פורום טראומה והלם-קרב

10026 הודעות
2259 תשובות מומחה

מנהל פורום טראומה והלם-קרב

אין לפנות טלפונית למנהל הפורום. כל תלונה או בקשה למחיקה תעבור דרך מערכת דוקטורס בלבד. editor@doctors.co.il

שלום דרור !! אני סובל כבר קרוב ל30 שנה מחשיבה כפייתית דיכאון עם שאר ירקות ... כמובן בטיפול תרופתי כיום נמצא במסגרת אישפוז .לצורך איזון תרופתי . מוגדר כסובל מסכיזופרניה ואוסידי מחשבתי בעיקר . רציתי לשאול אותך ...>>אקדים לפני זה שאני חש כמו הלום קרב ובשוק שמאז תחילת המשבר לא עוזב אותי התמונה שהיה למעשה ה"טריגר" שהובילה להתפתחות ההרעות איתם אני סובל . וחי . אנסה להסביר את עצמי ...המשבר החל ממקרה מסוים שבה עשיתי או לא עשיתי מעשה מסוים כאשר אדם אחר ראה רק משוש ורק ל2 שניות וקילל אותי ומאז חשתי כאבים בלב מועקות חזקות ואז התחלתי לחשוב עד שכמו שיצאתי מדעתי . מה שכן אני מאוד הגיוני עם ראש טוב . אשמח לתגובתך ומקווה שהבנת את מצבי . תודה ושבת שלום ומבורך

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אייל, אתה מתאר סימפטומים רבים שאינם מאפיינים דווקא נפגעי טראומה, ואני מבין שאתה מאושפז וזוכה לטיפול. אינני יכול, כמובן, להחליף את אנשי המקצוע המטפלים בך ולהציע אבחון, מבלי להכיר אותך כלל. הפורום הזה מיועד להלומי-קרב, במטרה לעזור להם להבין שפוסט-טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה שלא ניתן לתקן אותה באמצעות 'טיפול', אלא להקל עליה באמצעות תמיכה סביבתית, משפחתית וזוגית. אני מאחל לך הרבה בריאות, ד"ר דרור גרין

שלום דרור !1 ראשית תודה על תגובתך .. בניגוד למה שכתבת אני חש שחויתי אז בזמנו טראומה חזקה שלא טופלה בזמן והגעתי למצבי נפש קשים מאוד . אציין שאני מאושפז קרוב לשבועיים >>>הרופא המטפל בי אומר לי שהוא ""לא "" ""רואה" אצלי בעיה אבל אני מאוד סובל . שוב אני רואה את התמןנה שהובילה לטריגר הראשוני עד להיום .. כיצד אתה יכול להסביר לי על כך . תודה רבה לך וערב טוב

שלום אייל, אני לא מטיל ספק בכך שחשת טראומה, גם אם הסימפטומים שתיארת שונים מן המקובל. אינני יכול להציע לך אבחון בפורום אינטרנטי. אתה נמצא בטיפול, וכדאי שתתייעץ על כך עם אנשי המקצוע המטפלים בך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

10/02/2019 | 09:30 | מאת: שלי

שלום רב, בעלי סובל מפוסט טראומה מאז עופרת יצוקה. עם השנים והלחימה בעזה נצברו מספר מקרים נוספים לטראומה. הייתה לו תקופה מאד קשה עוד לפני שהיינו יחד. כיום הוא מתפקד מידי פעם עצבני אך בלילות לא ישן וסובל מחלימה מוגברת והזעת לילה. בלילה האחרון כשהתעוררתי ראיתי אותו מייבש את הסדינים וככשאלתי למעשיו אמר שממש הזיע בלילה וביקש להחליף מצעים מה שנראה לי מעט משונה בבוקר גיליתי שברח לו שתן מחלום בלילה. הוא כמובן התבייש ולא סיפר לי ומבחינתי ב4 וחצי שנים האחרונות דבר כזה לא קרה ונדמה לי שיש איזשהי החמרה. רציתי לדעת אם להעלות בפנין את עניין ההשתנה הלילית או להמשיך כאילו דבר לא קרה. ודבר נוסף הוא שלדעתי הוא חייב ללכת לטיפול אבל הוא לא רוצה. הוא יודע ששומדבר לא יעזור ולא רוצה לפתח ציפיות סתם. האם להתעקש על טיפול או לשחרר? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שלי, אני מבין את החשש שלך מפיתוח ציפיות, ויש בכך צדק רב. פוסט-טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, וההבטחות ל'טיפול' או 'ריפוי' בדרך-כלל מאכזבות. עם זאת, הסימפטומים של בעלך מעידים על מצוקה קשה וחרדה הדורשים התייחסות. התעלמות מן הסימפטומים תביא להחמרה מאוחר יותר, וחשוב לשים לב לכך. הדרך היעילה להתמודד עם הטראומה אינה 'טיפול' אלא תמיכה של הסביבה הקרובה, ואני שמח שאת מגלה רצון לעשות זאת. פוסט-טראומה היא ביטוי לאובדן שליטה, והדרך לחזק את השליטה העצמית היא באמצעות פעילות (פעילות גופנית, יצירה, פעילות אתגרית וגם טכניקות הרפיה). פעילות משותפת שלך איתו בתחומים אלו תחזק את הקשר ביניכם ותסייע לו להרגיש טוב יותר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

27/12/2018 | 12:00 | מאת: מחקר בנושא PTSD ללוחמי צה"ל לשעבר

למחקר מרתק דרושים נבדקים/ות אשר שירתו שירות קרבי בצה"ל שלום רב, אנו, אופיר שלם וגלית סמרוי, רכזות מחקר של המעבדה לחקר הטראומה, מבצעות את עבודת המחקר שלנו תחת הנחייתו של פרופ' גדי זרח מהמחלקה למדעי ההתנהגות והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל. המחקר הנוכחי בא לבחון את הקשר בין חוויית השירות הצבאי הקרבי בקרב לוחמי צה"ל, אשר חלקם סובלים גם מהפרעות פוסט טראומטיות, לתפיסת היחסים בין הלוחם לאחיו. לצערנו אין מספיק מחקר אמפירי המעמיק בהבנת ההשפעות המשניות של ההתמודדות עם ההפרעה הפוסט טראומטית בעקבות השירות הצבאי על אחיהם של הלוחמים לשעבר. כדי להעמיק בנושא זה, במסגרת המחקר אנו בוחנות מספר משתנים פסיכולוגיים שיכולים להסביר את האופן בו מתבטאות השפעות אלו כמו גם תפקודה של מערכת היחסים עם האח/ אחות לקידום בריאותו הנפשית של הלוחם לשעבר. המחקר מועבר באמצעות שאלון אלקטרוני פשוט וידידותי, אושר על ידי ועדת האתיקה של אוניברסיטת אריאל והאנונימיות של ממלא השאלון מובטחת. ההשתתפות במחקר תתוגמל בשובר לארוחת בוקר ותוזן למשתתף עד כשבוע מתום ההשתתפות. לינק לשאלון- https://arielpsychology.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_e5ViGDTKT6SKaYl תודה רבה, גלית סמרוי ואופיר שלם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גלית ואופיר, אם תקראו את ההודעות הקודמות בעמוד זה, תגלו מדוע אני מבקש לא לפנות לחברי הפורום בבקשה להשתתף במחקרים (שחזור זכרונות טראומטיים מחמיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים). אני מבקש להציב כאן תנאי לכל מי שמציג מחקר בפני חברי הפורום. 1. תארו בקיצור את מקומכם במחקר (סטודנטים שנדרשים לכתוב מאמר או תזה, חוקרים באקדמיה, מטפלים). 2. תארו את שאלת המחקר ואת מטרתו (סקרנות, איסוף מידע, פיתוח שיטת טיפול חדשה, פיתוח תרופות וכו'). 3. כתבו במה יועילו תוצאות המחקר למשתתפי הפורום הזה. כדאי שתבינו שהפורום הזה אינו מתאים למחקרים, וחברי הפורום אינם רוצים שיראו בהם עכברי מעבדה. יהיה יעיל בהרבה לקיים את המחקר הזה בשיתוף עם צה"ל, משום שברגע זה יש אלפי לוחמים החווים טראומה, ויכולים להעיד עליה במסגרת השירות שלהם, ואולי גם לקבל תמיכה וטיפול. ההימנעות משיתוף פעולה עם צה"ל מעידה על החיסרון הגדול של כל המחקרים, ועל מאמצי המוסדות להשתיק את הנושא (כדאי לקרוא על כך בספרו של יהויקים שטיין, 'החלילן מווילנה'). בהצלחה, ד"ר דרור גרין

27/12/2018 | 14:10 | מאת: אופיר שלם

שלום ד"ר דרור גרין, בהתאם לדרישות הפורום: 1. אנו רכזות מחקר של המעבדה לחקר הטראומה, מבצעות את עבודת המחקר שלנו תחת הנחייתו של פרופ' גדי זרח מהמחלקה למדעי ההתנהגות והחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל. 2. המחקר הנוכחי בא לבחון את הקשר בין חוויית השירות הצבאי הקרבי בקרב לוחמי צה"ל, אשר חלקם סובלים גם מהפרעות פוסט טראומטיות, לתפיסת היחסים בין הלוחם לאחיו. 3. לצערנו אין מספיק מחקר אמפירי המעמיק בהבנת ההשפעות המשניות של ההתמודדות עם ההפרעה הפוסט טראומטית בעקבות השירות הצבאי על אחיהם של הלוחמים לשעבר. כדי להעמיק בנושא זה, במסגרת המחקר אנו בוחנות מספר משתנים פסיכולוגיים שיכולים להסביר את האופן בו מתבטאות השפעות אלו כמו גם תפקודה של מערכת היחסים עם האח/ אחות לקידום בריאותו הנפשית של הלוחם לשעבר. אנו מבינות כי השאלון יכול להעלות זכרונות טראומטיים שלא נעים להתמודד איתם ולכן זו בחירה שלהם אם לקחת חלק במחקר או לא. כמו כן, הם יוכלו להפסיק את מילוי השאלון בכל שלב. רצוי להדגיש- ממלאי השאלון יזכו בשובר לארוחת בוקר בסיום השאלון (וגם אחיהם). תודה, גלית ואופיר.

שלום גלית ואופיר, תודה על התשובות הקצרות. כפי שכבר כתבתי, המחקר שלכן יהיה הרבה יותר יעיל אם תבצעו אותו בשיתוף עם צה"ל. התשובות לא באמת מספקות. אני מבין את הסקרנות, אבל למה זה חשוב? האם אין מחקר מקיף על דור שני לשואה ועל דור שני לטראומה. האם אי-אפשר להסיק מכך גם על אחים של נפגעי טראומה (וכמובן על בני ובנות-זוג) של נפגעי טראומה? לא עניתן על השאלה החשובה: במה יכול המחקר שלכם לתרום להלומי-הקרב (על הנזק כבר כתבתי לכן). ארוחת-צהרים אינה פיצוי מתאים להחמרת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. בהצלחה (במקום אחר), ד"ר דרור גרין

שלום רב במסגרת עבודת הסמינר שלנו אנו עורכות מחקר בקרב אנשים שחוו הלם קרב. נשמח לשיתוף הפעולה שלכם במילוי השאלונים. תודה מראש, נעם ואור https://goo.gl/forms/0NeqOpjjlH2qycjn1 * להעתיק את הכתובת ולהדביק אותה בשורת הכתובות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נעם ואור, לא ציינתן מה מטרת השאלון ומה מטרת עבודת הסמינר שלכן, ולמה אתן פונות דווקא למשתתפי הפורום הזה. אני משער (ומקווה) שאתן יודעות שכל עיסוק בטראומה ובזיכרון הטראומטי מחזק את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים ואינו מועיל להלומי-הקרב. עברתי על כל סעיפי השאלון שצירפתן, שכולם מתייחסים לסימפטומים המוכרים של פוסט-טראומה, ואין בהם כל חדש. אתן יכולות לקרוא מחקרים בנושא זה, ואין סיבה להטריח שוב את הלומי-הקרב במה שכלל לא מועיל ולא יועיל להם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

