הפרעת התפרצות לסירוגין: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אלימות נגד נשים: מה גורם לגבר להיות אלים כלפי בת זוגו?

ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד ניתן לטפל בגברים המתנהגים באלימות? מהם היתרונות של טיפול קבוצתי באלימות? והכי חשוב: איך ניתן למנוע מראש את הרצח המזעזע הבא? פרויקט מיוחד היום (25.11) מצוין ברחבי העולם יום המודעות הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים. למרבה הצער, 12 נשים שנרצחו בישראל על ידי בני זוגן בשנת 2019, 3 מהן בחודש האחרון, מהוות תזכורת מטלטלת לכך שאלימות נגד נשים היא תופעה יומיומית. כדי למגר את התופעה נדרשת התייחסות רחבה ועמוקה גם לשורש הבעיה: התהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים המניעים את ההתנהגות האלימה של הגבר, ודרכי הטיפול, באמצעותם ניתן לסייע לגברים אלימים ואף למנוע מהם להפוך לכאלה. תמיר אשמן, מנהל הפורום ללימוד גברים באוניברסיטת ת"א, מומחה לטיפול באלימות במשפחה במרכז גליקמן ת"א ומנהל קליניקה לעבודה סוציאלית המשלבת עבודת גוף בת"א, עונה לנו על כל השאלות, מסביר מהם הסימנים המוקדמים המהווים נורת אזהרה אדומה ומציע כיצד ניתן לטפל בבעיה. לדברי...
ללמוד עוד על הפרעת התפרצות לסירוגין
הגיל הרך: על שפה ורגישות -תמונה

ילדים מתחת לגיל 3 או ילדים בעלי עיכוב שפתי, מתקשים להביע...

מאת: ד"ר אפשטיין...
26/05/2019
פוסט טראומה: טיפול בקנאביס רפואי-תמונה

פוסט טראומה היא תופעה המתבטאת בתסמונות נפשיות קשות ובהפרעות...

מאת: פרופ' משה...
21/10/2014
קושי בוויסות חושי: מדריך-תמונה

ילדים עם הפרעת ויסות חושי מאופיינים בקושי לווסת את העוצמה...

מאת: אירית...
25/06/2015
הילד דבוק למסכים? כך תפעלו!-תמונה

"אנחנו כבר לא מכירים את הילד שלנו. הוא כל היום מול המחשב,...

מאת: סיגל ניב
24/01/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להפרעת התפרצות לסירוגין?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הפרעת התפרצות לסירוגין: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב בני בן שש וחצי עולה לכיתה א ילד מבריק.מפותח מכפי גילו,חברותי ובכלל שמח ומדהים. היום היה אירוע שמלחיץ אותי מאוד .בכללי לעיתים שהוא כועס הוא כועס באופן מוגזם עד שנושם ונרגע.קורה לעיתים רחוקות ובשליטה. היום היינו בבריכה.רב עם אחיו וכעסנו עליו.והוא מאוד נפגע כי טען שאחיו משקר וכולם נגדו.יצא מהמים כועס חזר והיה בצד עד שנרגע. במהלך הכעס(שבו ניסינו לדבר איתו והוא צעק"די עזבי אותי") שמעתי אותו אומר לעצמו בעודו מושך לשנייה את המצוף "אני כל כל כועס שלא איכפת לי לטבוע" הפסיק מיד.איש לא שמע.אני לא אמרתי כלום והוא נרגע. אני כבר שעות בחרדה. מה פשר האמירה?האם הוא בסיכון?מה עלי לעשןת? בנוסף לחרדה הרגילה עלי לציין שבן דודי בן 16 התאבד לפני כשנתיים.תלה את עצמי לאחר התקף זעם קשה(היה לו עוד רקע אבל זה הסיפור הסופי לצערי) ואני מתה מפחד שזה דומה ואני מפספסת משהו.אודה לעזרתכם.

ילדים איננו תחום התמחותי.

