נטייה לאלימות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

חגיגות הסילבסטר: ממה חשוב להיזהר?

הלילה יתקיימו ברחבי הארץ חגיגות השנה האזרחית החדשה, שיצוינו בלא מעט מסיבות גדולות וצפופות ובהרבה אלכוהול. מה יכול לקרות כתוצאה מצריכה מופרזת של אלכוהול? על מה חשוב להקפיד בזמן בילוי במסיבה? מדי שנה בליל הסילבסטר מוזעקים צוותי מד"א לטפל במקרים חירום רבים, בהם: צריכת יתר של אלכוהול, תאונות דרכים, מקרי פציעות כתוצאה מאלימות ואירועים נוספים. לקראת האירועים הרבים הצפויים הערב ברחבי הארץ, קבלו כמה דגשי בטיחות חשובים לשמירה עם שלומכם וביטחונכם:   צריכה מופרזת של אלכוהול יכולה לגרום להרעלה ואף למוות. צילום: שאטרסטוק   שימו לב לכמויות האלכוהול צריכת אלכוהול מופרזת, עלולה לגרום להרעלה ואף למוות במקרים מסוימים. מחקרים מוכיחים ששתיית אלכוהול עלולה לגרום להפעלת אלימות של השותה כלפי סביבתו. כמו כן, נהיגה, רכיבה על אופניים או על כל כלי ממונע אחר תחת השפעת אלכוהול היא אסורה ומסכנת את החיים של הנהג וסביבתו. הסיכונים הפיזיולוגיים הכרוכים בשתיית אלכוהול, כוללים: השתטות, בלבול, אובדן...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לנטייה לאלימות

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש הורים, המתבגר שלכם ישן מספיק? שימו לב: מחקר חדש שנערך בקרב מתבגרים מצא כי קיים קשר בין...
קוצר נשימה אצל ילדים - תמונת המחשה
קוצר נשימה אצל ילדים הילד מרטיב בלילה והשינה שלו בלתי שקטה? ייתכן כי הוא סובל מהפרעת נשימה חסימתית. חשוב לטפ...
ללמוד עוד על נטייה לאלימות
ילדים: הכנה רגשית לפני ניתוח-תמונה

הכנה רגשית מקדימה לילדים טרם אשפוז או ניתוח מפחיתה חששות...

מאת: שחר ברשף
14/12/2010
חגיגות הסילבסטר: ממה חשוב להיזהר?-תמונה

הלילה יתקיימו ברחבי הארץ חגיגות השנה האזרחית החדשה, שיצוינו...

מאת: מערכת zap...
31/12/2018
הצבת גבולות לילדים: מהי הדרך הנכונה?-תמונה

הורות בעידן הטכנולוגי כרוכה באתגרים רבים. כיצד ניתן לבסס...

מאת: ד"ר איתי זיו...
22/10/2018
דמנציה: אל תשלכני לעת זקנה-תמונה

דמנציה מאופיינת בירידה בתפקודים השכליים של אוכלוסיית גיל...

מאת: ד"ר רמית...
18/04/2007
אולי יענין אותך לדעת...
כריתת טחול לפרוסקופית  - תמונה
כריתת טחול לפרוסקופית
ניתוחים לכריתת טחול לפרוסקופית קיימים משנת...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לנטייה לאלימות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

נטייה לאלימות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב. לאבא שלי יש דמנציה קשה עם אלימות מדי פעם אני כרגע גרה עם ההורים פניתי לרופאת משפחה כדי לנסות לעזור להורים שלי ואני היחידה שעוזרת להם ותומכת בהם עם כל הכאב פניתי לרופאת משפחה דיברתי איתה חוץ מלתת כדור לאבא שלי היא לא עושה כלום לא מפנה לא עושה שום דבר יש לי שתי אחים נשואים שלא באים בכלל רק מדברים בטלפון לא נראה שהם תומכים מיש שתומך במשפחה זה אני היחידה אני עוצרת את אבא שלי מהאלימות אני זאת שתומכת בו לאימא קשה אני היחידה שצריכה לעזור להם אני ממש לא מבינה לא את משרד הבריאות לא קופות החולים לא את הרופאים מה זה שהרופאה תביא לו כדור וגמרנו? למה היא לא מפנה את אימא שלי לעזרה שקשה לה מאוד למה היא לא עושה שום דבר? גם שני האחים שלי נכון הם נשואים עם ילדים אבל יש להם הורים פעם אחת הם לא באו לפה הם רק מדברות עם אימא שלי בטלפון פשוט בושה וחרפה ושאמרתי לאימא שלי שאני רוצה לפנות למשרד הרווחה היא ממש לא מסכימה היא אמרה לי לא לפנות לשום מקום אני היחידה שתומכת בהם עוזרת להם באהבה באמת באהבה אבל בושה שרופאת משפחה נותנת כדור ולא עוזרת בשום דבר אחר זה מרגיז אותי אמרו לי לא לקחת הכל על עצמי למה? למה שאני לא יעזור להורים שלי? אני רוצה להגיד שזה פשוט בושה במיוחד מצד הרופאה הזאת שלא עושה שום דבר כתבתי כי זה פשוט מעצבן אותי שבן אדם שחולה בדמנציה שאימא בת 75 צריכה להתמודד לבד עם אבא בן 88 בקיצור אני היחידה שעוזרת להם ובאהבה רק מרגיז אותי קודם כל הניהול של הרופאה שלא עושה שום דבר חוץ מלתת כדור לאבא שלי. יום נפלא

