פורום פסיכולוגיה קלינית

46355 הודעות
34926 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים לחג האחרון בסשן הנוכחי... נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, וחג שמח, אודי

20/10/2019 | 16:56 | מאת: חטוליתוש

היה נהדר כי הורגשה הנוכחות שלך ממש מעבר למה שבדרך כלל סליחה שאני אומרת זאת בצורה כזו אבל. העלת תגובות של כל מי שכתבה בכמות שלא זכרתי כמוה כבר יובלות.... ואז החלו לעלות עוד ועוד הייתי ממש קשובה לכל דבר נהנתי מאוד כי הורגש שאתה נוכח מעבר לזמנים רגילים לא רק בוקר ולילה.. חוויה ממש מתקנת לזמנים אחרים בלי קשר לחגים ונסיעות שלך לחול אז כן..המון תודה על ההשקעה שלך שאינה מובנת מאליה.. מאוד מעריכה.. חטולית

הי חטולית, אני שמח לשמוע... אודי

שאלתי את המטפלת על החלקים ואם הם באמת קיימים וכך היא אמרה: " לכל אחד יש חלקים וכולם יחד יוצרים 1 החלקים שלך באים לשמור שלא יהיה קשה כשתקבלי אותם יהיה יותר קל" אבל לי קשה.... קשה איתם. קשה לקבל. אני באי שקט ונלחמת ולא יודעת מה לעשות ואני לא מצליחה להרפות ולנוח.

הי ינשוף, בדיוק. הדיסוציאציה באה להגן (אבל גובה מחירים עצומים). כשמתאפשר חיבור - זה בדרך כלל חיבור לחלקים קשים מאוד, שאכן קשה לקבל. וכשמקבלים, לבסוף, זה אכן מקל. אודי

20/10/2019 | 11:01 | מאת: .במבי פצוע..

.... ... . ?? אממ.. לא יודעת מה לומר..

הי במבי, שומעים את הניסיון. מוזמנת. אודי

20/10/2019 | 09:37 | מאת: סוריקטה

... אני רוצה להתגעגע ואני רוצה חיבוק. המטפל שלי אמר שלקח יותר מחמש עשרה שנה עד שהצליח לשמוע מילים כאלה ממני. אני גם רוצה לבכות (שזה חיבור). אעצור כאן כדי לא לקלקל בעוד מילים. סוריקטה

הי סוריקטה, זה נשמע לי הרבה דברים, אף אחד מהם לא דומה לקלקול. אודי

20/10/2019 | 07:06 | מאת: אביב 22

הרצון לפגוע עוד כאן ..ויחד איתו הרצון לברוח מכאן ובעיקר מהטיפול גדולים כל כך אין לי כוחות לסבבים האלה עברתי אותם בטיפול הקודם. אין סיכוי שאברח אבל זה כאן. חוץ מזה שהיום ההבנה העיניים נפתחו והתמימות נשברה...זה לא שאפשר לשנות את העבר וגם לא את המחירים שאני משלמת היום . על כל צעד שאנחנו מקיזות דם כדי לעשות עוד משהו נורמטיבי המחירים גדולים מידי .... לחיות עם הסוד ולהמשיך חהסתירו כדי להיות נורמטיבית ... או לחשוף ואז לשלם מחירים על החשיפה (כמו הדוגמא של מיכלי _ומיכלי אני מפרידה בן ההרגשה שלך להרגשה שלה ) יש לי הרבה בחיים, הרבה מאוד וכל יום אני משלמת את המחיר שאף אחד בעולם הזה לא יכול להבין . עצוב וממש קשה ....לא יכולה לטפל בגוף הזה פשוט לא יכולה יותר ....כל פסיעה (פיזית )שאני עושה קורעת לי את הלב . אודי זה עובר באיזשהו שלב המאבק הפנימי הפלאשבקים של הגוף כל פעם שבאים לטפל בו . שלא לדבר על מגע אינטימי שהופך יותר ויותר סיוט עם כל שכבת הגנה שיורדת. לא יודעת אולי אני נאיבית מלידה אבל עדין מחזיקה תקווה ואופטימיות זעירה שזה אפשרי ואולי זה ההכחשה שמדברת יאללה חג אחרון נעבור גם אותו ...ככה או ככה ביחד שזה קשה או בבדידות שהיא קשה לא פחות ואולי יותר .. עוד חג אחד עד שנה הבאה .. ואולי כל בני האדם משלמים מחיר כדי לחיות ...כבר לא יודעת כלום . עצם המחשבה שמחכים לי כמה דברים של גדולים לעבור השנה מפחידים אותי ברמות אחרות ....פעם הייתי נמנעת היום מנסה לעשות פשוט יודעת מה המחיר והוא גדול כל כך גדול וכואב . ומה הרווח ??, לא בטוחה ....ששווה את המחיר . עצוב חג שמח לכולם באשר אתם

20/10/2019 | 09:33 | מאת: ינשוף

אביב יקרה הנזק עצום ההשלכות גם הם גדולים. אף אחת לא רואה או יודע ובכלל מבין כמה אנחנו נלחמים ...כמה כוחות צריך לקום כל בוקר ולא לוותר.. איתך, ינשופים

20/10/2019 | 17:04 | מאת: סוריקטה

אביב, את כבר יודעת שאני ממש לא חכמה לאחרונה. והנה מוצאת את עצמי כותבת כמה מילים. זאת בחירה קשה. לקחת אחריות, לא לקחת אחריות, במה וכמה. הצמתים קשים. בבחירה יש ויתור. ויש גם ויתור על הפנטזיה, כנראה. אם היה שווה - חכמה של בדיעבד... יש רכיבים של הימור. אבל כנראה מושכל. מפחיד. מפחיד מאד. אמיץ. חוזרת על עצמי, בטח נמאס לך לשמוע מה שאת כבר מדקלמת בעצמך. מקווה שההתחזלשות תיישר קצת. סוריקטה

הי אביב, רק בדיעבד אפשר יהיה לדעת אם המחיר היה כדאי. שווה לחכות לרגע שניתן יהיה להסתכל בדיעבד. אודי

אודי יקר, אני יודעת את זה. ברור לי!!! ומודה באשמה. כולנו מלאי סטיגמות, אף אחד לא חף מתוויות וקבוצות, בוא נודה על האמת שכלנו כאלה (דתי, חילוני,שמאלני ועוד) .......ומאמינה שגם מטפלים הם כאלה פשוט הם מנסים להתעלות על זה, לעבוד על זה וכו'. מי יותר ומי פחות...מקבלת כל אחד! אני די מעריצה של ארווין יאלום והוא ממש אמיץ לדעתי כשהוא מודה בזה כשנכנסת אליו אישה שמנה... ומדהים בעיניי ההתמודדות שלו!!! וגם הוא אומר להזהר מתוויות והגדרות של אנשי מקצוע. אף אחד לא חף מתוויות! אז אני אתמודד, נפגש, נכיר, בטוחה אגב שהיא מקסימה ואוהב אותה וזה כלל לא קשור לפחד שלי!!!!!! תודה שנתת לגיטימציה לדאגה שלי. דבר נוסף יודעת שיש לי בעיה עם עצמי, כנראה שזה גם קשור...מצד אחד שייכת ל"נפגעות" מצד שני מרגישה שונה ואחרת. אפרופו "אתם לא מבינים" אצלי הכל היה בנעימים, בהסכמה אני רציתי את הליטופים, חיבוקים קרבה וכו' זה נפסק בבת אחת בגיל 7. והכל נהרס באחת! הבנתי שזה היה בעייתי רק בגיל 12!!! רק אז! אז אמור להיות ללא אשמה כלל נכון?? הטיפול נגמר אבל אתה סוחב אתך שק לכל החיים. מצטערת😓

20/10/2019 | 09:09 | מאת: אביב 22

אין לך מה להצטער לרגשות שלך יש מקום לשיפוטיות שלך את עצמך אין מקום לכל רגש שעולה בך יש מקום והוא מותר אין כאן צודק או לא צודק אשם או לא אשם יש כאן כמה צדדים וככה זה בחיים .... ויפה בעיני התהליך שאת עושה עם עצמך .. נהדר והגבתי לך גם למטה

20/10/2019 | 13:26 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, ראי מה רשמתי לך למטה. נדמה לי שהעליתי רעיונות שמנסים להקשיב לכיווני המחשבה שלך, שבוודאי יש להם מקום. אין צורך להתנצל. לכל אחד יש, בין השאר, גם חלקים, בואי נגיד, יהירים. נדמה לי שאולי איכשהו אני שומעת אצל חברות כאן סוג של קנאה בהודעת ה'לא מבינים' שפתחתי (?) סוריקטה

הי מיכל, כמעט תמיד יש אשמה... ואם היא ישנה - אז יש לה מקום. אודי

18/10/2019 | 09:42 | מאת: שואלת השאלות

אודי, סליחה על ההתעקשות אבל אני יודעת ובטוחה שזה מסיבות לא נכונות כי לא ניתנה לי הזדמנות להסביר את עצמי ואת מה שקרה. התקבלה החלטה חד צדדית שמבוססת גם על דעות של אחרים שלא קשורים בכלל לטיפול והפעילו לחץ בשיקול דעתו של המטפל, זה בטוח. אני מסיקה את זה מהמילים ומההחלטה המהירה והחפוזה, אחרי החזקה ותמיכה אינסופית מהמטפל. ברור לי שנעשתה כאן טעות ונעשה עוול. כואב לי שהמטפל לא מוכן להבין את זה ולהשאיר אותי חסרת אונים. אתה חושב שזה יהיה בסדר לנסות בעוד כמה זמן לשלוח משהו נוסף? לנסות לבקש סגירה מכבדת? תודה מראש.

20/10/2019 | 08:59 | מאת: סוריקטה

הי שואלת, כתבתי לך למטה, איני רואה את תגובתי, כך שכנראה מילותיי כנראה לא נקלטו. אנסה לשחזר. רשמתי שהנה אני, אנחנו לא מתעלמים מהודעתך. וביקשתי שתנסי לספר עוד כי מאד מאד מאד חסרים לנו פרטים. אשאל עוד אם את מכירה אצלך את דפוס ההתעקשות באשר (למשל) לפרידה כפי שאת מתארת כאן גם ממקומות אחרים. כמעין ניסיון 'לחלוב' בכוח את הטוב כבהתמכרות ופחות להניח ולעבור הלאה. זה קורה גם מתוך רגשות אשמה. שמה שקרה קרה כי את רעה. ואם יקרה טוב אז את טובה. מנסה לעזור. סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון, קצרות, בואכה 'אחרי החגים'. שמרו על עצמכם, אודי

17/10/2019 | 21:32 | מאת: אביב 22

כואב פשוט כואב קראתי את כולכן ואין לי כוחות להגיב ...כולכן נוגעות בי באותו מקום שכואב כל כך המחיר שאנחנו משלמות כדי לחיות .. לא יודעת למה אני כותבת מן צורך כזה לא להיות לבד אבל להיות לבד .. הכי בעולם רוצה להעלם ולא להיות נראה לי שפשוט מספיק ואפשר כבר לרדת . המחירים שאני משלמת עבור נורמליות גדולים לי מידי ..וכלום לא ממלא את הבור הזה ... אני יודעת שזה רק צד אחד של החיים ויש בהם עוד הרבה אבל אודי זה שורף מבפנים כל כך ...זה כל כך כואב אני יכולה להמשיך את הרשימה שלך סוריקטה עוד ועוד ועוד ואף אחד לא יבין ..והצורך הזה שיבינו ומצד שני ההבנה שאף אחד לא יכול באמת להבין .. נשברה לי התמימות הבנתי שאף אחד שום מטפל ושום אדם לא יבין באמת ....וזה כל כך כואב אז בשביל מה להלחם על החיים האלה עם כזה מחיר ... אני לא אבדנית ואני הפעם גם לא אפגע בעצמי אבל אני פצצה מתקתקת .... ומחר ....תזרח השמש שוב ואני ...ילחם מחדש על כל נשימה ונשימה .. אודי העבודה הזו על הכעס על הגוף העירה את כל הפלאשבקים האפשריים אפשר לכבות קצת את הווליום ... כועסת על כל העולם ואישתו שלא ראה כל כך הרבה שנים ואני צריכה לעד לשלם את המחיר ... כועסת כל כך כועסת שעוד רגע מתפוצצת

הי אביב, הכעס הוא חשוב. הוא נוכח וקיים. הכתובת לכעס היא לא גופך, זה ניסיון - בדרך כלל ישן ומוקדם מאוד - לעשות סדר ולהגן על עצמך. לא קל, אבל חשוב. אודי

19/10/2019 | 11:08 | מאת: סוריקטה

הי אביב, איך את עכשיו? שואלת את עצמי מה עושים בגלים הקיצוניים שמתחברים לזעם המוטרף. ואלו גלים... ואיכשהו לא ממש מעניין אותנו שקוראים לזה 'גל', כשאנחנו רוכבים עליו בתנופה. אבל אלו גלים... אין לי תשובות זולת מה שכבר אמרתי אינספור פעמים, הווה אומר - היות במצב כללי שמפחית סיכויים גם לעוצמה וגם לתדירות וכו' וכו'. נמאס לשמוע. המממ, אולי. ובקטע פרקטי - אם עוד איכשהו לא עברתי את הגבול ונשאר שביב של כוח לאיזו יזמה - מצאתי, עבורי, שטיפול שיאצו, מאלה ש'סוחטים' את הגוף, את ה'רעל' החוצה. טיפול כזה עושה לפעמים איזה משהו. טרם מימשתי, אבל כיוונים כמו יוגה (סוגים מסוימים וספציפים) גם נראים לי. ויש פה גם רכיבים חברתיים. במרחקים שאולי לפעמים אפשר לקבוע אותם כבטוחים. חלקי, כן, חלקי. מאד חלקי. ובכל זאת, אולי חלופה חיובית לפגיעה עצמית (?) מה אומרת? סוריקטה

20/10/2019 | 09:04 | מאת: אביב 22

אין בי זעם יש בי כאב אין סופי על המחיר עדין הכעס שלי בהגיון ולא מחובר לרגש כעס על זה שלא ראו עדין לא כעס על מי שפגע ...תהליך ותהייה עם זה שווה את זה ... האם שווה להעיר את הכעס האם שווה להתחבר אליו האם שווה להסין עוד ועוד ....כבר לא יודעת כלום פשוט כלום המחיר על כל צעד ..... ותודה יקרה על המילים ולא לא הגזמת ...