היי אנחנו סטודנטיות שנה ג׳ ועבודת הסמינר שלנו בנושא טראומה, כיוון שאנחנו לא מכירות מקרוב אנשים שחוו הלם קרב- מאוד עניין אותנו הנושא של ההתמודדות עם הטראומה שאנשים חווים בהלם קרב. כמעט כל עבודת סמינר חקרו כבר בעבר, אנחנו לא חושבות שזה סותר שגם אנחנו נעשה את עבודתנו על הנושא הזה ובנוסף אנחנו קוראות המון חומר הקשור לנושא. כאשר עלה הנושא גם אנחנו הרגשנו לא בנוח לבקש מאנשים שחוו הלם למלא שאלונים לקשר לתחושותיהם האישיות אך המנחה שלנו הרגיע והסביר שההפך הוא הנכון, כשפונים לאנשים שעברו טראומה כזו או אחרת רובם כן ישתפו פעולה על מנת להביא את הנושא למודעות ובנוסף אנשים גם לומדים את הנושא יותר טוב. נדגיש שלא חייבנו אף אחד לענות על השאלונים, מי שמרגיש עם זה פחות בנוח לא חייב לשתף פעולה הכל מקובל וברור. בקשר לשאלונים- יש שלושה שאלונים שאחד בנושא PTSD , שני בנושא קוהרנטיות ושלישי בנושא תמיכה חברתית. ובלי קשר- נשמח לשמוע עוד הערות והצעות מה כן מומלץ לעשות בקשר לעבודה ומה עדיף שלא ערב נעים :)

שלום נעם ואור, אני מבין שהנושא מעניין אתכן, אבל הלומי-הקרב אינם שפני ניסיון, ואינם אוהבים שעושים בהם ניסיונות. המנחה שלכן טועה ומטעה. נפגעי טראומה רגישים מאוד ומתקשים לשוחח על הטראומה שלהם, ויש הלומי-קרב שאינם משתפים בזה אפילו את בני-משפחתם. פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה, ההולכת ומחמירה עם השנים. כל מה שמעורר את הזיכרון הטראומטי מחמיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, ולכן חשוב לתמוך בהלומי-קרב ונפגעי טראומה, לשלב אותם בחזרה בחברה ובמשפחה, אך לא לנסות 'לרפא' אותם או לשוחח איתם על הטראומה (כל נפגע טראומה מגיב, כמובן, בצורה שונה, ויש כאלו שמרבים לחזור ולספר על הטראומה, אך עושים זאת בדרכם). אני עצמי, כשהייתי בן ארבעים, כתבתי ספר על הלם-הקרב הפרטי שלי במלחמת יום-הכיפורים, והאמנתי שאנליזה-עצמית כזו לסייע לי להתמודד עם הטראומה. להפתעתי, דווקא העיסוק בטראומה החמיר את מצבי, וכשהייתי בן חמישים הוכרתי כהלום-קרב על-ידי אגף השיקום. להתראות, ד"ר דרור גרין

עברתי פוסט טראומה בטיפול נפשי לא נכון שקיבלתי לפני המון שנים,בשנה האחרונה עברתי משבר לא קל והחלטתי והתלבטתי הרבה עם להתחיל טיפול החלטתי שכן. אני יודעת להרגיע את עצמי לבד בחרדות אבל שזה מגיע לחרדה בטיפולים נפשיים אני מרגישה עקב החרדה עצבים חזקים בלב עם דפיקות לב ומחשבות מעצבנות במיוחד על טיפולים נפשיים ורופאים בסך הכל אני רוצה לבוא ולקבל טיפול נכון ויחס הוגן ולא שהתייחסו אלי כמו אל משוגעת אני לא רבה עם אנשים ולא עונה לאנשים אני אוכלת את עצמי מבפנים וכל הזמן המחשבות המעצבנות האלה עקב החרדה ואני צריכה לקבל תור עוד לא התקשרו וקבעו לי תור אני באי וודאות זה מכניס אותי לחרדה ועצבים מבפנים כנראה יש עוד כמה חודשים עד שיקראו לי לטיפול ראשוני אבל אני לא מפסיקה לחשוב מה יגידו? מה יעשו? אני לא רוצה לחוות עוד פעם טיפול לא נכון בגלל זה אני מרגישה דפיקות לב חרדות ומחשבות מעצבנות לגבי זה בתוך תוכי אני ממש אוכלת את עצמי מבפנים אשמח להמלצה אישית איך אפשר בינתיים להירגע כשזה קורה לי המחשבות המעצבנות והחרדתיות לקראת הזמנה לתור ראשון עם אפשר ועם תסכים אודה לך עם תתן לי המלצה בלי כדורים בינתיים עד התור כדי להרגיע את החרדה והעצבים מבפנים כדי שאהיה יותר רגועה בברכה,

לקריאה נוספת והעמקה

אשמח להמלצה איך לטפל בעצמי לבד ללא כדורים בינתיים כדי להרגיע את המחשבות המעצבנות האלה בקשר להתחלת טיפול בברכה, פיבי תודה רבה

למרות זאת אני לא רוצה לדחות עוד פעם להגיע לטיפול הפעם אני רוצה טיפול טוב והוגן לא כמו שעברתי בעבר כי יש לי פוסט טראומה מטיפולים נפשיים ורופאים

שלום פיבי, המושג 'טיפול נפשי' יכול להטעות, משום ש'נפש' היא רק מטפורה ולא חלק בגוף שאפשר לבדוק ולאבחן. הפסיכותרפיה ('טיפול נפשי') מציעה תמיכה במצבי משבר, בקשיים רגשיים או בנושאים הקשורים ביחסים, באמצעות דיבור (רק הפסיכיאטרים, שאינם מטפלים ב'נפש', מציעים תרופות). כדי להפחית את החשש מפני ה'טיפול' אני מציע לך להבהיר לעצמך מדוע את מבקשת עזרה, באיזה נושא את מבקשת תמיכה ולמי את פונה. כתבתי על כך ספר שלם ('טיפול נפשי, מדריך למשתמש'), ואת יכולה לקרוא אותו בחינם באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Tipulseferh_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

אני בחור בן 28 סובל מגיל מאוד צעיר מתסמינים של OCD ואני נאבק שנים כדי לייצב את המצב שלי. נפגשתי עם 2 מטפלים בעבר שהצליחו במידה מסוימת לעזור לי לשפר את התפקוד שלי. לאחר מכן כשהגיעו מים עד נפש פניתי גם לפסיכיאטר וקיבלתי תרופה רסיטל במינון 40 גרם אבל התרופה לא כל כך עזרה בעיקר גרמה לי לעייפות כרונית ואולי לעוד כמה דברים. כרגע חזרתי לליווי של פסיכולוגית בעלת עבר עשיר יותר ובד בבד פניתי לאדם שעבר מספר קורסים של אימון בNLP לקבלת עזרה. נחשפתי לNLP לאחרונה כי אני מרגיש יותר ויותר שאני חייב לפעול כדי לשפר את חיי כי סבלתי במשך השנים באופן נורא ואיום שקשה לתאר אותו ועם השנים המצב השתפר אבל אני עדיין סובל מאוד. חלק מהשיטות שנלמדות בNLP מזכירות את שיטת הטיפול שלך לדוגמא בדמיון מודרך וכדומה. עיקר הסבל שלי מילדות היה לדוגמא צורך לפשוט את כל בגדי בשביל להתפנות בשירותים עניין זה התמיד עד שהגעתי לצבא שירתתי בקרבי וכנראה האינטנסיביות שבשירות הביאה להתמתנות של התסמינים למעשה השתלטתי על המצב וכבר יכולתי להתפנות בלי להוריד את כל בגדיי. במשך השירות הצבאי כשכבר האינטנסיביות ירדה חזרו חלק מהתסמינים דברים ששמתי בכיסים הוציאו אותי מדעתי, הגיעו חששות מהיגיינה לא תקינה של שירותים, וכו' וכו' וכו'. במשך הזמן הבנתי גם שאני מכור לתוכן פורנוגרפי באינטרנט ואיכשהו בקושי גדול הצלחתי באופן מסוים להשתלט על המצב. בנוסף חלק גדול מהילדות סבלתי מדחייה חברתית דבר שגרם לכך שלא ידעתי גם ליצור קשרים בהמשך חיי ולכן המצב של חוסר החברתיות די התמיד בהמשך. אני בחור דתי ולמדתי אחרי הצבא בישיבה. באחד הימים נצמד אליי בחור אחד מספר פעמים בצורה מוזרה ולא הבנתי מדוע. לאחר מכן הבנתי שהוא היה כנראה הומו וזה הכניס אותי לסוג של טראומה אני מפחד שזה יקרה שוב שמישהו יגע בי ואולי בצורה יותר קשה והמחשבות חוזרות ומפחידות אותי. אחר כך קרה דבר דומה בתוך המשפחה כשמישהי מבנות המשפחה התקרבה אליי בצורה מינית אסורה וחשפה בפניי את רגליה וזה הכניס אותי שוב לטראומה קשה. כיום אני חי בבית עם ההורים ופוגש את אותה אישה לעיתים קרובות זה מייסר מאוד ומכניס אותי שוב לאותה חרדה לאותו מקום שוב ושוב ושוב ואני לא יודע כיצד לנהל את חיי האם לברוח למשך כל חיי ממקום למקום??? קושי גדול שאני רוצה לשים עליו דגש ומצפה לקבל עליו תשובה במיוחד הוא שאחרי שחוויתי את ההטרדה המינית מאותה קרובת משפחה שאני מדגיש שהיא מדרגה א' כלומר יש בדבר גדר של 'גילוי עריות' שכללה מההתחלה חיוכים מבטים התקרבויות קול גניחות בסביבתי הרמת רגליה אליי כדי שאביט בהרבה פעמים שאני בסביבה שלה היא מביטה שוב ושוב על רגליה מצד לצד או כי היא חושבת שאני מסתכל וזה גורם לאיזה הנאה מינית זה שהיא מסתכלת עליהם או שזה כדי למשוך את תשומת לבי מאחרי זמן מסוים ש'אכלתי' את עצמי עם כל המחשבות האלה ו'התפרקתי' לגמרי בגלל שזו מישהי שהיתה קרובה אליי כל חייה והייתה אחראית על הרבה דברים שהייתי זקוק להם והייתי צריך לחשוב איך מעכשיו הכל הולך להישתנות וכו' ומה לעשות ומאז אני חווה יציאה של נוזל מהפין לפני תקופה קצרה זה היה בתדירות די גבוה ותנועה של נוזל גם בתוך הפין הרבה פעמים ביום שיש יציאה ללא שליטה זה קורה כשיש פתאום סוג של הבזקים או משהו דומה במחשבה או מחשבות יותר עקביות. אני שייכתי את זה לתופעה שקורת בעקבות טראומה בנוסף התפתח סוג של לחץ באזור הביצים קרוב יותר לפי הטבעת אולי סוג של לחץ או מתח משהו כזה פעם קראתי שיש איזה קשר מיני בין הפין לבין פי הטבעת האם זה נכון האם יכול להיות שחוויתי טראומה מסוימת וכתוצאה מכך התחושות הפיזיולוגיות??? בכל אופן החלטתי להישאר במקום ה'סכנה' ולבנות את עצמי מחדש ללמוד דרכי התמודדות ככל שאוכל ולפתח מחדש את הנפש החצי הרוסה הזאת שלי. לכאורה ד"ר תוכל לחשוד בי שזה דמיון ושהכל נובע מאיזו הפרעה שקשורה למשהו מיני בגלל ההתמכרות לפורנוגרפיה כמו שחשדו בי בעבר אבל בוא נניח לצורך העניין שאיני מדמיין ועברתי את כל הדברים האלו ויותר מכך ויש לי נפש חלשה שמקשה עליי להתגבר מה תוכל להציע לי לעשות כדי להתקדם??? תוכל להכווין אותי לטיפול היפנוטי אצל אדם מוכר לך שיוכל לעזור לדעתך? כל דבר שתוכל לתת לי אשמח לאמץ ולקחת אני זקוק לכל עזרה אני מאמין שיש לי כוחות ויכולות להתגבר אני מאוד רוצה משפחה ואורח חיים שגרתי שכרגע אני לא מנהל. אשמח לשמוע ממך ותודה בכל אופן, אשר.

