פורום פסיכולוגיה קלינית

43213 הודעות
35842 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

קשה לי להאמין ואני מחפשת את התשובות אצל המטפלת ושואלת אותה אם היא מאמינה וכמובן שהיא לא יכולה לענות ואז נשארת עם הפחדים והחוסר אימון וממש קשה להיות במקום הזה

20/01/2021 | 07:35 | מאת: שירה2017

הי אודי, למעשה לא הוכרזה הפסקה כלל. התחיל הסגר ואני הרגשתי כל כך מפורקת שהעדפתי לנסות להתייצב לבד ולא ללכת. בעיקר כדי לא להתאכזב ולחוות את המפלות האלה פעם אחר פעם. גם כי קיוויתי שאשכח אותו לגמרי. שאדע לסגור את הכל טוב טוב בחזרה ואשכח הכל. אני מנסה לעשות הרבה דברים כדי לאסוף ולייצב את עצמי דברים שעושים בכח ואני כל כך שונאת כמו ללכת להתעמלות. לפחות הכאבים הם כאבי שרירים תפוסים ולא רק כאבים מפושטים בגוף המאובן שנהיה כל כך נוקשה בדיוק כשאני רוצה לנוח. ואני אומרת עכשיו יש סיבה לכאב שלך. ואני מנסה לרומם את עבודות המטבח המתישות והעיסוק באוכל שהפך למשהו מאוד משמעותי לכולם ועוד יותר בתקופה הזו. אתמול משחתי ציפורניים בלק אדום לפני שנכנסתי למטבח לבשל, אבל לאט לאט השתלטו הייאוש והעייפות מהסירים והכלים שנערמו והריח. ועדין. כל הכאילו הזה שלא עוזר והקולות הפנימיים שהם כמו כת סגורה שיש לה משנה סדורה והיא מערערת כל הזמן מערערת. את צריכה לסגור עם עצמך את הסיפור. מה היה הסיפור. אני כותבת כאן יותר אבל בזהירות ומקווה שזה בסדר. תודה אודי שהפכת את המרחב הזה למקום מאפשר. תודה לתגובות שלכן ולמילים הטובות החמות והחכמות. שלכם שירה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

18/01/2021 | 08:30 | מאת: שירה2017

הי אודי וכולם יש משהו בפסק הזמן שמעורר שאלות. אולי לא הבנתי את משמעות הקשר הטיפולי אולי לא רציתי להבין, אבל אני מנסה להאמין שבבסיסו עומד קשר אנושי אמיתי בתנאים מוגבלים. מצד שני זהו קשר מלאכותי שנוצר בין נותן שירות למקבל שירות בתשלום. טוב את זה כולם יודעים. מה שאני מנסה לומר... לא כל כך מבינה איך הוא לא דואג, לא דורש בשלומי, כאילו כלום. כאילו אני לא קיימת. התנהלות כזו, איזו הרגשה נותנת למטופל ומה החטא המקצועי בשליחת הודעה קצרה. אז הקשר הוא שקר קשר שקר.... שירה

הי שירה, אני משער שזה מורכב, באם הוכרזה הפסקה - לדרוש בשלום המטופל. אבל אין מניעה שאת תפני אליו ותגידי לו שזו הרגשתך. אודי

19/01/2021 | 05:53 | מאת: סוריקטה

יפה שלי, ראה ראית באיזה מצבים הייתי בסמיכות לשמיעה ברורה וצלולה של צירוף המילים 'סיום טיפול'. כן עבר שם קול השקר, ובגידה באמון, וכן בסופי שבוע דמיינתי איזו יישות שמנסה לבדוק מה שלומי (במשפטים דומים לשתיארת) ועוד קווים מקבילים לאשר את מתארת. גם דמיינתי איך אמשיך לשתוק, ולחולל מחשבות בראש. ראי, זו קצת מלכודת - שהרי אם כן ישאל, ניתן יהיה למצוא שהעיתוי לא מתאים. אולי המרחב (הרשי לי להאמין עבורך - זמני באופן שהוא) הוא הוא אשר את מבקשת. קצת מנוחה מניתוח ומעט התחדשות או התאוששות. גם אם יש קול כזה ואת, כרגע, פחות מודעת אליו. מה שרואים כרגע מתיאורך כלפי חוץ הוא כניסה ללופ המוכר. זוכרת את מימה שביטאה את הקול הזה? והיו עוד. ועכשיו הקונפירציות סביב הקורונה כל כך באותה הרוח. אלו שנובעות מחרדות מהלא ידוע. ונחזור למשאלת הבירור - אם ישאל המטפל - אז מה נזכרת פתאום, ולמה הודעה קרה, ולמה קצרה, ונשמע כמו לצאת ידי חובה ללא כוונה אמיתית ועוד. כמו ציפייה למישהו אחר שהיה אמור להגן עליך לפני שנים רבות, אך הרס וחיבל. כמו. בדומה. חשוב לנסות למצוא גם מה שונה. מה מבדיל אותו, המטפל, מדמויות אחרות שאכן פגעו באופן בלתי נסלח. מה הוא כן נתן. גם אני מנסה. אני כבר מצליחה למצוא, לשנות את המאזן בין משקלן של דמויות העבר לבינו. צריך הרבה משקל מצדו, ואולי, אצלך, עדיין צריך. אני לא בטוחה בעניין של הסיום סיום אצלך ועדיין עם תקווה. שירה - העזתי ויצרתי קשר קטן עם המטפל למרות שהחוויית הגירוש שלי הייתה חזקה מאד (את כל המילים שקשורות לכך, והצלחתי לחבר, כתבתי לעצמי במייל, חסכתי ממנו). אם כך, יצרתי קשר כזה, כזה שאפילו הרגיש לי משחק לא אמיתי. הסכמנו בינתיים שנוכל להיפגש אחרי ששנינו נקבל כבר מנה שנייה של חיסון לקורונה. ראי איזו מטאפורה יפה. יש עוד הרבה. כולי תקווה שננסה לחשוב לא רק על התגובה הנואשת אלא גם על המשותף שכן היה וכן קידם בזמנו. ושהסיום יתקן ולא יחווה רק כניתוק או נטישה פתאומיים ולא מובנים. גם בחלומות שלי מופיעות הפרדות פתאומיות כביכול. לא שקר - אבל הרבה נפרדות. וכן חשיבה של שימוש בונה בטיפול, ולא הרסני. מורכב ומבהיל וקריטי. מאד. הרשי לי להאמין שמעבר לקול שנשמע אצלך כל כך חזק ומובהק ומבקש התמזגות וגם מאד מסתיר, יש קול נוסף, שמבקש להחזיר את המרחב האישי שלך. הפרוץ. סוריקטה החושבנית

19/01/2021 | 06:39 | מאת: סוריקטה

שלומו של המטפל. אנחנו בעידן קורונה. היא מגיעה קרוב מאד. קרוב מידי. עד לתוך הבית שלנו ויקירנו. ויש מי שהיא מסוכנת לו עד מאד באופן ישיר או עקיף. בוקר רך, סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

14/01/2021 | 16:33 | מאת: חטוליתוש

שירה יקירה וסוריקטה יפה שלי לא יודעת בכלל אייך להסביר זה קצת לא ברור לי בעצמי למען האמת !! בדיעבד....יתכן ומעט ממש כמעט בלתי מורגש היה פחות כאב למשך שעה..כן כך נראה לי כשאני מנסה לשחזר מה היה..אבל לא יותר מזה האמת שהיו לי צפיות גדולות שבאמת הכאב יפסיק לגמרי ואהיה עם מצב רוח משופר ..כן..חשבתי אבל לא!! כלום לא קרה..וגיסתי כבר יושבת לי על הוריד להעלות מינון...עדיין מפחדת כי לא יודעת מה יעשה לי... .. .. אני חרדתית..פחד!! אולי עוד מקרה חרום אנסה 2 טיפות ונראה אייך אגיב.. ולענין אחר: התקשרו אלי מהמרכז הטיפולי שבקרוב אחזור לטיפול רק שהפעם יהיה לי מטפל לא מטפלת אייך זה להיות מטופל על ידי גבר ולא אישה ? חטולית

הי חטולית, איזה יופי! לגבי מטפל ולא מטפלת - זו יכולה להיות חוויה טובה ומעצימה. תלוי בכימיה שתהיה לכם, לא במין של המטפל/ת... אודי

15/01/2021 | 07:52 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יפה, הייתי רוצה להאמין שאם החרדתיות תפחת, כך גם ייתכן שהכאב יטריד פחות. צירוף מילים כמו מרכז-טיפולי נשמעות מרככות. גוף עם הסתעפויות ופחות איש אחד שתלויים בו. כידוע, לי היה מטפל גבר, טיפול ארוך, גם זה ידוע פה. משהו מזה ניכר, לפחות בעיניי, בחלק מהפרשנויות שלו, ואני - הצעותיי היו שונות בחלק מהמקרים - עם כיוון פמיניסטי משלי - שזה לגמרי בסדר - דווקא מראה על נפרדות, אבל גם על קשר (עם ייצוג אובייקט פנימי) ואומץ. על מגדר איני יודעת לומר הרבה עדיין. יום נעים, סוריקטה

18/01/2021 | 14:45 | מאת: חטוליתוש

תודה רבה שהתיחסת להודעה שלי ... בעלי לא מפרגן.. גבר מטפל? מה הוא כבר יכול להגיד לך שאני לא אמרתי..!! טוב יופי יש לך עכשיו למי ללכת לבכות ... היה די מעליב הטון שלו אבל...אני מוכרחה לנסות כי כבר המון זמן ללא טיפול..ומתוסכלת נורא..4.וחצי חודשים טוב שיש כאן אותכן ואת אודי כדי להיות ולא לחדול חיבוק חטולית

19/01/2021 | 05:57 | מאת: סוריקטה

וואי וואי חטולית, בעלך מקנא... אולי פוחד לאבד סמכות. המטפל הוא גם אדם אחר, עם כלים של איש מקצוע, וכנראה כן תהיינה לו מילים שונות ממילות בעלך, וייתכן שגן תהיינה דומות. אולי תהיה התלכדות מסוימת, ואולי חלוקי דעות. ברכות הצלחה בדרך, יקירתי, סוריקטה

14/01/2021 | 13:35 | מאת: לורן.

שלום לכולם, אני אשמח לשתף קצת ממה שאני חווה לאחרונה. עד היום לא עשיתי כלום עם חיי , בגדול הייתה לי חרדה מאוד גדולה ״לצאת אל החיים״ מסיבה לא ברורה. ועכשיו התחלתי משהו חדש בחיים שלי , שגורם לי להיות המון זמן מחוץ לבית , משהו שלא הייתי רגילה אליו, ושגורם לי למתח מאוד גדול. בתקופה הזאת סוג של ״שיגעתי״ את המטפלת שלי, אולי זאת רק בהרגשה שלי כי היא מדהימה כמו תמיד, אבל אני מאוד לא שלמה עם מה שעשיתי. ובנוסף , הקורונה שהורסת לכולנו, הגיעה גם אליי הביתה, לאחד מבני הבית. מה שלא מאפשר לקיים פגישות פנים מול פנים . וזה גומר אותי. קשה לי ש״מרחיקים״ אותי. ברור שאני מבינה שזה המצב בעולם , ושזה לא קשור אליי ספציפית ושעכשיו אי אפשר להיות קרובים אחד לשני. אני מבינה את זה אבל לא מקבלת את זה. אני לא סובלת את הדיסטנס הזה גם בלי קשר לקורונה , מדברת על הדיסטנס הקבוע. אני מרגישה רחוקה ממנה. לא מזמן הייתה תקופה שגם כשהיינו רחוקות, הרגשתי שהיא איתי ממש. כל הזמן. זה היה הרגשה הכי טובה בעולם. אבל עכשיו משהו השתנה ולא ברור לי מה, אני מרגישה שהיא לא איתי כל כך. שאני מצורעת. אני שיתפתי אותה בזה שאני מרגישה רחוקה אבל לא בזה שאני מרגישה ש״היא לא איתי״ ,כי אני חושבת שזאת אמירה תוקפנית וביקורתית , ואני לא מתכוונת לזה כמו שזה נשמע. אני לא רוצה שהיא תשנא אותי ... אני לא מוכנה להרוס את הקשר בגלל הרגשות הדפוקים שלי. שוב שונאת את עצמי שנכנסתי לזה. כבר חשבתי שזה מאחוריי.

