נגישות
נגישות

נטייה לאלימות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סובלים מכאבים במפרק היד? להלן 5 סיבות אפשריות לבעיה

מפרק כף היד הוא אחד המפרקים הפעילים ביותר, אך גם המועדים ביותר לפגיעה ולכאבים. מהן הסיבות העיקריות להופעת כאב באזור ובאילו דרכים ניתן לטפל בו? הנה כל מה שחשוב לדעת בעניין פעולות שגרתיות, מצבים גנטיים ואף תסמונות שונות, עלולים לגרום לכאבים במפרק כף היד. הדבר עלול להקשות על ביצוע פעולות יומיות, לרבות פעילות גופנית, שבאופן אבסורדי מיועדת דווקא לחיזוק הגוף ולמניעת פציעות. להלן 5 סיבות שיכולות להסביר מדוע כואב לכם, וגם 5 דרכים להתמודד עם הבעיה:   כאשר העומס גדול מדי, עלולים להגרם כאבים ודלקת מקומית. צילום: שאטרסטוק   ריבוי בשימוש בטלפון הנייד אנשים רבים אינם מודעים לכך, אבל למעשה, הקלדה באמצעות כף היד בזמן השימוש בטלפון הנייד, היא אחת הסיבות המשמעותיות ביותר לכאבים באזור האגודל ובמפרק היד. פעולה זו למעשה גורמת לעיבוי הגיד האחראי על כיפוף האגודל – מצב טבעי שנועד לאפשר לגוף להסתגל לפעולה באופן טבעי. אולם, כאשר העומס גדול מדי, עלולים להגרם כאבים...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לנטייה לאלימות

שיטיון - תמונת המחשה
שיטיון מודעות לגורמי הסיכון של אלצהיימר בגיל צעיר תשמור על איכות חיים גבוהה יותר בגיל מבוגר. מ...
בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש חוזרים הביתה מותשים מהעבודה? אין לכם כוח למשפחה ולתחביבים? אתם לא לבד: ארגון הבריאות הע...
קוצר נשימה אצל ילדים - תמונת המחשה
קוצר נשימה אצל ילדים האובך שמגיע לא פעם בתקופה זו של השנה, עלול לגרום לבעיות בריאותיות לא נעימות. אז מי נמצא...
ללמוד עוד על נטייה לאלימות
ילדים: הכנה רגשית לפני ניתוח-תמונה

הכנה רגשית מקדימה לילדים טרם אשפוז או ניתוח מפחיתה חששות...

מאת: שחר ברשף
14/12/2010
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
הצבת גבולות לילדים: מהי הדרך הנכונה?-תמונה

הורות בעידן הטכנולוגי כרוכה באתגרים רבים. כיצד ניתן לבסס...

מאת: ד"ר איתי זיו...
22/10/2018
חגיגות הסילבסטר: ממה חשוב להיזהר?-תמונה

הלילה יתקיימו ברחבי הארץ חגיגות השנה האזרחית החדשה, שיצוינו...

מאת: מערכת zap...
31/12/2018
אולי יענין אותך לדעת...
כריתת טחול לפרוסקופית  - תמונה
כריתת טחול לפרוסקופית
ניתוחים לכריתת טחול לפרוסקופית קיימים משנת...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לנטייה לאלימות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