תודה לכן על התגובות... הוא עדיין צעיר מאוד כך שכן החרדה לעתיד אולי מוקדמת מידיי...ובכל זאת לא קל. אני חשבתי על פגישה כזו רק להכיר, והיא תתקיים כנראה. ובטוחה סוריקטה יקרה שהיא מקסימה וחמודה וכו' זה לא מה שקשה איתו. כולנו בני אדם ואני רואה את כולם שווים ובעלי הזדמנות שווה זה לא העיניין. אני מכירה את התכנית וראיתי גם על נפגעות/ נפגעים. .זה לא רק "סטיגמה" ...ממקור ראשון מכירה ויודעת. לא פשוט.זאת דרך לכל החיים. וזה לא תלוי בי כל כך..הוא כבר בוגר ויחליט בעצמו.הוא מאוד קשוב לאחר, רגיש ונותן מעצמו. אז תכונה נפלאה ומקסים אבל יש בזה בעייתיות....סליחה אם אני פוגעת במישהוא פה. ממש סליחה! מצטערת כל כך. זה לא רגיל ולא נורמלי וזה לא כמו כולם..מצטערת ממש. למרות שכלם שווים בעיניי ומגיע לכלם זוגיות וכו' זה הקושי שידוע מראש.... אשמח אודי לשמוע דעתך.

הי מיכל, כתבתי בנושא זה בהודעה למטה. אחזור ואומר שהדאגה מובנת. היכולת לאפשר ולשחרר והרצון להכיר - טובים בעיני. צריך לא מעט כנות כדי לתת ביטוי לתחושות שהבאת. אודי

19/10/2019 | 13:15 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, את פוחדת מתלותיות יתר (שלה), או הקרבה (שלו), או מקשר פחות מאוזן, בעינייך, שמוריד דרגות חופש? הייתי מוסיפה גם מחשבות של הפרדה בינך לבינו. בכל זאת אמא ובן. רעיונות למחשבות המשך. מדהימה אותי הבחירה שלו, במישהי שאולי באופן לא מודע אפילו, הוא מצליח לראות בה משהו ממך, מאמא. נקודת פתיחה. והזמן יאמר. סוריקטה

17/10/2019 | 20:08 | מאת: חטוליתוש

היום הורגשת מאוד מאוד בפורום היה ממש נהדר ועל כך אני מאוד מודה לך הלוואי שיהיה כך תמיד... האמת שזה חסר לי.. לא מתלוננת רק מעלה מחשבות בכתיבה .. המון תודה ושבת שלום.. חטולית

הי חטולית, קודם כל תודה. שנית - מה הרגיש מיוחד בעינייך? מה הדבר שיש או שחסר? אודי

19/10/2019 | 13:17 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, את יודעת, כל כך הרגשתי מאוכזבת כללית, שאפילו לא בדקתי, ופספסתי את החוייה הנפלאה כפי שהצלחת להרגיש פה. יופי שרשמת דברים כאלה. סוריקטה

17/10/2019 | 15:11 | מאת: ינשוף

אני לא מרגישה טוב לא יודעת מלא דברים אי שקט ומצוקה בפנים הרבה לבד הולכת לפסיכיאטוו- אולי יכול לעזור הייתי בטיפול כבר פעמיים השבוע עכשיו צריך לשדוד בנק מנסה לאחז... אבל אני כל כך מייואשת

הי ינשוף, מרגיש שאת צריכה עכשיו הרבה החזקה. כשי שהחזקה, אפשר גם להרפות מעט מהאחיזה ולאסוף כוחות. יודעת איך אפשר ליצור תחושה כזו? אודי

18/10/2019 | 14:28 | מאת: אביב 22

כל כך מבינה באמת כואב עד בילתי נסבל ועדין תציצי גם לאחור תיראי את הדרך הארוכה שעשית ....את עושה עבודה נהדרת קשה כואבת אבל מצמיחה אתכם בלב חיבוק

19/10/2019 | 13:19 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, אהבתי את 'ועכשיו צריך לשדוד בנק' :-) גם אני מחפשת במה להיאחז. איתך, מתוקה שלי, סוריקטה

20/10/2019 | 09:35 | מאת: ינשוף

זה שאתם מבינים - מקל תודה שאתם איתי ינשופים

17/10/2019 | 08:00 | מאת: סוריקטה

הי כולם, לצד מחשבות ויתור, ניסיתי גם לחשוב על סיוע או 'הצלה'. במשך התקופה האחרונה ניסיתי לייצר מצב שינכיח את הבאג שנתקלנו בו, ועדיין, אני רואה, שזה ממשיך וקורה לפי עדויות של הכותבות. ניסיתי לשלוח הודעות רבות רבות על עצים מאד ותיקים כדי לא להציף בחזית. בכל מיני שיטות, דרך כל מיני אמצעים, שיניתי פרמטרים ו... הסתמן שעד כמה שהצלחתי להבין, הטקסט כן הצליח להישלח. בכל הפעמים. מניחה, אם כן, שייתכן שגם במערכת לא מצליחים להיתקל ב'תופעה'. שואלת את עצמי אם שווה כל המאבק. ואני חושבת שאנחנו רק היינו רוצים שראשית יאמינו לנו. שגם אנחנו נאמין לעצמנו. וכן אוסיף ואומר שמרגיש שמשהו השתנה פה כבר הרבה זמן. פחות ניצוצות שמזמינים להצטרף טבעי ולהעשיר. לא יודעת, אולי ככה זה וזה מה שצריך לקבל. סוריקטה

17/10/2019 | 14:02 | מאת: חטוליתוש

מסכימה איתך לגמרי... ובהחלט מורגש השינוי שיש בפורום..נהיה רדום משהו.. אולי אנשים עסוקים לא רק בחגים ובשבתות ..אלה גם החיים שלהם מאוד עסוקים שאין להם זמן או יכולת אחרת להכנס כמה חבל..!! נקווה לימים טובים נוספים שיגיעו עם עוד .... חטולית

17/10/2019 | 17:35 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, הבאג מתיש צריך להתאמץ בשביל כל דבר גם כדי לקבל עזרה וזה מייאש קוראת אותך כל הזמן מזדהה לא יודעת מה לומר לפעמים רוצה לקחת אותך לטיול איןצלי ניצוצות מעשירים רק ריק אחד גדול סליחה שירה

הי סוריקטה, את מתארת שינויים שיש בצידם אכזבה ותחושת לבדיות (בעיקר סביב ה'לא מאמינים'). התחלת במחשבות ויתור, דרך נסיונות הצלה וסיים בנסיון לקבל. כמו בתפילת המכורים (שזו מעין אמרת זן) - הקבלה טובה אל מול מה שלא ניתן לשנות. היכן שניתן - שווה להתאמץ. אודי

18/10/2019 | 13:58 | מאת: אביב 22

לכולן ....הבאג הזה לדעתי קורה שבכותרת עוברים את ה20 תוים אם לא עוברים אותם יש פחות בעיה וכן יש כאן בעיה והיא מתסכלת ביותר

19/10/2019 | 15:47 | מאת: סוריקטה

הי אודי הענין הוא שבשלב זה כנראה איני יודעת להבחין בין השניים... זו התהייה שלי. אולי. סוריקטה

19/10/2019 | 15:55 | מאת: סוריקטה

שירה, אוי שירה, כמה ניצוצות מעשירים אני רואה בך. בך אני רואה. כל מילה שלך. והי, שירה, עכשיו הצלחת. אצלי היה במשך חודשים (אולי שנה אפילו) באג טכני שלא אפשר לי להיכנס בכלל לעמוד הפורום. הצלחתי אז להיכנס לכאן דרך דפדפן פחות נפוץ. מנסה לחשוב איך אנחנו בדרכנו יכולים להפסיק את גדיעת הענפים, כריתת העצים... מה שמזכיר לי פעילים סביבתיים. לא זוכרת אם רשמתי, אבל סוריקטה, השריף, שומרת היערות, הצילה שני עצים בערב החג. בואי נצא לטיול. בואי. שלך, סוריקטה

17/10/2019 | 07:41 | מאת: סוריקטה

הי, חפצתי להזמים אתכם לצפות בתכנית טלוויזיה שמאד דיברה אליי. מקווה שמותר, התכנית נקראת 'סליחה על השאלה' https://www.kan.org.il/program/?catid=1276 הכנסו לקישור, או, חפשו בגוגל / יו טיוב. בעיניי, קצר וממצה, ואם תרצו - תוכלו לראות למה אתם מתחברים ומה הייתם מוסיפים מעולמכם שלכם. סוריקטה

הי סוריקטה, אכן, יופי של תכנית. אודי

18/10/2019 | 13:55 | מאת: אביב 22

סדרה מדהימה את זה לא ראיתי ... אצפה בה בהמשך היום 😊 תודה שהבאת לכאן

16/10/2019 | 21:30 | מאת: שואלת השאלות

שלום לאודי ולכולם, את החוב האחרון עבור הטיפול, שלחתי במעטפה סגורה שאליה צירפתי מכתב קצר שכתבתי. המטפל שלח קבלה אך לא התייחס בכלל למכתב שהיה מצורף. האם יש חובה לקבל תגובה על כך? האם זה בסדר שבחר להתעלם?

17/10/2019 | 09:01 | מאת: חטוליתוש

לא רואה משהו פסול בזה שרק שלח קבלה על התשלום שהתקבל..מצידו.. וגם לא שום מחויבות מצידו לענות או לכתוב התיחסות על המכתב שצרפת.. הגיוני שבגמר טיפול..כי זו לא שיחה שבה ניתן עוד לומר..להוסיף..דברים..כך לפחות נראה לי ואת כמובן מאוכזבת מזה.. אם היה מגיב בשלחת מכתב נדמה לי שהיה נותן מקום להמשך הקשר שלכם..מה שאיני חפץ.. תם ונשלם ! בהצלחה חטולית

17/10/2019 | 14:03 | מאת: שואלת השאלות

אני יכולה להבין שהוא לא מחויב לענות ויחד עם זאת, הפרידה לא הייתה מסודרת ולא מדוברת והמינימום שציפיתי ממנו זה להחזיר תשובה מעבר לזה שקיבל את התשלום. אפשר להגיד שזה תם אבל בהחלט לא נשלם.

הי שואלת, ברור שאין חובה להשיב על מכתבך. יכולות להיות כמה סיבות לכך שלא ענה, אבל כנראה שאת הסגירה הסופית תצטרכי לעשות בלעדיו. אודי

18/10/2019 | 13:54 | מאת: אביב 22

מבינה את הכאב והאמת שהזמן לא עושה את זה יותר קל רק עיבוד של זה עם מטפל אחר ומתן מקום לכל התחושות לכאב לעלבון לכעס לצורך שיראו אותך שיבינו שיהיו אתך תחושת הנטישה ....הכלללל ויחד עם זאת גם את לא הגבת ודי התעלמת מימה שכתבנו לך ,שם למטה . פרט לתשובה שכתבת לבמבי ...אז כאן זאת תחושה שלי של התעלמות ממני ...😊

16/10/2019 | 12:20 | מאת: סוריקטה

... העיניים לא נפקחות פיזית, אלא בקושי, הגוף כבד ובקושי מסכים לזוז. כל קרוביי ללא יוצא מן הכלל נסעו לחופש הרחק אי שם. עוד יצורה שאהבה אותי עברה מן העולם. לא פניתי בהודעה כאן לאפחד, יודעת. סוריקטה

17/10/2019 | 08:55 | מאת: חטוליתוש

עוד יצורה שעזבה את העולם ואהבה אותך ?? האם את מתכוונת לעוד בעל חיים מאלה שאת מטפלת בהם אחד מאותם מאומצים שלך..חתולים ?? את נשמעת מאוד עייפה וכואבת גופנית..ומה הפלא..לא פשוט לעבוד עם הקטנטנים האלה כל כך הרבה שעות ..מעייף כל אדם בריא.. גם אצלי כולם נסעו לטיולים..ואחד מהבנים טס לחול עם החברה שלו.. ת'אמת להגיד לך..שהשקט הזה עושה לי רק טוב.... חג שבת..חג שבת..האירוח מעייף..אז שיצאו ויסעו וקצת יניחו גמלי קצת שקט ומנוחה מקווה שהשקט שלך יביא מזור לעייפות שלך חטולית

17/10/2019 | 09:20 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה מבינה ומזדהה מאוד מאוד אין גבול לכאב והלבד... איתך בלב ינשופים

17/10/2019 | 14:17 | מאת: סוריקטה

חטולית יקרה, את ממשיכה לקרוא לי יפה שלי, תבורכי... היצורה - כלבלבה קשישה ונכה. השאירו אותה לגסוס לצדי. אולי קצת עלוב איך שעשו את זה. אך מי אני שאומר. אולי מזדהה איתה (בתפיסה שלי) מידי עכשיו. סביר שמי שיש לו את כל המשפחה על הראש מחפש שקט לנוח, ואני, מצדי, כנראה קורסת מבדידות. תודה, סוריקטה

נראה כי תקופה קשה החגים עבורך...ובמיוחד לאבד שוב.. עצוב. איתך, כמה ואיך שמתאים עבורך.

