נגישות
נגישות

לידה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

עלייה במספר הלידות במשקל נמוך: האם יש דרך למנוע?

ארגון הבריאות העולמי פרסם לאחרונה כי חלה עלייה מדאיגה במספר הלידות במשקל נמוך ברחבי העולם. מהם הגורמים ללידות במשקל נמוך? מהן הסכנות הכרוכות בכך וכיצד ניתן למנוע את התופעה? לאחרונה הודיע ארגון הבריאות העולמי (WHO) כי משקל לידה נמוך ממשיך להוות בעיה משמעותית בבריאות הציבור ברחבי העולם, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. על פי ההערכות 15%-20% מכלל הלידות ברחבי העולם הן במשקל לידה נמוך, זאת אומרת - אחד מכל שבעה תינוקות נולד במשקל לידה נמוך, ובסך הכל למעלה מ-20 מיליון לידות בשנה.   מהו משקל לידה נמוך? ההגדרה הרפואית של משקל לידה נמוך נחלקת לשני סוגים: משקל לידה נמוך אבסולוטי (LBW - low birth weight) - הגדרה זו מתייחסת למשקל היילוד האבסולוטי, ללא קשר לגיל ההריון. משקל לידה נמוך על פי ההגדרה הזו הוא משקל הנמוך מ-2.5 קילוגרמים. מרבית המקרים של משקל לידה נמוך מיוחסים ללידות מוקדמות. במקרים אלה, משקלם הנמוך של היילודים נובע לרוב מהעובדה שהעובר לא הספיק לגדול דיו...

סיבות אפשריות ומצבים דומים ללידה

סטריפינג - תמונת המחשה
סטריפינג שתיית תה פטל, הליכה, יוגה, חוקן, חומרים כימיים והתערבות מכנית - לפניכם שיטות רבות לזרז...
פיסורה - תמונת המחשה
פיסורה רופאים מתקשים להבדיל בין טחורים לפיסורה, למרות השוני. על דבר אחד כולם מסכימים: שתי התופ...
זריקת אפידורל - תמונת המחשה
זריקת אפידורל התכופפתם להרים חבילה כבדה והגב "צורח" מכאבים? במקרים בהם מדובר בכאב אקוטי חריף, מומלץ ל...
לידה טבעית - תמונת המחשה
לידה טבעית הן רואות בעבודתן שליחות, מודות על הזכות לעסוק בה ומתרגשות בכל לידה מחדש, גם אחרי שנים א...
השמנת יתר - תמונת המחשה
השמנת יתר מדוע השמנת יתר היא האויב מס' 1 של הבריאות שלנו? האם בישראל סובלים ממנה במיוחד, ביחס לשא...
ללמוד עוד על לידה
ילדים: זיהומים חוזרים בדרכי השתן-תמונה

דלקת בדרכי השתן נחשבת תופעה שכיחה בילדות. הורים, שימו לב:...

מאת: פרופ' דניאל...
12/07/2018
זה לא חלום: כך תוכלי לחזור לגזרה לאחר ההיריון-תמונה

ההיריון והלידה הם תהליכים חיוניים, אשר לרוב משפיעים באופן...

מאת: ד"ר טלי...
11/06/2019
ניתוח קיסרי: כמה ניתוחים מותר?-תמונה

התקשורת דיווחה לאחרונה על יולדת שילדה בפעם התשיעית בניתוח...

מאת: מערכת zap...
05/12/2016
יש לכם ילדים? זה ממש לא אומר שאתם צריכים לשכוח מסקס-תמונה

המחסור החמור בשעות שינה, קשיי ההנקה והעייפות המצטברת, הם...

מאת: אפרת מנור
06/02/2019
אולי יענין אותך לדעת...
ניתוח קיסרי - תמונה
ניתוח קיסרי
פרופ' ליאור לבנשטיין
אי שליטה בסוגר פי הטבעת - תמונה
אי שליטה בסוגר פי הטבעת
ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל ללידה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

לידה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

ליפני שבוע הרגשתי כאבים בבית השחי ושהסתכלתי ראיתי בליטה באמצע בית השחי ,לאחר כמה ימים הבליטה התנפחה ונהיה לידה עוד בליטה שניהם כואבת ומוגדלות ,מה זה ? וממה זה נובע? לא מגלח את הבית שחי ולא החלפתי שום סוג של רול לבית שחי

צריך להראות לרופא : ייתכן בלוטות לימפה , ציסטה בלבד או כזו שהזדהמה.