14/01/2021 | 15:57 | מאת: חטוליתוש

היי לורן מצטערת שגם אליכם הביתה הגיע....מכירה את ההרגשה ממתי שבעלי יצא חיובי והוכנס לבידוד בבית בחדר נפרד ! נכון זה באמת קשה במיוחד כשזה באותו בית לגמרי מבינה אותך.. לגבי שמירת מרחק..דיסטנס זה אחד הדברים הרגילים וההכרחיים בחיים שלנו במיוחד בתקופה הקשה והמאתגרת לכולנו..מה יעזור אם תגידי שאת לא מקבלת את זה ? זה ישתנה ? לא... לדעתי האמירה " היא לא איתי " לא נשמעת לי תוקפנית אלה כמו קריאה לעזרה גם תלוי אייך " מציגים את המילים " אולי כך מרגיש לך בפנים כי את מוחה נגד ... ואם לא מתאים סרקי לפח.. המטפלת הנהדרת שלך לא תזרוק אותך היא תבין שקשה לך ! חטולית

הי לורן, שתפי אותה גם במה שאת מרגישה וגם במה שאת חושבת על מה שאת מרגישה... אודי

15/01/2021 | 09:00 | מאת: סוריקטה

הי לורן, אני בעיקר רואה המון חומר שתוכלי להביא לשיחות. חומר טוב לעבודה. וכל הכבוד על ההתפתחות. כל כך מובן שהחדש והפחות מוכר מלחיץ. דבר נוסף - ככה אומרים - בקשר, בקשר שבשלם הוא טוב ומיטיב, נכון להיות מחוברים גם לרגשות השנאה, למשל. אהבה (לא אידאליזציה של שלמוּת), כנראה, אינה טהורה וחפה מפגמים. הייתי ממליצה להביא את 'הרגשות הדפוקים שלך' (ככה את קראת לזה, אני הייתי מנסחת - רגשות שפחות קל לך עצמך להסתדר איתם, ואת רשמת - 'שונאת את עצמי') וגם את החרדה ממה שיתפתח בלבה של המטפלת (החרדה היא ביטוי של רגשות שלך, וייתכן שהם גם מושלכים על המטפלת). ייתכן שיהיה לה קשה איתך באופן חלקי, ייתכן. ונגיד שכך - אז מה. סביר שניתן לסוג של תיקון בבחינת פניית פרסה. אתן יותר בשלב של תחילת הדרך. הגבולות יוגדרו ואולי גם ישתנו עם הזמן. כך אני רואה את הדברים. שלך, סוריקטה

13/01/2021 | 08:08 | מאת: שירה2017

הי אודי, לפעמים הייתי רוצה לפתח את הנושא איתך, התכתבות חיה שתוכל למצות את הנושא או רק להבהיר אותו או רק לקחת משהו מנקודה אחת לנקודה שנייה. ככה, כשאתה כותב לי שיש מאמץ שהקצוות לא יפגשו אני רוצה לנסות להמשיך להבין מה זה אומר. מבחינתי אולי זה המאמץ לקיים שיגרה תוך אחזקה קפדנית/הסתרה/הדחקה של העולם הפנימי כדי למנוע זליגות. כדי שאוכל לקיים חיים. מה מרגיש מטפל שיושב מול אחת שכמותי? האם זה המתכון לכניסה למעגל התקיעות? אני רואה איך במודע אני מנסה לנתק אץ עצמי עכשיו מהטיפול. לא הלכתי כבר שלושה שבועות, בהתחלה מפני שהרגשתי מאוד לא טוב ולא יכולתי להביא את עצמי לשם כשאני כל כך מעורערת מפני שפחדתי שהאכזבה רק תחמיר את המצב. זה היה עצוב שלא יכולתי להיעזר במקום שהייתי אמורה להיעזר בו. עכשיו הוא רחוק, אולי עוד מעט אשכח אותו לגמרי ואהפוך להיות עוד יותר קהה. בינתיים אני ממשיכה לסמן את הימים על הגוף, גם את זה לא הצליחו שש שנות טיפול לשנות, אני לפרקים כועסת ושוכחת או משלימה ונזכרת או כל צרוף לא הגיוני. תודה אודי שירה

קראתי אותך כמה פעמים לדעתי הנושא של התקיעות קשור ביכולת שלך לשחרר את מה שתקוע אצלך כל כך עמוק וקשה ואת אולי פוחדת להתפרק אם " הסוד הנורא יצא" ואייך המטפל יגיב ! 3 שבועות ללא טיפול שיכול היה לעזור אפילו במעט גם אם רק על מנת לצאת מהבית מהסגר הכפוי הזה שבו את מתמודדת בלי כוחות ואז מה ? מצאת פיתרון לוח על הגוף לסמן בו סבל נוסף..פשוט לחרוט על הגוף עוד כאב על הקיים.. אוי מתוקה שלי..כואב נורא לקרא שכך את ממשיכה סבל על סבל ..עד מתי מאמי עד מתי ? ולא שזה פתר משהו.. .... .. .. .. את אומרת 6 שנים נכון זמן די ארוך השאלה מה נעשה בשנים האלה כדי שהסימנים האלה לא יהיו חלק בלתי נפרד ממך..מחייך..מעצמך..מהמהות שלך..כמעט מהזהות שלך...את תימחקי !! איתך לידך חטולית

הי שירה, כתבת בעיקר על להרחיק את הקצוות אלו מאלו... ואילו בכותרת כתבת על לחבר ו(בהמשך)על הרצון לפתח את הנושא... אודי

15/01/2021 | 08:20 | מאת: סוריקטה

הי חברים, הי שירה ואודי - שירה - פנית לאודי אז החרשתי והמתנתי. אבל עכשיו, כן ארשום, אם זה בסדר. תשמעו - אתם כותבים, וחוזרים וכותבים על הגדלת הפער, השקעת האנרגיות להשגת פער אף גדול יותר, ואני רואה בדיוק הפוך. ניסיון להקטנת הפער בין הפנים לחוץ. ושוב, כמו שרשמתי בהודעתי על עץ כבר רחוק - לכיוון שיצר המוות דוחף אליו. שהוא כיוון פחות מומלץ. אודי, שאלת מה הכי אני רואה פה לגביי - אז הנה עולה בי תשובה שהיא - הקטע האסרטיבי שאינו בהכרח גומע מילים ומסכים באופן גורף, כולל מילותך, איש המקצוע, אלא בוחן אותן ומוצא את עצמי ודעתי, הלפעמים שונה בתוך כל זה, אוחז בה, ועם זאת, כן מנסה להקשיב ולהשאיר מקום לספק. לאו דווקא להקטין אותך (שזו גם אפשרות לפרשנות). לכן, ככה לעתים ניתן למצוא המון 'אולי-ים' בהודעות שלי. ולמה כוונתי בהקטנת הפער - למשל, החתכים. למשל, הרזון. בממש. כל מיני שאמורים להראות כלפי חוץ תוך ניסיון להשוות אותו למתחולל בפנים. כמו להותיר גלעד, הנצחה למה שעוללו בנו בעבר. לפעמים החדר הטיפולי הופך להיות כזה בשימוש שלנו בו. אולי גם הפורום. לכן, אם שמתם לב, אני מנסה (ללא הצלחה, להרגשתי) להכניס, למשל לכאן, איזון. פחות רק תמצות של הכאב ברגעי השיא שלו. הנה עוד מה שנראה לי שניסיתי כאן. ייתכן שעקשות ההנצחה, מבטאת את התקיעות ופחות ממשיכים הלאה. ה'פטנט' של ניסיונות הקטנת הפער כפי שתואר, קרי יותר השוואה בין הפנים לחוץ - לא עובד, או שאפילו עובד הפוך. גישור - היא אולי מתאימה יותר שהייתי מנסה להשתמש בה כאן. כן יהיה פער, תמיד יהיה פער - אבל יהיה קור, אפילו קור דק שמקשר. לפעמים. עכשיו בגלל סיום הטיפול אצלי - כמעט (בדגש על כמעט - זה לא ירד למציאות) החזרתי דברים מאד לאחור. וההבדל הוא תהומי. אם רק בראש או שירד למציאות - ואז, אם יש ירידה למציאות, זו, בעיניי, הקטנת הפער. אבל לכיוון של האופל. לפעמים מזל שיש מה להפסיד. לפעמים מזל שיש תלות. בונים על זה. שלכם, סוריקטה החופרנית

18/01/2021 | 08:19 | מאת: שירה2017

וואו חייבת לומר שהמילים שלך סידרו לי משהו, עשו המון הגיון. דימוי הגוף לגלעד, כמה נכון, כדי להנציח אבל לא רק אולי גם בגלל הספקות הגדולים 'היה או לא היה'. אולי אי אפשר לצאת מהתקיעות עד שלא מתגבש לו סיפור קוהרנטי ואמין. להראות כלפי חוץ... רק לעצמי, אחרים לא רואים ולא יודעים. פעם אמרתי לו שהבטן היא כמו טבלת יאוש. תודה סוריקטה החוקרנית

18/01/2021 | 14:58 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי את יודעת שצחקתי לקרא שאת חופרנית ..אני..שקשה לי לקרא המון..אבל ראי..קראתי שלוש פעמים כל מה שכתבת ודווקא התחברתי לדברים שכתבת כמו :, "יתכן שעקשנות וההנצחה מבטאת את התקיעות ופחות ממשיכים הלאה" ", לפעמים מזל שיש מה להפסיד..לפעמים מסל שיש תלות בונים על זה " ולא שלא הבנתי את כל השאר ..הבנתי..אבל זה פשוט קפץ לי ממש כאלו דיבר אלי אישית ! ולמה הקטנת הפער לכיוון האופל ? בלבלתי לך מספיק ואולי בהשראת הצפיה ליום שאגיע לטיפול מחדש.. תודה לך אהובה חטולית

19/01/2021 | 06:16 | מאת: סוריקטה

שירה ממינקה, הסימונים של הבטן, המקום הכי רך, הכי פגיע, הכי מוסתר, וגם מדברים שוב, בעיניי, את הדימוי ההוא על ניתוח קיסרי של עובר ספק חי ובמצוקה. יום נעים, סוריקטה

19/01/2021 | 06:18 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, וואי, פתאום רואה שקוראים. תודה :-) בכליון עיניים לטיפול החדש שלך, איתך, סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

11/01/2021 | 21:20 | מאת: רוני

אני לא יודעת מה לעשות. בעלי מאוד מעודד אותי להיפגש איתו(עם אחי) אבל אני כל כך מפחדת. למרות שכבר קבעתי עם המטפל שלי שנעשה את זה איתו,אני לא אהיה לבד ותהיה לי תמיכה גם תוך כדי וגם אחרי. אני גם רוצה שזה ירד ממני כבר. אבל זה כל כך מפחיד.

