פורום הפרעות אכילה - תמיכה

יש בעיה ... אני בת 16 ובקיץ התחלתי להרזות ועשיתי המון פעילות גופנית ממש מאומצת וירדתי המון במשקל .. אכלתי גם מעט .. אבל אז אמי התחילה להאכיל אותי ולדאוג שאוכל כמו שצריך אבל הבעיה שאני כבר לא יודעת למצוא את האיזון בין האכילה .. זה או שאני אוכלת ממש הרבה ומתפוצצת וזהו כאילו אני עכשיו אהיה הכי שמנה אז אין לי חשק גם לעסוק בספורט או שאני שוב מתחילה לעשות המון פעילות גופנית ואוכלת ממש קצת ...והבעיה הכי גדולה היא שאם אני לא אעסוק בפעילות גופנית כמה ימים ואוכל כמו נערה רגילה אני יכולה להשמין ביום בקילו או שניים .. זה אולי נשמע מוזר אבל זה ככה .. ואותו דבר גם ההפך .. אני יכולה להרזות בקילו ביום ... חברה שלי חושבת שאני ממש רזה , אבל חושבת שלא , אני חושבת שאני שמנה .. וזה ממש מציק לי וממש מעיק עליי ועל החיים שלי ... אשמח אם תעזרי לי

אני יודעת שאני נשמעת כאילו אני מטיפה וכאילו אני לא ממש מבינה אתכן אבל אני הכי מבינה כי הבת שלי היתה שם והייתי שותפה לכל התהליך. יקירתי את בבעיה לכי לטיפול ולשיחות כדי להתפטר מבעיות ומפחדים ולא לברוח איתם. ההתעסקות המתמדת הזו באוכל ובקלוריות משבשת את אורח חייך. את נותנת לאוכל לנהל אותך וקצת קשה בבלבלה כזו למצוא איזון בין דברים כי הכל מתחיל להתחרפן והגוף יוצא מאיזון. אנא לכי לטיפול. בת 16 זה צעירה מאוד, הבת שלי היתה בגילך והיתה באנורקסיה אבל אז היא קיבלה החלטה שהיא רוצה לצאת מזה, שנמאס לה כל החיים שהאוכל מנהל אותה והיא יצאה מזה והרוויחה את חייה במתנה. לכי לטיפול תראי שאחר כך זה שווה את זה תקבלי את חייך במתנה.

שלום קוראים לי יובל ואני בת 16... לפני שנה ירדתי 14 קילו ל46 וניסיתי לרדת הכי לאט שיכולתי והייתה לי תזונאית, אחרי חצי שנה התחילו לי הפרעות אכילה( התחלתי לצום\ אכלתי כל משיכולתי לאכול באותה רגע) ועליתי במשקל ל58 אחרי זה התחילה לי תקופה נוראית (אני לא אפרת יותר מדי)וירדתי ל49, באותה תקופה חשבתי שאני שמנה ולא אכלתי כלום... באותה תקופה ניסיתי להתאבד פעמיים. עכשיו אני עליתי הרבה במשקל (64 קילו) אבל אני במקום הרבה אבל הרבה יותר טוב ונכון אני עדיין חושבת על זה אבל לא בצורה של מחלה. אז עכשיו אחרי כל החפירה הזו רציתי לשאול את שתי השאלות הבאות: 1. אני רוצה לרזות בריא ומסודר ל54 ושזה יהיה לתחילת יולי (שזה אומר לרדת 10 קילו ב4 חודשים) 2. האם יחזרו לי ההפרעות האכילה (כי אני ממש לא רוצה שיחזרו לי אבל אני ממש רוצה לרזות בכדי שאני ארגיש יותר נוח עם הגוף שלי ) תודה רבה וסליחה על החפירה

היי יובל, מכון CBT מציע טיפול קוגניטיבי התנהגותי עבור הפרעות אכילה. במסגרת הטיפול, המטופל לומד כיצד לזהות את הסימנים החוזרים הקשורים להימצאותה של הפרעת אכילה, מקפיד על ניהול יומן אכילה מסודר, לומד כיצד להתגבר על המחשבות השליליות ולשפר את הדימוי העצמי וכיצד להתגבר על בעיות ופיתויים שעלולים להופיע ביומיום. בהצלחה!

יובל קודם כל את לא חופרת. שמחה שפנית אל תרגישי לא בנוח. רציתי להגיד לך שעשר קילו בארבעה חודשים זה מסוכן מאוד ויכול להחזיר אותך לאנורקסיה, תזהרי. מעבר לזה פני לאנשי מקצוע, עשי דיאטה מבוקרת שחס וחלילה לא תפלי שוב למחלה כי לצאת משם קשה ודבר שני פני לשיחות כי יש לך בעיה. לא באמת יצאת מהמחלה, את חייבת ללמוד לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך להתמודד עם הקשיים והפחדים וברגע שהנפש תהיה במקום טוב גם הגוף יחזור למצב תקין ואז תאכלי נכון וסדיר ובריא ולבד הגוף ישיל את מה שצריך.בבקשה אל תעשי שטויות שאחר כך יהיה קשה לחזור אחורה ולתקנם. החיים יקרים והם עוד לפניך

ירשתי לפני מספר שנים 25 קילו.בהתחלה ירדתי לא באופן שקול ובריא אלא כמעט ולא אכלתי. אני בת 35,בשנתיים האחרונות אוכלת הרבה יותר טוב אבל כמובן שומרת ומקפידה. מאז הירידה ועד היום שזה מספר שנים הבטן מתנפחת ללא סיבה לא קשור האם אני אוכלת\לא אוכלת. האם זו פגיעה כתוצאה מהדיאטה הלא מאוזנת? ואם כן מה עושים?

ייתכן והנפיחות בבטן נובעת מהמשחקים שעשית עם המשקל כי הגוף שלנו היא מערכת כל כך חכמה וזוכרת נזקים שעושים לו מעבר לזה יכולים להיות אלף ואחת סיבות לבטן נפוחה כדאי שתפני לבירור אצל הרופאה. אני לא רופאה ולא יכולה לדעת בוודאות. לכי, עשי בדיקות כדי לבדוק מה לא תקין אין סיבה שתסבלי

אני אולי צריכה ללכת לקבל עזרה אבל ההורים שלי לא רוצים, הם אומרים שהכל בראש שלי ואני צריכה פשוט להפסיק לחשוב על זה ולמרות שאני אמרתי להם כבר כמה פעמים שאני עוד קצת והם מאבדים אותי אבל הם לא מקשיבים והם פשוט אומרים לי שאני צריכה לחשוב על דברים שמחים אבל איך אני אמורה לחשוב על "דברים שמחים" אם אני כל היום חושבת על המשקל שלי והכי גרוע שאני מבינה שאני בבעיה, אני יודעת שאני על הגבול ממש אבל אני לא מסוגלת להפסיק ואף אחד לא רוצה לעזור לי! אפילו החברות שלי מעודדות אותי להמשיך בדיאטה עם כל מיני כמו: "כבר רואים שיפור." ויש ילדה אחת שכל הזמן אומרת לי שהשמנתי למרות שאני באמת רואה שיש לי בטן שטוחה אני רוצה לשקול פחות ואפילו ההיגיון שלי לא עוזר לי כי אני מבינה אבל לא יכולה להפסיק עם זה!

עצוב לי לחשוב שההורים שלך מעדיפים לעצום את העיניים וכאשת משוועת לעזרה ומתחננת לעזרה הם פשוט לא שם. אני לא יכולה להבין את זה. עמדי כל יום מול המראה ותנסי להגיד לעצמך כמה את מדהימה ומקסימה וכמה את אוהבת את הדמות שנשקפת שם, שנני את זה כמו מנטרה בסוף זה יכנס לתת מודע ותפנימי את זה, אין לי ספק שאת מדהימה רק את לא רואה את זה בנוגע לחברה המגעילה עם ההערות של השמנה אז פשוט תתעלמי ממנה זה נובע מרוע ומקנאה, אחת כזאת הכניסה את הבת שלי לאנורקסיה, בבקשה תתעלמי ממנה, אין לה כוונות טובות. יש לה בעיה עם עצמה אז היא משליכה את זה עליך ויורדת עליך ומאחר ואת במקום לא טוב מבחינת עצמך היא מצליחה לגרום לך שאת שמנה. בבקשה תתעלמי ממנה היא לא שווה יחס.

יקירתי איני יודעת באיזה גיל את אך אם את תלמידת בית ספר נסי לפנות למורה או ליועצת ייתכן והם ידברו עם ההורים ויפקחו את עיניהם. אם את מעל גיל 18 יש מקומות שאת יכולה לפנות אליהם ללא תשלום כמו אגם.

אני בת 18.5 ומזה זמן רב,חושבת המון על המשקל שלי. אני לא שמנה. הגבה שלי הוא1.5 והבוקר כשנשקלתי זה היה 44 ק"ג (MBI 19.5) אני לא שמנה ואני יודעת את זה,אבל מזה מספר שנים אני חושבת המון על המשקל. בעבר נהגתי להישקל כל יום (כיום אני נשקלת פעם בשבוע). זה התחיל מלהשתדל לספור קלוריות, ובשבועות האחרונים גם כמה גרם שומן אני מכניסה לגוף. את הספירה המדויקת אני עושה לאכל שבא באריזות,לכל שאר הדברים שאני אכלת (ולא,זה לא שני אפונים לארוחה,),אני המון פעמים רצה לבדוק באינטרנט כמה קלוריות זה ומנסה לשער כמה אכלתי. אני לא אנורקסית כי אני אכלת,אני לא בולמית כי אני לא מקיאה (למרות שזה עבר לי בראש כמה פעמים-סילקתי את זה מהר,כי אני יודעת שזה לא טוב ),אני לא מבינה מה אני אני מרשה לעצמי לחטא רק בסופי שבוע,ומרגישה נורא על זה. היום אכלתי חצי גלידה אמריקאית והרגשתי עם זה נורא קשה לי ממש לבטא את זה,זה המקסימום שהצלחתי. אני אכלת,ואכלת כמו בן אדם נורמאלי,ולפעמים מרשה לעצמי להתפנק (בסופ"שים),אבל חושבת המון על מה שאני אכלת. לפעמים אני מרגישה שאכלתי יותר מדי ושונאת את עצמי על זה,כבר כמה פעמים נשכתי את עצמי בשביל להעניש את עצמי על משהו שאכלתי. (זה קרה פעמיים שלוש-לא יותר) אני המון פעמים משווה את עצמי לאחרים,מרגישה שאסור לי אכל יותר ממי שיושב איתי, הרבה פעמים אני משווה את מה שאחותי הקטנה אכלת לכמה שאני אכלתי בגילה אני אכלת,ולפעמים מרשה לעצמי יותר (גם בלי לנשוך את עצמי),אבל אני יודעת שמשהוא פפה לא בסדר,כי אני באמת לא צריכה לדאוג מהדברים האלה. זה התחיל ממחשבות על המשקל-המשיך לרצון לאכל יותר בריא-והגיע למצב הזה אנא,עזרו לי,לפחות להבין מה אני

אני לא יכולה להגדיר מה את כי אני לא אשת מקצוע אך לפי מה שאת מספרת אין ספק שאת בעלת הפרעת אכילה. האוכל והקולוריות מנהלים לך את החיים וזה עצוב שבחורה כה צעירה צריכה לבזבז כל כך הרבה שעות ואנרגיות על לספור את הקלוריות ועשר פעמים לחשוב מה להכניס לפה ומה לא. לא חבל? לכי לשיחות בדקי איפה הבעיה ומהו שורשה. למדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת וקבלי את חייך במתנה.

