פורום פסיכולוגיה קלינית

אני רואה! ובטח שיש גם טוב..... מה שכן, יש לי חמלה כלפי הוריי, הרבה חמלה...כשצריך אני עוזרת, אני אהיה שם בשבילם..משהו שלא היה אגב בעבר, לא חמלתי, כעסתי והרבה..אני כבר לא שם! אבל..עדיין חסר ה"קשר" החזק,שיש בין הורה לילד...קשה לי להסביר. בטיפול עברתי דרך, ולכן היום אני בעמדה שונה ובכל זאת זה מורכב. ו...המטפלת מבינה כי היא גם מכירה את כל ה"סיפור"... מתלבטת אם שוב לחזור אליה לתקופה....נראה. בינתיים התפנה לה היום אז נפגשנו שוב וזה לא נגמר כי פתחתי שוב..וגם זה לא מסודר. היא תודיע לי אם יתפנה לה זמן לפגישה נוספת...

אלוקים נתן לנו את הזמן הזה שאמא גוססת לעכל ולהתחיל להתאבל אני לא כל כך מחוברת אני מרגישה שגם אני גוססת... ואותותו יהיה תורי להקבר הרבה לבד הרבה מחשבות אחים שלי שולחים תמונות של אמא כל פעם שמבקרים אצלה.. רואה אותה יותר ויותר נעלמת וגם אני נעלמת חשבתי שתמות בשבת אבל לא תוהה אם היא סובלת.. הרי כבר 4 ימים לא שותה ולא אוכלת ולא מקבלת נוזלים וגם לא תרופות. לפעמים אני חושבת שהייתי רוצה למות יחד איתה... אנחנו לבד בעולם אימא תמיד היתה התקווה אחרונה שלא נהיה לבד.. שתבוא להציל ועכשיו אין הצלה מנסה לדמיין בשביל הקטנים את אמא בשמיים שומרת עלינו אבל הם רוצים אותה במציאות. בגוף. אמא אמיתית. אני לא יודעת מה יהיה כאשר היא תמות- נגמרו לי המילים

ימים סמיכים אויר דחוס של עונות מעבר אבק ואבקנים ושוב גשם אין סדר פריחה משוגעת הרקפות מתחילות להירדם קמלות לתוך עצמן חוזרות לאדמה במחזוריות מפליאה כמו שרק הטבע יודע שיגרה שחוזרת אט אט או מהר מדי הזמן ממשיך לחרוט סימנים אני קפואה כל כך בסדר בחוץ אבל כל כך לא בפנים רעש גדול שברי אני חוסר כיוון או יכולת להחזיק את הכל הרבה שאלות ימים לא פשוטים של זיכרון וקיץ בפתח עוד שנה ופער שהולך וגדל

אתמול כשנכנסתי למיטה לישון, ראיתי פוסט בפייסבוק שטלטל אותי ממש. כאילו שמו לי מול הפרצוף משו, ממש קרוב אליי, בלי יכולת להתרחק או לא להיכנס לחוויה הזו, מבלי שבחרתי בה. אני חושבת שאף פעם לא הגבתי בכאלו תחושות. בין רגע ירדו לי דמעות, שהייתי ככ מופתעת מעצמי שככה אני מגיבה עוד לפני שבכלל הצלחתי לחשוב למה ומה קורה.. כאילו החזיקו לי מראה בכוח והכריחו אותי להגיב למציאות, בלי לשאול אותי, בלי לבדוק איתי איך אני מרגישה. וזה כואב. אתמול כאב ממש. היום הכאב קצת פחת. הוא עדיין שם. והוא יישאר שם כי אלו החיים שלי. אני ידועת שזה קצת מעורפל אבל כרגע קשה לי לפרט זה משו שחסר לי בחיים ואתמול הוא כביכול היה מונח נגד עיניי ומףהעלה את כל התחושות והמחשבות שלי סביב זה בכזו פתאומיות ובפרץ מבלי שהתכוננתי לזה

הורדתי את כל התפקידים, צימצמתי סמכויות של עצמי. עכשיו אני בורג קטן ושולי. אין איך לזוז בתוך זה.אין לאן לתמרן.

בדרך התחלתי להלחץ קצת...ואז כשהגעתי במסדרון ממש היו לי דפיקות לב מהירות. כאילו הכל חוזר אליי... וכשנכנסתי לחדר אמרתי לה שכמעט נתקעתי במסדרון והייתי מבקשת ממנה לבוא להכניס אותי לחדר.. והיה לי קשה להכנס. היא אמרה שהייתה יוצאת לקראתי בשמחה ;) חמודה :) בכל אופן ישבנו במרחק. במסיכות. חלון פתוח והיא שאלה אם ארצה מזגן. לא הייתי צריכה מזגן.היה נעים. נעים תרתי משמע..לאט הדופק נחלש וכמובן ששיתפתי בתחושה הזו.. היא הייתה מהממת כהרגלה. מאוד מכילה ומקבלת..אמרה שבאמת עבר הרבה זמן....דברתי על חוזקות ודברים שעברתי וכיצד התמודדתי..(גם בעבודה וגם בבית) ידעתי שיקח לי זמן להפתח ברגש הקשה..אבל זה קרה ונפתח שןב נושא ה"משפחתי" אז היא שאלה אם ארצה עוד פגישה וכמובן שרציתי. אך ממש היא עסוקה. היה לי מזל שהתפנה היום..ממש! אחרי ניסיונות למצוא פגישה בזמן הקרוב ללא הצלחה. אמרתי שתודיע לי ..פתאום לא בוער לי. נרגעתי. ואני יןדעת שהיא תשתדל למצוא זמן שיתאים עבור שתינו...יצאתי בידיעה שנקבע ועדיין אין מתי. וזה בסדר...מאמין??? אנמ בשוק מעצמי..יצאתי רגועה מאוד כאילו עשיתי מדיטציה אצלה 🤣 לא יאמן איזה אפקט של רוגע יש לה עליי....וואו. הזמן היחיד היה עוד חודש..אבל היא תשתדל למצוא זמן. אני ברת מזל שהתפנה היום.... אז בגדול היה מרגיע וטוב ונקבע להמשך הסוגיה החדשה/ישנה בפלונטר הרגשי שלי כלפי המשפחה...אפרופו אמביוולנטיות... בול המילה לגבי הוריי...לא החלטתי אם יש פה בכלל אהבה שלי אליהם..לצערי לא מורגש. האם אתן מרגישות אהבה להורייכם? או יותר קטע של חמלה?? אמביוולנטי אצלי גם :( עוד נדון.... אודי, זה נורא לא לאהוב הורה? והאם מה שכתבתי לסוריקטה שהם "הרוויחו" את זה...הם דאגו לזה בגידול שלי העקום???? לא בקטע של לשנוא...אני כבר לא שם וגם כבר לא כועסת פשוט כזה🤷‍♂️אין לי מושג...ועם כל זה ברור שעוזרת למה שצריך....תודה אודי על האפשרות. והשיתוף...❤🤗

וואוו , את לא מבינה בכלל כמה אני מתרגשת כשאני קוראת אותך. ממש הרגשתי אותך על פי הכתיבה. אני כ״כ שמחה בשבילך על שהיה טוב איתה, ושיצאת רגועה מהפגישה, זה באמת שווה הכל. גרמת לי לחיוך:) התחברתי מאוד למה שאת כותבת, לדפיקות לב, להתרגשות של לפניי. אך הלוואי וגם יכולתי לומר שאני מזדהה עם הרגיעה של האחרי, כי אצלי אין את זה. אין לי גבול מבפנים.. אני תמיד צריכה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד . ולשאלה על ההורים, אני לא מרגישה הרבה אהבה אליהם לצערי . אבל זה כי אני פשוט בת נוראית. אני יודעת שאני הבעיה והבעיה היא בי.

