ביטחון עצמי נמוך: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הפרעת אישיות נרקיסיסטית: מדריך

הסובלים מאישיות נרקיסיסטית זקוקים נואשות לתחושת מיוחדות. כאשר הם אינם זוכים לכבוד והערצה - הם חווים כישלון ודיכאון. הטיפול: בעזרת "פסיכולוגיית העצמי" המונח הפסיכיאטרי "נרקיסיזם" מבוסס על דמות מהמיתולוגיה היוונית, נרקיסוס - צעיר יהיר, שהאלה נמסיס הענישה אותו על יהירותו וגרמה לו להתאהב בעצמו, לאחר שהתבונן בבבואתו, שנשקפה אליו במי האגם. מהי הפרעת אישיות נרקיסיסטית (נרקיסיזם)?הפרעת אישיות נרקיסיסטית (נרקיסיזם) שייכת לקבוצה של הפרעות אישיות המתוארות במדריך ה-DSM של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי.הנרקיסיסט הינו אדם בעל אישיות המאופיינת בדימוי עצמי מעוות ושברירי, בהערצה ואהבה עצמית (באופן מוגזם) ורצון להיות תמיד הבולט והמוצלח ביותר. פעמים רבות, אדם הסובל מנרקיסיזם חש תחושת עליונות כלפי אחרים - ואף מתייחס אליהם כמקור לצורך סיפוק צרכיו, ללא התחשבות בצרכים שלהם ואיננו מגלה אמפתיה כלפי הזולת. לנרקיסיסט חשוב מאד להרגיש מוערך, נערץ ולקבל כבוד...
ללמוד עוד על ביטחון עצמי נמוך
פוביית בית הספר-תמונה

יש ילדים שחוששים ללכת לבית הספר. כדי שההימנעות לא תהפוך...

מאת: רותי...
29/11/2009
לוקמיה חריפה-AML-תמונה

הסקירה נכתבה ע"י אורלי יו-טוב ומעיין דרור סטודנטיות שנה ג'...

מאת: בחלק זה תוצג...
02/03/2002
על הקשר בין חירשות לכליות-תמונה

על-פי הרפואה הסינית, פתחי הכליות מצויים בין השאר באוזניים;...

מאת: ד"ר לו...
06/02/2008
הפרעת אישיות נרקיסיסטית: מדריך-תמונה

הסובלים מאישיות נרקיסיסטית זקוקים נואשות לתחושת מיוחדות....

מאת: פרופ' אפטר...
27/07/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לביטחון עצמי נמוך?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

ביטחון עצמי נמוך: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

נרי שלום מהתיאור שלך נראה לי שלמרות כל מה שקורה לך יש לך כוחות להתמודד, נראה לי שכדאי לך לנסות לעבוד במשהו מקצועי בכוון של ההשכלה שלך למרות החרדות, הרעיון הוא לעשות מה שחשוב לך ולא לתת לחרדה להשתלט, זאת תוכנית א' אם תראה שזה קשה מדי כרגע אז לך לתוכנית ב' בנוסף אני ממליצה על טיפול התנהגותי קוגניטיבי שעשוי לעזור לך לתפקד יותר טוב בהצלחה עירית

מודה על התגובה. אני כרגע עדיין במצב של ספקות בקשר ליכולותיי, להתנהלות במצבים חברתיים מורכבים ומחייבים, ביטחון עצמי נמוך ו"חרדה קיומית", כך שנדמה לי כי הבחירה באפיק מקצועי אקדמי יותר רחוק ממני לשעה זו מאשר הבחירה בעבודה בשכר מינימום אך עם פחות לחצים. אך יש בי פחד שמא אתקע בנתיב הלא מקצועי ולא אחווה הגשמה עצמית עקב החרדות שלי. פוחד שאם אקל על עצמי כעת זה יהיה המסמר האחרון בארוני. אני גם מתגורר כעת אצל אמי ובעלה על ספה וזקוק למען השקט הנפשי שלי מדירתם במהרה - כך שהכי נגיש זה עבודות פשוטות (כי הכי קל להתקבל אליהן במהירות). אני באמת אבוד. כי אין לי את המותרות להמשיך לדשדש במקום - אני מגיע ממשפחה ממעמד נמוך ללא יכולת להמשיך לתמוך בי.