אני לא חושבת שאני רזה, כולם מסביב כל הזמן אומרים לי שאני רזה אבל אני לא! המשקל שלי זה 35 קילו ואני בדיאטות כבר כמה שנים אבל אני כל הזמן נשברת ולא מצליחה להתמיד בדיאטה, עכשיו גיליתי כמה אתרים ממש שווים שעוזרים לי לרדת במשקל-מ35 ירדתי ל32 ביומיים. אני יודעת שזה לא הרבה אבל אני עובדת על ובודקת כל כמה זמן מה המשקל שלי אבל אני לא מצליחה לרדת כמו שאני רוצה! זה משגע אותי וכולם כל הזמן אומרים לי שאני בסדר ושאני צריכה לעלות כי ה-bmi שלי הוא "רק" 15.1 וזה המון! אז אם יש לכם טיפים לדיאטה אני ממש צריכה...

יקירתי את לא צריכה טיפים לדיאטה יש לך בעיה רצינית ואת צריכה טיפים לטיפול בעצמך. לכי מהר לקבל טיפול ועזרי לעצמך לצאת מהמקום הזה אם את לא רוצה לגמור את חייך. 32 קילו זה לא שפוי. זה משקל שילדה בבית ספר יסודי. אני מקווה שתתפכחי ותביני שאת עושה את טעות חייך. אל תחפשי לקבל פה טיפים זה לא המקום כי אני אחסום אותך, האתר הזה לא מעודד הפרעות אכילה אלא בא לעזור לבנות שנמצאות בהפרעות אכילה או לבני משפחתם ומחפשות תמיכה ועזרה ומקום שישמעו את קול צעקתם. תתעוררי ומהר החיים לפנייך.

שלום אני בת שלושים כל חיי סבלתי מעודף משקל לא גדול במיוחד אבל גדול מספיק להיות קורבן להערות והריסת ביטחון עצמי בשנים האחרונות ילדתי ודווקא אז ירדתי משמעותית במשקל נרשמתי לקבוצת תמיכה אבל עדיין יש לי ארבע קילו מיותרים שהפכו לאובססיה ומנהלים את מצב רוחי והערכה העצמית שלי אני מצליחה לשמור יומיים ואז בשלישי אוכלת מכל הבא ליד מצד אחד אני ככ רוצה לרדת אותם ומצד שני פשוט לא מצליחה אני מרגישה שאני בלופ של ירידה ועלייה וזה פשוט הורס לי את החיים מה לא בסדר למה בעל ילדים עבודה ובית מאושר לא מספק ואני אומללה בגלל שלוש ארבע קילו מסכנים??? עייפתי כבר מדיאטות בולמוסים ספורט וכל ניסיון בחיי להאבק באוכל

יקירתי את צריכה לנסות להבין למה את שם, רק כשתביני למה את שם, מה הביא אותך שם ותרצי להתמודד ולפתור דברים ותרצי להתמודד עם פחדים שקיימים רק אז תוכלי באמת לצאת מהמקום הזה אחת ולתמיד. את חייבת ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך מחדש, חייבת ללמוד לבנות את הדימוי העצמי והדימוי גוף שלך מחדש. פני לטיפול, יש לך ילדים הם זקוקים לאמא שתהיי מסיבבם ותדאג להם ולא לאמא חולה שלא מסוגלת לטפל אפילו בעצמה ועסוקה כל היום בעצמה. עשי זאת בעיקר למענך ואם לא למענך לפחות למען ילדייך.

שלום אורלי אני צריך עצה , הבת של אשתי לא הביולוגית (אני נשוי בשנית) היתה בטיפול הפרעות אכילה (אנקרוסיה),כולל מעקב פיסכולוגי באסף הרופא וטיפול אישי אצל נורמלוגית .. כיום היא בת 20 אחרי צבא .. הטיפול עלה יפה אחרי לא מעט חרדות, לאחרונה שמנו לב אני ואשתי שהיא שוב מרזה מבלי שנדע את זה למרות שהיא אוכלת מסודר .. שמנו לב שהיא מבלה לא מעט בנוחיות (שירותים) , החשש הוא שהיא שוב מקיאה את עצמה שם, מה אנו יכולים לעשות בנידון? בספרות הרפואית קראתי שלא תמיד נרפאים לגמרי מזה .. יש איזו דרך ? מבלי לפגוע ברגשותיה ? הרי היא תשקר ותגיד שלא...מה עושים בקטע הזה? תודה נתי

אין ספק שאם תדברו איתה על בולמיה ועל ההקאות היא תכחיש ותברח כי זה חלק מהמחלה. נסו לבדוק איתה מה מציק לה, ממה היא מפחדת וממה היא רוצה להתנקות. בצורה מאוד עדינה. נסו לדבר אל ליבה שכל בעיה פתירה ולהעצים אותה כמה היא מדהימה ולהרעיף עליה אהבה כי היא זקוקה לאהבה ולתמיכה. נסו לדבר לליבה שאולי כדאי ללכת לשיחות כדי לפתור דברים וכדי ללמוד להתמודד עם דברים. עשו זאת בעדינות רבה כי הנושא מאוד רגיש. זה הדבר היחיד שאני יכולה לייעץ ולקוות בשבילכם כי תצליחו כן להגיע אליה ולעזור לה.בהצלחה

היי, אני בת 30 עם הסטוריה של הפרעת אכילה. כל הזמן חוששת לאכול בגללל חשש להיות שמנה ולכן מזה שנים המשקל שלי יורד ועולה ויוד ועולה, פעם בתת משקל, פעם יציב וחוזר חלילה. כיום אני במצב של משקל נמוך אך גם זה אחרי שעליתי מעט במשקל כי הייתיח הרבה יותר רזה. הוסת חזרה לאחרונה וידוע שבזמן ווסת יש תחושת נפיחות, כבדות והצטברות נוזלים. כל זה גורם לי לתחושה שאני מאוד שמנה וזה מעסיק אותי כל היום ומתסכל נורא וגורם לי שוב לצמצם בכמות האוכל. מה תוכלי לומר לי כדי להרגיע אותי ואייך אוכל "לסדר" את הראש? נמאס לי כבר וקשה לי נורא. תודה

לא ממש אוכל להרגיע אותך כי את לא בריאה. אז המשקל כרגע לא נמוך מהשהיה אך האוכל ממשיך לנהל את חייך ואת מסתובת סביבו במעשים ובמחשבות וזה אומר שאת חייבת ללכת לטיפול ודחוף כדי לשחרר פחדים, כדי לפתור בעיות ולא לברוח מהן וללמוד להכיר ולאהוב את עצמך מחדש. עשי זאת כי אחרת לעולם לא תוכלי להיפטר מהפרעת אכילה. החיים לפנייך ויש הרבה דברים להנות מהם בחיים ולא שווה כל היום להתנהל סביב האוכל כי זה באמת לא חיים.

אני מופרעת אכילה מגיל 12. כיום אני בת 18 ועברתי שלושה אישפוזים שאף אחד מהם לא באמת עזר לי רק העלו אותי במשקל ושחררו אותי כל פעם והאמת גם לא היה לי את הרצון להחלים. לפני חמישה חודשים הכרתי מישהו שאיכשהו הצליח לחדור אליי ולעזור להבין שאני כן רוצה להחלים, שאני כן רוצה חיים נורמליים שלא סובבים רק סביב אוכל ומשקל ובאמת התחלתי לאט לאט לאכול בלי אבל גם לא נשקלתי והשתדלתי שלא להסתכל במראה. מהר מאוד גיליתי שעליתי 10 קילו במהלך התקופה הזאת ואני והבחור ההוא נפרדנו וניתקנו קשר. כמובן שהמחשבות שהשתדלתי כ''כ להדחיק חזרו להיות הדבר העיקרי שאני חושבת עליו, בינתיים זה רק בגדר המחשבה ואני משתדלת לאכול ולהתעלם אבל האובססיה הזאת חזקה ממני.. אני כל היום מחשבת קלוריות ומסתכלת על בנות יותר רזות ממני ועל תמונות שלי לפני העלייה במשקל ואין מי שיעזור לי ויבין אותי כי יצאתי מהמסגרת הטיפולית שלי ואני מפחדת לחזור, אני מפחדת שהבנות האחרות שם יסתכלו עליי ולא יבינו מה אני עושה שם כי אני שמנה מידי כדי להיות במקום כזה ואני לא באמת רוצה לדעת מה המשקל שלי כרגע זה כואב ומפחיד מידי אני לא יודעת מה לעשות

אין ספק שאת חייבת דחוף טיפול מקצועי כי את בבעיה ולא מעניין מה יחשבו הבנות האחרות תחשבי רק על עצמך ורק על חייך. אם את רוצה להציל את עצמך בזמן לפני שתכנסי עמוק עמוק בפנים גשי וקבלי עזרה זו לא בושה.

