פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
1336 הודעות
664 תשובות מומחה

www.healtone.com

27/03/2009 | 05:47 | מאת: קובי

שלום לך אמנדה רציתי להתקשר אך התבישתי אני סובל מכאב כרוני בברך שלוש שנים ממכה בעצם הפיקה כול הבדיקות לא מראות בעיה חמורה עברתי שתי ארטוסקופיות ללא הטבה יש לי כול יום כאבים יש ימים שהכאב 24 שעות ביממה אני בן 27 לא יצאתי לבלות ולנשום אויר קרוב לשנתיים מערכות יחסים שהתחילו הסתימו מיוזמתי כתוצאה מאפיסת כוחות אני עומד הולך מבצע הליכות ומחזק את הארבע ראשי כשאורתופד בודק לי את הברך ולוחץ או מכופף אין שום סימפתום של בעיה עברתי כמה אורתופדים ואני עדיין בתהליכים ובבדיקות שאני חוקר ומתכון ליעץ לרופא לעורר את תשומת ליבו יש לי תנועה מלאה של הברך ללא חריקות או קליקים גם לא בטוחים כול כך שזה בעיה בסחוס אני משער לעצמי שזה או בעיה בסחוס או בעצב מה עלי לעשות הכאב קשה ולא מרפה לאחרונה רכשתי את נעלי אפוס בתקוה להקלה אני עובד בקושי במשרה מצומצמת וכול המשכורת לרופאים מה עלי לעשות אני רוצה לחזור לקובי האמיתי תוכלי לעזור לי מוכן לשלם עבור המידע או הטיפול אודה לך מאוד מאוד??????אציין שהרצועות בברך תקינות ומינסקוס תקין אני מנסה לבדוק בדיקות שניתן לבצע הכאב יום יומי מטמטם ומשגע ומחליש לי את הנשמה אומרים לי שאני חיור בפנים..תודה לך??? קובי

הנכם מוזמנים להרצאתו של פרופסור באואור משוויץ שתהיה באנגלית עם תרגום לעברית על שיטתו המיוחדת להקלה על רמות הכאב עד החלמה מלאה ע"י ניקוי מרכזי הכאב מהדבקויות של רקמה חלבונית הגורמת ללחץ על הרקמות הרכות ושיבוש מרכזי הכאב בגוף. ההרצאה תתקיים ביום ראשון 29.03.09 בשעה 15.30 במרכז רוזין רח' דרסנר 2א רמת אביב ג' תל אביב.לבירורים נוספים או הרשמה ניתן לפנות לבתי 0542101921 או adva_g@012.net.il

05/03/2009 | 14:59 | מאת: בן לולו שלום שרלי

שלום לכולכם קיבלתי מתנה מהשמיים כוח ריפוי גדול ואני יכול לעזור לחלק גדול מכם כנסו לאתר www.david-energy.com

22/02/2009 | 09:51 | מאת: Certificate

במידה והפורום לא רלוונטי, מתנצל, אנא התעלמו. אשמח לקבל המלצה (אפשר גם במסר פרטי) לרופא (גם פרטי) רלוונטי לבדיקה וחוות דעת נוספת. (לדעתי רופא אף אוזן גרון מומחה בכיר, אלרגולוג, או כל רופא אחר שיתכן ורלוונטי) חשוב לי שמדובר יהיה ברופא מומחה, בכיר ובעל שם וניסיון רב. בת 29, בריאה לחלוטין, רגישות וכאבים בחלק העליון של האף, סטרואידים ומי מלח (בהמלצת רופא) שנלקחים, מקלים מעט, אך זה כמובן לא פתרון קבוע. עיבוי רירים/תאים אתמואיצליים, כנראה בשל אלרגיה, נשללה דלקת בסינוסים ברנטגן ו CT, כמו כן נלקחה אנטיביוטיקה שלא עזרה, רופא אף אוזן גרון אמר כי צבע הדלקת הוא אלרגי. תודה ושבוע טוב.

22/02/2009 | 18:36 | מאת: דניאלה

שלום רב, אומנם זהו בהחלט לא הפורום הנכון, כי זהו פורום לכאב כרוני, אך קשה לי להשיב פנים ריקם. בכל מיקרה, אני יודעת שהבקשה היתה המלצה לרופא מומחה, ובכך לא ממש אוכל לסייע, והאמת שלא ממש צריך את האינטרנט לכך- אם את/ה מעוניין ברופא מומחה בתחום אלרגיה ואימונולוגיה הרי שהכי פשוט לפתוח את החוברות של קופת החולים אליה את/ה שייך +/- רשימות הרופאים ב"מושלם" אם יש לך, ולפי תת משקצועות יש את כל הרופאים הכי בכירים שיש, בכל רחבי הארץ. ואם יש "מושלם"/"זהב" וכד' הרי שאפשר לגשת לכל אחד ממנהלי המח'/פרופ' ולקבל החזר אחר כך. בכל אופן, לפחות לפי מה שמתואר כאן, נישמע לי שבאמת לא צריך לגשת לרופא מאוד בכיר, וכי אין אלו טיפולים קונבנציונאלים שממש יוכלו לעשות כאן פלאים. קרוב לוודאי שקיימת נטיה אלרגית כרונית עם נזלת אלרגית, אולי עונתית, אולי מגיבה לאלרגנים מסויימים, עם גודש כרוני קל בריריות האף על הרקע הזה. יש תרופות מאוד מוגבלות- ורובן זה אנטיהיסטמינים למיניהם או משאפי אף כאלו ואחרים-משאף בקונז,לומודל וכו'. אני מציעה לפני שחוזרים שוב לאא"ג או רצים לרופאי אלרגיה שילעיטו אותך בתרופות מטשטשות ומשאפים, לנסות טיפול מהסוג ה"אלטרנטיבי" דווקא. יש הצלחות בהחלט לא רעות לסוג הזה של התלונות לטיפולים ע"י הומאופתיה בעיקר. שווה לברר ולחפש הומאופת טוב ובעל שם, ולתת סיכוי טיפולי שכזה, זו דעתי בכל אופן. כל טוב.

21/02/2009 | 10:49 | מאת: אלק

שלום, לפני 12 שנה עברתי ניתוח פיסורה, אך שנתיים לפני הניתוח וכל השנים האחרונות אחרי הניתוח אני סובל מכאבים כרוניים בפי הטבעת. המצב החמיר בחודשים אחרונים. נבדקתי אצל רופאים פרוקטולוגים וגסטרואנטרולוגים. לא נמצאה סיבה לכאבים. עברתי הרבה טיפולים במרפאת כאב, אך ללא הצלחה. אף תרופה נגד כאבים לא משפיעה עלי. מצבי מחמיר מיום ליום.אודה על תשובתך והמלצתך.