שלום וברכה,חג שמח. אני בהריון בחודש שביעי ולפני כשבוע התחלתי לחוש במעין "דגדוגים" פחות גירודים באוזר פי הטבעת.אני חוששת שמא מדובר בתולעים. שאלותיי הן: 1.האם זה נעלם/מסתיים מעצמו 2.האם על ידי היגיינה מוקפדת מאליו ותזונה נטולת סוכרים ובכלל מתוקים ניתן לעבור את זה 3.אם לא - האם הטיפולים הקיימים מהווים סיכון לעובר -עפ"י מה שקראתי אין משהו גורף שיכולתי להסתמך עליו. הדבר היחיד שמציק לי זה אותם "דגדןגים " באזור פי הטבעת. אינני יודעת אם זה קשור אך בחודש האחרון ככהנ התחלתי גם לסבול מטחורים שזה הבנתי תופעה מאוד שכיחה בהריון ובשבוע האחרון החל דימום קליל . אשמח לעזרה , זה לא נעים בכלל והלילות אינם לילות תודה רבה, חג שמח

שלום דין, אני בהריון בחודש שביעי ולפני כשבוע התחלתי לחוש במעין "דגדוגים" פחות גירודים באוזר פי הטבעת.אני חוששת שמא מדובר בתולעים -- קל לבדוק את ההשארה - בבדיקת צואה או ב"בדיקת נייר דבק" ("cellotape test") - מדביקים לאיזור של פי הטבעת בבוקר (לפני מקלחת) ובודקים במיקרוסקופ נוכחות של ביצי תולעים שאלותיי הן: 1.האם זה נעלם/מסתיים מעצמו -- תגדירי "זה": גרד? תולעים? 2.האם על ידי היגיינה מוקפדת מאליו ותזונה נטולת סוכרים ובכלל מתוקים ניתן לעבור את זה -- המתוקים אינם קשורים כלל לתולעים. לעתים הגזמה בסוכרים גורמת להתפתחות של קנדידה באיזור של פי הטבעת - גם קנדידה עלולה לגרום לגרד 3.אם לא - האם הטיפולים הקיימים מהווים סיכון לעובר -- תראי... את מדברת על טיפול לפני האבחון - את באמת רוצה שנטפל לפני שנבדוק - או בכל זאת מעדיפה שנבדוק לפני שנטפל? -- תולעי oxyuris יכולים לזהם מעי גס; הנקבות יוצאות דרך פי הטבעת להטיל ביצים מתחת לעור של האזור וגורמות לגרד לילי (לרוב בילדים); -- הטיפול - תרופה שנקראת וורמוקס (vermox, או mebendazole) אינה רצויה בטרימסטר הראשון של ההריון (אני מבין שאת עברת את התקופה). -- לי לא ידוע על נזק כלשהו שהתרופה עלולה לגרום בחודש שביעי - אבל אני באופן אישי זעיר מעוד עם התרופות בהריון. -- הטפיל לא אמור לגרום לנזק לעובר - אם כי לעתים הוא נכנס (בטעות) לנרתיק של בנות ויכול אפילו לגורם לדלקת. הטפיל לא חיי בנרתיק ולא אמור להתקדם לכוון הרחם. עפ"י מה שקראתי אין משהו גורף שיכולתי להסתמך עליו. -- ישנו דרוג התרופות (מבחינת סיכון להריון) של משרד FDA האמריקאי - ניתן בהחלט להסתמך עליו -- ורמוקס שדיברנו עליו מדורג C - "מוכח כגורם נזק לחיות מעבדה, אין מחקרים בבני אדם שמוכיחים אחרת" הדבר היחיד שמציק לי זה אותם "דגדןגים " באזור פי הטבעת אינני יודעת אם זה קשור אך בחודש האחרון ככהנ התחלתי גם לסבול מטחורים שזה הבנתי תופעה מאוד שכיחה בהריון ובשבוע האחרון החל דימום קליל -- טחורים זה עניין שכיח בהריון וגם טחורים יכולים להתבטא בתור גרד זה לא נעים בכלל והלילות אינם לילות -- תגשי לרופא/רופאה - מישהו צריך להסתכל על האיזור (נו, מה?) - אחרת אנחנו מדברים כאן "על עוור" -- תעשי בדיקות צואה, תבדקי עם רופאת משפחה אפשרות לבצע "בדיקת נייר דבק" במרפאה -- אם יש סמני "רטיבות" או דלקת באיזור פי הטבעת אפשר לנסות משחה אנטי-פטריתית (ללא סטרואידים בהתחלה) - אם זה התרבות של קנדידה - זה יעזור תוך יום-יומיים אשמח לעזרה -- מקווה שעזרתי חג שמח -- גם לך

