שנאה עצמית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת לחוש הנאה? חושבים על המוות? ייתכן כי אתם סובלים מדיכאון. כיצד ניתן לזהותו ולמזער נזקיו דיכאון הוא תופעה נפשית שכיחה באופן יחסי, אשר מתבטאת באובדן עניין בעולם ובפעילויות היומיומית, אובדן של היכולת לאהוב, חוסר יכולת לחוש הנאה (אנהדוניה), ירידה קשה בהערכה העצמית, תחושה של חוסר ערך, נטייה לביקורת עצמית, גינוי עצמי ורצון בהענשה עצמית. לעתים, מגיעה הירידה בהערכה העצמית לידי שנאה עצמית של ממש, הנושאת אופי של רגשות אשם וייסורי מצפון, או לחילופין, רגשי נחיתות ובוז כלפי העצמי. שנאה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בתוכחה עצמית או גינוי עצמי ובפנטזיות על פגיעה עצמית ומוות. מחשבות כמו: "אני אפס", "אני כישלון", "אני לא ראוי לאהבה", "אני נטל על הסביבה", "אני לא ראוי לחיות" - נהפכות לדבר שבשגרה ולא תמיד נותרות בגדר מחשבות: הגינוי העצמי נעשה לעתים קרובות מול אחרים, כי הדבר משרת את התוקפנות...
ללמוד עוד על שנאה עצמית
דיכאון: כשהייאוש אינו מרפה-תמונה

סובלים מתחושת כישלון? מתמודדים עם אובדן עניין וחוסר יכולת...

מאת: עפרה שלו
10/02/2016
יומן טיפולי פיריון - פרק ראשון-תמונה

בן, בת, מה שלא יהיה - ילד ילד ילד... על טיפולי פיריון...

מאת: חכי לפחות...
05/07/2004
אבל ובריאות האישה: חשיבות ההתאבלות-תמונה

אבל הוא תגובה טבעית וצפויה לאירועים קשים, תגובות האבל...

מאת: רובי בן...
16/08/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לשנאה עצמית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

שנאה עצמית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אני אוהב את אשתי מאוד אבל אנחנו חווים קושי ביחסי המין בנינו. ביחסי האישות - לאשתי יש צרכים שאני לא יודע כיצד לענות אליהם ואני זקוק להכוונה. אני לרוב משתדל להיות אוהב וקשוב ובדרך כלל גם מצליח. אשתי צריכה אותי לרוב יותר חזק, דומיננטי, מוביל ושולט - בכל המובנים - בדיבור מסוים, קול, שפת גוף וכו'. ברור לי שקודם כל אני בכלל צריך לומר תודה שאשתי יודעת לומר לי שהיא צריכה ממני גישה אחרת, אלא שזה לא מספיק ואין לי שום מושג איך לענות על הצורך שלה. כל הנושא מכביד ומעיק עלי וגורם לי תחושות חוסר בטחון, תסכול, כשלון, חוסר ערך ואפילו שנאה עצמית על שאני לא מסוגל לעשות טוב לאישה שאני הכי אוהב בעולם. התסכול רק גדל מבחינתי כשאני מקבל את הרושם שההתנהלות שאשתי מחפשת היא התנהלות גברית טיפוסית ורגילה ביותר - שאני לא מצליח להתחבר אליה בשום צורה. אשמח לדעת אם יש דרך לשנות את זה וללמוד איך להיות יותר דומיננטי במערכת היחסים. מודה מראש לכל עזרה.

שלום לך בראש ובראשונה, אני שמחה לשמוע שיש ביניכם תקשורת פתוחה ואתם מסוגלים לדבר ביניכם על הצרכים שלכם בסקס. איני יודעת עד כמה אתה מדבר על צרכיך מול אשתך. עם זאת, ניכר כי יש פער בהתנהגות המינית או בצרכים המיניים בין שניכם.איני יודעת איך נראית הזוגיות ביניכם ועד כמה היא עצמה מספקת או יוצרת תסכולים נוספים. מה שכן, אם שניכם לא מרוצים מחיי המין שלכם, יתכן ויש דברים כמו חוסר ידע, שיפור התקשורת המינית והבנה מעמיקה יותר של הצד השני וצרכיו המיניים או התנהגויות שניתן לשנות.. אך בעיני הכי טוב לעשות זאת בטיפול. שם תוכלו לפתוח את התסכול שאתם חיים איתו ולשנות את הדברים. לכן מציעה טיפול זוגי מיני אצל מטפל מיני מוסמך, בעיני זה יכול להיות הכי אפקטיבי עבורכם. אשמח לסייע efrat_manor@yahoo.com בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת www.efratmanor.com