לליאת שלום רב, אני מצטער לשמוע על מצב אביך, מצב אמך, ומצבך. לצערי הרב לא מדובר במקרה בודד. גם הדינמיקה המשפחתית שאת מתארת, ששני צאצאים בוחרים להשאיר לשלישי(ת) את התמיכה על ידי נוכחות -- איננה נדירה. גם המצב שבני משפחה או אפילו המטופל עצמו אינם מסכימים לפניה לבקשת עזרה חיצונית ( כל עוד את נותנת את הנשמה ותומכת) - אינו נדיר. מבחינת מערך הרפואה בישראל -- (נכון ללפני שנתיים ) אין הקצאה של "מתאם מקרה" לחולים עם מחלת אלצהיימר, אף לא בקופת החולים שהחלה להקצות מתאמי מקרה לחולים במחלות קשות. הצורך C"מתאם מקרה" נובע מכך שהדבר "גדול" על נותני הטיפול הרגילים ועל המטופל עצמו או בני משפחתו. רופאת המשפחה יכולה לתת תרופות ולהמליץ על פניה לסיוע גורמי הרווחה עם הכוונה ויעוץ של העובדת הסוציאלית של קופת החולים. היא איננה יכולה להכריח את החולה או המשפחה לפנות. יתכן גם שאם המליצה פעם אחר פעם לפנות לעזרה חיצונית והמלצותיה לא נענו - הבינה שמצתה את יכולותיה, ואין לה אלא לחכות שיקרה דבר ותישה המשפחה כאשר המליצה. לך ישנן מספר אפשרויות, כפי שאני רואה זאת: 1. להמשיך במצב הקיים. 2. "לשבור את הכלים" ולהפסיק את תמיכתך במצב הקיים על ידי הפסקה של נוכחותך הפיזית בשטח. זה אומר לעבור לגור במקום אחר - ויתכן שזאת איננה אשפרות מעשית מבחינתך. הדבר יביא לקריסה מהירה מאד. זאת איננה האופציה המועדפת, אך חשוב שתהיה "על השולחן" עם כלל האופציות. 3. להשיג הסכמת אימך לפנות לרשויות הרווחה, תוך הכוונה של העובדת הסוציאלית בקופת החולים, במידת הצורך תוך איום בהפעלת האפשרות השניה. 4. לפנות בלי הסכמת אימך לקבלת עזרה בהנחיית העובדת הסוציאלית בקופת חולים . כל האשרויות אינן נוחות, אך השלישית או הרביעית הן הבטוחות ביותר בעיני בעבור אביך ואמך. תהיי מוכנה לקיטונות של ביקורת - מה שלא תחליטי לעשות. בסופו של דבר השיקול המנחה בנסיבות שתארת הוא בטיחות. עדיף לפנות לקבלת עזרה כעת, לפני החמרה נוספת, או פגיעה נוספת, כשאז ישאלו אותך " למה לא פנית לעזרה" או "למה לא פנית קודם." העובדת הסוציאלית בקופת חולים תוכל ליעץ ולכוון. בברכת בריאות ובהצלחה, כרמל ערמון

