קיבעון: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

OCD - הפרעה טורדנית כפייתית, לא מה שחשבתם

מרבים לשטוף ידיים? חשוב לכם לעשות סדר תמידי בחפצים? נוטים לבקר אצל הרופא לעיתים תכופות? אולי אתם סובלים מ - OCD - הפרעה טורדנית כפייתית, שלעיתים רבות גורמת לסבל ואף לדיכאון. עקבו אחר ההנחיות ובחנו את עצמכם כ- 3 אחוזים מהאוכלוסייה, גברים ונשים, סובלים מ - OCD המוגדרת כהפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive–compulsive disorder). מדובר בקבוצה של הפרעות שונות, המתאפיינת בנוכחות של אובססיות, כלומר - מחשבות טורדניות. מחשבות אלה גורמות לרוב למטרד ולסבל רב. מי שסובל מהן חווה אותן שוב ושוב וכל מחשבה גוררת עימה סבל, לצד רצון להתנגד למחשבה ולהקל על הסבל. בנוסף לאובססיות, ה- OCD מתבטאת גם בקומפולסיות – התנהגויות וטקסים כפייתיים החוזרים על עצמם (כמו למשל שטיפת ידיים מרובה, ווידוא חוזר של נעילת של הדלת בבית), במטרה להרגיע את המחשבות הטורדניות, וכך לכאורה להקל על הסבל שנגרם מהאובססיות. אף שנראה בתחילה כי התנהגויות אלה מקלות על הסובל, הן לרוב דווקא גורמות לסבל ולהפרעה תפקודית. כך למעשה נוצר מעין מעגל של...
ללמוד עוד על קיבעון
טריכוטילומניה: תלישת שיער כפייתית-תמונה

המתח בחיים מכביד עליכם? תולשים שיער באופן כפייתי? מדובר...

מאת: ד"ר יעקב...
20/08/2017
אוטיזם: המשמעות של אבחון מאוחר-תמונה

אבחון לקות התקשורת, או בשמה האחר "אוטיזם", נמצא במגמת עלייה...

מאת: ד"ר אפשטיין...
24/02/2019
התמכרויות בני נוער: חובה לטפל בהקדם!-תמונה

הסיוט הגדול של כל ההורים: התמכרות של ילדיהם המתבגרים -...

מאת: אלנה צ'רבקוף
24/10/2018
סרטן ריאה: בשורות טובות-תמונה

כמדי שנה מאובחנים מעל 2,200 חולים בסוגים שונים של סרטן...

מאת: מערכת זאפ...
28/08/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לקיבעון?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

קיבעון: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום , אני חייל והצלחתי להתגבר על המחשבות באופן עצמאי וגם על ידי שימוש בספר " להתגבר על מחשבות טורדניות " הפסיכיאטר בבסיס אומר שעדיף שאני אקח תרופות גם עכשיו האם זה רלוונטי ?

שלום אלירן, הטיפול הטוב ביותר ל- OCD הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הספר "להתגבר על מחשבות טורדניות", של פורדון וקלארק, כמו גם הספר "די לאובססיה" של פואה, הם מדריכים לטיפול קוגניטיבי התנהגותי עצמי ורבים מצליחים להסתייע בספרים אלה ולטפל בעצמם ולהחלים (ואלה שלא- חשוב שתקראו עד הסוף). אמור לפסיכיאטר שטיפלת בעצמך בשיטה מס' 1 לטיפול ב- OCD. אם לא נותרו התנהגויות כפייתיות ואין לך קושי בלתי נסבל עם מחשבות טורדניות, אין לך צורך בטיפול. אם יחזרו מחשבות כאלה בעתיד, עדיין הייתי מנסה טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (הפעם עם מטפל פרטני), לפני שהולכים לטיפול תרופתי, כי נראה שטיפול קוגנטיבי התנהגותי עובד טוב אצלך. לאלה שלא מצליחים לטפל בעצמם ולהחלים בעזרת ספרים אלה או דומים להם, חשוב שתזכרו: זה לא מעיד על עוצמת הרצון שלך, חומרת ה- OCD שלך או על הסיכוי שלך להסתייע בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. זה רק מעיד ששיטת הטיפול העצמי באמצעות ספר לא מתאימה לך. יש לך סיכוי מצויין להסתייע בטיפול עם מטפל שמתמחה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ל- OCD.