שלום אורלי, אני מיכל (19). אני עשיתי לפני כשנה וחצי דיאטה רצינית שבה ירדתי 13 ק"ג. הדיאטה התנהלה בצורה תקינה לחלוטין. מאז תום הדיאטה ועד היום עליתי כ4 ק"ג, לכן החלטתי להתחיל בדיאטה נוספת כדי להוריד אותם בחזרה. התחלתי את הדיאטה, ירדתי 2 ק"ג ובימים האחרונים אני מרגישה שיש לי התפרצויות של אכילה מופרזת ובלתי נשלטת. היום למשל, היה לי התקף כזה והרגשתי שאני אוכלת בצורה מוגזמת, דברים שאני אפילו לא אוהבת ולא הייתי אוכלת ביום רגיל. (חשוב לי לציין שאני רחוקה מלהגיע לתת משקל ואני לא מקיאה ולא לוקחת חומרים משלשלים. כל הדיאטה שלי עד עכשיו כללה תזונה בריאה של פירות, ירקות ומנה בשרית ביום). אחרי התקף האכילה הזה הרגשתי שאני מגעילה את עצמי, ושלא הייתי צריכה לאכול כל כך הרבה, אפילו לא נהנתי ממה שאכלתי. זו פעם ראשונה שזה קורה לי. אמא שלי טוענת שזה בגלל שאני מונעת מעצמי מתוקים במהלך הדיאטה אז אני נתקפת בצורך למתוק בגלל ירידה ברמת הסוכרים בגוף. אני לא מבינה אם הבעיה היא אכן התפריט של הדיאטה שלי או שמדובר בסוג של הפרעת אכילה. ואם זו הפרעת אכילה איך אפשר לטפל בה? כרגע אני שוקלת 63 ק"ג והייתי רוצה לרדת במשקל, האם אני צריכה להפסיק את הדיאטה או שיש טיפול שיכול לבוא במקביל אליה? עוד חשוב לי לציין שאני טופלתי בעבר אצל פסיכיאטרית בשל דכאון וחרדות. יכול להיות שיש לזה קשר לבעיה? ואולי כדאי לי לחזור לטיפול התרופתי? אודה מאוד על התייחסותך

אין ספק שיש פה התעסקות מתמדת עם האוכל והקלוריות. את חייבת לבדוק מדוע יש אובססיה לאכול בטירוף מדוע יש בריחה לאוכל. לכל דבר יש סיבה ורק שתביני מהי תוכלי להתמודד איתה. אין ספק שדיאטה צריכה להיעשות בצורה נכונה ומאוזנת ודיאטה משמעותה לא למנוע דברים כי אם מונעים אז דווקא רוצים אותם. זה כמו להגיד לילד לא לא לא אז הילד יעשה דווקא את הדברים שאסור. לכן חשוב גם בדיאטה להרשות לעצמך מתוק או כל דבר אחר שבא לך מפעם לפעם. בנוגע למצב הנפשי חשוב שתלכי להתייעצות ותבדקי האם יש קשר לכך אין ספק שהכל קשור בהכל ורק איש מקצוע יכול לעזור לך לפתור את הבעיה.

הייתי בולימית מספר שנים וכעת שבתי לאכול ללא הקאות. אני לא יכולה לאכול ולו את הארוחה הקטנה ביותר בלי שבטני תתנפח. הנפיחות כל כך נוראית שאנשים העירו לי כי אני בתחילתו של הריון. ובנוסף הנפיחות אינה יורדת כלל, לא בין ארוחות ולא במהלך הלילה. אני אוכלת פירות ירקות תמרים ושקדים במידה שמספקת לי מספיק קלוריות. אנא עזרו לי, מה קורה לי?

אין ספק שהגוף שלנו זו המערכת הכי חכמה שיש. מה חשבת שתזיקי לו ותקיאי ותשבשי את תפקודו ויום אחד שתחליטי דברים יחזרו לקדמותם. זה לא עובד ככה. דברים יחזרו לקדמותם אך זה תהליך ולוקח לגוף זמן לעכל את השינויים הקיצוניים. אין ספק שאת בדרך הנכונה אך הנזק כבר קיים. נסי לפנות לרופא משפחה, ייתכן והוא יוכל לעזור לך בפתרון לנפיחות.

אני בת 29 וחצי, בולמית מגיל 13 , הסתרתי את זה טוב מאוד עד גיל 23 .כל המשפחה כבר יודעת שאני כזו אך לא מדברים על זה. כמו כן חושבים שהפסקתי עם זה כבר כמה שנים רק שלא יודעים שזה רק החמיר ופשוט אני מסתירה את זה טוב יותר. מאוכזבת מהם קשות שלא הכריחו אותי ללכת לטיפול ושלא עזרו לי יותר מלהתעלם מזה. עזרה מהמשפחה אי אפשר לבקש , איך אני עוזרת לעצמי לבד? ואם אי אפשר לבד אז מישהו מקצועי שיוכל לעזור מפ"ת או בקעת אונו

20 שנה סבל, תזונה טבעית איזנה אותי וגרמה לי להיגמל ממתוקים ושומנים וויטמינים נחוצים (כי נוצרו חוסרים במינרלים וויטמינים בגוף ממהקאות ומחסור בהם גורם לחשק לאכול ג'אנק פוד) עזבי שבנוסף מרזים בלי להתכוון ובלי להיות רעבה.

שלום מיה, האם את יכולה להמליץ על מטפל נטורופתי או על סוג הטיפול שעזר לך? תודה, יעל

יקירתי עצוב לי לשמוע שהמשפחה מעדיפה להמשיך בשיגרת חייה כשבתם נמצאת במצוקה קשה. מעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך הלאה את זה לא יכולה לקבל בחיים שכן מדובר בילד שלהם. את חייבת עזרה מקצועית דחופה. אני יכולה להמליץ לך על נורית בלומנפלד המדהימה שעזרה ועוזרת להמון בנות 09-7454950 היא מקבלת בכפר סבא שזה לא מאוד רחוק. אישפוז יש בתל השומר אבל הייתי מנסה לפני אישפוז ללכת למטפל ולנסות לצאת מזה אבל דבר ראשון את חייבת לשאול את עצמך האם את רוצה באמת ובכנות לצאת משם לעשות את התהליך ולשתף פעולה כדי לשנות את חייך ומחשבתך? דעי לך שזה שווה את תקבלי את חייך במתנה ותודי לאל על שהחלטת לצאת משם וזה בהחלט אפשרי.

אם אני מקיאה בערך אחת ליומיים (פעם אחת ביום מדי יומיים) זה מסוכן?

מנחם אותך שאת מקיאה כל יומיים ולא כל יום? את חושבת שזה נכון? על מי את בדיוק עובדת? את לא אנורסית לשעבר את עדיין שם צר לי לומר לך כי אם לא היית שם לא היית שואלת שאלה כזאת ולא היית מקיאה. זה נראה לך נורמלי להקיא יום כן יום לא? לכי מהר לטפל בבעיות ואל תתדחיקי אותם, שימי תמרור עצור לפני שיהיה מאוחר מדי.

שלום רציתי לשאול שאלה, לפני משהו כמו 10 חודשים שקלתי 110 קילו, אני 185. באותו הרגע הבנתי שזהו, בקושי בגדים עולים עלי ופשוט נמאס לי, לאט לאט התחלתי להפחית בארוחות, שותה רק נס בבוקר בלי עוגיות בצהריים חצי צלחת של האוכל שאמא הכינה ובערב משתדל לא לאכול כלום\איזה פרוסה קטנה עם תה. ירדתי ב10 חודשים האלו 20 קילו, וזה הגיע עד לימים שלא אכלתי כלום מהבוקר עד הערב. ותאמת אני ממש מרוצה מזה שירדתי כלכך הרבה והמחמאות מהסביבה לא מפסיקות להגיע וזה נותן עוד מרץ להפסיק לאכול. בתקופה האחרונה התחלתי לאכול יותר מדי ועליתי 5 קילו, אני שוקל היום 95 ולמשקל ההתחלתי אני ממש לא מתכוון לחזור והתחלתי להרעיב את עצמי שוב כדי להוריד את מה שעליתי+עוד כמה קילוגרמים שיהיה במשקל תקין. אם אני אוכל בערב איזה טוסט קטן כי היה לי חשק לאחר הטוסט יש לי המון חרטות על כך, ויום לאחר מכן אני מפצה על כך שאני לא אוכל ארוחת צהריים. האם כרגע אני מוגדר כמישהו עם הפרעות אכילה? האם במצב שאני כרגע אוכל לרדת מתחת לסף ה80? או שפשוט הגוף יעצר כי הוא חושב שהוא במצוקה כלשהי?

מעבר לגוף שמאותת לך שהוא נמצא במצוקה רצינית ברור שזו הפרעת אכילה.ברגע שהאוכל מנהל את חייך זו הפרעת אכילה ברגע שיש התעסקות תמידית עם הקלוריות והאוכל זו הפרעת אכילה. אם תאכל מאוזן ונכון אין לי ספק שהמשקל יתאזן. לך לדיאטנית קבל תפריט נכון ומאוזן וכמובן אם יש בעיות שיש לפתור חשוב ללכת לאיש מקצוע ולפתור ולא לברוח. אוכל זה לא נחמה. אם יש בעיות לא פותרים אותם באמצעות אכילה או הרעבה אלא מנסים בעזרת איש מקצוע להתמודד.

כל מי שבעצם מתעסק עם תזונה מוכר מישהו עם "הפרעות אכילה?" כי הוא מתעסק עם האוכל, מונע מלאכול דברים, סופר קלוריות כדי שיאכל מתחת למקסימום וכו'. כרגע אין לי אפשרות לפנות לאיש מקצוע כי אני בצבא לכן אני מחפש פתרון באינטרנט, ובנוסף אין לי את התקציב הדרוש כדי ללכת לטיפול אישי.

אורלי שלום אני בת 19 בגובה 1.63 ושוקלת 56 אני משתמשת בתיונים משלשלים ובכדורים טיבעים להרזיה.רציתי לדעת עם זה מסוכן כי הרי זה כמו להרגיל את הגוף לחילוף חומרים מהיר.וכן הכל טיבעי! יש לציין שאני לא אוכלת מסודר אבל שותה הרבה תיונים! אני מרגישה טוב ויורדת במשקל. לא מקיאה ולא רעבה.

ברור שיש לך בעיה רצינית מאוד. נראה לך נורמלי לחיות על משלשלים? זה בהחלט לא נורמלי ואת דופקת לעצמך את הגוף והמערכות.במקום להתעסק בשטויות יקירתי ולהרוס את חייך ולכלות את גופך לכי לטיפול נסי לצאת מהפלונטר הזה זה לא חיים כל הזמן סביב האוכל והקלוריות. לכי ותפתרי את הבעיות ותלמדי לאהוב את עצמך ולהתמודד עם הקשיים והפחדים ונסי לצאת מהמצב בו את נמצאת זה בהחלט אפשרי.ההחלטה בידייך בלבד.

שהייתי בת 16 הייתי מקיאה המון אחרי כל ארוחה עד גיל 20 בערך מאז עברו להם כמה שנים וההקאות ניפסקו לאט ובהדרגה עד שהיום כמעט ואינם חוץ מימי מחזור קשים שאני לא מצליחה לשלוט בבולמוס ממש עד שמתפוצצת ובימי לחץ נוראיים, מוצאת את עצמי המון פעמים עם דיאלוג פנימי עקשן ביותר האם לאכול או לאכול? ובלא מתכוון כאילו אני לא נוכחת מוצאת את עצמי כבר אחרי והאסלה קוראת לי לשם הרגשת הפורקן המוכרת... ובכלל עדיין יש את הסיפוק של להרגיש את המלאות אחרי ארוחה אומנם ההקאה לא מגיעה אבל הדילמה בראש תמיד נימצאת... מה אני יכולה לעשות זה מתסכל ותמיד אחרי ארוחה יש לי מעין התנתקות מעצמי ומהסביבה חוסר תקשורת עד שעה אחרי בערך, מרגיש שחוץ מההקאה עצמה כל התסמינים ישנם זה יהיה לכל החיים??? אציין שאני מלאה כבר 6 שנים סביב ה70 קילו לא עולה ולא יורדת אך משתדלת:)))

את בורחת מפני דברים ולא רוצה להתמודד איתם מפה מתחילה הבעיה. את מלאה בפחדים וקשיים והדרך היא דרך האוכל. לכי לטיפול בשיחות ולמדי להתמודד עם הפחדים.

הי, אני לא כל כך בטוחה אם מה שיש לי זו הפרעת אכילה ואיזה סוג וגם לא כל כך יודעת איך להתמודד. אני במשקל תקין לפי ה bmi ( למרות שלאחרונה ירדתי 5 קג- אבל אני עדין ממש במשקל בריא) כבר די הרבה שנים אני מקיאה אחרי ארוחות. אני לא בולסת יותר מידי גאנק פוד או נתקפת בבולמוסים. אבל אני מקיאה הרבה. לפעמים אני עושה את זה כמה פעמים ביום ולפעמים זה רק כמה פעמים בשבוע. יש גם תקופות שאני יותר מקיאה ופחות. כמובן שאני יותר מקיאה אחרי דברים שאני מרגישה רע שאכלתי וחוששת להשמין, אבל לפעמים אני גם מקיאה בלי היגיון, רק בגלל תחושה שאני שמנה מידי ורע שאכלתי ואני אפילו אקיא אחרי סלט. אמא שלי גילתה לאחרונה ונורא דואגת ועצובה. אני אודה לכם אם תוכלו בבקשה להכווין אותי כיצד אוכל לטפל בכך, המון תודה מראש

יקירתי אין ספק שיש לך הפרעת אכילה. להקיא כמה פעמים ביום ולהתעסק כל היום עם האוכל והקלוריות ולתת לאוכל לנהל לך את החיים שהכל מתנהלים סביבו זה חולי. מה לעשות? ללכת לטיפול ומהר כדי לפתור בעיות וקשיים כדי להתמודד עם פחדים שקיימים אצלך וכדי להתמודד עם מה שאת בורחת ממנו. טיפול בשיחות זה הפתרון ומהר.

שלום לך אורלי, אני בת 24, 1.58 שוקלת 49 ומבקשת להתייעץ לגבי התנהגות האכילה שלי. כבר כמה חודשים אני אוכלת רק תפוחים בימי ראשון עד חמישי וביום שישי שבת אני מרשה לעצמי לאכול הכל , ללא הגבלה. כך שאני יורדת בערך 3-4 קילו עד יום חמישי ומגיעה למשקל של 45-46 ובשישי שבת מעלה שוב ל49-50. אני לא מסוגלת לאכול שום דבר מעבר לתפוח באמצע שבוע. אני נהנת מתחושת הרעב, ומתחושת ה"טיהור". קראתי קצת באינטרנט ואני מבינה שההתנהגות שלי לא נופלת תחת ההגדרה של אנורקסיה או בולימיה (אינני מקיאה ) אך בוודאי ישנה בעית אכילה כלשהי. כיצד ניתן לטפל בדבר? האם נתקלת במקרים כאלו? אני חייבת עזרה. תודה

אם ההפרעה שלך אינה אנורקסיה אז מה היא בדיוק? זה נראה לך שפוי שבן אדם נורמלי אוכל תפוח במשך יום שלם? יש לך הפרעת אכילה בכך אנחנו לא חלוקות אך את בהחלט מרעיבה את עצמך וקוראים לזה אנורקסיה כנראה שלא הבנת או לא רצית להבין שזו אנורקסיה. יקירתי לכי לטיפול וטפלי בהפרעת האכילה, בפחדים ובקשיים ואל תברחי מהם. לא נראה לי שלחיות ככה זה נורמלי? לכי טפלי בעצמך מהר לפני שיהיה מאוחר מדי.

שלום, קוראים לי מיכאל ואני כבר שנים אוכל כל יום את אותה ארוחה בדיוק. יש הרבה אנשים שיש להם הרגלים אבל זה לא הרגל. לא היה יום ב6 השנים האחרונות שלא אכלתי שניצלוני תירס ופסטה בלי רוטב. אני אוכל את זה כל יום. העניין הוא שגם יש לי פחד ממשי מטעימת אוכל חדש. המחשבה על זה מכניסה אותי לפאניקה. מציעים לי לטעום משהו חדש ואני מתחיל לרעוד. בנוסף, יש לי הפרעה טורדנית כפייתית במידה נמוכה. מקרה לא חמור. אולי זה קשור? אשמח לדעת אם שמעת על זה.

מיכאל שלום יש לך המון פחדים שאתה חייב ללמוד להיפטר מהם וחייב לשם כך ללכת לשיחות. רק שתשחרר את הפחדים ותהיה חזק מספיק כדי להסתכל להם בעיניים אז יעבור כל הפחדים הקיימים עם האוכל. זו בהחלט הפרעה ולא קל לחיות ככה.

ערב טוב אני יודע שזה נראב כאילו אני מחפש את הגרוש מתחת לפנס אבל בלית ברירה גם זה הולך אני מוצא את עצמי לרוב על טייס אוטומטי בקשר לאוכל, אני יכול לא לאכול יום שלם כי אני לא רעב וברגע שאני פותח את הפה כאילו משהו מתחיל ופשוט לא מסתיים, אני פשוט לא מפסיק לאכול. (לצורך הענין התהליך המתואר יכול לקרות גם בשש בבוקר). עכשיו אחרי שפשוט התייאשתי מהכל אין דבר יותר מתסכל מלאכול בלי הבחנה ולרוב גם בלי תחושת רעב אני מחפש את הפתרון האחר (ביו פידבק פסיכולוג דיאטות שונות ואפילו משונות כבר ניסיתי). זה יכול להיות תרופות (כל אבל כל תרופה שנמכרת בבית מרקחת של קופ"ח), זה יכול להיות תרופה אלטרנטיבית, זה יכול להיות נקודה באצבע השמאלית של הרגל שבגלל שאני לא דורך עליה נכון כל רעיון שאפשרי (ואשר רופאת המשפחה שלי לא תתעלף בגללו). תרגישו חופשי התייאשתי תבורכו

הטיפול הכי טוב הוא טיפול בשיחות שסוף סוף תודה שיש בעיה ושאתה רוצה באמת ובכנות לעשות שינוי ולעשות את הדרך החוצה תוך כדי התמודדות עם הפחדים והקשיים שהביאו אותך לשם ולא לברוח מהם וכמובן ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך מחדש. היום אתה במצב שאתה בורח ומחפש באוכל נחמה ופיצוי על דברים וזו הסיבה העיקרית לזלילה. צריך להתמודד עם הסיבה העיקרית לבריחה ולא לברוח ממנו. ברגע שתחליט שאתה רוצה להתמודד הכל יראה אחרת.

אני ממש זקוקה לטיפול ואני מקרה קשה של הפרעות אכילה. ניסיתי המון סוגי טיפולים ללא הועיל ואני מפחדת לבזבז זמן כסף וכוחות נפש על עוד טיפול סרק. 2 מקומות תפסו לי את העין אונליין: 1. קוגנטיקה 2. ד"ר ציון בן אלי מי מכיר? ממליץ? לא ממליץ? בבקשה עזרה דחוף! תודה

לא יודעת ולא מכירה כך שלא אוכל לחוות את דעתי בנושא אבל דבר אחד תזכרי את חייבת לפנות למטפל שמטפל נטו בהפרעות אכילה.

הי, נעים מאוד זוהר, הורדתי מעלה 50 ק"ג, דרך הראש, כן עבודה על המודע ותת המודע, מאמנת במקצועי, משלבת כמה שיטות 0545424641

שלום, אני כבר לא צעירה (שנות ה30 לחיי). חווה ברוב כאב 20 שנים שהתחילו כשנתיים באנורקסיה בלבד והמשיכו בשילוב בין השתיים. אני לא בתת משקל אבל בטווח הנמוך. מקיאה מידי יום. ניסיתי כל טיפול אפשרי, אישפוזים, תרופות, פרטני, הומאופטי, סיני, דיקור, או איי, מרכזים שונים.. מה לא. מרגישה שאין מוצא. האם עלי להשלים עם המחלה והחיים עמה (לרבות תוחלת החיים עמה)? אם לא, מה האלטרנטיבה? כלום לא עוזר. מה התוחלת הצפויה במהלך חיים שכזה והיסטוריה של 20 שנים? ברור שהגוף שלי לא במצב שהיה צריך להיות לו הייתי זוכה בחיים ללא המחלה השטנית הזו..

אלה יקירתי ברור שניסית אלף ואחת דרכים ושיטות אני מאמינה לך מה שאני לא כל כך בטוחה לגביו שאת באמת באמת רוצה לצאת מהמחלה. את צריכה להסתכל פנימה לתוכך בצורה הכי כנה שאפשר ולשאול האם את באמת עושה הכל כדי לצאת משם? האם את באמת באמת רוצה לשם? אני יודעת שאת קוראת ורותחת עליי ואומרת לעצמך זאת מה היא מבינה אבל את צריכה להבין שעד שאת באמת באמת לא תרצי לצאת מזה ולעשות את השינוי שום טיפול לא יעזור והדבר רק יעלה לך אלפי שקלים ללא שום תוצאה. קבלי החלטה כנה עם עצמך שאת רוצה לעבור שינוי ומוכנה לעשות סיבוב של 360 מעלות בקו המחשבה ולצאת למסע שהוא לא קל החוצה מהמחלה אך המסע החוצה שווה כל דבר. לבת שלי לקח קרוב לשנתיים אך בסוף היא יצאה משם.

אורלי, לו הייתי שמה לב שתשובת המומחה אינה מגיעה ממומחה (ובמקרה הקונקרטי הזה- תשובה חובבנית למדי), לא הייתי טורחת לכתוב. הכוונה בכתיבה הייתה לשמוע חוות דעת מקצועית בעניין דרכים/טיפולים שעדיין לא ניסיתי, אומדן לגבי יציאה מהבעיה אחרי 20 שנה וכו. התשובה שלך סתמית וגם מאוד לא נכונה. אני שמחה לשמוע שהבת שלך יצאה מזה אחרי שנתיים, גם אני הייתי במצב אחר אחרי שנתיים ולצערי לא נלקחתי לטיפול מתאים. אז עם כל הכבוד אין מה להשוות ואחרי עשורים של טיפולים אומר לך- באיזו זכות את אומרת שאני לא רוצה?? הרי אם הכל היה טמון ברצון לא היינו נזקקות למחלקות ביח שלמות הקשורות רק להפרעה הזו(ששם מתאשפזים מרצון דרך אגב). קחי בבקשה את תגובתך הרדודה והמטעה לפגישת אמהות/ חברות/ שכנות ותמליצי בבקשה למנהלי האתר שינהל את הפורום הזה איש מקצוע (!) כמו שאר הפורומים של דוקטורס!!!