22/02/2009 | 19:08 | מאת: דניאלה

אלק שלום רב, אני מצטערת שלמוע על הקשיים שאתה עובר. קשה מאוד לייעץ בהעדר מידע. ציינת שעברת טיפולים במרפאת כאב ושקיבלת תרופות, אך לא ממש ציינת על אילו סוגי טיפולים או תרופות מדובר. כמו"כ לא ניתן היה להבין מדבריך האם מדובר בכאב מתמיד, כאב המופיע אך ורק לאחר היציאה/בזמן היציאה, כאב בישיבה, האם הכאב מקומי או פנימי ועמוק יותר וכו'. לאור כל הנ"ל מתן יעוץ ממשי לא אפשרי. אני גם מבינה מדבריך שנבדקת מקומית ובשלב זה נשללו פתולוגיות פריאנליות או רקטליות. בכל אופן אני יכולה להציע לך 3 דברים: ראשית,כתבת שעברת כל מיני טיפולים במרפאת כאב וכלום לא משפיע עליך. אומנם לא פירטת מה קיבלת ומה לא, ומבלי חלילה לערער על דבריך, אך לרוב ניתן למצוא לכל אחד משהו שיעזור לו. נכון- לא תמיד התרופה מעלימה את הכאב, לפעמים היא אפילו לא מפחיתה אותו למחצית מעוצמתו, אך הפחתה מסוימת עד משמעותית, ניתן להשיג וניתן למצוא תרופה או שילובי תרופות שמשיגים הקלה. איני יודעת כמה זמן טופלת במרפאת כאב, ולעיתים כשכמה וכמה טיפולים לא מניבים תועלת מספקת או לפי ציפיותינו, יש נטייה לוותר. לאמר- "הם ממילא לא עוזרים לי, אז לשם מה להישאר". חשוב להבין שתהליך איזון כאב יכול לקחת זמן, ולעיתים הרבה, לפעמים דרושים ניסיונות רבים להתאמת התרופות, המינונים, השילובים, ודווקא לכן חשוב להישאר באותו המקום שמכיר אותך ולא לעזוב.בנוסף, קורה שנוטלים תרופה והיא לא משיגה השפעה שלה ציפינו, כי עדיין יש כאב, ואז מפסיקים אותה, ואז הכאב מחמיר עוד יותר, ואז מבינים שאולי התרופה לא העלימה את הכאב, אך הפחיתה אותו אולי ב- 15% אולי ב- 30% ,אך כל דבר יותר טוב מכלום, כי כשלא לוקחים גם את זה, הרי העוצמה מתחדשת ומתעצמת עוד יותר.לסיכומו של דבר, אני ממליצה לחזור לטיפול מסודר למרפאת כאב. אני בטוחה שלא מיצית את כל התרופות והטיפולים הקיימים שם, ואני בטוחה שאם תתמיד לאורך זמן בטפול מסודר תוכל להפיק מכך. 2)איני יודעת אם קיים לך סבל מקומי באיזור פי הטבעת עצמו. אם כן, אפשר לנסות טיפול ע"י אילחוש מקומי במשחת עזרקאין 5% 3)חלק בילתי ניפרד מהטיפול בכאב זו ההתמודדות עם הכאב. להתמודדות עם הכאב יש שלבים וזהו תהליך בו אתה בעצם משנה את התפיסה שלך כלפי הכאב ולומד כיצד לחיות ולתפקד עם ולמרות הכאב. אתה לומד שלא להילחם בו, שלא לשנוא אותו כאויב אלא להבין שבמידת מה הוא חלק ממך. אולי היית מעדיף שהוא לא יהיה, אך כרגע הוא שם, וצריך למצוא את הדרך הכי טובה להסתדר איתו. יש אנשים שהכאב אצלם עם הפוגות ממושכות או שוכך לעוצמות נמוכות, ויש כאלו שמה שהם לא עושים ומנסים, הכאב מתמיד יומם ולילה, חזק, טורדני ומקשה, אך לא בהכרח החיים אצל הראשונים יותר קלים משל האחרונים, כי מה שקובע את איך ניחייה, זה לא האם הכאב קיים, ולא האם הוא חזק או בילתי ניסבל או אם התרופות משפיעות או לא, אלא מה אנחנו כאנשים בוחרים לעשות. בן גוריון ז"ל אמר: "כגודל הציפיה כך גודל האכזבה"- אם תצפה שתרופה תעלים את כל מכאוביך- תתאכזב בכל פעם מחדש. אך אם לא תצפה, תקבל זאת, ובכל זאת תמשיך לנסות ולטפל, ולהשתדל, הרי שכל שינוי, כל שיפור, כל התקדמות- הם ניצחון והפתעה ויום חג. - לפני סיום, שוחחנו כאן בפורום לא אחת על החשיבות של החזרת השליטה העצמית לידיים. ביחוד באותם מצבים בהם קיימת התחושה כאילו "כלום לא עוזר",דווקא אז, אני ממליצה בחום על לימוד בסיוע של פסיכולוג קליני של שיטות דימיון מודרך או היפנוזה עצמית לצורך הקלת הכאב, הרפיית שרירים, השגת רגיעה כללית וכו'. אלו שיטות מאוד יעילות, אם כי לוקח זמן לרכוש ולתרגל אותן, אך מי שהמתין 14 שנים, יכו להשקיע למען עצמו מס' שבועות של תרגול למען רכישת כלי שיסייע לו לשארית חייו, הלא כן ?

11/08/2009 | 11:58 | מאת: רוחמה

גם אני סובלת כאבים נוראים שגם מקרינים לרגלים ולבטן והם כאבים הנובעים מפגיע בחוט השדרה מה עושים

17/02/2009 | 22:46 | מאת: טובה

אריאלה יקרה, יש תרופות שמרגישים א'תם ככה רק בתקופת ההסתגלות וזה יכול לקחת כמה שבועות. ייתכן גם שצברת הרבה חוסר שינה בגלל כאבים וכעת כשיש הקלה את חשה את כל העיפות לפעמים שיוצאים ממצבים של מצב ממושך של שינה לא סדירה ופתאום הגורם שהפריעה איננו ישנים אפילו יומיים ויותר ברצף. והכי חשוב שתפני לרופא שמימנו קיבלת את הכדורים ואני בטוחה שהוא ידע איך למצא פיתרון יש אופציות רבות כמו שינוי מינון מיקס כזה או אחר של תרופות ועוד. חשוב ביותר!!!!!!!!!!!!!!!! לא לנסות לעשות שינויים לבד יש תרופות שדורשות הורדת מינון בהדרגה אחרת הם יכולות לפגוע בגוף בצורה רצינית.אז הכל בשיטוף הרופא שלך. שיהיה לך לילה טוב וחיים ללא כאב

