פורום פסיכולוגיה קלינית

45610 הודעות
34340 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
17/10/2018 | 04:23 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שאני אני תודה על כאבים שמעירים משינה תודה על צוות טיפולי תודה שאני מנסה תודה שזה נראה מלא תקווה תודה על המקום הזה תודה עליכם

16/10/2018 | 14:40 | מאת: אביב 22

אודי התגעגענו כל כך אז ברוך שובך .... השבוע מתחילים הלימודים לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי מי אני חושבת שאני ,זה הולך להיות כל כך עמוס רגשית ....כל כך טריגרי ונפיץ .....ובשביל מה ???? למלא את הבור שבחיים לא יתמלא באמת .....להשלים את ההפסדים ... הפעם זה ממש טיפולי זה לימודים שכל מאמר כל מילה יטרגרו ....אני משותקת מהחרדה!!!!!!!!!

17/10/2018 | 18:46 | מאת: חטוליתוש

אני מאמינה בך וביכולות שלך גם אם יהיו דברים ..טריגרי יהיה לך על מי להישען יתכן שהפחד מוקדם מידי יתכן שכן תוכלי לעמוד בזה תני לעצמך הזדמנות..... חשוב מאוד כמו שאת אומרת לא לברוח להסתכל ללבן בעיניים..... ולא לשכוח לעולם.... שאת...לא...אשמה...בכלום אוהבת חטולית

15/10/2018 | 09:33 | מאת: NOT_FOUND

שלום וברכה יש לי ילדה יחידה בת 3 וחצי, השנה היא נכנסה לגן עירייה , הגננת מדווחת על התנהגות טובה של הילדה ועמידה בגבולות, אך כאשר אנו בבית היא מרימה ידיים על אבא שלה,חובטת בו עם חפצים , יש לציין שהקשר איתו מצוין הוא מאוד חברי איתה משחק איתה המון וצוחק הרבה אך כאשר היא מרביצה הוא לא יודע איך להגיב והוא ממש מתרגז שואל אותה הרבה למה את מרביצה(אני אומרת לו שזה לא עוזר)תפסיקי, די עד שהוא ממש צועק עליה ולא יודע מה לעשות ואני נחלצת לעזרתו .אני יותר סמכותית לוקחת מימנה את החפץ מחזיקה לה את הילד ואומרת לה את לא מרביצה, אך זה לפרק זמן קצר. גם על בני המשפחה היא מרימה ידיים ומעיפה חפצים אני לוקחת לה את החפץ שהיא העיפה ונכנסת אתה לחדר ומבהירה לה,אך לאחר ששתינו יוצאות היא חוזרת מהר מאוד לאלימות. אשמח לעצה טובה ולהתמודדות נאותה מול ילדתינו , תודה.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחופשה קצרה שלי שמוצמדת אליה. נוחו היטב ואספו כוחות, ונשוב וניפגש ביום רביעי. שמרו על עצמכם, אודי

11/10/2018 | 19:43 | מאת: אביב 22

https://www.youtube.com/watch?v=hlWcex9hir4 בתוך גלי הפלאשבקים והימים המוזרים ...בא לי קצת להתפרע .... אודי וכולם תצטרפו למסיבה , יש לכם שיר שמח :)

הי אביב, נהדר, וממש במקום... אודי

12/10/2018 | 09:46 | מאת: חטוליתוש

כמה נפלא שבא לך מסיבה איתך.... אוהבת חטולית

10/10/2018 | 22:38 | מאת: hila37

היי אודי אני עובדת בעבודה שיש בה הרבה עומס ואחריות. אני גם בתפקיד ניהולי, משהו שמעולם לא חשבתי שאעשה. מתמודדת עם לחצים לא פשוטים. הכי קשה לי שיש לי ים דברים לעשות, ואז מצטברים דברים חדשים דחופים, ואני לא יכולה לעשות דברים עד הסוף כמו שהייתי רוצה. לדוגמא- אני מנהלת שיחות עם דיירים, או פגישות הדרכה עם צוות. בעיקרון זה צריך להיות מוקלד ולהיות בתיק של הדייר. הייתי רוצה אחרי כל פגישה לסכם במחשב. העניין הוא שיש רק מחשב אחד לכמה אנשים. וגם לא תמיד יש לי את הפנאי לשבת אחרי הפגישה ולסכם. יש לי כל מיני טריקים- מחברת לשיחות פגישות וועדות. מחברת להדרכה שאני מקבלת. במידה ומצטבר חומר אני מתייקת ושומרת. למרות כל זאת- עדיין מרגישה לא מספיק יעילה. אולי תיתן לי עיצות של מטפל וותיק? בטיפול אני ממשיכה- היתה טלטלה גדולה בתחילת השבוע, הרגשתי כל כך רע אחרי שלא ענה לי לטלפון שהתקשרתי קבענו. ועוד שבתוכי אמרתי לעצמי שאני סתם תינוקת וירדתי על עצמ...י... הוא דווקא הבין והכיל את זה. אני אוהבת אותו. הילה

11/10/2018 | 08:02 | מאת: שירה2017

הילה יקרה, נשמע עמוס מאוד. אני מוצאת שהטלפון זמין מאוד ומשתמשת בו לא מעט לכתיבה. אולי את יכולה לתעד סיכומי פגישות במסמכים בטלפון או אפילו אימיילים שישמרו כטיוטות או תשלחי לעצמך ותוכלי למיין בתיקיות או להדפיס. שירה

11/10/2018 | 15:42 | מאת: אביב 22

גאה בך הילה , כל הכבוד לך נעזרת גם כאן באודי לא נשברת ויודעת שאת יכולה חיבוק

הי הילה, אני מציע לסמן משימות על פני סולם של דחיפות וקדימויות. זה מסייע בהתארגנות כשיש ריבוי משימות ובהחלטה במה חשוב להתמקד ומה ניתן לדחות יותר. ובאשר לטיפול - אני שמח לשמוע שיש הבנה והכלה ושאת מרגישה זאת. אודי

10/10/2018 | 19:50 | מאת: Tossing

היי רופא מאז שהתחלתי שיעורי נהיגה אני טיפה לחוץ ואולי מתרגש לפני כל שיעור והצוואר שלי רועד וזה ממש מביך אותי, וככה זה גם בשיעורים ובחברה, מה אתה ממליץ לעשות ??

שלום לך, איני רופא, אלא פסיכולוג. אתה מתאר תופעות שקשורות כנראה לחרדה. פנה לאיש מקצוע לטפל בזה. זה בדרך כלל טיפול ממוקד וקצר. אודי

10/10/2018 | 18:00 | מאת: ינשוף

אף פעם לא קבלתי או הרשתי לעצמי לקבל את מה שאני חושבת שעברנו... אף פעם!! כמעט ותמיד לא מקבלת הולכת פעם בשבוע לטיפול.. פותחת וסוגרת דברים ואז יוצאת מטיפול והכל נמחק "כאילו" .. החלטתי לתת פחות אפשרות לברוח על ידי זה שננסה שתי פגישות שבועיות. מצד אחת כבר התעייפתי/התייאשתי מהבריחות ומצד שני אני מפחדת פחד מוות. המחשבה להתחבר גורמת לי מצוקה נוראית בפנים.! !! לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון אבל להמשיך לחיות בחצי נוכחות כבר לא כייפית ומרגיש כמו לחיות בתוך חלום .

11/10/2018 | 12:18 | מאת: אביב 22

אהובה. מאוד מאוד מובן . מאמינה ששתי פגישות יעזרו ויאפשרו טיפול מועיל ומרגיע

11/10/2018 | 12:46 | מאת: ינשוף

אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את העבודה הזאת בטיפול. אני לא אעמוד בזה..אני יודעת שאני לא.. רוצה להפסיק טיפול אבל לא מסוגלת רוצה שיצילו. .. שיעשו משהו. . רק לא לדעת ..רק לא לקבל אני לא מסוגלת לשאת את זה אתם שומעים? לא מסוגלת!!

11/10/2018 | 12:54 | מאת: חטוליתוש

מבינה אותך מתוקה גם אני חושבת שאת עושה צעד נכון בטוח שלא יהיה קל אבל לפחות תתחילי לחיות לא כאלו בחלום אלה את האמת ביום יום שמחה שתלכי פעמים בשבוע בטוח יהיו תוצאות.... אוהבת חטולית

11/10/2018 | 13:48 | מאת: סוריקטה

... ואני דווקא קוראת אותך (בגלל הנחרצות של ה'אף פעם לא' כמי ש*כן* מחפשת מקום לספק. המחיקות מוכרות כל כך. אפילו בזמן היותי באנליזה בתכיפות מירבית. בסיכומו של דבר - מצריך המון תעצומות ומשאבים (גם חמריים וגם נפשיים) והתאמה. אצלי זה תרם, כנראה בראייה הכללית. גם בהתחלה, המעבר לשתי פגישות שבועיות חולל מהפך מסוים. מאחלת לכם בהצלחה. אולי תגלו. כולי תקווה. צריך לנסות ולהתמיד כדי לדעת. כואב ולא פשוט. שלך, סוריקטה

11/10/2018 | 19:57 | מאת: ינשוף

לא מצליחה להפסיק לאכול..בולמוסים שמעולם לא היו..רק לא להרגיש. רק לא להרגיש רק לא לזכור לחשוב רק לא להיות

הי ינשוף, למרות הפחד - את בהחלט עושה את הדבר הנכון. אודי

10/10/2018 | 13:57 | מאת: NOT_FOUND

היי אני נשואה כבר שנתיים למישהו ממשפחה מרובת ילדים האמא אובססיבית לכסף בצורה שלא תאמן, היא נותנת על מנת שיהיו חייבים לה וכל הזמן מזכירה מה נתנה וכמה בצורה מגעילה. כאשר אנו לא מוענינים לקבל משהו מסוים היא דוחפת, במידה ואנו מנסים להתרחק בצורה יפה מגיעות האשמות קללות וכו'... ניסינו בהתחלה לקפוץ לביקורים יותר לשוחח יותר ולהיות בקשר... עד שהגיע הפיצוץ. ניסינו להתרחק ופחות להיות בקשר באו שיחות שנגמרו בצעקות על כך שלא אכפת לנו ממנה... עכשיו מדובר במשפחה אם לא מעט ילדים כמעט כולם לא בקשר רציף כמעט כולם מנותקים, בעקבות כמה שיחות פחות נעימות והתנהגות נוראית לבעלי ולי, אני רוצה להתרחחק מאודד אבל לא יודעת איך ומה יהיה בצורה בריאה שאנחנו לא ניפגע ולא הילדים, בנוסף איך שומרים שזה לא יפגע בזוגיות שלנו (כמעט כל הילדים שם בבעיות זוגיות קשה בגללה) אודה לעזרתך...