נטייה לאלימות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב. לאבא שלי יש דמנציה קשה עם אלימות מדי פעם אני כרגע גרה עם ההורים פניתי לרופאת משפחה כדי לנסות לעזור להורים שלי ואני היחידה שעוזרת להם ותומכת בהם עם כל הכאב פניתי לרופאת משפחה דיברתי איתה חוץ מלתת כדור לאבא שלי היא לא עושה כלום לא מפנה לא עושה שום דבר יש לי שתי אחים נשואים שלא באים בכלל רק מדברים בטלפון לא נראה שהם תומכים מיש שתומך במשפחה זה אני היחידה אני עוצרת את אבא שלי מהאלימות אני זאת שתומכת בו לאימא קשה אני היחידה שצריכה לעזור להם אני ממש לא מבינה לא את משרד הבריאות לא קופות החולים לא את הרופאים מה זה שהרופאה תביא לו כדור וגמרנו? למה היא לא מפנה את אימא שלי לעזרה שקשה לה מאוד למה היא לא עושה שום דבר? גם שני האחים שלי נכון הם נשואים עם ילדים אבל יש להם הורים פעם אחת הם לא באו לפה הם רק מדברות עם אימא שלי בטלפון פשוט בושה וחרפה ושאמרתי לאימא שלי שאני רוצה לפנות למשרד הרווחה היא ממש לא מסכימה היא אמרה לי לא לפנות לשום מקום אני היחידה שתומכת בהם עוזרת להם באהבה באמת באהבה אבל בושה שרופאת משפחה נותנת כדור ולא עוזרת בשום דבר אחר זה מרגיז אותי אמרו לי לא לקחת הכל על עצמי למה? למה שאני לא יעזור להורים שלי? אני רוצה להגיד שזה פשוט בושה במיוחד מצד הרופאה הזאת שלא עושה שום דבר כתבתי כי זה פשוט מעצבן אותי שבן אדם שחולה בדמנציה שאימא בת 75 צריכה להתמודד לבד עם אבא בן 88 בקיצור אני היחידה שעוזרת להם ובאהבה רק מרגיז אותי קודם כל הניהול של הרופאה שלא עושה שום דבר חוץ מלתת כדור לאבא שלי. יום נפלא

לליאת שלום רב, אני מצטער לשמוע על מצב אביך, מצב אמך, ומצבך. לצערי הרב לא מדובר במקרה בודד. גם הדינמיקה המשפחתית שאת מתארת, ששני צאצאים בוחרים להשאיר לשלישי(ת) את התמיכה על ידי נוכחות -- איננה נדירה. גם המצב שבני משפחה או אפילו המטופל עצמו אינם מסכימים לפניה לבקשת עזרה חיצונית ( כל עוד את נותנת את הנשמה ותומכת) - אינו נדיר. מבחינת מערך הרפואה בישראל -- (נכון ללפני שנתיים ) אין הקצאה של "מתאם מקרה" לחולים עם מחלת אלצהיימר, אף לא בקופת החולים שהחלה להקצות מתאמי מקרה לחולים במחלות קשות. הצורך C"מתאם מקרה" נובע מכך שהדבר "גדול" על נותני הטיפול הרגילים ועל המטופל עצמו או בני משפחתו. רופאת המשפחה יכולה לתת תרופות ולהמליץ על פניה לסיוע גורמי הרווחה עם הכוונה ויעוץ של העובדת הסוציאלית של קופת החולים. היא איננה יכולה להכריח את החולה או המשפחה לפנות. יתכן גם שאם המליצה פעם אחר פעם לפנות לעזרה חיצונית והמלצותיה לא נענו - הבינה שמצתה את יכולותיה, ואין לה אלא לחכות שיקרה דבר ותישה המשפחה כאשר המליצה. לך ישנן מספר אפשרויות, כפי שאני רואה זאת: 1. להמשיך במצב הקיים. 2. "לשבור את הכלים" ולהפסיק את תמיכתך במצב הקיים על ידי הפסקה של נוכחותך הפיזית בשטח. זה אומר לעבור לגור במקום אחר - ויתכן שזאת איננה אשפרות מעשית מבחינתך. הדבר יביא לקריסה מהירה מאד. זאת איננה האופציה המועדפת, אך חשוב שתהיה "על השולחן" עם כלל האופציות. 3. להשיג הסכמת אימך לפנות לרשויות הרווחה, תוך הכוונה של העובדת הסוציאלית בקופת החולים, במידת הצורך תוך איום בהפעלת האפשרות השניה. 4. לפנות בלי הסכמת אימך לקבלת עזרה בהנחיית העובדת הסוציאלית בקופת חולים . כל האשרויות אינן נוחות, אך השלישית או הרביעית הן הבטוחות ביותר בעיני בעבור אביך ואמך. תהיי מוכנה לקיטונות של ביקורת - מה שלא תחליטי לעשות. בסופו של דבר השיקול המנחה בנסיבות שתארת הוא בטיחות. עדיף לפנות לקבלת עזרה כעת, לפני החמרה נוספת, או פגיעה נוספת, כשאז ישאלו אותך " למה לא פנית לעזרה" או "למה לא פנית קודם." העובדת הסוציאלית בקופת חולים תוכל ליעץ ולכוון. בברכת בריאות ובהצלחה, כרמל ערמון

שלום לכולם. שנים שלא הייתי כאן, קפצתי וראיתי.... שינויים. והם נראים לי לטובה, כי מה שהיה אולי היה טוב לכמה, אבל לאחרים זה לא היה טוב, אז נמתין ונראה.