הייתי בטיפול פסיכולוגי צעק עלי 6*60 דקות שאני חייב למות ואיך כשעזבתי אותו ליפני כ20 שנה עובדת שקום בטוח לאומי צעקה עלי שאני חייב למות בתליה במקלחת ואיך איך נפטרים מטראומות הנל?

שלום פלוני, אינני יודע איך נפטרים מהטראומה, אבל אני יודע איך נפטרים ממטפלים חסרי אחריות שמועלים בתפקידם. עליך לכתוב תלונה לגוף המקצועי אליו משתייך הפסיכולוג (הסתדרות הפסיכולוגים, האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, ועדת האתיקה של הפ"י) ולמבקר הביטוח הלאומי, על אנשי מקצוע שחורגים מן הקוד האתי שלהם. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

אני בן 42, נשוי +2, סובל מפוסט טראומה והתקפי חרדה מאז הצבא שהתגברו עם השנים. אחרי טיפול פסיכולוגי שכשל והוביל לריגרסיה. חבר ילדות שלי נהרג ממכונית תופת שבוע ראשון שלי בצבא. השושבין שלי בחתונה התאבד בתלייה וגיליתי את זה בפייסבוק. לפני שנתיים נפטר בפתאומיות החבר הכי טוב שלי שהוא גם קרוב משפחה, חבר אמת ואח יקר שעלה לארץ לפני 15 שנה ואימצתי אותו כבן משפחה. נחשפתי למראות קשים מאוד בשרותי הצבאי ובמילואים כחובש קרבי, איבדתי 3 חברים הכי טובים שלי בנסיבות טרגיות, ולפני כמה ימים הרדמתי את כלבי האהוב מזה 12 שנה. אני שבור ומרוסק, מת בפנים. זומבי מהלך... אין לי מה להרחיב יותר, לא יכול לכתוב, צריך עזרה, אני מפורק כבר שנים.

לקריאה נוספת והעמקה

זיג יקר, לא קשה להבין את הסיבות לטראומה שלך, אך אין סיבה לייאוש. אני מצטער לקרוא על כשלון הטיפול הפסיכולוגי. טראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, ולכן אי-אפשר לרפא אותה ולא כדאי לתלות תקוות ב'טיפול'. יש מעט פסיכולוגים חכמים שיודעים זאת, ומבינים שנפגעי טראומה זקוקים לתמיכה ולחיזוק, ולא ל'ריפוי'. אל תתייאש ואל תתלה תקוות ברופאי אליל. הדרך היעילה ביותר להתחזק היא לחיות בסביבה תומכת של משפחה, חברים, בת-זוג, ולעסוק בפעילות שמחזקת בך את תחושת השליטה כמו פעילות ספורטיבית או יצירה, וטכניקות הרפיה שונות. יש בישראל עמותות המציעות פעילויות שונות לנפגעי טראומה, כמו שיט או יצירה, וכדאי לך מאוד לפנות אליהן. אני מאחל לך למצוא את הדרך המתאימה לך, ולא לוותר, ד"ר דרור גרין

שלום. יש לי המלצה מפסיכיאטר לקבל קנביס רפואי, אני עומד בכל הדרישות לשימוש בקנביס, הבעיה היא שאינני מוצא רופא פסיכיאטר שרשאי לתת לי מרשם לקנביס, משרד הביטחון טוענים שאינם נותנים מרשמים, רק כשאני מקבל רשיון אני אקבל מהם.

03/05/2018 | 12:13 | מאת: להיות עם אחות של הלום קרב

שלום רב, פעם הראשונה שאני פונה למערכת, פניתי לכל גורם אפשרי על מנת לעזור לאחי שהוא הלום קרב ממלחמת לבנון השנייה, אחי שירת בזמן המלחמה בגדוד גולני, ומאז שהשתחרר מהצבא החיים שלו שלנו בגיהינום, מדובר בבחור מבריק שהמלחמה הרסה לו את החיים , במלחמה איבד חברים שהיו אחים, הוא בן 34 לא בנה בית , אין לו אישה ואפילו אין לו חברה, גר אצל ההורים, ואת התסכול של המלחמה מוציא על ידי אלכוהול, לא מדבר אם איש, אין לו חברים של אז, מעביר את זמנו באלכוהול ובבכי על איבוד חבריו במלחמה, אנו המשפחה הקרובה חיים איתו במלחמה יום יומית, אנחנו לאט לאט מאבדים אותו, מבקשת ופונה אליהם כמוצא האחרון להציל אותו מהמלחמה הזו. ניתן ליצור איתי קשר בכל יום ובכל שעה.. כולי תקווה ואופטימיות שממכם תבוא הישועה. חן אחות שהיה במלחמה יום יומית כבר 11 שנה .

לקריאה נוספת והעמקה

חן יקרה, מה שאת מתארת מאפיין משפחות רבות של הלומי-קרב, שנפגעות ומרחיבות את מעגל הפגיעה. הקושי גדול ביותר, ולפעמים גם בלתי-נסבל. אני מבין את הרצון שלך לעזור לאחיך, ולצפות שמישהו מבחוץ, 'מערכת', יעזור בכך. לצערי, אגף-השיקום, האחראי על הסיוע לכל החיילים שנפגעו במהלך שירותם, אינו מסייע להלומי-קרב. תהליך ההכרה של אגף השיקום בהלומי-קרב ארוך ומתיש וגם משפיל, והוא מזיק להלומי-הקרב במקום לסייע להם. גם האמונה שהלם-קרב הוא מחלה הניתנת לטיפול היא אשליה המפריעה לתהליך השיקום. הטראומה אינה מחלה אלא פגיעה קשה, כמו קטיעת יד או רגל, שאי-אפשר לרפא אותה אך אפשר להשתקם, ללמוד לחיות עם הפגיעה ולפתח כישורים חדשים. הדרך היעילה ביותר לשיקום הלומי-קרב היא תמיכה של הסביבה הקרובה, בני-הזוג, המשפחה, החברים הקרובים, הקהילה. לפעמים, לאחר שחולפות שנים מזמן הפגיעה, לא קל להתחיל בתהליך כזה, משום שכפי שתיארת המשפחה כולה כבר נפגעה. יש בישראל עמותות המציעות להלומי-קרב לפגוש נפגעים נוספים ולהתנסות יחד בפעילות משקמת, בפעילות גופנית, בחיק-הטבע או בעבודה יצירתית. כדאי לפנות לעמותות אלו ולבדוק אם יוכלו לצרף את אחיך. אני מקווה ששאר חברי הפורום שלנו ישתפו אותך בניסיונם. בהצלחה, ושבת שלום, ד"ר דרור גרין

שכן שלי, מבוגר בן 65, מאובחן כהלום קרב, מוכר כנכה במשרד הביטחון. בשנה האחרונה הפסיק כל קשר טיפולי, פיתח הפרעות שינה כרוניות, ולאחרונה גם הפסיק כמעט את כל קשריו החברתיים המועטים גם מלפני כן. בחודש האחרון מתנהג כשקוע בדיכאון עמוק. במיוחד סביב ימי הזיכרון. אתמול פנה אלי וביקש לשוחח, בכה ממש, ונראה כנתון בכאב נפשי רב.אינו בוטח בגורמים מטפלים, פוחד שיאשפזו אותו בניגוד לרצונו. לדבריו, שיחות קבועות עם פסיכיאטר או פסיכולוג בשילוב פסיכיאטר למעקב תרופתי יסייעו לו מאוד לאסוף כוחות. שאלתי אליכם, כיצד אוכל למצוא עבורו מטפל מתאים? חיפוש בגוגל לא הניב תוצאות, וגם פניה לנט'ל לא הועילה. מתעקשים שיפנה בעצמו, ולו אין כרגע את הכוחות הנפשיים לעזור לעצמו.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קורי, הרצון שלך לעזור לשכנך מאוד מרגש ומעורר הערכה. אני מבין את החשש של שכנך ואת חוסר האמון שלו בגורמים המטפלים. היחס של אגף-השיקום להלומי-הקרב משפיל ופוגע, ויש סיבה לחוסר האמון. חלק מן הקושי נובע מן היחס להלומי-הקרב כאל חולי-נפש, וזו טעות נפוצה. הטראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה כמו כריתת יד או רגל. לא ניתן לרפא אותה, אבל אפשר ללמוד לחיות איתה בשלום חיים בריאים וטובים. הלומי-קרב אינם זקוקים ל'טיפול' אלא להבנה ולתמיכה, בעיקר של הסובבים אותם (בני-משפחה וחברים). תמיכה כזו יעילה יותר מכל 'טיפול', והנכונות שלך להקשיב לשכנך ולסייע לו היא מתנה גדולה. הלומי-קרב רבים, שמצבם קשה, מתקשים לפנות לעזרה, והעובדה ששכנך פנה אליך מעידה דווקא על החוזק הפנימי שלו. גם הצורך שלו בשיחות עם מטפל בשילוב טיפול תרופתי מעיד על אינטואיציה בריאה. הוא זקוק לתשומת-לב ולהקשבה. את התרופות הוא זכאי לקבל מאגף השיקום, ואת ההקשבה יכולים לספק לו אנשים קרובים, ואפילו שכנה כמוך, אם יש לך זמן לכך. המושג 'מטפל מתאים' יכול להיות מבלבל. רק פסיכותרפיסטים מעטים מבינים ומתמחים בנושא הלם-הקרב, וקשה למצוא מטפל כשם שקשה למצוא בן-זוג. את יכולה לקרוא על כך בספרי 'טיפול נפשי - מדריך למשתמש', באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Tipulseferh_he.html יש בישראל עמותות שונות המציעות להלומי-קרב פעילות גופנית תוך מפגש עם הלומי-קרב נוספים, ובפעילות זו נוצרת גם תמיכה חברתית. אם תקשרי את שכנך לאחת העמותות, תסייעי לו יותר מאשר במציאת 'מטפל'. בהצלחה, ובהערכה רבה, ד"ר דרור גרין

24/04/2018 | 13:36 | מאת: הילה

היי דרור, מלפני שנתיים וחצי הכרתי בחור שסיפר לי מיד על הטראומה שחווה ועל כך שהוא עבר סדרת טיפולים אצל פסיכיאטר וכרגע הוא מטופל בכדורים ומחכה לוועדת משרד הבטחון מאוד הערכתי את הכנות והחלטתי לתת לזה צ'אנס, בתחילת הקשר נחשפתי לבריחה שלו בכל מיני דרכים לא יעילות,עשיתי איתו דרך מרובה מעין "עבודה"המלווה בהקשבה רבה, הרעפת חום ואהבה, הבנה וניסיתי תמיד להיות שם בכל רגע ורגע, אפילו רבים ממשפחתו טענו שמאז שהכיר אותי הוא השתנה לטובה,החברות לצידו לא הייתה קלה כמובן שהיו גם רגעים טובים אבל הקושי שלי לצידו היה שלא הרגשתי יציבות בקשר מצידו,ברגעים טובים ושמחים הכל היה מתנהל נהדר אבל בפעמים שנתקלנו בריבים הוא היה קם ומוותר על הזוגיות נפרדנו כמה פעמים, הרגשתי שאין לו את הכוחות לפתור שאני זאת שתמיד צריכה לאסוף ולפתור את המשברים, הרגשתי שאני ברכבת הרים, יום שמח ויום עצוב, יום אחד הוא מצהיר שאני יקרה לו ושהוא שמח שנכנסתי לו לחיים ויום אחר מצהיר בדיוק ההפך שקשה לו איתי וכבר לא טוב לו. כרגע אנחנו פרודים והחלטתי להמשיך בחיי ולחפש קשר בריא יותר. שאלתי אליך: האם חוסר יציבות זוגית מאפיין הלומי קרב? איך קורה מצב שבן אדם מחליט החלטה פזיזה של לקום ולוותר על הבן אדם שהכי קרוב לו בשנים האחרונות בגלל ריבים שקשורים בו ובמצבו? תודה, הילה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה, התיאור שלך מאפיין את אחד הקשיים הנפוצים של הלומי-קרב בתחום הזוגיות. אני עצמי הלום-קרב ואני יודע זאת גם מניסיוני האישי. לא קל לחיות עם הלומי-קרב, וחשוב מאוד להכיר את המאפיינים של הטראומה וגם את הדרכים להתמודד איתה. זוגיות טובה היא הדרך היעילה ביותר להלומי-קרב לקיום חיים בריאים וטובים, אך זוגיות כזו דורשת לימוד משותף ומוכנות לדרך-חיים מיוחדת ובחירה בהתמודדות משותפת. חוסר יציבות זוגית אכן מאפיין הלומי-קרב רבים, לא משום שאינם רוצים בזוגיות אלא משום שאיש לא תמך בהם לאחר הפגיעה ואיש לא סיפק להם כלים להתמודדות, וגם משום שבנות-הזוג בדרך-כלל אינן מבינות את משמעות הפגיעה ואינן יודעות כיצד להתמודד איתה. כשהלום-קרב "מחליט החלטה פזיזה של לקום ולוותר" הוא אינו עושה זאת בגלל "ריבים שקשורים בו ובמצבו", אלא משום שהוא חש שאינו מובן, והוא פועל מתוך יאוש. המאפיין המרכזי של הטראומה הוא איבוד הביטחון בסביבה הקרובה. אני מקווה שהתשובה עונה על שאלתך, ד"ר דרור גרין

12/03/2018 | 07:36 | מאת: יוסף אמסלם

הייתי אצל פסיכולוג קליני פרטי שצעק עלי שאני חייב למות ואיך כשעזבתי אותו התקשר לעובדת שקום בטוח לאומי והיא צעקה איך למות בתלייה איך אפשר להיפטר מהטראומות?