הי רוני, זה מאוד מפחיד, וטוב שאת לא עושה את זה לבד. אודי

11/01/2021 | 14:44 | מאת: חטוליתוש

הקטנה האחת והיחידה שלי ואינה יודעת בכלל שהוריה מתגרשים ... הם עדיין מטופלים משפחתית כן כן באותו מקום השנה עלתה לכיתה א' ברור במסגרת מתאימה ....ורק שם היא פורחת בבית הכל כמו סופת רעמים וברקים ..כנראה שמרגישה את המתחים ונלחצים ורואה את הריבים מה שלא תורם בכלל אך זה המצב ואינו זמני ברבנות עדין אין תאריך כי שוב סגר... גם לחבק אותה בעדינות כבר הפך להיות פרויקט ... עצוב לי על המיוחדת שלי נורא מחכים שכבר יתחילו להכין אותה למצב חדש שיבוא כי זה תהליך לא קטן חטולית

הי חטולית, זה אכן תהליך לא פשוט, וטוב שהם במסגרת שמסייעת הן ברמה המשפחתית והן במסגרת מתאימה לילדה. אודי

10/01/2021 | 08:31 | מאת: שירה2017

הי אודי, כלומלינס. זה מה שאני מרגישה. אין בי תשוקה לכלום או אהבה ואני לא מצליחה לעשות שום דבר. בראש אני מתכננת לעשות דברים פשוטים כמו לסדר ארון או יצירתיים כמו לנגן אבל זה לא ממש קורה. אני עושה את החובות שלי,דאגה לילדים, מטלות הבית, אוכל אוכל אוכל שעושה לי כל כך רע, אבל כל התוכניות אפילו לצאת מהבית לא מצליחות להתממש. אני שקטה מאוד כלפי חוץ אבל כל כך כעוסה מבפנים. הימים ארוכים משתרכים סימני הגיל והזמן דוהר מולי. אודי, למה אני לא באמת מצליחה לעצור את כל זה? למה אני לא מצליחה לעלות בחזרה על הגלגל הזה, להיות, ליהנות בתוך מה שיש ולא לפחד כל הזמן? או לכעוס. אני מרגישה אשמה ולא בסדר ולכן גם גם מסתגרת יותר. אני מבינה שאין לזה מקום במשפחה או בקשרים חברתיים ולכן נמנעת. זה לא מעניין אותם, זה מתמשך ומתמשך ומבחינתם אחרי כל כך הרבה זמן אני אמורה להיות בסדר. אז אני בסדר בחוץ וכל כך לא בפנים. שירה

10/01/2021 | 10:19 | מאת: סוריקטה

הי שירה אהובה, חשבתי לי ככה, חשבתי, שאולי יש פנימה ה-מ-ו-ן ציפיות. ציפיות שנתקלות במציאות שמרגישה בוגדנית ושקרית. נושא, שבעיניי, יכול להיות הכבדה משמעותית מאד. מחשבות בוקר עבורך, שלך, סוריקטה

10/01/2021 | 17:55 | מאת: סוריקטה

הי יקירתי, ניסיתי לשלוח הבוקר הודעה. מניחה שאחד הניסיונות לפחות כן הצליח. בכל אופן, כתבתי על ציפיות. חשבתי על נס. ובמילה שבחרת בכותרת זה כל כך רשום. לילה טוב, יפה, שלך, סוריקטה

10/01/2021 | 20:44 | מאת: ינשוף

שירה יקרה מאוד מזדהה עם הדיסיננס בין הבחוץ והבפנים... אחרי כל כך הרבה טראומה את לא אמורה להיות בסדר בכלל... שנים על גבי שנים של טיפול וריפוי צריך כדי לצמצם את הפער הזה בין הבחוץ והבפנים..אני גם שקטה אבל זועמים בפנים... איתך , ינשופים

יש מצבים שאינם סגורים בקצוות ואת אולי נמשכת לשם ? כן לא פשוט בכלל... גם לי יש זמנים כאלה ... במיוחד במיוחד בתקופה האחרונה ולא יוצאת מהם.. איתך..מאוד מבינה חטולית

11/01/2021 | 19:55 | מאת: שירה2017

תודה על ההבנה ינשוף יקרה, מרגישה שאת מבינה וחווה דברים מאוד דומים. כמה קשה שלך שירה

11/01/2021 | 19:58 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה עם משחקי המילים, נראה שלא קרה לי הנס וכן ודאי שהיו ציפיות שמישהו יציל, ועוד יש, ועוד איך, וכעס - תועפות! שלך שירה

הי שירה, בולטות לי הסתירות והקצוות: כלום לעומת כעס. פנים לעומת חוץ, חיים לעומת מוות. בהרגשה שלי - יש מאמץ שהקצוות הללו לא ייפגשו. אודי

10/01/2021 | 06:46 | מאת: חטוליתוש

האמת שלא בטוחה שגם ההודעה הזו תעלה אך מנסה כל זמן שלא עלו ההודעות שלי קראתי את כולן רק צר לי שלא יכולתי לענות אני ממש במצב נפשי ירוד כמעט דכאוני כי כדי שיאשרו לי קנאביס הופנתי ממרפאה כאב לפסיכיאטר שיאשר.... ועוד סוגים של טיפולים בגלל רמת 10 של כאבים שיש לי זהו !! באמת כבר מזמן לא עמדתי במקום ובמצב שלא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מאשר שוב ...לחכות....ושוב סגר!!! אומר לכם את האמת : סיפרתי ששלחו לי מחול קנאביס רפואי ופחדתי לגעת..להשתמש כי רציתי שיהיה בצורה מסוגרת שמישהו יקח אחריות נכון ? אז נמאס לי לחכות והחלטתי כן להשתמש אז כן ....לקחתי..ולא הבנתי למה בכלל פחדתי..לא הרגשתי כלום גם אחרי 3 שעות...!! מקווה שתעלה חטולית

10/01/2021 | 10:23 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, את כועסת. ובצדק. לא שתמיד עוזר להיות צודק... ימים קלים יותר שיהיו, שלך, סוריקטה

10/01/2021 | 20:48 | מאת: ינשוף

אוי חטולית יקרה מבינה שממש לא פשוט.. הכאבים הפיזיים והנפשיים, הדכאון... הכל ביחד... מקווה שיבואו ימים רגועים יותר.. איתך, ינשופים

11/01/2021 | 14:47 | מאת: חטוליתוש

כתבתי לך למטה יותר אולי קראת ? מקווה שכן חטולית

11/01/2021 | 19:47 | מאת: שירה2017

איתך חטולית יקרה, כל כך קשה וכואב... סליחה אבל לא הבנתי אם הקנאביס השפיע או לא. מאחלת לך מעומק הלב ימים שקטים יותר, נטולי כאב וסבל. שלך שירה

הי חטולית, נשמע שזה יעיל וטוב, מה שמגביר את התסכול מזה שלא מאשרים... אודי

12/01/2021 | 05:16 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, גם אני בקריאה נוספת לא הייתי בטוחה האם הקנאביס השפיע. לא הרגשת את פעולתו, או שלא הרגשת כאב במשך שלוש שעות (?) אניח שאודי הבין נכון. קרוב יקר לי גם קיבל CBD מחו"ל, בגלל ההליכים הסופר מסובכים פה, הוא ניסה וזה לא דגדג לו, מקווה שלך זה עזר. מאד לא כיף לחיות בתוך כאבים נוראיים כל הזמן. שלך, סוריקטה

10/01/2021 | 06:37 | מאת: חטוליתוש

ממרפאת כאב לא אישרו לי קנאביס רפואי בטענה מאוחרת מידי שכבר שנתים לא מאשרים.שאלתי למה הריצו אותי מעל שנה לאישורים ובדיקות לא קיבלתי שום תשובה !!! גם מהמרכז הטיפולי שלי אין שום תשובה אם ומתי בכלל עוד יהיו טיפולים הכל לוט בערפל !! עד כאן להפעם בתקווה שההודעה תעלה שהוע טוב לכולם חטולית

הי חטולית, מאוד מבאס ומתסכל... אודי

10/01/2021 | 05:18 | מאת: סוריקטה

שבוע טוב לכולם, הזכרתם כאן מושגים כסליחה, ואני חושבת גם על פיצוי. דמויות העבר אצלי לא במעגל. הכרה שלהן פחות תהיה. השאלה היא איך אני מוצאת את אלו - סליחה ופיצוי - חלקיים כל כך, בתוכי. בי מולי. כיצד מוצאת, ויותר מתחברת אליהם. כמו-כן, גם אל תחושת הגעגוע. ימים של אבל וגמילה מתקופת הטיפול. ובתוך הסגר הזה. ובתוך ימי שעות האור הקצרות בשנה. מסתבר שגם האיש שטיפל בי חווה אובדן של דמות יקרה מאד לנפשו ממש סביב ימי הסיום שלנו. נראה לי סמלי כל כך. שואלת את עצמי - האם הפורום הוא סוג של מרחב מעברי שבחרתי כדי לתחזק זכרונות חווייתיים מהשיחות? ודבר נוסף - מנסה לבחון מה רואים (למשל פה) ממני. מניחה שמזה ומזה אך באיזה איזון , אשאל - האם האישה הבוגרת (שהיא שם, שהרי אחרת לא היה נכתב כאן מאום)? האוטיסט הלקוי, השותק, אך מתנהג באופן הייחודי לו? הילדה המופרעת והאבודה והמדוכאת מינית בת השלוש עשרה? בחוץ - בעולם - רואים את האישה הבשלה יותר. אבל חייב, בעיניי, להישאר הקור הזה שמחזיק בינה לבין העולם, ביני לבין העולם, לצורך תחזוקה. שבוע טוב, ומקווה שמתישהו יתחדשו קצת אנרגיות של יותר חיים. לפחות קצת. סוריקטה

10/01/2021 | 20:54 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה כן מזהה חלקים שלך כאן... מבינה שבעולם צריך מישהו לקחת פיקוד(אישה בשלה) גם אצלי אף אחד לא רואה את חלקי... והאמת שעצוב לי על כך... גם אני בקושי מרשה לעצמי לראות/להכיר בחלקי... תודה שאת כאם סוריקיטה יקרה ינשופים

11/01/2021 | 14:37 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי לצערי לא מבינה בחלקים ובחלקיות... אבל כן רואה כאן את מה שאני חושבת שאת מביאה כמו שאמרת אישה בשלה ואנרגטית שיודעת מה רוצה מעצמה וגם מהחיים ! רק שלא תמיד מסתדר לך כמו שהיית רוצה לאף אחת מאיתנו כך נראה לי לא באמת מסתדר ... חיבוק וירטואלי חטולית

11/01/2021 | 19:53 | מאת: שירה2017

הפער בין מה שרואים בחוץ, שם את אסופה ומתפקדת ומה שמתחולל בפנים שהוא קשה מנשוא וקורע... כאן רואים הרבה כאב וסבל, כוחות וגם כעס על עוולות העולם לצד עדינות נפש ויכולות רגשיות גבוהות כל כך, באמת מחוץ לספקטרום. ויש את הרווח ששומר בינך ובחנה לבין העולם והוא קהה.. וכל כך מוכר לי. האם תמשיכי בטיפול במקום אחר סוריקטה? הייתי אומרת שנפש כל כך עשירה צריכה מקום מחוץ לגבולות הגוף. ודואגת. שבוע טוב שיהיה שירה

הי סוריקטה, אני אחזיר אלייך שאלה - מה את מרגישה שרואים פה ממך? כמה ממי שאת מצליח - להרגשתך לבוא כאן לידי ביטוי? אודי

12/01/2021 | 04:23 | מאת: סוריקטה

הי שירה, הי שירה, עד לפני לא הרבה שנים הפער אצלי היה קטן במובן זה שהתפקוד היומיומי היה פגום במיוחד ולא תואם סביבה. היום הפער גדל ואכן פחות פשוט. זה לא שחזרנו למשהו שהיה פעם. הוא לא היה.לפחות לו גלוי. כן, עדיין רווח גדול ביני לבין העולם. גגול וצמוד קרקע בה בעת, כנראה. לא, אין טנפול כרגע. אני גם לא יודעת לעשות את זה. עדיין חולה ומאד, וכנראה לא ארפא. ממש לא בנקודות מסוימות.די נאמר ודי נתן בומבה לציפיות. תודות ובוקר טוב, סוריקטה