היי... כן... נכון. חבל שזו ההרגשה, שתופסים מקום לאחרים ואין מקום לכלם.את תמיד יכולה לכתוב גם אם יש קבועות... יש לי הרגשה שאודי בעד שינוי שכזה. סבבה. ...חבל. ביי. מ.

לא הפריע לי חוסר מנהיגות, או חוסר מוחצנות, אולי כי אני לא סובלת חסכים וחסרים בדברים אלו, היו דברים אחרים שהפריעו לי בפורום, ואולי אפשר לקחת מקום שכזה עם מנחה כל כך מוצלח, למקומות אחרים,

שלום מנדיי וברוכה הבאה, בהחלט. נמתין ונראה... ובינתיים - איך היית רוצה שהמקום הזה יהיה בעבורך? אודי

היי אודי, מקווה ששלומך בטוב, והתקדמת בשנים? (לא זוכרת כמה זמן) שלא הייתי כאן. איזה צורה של פורום היה עושה לי טוב להיכנס ולכתוב ולמצא בו מעת לעת מפלט מכל השאון הפנימי והחיצוני? אז לפני שאומר מה יעשה לי טוב, אומר לך כמה דברים שעשו לי לא טוב להיות כאן. בגדול - 1. סתימת פיות = עדריות, פןליטקל קורקט על פי החלטה של כותבות מסוימות, סוג של אלימות מילולית ממש אם אתה לא בדיוק מנסה לרַצות טעמן של כותבות. 2. הפיכת המקום למרכז לדיונים על מטפלים - היינו, כאילו והטיפול הוא העיקר והבעיה היא המשנית, כאשר הטיפול הופך להיות חדר כושר והיחסים והקשרים עם המטפל מאפילים על הבעיות הפסיכולוגיות שמלכתחילה שלחו אותנו לטיפול. ואז זה לא פורום פסיכולוגיה, אלא פורום על החוויות שלכם ועל קשרים שלך עם מטפלים. 3. תת רמה של חלק מהכותבות. ולפני שסוקלים אותי אסביר - כאשר בן אדם מדבר על קושי מסוים, על בעיה, על רגש שלילי או חיובי או כל דבר מהסוג הזה, כל כתיבה היא לגיטימית, אין כאן בכלל עניין של רמה, אלא של מראָה, והכל בסדר. כל תיאור הוא במקום. אבל כאשר הפורום הופך למקום שיש מי שרוצה למצא בו במה לעניינים שכלל לא שייכים לנושא או לאמור לנ"ל, ולהציף את המקום בזה, או במחשבה שכמות יוצרת איכות, באיזה שהוא מקום משקל הכמות הזו מוריד את הפורום למטה. 4. תאורים של 'אבחונים' פסיכיאטרים מסוימים עם הגדרות ברורות מאד, אשר חלק מהכותבים מחליטים לנכס לעצמם, כאשר כל הכתיבה שלהם זועקת את ההפך, ואף אחד כמובן לא יעיז להתעמת אתם על האמור, כי הרי כל מה שנדרש ממך זה להנהן, ולחזק, ולתת מילים של ווישי וושי, היו עוד כמה דברים, אבל על 'התפתח' אני חושבת שאסתפק בזה.

הי מנדיי, תודה על הדברים. הייתי רוצה להאמין שזה לגיטימי לדבר ולדון על זה גם בזמן אמת. עכשיו, אחרי המה-לא, מה כן? אודי

