לעבור את הגל הזה ...נזכרתי בהופ מלפני שנים והסוכה , ואולי בגלל זה בחרתי לכתוב בנפרד בלי קשר אליכן ...כי בצדק היא נפגעה ממני ועדין אני מאמינה שניתן לבנות סוכה גם בלי לקנות אותה....אז גם אני תכננתי בחודשים הקרובים המון תוכניות ואירועים מרגשים ...בניהם הייתה חופשה של כל בני המשפחה ובני /בנות זוגם ...הכל כבר שולם ...וכנראה שלא יצא לפועל עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש ולנסות לחשוב איך בכל זאת משמחים את מי שזה היה אמור להיות עבורו ...אני יכולה לבכות על הכסף והתוכניות שנהרסו ויכולה לחשוב יצירתי איך אני עושה את זה אחרת. ועוד דבר קטן לשינוי דפוסים ..ראיתי סרט מטופש מאוד אבל שעורר בי המון מחשבות זה גם קורה ...יס מן ....ואולי הקורונה באה ללמד אותנו להגיד כן לחיים , ולמה שכן יש ולא לחפש את מה שנשבר או נהרס או חסר ..כי לכל אחד מאיתנו יש ...ואם נביט אחורה אז יש לנו יותר מימה שהיה לנו לפני רגע ואני לא מדברת על החומר מדברת על היש האמיתי ...אותנו ...כולנו כאן עברה תהליך עצום עם עצמה ולא חשוב כמה נמוך נפנלנו , מה שחשוב זה איפה אנחנו עכשיו אז כן תרימו את הראש בגאווה על מי שאתן ועל זה שיש לכן אותכן.... אוהבת אביב

13/07/2020 | 19:54 | מאת: מכל

וואו אביב יקרה!!! כמה עוצמה בכל מילה ומילה!!! מזל טוב לזוג הצעיר שבוודאי ימצא את דרכו. וכמה נכון העיניין של להקים משפחה בכוחות שלנו! למדנו איך לא לגדל ילדים ;) תודה לך אביבוש!!! נסכת בי ביטחון. אלופה!!!!

13/07/2020 | 20:41 | מאת: חטוליתוש

נכון הזמן מלמד כל הזמן גם הסתגלות הכרחית כן תמיד יש ויתורים ושינוי תוכניות ושלא כל מה שחשבנו באמת מה שיכולים להשיג גם עם אכזבות לומדים לחיות ואחרי הכל זה לא מה שהורג אותנו שרק נהיה בריאים כולנו ולא נזדקק לרפואה הקיימת כיום עם כל מה שקורה חטולית

14/07/2020 | 05:23 | מאת: סוריקטה

הי אביב יקרה, תודה חמימה ורכה על המילים למטה. אומר מבחינתי - שלעתים אני מצליחה להתאים את עצמי למצב, ויש מקרים או עיתויים בהם מתעוררת תגובת זעם עצום ( מייד אתן דוגמא) לשינוי בתוכניות. מה שנקרא התחרפנות. אבל ממש. נדמה לי שלמשך ההתעשתות, ההתארגנות מחדש, והתווית מסלול מחושב, יש משמעות גדולה. והדוגמא המוזרה שלי - רכשתי מכשיר אלמנטרי חדש. אחרי ההובלה ואחרי ההתקנה שהדבר הזה החדש, שדאגתי אני לעצמי נמצא בבית, הרגשתי שאני רוצה לפוצץ ולשרוף את הבניין. יום שלם. זה יפה שרק יום אחד ולא התפלשתי בזה שנים כמו פעם. אל זה התלוותה החרדה שמישהו ימות וכו וכו'. הצלחתי להסתגל אחרי שהפעלתי את המכשיר. אמנם תיארתי משהו שככל הנראה, היום, אינו בקנה המידה שאת מתארת - בידודים (זה איום ונורא), מצוקה כלכלית (שאני מכירה גם כך והרבה יותר בעבר הלא מתפקד בכלל), קשיים שהסביבה הקרובה יוצרת, אבל - אני כן מכירה מעולם הגטו שיצרתי לעצמי בעבר. בלי שהייתה קורונה. לזמן גם עשויה להיות תכונה של העשרת ניסיון וחכמה. אני מה שאני - בהתייחס למאמציי. גם לנקודת הפתיחה. זה לא 'ככה אני וזה מרגיז אתכם וכך אשאר וקבלו אותי'. אלא כן השתניתי לכיוון המיטבי שהצלחתי בהרבה תעצומות נפש ומשאבים. שלך, סוריקטה