10/10/2018 | 23:57 | מאת: חטוליתוש

היי שלום לך... סיטואציות לא פשוטות בכלל לא יודעת אייך דברים מתנהלים במשפחות מרובות ילדים....ולפי מה שאמרת גם אצל שאר האחים המצב ממש לא..... את מתארת את חמותך כאשה קשה ואני מאמינה לך.... זו אומנם חמותך...מה היית עושה לו אימך היתה עושה לך את זה....ואני שואלת לא ממקום של חמה כי אמי שלי ובעלה היו מתנהגים כך אלינו במשך שנים..ול י יש רק אח אחד ..גם לבעלי היה אח אחד פשוט החלטנו בעלי ואני להתרחק מהם לגמרי בלי להתחשב במה שהם יגידו או יעשו.... וזה באמת הצליח...למעלה מחודש ימים לא היינו איתם בקשר בכלל... אחרי חודש התחלנו לתקשר טלפונית...והודענו שאם אנחנו באים ותהיה תלונה הכי קטנה אנחנו הולכים עם הילדים הביתה וששוב יהיה נתק.... בסוף זה הסתדר ..הם הבינו שאנחנו לא ניתן להם לסחוט אותנו ריגשית וזה הלך והתמעט עם הזמן... אם מתאים לכם לנסות...אם המצב... שיהיה בהצלחה חטולית

שלום לך, בדומה למה שכתבה חטולית, נראה לי שהדרך צריכה להיות הדגשת הנפרדות שלכם כתא משפחתי נפרד, ואי הסכמה ליחס מזלזל או פוגעני. אם הדבר לא יתקיים - תתפסו מרחק שיאפשר לכם לנשום אוויר, עד שיימצא האיזון הנכון בין קירבה ובין מרחק. אודי

12/10/2018 | 12:17 | מאת: חטוליתוש

דבר נוסף שרציתי לומר לך.... אתם חייבים אך ורק לעצמכם ולא לשאר המשפחה תדאגו לתא המשפחתי שלכם שיהיה כמו שאתם הייתם רוצים שיהיה... הזוגיות שלכם חשובה יותר גם לכם...לילדים ולחיים שלכם חטולית

10/10/2018 | 13:04 | מאת: חטוליתוש

עוברים עלי בתקופה האחרונה המון דברים בלחץ נוראי דברים כואבים שמונעים ממני ..... לדבר..... להגיב.... לצעוק.... ומוצאת את עצמי רק בולעת ושותקת כי אי אפשר להגיד למי שאני רוצה מה שיש לי באמת להגיד זה עלול לפגוע.... להעליב קשות.... לגרום לאי נעימות.... לפצוע את הנשמה... אז שוב מוצאת את עצמי שותקת.... כחמה שיש לי שתי כלות..... חייבת לשתוק רק כי אני חמה.... וחמה לא חשוב כמה תהיה טובה... תורמת...תומכת...עוזרת.... תמיד יגידו אהה..בטח היא חמה... אם האימא שלה תגיד לה תשמעי.... וכלתי תתפוצץ עליה .עדין זו אמא שלה..שישברו את הראש לבד ובאמת שכל מה שעשיתי עד היום זה רק לתת... גידלתי את הנכדים שלי ....4..יהלומים עם כל הקשיים שיש לי הפיזים והנפשיים שלי... עזרתי להם בזמן שהייתי אצלם עם כביסות..כולל .תליה או ייבוש נקיון של הבית.... ארגון של הבית.... חזרו לבית נקי מסודר כאלו המנקה היתה ןעשתה הכל.... לא מצטערת על שום תרומה שתרמתי מעצמי...ללא כל תשלום כספי...רק לעזור.... והם אומנם מעריכם.....עד.....שחלילה וחס אגיד מילה אחת... לא מתערבת לאף אחד בחיים ולא נותנת עצות בלי שישאלו... מכבדת את דרך החיים שלהם לפי הבחירה שלהם...אנחנו דתיים ורק בן אחד מהשלושה גם איתנו דתי אבל..... נמצאת כיום במצב שכבר מזמן אני לא אני... ואין יכולות לכלום..מבחינת נתינה מרגישה כמו איפוטציה נפשית וכואבת כי כבר לא..... גם עם אמי הסבלנות שלי התקצרה נמצאת בפרשת דרכים מה לעשות עם עצמי...כי מרגיש לי פשוט רעעעעעעע חושבת ללכת שוב לטיפול נפשי כדי לקבל כוחות וחיזוקים אייך להמשיך את החיים האלה.. כי נגמר לי.... חטולית

לקריאה נוספת והעמקה

חטולית יקרה אנחנו אלופים בלשתוק -כך למדו אותנו.. מבינה שכאשר מדובר במשפחה, בכלות, לא פשוט, אבל כן מאמינה שצריך לדבר את הדברים. וכן, אולי מטפלת תוכל לתת מענה על איך.. איתך, ינשופים

10/10/2018 | 16:47 | מאת: אביב 22

טיפול נפשי תמיד טוב ואת באמת עוברת המון דברים לא פשוטים את מוכרחה לשמור עלייך ....יותר מאשר לעזור לכולם לדאוג לעצמך ... אוהבת, מקווה שתמצאי את השביל הנכון .........

11/10/2018 | 07:57 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, נשמע שאת חמות מדהימה ותומכת. וכן, גם לך מגיעה תמיכה בעיקר כשאת מרגישה שאין לך אנרגיות וקשה לך. מקווה שתמצאי את הדרך לקבל את כל התמיכה שאת ראויה לה ולהרגיש שגם את מטופלת. שלך שירה

הי חטולית, זו נשמעת לי גמישות, היכולת הזו - וזה דבר לא רע. אבל הקושי שאת מתארת אינו פשוט, ואני בעד להיעזר בטיפול, אם צריך לאוורר את המשאבים. אודי

12/10/2018 | 12:23 | מאת: חטוליתוש

ינשושופית מתוקה שלי את צודקת שתמיד לימדו אותנו לישתוק אבל לא מהסיבה הזו אני שותקת אלה כדי לא ליצור מריבות בין הבנים לבין הכלות תודה מתוקה על ההבנה אוהבת חטולית

12/10/2018 | 12:26 | מאת: חטוליתוש

צודקת שאני חייבת לשמור על עצמי אבל ה. אני..שלי זה לא רק אני..כשכול העולם שלי הוא הילדים שלי...הנכדים שלי... אני חייבת טיפול עבור כולנו כמשפחה תודה יקרה שלי אוהבת חטולית

12/10/2018 | 12:37 | מאת: חטוליתוש

נכון שאני תומכת בילדים שלי ללא סייג אם זה הופך אותי לחמה מדהימה....תודה לך כשהחלטתי להתחתן נשבעתי לעצמי שהילדים שלי לעולם לא יעברו את מה שאני עברתי.... החלטתי להקדיש להם את החיים ...מה שאף אחד בעולם לא עשה למעני.... כל כך רציתי אותם שלא חשבתי אפילו לרגע ....מה גם את זה..ולמה רק אני..כי בצד השני גם יש אמא פשוט הייתי שם בשבילם בלי שאלות ובלי להרגיש שאני משהו מיוחד הרי הם הילדים שלי....לא הייתי אף פעם במצב של תהיה אלה של עשיה הכי אוהבת אותם בעולם בלי תנאים מוקדמים כי כזו אני... כמו שאף אחד בעולם לא היה שם בשבילי !! תודה לך מתוקה וכן אני שוקלת ללכת לטיפול נפשי בשבילי ...ואז גם ..בשבילם... אוהבת חטולית

10/10/2018 | 11:27 | מאת: אביב 22

נסיעה טובה לך שתהנה כמה שרק אפשר נתגעגע זה בטוח תודה לך על היותך ....

