פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4270 הודעות
3179 תשובות מומחה
הפורום נסגר
24/03/2014 | 15:08 | מאת: גיא

שלום רב. חברה שלי בולימית. היא מקבלת טיפול (פסיכיאטרי ותרופתי)... למרות שהבנתי שזה לא כ"כ הולך ככה, אבל אנסה את מזלי שוב - רציתי לדעת אם יש מקום שאני יכול לקבל מידע על איך אני יכול לעזור באותה נשימה להתמודד עם זה... תודה מראש, גיא

07/04/2014 | 21:17 | מאת:

אני יכולה להמליץ על נורית שטיפלה בבת שלי והיא מעולה. יכולה לעזור לה ולך להתמודד. הטלפון של נורית 09-7454950 כמו כן יש מקום שנקרא שחף. השאלה אם היא תרצה לקבל עזרה.

08/04/2014 | 11:42 | מאת: גיא

וכן, היא רוצה... לצערי הבעיה קצת יותר מורכבת שכן היא לומדת בחו"ל... היא הולכת לפסיכיאטרית, אבל לצערי אני חושב שהיא צריכה יותר.. שוב, תודה רבה!

23/03/2014 | 17:35 | מאת: הדר

אני הדר בת 16.5 , עד לא ממזמן עשיתי דיאטה מסודרת שבמהלכה ירדתי 35 קילו, לפני חודש וחצי הייתה לי התקפת אכילה מטורפת והרגשתי כל כך רע עם עצמי שהייתי חייבת לנסות חהקיא , לא האמנתי שאצליח אבל הצלחתי ... מאז אני מכורה , יש לי התקפי אכילה עצומים ואז אני מקיאה הכל ומשתמשת במשלשלים וזו תחושה נוראית ... אני לא יודעת לאן לפנות אני מרגישה זוועה

לקריאה נוספת והעמקה
07/04/2014 | 21:16 | מאת:

את חייבת לפנות לעזרה מקצועית כדי לפתור את הבעיות והפחד וכדי לפתור את מה שאת בורחת ממנו לאוכל במקום להתמודד. אוכל מהווה נחמה ופיצוי על דברים ולכן את חייבת לפנות דחוף לעזרה מקצועית

19/03/2014 | 16:03 | מאת: גאיה

היי, אני אני חייבת עזרה. אני בצבא ואני סובלת כבר המון שנים מסומליה שבתקופה האחרונה התחזקה. הבדיקות גם שלי לא תקינות הברזל שלי נמוך והויטמין b וגם האוראה נמוכה. אני לא יודעת מה לעשות אני בדיכאון קשה ואני לא מצליחה להתחבר לשום פסיכולוגית שפניתי אליה. בכלל, אני לא מצליחה למצוא מטפלים שמתמחים בהפרעות אכילה ואני כבר אובדת עצות. שאלתי האם מישהו יודע על מטפלת טובה בהפרעות אכילה בכל שיטה שהיא, באיזור תא. גם אם זה יהיה קצת רחוק לא אכפת לי למצוא דרך להגיע אליה רק לצאת כבר מהמקום השחור שאני נמצאת בו אני לא מסוגלת יותר ואני כבר על סף יאוש

לקריאה נוספת והעמקה
07/04/2014 | 21:09 | מאת:

זה צעד ענק שאת באה ומבקשת עזרה. אני יכולה להציע לך מטפלת טובה שמה נורית והיא טיפלה בבת שלי 09-7454950 מומלץ

09/04/2014 | 13:50 | מאת: גאיה

תודה לך, באיזה איזור היא מטפלת האם את יודעת? אני מתל אביב

16/03/2014 | 16:03 | מאת: מישל

אני צריכה עזרה ממש דחופה להגמל מהתקפי אכילה מ ט ו ר פ י ם ! אני מרגישה שכבר אין לי סיכוי באמת להגמל מזה ויש לי מחשבות אבדניות שמאד מלחיצות אותי! אני לא יודעת לאן לפנות?!

16/03/2014 | 16:07 | מאת: מישל

שכחתי לציין שאין לי ממש תקציב לשלם את לטיפולים ולכן אף פעם לא הגעתי לטיפול! והגעתי למצב שאולי רק המומחים הכי גדולים יוכלו לעזור לי כי מבחינתי כבר אבדתי תקווה לגמרי!

17/03/2014 | 12:59 | מאת:

מישל יקירתי לעולם אל תרימי ידיים ודעי תמיד שבסוף כל מנהרה אפלה יש קצה אור. את יכולה לצאת מזה השאלה אם את באמת רוצה לצאת מזה ולשתף פעולה כי המטפלים הכי טובים לא יעזרו מבלי שיתוף פעולה מלא שלך במלוא מובן המילה ולא רק למראית עין. זה תהליך לא פשוט לא הוקוס פוקוס בשבוע אך תהליך שמצליח ושווה את כל המאמץ ובסופו תרוויחי את חייך בחזרה.אני יכולה להמליץ על נורית שטיפלה בבתי 09-7454950

שלום לכן. לפני חודש גיליתי שאני בהריון ומאז החלטתי להפסיק לקחת לקסדין (אחרי תקופה אחרוכה של שימוש מסיבי) תופעות הלוואי מאד קשות התנפחתי כולי, אני סובלת מבחילות מטורפות, גזים ואין לי יציאות. עליתי המון במשקל. אני לא רוצה ליפול שוב למשלשלים מי יודעת מה נכון לעשות מבחינה פיזית כדי להגמל והאם התופעות לוואי האלה קרו גם לכן. ממש אשמח לעזרה

לקריאה נוספת והעמקה

אין ספק שכשעושים שטויות יש לכך תוצאות מרחיקות לכת. את חייבת לפנות לרופא משפחה או לגסטרולוג שינסה לעזור לך להתגבר על הנזקים שגרמת לעצמך.ואם את באמת רוצה לצאת מהבעיה שנקראת הפרעת אכילה לכי לקבל טיפול בשיחות כדי להבין למה את צריכה לרוקן את עצמך מדברים ולמה את כל כך שנאת את עצמך ואת גופך.אם לא למען עצמך עשי זאת למען הילד שגדל בבטנך.

גם נטשתי את המשלשלים ואכלתי נורמלי במשך כמה חודשים ומשום מה זה שוב חזר... לא פשוט בכלל בכעיקר העובדה שזה ניכר מאד על הגוף. ההשמנה רצינית, הרעב לא רגיל ובלי משלשלים הגוף פשוט לא עובד.

06/03/2014 | 01:34 | מאת: לילי אסרף

אני חדשה בכל העניין הזה שלא לדבר על זה שהגיל שלי צעיר מאוד.. אני בת 13.. ואני אובדת עצות. אולי כדאי שאני אספר את הסיפור מההתחלה. אני הכרתי מישהי דרך חברה.. היא הייתה מאוד פתוחה וגלויה איתי למרות שהיא לא הכירה אותי יותר מכמה דקות. היא לא רצתה שאספר לאף אחד אחר.. כשהיא אמרה את זה לא דימיינטי לעצמי שהמצב יהיה כל כך גרוע אבל טעיתי. היא בכיתה י' היא אנורקסית שבמשקל השיא שלה הייתה 23 ובולמית. היא צמה כל יום שני ואני לא בטוחה בכלל כמה היא אוכלת בימים שהיא לא צמה.. כשביקשתי ממנה לאכול משהו ממש קטן ביום הצום שלה היא התחננה שלא אכריח אותה בטענה שהיא תתחיל לחתוך *שוב*. היא חתכה ואני מאושרת לכתוב חתכה בעבר מכיוון שהיא בתוכה שהיא שמנה. היא עלתה במשקל עכשיו היא במשקל של 45 והיא רוצה להמשיך ולרדת עד שתגיע למשקל של 24. בנוסף לכל זה יש לה דיכאון קליני. והיא מאוד פתוחה עם הכל. היא לא מנסה להסתיר או כלום! היא בגובה מטר שישים ושתיים וחצי בערך ואני לא יודעת מה לעשות אני לא מתכוונת לוותר עליה.. המשפחה שלה וויתרה עליה החברות שלה וויתרו עליה והיא וויתרה על התיקווה לחיות היא מודעת לבעיה שהיא נמצאת בה והיא מודעת לכך שהיא עלולה למות והיא מקבלת את זה. אני חושבת שחשוב לציין שאין לה נטיות אובדניות.

לקריאה נוספת והעמקה
06/03/2014 | 01:01 | מאת: לילי אסרף

בבקשה תעזרו לי. אני לא רוצה לוותר עליה.

17/03/2014 | 12:54 | מאת:

כשאת אומרת שהחברות ויתרו עליה וכן המשפחה אני לא בטוחה שבאמת ויתרו לדעתי קשה להם והם לא יודעים איך מתמודדים עם התופעה ועם זה שהילדה נעלמת מול העיניים וגוועת. אני מבינה שהיא קטינה ולכן כל טיפול מחייב שיתוף פעולה של המשפחה. האם את מכירה מישהו קרוב שיכול לדבר לליבם ולהסביר להם שבתם זקוקה לעזרה מקצועית? אני מורידה בפניך את הכובע שאת כל כך נאמנה ואכפתית אך את לבדך לא תוכלי לעשות את העבודה חייבים התערבות של אנשי מקצוע ובגלל היותה קטינה חייבים את ההורים בתמונה. האם יש מורה אולי יועצת שיכולה לדבר עם המשפחה? אני מבינה שהיא תלמידה. אם כן אל תהססי ערבי אותם את מצילה בכך חיים

25/02/2014 | 15:22 | מאת: מיכל

בתי סובלת מהפרעת אכילה בולמוסית. לפני כשנה אישפזה את עצמה במחלקה להפרעות אכילה באחד מבתי החולים למשך 5 חודשים. היא הצליחה להשיל ממשקלה קילוגרמים רבים ונמצאת עדיין במסגרת טיפולית הכוללת דיאטנית ופסיכולוגית. לאחרונה הורע מאוד מצבה, היא חזרה לאכילה לא בריאה ומתחילה לצבור מחדש את המשקל שהשילה בעמל רב. בתי נואשת, סבורה כי המסגרת הטיפולית פעם בשבוע אינה מספקת וכי היא זקוקה לספונסר, מדריך/ה אשר עברו את התהליך הקשה של התמודדות עם הפרעת אכילה קשה ואשר מוכן/ה לסייע לבתי טלפונית ולחזקה על בסיס יומיומי. תמיכה שכזו ואוזן קשבת, יסייעו לה לעצור את ההידרדרות. האם יש מישהו אשר מוכן לעזור בתמיכה לבתי?