15/07/2020 | 07:14 | מאת: אביב 22

תודה מיכל חטולית סוריקטה על המילים וכמו שאומרים המחזק מתחזק .... סוריקטה , הכי מכירה את הזעם הזה שבסופו של יום הוא היחידי שמעיב על השינוי .. לאט אהובה זה יפחת מכמה ימים לכמה שעות .....כל כך מקווה שדווקא בנושאים האלו זה יעלם עבורך ותלמדי שמגיע לך שמותר לך שאת ראוייה למרות מה שטיפטפו לך ...אני ימשיך ויאמר לך את זה את פשוט ראוייה כל כך ... את אחת הנשים המדהימות בעיני ..... אתכן אביב

הי אביב, איזו גישה אופטימית וחיובית! חותם על הדברים שלך. אודי

13/07/2020 | 04:34 | מאת: סוריקטה

הי אודי וחברות, חשבתי לי על סוף שבוע שעבר והפורום וההקשרים בראש שלי. חשבתי על היעדר זמני של הודעות, ועל החרדות שהובעו על ידי במבי ושירה. על העיתוי. העיתוי בו כל אחת מהן, במבי, שירה כן בחרה לכתוב. וגם התוכן. ההקשרים לאסון או מוות או חידלון. וחשבתי לעצמי על תחושת הפספוס, ההחמצה. דברים כאן והם לא מובנים מאליהם. לפעמים לכאורה יכולנו להשתמש בהם, כשהם כאן, וכשהם אובדים, המממ... אין. יש לי הרבה מאד החמצות בחיים. אבל כך יכול היה להיות. עובדה שהזמן מראה. זה עצוב. וכמו שאני נוטה לומר, מנסים להפסיק את גל ההרס ולקבל חלקיות, חלקיות לא הכי מספקת, אך אינה מאום ושום דבר בכלל. אנשים תמהים מדוע בחרתי בכיוון שבחרתי, שהוא עיסוק שההכנסה ממנו מזערית ולא בטוחה, ואין בה יתרונות של ותק וכד'. הם לא יודעים איך הייתי בעבר. והעבר הזה לא מאד רחוק. רופא הנפש שלי חושב שהעיסוק הזה, בשלב הנוכחי לפחות הוא נישה ייחודית לשכמותי. קצת מזליגה סיפורים מההיסטוריה. לפעמים יש הרגשה שזה מסוכן לי. מסוכן לנפש שלי לראות שהתכנים בחוץ. שורה תחתונה - רציתי לרגע שמישהו ידאג לי ויכין שתייה חמה. לא היה מישהו כזה. סוריקטה והבדידות

13/07/2020 | 08:18 | מאת: מכל

יש החמצות בחיים, לכולנו . מי יותר ומי פחות. אבל הי, דברים תלויים גם בקלפים שחולקו לנו..או שלא חולקו כלל :( אז לא באתי לייאש אלא לעודד, ראי היכן התחלת ואיפה את היום!!!! דרך החיים שבחרת והצלחת! כן! את סיפור הצלחה למרות מה שאת חושבת. אני חושבת שלתת מעצמך ולילדים בגילאים הכל כך צעירים זאת העבודה הכי חשובה!!!! הבעיה שהסביבה מתייחסת לזה אחרת ונכון זה מתבטא במשכורות נמוכות. במקביל לעובדות סוציאליות פשוט נורא!!!! איזו עבודה חשובה ושכר כל כך נמוך....אז השכר שלנו לא מתבטא בכסף אבל יש לו ערך חשוב מאין כמותו!!! חינוך זה המקום להשפיע! את יודעת כמה אני נהנית וגאה לראות תלמידים שלי, חיילים! סטודנטים! וכו' גם את סיפרת על ילדים שגדלו וראית אותם. זה ממלא ואת יכולה להיות גאה שאת חלק מחייהם, מחינוכם! את שותפה מלאה לחינוכם!! וזה המוןןןן! אז נכון יש החמצות בחיים. יודעת כמה פעמים חשבתי על החמצות שיכולתי להרוויח יותר, לעשות יותר, ללמוד ולהתפתח. אבל החיים הובילו אותי למה שאני היום. ואני לא כלום!!! הגיע הזמן שנסתפק בהישגים ולא בהחמצות( אומרת זאת לעצמי גם) וכיבוד הורים זכית!!! לי נורא קשה העיניין הזה..עדיין...ומכבדת אבל מעדיפה להתרחק ולכבד את הוריי בעלי. להם עושה קניות ועוזרת..להוריי פחות..כעס כזה עדיין. מקווה שישתנה ואתרכך..הלוואי שהייתי יכולה כמוך לחמול עליהם..להבין אותם יותר. קשה לי.... אז את שווה!!! וראויה !!! והשגת המוןןןןן ואת נמצאת בעבודה מאוד ערכית!!! ובין החשובות שיש!!! ןעשית צעדי ענק! ואת עושה חיל!!! המשיכי כך!!! אוהבת ומעריכה את השיתופים שלך כל כך. אומץ!!! אוהבת, מיכל.