שלום, אני מתמודדת עם בולימיה כבר עשר שנים. אני מנסה להפסיק אבל כל הזמן נתקפת בולומוסים ומרגישה שזה כבר לא בשליטתי ומעולם לא היה. אני רוצה להתחיל לטפל בזה בעזרת פסיכולוג אבל לצערי אין לי את הכסף לזה. יש עמותה שאפשר להעזר בה? למי אפשר לפנות?

אכן יש את אגם שהם ממומנים אם אני לא טועה על ידי קופות החולים. יש את שחף ששם אני לא בטוהה אם זה מסובסד או פרטי עליך לבדוק.

שלום אורלי, רציתי לדעת אם יש אפשרות ליצור איתך קשר באופן פרטי? (במייל\בטלפון או מה שהכי נוח לך) תודה

אלינה כן את יכולה לשוחח איתי בטלפון או במייל. המייל שלי : [email protected] הטלפון שלי 052-3387519 אשמח לשוחח איתך בשעות הערב משעה 17:00.

שלום. ביתי סובלת מאנורקסיה שהולכת ומחריפה מזה כמה חודשים. לפני כחודש התחלנו טיפול במחלקה להפרעות אכילה בבי"ח. הם אומרים בימים האחרונים שהיא צריכה להתאשפז כי לא מצליחים לעלות במשקל. אני מאוד מודאגת מצעד כזה כי היא רק בת 11 ואני מפחדת שתיחשף בבת אחת למקרים מאוד קשים מסביבה. אני קוראת בפורומים השונים מה עובר על הנערות שמתמודדות עם אנורקסיה והלב נקרע מהסיפורים והחוויות הקשות. האם זה לא עלול להיות קשה מידי , אפילו מזעזע עבור ילדה צעירה שעוד לא יצאה אף פעם מהבית? האם אין אלטרנטיבה של אישפוז בית , או לפחות אישפוז יום? האם במחלקת אישפוז יש הפרדה לפי גיל, לפי חומרת המקרה וכו'? אשמח לתשובה בהקדם עקב דחיפות המצב. בתודה, יסמין

יסמין יקרה אישפוז זו ברירת המחדל האחרונה. תנסי לחפש איזה מטפל או מטפלת בחוץ, מטפל בשיחות שהמומחיות שלו הפרעות אכילה. הבעיה היא נפשית פסיכולוגית כי הנפש חולה וצריך לשנות את צורת החיים ואופן החשיבה. השאלה באיזה מצב גרוע הילדה הכוונה עד כמה גרוע? אני לא יכולה להגיד פה אם היא צריכה אישפוז או לא, אני לא רופאה ואני לא יכולה לקחת אחריות על חייה אך אין ספק שאתם כהורים צריכים לקבל החלטה ואתם יודעים הכי טוב מה טוב לבתכם, אף אחד לא יודע ומכיר אותה טוב מכם. אין אופציה של אישפוז בבית ובמצבה מרפאה להפרעת אכילה כבר לא תעזור כי היא צריכה משהו אגרסיבי יותר ומשטר חזק יותר.אין הפרדות גיל באישפוז ויש ילדים גם בגיל של בתך באישפוז. כבשתי היתה מאושפזת היו ילדים בין 16-17 והיה ילד בן 11. ייתכן והאישפוז כן יעשה לה טוב.אין ספק שאם המצב גרוע אז צריך קודם כל להביאה למשקל נורמלי איכשהו ובמקביל לתת שיחות לנפש, כי הנפש חולה. אין ספק שזו החלטה לא פשוטה.

ברשותך אני משאירה את כתובת המייל שלי למידה ומישהי תהיה מוכנה לקחת חלק ולעזור.. [email protected] חיבוק ענק ענק ועוטף לכולנו... נשיקות...

אבל להישאר בעילום שם

קודם כל המון תודה על הרצון לעזור.. אין בעיה להישאר בעילום שם... יש אפשרות ליצור איתי קשר למייל?... [email protected] ממתינה לתשובה.. ושוב.. המון המון תודה... זה ממש לא מובן מאליו עבורי..

הסינגל האינטרנטי "מעיין" - שמדבר על הפרעות אכילה וזכה ליותר מ3,000 כניסות ביו-טיוב - בגירסת האלבום החדש. השיר נכתב בהשראת ספרה של הדוגמנית מעיין קרת "הנשים היפות" ומוקדש לכל הנשים היפות באשר תהיו.. http://www.youtube.com/watch?v=BeVurHDNuFM מקווה שאוכל לגעת. לילך

שיר מדהים... יוצרת מדהימה... מכירה את השיר מלפני הרבה שנים.. ועוד הרבה שירים נוספים שלך.. את מקסימה ומוכשרת בטירוף... תמשיכי ליצור.. חיבוק ענק שרית

אני שותפה לדיעה של חברתי לפורום כי לילך שיר אישה מדהימה ויוצרת ענקית. השיר נוגע ללב ומלווה אותנו בכל ההרצאות כאשר תמיד אני מדגישה את שמה של לילך היוצרת והאחראית לשיר הנפלא והכל כך נוגע ללב. תודה לך לילך יקרה.

אני כבר 13 שנים במחלה. עברתי עשרות טיפולים. אני עדיין במחלה. אני כלכך מיואשת ומתוסכלת ולבד. אני מרגישה במשבר ולעיתים קרובות בא לי להרים ידיים ולוותר על החיים. קשה לי לדבר על זה עם אנשים סביבי ואני ממש מרגישה בודדה. מה עושים?

עדי יקרה שאלה ראשונה ובכנות האם את באמת ובתמים רוצה לצאת משם? יכול להיות אלף ואחד מטפלים הכי טובים שיש אך אם את לא תרצי באמת באמת לצאת משם ולעשות את השינוי שום מטפל לא יעזור. אני יודעת שזה קשה ולא פשוט אך אם רוצים באמת זה אפשרי למרות הקשיים. אל תרימי ידיים אך קבלי החלטה כנה שאת באמת רוצה לצאת מזה ולשנות את חייך ומחשבותייך.

הסיפור שלי .... אני סוחבת את הדבר הזה כבר 6 שנים .. בכיתה ו' הייתי ילדה קצת מלאה בתור ילדה אני זוכרת שתמיד היו צוחקים עליי על זה שאני שמנה ומכוערת .. בכיתה ז החלטתי שאני שמה קץ לדבר והתחלתי דיאטה ... הייתי עושה הליכות/ריצות , ספרתי קלוריות ותוך חודש הורדתי שבע קילו , והמחזור הפסיק לי ומכיוון שגם גבהתי באותה תקופה הירידה הייתה ממש ניכרת .. כשהגעתי לרופאה והיא שמה לב למשקל שלי היא שלחה אותי להתייעצות עם תזונאית התזונאית התחילה מעקב וקבעה לי דיאטת השמנה והודיעה לי שאם אני אמשיך לרדת יצטרכו לשלוח אותי לאישפוז ... זה היה תהליך ארוך כי לגוף שלי היה קשה לעלות במשקל בסופו של דבר עליתי במשקל וחזרתי לעצמי ... אבל משו השתנה אצלי מאז ועד היום אני לא מפסיקה לחשוב על המראה שלי אני תמיד חושבת אני שמנה(גם כשהייתי בתחילת התהליך בתת משקל חשבתי שאני שמנה)זה מעסיק אותי כל היום .. כשאני קמה בבוקר , בבית ספר , באמצע מבחן , בבית , במקלחת , כשאני הולכת.לישון .. לפעמים אפילו יש לי סיוטים מזה .. הבעיה היא לא רק זה הבעיה היא ההתקפים .. אני לא אוכלת מסודר .. מבחינתי יום מוצלח זה יום שהגעתי לכמות קלוריות הכי.נמוכה גם אם זה אומר 200/100 קלוריות .. אבל יש ימים שתוקף אותי רעב אני מתחילה לאכול כל.מה שזז בבית מערבבת בין עכל וכשאני מסיימת אני נכנסת לדיכאונות ולמחשבות אובדניות לפעמים אפילו ניסיתי להקיא ופשוט לא הצלחתי בימים שאני נתקפת בהתקפות האלה אני מושבתת למיטה בוכה ולא רוצה לעשות שום דבר .. דרך אגב אני כל הזמן סביב המשקל שלי אני קמה כל בוקר ושוקלת את עצמי ובימים שאני אוכלת הרבה אני פוחדת להישקל מה לעשות ? איך אני עוזרת לעצמי ? ואני בגובה 1.75 משקל 60

הרבה פעמים ניסיתי להקיא אחרי ימים שאכלתי בהם הרבה ואני פשוט לא מצליחה ... לכן הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי לא לעלות במשקל הוא להרעיב את עצמי בימים שאחרי ולהשתדל לאכול כמה שפחות

שרה יקירתי הטעות הכי גדולה שאת עושה זה שאת מכניסה את עצמך לעוד צרה בזה שאת מקיאה. חבל חבל חבל. דבר שני אין ספק שאת במצוקה לכי לטיפול ולקבל עזרה מקצועית את חייבת טיפול בשיחות כי לעולם לא תצאי מזה אם לא תקבלי טיפול כל חייך יסובו סביב האוכל וסביב המשקל לא חבל? את עדיין צעירה ושנותייך לפנייך למה להרוס את החיים. לכי לקבל עזרה זו לא בושה. למדי להתמודד עם הבעיות והפחדים ולא לברוח מהם, למדי לקבל עצמך מחדש ולאהוב את עצמך מחדש ותרוויחי מזה בגדול תרוויחי את חייך בחזרה כי חיים במחלה הזו הם חיים נוראיים.

הי אני בת 25 לפני חודש + , נהיה לי מצב שכל דבר שאני אוכלת תוך חצי שעה מקסימום שעה אני מקיאה . אני עובדת בעבודה פיזית ואני מרגישה שיש ימים שאני כבר מתמוטטת . הלכתי לרופא המשפחה והוא אמר שצריך לעשות בדיקות ויש גם מרפאה של הפרעות אכילה בבית חולים תל השומר. אני לא יודעת אם אישפוז או כל יום להגיע לשם. אני גרה בדרום ואני מאוד רוצה לצאת מזה כי זה לא עושה לי טוב אני ממש מרגישה בדיכאון . עיזרו לי בבקשה

אין ספק שלבד לא תצאי מזה עד צריכה עזרה מקצועית את יכולה לפנות לתל השומר למרות שגם בסורוקה יש מחלה אם אני לא טועה. במקביל קבלי עזרה נפשית כדי להבין מאיפה נובעת הבעיה וללמוד להתמודד עם הבעיות והפחדים. אם תרצי באמת תוכלי בעזרת עזרה מקצועית לצאת מזה.

