חוסר יכולת ליהנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק נורמלי מתהליך ההתאבלות. עם זאת, במקרה שמדובר באבל קשה במיוחד - בעוצמתו ובהתמשכותו - זהו "אבל מורכב". מומלץ להיעזר באיש מקצוע התמודדות עם מוות של אדם קרוב היא תהליך רגשי והדרגתי לא פשוט, שלרוב מסתיים בסוג של השלמה טבעית, שמאפשרת לאדם האבל דווקא לצמוח מהטלטלה שעבר. עם זאת, במקרים שבהם יש קושי בתהליך העיבוד הטבעי של האובדן, המונע ממעגל האבל להיסגר "כמו שצריך" וכתוצאה מכך מעיב על שגרת החיים ומשבש אותה, יש צורך בקבלת עזרה חיצונית.   טלטלה רגשית משמעותית. צילום: שאטרסטוק מה כולל תהליך האבל הטבעי? מוות של אדם קרוב גורם באופן טבעי לטלטלה רגשית משמעותית ("טראומה") ומעורר רגשות שונים, שבשגרה אנחנו בדרך כלל מנסים להימנע מהם, כגון: כאב, חוסר אונים, עצב, כעס, אשמה וכו'. התעוררות הרגשות האלה לאחר מוות של אדם קרוב היא טבעית, נורמלית ואפילו חשובה, מאחר שדווקא הטלטלה האמורה מניעה תהליך של צמיחה והתפתחות נפשית. ע"פ...
ללמוד עוד על חוסר יכולת ליהנות
כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?-תמונה

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק...

מאת: אביבית ברוש...
16/01/2020
דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה-תמונה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...

מאת: עפרה שלו
10/02/2016
חגי תשרי: החרדה עולה מדרגה-תמונה

שאלות חטטניות של הדודה, הכנות מתישות לארוחת החג, התמעטות...

מאת: ד"ר גילת ירון
05/09/2012
דיכאון אחרי לידה: מתי הוא מסוכן?-תמונה

אחת מהשערות שעלו כהסבר למקרה שארע בירושלים, בו רצחה אם את...

מאת: ד"ר קודש ערד
05/01/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחוסר יכולת ליהנות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חוסר יכולת ליהנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום וברכה, יש לי מס' שאלות אני בן 29, וחוץ מהאבחנה הסכיזואפקטיבית יש ברקע גם "מבנה אישיות גבולי" ובעבר אבחנה של הפרעה דו-קוטבית והפרעת אישיות (גבולית ותלותית) 1) רציתי לדעת האם "דיכאון עמיד" יכול להתקיים גם כשאין תמונה מלאה של "דיכאון קליני", ז"א רק סימפטומים בודדים של דיכאון עמיד? 2) האם יכול להיות התקף מאני-פסיכוטי או התקף פסיכוטי פרנואידי כתוצאה מנטילת ssri במינון גבוה? ז"א התקף מ"עודף סרוטונין"? הרי ידוע שהתקפים כאלה נובעים מעודף דופמין ולא מעודף סרוטונין, איך זה מסתדר? 3) האם שילוב של 5 מ"ג אביליפיי, 100 מ"ג לוסטרל ו-250 מ"ג למיקטל יכול לגרום לערך נמוך של טסטוסטרון ו"היפוגנדיזם" (הערך של הטסטוסטרון טוטאל עם התרופות הללו היה אצלי 5.40 nmol/L) ובכך לגרום להשמנה ולנפיחות ולהאט את קצב הירידה במשקל ולעשות דחף לפחמימות ומתוקים? האם יש טיפול לזה? יש לציין שאני שוקל 104 קילו והגובה הוא 1.78 למרות שזה לא נראה כ"כ, ז"א שהשומן מתפזר באופן די פרופורציונלי אצלי, אבל ההשמנה היא בעיקר בבטן.. אני עושה ספורט ריצה של 40 דקות 3-4 פעמים בשבוע ומקפיד להימנע מפחמימות ומתוקים, אבל כשאני נוטל את התרופות הנ"ל שציינתי זה יותר קשה.. בלעדי הלוסטרל והאביליפיי זה יותר קל וכמעט אין תיאבון או דחף לכך.. מאידך יש לציין שבלעדיהם יש תחושה של חוסר הנאה מדברים, אי שקט והתעסקויות כפייתיות במחלות נפש, אבחנה, רוחניות מיסטיקה ודת.. כמו כן אבחנו לי ברקע חשיבה "overvalued idea" (בעיקר מחשבות דתיות..), מה הטיפול לזה? איך מבחינים בין חשיבה אובססיבית והתעסקויות טורדניות לבין overvalued idea? אני לא יודע אם אצלי זה OCD פעם אבחנו שיש לי"מרכיבים טורדניים כפייתיים".. 4) מה יותר יעיל בייצוב מצב רוח? למיקטל ואריפליי או ליתיום ולמיקטל? למי יש יותר תופעות לוואי של השמנה והורמונים שציינתי (תסמונת מטבולית וחוסר בטסטוסטסטרון), לליתיום או לאביליפיי? איזה מינון של אריפליי לדעתך מתאים לי? (יש לי אישור מהקופה עד 10 מ"ג) עוד שאלה (מוזרה קצת) - האם נטילה של התרופות הנ"ל (אריפליי לוסטרל ולמיקטל) יכולים לעשות בעיות בכניסה להיריון או לגרום למום בילד שיוולד חלילה וחס? כרגע הורדתי על דעת עצמי כבר בערך כחודש את הלוסטרל והאריפליי בכדי לבדוק את רמת ההורמונים בדם כי היה לי חוסר בטסטוסטרון.. ביום ראשון יש לי בדיקת דם חוזרת בנוסף אני חושש שיש לי אנמיה כי אני חיוור לפעמים ויש לי נשירת שיער מתמדת ועייפות במשך היום בבדיקה האחרונה (עם התרופות) ההמוגלובין (HGB) שלי היה 13.0 g/dl בנוסף הערך של MCHC היה 30.7 TSH היה 1.90 mIU/L CORTISOL-BLOOD היה 655 nmol/L וכן כמו שציינתי TESTOSTERONE- TOTAL היה 5.40 nmol/L סליחה על ה"חפירה" ותודה מראש על המענה (אשמח להתייחסות לכל השאלות..) שבת שלום