12/01/2021 | 05:09 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, יש המון חן וקסם בהתבוננות ככה 'פשוטה' על השלם. בלי חלקים ופירוק לגורמים. ויש לך את זה. את יופי. סוריקטה

12/01/2021 | 05:10 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, את באמת מתוקה כל כך. שלך, ותודה גם לך שאת כאן. סוריקטה

12/01/2021 | 05:20 | מאת: סוריקטה

הי אודי, כנראה שאיני יודעת או בטוחה כרגע. אולי הקשר היה נגיש או מקבל מענה לו היה טיפול שעובד. ואולי דווקא לא. בעצם, ניסיתי אולי לשאול את עצמי מה בעיקר הגיע לחדר הטיפול ואולי שם משהו היה יותר מידי לא מאוזן. אמתין. הזמן אולי יאמר. שלך, סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

07/01/2021 | 12:33 | מאת: ענתי א

שלום, בתי בת 34 בזוגיות מזה מספר שנים . חווה עכשיו חרדה עקב רצון שקיים מזמן, לעזוב את בן הזוג מצד אחד(כיוון שבתחושתה אינה מרגישה שהם מתאימים ) וחשש מהאפשרות שתישאר לבד אם תעשה זאת. מה עליה לעשות?האם כדאי לעבור אימון אישי כגון NLP או אחר?שיחות עם פסיכולוג? טיפול בשיטת CBT ?משהו אחר? האם כדאי שתטופל בכדורים מסוג ציפרלקס כדי לעבור את התקופה המלחיצה ?האם צפויה לה בעיית גמילה בהמשך? תודה

שלום ענתי, שיחות עם פסיכולוג יכולות לאפשר לה לעבד את החרדה ולקחת החלטה מתאימה. אודי

07/01/2021 | 10:41 | מאת: -חנה

עוד כמה ימים ואוכל לצאת לחופשי. החוצה. לנשום. לזוז. גם את הפסיכולוגית הכנסתי לבידוד... אבל היא כבר יכולה לצאת מחר. אהיה יותר רגועה כשאדע שכל מי שבבידוד כי פגשתי- שלילית.

הי חנה, נקווה לבשורות טובות! אודי

10/01/2021 | 05:20 | מאת: סוריקטה

הי חנה, במהירה בימינו, מקווה שעוד חודש תהיינה אצלנו קצת הקלות מבחינת התנהלות חברתית ציבורית. איזה נזק של תקופה. שבוע טוב, סוריקטה

10/01/2021 | 06:48 | מאת: חטוליתוש

אומנם באיחור אבל מאחלת לך יציאה מהסגר בבריאות טובה חטולית

06/01/2021 | 23:11 | מאת: רוני

פעם הייתי באה לפה הרבה. קצת התנתקתי. חוזרת עכשיו מפוחדת כל כך... הוא יצר איתי קשר. אחרי כמעט 40 שנה הוא רוצה לבקש סליחה. שנים שהתנהגנו כאילו כלום לא היה. אחי הגדול... חזרתי להיות הילדה הקטנה והמפוחדת. לא יודעת איך לעשות את זה, אם בכלל.

07/01/2021 | 07:50 | מאת: מכל

וואו...היי רוני יקרה, מזמן לא שמענו ממך... נשמע לא קל בכלל וזה תלוי בך אם את רוצה, את לא חייבת. לא יודעת מה יותר קל, ההכחשה או שמודים במעשה...איתך.

07/01/2021 | 09:39 | מאת: שירה2017

רוני יקרה, עבר המון זמן... יכולה לשתף מנסיוני.. עשיית צדק לא תהיה, שהרי כל זה כל כך מעוות, אבל היו רגעים שהספיק גם לדעת שלא המצאתי, שיש תוקף לסיפור שלי, אני חושבת שגם בהכרה יש ערך, בהבנה של הצד השני שפגע. את ממש ממש לא חייבת לסלוח, יש דברים שאין עליהם מחילה, אין כאן סימטריה. ברור שזה מחזיר אחורה לפוזיציית הילדה המפוחדת. אצלי זה היה בטלפון לא מפגש פנים מול פנים. בפעם הראשונה לפני יותר מעשרים שנה קיבלתי אישור לכך שהתעלל בי נפשית וגם פיזית ואני איכשהו ידעתי-לא ידעתי שהיה עוד. בפעם השניה גם היא בטלפון לפני כארבע שנים התוודה שהיה מאוהב בי, באחותו, ושנמשך אלי מאוד וכו' אבל לא נאמר דבר על פגיעה מינית, אני אולי הבנתי שעולמו מעוות כל כך שאינן רואה. אולי קיבלתי אישור לעולם המעוות שהיה סביבי והביא לפגיעות הקשות שעברתי בהמשך. את לא חייבת לסלוח רוני, את לא חייבת אפילו לאפשר לו לבקש סליחה, עכשיו את החזקה ואת מחליטה, רק מה שמתאים לך ומה שיכול לקדם או לחזק אותך. איתך שירה

הי רוני, ברוכה השבה. זה מורכב מאוד. תהיי קשובה לעצמך וראי האם זה בסדר. יש יתרון - כמו שכתבה שירה, אבל זה גם מפחיד, כמו שכתבת את. מה שמתאים, מתי שמתאים וכמה שמתאים. אודי

10/01/2021 | 06:57 | מאת: חטוליתוש

לא זוכרת אם ראיתי אותך כאן אבל ברוכה השבה ! מנסיוני לצערי יכולה לומר לך שסליחה אצלי לא עברה....סליחה היא רק מילה שנאמרת המון אבל לא תמיד מתכוונים אליה... כך הייתי עם אבי ביולוגי ועברו המון שנים עד שהצלחתי לסלוח לו לאחר נסיונות שלו שאסלח לו... אם מרגיש לך נכון לסלוח אל תעצרי בעצמך ....אומרים שהסליחה משחררת אותך מהעול של הכאב שלא עוזב..אני עזבתי בסוף...שחררתי...הוא גסס..הייתי לידו ולא הצטערתי שסלחתי.. מה שלא מתאים לך זרקי לפח.. חטולית

10/01/2021 | 10:43 | מאת: סוריקטה

הי רוני, יש האומרים שלסליחה והמחילה שלך לעצמך (מה שאת חוללת לך) יש חשיבות. שנעבור את זה, שלך, סוריקטה

06/01/2021 | 12:06 | מאת: ינשוף

כי רק כך אפשר להתמודד כך לא מרגישים מצוקה כך מתפקדים. מתמודדים עם מוות. מתמודדים עם המחסור בחיסונים, מתמודדים עם העומס בעבודה. מתמודדים עם שעות נוספות. מתמודדים עם הכל. ונעלמים.....

06/01/2021 | 18:26 | מאת: סוריקטה

חתיכת הגנה הניתוקים האלה. חתיכת הגנה. מוכר כל כך. הנפש כמו מאבדת את ההכרה כשהכאב גדול עליה בהרבה מספרים. זו גם יחודיות של שורדים. שלך, סוריקטה

07/01/2021 | 07:38 | מאת: מכל

לא ממש יודעת מה לכתוב... אבל זה ממש מובן וכנראה הכרחי כרגע כדי להתנהל.. ...קשה.

07/01/2021 | 08:35 | מאת: ינשוף

כן סוריקיטה הכאב גדול מדי ורק כך יכולים להתמודד מקל שאת מבינה

הי ינשוף, ניתוק בהחלט מאפשר לתפקד, אבל יש לו גם מחיר, כמו שאת יודעת. כשיירגע מעט, אפשר יהיה להפחית את עוצמתו. אודי

מיכל יקרה תודה שכתבת ונתת תוקף למציאות הכואבת והבלתי נסבלת. ינשופים

08/01/2021 | 13:40 | מאת: ינשוף

תודה אודי על תגובתך.. אכן ניתוק מאפשר תפקוד וגם יש לו מחיר.. כמעט שנה אני נעזרת בו.. אני תוהה אם אצליח איי פעם להתחבר... ינשופים

10/01/2021 | 07:05 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי את יודעת אני לא מתמודדת על הלחצים הגדולים וגם מפחידים שאת מתמודגת איתם כל יום בעבודה הקשה שלך... ואני בקושי מתמודדת בלי כל אלה כל יום חרדתית..וגם אני חווה ניתוקים כדי לשרוד לצאת מהלחץ רק מאוד משתדלת לקחת משהו להרגעה כי רק להיות מנותקת בקלות עבורי..ממש לא פתרון את יודעת למה ? כי כשאני יוצאת מהניתוק הכל מחכה לי שם כדי להתמודד כלום לא נעלם יפה שלי והניתוק..הבריחה הזו רק מלחיצה אותי אחר כך הרבה יותר !!! אז רוצה להגיד לך שמבינה את הניתוקים האלה אבל רק תזכרי שאחר כך יותר קשה איתם חיבוק ענק עד אליך חטולית

06/01/2021 | 08:37 | מאת: קורן

לפני חודש וחצי החלו לי בעיות במערכת העיכול , עם הזמן התחילו לבוא חרדות.לפני 3 שבועות בערך התחילו לי כאבי רגליים, ידיים, חוסר מנוחה וזרמים בשינה. עשיתי בדיקת emg, אולטרסאונד דופלר, רנטגן של עמוד השדרה, בדיקות דם והכל תקין .הייתע גם אצל נוירולוג , אורתופד ופיזיותרפיסט ואף אחד לא הבחין במשהו חריג . רציתי לדעת האם אלו תופעות לגיטימיות של פחד וחרדה

שלום קורן, זו בהחלט יכולה להיות תוצאה של חרדה. אודי

שלום חברות וחבברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

04/01/2021 | 14:05 | מאת: בריה

היי... חייבת לשתף ולהוציא.. וגם חוששת בו זמנית קרו המון המון דברים בטיפול בזמן האחרון, אבל אני רוצה לדבר על דבר אחד.. לאחרונה הרבה מהסובבים אותי ומהאנשים הקרובים אליי ביותר, אומרים לי שהגבולות בטיפול נחצו והרבה גם מצידו של המטפל. אני לא מדברת על התאהבות ומשיכה אלא גבולות אחרים, אפשר לומר יותר של פשוט קשר אישי אני מנסה להסביר שזה כי הוא סומך עליי ולכן מרשה לעצמו.. ואומרת ששנינו בשליטה. אבל יחד עם זאת אני מרגישה שאני באמת מחזיקה בכל הכוח את הגבולות ולא הולכת ופורצת אותם בהינתן האפשרות לכך או לפחות שמה לזה גבול בטיפול וכועסת על המטפל שמאפשר לי את זה.. גם חוששת שאם אשים גבול אז הקירבה בנינו תיעלם. יש לי ולמטפל קשר מאוד חזק וזה קשור כפי שפעם ציינתי שאני מגיעה מאותו הרקע ומעבר לכך גילנו המון תחומי עניין משותפים ואין ספק שיש כימיה ועדיין... אני מפחדת שלמרות שצמחתי המון בטיפול ואת זה הקרובים יכולים לומר, התפתחתי מאוד ונהייתי יותר בטוחה בעצמי אני בתלות מאוד גדולה במטפל והייתכן והיא דו צדדית אני מפחדת שבסוף הקשר הזה יהיה הרסני ולא יגמר טוב. אשמח למחשבות.. כל דבר

הי בריה, הייתי מציע לך לשתף את המטפל במה שכתבת. אודי

05/01/2021 | 06:06 | מאת: סוריקטה

הי בריה, בנוסף למה שאודי אמר אציע - ייתכן שהכיוון המשותף שבינכם מסנוור את המטפל באופן מסוים, והוא כמו שוכח מהכיוון הטיפולי שהוא תפקידו, וחלק בך, בתורו, כמו בז באותה עת ליכולתו כמטפל וקצת מסובב אותו על האצבע.באופן לא מודע. או שישנה חרדה כזו בך. הצעה לפרשנות. דברו על זה. אודי אמר :-) סוריקטה

06/01/2021 | 16:32 | מאת: בריה

יש בזה משהו... אחשוב על זה תודה רבה, את משהו ( מרגישה אותך מבלי להכיר)

חמלה יש בי...חשבתי על מה שסוריקטה כתבה, אינטגרציה בין אומץ והצד הנזקק... ו... אני רוצה לומר לכם שגם יתכן מאוד שאולי בגלל שאף אחד לא מכיר את "סיפור חיי" שגם אני עברתי דברים אף אחד לא התחשב בי..עברתי רגעים קשים.. ולא פגעתי באיש שניסה להתקרב רק פחות הראתי התעניינות אולי..רעה אל אחרים לא הייתי. אף אחד לא אשם בחיים שלי ... קרה/עבר....בתקופה של השנים הראשונות בטיפול היה מאוד מאוד קשה...לא פגעתי באיש , לא ביקשתי התחשבות...והרבה מעבר היה לי מאוד קשה לשמור על שגרה ושמרתי... יש בי חמלה אליה....אבל קשה מאוד לחמול על מי שדוחה אותך ומתעלם ממך, בקושי משתף בדברים שאמור וקשור לעבודה ..קשה לי להסביר פה כי אינכפ מכירים או יודעים במה מדובר.....

