שנאה עצמית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת לחוש הנאה? חושבים על המוות? ייתכן כי אתם סובלים מדיכאון. כיצד ניתן לזהותו ולמזער נזקיו דיכאון הוא תופעה נפשית שכיחה באופן יחסי, אשר מתבטאת באובדן עניין בעולם ובפעילויות היומיומית, אובדן של היכולת לאהוב, חוסר יכולת לחוש הנאה (אנהדוניה), ירידה קשה בהערכה העצמית, תחושה של חוסר ערך, נטייה לביקורת עצמית, גינוי עצמי ורצון בהענשה עצמית. לעתים, מגיעה הירידה בהערכה העצמית לידי שנאה עצמית של ממש, הנושאת אופי של רגשות אשם וייסורי מצפון, או לחילופין, רגשי נחיתות ובוז כלפי העצמי. שנאה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בתוכחה עצמית או גינוי עצמי ובפנטזיות על פגיעה עצמית ומוות. מחשבות כמו: "אני אפס", "אני כישלון", "אני לא ראוי לאהבה", "אני נטל על הסביבה", "אני לא ראוי לחיות" - נהפכות לדבר שבשגרה ולא תמיד נותרות בגדר מחשבות: הגינוי העצמי נעשה לעתים קרובות מול אחרים, כי הדבר משרת את התוקפנות...
ללמוד עוד על שנאה עצמית
דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה-תמונה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...

מאת: עפרה שלו
10/02/2016
יומן טיפולי פיריון - פרק ראשון-תמונה

בן, בת, מה שלא יהיה - ילד ילד ילד... על טיפולי פיריון...

מאת: חכי לפחות...
05/07/2004
אבל ובריאות האישה: חשיבות ההתאבלות-תמונה

אבל הוא תגובה טבעית וצפויה לאירועים קשים, תגובות האבל...

מאת: רובי בן...
16/08/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לשנאה עצמית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

שנאה עצמית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני אוהב את אשתי מאוד אבל אנחנו חווים קושי ביחסי המין בנינו. ביחסי האישות - לאשתי יש צרכים שאני לא יודע כיצד לענות אליהם ואני זקוק להכוונה. אני לרוב משתדל להיות אוהב וקשוב ובדרך כלל גם מצליח. אשתי צריכה אותי לרוב יותר חזק, דומיננטי, מוביל ושולט - בכל המובנים - בדיבור מסוים, קול, שפת גוף וכו'. ברור לי שקודם כל אני בכלל צריך לומר תודה שאשתי יודעת לומר לי שהיא צריכה ממני גישה אחרת, אלא שזה לא מספיק ואין לי שום מושג איך לענות על הצורך שלה. כל הנושא מכביד ומעיק עלי וגורם לי תחושות חוסר בטחון, תסכול, כשלון, חוסר ערך ואפילו שנאה עצמית על שאני לא מסוגל לעשות טוב לאישה שאני הכי אוהב בעולם. התסכול רק גדל מבחינתי כשאני מקבל את הרושם שההתנהלות שאשתי מחפשת היא התנהלות גברית טיפוסית ורגילה ביותר - שאני לא מצליח להתחבר אליה בשום צורה. אשמח לדעת אם יש דרך לשנות את זה וללמוד איך להיות יותר דומיננטי במערכת היחסים. מודה מראש לכל עזרה.

שלום לך בראש ובראשונה, אני שמחה לשמוע שיש ביניכם תקשורת פתוחה ואתם מסוגלים לדבר ביניכם על הצרכים שלכם בסקס. איני יודעת עד כמה אתה מדבר על צרכיך מול אשתך. עם זאת, ניכר כי יש פער בהתנהגות המינית או בצרכים המיניים בין שניכם.איני יודעת איך נראית הזוגיות ביניכם ועד כמה היא עצמה מספקת או יוצרת תסכולים נוספים. מה שכן, אם שניכם לא מרוצים מחיי המין שלכם, יתכן ויש דברים כמו חוסר ידע, שיפור התקשורת המינית והבנה מעמיקה יותר של הצד השני וצרכיו המיניים או התנהגויות שניתן לשנות.. אך בעיני הכי טוב לעשות זאת בטיפול. שם תוכלו לפתוח את התסכול שאתם חיים איתו ולשנות את הדברים. לכן מציעה טיפול זוגי מיני אצל מטפל מיני מוסמך, בעיני זה יכול להיות הכי אפקטיבי עבורכם. אשמח לסייע efrat_manor@yahoo.com בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com