שלום רב קשה לי מאוד להתייחס לכל השאלות , אתה חייב להגיע לאבחון על ידי פסכאטר צריך לאבחן אותך ואז אפשר יהיה לענות על השאלות שלך לשביעות רצונך תודה מראש

היי, אני בהריון שני,מרגישה שזה קרה מהר מדיי למרות שרציתי,הרבה תופעות לוואי קשות וגם המון בדיקות מחשש לסיבוכים שאני לא רוצה לפרט עליהם אך מכבידים עליי נפשית,חוששת מהמצב הבריאותי של העובר והכלכלי והכל,עם רגשות אשם שאני מרגישה רע ממאורע שצריך להיות שמח,לא מתלהבת או מתרגשת וכד' , מאוד עצלנית לעומת קודם ,מאוד מבודדת לעומת קודם ,אין לי חשק לכלום..קשה לי להוציא את עצמי מזה לא יודעת מה לעשות, תודה על ההקשבה , ליטל

ליטל שלום רב, אני מצטערת לשמוע על תופעות הלוואי והחשש לסיבוכים ומקווה שהכל יסתדר. כל עוד אין תוצאות מדאיגות של בדיקות כדאי לזכור שרוב ההריונות מסתיימים כמו שצריך ויכול להיות שבשלב זה החרדה מחמירה את המצב הכללי ואולי אף את תופעות הלוואי. המצב שאת מתארת של קושי בהריון וכן תחושה שההריון קרה מהר מדי מערערים את מצב הרוח ועלולים לתרום לדיכאון. על כן חוסר אנרגיות, חוסר הנאה, חוסר חשק, רגשות אשם כולם יכולים להיות סמפטומים של דיכאון ולחלוף כשהדיכאון יחלוף. אני מאוד ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי. את יכולה להתייעץ בטיפת חלב, יש בקופות החולים שרות של עובדות סוציאליות שמטפלות בדיכאון בהריון. את יכולה גם לפנות לבריאות הנפש לאשה באיכילוב או למרפאת חווה בתל השומר. בברכה, ד"ר שרון בן רפאל

שתי שאלות: 1. כשאני מנסה בדמיון להרגע ולחשוב על דברים מהנים כמו ים שקט נוף.. אני מצליח רק לראות את הדבר שאני חושב עליו, אבל לא מצליח 'להכנס' אל תחושת ההנאה. משהו בלצייר לעצמי הנאה תקוע. וגם בהרבה דברים בחיים חסר לי החיוניות לחוש את ההנאה אעפ"י שאני אמור ליהנות וגם הולך לשם ברצון. 2. אני לא מצליח לבכות או להוריד דמעות, אעפ"י שלצערי אני עובר הרבה סבל. משהו שם תקוע. מה זה????

