פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4864 הודעות
3179 תשובות מומחה
הפורום נסגר
28/04/2016 | 00:29 | מאת: שרית

ביתי בת ה16 בשלבי התחלת טיפול באנורקסיה. רציתי לדעת האם בנתיים עד שיתחיל הטיפול, דבר שיכול לקחת כשבועיים, רצוי שאכריח אותה לאכול כדי שלא תרד במישקל או שאניח לה לאכול כרצונה?

11/04/2016 | 12:26 | מאת: סתם אחת

שלום שמי נועה בת 22 רציתי לשאול האם לחץדם 82/53 ודופק 49 במצב שכיבה הוא משהו שהוא לא תקין? אני בעבר הייתי בולמית עם צמצומים וצומות ודיכאון שבו התמקדו יותר. בשנתיים האחרונות ירד לי התאבון וירדתי קצת במשקל. כרגע בתת לא רציני (5-6) קילו. אני כן מאוד חסרת אנרגיות אבל אני מייחסת את זה יותר לדיכאון. אני לא נמצאת בטיפול ומחכה לתשובה מתחנה לבריאות הנפש באזור שלי. השאלה שלי היא האם המדדים מראים על כך שמשהו באמת לא בסדר ואולי כבר כן צריך לטפל בו או שזה בסדר

05/03/2016 | 11:00 | מאת: מיק

שלום..אני בת 28 ומזה 7 שנים שמצבי הרוח שלי עולים ויורדים על פי המשקל ואיך שאני נראית לעצמי בראי ובמה אכלתי קודם. הייתי בטיפול אחד עם פסיכולוג שלא עזר לי וכרגע עושה הפסקה ממטפלים..אני אדם מתפקד לחלוטין,יש לי עסק,אני קמה אליו כל יום מוקדם בבקר עם המון משמעות,הכל שם מאוד חשוב לי. אני לא מרעיבה את עצמי,לא מקיאה,אבל בהחלט אם אכלתי והבטן התנפחה סביר שאבטל את על מה שהיה לי אם היה כרוך בלהתלבש ולצאת מהבית. אני שוקלת 60 ק' והגובה שלי הוא 1.67 ואני לא מרגישה דובה,אבל לא מרגישה טוב. כל הזמן נעה בין הרצון לרזות 8 קילוגרמים לבין לאכול מה שבא לי עם תקופות בהם אני "על זה" וכמעט לא אוכלת או אוכלת רק תפוחים. מעבר לזה,אני מוציאה המון כספים בכל הקשור לדיאטה. קונה מוצרים בלי סוף בתקווה שהפעם זה יעבוד. לפני שנתיים וחצי מצאתי מוצר שאכן עבד וירדתי 5 קילוגרמים והייתי אדם מאושר מאוד. הכל נהיה שמח ולא התעסקתי יותר מידי עם האוכל כי פשוט היה לי טוב עם עצמי..שקלתי 55 שזה לא תת משקל והרגשתי מאוד בריאה..מיותר לציין שיש לי מנוי בחדר כושר וכף רגלי לא דורכת שם גם כשאני מוצאת עצמי במצב נפשי נוראי והמחשבה להקיא עוברת לי בראש. אבל יש לי המון פחד בכל הנוגע לסחרחורת,התעלפות או הקאה..ושונאת את עצמי גם על זה. כי אם הייתי מעזה הייתי בולמית..יחד עם זאת ברור לי שטוב שיש בי את הפחד כי אם לא,סביר להניח שהעסק וכל מה שאני-לא היה. אני לא מסוגלת ללכת כרגע לטיפול,אז לא יעזור אם יגידו לי שללא טיפול זה יחמיר,ללא טיפול אין איך לעזור לי..אני בזה 7 שנים,יודעת לגמרי שטיפול ארוך ומורכב יכול להקל ואם זאת,גם לא מאמינה שאפשר לגמרי לגרש את המחשבות על הגוף שלי..אני לא שמנה עכשיו,ובכל זאת לא מצליחה ללעת עם בגדים קצרים מעל המרפק ולא חןלצות צמודות..לא מסוגלת..בעוד כחודש יש לי טיול חשוב עם העבודה ואני יודעת שאוכל אפילו לשקר! כדי לא לצאת אליו במשקל הנוחכי..ברור לי שחמישה ימים של תפוחים,תרסיס מיוחד והקבה מים,הכל יראה הרבה יותר טוב וירגיש לי הרבה יותר טוב..ויגידו מה שיגידו כל המומחים והבריאים..כשאני שוקלת 55 אני אדם מאושר ולא צריכה יותר מזה,ומעל 55 אני אדם מדןכא ועצוב נאוד ולא פעיל.. אשמח למילה או שתיים

פורום יקר, לאחר שבועות רבים של עבודה, ולכבוד שבוע המודעות להפרעות אכילה - אני משחררת פרוייקט שקרוב מאד לליבי. הסרטון העוקב של 'מאחורי הקלעים' מספר את סיפורי האישי. מקווה שאצליח לגעת. אם תחליטו לשתף יהיה לי לכבוד. תודה רבה. https://www.youtube.com/watch?list=PLKqiXs53lTA8pJc1bjHtl5otqRJ0coCoC&v=Jjr7RrcphCA

17/01/2016 | 13:48 | מאת: עדי

היי, אני סובלת שנים מבולמוסים ללא הקאות (לא בולמיה) התקפי אכילה שנמשכים כמה שבועות ואני יכולה לעלות 10קילו בחודש כזה של אכילה... יש היום כדורים שיכולים לעזור לי ולמנוע את ההתקפים? אשמח לעצות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
24/01/2016 | 03:20 | מאת: אמה

האמת ששמעתי על כדורים שנותנים לבולמוסים.. טופמקס זה נקרא,נורא חשוב לי גם כן הדעה של המנהלים פה.. זה לא פסיכולוגי רק?

הטיפול בהפרעת אכילה מסוג הזה הוא שילוב של טיפול תרופתי ,טיפול רגשי/ התנהגותי קוגנטיבי(CBT ) לכן צריך צוות רב מקצועי שכולל פסיכיאטר פסיכולוג ודיאטנית . טיפול תרופתי כפי שנאמר לא יכול לעזור לבד ואם ההתקפים נמשים בלי סוף ונעשה ניסיו המבולטורי לטיפול ולא הצליח לפעמים יש צורך באשפוז

07/01/2016 | 16:50 | מאת: אנונימית

היי. לפני מספר שנים לקיתי באנורקסיה. כיום, שאני בריאה והצלחתי לצאת מהמחלה הנוראית הזאת, אני עושה פרויקט גמר בעיצוב, והחלטתי לשתף את הסיפור שלי. מטרת הפרוייקט שלי היא להעביר את הכוח והתקווה שאני חוויתי כשיצאתי מהמחלה לבנות שלוקות באנורקסיה, ולנסות לעורר אופטימיות מסויימת, למרות שבתור אחת שחוותה את המחלה לא ראיתי שום אופטימיות. אני מחפשת סיפורים של בנות נוספות שחלו במחלה והבריאו ממנה, שמוכנות לשתף את סיפורן, כמובן בעילום שם. אשמח אם תצרו קשר. nnbnn99@walla.com

03/01/2016 | 00:36 | מאת: אמה

אני כל כך הרבה שנים עם הפרעות אכילה,מאז שאני זוכרת את עצמי. אני כרגע במצב הכי טוב שלי בשנים האחרונות,והוא גם לא משו. יש הקאות כמובן משלשלים בולמוסים , אבל צומות כבר כמעט אין. אני לא יודעת עד כמה זה נכון להמשיך ככה.. לא עדיף בעצם לחזור לצום? זה מרגיש כאילו אני רק עוברת יותר ויותר לבולימיה . אני לא יודעת עד כמה זה כבר נכון.. בכל מקרה מה שאני באמת מתכוונת לשאול זה, אם לדעתכם אפשר לצאת מי זה? לצאת באמת מההפרעות אכילה ,ולהיות בריאים? אני מתכוונת למצב הנפשי בעיקר. כי פיזי זה אישפוזים,ואחרי הכל ,לא משנה מה יגידו זה לא באמת נחשב החלמה. יש כאלה שכן, כאילו, בנות שאני מכירה שמנסות..והמחשבה שלהן השתנתה אבל זה תמיד שם.. כל אחת ואחת נופלת לזה חזרה באיזה שהוא שלב.. זה תמיד יהיה ככה? כאילו,אם תמיד יהיו נפילות, ואף פעם אי אפשר באמת לצאת מי זה.. מה הטעם להילחם בעצם? אני מכירה את חלקכם.. אני יודעת שאתם נפגשים עם המון אנשים עם הפרעות אכילה.. היה מישהו שבאמת הצליח?

לקריאה נוספת והעמקה

קודם כל שתידעי שאפשר לצאת מזה והיו שיצאו מזה . סחיטה (אני קוראת לזה כך בלי להעליב ) תמיד תהיה אבל אפשר לחיות חיים טובים עם איכות חיים ולכן מה שאת צריכה זה טיפול נפשי ולאחר מכןברגע שתהיה בשלה לכי גם לדיאטנית מומחת להפרעות אכילה

18/11/2015 | 11:19 | מאת: הילה

שלום לפני חמש שנים הורדתי 40 קילו בכוחות עצמי ומאז חליתי בבלומיה נורבוזה קשה הייתי מועמדת לאישפוז ואז הריתי ילדתי את בני הראשון העלתי את כל המשקל חזרה והייתי בטוחה שהמחלה הארורה הזו איננה עוד... מזה חודש כבר שחזרתי להקיא כמעט כל דבר בולמוסים ריגשיים נוראיים כיום אני בת 29 ולא יודעת איך ממשיכים מפה איך המחלה הזו חזרה שוב לתקוף אותיי! מהו הטיפול התרופתי הכי טוב למצבי לפני שנים לקחתי מלא כדורים אבל עכשיו לא יודעת מה הכי טובים ספציפית לבולימיה נורבוזה ,אשמח להכוונה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ההמלצה היא ללכת לפסיכיאטר מומחה להפרעות אכילה על מנת שיאזן אותך יתכן תרופות ,טיפול התנהגותי קוגנטיבי ,או שילוב של שנהם

28/10/2015 | 18:25 | מאת: אלי סבאג

היי סיגל ברצוני כי תצילי את אחותי ליפני מוות היא במצב קשה מאוד ואין אנחנו מצליחים לעזור לה הנייד שלי 0528887006 תודה

דבוקים לי 5 קילו שאני הכי רוצה להוריד , ניסיתי ניסית ו....לא מצליחה- אני אחרי ירידה של 20 ק"ג לפני 4 שנים ושומרת יפה, עכשיו שוב התחילו האכילות והבולמוסים ללא שליטה,חשבתי שכתמריץ לחזור לספורט ולהרגשה טובה ולצאת זמנית מהבולמוסים(כי ברור לי שהכל זה ספורט ותזונה וזה אורח חיים)על מדבקות הרזיה.האם זה עוזר?איזה ?של איזו חברה?מה דעתך?