יוסף יקר, אני מצטער לקרוא על החווייה המזעזעת שלך. לצערי, אכן יש אנשי מקצוע המועלים בתפקידם, וכדאי מאוד שתתלונן על כך בוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים: ethics@zahav.net.il אתה יכול גם להתלונן אצל הפסיכולוגית הראשית במשרד הבריאות: call.habriut@moh.health.gov.il לפי התיאור שלך הפסיכולוג ביצע שתי עבירות. הראשונה היא שימוש במניפולציה רגשית שפגעה בך בזמן הטיפול, בניגוד לאתיקה הרפואית האוסרת עליו לפגוע במטופל בכל דרך שהיא. השניה היא הפניה לעובדת השיקום של הביטוח הלאומי ללא הסכמתך. זו הפרה של חובת הסודיות. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום, במסגרת מחקר לתואר שני בעבודה סוציאלית, נבדקת עמדתם של סטודנטים כלפי שימוש בסמים ואלכוהול. אוכלוסיית המחקר הנה סטודנטים בעבר או בהווה. אשמח אם תוכלו לענות על שאלון מצורף זה, בברכה, קובי. http://www.questchain.com/platform/main/qcresponse.php?qcrespid=bce71449891bd1dc2675ee9215a9952e

היי, אני מקווה שזה בסדר שאני מפרסמת את זה פה. קוראים לי שני ואני סטודנטית שנה ג' לסוציולוגיה. במסגרת עבודת הסמינריון, חשבתי לחקור את התופעה של הלם קרב מהזווית של בני המשפחה, שמתמודדים אף הם, מתוך רצון להעלות מודעות לנושא הכ"כ חשוב הזה. אני מודעת לכך שזה נושא רגיש, ובינתיים אני רק בודקת את הכיוון כדי לראות אם אוכל לאתר מספיק מרואיינים (בני משפחה של הלומי קרב). במידה והנכם מכירים מישהו רלוונטי שיסכים להתראיין (רצוי מאזור המרכז), אשמח אם יפנו אליי במייל: shani_1927@walla.com כמו כן, אשמח לשמוע מידע נוסף בנושא כגון שמות של סרטים וכו' (בדגש על הזווית של בני המשפחה). תודה רבה!

כמובן שמובטח חיסיון מלא עבור המרואיינים

הייתי בזוגיות שנה עם הלום קרב. ההתחלה הייתה נהדרת. אחרי חצי שנה פתאום החל להתרחק ללא סיבה אבל סרב לנתק קשר ונהיה אובססיבי לגביי. אינו מוכן שננתק קשר, מתקשר ובוכה. ואינו מוכן לשמוע שאני הייתי עם מישהו אחר. ניסיתי לתמוך ולנסות לחזור להיות יחד. הוא מקרב ומרחיק ללא הפסקה. מדבר על התאבדות כל הזמן. ואני חסרת אונים. אני אוהבת אותו מאוד אך לא יכולה להמשיך. איך מנתקים קשר ללא רגשות אשם?

יתכן שזוגיות טובה ותומכת של בת זוג בגבר הלום קרב, טובה לנפגע, היא לא תמיד טובה לבת הזוג. ולא לילדים. התגרשתי לאחר 33 שנה בהם טיפלתי בגבר שאובחן בדיעבד כהלום קרב, עם מעגליות של אגרסיות ודיפרסיות. רק כדוגמה, בכיים של הילדים כתינוקות, היה מעורר בו זעם ואני הייתי תמיד דרוכה להגן על הילדים, חלילה יעוררו את זעמנו. אני וילדי ממשיכים לסבול מחרדות. ולכן אני מבקשת מד"ר גרין, מנהל הפורום, להסביר לבנות זוג של הלומי קרב, את המחיר הרגשי הכבד שהן וילדיהן עלולים לשלם....העדר תמיכה ממשרד הביטחון היא בעיה מאוד רצינית, מאחר והבעל הפגוע למעשה מאושפז בבית, כשמצבו הורע, גם אני נאלצתי לוותר על מקום העבודה.

לקריאה נוספת והעמקה

נעמה יקרה, את צודקת. לא מעט נשים פונות אלי בשאלה איך להתמודד עם בן-זוג הלום-קרב. אני עצמי הלום-קרב, ואני יודע כמה קשה לחיות עם פגוע טראומה, וגם כשמדובר בהתאהבות גדולה אני תמיד מדגיש את הקושי הצפוי למי שבוחרת לחלוק את חייה עם הלום-הקרב. לא קל לי לכתוב זאת, דווקא משום שעבורנו, הלומי-הקרב, זוגיות תומכת מועילה הרבה יותר מכל 'טיפול'. עם זאת, כאשר שני בני-הזוג מודעים לפוסט-טראומה ומוכנים להתמודד איתה, אפשר ליצור זוגיות טובה וללמוד להתגבר גם על הקשיים, החוזרים ומופיעים. חשוב לזכור שהלם-קרב אינו מחלה אלא פגיעה קשה, כמו כריתת יד או רגל, ואפשר ללמוד לחיות איתה בשלום. אני עצמי מקיים זוגיות טובה ומגדל ארבעה ילדים, למרות הטראומה ולמרות הרגעים הקשים והחרדות החוזרים מדי פעם, ואת הידע הזה אני חולק גם עם הלומי-קרב ובנות זוגם הבאים אלי לסדנה זוגית מרוכזת, כדי ללמוד ליצור זוגיות כזו. אני מצטער לשמוע שנאלצת להתגרש, ואני מקווה שחייך עכשיו טובים יותר. שנה טובה, ד"ר דרור גרין

כאמור, רק בדיעבד הועלתה ההשערה שמדובר בפגוע נפש ממלחמת יום הכיפורים. הוא נקלע לסיטואציה שאי אפשר לצאת נורמלי ממנו. זה היה שירות המילואים הראשון שלו. סופח לחטיבה/גדוד שריון, שתוך כשעה מהגיעו לקו בסיני הושמד כמעט כולו ע"י טילי סאגר מצריים. במלחמת לבנון הוצב סמוך לגבול הסורי, יומיים שלושה מחזרתו הביתה, החלו לו סחרחורות מאוד קשות. אושפז בבית חולים לא היה שום ממצא פיזי שהסביר את הבעיה..... שללו גם טרשת נפוצה.....עם חזרתו הביתה היה מרותק למיטה תקופה ממושכת.......כן הועלה החשד בבית החולים שמדובר בבעיה פסיכיאטרית.....אולם לא נעשה שום בירור בכיוון. אני אז, כבר הייתי עם 2 קטנטנים......ללא שמץ של מושג מה עלי לעשות עם בעל שלפעמים מסתגר בשתיקתו שבועות ארוכים, או מתפרץ בזעם......גם התופעה של אלימות במשפחה, הייתה אז פחות מוכרת לגורמים המטפלים, מאחר ולא היה מוכן להצטרף לטיפול, אני למעשה קבלתי הנחיות כיצד לטפל בו, שרק החמירו את הבעיה. בסופו של דבר הגעתי לטיפול במרכז למניעת אלימות במשפחה. אני כל כך פחדתי לתסכל אותו (ולאחר מכן, הילדים) (פרשתי את הסתגרותו ואלימותו כתגובה להתנהגות לא נכונה מצדי, ולכן גם נלוו לכך המון רגשות אשם כלפי הילדים). סיגלתי לעצמי דפוס של ריצוי מלא, אפילו על חשבון הילדים. כתוצאה מכך ילדי רכשו דפוסים לא בריאים ליחסים בינאישיים......כאמור, ושוב בדיעבד, כנראה שכולנו נפגעי טראומה משנית. הייתי שמחה לפגוש אותך לפחות פעם אחת כחלק מתהליך הריפוי שלי.

נעמה יקרה, לרוע המזל, רוב הלומי-הקרב ונפגעי הטראומה אינם מודעים לפגיעה, ולכן גם מתקשים לקבל עזרה בזמן הנכון. זו עובדה טרגית החורצת את גורלם של הלומי-קרב רבים, שהצבא נמנע מלתמוך בהם לאחר האירועים הטראומטיים. אל תאשימי את עצמך. גם המעגל הקרוב להלומי-הקרב לא תמיד יודע לזהות את הפגיעה, ואין לו כלים להתמודד איתה. את צריכה לשמוח על כך שהצלחת להחזיר לידיך את השליטה בחייך, למענך ולמען ילדים. קצת קשה לפגוש אותי, משום שאני מתגורר בכפר בולגרי קטן. שנה טובה, ד"ר דרור גרין

תודה על תגובתך המהירה. וכעת שאלה כללית. מתוך ניסיונך המקצועי, האם קיים קשר בין גבר פגוע נפש לאלימות במשפחה? אם כך אלימות במשפחה היא גם מחיר המלחמה....שלא לדבר על הסבל הנוראי שחווה בנפגע עצמו. האם הדבר נבדק במרכזים העוסקים באלימות במשפחה? האם אתה מוכן להרים את הכפפה ולבדוק את הקשר בין התופעות. אחת הדרכים שלי להחזיר לעצמי את השליטה לחיי היא פעילות פוליטית להסדר מדיני עם הפלסטינים (מניעת המשך מצב המלחמה).