אני בן שלושים וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות (בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה, בעיקר עקב איבוד דרך, חרדה חברתית מסוימת, ספקות ודיכאון. וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 וברק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד במשרה חלקית כמטפל בקשיש. כרגע אני מתגורר אצל אבי ואשתו, חי על ספה בחדר צדדי ומרגיש דחק לעבור לשכור דירה, כך שאני בהתלבטות של מהרגע להרגע. שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה ובמקביל להתנדב במשהו שיעשיר את הקורות חיים שלי. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער במצוקה -- מה שהוכשרתי לעסוק בו והיית טוב בו וזכיתי ללא מעט שבחים בזמנו? ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות).

אני כרגע עדיין במצב של ספקות בקשר ליכולותיי, להתנהלות במצבים חברתיים מורכבים ומחייבים, ביטחון עצמי נמוך ו"חרדה קיומית", כך שנדמה לי כי הבחירה באפיק מקצועי אקדמי יותר רחוק ממני לשעה זו מאשר הבחירה בעבודה בשכר מינימום אך עם פחות לחצים. אך יש בי פחד שמא אתקע בנתיב הלא מקצועי ולא אחווה הגשמה עצמית עקב החרדות שלי. פוחד שאם אקל על עצמי כעת זה יהיה המסמר האחרון בארוני. אני גם מתגורר כעת אצל אמי ובעלה על ספה וזקוק למען השקט הנפשי שלי לצאת מדירתם במהרה - כך שהכי נגיש זה עבודות פשוטות (כי הכי קל להתקבל אליהן במהירות). אני באמת אבוד. כי אין לי את המותרות להמשיך לדשדש במקום - אני מגיע ממשפחה ממעמד נמוך ללא יכולת להמשיך לתמוך בי.

שלום נרי, נראה לי מקריאת דבריך שראשית אתה זקוק להוציא את העגלה מהבוץ. ברגע שתהיה הזדמנות מתאימה - תשפר עמדות. אבל נראה לי שהכי חשוב זה להתחיל תנועה. בהצלחה, אודי

תודה ד"ר, זה גם מה שהבטן שלי אומרת. אילו משרות לדעתך יתאימו לי בשלב זה? משרות שיעזרו לי להתחיל לבנות בחזרה את הביטחון העצמי שלי ולהשתלב בחזרה בעולם ולשכור דירת חדר אפילו בזריזות. עדיף משרות שבד"כ הקבלה אליהן זריזה.