26/02/2014 | 18:26 | מאת: בר

שלום לך אמא, אני בת 20 וגם אני התמודדתי עם בולימיה במשך כמה שנים, ירידות ועליות במשקל כעת אני משרתת בצבא וגם לאחר ירידה במשקל. בת כמה ביתך? היא עדיין בביהס? אשמח לעזור לכן אם תרצו מניסיוני.. תשאירי לי את המייל שלך ושם נוכל להעביר פרטים אם תרצי.. בכל מקרה בהצלחה לבתך וחיבוק תומך (-:

19/02/2014 | 20:24 | מאת: שיר

שלום, אשמח ממש לעזרה דחופה. אני בת 20 ואני משרתת בצבא. אני סובלת מבולמיה כבר קרוב ל 7 שנים ולא מצליחה לצאת מזה. התקופה האחרונה נהייתה גרועה ביותר אני לא מצליחה להפסיק להקיא, ירדתי במשך כמה חודשים 14 וחצי קילו. התכחשתי ועכשיו אני כבר מיואשת. התחלתי טיפול אצל דיאטנית צבאית שאצלה היה הדגש על לא לרדת יותר במשקל. אני בגובה 1.65 ושוקלת 66 קילו. אני כבר לא יודעת מה לעשות הפסקתי אצל הדיאטנית כי היא לא עזרה לי, אני לא חושבת שבמצבי אני זקוקה לאישפוז השאלה שלי אם יש מרפאות שמקבלות חיילים לטיפול במרפאה להפרעות אכילה.. משהו באזור תא. בדקתי באיכילוב ואמרו שלא מקבלים חיילים. אני חייבת עזרה אני כבר אחרי שני נסיונות אובדניים ואין בי כבר כוח להאבק..

לקריאה נוספת והעמקה
20/02/2014 | 10:24 | מאת: Or

היי, מזדהה איתך, גם אני בהפרעת אכילה בצבא וזה קשה..אין עזרה מפה רק מבחוץ.. תנסי אולי לפנות למשקית תש היא בטוח תדע לייעץ לך על מקום בו תוכלי לקבל עזרה... שיהיה המון בהצלחה!!! :(

20/02/2014 | 23:24 | מאת: שיר

תאמיני לי זה עצוב שבגוף גדול כמו שלנו אין טיפול בדברים האלה... חייב להיות פיתרון ומקום שמטפל בזה.. אני לא חושבת שמשקית תש מטפלת בדברים האלה זה יותר לכיוון של קבן, והקבן הפנה אותי לדיאטנית צבאית שלא שווה כלום

22/02/2014 | 00:22 | מאת: Or

אני יודעת שלמשקיות תש יש ידע לגביי אפשרויות טיפול כל מיני מרכזים כאלה...אף פעם לא פניתי אבל בטוח שיש להם.מניסיון קבן הייתי ואין לו ממש מה לעשות חוץ מלהפנות אותך לפסיכיאטר שיתן לך כדורים ..זה גם לא עוזר לצערי.האפשרויות טיפול בחוץ הרבה יותר רחבות אבל יקרות מאוד...ולמען האמת? לא תמיד עוזרות..רק את יכולה לעזור לעצמך ! אם את רוצה מספיק...הטיפולים יכולים להקל אבל צריך כוח רצון עצום....

22/02/2014 | 21:18 | מאת: שיר

אני מבינה על מדברת אבל שוב, אחרי שבע שנים של הפרעות אכילה איך עוזרים לעצמך כשיש פחד לעלות במשקל ולו קילו אחד, כל גרם שאני עולה אני מרגישה אותו בבגדים ומרגישה שכולם רואים איך מתמודדים לבד עם הפחד לעלות במשקל אחרי ירידה די גדולה?!

28/02/2014 | 23:06 | מאת:

נסי אולי בתל השומר.תל השומר הוא בית חולים צבאי ישנה מחלקה להפרעות אכילה נסי לבדוק שם

17/03/2014 | 12:49 | מאת:

שיר יקרה האם את מוכנה להתאשפז ולשתף פעולה כדי באמת לצאת מזה כי ישנם בנות שמתאשפזות אך לא באמת ובכנות רוצות לצאת מהמקום הזה. שאלי את עצמך את השאלה. מעבר לזה את חייבת דחוף טיפול בשיחות וזה החלק החשוב בהחלמה שיחות עם מטפל/ת שההתמחות שלהם זה הפרעות אכילה. מקום אישפוז לדעתי בררי בתל השומר יש מחלקה של אישפוז ותל השומר נחשב בית חולים שמשתף פעולה עם הצבא אולי שם יסכימו אני לא כל כך בטוחה.הצבא עצמו לא יודע להתמודד עם התופעה.

16/02/2014 | 19:28 | מאת: אני

האמת שאני באתי למטרה מסוימת .. אבל לפני אוסיף ,שפעם לפני כמה שנים ספורות הייתי כותבת בפורום פה...הייתי במצב נוראי מבחינה נפשית הייתי כמותכן והיום תודה לאל ,אני כבר מחוץ לכל זה ורציתי לחזק את ידכן ,שאם אתן תרצו מספיק חזק ,יחד עם עזרה מבחוץ דברים ישתפרו ,על אף הקושי זה דבר ראשון . אז - רציתי לדעת אם יש בנות אנורקסיות שמוכנות להצטלם ע ,עבור פרוייקט בצילום שאני עושה ,זה כל מיני נושאים והחלטתי לשלב גם אנורקסיה בתוך שאר הנושאים אז לא אשכנע יותר מידי רק ממש אשמח אם מישהי מוכנה ליצור איתי קשר ,ואני אהיה הכי עדינה ומבינה שיש .... אז..מי שמוכנה להיחשף מול המצלמה פנים בלבד שתכתוב כאן הודעה ,ומשם נמשיך המון תודה ,ורק ברכות עבורכן :)

24/02/2014 | 16:51 | מאת: הילה

אין מוכנה לעזור אבל לא נראה לי שאני מספיק רזה לפרוייקט כזה.. איך אפשר ליצור איתך קשר?

24/02/2014 | 16:52 | מאת: הילה

**-אני-מוכנה לעזור

10/02/2014 | 10:40 | מאת: עייפה

שלום רב, אני בת 34 נשואה ואם לשניים. יש לי בית, משפחה, קריירה, בעל וילדים נפלאים ואני נמצאת בידכאון עמוק והתעסקות אובססיבית במרא ובמשקל. הייתי כל חיי ילדה שמנמונת ואין ספק שיש לי משקעים רבים בנושא. כל חיי עליתי וירדתי במשקל עכשיו אני יחסית מאוזנת ועושה ספורט , אבל מוצאת את עצמי במעגל בלתי נפסק של אכילה-אשמה-תיעוב עצמי. ניסיתי קבוצות, דיאטות ואני פשוט עייפה . עייפה מלשנוא את עצמי ולברוח מהמראה כדי לא להתקל בעצמי שמנה ומכוערת.

לקריאה נוספת והעמקה
16/02/2014 | 00:02 | מאת:

מניסיון החיים למדתי כי אם בורחים דברים לא נפתרים ונעלמים. חייבים ללמוד להתמודד עם הקשיים והפחדים שקיימים להתמודד עם שורש הבעיה ולבדוק למה ההתעסקות האובססיבית במראה ובאוכל. אין ספק שזו בריחה וברגע שתדעי להסתכל לפחדים ולקשיים בעיניים ולא לברוח מהם, כי זה תמיד יותר קל ונוח, הם ייעלמו וכל ההתעסקות עם האוכל והמראה ייעלם ואת תלמדי לאהוב ולקבל עצמך מחדש ולאהוב את המשתקף אליך במראה. לכי לשיחות זה לא בושה. קבלי עזרה וטיפול זו חובה, זה לא כיף לנהל חיים ככה ולהתנהל בכפילות ובמאבק יום יומי.

30/01/2014 | 14:19 | מאת: אמא בוכה

שלום לכולם,אני אמא לילדה בת 16.5 אנורקסית 4 שנים, היתה בשניידר וגם 7 חודשים אחרונים הייתה בסורוקה במחלקה אך המצבה לא הכי טוב,היא שוקלת 38 קילו גובה 1.50 לא הגיע למשקל היעד,היא הייתה בצב בית המשט ועכשיו הסיכיאטרית של המחלקה הגישה מכתב לבית משט לנוער היה דיון ובו החלטה על אשפוז בכפיה בבית חולים פסיכיאטרי.היא מסרבת אני מאוד מפחדת מזה תמליצו לנו על איזה בית חולים כדי לאשפז אותה.הפסיכיאטרית שלנו אומרת נס ציונה,אבל אני קראתי תגובות די קשות לגבי המקום הזה.בבקשה תגיבו אולי זה טעות לאשפז אותה...

לקריאה נוספת והעמקה
16/02/2014 | 00:31 | מאת:

אמא יקרה כרגע אין ברירה ולמרות הקושי האישפוז אינו ברירת מחדל. חייבת לאשפז כי כבר מדובר בהצלת חיי בתך ואם לא זה עלול להיגמר רע. אני מניסיוני עם בתי הייתי ממליצה על אישפוז בשניידר במחלקה ד' אצל דוקטור פניג.

21/01/2014 | 01:16 | מאת: עידן

הפסקתי להקיא לאחר 6שנים קשות שבהן הייתי מקיא בהתחלה ממש היה לי קשה. להקיא לאחר שלוש שנים הייתי מקיא הכל בקלות רבה והורדתי ממשקלי30 קילו ואני עובד במקןם מסודר כמה שנים וכל חיי אני בולמי בסוד וכיום כמה חודשיםמאחרי שאני לא מקיא בכלל יש לי בעיות בעיכול ואני חייבמשלשלים . תיעצו לי תעזרו לי בבקשה איך לצאת לגמרי מכל הבעיות האלה !!!!

לקריאה נוספת והעמקה

עידן יקר זה שהפסקת להקיא ועברת למשלשלים זה להוסיף חטא על פשע. אתה זועק לעזרה ואני אומרת לך לשיחות אצל מישהו שמטפל בהפרעות אכילה ויעזור לך להתמודד עם הבעיות והקשיים והפחדים שמלכתחילה הכניסו אותך לבעיה, ברגע שתדע להתמודד איתם הכל יעלם. זה תהליך ולוקח זמן אבל שווה של מאמץ. אל תשאיר דברים ככה עד שלא תפתור ותפטר משורש הבעיה היא תשאר ולא תעלם. לברוח זה לא הפתרון.

03/01/2014 | 08:37 | מאת: דפנה

שלום לכולם. במשך 3 שנים התמודדתי עם הפרעת אכילה שגרמה לי לדיכאון, כמעט חיסלה את הקשרים החברתיים והמשפחתיים שלי. הייתי קרובה מאוד לנזקים חמורים ובלתי הפיכים. היו לי בעיות קשות בנושא המחזור ובעיכול כשחזרתי לאכול. אחרי עבודה קשה ותמיכה רבה מהמשפחה שלי, תקופה ארוכה מאוד של טיפולים פסיכולוגיים ודיאטניות, הבראתי. חזרתי למשקל הקודם שלי, חזרתי לחייך, ושיקמתי את הקשרים החברתעים. אני יודעת שהיה לי הרבה מזל והדבר העיקרי שהציל אותי היה התמיכה מסביב. אשמח מאוד לעזור בכל דבר-שיחה, שאלה, התייעצות וכו' עם כל מי שירצה..

