רוצה לשתף...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
להפרעות אכילה יש כל מיני סוגים שונים.. אבל מה שדומה בכולם זה הפגיעה הנפשית שההפרעה גורמת לה. פשוט חור ענק... בהתחלה עוד הייתי נשקלת פעמיים ביום וסופרת קלוריות (מין הסתם יודעת כבר את כל הערכים של כל המוצרים בעל פה ) , ואוי ואבוי אם הוספתי עוד חצי גרם של אורז יותר ממה שאני צריכה לצלחת...והבולמוסים האלה שלא עוזבים ונראה שלא יעזבו לעולם.. זה לא כיף בכלל לחיות עם הפרעת אכילה, זה כאב לב זה הערכה עצמית נמוכה זה חוסר ביטחון עצמי זה שנאה עצמית זה דכאונות... אני לא מאחלת לאף אחד בעולם.. קשה לקום איתה כל בוקר ולהתמודד איתה בחוץ ולהתקלח איתה ולהסתכל במראה איתה ולאכול איתה. אוכל זה האויב הכי גדול שלי! זה לא קרה ככה פתאום, זאת הפרעה שהלכה והחמירה... אף פעם בחיים לא התביישתי ללבוש בגד ים- להפך, הדבר שהכי אהוב עליי זה בגד ים שמש קיץ... ידוע כמה אני אוהבת את זה, הכי בעולם.. אז אני אחדש .. בשנה האחרונה הכל השתנה, אני לא אוהבת ללבוש בגד ים לא אוהבת שיסתכלו עליי, לא אוהבת להצטלם, הפייסבוק כבר הפסיק לעניין אותי, לא אוהבת להיראות במקומות ציבוריים... כבר הרבה זמן אני צריכה ללכת לקניון לכמה סידורים אבל אני נמנעת כי יש שם מלאאא אנשים.. כשאני בסופר או במכולת אני חושבת שכווולם מסתכלים רק עליי ובודקים מה אני קונה, כשאני יושבת לאכול אני מרגישה שכל הסובבים מסתכלים לי לצלחת ובודקים מה אני אוכלת וכמה, אני מאמנת כושר ואמורה להראות דוגמא תמיד ואולי בגלל זה כולם נכנסים לי לצלחת בכל מקום .. אם השמנתי טיפה ישר כולם אומרים לי כי אני מאמנת שלהם והם רגילים לראות אותי עם פחות 3קילו... פעם כל הבנות היו רוצות להראות כמוני, אבל היום אני בטוחה שהן מתלחששות ואומרות שאני גדולה מדי שרירית מדי... אין כמעט אנשים בעולם שאני מסוגלת לאכול לידם שוקולד או ממתק או משהו שהוא לא בתפריט שלי.... אפילו לפסיכולוגית שלי הייתי משקרת שאני אוכלת לפי התפריט כי פחדתי. אני לא מסוגלת שמישהו יגע בי, אפילו רק חיבוק.. כי אני מיד חושבת שמרגישים את השומן שלי. בקיצור אני חיה ולא חיה והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה לצאת מזה, זה לאכול בלי מחשבות ועדיין לשמוח ולהנות מהחיים. אבל זו מחלה קשה וארורה ואין מוצא ממנה...ואולי לאנשים שרואים אותה רק מבחוץ זה נראה סתם או משהו שמתגברים עליו כי זה לא חיידק או משהו... אבל לא. זאת ההפרעה שחיה במקומי.
את כותבת יפה ואפשר להבין את המצוקה שלך מכוון שאת רוצה לצאת מיזה תייעצי עם הפסיכולוגית שלך ושתמליץ על פסיכיאטר מומחה להפרעות אכילה