שלום רב אבי בן 71 חולה סי או פי די כבר כמה שנים. נפח ריאות בערך 25 אחוז. עד לפני שנה תפקד רגיל יחסית עבד יצא נהג הכל בלי בלון חמצן. עבר לפני כמה שנים הדבקת ריאות עם דבק ביולוגי אצל פרופסור קרמר . לפני אחת עשרה חודשים התאשפז על תסחיף ריאה בבית חולים יוספטל אנחנו אילתים ולאחר יומיים שוחרר. כעבור יום חזרנו שוב לבית חולים בגלל קשיי נשימה ותפקוד והסתבר שהוא נדבק בדלקת ריאות כעבור כמה ימים כשעדיין לא חש טוב הועבר לבלי נבון למחלקה פנימית שם כעבור יומיים הדרדר יותר והחליטו להרדים ולהנשים אותו. אז הגיעו תשובות מבית חולים באילת שבהם הסתבר שהוא נדבק בחיידק דם אלים ועמיד אליצטיקובטור והאנטיביוטיקה רחבת ההיקף שקיבל לא הועילה. הוא הועבר לטיפול נמרץ אחרי קריסת מערכות והיה בשבוע שבועיים בסכנת חיים מיידית. כעבור חודשיים שוחרר וחיפשנו מקום פנוי נואשות לשיקום נשימתי. לבסוף נמצא מקום בבית בלב בנשר. מחודש יוני הוא שם וכל פעם שהוא קצת מתקדם בתוכנית ההנשמה ודרגתו הוא חוטף דלקת ריאות וחוזר מהתחלה. עכשיו זו הפעם השישית שביעית בערך. בפעם הקודמת אחרי שבועיים עם אנטיביוטיקה הוא המשיך עם חום והגיע לספירת כדוריות לבנות על אפס ופינו אותו לארבעה ימים לרמבם . הוא היה גם עם זונדה כמעט חצי שנה כי האוכל נכנס לו תחילה לריאות. הוא מיואש ומדוכא בגלל שכל פעם שהוא הולך צעד קדימה בגמילה הוא חוזר שלושה אחורה. השאלה האם ניתן להיגמל בככל במצבו? כיצד ניתן להתגבר על הדלקות החוזרות האלו? וממה הן יכולות לנבוע? האם יש דרך לטפל בו בבית וכיצד? אנא אנחנו נואשים כבר ונואשים לעזור לו לצאת מזה. אודה לתשובתך בהקדם

על מנת להשיב בצורה מושכלת אני מבקשת ליצור איתי קשר ל 052-4266499

למי שקשה..שלא תקרא כי מעצבן אותי נורא!!! מכעיס נורא!!! רווחה, משטרהחקירות...והחיים של הילדה פשוט נהרסו! מאז שהייתה בת 7 וחצי ידעו!!! חקרו וכלום לא עשו. עד שבגיל 17 נסתה להתאבד..הייתה באישפוז.ברחה מהבית להיות הומלסית...מה זה???????? מדינה נוראית!!! לאף אחד לא אכפת!!! תחקרו...אודי???? מה קורה למדינה שלנו???? למה???? למה הספק??? למה שילדה תמציא דברים? תצייר ציורים? פשוט גועל נפש של רווחה..משטרה וכל הגורמים..למה שמישהו בכלל ירצה להתלונן?? בשביל שיאשימו אותו?? תיק רפואי..הכל הכל כתוב!! אלימות חייבת להפסק במשפחות האלה!! בבקשה..זה מכעיס ונורא!! כשלא יודעים זה דבר אחד. אבל שיודעים ולא עושים כלום וסוגרים תיקי חקירה כי האם מטילה ספק???? למה?? לא רציתי להסתכל בתוכנית..אבל אי אפשר שלא!! קשה.... בבקשה צריך להציל את הילדות האלה!!!

הי מיכל, אכן. ותכניות כאלה, שמגבירות את המודעות לנושא, חשובות. כך יכולים להיווצר תנאים לשינוי. אודי

צודקת מתוקה בשביל זה עושים את התוכניות האלה כדי להעלות את המודעות הציבורית למצבים הקשים האלה... והנה שצופית הולכת איתם עד הסוף אפילו לחקיקה בכנסת ... אז לצד כל הכאב הגדול ..וכל הטריגרים שנפתחים אצל כל הנפגעות שרואות/אים את כל זה ...יש גם תקווה שדברים כן יכולים להשתנות...לא בבת אחת אלה כמו בכל בירןקרטיה..לוקח זמן... גם לאמן שופטים ואת כל מי שסביבם..כולל הרווחה וכל מי שתלויים בהם ואסופים באגודה אחת איתם..ללמד אותם..וכמובן שתמיד התשובה המנצחת היא...... חוסר תקציב.. כן לגמרי כואב ועצוב.. אבל לפחות נכנס למודעות... חטולית