שלום אלירן, כל הכבוד שהצלחת להתגבר בעזרת ספר! זה טיפול הרבה יותר אפקטיבי מאשר כדורים. הכדורים רק מטשטשים סימפוטומים במקרה הטוב, הם לא מרפאים כלום. ויש להם תופעות לוואי קשות. תגיד לפסיכיאטר שאינך מעוניין, זו זכותך לפי חוק זכויות החולה (העובדה שאתה חייל אינה מונעת ממך את הזכות לסרב לטיפול רפואי).

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

תודה לברק וכל הכבוד. הידש

תודה על המידע המקיף .ברצוני לשאול אותך על תרופה ישנה ושמה סדידין ממשפחת הפנותיאזינים שרק היא הצליחה להרדים אותי מוקדם בלילה אציין שלא מיצרים אותה יותר ואולי אתה יודע איזה תרופה חלופית עושה את העבודה בתודה רבה מכבדך מאוד קובי

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

מתקן חלק מהמשפט הראשון: בשבוע שעבר מיום רביעי עד יום ראשון בבוקר (קודם לכן נכתב "אתמול בבוקר").

ביום שלישי הצלחתי להיכנס ללא תור לרופאת משפחה והיא אמרה לי שכדאי לפעול ע"פ הוראת הפסיכיאטרית. אולם אני עדיין לא רגוע וחושב שאם אעשה כן התופעות הנוראיות שחשתי בסוף השבוע שעבר יחזרו (תסמינים של התקף חרדה לאורך כול היום המתבאים בדופק מואץ, בחילה, חוסר תיאבון, הרגשה שהדם לא זורם בצורה תקינה לכול חלקי הגוף, צמרמורת, רעד, בלבול, ערפול הכרה), מה שאומר שפיתחתי תלות בקלונקס, מצב שמפחיד אותי מאוד. האם זה בסדר להפסיק את נטילת הקלונקס במינון של 0.5 מ"ג פעמיים ביום בבת אחת לאחר נטילה של יותר מחדש? אציין שמיום רביעי העליתי את מינון הסרטרליין ל-150 מ"ג כמובן ע"פ הוראת הפסיכיאטרית, ומיום שישי הבא אמור להעלות ל-200 מ"ג וכאמור להפסיק לחלוטין את נטילת הקלונקס ולא בהדרגה. אני יודע שעליי להיצמד להנחיית הפסיכיאטרית אך הנושא מטריד אותי מאוד, גם כך אני אדם אובססיבי ופרפקציוניסט מטבעי המאובחן ב-OCD. בנוסף הפסיכיאטרית תתעצבן עליי ולא תהיה מוכנה לטפל בי אם לא אפעל ע"פ הנחייתה, היא גם דאגה לשדר לי זאת. בפגישה האחרונה איתה היא ממש התעצבנה עליי ונראה היה שהתייאשה מהניסיון לאזן אותי ואיבדה את סבלנותה כלפיי. עם זאת אינני מעוניין להכניס עצמי לטלטלה נוספת ולעבור לפסיכיאטר/ית אחר/ת, כי אני מטופל שלה כבר קרוב ל-7 שנים. אני נמצא ממש במלכוד ומבולבל ברמות מטורפות בעניין כול סוגיית השינויים התרופתיים הלא מעטים שאני עובר כבר חצי שנה. לא מצליח לראות את הסוף וחושש שאהיה שפן ניסיונות של תרופות לעוד הרבה זמן, עד שאמצא את הטיפול המתאים אם בכלל.