17/02/2009 | 22:29 | מאת: טובה

אני לא יודעת אם מישהו זוכר אותי לא ביקרתי אתכים יותר משנה וזה מסיבות מאוד לא טובות, אבל אני לא אכנס לזה.מצבי בכי רע,לא מצאתי שום טיפול קונבנציונלי וגם משלים שהקל את הסיוט שאני חיה בו ואפילו בקצת אני סובלת c.r.p.s כבר עשר שנים והמצב הולך ומחמיר כל הזמן כולל כל מיני סיבוכים זה ממש כמו לחיות על רכבת הרים מטורפת שצוללת כל הזמן לתחתית. אני מצטערת אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי שמעודד את כולם ואני "בסדר" או אהיה בסדר והעיקר שלא יהיה יותר גרוע, וזה ה באמת נכון אבל העניין שזה כן נהיה יותר גרוע כל הזמן והפחד הכי גדול שלי זה להגיע לכיסא גלגלים ולא להיות עצמאית, גם היום אני מאוד מוגבלת אבל די הרשתי לעצמי להשתפח כאןודי עם זה. אני מאוד מקווה שהיתה לכם שנה יותר טובה משלי.יש לי שאלה ואני מקווה שתוכלו לעזור לי. מאחר שאין כבר הרבה מה להצי לי הציעו לי להשתתף במחקר שבו מנסים שיטת טיפול חדשה בעזרת מכשיר שמשדר גלים למח,על ידי הדבקת אלקתרודות לקרקפת. אשמח מאוד אם מיששמע, קרא, ראה,אוטופל במכשיר כזה ובכלל אם מישהו יודע משהו חדש בנושא. תודה רבה אנשים יקרים ומנדי כמו תמיד אני מורידה את הכובע בפניך פשןט אן לי מילים להביע בהם את ההערכה והתודה שאני חשה כלפיך

18/02/2009 | 20:03 | מאת: דניאלה

טובה שלום רב, אני מצטערת לשמוע על ההחמרה במצבך. כחולת CRPS קשה, שנים רבות, מרותקת לכיסא גלגלים שעברה אינספור טיפולים (על סיבוכיהם השונים), אני בהחלט מבינה לליבך ולקשייך. כתבת שהפחד הכי גדול שלך הוא להגיע לכיסא גלגלים ולא להיות עצמאית, אני יכולה להבין את הרצון לשמור על ניידות ולא להגיע לכיסא, מצד שני, חשוב להדגיש, בייחוד בתור מישהי שכן עברה את התהליך,שלא ניתן לקשור בין השימוש בכיסא לבין חוסר עצמאות, ולפעמים ההפך יכול להיות הנכון, כלומר, לעיתים מה שהוא הגורם הכי מגביל זה הכאב שלא מאפשר להתנייד, שכל צעד הוא סיוט, ולארח כל הליכה של כמה מטרים משלמים מחיר כפול, ודווקא ברגע ש"מוותרים" על המאבק להתעקש על כך, זוכים בעצמאות, זוכים בהקלה של הכאב, וזוכים באיכות חיים שלא היתה קודם. נכון שיש מיגבלות חדשות, אך לכל דבר ניתן להתרגל, וכמו בכל דבר, חשוב לבחון את היתרונות מול החסרונות, בזמן הנתון, ולהחליט מה טוב ונכון עבורך, אך לא לפחד לקבל החלטה בגלל סטריאוטיפ או אגו או "מה זה אומר עלי", אלא רק לפי "מה יעשה לך הכי טוב כעת". לא ממש ציינת אילו טיפולים עברת עד כה, והיכן ועל ידי מי את מטופלת. לכן גם קצת קשה לתת עצות. לגבי מה ששאלת, מי הציע לך על המחקר? את מטופלת באיזה מירפאת כאב מסודרת ? סה"כ זה לא נשמע מאוד שונה מלהישתמש ב- TENS רק לאיזור של המוח. אני תוהה עד כמה זה באמת יכול להשפיע-מרבית הטיפולים באלקטרודות חיצוניות ב- CRPS לא ממש היו יעילים, ולכן הגישה מתמקדת בהשתלות וכמעט ולא בטיפולים בגישות של ה- TENS . מזיק זה לא נישמע, ואם זה מחקרי כמו שאת אומרת, אז כנראה שאף אחד לא ממש יודע אם זה עוזר, וכעת זה נבדק. כאמור, תקווה זה תמיד טוב, השאלה האם את באמת בטוחה שמיצית את כל הטיפולים וזה הזמן להיכנס לכל מיני מחקרים שכאלו ?! בעינייני אלקטרודות יש את ההשתלות של האלקטרודות בעמוד השידרה- שאיני יודעת אם עברת- אבל זו דווקא בהחלט אפשרות. מצד שני קיים ניתוח מורכב הרבה יותר, שכמעט ולא עושים בארץ, ואם רוצים לעשות אותו אז כדאי ליסוע מין הסתם לחו"ל ולא להיות כאן שפן ניסיונות, שזה גירוי אלקטרודות מוחי עמוק, ואז משתילים את האלקטרודות לרקמת המוח, והיו כמה תוצאות לא רעות, אך בינינו זה ניתוח מוח, ואני לפחות, אהיה מאוד נואשת לפני שאתן למישהו ליגוע במוח שלי, אבל זו אני. כאמור, איני יודעת במה טופלת עד כה, אך אני מאמינה שלא מיצית כל מה שיש, כי לרוב זה כך. יש מיגוון תרופות-כגון הליריקה, סימבלטה,אלטרול,גבפנטין וכו', ואפשר לנסות שילובים אם תכשיר מסויים לא הוכיח עצמו, כולל תרופות פחות "קלאסיות" -כמו למיקטל או טופמקס או אפקסור ואחרים. וכמובן-אופיאטים למיניהם, טיפולים תוך ורידיים- לידוקאין,אמנטדין או קטמין, ואפילו השתלה של משאבה לעמוד השידרה. גם ברשימה הלא-קונבנציונלית,שציינת שמיצית ואיני יודעת בדיוק מה-אני ממליצה בחום, את שיטת מה שאני קורית לו ה"טיפול העצמי". דהיינו, השגת כלים לשליטה בכאב והקלתו באופן עצמאי וללא תרופות. ניתן להשתמש בדימיון מודרך או בהיפנוזה עצמית. מומלץ לקבל הדרכה מיקצועית ע"י פסיכולוג קליני שמבין בנושא. אלו מיומנויות שמצריכות תרגול והשקעה עצמית כדי לרכוש אותן ברמה שתוכל לשרת אותנו, אך עם הזמן והעבודה הן משתרשות ומשתפרות, והופכות לכלים מאוד יעילים. אני משתמשת מס' שנים בהיפנוזה, אין ספק שאיכות חיי, היכולת שלי לתפקד, ולפעמים אפילו לישון, השתפרו פלאים.בלעדיה, אין ספק שלא הייתי מסוגלת להמשיך ולעבוד ולהתחייב למשרה מלאה. אפילו נמנעתי מאישפוז או שניים בעיתות של החרפה קיצונית. כמובן שאם אינך במעקב מסודר של מרפאת כאב טובה באחת מבתי החולים הגדולים, הרי שברור שזהו הדבר הראשון שיש לעשותו. כמו"כ, אם את נמצאת כן במעקב מסודר, וכל הזמן באותו המקום, אולי הגיע הזמן לבקש חוות דעת נוספת מרופא אחר. חשוב לזכור כי גם הרופא והמטפל הטוב ביותר, לאחר פרק זמן ארוך של טיפול באדם מסויים, עיניו יכולות לקהות, וקו מחשבתו יכול להיות נעול, ויתכן כי קו מחשבה רענן וחדש, יראה רעיונות וטיפולים שלא חשבו עליהם, למרות שהם "ממש מתחת לאף", כי הוא רואה את התמונה באופן אחר, מההתחלה, ללא "דעות קדומות", כשלונות או זכרונות, פשוט-דף חלק. דבר אחרון, חלק חשוב ובילתי ניפרד מכל טיפול הוא לנסות לשמר טווחי תנועה ופעילות של הגף, למרות הכאב והמיגבלה. ניתן לפעמים, בייחוד בתקופות של הרעה, כאשר ביצוע של פיזיוטרפיה ומאמצים נעשית קשה יותר ועשויה לגרום להתלקחות הכאב, אך מאידך חוסר ביצועם יחמיר את המצב עוד יותר,להעזר בהידרוטרפיה. ביצוע פעולות בתוך מים הוא תמיד יותר קל, המים המחוממים, לרוב אם אינן חמים מידי כדי לא לגרות את הכאב, מאפשרים הקלת כאב, הגברת טווחי תנועה, הורדת מעמס מישקלי מהגף וביצוע מטלות שקשה לבצען מחוץ למים-כולל הליכה במים, וכמובן השחייה עצמה, ואם טרם ניסית זאת, זו עוד נקודה למחשבה. התמודדות על מצב כרוני היא לא קלה, והתמודדות עם מצב שיתכן ומחמיר ומתקדם לנכות אפילו, קשה עוד יותר. עם זאת, לא ניתן לנהל חיים במחשבה של "מה יהיה אם ?" כי אז אנו חיים מתוך פחד של המחר ובינתיים מחמיצים את היום, ואולי אותו מחר מאיים לא יגיע כלל ? ואם יגיע, אז נדאג וניתמודד, מה יעזור לדאוג היום ?! האם יש לנו מה לעשות כעת כדי למנוע את הבילתי נימנע שאולי גם לא יקרה ? ברור שלא ! ולכן חבל להתעסק בכך. עלינו לחשוב על היום, וכמו שאומרים "אתה חי עם כאב כרוני,יום ביומו".החיים הם עכשויים, ההתמודדות היא כאן ועכשיו. לכולנו כבני אדם, עם או בלי כאב, יש עליות וירידות, וזה בסדר, כל עוד אנו יודעים לא להתבוסס זמן רב מידי ב"ירידות", ולנסוק חזרה אל ה"עליות". בהצלחה, וזיכרי- אולי לא בחרנו לחלות ב- CRPS ,אך זו בהחלט אך ורק הבחירה שלנו כיצד נתנהג וניחיה עם ולמרות זאת.