08/01/2014 | 00:26 | מאת: אמא

בני בן 13 מראה סימנים של אנורקסיה ואנחנו (ההורים) לא יודעים כיצד לנהוג. אשמח לשוחח איתך כדי לקבל עצות ולהוציא אותו מהמחלה כמה שיותר מהר.

10/01/2014 | 15:51 | מאת:

יכולה במוצש להתקשר גם אליי אולי כאמא שעברה את זה עם בתה אוכל לעזור 052-3387519

15/01/2014 | 15:54 | מאת: עדי

שלום דפנה, אני הייתי רוצה להיעזר בך ודבר איתך. כיצד אפשר ליצור איתך קשר?

12/02/2014 | 20:32 | מאת: נעמי

איך עישת את זה מי עזר לך?

01/01/2014 | 17:27 | מאת: מאי

היי רציתי לשאול משהו. אני בת 19 וחצי, יש לי הפרעות אכילה מאז שהייתי בת 12. הדגש אצלי הוא על בולמיה. אני אוכלת הרבה ואז מקיאה. לפעמים צמה כמה ימים ואז שוב אוכלת ומקיאה. בתקופה האחרונה אחרי כל ארוחה אני הולכת לשירותים להקיא, העניין הוא שאני לא דוחפת אצבעות כדי להקיא אני מרגישה שהאוכל עולה לי לבד, ופשוט רצה לשירותים והכל יוצא בלי כל עשיה ממני. אני לא מצליחה לאכול כלום בלי שזה יקרה. לפני שזה התחיל לא הייתי הולכת אחרי כל ארוחה לשירותים, רק כשהייתי ממש גמזימה אבל עכשיו זה כבר לא נתון לשליטתי. רציתי לדעת מה הדבר הזה אומר? הרופאה שלי בצבא אמרה שיש דבר כזה שנקרא "הקאות ספונטניות" אבל לא מצאתי שום מידע על הנושא הזה באינטרנט. מזה יכול להיות ומה אפשר לעשות? זה נורא?

לקריאה נוספת והעמקה
10/01/2014 | 15:49 | מאת:

אני מציעה שתפני לרופא ותתייעצי איתו לפני שתזיקי יותר לעצמך

28/12/2013 | 14:52 | מאת: ענתוש

היי אני אכלנית כפיתית וסובלת מאד סובלת.. מאד מכל הבחינןת בעקר רגשית אבל לא פחות מזה גם פיזית

לקריאה נוספת והעמקה
30/12/2013 | 23:01 | מאת:

אכילה כפייתית היא בעיקר בריחה, בריחה מלהתמודד עם קשיים פחדים ובעיות. מוצאים באוכל מפלט, מקום לנחמה והפתרון כמובן שיחות כדי ללמוד להתמודד עם הבעיות ולא לברוח כשתלמדי להתמודד ולהסתכל לבעיות ולפחדים בעיניים אז תראי שהשד לא כל כך נורא וגם האכילה הכפייתית תפתר

27/12/2013 | 17:07 | מאת: אלינור

התקופה האחרונה קשה לי.קשה לי בטירוף.אני לבד והבדידות חונקת אותי.אני בולמית כבר 11 שנה מגיל 13.והיום בגיל 24 איבדתי הכל והכי איבדתי את עצמי.לא מדברת עם המשפחה לא מסוגלת כבר לעבוד.כל החיים מתחילה מסגרת ועוזבת אותה כי קשה לי עם סמכות.כל הזמן עצבנית ומבודדת לא מסוגלת להיות עם אנשים אפילו לא לדקה אחת.מערכת יחסים קשה עם ההורים,המון טראומות וקשיים מהעבר שעולים וצפים מהביוב.גוף שמתכלה.כל היום שוכבת במיטה מכורה,חלשה ועייפה.בלי תקווה בלי אמונה בלי כלום.אני נמצאת במערכת יחסים כבר כמעט שלוש שנים.קשר הרסני וחולני ואני לא מסוגלת לקום וללכת.רק משברים וכאב שמכרסם אותי לאט לאט מבפנים.מוות איטי ומייסר כל כך!! בחורה זרוקה במיטה מכורה לאוכל מכורה לכאב מכורה לאהבה מכורה לסמים מכורה לצומות מכורה לרעב מכורה לסקס.בחורה בזבזנית שלא יודעת לשמור שקל שאיבדה שליטה על הכל.משקרת גונבת אוכל בשביל להתקיים.מתמרנת.הכל רע הכל כואב ושורף לי בלב.ואין בשביל מי ואין בשביל מה!!

28/12/2013 | 02:31 | מאת: אביה

אל תתייאשי תישארי חזקה למרות שזה קשה עברתי תקופה כזאת בעקבות ההפרעה שלי,תקופה שחורה של עייפות ושביזות מפחידה אל תאבדי תקווה, תטפלי בזה, אל תזניחי את זה! תלכי לרופא שלך ותבקשי הפניה למרכז שיעזור לך יש שם הכל, פסיכולוגית דיאטנית,אנשים שפשוט יעזרו לך להתמודד ויעזרו למצוא פתרונות לכל בעיה.

25/12/2013 | 12:42 | מאת: קבוצת חברות מודאגות

שלום יש לי חברה ב25 יתומה מאב ועכשיו גילו שאמא שלה חולה אין לה מערכת יחסים קורבה למשפחה מבחינת לשתף מה קורה לה בחיים. היא מאז ומתמיד הייתה שוקלת בין 52-55 היא לא הייתה שמנה אף פעם אבל אף פעם לא דקיקה היא בחורה שתמיד אוהבת לאכול הכל ויכולה להכיל הרבה כמויות והייתה משמינה קצת ומרזה בהתאם תמיד היא מסיימת לכולם את האוכל , מסיימת לאכול אחרונה ממש יש לה אהבה לאכול! לפני כשנה וקצת היא הכירה בחור שהם היו במערכת יחסים, הוא נפרד ממנה והיא נכנסה לדיכאון רזתה עד משקל 45 אני מאמינה שאולי פחות. לאחר מספר שבועות היא חזרה לבן זוג שלה והיא ממשיכה לאכול את הכמיות שהיא אוכלת אבל נשארת רזה מאוד מאוד מאוד אנחנו החברות כבר חושדות שהיא מקיאה כי לא יכול להיות שהיא אוכלת כל כך הרבבה ונשראת רזה כל כך אני יודעת שהמחזור שלה לא תקין ושכבר שנה כואבת לה הכליה. אנחנו לא יודעות מה לעשות, למי לפנות, היא בחורה שאם מדברים איתה שום דבר לא נכנס לה לראש, היא מאוד מרדנית. חשוב לי לציין שהיא עובדת, לומדת , יש לה שמחת חיים, היא יוצאת מבלה , היא לא בדיכאון כמו שרשום בסימפטומים לבולמיה. היא מעשנת המון!!!! ושותה אלכוהול מלא!! והבן זוג שלה כל הזמן אומר לה שהוא אוהב אותה ככה רזה בבקשה עצה מה לעשות אנחנו מיואשות

לקריאה נוספת והעמקה
30/12/2013 | 22:59 | מאת:

תפקידכן כחברות להעצים אותה ושתדע שתמיד תמיד אתם שם בשבילה וזאת בראש וראשונה, שתדע שאתם לא שופטים אותה אם היא רזה או שמנה יותר. ודבר שני נסו לשכנע אותה לפנות לשיחות לעזרה מקצועית מבלי להזכיר הקאות או הפרעת אכילה. האלכוהול והסיגריות הם תסמין של בנות ובנים עם הפרעות אכילה שמעשנים ושותים זה שהיא נראית כביכול שמחה זו מסיכה למה שמסתתר מתחת. תגידו לה שלגיטימי להיות עצובה אך צריך לדבר ולהוציא ולא לשמור בפנים כי זה מזיק וזו לא בושה לפנות לשיחות. מאמינה שזה יעזור כשהיא תראה כמה אתן אוהבות אותה ושם בשבילה

23/12/2013 | 20:43 | מאת: א

אז ככה: אני גר בתל אביב עם שותפה, שגיליתי שסובלת מבולמיה. היא לא יודעת שגיליתי. אני לא יודע אם מישהו אחר יודע חוץ ממני, ובטח שאני לא יודע אם היא מנסה לטפל בזה. חשוב לציין שהאווירה בינינו טובה, אבל אנחנו לא קרוביםת והיא גם מאוד סגורה. בנוסף יכול להיות שהיא חושבת שאני לא פתוח מספיק בשביל להבין. אני לא שקט ווככל שאני קורא על זה אני נעשה יותר מודאג. חשבתי לפנות אליה אבל אני חושש שהיא פשוט תכחיש או תתעצבן. האופציה השניה שחשבתי עליה היא לנסות לדבר עם המשפחה או החבר שלה, אבל החשש כאן שבכל מקרה היא תדע שזה הגיע ממני ואם הם לא יודעים אז יצא שאני חשפתי את הסוד שלה בפני אנשים אחרים בנוסף הם גרים בירושלים והיא לא רואה אותם במהלך השבוע וגם לא כל סוף שבוע

30/12/2013 | 22:55 | מאת:

מישהו מהקרובים חייב לדעת ולעזור לה כדי לצאת משם, ללא עזרה מקצועית ותמיכה של הסביבה היא רק תכנס ותשאב לשם יותר ויותר. אז היא תכעס עליך אך אתה תדע שהצלת את חייה ויום אחד היא תבוא ותודה לך

היי, אז ככה אני בת 17 וחצי ואני מאובחנת כבעלת הפרעת אכילה, אומנם בשלבים הראשונים, עד היום ההורים שלי לא היו מעורבים בהפרעה שלי כל כך, הם ידעו שאני מתנגדת לאכול אלא רק ירקות ודברים פחותי קלוריות אבל הם לא התערבו לי יותר מדי, היום הלכתי עם ההורים שלי למרכז ברמת השרון שמתמחה בהפרעות אכילה, והם פתאום נהיו הרבה יותר מעורבים, פתאום הם לא מפסיקים לדבר על אוכל, ולנסות לפטם אותי,לא בכוח אלא יותר פסיכולוגית אבל אני שמה לב... דבר שמגביר אצלי יותר את האנטי לאכול ומדכא לי אפילו יותר את התאיבון, שהם לא היו מעורבים הייתי אוכלת בלי חשש, לפעמים גם חורגת ממה שאני הגבלתי את עצמי, אבל פתאום התאיבון שלי מדוכא הרבה יותר, וקשה לי לאכול ליד ההורים שלי כי אני יודעת שהם מסתכלים לי לתוך על הצלחת וזה גורם לי לרצות לא לאכול, אני לא יודעת מה לעשות כי הרי להגיד משהו לא יעזור הם כבר מעורבים וזה חלק מהטיפול שהמרכז קבע לי, אבל התאבון שלי רק הולך ונעלם עוד יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

נסי לשתף את ההורים ואת הצוות במצוקה שלך ייתכן ואז ההורים יבינו שהם יותר מזיקים ממועילים כשהם לוחצים עליך לאכול ודוחפים לך בכוח אוכל. את לא משתפת אותם איך הם אמורים לנחש . אני מבינה את הצד שלהם כי גם אני הייתי כמוהם עד שהבנתי אחרי טיפול שככל שאלחץ ולא ארפה כך בתי תעשה לי דווקא.