הי סוריקטה, עצוב ... אודי

18/10/2019 | 13:51 | מאת: אביב 22

סוריקטה עצוב ,כואב כל כך רק להיות אתך כמה ואיך שנכון לך וטוב שאת כותבת אביב

20/10/2019 | 08:28 | מאת: סוריקטה

בשבוע הבא אני עוברת ניתוח ואין לי מלווה. סוריקטה

אתה צודק בקשר ללבד. ניסינו בטיפול לחפש אנשים שקרובים אליי ואוכל לשתפם. אז מנסה כרגע מעט. אחרי החגים יהיה לי זמן לנסות יותר עם מישהי שאני חושבת שיהיה אפשרי. זאת שספרתי שהבן התקרב אליה והיו לי חששות. הם יוצאים כרגע...אנחנו משפחה דתית היא חילונית. יש לה בעיה של חרדות והיא בטיפול וכו'. יודעת שקשה פה לאנשים לקבל את זה שאני מעדיפה שלא יצא איתה. אבל גם לא ספרתי על הפער של הדת...אנינחוששת מהקשר הזה..נכון, אני נפגעתי אז יודעת מה זה. אני בסתר היא לא מסתירה..אולי קשה לי גם זה?? היא לא התגייסה לצבא בשל כך ולכן זה גם נשמע לי חמור... אודי, האם חרדה חברתית זאת סיבה שאי אפשר לגייס בגללה? מה הרמה של החרדה צריכה להיות כדי לקבל פטור? נשמע רציני. היא עם כדורים פלוס טיפול...וכן, אני חוששת ..אם זה יתפתח לכלל חתונה הפער של הדת פלוס בעיות נפשיות ישפיע על הילדים שלהם. אני פוחדת על יחסים אנטימיים בניהם שיהיה קשה..על ילדים עם חרדות .סורי, אני נשמעת רעה ואכזרית שאני לא רוצה....להזכיר שגם אני נפגעת...וזה לא פשוט לחיות איתי!!!! אני חוששת שזה יפריע למצוא עבודה ללימודים וכו'...מה לעשות? אני רעה. מבחינתי זה ראש בריא למיטה חולה. מי שרוצה לתקוף אותי תנסו להבין גם את הצד השני בבקשה!!! זה לא חיים פשוטים ואתן יודעות את זה טוב מאוד!!! אני גזענית לכיוון נפגעות???? אולי.. מצטערת. נכון שמגיע להן לחיות רגיל..אבל זה לא רגיל בכלל! זה דורש המון התגייסות ומשאבים. ולמצוא עבודה כשלא עשית צבא על בעיות נפשיית לא נשמע אידיאלי...ובכלל החיים קשים כך... סורי. אודי, שוחחתי איתו. הוא לא רואה בזה בעיה. אומר שיש היום הרבה שלא עושים צבא..שמשתמטים והיא לא כזו...כשאכיר אותה אדע. ועל הדת הם יתגברו..( עוד לא פגשתי אותה) וכן. הוא פוחד להביא אותה הבייתה...בגללנו כנראה.מה עושים? אני לא מתעמתת הם יוצאים. לא אסרתי כלום. רק אמרתי לו את דעתי...מה דעתך? האם יש לה סיכוי בעולם הזה לטוב? לעבוד? שיקבלו? אני פולניה נוראית. יודעת. עולם אכזר..

17/10/2019 | 07:25 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, קראתי וחשבתי לכתוב הרבה דברים ואז המשכתי לקרוא וראיתי שציינת שטרם פגשת את הבחורה. המידע שיש לך הוא די עקיף, אולי, וחלקי מאד. היום את גדולה יחסית ומניחה שלמדת שכדאי לדבר, לשאול, לקבל פרטים נוספים שידיעתם (ולא רק מחשבות מרחיקות לכת בראש מול עצמנו) משנה את פני הדברים ועשויה להקטין חרדות. ובכל מקרה - אומרים שעדיף לדעת. לדעת על כאן ועכשיו. ונבואות... בשלב ראשון הייתי ממליצה שתזמי ותזמיני אותם, אותה, ובאם וכאשר תהיה הסכמה דברי איתה, ממש, עם הנערה, בפתיחות. אולי לא על הפעם הראשונה, אבל אולי אם לאט לאט בהמשך ייפתח פתח לכיוון ותהיה זרימה. תוכלי? מתאים? אולי לא הייתי קוראת 'הן' לנפגעות. אלה אנחנו, כולנו. כולנו כבני אדם. חלק מ. כן מבינה בעצב את הכותרת והקבוצה בחברה. הסטיגמות וההדרה. עלתה בי מחשבה שאולי תנסי לחפש בך את הקנאה. היכן את מקנאה בה. אולי הגלוי אצלה שנסתר אצלך? מניחה שאת זוכרת שאני גדלתי כילדה / נערה / בוגרת עם קולות שמדברים כל הזמן ובעוצמה את האין סיכוי הזה. הזדהתי איתם והם ניצחו. והם שם גם היום. על כל הודעה שאני רושמת כאן לאחרונה עולה בי מחשבה לתלות את עצמי ולחבוט את כל הגוף והראש בכל קיר אפשרי. סיפרתי כאן על תכנית טלווזיה שנקראת 'סליחה על השאלה'. אני חושבת שעיקרה של התכנית הוא להראות שכולנו בני אדם. אמנם הזכרתי את התכנית בהקשר של האוטיזם, יש פרק על אנשים שהותקפו מינית (ייתכן שלא קל לצפות). הנה: https://www.youtube.com/watch?v=p4tiyxrKvl0 התבוננתי בכמה תכניות כאלה, ובחלק גדול של המקרים אמרתי לעצמי, וואלה, איזה אחלה אנשים. כן, אלו אלה שמסכימים לדבר ומסכימים להחשף מול מצלמה מול קהל גדול ונבחרו. ופה נגמרו לי המילים. סוריקטה

17/10/2019 | 09:07 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי אחרי החגים נשמע ממש זמן טוב להתחלות חדשות לנסות ליצור קשרים חדשים..בלי לחצים משום כיוון.. מאמינה שתצליחי..! והבן החמוד הצעיר שלך ..לומד מהחיים על הדרך שלו מה שהוא כנראה צריך... לא ענין של אמא פולניה במובן השלילי..אין אמא פולניה כזו.. וגם את בדרכך מנסה להיות להבין ..להכיל..לא פשוט לאף אחד משניכם.. ושאר הדאגות על זוגיות..ומציאת מקומות עבודה...לא מוקדם מידי לעסוק בהם בשלב ה זה?? חטולית

הי מיכל, הדאגות - כבודן במקומן. והן לגיטימיות. אבל בן אדם הוא הרבה מעבר להגדרות, תוויות, קבוצות וכו'. בהחלט שווה לשלב בין לסמוך על בנך ועל בחירותיו ולנסות ולהכיר את הבחורה. אני משער שאם הוא אוהב אותה - יש כנראה לא מעט לאהוב בה שאולי גם את תוכלי לראות לכשתכירי אותה. אודי

18/10/2019 | 08:09 | מאת: אביב 22

נושא לא פשוט בכלל שנחלק לשניים האחד זה הדאגה האימהית שלך והיכולת עם הקושי לתת לילד לבחור את דרכו . מסכימה עם סוריקטה יש לנו דרך לנבא את העתיד -לרוב שחור . לברוא מציאות אחרת כן לחיות עם נפגעת זה לא פשוט ונפגעת משלמת מחיר כבד ...אבל לזוגיות צריך טנגו ולרוב אנו בוחרים בזוגיות ובקשר לפי מה שלמדנו על קשר . אישית אולי בגלל המנטליות (חילונית)שונה ממך הבית שלי פתוח לכל החברים חברות של ילדיי...ומה שלי חשוב זה טיב הקשר בנהם ...מצמיח ,בריא וטוב לשני בני הזוג רואה איך הם מדברים אחד לשני שפת הגוף כשהם רבים מה קורה האם יש התכווצות האם הם יודעים לנהל את הקונפליקט בנהם ...בקיצור כל מה שקשר בריא צריך שיהיה בו. אני לא חושבת שאני צריכה לאהוב את בן בת הזוג של ילדיי אני רוצה לראות שטוב להם וטוב לא בא בלי קושי וויתור ככה זה בחיים . לגבי הבחורה מכוון שאני לא מכירה אותה אני לא יודעת מי ומה היא ...נפגעת זה רק טייטל אחד וכן אם מישהו יגיד לי הי מצאתי לבן שלך בת זוג עם הפרעה דיסוציאטיבית גם אני לא יאהב את זה אבל וזה האבל הגדול מאחורי ההפרעה יש בן אדם שעושה את ההבדל . כמעט כולנו לפחות הקבועות עברנו פגיעה אף אחת מאיתנו לא דומה לשני ...אנחנו מדברות על המחירים של הפגיעה את מדברת על קושי בזוגיות וכואב לי שאת עדין שופטת את עצמך ...לטנגו צריכים שניים ובני הזוג שלנו נבחרו מתוך הפגיעה לטוב ולרע ....ככה שבקונפליקטים גם להם יש חלק . וזה שזה כואב לך כאמא ומדאיג ברור ומובן וליבי אתך ....תני לבן שלך הרגשה שאת סומכת עליו ושאת משחררת לו ....זה בסדר גם לעשות טעויות ככה גדלים . חיבוק ענק לגבי

16/10/2019 | 08:53 | מאת: חטוליתוש

במה מצטיינת נכדתי המיוחדת ?? האמת לומר שאני קוראת לה מיוחדת בגלל השוני שלה משאר הנכדים שלי..בגלל האוטיזם על הספקטרום..כדי שתרגיש שהיא אחת יחידה ומיוחדת של סבתא..כך תמיד אומרת לה והיא ממריאה לשמים משמחה כשאני אומרת לה שהיא האחת היחידה והמיוחדת שלי היא יודעת לספור עד 100..כמעט ללא עזרה גם את אותיות האלף בית יודעת לדקלם..כמעט ללא טעיות.. אותיות באנגלית..גם כמעט ללא טעיויות אוהבת מאוד לשיר..עד שברוב ההתלהבות שלה גם גולשת לצרחות צורמות..אבל זה חלק מה.. מאוד אוהבת סדר בדברים שלה.. אוהבת לעזור.. לא יודעת אם בכלל זה מעיד על משהו חיובי...לא מבינה אם זו התקדמות או..משהו בכלל.. אבל היא כן יודעת להחזיר אהבה..בחיבוק..ומבקשת סליחה אם הכאיבה לי תוך כדי משחק..יש לה כוח פיזי עצום למרות שהיא רזונת וקטנה יותר פיזית לגילה רצו לשלב אותה השנה לגן משולב עם ילדים רגילים אבל לא הסתדר.. גם שפת הדיבור שלה הולך ומשתפר ונהיה יותר ברור אחרי שאני מקפידה כל הזמן לתקן לה שגיעות בדיבור.. אז למעשה זו היא..כל כולה ולא יודעת מה עוד אוכל לעשות למענה ....... מה את אומרת.. אודי מה דעתך בענין.. נורא חשוב לי לקבל מכם משוב.. חטולית

16/10/2019 | 11:41 | מאת: סוריקטה

(כמה כוחות הייתי צריכה לגייס כדי לרשום תגובה)... הי חטוליתוש, אוכל רק להעיד על עצמי, שכשעבדתי עם קטנטנים שאובחן אצלם עיכוב התפתחותי וכד', הייתי (אני, דווקא ופחות ההורים, זה מעניין) הולכת איתם לאנשי מקצוע בתחום בו הומלץ להיתמך, מקבלת הנחיות מדמות מטפלת, כדי לטפל באופן המיטבי בילד, בימים שבין הפגישות (שתתנה הנחיות לתהליך המשך) ולנסות להשיג תוצאות ולהתקדם, ועם זאת להיות מאד קשובה לסף התסכול של הילד ולא לעבור אותו יותר מידי (וכאן הילד אומר את דברו). מיטיבי יותר להגיע להישגים בתחומים מסוימים מאתגרים יותר, כאשר הילד שבע ורענן (למשל) ולנפש יש יותר כוחות להתמודד עם קשיים בתחום החלש. נו, זה מורכב כל הקטע עם האיזון והויסות. את נשמעת סבתא ממש ממש טובה וזה חשוב. סוריקטה

16/10/2019 | 12:11 | מאת: סוריקטה

הי שוב, רעיון נוסף - הייתי מנסה להתמקד בעידוד המאמץ ושוב תוך הקשבה לילד אם הוא מכיל את זה ובאיזו רמה. וגם הכי חשוב בעיניי - שההתרגשות או ההתפעלות תהיינה אמיתיות ולא מזויפות. וגם הרבה התמדה. אני קצת חוששת כשהחזק מאפיל על החלש. או ההיפך. ורוצה לתת מקום לשניהם. כל כך אינדיבידואלי וגם תלוי עיתוי... סוריקטה

