פורום פסיכולוגיה קלינית

45872 הודעות
34537 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

18/02/2019 | 19:51 | מאת: מכל

ביטלתי פגישה השבוע. אני מבטלת לעיתים נדירות ומנסה בדרך כלל לקבוע ביום אחר אך מאוד קשה למצוא זמן אחר. אז לא מצאנו...היה לי ברור...ובכלל מאז שחזרה מרגישה אחרת..דברנו על כך כמובן. אבל יודע מה? כשהייתי הכי זקוקה היא נסעה..וזה שינה אצלי וכעסתי וכו...לא כועסת יותר..סתם נמאס לי שזה הזמן היחיד וגם בשבילו אני צריכה להתאמץ כי זה לא אדיאלי מבחינתי....קצת מעצבן אותי כבר הטיפול הזה שנמשך מלא זמן...ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי או ממנה....לא סיימנו את הטיפול בשיטה הזו..עצרנו ו...כאילו לא רציתי להמשיך או לא בטוחה כבר מה אני רוצה....לא מובן...גם פה לא מובן מה מנסה לומר.....

הי מיכל, זה בסדר... אודי

בשבת האחרונה בבית הרוחות ... הסתבר לי שלמרות מכשירי השמיעה שלהם..אמי ובעלי... קמתי בשעות המוקדמות לשרותים ... ולא הבנתי מה הם עושים..מסתובבים בבית.. ומחפשים.... שאלתי מה קורה למה הם מחוץ למיטות שלהם ומה הם מחפשים... אמרו לי שהם שמעו רעשים שדופקים בקירות...שמשהו מסובב את המפתח במנעול...מישו רץ... הבנתי שאני לא לבד במערכה... ישבנו ביחד בסלון לדבר על כל מה שקורה... היה מאוד מתוח...אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין...אמי איבדה ענין מהר וחזרה לישון..בעלי ואני המשכנו לדבר...בגלל זה לא רציתי להשאיר אותך כאן לבד...אמר..וחזר גם הוא לישון.... ניצלתי חמש דקות של שקט לקחתי כדורים וחזרתי שוב למיטה ...לקח זמן ונרדמתי.... מעכשיו מתחילה הספירה לאחור... ביום שלישי חוזרת הביתה...מקווה שיעבור יותר שקט... רק עוד שלושה ימים ודי... בנתיים על כדורי הרגעה עד שיעברו הימים ו...הלילות.. העיניים שלי עייפות אך מסרבות לישון... ואולי אלה רק החרדות שלי... בייי

חטולית יקרה מחכה יחד איתך עד שתצאי משם יש לי צמרמורת רק לקרוא אותך איתך , ינשופים

נשמע מוזר ומפחיד בהחלט..הנה כבר את יוצאת משם, איזה בעל תומך יש לך. מקסים. שמרי על עצמך. בבית כבר תשנו הרבה יותרנטוב.

ינשופית מתוקה שלי תודה לך שאת כאן איתי גם אני כבר סופרת את הימים והשעות כדי לחזור הביתה מצטערת שגרמתי לך להרגיש רע... תודה 💝💗 חטולית

הי חטולית, עוד יום אחד. אודי

15/02/2019 | 07:10 | מאת: אביב 22

אודי לא סגרת ,חסרו לי מילותייך ...למרות שהם כל כך חקוקות בי ... ובהקשר להודעות האחרונות שלי בעיקר האחרונה....היא אולי הכי מתחברת למילים שלך שלא העלת "שימרו על עצמכם" לא כותבת את זה שם שלא תחשבו שאני בורחת ... כרגע מבינה שהכי נכון לי זה להתנתק מהמדיה זה כולל את המקום המופלא הזה... אוהבת אותך אודי המון ומודה לך על הכל.. זאת לא הודעת פרידה זה הודעה על פסק זמן כפוי (גם לא להיות כאן בשקט)...להתארגנות עד שאני הבין מה עובר עלי עד שאצליח להתמודד עם כמה שדים שצצו בעקבות התהליכים שאני עושה שולחת חיבוק ענק לכולם אתכם בלב תמיד תחסרו לי ❤💙💜💛💚

17/02/2019 | 10:38 | מאת: ינשוף

אביב יקרה חשוב להקשיב לעצמך ולעשות מה שנכון לך. מבינה את הרצון לקחת צעד אחורה ולהתארגן ולחשוב . מה עוד אפשר להגיד? שתהיי חסרה לי כאן .. תמיד איתך, סומכת עלייך. מאחלת לך שתצליחי לחבר דברים ולעשות סדר ושיהיה לך את הכוחות להתמודד.. מאמינה בך איתך ואוהבת, ינשופים

17/02/2019 | 13:12 | מאת: חטוליתוש

מאמי מבינה את הצורך שלך לקחת פסק זמן וטוב שאת מודיעה כדי שלא אחשןש שגם את נעלמת לי מהחיים... אהובה שאת קחי לך את הזמן שאת צריכה רק....אל תשכחי שאנחנו כאן מחכות לך אוהבת אותך 🥰🤩😍😻🤔 חטולית

17/02/2019 | 16:45 | מאת: מכל

היי אביב,כל אחת יכולה לבחור אם להיות פה או לא. אם לכתוב או לא. וגם לך שמורה הזכות הזו. עשי כרצונך, איך שאת מרגישה, איש אינו כופה עלייך דבר! ההחלטה שלך בלבד!!!! ואינך צריכה להתנצל כלל. נכון שקט פה יותר מהרגיל...אבל אודי פה ועוד קוראות שקטות אחרות. כשעולה הצורך כותבים...ככה זה כאן. מקום וירטואלי , שונה ומיוחד, אך בהחלט אמיתי. אוהבת ומבינה, אתגעגע, מיכל.

הי אביב, אכן לא סגרתי בשישי. מקבל את החלטתך להפרד (גם אם לזמן מה). אנו נהיה כאן כשתחזרי. אודי

14/02/2019 | 21:07 | מאת: אביב 22

בבקשה תבדוק שלחתי הודעה בסביבות שעה 14:00 ....והיא לא כאן ...מקווה שלא כתבתי במקום אחר ...זוכרת שראיתי שהיא נשלחה בהצלחה. אודי , אני לא יודעת איך להסביר בלי לחשוף אותי .....גילית שכנראה כי אין הסבר אחר , חלק שלי עושה פעולות במשך שנים ,שונה ממני ..........ואני לא מודעת לזה . היום פעם ראשונה , שאני באמת מבולבלת ולא יודעת מי זאת אני,ומי זאת אני ..........וזה יצר בעיה כי עכשיו אני לא יודעת איך לנהוג (לצורת הפעולה יש משמעות משפטית) אודי אני יודעת שזאת ההודעה הכי מבולבלת שכתבתי בזמן האחרון ורב הנסתר מהגלוי ...אבל אני פשוט מבולבלת ברמות והנה גם חזרתי להעזר :)

הי אביב, אין אצלי הודעות שלא עלו. אם הודעתך נכתבה כאן - היא אמורה להופיע. אודי

14/02/2019 | 07:51 | מאת: אביב 22

אני עצובה אני לא מצליחה להיות בשום מקום דווקא לפגישה לקחתי את מה שכתבתי כאן והצלחתי לתת לה לעזור ולי להיות אבל זהו דקה אחרי נעלתי הכל הכאב הצורך הבכי הכל נעול ... גם מכאן מתרחקת למרות שנמצאת המון ....כמו כלב עזוב שזקוק לפינה אבל בורח כי מפחד ממכה.... מאבדת המון זמן ,יודעת את זה כי מנסה ללמוד למבחנים ואחרי שעה מגלה שקראתי שתי שורות 😢 החומר הזה קשה לי כל כך ....כל הפרעות הנפש ..הכל נוגע בי ,מציב לי מראות כואבות .. והכי חשוב זה הלהצליח לדבר את הקונפליקטים מול אמא לפני שהיא נעלמת ולא מסממת את עצמי עם כלום ... אין משכחי כאב לנפש אז יש הדחקה ....שלא עוזרת וגם כאן עצוב ואני דואגת וגם כועסת ....אבל מבינה שככה זה . ובמבי סליחה שמשתמשת במילותייך יודעת שהכוונה הייתה בהם בגלל המחקר של אודי ובכל זאת הם כאבו לי מאוד "שנשאר לך זמן את באה לכאן לשחק"...ואולי הם המראה למה שקורה כאן ...וירטואלי ולא באמת אמיתי ...

14/02/2019 | 12:04 | מאת: חטוליתוש

קוראת אותך יותר מכמה פעמים.. כל כך מבינה את הרצון לדבר מול אמא את כל הקונפליקטים לפני שתעלם... בפסח תמלא 84 שנים...והיא לא נהיית יותר קלה עם השנים..מה גם שאי אפשר כבר להגיד כל מה שעולה...משום בחינה...מיד הלחץ דם שלה עולה וגם הסוכר...מפחיד אותי נורא אז שותקת בולעת...מתעלמת ..נעלמת..וממשיכה להדחיק... מצטערת אהובה שאת עוברת כאלה ימים קשים ואין מה שיכול להקל... ובאמת שאת צודקת בדבר הנכון והקשה שזה רק קשרים ויטואלים... ולא אמיתי...לצערי... איתך אהובה ויקרה שלי..😍🤩🤗🥰... חטולית

14/02/2019 | 16:18 | מאת: מכל

אביב יקרה, קשה ללמוד כך. אני פעם עשיתי קורס על פגיעות בילדים וזה עשה לי באלגן..אז יכולה רק לדמיין מה את לומדת ומה זה עושה.. בקשר למקום הזה. הוא אמיתי בהחלט!!! העיניין הוא שפה זה לא טיפול ולא תחליף לטיפול. זה מעין מקום כזה לשיתוף ולהוציא דברים שקשורים לטיפול שאיש לא מבין לפעמים..ואם יגולים נכנסים ואם לא אז לא..מאמינה שהמון קוראים אבל לא כותבים.ככה זה בעולם של ימינו. איתך.

14/02/2019 | 17:49 | מאת: .במבי פצוע..