13/07/2020 | 09:08 | מאת: אביב 22

את יודעת יקרה את אמיצה את חכמה את רגישה ואת כל כך יפה מבפנים .... חלקיות מאוד קשה לקבל אותה אבל כשמקבלים אותה זה לא אומר שאי אפשר לשנות אותה לדעתי ניתן תמיד לשנות וגם קורים שינויים ..אולי לא בקצב או באופן שאנחנו רוצים אבל זה קורה שולחת חיבוק וכוס ספל חם ומהביל ...נכון זה חלקי ומרחוק ולא כמו ספל אמיתי אבל את לא לבד .... אוהבת ואתך ושמחה שבאת , אביב

13/07/2020 | 19:24 | מאת: סוריקטה

תודה, יפות שלי 💖 סוריקטה

13/07/2020 | 20:46 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי מאמינה שאת עובדת בעבודה שהכי מתאימה לך הכי מפני שאם לא היה לא היית ממשיכה בה כל השנים יפה שלי באמת בדידות כואבת אך את כבר למודת נסיון וחכמה שיודעת אייך להתמודד עם הבדידות הכואבת לא יודעת להתיחס לשאר הדברים שכתבת מוטרדת מידי עם הבעיות שלי חיבוק חטולית

הי סוריקטה, אל מול הבדידות, החלקיות והחסר, אפשר להעמיד את ההזדקקות וההשתוקקות, גם לשתייה חמה. אני בעד. אודי

הכל הזוי כזה.... הכל מושפע מהכל...כולנו מושפעים מהמשבר הזה של הכלכלה ומי יודע מה יהיה בחורף...עצוב. וגם עצוב וכואב איך שהמדינה מתנהלת..כל המדינות עוזרות עזרה ממשית.. ופה חסר..מנותק. לסגור דברים ללא הגיון. לדוגמא אני אוהבת לשחות אבל אי אפשר...סגור. זה במקרו. במיקרו אצלי אין הרגשה של חופש וחופשה לא תהיה כמובן השנה כמו אצל כולם. סתם קיץ וחופש מוכתב מראש מעצבן כזה..אם הייתי יכולה לבחור מתי לצאת לחופש היה אחרת. מה הטוב בקורונה??? שנלמד לחסוך כי אנשים בזבזו ולא לכולם היה סדר עדיפויות כספית...ואולי הסתפקות במועט. וששום דבר לא בטוח. "האדם מתכנן והאל צוחק"גם אני תכננתי לחזור לטיפול אבל עכשיו אנחנו בהפסקה..מי יודע עד מתי?? לא יודעת. ואיכוני שב"כ לא יעילים..ומה קורה לנו אודי? מה קורה לי שפתאום ככה החוץ והפנים נפגשים ובוכים יחד...אין אוויר ואין אור בקצה המנהרה. ללא תאריך יעד. אי וודאות כללית..ושינויים..לא אוהבת שינויים באופן כללי. קשה עם שינויים. ...