14/10/2015 | 23:40 | מאת: חסויה

להפרעות אכילה יש כל מיני סוגים שונים.. אבל מה שדומה בכולם זה הפגיעה הנפשית שההפרעה גורמת לה. פשוט חור ענק... בהתחלה עוד הייתי נשקלת פעמיים ביום וסופרת קלוריות (מין הסתם יודעת כבר את כל הערכים של כל המוצרים בעל פה ) , ואוי ואבוי אם הוספתי עוד חצי גרם של אורז יותר ממה שאני צריכה לצלחת...והבולמוסים האלה שלא עוזבים ונראה שלא יעזבו לעולם.. זה לא כיף בכלל לחיות עם הפרעת אכילה, זה כאב לב זה הערכה עצמית נמוכה זה חוסר ביטחון עצמי זה שנאה עצמית זה דכאונות... אני לא מאחלת לאף אחד בעולם..  קשה לקום איתה כל בוקר ולהתמודד איתה בחוץ ולהתקלח איתה ולהסתכל במראה איתה ולאכול איתה. אוכל זה האויב הכי גדול שלי! זה לא קרה ככה פתאום, זאת הפרעה שהלכה והחמירה... אף פעם בחיים לא התביישתי ללבוש בגד ים- להפך, הדבר שהכי אהוב עליי זה בגד ים שמש קיץ... ידוע כמה אני אוהבת את זה, הכי בעולם.. אז אני אחדש .. בשנה האחרונה הכל השתנה, אני לא אוהבת ללבוש בגד ים לא אוהבת שיסתכלו עליי, לא אוהבת להצטלם, הפייסבוק כבר הפסיק לעניין אותי, לא אוהבת להיראות במקומות ציבוריים... כבר הרבה זמן אני צריכה ללכת לקניון לכמה סידורים אבל אני נמנעת כי יש שם מלאאא אנשים.. כשאני בסופר או במכולת אני חושבת שכווולם מסתכלים רק עליי ובודקים מה אני קונה, כשאני יושבת לאכול אני מרגישה שכל הסובבים מסתכלים לי לצלחת ובודקים מה אני אוכלת וכמה,  אני מאמנת כושר ואמורה להראות דוגמא תמיד ואולי בגלל זה כולם נכנסים לי לצלחת בכל מקום .. אם השמנתי טיפה ישר כולם אומרים לי כי אני מאמנת שלהם והם רגילים לראות אותי עם פחות 3קילו... פעם כל הבנות היו רוצות להראות כמוני, אבל היום אני בטוחה שהן מתלחששות ואומרות שאני גדולה מדי שרירית מדי... אין כמעט אנשים בעולם שאני מסוגלת לאכול לידם שוקולד או ממתק או משהו שהוא לא בתפריט שלי.... אפילו לפסיכולוגית שלי הייתי משקרת שאני אוכלת לפי התפריט כי פחדתי. אני לא מסוגלת שמישהו יגע בי, אפילו רק חיבוק.. כי אני מיד חושבת שמרגישים את השומן שלי. בקיצור אני חיה ולא חיה והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה לצאת מזה, זה לאכול בלי מחשבות ועדיין לשמוח ולהנות מהחיים. אבל זו מחלה קשה וארורה ואין מוצא ממנה...ואולי לאנשים שרואים אותה רק מבחוץ זה נראה סתם או משהו שמתגברים עליו כי זה לא חיידק או משהו... אבל לא. זאת ההפרעה שחיה במקומי.

לקריאה נוספת והעמקה

את כותבת יפה ואפשר להבין את המצוקה שלך מכוון שאת רוצה לצאת מיזה תייעצי עם הפסיכולוגית שלך ושתמליץ על פסיכיאטר מומחה להפרעות אכילה

21/04/2015 | 11:05 | מאת: אלה

שלום, אני בשנות ה-30 לחיי, עם היסטוריה של 20 שנות הפרעות אכילה ומספר אשפוזים (עברתי גם ניתוח בוושט עקב ההפרעה). האשפוז האחרון לפני שנה וחצי וסיימתי שנה מעקבים. אני לא יכולה לומר שיש החלמה מלאה עם היסטוריה כמו שלי אך אני ב"ה אוכלת מסודר (כ- 1200-1400 קלוריות ליום, לפעמים יש ימים שפחות סביב 1000 אך לרוב סביב 1200), ללא הקאות, אני לא בתת משקל אך במינימום (קילו פחות אהיה בתת) וכן אוכלת דיאטים. אני יודעת שזה לא מושלם אך יש שקט ואיזון מסוים, נקודה בה אני חיה עם הגוף שלי בשלום וגם עם ההפרעה אפשר לומר. בשבילי זה הישג אדיר כי ההפרעה אצלי הייתה עקשת וממושכת מאוד. האם במצבי מותר לי לצום צום דתי כמו יום כיפור? אני דתיה וזה חשוב לי. אם אני כרונית כל החיים... ואני כרונית רק עם שקט כרגע, זה אומר שאף פעם לא אוכל לצום? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אומנם השאלה הייתה מזמן אבל תמי רלוונטי לא את לא יכולה לצום כי זה עלול להדליק אצלך שוב רצון לאכול פחות לכן גם אם תשאלי רב את חייבת לאכול כי במקרה שלך זו מצווה וכפי שאת אומרת את כרגע באיזון עם הגוף שלך אז עדיף לא לצום

14/01/2016 | 11:53 | מאת: נעמי

היי אלה, האם אוכל להתכתב איתך? זה קשור לנושא ההודעה שלך כאן.. נעמי naomi.niddam@gmail.com

01/03/2015 | 07:52 | מאת: אלכס

ברצוני לבקש את עזרתכן במילוי שאלון של מחקר שאני עורכת בימים אלו במסגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. השאלון עוסק בקשר שבין התנהגויות הוריות שונות ובין התנהגות האכילה. בחרתי בנושא זה בין השאר בגלל חוויות החיים הקשות שעברתי והיותי מחלימה מזה ארבע שנים מהפרעת אכילה קשה. אני מודה לכל מי שיסכים להתנדב במילוי השאלון, תודה מקרב לב. חשוב לי להזכיר שההשתתפות היא אנונימית והשימוש בתשובות הוא לצורכי המחקר בלבד. במידה ויש למישהו הערה או שאלה אנא כתבו לי למייל shura24@004.co.il הלינק לשאלון https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_9v4ejUhTAGBzTc9

26/02/2015 | 10:59 | מאת: לילך

שלום, מחפשת פסיכיאטר לייעוץ חד פעמי שמתמחה בהפרעות אכילה ועובד דרך כללית מושלם באזור הצפון. ניסיתי בכל המרפאות להפרעות אכילה אבל אין דבר כזה ייעוץ חד פעמי. אשמח לתשובה תודה

10/02/2015 | 19:02 | מאת: שרון לוי

אני בת 14 מתל אביב שוקלת 40 והגובה שלי הוא 1.58 פעם שקלתי 35 קילו ואז כשעליתי על המשקל וגיליתי שעליתי 5 קילו התחילו כל ההפרעות אכילה, הייתה לי תקופה שאני לא אכלתי כלום ואני סבלתי מאוד ומדריכה שלי שיש לה גם הפרעות אכילה אמרה לי 3 פעמים ביום לאכול ארוחת בוקר צהריים וערב במשך איזה חודשיים. אני מפחדת ככ שאני יעלה במשקל זה משהו שנורא מעסיק אותי זה דבר שמאוד מפחיד אותי וגורם לי לאבד את עצמי בתוך כל החיים האלה. זה בא והלך ובא והלך היו תקופות שאכלתי והרגשתי נורא עם עצמי והיו תקופות שלא אכלתי וזה נתן לי פושים קטנים כאלה להמשיך ולא לעצור את זה והרגשתי מאוד טוב עם עצמי בימים שלא אכלתי אבל בימים שאכלתי הרגשתי נורא. כולם אומרים לי שאני רזה אבל אני חושבת תמיד שמרחמים עלי ושאומרים לי שאני רזה כדי שאני יאכל וזה מעצבן אותי

לקריאה נוספת והעמקה

שרון שלום רב, מההודעה שלך אני מתרשמת שנושא המשקל והאוכל שלך מאד מעסיק אותך. את מתארת אכילה לא מאוזנת ולא מבוקרת ופחד גדול מהשמנה. בנוסף את מתארת מצוקה נפשית הנובעת מחוסר היכולת שלך לאזן את אכילתך ומשקלך ומהתערבות הסביבה (ההורים או החברים) בנושאים אישיים מאד כמו משקל. אילו הם סימנים ברורים של הפרעת אכילה. אני מאד ממליצה שתפני לאבחון ואם יש צורך לטיפול בבעיה שאת מציגה. אם תזכי לטיפול מקצועי ונכון, איכות החיים שלך יכולה מאד להשתפר, את תרגישי טוב יותר, המשפחה תצא לך מהצלחת ומהמשקל, ויש סיכויי רב שתוכלי לקיים חיים מאוזנים יותר מבחינה תזונתית ורגשית. לעומת זאת ללא טיפול הבעיה כנראה תחמיר. אני מאד ממליצה לך לשתף את ההורים או מבוגר אחר שאת סומכת עליו ( מורה, יועצת בבית הספר) על מנת שהם יעזרו לך למצוא מקום הולם לטפל בבעיה שלך. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.

04/02/2015 | 17:51 | מאת: ד

התחלתי בקריירת דוגמנות לפני כשנה, בהתחלה הלכתי לסוכנות אחת שבה פירגנו אבל אמרו לי לרזות ולחזור אליהם "עצמותית". בשניה דיברו בצורה יותר נעימה שצריך להגיע להיקפים מסויימים הרבה ספורט דגש על ירקות ומים, לחטב ולהדק ושאני יכולה לחזור אחרי חודש ואז אחרי עוד חודש להראות שאני מתקדמת לאט לאט וכך היה בסוף חתמתי אצלהם אחרי שמדדו אותי כל הזמן. בין החודשים האלה התחיל כבר הדפוס של לאכול הרבהרגיל, להלחץ ברגע האחרון ולעשות דיאטת כאסח וצום ולהגיע אליהם עם בטן שטוחה, ואז אחרי שמקבלת פידבק טוב חוזרת שוב לבליסה ואז שוב דיאטת כאסח לקראת המועד הבא. במקום באמת לאכול בריא ולהתאמן זה הפך לכאוס ולחץ. ומאז היו אודישנים, וכאלה שצצו ברגע האחרון וכל פעם נלחצתי כי הייתי אוכלת לא לפי "הציפיות" ופתאום צריכה להתייצב רזה. הייתי גם בטיפול בחרדה אחרי פוסט טראומה משימוש בסמים לפני כן ומאז אני באמת מרגישה שאוכל הפך להיות מקום מרכזי ופורקן ללחצים (גם עליתי משמעותית במשקל וירדתי במהלך הטיפול). ועכשיו כאילו מנסים לקחת אותו ממני וזה בכלל דפק לי את הראש. כאילו הפסקתי עם הסמים והתמכרתי לאוכל. אני כבר חצי שנה לא בתחום הדוגמנות, עדיין חתומה ומחכה לחזור אבל אני מרגישה מיום ליום שאני יכולה לקרוא לעצמי רשמית בולמית ושכל החיים סביב זה והחלום רק מתרחק כי אם עוד לא התחלתי בכלל וכבר הם הצליחו לשבור אותי אז איך אתמודד עם התעשייה הזו בעתיד. אם אני חזקה מספיק או עוד יש לי סיכוי? זה באמת החלום שלי אני יודעת שאני מוצלחת וטובה ויש לי עוד הרבה מעלות להצליח, ושאם הראש שלי היה מסודר ולא הייתי לחוצה כל הזמן לאכול כל מה שבא בדרכי ועם כח להרים את עצמי להתאמן הייתי יכולה גם להיות רזה וחטובה בגדר הבריא אבל ההרס העצמי שלי לקח אותי למקום אחר. אני מנסה לשכנע את עצמי שיש לי סיכוי אם אני אקח את השאיפה הזו לרזון למקום בונה וחיובי של בריאות וכושר אבל תוהה אם זה לא שקר? או אם זה באמת טיעון לגיטימי? זה כאילו אני רוצה להבריא בתעשייה שהכי לא מתאימה לכך. אני רוצה להבריא ולטפל בעצמי אבל לא מוכנה לוותר על ההרזיה ועל החלום להצליח. מנסה להאמין שזה לא צריך לבוא אחד על חשבון השני, ושהבעיה בי ובתלות שלי. אשמח לדעה. ולעידוד להתחיל טיפול כי קשה לי לעשות את הצעד הזה (שאגב אחרי הטיפול הקודם אני לא יכולה לספר למשפחה או להעזר כלכלית כי הם הצילו אותי כבר פעם אחת וזה גם ככה טראומתי אבל משתפת חברים קרובים. וגם שזה עול כלכלי דיי גדול עליי אני בת 20.)

לקריאה נוספת והעמקה

ד יקרה, מהדברים שכתבת ניכר שאת מבולבלת ומוצפת. נראה שאת עסוקה בתכנים קשים ממגוון מקורות אשר כוללים בין היתר הפרעות אכילה, הפרעה בדימוי הגוף, התמכרות וטראומה נפשית. להערכתי עבודה בדוגמנות, אשר תביא לעיסוק בלתי פוסק בגוף שלך, היא הדבר האחרון שאת צריכה ותחמיר באופן משמעותי את מצבך הנפשי. לכן טוב שאת לא עוסקת בכך. אני מאד ממליץ לך לפנות לטיפול למרות הקושי הכרוך בכך. ברוב הערים יש מרכזים לבריאות הנפש שם ניתן לקבל טיפול בחינם. כמו כן ניתן לקבל טיפול במחיר מסובסד מקופת חולים. טיפול בכל מקרה דורש השקעה, גם כספית, גם נפשית וגם השקעה של זמן. עם זאת אני מתרשם שזהו דבר מאד חשוב עבורך כיוון שלעיתים קרובות אם לא מטפלים בקשיים רגשיים הם מחמירים. המון בהצלחה, רן

02/02/2015 | 09:56 | מאת: מירב

שלום רב, ביתי בת 15. סובלת מאנורקסיה. מטופלת אצל דיאטנית מומחית להפרעות אכילה. טופלה בעבר טיפול רגשי שלא עזר. מעוניינת לנסות פסיכולוג/ית אחרים. אשמח להמלצות על מטפל/ מטפלת מומחים וטובים. אזור צפון ומרכז. המון תודה!

שלום מירב, את מוזמנת לפנות אלינו במרכז שגב. נוכל לייעץ לך או להפנות אותך לאיש מקצוע מתאים. רן

31/01/2015 | 15:01 | מאת: ל

היי יש כאן בנות בנות 16-18 ככה שסובלות גם מהפרעות אכילה כמוני ובאלהן לדבר על זה? ..

25/03/2015 | 21:07 | מאת: אנונימית

15/01/2015 | 18:20 | מאת: אביגיל

שלום רב, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית, עושה עבודה על מתמודדים עם הפרעות אכילה מעל גיל 20. לצורך עבודת המחקר עליי לראיין, אני מתקשה למצוא מתמודדים/ות שאינם צעירים בסביבתי. ישנה אפשרות להשאר באנונימיות מוחלטת- הראיון ישלח למייל או לאן שתבחרו. אודה לך אם תסכים/י להיחשף ולו במעט, מכיוון שמטרת העבודה הסופית היא לחשוף את ההתמודדות שמעל גיל העשרה עם הפרעות אכילה. תודה!

10/01/2015 | 22:13 | מאת: אנושקה

שמי אני סטודנטית לקולנוע בסם שפיגל ומצלמת תרגיל דוקומנטרי קצר שיוקרן במסגרת שיעור מצומצם בלבד (13 תלמידים ומרצה). יש לי היכרות מעמיקה ואישית עם האנורקסיה ואני אודה למי מכן שתסכים להשתתף. אני מבטיחה מראש שלא ישאלו שאלות קשות וכו' מול המצלמה. אני בטוחה שהחוויה יכולה להיות מגלה ומעניינת. תודה אנושקה

03/01/2015 | 15:42 | מאת: ...

מתי זה יגמר? מתי כבר לא יהיה אכפת לי מההמשקל? מתי אפסיק לספור קלוריות?

אכלתי היום במלון בבופה חופשי ארוחת בוקר ענקית: יוגורט עם גרנולה ובוטנים ושקדים וסילאן 20 קוביות חלבה עוגת פרג 10 חתיכות עוגת גבינה חמה עוגת שוקולד עוגת קינמון עוגת שיש בורקס קינמון רוגלעך קוראסון חמאה ריבות אכלתי לפחות 20 מאפים עוגיות טורטיות לחמניות אכלתי הכי הרבה שאכלתי בחיים שלי. התפוצצתי. עכשיו בא לי למות מהטעות שעשיתי. אכלתי יותר מ- 21,000 קלוריות. מאתמול בערב עליתי 4 קילו מ-200 גרם!!! האם אני צריכה לצום מחר? איך עכשיו אני אוריד את ה-4 קילו מהארוחת בוקר הענקית שאכלתי בבופה?

28/12/2014 | 11:52 | מאת: סתיו

שלום, רציתי לשאול, בתי שינתה את התזונה ורציתי לשאול אם זה בסידר בגלל שבתפריט היום יומי שלה היא הורידה את האורז, תפוא, לחם ומתוקים. התפריט שלה בבוקר מכינה שייק מעלי מנגולד ועלי סלק עם אגוזי המלך ושקדים, אוכלת תמר עם שקד, סלט ענק עם קוטג ואגוזי מלך וגרעיני תירס מקופסת שימורים, בין לבין פריכית עם קוטג, בצהריים ירקות מוקפצים עם חזה עוף מוקפץ (לפעמים לאחר מריבה מסכימה לאכול בטטה), יוגורט עם פירות, ושוב סלט בערב עם קוטג, (המון ירקות אוכלת כל היום) האם זה נורמלי? תודה (המחזור תקין)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום סתיו, שינויים כמו שתיארת בתזונה של ביתך יכולים להיות סימן למודעות גבוהה יותר לתזונה נכונה ובריאה אבל יכולים להיות גם סימנים מקדימים להתפתחות של הפרעות אכילה. חסרים לי הרבה נתונים על מנת להבין מה מצבה. למשל, מה גילה? האם היא ילדה, מתבגרת או מבוגרת? יש הבדל בצרכים של כל גיל. מהם נתוני הגובה והמשקל שלה? האם חלו שינויים במשקלה לאחרונה? האם ירדה במשקל באופן מדאיג? האם היא עסוקה באופן מוגזם או אובססיבי בתזונה שלה? כמו כן קשה לדעת אם היא מקבלת את כל אבות המזון משום שאין לנו מידע מדויק לגבי הכמויות שהיא אוכלת. ולא לגבי הפיזור של המזונות לאורך היום. דאגתך היא במקומה, חשוב להבין אם ביתך מקבלת את כל אבות המזון, האם היא מאוזנת מבחינה תזונתית ורגשית והאם לא מתפתחת הפרעת אכילה אצלה. אני מציעה לך לקבוע פגישה אצל דיאטנית קלינית ולהתייעץ איתה. רצויי שגם ביתך תהיה בפגישה. אם יש חשש להפרעת אכילה שמתפתחת אני ממליצה מאד להתייעץ עם דיאטנית קלינית מומחית בהפרעות אכילה או לפנות למרכז המטפל בבעיות אילו.

28/12/2014 | 13:38 | מאת: סתיו

תודה על התגובה המהירה :) הלוואי שאני טועה ושהיא אוכלת בריא... גילה 19, ילדה, מתבגרת (מתי זה נגמר?!) גובה: 1.63 משקל 50, שהיתה בת 14 ירדה 10 קילו והגעתי איתה להפרעות אכילה אך היא שיתפה פעולה והעלתה מה שצריך תוך 3 שבועות והכל בסידר, אך לא אשקר, יש לה אובססיה לתזונה שלה, לא מוכנה לסטות גם בשביל הכייף והנשמה, טוענת למה להכניס את הרעלים שאפשר לאוכל פרי במקום ממתק?!, מפגזרת את המזונות לאורך כל היום, מהצד ניתן לקנא בה...היא חולת ספורט, והאמת היא לא אוהבת את מה שנראה במראה וזורקת כל הזמן על אחות שהיא רזה... וכמובן כל האשמות כלפיי...

14/12/2014 | 22:32 | מאת: דניאלה

שלום, אני בת 23 הגובה שלי הוא 1.76 והמשקל 52. כל חיי הייתי רזה, כך גם כל בני משפחתי (גנטי)! איני יודעת כרגע אם אני כרגע מוגדרת בתת משקל אבל אני מאוד רוצה לעלות כ-4-5 קילו. האם זה טוב בשבילי? כמה אני צריכה לעלות? והבנתי שיש מאכלים שמסייעים בעלייה במשקל, אשמח לדעת מהם?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דניאלה, אכן יש לך משקל נמוך מאד ביחס לגובהך, MBI =16.7 נחשב תת משקל. את צריכה לעלות במשקל לפחות 5 ק"ג. עליה במשקל לאנשים שהם רזים מאד כל חייהם אינה כקלה כלל. זה לא תלויי רק במה הם אוכלים אלה גם באיך אוכלים וכמה, בפעילות הגופנית שנעשית ועוד. בתת משקל לעיתים קרובות יש שיבושים בקבלת המחזור החודשי ועוד בעיות בריאותיות שונות שאינן נראות לעין כמו בריחת סידן מהעצמות- בדרגות שונות. אני מאד ממליצה לך להתייעץ עם דיאטנית קלינית, על מנת שהיא תעזור לך לבנות תפריט ועזור לך לשנות הרגלי אכילה ו/או ספורט כך שתוכלי לעלות במשקל, לאכול בריא ומאוזן, ולשמור על ההישגים לטווח ארוך. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

14/12/2014 | 19:50 | מאת: אנונימי

הי אשמח אם תוכלו לומר לי אם יש לי הפרעת אכילה משהו ספיציפי, פעם הייתי אוכלת כמויות של אוכל 8 ח' תפוציפס או אוכל מבושל כפול מכולם וכדו' לא תמיד הייתי מקיאה אחרי זה התחלתי לאכול ולהקיא כל פעם אפילו כמה פעמים ביום לאו דווקא אחרי אכילת כמויות מטורפות אפילו אחרי מנה רגילה, עכשיו אני לא אוכלת כלום חוץ מפעמיים שלוש בשבוע עד 200 קלוריות ואז אני מקיאה את זה יש לציין שבינתיים הBMI שלי בסדר אני 66/171 האם זה נקרא הפרעת אכילה מסוימת? תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, בניגוד לחשיבה המקובלת הפרעת אכילה לא עוסקת בהכרח במשקל בלתי תקין אלא בדפוסי אכילה שאינם בריאים ואשר נובעים ממצוקה רגשית. את מתארת בהודעתך מספר דפוסי אכילה שכאלה אשר כוללים אכילת יתר, אכילה סלקטיבית, בולמוסי אכילה ואכילה מצומצמת. כך, למרות שהBMI שלך תקין את בסכנה ממשית של פגיעה בבריאותך. אני מניח שאם היית חשה בטוב מבחינה רגשית והיית שלמה עם עצמך לא היית אוכלת בצורה שפוגעת בבריאותך. היית מאד ממליץ לך להתייעץ עם אנשי מקצוע, הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הנפשי/רגשי. רן

02/12/2014 | 22:53 | מאת: עדן

כבר כמה שנים אמא שלי מקיאה אחרי ארוחות, אני דכאונית בעצמי וחושבת שכנראה פיספסתי את זה. אני הולכת לטיפול אצל פסיכולוגית ולאחרונה התחלתי לשים לב להתנהגויות שלה. היא ישנה מלא, חסרת מצב רוח, מסרבת לעבור בדיקות של גיל המעבר למרות שאבא שלי חזר ואמר שחשוב לעבור אותן, יש לה גם נזק בשיניים, נפלו לה שיניים ויש לה בולמוסי אכילה מופרזים שלאחר מכן היא מקיאה-- מיותר לציין שלא אכפת לה מעצמה. אזרתי מלא פעמים אומץ כדי לשאול על הדברים האלה שהיא עושה ותמיד איכשהו החליפה נושא. ניגשתי אליה באיזה אחר צהריים ושאלתי מה שלומה ומה עובר עליה, למה היא מקיאה. שאלתי את כל השאלות הכי לא נוחות לענות עליהם. היא בת 47, עובדת בעבודה שלא מספקת אותה, חסרת השכלה ונוטלת כדורים כדי להרגיע חרדות. כששאלתי אותה למה היא מקיאה פעם היא אמרה שמפריע לה האוכל ושהיא לא עושה את זה הרבה אבל בשיחה האחרונה היא חזרה על מס' הפעמים "המועטות" שהיא מקיאה בשבוע. אמרתי לה שהיא צריכה עזרה ולדבר עם מישהו כי היא לא תחזיק כך מעמד ולהישאר בדיכאון זה לא הפיתרון. היא מתביישת בעצמה ושונאת את המשקל העודף שלה ולא מאמינה בטיפול ולא חושבת שלדבר זה מה שיציל אותה אבל אמרתי שאני לא אוותר לה ואחפש משהו שנוכל לעשות, בבקשה תגידו לי למי לפנות במצב כזה, חוץ ממני אין באמת תמיכה. אבא שלי מיושן ולא חושבת שירצה לשלוח אותה לאיזה מוסד אבל אם צריך אכריח אותו.. אשמח אם תצרו קשר איתי במייל או משהו תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

עדן שלום רב, אכן המצב שאת מתארת מאד קשה. קשה לראות אמא שאינה מתפקדת, נמצאת בדיכאון, סובלת מהפרעות אכילה ומסרבת לעזרה וטיפול. אני מציעה לך לנסות ולגייס עוד בני משפחה ויחד להשפיע ולשכנע את אמא לפנות לטיפול מקצועי. אפשרות נוספת היא לפנות לרופא/את המשפחה של אמא, לשתף אותו/ה בדאגותיך והוא יפנה אותה לעזרה מקצועית. יש כיום טיפול מקצועי בהפרעות אכילה בכל קופות החולים ובבתי החולים קיימות מרפאות לטיפול בהפרעות אכילה ודיכאון. במידה ואת זקוקה למידע נוסף את מוזמנת להתקשר אלינו למרכז. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

03/12/2014 | 13:36 | מאת: עדן

אם זה טיפול מקצועי זה חייב להיות במוסד סגור? איך זה הולך?

27/11/2014 | 00:13 | מאת: שלוס

היי !! אני מקווה שאני במקום הנכון, אני בת 26 וסובלת מאז ומתמיד מבעיות אוכל רציניות. עוד מתקופת הילדות ובעיקר בבגרות. אני אוכלת חטיפים ומלוחים (חצאי שקיות) פחמימות,מעדן פעם בשנה,גבנ"צ,ריבה שוקולד,קטניות,לחם,מאפים,מלפפון וגבניה,תירס וירקות מאודים גזר קישואים וכרובית. טונה רק אם לא מזכירים לי מזה ואם יש לי מצב רוח טוב. אני צמחונית לא אוהבת גבינות ועוד.. אני לא צמחונית מאידיאולוגיה זה פשוט מגועל. יש לי בעיה עם אוכל,אני לא אוכלת בחוץ אני בוררת כל דבר אני צריכה לדעת מי הכין וכמה הכין ואיך. שהידיים יהיו נקיות שאני אוכל רק בחד פעמי שאף אחד לא ישמיע לידי קולות של הגוף או ריחות שאני לא יכולה לסבול, יש לי רפלקס הקאה מריחות ומאוכל שנראה לא טוב (אוכלת עם העיניים) אני לא מסוגלת לאכול עם סכו"ם ממתכת הריח שלו עושה לי בחילה אני מכורה לסכו"ם חד פעמי. אני לא מסוגלת לאכול מיד של מישהו או שמישהו יגע לי באוכל, בייחוד לא שאני מחזיקה חטיף ומישהו יכניס את היד שלו. אני לא אוכלת כל היום ,רק בבית!!! ורק מה שאני אומרת לאמא שלי להכין. בקיצור זה כבר מגיע למצבים שאנשים נרתעים ממני. אין לי חשק לאכול, אני לא אוכלת כדי לשבוע אני אוכלת רק כדי לנשנש, אני לא מרגישה קרקורים בבטן אני לא מתענה בצום,אין לי חשק ותאבון לאוכל. אני נהנית לראות אנשים שאוכלים, קשה לי שמסתכלים עליי אוכלת . עד עכשיו לא ראיתי בזה בעיה אבל עכשיו אני כבר בבעיה רצינית. אני סובלת מצרבות עד כדי הקאה (רוב היום אני על בטן ריקה) וגם אנשים נרתעים מההתנהגות הזאת ואני כבר חושבת בכיוון של טיפול או מיני עזרה לפחות, אני אנטי מטפלים לא מאמינה בכלל. טוב לי עם איך שאני אבל משהו בי רוצה בטיפה לשנות. אני מוצאת את עצמי לפעמים במצוקה ובכי שאף אחד לא מבין אותי ואת הדרך הזאת. אני לא יודעת מה לעשות :((( זה רק אני? או ששמעתם על מקרה כזה? עזרו לי בבקשה ?? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מהתיאור שלך ניכר שאת עסוקה המון באכילה באופן שיוצר אצלך המון אי שקט. במקום פעולה פשוטה שנועדה להזין את הגוף זה הופך לסידרה של מגבלות וטקסים שפוגעים לך באיכות החיים ואולי גם מקשים עלייך ברמה הבין-אישית. כאשר יש כל כך הרבה סימפטומים סביב האכילה זה הולך לרוב עם מצוקה נפשית. אני מאד ממליץ לך לפנות לגורם מקצועי עם הבנה בהפרעות אכילה. בהצלחה, רן

27/11/2014 | 17:38 | מאת: שלוס

אשמח לשמוע על כל טיפול/מטפל שמצאתם יעיל. בנוסף מאוד אשמח לשמוע על טיפול/מסגרת המיועד צפציפית לגברים.

לקריאה נוספת והעמקה

ענת שלום רב, טיפול באנורקסיה הוא טיפול משולב רפואי, דיאטטי ונפשי. בדרך כלל הטיפול המיטבי הוא במרכז בין תחומי שבו המטפלים הם מומחים לטיפול בהפרעות אכילה. כאשר האנורקסיה היא מתקדמת ויש תת משקל גדול וסירוב לאכול ולעלות במשקל יש לשקול אישפוז במחלקה להפרעות אכילה. אני מציעה לך לפנות למרכז להפרעות אכילה על מנת להתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי הטיפול הנכון והמיטבי. בברכה ד"ר שרון עירון שגב

13/11/2014 | 21:25 | מאת: .

שלום, אני מתמודדת עם בולמיה כבר חמש שנים. לא משנה כמה אני מנסה- אני לא מצליחה לשלוט בזה. טיפול פסיכולוגי הוא לא משהו שאני שוקלת (מסיבות כאלו ואחרות), רציתי לשאול אם אפשר להשיג כדורים שיעזרו לי , ואם כן האם זה מותנה בטיפול פסיכולוגי?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, טיפול בבולימיה הוא יעיל כאשר הוא נעשה על ידי צוות רב מקצועי. בדרך כלל הצוות כולל פסיכולוג/ית דיאטנ/ית ורופא או פסיכיאטר. הטיפול התרופתי יכול לעזור לך להיאבק בדיכאון, חרדות, הפרעות שינה או בעיות רגשיות אחרות המלוות את מחלתך, אבל טיפול תרופתי ללא טיפול פסיכולוגי ודיאטטי בדרך כלל אינם מספיקים בכדי למגר את הבולימיה. אני מציעה לך לפנות למרכז המטפל בהפרעות אכילה ולהתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי הטיפול שלך. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.

24/10/2014 | 03:05 | מאת: דנה

בתי בת שנה. נולדת פג. עד לפני שבועיים עלתה יפה במשקל. אכלה פורמולה פירות וירקות. בשבועיים האחרונים מסרבת לאכול ואם כבר אוכלת ממש מעט וסוגרת את הפה. ניסינו הכללל!!! בתקופה הזו היא גם הרגישה לא טוב חום שיעול ונזלת. האם זה סוג של הפרעת אכילה וכדאי לגשת לגורמים המתאימים?? ואילו גורמים? ניסינו לאחרונה גם אוכל מוצק והיא מתקשה בבליעתו.

לקריאה נוספת והעמקה

דנה שלום רב, תינוקות ופעוטות נוטים לצמצם באכילה כשהם חולים או מרגישים לא טוב, ולכן אנחנו לא מגדירים מצב זמני זה כהפרעת אכילה. בדרך כלל כשהתינוק מרגיש טוב יותר הוא חוזר לאכילה תקינה ואפילו מפצה על חוסר אכילתו בזמן המחלה ומגדיל כמויות. במידה והסירוב למוצקים החל בשבועיים האחרונים בהם היא אינה מרגישה טוב מתקבל על הדעת כי יש לה נטייה לאכול אוכל מבקבוק משום שזה דורש פחות מאמץ מאכילת אוכל מוצק. במידה וחוסר הרצון לאכול ימשיך גם אחרי שתחלים ייתכן שמתפתחת הפרעת אכילה. לגבי הקשי בבליעת אוכל מוצק אני ממליצה לפנות למרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת שמתמחה בנושאי אכילה כדי שתאבחן האם קיימת בעיה. הצוות שלנו מנהל פורום נוסף שנקרא פורום הפרעות אכילה בגיל הרך כדאי לך להיכנס אליו יתכן שתמצאי תשובות נוספות לשאלותיך. בברכה ד"ר שרון עירון שגב

22/10/2014 | 23:23 | מאת: הריונית

בת 31. מגיל 19 עד 25 היתה בולמיה ולאורך כל השנים שהיתה נלחמתי לנצח אותה בגלל המון מודעות לנזקים.. באמצעות מגוון ניסיונות וטיפולים אינטנסיביים החלמתי.. מגיל 25 מקפידה הרבה יותר על אורח חיים בריא, רושמת כבר 10 שנים יומן אכילה, ואף למדתי ולומדת עוד את התחום הכדי לעסוק בזה.. . היום - בהריון ראשון -שבוע11-לאחר הפריה אחת (בעלת שחלות פוליציסטיות) . לפני תהליך ההפריה ועם גילוי ההריון החלה שוב להופיע ההפרעת אכילה כפעם פעמיים בשבוע (בולמוס והקאה) לדעתי כל הזמן פחדתי מהריון בתת מודע בגלל הפחד מהשמנה. ולפני כחודש וחצי הפסקתי להקיא עקב התפכחות ושיחה שיזמתי עם הפסיכולוגית שטיפלה בי דאז.. היום בערב - בעקבות מאורעות מעליבות שקרו באירוע במשפחה המורחבת שלא יודעת שאני בהריון - הגעתי הביתה עצבנית ופגיעה והחלתי לאכול מכל הבא ליד.. בולמוס של 1500 קל ולאחריו הקאה .. אחריו הגיע עוד אחד של 1500-2000 קל ואחריו הקאה חלקית . בהקאה השניה היו דפיקות לב חזקות ושהתאמצתי להקיא חשתי כיווצים בבטן בעודי דוחפת את האוכל למעלה עם אצבעותיי .. עד כמה סיכנתי את העובר בהקאה זו?? מה עושים כדי להתגבר? להימנע? ולא לחזור לעולם!! אודה להסבר עמוק והגיוני למה ואיך פגעתי ?

לקריאה נוספת והעמקה

הריונית יקרה, הסבר עמוק להקאה יוכל לתת רק מי שמכיר אותך היטב. עם זאת סביר להניח שהתקף הזלילה קשור למצוקה הרגשית שחווית. מכלל הדברים שכתבת אפשר לראות שאמנם עשית דרך בטיפול בהפרעת האכילה אך לא נראה שהגעת להחלמה מלאה. אני מסיק זאת מכך שעדיין יש אפיזודות של בולמיה אשר מתרחשות בעת שאת במתח נפשי (הכניסה להריון, העלבון שחווית). במידה ויש לך קשר טוב עם הפסיכולוגית שלך טוב יהיה אם תמשיכי את התהליך הטיפולי עמה. בעיקר בתקופה ההריון בה צפויים לחצים נפשיים שונים. רן

13/03/2016 | 21:07 | מאת: אביבה

היי אני סבלתי כל ההריון מהקאות יזומות אמנם היו לי דימומים אבל ברוך ה העובר לא נפגע וילדתי בזמן אני לא שיתפתי את אפאחד סבלתי בשקט אבל המלצתי שתפני לעזרה מיקצועית בהצלחה

19/10/2014 | 15:14 | מאת: שלי

שלום.. אני בת 27 שוקלת 55. מטופלת אצל פסיכולוג אחרי שהוגדרתי כאנורקסית. בבקשה תהיו כנים איתי.. אינני מאמינה בכלל בכלל שאפשר לצאת מהמחלה הזו ב100 אחוז. נכון? לא יכול להיות שמישהי/ו ש"נרפא" כבר לא מפחד לאכול כבר לא מפחד לגדול כבר לא חושב על זה 24/7.. אני נוטה לחשוב שמי שאומר שכך-משקר.. האומנם?

לקריאה נוספת והעמקה

שלי שלום רב, הבראה מהפרעות אכילה היא בהחלט אפשרית, אבל בדרך כלל היא תוצאה של טיפול מאד ממושך חודשים ואף שנים. נשאלת השאלה למה את קוראת הבראה. הבראה יכולה להיות חלקית או מלאה, הבראה יכולה להיות גופנית ו/או נפשית, הבראה יכולה להיות חזרה לתפקוד מלא או הטבה משמעותית במצב הרוח. כדאי לדבר על מערכת הציפיות שלך לגבי סיכויי ההבראה שלך עם הפסיכולוג המטפל בך ולשתף אותו בחששותיך. ברצוני להדגיש כי הפרעת אכילה כמו אנורקסיה היא מחלה שנטועה גם בגוף וגם בנפש ולכן הטיפול המומלץ הוא טיפול משולב גוף/נפש, כלומר טיפול של יותר ממטפל אחד למשל פסיכולוג ודיאטנית. לעיתים יש צורך גם בטיפול של פסיכיאטר או רופא. השילוב של שני מטפלים שונים יכול לעזור לך להרגיש יותר נתמכת ולהרגיש שאת עולה על דרך המלך להבראה. מקווה שעזרתי לך, ד"ר שרון עירון שגב.

18/10/2014 | 20:11 | מאת: נשירת שיער בכמויות

שלום, אני לא ממש יודעת מה לספר על עצמי אבל בגדול אין אצלי הפרעת אכילה מוגדרת כלשהי.. לפני יותר משנה עשיתי דיאטה שאכלתי בה סביבות ה500 קלוריות ליום+ספורט (יש לציין שתמיד הייתי ילדה רזה מאוד ורק אחרי הגיוס לצבא עליתי טיפה במשקל..)וירדתי הרבה בעקבות הדיאטה אבל אח"כ הגיעו התקפי אכילה שהעלו אותי במשקל-אני שוקלת כרגע הרבה יותר ממה ששקלתי כשהתחלתי את הדיאטה כי כבר יותר משנה אני סוג של אכלנית כפייתית.. בחודש האחרון התחילה לי נשירת שיער חמורה מאוד, אני מדברת על גושי שיער שיוצאים לי מהראש כשאני רק מעבירה יד בשיער..אחרי החפיפה אין בכלל מה לדבר..לא משנה באיזו עדינות אני חופפת אני יוצאת עם ליפה על הראש (כל השיער פשוט קשר אחד גדול!!) ואני מפרידה אותו בכח ככה שאני פשוט קורעת מלא שיער כי אין דרך אחרת להפריד את הקשר ועד עכשיו נשר לי איזה חצי ראש בלי להגזים, אני בשוק שאין לי עדיין קרחות. השאלה שלי היא למה דווקא עכשיו הנשירה הקטלנית הזאת? אני אוכלת המון ונראה לי שמהכל, חוץ מירקות.. גם הציפורניים שלי נשברות אגב. (בת 20,ממש לא בתת משקל) אשמח לעזרה.. ):

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, נשירת שיער יכולה לנבוע מדיאטות רזון קיצוניות, צומות, ואכילה לא מאוזנת. אולם יש סיבות נוספות לנשירת שיער למשל מצב של מתח גדול (סטרס), חסרים תזונתיים בויטמנים ומינירלים, תופעות לואי לטיפולים תרופתיים ועוד. לדעתי כדאי לך לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ אתו הוא בוודאי יבקש לעשות מספר בדיקות (למשל בדיקות דם) וימליץ על טיפול בהתאם לתוצאות. במקביל כדי לך לפנות לטיפול בהפרעת האכילה שלך. הטיפול המיטבי בהפרעות אכילה כולל טיפול דיאטטי וטיפול נפשי. שילוב של טיפול רפואי, דיאטטי ונפשי הולם עשויי לעזור לך. נשירת השיער היא בדרך כלל סימפטום לבעיה גופנית ו/או נפשית ולכן כדאי לפנות לטיפול בהקדם האפשרי. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.

10/10/2014 | 15:17 | מאת: קרן-אור

אני עף סף שיגעון, התקף חרדה אם תרצו לקרוא לזה ככה. אני לא חושבת שאני מתאימה לקהילה הזאת, אבל מסתבר שכל השאר כן. ההורים שלי חושבים שיש לי ה]רעות אכילה, או אם לקרוא לילד בשמו 'אנורקסיה', כמו שאמרתי כבר אני עצמי לא בטוחה מה יש לי, אני מודה שאני לא אוכלת כמו שמצופה ממישהי בגילי ואם לומר את האמת גם המשקל שלי לא בדיוק תקין בלשון המעטה, אבל מפה ועד להיות אנורקטית הדרך עוד ארוכה. אז אני אעשה קצת סדר בכל הבלבול הזה שאני מעבירה מהראש לפורום, אליכם. בכל מקרה הציבו לי אולטימטום- מצידם שאני אפסיק לעבוד, הם כמובן ישלמו על כל ההוצאות וירשמו אותי לחדר כושר, שם אני בעצם אמורה לפרוק את ה'שגעונות' שלי לגבי רזון, כל זה כמובן שאני יאכל מינימום של 1000 קלוריות ביום (תפריט מדוייק כל יום וכמובן שאהיה חייבת לאכול מולם ) ואגיע למשקל יעד שהם הציבו לי אני לא מוכנה לזה עדיין, אני לא חושבת שאני חולה מספיק או רזה מספיק כדי להתחיל סוג של 'שיקום', טוב לי ככה זה עושה אותי מאושרת, אבל אין פחד גדול יותר מאישפוז בכפייהץ אז אני מניחה שאין לי יותר מידי ברירות. אני לא יודעת אם כל החפירה שלי איך שהוא קשורה לקהילה, זאת גם מין הסתם הפרסום הראשון שלי פשוט הייתי חייבת לפרוק ובאמת לא ידעתי איפה. אז תודה בכלל מקרה(

לקריאה נוספת והעמקה
10/10/2014 | 15:23 | מאת: קרן-אור

אני רק רוצה להוסיף כדי לתת קצת רקע. גיל;20 גובה;1.63 משקל;42-41

קרן אור יקרה. לפי הנתונים שצרפת את בתת משקל. לא פלא שאת חשה בלבול וחרדה. אנורקסיה היא מחלה שפוגעת גם בגוף ובנפש ועלולה ליצור בשניהם נזקים לטווח ארוך. הורייך צודקים לחלוטין בדאגה שלהם. כאשר תהיי לאם באחד הימים תוכלי להבין זאת טוב יותר אך את יכולה פשוט לשים את עצמך בנעליים שלהם ולחשוב כיצד הם רואים את העניין. אני מאד מקווה שמה שהם מציעים זה מספיק ולא יהיה צורך בטיפול במסגרת אישפוזית. בכל מקרה אתם חייבים להתייעץ ולהיות במעקב של איש מקצוע מתחום הפרעות האכילה. הפרעות אכילה לרוב לא חולפות מעצמן וצריך לטפל בהן ברצינות. כמו כן צריך לטפל בתשתית של הפרעות האכילה שהיא ככל הנראה קשורה לקשיים רגשיים לא מעובדים. המון הצלחה, רן

09/10/2014 | 12:46 | מאת: ביתי רוצה שאמות!!!