שלום פרופ' רובינשטיין, אני מתקרב לגיל 30 ועודני בתול. מעולם לא הייתי בקשר זוגי עם אף אחת ואף אחד. מעולם לא חוויתי אפילו נשיקה של בן או בת זוג. עד גיל 12 לערך לא חלפה בראשי מחשבה הומוסקסואלית, ולא חשתי כל משיכה גופנית לבנים. בבית הספר היסודי למדנו בכיתות נפרדות לבנים וכיתות נפרדות לבנות. בכיתה ה' או ו' התאהבתי באחת התלמידות היפות בשכבה, וניסיתי לחזר אחריה. חשבתי עליה מדי פעם כשהלכתי לישון. כתבתי לה פתקים, והייתי סקרן מאד לדעת אם היא אוהבת אותי, אך לצערי זה מעולם לא הבשיל לתקשורת הדדית בינינו. יש לי גם זכרונות בודדים שלי ושל חברים מהכיתה נכנסים לאתרי פורנו, ומחפשים תמונות של נשים עם חזה גדול. באותה תקופה, לא התעניינתי כלל בגופם של גברים, והידע שלי במיניות היה דל ביותר. הגיהנום התחיל כשעליתי לכיתה ז' ועברתי לבית ספר בו לומדים אך ורק בנים. בשנה הארורה הזו, משהו השתנה באופן שבו חשבתי על בנים. התחלתי לדמיין עצמי מתגפף עם חבר מסויים בכיתה. בשלב מסויים התחלתי לאונן עוד לפני שידעתי איך קוראים לפעולה הזו. לא הבנתי מה אני עושה. המחשבות על בנים הלכו וגברו עם הזמן. התעניינתי יותר ויותר בגופם של בנים, והתחלתי לקנא קנאה עזה בבנים שהיה להם גוף חסון רחב חזק ויפה כראות עיניי, בעוד שאני התביישתי בגופי הרזה מאד והחלש. איבדתי עניין בגופן של נשים, והמשיכה הגופנית שלי לגברים הלכה והתחזקה. לא חלקתי את מחשבותיי עם איש, לא עם ההורים ולא עם חברים. קיוויתי שבסך הכל מדובר במשהו זמני שנובע משינויים הורמונאליים של גיל ההתבגרות, ושזה יחלוף עם הזמן, ואשוב להמשך לנשים. אבל הזמן חלף, והשנים עברו, והנטייה ההומוסקסואלית הארורה נשארה בי. גם כיום כשאני מסיים את שנות ה-20 לחיי, אני נמשך רק לגברים ולא לנשים. כשאני מאונן, אני מדמיין את עצמי מקיים יחסים מיניים עם גבר אחר, כשאני הוא הצד הנחדר. לפעמים כשאני רואה בחורה עם מחשוף גדול, או חזה גדול ובולט, אני נועץ מבט בחזה שלה, אך זה לא גורם לי לזקפה. הרבה יותר קל לי לקבל זקפה מלהביט בגברים ערומים (במיוחד גברים חסונים או שמנים, ולא רזים כמוני). איבר מין גברי מחרמן אותי בעוד שאיבר מין נשי מרתיע אותי. קול גברי מחרמן אותי בעוד שקול נשי יכול להיות לכל היותר נעים לאוזניי. אפילו המילה "גבר" מזכירה לי עוצמה וכח ומדליקה בי משהו מיני, בעוד שהמילה "אישה" מזכירה לי חולשה ומשעממת אותי יותר. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו הייתי ממשיך ללמוד במסגרת חינוכית עם בנות. האם הייתי ממשיך להתעניין בבנות ומשתעמם מגופם של בנים??.... אני לא רוצה לסבול כל החיים שלי מהמחלה הזו. אני לא רוצה להשאר בודד. אני רוצה להיות אדם מאושר. ואם יש משהו שיכול לגרום לי לאושר, זה שיהיו לי ילדים חמודים משלי, אך איני מוכן בשום פנים ואופן לנתק אותם מהאמא הביולוגית שלהם. חשוב לי מאד כערך עליון שלילדים שלי תהיה אמא אוהבת בבית בו הם גדלים, וחשוב לי לחיות עם ילדיי לעתיד. חשוב לי מאד שאוכל להנות מזוגיות נפלאה עם אמא שלהם. חשוב לי למצוא סיפוק מיני באמא שלהם. חשוב לי להמשך גופנית לאמא שלהם. יש בי כל כך הרבה אהבה להעניק, אך אין לי תקווה שיהיה לי למי. האם ישנה דרך שבה המיניות שלי תשוב להיות כפי שהיתה בתקופת בית הספר היסודי? האם ישנה דרך שבה אוכל להמשך גופנית לנשים, ולהעלים את המשיכה לגברים?