10/10/2018 | 17:04 | מאת: ינשוף

מצטרפת לאיחולים נסיעה טובה

10/10/2018 | 23:37 | מאת: חטוליתוש

הנסיעה רק בשבוע הבא אם הבנתי נכון.... ואם לא... אז באמת נסיעה טוב כמו שאומרים אצלנו סע לשלום ותחזור לשלום ... חטולית

הי אביב, ינשוף וחטולית, תודה לכן! גם אני אתגעגע. אודי

10/10/2018 | 10:45 | מאת: סוריקטה

אני יכולה להיות לגמרי תקינה ובבת אחת (כשאני לבד על פי רוב) ליפול למקומות הכי שחורים. אז התמונה השלמה היא לא סוריקטה פסיכית. רואים אותי מתפקדת ורגועה. הי כולם ואודי, תודה שהייתם והנכם איתי. סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
10/10/2018 | 16:41 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה טוב לשמוע שהוקל לך התגעגעתי ינשופים

10/10/2018 | 16:57 | מאת: אביב 22

אכן סוריקטה מדהים כלי הטיפול ומזל גדול תארי לעצמך שהיית מתפרקת גם ליד אנשים ..... ואת הכי שפוייה ובריאה כל הזמן . גם ברגעי המשבר ,כמה כוחות צריך בשביל להחזיק ולתפקד ... זה הכי שפיות ובריאות .... ונראה לך שהאנשים "הרגילים " לא היו מתפרקים במצבים כאלה ..... איתך שולחת חיבוק ענק

10/10/2018 | 23:43 | מאת: חטוליתוש

כולנו יכולים ליפול למקומות הכי חשןכים כשאנחנו לבד הגדולה שלך היא.... שאת קמה משם בלי שירגישו עליך את הנפילה... ורואים באמת את התמונה האמיתית שסוריקטה לא פסיכית....נפילות לא עושות את הבנאדם לפסיכי אלה לאנושי..... מקסימה שאת אוהבת חטולית

10/10/2018 | 23:54 | מאת: hila37

סוריקטה יקרה! גם עליי עברו כמה ימים לא קלים. הנפש שלנו היא דבר מאוד מורכב, לפעמים אני מדמה את זה למים... אתה הולך בים והוא נראה שקט, פתאום סחף מכיוון לא צפוי.. יש עומקים... הלבד יכול להעלות רגשות מהעבר.. התחושות לא מודעות... מקווה שעכשיו את בטוב.. גם אם לא מגיבה תמיד קוראת ואיתך. הילה

11/10/2018 | 06:44 | מאת: סוריקטה

אבל ברגעים האלה, כמו עכשיו, לא אכפת לי מאף אחד. מכלום. וההרגשה שאלה לא חיים. ואני לא רוצה לעבוד ולא שיגעו בי. בתדירויות גבוהות מידי לאחרונה. אני כועסת שהמטפל לא עושה איזה קסם. וזוכרת איך אני מדברת על קסמים ונסים. אני בדרך לעבודה. זה מתעצם. דקה לפני שאני נכנסת אני מצליחה בדרך כלל לעבור מצב. אוי ואבוי אם לא. בדידות קטלנית. יחד קטלני. סוריקטה

11/10/2018 | 07:52 | מאת: שירה2017

איתך סוריקטה יקרה, כמה קשה הפיצול הזה, החיים המקבילים. מאחלת לל ימים טובים יותר ומנוחה טובה. שלך שירה

11/10/2018 | 19:45 | מאת: אביב 22

סוריקטה , חיבוק אהובה .... כל כך מוכר וכל כך קשה המזל שלנו זה שהעבודה אוספת וקסמים ...אחיזת עיניים אוהבת אותך , אתך

הי סוריקטה, לא פסיכית. יש לך את הכוחות לתפקד ולהיות רגועה בהקשרים מסויימים. אלו בהחלט כוחות. וחשוב לדעת היכן אפשרי ליפול. אח"כ חשוב לדעת גם איך ליפול (אני זוכר משהו כזה מקורס הצניחה לפני מליון שנים...). אודי

10/10/2018 | 06:05 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום חדש תודה על עשייה תודה על מחשבות תודה על טכניקות שעוזרות לשרוד תודה על חלומות הם מגלים לי על מה הפחדים שלי יושבים תודה על כאבים בגוף הם דוחקים בי לטפל בגוף שלי תודה למקום הזה

10/10/2018 | 12:44 | מאת: חטוליתוש

תודה שקמתי תודה שהתרחצתי תודה שמתלבשת עדיין לבד כי מאוד קשה לי תודה שהתפללתי אפילו קצת..בגלל הראיה תודה שמסוגלת לאכול גם אם נחנקת מידי פעם... תודה שיצאתי היום לקניות בשני מקומות... חזרתי עם כאבי רגלים איומים הרגלים מסרבים עכשיו לזוז תודה על תרופות שמאפשרות לתפקד פחות או יותר.... לפעמים הרבה פחות... תודה על המקום תודה על חברות שמתיחסות... ותודה לאודי שנותן מקום להיות חטולית

נהדרת שאת למרות הכאב והקושי מאזנת .... כמה תודות ים דברים טובים 💜💛💚

11/10/2018 | 15:40 | מאת: אביב 22

תודה שכבר אמצע היום תודה על דברים שנאחזת בהם תודה על רגעי שפיות תודה על החלקים שלי שנותנים לי לנוח כשהם מגיעים תודה אני מבינה שאני הולכת לתקופה מאתגרת ואני לא מוותרת תודה שיש לי כוחות לאתגרים שהחיים מציבים לי תודה שאני רואה ונאחזת בטוב בעולם הזה תודה לכל מי שעוזר לי תודה למקום המופלא הזה

09/10/2018 | 16:47 | מאת: אביב 22

מעבר לפחד שיזהו אותי קשה עד מאוד להביט בלבן של העיניים ולהגיד .. אני מוסיפה עוד איש מקצוע בנושא הפרעת האכילה.. וכדי לטפל בזה אני מוכנה לנסות שהחלק הזה שקברתי לפני שנים בערמות של אוכל יגיע.. החלק הזה שלקח אותי למקומות אפלים ושיחזר קשרים לא בריאים אודי החלק הזה שיש בכל אחת עם did. החלק שאף אחת לא רוצה להודות שהוא חלק ממנה חלק ממי שהיא . החלק של הציידת ... או ה.. אודי כל כך קשה לי ...רק מהמחשבה .. והמטפלת רוצה שהיא תבוא לחדר ,פוחדת שהיא תזלוג החוצה ....ויודעת שאין ברירה.. לא נעים אודי להסתכל במראה ולראות את כתמי העבר שגרמתי לעצמי ....כואב מידי . ותודה על היותך

10/10/2018 | 12:02 | מאת: ינשוף

אביב יקרה ההרס והנזק אכן עצומים יחד עם זה הרצון לרפוי לא מספיק מה שעשו לנו אבל זה שגרמנו נזק לעצמינו כואבת מאוד.. אני מכירה את הפחד הזה לתת לחלק הזה מקום.. אבל אי אפשר כבר ללכת אחורה .. איתך ,יד ביד ניתן כוח אחת לשניה אוהבת מאוד, ינשופים

10/10/2018 | 12:39 | מאת: חטוליתוש

נכון קשה להביט ללבן בעינים אבל בלי.... לא מתפתרים מכל מה שמסתתר מאחורי ואת אמיצה שלי לוקחת את עצמך בדיוק למקומות הכי קשים כדי לפתור אותם והפרעות אכילה יש גם לי מאז הפעם הראשונה שהתחלתי להבין מה עשו לי מגיל 4.. כן אהובה מאוד קשה אבל בחתי נמנע כדי להבריא אני מאמינה בך ..ומאמינה שתצלחי גם את זה בהמון כבוד אוהבת חטולית

10/10/2018 | 17:57 | מאת: אביב 22

אוהבת אתכן ומודה לאל שאתן בחיי .. תודה על תמיכה ועידוד זה כל כך קשה ורק פסעתי פסיעה קטנה אחת .. מקווה שהפעם אני לא אשבר יודעת שאפשר ...😊

הי אביב, קשה, אבל אפשרי. ובסופו של דבר גם זה צד לגיטימי במי שאנחנו. בסופו של דבר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. בשבוע הבא אעדר בחציו הראשון של השבוע, כך שתהיה לו חופשת סופ"ש ארוכה מהרגיל - ואז נחזור לשגרה. אודי

08/10/2018 | 19:19 | מאת: אביב 22

בעיניים פקוחות לאט לאט מפחדת כל כך בחרתי היום לפסוע בשביל מלא בורות .... אף אחת מאיתנו לא יודעת מה יהיו התוצאות .... זה שביל שיש בו המון אשמה ובושה ופחד שיתעורר לחיים ... הסכמתי לתת לחלק הזה מקום הגוף שלי משותק מכאב ובראש רצות אלפי תמונות מרגעים ארורים של שיחזור על קצה התהום ....ואני כמו לא מרגישה כלום... חוץ מפחד ,פחד שמה היצר הזה יתעורר לחיים ...יש לי כל כך הרבה מה להפסיד ...ויחד עם זאת טיפול ווויסות של החלק הזה יביא לכל כך הרבה שיחרור וריפוי .... בוחרת היום לנסות לשחרר את הגוף מהכבלים ....

לקריאה נוספת והעמקה

הי אביב, כתיבתך מרומזת מדי ולא בטוח שהבנתי מהו הצעד אותו את מתחילה לצעוד, אבל נשמע לי צעד אמיץ ומשמעותי. מקווה שיעלו עודו רגשות משמעותיים, חוץ מהפחד הממסך. אודי

09/10/2018 | 12:48 | מאת: חטוליתוש

בחרת פשוט להיות מאוד אמיצה ואני גאה בך מאמינה שתיצלחי את המהמורות עם עזרה מתאימה בחרת בחירות קשות אך נהדרות ואני מאחלת לך רק את כל הטוב שהטיפול הזה יביא איתו ויצליח...בלי להפסיד אוהבת חטולית