את יודעת מיכל, זו בדיוק התחושה, שזה לא הוגן והכעס והמרירות יש בהם הצדקה - הם תגובה לעוול שנגרם לך. זה לא הוגן באמת. להיות טובה, תמיד עם כוונות טובות ולהיתקל בכאלה שלוקחים וחומסים ופוגעים ו.... איתך שירה

04/01/2021 | 10:38 | מאת: סוריקטה

נכון. אנחנו לא מכירים כלל את הסיפור. את אמיצה בשיתוף. להתראות, סוריקטה

הי מיכל, זה מאוד קשה, נכון. וזה שיש בך חמלה כלפיה לא מבטל את תחושת הפגיעה ממנה ואת חוסר ההוגנות. זה לצד זה. אודי

03/01/2021 | 14:11 | מאת: -חנה

אווף אני בבית חולה(בקורונה) לא ברור איך וממי ועוד הספקתי להתחסן את המנה הראשונה. ומרגישה לבד ועצוב לי . יש כאלה שמציעים עזרה אבל לא מרגישה בנוח לבקש מה שבאמת צריכה ורוצה. ואין לי מספיק כוח לעשות את זה בעצמי ודברים מהסופר חייבת לבקש ועוד הרבה ימים להיות פה והכל רק התחיל. ועכשיו בוכה. וזה גם ככה אחרי סופש לבד שמרגישה כמו בכלא.

חנה יקרה, רפואה שלימה. מקווה שיעבור מהר. קבלת עזרה חשובה ואנשים מבינים. אל תתבישי. זה הכרחי.

04/01/2021 | 12:32 | מאת: סוריקטה

באמת עצוב אוף איתך, סוריקטה

הי חנה, קודם כל, מקווה שיעבור קל ומהר. שנית - הלבד היא בעיני בעיה לא פחות קשה מהקורונה, אז מקווה שגם כאן תהיה נחמה. אודי

03/01/2021 | 05:59 | מאת: סוריקטה

הי כולם, רשמתי הודעה לפני דקות ספורות ונראה שהצליחה להישלח בניסיון ראשון. איזו הפתעה ופליאה. היה סופ"ש נוראי. המחשבות הן כנראה גם תוצאה של בדידות ומיעוט חשיפה ואינטראקציות עם החוץ. עם הקצב של החוץ, שהוא כל כך שונה. הייתה הפתעה נעימה, הגיעו לביקור ילדים אהובים שטיפלתי בהם בעבר. הוריהם הזכירו לי שאני שונה בנוף מבחינת התבונה והכישורים של מטפלות. זה קצת עזר. לא האמנתי - אבל הנה אני מתכוננת ויוצאת לדרך לעוד יום. סוריקטה

03/01/2021 | 14:05 | מאת: -חנה

הי יקרה... האמת שכתבתי הודעה והיא לא נשלחה... מה שלומך? שמחה לראות שהצלחת לקום ולהתחיל שבוע חדש והביקור של הילדים נשמע ממש משמח גם. שיהיה שבוע טוב יקרה♥️

04/01/2021 | 05:45 | מאת: סוריקטה

... אנ'לא יכולה באמת בעצמי. עומס יתר ופיזית כבר גב סטיף שלא יכול לנוע. שנאמר - ככה זה. מה לעשות. כנראה כשקול פנימי אומר לא, וחזק לא, הגוף יגיב. תעצרנה פעולות. באסה שאין מקום של ממש בו אני באמת יכולה להשאיר את הכאב. כאן אלו עדיין מחשבות והן עדיין לא חוץ חוץ. ובכל זאת, תעוד שמרחף לו במרחבי האין. סוריקטה

04/01/2021 | 06:55 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה כמה כוחות.. לאסוף את עצמך ליום חדש לשבוע חדש. אצלי מתעורר הבוקר בבכי נוחת עלי בעצמה וכבדות בלתי אפשרית כל בוקר מחדש. איזה משב רוח נעים ומרפא הביאו הילדים והוריהם. רואים אותך אי אפשר שלא... שיהיה לך שבוע קל יותר איתך שירה

04/01/2021 | 10:36 | מאת: סוריקטה

הי שירה יקירתי, קצת )כאילו( קופצת נושא - אתמול היה ערפל כבד ומדהים בחלק מהאזורים בארץ. יצא לך לראות אותו? הוא דיבר אליך? סוריקטה

04/01/2021 | 10:37 | מאת: סוריקטה

תודה, חנה יקירתי. שלך, סוריקטה

04/01/2021 | 17:53 | מאת: מכל

היי סוריקטה יקרה! ודאי שאת שונה בנוף המטפלות...בכלל היה לך ספק??? שמחה שהאירו את עינייך. והרגעים הקטנים הם החשובים באמת. זכרי זאת...ואספי רגעים של אושר.

הי סוריקטה, שונה בנוף מבחינת הכישורים והתבונה של מטפלות. איזה יופי! אודי

05/01/2021 | 09:18 | מאת: שירה2017

באיזור שלי לא היה ערפל... ספרי מה ראית? מה זה עשה לך?

06/01/2021 | 12:47 | מאת: סוריקטה

הי שירה, הלכתי במיוחד אל הערפל. למקום שבו רואים טבע, והבניינים, האנשים והמכוניות - מוסתרים. נראה כמו אגדה. שלך, סוריקטה

02/01/2021 | 22:30 | מאת: NOT_FOUND

היי, רציתי לשאול .. איך מבדילים בין הפרעת אישיות (גבולית או סכיזוטיפלית) עם "גלישות" פסיכוטיות, לבין הפרעה סכיזו אפקטיבית ? האם בן אדם יכול להיות מאובחן בהפרעת אישיות (גבולית, או סכיזוטיפלית) בעוד שיש לו חוג חברים רחב וזוגיות ארוכה והבעיה מתבטאת אצלו רק בתפקוד התעסוקתי והמקצועי? מה ההבדל ביו "גלישה פסיכוטית" בהפרעת אישיות לבין פסיכוזה בהפרעה סכיזו אפקטיבית ? מה יותר מאפיין "ניתוק חלקי" ולא מלא מהמציאות.. הפרעת אישיות או הפרעה סכיזו אפקטיבית ?

שלום לך, יש לא מעט הבדלים בין הפרעות האישיות להפרעה (יש שיאמרו - המחלה) הסכיזואפקטיבית. מציע לך להתעמק ב-DSM כדי להבין יותר את ההבדלים. יש לזכור שגם לכל אחד מהמצבים שתיארת יש כמה וכמה דרגות, ולכל אחד מהם כמה קריטריונים לאבחנה. אודי

02/01/2021 | 13:04 | מאת: סוריקטה

נכון כותרת מעצבנת? הי לקוראים, לצערי, מוצאת את עצמי במצב הכי חולה שלי. כבר שבועיים מאז המילים שלא עמדתי בהן. כלומר, החלק האוטיסטי / פגיע ווטאבר. התפקוד נפגע קיצונית כולל עניינים בסיסיים כולל תקשורת. נמחקים לי אנשים מהקרובים ביותר. המציאות הופכת לתחושת הזייה. תואם עידן קורונה. סבל מטורף. לא כל כך יודעת מה לעשות עם זה. כמה מצער. סוריקטה ניסיון שליחה שלישי במספר

הי סוריקטה, מצער ועצוב... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון, בשנה האזרחית החדשה. שמרו על עצמכם, אודי

ושירה: יקרה שאת. בגלל שפנית גם אליי.. לא הולכת. עייפתי ממש ממש..... היו ישיבות בעניין. עם כל הממונים. מהרשותת, ממשרד החינוך.. וגם אני יודעת שספור חייה של הגננת הזו קשה...למה אני צריכה לרחם על מי שמקנאה בי? לא מתייחסת כמעט אליי??? ולא מראה אכפתיות אם אנסה בטוב וברוגע?? למה? האם צריך לרחם על אנשים כאלה? להכיל אותם ולקבל כי הם עברו "סיפור חיים"??? אז,אמרו לי לגשר על המתחים ביני לבינה. ולרחם.....יענו היא מסכנה..אז תכילי אותה למרות שהיא לא רוצה טובות ממך בכלום, לא ללמוד ממך אפילו שהיא מקנאה בך וחסרת ביטחון.. מה אני אשמה?? להתנהל איתה בטוב..ברוך.. להגיד לה כל הכבוד על דברים שהיא עושה.. וכל זה בגלל שאין אפשרות לשנות ואנו נאלצות "להשאר יחד".....אז סתם...מעצבן גם הבאגים פה. ויתרתי. יקלט יקלט. לא יקלט אז לא. אני כתבתי את שלי.....