שלום ד"ר, שמי עידו (שם בדוי), בן 28. לפני כשנה נכנסתי לדיכאון קל בעקבות משחק עם התרופות.. התחלתי בבר והפסקתי ושיחקתי עם זה כל הזמן. ולא הבנתי בהתחלה שאני בדיכאון מסויים עד שבסוף שהגעתי למצב של דיכאון חריף ביותר שמלווה בדה פרסונליזציה ובדה ריאליזציה. וגם אז לא הבנתי שזה דיכאון והפסיכיאטרית שכנעה אותי שמדובר בדיכאון פשוט. אף פעם לא חוויתי כזה דבר בחיים שלי. רק כשהגעתי לקריסה חזרתי לקחת לוסטרל במינון 200 מ"ג. התגובה התחילה רק אחרי 11 חודשי טיפול שבהם פשוט לא הגבתי לתרופה שזה הזוי. יצאתי מהדיכאון בזמן האחרון ואני מזהה את עצמי במראה ושומר על שגרה והכל בסדר. פשוט מעניין אותי לדעת למה זה קורה? אני בחור מאוד יפה, תמיד אומרים לי שאני אחד הבחורים היפים שפגשו, אינטיליגנט באופן מרשים מאוד ולא חסר לי כלום. למה זה קרה? קרה לי משהו בילדות? יש לי איזו תמונה רעה בראש מהילדות שאני לא מצליח להעלות אותה אבל לא בטןח אם היא אמיתית או שסתם אני מכניס לעצמי דברים למוח וחופר בנושא.. אני גם בכללי מאוד אובססיבי לדברים. בעבר היו לי אובססיות לניקיון, לכביסה, לשיער שלי וכל מיני. הפסיכיאטרית אומרת שיכול להיות שבעבר האובססיות היו כתוצאה מדיכאון קל כלשהו ושהוא היה הבסיס לאובססיות.. למה אני בן אדם שחולה בדיכאון ורק אחרי שנה עם מינון מקסימלי מגיב? האם זה משהו שקשור בילדות? האם זה ביולוגי פשוט? אציין שאין לנו דיכאון במשפחה. לא להורים, לא לאחים ולא במשפחה המורחבת. לעולם לא היה דיכאון! בנוסף, אני מעשן סיגריות מגיל 19 ופשוט לא מצליח להפסיק. קצת לפני הדיכאון המג'ורי ניסיתי לנסות כל הזמן להפסיק ונכשלתי וכל היום התעסקתי בלהפסיק לעשן. בקיצור נראה לי שיש כאן הרבה גורמים ביולוגיים של משחק עם תרופות, עישון סיגריות שגורמות לדיכאון לפי מה שהבנתי, וכשלונות בהפסקת עישון שאולי גם הוסיפו שמן למדורה וכנראה היה לי מאוד קשה לקבל את זה שאני חייב להפסיק לעשן. אני מת להפסיק לעשן. לא מצליח פשוט. אולי כדאי להפסיק בהדרגה פשוט? אני לא מסוגל להפסיק הכל בבת אחת. אני מתעסק בתחום המחשוב, אני ממש טוב בזה וזה כסף מצויין אבל אני פשוט מרגיש חוסר משמעות הרבה פעמים ככה שאני לא מצליח להפסיק לעשן. כי אני בן אדם מאוד הומני, כל הזמן חושב על שינוי העולם ועל צדק. מצד שני אני באמביוולנטיות, כי אני לא רוצה לעסוק במקצוע הומני.. כי אני מתרגש מזה יותר מידי, נכנס לאובססיות ולוקח דברים קשה. הפסיכיאטרית שלי אומרת שאני חייב אבל חייב פסיכותרפיה ונראה לי שאחרי כל התסביכים הפנימיים הללו שתיארתי אתה גם חושב ככה. אשמח לתשובה.