היי אני בן 27 . עם שחרורי בגיל 23 יצאתי לטיול הגדול ועבדתי בעבודה עם נסיעות לחול , נהניתי מאוד והייתה זו שנה של המון חופש ללא לחץ . בגיל 24 נרשמתי ללימודי הנדסה באחת האוניברסיטאות , היה זה סמסטר מלחיץ ועמוס ולאט לאט פשוט קרסתי נפשית , יש לציין שעד אותו הזמן היה לי רקורד של הצטיינות בכל מסגרת , משמעת עצמית גבוהה ומוטיבציה שהביאה אותי להשגת הישגים בתיכון ,בצבא ,הפסיכומטרי ,במקומות עבודה . אותו סמסטר היה פשוט טראומה , הייתי חסר מצב רוח ,רק רציתי לישון ומחשבות פסימיות מילאו את ראשי כל היום ,כשהגיעה תקופת המבחנים פשוט ברחתי . לקחתי הפסקה לסמסטר יצאתי לטייל ואחרי אותו סמסטר חזרתי ללימודים ,הייתי בטוח שהחלמתי . במשך כל הסמסטר מאז ( כבר שנתיים) אני לומד בצורה חפיפניקית ,נמנע מלשבת לבד מול החומר , מנסה למצוא כל הזמן תירוצים או הסחות דעת וכשמגיעות תקופות מבחנים אם אני מנסה ללמוד לבד החרדות מתחזקות , תחושת עצלנות ודחיינות בכל הקשור ללימודים, חוסר הערכה עצמית ,הציונים על גבול העובר ( אם אני ניגש בכלל) ואני ממש מרגיש שאני לא מכיר את עצמי , כשמדברים איתי על לימודים עולה בי חלחלה ואני כל הזמן מחפש לעשות דברים שלא קשורים, בבקרים מתקשה לקום , מחפש בכוונה סיבות לא להגיע להרצאות . אם אני עם אנשים אי אפשר להרגיש שאני במשבר , אני צוחק , אני מרבה להיות בפגישות חברתיות ולהיות מוקד העניינים , אני מרבה לעשות פעולות הנאה אבל מרגיש שהכל בצורה קיצונית על חשבון דברים אחרים חשובים שבעבר מאוד יכולתי לדחות אותם .בקיץ האחרון חזרתי לעבודה שכללה נסיעות לחול משהו שאני מאוד אוהב , הייתי קם נמרצות , משקיע ומחויך וכעת משהסתיימה אני לא מצליח ללמוד בכלל. האם זה פוסט טראומה בכל הקשור ללימודים ואני בעצם בדיכאון ממושך -(עם זאת עובדה שאני כן מצליח לעשות דברים אחרים שמסבים לי הנאה ) ? האם זו עצלנות / דחיינות / חוסר משמעת עצמית שיצאה ממני אחרי שהייתי בשנה ללא מסגרת ואני מחפש תירוצים ? האם שילוב של ציפרעלקס עם ריטלין יכול לעזור ? אני מרגיש שאני מאכזב את עצמי והסביבה , הייתי בנאדם עם המון שאיפות ומטרות וב3 השנים האחרונות מרגיש פשוט ש"סוחב".

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אני משער שכדאי לבדוק את האופן בו אתה מתמודד עם קושי. יתכן שזה משבר שנובע מכך שזו אולי הפעם הראשונה בה ממש קשה לך (לימודי הנדסה קשים מאוד) והדבר יוצר חרדה והמנעות. ממליץ לפנות לאיש מקצוע שיעריך מה המקור לקושי וייסיע לך 'לאסוף' את עצמך ולראות מה הדרך הנכונה ביורת להמשיך בעבורך. אודי

08/10/2018 | 08:39 | מאת: סוריקטה

הי כולם, כן, קרה משהו והוא קשור לתקיפה, פריצה וגניבה אצלי במציאות. גם לזה. לא בא לי לדבר ולחפור. לא בא לי. מרגישה שאני מחפשת ובודקת אם אמא חיה ומוצאת אותה מתה כל הזמן. מרגישה שחלק ממני התאבד. לאט לאט. אבל התאבד. מרגישה שיש קשר לאגרסיות הפסיכיות שלי. לדיסוציאציות התכופות. לעומס. אני בריאה ושלמה והכל שריר וקיים. כמעט. בשלב זה - רק שיקשיבו לי בשקט. כי אני מוטרדת מידי. הצלחתי לעבור את זה ולהמשיך לעבוד כרגיל. האנרגיות שם. חוזרת, סוגרת את העולם עד לבוקר הבא. הלב שלי נשבר. מאד. אני כאן. קצת. סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
08/10/2018 | 19:09 | מאת: אביב 22

כואב מוכר עד כמה זה מכווץ את הנשמה החדירה ,העשייה בשלך כשלהם כואב כל כך מחבקת בלי מילים אל תישארי לבד וגאה בך שהמשכת לעבוד ולתפקד לא ברור מאליו....

08/10/2018 | 20:02 | מאת: חטוליתוש

מצטערת לשמוע על כל..... מה שעברת ממש מפחיד את פשוט גיבורה מהממת לא יודעת אייך הייתי מגיבה במקומך שולחת חיבוק אמיץ לאישה אמיצה כמוך אוהבת חטולית

08/10/2018 | 21:07 | מאת: ינשוף

סוריקיטה יקרה מקשיבה לך בשקט מכבדת את הספייס שאת מבקשת יושבת לידי לבי איתך אוהבת ינשופים

הי סוריקטה, מבאס לשמוע. זה באמת יכול לערער. אודי

08/10/2018 | 08:35 | מאת: .במבי פצוע..

.......... גם אני דואגת..... ההודעה שלך כיווצה לי את הבטן.. .......... את בטוב ??? הבריאות שלך....בסדר ?????? דואגת..... ...... הודעה שמכווצת את הבטן..... איתך-במבי.

08/10/2018 | 19:39 | מאת: סוריקטה

הי במבי יקרה, תודה שכתבת לי. אני מאד לא בטוב, לצערי. אין לי הרבה מילים עכשיו. סוריקטה

08/10/2018 | 07:31 | מאת: ינשוף

כתבתי לך במקום אחר ועכשיו כותבת לך כאן דואגת לך מאוד מחכים לך שתחזרי תשמרי עלייך בבקשה את יקרה לנו מאוד ינשופים

08/10/2018 | 21:05 | מאת: סוריקטה

הי מתוקה, לא זוכרת אם רשמתי לך, הבורות האלה בזיכרון מטרידים קצת. תודה, פונה לי למחבוא שלי, כרגיל. שלך, סוריקטה

07/10/2018 | 09:04 | מאת: אביב 22

תודה על המקום הזה תודה גם על מקומות אחרים תודה על מי שאני תודה על פרנסה תודה שמנסה למצוא שילוב לבריאות תודה שחושבת על הגוף שלי גם אם ברתיעה אבל חושבת ומבינה תודה על מטפלת וטיפןל תודה שאני מזהה את ההרס תודה שאני מבינה היום שאני שמה מקלות בגלגלים ומנסה לעצור תודה שקמתי ואני חיה תודה עליכם כולכם

08/10/2018 | 09:07 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה שלא ויתרתי תודה על תקווה תודה על מטפלת וטיפול תודה שאני מזהה בזכות הדרך שעשיתי לאן ומה קורה ואיפה אני הורסת תודה שאני עושה דברים עבורי , עבור הבריאות שלי תודה על המקום הזה תודה עליכם

08/10/2018 | 11:59 | מאת: אביב 22

תודה שאני כותבת תודות בפעם השנייה היום תודה שנמחק ואני לא מוותרת וכותבת שוב תודה שאני לא מוותרת על הטוב תודה שאני לא מוותרת על עצמי תודה על עשייה למען הגוף שלי תודה שאני מנקה מילים לא נכונות לגבי הגוף תודה על טיפול ומטפלת תודה על המקום נושמת ......כי אף אחד לא כאן בעיקר אני .....ובא לי גם לברוח רחוק מכאן בבקשה אל תשאירו אותי לבד 😊😊😊

08/10/2018 | 17:29 | מאת: חטוליתוש

תודה שהחגים כבר מאחורינו חג שבת חג שבת.....היה יותר מידי קשה תודה שהיה מה לאכול בחגים כולם.... כי היו אורחים כל החגים תודה שבמאמצים גדולים הצלחנו...זה כולל את בעלי שיחיה... תודה על שאביב מדרבנת אותי כל פעם מחדש לחשוב על מה כן יש להודות ולא רק להתלונן ח ח ח 😇אביב..רק בזכותך... תודה שאת קיימת .... בהמון אהבה חטולית

08/10/2018 | 19:55 | מאת: סוריקטה

אני לא רוצה להגיד תודה. חוץ מלומר תודה שיש כאן ת'עץ הזה. אני רוצה לכעוס. ולצעוק. ולצרוח. ולבעוט. (בפועל, אגב, אני רק שותקת והאצבעות מקלידות, אבל גם זה משהו). סוריקטה

07/10/2018 | 06:46 | מאת: אביב 22

אודי אני ממש דואגת לסוריקטה יודעת בהגיון שצריך לחכות יודעת איך היו נשמעות השיחות בני ובינה עם זה היה קורה אם מישהו אחר היה נעלם מכאן ככה .... פתאום באמצע הלילה ....בריצה בהולה תוך אחריות מדהימה לחשוב עליינו להגיד ...תחכו אולי אחזור זה גם וירטואלי ואין באמת יכולת לעזור וכל מה שנשאר זה לחכות ובשביל התזמורת ......לחכות זה לא ממש כדאי זה מפחיד הלחכות הזה...... אודי עצוב לי ואני מתגעגעת אלייה מאוד מאוד ......

08/10/2018 | 09:20 | מאת: חטוליתוש

גמני מאוד דואגת לסוריקטה עלתה לי מחשבה עגומה ולא נעימה בכלל שאולי מישהו אצלה במשפחה חס וחלילה נפטר ולכן ההודעה שלה היתה כזו בכל מקרה צריך לחכות אהובה רק אז יתבהרו הדברים מאחלת לה רק טוב..... אוהבת חטולית

08/10/2018 | 19:22 | מאת: אביב 22

וירטואלי או לא אנושי אני אוהבת אותכם כל כך ..... לכל אחד כאן יש מקום אמיתי בלב שלי ....

08/10/2018 | 19:42 | מאת: סוריקטה

אין לי הרבה מילים... תודה לכן, סוריקטה

הי אביב, יפה בעיני הקשר והדאגה. גם אני, כמובן, דאגתי. אודי

לכל הנוכחים והנוכחות. מצטערת על העלמותי,(ביחוד התנצלות לך אביב) אך מרגישה גם נעלמת בין החיים. אני אותו מת מהלך...שמסתובב בעולם חי מת. וכן פתיתי הסימנים שהשארת לי עודדו במעט, אך איני יכולה לתלות תקוות באנשים. (בטח לא בדמות ורטואלית). ההווה לא פשוט כלל, בכלל המישורים. כן כך נראה דיכאון... עדין בטיפול לא טיפול, עליות ומורדות. עכשיו במורדות הטיפול. אצלנו או עפים למעלה בטיפול ומתקדמים ויש שיתוף והכלה או נזרקים מטה ויש נתק מוחלט. המטפלת חזרה מחופשה מעל שבועיים בו לא היה קשר כלל (אם כי בעבר גם בחופשות השתדלנו להראות נוכחות גם אם רק בהודעה) חוסר הקשר והמחשבה שלי שלא אכפת לה דבר שערר שוב את יחסינו. זו שעזבה ונטשה אותי לבד.(גם אחרי חזרתה לא בדקה לשלומי עד הפגישה, ציפיתי ממנה) ואולי גם אני עזבתי פה ונטשתי... אני לא בסדר.

