פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4270 הודעות
3179 תשובות מומחה
הפורום נסגר
23/01/2011 | 23:09 | מאת: עידו פרוים

שלום אורלי. מזה זמן רב שאני משוטט בפורום, ואני לא יכול של להתרשם מהעצות והתמיכה הנפלאה שאת ושאר האנשים מעניקים. ועכישו לעניין, אני חלק מארגון ליד ("Lead")- ארגון לפיתוח מנהיגות. כחלק מתוכנית העבודה של ארגון זה, אני מיועד לעשות פרוייקט כלשהו שנוגע אליי, ואמור לעזור לבעיות שונות. פרוייקטים קודמים שנעשו דרך שגרירי ליד, וכיום נוחלים הצלחה רבה, הם "Fנפייםם של קרמבו" , םרוקט "צאלה", ועוד ועוד. עקב עברי כחולה אנורקסיה, הרוייקט שלי עוסק בהפרעות אכילה. הגדרת הבעיה היא זוגיות במשבר ויחס הורה-ילד בראי האנורקסיה. את, כאם לבת שהחלימה מהאנורקסיה, בוודאי מודעת לקשיים המשפחתיים שנתקלים בהם במהלך המחלה, קשיים כגון מתחים, בעיה בהצבת גבולות, ריבים, אויירה לא נעימה, וכן, קשים בין בני הזוג כגון אי יכולת ליצור אינטימיות, קושי בלהגיע להרמונה ועוד.. מאיסוף מידע נרחב שעשיתי, גיליתי כי נהוג לטפל במשפחה, ככלי להחלמת הילד, ועל כן יש לי מס' שאלות : א. האם בטיפול משפחתי יש דגש על היחסים בין ההורים לחולה או בין זוג ההורים? ב. מה כוללות קבוצות התמיכה? ( שיחות בין ההורים, שאילת שאלות, החלפת "חוויות". ג. הם את מאמינה שהטיפול שנעשה היום במסגרת המשפחתית אינו מספיק יעיל? כלומר, האם למרות הטיפולים הקיימיםם בני המשפחה נתקלים בקשיים ? ד. האם נעשו בעבר תוכניות כלשהם של "הורים למען הורים" או סמינרים להורים בנושא האנורקיסה והיחסים במשפחה? תודה מראש על העזרה, מצפה לתשובתך. בתודה עידו פרוים

לקריאה נוספת והעמקה
23/01/2011 | 23:19 | מאת: עידו פרוים

בהמשך להודעה שמעלה,אשמח אם אנשים מהפורום יפנו אליי למייל אם הם חשים קשיים במשפחה עקב המחלה (הן מצד ההורה-קרוב משפחה, והן מצד החולה). כמו כן אשמח לשמוע באם היחסים נפגעו. מצטער על ההטרדה, אך דבר זה חשוב לי מאוד. idofroim@walla.com

24/01/2011 | 13:53 | מאת:

לעידו להלן תשובות לשאלותיך ואשמח לעזור במה שאתה צריך כדי לעזור לכמה שיותר אנשים שיבינו לאיפה הם בכלל נכנסים ולא ייכנסו לשם. 1. בטיפול המשפחתי כמובן שיש דיון על היחסים בין החולה להורים כי זה חלק מהעניין והמשטיפול זה המערך המשפחתי כולו, במידה ויש בעיות בין ההורים ייתכן והם עולות למזלי אנחנו לא היינו צריכים להעלות את היחסים בינינו כי ברוך השם הכל בסדר והלכנו יד ביד בטיפול של בתנו והכל היה בעיצה משותפת ובהחלטה משותפת מתוך הרבה אהבה לבתנו. 2. כמו שציינת קבוצות תמיכה שקיימות במסגרת הבתי חולים או במסגרות פרטיות דנות בהחלטת חוויות בין הורים, שאילת שאלות לצוות המקצועי ואחד לשני, שיחות בין הורים והמון תמיכה והזדהות כי קל יותר להזדהות עם מישהו שעובר חוויה דומה לשלך ומבין על מה אתה מדבר. בהתחלה קשה להפתח אבל כשנפתחים ישנה הקלה גדולה. 3. הטיפול המשפתתי הוא חלק קטן מהטיפול כי בעצם הטיפול העיקרי הוא בחולה עצמו ותוך כדי מטפלים גם במערך המשפחתי כולו. למרות הטיפולים הקיימים המשפחה נתקלת בקשיים כי הטיפולים הם במסגרת האשפוז ולכן אנחנו נאלצנו ללכת לטיפול פרטי שהיה אגב יקר ומעולה ובו גם אנחנו קיבלנו עיצה ותמיכה בקשיים שנתקלו. כי בעצם הקשיים עצמם הם אחרי האשפוז כשהילד למשל כמו אצלנו יצא ועלה במשקל מה הלאה? זה לא פשוט בכלל כי אם לא מחזיקים אותו במסגרת וטיםול טוב מהר מאוד ייפול חזרה. 4. מנסיוני האישי ניסינו לפתוח סדנת תמיכה להורים ובני משפחה והורים פשוט לא מוצאים זמן או בורחים מהקשיים, הם מעדיפים לראות טלויזיה וללכת לחדר כושר מאשר לבוא ולדבר על הבעיות שלהם וכל פעם זה תירוץ אחר, כי הם חושבים שלהם אין בעיה ומי שבבעיה זה הילד וזו הטעות. במסגרות הטיפוליות בבתי החולים מכריחים והם מחויבים לבוא לפגישות זה חלק מתנאי האישפוז למרות שיש כאלה שגם אז מוצאים תירוצים ומבריזים. וזה עצוב מאוד שזה ככה שכן בגדול מדובר בילדים שלנו בלבד הדבר היקר לנו ביותר.

27/02/2011 | 11:26 | מאת: עידו

23/01/2011 | 11:07 | מאת: אורטל23

שלום אני בת 23 ורציתי לדעת איזה סוגי טיפול מוצעים בתל השומר למבוגרות. חוץ מאשפוז, האם יש טיפול יום, או איך זה הולך? אשמח לדעת. תודה רבה

24/01/2011 | 13:43 | מאת:

אני לא מגיבה לך כי איני מכירה לעומק את המחלקה בתל השומר כי בתי אושפזה בשניידר. שמעתי עליהם דברים לפה ולפה.

13/01/2011 | 20:46 | מאת: קרן

במשך שנים אני מתעוררת בלילה אוכלת וחוזרת לישון.זה בא בתקופות , חודש מתעוררת, חודש לא... כשהילדים קמים בלילה לבקבוק אני אח"כ הולכת לאכול. רקע על עצמי - בת 30 נשואה ויש לי 2 ילדים.(גם אימי מתעוררת בלילה ואוכלת ). יש לנו ברקע - סיפור משפחתי לא נעים שקרה, ואני יודעת עליו מגיל 18 האם זה קשור למה שקורה לי? זה סיפור קשה שאני חיה איתו יום יוםבמחשבותיי ,יכול להיות שבגלל זה משהו בי לא רגוע ולכן אני מתעוררת לאכול בלילה? מה שמפתיע אותי שאימי ככה שנים (ולה נודע מהסיפור רק לפני 4 שנים.) אז האם זה קשור? או שיכול להיות שזה תורשתי? במבנה גופי - אני רזה, ואני לא חושבת שאני משמינה מפעולת האכילה בלילה? האם חובה לטפל בבעיה זו?

לקריאה נוספת והעמקה
16/01/2011 | 21:00 | מאת:

קרן יקרה כמו רבים מאיתנו אוכל מהווה הרבה פעמים לא רק הזנה אלא גם בריחה מהתמודדות עם קשיים ועם המציאות נוח לברוח ולמצוא באוכל נחמה. אוכל לרבים מאיתנו גם מהווה פיצוי על דברים אחרים שחסרים ולכן במידה וקיימת איזה שהיא זלילה חשוב לבדוק למה היא קורית ולמה היא קיימת ייתכן שישנה בעיה וצריך לפתור אותה חשוב לנסות למצוא את הסיבה. רצוי לטפל בבעיה כי בעיות לא נעלמות ולא בורחות מעצמן או נפתרות מעצמן ולכן חשוב בשביל השקט הנפשי לפתור את הבעיות ולא להדחיק אותן ולא לברוח מהן. יש הרבה אנשי מקצוע טובים שיכולים לעזור לך וזו לא בושה לבקש עזרה. בעיות שלא נפתרות יכולות רק להסתבך לפעמים וחבל

06/01/2011 | 11:10 | מאת: מיה

אני בת 20 ואני מקיאה כבר שנתיים. אני בדרך כלל בצום רוב היום ואיפשהו במהלך הערב הוא נשבר ואני מפתחת בולמוס ואחריו מקיאה הכל. תמיד אחרי בולמוס באה ההקאה. אתמול בעבר כנכנסתי לשירותים והתכוונתי להקיא זה פשוט לא יצא לא משנה מה ניסיתי לא הצלחתי להקיא. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבולמית..תמיד כבר בכניסה לשירותים אני מרגישה כ"כ מגעילה,נפוחה ורק באלי לעבוד את ה כמה דקות האלה ולחזור למצב שבו הבטן שלי שטוחה כמו מקודם. כמובן שנכנסתי להיסטריה מטורפת, התחלתילבכות ולצרוח ואפיול רציתי לנסות בפעם הראשונה משלשלים אבל כמובן שזה לא עזר. עברו כבר הרבה שעות והבטן שלי עדיין נפוחה.אני מרגישה שהיא לא תחזור להיות שטוחה כמו בעבר וזה מכאיב לי אני ממש לא יודעת מה לעשות. החלטתי להפסיק להקיא אבל אני באמת מתוסכלת מהמצב. מתי הגוף שלי יחזור להיות במצב הקודם שאהבתי ? אני רק אציין שאותו הבולמוס שלא הצלחתי להוציא היה עצום קרוב ל 8000 קלוריות כמעט

06/01/2011 | 14:31 | מאת: אלינור

אני בת 17 והמצב שלי בדיוק כמו שלך. לפני כמה ימים כרציתי להקיא פשוט לא הצלחתי ונכנסתי להיסטריה וללחץ מטורף והרגשתי" שהעולם נופל עליי ".. מרוב הנסיונות גרמתי לעצמי נזק בגרון.. ועכשיו ביומיים האחרונים הגרון שלי כואב נורא ואני בקושי מצליחה לשתות מים. תתני לגוף שלך מנוחה של כמה ימים ובכלל לנסות לצאת מזה. כי אם את כבר שנתיים בתוך זה ואת לא מתכוונת אפילו לעשות בשביל זה שום צעד אחד קדימה אז זה ייקח עוד הרבה שנים וחבל- אף אחת לא רוצה להיות בולמית כל חייה.זה מתסכל,מעייף,מתיש ומה לא...?

05/02/2011 | 22:49 | מאת: שלומית בכר

מיה, לדעתי המצוקה היא שאת ממשיכה להקיא. מנסיון של בולימית במשך כמעט 10 שנים, עם הפסקות באמצע, אני מציעה שתתחילי לחשוב על הנזקים שאת גורמת לגופך: פגיעה בשיניים, בגרון, במערכת העיכול, ללב..... היום אני דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה וממה שאת כותבת אפשר בקלות לראות ששינוי קטן כמו אכילה מסודרת יעזרו לך מאד להפסיק עם ההקאות, שאינן מוסיפות לך בריאות לא עכשיו ולא מאוחר יותר. למה לצום כל היום? האם את יודעת שהפרעת אכילה היא שילוב בין תזונה לא מתאימה וטיפוסים בעלי גנטיקה מיוחדת. עזרי לעצמך עם התזונה ותראי שבתהליך לא ארוך התנהגותך תשתנה. בקשי עזרה וצאי מזה. את יכולה,האמיני לי, הכל אפשרי. בהצלחה

06/01/2011 | 03:27 | מאת: יעל

שלום אורלי רציתי לשאול אותך האם בגירה כמוני (26) ניתן לאשפז בכפיה במחלקה להפרעות אכילה? אני עדיין לא בתת משקל אבל על פי הפסיכולוג המטפל אני חיה באורח חיים של אנורקטית ולכן יש עילה לאשפוז, כך הוא טוען. אני רוצה לדעת האם זה נכון? כן אני חיה על 300 קלוריות ליום. כן אני גם הולכת להמשיך ככה כי אני רוצה לרזות. השאלה היא אם האיום שלו רציני ובר ביצוע. תודה

06/01/2011 | 08:01 | מאת:

יקרה שלי קודם כל את עושה טעות שאת רוצה להרעיב את עצמך אך אין לי ספק שאת חולה ולכן אינך מודעת ואת בהכחשה. ניתן לאשפז בכפיה ככל הידוע לי במידה ופסיכיאטר קובע כי את מסוכנת לעצמך וסביבתך וכן ניתן לערב עובדת סוציאלית בעניין שתאשר את העניין גם ואז לפי מיטב ידיעתי ניתן לאשפז. זה אומנם פרוצדורה אך זה אפשרי בהחלט במידה ואת בסכנת חיים. אך יקירה שלי קחי את עצמך בידיים וגשי וקבלי טיפול את משחקת עם החיים שלך האם את רוצה למות מרעב? כך את רואה את שארית חייך?