חייב תשובה די דחופה כי הענין מדיר שינה מעיניי. הבת הבכורה שלי ילדה טובה שקטה ואמיתית כל כך מתלוננת בתקופה האחרונה על אלימות שהיא חווה בכיתתה בתחילה בת 1 לאחריה הצטרפו עוד 2 בנות זה בית ספר ממלכתי דתי כך שרק בנות בכיתתה. נחרדתי מזה ופניתי מיד למחנכת שהגיבה באדישות, אמרה שלא ידוע לה על אלימות ולקחת בערבון מוגבל ... זה מרתיח כי אני יודע שהילדה שלי סובלת. וזה רק בגלל שהיא שקטה . השאלה האם מותר לי להפסיק לשלוח אותה לבית ספר עד שיתעוררו שם ? האם לפנות למשרד החינוך ? האם פנייה להורים של הבנות המכות תעזור אן תחמיר ? והכי חשוב איך אני מחזק את הבת שלי שתבין שהיא לא קורבן ולא מגיע לה לחטוף . מהקופה הרופאה הציעה. לי טיפול דרך גהה ... לא מקובל עלי אומרת שיש מרפאה לילדים שם . מעדיף פרטי טיפול קבוצתי יכול לחשל אותה ? ?? תודה

הי עידו, תשמע, אני רוצה לעודד אותך לפעול על פי תחושת הבטן שלך וללכת עם זה עד הסוף. אני בהחלט לא הייתי עוצרת בשום תמרור עצור לו ביתי הייתה מתלוננת על אלימות והייתי מאמינה לה. פנה ליועצת, למנהלת, לפסיכולוגית בית הספר, לאימהות של התלמידות ואם אינך מקבל מענה מספק, פנה גם למפקח על משרד החינוך והודע למנהלת בית הספר על תכניותייך. חשוב שתעביר לביתך את המסר שאתה לצידה ושאין שום סיבה בעולם שהיא תמשיך לסבול מאלימות ולבית הספר העבר את המסר שאינך מתכוון לעצור עד שהמצב לא יטופל ושכל האמצעים יעמדו לרשותך לשם כך. לגבי טיפול, זה יבוא בהמשך. השלב הראשון הוא לעצור את האלימות. בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

..... .... אני קצת נשארת בלי מילים... סוריקטה... אני כל כך שמחה שאת פה..אמרתי לך כבר, בכל מצב צבירה... כאב לי שאת בכאב בעוצמה כל כך חזקה.. .. גם הרגשתי פתאום אשמה .. אשמה עלמה שכתבתי בהקשר להסתכלות המערכתית.. הרגשתי גם ששירה..גם את כאילו מאשימה אותי על 'מילים מקצועיות'.. כן.. התחום הזה לא זר לי ..הרגשתי מספיק ביטחון וחופש להביא לפה.. אני קצת 'אוכלת את הלב על זה'.. יש בי קול שאומר לי :'מטומטמת אחת, למה היית צריכה לפתוח את הפה שלך בעניין ההסתכלות הזו.. 'חכמולוגית פסיכית שכמותך..' מצטערת.. אולי אני גם יותר רגישה ? חשופית ?? אמא צביה טסה מחר לחו"ל לשבועיים... תמיד זה בלתי נסבל עבורי..תמיד זה סיוט נוראי עבורי ..לפעמים עוד יותר מסיוט נוראי... חשבתי אודי ..גם אמרתי לאמא צביה שיש לי אותך אודי.. כן..קראתי שגם אתה נוסע.. פתאום אני נזכרת שכשהייתי ילדה/נערה קראתי את הסדרה שכתבה גלילה רון פדר 'אל עצמי' (?) לא כל כך זוכרת איך קראו לסדרה.. ציון כהן..ילד אומנה.. ונזכרתי שמשהו היה בספור..לא זוכרת מה..העיפו את ציון כהן מהאומנה ? מהקיבוץ כילד חוץ? לא זוכרת..משהו שהוא ננטש וחזר לסבתא שלו..שאמרה לו 'לא צריך אף אחד..לא צריך את הטובות של אף אחד.. (לא זוכרת בדיוק) לא יודעת מה אני רוצה לומר לכולכם.. ???? אולי שלמעשה אין לי מילים... אולי אני רוצה לומר לכם שאני מרגישה כך : ############(((((((((((#######################(((((((((((((((((((((((######

במבי יקרה לי מאוד, לא האשמתי כלל וכלל, אוהבת לקרוא את התובנות החכמות שלך שתמיד יש בהן מימד נוסף, לא יודעת, משהו שיודע להתרחק מהידע ולהביא את הדבר המיוחד שלך. מבינה את התחושה של הלבד פתאום והאין מקום והמשהו בפנים שאומר שלא צריף אף אחד כשכל כך צריך. איתך שירה

הי במבי, ראשית, לדעתי כתבת דברים חשובים וראויים. שנית, אכן, העדרותי (החל מיום שני, למשך כמעט שבועיים) היא סוג של אסון, בוודאי אם היא מצטרפת להעדרותה של אמא צביה. אבל כבפעמים הקודמות - אני חוזר. ואני אתגעגע. אודי

הי במבי, וואי, אודי יהיה פה גם בראשון, וחשבתי שהבום מגיע כבר הלילה ושאראה רק הבוקר, עכשיו, מה היה פה. המחשב שלי הולך לישון בלילה ואני לא מחכה עד למענה, שגם זה מצטרף לפספוס... אוי, גם אמא צביה נוסעת... אני הפסקתי לספר כאן על החופשות של המטפל ועל מועדי הפגישות כי חשתי שאז יודעים שאני חלשה וחששתי שינצלו זאת לרעה. במבי, אוי במבי, דווקא הלכתי לחפש בגוגל מה משמעותן של המילים המקצועיות שהשתמשת בהן ואני ממש אשמח ללמוד. אפילו, נדמה לי, ביקשתי פעם שתסבירי לי איזה מושג שהשתמשת בו, או בכלל תשתפי בידע העמוק שלך (ככה הבנתי) על מבנה קבוצה. אפילו מאד רציתי מענה אז מכיוונך. אבהיר שחשוב לי שמכולם עבורי זו תהיה את, במבי. שתנסי להסביר לי. ואני מבקשת באופן מסוים ממך. בכל אופן, לא הרגשתי שאני 'מאשימה' אותך בשימוש במילים מקצועיות למקרא הודעתך, כעת, בזמן שקראתיה. היו פעמים ספורות מאד בהן הרגשתי שגם את יכולה לקחת מילים מהטיפול ולהשתמש בהן לפירוק יתר. אבל זה ממש לא מה שמאפיין אותך באופן כללי אצלי. אבל כן ארצה לומר ש - כן יכול לקרות שאני אחווה התנהגות מסוימת אצל האחד באופן תוקפני מאד כלפיי, כשמישהו אחר, בהתנהגות דומה לכאורה, יחווה באופן רך. תלוי מי הדמות שמולי ומה הרקע הקודם בינינו. ולהיפך - ייתכן שהתנהגות מסוימת שלי תחווה נוגעת במיוחד על ידי אחד, ותוקפנית במיוחד על ידי השני. וכנראה שיש קשר גם לעיתוי. 'אותו דבר' לכאורה יכול להיות ברגע מסוים טוב וברגע אחר רע. גם מולנו עצמנו. כלומר, אין אמירה גורפת על חלק מההתנהגויות. בכל אופן, דיברנו פה על קנאה - אז לדעתי מצב כזה יכול לייצר קנאה. כמו שאנחנו מכירים את השאלות האלה של 'למה כשהוא כך וכך זה בסדר, ולמה כשאני גם כך וכך (מן משהו דומה) זה לא בסדר. יכול להיות שיש מצב כזה. דוגמא – כשאני גוזמת צמחים בגינה – צד אחד שלי יכול לראות זאת כטיפוח ודאגה ליופי. השני יכול לראות בזה משהו אלים, התקפת סירוס. תלוי גם מתי החלטתי לבצע את הפעולה. ואז, ייתכן שהטוב והרע מתערבבים. ובמבי, חזרתי לכתוב בעיקר בגלל המשפט שלך – ‘סוריקטה, חבל שאת בוחרת לשתוק’. לקחתי אותו כהזמנה, למרות שיש קול שאומר לסוריקטה ‘מה, לא הבנת, לא רוצים אותך פה’ שבועיים חופש באנליזה, אבוי, חשופית... אבוי אבוי... :-( שלך, סוריקטה

12/07/2019 | 09:14 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

במבי ממי, אם לא היה ברור, אני אוהבת שאת לוקחת את התפקיד הזה. את מכולם. משהו בזה משלים לי אותך ומאיר מאד. מאד אשמח אם ימודרו פה תפקידים בין דמויות שונות. שלך, סוריקטה