15/12/2013 | 16:20 | מאת: תהילה

שלום,קוראים לי תהילה.אני סובלת כארבע שנים מהפרעות אכילה. זה התחיל באנורקסיה ואחרי אישפוזים,עבר לבולמיה. לפני כשבוע החלטתי להתחיל לאכול תפריט מאוזן של כ-1,500 קל' ביום. הבעיה שאני עולה במשקל במהירות מסחררת,10 ק"ג תוך שבוע!!! הבנתי שכנראה זו תוצאה של הרעבה,המטבוליזם נהרס. השאלה,איך ותוך כמה זמן ניתן לשפר אותו? אני ממש לחוצה.לפעמים מתחשק לי לשוב לבלמס ולהקיא רק כדי להשיל מעליי את כל הק"ג המיותרים.אבל אני לא רוצה..רוצה להיות בריאה.השאלה מה המחיר של זה. אשמח לתשובה ועזרה.

30/12/2013 | 22:50 | מאת:

אין ספק שפגעת במטבוליזם של הגוף. הגוף שלנו חכם לא שוכח את הנזקים שאנו עושים לו. עליך לפנות לרופא משפחה כדי שיעזור לך ייתכן ויתן לך בדיקות ואולי תקבלי כדורים שיסדרו את כל המערכת. נסי לפנות לרופא מומחה בתחום הגסטרו ייתכן והוא יוכל לעזור לך

15/12/2013 | 15:48 | מאת: דנה

היי, אני בת 22 התחלתי להקיא לפני שנה כשחזרתי ממסעדה ומאז לא הפסקתי הייתי בחו"ל חזרתי ובכל מקום שהייתי לא הפסקתי . אני לא יכולה לעצור את עצמי מלאכול אני אוכלת אוכלת ולאחר מכן מקיאה לפעמים לא מצליחה להקיא את כל מה שהכנסתי ואז התחושה יותר נוראית. איך מפסיקים את המצב הזה? הוא באמת בלתי נסבל... אף אחד מקרוביי ומשפחתי לא יודעים וגם אין לי אומץ לספר אשמח לעזרתכם.

30/12/2013 | 22:49 | מאת:

הכנסת את עצמך לפינה לא פשוטה שקשה מאוד לצאת ממנה נסחפים בה כמו במערבולת. אין ספק שהדרך היחידה היא לפנות לעזרה מקצועית ולשיחות כדי להבין מאיפה באה הבעיה וממה את בורחת, למה את לא רוצה להתמודד עם דברים ולמה את מחפשת לטהר את עצמך. ברגע שתפתר הבעיה ותוכלי להתמודד איתה ההקאות יעלמו כלא היו. זה תהליך לא פשוט וארוך אך אפשר לצאת משם.

09/12/2013 | 18:30 | מאת: sillyme

שלום אני בת 19 ואני בולמית כבר שנה. בעבר, לא הייתי אוכלת כלום במשך שבוע שלם ואז מגיעה בסוף השבוע מהצבא אוכלת מכל הבא ליד ומקיאה. ההקאות התחילו לעלות לתדירות גבוהה יותר. ואני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שאכלתי משהו בלי להקיא אותו. הבעיה היא כזאת, אני כבר כמה חודשים מנסה לחזור לאכול רגיל ולא מסוגלת. מספיק לי לאכול כמה ירקות והבטן שלי כבר מתנפחת, נהיים לי גזים ואני משלשלת או מקיאה אוטומטית. למה זה קשור? תודה.

14/12/2013 | 20:30 | מאת:

זה קשור לנזקים שנגרמו לך כתוצאה ממה שעשית בעבר. הגוף שלנו היא המערכת הכי חכמה שיש. אין ספק שהגוף זוכר ואינו שוכח והנזקים שאנו עושים הוא לטווח הארוך. יש להם השפעה ניכרת. אין ספק שדרמת לעצמך נזק בלתי הפיך וחבל.

היי אני בת 24, אני אסביר על עצמי ואשמח לשמוע את דעתך האם אני לוקה בהפרעם אכילה או לא, אז ככה אני יכולה לאכול המון גם שאני לא רעבה להתחיל שקית עוגיות להגיד שזה יתחיל בעוגייה גג שלוש וגומרת שקית אני מתעצבנת על עצמי אחרי כי אני שמנה וזה מתסכל אותי היתי ילדה שמנה מתבגרת שמנה פעם הצלחתי לעשות דיאטה ולשמור אבל העלתי ואיפה שהיה ליט אוכל טעים ובמיוחד בהחינם אין מצב שהיתי אומרת לו "לא" אני יכולה היום לצאת לאכול בהפסקה מהעבודה ומישהו ישאיר צלחת ואני ארה שלא מסתכלים ואני יאכל גם ממי שהשאיר אין לי בעיה לטעום ולאכול אם אני יודעת שאני אצא עם מישהו בערב לאכול אני יאכל טוב בבית כדי לאכול לידו כמות נורמלית ולהרגיש מלאה כי אני יכולה לאכול לי ולו את האוכל והרי זה לא יספיק לי המשקל שלי לא עולה על 85 ואני מתוסכלת אחרי האוכל אני יכולה תמיד להגיד כן לאכול , אני מרגישה שאני "טורפת" גם שאני לא רעבה כמובן שאני לא מצליחה להרזותושומעצ כמה חבל שאני יפה וצעירה וכו' וזה מסתכל אותי עוד יותר אבל אני ילדה שגדלה לזה שאומרים הל שהיא שמנה וחבל אז אני כבר חפעמים לא שומעת את כל המלינים או הרוצים בטובתי אני משתדלת תמיד לשדר שזה בשלטתי אבל אני כבר מרגישה שאני רוהצ לאכול וזהו פה זה נגמר אני יאכל, אני יכולה לאכול להנות וגם אם יריבו מכות לידי לא תמיד אשים לב ואם נאי לחוצה או חרדה אני יכולה לא לגעת בכלום ובשביב של רוגע ללטחון כל מה שלידי ואז מהר להרגע וגם לשכוח שאכלתי ואכלתי הרבה במידה וזו הפרעה אשמח לשמוע את דעתך, תודה

לקריאה נוספת והעמקה

כל התעסקות יתר באוכל ובקלוריות לכל כיוון זו הפרעת אכילה. לדעתי יש לך אכילת יתר כפייתית שזה סוג של הפרעת אכילה כמו אנורקסיה או בולמיה. אני אינני אשת מקצוע כדי לחוות דיעה אך הייתי שמחה שתפני ותבקשי עזרה מאנשי מקצוע ותבדקי לעומק למה את בורחת לאוכל למה האוכל מהווה בשבילך נחמה ופיצוי.

08/12/2013 | 15:27 | מאת: :(

היי, הודיעו לי היום שאני מתאשפזת מחר במחלקה לה"א בהדסה. אני צריכנ פרטים דחוף. בבקשה

14/12/2013 | 20:24 | מאת:

לא ממש מכירה ויודעת מקרוב אך שמעתי שזו מחלקה טובה מאוד.

05/12/2013 | 10:32 | מאת: לינור

שלום אורלי פוקס אני הייתי אנורקסית במשך שנה ואושפזתי במחלקה להפרעות אכילה בבית החולים שניידר עכשיו השאלה שלי היא כזאת אני מרגישה שאני רוצה לידחוף אצבע ולהקיא האם בולימיה יכולה ליגרום למוות ואחרי כמה הקאות אני נחשבת בולמית אשמח לקבל תשובה לינור

לקריאה נוספת והעמקה
14/12/2013 | 20:21 | מאת:

יקירתי נראה לי שאת בצרה צרורה ואת לא צריכה אותי כדי שאגיד לך זאת. להכניס אצבע ולהקיא זה מסוכן מאוד את יכולה לגרום לעצמך עם ההקאות לדום לב וכמובן פגיעה בכל המערכות בפנים כי הקיא שיוצא הוא כמו חומצה הוא שורף את הוושט את הגרון את הקיבה. חבל חבל. וכן אם את מתעסקת בהקאות וכמובן בקלוריות ואוכל את בבעיה רצינית ואת בולמית. לכי לטיפול זה לא בושה הצילי את עצמך כל עוד את לא נשאבת עמוק פנימה אפשר לצאת מזה.