נעמה יקרה, לצערי התשובה שלי חיובית. אמנם הלם-קרב אינו מחלת נפש או "פגיעת נפש", אבל נפגעי טראומה שאינם מקבלים תמיכה חברתית ומשפחתית מגלים נטיה לאלימות, גם במשפחה. בארצות-הברית נערכו מחקרים בנושא זה, שתוצאותיהם חמורות. הסיבה לכך מובנת. פוסט-טראומה פוגעת בתחושת הביטחון הבסיסי של הנפגעים, ומפעילה את האינסטינקט הבסיסי (הילחם-או-ברח) שהוא אינסטינטקט קיומי אלים. רק במצב של תחושת ביטחון ניתן לשוב ולפתח את היכולת האמפתית, החיונית לחיים חברתיים ומשפחתיים. אני שמח שאת מוצאת את תחושת הביטחון והשליטה בפעילות למען שלום, שגם אני שותף לה במעשי ובספרי (למרות שפעילות כזו בישראל מתסכלת מאוד, משום שאין לה שותפים רבים). שנה טובה, ד"ר דרור גרין

01/10/2017 | 10:05 | מאת: yamitaya

יש לי בעיות זיכרון חוץ ממה שהיה באותו יום במלחמהאני זוכר גם את הקולות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, הפורום הזה פתוח, וכל אחד יכול להשתתף בו. אתה מוזמן להצטרף ולשתף את שאר חברי הפורום בנסיונך האישי. בעיות זיכרון הן אחד הסימפטומים של פוסט-טראומה. שנה טובה, ד"ר דרור גרין

חברים יקרים, אני מאחל לכולנו שנה טובה, והרבה שמחה ואהבה, ד"ר דרור גרין

אני סובל ממניה דיפרסיה המשבר הראשון שלי התחיל 1978 במבצע ליטני בכפר מרון הרס התחיל אצלי משבר חמור שלא יצאתי ממנו עד היום מה ואיך עלי לעשות כדי להיות מוכר כנכי צהל.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בני, אני מצטער לשמוע על המשבר שאתה חווה. לא קל להתמודד עם מניה דפרסיה, ואני מקווה שאתה מקבל טיפול תרופתי שמסייע לך. עם זאת, אינני בטוח שתצליח לשכנע ועדה רפואית שיש קשר בין המניה דפרסיה לבין השתתפותך במבצע ליטני. אם אתה סובל מפוסט-טראומה, אתה יכול לדרוש הכרה כהלום-קרב. תהליך ההכרה ארוך וקשה ולעתים גם משפיל מאוד, והוא עלול להחמיר את מצבך. מניסיוני האישי אינני ממליץ על תהליך כזה. תמיכה משפחתית וחברתית תועיל לך הרבה יותר מהכרה של אגף השיקום. אני מאחל לך הרבה בריאות, ד"ר דרור גרין

04/09/2017 | 17:44 | מאת: אנונימית

שלום, לפני מספר חודשים עברתי לצערי ניתוח לכריתת עורק ראשי בגלי רדיו ברגל ומאז מצבי נפשי הדרדר מאד עד כדי ניסיון התאבדות לא מזמן דווקא אחרי הליכה לפסיכולוגית. כדורי הרגעה לא עוזרים ועושים לי גרוע יותר. לפני ניתוח הייתי אדם מאד אופטימי, פעיל, חברותי ואמפתי וכל זה השתנה. אבדתי תיאבון ועניין בחיים ואני רק חולמת סיוטים. האם יש דרך לשחזר מה קרה בזמן שהייתי מורדמת, כי יכול להיות שדיבורים וכוונות של צוות רפואי בזמן הניתוח השפיעו עליי? קראתי כתבות בנושא. אשמח מאד לתגובה כי כבר התייאשתי ואני בדרך להתאבדות שנייה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לאנונימית, הפורום הזה מיועד להלומי קרב ונפגעי טראומה, ולא למצבים כמו זה שאת מתארת. אינני ממליץ לך להמתין לתמיכה בפורום אינטרנטי, ובשל מצבך הקשה חשוב מאוד שתפני לטיפול מקצועי, למרות שהתנסית בטיפול לא יעיל. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

16/09/2017 | 12:48 | מאת: סהר תמיכה

אנונימית יקרה, ממה שאת מתארת נשמע שאירוע הניתוח השפיע עליך בצורה משמעותית עד כדי כך, שאולי את מרגישה שאת כבר לא מכירה את עצמך... שמישהי אחרת התעוררה מהניתוח וחייך השתנו מאז ללא היכר. לא בטוח שניתן לדעת מה גרם לכך, אך אני מבינה שאת מרגישה כי העזרה שקיבלת עד כה לא היתה הדרך הנכונה עבורך. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את המטפל המתאים ואולי כדאי לך לנסות מטפל/ת אחרים. את יכולה לפנות לטנא (טיפול נפשי אפשרי), שמעניקים טיפול על ידי אנשי מקצוע במחיר מסובסד. במקביל, אני מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו פורומים וצ'אט אישי שפעיל בין השעות תשע לחצות, דרכם ניתן להתכתב באופן אנונימי עם אחד מאיתנו המתנדבים. אם תרצי, מחכים לך ב- http://www.sahar.org.il/ שלך, מתנדבת סה"ר

10/08/2017 | 10:04 | מאת: יניב אליה

שלום 29/9/2000 אני וחבר נקלענו בטעות בטול כרם לסמטה נעצרנו על ידי שוטרים פלשטינאים והמון זועם הקיף את רכבינו איומים כיוונו עלינו נשק .ישבנו באוטו כ2 שעות כשבמהלכן נחטף לעידן האמ16 הצבאי ובכוח הוצאו המפתחות מהסוויץ בסוף האירוע הגיעו כוחות שלנו 3 גיפים ולפתע הגיעו כוחות משמר הנשיאות של עראפאת והייתה שם אימה שלא ניתן להסביר .חילצו אותנו ושחררו אותנו ללא כל עזרה רפואית או נפשית אני מאז עם כדורים נוגדי חרדה לא יוצא לאף מקום הומה אדם לא מבלה ומטופל מגיל 22. אצל פסיכיאטרים להבין מה הבעיה .לפני 3 שנים וחצי התפרץ הסיפור שוב ומאז אני מטופל לפני 5 חודש גיליתי במקרה אובחנתי.אני ועידן היינו חיילים .לא יודעים אחרי 17 שנה מה בכלל קורה .3 שבועות אחרי המקרה שלנו נרצחו החיילים בלינץ בראמאאלה.אבא היה בצבא ביקש לא לדווח .....לטובתי .אשמח לעזרה בנושא תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יניב, לא קשה לשער שאתה סובל מפוסט-טראומה. זה מצב שהולך ומחמיר עם השנים, וכדורים נגד חרדה אינם פתרון לטווח ארוך. כדאי מאוד שתתייעץ עם איש מקצוע שמבין בפוסט-טראומה, ושתנסה גם ללמוד בעצמך על התופעות הפוסט-טראומטיות כדי להיות מודע אליהן ולאפשרויות להתמודד איתם. הדרך היעילה ביותר לחיות עם הטראומה היא באמצעות תמיכה משפחתית וחברתית, וכן פעילות גופנית ויצירתית. באתר שלי תוכל לקרוא שני מאמרים על הלם-קרב ועל הטיפול בפוסט-טראומה: http://www.emotional-training.com/Trauma_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום רב, בצבא שירתתי כלוחם ואני חושב שהדחקתי דברים רבים מהמלחמה. כיום יש לי סיוטים חוזרים ונשנים כמעט מדי לילה בה אני חוזר לעזה ; במהלך פעילות הופעל מטען נפץ שמוטט עלינו קיר ואני נקברתי מתחתיו. בלילות אני שומע את הצעקות , ומריח את ריח חומר הנפץ , האבק וממש את הקיר מתפורר מעליי ומרגיש שאני נקבר חי. אני נזכר במראות, בדם ובהרוגים אבל הדבר המוחשי והחזק ביותר זה התחושה שאני נקבר חי. הסיוטים האלה התחילו לפני חצי שנה וחשוב לי לציין שביומיום אני לומד , עובד ומתחזק זוגיות ואני לא מרגיש השפעה כלשהי ביומיום או במידת האושר שלי עד שמגיע הלילה. האם זה מצריך טיפול או שזה יעבור לבד ? כי חברים רבים בעלי תחושות דומות ולא הולכים לטיפול. אני לא חושב שאני סובל מרמה חמורה של זה או מדיכאון או מאובדן כושר לנהל את חיי בצורה תקינה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מאור, הסימפטומים שאתה מתאר נפוצים מאוד אצל הלומי-הקרב. למעשה, זה יהיה מוזר אם בעקבות האירועים שחווית אינך הלום-קרב. אני שמח שאתה מתפקד, לומד ומקיים יחסי זוגיות, ולא רואה השפעה יומיומית של הטראומה על חייך, מחוץ לקושי בשינה. לצערי, הסימפטומים הפוסט-טראומטיים הולכים ומתחזקים עם השנים, עד שהם הופכים לבלתי-נסבלים, וקשה מאוד להתמודד איתם. לעתים זה קורה עשר או עשרים שנה לאחר האירוע הטראומטי, ולעתים אפילו יותר (אני הוכרתי כהלום-קרב אחרי גיל חמישים). האם זה מצריך טיפול? כן ולא. הלם-קרב אינו מחלה, ולכן אי-אפשר 'לתקן' או 'לרפא' אותו. זו פגיעה קשה, שתשפיע על כל חייך, ואם תתעלם ממנה אתה מסכן את עתידך ואת הסובבים אותך. אי-אפשר 'לרפא' את הטראומה, אבל אפשר ללמוד להתמודד איתה ולחזק את המיומנויות הרגשיות שנפגעו. הדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא שיתוף המשפחה ובת-הזוג במה שקורה לך, תוך מודעות והיכרות עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים, ובמיוחד שמירה על זוגיות טובה ותומכת. בנוסף, חשוב ליצור סביבה בטוחה ומוגנת לחיות בה, במקום שאינו מעורר חרדה, בעבודה שאינה מלווה במתחים או בקונפליקטים, ובצורת חיים המאפשרת הרפיה ורוגע (תוך שילוב של פעילות גופנית, תרגילי הרפיה ונשימה ופעילות יצירתית). אינני ממליץ על פניה לאגף השיקום. תהליך ההכרה כנכה-צה"ל כרוך במתח רב וביחס משפיל ופוגע המחמיר את הפגיעה הטראומטית. כדאי גם להיזהר מהצעות של רופאים ופסיכיאטרים להיעזר בטיפול תרופתי, מחוץ למצבים קיצוניים במיוחד. אני מאחל לך הצלחה, ד"ר דרור גרין

בעלי הלום קרב קשה קיבל תרופות וטיפול פסיכיאטר ופסכולוג לפני כמה חודשים הופסקה התמיכה. בעלי ללא טיפול .מה עושים

שלום לך, לצערי, אין לי תשובה כיצד להגיב על ההתעללות של אנשי אגף השיקום, והפסיכיאטרים המשרתים אותם בניגוד לקוד האתי שלהם. לאגף השיקום יש כוח רב, ואני ממליץ להימנע ממלחמה אישית, מבזבוז זמן וכסף ופניה לעורכי-דין. התמיכה וההכרה של אגף השיקום הם שקר מוסכם, ולעתים כדאי פשוט לוותר על כך. כדאי מאוד לפנות למומחים לטראומה שאינם פסיכיאטרים, לבדוק מחדש את הצורך בתרופות (תרופות יעילות במקרים קשים, ולא כדאי להתמכר להן כשאינן הכרחיות), ולחפש דרכים אלטרנטיביות להפוך את החיים לרגועים יותר. כדאי לזכור, שהתמיכה המשפחתית והזוגית חשובה ויעילה הרבה יותר מכל 'טיפול' פסיכיאטרי/פסיכולוגי. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