שלום לשואל, מפנייתך הכואבת אני מבין שגדלת במשפחה דתית וזה גם החינוך שקיבלת בביה"ס. לפי גודל רתיעתך מהומוסקסואליות, אני גם מסיק שאתה עדיין מנהל אורח חיים דתי(?), מה שמקשה עוד יותר לקבל את משיכתך לגברים. טיפולי המרה (Conversion/Reparative Therapy) לא זו בלבד שאינם מועילים משתי בחינות: ראשית, לכל היותר הם "מצליחים" לעורר רתיעה גדולה יותר מהמשיכה לבני אותו מין ואז קיים סיכון גבוה לפיתוח שנאה עצמית עד כדי נטיות אובדניות ו-(ב) לא ניתן ליצור יש מאין ואם כלל אין לך כיום משיכה לנשים, לא ניתן ליצור משיכה כזו בטיפול. הטיפולים הללו נערכים כיום בעיקר ע"י אנשי דת והם מוגדרים כעבירה על כללי האתיקה המקצועית ע"י כל האיגודים המקצועיים העוסקים בבריאות הנפש בעולם. במדינות רבות הן אף הוצאו אל מחוץ לחוק ובישראל הצעת חוק כזו עברה בקריאה ראשונה בכנסת. בישראל פועלים כיום ארגונים כמו "חברותא" והו"ד (הומואים דתיים) שנועדו לתמוך באנשים כמוך ולעזור להם לעבור את התהליך הקשה של קבלת נטייתם החד-מינית. ארגונים אלה מפעילים פורומי תמיכה במרשתת בהם אתה יכול להישאר אנונימי, אתה יכול להתייעץ עם רב אורתודוקסי העוזר ליישב את משיכתך המינית עם אמונתך הדתית ובהמשך קיימת גם פעילות חברתית (לא מינית) מבורכת כגון טיולים ברחבי הארץ של חברי הקבוצות הללו. צר לי לקרוא שאתה עדיין מגדיר את המשיכה לבני מינך כ"מחלה". כבר בשנת 1973 הוצאה ההומוסקסואליות ממדריך אבחון ההפרעות הנפשיות של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני ובעקבותיו הלכו שאר מדריכי האבחון בעולם. נראה לי כי עוד מוקדם לחשוב על אופן גידול הילדים. יש כיום צורות שונות של "הורות אחרת", אך דיה לשמחה בשעתה. כדי להיות הורה עליך לקבל קודם כל את עצמך. אני מבין שלא לתשובה הזו פיללת, אך כאיש מקצוע חלה עליי חובת גילוי נאות: אי אפשר לשנות את נטייתו המינית של אדם והניסיון לעשות זאת גורם נזק, ללא כל תועלת. להלן קישורים לאתרים שהזכרתי: https://havruta.org.il/ https://www.guidestar.org.il/organization/580543445 בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין Shrink-Friendly.co.il