22/11/2013 | 15:17 | מאת: יניב

ב"ה שלום רב, שמי יניב, בן 27. עד לפני כשנתיים חליתי במשך 13 שנה באנורקסיה קשה מאוד (וכרונית..), והגעתי למשקלים נמוכים מאוד ומסכני חיים! הייתי מאושפז עשרות פעמים במרכזים שונים בארץ לטיפול בהפרעות-אכילה , וטופלתי במיטב הטיפולים הקונבנציונאליים והלא קונבנציונאליים לאורך השנים, ע"י מיטב המומחים אך ללא הועיל! לפני כשנתיים גמרתי אומר לשים קץ לאנורקסיה ולסבל הנוראי שהיא גרמה לי ולכל בני משפחתי ומכריי!! החלטתי שלפני שאני משתעבד להפרעה לכל החיים (או למה שנשאר מהם...) באופן סופי, אני רוצה לנסות דרך אחרת! לראות ולבדוק אם יש אופציה לחיים אחרים בשבילי... נורמליים.. חיים נטולי סבל פיזי ונפשי עצום, ומלחמות מתישות ואינסופיות - בעצמי ובכל הסביבה, ובלי להתנדנד תדיר בין חיים למוות, בין יאוש לתקווה.. ובכן, ברוך ה', הצלחתי למגר את הפרעת האכילה מחיי, לחלוטין!!! כיום אני בריא לגמרי (גם מבחינה משקלית, כמובן). זאת עשיתי בכוחות עצמי (ובעזרת הקב"ה כמובן), לבדי, בבית! במשך כשנה עליתי (בבית!!) כ-25 ק"ג ושיקמתי את כל רבדי החיים שנפגעו מההפרעה הארורה. היום אני סטודנט לפסיכולוגיה... אני לא אומר, חלילה, שלטיפולים המקובלים אין מקום וצד לעזרה להפרעות אכילה. הם לא אחת בבחינת מצילי חיים! אך, לאותם מטופלים שלא מצאו/מוצאים את המענה לבעייתם באישפוזים ובטיפולים הנ"ל או שעוד לא התחילו כלל טיפול בהפרעה, אני כן אומר - אל תרימו ידיים! אני מוכן לעזור מנסיוני הרב (והמר) ומהידע שברשותי גם לחולי/ות הפרעות אכילה אחרים/ות ולבני משפחותיהם, הן בייעוץ נפשי ועזרה בהתמודדות עם המחלה והן בהכוונה לטיפולים ולאופציות הקיימות בשבילם , כולל אופציה לקבוצות תמיכה, עד היכן שידי מגעת ומשגת.. {אציין, שעקב ניסיוני הרב והידע שצברתי אני מוכן גם לנסות לעזור לחולי הפרעות אכילה מסוגים שונים כגון: בעיית אכילה לילית, בולימיה וכו'}. למעוניינים/ות - נא לשלוח לי הודעה בפרטי ומשם נתקדם. yankakon@gmail.com בברכת רפואה שלמה ושבת שלום, יניב קקון

לקריאה נוספת והעמקה

יניב יקר קראתי את סיפורך המרגש ודמעה נקווה בעיני. כל הכבוד אני מורידה בפניך את הכובע. אין ספק שאין חכם כבעל ניסיון ומהמקום בו היית ובו אתה נמצא כיום תוכל לעזור להרבה לצאת משם. תבורך כי המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.

19/11/2013 | 23:55 | מאת: ורדית

מחפשת מקום עבור בתה של חברתי,בת 15.5 החלופות שהוצעו לה:בי"ח בנהריה,או מקום פרטי בתל אביב או באזור (איני יודעת היכן). בנהריה הבת חוששת מאחר והמחלקה מאשפזת נערים ונערות במגוון בעיות.מאידך,הוצע לה מקום פרטי לנערות בלבד ורק לחולות אנורקסיה,בתשלום (לטענת ההורים) של עשרות אלפי שקלים לחודש.לי נראית האופציה השנייה הזויה והשאלה אם בכלל קיימת כזאת,האם יש השתתפות מטעם הביטוחים השונים והאם אופציה כזאת עדיפה,במידה והיא קיימת. הבת נמצאת רגע לפני אשפוז כפוי עקב מצבה הבריאותי. בתודה מראש

20/11/2013 | 00:04 | מאת: אלי

היי יש מחלקה לילדים עם הפרעות אכילה בתל השומר מחלקה מצוינת בהצלחה

16/11/2013 | 21:58 | מאת: סיוון

הי, אני בת 26 וכבר מעל ל10 שנים אני סובלת מהפרעות אכילה... זה התחיל שהייתי בתיכון וירדתי במשקל הרבה וקיבלתי מלא תשומת לב- מחמאות ודאגה שעודדו אותי לרזות יותר ויותר. אח"כ הרגשתי שהפרעת האכילה השתלטה עלי ושזה הדבר היחידי שמעסיק אותי- הייתי סובלת הרבה ממעגל של יום בולמוס ויום צום (לא הייתי מקיאה) וההרגשה הרעה שליוותה אותי הפריעה לי מאוד בלימודים ובקשרים חברתיים. עם הזמן התבגרתי וההפרעה קצת נחלשה והצלחתי להתאפס על החיים שלי, להתגייס ולבסוף גם להתקבל ללימודי רפואה לאחר מאמצים רבים. לאחרונה שוב ירדתי במשקל ושוב התחלתי לקבל תשומת לב ושוב בשבוע האחרון נכנסתי למעגל של יום צום ויום בולמוס ואני מרגישה רע מאוד, לא מצליחה ללמוד, לא יוצאת מהבית וממש מפחדת מההשלכות של המצב. אני לא יכולה לפנות לאף אחד- אני לא רוצה להדאיג את אמא שלי או לשתף את חברי ללימודים (אני לא רוצה שיראו אותי כחלשה). ואני ממש חסרת אונים וסובלת, ניסיתי לחפש אם יש איזה מקום שאפשר לפנות לטיפול דיסקרטי ללא מעבר בקופת חולים (אני חתומה על וויתור סודיות רפואית) או תמיכה בכלל. אשמח לכל הערה ותגובה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

איני יודעת איך יצאת מזה בעבר ואם בכלל אך הטיפול היעיל ביותר בהפרעות האכילה הוא הטיפול הפסיכולוגי, טיפול בשיחות, ללמוד להתמודד עם הקשיים והפחדים שבגללם מגיעים למצב של שנאה עצמית והרס עצמי. עליך ללמוד להכיר את עצמך ללמדו לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת וכמובן להתמודד עם מה שהביא אותך לתוך הבלגן שבו את נמצאת ברגע שהנפש תהיה בריאה גם הגוף יהיה בריא.

16/11/2013 | 23:25 | מאת:

אני יכולה להפנות אותך לנורית היא מדהימה 09-7454950 היא טיפלה בבת שלי ומטפלת בילדים ובבוגרים במצבך כבר מעל 15 שנה. שווה לנסות.

10/11/2013 | 21:15 | מאת: אורית

שלום רב, למי צריך לפנות כדי לקבל תמיכה או הדרכה להורים שלא יודעים כיצד להתמודד עם ילדה אנורקסית (כמובן במקביל לטיפול מקצועי שבקרוב תקבל)

לקריאה נוספת והעמקה
12/11/2013 | 21:39 | מאת:

ישנם מעט מאוד קבוצות תמיכה להורים בעיקר הקבוצות תמיכה זה בתנאי שהילד מטופל במקום אם הילד לא מטופל אז ההורים לא זכאים לקבוצת תמיכה, כמה שזה נשמע אבסורד. בעבר נורית שהיא מטפלת ניסתה ליצור קבוצת הורים אך להורים קשה לקבל להודות וליחשף ולא תמיד בא להם לפנות זמן לקבוצות הורים כי "ללכת למכון כושר או לריקודי זומבה" (וזה בציניות) זה יותר מעניין וחשוב. אם תצליחי לארגן קבוצה נורית תשמח להוביל אותה. נורית מטפלת כבר מעל 15 שנה בהפרעות אכילה. לעוד שאלות צרי קשר איתי 052-3387519

20/12/2013 | 17:38 | מאת: ספיר

על ידי הפסיכולוגית שלי ועובדת סוציאלית שמומחות להפרעות אכילה

10/11/2013 | 20:55 | מאת: שלוס

היי !! אני מקווה שאני במקום הנכון, אני בת 25 וסובלת מאז ומתמיד מבעיות אוכל רציניות. עוד מתקופת הילדות ובעיקר בבגרות. אני אוכלת חטיפים ומלוחים (חצאי שקיות) פחמימות,מעדן פעם בשנה,גבנ"צ,ריבה שוקולד,קטניות,לחם דגנים,מאפים,מלפפון עגבניה וירקות מאודים גזר קישואים וכרובית. אני צמחונית לא אוהבת גבינות ועוד.. אני לא צמחונית מאידיאולוגיה זה פשוט מגועל. יש לי בעיה עם אוכל,אני לא אוכלת בחוץ אני בוררת כל דבר אני צריכה לדעת מי הכין וכמה הכין ואיך. שהידיים יהיו נקיות שאני אוכל רק בחד פעמי שאף אחד לא ישמיע לידי קולות של הגוף או ריחות שאני לא יכולה לסבול, יש לי רפלקס הקאה מריחות ומאוכל שנראה לא טוב (אוכלת עם העיניים) אני לא מסוגלת לאכול עם סכו"ם ממתכת הריח שלו עושה לי בחילה אני מכורה לסכו"ם חד פעמי. אני לא מסוגלת לאכול מיד של מישהו או שמישהו יגע לי באוכל, בייחוד לא שאני מחזיקה חטיף ומישהו יכניס את היד שלו. אני לא אוכלת כל היום ,רק בבית!!! ורק מה שאני אומרת לאמא שלי להכין. בקיצור זה כבר מגיע למצבים שאנשים נרתעים ממני. אני לוקחת רטלין בזמן לימודים, לפניו אני אוכלת קצת בייגלה ובמשך היום סוכריה או שתיים על מקל. אני עובדת בגן ילדים ולא אוכלת לפני שאני הולכת לגן, כאשר אני על סף עייפות או באמת סוג של רעב אני קונה לחמניה ומורחת בה שוקולד. אין לי חשק לאכול, אני לא אוכלת כדי לשבוע אני אוכלת רק כדי לנשנש, אני לא מרגישה קרקורים בבטן אני לא מתענה בצום,אין לי חשק ותאבון לאוכל. אני נהנית לראות אנשים שאוכלים, קשה לי שמסתכלים עליי אוכלת . עד עכשיו לא ראיתי בזה בעיה אבל עכשיו אני כבר בבעיה רצינית. אנשים נרתעים ואני כבר חושבת בכיוון של טיפול או מיני עזרה לפחות, אני אנטי מטפלים לא מאמינה בכלל. טוב לי עם איך שאני אבל משהו בי רוצה בטיפה לשנות. אני מוצאת את עצמי לפעמים במצוקה ובכי שאף אחד לא מבין אותי ואת הדרך הזאת. אני לא יודעת מה לעשות :((( זה רק אני? או ששמעתם על מקרה כזה? עזרו לי בבקשה ?? הודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
12/11/2013 | 21:36 | מאת:

לדעתי יש לך הפרעת אכילה ובכך אין ספק ההתעסקות המתמדת סביב האוכל וכמה לאכול היא בעייתית בפני עצמה אך מעבר לזה יש לי תחושה שיש לך בעיית ocd - בעייה של הפרעה טורדנית כפייתית אך אני לא אוטוריטה כדי לאתר בעיות את חייבת ללכת לאיש מקצוע כדי לקבל עזרה ואין ספק שאת צריכה טיפול בשיחות כדי לפתור את הבעיות ולהבין מאין הם באות. ברגע שתדעי מהו מקור הבעיה תוכלי לטפל וכמובן יוכלו לעזור לך.קחי עצמך בידיים ולכי לטיפול זו לא בושה. את צעירה וחייך לפנייך אני לא חושבת שזה כיף לחיות ככה באובססיה כזו

04/11/2013 | 16:13 | מאת: יעל

שלום שמי יעל בת 21 משקל גוף תקין אני כנראה סובלת מהפרעת אכילה כאשר אני מכניסה לגופי פחמימות כגון פסטה, פיצות, אורז וכו' אז קשה לגוף שלי להתרוקן זה מגיע ל4 ימים לכל היותר ואני גם שותה אחרי האכילה וגם לפני הרבה מים באיזו הפרעת אכילה מדובר כי בזמן האחרון אני נוטה לעצירויות אשמח לתשובה תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
12/11/2013 | 21:32 | מאת:

אני מציעה שתפני לרופא משפחה או לגסטרולוג אני כלל לא בטוחה שזו הפרעת אכילה. עלייך לעשות בדיקות כדי לדעת במה מדובר.