05/01/2011 | 18:24 | מאת: אינה

אורלי שלום, בני בן 14 סובל מאנירקסיה , מבחינת המשקל הצלחנו לאזן אותו, הוא עולה לאט לאט, אבל מבחינה רגשית הוא מאוד סובל, יש לו התפרצויות מאוד קשות . אני מחפשת לו מטפל או מטפלת לטיפול רגשי. את יכולה להמליץ לי על מישהו(אני גרה בראשל'צ)

06/01/2011 | 07:57 | מאת:

אמא יקרה אני לא מכירה מישהו בראשון לציון אבל כן אמליץ בחום רב על נורית מכפר סבא אליו מגיעים מכל הארץ. ממליצה בחום היא הצילה לבתי את החיים מאנורקסיה ונתנה לה חיים חדשים

06/01/2011 | 10:54 | מאת: אינה

אורלי תודה רבה, את יכולה לתת לי את הפרטים שלה בבקשה ועוד דבר איפה אני יכולה לקבל הדרכה בשבילי תודה

27/12/2010 | 16:09 | מאת: אבודה

שלום, אני סובלת מהפרעת אכילה מזה שנים רבות, בשנים האחרונות היא מתבטאת בבולמיה. כעת, לאחר אשפוז שלמרות המעקבים מתקשה לשמר את תוצאותיו. רציתי לברר האם קיימות מסגרות אשפוז יום למבוגרים(גילאי 20-30) הסובלים מבולמיה, ואשר מסגרת מרפאתית אינה מספקת עבורם ומסגרת אשפוזית מלאה אינה מחזיקה לאורך זמן? אודה לתשובתך המהירה

לקריאה נוספת והעמקה

אני לא ממש יודעת על מרכזי יום אבל ניתן לבדוק באגם או בשחף ייתכן ודרכם אם אני לא טועה יש מרכזי אשפוז יום. שוה לעשות טלפון ולבדוק.

28/12/2010 | 10:26 | מאת:

ייתכן והם יוכלו להמליץ לך על מקום מסוים הם בטח יודעים יותר טוב ממני.

23/12/2010 | 03:39 | מאת: חנה

אני לומדת עם בחורה שירדה במשקל לפני הרבה זמן. היא הייתה שמנה מאד לפני כן. כמה זמן היא הייתה מאושרת במשקל שהגיעה אליו למרות שנשאר לה עודף קל. לאחרונה רזתה 15 ק"ג בארבעה חודשים. התחילה לאכול בצמצום, לעשות הרבה ספורט, למרות שהגיעה למשקל התקין מבחינת הטבלאות היא טוענת שהיא שמנה מדי. עד הערב היא שותה רק מים ואוכלת אחרי פעילות גופנית נמרצת. אני יודעת שהיא התחילה לקחת כדורים נגד עצירות. היא אדם בוגר ולא ילדה. השאלה היא איך אפשר לעזור במקרה כזה ואם צריך.

לקריאה נוספת והעמקה
28/12/2010 | 10:24 | מאת:

אין ספק שיש פה בחורה עם בעיה רצינית. אין ספק שהחברה שלך בהפרעת אכילה. זה לא שפוי לשתות מים כל היום ולקחת כדורים משלשלים כל הזמן. את יכולה לנסות בדרך עקיפה אולי ולא לדבר ישירות על האוכל לברר אם היא באיזה שהיא מצוקה ואם כן לנסות להציע לה ללכת לשיחות להגיד לה שיש לך מישהי שאת יכולה להמליץ בחום ששמעת מחברה. אני אתן לך טלפון של מטפלת מדהימה. בלי להזכיר כמובן אוכל או הפרעת אכילה כי אחרת ישר היא תפתח אנטי כמו כן כחברה את יכולה להעצים אותה ולהגיד לה כל הזמן כמה היא נפלאה ומדהימה. להגיד לה דברים שיחזקו את הבטחון העצמי שלה ואת הדימוי העצמי הירוד שיש לה וכן כמובן להשאר חברה ולתמוך לאורך כל הדרך. יותר מזה אין הרבה מה לעשות.

30/12/2010 | 02:25 | מאת: חנה

היא מדברת כל הזמן על כמה היא שמנה (היא רזה ובמשקל תקין לגמרי). יש לה הרבה מצוקות, היא אדם מאד מבולבל. אני יודעת שהיא הולכת לפסיכולוג מומחה להפרעות אכילה. היא טוענת שהוא אחד הטובים בתחום. אנחנו אומרים לה הרבה שאנחנו אוהבים אותה. היא גם שואלת תמיד. משום מה זה לא עוזר להפנים.

20/12/2010 | 10:58 | מאת: רבקה

שלום, אני מחפשת את הסרט על צמד הקרפנטרס שהוקרן לפני שנים בערוץ הראשון. הסרט מספר את סיפור הלהקה אך מתמקד בזמרת שלקתה באנורקסיה. תודה

22/12/2010 | 15:07 | מאת:

גם אני חיפשתי את הסרט הזה באינטרנט ולא מצאתי אני מאמינה שבספריות וידאו הוא אכן קיים.

19/12/2010 | 22:11 | מאת: חסוי

אורלי, האם בחורה שלפני שנכנסה למחלה היתה בתת משקל (לא חריף) ותמיד היתה רזה יכולה להפוך לאנורקסית? גם אם תמיד אמרו לה שהיא רזה?

לקריאה נוספת והעמקה
22/12/2010 | 15:07 | מאת:

לאנורקסיה נכנסות לא רק בנות שמנות הרבה בנות שהן דווקא רזות נכנסות לשם ללא שום סיבה ולכן ייתכן מאוד שאת אכן באנורקסיה בלי שום קשר לרזון שלך לפני כן מעבר לזה שאם את שואלת שאלה כזו וכן אם ההתעסקות שלך עם הקלוריות והמשקל היא מעבר לנורמליות והיא התעסקות יום יומית ייתכן וכמעט בטוח שאת בעלת הפרעת אכילה אנא גשי וטפלי בכך לפני שיהיה מאוחר מדי כי נשאבים מהר מאוד חזק לתוך המחלה מבלי ששמים לב בכלל.

07/01/2011 | 20:11 | מאת: חסוי

כמה שזה קשה לי נפשית.. אני מודדת את עצמי במשקל.. ובאמת שאין לי מושג למה אבל קשה לי להשקל.. הנתונים של המשקל והגובה מראים תת משקל (גבולי ביותר) ואפילו המורה התחילה להעיר לי... אבל באיזה שהוא מקום אני מרגישה שנורא נוח לי להאמין שכולם משקרים לי. מה לעשות למי לפנותת?? תוכלי להסביר שלב שלב מה לעשות... אני רוצה לצאת מזה.. אני כל היום חושבת רק על זה, גם יש לי "התקפים" כאלה שאני אוכלת, סליחה על המילה אבל כמו בהמה! ואז אני משתדלת לא להכניס שום דבר לפה שלי תקופה מסויימת..ואחרי התקופה הזאת שאני בקושי אוכלת משהו אני מרגישה כ"כ אושרר ! ואז שוב באים ההתקפים האלה של הרעב !!!! ואני אוכלת כמו לא יודעת מה .. ואני אשכרה לא שולטת בעצמי !!! זה מציק לי כ"כ..!!!!!!! וזה כל היום עוצר אותי אני לא יכולה לראות מראות.. אני פשוט לא יכולה להסתכל במראה שיש לידי אנשים במעלית וזה .. אוףף סליחה עם כתבתי הרבה מידי.. תודה מראש, בת 14.

17/12/2010 | 12:38 | מאת: דוד

שלום ד"ר אני לוקח זיפרקסה וברצוני לרדת במשקל העם אני יכול להפסיק לקחת זיפרקסה על דעת עצמי כדי לרדת במשקל? אבל הבעיה היא הזיפרקסה הזאת גורמת לי השמנת יתר אני לא יודע מה לעשות אני זקוק ליעוץ

לקריאה נוספת והעמקה

דוד אני לא ד"ר ולא מתיימרת להיות. לכן אמליץ לך בעניין זה לפנות לרופא המשפחה או לרופאה פסיכיאטרית שמוסמכת ומבינה בתרופות הללו.

היי, שמי מלי ואני סטודנטית שנה ג בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. אני וחברה שלי מחפשות בחורות עם הפרעות אכילה בהווה או בעבר למטרת מחקר סמינריוני בהפרעות אכילה. נשמח אם תשתפי איתנו פעולה ואף תפני אותנו לבנות נוספות אשר תהיינה מוכנות לקחת חלק במחקרינו. עליי לציין כי המחקר נעשה באנונימית מוחלטת ובאווירה נינוחה. תודה מראש

היי מלי, היתי רוצה לדעת עוד פרטים על המחקר ואז אחליט אם אני מוכנה...מוזמנת לשלוח לי הודעה למייל: veronica620@gmail.com

10/12/2010 | 21:52 | מאת: אמא מודאגת

יש לי בת בגיל 23 בחודשים האחרונים היא מתקשה לאכול אוכל מוצק מחשש שיתקע לה בגרון והפסיקה לאכול אוכל מוצק אוכל רק מעדנים בלבד אין לה בעיה של משקל ומאז ומתמיד היתה רזה הבעיה עכשיו שהיא פוחדת לאכול ומיום ליום מרזה אני בחוסר אונים אין לי מושג למי לפנות הרופאה משפחה לא יודעת מה לאמר לי ואני לא יודעת מה לעשות בבקשה תנו לי עצה או המלצה על מישהו שיעזור לה

10/12/2010 | 23:53 | מאת:

אמא יקרה אין ספק שבתך נמצאת בבעיה, לא סתם היא הפסיקה לאכול אוכל מוצק זה בא מכל מיני פחדים ומצוקות שעוצרים בעדה לאכול דברים מוצקים ולכן את חייבת דחוף לקחת אותה לטיפול אצל מטפל או מטפלת בהפרעות אכילה שתלמד להתמודד עם הפחדים הקשיים והבעיות ולטפל בשורש הבעיה שממנה התחיל כל הסיפור. עשי זאת כמה שיותר מהר כדי שלא תרד עוד במשקל כי המחלה הזו שואבת אותם מאוד חזק ומאוד מהר פנימה.

03/03/2011 | 17:32 | מאת: מבין מה את עוברת

רציתי ליידע אותך שאני מבין מה עובר עליכם. אני בסביבות הגיל של ביתך ויש לי אותה הבעיה בדיוק - אני גם אוכל רק מאכלים רכים מחשש לחנק. אם ביתך התחילה עם טיפול כלשהו אשמח לדעת מהו כי גם אני מודאג מאוד ממצבי - וגם המשפחה מודאגת ואני מחפש דרך לטפל בבעיה וכרגע לבד, אני לא מצליח לצאת ממנה. אשמח לתגובה

10/12/2010 | 15:07 | מאת: אורלי

אני לא מבינה מה קורה פה הבחורה ניהלה תפורום הזה אני לא יודעת כמה שנים ופתאום עזבה ומאז לא שומעים ממנה אני מאוד דואגת לה משום שאני מכירה את המחלה מקרוב ואני יודעת שגם אחרי שנים שאת בריאה את יכולה לשוב ולחלות וזה שהיא לא מדברת ומעדכנת זה לדעתי קצת מדאיג אורלי אני בטוחה שלך יש דרכים לצור קשר עמה אנא ממך עדכני אותנו, רק לדעת שהיא בסדר הבחורה המדהימה הזו מקווה מאוד שלא שכחו מה שהיא עשתה כאן למען נשים וגברים כל כך רבים

לקריאה נוספת והעמקה

יקירתי אני מסכימה איתך שהילה אוריאל קודמתי בתפקיד היתה מדהימה ועזרה המון והיא תבורך לנצח על פועלה ועזרתה להמון אנשים אך הילה בחרה להתנתק מסיבותיה היא מן הפורום וצריך לכבד את העניין במלוא מובן המילה. הבנתי שהיא היתה בדרך להחלים והחליטה להתנתק לגמרי מהנושא כדי לעשות קאט מוחלט, כך לפחות אני הבנתי, אינני יודעת בוודאות אם זה נכון. תפילתי לה ותקוותי שהכל בסדר ואכן היא יצאה מן המחלה. אני יודעת מניסיוני האישי כשהבנות יוצאות מן המחלה הן רוצות כמה שיותר להתרחק ממנו ומן האנשים שיש להם קירבה לנושא כלומר מבנות חולות, כך לפחות היה עם בתי, וייתכן שזו גם החלטתה של הילה וצריך לכבדה על כך.אני באמת מקווה שהכל בסדר איתה ושאם היא קוראת מפעם לפעם בפורום שתדע שבנות מתגעגעות אליה ורוצות לדעת מה קורה עימה בימים אלו.

12/12/2010 | 15:07 | מאת: אורלי

אתלא יכולה לשאול אותה במייל או טלפון ? רק שתשמיע קול חיים

04/12/2010 | 15:40 | מאת: דנה

היי ,אני חולה באנורקסיה שלוש שנים אני השתחררתי מאשפוז בשניידר לפני בערך שמונה חודשים ולמעשה הצלחתי בעזרת הורי לשמור על משקל תקין . אבל יחד עם זה נורא קשה לי בחיים,אני עצובה,יש לי שינויי מצב רוח בתדירות גבוהה,אני רוצה לרדת כי לא טוב לי עם המשקל. יש לנו בעיה בבית ואני מבקשת ומתחננת מאמא שלי שתנסה לעשות משהו על מנת לפתור אותה כי אין לי למי לפנות אבל היא אומרת שזה גם לא תלוי בה. היום ישבתי בחדר עם אמא שלי ואמרתי לה שאני נורא ממורמרת, שאני לא מצליחה להחלים והיא אמרה לי בפשטות שזה באשמתי,שאם אני ארצה אני אחלים ,שאני בוחרת בזה ,עכשיו כשאני נזכרת וכותבת עולות לי דמעות בעיניים. איך היא יכלה לומר לי את זה? אני סובלת ,אני כל כך סובלת בבית ואין אף אחד שיכול לתת לי מענה ,בעיקר כשאני פונה אליה בטיפול של הבעיה היא לא נותנת לי מענה ,אין לה מה לעשות לטענתה. מה דעתך על מה שהיא אמרה לי ,על כך שלדעתה אני בוחרת להמשיך בזה?אני הולכת כנגד כל הסיכויים וכל יום כשאני מנסה לקום בבוקר אני אומרת לעצמי היום יהיה בסדר אבל אז שוב הכול נחרב לי בפנים והמציאות המייאשת שאני חייה בה הורסת אותי שוב. הייתי צריכה לשתף ,תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
04/12/2010 | 18:32 | מאת: אנורקסית מיואשת

דנה, אני מאוד מבינה אותך, קל מאוד להגיד שאת בוחרת את זה, זאת מלחמה פנימית שלך עם עצמך ואף אחד לא יכול להבין את זה. זה ממש לא באשמתך, אני מבינה אותך מאוד, וגם חווה את זה. את לא בוחרת את זה זה כאילו בוחר אותך, נכון? בת כמה את?