שלום רב, מזה כשנה וחצי אני עוברת מסע עם ביתי שמגלה סימני אנורקסיה. בת 14 וחצי שוקלת 35 ק"ג. עדיין לא קיבלה מחזור. כרגע המעקב אצל דיאטנית שלישית שהתחיל טוב אבל כמובן שאחרי חודש כבר שכחה מהתפריט. עברנו ייעוץ עם פסיכולוגית ויועצת בית ספר, ביקשה שנניח לה לנפשה והפרעת האכילה רק הלכה והתגברה. אני לצערי, כמו כל אמא מודאגת, נכנסתי ללחץ ולא הנחתי לה. כרגע מקיימת שיחות עם מטפל שאנו מכירים שהוא היחיד שהסכימה לתקשר איתו. הבעיה היא שהפכתי להיות דמות שנואה עליה, עד כדי כך שהיא מקללת אותי וצועקת שאמות שזה יהיה הפתרון הכי טוב בשבילה. שאעלם לה מהחיים. בעקבות השיחה עם המטפל הבנתי מאיפה זה בא, אבל עדיין קשה לי לשמוע את זה. סיכמנו שלא אתערב ואניח לה. לצערי, המצב מתדרדר עוד ועוד כי היא יודעת שאסור לי להעיר לה. הפסיקה לאכול גם מוצרי חלב עיזים שאכלה, הספיקה לאכול לפי התפריט. אין לי שליטה על משקלה ואיני יודעת איזה נזק פיזי ייגרם לה. אבא נכנס לתמונה והוא כרגע "שם עין" בעניין האוכל.. יש לנו תור לאינדוקרינולוגית ולדיאטנית אחרי סוכות. האם זאת מניפולציה להרחקתי מענייני האוכל? האם זה מוכר לכם? מה לעשות? ליבי כואב!!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, נראה שיש כאן ערבוב של הסערות הקשורות לגיל ההתבגרות עם אפשרות מאד סבירה להפרעת אכילה (אנורקסיה). לא ציינת את הגובה של בתך אבל משקל של 35 ק"ג נשמע נמוך מאד וייתכן שהיא בתת תזונה. בעיני זהו הגורם המכריע כאן. במידה והיא בתת משקל עליכם להביא אותה בעדינות אך גם בנחישות ותקיפות לטיפול. במידה ומדובר רק במצבי רוח רעים אפשר לתת לה יותר מרחב אך גם במקרה זה עדיין חשוב שתהיו נוכחים. טוב שהאב נכנס לתמונה. למעשה עליו להיות בתמונה כל הזמן ושניכם צריכים לחלוק את ההתמודדות עמה. כאשר ילדים מדברים בגסות רוח ו/או בתוקפנות להוריהם צריך להתייחס לעניין משני היבטים. הראשון הוא לבדוק את הקשר עם הילד ולראות האם הוא במצוקה ולכן מדבר כך בכדי לקרוא לעזרה. לרוב זה המצב. ההיבט השני הוא ההיבט של סמכות ההורים והגבולות בבית. כאשר ילד מקלל את הוריו ונוקט באלימות מילולית כלפי זה הרסני עבור הילד. ההורים צריכים יחד לעשות כל מאמץ לעצור התנהגות שכזו ולא לשתף עמה פעולה. במקרה המסויים שלכם דיכאון והתנהגות תוקפנית, בעיקר סביב אוכל, יכולים להיות סימנים של אנורקסיה. אני מאד ממליץ שתמשיכו להתייעץ עם דיאטנית ופסיכולוג אשר מבינים בנושא של הפרעות אכילה בכדי שהמצב לא יחמיר. רן

11/10/2014 | 12:57 | מאת: עד איפה להתערב או לא להתערב

תודה על התשובה המפורטת.גובה הילדה: 1.52 מטר. מבדיקות שערכתי בעניין מחלקות לטיפול בהפרעות אכילה, הבנתי שלכל בית חולים יש את הגישה שלו לטיפול בבעיית האנורקסיה. אשמח לדעת מה ההבדלים אם בכלל, כדי לאפשר לביתי את הטיפול המתאים לה ביותר. הקרבה לאזור המגורים אינה משמעותית מבחינתי.

06/10/2014 | 18:59 | מאת: סיוון

שלום אני סובלת מזה עשר שנים מבולמיה נרבוזה אני התחלתי טיפול לפני חצי שנה בערך להגיד תאמת זה לא עוזר לי אני מיואשת כבר ..אני נורא בזמן האחרון סובלת מצרבות מרגישה מין שריפה בגרון זה נורא מציק לי.מח עם תייעצו לי מה לעשות ומה זה יכול להיות תודה.סיוון

לקריאה נוספת והעמקה

סיוון שלום רב, הפרעות אכילה הן מחלות שמזיקות הן לגוף והן לנפש. ככל שאדם חולה יותר שנים בהפרעת אכילה יותר קשה לו להחלים ממנה. אבל, טיפול רב-תחומי הן בגוף והן בנפש, רצויי במרכז להפרעות אכילה, יעזור לך להפרד מהסימפטומים של בולימיה. טיפולים בהפרעות אכילה הם ממושכים ולפעמים נראה למטופלים שאין בהם תועלת. אני מציעה לך לשתף את המטפלים שלך בהרגשתך שהטיפול לא עוזר לך ולחשוב יחד איתם מה לעשות. יתכן שהם ימליצו לך על אישפוז או שינויי אחר במערך הטיפולי למשל מינון גבוה יותר של פגישות טיפוליות עם הפסיכולוג/גית שלך או הוספת טיפול למשל טיפול תרופתי ועוד. אל תתיאשי, הפרעות אכילה הן לפעמים עיקשות אבל טיפול מתאים יעזור לך להבריא. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

25/09/2014 | 11:56 | מאת: יהודית באומן

כן שוב אמא יהודית נואשת וכואבת וממוטטת על החוסר אונים הבדידות הריחוק הלבד שלי עם קארין היא במצב מאד קשה לא רוצה שום כלום לאחר הבאת צו בית המשפט לא אישפזו אותה בכפיה לא בתל השומר לא באף מקום זה או אחר חזרתי איתה הביתה היא בורחת מכל אפשרות מציאותית גם בית חולים איכילוב התעייף מלשכנע כמה זה חשוב העליה במשקל אני חולה אונקולוגית מרוסקת לגמרי לי יותר חשוב קארין מאשר חיי שלי 24 ש ביממה מטפלת בה מבשלת עוקבת ונשארת היא לא רוצה אנשים לא מבקרים לא אורחים המטריקס הזה השלה אותה בית בהרצליה שעל שהות שם והם מצליחים ממש לעזור זה עולה המון כסף כאמור אני חייה מנכות היא גם וזה לא מספיק לסיים את השבוע אני נואשת לגמרי אוייש כמה מחלה זו היא הקשה ביותר הן מבחינה גופנית פיזית והכי נפשית הנפש שמובילה למוות בסופו של דבר מי יתן ויהיה נס וקארין שלי תחייה תתגבר תרצה תשתף פעולה יש גם בהולנד בית חולים אבל גם לזה אין לי אפשרות כלכלית סבירה כדי לשים רגלי על מטוס . שלא תדעו צער שנה טובה.

לקריאה נוספת והעמקה

יהודית יקרה, צר לי על הייסורים שאת עוברת ושאת נאלצת להתמודד עם כ"כ הרבה דברים קשים. מכיוון שביתך לא מוכנה להיות בטיפול את בעצם חסרת אונים. לפעמים הדבר היחיד שנותר לעשות הוא להכיר בכך שאנו חסרי אונים ולהמתין. ייתכן שביתך תתעשת ותחליט לפנות לטיפול בסופו של דבר כשהסבל שלה יהיה בלתי נסבל. לא כתבת אם יש אבא ואחים/אחיות בתמונה. ייתכן שהם יוכלו לסייע. רן

21/09/2014 | 11:31 | מאת: אייל

שלום, אני מתעניין בקשר לאישתי. אישתי בת 40 ויש לנו 3 ילדים. בשנה האחרונה אישתי נכנסה למשטר דיאטה עצמאי קיצוני+הליכה יומית. במשך שנה זו היא הורידה ממשקלה בסביבות ה-35 ק"ג, ועכשיו היא מבחינת ה-BMI בתחום התקין. היא כבר בערך חודש תקועה על אותו המשקל. לאישתי יש עבר (כילדה) כאנורקסית. למרות שה-BMI ובדיקות הדם תקינות זה מדאיג אותי ואת המשפחה. היא נראית רזה מידי... המון עור תלוי... היא אוכלת רק סלטים ואם במקרה אכלה "פירור" נוסף, היא נכנסת ללחץ ויוצאת להליכה נוספת ביום...היא נשקלת כל יום ונלחצת מכל חצי גרם שעלתה... אנשים שלא ראו אותה הרבה זמן נבהלים וחושבים שהיא חולה...כשאומרים לה שהיא חייבת לעלות בסביבות ה-7 ק"ג כי זה היה המשקל שהיה לה הכי יפה, היא נלחצת מאוד רק מאופן המחשבה שהיא צריכה לעלות במשקל... האים המצב שלה באמת צריך להדאיג אותנו? האים יש משהו שיכול לגרום לה לשנות את ההתנהלות? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

אייל שלום רב, דאגתך לאשתך מובנת ומוצדקת. פעמים רבות מתפתחת הפרעת אכילה (למשל אנורקסיה) בעקבות דיאטת רזון שיצאה משליטה. עושה רושם על פי התיאור שלך שאשתך אכן עסוקה מאד בנושא משקל ואוכל, היא בוודאי מאד לחוצה שאם היא תאכל מזונות שאינם סלטים אז היא תשמין חזרה, יש לה כנראה פחד גדול לחזור להיות בעודף משקל ולכן היא עושה פעילות גופנית בצורה כפייתית ואוכלת בצמצום. לא תיארת את מצבה הרגשי אבל יתכן מאד שגם הוא מושפע מדיאטת הרזון שלה (עצבנות, עצבות, דכאון, חרדות, בעיות שינה ועוד). עצם העובדה שבעברה סבלה מאנורקסיה מדאיגה אותי מאד משום שהפרעות אכילה יכולות לחזור במהלך החיים. כאם חשוב מאד שאשתך תהיה מאוזנת הן רגשית והן תזונתית על מנת שתוכל לטפל בילדים ולהוות מודל בריא ומאוזן לחיקויי עבורם. אני ממליצה לכם לפנות באופן מיידי לייעוץ וטיפול בבעיה שהצגת. במרכז להפרעות אכילה ישנו צוות מיומן שיוכל לאבחן את הבעיה ולהציע טיפול הולם. ככל שתקדימו לטפל בבעיה הסיכוי שהיא תחלים ולא תגלוש להפרעת אכילה פעילה, גבוה יותר. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

20/09/2014 | 10:29 | מאת: אמא מודאגת

שלום רב. ביתי בת 14 סובלת מהפרעות אכילה מזה כשנה וחצי. גובה 152 משקל 35 ק"ג.המצב הולך ומתדרדר. אנחנו בטיפול אצל דיאטנית ובמפגשים עם מטפל.מבקשת ייעוץ דחוף מה עליי לעשות כאמא שרואה שילדתה לא אוכלת לפי מה שהבטיחה לדיאטנית, ממשיכה בשלה ושוב מבטיחה לדיאטנית ולא מקיימת. לא יודעת אם להעיר לה או לא. כשאני מעירה היא מבקשת בתוקפנות שאניח לה ולא אתערב. קשה לי לעמוד מהצד ולא להגיב. ליבי כואב וסובל. מה עליי לעשות לדעתכם?

אמא מודאגת יקרה, לפי הנתונים שרשמת ביתך בתת משקל משמעותי אשר מהווה סכנת חיים. זה לא הזמן לשאול אותה מה היא רוצה ומה היא מעדיפה. בתור ההורים מוטלת עליכם האחריות להחליט עבורה כיוון שהיא לא במצב שבו השיפוט שלה תקין. לא פירטת מי מטפל בה אבל עליהם להיות מומחים בהפרעות אכילה. למעשה ניתן לומר כמעט בוודאות שטיפול חוץ מרפאתי לא יעיל במצב שבו ביתך נמצאת ואת צריכה לשקול ברצינות אשפוז במחלקה שמתמחית בהפרעות אכילה. רן

שלום רב, דאגתך מובנת לי מאד וגם מוצדקת. ילדתך פיתחה הפרעת אכילה בגיל צעיר ומצבה הולך ומתדרדר (או לא משתפר) תוך כדי הטיפול. לעיתים קרובות, בשלב הראשון של הטיפול יש התנגדות גדולה של המטופלת לשנות את הרגלי האכילה שלה, כאילו שהיא נשבעה אמונים להפרעת האכילה שלה ולכן יש לה קושי עצום לשתף פעולה עם הנחיות הדיאטנית. בהדרגה המטופלת יכולה לסמוך יותר על המטפלים שלה והיא מוכנה לשתף פעולה בטיפול, לשנות הרגלי אכילה ואף לעלות במשקל. לאורך הטיפול, חשוב לעשות כל הזמן הערכה לגבי מצבה הרפואי/גופני/נפשי של המטופלת ולוודא שמצבה אינו בסיכון. במידה ומצבה בסיכון יש לשקול יחד עם המטפלים שינויי של המסגרת הטיפולית למשל אישפוז במחלקה להפרעות אכילה- כפי שהציע רן פרלמן בתשובתו. לדעתי כדאי לך מאד לשתף את שני המטפלים שלה בדאגתך למצבה ולשאול אותם כיצד עליך להתמודד עם סירובה לשתף פעולה בטיפול. חשוב מאד שהטיפול בהפרעת האכילה יעשה בידי אנשי מקצוע מומחים בטפול בהפרעות אכילה- ככל שיש למטפלים ניסיון רב יותר סיכויי ההחלמה של בתך גדולים יותר. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.