28/06/2017 | 11:11 | מאת: הדס

שלום, בפעם הראשונה החלטתי לפנות למישהו. באמת שלא יודעת מאיפה להתחיל ומה לכתוב. יש לי חבר אנחנו כבר 8 שנים ביחד. במהלך הקשר היו עליות ובעיקר מורדות. הוא שירת בצבא בתפקיד קרבי וחווה דברים קשים שם ושכל חברים קרובים. הקשר שלנו בעיקר סבל מירידות וקשיים בגלל המצב הנפשי והכלכלי שלו. לפעמים בלילות אני מתעוררת כששומעת אותו צועק. הוא אומר שהוא חולם על המתים ושנמאס לו כבר לחלום עליהם ובוכה כל פעם שזה קורה. בשנים הראשונות של הקשר היו מספר פעמים שהוא ניסה לשים קץ לחייו. הוא לא עובד וגם אני הפסקתי לעבוד בשנים האחרונות. מרגישה גם בדיכאון וחסרת מוטיבציה לעבוד ולהמשיך ככה בחיים. לא רואה איך להמשיך לחיות ככה. תמיד חלמתי להתחתן ולהקים משפחה אבל במצב שהוא נמצא אני לא רוצה להתחתן בכלל ובטח שלא להביא ילדים במצב כזה. רוב הזמן הוא מתנהג בסדר אבל ברגע שהוא מתעצבן הוא נהפך למישהו אחר , כאילו מישהו אחר מסתכל עליי עד שהוא נרגע וחוזר לעצמו. הוא אפילו לא יכול לפנות לעורך דין בשביל לקבל הכרה במשרד הבטחון כי צריך כסף בשביל זה ואין לנו. גם טיפולים הוא לא ממש לוקח. הרבה פעמים אני אומרת תלך לפסיכולוג דרך קופת החולים והוא אומר כן כן ולא עושה. עצוב לי שבנאדם עלה לישראל במיוחד בשביל לתת מעצמו למדינה הזאת ולשרת ביחידה קרבית ולהשאר פה ועכשיו אחרי מספר שנים הוא סובל ואיתו גם אני והמשפחה שלו אבל אף אחד לא עוזר. אין למי לפנות ואין עם מי לדבר כשאתה חסר יכולת כלכלית. לא יודעת מה זה יעזור שאני כותבת את זה אבל אולי יצא מזה משהו. כבר לא יודעת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הדס, מה שאת כותבת משותף להלומי-קרב רבים, ולבנות-זוגם. לא קשה לי להבין את הקושי שלך, ולצערי יש גם סיכויים רבים שהמצב יחמיר בעתיד, כפי שקורה לרבים. לא קל לחיות עם הלומי-קרב (גם אני הלום-קרב), וכדי לעשות זאת חשוב מאוד להתמודד עם הסימפטומים הפוסט-טראומטיים יחד, מתוך שיתוף פעולה כדי ליצור זוגיות טובה וחזקה. גם כשעושים זאת, הסימפטומים לא נעלמים לגמרי, וצריך ללמוד לחיות איתם ולהסתגל אליהם. אינך צריכה להצטער על כך שהוא אינו יכול לפנות לעורך-דין. עורכי-דין גובים כסף רב, אך אינם יכולים באמת לסייע בקבלת ההכרה של אגף-השיקום. הסיכוי להצליח בכך ללא עורך-דין אינו שונה. עם זאת, אני אינני ממליץ על קבלת ההכרה. זהו תהליך ארוך ומשפיל, שבדרך-כלל רק מחמיר את המצב. גם מי שזוכה בהכרה אינו זוכה ב'טיפול', משום שהלם-קרב אינו מחלה ואינו ניתן ל'טיפול'. אפשר להקל על הלומי-הקרב באמצעות תמיכה וסיוע, אבל את זה אגף השיקום אינו עושה. התגמול החודשי נמוך מאוד, למי שמסוגל לעבוד או להקים משפחה, והוא גבוה יותר רק למי שמוכן לקבל את ההשפלה, לוותר על האפשרות לעבוד ולהשתקם, ויש לו חמישים אחוזי נכות (רק מעטים ביותר זוכים בכך אחרי שנים של מאבקים משפטיים). אם הקשר ביניכם טוב ויציב וקרוב מאוד, האהבה שלך יכולה לעזור לו ושניכם יחד יכולים ליצור לעצמכם דרך חיים המתאימה לכם, שתאפשר לכם להתפרנס, לעבוד ולגדל ילדים. תמיכה זוגית יעילה יותר מכל 'טיפול נפשי'. אם אינך בטוחה בכך, או שאינך יכולה להתחייב לכך, כדאי לך להקשיב לתחושותיך ולעשות רק את מה שמתאים לך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

קיץ 1981 הירי לעבר ישראל בשיאו בעשרה ימים נורו כ-1,230 רקטות ופגזים, ישראל מגיבה בירי ובהפצצות משלה אך הירי לא מפסיק. שליח אמריקני פיליפ חביב פועל באזור ומביא להפסקת אש בין ישראל ואשף. הסכם הפסקת האש מתפרש באופן שונה בין הצדדים, הפלסטינים ממשיכים לבצע פיגועים בגבול הלבנון, בגבול ירדן ואף בחו"ל, מניין הנפגעים מטפס. באפריל 1982 ישראל מגיבה לפיגועים נגדה ומפציצה בלבנון ושולחת מסר ברור כי תגיב במבצע נרחב. אך שוב נסוגה ישראל מהחלטתה. בתאריך 4-6-1982 מתנקשים מחבלים בשגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב שנותר משותק, ישראל הגיבה בהפצצות בלבנון מה שגרר ירי רקטות ע"י אשף וארגוני טרור לעבר צפון ישראל. ב 5-6-1982 נערכה ישראל לאפשרות של מבצע קרקעי בלבנון, למחרת היום ב-6 ביוני הוחלט על יציאה "למבצע שלום הגליל". כוחות צה"ל נכנסו דרך צירים מרכזיים אזור ההר המרכזי, הגזרה המזרחית, ובקעת הלבנון, המטרה טיהור השטח ממחבלים והפסקת הירי לעבר ישראל. במהלך המבצע נהרגו 654 אנשי מערכת הביטחון, ו-4 הוגדרו כנעדרים. ונשבו 8 חיילים. http://www.isramedia.net/forum/2/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA?p=134458

03/06/2017 | 11:50 | מאת: טליה סטודנטית לפסיכולוגיה

חוץ מעידו גל רזון שסיפר בתקשורת שמשתין בלילה במיטה, מכירים ברפואה את השתנת הלילה כתופעת לוואי להלם קרב?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טליה, פגשתי הלומי-קרב רבים, אך עד כה לא שמעתי על תופעה כזו. אני משער, שגם אם היא קיימת, רק מעטים יעזו לשתף בה אחרים. הפורום שלנו אינו מיועד לדיוק אקדמי על הלם-קרב, ולכן אינני חושב שהמשתתפים בו, שהם הלומי-קרב, יענו על שאלתך. שבוע טוב, ד"ר דרור גרין

הלומי קרב רבים מעיזים ומספרים על בעיות בכח הגברא, על אימפוטנציה ובעיות אינטימיות רגישות. מדוע שגבר יתבייש בכך שמרטיב בלילה עקב פוסט טראומה, ולא יתבייש מלהודות שאינו מתפקד מינית כגבר? מדבריך משתמע כי שאלתי מביכה הלומי קרב, ולא לזאת התכוונתי. שאלתי אקדמית ומקצועית, ובאה להבין אם התופעה מוכרת. תודה לתשובתך

שלום טליה, כפי שכתבתי, הפורום הזה אינו מיועד לשאלות אקדמיות, והוא משמש בעיקר לתמיכה בהלומי-קרב. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

03/06/2017 | 13:02 | מאת: טליה

סליחה אם פניתי לפורום הלא נכון. חשבתי שהפורום עוסק גם בתחום המקצועי של הלם הקרב, ולא רק בתמיכה נפשית. שבת שלום

25/03/2017 | 21:12 | מאת: סמדר

שלום, קוראים לי סמדר ואני תחקירנית בפרויקט תיעודי לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים. אנחנו מחפשים אנשים שצילמו תמונות במהלך המלחמה, ויסכימו להתראיין ולספר את הסיפור שלהם, שתועד בתמונות. אשמח אם תצרו איתי קשר במייל smadga@gmail.com. תודה ושבוע טוב שיהיה..

שלום סמדר, בדרך-כלל הלומי-קרב נמנעים מראיונות ומחשיפה שעלולה להחמיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שלהם. אם יש בפורום שלנו לוחמים שהשתתפו במלחמת ששת-הימים וירצו לשתף אותך בסיפורם, הם יוכלו כעת לעשות זאת באופן אישי, באמצעות כתובת האימייל שהשארת. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

26/03/2017 | 10:06 | מאת: סמדר

כמובן שאין בי שום רצון להחמיר את מצבו של איש, רק מי שירצה בסיפור ובחשיפה. מדובר בתפוצה לא גדולה, פרויקט אינטרנטי, וסליחה אם מישהו נפגע מהבקשה. תודה, סמדר

06/03/2017 | 11:18 | מאת: אילה

האם אתה יכול לעזור לי למצוא קבוצה כזו באזור השרון/המרכז?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לכולם, אם מישהו מכם משתתף או מכיר קבוצות תמיכה לנשים, אתם מוזמנים לשתף כאן בפרטים כדי לסייע לאילה. יום טוב לכולם, ד"ר דרור גרין

03/03/2017 | 11:38 | מאת: מרים גולדברג

היי לכולם, במסגרת הדוקטורט לעבודה סוציאלית בבר אילן, אני עורכת מחקר בנושא התמודדות עם טראומה צבאית אצל גברים אשר נחשפו במסגרת השירות הצבאי (סדיר ו\או מילואים) לאירוע טראומטי בעל השלכות נפשיות, פיזיות או תפקודיות. מטרת המחקר הינה ללמוד דרך הניסיון האישי על דרכי ההתמודדות והגורמים המסייעים להחלמה. ניתן לפנות אלי בשאלות או הסבר נוסף, מרים גולדברג https://www.surveygizmo.com/s3/3393489/Copingwithtrauma miriamgold1@gmail.com 0547571851

14/02/2017 | 16:41 | מאת: *אסף*

היי נטלתי ציפרלקס 30 מל .לאחרונה הורדתי ל 20 מל אך התחלתי לעלות במישקל האם יש קשר להורדת מיליגרם ולהשמנה? אני יודע בדרך כלל זה ההיפך . תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אסף, תשובה מדויקת תוכל לקבל בפורומים לפסיכיאטריה. טיפול תרופתי אינו מדע מדויק, והן משפיעות על כל אחד באופן שונה, וגם תופעות הלוואי שלהן שונות בכל מקרה. השימוש בתרופות לאורך זמן מפחית את השפעתן. כדאי לך להתייעץ עם הפסיכיאטר שהמליץ לך על השימוש בתרופה. יש דרכים שונות להתמודד עם הסימפטומים של פוסט-טראומה, כמו חרדה או כעס, מחוץ לשימוש בתרופות, ואם השימוש בתרופה אינו הכרחי כדאי לאמץ אותן. בעיקר מומלצת פעילות גופנית, כגון ריצה, הליכה, שחיה, נסיעה באופניים או ריקוד, וזה כמובן יעזור גם בהפחתת המשקל. אני ממליץ גם על טכניקות הרפיה כמו נשימה, דמיון מודרך, מדיטציה, יוגה, טאי-צ'י וכדומה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

האם אתה סובל מפוסט טראומה בעקבות לחימה בעזה? האם אתה מעוניין לקבל טיפול חדשני חינם? צוות מטפלים מנוסים באוניברסיטה בר אילן מזמינים אתכם לפנות אלינו ולקבל טיפול. במסגרת המחקר אנו בודקים את היעילות של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אל מול טיפול דומה שמשתמש במערכת מציאות מדומה VIRTUAL AZZA. זוהי הזדמנות ראשונה בארץ לקבל טיפול בפוסט טראומה באמצעות מערכת מציאות מדומה. כל משתתף יעבור שני ריאונות קליניים (לפני ואחרי הטיפול) ויקבל טיפול בן 12 מפגשים בחינם. מעוניין? צור קשר עם עינת במייל virtualrealityazza@gmail.com חוקרת ראשית : ד"ר שרה פרידמן, אונ' בר אילן sara.freedman@biu.ac.il, הפרויקט מומן על ידי חיל רפואה ומשרד הבטחון, אישור וועדת אתיקה מבית ספר לעו"ס, אונ בר אילן

22/12/2016 | 13:54 | מאת: רץ עם רמי

בשירות הצבאי שלי הייתי חובש קרבי, ראיתי דברים שעד היום אני לא מצליח לשכוח. כשסיימתי את השירות ואפילו במהלכו, לא חשבתי שמשהו לא בסדר. רק כשזומנתי למילואים בצוק איתן הפוסט טראומה התפרצה אצלי. נכנסתי לדיכאון, הדרדרתי, לא רציתי לצאת מהבית. זמן עבר ודרך עמותת נט"ל גיליתי את קבוצת "רצים עם רמי". קבוצת ריצה שמיועדת לנפגעי פוסט טראומה. בהתחלה לא הבנתי מה הקשר בין ריצה לקבוצה ועוד איך זה יעזור לי עם הפוסט טראומה. היום אני פה כדי לספר לכם שיש קשר – התמיכה של קבוצת אנשים שחווים את אותו הדבר, ההכרח לצאת מהבית פעם בשבוע בסביבה בטוחה ולפגוש אנשים, הפעילות הגופנית... כל אלה שינו לי את החיים לטובה ברמת שלא תארתי לעצמי. אז היה חשוב לי לשתף... למקרה שיש פה מישהו שהרגיש כמוני ומחפש את דרך כלשהי לצאת מזה. בעיניי.. זו אחלה דרך. אנחנו רצים עם רמי כל שבוע ביום שלישי בשעה 19:00 בפארק הירקון מי שרוצה להצטרף מוזמן למצוא עוד פרטים דרך הקבוצה בפייסבוק https://www.facebook.com/Run.With.Rami/?fref=ts