08/12/2010 | 10:10 | מאת:

אני מבינה מאוד אותך כי את בתוך המחלה ויש איבוד שליטה מוחלט אך מצד שני כאמא גם מבינה את הכאב הגדול של אמא שלך ואת הפחדים שלה ואת מה שהיא אומרת. זה לא קל להורים להתמודד עם המצב הקשה הזה שהילד שלהם גוזר על עצמו גזר דין של מוות והרעבה. עם כל זאת אני יכולה להגיד לה מניסיון שלנו עם בתי שעד שהיא לא קמה יום אחד ואמרה אני רוצה לעשות שינוי ולנסות לצאת מזה כל טיפול וכל עזרה לא הועילו כי היא המשיכה בשלה. ברגע שהיא החליטה לנסות לצאת מזה והחליטה שזהו אז היא יצאה מזה בעזרת המון טיפול ותמיכה שלנו כמו גדולה וזה היה תהליך ארוך ולא פשוט אך היה שווה כל רגע למרות הקשיים ואני לא אגיד לך שלא היו עליות וירידות כי אני אשקר. היום היא כבר 6 שנים אחרי הפרעת האכילה רחוקה אלף אלפי מונים ממנה והיא לא מבינה מה היא עשתה שם ומה היה לה לחפש שם והיא היתה עמוק עמוק בתהום היא הגיעה במחלה עד לשפל שלה. קודם כל את צריכה להחליט באמת באמת שאת רוצה לצאת משם ודבר שני אני רוצה להגיד לך שאת חייבת להגיע למטפל/ת טובה כי הפרעת אכילה היא הנפש ולא המשקל האוכל זה רק התוצאה וזה שעלית במשקל בשניידר זה צעד ענק וזה גדול אך זה צעד קטן בדרך החוצה כי הנפש לא במקום הנכון והראש עדיין חולה וחושב אנורקסיה אך יחד עם זאת העליה במשקל עם טיפול בשיחות, טיפול טוב ונכון עם מישהו שמתמחה בהפרעות אכילה יעשו את העבודה ואת תצאי מזה וכמובן זה תלוי ברצון שלך ובשיתוף הפעולה שלך. אם את תרצי אני יכולה להמליץ לך על מטפלת טובה שטיפלה בבתי והיא הוציאה את בתי מהמחלה. אגב בתי היתה גם מאושפזת בשניידר. אם תרצי לדעת פרטים על המטפלת תכתבי לי asher251@bezeqint.net ואגב יקירתי אמא שלך גם צריכה להבין שהמצב שלך הוא לא בשליטתך כל כך ורק דרך טיפול טוב בשיחות את תגיעי למצב של רצון לצאת מזה. אגב נורית שאני ממליצה לך עליה היתה חולה בעצמה ולכן מלבד הלימוד יש לה גם את ניסיון החיים שלה והיא מכירה את המחלה מכל הכיוונים וקל להתחבר אליה.

03/12/2010 | 21:22 | מאת: אנורקסית מיואשת

אני כבר שנה בטיפולים והטיפול הפסיכולוגי ממש לא עוזר והמצב הנפשי שלי רק מחריף, תוכלי אולי להמליץ לי בבקשה על פסיכולוג שמתמחה באנורקסיה? מודה לך מראש

לקריאה נוספת והעמקה
04/12/2010 | 11:50 | מאת:

יכולה להמליץ לך על נורית המדהימה. אם תרצי תכתבי לי למייל asher251@bezeqint.net ואוכל לתת לך טלפון אני לא יכולה להמליץ על מי שאני לא מכירה אלא רק מי שאני מכירה ויודעת מה טוב. נורית מטפלת בעצמה כבר 14 שנה בהפרעות אכילה והיתה בעצמה שם עד גיל מאוחר כך שהיא בעלת ידע לימודי ובעלת ניסיון כי היתה שם בעצמה

02/12/2010 | 21:03 | מאת: שחר

אני מכיר בחור ( בן 22 בערך ) שבעבר היה מלא ( 80 קילו על 169 ) ועכשיו הוריד את המשקל שלו ל50 קילו (שזה אפילו קצת נמוך מידי לפי מדד של BMI ) ועכשיו רוצה לרדת ל40 קילו ניסיתי לשכנע אותו שמדובר במשהו שהוא לחלוטין בהגדרה של אנורקסיה נרבוזה , אבל לא נראה שאני מצליח להגיע אליו אם זה הוא משוכנע שהוא בעודף משקל והוא חייב להוריד מה אומרים למישהו שאומר " אני עוד יוריד זה ההחלטה שלי אני כול כך רוצה להוריד מלאאא... אני לא יהיה אנורקס או עור ועצמות .. ברגע שאני יראה את עצמי ככה לבד אני יפסיק ויעלה אני צריך להגיע ל40 ואז לשמור קצת ולטפח את עצמי . " יש איזה אתר או משהו שאני יכול להפנות אותו לשם כדי לתת סימוכים לכל הענין של האנורקסיה ושאולי הוא יוכל לקבל שם תמיכה וסיוע בנושא - כי לי ממש אין את הכלים להתמודד עם דבר כזה

לקריאה נוספת והעמקה
04/12/2010 | 11:47 | מאת:

כל הכבוד לך על הדאגה לידיד שלך.אני יכולה להפנות אותך אולי למקום כמו נופית או אגם שמטפלים בגילאים האלה שם אולי יוכלו לעזור לו. גיל כזה הוא כבר בעייתי כי אי אפשר לכפות אבל ברור לחלוטין שהוא בבעיה וזה לא ייעצר אלא רק יתעצם כמו כן אולי לנסות לשכנע אותו אולי לפנות לשיחות אצל פסיכולוג שם הוא ידבר על מה שמציק לו מבלי להזכיר מבחינתך את ההפרעת אכילה כי אז תעוררי אנטי. אנורקסיה באה מסיבה כלשהי כל אחד וסיבותיו ולכן חשוב לטפל בשורש הבעיה. ייתכן והוא יסכים לפנות לשיחות תסבירי לו שזה לו בושה לדבר על דברים שמציקים לך וזה עוזר לפרוק את שעל הלב.

29/11/2010 | 17:45 | מאת: miki

אני בת 30 ובעשור האחרון לחיי אני נלחמת במשקלי . בשנים האחרונות (7 שנים) התחלתי להקיא אך רק מידי פעם... לא באופן סדיר, לא אחרי כל ארוחה... רק מידי פעם שהשטח "פנוי" ובעלי חוזר מאוחר הביתה אני קונה מלא מלא ממתקים ומתחילה להשתולל. התחושה של אחרי היא נוראית אך הסיפוק של לפני לא נשלט. האם אני בולמית? למי אפשר לפנות בכדי להפסיק את התופעה (יש תקופות שהיא יותר שכיחה) אודה לתשובתך מאוד

לקריאה נוספת והעמקה
30/11/2010 | 11:35 | מאת:

מיקי יקרה מה שאת מציינת פה זו בולמיה ללא שום ספק את חייבת לבדוק מאין בא הדחף הזה לזלילה איזה מקום זה ממלא כלומר איזה חסר זה ממלא. את בטח מרגישה מרוקנת נפשית והזלילה מהווה בדרך כלל מקום לנחמה ולכן כדי לפתור את הבעיה אני מציעה לך ללכת לשיחות ולהבין מאיפה הבעיה נובעת, מה שורשה, ולפתור את הבעיות והפחדים וללמוד להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם. זה רק יילך ויחמיר ובעצם העובדה שאת עושה את זה בשקט בשקט מבלי שבעלך יידע את בעצם עובדת על עצמך ולא על אף אחד אחר. יקירתי אל תשחקי עם החיים שלך קבלי טיפול יש המון אנשים מדהימים שמטפלים בהפרעות אכילה וזה לא בושה לבוא ולבקש עזרה. את אישה נשואה את תרצי בוודאי בעזרת השם להביא ילדים ומה שאת עושה את פוגעת בעצמך ובגופך. עצרי את זה כמה שיותר מהר אל תמשיכי עם זה הפרעות אכילה רק גורמות לך להשאב אליהם חזק יותר ויותר ממש כמו כל התמכרות אחרת.

30/11/2010 | 22:27 | מאת: miki

אורלי תודה על תשובתך, אשמח לדעת למי אפשר לפנות באופן דיסקרטי. חשוב לי לטפל בעצמי אך אני לא חושבת שהסביבה שלי תתמוך בי. אודה לך מאוד להפנה לגורמים הנכונים

24/11/2010 | 15:49 | מאת: מיטל

יש לי שאלה שמאד מטרידה אותי. אני בת 22 ומגיל 12 סבלתי מהפרעות אכילה שנלוות לאנורקסיה ובלומיה ותנודות קיצוניות במשקל שעולה ויורד ללא יציבות ממושכת . ב5 שנים האחרונות זה הפך לבולמוסים שגרמו לעליה קיצונית במשקל וללא יכולת להתמודד איתם. הגוף פשוט לא עומד יותר בצומות או ברצון להקיא ואפילו צמצום הכי קטן באוכל .כתוצאה מכך כל האוכל נשאר והצטבר לי כשומן והגוף גדל מהר מאדד. מה שהכי מתסכל אותי שכדי להתמודד עם הכל ולהחזיר לגוף את מה שצריך ונחסך ממנו זה תפריט "איזון" של 1,800 (נראה לי הרבהה גביחס לגובהי 1.53 ומשקלי 55.5 )שקיבלתי מדיאטנית לקלינית המתמחה בהפרעות אכילה במרפאה שמיועדת לכך. אני מצליחה מצד אחד לעמוד בתפריט כי באמת יש בו כל מה שאני צריכה גם פיזית וגם נפשית. הבעיה שהורסת לי שאני עכשיו במשקל 5 קילו יותר וזה מתסכל אותי ואני כל כך רוצה להרזות. הדרך היחידה שלי להתמודד בזה שאני אוכלת את כל התפריט במלואו זה פשוט לעשות מלא ספורט ולא נראה לי שזה יעזור. מה אני יכולה לעשות כדי שמצד אחד הגוף יקבל את שלו אבל מצד שני שאני יקבל את שלי בזה שאני ירד במשקל אבל לפחותבצורה מבוקרת ולא יתקע עם המשקל הזה??? לא רוצה לרזות כמו בעבר אבל חייבת כדי שיהיה לי חשק להתמיד בתפריט ולא שוב להישבר ולצמצם כדי לרדת במשקל.כרגע לא מרשים לי להפחית פירור מהתפריט וחשוב לי לדעת למה?? אשמח לתשובה

27/11/2010 | 12:17 | מאת:

מיטל יקרה נתחיל עם זה שברור לי ולך שאוכל זה רק התוצאה הסופית שממנה התחילו הבעיות. הטיפול העיקרי להפרעות אכילה זה טיפול בנפש בשיחות טיפול בשורש הבעיה שגרמה והביאה אותך להפסיק לאוכל ולהקיא, שינוי המחשבה, התמודדות עם בעיות קשיים ופחדים והכי חשוב ללמוד להתמודד ולקבל את עצמך ולאהוב את עצמך מחדש. אחרי שתלמדי להתמודד עם כל אלו ותטפלי בשורש הבעיה תאמיני לי מנסיון אישי עם בתי בעיית האוכל וההקאות תפתר כמו שאומרים נפש בריאה בגוף בריא. זה שתלכי לדיאטנית ותעלי או תורידי במשקל זה מה שאני קוראת לו "משקל נדנדה" את תעלי קילו שתיים תרדי קילו שתיים. לכי וטפלי בבעיות העיקריות ובמקביל תלכי גם לדיאטנית שתלמד אותך לאכול נכון ומאוזן ברגע שהנפש תהיה בריאה תאמיני לי שלא יעניין אותך העניין של להוריד או לעלות קילו או שניים.

08/11/2010 | 13:28 | מאת: אני

אני בת 28 יש לי שלשה ילדים לאחר הלידה השלישית לפני כ-4 שנים. התחילה לי הפרעת אכילה אכלתי מעט מאוד וישתמשתי במשלשלים פניתי לאיכילוב והם ימליצו לי לפנות לאישפוז בתל השומר. לא הלכתי.ומאז אני עולה ויורדת במשקל באופן מהיר. ירידה של 8 קילו בחודש וחצי ,ומעלה אותם לאחר 3 שבועות(בעזרת אכילה מופרזת כמובן)אני לא מקיאה אך משתמשת במשלשלים כ6-8 כדורים ביום(בהפסקה של יומיים)כל עלייה במשקל גורמת לדכאונות קשים מתי זה יגמר אני מיואשת אני יודעת מה אני עושה לעצמי אך לא מוצאת דרך להפסיק.אני מיואשת

לקריאה נוספת והעמקה
09/11/2010 | 20:46 | מאת:

אין לי ספק כי מה שאת מספרת פה זה מצוקה לא פשוטה שאת נמצאת בה אני מציעה לך ללכת לטיפול בשיחות זה עלול לפתור את הבעיה כי שנינו יודעים שהאוכל היא רק התוצאה הסופית יש הרבה סיבות שגורמות לבעיה ולכן צריך ללכת לטיפול בשורש הבעיה וללמוד להתמודד עם קשיים בעיות ופחדים ולא לברוח מהם. לכי לשיחות ועשי זאת מהר אם לא למען עצמך למען הקטנים שלך שצריכים אמא שתהיה בשבילהם ולא אמא שהם יצטרכו לדאוג ולטפל בה.