06/09/2014 | 13:27 | מאת: רנה

היי איני זוכרת שכתבתי פוסט אבל אני אשמח גם לדעת היכן יש קבוצות תמיכה לבולימיה והפרעות אכילה

שלום אני מור ואני בת 19 הייתי מקיאה תקופה של 3 חודשים בערך וכל התקופה לא קיבלתי מחזור.הבעייה מאז שהפסקתי להקיא הבטן שלי התנפחה ונהייתה קשה ולפעמים גם כואבת תחושת אי נוחות בכל אזור הבטן.חשוב לציין שהבטן שלי אף פעם לא הייתה ככה עשיתי דיאטה ירדתי 6 קילו למשקל 54 והגובה שלי 1.61 ואז המשקל נעצר אז רציתי להנות מהאוכל שמנעתי מעצמי בתקופת הדיאטה אז זללתי והקאתי וזאת הייתה הטעות של החיים שלי לא רק שזה לא עזר זה עשה יותר גרוע לפני ההקאות הבטן שלי הייתה קטנה ועכשיו התנפחה מה אני אמורה לעשות???למה זה קורה?!איך מעבירים את זה?!האם לאחר שאקבל מחזור זה יעבור והבטן תחזור להיות כמו פעם?

לקריאה נוספת והעמקה

אגב לא משנה מה אני אוכלת הבטן נפוחה גם אם זה ארוחה קטנה ובריאה ודיאטטית

מור שלום רב, אנשים הסובלים מבעיות או מהפרעות אכילה מרגישים לעיתים קרובות שהבטן שלהם נפוחה. הסיבות לכך יכולות להיות רבות אם גופניות או רגשיות. אנשים הסובלים מהפרעות אכילה פוגעים בפעילות הפיזיולוגית התקינה של מערכת העיקול ולכן סובלים מצרבות, עצירויות, שלשולים, פעילות מעיים בלתי סדירה, נפיחות בבטן, ועוד. טיפול תזונתי מתאים ואכילה מאוזנת ובריאה בדרך כלל משפרת את תפקוד מערכת העיכול ופותרת בעיות אילו. חשוב לי לציין שאנשים הסובלים מהפרעות אכילה מרגישים שהבטן שלהם נפוחה גם כאשר אין סימנים קליניים/רפואיים אובייקטיביים לתופעה. במקרה זה הבעיה היא רגשית ולא פיזיולוגית. אני מאד ממליצה לך להיפגש עם דיאטנית קלינית לאחר שתבין לעומק את הבעיה ממנה את סובלת היא תשקול אם יש להפנות אותך לבירור רפואי, היא תעזור לך לשפר את התזונה שלך ולנרמל אותה, ובאם יש צורך תפנה אותך לייעוץ/טיפול רגשי. בהצלחה, ד"ר שרון עירון שגב

זה יהיה ארוך ולא מובן, זה דבר מאוד כללי ואפילו פשוט פריקה שלום, אני נער בוגר, ואני מאוד רזה, אני רזה בגבול הנורמה, זאת אומרת לא נראה מחריד כמו אנורקס, פשוט רזה, אני לא נגעל מעצמי במראה. אז ככה, לאחרונה אני נמצא בדיכאונות רבים, ולכולם יש את הסיבות משלהם, בעיקר דברים רפואיים, כמו חשש לסרטן, בעיות רפואיות אחרות ועוד, כול פעם שיש לי איזושהי בעיה, אני מגלה ירידה במשקל, שהגדולה מביניהם הייתה בערך 8 קילו, ואז דיכאון, ואז הורדה במשקל, אני חייב לציין שיש לי חילוף חומרים חזק ביותר שגורם לי ''לבלות'', בשירותים 2-3 פעמים ביום. עכשיו יש חולי סרטן, וחולים אחרים אני בטוח, שכן אוכלים את האוכל שלהם כנראה, והם לא מכוונים את הקשר שבין הסרטן לבין לא לאכול, אני ישר מאשים את האוכל, אני מרגיש לחץ בחזה, שלא נותן לי לאכול, אני אוכל בכוח, בנוסף לכך אני לא מרגיש טעם לאכול במצב כזה, פשוט אני אומר שאין טעם לחיים, אז מה הטעם לאכול. ובמצבים שאני לא בדיכאון, אני יכול לאכול כמו בן אדם נורמלי, לאפה שווארמה, או מזון רב מכול המאכלים שאני אוהב, ואוכל בהנאה, אבל אז , יש דיכאון. את הדיכאונות האלו לא ניתן למנוע, אני רוצה לעצור את הקשר שבין הדיכאונות לבין האוכל, פשוט לאכול נורמלי גם עם דיכאון. אין לי הפרעה נפשית שאני רואה את עצמי שמן, להפך, אני שמח על כול קילו שאני עולה אם אני עולה, אני לא אוהב בנות דקיקות, ולא אוהב את המראה הרזה בכלליות, לכן המראה לא משחק את הבעיה. את עכשיו תגידי לי לטפל בבעיה, זה לא יעבוד. כי אני כנראה עומד לגלות בשורה קשה, אני עוד לא בטוח לגבי זה, אבל אולי זה סוג מסוים של סרטן. העניין הוא שאני לא יודע איך אני יוכל לחיות, כי הסכנה האמיתית תהיה שאני יפסיק לאכול לחלוטין, וימות מאנורקסיה ולא מהסרטן / כול בעיה אמיתית אחרת. אני כבר לא יודע מה לעשות, אני מפחד מהסרטן הזה (במידה ויתגלה) כי הוא גם לפעמים סופני, אבל אני לא יכול להאשים את זה, כי לפני זה עשיתי ''דיאטות'', על דברים פשוטים יותר, כמו פרט במראה החיצוני. אבל לבסוף גיליתי שאני טועה. זאת אומרת, כול הפרעות האכילה שלי, הם נבעו ממשהו, שנעלם לי במחשבה, זאת אומרת, הבעיה נפתרה. אבל לא נראה לי שאם יהיה לי מחלה זה ''יפתר''. איך חולים במחלות קשות שמרגישים רע בלב ודיכאון, אוכלים? זה מה שמעניין אותי, איך זה הגיוני, הם בכלל אוכלים? מה עושים במידה ואני אנורקס? מה לא עושים טיפולים נגד? לא אמורים פשוט להחדיר אוכל דרך הווריד + כדורים מסוימים ודברים בסגנון, להביא את הבן אדם אפילו למשקל קצת מעל התקין, ככה מתים פשוט מאנורקסיה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מן הדברים שכתבת לא ניתן להסיק אם אתה סובל מהפרעת אכילה בכלל או אנורקסיה בפרט. כן ניתן להבין שאתה מאד סובל ושחלק משמעותי מהסבל הוא חרדה בריאותית. אתה מאד עסוק בתפקודי הגוף שלך ובבריאות. למיטב הבנתי אתה כרגע בריא לחלוטין ולא לוקה במחלה גופנית. מקור הקושי הוא בחרדות כיוון שאין סיבה בגילך לחשוש מסרטן במידה שאתה חושש. חרדות שכאלה נוצרות מסיבות שונות הקשורות לעולמך הפנימי ולסביבה בה גדלת. להערכתי טיפול נפשי יכול לשפר מאד את איכות חייך. גם תרופות נוגדות חרדה יכולות מאד לעזור. אתה לא חייב לסבול כ"כ. רן

30/08/2014 | 16:23 | מאת: נועה שם בדוי

שלום קוראים לי נועה אני בת 20 אני חוששת שאני בולמית למרות שאני לא עושה זאת בקביעות יש לי התקפי זלילה שאני לא שולטת בהם, ממש כאילו נכנס בי שד.. לאחר מכן אני פשוט חייבת להקיא ולהרגיש תחושת ריקנות. זה נמשך ככה כבר כמה חודשים אני באמת משתדלת לאכול ארוחות קטנות ומסודרות ושאני מצליחה אני לא מקיאה אותן!אלא רק את הארוחות בהן אני חורגת ודוחפת וזוללת עד שאני מרגישה ממש מפוצצת.דווקא באמת שבהתחלה הכל היה נראה מזהיר שקלתי 62 וירדתי ל55 וגובהי 1.61 עשיתי דיאטה בה אכלתי 6 ארוחות קטנות ביום ואז הפסקתי לרדת המשקל פשוט נתקע ונעצר לי לא משנה מה עשיתי וזה חרפן אותי גם בדיאטה מנעתי מעצמי כל כך הרבה אז התחלתי לזלול ולאכול כמו שלא אכלתי כל תקופת הדיאטה ואז להוציא לצערי גם אין ממש תוצאות המשקל מתנדנד בין 50 ל55 כל הזמן הוא אף פעם לא יציב יום אני יכולה לשקול 55 ויום למחרת 53 לא עקיב בכלל המחזור נפסק לי אני מרגישה רע כאבי גרון חולשה כללית ועייפות מה עליי לעשות??איך עוצרים את זה?אני לא יכולה להמשיך ככה רע לי כל כך אני מרגישה איום ונורא

לקריאה נוספת והעמקה

נועה שלום רב, על פי התיאור שלך נראה לי כי את סובלת מהפרעת אכילה. לעיתים רחוקות ניתן להביא מהפרעות אכילה ללא טיפול הולם רגשי ותזונתי. להפרעת האכילה שלך יש השלכות בריאותיות חמורות שיכולות להחמיר עוד יותר ללא טיפול. הטיפול הנכון בהפרעות אכילה הוא שילוב של טיפול תזונתי ע"י דיאטנית קלינית וטיפול רגשי ע"י פסיכולוג. יש יתרון בולט למטפלים שמתמחים בטיפול באנשים הסובלים מהפרעות אכילה. כמו כן יש לערב רופא בתמונה ולעיתים גם פסיכיאטר. אני ממליצה לך מאד לפנות למרכז המטפל בהפרעות אכילה, שם יעזרו לך לבנות תכנית טיפולית מתאימה לבעיה ממנה את סובלת. ככל שתקדימי לטפל בבעיה הסיכויים להחלמתך יגברו. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.