הי מיכל, הנה, נקלט... (היה באמת מתסכל מאוד, גם לי). אם הייתי מחליף את המילה רחמים במילה 'חמלה'. זה היה משנה משהו? אודי

03/01/2021 | 05:53 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, בוקר טוב, שבוע אור - ובכן, יש בך חלק שמגיב כפי שהבעת כאן באומץ. אנחנו גם אולי קצת מכירים אותו. וגם לך יש סיפור משלך ועוד. האם תוכלי למצוא גם את החלק האחר בך? האם ניתן למצוא את האיזון בינהם? קרי - בין החלק החלש, הנזקק והמשווע לבין החזק, האיתן ומשרה בטחון ומעט יותר וודאות. האם ניתן לגשר בינהם? (בין החלקים בך?) אינטגרציה / שילוב הוא מושג שהייתי מנסה לשים עליו דגש. אולי ראשית במובן הפנימי שלך מולך. ובקטע רחב יותר - שילוב של, למשל, אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה. נסי אולי להחליף תפקידים במחשבה. ייתכן שיעזור. בכל מקרה - חלף זמן מאז שרשמת את ההודעה שאני מגיבה אליה. האם השתנתה הרגשתך? אולי החמירה, אולי התרככה? מה את אומרת? שלך, סוריקטה

31/12/2020 | 09:33 | מאת: חטוליתוש

פתאום הבוקר התגלה לי דבר מפחיד... הפוגע ...שנמצא קרוב אלי..למה אני נמשכת אליו ? הרי פגע והכאיב לי ..ועדיין נמצא שם..ולא יכולה להתנתק ממנו..למרות שכבר מזמן לא פוגע ?? מה קורה לי למה ככה ? מזועזעת מהידיעה וחסרת אונים.!! מה עושים ? חטולית

הי חטולית, אני משער, מבלי לדעת פרטים, שיש חלק שאכן נמשך. אבל זה רק חלק, ויש גם את החווייה האינטגרטיבית שניזונה מהחלקים האחרים. גם הפחד הוא חלק מהחווייה. אודי

03/01/2021 | 06:03 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, ההסבר שאני מוצאת כרגע הוא ניסיון לחזור לאחור לנקודת הזמן ההיא, לבדוק מקרוב מה היה כדי להבין איך, או, לתקן, או אולי לנקום, או אולי להיתפס על ידי עדים ועוד. מוצאת מעט דמיון לסרט 'בחזרה לעתיד'. מן הסתם, זה לא באמת אפשרי. הופה - שלח! סוריקטה

31/12/2020 | 00:36 | מאת: חטוליתוש

כל הודעה שנסיתי להעלות לא עלתה פשוט לא מצליח לי כבר מיואש עד הסוף תמיד נוטפאונד ואישור והודעה לא עולה נחפגש כבר מתישהו אם ההודעות שלי יעלו להתראות בנתיים חטולית

31/12/2020 | 07:51 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, מבינה כל כך. כל כך מבינה. סוריקטה

הי חטולית, מאוד מתסכל... וזו כבר פעם שניה. מקווה שהבעיה תוקנה. אודי

30/12/2020 | 19:16 | מאת: גדעון12

בתקשורת שלי עם מישהי, ישנה התעלמות מדברים שמאוד חשובים לי בעיקר בהקשרים רגשיים שאני מבקש להביע והצד השני מתעלם. גם כשאני כותב או אומר במפורש שההתעלמות מכאיבה לי, אני לא מקבל הקשבה. וזה דפוס שחוזר על עצמו. האם ההתעלמות הזו ניתנת לפירוש כאלימות?

שלום גדעון, למה אתה מפרש זאת דווקא כאלימות? נשמע יותר כמו חוסר רצון או חוסר רגישות. אודי

01/01/2021 | 20:21 | מאת: גדעון12

היא אומרת לי שאני צודק ושהיא תשנה התנהגות וזה חוזר על עצמו. לפעמים התחושה שאני מקבל ממנה היא לעג וצחוק על חשבוני. אבל זה מגיע למצב שאני סובל מזה ואני מסביר לה שזה גורם לי למצוקה נפשית, כלומר ההתעלמות המכוונת. כאן אני חש כבר שזה לא חוסר רגישות אלא אכזריות. ולכן אני חושב שאולי זאת אלימות.

30/12/2020 | 13:08 | מאת: ינשוף

אני לא מצליחה להפריד בין אז ועכשיו הכל מתבלבל לי תחושת חוסר אונים, הסגר שסוגר עלינו ומבדד אותנו, האנשים שמתים ומתו.. אני רוצה לצעוק על אלוהים, " דיי כבר!! למה אתה ממית אנשים?" ויש הרגשה שאלוהים יחרוב את העולם וכמה שאני מנסה לדבר בהגיון ומהראש הקולות האחרים לא מרפים. זה מרגיש שאותותו אני הולכים למות.. אני לא מצליחה להרגיע את הפחדים

30/12/2020 | 18:58 | מאת: שירה2017

כל כך קשה ינשוף יקרה. מקווה שתמצאי דרך להיעזר ולהרגיע קצת את הפחדים... מצטערת שאין לי עצות חכמות. רק להגיד שקראתי. איתך שירה

31/12/2020 | 00:29 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה נשמעת המצוקה הקשה שלך אין לי הרבה מילים לומר לך רק שמבינה אותך ומקווה שעם ההתחסנות תרד רמת התמותה והמצב יתחיל להרגע כך יהיה גם לך יותר קל חטולית

הי ינשוף, אל מול הפחדים (של אז ושל ההווה) יש גם את התקווה. החיסון, למשל. אודי

בוקר אור לכולם, אאסוף את עצמי היום ואגיע לעבודה. Wish me the best of luck סוריקטה

יפה שלי מאחלת לך רק את כל הטוב שקיים והמון הצלחה כי מגיע לך חיבוק חטולית

בוקר טוב סוריקטה כמה קשה להניע... כל הכבוד באמת שהצלחת. גם אני הצלחתי היום אחרי כמה ימים של כניעה מוחלטת למיטה. איתך שירה

30/12/2020 | 18:39 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, ראיתי את הודעתך למטה. בטח. תודה שוב. ימים קשים עוברים עלינו, אובדן אמון ברמה גלובלית ואישית. תודה, יפה שלי, סוריקטה

30/12/2020 | 18:46 | מאת: סוריקטה

הי שירה, כתבתי גם לחטולית ממש עכשיו - ימים קשים עוברים עלינו בקטע של משבר אמון ברמה האישית וברמה הגלובלית. אני כל כך כל כך לא בנאדם של מיטות ורביצה. סופר אנרגטית, כל הזמן זזה, מתרוצצת, קוצים בטוסיק, ואיך הרגשתי שתכולה שלמה של מערבל בטון נחתה עליי וכבתה אותי. סוריקטה התחבאה מתחת לשמיכה, ואז בא גל חום. כמה נפלא. מה עוד נותר לנו אם לא ההומור. שלך, סוריקטה

31/12/2020 | 00:31 | מאת: חטוליתוש

היי יפה שלי כמה נפלא שעם כל המצב יש לך גם רגעים טובים של הומור נהדרת שאת חטולית

הי סוריקטה, יופי שעשית זאת. אודי

29/12/2020 | 05:33 | מאת: סוריקטה

פשוט לומר שאת אלופה בפניות שלך למערכת. שלך, סוריקטה

30/12/2020 | 14:50 | מאת: חטוליתוש

זה למען כולם המקום חשוב לי לא פחות מכל מי שכאן תודה 🤩🤩 חטולית

30/12/2020 | 18:46 | מאת: סוריקטה

אין כמוך! שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, מצטרף לדברייך לחטולית. אודי

הי, אז כן ארשום, בכל זאת. ראשית - ניסיתי לשלוח הודעה כאובה מאד, היא (שוב) לא נקלטה במערכת. לא שמרתי אותה ובחרתי לוותר. גם עכשיו זהו ניסיון חוזר לחוזר לחוזר. כולה לשלוח הודעה לפורום, שנתקלת שוב ושוב בחלון הקופץ Doctors says: UNDEFINED נאמרו לי בשיחה האחרונה מילים גדולות מכפי שיכולתי לשאת. גם האופן בו חוויתי שנאמרו - הותיר אותי בהלם שאין לתאר. התדרדרתי למצבים שלא הייתי בהם שנים ארוכות ולא הצלחתי להתעשת. יצאו ממני זעקות ללא מסנן, ועוויתות, ואי שקט קיצוני, הנפש הרגישה עוברת לינץ' וביקשתי, לא, בעצם דרשתי ממש, בפקודה, מהלב שלי שיפסיק לפעום כבר. ההודעה הזו מאד שונה מהקודמת, זו שלא הצליחה להישלח, וגם מזו שאחריה, שכן שמרתי, לעצמי, אבל הייתה תקפה לרגע בו נכתבה וניסתה להסביר מה זה להיות על הספקטרום ועוד. אכן לא פתחתי את השבוע בכלל - גם לא בעבודה. 'פיטרתי' את עצמי באופן זמני. פשוט התחבאתי - תוצאה של משבר אמון קשה באדם, סופרת מי יודע כמה פעמים כל כך השקעתי ונפלתי. חשבתי על היתרון כאן של היות מאד לא ספונטני, שמתאים לשכמותי. לילה טוב, כן, בוקר, ולא היה לי לילה, סוריקטה. מבקשת להזכיר שהיא גם עדינה ופגיעה מאד. אנשים בעולם הרבה יותר גסים ממנה. שנת 2020 הארורה

יפה שלי כואב מאוד לקרא כמה קשיים וכאבים ספגת אפשר רק לשבת כאן לידך בלי מילים ? אפשר חיבוק ? חטולית

את עדינת נפש ושם ג'ונגל בחוץ. טוב להתחבא לפעמים וטוב שהצלחת לצאת וגם לכתוב כאן. מבינה לליבך מרגישה.. שלך שירה

30/12/2020 | 18:59 | מאת: סוריקטה

הי בנות מתוקות, טוב שמישהו מצליח לראות את העדינות. מעניין שתיארתי את עצמי כעדינה, ומישהי אמרה לי שהיא חווה אותי כחסונה. יפה בגילי ארבעים אחוז מסת שריר לאישה. אז אולי גם וגם. אין סתירה. ושירה - זאת הברקה העניין של טיפול באמנויות. אמנויות תחום רחב. מתוכו, אולי אולי מה שכן היית מרשה לעצמי מתקרב לתחום המוסיקה שאיכשהו כן נגעתי בו מעט במהלך השנים. הציור, למשל, אבד מזמן. גם תחומים יצירתיים אחרים הלכו פייפן ועוד. תודה, טוב שאת, טוב שאתן, סוריקטה בניסיון חוזר לשלוח את ההודעה אני חושבת שככל שמתעקבים על ההודעה, כלומר, חולף זמן ללא רענון יזום, כך נתקלים יותר בבאג. סוריקטה

הי סוריקטה, רואים בברור את החלקים הפגיעים והעדינים. שתהיה 2021 טובה יותר. אודי

28/12/2020 | 18:54 | מאת: שירה2017

לא יודעת אם שוב תקלה או שכולם הסתגרו כמו בסגר. בואו. סוריקטה לא פתחת את השבוע... חטולית ספרי לנו מה קורה אצלך במשפחה איך בנך הצעיר בחיי הנישואין וספרי מה שלומך. מיכל, מה שלומך? איך בגן ואיך ההתמודדות עם מי שהדרכת? ינשוף, מקווה שאת מצליחה להחזיק מעמד בעבודה ובטיפול אביב, איך את מסתדרת עם הפגישות בזום? אין בכלל פגישות פנים מול פנים? במבי, מה שלומך? התחלת את הקורס? קולך חסר כאן... חנה, איך היה סוף השבוע שלקחת לעצמך? אודי מקווה שאתה בטוב. ואם שכחתי מישהו... סליחה בואו

28/12/2020 | 22:29 | מאת: אביב 22

את חמודה ויקרה קצת משובללת בתוכי הפגישות רגילות ממש לא בזום ....כשאין ברירה אז טלפון .....אבל מותר לעבוד ואנחנו נפגשות רגיל בחדר ענק שלטשה מטר מרחק אחת מהשנייה וזה נורא ....אבל לחלוטין מפגש פרונטלי . ומה אתך שירה ????