08/11/2010 | 12:44 | מאת: הילה

שלום! מדובר באחותי בת ה 16 , זימנו את אמא שלי לשיחה בבית הספר בעקבות "הלשנה" של חברתה של אחותי, היא אמרה שהיא סיפרה לה שהיא מקיאה כל מה שהיא אוכלת. בשיחה אני הייתי יחד עם אמא שלי ואחותי, כמובן שהיא הכחישה הכל ואמרה שזה סתם שקר. -יכול להיות שאחותי זקוקה לתשומת לב וסיפרה זאת לחברתה למרות שאינה מקיאה. אבל יכול להיות מאוד שזה אכן נכון, בבית הספר המליצו ללכת לאבחון, האם יש דבר כזה? מקום שיכול לשלול אפשרות של הפרעה קיימת רק מתוך שיחה? מה עליי לעשות??? איך אוכל לעזור לאחותי?? תודה רבה על עזרתכם..

לקריאה נוספת והעמקה
09/11/2010 | 20:43 | מאת:

אין לי ספק שאחותך נמצאת במצוקה וצריכה עזרה פסיכולוגית (שיחות) כי משהו גורם לה להתנהגות מסויימת כל הכבוד לחברה שבאה ודיווחה ולא שמרה זאת בליבה אתם צריכים להודות לה מיליון פעם ולו בשל הספק הקטן ביותר שאחותך אולי כן חולה והיא זו שהצילה את חייה. ההכחשה והשקרים הם חלק בלתי נפרד מהפרעות אכילה הם בנות חכמות ומתוכמות ואלופות בשקרים והכחשות ולכן היא לא תודה שהיא חולה כי מעטות הבנות שיגידו שאכן הם חולות. יש מקומות בקהילה שמטפלות בהפרעות אכילה צריך להגיע אליהן דרך רופאת המשפחה שתמליץ ואפשר על סמך בדיקות ושיחות איתה לאבחן אם היא בעלת הפרעת אכילה.במקרה של בולמיה (הקאות) קשה יותר לאבחן ולזהות כי הן לא תמיד רזות כמו האנורקסיות.

09/11/2010 | 22:24 | מאת: הילה

07/11/2010 | 23:03 | מאת: משה

שלום, לא מזמן התחלתי קשר זוגי עם בחורה שבדיעבד הסתבר לי שסובלת מבולימיה. היא הולכת לטיפול פסיכוטראפי ואני מקווה שהוא יגרום לה להרגיש טוב יותר. הייתי רוצה לקבל עצה לגבי "עשה ואל תעשה", איך להתמודד אתה, איך לתת לה הכי הרבה שאני יכול לתת.... במה אני יכול לעזור? אני מאוד אודה על תשובה מפורטת כמה שרק אפשר. המון תודה.

09/11/2010 | 20:40 | מאת:

משה יקר כל הכבוד על האכפתיות מהחברה שלך כבר על זה מגיע לך שאפו כי לא כולם מוכנים להשאר ולהתמודד ולתמוך ואני שמחה על כך שאתה שופט אותה כאדם ולא כבולמית אין לי ספק שהיא מדהימה והיא שווה את זה. לגבי מה ששאלת אז מצידך אתה יכול לתמוך המון ולאהוב אותה שתדע שאתה בשבילה תמיד שתדע שיש לה על מי להשען ומי שיהיה לצידה לטוב ולרע לא להטיף לה מוסר לא להגיד לה תפסיקי להקיא תפסיקי לאכול או דברים כמו מה קורה לך? מה את עושה ועוד ועוד כי הדברים הללו רק יגרמו לה להתרחק ולהסתגר ולכן כדי שהיא תהיה מספיק פתוחה היא חייבת לדעת שאתה לא שופט ודן אותה אלא נמצא תמיד בשבילה ותומך. אין לי ספק שבעזרת טיפול טוב והאהבה שלך היא תצא מזה בסוף הדבר ותעמוד על הרגליים.

היי ברצוני לקבל מידע על פסיכיאטרים שמבינים ומתמחים בהפרעות אכילה בזמנו הייתי אצל פסיכיאטר קהילתי והוא לא ממש מעורה בנושא עשיתי חיפוש וניסיתי למצוא כאלה שמתמחים בתחום אבל לא מצאתי בסופו של דבר אני פשוט צריך ייעוץ בנושא ומישהו שיתאים לי תרופות לסימפטומים שלי תודה

לקריאה נוספת והעמקה

אלון השאלה שלי למה פסיכיאטר לך לשיחות אצל פסיכולוג וטפל במקור הבעיה, בקשיים ובפחדים אליהם נכנסת. תרופות רק ירגיעו את הבעיה זמנית לא יעלימו אותה. מנסיוני האישי אני לא מאמינה כל כך בפסיכיאטרים אבל אני זו רק אחת אפשר לפתור את הבעיות בשיחות אצל פסיכולוג או מטפל אחר המטפל בהפרעות אכילה כי הפרעות אכילה מתחילות מכל מיני משברים, קשיים ופחדים שלא יודעים איך לעכל אותם ואיך להתמודד איתם ועל ידי מטפל טוב שיטפל במקור הבעיה אפשר לפתור אותה. אני יכולה להפנות אותך לנורית שטיפלה בזמנו בבתי שהיתה עם הפרעות אכילה ומטפלת כבר מעל 14 שנה בהפרעות אכילה ובהחלט הובילה אותה למקום אחר טוב יותר אחרי שהיינו ממש בתהום. אם תרצה תכתוב לי למייל ואתן לך את הטלפון asher251@bezeqint.net

05/11/2010 | 19:29 | מאת: אלה

אני מטופלת של נורית. ראיתי ים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים חיי משתפרים מאז ההכרות שלי עם נורית. בהצלחה

06/11/2010 | 17:42 | מאת: שלומית

מכירה פסיכיאטרית שטיפלה בבת שלי, קוראים לה דולי סובול והיא עובדת בשלוותה. עזרה לנו מאד, גם לנו ההורים לדעתי היא מצויינת וחוץ מזה אכפת לה באמת... 

03/11/2010 | 13:01 | מאת: יעל

הגעתי למצוקה קשה מאוד כתוצאה מהפרעת האכילה.. יש לי מחשבות אובדניות שמטרידות אותי יום יום התחלתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במקביל וביקשו ממני להתחייב שלא אפגע בעצמי,היה לי קשה מאוד,היא ראתה את הקושי בעיינים שלי כשביקשה ממני לענות לה על כל מיני שאלות שקשורות לאובדנות.. הייתה אופציה שעלתה אבל היא ממש אופציה האחרונה שהיא רצתה לגעת בה..לאשפז אותי. מה ההשלכות שיכולות להיות לנערה בגילי[בת 17] שמתאפשזת בבי"ח פסיכיאטרי עד שהאובדנות תרגע.. מה קורה עם הבית ספר? צבא? החיים שאחרי? זה לא יכול להרוס לי את החיים?

לקריאה נוספת והעמקה
05/11/2010 | 10:13 | מאת:

יעל יקרה אין ספק שמה שאת מתארת פה זה מצב נפשי לא פשוט אליו נקלעת וכרגע את צריכה לחשוב רק איך לצאת מזה לחשוב על החיים שלך על ההווה ולא על העתיד. גם ככה בצבא אם יפתחו את התיק הרפואי שלך ויקראו אותו אז תהיה בעיה אז כרגע כל מה שמעניין אותך ואת צריכה להתמקד בו זה רק הבריאות הנפשית שלך כי אם הבריאות הנפשית לא תשתפר ואת תעשי מעשה אובדני ותגמרי את חייך אז בטח לא תלכי לצבא ולבית ספר ולא יהיו חיים אחרי ולכן כדי שיהיו חיים אחרי כל מה שצריך לעניין אותך כרגע זה ההווה ואיך לשפר את מצבך כרגע גם אם המחיר הוא אישפוז.

05/11/2010 | 17:04 | מאת: יעל

אני מטופלת באופן פרטי בהכל. גם פסיכולוגית ופסיכיאטרית לכן אין סיכוי שהצבא יעלה על זה. אבל האישפוז נורא מפחיד. כי אם יאשפזו אותי זה לא יהיה במחלקה להפרעות אכילה אלא בבי"ח פסיכאטרי כללי.הגעתי למחשבות אובדניות ממש חמורות[כך הפסיכיאטרית אומרת] ושבוע הבא אני הולכת אלייה שוב ונראה מה עושים. אני לא יודעת מה לעשות להבטיח סתם שלא אפגע בעצמי ובעצם לא להתאשפז? או להגיד ת'אמת ולאכול חרא והחיים שלי יהרסו לגמריי?

23/10/2010 | 18:48 | מאת: דורון

אני בבת משקל ויש לי פחד מהשמנה, פחד שמפריע לי ללמוד , ולהתרכז בדברים אחרים. אני מהבנות האלה שאוכלות הרבה ולא משמינות אבל אני עדיין מרגישה אשמה כשאני אוכלת יותר מ1300 קלוריות ביום. אני לא אוכלת בבית ספר מה שגם מקשה עליי להתרכז[במיוחד כשאני חוזרת הבייתה ב5 - אני בתיכון אגב] והחלטתי לפנות כנראה ליועצת משום שזה כבר שנה פוגע לי בציונים ובתחומים אחרים, [ אני לא רואה את זה כ"כ כהפרעות אכילה אלה יותר כאובססיה] . אני לא אוהבת לשתף את ההורים שלי בשום דבר ואני רוצה שזה יעבור אבל בלי ידיעתם השאלה שלי היא האם יש ליועצת חובת דיווח בנושא שכזה? תודה לעונה

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2010 | 20:51 | מאת:

יקרה שלי את יודעת יפה מאוד שזו הפרעת אכילה וכן גם הפרעת אכילה זה סוג של אובססיה להיות רזה מדי או להקיא כל הזמן וכו'. כל הכבוד שפנית ליועצת אבל את חייבת לשתף את ההורים וגם היא כי הבעיה לא תעבור סתם כך מאליה את צריכה לבדוק מאיפה באים הפחדים וללמוד להתמודד איתם. לכי לטיפול ולשיחות ואל תעשי שטויות מדובר פה בחיים שלך ואת רואה שזה משבש לך דברים.אני בטוחה ששהורים שלך אוהבים אותך ויעשו הכל למענך כדי לעזור לך לצאת מהבעיה.

28/10/2010 | 21:42 | מאת: **חמודה**

היועצת לא תעביר את זה הלאה, אלא אם כן מדובר בסכנה לחייך. אם תרצי שהיועצת תשמור את זה בסוד, היא מחוייבת לכך. כל הכבוד שאת פונה לקבל עזרה, עצם זה שאת שמה לב שמשהו לא בסדר זה כבר צעד גדול

16/11/2010 | 00:46 | מאת: מעיין

היא צריכה לדווח, גם כי אלה החוקים וגם כי זה מה שנכון. אבל... מנסיון שלי עם יועצות למינהן, הן לא מדווחות להורים. במקרה שלי,הצלחתי להגיע לאמון עם היועצת של בית ספר, הבטחתי לה שאדבר איתה, היא תעזור לי למצוא טיפול, אני אלך אליו, והיא לא תספר להורים, זה עבד תקופה מסויימת... עזבי עכשיו את השאלה אם היא תגיד להורים או לא, חשוב שהיא תעזור לך למצוא מקום לטפל בעצמך, ושיהיה לך עם מי לדבר על זה, אל תברחי ממנה כי אולי היא תספר, אם פנית אליה כנראה שאת סומכת עליה שתעזור לך... שיהיה בהצלחה מעיין

22/10/2010 | 22:39 | מאת: לילו

שלום, כל החיים שלי הייתי ילדה שמנמנה. כיום אני בת 20. לפני כשלוש שנים עשיתי דיאטה חריפה .. ירדתי 25 ק"ג בארבעה חודשים והייתי מכורה לספורט. הירידה הקיצונית במשקל גרמה לכמה אנשים להרים גבות..אבל אני הייתי כלכך מאושרת.. עד שהתגייסתי לצבא. הפסקתי להישקל, כי עם כל שקילה ראיתי שהמצב שלי הולך ומדרדר ואני חוזרת להשמין...אז אני לא יודעת כמה עליתי או כמה אני שוקלת כרגע ואני די מתכחשת לזה. בנוסף על זה, התגלתה אצלי בעיה רפואית קשה שמונעת ממני לעשות ספורט כלשהו.. אני במצב של חוסר אונים. אני עליתי כבר שתי מידות במכנסיים אז אני משערת מהו גודל האסון של העלייה שלי במשקל.. פעם הייתי מוצאת את האוכל מנחם ולא הייתה לי תחושת שובע. היום אני בקושי אוכלת..אני שבעה מהר מאד..אני מנסה לשמור על אורך חיים בריא ושומרת על התזונה שלי מכל משמר...לא בצורה קיצונית כמו פעם. מרבה לאכול ירקות מאודים, אורז לבן...פחות מתוקים והמון מים. למרות זאת אני לא רואה שום שינוי. המצב מתסכל אותי ואני מרגישה שהדיאטה שעשיתי לפני שלוש שנים, היא הדרך היחידה.... אני בחיים לא אקבל את עצמי כמו שאני.. אין לי שום דרך אחרת לרדת במשקל חוץ מלהמעיט באוכל.. כי ספורט אני לא יכולה לעשות... אני באמת לא יודעת למי לפנות או איך להמשיך כדי להצליח במטרה שלי... אני לא מפסיקה להסתכל על תמונות שלי מפעם כשהייתי רזה אחרי הדיאטה. אני חושבת שהגעתי למצב של תת משקל.. אני מנסה תמיד לחזור לדרך הישר ולנסות דיאטות רגילות. אבל שומדבר לא מצליח...