מודה לך מאד על תשובתך המהירה, אך כפי שכתבת בסופה, לא אליה פיללתי. אכן התחנכתי במשפחה דתית ובבתי ספר דתיים, אבל את האמונה איבדתי ואת הכיפה הורדתי. למרבה ההפתעה אולי, בחינוך הדתי שספגתי לא נתקלתי בגינויים כלפי נטיות חד מיניות. אם כבר, היתה התעלמות כמעט מוחלטת מהתופעה. החינוך הדתי שקיבלתי בצעירותי אינו הסיבה לסבל הנפשי שעובר עלי ולתיעוב הרב שאני חש כלפי משיכתי לגברים. הסיבה לכך היא ההכרה בעובדה הפשוטה שזרעון וביצית הם שיוצרים עובר. הסיבה היא חוסר ההתאמה בין הביולוגיה והערכים שלי, לבין התשוקות המיניות העכשוויות שלי. אני אדם מוסרי, ויש לי ערכים, ואני דוגל בכך שילד צריך לחיות עם אביו ואימו הביולוגיים. עם שניהם. זו זכות כל כך בסיסית, שלא הייתי רוצה שיגזלו אותה ממני. אני מאמין בחשיבות הרבה שיש לקשר הטבעי בין הילדים להוריהם הביולוגיים. כל ילד וילדה זקוקים לדמות אב ולדמות אם. לא אשבש את ההורות ואת החיים של הילדים שלי בגלל הנטיות המיניות ההפוכות שלי. זה לא בא בחשבון. אולי אאלץ לחפש אישה לסבית ולגדל איתה יחדיו את ילדינו, בזוגיות פתוחה. אולי אמצא דרך אחרת שמשלבת בין השגעונות המיניים שלי לבין הערכים המשפחתיים שאני מאמין בהם. אבל הפתרון האולטימטיבי, הוא כמובן להמשך מינית פיזית וגופנית לאמא של ילדיי. ואני תאב לדעת איך זה יכול לקרות. איני מבין איך זה יכול להיות שהאנושות גילתה פריצות דרך מדעיות בכל כך הרבה תחומי ידע, ורק בתחום נפש האדם ונטיותיו המיניות היא נותרת אילמת? מדוע לא חוקרים לעומק את הנושא? אם רפואת הגוף איננה מדע מדוייק , למה שאאמין בתמימות שפסיכוסקסולוגיה היא מדע מובהק עם כללים מוחלטים התקפים לכל אדם? מנין לכל אותם אנשי מקצוע, שנטייה מינית היא דבר קבוע ומוחלט ולא דבר גמיש ודינאמי? אילו הייתי כותב לך שאני נמשך מינית אך ורק לילדים, או שאני נמשך מינית אך ורק לזקנות וזקנים, או שאני לא נמשך מינית לאף אדם באף מין ובאף גיל, - האם גם אז היית משיב לי שעלי לקבל את עצמי?? והשאלה החשובה לי מכל: איך אתה מסביר את השינוי בנטייה המינית שלי בין תקופת גילאי היסודי לתקופה המאוחרת יותר??? איך זה יכול להיות שבגילאי 10-11 התאהבתי בילדה והשתוקקתי לאהבתה אלי כשבנים לא עניינו אותי כלל, ואילו כיום בגיל כמעט 30 אני משתוקק לשכב עם גברים ולא משתוקק לשכב עם נשים? לפעמים אני חושד שהנטייה המינית שלי השתנתה בגלל שילוב של כמה גורמים: מעבר לסביבה חינוכית עם תלמידים בנים בלבד, חוויה ראשונית של אורגזמה בתקופה בה היה לי קשר שוטף עם בנים בלבד ולא עם בנות, דימוי גוף נמוך שהלך והקצין עם גיל ההתבגרות, קנאה עזה בגופם של בנים אחרים, בטחון עצמי ברצפה, תחושה שאין לי מה לתת, בעיות ביחסים ובתקשורת עם אבא שלי, ואולי עוד כמה... אני לא יודע אם אי פעם אוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות בחזרה את הנטייה המינית שלי. אבל אני כן יודע שאם אי פעם אחיה עם מישהי, אעדיף שזו תהיה בחורה נשית שקטה מופנמת ועדינה מאד, ולא בחורה גברית בהמית וצעקנית. אני כן יודע שחשתי געגועים לבנות מסויימות ששירתו איתי בבסיס הצבאי והשתחררו לפני, בעוד שאני נשארתי לשרת שנה נוספת בלעדיהן, ואיני יודע להסביר מדוע התגעגעתי אליהן. אני כן יודע שאני מעדיף ללכת לישון תוך שאני מחבק בחורה נחמדה ועדינה במיטה, מאשר ללכת לישון במיטה לבד ובודד. אני יודע שזו תקווה כלשהי להתלות בה.

