ריקנות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מדיטציה: כושר רוחני

כמו אתלט שמתאמן לקראת מרוץ, מתרגל המדיטציה מתאמן בפיתוח "סיבולת לב-ריאה רוחנית". הכושר הרוחני מאפשר להשקיט את התודעה, להתבונן פנימה ולהשתנות בהדרגה כפי שאנו מתאמנים בחדר הכושר כדי לפתח סיבולת לב-ריאה, כך עלינו לאמן את המוח בעזרת המדיטציה. מי שמחליט להתנסות בתרגול המדיטציה ולהכניסו לסדר יומו, מחויב להתייחס לתרגול ככזה הדורש התמדה ונחישות. עליו להבין ולקבל את העובדה כי השקטת המוח החושב ולימוד הדרך להקשבה פנימה הם תהליכים הדורשים זמן וסבלנות. המדיטציה מאפשרת להשתחרר מזרם המחשבות הבלתי פוסק ומההזדהות עם הרגשות העולים מדי פעם. במצב המדיטטיבי האדם ער ומודע לגוף, לזמן ולמרחב, אבל באותה עת מצוי במצב תודעתי אחר, שקט יותר, שליו יותר. עם הזמן ועם העמקת התרגול, האדם מבין כי עד עכשיו היה אסיר בתוך שכלו. ניתן לדמות את תהליך המדיטציה לתהליך ניקוי של האדם מכל מה שמיותר ואינו נחוץ, מעיק, מונע ממנו לראות את המציאות כפי שהיא, מונע ממנו להקשיב...
ללמוד עוד על ריקנות
יציאה לגמלאות: משבר או הזדמנות?-תמונה

עומדים לצאת לפנסיה וחוששים? במקרים רבים, העיסוק המקצועי...

מאת: ד"ר סבטלנה...
13/01/2019
טיפול CBT: מהיר ואפקטיבי במגוון תחומים -תמונה

טיפולי CBT נחשבים מאוד פופולאריים, בזכות השפעתם המהירה...

מאת: בקשר לטיפול...
27/02/2019
סטרס? אל תתנו לו לנהל אתכם -תמונה

האויב מספר אחד של החיים בעולם המודרני הוא המתח הנפשי, הגורם...

מאת: ד"ר ורד...
30/08/2018
הפרעה דו קוטבית - מאניה דיפרסיה-תמונה

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, איך היא מתבטאת? כיצד...

מאת: מערכת zap...
21/08/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לריקנות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

ריקנות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות
09/10/2015 | 18:01 | מאת: עמית
מתוך פורום דיכאון וכאב

שלום וברכה אני נוטל סרנדה 50 מ"ג, למרות שלא אובחן לי "דיכאון קלאסי".. מה שכן יש לי מצבי רוח ירודים.. תכנים דיכאוניים.. פסימיות.. תחושת ריקנות לרוב וחוסר תקווה , חוסר ביטחון, בילבול וחוסר אמונה בעצמי, למרות שאני מתפקד (עובד לסירוגין, מנהל קשר זוגי וחברתי..) האם לדוגמא במצב שאין לי דיכאון מג'ורי התרופה רמוטיב (שהיא לדיכאון קל עד בינוני שאולי יש לי?) יכולה להועיל לי יותר מהסרנדה? או שבגלל שהסרנדה היא לדיכאון כבד, היא אמורה "לכסות" ולטפל גם בדיכאון הקל? או שזה עובד אחרת? אשמח לתשובות תודה :]

כל התכשירים נוגדי הדיכאון יעילים במידה שווה, אך נבדלים במנגנוני הפעולה ובפרופיל תופעות הלוואי. על פי מספר התסמינים אתה אכן מתאר מצב דיכאוני, אם כי ייתכן ובחומרה קלה עד בינונית. דווקא בחומרה הקלה, לא תמיד המענה המתאים הוא טיפול תרופתי וכדאי לחשוב על טיפול בשיחות. באם כן התקבלה החלטה לטיפול תרופתי וסרנדה לא גרמה לך תופעות לואי, איני רואה הצדקה לשנות הטיפול

ד"ר שלום, נותחתי לפני חודש וחצי ניתוח להסרת כיס מרה בעקבות אבנים מרובות והתקפים חוזרים. בשבוע האחרון חזרו לי כאבים באזור הכיס מרה בדומה להרגשה בשבועיים הראשונים אחרי הניתוח. לחץ, דקירות ורגישות באזור. האם זה נורמלי ומדובר בהחלמה? דבר נוסף אני סובלת מכאבי בטן עליונה הרגשה של "חור" ריקנות גם אחרי אכילה וגם בארוחה קטנה יש תחושה של מלאות לעיתים יש לי בחילות ויש מזון שממש לא עובר לי וגורם לי לתחושה של חנק וגוש בגרון . אשמח לחוו"ד. תודה רבה!