לקריאה נוספת והעמקה
23/10/2010 | 20:48 | מאת:

אני מבינה שאת מוטרדת ביותר מכך שאת מעלה במשקל ולא מורידה אני מציעה שתלכי לרופא משפחה שיבדוק את חילוף החומרים בגוף ולמה באמת את מעלה כל הזמן במשקל למרות שאת אוכלת תקין. אני בטוחה שאפשר איכשהו למצוא לזה פתרון אולי ללכת לאנדוקרינולוג שיבדוק פעילות של בלוטות ייתכן וגם לזה יש השפעה. אל תחזרי למה שעשית פעם הרי את יודעת כמוני שזה לא טוב ולא תקין ועלול להוסיף חטא על פשע ולעשות עוד נזקים לגוף. האם הבעיה הרפואית שנוצרה אצלך ייתכן ויש לה קשר לזה שבעבר לא אכלת ושיבשת את תקינות המערכות בגוף? הגוף שלנו בסופו של דבר זו מערכת חכמה מאוד שזוכרת כל נזק וכל דבר שנעשה לו ואי אפשר להתחכם איתו.

18/10/2010 | 22:04 | מאת: rona

יש לי חברה בת 17 שלפני חודשיים החליטה שהיא רוצה להיות צימחונית, היא הפסיקה לשתות קולה, כשהיא שנים מכורה לקולה באופן אובססיבי. היא אוכלת ארוחה אחת ביום, יש לה חשקים מוזרים לדברים מתוקים, היא נשקלת ללא הפסקה, היא בתת משקל, היא לא אוכלת בפומבי, היא אוכלת יותר לאט- כאשר בעבר נהגה לאכול בחופשיות, הדימוי העצמי שלה נמוך, יש לה הפרעות שינה, קר לה הרבה, היא לובשת בגדים רחבים לאחרונה ומתמקדת בצבעים כהים כמו שחור. אני כחברה תוהה שהיא מתחילה לסבול מאנורקסיה, אני לא יודעת איך ניתן לטפל בה, לחברתי יש במשפחה מישהי שסבלה בעבר מאנורקסיה.הוריה של חברתי גרושים, וכעת חברתי מתגוררת באופן זמני עם סבתה משום שאימא שלה שוהה בחו"ל למשך שנה, דבר שלא משפיע עליה לטובה.

לקריאה נוספת והעמקה
19/10/2010 | 13:45 | מאת:

רונה יקרה את חברה מדהימה. זה שאת לא ממשיכה הלאה בסדר היום שלך ושמה ליבך על חברה טובה בצרה כל הכבוד לך. המשיכי לתמוך בה ולאהוב אך את לא מטפלת חברתך חייבת להגיע לטיפול מקצועי ומהר. גירושי הוריה וזה שההורים לא בסביבה בטוח תרמו לעניין והם בוודאי הטריגר למה שעורר את הכל לפי התיאור שלך. נסי לפנות לדמות בוגרת שיכולה להפנות אותה לעזרה. את תמכי בה והעצימי אותה כחברה אל תטיפי לה כי היא תתפוס מרחק ממך ותפתח אנטי הם לא אוהבים שמעירים להם ומטיפים להם אך חברתך חייבת לקבל עזרה ומהר כי המצב לא נשמע טוב. נסי לפנות אולי ליועצת בבית ספר אולי לסבתא עצמה או לאחד מהוריה היא חייבת לקבל עזרה לא מדובר פה במשחק ילדים אלא בהצלת חיים.

24/10/2010 | 19:57 | מאת: rona

רציתי להבהיר שהגרושים התרחשו לפני מספר שנים רב. אני מודעת שהיא זקוקה לטיפול, והיום פיניתי עם חברה נוספת ליועצת בית הספר באופן אנונימי בכדי לדעת איך לטפל בחברתינו. אך ישנו קונפליקט דיי גדול: אם נספר לאמא של חברתינו, האם תצטרך לחזור לארץ על מנת לטפל בביתה. וחברתינו לא מעוניינת כל כך בקשר צמוד כל כך עם האם.היא תכעס עלינו על כך שהבאנו אותה לארץ בגלל העניין הזה. בנוסף, השאלה שעולה היא האים האם תתיחס אלינו ברצינות? היא עצמה לא שמה לב לכך שביתה בצרה (היא התגוררה בארץ עד לפני כמה חודשים וחברתי כבר אז הייתה במצב לא מאיר פנים). או שמא נספר לסבתא של החברה, שאצלה חברתי מתגוררת בתקופה האחרונה. הסבתא מודעת מעט למצב אבל היא לא יודעת שחברה שלי פוגעת בעצמה בעזרת חתכים בידים (לא גדולים, ולא כנסיון התאבדות, היא אומרת שכך היא מביעה עצבים.) והאם היא תדע לטפל בזה בעצמה, אנחנו גם לא חושבות שהיא צריכה להתעסק בזה בגילה. או לחלופין אם נדבר עם האחות הגדולה של חברתי שהיא בת 23, ששוב השאלה אם היא תיקח אותנו ברצינות. והאם החברה לא תשנא אותנו לנצח על מעשה שכזה. תודה.

17/10/2010 | 19:24 | מאת: יוני

שלוםמאז הלידה השניה של הבת אישתי מתלוננת שאין לה כוח הלכה לרופאה הכל תקין לפני כמה זמן שמתי לב שתמיד אחרי האוכל היא אולכת לשירותים פעם אחד שמעתי היא מקיאה (כך זה היה נשמע לפחות) היא גם לא אוכלת מסודר,עד שעה מאוחרת בבוקר היא לא מכניסה כלום לפה. וגם לציין שהיא גם מניקה רציתי לדעת איך אני יכול לעקוב אחרי המעשה מה עלה איך אני ממשיך את השגרה בלישהיא תשים לב?

לקריאה נוספת והעמקה
19/10/2010 | 13:41 | מאת:

בעל יקר לפי התיאור שלך אשתך היא אנורקסי ובולמית ולא אנורקסית כי הקאות מאפיינות בעיקר את הבולמיות אך מאחר והיא אינה עושה בולמוסי אוכל וכנראה שגם אינה אוכלת כפי שהיא צריכה אז היא גם אנורקסית. עצתי לך היא לא להמשיך בחיי השיגרה כי המצב עלול להתדרדר ככדור שלג. ייתכן והיא נמצאת במצוקה כלשהיא וצריכה עזרה בשיחות ועל אחת כמה וכמה שיש תינוק שתלוי בה והיא מיניקה אותו. זה לא משחק מדובר פה בחיים ולכן עצור את זה בזמן. בוא אלי בניחותא ולא בכעס, אל תטיח לה את זה בעצבים אלא בשיחה נינוחה תאמר לה שאתה רואה שהיא קצת במצוקה ואולי אתה יכול לעזור או אולי כדאי שהיא תלך לדבר עם מישהו כי אם תטיח בה בכעס היא תעשה שריר ותתנגד לך ותעשה דווקא ולכן עשה זאת ברגיעה. ייתכן ומאחר והיא אחרי לידה שאלו סממנים של דיכאון אחרי לידה ולכן כדאי מאוד מאוד לעצור את זה ולטפל בזה אתה צריך להסביר לה שזו לא בושה שיש הרבה נשים שנכנסים לדיכאון אחרי לידה והדרך הטובה ביותר היא לבקש עזרה ולקבלה ולהסביר לה שאתה אוהב אותה ותקבל אותה לטוב ולרע.

19/10/2010 | 17:19 | מאת: יוני

תודה לך אני מקווה שזה ילך טוב בנחותא וברוגע

30/09/2010 | 19:50 | מאת: **חמודה**

את המייל של הילה אוריאל? או דרך להשיג? תודה.

01/10/2010 | 14:55 | מאת: יש מקווה שהוא אקטואלי

ho9ster@gmail.com

03/11/2010 | 16:49 | מאת: לחמודה

רציתי לדעת מה שלומה אם כן

28/09/2010 | 08:56 | מאת: ג'ויה

בתי בת 16, מגיל 14 יש לה בעיות אכילה, עכשיו היא כבר כמעט ולא אוכלת כלום! היא הורידה מתפריט האוכל שלה כמעט את כל מוצרי היסוד: לחם, בשר, עופות, חמוצים, חומוס, בעצם כמעט הכל, (התפריט שלה מורכז בד"כ מספגטי או טוסט מלחמניה בלבד וגם השעות שהיא אוכלת לא מסודרות)אני לא יודעת כבר מה לעשות והיא לא מוכנה לגשת איתי לטיפול, לצערי הרב אני בעצמי הייתי אנורקסית ואני די רזה גם היום, כולם אומרים שהיא מחקה אותי אבל אני אוכלת הכל! מה עושים?

לקריאה נוספת והעמקה
30/09/2010 | 00:17 | מאת:

אכן את צודקת לפי מה שאת מתארת כאן בתך אכן אנורקסית או בעלת הפרעת אכילה. תנסי לשכנע אותה ללכת לטיפול בשיחות תנסי לתפוס יום שאתן במצב רוח טוב ולא בכאסח ואז תנסי לבוא אליה בטוב ולהגיד לה שאם יש דברים שמציקים כדאי ללכת למישהו ולדבר איתו מבלי להזכיר ולו במילה את הנושא של האוכל כי אז תגרמי לה להתנגדות. תאמרי לה שזה לא בושה ואם יש דברים שמציקים טוב לדבר ולהוציא ייתכן והיא תסכים ועיקר הטיפול בהפרעות אכילה הוא טפול בשיחות טיפול בנפש שהיא עיקר הבעיה.

אני כבר חושב על סטרואידים במשך שנה וחצי - שנתיים וכל יום המחשבה רק מתחזקת על הפחד של השימוש.. אני רק רוצה רק לעלות במשקל.. אני עושה הכל.. מתאמן אוכל, הולך לדיאנטית פעם בחודשיים... אין התקדמות כל פעם הדיאטנית משנה לי תתפריט ואומרת שננסה ככה עכשיו.. שנים.. המשקל שלי התחיל להפריע לי מכיתה ט' (אני כרגע בכיתה יב'), שכל החברים שלי התחילו פתאום לעלות מהר ולגדול ואני נשארתי קטן עם משקל של 45 (מאז כיתה ח' אני שוקל 45 - יודע בוודאות כי אז פרשתי מג'ודו וככה היה המשקל שלי לפי רישומים של תחרויות), ועד כיתה י' שקלתי 45 הייתה עלייה בכיתה יא' ל49 וזה ירד עכשיו ל 47 ואני מנסה חודשים כבר להלעות את זה וכלום פשוט כלום לא הולך, אני פשוט מתוסכל אני באמת אוכל כמו שהיא אמרה לי חודשים וזה לא עובד, מנסה לאכול הכי הרבה שאפשר.. וזה לא עוזר... ומה הדיאטנית עושה? משנה תפריט, והיא לא מבינה שזה לא עוזר... אה כן, אך לא ציינתי את זה שהיא אמרה לי להתאמן.. אני כבר חצי שנה במכון כושר.. הולך פעמיים - שלוש בשבוע משנה תתוכנית ע"פ מאמן.. וזה לא משנה תמשקל.. קצת שינוי באך שהשרירים נראים אבל במשקל? שום-דבר. מה יש לי? אני ממש מתוסכל כבר באמת, אין טיפול חוקי בסטרואידים או משהו שיכול לעזור לי לעלות במשקל? משהו, באמת שנמאס לי מהאבקות מסה (קניתי 3 שקיות שכל שקית מכילה 5.5G של סיריוס מאס) זו הייתה התקופה שעליתי ל49 כמעט 50 במשקל.. אבל הדבר הזה יקר ונגמר מהר גם שמשלבים את אם אוכל כמו שהדיאטנית אמרה לי לעשות.. וגם היא נתנה לי פחיות אנשור פלוס, של קלוריות... לא עזר אני שותה את זה כמה שזה לא טעים ממש לא אכפת לי מהטעם.. אני רק רוצה לעלות במשקל.. וזה לא עוזר.. אין משהו שיכול אולי לעודד אותי לאכול יותר ? לעלות כבר המשקל משהו שיתן לי פוש חזק? טיפול תרופתי כלשהו ? בגלל זה אני כבר שנה - וחצי חושב על סטרואידים וכל עוד אני לא רואה התקדמות במשקל אחרי שאני באמת משקיע ומנסה.. אני רק יותר חושב על לקנות סטרואידים מה עושים? יש טיפול חוקי - תרופתי? משהו שמעודד רעב שבאמת עוזר? אך מה? הדיאטנית שלי באמת אבל באמת שלא עוזרת.. כבר המון המון זמן

ייתכן ואתה צריך להחליף דיאטנית ולנסות ללכת למישהו אחר אבל בעיקר אני לא חושבת שהדיאטנית היא הביעה לך לרופא משפחה בקש בדיקות הגיוני שחילוף החומרים בגוף שלך מהיר מאוד ולכן אינך מצליח לעלות במשקל.ייתכן ולרופא המשפחה יהיה משהו טוב להציע שווה לנסות.

26/09/2010 | 16:44 | מאת: אשל

אני גוססת.. באמת..=\ ואני לא מצליחה לעזור לעצמי..

לקריאה נוספת והעמקה
30/09/2010 | 00:22 | מאת:

אשל יקרה ספרי לי מה קורה איתך האם את אנורקסית או בולמיח אני מבינה שהמצב על הפנים ואת בייאוש טוטאלי אך אם באמת ובכנות תרצי לעזורלעצמך בהחלט אפשר לעזור ולצאת משם באמצעות טיפול טוב שכמובן דורש שיתוף פעולה מלא שלך ורצון כנה ואמיתי לצאת מזה ואז אחרי טיפול שהוא לא הוקוס פוקוס ביום אחד אפשרי לצאת מזה בהחלט.

16/10/2010 | 11:49 | מאת: שרון

אם את חושבת שאוזן קשבת ואולי אפילו חיבןק יוכלו לעזור- אני אשמח. שרון

24/09/2010 | 04:51 | מאת: ליאת

שלום קראתי כאן כמה מההודעות והן מתארות בדיוק את מה שעובר עליי ומה שאני מרגישה, גם אני מקיאה וגם אני צמה ואז שוב חוזרת לזלול ושוב מקיאה.. מעגל האימה הזה שלא נפסק וכן, גם אני מאד רוצה לעזור לעצמי אבל הבעיה שלי שאני חיה בחו"ל כרגע, אין מי שיעזור לי כאן ולכן תחושת החוסר אונים שלי היא עצומה האם יש סיכוי להינצל מהמחלה הארורה הזאת?