17/02/2009 | 21:42 | מאת: אריאלה לייבל-טאוב

כיצד ניתן להתמודד עם הכדורים שנותנים תחושה של עירפול בשעה שמחויב המציאות לעבוד כ-12 שעות ביממה?מצבי כרגע או עירפול או כאב, מה עושים?

18/02/2009 | 19:05 | מאת: דניאלה

אריאלה שלום רב, טוב, זה קצת מתסכל, כי סיימתי לענות לך, והכל נמחק. בכל אופן, ובהמשך לדבריה של טובה, אומנם קשה לי לתת מענה מכוון כי איני יודעת אלו תרופות את נוטלת, ממתי, האם הן כרוניות או לפי הצורך, אך עקרונית, אם אלו תרופות חדשות יחסית או שבוצעו שינויי מינון לאחרונה, בהחלט יש סיכוי שתופיעה התרגלות לכך. לרוב לוקח להתרגל לטיפול חדש/שינוי מינון תוך שבוע שניים, כך שצריך לחכות. אם זה מאוד מפריע אפשר להתייעץ עם הרופא המטפל על שינוי יותר הדרגתי. כמו"כ אם אלו תרופות כרוניות, כדאי לנסות ליטול בשעות הערב, לפני שינה ופחות במהלך שעות הבוקר והפעילות, כך ההשפעה המערפלת תסייע לך לאיכות השינה ופחות תפריע לתפקוד. דבר נוסף, אומנם ציינת כי "מחויב המציאות הוא לעבוד 12 שעות ביום" איני מכירה אותך, את בעיותייך או אורח חייך, וגם לא מעינייני להיכנס לכך. עם זאת, וממה שלמדתי במיסגרת של אישפוז לשיקום כאב כרוני בארה"ב לפני מס' שנים, אחד הדברים החשובים להתמודדות בריאה ויעילה בנוכחות כאב כרוני, ואיני אומרת שגם לי תמיד קל להעביר את המושג אל הפועל וליישמו תמיד, זה הנושא של "קיצוב", דהיינו- PACING ,כלומר להתאים את עצמך למיגבלות, לכאב ולהרגשה. אני חושבת שזה ניפלא שאת עובדת, מתפקדת ועושה הכל. עם זאת לפעמים מתוך הניסיון של לחיות כ"בריאים" ולעשות כל דבר, ומתוך החובות וציפיות שישנן סביבנו, אנו מזניחים את עצמנו ואת בריאותינו, וצריך לזכור, שלעיתים עדיף לפסוע צעד אחד קטן לאחור, לעשות ויתורים קטנים, כמו שעתיים פחות בעבודה, ואולי כך קצת פחות כאב,ותיזדקקי לקצת פחות תרופות, קצת פחות תופעות לוואי, וחוזר חלילה. במיוחד אנשים הישגיים, שלא מוותרים לעצמם, שמתמודדים למרות הכל, נוטים לשלם את המחיר קצת מאוחר מידי. אני לא יודעת עד כמה עשיר ניסיונך, אך לפחות בוודאי מניסיוני, אני יודעת, שאם מותחים את החבל קצת יותר מידי, הוא בסוף ניקרע, ואתה נופל לתחתית הבאר, והדרך מהתחתית מאוד ארוכה וקשה, כך שאם אפשר למנוע זאת כמה רגעים לפני, ולטפס חזרה לפני שנפלת, זה רק לטובה .מקווה שתרגישי טוב יותר והמשך הצלחה בהתמודדות, דניאלה