04/11/2013 | 09:49 | מאת: אני

היי,אני בת 33 מתל אביב,שנתיים וחצי אחרי ניתוח קיצור קיבה מוצלח! הורדתי 40 ק"ג במשקל אבל עכשיו הוא מתחיל לעלות ואני מרגישה שאני חייבת טיפול להפרעות האכילה שלי לפני שאני מאבדת לגמרי שליטה על האוכל. אני חברה בקופ"ח כללית,צריכה המלצה על מרפאה או רופא (פרט לתל השומר) שמתמחה בהפרעות אכילה,טיפול של אחד על אחד,קבוצה זה דבר שלא עובד בשבילי. המליצו לי על ה"נוטרים" ברעננה אבל הם לא מקבלים מטופלים מתל אביב. צריכה עזרה בדחיפות ... תודה מראש, אני.

24/10/2013 | 21:21 | מאת: לירז

שלום אני בת 21 אני שוקלת 56 ק"ג על 1.59 אני מקיאה כבר למעלה מ3 שנים אבל אין לי בולמוסי אכילה רוב הזמן אני לא אוכלת אבל אם אני אוכלת אז אני מקיאה . התחלתי לעשות כושר לפני 4 חודשים ומתמידה בכך. השאלה שלי היא כזאת,בזמן האחרון יש לי כאבים חזקים בבטן העליונה.,צריבות במתן שתן(שיוצא מעט גם ככה) והיום אחרי שעשיתי ריצה הרגשתי כאבים חזקים והקאתי דם שחור,שחור כמו קפה טחון. יכול להיות שהתופעות האלו נגרמות מהקאות אני די לחוצה ? תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
28/10/2013 | 21:54 | מאת:

התופעות האלה חמורות במיוחד והם נגרמות מההקאות וכמובן מזה שאת גומרת לעצמך את החיים והורסת לעצמך את החיים אז אם בא לך לחיות כדאי להפסיק עם זה וכמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. ההקאות יכולות להביא גם לדום לב מה שקורה בהרבה מקרים. חבל ילדתי את צעירה והחיים היפים עוד לפניך. בקשי עזרה זה לא בושה.

24/10/2013 | 10:48 | מאת: אני

יש לי חברה אנורקסית.. לאחרונה מצבה התדרדר ומשקלה יורד והיא מתחילה לירות דברים לכל סובביה ובנוסף מדברת על כך שאוטוטו היא " גם כך תמות.."..אני לא מוכנה לוותר לה וחייבת עזרה מאדם מומחה. היא מוכנה לגשת לטיפול אבל שלא ייעשה בכפייה ובמקומות שבדקה נאמר לה שאם המצב חמור יכולים גם לכפות עליה את השארותה בטיפול ועל כן היא לא מוכנה לטפל.. מה עליי לעשות אני ממש מרגישה אבודה.. אודה לתשובתך.

לקריאה נוספת והעמקה
28/10/2013 | 21:51 | מאת:

ישנם מקומות ואנשים שמטפלים באופן פרטי לא דרך קופת חולים אליהם אפשר לפנות. אני יכולה להפנות לנורית המדהימה שטיפלה בבתי 09-7454950 ויש מקומות כמו אגם שגם בהם אפשר לבדוק.חייבת טיפול ומהר אל תשאירו את זה כך.

שלום אני בת 18 גובה 171 ושוקלת 58 , עד לפני 10 חודשים שקלתי 70 ותוך חודשיים ירדתי 8 קילוגרם ולאחר מכן עוד 4-5 קילוגרם בהדרגה . כבר שמונה חודשים שאין לי מחזור ואני הולכת לטיפול אצל דיאטנית להפרעות אכילה . הדיאטנית אמרה לי שאני צריכה לעלות במשקל כדי שיתחיל אצלי המחזור אך אני לא רוצה לעלות במשקל ורוצה למצוא כל דבר אפשרית להחזיר את המחזור מבלי לעלות את המשקל . חשוב לציין שיש לי מבנה גוף רחב יחסית ואני רוקדת באופן מקצועי 4 פעמים בשבוע כשעתיים שלוש בכל יום . לפי בדיקות שעשיתי רמת ההורמונים אצלי מאד נמוכה ואף יש לי חשש לאנמיה . אני אוכלת בממוצע ביום כ 800 קלוריות ובנוסף עליהם גם בכל ארוחה סרט גדול מה שהופך את זה לכ1000 קלרויות או יותר , אני משתדלת כמה שיותר לאכול מכל אבות המזון . מה עלי לעשות ? איזה עוד דרכים יש להחזיר את המחזור אבל לא להעלות במשקל ? בבקשה תעזרו לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות !!

אנה יקרה את משחקת באש וזה ברור לך את מסכנת והורסת את חייך במו ידייך וחבל את עוד צעירה והחיים לפנייך. חוץ מדיאטנית לכי לשיחות כי את חייבת טיפול בשיחות כדי להבין מאיפה ולמה נובעת הבעיה וממה את בורחת.

09/10/2013 | 17:23 | מאת: תת

אני בן 27 ואני לא אוכל כלום ואני כבר נראה כמו אנורקסי מה אני יכול לעשות בבקשה שמישהו יענה לי

23/10/2013 | 19:00 | מאת:

אין לי ספק שאתה קורא לעזרה ואתה מודע לכך שאתה בבעיה וזה טוב. אני גם מאוד מקווה שאתה באמת ובכנות רוצה לקבל עזרה. אנא פנה לטיפול במקומות שמטפלים בהפרעות אכילה או לשיחות. חייב ללמוד להתמודד עם הקשיים והפחדים ולא לברוח מהם. זה שאתה לא אוכל זה לא נורמלי. אנא לך קבל טיפול ובאמת שתף פעולה וצא מזה.

24/10/2013 | 18:12 | מאת: tom

09/10/2013 | 10:26 | מאת: נטלי

שלום רוצה לשאול מאיזה גיל מתחילה תופעת האנורקסיה כי אני גננת ויש לי ילדה שיש לה סימני אנורקסיה

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2013 | 18:56 | מאת:

אנורקסיה היום מתחילה מוקדם מאוד כבר בגיל 3 ועד גיל 99. היא כבר לא אופיינית לגיל ההתבגרות כמו פעם. אם את רואה סימנים קחי את הילדה לטיפול ועצרי את זה לפני שיהיה מאוחר מדי.

07/10/2013 | 16:36 | מאת: דנה

אני בולמית בערך חמש שנים, היו לי התקפי בולמוס רבים כמעט כל יום ולאחר מכן הקאות מכוונות. לפני מספר שבועות גיליתי שאני בהריון ומאז לא הקאתי, אני נאבקת בדחף הזה כל יום, כל היום ואני ממש לא יודעת מה לעשות! העליה במשקל מתסכלת ומפחידה אותי אני מרגישה שבא לי להקיא את כל מה שאני אוכלת ואני ממש מפחדת מהנזק שזה יכול לגרום לעובר! אשמח לדעת מה הסכנות לעובר ומה יכול לקרות לו אם פעם אחת לא אצליח לעמוד בפני הדחף הזה זה מפחיד אותי נורא! תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2013 | 18:55 | מאת:

המצב שלך מסוכן מאוד לך ולתינוק. את יכולה חס וחלילה להפיל את התינוק שלך או לגרום לו נזק. את מחסירה ממנו לקבל את מה שהוא צריך לקבל בתוך הרחם. תעצרי את כל ההקאות האלו מהר ועכשיו אל תחשבי על עצמך תחשבי על מה שיש לך בבטן דבר יקר ואם את לא יכולה לקחת אחריות על החיים שלך באיזה זכות את לוקחת אחריות על כזה דבר קטן וחסר ישע שאפילו לא יצא לאוויר העולם? לכי לקבל טיפול והצילי את עצמך ואת עוברך מהר ככל האפשר.

05/10/2013 | 18:31 | מאת: אורנהה

שלום, מי יכול לסייע בנושא אכילת יתר כפייתית? האם יש מסגרת המוכרת דרך קופת החולים? ומהו הטיפול הנדרש בעצם? במידה ולא דרך קופת החולים, כיצד אדע לאן לפנות על מנת לקבל את הסיוע המקצועי והנכון ביותר עבורי?

לקריאה נוספת והעמקה

לפנות למרפאות להפרעות אכילה כדי להיות מטופלת בהם אלו הם דרך הקופה וגם ללכת לפסיכולוגית לשיחות פסיכולוגית המתמחית בהפרעות אכילה.

02/10/2013 | 03:27 | מאת: אבודה

אני כותבת את ההודעה הזאת עם דמעות בעיניים ב4 וחצי לפנות בוקר, אחריי 9 שעות קשות ובלתי פוסקות של אכילה לא הגיונית וניסיונות הקאה ללא סוף. אז עכשיו אני מוכנה להודות בפני עצמי שיש לי בעיה שמצריכה התערבות ועזרה. אני בת 30 בקרוב, ומגיל 12 אני עם התקפות ובולמוסי אוכל לעיתים, אף פעם לא הודעתי בזה שאני זקוקה לטיפול. או שקיימת אצלי בעיה. אני לא מסוגלת לסבול את זה יותר. אני שונאת את עצמי כל כך אחרי כל התקף כזה. הגרון כואב עד כדי כך שכשאני שותה או מנסה לדבר כואב לי. אני לא מסוגלת להפסיק לאכול. ואני מרגישה שאין בי שום טיפת שליטה וזה מפחיד ומתסכל. מה אני צריכה לעשות? למי אני צריכה לפנות? אני חוששת לבקש עזרה רפואית כי לאחר שקראתי קצת באינטרנט הבנתי שהטיפול הוא עם כדורים, דבר אשר אני לא מוכנה לקחת.אני באמת זקוקה לעזרה והכוונה.