13/07/2020 | 09:04 | מאת: אביב 22

מבינה אותך , את הקושי את המחנק הרצון לחיים שהורגלת אליהם הקושי עם שינויים ... עזבי מה הקורונה באה ללמד או לא ... תחשבי יצירתי איך את יכולה לשפר את ההרגשה שלך בתוך הכאוס והמטפלת נראה לי שכבר עברת תקופות שהיה נראה שזהו ואת לא יכולה להגיע כמו כשהיא עברה קליניקה ופחדת שיראו אותך ...ומצאת את הדרך... מאמינה וסומכת עלייך שגם עכשיו תמצאי את הדרך ... וחופשה לא חייבת חו"ל יכולה להיות גם כאן ...לא חייבת לינה יכולה להיות יומית בקיצור ...תקופה שגורשת מאיתנו לצאת מהקופסא ולחשוב אחרת ... אתך בקושי ובכאוס , חיבוק

מיכלי מאמי כן הכל קשה גם עבורי תקופה מאוד טעונה עדיין אין אפשרות לחזות מה תהיה תקופת הדגירה של המחלה הזו בארץ ובכלל צריך המון סבלנות יפתי חטולית

תודה אביב, כן..מנסה למצוא דרכים.... כולנו בבית קטן בסיר לחץ קצת...הילדים שלי כבר לא קטנים...ויש להם הרבה מה להפסיד אם יהיו בבידוד (בחינות וכו') אז הם כל כך שומרים שללכת לספר לא רוצים. ו...מנצלת את התקופה לתורים לרופאים עבורי שלא הלכתי. קצת נאחס במקום לטייל..אבל כן..בין הבחינות ננסה לצאת לנשום. מרגיש חנוק...ובאשר לטיפול היא אמרה שאני אחליט..כרגיל העבירה אליי. מפחדת. היא במקום סגור אבל מרכזי ולא בא לי שילדיי יפסידו בגללי ונקבל ריתוק לבית...או חלילה קורונה..אז מתנתקים מהכל ונתקעים בבית בסיר הלחץ...אבל נחשוב טוב יהיה טוב.אולי..תודה יקרה שנסכת בי תקווה ואופטימיות היום.

חטוליתוש. תודה. תקופה הזויה וצפופה..מרגיש מחניק.

הי מיכל, אכן תקופה מאוד מאתגרת עם הרבה חוסר וודאות. צריך אורך רוח, הווירוס כנראה ישאר אתנו זמן רב ונצטרך ללמוד לחיות אתו, כך לדעתי. ולמצוא את נקודות היציבות שיש... אודי

12/07/2020 | 05:06 | מאת: סוריקטה

הי כולם, פתיחתי המוכרת בתוספת מילה אמיצה. לא כל כך ידעתי מה לומר. ומה אבחר כן לומר עכשיו? אבחר לומר שתקופת הקורונה, שנדמה שמתהדקת סביבנו, ונראה שיש בהתנהלות אלמנטים מעצימי חרדות, התקופה היא מעניינת מאד. ואולי רק במרחק זמן יהיו מי שיוכלו לנתח את מה שמתרחש כאן עכשיו. מניחה שהסקרנות תוביל להתעמקות בפרספקטיבה מתוך מאגר נתונים עשיר יותר. אני עוקבת. חוצמזה - מאד מאד עסוקה. אבא הפך סיעודי ואני מטפלת בו תוך שמירה על הכללים, כמובן. מן הסתם זה מוסיף להתשה. בינתיים עדיין עובדת מאד קשה (יפה שעובדת בזמנים אלו) ובהגבלות הנוכחיות ובחודשים הכי חמים בשנה פחות פשוט העניין. האנשים סביבי מדווחים על אפיסת כוחות אל מול המתרחש בסביבה. גם אני. זהו בינתיים. אולי יהיו המשכים. שבוע טוב, המשך שבוע טוב. סוריקטה

12/07/2020 | 14:49 | מאת: אביב 22

תודה על פתיחת ההודעה מצטערת לשמוע על אבא לא פשוט כן לא פשוט , מבינה מאוד את אפיסת הכוחות יכולה לומר לך מה שאומרת לעצמי .. רק להיום ומה שצריך להיות יהיה, בתקווה ובשאיפה שיהיה טוב ... אתך אביב