17/10/2019 | 08:42 | מאת: חטוליתוש

קודם כל מאוד מעריכה את המאמץ שלך לענות על מה שכתבתי ..מאמינה שהיה לך קשה.. נכדתי הולכת לכמה סוגים של טיפולים עם אימה..אני איני מעורבת בתהליך הזה.. היא מגיעה אלי אחת לשבוע אחרי הגן עם הסעה.. הזמן שלנו ביחד ..רק כמה שעות עד שבאים לאסוף אותה ...היא מאוד אוהבת להיות איתי ..ואצלי..מבלות ביחד לפי מה שכייף לה..מרגישה שהיא אוהבת אותי ...תמיד רצה אלי ומחבקת אותי בקריאות סבתא..סבתא ..ופניה מוארות ושמחות...קוראות ביחד ספרים וגם צופות ביחד בתכניות טלויזיה שהיא מעדיפה..ומדברות על התכנים.. החיזוקים והמחמאות שמקבלת ממני הם תמיד אמיתיים כי אייך אפשר שלא..? הלב מתרחב מכל דבר שהיא מסוגלת לעשות..ומשתדלת לחדש מידי פעם גם את רמת הספרי קריאה או המשחקים איתה לרמה יותר גבוהה..עד שהיא מגיבה אליהם כ..כן..אני יכולה..או מבינה גם את זה.. יש לי איתה את כל הסבלנות הנדרשת והיא רגועה לגמרי איתי.. מקווה שעושה איתה כל שלאל ידי כדי שיהיה בסדר תודה לך סוריקטה אהובה חטולית

17/10/2019 | 14:20 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, נשמע שאת סבתא נהדרת במיוחד. כל כך חשוב. אין כמוך! סוריקטה

הי חטולית, נשמע לי שנכדתך מקבלת את הטוב ביותר האפשרי. אודי

16/10/2019 | 08:23 | מאת: חטוליתוש

במוצאי השבת האחרונה בת דודתי אירגנה מפגש של בני דודים ... רובם הגיעו..בכלל לא ששתי להגיע למקום בגלל אחד מה...בני דודים .. הוא היה הראשון שפגע בי מינית בגיל 4..במדרגות הבית שבו גרו אז הורי..שהיו עדיין נשואים..אומנם לא באושר אבל נשואים.. לא אכתוב אייך פגע כי טריגר לא קטן ולא רוצה לעורר במי שיקרא רגשות כואבים..רק אומר שהוא הבן דוד הכי גדול בין כולם.. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בו בארוע משפחתי..למרות שבדרך כלל הייתי נמנעת מלככת רק כדי לא לפגוש בו ולחזור שוב ושוב לאותם רגעים של כאב והשפלה.. הכי מוזר היה שישב מולי בשולחן לצד אישתו ..ודיברו גם על מצבו הבריאותי..גם הוא עבר ארוע מוחי חולף..והתקף לב..חו"ו לא עלי..וכל הזמן שלח לעברי מבטים ...שלא רציתי אפילו לנסות לפענח אותם.. לא נראה טוב..כבר בפנסיה.. מצאתי דרך בכל פעם לברוח מהמקום ..הלכתי אל מחוץ למקום כדי לעשן רק לא להיות שם ולהטיח בו בפני כולם את מה שפגע בי..אף אחד מהם אינו יודע על הפגיעה..למעשה אף אחד בכלל.. אם אבי באותם זמנים היה יודע..לא בטוחה שהיה משאיר אותו שלם בחתיכה אחת..!! היתה פגישה מסוייטת שרק רציתי שתיגמר כבר ונלך משם הביתה.. כנראה הורגש שאני לא מגיבה היטב למפגש ושאלו מה יש לי ולמה אני כל פעם יוצאת ונעלמת..עניתי שהקור של המזגנים הורג אותי..כמעט אמרתי שגם המבטים שלו..של הפוגע ..אבל..חרקתי שיניים ורק קיוותי שהכל כבר יסתיים.. המחשבות והזכרונות עדיין מטרידים אותי....וכואבים בלי סוף..למרות השנים הרבות שחלפו מאז.. מתי אצליח להפטר מהכאב הזה ?? מתי כבר יניח לי לנפשי ?? וכן..מתישהו כבר עלה גם בטיפול..ועדיין..חי..בועט..ונושם שם..כאלו קרה רק אתמוך ל... חטולית

16/10/2019 | 11:38 | מאת: מכל

חטולית יקרה, כמה קשה לעמוד מולו..ובכלל שאיש לא יודע. וואו. את אמיצה ואת בסדר! טוב שאת בטיפול. בבקשה תדברי על זה עם המטפלת תעבדי את הפגיעה. זה גיל כל כך קטן...ממש!!!! חיבוק כזה שמתאים.

16/10/2019 | 12:22 | מאת: ינשוף

חטולית יקרה זכרונות תמיד יהיו... אולי עם הזמן יתפוסו פחות מקום ויהיה קשה פחות.. אולי.... איתך, ינשופים

16/10/2019 | 19:23 | מאת: סוריקטה

הוי חטולית, נשמע נורא, סביר שלו הייתי במקומך הייתי בורחת, או מקיאה או שניהם. במקרה שלי הסביבה הקרובה בחלקה כבר יודעת. כמה לא פייר וכמה מעורר זעם. וצעקה. איתך, סוריקטה

17/10/2019 | 17:37 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה כמה קשה וכואב וממש בלתי אפשרי. את כל כך חזקה מאחלת לך ימים שקטים שירה

הי חטולית, זה אחד מהרגעים המסיוטים והקשים בותר, מה שתיארת. ונוספת לזה גם הרגשת הסוד הלא מדובר. נורא. אודי

18/10/2019 | 07:43 | מאת: אביב 22

אהובה כל כך קשה ולא פשוט לצערי כל כך מוכר והרגשות והתגובות שלך הכי נורמליות למצב הלא נורמלי שאנו חיות בו עד היום כואב ליבי אתך מקווה שנרגע קצת השריפה בלב ...והכאב אתך אהובה באמת מכל הלב

15/10/2019 | 21:13 | מאת: בריה

היי.. אני נמצאת כרגע במצב שמאוד מבלבל אותי. אני מרגישה שקצת חזרתי למציאות בתוך הטיפול, מפדח אותי להמשיך ולדבר על הקשר ביני לבין המטפל, רואה אותו יותר כאדם שלם. ומצד שני בתוך תוכי מאוד רוצה להמשיך ולשמר את הקשר התינוקי הזה. אבל יודעת שצריך להתבגר ולהתקדם לעבר עצמאות.. הלוואי ופשוט יכולתי להגיד בפה מלא שאני מוכנה לעצמאות אבל יודעת גם שלפעמים אני נזקקת לתמיכה כמו ילדה.. הכל כל כך מסובך, באלי כבר להיות חזקה ועצמאית, לא לפחד מהעולם

16/10/2019 | 07:55 | מאת: חטוליתוש

היי בריה זה בכלל לא קשור לתינוקי לדעתי תני לזמן את הזמן חג שמח חטולית

16/10/2019 | 11:40 | מאת: מכל

היי.. מכירה את התחושה..תני לעצמך זמן להיות נזקקת ומשם כבר תגיע ותצמח העצמאות שגם היא אגב לדעת להעזר באחרים. אני בדרך לכך...איתך

16/10/2019 | 14:04 | מאת: סוריקטה

הי בריה, שאלה שחשבתי עליה לחשיבה בינך לבינך - האם מוכר לך מהעבר הארגומנט של חייבת להיות גדולה ולא להראות שאת קטנה, או חלשה או תלויה וכד'? האם לפי תפיסה זו גדלת? מוקדם מידי? כנראה שאנחנו לא באו או אלא גם וגם. אולי. סוריקטה

16/10/2019 | 23:10 | מאת: בריה

כמובן שהדפוס מוכר. ברור שאני מעדיפה להיות חזקה ולא תלותית. אבל בטיפול הרשתי לעצמי ״להתפרע״ ולהגיד שקשה לי ושאני זקוקה.. אבל מרגישה שמיציתי, אני חושבת בעיקר מהפחד להיות במצב התלותי הזה במשך שנים.. אני לא יודעת אם אני בוחרת נכון, אבל להיות תלוי כל כך באדם אחר זה לא קל. במיוחד במישהו שבסופו של דבר זר לך (מטפל)

17/10/2019 | 14:25 | מאת: סוריקטה

הי בריה, אז אולי ניקח לאחור ונאמר: רגע, בואו נתמקד. לא לא, לא מיצינו. אדרבא, אולי בכל זאת צריך לעבוד על הנקודה בדיוק. בתוך הקשר. ושיהפוך למשהו פחות ופחות זר. ולדבר על החרדות שתיארת כאן בדיוק. ומי אמר שזה קל... סוריקטה

הי בריה, תני מקום גם לבלבול הזה, לתנועה בין קטנה וגדולה. כנראה שהוא חשוב ומהווה שלב משמעותי כשלעצמו. אודי

15/10/2019 | 16:38 | מאת: zxxx1

הופננו לאישפוז לטיפול בנזעי חשמל בנוסף אשתי חולת טרשת נפוצה.. מיזה כשנה היא מאובחנת כבי פולרית .. התרופות שלה לא השפיעו וכל חודש הייתה הלוך וחזור נכנסת לדיכאון. היא סובלת מדכאון מספר רב של שנים וכל רופא העביר את האחריות לרופא אחר.. מה ניתן לעשות ??

שלום לך, הטיפול בנזעי חשמל מיועד בדיוק למקרי דיכאון עמיד, וממה שאני ראיתי - יש לו תוצאות יפות מאוד בחלק מהמקרים. לדעתי שווה לשקול את ההצעה בחיוב. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים לחופשת החג. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

שלום לך, פנית אל איזבל, אז אני משער שזו הודעת 'העתק הדבק' או טעות. בכל מקרה - איני יודע להגיד לגבי טיפול הוליסטי. נשמע לי נכון לטפל בדה ריאליזציה ודה-פרסונצילזציה (גם אם הרקע הוא הגמילה מהתרופות וגם אם לא) בטיפול פסיכולוגי מקצועי ורציני. אודי

16/10/2019 | 08:35 | מאת: חטוליתוש

היי לך עברתי את אותם מדורי גהינום תוך טיפול בציפרלקס.. כל מילה וכל תיאור של תחושה עם הכדור.. ממליצה לך בחום לטפל גם בתופעות וגם בגמילה עם פסיכיאטר מוסמך כי זה מה שעשיתי..ולא היה קל לצאת מהמקום הממכר של הכדור.. לי הגמילה היתה קשה ורצופה בכאבים גופניים קשים..מעבר לשיחות עם הפסיכיאטר..ועם תוספים של כדורים אחרים במשך כמה חודשים עד שיצאתי מזה לא מכירה "תרופות " כמו פרחי בך..שהם קלים מאוד כדי לצאת מזה חטולית

אודי וכולם כותבים הודעה משקיעים. מנסים לשלוח ואז לא נותן וכותב באדום דורש 70 תווים ולא שולח. מתסכל. מנסים להתנתק/ להתחבר שוב וכלום לא עוזר. ואז מנסים לשחזרהודעה. או עושים העתק הדבק איזה 70 פעם.... שתבין אודי על מה אנחנו מדברות. רציתי לענות לסוריקטה..בסוף הצליח בשרשור למטה. בכל אופן חשבתי שאצטרך לכל החיים טיפול. לא אוכל לעזוב שזה לא זמני...אבל אז הבנתי שזה כן זמני....וזה לתקופה. ונפרדנו. צעד לעצמאות. מרגישה יותר בטוחה עכשיו עם הפרידה...עכשיו זה ממש עומד במבחן כי קורים המון דברים ולבטים לגביהם. שלא משתפת גם פה כי מנסה לבד. תחושות משתנות. נקווה לטוב. חג שמח!

הי מיכל, עצמאות לדעתי, אין משמעה בהכרח לבד. אפשר לשתף ולהעזר באחרים... בכל מקרה, בהחלט צעדים משמעותיים. חג שמח! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש קצרות בראשון, ונצא לחופשת החג. שמרו על עצמכם, אודי

10/10/2019 | 21:54 | מאת: NOT_FOUND

שלום רב. אני בחור חילוני שמאוד נמשך ליהדות אך לא לדת. לאחרונה יצא לי לצאת למסע שורשים יהודי בחקר תרבויות ומנהגי יהדות שונים. התחברתי מאוד למקום ליברלי בו התפילה הציונית ישראלית המבוססת על התפילה המסורתית וגם חבריי הקהילה הם מרקע חילוני / מסורתי ולא דתיים "חזקים". "התאהבתי" בתפילות ובפיוטים והרגשתי מאושר מאוד עד אשר נחשפתי לדברים מסוימים אותם מבצעת התנועה הליברלית שבעיני מוגזמים וחריגים בנוף הישראלי ואני מתקשה להנות פתאום מהדברים שכל כך אהבתי בגלל אותם מוסכמות/עקרונות שהתנועה מיישמת. אני חיי יום יום כמה שנים באמביוולנטיות ונאמר לי כי אני סובל מ-OCD. אין כל סיבה אחרת לכך. מצד שני, חבל לי לוותר על עולמי היהודי שגיליתי ולעזוב הכל. אני נמצא בטיפול CBT כבר 7 מפגשים ולא מרגיש שזה משפר את מצבי.כל הזמן אני חושב על האמביוולנטיות בין "הרצוי" למצוי ויש שם פער גדול מאוד. אשמח מאוד לשמוע עצה טובה - הפסיכולוגית אומרת שעליי להתמקד במי שאני ושאני הוא לא "התנועה הליברלית" אלא יואב שחלק ממנו אוהב את נוסח התפילה של התנועה הליברלית ושאני מייצג רק את עצמי ולא שום ליברל אחר או קבוצה מסוימת. האם אתה מסכים עם דעתה? איך אפשר לסלק כבר את הטרדות היום-יומיות האלו בנושא?