לקריאה נוספת והעמקה
05/10/2013 | 19:38 | מאת:

יקירתי זה שהודית שיש לך בעיה וצריכה עזרה את אמיצה וזה צעד ענק ואני מורידה בפנייך את הכובע כל הכבוד. תפני לעזרת פסיכולוגית המטפלת בשיחות ומתמחית בהפרעות אכילה. את חייבת להבין את עומק ושורש הבעיה מאין היא באה. למה את נגעלת מעצמך ורוצה להתנקות על ידי הקאה בלתי פוסקת. למה את עושה כל הזמן בולמוסים ובורחת לאוכל ממה את בעצם בורחת מאילו פחדים וקשיים עם מה את לא רוצה להתמודד כמובן במקביל גשי לדיאטנית ולרופאת משפחה. עשי זאת מהר כי נראה לי שאת עמוק עמוק בבוץ. אבל זה שהודית שיש לך בעיה ואת רוצה עזרה זה צעד ענק מאוד ואולי עלית על דרך המלך אם באמת תרצי ותשתפי פעולה תצאי מזה זה אפשרי למרות שזה תהליך שלוקח זמן אבל שווה הכל להיות אחר כך בריאה ולחזור לחיים נורמליים.

09/10/2013 | 17:39 | מאת: tom

אני יש לי משהאו דומה לפני שלוש שנים התחלתי לרזות ונהיה לי אובדן תיאבון מוחלט לא הצלחתי לאכול כלום והרופאים אמרו לי שזה נפשי ואני כן צריך לקבל תרופות ואני גם נגד תרופות אבל יום אחד אמרתי לעצמי שזה לא נורא עד שלא תנסי לא תדעי עם זה עוזר לך

29/09/2013 | 20:25 | מאת: אלין

שלום אני בת 16 ותמיד בבוקר כשאני קמה והולכת לאכול (כי צריך וזאת ארוחה חשובה) נהיות לי בחילות אני לא מסוגלת להסתכל על אוכל או לאכול , וגם אם אכלתי למרות הכול גם אז ישלי בחילות ואין לי מושג. בנוסף , ישלי התמכרות לשוקולד אני לא יכולה לשרוד שבוע בלי שוקולד אחרת אני מרגישה נורא חלשה איזה הסבר יכול להיות לכך?

לקריאה נוספת והעמקה

איני יודעת להסביר את התופעה. ייתכן והכנסת לעצמך לראש ופסיכולוגית כשאת רואה אוכל את מקבלת בחילות תבדקי למה כי ארוחת הבוקר חשובה מאוד. שוקולד יש בו קפאין וקפאין גורם לגוף להתמכר כמו לקולה ולקפה.

22/09/2013 | 13:30 | מאת: תמר

שלום. מקווה שלא יפנו אותי לפורום אחר...חושבת שכאן אוכל לקבל תשובות לבעיה: הייתה לי פעמיים עצירות בחגים או יותר נכון...ככה חשבתי. מניסיון עבר שבו נורמולקס עזר רק אחרי 3 ימים, לא חיכיתי ולקחתי נורמולקס אחרי יום אחד. אז כנראה שהגזמתי ולא היה צורך... יש לי חילוף חומרים מוגבר מדי. כל מה שאני אוכלת...מתנקה למחרת. נראה לי שזה כבר לא בריא וזה כבר נמשך שבוע 1. איך בולמים? אני לא צריכה לרדת במשקל אחר כך יש לי בעיות מסוג אחר... 2. האם יכולה להיווצר תלות או התמכרות של הגוף בנורמולקס ואחר כך תהינה לי עצירויות? 3. מה הגוף מאבד במצב של חילוף חומרים גדול מדי ולא טבעי כזה... מה צריך להכניס לו כדי לא לאבד דברים חשובים? אני מודאגת כי קרה בעבר שאיבדתי משקל ולקח לגוף הרבה זמן להתאושש.... תודה מראש על התשובות לשאלות. מודאגת...

לקריאה נוספת והעמקה
05/10/2013 | 19:32 | מאת:

שימוש מתמשך בנורמלקס גורם לגוף להתמכר ויותר מזה גורם לקיבה להיות עצלה כלומר הקיבה מתרגלת לא להתרוקן לבד ולא לעבוד אלא בעזרת חומר וזה רע מאוד.שימוש מוגבר גם גורם לנזקים מאחר והגוף מאבד חומרים שהוא צריך ולכן אם לוקחים פעם בכמה זמן אז מילא אבל בתדירות גבוהה חס וחלילה. אל תזיקי לעצמך. לכי לתזונאית יתכן ואת צריכה שינוי בתזונה.

15/09/2013 | 08:25 | מאת: ענת

אנו זוג בשנות הששים. בחודשים האחרונים שמתי לב לכך שבעלי התמכר מאוד לפעילות ספורטיבית ובתוך כך הפסיק כמעט לאכול, אוכל מעט מאוד ותמיד משאיר בצלחת, דבר שמעולם לא היה באופיו . היה בעל תיאבון בריא ונהנה מאוכל . עולה כל יום על המשקל וסופר קלוריות , ירד המון במשקל עד כדי רזון קיצוני . האם תוכלי להסביר לי את התופעה בגיל זה? על מה זה מרמז? מה דעתך? לאיזה כיוון לפנות? אציין שאנני יכולה להגיד מילה . הוא ישר מתעצבן עלי וכועס וכל מילה שלי גורמת למריבות. אני עומדת מהצד חסרת אונים . תודה

לקריאה נוספת והעמקה
17/09/2013 | 23:13 | מאת:

אם פעם הפרעת אכילה היתה מאופיינת לגיל ההתבגרות היום הפרעת אכילה הפכה למגיפה ויותר מזה הפכה לנחלת הכלל מגיל 6 ועד גיל 99 יכולים מכל מיני סיבות ליפול למחלה שנקראת הפרעות אכילה. אין ספק שמדובר בהפרעת אכילה, עצם התעסקות בספורט אובססיבי, עצם ההתעסקות התמידית עם המשקל והקלוריות מעידות כי ישנה הפרעת אכילה. איך לעצור? קצת בעייתי בגיל המבוגר מאחר ואנשים מבוגרים הם אדונים לעצמם. מה את יכולה לעשות? לא לדבר על זה כי זה יוצר אנטי, לתמוך, לאהוב, להעצים אותו וכמובן לשבת ולדבר בשקט מבלי להזכיר הפרעת אכילה או אוכל בכלל ולנסות להבין מה עובר עליו כבת זוגו, לנסות שישתף אותך וכמובן לתמוך בו שיש ויקבל עזרה מקצועית בשיחות ושוב חס וחלילה להזכיר אוכל וקלוריות והפרעת אכילה כי ברגע שתזכירי תצרי אנטי ותצרי מרחק ותשיגי בדיוק את ההיפך.

18/09/2013 | 14:25 | מאת: ענת

24/10/2013 | 18:28 | מאת: tom

בעלך נורא מזכיר אותי גם אני קרה לי מה שקרה לבעלך בסוף איבחנו אותי עם הפרעת אכילה והיום אני לא מטופל ואני מרזה ממש ואני לא יודע מה לעשות אני ממש מזדהה עם בעלך אני מקווה שתמצעי פתרון

היי אני בן 18, חייל ביחידה קרבית והכל ורציתי לדעת, מה הסיכויים שהפסיכיאטר הצבאי לא ישחרר אותי מהצבא במקרה ואמרתי לו שאני רוצה לקבל טיפול באזרחות לבולימיה שלי? יש לי תור אליו ביום ראשון, ואני ממש ממש בפחדים שהוא יגיד לי שאני יכול לקבל טיפול פעם בשבוע. אני נכנס לדכאונות עמוקים כל יום נוסף שאני לא מקבל את הטיפול שאני צריך ורוצה, והמוטיבציה לקבל את הטיפול יורד גם עם זה

לקריאה נוספת והעמקה

לא כל כך מהר משחררים מהצבא בגלל הפרעות אכילה למרות שהצבא לא יודע להתמודד עם הפרעות אכילה. עדיף לך ללכת לטיפול מחוץ לצבא ולא בצבא, הם בצבא לא יודעים איך לאכול את המושג "הפרעות אכילה" ואיך להתמודד והרבה חיילים בצבא נופלים בין הכיסאות ועצוב שכך. ישנם הרבה חיילים עם הפרעות אכילה בצבא. חשוב מאוד שתקבל טיפול וכמה שיותר מהר אני מצדיע לך על המודעות שלך למחלה ועל זה שאתה אומר כי אתה רוצה ומוכן לקבל טיפול זה צעד ענק בדרך החוצה מהמחלה. מקווה שבאמת תחלים זה אפשרי.

18/09/2013 | 16:00 | מאת: גל

אני יודע שעדיף לי ללכת לטיפול מחוץ לצבא, וזה מה שאני מתכנן הייתה לי כבר פגישה עם פסיכיאטר צבאי ואמרתי לו, שאני לא רואה איך הצבא יטפל בי, כי אלה לא אנשי מקצוע שיכולים לעזור לי באמת. הקטע הוא שהוא שלח אותי לדיאטנית, וראה שקבלתי ביאוס על זה שהטיפול שאני רוצה ידחה עוד יותר זמנים. המצב שלי מחמיר, אני נכנס לאי-שפיות כבר רצינית ולדכאונות כי באתי עם מוטיבציה ולאט לאט מקבל כאפות מהצבא ומבין שזה מקום אטום.

23/09/2013 | 11:51 | מאת: גל

היי.. בהמשך לשאלה שלי, הודיעו לי עכשיו שהפרופיל שלי יורד לפרופיל 64 בעקבות המחלה

23/09/2013 | 11:53 | מאת: גל

נשלח בטעות.. עכשיו אני יודע שהיציאה מהצבא לא מהירה, אבל אני סובל לגמרי. האם אני צריך ללכת להתווכח להשתחרר מהר? או לקבל את הפרופיל 64 ולהראות להם שהטיפול שהם נותנים לא עוזר?

10/09/2013 | 21:24 | מאת: יולי

בתי בת תשע בעלת מבנה גוף רזה מאד ושרירי .היא ילדה מוכשרת וחכמה ושעוסקת בספורט אבל בעלת דימוי עצמי נמוך בהקשר למבנה גופה. היא לאחרונה מתלוננת שהיא מרגישה שמנה ומשווה את גופה לחברותיה הרזות ושואלת מי אותי מי יותר רזה. בנוסף, יש לה אח תאום רזה מאד שגם אליו היא משווה את עצמה. בינתיים, היא עוד לא עשתה את ההקשר בין מה שהיא אוכלת לבין משקלה אבל אני חוששת שיגיע הרגע שהיא תתחיל להתעסק בכך. אחותי היתה אנורקסית ולכן יש לי חשש גדול מהנושא. האם יש מה לעשות כבר בשלב זה? למי אוכל להפנות את בתי? 

לקריאה נוספת והעמקה
12/09/2013 | 20:27 | מאת:

חייבת ללכת עם הילדה לטיפול מקצועי כדי שהילדה תלמד להתמודד עם הדימוי העצמי והדימוי גוף הנמוך ולהבין מאיפה נובע הדימוי העצמי הנמוך. עזרה מקצועית תציל את בתך לפני שירד לה האסימון ותתחיל לעשות שטויות ולקבל רעיונות מכל מיני אתרים באינטרנט או מכל מיני חברות למיניהם. את כאמא עצרי זאת בזמן כל עוד את יכולה בעיקר כשאת מכירה מקרוב את האנורקסיה ויודעת לאן היא מובילה.