12/02/2009 | 09:17 | מאת: אמי

שלום יש לי מין פס שורף ליד הישבן מה זה יכול להיות עבר בזכות האגיסטן וחזר

14/02/2009 | 11:37 | מאת: דניאלה

אמי שלום רב, את שואלת שאלה שניתן לענות עליה אינספור תשובות, אך ברפואה לא עוסקים בניחושים, ולא רצוי לנסות טיפולים לפי שיטת ה"ניסיון וטעייה" האם זה עוזר או לא, או אפילו להיכנס לאינטרנט ולהתייעץ עם כל מיני אנשים שאולי היה להם משהו "דומה", אך יתכן שלפי התאור זה בכלל לא אותו הדבר ובמקום לסייע לך, רק יטעו אותך או יפחידו אותך ללא סיבה עם אבחנות לא קשורות. אמי, אני מבינה שאולי זהו איזור קצת אינטימי ולא נוח לחשיפה, אך הדבר הנכון והיחיד שיש לעשות, כדי לקבל אבחון וטיפול נאותים, הוא לגשת ולהיבדק ע"י רופא. אני ממליצה בחום לגשת לרופא המישפחה או לרופא עור בהקדם כדי שתוכלי לקבל טיפול נכון לפי האבחנה ממנה את סובלת, ואני גם בטוחה שברגע שזה יקרה, גם התלונה תחלוף בהתאם כל טוב ובהצלחה

09/02/2009 | 21:45 | מאת: אורנה

שלום רב אני סובלת מפיברומיאלגיה קשה ומייסרת,זה מספר שנים..ניסיתי תרופות וטיפולים שונים שלא עזרו כלל..לאחרונה,בעצת רופאה ראומטולוגית של קופ"ח,התחלתי לשתות סימבלטה..בתחילה ניראה שהתרופה מצוינת עבורי:פחות כאי גוף,יותר אנרגיה,שיפור בזיכרון,עליה במצב הרוח,הרגשתי מאושרת,שאני הופכת משבר כלי אנושי ,שבקושי מתפקד,לאדם "נורמלי". אך ניראה שמיהרתי לשמוח,הסימבלטה גורמת לי לנדודי שינה קשים,שגם עם כדורי שינה אינם ניפתרים..הורדתי את המינון מ-60 מג ביום (בבוקר)ל-30 מג ביום,ועדיין אין שיפור(אני נוטלת את התרופה כחודש),האם תופעת לואי זו עשויה עדיין לחלוף?? או שפשוט תרופה זו אינה מתאימה לי,ואצטרך לוותר על החלום שלי-לתפקד בהיי היומיום,ככל האדם. האם מישהו ניתקל בתופעה כזו? אנא עזרתכם!!

10/02/2009 | 16:29 | מאת: דניאלה

אורנה שלום רב, ראשית אני שמחה עבורך שמצאת תרופה שמשיגה עבורך הקלה משמעותית ויכולה להקל את סבלך ואולי לשפר במידת מה את איכות חייך. אני חושבת שרק העובדה הזו, הידיעה שיש תרופה או תרופות שנטילתן משיגות הקלה, ושהתסמינים מהם את סובלת ניתנים להפגה, לפחות חלקית, היא מספקת, נוטעת תיקווה ומשמעותית ביותר, וחשוב מאוד לזכור זאת. שנית, לעיתים לתרופות יש תופעות לוואי. עם זאת- כאשר אנו מקבלים החלטה להפסיק תרופה מסויימת, לוותר עליה או להתייאש ממנה בגלל תופעת לוואי מסוימת, יש להבדיל בין תופעת לוואי המחייבת הפסקה מיידית כי היא מסכנת את בריאותינו כמו פגיעה בכליות או גרימת דימום, או פרכוסים, הפרעות בדיבור, ראייה כפולה ותופעות דומות, לבין תופעות שגורמות לנו אי נוחות, וככאלו אינן מחייבות בהכרח הפסקה של התרופה, אך עולה השאלה האם התועלת של התרופה מצדיקה את ה"מחיר" שהיא גורמת לנו. אין תשובות של שחור ולבן, וגם במצבים דומים, אנשים שונים יענו תשובות אחרות, וזה בסדר. אך לדעתי, תופעות כגון- עייפות, עצירות, שינויים בלחצי דם, הפרעות בשינה, סחרחורות/כאב ראש, צרבות שאלו רק מהמקבץ של הדברים השכיחים שתרופות גורמות, עם מרביתם ניתן להתמודד. נכון, לפעמים התופעה עצמה לא נסבלת, אך מאידך, אם התרופה מועילה, שווה לעשות מאמץ כדי לטפל במקביל גם בתופעת הלוואי, אפילו תרופתית אם דרוש, כדי לא להפסיד טיפול שעוזר. - לאחר שכל זה נאמר, באופן קונקרטי לגבי הסימבלטה, הפרעות בהרדמות מתוארות יותר לעומת אוכלוסיה שנטלה פלסבו (כלומר כדור שאין בו כלום). כך שאם כלל האוכלוסיה סבלה בכ- 6% מהפרעות הרדמות, מי שלקח את התרופה סבל בכ- 10% (שוב, זה לא שהתרופה גורמת ל-10% סיכוי של הפרעות שינה, כי באופן רגיל לכ -6% ממילא יש). סה"כ, התכשיר מעלה את הסיכוי לקשיי הרדמות במס' אחוזים בודד. כמובן שהכי "קל" זה להפסיק, אך דעתי לגבי זה הבעתי, ונראה לי שחבל ואת תפסידי. אני מציעה- . לגבי הטיפול בכדור שינה-איני יודעת איזה כדורים לקחת. לרוב יש נטייה להשתמש בעיקר בכדורי כמו בונדורמין, ובן וכו' שהם לא ממש מוצלחים ולא משרים שינה יעילה וגם יש התרגלות מאוד מהירה אליהם אם טרם נטלת, ולמרות שלרוב אני לא נוטה להמליץ תרופות, אך זה תכשיר שלרוב אין איתו בעיות, אני הייתי נוטלת נוקטורנו(Zopiclone ).(כשאני מניחה שאין לך כל בעיה בכבד, אחרת לא היו רושמים לך גם את הסימבלטה) דבר נוסף- ביחוד כששינה מופרעת ולא ניתן לשים את האצבע מדוע, כלומר אינך ישן אך לא משום שכואב לך או אינך יכול לנשום למשל, אלא פשוט לא נרדם משום מה. חשוב להבין שלא תמיד נוכל אולי להבין בדיוק את ה"למה", וניתן להעלות כמה וכמה סברות, ולא בכולן הסימבלטה בהכרח היא ה"אשם". אך כמו בכל תסמין שמפריע, פחות חשוב הגורם, יותר חשוב להתמודד איתו. אני חושבת ששילוב של טיפול פסיכולוגי עם לימוד והדרכה מיקצועית של טכניקות כגון: הרפייה, נשימות והתרגעות, דימיון מודרך, ביופידבק ואפילו היפנוזה עצמית עשוי לשרת אותך ולהקנות לך כלים שיסייעו בידך בשלב הראשון להשיב לך שינה טובה וסדירה יותר ובשלב מתקדם יותר להחזיר הרגשה כללית יותר של שליטה בכלל בחיים. היכולת כאשר אינך נרדמת, כאשר את עצבנית, או כאובה, לבצע לבד טכניקה פשוטה שמאפשרת לך לחזור לשליטה, להרגע, להקל כאב או והכי חשוב, ללכת לישון ולהרדם תוך זמן קצר, היא מדהימה, ורק הידיעה שזה ברשותך, מפחית מהמתח הקיים של "מה יהיה אם ..." אין טיפול בפיברומיאלגיה שאינו כולל את הטריאדה של : טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי תמיכתי, וטיפול פיזיקלי-פיזיוטרפי. מתן של רק חלק מהדברים, שקול למשולש שחסרות לו חלק מצלעותיו. אומנם, טיפולים וטכניקות אלו דורשות גם הדרכה ע"י פסיכולוג קליני המיומן בכך, וגם המשך תרגול והשקעה שכן המיומנויות לא מתפתחות תוך יום, אך כמו כל מיומנות אמיתית, כאשר רכשת אותה, זה שלך לתמיד, והרווח בלתי נדלה כל טוב ובהצלחה