אביב יקרה... קראתי את הודעתך והבטן התכווצה לי... התכווצה בגלל שההודעה שלך נגעה בי..הרגשתי שיש בהודעה כאב,עצב, חיפוש,כעס,דאגה,קצת יאוש ואכזבה רבה... והבטן התכווצה לי גם בגלל ש"שמעתי" את הרגשות הלא קלים שלך גם בהקשר של אופן הנוכחות שלי ושל בנות נוספות בפורום בתקופה האחרונה .. "שמעתי" אותך אומרת לי : "במבי,את בסבבה שלך ונכנסת לפה בזמנך החופשי ומשתמשת במקום כמקום משחק" "שמעתי" שאת מאשימה אותי... (ואולי גם בנות נוספות) אביב.... ...(אני נאנחת...)... ... מה אומר לך ...?? איך אצליח להסביר לך באופן שתביני אותי...??? אביב... הפורום הזה יקר לי !!! מאוד!!! אבל כן...יש לי את החיים שבמציאות במציאות הזו יש לי מעגלים שונים ; משפחה, עבודה,אמא צביה ועכשיו גם כתיבה יוצרת... ויש גם את הפורום שמשמש עבורי כמרחב ביניים משחקי.. כשאני אומרת משחקי ,הכוונה שלי שזה מצב עבורי של מנוחה,חופש, לפעמים אפילו כמו חצי חלום... איך אסביר לך אביב שתביני ותקבלי שלכל אחת מאיתנו צרכים שונים.. וזה בסדר הצרכים שלך מהפורום כמו שבסדר הצרכים שלי מהפורום.. ולכל אחת צרכים שונים במינון שונה בזמנים שונים... אנחנו אנשים דינמיים... וכנראה ,שכרגע,מינון הכתיבה הזה מתאים לי.. אגב, אני ממשיכה ונכנסת וקוראת באופן קבוע.. צר לי אביב ..באמת שצר לי, שכך מרגיש לך... שלך, במבי

14/02/2019 | 20:55 | מאת: אביב 22

ממש לא כועסת על זה שאת איננה , ולכולנו יש עיסוקים ופחות צורך כאן ... כן כאב לי המילים "לשחק " - כי כשאת כותבת שאת קוראת הכל , כלומר נני שכתבתי משהו כואב וזה כאילו משחק זה כאב ... למרות שהבנתי בדיוק את ההקשר ציינתי אותם כי זה באמת עושה מראה למקום הזה שהוא פחות מציאותי ... הדואגת וכועסת כולו היו מול העלמותה של סוריקטה וכן אני דואגת וגם קצת כועסת אין לי בעיה שלא נמצאים ולא כאן גם אני לא כאן תמיד ....יש לי בעיה שנעלמים ככה פתאום וזה בהחלט שלי .. והאמת שכתבתי את זה לא על הפורום ומי שכותב או לא . כתבתי את הקושי שלי להיות נוכחת כאן ובכלל ולהעזר ולא רק כאן ....האמת שכתבתי את זה כדי להניע אצלי משהו בכל מקרה במבי אני תמיד שמחה שאת באה וזה הכי בסדר שאת איננה ....תהני מהפעילות בחוץ ומהיצירה בעיקר ...

14/02/2019 | 21:10 | מאת: אביב 22

תודה יקרה על החיזוק, ממש אבל ממש לא טיפול כן חייבת לאודי המון תהליכים ודווקא בגלל שהוא מאפשר ... ובקשר למי שכאן הכל בסדר , קיראי תגובתי לבמבי ....

14/02/2019 | 21:16 | מאת: אביב 22

אמא שלי מזמן חצתה את התשעים ומתקרבת ל.... הקונפליקטים לא לדבר עם אמא, קשה לי בתהליך ...קשה לחלקים שבי לחלקים הילדיים לקבל שאמא לא תהייה יותר הם עדין מאמינים שהיא תאהב אותם....זה מורכב וקשה וכן אני מנסה לעשות הכל שלא יקרה מצב שהיא תעלם מהעולם ואני אכנס למצב של דיכאון כי לא סגרתי את כל הקונפליקטים איתה בכל רמות הנפש שלי ......... הבעיה שקשה להביא את זה לטיפול כי אני מתנתקת ועולים מליון דברים כולל רצון לאבדנות .....בקיצור אהובה אני במרוץ כנגד הזמן להספיק לבנות לעצמי את היכולת לעבור אבל בצורה נורמלית ובריאה ...... אוהבת אותך.....

הי אביב, זו אכן תקופה של יותר שקט, היסוס והתבוננות (ואולי גם עזיבות או פרישות של חלק), אבל כמו שכתבת על הכלב העזוב הרוצה ליטוף אך המפוחד: אם נשב בשקט ובסבלנות, הוא יוכל להרגיש שזה בטוח להתקרב. לא נפגע בו. אודי

13/02/2019 | 11:34 | מאת: ינשוף

היא אמרה שהיא כן התרחקה ובחרה לא להסתכל עלינו בעיניים כי היא רצתה לשמור על עצמהההההההה!!!!! נכון שהיא בן אדם שיש רגשות. היא מעודדת אותי להביא את הכעסים אבל באמת שהיא לא יכולה להכיל. היא אמרה שהאיחרים שלה בגלל פקקים והיא לא התנצלה או לקחה אחריאות. היא אמרה שצריך ללמוד לדבר את הכעסים אבל אינני יכולה להשתלט על החלקים שכועבים ומפוחדים. אני מרגישה חוסר אונים בטיפול ושאין כבר מקום בטוחת כל כך עצוב לי וכואב לי מאוד מאוד בפנים.

14/02/2019 | 11:36 | מאת: חטוליתוש

מתוקה שלי באמת שמאוד מצער אותי לשמוע את מה שאומרת לך המטפלת.... מרגישה את החוסר אונים שלך מול הדברים האלה שולחת לך חיבוק גדול מכל הלב עד שיעבור הכאב גם אנרגיות טובות שמחזקות את הלב הכואב איתך יפה שלי חטולית

חטולית יקרה תודה שאת כאן . מרגישים פחות לבד. והמילים שלך מרגיעות💗

הי ינשוף, זה מבאס מאוד, אבל כנראה שלשתיכן יש עוד דרך כדי ללמוד ולקבל את החלקים הקשים הללו מבלי הצורך להסיט מבט. אודי

15/02/2019 | 11:03 | מאת: ינשוף

הי אודי המילים שלך מדוייקות לי ועושים קצת סדר בראש. תודה רבה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

11/02/2019 | 10:44 | מאת: חטוליתוש

לפני כמה ימים כתבתי על התחושות והרגשות הקשים שעוברים עלי חשבתי שאם אעלה אותם על הכתוב יהיה יותר קל אבל לא.... נורא קשה עם החושך הזה במשך היום..ועם הקולות הבלתי מוסברים בלילות תיפופים בלתי ניתנים לתפיסה של צעדים...ואמול בלילה כאלו מישהו שם לי יד בגרון כדי לחנוק אותי .....נחנקתי... גם זה שבעלי נמצא כאן לא עוזר... אמי ישינה בחדר השינה ..שינה עמוקה ובעלי ישן בסלון..גם שינה עמוקה... רק אני לא מצליחה להרדם... שניהם לא שומעים טוב..מרכיבים מכשירי שמיעה... אין עם מי לדבר .... שוכבת לי בשקט במיטה...קפואה.. לא מצליחה להרדם...כדורי השינה לא עוזרים תמיד...גם אתמול לא עזרו רוצה כבר הביתה אבל עדיין לא יכולה... אם הייתי חולמת...הייתי הוזה....אבל לא..ואף פעם זה לא נהיה יותר קל.. חייבת להשאר לפחות עוד שבוע בגלל הטיפול באימי.. אובדת לי לבד.... אובדת ואין עם מי לדבר... הבית הזה מקולללל הוא לא רוצה לעזוב אותי כשאני כאן כמו גם כשהיה בחיים...המקולל הזה דיייייייייייייי!!!! שיגמר כבר הסיוט הזה.....!!! אני גמורה טוטאלוס... רוצה הביתה הביתה

11/02/2019 | 17:04 | מאת: אביב 22

אתך יקרה פלאשבקים נוראיים זכרונות לא הזייה מחבקת אותך ברכות לעבור את הקושי אולי את תשני בסלון ובעלך בחדר מניחה שזה החדר עם הזכרונות 💜💛💚💙 את אמיצה אבל הגוף משלם מחיר של הנתינה הזו שלך ....

אין לי הרבה מילים אבל אני מבינה ואכפט לי ממך ואני מקווה שתשמרי עלייך ככל שאפשר איתך, ינשופים

11/02/2019 | 20:19 | מאת: סנופקין.

חושבים עליך. שולחים אנרגיות מאירות וטובות, שיאירו את החושך, וחיבוק מלא אהבה וחום. הקור מן הסתם לא רק פיזי, אבל תמיד זה השפעה חוזרת בין הפנים והחוץ. רעיון קטן שאולי יעזור להפשיר את הקיפאון ושיהיה חמים- בקבוק חם, אם אין לך תנסי להשיג מחר. הלוואי שתנסי לשפר את מצבך בתוך הכאוס, אפילו הדברים הכי קטנים שאת יכולה לעשות למענך כדי שמשהו שם יהיה יותר אפשרי לך. וגם זה: https://www.youtube.com/watch?v=7Ybr6DV3uWM "ואם ניוותר לבד בחשכת לילה רק להחזיק מעמד עד עלות השחר". לילה טוב

הי חטולית, אפשר להבין את הקושי, זה נשמע מסוייט ודורש המון כוחות כדי להמשיך... אודי

11/02/2019 | 23:03 | מאת: חטוליתוש

אביבוש אני לא יכולה לישון בסלון ב..מקום ששם היה מתחיל . ואז בעלי צריך ללכת לישון עם אמא שלי.. לא ..תודה

ינשופית מאמי תודה על ההתיחסות שלך זה בהחלט מספיק רק שאכפת לך תודה

11/02/2019 | 23:16 | מאת: חטוליתוש

ככל שאני מנסה...זה פשוט לא.. בגלל זה בעלי נשאר לישון כאן ובקבוק מים חמים..נגיש אלך למלא..באמת אנסה האווירה הזו לעולם לא משתנה..קללה רובצת על הבית הזה.. וכל ביקור כאן עולה לי בבריאות.. אם לא הייתי חייבת נשבעת שלעולם לא הייתי דורכת בבית הזה... אצלי בבית ישנן חיות פרוותיות של הבן הצעיר שלי מה שעלול לזהם את הניתוח של אמי... לא יכולה לנהוג בכזה חוסר אחריות תודה על השיר תודה

13/02/2019 | 14:37 | מאת: סנופקין.

מבינה אותך! יש את המקומות והזמנים הבלתי אפשריים. הלוואי שיעבור מהר ותחזרי כבר הביתה. באהבה ובחיבוק

10/02/2019 | 13:57 | מאת: אביב 22

אני כאן, בשקט ....קצת במקום שמתקשה להעזר ...ויותר מסוגר .. ואולי העץ הזה זה דרך טובה להנכיח את עצמי (בואו גם) ולהגיד - אני כאן .... תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על פרנסה תודה על תקופה מאתגרת תודה שאני מבינה שלא ממש מבינה מה קורה לי תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה למיחשוב וטכנולוגיה שמאפשרים תודה למוזיקה שמאפשרת חיבור לשקט תודה לטבע ולבעלי החיים תודה לגשם תודה שאתם כאן קוראים אותי ... שבוע טוב

11/02/2019 | 11:46 | מאת: ינשוף

אני כאן תודה שאת כאן תודה על המקום הבטוח

10/02/2019 | 10:16 | מאת: ינשוף

פחדים לא הגיונים פחדים מהמטפלת. מרגישים אותה מנתקת את עצמה מאיתנו ורעדנו ולא יכלנו להפסיק לפחד. וגם כעסנו כי לאחרונה היא מאחרת לפגישה. וחצי פגישה במצוקה ובפחדים. ואז היא אומרת, "ינשופים, את גורמת לעצמך מצוקה"! . ואני לא!!! אני לא מצליחה להפסיק את הפחדים. והיא לא מסתכלת עלי בעיניים.. ואני אומרת לה, "אני מצטערת שגרמתי לך צער, שאמרתי שאנחנו מפחדים". והיא אומרת שיש מקום בטיפול להכל ,אבל אין!! כי היא מתרחקת ונפגעת כאשר אומרים את הדברים. וכל פעם שמפחדים או שכועסים היא נפגעת. ונכון שהיא רק בן אדם וכמו כל בן אדם גם נפגעת. אבל שורה תחתונה היא שיש מקום לפחדים וכעסים אבל יש השלכות של ריחוק ופגיעה מצד המטפלת. כל הפגישה היא לא היתה מסוגלת להסתכל עלינו כי היא אמרה שהיא לא רוצה להפחיד אותנו. היתה פגישה קשה ויצאתי עם המסכנה שלא נביא יותר את הפחדים ממנה או הכעסים. יצאתי מהפגישה במצוקה נוראית .. של נטישה ושאין באמת מקום להכל...