19/12/2016 | 20:06 | מאת: יאיר שלו

שוב תודה רבה. ושאלה אחרונה ברשותך, האם אתה חושב שלאור כל מכלול הדברים שכתבתי ותגובתך הראשונה שלאור דברים אלה אני עלול להיות נפגע פוסט טראומה כתוצאה מהלם קרב, יש טעם להתחיל טיפול התנהגותי שאינו נפשי (לא טיפול המציע לשחזר את הזיכרונות הטראומטיים) או להמשיך להמתין כדי לראות האם התופעות ממשיכות לחזור על עצמן?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יאיר, אין לי שום כוונה לאבחן את מצבך הרפואי מבלי לפגוש אותך, אבל מה שאתה מתאר מתאים לתיאור של פגיעה טראומטית. אני ספקן לגבי מה שמכונה 'טיפול נפשי', ומניסיוני אני יודע שהדרך היעילה ביותר להתמודד עם הטראומה היא תמיכה משפחתית, קיום זוגיות טובה, פעילות גופנית, עבודה יצירתית וטכניקות הרפיה (נשימה, דמיון מודרך, טאי-צ'י, מדיטציה, יוגה וכו'). חשוב ללמוד ולהכיר את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים כדי לדעת להתמודד עם התקפי חרדה וזעם ולהימנע מפגיעה באנשים הסובבים אותך. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

17/12/2016 | 21:52 | מאת: יאיר שלו

שלום דר גרין, אני קורא המון לאחרונה בגוגל על נושא הלם קרב ומה המאפיינים הקשורים בו לאור תופעה המתרחשת אצלי לאחרונה ואיני יודע האם יש להתייחסת אליה כהלם קרב, והאם אני בעצם גם פגוע הלם קרב. אני כיום בן 39, ובעברי שירתתי בצנחנים ובלבנון בחפק 101 והסתובבנו בלבנון במרצדסים בהסוואה. השתתפתי במס אירועים מול חיילי אוייב ואף יצא כי לקחתי ברכב (מרצדס) לבדי (חלק מהדרך) חייל צהל שנהרג בהתקלות חזרה לארץ. בנוסף, התבקשתי יחד עם עוד מס חיילים עי אביב כוכבי שהיה מפקד יקל יחד עם עוד כמה אנשים לנסוע עם המרצדסים על ציר מסוים, על מנת למשוך אש, דהיינו חיילי חיזבאללה ייראו אותנו, ירו עלינו וצהל ייפגע באותה החוליה. אני הובלתי ונהגתי במרצדס הראשונה, נשלחנו למשוך אש, יצאנו מהמוצב והיה מפחיד ביותר. לאחרונה, מאז אביב כוכבי נבחר להיות סגן רמטכל, אני לא מפסיק לחשוב על זה ועל האירוע השני, פלשבקים רבים במהלך היום, בחילות וזיכרון קטוע של האירועים שהבנתי שאלה סממנים של הלם קרב. עם זאת עדיין אין לי חרדות, חלומות, כן חוסר שינה ומנוחה ואין לי תסמינים נוספים שקראתי שהם מעידים על נפגע הלם קרב. אשמח לשמןע דעתך האם אני אכן מתחיל לסבול מכך. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יאיר, מה שאתה מתאר עלול להיות, כפי שכתבת, סימן לפוסט-טראומה. הלם-קרב, ופוסט טראומה, אינם מחלה אלא פגיעה קשה כמו קטיעת יד או רגל. זו קטיעה של תחושת הביטחון בעולם והאמון במערכות המפעילות אותו. אצל כל הלום-קרב הטראומה מתבטאת באופנים שונים, באמצעות סימפטומים שונים. לצערי, הסימפטומים הולכים ומחמירים עם השנים, והמשבר עלול לפרוץ בגיל ארבעים או חמישים (אני הוכרתי כהלום-קרב בגיל חמישים-וחמש). כפי שכתבתי, זו אינה מחלה ולכן גם אי-אפשר לרפא אותה. כדאי להיזהר מאוד מ'טיפולים' שונים המבטיחים לרפא את הטראומה, וגם מטיפולים פסיכיאטריים תרופתיים, אלא אם כן המצב חמור במיוחד. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הטראומה היא להשתדל להיעזר בסובבים אותך, במשפחה, בבת-זוג ובחברים קרובים, ולא לוותר על סדר יום קבוע, עבודה, יצירה ופעילות גופנית. אני עצמי פיתחתי את גישת 'האימון הרגשי', שאפשרה לי לחיות בשלום עם הטראומה. באתר שלי אתה יכול לקרוא על המאפיינים של פוסט-טראומה: http://www.emotional-training.com/Helemkrav_he.html ועל ה'טיפול' בפוסט-טראומה: http://www.emotional-training.com/Posttrauma_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

10/11/2016 | 23:31 | מאת: ינאי לוי

שלום רב בשנת 2006 לקחתי חלק פעיל במלחמת לבנון 2 ואני עובר תקופה קשה

ינאי יקר, האם תרצה לספר על הקושי שאתה חווה עכשיו, ולאפשר לאחרים שחוו תחושות דומות לסייע לך? שבת שלום, ד"ר דרור גרין

שלום לאבא שלי יש הלם קרב מאז מלחמת יום הכיפורים אך מאחר ואז זה לא הוכר כפגיעה ע"י הצבא אז אבא שלי נשאר עם ההלם קרב אך לא הוכר רציתי לדעת אם יש משהו שאפשר לעשות בנידון מאחר ואבא שלי בן 64. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אופירה, הלם-קרב אינו מחלה שאפשר לרפא אלא פגיעה קשה, בדומה לקטיעה של יד או רגל. זו קטיעה שת תחושת האמון והביטחון שאדם רוכש במשך שנים רבות. לא קל לשקם את תחושת הביטחון. תמיכה זוגית או משפחתית חשובה יותר מכל 'טיפול' ויעילה הרבה יותר. גם ההכרה של אגף-השיקום אינה מועילה במיוחד, ולפעמים אפילו מזיקה ביותר. זהו תהליך ארוך וקשה, ובדרך-כלל גם משפיל ומבזה ביותר, ובכך רק מעצים את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים. אביך אינו זקוק להכרה של משרד הביטחון אלא להכרה ולאהבה של הסובבים אותו. שנה טובה, ד"ר דרור גרין

22/08/2016 | 01:38 | מאת: ברק

שלום לא יודע אם זה קשור לפורום אבל... אני בן 24 בעברי מכור קשה לסמים (הרואין וקריסטל). עברתי לא מעט קהילות טיפוליות ומרכזי גמילה עד שלבסוף התנקתי. נכון להיום אני נקי כבר 6 שנים אבל התחושות הקשות מלוות אותי ולא הולכות לשום מקום. הלכתי לפסיכולוג שנה שאמר שיש לי פוסט טראומה מחיים לא פשוטים של שנים של שימוש כבד בסמים וכל מה שבא עם זה לא יודע אם זה נכון אבל מקבל תרופות לחרדה ופשוט מרגיש כאילו לא מסוגל להתמודד עם החיים הכל קשה ושחור... יש מחשבות שרודפות אותי עוד מאז והכל פשוט קשה כבר נשבר לי מכל מיני פסיכולוגים ובחיי שניסיתי להשתלב בחיים הרגילים וכלפי חוץ גם הצלחתי. אבל בפנים הכל נשאר מייאש. איך חיים את בחיים אחרי שיש מטען כל כך כבד על הגב? קצת מיואש ולא יודע מה לעשות אשמח לעצה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ברק, אין לי כל ניסיון בהתמכרות לסמים, ואינני יודע אם חברי הפורום הזה התנסו בסמים קשים. הפורום שלנו מיועד להלומי-קרב, ולהתמודדות עם הטראומה של המלחמה ושל ההתמודדות עם החזרה לקהילה ולמשפחה. אני מאמין שקהילה תומכת, כמו למשל קבוצה של אלכוהוליסטים אנונימיים, יכולה להיות יעילה לא פחות מ'טיפול'. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

13/09/2016 | 14:41 | מאת: אני

הטראומה והבהלה שלך היא פשוט ממקור פנימי (דמיונות והזיות) במקום מקור חיצוני מציאותי. אך הסבל שעברת הוא היינו הך, אירועים קשים שחווית גם אם נגרמו כתוצאה מטריגר של סמים. יש לדעתי מקום לטיפול ולשיקום ע"י אדם מקצועי מומחה בתחום אחרי כל מה שעברת, ותראה אחרי תקופה אם מצבך משתפר. אין לה מה להפסיד, רק להרוויח את חייך בחזרה. תרגיש טוב (סתם דעה שלי, לא אשת מקצוע)

08/06/2016 | 12:36 | מאת: יוסי שמש

קצין תגמולים הכיר בי כזכאי לקבלת טיפול לאחר פרוץ פוסט טראומה ממלחמת יום כיפור והחרפה במבצע צוק איתן .קבלצי הפנייה לטיפול באגף השקום של משרד הבטחון . ידוע לי שיש מרפאה לטיפול בתגובות קרב בתל השומר . מה עדיף

לקריאה נוספת והעמקה

שלום יוסי, הגורם החשוב ביותר בטיפול הוא האמון הנוצר בינך לבין המטפל. ביחידה בתל השומר יש מומחים לפוסט-טראומה, לעומת הרשימה של אגף השיקום, שלא כל המטפלים בה מומחים לטיפול נפשי או לטיפול בטראומה. כדאי לך להיפגש עם מטפלים אחדים לפני שתחליט מי המטפל המתאים לך. על בחירת מטפל תוכל לקרוא בספרי 'טיפול נפשי, מדריך למשתמש', שאת כולו ניתן לקרוא בחינם באתר שלי: http://www.emotional-training.com/Tipulseferh_he.html בהצלחה, ד"ר דרור גרין

23/05/2016 | 15:45 | מאת: יותם שחר

שמי יותם שחר ואני סטודנט שנה שלישית במכללת תל חי שבצפון. לקראת סיום התואר עלי לעשות עבודת מחקר. את העבודת מחקר שלי החלטתי לעשות על הלומי קרב ועל צמיחה מתוך הטראומה. אני יותר מאשמח אם תוכלו לענות לי על שאלון קצר שהוא אנונימי לחלוטין. לא תצטרכו לתת פרטים על עצמכם אלא רק לענות על השאלות ועל ההרגשה שלכם בתוך הטראומה. את תוצאות המחקר אני אפרסם למי שירצה לשמוע. תודה תודה תודה לכל מי שיעזור ויקח חלק בדבר הזה. אני צריך כל עזרה אפשרית. יותם שחר

23/05/2016 | 15:46 | מאת: היי חברים

https://qtrial2016q2az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_4ObBWiYYpRgEThr זה הכתובת קישור לשאלון של המחקר. פשוט נכנסים לקישור, עונים ושולחים. תודההה

18/05/2016 | 09:13 | מאת: מרים גולדברג

שלום לכולם, שמי מרים גולדברג ואני דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. במסגרת עבודת הדוקטורט שלי אני מעוניינת ללמוד אודות תהליך ההתמודדות וההחלמה מאירוע טראומטי בעקבות לחימה ועל הגורמים המסייעים לתהליך זה. מטרתי היא לסייע לזהות את הדברים אשר תורמים להחלמה מאירוע טראומטי ולהפיץ ידע זה לכלל האנשים אשר מתמודדים עם המצוקה. אני מאמינה שמי שמחזיק את הידע המשמעותי ביותר הוא מי שמכיר את החוויה מניסיון אישי, ועל כן אני מזמינה אתכם לקחת חלק במפגש ייחודי חד פעמי שמטרתו לשמוע ולהבין מתוך הניסיון האישי שלכם על תהליך ההתמודדות והחלמה. שני תאריכי המפגש האפשריים הם, 30.5.16 ו9.6.16, בין השעות 19:00- 17:00 באזור המרכז בסמיכות לתחבורה ציבורית וחנייה. אני מזמינה אתכם לפנות אלי בטלפון 0547571851 או במייל miriamgold1@gmail.com בהערכה גדולה, מרים גולדברג