שלום לך, נראה לי שאתה יכול לסמוך על המטפלת שלך. אם אתה מעוניין - אני ממליץ על קריאה של ספרו של פרויד על כפייתיות וטכסים דתיים. אמנם הוא כתב זאת מזמן, ואתה בטיפול CBT (פרויד היה פסיכואנליטיקאי), אבל יש דברים שיכולים להיות מעניינים מבחינתך, על מנת שתוכל אולי להעריך טוב יותר אם זה מדבר אליך. בכל מקרה, ממליץ שתתייעץ עם המטפלת בנושא זה. אודי

10/10/2019 | 14:10 | מאת: סוריקטה

ככה זה בבדידות, וכשאני מצליחה לייצר לעצמי חברה מבחירה וברצף של שעות - כל זה נמוג. לפעמים אין לי מספיק חברה, כנראה. ומשהו פה השתבש עבורי וחסר לי אותו פה וירטואלית. או שמה שהיה ועדיין כאן איכשהו, כבר לא עושה את זה מספיק. השערה. שבת שלום לכולם וחג שמח, סוריקטה

הי סוריקטה, כתבת 'כשאני מצליחה לייצר לעצמי חברה מבחירה וברצף של שעות'. כתבת 'משהו פה השתבש עבורי וחסר לי אותו פה וירטואלית'. יש אולי קשר בין השניים. יש קשר. אודי

11/10/2019 | 09:23 | מאת: מכל

ראינו. ניסיתי להגיב. דורש 70 תווים עייפתי.מנסה כתגובה... כתבת קשה, נוקב! הבעת בצורה יוצאת דופן ך התפעלות כאילו אמרת " הנה אני! ואתם אחרים/ שונים כל כך והכל פשוט לכם ולי זה לא פשוט כלל" לא מבינים. כאילו כתבת לא תבינו לעולם כי לא חוויתם! אז נכון שאנחנו לא חווים אותו הדבראבל היי..איש לא חווה אותה חוויה כמו האחר. אין חיה כזו. אפילו שניים שעברו אותו הדבר לא שווים בחוויה הסובייקטיבית היחודית להם. אבל אנחנו כן יכולים לתמוך, לחבק להציע קרבה!(אהבתי את מה שאודי כתב שיש קשר במה שכתבת) זה הזכיר לי שפעם מזמן אמרתי למטפלת איך תעזרי לי שאת לא מבינה כלום???? אני שמנה ואוכלת באטרף במצבים מסויימים ואת רזה טבעי!!! היא הודתה שהיא רזה טבעי ומעולם לא נלחמה באוכל או עשתה דיאטה!!! ואני נלחמת כל יום כל היום במשקל/ באוכל בהתקפי אוכל וכו' יודעת מה אמרה שזה נכון שלא תוכל להבין אבל היא מוכנה לנסות וגם אם לא תבין עד הסוף היא כן יכולה לעזור לי ולתמוך...לא חייבים לחוות ולהבין עד הסוף כדי לעזור. אז כך אומר גם לך! וטוב שאת מנסה אותנו! טוב שאת פותחת תחושות. התקדמות אדירה לניסיון ליצירת קשר/ חברה ושנבין.

13/10/2019 | 08:24 | מאת: סוריקטה

הי אודי, מצטערת, בזמן האחרון לא מצליחה להבין אותך בכלל. רוצה להסיר קצת אחריות ממני, ומישהו ייקח קצת תפקידים. סוריקטה

10/10/2019 | 13:41 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה מאוד, זה נכון, לא מבינים. אפשר אולי לדמיין וכל זה בלתי נתפש. חודש הבא יש לך יום הולדת, אם אני זוכרת נכון, ואולי יש לך יום הולדת כל יום, כי בתוך כל הבלתי נתפש הזה את בוחרת כל יום להיוולד מחדש. מול כל השאר נותרתי בלי מילים. ההודעה שלך למטה חזקה מאוד. כמו ּמכתב תוכחה, קשה. נוקב, תמונת ראי לאזלת היד (המשפחתית? הממסדית?). תמונה. אני חושבת שזה מרגש שהצלחת לתת ביטוי לכל זה. המילים שלך חדות ומיטיבות לתאר ולהסביר. איתך, בהערכה עצומה שירה

13/10/2019 | 08:10 | מאת: סוריקטה

הי שירה, היום יום ראשון, ואני מנסה, ממש במאמצים, לכתוב - זה מרגיש, אולי, כאילו, עוד משהו טרם נולד. להתעורר כל בוקר ולגלות ש - עדיין לא. אני מתעתעת. גם עבור המערכת אני נחשבת בריאה. חזקה. מלאת אנרגיות חיוביות... ניסיתי לשמח - בניתי, לראשונה בחיי, סוכה. לכולם. נראה מה יהיה עם זה. בינתיים נשארתי, כביכול, אדישה לזה. שלך, סוריקטה

10/10/2019 | 02:30 | מאת: לב טוב

שלום חברים, חדש כאן. עוד לא בטוח איך דברים עובדים אבל רוצה לנסות.. בגדול, אתחיל מהסוף, אני לא מוצא את האחת. לא מוצא אותה, למרות שמחפש לא מעט, בכל מיני כיוונים. למרות שמנסה לעבוד על עצמי וללמוד מדברים שהיו פחות טובים ויותר טובים. למרות שבנתונים היבשים, אני לכאורה ממש אחלה, גבוה, נאה לומד לתואר נחשק ומצליח בו, בא ממשפחה טובה וכן, גם אישיות חמודה בסה"כ (מניח שלא מתאימה לכל אחת אבל אני מחפש רק אחת) וכן איש שיח עם עומק ורצון לחיבור.. למרות שמתפלל בערך בכל נשימה שלי שאמצא כבר את האחת שבשבילי ואני בשבילה ונצליח ליצור משהו טוב יחד, לאהוב, לשמוח.. פשוט לא מוצא. עכשיו יש לי עוד כמה חברים רווקים, אבל אני לא רואה אותם עסוקים בזה כל היום, והם אמנם חמודים ומבינים שקשה לי אבל הם חיים בטוב בסה"כ,גם לבד. ואני? אני פשוט לא טיפוס של לבד. אולי זה כי כבר טעמתי אהבה, גדולה. יש לי הרבה טוב בחיים זה נכון ואני מודה על כך.. אבל, אבל הכל אפור. כשאין עם מי לשתף כשקורה משהו מצחיק/עצוב. כשאין את מי לפנק ועם מי להתפנק. כשאתה חוזר בערב לדירה ריקה (וכאן יגיד החבר שלי, 'אני אגיד לך מה הפיתרון-נטפליקס' ואני אתחלחל מהמחשבה שבת זוג היא עוד אמצעי להעביר את הזמן/לבלות אז סדרות יכולות להיות תחליף כביכול), ואין אפילו את מי להזמין לארוחת ערב ספונטנית.. ברור שאני כן מחפש מישהי מסוימת מכל מיני בחינות וזה מצמצם קצת.. וברור שכמו כל אחד יש לי את ה'שריטות' והעקרונות שלי אבל חשבתי שהיה הגיוני שכבר הייתי מוצא מישהי די דומה שמתוך האהבה נדע גם להתגבר על הפערים שיש (כמו שתמיד יש בין שני אנשים..). בסה"כ אני אישיות די נוחה. אז.. אז שמישהי שמתאימה לי כבר תאהב אותי ושאני אוהב אותה ויהיה שמח לכולם! אוף :( ובנתיים מה אני אמור לעשות??

שלום לך, פעמים רבות יש תפיסה שגויה למילה 'אהבה'. מתייחסים להיבט של ההתאהבות הרומנטית כאהבה. אהבה היא קשר ממושך, שמגיע אחרי שלב ההתאהבות (שהוא כשלעצמו רגש מסנוור ולא ממש אמין). נסה להיות פחות פרפקציוניסט בדרישותיך, ואולי תוכל לבסס קשר אמיתי שיש בו אהבה הדדית. (ואם בא לך, קרא את 'האוטופיה הרומנטית' של אוה אילוז...) אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע וליום הכיפורים, שמהווה את אחד החגים המעניינים והחשובים בעיני. שיהיה לכולנו תהליך מועיל ומצמיח. נשוב וניפגש בחמישי, לאחר החג. שמרו על עצמכם, וחתימה טובה, אודי

07/10/2019 | 19:26 | מאת: אביב 22

אני כותבת ומוחקת כמו ילד שלא יכול לעמוד על שתי הרגליים וקופץ מרגל אחת לשנייה היום אפשרתי קירבה אלייה ממש בלי מחיצות בלי גבול בחלקים שקשה לאפשר קירבה ...בעבודה על הכעס שבגוף ...כמה כאב עלה ..כמה שיתוק של הגוף כי אסור אני לא יודעת העור שלי דק כמו שממית ... אודי....הכל מדובר הפחד הכעס השיתוק וכל פעם שהגוף שלי מגיב ככה אני מבינה באיזה עולם חייתי ... לא יודעת מה אני רוצה כאן ומה אני צריכה אולי רק להיות ....להאחז גמר חתימה טובה אומרים לא יודעת מה זה .. מרגישה שהוחתמתי לתמיד בלידתי ...שיהיה טוב שנהייה טובים שנעשה טוב בזה אני מאמינה ולכולם סליחה שלא עונה ולא קוראת לא מסוגלת כרגע כלום ובמבי ....לא יודעת אם זה עדין הבאג הזה והתגובה המעצבנת של דוקטורס או הקושי לחזור ...אוהבת אותך ומחכה לך כאן בשקט

הי אביב, חשוב מאוד שאפשרת, חשוב שניסית. אני מניח שככל שמתאפשרות חוויות קרבה אמיתיות למקומות הרגישים והפגיעים, גם מתחזקת שכבת העור המגן. חתימה טובה, אודי

07/10/2019 | 14:02 | מאת: סוריקטה

... ואני, נראה לי, עושה חשבון נפש כל שנייה, כל השנה. ומתענה וצמה ומסתגפת בדרכי הייחודית כל רגע נתון. הי כולם, אאחל למצוא משהו חדש וקצת שונה. אולי חי. אולי בריא. סוריקטה

07/10/2019 | 19:28 | מאת: שירה2017

מייחלת שתמצאי את הרגעים האלה. איתך שירה

07/10/2019 | 19:47 | מאת: מכל

מאחלת לך להיות הרבה פחות נוקשה עם עצמך. שתלמדי לאהוב את עצמך ולהרגיש טובה וראויה להערכה! כמו שאת אכן ראויה! את עושה דרך נפלאה אגב. רואים! גמר חתימה טובה לכלם וגם לך. מתנצלת אם חלילה פגעתי במי מכן תודה על התמיכה והרגשת השייכות והנראות. מיכל.

הי סוריקטה, מצטרף. אודי

08/10/2019 | 09:07 | מאת: סוריקטה

_

10/10/2019 | 06:19 | מאת: סוריקטה

אתם לא מבינים כמה אנרגיות מושקעות בלהצליח להיות, והסיבה לא ברורה לי בכלל. אתם לא מבינים איך אי אפשר להסתדר במסגרות. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז על זה שאתה נוהג באוטו. ולא, לא הקטע הטכני. כן, בזה, אולי אני יחסית טובה. כי מה זה טכני. בלי קשר. זה לנהוג ולהשתלב בתנועה. זה לשרוד הפתעות. זה לשרוד תגובות תוקפניות. זה להיות במקום שאוכלים אותך בלי מלח.  אתם לא מבינים מה זה להחזיק מפתחות/שלט של אוטו ביד בלי להישרף. אתם לא מבינים מה זה לא להצליח לגדול. אתם לא מבינים מה זה אפילו לא להצליח לפנטז שאתה נוסע לחו"ל, או, בואו נעשה את זה יחסית פשוט יותר - אפילו לטיול בארץ. ופשוט עוד יותר. אפילו ליום, שעות האור, בלי לילה מחוץ לבית. לבד אין צ'אנס. ולבד אפשר לאבד אוריינטציה אפילו במקומות שאנחנו בהם אלפי פעמים. אתם לא מבינים את הקושי העצום לצאת מהבית מהכליאה בסופי השבוע בהם אין תכנון. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז לערוך איזה אירוע שיש בו כמה משתתפים. אתם לא מבינים שאם זה משהו שלא חוזר על עצמו יום יום ושעות ביום הוא מתפרק וצריך להרכיב אותו מחדש מאפס. הוא כבר לא מזוהה יותר. לא נשמר אפילו בחלומות. אתם לא מבינים מה זה בכלל לא להצליח לפנטז על קשר קרוב. שלא לדבר על זוגיות.   אתם לא מבינים מה זה לא להצליח אפילו לפנטז אף לא פעם אחת, על זה שהייתה יכולה להיות לך משפחה. שיהיה לך בבית חדר ילדים. זו לא אופציה. אתם לא מבינים כמה זה שורף לגור בתוך בית ולא זרוק ליד פח ביוב בחוץ. אתם לא מבינים מה זה לישון במיטה ולא על בטון. אתם לא מבינים שבשביל להצליח את זה אני צריכה שלושים מיליון אביזרים, כולל תרופות ובלי שיהיה סיכוי שמישהו יראה אותי, כשהדבר הכי גרוע הוא להסתקרן איך זה נראה מבחוץ ולצלם את זה. אתם לא מבינים מה זה להחזיק מקרר בבית. לא מבינים מה זה למלא את המקרר. אתם לא מבינים מה זה להרשות לעצמך להשתמש במזגן. אתם לא מבינים מה זה להצליח לשבת על הספה בסלון (אני לא מצליחה עדיין). לצפות בטלוויזיה (לא מצליחה עדיין). לבשל לי (לא מצליחה עדיין). לתלות תמונות ולהוסיף קישוטים לבית (לא מצליחה עדיין). אתם לא מבינים שאני לא מצליחה לחזור לנגן, לחזור ליצור (לחזור זה יפה, כי פעם קצת יכולתי). אתם לא מבינים את הבום של ההזדקנות בתאוצה. אתם לא מבינים מה זה להשתמש במוצרי טיפוח (לא מצליחה). אתם לא מבינים שלקנות לי תכשיטים במתנה זה הכי לא. אתם לא מבינים שעכשיו אני מרגישה שדיברתי יותר מידי וראו אותי יותר מידי וזה הזמן לעוף מפה. אתם לא מבינים את המשאלה שלי לחונך. ומחכים מרחוק שאני אצליח לבד. חכו עוד כמה עשרות שנים. חכו. אני מקווה שאסגור תבסטה הרבה לפני. אתם לא מבינים מה זה לא להיות מסוגל להגיב בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. לא לדעת בכלל מה קורה בזמן אמת. אתם לא מבינים מה זה להצליח להגיע לאירוע מבלי לברוח, ולהצליח טיפה להתמוסס רק אחרי כמה שעות, ואז הוא נגמר. וגם זה רק בשנים האחרונות. אתם לא מבינים מה זה להוציא הגה. אתם לא מבינים מה זה אומר כשאני מבקשת עזרה. אתם לא מבינים כלום. אתם לא מבינים שפעולות שנראות לרבים מאיתנו פשוטות הן ממש ממש ממש לא טריביאליות עבורי. עד כדי לא ריאליות. ואני מבקשת הסבר ולא מקבלת, כי בעיניי האחר זה פשוט. אני שומעת בלה בלה בלה. ואני רוצה לדעת מה התהליך. במקרים שהוא די ברור וכולל הענפים של תקלות אפשרויות. שיתנו לי יד ויליכו אותי במדויק, עד כמה שניתן הסתברותית. אתם לא מבינים את זה. כן, כולנו בני אדם וכל זה ובכל אחד יש חלקים וכל זה. אתם לא מבינים. 1. זו השלכה - אלו לא אתם אתם. 2. כתבתי את המילים לפני יומיים. 3. בכוונה שירשרתי לעצמי, ומעדיפה שקט. סוריקטה