היי לורן יקרה, כנראה את צעירה בטיפול;) כי הרגשתי תמיד כמוך! כל פעם שיצאתי הרגשתי שהפגישה נגמרה מהר ולא הספקתי ורציתי עוד ועוד...לא הרגשתי שזה מספיק! היו המון שיחות בין..לפעמים 2-3 פגישות בשבוע!!! תלוי מתי..תקופות. אבל בהחלט תראי איך אני היום! לא חשבתי שככה יהיה. אני אחרי הרבה שנות טיפול אצלה כך שלקח לי זמן אבל תראי זה חולף..וזה אפשרי! את תרגישי בעצמך כשיגיע השינוי. בהצלחה.

לפתע אודי, הגיע הצורך..נחיצות, דחיפות..יו ניים איט. לא יודעת למה ..אבל הרגשתי שחייבת. שיחת עדכון. שיחת משהו..קשר. קשר פשוט בין שתינו...נכון שדמותה מופנמת אצלי כבר. נכון שמיציתי טיפיל. נכון שמתנהלת הרבה הרבה יותר טוב מבעבר ללא תמיכה רגשית כזו... ובכל זאת למרות שהכל נכון... בא הצורך הזה..הדחיפות במשהו. ואז כתבתי לה בפשטות. היי...אפשר פגישה מחר? והיא כתבה שעה. ושאלתי האם עדיין במסכה ומרחק וענתה שכן...למה???? למה עדיין???? דורשים עדיין מרחק? שתינו עם תו ירוק. שתי מחוסנות..אז למה??? למה דרך מסכה ומרחק? לא מובן לי. ומבאס . חשבתי שכבר אחרת.. האם מחייבים? או שככה היא רוצה? בכל מקרה נפגש. חייבת פגישה....ופתאום מאז שקבענו הצפה..צונמי. ..בא לי לבכות. מוזר נכון????? אכתוב אחרי שנפגש. אעדכן.... קשה לי ההמתנה פתאום...

צר לי שלא הספקתי להכנס בזמן להגיב על ההודעה ששלחת לגבי אמא שלך שגוססת את יכולה אולי לעדכן מה באמת מצבה ? עצוב נורא חיבוק ענק חטולית

חטוליתוש יקרה תודה רבה על המילים והאכפטיות אין חדש בינתיים אמא גוססת... לא ברור עוד כמה זמן יש לה.. תודה שוב, ינשופים

עוד מעע נכנסת השבת מקווה שתעבור בטוב בכל מקרה אל תעלמי תעדכני בבקשה אם לא קשה לך אוהבת אותך יפתי חטולית

פעם היה לי תפקיד ,הייתי בעשייה ונהנתי. לאט לאט בהשפעת הדיכאון, הכל נעלם. אני סובלת שם בכליום שאני הולכת. רק מחכה שייגמר. שונאת את העבודה שלי וכלואה בה... לא מוצאת שום דבר אחר,)אני המצב כזה, שגם אני לא הייתי מקבלת אותי לעבוד...( אין מוצא

היי רוני ימים של דכאון יחלפו גם מקווה שבקרוב נסי למצוא לפחות דבר אחד שאולי כן יכול לשמח אותך אפילו מישהו אולי אחיין קטן או.. חטולית

היי רוני. אמרת שויתרת על 2 תפקידים..יש מצב לחזור למשהו מזה שאת כן אוהבת?

אני חושבת שאני בתקופה בה אני מתחברת לרגשות שלי ברמה חזקה. פתאום כל האסימונים נופלים לי , פתאום אני מכירה את עצמי יותר ,פתאום אני קצת יודעת מה אני צריכה ורוצה.. וזה מבהיל מצד אחד , אבל מצד שני אני קצת פחות מאבדת שליטה כמו שהייתי. ומצד שלישי ,אני פשוט בלתי נסבלת עבורי..אין לי כוח להרגיש זה כבד וזה כואב  אני לא רוצה כל כך לפרט אבל בגדול אין לי כוח נפשי ללכת ברחוב בגלל שקשה לי להביט באנשים אחרים זה עושה לי רע ברמות לא הגיוניות. גם כאן יש לי חוסר ביטחון כי אני קוראת אתכן ואתן ניראות לי כאלה מוצלחות. ושעשיתן דברים בחיים. אני מעריצה שלכן. אני סתם אפסית ואני מתביישת להיות קיימת לפעמים אני שואלת את אלוהים אם זה לא ביזבוז שאני בעולם שלו אני אכזבה .

נופלים האסימונים ואת מפוחדת ? את פשוט מקסימה!! אל תעשי השוואות בין מי שכותבת לבינך במיוחד כשאת מרגישה כך את לא הוגנת כלפי עצמך את כותבת נהדר ובכלל לא מרגישה שיש לך חוסר בטחון עצמי ממש לא "את רחוקה מלהיות סתם אפסית"ממש כך כמה טוב שאת כאן אשה מרעננת ובכלל לא בזבוז ואכזבה אל תלקי את עצמך את בסדר גמור!! חיבוק גדול חטולית

הי, עדכון - חלפו עליי ימי דיכאון עמוקים וכעת נראה שהכאבים עברו גם לגוף ולא חולפים. כל שריר ומפרק ותנועה מוגבלת. המון רופאים ושלל בדיקות וטיפולים מסוגים שונים. פחות הצלחתי להיעזר, בעיה מוכרת איתי. חשבתי להניח לניסיונות. בינתיים. כיוון החשיבה שלי הוא, שאכן מדובר, שוב, בעיקר בנושא נפשי, וגם קצת הגיל. התדרדרות די פתאומית ומהירה מידי. ולא קרתה תאונה פיזית, אולי תאונה רגשית. השינוי החד בעולם הטיפולים הנפשיים, עולם השיחות - לדעתי נותן אותותיו. נראה שגם האמא שלי במצב של לקראת סוף. כשקראתי את ינשופית ציפיתי לאותו משפט סיום, רק הפוך. הלוואי שאמא תמות. גם אודי רשם אמביוולנטיות. מניחה שישנה משאלת מוות מול אמא איומה כזאת. אך מלווה באשמה. מכירה אותה אצלי אולי חמישים שנה ויותר. וכנראה שקיימת שם גם המשאלה ההפוכה, שהאישה תהיה קיימת כאמא טובה, אליי, אך כל כך עמוק, שכבר מזמן אין לי גישה. אולי זה מה שתוקע. תקיעות כזאת שגם עברה לגוף. ועם זה כבר מסובך לי יותר, כי נחשבתי למאד אנרגטית ובכושר. מתחילה את השבוע מוקדם מאד כרגיל. אולי ההתחזלשות, למרות הכעסים והעלבונות הרבים, תשמן קצת את הצירים או תסיח דעתי מן הכאב המשבית. מתחזלשים. חודשים של עבודה מפרכת לפניי. וגם הקיץ הקשה. אני עוד בסוג העבודה הפיזית הקשה. יום יגיע, וגם את זה פחות אוכל. עוד אובדן מצער, שגם מזכיר, שאין לי בדיוק אופק כלכלי. ושאני מאד מאד בודדה. שבוע טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, לא ימים קלים אבל עברו! וטוב שקמת מוקדם והשגרה חוזרת לאיטה...מצער לשמוע על אמא וגם של ינשוף. עצוב..וכן, עצוב גם לחכות שתמות, אבל יש לך סיבה טובה להרגיש כך לצערי, היא נתנה לך מספיק סיבות להיות אמביוולנטית כלפיה. חזל"ש שמח;)

סוריקטה אהובה, עצוב, כואב, קשה כל כך. מקווה שהחזלש ייטיב איתך מעט. מקןןה שתמצאי בית לנפש, כלשהו, לתת מקום לכל זה. אני לא יודעת מה קרה עם המטפל (תשתפי אם תוכלי), ואם הוא אופציה או אולי מישהו חדש... תשמרי עלייך איתך שירה

סוריקטה יפה שלי לחזור לשיגרה אחרי ימים וסבל נפשי גופני כן קשה בתוך הבפנים שלנו ישנם רגשות מעורבים בין שהיא כבר תמות וגם הסבל שלי יגמר וגם מה יקרה כשהיא כבר תמות ? אייך באמת ארגיש? אני פוחדת מהרגעים האלה למען האמת ומעדיפה בכלל לא לחשוב עליהם כי מלחיץ אותי פחד מוות !! שמחה שהימים הקשים כבר מאחוריך ואת חוזרת לעבודה אולי כאן תוכלי למצוא שלווה שמשהו אחר אינו נותן לך והבדידות תמיד כואבת אהובה חטולית

נודע לי אתמול שאמא עומדת למות... היא לא בהכרה... הקטנים מחכים שהיא תבוא להציל.. כל השנים חכו שתבוא להציל... הידיעה הזאתי שאין סיכוי יותר להצלה גורמת להם מצוקה גדולה מאוד... אני נטשתי אותם בזמן אמת.. את החלקים.. והלכתי... עכשיו יש רק אותי שיכולה להרגיע ולהזכיר להם ששום דבר רע לא קורה עכשיו למרות שמרגיש להם אחרת.... אני מתקשה לאסוף אותם... בכלל מתקשה להיות בקשר איתם סיוטים וזכרונות שלהם שהיא עומדת ומסתכלת בהתעללות בנו והיא לא עושה כלום... הלוואי שהיא לא תמות... הלוואי...

עצוב לשמוע..ולא קל לעיכול כלל...אמביוולנטיות. מובן.

נראה לי שעברתי שלב. אחרי הפגישה שהיתה עם אחי,שפגע בי,משהו בי מרגיש יותר שלו. גם עם הכדורים אני מרגישה די מאוזנת. מתלבטת אם זה סימן לסיים את הטיפול או שזה תעתוע. יכול להיות שזה פשוט תקופה יותר טובה,אבל כמו שאני יודעת- הנפילות מגיעות...הפסיכיאטר שלי אמר לי פעם שפוסט טראומה מצריכה טיפול לכל החיים. לפעמים זה עבודה ,לפעמים תחזוקה שוטפת. נראה לכם שזה באמת ככה? אני אצל המטפל הזה כבר עשר שנים!!

אודי יקר, החג עוד לא נגמר...מחכה שיגמר. אין לי כח יותר. איך אסביר??? זה חג מתיש. מעייף.... המון בישולים וכמעט ואין מה לאכול נורמאלי ..אבל מי שלא בתוך זה לא ממש מבין למה אסור לאכול מלא דברים(קטניות) אז מעייף טוב אולי היה קצת ..בין המעייף מתיש ;)ואוכלת סתם דברים משמינים ולא מזינים....בלי הסבר. אני מותשת נפשית בנוסף על הפיזי ולא מצליחה להתאושש...עייפה כל הזמן. ישנה צהריים וקמה עייפה...לא ממש יודעת מה יש לי. לא מתאוששת מהעייפות. למה זה קורה? אין לי מושג. לא מתחשק לי כלום.. לא יצאנו לטייל. הפקקים היו התירוץ שלי... האם מדוכאת? לא יודעת.לא מבינה אותי. בלי חשק, הכל כזה סתמי...ומעייף כמו זקנה בת מאה.. חג שמח לך ולכלם.

הי אודי, מה שלומך? אני באה בלי הרבה מילים, אבל די שומם פה ותמיד קיים הפחד שאם לא נבוא לא יהיה. שאם לא אבוא לא יהיה. גם בפסח הזה לא יצאתי ממצרים. חירות נפשית היא עניין לא פעוט, אולי אפילו מילה נכונה יותר מאושר. שירה

נכון המקום שומם כולן מסוגרות בתוך עצמן כל אחת עם מה שכואב לה כמוני כבר כתבתי לפני החג למה החג הזה קשה לי ולא רוצה להזכיר שוב את מה שעברתי בזמנו בבית הרוחות זה עדיין שם ....לצערי חיבוק עוטף יפתי חטולית

תוהה לגבי זה ואיפה אני נמצאת ביחס לחיים שלי. מצד אחד אני מנסה לקבל אותם, לפחות את מה שאני חושבת שאני לא יכולה לשנות או שכרגע אני לא יכולה ולא מסוגלת לעשות לגביהם מאמצים מצד שני, ברור שיש דברים שאני כן יכולה לעשות אבל לא תמיד מסוגלת להתחיל לנוע לגביהם והבינתיים הוא לא פשוט לי. יש לא מעט דברים שאני לא 'מוכנה לקבל' בחיים שלי ואני לא בטוחה כמה מוכנה לנסות לעשות איתם משהו.. בטיפול היא הרבה פעמים אורמת לי לגבי דברים שאני אומרת לה שאני לא יכולה וכאלה, היא תמיד תוסיף את המילה 'בינתיים'.. שכרגע זה המצב אבל זה לא אומר אם שהוא בהכרח ימשיך.. לא יודעת מה מנסה לומר בדיוק אבל מרגישה שזה משהו שדי מעסיק ומניחה שגם תוקע אותי לא מעט.. בניסיון לעשות משו ואםילו מחשבות לגבי זה יש בי הרבה פחד ורתיעה ומחשבות ורגשות שעולים..

מועדים לשמחה חנה יקרה! מבינה את הרצון ועימו החשש..אם לא מנסים לא טועים ונתקעים באותו מקום..כדי להתקדם צריך לקחת סיכונים....אולי שימי סיכונים מול הצלחות. נסי לחשוב מה יקרה אם תנסי? מה הדבר הגרוע ביותר שיקרה? ומה יקרה אם תשארי ככה ולא תנסי? בהצלחה.

שלום לכולם. אני פונה אליכם בעילום שם בנושא שקשור לזוגתי. הבת זוג שלי סובלת ממחשבות טורדניות. החל ממחשבות סתמיות (מה עשיתי עם המפתח?) ועד מחשבות הקשורות למה יקרה לבני משפחתי כאשר הן יכולות להעסיק אותה 24/7 למשך חודשים. ברמה שאם היא מתעוררת בלילה זה יטריד אותה עד כדי כך שהיא נאלצת לקום ולמעשה לא מצליחה לישון בכלל. הדבר הנ"ל מוביל לחרדות, בכי וייאוש. לאחר 2 נסיונות עם 2 מטפלים/ות פסיכולוגיים היא לא מוכנה לשמוע על ניסיון נוסף. האם תוכלו להמליץ לי על טיפולים אחרים? אלטרנטיביים ? צחוק? כלשהו... העיקר שנוכל לנסות לטפל בזה. תודה אבה..

האם ניתן להקל באמצעות היפנוזה על התחושה הנוראה שחווים בשל פלוטרס בעיניים? עד כמה מדובר בטיפול נפוץ?

אתה תהיה פה בחג? אני פתאום מרגישה ככ צריכה... וזקוקה. מרגישה עצוב ולבד. ביקשתי ממנה להיפגש פעמיים השבוע והיא לא הסכימה ושבוע שעבר היתה חולה ושבוע הבא היא בחופש ): היא אומרת לי שהיא דווקא 'שמחה' שיוצאות הזדמנויות כאלה כי היא מרגישה שזה מקבע אותי ותוקע אותי בתוך ה'צריכה אותה' ולא יכולה בלעדיה... אבל אני רוצה אותה עוד והיא לא מסכימה.

דברים השתנו אצלה ואצלי... יצא שהיא סיפרה לי לפני כמה פגישות שבטיפול הקודם, שכמעט ולא פציתי בו פה, ולרוב הייתי בוכה או צועקת, שוכבת מכוסה רוב הזמן בשמיכה, היא סיפרה לי שהיתה שומעת אותי מדברת בטלפון לפני שנכנסת אליה והיא היתה חושבת למה איתה אני לא מדברת ושמחה שלפחות אני יודעת לדבר (: היא לא סיפרה לי את זה אז כי מניחה שלא הייתי מסוגלת לזה. ומענין כי בכלל לא ידעתי את זה וזה הפתיע אותי. היא גם הזכירה באחת הפגישות שלנו עכשיו שאז בטיפול שתינו סבלנו וזה לא היה לנו טוב ולא קידם אותי.. בפגישה האחרונה היא אמרה שהיא גאה בי ושהיא שמחה לעבוד איתי ביחד , ושהיא התפתחה בשנים האחרונות וגם אני (: אמרתי משהו על המשפחה הדפוקה שלי עם חצי חיוך והיא אמרה שהיא הרגישה שזו התקדמות להתייחס לזה קצת מרחוק כי לרוב אני כועסת או צועקת כשאומרת את זה.. אני מאד אוהבת אותה, וצריכה אותה, שזה קצת פחות טוב, היא הרבה במחשבות שלי...

וואו...מעניין לראות התקדמות כזאת. וכמה טוב שהיא משתפת אותך במחשבות האלה...ובכלל נשמע טיפול יותר משמעותי ומתקדם אולי? חג שמח ;) ו"הצריכה אותה" מוכר..וטוב גם שיש מרחק ושוב קרבה/ זמן לגעגוע כמו שאודי אוהב ;)

הי, אם לא ארשום, סביר שארגיש פספוס. אתה יודע, אודי. לאחרונה מרפרפת בהודעות של כולם כמו מתוך מרחק הגנה. אולי. ראיתי את תגובתך למיכל. כשאני חצי. ואיך עיוותי אותה באפייניות העקומה שלי? כך - היה מעייף. טוב, לא מעייף. מתיש! ואז חשבתי על החווייה אותי בטיפול. מטופלת מתישה. המשחק הלא ברור תם. השכבות נסגרות, המוח עוצר את הגוף ממוטיבציה. היום שוב ממצא רפואי שכזה. כידוע, פסח שנוא עליי אף על פי כן ולמרות הכל - אסיים בברכת חופש חירות להתראות, סוריקטה

שמחה שאת פה, אני בלי הרבה מילים אבל היה לי חשוב לומר לך שרואה אותך, אני לרוב קוראת שקטה.. את ככ מקסימה ומיוחדת בעיניי חיבוק (אם מתאים).

זה היה ה'אל תלך' הנואש שלי. אובדן הטיפול. אובדן, שבשלב זה כמעט איני עומדת בו. סליחה מכם על היותי זועמת חלאה שכמותי. דעיכה והתנוונות, סוריקטה

סוריקטה יקרה, שיעבור בקלות ומאחלת לך ימים של חרות ובריאות טובה שלך שירה

מצטרפת לשירה...הכל בסדר. אנחנו כאן, נשארים גם לאחר החג. גם אודי. חג מיטיב עד כמה שניתן.

הי כולם קראתי אותכם כולכם שולחת חיבוק עוטף לכל אחד מכם .... עכשיו שקט ואני כאן באתי לאחל ימים קלים ימים מלאי כוחות...ואין לי כוחות למילים נדושות ,אבל תבחרו את החירויות שלכם .. אין לי ספק שכולם יכולים . אודי ,רק להגיד לך תודה באמת למרות שכבר אמרתי ... תודה שאתה כאן תודה שאתה חלק עוגן במסע הזה של החיים שלי . ולמה עץ כזה למי שרוצה כי האמת רציתי להתחבא מתחת לאחד העצים. ואז הבנתי שבטוח בימים כאלה יש עוד כמוני ....אז זה עץ כזה שאפשר להנכיח את עצמיינו ...בשקט תהיו טובים לעצמכם תהיו טובים לאחרים ....לא חשוב מאיזה צד מרוחה החמאה תבחרו בצד הזה .. חיבוק וחג שמח

הי אביב יקרה! אהבתי מאד את האיחול שלך בסוף... חג שמח (:

מהממת שאת!!!! אהבתי את הסוף של דברייך. חג שמח יקרה❤🤗

אביבוש בחרתי בחיבור שלך לחג שמח אהובה שגם לף חהיה חג שמח וחיבוק ענק לך חטולית

אביב יקרה, אין לי הרבה מילים ויש כל כך הרבה, תודה על העץ שפתחת מאחלת לך חג שמח שלך שירה

כבר שבועיים עסוקה רק בריצות לכל מיני דברים חשובים וגם קניות לחג נמאס לי כבר להגיד כל הזמן עייפתי כי זה גם מעייף אותי ונמאסתי גם עלי ! מצטערת לא אלעיט בפרטים כי הם כבר לא מעניינים רק באתי לברך את כולם לחג שיהיה פחות קשה לכן כמו שהייתי מאחלת גם לי שהחג הזה יהיה לי פחות קשה... לכל אחת יש הסיבות שלה ורק השבוע העלתי בטיפול את הנושא שבגללו החג הזה הפך להיות שנוי עלי בעלה של אמי... בדיוק בתקופה הזו התחילו להיגמר לו החיים וכנראה הרגיש בכך ועשה לנו סדר פסח מהסרטים ..לא אכתוב כי לפחות עבורי טריגר ... אז...תהנו כמה שרק תוכלו צאו מהבית תנשמו אוויר צח ונקו את הראש כמו שאודי עושה חג שמח ומבורך לך אודי ולכולן כאן ביי כבר נשתמע מתישו חטולית

חג שמח יקרה! חגים הם זמנים לא פשוטים ומעלים הרבה מחשבות וכאב אצל חלק מאיתנו...

חג שמח חטולית יקרה מקווה שיעבור עליך בקלות. נשמע עמוס ומעורר שדים. בתוכי קיוויתי לסגר שלך שירה

תודה אודי..מעייף טוב..זה מקסים בעיניי. היום שלחתי הודעה למטפלת לומר חג שמח ועל הדרך שאלתי בשביל מישהי על טיפול מסויים... כתבתי לה מתגעגעת ושאולי נקבע פגישת עדכון כשנתפנה...והיא כתבה בתגובה " כשתרצי תגידי 😘"...... בדיוק 11 שנים מאז נפגשנו.. אז מחשבות. בחודש שעבר היא חגגה גיל עגול. לא אמרתי דבר למרות שנורא רציתי... כבר לא יודעת מה רוצה בעצם לומר...שהטיפול והמטפלת לא ממש עוזבים אותי...לא תמיד זה במנוחה..לפעמים כן לפעמים לא....תמיד יהיה על מה לעבוד נכון???? תוהה למה שקט כאן ..כי הלכת לטיול אופניים? לי זה כבר הרבה פחות מטריד מפעם.. אודי...אני מארחת אצלי. מפנה את חדרי ליומיים ..זה קשוח. אבל אין לי הרבה ברירות..לא ממש מתחשק לי. אני דווקא מעדיפה חגים שקטים לא עם המשפחה בכלל...אולי אני אדם מוזר אבל מעדיפה חגים לבד. לא לבד לבד עם עצמי..אלא עם בעלי והילדים ושיעזבו אותי בשקט..בבית. הכי כייף בבית.. יודעת שיש כאלה שלא יבינו ויגידו שעם ההורים/אחים שמחחח...אצלי זה עצוב עם כולם. שמח לי לבד עם בעלי והילדים. מעייף טוב- הלוואי...הלוואי. הולך להיות חג,קשה. וכן מעייף..אנסה שיהיה לכיוון הטוב. חג שמח לכולם! ולך אודי... מעייף טוב ;) אמן🙏 אם לא אכתוב עוד...

