פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
1119 הודעות
664 תשובות מומחה
22/02/2009 | 09:51 | מאת: Certificate

במידה והפורום לא רלוונטי, מתנצל, אנא התעלמו. אשמח לקבל המלצה (אפשר גם במסר פרטי) לרופא (גם פרטי) רלוונטי לבדיקה וחוות דעת נוספת. (לדעתי רופא אף אוזן גרון מומחה בכיר, אלרגולוג, או כל רופא אחר שיתכן ורלוונטי) חשוב לי שמדובר יהיה ברופא מומחה, בכיר ובעל שם וניסיון רב. בת 29, בריאה לחלוטין, רגישות וכאבים בחלק העליון של האף, סטרואידים ומי מלח (בהמלצת רופא) שנלקחים, מקלים מעט, אך זה כמובן לא פתרון קבוע. עיבוי רירים/תאים אתמואיצליים, כנראה בשל אלרגיה, נשללה דלקת בסינוסים ברנטגן ו CT, כמו כן נלקחה אנטיביוטיקה שלא עזרה, רופא אף אוזן גרון אמר כי צבע הדלקת הוא אלרגי. תודה ושבוע טוב.

22/02/2009 | 18:36 | מאת: דניאלה

שלום רב, אומנם זהו בהחלט לא הפורום הנכון, כי זהו פורום לכאב כרוני, אך קשה לי להשיב פנים ריקם. בכל מיקרה, אני יודעת שהבקשה היתה המלצה לרופא מומחה, ובכך לא ממש אוכל לסייע, והאמת שלא ממש צריך את האינטרנט לכך- אם את/ה מעוניין ברופא מומחה בתחום אלרגיה ואימונולוגיה הרי שהכי פשוט לפתוח את החוברות של קופת החולים אליה את/ה שייך +/- רשימות הרופאים ב"מושלם" אם יש לך, ולפי תת משקצועות יש את כל הרופאים הכי בכירים שיש, בכל רחבי הארץ. ואם יש "מושלם"/"זהב" וכד' הרי שאפשר לגשת לכל אחד ממנהלי המח'/פרופ' ולקבל החזר אחר כך. בכל אופן, לפחות לפי מה שמתואר כאן, נישמע לי שבאמת לא צריך לגשת לרופא מאוד בכיר, וכי אין אלו טיפולים קונבנציונאלים שממש יוכלו לעשות כאן פלאים. קרוב לוודאי שקיימת נטיה אלרגית כרונית עם נזלת אלרגית, אולי עונתית, אולי מגיבה לאלרגנים מסויימים, עם גודש כרוני קל בריריות האף על הרקע הזה. יש תרופות מאוד מוגבלות- ורובן זה אנטיהיסטמינים למיניהם או משאפי אף כאלו ואחרים-משאף בקונז,לומודל וכו'. אני מציעה לפני שחוזרים שוב לאא"ג או רצים לרופאי אלרגיה שילעיטו אותך בתרופות מטשטשות ומשאפים, לנסות טיפול מהסוג ה"אלטרנטיבי" דווקא. יש הצלחות בהחלט לא רעות לסוג הזה של התלונות לטיפולים ע"י הומאופתיה בעיקר. שווה לברר ולחפש הומאופת טוב ובעל שם, ולתת סיכוי טיפולי שכזה, זו דעתי בכל אופן. כל טוב.

21/02/2009 | 10:49 | מאת: אלק

שלום, לפני 12 שנה עברתי ניתוח פיסורה, אך שנתיים לפני הניתוח וכל השנים האחרונות אחרי הניתוח אני סובל מכאבים כרוניים בפי הטבעת. המצב החמיר בחודשים אחרונים. נבדקתי אצל רופאים פרוקטולוגים וגסטרואנטרולוגים. לא נמצאה סיבה לכאבים. עברתי הרבה טיפולים במרפאת כאב, אך ללא הצלחה. אף תרופה נגד כאבים לא משפיעה עלי. מצבי מחמיר מיום ליום.אודה על תשובתך והמלצתך.

22/02/2009 | 19:08 | מאת: דניאלה

אלק שלום רב, אני מצטערת שלמוע על הקשיים שאתה עובר. קשה מאוד לייעץ בהעדר מידע. ציינת שעברת טיפולים במרפאת כאב ושקיבלת תרופות, אך לא ממש ציינת על אילו סוגי טיפולים או תרופות מדובר. כמו"כ לא ניתן היה להבין מדבריך האם מדובר בכאב מתמיד, כאב המופיע אך ורק לאחר היציאה/בזמן היציאה, כאב בישיבה, האם הכאב מקומי או פנימי ועמוק יותר וכו'. לאור כל הנ"ל מתן יעוץ ממשי לא אפשרי. אני גם מבינה מדבריך שנבדקת מקומית ובשלב זה נשללו פתולוגיות פריאנליות או רקטליות. בכל אופן אני יכולה להציע לך 3 דברים: ראשית,כתבת שעברת כל מיני טיפולים במרפאת כאב וכלום לא משפיע עליך. אומנם לא פירטת מה קיבלת ומה לא, ומבלי חלילה לערער על דבריך, אך לרוב ניתן למצוא לכל אחד משהו שיעזור לו. נכון- לא תמיד התרופה מעלימה את הכאב, לפעמים היא אפילו לא מפחיתה אותו למחצית מעוצמתו, אך הפחתה מסוימת עד משמעותית, ניתן להשיג וניתן למצוא תרופה או שילובי תרופות שמשיגים הקלה. איני יודעת כמה זמן טופלת במרפאת כאב, ולעיתים כשכמה וכמה טיפולים לא מניבים תועלת מספקת או לפי ציפיותינו, יש נטייה לוותר. לאמר- "הם ממילא לא עוזרים לי, אז לשם מה להישאר". חשוב להבין שתהליך איזון כאב יכול לקחת זמן, ולעיתים הרבה, לפעמים דרושים ניסיונות רבים להתאמת התרופות, המינונים, השילובים, ודווקא לכן חשוב להישאר באותו המקום שמכיר אותך ולא לעזוב.בנוסף, קורה שנוטלים תרופה והיא לא משיגה השפעה שלה ציפינו, כי עדיין יש כאב, ואז מפסיקים אותה, ואז הכאב מחמיר עוד יותר, ואז מבינים שאולי התרופה לא העלימה את הכאב, אך הפחיתה אותו אולי ב- 15% אולי ב- 30% ,אך כל דבר יותר טוב מכלום, כי כשלא לוקחים גם את זה, הרי העוצמה מתחדשת ומתעצמת עוד יותר.לסיכומו של דבר, אני ממליצה לחזור לטיפול מסודר למרפאת כאב. אני בטוחה שלא מיצית את כל התרופות והטיפולים הקיימים שם, ואני בטוחה שאם תתמיד לאורך זמן בטפול מסודר תוכל להפיק מכך. 2)איני יודעת אם קיים לך סבל מקומי באיזור פי הטבעת עצמו. אם כן, אפשר לנסות טיפול ע"י אילחוש מקומי במשחת עזרקאין 5% 3)חלק בילתי ניפרד מהטיפול בכאב זו ההתמודדות עם הכאב. להתמודדות עם הכאב יש שלבים וזהו תהליך בו אתה בעצם משנה את התפיסה שלך כלפי הכאב ולומד כיצד לחיות ולתפקד עם ולמרות הכאב. אתה לומד שלא להילחם בו, שלא לשנוא אותו כאויב אלא להבין שבמידת מה הוא חלק ממך. אולי היית מעדיף שהוא לא יהיה, אך כרגע הוא שם, וצריך למצוא את הדרך הכי טובה להסתדר איתו. יש אנשים שהכאב אצלם עם הפוגות ממושכות או שוכך לעוצמות נמוכות, ויש כאלו שמה שהם לא עושים ומנסים, הכאב מתמיד יומם ולילה, חזק, טורדני ומקשה, אך לא בהכרח החיים אצל הראשונים יותר קלים משל האחרונים, כי מה שקובע את איך ניחייה, זה לא האם הכאב קיים, ולא האם הוא חזק או בילתי ניסבל או אם התרופות משפיעות או לא, אלא מה אנחנו כאנשים בוחרים לעשות. בן גוריון ז"ל אמר: "כגודל הציפיה כך גודל האכזבה"- אם תצפה שתרופה תעלים את כל מכאוביך- תתאכזב בכל פעם מחדש. אך אם לא תצפה, תקבל זאת, ובכל זאת תמשיך לנסות ולטפל, ולהשתדל, הרי שכל שינוי, כל שיפור, כל התקדמות- הם ניצחון והפתעה ויום חג. - לפני סיום, שוחחנו כאן בפורום לא אחת על החשיבות של החזרת השליטה העצמית לידיים. ביחוד באותם מצבים בהם קיימת התחושה כאילו "כלום לא עוזר",דווקא אז, אני ממליצה בחום על לימוד בסיוע של פסיכולוג קליני של שיטות דימיון מודרך או היפנוזה עצמית לצורך הקלת הכאב, הרפיית שרירים, השגת רגיעה כללית וכו'. אלו שיטות מאוד יעילות, אם כי לוקח זמן לרכוש ולתרגל אותן, אך מי שהמתין 14 שנים, יכו להשקיע למען עצמו מס' שבועות של תרגול למען רכישת כלי שיסייע לו לשארית חייו, הלא כן ?

11/08/2009 | 11:58 | מאת: רוחמה

גם אני סובלת כאבים נוראים שגם מקרינים לרגלים ולבטן והם כאבים הנובעים מפגיע בחוט השדרה מה עושים

17/02/2009 | 22:29 | מאת: טובה

אני לא יודעת אם מישהו זוכר אותי לא ביקרתי אתכים יותר משנה וזה מסיבות מאוד לא טובות, אבל אני לא אכנס לזה.מצבי בכי רע,לא מצאתי שום טיפול קונבנציונלי וגם משלים שהקל את הסיוט שאני חיה בו ואפילו בקצת אני סובלת c.r.p.s כבר עשר שנים והמצב הולך ומחמיר כל הזמן כולל כל מיני סיבוכים זה ממש כמו לחיות על רכבת הרים מטורפת שצוללת כל הזמן לתחתית. אני מצטערת אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי שמעודד את כולם ואני "בסדר" או אהיה בסדר והעיקר שלא יהיה יותר גרוע, וזה ה באמת נכון אבל העניין שזה כן נהיה יותר גרוע כל הזמן והפחד הכי גדול שלי זה להגיע לכיסא גלגלים ולא להיות עצמאית, גם היום אני מאוד מוגבלת אבל די הרשתי לעצמי להשתפח כאןודי עם זה. אני מאוד מקווה שהיתה לכם שנה יותר טובה משלי.יש לי שאלה ואני מקווה שתוכלו לעזור לי. מאחר שאין כבר הרבה מה להצי לי הציעו לי להשתתף במחקר שבו מנסים שיטת טיפול חדשה בעזרת מכשיר שמשדר גלים למח,על ידי הדבקת אלקתרודות לקרקפת. אשמח מאוד אם מיששמע, קרא, ראה,אוטופל במכשיר כזה ובכלל אם מישהו יודע משהו חדש בנושא. תודה רבה אנשים יקרים ומנדי כמו תמיד אני מורידה את הכובע בפניך פשןט אן לי מילים להביע בהם את ההערכה והתודה שאני חשה כלפיך

18/02/2009 | 20:03 | מאת: דניאלה

טובה שלום רב, אני מצטערת לשמוע על ההחמרה במצבך. כחולת CRPS קשה, שנים רבות, מרותקת לכיסא גלגלים שעברה אינספור טיפולים (על סיבוכיהם השונים), אני בהחלט מבינה לליבך ולקשייך. כתבת שהפחד הכי גדול שלך הוא להגיע לכיסא גלגלים ולא להיות עצמאית, אני יכולה להבין את הרצון לשמור על ניידות ולא להגיע לכיסא, מצד שני, חשוב להדגיש, בייחוד בתור מישהי שכן עברה את התהליך,שלא ניתן לקשור בין השימוש בכיסא לבין חוסר עצמאות, ולפעמים ההפך יכול להיות הנכון, כלומר, לעיתים מה שהוא הגורם הכי מגביל זה הכאב שלא מאפשר להתנייד, שכל צעד הוא סיוט, ולארח כל הליכה של כמה מטרים משלמים מחיר כפול, ודווקא ברגע ש"מוותרים" על המאבק להתעקש על כך, זוכים בעצמאות, זוכים בהקלה של הכאב, וזוכים באיכות חיים שלא היתה קודם. נכון שיש מיגבלות חדשות, אך לכל דבר ניתן להתרגל, וכמו בכל דבר, חשוב לבחון את היתרונות מול החסרונות, בזמן הנתון, ולהחליט מה טוב ונכון עבורך, אך לא לפחד לקבל החלטה בגלל סטריאוטיפ או אגו או "מה זה אומר עלי", אלא רק לפי "מה יעשה לך הכי טוב כעת". לא ממש ציינת אילו טיפולים עברת עד כה, והיכן ועל ידי מי את מטופלת. לכן גם קצת קשה לתת עצות. לגבי מה ששאלת, מי הציע לך על המחקר? את מטופלת באיזה מירפאת כאב מסודרת ? סה"כ זה לא נשמע מאוד שונה מלהישתמש ב- TENS רק לאיזור של המוח. אני תוהה עד כמה זה באמת יכול להשפיע-מרבית הטיפולים באלקטרודות חיצוניות ב- CRPS לא ממש היו יעילים, ולכן הגישה מתמקדת בהשתלות וכמעט ולא בטיפולים בגישות של ה- TENS . מזיק זה לא נישמע, ואם זה מחקרי כמו שאת אומרת, אז כנראה שאף אחד לא ממש יודע אם זה עוזר, וכעת זה נבדק. כאמור, תקווה זה תמיד טוב, השאלה האם את באמת בטוחה שמיצית את כל הטיפולים וזה הזמן להיכנס לכל מיני מחקרים שכאלו ?! בעינייני אלקטרודות יש את ההשתלות של האלקטרודות בעמוד השידרה- שאיני יודעת אם עברת- אבל זו דווקא בהחלט אפשרות. מצד שני קיים ניתוח מורכב הרבה יותר, שכמעט ולא עושים בארץ, ואם רוצים לעשות אותו אז כדאי ליסוע מין הסתם לחו"ל ולא להיות כאן שפן ניסיונות, שזה גירוי אלקטרודות מוחי עמוק, ואז משתילים את האלקטרודות לרקמת המוח, והיו כמה תוצאות לא רעות, אך בינינו זה ניתוח מוח, ואני לפחות, אהיה מאוד נואשת לפני שאתן למישהו ליגוע במוח שלי, אבל זו אני. כאמור, איני יודעת במה טופלת עד כה, אך אני מאמינה שלא מיצית כל מה שיש, כי לרוב זה כך. יש מיגוון תרופות-כגון הליריקה, סימבלטה,אלטרול,גבפנטין וכו', ואפשר לנסות שילובים אם תכשיר מסויים לא הוכיח עצמו, כולל תרופות פחות "קלאסיות" -כמו למיקטל או טופמקס או אפקסור ואחרים. וכמובן-אופיאטים למיניהם, טיפולים תוך ורידיים- לידוקאין,אמנטדין או קטמין, ואפילו השתלה של משאבה לעמוד השידרה. גם ברשימה הלא-קונבנציונלית,שציינת שמיצית ואיני יודעת בדיוק מה-אני ממליצה בחום, את שיטת מה שאני קורית לו ה"טיפול העצמי". דהיינו, השגת כלים לשליטה בכאב והקלתו באופן עצמאי וללא תרופות. ניתן להשתמש בדימיון מודרך או בהיפנוזה עצמית. מומלץ לקבל הדרכה מיקצועית ע"י פסיכולוג קליני שמבין בנושא. אלו מיומנויות שמצריכות תרגול והשקעה עצמית כדי לרכוש אותן ברמה שתוכל לשרת אותנו, אך עם הזמן והעבודה הן משתרשות ומשתפרות, והופכות לכלים מאוד יעילים. אני משתמשת מס' שנים בהיפנוזה, אין ספק שאיכות חיי, היכולת שלי לתפקד, ולפעמים אפילו לישון, השתפרו פלאים.בלעדיה, אין ספק שלא הייתי מסוגלת להמשיך ולעבוד ולהתחייב למשרה מלאה. אפילו נמנעתי מאישפוז או שניים בעיתות של החרפה קיצונית. כמובן שאם אינך במעקב מסודר של מרפאת כאב טובה באחת מבתי החולים הגדולים, הרי שברור שזהו הדבר הראשון שיש לעשותו. כמו"כ, אם את נמצאת כן במעקב מסודר, וכל הזמן באותו המקום, אולי הגיע הזמן לבקש חוות דעת נוספת מרופא אחר. חשוב לזכור כי גם הרופא והמטפל הטוב ביותר, לאחר פרק זמן ארוך של טיפול באדם מסויים, עיניו יכולות לקהות, וקו מחשבתו יכול להיות נעול, ויתכן כי קו מחשבה רענן וחדש, יראה רעיונות וטיפולים שלא חשבו עליהם, למרות שהם "ממש מתחת לאף", כי הוא רואה את התמונה באופן אחר, מההתחלה, ללא "דעות קדומות", כשלונות או זכרונות, פשוט-דף חלק. דבר אחרון, חלק חשוב ובילתי ניפרד מכל טיפול הוא לנסות לשמר טווחי תנועה ופעילות של הגף, למרות הכאב והמיגבלה. ניתן לפעמים, בייחוד בתקופות של הרעה, כאשר ביצוע של פיזיוטרפיה ומאמצים נעשית קשה יותר ועשויה לגרום להתלקחות הכאב, אך מאידך חוסר ביצועם יחמיר את המצב עוד יותר,להעזר בהידרוטרפיה. ביצוע פעולות בתוך מים הוא תמיד יותר קל, המים המחוממים, לרוב אם אינן חמים מידי כדי לא לגרות את הכאב, מאפשרים הקלת כאב, הגברת טווחי תנועה, הורדת מעמס מישקלי מהגף וביצוע מטלות שקשה לבצען מחוץ למים-כולל הליכה במים, וכמובן השחייה עצמה, ואם טרם ניסית זאת, זו עוד נקודה למחשבה. התמודדות על מצב כרוני היא לא קלה, והתמודדות עם מצב שיתכן ומחמיר ומתקדם לנכות אפילו, קשה עוד יותר. עם זאת, לא ניתן לנהל חיים במחשבה של "מה יהיה אם ?" כי אז אנו חיים מתוך פחד של המחר ובינתיים מחמיצים את היום, ואולי אותו מחר מאיים לא יגיע כלל ? ואם יגיע, אז נדאג וניתמודד, מה יעזור לדאוג היום ?! האם יש לנו מה לעשות כעת כדי למנוע את הבילתי נימנע שאולי גם לא יקרה ? ברור שלא ! ולכן חבל להתעסק בכך. עלינו לחשוב על היום, וכמו שאומרים "אתה חי עם כאב כרוני,יום ביומו".החיים הם עכשויים, ההתמודדות היא כאן ועכשיו. לכולנו כבני אדם, עם או בלי כאב, יש עליות וירידות, וזה בסדר, כל עוד אנו יודעים לא להתבוסס זמן רב מידי ב"ירידות", ולנסוק חזרה אל ה"עליות". בהצלחה, וזיכרי- אולי לא בחרנו לחלות ב- CRPS ,אך זו בהחלט אך ורק הבחירה שלנו כיצד נתנהג וניחיה עם ולמרות זאת.

17/02/2009 | 21:42 | מאת: אריאלה לייבל-טאוב

כיצד ניתן להתמודד עם הכדורים שנותנים תחושה של עירפול בשעה שמחויב המציאות לעבוד כ-12 שעות ביממה?מצבי כרגע או עירפול או כאב, מה עושים?

18/02/2009 | 19:05 | מאת: דניאלה

אריאלה שלום רב, טוב, זה קצת מתסכל, כי סיימתי לענות לך, והכל נמחק. בכל אופן, ובהמשך לדבריה של טובה, אומנם קשה לי לתת מענה מכוון כי איני יודעת אלו תרופות את נוטלת, ממתי, האם הן כרוניות או לפי הצורך, אך עקרונית, אם אלו תרופות חדשות יחסית או שבוצעו שינויי מינון לאחרונה, בהחלט יש סיכוי שתופיעה התרגלות לכך. לרוב לוקח להתרגל לטיפול חדש/שינוי מינון תוך שבוע שניים, כך שצריך לחכות. אם זה מאוד מפריע אפשר להתייעץ עם הרופא המטפל על שינוי יותר הדרגתי. כמו"כ אם אלו תרופות כרוניות, כדאי לנסות ליטול בשעות הערב, לפני שינה ופחות במהלך שעות הבוקר והפעילות, כך ההשפעה המערפלת תסייע לך לאיכות השינה ופחות תפריע לתפקוד. דבר נוסף, אומנם ציינת כי "מחויב המציאות הוא לעבוד 12 שעות ביום" איני מכירה אותך, את בעיותייך או אורח חייך, וגם לא מעינייני להיכנס לכך. עם זאת, וממה שלמדתי במיסגרת של אישפוז לשיקום כאב כרוני בארה"ב לפני מס' שנים, אחד הדברים החשובים להתמודדות בריאה ויעילה בנוכחות כאב כרוני, ואיני אומרת שגם לי תמיד קל להעביר את המושג אל הפועל וליישמו תמיד, זה הנושא של "קיצוב", דהיינו- PACING ,כלומר להתאים את עצמך למיגבלות, לכאב ולהרגשה. אני חושבת שזה ניפלא שאת עובדת, מתפקדת ועושה הכל. עם זאת לפעמים מתוך הניסיון של לחיות כ"בריאים" ולעשות כל דבר, ומתוך החובות וציפיות שישנן סביבנו, אנו מזניחים את עצמנו ואת בריאותינו, וצריך לזכור, שלעיתים עדיף לפסוע צעד אחד קטן לאחור, לעשות ויתורים קטנים, כמו שעתיים פחות בעבודה, ואולי כך קצת פחות כאב,ותיזדקקי לקצת פחות תרופות, קצת פחות תופעות לוואי, וחוזר חלילה. במיוחד אנשים הישגיים, שלא מוותרים לעצמם, שמתמודדים למרות הכל, נוטים לשלם את המחיר קצת מאוחר מידי. אני לא יודעת עד כמה עשיר ניסיונך, אך לפחות בוודאי מניסיוני, אני יודעת, שאם מותחים את החבל קצת יותר מידי, הוא בסוף ניקרע, ואתה נופל לתחתית הבאר, והדרך מהתחתית מאוד ארוכה וקשה, כך שאם אפשר למנוע זאת כמה רגעים לפני, ולטפס חזרה לפני שנפלת, זה רק לטובה .מקווה שתרגישי טוב יותר והמשך הצלחה בהתמודדות, דניאלה

12/02/2009 | 09:17 | מאת: אמי

שלום יש לי מין פס שורף ליד הישבן מה זה יכול להיות עבר בזכות האגיסטן וחזר

14/02/2009 | 11:37 | מאת: דניאלה

אמי שלום רב, את שואלת שאלה שניתן לענות עליה אינספור תשובות, אך ברפואה לא עוסקים בניחושים, ולא רצוי לנסות טיפולים לפי שיטת ה"ניסיון וטעייה" האם זה עוזר או לא, או אפילו להיכנס לאינטרנט ולהתייעץ עם כל מיני אנשים שאולי היה להם משהו "דומה", אך יתכן שלפי התאור זה בכלל לא אותו הדבר ובמקום לסייע לך, רק יטעו אותך או יפחידו אותך ללא סיבה עם אבחנות לא קשורות. אמי, אני מבינה שאולי זהו איזור קצת אינטימי ולא נוח לחשיפה, אך הדבר הנכון והיחיד שיש לעשות, כדי לקבל אבחון וטיפול נאותים, הוא לגשת ולהיבדק ע"י רופא. אני ממליצה בחום לגשת לרופא המישפחה או לרופא עור בהקדם כדי שתוכלי לקבל טיפול נכון לפי האבחנה ממנה את סובלת, ואני גם בטוחה שברגע שזה יקרה, גם התלונה תחלוף בהתאם כל טוב ובהצלחה

09/02/2009 | 21:45 | מאת: אורנה

שלום רב אני סובלת מפיברומיאלגיה קשה ומייסרת,זה מספר שנים..ניסיתי תרופות וטיפולים שונים שלא עזרו כלל..לאחרונה,בעצת רופאה ראומטולוגית של קופ"ח,התחלתי לשתות סימבלטה..בתחילה ניראה שהתרופה מצוינת עבורי:פחות כאי גוף,יותר אנרגיה,שיפור בזיכרון,עליה במצב הרוח,הרגשתי מאושרת,שאני הופכת משבר כלי אנושי ,שבקושי מתפקד,לאדם "נורמלי". אך ניראה שמיהרתי לשמוח,הסימבלטה גורמת לי לנדודי שינה קשים,שגם עם כדורי שינה אינם ניפתרים..הורדתי את המינון מ-60 מג ביום (בבוקר)ל-30 מג ביום,ועדיין אין שיפור(אני נוטלת את התרופה כחודש),האם תופעת לואי זו עשויה עדיין לחלוף?? או שפשוט תרופה זו אינה מתאימה לי,ואצטרך לוותר על החלום שלי-לתפקד בהיי היומיום,ככל האדם. האם מישהו ניתקל בתופעה כזו? אנא עזרתכם!!

10/02/2009 | 16:29 | מאת: דניאלה

אורנה שלום רב, ראשית אני שמחה עבורך שמצאת תרופה שמשיגה עבורך הקלה משמעותית ויכולה להקל את סבלך ואולי לשפר במידת מה את איכות חייך. אני חושבת שרק העובדה הזו, הידיעה שיש תרופה או תרופות שנטילתן משיגות הקלה, ושהתסמינים מהם את סובלת ניתנים להפגה, לפחות חלקית, היא מספקת, נוטעת תיקווה ומשמעותית ביותר, וחשוב מאוד לזכור זאת. שנית, לעיתים לתרופות יש תופעות לוואי. עם זאת- כאשר אנו מקבלים החלטה להפסיק תרופה מסויימת, לוותר עליה או להתייאש ממנה בגלל תופעת לוואי מסוימת, יש להבדיל בין תופעת לוואי המחייבת הפסקה מיידית כי היא מסכנת את בריאותינו כמו פגיעה בכליות או גרימת דימום, או פרכוסים, הפרעות בדיבור, ראייה כפולה ותופעות דומות, לבין תופעות שגורמות לנו אי נוחות, וככאלו אינן מחייבות בהכרח הפסקה של התרופה, אך עולה השאלה האם התועלת של התרופה מצדיקה את ה"מחיר" שהיא גורמת לנו. אין תשובות של שחור ולבן, וגם במצבים דומים, אנשים שונים יענו תשובות אחרות, וזה בסדר. אך לדעתי, תופעות כגון- עייפות, עצירות, שינויים בלחצי דם, הפרעות בשינה, סחרחורות/כאב ראש, צרבות שאלו רק מהמקבץ של הדברים השכיחים שתרופות גורמות, עם מרביתם ניתן להתמודד. נכון, לפעמים התופעה עצמה לא נסבלת, אך מאידך, אם התרופה מועילה, שווה לעשות מאמץ כדי לטפל במקביל גם בתופעת הלוואי, אפילו תרופתית אם דרוש, כדי לא להפסיד טיפול שעוזר. - לאחר שכל זה נאמר, באופן קונקרטי לגבי הסימבלטה, הפרעות בהרדמות מתוארות יותר לעומת אוכלוסיה שנטלה פלסבו (כלומר כדור שאין בו כלום). כך שאם כלל האוכלוסיה סבלה בכ- 6% מהפרעות הרדמות, מי שלקח את התרופה סבל בכ- 10% (שוב, זה לא שהתרופה גורמת ל-10% סיכוי של הפרעות שינה, כי באופן רגיל לכ -6% ממילא יש). סה"כ, התכשיר מעלה את הסיכוי לקשיי הרדמות במס' אחוזים בודד. כמובן שהכי "קל" זה להפסיק, אך דעתי לגבי זה הבעתי, ונראה לי שחבל ואת תפסידי. אני מציעה- . לגבי הטיפול בכדור שינה-איני יודעת איזה כדורים לקחת. לרוב יש נטייה להשתמש בעיקר בכדורי כמו בונדורמין, ובן וכו' שהם לא ממש מוצלחים ולא משרים שינה יעילה וגם יש התרגלות מאוד מהירה אליהם אם טרם נטלת, ולמרות שלרוב אני לא נוטה להמליץ תרופות, אך זה תכשיר שלרוב אין איתו בעיות, אני הייתי נוטלת נוקטורנו(Zopiclone ).(כשאני מניחה שאין לך כל בעיה בכבד, אחרת לא היו רושמים לך גם את הסימבלטה) דבר נוסף- ביחוד כששינה מופרעת ולא ניתן לשים את האצבע מדוע, כלומר אינך ישן אך לא משום שכואב לך או אינך יכול לנשום למשל, אלא פשוט לא נרדם משום מה. חשוב להבין שלא תמיד נוכל אולי להבין בדיוק את ה"למה", וניתן להעלות כמה וכמה סברות, ולא בכולן הסימבלטה בהכרח היא ה"אשם". אך כמו בכל תסמין שמפריע, פחות חשוב הגורם, יותר חשוב להתמודד איתו. אני חושבת ששילוב של טיפול פסיכולוגי עם לימוד והדרכה מיקצועית של טכניקות כגון: הרפייה, נשימות והתרגעות, דימיון מודרך, ביופידבק ואפילו היפנוזה עצמית עשוי לשרת אותך ולהקנות לך כלים שיסייעו בידך בשלב הראשון להשיב לך שינה טובה וסדירה יותר ובשלב מתקדם יותר להחזיר הרגשה כללית יותר של שליטה בכלל בחיים. היכולת כאשר אינך נרדמת, כאשר את עצבנית, או כאובה, לבצע לבד טכניקה פשוטה שמאפשרת לך לחזור לשליטה, להרגע, להקל כאב או והכי חשוב, ללכת לישון ולהרדם תוך זמן קצר, היא מדהימה, ורק הידיעה שזה ברשותך, מפחית מהמתח הקיים של "מה יהיה אם ..." אין טיפול בפיברומיאלגיה שאינו כולל את הטריאדה של : טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי תמיכתי, וטיפול פיזיקלי-פיזיוטרפי. מתן של רק חלק מהדברים, שקול למשולש שחסרות לו חלק מצלעותיו. אומנם, טיפולים וטכניקות אלו דורשות גם הדרכה ע"י פסיכולוג קליני המיומן בכך, וגם המשך תרגול והשקעה שכן המיומנויות לא מתפתחות תוך יום, אך כמו כל מיומנות אמיתית, כאשר רכשת אותה, זה שלך לתמיד, והרווח בלתי נדלה כל טוב ובהצלחה