11/02/2019 | 09:23 | מאת: אביב 22

הפעם כן כותבת לכולך...לכל המכלול ,אתם בסדר 😻.. זה מוצדק לכעוס ולהרגיש תסכול שהמטפלת מאחרת באופן קבוע זה ממש לא נעים. יכולה להבין גם את המקום המפחד זה קורה לי המון בטיפול...אבל את שם ואת יכולה לנסות להרגיע .אפילו להגיד למטפלת אני צריכה את העזרה שלך להרגיע ...במקום להתנצל על זה פשוט להיות שם עבורם ... גם המטפלת פחות תהייה במקום המתגונן כשאת לא תתגונני ....(משהוא בהתגוננות שלנו כשחלקים שלנו כועסים מרגיש כתוקפנות שאנחנו בתוך הניתוק לא מרגישות ,והמטפלים לא ממש מבינים את הסיטואציה ,הם בני אדם . יותר מזה לפעמים אני חושבת שהניתוק שלנו גורם להעברה ניתוקית למטפלים...בקיצר מורכב לשני הצדדים) הכי מבינה את המקומות האלה שהחלקים מפחדים /חרדים מדברים לא הגיוניים. פעם הייתי מנסה להסביר בהגיון של בת ה50 אבל היום אני מורידה את עצמי לעיניים של בת חמש ומבינה שיש שם מצוקה אמיתית גם עם לא הגיונית ומחפשת דרך לעזור ...כי לעזור להם זה לעזור לי תכלס הם זאת אני ...(רק שהחרדה מגיעה מרמה מאוד ילדותית ...) שבוע שעבר התקשרתי למישהי שאני נעזרת בה והיא הייתה מצוננת לא עזר לי כלום הם פחדו שזה מישהו אחר שמרמים אותם ....כן נעים לא נעים .התקשרתי למישהי אחרת באותו מקום כדי להרגיע ....הקשבתי להם ולי נהייה שקט .... והכי הכי חשוב !!!!!!לא להגרר אחריהם להזכיר כל הזמן שהמטפלת איתכם תמיד. אוהבת אותכם גם אם זה לא הרגיש ככה....לא להפסיק להגיד את זה לך ולהם מהמוח מההגיון בלי קשר למה שמרגישים זה עוזר לא לברוח. הרבה עבודה של ההגיון הבריא המבוגר לעומת הרגש הילדותי ... וכן זה מתיש כי הם אוכלים את הראש ....אבל זאת הדרך להשאר בתיפקוד... אוהבת חיבוקים לכולך 💟💜💛💚💟

11/02/2019 | 10:16 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי זה נורא להרגיש שאין מקום לפחדים ולכעסים שהמטפלת מתרחקת בגלל זה מצער אותי לשמוע שיצאת מהפגישה עם מצוקה נוראית כזו ועם חרדת נטישה מחבקת אותך ברכות גדולה מתוקנ שלי עד שיעברו כל הרגשות הקשים האלה... אוהבת חטולית

11/02/2019 | 17:24 | מאת: ינשוף

תודה רבה מאוד על המילים ועל ההבנה ושאתן כאן ומרגישים פחות לבד

הי ינשוף, אני שומע שהיא ניסתה להיות רגישה ולהתאים את עצמה לחרדה שלך, ולא דווקא שהיא נפגעה או התרחקה. אודי

13/02/2019 | 07:57 | מאת: ינשוף

היי אודי יכול להיות שהיא נסתה להתאים את עצמה לחרדה וגם שהיא התרחקה ונפגעה... בכל מקרה טיפול מרגיש לי פחות בטוח ואולי הגיע הזמן להתמקד בכאן ועכשיו במקום לתת מקום לחלקים שמחזיקים את הפחדים, כעסים וכו' כי הם הורסים את הטיפול..

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

07/02/2019 | 13:18 | מאת: ינשוף

טיפולים מציפים סיפורים שאני לא רוצה לשמוע אותם רצון לברוח אבל אין לאן כאבים בגוף ומתפוצץ הראש ההמתנה בין הפגישות מקשה עלי שיחות טלפון לא עוזרות כי אין את העיניים של המטפלת להשאיר אותי נוכחת הרבה התמודדות לבד וכאן. שקט בנתיים. אבל אנחנו כאן וזקוקים למקום הבטוח

07/02/2019 | 15:24 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה להתמודד לבד...תמיד קשה כנסי לעיתים יותר קרובות אולי יהיה יותר קל...ופחות לבד... חיבוק גדול מתוקה איתך גם בלב תמיד חטולית

הי ינשוף, זה טוב שיש מקום בטוח... אודי

08/02/2019 | 00:19 | מאת: ינשוף

חטוליתוש יקרה תודה על המילים שהרגישו כמו להיות עטופה ומחובקת.💗

08/02/2019 | 00:25 | מאת: ינשוף

היי אודי לפעמים זקוקים למילים אחרים. לא יודעת.... אולי כאלה שנותנים תחושה שרואים ומבינים וגם מילים חמות. אבל תודה בכל אופן שאתה כן כותב ומתייחס. זה לא מובן מאליו. ואולי אני יותר מדי רגישה ..

07/02/2019 | 08:01 | מאת: מכל

אז... נפגשנו והיה בסדר. שאלה על הזמן שלא הייתה. אמרתי שקשה. היא אמרה שבאמת הלכה בזמן לא טוב עבורי...אבל חזרה לשגרה. אני עוד לא ממש בחזרה לשגרה. יקח זמן להתרגל אליה שוב, אז דברתי על משהו אחר שגם מפריע לי אבל לא מאוד מאוד....ככה בשביל למלא שעה. נראה...יהיה בסדר.נצטרך באיזשהו שלב לחזור למה שהתחלנו וגרם לי לטלטלה רצינית. כרגע לא מתעסקת בזה.. לא יודעת אם זה טוב או לא ...תודה אודי שהיית והרגעת. גם לכן בנות יקרות. טוב שיש את המקום הזה אודי. דבר אחר מה שחקרת...נשמע מעניין והתוצאות יכולת לומר מראש שזה מה שיהיה...ברור שמשחקי מחשב משפיעים😅אולי הכוונה היא להוכיח..מצחיק שיש לנו צורך להוכיח..סתם אסוציאציה שלי.

07/02/2019 | 15:19 | מאת: חטוליתוש

נפלא מיכלי שמחה מאוד בישבילך את תחזרי לשיגרה יותר מהר ממה שאת חושבת שתהיה לך שבת נפלאה חטולית

הי מיכל, שמח לשמוע! תני לעצמך את הזמן שצריך כדי לחזור לשגרה לגמרי. (מכירה את השורה "תני לי דקה להתרגל אלייך שוב"?) אודי

06/02/2019 | 13:40 | מאת: aya1

היי אודי, היי בנות, קפצתי לבקר לומר שלום ולספר לכם שעוד מעט נפרדת מהמטפלת שלי אומרת שלום יפה וממשיכה מקווה לעבור את זה בשלום ולהיות אחרי הכל אם יש כאן מישהי שסיימה טיפול או החליפה אנא כתבו לי איך התמודדתן אודי, איך זה מצד מטפל? בטח הרבה יותר קל לכם.... תודה Aya

07/02/2019 | 07:54 | מאת: מכל

היי איה, נשמע שזאת פרידה ממקום טוב. איזה יופי😊בהצלחה.

07/02/2019 | 15:16 | מאת: חטוליתוש

היי איה לסיים טיפול זה כמו להתחיל ללמוד ללכת בלי קביים מחדש... אצלי לפחות היה כך.... בהתחלה היו חסרים המפגשים והשיחות..כי הצורך וההרגל לא נגמרים ברגע אחד... למדתי למלא את הצורך וההרגל בעשיה של משהו חדש..כמו למשל לצאת להליכה...או לקרא... אולי לך יתאים משהו אחר..כמו ...ללמוד משהו חדש שמזמן רצית ולא היה זמן... לי עזר מאוד .ולא לקח יותר מידי זמן...עד שגם את ההליכה החלפתי ...נרשמתי לחוג ..מה שמילא לגמרי את הצורך... מקווה שתמצאי גם את מה יכול להעסיק אותך ולמלא את החלל של החוסר שלך.. בהצלחה חטולית

הי איה, ממש לא יותר קל, תתפלאי... שיהיה טוב! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

אודי הי, מה שלומך ? מה איתי ? בסך הכל ,סבבה.. מתגעגעת אליך לכן כותבת.. עם אמא צביה משהו רגוע ..שקט .. משהו כזה ..לא יודעת להסביר אבל ההרגשה בפנים של..כזה..משהו כזה כאילו אני עטופה בכזה בולם זעזועים .. משהו כזה רך.. מה עוד ? עובדת הרבה אבל עבודה שאני אוהבת.. עכשיו יש לי כמה שבועות חופש.. לא ממש חופש..יש לי גם בשבועות האלו מטלות אבל גם חופש.. אתה הרי יודע שאני אוהבת פיסול,ציור אבל יש לי כל מיני תסביכים בקשר לזה אבל הנשמה שלי חיפשה משהו ולכן אני משתתפת כתלמידה בקורס כתיבה יוצרת וממש ממש נהנית.. נהנית מהגירוי הקטן שהמרצה מביאה ואני נהנית לשחרר את האצבעות ולראות מה האצבעות כתבו.. נהנית גם מההפתעה של מה שיצא.. :) מבין אודי ? לא כל כך בטוחה שאני ברורה... אולי פעם אחזור לפיסול..??? ואודי.. בקשר למחקר שלך..ההוא הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב ו... מעניין אותי מה מעניין אותך..מה אתה חוקר... אם אתה כבר יכול תגלה לנו בבקשה.. :) חיבוק ושבוע מקסים לך ולכולם , במבי.

היי במבי כייף לקרא שהכל סבבה וגם עם אמא צביה יש רגיעה שאת מציירת..משהו שאת אוהבת לעשות ושיהיה גם לך שבוע מקסים 🐱😻...