כתבתי משהו לשירה, קבלתי תגובות, ולכן חושבת שזו הזדמנות נהדרת להמחיש את מה שאני חושבת בגדול, וגם ספציפית כאן בפורום, כאשר אני נותנת תגובה בו במקום. כל מה שאכתוב הפרטים אמיתיים לחלוטין, עד הקטן שבהם, אבל השמות בדויים. אנורקסיה – מחלה נוראית. שני מקרים שאני מכירה באופן אישי. בת כתתי, חברה, יפהפיה בצורה לא רגילה, מוצלחת, חכמה ומוכשרת, מין נסיכה של פעם בדור, שאין בחור שראה אותה ולא רצה אותה לאשתו. ואין מי שהיה בנוכחותה ולא הרגיש נחות, היא הייתה ממש נסיכה בכל המובנים. התחתנה עם בעל גם כן מוצלח, ונולדו להם 5 ילדים. השניה הייתה בצלמה ובדמותה של האם, במיוחד יפה ומוצלחת, ואז בגיל 15 היא החליטה שהיא שמנה מדי! לא יודעת מה היה ה BMI שלה, אבל היא הייתה בערך גובה 175-170 ס"מ ומתארת לעצמי ששקלה משהו כמו 55-60. בתחילה הדיאטה עוררה חיוכים, אבל לאט לאט זה נהיה רציני, היא הרעיבה את עצמה, עד שאושפזה, גם כאשר שקלה 35 קילו, ונראתה כמו ניצולי המחנות, טענה שהיא שמנה מדי. מי לא הגיע כדי להשפיע עליה, כל המי ומי, אבל היא בשלה, היא שמנה מדי. הסוף היה נוראי, היא נפטרה (לא מבינה איך נפטרים בבית חולים מזה, איך זה שהם לא מזינים אותם????), זו הייתה טראומה נוראית לכולנו שהכרנו אותם, לראות את הפרח הזה קמל כתוצאה מאילוזיה נוראית שכזו. כשהייתי שם לבקר, ראיתי עוד כמה שלדים שכאלו, זה היה נורא. הפעם השניה, שהיא עדיין לא הסתיימה זו אמא של ידידה. אשה מבוגרת, שהייתה מאד פעילה והפכה לחצי סיעודית ומאה אחוז משותקת. היא צלולה אבל מדי פעם היא שוכחת זמנים וחוזרת לעבר, ואז היא כועסת על מישהו או משהו, שלא ידוע בדיוק על מה, והיא שניזונה כבר שנים רק מאינשור, מתחילה לעשות 'הפגנות' ולא מוכנה להכניס כלום לפה. לא עוזר כלום, היא עושה בדווקא, הידידה שלי וכל הילדים נכנסים להיסטריה, את הנוזלים שמכניסים לה היא זורקת, וחולפים כמה ימים לפעמים 2 לפעמים 3 והיא מקסימום מכניסה אינשור אחד', הפרצוף שלה נהיה כמו למון סחוט אחרי 4 ימים בשמש, ואז זה חולף, והיא חוזרת לאכול, והידידה שלי כל הזמן בפוביה, מה יהיה כשהיא מרעיבה את עצמה. לא פעם אני שם מנסה לעזור, ורואה את המצב שמכניס נורא נורא ללחץ. לרגע לא עולה בדעתי לרצות להיות חולה במחלה זו... אבל... וכאן מגיע האבל הגדול. אני לפעמים אוהבת לראות דברים מחוץ לקופסה, לראות בגדול, זה גם יכול להועיל וגם יכול להיות נחמד לכל הצדדים ולשעשע זה בוודאי שיכול בצורה החיובית שלו, ונזכרתי בהם עכשיו. הייתה לי חברה, אקרא לה נילי - אשה צעירה אמא לכמה ילדים שקבלה את המחלה. היא הייתה בדיוק אחרי לידה, עוד בהריון גילו את זה, וחיכו ללדת כדי להתחיל עם הטיפולים. כשהגעתי לבקר אותה בפעם הראשונה, היא הייתה מיואשת עד התהום, בצער שקשה להכיל ואמרה לי שאמרו לה שתלך להוספיס, כי ימיה ספורים. ואני בשיא הכנות מנסה לעודד אותה, שעוד יהיה טוב, ומצליחה להפיך בה רוח חיים. הייתי באה אליה יחד, היינו שרות,מדברות משוחחות, אבל הכל מתוך אופטימיות, שהיא תצא מזה. כעבור כמה שבועות שחררו את נילי לביתה, אבל חלפו 6 חודשים והיא חזרה לבית חולים כאשר המצב קשה ביותר. עשינו כל החברות תורנות סביב לשעון, ישבנו אתה שעות, מנסות כמה שאנחנו