ילדה עטופה בצל שכחה, הכל רגוע שליו בגוף האישה. הן תשמור בתוכה סודותיה, תגן עליה בגודל מידותיה. זיכרון קצר מוציא שכחה ישנה, הבזק של דקה והילדה נרעדת. אך אישה נבונה תשמור צעדיה, הילדה נרדמה ואיתה סודותיה.... הייתי שמנה, כיסיתי את עצמי כנראה בשכבות, כמה סמלי. היום אני נראית בסדר. שומרת על בריאות. דואגת ושומרת על עצמי. אני חושבת שהתפקיד של האישה היום שונה, להגן כן, במיוחד לקבל ולאהוב את הילדה שבי..לשמור סודות? הרבה פחות. הילדה כבר לא צריכה לרעוד, לפחד...הזיכרון הופך לעבר רחוק, כבר לא מפחיד כל כך. לא מאיים. והרגש של היותי ילדה משתנה, הבוגרת שבי עכשיו יותר משמעותית. אני קצת רוצה לשתף בטוב שלי ומצד שני אולי זה לא פייר לנפנף פה בזה?? אני סוף סוף חושבת שכן, אני ראויה לאהבה שלי, של אחרים ומגיע לי הרוגע הזה..להתרפק על טוב אחרי כל כך הרבה שנים של סוד כואב..של שנאה עצמית, ביקורת ועוד. תודה לכם ומקווה שגם לטוב יש מקום פה חוץ מבקשת עזרה. תודה.

היי מיכלי מאמי כייף לקרא שיש מקום לטוב .. שאין עוד צורך להתכסות בשכבות כדי להסתיר או .. את בהחלט ראויה לאהבה שלך לרוגע שלך להתרפקות על הטוב עברו השנים וזה ממש לא ניפנוף שמחה כל כך לקרא כי זה מרגש ...ו..הגיע הזמן גם לכל הדברים הטובים האלה גאה בך יקרה !!

הי מיכל, תמיד רלוונטי, בעיניי. חלק ממך. מהעבר. מהזיכרון שאיתך. וכי למה את חוששת מהקנאה שלנו? לדעתי - תשוויצי חופשי ובכבוד. סוריקטה

תודה יקרות, אני מרגישה שאני סוף סוף נותנת לעצמי לנשום...וכל הזכרונות מהטיפול צצות עכשיו ואם משווים איך הגעתי ואיפה אני היום..ממש שמים וארץ, היא הצילה אותי מעצמי. תרתי משמע. ותשעה באב, עוד מעט נגמר אבל זה יום חשוב ביותר לזכור שיש אנשים טובים שאכפת להם אחד מהשני. פה המקום להזכיר לנו מה היא אהבת חינם!! לאהוב אולי בלי להכיר כמעט אחת את השניה. דבר גדול!!! תודה