הי במבי, ברוכה המשמיעה קולך! והבטחתי לספר קצת, אז הנה: בגדול, בדקתי במחקר את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב, למשתנים הבאים: סכיזואידיות, אלקסיטימיה והפרעות קשב. בדיקה ראשונית הראתה תוצאות חזקות וקשרים חיוביים בין שלושת המשתנים הללו וההתמכרות לגיימינג. תחזרי לפיסול, בטח. כיף גדול ליצור. אודי

שאלה שמטרידה אותי. האם טיפול עבורי זה לכל החיים??, האם אוכל להפרד?? אם מה שקרה לי בזמן האחרון בהפסקה בלבד אז מה בפרידה?? האם אפשרי להפרד? ומתי זה נכון הצעד הזה? חושבת שאצטרך להפרד..זה לא צריך להיות כל החיים. ...מה אתה חושב? עוד לא נפגשנו. היא אמורה הייתה לחזור אבל עוד לא הייתה פגישה...וגם לא שלחתי כלום מחכה למפגש....וחוץ מזה נרגעתי.....

מיכלי כשיגיע הזמן המתאים תוכלי להפרד כמו שצריך אבל זה מצריך הכנות.... הכנה נפשית שיחות פרידה וכנראה שעדיין לא הזמן

הי מיכל, לומדים להפרד, בהחלט. אבל בשביל להיפרד צריך קודם להיפגש. זה מה שיפה בזה. אודי

03/02/2019 | 17:23 | מאת: חטוליתוש

כתבתי היום כאן ... נכנסתי לא מזמן וראיתי שההודעה עלתה החלטתי לקרא קודם את ההודעות שעלו לפני כשהגעתי להודעה שלי..פווווף נעלמה זה רק היה נדמה לי או שאני הוזה ..... אמאל'ה....

שלום חטולית, אכן ההודעה שלך עלתה וכנראה ממערכת דוקטורס עשו פעולות תחזוקה ובדיקה שגרמו לה לרדת. כשנכנסתי בפעם הבאה - העליתי אותה שוב. אודי

03/02/2019 | 10:34 | מאת: חטוליתוש

חודש טוב ורק בשורות טובות.. מנסה בכל כוחי לא לחשוב.... לא לזכור..... לא לראות את ...אותו... ישנם רגעים שמשהו....או כאלו מישהו נמצא שם ברקע ונושף לי בעורף תחושה מצמררת... מכווץ ומקווצ'ץ אותי לפינה ..... כאלו ידיים נעלמות עוברות עלי... נוגעות...לא נוגעות... רוצה לצעוק הצילו.....אבל לא.... חנוקה הכל נשאר בפנים .. עזבתי לכמה שעות כדי לנשום... הולכת הביתה כדי לאוורר אותי קשה

חטולית יקרה, בהחלט קשה...והנה זה עלה...לא יודעת מה מרגיע אותך ומקווה שירגע. אבל רוצה להגיד שאני איתך.

04/02/2019 | 17:44 | מאת: חטוליתוש

תודה מיכלי גמני מקווה.. עדיין יש לי זמן להיות כאן לצורך הטיפול באמא שלי חטולית

03/02/2019 | 00:41 | מאת: נוואן

היי פרויד וויתר על תאוריית הפיתוי. בסופו של דבר הוא אמר שהכל זה רק פנטזיות של אותן נשים ולא פגיעה אמיתית בילדות נכון? על היסודות האלה הוא פיתח את הפסיכואנליזה.. על משאלות ופנטזיות של הילדים עצמם ולא על טראומה ממשית שהם חוו. היום הפסיכולוגיה גם מאמינה בזה? לא חושבת.. אבל הרי הפסיכולוגיה קיימת והיא מבוססת על התאוריה של פרויד. אז אם התאוריה של פרויד מבוססת על עוול שנעשה כלפי נשים - והוא הרי שינה את דעתו על תאוריית הפיתוי לא כי היא לא נכונה אלא כי שאר העולם לא קיבל אותה, כי הוא רצה שישמעו אותו והוא ידע שכדי להשיג את זה, הוא צריך לוותר על אותה תאוריה שאף אחד לא רוצה לשמוע - איך אפשר להמשיך לטפל לפי העקרונות של פרויד שמבוססים על פחדנות וחוסר אומץ להכיר במציאות??

שלום, נכון ולא נכון. פרויד זנח את תיאוריית הפיתוי כדי להעמיק בחקר הממד הנפשי הפנימי, והיו לו הצדקותיו שלו והשיגיו המרשימים (התמקדות במציאות הפנימית ולא החיצונית). עוד בימיו שלו נשמעו דעות שנתנו מקום רב יותר לפגיעות הממשיות שהוא כבר לא התמקד בהן, והחל משנות ה-80 של המאה הקודמת יש רנסנס של התפיסה המכירה בטראומה הממשית. ולהגיד על פרויד שהוא פחדן שלא מכיר במציאות זה לא להכיר את פרויד...ממליץ לקרוא אותו (יש רבים מספריו בעברית) ואז להחליט. אודי

05/02/2019 | 00:17 | מאת: נוואן

אבל הוא כתב במפורש שהוא טעה כשהאמין שאותן נשים חוו טראומות מיניות אמיתיות.. הרי אחרי שהוא זנח את תאוריית הפיתוי הוא פשוט הפסיק להאמין שהאירועים הללו אמיתיים - זה לא שהוא אמר שהם אכן היו קיימים אבל הוא רוצה לבחון את המציאות הפנימית בלי קשר, אלא פשוט שאלה היו רק פנטזיות של אותן נשים, משאלות פנימיות שלהן שהן היו רוצות שיתגשמו. וגם אחר כך כשהיו אחרים שדיברו על טראומה מינית ממשית בילדים, פרויד יצא נגדם והוא עצמו ביטל את התאוריה הזאת שלהם..

שלום ד"ר בונשטיין, אני סטודנט לתואר ראשון, אני מצליח להתרכז רק אם החומר מאתגר. אם החומר כבר מאתגר ואני מגיע לנקודת שיא - בה מחליט שאני יודע את החומר ברמה גבוהה, אז זה כבר לא מאתגר אותי/משעמם ואני שוכח מהר מאוד את החומר ומגיע למבחן ומקבל ציון במקרה הטוב - סביר. זה מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. אבל עכשיו באוניברסיטה זה יותר בעייתי. לפעמים אני מצליח לזכור לפעמים לא. אני חושב שיכול לעזור לי - 1)לחפש פתרון לבעיית ריכוז - ככה אוכל ללמוד גם שהחומר פחות מעניין. 2)מודעות לבעיה - השאלה איך להתמודד איתה? פה צריך חיזוק איך לעשות את זה. 3) יש הצעות נוספות? מה דעתך? המטרה כמובן לעלות הישגים לימודיים, הבעיה היא (בין השאר) מה שתיארתי. *מלבד רעיונות פרקטים גם כיווני חשיבה יעזרו - כמו למשל מה שכתבתי על הריכוז - אני קבעתי פגישה להשבוע עם מי שמתמחה בנושא שיעזור לי להתקדם. ** כתבתי פה בעבר ולא מצליח להתחבר (באשמתי - לא זוכר את המייל) וקיבלתי הצעות מעולות שעזרו לי. מנסה שוב :)

שלום לך, יש טעם בבדיקת נושא הקשב. מעבר לזה - קח אחריות ותהפוך את הלימודים למעניינים ורלוונטיים. זה לא שהחומר לא מעניין או לא מאתגר, אלא שאתה לא מתעניין או לא מאתגר את עצמך (הניסוח הזה נותן לך יותר דרגות חופש להשפיע). אודי

02/02/2019 | 00:48 | מאת: ורדיתה

שלום ד'ר, אחרי שנה של טיפול פסיכולוגי, ביקשתי היום בתחילת הטיפול מהמטפלת שלי הקלה במחיר. ציפיתי ממנה לענות לי באופן עניני והתאכזבתי ונפגעתי כשהיא הפכה את הבקשה שלי לחלק מהטיפול. שאלות של למה ושתיקות והתייחסות לבקשה כמו מאורע התנהגותי שלי. זה הרגיז אותי גם כי זה לקח מזמן הטיפול וגם כי זה נראה כמו ניצול ונתנשאות. אני חושבת שמיקוח על תשלום צריך להיות מחוץ לטיפול. מה דעתך?

03/02/2019 | 16:53 | מאת: חטוליתוש

זכותך לבקש הקלה במחיר ולא יודעת אם זה צריך להפוך לנושא הטיפולי היא יכולה להסכים או לסרב כרצונה חטולית

שלום ורדיתה, זה תמיד נושא טיפולי. הכסף מייצג המון דברים בטיפול שחשוב ללבן לפני שמתייחסים עניינית לבקשה (שאפשר להיעתר או לסרב לה). אחרת - זה 'סוגר' את האפשרות להבין מה עומד מאחורי הבקשה (שמגיעה לאחר שנה של טיפול). אודי

06/02/2019 | 08:26 | מאת: ורדיתה

תודה על התגובה. הופתעתי. הרגיש לי שזה לא לעניין.

01/02/2019 | 21:34 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב, מצאתי מטפלת באתר אינטרנט שכתבה שהיא פסיכולוגית. אמרתי לה שאני רוצה לקבל החזרים מהביטוח ושאני צריך את התעודה שלה. היא שלחה לי את התעודה. לא ידעתי לקרוא את התעודה נכון. כאשר הגשתי את הקבלות לחברת הביטוח התביעה נדחתה מכיוון שהסתבר לי רק בדיעבד שהיא מתמחה. היא לא פסיכולוגית קלינית. בפגישתנו הראשונה וגם בשיחה הטלפונית המקדימה היא לא אמרה ולו ברמז שהיא עדיין בהתמחות. האם חובה על מתמחה לציין מפורשות למטופל חדש שהוא עדיין לא קליני ומה המשמעות של כך? יש כאן בעיני בעיית אמון חמורה מעבר לנושא הכספי, שגרמה לי להפסיק להגיע אליה מיידית.

שלום לך, בדרך כלל כשכתוב 'פסיכולוגית' ללא ציון המומחיות - זה כנראה לא פסיכולוג מומחה. בכל מקרה - פסיכולוג צריך להציג בגלוי את הסטטוס המקצועי שלו. אודי

01/02/2019 | 12:21 | מאת: Mama teresa

שלום , לפני יומים חזרתי מהצבא ואימא שלי סיפרה לי שאחותי הקטנה ממני בשנה לא הצליחה להרדם בלילה וסיפרה לה כי היא נזכרת בדברים שאני והיא היינו עושות שהיינו קטנות , דברים מיניים. חשוב לי לציין שאימא שלי מטפלת פסיכודרמה ומטפלת אישית בטראומות. היא אמרה לי שאחותי ממש חששה לספר לי את זה ושזה יהרוס את הקשר הטוב שיש לנו. שאימא שלי אמרה לי היא אמרה שהיא תטפל בזה,נפתח ונדבר על זה שתינו ביחד ובסוף נצחק על זה. אני בכלל לא זוכרת שקרה משהו כזה בעבר ואימא שלי טוענת שהדחקתי את זה . עוד לא יצא לי לדבר על זה עם אחותי ואני לא יודעת מה היה שם . נגעלתי מהמחשבה ממש ואימא שלי אמרה לי שזה קורה וזה תופעה שחיכה . עדיין אני מרגישה מגעיל ופתאום שזה צף מפחדת שזה יהרוס את הקשר הטוב שלנו . בכל מקרה אימא שלי ממש מקסימה לסיטואציה הזאת ורוצה לטפל בנו אבל אני מרגישה לא בסדר לפתוח ולדבר על זה . מה לעשות? האם זה נכון לשמור את זה אם זה כבר עלה? זה באמת תופעה שחיכה בין אחיות בנות ביגלאים 5 4 ?