17/02/2009 | 19:45 | מאת: טלי שכטר

לאורנה ודניאלה שלום, נתקלתי בשנתיים האחרונות, במסגרת עיסוקי, בהרבה אנשים הסובלים מכאבים כרוניים או נקודתיים, שמצאו הקלה משמעותית לסבלם בדרך לא תרופתית חדשנית. לעתים אמצעי זה עזר במקום שאפילו תרופות לא הצליחו, ובמקרים אחרים אמצעי זה החליף תרופות חזקות לשיכוך כאבים (אפילו מורפיום). אינני יודעת אם שמעתן על האמצעי הלא-תרופתי החדשני, שיכול לסייע רבות במקרים ובתסמינים שצוינו בדבריכן- ללא החדרת כל חומר לגוף - לא תרופה, לא תוסף, ללא תופעות לוואי - מדבקות התדר של חברה אמריקאית. אני מרשה לעצמי לצטט עדות של אשה שאני מכירה אישית הסובלת קשות ביותר מפיברומיאלגיה, ומה מדבקות אלה חוללו בחייה. להלן דבריה, כפי שהתפרסמו באתר www.lifewave-il.com/all-health אופירה מוסקוביץ' (אריאל 7/2/09) מזה שלושה שבועות אני משתמשת במדבקות האנרגיה, כאב ושינה. אני שמחה מאוד להעיד כי הצלחתי לפרוץ את מעגל הסבל -מחלת הפיברומיאלגיה- איכות חיי השתנתה משמעותית. לפני השימוש במדבקות – הסתובבתי במעגל אינסופי – הכאב התיש, אפילו בלילה לא נתן מנוחה, הפרעות בשינה לא אפשרו לגוף להחלים ולנוח. ישנתי מעט מידי שעות והתעוררתי בשל הכאב, השינה היתה "קלה" ולא איכותית, כל רחש העיר אותי. כשהגיע הבוקר התעוררתי מותשת וחסרת אנרגיה, התקשיתי לקום מהמיטה (בגלל הכאב). ה"התנעה" של היום היתה אורכת שעות. במשך היום הייתי חסרת אנרגיה ובקושי יכולתי לתפקד ולבצע את מטלות היום בעבודה ובבית, וחוזר חלילה משך שנים. השימוש בתרופות מהרפואה הקונבנציונלית לא הביאו את המזור המיוחל, ההתנסות בסוגי טיפול שונים ברפואה האלטרנטיבית הביאו מזור חלקי לטווח קצר. בעקבות השימוש במדבקות: שינה: לאחר ניסוי ותהיה מצאתי כי נקודות TB23 ו- Kidney3 עושות עבורי את העבודה. איכות השינה השתפרה, אינני מתעוררת יותר בשל כאב או לכל רחש, מצליחה להירדם מהר יותר מבעבר, הקימה מהמיטה בבוקר הרבה יותר קלה ומצליחה "להתניע" את עצמי מהר יותר. בימים האחרונים, אפילו התחלתי בהקטנת מינות תרופת השינה שאני נוטלת מזה כשנתיים. כאב: בימים בהם אני חווה כאב ואפילו הקל ביותר, מדביקה מדבקות כאב (מדבקה חומה בנקודת הכאב ולבנה ב-CV17). לחילופין, כאשר מדובר במצב של כאב במספר מקומות בגוף, בוחרת את מיקום המדבקות ע"פ ההמלצות בפרוטוקול להקלה בכאב בכל הגוף. זוג אחד ב-K1 וזוג שני ב-TB15 עוצמת הכאב פוחתת משמעותית וכך מתאפשר לי לתפקד באופן רגיל ואף יותר מזה. בימים קשים במיוחד, בהם כל הגוף דואב, בחרתי את הצירוף הבא: לבנה ב-TW5 ומדבקה חומה ב-Kidney6, כאשר במרכז המדבקה החומה הנחתי את גולת הפלסטיק. זו אחת ההצעות של ד"ר הלטיוונגר לנקודות נוספות לסובלים מפיברו. הללויה זה עובד! חשוב לציין כי כאשר מדובר בפיברו', המודעות לגוף מאוד חשובה. מודעות זו מנחה אותי בהחלטה היכן להדביק את המדבקות. אנרגיה: בכל פעם שאני חשה באיזשהו חוסר באנרגיה, אני ממלאת חוסר זה באמצעות המדבקה. מדבקת האנרגיה ב-ST36 מאפשרת לי להמשיך את היום במלא המרץ גם עם עבר עלי יום עמוס בעבודה שלאחריו מטלות הבית ובערב עיסוק בכל הקשור ב-lifeWave. מניסיוני, כאשר אני חווה חוסר באנרגיה במהלך היום, המלווה בהתחזקות עוצמת הכאב (למרות השימוש במדבקת כאב), אני בוחרת את מיקום מדבקות האנרגיה ע"פ אזור הכאב. שילוב זה מעלה את רמת האנרגיה ומוריד את עוצמת הכאב. כלומר, כאשר הכאב מתעצם באזור הכתפיים והצוואר טוב לי למקם מדבקת אנרגיה ב-LUNG1. כאשר הכאב מתעצם באזור השכמות ומטה P6 מתאים לי. כשהכאב עוצמתי באגן KIDNEY3 היא הנקודה המתאימה למדבקת אנרגיה. הללויה, הדרך לאורך חיים מלאי מרץ, שהיתה מנת חלקי לפני התפרצות הפיברו, פתוחה בפני. אני מרגישה שמצאתי את שביל האור והמזור למצב שאני "חיה" איתו שנים. למידע נוסף אפשר לפנות אלי, טלי שכטר טל.052-480-8388 www.lifewave-il.com/all-health

05/02/2009 | 14:07 | מאת: ארז

כיצד יודעים אם יש לבן אדם RSD??? ומה הטיפול ??

05/02/2009 | 21:34 | מאת: דניאלה

ארז שלום ,זו אחת השאלות היותר בעייתיות, הנושא של לאבחן כל דבר או מצב ברפואה, ואיבחון של תסמונת שהיא גם מורכבת ורב גונית כמו RSD או כפי שנקראת היום- CRPS אשר גם האיבחון שלה מבוסס רובו ככולו על תשאול , מהלך ובדיקה גופנית, ללא אפשרות להסתמך על בדיקות מעבדה או דימות, הוא קשה כיפליים. השורה התחתונה, היא שלא חשוב מה אני או אחרים יאמרו, האבחנה יכולה להעשות אך ורק ע"י רופא שמבין ומתמצא בנושא ובתסמונות מהסוג הזה, כלומר או אורטופד שבעל ניסיון בתחום אם זה לאחר ארוע חבלתי/שבר/טראומה, או לחליפין רופא מרפ' כאב. ההגדרות הכלליות של RSD מתיחסות לשילוב של מס' מרכיבים: 1) כאב עיצבי באיזור הפגיעה. לרוב האיזור של הפגיעה אינו של פגיעה קשה. הכי שכיח אחרי נקע, שבר, אך יתכנו סיבות נוספות. בחלק מהחולים מזוהה נזק מובהק לעצב ובאחרים לא (חלוקה לשתי קב' של CRPS I-II ), אבל לא ברור האם זה ממש משנה את המהלך. לכאב עיצבי יש מאפיינים מסוימים, כמו רגישות יתר למגע, תחושות של שריפה, חשמל וכו' 2) התפשטות של הכאב מעבר לאיזור הפגיעה המקומית, באותו הגף. כך שלמשל, אם הפגיעה היתה בקרסול, שטח הכאב/רגישות יכלול את כל כף הרגל או חלק מהשוק לדוגמא. אם יש כאב עיצבי שממוקד רק באיזור של קרסול שננקע, ללא החמרה למקום אחר או סימנים נילווים (ראה סעיף 3), הרי שאין זה RSD ,אלא כאב עיצבי מסיבה לא ברורה, או פגיעה בעצב מישנית לנקע שגורם לכאב וכו'. כלומר- לא כל מצב של כאב בעל מאפיינים עיצביים=RSD !! 3) נוכחות של סימנים סימפטטים נילוים באיזור הפגוע. הספקטרום רחב ויכול להשתנות בשלבי מחלה שונים: שינויים בטמפרטורה, שינויים בצבע, שינויים בתשעורת וצמיחה של ציפורניים, שינויים במראה העור, שינויים בהזעה וכו' --אני לא ממש בטוחה ששוה להרחיב כאן על הטיפול, אם לא ברור שזו בכלל האבחנה, עם כל הכבוד, זה לא פורום להרצאות, אלא לתמיכה. הטיפול תלוי בשלב בו מצויים, ואם מדובר במצב חדש יחסית של עד חודשים בודדים, יש חשיבות לטיפול אינטנסיבי במסגרת מתאימה, לרוב הטוב ביותר זו מרפאת כאב, בניסיון להירפא, כי אז הסיכויים הם הכי טובים, בשילוב של פיזיוטרפיה ושיכוך כאב. ככל שהזמן חולף, הסיכוי שהמצב יהפוך לכרוני עולה, ואז הטיפול הופך ומתרכז בהקלת כאב ושיפור תפקוד ואיכות חיים בלבד, כך שאם עדיין ניתן למנוע זאת -עדיף. יש מגוון טיפולים מקלי כאב- אך זה ממש לא הזמן להיכנס לזה. בכל מקרה, אם מסיבה כזו או אחרת, יש ספק או הועלה ספק כי אכן קיימת תסמונת RSD ,מה שצריך לעשות, זה לא לנסות ולהתאבחן דרך האינטרנט, ובוודאי שלא לנסות ללכת את השלב הבא של "אם זה RSD אז מה עושים ?", אלא לעשות את הדבר הנכון, שבאמת עשוי להועיל, ולקדם אותך, שזה ללכת לרופא ,להיבדק, לקבל אבחנה כזו או אחרת, לדעת היכן אתה עומד, ולקבל טיפול בהתאם. ואם הכאב אינו RSD -מה טוב, אך עדיין ניתן וכדאי להתיחס לכך ולטפל בזה. ואם אכן קיים CRPS, אז כפי שכתבתי, כדאי ומומלץ להגיע למקום מיקצועי ורב תחומי שיוכל לתת מענה טיפולי נאות עבורך, ויפה שעה אחת קודם, כי כל יום שעובר, מקטין את הסיכוי לריפוי, ומעלה את הסיכוי להיוותר עם כאב נוירופתי כרוני לעד, וחבל, במיוחד לאור העובדה שאם באמת מטפלים בכך בשבועות-חודשים ראשונים- 80% יבריאו ללא כל שאריות. !! --אני רוצה לנצל לסיכום, את פנייתך, לאמר דבר מה לכל מי שעוד קורא. יש לרבים נטייה לנצל את מאגרי האינטרנט והמידע הממוחשב בצורותיו השונות, כדי לנסות לדלות מידע, לשמוע, לדבר עם אחרים "שיש להם אותו הדבר". אני חושבת שחשוב להקפיד לשמור על העיקרון שמבדיל בין קבלת תמיכה, ידע שעובר מפה לאוזן, מידע שאינו אמין-והינו יותר בגדר סיפורים, חוויות. לעומת- מידע רפואי אמין, שאמור להשפיע על קבלת החלטות עקרוניות למען בריאותכם שלכם. וככל אדם אחראי, אפשר לדבר עם חבר, לרכל, לצחוק, לתמוך ולספר אחד לשני חוויות, אך אבחנות של מחלות והחלטות על הטיפול- עושים אצל הרופא בחדרו בצורה מסודרת עם כל החומר הרפואי, ולא בהתכתבויות, חצאי ניחושים, או בהשוואות עם מישהו שחושב שזה דומה למה שהוא חווה. לפעמים נראה שבגלל שהזמינות למידע כה קלה, קורה ההפך, כלומר-במקום שהידע ישפר את הטיפול, הנטייה לחיפוש וטיפול עצמי, מעכבת פנייה אל מי והיכן שבאמת צריך- שזה למוסדות הרפואיים. קודם גשו-תיבדקו, תאובחנו. אל- תנחשו. תמיד כשיש כבר אבחנה, או המלצה לטיפול- תוכלו לקרוא כאוות רוחכם, או לשאול ולהתיעץ, ולפחות אז, הטיפול לא יתעכב, והתשאול יהיה ממוקד ועינייני.- כל טוב, שבת שלום

31/01/2009 | 09:04 | מאת: אורן דורון

שלום אני סובל מכאבי אוזנים קשים המלווים בדקירות באוזנים והרגשה של שורף באוזניים כמו כן אני סובל מציפצופים באוזניים קשים שלא נותנים לי מנוחה איך תגברים ומתמודדים תודה

31/01/2009 | 15:44 | מאת: דניאלה

אורן שלום, לא ציינת מה עשית עם הבעיות הללו. כמובן שמה שמתבקש בשלב הראשון הוא להיבדק על ידי אף אוזן גרון ולראות ראשית האם יש בעיה שמבירה את התלנות הללו ואם יש ברור נוסף שי לערוך. רק אם לאחר בדיקה וברור וטיפול בהתאם לא יהיה כל מזור שהוא, ניתן יהיה לשקול גישות אחרות. כל טוב ובהצלחה

10/07/2009 | 11:03 | מאת: דני

ממליץ להשתמש בחום של פרוג'קטורים של מיטה סרג'ם מסטר. אפשר להתנסות חינם ועובדה - זה עוזר.

30/01/2009 | 09:36 | מאת: מ.יוסף

אני סובל מכאב כרוני בכתף ימין מזה כחודשיים. הכאב פרץ ללא כל סיבה. זה הביא לכאבים חזקים בלתי פוסקים ולהגבלה בתנועות, כל הזמן.אני סובל מאד. צילומי אולטרא סאונד ורנטגן כתף היו לדברי הרופאים תקינים. צילום עמוד שדרה צוארי - CT - הראה שינויים ניווניים . ניסיתי תרופות כמו ארקוקסיה וטרמדקס,ולא הרגשתי שיפור דרסטי. אורטופד הזריק לי לכתף לפני 4 ימים זריקת קורטיזון (נדמה לי בשם ENDOSPRAM)ורשם לי ETOPAN 400 פעמיים ביום. שאלתי : קראתי שיש סיכון לקשישים בתרופה ETOPAN (אני מתקרב לגיל 60). האם יש סיכון בתרופה? אבקש לקבל גם ייעוץ לגבי כל בעיית הכתף שתארתי לעיל. האם ניוזליטר דוקטורט השבועי הוא עתון אלקטרוני או משהו שמגיע הביתה ? בתודה מ. יוסף.

31/01/2009 | 16:00 | מאת: דניאלה

יוסף שלום רב, ראשית מס' הבהרות- גיל 60 ממש לא מתקרב להגדרה של "קשיש", זה יותר בהגדרה של מבוגר+ . דבר נוסף, חודשיים של כאב- אפילו אם לך כמובן זה מראה כנצח, זהו לא כאב כרוני, שכן כדי שכאב יוגדר ככרוני עליו להימשך, כתלות בהגדרות בין 3 ל-6 חו' לפחות . לשאלותיך- אטופן, כמו כל תרופה שהיא יכולה להיות עם תופעות לוואי מסוימות. התופעות אינן בהכרח תלויות בגיל, אך אם האדם במצב בריאותי וגיל פחות טובים וקורה לו סיבוך רפואי משמעותי מתרופה, יתכן והסיכוי להתאושש ממנו פחות טוב מאשר אצל איש צעיר ובריא. דרך אגב, התופעות והסיכונים של אטופן וארקוקסיה כמעט זהות לחלוטין, פרט לסיכון מעט מוגבר לדמום ממע' העיכול שיש באטופן, ושניתן למנוע על ידי שימוש בתכשירים כמו לוסק/אומפרדקס במקביל. אם אין לך בעיות לב, לחץ דם ארוע מוחי בעבר וכד', הגיל עצמו אינו סיבה שלא לקחת את התרופה. מומלץ כאמור לשמור על הקיבה, וכן לעקוב מידי פעם על תפקודי כילייה. מעבר לכך, זריקות מקומיות נוטות להשפיע לאט יחסית כך שיתכן שבעוד מס' ימים תחוש בהקלה. במידה והכאב לא יוקל, הייתי מציעה לשוב לאורטופד שבדק אותך ולהשלים ברור של האיזור על ידי הדמייה טובה יותר ולוודא שאין בעיה גרמית- למשל לשקול ביצוע של CT לאיזור הכואב (אולטרסאונד מראה היטב שרירים בעיקר ורקמות רכות, ורנטגן מראה תמונה כללית של שברים ושינויים ניווניים אך לא מצבים עדינים יותר )

03/02/2009 | 10:44 | מאת: ליוסף

זה מגיע במייל - http://www.doctors.co.il/m-Doctors,a-Join.html

19/07/2009 | 18:59 | מאת: אורית

יוסף שלום, לפי התיאורים שלך זה בדיוק מה שאני סובלת ממנווהאורטופד אמר לי שזו מחלה שנקראת "כתף קפואה" פשוט תכתוב בגוגל מחלת כתף קפואה ותקרא משם, יש טיפולים של פיזיותרפיה ודיקור סיני ואני מקווה שזה יעבור לי ואם גם לך יש את זה אז רפואה שלמה גם לך.

28/01/2009 | 20:23 | מאת: דננה

אמי בת ה69 מתלוננת מזה שנה על כאב עז בכל הגוף כאשר היא ניתקלת במשהו או מקבלת מכה , הכאב הוא עז מאוד ולאחר כמה דקות חולף כאילו לא היה, היא אפילו לא יכולה לגרד נגיד באוזן או בגוף כי כאשר נוגעת זה מגיע עד לידי כאב, היא פנתה לרופה משפחה אבל זה היתיחס אליה כאילו המציאה איזה משהו לא הגיוני..... אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אשמח אם תעזרו לי בבחירת הרופא המתאים להיתייעץ איתו על כך. תודה מראש

31/01/2009 | 16:31 | מאת: דניאלה

דנה שלום, מה שאת מתארת יכול להתאים למצבים שבהם יש מעין רגישות יתר של מע' העצבים, ולכן תיתכן רגישות יתר לגירויים מכאיבים, מה שקרוי היפראלגזיה.ואפילו רגישות לגירוי שאינו אמור להיות באופן רגיל מכאיב-אלודיניה. ישנן מיגוון סיבות לכך, ומשום שאיני מכירה את אימך, ולא את ההיסטוריה הרפואית שלה, קצת בעייתי לתת יעוץ ממשי. למשל אם יש לה סכרת זו סיבה טובה. יש תרופות שעשויות לגרום לכך, ולחליפין יש חסרים הורמונלים/ויטמינים מסוימים שעשויים אף הם לגרום לתחושות הללו. אם אכן יש לה סכרת, אז כדאי לפנות למרפאת הסכרת להערכה ויעוץ. אם היא סך הכל בריאה ולא נוטלת תרופות אחרות, וזה "צץ לפתע", הרי שבשלב ראשון, הייתי פונה לבדיקה ע"י נוירולוג. נראה לי שחשוב לערוך הערכה ובדיקה נוירולוגית ראשונית וברור ראשוני האם התחושות שלה הם רק סוביקטיביות או בעלות מרכיב אוביקטיבי. והאם יש מימצאים נילווים בבדיקה שמרמזים על סיבה לכך. נוירולוג גם יכול להמליץ על טיפולים תרופתיים להקלת התסמינים. אפשרות נוספת, היא פנייה למרפאת כאב. אך לדעתי כדאי להמתין עם האפשרות הזו, עד לאחר בדיקה של נוירולוג וחוות דעת ראשונית. כל טוב, דניאלה

28/01/2009 | 19:56 | מאת: שירלי

שלום לכולכם, שמי שירלי בת 33 ומאובחנת מס/ שנים כחולת פיברומיאלגיה ע"י ד"ר אבלין יעקב. היום בעקבות טיפול בסימבלתה ואלטרול סובלת פחות מכאבים אבל מתשישות קשה. יש ימים שאני מצליחה לתפקד לגמרי, לעבוד משרה מלאה ולנהל בית למרות שכמובן עושה פחות. ויש ימים שהתשישות והחולשה כל כך קשים שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה. ושאלה למי שסובל מהתיסמונות האלה, האם חולשות קשות, רעד שרירים ו"קפיצות שרירים" מוכרים לכם כחלק מהמחלה? כמו כן רוצה לציין שאני סבלתי בעבר מהתקפים קשים מאוד של המעי והסימבלתה מאוד עזרה לי וכיום סובלת פחות מכאבים במעי ומיגרנות. מה יכול לעזור לתשישות ולחולשות? אשמח לשמוע מכם, שירלי

30/01/2009 | 09:08 | מאת: טלי שכטר

לשירלי שלום רב, אני מכירה כמה וכמה אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה ונעזרים מאד במדבקות התדר של Lifewave - מוצר חדשני, לא פולשני, אינו מחדיר כל חומר לגוף (איננו תרופה), הפועל על נקודות דיקור (לכל סוג מדבקות יש הנחיות למיקום על הגוף). יש מדבקות להקלה מכאבים, שפועלות על רוב האנשים (כמובן כל מקרה לגופו, ויש כאלה שאינן עוזרות להם), ויש גם מדבקות לתוספת אנרגיה הפועלות על קרוב ל-100% של האנשים. המדבקות מיוצרות בארה"ב וניתנות להשגה רק אצל מפיצים מורשים. את מוזמנת לצפות בסרטון בן 6 דקות על הכאב (עדויות משתמשים), וליצור עמי קשר אם תרצי מידע נוסף. http://il.youtube.com/watch?v=tgPLjJUFkEM טלי שכטר 052-480-8388 www.lifewave-il.com/all-health www.lifewave.com/all-health avital.schechter@gmail.com

31/01/2009 | 17:01 | מאת: דניאלה

שירלי שלום רב, לפיברומיאלגיה נילווים מיגוון תסמינים, כאשר תשישות ודיכאון הם מהשכיחים ביותר, ותסמונות כאב אחרות כמו תסמונת כאב רגיז, מיגרנות,תסמונת קדם ויסתית ועוד הם גם בין המתוארות. בעוד שבשנים האחרונות בהחלט חלה התקדמות בטיפול התרופתי במחלה, וכפי שציינת בדברייך, בסיוע התכשירים החדשים, גם את השגת הקלה תסמינית בולטת ולכן את מצליחה לקיים לרוב אורח חיים כמעט ותקין, ובכל זאת ישנם תסמינים, כמו תשישות, שאין לה מענה תרופתי, ובכך ההתמודדות איתה היא אחרת. אין ספק שכשקיים תסמין כתשישות אשר משבש את כל סדר יומך ומונע ממך לתפקד כתמול שלשום, נגרמם תחושת אין אונים ותסכול. בכל מקום בו אנו קוראים על הגישה הטיפולית בפיברומיאלגיה, מודגש כי הטיפול הוא רב תחומי ועליו לכלול הקלת הכאב, תמיכה רגשית וטיפול פיזיקלי. פעמים רבות אנו פונים לחלק ה"קל" בטיפול שזה לקחת את התרופות, ומזניחים את החלקים האחרים, שהם אלו הדורשים מאיתנו המטופלים, את המאמץ והעשייה. אם אנו רוצים להתמודד ולתפקד ביום יום, יש לתחזק את הצדדים החלשים, ולא לתת להם לקרוס. איני בטוחה שניתן למנוע מתשישות להיות שם או להחמיר מידי פעם, אך בהחלט ,לדעתי, ניתן לנסות ולשלוט ולהפחית אותה. ראשית חשוב לנסות והכליל בסדר היום טיפול פיזיקאלי סדיר. בפיברומיאלגיה קיימת התעיפות מהירה של השרירים ולכן במאמצים יש קושי. על ידי ביצוע פעילות אירובית סדירה ,ניתן לבנות סיבולת בקצב עולה, וכל יכולת השרירים לשאת מאמצים עולה, וגם התשישות בעיקבות ביצועם יורדת. הרבה מדווחים על הקלה בביצוע של הידרותרפיה לעומת פעילויות אירוביות בצורות אחרות-כגון הליכה למשל. יש נטייה בגלל קשיי היום והעייפות הבסיסית וההתעיפות המהירה, לותר על כך- אך זהו צעד ראשון להפגת התשישות. שנית, וזה מושג שלמדנו בתוכנית שיקום לחולי כאב בארה"ב, זה הנושא של "קיצוב"-הכוונה לדעת לקצוב זמן וקדימויות לפי הצרכים, והיכולות. לדעת לאמר "לא עכשיו" אפילו אם אתה מת לעשות משהו, אבל כעת זה יותר יזיק לך מיועיל. לדעת לשים סדרי עדיפויות-לנוח היום למען הפעילות של מחר. לחשוב לפני שעושים, ולדאוג גם לעצמך-כי בסופו של יום כך את דואגת גם לאחרים, הרי מה טוב את עושה אם את מתישה עצמך ביום אחד, ולא מתפקדת שבוע ? כמו בכל מצב, תסמין או מחלה כרונים- בשלב מסוים לומדים למצוא איזון כלשהו כיצד להתמודד ולחיות לצד המצב. כיצד למרות שהבעיה לא נעלמה לגמרי, בכל זאת לגרום שהיא תפריע כמה שפחות למהלך חיינו. נכון, לפעמים יש לבצע שינויים בחיים, או התאמות שאינן תמיד נוחות, ונכון שזו לא הבחירה שהיינו רוצים עבורנו, אך כך הדברים התגלגלו, וכרגע נותר לבחור האם אתה נותר במקום, או ממשיך קדימה .

26/01/2009 | 10:24 | מאת: נאוית

שלום רב לכולם, מזה זמן רב שאני עוקבת אחר הפורום הזה ואולי נמנעתי עד היום מלכתוב ולהתייעץ בו כי לא רציתי להאמין שהממצא שלי, הוא שאין ממצא - כאב נוירופתי שהפך לכרוני... ואולי חשבתי שאם אמשיך להתאשפז, לעבור מרופא לרופא בכל מיני תחומים, לנסות סוגי טיפולים שונים, אז אולי איך שהוא בוקר אחד אתעורר ואחשוב שקמתי מסיוט רע ושהכל כבר יהיה מאחוריי ואז לא יהיה צורך שבכלל אספר את הסיפור שלי כאן...אבל ככל שהימים עוברים, אני מרגישה יותר ויותר שאני שייכת לכאן ושכניראה אני צריכה להתחיל ולנסות להשלים עם המצב ולנסות פשוט לחיות לצד כאב יומיומי חמור ביותר ששום כדור ושום טיפול לא עוזר להקל עליו ולו במקצת... הסיפור שלי החל בתחילת שנת 2008 כשהחל כאב בצד שמאל בגופי רק באגן..לכאורה, בתחילה זה לא היה מדאיג והתקף הכאב היה מגיע רק לסירוגין ורק בשעות הערב, לאחר כחודשיים של כאב שכזה, התחלתי בבירורים שהסתיימו בממצא גניקולוגי והומלץ לעשות ניתוח, בינתיים הכאב החל להגיע בתדירות יותר גבוהה והתפרש על מקומות נוספים קרובים לאגן והחל גם מעין כאב שורף, כל יום הכאב החל להוסיף על עצמו עוד ועוד סימפטומים ונהיה יותר חמור ויותר בלתי נסבל, אך אז מכיוון שחשבו שההסבר הוא גניקולוגי, הייתה לי תקווה שלאחר הניתוח, ייעלם גם הכאב....לאחר הניתוח מצבי החמיר פי כמה וכמה וכל הזמן חשבתי שאולי יש עוד משהו שעדיין לא עלו עליו...בתחילה חשבו שבעקבות הניתוח הזדהם חלק בגופי ואושפזתי וקיבלתי אנטיביוטיקות דרך הוריד בכמויות שלא מביישות...לאחר מכן ערכו בדיקות כגון סיטי וכד' וכשראו שהכל תקין והכל כשורה, שיחררו אותי מאשפוז עם חום ועם ליקוציטים גבוהים שירדו לבד לאחר מכן... לאחר השיחרור מהאישפוז, החלטתי שאני הולכת עם הסיטי לרופאים פרטיים בכל מיני תחומים, עד אשר מישהו יעזור לי. הלעתי לאורטופד שמצא ממצא קטן לטענתו וטען שעדיין ממצא כזה יכול לגרום לכאב מסוג שיש לי..רופא אחר חלק עליו ועוד רופא ועוד רופא...ולאחר כחודש מצאתי את עצמי שוב באשפוז כאשר בכל הזמן הזה נוספים עוד ועוד סימפטומים הנלווים לכאב הזה ואני בטוחה שיש אולי עוד משהו שלא עלו עליו ושכל הרופאים מזלזלים בי ובהרגשת הכאב החמורה והבלתי נסבלת שלי...שוב שני אישפוזים שאליהם הגעתי כאשר הוריי ובן זוגי, עוזרים לי ללכת, כי אינני יכולה עוד ללכת בכוחות עצמי מחשש שאפול..לא הרגשתי את כל צד שמאל ושרף לי כל הצד..בוודאי תנחשו שהדיכאון כבר החל להיות בשיאו ומצבי הנפשי התדרדר מרגע לרגע והפך לדיכאון עמוק עד כדי כך שאינני יוצאת מהבית, כמעט כ-3 חודשים שלא הייתי בעבודה (אשפוזים כולל מחלות בבית), לא מתפקדת בבית, בעבודה ושמחת החיים שהייתה בי, נעלמה..הכאב השמיד כל חלקה טובה שהייתה בי...כרגע נמצאת בטיפול פיזיוטרפי אצל מומחה מהשורה הראשונה באופן פרטי, שטוען שישנה בעייה במערכת העצבים ההיקפית (עצב שאינו מתפקד כראוי) ומאחר ואני סובלת מהכאב כבר זמן רב, הוא הפך לכרוני ועל כן , יהיה קשה מאוד לטפל בו וזה ייקח זמן, אבל טוען שנצא מזה... היה לי שיפור מסויים בעזרתו, אבל כמו כן גם הגיעה הריגרסיה וההחמרה הרצינית שהנחיתה אותי חזרה אל הקרקע וגרמה לי כבר לאבד כל תקווה וזאת לאחר שניסיתי סוגים שונים של כדורים, משככים חזקים וכד'...את הליריקה, לא מוכנים לאשר לי עד אשר לא תהיה המלצה מנוירולוג (גם אצל נוירולוג הייתי) ועכשיו מתכוונת ללכת שוב לנוירולוג ולקבל המלצה לליריקה..ובנוסף לכל הצרות הללו..שוב ממצא גניקולוגי...שוב אולי אצטרך לעבור ניתוח...בחורה בת 34 שהחלה בניסיונות להקמת משפחה, שמצאה את אהבת חייה והייתה עד לא מזמן מאושרת ושמחה בחלקה..אני מאורסת וכרגע דוחה גם חתונה בשל מצבי העגום וכמובן היריון שגם נידחה.. המזל הגדול שלי, הוא שיש לי בן זוג מדהים, תומך ואוהב אותי עד כלות ומוכן שננסה כל דבר שאולי יכול לעזור ולהחזיר לנו את שיגרת חיינו...כיום שיגרת חיינו היא הכאב שלי, הבכי, התסכול היומיומי והירידה האיטית שלי לתהום...אין לי שליטה ...הכאב חזק ממני...ואני פונה אליכם חברי הפורום הנוגע ללב הזה ושואלת: האם יש פיתרון? האם כך אצטרך לחיות למשך שארית חיי? כי אני כבר לא יכולה להמשיך לחיות כך ומאבדת מיום ליום את הרצון להמשיך לחיות.. אני פשוט זועקת לעזרה ואני כ"כ יודעת שכאן בבית החם הזה שלכם, יבינו אותי ויבינו על מה אני מדברת... אשמח לכל עצה, פתרון אפשרי ואפילו סתם משהו אחר שיעודד... עיזרו לי בבקשה...איך מצילים את העבודה, את הזוגיות, איך מחזירים חיים נורמאליים וסבירים כמו שהיו לי עד לפני כמעט שנה? איך מחזירים את החיוך והתקווה לפנים ולנשמה כשסובלים כמעט 24 שעות ביממה מכאב? אני מתנצלת על אריכות הדברים, סוף סוף תפסתי אומץ לכתוב כאן ולא רק לקרוא את הסיפורים הרבים.. אמן וכולנו נחיה יום אחד ללא כאב.. שבוע טוב לכולכם.