לקריאה נוספת והעמקה
08/10/2018 | 00:11 | מאת: אביב 22

חשבתי עלייך היום שמחה שניכנסת גם אם זה בגלל חופשת המטפלת נו....זה ברור שהם חוזרות מחופשה הם עובדים קשה יותר ..... נו את לא הראשונה וזה לא עושה אותך לא בסדר....זה לא. פשוט זה די מורכב והפעם אפילו כתבת עם המון נוכחות תישארי איתנו קצת ???? או שאת כבר נודדת ....אוהבת אותך ושולחת מחא חיבוקים.....

גולם יקרה , התגעגעתי אלייך. אני שמחה שבאת , תישארי כאן.

08/10/2018 | 20:04 | מאת: סוריקטה

הי גולם, הייתי רוצה לחלוק על הכותרת שלך. בואי וחזרי כרצונך ובתדירות שמתאימה לך ובשבילך. בטיפול - מציעה לספר לה על הציפייה שלך. ובוא נדבר על חרדת פרידה (כמה טחנו פה ת'נושא וכנראה שנמשיך). סוריקטה

הי גולם, ברוכה את בבואך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

07/10/2018 | 23:55 | מאת: אביב 22

יום ראשון כבר נגמר ......וההודעה של סוריקטה בולטת ואומרת ..... קרה משהו................. מקווה שלא קרה לך כלום ואתה סתם עסוק .....

הי אביב, אני בסדר. קצת יותר עמוס מהרגיל, אבל בסדר. אודי

04/10/2018 | 22:37 | מאת: סוריקטה

הי כולם, קרה משהו שאיני יכולה לפרט. ייתכן שלא אכתוב בזמן הקרוב. אנא המתינו בסבלנות, כאן ובמקומות אחרים, אם אחליט לחזור או לא לכתוב. להתראות, סוריקטה

הי סוריקטה, מדאיג. מקווה שהכל בסדר. נמתין. אודי

04/10/2018 | 23:40 | מאת: חטוליתוש

מקווה שאת בסדר ומרגישה טוב מחכה לך שתחזרי.... אוהבת חטולית

07/10/2018 | 06:48 | מאת: אביב 22

תודה אודי שהעלת את ההודעה אחרי שכבר יצאת תודה סוריקטה שחשבת עליינו אוהבת תשמרי עלייך

07/10/2018 | 07:52 | מאת: שירי1

סוריקטה היקרה, מקווה שהכל בסדר ושתחזרי בקרוב... מאוד תחסרי כאן...

07/10/2018 | 18:58 | מאת: שירה2017

סוריקטה אהובה, למרות שביקשת שנחכה בסבלנות, אני דואגת מאוד ומבקשת אם תוכלי בכל זאת לתת סימן. שלך שירה

04/10/2018 | 18:54 | מאת: שירה2017

הי אודי, מרגישה שאני לא זוכרת כלום שנגמרו לי המילים ואין לי מה לומר. לא הייתי בפגישות שבועיים וכשחזרתי במקום געגוע היתה זרות. אני בכלל לא מבינה רב הזמן מה יש לי ולמה. לפעמים יש הבזק קטן של הבנה שמגיח ובורח מיד. אני שומעת קולות ולא מצליחה לזקק עצמי אחד חושב ומבין. נראה שאני חיה במסלול "נורמלי" אבל זה כל כך קשה לחיות בהסתרה מהסביבה ומעצמי. אני לא רואה דרך אחרת. אני לא רואה דרך. עכשיו חזרה השיגרה ואני חולה אולי מכל הרגשות שהפכו לכאבים. מאחלת לכולם חזרה מתונה לשיגרה והלוואי השנה תהיה טובה אליכם ותהיו טובים לעצמכם. שלכם שירה

הי שירה, משתתף בתקוותך. תני לתחושות מקום. הפסקות אינן דבר פשוט והן פוגעות ברצף, כידוע. אבל השגרה עוזרת. אודי

04/10/2018 | 17:00 | מאת: אביב 22

עמותה מסויימת הרימה את הכובע ויוצאת בסדנאות בעניין טראומה ודיסוציאציה בשיקום לנפגעי הנפש .. מרגש שעם כתיבה ודיבור גם קצת בזכותי יש שינוי קטן קטן אבל שינוי

הי אביב, נהדר! אודי

04/10/2018 | 23:44 | מאת: חטוליתוש

בהחלט מרגש את מרגשת כל הכבוד לך על היוזמה אוהבת חטולית

04/10/2018 | 16:50 | מאת: אביב 22

משהו בי עוצר אותי מלכתוב כאן משהו בי עוצר אותי בימים אלו מהרבה מקומות משהו בי לא מחובר מאוד מעורבב ההגיון מושך לעשייה לטפל בגוף אבל הרגש ממש אבל ממש לא רוצה ... מעבר לחלקים השונים אני בעצמי לא רוצה ... משהו בי כבר מעבר לדיכאון ואני כל כך מנסה אבל לא מצליחה לגמרי להבין עד הסוף . וכדי לטפל צריך להבין על מה ומי ....ואין לי תשובות .. עצוב לי אם הייתי יכולה לסגור את עצמי בבועה ולהעלם זה מה שהייתי עושה

04/10/2018 | 18:54 | מאת: שירה2017

אני מבינה מה את אומרת ומה את מרגישה אביב יקרה. איתך שירה

04/10/2018 | 19:57 | מאת: ינשוף

יושבת על ידייך ואיך תמיד

הי אביב, אל תיעלמי לך ולנו. המעצור עוזר לפעמים שהדלת לא תיטרק. כשהרוחות ירגעו ניתן יהיה להסירו. אודי

04/10/2018 | 23:48 | מאת: חטוליתוש

להיסגר בתוך בועה לא יתן לך את התשובות שאת מחפשת יש לפעמים מצבים כאלה מבולבלים תני לזה להיות ןחכי.... משהו כבר יעלה ויעזור לפתור אוהבת חטולית

07/10/2018 | 09:06 | מאת: אביב 22

תודה לך יקרה אנחנו ננצח בסוף ......חייבות לנצח !!!!!!!!!!!!!!

04/10/2018 | 13:38 | מאת: חטוליתוש

שבכל מקום שאני כותבת ועונה יש מלא אותיות שלא במקום שלהם זה נקרא מאוד מעוות השתדלתי מאוד שיצא כתוב נכון אבל לא מצליח לי.... ולוקח ים של זמן לכתוב כל שורה בגלל הראיה הלוקה שלי אני רק עושה לעצמי בושות מצטערת.... מצער אותי מאוד חטולית יומטוב לכולן ,/ם

04/10/2018 | 16:17 | מאת: סוריקטה

חטולית, אוי חטולית, בעיניי הצלחת כל כך יפה. ואני רואה ועוד איך כמה השתדלת ואהבתי לקרוא אותך. מבינה איך את מרגישה לגבי עצמך ומדוע עצוב. מבינה... איתך, סוריקטה

04/10/2018 | 16:52 | מאת: אביב 22

הי נהדרת שאת מודל לחיקוי מודה לאל שאת בחיי את מי מעניין הטעויות גיבורה שאת לכולנו יש טעויות ואנחנו מבינים אחד את השני .....לי לפעמים יש שגיאות כתיב שאני לא מבינה איך כתבתי ככה אז מה חיבוק אהובה ושימרי עלייך

הי חטולית, זה בסדר. אודי

03/10/2018 | 19:44 | מאת: שירי1

היי, אז החגים עברו והשיגרה חוזרת... קשה לחזור לשיגרה, עמוס ולחוץ מאוד... אבל אין ברירה, חייבים לחזור למסלול. הטיפול ממשיך... יש פגישות שקשה לי שם ולא נעים ויש פגישות שההרגשה בהן כל כך נעימה... קצת כמו לנחות לתוך שמיכת פוך רכה ונעימה... עדיין לא פשוט לי לדבר ויש לא מעט דברים שאני מתקשה לאמר... אבל הוא נותן תחושה שזה בסדר והוא לא מלחיץ, לפחות בשלב הזה... ונראה לי שבאמת אכפת לו... מקווה שאני לא טועה ושלא אתאכזב שוב... תודה...

04/10/2018 | 09:24 | מאת: סוריקטה

הי שירי, מן הסתם, במציאות, ישנן תמיד אכזבות. זה בסדר אם תהיינה כאלה. לאט לאט לומדים את השלם והלא מושלם. הוא גם הרבה יותר יפה. ונותן משמעות לרגש האהבה והקשר. סוריקטה

04/10/2018 | 13:33 | מאת: חטוליתוש

מאמינה שאת לא טועה ושבאמת אכפת לו.... ולגמרי בסדר שאת לוקחת לך את הזמן שאת צריכה כדי לפתוח דברים..... נותן הרגשה נעימה ביותר בהצלחה !! חטולית

04/10/2018 | 19:36 | מאת: שירי1

תודה בנות יקרות...