אודי יקר, לכולכן יקרות.... מפנה את הכעס לגורם המתאים! המחאה היום נותנת כח! והטיפול עושה פלאים... מוזר כמה מהר פחות מטריד אותי הדבר!! כמה מהר הטיפול הזה כנראה עובד!! עכשיו פתאום במקום לכעוס ולהאשים עצמי מאשימה וכועסת עליו!!!! אין מצב שאוכל דברים משמינים בגללו!!! אין מצב!! שומעות!!! אתן לא צריכות לפגוע בעצמכן!!!!! אצלי זה היה פשוט לאכול פחמימות בעיקר... תפנו את הכעס אליהם!!!!! הם אשמים!!!! זה לא חייב להיות בכוח..כנראה גם נחמדות זה סוג של אלימות :( "???" אתן אמיצות וחזקות!! שרדתן! אתן מקיימות חיים טובים!! למרות הכל!!! זה הסימן לניצחון שלכן! אתן חזקות! איתכן אחיותיי! אודי, יש בי כוחות...ויש בי הקלה עצומה כשמורידה ומשילה מעצמי הרבה הרבה מאוד... אך יש בי גם עצב..עצב גדול על...לא יודעת.. אובדן כלשהו..בלתי מוסבר ... נשמע הגיוני? אודי, זה מעציב אותי מאוד מאוד, לא רוצה לסבול מהעצב הנוכחי....כבר לא מאוד סובלת..כנראה הטיפול הזה עוזר במהירות הבזק???? מוזר לי..אבל זה לא קל... כועסת מאוד מאוד...מאשימה...מאוכזבת אולי שהאיש שחשבתי...כאילו זה שני אנשים שונים? אודי, צריכה קצת הבהרה..בסדר? צריכה מילים אך לא מאוד קצר..אתה יכול לא לכתוב כ"כ קצר..אלא קצת לחרוג ממנהגך...וקצת להיות לצידי? במילים... בטוב, בעצב.... תודה, חנוכה שמח...קצת שמח, קצת עצוב..כעס על מי שאולי אסור לכעוס..אבל חייבים לכעוס!! כי מגיע לו! לא לי...לא פייר! מבלבל..הא?

מיכלי מתוקה כל שאומר לך ..שאת בדרך הנכונה... ועצב לפעמים רגש בריא... אולי גם על אובדן של כל מה שאת משילה מעצמך... נוצר חלל ריק... את מצלאי את החלל הזה בדברים חדשים שתאהבי והם יגרמו לך שמחה..עוד סיבה ליישר כתפיים ולזקוף ראש כי מגיע לך..את עובדת על זה קשה... חטולית

חטולית יקרה, נשמע טוב...ואולי עצב על ניפוץ האשליה שהוא טוב מוחלט כזה... אודי, הכל מבלבל... אם הייתה מישהי אחרת הייתי בטוח אומרת לה: "את לא אשמה" "ילדות קטנות תמימות, לא מבינות"... בכל שאר הדברים דווקא הייתי חכמה...מאוד עם בטחון עצמי, לעמוד בפני כלם, לשיר, לדבר, להתחבב על כלם וכו'.....אבל האמון המוחלט, הטמטום...יאללה..איך??? ילדה. כל זה הלך ונעלם עם השנים...הביטחון העצמי נעלם... הביטחון בכלל עזב, הדימוי העצמי ירד... והיום מנסה להחזיר...עצבות על כל השנים האלה..עצבות תהומית שאולי תשאר שם תמיד..ואולי משהו כן מתרכך בעצבות..הפעם היא רכה יותר....פחות סבל יותר קבלת העצבות...מעניין אודי, בודהיזם..כתבתי לך כבר פעם שהיא מאמינה בזה...אולי השפיעה עליי :) היום עצוב לי אבל מרגישה שמותר..שזה עצוב נוגה כזה...על אובדן כלשהו...על תמימות של פעם..ולא מוסיפה מכאוב או כעס על עצמי שעצובה...לא יודעת...

מיכלי מתוקה אם את יכולה לומר זאת למישהי אחרת למה את לא יכולה להגיד זאת לעצמך.?? במה את שונה מכל אחת אחרת.. אל תשכחי שאת כבר לא נמצאת שם..מזמן..? עכשיו את רק מרפאה את הפצעים... קולפת את השכבות המיותרות שישבו עלייך במשך שנים... את תגלי עם הזמן מה בדיוק עצוב לך... אולי כשתתחילי למלא את החור שנשאר שם...מיותם.. בדברים קטנים ושמחים... איתך מתוקה חטולית

הי מיכל, עצב הוא לא בהכרח סבל. גם לאבד משהו לא חייב להיות סבל. זה עצוב (מעניין אותי לשאול על מה העצב), אבל זה בסדר להיות עצובים כשמשהו אובד. אודי