03/02/2019 | 16:48 | מאת: חטוליתוש

אם הנושא כבר עלה... ויש מי שתומכת ומטפלת גם אם את לא זוכרת שווה לפתוח ולדבר אפילו חשוב מאוד לדבר חטולית

שלום לך, בהחלט חשוב לדבר, אבל הייתי מפריד בין טיפול (לא אמא צריכה להיות זו שמטפלת) לבין שיחה פתוחה על מה שהיה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

אןדי יקר, האם הרגשות של נטישה עוברים???? האם אני באמת כל כך תלויה בה שנים??? ולמה??? למה זה קורה?? מדוע הרשתי לעצמי להגיד הכל, לספר, להפתח לתת להכל להציף בלי עקבות...ובסוף..מה??? מרגישה ככה?? עצב כזה..אולי לא צריכה ויכולה לבד אבל ההרגל הזה שהיא נמצאת... האם אצטרך כל החיים כמו סם את הטיפול...??? מה קורה לי??

היי מיכל אני לא יודעת אם ההרגשות של נטישה עוברים... החסך הוא כל כך גדול... התלות במטפלת יוצא מכל פרופורצויה... לי קשה כמוך... המטפלת פעם אמרה לי שאולי יהיה מועיל לשאר בטיפול הרבה זמן .. חוץ מעניין הכלכלי אני מאוד אכעס אם לא אצליח לעמוד על הרגליים ולסיים טיפול מחוזקת ועצמאית... נאחזת בתקווה לנו שנוכל לגדול ולהיות פחות תלותיים ...

הי מיכל, מה שקורה לך זה שאת צריכה אותה והיא בחופש, כך שכל רגשות ההזדקקות עולים, ואתם תחושות הגעגוע והכאב. זה בסדר, וזה מתאזן עם הזמן... אודי

30/01/2019 | 17:40 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב! לפני כ-20 שנה אובחנתי בסכיזופרניה. כבר כ-10 שנים אני לא נוטל תרופות. לפי חוות דעת המומחים, אין צורך בטיפול. לפני כ-5 שנים עברתי מבחנים במרב"ד לקבלת טופס ירוק, כולל mmpi. גם כן בדיקה אצל פסיכיאטר מטעם מרב"ד. כשיר לרכב מנועי ללא הגבלות, ללא צורך לבדיקות נוספות. יחד עם זאת, הפסיכיאטר החליט להתייחס לאבחנה ישנה וציין - סכיזופרניה ברמיסיה יציבה. מבחינה רפואית, האם לפי אבחנה של סכיזופרניה ברמיסיה יציבה בפועל נחשב שלאדם אין הגבלות תפקודיות נפשיות? תודה רבה.

שלום לך, נראה לי שהתשובה היא בגוף הודעתך: אין לך שום מגבלה לנהוג ואין צורך בבדיקות נוספות. נהדר. אודי

30/01/2019 | 12:15 | מאת: טלאור

לפני אי אילו שנים ילדים בני גילי הורידו לי את התחתונים.. החדירו.. פגעו.. נשארתי מבולבלת, מבוהלת, אשמה, מבוישת וכואבת. היו עדויות. רגשיות, התנהגותיות, גופניות- אנקופרזיס.. ועוד.. הפגיעה לא טופלה, לא נראתה ונספרה.. לא בבית ולא בגן. והייתי ילדה. הם גם היו ילדים. לא ברור לי לאיזה קטגוריה זה נכנס.. פגיעה רגילה או פגיעה מינית? משחק? תמימות.. יש לזה הכרה? או שילדים לא פוגעים.. רק מבוגרים.. האם יכול להיות שדברים מסוימים בחיי הם סימפטומים של הפגיעה? או שפגיעה על ידי ילדים לא "נחשבת" באמת.. לא יודעת. די אבודה בעניין ומבולבלת. מרגיש לי, לא מספיק רציני וחמור, כדי לקבל הכרה. כי זה ילדים.. כאילו, מה את רוצה. נשים וגברים עברו דברים הרבה יותר קשים. פגיעה על ידי מבוגר וילדים, הם רק ילדים.. לא מבינים ולא מנצלים. בטח לא מתכוונים.

טלאור יקרה, ילדים בהחלט יכולים לפגוע..אולי הם לא מבינים את חומרת הפגיעה אך הם פוגעים!! מניסיון! ילד יכול לפגוע! ילד שראה חומרים לא מותאמים לגילו או חווה בעצמו פגיעה עלול לפגוע. האשמים הם בהחלט המבוגרים שראו או ראו סמפוטומים והקלו ראש!!!!! נכון שילדים בגיל גן אינם ברי שיפוט בנושא זה ואינם מבינים את ההשלכות על כן אני אומרת שהמבוגרים אחראים!!!! ובקשר אלייך יקרה, אם הדבר מפריע לך ביום יום גשי לטפל קודם כל בעצמך! פגיעה היא פגיעה וזה לא משנה באיזה גיל הפוגע...מה שמשנה זאת ההרגשה שלך! אינך אשמה. בהצלחה

31/01/2019 | 08:19 | מאת: טלאור

תודה רבה מיכל יקרה!! את ממש עשית לי טוב על הלב! =) עצם התגובה, ההכרה, האכפתיות והאפשרות לאוורר קצת את הרגשות הלא נעימים שעלו ועולים בי מעת לעת. להסתכל קצת אחרת על הסיטואציה. ניסיתי לשלוח תגובה נוספת, אך לא הצלחתי. ייתכן שאני לא מספיק מתמצאת בחלק "הטכני" של הפורום, אז אם ההודעה הקודמת תעלה.. יום נעים ובהצלחה גם לך ולשאר חברות וחברי הפורום

31/01/2019 | 20:42 | מאת: סנופקין.

היי טלאור. קראתי את אותך כבר אתמול ועלו בי הרבה מחשבות שלא הצליחו להתסדר בראש לכדי מילים ומשפטים הגיוניים. אני אנסה עכשיו לכתוב משהו. אין לי באמת מושג אבל נשמע שאת די צעירה ושאת מתמודדת עם עניין לא פשוט בכלל, לבד. שיש שם המון שאלות ורצון לקבל הכרה שפגעו בך בצורה שהשפיעה ומשפיעה עד היום על חייך. ובנוסף לפגיעה הישירה היתה פגיעה משנית של התעלמות המבוגרים שראו אותך סובלת ולא באו לעזרתך. לא יודעת לאיזה הכרה את מתכוונת בשאלה, אבל ברור שמה שקרה מאד רציני ומאד חמור וקשה להיות עם כל מה שזה מציף לבד. ולמרות שזה יכול להיות קשה ומטלטל לפתוח ולעבד את הדברים, אני חושבת שכדאי למצוא מטפל/ת טוב/ה שיש לה ניסיון בפגיעות מיניות. מקום שאפשר לשתף, לאוורר, לא להיות כ"כ לבד, לשחרר אותך מתחושות האשמה, הבושה, ההשפעות על הגוף והנפש. זה לא קל ולפעמים יש תחושה שהכל רק נעשה יותר כואב, אבל אם מתמידים בתהליך עם דמות מיטיבה ומנוסה, זה יכול להשפיע לטובה. אני מצרפת פה הרצאה שעונה על שאלות בנושא פגיעות מיניות בין ילדים. קצת ארוך ולא קל לשמוע את זה אבל נראה לי שזה יוכל לתת לך מענה כלשהו. (אודי אני לא יודעת אם זה מקובל או לא, סליחה אם זה חורג מכללי הפורום). https://www.youtube.com/watch?v=LaJ84H80Xqo

שלום טלאור, זו בהחלט פגיעה, ובהחלט מינית. יש לך זכות להכרה מלאה במה שעברת. אודי

30/01/2019 | 08:21 | מאת: אביב 22

בבקשה אולי מה שאני אכתוב עכשיו לא יהיה לך נכון, אז תזכרי שאני בעדך ושזה מה שעולה בי אולי אני טועה .... אני מרגישה , שיש בך לצד הגעגוע המון כעס ותסכול ..המון כאב אבל, אני לא בטוחה עד כמה הוא קשור למטפלת ... לדעתי בהרגשה שלך המטפלת "שכנעה"אותך לעשות טיפול שונה חדשני ...לא יודעת עד כמה התמסרת לEMDR (שלדעתי הוא כלי אדיר , מעניין שמאוד עוזר לטיפול כשזה בידיים נכונות ) מתוך רצון לקדם את הטיפול או מתוך מקום פנימי שרצה לרצות אותה ....או הגיוני שמתוך שניהם .... ואז , ברגע שאת בתוך הכאב של המראות וההבנות שעלו בך , שם היא "נוטשת " אותך, חוצפנית כזאת :) והצורך שלך להבין למה היא נוטשת אותך היה עוד בשאלות אליה על הלואו קוסט (שמי מאיתנו לא נוסע ככה) הצורך שלך לדעת הוא סוג של "שליטה" אבל שליטה מדומה , כמו אם תדעי למה היא נסעה (נניח ללמוד או לטפל בבן משפחה ) אז זה לא נטישה זה בסדר .....ואז את מבינה שאין לך שליטה והתחושה היא שהיא יודעת יותר ממך על עצמך .... היא לא , מטפל הוא לא קוסם ..מטפל משתמש בידע שלו (מיומנויות הטיפול) ובאינטואיציה שלו למה שאת מביאה אלייה... אני אתן לך דוגמא עלייך בגן , את יודעת עוד לפני שזה קורה שילדים יריבו את יודעת עוד לפני שזה קורה שסיטואציה מסויימת תיגמר בבכי ......אבל זה לא שאת יודעת יותר מהם את יודעת את זה מהחיבורים שאת עושה ממה שהילדים מביאים אלייך .... עוד דבר יקרה , ברגע ש"נפלת " למקום שחיפש עלייה את מרגישה שאת יודעת סוד , משהו שהיא לא יודעת שאת יודעת ...זה "פיל " בחדר זה "פיל " במערכת היחסים בניכן ...(את מסתירה ממנה סוד) אני מרגישה שהכעס והתסכול שלך הם חוסר האונים שלך מול הרגשות שעלו כלפי אבא כלפי אמא והם מושלכים על הנסיעה שלה ...מערכות יחסים אהובה שאת, הייתי ממש רוצה שתכתבי , תכתבי על הכעס הזה שיש בך על התסכול על הגעגוע ליד התומכת האוהבת מבלי לתת להגיון מקום ...ככה ישר מהבטן לשפוך הכל על הדף עם הכאב והדמעות ....ואז לקחת את זה אלייה ולקרוא את זה איתה .... המקום הזה שאת מרגישה עכשיו כל כך נמוך יקפיץ אותך עוד המון צעדים קדימה ואולי ישחרר אותך מהחוסר אונים הראשוני שחווית בחיים ...והוא אהובה לא מהמטפלת ... אתך , מחבקת

30/01/2019 | 17:15 | מאת: מכל

וואו אביב יקרה.... ממש השקעת בי😮 תודה... יש משהו בדברייך... המטפלת שלי כל פעם לומדת דברים חדשים..השיטה הזו כבר ישנה עבורה😅כבר הרבה זמן היא עובדת עם המכשיר הזה..אבל עבורי זה חדש..כבר כתבתי פעם שאני כמו עכבר במעבדה..ניסיונות..היא לא מכריחה אותי אבל...אולי קצת הרגשה של תסכול וכעס שמתחילים משהו ואז נעצר. וההתמודדות מבאסת. והפעם קשה לי במיוחד.... כשיהיה לי זמן אקרא אותך שוב ושוב כדי להבין למה התכוונת.מפחדת אולי לכתוב ולהביא לה...לא יודעת. כן, עצובה וכועסת וממורמרת עליה שנסעה אבל גם יודעת למה נסעה...והאם זה הכרחיהנסיעה הזו?זה החיים שלה. וההחלטות שלה ואני לא קובעת מה נכון ומה לא...עבורי זה באסה.