הי שירי, גם אני מקווה. שמח שאת נותנת צ'אנס. אודי

אודי אהוב הי, אתה זוכר ששיתפתי אותך כשאמא צביה היתה בחופש? זוכר שכתבתי לך ומתישהו כתבתי גם על עלי השלכת שאולי אאסוף ואהפוך לחלק מיצירה ..??? זוכר אודי ? ואתה כתבת לי על השינוי מפעם שהכנסתי ומלאתי את תיבת המכתבים של אמא צביה בעלי שלכת...זוכר אודי ? ... בקיצור..כשאמא צביה חזרה,הקראתי לה גם את ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. חבל שלא ראית את אמא צביה.. היא ממש ממש התרגשה מהתגובה שלך (בדרך כלל כשאני מקריאה את ההודעות והתגובות שלך היא נשארת פני פוקר ולא אומרת מילה) היא אמרה לי :"תמסרי לאודי בשמי תודה והערכה על הפרשנות שנתן" .. בחיים היא לא אמרה לי למסור בשמה משהו למישהו.. התרגשתי מהתגובה שלה.. .. ולגבי..גם אני מאוד מאוד התרגשתי מהתגובה שלך.. איך בכלל זכרת ?? הזוי....... הרי מדובר בקשר וירטואלי ...??? יש לך כל כך הרבה דברים על הראש ופשוט זכרת את הקטע ההוא עם עלי השלכת בתיבת המכתבים....????? ..... כשקראתי אז את תגובתך זה הציף אותי... וגם חימם לי את הלב....מאוד !!!מאוד !!!! ..... וחוצמזה פתאום יכולתי גם אני לראות את ההבדל בתגובה שלי אז והיום.. וזה שימח אותי... ...... מה עוד אודי ? שמחה מאוד לחזור לשיגרה... אני אדם של שיגרה... צריכה את הרגיל והידוע.. צריכה לעבוד מתוך שקט ורוגע.. צריכה את הידיעה שמחר ,שוב יהיה בוקר,צהריים,ערב,לילה.. ... אגב, הנסיעה הזו של אמא צביה היתה עבורי ממש שונה.. פעם ראשונה שאמנם חיכיתי לאמא צביה אבל ידעתי שהיא תחזור.... לא היתה בי את האימה הזו ש"מי אמר שהיא תחזור? מי אמר שמחר יהיה מחר.." מבין אודי למה אני מתכוונת ? זה נותן איזו הרגשה כזו של..... של כזה.... משהו כזה נעים..טוב כזה... כאילו לא יודעת לומר במילים... רך..עדין..כמו קצת סוג של שמיכה... ? .... אתה יודע אודי ? אנחנו כבר באוקטובר.. בתחילת נובמבר יהיה לי שוב יום הולדת... עוד שנה עברה... טבעת נוספת לגזע העץ.... וזהו לעכשיו.. ותודה לך אודי על שאתה קיים פה בעולם!!! שלך-במבי.

לקריאה נוספת והעמקה

היי במבי קראתי אותך והרגשתי מן תחושת שלווה נעימה משהו שלא הרגשתי עד היןם כמו בדיוק שכתבת תחושה של משהו רך ועדין כמו שמיכה רכה ונעימה ובקרוב יום הולדת.... מקסימה שאת כצה נפלא לקרא.... שתהיה לך שנה מופלאה ביותר אוהבת חטולית

במבי יקרה מאד, חיכיתי לך, אני בקושי מספיקה להיכנס, לקרוא או להגיב, והנה עבורך - כי הגחת - לא ויתרתי. איך אפשר לשכוח את הסיפור על העלים בתיבה והפרשנות של אודי וההתפתחות. זה כל כך עוצמתי! בינתיים, שלך, התחלות טובות ושגרה ברוכה, סוריקטה

סוריקטה וחתולית אהובות, תודה לכן !!! סוריקטה, לי בכלל לא מובן מאליו שיזכרו משהו... (האמת היא ששום דבר טוב בעולם לא מובן לי מאלין..) וחתולית ...גם אני מרגישה איזושהי רווחה ..משהו קצת נינוח יותר... רוצה לומר לכן שאני נכנסת וקוראת ..כן..לא כל כך מגיבה... וינשוף......וואוו... כשקראתי את מה שסיפרת על הבת שלך... וואוו...הרגשתי שהפה שלי חוטף שיתוק.. והרעיון לשאול את אחיך... לא ידעתי שאצלך זה היה אחיך.... ...... גם אצלי זה היה אחי הגדול... ....................................... וואוו... לא רוצה לחשוב על זה...... אוהבת אתכן אהובות !!! ואודי-חיבוק ענק לך שלכם במבי.

הי במבי, לו יכולת לראות עכשיו את החיוך שלי... אין עלייך. אודי

03/10/2018 | 07:06 | מאת: אביב 22

תודה למי שתומך ועוזר לי תודה שקמתי תודה שהבוקר אספתי כוחות לקום ולעשות תודה שהגעתי לעבודה תודה על יום עמוס במיוחד תודה על מחשבות ששוות טיפול תודה על מי שאני תודה על המקום הזה

04/10/2018 | 09:25 | מאת: סוריקטה

אביב, איך את בימים אלו? סוריקטה

04/10/2018 | 16:58 | מאת: אביב 22

תודה אהובה האמת לא יודעת ... מצחיק חשבתי להפסיק עם העץ הזה כי רק אני כותבת בו ...אולי נשאיר ככה לעץ כזה 😍

02/10/2018 | 22:14 | מאת: ינשוף

אני מנסה לאחז בכם בין הטיפולים אני כל כך עייפה מלשרוד ולהלחם על חיי. פותחים דברים בטיפול ונשארת לבד להתמודד. הראש מתפוצץ לי מרוב שאני מפעילה כל כך הרבה אנרגיה להחזיק את כולם ביחד ..לשאר נוכחת..לתפקד..

03/10/2018 | 13:08 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה כמה טוב עשית שבאת... ברור שאחרי כל התקופה של החגים העמוסים שלא היו קלים אז גם בטיפול לא קל אחרי הכל את אחראית עליהם נכון.... ובטוח שלא קל להחזיק אותם במקום שלהם מצטערת שככה את מרגישה מתוקה מקווה מאוד שעכשיו הדברים יתחילו להרגע וגם את תוכלי להיות קצת יותר בשליטה עליהם בלי כל הלחץ שעברת חיבוק גדול עד אלייך מתוקה חטולית

03/10/2018 | 21:49 | מאת: ינשוף

תודה על המילים

04/10/2018 | 07:23 | מאת: סוריקטה

הי ינשופים, כשכל האנרגיות מנותבות להישרדות ולניסיונות חיבור - כן, כנראה שזה גוזל המון. ואת יודעת, נראה שאת מצליחה, ובעיניי, שווה את זה. עם הזמן יש סיכוי שהמאזנים ישתנו. איחולי רגיעה יחסית, סוריקטה

הי ינשוף, אנו כאן, בהחלט אפשר להיעזר בנו. אודי

02/10/2018 | 16:37 | מאת: כוכבית 999

לא יודעת עוד כמה זמן אוכל לסבול את זה,בא לי לקפוץ מהגג!

03/10/2018 | 13:13 | מאת: חטוליתוש

לעולם התאבדות אינה פותרת שום בעיה..... מנסיון שלי..... נסי למצוא מישהי / קרוב אלייך שתוכלי לשפוך אל ליבך..... תוכלי אולי לקבל יעוץ בטלפון ..1202☆ תרצי אולי לשתף כאן מה מביא אותך לחשוב על התאבדות.... שום גורם או אדם אינו ראוי שתתאבדי בגללו תמיד אפשר למצוא מוצא לבעיות איתך חטולית

04/10/2018 | 09:36 | מאת: סוריקטה

הי כוכבית, תוכלי לתת יותר מילים? סיפור רקע של הכרות? מעט פירוט? האם את נעזרת בטיפול? סוריקטה

שלום כוכבית, לרוב התאבדות היא פתרון לא טוב, כי היא לא פותרת כלום ומשלמים עליה בחיים. כדאי לזהות מה הבעיה שדורשת פתרון ולהתאים לה מענה יעיל יותר. אודי

02/10/2018 | 05:55 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, אתמול התבאסתי קצת שאצטרך לשוב ולקום בארבע לפנות בוקר יום יום, אך אני רואה שהצלחתי, לפחות היום, וגם חלק ממשימות הבוקר מאחוריי. עדכונים - לראשונה מזה זמן, או בכלל (יש לי נטייה למחוק זכורונות מסוג זה) עשיתי לי יום כיף, ולא יאומן, אפילו לכמה דקות הייתי עם בגד ים ושחיתי. הייתי לבד לבד ואבודה, אבל אמיצה. יש לי עוד כמה בדיקות רפואיות ומסתבר שיש להן המשך. ביופסיה - מילה שיכולה להישמע מפחיד, אבל אני נוטה להאמין, שחשוב לדעת, ולא מרגישה שפיתחתי עדיין חרדות בעניין. החודש סוף סוף ארוויח שכר של משרה מלאה. גם נראה איך הולכת העבודה בתנאי שטח של שגרה. בינתיים עבר ממש בסדר. התגעגעתי לכאן - תמיד שווה לחזור ולומר. אני מתגעגעת למטפל לספר לו את מה שרשמתי פה. אתמול גם פגשתי (בקטע של עבודה, אמנם) ילדים מתוקים ביותר שטיפלתי בהם בעבר ואני ממשיכה להיות איתם מעת לעת כשההורים יוצאים. אהובים שלי. מהשבוע הבא, נראה שאגלה כמה כוחות יש לי לעבור שבועות מלאים, ואנסה להתאים, אולי, כי אני נוטה להיות משקיענית מאד. שלא יעבור את הגבול. טיפחתי מעט את הגינה. הסתיו, באופן רשמי לפחות, כבר כאן. זרעתי ירקות כל מיני, שמתאימים לעונה, ונראה כיצד יתפתחו. חרגתי בתזונה, ביודעין ובמכוון, ועליתי מעט במשקל וקצת טפחו פניי האנורקטיות - זה בעקרון טוב, אבל לא בהכרח אוהבת את זה. נאמל"ק - ס"ה די תקווה, התרעננות והתחדשות. בקטנה, אבל בעולמי - בלדעת - רק בקטנה. באהבה, סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
03/10/2018 | 13:25 | מאת: חטוליתוש