שלום. בני בן ה15.5 לוקח תרופת ויואנס 30 מג כבר כ 4 חודשים. תרופה משפיע עליו טוב, עוזרת לו מאוד לתפקד היטב במהלך הלימודים. בעבר הוא קיבל ריטלין שעשה לו תופעות לוואי קשות, היה סגור, חסר חיות ושימחת חיים,בסופו של דבר הפסיק לישון בלילה ופיתח חרדות. עכשיו לכאורה הכל בסדר אבל הילד התחיל לשבור דברים בבית, הכל כאילו בטעות ולא בכוונה, אבל תוך זמן קצר יחסית הוא פשוט הרס כל מיני דברים, מסך מחשב, טלפון,דלת של ארון, שריטות בשולחן עבודה שלו, ועוד, הוא מסביר שהוא כועס, ואז בטעות דופק או טורק קצת חזק מידי. הוא לא ממש מסוגל להודות שזה לא בסדר, נכנס למגננה. אין לא התקפי זעם באופן כללי, הוא לא מרביץ או צועק בבית או בית הספר, אבל כל פעם אנחנו מוצאים עוד דברים הרוסים. יש לי הרגשה שזה קשור לכדור שהגביר לו את הנטיה שהייתה לו קודם, אך הייתה מינורית, היה טורק דלת או משהו בסגנון פעם ב... עכשיו אני פשוט לא יודעת מה לעשות ולא מזהה את הילד. אבל יש לי רצון להפסיק לו את הכדור. למרות שזה עוזר לו מאוד בלימודים. האם יכול להיות שוויואנס גורם להתקפי זעם כאלה? תודה

שלום ויואנס בדומה לריטלין וחומרים ממריצים אחרים יכול לשפר קשב וריכוז,יחד עם זאת להחמיר מצב הרגשי עקב השפעה סטימולטיבית לא ספציפית. יש לפנות לרופא מטפל ולשקול טיפול נוסף תרופתי או פסיכולוגי כדי לשפר מצב רגשי. במידה ומצב לא יישתפר לישקול להפסיק ויואנס ולהחליף לתרופה אחרת בהתאם להמלצה של רופא מטפל בברכה ד"ר חייגרכט

שלום רב, מאז שאני זוכר את עצמי, היה לי OCD ברמה מאוד משמעותית, כזו שאי אפשר לפספס. כמו כן, אני פרפקציוניסט מילדות,מכור לניקיון ולסדר (אפילו מנטלי) ומקבל קשה מאוד דברים שלא מסתדרים (לצערי אני חווה התקפי זעם קשים, תסכול נוראי ואלימות מילולית לפעמים כלפי המשפחה).בתור ילד גם לא ידעתי להתמודד עם זה, הייתי לפעמים לא נרדם בלילות אפילו אם השמיכה לא הייתה מסודרת כמו שצריך, הייתי חי את השלמות שאני רוצה לחיות ולא את המציאות. אני מתקשה ללכת לטיפול כי אני פשוט לא מרגיש שלם עם זה. משתגע מהעובדה שכאילו הכל בסדר, אבל לא בסדר, וכשמשהו לא מסתדר לי הוא פוגע בי בצורה אנושה. תמיד עולה בי המחשבה שאני הורס לעצמי בעצם הטיפול. החלטתי בכל זאת להיפגש עם פסיכולוגית, פשוט כי אני לא מתקדם לשום מקום מבחינת תעסוקה או לימודים, ורציתי לשבור את השגרה ולעשות משהו קבוע(אני אוהב דברים קבועים, בסדר מסוים, עם פואנטה). הבעיה שלי היא יותר עמוקה, ואני צריך להבין את עצמי לפני שאגיע לשפל, כי אני מדוכא מאוד. קראתי המון על הפרעות אישיות, ואני מוצא דמיון ממש גדול בין OCPD לנרקיסיזם. אני כן סובל מהפרעת אישיות (הייתי אצל פסיכיאטרית בקופ"ח וזה מה שהיא איבחנה), רק לא כתוב מאיזו הפרעה. כשהייתי בטיפול שם, לא הרגשתי כלום, רק תסכול. כמו כן, רציתי לשאול אותך האם אפשר לזהות הפרעת אישיות תוך כדי שיחה בודדת של 10 דקות. אני חושב שהבעיה הכי גדולה אצלי היא שאני לא מכיר את עצמי כמו שאני רוצה להכיר. אני רוצה להבין את עצמי במאה אחוז, וכואב לי לדעת שיש סיכוי שאני מאובחן במשהו שלא נכון, או שנכון בחציו. (כשהלכתי לשם אמרתי לפסיכיאטרית סתם דברים, בעיקר מתוך "פוזה" ויש משהו שאני יודע שהיא אבחנה לא כמו שצריך). לדוגמה, היא כתבה שאני סובל מסומטיזציה, כי הראיתי לה שיש לי הרבה צלקות קטנות על הידיים, ואמרתי לה שזה מכוער ושזה מעסיק אותי המון. היא אמרה שהיא לא רואה שום צלקות, אבל אלו צלקות שגרמתי לעצמי כשהייתי נער, ואם מתסכלים קרוב, הן שם. אני לא אוהב פגמים, אני מפחד מהם, ויש לי צלקות בעור לצערי הרב. הרגשתי פתוח לומר לה את זה, והיום אני מצטער. הרי ברור שאפשר להחשיב את הדעה שלה כנכונה בתור בעלת מקצוע, אז מה אני אמור לעשות? להוכיח לאנשים במיקרוסקופ שיש לי צלקות? מי שמסתכל רואה. אני מסתכל על הצלקות האלה כמעט כל 5 דקות... בשורה התחתונה- איך אדם כמוני יכול לדעת מה הוא עובר גם בלי ללכת לפסיכולוג? האם פסיכולוגית כן תוכל לומר לי את זה או רק פסיכיאטר? תחושת האי וודאות הזו הורגת אותי, במיוחד שאני מרגיש בודד עם התחושות האלה. למעשה, זה הדבר הכי משמעותי שגרם לי לקבוע עם פסיכולוגית. אני לא מצליח לישון בלילה כמו שצריך בגלל זה. אני בכלל מרגיש שעצם זה שפניתי לייעוץ רק גרם לי ליותר נזקים, וזו תחושה נוראה. אשמח אם תבהיר לי את הדברים, לפחות בשביל התחושה האישית שלי. קראתי את המאמר שלך על OCPD וזה כמעט שכתבת את זה עליי. פשוט אחד לאחד. ואז נתקלתי באישיות נרקיסיסטית, וראיתי קווי דמיון רבים. אני יכול לדעת מה ההבדל הכי משמעותי בין שתי ההפרעות? תודה רבה על העזרה.