27/01/2009 | 01:33 | מאת: יהודה

שלום נאוית - צר לי לשמוע, באמת כאב כזה שנוחת "באמצע החיים" זה דבר נוראי,ואני מאוד מבין איך נאבד לאט לאט הרצון לחיות ולהילחם - אני מבין את זה כי הייתי עמוק בזה עשרות פעמים, וכמו גלגל שעולה ויורד אני יודע שאני גם אהיה בזה בהמשך... לגבי איך מתקדמים - אני מאמין שכיוון שכאב כזה זו התקפה כל כך קשה על עצם הרצון הבסיסי שלנו להרגיש בנוח עם זה שאנחנו פשוט קיימים: הקיום הופך בהדרגה - לאט אבל בטוח לדבר שלילי שמתקשר עם סבל. אנחנו צריכים לראות איך אפשר להשפיע על המצב הזה, ולהשתמש בכל מה שאפשר: תרופות (אגב, אני הגעתי לפרופסור אייזנברג וקיבלתי מייד ליריקה), הסחת דעת חיובית באמצעות דברים שכן מצליחים לעשות, אם יש בן זוג תומך זה נפלא, כי להרבה שנמצאים במצב הזה - אין: אני מדבר על הקשיים פעם בחודשיים בממוצע עם חבר, וגם זה בצורה מאוד "סולידית" ובקצרה, ומישהו שאפשר לשתף אותו ביומיום זה נהדר, יכולת הקלה עצמית באמצעות דימיון מודרך, ספורט ועוד. תכל'ס אין לי מושג מה לעשות כשמרגישים שהכאב זה דבר שלא ניתן לשאת אותו יותר, ולכן שיניתי את המטרה המרכזית שלי בחיים: ויתרתי על הרצון להרגיש טוב (מזכיר לי את השיר: "לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי") והמטרה המרכזית שלי, והשאלה שלפיה אני מנסה לבחון דברים, היא איך אני יוכל להיות חופשי קצת יותר מהכאב. רוב הזמן אני מצליח להיות עם הכיוון הזה מול העיניים, ולהפתעתי אני מסתכל ימינה ושמאלה, ולהוציא בודדים אני לא רואה שהאנשים בסביבה מאושרים יותר מה שיותר מפתיע, שכשאני מנסה לחזור 10 שנים אחורה, אני לא זוכר שהייתי במצב רוח טוב יותר לפני הכאב - זה אומר שמצב רוח זה דבר שקיים כאשר יש התאמה בין מה שקורה לנו בחיים לבין המטרות שלנו? איך הגעתי לכיוון הזה - הישרדות פשוטה. אחרי כל פעם שאני מתרסק מכאב (גם עכשיו אני על הגבול), אני בודק אם הייתי יכול להשפיע על התהליך, וראיתי שזה הדבר שיכול לשחרר אותי מהיאוש והתחושה שמה שאני לא יעשה, הכאב ישאר.

30/01/2009 | 09:29 | מאת: טלי שכטר

ליהודה שלום, אמנם אינני סובלת מכאבים כמוך, אבל מאד יכולה להזדהות עם הסבל של הסובבים אותי, ורוצה לעזור להם במידת יכולתי. נפלה בידי ההזדמנות להיות מסוגלת לעזור לאנשים רבים למרות שאינני באה מתחום הרפואה או אפילו הרפואה המשלימה. אני מציעה אמצעי להקלה מככאבים ולתוספת אנרגיה, כמו גם לשיפור איכות השינה ולניקוי רעלים והתחדשות תאית - ללא החדרת כל חומר לגוף. מזמינה אותך לראות את תגובתי לשירלי בנושא פיברומיאלגיה מ-30.1.09. הרבה בריאות וכוח, טלי שכטר 052-480-8388 www.lifewave-il.com avital.schecter@gmail.com

27/01/2009 | 19:40 | מאת: דניאלה

נאוית שלום רב, ראשית, לא אחזור על דברים שכתב יהודה אך אני בהחלט תומכת במרביתם ובעיקר בהלך הרוח שלהם ואני חושבת שאלו אמירות חשובות שלמרות שלעיתים לא קל להפנים ולהעביר אותן מהכתוב אל המעשה, זוהי בהחלט התחלת הדרך. שנית, רק הערה לפני שאעבור לנושא עצמו-כמובן שזכותו של כל אדם לשפוט טיפולים ושיטות לפי רצונו ודעתו, אך ה"פיתרונות הפילאיים" שדליה ושות' מציעים, הייתי ממליצה לבחון זאת בראיה ביקורתית ומסויגת, סתם עצה ידידותית... לנושא שציינת, קודם כל, כבר בכותרת של דברייך, "לחיות לצד הכאב" נראה שבמידה כלשהי התחלת תהליך של הבנה כי יתכן והכאב לא יחלוף והיה צורך להתמודד איתו לאורך זמן. כבני אדם יש לנו נטייה לחפש סיבות ל"מה יש לי", ופעמים רבות מושקע זמן ומשאבים רבים על אינספור בדיקות וברורים כדי לאבחן מקור של כאב, כאשר ידוע שלא נדיר שיש מכאובים שונים שאף הבדיקות המתוחכמות ביותר לא יצליחו להוכיחו את סיבותיו, או לחליפין כאבים שהאבחון שלהם מבוסס בעיקרו על תשאול ובדיקה גופנית ולא על הדמייה, וכמובן גם מצבים הפוכים, שבהם מוצאים בבדיקות מימצאים למיניהם, חלקם "סתמיים" וחסרי חשיבות קלינית, אך בגלל שנמצאו ומנסים לזהות מקור לתסמין, יוצרים קשר בין מה שרואים בצילום שיתכן והוא מימצא נאיבי ומיקרי לבין הכאב למשל, למרות שיתכן ואין ביניהם שום קשר, דבר שיכול לגרום יותר נזק מתועלת אפילו. ניתן להביא אינספור דוגמאות-בעיות גב, מיגרנות ועוד. בכל מיקרה מה שחשוב הוא להבין שברגע שבדיקות שללו בעיה מסוכנת או משמעותית, צריך לדעת מתי לחדול מחיפוש מיותר וביצוע אובססיבי של בדיקות ויעוצים שלא מוביל לשום מקום, ומקבלים את העובדה שקיים כאב, שסיבתו לא ברורה לגמרי, אבל זה גם לא ממש חשוב, ושכל מה שחשוב כרגע זה לדאוג להקלת הכאב באופן המיטבי, לשקם את החיים, וכמו שאת כתבת, "לחיות לצד הכאב", דהיינו, לשוב לחיים איכותיים, מתפקדים, עם ולמרות ולצד הכאב. גם לא חשוב להתרכז בשאלה האם זה יעבור או ישאר לתמיד או לכמה זמן, כי קודם כל אף אחד לא יכול לענות על השאלות הללו. שנית, ברגע שהגישה כלפי הכאב והתמודדות איתו משתנה אז הנושא של הזמן לא חשוב. כמובן שכל אדם רוצה להיות בריא, ללא בעיות ,נטול כאב, ללא טיפולים או תרופות וכו'. אך עיקר ההבדל הוא האם את מסתכלת על כאב כדבר הנורא שקרה לך והרס את חייך, הדבר שגורם לך סבל בל יתואר, שבגללו לא ניתן לתפקד ולעבוד ושבגללו אין עתיד, וכמובן שבראייה כזו אם חושבים שזה לא יעבור זה מייאש ונראה כאילו לא ניתן לשרוד את זה. מאידך, אם משנים את הראייה לכך שאומנם כאב זה לא נעים, אך בסיוע הטיפולים, בתקווה שתושג הקלה מסוימת, וגם אם לא, או לא מספקת, זה סך הכל כאב, ואפשר למצוא את הדרכים ביחד איתו איך לחזור לתפקוד. איך להתאים את עצמך לשינוי, למצוא את השיטות להסחת הדעת, להרפיה והתרגעות, את הדברים הקטנים שעושים לכל אחד את השינויים הגדולים -ואותם לומדים עם הזמן. אני יכולה לאחל לך כמובן שהכאב יחלוף בהמשך, וזה כמובן עוד יכול לקרות. או שיוקל משמעותית, כי להבנתי לא ממש טופלת תרופתית ע"י מיגוון תרופות בשלב זה, כך שיש לפנייך עוד הרבה אפשרויות של טיפולים תרופתיים ואחרים. אך חשוב להבהיר, ושוב כמו שיהודה אמר, וזה מניסיון אישי, החיים עם כאב הם מה שאתה עושה מהם. אדם יכול להיות עם התקפי כאב בינוני פעם בכמה זמן, ובכל זאת לא לתפקד או לחליפין ,כמוני, למרות שנים ארוכות של כאב שלא מגיב לשום טיפול, שהינו 24 שעות ביממה ורוב הזמן בעוצמה חזקה, אני על כיסא גלגלים בגלל הכאבים, ובכל זאת מקיימת אורח חיים עצמאי עם עבודה במשרה מלאה. צריך תמיד לזכור- אולי לא בחרנו לחלות בתסמונת של כאב או במחלה כזו או אחרת, אך מה לעשות עם זה, כיצד להתמודד ולתפקד- זו בהחלט הבחירה שלנו במלואה. אני ממליצה בחום, בשלב הזה ,אם טרם פנית או טופלת, שתגיעי לטיפול במרפאת כאב בבית חולים הסמוכה לאיזור מגורייך. אני חושבת שיש חשיבות לקבלת טיפול במסגרת של מרפאת כאב- גם מהפן המקצועי, וביחוד מהפן של הצוות הרב המיקצועי שיאפשר טיפול לא רק תרופתי, אלא גם תמיכה נפשית שכה חשובה בכל אדם עם כאב, אך לפי דברייך במצבך כעת בפרט, פסיכולוג גם יכול להקנות טכניקות של הרפייה/ביופידבק להקלת כאב באופן לא תרופתי, פיזיוטרפיה והפעלה פיזיקלית, טיפולים משלימים אם זה מתאים, והתערבויות פולשניות במידת הצורך כגון ביצוע של Impar Block (חסימת עצב האגן), ואם טיפול תרופתי לא עולה יפה אפשר בהמשך לשקול טיפול פולשני קבוע-אלקטרודה/משאבה. בהצלחה בהמשך הטיפול והתתמודדות, כל טוב

28/01/2009 | 00:02 | מאת: יהודה

לדניאלה - תודה

אני מקווה שעבורך היום הביוקרטיה והדעות הקדומות לגבי זה ירדו מעט כי זו תרופת פלא במיוחד לכאב כרוני ממקור עצבי רק בריאות :)

21/01/2009 | 02:21 | מאת: אירנה

כאב שלי חזק מאד של פיברומילגיה בברכים וכתפים. כאבים שלי זה גם פיזיולוגי וגם הרבה מנטלי. אני שומעת תדרים כמה פעמים ביום וזה משחרר מוח מכאב ונותן רמיסיה קטנה כל יום ועושה אקומולציה טובה אחרי זמן שכאב חלש יותר ומצב מנטלי עם כאב הרבה יותר טוב. זה אפשר לקנות באינטרנט ב15 דולר בגילטון http://www.healtone.com/english/Article.aspx?Item=808

לאירנה את דניאלה ואת מנידי זה לא מעניין מסיבות מובנות הם רק מעונינים לשווק הרעלים לחולים זהירות הם קוטלים כול טכנולוגייה שיכולה לגרום להחלמה מהכאב הכרוני הם משווקי הטיפולים הקונבנציונלים והרעילים

31/01/2009 | 17:12 | מאת: דניאלה

אירנה היקרה שלום רב, אני שמחה לשמוע על ההקלה שלך והניסיון החיובי שלך עם התדרים יתכן ואת חדשה אצלנו ב"פורום", אך נושא התדרים, בהחלט כבר נידון כאן בעבר, כאשר לא מעט אנשים דיווחו על ניסיון, לרוב חיובי, עם שימוש בתדרים. אני מוכרחה לציין שאומנם לא ברור כיצד זה באמת עובד, אך לאור העובדה שמדובר בשיטה בטוחה, שמסתבר שגורמת להקלה לחלק מהאנשים, הרי שבהחלט אין כל פסול לנסותה, וכמובן שאנו שמחים בכל אדם שמשיג הקלה בדרכים בטוחות וכשרות. -הערה לסיום- אני רק מצטערת שנקלעת לאש הצולבת בויכוח הבילתי ניגמר בין ה"פורום" לבין דליה ודוד, אשר מנצלים כל הזדמנות אפשרית (כעת שמנדי איננה) לפרסם עצמם ולהשמיץ אחרים, למרות שהובהר להם שאין זה מדור פרסום.

16/02/2009 | 21:35 | מאת: שי רוכמן

שלום הגעתי לפורום הזה דרך חיפוש בגוגל אחרי תמיכה בכאבים. מקריאה במספר דפים לאחור ברור לי שחבל שלא הגעתי לכאן קודם. אני סובל מכאבי פנטום עקב הוצאת גידול גדול מאד ( 5x14 ס"מ) מרגל שמאל. הרקמות התאחו לחלוטין (יש כמובן צלקות וחללים) אבל יש לי כאבי פנטום שלפעמים הם קשים מאד. עשיתי מספר בדיקות במרפאת כאב ונקבע בצורה פסקנית שאין מקור פיזי לכאב ולכן הוא מאובחן ככאב פנטום. הבעייה אצלי שלפעמים הכאבים חזקים מאד ומשככי כאבים לא פועלים עליהם כמעט בכלל. פעם אחת ויחידה קיבלתי מדבקת דורג'סיק 25 מ"ג ואז באמת לא כאב לי אבל זה היה מקרה קיצוני של כאב. עברתי היפנוזה חלקית אצל פסיכיאטר וזה עזר לכמה שבועות ובנסיון השני להיפנוזה אחרי חודש לא היו תוצאות מספקות. גם אני משתמש באותם תדרים שאירנה ציינה של חברת הילטון. זה נקרא Pain acute . מהנסיון שלי אני מקשיב לתדרים בכל פעם שמתחיל רמז של כאב. אם אני תופס את זה בהתחלה ושם את האוזניות בזמן, הכאב כמעט תמיד נשאר עמום וחלש ולא מתפתח לקטסטרופה. מאד מומלץ. תודה לכן על הפורום הזה - מאד מעריך את זה. זה בכלל לא מובן מאליו שתהיה כזאת תמיכה ידידותית, אמפטית ומקצועית. שי

20/01/2009 | 14:15 | מאת: אנדי

אני בת 47 ולפני מספר חודשים שלחתי שאלה לגבי כאבים בצד שמאל של הפנים. דניאלה ומנדי ענו לי וסברו שזה נוירולוגיה טרימינולוגיה ושכדאי לפנות לסי טי. פניתי לסיטי ולא נמצא דבר. פניתי עם צילום הסי. טי לרופא פה ולסת שקבע שגם הוא לא מוצא שום דבר, ושזה נוירולוגיה טריגימינלית, ואין מה לעשות. האם מישהו יכול להציע על בדיקות נוספות וטיפולים נוספים כי אני לא רוצה כל חיי לקחת תרופות שגורמות לי תופעות לוואי. תודה לכם על תשובתכם וכל הכבוד על הפורום.

21/01/2009 | 16:05 | מאת: דניאלה

אנדי שלום, אני חושבת שחשוב להבין שני דברים- ראשית למה עושים בדיקות, ושנית מה הציפיה שלך כרגע. אני אכתוב, מסיבות אישיות, בקצרה, אבל אני מקווה שזה יתן לך מענה, אפילו אם לא בדיוק מה שחשבת או קיווית לו ראשית- בדיקות מבוצעות לפעמים כדי לאבחן סיבה, אך פעמים רבות הן מבוצעות כדי לשלול מצבים "מסוכנים" או כאלו שיש לטפל בהם כאן ועכשיו, וכאשר הן נישללו, לא בהכרח יש מקום להעמיק בברור, כי יש מצבים שהאיבחון הוא קליני ומבוסס יותר מכל על מה שאת מתארת, ומה שהרופא מוצא בבדיקה, ואם בדיקה אחת או שתיים שבוצעו- למשל CT תקינים, אז אפשר להיות שקטים שהדברים ה"מדאיגים" לא גורמים לכאב- כלומר שאין אבצס, אין גידול, אין כלי דם שלוחץ וכו', ואז קרוב לוודאי שמה שנישאר זה הנוירלגיה. לצערינו יש מיגוון מצבים שהם בדרך השלילה ומבוססי קליניקה-כמו מיגרנה, נוירלגיות ועוד, ואז אפשר להתעסק בלעשות מלא בדיקות- שמן הסתם הן מיותרות ולא יועילו בכלום, או להתעסק בלטפל בסימפטומים. אם התרופות עוזרות- על הכיפאק- אם צריך לעשות שינוי- גם בכך אפשר להתעסק עם הרופא. אבל לא צריך להתעסק ב"פחד" של לקיחת תרופות לאורך זמן אן מה זה עושה לי, כי לא היית עושה את זה אם היו אומרים לך שיש לך מחלת לב או לחץ דם או סכרת או כל מצב כרוני אחר שמחייב טיפול תרופתי כרוני, וזה לא שונה. יש נטייה לחפש "משהו" שניתן להעלים ולרפא ולא לקחת תרופות. לצערנו אין הרבה דברים כאלו בכלל ברפואה, והרבה יותר מצבים אנו מאזנים, מתמודדים וחיים "עם" מאשר מרפאים. כמו בכל דבר יש תהליכים, ויתכן שלאורך הזמן תימצאי דרכים נוספות/אחרות שיסייעו לך ולא בהכרח הן רק תרופתיות, אך שום דבר לא קורה ביום או בחודש, וכך גם צריך לקבל את הדברים.

20/01/2009 | 09:57 | מאת: חמדה

שלום לכולם, כבר זמן רב לא כתבתי בפורום וברצוני לבקש ייעוץ בנוגע להתנהלות מול קופת חולים מאוחדת. אני סובלת מזה 10 שנים מכאב כתוצאה מפריצת דיסק , לפי אבחנתי יש קשר הדוק בין מצבי לחץ אצלי לבין התפרצות הכאב באופן בלתי ניתן לשליטה. טופלתי במרפאת כאב בתל השומר אך ללא תועלת מרובה ולכן ביקשתי מהקופה אישור לטיפול במרפאת כאב ברמב"ם. הקופה מסרבת בטענה שזוהי חוות דעת נוספת ולכן התשלום חל עלי ,כמובן שאקבל החזר , האם יש למשהו עצות כלשהן ?

21/01/2009 | 15:54 | מאת: דניאלה

חמדה היי, האמת שמבחינת קופ"ח והחוק הם לצערי צודקים. כשאדם מטופל בבית חולים אחד, אם הוא מעוניין בחוות דעת אחרת, לא ניתן לקבל אותה במסגרת של התייעצות עם טופס התחייבות רגיל. הדרך היחידה היא ללכת באופן פרטי- נאמר לפרופ' אייזנברג שהוא מנהל המרפאה ברמב"ם ואז לנסות אחר כך לקבל החזר לפי המושלם על כך שפנית למנהל מחלקה/פרופ' כפי שמותר לעשות 3 פעמים בשנה. כל טוב, דניאלה

06/02/2009 | 18:36 | מאת: טלי שכטר

לחמדה שלום, בלי קשר להתנהלות שלך מול קופת החולים ומרפאות הכאב, אני רוצה להציע לך לבדוק פתרון חלופי המצליח לסייע לאלפי אנשים הסובלים מכאבים שונים (כולל כאבים כתוצאה מפריצות דיסק) ללא החדרת כל חומר לגוף. הטיפול הוא פשוט בשליטתך המלאה (אין צורך ללכת למרפאות או מטפלים לטיפול בכאבים). הפתרון יעיל ביותר אצל למעלה מ-85% מהאנשים והמקרים. את מוזמנת לצפות בסרטון בנושא וליצור אתי קשר אם יענין אותך לשמוע עוד על הנושא או להתנסות בפתרון זה. http://il.youtube.com/watch?v=tgPLjJUFkEM מאחלת לך הרבה בריאות ומעט כאב ככל האפשר, טלי שכטר

שלום , בשבוע האחרון אני סובל מכאבי ראש חזקים, סחרחורות ... אני בן 16... רציתי לדעת אם יכול להיות שמתפתח לי משהו ? נורופן ואדויל לא עוזרים לי...

אליחי שלום רב, כאבי ראש זה אחד התסמינים השכיחים ביותר הקיימים, וחשוב לזכור כי במרבית המיקרים הסיבות שגורמות לכאבי ראש- וביחוד בגילך , ובניגוד לנטייה לחשוב על הגרוע ביותר כמו סרטן למשל, לרוב מדובר בסיבות "רגילות" ולא מסוכנות, החל מבעיות של מוואר שמקרין לראש, דלקת בסינוסים או באיזור של אוזניים/אוזן פנימית, וכמובן ארועים של מיגרנות /כאבי ראש מסוג Tension למיניהם וכו'. עם זאת, כמובן שבשלט רחוק וב"פורום" של תמיכה שאינו מוגדר שפורום יעוץ רפואי גרידא, וכמובן שבהיעדר מידע רפואי מדויק וללא בדיקה מיקצועית ראויה, לא ניתן לתת תשובה אחראית המתיחסת למצב הנוכחי. כך, שאם אכן אתה סבול מכאב ראש שהינו חדש עבורך, ואינו מוקל עם התרופות הרגילות, ואינו חולף כבר מס' ימים, הרי שהדבר הנכון לעשותו, גם למענך, הן כדי להקל עליך, ולא פחות חשוב כדי באמת להיות בטוח שאכן הכל בסדר ולשלול שאין חלילה איזו בעיה הדורשת התערבות או טיפול מוקדמים יותר, זה לגשת לרופא ולהיבדק. אם יש לך רופא משפחה טוב, ניתן להתחיל אצלו. אחרת ,אם אתה לא חש מספיק בטוח עם הרופא המטפל, אז עדיף אולי לפנות ישירות ליעוץ נוירולוגי. תמיד יש אפשרות לפנות ישר למיון, אך לדעתי אם זה כבר כמה ימים, זו דחיפות יחסית, ותמיד הטיפול עדיף במירפאה על פני חדר מיון שבבוקר הוא עמוס לעייפה ובערב יש רק רופאים תורנים, שכבר תשושים מעבודה ופחות מנוסים מכל רופא במרפאה. אך זו כמובן רק המלצתי. דרך אגב, אני אומרת ומדגישה מראש, כי יש נטייה לציפיות כשהולכים עם תלונות כאלו ודאגות כאלו לרופא, שלמשל יפנה אותך ל-CT כדי לראות שהכל בסדר. עם זאת הבדיקה רק אמורה לשלול מס' מצבים מוגדרים אם חושדים בהם קלינית כמו חלילה גידול או דימום וכו'. איני אומרת שזה לא מה שיעשה, אך מצד שני, יכול מאוד להיות שלאחר שישוחח איתך ויבדוק אותך, יתרשם שזה לא הכיוון ואין לכך כל הצדקה ,וזה גם בסדר. כל טוב, ואל תשתהה עם הבדיקה.

12/01/2009 | 12:17 | מאת: קובי

שלום לך עברתי שתי ארטוסקופיות בברך בעקבות נפילה אני כבר סובל כמעט שלוש שנים מכאב שבא הולך בישיבה בעמידה אובחן חתיכת עצם קטנה שבורה ואציין שרוב המרכיבים בברך תקינים לחלוטין אבל הכאבים ישנם ולא מרפים....בתורה קובי?

12/01/2009 | 18:12 | מאת: דניאלה

שלום רב, להבנתי יש שתי בעיות מקבילות שיש להתמודד איתן וכפי שציינתי במילותי, אלו בעיות מקבילות, כך שללא קשר האם הן מטופלות על ידי אותם מומחים או האם אמורות להיפתר באמצעים דומים או לא, הרי שיש להתייחס לשתיהן גם יחד, לפחות לדעתי. הנושא הראשון הוא כמובן הפן הרפואי. זו שאלה מרכזית וחשובה מכל בחינה, שכן אם יש טיפול אורטופדי כזה או אחר שיכול לפתור את הבעיה מהיסוד, ולא להתרכז רק בהקלת סבל, הרי שכמובן שזהו הדבר הטוב ביותר. לכן, ואיני יודעת מי הוא האורטופד שמטפל בך בכל התקופה, ועם מי התיעצת או לא התיעצת, אך לדעתי, זה הזמן לפנות להתיעצות למומחה ברך טוב בשאלה האם יש פיתרון טיפולי אורטופדי שיכול לרפא את הבעיה שקיימת-האם ניתן להוציא את אותו שביב עצם שאולי גורם לכל התלונות, אם בארטרוסקופיה שלישית או בניתוח פתוח אם צריך. אם מעולם לא היית אצלו-אני ממליצה בחום לפנות לפרופ' נחום הלפרין- מנהל המחלקה ויחידת הברך של ביה"ח "אסף הרופא". הוא אדם ואורטופד מדהים, ואחד מהבודדים שלא מנתח כל דבר שזז, להפך, כך שלפחות תהייה בטוח שאם הוא ממליץ לך התערבות ניתוחית נוספת, זה שווה באמת לשקול את זה כי יש סיכוי טוב שהתועלת רבה על הנזק. הנושא השני הוא כמובן הכאב עצמו. אין סיבה לסבול. גם אם תהיה אפשרות לפיתרון דפיניטיבי לבעיה, אין סיבה להמתין שהדברים יסתדרו, ובוודאי כל עוד עדיין לא ממש ברור לאן דברים אמורים. יש מיגוון דרכים תרופתיות ואחרות להקל כאב. כאשר גם בטיפול בכאב ניתן לתת טיפולים סביב השעון או לפי הצורך בלבד, הכל כתלות במידת החומרה, המיגבלה והסבל. בכל מיקרה כדי להתחיל בטיפול שמתאים לך ולסייע לך עליך ראשית לפנות לכתובת כלשהי. ניתן להסתייע בשלב ראשון אפילו ברופא מישפחה במידה ויש לך רופא טוב ומיקצועי. אחרת מומלץ לבקש הפנייה ליעוץ של מרפאת כאב במסגרת של קופת החולים או אחד מבתי החולים הסמוכים אליך. כל טוב

אבקש לקבל מידע אודות צמח המורינגה ושימושיו. האם הצמח טוב לסוכרתיים ?מה השימוש ?השפעה תוך ...? מחליף תרופות כן או לא? מינון וכו..

09/01/2009 | 17:49 | מאת: דניאלה

שלום רב, מכיוון שאין זה תחום שלי, אני רק יכולה להפנותך לחומר קריאה נוסף. לדאבוני לא הצלחתי ליצור קישור ישיר אל המאמר, אך ניתן למצוא אותו במלואו באתר של- http://tfljournal.com בתוך -Current Articles זהו מאמר סקירה מוצלח למדי בנושא הצמח הזה הדן בהרכבו, מטרותיו וכו', כולל גם התיחסות לנושא הסכרת, של המחבר-Jed fahey .לעיונך, ומקווה שיתן לך מענה מסויים לשאלותיך

06/01/2009 | 18:38 | מאת: דגנית

אני חולת פיברו' כ-17 שנים ורוב השנים ההתנהלות שלי עם המחלה התאפיינה בנסיונות סרק ל"נצח" את המחלה. כאשר הופיעו התסמינים הראשונים (והמרובים) של המחלה התחיל מסע הייסורים שלי - ביקורים אצל רופאים קונבנציונליים כמו נוירולוגיים, רופאים פנימיים, אורטופדיים ואחרים. אז... לפני 17 שנים - לא שמעו על המחלה ואני נשלחתי לסדרת בדיקות אין סופית שבסופן לא נמצאו ממצאים פתולוגיים, ואני זוכרת עד היום את תחושת התסכול והעלבון, אם אין לי כלום אז מה בכל זאת יש לי? האם זו בעיה פסיכוסומאטית? ניסיתי גם רפואה אלטרנטיבית, למי לא הלכתי, ניסיתי כירופרקטיקה, דיקור וצמחי מרפא סיניים, תזונה מיוחדת שבעטייה רזיתי מאד, טיפול בשתיית מיץ תפוחי אדמה לריפוי דלקות וחיזוק הגוף (השכם בבוקר), שחיה, התעמלות מיוחדת לאנשים עם מגבלות, ויטמינים שונים, שיאצו, שיטת אלכסנדר, אוסטיאופתיה, קינסיולוגיה, קרניו סאקראל, הומאופתיה וביקום, צמחי מרפא, פסיכולוגית, ופסיכולוג שעוסק בדמיון מודרך. ואני מבקשת סליחה מכל אלה ששכחתי ולא הזכרתי. ומכיוון שהייתי מודעת לחשיבות החשיבה החיובית, האמנתי והתמדתי בכל טיפול, אך לשווא - המחלה לא מוגרה. נקודת המפנה הראשונה בהתייחסותי למצבי הבריאותי היתה שגיליתי (לאחר שכבר הייתי חולה מספר שנים), מקריאה מרובה באינטרנט ומקריאת מאמר בעיתון, שבעצם יש לי פיברו', ש"לדבר הרע הזה" שהרס והורס את חיי יש שם, ואני לא לבד, יש עוד אנשים (בעיקר נשים) שסובלים כמוני. ברגע ש"הדבר הזה" ממנו סבלתי קיבל שם והפסיק להיות ישות ערטילאית, היה לי קל יותר לוותר לעצמי, סלחתי לעצמי על העובדה שקשה לי לשחות, חזרתי ליוגה שזנחתי כי הפיברו' לא איפשרה לי ביצועים להם הייתי מורגלת - אך עדיין ההחלמה מפיברו' היתה מרכז חיי. נקודת המפנה השניה התרחשה כשנמאס לי להתעסק במחלה, כשהבנתי אחרי שנים (יותר מדי שנים) שזהו, אני חולה כרונית, תמיד יכאב לי במידה זו או אחרת, תמיד יהיו לי בעיות עיכול כאלה או אחרות וכו', בקיצור שהפיברו' היא חלק ממני. נימאס לי לרחם על עצמי ולהאשים את כל העולם במר גורלי, הפסקתי לקרוא באובססיביות על המחלה (אני מדי פעם מתעדכנת בחידושים), רציתי שפיברו' לא תהיה המוקד של חיי, רציתי לחוש שיש לי שליטה בחיי, להיות אקטיבית, רציתי לחיות חיים מהנים ומספקים עם ולמרות המחלה. למדתי להתנהל ולנהל את המחלה: • למדתי לקבל, להשלים ולוותר על מה שאי אפשר לעשות (יש לי מגבלות מסוימות איתן צריך לחיות). • להתעקש על מה שאפשר לעשות, לדוגמא קשה להתרכז ולקרוא - אז להתעקש ולא לוותר. לקרוא אפילו כל פעם קצת. • להיות מודעת - לשים לב לנשימה, כי כשכואב יש נטייה להתכווץ ולנשום נשימות שטוחות יותר. • מדי פעם אני חושבת מה היה קורה אם לא הייתי חולה בפיברו', לאן הייתי מגיעה? מה הייתי עושה? ומנסה מהר לחזור לכאן ולעכשיו - מה אני יכולה לעשות היום, עם ולמרות הפיברו? מה אני יכולה לעשות מעבר להישרדות, איך אני יכולה ליצור שינוי בחיי שישפר את איכותם, יאפשר לי להגיע להישגים, להתפתח ולחיות חיים מספקים ומהנים? אחד מחיפושי אחרי כיווני התפתחות הביא אותי לקורס אימון (זה לא תחום שזר לי - יש לי תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית). הוסמכתי כמאמנת, נחשפתי לכלי האימון ולתועלות שהוא מציע: מיצוי הפוטנציאל והגעה להישגים, יצירת שינוי ומציאת כיוון. הבנתי שדווקא אלה הסובלים מכאב כרוני או מחלה כרונית, אלה שנקודת הזינוק שלהם נמוכה משל אחרים ואשר צריכים לבצע שינוי בחייהם, לרב בעל כורחם - הם אלה היכולים להיתרם במיוחד מהאימון. בעזרת האימון יוכלו לבצע שינויים המתאימים להם שיאפשרו התנהלות טובה יותר עם הכאב/מחלה ויביאו לשיפור איכות חייהם, ויוכלו להגיע להישגים, סיפוק והנאה למרות הכאב/מחלה. אשמח לייעץ ולסייע דגנית רוזנר www.PainManage.co.il 054 3055590

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב דגנית, תודה רבה שלקחת את הזמן לשתף אותנו במסע שעברת. אני כל כך מבינה הרבה ממה שרשמת וכה מעריכה את המהפכה שעשית בחייך. אני קוראת לזה מהפכה כי שינוי בתפיסה של הכאב ובהתמודדות עם הכאב (שינוי שלא פעם צריך סיוע מקצועי בשביל להגיע אליו אך בעיקר דורש עבודה עצמית) הוא כה מרכזי לחיים עם הכאב שאני באמת מאמינה שזו מהפכה. כאשת מקצוע בתחום הנפשי, וודאי היו לך כלים שלא לכולנו יש ולכן, הפירוט של התהליך שעברת יכול לפחות לתת לאחרים כיוון או לפחות תקווה שאפשר ליצור חיים יחד עם הכאב, גם אם זה לא החיים שרצינו או תיכננו. זה מעניין מה שכתבת על אימון אישי והנושא הזה מסתובב אצלי בראש כבר זמן מה. אשמח מאוד לשוחח עימך, לספר לך על הפעילויות של העמותה ולשמוע מה שאת עושה. תודה, מנדי

07/01/2009 | 08:48 | מאת: דגנית

מנדי בוקר טוב, אשמח מאד להיפגש ולשוחח, ולבחון שיתוף פעולה. בברכה, דגנית www.PainManage.co.il

30/01/2009 | 17:29 | מאת: יאיר

ליהודה ודגנית מומלץ לנסות את כמוסות צמח המורינגה. ראו תגובת משתמשת בשם נורית באתר זה מיום 4.1.09 וכן באתר http:/moringa-arava.com בהצלחה יאיר

05/01/2009 | 10:26 | מאת: שוש

האם יש אתר שאפשר לקרוא בקשר לתרומת גופה למדע? אשמח לקבל. תודה, שושי

לקריאה נוספת והעמקה
05/01/2009 | 13:46 | מאת:

שלום רב לך שושי, לא ידוע לי על אתר ספציפי אך ניתן לפנות למשרד הבריאות וגם לארגון א.ד.י המטפל בתרומות איברים אך אני בטוחה שהם ידעו לאן להפנות אותך בנושא זה. בהצלחה, מנדי

04/01/2009 | 14:22 | מאת: דבי

שלום מנדי יקירתי ! שמחתי לראות אותך בתוכנית של גדעון רייכר, ההית מקסימה! אני מקווה שאת מרגישה טוב! איפו דניאלה אני לא רואה אותה בפורום אני מקווה שהיא בסדר ורק לקחה קצת חופש! יום טוב והרבה בריאות דבי

05/01/2009 | 13:53 | מאת:

הי דבי, הראיון שראית היה מלפני כמה וכמה חודשים - כנראה שידרו את זה בשידור חוזר.... אני מקווה ששלומך טוב ושאת מחזיקה מעמד. שיהיה לך רק טוב!