12/07/2020 | 14:51 | מאת: חטוליתוש

שבוע טוב סוריקטה יפתי גמני בין המדווחים על תשישות ואפיסת כוחות מול כל מה שקורה צר לי לשמוע על אביך שהפך סיעודי ועוד בזמן שאת עמוסה מייחלת כבר לשקט נפשי וגם לך חטולית

12/07/2020 | 19:41 | מאת: מכל

היי יקירתי, שבוע מבורך מצב לא פשוט עם אביך בתקופה לא פשוטה....וכל הכבוד שאת מטפלת בו לא מובן מאליו בכלל. משבר רציני במדינה...קשה לחיות פה כלכלית ועכשיו עוד יותר. הניתוק של הממשלה מהעם. השחיתות. " כל דאלים גבר" קשה מאוד... וגם אני מודה שיש לי משכורת גם אם נמוכה. משבר הקורונה הפך למשבר גדול הרבה יותר מהמחלה עצמה..עצוב...אנחנו זקוקים לראות אור בקצה המנהרה..

הי סוריקטה, והנה, נכנסים לסוף השבוע (ומדובר על זה שמשבו עהבא יהיה סוף השבוע בסימן סגר?). אכן, אוויר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

ואודי, מעניין שגם אצלי כבר אין את החרדה הזו שקרה חס וחלילה משהו נורא שאתה לא עונה...תארתי לעצמי שלא נכתבו הודעות וחיכיתי... אז החלטנו כרגע לעצור את הטיפול...לא לבטל לגמריי, אלא המתנה עד ש....בעצם אין לי מושג עד מתי.. הכל בלאגן בארץ..דווקא בתחילת המשבר היה נדמה שפועלים יפה ונכון...ועכשיו הרגשה של כאוס, בלאגן. אין אירגון וחוסר ודאות...מבאס ומפחיד אותי מה יקרה אם אנשים יהיו על סף....והכעס שלהם איך יצא??? באיזו צורה??? והיום י"ז תמוז....ואיפה אהבת חינם??? והניתוק בין ההנהגה לעם....ו...כאוס בחוץ ובפנים צריך לחכות...לחכות...כמה אפשר לחכות שיעבור? שיהיה טוב?...נדמה שכשבחוץ קשה ולכולם קשה אז בפנים אפשר יותר לחכות....האמנם?? מקווה ל....

הי מיכל, אני חושב שהקורונה מלמדת אותנו (לא בהצלחה...) צניעות מהי. נצטרך ללמוד לחיות אתה, כנראה, מבלי שתשבש מדי את חיינו. אודי

08/07/2020 | 12:53 | מאת: אביב 22

הי לכולם ... שירה ובמבי ....אתן יודעות עכשיו אני שמחה שאודי לא סגר בדני בלילה גם כשלא היה אף אחד כאן ... אוד...מעניין התהליך שאני עוברת ..מול כאן ובכלל ...פעם הייתי נכנסת ללחץ הפעם חשבתי שבטח אף אחד לא נכנס ולכן לא נכנסת ...דווקא התאכזבתי שלא סגרת הייתי זקוקה לרצפה הזו בלי יכולת לכתוב ... אבל אני שמחה שזה מה שבחרת לעשות זה הוציא את במבי ושירה ובמידה מסויימת גם אותי :) עוברת בימים אלו המון תהפוכות הקורונה הזו שיבשה את חיי וחיי משפחתי בהרבה היבטים .. בימים אלה כשעוד היינו בן תקווה להבנה שאין ...סגרו לנו את הדלת לגמרי ... כן לא כותבת ברור כי לא רוצה לחשוף פרטים ובכל זאת נראה לי שדי מובן .. הדבר היחידי שמחזק אותי זה התגובות של אלו שחיכו לימים האלה הכי הרבה ... הם מחוזקים עובדים יחד נעזרים זה בזו ...ופשוט מתפקדים מופלא ....זה מזכיר לי עד כמה מהמקום הנמוך שהייתי בו יצרתי חיים אחרים . הקורונה גם ביקרה אותנו ועדין ....כולם יחסית בריאים ....ונעבור גם את זה בשלום עם המון כוח... בכל האי ודאות וביטולים ומחלות ועוד....הדבר שהכי מדכא אותי זה התנהלות גופים גדולים כמו משרד הבריאות ומחדליו וצהל ואטימותו בקיצור ....חיים את החיים וכלום לא חדש ... אוהבת אותכם וכמוכם כאן ולא ממש כאן ..