כמה נפלא לקרא אותך מרענן את העינים יום כייף ..בגד ים...שחיה... את באמת אמיצה ..שאפו.... ביופסיה באמת נשמעת מפחיד אני עברתי ונשארתי בחיים ויש לי גם עוד פעם לעבור את אמיצה יפה שלי ותעברי את זה כמו גדולה נפלא..משכורת מלאה...סוף סוף יהיה יותר קל ..נכון... לדעתי הצנועה...את היית משקיענית..ותישארי כזו כי זו המהות שלך...זה מה שאת... רק..עם אצבע על הדופק.... לגהי התזונה שלך ..אני סומכת עליך שאת יודעת מה את עושה ומה שטוב לך זה כנרטנ מה שאת עושה ..נפלא לא הבנתי מה רשמת שם ברשי תיבות חוצמה את הבחלט יכולה להיות גאה בעצמך על מי ומה שאת מקסימה ונהדרת.... אוהבת חטולית

04/10/2018 | 07:27 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, תוצאות הבדיקות מעודדות בינתיים. ואני מרגישה בריאה. וממשיכה להתמיד בקטע התזונתי, פעילות גופנית ושינה ומנסה גם ליצור חוויות. ראשי תיבות אמל"ק זה "ארוך מידי לא קראתי" כשאומרים לאמל"ק הכוונה לתמצת במילים ספורות. אודי אלוף בזה. שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, נשמע לי לא בקטנה. את גדולה. אודי

01/10/2018 | 21:18 | מאת: NOT_FOUND

היי, יש לי חברה לשעבר שהתייחסה אלי מאוד לא יפה, פגעה בי וצחקה על המוצא שלי בלי סוף. אמרתי לה יום אחד בשיחה שאני לא רוצה איתה קשרים יותר ובאמת כבר שנה בערך שאין שום קשר בינינו.. הבעיה שהיא באה פעם בתקופה בטענה שהיא מתגעגעת אלי וכשאני מסבירה לה כמה היא פגיה בי וכמה האמנתי שאני נחותה בגלל המוצא שלי וכל זה בגללה, היא אומרת שאני אשמה כי אני לא צריכה להיפגע וזו זכותה וזכותם של כולם לפגוע בי ואסור לי להיפגע. אני נשברת כל פעם מחדש מהחוסר רגישות הזאת, מה אפשר לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה
03/10/2018 | 13:31 | מאת: חטוליתוש

למען האמת.... לא נראה לי שאת מפסידה משהו בכלל אם את לא בקשר איתה אין לאף אחד.... ב ע ו ל ם....זכות לפגוע בך או להעליב אותך בשום נושא שבעולם והיא..במחילה...סתם טיפשה בכל מה שאמרה לך לא יודעת מה המוצא שלך וגם בכלל לא מענין חשוב שאת תחיי עם עצמך בלי רגשות אשמה על המוצא שלך.. לטובתך האישית..... נתקי איתה מגע מידי..... היא לא מקהלת אותך כמו שאת את לא זקוקה לה....!!!!! חטולית

04/10/2018 | 09:46 | מאת: סוריקטה

הי, חטולית כתבה יפה ואוסיף - בהנחה שאת מעויינת בהפסקת קשר - תוכלי לומר שתישארו חלוקות ואינך מתכוונת להיכנס לויכוח (ובאמת אל תמשיכי להתווכח). במקביל, תוכלי לנסות לבדוק האם משהו בך מושך לכיוון קשר מהסוג הזה, אולי משחזר משהו מהילדות. בעקרון, השינוי העיקרי אמור להתחולל בך בתוכך. בהנחה שמטרתך להשתנות. את האחרים, בדרך כלל, לא ניתן לשנות. עם זאת, גיליתי לחווייתי שכאשר אני שונה, בחלק מהסביבה שלי כן חל שינוי. גם בכמה דמויות מהעבר (שמראות מולי צדדים אחרים, וכך גם אני רואה אותן) וגם בדמויות חדשות שנכנסו לעולם שלי. אבל, כן, יש דמויות נוקשות שחבל על הזמן. סוריקטה

שלום לך, אציע זווית שונה מעט: נסי למחול לה. לסלוח על הפגיעה. יש בזה משהו מעצים ומחזק עבורך. ובלי קשר - החליטי האם מתאים לך הקשר עם אותה חברה או שלא. זו זכותך המלאה שלא להיות עם מי שלא עושה לך טוב. אודי

01/10/2018 | 19:53 | מאת: hila37

היי אודי. מרגישה בטלטלה שוב, קשה לי להחזיק.... אני לי כח להילחם עוד ועוד זה מעייף אותי. שגרה מתי את באה? הילה

03/10/2018 | 13:32 | מאת: חטוליתוש

הנה השיגרה כבר כאן החגים פינו את מקומם העונות עומדות גם הן להשתנות חזל"ש.... אוהבת חטולית

04/10/2018 | 09:54 | מאת: סוריקטה

הי הילה, השגרה (המשעממת עבורי) כבר כאן. מוטיבציה לשינוי? אולי... סוריקטה

הי הילה, אכן, תקופה לא קלה. השגרה חוזרת אט אט לכאן, ואני מקווה שהיציבות תורגש יותר ויותר גם אצלך. אודי

שלום הייתי בטיפול אצל פסיכולוג קליני באופן פרטי. לאחר כמה טיפולים ביקשתי ממנו מכתב בן 3 שורות בלבד עבור חברת הביטוח לקבלת החזר כספי. ביקשתי שבמכתב יהיה רשום את שמי, מועד תחילת הטיפול ואת סיבת הטיפול בלבד. הוא דורש ממני עבור מכתב זה שעת עבודה מלאה (360 שח) למרות שלכתוב מכתב כזה דורש 3 דקות בלבד לכל היותר. הוא יודע שללא מכתב זה אני לא אוכל לקבל החזר מקופת החולים ואני מרגיש שזאת ממש סחיטה מצידו. האם דבר כזה קביל ? האם ישנה איזו אתיקה מסוימת שאותו פסיכולוג מחוייב לו ? אני מרגיש שהאמון שלי בו ממש נפגע. יש דברים שהם מעבר לכסף וחבל שהשיקול של אותו פסיכולוג הוא כספי בלבד. האם אפשר להתלונן עליו באיזה שהוא מקום ואם יש לי בכלל הצדקה לכך או שפשוט כל אחד מתנהג כפי שהוא חושב לנכון.

03/10/2018 | 08:09 | מאת: אביב 22

ולך שיהיה בהצלחה ....

03/10/2018 | 13:37 | מאת: חטוליתוש

היי אביב 1 לצערי רופאים מקצועיים שלא מטעם קופות החולים באופן ישיר גובים כספים עבור כתיבת מכתבים מהבוג הזה זה דבר ידוע ומקובל יש רופאים שגובים אלפי שקלי עבור כתיבת מכתבים מהסוג הזה למרות שלוקח להם מעט זמן כתיבה זה לא אישי נגדך ככה השיטה עובדת לצערי הרב כל מי שיכול...נוגס.... חטולית

בעיני פשוט חוצפה! גם האמון שלי היה נפגע לו היה מבקשים תשלום ממני עבור מכתב מסוג כזה.

03/10/2018 | 23:53 | מאת: חטוליתוש

אביבוש יודעים שזו לא את אוהבת חטולית

היי אביב 1, הכעס שלך בהחלט מובן. ובהחלט מובנת האכזבה שלך ותחושת הפגיעה באמון. לדעתי, יש שונות בתעריפים שפסיכולוגים גובים על כתיבת מכתב, זה מאוד תלוי בפסיכולוג ובגישתו. ואני חושבת, שהיה הוגן יותר, באם הפסיכולוג שלך כן היה מתחשב בכך שהמכתב שעליו לכתוב, אמור להיות קצר ביותר, ולגבות תעריף סמלי, אם בכלל. אולי תנסי לומר לו את הדברים ולהביע את אכזבתך...

04/10/2018 | 09:48 | מאת: סוריקטה

ותודה על ההבהרה, אביב. יש משהו מבהיל לראות כינוי כל כך דומה ואנחנו קופצים ומגדירים עצמנו. סוריקטה

שלום אביב1, זה בהחלט מקובל שמחייבים על כתיבת מסמכים חיוב נוסף, לעתים אף סכומים גבוהים מאוד. אין כאן עברה אתית, אם כי שווה שתדברו על תחושת האמון שלך שהתערערה. אודי

29/09/2018 | 22:19 | מאת: רונית כ.

כתבתי שנה טובה למטפל באמצעות מייל. הוא לא כתב לי תשובה בכלל ובטיפול הבא אמר שעצם שליחת הברכה היא דבר חריג. לא קיבל מאף מטופל ברכת שנה טובה אלא אם כן ברכה כללית קבוצתית. וממילא לא קיבל מתנה. גם מתנה שקניתי צנועה (ספר) העדיף לא לקבל. אציין שבעבר (בסשן הראשון של הטיפול) קניתי לו מתנות והתכתבנו בסמסים ומיילים. כעת מקפידים לא לעשות זאת על מנת שלא אפתח תלות ואובססיה. אבל בכ"ז נראה לי אלמנטרי לשלוח ברכת שנה טובה גם אם לא מתנה. האם באמת ההתנהגות שלי ככ חריגה?

03/10/2018 | 13:43 | מאת: חטוליתוש

גם אם ההתנהגות שלך לא היתה חריגה...מעצם הדברים שהתנהלו קודם לכן הוא מציב לך גבולות ומסביר לך...כדי שלא תפתחי תלות.... זה רק לטובתך .... לא קרה שום דבר רע.... נסי לא להפגע..רק לטובתך חטולית

03/10/2018 | 19:47 | מאת: רונית כ.

שואלת בשביל לדעת אם באמת לא נהוג לשלוח ברכת שנה טובה. כי אמר לי שהייתי היחידה שעשתה זאת...

היי רונית, בטיפול הנוכחי, לא ראיתי לנכון לשלוח למטפל ברכה אישית לרגל החג. איחלתי לו שנה טובה בפגישה עצמה. אבל למטפל קודם, שהקשר עימו היה קרוב יותר, כן קניתי מתנה לחג. והוא גם לקח אותה. זה מאוד תלוי בקשר שנוצר. ויכול מאוד להיות שהמטפל שלך מנסה לשמור עליך ולא רוצה שתפתחי תלות מוגזמת... לפי מה שאת מתארת הוא מנסה לשמור על גבולות הטיפול לטובת הצלחת הטיפול. כך שזה בהחלט לטובתך.