סליחה על ריבוי ההודעות והשאלות... עקב התחושות המוזרות והמפחידות מאוד שעברתי בסופ"ש שעבר כתוצאה מהפסקת נטילה מוחלטת של קלונקס 0.5 במשך שבועיים וחצי ויומיים נוספים של נטילת 0.25, חשבתי שיהיה נכון לבנות תוכנית גמילה איטית ומבוקרת. בעוד כשבוע אני אמור להעלות את מינון הסרטרליין ל-200 מ"ג שלפי דברי הפסיכיאטרית זהו המינון הטיפולי והמקובל במצבי (דיכאון, OCD), וחשבתי שמיום זה אחל להפחית את מינון הקלונקס שנוטל מיום ראשון האחרון (0.5 בבוקר ו-0.5 בבוקר) ברבע כדור ולהמשיך כך כול שבועיים, דהיינו כול שבועיים להפחית ברבע כדור עד להפסקה מוחלטת של נטילתו (לפי החישוב שלי התהליך עשוי להימשך כשלושה וחצי חודשים). אני חושב שזה רעיון טוב, למרות שזה תהליך ממושך שמצריך הרבה תשומת לב וזהירות. מה דעתך בעניין? אם אעשה כן אצליח באופן סופי להיגמל מקלונקס? האם כדאי לשתף את הפסיכיאטרית בתהליך? או שעדיף שאגיד לה ש"הפסקתי בבת אחת כפי שהצעת לי כשהגעתי ל-200 סרטרליין"? למרות שאינני בעל מקצוע אלא רק מטופל, אני חושב שהרעיון שלי יהיה הרבה הגיוני ובטוח. בזמן האחרון אני מתעמק בנושא הבנזודיאזפינים ועד כמה הם עלולים להיות מסוכנים בשימוש ארוך טווח של יותר משבועיים. אני בשום אופן לא רוצה להיות מכור לשום כדור מהסוג הזה אחרי מה שחוויתי בסופ"ש שעבר. ולכן קיבלתי את ההחלטה להפסיק בהדרגתיות, כול שבועיים ברבע כדור. אשמח לחוות דעתך המלומדת, ויותר מכך אשמח שתאשר לי להתחיל בתוכנית הגמילה ושתהיה עבורי נכונה ומתאימה.

החלטתי שיהיה נכון יותר להפחית בחצי כדור כול שבוע, עד להפסקה מלאה. זו תהיה הדרגתיות מתאימה ובטוחה לדעתך? כי להפחית כול שבועיים ברבע כדור זה נראה לי יותר מדי מוגזם וכמובן שזה ייארך זמן רב יותר ואין לי כבר סבלנות, רוצה להפסיק כמובן בהדרגתיות אך גם לא בהדרגתיות "צולעת" מדי.

שלום לך כדאי להגמל עם ליווי רפואי. ככלל כדאי לרדת במדרגות של רבע מיליגרם קלונקס כל שבועיים. בהצלחה- זה חשוב להגמל מקלונקס!

ראה למטה

ראה למטה!

למטה

שרון שלום, קודם כל תודה רבה על העזרה שלך בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות שאוכלות לי את הראש הייתה תקופה שהצלחתי לבד והם נעלמו לתקופה עכשיו כשבוע אני מרגישה הרגשת ניתוק מעצמי לפעמים מהסביבה וזה כל כך מפחיד אותי להיתקע במצב הזה . חשוב לי לציין הייתי בן אדם אופטימי ומעולם לא סבלתי ממשהו נפשי. אני מפחדת שזאת מחלה או מפחדת להשתגע , איך אני יוצאת מתחושת ניתוק? תודה

שלום לך, תחושת ניתוק היא אופיינית למצבים של חרדה, ושכיחה מאוד. אין דרך להפסיק אותה באופן מכוון. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא לנסות לתפקד עם ולמרות התחושה, לא להתייחס אליה יותר מדי, וכמובן לא להתנגד לה. כשרמות החרדה יורדות, בדרך כלל גם התחושה נעלמת. אין צורך להילחץ ממנה, מאחר שסימפטום זה אינו מסוכן. להיפך, זהו מנגנון הגנה של המוח, שעוזר לנו לתפקד במצבים של חרדה בעוצמה גבוהה, בכך שהוא "מנתק" אותנו במידה מסויימת מחוויית החרדה. שנה טובה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975