בוקר טוב חסויה, קיימות מספר שיטות לטיפול בבולימיה אך היעילה מביניהן היא טיפול בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במסגרתה ניתנים לבעלי בולמיה כלים ודרכים לשנות את התפיסה העצמית השלילית, את המחשבות אשר מכשילות אותם ואת ההתנהגות ההרסנית. שיטה זו הוכיחה את עצמה כיעילה יותר מטיפול תרופתי או מתרפיה מכל סוג אחר, ב-10% לפחות, והיא עומדת על למעלה מ-85% אחוזי הצלחה. טיפול CBT עבור בולימיה, מקטין את הסיכוי לחזרה לדפוסי ההתנהגות המכשילים של המחלה ומספק פתרון מהיר תוך מספר מועט של חודשים. במסגרת טיפול CBT נבדקים הנחות העומדות בבסיסה של בולמיה וניתנים כלים לזיהוי והחלפה של מחשבות מכשילות, וכן הבחנה בינם לבין עובדות. בשלבים הראשונים של טיפול CBT, מוגדרים תחליפים להתקפי האכילה, והרגלי האכילה שנוצרו בעקבות בולימיה, מוחלפים באחרים, בריאים יותר. טיפול CBT משפר את הדימוי וההערכה העצמית אל סובלים מבולמיה, ומאפשר להם להתמודד עם הרצון לרדת במשקל ועם הצורך בשליטה עצמית בצורה בריאה ומבוקרת. חשוב ללכת לטיפול (כלשהוא). מקווים שעזרנו, צוות מכון CBTIsrael

שלום אני בן 41 גובה 177 שוקל 65 קילו,אני גם עוסק בספורט ריצה והליכה.קיימת אצלי בעיה שבמהלך השבוע אני שומר ואוכל בערך 1200 קלוריות ביום,אך יום או יומיים בשבוע יש לי בעיה שאני טורף מכל הבא ליד אם זה מתוקים או לחמים ומערבב הרבה וזה להערכתי יכול להגיע עד ל5000 קלוריות ביום אם לא יותר ואחת לכמה חודשים אני מקיא את הנשמה ומשלשל כי הרסתי את הקיבה.בשאר הפעמים שאני אוכל מוגזם אני מרגיש רע אם עצמי אבל למזלי לא הורס את הקיבה.הגישה שלי היא שאני אוכל היום כמה שיותר וממחר נתחיל לשמור כמה ימים וחוזר חלילה.אני מרגיש שאין לי שליטה על זה.מה אוכל לעשות בנידון? בתודה מראש אמיר

אתה מתעסק יתר על המידה באוכל ובקלוריות עד כדי כך שזה מנהל אותךץ לך לטיפול ובדוק מה הבעיה ומאיפה זה נובע אילו פחדים קיימים בך וממה אתה בורח ולא רוצה להתמודד. אתה חייב ללכת לשיחות ולפתור דברים עם עצמך אחרת לא תצליח לצאת מזה לבד וכל הזמן תהיה סובב סביב עצמך וסביב המחלה האיומה. עצור את זה מהר כל עוד אתה יכול.

היי! דודה שלי היא מורה לביולוגיה והיא מחפשת סרט על הפרעות אכילה כדי ללמד את הכיתה שלה על הנושא, זה משהו שהיא עושה כבר שנים, אבל לפני חודשיים התקלקל המחשב שלה, ושני הסרטים היא הייתה מראה בד"כ נמחקו לה, והיא לא מצליחה למצוא כלום.. החלטתי לעזור לה אבל אני לא ממש מצליחה למצוא שום סרט על אנורקסיה/בולמיה, אני מכירה את השמות של שני הסרטים שהיו לה במחשב, אבל אני לא ממש מצליחה למצוא אותם, אז אם יש לכם עוד המלצות אני ממש אשמח לעזרה!! אשמח לכל עזרה בנושא:)

יש סרט טוב שנקרא a secret betwein friends

ואני בולמית מגיל 18 אבל אני לא מסוגלת להקיא בהריון אני פוחדת על התינוק שלי!!! בנות שתדעו לכם שאור להקיא בהריון אני מכירהמ שהי שהשק הריון שלה לא התפתח בגלל שהקיאה אני מרגישה חרא עם עצמי ומדכואת אבל יודעות מה ?? יש לנו חיים בתוך הגוף אסור לפגוע בהם !! אני עליתי כבר 16 קילו ורע ללי מאוד מאוד אבל זה המחיר שהגוף שלנו "מחזיר" לנו בגלל הבולמיה אז למען העובר שלי אני מוכנה לספוג תהשמנה ושלאי קרה לו משו

יקירתי כל הכבוד לך שאת שמה את הדבר היקר שבתוכך בראש מעייניך. אין ספק שכרגע הוא החשוב ביותר כדי שיהיה בריא ושלם ויתפתח וכדי לא לפגוע בו אבל את צריכה להבין שאת חייבת טיפול כי אחרת איזה מין אמא תהיה לו? הוא יגדל וידאג לך? חשבת לתוך איזה עולם את מביאה ילד? עולם של בולמוסים, הקאות, דיכאון עולם שבו את נלחמת באוכל ובקיומך, את באמת רוצה לשלומו ולבריאותו הנפשי של תינוקך? קבלי טיפול עשי מאמץ לצאת משם כדי שתוכלי באמת לגדלו כמו שצריך. אל תכעסי על הביקורת שלי. אני יודעת בתוך איזה עולם את חיה וזה לא לחיות, זה אומנם בן אדם חי מבחוץ כלפי חוץ אך כבוי ומת מבפנים ולתוך זה הילד צריך לגדול? לכי קבלי טיפול, התמודדי עם הקשיים והפחדים והבעיות ואל תברחי מהם ותראי שהכל יסתדר וזה אפשרי.

שלום, אני שוקלת 49.5, הגובה שלי 1.59, ואני בת 19. אני צורכת 1500 קלוריות ביום וקורים לי מצבים פעמיים בשבוע שאני אוכלת יותר מ1500 קלוריות ואז אני נכנסת למצבי דיכאון ורגשות אשם וזה לא עובר לי ויש מצבים מעטים שאני מקיאה(הרוב לא). אני יכולה לאכול קצת יותר מ1500? אני כבר לא יודעת מה לעשות אני מרגישה רע נפשית כי אני מפחדת להשמין וזה ממש פחד מוות עד כדי כך שאני מעדיפה למות מאשר להשמין. יש לי הפרעות אכילה? תודה

ליאן יקירתי האוכל מניע ומנהל את חייך. וזה נראה לך נורמלי? כי לי ממש לא? בוודאי שמותר לך לאכול יותר מ- 1,500 קלוריות אפילו רצוי מאוד ובלי רגשות אשם אך כדי שתוכלי לעשות כן לכי לטיפול נפשי ותפתרי את הבעיות והפחדים שמהם את בורחת כי עד שתברחי ולא תתמודדי לא תצאי מהמצב של הפרעות אכילה, מהמצב שנכנסת אליו כי זה כמו מעגל אך את בטח מכירה את המשפט נפש בריאה בגוף בריא ואכן ברגע שהנפש תבריא גם הגוף יהיה בריא ולא תצטרכי כל היום לבזבז אנרגיות על האוכל והקלוריות.

אני 1.64 מטר, שוקלת 46. עוד לא קרה שלא היה לי מחזור.

את צריכה להבין חד משמעית שזה לא רק פונקציה של משקל וגובה יש בנות שאוכלות אבל מבנה גופן רזה. רק את יודעת את התשובה. אם את מתעסקת כל היום באוכל ובקלוריות והאוכל מנהל לך את החיים אין לי ספק שאת בהפרעת אכילה.יש לי תחושה שאם את שואלת את השאלה את כבר יודעת את התשובה. אני מציעה לך ללכת ולהיבדק אצל רופא משפחה. אל תשאירי דברים ככה כי מהר מאוד נסחפים פנימה כמו מערבולת ושוקעים עמוק עמוק בתהום אז אם את חושבת שיש לך בעיה לכי ופני לעזרה ומהר.

אם ה-bmi שלי מתחת לממוצע באופן משמעותי וצריכת הקלוריות שלי היא 1000 ליום בממוצע אבל אני לפעמים מתעסקת בגוף שלי, האם אני אנורקסית?

אני בת 60 בגובה 1.65, ומזה 10 שנים שוקלת 90 וקצת. כל נסיונותי לרזות הסתכמו במקסימום 3 ק"ג שאותם העליתי די מהר. יש לי לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה וכל ה"תוספות" שיוצר משקל עודף. אפילו לקחתי חופשה מיוחדת בת חודש כדי להתרכז בהרזייה, ולא עשיתי כמעט כלום. רציתי לשאול לדעתך אם כדאי ללכת למרפאה להפרעות אכילה אפילו איננו בולימית או אנורקסית. מה את יודעת על מרפאה להפרעות אכילה?

המרפאה להפרעות אכילה מטפלת במקרים קשים ואקוטיים של אנורקסיה ובולמיה. לא חושבת שאת תתאימי לקריטריונים של מרפאות אכילה. הייתי מייעצת דווקא לפנות לשיחה ולבדוק למה אינך יורדת במשקל, למה ההתעסקות המתמדת עם המשקל ולמה הבריחה כל הזמן לאוכל. נסי אולי זה יעזור.

ביתי סובלת מהפרעות אכילה והיא כעת מאושפזת בשניידר בפעם השניה מאז החופש הגדול האשפוז הוא בעיקבות ירידה בדופק ולפי דברי הרופא הטיפול הוא במתן אוכל בזונדה וייצוב התיפקוד . באישפוז הראשון הטיפול היה זהה ואמרו לנו כי יש להמשיך טיפול במרפאות המתמחות בנושא הפרעות אכילה מאחר והמרפאות היו מלאות אי אפשר היה לקבוע לה טיפול מסודר ולכן אמרו שאנו צריכים לתת טיפול באופן פרטי הן אצל פסיכולוגית מומחית בתחום והן אצל דיאטנית ופסיכיאטרית וכעת אנו לא רואים שינויים ומודאגים מהמשך הטיפול אנו דורשים שפסיכיאטר יאבחן אותה באישפוז הנ"ל האם אנו פעלים נכון ואיך צריך לפעול בהמשך . לילדה יש מחשבות אובדניות ואני מודאג מאד .

אין לכם מנוס מאישפוז כדי לייצב את הילדה אך אתם חייבים להבין שהטיפול העיקרי הוא בנפש, טיפול עם מטפל טוב, מה שנקרא נפש בריאה בגוף בריא. ברגע שהנפש תהיה בריאה והילדה תלמד להכיר עצמה מחדש ולקבל את עצמה מחדש והנפש תהיה בריאה יעברו גם המחשבות האובדניות שבאות מהמצב וכמובן מחוסר האיזון שנוצר בגוף כשכל המערכות מתחיל להשתגע.תנו לה במקביל לאשפוז טיפול נפשי טוב כדי שתחלים כי עיקר הטיפול במחלה זו היא לא האוכל אלא טיפול לנפש.

כעת ביתי מקבלת טיפול ע"י זונדה ואוכל משולב ע"י דיאטנית , אך לא מקבלת טיפול מספק לנפש לפי הרופאים מאחר ואין מקום במחלקה המתאימה לכך. ביתי תישאר במחלקה שבה היא מאושפזת עד 6.11.12 ורק אז תיבדק שוב האפשרות לאשפזה במחלקה המתאימה להפרעות אכילה כעת היא מטופלת גם ע"י כדורים שהפסיכיאטר נתן לה . כיצד ניתן לבדוק אפשרות להעבירה לבי"ח תל השומר וכיצד ניתן לברר אם להם יש מקום במחלקה ?

שלום לכולם, אני מורה מוסמכת ליוגה ומטפלת מוסמכת בשיטות שונות ברפואה משלימה אשר רוצה לפתח שיטת טיפול אלטרנטיבית לסובלים מהפרעות אכילה - ולכן אני מציעה סידרת טיפולים ללא תשלום בתחומים הנ"ל (עדיפות לבולמים או לאכלנים כפייתיים) . הטיפול הוא כשעה - שעה ורבע ומשלב תרגולים מעולם היוגה, מדיטצה וטיפול אנרגטי עדין במגע (בלבוש מלא. לא כואב בכלל), וכן לימוד של תרגילים פשוטים אותם יש לבצע בין טיפול לטיפול. חשוב לי לציין מספר דברים: אני מאוד מאמינה בשיטות בהן אני מטפלת (!) - מאמינה שהן יכולות מאוד לתרום ולתמוך בכל הליך טיפולי של החלמה. אם זאת, אינני פסיכולוגית ואין לי שום הכשרה או נסיון בתחום הספציפי של הפרעות אכילה, כאמור, אני מנסה כרגע לפתח שיטת טיפול שבתקווה תעזור להרבה אנשים הסובלים מכך בעתיד, ולכן - אקבל פניות אך ורק של אנשים הנמצאים כבר תחת השגחה וטיפול כלשהו, ואחרי הסכמה וידיעה של המטפל שלהם (כמובן שאשמח לדבר אתו אם יש צורך). בנוסף, הטיפולים מתקיימים בבית המטופל ולכן ישנה עדיפות למי שגר באיזורים של רעננה- כפר סבא - פתח תקווה. ולסיום - חשוב לי להדגיש שוב שהטיפולים הם ללא תשלום וכל תמורה וכל רצוני הוא להשתמש בידע שרכשתי ולנסות לעזור. אשמח לענות על כל שאלה. מאחלת לכולם הרבה בריאות, ושבוע נפלא

"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו" בליבי תפילה שתוכלי לעזור ולהציל כמה שיותר כי זה נהיה פשוט מגיפה ולא סתם מחלה.

אשמח ליצור קשר

שלום רציתי לשאול אם אפשרי לקבל פטור משירות צבאי בגלל בולימיה? (גם אם נמצאים בטיפול תרופתי)

אכן בהרבה מקרים של הפרעות אכילה קשה הצבא מחליט לפטור משירות צבאי כי אינו יודע להתמודד עם המצב. אין טיפול תרופתי לבולמיה מלבד הכדורים הפסיכוטיים שלוקחים כדי להרגיע את חוסר האיזון בגוף אך זה לא גורם להחלמה ההחלמה היא בשיחות ובטיפול בנפש.

שלום רב, יש לי אחות בת 25 שהתחילה תהליך הרזייה שיצא משליטה. אינני מצליחה (אני ומשפחתי) לסייע לה וברצוני לפנות לאנשי מקצוע מתאימים על מנת לדעת איך לנהוג ולאן להפנות אותה. אשמח לתשובתך בנושא. תודה וברכת בריאות לכולם.

אם אתם מחפשים מקום לאישפוז אז בית חולים תל השומר הוא במסגרת קופת חולים והוא מאפשר גם אשפוז יש שם מחלה לבנות בוגרות ונשים בגילאים שאת מדברת עליהן. מעבר לזה אפשר לפנות למטפלים פרטיים שיכולים לעזור, טיפול בשיחות אני אישית יכולה להמליץ על נורית המדהימה שטיפלה בבתי ומטפלת מעל 15 שנה בבנות עם הפרעות אכילה. הטלפון של נורית 09-745450 מומלץ בחום. אפשר גם להתעניין בהדסה בירושלים נדמה לי בהדסה הר הצופים יש מחלקה מיוחדת שמטפלת בהפרעות אכילה. ייתכן והיא תתאים גם לגילה.

היי אורלי, למרות שאיני חושבת כבר שניתן לעזור לי החלטתי לכתוב... אני אנורקסית מגיל 11 בערך עם הפסקה של בערך שנה באמצע הרבה עליות ומורדות כבר הייתי על סף מוות אני לא מסוגלת להתמודד יותר אין לי כוחות לא הרבה יודעים על עברי ומי שיודע בטוח ב110% שהכל כבר קבור מאחור ממזמןןןןן. כואב לי לא יכולה יותר החיים סביב השקר והמסכות זה בלתי נסבל ביום יום אני מצטיירת כבחורה שמחה חייכנית אנרגטית פעילה אנרגייזרית וכאשר אני מגיע בסוף יום הביתה ומסירה את המסכה הבכי מתחיל והרצון להעלם מהעולם מתגבר. אני אבודה לא חזקה מספיק כמו פעם לנסות ולהילחם המרוץ הזה כבר כבד לי. לא יודעת מה לעשות לא מעוניינת בקיום יותר. התעייפתי....

שכחתי לציין את גילי 32 (למרות שעפ החישוב כבר בטח ניחשת...)

עדן יקירתי נכון שאני נשמעת כמו קלישאה כשאני אומרת לא להתייאש החיים לפנייך ואפשר לצאת מזה אבל אני לא משקרת. ואני גם לא אשקר ואומר לך שלצאת מזה זה מסע ארוך ולא ביום אחד אך זה שווה את זה. אני לא מוכנה לקבל את זה שהתעייפת והתייאשת אני בטוחה שיש מי שתומך ואוהב אותך ורוצה לעזור לך לצאת מזה אז יחד בכוחות משותפים ואחרונים תעשי את המאמץ והכל תלוי אך ורק בך. אם את תרצי באמת באמת לצאת מזה תצאי מזה ואם תרצי רק בכאילו ולא בכנות אז לא תצאי מזה וכל החיים תסתובבי סביב עצמך סחור סחור ותבזבזי את חייך על הפרעת האכילה הארורה הזו. די הפסיקי את זה זה אפשרי וכדאי. אל תרימי ידיים זה הפתרון הקל ביותר.

יקירה הייאוש אכן נראה נוח . הוא לא באמת כזה . האמונה והתיקווה שנותנים כאלה שהצליהו תאיר לך דרכך להצלחה . רבות ומאות עשו את הדרך והכינו לנו אותה , אשא תפילה עבורך ובהצלחה . אומר זאת מנסיון הייתי - שם

ככה אני מגדירה את עצמי, כמישהי שתשע שנים סובבת סביב הנושא הזה של תזונה והדיבוק הזה של הבולמיה שתמיד נמצא שם כמו "חברה" שגוררת אותך להחליט שגוי בדקות שאת חלשה מכדי להשתלט על זה . אני שם לעצמי ואני מנהלת אורך חיים בריא . אוכלת נכון מתאמנת ודואגת שהנפש שלי תשאר בריאה .וזה עדיין בא , פעם בחודש פעם בחצי שנה , בהפרשים די גדולים אבל ההתקף בא גם אחרי שנתיים שהייתי במסגרת צבאית ובכלל שחכתי איך זה להתעסק במחלה הזאת זה חזר . אני יודעת שזה תהליך שצריך להתמודד איתו יום ביומו, אבל יש לי שתי שאלות שהייתי שמחה אם הייתם נותנים לי תשובה . הראשונה אם הנזק שזה גורם לגוף הוא בלתי הפיך? והשניה אם יש דרך להפטר מזה ללא טיפול של איש מוסמך ? כי אני רואה בזה מין מסע עצמי ולא חושבת שיש דרך שאחרים יוכלו לשנות את דעתי אולי רק להעניק אוזן קשבת ומוטיבציה אבל ההסתכלות עלי כמישהי "חולה" אני די בטוחה שזה מה שייבש אותי ולא ידרבן להפטר מההתקף הזה בין אם הוא בא רק כל חצי שנה או בין אם הוא בא פעמיים בשבוע אני רוצה להפטר ממנו לתמיד

אני מבינה שאת סוחכת תיק של שנים עלייך. בעיקרון במרבית המקרים אפשר לצאת מזה באמצעות איש מקצוע המומחה בתחום שיפתור איתך את הבעיות וילמד אותך להתמודד עם הפחדים שקיימים ולא להדחיק אותם אלא להתמודד עימם. לנזקים שנגרמו לגוף תלוי עד כמה היית בתןך המחלה ואני מבינה שהיית חזק בפנים. הגוף שלנו זה מערכת חכמה ומשומנת הוא זוכר כל דבר וכל נזק שנעשה לו לתווך הארוך והנזקים הם לא תמיד מיידיים אלא לפעמים רואים אותם גם אחרי כמה שנים. לכי לטיפול, מספיק לברוח, קבלי טיפול טוב אחת ולתמיד והפטרי מהמחלה הארורה הזו, את באמת זכאית לחיים טובים יותר וחיים טובים יותר הם ללא הפרעת אכילה. חיים בצל המחלה אינם חיים. אל תוותרי לעצמך אפשר לצאת מזה לגמרי וזה שווה את זה בהחלט כי את מקבלת את החיים שלך במתנה ונכון זה מסע ארוך עם הכלים שתקבלי מאיש המקצוע אך מסע ששווה כל רגע כי תקבלי את חייך במתנה.

אני בת 33 כל חיי הייתי שמנה לפני כשלוש וחצי שנים לקחתי את עצמי בידיים וירדתי את המשקל העודף ירדתי ממאה וששה קילו לשישים ושמונה. לאט לאט הגעתי לשבעים ושתיים ואז יום אחד נמאס לי נמאס לי שאחרי הכל אני לא באמת רזה. אז כבר הייתי מכורה לספורט אז התחלתי לעשות יותר ויותר ספורט והתחלתי לאכול עד 500 קלוריות ביום, ככה הייתי עשרה חודשים ולאט לאט ירדתי והגעתי למשקל של שישים קילו. הייתי מפורקת ובדיכאון כמובן ואזערב אחד היה לי התקף היסטריה וחרדה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי הרגשתי שאני עומדת למות ונפילה כזאת בכל הגוף ואז החלטתי ללכת לעזרה בהתחלה לא שיתפתי פעולה עם הדיאטנית ואז הבנתי שאין ברירה וע"י הפסיכולוגית שלי פניתי לדיאטנית קלינית אחרת שממש התחברתי אליה חוץ מהבעיה שהיא רצתה שאוכל היו עליות וירידות ואט אט שבתי למשקל של 75 קילו והתחרפנתי ואז ירדתי עוד קצת 72 אבל נמאס לי לא רציתי יותר שוב להיות השמנה עזבתי את הדיאטיקנית למרות שכולם אומרים שאני נראית בסדר כי אני 1.68 ובאמת שיש לי עצמות כבדות (זה משפחתי) אבל שנאתי ואני שונאת את עצמי לפני חודשיים התחלתי שוב עם הצומות לא יכולה יותר לסבול את עצמי אני דוחה ונראית כמו טנק מרכבה. אני עייפה מתקשה להתמיד בספורט שאותו אני אוהבת מאוד כי אין לי את אותם הכוחות ואני מתוסכלת שאני לא מגיעה לתוצאות. אני לבד בסיפור ההורים לא באמת יודעים החברים יודעים ולא יודעים מעולם לא אהבתי לספר לאנשים מה עובר עלי. ואני לבד. הפסיכולוג שלי נסע לחופש לשלושה שבועות ואני מרגישה שאני מתפרקת וכבר נמאס לי מהכל יש ימים שאני אוכלת 300 קלוריות או פחות ואני מתוסכלת ואיבדתי עניין בהכל.

האם הפסיכולוג שלך מומחה בהפרעות אכילה? חשוב שזו תהיה ההתמחות שלו כדי שיידע באיזה נקודות לגעת ובמה לטפל. אין ספק שאת בהפרעת אכילה והאוכל והקלוריות הפכו להיות מרכז חייך ואף מנהלים אותם. החיים הללו הם לא הגיוניים כי את צעירה והחיים יפים והם עדיין לפנייך. את צריכה לשאול את עצמך בכנות האם אני כנה עם הפסיכולוג ובאמת מנסה לפתור בעיות? חשוב לפתור את הבעיו והפחדים חשוב לעבוד על הנושא של עצמי ומי אני דימוי עצמי ודימוי גוף ואחרי שתפתרנה הבעיות הפסיכולוגיות והנפש תהיה בריאה גם הגוף יהיה בריא. אל תרימי ידיים אפשר לצאת משם. בתי גם הייתה בתחתית של התחתית ויצאה משם כמו גדולה. אל תתייאשי.

שלום לפעמים אני לא מסוגלת לשלוט באכילה שלי ואני אוכלת כמויות עצומות של אוכל ואז מרגישה אשמה והולכת להקיא... הגעתי למצב שאני הולכת למכולת, קונה חבילה של לואקר ופשוט לא מפסיקה לאכול עד שאני לא מסיימת את כל החפיסה. למה אני לא יכולה לשלוט בעצמי? מה לעשות?

ישנה איזה סיבה שבגללה את בורחת לאוכל ומוצאת בו מקום של נחמה. עליך ללכת לטיפול ולטפל בפחדים ובבעיות שקיימות כי לא סתם הגעת למצב הזה ולבדוק למה את פונה בזמן מצוקה לאוכל, למה האוכל מהווה עבורך פתרון. ברגע שתפתרי והנפש תהיה בריאה גם הגוף יהיה בריא וגם הבולמיה תעלם.

אבל לא מדובר במצב של מצוקה... זה פשוט סתם...

קורין , היי קוראים לי עמית ואני בת 15 . אני חולה באנורקסיה ובולמיה כבר שנתיים וסובלת מדיכאון . אני מספרת לך את זה בגלל שלפי מה שסיפרת את מתחילה בולמיה .. אני כרגע מטופלת באשפוז יום של בית החולים הדסה , אבל בתחילת המחלה גם אני הייתי במצב שלך ... זה פורום מאוד פתוח וכול אחד יכול להיכנס ולקרוא אז אני מעדיפה שלא לפתוח יותר מידי פרטים אבל אני ממש ישמח אם נדבר קצת כי חשוב לי לשמוע איך את מרגישה , איך את מתמודדת ולעזור לך כי אני באמת באמת לא רוצה שתגיעי למצב שאני הגעתי אליו ... אני לא מכירה אותך אבל אני מכירה את החוסר שליטה הזה שעליו את מספרת ואם את רוצה לדבר אני פה (: זה המייל שלי [email protected] תשלחי ואם לא תשלחי הודעה אני יבין , יקבל את זה , ואני מאחלת לך בהצלחה בהכול (:

שלום, אני כבר הרבה שנים סביב הפרעות האכילה ואני חיה עם זה כאילו זה לא שם... אף אחד לא יודע על הבעיה, אפילו לא אמא ואבא. כלפי חוץ כאילו הכל בסדר אבל הראש לא מפסיק לחשוב על האוכל... ממש מכורה לזה. ולהקאה שאחרי. אני מבקשה לקבל המלצה על טיפול. מקום שבו אוכל להיות ולהיגמל מהסיוט הזה. או מטפל טוב. ניסיתי בעבר טיפול פסיכיאטרי וזה בכלל לא עזר... הומלץ לי על אישפוז ואני חוששת מזה מאוד. מה עושים? אני ממש חייבת עזרה ועצות בבקשה...

כל כך מבינה אותך ואת הקושי ותחושת הלבד שרק אתה בזה מבין האנשים הקרובים לא מבחינת אנשי מקצוע וזה קשה ומאיים ואתה כבר מתוסכל ולא יודע מה לעשות.

שלום, אובחנתי כאנורקסית לפני מספר חודשים ואושפזתי במשקל 36 קילו בגובה 1.61. מאז , בליווי דיאטנית הגעתי למשקל 42. המחזור שלי חזר בצורה סדירה, הכל בסדר גופנית אצלי. הדיאטנית וההורים רוצים שאעלה למשקל47. הם חושבים שאני כרגע כמעט 44 כי אני מרמה בשקילות... קשה לי ורע לי ואני לא רק שלא רוצה להעלות למשקל ההוא, אני רוצה לרדת. אני יודעת שזו מחלה. שזה לא בריא. אני לא בריאה כבר. הדבר היחיד שאני רוצה הוא לחזור לשקול כמו אז... ופחות. רע לי, קשה לי. אני לא רוצה אישפוז.

ילדה יקרה שלי את בבעיה רצינית וחייבת טיפול אם לא באישפוז אז מחוץ לאשפוז אבל טיפול בעיקר פסיכולוגי אחרת זה יכול להסתיים רע מאוד. החיים לפנייך וחבל שתבזבזי את ימייך היפים בלספור קלוריות ובהתעסקות בקילו יותר או פחות, לכי לטיפול, תפתתרי בעיות ותתפטרי מהפחדים שיש לך וכך תוכלי לחזור לחיות חיים נורמאליים.

אני נמצאת בליווי פסיכולוגית. ועדיין-זה לא עוזר לי. אני מצמצת באוכל. זורקת,שופכת,מעלימה.

לפני כמה חודשים קראתי כאן מכתב להפרעת אכילה שאחת הבנות כתבה . אני צריכה אותו בדחיפות . אפשר קישור ?

שלום, בתי בת ה- 20 סובלת מפיגור. לאחרונה הפסיקה לאכול (בהדרגה). בתחילה חשבו שהסיבה היא תרופה שנטלה, אולם גם לאחר החלפת התרופה לא חל שינוי. לאחר החמרה והקאות היא אושפזה בביה"ח- נמצאת שם מזה כ- 3 שבועות וטרם עלו על הסיבה. מוזנת בזונדה. אשמח להכוונות ורעיונות. בתודה, אלון

האם היא אוכחנה כבעלת הפרעת אכילה? ייתכן והסיבה לירידה במשקל ולהקאות היא אחרת יש לבדוק זאת עם רופא ולעשות בדיקות מקיפות. אם זו אכן הפרעת אכילה אז ידוע לכל כי הסיבה להפרעות אכילה היא נפשית. ייתכן ויש דברים המטרידים אותה פחדים וקשיים שקשה לה להתמודד והיא מוציאה את זה באוכל ולכן חשוב לקבל טיפול נפשי טוב.

שלום בכיתה ט' התחלתי להקיא,עוד לפני משום מה עשיתי עם עצמי צומות וירדתי 9 קילו שהנתקמו בי בהמון דרכים כמובן . בכל אופן כיום אני בת 20 שוקלת 60 על 1.61 ס"מ (אחרי ירידה במשקל בתקופה האחרונה). בשנה-שנתיים הראשונות שהתחלתי להקיא זה היה סבל בגלל זה זה היה פעם ב.. עכשיו זה כבר הפך ליום יומי (במידה ואני אוכלת)ואת האמת שלא רק שאני לא סובלת מזה זה כבר עושה לי טוב .אין לי בולמוסי אכילה, אני לא זוללת ולא אוכלת במהלך היום כי התרגלתי לשתות נס קפה מספר פעמים וזה משביע אותי אבל בגדול אני יקיא גם דבר קטן ולא אחכה שיהיה לי איזה "בולמוס" כי זה לא קיים אצלי . חבר שלי מגדיר אותי בולימית אני באמת לא חושבת שזאת בולימיה בגלל שאין לי בולמוסים, מה את חושבת ? . תודה רבה מראש .

שכחתי לציין דוגמה קטנה למשל שלפני שבועיים הייתי באילת 8 ימים ובגלל שהיו ארוחות בוקר וערב,דבר שאני לא רגילה ביום יום אז מצאתי את עצמי מקיאה במשך 8 ימים לפחות 3 פעמים ביום .

בולמיה יקירתי אינה רק בולמוסי אכילה והקאות אלא גם האקט של ההקאה עצמה. אין ספק שאת בהפרעת אכילה רצינית וחבל שתבלי את כל חייך בהקאות. זה לא כיף גדול וזה אפילו מסוכן.לכי לטיפול. שאלי עצמך למה את עסוקה סביב זה וממה את רוצה להתנקות? ישנה פה בעיה שמצריכה טיפול נפשי כדי לבדוק במה דברים אמורים. בן אדם נורמלי לא אוכל ורץ להקיא. עשי זאת כמה שיותר מהר כדי שלא תשאבי עוד ועוד ועוד פנימה.