שלום. אין אפשרות לאבחן דרך פורום אינטרנט. באופן כללי תופעות של חוסר הנאה ואי הבעת רגש יכולות להיות קשורות למגוון תופעות נפשיות שונות וגם יכולות להיות תקינות בהתאם לסיטואציה. אם אתה סובל מכך ורוצה אבחון מעמיק יותר - פנה לפסיכיאטר או פסיכולוג. בברכה, ד"ר אהוד ססר

שלום דוקטור..אני כותבת מדם ליבי ואנסה באמת לקצר!! בגיל 17 התחלתי להרגיש דיכאון אחרי שכל בחיים סבלתי מאלימות פיזית מילולית הטרדות בעיות עם משקל חוסר תמיכה מההורים למצב חברתי גרוע. סיימתי איכשהו צבא בקושי. מאז הכל התדרדר. אני כבר 5 שנים לא עובדת ואין לי רצון למצוא עבודה, לא מוצאת דבר מעניין. מה לא ניסיתי? היתי אצל פסיכיאטרים, טיפולים אלטרנטיביים, עובדת סוציאלית במשך שנה וחצי, אשפוז מלא... מה שקורה לי עם ההפרעות אישיות הגבולית הוא פשוט נורא. אני מאובחנת ברמה קשה ביותר. לא מווסתת, בוכה, התפרצות זעם, לא עובדת ולא לומדת, מפחדת שההורים שלי ימותו. לא מאושרת. אנהדוניה טוטאלית. יכולה לנסוע למקום הכי יפה ועדיין אשב במלנכוליה והדמעות זולגות. ועוד ועוד. ניסיתי חצי שנה לוסטרל 150 וזה לא עוזר. תמיד היו לי מחשבות אובדניות, לא יודעת מה קרקע אותי בכל זאת. עכשיו המליצו לי על ציפרלקס. מרגישה רע שאני שקופה ואני צריכה להגיע למצב כזה. עד שניסיתי להגיע למצב שבו אני בפורום בפייסבוק ומנסה לדבר על עצמי, מצאתי את עצמי בשתי סיטואציות שונות: או שאני כועסת על אנשים כי הם מתבכינים על זה שיש להם עבודה לימודים ולי לא, או שאני פשוט לא מצליחה להזדהות איתם. הם ישר עוברים לדבר על עצמם ואני מרגישה כאילו נדחקתי לפינה, כאילו גנבו לי את הרעם. אני יודעת שזו לא אני, אני מרגישה כאילו אני כלואה בגוף שלי ומישהו אחר שולט לי על המוח, אני בן אדם שלעולם לא נתנו לו במה, אין לי חברים, ההורים שלי לא תומכים בי, לעולם לא היה לי בן זוג, ובנוסף להכ יש לי חרדה לדיכאון. אני מרגישה שזה לא משנה לאיזה פסיכיאטר אני הולכת לאף אחד לא אכפת וכמובן אני תקועה בתוך מעגל הקסם הזה שנקרא דיכאון. לא מסוגלת לעבוד ולא מסוגלת בגלל זה לקבל דמי אבטלה. לא הגיע לי. אני באמת רוצה לשאול האם לדעתך ציפרלקס זה מה שמתאים למצב שלי? בעקבות כל מה שקראת, אני יודעת שזה קצת ארוך...אבל באמת שאני לא יודעת למה הגעתי למצב הזה. מרגישה שאין לי באמת רצון לחיים, לא חתונה ולא ילדים ולא לימודים, פשוט הכל נראה לי סבל...למה למה דוקטור אני לא יכולה לחיות כמו כולם?! מרגישה שגם בטיפול DBT שהמצב שלי יותר מידי חמור ביחס לכל בן אדם אחר וגם זה לא יעזור. אשמח לשמוע עצה מקצועית. בברכה, הסובלת. אני כועסת כי המוח אומר לי מה איך הם עובדים ולומדים ואת כבר על סף אובדמות מה הם מתבכינים וגם בגלל שבבית אני כצבנית דאנ לא מטופלת יש ליי מלא טריגרים גם בפורום אפילו שאני מנבה ליזור לעתמי אי אפשר. כאילו אני מרגישה שדוח-ים אטתי לפינה במקופ לתת לי קצת תמיגה עד שאני סוף סוף פותה את הפה אבל שמעי הביפידי שלי קשה מאוד ואני לא מצפה מאנשים שיבינו את זה וחוץ מזה מה שכואג לי זה שפעם יכולתי יותר להכיל אנשים והיום אם מתחילים לספר לי על עצמם יש פעמים דאני אתגבר על עצמי ואעזור ויש ימים שאמי כלכך דאון שאני רק רוצה עסרב ומצד שני אני יודעת שיש לכולכם גם בעיות ושאתם רוצים שישמעו אותם. זה נראלי שתי העיות שצצו אצלי לאחרונה. גם אלה שרק רותים עזרה ולא נותנים...או אלה שחושבים שאפשר לקבל פה עסרה מקצועית חברה אנשים פה חולים אתה רותה כזרה תפנה לאמשים בריאם...קשה לי שאני לא יולה לעזור לאמשים.