לקריאה נוספת והעמקה
26/09/2010 | 12:15 | מאת:

ליאת יקרה כן אפשר להנצל מהמחלה הארורה הזו אם את באמת ובכנות רוצה ומוכנה לעשות את השינוי ולשתף פעולה כדי לצאת כי מבלי הרצון ושיתוף הפעולה שלך זה לא יקרה. את חייבת להגיע למטפל טוב שהמומחיות שלו הפרעות אכילה ואני בטוחה שגם בחו"ל יש כאלה כי אנורקסיה ובולמיה זו מגיפה בכל העולם ואל רק בארצנו הקטנה. התייעצי וחקרי עם אנשים או דרך רופאים ואני בטוחה שבסוף תגיעי למישהו טוב שיכול לעזור לך. אל תתייאשי ותרימי ידיים החיים עוד לפנייך.

23/09/2010 | 07:04 | מאת: הופ

היי אורלי. אני בת 22. שנים סובלת מהפרעת אכילה..מגיל 16. בגיל 8 ניפרדתי מהוריי...גדלתי במשפחה אומנה זה התחיל מאכילה כפייתית..ועד אנורקסיה קשה..וזמן לא מבוטל עם בולמיה. בולמיה קשה..הרסנית..יכולה להכניס לגופי כמויות שבחיים איש לא יוכל להאמין ביחס למראה החיצוני שלי. יכול להגיע לתקופות..שזה יום אחר יום..ואפילו עד 30 הקאות. וזה ניהיה הרסני ביותר בתקופה האחרונה.. פעם באנורקסיה כל מה שרציתי זה למות..להרזות..לא עיניין אותי דבר. היום..מעניין אותי..כי אני רוצה אחרת..אבל לא יכולה להתמודד עם כלום..אז אני טורפת מקיאה טורפת מקיאה... ניסיתי הייתי ועדיין במספר טיפולים. וככול שאני רוצה יותר..מבינה יותר..נחשפת וקולטת מה עומד מאחורי כל זה..אני רק כואבת יותר והורסת את עצמי יותר. אני לבד..אין לי הורים..לא משפחה..אף אחד מלבדי. גם אם היה לי אני יודעת שרק אני זו שיכולה לעזור לעצמי. אבל המוח אומר דבר אחד..(הגיוני לשם שינוי) והרגש עושה ההפך.. אני ממש גוססת..פיזית ונפשית.. נמאס לי לבכות כבר..מה אני עושה?

לקריאה נוספת והעמקה
23/09/2010 | 18:15 | מאת:

זה ברור לחלוטין שאת נמצאת עכשיו בשפל שבשפל מבחינת מצבך. ברור לי ומובן לי שהמחשבה רוצה אחרת והרגש רוצה משהו אחר לחלוטין ואת נמצאת יום יום במלחמת עולם מתמדת ויומיומית זה מול זה ולא קל לך. אך גם ברור ממה שקראתי שאת בהחלט מוכנה לעשות צעד לשינוי. כמובן שאת חייבת להגיע לטיפול טוב כדי לצאת מזה אחת ולתמיד והפתרון הוא כמובן ללכת לשיחות כדי לפתור את הבעיות ולהתמודד עם הפחדים ועם שורש הבעיה שמשם הכל התחיל וללמוד להסתכל לפחד בעיניים ופשוט לגרש אותו ורק כך תוכלי שוב לעמוד על הרגליים. אני יכולה להפנות אותך לנורית שטיפלה בבתי שהיא מדהימה מדהימה. אם תרצי טלפון שלה אוכל לתת לך היא בעצמה היתה במחלה ומכירה את המחלה מנסיונה וממה שהיא חוותה מעבר למה שהיא למדה ומעבר לניסיון שלה כמטפלת מצליחה כבר מעל 15 שנה.

16/09/2010 | 19:22 | מאת: אiרי

היי אורלי בקרתי אצל פסיכיאטרית להפרעות אכילה והיא המליצה לי לקחת כדור שנקרא פריזה /פרוזק מה את יכולה להגיד לי על הכדור והטיפול בו ? אשמח לתשובה

לקריאה נוספת והעמקה

אורי שלום, פריזמה הוא כדור שניתן בהרבה מצבים של הפרעות אכילה או ממצבי רוח וכאלה, גם בתי בזמנו שהיתה חולה באנורקסיה קיבלה פריזמה זה אמור לסדר את מצבי הרוח שהם משתנים והרבה פעמים נמצאים בדכאון בגלל שיבוש כל מערכות הגוף וגם כתוצאה מחוסר סרוטנין. פריזמה במינון נמוך לא יכול להזיק שלא עלינו גם במקרה של חולי סרטן לפעמים מקבלים פריזמה למצבי הרוח ולכן יש באפשרותך לקרוא עוד באינטרנט על הפריזמה ולקבל עוד מידע.אני לא רופאה ואני לא יכולה להגיד אם זה טוב או לא רק אני יודעת שנעשה בו שימוש בפריזמה במקרים כאלה וזה לא יכול להזיק במינון נמוך.

16/09/2010 | 16:40 | מאת: **חמודה**

היי אורלי, או כל אחת אחרת שיכולה לעזור לי לאחרונה בזמן הקאות יוצא דם. בהתחלה חשבתי שאולי שרטתי משהו עם הציפורניים אבל זה חוזר שוב בכל הקאה. יורד מעט מאוד דם אבל זה קצת מטריד אותי.. מישהו יודע מה זה? למה זה קורה? תודה

לקריאה נוספת והעמקה
17/09/2010 | 10:12 | מאת:

יקרה שלי דם בהקאה הוא לא סימן טוב הוא סימן עבורך שמשהו לא בסדר ואת חייבת להפסיק לדחוף אצבעות ולהקיא לפני שדברים ידרדרו עוד. זה יכול להעיד על אלףואחת דברים אולי פצע בקיבה או בתריסריון אולי פצע בוושט באמת כתוצאה מדחיפת האצבעות כדי להקיא את חייבת לבדוק ממה זה נובע ולעצור את זה כמה שיותר מהר. אני יודעת שזה לא קל אבל לכי לטיפול כי הקאות זו התמכרות כמו כל ההתמכרויות האחרות.

07/09/2010 | 15:58 | מאת: חסוי

שלום, אני חולת אנורקסיה כ 4 שנים לאחר אשפוזים רבים ואשפוז אחד במחלקה הסגורה בתה"ש לפני שנה. עתה ירדתי הכל ואני הולכת לדיאטנית שהייתה לי במחלקה בתה"ש ע"פ בקשתי. הבעיה היא שאני רוצה לצאת מהמחלה אך מפחדת, אני צמה כארבעה ימים ויומיים-שלושה לפני שקילה נתקפת בפחד ואוכלת כמו מטורפת. אני יודעת שזה מאוד לא בריא וזה אפילו יוצא שאני אוכלת יותר. אני כל כך רוצה לאכול נורמלי את כל התפריט בלי לצום ואז להעמיס על עצמי- יוצא שאני לא נהנית במשך השבוע בשני המצבים: לא ההרעבה ולא ההעמסה. המחשבה העומדת מאחורי זה היא שאם אוכל הרבה לפני שקילה העלייה לא תהיה אמיתת, אלא מהצטברות נוזלים, ואז כשאשוב הביתה הכל ירד- אכן שאני שבה הבייתה כל החצי קילו מתוך מה שעליתי יורד ויוצא ששבוע לאחר מכן עליי לעלות את החצי שירד ועוד חצי קילו אמיתי- אני יודעת שזו מחשבה מוטעית כי הרי לא ניתן לעלות את כל המשקל רק מנוזלים. בכל זאת אני צריכה תמיכה ושמישהו יסביר לי עד כמה המחשבה שלי לא נכונה. אשמח לקבל עזרה בדחיפות כיוון שאני רוצה כבר לצאת מהמחלה הנוראית הזו, אך יחד עם זאת מפחדת. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
08/09/2010 | 19:19 | מאת:

ילדה יקרה ברור לי שאת נמצאת בבלאגן נוראי ובכאוס עמוק. אני חושבת שאת חייבת לקבל עזרה מקצועית דחופה. את צריכה להיות הכיכנה עם עצמך אם באמת את רוצה לצאת מהמקום הזה שנקרא הפרעת אכילה ואם כן ואת רוצה לעשות שינוי את חייבת לקבל טיפול ממישהו שמבין בנושא והכוונה בעיקר לטיפול בשיחות. את חייבת לטפל בשורש הבעיה ולטפל בפחדים ובקשיים וללמוד להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם ולא לברוח מהם כי כמה שתברחי יותר הם לא ייעלמו. אני יכולה להמליץ לך על נורית שהיתה בעצמה חולה וכבר מטפלת 15 שנה בהפרעות אכילה ומוציאה הרבה בנים ובנות מהמחלה בכל חתך הגילאים. נורית טיפלה בבתי ואני יכולה להמליץ עליה בחום. ועוד משהו האשפוז במחלקות הוא רק לצורך עלייה במשקל אבל תכלס הם לא באמת מטפלים בשורש הבעיה, פרק הזמן של האשפוז לא תמיד מאפשר לטפל לגמרי בנפש ולכן מה שקורה שבנות מגיעות למשקל ייעד ומשתחררות אבל הם לא באמת בריאות נפשית אלא רק בריאות פיסית מבחינת המשקל והרי כולנו יודעים שהבעיה בהפרעת האכילה היא בעיקר הנפש הדימוי העצמי ודימוי הגוף הנמוך והבריחה מהתמודדות עם פחדים ובעיות ולכן צריך טיפול הרבה מעבר לאשפוז. לכי חמודה קבלי טיפול וצאי אחת ולתמיד מהמחלה אבל דעי דבר אחד נדרש שיתוף פעולה מלא שלך ורצון כנה לשינוי שכן ללא זה לא תצאי מהמחלה באמת.

06/09/2010 | 20:04 | מאת: דארין הליבי

אני סובלת ממשקל נמוך מדי אני מרגישה שאני לא רוצה לאכול אבל אני רוצה לשפר את המצב שלי ולהגביר את התאבון שלי ולעלות במשקל מה את מציעה לי? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה
08/09/2010 | 19:11 | מאת:

אני לא הבנתי מצד אחד את לא רוצה לאכול ומצד שני את רוצה להגביר תאבון ולעלות במשקל מה הולך פה? נראה לי שאת נמצאת בבלבול נוראי מבחינה אישית ולא באמת יודעת מה את רוצה, בתוך תוכך את יודעת מה נכון אך לא מה את רוצה. אני מציעה באמת שתלכי לקצת שיחות ותעשי סדר בעניינים לפני שהעניינים יתגלגלו ככדור שלג ויאבדו שליטה. ועוד שאלה האם המשקל הנמוך הוא מחוסר אכילה סדיר או כי זה מבנה הגוף שלך? לי נראה שאת משתדלת להמעיט באכילה וקיימת אצלך בעייה של הפרעת אכילה ואם אני צודקת אז אני מבקשת ממך לכי לטיפול ועצרי את זה מהר כל עוד אפשר. את צעירה והחיים לפנייך לא חבל?

03/09/2010 | 21:25 | מאת: א.ב

אורלי שלום, אני בת 23 ואני סובלת מבולמיה ולסירוגין מאנורקסיה כבר 6 שנים.עם הזמן הבנתי שהבעיה נובעת מכל מיני שינויים סביבתיים וחברתיים. לדוגמא, אם קורה משהוא בעבודה אני נשברת נכנסת לסוג של דיכאון לא איכפת לי מכלום וככה אני נאבדת בסופר בין המדפים קונה מלא שטויות ומתרוקנת בבית. ההסתרה של העניין של הריקון נהפכה לסוג של אומנות. התמודדות עם ההפרעות אכילה האלה מכניס אותי פעמים רבות לדיכאונות, ויש ימים שלמים שאני הולכת שבורה. החלטתי בשלב מסויים לספר להוריי (אני לא גרה כבר 4 שנים בבית). הם לא מבינים אותי וחושבים שאני עושה את זה דווקא. אמא שלי גם זורקת לי כל פעם הערות כמו "לא פלא שכל פעם זורקים אותך כולם יודעים שאת הולכת ומקיאה כל היום" ואז אני נשברת לחלוטיןמקיאה עוד יותר ונכנסת לדיכאון. סיפרתי גם לכמה חברים כי הייתי חייבת להוציא את זה החוצה אבל אף אחד לא יכול באמת לעזור לי. אני לא אוכלת ימים שלמים ואז ברגע אחד הכל נשבר ואני "מתפוצצת" ומקיאה. אני לא מוכנה להכניס את עצמי לאישפוז (סיפרו לי שיש כזה בתל השומר).ההתנהגות האובססיבית סביב האוכל מנקרת בליבי, בראשי באני הפנימי שלי. בבקשה זה הורס לי את החיים אני צריכה עזרה כדי לעזור לעצמי..... מה לעשות?