17/02/2009 | 19:45 | מאת: טלי שכטר

לאורנה ודניאלה שלום, נתקלתי בשנתיים האחרונות, במסגרת עיסוקי, בהרבה אנשים הסובלים מכאבים כרוניים או נקודתיים, שמצאו הקלה משמעותית לסבלם בדרך לא תרופתית חדשנית. לעתים אמצעי זה עזר במקום שאפילו תרופות לא הצליחו, ובמקרים אחרים אמצעי זה החליף תרופות חזקות לשיכוך כאבים (אפילו מורפיום). אינני יודעת אם שמעתן על האמצעי הלא-תרופתי החדשני, שיכול לסייע רבות במקרים ובתסמינים שצוינו בדבריכן- ללא החדרת כל חומר לגוף - לא תרופה, לא תוסף, ללא תופעות לוואי - מדבקות התדר של חברה אמריקאית. אני מרשה לעצמי לצטט עדות של אשה שאני מכירה אישית הסובלת קשות ביותר מפיברומיאלגיה, ומה מדבקות אלה חוללו בחייה. להלן דבריה, כפי שהתפרסמו באתר www.lifewave-il.com/all-health אופירה מוסקוביץ' (אריאל 7/2/09) מזה שלושה שבועות אני משתמשת במדבקות האנרגיה, כאב ושינה. אני שמחה מאוד להעיד כי הצלחתי לפרוץ את מעגל הסבל -מחלת הפיברומיאלגיה- איכות חיי השתנתה משמעותית. לפני השימוש במדבקות – הסתובבתי במעגל אינסופי – הכאב התיש, אפילו בלילה לא נתן מנוחה, הפרעות בשינה לא אפשרו לגוף להחלים ולנוח. ישנתי מעט מידי שעות והתעוררתי בשל הכאב, השינה היתה "קלה" ולא איכותית, כל רחש העיר אותי. כשהגיע הבוקר התעוררתי מותשת וחסרת אנרגיה, התקשיתי לקום מהמיטה (בגלל הכאב). ה"התנעה" של היום היתה אורכת שעות. במשך היום הייתי חסרת אנרגיה ובקושי יכולתי לתפקד ולבצע את מטלות היום בעבודה ובבית, וחוזר חלילה משך שנים. השימוש בתרופות מהרפואה הקונבנציונלית לא הביאו את המזור המיוחל, ההתנסות בסוגי טיפול שונים ברפואה האלטרנטיבית הביאו מזור חלקי לטווח קצר. בעקבות השימוש במדבקות: שינה: לאחר ניסוי ותהיה מצאתי כי נקודות TB23 ו- Kidney3 עושות עבורי את העבודה. איכות השינה השתפרה, אינני מתעוררת יותר בשל כאב או לכל רחש, מצליחה להירדם מהר יותר מבעבר, הקימה מהמיטה בבוקר הרבה יותר קלה ומצליחה "להתניע" את עצמי מהר יותר. בימים האחרונים, אפילו התחלתי בהקטנת מינות תרופת השינה שאני נוטלת מזה כשנתיים. כאב: בימים בהם אני חווה כאב ואפילו הקל ביותר, מדביקה מדבקות כאב (מדבקה חומה בנקודת הכאב ולבנה ב-CV17). לחילופין, כאשר מדובר במצב של כאב במספר מקומות בגוף, בוחרת את מיקום המדבקות ע"פ ההמלצות בפרוטוקול להקלה בכאב בכל הגוף. זוג אחד ב-K1 וזוג שני ב-TB15 עוצמת הכאב פוחתת משמעותית וכך מתאפשר לי לתפקד באופן רגיל ואף יותר מזה. בימים קשים במיוחד, בהם כל הגוף דואב, בחרתי את הצירוף הבא: לבנה ב-TW5 ומדבקה חומה ב-Kidney6, כאשר במרכז המדבקה החומה הנחתי את גולת הפלסטיק. זו אחת ההצעות של ד"ר הלטיוונגר לנקודות נוספות לסובלים מפיברו. הללויה זה עובד! חשוב לציין כי כאשר מדובר בפיברו', המודעות לגוף מאוד חשובה. מודעות זו מנחה אותי בהחלטה היכן להדביק את המדבקות. אנרגיה: בכל פעם שאני חשה באיזשהו חוסר באנרגיה, אני ממלאת חוסר זה באמצעות המדבקה. מדבקת האנרגיה ב-ST36 מאפשרת לי להמשיך את היום במלא המרץ גם עם עבר עלי יום עמוס בעבודה שלאחריו מטלות הבית ובערב עיסוק בכל הקשור ב-lifeWave. מניסיוני, כאשר אני חווה חוסר באנרגיה במהלך היום, המלווה בהתחזקות עוצמת הכאב (למרות השימוש במדבקת כאב), אני בוחרת את מיקום מדבקות האנרגיה ע"פ אזור הכאב. שילוב זה מעלה את רמת האנרגיה ומוריד את עוצמת הכאב. כלומר, כאשר הכאב מתעצם באזור הכתפיים והצוואר טוב לי למקם מדבקת אנרגיה ב-LUNG1. כאשר הכאב מתעצם באזור השכמות ומטה P6 מתאים לי. כשהכאב עוצמתי באגן KIDNEY3 היא הנקודה המתאימה למדבקת אנרגיה. הללויה, הדרך לאורך חיים מלאי מרץ, שהיתה מנת חלקי לפני התפרצות הפיברו, פתוחה בפני. אני מרגישה שמצאתי את שביל האור והמזור למצב שאני "חיה" איתו שנים. למידע נוסף אפשר לפנות אלי, טלי שכטר טל.052-480-8388 www.lifewave-il.com/all-health

05/02/2009 | 14:07 | מאת: ארז

כיצד יודעים אם יש לבן אדם RSD??? ומה הטיפול ??