10/10/2019 | 12:35 | מאת: ינשוף

כואב ועצוב כל כך ממש קשה לך... אני יודעת יושבת לידך בשקט... ינשופים

10/10/2019 | 16:52 | מאת: אביב 22

סוריקטה ... ועדין רוצים עד מאוד להיות אתך בקושי ולגבי החונך ...יש דרך אחת שאת יכולה לקבל עזרה וזה דרך ביטוח לאומי להוציא נכות את צריכה 40 אחוז נפשי ואז את יכולה לקבל סל שיקום שכולל בן השאר חונכת או חונך .... לא משהו ...לא דרך אבל נראה לי שכדאי זה גם מבטיח קצבת זיקנה גדולה יותר ואני אישית בהחלט חושבת לכיוון כי עוד כמה שקלים לזקנה שאין לי כלום יכול לעזור מקווה שזה עוזר לך ולא מקשה עלייך ...אם כן זרקי לפח אביב

13/10/2019 | 08:13 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, היום יום ראשון, ערב סוכות, שנקרא גם, אאל"ט, פשוט חג. נוקשה וגם גמישה. חלקים כאלה וגם כאלה. אחרת, כנראה, לא היה ניתן להצליח לטפל בי כפי שנעשה עד כה. שלך, סוריקטה

13/10/2019 | 08:13 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, את מאד חמודה. לא מגיע לי. תודה, סוריקטה

13/10/2019 | 08:19 | מאת: סוריקטה

הי אביב, הניסיון שלי לפנות לבריאות הנפש שלח אותי הביתה, מתוך סוג של אני לא חומר מתאים וכאלה. יש לי מחשבות עגומות בעניין הזקנה, כן... הכי קרוב שאני יכולה להעלות על הדעת כ'חונך' הוא שאיזו דמות (כבר יש לי כמה כאלה עם שם ופנים בדמיון, אבל רק שם, וזו גם התקדמות) שתצא איתי לטיול יום אחד באיזה מקום בארץ. היא תנהג ותוביל ליעד ואני אתלווה כמו ילד קטן. סוריקטה

07/10/2019 | 09:30 | מאת: חטוליתוש

יודעת בוודאות שהמון פעמים אני ..עצמי..לא הבנתי דברים שכתבת .. לא בגלל שאת לא היית מובנת בכתיבה שלך ..אלה בגלל חוסר ההבנה שלי..אייך את אומרת..באג שלי דפוק.. רוצה לומר לך בכל הכנות..שהלוואי ונכדתי המיוחדת שגם היא אוטסטית על הספקטרום..תהיה כל כך ברורה..וכל כך עשירה בהבעה בכתיבה שלה..ובהסברים שלה כמוך !! הלוואי ..והלוואי..מייחלת זאת לה..וגם לנו כל בני המשפחה שסביבה..לא יודעת אם ענין הגיל הצעיר שלה משחק כאן תפקיד..היא רק עכשיו בת 6..ולא רואה אצלה שום ניצנים שמראים משהו שמתפתח לכיוון הזה מה דעתך..?? מתי אפשר לדעת אם יפרחו אצלה ניצני הפריחה שלה?? אודי האם אפשר בכלל לחזות את ההתפתחות של אוטיזם על הספקטרום.?? אוהבת אותך חטולית

07/10/2019 | 18:16 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, תודה. חכמה של בדיעבד ומורכבות, כנראה, כל סיפור ייחודי בפני עצמו. עם זאת, מניחה שאם יש דמות טובה במיוחד בסביבה - זה עשוי לעזור. היה ויש לי מטפל כנראה טוב במיוחד. למרות שהרבה דברים התפספסו כי הגעתי מאד מאוחר. גמר חתימה טובה וצום מועיל, שלך, סוריקטה

07/10/2019 | 18:55 | מאת: סוריקטה

מה תוכלי לספר על נכדתך המיוחדת? במגוון תחומים? במה היא חזקה? האם ומה מרתק אותה? סוריקטה

הי חטולית, לגבי שאלתך - הספקטרום הוא רחב מאוד... בגדול, טיפול מתאים וטיפוח מסייעים רבות למצות את הפוטנציאל הקיים גם אצל אנשים 'על הספקטרום'. אודי

06/10/2019 | 15:10 | מאת: מכל

אודי יקר וכלם, היא הייתה אשת הסוד שלי..יכולנו לדבר על הכל. ניסיתי וגם היא לחפש מקורות תמיכה. זה לא צלח. השגנו המון, בעיקר היא אמרה "אומץ" לשתף ולעמוד על שלי, לעמוד מול הוריי. רציתי להשיג גם חברות אמת אבל לא הצלחתי...כל אימת שניסיתי ברחתי כל פעם מחדש. רק ממנה לא ברחתי,נקשרתי. אני תוהה אם עכשיו כשכבר לא תהיה אשת סודותיי ורגשותיי אנא אפנה? האם אנסה שוב למצוא חברת אמת? האם הטיפול עזר לי בכך? כי הייתי בקשר כזה??? יש מחסומים רבים כנראה...שוחחנו על כך. אבל כל פעם מצאתי תרוץ למה לא לשתף חברה. בעיקר כי הן לא נראו לי פנויות או קשובות או אמיתיות...הכל נראה לי ביקורתי או לא אמין. ועדיין. היא כן הוכיחה אמינות וקשיבות. אך בעולם האמיתי הכל אחר. האם באמת הטיפול הוא מעבדה? מקרוקוסמוס של העולם בחוץ? אני זקוקה למישהו שמבחוץ ידרבן אותי ויאמר לי שאני אמיצה אולי??? היא נתנה לי ביטחון של אומץ ואפילו שכמעט התקרבתי לחברה כך זה לא צלח....אין לי חברות. עדיין. כלן חברות ב"כאילו" בסתם שלום שלום. חיוכים וכו. המון כאלו ואף לא אחת אמיתית. האם הפרידה תאפשר לי למצוא אחת כזו? האם הפרידה תגרום לי להתלות? כי גם זה מפחיד אותי שלא יקרה....שפתאום אני אצטרך ואזדקק למשהו גדול. פחדים. עכשיו אני יודעת שאני יכולה לבד להתגבר על הכל. יש לי אותי!!!! אבל האם אוכל להתגבר גם יחד עם מישהיא אחרת מלבדי??? והאם הטיפול דווקא הנציח את אשת הסוד הבלעדית? זה ייתן לי אפשרות לצמוח??? המון תהיות בקשר לכך.... התעמתתי עם הוריי...התעמתתי עם הפגיעה ועמדתי מול למרות ההכחשות.. אני בטוחה בעצמי. ויכולה לבד. אבל זה נשמע שאשאר בבדידות תהומית....זה גורם לי לעצב. גמר חתימה טובה. שלך, שלכן, מיכל

07/10/2019 | 08:55 | מאת: אביב 22

הבדידות הזאת הלבד ... מטפלת היא לא חברה את זה את יודעת ... הבדידות הזאת זה משהו שלהרגשתי תמיד יהיה ...בזמן הפגיעה היינו שם לבד ..במקום הזה בשבר הזה שהנפש שלנו מתה בו לא היה אף אחד ...השבר הזה שם בלב .. צריך ללמוד לעקוף אותו וללמוד לחיות איתו יחד ...ומשם לצמוח ולגדול ...לאפשר וכן זה קשה לא לחפש ישר את חברת הנפש ...סתם להיות עם אנשים אבל להיות ...ואז לאט לאט לתת אמון ולהתקרב ... אנחנו כאן אתך

07/10/2019 | 09:19 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי הכל תלוי רק בך..בדרך שתבחרי .. יתכן ויקח זמן ליצור קשר חדש אמיתי.. אבל שווה לנסות ..אין לך מה להפסיד חטולית

07/10/2019 | 14:04 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, ממש מאמינה עבורך שכן, זה אפשרי. בהבדל - קשר יותר סימטרי, אני מניחה. גמר חתימה טובה, סוריקטה

07/10/2019 | 19:31 | מאת: שירה2017

מיכל יקרה, מבינה את המשאלה ואת המקום הטיפולי שבו אנחנו שם על כל ההיבטים. גם אני הודפת ובודדה וחשה לא מובנת. מקיימת קשרים מינימליסטיים ותמיד דרוכה ופוחדת להפגע. מאחלת חל שתמצאי את המקומות הנכונים עבורך. חתימה טובה שירה

הי מיכל, אם זה הצליח בטיפול - קחי את הידיעה הוודאית שזה אפשרי. גם מחוץ לטיפול. אין לי ספק. אודי

06/10/2019 | 14:47 | מאת: מכל

קראתי אותך. גם למטה... מאמינה בך וכולנו לא תמיד מובנים. הכי חשוב שאנחנו איתך, מנסים יחד. וגם אם אנחנו לא מובנים לך או כפל משמעויות או שאודי לא מובן. תמיד אפשר לבקש הבהרה...ואנחנו מוכנים לנסות ולהסביר. יודעת משהו, גם לאחרים לא הכל מובן וזה בסדר. זה אומר שאנחנו אנושיים. בנוסף החלק של התמימות..וואו..יש פה נראה לי לרוב הכותבות אם לא לכולנו...האמון כמה דובר עליו...זה קשור! מאוד קשור. האי אמון או האמון המוחלט זה חלק מאוד נכבד בעולמי. מאמינה שהתמימות/ילדותיות שבי הובילה אותי לכל מה שקרה לי.... מאמינה שהכותבות כאן מאוד קרובות לזה ולכן את ממש לא אאוטסיידרית! יש המון מכנה משותף לכולנו. והקטע של ההבנה.. וואו מליון פעם לא הבנתי את המטפלת והיא לא אותי. אבל התגברנו על הפערים ונסחנו מחדש. ;) איתך.

07/10/2019 | 13:51 | מאת: סוריקטה

היי מיכל, רק עכשיו מגיעה ויכולה להגיב - לפעמים מרגישה,שיש משהו מאד בסיסי מובנה שפחות מבינים. השבוע צפיתי ביו טיוב בקטע מ'יש לי שאלה' על אוטיזם. ואליהם, רובם, המתקשרים שבהם, איש בדרכו, הצלחתי להתחבר, למצוא דברים משותפים מתוך הבנה עמוקה. מה קרה פה בקבוצה ששיבש עבורי ברמות, או מה קרה איתי ולמה עכשיו (שזה כבר לפני יותר משנה...)? סוריקטה

06/10/2019 | 12:39 | מאת: אביב 22

את יודעת יקרה כמעט הלכתי אחרייך לכתוב לך שם למטה ...ובוחרת שלא כי מגיע לך להיות למעלה . אני יודעת שזה לא רק מול מילים שלי כבר הבנתי את זה ... וזה עצוב שהבאג הזה מוחק רק מילים טובות ויש המון המון כאלה כאן ... אבל יכולה לדבר רק בשמי , ואת לא אתגר את אישה יקרה ואהובה כאן למרות שקשה לך כרגע להבין בעיקר שאת מאפשרת לנזקי העבר לצבוע את כל עולמך ... אתך באמת אביב

07/10/2019 | 13:58 | מאת: סוריקטה

הי אביב, המילה אתגר נאמרה כאן בהקשר אליי (בעניין אחר, אמנם), ובכל זאת נראה לי שהיא מתאימה להרגשתי כרגע. 'לצבוע את עולמי בנזקי העבר' משפט יפיפה, ואני כל כך יודעת ומכירה. אבל למה. למה עכשיו ובעוצמות האלה? ולמה כל הטוב שאני עושה בכלל לא נותן אותותיו על כף המאזניים? גמר חתימה טובה, סוריקטה

07/10/2019 | 19:28 | מאת: אביב 22

תקשיבי לשיר מושלמת של רמי קליישטן וקרן פלס אתמול רציתי לשים לך אותו ... ואני יודעת שאין כזה דבר מושלמת ובכל זאת כל כך מתאים לך אביב

06/10/2019 | 10:19 | מאת: ינשוף

שבוע שעבר היתה רגע של חיבור ושל קבלה היתה קבלה של החלקים הם אני והסיפורים שמספרים הם שלי.... היתה הקלה והיה שקט בפנים. כעבור זמן קצר השקט הזה הפך לכאב בלתי נסבל ולמצוקה נוראית. עכשיו אינני מסוגלת להמשיך.... שום דבר לא מרגיע, רק ניתוק, אבל רק חלקי כי אני צריכה לחזור להיות נוכחת ואז אני נזכרת ואז אני רוצה למות....אני לא יכולה לשאת את הכאב....