28/01/2019 | 23:57 | מאת: wow

אני ממש חרדתית לגבי מחלות ואני מפחדת שזה מדבק ועובר מדברים שאנשים חולים נגעו בהם וזה ממש הפך לאובססיה שלי שאם נגעתי במשהו ,נגוע, אז זה עובר במגע או דברים כאלה ואני לא יודעת מה לעשות.....

שלום לך, פני לאיש או אשת מקצוע לטפל בזה. אודי

28/01/2019 | 22:07 | מאת: ד"ר אודי בונשטיין

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

28/01/2019 | 20:10 | מאת: מכל

אוףף..זה חוסר..מחסור. אין. ריק. מבאס. היא יודעת עליי יותר ממה שאני יודעת עליי...בידע אחר שאיש לא יודע...וגם אני לא מבינה אותו. ידע פסיכולוגי. אוףף הייתי חייבת לבדוק את הסיבה לנסיעה. אז כשמחפשים מוצאים. משפחה קודמת לכל.....ברור. גם אני הייתי הולכת אחרי המשפחה.ולא זה לא שמישהו מת חלילה או ארוע משמח משפחתי.... מבאס מבאס מבאס הלבד הזה!!!! היא יותר חשובה לי מאשר אני לה כי אני הצריכה, הנזקקת..ה...אוףףף היא אומרת לא לשפוט. אז לא כותבת רע עליי. .הפסקתי. אוףףף

הי מיכל, הגעגוע הוא למשהו טוב, לא? יש זיכרון טוב שכמהים אליו. וזה גם חסר וכואב... אודי

29/01/2019 | 11:38 | מאת: חטוליתוש

היי מיכלי מבינה שמאוד קשה לך.... וכן..לפעמים צריך להעדר גם בשביל שמחות... מקווה שהתקופה תעבור מהר בלי יותר מידי געגועים חיבוק מנחם עד אלייך חטולית

28/01/2019 | 19:20 | מאת: חטוליתוש

אין ברירה אמי חייבת שוב ניתוח בעין שמאל הפעם קטראקט שוב שלוש שבועות. .. עדיין לא רוצה לחשוב עד שאגיע לשם מקווה שאולי הפעם יהיה יותר קל מקווה שהלילה הזה יעבור בטוב בלי סיוטים מוקדמים תחזיקו לי אצבעות..👉🐱😻... תודה

הי חטולית, שיהיה קל ופשוט ומוצלח. טוב שאת מטפלת בעצמך. אודי

אתך אהובה אנחנו כאן .. את גיבורה ואמיצה שאת ככה דואגת לאמא שלך..... ....שימרי עלייך כמו שאת שומרת עלייה

28/01/2019 | 18:22 | מאת: מכל

מה איתה.. חייבת לדעת קצת יותר..אז אני יודעת דברים שהיא לא יודעת שאני יודעת עליה...היום קל למצוא הקשרים ולהבין. אוףףףף טיפשי. הייתי מוכרחה להבין למה נסעה. נדמה לי שגיליתי. ומשפחה תמיד קודמת למטופל. והיא לא תחליף משפחתי. עצוב לי....טיפשי שניסיתי לדעת. למה זה תרם לי? אין לי מושג. שתבוא כבר..

הי מיכל, זה קשה ומייסר, ולעתים הרצון לדעת מוביל אותנו גם למקומות לא טובים ומכאיבים. אודי

28/01/2019 | 22:53 | מאת: אביב 22

מיכלי ככה היה לי עם המטפלת הראשונה לדעתי זה היה חלק מהקושי שלנו ...כי היא לא ידעה שאני יודעת ואני ידעתי דברים שגרמו לחרדות.... לטיפול הזה באתי והנחתי מהפגישה הראשונה את הצורך וזה דובר ....הרבה יותר קל לי היום כשהכל גלוי וידוע וברור .... והאמת שמצאתי את עצמי שפשוט כבר לא בודקת כי זה לא מעניין בכלל ... מה חשוב למה היא בחופש ....היא בחופש כי היא צריכה חופש (אם לנוח או לבקר משפחה )כמו כולנו, זה עושה אותה בן אדם לא אל.... מה שחשוב זה מה זה עושה לך .. דברי איתה על זה גם שאת יודעת ... חיבוק ענק

28/01/2019 | 11:14 | מאת: hila37

יש לי דלקת ריאות אני בבית עם אנהלציות ותרופות מנסה לטפל בעצמי ככל האפשר.... כואב ושורף עד העצם להיות לבד במיון להיות חולה ולטפל בעצמי לבד. בגלל שנולדתי להורים חולים מאוד.

28/01/2019 | 18:18 | מאת: מכל

וואו...רפואה שלימה. לא פשוט לבד..מצאי חברה אחת מישהו אחד לפחות שיהיה לצידך.איתך

28/01/2019 | 18:24 | מאת: אביב 22

זה עצוב וכואב אני שמחה שאת דואגת לעצמך חיבוק ענק

28/01/2019 | 18:59 | מאת: חטוליתוש

היי הילה מצער לשמוע שיש לך דלקת ריאות ואין מי שיעזור... אין אפילו חברה שיכולה לתמוך קצת... מאחלת לך החלמה מהירה ורפואה שלמה... גמני חולה עם ברונכיטיס.. כבר שבוע... הלוואי שיכולתי לעזור חטולית

28/01/2019 | 20:36 | מאת: סנופקין.

אוי הילה. יש רגעים שהלבד הזה קשה מכל מחלה... שולחת לך ברכת רפואה שלמה בתוספת חיבוק גדול ורך. בטוחה שכולם כאן מצטרפים לחיבוק שיעטוף אותך בים אהבה. והלוואי שבכל זאת יש מישהו בסביבתך שתוכלי להיעזר בו, אפילו לקניות בסופר, אפילו רק לשתף במצבך. רפואה שלמה ומהירה ❤

הי הילה, עצוב להיות לבד כשחולים, נכון... אתך, אודי

29/01/2019 | 23:34 | מאת: hila37

יקרות כל כך- מיכל אביב חטוליתוש וסנופקין ולך אודי תודה רבה

27/01/2019 | 13:34 | מאת: זועבי

פסיכולוגים שמטפלים CBT בהשמנה שעובדים עם קופת חולים כללית - יש כאלה מומלצים?

שלום לך, איננו ממליצים כאן שמית. אודי

27/01/2019 | 10:02 | מאת: אביב 22

עבורכן , כל שיר יותר מדוייק מהשני ... בשבילכן כל האור שרק אפשר לשאת כי מגיע לכן והרבה ..... https://www.youtube.com/watch?v=TAJY1GC0vUA&index=2&list=PL8DV-GjfTRrA4PWXnvAGBzJwu-OcuFWQw&t=0s שירי מרפא , אתר מקום

28/01/2019 | 19:01 | מאת: חטוליתוש

לא יכולה דרך הפלפון חבל שאני מפספסת... אבל יפה הרעיון.... חטולית

28/01/2019 | 20:10 | מאת: מכל

תודה יקירתי

28/01/2019 | 20:41 | מאת: סנופקין.

לילה טוב אביב יקרה. רציתי לצרף לכבודך את השיר הזה כבר שבוע שעבר ולא יצא. באהבה. "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" https://www.youtube.com/watch?v=dLCDL2FctfI&list=PLuqDud5QOGz-IlteELKVGOwUQU4B2UaZ3

28/01/2019 | 22:43 | מאת: אביב 22

כבר אצלך 😘😚 תכתבי בגוגל שיר מרפא אתר מקום ותגיעי..... וחוץ מזה בשביל מה יש חברות 💜💛💚💙 יעזור לך לעבור את הימים בבית הרוחות אצל אמא .

28/01/2019 | 22:45 | מאת: אביב 22

איזה כייף שאת כאן ועוד לא נדדת ....כל כך אוהבת את הרגעים האלה שאת כאן . תודה לך .....

27/01/2019 | 09:58 | מאת: אביב 22

השמש זורחת בחוץ זה אחלה התחלה של השבוע ....תצטרפו אלי :) ממש שימחתם אותי שבוע שעבר ...... תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה שאני מצליחה לעשות דברים תודה שהגלים קצרים יותר תודה שאני זוכרת שיש גם טוב ואור ושמחה תודה על מי שכאן וגם מי שלא כאן מסיבותיה שלה אבל נמצאת בליבי תודה לך אודי על הנתינה ,על היותך כאן תודה על לימודים שמקלפים את העור והנשמה תודה שאני מודעת לקשיים ופחות ביקורתית כלפי עצמי תודה שאני עושה פעולות תודה שאני יותר ויותר קשובה לחלקים שלי גם בדברים שבהגיון אני מבינה שהם לא הגיונים אבל כן עוזרת להם ועוטפת ... תודה שאני חשובה לעצמי היום יותר מלא נעים וכאלה... תודה על אומץ לשנות גם אם בקטנות כמו לבקש הנחה או בגדול יותר כמו תוספת למשכורת .... תודה שכבר פחות פוחדת מסמכות ואנשי מקצוע ולא חושבת שאני פחות מאחרים תודה למטפלות המדהימות שלי (זו שבעבר וזו של ההווה ) שעוזרות לי לצעוד עוד ועוד תודה לכל חלקי ששומרים עלי גם עם בדרכם המיוחדת ....

28/01/2019 | 21:04 | מאת: חטוליתוש

ביום גשום שכזה קיבלתי הפתעה ועליה אני אומר תודה יצאתי לקניות.... לא סתם קניות אלה בגדים המון בגדים שהיו חסרים לי כבר המון זמן.. היה כייף להסתובב בגשם תודה לגשמי ברכה ותודה על מצברוח טוב שהביא הגשם... ותודה לבעלי על ההפתעה שעשה לי פשוט תודה על הכל

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

24/01/2019 | 16:15 | מאת: אביב 22

כמו עץ עם שורשים תלושים כמו גוף בלי אויר כמו נשמה בלי חיים כמו אני בלי אני מתפקדת על אוטומט ושורדת את השעות לא מצליחה להבין מה הטריגר אבל בא לי להוריד את העור מעלי . מה שלא יקרה וגם לא השתמש בהרס אחר מכל סוג ...נאחזת בכל דבר אפשרי .....