זה יכול להיות קשור למהלך הסב ניתוחי ולכן יש להתיעץ עם המנתח

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

שלום אנונימית, דווקא עניתי לך בהרחבה, אך כנראה חלה תקלה בשיגור התשובה. לגופו של עניין - ראשית, יש לציין ש-ROCD עדיין לא נחשב אבחנה רשמית במדריך האבחון, בניגוד לסוגים אחרים של OCD. מבחינה טיפולית, אין משמעות רבה לתוכן של האובססיות והטיפול המומלץ הוא שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שאמור לשנות את דפוסי חשיבה האופייניים ל-OCD מכל סוג (למשל, גישה של פרפקציוניסטית של "או הכול או לא כלום", המעידה במקרה זה על ציפייה "לאחד וליחיד" במקום פיתוח גישה של רצף, לפיו יש מתאימים יותר ויש מתאימים פחות, מה גם שאינך יודעת אם תמצאי בחור מתאים יותר). הואיל והייתם 7 שנים בקשר זוגי, לא ייתכן שפתאום הוא לא מתאים. מה שנראה יותר סביר, כפי שקורה לעתים קרובות ב-OCD, הוא שנושא האובססיות התחלף או התווסף, לאחר ההחלטה הסופית ואכן חרדת החמצה וחרטה על הבחירה מופיעה בעיקר אצל הסובלים מ-OCD. אני חייב לסייג את התרשמותי לאור העובדה שפרטי המקרה אינם מוכרים לי ומדובר בפורום שאינו נועד לאבחון. אינני יודע איזה טיפול פסיכולוגי עברת, האם נעשה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסודר, האם מילאת את שיעורי הבית בטיפול זה ואיזה גישות אחרות נוסו. זווית אחרת לטפל בבעיה היא באמצעות טיפול זוגי, אך לפי הקווים המנחים של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, טיפול תרופתי הוא תנאי הכרחי לטיפול ב-OCD הן כדי להשיג שיפור והן כדי להגביר משמעותית את סיכויי ההצלחה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי או כל טיפול פסיכולוגי אחר. ישנן יותר מדרך אחת להגיע לרומא, מגוון התרופות הוא עצום וכך גם מגוון הגישות הטיפוליות. עצתי לך היא לא להסיק כל מסקנות מעשיות מהספקות והלבטים שהופיע חודש אחרי הנישואין. גייסי סבלנות רבה הדרושה להתמודדות עם הבעיה באמצעי הטיפול הרבים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

תודה על ההתייחסות והמענה!!!! אני מבינה שזה עדיין לא הוגדר כמשהו רישמי אך האם מה שתיארתי יכול בכלל להתאים לOCD על רקע מערכות יחסים? רק על סמך התיאור? בנוסף זה לא קרה אחרי חודש מהנישואים אלא התחיל 3 ימים לפני ועד עכשיו. כמובן שזה לא מחליף אבחון ואני לא שוללת טיפולים אני מנסה כבר כמה שנים ...ניסיתי עד כה רק CBT.

02/08/2018 | 18:06 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

תגידו, מה נעשה כשיסתדר כאן? על מה נתלונן? איזו ריקנות צפויה לנו? אני מדברת גם בהקשרים אישיים אחרים, שלא פירטתי כאן. לקבל שיש בך חלקים כל כך ******** (ערכתי בעצמי) זה כואב באופן בלתי נישא. סוריקטה 18:05

הי סוריקטה, כדברי השיר: "שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה"... אודי

סוריקטה יפה שלי....זה באמת מה שמטריד אותך...??.. אני בטוחה שלא....וחוצמזה...עד שיגיע היום ההוא.....נגיע לגשר ונעבור אותו.....ועד אז.....שנהיה כולנו בריאים בגוף ונפש ....ונעשה מה שאנחנו הכי טובים לעשות.....תמיכה.....ועוד תמיכה....והזמן יענה....שבוע טוב ומבורך...בהמון אהבה...חטולית

הי חטולית, בוודאי לא זה האישיו, האתר כאן. אלא מעבר שלי למרחב חדש, בו אני עומדת על זכויותיי, ואולי צפוי שאהיה פחות ממורמרת. אני כבר פחות. השתנו עכשיו תנאים מאד לטובה. בין השאר גם זה. סוריקטה 09:58