07/09/2013 | 21:01 | מאת: לירון

אני בת 21 ואני חושבת שמגיל 16 יש לי הפרעת אכילה ,אכילה כפייתית...מאד קשה לי ,אני אוכלת המון מעצבים ,מכעס ומשעמום ואז אני מרגישה פיזית ונפשית רע וזה פוגע גם בבריאות שלי ...ההורים לא הכי תומכים בי ,אבא רק יורד עליי שאני שמנה ואמא לא מביעה דעה...אגב אני שוקלת 70 ואני 1.61 שזה המון לפי דעתי ,משקל שגם הרופא אמר לי שלא בריא לי...אני לא יודעת מה לעשות ,מרגישה כמו צורכת סמים אני לא מצליחה לישון ,חסרת מנוחה כל הזמן..

לקריאה נוספת והעמקה
12/09/2013 | 20:12 | מאת:

אין ספק שיש לך הפרעת אכילה. ההתעסקות האובססיבית עם האוכל והקלוריות אינה נורמלית. את חייבת ללמוד איך לא להתנחם ולברוח לאוכל אלא ללמוד איך להתמודד עם הבעיות והקשיים והפחדים הקיימים. ברגע שתלמדי להתמודד ולהסתכל לפחדים בעיניים את גם תלמדי לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך וכל ההתעסקות תעלם אך זה לוקח זמן וצריך בשביל זה ללכת למטפל מקצועי שיתן לך עזרה וזו לא בושה. אנא לכי בקשי עזרה והצילי את עצמך מהמערבולת שבה את נמצאת.

01/09/2013 | 20:29 | מאת: יובל

אני בת 14 הגובה הנוכחי שלי הוא 160 והמשקל שלי 51.. עשיתי דיאטה וירדתי בה 6 קילו ב3 חודשים,במהלך הדיאטה הפסיק לי המחזור וגם אני כל הזמן חלשה וחסרת אנרגיות,וכשאני קמה מישיבה אני רואה שחור... סיפרתי לאמא שלי והלכנו לרופאה והרופאה אמרה לי לחזור אליה עוד 3 חודשים ואם אני ארד עוד במשקל היא תשלח אותי לאשפוז.. הקטע הוא שאני לא מתכוונת לרדת עוד במשקל וגם עברו חודשיים ולא ירדתי עוד אבל אני עדיין חלשה והמחזור שלי לא חזר. איך אני יכולה לגרום לו לחזור וגם להיות שוב חזקה ובריאה מבלי להעלות במשקל? אני לא רוצה להיות באשפוז אבל אני גם לא רוצה להשמין חזרה,הרופאה אמרה שאני צריכה פשוט להישאר במשקל הזה, אבל הוא לא חוזר. תודה מראש

02/09/2013 | 14:47 | מאת:

יקירתי המשקל זו לא הבעיה אלא הנפש והדימוי העצמי הנמוך ודימוי הגוף הנמוך את חייבת ללכת לטיפול בשיחות ואז הכל יתאזן המשקל והנפש אך כדי שהטיפול יצליח את חייבת לרצות ולשתף פעולה. מחזור שמפסיק זה כבר עסק רציני ולא משחק. זה משחק באש. אל תהרסי את גופך וחייך למדי להתמודד עם הקשיים והבעיות ולא לברוח החיים יקרים וחבל לבזבז את השנים היפות בלספור קלוריות ובלעלות ולרדת מהמשקל.לכי לטיפול והצילי את נפשך כל עוד את יכולה.

02/09/2013 | 16:07 | מאת: יובל

למה ללכת לשיחות לדימוי עצמי? אני אוהבת את עצמי בדיוק ככה ואני רוצה להישאר ככה ולא לרדת עוד גרם,פשוט שהמחזור שלי יחזור ואני אהיה חזקה ובריאה שוב....

27/08/2013 | 17:27 | מאת: אבודה

היי, אני בת 17 , עם הפרעות אכילה במשך כ5 שנים . הייתי מאושפזת , במחלקות , במרפאות . שום דבר לא ממש עזר , עד לפני כחודש וחצי חודשיים .אז התחיל השינוי . זה בא ממני .קרו כמה דברים , והייתי מועמדת לאישפוז בתל השומר . החלטתי לקחת את עצמי ביידים ולהילחם.. זה היה קשה ולפעמים כמעט בלתי אפשרי . היו ימים שכמעט קרסתי, נשברתי ,אבל בסופו של דבר אף דבר לא עמד כנגד הרצון שלי. אני חושבת שכיום המצב שלי הרבה יותר טוב , אני עוד 3 ימים סוגרת חודש ללא הקאות .(דבר שהיה קורה כמה פעמים ביום)עד שבוע שעבר גם לא צמתי, הייתי אוכלת כל יום גם אם זה היה כמות מועטת . הייתי אוכלת . והשתדלתי נורא לשמור על התפריט . ביום חמישי הודיעו להורים שלי שהגיעה תורי לתל"ש . בשישי הבנתי שאני עומדת להיכנס ..ומאז הפסקתי לאכול . סגרתי היום 90 שעות צום . כי עמדתי להתמוטט ואמא שלי אחזה שאני לא אוכלת . שברתי אותו בשני כפות ומיד התחלתי חדש .הכל חזר לי .. מאז שנודע לי שתורי . בהתחלה חשבתי שזה רק מהפחד להיות שם הכי שמנה . אבל עכשיו אני מבינה שזה לא רק זה . אני חושבת שיש לציין שאני עדיין על משלשלים , וכל התקופה הזו הייתי גם (לפחות 10 ביום) בסופו של דבר .. ההורים שלי החליטו שאני לא במצב מסוכן כל כך , כי המשקל שלי אינו נמוך כמו שהיה פעם . (הם לא יודעים שירדתי השבוע) ולכן הם לא מכריחים אותי להיכנס . אבל אם אני ירד עוד למצב שיסכן את עצמי הם יכניס אותי לאישפוז היכן שיהיה מקום . אני כעת שוקלת 45 על 1.61 . לא רזה ממש , אני יודעת. השאלה היא .. להיכנס לאישפוז עכשיו בתל"ש מבחירה כדי לא להסתכן או משו שאכנס למקום אחר ?!כי ממילא אני לא בטוחה שאני צריכה את זה .. המצב שלי הרבה הרבה יותר טוב היום . סליחה על החפירה וממש תודה מראש 3>

לקריאה נוספת והעמקה
02/09/2013 | 14:33 | מאת:

יקירתי את מבינה שאת עושה נדנדה מהמשקל ומשחקת עם החיים שלך? חשוב שתכנסי לתל השומר כדי שיאזנו אותך במשקל וכדי שיסללו לך את הדרך אך תביני שעיקר הטיפול הוא בנפש וכשתצאי מתל השומר תצאי בריאה פיזית אך עדיין הדרך ארוכה כי הנפש לא בריאה וצריך טיפול. אביטל שלי היתה מאושפזת בשניידר כמה חודשים ואחר כך טופלה בחוץ באופן פרטי בשיחות עוד שנה וחצי עד שאפשר היה להגיד שיצאה מזה.אל תוותרי החיים יקרים והם עדיין לפנייך.

21/08/2013 | 11:33 | מאת: מתמודדת

היי, לא יודעת איך להתחיל. אני יודעת שמצבי לא טוב. אמנם הוא הכי טוב שהיה ב10 שנים האחרונות אבל פעם לפחות הייתי בשליטה מוחלטת על הנזק שאני מניבה לעצמי.. היום אני כבר לא יודעת. יותר מידי גורמים נכנסו לסיפור. אם פעם הרצון הנכסף היה להגיע לקבלת תשומת לב ואשפוז. אז היום הרצון הוא להיעלם מהרדאר. האנורקסיה נשארה החלק היציב היחידי בחיים שלי. ואני עושה הכל בשביל להשאירו שם. אם זה לצום, לרוץ כל יום במשך שעתיים וליטול תרופות אני אפילפטיות שונות לצורך הרזיה. הבעיה היא שזה מתחיל להשתלט עלי. ידי כבר לא על העליונה, והאני האמיתית מתחילה להיעלם. אחרי כל כך הרבה אשפוזים, רופאים ופסיכולוגים, האם יש משהו שלא עלה על דעתי לנסות?

22/08/2013 | 23:05 | מאת:

הדבר היחיד שבאמת יעזור הוא הרצון האמיתי והכן שלך לצאת מזה. אם את לא תקבלי החלטה ובאמת ובאמת תרצי לצאת משם כל הרופאים הכי טובים והכי מומחים לא יוציאו אותך באמת משם. עזרי לעצמך שתפי פעולה כי בלי שיתוף פעולה כלום לא יעזור. זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד עכשיו ובאמת מצאי מטפל טוב שאת מתחברת אליו ונפתחת אליו מתוך רצון אמיתי להתמודד עם הבעיות והפחדים ולא לברוח מהם.

11/08/2013 | 11:20 | מאת: מישהי

אני בת 24, בעברי הייתי מאוד שמנה (94 קילו). לפני כשנתיים התחלתי דיאטה שבמהלכה ירדתי 40 קילו ב9 חודשים. מאז אני נשקלת לפחות 3 פעמים ביום,לפני ארוחה,אחרי ארוחה, לפני שירותים ואחרי. כשאני "חוטאת" ואוכלת דברים משמינים ( כמו פיצה/ פסטה/צ'יפס וכו') אני תמיד אוכלת את זה בבאסה,ורק חושבת על המשקל ואיך אני עושה אתזה לעצמי וחושבת איך אני שוב צריכה דיאטה ולתפוס את עצמי בידיים לפני שאשמין שוב וכל זה כשאני עוד באמצע הביס של האוכל. אני לא נהנית לאכול את הדברים האלה ורק מחשבות רעות ומבאסות עולות לי כשאוכלת. למה זה קורה ומה לעשות כדי שיפסיק??

לקריאה נוספת והעמקה
18/08/2013 | 23:32 | מאת:

אוכל מהווה הרבה פעמים עבורנו מקום לבריחה ולנחמה. כשאנחנו עצובים או מדוכאים אז אוכלים, כשאנחנו משועממים אז בורחים לאוכל. את חייבת לשאול את עצמך בראש וראשונה ממה את בורחת? עם מה את לא רוצה להתמודד? ואחרי שתשאלי את השאלות האלה לכי לשיחות ותלמדי להתמודד עם קשיים ובעיות ופחדים ולא לברוח מהם. זה לא בושה לכולנו יש בעיות וקשיים וכולנו צריכים ללמוד איך להתמודד ולא לברוח וזו גם לא בושה לקבל עזרה מקצועית