הי אביב, מקווה שיתייצב במהרה... אודי

23/01/2019 | 17:41 | מאת: מכל

אצלי הכל הלך אחרת.... ב...לא בכח...ואז ככה הבנתי. בערמומיות....בגיל צעיר מאוד... ולמרות הכל בושה ואשמה מלווים...אז מובנות כולן. אצלי זה אחרת...ולי אסור להתלונן כי לא סבלתי. לא הבנתי רציתי קרבה....חרא.סליחה על הביטוי. לא כאב לא כלום.. ונפסק פתאום.....אז קוראת פה והיום עצוב והיא איננה בינתיים...עד שתשוב.

23/01/2019 | 22:30 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מתוקה בכל מקרה האחריות מוטלת על המבוגר ולא על הילד/ה גם אם רצית רק קירבה .... המבוגר לא היה צריך לעשות מה שעשה גם אם הסכמת !!! טוב שנתת ביטוי החוצה עד..שהיא תחזור... איתך מתוקה

23/01/2019 | 22:53 | מאת: סנופקין.

יקרה שאת. ראשית אין פה עניין של השוואות. כל אחת/ד עם הסיפור שלו. וכשמישהו בוגר ואחראי שסומכים עליו וכל הכח בידיים שלו, עושה מעשה שמפר את ההיגיון שאמור להיות, העולם נשבר ומתפרק לרסיסים. משהו שלא היה צריך לקרות בשום פנים ואופן קרה, ולא משנה באיזה דרך זה קרה. ושנית אלימות וכוחניות היא לאו דווקא בכח פיזי, ולאו דווקא כשמכריחים לעשות משהו תוך כדי הכאבה. אלימות ופגיעה קשה מאד יכולה להיות גם בהבעת כביכול "אהבה". זה משהו שקצת יותר קשה להסביר, כי נראה על פניו שלא קרה כלום כי לא הופעל כח והכל כביכול היה בשיתוף פעולה, אבל זה לא נכון. הכי טבעי שבעולם שילדה תרצה קרבה ואהבה וגם תקבל אותה, זה חלק מהדשן שמצמיח אותנו. האחריות לתת אהבה בדרך הראויה היא על המבוגר, ואם האהבה ניתנה בצורת אהבה מינית, זה המבוגר שחצה את הקווים המאד ברורים והאחריות כולה עליו. מותר לך להתלונן ולכעוס, רק לא על עצמך. את עצמך ואת הילדה הקטנה שבך תחבקי ותזרימי לה את כל האהבה והאור שאת ראויה להם. מקווה שכתבתי ברור

24/01/2019 | 06:21 | מאת: אביב 22

שנים שאני אומרת לך שהשוואות האלה שאת עושה עם עצמך הורסות לך ..... גם אצלי הרוב נעשה בערמומיות ובנועם .... אלימות הייתה מועטה ולא בגיל צעיר . אז הנועם הזה מבלבל הדרך משחק כל מיני דברים קטנים שהצמיחו דפוסים מטורפים. גם אבא וגם אחי היו מספיק חכמים מניפולטיבים לתת לי לחשוב שזה מאהבה .... אוי לנו מאהבה כזו של מי שאמור להשגיח עלייך..עד היום יש לי ים משפטים של מי אני ומה אני וכמה זאת אני שרוצה את זה ... פגיעה היא םגיעה היא פגיעה ואם הייתה ממושכת ואם הייתה כשהיית קטנה היא עיצבה את חייך . את לא אשמה !!!!!!גם אם נתנו לך להבין שאת זאת שרוצה את זה את לא !!!!!!!! את רצית יחס של אבא ולא יותר חיבוק ענק

24/01/2019 | 08:01 | מאת: מכל

תודה...בהגיון אתן צודקות, בהרגשה זה אחרת. מבוגר אחראי זה נכון..אבל ברגש אני דפוקה הכל מתבלבל... במיוחד כשזה הוא....לא מסוגלת להסביר. היא חסרה לי כלכך...ההגיון שלה, החכמה.היא כל כך חכמה..המטפלת שלי מרגיעה בחכמה.. וסוריקטה חסרה לי גם, יש בה משהו שמזכיר את המטפלת שלי. כמו שבמבי( איפה את???) גם אומרת שהיא יכלה להיות מטפלת מדהימה... זה הרס לי הרבה בקרבה...אודי?? צריכה מילים מרגיעות וחכמות..תודה על היותך..

הי מיכל, עדיין. זה ניצול. זה פשע. ילד לא רוצה מין, הוא רוצה רוך וקרבה. אודי

23/01/2019 | 11:46 | מאת: ינשוף

כאשר הסיוטים הכי עזויים והכי מפחידים כאשר אני מרגישה הכי לא שפויה כאשר אני חייבת תשובות ואין כאשר אני לא מבינה או מאמינה אני פונה למטפלת לתשובות והיא אומרת שהיא לא יודעת אם זה קרה או לא קרה אבל היא יודעת שזה בראש שלי- זה משגע אותי זה תורם למצוקה וכן אודי,אני יודעת שהספק הוא חלק מחוויות טראומטיות... אבל אולי אצלי אין טראומה והכל בראש- הזיות, דמיונות, השפעות מתוכניות טלויזיה, ואולי ... אני כל כך מוטרדת ואין לי שקט בפנים.. אין לי שקט בכלל!!!!!!

24/01/2019 | 02:09 | מאת: ינשוף

אני לא רוצה להמשיך את הטיפול אני לא מאמינה בכל הסיוט הזה. באמת הכל בראש. הכל דמיונות ולא באמת אמיתי. אני לא יכולה לשאת יותר .

24/01/2019 | 09:14 | מאת: ינשוף

אני במצוקה נוראית אין לי שקט הפנים

24/01/2019 | 10:46 | מאת: חטוליתוש

כתבתי לך אבל לא עלה... לא חושבת שזה דמיונות לא מכירה אף אחת שמסוגלת להעלות כאלה דמיונות נראה לי שמאוד קשה לך לקבל את מה שעברתם לכן את קוראת לזה דמיונות לדעתי לא יהיה נכון להפסיק טיפול אלה כן להמשיך ולתת מקום לכל מה שעולה...לתת מקום ולדבר.... איתך מתוקה 👉🐱

24/01/2019 | 16:06 | מאת: אביב 22

אני לא מתפלאה שאת במצוקה את מתנגדת לחלק ממך את מסרבת לשמוע אותם את בורחת מהכאב ו איימת בהפסקה של הטיפול המקום היחידי שיש להם מקום שמכיל ו קשיב להם . ההתנגדויות האלה מכפילות את הלחץ והקושי הרבה יותר קל עם כל הקושי לקבל את הכאב לקבל את סיפור חיינו.. אוהבת ומחבקת

הי נשוף, הספק הוא אכן חלק מהחוויה וחשוב לתת לו מקום. אודי

הי לכבוד טו בשבט שהיה תצטרפו אלי ....שילבלב ...בטוח יש גם צד טוב וחיובי אצלכם בלב ואם לא תעזרו לו לבוא ..... תודה על המקום הזה שעוזר לי לצמוח תודה אודי על מילים שעוזרות תודה לתהליך צמיחה שאני מרגישה תודה על שיח עם חלקיי ולא שיח על .... תודה שאני מקשיבה ומנסה יהיה להם יותר קל בסיטואציות של החיים תודה שאני פוחת נמנעת מהחיים תודה על אכילה חצי שפוייה עם כל הסטרס תודה על כדור שעוזר לישון למרות שלפי הגוף הלילה שוב היה פוגרום תודה על תקופה מלחיצה שכבר נגמרת תודה על רבע שכבר עבר תודה שבמבט לאחור אני יכולה לומר עשיתי רבע דרך תודה שאני שלמה עם ההחלטה לא להמשיך אחרי תודה ליקום על הטוב שבו תודה לכם כולכם שאתם כאן

תודה שאני חיה תודה על ריצה תודה על בריאות תודה שיש קצת שקט בפנים עכשיו תודה על ילדים תודה על תקווה תודה על עבודה אנטסיבית שמכריחה אותי להיות נוכחת תודה שיש לי מקצוע תודה שאני עובדת עם אנשי צוות נעימים תודה על תובנות תודה על מזג אוויר נעים תודה על ספרים תודה על הפורום הזה תודה

תודה לך אביב על השיתוף בטוב ובהכרת התודה. חשוב ביותר... תודה על יום נעים שאפשר לנצל את השמש תודה על חיוך של ילד תודה על קצירת הפירות מידיי היקרים שעושים חיל " שורשי החינוך מרים אך הפירות מתוקים" (אריסטו) תודה לאודי שמאפשר ועוזר...

אחרי שקראתי את כל התגובות החמות כאן אז לפחות על זה יש לי על מה להודות וזה בכלל לא ברור או מובן מאיליו... וגם על ערב טו בשבט שהיו אצלי כולם עם כל הקושי לארגן סעודת חג מפוארת .. רק דאגתי כל הזמן לשתות עם כולם כדי שאף אחד לא יחשוד ש...קרה לי משהו...אסור שידעו.... אז עבר נהדר עד כמה שהצלחתי לראות כי היה מצב רוח מרומם... ואחר כך כתבו לי גם בווצאפ המשפחתי כמה היה כייף ונהדר...אז מה אם שתיתי קצת... ותודה על המקום תודה

גם מאז...שפגשתי אותו קצת שותה כאלו בשביל הכייף אבל זה בגלל הכאב שיהיה יותר נסבל

תודה על עץ תודות תודה שיכולה להודות גם אם קצת.... תודה על מטפל רגיש וסבלני תודה על ילדים בריאים תודה על אוכל בריא

24/01/2019 | 08:16 | מאת: אביב 22

לשתותת כדי למסך כאב זה לא פתרון זה הרס בטח עם הגוף שלך אחרי אירוע מוחי .... שימרי עלייך בבקשה ...