שלום, שמי נורית, בת 58 סובלת מזה כ 25 שנה ממחלת פרקים שגרונית. טופלתי (עד לפני חודשיים) בתרופות כימיות שונות כגון Methotrexat, פלאק ווניל סולפאט (Hydroxychlorquine Sulfate) וקורטיזון (פרמיקסון) וכמובן בכדורי הרגעה – משככי כאבים בכמות אינטנסיבית, נכון שזה מה שהחזיק אותי כל התקופה אך אלו הם חומרים שפוגעים באיברים שונים, אינם עוזרים ב 100 אחוז ובעיקר אינם מטפלים אלא רק משככים את הכאב ואף מזיקים לדברים אחרים. כמו שציינתי, הפסקתי ליטול את כל התרופות והחלטתי לנסות את הקפסולות של צמח המורינגה. אני יכולה להגיד שלא הוטעתי כלל וכיום אני לא נוטלת את התרופות! כמו כן, לא סובלת עוד מכאבים ובעיקר, ביצעתי בדיקת דם שנתנו תוצאות המראות על שיפור משמעותי בדלקת. אני ממליצה בחום רב לכל מי שסובל מדלקות שונות וכמו כן, מסכרת ומבעיות מעיים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, רק התיחסות לגבי צמח המורינגה- יש בהחלט מידע לא מועט לגבי צמח זה ומרכיביו השונים נבדקו לאורך השנים, כאשר לגבי חלק מהאמירות ניתן ליחס יותר מיתולוגיה ולגבי אחרות יותר אמת. מה שברור, ראשית- בריאותית הצמח מכיל מרכיבי מזון טובים תזונתית, הוא בעל רמות גבוהות של ויטמין C ,A ,רמות אשלגן וסידן וכן מכיל יסודות קורט שונים כולל סלניום, ארגינין וכו'. לגבי היעילות להקלת כאב, גם כאן הנושא נבדק באופן מדעי, ובעצם המנגנון הוא "תרופתי" למדי. כלומר, הצמח מכיל חומרים הפעולים על עיכוב של האנזים הקרוי Cox2 שהוא אחראי על תהליכי דלקת בעיקר, וזהו האנזים המעוכב בעיקר ע"י כל התרופות מסוג -NSAID's -להקלת כאב והפחתת דלקת, דהיינו, וולטרן, נקסין, אדויל, ארקוקסיה, קספו וכו'. כך שזה לא מפתיע שהצמח מועיל ביחוד בכאבים של "דלקת פרקים". עם זאת, הוא בהחלט יותר בטוח ולא נראה שגורם לתופעות הלוואי הרבות שמתוארות ע"י תכשירים אלו, החל מבעיות בקיבה, בעיות בכליות ובכלי הדם. כך שסך הכל בנוכחות כאבים גרמיים ו/או בנוכחות כאב המשולב עם בעיה דלקתית, שווה לנסות אולי את המורינגה במקום וולטרן ודומיו ויתכן שהיעילות תהיה דומה עם רעילות פחותה, כל טוב

שלום לך נורית, תודה רבה ששיתפת אותנו בטיפול שעוזר ומקל עלייך. אני ממש שמחה לשמוע שהשימוש בצמח זה משפר את מצבך ומצביע אף על שיפור לפי בדיקות הדם וכו'. כולי תקווה שהצמח ימשיך לסייע לך ולאפשר לך לתפקד כמה שיותר. בהצלחה בהמשך

שלום מנדי כדאי להתעמק באתר www.moringa-arava.com בברכה

27/12/2008 | 20:58 | מאת: יעל

מעוניינת במידע אישי מאנשים שנעזרו בנעלי אפוס. תודה מראש יעל

29/12/2008 | 18:05 | מאת:

שלום לך יעל, איני מכירה באופן אישי אנשים שנעזרו באפוס אך אני מכירה מרחוק את השיטה, עוד כשזה היה בתקופת מחקר ולפני שזה יצא לשוק. ממה שאני מבינה, הטכניקה הזו נחקרה וטוענים שהיא מקלה מאוד במקרים מסוימים ומשפרת את היכולת לעמוד וללכת. אין ספק שלפני שאת מקבלת החלטה בעניין, כדאי לשמוע, אם תצליחי, מאנשים שניסו את השיטה. אני מציעה לך לפנות בשאלה זו לפורום אורטופדי המנוהל ע"י אורטופד כי מעניין לדעת גם את הדעה המקצועית בעניין. אחרת, אפשר גם להתייעץ עם מומחה לכף רגל. בהצלחה, מנדי

שלום רב,אני נענית להודעה אודות:מחקר על אנשים אשר קיבלו המלצה רפואית ליטול "ליריקה"וטרם/לא נענו להשתתתפות הכספית של עלות התרופה.אבקש לקבל פרטים באיזה מחקר מדובר,סיבות ומטרות.ראומטולג רשם לי את התרופה לטיפול בפיברומיאלגיה ממנה אני סובלת כ17 שנים(מאובחנת רק:10 שנים),ואני ממתינה למענה מקופת החולים בברכה,ג'ודי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך ג'ודי, איננו עורכים מחקר אך לפני שליריקה ושאר התרופות לכאב עצבי קיבלו תוספת תקציבית דרמטית בסל התרופות של 2008, עקבנו אחרי מי שמתקשה לקבל את התרופות הללו ופנינו בעניין לנציבת קבילות הציבור. כמו כן, לאחר שהתרופות נכנסו לסל, רצינו לוודא שאנשים מקבלים את התרופות הלכה למעשה. גם כעת, אם מישהו לא מקבל את התרופות הללו, למרות שהוא עונה על הקריטריונים, אנו מנסים לסייע ואף מיידעים את נציבת הקבילות של משרד הבריאות. לצערי, במקרה שלך איננו יכולים כל כך לעזור מכיוון שאין לך אבחנה של כאב עצבי אלא פיברומיאלגיה וכרגע בישראל אין עדיין התוויה לשימוש בתרופה זו לפיברומיאלגיה ולכן, אין כיסוי לפי סל התרופות (התרופה היא בהתוויה לסובלים מכאב עצבי). אני מתארת לעצמי עד כמה זה מרגיז לשמוע את תשובתי אך איני זו הקובעת את החוקים. ברגע שהחברה היצרנית תקבל אישור להוספת התוויה לפיברומיאלגיה (כפי שהתרחש כבר בארה"ב), נוכל לפנות לועדת סל התרופות כדי לבקש כיסוי בסל גם למטרה זו. עד אז, כל עוד אין אבחנה של כאב עצבי, התרופה לצערי לא מכוסה על-ידי הקופות. הלוואי שהקופה שלך תחליט במקרה שלך לאשר לך בכל זאת, אך לא הייתי בונה על זה.... עם זאת, אם יש לך סוג של ביטוח משלים, ייתכן מאוד שתוכלי לקבל כיסוי או סיוע בכיסוי העלות בדרך זו. אם את מתקשה לשאת בעלות, אני רק יכולה להציע לך לבקש מהרופא המטפל שרשם לך את התרופה לתת לך כמה דוגמיות של התרופה. הרבה, הרבה הצלחה במאבקך בעניין, מנדי

29/12/2008 | 18:00 | מאת:

בגלל שהעמותה למאבק בכאב פנתה לתקשורת בזמנו, כדי ליידע אותם על כך שחולים לא מקבלים מהקופות את התרופות לטיפול בכאב עצבי, למרות כניסתן לסל, תחקירנית של אחת הערוצים (שהיתה בקשר עימי) פנתה דרך הפורום לראות אם היה מישהו שנתקל בבעיה אך כאמור, הדבר היה לפני זמן רב.שוב, מחזיקה לך אצבעות מנדי

24/12/2008 | 23:45 | מאת: אור

מנדי שלום אני חדשה בפורום למרות שאני חולה כבר 5 שנים היתי רוצה לנהל איתך שיחה טלפונית אםזה בסדר מבחינתך יש לי ניסיון רב ב rsd עברתי את כל הטיפולים השתלת אלקטרודה קאטמין טיפול תרופתי סימבלטה ליריקה מורפיום אניהזרקת בוטוקס אני חושבת שכבר לא נישאר מה לקחת המחלה יתפשטה מיצד אחד לצד השני אודה לך אם תיצרי איתי קשר אולי יש לי מה ליתרום לשאר המיתמודדים במחלה

לקריאה נוספת והעמקה
26/12/2008 | 14:03 | מאת:

שלום אור, צר לי לשמוע על כל הסבל שעברת. אני כמובן אשמח לדבר איתך ובקשתי אלייך היא ליצור עימי קשר בהתאם לנוחיותך. מספר הטלפון שלי הוא 0547233073 תודה רבה על רצונך לתרום לאחרים, בהערכה רבה, מנדי

29/12/2008 | 18:15 | מאת:

הי אור, אני מצטערת על כך שטרם הצלחנו לדבר כמו שצריך. את מוזמנת כמובן להתקשר אלי עוד פעם או אם יותר נוח לך, את יכולה לשלוח לי אימייל בנושא לכתובת mandy1@netvision.net.il תודה, מנדי

24/12/2008 | 10:44 | מאת: נגה

שלום לכולם, העמותה למאבק בכאב מחפשת בדחיפות אומנים שמציירים על כאב כתוצאה ממחלת הסרטן, התמונות ייקחו חלק בתערוכה בנושא בכנס מרכזי בתחום. המעוניינים מוזמנים ליצור קשר בדחיפות ליו"ר העמותה מנדי לייטון-בלישה 054-7233073. תודה רבה וחג שמח!

האם מישהו מכם מביע דרך ציור/רישום/פיסול את כאביו, גם אם הכאב אינו כתוצאה ממחלת הסרטן? תודה, מנדי

09/01/2009 | 21:12 | מאת: למנדי

כל הכבוד על היוזמה של הקמת התערוכה. אנשים בריאים ואפילו רופאים, לא מתארים לעצמם כמה כאב חווים חולי סרטן, לא רק מהטיפולים בסרטן, אלא גם מהסרטן עצמו. וזאת דרך נהדרת להציג זאת בצורה וויזואלית.

23/12/2008 | 15:10 | מאת: אשר

שלום אני סובל כבר 4 שנים מטינטון שהולך ומחמיר אני לא ישן בלילה וביום בקושי מתפקד יש לי מחשבות על התאבדות ואני לא יכול יותר!!!!!!!!!

23/12/2008 | 20:36 | מאת: דניאלה

אשר שלום רב, אני מצטערת שלמוע על הסבל שאתה חווה. האמת שהגעת ל"פורום" של כאב כרוני כך שזה לא ממש המקום הנכון, אך משום שכבר פנית, קשה לי להשיב פניך ריקם. אני מבינה את התיסכול וחוסר האונים לנוכח הרעש המתמיד ואי הנוחות. אני מצטערת לשמוע שזה דוחק את אותך ריגשית עד לתחושת מצוקה כה קשה. האם ניסית לדבר עם איש מיקצוע לגבי התחושות הקשות הללו שאתה מתאר ? האם ניסית אי אלו טיפולים-למשל : הרי אם זה 4 שני, אני מניחה שביצעת ברור, נבדקת ע"י אא"ג, האם התיעצת איתם לגבי טיפולים כלשהם, תרופתיים או אחרים ? האם ניסית לבד למצוא דרכי התמודדות- הסחות ? מוזיקה? - בכל אופן, אחת הדרכים הטובות להתמודדות עם מצב של טינטון כרוני, שלמרות שאינה מסוכנת רפואית, יכולה בהחלט להיות בעיה מטרידה ומציקה, ולא בכדי יש את המשל על הזמזום באוזן ששיגע את טיטוס. לצערנו זו בעיה שפעמים רבות אין לה פתרונות רפואיים יעילים, אולם, ניתן ללמוד להתמודד כיצד לחיות עם זה "בשלום" ופחות לסבול מהרעש, שזה הדבר הטוב השני במעלה אחרי להעלים אותו. מה שניתן הוא ללמוד טכניקות של היפנוזה עצמית או דימיון מודרך ובעזרתן לשלוט בטינטון, ולמשל "להחליש" אותו או כל אחד לפי תחושותיו ואופיו. זה תהליך שדורש שיתוף פעולה עם המנחה /מטפל, ותרגול עצמי, והמיומנות היא נירכשת, כך שזה לא קורה ביום, אך כאמור לאחר סבל של 4 שנים, שווה להשקיע כמה שבועות כדי לרכוש כלי שיוכל לסייע ולהשיג שליטה מחודשת בחיים. המלצתי שתפנה לפסיכולוג רפואי (לא כל פסיכולוג מיומן בטכניקות של הרפיות והיפנוזה או מבין בקשר בין בעיות רפואיות ונפש, ולכן החשיבות לפסיכולוג רפואי). כך תוכל גם לקבל תמיכה נפשית שברור שאתה זקוק לה כעת לאחר התקופה הקשה שעברת והינך עובר ונראה שהיגעת לסוף כוחותיך, וחשוב לקבל סיוע, כי היכולות שלנו להתמודד גופנית כאשר נפשית התכלנו, קלושים ונחותים, ולכן יש לחדש ולטפל גם בנפש כדי שניתן יהיה לאפשר גם לגוף להחלים. במקביל תוכל לבקש ממנו/ה הדרכה ספציפית בטכניקות כפי שהסברתי שיוכלו לסייע לך להדחיק/להחליש את הרעש ולשוב לתפקוד ולחיים מאושרים כל טוב וחג שמח

22/12/2008 | 20:53 | מאת: חני

אני צריכה לעבור ניתוח לכריתת עצב שנפגע לי בשני ניתוחים שעברתי בכף רגל. יש לי תסמונת CRPS בכף רגל . האמת שאני די חוששת מזה, האם מישהו עבר פה פעם ניתוח לכריתת עצב שנפגע כשיש תסמונת CRPS? האם התסמונת תחלוף לגמרי ברגל לאחר הניתוח? בבקשה תעזרו לי, בתודה מראש,

לקריאה נוספת והעמקה
22/12/2008 | 21:44 | מאת:

שלום לך חני, הרשי לי קודם רק להבהיר שאיני רופאה - הדעה שלי מבוססת על נסיוני האישי וגם על בסיס הידע והנסיון שצברתי כמקימת ויו"ר העמותה למאבק בכאב. מי המליץ לך על הניתוח הנ"ל - האם רופא מומחה ברפואת כאב המליץ על הניתוח? הייתי מאוד נזהרת לפני שהייתי עוברת את הניתוח המתוכנן דווקא בגלל שיש לך כבר CRPS - כל התערבות כיורורגית יכולה להחמיר את הכאבים הקשורים ל- CRPS וממה שידוע לי, אין כל ערבון שהכאב יחלוף לאחר הניתוח ולאורך זמן. הניתוח עצמו כאמור נושא עימו את הסיכון של החמרה בכאבים. מאוד חשוב לברר את כל הדברים הללו לפני שאת מקבלת החלטה בעניין.

23/12/2008 | 20:07 | מאת: חני

אני מטופלת במרפאות כאב ואני דיי מיואשת מהם, טופלתי במספר תרופות בלי שינוי, עברתי חסימות עצב שלא עזרו. הרופא שהמליץ לי הוא מומחה לכף רגל אורתופד שכמובן מודע לזה שיש לי תסמונת והוא אמר לי שהיתה תמיד דעה שאין לעבור ניתוח כשיש תסמונת זה רק יכול להחמיר את המצב והוא טוען שזה לא תמיד נכון. מכיוון שאצלי זה לא רק ניתוח לכריתת עצב אלא ניתוח להוציא שברי עצמות שנשארו בטעות מהניתוח הקודם שלי אז ניתוח אין לי ברירה אלה לעבור אבל גם הומלץ לי לעבור ניתוח לכריתת העצב שנפגע באותה היזדמנות ולקוות ולהתפלל שזה יעזור ויעלמו הכאבים. זאת היתה המלצתו של האורתופד כף רגל. כמובן שאני די חוששת מהניתוח כי יש לי טראומה מהניתוח השני שלי שאז בעצם פרצה התסמונת הזאת במלוא עוצמתה. בתודה מראש, וחג חנוכה שמח ומלא אור!!!

23/12/2008 | 20:21 | מאת: דניאלה

חני שלום רב, אני רוצה לחזק ביותר את דבריה של מנדי. לרוב ההמלצות הלו של "כריתת עצב" מקורם בהמלצות של מנתחים, ומבלי לפגוע כמובן במומחיותו של אף רופא, אך כל רופא פונה לשיטה שהוא מכיר הכי טוב כדי "לנסות ולפתור" בעיה אשר לא מגיבה לטיפול השמרני המקובל, כך שלמשל עבור כירורג ברגע שידיעותיו מגיעות לגבול היכולת שלו לסייע באופן שמרני, באופן טבעי יפנה לדרך שבה הוא חש הכי בנוח ומתמצא בה- דהיינו ניתוח. כפי שציינה מנדי, לרוב הגישות ההרסניות הללו, של הוצאות וכריתות של עצבים ב- CRPS ,דבר שאומנם פעם היה אולי יותר מקובל, כיום אינו מקובל, גם כי לא ממש מועיל, כי ידוע שעיקר הבעיה, ביחוד אם מדובר במצבים שהם כבר כרונים, אינה מקומית או קשורה רק לאותו עצב מקומי קטן שנפגע, אלא לרוב יש תהליכים מורכבים במע' העצבים, שגורמים לכאב לעבור "מירכוז" ומקורו בשלבים היותר כרונים הוא כנראה כבר מאיזורים גבוהים יותר, כלומר- חוט שידרה וכו', ולכן ההתערבות המקומית בעצם רק מהווה התעסקות מקומית באיזור שהוא ממילא פגוע ומגורה, ומה שכן ידוע וברור, שבחולים הללו, כל התערבות באיזור הפגוע, אפילו סתם חתך, ובטח שניתוח הכולל התערבות בעצבים המקומיים, יכולה לגרום להחמרה של המצב, החמרת הכאב, ואף התפשטות שטח הכאב והמחלה. כמובן שאם מדובר בתסמונת שהיא קצרה יחסית בזמן-כלומר חודשים בודדים, הרי שבוודאי שלא כדאי לעשות שום התערבות שכזו, כי אז את עדיין בשלב החריף יחסית, ויש עוד סיכויי הפיכות בטיפול נאות, וחבל לעשות כל דבר שיקלקל זאת. בכל מיקרה, גם כחולת CRPS עם המון ניסיון אישי, לצערי, וגם כבעלת מיקצוע -עם די והותר ידע בנושא, אני ממליצה בחום- להתרחק מהסכין ככל שניתן ולשמור אפשרויות של התערבויות ניתוחיות בכלל, ובוודאי באיזור החולני, למצבי "אין ברירה", שזה אומר, אם חלילה יש זיהום קשה למשל וכד'. הטיפול הנכון והמתאים הוא דרך מרפאת כאב. אם טרם טופלת באופן זה, אז בהחלט הגיע הזמן. בטוחני שגם כל רופא כאב שעימו תתיעצי לגבי הניתוח יתן לך מענה דומה. חשוב להיות במיסגרת של מרפאה מסודרת, כדי לזכות בטיפול משולב של תרופות, פיזיוטרפיה מתאימה ונכונה שזה חלק חיוני וחשוב לא פחות, תמיכה פסיכולוגית ועוד. יש מיגוון טיפולים שונים גם תרופתיים, וגם אחרים, אך לשם כך יש להיות מטופל אצל הרופאים שמבינים בתחום, וביחוד במצב שכזה, הכרח להיות במעקב של מרפאת כאב. שוב אני מדגישה שמשום שלא ציינת ממתי ת סובלת מכך, וביחוד בגלל שקיים "חלון" הזדמנויות לא רחב מעת הופעת התסמונת אם מטפלים כמו שצריך, ואם יש קצת מזל כמובן, שהיא תחלוף, לעומת הסיכון שהיא תהפוך למצב כרוני ואז זה יותר מורכב. כך שאם את עדיין רק בחודשים הראשונים, ההגעה לטיפול במירפאת כאב, הוא דחוף ולא סובל דיחוי כדי לתת את מירב הסיכוי להחלמה. כמובן שגם אם עבר יותר זמן עדיין יש מיגוון של טיפולים ואפשרויות וניתן יהיה להקל ולסייע לך, אך אז נושא הזמן פחות משמעותי כבר. כל טוב ובהצלחה.

20/12/2008 | 15:00 | מאת:

שלום לכל חברי וחברות הפורום היקרים, ראשית אני רוצה לאחל לכולכם שבת שלום ולאחל לנו שבוע עם כמה שפחות כאבים... הגיע הזמן לקצת חדשות טובות לא? אז כמו שחלקכם יודעים, בחודשים האחרונים העמותה למאבק בכאב עמלה להכניס לסל תרופה חדשנית אשר משלבת אוקסיקודון ונלוקסון וביום שישי שמענו שהצלחנו במאבק.... זה בוודאי נשמע סינית אך זו תרופה חדשה אשר מכילה אופיואיד מוכר (עד עכשיו התרופה ניתנה לבד) ותרופה נוספת אשר מטרתה למנוע את הנזק הנגרם למערכת העיכול (עצירות קשה, נפיחות, כאבי בטן עזים וכו') - כלומר, התרופה תפעל להקל על הכאב אך אמורה לא לגרום נזק לקיבה (קראתי מחקרים רבים בנושא) ולאילו אשר כבר פיתחו בעיות במערכת העיכול, התרופה אמורה להחזיר את התפקוד התקין של מערכת העיכול. בספרות היום קוראים לתופעה של עצירות ובעיות במערכת העיכול OPIOID - INDUCED BOWEL DYSFUNCTION. כמו כל תרופה, גם וודאי בזו, לא כל מי שזקוק לה יוכל להיעזר בה בגלל תופעות לוואי או חוסר יעילות אך זו הפעם הראשונה שיש תרופה אופיואידית אשר שואפת לטפל בבעיית העצירות וכל המתלווה לה. בשביל אילו הזקוקים לתרופה כגון אוקסיקודון זה יכול להיות צעד בשיפור איכות החיים מהבחינה הזו. התרופה כבר נוסתה כמה שנים בהצלחה בגרמניה אך אני מעוניינת לשמוע על הנסיונות של אנשים כאן- מהשלב שהתרופה תיכנס לשימוש הלכה למעשה (כבר התחלנו ללחוץ על הקופות שיאפשרו לחולים לקבל את התרופה במהירות). . בהתחלת דיוני ועדת הסל, הם לא הבינו את משמעות התרופה וכמה היא יכולה לסייע למי שמטופל באופיואידים בגלל כאב סרטני או כרוני - למי שמתבונן מהחוץ, לקסטיבים נראים כמו פתרון מספק למרות שמי שהתנסה בזה יודע שזה יכול לגרום לעוד כאבים ובעיות ולא פותר לגמרי את הבעיה. לאחר שהתערבנו בעניין, פנינו לועדה והסברנו במה מדובר ואף ביקשנו מן הועדה לזמן את רופאי הכאב הבכירים לועדה. בעקבות כל זאת, הם שינו את דירוג התרופה מהדירוג הנמוך ביותר לדירוג גבוה. ואז, כאמור, ביום שישי פורסמה רשימת התרופות ואכן תרופה זו נכנסה לסל. כמו שכתבתי קודם, זה אינו פתרון שיתאים לכולם אך אני מאמינה שכל טכנולוגיה חדשה הינה סיכוי לעזור לפחות לחלקנו ולכן, לדעתי זה הישג של ממש. הודיתי ליו"ר ועדת הסל על שהוא היה נכון להקשיב לנו, לחולים, והוא כתב שהוא שמח שהוא יכל לעזור לנו ומאחל לנו שלא נזדקק לתרופות הללו....

לקריאה נוספת והעמקה
21/12/2008 | 17:39 | מאת:

הי לכולם, בדקתי היום מתי מטופלים יוכלו לקבל את התרופה החדשה דרך הסל ובכלל - בגלל שהתרופה עוד בתהליכי רישום בארץ והחברה צריכה לייבא וכו' ואז הקופות צריכות להכניס הנחיות למתן התרופות כנראה שרק בסוף מרץ התרופה תהיה זמינה. זאת, למרות שלפי ועדת הסל התרופות אמורות להיות כבר זמינות בתחילת שנת 2009 (אך כרגע זה רק בשלב הצהרתי). בכל אופן, העמותה למאבק בכאב תעקוב אחר התהליך ובכל שלב שיהיה עיכוב מיותר, ננסה לפעול.

14/02/2009 | 17:11 | מאת: רוחמה

מנדי יקרה מאחר שאני לוקחת זמן רב מתדון העצירות היא נוראה מלווה בכאבים בכל הגוף עם כל התרוקנות שנעשת בדרך כלל בעזרת פרפין +לקסדין+אנמה יום של התרוקנות הוא יום של מחלה לגבי ,כלומר כל יומיים אני מרותקת למיטה. לכן אשמח מאד עם תוכלי לשלוח אלי את שם התרופה המשווקת בגרמניה ואני אנסה לקבל אותה בדחיפות ובתודה, רוחה

15/12/2008 | 18:31 | מאת: דניאלה

שלום למעוניינים, האמת שחשבתי כבר שלא לחזור לדיון המעט מייגע לטעמי בנושא הכתבה ההיא של פרופ' רכס, אולם משום שהנושא ממשיך להתגלגל, ובצורה כזו או אחרת, קיימות גם התבטאויות כלפיי, כנראה שיכולות האיפוק שלי אינן כפי שחשבתי. איך שאני רואה את כל הדיון, זה כאילו ברגע שמרבית המגיבים קראו את הדברים, ומשום שמראש הנושא הוא "נקודה רגישה" אצל כל אחד אחד, בגלל היחס של החברה, של רופאים אחרים, של המימסד, הרי שכמו קיפוד, מיד התקפלו לכדור כדי להגן על הרגשות ולשלוף את הציפורניים. מאותו הרגע, הדיון לא ממש התקדם לשום מקום, כי כל כותב וכותב, רק חשב כיצד לתקוף ולהרשים יותר בנכונות דבריו והגיגיו, אך לרגע לא היה ממש פתוח לקרוא את התגובות והתשובות ולראות אולי חלילה יש בהן משהו ,קמצוץ שניתן אולי לקבל אותו. משהו שהוא אחר ויכול טיפונת לשנות את הגישה- לא חייב לשכנע או לשנותה, אבל אולי במעט לגרום להסתכלות שונה. כך, למשל אני הפכתי חיש קל ל"חברת הלובי" של פרופ' רכס, וזכיתי לתגובות בהתאם, למרות שמהתחלה כתבתי, ולא אחת, שאיני מחווה דעה לשום כיוון, ולהפך שבדעותי אני משויכת "ללובי" של רופאי הכאב, וכל מי שקרא מספיק את יעוצי יודע עד כמה תמכתי ויעצתי לחולי פיברומיאלגיה בעבר, ומהן דעותי בנושא. בעיקר הפריע לי הגישה של הסיגנון התקיפתי כלפי פרופ' מכובד, אפילו אם אמר דברים שאינם מקובלים עלינו. יש סגנון לאמר דברים, ואין מקום לרדת לרמה שאינה ראויה. חשוב גם לזכור שעם כל הכבוד, זו עיתונות עממית וציבורית, ואם בכל פעם שמאמר "רפואי" בעיתונות הזו, אינו מצוטט או כתוב בדיוקים מדעיים, ולא חשוב אם הכתב הוא האשם או המצוטט עצמו, היינו רוצים להגיב במאמר נגדי, הרי שזה היה קורה בעצם כמעט כל פעם. לפעמים זה צורם יותר, לפעמים פחות, אתה מודע לזה יותר כאשר זה קרוב לליבך,זה הכל,אך כמו שאמרה לנו כתבת מכובדת, בנושאי תקשורת הדיוק והאחראיות לא מגיעים במקום ראשון אלא העיניין והרייטינג. לכן,זה לא שאני לא מבינה את הכאב של המגיבים, אך נראה לי שאם יקראו את הכתבה שוב וברוגע, אז קודם כל יבינו, שלא בוצעה הכללה לא לכל חולי הכאב, ואפילו לא לכל חולי הפיברומיאלגיה, אלא לתת קבוצה שלגבי קיומה הוא מעלה סימן שאלה- האם פיברומיאלגיה מתפתח אחרי תאונה והאם במצב הזה יש לתת פיצוי כאשר לאחר תאונה אין סימני אורגנים ולכאורה אובחנה המחלה-כי הכל מתחיל ונגמר בזה. אין ספק שאפשר עדיין להתווכח לגבי אמירות וסגנון אמירות המצויות במאמר. אך שוב, גם לגבי זאת יש דרך לאמר דברים עם הכבוד המגיע לפרופ' ברמתו. בנימה אישית, אני מרגישה פגועה מכל הדיון. למרות שניסית לספק מידע, למתן אמירות כשסטו לכיוון קיצוני, תוך ניסיון שלא לנקוט עמדה, מהר מאוד, וכנראה מתוקף מקצועי, "קוטלגתי" כרופאה התומכת ברופא, ולא שייכת "לחולי הכאב" או לאלו שמבינים בנושא. אין זו הפעם הראשונה שאני חוטפת את הריקושטים של התיסכולים המכוונים אל מול מערכות הרפואה, ובתור אדם,קודם כל חולה כאב כרוני,ורק אח"כ בעל מקצוע, שס"כ מתנדב ומנסה לעזור ללא כל מחויבות, אך אני לא מוכנה להיפגע כל פעם מחדש. לא מגיע לי שיתקפו אותי על דברים שלא אמרתי. וגם על אלו שכן אמרתי, לא מגיע לי שיכפישו את ידיעותיי ויכתבו שאיני יודעת דבר, ולא מגיע לי שאם זה כבר עולה על הכתב-שכל האחרים ישארו דוממים ולא יפצו פה-כי שתיקה פרושה כהסכמה.