07/10/2019 | 07:19 | מאת: אביב 22

את יודעת מה אודי אומר על זה שהכאב הוא חלק מלחיות ....כן זה קשה לשמוע ולהבין ולהכיל .. אבל את בדרך הנכונה בדרך לחיות ולא לשרוד את יודעת כמה ירקתי דם וכמה כאב היה ועדין יש ובכל זאת לפני שנים הרגשתי שאני שורדת ולא יותר היום אני מרגישה חיה אני מרגישה דברים ולא רק החלקים מרגישים . אתך בדרך שלך לא פשוט וגם אף אחד לא יכול לקחת את הכאב ... אם תתני לכאב מילים וצבע וצורה יהיה לך יותר קל 💜💛💚 אוהבת המונים ומקווה שברורה לא ממש ברורה לעצמי כרגע

07/10/2019 | 09:41 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי חכמות ובעלות ידע רב ממני כבר אמרו בעבר ועדיין אומרות את דברן.. את חזקה יותר ממה שאת מאמינה על עצמך.. התהליך לא פשוט בכלל..אבל ממה שלמדתי..אין קיצורי דרך.. מרגיש לי ..שככל שהזמן עובר את בכל זאת מתקדמת צעד אחד קטן בכל פעם מחדש.. אולי אני טועה..והכאב הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך כולו..בעצמו.. כשכואב..אמרה לי המטפלת שלי..זה אומר שאת מעבדת את הדברים ונותנת להם מקום גם אם אחרי זה בא לך לברוח..להתחבא..או אפילו להכחיש.. מחזקת אותך בחיבוק אחד גדול עד אליך אוהבת אותך חטולית

07/10/2019 | 13:52 | מאת: סוריקטה

הי ינשוף, רק לומר שאני עדיין במקום השורד ומאד מבינה אותך. כך נראה לי. מאד. גמר חתימה טובה, סוריקטה

07/10/2019 | 17:42 | מאת: מכל

כואב להרגיש.. מובן. אך מצטקפת לחטולית. גם המטפלת שלי אמרה כך. סימן שיש "עבודה" זה מראה על התקדמות.... קשה רק " לשרוד" מקווה שיהיה מעבר לזה והכאב הוא סימן שאת חווה דברים ומשילה הגנות...יש מחיר להסרת ההגנות אבל זה מתאזן אחר כך. איתך.

07/10/2019 | 20:27 | מאת: ינשוף

תודה לכן.... אביב , חתוליטוש וסוריקיטה יקרות במצב לא טוב...

הי ינשוף, זה קשה, אבל זו נשמעת לי הדרך הנכונה. רגעי חיבור, הכאב עולה וחוזר הניתוק (שבא להגן מהכאב). רגעי החיבור הם קשים ןכואבים, אך טובים. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

03/10/2019 | 21:12 | מאת: סוריקטה

איכס... סוריקטה.... בעעעע אודי הי, כתבת בתגובה להודעה שפתחתי - "למה לעזוב את זה? למה לא לנסות ולהיות מובנת? שיבינו? שתביני?" אודי, כמה מילים כתבתי כאן, כמה זמן, כמה פעמים אמרו לי שאיני מובנת (מי שהעז). בהתחלה עוד יותר ולאורך כל הזמן. כמה כתבתי, וכנראה היה בתוך כל זה קול שלא נשמע (כל/קול). לא יודעת מהו, איפה הוא, או להסביר אותו. העזרה שאני מבקשת ואולי אינה מוגדרת, וגם אין אוביקט ברור אליו היא מופנית, היא אולי למצוא אותו. את הקול. הוא נמק. זכרו שאני על הספקטרום האוטיסטי. אנא, רחמנות. אולי ההגדרה בפני עצמה תעזור. לילה טוב, סוריקטה

03/10/2019 | 22:17 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה לי, גם באין מילים, רק להגיד לך שאת מובנת לי ונוגעת. שלך שירה

03/10/2019 | 22:22 | מאת: אביב 22

דאגתי לך תודה שניכנסת הוקל לי קצת ....הייתי רוצה באמת לחבק אותך אל ליבי קראתי כל כך הרבה דברים שכתבת עכשיו ואז מחפשת את הדרך להגיע אלייך את בסדר לאט לאט נמצא את הדרך אלייך ואת אליינו ח ליבי אל תוותרי .. ❤💙

03/10/2019 | 23:00 | מאת: אביב 22

שכתבת בעבר על ההגדרה של הרצף האוטיסטי ..זה עזר לי להבין את הקושי שלך לגבי כפל משמעויות במילים ... גם לגבי המילה שהשתמשתי בה כדי לתאר את התרגיל שניסיתי עם עצמי ....המילה הזו שכל כך הקשתה עלייך -הניסוי הכוונה שלי לא הייתה לניסוי כמו מעבדה וכאלה הכוונה שלי הייתה לתרגיל שאני מנסה עם עצמי .... אולי זה יעזור למצוא את הקול שעבד לך ..והקולות שנשמעים בזמן האחרון הם יפים לא פחות הם אמיתיים והם חלק מהמכלול המדהים שאת ... חיבוק אביב

הי סוריקטה, נמצא אותו, נחיה אותו. אנחנו כאן. אודי

04/10/2019 | 07:26 | מאת: סוריקטה

זה באמת אתגר. לגעת בי ושאאמין לכם. ולא לוותר. סוריקטה mp

04/10/2019 | 08:36 | מאת: סוריקטה

היו הרבה דברים שנפלו ב'כפל משמעות' ולאו דווקא שלך, אביב. ולאו דווקא ה'ניסוי'. יותר מילים של אודי שהפסקתי להבין. אני חושבת. אבל זה הרבה מעבר לעניין של המשמעויות. חרדות אחרות ברמות קיצון שמשבשות לי. נמחק לי. ולא באג טכני. סוריקטה

03/10/2019 | 21:08 | מאת: שירה2017

אחרי כל הבאגים וההודעות שכתבתי והתשובות שהשבתי שוב ושוב ונמחקו והנסיונות לשחזר מה רציתי לומר התייאשתי והלכתי. ומילות הפרידה החמות שלך אודי והמילה געגוע שלרגע הפתיעה ואולי אף ריגשה, הרגשתי שאינן מיועדות אלי. שוב נאלמתי ונגמרו המילים. מכל העצים וכל הדברים החשובים שנאמרו ואי אפשר היה להמשיך עד מיצוי כאילו כל פעם נגדעו הענפים. שולחת לכולכן ברכת שנה טובה, שתהא השנה טובה אליכן, שנת מפנה, שנה קלה יותר שתאפשר צמיחה. וגם לך אודי, שנה טובה ומאושרת, מלאה בעשייה מספקת, בריאות והנאה. שלכם שירה

03/10/2019 | 22:26 | מאת: אביב 22

שמחה שבאת כותבת מהר אולי עוד אודי יעלה את זה היום בפורום אתם ואנחנו דוקטורס כתבו מייל וביקשו לצלם את הבאג ולשלוח אליהם ....הם לא מאמינים שיש באגים וכן אודי כאן אני מצטרפת לסוריקטה נדרשת כאן העזרה שלך ...כי כשלא מאמינים לנו זה ממש מטלטל ושירה מתוקה ברור שהכל מכוון גם אלייך ... את חסרה כאן ....בואי ושנה טובה ונפלאה גם לך

הי שירה, אם היו מלים שנגעו ורגשו - אז כנראה שגם את היית בין הנמענים :-) שנה טובה גם לך, אודי

04/10/2019 | 07:56 | מאת: סוריקטה

הי שירה, סוריקטה כנראה מגיעה לכאן הכי לא בספונטניות ולא יכולה להתחרות עם זה. הפורום ואני לא מסונכרנים בשעות וזה לא עוזר לי. ראיתי שאודי רשם געגוע. אני לא מבינה. לא יודעת מה זה אומר עליי שלא ננגעתי. גם אני ראיתי את עצמי בחוץ. מודרת. לא חלק. אני, למשל, לא יודעת לשקר ולא לתחמן וכד'. אז דוקטורס - לא, אנחנו דוברי אמת. בכל אופן, אין לי מושג איך לפעמים אנשים קולטים מהרגעים הראשונים את המהימנות והאמינות שלי. אבל לפעמים יש כאלה שירכבו על התמימות שלי והיותי החולייה החלשה. אבל מה, כן פינטזתי (לא הייתי יכולה לבצע, זה דבר אחר) לפברק צילום מסך של הבאג פה, בפוטושופ. כי עצבנו אותי שלא האמינו וגם הקור בתשובות. לא איחלתי שנה טובה כי זו לא האמת שלי בשלב זה. מניחה שיש מי שכועס. לא יודעת למה רשמתי את זה כאן. כמה פעמים רשמתי 'לא'... סוריקטה

06/10/2019 | 10:28 | מאת: שירה2017

המילה נגעה כי לא ידעתי שאפשר, כי המטפל שלי אף פעם לא השתמש במילה הזו, ולכן ריגש אותי שאיש טיפול יכול לומר את המילה הזו. ובכל זאת לא הרגשתי שאני מן הנמענות למרות שניסיתי.

02/10/2019 | 15:26 | מאת: מכל

אודי וכולם, הבטחתי ולכן אשתף. מעניין שאין לי צורך מיוחד לשתף בפרידה עצמה. יותר ברגש שלי היום אבל אשתף אתכם בכך בכל זאת. אז. נתתי לה את המתנה וחייכתי כשהיא הגישה לי בדיוק את אותה המתנה רק בלי חריטת שמי. היא העניקה לי מחברת מיוחדת (כי אני כותבת הרבה) עם מילים מתאימות לי ;). כתבתי לה מילים כל יום קצת עד הפרידה וגם שירים והענקתי לה אותן. גם היא נתנה לי מילות סיכום וחיזוק. אמרתי לה שהיא תחסר לי שאני אוהבת אותה ואתגעגע. היא אמרה שהיא אוהבת אותי, היא מאמינה בי, בקשרים.... אבל היה חסר לי מה שלא נאמר, ופה מגיעים הרגשות שלי. היא לא אמרה שתתגעגע :( והנה פה אודי אמר את זה במפורש!!! ואני כל כך הופתעתי שכתבת את זה אודי! באמת ???? להתגעגע לפורום? אלינו?? אתה יודע, כשאמרתי לה שאני אוהבת אותה היא בקלות אמרה " גם אני אוהבת אותך" וזה ריגש אותי ואפילו דמעתי יחד איתה!!! אבל כשאמרתי שאתגעגע אליה היא לא הגיבה.. ולא פעם אחת, בכמה פגישות הפרידה אמרתי את זה והיא לא. מה שכן אמרה שזה באמת עצוב כשאמרתי שעצוב הפרידה... היא אמיתית!אני היום מאמינה לה כבר כשהיא אומרת לי דברים. פעם לא האמנתי לה.. והנה כשנשמט הגעגוע. אולי זה מראה שלא היה לה כל כך טוב איתי...אמרת שמתגעגעים למשהו טוב.. ופתאום אני מתחילה להרגיש שאולי היא פשוט תשכח אותי מהר ומיד יכנס מישהוא אחר במקומי כי יש המון שמחכים לה.. והיא כל כך עסוקה!!!!!! אני מתנחמת בכך כרגע שיש חגים ובמילא היה קשה למצוא זמן לפגישה בין. ולא היינו נפגשות בתקופה הזאת...האם זה אומר שעשיתי טעות כשנפרדנו??? אני לא חושבת כך אבל פתאום הקשר הזה שהיא אומרת שהוא מעבר לזמן...( קנתה לי ספר כזה פעם) משהו בסגנון הנסיך הקטן או גונתן לוינגסטון השחף. לא יודעת מבולבלת קצת...צריכה לתת זמן לפרידה. והחג היה עליי..בישולים, אירוח שהוא בכלל בבית של חמותי שנפלה ערב חג והייתה מנוטרלת וזקוקה לעזרה. הכל הבאתי וארחתי ועייפות נפלה עליי יחד עם עצב. היא הייתה אומרת לתת לזה זמן, שהכל חולף. . ..מה שנשאר לי זה לחשוב מה הייתה אומרת לי..והזכרונות הטובים. אולי. מתגעגעת אליה. חבל שהיא לא. אבל טוב שהיא לימדה אותי לאהוב את עצמי יותר..ואני מאמינה שהיא כן אוהבת אותי בדרכה שלה. ...אודי, קשה לי,אף פעם לאהיה לי קשה עם פרידות כי פשוט מחקתי אנשים מחיי, וכשנפטר מישהוא קרוב לא בכיתי בכלל..המשכתי..כאילו מעין מחסום אולי. כמו היה נגמר הלאה...ופה כאילו שהיה הכרח להקשר כל כך ואז להפרד...קשה. לא בטוחה אם היה עדיף לא להקשר מלכתחילה. אבל אז לא היו תוצאות לטיפול כל כך משמעותיות....מבלבל. להקשר במחיר של פרידה?? קשה.