29/12/2020 | 05:51 | מאת: סוריקטה

הי שירה, ואני אקרא לך - בואי. בואי אלינו. מה תספרי את? אתם מצליחים להמשיך? לפחות איכשהו לעכב את ההרס? אולי אפילו לפתוח אור? סוריקטה

29/12/2020 | 13:33 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי לא הלכתי לשום מקום אני מנסה כבר כמה ימים להעלות הודעות וכלום לא עולה גם כתבתי המון דברים ופשוט כלום לא עלה כתב לי נוטפאונד ואישור וזהו ונתקע..לא עברה שום הודעה האמיני לי שכבר התייאשתי ולא יודעת מה עוד לעדות מקווה שהפעם ההודעה תעלה איתך כאן אך שלא מרצוני..לא עובר חיבוק חטולית

30/12/2020 | 06:24 | מאת: סוריקטה

ניסיתי לרשום משהו, שלא עלה שוב. לפני כחצי שעה. ואוף, עד שהצלחתי למצוא מילים ולנסות לבטא. מה שנשאר לומר הוא, שההודעה לא נקלטה. ושוב כל ה UNDEFINED הזה. רשמתי על מי אני עוד חושבת וכו'. ועל לבו של הטיפול שלי שנדם. תוהה מדוע ממשיכה לנסות, ומדוע המשכתי לנסות גם בטיפול וגם בקשרים אחרים כשהמדיום כבר לא עבד, או בכלל לא עבד, או עבד מעוות. כלומר, מכירה את הפרשנות, ובכל זאת. סוריקטה

קראת מה כתבתי לך למטה אחרי התגובה של אודי ? חטולית

30/12/2020 | 15:37 | מאת: שירה2017

אביב יקרה, שמחה בשבילך למרות המרחק שהמפגשים פרונטליים. אצלי ממשיכים המפגשים למרות שעייפתי וגם הוא... לא פשוט והכי בא לי לברוח מהכל. שלך, שירה

30/12/2020 | 15:40 | מאת: שירה2017

לעכב את ההרס.. כמה מדויק. ממשיכים להיפגש אבל מרגיש שמשהו נשבר. את יודעת, כבר כמה חודשים שאני גם מתנסה בטיפול באומנות. כשאין מילים. אין הרבה מילים כי עייפתי, כמה יוצא דרך הדף... חשבתי עלייך. שלך שירה

30/12/2020 | 15:41 | מאת: שירה2017

יקרה, טוב שבאת, טוב שהצלחת. מבאס שכל כך הרבה הודעות לא עלו. אולי תצליחי לשחזר משהו ולכתוב מחדש... שלך שירה

30/12/2020 | 19:23 | מאת: סוריקטה

הי אביב, שנה סופר מעפנה זותי. אבל רק לומר - שמי שטיפל בי סיפר לי שבמקומות בחו"ל המרחק בין המטפל והמטופל הוא בסטנדרט גדול - כשלושה מטרים - ורק בישראל החדרים קטנטנים ויושבים קרוב. יא אללה איך שהקורונה הרחיקה ואיזה נזק. נו, מקווה שתראי את ההודעה בתוך הסבך. שלך, סוריקטה

הי שירה, לצערי לא ניתן היה להעלות הודעות, וגם הודעותי שלי לא נקלטו, כך שלא יכולתי אפילו לעדכן שזה המצב... אבל נראה לי שחזרנו לשגרה. אודי

28/12/2020 | 11:49 | מאת: ארי0502

שלום וברכה אני רוצה לתאר דברים שעברו עליי לפני מספר שנים ואיני יודע כיצד זה נקרא במונחים קליניים? מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך להחלפת התרופה התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. עבדתי בזמנו 7 ימים בשבוע.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך להרוג אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא הרג את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלטו עליי ו"אאבד שליטה". אני זוכר שהלכתי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלפקסין, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר בפגישה שאמרתי לפסיכיאטר ש"הפסיכיאטרים הם המשוגעים הכי גדולים, פשוט הם לא מאובחנים" בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם: says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה. אני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני "רואה בראש" את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", ל"אופוזיציה וקואליציה" עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע.. היה לי גם דוד (אח של אימא שלי) שהקשר אתו היה לא טוב ולא אהבתי אותו בכלל ואני זוכר שאמרתי לאימא שלי שהוא מת. והיא אמרה לי שהוא חי והוא נמצא בבית ולא הבינה על מה אני מדבר בכלל, ואני אמרתי שוב ושוב שזה לא נכון ושהוא מת ושלא תגיד שהוא חי. חשבתי שאם אאמין בזה ואגיד את זה שוב ושוב זה ממש יקרה. עוד אני זוכר שהכרתי איזו מישהי באותו זמן והיינו בקשר ולאחר זמן מה זה לא התאים לה ופשוט הצפתי אותה בהודעות בגלל שאני רוצה שהיא תחזור אליי ושנמשיך להיות בקשר וכתבתי לה שאני "רואה בראש" אותנו יושבים בסלון ואת הילדים שלנו משחקים ביחד.. והכרנו סך הכול חודש ומשהו, והיא חשבה שאני מוזר שאמרתי את זה.. האם זה היה התקף חרדה? או מצב פסיכוטי? או מאניה? או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים?

שלום לך, יש כאן הרבה מאוד פרטים שלא ברור לי רצף הזמן בהם ואיני בטוח שניתן להתייחס אל כולם בהגדרה אחת. איני יודע לומר מתוך התיאור שלך כיצד 'זה' נקרא... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

23/12/2020 | 18:23 | מאת: סוריקטה

הי אביב והי חנה - בהמשך להודעותיכן - אז שוב התפלקה לי הודעה בגלל הבאג ואנסה לשחזר. תודה רבה רבה על ההסבר על החלקים, אביב. זה עזר מאד. אצלי, כנראה החלקים קטנים ממש. כנראה בין טרום לידה לשמונה חודשים. זה אולי מסביר מדוע דובי, למשל, יתאים לילדים גדולים יותר. אולי גם מסביר שהאמצעים שלי הם כאלה שבדרך כלל בשימוש של קטנטנים ממש ממש. זה אולי מסביר את מצבי הפרגמנטציה, אובדן תחושת זמן ומרחב, זה אולי מסביר את הקשר המאד מיוחד וראשוני שיש לי לבעלי חיים. הטריגר השבוע אצלי (על רקע מה שקורה בטיפול שמציב אותי, ככל הנראה ברמות חרדה קיצוניות ביותר) הייתה אישה ששמה זום על חוסר הצלחה שלי, שגם כך נחווה גרוע מכישלון אישי. ותקפה אותי מתוך חששותיה. איך החולשה שלי ובתוך ימי הקורונה הזמינה את האישה הזו לפגוע בול וחד. זה היה נורא. עדיין מצליחה לחקות את עצמי כשאני נחמדה, ועדיין רוב האנשים מצליחים לראות את הטוב שבי, למרות שאני עיוורת אליו. מספיקה אישה אחת לחרב... תודה רבה מאד על ההסבר ועל ההתייחסות. תודה חנה יקרה שראית, תודה על היד המושטת ועל התקווה. שלכן, מוטשת וקשה לי מאד, סוריקטה

24/12/2020 | 09:11 | מאת: אביב 22

כישלון אישי , זום אני לא מסוגלת לעבוד בזום היא נמחקת לי שם ....כולנו בחרדה הבעיה שגם המטפלים שלנו חסרי אונים וזה מה שמחבל בקשר כי יש יותר מידי שיוויון בקשר ולא אי שיוייון אתך בקושי אביב

24/12/2020 | 18:56 | מאת: סוריקטה

היות שאין לי יותר גיבוי של טיפול, או ייצוג פנימי, לא הצלחתי בזה, מה לעשות, פחות אכנס לכאן. מצטערת. הפעם איני יכולה לחתום. עמכם הסליחה.

הי סוריקטה, אל תיעלמי. אודי

28/12/2020 | 16:54 | מאת: חטוליתוש

מצער אותי לשמוע שבגלל חוסר תמיכה לא נשמע ממך 😢😢😢... מקווה שכן תיכנסי כי את חשובה מאוד כאן לכולנו.... ומקווה שההודעה הזו כבר תעלה כי לא עלו לי הודעות עד עכשיו בבקשה אל תיפרדי מאיתנו חטולית

23/12/2020 | 17:25 | מאת: NOT_FOUND

שלום, מבקשת המלצה על פסיכולוג/ית קליני/ת המטפל/ת בהפרעת אישיות גבולית והפרעת התנהגות באיזור הצפון (קריית טבעון/רמת ישי).

שלום, איננו נוהגים להמליץ כאן שמית. ניתן לפרסם מייל אליו את מעוניינת שייפנו המלצות באופן פרטי. אודי

22/12/2020 | 21:48 | מאת: חטוליתוש

כתבתי מאתמול כמה פעמים וההודעות לא עולות הבאג כבר תוקן ?

23/12/2020 | 18:24 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, אחד לשלושה ניסיונות אולי הצליח לי... סוריקטה

הי חטולית, תוקן. אודי

22/12/2020 | 07:44 | מאת: איריס1212

שלום, בני חייל והוא מתקשה כשהוא לבד בשמירה בלי טלפון או משהו אחר להסחת דעת, והמחשבות הולכות למקומות לא טובים. האם יש עצה איך להעביר את הזמן, תרגילים מחשבתיים וכולי. תודה מראש.

שלום איריס, בשמירה צריך להתמקד בשמירה ולא להסיח את הדעת... אודי

22/12/2020 | 07:28 | מאת: dani1990

עם הבת זוג שלי אומרת לי יותר מפעם אחת "אני לא יכולה בלעדיך" זה צריך להדליק אצלי נורה אדומה? זה יכול להיות סימן שהיא מסוכנת בשבילי? זה יכול להיות סימן שעם אני יפרד ממנה היא יכולה להיות מסוכנת בשבילי? ועם התשובה היא כן מה אני יכול לעשות בשביל שהיא לא תיהיה מסוכנת בשבילי? תודה מראש.

שלום דני, זו צורת ביטוי שמביעה הזדקקות. אם יש סכנה בבת זוגך - יהיו לזה סימנים אחרים (קינאה קיצונית, אלימות וכו'). אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

שלום חברות וחברים, יש תקלה במערכת שלא מאפשרת לי להעלות את ההודעות שממתינות, אז זה לא שלא ראיתי, אלא שאין לי אפשרות כרגע. אעדכן את המערכת ונקווה שזה יטופל במהרה. והנה, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

17/12/2020 | 16:04 | מאת: ינשוף

אני בתהליך שהתחלתי להסכים להכיר את החלקים... כמה שבועות.. נוצר מצב בו אני מתביישת להביא את הקטנים לפגישה... כאשר הבאתי אותם בעבר לא השתייכתי אליהם אלי אז היה יותר קל מבחינת בושה אבל עכשיו שאני מודעת שהם בעצם אני נוצר מצב שאני מתביישת להביא אותם לטיפול . שהמטפלת תראה ותשפוט ואני יודעת בשכל שהיא לא אבל כך אני מרגישה...

20/12/2020 | 21:29 | מאת: ינשוף

אני גם כועסת על המטפלת כועסת שאני מרגישה חסרת אונים מולה כאשר החלקים לוקחים פיקוד ... כאילו אני מאבדת שליטה והיא מדברת עם החלקים ואין לישליטה... שתפתי את המטפלת והיא רק הקשיבה בלי להביע דעה... אני מרגישה יותר ויותר כעס עליה עד רצון לבטל פגישתינו

21/12/2020 | 07:03 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף מצטערת שאני כל כך מטומטמת. את (או מי שתרצה) יכולה לספר מהם החלקים הקטנים? באיזה גיל הם, נגיד. מה הבקשות שלהם? או לפחות האם את יודעת מה הם מבקשים? יודעת שחוזרת על השאלה. נעניתי אבל לא הצלחתי לקלוט. משהו אטום אצלי. סוריקטה

21/12/2020 | 07:57 | מאת: אביב 22

חשוב כמובן להביא לטיפול שברור שזה מה שאת עושה . את בסדר , תמשיכי לתת להם לבוא תקשיבי להם הבושה מולם תהפוך לאט לאט לחמלה כי מגיע לך .... חיבוק

הי ינשוף, זה בסדר גמור להרגיש ככה. הרי אם היה אפשר בקלות לפגוש את החלקים, לא היה כלל צורך בדיסוציאציה... אודי

23/12/2020 | 14:05 | מאת: אביב 22

הי סוריקטה , כתבתי לך בשני ולא עלה .... מנסה שוב החלקים הקטנים אלו חלקיננפש מנותקים (דיסוציאציה) ממני כמובן שהם חלק ממי שאני אצלי הם בני ארבע עד שש כמובן שיכולים להיות צעירים יותר , מן הסתם מהשלב שהיה צורך בניתוק . ההגיון הבוגר לא חודר לשם , הם מתנהגים ופועילים מתוך רגשות פגועים מפוחדים של ילדים קטנים שעברו פגיעה . את יודעת איך מתנהג ילד שקיבל מכה שכואב לו שמפחד ככה גם ההתנהגויות משם כשיש טריגרים . בנוסף ילד. זקוק למרחב משחקי בובות דובים ועוד ככה גם אני בחלקי נפש אלו מקווה שעכשיו זה יותר מדייק לך אביב