הי מיכל, בוודאי שיש מקום לטוב... אודי

היי, אחרי שחיפשתי באינטרנט הבנתי שיש לי חרדה ממין. לא נראה לי שאני צריכה להסביר לך אבל אצלי זה מתבטא ממש גם ממגע קל ומסתבר שאצלי אין חשק מיני כלל. קראתי גם שמצב נפשי , חברתי יכול להשפיע למשל אם אדם בדיכאון... אז אוכל לומר לך שראשית כל יש לי בעיה שהתחילה בגיל הנעורים מגיל 15-16 וזה שנאה עצמית אני לא מחוברת לעצמי לגוף שלי ולמיניות שלי הייתה עליי המון ביקורת חברתית למרות שאני כן מחוזרת אני מתקשה בכל דבר אפשרי בגלל זה. כמובן שאני גם ביישנית זה התחיל מטבעות על השיניים, מחוסר התפתחות מינית מחזור הגיע רק בגיל 16. היו ויכוחים עם אמא על הורדת שערות, אין לי חזה כלל אפילו לא קטן. כל הזמן מסתירה את הנתון הזה לא מתלבשת ליד בנות לא יכולה ללבוש כל מה שאני רוצה. כל הזמן הערות על החזה וגם על הרזון שלי.. זה ממשיך גם לצבא וגם לאוניברסיטה פשוט נשים בלי בושה מעירים הערות. ואני בתוך תוכי שונאת את גופי מול המראה. ואכשהו היה לי קשה שנוגעים בי כי יגעו ההערות כמו וואו איזה רזה. מנסה לומר שאם ביקורות כאלו גם מצד בני זוג בדייטים...על הדייט הראשון... אז מה יקרה שאהיה ערומה? ובלי קשר לבן זוג קשה לי עם עצמי. אני לא קונה בגדים ומשתדלת לא להסתכל על עצמי במראה. מבחינת התנסויות התנזרתי לגמריי גם כל הזמן צחקו עליי שאני בתולה, אם היה לי עמוד שידרה לחכות למי שאני ארצה כחבר וזה היה נורמאלי.. אז פתאום זה הגיע לגיל שזה כאילו לא נורמאלי. אני לא מצליחה להתחבר לשום בחור נפשית לא נהנית מהיצאות וכמו שאמרתי גם פוחדת מה יהי בהמשך? אבל כן ניסיתי לצאת כי חשבתי שקודם החברות ואז אפשר לפתח אינטימיות.אבל זה לא מצליח לי הם כאלו מהירים ואני מבולבלת ואין לי חשק בכלל אפילו לא לנשק אותם. אני מרגישה שהם לא מושכים אותי ודווקא שאני עם בנ"ז או מנסה להיות אני נחרדת מרגישה מכוערת מאוד... בעצם נוח לי לבד ככה אף אחד לא נכנס לטריטוריה. דבר אחרון סילקתי הרבה חברות וידידים שיושבים על הוריד עם נו.. מה קורה בתחום הבתוליות? כאלו שיורדים עליי ומנסה להיות בחברת אנשים שלא יודעים. למה אני ככה? איך אני יכולה לאהוב את עצמי כשאני לא? תודה

שלום לך למה את ככה קשה לדעת כי איני מכירה אותך ואת היסטורית חייך, אך מדברייך יש כמה דברים מאד ברורים שעולים. בשלב הראשון יחסך לעצמך, לגופך, לנשיותך ולמיניותך, את מתקשה לקבל את גופך, דימוייך הגופני והנשי נמוך וכל עוד לא תלמדי לקבל את עצמך ולחיות בשלום ובקבלה עם גופך, תתקשי ליצור קשר אינטימי עם אחרים. נשמע גם שיש לך הרבה מחסומים ואולי תפיסות שאת גדלת איתם שמנחות אותך ואולי עוצרות אותך.. וגם על זה ניתן לעבוד ולשנות. את באמת צריכה ללמוד לאהוב את עצמך ואת גופך , אך זה תהליך וממליצה לך בחם להגיע לטיפול מיני שיסייע לך בכך. ניתן לעשות זאת, אם רק תרצי. אשמח לסייע efrat_manor@yahoo.com בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com

תודה. זה בדיוק הקטע איך אפשר ללמוד להיות מחוברת לעצמי לאהוב...? ולגבי תפיסות..קשה לי להסביר אבל הם מאוד מהירים ביצרת קשר וכניסה לטריטוריה גם אם מבחינתם זה אמיתי ולא משחק..אני מרגישה שזה מאולץ ובכל מקרה אני אמורה לעשות מה שטוב ליאו נעים לי. ובואי נסכם את זה כך כל מה שהם יזמו למשל נשיקה בדייט ראשון אני מרגישה שאני ממש ממש לא רוצה. יש כאלו שמנסים לנשק אותי ממש בדקות הראשונות ואני לא מתכוונת לנשיקת שלום שלום.. אלא בפה. אני גם שונאת שנצמדים אליי על ההתחלה ושמים ידיים על הירק או מלטפים לי את הגב.. האמת שזה כמו הטרדה.. והיו לי כל מיני דברים שכמובן לא ארחיב את הדיבור אבל לפעמים נראה לי כבר שככה זה כולם מתנהגים כך , לא היה לי משהו אחר, ואני זו שצריכה להשתנות ולא מצליחה. וכל זה הגביר לי החרדות פשוט כבר לא רוצה לצאת. לא רוצה לעמוד או להיות בסיטואציות הללו לא רוצה לפחד מבחורים. לצאת עם מישהו אמור להיות כיף לא כאילו הזמנתי מישהו שימשש אותי. אני כותבת כאן חד משמעית זה תמיד קורה לא מצליחה לצאת מהלופ הזה. ויש גם הרבה שבורחים. אף פעם לא היה מישהו עדין