05/02/2009 | 21:34 | מאת: דניאלה

ארז שלום ,זו אחת השאלות היותר בעייתיות, הנושא של לאבחן כל דבר או מצב ברפואה, ואיבחון של תסמונת שהיא גם מורכבת ורב גונית כמו RSD או כפי שנקראת היום- CRPS אשר גם האיבחון שלה מבוסס רובו ככולו על תשאול , מהלך ובדיקה גופנית, ללא אפשרות להסתמך על בדיקות מעבדה או דימות, הוא קשה כיפליים. השורה התחתונה, היא שלא חשוב מה אני או אחרים יאמרו, האבחנה יכולה להעשות אך ורק ע"י רופא שמבין ומתמצא בנושא ובתסמונות מהסוג הזה, כלומר או אורטופד שבעל ניסיון בתחום אם זה לאחר ארוע חבלתי/שבר/טראומה, או לחליפין רופא מרפ' כאב. ההגדרות הכלליות של RSD מתיחסות לשילוב של מס' מרכיבים: 1) כאב עיצבי באיזור הפגיעה. לרוב האיזור של הפגיעה אינו של פגיעה קשה. הכי שכיח אחרי נקע, שבר, אך יתכנו סיבות נוספות. בחלק מהחולים מזוהה נזק מובהק לעצב ובאחרים לא (חלוקה לשתי קב' של CRPS I-II ), אבל לא ברור האם זה ממש משנה את המהלך. לכאב עיצבי יש מאפיינים מסוימים, כמו רגישות יתר למגע, תחושות של שריפה, חשמל וכו' 2) התפשטות של הכאב מעבר לאיזור הפגיעה המקומית, באותו הגף. כך שלמשל, אם הפגיעה היתה בקרסול, שטח הכאב/רגישות יכלול את כל כף הרגל או חלק מהשוק לדוגמא. אם יש כאב עיצבי שממוקד רק באיזור של קרסול שננקע, ללא החמרה למקום אחר או סימנים נילווים (ראה סעיף 3), הרי שאין זה RSD ,אלא כאב עיצבי מסיבה לא ברורה, או פגיעה בעצב מישנית לנקע שגורם לכאב וכו'. כלומר- לא כל מצב של כאב בעל מאפיינים עיצביים=RSD !! 3) נוכחות של סימנים סימפטטים נילוים באיזור הפגוע. הספקטרום רחב ויכול להשתנות בשלבי מחלה שונים: שינויים בטמפרטורה, שינויים בצבע, שינויים בתשעורת וצמיחה של ציפורניים, שינויים במראה העור, שינויים בהזעה וכו' --אני לא ממש בטוחה ששוה להרחיב כאן על הטיפול, אם לא ברור שזו בכלל האבחנה, עם כל הכבוד, זה לא פורום להרצאות, אלא לתמיכה. הטיפול תלוי בשלב בו מצויים, ואם מדובר במצב חדש יחסית של עד חודשים בודדים, יש חשיבות לטיפול אינטנסיבי במסגרת מתאימה, לרוב הטוב ביותר זו מרפאת כאב, בניסיון להירפא, כי אז הסיכויים הם הכי טובים, בשילוב של פיזיוטרפיה ושיכוך כאב. ככל שהזמן חולף, הסיכוי שהמצב יהפוך לכרוני עולה, ואז הטיפול הופך ומתרכז בהקלת כאב ושיפור תפקוד ואיכות חיים בלבד, כך שאם עדיין ניתן למנוע זאת -עדיף. יש מגוון טיפולים מקלי כאב- אך זה ממש לא הזמן להיכנס לזה. בכל מקרה, אם מסיבה כזו או אחרת, יש ספק או הועלה ספק כי אכן קיימת תסמונת RSD ,מה שצריך לעשות, זה לא לנסות ולהתאבחן דרך האינטרנט, ובוודאי שלא לנסות ללכת את השלב הבא של "אם זה RSD אז מה עושים ?", אלא לעשות את הדבר הנכון, שבאמת עשוי להועיל, ולקדם אותך, שזה ללכת לרופא ,להיבדק, לקבל אבחנה כזו או אחרת, לדעת היכן אתה עומד, ולקבל טיפול בהתאם. ואם הכאב אינו RSD -מה טוב, אך עדיין ניתן וכדאי להתיחס לכך ולטפל בזה. ואם אכן קיים CRPS, אז כפי שכתבתי, כדאי ומומלץ להגיע למקום מיקצועי ורב תחומי שיוכל לתת מענה טיפולי נאות עבורך, ויפה שעה אחת קודם, כי כל יום שעובר, מקטין את הסיכוי לריפוי, ומעלה את הסיכוי להיוותר עם כאב נוירופתי כרוני לעד, וחבל, במיוחד לאור העובדה שאם באמת מטפלים בכך בשבועות-חודשים ראשונים- 80% יבריאו ללא כל שאריות. !! --אני רוצה לנצל לסיכום, את פנייתך, לאמר דבר מה לכל מי שעוד קורא. יש לרבים נטייה לנצל את מאגרי האינטרנט והמידע הממוחשב בצורותיו השונות, כדי לנסות לדלות מידע, לשמוע, לדבר עם אחרים "שיש להם אותו הדבר". אני חושבת שחשוב להקפיד לשמור על העיקרון שמבדיל בין קבלת תמיכה, ידע שעובר מפה לאוזן, מידע שאינו אמין-והינו יותר בגדר סיפורים, חוויות. לעומת- מידע רפואי אמין, שאמור להשפיע על קבלת החלטות עקרוניות למען בריאותכם שלכם. וככל אדם אחראי, אפשר לדבר עם חבר, לרכל, לצחוק, לתמוך ולספר אחד לשני חוויות, אך אבחנות של מחלות והחלטות על הטיפול- עושים אצל הרופא בחדרו בצורה מסודרת עם כל החומר הרפואי, ולא בהתכתבויות, חצאי ניחושים, או בהשוואות עם מישהו שחושב שזה דומה למה שהוא חווה. לפעמים נראה שבגלל שהזמינות למידע כה קלה, קורה ההפך, כלומר-במקום שהידע ישפר את הטיפול, הנטייה לחיפוש וטיפול עצמי, מעכבת פנייה אל מי והיכן שבאמת צריך- שזה למוסדות הרפואיים. קודם גשו-תיבדקו, תאובחנו. אל- תנחשו. תמיד כשיש כבר אבחנה, או המלצה לטיפול- תוכלו לקרוא כאוות רוחכם, או לשאול ולהתיעץ, ולפחות אז, הטיפול לא יתעכב, והתשאול יהיה ממוקד ועינייני.- כל טוב, שבת שלום