17/12/2020 | 08:29 | מאת: שירה2017

הי אודי וכולן, האמת, עד הרגע האחרון לא ידעתי אם אני אמורה ללכת או לא, לא הבנתי אם זה נגמר או רק דובר וצריך עכשיו להפגש ולעשות תוכנית. פחדתי לשאול. התלבטתי אם ללכת ובמקרה הגרוע להתקל בדלת סגורה או שעה תפוסה או לא ללכת. בסוף הלכתי, למרות שרציתי לנסות לסגור את הפרק הזה, אני קשורה אליו. מאוד. הרגשתי איך אני נלחמת על המקום שלי. אמרתי לו שאני לא מוכנה להרגיש אשמה בכישלון הטיפול ושהוא דוחף אותי להפסקה שאני לא מוכנה לה. אמרתי שזה לגיטימי אם הוא עייף, אבל שיגיד שהוא זקוק להפסקה. הסברתי גם מה אני צריכה ומה לא מצליח ואולי גם לא יצליח, אבל הליווי והתמיכה הכרחיים. דיברתי הרבה. הרגשתי שהוא הבין וגם הסביר את הקושי האישי שלו, את החלק שלו שהביא למצב הזה. אביב, סימני הקריאה שלך 'את לא אשמה' הלכו איתי. תודה על התמיכה, אביב, סוריקטה מיכל וחטולית. תודה אודי, שלפעמים לוקח לי זמן להבין מה אתה אומר (לפעמים אפילו הקריאה הראשונה לא מובנת עד כעס), אבל דבריך חשובים ואני לוקחת אותם איתי. שלכם שירה

21/12/2020 | 05:31 | מאת: סוריקטה

שירה יפה, היית אמיצה וחזקה. אולי אפילו הצלחת קצת להפשיר. כלל לא מובן מאליו. פחות חושבת שתרמתי לך, אלא את בעצמך. מבינה אותך המון. נראה לי. סוריקטה

21/12/2020 | 07:59 | מאת: אביב 22

מדהים , אני מקווה שתצליחו גם להמשיך יחד תהליך וגם אם לא שתדעו לעשות תהליך של פרידה שלא ישאיר נזק גדול מידי . חיבוק

הי שירה, מאוד התרגשתי לקרוא אותך ואני שמח מאוד. כל הכבוד שהתעקשת. אודי

22/12/2020 | 21:11 | מאת: חטוליתוש

כתבתי לך אך משום מה לא רואה את ההודעה שלי אולי בגלל הבאג את נהדרת ואמיצה מאוד גאה בך המון על השיחה שהלכת ודיברת ואמרת .... מקווה שעם השיחה הזו תפתח דלת חדשה ומשם תוכלו להמשיך את הטיפול ולא לסיים אותו מחזיקה לך אצבעות אהובה חטולית

16/12/2020 | 17:30 | מאת: סוריקטה

הי אביב, וגם הי כולם - איך את מזהה מה הצרכים שלך? או איך אתם מזהים. כלומר, מה זה בכלל... סוריקטה

16/12/2020 | 21:46 | מאת: אביב 22

תמיד את מוזמנת לשאול ...זה בדיוק צורך ..וזה בסדר . בדיוק ניכנסתי לנסות לענות לך על מה שכתבת למטה .... אז קודם אנסה להסביר את הנוסח שלי לגבי הקטנים .לכל אדם יש מן הסתם את החלק הזה בנפש שיש שקוראים לו הילד הפנימי . אצלי במורכבות מערכת הנפש שלי מתוך הדיסוציאציה יש קבוצה של קטנים , למה קבוצה לא יודעת אבל הם מדברים ברבים אנחנו וכאלה הם ממש ממש קטנים ...וכן ההתנהגות משם כמו שגם ינשוף העידה על עצמה , מחזיקים בהמון כאב , וחרדות חלקיים פגועים מאוד . החלקים האלה פועלים מתוך הרגש הפגוע וההגיון של האישה בגילי לא חודר אליהם בכלל. ואיך זה מתקשר לצרכים ..... הדבר הראשון ללמוד וזה קשה לדבר יפה אל כל חלקי הנפש שלי להקשיב לעצמי לכל חלקי הנפש שלי ואני אתן לך דוגמא למה התכוונתי, לגבי הטיפול . בטיפול הראשון הייתי יוצאת והחלקים הפגועים היו שולחים לה הודעה ישר שהייתי יוצאת כל פעם זה היה משהו שונה אבל בגדול הם היו צריכים יד או עוגן , הצורך היה לדעת שגם שיצאתי ממנה היא עדין שם לא עוזבת אותנו ...כן חרדת הנטישה ...המטפלת לא תמיד הייתה מגיבה ובשלב מתקדם של הטיפול פשוט לא ענתה , זה הוביל לכעס וכאב מהמקום שלא רואים אותי שמתעלמים ממני ...מה שהפעיל את החלקים שמחזיקים כעס . זה היה אחד הדברים שדיברנו עליהם בטיפול המון והמטפלת סירבה להבין שגם שעבר המון שנים אני עדין זקוקה לזה .... בטיפול הנוכחי שמתי את הצורך הזה בתגובה לסמס , שלא תתעלם מההתחלה . אמרתי אני יצא ויהיה סמס בבקשה אל תתעלמי וגם אל תעני ישר כדי שבמצב שלא תענה ישר אני אפגע, הסברתי לה למה והחלטנו מה נכון לשתיינו (כלומר הצטרך שלה כמטפלת והצורך שלי כמטופלת ) אני לא נלחמת בחוסר ההגיון של הנודעות שלי וככה הצורך של החלקים הפגועים שלי נשמע ...נניח שהם כתבו לה ש"אבא לא יבוא " אבא שלי מת כבר המון שנים , פעם לא הייתי שולחת כזאת הודעה כי זה לא הגיוני . היום אני מכבדת את המקום החרדתי הילדי שבי שמפחד שאבא יבוא ומחפש הגנה אצל המבוגר האחראי , ובעצם זה שהקשבתי נתתי מקום לצורך הפנימי שלי. בואי רגע ניקח את המקום הזה , הרבה פעמים ביקשתי מאודי שיר או יד זה צורך את למשל ביקשת ממני לחתום בסוף ביקשת שההודעות יהיו במרחב הזה ולא באחר זה היה הצורך שלך למסגרת בטוחה לרצםה . אני חושבת שכדי לדייק לעצמיינו מה הצורך שלנו נחוצה הקשבה פנימית מבלי לבטל אף רגש שעולה בנו . מקווה שלא סיבכתי יותר אביב

16/12/2020 | 23:52 | מאת: סוריקטה

הי אביב - השאלה, פתיחת הכתיבה - מרגישה לי צורך של מישהו אחר. לא שלי בכלל. אנסה להבין, ואולי באג. מה יודעת... מבולבלת. יכול להיות שיש משהו, כפי שאמרת, שלמרות שחלפו שנים, עדיין זקוקה לו, ובתדירות גבוהה, והוא חסר. תודה, אקרא שוב, סוריקטה

17/12/2020 | 05:59 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אוסיף שמדהים שזיהית גם כאן וגם בטיפול הנוכחי את הרכיב שפותח אצלך אור. ואת יודעת לקבל ולהשתמש. גם אם חלקי מאד, אך קיים. מצב שלי, של אטימות וברקסים והרבה שכבות של סחלא, כנראה לא מאפשר גישה בשלב זה. איכשהו אני רוצה שיראו, וגם לא יראו, זה הכי קרוב שאוכל לומר. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, זה בהחלט עצוב....מאחלת לך שתהיי פחות אדישה לעצמך. הלוואי שיהיה לך יותר אכפת מעצמך שתהיי מודעת לצרכייך. את יודעת היטב וברהיטות להעביר לנו תשובות. מאוד מקווה שתמצאי גם לעצמך מילים טובות ומנחמות. ואביב, את מדהימה! איזה הסבר שעוזר לכולנו להבין. וכ"כ נכון.

17/12/2020 | 08:31 | מאת: אביב 22

זה תהליך לאט לאט של הורדת שכבות שלהבין ולהרשות לעצמך לחשוב עוד לפני שמרגיש שמגיע לך אבל טוב . כל חיי בבית וגם בטיפול הראשון נאמר לי דברי ישיר , אל תבכי תדברי תסבירי ...לא הבנתי מה רוצים ממני הייתי בטוחה שאני מדברת הכי ישר כשקיבלתי את המתנה מהמטפלת הראשונה ואנינרצינית שזאת מתנה גם עם כואבת ....הבנתי שכדי שיבינו אותי אני צריכה לדבר גם את המבוכה גם את הרגשות הלא הגיונים ולא מציאותיים . שמתי על השולחן הכל ...אפילו שיש לי צורך בן הפגישות לראות אותה ואז אני נכנסת לאתר שלה או לפייס ....זה דובר זה היה מביך אבל דובר ואז זה הפסיק לנהל אותי . והחיפוש אחרי הצורך המדוייק לוקח זמן כי למדנו במיניפולציות להסוות אותו בדיוק מהמקום הזה שלנו לא מגיע טוב מגיע רע ... עצוב .... אביב

17/12/2020 | 10:06 | מאת: אביב 22

הרבה בזכות המקום הזה למדתי לדייק את עצמי את הצרכים שלי ... הרבה בגלל האנונימיות אז מסך הבודה יורד יכולתי לבקש מאודי יד ממכם שתגיבו לי וכאלה ... והרבה מאוד למדתי מבמבי ..בצבי יודעת לבקש לדייק את מה שהיא צריכה או רוצה וגם כשלא היא יודעת חכתוב את ההתלבטות את הקושי סביב הצורך שלה ... היא גם דחפה אותי להעיז לדייק מול אודי כשנפגעתי , ולמדתי שכשמדייקים לשני קל יותר להבין ויותר מזה יותר נעים לו להיענות לבקשה ....המבוכה הזו הבושה שמלווה את הצרכיים הילדיים שלא מולאו רק משבשת את היכולת של השני להעניק לנו ....אז כן אני בהחלט מאפשרת מקום לחלקיים הילדיים ולצרכיים שלא מולאו בילדותי ....ומבינה שהכל חלקי , ולעיתים אקבל חוסר דיוק או לא מה שממש השתוקקתי לו אבל תמיד אקבל יד מושטת וזה המון ...ואם זה יהיה לי מספיק חשוב ,אנסה שוב . ויש מקומות שפשוט אני מבינה שזה לא המקום שהצורך שלי יקבל מקום לא בגללי כי אם בגלל הצד השני וזה גם בסדר ...

21/12/2020 | 05:47 | מאת: סוריקטה

כתבתי הודעה והיא נעלמה. רואה אותך אביב ואת אודי שהמון איתך ומנסה להבין אתכם, אבל המוח שלי די אטום. אני ועוד איך מרגישה אשמה. גם אם יאמרו שלאו. אם יבדו עליי סיפור - לא תהיה לי אמירה מולו. מרגישה רעילה ומסוכנת. אבודה וזרוקה, הרבה יותר מחרדת נטישה. על הגבול ומעבר של ויתור על העבודה והבית לתמיד. היה עוד. היו כמה מילים על ריבוי השימוש במילה 'לא'. על המשאלה הבלתי ריאלית שייקחו אותי מכאן. אי זיהוי הצרכים - זה לא ילדי - זה הרבה יותר נמוך - זה עובר שתקוע בנרתיק ולא יכול לצאת החוצה. כאילו ההפרדה בין האם לתינוקת תהיה כרוכה במוות של שתיהן. די. סוריקטה