לקריאה נוספת והעמקה

כנראה שכל אחד לא רואה את הגיבנת שלו. פרופ' רכס אמר שבכתבה הוא ניסה להציג את שני הצדדים ולא להיות תוקפני. אני כתבתי לך שאין בי כעס, וגם אני מרגישה שאני מנסה רק להציג את הדברים ללא שום תוקפנות. כנראה שכמו שפרופ' רכס לא רואה את התוקפנות שאני רואה בדבריו, אני לא רואה את התוקפנות שאת רואה בדבריי. חשוב לי לכתוב שחור על גבי לבן, שאני לא רואה בך שייכת ללובי של פרופ' רכס בכלל. אני רואה בך אדם קשוב, שיודע להעריך השכלה וניסיון ומוכן להקשיב גם לצד השני (למקרה שזה לא ברור, כתבת שאת חולת כאב, אז מבחינתי את בצד שלי ורכס בשני). דעי לך, שאני מעדיפה שאת תהיי הרופאה שלי, מאשר רופא שאין לו חשיבה עצמאית, ועם כל ההתנגדות שלי לדבריו של פרופ' רכס, אני חושבת שרופא שפוסל אותם על הסף הוא לא רופא טוב. אני לא שותפה לדעותיך לגבי הנסיבות המקלות - דבריו של פרופ' רכס לא עוותו ע"י כתב אחר, הוא עצמו כתב את הכתבה, והוא כותב לעיתון הארץ באופן קבוע. היתה לו הבחירה המלאה אם להעלות את שאלתו לדיון באופן כזה או לא. הוא אמנם יוצא כנגד בדיקת פיברומיאלגיה אצל נפגעי רבדים בלבד - אבל הוא כן כורך את כל שאר חולי הכאב וחולי הפיברומיאלגיה יחד (אני, כקוראת הדיוטית, הבנתי שהוא מתייחס למקרה הספציפי, אבל גם הבנתי שמשמעות של דבריו היא שכל כאב שאין לו בדיקת מעבדה ייחודית הוא לא אמיתי) וגורם לכולם נזק. לדעתי הוא מעל בתפקידו כרופא וכאמון על האתיקה הרפואית. כל זה לא קשור אליך, את לא אשמה בכלום (ותחושתי היא שגם אף אחד לא האשים אותך בכלום), נהפוך הוא - את לא פוסלת שום דבר על הסף, וזה בעיני מאפיין של רופא טוב. אני כן מקווה לשכנע אותך, אבל בטח ובטח שלא לפגוע בך.

16/12/2008 | 11:12 | מאת:

אין ספק לגבי דבר אחד - בכדי שאנשים יוכלו להביע את דעתם הכנה בפורום הזה, יש לכבד את דעתם של כל אחד ואחד מחברי הפורום, גם אם לא מסכימים האחד עם השני. כל דיון חייב להיעשות בטון מכבד וללא התקפות אישיות ולהבא, מרגע זה והלאה, הדיון כולו יימחק אם הטון המתקיף יחזור. עלינו להעריך את אילו התורמים מעצמם למען אחרים. לדניאלה יש זכות להביע את עמדתה בדיוק כפי שכל אחד אחר זכאי וכפי שאנו שואלים לעצתה בנושאים אחרים, חשוב גם לשמוע את דעתה. עצם היותה של דניאלה רופאה לא מפחיתה מזכותה להביע דעה כמו כל חולה כאב אחר בפורום זה. הבה ננסה כולנו לכתוב את דעתנו בכנות אך מתוך התחשבות ברגשות של אחרים בפורום. אם לא נבין אחד את השני אז מי יבין אותנו? צר לי שדיון על מאמר של פרופ' רכס הביא לפגיעה באנשים באופן אישי. אני מקווה שבזה ייגמר הדיון הזה!

14/12/2008 | 23:02 | מאת: ליאת

שלום, אני סובלת ממיגרנות מזה שנתיים לאחרונה שמעתי על שמנים אתריים המסייעים טיפול במיגרנה יש איזשהו שמן מסויים שהוא הכי מומלץ? לבנדר? מנטה? כמו כן איך שמים אותם ישירות על העור? כמה? אשמח לעזרה תודה מראש,

לקריאה נוספת והעמקה
15/12/2008 | 13:38 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, לצערי איני מבינה דבר וחצי דבר בשמנים אתרים, ואם זהו סוג הטיפול שאת מעוניינת בו אני יכולה לאחל לך רק הצלחה שתמצאי את הדרך והמקום שיעניקו לך אותו ושזה יקל עלייך, עם זאת, ולמרות שלא סיפקת פרטים רבים- לא על גיל, תדירות התקפים, האם עברת בדיקות, האם נטלת תרופות וכו', בכל אופן אם התשובות לשאלות הללו היא שלילית, אני ממליצה לך לגשת לרופא נוירולוג, להיבדק, לוודא ראשית שאכן הכל כשורה- לאור הופעה חדשה של מיגרנות (מי אבחן זאת ?). ובהמשך לשקול טיפול -אולי מניעתי אם התדירות רבה. או לפחות טיפול מספק לזמן ההתקפים. כיום יש מיגוון טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים יעילים למיגרנות-אך לשם כך יש להיות מטופל במקום הנכון- שזה אומר נוירולוג שמתמחה במיגרנות או מרפאת כאב. כל טוב

16/12/2008 | 11:50 | מאת:

שלום רב לך ליאת, שמעתי מכמה אנשים ששמנים אתריים מסוימים הקלו במידה כלשהי על כאבי ראש שונים ומיגרנות אך אני באופן אישי איני מבינה בתחום זה. אני ממליצה לך לפנות לייעוץ אצל מטפל/ת המבין בתחום של שמנים אתריים. יש מטפלים המתמצאים בתחום. יש גם מסאג'יסטים רפואיים שמשתמשים בשמנים אתריים ככלי טיפולי - ייתכן שזה בשימוש שונה אך בכל אופן, הייתי מתייעצת עם מישהו מהתחום ברפואה משלימה אך בעל ידע בתחום ספציפי זה. הנה למשל מאמר אחד הקשור לכאבים ושמנים: http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5544 תרגישי טוב ומקווה שתמצאו משהו שיקל עלייך, מנדי

14/12/2008 | 11:49 | מאת: ליאור

איך משיגים אישור כזה ומה העליות של הכדורים תודה

15/12/2008 | 13:32 | מאת: דניאלה

ליאוןר שלום רב,- ט' 29 ג'- מתייחס למילוי של טופס כאשר התרופה אותה אתה רוצה להשיג אינה מאושרת ע"י משרד הבריאות להתוויה הספציפית לגביה אתה אמור ליטול אותה או אינה רשומה כלל ברישום התרופות הארצי. את הטופס יש על רופא בבית חולים בלבד למלא. לאחר שהרופא מילא את הטופס עליו להחתימו ע"י- רוקח בית החולים, אחראי לנושא התרופות בבית החולים ואיש הנהלה, ורק לאחר מכן ניתן לבצע -לרב דרך כמעט כל בית מרקחת את ההזמנה. לפעמים- תלוי באיזו תרופה מדובר, ואם זו הזמנה מחו"ל- אז יש לברר לפני כן- כי לא כל בית מרקחת עושה זאת, אם זו הזמנה בארץ, זה פחות מורכב. לגבי העלויות- זה תלוי כמובן במחיר של אותה תרופה שאתה רוצה להזמין.ואת זה אתה יכול לברר בבית המרקחת לפני שאתה נכנס לכל העסק

16/12/2008 | 14:44 | מאת:

הי ליאור, דניאלה הסבירה היטב מהו טופס 29 ג' ומהו ייעודו. כאמור, זהו תפקידו של הרופא שלך לטפל בכל העניין. לגבי עלויות וכו' - זה בהחלט תלוי במחירה של התרופה אך המשמעות של קבלת תרופה בדרך זו היא שאתה מקבל תרופה למטרה שהיא לא חלק מההתוויה של התרופה ועל כן, אתה תשלם את המחיר המלא של התרופה. לדוגמא, אם יש תרופה שהינה בסל הבריאות למטרה מסוימת ואתה מקבל את התרופה דרך האישור המיוחד, אזי לא תוכל לקבל את התרופה במחיר המסובסד בשל שימוש שלא בהתוויה. בהצלחה, מנדי

14/12/2008 | 01:16 | מאת: יהודה

קודם כל אני רוצה להודות למנדי ודניאלה על הסבלנות וההתייחסות המדהימה לכל שאלה שיש בפורום. בעניין תרופות שניתנות, לפי מה שעולה בפורום, אני רואה שקיים טווח מאוד רחב של תרופות שניתן לקחת. לפני כשש שנים לקחתי אלטרולט 300 מ"ג, ולאחר קרוב לשנה הפסקתי לאחר שהרגשתי שהתרופה מיצתה את עצמה וכבר ההשפעה שלה שולית (הפסיכיאטר היה כמובן בעד, ובגלל שבאותו זמן התגייסתי לצבא לא יכלתי להמשיך לישון תשע וחצי שעות ביום - זה הזמן שישנתי במשך מעל חצי שנה בגלל המינון הזה. מה שמשעשע שבשבועות הראשונים מאז שהפסקתי היה לי מאוד קשה לא להירדם במהלך היום, ולקח לי חצי שנה להפסיק להיות עייף כל כך, ולהיות צריך פחות מ9-10 שעות שינה ביום).. כיום אני לוקח ליריקה 300 מ"ג ביום, בקרוב יש לי תור אצל ד"ר אלון אייזנברג ברמב"ם, ואז אני אבקש לעלות לטווח של 600 מ"ג (הליריקה לא גורמת לי לשום תופעות לוואי, רק קצת יותר שינה שבעיני זה לא דבר שלילי). כמובן אני אקבל מרשמים חדשים רק לפי מה שד"ר אלון אייזנברג יגיד, אבל אשמח לקבל רקע על סוגי התרופות שיש - איפה ליריקה ממוקמת ב"סקאלה" של סוגי התרופות השונים, האם קיימים כדורים שניתן לקחת ל"רגעי חירום" ומתי אפשר לקבל תרופות קצת יותר חזקות?, האם השפעה של תרופות כמו ליריקה "מתמסמסת" לאחר תקופה מסויימת? ושאלה נוספת - כשאני הולך למרפאת כאב ברמב"ם, אני יכול להגיע לפסיכולוג רפואי דרכם? שוב תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
15/12/2008 | 13:27 | מאת: דניאלה

יהודה שלום רב,הליריקה היא תרופה ממשפחת נוגדי הכיפיון, בדומה לגבפנטין הדומה לה במידת מה בפעולתה, אך יש גם נוגדי כיפיון אחרים הידועים כפועלים כנוגדי כאב-למיקטל או טופמקס לדוגמא. אלו תרופות הפועלות להשככת כאבים ממקור עיצבי בפרט. פעולתן כטיפול ארוך טווח ולא במנגנון של SOS. עבור הליריקה למשל המינון המירבי הוא ה- 600 מג', ואין יתרון לנטילה של כדור נוסף בשעת משבר כאב כדי לנסות להקל אותו בזמן אמת, אלא הכוונה לנסות להשיג הקלה מתמשכת ככל הניתן. במיקרים שהתרופה עוזרת- לרוב אין התפתחות של סבילות, כלומר היעילות לא אמורה לפחות עם הזמן אלא אם מסיבה כלשהי יש התלקחות או החמרה של הכאב עצמו. ההחלטה לגבי תרופות נוספות או חזקות יותר, כמובן תלויה בעוצמת הכאב, ובשילוב עם הרופא המטפל. לרוב כאשר מדובר על תכשירים "חזקים" ו/או לצורך של SOS, זה תלוי במידת הסבל, עוצמת הכאב,סוגו, והתפקוד עם ולמרות הכאב. שכן, יתכן אדם שמתאר כאב בעוצמה מסוימת אך "חי" עם זה בשלום, לעומת אחר שבעוצמה נמוכה יותר, מרותק למיטה ולא מתפקד- והטיפול התרופתי יהיה אחר. תרופות להקלה מיידית יכולות להיות החל מאקמול/אופטלגין, דרך תכשירים מסוג נקסין/וולטרן ודומיהם (NSAID ), ועד למתן נרקוטיקה-כאמור להחלטת הרופא המטפל- אך המיגוון רב. לגבי שאלתך האחרונה- במרפאת הכאב עצמה ברמב"ם יש פסיכולוג/ית רפואי/ית- כך שבמידה ותהיה מעוניין בתמיכה מסוג זה, איני רואה סיבה שלא תוכל להיות מטופל במקביל כל טוב, ובהצלחה

16/12/2008 | 15:00 | מאת:

הי יהודה, קיבלת כבר תשובה מפורטת אז אני רק רוצה להדגיש דבר מה - ציינת כי הפסקת את השימוש באלטרולט כאשר הרגשת שהתרופה אינה יעילה יותר. להבא, חשוב לדעת שגם לגבי הפסקת תרופה יש להתייעץ עם הרופא המטפל - במקרה זה רופא הכאב שלך - כי הרבה מהתרופות הללו, כולל ליריקה, הן תרופות שיש שיטה כיצד להפסיקן ואסור להפסיק לבד בבת אחת כי זה יכול ליצור תופעות לוואי מאוד לא נעימות. לגבי העבר, זה כבר קרה אך חשוב לדעת את זה בשביל העתיד כי וודאי לא היית מודע לעניין הזה בזמנו. לגבי תרופות אחרות - אם תחליטו יחדיו להעלות את המינון של הליריקה, פרופ' אייזנברג וודאי ירצה לבחון את ההשפעה של העלאה במינון אך כשאתה מגיע אליו לביקורת, תנסה לתאר את החלקים הכי קשים של הכאב (אם למשל יש לך התקפים לפעמים שהם קשים במיוחד אז תעדכן את הרופא על כך) כי זה יכול לסייע לו בהחלטות כיצד לטפל בך. בכל אופן, אני מקווה שהטיפול יסייע לך ולבינתיים, תחזיק מעמד. מנדי

16/12/2008 | 21:40 | מאת: יהודה

דניאלה ומנדי - תודה רבה!!!

24/12/2008 | 23:51 | מאת: פפי

מנדי האם ניתן ליצור קשר טלפוני

12/12/2008 | 17:16 | מאת: טל

שלום רב, קיבלתי את התרופה לקחת 10 ימים פעמיים ביום, בגין דלקת בגב תחתון וכאבים. התחלתי לקחת עד עתה רק כדור אחד. יש לציין, שהכאבים ממש סבילים מבחינתי אין צורך במשככים. ברצוני לשאול (האם הדלקת תעבור כמו בבדיחה אם התרופה שבוע ובלעדיה 7 ימים), בקיצור, האם ניתן להסתדר בלעדיה מאחר ורשימת תופעות הלוואי מפחידה ובנוסף יש לי בעיות בכליות ואני חוששת, וכןו, מטבעי אני נמנעת מתרופות. בתודה מראש, טל

לקריאה נוספת והעמקה
13/12/2008 | 10:22 | מאת: דניאלה

טל שלום רב, מכיוון שזהו פורום לתמיכה בכאב, ולא פורום ליעוץ רפואי בבעיות אורטופדיות, ומכיוון שלמרות שלדברייך אובחנת עם "דלקת בגב", אך כאמור לאבחנה הזו יתכנו מס' דרגות, ואף במינוח הרפואי אולי כמה אבחנות שונות, כך שללא בדיקה שלך וידיעה באמת במה מדובר, זה לא יהיה אחראי לאמר לך האם זה יעבור גם ללא טיפול, או להמליץ על הפסקת טיפול שרופא אחר שבדק אותך ואיבחן אותך המליץ לך. המלצתי, אם יש לך ספקות לגבי נחיצות הטיפול ובמיוחד לגבי בטיחותו, חיזרי אל הרופא המטפל שהמליץ עליו, והתיעצי עימו. כל טוב,

16/12/2008 | 15:10 | מאת:

שלום טל, ראשית כל ברצוני להדגיש שאני לא רופאה. אני מבינה את החששות שלך לגבי נטילת התרופה אך העניין הוא שרק הרופא המטפל יודע מדוע הוא רשם לך את התרופה - זה יכול להיות רק ככלי להקל על הכאב אך בגלל שמדובר בדלקת, ייתכן שאת צריכה להמשיך לקחת - אם כך הוא המליץ - כי יש לזה תפקיד בהורדת נפיחות והחלמה מדלקת. לגבי הפחד שלך - אני מניחה שיידעת את הרופא שלך לגבי הבעיות בכליות נכון? ממה שידוע לי, תרופות מהסוג של קספו אינן אמורות להזיק בטיפול קצר תווך (זאת מבלי להתייחס לעניין הכליות אצלך באופן ייחודי) אך כאמור, אני מציעה לך ליצור קשר עם האורטופד. אם אינך מצליחה להשיג אותו, את גם יכולה לפנות לרופא משפחה ולהייעץ עימו ואף לבקש מהרופא משפחה לדבר עם האורטופד ישירות עבורך. מקווה שהדלקת תעבור במהירות, מנדי

09/12/2008 | 16:50 | מאת: liat

שלום לכולם, לאחרונה יצא לי לקחת כדור בשם סימבילטה אשר עשה לי תופעות לוואי , של סחרחורות בחילות וכו' עד כדי שתעלפתי בעיכבות הכדור. השאלה שלי עם עוד מישהו שלקח את הכדור וסבל מתופעות דומות... ליאת

לקריאה נוספת והעמקה
10/12/2008 | 12:40 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, סימבלטה, כמו תרופות רבות, יכולה לגרום לתופעות לוואי, כאשר אנשים שונים חווים נטילה של תרופות שונות באופן אחר. יש גם לזכור שפעמים רבות, וכך גם עם הסימבלטה, כאשר אנו מתחילים עם תרופה חדשה, ביחוד עם התחלנו ישר במינון המירבי שלה ולא באופו הדרגתי (למשל עבור תרופה זו- ב- 60 מג' ולא ב-30 מג' ואז לעלות ל-60 מג' למשל ), או אם סתם אולי את במיקרה יותר רגישה לתופעות של התכשיר הזה, הרי שלעיתים בתקופה הראשונה כשלוקחים את התרופה חווים תופעות בעוצמה חזקה יותר, אך אם מתמידים בנטילה, הגוף מתרגל לתופעות הללו, וביחוד אם הכדור מועיל למטרה שעבורו הוא ניטל, הרי שלפעמים שווה "לסבול" כמה ימים, ולתת לגוף להתרגל אל התרופה, לפתח סבילות אל התופעות הללו, כדי "להרוויח" את התועלת שבצידו. סך הכל התופעות שציינת הן מאוד אופייניות לסימבלטה, גם הבחילות, גם הסחרחורות. ההגעה עד לעילפון, נשמע לי קצת קיצוני, אם כי השאלה האם זה היה איבוד הכרה מלא, או רק תחושה של סחרחורת חזקה וחולשה של "כמעט". (שההבדל העיקרי זה האם את זוכרת את כל פרק הזמן או שחסר לך).אני גם לא יודעת האם את לוקחת תרופות אחרות, ויתכן שהשילוב ביניהן גרם להחמרה של תופעות לוואי שלהן או להקצנה של התופעות של הסימבלטה בגלל זה. בכל אופן,יש לזכור כי באחוז קטן ביותר, התרופה גורמת לעלייה ניכרת בלחץ הדם, ועוד יותר אם יש תרופות אחרות, ביחוד נוגדי דיכאון או טרמדקס. עלייה זו יכולה גם לגרום לתחושות שתארת, וכדאי לכן לפני שממשיכים "על עיוור"- לוודא שלחץ הדם שלך תקין. אם הוא בסדר, הרי שניתן או לתת עוד כמה ימים ולראות אם את מתרגלת לתרופה, או בכל מיקרה להתייעץ לגבי התופעות הללו עם הרופא שנתן לך את הסימבלטה ולשאול מה הוא מציעה לך לעשות. כל טוב.

10/12/2008 | 13:33 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, סימבלטה, כמו תרופות רבות, יכולה לגרום לתופעות לוואי, כאשר אנשים שונים חווים נטילה של תרופות שונות באופן אחר. יש גם לזכור שפעמים רבות, וכך גם עם הסימבלטה, כאשר אנו מתחילים עם תרופה חדשה, ביחוד עם התחלנו ישר במינון המירבי שלה ולא באופו הדרגתי (למשל עבור תרופה זו- ב- 60 מג' ולא ב-30 מג' ואז לעלות ל-60 מג' למשל ), או אם סתם אולי את במיקרה יותר רגישה לתופעות של התכשיר הזה, הרי שלעיתים בתקופה הראשונה כשלוקחים את התרופה חווים תופעות בעוצמה חזקה יותר, אך אם מתמידים בנטילה, הגוף מתרגל לתופעות הללו, וביחוד אם הכדור מועיל למטרה שעבורו הוא ניטל, הרי שלפעמים שווה "לסבול" כמה ימים, ולתת לגוף להתרגל אל התרופה, לפתח סבילות אל התופעות הללו, כדי "להרוויח" את התועלת שבצידו. סך הכל התופעות שציינת הן מאוד אופייניות לסימבלטה, גם הבחילות, גם הסחרחורות. ההגעה עד לעילפון, נשמע לי קצת קיצוני, אם כי השאלה האם זה היה איבוד הכרה מלא, או רק תחושה של סחרחורת חזקה וחולשה של "כמעט". (שההבדל העיקרי זה האם את זוכרת את כל פרק הזמן או שחסר לך).אני גם לא יודעת האם את לוקחת תרופות אחרות, ויתכן שהשילוב ביניהן גרם להחמרה של תופעות לוואי שלהן או להקצנה של התופעות של הסימבלטה בגלל זה. בכל אופן,יש לזכור כי באחוז קטן ביותר, התרופה גורמת לעלייה ניכרת בלחץ הדם, ועוד יותר אם יש תרופות אחרות, ביחוד נוגדי דיכאון או טרמדקס. עלייה זו יכולה גם לגרום לתחושות שתארת, וכדאי לכן לפני שממשיכים "על עיוור"- לוודא שלחץ הדם שלך תקין. אם הוא בסדר, הרי שניתן או לתת עוד כמה ימים ולראות אם את מתרגלת לתרופה, או בכל מיקרה להתייעץ לגבי התופעות הללו עם הרופא שנתן לך את הסימבלטה ולשאול מה הוא מציעה לך לעשות. כל טוב.

11/12/2008 | 14:14 | מאת:

הי ליאת, מכיוון שכבר קיבלת הסבר מפורט על תופעות הלוואי של סימבלטה, לא אחזור על מה שנאמר אך ברצוני להגיד שיש תופעות לוואי שמתרחשות בתחילת השימוש בתרופה ואז הן חולפות אך יש כאמור תופעות לוואי שאינן חולפות או שתופעות הלוואי קיצוניות מדי ואז הרופאים מחליטים להפסיק את התרופה. אני באופן אישי הייתי צריכה להפסיק את התרופה בשל תופעות לוואי של בחילות וכו'. חשוב מאוד לדעת שיש גם דרך להפסיק את התרופה ולכן, חשוב להתייעץ עם רופא לפני שאת פשוט מפסיקה את התרופה - הסבירי לרופא המטפל את המצב ואת התופעות לוואי ותשאלי אותי מה לעשות כעת. מקווה שהתופעות יעברו לך ו/או שתמצאי משהו שיקל על הכאבים. מנדי

14/12/2008 | 17:23 | מאת: liat

היי מנדי ודניאלה, תודה רבה לכן על ההסבר והתשובה. את התרופה כבר הפסקתי לקחת לאחר הוראה של פרופ' אייזנברג. ואני מרגישה כבר הרבה הרבה יותר טוב ללא תופעות הלוואי של התרופה. ומקווה שהתרופה הבאה שיתאימו לי תיהיה יותר עדינה איתי וידידותית לי. בכל מקרה המון תודה לכן. ליאת

07/12/2008 | 15:44 | מאת: צ'רלי

מנדי שלום רב, אני לא יודע אם את זוכרת אותי, אבל עזרת לי הרבה בעבר, לפני ואחרי השתלת המשאבה. השבוע, הייתי אצל רופאת הכאב שלי, שסיפרה שחזרה מכנס רפואי שעסק גם בנושא המריחואנה והיא מאוד התרשמה מהיעילות של התרופהומהאיכות של התרופה שמשרד הבריאות נותן היום בחינם.היא רשמה לי מרשם בנוסף לתרופות הרגילות, ובאמת תוך 3 ימים קיבלתי אישור.היא הסבירה שהדרך הכי יעילה זה בסיגריות ושלדעתה זה מאוד ישפר את תופעות הלוואי של המורפיום, הדיכאון ובתיקווה גם את הכאב.היא גם אמרה שהבעיה הכי גדול היא הדעות הקדומות. אני נורא מתלבט בגלל הדעות הקדומות אבל בעצם אני כבר לוקח מורפיום, אז מה זה כבר משנה. אמרת שגם לך יש רשיון אז אשמח לדעת מה דעתך ואיך זה עוזר לך תודה, צ'רלי

לקריאה נוספת והעמקה
07/12/2008 | 20:15 | מאת: דניאלה

צ'רלי שלום רב, לי אישית אין ניסיון בעישון קנביס רפואי, אם כי אני משתמשת במריחואנה רפואית בצורת כדורים (אשר לצערי אינה נמצאת כיום בארץ, ומיובאת דרך אישור ט' 29 ג' בעלויות גבוהות, אם כי במידה ויש חברות ביטוח מסוימות, ניתן לקבל כיסוי על התכשיר). החומר הפעיל בסיגריה הוא ה- THC -טטרה-הידרו-קנבינול, שזה קנבינואיד המרכזי הפעיל במריחואנה, וגם הקנבינואיד שאחראי לתופעות הפסיכואקטיביות הנילוות. בחו"ל יש בעצם 3 תכשירים קנבינואידים-שניים בצורה של כדורים: מרינול שזה THC כמו הסיגריות מבחינת החומר פעיל, ונבילון שזהו קנבינואיד אחר, שהוא ארוך טווח, ואינו גורם לתופעות יופוריות. תכשיר נוסף בספריי-Sativex -שזה שילוב של שני קנבינואידים-THC ואחד נוסף. למותר לציין את היתרון במתן של תרופה במינון מוגדר וברור, מול סיגריה במינון משתנה, כאשר המינון של הקנביס בסיגריה יכול לעלות עד פי 5 !! אני מודעת ל"גל החדש" הקיים בנושא של מתן קנביס רפואי, כאשר קיים לובי חזק לגבי היעילות, בטיחות והצורך להפצה והרחבת השימוש של החומר. חשוב להדגיש כי ההתוויה המוכרת והמקובלת לקנביס רפואי היא לצורך הקלה של אנורקסיה (חוסר תאבון) וקכקסיה (תת תזונה חלבונית) במיוחד בחולי אידס וסרטן, וטיפול בבחילות והקאות שעמידים לטיפולים אחרים, לרוב ג"כ בחולי סרטן. לגבי הנושא של כאב, ההתוויה כמו גם היעילות היא גבולית. קנביס רפואי נחשב כתכשיר משכך כאב בעוצמה הנמוכה. אם נשווה אותו בסולם תכשירים משככי כאב, הרי שעוצמת שיכוך הכאב שלו שקולה לזה של קודאין. עם זאת, קיימת תת קבוצה של מטופלים, לרוב הסובלים מכאב עיצבי אשר משיגים הקלת כאב עם קנביס רפואי מעבר למצופה מעוצמת השיכוך שהתכשיר צפוי להעניק, כנראה בגלל מנגנון של הכאב העיצבי, והקשר של הפעילות של המריחואנה דרך קולטנים מסוימים הפועלים במנגנון זה. כאשר הקנביס ניתן בעישון, אומנם היתרונות הם-השפעה מהירה יחסית, השפעות נלוות שיכולות להיות חיוביות (אם כי לא תמיד)- שזו ההשפעה נוגדת בחילה ומעודדת התאבון, והאפקט היופורי שהתכשיר גורם (אם כי במינון יתר יש סיכון עד כדי פסיכוזה,למרות שזה לא שכיח, ויש טווח שינויי מצבי רוח והתנהגות באמצע ). מאידך, יש לשקול מנגד את ההשפעות הממושכות של עישון, כאשר אומנם הסיגריה לא מכילה טבק, אך פרט לכך היא בעצם מכילה את כל שאר החומרים המסוכנים שנפלטים לריאות בעת עישון ומגבירים ברונכוספזם, מחלות ריאות כרוניות ויתכן גם סיכון לממאירויות בדרכי אוויר עליונים ותחתונים. כמו"כ ה- THC עובר מטבוליזם כבדי ומשפיע על מיגוון תרופות אשר גם כן תלויות במטבוליזם שלהן בכבד, ולכן בעת הטיפול יש לשים לב בעת נטילה של תרופות מסוימות- בשל אפשרות של תת רמות/מינון יתר. משך ההשפעה בעישון הוא קצר, דבר שמחייב אם בחרת בדרך זו כשיטת ה- SOS שלך, עישון תדיר, כמובן עם ההשלכות-לטווח הקצר והארוך. בנימה אישית, אני כאמר מטופלת גם בנבילון, לאחר שכל דבר, אפשר לאמר לא השיג עבורי תועלת רבה.התכשיר הוסיף לי כ- 10% הקלה, שעבורי זה עולם ומלואו. למרות שבכל עת אני יכולה לעבור לעישון, ללא עלות, אני אפילו לא חשבתי לנסות את זה. אני מעדיפה ליטול כדור במינון ידוע, שעובד 12 שעות, שאין לו כל תופעות לוואי, לא לכבד ,לא לריאות,ולא לריכוז ולקוגניציה שלי.אך כאמור זו רק אני. רציתי להראות לך קצת מהאמיתות גם על הצד השני של הקנביס הרפואי, כי לפני שלוקחים כל טיפול חשוב לדעת שלא הכל ורוד, שזה לא רק תכשיר טבעי, מהצומח, לא ממכר, ללא תופעות. ובעיקר שזה לא תרופת פלא לכאב, שכן זו אפילו לא ההתוויה לכך, והיעילות להקלת כאב היא לא רבה, ולכן להציג את הקנביס הרפואי כתרופת הכאב החדשה-אין בכך ממש . לאחר שכל זה נאמר, הרי שבסך הכל ניתן להתייחס לכך כמו אל כל טיפול או תרופה חדשים אשר מעוניינים או שוקלים לנסות. במידה וקיים סבל, וכעת אין בידך אפשרויות טיפול אחרות, והרופאה הציעה לנסות זאת, הרי שכמו בכל טיפול חדש, ניתן לשקול את התועלת האפשרית מול הסיכונים והתופעות לוואי, ומשום שלפחות לטווח הקצר, הרי שאין מדובר בטיפול רעיל או מסוכן מידי, בתנאי שנילקח כיאות (שזה נכון תמיד עבר כל טיפול תרופתי, ועל אחת כמה וכמה לגבי תרופות מהסוג הזה), אפשר תמיד לנסות ולאות איך זה הולך, האם זה בכלל מועיל לך ?! האם אתה בכלל מרגיש נוח עם העישון ? עם התחושות הנילוות ? הרי- אם זה לא מועיל, תמיד ניתן להפסיק ולא הפסדת דבר, ואם במיקרה זה יועיל לך, אשריך וטוב לך, ואז הרווח הוא כולו שלך, וכל השאר כבר לא אמור לשנות, הלא כן ?!