02/10/2019 | 20:45 | מאת: אביב 22

מיכלי הכותרת שלך הזכירה לי את המילים האלו .... "ואם נותרת והבדידות חובקת ואת פוסעת בכרמים לאט, את תחכי על כן כל כך בשקט נפרדנו וחייכנו במבט" בפרידה יש כל כך הרבה רגשות תשהי איתם אל תמהרי את לא לבד היא אתך בלבך היא תמיד תהייה שם זה געגוע . שבוע שעבר יצאתי מפגישה כולי מפורקת מה שאסף אותי היו מילים של המטפלת הקודמת שעברו לי בראש (מעבר לתמיכה שקיבלתי מהמטפלת הנוכחית ) אז זה שם תמיד .. גם היא תתגעגע אלייך אבל בדרך אחרת ,היא תזכר בך בכל מיני דברים היא תחשוב עלייך על הדרך שאת עשית על הדרך המקצועית שלה על המסע המשותף שלכן . הפגישות הן עבורך הפרידה הייתה והתמקדה בך ...את המחשבות /רגשות /קשיים געגועים שלה היא תשתף בהדרכות לא אתך וזה בסדר .אתן לא חברות היא עדין המטפלת שלך. היא לא תשלח לך סמס גם אם ממש תירצה לדעת לשלומך היא תחכה בשקט עד שתיצרי קשר אם בכלל... אין סימטריות בקשר הטיפולי ואין סימטריות בפרידה .... מה שחשוב תזכרי שהיא הייתה ועדין דמות טיפולית אוהבת שאכפת לה ממך ... זה הזמן והמקום לתת לכל הרגשות לצאת ולקבל מקום .....גם לכעס והתסכול והעצב והכאב ....לצד הפחד מלצעוד לבד (את יכולה )והרצון להשאר חשובה עבורה ... אתך כאן ...אביב

02/10/2019 | 21:13 | מאת: מכל

תודה אביב יקרה, את כל כך צודקת. אין סמטריה בטיפול בעניין הזה.. היא לא צריכה לעבד את הרגשות שלה איתי ומעולם לא תצור קשר כי זה צורך שלי.... כל הרגשות שעולים חדשים לי כל כך. קשה לי פתאום ולמרות שלהפרד היה רצוני שהיא כבדה...קשר היה לב ליבו של הטיפול ועדיין מסובך לי. האם כדאי היה להקשר ולאהוב ובכל זאת להפרד?? עדיין בדילמה הזו...

03/10/2019 | 08:27 | מאת: אביב 22

מה את חושבת היה כדאי ? האם הכאב הזה העכשוי של פרידה היה שווה את המתנת שהקשר הביא איתו ??

הי מיכל, נראה לך שהיא שוכחת אותך? שהיא לא תתגעגע? אין מצב... אודי

02/10/2019 | 12:01 | מאת: אביב 22

אודי ברוך שובך ציפור(ה) נחמדת .....מקווה שהיה טוב ומועיל . ולכולם ...אני כל כך התרגשתי שהייתי חייבת לעצור הכל ולהביא לכאן .. https://youtu.be/sCJh9YcrL3k זה נכתב עבוריינו ממש .... שיהיה המשך שבוע קל וטוב

02/10/2019 | 15:01 | מאת: מכל

מצטרפת אביבוש...בדיוק השמיעו היום את השיר הזה ברדיו וכן די מתאים. ברוך השב אודי. מקווה שנהנת בחג.

הי אביב, ברוכה וברוכים הנמצאים! היה נהדר, ויופי של שיר. אודי

25/09/2019 | 01:15 | מאת: Brother

שלום אני מנסה לצמצמם בפחמימות רעות ובראשם סוכר. במטרה להרזות, לישון פחות (נחנק במהלך השינה) ולשפר את המצב הבריאותי הכללי הכולל שומנים בדם. מה מפריע לי לצרוך פחות- - התקפי עצבים - באים בעקבות ירידה בכמות המתוקים ופחמימות. חושב להתמודד עם ואבן מרופא משפחה וספורט. - ברגע שאני מרגיש רע כתוצאה מהגמילה כפי הנראה או סתם החוסר בהנאה ממתוק זה מפריע לי ללמוד, שזה עיסוקי העיקרי ומאוד חשוב לי. אני גם צריך כמות מסויימת של פחמימות עם ערך גליקמי נמוך בלי סוכר שהמוח יוכל לתפקד, בלי קשר למתוקים. מה גורם לי לצרוך יותר- צריכה עודפת של פחמימות וסוכרים שמובילה לעלייה משמעותית במשקל באה בתקופת לחץ, למשל בתקופת בחינות באוניברסיטה. פה חשבתי על להוריד את קצב הלימודים לפרוס אותו על פני יותר זמן ולנסות לעשות דברים נוספים שיגרמו להנאה , התנתקתי מהרבה אנשים בעקבות מחויבויות אחרות ויהיה קשה לחזור לקשרים איתם או עם אחרים או חדשים עקב אותם מחויבויות. אני חושב שצריך יותר לשבור שיגרה ולעשות דברים כיפיים ומהנים עבור עצמי, לא בטוח מה לעשות בדיוק. בנוסף אני רוצה לרדת בכמויות בהדרגה וזה עדיין לא הצליח לאורך זמן נסיונות העבר. מה דעתך? האם יש רעיונות נוספים? אני מעדיף בשלב זה לא לפנות לאיש בריאות הנפש. מקסימום אלך שוב לדיאטנית. תודה רבה ושנה טובה,

שלום ברדר, דיאטנית נשמע בהחלט כיוון טוב. בנוסף - הייתי ממליץ לשלב פעילות גופנית (מסייע גם לפעילות הקוגניטיבית וגם לצריכת האנרגיה). אפשרות נוספת (המצריכה פניה לאיש מקצוע) היא להיעזר במהפנט המתמחה בעבודה עם שמירת משקל. בהצלחה, אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים לחופשה קצרה. אאחל לכולן ולכולם שנה טובה, מצמיחה, מאפשרת גדילה והתפתחות. אתגעגע אליכן ואשוב ביום רביעי לאחר החג. שמרו על עצמכם, אודי

23/09/2019 | 17:59 | מאת: חטוליתוש

כולן/ם יקרים וכולם אהובות/ים לברך את כולם השנה ממש לא פשוט לי...בא בדיוק לאחר יום השנה ה..8 ..לפטירת אבי.. ורוצה לומר שמרוב שמותשת כמעט ואין לי מילים חכמות ויפות ואז הכל נשמע ..מוכר..עייף..משומש..ולא בא לי.. אז ..שנה קלה שנה מעושרת..כי הטיפולים עולים הון..אז לפחות שיהיה מאיפה לממן שנה שבה השמש תאיר לא רק את הבוקר אלה גם תחייך את החיים באור רך ומלטף שנה מאחדת את כל הלבבות לכולן שנה שהשיתוף בכל עשיה תהיה סיבה טובה לקום כל יום מחדש בשמחה ואודי..אתה נוסע .. אמר הגר"ח הגאון חיים קניאבסקי.. שר התורה ..ואני מצטטת " לכו..סעו..לחייים ולשלום..וחיזרו לחיים ולשלום.. ", וזה כמובן מכוון לכל מי שנוסעת..או רק הולכת לביקור..לכל מקום שיוצאים מהבית לשם.. בהמון אהבה חטולית

הי חטולית, שנה טובה! אסע וכמובן שאחזור. אודי

23/09/2019 | 17:04 | מאת: אביב 22

אודי אני במצב ממש לא טוב גרוע אפילו פגישות שלמות בזמן האחרון אני לא נמצאת ויוצאת ממנה במצב מפורק שבועט אותה ישר ...כמובן שחוזרת הייתי שם בטיפול הקודם הכל מדובר ובכל זאת ...אולי זה כמו ההודעה הזו שלך של החופש אולי אני מחכה שהיא תעיף אותי ...... אני עוברת המון דברים שאמורים להיות שמחים והנשמה שלי מתה... ואודי ...... כואב הבור הזה שבוחרת לא לתת לו מילים ... .כל כך כואבבבב

הי אביב, לאט לאט. את אמיצה. תני מלים לקווי המתאר של הבור. אחר כך אפשר להחליט איך וכמה ובאיזה קצב נכנסים. אודי

22/09/2019 | 22:24 | מאת: ינשוף

שנה טובה אודי תודה רבה שאתה כאן ונותן עוגן לאחז בו. תודה על המילים והתובנות.. מאחלת לך שנה מלאה בכל טוב לבנות היקרות- חברות כמו אחיות מאחלת לכן שנה טובה... שנה של ריפוי, שנה של בריאות הגוף ובריאות הנפש תודה שאתן כאן. ינשופים

23/09/2019 | 12:09 | מאת: אביב 22

שנה טובה שנה של בריאות הגוף והנפש שנה של תהליכים וצמיחה אוהבת המון

23/09/2019 | 16:56 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה שלי תודה על כל הברכות הנפלאות שלך מי יתן ותהני גם את מאותן ברכות שבאות מתוך ה💞 שתהעה לך שנה שתראי את עצמך כמו שאת מייחלת לעצמך אוהבת אותך חטולית

הי ינשוף, תודה, ושנה נהדרת גם לך! אודי

22/09/2019 | 19:28 | מאת: סוריקטה

הי במבי, והי אודי וכל המציצים - מצטערת על ריבוי ההודעות. בעיקר על שהן יצאו פסיכיות וייתכן שעשיתי פה רושם מה זה לא שפוי. במבי - ראיתי שניסית לפנות בבקשה לסיוע מול דוקטורס, וענו לך משהו בסגנון שאני מניחה שתפסת כהדהוד של 'נדמה לך, נדמה לך, נדמה לך'. גם אני פניתי בשעתו, כי *באמת* הייתה לי בעייה טכנית שנמשכה חודשים ארוכים ואמרו לי שלא מצאו בעייה. באמת הייתה בעייה טכנית. באמת הייתה. צוות דוקטורס - במבי לא ממציאה. יש עניין של 20 תווים, וכאן אפשר להוסיף רווחים עד לעשרים תווים וסגרנו את הפינה. אבל לא רק. אני חושבת שאולי (זו רק השערה) אם מתמהמים בשהייה בעמוד, נוצר הקטע הזה עם ה 70 תווים שאין ממנו מוצא גם אם נוסיף הרבה מעבר לשבעים תווים, אלא רענון בלבד. רשום 70, לא 20. באמת 70. 70. שבעים. גם אצלי. ואיני מכירה את במבי ואין לנו שום קשר למעבר למה שרואים כאן. לא ירדנו לאי שפיות עד כדי כך. אודי, בבקשה עזור לבמבי. ואם כבר - מהפורום הזה איני מקבלת בכלל התראות למייל (שכבר איני נכנסת אליו מאז). הבנתי שאנחנו אמורים לקבל. וגם אמרת, אודי, שהבטיחו לנו עצים עם ענפים. זה ממשיך את מה שרשמתי קודם. לפחות אם לא הולך, או שלא עובדים בכיוון - אז שנדע. גם לא זו תשובה. אבל תשובה. אנחנו מראות פה צדדים קיצוניים אצלנו, אני, לפחות בחיים האמיתיים פשוט שותקת לחלוטין. או שזה מפסיק לעניין אותי או נשכח. גם עכשיו אני שותקת ורק המקלדת משמיעה רעשים. אלו מחשבות. סוריקטה

23/09/2019 | 14:10 | מאת: אביב 22

סוריקטה תודה על העץ הזה מאוד שפוי וברור..ובכלל את מחמירה עם עצמך יותר מידי . בכל מקרה במבי הצטרפתי שם ולדעתי כולנו צריכות להצטרף לבקשה שלך ...כי לכולנו יש את הבאג הנבזי הזה ..... את בהחלט לא ממציאה זאת האמת העגומה מאז השדרוג הזה.

הי סוריקטה, מצטרף לאביב בזה שאת מחמירה מדי עם עצמך... את יודעת, בדרך כלל את היית המומחית לעניינים הטכניים. זה שאת מבקשת מני ממשיך אולי את קו ההעזרות ששרטטת. אנסה לטפל בזה מול דוקטורס כשאחזור מהחופשה. אודי

22/09/2019 | 17:09 | מאת: סוריקטה

הי, חשבתי לא לכתוב יותר, לכעוס, להתבייש, אבל חזרתי. יודעים מה? כל השנים האלה. זה לא שלא התפרקתי, ומאד, אבל השתדלתי להביא את עצמי, כך נדמה לי, ואולי אני טועה, בעיקר אחרי שאיכשהו עשיתי איזו עבודה. הרבה מאד עבודה. לאחרונה אתם מקבלים אותי במכוערת. פחות משקיעה, אולי. פחות משתדלת. ואולי זה סוג של שחרור. ואולי גם ההיפך. נוקשות. לא יודעת מה עוד לומר לגבי זה. סוריקטה

23/09/2019 | 06:28 | מאת: אביב 22

סוריקטה שלנו בעיני את לא מכוערת את יפה ... ואני כל כך שמחה שאת באה ככה כמו שאת אפילו הייתי שמחה אם היית מאפשרת לעצמך גם להרגיש את הכאב הכעס -תהליך את בסדר את פשוט בסדר

23/09/2019 | 17:03 | מאת: חטוליתוש

תהי תמיד רק מה שאת כי מה שאנחנו מקבלות כאן ממך רחוק מאוד מלהיות מכוערת.. הכי אוהבת אותך כמו שאת !! מקסימה שאת חטולית

הי סוריקטה, זה נשמע סוג של שחרור. אני משער שאת חוששת אולי מההרס שייתכן והוא עלול להביא אתו, אבל יש ששחרור פשוט טוב ומשחרר ולמרבה ההפתעה לא הורס כמו שחששנו. אודי