09/07/2020 | 15:19 | מאת: מכל

איזו מדינה ואיזה בלאגן.... העיקר שאת בקו הבריאות.

09/07/2020 | 16:05 | מאת: חטוליתוש

אביבוש כן ימים לא יציבים משפיע על כולם ולא דווקא לטובה זו החותמת על כולנו עם הנגיף הקשה הזה שלא נראה שיעזוב בקרוב .כמה קשה ..כמה עצוב יפה שהוצאת מחוש ..טוב לקרא אותך ..כמו תמיד חסרה כאן .. חיבוק חטולית

הי אביב, ימים של שקט, בתוך הרבה בלאגן... נעבור את הכל בשלום, ברור. טוב שבאת, אודי

07/07/2020 | 20:28 | מאת: .במבי פצוע..

אודי.... וואוו... אני דואגת... מאוד... מאז שני בבוקר אני'רואה' סרטים בראש... קורונה.. דברים אחרים.... סיוט... אפילו הקלדתי את שמך בגוגל בכדי לראות קרה משהו שגוגל יכול לומר... ח'תכת סיוט.... ככה בכל התקופה המסוייטת הזו שאין לי בכלל מילים לתאר... ועם אמא צביה... רק עכשיו לאט לאט התחילה טיפונת לחזור איזו תחושה של ריצפה.. אתה יודע שמ ה18/3 עד ה 25/5 בכלל לא נפגשתי עם אמא צביב בקליניקה ? רק דרך הווצאפ... די... איזו תקופה... בהתחלה כשחזרתי לקלילינקה ,היו לי בחילות כשעוד עמדתי ברחוב , אפילו לא בחצר... חזרתי לשכב על הספה רק בשבוע שעבר... ובכל התקופה הזו , לא היה בי גרגר, אפילו לא גרגרון של כוח לכתוב משהו.. אבל כן נכנסתי ואני נכנסת כל יום וקוראת.. וזה משהו שמרגיע אותי... נותן לי איזו תחושת רוגע...שפיות.. יש איזו ריצפה... ומאז שני בבוקר שראיתי שלא נכנסת בראשון התחילו לי לאט לאט רעשים וסרטים בראש... אודי... נכון אתה בריא ??????? נכון הכל אצלך בסדר ??? נכון אתה בטוב ???? נכון זה 'רק' משהו שקשור שוב בבאגים של דוקטורס ??? ווא... זה.. אין לי כוח... אם מחר שוב אתה לא נכנס לפה אז אני אמחק בראש בכלל שהיה דבר כזה... ואולי רק נדמה לי שאתה לא נכנסת לפה ????? אולי בכלל נכנסת והכל בסדר ורק אני לא רואה שיש התכתבות ??????? שטויות !!!!!!!! אני יודעת שזה לא נדמה לי . אני יודעת שזה לא נדמה לי !!!!!!!!!!! אני יודעת שלא נכנסת לפה מיום חמישי בלילה... ואולי זה רק נדמה לי ????????????????? הלוואי וכל העולם כבר ייגמר מהקורונה

הי במבי, אני בריא והכל אצלי טוב. הפורום דמם כי איש לא כתב בו בימים האלו. אודי

09/07/2020 | 16:13 | מאת: חטוליתוש

היי במבי מתוקה כן מרגיש כמו חוסר ריצפה..גמני בעבר הייתי נחרדת כשהיה קורה מצבים כאלה..גם הייתי נכנסת וכותבת את הפחדים שלי . יודעת..מעולם לא שכבתי אף פעם על ספה/מיטה אצל מטפל/ת כלשהם.. תמיד יושבת על כיסא ממש לא נוח כי זה מה שמספקים שם במקום שאני מטופלת בו ...מעורר רגשות של ..איזה כייף לך יקרה שאת..הטיפול כנראה נעשה בניחותה .. בימי הקורונה גמני רק בווצאפ עם המטפלת בימים שיש טיפול .?! ולא מתוקה שום דבר לא היה רק נדמה לך באמת היה ""ריק בבית"" ולכן גם אודי לא נכנס והשבח לאל שהוא באמת בסדר גמור ..ושתמיד יהיה . איתך חטולית