28/03/2016 | 21:01 | מאת: איילה

לפני כחודש, בני, בן ה 6, קיבל מכה בראש והיתה לו נפיחות שעד עתה לא ירדה לגמרי. הבעיה היא שבנוסף לנפיחות, שיערו נשר באזור המכה. האם זה נורמלי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילה, הפורום שלנו מיועד להלומי-קרב. בנוגע למכה שבנך קיבל, אני מציע שתפני לרופא מומחה, לאחר שתתייעצי עם רופא-המשפחה. אל תסתפקי בעצה באינטרנט. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

22/03/2016 | 13:54 | מאת: מורן הורוביץ

אנשים יקרים, במסגרת לימודי לתואר ראשון אני עורכת מחקר בנושא הלם קרב. אנא עזרו לי לסיים את התואר הראשון ובעיקר עזרו לי לחקור את הנושא החשוב והמעניין הזה!!! אז... אם אתם עצמכם או שאתם מכירים אנשים שלקו בהלם קרב עקב שירותם הצבאי, ולא משנה מאיזו שנה (בין אם מאובחנים ובין אם לאו), אנא מכם כנסו ללינק הבא והשיבו לי על השאלון הקצר שלי, באמת כמה דק'.. וכמובן אנונימי!!! מאוד יעזור לי אם תשתפו רק לאנשים בעלי הלם קרב (מאובחנים או לא מאובחנים) תודה רבה לעוזרים ולמשיבים, הנה הלינק: https://newqtrial2015az1.az1.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9X0Le8ntBpbvL1j

08/03/2016 | 15:25 | מאת: ניצן סטודנטית

שלום לכולם, קוראים לי ניצן ואני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת תל חי. אני בשנה האחרונה ללימודים האקדמאים. אני נמצאת במסלול ייחודי בשם "פרקטיקה למען שינוי מדיניות" שמטרתו לחולל שינוי במדיניות חברתית. במסגרת המסלול אני ועוד ארבעה חברים (שגם במסלול) החלטנו לעשות את סמינר המחקר שלנו בנושא החסמים בהגשת התביעה לביטוח לאומי בקרב נפגעי תגובת קרב. המחקר רלוונטי לאלו אשר תבעו את ביטוח לאומי ואושרה להם התביעה, לאלו שתבעו ולא אושרה ולאלו שעדיין לא תבעו כלל. המחקר הינו מחקר מיוחד, אשר עושה את המחקר ביחד עם הלקוחות ולא עליהם, בכדי לשמוע את קולכם ולהבין אם קיימת בעייתיות בנושא ולנסות לתקנה. ומכאן- אני פונה אליכם בבקשה, אם הנכם נפגעי תגובת קרב אשר עברו חוויה חיובית/ שלילית בתביעה מול ביטוח לאומי- נשמח שתשתתפו איתנו ותעזרו לנו להבין את הנושא ביחד לעומקו! כמובן שנשמור על הפרטיות שלכם לאורך כל התהליך ובכלל להבין שכולנו ביחד רוצים מציאות יותר טובה! אם אתם מעוניינים אשמח לשמוע מכם במייל ואחזור אליכם וכל דרך שתירצו! תודה על ההקשבה ניצן שפילברג

שלום ניצן, הפורום שלנו מיועד בעיקר להלומי-קרב, ומטבע הדברים הם אינם מגישים תביעה לביטוח הלאומי אלא לאגף-השיקום במשרד הביטחון. גם כאן מדובר במסע משפיל ומייגע, שלעתים קרובות מחמיר מאוד את מצבם של נפגעי הטראומה. זו הסיבה שרבים נמנעים מהגשת תביעה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

08/03/2016 | 16:15 | מאת: ניצן סטודנטית

תודה רבה על התגובה, נשמח לשמוע גם מאנשים שתבעו את משרד הביטחון :)

ניצן אשמח ליצור איתך קשר, אשמח אם תוכלי לשלוח לי למייל את כתובת המייל שלך. תודה, עינת

02/03/2016 | 16:58 | מאת: רינת

כרגע אני בחוסר זוגיות לשם כך אני מרגישה דיכאון בעיקר בערב.שאין לי עם מי לצאת לבלות אני מרגישה חוסר תעסוקה.מה עושים כדי להתמודד עם הרגשת המועקה של חוסר זוגיות וחוסר תעסוקה בערב? אני ממש אשמח לתשובה.תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רינת, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב ונפגעי טראומה. אני משער שתקבלי תשובה בפורומים מתאימים יותר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

15/02/2016 | 08:31 | מאת: אמא

שלום רב אשתדל לכתוב את בעייתי עד כמה שאפשר מבלי לחשוף פרטים בני משרת במגב לאור המצב הקשה היום הוא היה נוכח באחד מניסיות פיגוע ואף מנע אותו והציל אותו ועוד 3 חברים בזכותו עירנותו. היה טקס קיבל תעודה ומשם הכל עצר , התעודה לא שווה הילד כבר לא אותו ילד וכבר לא בתפקיד לוחם גם 3 חבריו כבר לא לוחמים והאצבע מופנית פה לגורמים העוסקים בדבר קבנים קצינים ומפקדים . לחיילים שנהרגים נותנים תיכה למשפחות לחיילים שנפצעים נותנים תמיכה נפשית וכלכלית שלא ישמע לא נכון זה מגיע להם בהחלט שום דבר לא ירפא את הכאב של אובדן או פציעה שמשנה את חייך אבל אלה שלא נפצעו שמנעו בגופם פיגועים נשכחים ונזרקים שום תמיכה בפנייה לקבנית לא הוצע להם שיחות אלא דבר אחד פטור על סעיף נפשי הלום קרב הבן שלי ציין בפנייה שאין לו רצון לעזוב את הצבא אילו רק היו נותנים לו שיחות ומענה עם טיפול נכון היה חוזר לעצמו אתה נותן ילד בריא ומקבל ילד שונה לחלוטין איפה הצדק ? איפה כולם?? אנא תגובתכם לעיניין אמא כואבת

שלום לאמא המודאגת, הדאגה שלך מוצדקת, וגם המחאה שלך מוצדקת. לצערי, אינני יכול לעודד אותך. צה"ל אינו מטפל בנפגעי טראומה. אין לצהל אנשי מקצוע מתאימים, אין תוכנית תמיכה מסודרת ויש מדיניות סמויה המיועדת להעלים את הנושא מן הדיון הציבורי ככל האפשר. ישנה יחידה קטנה לטיפול בהלומי-קרב אנשי מילואים, אך זו רק מחווה סמלית שאינה מספקת את צרכי אלפי הנפגעים. מי שכן מתיימר לטפל בנפגעי טראומה הוא אגף-השיקום, המועל בתפקידו ולמעשה רק משפיל את נפגעי הטראומה ומחמיר את מצבם. מחוץ להלומי-הקרב, שאינם מאורגנים ומתקשים לעתים לצאת מביתם, לאיש אין אינטרס לסייע להם. אכן, אין צדק. אולי מחאה מאורגנת וגדולה של הורים תצליח לשנות במשהו את המצב. העזרה החשובה ביותר שניתן לתת לנפגעי הטראומה היא תמיכה משפחתית וחברתית. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

חברים היקרים, במסגרת עבודת התזה שלי אני מחפש נבדקים אשר חוו או היו עדים לאירוע טראומטי וחשו מתח או חוסר נוחות כתוצאה מהאירוע. כל מה שצריך לעשות זה לענות על שאלון קצר וממוחשב בלינק המצורף (10 דקות). *אירוע טראומטי יכול להיות קרב צבאי, תאונה, אסון טבע, תקיפה מינית או שאינה מינית, מאסר, עינויים, או מחלה מסכנת חיים. המחקר נועד להעמיק את הידע בתחום החשוב הזה, דבר אשר יכול לתרום לשיפור הטיפולים המוצעים כיום בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD). כניסה לשאלון- https://mta.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_cCKlonQhUkRBMXP השאלון הוא בעילום שם. לפרטים נוספים: Aviadraz.psy@gmail.com

30/01/2016 | 15:04 | מאת: תקווה

שלום רב, בעלי, בן 73, אמנם לא חווה הלם-קרב, אך חווה טראומה מסוג אחר ואני מקווה שתוכל לעזור. לפני כחדשיים בעלי רכן [כרע] לכיוון גלגל הרכב שלו לבדוק משהו, כשניסה להתרומם, הדבר עלה לו במאמץ ובקושי רב. כשבעלי הגיע הביתה הוא התקשה בהליכה ולאחר כל כמה צעדים הוא ממש התיישב על הרצפה [רגל אחת לא נשאה אותו]. מיד נסענו למיון בבי"ח, שם בעלי עבר בדיקות תפקודיות, CT גב וראש, ללא ממצא כלשהו. לאחר יומיים מצבו של בעלי השתפר והוא שוחרר. מאז הארוע נראה שחל שינוי בהתנהגותו. הוא מבולבל, עצוב, שתקן יותר....בחודש הבא הוא אמור לבצע MRI גב וראש. הייתי מבקשת את חוות-דעתך למצב וכיצד לנהוג. מודה לך מראש על תגובתך. תקווה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תקווה, הסימפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע מסיבות רבות, וכדאי מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע, גם בתחום הרגשי, שיוכלו לסייע לו. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום קרן, הפורום הזה מיועד להלומי-קרב, והוא מתמקד בפוסט-טראומה ולא בשאלות הקשורות לטיפול נפשי. יש באתר הזה הרבה פורומים אחרים בהם תוכלי להיעזר. בהצלחה, ד"ר דרור גרין

אני סובל מפוסט טראומה של הלם קרב ,במסגרת הליך התביעה שלחו אותי למבחנים נוירופסיכולוגים , הראו לי כתמי רורשאך וכתמי דיו , אני לא יודע מה המשמעות של המבחנים האלו אבל לי אישית זה לא עורר חרדה או פאניקה או אסוציאצות כלשהן , סתם ציורים שנתתי להם פירוש , בויקיפדיה יש את הציור של המפלצת שזה כביכול אמור להפחיד את הנבדק ולי זה היה נראה כמו עוף ששחטו אותו ומוכרים בסופר , לא משהו מיוחד ולא הזיז לי ברגשות , מה זה אומר ? שלמעשה מבחן הרורשאך לא תקף לגביי ? שזה שטויות ?

לקריאה נוספת והעמקה

נתן יקר, הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים מתבססים על אמונות מיסטיות בקיומה של נפש, שאינן שונות מן האמונה באלוהים, אך אין להן כל בסיס מדעי, ולכן יש יותר מארבע-מאות גישות שונות לטיפול נפשי, שלכל אחת מהן מסקנות משלה וטקסים מיסטיים משלה, בדומה למבחן כתמי-הרורשך. אגף-השיקום עושה שימוש ציני בפסיכיאטרים המועלים בשבועת הרופא שלהם, והם משתמשים באבחונים הטקסיים ובטקסי אבחון שונים כדי למנוע ממך את זכויותיך. המטרה של האבחונים אינה לסייע לך אלא להעמיד פנים שיש להם צידוק 'רפואי' ומשפטי לא לקבל את התביעה שלך. לצערי, בתי-המשפט בישראל תומכים כמעט תמיד באגף השיקום, ולכן אין טעם לבזבז זמן בהליכי התביעה ובניסיון לערער עליהם. מניסיוני האישי כהלום-קרב ומהיכרותי עם הלומי-קרב רבים, תהליך ההכרה המשפיל של אגף השיקום פוגע מאוד ועלול להחריף את הטראומה. אני אינני ממליץ על התהליך הזה. כדאי הרבה יותר להשקיע את הזמן והמשאבים בשיקום הביטחון האישי באמצעות עבודה גופנית, עבודה יצירתית ובעיקר בתמיכת המשפחה או הסביבה הקרובה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין