פורום הפרעות אכילה - תמיכה

אורלי המדהימה ערב טוב, ראשית תודה על עבודת הקודש שאת עושה כאן.אני בטוחה שהדברים מסייעים לחולים רבים ולבני משפחותיהם. עם זאת, ברצוני להעיר את תשומת לבך לנקודה בעייתית - לאחרונה הולכת וגדלה כמות ההודעות שמכילות בתוכן משקלים, כמויות של קלוריות ודברים נוספים המהווים טריגר לחלקינו. אני יודעת שבפורומים רבים מצנזרים את התכנים הספציפיים הללו ואשמח אם זה יהיה המצב גם כאן (לא למחוק חלילה את כל ההודעה - רק את הפרטים הבעייתיים). איני חושבת שרלוונטי לדעת כמה מישהי שוקלת או כמה קלוריות היא אוכלת על מנת לעזור לה, לעודד ולתמוך. ולבנות היקרות - כדי שהפורום הזה ימשיך להיות בית, פינה חמה לכתוב בה,לפרוק ולשתף, כדאי שנהייה זהירות ונחשוב על ההשלכות של הדברים שאנחנו כותבות כאן.

לאורחת הקבועה והמקסימה תודה על הפירגונים והמילים החמות וכן תודה שהערת את תשומת ליבי. חלק מהבנות אכן כותבות כמה הן שוקלות אך לרוב אין פה דברים שעוברים יותר מדי את הגבולות האדומים כי רוב הבנות שאכן מנסת לא מקבלות מענה בפורום הזה לדברים מהסוג הזה. אשים דגש ועין על העניין שכן על כולם להבין שפה לא ניתן יד לשום דבר שחלילה יעודד הפרעות אכילה והמטרה פה רק לעודד, לייעץ, לתמוך בתקווה שכמה שפחות ייכנסולמקום הזה.

תודה על ההבנה ועל פועלך הראוי להערכה רבה.

שלום רב כבר בילדות, הייתי מאוד רזה. 1.68 ושקלתי 46 קילוגרמים. אז לא כינו את זה בשם. היום אני בת 56, נפרדתי מבן זוגי מזה 19 שנים. מזה זמן הפרידה, הפסקתי, המעטתי לאכול. וירדתי תוך כמעט חודשיים, 8 קילוגרמים. אני עוסקת בספורט, רכיבת אופניים פעמיים בשבוע, באופן די אינטנסיבי. אני שוקלת היום 48 קילוגרמים. נראה לי שיש בזה מין הענשה עצמית, אני נהנית מעצם העובדה שירדתי במשקל,בקלות כזו, נהנית מההרגשה שהמכנסיים שלי מאוד גדולות על מידתי. ירדתי מ MEDIUM ל EXTRA SMALLי ומצד שני אני מוצאת עצמי מחכה לפגוש בן זוג, ובנקודה זו להחליט שאני מתחילה לאכול. אני גם הגעתי למצב שאין לי תאבון. דעתך חשובה לי

יעל יקרה שנינו יודעות שלמצוא בן זוג זה לא מה שיפתור את הבעיות של הפרעות האכילה. עד שאת לא תביני שהמצב לא טוב ותטפלי בו ותברחי כל הזמן מבעיות ומפחדים המצב לא יהיה טוב ואת תדחי מעליך בני זוג כי מי שלא נמצא במקום הנכון מבחינה אישית ואינו אוהב את עצמו מחפש כל הזמן איך להעניש את עצמו וגורם לאחרים במודע או לא במודע להדחות מעליו. לכי מתוקה שלי טפלי בשורש הבעיה ובבעיות עצמן ואל תברחי מהן וקבלי טיפול נכון ומבטיחה לך שכשאת תהיי במקום הנכון כל הבעיות ייעלמו כבמטה קסמים. אל תתני למחלה להשתלט עליך ככה את בהחלט יכולה לצאת מזה ולעשות את חייךם לאחרים וטובים יותר וזה שווה כל מאמץ.מחזקת ותומכת. אורלי

שלום ! אחותי בת 22 נמצאת במשקל 42 ידועה כחולת אנורקסיה מגיל 17 ! כמו כולם ישנם תקופות שהיא בסדר וישנם תקופות שלא והנה הגיעה עוד תקופה שהחזירה אותה לבכות בלילות כי פתאום הכל חזר לה ! מחביאה אוכל בארונות ישנה בעיה שהיא מודעת לרזון והיא לא רוצה אותו היא כן שונאת את עצמה ככה היא אף פעם לא הקיאה היא פשוט לא אוכלת וישנם ימים שהיא אוכלת יפה מאוד הגענו לקופה אין ייחס מיצדם בנוגע למחלה פינו אותנו רק לבריאות הנפש ! טיפול פרטי עולה המון ואיננו יכולים לעמוד בכך ! ההורים מתכחשים לבעיה לא יודעים להתמודד עם הבעיה ועושים עצמם עיורים חירשים החברמודע לבעיה אבל אינו מביםן את חומרת המצב מבחינתו היא תצא מזה אם הוא יוציא אותה ויבלה איתה ברצף( לעשות אותה מאושר) היא נורא עייפה ומתבודדת המון בחדרה היא עובדת ומתחילה לימודים שנה הבאה הרופא שלה הביא לה כדור מירו נגד דיכאון היא שתתה פעם ראושנה אתמול וזה שיבש אותה כל היום היא ישנה והגיע לרמה שהחבר שלה עזר לה להתקלח ! היא לה גם רצון לחזור הביתה היא הרגישה לא טוב וחבר שלה שיכנעה אותה להישאר מבחינתו זה צומת לב ומתי שלא נוח לה היא משחקת אותה עייפה לפי דעתי הוא טועה בגדול והפחד שלי שהוא עוד יותר ישבור אותה מה עושים?? איך ממשיכים מכאן?? למי פונים? איך מדברים עם הורים פרימטיבים בלי לפגוע? איך לדבר עם החבר בנוגע אליה הצילו חסרת ידע בבקשה תענו לי במהירה

לאחות היקרה והמודאגת בנוגע להורים אולי אפשר לבקש ממישהו מבוגר שקרב אליהם ומבין עניין לפתוח להם את העיניים ולהסביר להם שאם הם לא יתעוררו החיים של הבת שלהם בסכנה. לגבי החבר פשוט לשבת להסביר לו שמה שהוא עושה זו טעות והוא יגרור אותה יותר עמוק לבור ובמקום זאת שיתחיל לאהוב ולתמוד זה יכול לעזור ולא להזיק. וכמובן לנסות לקחת אותה לטיפול כמה שיתר מהר כי המצב לא טוב ואם היא לא תקבל טיפול נכון המצב יתדרדר כמו כדור שלג.

דיברתי עם החבר מבחינתו הוא יודע מה הוא עושה מבחינתו הוא תומך למרות שהוא ניפרד ממנה כל יומים וחוזר

שלום, יש לי בת שסובלת מהפרעת אכילה די רצינית בזמן האחרון. היא אמנם אוכלת אבל ממש לא הרבה, בערך 500 קלוריות ליום. היא גם עדיין לא הגיע לתת משקל. BMI 18-19. רציתי לשאול אם זה אומר שהיא סובלת מאנורקסיה או שמדובר פשוט בהפרעת אכילה. עוד משהו, בניסיון לטפל בבעיה פנינו לקופת חולים אבל הם טוענים שמכיוון שהיא במשקל תקין אין להם מה לעשות. אני לא יכולה לראות אותה גוועת ככה. לא יודעת מה אני אמורה לעשות.

אמא מודאגת קודם כל אני שמחה שאת עם יד על הדופק ולא מתעלמת יש הרבה הורים שמהפחד קשה להם להתמודד והם מעדיפים לצערי הרב לעצום עיניים. ולתשובתך כן הבת שלך סובלת מהפרעת אכילה על גבול האנורקסיה במידה והיא תמשיך לא לאכול זה כמו כדור שלג שמתגלגל מהר מאוד היא תהפוך מהפרעת אכילה לאנורקסית ומשם קשה לעצור. אם הסתומים בקופת חולים לא מבינים עניין ואני לא ממש יכולה להבין למה תסמכי על האינטואיציות שלך כאמא ואל תתני למצב להדרדר ולכי איתה לטיפול בשיחות ותעצרי את זה בזמן כל עוד את יכולה ולא מאוחר מדי כי אחר כך שהם נכנסים לזה חזק קשה מאוד להוציא אותם מזה זה כמו התמכרות. לכי למטפל שמטפל בהפרעות אכילה מטפל/ת בשיחות. צריך להבין מאיפה באה הבעיה ולטפל בבעיה בשורש שלה וללמד אותה להתמודד עם פחדים וקשיים ולא לברוח מהם.

בת 20: אני נוטלת מס' חודשים כדורים משלשלים.. בתקופה זו אני מרעיבה את עצמי, ובימים שיש לי בולמוסים מטורפים אני נוטלת את הכדורים.. ירדתי ממשקל 53 למשקל 43 (על 1.60) ולשאלותי..האם יש נזק בשימוש בכדורים המשלשלים.? ואיך מוגדרת סוג ההפרעת האכילה שלי.? תודה רבה.

ההפרעה שלך מוגדרת כאנורקסיה עם סממנים של בולמיה כי את עושה בולמוסים ולוקחת משלשלים זה במקום הקאות. את גומרת לאט לאט את הגוף שלך. לא חבל? לא חבל להרוס בגיל כל כך צעיר את החיים? החיים יפים והם לפניך. לכי לטיפול ועצרי את זה כמה שיותר מהר את לא מבינה בכלל לאיזה מקום את נכנסת. אני בטוחה שהכי חרא לך שמה.

הלכתי לקנות סיגריות ועצרתי במקום חשוך ומרוחק ומישהו קפץ עלי הוא תקף אותי אני לא מצליחה לנשום אני מפחדת שהוא יחזור

המצב מדרדר.. אני רק בת 21 וכבר עברו 11 שנה.. ואני עדיין תקועה במחלה וזה לא משתפר כל האנשים "החדשים" בחיים שלי שלא יודעים על העבר מתחילים לשים לב, בעבודה אני לא מקבלת יותר פרוייקטים ובנים מתחילים להיגעל ממני בכל מקום יש תור המתנה מטורף, לעזאזל אני רוצה וזקוקה לעזרה ואין אף אחד שיכול להתפנות אלי? מה אפשר לעשות במדינה הזו כדי לקבל עזרה? אז מה אם אני בת 21 זה לא אומר שפתאום יש לי כסף, יכולתי לקנות בית עם כל הכסף שבזבזנו על רופאים לא יעילים כל השנים האלו.. מה אפשר לעשות??

מתוקה שלי ליבי איתך במלוא מובן המילה אני מבינה את הצעקה והמצוקה הגדולה שלך אבל במדינה שלנו דברים אחרת וסדרי העדיפויות קצת אחרים ולצערי המחלה הזו אם כל זה שהיא מגיפה היא לא מקבלת מספיק במה. אל תתייאשי.

היי! אני מבינה אותך אני מחפשת בנרות טיפול לאחותי בת 22 אנורקסית 6 שנים כבר פרטי מלא כסף! אשפוז היא לא רוצה וזה לא הכי מתאים! בקופת חולים לא מתייחסים לבעיה מצאת משהו אם כן אשמח לתשובה ממך לאן לפנות ??

שלום, אני בולמית כבר מעל ל 10 שנים. נכון להיום יש תקופות שאני מצליחה לשלוט בהתקפים ויש שפחות, אני מאוד משתדלת וכן רוצה לצאת מהמעגל הזה. ידוע לי שהדרך הטובה ביותר לצאת מזה היא באמצעות טיפול אך כרגע אני לא אעשה מכל מיני שיקולים. אך אני לא רוצה להרים ידיים, בנושא הזה אני אשמח לקבל עצות וטיפים שעוזרים לצאת מהמחלה הזאת ולשלוט בהתקף שהוא מגיע. תודה

זה לא משהו שאת יכלוה לצאת ממנו ברגע זה יכול לנמשיך ללוות אותך תמיד אבל תוכלי להקטין את הנזקים בכל פעם קצת . מה אפשרי?????קודם אני חושבת שאם תוכלי ללכת לטיפול קבוצתי עם עוד בנות נשים שמתמודדות עם זה זה יכול לעזור...כי את תחווי את תשמעי תוך כדי זה טיפים עצות את תתעודדי את תדעי שיש עוד כמוך....אבל את מקיאה או לא? מ...בכל אופן תקראי את הספר:מטיפול תרופתי למדיטציה של אושו זה ספר מדהים ויש שם קטע נורא חזק על הנפש שהיא המקור לכל בעיות האוכל וגם בעיות אחרות. מה עוד?תשתי שבא ההתקף תחשבי לפני זה.....תחכי עוד 10 דקו לפעמיים זה נעלם.בהצלחה

מתוקה שלי כל הכבוד על הרצון שלך לצאת מזה אך האם הוא אמיתי? תהיי כנה עם עצמך כי לטפל לבד בבעיה זה לא אפשרי אחרי כמה שנים בפנים. אז זה יהיה כל הזמן כמו מעגל, יוצאים נכנסים, יוצאים נכנסים. שבאמת תרצי לצאת מזה ותהיי מוכנה להתמודד עם דברים ולהסתכל לפחדים בעיניים תלכי לטיפול ואז באמת באמת תצאי מזה אחת ולתמיד והרי זו המטרה אם לצאת אז לצאת כמו שצריך ואני יודעת שזה לא פשוט ולא טיפול קצר אבל זו המציאות.

אני סובלת מבולמיה כשנתייים וקשה לי עם זה מאוד כי אני סך הכל בת 13 וחצי. ואני נמצאת במצב הזה רק בגלל ההורים שלי. ואני לא יודעת מה לעשות - אני מיואשת. אני סך הכל רוצה חיים של מישהי בגילי, להנות מהחיים כמו רוב הילדים בגילי. זאת בקשה ככ מוזרה??

קודם כל לא הבנתי למה הההורים שלך אשמים? יש לי בעיות עם ההוים שלי על בסיס יומי אז אני יכולה להבין שזה גם משפיע על האכילה. לא זה לא מוזר את בת 13 לכל הרוחות קרוב ל14 את צריכה להעזר באיש מקצוע שזה לא יחמיר.זה קורה לאט לאט אבל שווה את המאמץ אה...ואת צריכה לרצןת את זה להשתפר לצאת מזה

ההורים שלי בתהליך גירושים שהתחיל לפני שנתיים. היה לי קשה עם זה אבל שמו אותי באמצע כל הזמן. אמא שלי חשבה שאני מספיק בוגרת וגדולה כדי לספר לי על כל הפרטים. היא סיפרה לי שאבא שלי בגד בה ועוד כל מיני דברים. אף פעם לא שמעתי את הצד שלו תמיד שמעתי מה שיש לה להגיד. בגלל הטריגר הזה נכנסתי לדיכאון, הפסקתי לאכול, ירדתי במשקל והיו תקופות שלא הייתי אוכלת בכלל. היו שבועיים שלא אכלתי בהם כלום אבל ממש כלום רק מים וכל היום ישנתי. ואחרי השבועיים האלו שרציתי לאכול, לא הצלחתי, זה יצא באסלה. בהתחלה נלחצתי ולא רציתי לספר להורים שלי כי לא רציתי להכביד עלייהם. ולאט לאט למדתי לחיות עם זה. השנה זה התסבך היו כמה פעמים שהקאתי בבית ספר ואחת המורות ראתה אותי איזה 3 פעמים. היא דיברה איתי והיא הסבירה לי וביקשתי ממנה לא לספר אבל היא הלכה וסיפרה למחנכת שלי. המחנכת שלי סיפרה להורים שלי והורדתי אותם מזה. הייתי סך הכל בת 11 וחצי! ולא יודעת למה עשיתי את זה ברחתי לסיגריות ואמא שלי תפסה אותי מעשנת. ואני מפחדת! אני פשוט כ''כ לבד וקשה עם זה. אין לי את מי לשתף.

בואי מתוקה אל תתעסקי עם מי אשם והטחת האשמות. אין ספק שהגירושין יש להם השפעה על מה שקורה וטעות מצד אמך לערב אותך בעניין. הורים צריכים להבין שהגירושים הם אחד מהשני ולא מהילדים. אבל התעסקי כרגע באיך לצאת מזה ושיהיה לך חיים נורמליים וטובים. לכי קבלי טיפול וצאי מזה כי יש חיים חוץ מאנורקסיה ובולמיה והם מלאים ויכולים להיות יפים.

אבל הוא לא עוזר לי. אני יושבת בטיפול ושותקת. אני לא יודעת איך לפנות להורים שלי ולספר להם. אני מפחדת מהתגובה שלהם. והייתה פעם שאחת המורות שלי השנה גילתה והיא סיפרה להורים שלי והורדתי אותם מזה. והמורה שלי דיברה עם ההורים שלי והם עשו לי בדיקת דם וגילו לי אנמיה ואבא שלי הלך לבית משפט ואמר שאמא שלי מזניחה אותי והוא רצה לקחת משמרת מלאה עלי ועל אחותי הקטנה. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. אני מבולבלת מאוד.

שלום רב. מנסה למצוא טיפול לאמא שלי שסובלת מבולמיה כבר שנים רבות. ראיתי הרבה שמות ופרטים שאנשים המליצו אבל חלק גדול מהם מדבר על ילדות בגיל ההתבגרות ואני לא בטוח שאלה אותם מטפלים. נתקלתי בשמות כגון ד"ר ברוריה בן מאיר, וד"ר דניאל גולמן, וגם נתקלתי בעמותת נופית. האם ברשותך פרטים של מטפלים מומלצים למבוגרים הסובלים מבולמיה? האם את מכירה את השמות שמצאתי ויכולה להמליץ מניסיון? תודה רבה מראש תום

תום יקירתי אני יכולה להמליץ בחום על נורית שמטפלת בהפרעות האכילה בכל הגילאים. היא מקבלת בכפר סבא והטלפון שלה 09-7454959 על נופית שמעתי ולא התרשמתי מהסיפורים על המטפלים האחרים לא שמעתי כך שלא אוכל לחוות דיעה.

בת 16 וחצי, כבר שנתיים בפנים ומנותקת מכל העולם. יש מישהי שהצליחה לצאת?

* כעיקרון כשלוש שנים נ.ב - אשמח מאד לראות תפריטים לעלייה במשקל זה מאד יעזור

כן אפשר לצאת מזה יקירתי. זה לא הוקוס פוקוס צריך רצון ושיתוף פעולה אך אם יש רצון לעשות שינוי אפשר בהחלט לצאת מזה ועוד דבר תפריטים לעליה במשקל לא יעזרו. את צריכה לטפל בשורש הבעיה כי אחרי שלוש שנים אין לי ספק שאת לא בהתחלה ואת עמוק בפנים ואת חייבת להתמודד במה שהביא אותך לשם ולא להתחמק ולברוח מדברים למרות הנוחות שבדבר.

תמיד אפשר לצאת זה לא קל לא פשוט המון כוחות אבל אם את רוצה תגעי שחצי מזה כבר נפתר. את כ"כ צעירה יש חיים לפנייך גם אם לפעמיים אם הם נראים ככלום

שלום לכולם, שמי אפרת וחברתי הטובה מתמודדת עם מחלת האנורקסיה לא מעט שנים. היא בת 29 ושנה שעברה מצבה החמיר עד כי לא היה מנוס מלאשפז אותה לראשונה במרכז להפרעות אכילה-תל השומר. היא עשתה עבודה מאוד יפה בשנה האחרונה, אך בחודש האחרון החלה הדרדרות עד כדי מצב שהיא כבר מיואשת וטוענת שוב ושוב שהיא מוותרת ורוצה למות. היא זועקת לעזרה ומאיימת כי אם יאשפזו אותה שוב במחלקה תתאבד. היא מאוד זקוקה לתמיכה רגשית, מכיוון שהיא טוענת שהשיחות השבועיות שמתקיימות בתל השומר לא עוזרות(היא במעקב)מה ניתן לעשות? היא מסרבת להיות במסגרת כלשהי, אך תסכים לטיפול פרטני. מישהו מכיר טיפול פרטני בבאר שבע?

קראתי מה שכתבת וקצת דאגתי כי אני חושבת שאני מכירה את הבחורה שאת מדברת עליה. בלי לחשוף שום פרטים נוספים עליה, את יכולה לציין רק אם השם שלה מתחיל באות בה מתחיל השם שלי? אם כן, אנא השאירי כתובת דוא"ל כדי שאוכל ליצור איתך קשר.

ורדה, אני מודה לך על הדאגה, אך כנראה לא מדובר באותה אחת. לשמחתי היום שוחחנו שוב אני ומשפחתה על הנושא והיא מוכנה ללכת לכל מסגרת ולא רק טיפול פרטני ולו רק כדי לא להגיע שוב לאשפוז בתל השומר. מישהו מכיר את עוף החול באזור חצרים? האם המקום קיים עדיין?

אפרת יקרה אני מחזקת אותך ואשריה של חברתך שזכתה בחברה כה מסורה כמוך.תתברכי. את לא יודעת כמה זה חשוב התמיכה וכן זה לא מובן מאליו כי לא כל החברות מסוגלות להיות ולהתעקש ולתמוך ללא הפסקה, הרבה חברות לא יודעות להתמודד ופשוט עושות אחורה פנה. שוב אני מחזקת אותך ומחבקת אותך מרחוק ומקווה שאכן חברתך תצא מזה. יש משברים בדרך ואני בטוחה שבעזרת התמיכה שלכם היא תעבור את התקופה הקשה והלא פשוטה עבורה.

מישהו יכול לספר לי על האשפוז בהפרעות אכילה בהדסה?? תודה

המחלקה בהדסה היא מחלקה פסיכיאטרית, כאשר כ3-4 מיטות מוקצות לחולים עם הפרעות אכילה. אי לכך המראות שם אינם מראות פשוטים והאווירה אינה נעימה. יש מספר מטפלים בצוות שמטפלים בחולים עם ההפרעות אכילה אך למרבית מהצוות אין את הידע ואת הכלים לטפל בהפרעות אכילה. יש קצת קבוצות במהלך היום. בזמן הארוחות יש שולחן של ההפרעות אכילה, ובדרך כלל איש צוות ישב בשולחן זה בזמן הארוחות, אך שוב לרוב אנשי הצוות אין ידע בטיפול בהפרעות אכילה ולכן לא יודעים להתמודד עם הסימפטומים של ההפרעה- הארוחות אינן בהשגחה קפדנית כמו למשל בתל השומר... אישית אני לא ממליצה על אישפוז שם...

הי, מישהו אושפזה בהדסה בהפרעות אכילה ויכולה לספר לי מהי שיטת הטיפול שם, כמה זמן, ומה סדר היום?? אודה מאוד

המחלקה בהדסה היא מחלקה פסיכיאטרית, כאשר כ3-4 מיטות מוקצות לחולים עם הפרעות אכילה. אי לכך המראות שם אינם מראות פשוטים והאווירה אינה נעימה. יש מספר מטפלים בצוות שמטפלים בחולים עם ההפרעות אכילה אך למרבית מהצוות אין את הידע ואת הכלים לטפל בהפרעות אכילה. יש קצת קבוצות במהלך היום. בזמן הארוחות יש שולחן של ההפרעות אכילה, ובדרך כלל איש צוות ישב בשולחן זה בזמן הארוחות, אך שוב לרוב אנשי הצוות אין ידע בטיפול בהפרעות אכילה ולכן לא יודעים להתמודד עם הסימפטומים של ההפרעה- הארוחות אינן בהשגחה קפדנית כמו למשל בתל השומר... אישית אני לא ממליצה על אישפוז שם... מקווה שעזרתי...

שלום לכולם.אני נשוי לאישה מדהימה אמא מקסימה ונהדרת .כשהתחלנו לצאת עזרתי לה להחלים מבולמיה שנמשכה בערך 5 שנים .אחרי תקופת נקיון של 7 שנים.התוודתה בפניי שהקיאה מספר פעמים בודדות ואני התנהגתי לא בהתאם שפטתי יותר מידיי כעסתי והרגשתי נבגד.היא טוענת שיכולה לשלוט במצב ושלא לדאוג נתתי צ'אנס חודשיים ולפני כמה ימים אמרה לי שהקיאה פעמיים .בקיצור מה עליי לעשות האם ללחוץ ללכת לטיפול כמה שיותר מהר או מה ?יש בכלל נפילות קטנות כאלו שעדיין אפשר לברוח לפני שהדלת נסגרת או מה אני מאוד מוטרד ומפחד שזאת דרך ללא מוצא מה אתם ממליצים לי לעשות .אם אפשר להמליץ לי על פסיכלוג מאיזור נהריה והסביבה קריות

לבעל המודאג אתה צריך להבין דבר פשוט שבולמיה אם לא מטופלת כמו שצריך אז הימיאה ממנה היא לא יציאה. השאלה שלי היא האם היא טופלה בעבר בצורה יסודית בהפרעות אכילה. אם היא יצאה מזה וקיבלה כלים נכונים כדי להתמודד עם דברים בהחלט ייתכן והיא יצאה מזה אך מפעם לפעם ישנם נפילות אך גם שיש נפילות אם יש כלים נכונים יודעים לפול ולקום ושוב נשאלת השאלה האם בעבר היא באמת טופלה ואם כן אז איך והאם טופלה בצורה יסודית.

ייתכן והיא חווה איזה שהוא משבר ולכן אולי כדאי לתת כמה פגישות של תמיכה מקצועית זה לא מזיק רק בכלל לחזק אותה ושתעמוד על הרגליים. אל תרגיש נבגד אתה צריך להבין שבמחלה הזו ישנם בדרך נפילות קטנות וזה לא נורא אם נופלים וקמים, אל תכעס עליה, תהיה בשבילה ותתמוך בה היא צריכה את האהבה והתמיכה שלך.

תודה באמת על התגובה ועל החיזוק.אישתי טופלה במסגרת מחלקת הדרכת הילד בבית החולים נהריה אישפוז של חודש וחצי או חודשיים לא זוכר בדיוק.אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג באיזור שלנו עכו נריה קריות חיפה שבוע טוב ורק בריאות

מושג הממ היו לי עכשיו כאבים בחזה באמצע שהקאתי אף פעם זה לא קרה לי לפני ופתאום הרגשתי ממש את הדופק שלי וזה היה חזק אני לא יודעת אם זה ככה בד"כ שמקיאים אבל ככה זה היה לי עכשיו אני חייבת לציין שאף פעם לא היו לי שום תופעות פיזיות\כאבים או התעלפויות זה ממש מוזר להתייחס לזה? קרה למישהי?

מולאני יקרה כאבים בחזה זה נורה אדומה. את צריכה להבין שהרבה בנות בולמיות הגוף שלהן לא עומד בעומס ההקאות והן מקבלות כאבים בחזה וזה עלול להביא גם לדום לב. אני לא באה להפחיד אותך אבל ממי מה קורה. למה באמת את לא מנסה לקחת את החיים בידיים ולנסות לצאת משם. תראי את דיןדין גם היא הקיאה ויצאה משם זה אפשרי, גם הבת שלי היתה אנורקסית ומעט בולמית ויצאה משם. די שמריעל החיים שלך ילדה יקרה. החיים עוד לפניך. תתחילי לנסות להתמודד מול בעיות ופחדים ולקבל טיפול זה שווה כל דבר. הכאבים בחזה צריכים להדליק נורה מאוד אדומה עבורך.

אבל זה לא.. זה נראה לי עכשיו וגם אתמול כאילו אני מדמיינת כאילו זה סתם לא קשור בכלל לזה שהקאתי אולי התקררתי בכל מקרה הקאתי מאז עוד פעם וזה לא קרה אז אני מניחה שהכל בסדר חה חה! אל תדאגי אני במצב בריאותי (פרא לה"א) מצויין הכל מתפקד טוב מאוד ברוך ה'

שלום לכן! אני נמצאת בתור לאשפוז בתל-השומר כבר חודשיים!!! בכל פעם שאני מתקשרת אליהם, הם עונים משהו אחר, ולא נותנים אפילו הערכה מתי אתאשפז!! פעם אחת אמרו "בשבוע הבא", יום אחר כך אמרו "את לא בתור...", אח"כ אמרו "תתקשרי בעוד שבוע" ועוד ועוד. אני מתרשמת שכדי להגיע לאשפוז המיוחל נדרשים קשרים... האם זה כך?????? הם אפילו לא חוזרים אלי למרות מכתבים ששלחתי והתחננתי לקבל צפי לאשפוז. מצבי מתדרדר מאוד, והמשקל כבר פחות מ-40 ק"ג. מה עושים?????

תמר היי לאיזה מחלקה את מתכונת מבוגרים או ילדים כי במבוגרים הם כן חוזרים ואשפוז בדרך כלל אחרי שלושה חודשים גם אני בתור לאשפוז מבוגריםהואני יודעת שזה יהיה בחודש 10

התורים לאשפוז ארוכים מאוד ויכולים לקחת מספר חודשים שכן ישנם אלפי חולים במדינה שמשוועים לאשפוז אך יש רק מספר מצומצם של מיטות, אטימות של מדינה, ולכן התורים לצערי ארוכים מאוד וצריך להעזר בסבלנות. הם לא עונים לך כך כי הם מתחמקים, אין להם שום אינטרס והם קורסים מהעומס ומהביקוש אך כמו בכל מקום אם את שואלת אותי וזה לא בדוק וודאי, קשרים טובים בכל מקום, להזיק הם בטח לא מזיקים. אך באמת הסיבה היא התורים הארוכים והמתארכים והמספר הקטן של המיטות. צר לי שככה נראים דברים במדינה שלנו שמתיימרת להיות "נאורה" ו"מערבית" רק במה שנוח לה אך מצד שני עוצמת עיניים בבעיות האמיתיות הקיימות בה.

בתור אחת שברחה משם. לא ממליצה לך בכלל. הם נותנים כליאה בתנאי מכלאה. זו לא דרך טיפולית. הם מטפלים רק פיזית. וכשעוזבים שם חוזרים להכל. חפשי מקום שמטפלים בשורש בנפש. בתנאים של אהבה. רק כך ואז תוכלי למגר את הבעיה. היחס שלהם משפיל ודוחה. החל ממנהל המחלקה וכלה באחיות. את מרגישה שם כמו זבוב קטן ומסכן מול עדת זאבים. אין חכם כבעל הנסיון!!!

בתי בת 22 סובלת מבולימיה זאת תקופה ארוכה של כמעט 7 שנים לא טיפלה בשום מקום הכירה בחור שהציע לה נישואים ולא יודע על מצבה הבריאותי,ביקשנו ממנה לספר לו והיא ענתה שזאת בחירה שלה אם לספר או לא,אני ובעלי חסרי אונים לא מוכנים לזה שהיא תתחתן איתו בלי לדעת כלום על מצבה הבריאותי,בעיננו זאת בגידה,אבקש את עזרתך בנושא איך עלינו לנהוג ואיך לספר לו זאת בלי לפגוע בשום צד אודה לך מו\אוד אם תעני לי בהקדם ודחוף

רונית יקרה אני מבינה לליבך ולדילמה הקשה בה את נמצאת. הבת שלך צריכה להבין שבמוקדם או במאוחר השקר יתגלה כי לשקר אין רגליים וכשאת חיה עם בן אדם עוד יותר קשה להסתיר דברים כי באיזה שהוא שלב זה יבוא לה כמו בומרנג לפרצוף ואז כשזה יתגלה זה עלול ליצור המון המון כעסים וליצור בעיה במערכת היחסים. אם את שואלת אותי אני בכל זאת הייתי מציעה לך לנסות ולדבר איתה ולשכנע אותה שחשוב שהוא יידע. כי בעל הוא גם חבר ושותף לחיים ושותף להכל ואחר כך יהיה הריון והיא מסכנת עוד גורם והכל עלול להתגלות. אם היא לא תסכים אני לא כל כך יודעת מה להגיד לך כי זו התלבטות לא קלה שלכם כהורים, כי היא עלולה לכעוס ולא לדבר איתכם ואולי אפילו להתנתק או שמן הצד השני אולי היא תגיד תודה הורדתם לי אבן שישבה לי על הלב. אני לא ממש מכירה את הבחור ולא יודעת איזה טיפוס הוא ואיך הוא עלול לקבל דברים. זה לא פשוט להכנס למערכת נישואים כזו ולחיות עם מישהי ששחולה בבולמיה וזה לא פשוט, הקשר ביניהם צריך להיות מאוד חזק ויציב כדי לשרוד ולכן הייתי מציעה לכם שוב לנסות לשכנע את הבת ברוגע שזה לטובתה ואם היא לא תסכים לחשוב טוב טוב מה אתם עושים הלאה ולקחת בחשבון את כל ההשלכות שיכולות להיות לעניין אם תספרו או מהצד השני את כל ההשלכות שיהיו אם לא תספרו והשקר יתגלה, וכן הוא יתגלה במוקדם או במאוחר. אני יודעת שהתשובה שלי היא לא חד משמעית אבל זה לא פשוט להיות במקומכם ואני לא יודעת מה אני הייתי עושה במקרה הזה, סביר להניח שהייתי מתבלטת ומתחבטת המון בנושא ואולי הייתי לוקחת את הסיכון כי מדובר במחלה לא פשוטה ובנישואין, זה לא עוד סתם יחסים אלא בהתחייבות לחיות עם מישהו שהוא שותף לחיים ולכל דבר ולא כל אחד בנוי להכנס לתוך מערכת כה סבוכה ולהתמודד עם מחלה לא קלה כמו בולימיה. מאחלת לך המון כוחות שיהיו לכם ושולחת המון המון חיזוקים וחיבוקים. אם את רוצה לדבר ולהתייעץ את יכולה להתקשר אלי 052-3387519 אשמח להיות כתף תומכת בכל עת.

תודה על תשובתך המהירה מקווה שהייעוץ שלך יעזור לנו תודה מקרב לב. רציתי לדעת אם את מטפלת בבנות כאילו או שאת יכולה להפנות אותנו לרופא מומחה בנושא,אני חושבת שבגלל שהוא הציע לה נשואים אולי היא תהיה מוכנה לטפל בעצמה לפעמים היא אומרת לנו שנמאס לה מהמצב שבו היא נמצאת (נראה לי שהיא פוחדת מהתוצאות כי היינו כמה פעמים בתל השומר במרפאה להפרעות אכילה והיא נמצאת בתת משקל ואמרו לנו לידה שהיא צריכה אשפוז )והיא לא הייתה מוכנה לשמוע

יש סיבה מיוחדת שכל ההודעות האחרונות שלנו מסתיימות במשהו שאני כתבתי? הכל בסדר??? יש סיבה להתרחקו הזו או שסתם.. החיים..? אני טיפ טיפה דואגת [email protected]

אני באמת שואלת את עצמי גם את אותה השאלה. הכל בסדר??? יש סיבה להתרחקות הזו או שסתם.. החיים..? אם נאה לך תעני לי לאייסי

אז הרבה זמן לא כתבתי פה.. אבל אני עדיין פה באותו המקום באותה הדרך. לא מוכנה להתפשר מעצמי לא יכולה לתת מעצמי כדי להיות במקום אחר. עדין בשלי, עדיין באותו הרצון לרדת במשקל. בקיצור שום דבר שונה. תקבלו אותי חזרה אליכן? אורלי פוקס את מדהימה התגעגעתי כ"כ....

מאיה יקרה תודה על הפרגון והמילים זה מחמם את הלב. את יודעת הנושא של הפרעות אכילה בדמי הוא, עברתי את זה עם הבת שלי ואני יודעת מה זה. כל בת שאני אוכל לעזור לה, וגם בן, זה רווח שלי, והלוואי ויהיו רבים כאלה. אני יודעת שאני לא יכולה להציל את כל העולם אבל אם אני יכולה לעזור ולו טיפה אז הרווחתי גם משהו, אפילו בלהיות אוזן קשבת. ולך הילה בטח שאת יכולה לחזור ולכתוב מה זו שאלה בכלל? מתי שאת רוצה לדבר ולפרוק מהלב אנחנו פה. אני יודעת עד כמה לא פשוט גם לך להודות שאת עדיין שם, וכמה זה לא קל לקחת את עצמך ולהגיד די אני רוצה לעשות שינוי, זה דורש המון כוחות נפש ואנרגיה אבל מאיוש זה שווה, תנסי מתוקה, באמת את תרוויחי את החיים שלך במתנה. שולחת חיבוקים וחיזוקים ומקווה שבאמת באמת בסוף יהיו לך את הכוחות לעשות שינוי ולצאת משם. שלך פה תמיד. אורלי

לפעמים זה חשוב לדבר ולפרוק וזה מקל קצת.. אפילו שאנ יעדיין בשלי טוב לחזור לבית המדהים הזה. ואני מקווה שעם הזמן אני יוכיח אחרת לעצמי נכון זה לא קל. אבל אם קצת מאמץ אפשר הכול! אורלי כל הכבוד לך על העבודה המדהימה ממש מצווה מה שאת עושה ואיך שאת עוזרת לאנשים את בן אדם מדהים!

לפעמים זה חשוב לדבר ולפרוק וזה מקל קצת.. אפילו שאנ יעדיין בשלי טוב לחזור לבית המדהים הזה. ואני מקווה שעם הזמן אני יוכיח אחרת לעצמי נכון זה לא קל. אבל אם קצת מאמץ אפשר הכול! אורלי כל הכבוד לך על העבודה המדהימה ממש מצווה מה שאת עושה ואיך שאת עוזרת לאנשים את בן אדם מדהים!

הכל בסדר....?

נסעתי לסופ"ש בים המלח עם בעלי דרך העבודה, אירגונים וגם העבודה לכן לא יצא לי להיכנס ..עם הילה לא דיברתי המון זמן פעם נפגשנו היא מדהימה הילולי- ביאן..ואני מקווה שהיא תיצור עימי קשר ..היינו מדברות אז.. היה סופ"ש נפלא בעיקר מנוחה..ואצלך איך היה ממוש אני ממש מצטערת אבל לא נעלמתי אל דאגה..מחכה לך דינדין

תלכי לך לסוף שבוע ותשאירי אותי פה לדאוג? חשבת להודיע פרינססה??!! חח לפחות נהנית? תנסי ליצור איתה קשר אם היה לך נחמד לדבר איתה.. נראה לי שהיא תשמח אצלי היה נהדר כמו תמיד נפלא תמיד אני נהנית בסופי שבוע ובכלל החיים זורמים על מי מנוחות

שלום, קיווינו שאולי מישהי פה תוכל לייעץ לנו איך לפעול.. אנחנו שתי בנות בנות 16 שסיימו עכשיו את כתה י'. יש לנו חברה טובה בשכבה שהשנה גילינו שהיא מקיאה ולא אוכלת. כשאנחנו מבקשות ממנה לאכול היא פשוט צוחקת ומסרבת- נדמה כאילו כל בקשה שלנו וכל פעם שאנחנו מפצירות בה רק גורמת לה להיכנס לזה יותר עמוק. היום היא גם שמה תמונת פרופיל בפייסבוק של מישהי אנורקסית שרואים לה את כל הצלעות- ולפני כמה ימים העלתה תמונה שלה שבה היא מכניסה כל כך את הבטן שזה נראה כאילו אין לה כזאת. היא מנסה להוכיח לה ולאחרים שזה מה שהיא? היא ילדה שצמאה לתשומת לב- היא מבקשת מאנשים להגיב לה על תמונות וסופרת את התגובות- דברים כאלה.. היא הפסיקה עם זה כשהיה לה חבר למשך חודש וחזרה לזה כשהוא נפרד ממנה- היא ממש אהבה אותו.. רצינו לפנות לאמא שלה או ליועצת אבל היא הזהירה אותנו שלא נחשוב על זה כי אמא שלה איימה לאשפז אותה אם היא תגלה שהיא חזרה לזה. אמא שלה חושדת- היא לוקחת אותה כל הזמן לבדיקות דם אבל חברה שלנו כבר מצאה דרך איך לעשות שהתוצאות יהיו בסדר.. אנחנו פשוט לא יודעות מה לעשות..קיווינו שמישהי פה תוכל להמליץ לנו..בבקשה..

לדבר על ליבה שתבין שהיא נכנסת לתהום שהיציאה ממנה אינה ידועה מתי? איך ומה יקרה בדרך...ברור שהיא בהפרעת אכילה..היא פוחדת להתאשפז כי אמא שלה אולי לא מבינה וחושבת שדרך ההפחדה היא תמנע ממנה לעשות זאת..היא צריכה ללמוד להתמודד בחיים בלי ההפרעה הזו..שבאמצעותה היא מתנחמת, היא עם עצמה עם הסבל המחשבות והרגשות של עצמה כשהכל מבולבל..אם איכפת לכן דברו איתה באהבה המון תשומת לב..כדי שמצידה תפנה כן לעזרה .. בהצלחה דינדין

קודם כל אני רוצה לציין אותכם כמה אתם מדהימות שכך אתן איכפתיות ודואגות לחברתכן. הרבה עוברים הלאה לסדר היום וזה לא מובן מאליו.חברה שלכן נמצאת במצב שנקרא הכחשה כלומר מצד אחד היא מודעת לזה שיש לה בעיה ומצד שני היא לא מבינה למה אתן עושות עניין כי היא לא רואה בכך בעיה. זה כמו מין פיצול אישיות, שתי אנשים באדם אחד. אני מציעה לכן למרות האיומים שלכן לפעול כפי שליבכן מורה לכם וכן לעשות צעד ולדבר עם דמות בוגרת שיכולה לעזור לה כי לבד היא לא תצא מזה והיא תכנס לזה יותר ויותר וזו כזו מערבולת שאחר כך קשה לצאת ממנה. כדי לנקות את מצפונכם קחו סיכון גם אם היא תכעס בהתחלה ולא תדבר איתכם כי אתן מצילות לה את החיים. אתן יכולות גם לפנות בבית ספר אולי ליועצת או מורה שתפנה לאמא שלה ואז היא לא תדע שזה בא מכם. אל תשבו בשקט קומו עשו צעד והצילו את החיים של החברה שלכם מדובר פה בדיני נפשות.

ראשית, אני רוצה לשבח אתכן על הבגרות, העירנות והאיכפתיות שלכן. אם יש לכן עדיין איזשהוא ספק לגבי הדבר הנכון שיש לעשות, אני מציעה שתנסו לחשוב רגע איך תרגישו אם (וכאשר) תשמעו שחברתכן נפטרה מהתקף לב כתוצאה מהעדר מלחים חיוניים בדם וכפועל יוצא מן ההקאות. זה דבר שקורה בהעדר טיפול, השגחה ופיקוח וזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לנו. לא קשה לראות שהחברה שלכן סובלת מבעיות לא פשוטות - לא רק מבחינת דימוי הגוף שלה, אלא גם ובפרט מבחינת הדימוי העצמי שלה והקשרים החברתיים והבינאישיים שלה. בתור מי שהיתה קרובה מאוד לאבד את אחותה הקטנה לטובת מחלת האנורקסיה, אני יכולה לספר לכן שחלק גדול מהעניין זה המניפולטיביות של הבנות האלה והשקרים שהן מספרות בכדי לשמר את ההפרעה.(כמובן שזה לא האופי שלהן בהכרח - זאת המחלה). כתוצאה מכך ובמידה ונוצר מצב שבו הסביבה הקרובה של החברה שלכן אינה מודעת לחומרת המצב שלה, אתן חייבות לספר ואני חושבת שהכתובת הראשונה והטבעית ביותר צריכה להיות ההורים. בתור קטינה, האחריות על החברה שלכן היא של ההורים שלה (ולא שלכן) והם אלה שיש להם את האמצעים ואת הסמכות ( כמו גם החובה) לסייע לה עד שתצא מהחור השחור הזה. אני מבינה שאתן חוששות מכך שהחברה מאוד תכעס אם יוודע לה ש-"הלשנתן" עליה והחשש שלכן מוצדק לחלוטין, אבל שוב, אתן באמת לא רוצות להיות במצב שבו בפועל, אתן מסייעות לה להרוג את עצמה - גם אם היא לא מבינה את זה עכשיו. בהצלחה ואני מאחלת לכולנו חברות רגישות ואכפתיות כמוכן.

תודה רבה על העצות משלושתכן . נראה לנו שהמצב משתפר אחרי שדיברנו איתה שוב ובסופו של דבר החלטנו לחכות לסוף החופש כדי לראות אם ההתקדמות חיובית או שלילית ובמידה והיא שלילית לפנות ליועצת .. שוב תודה .

אז בקצרה ממש על עצמי--נשואה + 2 ילדים מטריפים חיה בצל האנורקסיה כבר 9 שנים, הריונות, אישפוז בתה"ש לפני כמה שנים ועכשיו---הריון. כבר מתקדם יחסית, שליש שני, ההריון תקין ב"ה העובר מתפתח מעולה תודה לאל, אבל אני, ה' ישמור. אז אני נכנסת לאישפוז שוב בתל השומר כדי לא לגרום נזק לעובר, מעין "שמירת הריון". המחלקה שם זה משהו מדכא, לא כמו מחלקת יולדות או ילדים, הכל ישן נורא ואני כ"כ מצטערת שהגעתי להריון הזה כ"כ חלשה מבחינת כוחות הנפש שלי להצליח "לשכוח" מהאנורקסיה לפחות בהריון. אז זהו, אני אתאשפז,מקווה שלא אבכה כל היום כי גם ככה ההורמונים שלי לא מאוזנים בכלל ומקווה לצאת משם עם הריון בריא וילד חמוד. אולי אני אכתוב לכן משם.. אוהבת את כולכן תהיו חזקות.

המממ זו את??

תגידי לא בא לך אחת ולתמיד למען ילדיך לצאת מהמעגל הזה של האנורסיה. תלכי תטפלי בעצמך. אני לא ממש מבינה איך את מביאה עוד נשמה זכה לעולם לפני שטיפלת בעצמך ויצאת מהמחלה. האם זה נראה אחראי בעיניך? הילדיםשלך צריכים אמא בריאה בחיים ולא אמא מתה שאין לה חיים חוץ מהמחלה. בבקשה ממך יקירתי שאם אכפת לך באמת צאי מהמעגל הזה ועשי משהו כדי לעזור לעצמך ואפשר לצאת משם.

הקאות:):) סופסוף! סך הכל רציתי שאני יצליח להעביר יום אחד בלי להקיא. אחד! וזה הגיע היום, והצלחתי, ואני מרגישה אחלה:] כן, זה לא תחליף לטיפול וכל זה, אבל אני בכל זאת בצבא, ותכף אני מקבלת חיילים חדשים תחת פיקודי אז זה קצת בעייתי.. אבל היי, גם זה משהו לא?! :)

אי אפשר לסכם יום מבלי שהוא נגמר.. נקוה שאולי מחר יבוא היום ללא הקאות. או מתישהו.

אתמול בלילה ראיתי תהודעה שלך "יום ראשון בלי".. ורציתי להגיד לך "גם שלי".. זה היה יום ראשון שלי בלי להקיא אחרי שבוע... ואז קצת אחרי ב12-1 בלילה ככה זה כבר בוטל.. הממ יצא דומה להחריד.. אבל די אני בכלל לא רוצה להשוות ביננו מאמי אני מצב די אבוד - תאמיני לי את לא רוצה להגיע למצב שלי.. ושום רזון בעולם לא שווה את זה תאמיני לי אני די רזה והרבה פעמים פשוט מתביישת בגוף שלי במפלצתיות שיש לפעמים למראה שלי בגלל הרזון.. אוף אני מקווה שזה לא טריגר לך עכשיו בכל מקרה אתמול ראיתי שרשמת "יום ראשון בלי" והדחף הראשוני היה לומר לך "כל הכבוד".. "תמשיכי" וכאלה...אבל משהו בי זעק "לאאאאא " "אל תדברי אליה ככה" "היא בזה רק כמה ימים".. "אל תדברי אליה כמו למכורה...." "יש נבואות שמגשימות את עצמן"... את מבינה???אני לא רוצה ל"עדכן" אותך כאחת מ"אלה שמקיאות".. בבקשה תחזרי אחורה תיזכרי איך היית פעם לפני לא יכול להיות שבגלל שיחה עם בחורה אחת תיכנסי לזה בכל הכח חמודה דיייי לא אל תסכימי תחשבי שזה אף פעם לא קרה- אחד היתרונות אצלך זה שיש לך לאן לחזור ז"א את זוכרת תקופה אחחרת.. את לא צריכה ללמוד מחדש רק להיזכר.. אוף הכל רק לא זה חמודה זה הדבר הכי נורא שיש תאמיני לי החיים לא שווים כלום וכל מה שיש לך לא שווהכלום במחלה הזו

אני מחר בעז"ה עוברת דירה לא יהיה שם מחשב אז המממ זהו שלא תחשבו שנעלמתי אוהבת את כולכןןןןןן שיהיה בהצלחה לכולן ושתהי בריאות להית'

:-)

:-)

ומעבר קל.. אל תיעלמי לי ליותר מדי זמן!!

נוווווו????? איפה את?

הי מולאני, אני לא במצב טוב בכלל, אין לך מושג אפילו... מה איתך נשמה?התגעגעתי אליך, את עדיין אי שם בדרום? אני מקווה שיהיה לך מחשב בקרוב ונוכל להתכתב קצת, אוהבת תמיד...

אני עדיין בדרום כן.. היום אני עוברת אוהההההההוווווווו למה לא דיברת איתי:?! נשמה שלי תדאגי לעצמך כבר

זה כזה מעצבן! עד שהחלטתי להפסיק עם ההקאות, הכל הולך בסדר, אני באמת משתדלת, ואז באה הנפילה. ואני אומרת אוקיי, זה קרה היום אבל זה לא יקרה יותר, ואני מבטיחה לעצמי שאני לא אתן לזה לקרות, ואז שוב, אני מוצאת את עצמי מעל האסלה. נו מה? למה אני כזאת מאכזבת??? אני אף פעם לא אצליח להפסיק? ואני כ"כ עצבנית על עצמי עכשיו. ואני ידעתי, ידעתי שזה יקרה. אומרים שאין לא יכול, יש לא רוצה. אבל אני באמת רוצה אז למה אני לא מצליחה??? עזרה מישהו? עצות? טיפים? כל דבר! אפילו הלכתי לעשות ספורט היום אחרי הארוחת צהריים והרגשתי ממש טוב, היה לי כ"כ כיף, הרגשתי שזהו, אני הולכת לשלוט בזה ולהפסיק עם ההקאות. אבל אז זה בא שוב!!! אוף לאן אני מכניסה את עצמי לאן???? איך עושים שזה יפסיק..? בבקשה, שמישהו יעזור לי.. אני לא רוצה למצוא את עצמי עם נזקים בלתי הפיכים או פצעים בקיבה או חס וחלילה בבי"ח בסופו של דבר.. הייתי בטוחה שזה הכל תלוי ברצון שלי אבל מסתבר שזה פשוט לנהל מלחמה ממש קשה. ואני כמעט תמיד מפסידה...

טוב אז נכון שאומרים שהכל תלוי בנו וזה הכי נכון שרק יכול להיות אבל כשאת נמצאת כל כך עמוק במחלה וכבר כל כך מכורה זה לא פשוט לצאת לבד צריך לעשות עם מישהו מקצועי ולטפל בשיחות ובעצם לטפל בשורש הבעיה ובפחדים שהביאו אותנו לשם. אם לא תעקרי את הבעיה מהשורש היא לא תפתר לעולם. להסתכל לפחדים בעיניים ולהגיד אני כבר לא מפחדת זה הסוד ובעזרת תמיכה של איש מקצוע בשיחות ורצון שלך זה יצליח בטוח. שווה לנסות.

אני מקווה שתספיקי לקרוא

הכל טוב?

השבוע ראיתי הרצאה של אמנון יצחק באינטרנט עם ידי שלי קיצר ברקע היה שיר מה זה חמוד.. של ילד קטן "כי אני בן מלך" והוא גם היה נשמע לי מוכר קיצר אחרי זה ניסיתי להיזכר בו ולא הצלחתי ואז שאלתי את ידיד שלי והוא אמר "מידד טסה".. חח ונזכרתי במה שאמרת לי .. שאת אוהבת אותו חשבתי זה איזה מבוגר.. קיצר היום ההורדתי שירים והשיר הזה עלה בחיפוש של שירים כלליים והורדתי אותו והוא מה זה חמודדדדד שמעתי אותו עכשיו

מופיע באירועים שהייתי ממלצרת בהם.. תשמעי תשיר שלו "על נהרות בבל".. מקסים!!

אני ממש אוהבת את השירים של מידד טסה יש לי את כל הדיסקים "בן של מלך" בשמחות שלך- שזה חסידי וגם על נהרות בבל..בכל הדיסקים שירים מהממים..שמעת את דדי דדי...גם השיר שלו מתוך הדיסק בן של מלך נדמה לי שיר 6..מהמם מקפיץ ומשמח!! נשיקות אהבוה אצלי הכל טוב ואצלך!!?

קודם כל, היי לכל מי שזוכר אותי כאן, איזה כיף:) שנית, יצאתי רבעוש! ועכשיו לעניין הרציני יותר- היה שבוע קשה, מגעיל, דוחה. לא הפסקתי להקיא אחרי כל ארוחה. הגעלתי את עצמי. הקאתי אחרי שפיצחתי גרעינים, הקאתי אחרי שאכלתי פריכיות אורז..וברגע שלא הקאתי הרגשתי שאני חייבת, אבל אחרי שהקאתי הרגשתי הכי רע בעולם, ובכל זאת, לא רציתי להפסיק. בכל אופן, פניתי אתמול לקצינה שלי וסיפרתי לה.היא רוצה שאני אראה רופאה, אמרה שחברה שלה היתה מאושפזת בגלל זה פעם. אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מזה. אבל היא גרמה לי להבין באמת ששום מודעות לא עוזרת כאן. כי מה זה עוזר לי שאני יודעת שזה מזיק, והורס, וגורם רק רע, אם אני עדיין ממשיכה? היא לא התייחסה לבקשה שלי ואמרה לי- "את רואה רופאה ביום ראשון", או שתספרי להורים שלך". אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מכל מה שאמרתי לה, שתשכח שניהלנו תשיחה הזאת ודי, לא צריך כלום וחבל שסיפרתי לה. היא אמרה שהיא לא מוכנה לראות אותי נופלת ושאכפת לה ממני. ביקשתי ממנה שאם אכפת לה ממני, שתעזוב את זה. בסוף הסכמתי שעד יום חמישי. ביום חמישי אני יעלה על המשקל, ואם אני יראה שלא רזיתי- אני יפסיק. ואז היא שאלה- ואם תראי שרזית?. ואז שתקתי. אז היא אמרה לי- עכשיו את מבינה? בכל אופן הצטערתי שסיפרתי לה כי עכשיו אני מפחדת שהיא תעביר את זה הלאה, ביקשתי שתשכח שדיברנו ושלא תעשה כלום. היא לא הסכימה.. נראה מה יהיה ביום ראשון. בסך הכל אני מבינה שהיא צודקת. אמרתי לה שהכל בשליטה, שאם אני רוצה להפסיק אני יכולה. היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. ושאם החלטתי לפנות אליה זה כי זה כבר לא בשליטתי. יכול להיות שהיא צודקת. באמת כבר השתגעתי מזה. אני לא אוהבת למצוא את עצמי בשירותים אחרי כמה ענבים שאכלתי או אחרי גלידה. או בכלל. ואני לא אוהבת לחשוב על זה כל היום. והדבר היחיד שחשבתי עליו כל השבוע הוא שאני חייבת להישקל. ירדתי קילו. אם זה מספק? כן אם זה יגרום לי להמשיך? כן אם אני מפחדת ממה שאני עושה לעצמי? מאוד. כי יכול להיות שהם צודקים, ואולי כשאני כבר באמת ירצה..אני לא יוכל להפסיק. איך יכול להיות שאני יודעת שזה מזיק אבל עדיין לא רוצה להפסיק?? איך זה הגיוני?? אני מאוד מקווה שאני לא גורמת לעצמי נזקים..אני באמת מתכוונת להפסיק בזמן הקרוב.. **חמודה**

אני מבטיחה לך שאת לא יכולה להפסיק ואני בטוחה בכך כי את כבר מכורה חזק מאוד להקאות, זה נותן לך כמו ריגוש וגם אם נדמה לך שזה בשליטה אז זה לא וחבל. בוודאי שאת גורמת נזקים עצומים לגופך את רק לא מתארת לך עד כמה. די מספיק. בקשי עזרה על אמת וצאי מהמעגל הנוראי הזה זה אפשרי תאמיני לי גם אם זה לא הכי קל.

תפסיקי או לא. לא שייך בכלל משנה שאת עושה את זה עכשיו! זה מה שמשנה! זה מה שבעייתי את יודעת כמה אנשים רוצים לרדת במשקל?, מעטים האנשים שידחפו שתי אצבעות לפה בקטע אלים ששורט תגוף תך כדי ולא רק תנשמה יש בך משהו שמאוד מרגיז אותי אני חייבת לומך לך.. הקלות שבה את מנדבת את הבריאות שלך ,את השפיות שלך ,למען מטרה שאפילו עכשיו את לא בטוחה שתגרום לך לחיות בשלום עם עצמך.. איך את פשוט אומרת "כן אני אמשיך" כאילו זה עניין של "מה בכך".. את מתעסקת במתכוון במחלה קטלנית ואת פשוט אדישה ברמות של חוסר אחריות שאני לא ראיתי דבר כזה..את כאילו דופקת את עצמך עם חיוך.. את לא מביעה חרטה בכלל והקצינה שלך בחורה חכמה.. היא יודעת על מה היא מדברת.. והבנתי את זה לפי המשפט הזה "היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. " תקשיבי לה קצת ותביני שמעבר להתמכרות המנטלית ,להרגל שמתקבע ולמחשבה האובססיבית שגוררת את הצורך בהקאה .. ההקשר הזה שאת יוצרת לעצמך במח בין המחשבות שמובילות אותך לרצות להקיא ובין ההקלה שפעולת ההקאה יוצרת.. יש גם התמכרות כימית פשוטה.. התמכרות של המח של הגוף של האיברים שלך שיזעקו לזה ואז את כבר תוכלי לפתור את כל הבעיות.. לחיות בעולם מושלם,עם גוף מושלם ומשפחה מושלמת.. עדיין את תרצי את זה כי מגיע שלב שמה שאת עושה כבר לא קשור לכלום.. את עושה את זה כדי לעשות את זה.. זה האקט עצמו.. זהו .. אני יכולה לומר לך על עצמי שאני במצב שאני לא רוצה לרדת במשקל עוד שאני אשכרה מאמינה שאני מספיק רזה שזהו! שיותר מזה אי אפשר לרדת.. ועדין אני ממשיכה עם המחלה.. למה?? סתם.. כל פעם יש סיבה אחרת.. האמת שאני לא באמת יודעת איך לחיות בלעדיה אחרי כל השנים האלה וזה מין הסתם יקח קצת זמן.. וחבל לי על כל יום פשוט חבל ותראי אותך את.. פשוט נכנסת לזה.. אפילו לא פורצת תדלת.. פשוט נכנסת בחופשיות.. הדלת הזו היתה כבר פתוחה מזמן את רק היית צריכה "להרשות" לעצמך להיכנס תיזהרי שהיא לא תיטרק מאחורייך ואז תראי מה זה לבד ואז תראי מה זה כלא ואז תראי מה זה עולם בתוך עולם ותגלי כמה קשה לזגזג בינהם את רוצה ליפול? את אשכרה רוצה את זה?? זה מעניין אותך מה יש מעבר? את סקרנית? את אובדנית?? מזוכיסטית?? מה הקטע שלך למען ה'? זה מחריד אותי לראות מישהי שלא אכפת לה לסכן את עצמה ככה לכי תדברי עם מי שצריך , תירשמי לחדר כושר.. זה יכול להחליף חלק מהאפקטים של ההקאה ותמצאי דרך אחרת להשיג את הקתרזיס שלך

שנים שלא נכנסתי לכאן אחרי שתקופה ארוכה היה כאן יבש--- סתם קפצתי לראות אני בהלם שאת כאן...מתפקדת באופן מלא בפורום.. יו...התגעגעתי אליך ולשגעונות שלך, יפה שלי. ואו איזה זכרונות את מעלה לי..

וואווווו יפה שלי כל הזמן רציתי אבל אין הייתי בטוחה שזה יהיה סתם וגם חשבתי לעצמי שאולי יצאת מזה ועדיף שאני לא אגרום לך לחזור לכתוב וזה אולי יהיה לך פה טריגרים צדקתי? יצאת מזה?:-) אני חזרתי לפה לפני איזה חודשיים ונסחפתי אין לך מושג כמה פעמים התלבטתי אם לשאול עלייך או לא מה איתך???????????????????????

(תזהרי לקרוא למהממת שלי דביבונת!!) מה המייל שלך?

היי רק רציתי להזכיר יום ב' 14/6, שעה 10:00 מול משרד הבריאות בירושלים הפרטים המלאים באחד השרשורים הקודמים כאן או בפייסבוק: http://www.facebook.com/profile.php?id=1153608533#!/event.php?eid=103683433012097&ref=mf

ההצעה זכתה לתמיכה ממשלתית. עושה רושם שדברים מתחילים להתקדם.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3904741,00.html

אני די בדילמה..אני לא כ"כ יודעת מה לעשות.. באתי יותר לשתף כי אני די כבר יודעת מה יהיו התשובות שלכן. בכל אופן, אני כיום בת 19, מפקדת בצבא. השבוע הגיע אליי שמועה שאחת החיילות שלי נוהגת להקיא אחרי כל ארוחת צהריים. הקצינה שלי דיברה איתה וביררה וגילתה שאין באמת הקאות או עניין מסויים ועזבה את הנושא, אבל אצלי זה הציף המון דברים, סוג של טריגר. כשדיברתי על זה עם מפקדת אחרת, חברה שלי מהבסיס, היא סיפרה לי שהיא היתה פעם בולמית, סיפרתי לה שאני הייתי מנסה להקיא פעם אבל אף פעם לא הצלחתי. היא סיפרה לי איך היא היתה עושה את זה, ואיך הפסיקה. כשחזרתי הביתה ביום חמישי השבוע חשבתי על מה שהיא אמרה והייתי חייבת לנסות. הצלחתי. פעם ראשונה שהצלחתי להקיא. ממש שמחתי והתלהבתי. עכשיו אני חושבת שזה אחלה פטנט-אפשר לאכול הכל מבלי להשמין. אבל אל תטעו- אני מודעת לסיכונים, אני מודעת למה שזה מסוגל לגרום. אני באמת מודעת לה"א ברמה ממש גבוהה, עשיתי על זה עבודת גמר בפסיכולוגיה, ראיתי את כל הסרטים הדוקומנטריים האפשריים, וכמובן הייתי כאן זמן לא מבוטל בפורום. ובכל זאת, אני לא רוצה להפסיק. כי נראה לי שבגלל שאני במודעות כ"כ גבוהה אני גם בשליטה על זה, ואוכל להפסיק מתי שאני ירצה. מצד שני.. יש סיכוי להכנס למעגל הזה לא? מיום חמישי שלשום, מהרגע שהצלחתי, אני מקיאה אחרי כל ארוחה. יום חמישי פעמיים, שישי פעמיים. אני רק רוצה לרזות קצת ולהפסיק עם זה. אבל אני באמת מבינה שמשהו כאן לא בסדר...היום בערב למשל, אכלתי ארוחת ערב, אח"כ באו חברות ואכלתי עוגות וקצת חטיפים. לא באופן מוגזם אבל הרגשתי שאני חייבת ללכת להקיא. פשוט חייבת. הבעיה היתה שחברות היו אצלי. לא ידעתי מה לעשות והייתי לא רגועה, אז התחלתי לחפש בבית כדורי לקסעדין כי היו לאמא שלי פעם.. לא מצאתי, אז התחלתי לחפש תה טיבטי, וגם את זה לא מצאתי. ממש התחלתי להשתגע, התחלתי להזיז דברים לחפש, להפוך, הרגשתי כמו איזה נרקומנית שמחפשת סם. בסופו של דבר לא מצאתי ויש אחרי שחברות שלי הלכו רצתי לשירותים.בחיפושים אגב, מצאתי אצל אמא שלי כדורי רדוקטיל ואני שוקלת לגנוב לה כמה. אני יודעת שזה לא תקין, אני מודעת לכך שזה לא בסדר.אני מבינה שזה לא אמור להתנהל ככה. מצד שני,בגלל כל המודעות אני גם בשליטה על המצב. אבל זה בכל זאת מפחיד אותי! זה יכול להגיע לבולימיה? יכול להיות שאני באמת אהיה בולמית? למרות כל המודעות שלי..? אני יודעת שתגידו שאני עכשיו בשליטה אבל מתישהו אני כבר לא אהיה.. אבל אני באמת מאמינה שאני שולטת על זה, ואחרי שאני ירזה אני יפסיק. אוף אני יודעת שחפרתי פה, אבל הייתי חייבת לשתף בזה מישהו. אשמח לקבל תגובות, גם אם הן לא יהיו הכי מעודדות כי אני די בדילמות עם עצמי.

חמודה יקרה, קראתי הרבה דברים שכתבת כאן בעבר ואף הגבתי על חלקם (תחת שם אחר). איני יודעת איך להסביר לך זאת... אבל אני מרגישה שמשהו בך השתנה - משהו יותר בוגר, יותר מודע... מצד שני לא אכחיש שאני דואגת. לצערי, כך בדיוק זה מתחיל... ועם הזמן זה הופך לסוג של התמכרות... שימי לב - אפילו אחרי כמה ימים את מתארת תחושה של חוסר רוגע בזמן שהחברות היו איתך... מה יהיה עוד שבוע? שבועיים? חודש? בואי אשאל זאת אחרת. נניח שאני הייתי מספרת לך על דבר כזה. מה היית אומרת לי? היית מציעה לי להמשיך עם זה עוד קצת ולהפסיק כשאגיע לאן שארצה להגיע? מישהו בכלל מבטיח שיהיה לזה סוף? הרי את יודעת - זה אף פעם לא מספיק... תמיד זה רק עוד קצת... ועוד קצת... ועוד טיפ - טיפה... וככה המצב מתדרדר וקשה מאוד לעצור. אני יכולה להעיד על עצמי שדווקא בתקופות שהייתי הכי מודעת - נפלתי בצורה הכואבת ביותר. חמודה, זה הולך ומחמיר... כמו כדור שלג... ממצב של פעם בכמה ימים זה הופך לכל יום ואח"כ כל היום. אני נתקלתי במקרים מזעזעים שזה הפך להיות עיסוק בלעדי. הם לא הצליחו לתפקד מעבר לכך. ימים שלמים של בולמוסים והקאות, הקאות ובולמוסים. ואני כבר לא מדברת על הנזקים... שיניים צהובות, ציפורניים מתפוררות, סימנים בידיים שלא נדבר על הסכנות הבריאותיות... הינה רק אחת מהן - ההקאות משבשות את המאזן של הנוזלים והמלחים בגוף. חוץ מהעבודה שזה יכול לגרום להתייבשות - חוסר איזון באלקטרוליטים עשוי לגרום לדום לב... ועוד הרשימה ארוכה... ולגבי המשלשלים - בנוסף לכל הצרות זה גם ממכר וגורם לפיתוח תלות. מה את צריכה את זה?! ודבר אחרון מתוקה: את בצבא, כל החיים לפניך... אני מתארת לעצמי שיש עוד הרבה דברים שתרצי לעשות. אל תתני לשטות הזו להרוס לך. כשהייתי בת 16 אחת המורות אמרה לי "זה מעגל שקשה לצאת ממנו". היום 10 שנים אחרי אני יכולה להבין ב-א-מ-ת למה היא התכוונה. אומנם בדומה אליך, אני לא הצלחתי להקיא, אבל האנורקסיה גרמה מספיק נזקים ואת המחיר אני משלמת עד היום.

חמודה שלי תעצרי את זה כאן ועכשיו מה את חושבת שאת משחקת איזה שהוא משחק? שאת עובדת על מישהו? כן את עובדת אבל רק על עצמך ואת משחקת עם החיים שלך אז תעצרי את זה ומהר ותלכי לקבל טיפול. מהר מאוד מתמכרים להקאות ולשלשולים וזה שורף והורס כל חלקה טובה. מה את חושבת שלהקיא כמה פעמים ביום זה צחוק? אז זה לא זה פוגם בכל מה שרק אפשר- את תגמרי את הגוף שלך לאט לאט זה מסוכן לא פחות מהרעבה אם לא יותר. זה שורף הכל. בבקשה ממך עצרי את זה למענך בלבד.

ומהר!!! קודם כל.. ממצב? אני זוכרת אותך ולא רק שאני זוכרת בלי קשר גם יצא לי לפני כמה זמן לקרוא שרשור שלם שלך עם דינדין בתקופה שעדיין לא הכרתי אותך.. וגם שיחות שלך עם הילה אני חושבת זה היה די במקרה חיפשתי משהו אחר בכלל.. בכל מקרה דיברת שם כמו ילדה קטנה ומעצבנת ואני לא הבנתי איך דינדין היה לה סבלנות אלייך אני אגיד לך את האמת.. בכל מקרה איך שקראתי תהודעה הזו עכשיו .. בהתחלה מה זה התרשמתי.. אמרתי "וואו" איך היא התבגרה.. נשמעת שונה לגמרי ויפה לך שאת מפקדת :-) פששש כל הכבוד!!!.. אז כבר חשבתי שהגיעו ימים טובים.. אבל אז לא הבנתי את השטויות שהתחלת להכניס לעצמך לראש בהמשך.. קודם כל יש לי שאלה לפני כל הקטע עם הבנות את היית כבר מחוץ לזה? כאילו אמרת שזה היה "טריגר" זה היה טריגר שהחזיר אותך להפרעות אכילה ? או שטריגר למשהו מסויים (להקיא)ובלי קשר את עדיין בפנים? בכל מקרה אני מרגישה טיפשה פשוט להתחיל להגיד לך כמה זה גרוע וזה נראה לי דפוק במיוחד כי אני מאמינה שאת יודעת הכל.. את פשוט נואשת מכדי לחשוב בהגיון.. גם את רוצה לרדת במשקל וגם אם תעשי את זה בדרכים פחות מקובלות להקיא זה יותר גרוע מהכל ולהקיא יעזור לך לא להשמין אבל זה לא יגרום לך להרזות.. ממש לא ואם את לא מכורה לזה כבר עכשיו למה להוסיף לעצמך בעיות? חסר לך צרות בחיים?? מה נראה לך שאת עושה? במקום לטפל בחיילות שלך ולהפנות אותן לאן שצריך , את רוצה ללכת בעקבותיהן..? שמעי אני בגלל המחלה הזו לא התגייסתי בכלל אז עצם זה שאת התגייסת ואת מפקדת זה מראה על שפיות מסויימת שעדיין קיימת בך.. ויכולת תפקוד שהיא נורמאלית ומעל לנורמאלית למה להרוס? תארי לך שזה יתגלה..? את צריכה להוות דוגמא אישית לחיילות שלך ... את יודעת.."אם בארזים נפלה שלהבת.." "מפקד טוב משמש דוגמא לחיילים" חח (ספיחס) בכל מקרה אין פה דילמה אלא אם כן את עדיין לא מוכנה לוותר על ההרס העצמי הזה ועדיין לא אוהבת את עצמך או שאין לך מספיק ידע על כמה החרא הזה הוא טובעני ונוראי .. ואני בספק שכך טוב אני מקווה שתיתפסי את עצמך בידיים ותביני שזה סבל מיותר ושיש דרכים אחרות מניחות הרבה יותר את הדעת להשיג את מה שאת רוצה - מה שזה לא יהיה (אני מקווה שכבר הספקת להבין שמה שמציק לך זה לא באמת רק המראה החיצוני..)

קודם כל התגעגעתי! מולאן, אם הייתי מחוץ לזה? לא הקאתי או הרעבתי את עצמי, אבל לא הפסקתי להתעסק בכל מה שקשור לאוכל, משקל וגזרה. בכל סופ"ש כשהייתי חוזרת הביתה הייתי נשקלת- כל הסופ"ש! זאת אומרת בחמישי, בשישי בשבת, ובראשון בבוקר. וברור שזה לחלוטין לא נורמלי ולא טבעי. שוב, אני ממש לא רוצה לגרום לעצמי נזקים, אבל אפילו היום יצאתי עם חברות לאכול ורק הייתי עסוקה בלחשוב שאני חייבת להקיא את מה שאכלתי. בכל פעם שאני מקיאה אני חושבת לעצמי שזה נורא, ובעייתי, ואפילו לא מאמינה על עצמי שהגעתי למצב כזה. זה באמת מפחיד אותי מה שאתן אומרות כאן, אני לא מתעלמת מזה, אני באמת לא רוצה את הנזקים הללו. אבל אני באמת חושבת לעצמי שאולי אם אני יעשה את זה ממש מעט, עד שאני ירזה טיפה וזהו, לא יקרו כל הנזקים. הרי צריך להקיא חודשים או שנים בשביל שיהיו כאלה נזקים לא? האם זה שאני כ"כ מודעת, לא יכול למנוע ממני את הנפילה? או שזה בכלל תמים לחשוב שלי זה לא יקרה? זה כ"כ מעצבן, כי בדיוק כשהיה את השמועה על החיילת ההיא, כבר ממש חשבתי "להתוודות" בפני הקצינה שלי שיש לי סוג של בעיה. שאולי אני לא מקיאה אבל לא יכולה לסבול את הגוף שלי, ולא יכולה להפסיק עם דיאטות, ובארוחות בבסיס אני כל הזמן מסתכלת לראות כמה אחרים שמו בצלחת שלהם כדי לדעת אם שמתי יותר מדי, ואם שמתי בצלחת יותר ממישהי אחרת אז אני חושבת שאני שמנה, ואני כל הזמן מסתכלת על גוף של בנות אחרות בצורה ממש אובססיבית.. ברור שזו בעיה. ובדיוק לפני שבאתי להתוודות באה חברה שלי וסיפרה לי על עצמה..וזה כאילו מצאתי פיתרון..אני מצד אחד גאה בעצמי ואומרת כל הכבוד, ומצד שני אחרי שניה אני חושבת-"מה לעזאזל אני עושה?". וממש רע לי עם זה.. פצעתי לעצמי את היד בגלל ההקאות, ונראה לי שתכף גם את הגרון כי שרטתי אותו והוא כואב לי. ואכלתי היום כמה ענבים וישר הלכתי להקיא אותם.. זה כ"כ לא בסדר, אבל אני לא באמת רוצה להפסיק להקיא, אני אומרת לכן את האמת.. זה באמת כאילו לראשונה מצאתי פיתרון. אני יודעת שאין לכן יותר מדי מה להוסיף, כי אמרתן כבר הכל, אבל פשוט הייתי חייבת לדבר על זה עם מישהו.. תודה לכן. שיהיה שבוע טוב:)

את יודעת כמה אני מודעת לנושא אנורקסיה?מה לאכול ומה לא?איזה נזקים זה גורם ?להכל אני מודעת השאלה היא האם זה עוזר לך בחיים מעשית?אני יכולה לכתוב ספר על מה שאני יודעת ועל הנושא הזה אבל זה לא יעזור כל עוד השינוי לא יתחיל ממך ומההיגיון שלך שאומר לך לא להקיא.זה לא קל ולא פשוט אני עדיין מתמודדת עם הפרעות אכילה תודה לאל אני לא מקיאה וגם לא זוללת כמו פעם אבל אני אוכלת במידה שאני עדיין לא מרוצה ממנה יש בעיות ואני עובדת עליהם כי אני לא רוצה שהחיים שלי יהיו אוכל זה לא אני וזה משפיל להתעסק בנושא הזה כ"כ הרבה אפילו שזה לא אשמתנו לפעמיים.היום אני לפחות לא שואפת לאנורקסיה ברור שיש לי עוד תשוקה להיות רזה מאוד אבל המהפך בחשיבה שלי השתנה לטובה ואוו..אני עובדת על עצמי כ"כ הרבה.אני חושבת שהמצב שאת עכשו בו זה התחלתי את עוד לא במצב גרוע מאוד אבל את לא שולטת כי אם ככה לא היית מקיאה..אין אני אפסיק. זה כמו אנורקסיה עוד 2 קילו ועוד 2...צאי מזה עכשו לפני שתהיי בהתמכרות.בהצלחה ותחשבי על עוד דברים חוץ מאוכל זה כלום בחיים זה רק מחייה את הנשמה."ולפעמיים סותם חורים עמוקים שמשתוקקים למשהו ואנחנו ממלאים אותם באוכל

מה שלומך? מפקדת..כל הכבוד.. טוב לשמוע ממך לגבי המציאה (הפטנט) זה הכי מסוכן..זוכרת שגם אצלי זה כך התחיל הייתי אנורקסית שנים בלי אוכל עד שלמדתי את השיטה שאימללה את חיי. תפסיקי עם זה מיידית!! אין מזה חזרה..רק בור שחור והוא נפער ונהיה יותר עצום..מתיש ולא מותיר כל חלקה טובה מקווה לשמוע ממך אהובה דינין

שאני רואה את השם שלך ישר יש לי חיוך אולי בגלל השם או בגללך...אולי לא הבנת אותי נכון אבל מה שרציתי לומר שאני במצב הרבה יותר טוב מפעם יכולים להיות לי התקפי אכילה ממש לא כמו פעם אבל עדיין כמויות שאני לא רוצה לאכול אני מניחה שהתשוקה להיות מאוד רזה לא תעבור בין רגע.ב"ה אני לא אנורקסית וברור מן הסתם שכל סוג הפרעות אכילה משאירות צלקות וגורמות בהמשך החיים להתמודדיות לא קלות.אני לא נכנסת לפה כמעט כי יש לי אייסי ואני מתכתבת עם מולאן(שעסוקה הרבה .חה...או שאין לה כח בשבילי.)עושה לי קצת רע לקרוא פה על אוכל ולדעת שאני הייתי פעם גרועה יותר....אולי את יותר חזקה ממני או לא יודעת מה.בכל מצב תודה על הפנייה נשים לב למה שאמרת בכל מקרה.אלוקים יברך אותך ותמשיכי תמיד לעזור לאחרים ביייחוד שאת נורא חכמה.

קודם כל, היי לכל מי שזוכר אותי כאן, איזה כיף:) שנית, יצאתי רבעוש! ועכשיו לעניין הרציני יותר- היה שבוע קשה, מגעיל, דוחה. לא הפסקתי להקיא אחרי כל ארוחה. הגעלתי את עצמי. הקאתי אחרי שפיצחתי גרעינים, הקאתי אחרי שאכלתי פריכיות אורז..וברגע שלא הקאתי הרגשתי שאני חייבת, אבל אחרי שהקאתי הרגשתי הכי רע בעולם, ובכל זאת, לא רציתי להפסיק. בכל אופן, פניתי אתמול לקצינה שלי וסיפרתי לה.היא רוצה שאני אראה רופאה, אמרה שחברה שלה היתה מאושפזת בגלל זה פעם. אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מזה. אבל היא גרמה לי להבין באמת ששום מודעות לא עוזרת כאן. כי מה זה עוזר לי שאני יודעת שזה מזיק, והורס, וגורם רק רע, אם אני עדיין ממשיכה? היא לא התייחסה לבקשה שלי ואמרה לי- "את רואה רופאה ביום ראשון", או שתספרי להורים שלך". אמרתי לה שאין סיכוי, שתשכח מכל מה שאמרתי לה, שתשכח שניהלנו תשיחה הזאת ודי, לא צריך כלום וחבל שסיפרתי לה. היא אמרה שהיא לא מוכנה לראות אותי נופלת ושאכפת לה ממני. ביקשתי ממנה שאם אכפת לה ממני, שתעזוב את זה. בסוף הסכמתי שעד יום חמישי. ביום חמישי אני יעלה על המשקל, ואם אני יראה שלא רזיתי- אני יפסיק. ואז היא שאלה- ואם תראי שרזית?. ואז שתקתי. אז היא אמרה לי- עכשיו את מבינה? בכל אופן הצטערתי שסיפרתי לה כי עכשיו אני מפחדת שהיא תעביר את זה הלאה, ביקשתי שתשכח שדיברנו ושלא תעשה כלום. היא לא הסכימה.. נראה מה יהיה ביום ראשון. בסך הכל אני מבינה שהיא צודקת. אמרתי לה שהכל בשליטה, שאם אני רוצה להפסיק אני יכולה. היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. ושאם החלטתי לפנות אליה זה כי זה כבר לא בשליטתי. יכול להיות שהיא צודקת. באמת כבר השתגעתי מזה. אני לא אוהבת למצוא את עצמי בשירותים אחרי כמה ענבים שאכלתי או אחרי גלידה. או בכלל. ואני לא אוהבת לחשוב על זה כל היום. והדבר היחיד שחשבתי עליו כל השבוע הוא שאני חייבת להישקל. ירדתי קילו. אם זה מספק? כן אם זה יגרום לי להמשיך? כן אם אני מפחדת ממה שאני עושה לעצמי? מאוד. כי יכול להיות שהם צודקים, ואולי כשאני כבר באמת ירצה..אני לא יוכל להפסיק. איך יכול להיות שאני יודעת שזה מזיק אבל עדיין לא רוצה להפסיק?? איך זה הגיוני?? אני מאוד מקווה שאני לא גורמת לעצמי נזקים..אני באמת מתכוונת להפסיק בזמן הקרוב.. **חמודה**

תפסיקי או לא. לא שייך בכלל משנה שאת עושה את זה עכשיו! זה מה שמשנה! זה מה שבעייתי את יודעת כמה אנשים רוצים לרדת במשקל?, מעטים האנשים שידחפו שתי אצבעות לפה בקטע אלים ששורט תגוף תך כדי ולא רק תנשמה יש בך משהו שמאוק מרגיז אותי אני חייבת לומך לך.. הקלות שבה את מנדבת את הבריאות שלך ,את השפיות שלך ,למען מטרה שאפילו עכשיו את לא בטוחה שתגרום לך להיות בשלום ע ם עצמך.. איך את פשוט אומרת "כן אני אמשיך" כאילו זה עניין של "מה בכך".. את מתעסקת במתכוון במחלה קטלנית ואת פשוט אדישה ברמות של חוסר אחריות שאני לא ראיתי דבר כזה..את כאילו דופקת את לעצמך תגוף עם חיוך.. את לא מביעה חרטה בכלל והקצינה שלך בחורה חכמה.. היא יודעת על מה היא מדברת.. והבנתי את זה לפי המשפט הזה "היא אמרה לי שברגע שהחלטתי להקיא בפעם הראשונה, למרות שאני יודעת שזה לא בסדר, כבר יצאתי משליטה. " תקשיבי לה קצת ותביני שמעבר להתמכרות המנטלית ,להרגל שמתקבע ולמחשבה האובססיבית שגוררת את הצורך בהקאה .. ההקשר הזה שאת יוצרת לעצמך במח בין המחשבות שמובילות אותך לרצות להקיא ובין ההקלה שפעולת ההקאה יוצרת.. יש גם התמכרות כימית פשוטה.. התמכרות של המח של הגוף של האיברים שלך שיזעקו לזה ואז את כבר תוכלי לפתור את כל הבעיות.. לחיות בעולם מושלם,עם גוף מושלם ומשפחה מושלמת.. עדיין את תרצי את זה כי מגיע שלב שמה שאת עושה כבר לא קשור לכלום.. את עושה את זה כדי לעשות את זה.. זה האקט עצמו.. זהו .. ואת פשוט נכנסת לזה.. אפילו לא פורצת תדלת.. פשוט נכנסת בחופשיות.. הדלת הזו היתה כבר פתוחה מזמן את רק היית צריכה "להרשות" לעצמך להיכנס תיזהר שהיא לא תיטרק מאחורייך ואז תראי מה זה לבד ואז תראי מה זה כלא ואז תראי מה זה עולם בתוך עולם ותגלי כמה קשה לזגזג בינהם את רוצה ליפול? את אשכרה רוצה את זה?? זה מעניין אותך מה יש מעבר? את סקרנית? את אובדנית?? מזוכיסטית?? מה הקטע שלך למען ה'? זה מחריד אותי לראות מישהי שלא אכפת לה לסכן את עצמה ככה לכי תדברי עם מי שצריך , תירשמי לחדר כושר.. זה יכול להחליף חלק מהאפקטים של ההקאה ותמצאי דרך אחרת להשיג את הקתרזיס שלך

להיפך - נערות ונשים אשר סובלות מההפרעה הזו הן בעלות רמת אינטלגנציה ומודעות עצמית גבוהה יחסית לשאר האוכלוסייה. אני חושבת שכאן נמצאת הטעות שלך. העובדה שאת בחורה אינטלגנטית ומשכילה אשר מודעת למחלה ולסכנות הגלומות בה אינה מקנה לך "חיסון" מפניה ולמה? כי זה לא עניין אינטלקטואלי.זה עניין רגשי. ההשכלה שלך והמודעות שלך *אינן* מקנות לך שליטה ואם את חושבת אחרת, את צריכה לדעת שאת משלה את עצמך big time. להקיא אחרי כל ארוחה נקרא אצלך להיות בשליטה? לחפש בטירוף כדורים משלשלים או רדוקטיל (!) בגלל שאכלת במבה או השד יודע מה נקרא אצלך להיות בשליטה?! אצלי, מה שאת מתארת נקרא להיות כבר "בפנים" - בתוך המחלה ואני ממליצה לך לפנות בהקדם לקבל טיפול לפני שתשקעי עוד יותר עמוק ותהרסי לעצמך את הבריאות ואת העתיד שלך. חמודה, כל הסימנים מראים שכבר איבדת שליטה ... טפלי בעצמך ותחזיר לעצמך את השליטה בחיים שלך.

שלום לכן ! אני בת 16 וכבר חצי שנה שאני מורידה במשקל בהתחלה לא שמתי לב.. כלומר תמיד הייתי רזה ואף פעם לא הייתה לי בעיה של אכילה או שרציתי להפחית במשקל.. היה לי ממש חוסר תאבון לפני כמה חודשים,הרגשתי נורא רע מבחינה נפשית. שקלתי 50 על 1.64 ועכשיו אני שוקלת 45 כולם מעירים לי ואומרים שאני נראית רע וחושבים שאני עושה את זה בכוונה.. מה שכן,עכשיו יש לי מן פחד כזה לעלות במשקל. התחלתי באמת לשים לב לאוכל.. מכיוון שלא היה לי תאבון אז עכשיו קצת חזר לי ואני מפחדת מאוד לעלות הכל חזרה ואפילו יותר! אז יצא שהקאתי איזה פעמיים משהו כזה-וזהו!! ואני אוכלת קצת.. אני לא יודעת מה יש לי? למה זה קורה ככה? חברות שלי בבית ספר נורא מציקות לי ואם הן רואות שבהפסקה אני לא אוכלת הן ישר מתחילות להטיף לי כמה שזה לא בסדר ושולחות לי במיילים כתבות ומאמרים בנושאים האלה.. אני לא יודעת כבר איך להתחמק מהן.. ובכלל מה לעשות עם עצמי? כי אני יודעת שאני נמצאת בתת משקל-אבל באיזשהו מקום זה נורא כיף..

קורל יקרה לא מהן את מבקשת להתחמק אלא מעצצמך. חברות שלך שמות לך מראה מול הפרצוף ולא בא לך לראות את האמת ולכן את מתחמקת ועובדת בעיניים על עצמך. תעצרי את עצמך כאן ועכשיו לפני שתשאבי למקום שנקרא הפרעות אכילה ותכנסי לכזו מערבולת שלצאת משם זו הבעיה. את נמצאת במצב נפשי לא טוב, כפי שאת מעידה על עצמך, אז לכי קבלי עזרה וטיפול זו לא בושה. לכי לשיחות ותפתרי את הבעיות והפחדים כי זו לא עוד סתם התעסקות ען אוכל מה שקורה איתך אלא זו הפרעת אכילה נטו- עצרי את זה מהר כל עוד לא מאוחר מדי.

זה ממש מעולה..אבל לקבל תשומת לב..ממקום כזה זה גרוע וכשמתחילים לאהוב את זה זה רע עוד יותר..כי אז כל הזמן מכרסמת המחשבה יו אם אעלה כולם ישימו לב ויגידו שהשמנתי? הבעיה היא לא הירידה במשקל זה הסימפטום למשהו אחר..שקיים אצלך...ואולי אפילו אינך מודעת לו כי יש אנשים רזים ואפילו מאוד והם לא חושבים על זה כל היום האוכל ועל ההערות הם ממשיכים וכולם מכירים אותם כאלה סו וואט?! אבל הבעיה מתחילה שזה מושך תשומת לב כאילו "חיובית" ועוד אוהבים את זה ונראה כאילו את על הגל..אבל זה הגל הלא נכון יקירתיזה מוביךל להפרעה שאין דרך חזרה עובדה שהקאת פעם פעמיים כך זה מתחיל היזהרי..ותעבדי על עצמך פן תיכנסי למערבולת שקשה לצאת ממנה בהצלחה והמון כוח וחשיבה חיובית דינדין

יקירתי, מה ניש? לא עזר לך להירדם? טוב נו, כנראה שזה עוזר רק לי קחחחחחחחחחחחחחחח. מה שלומך? אני מחכה שתהיי און ליין...

מה נראה לך??! זה לא צ'אט כאןןןןן את יודעת מה הסיכוי שנהיה כאן ביחד? אני בטוחה שלמדת סטטיסטיקה ואת בטח מבינה בזה יותר ממני אז אם תמשיכי לחכות לזה.. יכול להיות שזה לא יקרה לצערי

חשיבה חיובית!!! שמורנה על עצמכן הבה נשתדל כולנו לעבור את היום בשלום לא להקיא. יום נפלא

ויום נפלא יקירה

היי מולאני, תביאי לי את המייל שלך שאוכל לומר לך למה "ברחתי" כי לא באמת ברחתי פשוט לא היה לי כל כך זמן להיכנס מסיבות אישיות.... אוהבת מאודדדדדדדדדדדדדדדדדד דניאלה

אני באמת התגעגעתי וחשבתי עלייך הרבה [email protected]

האם אפשר ללכת לטיפול להפרעות אכילה/ בולמיה ללא ליווי אני בת 25 שאפשר לומר קרוב ל9 שנים חיה את המחלה- שהתחילה מאנורקסיה.. למראית עין הכל טוב אצלי אבל התחלתי להיכנס לדכאונות שבחיים לא היו לי.. אני רוצה לצאת מהמחלה הנוראית הזאת אבל לא מצליחה לעצור את עצמי...זה פשוט נהייה דפוס של הקאות יזומות מס' פעמים ביום וזה נורא!!!!!! מה המקום המומלץ באיזור אשדוד???? אשמח לעזרה

כאילו בלי הורים.?

בלי הורים נראה לי אני יודעת למה היא מתכוונת.

המודעות והרצון הם שילוב מנצח להצלחה..איני מכירה באשדוד אך אני טופלתי אצל דניאלה גריין שכתבה את "נשים ואוכל " תעשי מאמץ זה שווה רק איתה הצלחתי אחרי שעברתי אצל מלא פסיכולגים למינהם.. הטלפון שלה (תבדקי אם לא טוב ב144) הוא 0542230058 השם איתך ויעזור לך עשי זאת במלוא הכוח והרצון בהצלחה אהובה וגם תפילות יעזרו. דינדין

היי שיר. אני איתך!! באותו סיטואציה, וגם קרובה אלייך פיזית. מכיוון שלא אכתוב את מספרי פה להחשפות, אבקש ממך לשלוח אליך מייל אשמח לעזור לך, לתת לך מידע. ואל תדאגי, עם תמיכה וטיפול- את יוצאת מהמחלה הנוראית הזאת איתך!! מבינה אותך!!! וחיה את המחלה הזאת שלחי לי בבקשה מייל שלך ואצור איתך קשר!

הכוונה ללא ליווי של הורים או כל מישהו אחר... אני לא יודעת אם מישהו יודע חוץ מאחותי שחושדת ממזמן... האמת שגם ההורים חשדו- כרגע אני לא יודעת מה הם חושבים... אשמח עד השמיים לעזרה...

לא ראיתי את התגובות.. תודה רבה.. את יודעת הכין היא נמצאת היום?

את השיר???? "איציק אורלב-תן חיים" אתמול שמעתי אותו שוב באמפי ואמרתי אין אין את חייבת לשמוע אותו יש לו מילים מה זה יפות שיר חזק וקצב מה זה יפהההההה ואת תזדהי המוןןןןןןןןןןן

הוא גם חתיך לא?! קצת דומה לאיציק אשל שאני ממש אוהבת את השירים שלו..השיר מהמם בכלל יש לו קול ושירים יפים..אין אין.. מתוקה שלי אחלה יום כתבי לי כן?? דינדין

יא אללה שלך לא יכולת להגיד? כמו אלה שאת מספרת להם בדיחה והם מקשיבים עד הסוף ואז.. "כן מכיר תבדיחה הזו".. לא יודעת אם הוא חתיך אחותי אבל היתה מאוהבת בו.. או בגד אלבז.. או בשניהם לא יודעת איזה שיר חזק אה?! את יודעת מאיזה משפט התחלתי לשים לב אליו..? שהוא אומר "איך קורה בנאדם בחיים מחייך ופתאום הוא עצוב.." צמרמורתתתתתת

למה את לא עונה לי למיילים יאאאאאאאא

יצאתי וחזרתי

אין לי זמן, אני נכנסת למייל אבל כדי לכתוב לך אני צריכה להיות במוזה מסוימת והיא לא תמיד איתי במירוץ של היום. אז קצת קשה לי. מה שלומך?

שלום רב- אני מעוניינת לדעת האם יש בבתי החולים "סורוקה" בבאר שבע או "בברזילי" באשקלון מרכז טיפול להפרעות אכילה בדגש על בולימיה? ואם אין באחד מהם אז היכן באיזור הדרום יש? תודה.

לצערי הרב, כרגע אין מרכזים טיפוליים בדרום. בימים אלו ממש אנו מגבירים את הפעילות למען פתיחת מרכז כזה (יש פירוט למטה). בינתיים - כדאי מאוד לפנות לרופא ההמשפחה ולקבל הפנייה לדיאטנית ולפסיכולוג/ית. מקווה שממש ממש בקרוב תהיינה לי בשורות טובות. אם תרצי אוכל לעדכן אותך...

שלום,אני בת28 בהריון סובלת מבולמיה 12 שנה,מאוד משתדלת להישתלט על עצמי,אבל זה נורא קשה לי.בבקשה תמליצו לי על מקום בו מטפלים בבעיה זו[אני מירושלים].תודה

היי מתוקה ממש הלחצת אותי עכשיו..את לא מבינה שאת יכולה לגרום לעובר נזק!!! דחוף תעצרי תחיים ותפני לטיפול באזור ירושלים ואם לא יש במרכז מלא!!1 את יכולה לגרום לו נזק וגם להפיל חס ושלום!!1 מיד תתעוררי ותפסיקי עם זה!! תשנני לעצמך שאתץ בהריון ומותר לך הכל..לאכול!!! אל תחשבי על כלום...תעשי השתנות אם את לא רוצה שיהיה לך נזק!! נשמה אני אתפלל בשבילך ..-ומקווה שתחפשי מיד מרכז או מומחית בהפרעות אכילה יש לי ברמת השרון הרצליה זה טוב לך?? אם כן תגידי לי אפנה אותך!! יום טוב דינדין.. נ.ב. להפסיק עם זה אתמול ודחוף!!

כפרעלייך איזה נשמה אתתתתתתתת וגם אותי זה הלחיץ רצח.. הבהריון ובולמיה הזה

אבל כדאי שתפני לטיפול לפני הלידה, קשה לנהל חיים וילדים עם הבולימיה.

מלחיצה חח אבל זה טוב אם זה יגרום לה להתעורר בכל מקרה איך שראיתי את מה שהיא כתבה חשבתי עלייך וזה טוב שאת פה עכשיו כי אולי תספרי לה על עצמך? בהקשר הזה??

יש המון נשים שחיות עם זה עברו לידה והכל עם זה..אבל לא כל אחת עבר אצלה בשלום..כשאני הייתי בהריון בגדולה שלי הייתי עדיין חולה..כל הקאה הייתי מרגישה משהו ברחם זז כאילו כבד כזה..וידעתי שאם לא אפסיק משהו רק יקרה!! אז זה לא שזה לא נכון אבל זה 50% 50% אבל כדאי לקחת סיכון?? ואיך אפשר עם ילדים להשלים עם ההפרעה הזו אני רציתי למות הייתי אמא נוראית ואם יש מישהי שחיה עם זה ..שהשם יתן לה רק כוח צריך פול כוח..וסבלנות לי לא היה!! מקווה שולן תיקח תעצמן בידיים ותתחילו לחיות! אמן דינדין

סליחה, אבל אני רוצה לומר לך שזאת חוסר אחריות ממדרגה ראשונה להביא ילד לעולם במצב שבו את נמצאת. הולי, אין לך כיום את *הזכות* שלא לעשות כל שביכולתך בכדי לטפל בעצמך ובהקדם האפשרי. הנזקים שאת עלולה חו"ח לגרום לעצמך ולעובר במהלך ההריון זה רק חלק קטן מהסיפור. אל תחשבי לרגע שלהיות ילד לאמא בולימית זה תענוג גדול. יש לזה מחיר והילדים הם תמיד אלה שמשלמים את המחיר הכבד ביותר. אנא פני לקבלת טיפול וסיוע בהקדם האפשרי. אל תתמהמהי. אני מאחלת לך הריון בריא והרבה אושר.

מתוקה שלי את חייבת לקחת את עצמך בידיים את מבינה שלא מדובר רק בך אלא בעוד חיים הנמצאים באחריותך ובתוכך. ישנו מרכז רפואי בהדסה שמטפל בהפרעות אכילה ואני יכולה להמליץ לך על מטפלת בכפר סבא- על נורית המדהימה שהצילה את חייה של בתי- אם תרצי טלפון את מוזמנת לכתוב לי.

היי אורלי , אשמח לקבל פרטים לגבי המטפלת המומלצת. או כל מי שיכול להמליץ לי על טיפול טוב. אני בהיריון וסובלת מהפרעות אכילה. ואני מתה מפחד. זקוקה לעזרה. תודה וחג שמצח ובשורות טובות

שלום אורלי. אני בת 26 ובגיל 17 החלה אצלי הפרעת אכילה. כיום מצבי אינו כה רע, כלומר, אני אוכלת בריא, עושה ספורט,מודעת לעצמי ולנזקים שאני מביאה על עצמי אם לא אוכל, משתדלת לא להגרר אחרי המחלה ונלחמת בעצמי יום יום כדי לשמור על משקל אידיאלי ולא לרדת יותר מדי. אני יודעת שכבר ממזמן הייתי צריכה לטפל בעצמי אצל מטפל מוסמך/פסיכולוג אך נמנעתי מכך כי לא הייתי בשלה לטיפול, לא הרגשתי שאני מסוגלת ללכת לטיפול. כיום כשהמודעות שלי גבוהה אני מעוניינת מאוד לטפל בעצמי. למרות המודעות אני מנהלת מלחמההיומיומית עם המחשבות על אוכל שמציפות אותי, אני חיה חיים לא טובים ונמנעת מהנאות החיים. עדיין מאוד קשה לי ואין לי ברירה אלא ללכת לטיפול., לכן אני פונה אלייך ושואלת: 1- האם את מטפלת בתחום של הפרעות אכילה? 2- אם לא, האם את יכולה להפנות אותי למטפל/ת שזהו תחומו/ה ושיוכל לעזור לי. חיפשתי באינטרנט אודות מטפלים כאלה אך הוצפתי בשיטות טיפול שונות ובמטפלים שונים כך שאינ ייודעת במי לבחור. מטפלים מאיזור אשדוד ועד תל אביב יהיו טובים לי מבחינת מרחק מביתי. המון תודה, שלי

שלי יקרה- ברור לחלוטין שאת חיה ולא חיה כלומר את בן אדם חי שבתוכו פנימה מת ולא נהנה באמת מהחיים במלוא מובן המילה כי המחלה גוזלת ממך המון המון אנרגיות. ברור שאת חייבת ללכת בדחיפות לטיפול ושיחות ולהשתחרר סופית מכל השדים והפחדים ולהסתכל אחת ולתמיד לפחד בעיניים ולקבל כלים טובים ואמיתיים להתמודד עם דברים ועם בעיות. אוכל להמליץ על מטפלת מדהימה ביותר באיזור כפר סבא שלא ממש רחוק מתל אביב ומגיעים אליה ממרחקים יותר רחוקים אבל שווה כל דבר. היא טיפלה שנה וחצי בבת המקסימה שלי ובעצם העניקה לה חיים חדשים ועשתה איתה עבודה מדהימה ביותר. שמה נורית בלומנפד והיא מכפר סבא והטלפון שלה 09-7454950 - נסי שווה כל מאמץ

האם נורית מטפלת גם במבוגרים? או רק בנוער|?

מאחלת לכולם שבת שלום של רוגע וחשבון נפש ואולי אגירת כוחות חדשים להרים ראש ולקבל החלטות שישנו לנו את החיים לטובה כי השרביט ביד שלנו רק צריך להרימו.. נשיקות לכולם... שבת שלום דינדין ..ומיוחדת למולאני שלי..הנפלאה המצחיקה ואחת ויחידה!!!

עכשיו שלחתי לך משהו ואז ראיתי הודעה חדשה ממך קיצר תקראי למטה זה זה "דינדין נשמה כנסי"

הממ.. חלום סתמי כזה שבאת אלי לביית לשבת.. ואז אכלנו ארוחת ערב.. ואני ידעתי שאת שם אבל לא יכולתי לדבר איתך וגם את לא דיברת עם אף אחד.. רק היית שם.. והיית עצבנית נראה לי אחרי זה באתי לחדר ואז אחותי מחול עוד פעם באה והפתיעה אותנו ואני רק רציתי למצוא אותך ולא ידעתי אם לחפש אותך בבית כי חשבתי שאולי את לא תרצי שאני אמצע אותך (בגלל שאולי היית במצב רגשי לא טוב) ואז לא ידעתי מה לעשות..וידעתי גם שאני אצטרך להיות עם אחותי כי היא באה מחו"ל ואיך אני אסביר שאני אהיה איתך כל השבת במקום כי איך בכלל אנחנו מכירות? וזהו. השאלה היא אם לפי החלום אני לא אמורה להכיר אותך (מבחינת המשפחה) אז מי הביא אותך לבית שלנו? המממ

היי מתוקונת..חלומות שווא ידברו - כך אורמים בדורנו שאין נבואה בעולם..וכי הם באים מרצוונות ומאווים שעולים מהתת מודע..אבל ישנם חלומות שבאים להגיד דברים לאדם ויש קריטריונים או חלום של שחרית (מוקדם לפני היקיצה) חלום שחוזר לפחות שלוש פעמים..וחלום שחלם לו חברו.. מי יודע נסתרות הם דרכי האל..הלוואי שניפגש באמת..וכן..אשמח לעזור לך בכל שרק תרצי..אבל גם אם לא ניפגש..אני אעזור לך ואתמוך ואני כאן בשבילך..ועכשיו... איך היתה שבת?? הנהדרת? נשיקות דינדין

את יודעת כמה בשם הזה יש? ותגידי זה סיומת IאוY.? בכל מקרה אמנם אני זוכרת שאת מהממת.. וראיתי שם אחת מהממת.. ודומה לך נראה לי אבל זה לא כזה בטוח ואני עוצרת עצמי מלהיתלהב לשווא אז תתארי לפחות איך התמונה נראית יקומיקאיתתתתתת אחת

DANA LEVI ואני הדתייה עם הכיסוי ראש..מחייכת אלייך מהתמונה וגם שולחת נשיקה..קלטת או לא??!

חברי חברות הפורום שלום רב לכולכם! צער ושמחה משמשים בערבוביא למראה כמה פוגעת הפרעת אכילה בכולנו. אבקש את עזרתכם: נכרה אינטלגנטית ונאה הנעה בין אנורקסיה במשך שעות היום להתקף בולמי בשעות הליל כמה פעמים בשבוע. לא הועיל הפרוזאק, לא הטופאמקס, חדרי המיון, וטיפולים פסיכולוגים אני על סף ייאוש. זוהי מחלה קשה. א"א לתפקד. אשמח לקבל את עצתכם/עזרתכם היו ברוכים. המכרסמת

שלום לך, ראשית, אני חושבת שכדאי שנמצא לך ניק ניים אחר... אל תתני למחלה להיות סימן זיהוי שלך. למרות שאיננו מכירות - אני בטוחה שאת הרבה יותר מזה. ולגבי הדברים שתיארת - אין ספק שמדובר בהתמודדות לא קלה... בייחוד כשצריך לעבור את כל זה לבד. הבנתי שניסית לקבל עזרה... קיבלת טיפול גם במרכז ייעודי להפרעות אכילה?

היכן ישנו מרכז כזה מהן העלויות?

ברור וידוע שההפרעה הזו פוגעת ופוגעת במלוא העוצמה רגש, חולי ואוכל מתערבבים, חולשה עצב וסוף העולם נפגשים..התוצאה ידועה מראש אבל הרצון ורק הוא יכול לגרום לשינוי..ועכשיו למה שצריך לעשות... אישפוזים- זה רק להתאזן לזמן קצר פרוזאק וכל השאר- לתת הרגשה טובה אך בתכלס כל הזיפט נשאר שם אחרי התפוגה שלו נכון? מה נותר לעשות!? טיפול ארוך טווח!! שיחות אצל מטפלת הפרעת אכילה תוך רצון ענקי שלך לחיות לשנות ולשוב להיות שליטה ואך ורק את בחייך בלי לקחת את כל הסביבה על הכתפיים זה הפיתרון היחידי..ותאמת אני שומעת הרבה שאומרים מה עושים נמאס, יאוש..אבל תכלס שורה תחתונה לא עושים כלום!! תעשי משהו..תפני לטיפול מתאים תבדקי תקראי תילחמי על החיים כי הם שם..והם יפים ומהממים..ואפשר גם אחרת מניסיון אישי אני אומרת לך שאפשר!! תרצי כוח הרצון כוח ההישרדות שבאדם הם חזקים תדגישי אותם ולא את השחור הקר והקודר ותתכנסי לתוך הרע..תצאי לדרך חדשה ..זה כבר התחלה מעולה!! אם תרצי יש לי גם מישהי שטיפלה בי אישית..ואני היום במקום אחר ברוך השם את לא מאמינה!!! וגם אני לא לפעמים שאני חושבת על זה שאני יושבת לאכול עם כולם שזה פלאי בעניי בחיים לא הייתי אוכלת עם כולם אחרי שכולם היו נהנים הייתי מתנפלת אבל בארוחה ..בחיים לא במסעדה בחיים לא זה היה מבחינתי מחוץ לתחום כל סעודה היתה בשבילי סוף העולם..זהו עד שעברתי תהליך גמילה מהחלה = הפרעה שליוותה אותי והרסה לי את רוב שנותיי היפות אבל אני חיה מחדש תתחילי גם את!!! אם תצתרכי עזרה בשמחה דינדין

תודה ובהערכה על תשובתך ובכן אני זקוקה לעזרה מיידית לא היום אלא אתמול. המטפלים שניסיתי- שמתי כספי על קרן הצבי, או יותר נכון על קרני התרנגולת. והכסף שקע במצולות הים. מי היא מטפלת שאינה יוצרת תלות ומחפשת רק את הכסף? כיצד מקבלים תמיכה ועידוד יחסית בזמן קצר מפני שהמצב הוא קריטי? ד-ח-ו-ף פני בבקשה לאימייל שלי:[email protected] תודה, שבוע מבורך, רגוע...........!

אני לא מסכימה עם הכינוי שהדבקת לעצמך- לא טוב להיות מחובר לאיזה סמליות או להדביק על עצמך תו- את בטוח עולם ומלואו. גם אנחנו עברנו כברת דרך רצופה מכשולים עם הבת שלנו ובסוף מצאנו את המטפלת המתאימה וברוך השם היום הגענו למנוחה ולנחלה והילדה כבר 5 שנים אחרי - המחלה רחוקה ממנה כמה מאות אלפי מונים ברוך השם- גם לך זה יכול לקרות את רק צריכה באמת לרצות לעשות את השינוי ולהגיע למטפל או מטפלת שתתחברי אליהם ויש המון כאלה אני גם יכולה להמליץ על אחת בכפר סבא אם רק תרצי- אז אל תעשי לעצמך יותר מדי הנחות והקלות וצאי לדרך- דרך של חיים טובים וחדשים ושימי את שנות המחלה בצד- הכל תלוי אך ורק בך.

054 2413338 להתקשר אלי בבקשה זה סיפור מורכב קשה

נורית את מוזמנת להתקשר אלי 052-3387519 או לכתוב לי למייל האישי[email protected] אשמח לעזור לך

פתחתי לך אייסי 595207124 עכשיו רק צריך לקבוע שעה חח היות ורק את נמצאת אצלי ברשימה .. את מבינה שיהיה קשה להיפגש שם בספונטניות.. אהה ויש כאן עוד אנשים שיכולים להיות על המחשב אז המממ לא לדבר עם זרים.. כבר קרתה לי פדיחה עם זה פעם אחת..

חה...............נשמה הקדמתי אותך כבר את בתוך האייסי שלי שתתחברי אני אשלח לך הודעה.ילא מחכה!

ואין לי שם משהולאשר ממך או שאני לא יודעת איך למצוא את זה? אולי תביאי לי תמספר שלך?!-אני מתכוונת..אם זו לא חשפה גדולה מדי בשבילך חעחעחאע

הבנתי למה התכוונת עם ה"כושית" ההיא חח ראיתי תפרק הזה וזה באמת מדהים איך אנשים שלא נולדו יהודים מתלהבים מהדת שלנו ברמה כזו שהם מוכנים לעבור את כל מה שצריך וזה המון! בשביל להיות יהודים זה קצת תעודת עניות למה שקורה אצלנו הישראלים היהודים שחיים פה.. וקצת לא מועיל לנו מבחינה דתית (השטן חוגג על זה לפי מה שהבנתי) אבל זה הכי מרגש בעולם ואת יודעת? (אני כבר לא זוכרת מה סיפרתי לך חח) שלאחי היתה חברה שהתגיירה-ממש כל התהליך.. והיום היא יהודיה ודתיה אבל לא עם אחי.. אבל היא עשתה את זה יותר בשביל עצמה-לפחות לפי מה שהיא אומרת..

אותי זה מרגש. אבל דעי לך כל יהודי שמתקרב אפילו במשהו קטן..לאוו דווקא בצעדי ענק..זה משנה עולמות בשביל כולם הרי אנו ערבים זה לזה..כמו שמישהו חוטא כל העם נענש כך כשמיהו עושה מצווה כולם נהנים..ככה זה נרצה או לא אנחנו אחים וזהו זה!! יש אתר מדהים את חייבת לראות מדהיםם קוראים "עולם היהדות והקבלה" ויש עוד אתר "1820" - מדהים סתם לשעות הפנאי.. מה שלומך אהובתי? נשיקות דינדין

מה שלומך? ואני אראה מה שאמרת אתמול דיברתי עם אשתו של אחי היא היתה ב"אומן" אז גם על רבי נחנן אני רוצה לקרוא אז אני אעשה לי "רגע עם גפני" היום חח בעז"ה.. נו מה שלומך את? זו פעם שלישית שאני שואלת

הפרעות אכילה - גם בדרום מתים מהן. רק בדרום לא מטפלים בהן!!! כיום אין מענה אשפוזי או מרפאתי לסובלים מהפרעות אכילה בכל מרחב הדרום והמתמודדים פונים למחלקות השונות במרכז ובצפון במטרה לקבל טיפול חיוני זה. הנסיעות הארוכות והנטל הכלכלי הכרוך בכך מקשים על ההתמודדות ועל תהליך ההחלמה. בנוסף, בעקבות עומס הפניות במרכז, הם נאלצים להיכנס לרשימות המתנה ולהמתין במשך חודשים לטיפול. בזמן זה מצבם הרפואי והנפשי מתדרדר. אנו מאמינים כי בחברה מתוקנת ראוי שכל אדם הסובל מהפרעות אכילה יזכה לקבלת מענה אשפוזי ומרפאתי בקרבת מקום מגוריו ללא קשר למצבו הסוציו-אקונומי ומיקומו הגיאוגרפי. במהלך התקופה האחרונה נעשו פניות רבות במטרה לקבל תשובות על חוסר המענה בדרום, אך לא הייתה התקדמות ממשית. לאור זאת ועל מנת לקדם את הנושא יתקיים מיצג מחאתי ביום שני ה-14/6/2010, בין השעות 10:00-12:30, ברחוב בן טבאי 2 בירושלים מול משרד הבריאות אם לא נתעורר המצב יתדרדר. אלפי חולים ואף לא מקום טיפול אחד!!! לינק לקבוצה בפייסבוק: טיפול בהפרעות אכילה - גם לדרום מגיע http://www.facebook.com/?sk=messages#!/group.php?gid=102442037673&ref=ts *** תודה לסטודנטים לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בן גוריון על האכפתיות ועל הארגון ולכל מי שתומך ומסייע!*** לפרטים נוספים, הערות, הצעות, או כל דבר אחר – ניתן לפנות לשחר ([email protected]) או לויקי דרך הקבוצה בפייסבוק. דרכי הגעה לבאים מתחנה מרכזית ת"א: לקחת קו 405 מרציף 607 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית, לחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממסוף ארלוזרוב ת"א: לקחת קו 480 מרציף 2 (במתחם האוטובוסים של אגד) לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממרכזית חוף הכרמל - חיפה: לקחת קו 940 בשעה 07:40 מרציף 6 לתחנה מרכזית ירושלים.לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים ממרכזית המפרץ - חיפה: לקחת קו 960 בשעה 07:00 מרציף 15 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים מתחנה מרכזית באר שבע: לקחת קו 470 ב07:00 מרציף 2 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. לבאים מתחנה מרכזית עפולה: לקחת קו 953 בשעה 06:30 (שעה משוערת בלבד) מרציף 2 לתחנה מרכזית ירושלים. לצאת מהתחנה המרכזית ולחצות את רחוב יפו ולקחת קו 21/21א. לרדת בתחנת גן העיר ברחוב המלך ג'ורג'. לקחת קו 22 מתחנת גן העיר עד לתחנת חוות הנוער בשדרות ש"י עגנון. לחצות את הכביש ולהיכנס לרחוב בן בבא. משרד הבריאות מצוי בבן בבא פינת בן טבאי. הערה: על מנת לא לשלם פעמיים באוטובוסים בתוך ירושלים, מומלץ לשמור את כרטיס הנסיעה ולתת אותו לנהג בקו האוטובוס השני אותו אתם לוקחים. כרטיס זה (שנקרא כרטיס מעבר ועלותו 6.20) מאפשר נסיעה חופשית באוטובוסים בתוך העיר במשך 75 דק' בעלות של נסיעה אחת בלבד.

לא רוצה להגיד תשם אבל זו את? "?"

מה שלומך? היום אני כבר פחות "?" ויותר עסוקה בלחיות, לנצל כל רגע, לפצות על כל מה שהפסדתי... וגם אם לא תמיד הכל מושלם - מנסה להסתכל קדימה ולא להיתקע מאחור...

איפה את? ופעם שעברה שאלת מה איתי ואני הייתי פה וכתבתי לך מלא איך לא ראית? הכל בסדר? אוף התגעגעיתי אלייך וממש ציפיתי היום לשמוע ממך

ביום חמישי הייתי פול טיים בעבודה לא היה לי זמן לנשום מה איתך? איך עבר הסופ"ש? איך את מרגישה? מתגעגעת גמני.. תיכף אקרא הכל..עוד לא הספקתי.. אבל לא שכחתי את בליבי ומחשבתי תמיד דינידן

עבר סבבה הרגשתי ממש טוב היה כיף היה לא דומה לכל הדכאון שאיפיין לי תתקופה שלפני מבחינת אוכל היה טוב שישי שבת לא והיום מצויין כתבתי על זה אם את עסוקה סבבההה אני מבינה לגמרי פשוט חשבתי שלא ראית שכתבתי ושעניתי לך ששאלת איפה אני אני שמחה שהכל בסדר תעני מתי שאת יכולה אני מבינה שאת עסוקה תאמיני לי