סליחה, הפסקה האחרונה היא לא לקריאה. אנא התעלם ממנה דוקטור אני רק רוצה להוסיף שוב. אני באמת לא במצב טוב. לא עונה לטלפונים, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, אני בבידוד מהעולם, רוב היום לבד. אנשים יגידו לי זה אשמתך או את לא רוצה לעזור לעצמך....אבל זה לא ככה. באמת שלפעמים אני שואלת למה זכיתי בכל הטוב הזה? אני מרגישה שלעולם לא אהיה בן אדם נורמלי. לעולם . בטח לא עם תיאורים כאלה.

שלום לך, סובלת יקרה. איני הרופא של הפורום, וכמובן שצריך מענה מקצועי של רופא למצב הבהחלט קשה שתיארת. איני קובע חלילה מעצמי שהוא קשה, ורק מסכים עם מה שכתבת שהוא קשה, כי מהתיאורים שנתת זה אכן כך. בכל אופן, אנסה לעזור לך גם ממה שאני, כגולש בפורום (ולא כרופא), יכול לעזור: אני מוכרח להגיד לך שבמצב שתיארת את לחלוטין לא לבד. ישנם מטופלים רבים מאוד הסובלים מהפרעה כמו שלך, וגם אצלם המצב מאוד קשה כמו אצלך. רובם הגדול סבל מטראומת ילדות ומיחסים לא הולמים מצד המשפחה. אני חלילה לא מתכוון שצרות של אחרים (אפילו אם הם כמו שלך) ינחמו אותך, יש לך מספיק את הצרות שלך; אני רק בא להגיד, אשר ההפרעה מוכרת היטב אצל פסיכיאטרים ואנשי מקצוע הרפואה, מפני נפוצותה הרחבה, ועל כן נחקרה רבות, בעיקר אודות דרכי הטיפול בה. הדרך ש- לי, באופן אישי, ידוע שמקובלת לטיפול בהפרעה, הוא- דבר ראשון, הטיפול הבסיסי צריך להיות מבוסס על תרופות נוגדות דיכאון, בדרך כלל מקבוצת snri- כלומר, אחד מהתרופות הבאות: ויפאקס, סימבלתה, איקסל. המומלצת מביניהם להתחיל איתה (ורק לאחריה אם לא תעזור לנסות טיפול אחר מאותה הקבוצה) היא לכאורה סימבלתה. לאחר מכן, ובאם הפסיכיאטר ממליץ (תלוי בתמונה הקלינית המליאה שהוא מצליח להרכיב בשיחה איתך) - יש להוסיף תרופה אחת נוגדת חרדה, ולעיתים, במקרה הצורך (לא תמיד צריך גם תרופה כזאת; כדאי לחכות ולראות מה הדוקטור של הפורום יגיד לך בקשר לזה-) להוסיף גם תרופה אנטי פסיכוטית. עם תרופות אלו, המצב הרגשי אמור להתייצב ולהיות בסדר ברוב הפעמים.צריך לפחות לנסות. גם באם התרופה הראשונית שניתנה לא עזרה- ברוב המקרים טיפול משולב בתרופות שונות יחד - נותן אפקט טיפולי מצויין. לאחר שיש את הטיפול הבסיסי זמן ממושך, ניתן לשלב במקביל גם טיפול פסיכותרפי. לא אמליץ לך מעצמי על טיפול כזה או אחר, ויש להתייעץ עם הרופא שלך, אף שאני באופן אישי התרשמתי לטובה יותר עם הטיפול ההתנהגותי בהפרעה. הדגש הוא על התנהגותי, לא על קוגנטיבי (כלומר- החלק ההתנהגותי בלבד שבcbt). מקווה שהצלחתי לכתוב דברים נכונים, ואם את יכולה לחכות למענה הדוקטור- בוודאי שכדאי, היות והוא למד רפואה ולא אני. אני כותב את הדברים על סמך ידע שצברתי, אך לצערי, מפני שאני נאלץ לצבור ידע רפואי בעצמי ולא על ידי הנחיית מומחים במוסד אקדמי לרפואה- לא תמיד אני קולע נכונה למטרה, ולכן כדאי לחכות למענה הדוקטור. בכל אופן, מהתנסות שלי לענות לאנשים בפורום זה (אני עונה כבר שנה בערך), ברוב הפעמים אני מצליח לענות נכון, וזה מקבל את אישור הדוקטור. רק לעיתים יותר רחוקות הדוקטור לא מסכים עם דבריי ומתקן אותי. בהצלחה וכל טוב, תרגישי טוב. מני

תשובת מני נכונה גם הפעם. תרגישי טוב!