שלום א.י., לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות, הדבר הבולט ביותר בהודעתך הוא ה"חפירה" (rumination), שנמצאה במחקרים רבים כגורם שיוצר ומחמיר דיכאון, חרדה ו-OCD לסוגיו: https://www.giditherapy.co.il/?p=234 באופן ספציפי יותר, בולט השימוש לרעה באינטרנט לאבחון עצמי ע"י אתרים שאינם בהכרח נכתבו ע"י איש מקצוע מוסמך. לצערנו, תפקידו בפועל של פסיכיאטר בישראל בימינו מצטמצם לטיפול תרופתי. בארצות אחרות (למשל, ארה"ב) וגם לפני עשרות רבות של שנים בישראל, פסיכיאטרים עסקו גם בפסיכותרפיה (שיחות שבועיות שנמשכו 50 דקות). כשמדובר בטיפול תרופתי, 20 דקות הן בהחלט זמן מספיק להתאמת טיפול תרופתי, במיוחד בטווח הבעיות של דיכאון, חרדה והפרעות כפייתיות, מה גם שקיימים פרוטוקולים המפרטים על סמך סטטיסטיקות מהי תרופת הבחירה הראשונה, השנייה וכן הלאה וזאת תוך התייחסות לטיפולים תרופתיים קודמים, יעילותם ותופעות הלוואי שלהם. יש להבדיל בין OCD המלווה באובססיות ובטקסים שמפריעים למטופל ובין OCPD המהווה הפרעת אישיות שיש בה תכונות חיוביות רבות שאף הכרחיות במקצועות הדורשים דיוק, עיסוק בפרטי-פרטים וכד'. עם זאת, קיימת תחלואה כפולה (comorbidity) בין שתי ההפרעות המופיעות יחד אצל חלק מהאנשים. עוד יש לציין שבמיוחד OCPD היא הפרעת אישיות תלוית-תרבות. ייתכן שבארצות כמו גרמניה או אנגליה היית מרגיש הרבה יותר טוב, כשהנורמות מדגישות ומעריכות סדר ודיוק, בעוד החברה הישראלית מאופיינת ע"י מוטיבים כמו "יהיה בסדר", אימפולסיביות, שיקולים לטווח קצר וכד' - דבר היוצר קונפליקטים בין הסובלים מההפרעה לבין הסביבה. קיומן של הפרעות שונות אצל אותו אדם אינו מעיד בהכרח על כך שמצבו הנפשי חמור יותר והוא במקרים רבים תוצאה של שיטת האבחון. ברוב הפרעות האישיות האדם אינו רואה את עצמו כסובל מהפרעה כלשהי ובוודאי שאדם יכול להיות מאובחן ע"י כמה הפרעות אישיות, או לפחות ע"י עמידה בחלק מהקריטריונים של הפרעה נוספת (למשל, קווים נרקיסיסטיים): https://www.youtube.com/watch?v=DzfoaF6ndqo&t=8s מה שהופך הפרעה להפרעת אישיות היא הקיצוניות של תכונות אישיות שאינן בהכרח שליליות וקשיי ההסתגלות של האדם עם סביבה שהנורמות שלה מנוגדות לתכונות אלו (למשל, כאמור, אדם כפייתי החי בחברה אימפולסיבית כמו החברה הישראלית או אדם אימפולסיבי החי בחברה המדגישה סדר וארגון). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