מודה לך מאד על תשובתך המהירה, אך כפי שכתבת בסופה, לא אליה פיללתי. אכן התחנכתי במשפחה דתית ובבתי ספר דתיים, אבל את האמונה איבדתי ואת הכיפה הורדתי. למרבה ההפתעה אולי, בחינוך הדתי שספגתי לא נתקלתי בגינויים כלפי נטיות חד מיניות. אם כבר, היתה התעלמות כמעט מוחלטת מהתופעה. החינוך הדתי שקיבלתי בצעירותי אינו הסיבה לסבל הנפשי שעובר עלי ולתיעוב הרב שאני חש כלפי משיכתי לגברים. הסיבה לכך היא ההכרה בעובדה הפשוטה שזרעון וביצית הם שיוצרים עובר. הסיבה היא חוסר ההתאמה בין הביולוגיה והערכים שלי, לבין התשוקות המיניות העכשוויות שלי. אני אדם מוסרי, ויש לי ערכים, ואני דוגל בכך שילד צריך לחיות עם אביו ואימו הביולוגיים. עם שניהם. זו זכות כל כך בסיסית, שלא הייתי רוצה שיגזלו אותה ממני. אני מאמין בחשיבות הרבה שיש לקשר הטבעי בין הילדים להוריהם הביולוגיים. כל ילד וילדה זקוקים לדמות אב ולדמות אם. לא אשבש את ההורות ואת החיים של הילדים שלי בגלל הנטיות המיניות ההפוכות שלי. זה לא בא בחשבון. אולי אאלץ לחפש אישה לסבית ולגדל איתה יחדיו את ילדינו, בזוגיות פתוחה. אולי אמצא דרך אחרת שמשלבת בין השגעונות המיניים שלי לבין הערכים המשפחתיים שאני מאמין בהם. אבל הפתרון האולטימטיבי, הוא כמובן להמשך מינית פיזית וגופנית לאמא של ילדיי. ואני תאב לדעת איך זה יכול לקרות. איני מבין איך זה יכול להיות שהאנושות גילתה פריצות דרך מדעיות בכל כך הרבה תחומי ידע, ורק בתחום נפש האדם ונטיותיו המיניות היא נותרת אילמת? מדוע לא חוקרים לעומק את הנושא? אם רפואת הגוף איננה מדע מדוייק , למה שאאמין בתמימות שפסיכוסקסולוגיה היא מדע מובהק עם כללים מוחלטים התקפים לכל אדם? מנין לכל אותם אנשי מקצוע, שנטייה מינית היא דבר קבוע ומוחלט ולא דבר גמיש ודינאמי? אילו הייתי כותב לך שאני נמשך מינית אך ורק לילדים, או שאני נמשך מינית אך ורק לזקנות וזקנים, או שאני לא נמשך מינית לאף אדם באף מין ובאף גיל, - האם גם אז היית משיב לי שעלי לקבל את עצמי?? והשאלה החשובה לי מכל: איך אתה מסביר את השינוי בנטייה המינית שלי בין תקופת גילאי היסודי לתקופה המאוחרת יותר??? איך זה יכול להיות שבגילאי 10-11 התאהבתי בילדה והשתוקקתי לאהבתה אלי כשבנים לא עניינו אותי כלל, ואילו כיום בגיל כמעט 30 אני משתוקק לשכב עם גברים ולא משתוקק לשכב עם נשים? לפעמים אני חושד שהנטייה המינית שלי השתנתה בגלל שילוב של כמה גורמים: מעבר לסביבה חינוכית עם תלמידים בנים בלבד, חוויה ראשונית של אורגזמה בתקופה בה היה לי קשר שוטף עם בנים בלבד ולא עם בנות, דימוי גוף נמוך שהלך והקצין עם גיל ההתבגרות, קנאה עזה בגופם של בנים אחרים, בטחון עצמי ברצפה, תחושה שאין לי מה לתת, בעיות ביחסים ובתקשורת עם אבא שלי, ואולי עוד כמה... אני לא יודע אם אי פעם אוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות בחזרה את הנטייה המינית שלי. אבל אני כן יודע שאם אי פעם אחיה עם מישהי, אעדיף שזו תהיה בחורה נשית שקטה מופנמת ועדינה מאד, ולא בחורה גברית בהמית וצעקנית. אני כן יודע שחשתי געגועים לבנות מסויימות ששירתו איתי בבסיס הצבאי והשתחררו לפני, בעוד שאני נשארתי לשרת שנה נוספת בלעדיהן, ואיני יודע להסביר מדוע התגעגעתי אליהן. אני כן יודע שאני מעדיף ללכת לישון תוך שאני מחבק בחורה נחמדה ועדינה במיטה, מאשר ללכת לישון במיטה לבד ובודד. אני יודע שזו תקווה כלשהי להתלות בה.