הי מיכל מעייף טוב נשמע חמוד ומשמח! אני דווקא מבינה אותך לגבי לא להיות עם משפחה רחבה מדי. מקווה שיעבור בטוב עד כמה שאפשר. (: חנה

אודי וכולכם הי.... .... כן... מיליון זמן שלא כתבתי פה למרות שאני נכנסת וקוראת לא מעט... ... מה איתי ? שאלה טובה.... אולי כשיהיה לי כוח אחזור לכתוב..? אני חושבת שאולי הפאסיביות שלי פה בתקופה זו קשורה איכשהו למקום בו אנחנו (אמא צביה ואני) נמצאות עכשיו ..? מאחלת לך אודי ולכולכן חג אביב בריא וטוב, חג שמח לכם ! שלכם-במבי

במבי במבי יקרה!!!!! מתגעגעת. כתבי כשיתאים🤗חג שמח!

חג שמח במבי יקרה את חסרה

היה לי שבוע לא קל. כל יום שלחתי מייל למטפל שלי (יאמר לזכותו שהוא תמיד מגיב)ביקשתי עזרה,תשומת לב וכאלה. אבל היום, שהגיע הזמן של הפגישה,ביטלתי אותה. לא מבינה אותי... כל כך מטופש.

היי רוני, לי זה לא מוזר...זה מובן. הייתי אומרת שתנסי פחות מיילים ויותר לשמור לשיחה פנים מול פנים...כך היה גם אצלי וכך אמרה לי המטפלת..אז מציעה גם לך. למרות שממש לא פשוט ליישם. חג שמח!

הי מיכל. צודקת.... מנסה . תודה רבה!

הי רוני זה בכלל לא מוזר..ובטוחה שיש לכך סיבה גם אם את עוד לא יודעת אותה. אני מניחה שעוד תוכלו לדבר על זה שלא הגעת לפגישה... ושולחת לך כוח וחיבוק כי נשמע שבאמת עברו ועוברים עלייך ימים לא קלים.

לא אסע להיות עם המשפחה בחג ( אם אפשר לקרוא להם משפחה..) ככל הנראה אהיה בביתי (לבד), כשחלק מהשבת וחג אלך לחברה. מדי פעם עולות לי דמעות ומחשבות לגבי הבחירה הזו. מצד אחד זה מעלה את כל התחושות לגבי עצמי, לגבי המשפחה (שאני לא אוהבת), למציאות של החיים שלי שבה אני לבד, ומצד שני מנסה לומר לעצמי שזה בסהכ חג ויעבור. ולנסות לגרום לו לעבור בטוב עד כמה שאוכל.

היי חנה, את מבינה שזו בחירה שלך..וואו... עצוב לבד וטוב שיש חברות. מקווה שיהיה לך טוב עם החברות שזו גם בחירה ;) חג שמח!

חנה יקרה!מקווה שתהנה ותנוחי בלבד. שיהיה לך טוב ושתצליחי להשלים עם המצב ולקבל אותו בזרועות פתוחות. חג שמח!!!

תודה רוני ומיכל קשה כשהמחשבות והרגשות משתנים ככ הרבה בימים האחרונים.. תודה יקירותיי!

למרות שאני לא כותבת הרבה יחסית, ובכלל רק עכשיו הצטרפתי בחזרה, בכל זאת כל כך ניבהלתי שפתאום הלכת.

ימים של נקיונות וסידורים לפסח, חג,שאני ממש לא אוהבת, חג שעבדנו מאוד קשה בתור ילדים וכולם....וכן גם היום עובדים ממש,קשה והופכים הכל...לבסוף כשנקי זאת הרגשה אולי טובה. אך האוכל לא משו. חג קשוח לשומרי הדת. בצרוף עם יום האביב הרשמי...והיום שלי. מה זה בכלל אומר יום שלי??? לא יודעת. לא מרגיש לי מיוחד. מלא איחולים סתמיים שלא עוברים אצלי מסך.. כאילו סתם. לא באמת מתכוונים. רק כי צריך... טוב,שיש תאריך אחר(עברי)... והיום הכי מתגעגעת אליה..למטפלת. שתגיד משו...ליום הזה. שרק כשאני הזכרתי היא אמרה... מעניין אם היא בכלל זוכרת... בכל מקרה. מקווה אודי שתופיע ותעלה הודעות. מקווה שנהנת מהטיול אופניים...מתאים לי גם. אולי טיול בחול המועד. עד אז המוןןןן עבודה. איזה יום....מחשבות מטרידות ...יעבור. הכל עובר.

ימים טרופים של ריצות אין סופיות עבור אימי עיניינים של בית מישפט צו ירושה של בעלה ז"ל...לא נגמר..!! וקניות לחג עבורה וגם עבור הבית כן השנה יגיעו כמעט כולם אחרי כל הסגרים האלה שלא היינו ביחד כמעט כולם יגיעו..ויש גם שבת בין לבין וכן הבן הדתי המגרש שלי שעדיין לא קיבלו גט גם בגלל המצב..הם יגיעו מלפני יום שישי של החג להיות איתנו וכנראה גם בכל החג עצמו..המון הכנות גם אמי תהיה כאן המון בישולים...המוח שלי לא מעכל את כל הלחץ הזה יש לי המון סחרחורת.. יובש בפה שגורם לדיבור שלי להיות לא מובן בכלל כאלו שאני כמו אחרי השבץ המוחי שעברתי וכל הטיפולים והכדורים שאני מקבלת לא עוזרים... לא רוצה לחזור שוב למרפאת כאב כי בכל מקרה כבר אינם יכולים לעזור.. אם לא בעלי שלקח על עצמו את רוב העבודות הקשות של הנקיונות לא יודעת מה הייתי עושה..באמת מאוד מעריכה אותו.. אבל החלק שלי בבישולים וכל השאר עדיין לא התחיל ועם כל הלחצים האלה אני מגיעה רק פעם אחת בשבוע למטפל שלי ....וכן ..הוא מצליח להביא אותי לרגיעה מכיל מבין ואם צריך גם מוצא דרכים שאהיה רגועה בסוף הטיפול..האמת שווה !! תודה לכל מי שקראה אותי עד כאן.. חטולית

ימים לחוצים... מקווה שהביחד יעשה טוב לך , לאימך ולמשפחה. הרבה הצלחה ובריאות. 🙏

אם קיים מכשיר נייד פשוט (לא אי-פון) המתאים לחולה אלצהיימר?

השיר אודי, התאים ממש!, תודה. אין מילים..בדרך כלל כותבת מילים, ממלאה שורות ומשפטים. הפעם דממה דקה...... תודה שאפשר פה לכתוב ולהכיל .... מרגישה שדורשים ממני להכיל מישהיא רעה שהיא "מסכנה" שצריך לרחם עליה כי עברה קשיים וקשה לה אז לא מעבירים אותה ומשאירים אותה אבל רע לי איתה... שנה הבאה אני אעזוב. אי אפשר באמצע שנה וגם היא לא תלך כי מרחמים עליה..אז אני אלך....אוףףףףף פשוט רעה שלא מבינים שהיא כל כך רעה כלפיי...שהיא מטאטא אותי מתחת לשטיח..שרוצה שאעלם שיראו רק אותה ושאני "אפס מאופס"...מתייחסת אליי כאילו אני הרעה, הלא בסדר...וממני דורשים להבין ולהכיל אותה. זה קשה...איך???? היא מקנאה והקנאה גורמת לרוע הזה שלה כלפיי...היא מתמסכנת.. ו...אוףףףף. למה אני נחמדה אליה בכל זאת??? למה אני מנסה??? לשם מה??? הגיעו מילים...הנה. אני נחמדה גם למי שרע אליי..למה אודי??? ממה זה נובע? למה אני לא מסוגלת לומר לה???