24/01/2019 | 15:24 | מאת: חטוליתוש

אביבוש אהובה יודעת שזה לא פתרון אבל הכאב כל כך גדול שהיה עדיף כך ולא לחתוך.... ונכון מאוד שזה בכלל לא רצוי לאחר הארוע המוחי... וגם לא בגלל הסכרת... הייתי חייבת משהו כדי להסיט את כל הרגשות שמוטטו אותי תודה

22/01/2019 | 13:58 | מאת: חטוליתוש

אבל כנראה שלא חשוב מה אני רוצה או חושבת....העבר נמצא שם תמיד...וברגעים ממש בלתי צפויים הם צצים ועולים וטופחים ישר לפנים ואין שוב לאן לברוח מהם..!! אני לא מרבה לצאת מהבית רק לביקורים או קניות אחרי תקופה ארוכה שלא יצאתי מהבית החלטתי לצאת ל.."הליכה " בלי לתכנן לאן..שום כיוון ושום מחשבה לא היו שם כדי להדריך אותי..סתם רק ללכת לחלץ עצמות... אחרי ימיים ללא שינה ... סיוטים כאב בלתי נסבל עם הזכרון הזה שכל הזמן רודף מול העינים...אייך הוא הופיע מול העינים שלי בלי התראה מוקדמת ...ה...אנס ...שהכה אותי באכזריות וקרע מעלי את הבגדים ..שגזל ממני את התמימות ....וצחק עלי שהייתי בתולה... בא לי שוב למות כמו באותו היום.... רוצה למצוא שוב מקום להתחבא ולא לזכור ....לא לחוות מחדש את ההשפלה את כל מה שעברתי. .... להעלם מעל פני האדמה.... הוא היה חבר שלי ללימודים בערב ... איפה להסתתר מהכאב מהבושה מהרגשות ששוב עולים ומציפים אותי מהזכרון הזה שקברתי וצץ ועלה כאלו לא עברו השנים ולא מפסיקה לבכות אין לי במה להתנחם....וגם לא למי לספר לשתף.... סליחה אם גרמתי אי נוחות או גרמתי טריגר למי מהקוראים/אות נכנסת לבועה שלי כי לא יכולה עם הזכרונות האלה... מתי זה כבר יפסיק...?? בייי

חטולתוש יקרה טוב ששתפת... שלא שמרת את זה בפנים. זה חלק מריפוי. חלק הכי חשוב. הרגשתי אותך במילותייך וליבי נקרעת. זה אף פעם לא נעלם. מטפלת שלי אומרת שעם הזמן זה תופס פחות ופחות מקום על ידי זה שאנחנו מדברים על זה שוב ושוב ושוב... איתך בכאב ובכל שאר הרגשות ינשופים

אהובה שאת טוב שכתבת אין סיבה להיות עם זה לבד וכמו שאז היינו עושות פשוט לסמן שזה טריגר ולכל אחת הבחירה יקרה שאת נורא עצוב מה שאת כותבת ואת נמשכת לשם כדי לנקות את עצמך ולבושה אין לי מילים ... אוהבת אותך מחבקת בלי מילים עד שנוותר על האחיזה בבושה הזאת ..

23/01/2019 | 15:52 | מאת: סנופקין.

(פה יש צעקת לב) דווקא כשאת עושה משהו טוב למענך, הרוע הזה מופיע בלי שום התרעה מוקדמת. מזעזע מה שעברת. זה לא את שצריכה להתחבא, להיעלם, לברוח ולהיקבר. זה לא את שצריכה למות מבושה. הזכרונות המטריפים שם, ואי אפשר למחוק אותם, (אולי הם יכולים לתפוס נפח אחר ואולי אפשר בעבודה קשה להרגיש ולראות אותם קצת אחרת). אל תענישי את עצמך על מה שמישהו אחר צריך להיענש עליו. אני אנסה להסביר את כוונתי עם דוגמא ממשהו אחר לגמרי. בתקופת פיגועי הדריסה והמפגעים היחידים, היתה תחושה שזה יכול להגיע משום מקום בכל מקום ובכל רגע. האינסטינקט הראשוני שלי היה להפחית יציאות מהבית, כמה שפחות להסתובב ולא להכנס לסיכון. ואז יום אחד שעצרתי ואמרתי משהו פה לא יתכן, הם משיגים בדיוק את מה שהם רוצים, זורעים פחד אימה, מחשבה שכל יציאה מהבית סיכוי גדול שתסתיים במוות. ועוצרים לי את החיים. ואז הבנתי שאין מצב שאני משתפת עם זה פעולה ונכנעת לפחד שמנסים לזרוע בי. החלטתי שאני יוצאת ומסתובבת באופן חופשי לחלוטין, בלי להסתובב אחורה כל שניה לבדוק אם מישהו בא לפגוע בי ועם הרגשת עוצמה שיש לי את כל החופש והביטחון בעולם להתהלך ולטייל ברחובות עירי כמה שאני רק רוצה (וגם נכנס פה הרבה אמונה בהשגחה פרטית). וההחלטה הזו שהגיעה מהראש ומההבנה שכשאני מסתגרת אני משתפת פעולה עם הטרור היתה משחררת, ומילאה אותי בשמחה ובאמת בתחושת חופש ועוצמה טובה.  טוב שכתבת, קשה להיות עם הדברים האלה לבד, מקווה שתהיה לך אפשרות לשתף ולהוציא אפילו אם זה רק כדי לאוורר את כל הזכרונות הלא פשוטים האלה. הלב בוכה איתך

23/01/2019 | 16:21 | מאת: סנופקין.

את בטח יודעת את כל שכתבתי וזה לא שאני מחדש משהו, אבל לפעמים אנחנו צריכים את התזכורת הזאת. שמישהו יזכיר לנו שאנחנו בסדר גמור!!! אז רק רציתי להזכיר לך...

קשה להזכר... אינך אשמה ואין לך במה להתבייש! את אמיצה ששתפת...תודה ששתפת. איתך.

זה נכון ינשופית מתוקה שלי עברו הרבה שנים מאז וגם הזכרון ההוא כבר לא הציק אבל פתאום ביום בהיר אחר לראות אותו לפני כמה ימים מול העינים שלי.... הכל עלה כאלו קרה רק אתמול תודה

אם זה לא היה קורה לפני כמה ימים קרוב לוודאי שזה לא היה מתעורר אבל זה קרה ואין לי מה לעשות לצערי.. תודה

23/01/2019 | 22:44 | מאת: חטוליתוש

את לגמרי צודקת ... הלואי ולא הייתי יוצאת מהבית באותו היום כשהשמש יצאה אחרי הגשמים .. והלוואי שלא הייתי פוגשת את הסיוט הזה ככה פתאום ... בנתיים כבר החלטתי לא לצאת שוב עד שארגע... ימים יגידו... ואני בהחלט מאמינה שזו השגחה פרטית...רק לא מבינה עדיין " למה התכוון המשורר ", כשהציב אותו שוב מולי... תודה יקרה

23/01/2019 | 22:46 | מאת: חטוליתוש

תודה מקסימה שאת אוהבת

תודה מיכלי מקווה שרגשות הבושה יעזבו בקרוב בנתיים... חטולית

הי חטולית, נורא ומצמרר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

21/01/2019 | 20:38 | מאת: אביב 22

חלק מהגדילה שלי מהיכולת להיות כאן פחות זה ההבנה שאני לא לבד שיש לי כוחות ויש לי מעטפת ששומרת כשאני צריכה . היום דיברנו על צמיחה על זה שאני כבר בוטחת בה שלא תנטוש כמו הקודמת (גם אם היא לא באמת נטשה התחושה הייתה של נטישה ) אבל ....חלק מהגדילה שלי זה גם להכיר באמת שאבא שלי פגע בי שהמשפחה שלי דפוקה שיש בי דפוסים ותבניות פגועות וכמה שאשנה חלקם ישארו לנצח והאמת הזאת כואבת והאמת הזאת קשה ואני לא מדברת אותה ומנסה לא להיות שם במקום הזה ... ואני מבינה כמה הערך העצמי שלי ירוד וכמה הדפוסים והתבניות לוקחים אותי למטה אחרי שנים של חוזק שלא נשברת שאני יכולה הכל .... מרגישה שאני נמשכת למקום שרוצה לצעוק את הכל ,אבל לא יכולה ...לא מרגישה גיבורה , לא מרגישה חזקה.... מרגישה בפנים מאוד מאוד עצובה ומבויישת יודעת שאני לא אשמה אבל הבושה הזו שאבא שלך נגע בך , אנס אותך ..... הבושה הזאת שנולדתי למשפחה כזאת ... לא עוזבת .... הלוואי והייתי בפנים מרגישה אחרת ...ואולי זה תהליך .. ובנתיים עד שאצליח להאמין אפשר לנסות .... https://www.youtube.com/watch?v=3vzTS74e3no

הי אביב, זו הרגשה קשה מאוד, האשמה הזו והבושה, דווקא של מי שנפגעה. וגם ההבנה וההכרה בפגיעה אינה פשוטה. אתך, אודי

22/01/2019 | 13:12 | מאת: חטוליתוש

היי אביב מאוד מזדהה עם תחושותייך מתוקה ויקרה שאת למרות שלא אבי אנס אותי... היו אחרים אחראיים למעשי האונסים שעברתי אבל עברתי עם אבי דברים אחרים קשים גם...שתבעו את חותמם עלי כמו אות קין !! אל תביני אותי בצורה לא נכונה מה שעברת היה גהינום עלי אדמות !! ורק רוצה לחבק ולנחם אותך אם זה בסדר מצידך... אוהבת מאוד חטולית

20/01/2019 | 07:28 | מאת: ינשוף

אבל נסיונות בעבר(לפני שנה) נכשלו.. הרבה רעש בראש, חרדות נוראיות... נוראיות!!! ופחד להכשל... גם בטיפול נסיתי לעזר אבל לשווא.. אבל הרצון ללמןד חזר..אני כל כך רוצה .. הבת שלי אמרה לי, "אימא, בשביל מה?" ואולי היא צודקת...בשביל לעמיד את עצמי במצב של לחץ ופחדים?? אבל עדיין.... הלימודים הקודמים היו קשורים לעבודה, והם בחרו בי, אבל אחרי 3 חודשים נאלצתי להפסיק... יודעת שעשיתי את המקסימום אבל התאכזבתי מאוד... והנה עוד הזדמנות,ולא בטוח אם בכלל יאשרו לי, ויש גם מבחן ממיין... ואני רוצה אבל.... זה יהיה יותר קך אם אני לא אעשה... הרבה יותר קל...

20/01/2019 | 10:33 | מאת: ינשוף

בררתי כבר מאוחר מדי להרשם ללימודים הכל לטובה

20/01/2019 | 15:09 | מאת: אביב 22

ינשופי את יודעת שאני תמיד בעד לנסות ... לפני שנה היה לפני שנה היום את במקום אחר.. הבת שלך דואגת לך סבבה אבל תמיד אפשר לפרוש ותמיד אפשר להצליח ... ואני רק על עצמי יכולה לדבר .. שנים של קורסים ולימודי תעודה ותירוצים למכביר למה לא ....עד שעשיתי את הצעד הראשון .. ואוף סיימתי את התואר .. ועכשיו ... התואר הזה.. את יותר מכולם יודעת כמה קשה לי וכן זה הופך אבל גם מפתח ומחשל ....תמיד שווה לנסות .. מה יקרה אם תצליחי ???

20/01/2019 | 20:12 | מאת: אביב 22

יש גם שנה הבאה ...לא לוותר על חלומות

הי ינשוף, גם אני בעד לנסות, בפעם הבאה. אודי

23/01/2019 | 20:11 | מאת: חטוליתוש

גם אם הפעם פספסת לדעתי לכי על זה את חכמה ומוכשרת מספיק כדי להצליח ..... איתך 🤗...

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

17/01/2019 | 19:38 | מאת: סנופקין.

תן לי לבוא וללכת רק לנגן אהבה https://www.youtube.com/watch?v=JcSgyNtTnNY שבת של שלום אור ואהבה

הי סנופקין, שבת טובה! אודי

20/01/2019 | 08:33 | מאת: אביב 22

כל כך שמחה שאת באה ....

20/01/2019 | 09:49 | מאת: סנופקין.

שבוע מבורך

21/01/2019 | 13:14 | מאת: חטוליתוש

היי סנופקין אהבתי תודה מתוקה טו בשבט שמח חטולית