מודה לך מאד על תשובתך המהירה, אך כפי שכתבת בסופה, לא אליה פיללתי. אכן התחנכתי במשפחה דתית ובבתי ספר דתיים, אבל את האמונה איבדתי ואת הכיפה הורדתי. למרבה ההפתעה אולי, בחינוך הדתי שספגתי לא נתקלתי בגינויים כלפי נטיות חד מיניות. אם כבר, היתה התעלמות כמעט מוחלטת מהתופעה. החינוך הדתי שקיבלתי בצעירותי אינו הסיבה לסבל הנפשי שעובר עלי ולתיעוב הרב שאני חש כלפי משיכתי לגברים. הסיבה לכך היא ההכרה בעובדה הפשוטה שזרעון וביצית הם שיוצרים עובר. הסיבה היא חוסר ההתאמה בין הביולוגיה והערכים שלי, לבין התשוקות המיניות העכשוויות שלי. אני אדם מוסרי, ויש לי ערכים, ואני דוגל בכך שילד צריך לחיות עם אביו ואימו הביולוגיים. עם שניהם. זו זכות כל כך בסיסית, שלא הייתי רוצה שיגזלו אותה ממני. אני מאמין בחשיבות הרבה שיש לקשר הטבעי בין הילדים להוריהם הביולוגיים. כל ילד וילדה זקוקים לדמות אב ולדמות אם. לא אשבש את ההורות ואת החיים של הילדים שלי בגלל הנטיות המיניות ההפוכות שלי. זה לא בא בחשבון. אולי אאלץ לחפש אישה לסבית ולגדל איתה יחדיו את ילדינו, בזוגיות פתוחה. אולי אמצא דרך אחרת שמשלבת בין השגעונות המיניים שלי לבין הערכים המשפחתיים שאני מאמין בהם. אבל הפתרון האולטימטיבי, הוא כמובן להמשך מינית פיזית וגופנית לאמא של ילדיי. ואני תאב לדעת איך זה יכול לקרות. איני מבין איך זה יכול להיות שהאנושות גילתה פריצות דרך מדעיות בכל כך הרבה תחומי ידע, ורק בתחום נפש האדם ונטיותיו המיניות היא נותרת אילמת? מדוע לא חוקרים לעומק את הנושא? אם רפואת הגוף איננה מדע מדוייק , למה שאאמין בתמימות שפסיכוסקסולוגיה היא מדע מובהק עם כללים מוחלטים התקפים לכל אדם? מנין לכל אותם אנשי מקצוע, שנטייה מינית היא דבר קבוע ומוחלט ולא דבר גמיש ודינאמי? אילו הייתי כותב לך שאני נמשך מינית אך ורק לילדים, או שאני נמשך מינית אך ורק לזקנות וזקנים, או שאני לא נמשך מינית לאף אדם באף מין ובאף גיל, - האם גם אז היית משיב לי שעלי לקבל את עצמי?? והשאלה החשובה לי מכל: איך אתה מסביר את השינוי בנטייה המינית שלי בין תקופת גילאי היסודי לתקופה המאוחרת יותר??? איך זה יכול להיות שבגילאי 10-11 התאהבתי בילדה והשתוקקתי לאהבתה אלי כשבנים לא עניינו אותי כלל, ואילו כיום בגיל כמעט 30 אני משתוקק לשכב עם גברים ולא משתוקק לשכב עם נשים? לפעמים אני חושד שהנטייה המינית שלי השתנתה בגלל שילוב של כמה גורמים: מעבר לסביבה חינוכית עם תלמידים בנים בלבד, חוויה ראשונית של אורגזמה בתקופה בה היה לי קשר שוטף עם בנים בלבד ולא עם בנות, דימוי גוף נמוך שהלך והקצין עם גיל ההתבגרות, קנאה עזה בגופם של בנים אחרים, בטחון עצמי ברצפה, תחושה שאין לי מה לתת, בעיות ביחסים ובתקשורת עם אבא שלי, ואולי עוד כמה... אני לא יודע אם אי פעם אוכל להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות בחזרה את הנטייה המינית שלי. אבל אני כן יודע שאם אי פעם אחיה עם מישהי, אעדיף שזו תהיה בחורה נשית שקטה מופנמת ועדינה מאד, ולא בחורה גברית בהמית וצעקנית. אני כן יודע שחשתי געגועים לבנות מסויימות ששירתו איתי בבסיס הצבאי והשתחררו לפני, בעוד שאני נשארתי לשרת שנה נוספת בלעדיהן, ואיני יודע להסביר מדוע התגעגעתי אליהן. אני כן יודע שאני מעדיף ללכת לישון תוך שאני מחבק בחורה נחמדה ועדינה במיטה, מאשר ללכת לישון במיטה לבד ובודד. אני יודע שזו תקווה כלשהי להתלות בה.