הי יקירתי, רשמתי לך למטה תגובה בהקשר. גם את עברת ועוברת קשיים ומהמורות. חשבתי גם שאולי לא פשוט כאשר מישהו מנופף בדגל האומללות וטוען לבלעדיות, ובך נוצרת תחושה של גימוד עניינך שלך. משהו יוצא מאיזון. בהמשך להודעותיך האחרות, בזמן האחרון ולאורך התקופה - התוכלי לאפשר לעצמך מרחב? שלך, סוריקטה

גם אני אהבתי את השחר שאודי השאיר כאן עבורך יהודה פוליקר חביב גם עליי יפה שלי ההיא דוחפת אותך החוצה רוצה את מקומך ..ממש מסכנה .. איפה את שמה את עצמך ? איפה המקום שלך ? היא דוחפת תדחפי בחזרה למה את צריכה לברוח ולעבור למקום אחר? תהי יותר תקיפה על המקום שלל !!! הנחמדות שלך גם צריכה גבולות ! חיבוק ענק עד אליך חטולית

חטולית יקרה... זה לא פשוט עבורי. מעדיפה לעבור ושהיא תשאר. כבר לא מעניין אותי... העיקר שתרד ממני...

תודה יקרות....עדיין מתקשה. במיוחד אל מול רוע של האחר...נאלמת.

הי מיכל, אני נוטה להשתמש במילה תוקפנות ופחות במילה רוע. וגם מוסיפה את המילה חלקים. חלקים תוקפניים. במקביל גם בודקת איפה ההזדהות שבי אל מול הזולת. לפעמים באמת, כאשר איננו מצליחים למצוא גישה אל החלקים הרכים ואל הטוב שבאדם, או בנו, הבחירה היא התרחקות מ'מקור האש' שמחבר אותנו לחלקים התוקפניים בנו באופן שאין אנו יודעים לחזור למסלול ה'נוח'. מן הסתם, איני יודעת מה התמונה, ומאד עצוב לי לשמוע על הסיטואציה בה את נמצאת ועל הסבל שלך במערכת. הרגשת קיפוח, אולי. פלישה למרחב האישי, אולי. גם לא אוכל לדעת איזו פעולה תהיה מיטבית, או פחות מזיקה עבורך. ואולי זמנים יגידו. איתך, ועוד מעט יומולדת לילדת האביב. אולי נקודת זמן טובה עבורך לנסות להיפגש עם תמיכה נפשית של המטפלת המוכרת? סוריקטה

גם אני שואלת את עצמי מה עדיף?? מחכה לראות..כנראה אעזוב שנה הבאה. וכן..זכרת יפה..ילדת האביב 😘 לימים אביביים ושמחים🙏❤

אני כבר מעל חודשיים לא לוקחת כמעט כדורי שינה במשך היום.(הייתי רגילה לקחת קבוע לפחות פעם ביום בנוסף לאלו של הלילה) וזה כל כך קשה. אני צריכה כלהיום להרגיש ולא יכולה להשתיק ככה את הראש. זה סבל אמיתי.

הי רוני, הגמילה היא גם בהנחיית, ניטור ומעקב של רופא? אני מקווה. מקווה גם שהעיתוי מתאים לך. שאת איכשהו מוכנה לניסיון. מסכימה באשר להרגשת הסבל. לעתים חודשים נדרשים. לעתים מצליח, לעתים פחות. ומה עדיף באמת - להרגיש (כולל סבל וכאב) או להיות אפתיים יחסית. לא בהכרח נכון להשתמש בתרופות (או חומרים אחרים) כדי 'לא להרגיש'. וגם - התרופות מתפרקות בכבד ואם יש דרך לנסות לשמור עליו ועל מערכות שונות בגוף גם כן (עד כמה שניתן - בחשיבה של תועלת מול נזק) גם זו סיבה. כידוע, גם אני עברתי גמילה 'סך הכל' מתרופת SSRI , בדיעבד קשה בטרוף, כמעט שנה. לא יזמתי, אצלי לרוב העיתוי מרגיש לא מתאים (כמו גם סיום הטיפול וגם זו חתיכת גמילה) אבל הרופא, באישיותו, פחות אוהב לתת אותה לאורך זמן גם בגלל הסיבות שציינתי לעיל. מקווה שגם יש לך אפשרות להיות בחברה של אנשים שההדדיות בינכם היא בין החלקים הטובים. זה יכול מאד לעזור. איתך, סוריקטה

תודה מדויקת ורגישה כתמיד. באמת תודה!

מצטערת שפיספסתי אותך אבל כן יש תופעות לוואי בגמילה מכדורים ובפרט מכדורי שינה לצערי התנסתי בכך המון פעמים מקווה שבחלוף הימים יוקל לך חטולית

תודה חטולית!

הי אנשים יפים, רשמתי כאן בשישי מילים שעל פי רוב מאפיינות את מצבי בסופי שבוע, ולקראת הלילות. את היומיום וזמני הפעילות והיותי בתנועה (אמנם לא חדשה) בדרך כלל פחות מאפיינות התחושות והרגשות האפלים והשבורים של הבדידות. כאן משתמשים במילים פיצול או ניתוק. תפיסת מרחק. ביומיום, בדרך כלל, אני מתקשרת, מדברת, ומאד חברתית. כשיש גלישה של שבר לתוך פרקי הזמן האלו - נראה שהמצב מחמיר. הייאוש מתנקז אל תוך הלילה וסופי השבוע, וכנראה שחשוב שיהיה גם להם מקום. כמה? באמת שאלה טובה. ולכן, ובהמשך לתגובתך, אודי בעניין התנועה וגם ניסיון להקטנת הסבל - חשבתי על טיפול הורמונלי לנשים בגילי. קבעתי שיחת ייעוץ עם רופא בתחום, כדי לבחון את העניין מעט יותר מקרוב. סיוע שאינו בשיחות נפש דווקא, כי אם קונקרטי לבעיות השינה, כאבי שרירים, מצבי רוח, גלי חום. זוכרת חלקיות, זוכרת שתיתכנה תופעות לוואי, זוכרת סבלנות ולבדוק איך כף המאזנים. רעיון שהגיתי בו כבר כמה שנים. את האישור לנסות לבחון (תוצאה של בדיקות) קיבלתי די לאחרונה. החווייה תאמר את דברה, כנראה. אז זוהי, בינתיים, תשובה למה עושים עם זה. לכאן לקחתי בינתיים. ויש עוד - הכסף יוכל לשמש לעניינים חשובים מאד אחרים. שבוע טוב, סוריקטה

היי יקרה, בהחלט טוב לטפל גם דרך תחומים אחרים. ולגבי הכסף של הטיפול חשבתי בול כמוך 🙄ילך למטרות טובות אחרות לא פחות. למרות שטיפול זה לא במקום לטפל פיזית. אבל כדאי גם לבדוק אפשרויות נוספות.... אני קצת יותר טוב. עדיין בשקיעה... וגם אצלי הלילות קשים יותר מהימים...בהצלחה יקרה בדרכך למצוא תשובות. אשמח לשמוע. כי גם לי החלו תופעות מעצבנות..