שלום רב, ראשית אציין שיש לנו פגישה עם פסיכולוג ילדים להדרכת הורים בגלל מורכבות הנושא אך עד אז עליי להגיע להחלטה ואשמח מאוד להכוונה. אז קצת רקע: בני בן שנתיים ועשרה חודשים, בן בכור, ילד טוב לב, רגיש מאוד, ורבלי מאוד. שנה ראשונה היה איתי ולאחר מכן היה בטיפול אימי עד גיל שנתיים. יש לציין שבשנה שהיה עם אימי הילד פשוט היה בעננים: היה יום יום בפארקים/ גני חיות/ ים/ שעות יצירה ונהנה מכל יום(לא היה כל קושי להיפרד ממני) יחד עם זאת, הוא היה בלינה משותפת ולא היה נרדם ללא חיבוק ומגע. כאשר הוא הגיע לגיל שנתיים היו 3 מעברים משמעותיים: עברנו דירה לעיר אחרת, נולדה לו אחות והוא נכנס לגן. הכניסה לגן זעזעה אותו, הייתה הסתגלות קשה מנשוא. הילד נכנס לגן עם צוות חם ואוהב אך יחד עם זאת לעניות דעתי לא התייחסו נכון לסיטואציות אליהן הוא נקלע ולילד לא טוב. כפי שציינתי הוא מאוד ורבלי והוא ממש משתף אותי בתחושות שלו: הוא מספר לי שקשה לו, שלא תמיד יש לו עם מי לשחק, שהוא לא רוצה לישון בגן, שהוא מתגעגע מאוד והוא עצוב, שמאוד לא כיף לו בגן.. הוא לא תמיד משתתף בפעילויות כיף שעושים לילדי הגן ולא נעשית איתו עבודה על כך(בעיניי הוא עושה את זה כדי להראות שהוא לא חלק מהם כי מדובר בפעילויות שהוא מאוד אוהב). ולפעמים בימים שהגננות אומרות לי שהיה לו מאוד טוב והוא השתתף אז ההתפרצות מגיעה בבית שם הוא מתפרק. מציינת שלפני כחודש היה אירוע טראומתי עם אחותו שאיבדה הכרה והגיע אמבולנס והדבר משפיע עליו עד היום. בזמן משחק הוא משחק שמגיע אמבולנס, כשהוא חוזר מהגן הוא שואל אותי אם אמבולנס מחכה לנו מתחת לבית.. נכון להיום, הילד עומד לסיים את הגן ועולה לגן עירייה(שם יהיה יום קצר ללא צהרון) מה שקורה כרגע בבית ובגן: הילד עשה קקי מתוך שינה בגן ביום שהלך מאוד נסער הילד עושה פיפי(הוא גמול) בכל מיני מקומות בבית- ברור לי שזו זעקה שלו. יש לו התקפי זעם והתפרצויות בכי בתדירות מאוד גבוהה הדבר הראשון שהוא אומר שהוא קם בבוקר זה: "היום אני הולך לגן?" אם התשובה היא לא(כי יש חופש) הילד מאושר ומחייך ואם התשובה היא כן הוא בוכה מכל ליבו ומבקש ממני בלי סוף שלא אקח אותו. ההתלבטות שלי היא כזו: האם לרשום לקייטנה בגן הנוכחי או לא. כיוןן שמדובר בילד שמאוד צמוד אליי אני מפחדת שהוא יהיה הרבה זמן בחופש יחד איתי(אני בבית עם אחותו) ושחוסר המסגרת תקשה עליו ותחריף את ההתנהגות שלו כי באמת שמיום ליום נעשה יותר ויותר קשה. מצד שני, הילד אומר בכל הזדמנות רע לי ואני חושבת שלתחושתו הוא אומר זאת אך ממשיך ללכת לגן כרגיל ואולי הוא מרגיש שאנחנו לא עוזרים לו ולכן ההתנהגות שלו מקצינה וזמן בבית יתן לו זמן הירגעות והכנה טובה לגן החדש. אשמח לשמוע את דעתך. תודה רבה!

שלום לך, אני אענה לך את מה שלתחושתי נשמע הכי נכון. לא הייתי רושמת אותו לשום מסגרת כרגע. הייתי מתרכזת בלקבל הדרכה הורית שתתמקד בהבנה מעמיקה יותר של צרכיו, של סוג הנוכחות לה הוא זקוק מכם כרגע ובאיך להקל עליו את תהליך ההסתגלות לגן החדש בסיבוב הזה. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044