שלום, בחורה בת 20 עם דימוי גוף נמוך ביותר עד כדי לא לצאת מהבית ולהסתיר הכל בבגדים ארוכים גם בבית חרדה חברתית קשה דכאונות איך ניתן לעזור אין שום קשר חברתי ניתוק מוחלט ממשפחה וחברים שנאה עצמית

שלום ענת, מצבך נשמע מדאיג לא רק לנקודת הזמן הזו, אלא אם לא תפני לטיפול, ההימנעות שלך רק תחמיר את המצב. האם את יכולה להגיע לפסיכיאטר בליווי ההורים? יש מדריכים לטיפול התנהגותי שמגיעים הביתה, אך אינני יודע עד כמה זה מקובל בארץ וכמובן שאם כן, זה רק בשוק הפרטי. נסי לחפש ברשת פורומים לתמיכה נפשית און-ליין. הם פעלו בגל הקודם של הקורונה ואולי התחדשו. בכל אופן, הטיפול הראשוני הוא שילוב של תרופות ממשפחת SSRI (ציפרלקס היעיל והמהיר ביותר נגד חרדה חברתית). דימוי הגוף הוא חלק משמעותי מהדימוי העצמי שלנו אבל זו מטרה לטווח ארוך. בטווח הקצר חייבים לפרוץ את מעגל ההימנעות שלך. אינני יודע היכן את גרה, אך יש במערך הפסיכיאטרי של שיבא אשפוז און-ליין למבוטחי מכבי. אם זה רלוונטי מבחינת הקופה, השאירי כאן הודעה ואשלח את הפרטים. פני לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il

היי, ירדן. אני בן 33, רווק , וחווה התאוששות מפרידה קשה שהייתה לי לאחרונה. אני מנסה לחזור למעגל ההיכרויות, אבל אני מרגיש שאני לא מצליח למצוא מסגרת שמתאימה לי. אני אוהב לרקוד, אבל מרגיש שבמסגרת של ריקודים לטיניים אני לא ממש מצליח לפתח שיחה עם בחורה, אלא בעיקר רק לרקוד. אני מניח שהסיבה היא שאני הפסקתי להאמין שבחורה באמת תרצה להיות איתי, כי כל הזמן בנות מסרבות, מתנגדות, או שיש להן חבר, או שהן סתם מבוגרות ממני בכמה שנים, וכל פעם יש סיבה אחרת שלא מאפשרת לי לצאת לדייט. אני מאוד בררן, ולכן אני לא מצליח לצאת לדייט, או סתם לתקשר עם בחורה. אני בהתחלה גם נמשך לבחורה, אבל אז מהר מאוד אני נחסם ומתרחק ממנה כי אני מוצא בה משהו שלא מתאים לפנטזיה שלי. יש לי גם בעיה באתרי היכרויות, כי אני לא ממש מתחבר לקטע של משפטי פתיחה, וגם בנות כמעט ולא עונות שם מרוב המבחר שיש. אני אובד עצות.. לכן רציתי לשאול אותך היכן המקום הכי נוח לדעתך שבו אני יכול להתחיל להכיר מישהי? האם יש מסגרת כלשהי שהיית ממליצה לי, שאגיע לשם באופן קבוע מבלי שאתאכזב כל פעם מחדש? אודה לעזרתך.

הי, מה לגבי ערבי פנויים פנויות? טיולי פנויים פנויות? כדאי גם ליידע את הסביבה בעובדה שאתה פנוי ושתשמח לשידוכים. באופן כללי כל מקום יכול להיות מקום פוטנציאלי להיכרויות..גם המסיבות הלטיניות שהזכרת, בסוף הריקוד אפשר פשוט לגשת לאשה שמוצאת חן בעיניך ולומר לה "היי, שמי *** אני אשמח להכיר אותך , בא לך לתת לי את הטלפון שלך או שתרשמי את שלי?" וזהו. אין צורך לפתח שיחות מעבר לזה אם זה לא מתאים. אבל בכנות, אני חוששת שהבעיה היא קצת יותר מורכבת מחוסר במקומות להכיר נשים וניסחת אותה בעצמך בצורה טובה להפליא..זו הבררנות, הפסילה בגלל שדברים לא תואמים לפנטזיה..אלו הם נושאים גדולים שיכולים להרוס כל פוטנציאל לקשר משמעותי. אני מציעה לך בחום לטפל בכך ומומלץ שזה יעשה בתוך טיפול פרטני עם פסיכולוג/ית קליני/ית. עד שלא תפתור את הדפוסים המכשילים שלך, לא יעזרו אין ספור היכרויות מכיוון שזה לא יוכל להתקדם לשום מקום משמעותי... בהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי, ירדן. תודה על ההתייחסות המפורטת. אני גם חושב שהבעיה שלי לא קשורה למסגרת, אלא יותר לבררנות. אני באמת מחפש את הבחורה שתתאים ממש לפנטזיה שלי, וברגע שזה לא קורה, אני מתרחק ממנה. אני כן הייתי בטיפול פרטני עם פסיכולוג, אבל לא הצלחתי באמת להסיר את הדפוסים המכשילים, ואת הסכמות שמקובעות אצלי במחשבה. הייתי רוצה לפחות להבין מדוע לא הצלחתי לפתור את הסכמות הללו, או לפחות להבין מדוע אני לא מצליח לקבל את הבעיה. לאחרונה הכרתי מישהי דרך האינטרנט, אמנם לא נפגשנו, אבל הרגשתי שנוצר בינינו קליק ממש חזק. ברגע שהיא סיפרה לי שיש לה לפעמים משיכה מינית גם לבחורה מסוימת שהיא מכירה, אז זה שוב הוריד לי ממנה, למרות שאני עדיין חושב שאני יכול לעבוד על הקטע הזה. לפעמים אני לא מבדיל האם הבעיה אצלי או שזה לגיטימי לא להתקדם בקשר עם מישהי שיש לה משיכה גם לבחורה מסוימת. בכללי, אני מרגיש שכל פעם יש משהו אחר שבולם אותי מלהמשיך להתקדם בקשר עם בחורה. בעיה נוספת שיש לי היא שאני נקשר מאוד מהר לבנות, זו יכולה להיות כל בחורה. לכן, אני נמנע מללכת לטיפול פרטני אצל פסיכולוגית, כי אני מפחד שאני איפתח איתה בטיפול, ואז אני עלול להיקשר אליה ואז להתאהב בה, ולכן לא אוכל להכיר באמת מישהי במקביל לטיפול. לכן עד כה הייתי הולך למטפל ממין זכר. מעניין אותי לדעת האם אני יכול להכיל את העובדה שבחורה נמשכת למישהי, והאם אני יכול ללכת לפסיכולוגית מבלי שזה יפריע לי להכיר בנות?