יום טוב לך סוריקטה יפה שלי דברים רבים טעונים בדיקה מקווה שהכל יתחיל להסתדר לך גם עם בעיות השינה שגם אצלי אינן מסודרות ולא בטוחה שאצלי זה ענין של הורמונלי אבל....אלמד ממך באם זה עוזר או לא...למען האמת מעולם לא פניתי לבירור בתחום הזה מאחר וכבר נותחתי והוצאו ממני כל איברי הרביה לפני שנים אולי באמת כדאי גם לי לבדוק... לגבי שאר הדברים שכתבת כאבים וכו..מקווה שימצא פיתרון כי זה ממש עינוי.. חיבוק ענק יפה שלי ונקווה לבשורות טובות חטולית

היי דוקטור, קוראים לי שי ואני בן 30 בדכ בריא, לפני כשנה וחצי לאחר מאמץ גופני הרגשתי לא טוב וזה קרה עוד כמה פעמים ומאז התחיל לי בירור רפואי דרך הרופא משפחה ועד הקרדיולוג שמבחינתם עד עכשיו הכל תקין,מבחינת הקרדיולוג אין מה לבדוק כבר, אבל ממשיך עוד כמה דברים קטנים דרך הרופא משפחה. בגדול אני סובל מעייפות מאוד קשה מצבים שאני צריך לגרד את עצמי מהמיטה, מצבים של סחרחורות חולשות תחושה שעומד לקרות משו רע. אני יחסית חרדתי בעניין מצב רפואי. יש לי ילד קטן ואני מפחד להישאר איתו לבד שלא יקרה לי משו חלילה ואני לא יוכל להיות עם הילד והוא ישאר לבד או שלא אצליח לטפל בו בגלל איזה חולשה או עייפות קיצונית שתופיע, זה מונע ממני גם לעשות דברים לפעמים זה לצאת עם חברים או אפילו לרצות לסוע לחופשה, שהייה ליד מקומות שקרובים לבתי חולים עוזר לי בראש להיות רגוע יותר. בטוח יש עוד דברים שאני שכחתי לכתוב וגם ככה חפרתי חח רציתי לשאול אם כדאי לי לפנות לפסיכולוג/לנסות לקחת כדורי הרגשה מה דעתך?

נמצאת כרגע גם בתקופה קשה ואין מי שיכיל...אני לעצמי. אז קשה ללא טיפול. לכולנו...כשמסתבך בטיפול זה כמו ללא טיפול אגב. מבינה אתכן. ינשוף יקרה זה נורא!!! ליבי איתך! אביב כמה קשה ככה..יאללה. מסבך הכל. רוני מקווה בשבילך, סוריקטה קשה ללא איש הנפש נכון?? כל כך מובן! בעיות גופנפש.. ומתגעגעת ...לבמבי היקרה שלנו. אולי עוד תשמיעי קול? אולי.. לא אוסיף על עצמי מפאת העומס של כולכן. אז אודי. רק אגיד שאני מאוד לבד ולא יודעת כיצד לפעול כרגע....בעלי לא מבין כי כשאני משתפת אותו הוא רק כועס שאני חוזרת על עצמי ....שכבר סיפרתי לו וכו'.. שככה זה ואין מה לעשות. יש אנשים רעים בעולם ואיני יודעת כיצד להתייחס אל מי שרע כלפיי אני נחמדה מידיי...מנסה למצוא חן.. טוב לא אספר. רק רוצה חיבוק עוטף..שאדע שאפשר פה תמיד לכתוב...זה הכל. אולי אשבר בסוף ואפנה חזרה למטפלת ...לא החלטתי. כרגע לא פונה. תודה אודי ולכולכם מראש. מחפשת מקום לנוח. אולי שיר אודי, שיתאים?? . רוגע לכולנו....שבת שלום. ..

שירה , גם אותך קוראת... לא קל בכלל הרגשות הללו...וחטולית שעונה לכולן ומקווה שאת בסדר...לא מתכוונת לפספס אץ אחת..כולכן בליבי. אני קצת במצב שביר המתפורר בקלות כרגע.. יעבור יודעת שיעבור..כרגע קשה..

זה בסדר את יכולה לכתוב מה וכמה שאת צריכה בלי לחשוב אם קשה לנו נפרדות אמרנו לא .... האין מי שיכיל מאוד מוכר אנחנו כאן יכולות להכיל הכל ... קחי לך מקום ובואי ... שולחת חיבוק עוטף והמון כוחות אביב

הי מיכל, הכי חשוב שתשמרי על עצמך. וגם שאנחנו נשמור על עצמנו. את לא חייבת להכיל 'הכל'. לא משלך ולא של אחרים. גם כל אחד מאיתנו לא. רשמתי השבוע על טוטאליות. אנחנו לא יודעים את 'הכל', להבנתי הרוב נמצא בשכבות חבויות שאין אליהן גישה, ומניחה שטוב שכך. אודי, אגב הפודקסט השלישי שלך (רק התחלתי להקשיב) והמשאלה להתמסר באופן אינסופי וההקבלה לתינוק מתערסל בזרועות אמו - הייתי אומרת שיש ויש. גם אצל תינוקות רואים שיש כאלה שיש להם נטייה להתמסר יותר, וכאלה שפחות. מיכל יקרה, בטח שאת יכולה לרשום כל עוד אינך חוששת שתפגעי מכך. אם אודי העלה חלק מהודעות קשות (בכללן גם שלי) סימן שהוא סומך על כך שהפורום יכול לספוג. בכל מקרה, עדיין מבקשת סליחה על מה שהגיע מכיווני. הייתי גם מפרידה בין התמסרות של הגוף להתמסרות של הנפש. הם קשורים ועדיין לעתים יש יכולת לעשות משהו עם הגוף בשונה מבחירת מילים שתצאנה מהפה. לכאן ניתן להכניס דרכי ביטוי אחרות מלבד דיבור כתחומים יצירתיים למינהם ועוד. אולי הרחקתי לכת, אבל ככה הן האסוציאציות. שירים, למשל, שרוב החברות כאן מתחברות אליהן וגם אודי, לעתים גדולים עליי מידי, לעתים אפילו מוזיקה ללא מילים. אני עושה לי רעש לבן. שירה - מזמינה אותך לעלות למעלה. ראיתי אותך למטה. ראיתי. במבי - חשבתי להציק לך ככה בצביטה כדי לבדוק שאת חיה ולא רק מציצה. הייתי רוצה להאמין שפסח יחזיר עמו חלקים. שיהיה רגוע, שלכן, סוריקטה

מיכל יקרה, גם אני איתך אולי בלי הרבה מילים אבל כאן נוכחת ומקשיבה כל כך מזדהה עם "יש אנשים רעים בעולם ואיני יודעת כיצד להתייחס אל מי שרע כלפיי אני נחמדה מידיי...מנסה למצוא חן." המפגש עם הרע ותחושת הפגיעות וחוסר היכולת להתגונן שלך שירה

מבינה שמצבך כעת ממש לא משו ..כן ימים קשים יותר בהחלט..מקווה שהמצב יוקל עבורך ... תודה לך משתדלת להכנס כל מתי שמתאפשר לי להיות ולתמוך גם אצלי ימים לא קלים עם כל ההכנות לפסח וגם לדאוג שלאמי לא יחסר כלום..ריצות אין סופיות ונשארת לא פעם בלי אוויר אך לא מתחוננת כי זה המצב זה מה יש.. חטולית

הי אנשים טובים, ובכן, לא רק נפש, כי אם גם גוף. את השבועות האחרונים אצלי מאפיינות בדיקות רפואיות גופניות. ברגעים מסוימים התבאסתי-נעצבתי שאין לי ליווי. קצת מוזר לפעמים שאין יותר שיחות עם איש מקצוע של הנפש. אאחל מנוחה. פשוט מנוחה. סופשבוע נינוח ורגוע, סוריקטה

יפה שלי בדיקות כנראה נועדו לבדוק ולטפל בבריאות תקינה עם גילנו המקדם...!! כן עצוב לעבור הכל לבד בלי ליווי מבינה אותך שבאמת יהיה סופש נהדר עם מזג אויר נהדר ומצב רוח נהדר לכולנו חיבוק חטולית

סופ"ש נעים סוריקטה. תגידי, את יודעת באיזו תדירות הדוק מבקר פה? כתבתי שאלה פה לפני יומיים והיא נותרה ללא התייחסות :(

גם לך ....כמה נחוצה המנוחה.. כשאני לעצמי מה אני? סתם עלה לי בראש המשפט הזה..אם אין אני לי מי לי??? לגמריי מזדהה כרגע. למרות שחיה בבית עם אנשים קרובים לי מאוד ובטח תחשבי שזה ממש לא אותו דבר..אבל זו ההרגשה עכשיו. שבת מנוחה ושלווה יקרה.