05/09/2010 | 00:43 | מאת:

יקירה ברור לי לחלוטין שהגיעו מים עד נפש ומצבך בלתי נסבל ויצא מכלל שליטה. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך שלפני אישפוז יש עוד דברים שאפשר לעשות. אישפוז זה ברירת מחדל אחרונה. דבר ראשון את חייבת לקבל החלטה שדי נמאס לך במקום הזה ואת רוצה ומוכנה לעשות שינוי ובכנות לא בכאילו ולקבל טיפול ולשתף פעולה גם אם הדרך לא תהיה קלה כי לצאת מהתהום הזו זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד וצריך שיתוף פעולה מלא שלך. ברגע שתקבלי החלטה כזו את חייבת לקחת את עצמך לטיפול בשיחות אצל מישהו שמומחה בהפרעות אכילה ולהתחיל להפסיק לברוח מדברים אלא ללמוד להתמודד עם בעיות קשיים ופחדים ולא לברוח מהם. לטפל בשורש הבעיה שממנה התחיל הכל ולהבין למה הכל התחיל ואז דרך זה ללמוד לאט לקבל ולאהוב את עצמך מחדש. ברגע שתביאי עצמך למקום הנכון מבחינת עצמך תראי שהכל ייעלם כלא היה. אני יכולה להמליץ לך על נורית שגרה בכפר סבא וטיפלה בבתי. היא מדהימה ומצליחה לעזור להרבה מקרים כמו שלך.נורית היתה בעצמה חולה בהפרעת אכילה עד גיל כמעט 40 ולכן מעבר ללמידה של שנים היא בעלת ניסיון אישי במחלה וזה מה שנקרא אין חכם כבעל ניסיון והיא מכירה את הנושא מלפני ולפנים. הטלפון שלה 09-7454950. קומי קבלי החלטה ועשי שינוי די צאי מהמעגל הזה חבל על החיים שלך שמתבזבזים עשי זאת למען עצמך ולא למען אף אחד אחר.

31/08/2010 | 20:35 | מאת: מישהי

אמ שלום, אני בת 14 ויש לי הפרעות אכילה, אני כרגע שוקלת 40 קילו בערך ואני בסביבות המטר 60. ההורים שלי לא יודעים על ההפרעה שלי ואני לא רוצה לספר להם. ההפרעה הזאת הרסה לי לגמרי את החיים.. אני ממש רוצה לחזור לחיות חיים נורמלים ולאכול בריא, אבל אני כל כך מפחדת לעלות במשקל ועדיין נגעלת מעצמי ומייסרת את עצמי אם אני אוכלת.. רציתי לדעת אם איכשהו אני יכולה לחזור לאכול רגיל בלי לעלות במשקל, בהדרגה? על פי תפריט מסוים? אני ממש נואשת ואין לי למי לפנות.. אשמח לעזרה..

לקריאה נוספת והעמקה
31/08/2010 | 21:26 | מאת:

חמודה שלי כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת. אני מבינה שאת במצוקה נוראית ואני לא מבינה איך ההורים שלך עד היום לא שמו לב לשינוי במצבך. אני מאמינה שאפשר לראות שירדת במשקל. יקירה שלי את חייבת ללכת לטיפול בשיחות כי כל טיפול אחר לא יעזור במצב הזה הבעיה היא לא האוכל הבעיה היא הבריחה מבעיות ומפחדים הבעיה היא דימוי גוף ודימוי עצמי ולצורך זה את חייבת ללכת לטיפול בשיחות ולעצור את זה כמה שיותר מהר שלא יתגלגל ככדור שלג. חבל החיים יפים וכמו שאני קוראת לא טוב לך במצבך הנוכחי.עשי הכל כדי לשנות ודעי שהכל תלוי רק בך ובכנות שלך לרצות לצאת מזה באמת.

31/08/2010 | 21:47 | מאת: מישהי

ההורים שמו לב שרזיתי אבל כנראה שהם לא חושבים שזה כל כך קיצוני.. אני יודעת שהבעיה היא בעיקר נפשית ושאם אני לא אפתור את זה אני בטח אחזור לזה בעתיד.. אבל אני לא רוצה לספר להורים, אני לא יודעת איך ואני גם לא רוצה שהם יהיו עצובים בגללי.. אין לי איך ללכת לטיפול אם אני לא אספר להורים, ואני באמת לא יודעת כבר מה לעשות.. אני מרגישה כל כך אבודה..

27/08/2010 | 00:51 | מאת: לי

שלום אני בת 26 ואיני חייה בבית ואימי בת 55 אימי בציעירותה היתה ממש רזה ואחרי לידות והגיל שמתקדם התמלאה קצת לא משהו קריטי בסביביות 65-70 קילו על 1.68 בשנה וחודשיים האחרונים היא ואבי עברו משבר ביחסיהם והם אינם מדברים כלל וגם אימי לא מעוניית לחזור לזוגיות כל שהי עימו אבל הם חים באותו בית בשביל הילדים ועקב המצב הכלכלי, בשנה האחרונה אימי ירדה המון במשקל היא לא מוכנה אפילו להשקל בגב ממש רואים את העצמות הייתה תקופה שממש הייתה חיה על עגבניות ונס קפה בלבד והיא עושה כל הזמן ספורט לפעמים שהיא רק מתעוררת כבר עושה תרגילי רגליים עכשיו היא חזרה קצת לאכול אבל היא שותה הרבה תה טיבטי ואף אחד לא מצליח להניע אותה מזה היא ממש לא מתייחסת אלינו יותר (משפחה, אחיותיה ושכנים וכמעט כולם בעצם) שאומרים לה שהיא רזה מדי היא אומרת שאנחנו מקנאים בה. אני כבר חושבת על לאשפז אותה בכוח מה אני יכולה לעשות? בקשר לתה הדפסתי לה אלפי כתבות על הנזק שהוא גורם ולא איכפת לה בכלל אשמח לעזרתך,לי

לקריאה נוספת והעמקה
29/08/2010 | 11:25 | מאת:

לי יקרה אני קוראת ומבינה למצוקתך נוכח מצבה של אמך. לא פשוט לראות אמא שעושה "שטויות" בגיל שצריך לקחת אחריות על החיים אבל כן אנורקסיה היא בעיה גם בגילאים מבוגרים שחווים משברים בחיים. אמא שלך מעדיפה לברוח מאשר לדבר ולהתמודד עם הפחדים והבעיות שלה ובדרך זו או אחרת היא מגיבה למצוקותיה באי אכילה ולקיחת תה טיבתי שגורם לשלשולים. ברור שהמצב לא טוב ואיכשהוא חייבים לנסות להביאה לטיפול בשיחות. לאשפז בכפיה זה לא פשוט כי את תצטרכי צו של בית משפט והתערבות של פסיכיאטר שייקבע שהיא מסוכנת ומסכנת את עצמה ואת סביבתה וזה לא פשוט. נסי אולי ביחד איתה להגיד לה בואי נלך לשיחות יחד בואי ננסה לפתור בעיות. זה לא בושה לחוות משברים גם בגיל שלך. לכולנו מותר לפול. נסי להביע הזדהות עימה ועם מצבה ולא ללכת נגדה ואז אולי היא תשחרר התנגדות כי כרגע היא עושה שריר מול כולכם ואומרת לכם אני אין לי שום בעיה עזבו אותי במנוחה,אני יודעת מה טוב לי, אני מספיק גדולה. ברגע שקצת תרפו ותבואי אליה ברגיעה התגובה שלה תהיה אולי אחרת. שווה לנסות כי בגדול אם היא לא תשתף פעולה ולא תרצה לבוא אף אחד לא יכול להכריח ולעשות זאת במקומה. אם תרצי אוכל להמליץ על מטפלת טובה מכפר סבא.המון כוחות. מחבקת ומחזקת. אורלי

24/08/2010 | 12:23 | מאת: שירילי

שלום רב, ממליצה בחום לא לשלול גם טיפול פסיכולוגי- טיפול רגשי להגיע לשורש הבעיה (לצד העזרה בכדורים).. אני סובלת כבר שנים מהפרעות אכילה מטופלת תרופתית ובעיקר רגשית אצל פסיכולוגית מדהימה המתמחה בהפרעות אכילה, קוראים לה מיכל אופיר.

24/08/2010 | 12:26 | מאת: שירילי

רציתי לתת מענה והמלצה לבחורה שהשאירה הודעה (" זו שנאבקת" ) תודה רבה.

22/08/2010 | 02:03 | מאת: נאבקת

שלום אורלי, אני בגיל המעבר ויש לי הפרעת אכילה. האם ידוע לך לאן אפשר לפנות בתל איב על מנת למצוא פסיכותרפיסט(ית) לטיפול? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה
22/08/2010 | 02:04 | מאת: נאבקת

צ"ל תל-אביב

22/08/2010 | 10:25 | מאת:

יקירה שלי אני יכולה להפנות אותך לנורית שנמצאת בכפר סבא שמטפלת בהפרעות אכילה ומגיעים אליה מכל הארץ והיא מטפלת בחתך גילאים נרחב מגיל ההתבגרות ועד גיל 30 ו- 40 ולכן עליה אני יכולה להמליץ כי אותה אני מכירה. היא מדהימה.היא טיפלה בבתי והוציאה אותה מהמחלה.הטלפון שלה 09-7454950

שולחת שוב מחדש: שלום רב, ממליצה בחום לא לשלול גם טיפול פסיכולוגי- טיפול רגשי להגיע לשורש הבעיה (לצד העזרה בכדורים אם צריך).. אני סובלת כבר שנים מהפרעות אכילה מטופלת תרופתית ובעיקר רגשית אצל פסיכולוגית מדהימה המתמחה בהפרעות אכילה, קוראים לה מיכל אופיר.

21/08/2010 | 14:40 | מאת: עדי

אני בת 16 וחצי ונוטלת כדורים משלשלים כבר במשך שנה שלמה בשנה הזו עברתי המון דברים קשים שקשורים לנושא של הפרעות אכילה.. ההורים גילו באיזשהו שלב,לקחו אותי למרפאה לבריאות הנפש לטפל בנושא אחרי שתיים שלוש פגישות החלטתי להפסיק ללכת.. לקחו אותי לדיאטניות מומחיות וכמובן שהפסקתי באמצע.. הייתי לוקחת כמויות גדולות של 10-20 ביום.. ובמהלך כל המפגשים המשכתי לקחת ותחמנתי את הוריי שאני לא לוקחת הם לא היו יודעים כי הייתי מתעוררת באמצע הלילה לקחת ואז זה היה משפיע בבוקר מאוחר שהם כבר היו הולכים לעבודה.. אפשר להבין מכאן שנעדרתי המון מבית הספר בטענה ש"אני לא מרגישה טוב".. הייתי שמה שעון מעורר לאמצע הלילה,לא הייתי ישנה רצוף,קמה עם בחילות איומות באמצע הלילה ונוטלת כדורים,הולכת לישון עם מועקה ענקית בבטן[נפשית ופיזית] אני זוכרת שאפילו כמה פעמים שכחתי לשים שעון מעורר וקמתי לבד ב4 בבוקר בידיעה שצריך לקחת כדורים ! הייתי בשוק מעצמי ולא האמנתי על עצמי שאני יקום לבד ב4 בבוקר,איך זה אפשרי? זה רק הראה לי שהראש לא מפסיק לחשוב על זה.. אני חולמת כל פעם שאמא שלי מגלה שאני ממשיכה לקחת שהיא מחטטת לי במגירות ומוצאת עוד ועוד חבילות.. זה מפחיד אותי. לא רוצה לחלום על זה. רוצה לישון רצוף ! אבל מצד שני,אני לא רוצה להפסיק עם הכדורים.. לא רוצה ללכת לטיפול..ההורים שלי יהרגו אותי אם הם ייגלו שאני ממשיכה לקחת הם כל כך יתאכזבו ממני .. אני הבטחתי להם שאם הם מסכימים לי לצאת מהטיפול שהייתי בו אני לא נוגעת בכדורים יותר.. הם סמכו עליי ! קשה לי להסתכל להם בעיינים כל יום שעובר ולדעת שאני משקרת אותם .. ואיך הם לא שמים לב לבת שלהם שכל כך סובלת ? כואב לי.. באמת שכואב לי.. להבטיח לחברות ממש טובות שלי שאני אשמור על עצמי ושאני לא ייגע בזה שוב פעם בעוד שאני יודעת שאני לא אקיים זאת. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה-גם שמנה,גועלית ודוחה וגם שקרנית שמרמה את כולם.. איזה מין בן אדם אני?

לקריאה נוספת והעמקה
22/08/2010 | 10:23 | מאת:

עדי יקרה את לא בן אדם רע את אדם חולה כי הפרעת אכילה זו מחלה כמו כל מחלה אחרת והשקרים והחוסר שליטה והבלבול זה חלק מהמחלה שנקראת הפרעת אכילה. ברור לי ממה שאת כותבת פה כי לא טוב לך במקום הזה אך מצד שני יש לי תחושה שנוח לך שם במקום הזה, הרבה יותר קל לברוח למקום של הפרעת אכילה מאשר להתמודד עם בעיות ופחדים שקיימים ואני אומרת לך כאן שאם לא תתמודדי ולא תלכי לטיפול כל החיים שלך ייראו כך ולא חבל על חיים כה צעירים ויפים? האם ככה את רואה את כל חייך בתוך המעגל העגום הזה של הפרעת האכילה עם השקרים והמשלשלים והתשישות וספירת הקלוריות? האם ככה את רוצה להעביר את החיים הארוכים והבאמת נפלאים שיכולים להיות בחוץ? אם התשובה היא לא ובאמת לא כנה ולא סתם לא אז את חייבת לקחת עצמך בידיים ולקבל החלטה שאת רוצה לקבל טיפול ולצאת משם כי אף אחד לא יכול באמת לעשות זאת במקומך. את זו שאחראית על חייך ועל השינוי לטוב ולרע.