יכולות להפיח בה אפילו קצת שמחה, מה לא ניסינו? והיא לא רצתה למות, היא רצתה לחיות, ובכל פעם כאשר הייתי מגיעה היא הייתה אומרת, סגרנו, אני הולכת לחיות נכון??? בשום אופן אני לא אמות, לא מאמינה למה שהרופאים אומרים, אני אצא מזה, אין מצב שאני לא חוזרת הביתה לילדים שלי. הייתה תקופה שכל מה שבקשה שאביא אותה לביקור בבית שלה, הפכתי את העולם שבית חולים יאשר, אז שראש המחלקה אמר לי, את לא מבינה, זו רק דרך שלה לנסות לחזור למה שלא יהיה, היא לא באמת רוצה לבקר בבית. זה היה נורא לראות את המצב הקשה שלה, ואת הרצון העצום שלה לחיים. מי שכל כך רוצה לחיות וימיה ספורים, זה דבר שקשה מאד לחזות בו. יום חמישי אחד בלילה, קרוב לחצות מתקשרת אלי חברה משותפת ואומרת לי, אני נורא דואגת בואי נלך עכשיו, אמרתי לה שתתן לי שעה לסיים את הבישולים לשבת ונסע. (אמא של נילי, שגרה מחוץ לעיר ישנה אצלי באותו לילה, והיא לא ידעה מכלום, אשה מבוגרת שכבר ישנה כמה שעות טובות מאז שחזרה לבקר את בתה בבית חולים) אספתי את חברתי כעבור כשעה והגענו לבית החולים. ישבה שם חברה אחרת, ואמרה שהסבל של נילי הוא נוראי, והיא בבטן צעקה נוראות, וכל הזמן הצעקות הלכו וגברו, ואז קרה משהו נוראי, היא התחילה לצעוק 'לא לא לא' וממש דחפה עם הידיים, נראה היה שהיא רואה משהו ומנסה בכל הכוח להדוף את זה, זה היה נורא לראות ולשמוע, היה נראה שהיא רואה את מלאך המוות ולא מוכנה להכנע, לא מוכנה לתת לו לקחת אותה. ואני עשיתי משהו שהרבה מצפון היה לי מזה לאחר מכן, הלכתי לאחות ואמרתי לה, היא סובלת נוראיות איך את יכולה להקל עליה. האחות נכנסה לחדר, ראתה מה המצב וחזרה עם זריקה, ולא חלפה חצי שעה והיא החזירה את נשמתה לבוראה. עד כאן לסיטואציה הזו, עכשיו לשניה. יש לי חברה נוספת אקרא לה שירי, אני מכירה אותי מאז שאנחנו ילדות קטנות, ותמיד יש לה טבע אובדני, היא עברה טראומה קשה בגיל קטן ולא יודעת אם יש לזה שייכות אם לאו, אבל אני זוכרת שבגיל 9 עברתי אתה פעם ליד בניין גבוה, והיא אומרת לי "בואי נעלה למעלה ונקפוץ, מי צריך את החיים הללו!" תמיד היו לה רעיונות איך לסיים את החיים. בגרנו, הבנתי שהיא לא מתכוונת לממש את הנטיה לאובדנות, אבל לא פעם היא מספרת לי שבכתה כל הלילה בבקשה לא לקום בבוקר, לא רוצה לחיות, ולאו דוקא בגלל שכל כך רע לא (אי אפשר לדעת מה בדיוק קורה אצל השני, אבל אני שופטת על פי מה שהיא מספרת לי) אם הילדים הרגיזו אותה, מישהו פגע בה, מספיק כדי שהיא תייחל למות. כאשר קורה פיגוע רח"ל, לא פעם אשמע ממנה שהיא מקנא בקורבנות, סיימו כבר את הסיוט ששמו חיים. אגב, יש לה קריירה יפה מאד, ילדים מוצלחים, היא מספרת שהזוגיות שלה טובה, כך שאני לא חושבת שזה שייך לנסיבות, יותר שייך למצב הפסיכולוגי שלה. ועכשיו לעצם העניין - בכל אופן, אחרי שקראתי כאן את התגובות למה שכתבתי לשירה, חשבתי לעצמי, וואו! איזה רעיון עצום אלו בשעתו הייתי מחברת בין שירי לנילי, זה היה יכול להיות חיבור מצוין. שירי הייתה משכנעת את נילי שבכלל לא כל כך נורא למות, שמגיעים למנוחה ושלווה ושהחיים הם רק מעמסה. מי יודע, אולי הייתה מצליחה לגרום לה שתרגיש פחות רע עם זה שהיא עוזבת את העולם? לפתע הייתה מגלה שיש מי שרוצה