עד שניכנסתי אני מאמינה שזה יהיה כבר שבוע טוב ... תשמרי עלייך , האמת שאישית הכי מעדיפה בדיקות לבד לא סובלת שמלווים אותי להליכים רפואים .....לא חשבתי על זה עד עכשיו מעניין אבל בהחלט באסה בלי ליווי לנפש אתך אביב וטוב שאת באה

הי חטולית, כאן רק בבוקר, אתם כבר מכירים. התכוונתי בעיקר לליווי רגשי. לתחושה שהוא קיים, לפחות. גם אם ברקע. בסופי שבוע מאד קשה לי להרים את עצמי. גילנו המתקדם - אכן. אם התוצאות או הפענוח יראו שוב משהו חריג - נמשיך משם. בכל אופן, נראה שאני די מתאמצת בכיוון ההמלצות עד כה. אבל כל כך היעדר מוטיבציה. גם לפעולות היומיום הרגילות. כל כך שבור. תודה יפה שלי, סוריקטה

הי נרי, הדוק, אודי, לרוב מעלה הודעות בימי ראשון ושני, כמו-כן רביעי וחמישי. התשובות המקצועיות בדרך כלל מתקבלות בלילות שני וחמישי. זו התדירות הכי גבוהה (של פרסום ומענה בניהול איש מקצוע מומחה עם ניסיון וותק) שיש בפורומים בתחום. לפחות מהמוכר לי. מניחה שלכן בחרנו להיות כאן. כמו-כן, הן בשל היות איש מקצוע מנהל והן אישור ההודעות בטרם פרסומן. בינתיים כבר קיבלת מענה - הכי חשוב להתחיל תנועה. ברוך הבא ושבוע טוב, סוריקטה (תיישמי כבר...)

תודה, מיכל, בסופו של יום אנחנו לבד, וייתכן שבדידות ולבד קיצוניים הם כנראה משהו קצת אחר בכל זאת. סופ"ש מנוחה ושבוע טוב, סוריקטה

הי אביב, כרגע עדיין סופ"ש, אבל כשההודעה תופיע - שבוע חדש. כתבתי לחטולית - התכוונתי בעיקר לליווי רגשי. אפילו דבר מה שיהיה אצלי בפנים ברקע. עדיין עם התחושה החזקה המוכרת ש'זרקו אותי'. יכולה להבין מאד את הרתיעה (אבל גם המשאלה) מליווי פיזי. גם פה יש עניין רגשי, מן הסתם. סופשבוע נעים וגם שבוע טוב, סוריקטה

הי אודי, כרגיל, ניתן לפרש את דבריך לכיוונים רבים. 'לגבי השיחות - האין זה משהו שניתן לעשות איתו משהו?' - כתבת. ובכן, איך אפרש? - תעשי משהו במקום ליילל כאן. כתבת לנרי - הכי חשוב להתחיל תנועה. איפה תנועה אמיתית משמעותית ואיפה אני... - מי אמר שחייבים לעשות משהו אקטיבי. אולי לנוח. כמה שנים, כמה כאב מכל הניתוח הזה. כמה משאבים. אני אקטיבית, אבל עליי נאמר פול גז בניוטרל :-/ - המסקנה לסיום נחתמה באופן מפורש, גם אם לא ממש הדדית. פגישות מעת לעת אפשריות בעקרון, אם כי המרווחים בינהן יהיו גדולים מאד, מידי עבורי כרגע, גם לא קבועים. אוכל לשתף במה שרשמתי כאן, גם אם רחוקים מאד מזמן אמת. והלב אומר - אז מה. יש גבול גם לחלקיות. - אין לי אפילו בדמיון רעיון או מוטיבציה ל קשר טיפולי חדש, קשר כלשהו חדש, פעילות חלופית כלשהי. אבל הנה הזכרתי את האפשרויות. יאללה, זוזי, אבל אני לא, זה לא עובד ככה אצלי :-( סוריקטה

סוריטקה מקווה שאת מרגיש טוב גופנפש... אולי אפשר בכל זאת גם נפש? לחזור לשיחות ולקבל תמיכה ומקום שלך שירה

אני בן שלושים וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות (בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה, בעיקר עקב איבוד דרך, חרדה חברתית מסוימת, ספקות ודיכאון. וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 וברק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד במשרה חלקית כמטפל בקשיש. כרגע אני מתגורר אצל אבי ואשתו, חי על ספה בחדר צדדי ומרגיש דחק לעבור לשכור דירה, כך שאני בהתלבטות של מהרגע להרגע. שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה ובמקביל להתנדב במשהו שיעשיר את הקורות חיים שלי. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער במצוקה -- מה שהוכשרתי לעסוק בו והיית טוב בו וזכיתי ללא מעט שבחים בזמנו? ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות).

אני כרגע עדיין במצב של ספקות בקשר ליכולותיי, להתנהלות במצבים חברתיים מורכבים ומחייבים, ביטחון עצמי נמוך ו"חרדה קיומית", כך שנדמה לי כי הבחירה באפיק מקצועי אקדמי יותר רחוק ממני לשעה זו מאשר הבחירה בעבודה בשכר מינימום אך עם פחות לחצים. אך יש בי פחד שמא אתקע בנתיב הלא מקצועי ולא אחווה הגשמה עצמית עקב החרדות שלי. פוחד שאם אקל על עצמי כעת זה יהיה המסמר האחרון בארוני. אני גם מתגורר כעת אצל אמי ובעלה על ספה וזקוק למען השקט הנפשי שלי לצאת מדירתם במהרה - כך שהכי נגיש זה עבודות פשוטות (כי הכי קל להתקבל אליהן במהירות). אני באמת אבוד. כי אין לי את המותרות להמשיך לדשדש במקום - אני מגיע ממשפחה ממעמד נמוך ללא יכולת להמשיך לתמוך בי.

תודה ד"ר, זה גם מה שהבטן שלי אומרת. אילו משרות לדעתך יתאימו לי בשלב זה? משרות שיעזרו לי להתחיל לבנות בחזרה את הביטחון העצמי שלי ולהשתלב בחזרה בעולם ולשכור דירת חדר אפילו בזריזות. עדיף משרות שבד"כ הקבלה אליהן זריזה.

היי, אני בן30 בריא בדכ, כשנה + אני בבדיקות רפואיות שכוללות קרדיולוגיה, כלל הבדיקות תקינות כולל בדיקות אצל רופא המשפחה ומגוון רופאים שהגעתי למרפאות של מכבי.יש לי המון חולשות סחרחורות חוסר פוקוס/מיקוד לחץ פתאומי בראש והרגשה שאתה נופל/עומד ליפול. ביצעתי גם mri וct מוח שגם תקינים.רופא המשפחה לא שולל שזה ממקור נפשי ולטענתו ב99.99 בטוח שהכל אצלי תקין לאחר כלל הבדיקות שביצעתי. כמו כן אני מודע לעצמי כמובן ויש לי חששות שיהיה לי אירוע לבבי/ דום לב וכל פעם שאני לא מרגיש טוב אני נכנס לזה יחסית עמוק וקריאה באינטרנט של מה זה יכול להיות וכו'. אני מרגיש לא טוב כ60-70% מהזמן וזה ברמות משתנות התחושה. אני יחסית צעיר ועד כה לא נמצאה בעיה רפואית ואני באמת סובל מאוד ונמנע מעשיית דברים ביום יום מהתחושות הלא טובות והעייפות הקשה, מה היית ממליץ לי לעשות? רופא המשפחה המליץ אולי לקחת כדורי הרגעה. סליחה על אורך ההודעה אני פשוט סובל נורא