היי, יש לי את הבעיה הזו ואף יותר חמור, אני נמנעת ממגע וסולדת מכל דבר. אין לו זוגיות ולא מסוגלת בטח ובטח לא כשהבחורים ישר נוגעים בדייט ראשון שחושבים שאני מנוסה לא יודעת מאיפה זה בא להם.. בטח לא כשמבקרים אותי, יש כאלו שמרגישים בדייט גם תמיד הרי שואלים שאלות על מערכות יחסים קודמות.. היה עלי לחץ מגיל צעיר ואז נאטמתי כלומר לחץ חברתי ואפילו התרקחתי מחברות או מידידים כך שלא ידעו מה הסטטוס שלי.. בעיקרון סבלתי מדימוי גופני שלילי ואני לא מחוברת לעצמי עד היום וזה לא משנה מה הסביבה חושבת זו אני. אני יודעת שהרבה אולי לא מתים על עצמם אבל הם כן מחוברים ולא נמנעים מהנאות החיים אצלי זה קשור לזה שלא התפתחתי כמו כולן. מחזור איחר, התפתחות חזה בכלל לא היתה היו לי טבעות ליישור שיניים,ואז זה מונע המון דברים בגיל ההתבגרות. בעיקר היו יורדים עליי על הרזון שלי, תת משקל מולד אבל אינני סובלת מהפרעות אכילה. בכל מקרה המון שנים הייתי כך עם ביקורת חברתית ועם שנאה עצמית. ולא מצאתי מישהו שיוכל להכיל אותי כנראה כי תקשורת ה חלק חשוב.. אני גם חושבת שרוב הבחורים לא מנסים ליצור קשר, זה יותר להתחיל בגלל איך שאני נראית ואח"כ אין להם סבלנות.. בעיה נוספת: אין לי חש מיני כלל, זה לא מעניין אותי. כשאני עם מישהו זה רק מלחיץ אותי ואני מרגישה יותר מכוערת. בעבר זה גם היה נראה לי שאני צריכה לבחור מישהו שרוצה אותי ולא רוצה "לנצל" אותי למרות שבימנו אין דבר כזה..אבל בגיל ההתבגרות תמיד יש את המחשבה הזו. גם אני לא נמשכת מבחינת מראה לכל אלו שמתחילים איתי. כלומר הם אולי חושבים שאני נראית טוב אבל אני לא חושבת כך עליהם ולכן מגע מהיר דוחה אותי יותר. אני דיי מתקשה ליצור קשר למצוא מישהו שאני ארצה שאני אמשך אליו וגם שיהיו בו מעלות כמו שלמד משהו שרוצה להצליח בחיים ומנגד שלא יהיה בחור שמסתכל רק על מראה מותגים.. וגם חשוב לי שיהיה מכיל מקשיב אבל אין את זה. אני כבר לא יודעת אצל מי הבעיה כי אומנם יש לי את הקשיים שלי אבל גם אין לי את הפרטנר הנכון. והרי לא ישר צריך לקפוץ למיטה.. אבל עדיין זה נעצר איפשהו שם בגלל המיניות. דבר אחרון: לא יודעת למה אני ככה ולא מצליחה להשתחרר. אולי זה מהביקורת שאני עוברת גם עם בחורים ?

שלום רב טוב שאת פונה, את משתפת דברים מאוד כואבים, אפשר לומר שכל מה שכתבת יכול לביות סיבה להמנעות שלך מקשר רגשי זוגי ומקשר מיני, ובעיקר - חשוב לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך וגופך . על זה עובדים בטיפול וגם על ההימנעות מקשר ומהחרדות. אני מציעה שתפני למטפלת מינית מוסמכת עם רקע בעבודה סוציאלית קלינית או פסיכולוגיה קלינית דרך אתר איט״ם.

היי מרים, תודה. השאלה היא אם באמת אוכל להשתחרר מזה? פתאום אוכל לקבל את עצמי? אני אסביר: כפי שאת מבינה אני מודעת לבעיה ועבודה עצמית לא עזרה לי. איך המטפל יעזור?- אין לי הסבר למה אני ככה זה פשוט כך למשל להסתכל במראה ולומר לעצמי מכוערת ולא מחוברת אבל אין משהו ספציפי שלא מוצא חן פשוט חוסר חיבור וביטחון עצמי נמוך.