22/08/2010 | 13:16 | מאת: עדי

אני יודעת שאת צודקת ואני מבינה את מה שאת אומרת.. לא מאחלת לעצמי שהחיים שלי ייראו ככה.. אבל מכאן אני לא יודעת איך להמשיך.. אני עולה לכיתה יא'- כיתה עמוסה ביותר,מבחנים,בגרויות,ציפיות,יציאות חברתיות.. ובין כל אלה אני עם עצמי ועם המחלה הנוראית הזאת. איך אחרי חצי שנה שההורים שלי חושבים שאני בלי כדורים אני יבוא ויגיד להם "אז המשכתי עם זה".. זה נוראי. אם הייתי במקומם הייתי כל כך מאוכזבת ופגועה.. התחלתי טיפול הרי לפני כמה חודשים וזה לא התאים לי. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לפסיכולוגית וראיתי שזה לא בשבילי,לא מתאים לי לספר על החיים שלי למישהי שלא מכירה אותי בכלל,מישהי שתכנס לכל החיים שלי ושל המשפחה שלי והיא זרה מבחינתי. קשה לי כל העניין הזה.. והדיאטניות המומחיות האלה? רק הרסו אותי.. הכריחו את אמא שלי שאני יעיף את המשקל מהחדר,הציקו לי עם מיליון ואחת שאלות מעצבנות,נכנסו לי לווריד מה שנקרא.. ישר יצאתי מהבולשיט הזה.. אני לא רואה פיתרון אחר..אבל זה קשה לי אין לי כוחות כבר

19/08/2010 | 19:37 | מאת: אלין

אני אמא לשניים עם הפרעת אכילה נוראית אני בטיפול והפסקתי להקיא אבל השמנתי המון אני בעודף משקל של 25 קילו הייתי רוצה שבנות שהצליחו להבריא יתנו לי כח כי אפילו עם הטיפול לא נראה לי שאני יכולה לצאת מזה אנא עיזרו לי

לקריאה נוספת והעמקה
21/08/2010 | 11:25 | מאת:

אלין יקרה אני מבינה את המצוקה הנוראית שאת נמצאת בה. האם טופלת בשיחות אי פעם אצל מטפל/ת או פסיכולוג/ית? השיחות הם חלק כמעט עיקרי ביציאה מהפרעת האכילה וחשוב שיהיה מטפל שמבין בתחום ושתתחברי אליו. גם מי שיוצאת מזה אחרי שנים יכול להיות לה נפילות קטנות בדרך אך כשיש כלים נכונים נופלים וקמים. אני יכולה להפנות אותך למטפלת טובה בכפר סבא אם תרצי תכתבי לי. את חייבת לקבל כלים נכונים לחיים וכלים להתמודד עם בעיות קשיים ופחדים ולא לברוח מהם. ולכן חשוב הנושא של השיחות

בס"ד אני בחורה מאוד שמנה בסביבות המאה קילו, שנים שאני שומרת, אבל כבר אבדתי מזה חשק וענין כי זה לא הולך לי וכיוון שאני משמינה אני בדיכאון זה מעין מעגל כזה, של השמנה הרזי'ה ושוב השמנה ודיכאון, בקיצור כבר אבדתי ענין בדבר הזה, מה עושים? במיוחד כשאני יודעת שהדיכאון שלי הרבה יותר גדול בגלל השומן.

לקריאה נוספת והעמקה

אני אגיד לך מה........... אני לא שמנה בכלל . אבל יש לי התקפי אכילה ואני תמיד שומרת אח"כ חוזרת לנורמה. תודה לאל אני בסדר עכשו הכי חשוב זה לא ליפול !אל תיפלי! .היה לי הרבה הזדמניות ליפול ולא לקום ואם לא הייתי קמה הייתי במצב קשה יותר. אנשים לא מודעים לזה שתמיד צריך לטפל בנפש ורק אח"כ בגוף. אז.תחשבי על זה

18/08/2010 | 16:40 | מאת: נוגה

בס"ד לאני היקרה, תודה על העצה, אבל רציתי לשאול אותך איך את חוזרת לנורמה אחרי ההתקפים ואיך זה שאת לא שמנה, תודה מראש.

18/08/2010 | 16:22 | מאת:

השמנה היא הרבה פעמים בגלל בריחה מכל מיני דברים אחרים שלא רוצים או מפחדים להתמודד איתם ואז מעדיפים לברוח לאוכל. כמו שחברתי לפורום ענתה וכתבה לך את חייבת לטפל בנפש ולנסות להתמודד עם דברים ולא לברוח מהם. ברגע שהנפש תהיה במקום הנכון גם המשקל יחזור למימדים הנכונים. אני בטוחה שגם הדיכאון ייעלם ודברים ייראו הרבה יותר טוב.

18/08/2010 | 16:41 | מאת: נוגה

בס"ד אתן ממש צודקות, כשאני לא בדיכאון יש לי הרבה פחות חשק לאכול, ולפעמים בכלל אין לי חשק לאכול, אז שזה ככה יהי'ה תמיד, בלי חשק לאכול, בתודה מראש.

15/08/2010 | 08:34 | מאת: אמא מודאגת

שלום רב, בתי בת 14, גובהה 1.55 מ' ומשקלה בין 75 ל-80 (היא לא מוכנה להישקל בנוכחותנו). בעיית ההשמנה התחילה בסביבות גיל 6, מעט אחרי הגירושים, מאז היא רק עולה ועולה וזה מדאיג אותנו מאוד, ברמה כזאת שאני לפחות כבר בדיכאון מזה, אני מתהלכת עצובה רוב הזמן. אין לה כמעט חברות והחופש מבחינתי הוא האוייב שלה! אין בבית חטיפים, עוגות ו/או דברים מיותרים, אך היא מספיק גדולה והיא יוצרת יש מאין.. מספיק שיש חומרי גלם בבית. מדי פעם אני מוצאת בפח שלה כל מיני אריזות ריקות של מזון שאין לי מושג מהיכן היה לה כסף לקנות. השבוע מצאתי קופסא גדולה של ממרח שוקולד השחר!! כשאני משוחחת איתה היא אומרת שאין לה שליטה, ואני מאמינה לה, ואח"כ היא מרגישה רע שאכלה. היא גם ניסתה דיאטה מס' פעמים ואפילו ירדה מעט, אבל היא מתייאשת מהר, זה קשה לה מדי. לצערי, היא לא מוכנה ללכת למכון כושר ו/או לחוג ספורט כלשהו, לא מוכנה להצטרף לקבוצת שומרי משקל ולא מסכימה לקבל עזרה מאיש מקצוע, זאת לאחר מס' סדרות טיפולים שעשינו כבר בעבר. אני מיואשת, עצובה ומודאגת ובעיניי זה בבחינת "הצילו"!!! מה עושים?? בבקשה עזרה! בתודה מראש, אמא.

לקריאה נוספת והעמקה

אמא יקרה שתינו יודעות שהאוכל היא רק תוצאה ולא הבעיה העיקרית. קחי את בתך לטיפול בשיחות הבעיה היא הנפש שאינה במקום הנכון. האוכל מהווה עבור בתך בריחה ומקום לנחמה. בתך לא רוצה להתמודד עם פחדים ודברים מעיקים והיא נמצאת במקום שנקרא בשפה המקצועית "אזור הנוחות" במקום להתמודד היא בורחת ומוצאת באוכל פורקן ונחמה. קחי אותה לשיחות ותראי שכשהבעיות ייפתרו והנפש תהיה במקום הנכון לא תהיה בריחה לאוכל והמשקל גם יירד מעצמו.

15/08/2010 | 07:37 | מאת: אני

עכשו אני בשם אחר. אבל סתם קפצתי לראות אני משתדלת שלא כי ב"כז זה עושה לי רע לא יודעת התקופה הזו עם האוכל מצחיקה אותי וגם יכולה לחרפן אותי אז הדברים שהבנות החמודות כותבות בי מעוררות בי תיסכול ושאר רגשות. בכל אופן בנות מדהימות אפשר לצאת מזה. תחשבו על זה שעל מה החיים שלכם מתבזבזים? על אוכל?על רזון ?כמה אכלתי? הקאתי? ברור שזה מאוש קשה מי כמוני מבינה. אבל לעזאזל תחיו............צאו תנשמו . כי מה שעובר לא יחזור. יוכלתי לומר עוד הרבה. אין אשמה על אף אחת...זה קשה זה לא תמיד תלוי בנו זה מייאש. אבל שתצאו מזה תבינו איפה הייתם. ותצטערו אולי תבכו. צאו מההפרעת אכילה הסתומה הזו.היום חיים מחר בקברץ

21/08/2010 | 11:16 | מאת: אורלי פוקס

שמחה לקרוא מה שכתבת ומזדהה עם זה כמה שזה נכון. די בנות למה לבזבז את החיים על הפרעת אכילה יש כל כך הרבה דברים יפים שהחייםן שלנו נותנים לנו ושאפשר להנות מהם. כן אפשר לצאת מזה אם רק באמת רוצים.

15/08/2010 | 00:28 | מאת: מיכל

שלום. אני נוטלת כ-3 חודשים כדורים משלשלים,אני יודעת שזה יהרוס לי את החיים,ואני מתה להפסיק,אך אינני יכולה להתפנות לשירותים בלי זה. מה לעשות?איך להפסיק? ובמקביל להחזיר את פעילות במעיים למצבה הקודם?

לקריאה נוספת והעמקה
16/08/2010 | 23:23 | מאת: אלי

היי מיכל גם אני איתי לוקחת משלשלים במשך שנה שלמה ואני מדברת איתך על 4כדורים ביום הושפזתי בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה וקיבלתי במקום משלשלים שמן פרפין וזה עזר אחרי שהשתחררתי שוב לקחתי לקסדין ואחרי מספר חודשים הפסקתי לקחת אותם כיום יש לי יציאות טביות בלבד ללה כל שימוש במשלשלים צריך הרבה כוח נפשי כדי להפסיק עם זה בהצלחה אלי

22/08/2010 | 10:30 | מאת:

מיכל את צריכה לשאול את עצמך האם את לוקחת את הלקסדין כי יש בעיות ביציאות או מסיבות אחרות שאת רוצה לרדת במשקל. באיזה שהוא מקום הלקסדין הוא התמכרות ואת חייבת להפסיק אותה כמה שיותר מהר. יציאות נכונות אפשר לעשות עם שמן פרפין ועם תזונה נכונה. חבל את הורסת את גופך עם הלקסדין. ואם זו באמת התמכרות עליך ללכת לשיחות ולראות מה הסיבה שבגללה נכנסת לשם מלכתחילה. עצרי את זה יקירה כל עוד את יכולה זה כמו כדור שלג אחר כך כבר יהיה קשה לעצור אותו וחבל.

12/08/2010 | 19:34 | מאת: תמי ( מהפורום הישן :) )

שלום לכולן!! התגעגעתי... משהו בי גרם לי לחשוב על הפורום והחלטתי מסקרנות בעיקר לשוב לראות מה שלומכן. מולאן המקסימה, חמודה יקירתי, דניאלה המתוקה,דינדין כמובן.. איני יודעת מי מה"ותיקות" עדיין כאן. אז קבלו התנצלות אם אין הקדשה אישית.. כולכן קרובות לליבי כמובן :) אז שמתי לב מרפרוף שכמה בנות שעדיין היו מתקופתי ( מאז שהילה ניהלה את הפורום ) עדיין נוכחות בפורום, מקווה שאתן בסדר? דואגת לכן... וגם עוד בנות חדשות שמצאו את הבית הוירטואלי השני שלהם. אני זוכרת את התקופה שהמקום הזה היה החוף מבטחים שלי. המקום שבו אני יכולה להיות אני. בלי מגננות, בלי מעצורים,בלי עכבות. מקום לשתף, להתייעץ לחלוק את שעובר עליי ואני מרגישה. עזבתי את הפורום לא מכעס, לא מאף מקום אחר לא טוב. עזבתי כי הרגשתי דאז שעם כל הקסם שהמקום העניק לי, כל התמיכה, כל ההבנה... זה קצת כבל אותי מלעבוד על עצמי בצורה שאני אוכל לצמוח ממנה לחלוטין. לפעמים צריך להתרחק קצת מבעיה/צרה/נושא כאוב כדיי לתת לדברים לשקוע ולעשות את שלהן. עדכון קצר? אני כבר המוווווון זמן בריאה. וטוב לי. ואני מאושרת. אני במקום אחר בחיים שלי. התקופה הפרועה שלי עברה. אני חושבת שהתבגרתי פשוט ( קורה לטובים ביותר..) :) לא הקאתי כבר שנים. אני חושבת שזה עוד מהפורום הישן. הריחוק נתן לי את המרחב שלי להבין עם עצמי דברים ולעשות תהליך שלא יכלתי להשלים לדעתי אחרת... אני מסיימת עוד מעט את התואר ( מתחילה שנה ג' -כבוד! ) עברתי דיי הרבה בשנתיים וחצי שלא הייתי כאן. חוויות רעות וטובות. דברים שחישלו אותי. אני חושבת שאני אדם שונה. סוג של נולדתי מחדש.. אולי אני בעיצומה של הלידה. וכל מה שאנו עוברות הן חבלי לידה. לעת זקנה ( ממרומי 23 שנות חיי ) התחלתי להשמע יותר פלספנית. או שמא תמיד הייתי ?! :) את זה אתן תחליטו. בכל מקרה.. קפצתי לביקור. מקווה שיצא לי להכנס עכשיו פעם בכמה זמן. מאחלת לכולכן התעצמויות נפש - לותיקות ולחדשות והמון חיזוקים בתהליך הלא קל שכל אחת עושה! זכרו שהמקום הזה הביא אותי לאיפה שאני. אני חבה לכולכן המון. אוהבת אתכן וחושבת על כל אחת מכן!! מליוני נשיקות וחיבוק דוב לכל אחת מכן!! תמי

לקריאה נוספת והעמקה

היי תמי.תודה על גילוי הלב והאומץ לחשוף לדבר בכזו פתיחות. אני מבינה שעברת תקופה לא קלה ומסע לא פשוט ואני מקווה שבסוף יהיו לך את הכוחות הנפשיים לצאת משם. פסיעה ופסיעה צעד צעד בדרך החוצה תדעי שזה שווה כל מאמץ.

03/09/2010 | 15:43 | מאת: **חמודה**

אוי כמה זמן לא שמעתי ממך, ויצא לי דווקא לחשוב עלייך! איזה כיף לראות שאת במקום כ"כ טוב (חמסה חמסה חמסה) הלוואי עלי. אני מקווה שישאר ככה. כל הכבוד לך! שבת שלום! אוהבת.