04/10/2018 | 09:51 | מאת: סוריקטה

הי רונית, חסרים לי פרטים בתמונה - באיזו מסגרת את מטופלת, כמה זמן, מה טיב הקשר, מדוע לא נאמרה ברכה פנים מול פנים, מה הכוונה במסגרת קבוצתית? סוריקטה

שלום רונית, אני מניח שזה תלוי בהקשר. ממה שמצטייר המטפל נוהג להקפיד הקפדה יתרה על הגבולות וייתכן שזו הסיבה שהיית היחידה שכתבה לו... (ולא שמדובר באסון, כן?). כתבת שאת הרציונל את מבינה, אז משער שהדבר ברור לך ומקובל. בעיני, אגב, זו מחווה יפה ולא בעייתית. אבל יש גישות שונות משלי,לגיטימיות ביותר. אודי

29/09/2018 | 12:00 | מאת: דביבון

אני גבר טרנס נולדתי כבת , ואני מוצא את עצמי חושש מזוגיות או יותר נכון להתחיל עם בחורות בגלל שאני לא "גבר רגיל" אף על פי זאני נראה טוב, חטוב , איש שיחה , מצחיק ועוד תכונות שאני חושב שיש לי להציע ולהרשים... אני מאוד רוצה זוגיות אבל חושש , מהתגובה , מהדחייה , מזה שאף אחת לא תרצה אותי בגלל שאין לי זין . (סליחה על הביטוי)

שלום דביבון, בהחלט אפשר להבין את החשש שלך. למזלנו אנו חיים בתקופה שבה יש לגיטימציה רבה יותר לטרנסיות, ובבוא הזמן אפשר לשקול גם התערבות ניתוחית (אם זה ירגיש נחוץ). אני מקווה שתצליח לחוות תחושת קבלה מלאה ככל הניתן של מי שאתה, כמו שמגיע לך. אודי

28/09/2018 | 09:45 | מאת: סוריקטה

הי אודי וכולם, מרגש, מרגש שיש מישהו שהוא *לא* אני שברגע נתון הוא מחזיק, למשל, מילים ש - או ממש חדשות בשבילי, בשבילנו, או מזכירות דברים, אפילו טריוואליים, שהקשר אליהם ניתק. מרגש, וכלל לא מובן מאליו, לפחות בעולמי, שאנחנו מרשים לעצמנו, יכולים ומצליחים במידה כלשהי, לקלוט דברים מבחוץ לתוכנו, להטמיע, ולא להדוף או למחוק. אודי, כתבת לאביב נפלא - שהטעויות יכולות לשמש גם כמקור ללמידה, וכל-כך אהבתי. מילים ששימשו גם עבורי לחיבור. ואוסיף, שאם יש הטעויות מעורבות בחווייה, אז הלמידה, מבחינתי, אפילו חזקה יותר. והמטפל שלי - גם איחד אצלי חוטים, או אם לדייק, יכולתי להשתמש בו לשם כך, ויצאנו מהמידור ה(אולי) חולה. היום זה עובד בזכות האנליזה שכבר עברתי. שנים אינטנסיביות. לא קסם. אני בריאה :-) סוריקטה

03/10/2018 | 13:47 | מאת: חטוליתוש

סוף סוף את בריאה נפלא פשוט נפלא אייך זה ממשיך מכאן הלאה. ....? מאחלת לך רק טוב כל החיים כי מגיע לך אוהבת חטולית

04/10/2018 | 09:58 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, המשאלה - לגדול ולהיות יותר צעירה. יש בזה משהו. בגיל עשרים הרגשתי בת מאתיים. היום, במיינד, אני צעירה למדי אבל עם חוכמת חיים מסוימת של בת חמישים פלוס. אולי צנועה יותר. סוריקטה

הי סוריקטה, כיף שאת בריאה... אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע ולחופשת חג אחרונה. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש ברביעי לשגרה ארוכה (פרט לגיחה קצרה שלי לחו"ל באמצע אוקטובר). שמרו על עצמכם, אודי

27/09/2018 | 12:19 | מאת: ינשוף

שברתי את מפרק כף היד חוזרים סיוטים של אז... שהייתי קטנה והיינו חולים אימא שלנו סגרה אותנו בחדר ורק הרשתה לנו לצאת כאשר היינו בריאים... לא היתה נכנסת לחדר ולא היה שום התייחסות אלינו. פחד אימה היה.... פחד אימה היום אף אחד לא פוגע אבל ה'לבד" הוא מחזיר אותנו לסיוטים. לסיוטים סיוטים סיוטים...

הי ינשוף, איך שברת את מפרק כף היד? נשמע כואב מאוד... טופלת? גובסה היד וקובעו העצמות? אודי

28/09/2018 | 02:04 | מאת: ינשוף

היי אודי נפלתי. לקח לי זמן להשים לב שיש בעיה יום שלם- הייתי קצת מנותקת ולא הרגשתי כאב עד שראיתי שהיד נפוחה היד בגבס והכל בסדר חוץ מהסיוטים

30/09/2018 | 01:21 | מאת: ינשוף

היי אודי זה לא כואב עכשיו זה לא כאב כל כך גם לפני הגיבוס הכל טוב

26/09/2018 | 18:45 | מאת: אביב 22

היום קצת מציפה לא יודעת איך לכתוב מבלי לחשוף את עצמי טעויות העבר רודפות אותי לא במחשבה במציאות המטפלת בחופש ואין במי להאחז חייבת לעשות הכל להישאר אסופה ולא להתנתק יש לי כל כך הרבה לאבד את האמת זה המקומות הכי לא הוגנים בתוצאות הפגיעה הזו ....מאסר עולם לכל החיים ......

27/09/2018 | 07:29 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אנ'לא חווה אותך כמציפה פה. חשוב לשמור על מה שיש. מחוויותיה של סוריקטה בשבוע שעבר. וייתכן שאלה כללי משחק קצת אחרים כשיש מה להפסיד. איתך, סוריקטה

27/09/2018 | 12:06 | מאת: ינשוף

אביב יקרה כאן איתך אוהבת אותך מקשיבה ויושבת ליידך מחזיקה לך את היד בעדינות את לא לבד

27/09/2018 | 22:29 | מאת: חטוליתוש

אביבוש מאמי אני כאן איתך ולידך מחבקת אותך ברכות ...... אוספת אותך שלא תתנתקי בהמון אהבה חטולית

הי אביב, טעויות הן לא רק מקור לרדיפה, הן גם מקור ללמידה. חשוב לזכור זאת. אנחנו אנשים שונים אחרי שאנו טועים. חכמים יותר (או לפחות עם פוטנציאל כזה). תשמרי על עצמך, אודי

26/09/2018 | 15:55 | מאת: אביב 22

הייתי בטוחה שכתבתי לך כבר בסופש הקודם .... למה הכוונה ואחר כך כמעט שגרה ...... אודי , בבקשה אם יש שינויים תגיד לנו אני צריכה את הרצפה ...סליחה שאני ככה

הי אביב, הכוונה היא שבאמצע אוקטובר אהיה כמה ימים בחו"ל... אודי

26/09/2018 | 11:14 | מאת: לילך גולני

שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לילך, הייתי ממליץ לפנות ראשית לפסיכולוג/ית המנוסים בעבודה עם בני נוער, כדי לעשות הערכה של מקור הבעיה (דיכאון? חרדה חברתית? בעיית תקשורת? משהו אחר?) ובהתאם לכך לשקול מה הטיפול המתאים. אודי

26/09/2018 | 10:21 | מאת: hila37

אין לי אוויר אני כועסת עליו קשה לי אין לי כח

26/09/2018 | 14:43 | מאת: חטוליתוש

את מתכוונת למטפל...? שולחת חיבוק ענק עד אלייך ומקווה שיעזור חטולית

הי הילה, על מי את כועסת ולמה? (נראה לי שזה בסדר לכעוס, לא?) אודי

26/09/2018 | 07:53 | מאת: אביב 22

כתבתי קודם ארוכות והתנתקתי אין לי מושג אם נשלח או לא .... אז תודה על המקום הזה שמאפשר תהיות וניסיון שני ..... תודה עליכם כולכם

26/09/2018 | 07:51 | מאת: אביב 22

תודה על היש בחיי תודה למטפלת המדהימה שלי תודה שאני יודעת לבקש עזרה תודה שאני זוכרת שלפעמים פשוט צריך לשחרר תודה על עשייה תודה על אורחים תודה על רגעי היאוש אולי הם יעוררו את יצר החיים לשמור עלי תודה על מי שאיתי לאורך הדרך תודה על פינה ששומרת תודה על המקום הזה תודה עליכן

27/09/2018 | 07:12 | מאת: אביב 22

תודה שקמתי תודה על עבודה תודה שאני מצליחה לשמור על אנושיות בתוך הקושי תודה על רגעי יאוש הם משאירים אותי מפוקסת ולא טכנית תודה על המקום הזה תודה על כוחות וכלים לנשום תודה על הכל

26/09/2018 | 06:59 | מאת: סוריקטה

הי כולם, בוקר אור, חג שמח וטיק טק סופשבוע נעים. אני בעבודה. ובסדר סך הכל. קיבלתי תמיכה. גם פה, מהבנות המשקיעניות וממך אודי (באש ובמים :-)) שלכם, סוריקטה

26/09/2018 | 14:45 | מאת: חטוליתוש

איזה כייף לקרא אותך מלאת אנרגיות טובות סופש מדהים גם לך חט6לית

27/09/2018 | 12:08 | מאת: ינשוף

היי סוריקיטה יקרה חג שמח אותותו חוזרים לשגרה... תשמרי עלייך

הי סוריקטה, כיף לשמוע את האנרגיה המתחדשת. שיה אחל'ה סופ"ש. אודי