עצה לאמא מודאגת

שלום רב. ביתי בת 14 סובלת מהפרעות אכילה מזה כשנה וחצי. גובה 152 משקל 35 ק"ג.המצב הולך ומתדרדר. אנחנו בטיפול אצל דיאטנית ובמפגשים עם מטפל.מבקשת ייעוץ דחוף מה עליי לעשות כאמא שרואה שילדתה לא אוכלת לפי מה שהבטיחה לדיאטנית, ממשיכה בשלה ושוב מבטיחה לדיאטנית ולא מקיימת. לא יודעת אם להעיר לה או לא. כשאני מעירה היא מבקשת בתוקפנות שאניח לה ולא אתערב. קשה לי לעמוד מהצד ולא להגיב. ליבי כואב וסובל. מה עליי לעשות לדעתכם?

אמא מודאגת יקרה, לפי הנתונים שרשמת ביתך בתת משקל משמעותי אשר מהווה סכנת חיים. זה לא הזמן לשאול אותה מה היא רוצה ומה היא מעדיפה. בתור ההורים מוטלת עליכם האחריות להחליט עבורה כיוון שהיא לא במצב שבו השיפוט שלה תקין. לא פירטת מי מטפל בה אבל עליהם להיות מומחים בהפרעות אכילה. למעשה ניתן לומר כמעט בוודאות שטיפול חוץ מרפאתי לא יעיל במצב שבו ביתך נמצאת ואת צריכה לשקול ברצינות אשפוז במחלקה שמתמחית בהפרעות אכילה. רן

שלום רב, דאגתך מובנת לי מאד וגם מוצדקת. ילדתך פיתחה הפרעת אכילה בגיל צעיר ומצבה הולך ומתדרדר (או לא משתפר) תוך כדי הטיפול. לעיתים קרובות, בשלב הראשון של הטיפול יש התנגדות גדולה של המטופלת לשנות את הרגלי האכילה שלה, כאילו שהיא נשבעה אמונים להפרעת האכילה שלה ולכן יש לה קושי עצום לשתף פעולה עם הנחיות הדיאטנית. בהדרגה המטופלת יכולה לסמוך יותר על המטפלים שלה והיא מוכנה לשתף פעולה בטיפול, לשנות הרגלי אכילה ואף לעלות במשקל. לאורך הטיפול, חשוב לעשות כל הזמן הערכה לגבי מצבה הרפואי/גופני/נפשי של המטופלת ולוודא שמצבה אינו בסיכון. במידה ומצבה בסיכון יש לשקול יחד עם המטפלים שינויי של המסגרת הטיפולית למשל אישפוז במחלקה להפרעות אכילה- כפי שהציע רן פרלמן בתשובתו. לדעתי כדאי לך מאד לשתף את שני המטפלים שלה בדאגתך למצבה ולשאול אותם כיצד עליך להתמודד עם סירובה לשתף פעולה בטיפול. חשוב מאד שהטיפול בהפרעת האכילה יעשה בידי אנשי מקצוע מומחים בטפול בהפרעות אכילה- ככל שיש למטפלים ניסיון רב יותר סיכויי ההחלמה של בתך גדולים יותר. בהצלחה ד"ר שרון עירון שגב.