להיות במקומה. (לא בטוח שבאמת שירי רוצה למות, פעם היא חששה שיש לה גידול, וראיתי שהיא מאד נלחצה, אז אולי ברגע האמת היא דוקא תעדיף לא ללכת, לא יודעת, אבל זה מה שהיא משדרת כל החיים) אולי נילי הייתה קצת משכנעת את שירי שתשמח עם החיים, עם כל יום, עם כל נשימה, וחושבתני שחבל מאד שלא עשיתי קשר בינהם. הרצון הנוראי של נילי לחיות, ואי היכולת להשלים עם המוות יכול להיות שהיה נהיה קל יותר אילו הייתה שומעת את פילוסופיית החיים של שירי, אותי הייתה מצליחה להינחם על חייה הצעירים שנגדעים בצורה טרגית כל כך. מה אני רוצה לומר, שדבר שהוא שלילי במהותו יכול להיות לפעמים דווקא בעל תועלת בנסיבות מסוימות. המלח שאנו אוכלים, הרי רכיב אחד שלו אבקת נתרן נפיצה ביותר במים ורעילה, המלח אינו רעיל, (לא בטוח שאני מצטטת כאן נכון, אבל העקרון הוא נכון, שישנן תרכובות שכל אחד מהם לחוד רעיל, אבל ביחד הם מביאים תועלת!) כך גם בהתנהלות שלנו. בעיית האכילה היא בעיה שכל קיצוניות שלה לא טובה, אנורקסיה היא איומה, אבל הקיצוניות השניה, גם כן קשה ביותר, ואנשים עם משקל עודף קיצוני סובלים מאד, ועל פני הסקאלה הזו ישנם הרבה מאד נקודות, לא כל הפרעת אכילה היא נרקוטית שתביא לתמותה, ולא כל תוספת של 10 קילוגרם תהרוג את האדם. אבל, ההפרעה הזו, רעה ככל שתהיה, אם נדע להפיק ממנה את הטוב, יכולה להביא תועלת, שהרי מי שאוחז בידו את המפתח לדעת איך להשליט את הרגשות שלו על הדרישות הפיזיות, יכול היה ללמד את אלו שאין להם את היכולת להתגבר על הרצון הפיזי לאוכל בעודף. למרות שהסבות להפרעות האכילה יכולות להיות שליליות ביותר, אבל אי אפשר להתעלם מהעוצמה של היכולת שלהם לדכא רצונות פיזיים, ואם חלק מהעוצמה הזו היה לאלו שלא יכולים להיות מאוזנים באכילה שלהם, ואוכלים יותר מדי, אזי היה להם ממה ללמוד. כן, גם מתוך הפרעות שיש לנו, אפשר לנסות ולמצא איך יכולים להביא תועלת אתנו, ולכן חיבור בין שני קיצוניות של הפרעות אכילה יכול להביא תועלת לשני הצדדים, האחד ילמד איך להתגבר על תאוות האכילה שמקורה יכול להיות אף הוא בבעיות רגשיות מכל מיני סוגים, והשני ילמד את עם החיים שיכולים לקבל דרך האכילה. האחת תלמד את ההרגשה של 'הטהרות' בזה שמתנזרים מכל המתוק המתוק הזה, והשניה תלמד את הסיפוק שאפשר לקבל דווקא מתוך האכילה. לא חקרתי את הנושא הזה לעומק, אבל ככל שאני חושבת שעליו, אני בהחלט חושבת שהוא שווה מחקר, ואני חושבת שאילו היו לוקחים את בעיות האכילה ונותנים לאלו שסובלים מהם לנסות לעזור לצד השני של הסקאלה, אני חושבת שזה היה עוזר להם להתגבר על הבעיות. לא יודעת מי שהגיע עד לכאן, אבל מי שכאן אתי סתם מגיעה לו מדליה, בכל אופן, אני מנסה לומר שאפשר לומר כאן בפורום איזו שהיא אמירה, והופ... קופץ הפיוז לאנשים...כי האמירה לא תואמת בדיוק את סוג התגובות שהם רגילים לתת או לקבל, ואם זה לא נמצא בשבלונה, אז וואו! זה נורא ואיום. יש תגובות שמתאימות לסוג מסוים של הודעות, ואילו ההודעות הלגטימיות, מה שלא נמצא באותו מתחם, גם בלי לנתח אותו יותר מדי הוא לקטימי ולא ראוי. כך אני רואה את זה. כל טוב SUNDAY, MONDAY, TUESDAY, WEDNSDAY, THURSDAY. FRIDAY ואולי נתחיל תכף גם עם שמות של חודשי השנה.