הי שוב, תראה, העניין הוא לא באמת האם תוכל להכיל את העובדה שמישהי נמשכת למישהי, אלא האם תצליח להכיל עובדות כלשהן שלא מסתדרות עם "הסכמות שלך" כפי שאתה בעצמך ניסחת את זה..והצרה היא שהן כנראה רבות. אני גם חושבת שעמוק מתחת לסכמות שלך מסתתרים פחדים גדולים...אבל זה כבר נושא לעיבוד בתוך טיפול. לגבי מין המטפל/ת. אתה מעלה שאלה שהתשובה עליה כנראה מורכבת, אבל מבלי להיכנס לכל המורכבויות שעולות מתוך השאלה שלך לאור איך שאתה מציג לי את עצמך,את הקושי שלך ואת הפחשש שלך, אני נוטה לייעץ לך לגשת למין שאיתו מרגיש לך כרגע יותר נוח, וזה אומר כנראה מטפלים גברים. לסיכום אני מציעה לך בחום לחזור לטיפול, לגשת למטפל מוסמך שיספק לך גם תמיכה בזמן החיפושים שלך. בנוסף חשוב לזכור שלפעמים טיפול ממשיך להדהד הרבה אחרי שמסתיים ויכול להיות שבפעם הקודמת שהיית בטיפול יכולת להגיע רק עד לנקודה מסוימת ובסבב הזה תהיה בשל לקבל יותר, ללמוד יותר ולהמשיך להתפתח מהנקודה שבה הפסקת. מאחלת לך הצלחה רבה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי, ירדן. אכן יש עובדות רבות שלא מסתדרות עם הסכמות שלי, וזה לא רק קשור לבחורה שנמשכת למישהי. זה יכול להיות בכל דבר. אני מרגיש שמתחת לכל הסכמות שלי מסתתרים לא רק פחדים גדולים, אלא גם רגשות נוספים המערבים בין השאר שנאה עצמית, רגשי נחיתות ועוד. אני כן מרגיש שדווקא אני כן רוצה לנסות בשלב זה לערוך פגישת היכרות עם מטפלת, כי אולי זה חלק מהבעיה שלי, ואני צריך ללמוד להתמודד עם זה. אני גם בטוח שעכשיו אני בשל לקבל יותר מאשר בסיבוב הקודם עם המטפל שהיה לי. אני מבין שגם אם אפגש עם מטפלת זה יהיה לא קל, אבל לפחות אדע שניסיתי ולמדתי מזה משהו. רציתי לשאול האם אני יכול ליצור איתך קשר טלפוני, על מנת שננסה לקבוע פגישה טיפולית אחת לפחות? אני גר באזור תל אביב. הקליניקה שלך בסביבה?

היי, כן אני במרכז, כמובן שמוזמן ליצור קשר טלפוני. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044