אם אסכם את שאלתך, אתה שואל כמה שאלות: 1. למה הגבת רק לאחר 11 חודשי טיפול ? האם זהו נגרם של תסביך ילדות, או ביולוגיה בעייתית? 2. באם זוהי אכן בעיה ביולוגית- כיצד זה נגרם, אם מעולם לא היה בהיסטוריה המשפחתית דיכאון? 3. באם ביולוגי כנ״ל, האם גם העישון גרם לזה? 4. בקשר לעישון, האם כדאי להפסיק בהדרגה? 5. האם יתכן שזה נגרם מאמביוולנטיות, הכוללת אובססיה ולקיחת דברים קשה? 6. לאור הנ״ל (3 ואילך) האם הפסיכיאטרית שלך, שהמליצה מאוד על טיפול פסיכולוגי, אכן צודקת שאתה צריך את זה? אפשר לחלק את זה לשני שאלות כלליות: 1. האם הגורם בסיפור שלך הוא ביולוגי, ואז מספיק איזון תרופתי, או שמא (גם) פסיכולוגי ונובע מאישיות בעייתית, שאז אכן צריך טיפול פסיכולוגי? 2. אופן הפסקת העישון. אז על השאלה בנוגע לאופן ההפסקה אם סיגריות, לא אענה, כי זו שאלה לרופא שלך. בסיגריות, בשונה מסמים, שתי האופנים, מיידי והדרגתי, אפשריים, וזה תלוי בכמה סיבות. כדאי להתייעץ עם הרופא משפחה או לפנות לסדנת גמילה מטעם הקופה ותקבל ייעוץ פרטני או בקבוצה. אפשר גם לפנות לפורום התמכרויות באינטרנט, או ספציפית פורום גמילה מעישון, ולשאול מה הכללים בזה, מתי הדרגתי ומתי מיידי. בנוגע לשאלה הראשונה שהיא רוב שיחתך- דיכאון, ככל ההפרעות הנפשיות, נגרם, על פי ״המודל הביופסיכוסוציאלי״ (למען הקלת הקריאה: ביו-פסיכו-סוציאלי), משלושה גורמים אפשריים, ולפעמים גם משלושתם יחד (כל אחד נותן אחוז מסויים, שבסטטיסטיקה בקרב כללות האוכלוסייה, יש השערות ומחקרים שונים מה גורם יותר ולא אכנס לזה כעת): 1. ביולוגי (בקיצור: ביו) = חוסר איזון כימי במוח, הגורם לבעייה נפשית ספציפית, למשל- דיכאון והתמכרות (-כולל סיגריות. התמכרות שייכת באופן כללי לבעייה בויסות דופמין). התרופות עובדות לתקן את הבעיה במנגנון הביולוגי. את הבעיה הביולוגית יש בדרך כלל גם כאשר הבעיה לא נגרמה בעיקר מביולוגיה בעייתית, כי כתוצאה מגורם אחר נפעל גם בעיה באיזון הכימיה במוח, ועל כן התרופות עוזרות במרבית המקרים שבהם אכן יש בעיה ביולוגית. בכל אופן, ביולוגיה כגורם ראשוני הוא רק אחת מתוך שלושה גורמים כלליים. 2.פסיכולוגי (בקיצור: פסיכו). מהלכי רוח ונפש המביעים לבעיה נפשית. זה יכול להיות למשל ראייה פסימית, חוסר ביטחון עצמי (שעלול לגרום למשל לדיכאון), ועוד ועוד. באם מדובר בגורם פסיכולוגי, יותר יעזור טיפול פסיכולוגי, אף שבמקרים מסויימים גם אם הגורם בעיקר או רק ביולוגי, הרי שהביולוגיה גורמת גם לעיוות מחשבה: אדם בדיכאון, למשל, חושב שונה מאדם שאינו בדיכאון, והטיפול הפסיכולוגי מנסה ובהרבה מקרים מצליח- לטפל בעיוותי דפוסי החשיבה שבמוח המדוכא (או הפרעה נפשית אחרת). כך שלפעמים גם בביולוגי עוזר טיפול פסיכולוגי, זאת באם ניכר שיש עיוות בדפוסי החשיבה. הפסיכיאטרית שלך צדקה, כי אפשר להבין ממך שאכן יש עיוות בדפוסי החשיבה שטיפול פסיכולוגי יוכל, אולי, להוציא אותך מהם, לפחות חלקית ואולי גם במילואו. 3.סוציאלי (חברתי): למשל מות אדם קרוב או התעללות כלשהי ועוד. גורמים סביבתיים. יש השערה של פ׳יאג׳ה (פסיכולוג מהמאה הקודמת) שזהו יותר מ90 אחוז מהגורם העיקרי לבעיות נפשיות. כמדומני שכיום לא כל כך מסכימים עם זה, מבחינת המספר שהוא נקט, אך אכן זהו אפשר לומר 40 אחוז או יותר מהגורמים לבעיות נפשיות, בחלק גדול מהמקרים, בהם אכן היו נסיבות חיים בעייתיות. עניתי לך אם כן, עד כה, על 2 וחצי שאלות מה6: (4) על אופן הפסקת העישון, (6) על הצורך בטיפול פסיכולוגי, ועל חצי השני של 1- הגורם לבעיה שלך. כעת אענה על החצי הראשון- הרבה גורמים לדבר, והעיקר הוא שסוף סוף אתה מגיב. התוצאה היא העיקרית, ופחות הדרך שעוברים עד להשגת המטרה המיוחלת. ״העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מנין?״ (אבן עזרא). עכשיו בנוגע לשאלה 2- גם בקרב מי שללא היסטורייה משפחתית נפשית, יכול להיות בעיה נפשית (נפוץ מאוד!), אף שבקרב אלו עם ההסטורייה משפחתית גדלים אחוזי הימצאות הבעיות הנפשיות, כולל דיכאון. נשאר לענות על 3 ו-5: 3.האם עישון גם גורם לדיכאון? התשובה: מחקר מלפני כמה חודשים (11.2019) נוטה לענות שיתכן מאוד שכן: עישון מכפיל את הסיכון להפרעות נפש בפרט דיכאון וסכיזופרניה. וכן הפוך: הסובלים מדיכ׳ וסכיזו׳ נוטים יותר לעשן. על כן כדאי מאוד לעשות הכל להינתק מהעישון, גם בשביל הבריאות הנפשית, בנוסף לגופנית (שאותה יודעים כבר מזמן שעישון טבק הורס). 5. האם נגרם גם מאמביוולנטיות וכו׳ (כמפורט בהודעתך)- כפי שציינתי לעיל, בהחלט יתכן, כגורם פסיכולוגי. בפרט מאוד יתכן שהוא מגדיל ומחריף את הבעיה הקיימת גם ככה. מקווה שעזרתי. כל טוב ושנה טובה, ממני (לך ולכל גולשי הפורום!)