26/08/2014 | 23:07 | מאת: דינה

בתי בת 18,בגובה 1.63 ירדה בשנה האחרונה 17 קילו ללא דיאטה מכוונת. זה החל ככאבי בטן לאחר כל אכילה. בדיקות מצאו תת ספיגה של לקטוז. היא המשיכה לרדת ולשלשל כמעט כל מה שאוכלת עם כאבי בטן קשים. נעשו כל הבדיקות-לצליאק קרוהן גסטרוסקופיה...mre והכל תקין. מומחה לגסטרו ילדים אמר שזה כנראה מעי רגיז. ועדיין-למרות שלוקחת ספסמלגין לפני האוכל,בקושי מצליחה לאכול. כל שבועיים יורדת קילו.היום שוקלת 48. לפני שנה שקלה 65.וממשיכה לרדת ומסרבת לאכול למרות כל תחנוניי. משקרת שאכלה...אין הקאות,אינה עוסקת בספורט כלל. היא חלשה,השיער נושר,המחזור מזייף. אני מודאגת בטירוף. פוחדת שתמות בסוף... מה לעשות?? למי פונים? היא חברה במכבי. אנא תגובתכם המהירה,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

דינה שלום רב. בצדק את מודאגת ממצבה של בתך. מהתיאור שלך יתכן מאד שהיא חולה באנורקסיה והיא חייבת טיפול מידי. הטיפול המומלץ באנורקסיה הוא טיפול משולב דיאטטי ונפשי, בנוסף עליה להיות במעקב רפואי ואולי גם במעקב פסיכיאטרי. אני מאד ממליצה לך לפנות מיד למרכז בין תחומי המטפל בהפרעות אכילה אם במסגרת קופת חולים מכבי או במסגרת ציבורית או פרטית אחרת. אנורקסיה היא מחלה קשה שעשויה לדרדר את החולה בה הן גופנית והן נפשית. ככל שבתך תקדים לטפל בבעיה הסיכוי שלה להחלים גבוה יותר. במרכז המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה יוכלו לאבחן במקצועיות האם מדובר באנורקסיה או במחלה אחרת ולהפנות אותה לטיפול המתאים ביותר. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

21/08/2014 | 14:12 | מאת: חיים

שלום, הייתי רוצה לקבל ייעוץ בנוגע לאמא אנורקסית בת 50 אשר חולה במחלות נוספות בעלת נכות ואי כושר עבודה. היינו רוצים להביא לה אולי פסיכולוג טיפולי הביתה אשמח לייעוץ

לקריאה נוספת והעמקה

חיים יקר, נשמע שהבעיות מהן אמך סובלת הן רבות ומורכבות. במקרים שכאלה מומלץ שהטיפול יהיה רב-מקצועי. יהיה לא פשוט להביא פסיכולוג לביקורי בית וגם איני בטוח שזה יהיה יעיל. נראה לי שנכון יותר יהיה להיעזר במסגרת טיפולית ציבורית כמו אחד מבתי החולים או קופות החולים. בנוסף, אם היא סובלת מנכות סביר להניח שביטוח לאומי מטפל בה ואולי הם יוכלו לסייע. לחלק מהנכים מגיע סל שיקום מביטוח לאומי שמספק שירותים שונים ונחוצים. רן

10/08/2014 | 19:07 | מאת: יוני

אני בן 30, כילד עד גיל 18 נתפסתי כשמן וכיום אני נתפס רזה (כ58-60 קילו). כל חיי נאבקתי על המשקל שלי ורציתי להיות רזה וכמה שיותר. עם השנים למדתי כי אוכל זה סיפוק צורך ולא הנאה ואני יכול להעביר המון שעות בלי להכניס כלום לפה. חשוב לציין שאני לא מרעיב את עצמי! היום כשאני אוכל משהו ולו הקטן ביותר ישר הבטן שלי מרגישה אותו וגורמת לי לתחושת כבדות ועצלנות. זה מגיע למצב שאני לא יוצא מהבית עד שאני לא מוציא את האוכל מהגוף שלי בדרכים הרגילות עם קצת יותר מאמץ. על פניו ראיתי את המצב נורמלי ולאחרונה אני מבין שזה בכלל לא!

לקריאה נוספת והעמקה

יוני שלום רב, התיאור שלך הוא קצר ולא ברור לי ממנו האם אתה סובל מהפרעת אכילה או לא. אני חושבת שנושא האוכל והמשקל תופס בחייך הפנימיים הרבה מאד מקום עד כדי שיבוש של חיים נורמליים ותקינים. לדעתי כדאי מאד שתפנה למרכז המטפל בהפרעות אכילה לשם התייעצות עם אנשי מקצוע מנוסים בתחום אשר יעזרו לך להבין האם אתה סובל מבעיות/הפרעות אכילה וכן יציעו לך טיפול הולם בבעיה שלך. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

07/08/2014 | 11:24 | מאת: שגיא

בדיקה

06/08/2014 | 09:35 | מאת: יוליה

שלום כולם מסביבי כולל הרופאים אומרים ליש אני רזה וצריכה לאכול.. אף אחד לא מאשפז אותי.. אולי המקרה שלי לא חמור בכדי לקבל עזרה ? אני שוקלת 42 והגובה שלי הוא 168.5 האם אני צריכה אישפוז אע שבאמת המקרה שלי לא חריג ? כולם פשוט מתעלמים ממני ואני מרגישה שאני צריכה עזרה .

שלום יוליה, כפי שאת ודאי יודעת את בתת משקל משמעותי וצריכה התייחסות טיפולית דחופה. לא ברור לי מדוע את לא מאושפזת כי לא פרטת. יכול להיות שלא מספיק רגישים בסביבתך. אני מתרשם שאת מחכה שמישהו יראה את מצבך ויפעל בעניין. אני מאד מבין את המשאלה שאחרים יראו ויעשו אך לא הייתי סומך על כך. במידה ואת זקוקה לעזרה אנא פני לעזרה. יש מרכזים טיפוליים בכל הארץ שמסייעים. בהצלחה, רן

04/08/2014 | 00:51 | מאת: אתי

היי, אני בולימית. רק עכשיו התחלתי להבין את זה למרות שזה נמשך שנים עם הפסקות פה ושם. לארונה המצב שלי ממש החמיר, פעמיים ביום דוחפת אוכל כמה שאני יכולה ואז מקיאה אותו ונשבעת לעצמי שזאת הפעם האחרונה שלי. אני מפחדת כי התחילו לי לחצים בחזה,והעיניים נהיו אדומות ויש לי שיניים כל כך יפות שאני מפחדת לאבד אותם. אני רוצה להיות נורמלית. אני מנסה כל בוקר מחדש, אני חזק בענייני פיתוח גוף,עובדת קשה, הרבה אירובי, אבל האוכל גומר אותי. משתגעת. פשוט ככה!

לקריאה נוספת והעמקה

אתי שלום רב, הפרעת אכילה מסוג בולימיה בדרך כלל לא חולפת ללא טיפול הולם. למרות הרצון העז שלך להילחם בבעיה, את "מנסה כלך בוקר מחדש" את עושה הרבה ספורט אירובי, אבל הניסיונות שלך כושלים למול האוכל. ייתכן שאת משקיעה אנרגיה רבה במקומות שלא יובילו להחלמתך. אני חושבת שהגיע הזמן לטיפול הולם ומקצועי בהפרעת האכילה שלך. הפרעות אכילה הן מחלות שיש להן גורמים גופניים' ,תזונתיים ורגשיים ולכן הטיפול הנכון בהפרעות אכילה הוא טיפול של מספר מטפלים מקצועיים ומנוסים. בדרך כלל יש להיוועץ עם רופא על מנת שיעשה בדיקות דם ויבדוק את מצב בריאותך, יש לטפל בהיבטים התזונתיים הלקויים ולאפשר לך תזונה בריאה ומיטיבה עם הגוף, יש לטפל בבעיות הרגשיות שגורמות להפרעת האכילה להיות עיקשת ומונעות ממך להפסיק את הזלילות וההקאות. שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול דיאטטי הוא השילוב הנכון, המומלץ והיעיל במיגור הפרעות אכילה. רצוי שתפני למרכז טיפולי המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה על מנת שהצוות יעזור לך להחלים. בטיפול נכון ומקצועי הסיכוי להחלמה הוא גבוה. אנא פני עוד היום לטיפול בהפרעת האכילה משום שהיא יכולה להחמיר ולגרום לך בעיות גופניות ורגשיות קשות. ככל שתקדימי לטפל כך הסיכוי להחלים יגבר. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב

04/08/2014 | 18:39 | מאת: אתי

עשיתי בדיקות דם כלליות לצורך אחר לפני חודש, והרופאה אמרה לי בצחוק שאני בריאה מידי

04/09/2014 | 16:22 | מאת: אתי

אני אמא לילדה בולמית זקוקה לעזרה דחוף 0525094788

25/07/2014 | 22:38 | מאת: שלושנקודות

היי, יש לי הפרעת אכילה. הייתה לי תקופה של עליות וירידות מבחינת המשקל אבל אף פעם לא הייתי בעודף. בחודשיים האחרונים משהו קצת החריף וירדתי בבום קצת מעל עשר קילו. בדרך לא בריאה כל כך. אני לא בתת משקל. המשקל שלי נחשב במצב תקין. אבל מסביב שמו לב, כולל המשפחה. התחלתי טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. בשלב מסוים לא התמדתי והפסקתי את הכדורים ואת הטיפול. הוכחתי למשפחה שהמצב השתפר כביכול. סוג של משחק. המטרה שלי בלב היא להמשיך לרדת. אני חווה קצת קשיים גופניים פתאום שמטרידים אותי. אני מתחילה לחשוב על האפשרות שכשאסיים צבא אני אנסה ללכת לאשפוז. אני לא מצליחה להתמיד לבד. אני צרכה מסגרת. אני פשוט תוהה אם אני לא בתת משקל, יקבלו אותי? אולי אני לא מתאימה לדברים שכאלה. אשמח לתשובה שלושנקודות

לקריאה נוספת והעמקה

שלושנקודת שלום רב, הפרעת אכילה היא מחלה שיש לטפל בה, היא אינה משחק ילדים וללא טיפול מתאים היא תחמיר ותסכן את בריאותך הגופנית והנפשית. הטיפול במחלה הוא טיפול נפשי על יד פסיכולוג או פסיכולוגית, טיפול ומעקב גופני על ידי רופא/ת משפחה וטיפול תזונתי על ידי דיאטנית קלינית. לעיתים קרובות יש לערב גם פסיכיאטר/ית על מנת לטפל בבעיות רגשיות נלוות למחלה כמו דיכאון וחרדות. רצוי שהטיפול יהיה במרכז אחד על ידי צוות של מומחים בטיפול בהפרעות אכילה. הפסקת הטיפול על דעת עצמך אינו רעיון טוב, כפי שהפסקת טיפול ללא המלצת הרופאים אינה רעיון טוב גם במחלות אחרות. הטיפול בהפרעות אכילה הוא ממושך ולא תמיד החולים בהפרעות אכילה הם בתת משקל. אני מייעצת לך לחזור לטיפול אצל הפסיכיאטר והפסיכולוג/ית שטיפלו בך בעבר ולהתייעץ איתם לגבי הטיפול בך. ייתכן שהם ימליצו להוסיף לטיפול גם פגישות עם דיאטנית קלינית אשר תעזור לך להתמודד עם האכילה הלא מאוזנת והרצון העז להמשיך ולרזות בכל מחיר- גם במחיר הבריאות שלך. לחילופין, את יכולה לפנות למרכז המטפל בהפרעות אכילה ולהתייעץ לגבי הטיפול בהפרעת האכילה שלך במידה ומצבך יצדיק אשפוז הם ימליצו על אשפוז במחלקה להפרעות אכילה. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.