31/12/2008 | 10:09 | מאת: מריו פרדנוי

לאישתי יש כאבים נוראים ואקוטים בעמוד השידרה המשבשים לה את החיים. תרופות חזקות שנוטלת גורמים לה לכאבי בטן והקאות. אבקש לדעת איך אשפר לנסות את הקנבים הרפאי ומה עליי לעשות. טל. 0544638322 מודה מראש על תשומת לבך.

28/02/2009 | 19:50 | מאת: moti

לידיעת הרוצים להשתמש בקנביס רפואי ללא עישון אפשר להשתמש במכשיר הנקרא מכשיר אידוי (ווייפורייזר) בשאיפה ניתן למצא בארץ הרבה בריאות צםאן

08/12/2008 | 11:44 | מאת:

שוב שלום לך צ'רלי, ממה שאני מבינה יש לך כבר את האישור ממשרד הבריאות וכרגע אתה בדילמה של האם להיעזר בתרופה הזו או לא. אין ספק שיש דעות קדומות על מריחואנה רפואית כי זה עדיין לא נתפס כתרופה לכל דבר וגם המחקר אינו עצום בתחום - כמו כל תרופה יש לה יתרונות וחסרונות. הסיבה שמשרד הבריאות מספק את המריחואנה הרפואית בצורה של עישון הוא כי יש עדויות לכך שיש יותר הקלה בעישו, בין השארן בגלל יכולת לשלוט יותר בכמות אך כמובן שיש מחקרים לכל כיוון.לפני כשנתיים, משרד הבריאות ערך כנס רפואי בנושא של מריחואנה רפואית והזמינו מרצים מחו"ל גם כן שהציגו מחקרים מעניינים ואף הציגו את ההבדל בתוצאות בין שימוש בכדורים לבין שימוש בעישון. אינני יכולה לקבוע לגבי מה יעיל יותר כי לא חקרתי לעומק את הנושא ואין זה תחום התמחות שלי. השאלה האמיתית בעיני היא האם זה מקל על הכאבים מבלי לגרום לנזק משמעותי אחר? המריחואנה הרפואית עזרה לי יותר מכל בכאבי הבטן מהם אני סובלת (גם כאב עצבי באיזור) וזה מאפשר לי לאכול מבלי להתייסר וגם עוזר לי לבחילות התמידיות ולחלק מהכאבים האחרים במקומות אחרים. על כל אחד זה משפיע באופן שונה ולכן, אינך יכול לחזות מראש אם זה יעזור לך ובאיזו דרך. אתה יכול לקרוא חומר רקע כדי שתוכל לקבל החלטה מבוססת על ידע אך הדרך היחידה לדעת כיצד זה ישפיע עלייך זה לנסות, כל עוד הדבר נעשה בפיקוח רפואי. מדברייך אני מבינה שרופאת הכאב שלך מלווה את הטיפול הזה וזה חשוב. אינני יכולה להגיד לך אם כדאי לך לנסות או לא אך לגבי דעות קדומות, הרי יש גם הרבה דעות קדומות על אנשים המשתמשים באופיואידים לטיפול בכאב, נכון? לדעתי,בנוגע לשינוי דעות קדומות והמשך פיתוח מחקר רציני בתחום וכו', אחד הדברים החשובים זה שמי שמקדם את הנושא צריכים להיות אנשים רציניים, בעלי ידע עמוק בנושא ולא למשל, אנשים המנסים לעודד עישון חוקי של מריחואנה לכל, כי זה כבר סיפור אחר לגמרי, לגמרי.

05/12/2008 | 17:33 | מאת: יעקב

שאלות בקשר לדקירות בכף יד ימין כבר למעלה משנה יש לי דקירות בכף יד ימין ואני לא יודע מאיפה זה בא. עשיתי צילום בכף היד והכל תקין. עשיתיemg והכל תקין. עשיתי צילום בחוליות העליונות בעמוד השידרה והכל תקין. לא עשיתי בדיקת דופלר לגפיים תחתונות. הנוירולוגית אמרה שזה יעבור מעצמו, אבל זה לא מפסיק . הדקירות הן לאורך כל היממה עם הפסקות מידי פעם. מי יכול לעזור לי בקשר לזה? מאין באים הדקירות? זה לא הוגדר כנימול.

06/12/2008 | 20:44 | מאת: דניאלה

יעקוב שלום רב, אני מבינה לפחות לפי המידע שסיפקת, שסך הכל ביצעת ברור די מקיף בשל התלונה ממנה אתה סובל. אני יכולה גם להבין שזה די מתסכל שלא יודעים למה יש תסמין כזה או אחר, ביחוד כאשר הוא נמשך זמן ארוך יחסית ומטריד למדי. עם זאת, יש להבין, שפעמים לא מעטות, הכלים של הרפואה לאבחן את הסיבות שבעטיין אנו חווים תסמין כזה או אחר הן מוגבלות. מצד שני, יש לזכור שבדיקות ברפואה מבוצעות משתי סיבות, אומנם סיבה אחת היא כדי לאבחן מחלה או סיבה הגורמת למצוקה או תלונה כלשהי, אך סיבה חשובה לא פחות לביצוע של בדיקות, היא כדי לשלול את אותם מצבים מדאיגים, מסוכנים ולרוב גם נדירים יחסית, אשר אם נפספס אותם באיבחון, ולא נטפל בהם בזמן, יגרם נזק בלתי הפיך, ולפחות לגבי הסיבה השנייה, ניתן להיות רגוע שלאחר הבידקות שביצעת מן הסתם אין בעיה חמורה שגורמת לכך. נושא הדופלר לא ממש ברור לי מהו קשור לכאן, ואני לא ממש רואה סיבה לבצע בדיקה זו, אך זו כמובן רק דעתי. ללא בדיקה מסודרת ותשאול מקיף, קשה באמת לדעת האם כל הסיבות אכן נבדקו ונישללו. לפעמים זה יכול להיות אפילו דבר בנאלי, שבהנחה שימין זו היד החזקה שלך, אולי אתה גורם לעומס יתר באיזו צורה, בכתיבה? במחשב? ועל ידי שינוי תנוחה, סד וכו' פשוט, זה יסתדר.יש גם תרופות מסוימות שיכולות לגרום לתופעות כאלו, אך איני יודעת האם אתה לוקח אי אלו . בכל מקרה, אם פנית אני מניחה שזה מפריע לך, וללא קשר למהי הסיבה, ויכול להיות שהיא לא תימצא, נראה לי שיש כעת להתמקד בהקלה, ולא להמשיך ולהמתין ש"זה יעבור". יש כיום כמה וכמה תרופות שמתאימות לכאבים מהסוג הזה, והייתי שואלת או את הנוירולוגית לגביהן, או אם אינה מוכנה לסייע בנושא, ניתן לפנות למרפאת כאב ולהתייעץ בטיפול לגבי הדקירות הללו. דרך אגב הגבול בין "דקירות" ל"נימול" הוא רק בעוצמה והאם זה גורם כאב או לא, אך בסך הכל מדובר בתחושות דומות, שלרוב מקורן בפגיעות במערכות דומות.

08/12/2008 | 11:24 | מאת:

שלום רב לך יעקב, ראשית כל, ברצוני להבהיר שאינני רופאה! ממה שאתה מתאר וכפי שניתן לראות מכך שביצעת כבר בדיקות רבות, עניין הדקירות מפריע לך לא מעט. האם הדקירות הללו מפריעות לך לתפקוד עצמו? האם זה משפיע על כמה אתה יכול לעשות ביום? אם אכן הדקירות הללו מפריעות לך באופן משמעותי ואם הנוירולוגית שלך אינה מביעה רצון להקל עלייך בעניין, אזי הייתי בהחלט פונה למרפאת כאב באיזור מגורייך. במרפאת הכאב הם יוכלו להעריך את המצב ולהחליט אם ואיזה טיפול אתה צריך וכך יוכלו להקל עלייך במידת הצורך. במקביל לקביעת התור (ויש זמני המתנה לא קצרים אז כדאי לקבוע מהר), פנה לרופאת המשפחה או לנוירולוגית שלך לקבל הפניה למרפאת הכאב. בהצלחה, מנדי

30/11/2008 | 11:30 | מאת: ערן

האם קראתם את הכתבה הבאה שהתפרסמה היום באתר של עיתון הארץ? האם יש דרך להגיב באופן רשמי ולהסביר שהמידע שנכתב בה מטעה ולא מדויק? גם ככה מעטים האנשים המבינים מהו כאב כרוני, והנה בא נוירולוג מומחה ומבלבל בין כאב כרוני לפיברומיאלגיה, בין סימפטומים כאלה ואחרים לבין אבחנות שונות ודעות קדומות. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1042147.html

30/11/2008 | 18:05 | מאת: דניאלה

ערן שלום רב, אני מבינה שמנקודת המבט שלך כמטופל וחולה כאב כרוני, אתה יכול לראות בכתבה הזו כתבה מתסכלת אולי, עם זאת, חשוב להבין מס' דברים, ואבקש להבהיר, שאיני מחווה דעה כזו או אחרת, ואין כוונתי להגן על הכתבה או על כותבה, אלא להראות את הדברים מנקודת מבט מעט שונה. ראשית, לכל אדם מותר שתהיה נקודת השקפה משלו, אין אנו חייבים לקבל אותה, אך העובדה שדעתו של אדם אינה בהכרח כשלנו אינה שוללת ממנו להביעה, ואין זה גם אומר שדעתו אינה לגמרי נכונה בהכרח. הכותב הוא איש מיקצוע,נכון שחלק מהדברים שציין אולי אינם מקובלים על חלק מאוכלוסיית רופאי הכאב והמקורבים לתחום זה, ביחוד בנושא של חובת ההוכחה של מימצא פיזיקלי כדי להגדיר מחלה אורגנית, שכן לעיתים העובדה שלא נמצאת סיבה לתלונות אינה שוללת שקיימת כזו, אלא כי באמצעים הקיימים בינתיים לרשותנו טרם הצלחנו לזהותה ואם היינו בודקים באמצעים מדויקים יותר יתכן והיינו מצליחים לבצע אבחון מעבדתי או דימותי ולא רק להסתמך על איבחון סובייקטיבי כפי שעדיין קורה. עם זאת דברים רבים שאמר יש בהם מן ההגיון. אין ספק שהעובדה שמחלות מסוימות וביניהם הפיברומיאלגיה בשנים האחרונות היא בין המובילות, מאובחנות על סמך מה שהחולה מדווח בלבד, זאת יחדיו עם עליית המודעות הן של האוכלוסיה והן של הקהילה הרפואית למצבי הכאב הכרוני בכלל ולאבחנה הזו בפרט, בשילוב עם הלחץ המופנה על ידי המטפל לקבל שם של אבחנה של מה יש לו, והקושי להסתפק בתשובה שזה-כאב כרוני מסיבה לא ברורה או כאב נוירופתי כללי וכו', גורם קרוב לוודאי לאיבחון יתר שלא ניתן בעצם לדעת ממש מתי האבחנה אמיתית ומתי לא. האם תהית פעם כיצד אבחנה שעד לפני עשור איש כמעט לא שמע עליה כי היתה כה נדירה עכשיו מהווה 3.5% מכלל אוכלוסית הנשים ? זה יותר שכיח מסכרת או יל"ד ! כך שאין ספק שלא מעט אנשים ונשים עם חולשה, דיכאון וכאבים לא מוסברים כאלו ואחרים מאובחנים עם פיברומיאלגיה למרות שאין להם. הקושי הוא כי למרות שיש בנוכחות כאב פיזיולוגי אמיתי החמרה במצבים נפשיים, הרי גם ההפך הוא הנכון, וכל מצב נפשי, כל משבר ריגשי יכול לגרום לאותן הסתמנויות של עייפות, כאבי גוף, תלונות במע' העיכול וכד'-וכפי שצויין העובדה שהטיפול הן בפיברומיאלגיה בשל המנגנון שמשוער והן בבעיות רגשיות ראשוניות הגורמות לסומטיזם-הוא זהה, הרי שלא תמיד נדע מי הביצה ומי התרנגול. כמטופלים, תמיד יותר קל להיתפס למשמעות הגופנית, לדעת שיש בעיה פיזית ושההשלכות הריגשיות הן מישניות לכך. עם זאת, ישנן גם בעיות שבהן ההפך הוא הנכון. שמקור הבעיה הוא דיכאון, חרדה או כל מצוקה נפשית אחרת, וחלק מהביטוי של המצוקות הללו הוא על ידי תסמינים גופניים או החמרתם של תסמינים כאלו. יתכן ויגיע היום שתמצאנה בדיקות מעבדה שתייחדנה ותסייענה באיבחון חולים עם מחלות כמו פיברומיאלגיה, ואין ספק שזה יועיל לכולם. עד אז, על כולנו לזכור שכל עוד האבחון במצבים כאלו מתבסס אך ורק על תסמינים לא ספציפיים שלא ניתנים לאישור, תמיד יהיו ספקנים לגבי אמיתות האבחנה, ובמידה מסויימת אולי טוב שכך, כי קל מאוד לשים חותמת של אבחנה על מישהו, הרבה יותר קשה להסיר את החותמת הזו אפילו אם היא היתה שגויה.

01/12/2008 | 16:17 | מאת: ערן

תודה דניאלה, את צודקת בקשר לכמות האבחנות של פיברו' ואכן תהיתי בקשר לזה בשנים האחרונות. אין לי ספק שחלק מהאבחנות של פיברו' ושל תסמונות אחרות שגויות. אין לי בעיה עם ההנחה הזו. מה שהפריע לי במאמר הוא שהוא מבלבל בין כאב כרוני לבין פיברו', ומציג את שניהם כאותה התסמונת, כאילו אין סוגים מסוגים שונים של כאב כרוני ופיברו', ומתאר רק סוג אחד מתוכם, ואז בהינף מקלדת אחד קצר, מקל על הקוראים לחשוב שכאב כרוני הוא רק בראש. גם ככה לעתים קרובות לא מאמינים לחולים. לא קרובי המשפחה ולא הרופאים המטפלים חוץ ממומחי הכאב. הייתי רוצה להאמין שהקוראים חכמים ומשכילים להבדיל בין עיקר לטפל ולראות שמקרה אחד או מספר מקרים לא משליכים על הכלל אבל אני לא בטוח שזה המצב.

01/12/2008 | 16:18 | מאת: ערן

תודה דניאלה, את צודקת בקשר לכמות האבחנות של פיברו' ואכן תהיתי בקשר לזה בשנים האחרונות. אין לי ספק שחלק מהאבחנות של פיברו' ושל תסמונות אחרות שגויות. אין לי בעיה עם ההנחה הזו. מה שהפריע לי במאמר הוא שהוא מבלבל בין כאב כרוני לבין פיברו', ומציג את שניהם כאותה התסמונת, כאילו אין סוגים מסוגים שונים של כאב כרוני ופיברו', ומתאר רק סוג אחד מתוכם, ואז בהינף מקלדת אחד קצר, מקל על הקוראים לחשוב שכאב כרוני הוא רק בראש. גם ככה לעתים קרובות לא מאמינים לחולים. לא קרובי המשפחה ולא הרופאים המטפלים חוץ ממומחי הכאב. הייתי רוצה להאמין שהקוראים חכמים ומשכילים להבדיל בין עיקר לטפל ולראות שמקרה אחד או מספר מקרים לא משליכים על הכלל אבל אני לא בטוח שזה המצב.

02/12/2008 | 09:45 | מאת: אלישבע

יש עכשו ראיון עם פרופ' רכס ברשת ב' שתוקפים אותו על הכתבה. כולל אימות עם פרופ' גליה רהב. אני חוזרת - הוא יותר מדי בטוח בעצמו - ואותי הוא מפחיד.

02/12/2008 | 11:39 | מאת: דניאלה

אלישבע, ערן ואחרים, אולי אני נישמעת כסניגרו של השטן, ובוודאי שזה לא מה שאני, לא בתור חולת כאב כרוני, ולא בתור רופאה השייכת ללובי של המטפלים בכאבים שכאלו, עם זאת איני חושבת שיש צדק באמירות שכאלו, וכל מה שאני מנסה להראות ולאמר, שבתור נוירולוג בכיר, בעל ידע רב שרכש אותו משך שנים רבות ושלא ניתן לזלזל בו או לחשוב חלילה שפרופ' רהב יודעת יותר ממנו רק משום שדעותיה תואמות את דעותינו או ניראות לנו יותר, ודעותיו לא. חשוב לזכור שכאשר מידע הוא עדיין לא מוכח, מותר,ואולי אפילו נכון ורצוי לעיתים, להזכיר גם את הפן השני, אפילו אם אינו מייצג את הדעה הרווחת כיום, וזה כל מה שפרופ' רכס עשה- העלה נקודות ששנויות במחלוקת-העלה את השאלות, לא אמר חד משמעית לכאן או לכאן, אך בצדק העלה סוגיות, וזה מה שיש לפעמים לעשות, ולמה בעצם זה כה מכעיס את כולם ?

15/12/2008 | 00:39 | מאת: מיה

http://www.fibromyalgia.co.il/FMSisREAL.html

28/11/2008 | 20:44 | מאת: הדר

שלום, בת 23 לפני 3 חודשים החלו כאבים ברקות הראש והתגלה בעיה במפרק הלסת TMJ מאז אני חלשה ועייפה ותפוסה גם באזור חגורת הכתפיים והצוואר, אושפזתי בנוירולגיה לפני שבוע ואבחנו את כאבי הראש ככאבים ממתח ונתנו לי טיפול באלטרולט 10 מ"ג. הכדור בינתיים לא משפיע ואני עדיין קמה מאוד עייפה, האם לדעתך מדובר בפיברומיאלגיה או שיכול להיות שהעייפות עקב מתח ותשישות מהחודשים האחרונים? אלו הצעות יש לך לטיפול בעייפות הקשה? תודה מראש :)

28/11/2008 | 23:36 | מאת: דניאלה

הדר שלום רב, התלונות שאת מתארת אינן תואמות אבחנה של פיברומיאלגיה. פיברומיאלגיה היא תסמונת שהמרכיב המרכזי שלה הוא כאבי שרירים/פרקים ומוקדי ריגשות יתר בבדיקה גופנית בנקודות מסוימות בגוף. כדי לאבחן זאת, דרוש שיהיו כאבים בכל חלקי הגוף, דהיינו, בכל 4 הגפיים, מה שאני מבינה שאין לך. עייפות יכולות להיות לה סיבות רבות, גם גופניות, גם נפשיות, גם תגובתי להתמודדות עם הכאב של ה- TMJ ב- 3 חו' האחרונים שגובה לאיטו את המחיר, שינה לא טובה, דאגות וטרדות, ולא תמיד קל להפריד בין התחושות הגופניות לבין תחושת לאות ועייפות הנובעת מהתעייפות של הנפש, העדר כוחות ואנרגיות, למרות שפיזית-אין חולי. בהחלט פעמים רבות נגרמים כאבי ראש ע"י מתח שרירים-Tension headaches .וככל שמידת הלחץ רבה יותר, השרירים של איזור הצוואר והקרקפת לחוצים יותר ועשויים לגרום להחמרת הכאב. קיים סיכוי לא רע שטיפול התרופתי שהתחלת לקבל יועיל לך, עם זאת חשוב להבין שתרופה מהסוג של אלטרול פועלת באופן איטי, כך שאין זה מפתיע שבינתיים אינך מרגישה כל שיפור, זה היה מפתיע אם היית מדווחת שקיימת הטבה. הציפיה היא להתחלה של השפעה לאחר 4 שבועות לפחות של שימוש, כך שיש להתאזר בסבלנות ולתת לתכשיר לעשות את שלו. בינתיים, הייתי שוקלת לפנות לתמיכה וייעוץ פסיכולוגי, לא כי אני חלילה חושבת או אומרת שאין בעיה או שזה מתח בלבד. להפך, ברור לי שאינך חשה בטוב, ודווקא בגלל זה, ומשום שזה נמשך כבר מס' חודשים, זה רק טבעי שההתמודדות עם הסימפטומים, עם החששות, עם המידה של אי הוודאות, מקשה עלייך, מחמיר את הרגשתך ומפחית את יכולותייך להתמודד כיאות. לכן, במקביל לטיפול התרופתי, כדאי אולי שתעזרי במישהו בפן הנפשי, שתוכלי להתחזק,לפרוק את התחושות המעיקות,ואולי ללמוד איך להרגע, כיצד להרפות, כיצד לשחרר את השרירים ולא לכווץ, למשל דרך שימוש בטכניקות של הרפייה או ביופידבק שעשויות להיות יעילות מאוד במצבים הללו. כל טוב

29/11/2008 | 08:20 | מאת: רינה

לפני חודשיים הייתי אצל רופא מומחה בבי"ח גונס הופקינס בבולטימור. הוא אמר לי משפט שידעתי אותו והדחקתי. "Currently there is no efficient treatment for Fibromialgia". באותו רגע הרגשתי מצד אחד בהתכווצות ענקית בבטן אבל גם בהקלה כי סוף סוף מישהו בכיר מאד אמר את האמת שבתוך תוכי ידעתי והדחקתי. אין טיפול רפואי יעיל לפיברוביאלגיה. נקודה!!! הייתי גם אצל רופא שוויצרי בשם ד"ר באוור והוא דיבר על סידרת ניתוחים שיכולה להיות ארוכה ולא ממש התחייב לתוצאות. בינתיים החלטתי לא לנתח ולרדת מהכיוון הזה. יש דבר אחר והוא לא ריפוי בעיני אלא התמודדות. הדבר הזה נקרא ניהול כאב. תרופות נגד כאבים גרמו לי לעיתים קרובות ליצירת כאבים חדשים ותופעות חולשה חדשות שלא היו קודם. לפני חודש וחצי הפסקתי לקחת תרופות בכלל מלבד 10 מ"ג אנאלדקס ללחץ דם. כדי לנהל את הכאב צריך ללמוד לחיות איתו. לחיות עם כאב זה אומר שהכאב הופך לידיד ולא לאוייב. אני מלמדת את עצמי לנהל את הכאב כמו לנהל עסק. כלי הניהול העיקרי זה המוח. יש לי שתי תוכנות ביופידבק וסנסור אצבע. אני מודדת את תגובת הגוף שלי לכאבים ואת יכולת ההשפעה שלי על הכאב ורואה את הנתונים מיידית על כל מיני גרפים במחשב. אני לומדת וברגעים מסויימים גם מצליחה להוריד את גרף הכאב למינימום על ידי פעולה מנטלית של המוח. כשכואב מאד מאד אני רואה שהמוח משתולל. אז אני קודם כל מפסיקה את ההשתוללות של המוח על ידי האטה והרגעה של הגוף, על ידי הבאת תחושות גוף נוספות חוץ מהכאב ועל ידי שינוי גישה ברגע שאומר "אלה התחושות של הגוף שלי ואני מקבלת אותן." יש עוד מספר אמצעי עזר שאני משלבת. יש לי סט של תדרי קול לכאבים שמסייע בצורה די טובה למוח להשאר מאוזן ויש לי גם מכשיר וויברציות עם שלוש אלקטרודות למקרים בהם שרירי הכתפיים והצווא נעשים תפוסים מדי ואני חייבת לשחרר אותם פיזית. בנוסף לכל אלה אני הולכת לצעדות קצרות מוקדם בבוקר. אני הולכת לאט ונותנת לחמצן למלא אותי. הכאבים חזקים מאד אבל יש באותו רגע עוד תחושות בגוף ויש שקט ונקיון של הבוקר ואני חווה גם אותו לא פחות מהכאבים. למדתי להנות מאד מהטיולים הקצרים האלה. כל מה שאמרתי זה לא טיפול ולא ריפוי, זה החיים שלי עם הכאב. אני לא חושבת יותר על ריפוי כי חשיבה כזאת לא מועילה לי.

29/11/2008 | 19:38 | מאת: הדר

המון תודה דניאלה הדברים שכתבת מחזקים אותי :)

רציתי לשאול- האם מרפאת כאב יכולה לעזור להתמודדות עם כל קושי פיזי כרוני, גם אם הוא לא בדיוק "כאב"? במקרה שלי, אני סובלת משלל בעיות, שחלקן נוירולוגיות- רעד תמידי, מתח שרירים, טיקים, חוסר שקט, כאבי ראש, חולשה, עייפות, רגישות גבוהה מאד לקור. אני במעקב אצל נוירולוגית, ובקרוב אתחיל לקחת תרופה שאמורה אולי להקל מעט על הסימפטומים. אין אבחנה או שם לבעיה שלי. אני מוצאת את עצמי כאן בפורום, כי כמו בכאב כרוני, גם אני מתמודדת עם קשיים פיזיים במשך כל היום, וזה קשה קשה קשה, לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לסבול יותר. קשה לי לשרוד. האם מרפאת כאב תוכל לעזור במקרה שלי?

שלום רב, מרפאת כאב כשמה כן היא- מתמקדת בטיפול בכאבים חדים או כרונים אשר לא מצליחים להשיג מענה בדרכים אחרות. נכון, שלמרבית המטופלים הסובלים מכאב ממושך, יש אם מישנית להתמודדות עם הכאב עצמו, או על רקע התיסמונת עצמה הגורמת לו, בעיות נוספות-כמו דיכאון,עייפות ועוד. הטיפול במירפאת הכאב מתוקף היותו רב תחומי משתדל לתת מענה למגוון הבעיות מהן סובל האדם, אולם מתוך ההבנה שבכל זאת הבעיה המרכזית היא כאב. אני מבינה שאת סובלת מתסמונת נוירולוגית כלשהי, ונמצאת במעקב וטיפול נוירלוגי בהתאם. שוב, העובדה שלא נמצאה אבחנה מוגדרת, אינה בהכרח צריכה לפגוע באיכות הטיפול או הסיכוי להקלת התסמינים. פעמים לא מעטות לא מצליחים לכנות בשם מוגדר, או לקבץ את מכלול התלונות הקיימות תחת שם יחיד או אבחנה חד משמעית. זה שכיח בתסמונות כאב, במצבים נוירולוגים, במחלות אוטואימוניות ובמצבים רפואיים נוספים, בעיקר באותם מצבים בהם אין אבחון מובהק ע"י בדיקה או הדמייה מסוימת, והאבחנה בעיקרה תלויה בתלונות המטופל ובדיקת הרופא, ולכן המיגוון והשונות די רבה, ולא כל אחד מתייצג כמו שכתוב באמת בספר שצריך להיות,יש חפיפה בין אבחנות שונות וקושי להגיע לאחרות. בכל מקרה,מכיוון שאינך סובלת בעצם מבעיית כאב, אלא ממספר תסמינים גופניים אשר הרופאים במרפאת כאב אינם מומחים בטיפול בהם, ואשר הינך מטופלת רפואית להם, קרוב לוודאי במיסגרת המתאימה לך, וכפי שהבנתי את כעת אמורה להתחיל ניסיון טיפולי תרופתי חדש, שיש לקוות שאולי יועיל לך, הרי שלצערי איני חושבת שזהו המקום שיכול לסייע לך. עם זאת, אני מבינה מדברייך כי בנוסף לקושי הפיזי את חשה תסכול, בדידות ומצוקה נפשית שעימה קשה לך להתמודד. אין ספק שכל התמודדות שהיא עם קושי גופני לאורך זמן גובה את מחירה הנפשי, ובמקביל לטיפול ולאיזון התסמינים הגופניים יש חשיבות לא פחותה, לתת מענה וטיפול לצד הנפשי והריגשי, שכן קיימת מערכת גומלין ביניהם. כאשר הנפש תשושה, ירודה, ומדוכאת, אין כוחות להתמודדות, כל כאב, טיק-נראה חמור מכפי שהוא באמת. העייפות קשה שבעתיים. מספיק בשינוי בסטטוס הריגשי כדי לשפר את המצב הגופני, גם אם לא שינינו שום דבר אחר. אדם מאושר, המסוגל להנות, להסיח דעתו לדברים הגורמים לו אושר, להסיט את המחשבה מהבעיות לעשייה פוריה, הוא אדם שפחות סובל, שיכול לגייס כוחות להתמודדות, שהדברים נראים לפתע לא כה נוראים אלא בני ביצוע. לאחר שכל זאת נאמר, אני חושבת שמה שחשוב כעת הוא שתמצאי את המיסגרת המתאימה לך, בנוסף להמשך הטיפול הרפואי אצל הנוירולוגית, שבה תוכלי לקבל תמיכה נפשית-פסיכולוגית מספקת. אני חושבת שפנייה ליעוץ וטיפול אצל פסיכולוג רפואי, למשל יכולה להיות בעלת ערך עליון. הדבר יאפשר לך מקום בו תוכלי לפרוק את הרגשות, להתייעץ עם איש מיקצוע, לקבל תמיכה בשעות הקשות, וגם אולי לקבל עצות טובות ויתכן גם לימוד של שיטות טיפוליות פסיכוקוגניטיביות שעשויות לסייע לך בהקלת התסמינים עצמם, כגון: הרפייה, דימיון מודרך וביופידבק. כל טוב.

תודה דניאלה. אני מטופלת אצל פסיכולוג רגיל, ובעצם מוצאת את עצמי מדברת שם בעיקר על הקשיים בהתמודדות עם הסבל שלי. האם היית ממליצה לי לעבור לפסיכולוג רפואי שהוא מומחה בענינים האלו? האם פסיכולוג רפואי הוא גם בנוסף פסיכולוג רגיל? (כי הרי כל מתח בחיים מחמיר גם את המצב הפיזי). האם יש מימון לפסיכולוג רפואי מקופ"ח? מעבר לזה- האם יש קבוצות תמיכה, מעבר לקבוצה האינטרנטית?

26/11/2008 | 23:11 | מאת: גולדי

האם זה נכון שלחולת פיברומיאלגיה אסורה השתלת סיליקון בחזה, אלא רק מי מלח?? אודה על תשובתכן.

לקריאה נוספת והעמקה
27/11/2008 | 18:37 | מאת: דניאלה

שלום רב, למיטב ידיעתי לא צריכה להיות הגבלה מסוימת מבחינת החומר המושתל, דהיינו-סיליקון/מי מלח. שניהם חומרים אינרטים, ואם יש בעיות בפיברומיאלגיה, לכאורה, וזה גם לא ממש בטוח, הרי שהם קשורים לניתוח עצמו, להחלמה, לכאב, ולא ברור לי מה משנה מה יש בתוך השקית עצמה-זה משנה רק כשהיא מתפוצצת, ואז זה לא מוצלח באף אישה....(ובעצם לכן הרבה מעדיפים מי מלח )

27/11/2008 | 23:45 | מאת: דניאלה

גולדי שלום שוב, בהמשך לדברי, ולאחר בדיקת הספרות, הבנתי את הקשר בין נושא הסיליקון לפיברומיאלגיה, מקורו בעבודות שהראו חשד לעלייה במיקרים של מצבים אוטואימוניים, וכן פיברומיאלגיה בנשים בהן שתל הסיליקון התפקע. כאמור, כאשר יש פיברומיאלגיה, ובהנחה שהכל יעבור בשלום, אין כל התוויות נגד להשתלה של סיליקון או כל סוג אחר.