הי סנדיי, דברייך מזכירים לי, שפעם בשיעור פרמקולוגיה בדוקטורט שלי, המרצה הדגימה כיצד חומרים מסויימים משפיעים על הנפש והזריקה לחולדה חומר שגרם לה להיות מודכאת. אפשר ממש היה לראות את החיה עצובה וחסרת כוחות. לאחר מכן היא הזריקה לחולדה אחרת דופמין כדי להראות מאניה או משהו שדומה לפסיכוזה. היא הניחה גם את החולדה הזו בכלוב והיא רצה והשתוללה וטיפסה על החולדה העצובה, דחפה אותה והזיזה אותה - עד שהמדוכאת התחילה לזוז. אני זוכר שהייתי מרותק למה שקורה בכלוב, במקום בהדגמות שהמשיכו... אבל יש כמה הבדלים ביננו לבין עכברים... אודי

שלום. אני בת 27 כחודש וחצי לאחר לידה שלישית. במהלך ההריון השלישי הופיעו הרבה מקרים של קוצר נשימה ואף בלידה הייתי עם חום וקוצר נשימה ולכן נותחתי בקיסרי. לאחר הלידה קוצר הנשימה לא עבר ביצעתי אקו לב ואובחן יתר לחץ דם ריאתי 60 מ"מ. לאחר כשבועיים חזרו שוב על האקו ונצפה לחץ תקין כ25 מ"מ. כעת לאחר כ3 שבועות שוב מתחילה להרגיש קוצר נשימה,האם יתכן כי הלחץ חזר? יכול להיות ממאמץ? אם כן האם להמנע ממאמץ ולהמשיך בשיגרה? נורמלי שיתר לחץ דם ריאתי חולף וחוזר??

יעל שלום, הריון ולידה כרוכים בשינויים המודינמיים ושינויים מהירים בנפח הנוזלים בתוך ומחוץ לכלי הדם. בהחלט ייתכנו שינויים בלחץ הריאתי הקשורים לתהליך ההריון והלידה. יחד עם זאת ייתכנו גם טעויות מדידה של הלחץ הריאתי במכוני אקו שונים. ישנן סיבות נוספות לקוצר נשימה כגון אנמיה וחזרה לפעילות גופנית לאחר מנוחה. ממליץ להיבדק על ידי הרופא המטפל אשר יפנה לבדיקות המתאימות. תודה על פנייתך לפורום