בנוגע לתחילת התשובה על השאלה הראשונה- רציתי רק לומר שתרופות עוזרות לעיתים גם כשהגורם הוא בעיקר נפשי ופחות ביולוגי, מאחר וקיים גם בעיה ביולוגית בבעייה נפשית. רק שלפעמים הבעייה הביולוגית הקיימת היא סימפטום ותוצאה בלבד של הנפשית, ולפעמים הביולוגי הוא הגורם העיקרי והראשוני. בכל מקרה, התמקד בהפסקת העישון ובהסתכלות לעתיד במקום על העבר, והעיקר- שתרגיש טוב!.

ענית יפה מני! שנה טובה לכולם!

שלום. אני סובלת מביישנות, ביטחון עצמי נמוך וחרדה חברתית. ביקשתי מהפסיכיאטרית תרופה שתעזור למצב והיא רשמה לי אריפליי. לאחר בירור, לא מצאתי שום מידע לכך שאריפליי עוזרת לבעיות האלו. השאלה שלי היא איזו תרופה יש שמוכחת ויעילה לחרדה חברתית והעלאת הביטחון העצמי? תודה רבה

עד שדוקטור חרמון יענה- כדאי אולי שבכל זאת תנסי את מה שהפסיכיאטר רשמה, היא ככל הנראה לא רשמה זאת סתם (פסיכיאטרים, גם ה״לא מקצועיים״, לומדים 7 שנים לשם קבלת התואר כולל שנת התנסות ״סטאז׳״ במחלקות פסיכיאטריות או מרפאות ברה״נ, בכל זאת יש להם קצת נסיון..), אלא אם הדוקטור של הפורום יגיד שאין טעם לנסות, דבר שלא כל כך נראה לי שהוא יעשה. בהצלחה ובריאות איתנה. מני.

מהי האבחנה שנמצאה בתום הבדיקה?

האבחנה היתה רק דיכאון. (אני מטופלת בפלוטין כרגע)

הדוקטור עונה רק לשרשורים חדשים (לא בודק את הישנים); תעני לו בשרשור חדש.

פורומים בנושא ביטחון עצמי נמוך
פורום פסיכותרפיה
ליאת ברעוז תענה על שאלות הגולשים בתחומים הנוגעים לפסיכותרפיה, כגון: חששו...
פורום טראומה והלם-קרב
הפסיכותרפיסט ד"ר דרור גרין ישיב על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים בטראומה...
פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
הפסיכולוג אהוד גלבוע ישיב על שאלות הגולשים בנושא יחסי הורים וילדים, ובתו...