שלום גולדי, רציתי רק להוסיף דבר מה, שאינו מתייחס להבדל של סיליקון ומי מלח אלא לדבר הניתוח עצמו. בגלל שאת סובלת מפיברומיאלגיה, את וודאי מגיבה ביתר רגישות לגירויים וחווה כאב בקלות ולכן, הגיוני שהגוף שלך יגיב ביתר רגישות לניתוח עצמו והתאוששות תלווה בכאבים. אינני רופאה ואין זו דעה רפואית אלא דעה המבוססת על מה שאני רואה אצל חולים רבים שפונים אלי. אם את הולכת על הניתוח, כדאי לך להיערך נכונה ולהיות מודעות שבטח יקח לך יותר זמן להתאושש ותחווי כאב, למרות שאין זה בכלל הכרח. בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה רבה, מנדי

21/11/2008 | 20:03 | מאת: רונן

שלום למנהלות הפורום ותודה מראש על הזמן שלכן. אני בחור בן 27 הסובל מכאבים כבר מגיל 15,בעיקרון יש לי כאבים בכל הגוף אבל הם נסבלים ולא מפריעים לי לתפקוד,אבל הכאבים שיש לי בכתפיים הם פשוט בלתי נסבלים,עברתי כבר סדרת ניתוחים ללא עזר,עושים לי צילומים יוצא שהכל בסדר אבל הכפתיים שלי נורא כואבות. מה כבר לא עשיתי אני מתרוצץ כבר 5 שנים ממקום למקום והוצאתי על כל מיני טיפולים עשרות אלפי שקלים במהלך השנים,שום דבר לא עזר. הייתי אצל ראומטולוגים עשו לי כל בדיקה ובדיקות דם מקיפות לגורמים ראומטים פיברומיאלגיה לא מוצאים כלום,כדורים נגד כאבים הכי חזקים שיש לא מדגדגים לי,זריקות חומרים מרדימים לא עוזרים רק מחמירים את המצב,כל משחה שאני שם בכתף היא מחמירה לי את הכאבים ומשחות מחממות רק מרגיעות את הכאב לאולי שעה,עד שאני מוצא משהו שמרגיע לי את הכאב זמני כעבור כמה שבועות הגוף שלי כבר לא מגיב לאותו טיפול,הומאופתיה גם לא עוזרת לי וטופלתי כמה חודשים וניסיתי כמה תרופות אצל ההומאופתים הטובים בארץ.טיפולים משלימים לא עזורים,תוספי מזון גם לא,פיזיוטרפיה לא מסוגל לעשות כי מאוד כואב לי,ניסיתי עוד הרבה דברים,אני פשוט ממש מיאוש כל יום שעובר זה סבל בשבילי,למזלי מצאתי מדבקות כאב מחממות ששורפות לי את האזור לכמה שעות,אני שם אותן בזמן העבודה אז לפחות יש לי טיפת נחת מהכאבים הנואים האלא לכמה שעות. הייתי במרפאות כאב נתנו לי קצת כדורים,אלטרולט ציפרלקס קלונקס אבל לא עזר,פעם אחרונה שהייתי אצל רופאת כאב היה לפני 3 שנים רצתה שאקח סימבלטה,לקחתי לזמן קצר מאוד אבל עזבתי עקב תופעתו הלוואי הייתי אצל רופא משפחה לפני כמה ימים אמרתי לו שאני מעוניין לנסות שוב סימבלטה והפעם להתמיד בטיפול,אני כבר כמה ימים צורך כדור של 60 מ"ג ביום אני מרגיש בחילות מאוד חזקות אבל קראתי שזה רגיל בהתחלה ושאנשים לוקחים יחד עם זה כדור לבחילות אז הוא רשם לי במקביל מוטיליום,וקבעתי תור לרופאת כאב בשם קרן שיף ברקת ששמעתי שהיא ממש טובה,שאגיע אליה כבר אהיה עם 3 שבועות שאני נוטל את הכדור ונראה איך היא תחליט שאמשיך את הטיפול. מאוד אשמח אם אוכל לנהל שיחה אישית אם אחת ממכן ואני בטוח שעם כל הידע והנסיון שלכם תוכלו לעייץ לי לאן לפנות ומה לעשות או לפחות לתת לי טיפים או טיפולים שאולי יוכלו לעזור לי שעוד לא ניסיתי, תודה שוב והמשך סוף שבוע נעים

22/11/2008 | 12:57 | מאת: דניאלה

רונן שלום רב, אני מצטערת לשמוע על הסבל שלך.עם זאת, אני מבינה שכבר התחלתי בעצמך לפסוע בדרך הנכונה, וקבעת מחדש תור למומחית כאב, שזו בהחלט ההחלטה הנכונה, כך שאני מקווה שתוכל לקבל עצה ומענה טוב לבעיותיך. זה לא המקום למתן יעוץ רפואי ובטוחני שדר' שיף ברקת תשכיל להחליט האם להמשיך עם הסימבלטה אן להמירה לתכשירים אחרים, כאשר קיימות די אפשרויות נוספות הן חדשות והן אחרות טיפוליות-גם תרופתיות ,פיזיותרפיות,טיפולים משלימים אם צריך,תמיכה וטיפולים פסיכוקוגניטיבים כדימיון מודרך וביופידבק ועד גישות פולשניות אפילו להקלת כאב שקיימות בנימצא. בכל אופן חשוב לדעת שיש הרבה אפשרויות להקל כאב. עם זאת, לא בהכרח הטיפול הראשון, או הניסיון הטיפולי הראשון או אפילו השני יעזרו, או יעזרו כמו שהיית מצפה. כפי שכבר גילית לאורך השנים, הדרך לאיזון כאב רוויה מהמורות, אך אם רוצים באמת להצליח, אחד התנאים הוא התמדה, נחישות, ויצירת קשר ארוך טווח ובעל אמון עם מטפל יחיד. יש לזכור שכשלון טיפולי אינו בהכרח כי המטפל אינו טוב, אלא כי פעמים רבות הטיפול ניתן בניסיון וכל אחד מגיב אחרת, אך אם יש תחושה כי המטפל הוא רציני ואתה סומך עליו, כדאי להמשיך ולהתמיד עם אותו אדם,באותה מיסגרת, ולא להחליף מטפלים ומסגרות כאשר הטיפול אינו מצליח. כל טוב ובהצלחה, דניאלה

25/11/2008 | 14:12 | מאת:

שלום לך רונן, תחושותייך הקשות בהחלט מובנות - זה אכן קשה מאוד לתפקד יחד עם כאבים תמידיים. אין ספק כי חיוני להיות מטופל באופן קבוע ותדיר במרפאת כאב ואין ספק שד"ר ברקת-שיף היא רופאת כאב טובה ואם הרבה רצון להקל על המטופלים שלה. חשוב לדעת שטיפול במרפאת כאב הינו טיפול לאורך זמן ולא די להגיע רק פעם ב.... למשל, כשמנסים טיפולים/תרופות חדשות או שילובים של טיפול, יש לחזור ולעדכן את רופא הכאב ולפעול לפי המלצותיו. אסור גם להפסיק תרופה כי היא לא נראית לך, ללא התייעצות עם המומחה כי גם זה יכול להזיק. חשוב לדעת שגם אם התרופות שניסו כבר לא הועילו, יש עדיין תרופות שלא ניסית וייתכן גם שתרופה שכבר ניסית תפעל, במינון שונה או בשילוב עם טיפולים אחרים. הקושי במציאת טיפולים שיקלו על הכאב אינו נובע מחולשת הרופאים אלא מאופי הטיפול בכאב שהינו אישי לכל אדם ולכל מצב. לגבי מה שכתבת שרק יכולים להקל עלייך - אני מבינה למה שהתכוונת כי אתה וודאי מייחל לתרופה ש"תעלים" את הכאב אך במציאות, המיקוד צריך להיות למצוא דברים המקלים על הכאב כדי שתסבול פחות. הרי הכאב הוא מה שמגביל אותך בחייך ולכן, המטרה צריכה להיות להקל על הכאב ולאפשר לך לתפקד טוב ככל שניתן. אין ספק שטיפול מוצלח בכאב צריך לכלול לא רק טיפול תרופותי אלא חשוב למנוע התדרדרות וכו ע"י טיפולים כמו פיזיוטרפיה והידרוטרפיה. כרגע, כשאתה מרגיש כה מתוסכל מהמצב, חשוב שתיקח כל יום כאתגר בפני עצמו ותנסה להציב לעצמך מטרות שאתה יכול להשיג. אתה כבר בכיוון הנכון כי אתה חוזר למרפאת כאב אך זכור שגם טיפול זה הינו טיפול מתמשך ולא ביקור חד פעמי. אם אתה רוצה לעדכן אותנו מה היה במרפאת הכאב, לאחר הביקור, נשמח מאוד לשמוע ואם נוכל לתרום מהידע שלנו - מכל הלב. לבינתיים, תחזיק מעמד, מנדי

21/11/2008 | 08:23 | מאת: שירה

לא המשכתי במרפאת כאב כי הרגשתי שאין להם מה לתרום לי יחסית/מעבר למה שהרופאים הפרטיים יכולים. אני מטופלת אצל שני רופאים קבועים, כשאחד הוא מנהל מחלקה והשני סגן, בתחומים שונים. מה שאומר מבחינתי שהם מהאנשים הבקיאים ביותר בארץ (ואולי גם בעולם) ובעלי הותק והניסיון. מה גם שהבעיה שלי מורכבת משתי מחלות שקשורות ולא קשורות אחת אל השניה בו זמנית. דניאלה- כתבת "שוב זה בא מאותו מקום של התיחסות לכאב כסימפטום ולא כאל מחלה או סינדרום" לפי הדברים שלך שאת רואה את הכאב בתור המחלה. ובעצם לא כך הדברים. יש לך מחלה מסויימת והכאב הוא בהחלט הסימפטום. ואם לא נטפל במחלה הסימפטום לעולם לא יחלוף. לדוגמא שלך -אם חולה סכרת /לב/ כליות וכו. מטופל בתרופות, גם זה כדי לשלוט בסימפטומים של המחלה שלו. לא במחלה עצמה. בגלל זה מאוד קשה לי לקבל את עניין נטילת התרופות "לנצח" או לזמן בלתי מוגבל. בגלל זה מאוד מפריע לי מה עובר לי בכבד. בגלל שאני יודעת שבעצם אני לא פותרת את המחלה , אני צועדת במקום ולא מתקדמת לשום מקום! וצר לי לחלוק עליך, אם היה לי לחץ דם לדוגמא , (אני מקווה) שהייתי עושה כל שביכולתי כדי להחזיר את הגוף למצב הנורמלי ולא לחכות שתרופה תעשה זאת בשבילי, אם זה אכילה נכונה, אם זה חדר כושר, שנת שבתון להירגע. אני לא מוכנה לקבל את הגישה שצריך לקחת תרופה ולהתמודד עם הכאב. זה הרי לא ראציונלי. זה בכלל לא מסתדר לי בהגיון בשום צורה שבחיים שלי ישלטו תרופות כימיות, שאצלי ספציפית עובדות על מערכת העצבים המרכזית, והעולם כמנהגו נוהג. ובבעיה עצמה טיפלתי? לא! אז אני באמת יכולה להמשיך לעשות תוכניות יומיומיות עד גיל 120 כי אני בחיים לא אצא מה לופ הזה של מחלה-כאב-מחלה (ושוב, התחיל את הלופ מחלה. לא הכאב)

21/11/2008 | 08:24 | מאת: שירה

זה המשך של השירשור שלנו. לא יודעת למה הוא קפץ לראש העמוד. סליחה.

22/11/2008 | 12:43 | מאת: דניאלה

שירה יקרה, איני מתכוונת להתווכח איתך, וצר לי כי אינך מסוגלת להיפתח ולו במעט לראייה שונה של איבחון ומהו כאב, ולו רק עבורך. אין ספק שפעמים רבות כאב הוא סימפטום של מחלה, וזה מה שמקשה כל כך גם עלינו המטופלים, וגם על המטפלים בנו לעיתים, ולא פחות על החברה הסובבת לקבל ולהתייחס כיאות. אדם ששבר רגל, או עבר ניתוח, יסבול כאב וזה צפוי,ועם ההחלמה הכאב יחלוף, וזה יעיד כי הבריא. כך גם יש כאבים במצבי דלקת שונים, ונילווים למצבי חולי, וכאלו שמתריעים על מצבי מחלה ובכך חיוניים כמו כאב בטן חד שעשוי להתריע על תוספתן שעומד להתבקע או כיב לפני שידמם ועוד. עם זאת, יש מצבים שלמרות שהגורם הפגיעה מזמן חלף הנזק נגרם וישאר לנצח, ולכן הכאב כעת הוא התסמונת והבעיה שיש להתמודד איתה-כמו בפגיעות עיצביות למיניהן-למשל אחרי קטיעות,נזק לעצבים מתרופות,אחרי הרפס,בסכרת ממושכת, במצבי CRPS . אלו לא מצבי הכאב הכרוניים היחידים-חולי דלקות פרקים לא מחלימים ומתמודדים עם כאב כל חייהם,אנשים עם בעיות גב קשות לא תמיד יכולים להבריא אפילו אם ירצו, מיגרנות, פיברומיאלגיה, ועוד- כל אלו הן מחלות כרוניות שהתסמין העיקרי והבעייתי בכולן הוא כאב. וכן, כול מי שחולה בהן, היה רוצה לאכול טוב, לעשות ספורט וכו' ולהבריא, אך לא תמיד זה עובד, כמו שגם כשיש לך סכרת ויתר לחץ דם, אם זה במצב מאוד קל, אולי תצליח להסתדר עם קצת שינוי בהרגלי החיים, אבל בסופו של דבר אלו מחלות כרוניות, ואם אתה תצטרך להיות תלוי באינסולין כי הגוף שלך לא מייצר אותו עוד, לא יעזור כמה דיאטה וספורט תעשי,את תיקחי תרופות כל החיים. כך גם עם מחלות של כאב כרוני, אתה יכול וצריך לנסות להתמודד, לעשות כל מה שביכולתך, אך עדיין להתכחש לעובדה שאתה סובל ממחלה של כאב כרוני, שתלווה אותך בדרגה כזו או אחרת, אין תועלת. גם לחכות ולעצור את החיים עד שזה יעבור, או עד שאני אנצח את זה ואז אעשה מה שתיכננתי, זה לא עובד, כי אז את מעכבת את כל חייך, ועד מתי ?!. אני מאחלת לכל אדם עם כאב, שיחלים, שיעבור לו לתמיד, שימצא מזור או פיתרון, ואולי זה יקרה, כי לכל אחד בעיה אחרת, ויש גם שיטות חדשות שמתפתחות, אך לא ניתן לחכות שזה יקרה, צריך להמשיך לחיות תוך כדי, עם התקווה שיהיה טוב יותר, ותוך ההבנה שיתכן שלא,אבל נימצא דרך להתמודד גם עם זה.

25/11/2008 | 14:34 | מאת:

הי שירה, הצטרפתי לדיון קצת באיחור ולא אחזור על מה שכבר נאמר. רק אדגיש שהתפיסה שכאב כרוני הינו מחלה בפני עצמה ולא רק סינדרום (וכן, יש מצבים שכאב הוא סימפטום כמו למשל כששוברים את הרגל או כאב חד מהסוג הזה) הוא אינו תפיסה אישית רק של דניאלה. כל הגדולים בעולם בתחום רפואת הכאב תומכים בגישה זו והדבר אף מוכר כמחלה נפרדת במקומות שונים בעולם. ואם מסתכלים על זה באופן מעשי, העובדות מחזקות טענה זו. הרי אם אשאל אותך מהו הדבר שהכי מפריע לתפקוד שלך? סביר להניח שתשובתך תהיה הכאב - כלומר, הכאב הפך להיות בעיה גדולה בפני עצמה ואיננה רק תופעת לוואי של מחלה נוספת. אין זה אומר שאין מחלת רקע אך זה אומר שהכאב הוא מה שמפריע לתפקוד וכו', מונע שינה וכן הלאה. אדגים לך את הדבר דרך תחושה שלי - אני תלויה לחלוטין בכיסא גלגלים כי איני יכולה אפילו לעמוד בגלל פריקות ועוד אך אם הייתה לי בחירה בין להישאר בכיסא נטולת כאב או להיות מסוגלת ללכת עם כאבים, היום הייתי בוחרת להיות ללא כאבים כי הכאבים מגבילים אותי הרבה יותר מכיסא הגלגלים. אני מכירה היטב את התחושה שכבר ניסית כל תרופה וטיפול תחת השמש ושאין דבר שמקל ולו במקצת על הכאב אך לפעמים, כשמתחילים לבדוק לעומק מגלים שתרופה אחת לא נוסתה זמן רב מספיק או שלא ניתן המינון הנכון או שהתרופה היתה עוזרת בשילוב עם תרופה או טיפול אחר, אחת גרמה לתופעות לוואי וכו'. כוונתי היא שלמרות שהרפואה מתקשה מאוד למצוא טיפולים המקלים על כאב כרוני קשה, יש בכל זאת דרכים להקל במקצת אך זה יכול לקחת זמן רב על שמוצאים משהו שמקל וזה דורש להישאר בטיפול עם רופא כאב קבוע. כל אחד מדרג את הכאב בדרך שלו אך עניין הציפיות הוא גם משמעותי כי אם אצפה להיעלמות הכאב, אז כל דבר אחד לא ירצה אותי, אפילו אם זה מקל במקצת. עבורי, כפי שדניאלה כתבה, הקלה אפילו של דרגה אחת בכאב זה עולם ומלואו. ברור שאני לא מאחלת לאף אחד לבלות את החיים בליווי קבוע של כאב כרוני אך לצערנו, אילו הן העובדות בשטח, לפחות בשלב זה של החיים. מאוד קל לשקוע בפחדים ובחששות מהעתיד - זה כה אנושי וטבעי וכולנו נופלים בפח הזה לפעמים אך השקיעה בפחדים העתידיים מקשה מאוד על התפקוד היומיומי כי מלווים בתחושה של - " אי אפשר לחיות לעד ככה" או "אינני מוכנה לקבל את החיים אם זה אומר לחיות תמיד בכאב". אך הלכה למעשה, את מצליחה לשרוד וכעת השאלה היא איך ובאיזו דרך ניתן לשרוד את החיים עם הכאב. באופן מעשי, יותר קל להתמודד עם לוקחים כל יום כמשימת הישרדות נפרדת מאשר אם מסתכלים על החיים כמקשה אחת. אני שוב פעם מדגישה שזו צורת חשיבה מאוד טבעית אך בפועל, היא רק מקשה עלינו לשרוד את היום יום. אני אישית מאמינה מאוד כבחשיבות של לעבוד עם פסיכולוג רפואי אשר יכול לתת כלים להתמודד טוב יותר ודרכים להחזיר מעט שליטה לחיים שכן כשהכאב משתלט, התחושה היא שלנו אין שליטה על החיים. אין זה אומר כלל וכלל שאני חושבת שזה בראש שלך או בראש שלי, זה אומר שללמוד לחיות וליצור חיים כלשהם יחד עם הכאבים הינה משימה מאוד קשה וצריך עזרה חיצונית להצליח במשימה. מה גם שפסיכולוגים רפואיים מורשים ללמד טכניקות כמו היפנוזה עצמית ועוד. אם תרצי להמשיך לשוחח - כאן לרשותך. לבינתיים, תחזיקי מעמד

19/11/2008 | 22:33 | מאת: פ

רק אני יודעת מה אני עוברת ומה עברתי אחרים לא יכולים להבין הם יכולים לייעץ: תנסי, תתעודדי, תחשבי חיובי, החיים טובים... והם לא יודעים כמה כבר ניסיתי וכמה השתדלתי להתעודד וכמה, למרות הכל, חשבתי חיובי וכמה אכזבות ידעתי... וכמה קשה ההתמודדות היומיומית הזאת הם אומרים: אבל הייתה לך תקופה טובה והם לא מבינים שזה היה יחסית שאז פשוט עוד הצלחתי לאסוף כוחות לחייך הם לא יכולים לדעת איזה לוחמת אני וכמה אמיצה ושגם לחזקים נגמרים לפעמים הכוחות כאב כרוני זה גם הרבה בדידות אדם בתוך עצמו הוא גר...

19/11/2008 | 22:36 | מאת: פ

זה היה אמור להיות כתוב בצורת שיר, עם דילוגי שורות, אבל זה הפך לשורה אחת ארוכה...

19/11/2008 | 23:14 | מאת: יהודה

ממש יפה ונכון

19/11/2008 | 23:22 | מאת: יהודה

ממש יפה

17/11/2008 | 18:33 | מאת: סובלת ממיגרנה

שלום, אני סובלת ממיגרנה יותר מ 10- שנים ונשבר לי מהכאב. אני טופלתי דרך כדור בשם רילרט עם הופעת הכאב. כדי למנוע לצמיתות את ההתקפים התחלתי בטיפולי שאצו ודיקור לפני שנה בערך, והפסקתי כעבור חצי שנה מרגע זה התדירות עלתה וכרגע תמיד ב3 ימים ראשונים של המחזור החודשי אני סובלת ממיגרנה ואפילו הכדור כבר לא עוזר (משהו שלא קרה בעבר..). כרגע אני כבר ממש ממש מיואשת ולא יכולה יותר לחיות עם הכאב, שאלתי היא האם מישהו נתקל במקרה דומה ויכול לעזור לי? שמעתי על האפשרות לעשות ניתוח לטיפול במיגרנה- מישהו ניסה אולי??

17/11/2008 | 19:58 | מאת: דניאלה

שלום רב, אני מבינה את התסכול עקב הכאבים וההתקפים החוזרים, עם זאת, כמו בכל מצב נתון שאליו ניקלענו באל כורחנו, אפילו אם המצב אינו מה שהיינו רוצים, עדיין הבחירה כיצד להתמודד איתו, כיצד להתייחס אליו, ובקיצור "איזו מחצית של הכוס לראות- החצי הריק או המלא"- זוהי בהחלט הבחירה שלנו ואך ורק שלנו. למשל, כמובן שעדיף ללא כאב כלל, אך לפחות יש הפוגות בין ההתקפים, הכאב אינו כל הזמן וניתן בין התקף להתקף לנהל אורח חיים סביר ותקין. ציינת שההחמרה הופיעה לאחר שהפסקת טיפולים אלטרנטיבים למיניהם, יתכן שבאופן כזה או אחר הם הועילו לך, מדוע שלא לנסות ולחדשם ?! חשוב לדעת שמיגרנות בהחלט תלויות בשינויים הורמונליים, והחמרות בעת מחזור למשל, אלו תופעות לא נדירות. איני יודעת בת כמה הינך, אך ניתן להתעודד בכך שלאור התלות החדשה הזו, יתכן ויעלו במקביל גם הסיכויים שכאשר תגיעי לגיל הבלות והפסקת המחזור, המיגרנות יחלפו/יעלמו או תדירותן תפחת לפחות, שזו תופעה שמוכרת גם כן בנשים עם מיגרנות, ואפילו אם כעת זה אולי ניראה רחוק, טוב שיש למה לצפות. לגבי ניתוח- קיימת מעין נטייה שכאשר מגיעים לתחושה של סף הכוחות, או שנמאס ורוצים ל"סיים עם הכאב" כאן ועכשיו, אם נעשה ניתוח כולשהו, זה יפתור את כל הבעיות. ראשית, ברמה העקרונית, אין דבר רחוק מזה. ניתוחים אלו התערבויות פולשניות שנדיר שפותרות כאב בכל מקום שהוא, וטוב שישמרו כפעולה ל"אין ברירה" אמיתית. רבים הולכים לניתוח ברגע של חולשה או יאוש מבלי לחשוב עד תום על ההשלכות, ולא רק שזה לא מקל עליהם, אלא להפך, הם גם סובלים את תופעות הפעולה וסיבוכיה ומכאוביה, וגם הסימפטומים מחמירים לאחריה. בעיניין הפרטי של מיגרנה וניתוחים- אין בכלל התערבויות כירורגיות מקובלות למיגרנות.!! הבעיה במיגרנה היא לא אנטומית אלא פיזיולוגית, כלומר יש שינויים בכלי הדם שמתרחבים ומתכווצים במוח, אך לא מימצא ברור שניתן להדגים בהדמייה שאינו תקין, ולכן אין מה לנתח, אלא רק לטפל בתרופות להקלת כאב, לשליטה בכלי דם מוחיים ודלקת, ושילוב של טכניקות נוירוקוגניטיביות לשליטה בכאב ומצבי דחק כמו- ביופידבק ,הרפיות ודימיון מודרך. לאחר שכל זה נאמר, יש להבין שיש מיגוון תרופות גם לטיפול בהתקפים וגם לטיפולים מונעים. הדרך הנכונה היא לפנות למרפאת כאב ולקבל טיפול מסודר ומעקב מתאים. אני בטוחה שניתן יהיה להתאים לך טיפול מניעתי שיפחית לך את ההתקפים וגם כזה שיועיל לך בעת ההחמרה עצמה. שווה גם לאור ההתקפים שמופיעים בימי המחזור עצמו, לשקול התייעצות עם רופא נשים לגבי שימוש בגלולות, למשל שאולי יעזור. כל טוב ויישר כוח.

20/11/2008 | 21:46 | מאת: סובלת ממיגרנה

הי דניאלה, אני ממש מעריכה את תשומת הלב שלך למקרה שלי- אורך התשובה ותוכנה מעיד על המחשבה הרבה בעינייני- ועל כך תודה.. הייתי צריכה לשמוע תשובה כזאת. אני בת 25 ותדירות המיגרנה קבועה בתקופה שציינתי , אולם למען האמת אני סובלת הרבה הרבה יותר מזה. להמחשה- אני אמורה ליטול עד 3 כדורי רילרט בשבועיים בערך - ולצערי אני צורכת יותר מ6 ... הפסקתי עם טיפולי הדיקור כי לא יכלתי לעמוד בתשלומים- יקר מדיי.. ואני לוקחת כדורי מנע כל יום למניעת ההתקפים- מסוג אלטרולט. מכאן כל המרמור שלי- השלמתי עם כך שאיכות החיים שלי פגומה וכל דבר קטן (כמו- מוזיקה גבוהה , אור חזק מדיי, המצאות במקום סגור בלי חמצן יותר מחצי שעה-שעה, הליכה ברחוב ביום חמים בלי כובע ומשקפיים ואי שתיית מיים אחת לשעתיים) יביא להתקף. מה שלא השלמתי איתו זה - העובדה שזה הגיע למצב שאני 3 ימים מושבתת ממש בבית וגם הכדורים לא עוזרים לי- אני סטודנטית ומתסכלת אותי המחשבה שאני מבזבזת את הזמן היקר שלי. זה מה ששובר אותי. אנסה כדברייך את מרפאת הכאב. באמת שאין לי מה להפסיד- מקווה שיוכלו לעזור לי. בעניין הניתוח ראיתי את המידע על כך בכתבה באינט'. להלן הכתובת אם בא לך לראות- אין ספק שאת מבינה במיגרנה הרבה :) תודה רבה http://www.dryang.co.il/Magazine/ArticleSingle.aspx?artID=387

25/11/2008 | 14:44 | מאת:

שלום לך סובלת ממיגרנות. אני מכירה היטב את נושא המיגרנות ואת השלב בה הם הופכים להיות נוכחות קבועה בחיים. עם זאת, חשוב לדעת שדווקא בתחום זה יש לא מעט טיפולים ותרופות היכולות לעזור- הן בצמצום תכיפות ההתקפים והן בצמצום עצמת ההתקפים. בשביל למצוא את ה"סוס המנצח" שבתקווה יקל לפחות על עצמת הכאב, חשוב להגיע לרופא המתמחה בכאב או רופא המתמחה ספציפית בכאבי ראש ופנים. חשוב לדעת שגם רופא הכאב הטוב בעולם לא יצליח בהכרח למצוא את התרופה בתוך זמן קצר וחשוב לנסות את מה שהרופא מציע, בדיוק בדרך שהוא מורה ואז לחזור כל פעם לעדכן אותו, עד שמוצאים משהו שמקל. לגבי הניתוח - אכן, זו נטייה אנושית לדמיין שניתוח יפתור את הבעיה ויעלים את הכאב אך בשטח, מרבית האנשים שעוברים ניתוחים בשביל להקל על כאב, בסוף מגיעים למצב חמור יותר מאשר היה לפני הניתוח. לא תמיד אפשר בזאפ אחד להעלים כאב וכדאי מאוד להתייעץ עם מומחים בתחום. ניתוחים בתחום המיגרנות הוא דבר נדיר ביותר וידוע לי שהמומחים בתחום פועלים בדרך אחרת. חשוב מאוד כשאת מגיעה לרופא כאב לספר לו נקודות חשובות כמו הופעות המיגרנות בעת מחזור וכו' כי זה יכול להיות מידע מאוד חשוב לרופא, כדי להבין מה קורה וכדי להמליץ על הטיפול הנכון עבורך. הייאוש הוא מאוד טבעי אך באופן מעשי, יש לך עוד טיפולים לא מעטים שטרם ניסית שיכולים בהחלט להקל עלייך. אני מציעה לך לחשוב מראש על שאלות לרופא ועל נקודות שחשוב לך לציין כי עד שמגיעים לרופא, יש נטייה להיות מוצפים בכל מה שאת רוצה ליידע את הרופא ובסוף שוכחים חלק. בשביל שהמפגש עם הרופא יהיה ענייני ביותר, תנסי להכין את הפגישה מראש. אם תרצי לדעת על מומחים באיזור מגורייך, ננסה לכוון אותך. הרבה, הרבה הצלחה, מנדי

15/11/2008 | 23:14 | מאת: שירה

מנדי ודניאלה, בעבר התכתבנו בנוגע לכאבים, להתמודדות ויחס החברה אני מוצאת את עצמי מיואשת, מהטיפול, מהתרופות, מחוסר שינוי במצב אפילו במעט היו ניתוחים, מרפאות, רופאים, מומחים, רפואה משלימה, אין תרופה שלא ניסיתי ואין שום שינוי ואני כבר לא יודעת איך להמשיך להתמודד. כבר אין לי כוחות

16/11/2008 | 19:16 | מאת: דניאלה

שירה שלום רב, אני מבינה את תחושת התסכול והיאוש, וכל אחד מאיתנו חש לעיתים שיש ימים כאלו ש"נמאס ורוצים לשבור את הכלים". זה בסדר מידי פעם לתת פורקן לרגשות, זה לא בסדר מאידך שהתחושות הללו יעכבו וימנעו ממך את המשך החיפוש לאיכות חיים טובה יותר, להתמודדות עם המצב ולתפקוד בחיים הללו באופן שיגרום לך סיפוק ואושר. כי קיים קו דק שיש להקפיד לא לעבור אותו בין להקשיב לרגשות, פתיחות, לא להתבייש גם ברגשות שליליים כמו עצב או בלבול או אי וודאות ותסכול, לבין איבוד תקווה וויתור על עצמך. אין ספק,לעיתים זה לא קל, אך צריך לזכור דבר אחד-אולי את הכאב או את מה שקרה, לא בחרנו, אך מה לעשות עם התוצאה, זו בהחלט בחירה אך ורק שלך, ולא של אף אחד אחר !! את יכולה לבחור האם להרגיש מיואשת, האם לרחם על עצמך, האם לשבת בחדר ולבכות על מר גורלך, לחשוב "למה זה קרה לי? למה זה מגיע לי הסבל הזה ?" וכו', או לחליפין, לקבל את המצב, ואיתו, ולמרותו, לחיות ולהנות. זה נשמע לך כאילו עולם והיפוכו, הכיצד ?! אך השלב הראשון , הוא לשנות את התפיסה שלך כלפי הכאב-אין זה אומר שצריך להנות ממנו, אך גם לא לשנוא אותו, או לחכות בחרדה להחמרה הבאה, או לחשוב עליו כעל הדבר שהורס לך את החיים, או לחשוב כאילו אם תצליחי להעלים אותו או להחליש אותו אז....וזה מוביל לעיניין של לשנות את הציפיות כלפי הכאב. לא תמיד ניתן להפחית כאב כמו שהיינו רוצים. ככל שהציפיה אינה ריאלית, תמיד תהייה אכזבה, לא חשוב איזה טיפול ינתן. יש להסתפק בשלב ראשון בכל הקלה שהיא, אפילו אם זה רק 10% .לא להעמיד תקווה כשמתחילים טיפול בתרופה ולאמר "שזו התרופה שתיקח את הכאב", כי כך לעולם לא תתרצי, וכל הטפולים יפסלו. אני בספק, למרות מה שכתבת, ולמרות מה שאולי ניראה לך, שבאמת קיבלת את " כל התרופות והטיפולים". אני די בטוחה שיש תרופות שאת יכולה לנסות, ובוודאי שילובים של תרופות מספר, אשר לעיתים גם אם תרופה אחת לא השיגה השפעה מספקת, יתכן וע"י תשלובת עם תכשיר מקבוצה אחרת, תושג השפעה מאדירה. כנ"ל גם לגבי טיפולים "אחרים" פעמים רבות ההצלחה האמיתית של טיפול היא בשילוב שיטות שונות מאסכולות שונות-תרופות, תמיכה פסיכולוגית-שהיא מאוד חשובה ולא ניתן שלא לתת אותה בכאב כרוני ממושך, טיפולים משלימים לפעמים, גישה פסיכוקוגניטיבית- דימיון מודרך או ביופידבק לדוגמא ופיזיותרפיה כשזה מתאים. מתן טיפולים בשיטת הטור (ולא מקביל)- כלומר מנסים אחד, לא עוזר, עוברים לאחר, וכו', אינה מוצלחת ואינה מוכיחה עצמה, וגם לא מקיימת מעקב מסודר ונכון אצל מטפל יחיד. לאור כל הנ"ל, אני ממליצה- לפנות למרפאת כאב באחד מבתי החולים באיזור מגורייך, כך תוכלי לזכות לטיפול רב מיקצועי מסודר ,מעקב טוב, ביקורת ע"י רופא/מטפל קבוע, ואפשרות לשילוב של טיפולים שונים במידת הצורך ולפי שיקול הרופא שיבדוק אותך. כמובן שאין הבטחה שניסיון ראשון או שני הוא זה שיועיל, אך בטוחני שבידיים מיקצועיות, ובהתמדה, תוכלו יחדיו למצוא פיתרון שיוכל להקל עלייך. כמובן, שחלק לא פחות חשוב בדרך להחלמה תלוי גם בך, וביכולת שלך לשתף פעולה ולהתרומם מחדש, להאמין שיש מה לעשות, שצריך לעשות, שהגיע הזמן לעשות, ושאפילו אם זה יקח זמן, אלו חייך, ואת לא מוותרת עליהם

18/11/2008 | 00:41 | מאת: יהודה

לשירה - אני מצטער לשמוע על המצב, ובאמת מקווה שמשהו ישתפר בקרוב. אני כל כך מזדהה עם תחושת היאוש, וחוסר התקווה - תחושה של אנחנו כמה שנים מתאמצים מאמץ אדיר - כל יום להרגיש מחדש את הכאב - ובסוף נשארים עם אותו כאב וכביכול כלום לא התקדם. אני בן 24 ותשע שנים עם הכאבים, ואני לא יכול להגיד שכמות של הכאב הצטמצמה במשהו, להיפך, הכמות של הכאב בשלוש שנים הראשונות עלתה בהדרגה, והיום נראה לי שאם הייתי היום עם כמות הכאב שהייתה בשנים הראשונות היה פשוט נהדר. התחושה הזו מלווה אותי כבר כמה שנים, ובערך 20 אחוז מהזמן אני נמצא במצב הזה כשהכמות של הכאב מעבר לרגיל. כמובן תמיד ייתכן שיש טיפול תרופתי שיצליח יותר, או טכניקות של דימיון מודרך שיוכלו להקל. חוץ מהדברים האלו אני מרגיש משהו נוסף, וזה גם מאוד מתקשר לדיון של אני עם מנדי ודניאלה. לפני כמה שנים הייתי באחת מהתקופות של דיכאון אמיתי, חוסר יכולת לחשוב על דברים טובים (לא שעכשיו קל כל כך), והרגשה שאני לא מסוגל לתפקד, או לחכות עוד יום כמה ימים נוספים עם סבל בלתי פוסק. בתוך העליות והירידות של הכאב באותו זמן מאוד הפריע לי חוסר הטעם בכל הסיפור הזה - אם כל הסיבה למאמץ היא שיום אחד השמש תזרח ופתאום הכאב ייעלם, אז אם לא רואים התקדמות בשביל מה לסבול? וגם אם בעוד 5 שנים הכאב יסתיים, זה בטוח שווה? זה הוביל אותי לחשוב הרבה על העניין של משמעות, ואני חושב הרבה על זה שחוץ מההיבט של אם יהיה לנו קצת יותר טוב, או תהיה החמרה לזמן מסויים, חשוב הרבה יותר איך אנחנו מתייחסים למצב בעייתי שאנחנו נמצאים בו, ולהרגשה שהתנאים לרעתנו. בהדרגה הפסקתי להתייחס לשאלה אם פעם אני ארגיש טוב, ומבחינתי אני נערכתי (ועדיין) לכך שהכאבים יימשכו עד 120. כמובן אני אשמח אם יהיה שיפור, או שיום אחד יהיה נס והכאב ייעלם, אבל מבחינתי מה שאני חושב עליו כשאני קם בבוקר ומלווה אותי כל הזמן - זה שמאוד חשוב לי ואכפת לי להביא התייחסות רלוונטית למצב שאני נמצא בו, ולא רק לקבל באופן פאסיבי את היאוש שהכאב מכוון אליוו. אני מרגיש שכל מה שאני עושה (בדברים שאני מצליח, בעשרים אחוז מהזמן הכמות של הכאב גוברת עליי) מתקשר לנקודה הזו. מה שמעניין שכשאני מצליח להיות ממוקד בדברים שכן אפשר לעשות (וגם אין לי כל כך ברירה, כי בתפקיד שלי בצבא אני חייב להיות במצב רוח טוב, ועם שיקול דעת ענייני) מצב הרוח לא פחות טוב ממה שאני זוכר במעורפל שהיה לפני הכאב, כאילו מיקוד במטרות ובמשמעות מביא הגנה מסויימת. לדעתי היאוש מתקשר בדיוק לנקודה הזו - האם יש יכולת להשפיע מול הכאב? ולכן יכול מאוד לעזור לנסות לשנות את התפיסה לגבי הכאב, ולהתמקד באיך אנחנו משפיעים או מנהלים את המצב שאנחנו נמצאים בו (יש לי רשימה של אסטרטגיות שברוב הזמן עובדות, אבל גם ככה כתבתי מגילה). אז אני רואה שהארכתי, אבל מאוד כדאי לחשוב על הנושאים האלו. ושירה - אשמח לשמוע אם יש שיפור או עדכון במצב, וגם מעניין אותי מה דעתך על מה שכתבתי.

18/11/2008 | 10:43 | מאת: שירה

הבעיה היא שהכאבים הם לא "בראש" או פסיכוסומטים. הם אמיתיים, הם שם, הם חיים ובועטים. כמובן שעם הזמן (או השנים לצערי) לומדים לקחת בפרופורציה את הכאב. פעם הייתי אצל מומחה שנתן לי למלא טבלה יומית של סף כאב מ 1 עד 10, בכל שעות היממה. כשהתחלתי למספר את הכאב, גם לכאבים איומים נתתי ציון יחסית נמוך כי ידעתי שהיו ימים גרועים בהרבה. שזו איכשהו דרך ההתמודדות שלי. אולי זו הדחקה. אי אפשר להגיד- איכות חיים, כשלומדים להתרגל לכאב. שהכאב הוא שגרת חיים. אני לא חושבת שאני מרחמת על עצמי, מצד שני הרבה פעמים אני פשוט לא יודעת איך להמשיך להתמודד. כשלא רואים אור בקצה המנהרה (אולי ריפוי או לפחות הקלה משמעותית) קשה לכל בנאדם להישאר שפוי בדעתו. יהודה- משהו שאני לא יכולה ולא מסוגלת לקבל בדברים שלך הוא ההשלמה עם הכאבים. עד גיל 120 ככה? תנסה אתה -אני מחוץ למירוץ. :) אני גם לא חושבת שההתמקדות במטרה נותנת הגנה כלשהי. היא פשוט לא נותנת לך לחשוב על הכאב ברגע נתון. כשה"סכנה" חולפה (הפיק, סיום מסע, רגיעה ווט אבר) יש לך זמן להרגיש את הכאב שהיה שם גם כשהיית עסוק, אך הבעיה היא שאתה לא עסוק 24 שעות ביממה כך שאתה נתון לחסדי הכאב כל רגע נתון בעצם. דניאלה- במהלך השנים באמת שניסיתי כל כדור אפשרי, וזו לא בהגזמה. אם לחוד ואם בשילובים ממשפחות שונות (בד"כ), לצערי אני לא מאמינה שתוכלי למנות תרופה אחת שלא עברה אצלי בכבד. עברתי כבר מספר ניתוחים. ניסיתי דיקור רפואה משלימה וזה רק החריף לי את הכאבים וכן גם במרפאת כאב הייתי.אני יודעת שאת חסידה של העניין -לצערי ללא שיפור (פרופ ניב ז"ל) גם הרופאים כבר אובדי עצות. כנראה שטיפול תרופתי יהיה לנצח למרות אי ההקלה. אני גם מפחדת להפסיק מחשש שאולי הכאבים יחמירו בהרבה (אני מאמינה שהגוף כבר תלותי בתרופות)

27/11/2008 | 01:23 | מאת: אני

הסבל הזה, התחושה שכבר ניסיתי הכל ושום דבר לא עוזר, רק עוד ועוד שנים של סבל שאין כבר כוחות... הקושי להתמודד, הבדידות מול החברה... בת כמה את? מה את עושה בחיים? איפה את גרה? אם תרצי, אפשר אולי להיות בקשר, להחליף מידע וחוויות, ואולי לייעץ ולתמוך... אני.

11/11/2008 | 00:17 | מאת: דגנית

האם ידוע על קשר בין מחסור בויטמין D וכאב?

11/11/2008 | 15:10 | מאת: דניאלה

דגנית- ויטמין D הוא ויטמין שחיוני למטבוליזם של סידן- שכמובן חשוב בבניית עצם. בהלט יש דיווחים על חסר בו וכאבים גרמיים דיפוזיים. בעיקרון תיקון של הרמות אמור לגרום לנסיגת הכאבים הללו. כתלות במידת החסר מומלץ לשקול להתייעץ עם אנדוקרינולוג- ביחוד אם מדובר בחסר משמעותי- כי אז ההשלמה דורשת הנחיות מיוחדות- לפחות בהתחלה. כל טוב

11/11/2008 | 17:59 | מאת: דגנית

האם ערך 20 (טווח מינימומלי - 30) הוא ערך שדורש התערבות של אנדוקרינולוג? האם תוספת של 800 יחידות ביום מספקת?

11/11/2008 | 18:02 | מאת: דגנית

האם ערך 20 מצדיק התערבות של אנדוקרינולוג? האם תוספת של 800 יחידות ביום של הויטמין - זה מספיק?

10/11/2008 | 13:31 | מאת: דבי

שלום עוזי ! גם לי יש הבעייה בדיוק . אני מטופלת במרפאת כאב. הרופא הציעה לי לעשות זריקה איפידורלית ואני רוצה להגיד לך שזה מאוד עזר כבר אחרי הזריקה הראשונה היתה הטבה משמעותית. אחרי שבועיים עשיתי עוד אחד. עכשיו זה ממש מעולה אומרים שזה יכול להחזיק תקופה ארוכה . אז אולי לפני שאתה חושב על ניתוח תפנה למרפאת כאב. אני חושבת שאפשר לעוזר לך. בהצלחה !!!!! דבי

11/11/2008 | 11:41 | מאת: עוזי שחף

דבי תודה,אבל גם אני עברתי הזרקות אפידורל,3 פעמים....ללא הטבה. אני שמח שבמקרה שלך זה עזר,כמו שכתבה דניאלה כל מה שקשור לכאבים,הוא מאד מאד אינדיבידואלי. עוזי

09/11/2008 | 15:15 | מאת: עוזי שחף

שלום לכולכם שמי עוזי ,בן 45,ואני מאמין מאד שישנם מספר גורמים לכאב גב,כ'כ אני גם בטוח שלא תמיד מכניסים את החולה "הנכון" לחדר הניתוח,ומכאן החשש שלי..וזהו סיפורי הלא קצר אני סובל מכאבי גב מגיל 16.ההתחלה היתה ב"פריצות דיסק" לאחר משחק כדורגל,(כאב חד ביותר ותפיסה של הגב התחתון)למשך יומיים שלושה,ועד היום היו לי כ 15-20 התקפים כאלה, לא תמיד אחרי מאמץ.היו "פריצות" שהתחילו בפתאומיות סתם ממצב של עמידה,כאב חד ביותר,העתקת נשימה,ממש קושי בלנשום,וכו..מה שהביא אותי לטיפול דחוף במיון וקבלת קוקטייל נרקוטי באמצעות זונדה לוריד.חוץ מ"פריצות דיסק" שהפסיקו כבר 4 שנים, אני חי עם כאב באופן כרוני. אופי הכאב לא דומה לכאב שנובע מלחיצה של פזיוטרפיסט על נקודה כואבת בגב התחתון-מדובר בכאב כללי מאד,עקשן וטורדני,שתמיד תמיד עולה למעלה הגב בזמן ישיבה מול מחשב,,או הליכה של 12 דקות,ועל ריצה אין מה לדבר כלל.ריצה על הליכון גורמת לכאב כללי חזק בגב ליומיים רצוף,והליכה על הליכון הוא דבר שגם לא בא בחשבון. ההתקף הנוכחי הוא מאמצע חודש אוגוסט 2008 ועד עכשיו !!! האבחנה בסי טי לאורך השנים(כל 4 שנים בערך) ללא שינוי: ספונדילוליזה בשתי קשתות L_5 תעלה לא מוצרת,אין שינויים ניווניים חריגים,ולמעט בסי טי של 1998 שנמצא בו ספונדילוליסטזיס,הממצאים לעניות דעתי-לא מעידים על סיבה לכאבים כמו שיש לי. אופי הכאב: הכאב הוא כאב כללי,עם נוקשות בוקר חזקה,הגבלה רצינית בכיפוף(למשל: וזו המגבלה החמורה אצלי.. אם אני יושב על מזרן ,רגליים מושטות קדימה-ומנסה להגיע עם הראש לכיוון הרגליים,אני אפילו לא מצליח לשבת ישר בזוית של 90 מעלות)-שרירי רגליים קצרים(האמסטרינג) עד לפני כשבועיים היה לי התקף חזק ביותר,לא כאב חד של פריצה,אלא כאב כללי חזק עם חולשת שרירים ברגל שמאל,עד מתחת לברך,(זה קורה כל שנה וחצי בערך)מצב שמעיב על מצב הרוח,וגורם לי לשכב הרבה על מיטה. על המיטה הנחתי פלטה מעץ, במידה של מזרן אימונים,ועל זה אני ישן בלילה,עם הטבה מסויימת בבוקר,כמו כן אני מתאמן כבר כחודש וחצי בחיזוק זוקפי הגב,ושרירי הבטן על מזרן,וכן בקבוצת פזיוטרפיה של קופח.(עם הטבה קלה) טיפולים ותרופות: לאחר שטופלתי בצהל כמתנדב עקב בעיות גב אלו,טיפל בי ד'ר רווח שהיה ק'רפר בזמנו,ד'ר אנגל,וכן ד'ר אוטרימסקי,וד'ר גיבשטיין בבית חולים מאיר,שהציע לי ניתוח, בשנת 2002 (סרבתי מפחד...),אך עשיתי ניתוח בגלי רדיו ללא הטבה. כ'כ טופלתי 3 פעמים במרפאות כאב,בהזרקות אפידורל,ללא הטבה.מאחר ותרופות רגילות לא עזרו לי,אני מטופל לפי הצורך באוקסיקונטין 10 מ'ג בכאב בינוני,ו 20 מ'ג בכאב חזק,אך אני נמנע מאד מליטול את התרופות מכיוון שהן מנטרלות אותי לגמרי עם סדציה חזקה! בשבועיים האחרונים גיליתי את הטרמדקס שהוא המלאך הגואל שלי,ואיתו אני מחזיק 8 שעות ללא כאבים..(90 אחוז מהכאב נעלם,וגם זה מתנה בשבילי) את התרופה קיבלתי מהרופא ששלח אותי למיפוי עצמות שעשיתי כבר שבוע שעבר,ו MRI שאני עומד לעשות בקרוב לפני ניתוח....ניתוח קיבוע !! מאחר והממצאים הקליניים שלי לא נחשבים ל"קשים"-ומאחר והרבה סיבות עלולות לגרום לכאבי גב(מפרקים,דיסק בין חולייתי,סיבי עצב מגורים,וכו...) אני מעוניין לקבל אבחנה מדוייקת לגבי מקור הכאבים הבלתי נסבלים לאחרונה שלצערי אני חי איתם ללא איכות חיים. מה אני עושה ע'מ להיטיב עם הבעייה הקשה שאני מצוי בה? 1.אני כבר חודש עושה תרגילי פלדנקרייז (לפני 5 ימים עשיתי הפסקה עקב התגברות הכאבים) מדי יום על מזרן בקבוצה במועדון בו אני מנוי 2.הצטרפתי לקבוצת פזיוטרפיה של קופ'ח כללית,קראתי "ים" של חומר על החשיבות של חיזוק הזוקפים,ושרירי הבטן,וכך עשיתי,מדי יום כ 10 תרגילים לזוקפי הגב+שרירי בטן. 3.עשיתי מיפוי עצמות ואני אעשה בקרוב אם אר איי לצורך מתן שיקוף טוב יותר לצורך ניתוח קיבוע מותני 4.שיניתי את הרגלי הישיבה מול מחשב,והיום אני יושב זקוף מול המחשב....(יציבון) שאלתי: מאחר ובמרפאות כאב טופלתי רק ע'י זריקות אפידורל לגב,ולא באמצעים אחרים: 1.האם "הריסת עצבים" פונקציונאלית במקרה שלי? 2.האם הזרקת מורפין לנוזל ע'ש עשויה לעזור? 3.האם ניתן לדעתך לקבל אבחנה מדוייקת ונקודתית יותר המתייחסת למקור הכאבים שלי,בכלים אחרים מאלה שציינתי? ואם כן,באיזה אופן? 4מה עוד אני צריך לעשות שלא עשיתי? 5.איזה שיטה כדאי לי להוסיף לפעילות המונעת? אלכסנדר,או שמא פילאטיס? האם יש מחקרים בנושא מניעת כאבי גב באמצעות שיטות אלה,או אחרות? תודה רבה לכולכם! עוזי שחף

עוזי שלום רב,קודם כל לפי מה שכתבת, למרות שאתה משתמש במינוח של "פריצות דיסק", אני מבינה שלפי ה- CT, בעצם אין אבחנה שכזו, אלא אבחנה של ספונדילוליסטזיס ללא בעיה דיסקלית ברורה. אני חושבת שכשמחליטים על כל טיפול שהוא, ובעיקר ניתוחי, המרכיב העיקרי שאמור להכריע הוא הנושא של ציפיות,תועלת וסיכונים. פעמים רבות אנשים נדחקים לבצע ניתוחים מתוך מחשבה שניתוח יפתור להם את הכאב, כי שאר הטיפולים לפני כן לא הצליחו לעשות כן. יש ציפיה שניתוח "ירפא" או יעלים את הכאב, ולכן אם טיפולים שמרניים כמו תרופות וטיפולים אחרים שציינת לא העלימו את הכאב לגמרי, יש נטייה לחפש דרך אחרת- דהיינו ניתוח. מצד שני- האם אתה בטוח שזהו הפיתרון ? האם אתה יודע מהם סיכויי ההצלחה של ניתוחי קיבוע להקלת כאבי גב ?. אם אינך יודע- אסבר את אוזניך, באחוזים לא משמחים, שרק כ- 50% יש להם תועלת מהניתוח, וגם אז אין ציפיה שהכאב יעלם לרוב, אלא יוקל. בשאר מחצית החולים, לא רק שלא צפויה הקלה, אלא יתכן אפילו שהניתוח יגרום להחמרה במצב, ובטוחני שיש כאן די חברים ב"פורום" שעברו כבר ניתוחי גב "מוצלחים" וישמחו לספר לך על כך. לעניות דעתי, ניתוח אמור להיות אופציה של "אין ברירה". כלומר, לאחר שמוצו כל האפשרויות הטיפוליות הקימות האחרות, ואם בכל זאת לא מצליחים לאזן כלל את הכאב, אז ניתן לשקול זאת. דבר נוסף, זה הציפיות הריאליות עד כמה בכלל ניתן להקל/להעלים את הכאב. הלוואי וניתן היה לגרום שלא יהיה כאב כלל כל הזמן. לצערינו במרבית המיקרים זה לא ממש מתאפשר. במצבים שונים התגובות והאיזון הוא שונה. יתכנו אנשים שישיגו תקופות כאלו ואחרות ללא כאב, לפעמים אפילו ארוכות, ולעיתים יאלצו להתמודד עם התלקחויות קשות יותר או פחות. אחרים מתמודדים עם כאב מתמיד יומיומי. כך או אחרת, יש לדעת היכן אתה נמצא, עד כמה ניתן באמת לעזור ולקבוע מטרות הניתנות להשגה אחרת תמיד תתאכזב. ציינת ש-3 פעמים טופלת במירפאת כאב לזריקות אפידורל. לעניות דעתי, אין זוהי הדרך לטיפול במירפאת כאב. הטיפול במירפאת כאב אינו בשיטת טכנאות של לבוא לקבל זריקה וללכת. יש חשיבות רבה למעקב, להתמדה, לקשר עם הרופא, עם מירפאה, לטיפול המולטי-דיסיפלינרי, לתמיכה. לפיכך, בשלב ראשון הייתי ממליצה למצוא מרפאת כאב טובה באחד מבתי החולים באיזור מגוריך. לשאלתך אם יש עוד מה לעשות לפני ניתוח- אז התשובה היא כן- תרופתית אינך מטופל ראשית כלל כיאות. לקחת כדור מידי פעם ולפי הצורך, אינו מהווה טיפול נאות לכאב מתמיד. יש כיום מס' תרופות חדשות שבשילוב עם התרופות שאתה נוטל לסירוגין יכולות להשיג תועלת והקלה. כמ"כ אם טיפול תרופתי טוב לא יעזור ישנן אפשרויות פולשניות כמו השתלת אלקטרודה (שלרוב קודמת למתן של מורפין לנוזל עמוד שדרה), השתלת משאבה לעמוד שדרה, זו לרוב אופציה די אחרונה- אך היא גם קיימת. בכל מיקרה- יש עוד הרבה מה לנסות, והכל עדיף על ניתוח, לדעתי. תזכור- אם תלך מספיק פעמים לאורטופד ותתלונן על כאב- תגמור על שולחן הניתוחים, לא תמיד כי זה הדבר הכי טוב, אלא כי זה מה שהוא יודע לעשות וזה המיקצוע שלו, ולכן אם אתה רוצה להימנע מזה, הדרך הבטוחה, היא להתייעץ עם רופא כאב ולא אורטופד !!

שלום עוזי, בנוגע לניתוח, שמעת כבר דברי חכמה רבים מדניאלה. רק אחזק את דבריה ואומר שאם מטרת הניתוח היא להפחית את הכאב ולא לתקן בעיות מכניות, אז הייתי ממליצה לך בהחלט לחשוב בשנית כי פנו אלי דרך העמותה עשרות אנשים אשר הסתבכו עם לפחות ניתוח גב אחד או יותר שלבסוף, גם אם הם פתרו בעיות אחרות, יצרו החמרה רצינית בכאב. מדבריה של דניאלה אתה יכול להבין כי לכל סוג מומחיות שונה בתוך עולם הרפואה יש גישה שונה לכאב והאורטופד, ינסה לנתח אם הוא לא מצליח לטפל תרופתית אך בכדי לטפל בהצלחה בכאב כרוני, מאוד חשוב לפנות לטיפול עקבי במרפאת כאב - אם אפשר אז כדאי בבית חולים כי יש שמה יותר אופציות טיפוליות. טיפול עקבי זה אומר הליכה ברצף, לפני המלצות רופא הכאב, וכל פעם יש לפעול לפי המלצות הרופא וכמובן שיש לעדכנו. כפי שאני מסבירה בפורום הרבה פעמים - טיפול בכאב הינו טיפול אינדבידואלי בגלל האופי הסובייקטיבי של הכאב ולכן גם אם יש לשני חולים אותה מחלה בדיוק ועם אותם סימפטומים, אין הכרח שהם יגיבו בהצלחה לאותם תרופות. גם רופא הכאב הטוב בעולם לא בהכרח יצליח למצוא את הסוס המנצח בפעם הראשונה או השנייה. חשוב גם לדעת אם ניגשים לטיפול במרפאת כאב שמאוד חשוב לא רק איך מתחילים לקחת תרופה אלא גם אם מפסיקים אותה, אסור לעשות זאת לבד ויש להתייעץ עם רופא הכאב כי ההפסקה יכולה לגרום לתופעות לוואי קשות. אם תרצה הכוונה למרפאת כאב באיזור מגורייך, נשמח לשתף בידע שיש לנו. לגבי שאר השאלות שלך: 1. טיפול של הריסת עצב הינו טיפול שלא מנסים ישירות ומי שמציע אותו יציע רק לאחר שניסה לטפל בדרכים אחרות. עצתי האישית והלא רפואית - צריך להיזהר בטיפולים מן הסוג הזה ולהתייעץ עם עוד רופא. לא תמיד זה עוזר. 2. לגבי הזרקת מורפין לנוזל ע"ש - שוב פעם קפצת לטיפול קיצוני שנותנים רק אחרי שניסו טיפולים אחרים ובתנאים מאוד מסוימים. בדרך כלל, אם יש צורך בטיפול במורפין ינסו את זה פומי, כאמור אלא בנסיבות מסוימות. יש גם למשל הזרקות של חומרים אחרים לעמוד השדרה כדי להרגיע את הכאב, כאשר משתמשים בשיקוף בשביל להזריק בדיוק למקום הנכון. 3.מכיוון שאתה עומד גם לעבור MRI ומיפוי,בנוסף לבדיקות שכבר עברת בעבר, נראה לי בהחלט שעברת כלים שונים כדי להגיע לאבחנה אך היה סמוך ובטוח שאם רופא הכאב שתפנה אליו ימצא לנכון, הוא ישלח אותך לעוד בדיקות. היתרון של רופא כאב הוא שלא רק שהוא מתמחה באבחון הכאב, ככל שניתן, אלא הוא מתמחה בעיקר בטיפול בכאב. הם מתייחסים לכאב בשיא הרצינות ומטפלים בה בדרכים שונות ולא פעם בשילוב של שיטות. היום יודעים שצריך לתת טיפולים מכיוונים שונים כדי לסייע בהתמודדות עם כאב. 4. כפי שכבר דניאלה כתבה, מה שחסר לך זה ריכוז הטיפול אצל רופא כאב שיפעל כדי להקל על הכאב. לא תמיד אפשר לרפא כאב ולכן מה שחשוב זה להקל ולאפשר לאדם לתפקד באופן הטוב ביותר שניתן. 5. לגבי שיטות נוספות - הרבה אנשים מדווחים על הצלחה בטיפול בהידרוטרפיה למשל. לגבי פילאטיס או שיטת אלכסנדר - אני חושבת שזה מאוד אישי וצריך לנסות ולראות מה נכון לך יותר. אם תיכנס לאתר העמותה למאבק בכאב, יש כמה וכמה מאמרים שנכתבו ע"י מטפלים בשיטות שונות. אולי זה יסייע לך בקבלת החלטה. לסיום כל שנותר לי לאחל לך שתגיע לטיפול נכון והעיקר הלוואי שתמצא טיפול שישפר את איכות חייך ויפחית את הכאבים. בהצלחה!

09/11/2008 | 21:00 | מאת: עוזי שחף

שלום לך דניאלה,ולכולכם ! מה שאת כותבת כאן,מחזק אותי מאד,והיום לאחר שיחה עם מנדי התחזקתי עוד...!!! אני תמיד טענתי שאני לא תמים,אך במיקרה שלי אני מתחיל להבין שאכן כל אדם עסוק בלעשות את עבודתו ובאיזשהוא מקום "נעול" על קונספציה מסויימת. המנתח נעול על הניתוח,הפזיוטרפיסט נעול על פזיוטרפיה,והדיאטן נעול על דיאטה לפי סוג הדם.... ואכן !!! אני חש שאני מתחיל להיות ממוקד מטרה,וגם מבין מה מתרחש סביבי.... אני מתחיל להבין שהתרופה שאני נוטל היא בכמות מזערית,לא ממכרת,והיא בשבילי כבר 10 ימים ה"אלוהים" שלי....ייקח לי עוד תקופה מסויימת להעלים את הפחד מתלות וליטול אותה גם בחצי היום שבו אני סובל מכאב... מאד מאד מאד לא נעים לחיות עם הכאב,אצלי הכאב מנטרל את מצב הרוח,ומוציא לי את החיות ואת היכולת להנות מכל מה שאני עושה... בדיחה טובה לא מצחיקה אותי כשכואב לי,וגם אוכל טוב לא מענג כשיש לי כאבים,והכל הכל סובב סביב זה... אפילו הפרספקטיבה על הסביבה משתנה פתאום,ואני שואל את עצמי לא פעם "מה הם היו עושים,ואיך היו מתנהגים לו היו חשים ל 15 שניות את מה שאני חש"...? אני מצפה גם לתשובתה של מנדי היקרה,בין היתר ע'מ לשאול על נזק בנטילת התרופה טרמדול לצמיתות.....אני פשוט מסתדר עם התרופה וכרגע עדיין לא מבין מה עובר עלי...(זה כמו לזכות ב 1000,000,000 דולר במזומן !))) מכל מקום,אתחיל לבצע מטלות כמו הליכה למשך 20-25 דקות בהשפעת התרופה,ולמחרת אראה אם התוצאה מחמירה את הכאב... יש לי שאלה נוספת: האם עצם העובדה שהתרופה הנ'ל התגלתה כמתאימה מאד עבורי-עשוי לשמש כ "רמז" לצוות מומחי הכאב? תודה רבה דניאלה,! שמרתי אצלי את תגובתך לקריאה והפנמה נוספת..ולהשתמע... עוזי שחף

08/11/2008 | 20:34 | מאת: דורין

האם קיימים בארץ רופאים אשר מזריקים גליצרול לאזורים פנימיים כמו cavum MECKELI (מתחת לארובת העין)

לקריאה נוספת והעמקה
09/11/2008 | 21:03 | מאת:

שלום רב לך דורין, לצערי אין לי מידע לגבי עניין זה. כדאי לך לפנות לתחום של עיניים כי אם מישהו מכיר את הטיפולים האפשריים באיזור זה, הייתי מצפה שמומחה עיניים או מנתח עיניים יבין בזה. בהצלחה, מנדי