04/02/2009 | 23:28 | מאת: עפר

בחודש מרץ יתקיים סופשבוע של מדיטציה בנושא התמודדות עם חולי וכאב שמאורגן ע"י עמותת תובנה פרטים נוספים בקישור: http://tovana.org.il/newsite/magazine_details.asp?id=983

31/01/2009 | 09:04 | מאת: אורן דורון

שלום אני סובל מכאבי אוזנים קשים המלווים בדקירות באוזנים והרגשה של שורף באוזניים כמו כן אני סובל מציפצופים באוזניים קשים שלא נותנים לי מנוחה איך תגברים ומתמודדים תודה

31/01/2009 | 15:44 | מאת: דניאלה

אורן שלום, לא ציינת מה עשית עם הבעיות הללו. כמובן שמה שמתבקש בשלב הראשון הוא להיבדק על ידי אף אוזן גרון ולראות ראשית האם יש בעיה שמבירה את התלנות הללו ואם יש ברור נוסף שי לערוך. רק אם לאחר בדיקה וברור וטיפול בהתאם לא יהיה כל מזור שהוא, ניתן יהיה לשקול גישות אחרות. כל טוב ובהצלחה

10/07/2009 | 11:03 | מאת: דני

ממליץ להשתמש בחום של פרוג'קטורים של מיטה סרג'ם מסטר. אפשר להתנסות חינם ועובדה - זה עוזר.

30/01/2009 | 09:36 | מאת: מ.יוסף

אני סובל מכאב כרוני בכתף ימין מזה כחודשיים. הכאב פרץ ללא כל סיבה. זה הביא לכאבים חזקים בלתי פוסקים ולהגבלה בתנועות, כל הזמן.אני סובל מאד. צילומי אולטרא סאונד ורנטגן כתף היו לדברי הרופאים תקינים. צילום עמוד שדרה צוארי - CT - הראה שינויים ניווניים . ניסיתי תרופות כמו ארקוקסיה וטרמדקס,ולא הרגשתי שיפור דרסטי. אורטופד הזריק לי לכתף לפני 4 ימים זריקת קורטיזון (נדמה לי בשם ENDOSPRAM)ורשם לי ETOPAN 400 פעמיים ביום. שאלתי : קראתי שיש סיכון לקשישים בתרופה ETOPAN (אני מתקרב לגיל 60). האם יש סיכון בתרופה? אבקש לקבל גם ייעוץ לגבי כל בעיית הכתף שתארתי לעיל. האם ניוזליטר דוקטורט השבועי הוא עתון אלקטרוני או משהו שמגיע הביתה ? בתודה מ. יוסף.

31/01/2009 | 16:00 | מאת: דניאלה

יוסף שלום רב, ראשית מס' הבהרות- גיל 60 ממש לא מתקרב להגדרה של "קשיש", זה יותר בהגדרה של מבוגר+ . דבר נוסף, חודשיים של כאב- אפילו אם לך כמובן זה מראה כנצח, זהו לא כאב כרוני, שכן כדי שכאב יוגדר ככרוני עליו להימשך, כתלות בהגדרות בין 3 ל-6 חו' לפחות . לשאלותיך- אטופן, כמו כל תרופה שהיא יכולה להיות עם תופעות לוואי מסוימות. התופעות אינן בהכרח תלויות בגיל, אך אם האדם במצב בריאותי וגיל פחות טובים וקורה לו סיבוך רפואי משמעותי מתרופה, יתכן והסיכוי להתאושש ממנו פחות טוב מאשר אצל איש צעיר ובריא. דרך אגב, התופעות והסיכונים של אטופן וארקוקסיה כמעט זהות לחלוטין, פרט לסיכון מעט מוגבר לדמום ממע' העיכול שיש באטופן, ושניתן למנוע על ידי שימוש בתכשירים כמו לוסק/אומפרדקס במקביל. אם אין לך בעיות לב, לחץ דם ארוע מוחי בעבר וכד', הגיל עצמו אינו סיבה שלא לקחת את התרופה. מומלץ כאמור לשמור על הקיבה, וכן לעקוב מידי פעם על תפקודי כילייה. מעבר לכך, זריקות מקומיות נוטות להשפיע לאט יחסית כך שיתכן שבעוד מס' ימים תחוש בהקלה. במידה והכאב לא יוקל, הייתי מציעה לשוב לאורטופד שבדק אותך ולהשלים ברור של האיזור על ידי הדמייה טובה יותר ולוודא שאין בעיה גרמית- למשל לשקול ביצוע של CT לאיזור הכואב (אולטרסאונד מראה היטב שרירים בעיקר ורקמות רכות, ורנטגן מראה תמונה כללית של שברים ושינויים ניווניים אך לא מצבים עדינים יותר )

03/02/2009 | 10:44 | מאת: ליוסף

זה מגיע במייל - http://www.doctors.co.il/m-Doctors,a-Join.html

19/07/2009 | 18:59 | מאת: אורית

יוסף שלום, לפי התיאורים שלך זה בדיוק מה שאני סובלת ממנווהאורטופד אמר לי שזו מחלה שנקראת "כתף קפואה" פשוט תכתוב בגוגל מחלת כתף קפואה ותקרא משם, יש טיפולים של פיזיותרפיה ודיקור סיני ואני מקווה שזה יעבור לי ואם גם לך יש את זה אז רפואה שלמה גם לך.

28/01/2009 | 20:23 | מאת: דננה

אמי בת ה69 מתלוננת מזה שנה על כאב עז בכל הגוף כאשר היא ניתקלת במשהו או מקבלת מכה , הכאב הוא עז מאוד ולאחר כמה דקות חולף כאילו לא היה, היא אפילו לא יכולה לגרד נגיד באוזן או בגוף כי כאשר נוגעת זה מגיע עד לידי כאב, היא פנתה לרופה משפחה אבל זה היתיחס אליה כאילו המציאה איזה משהו לא הגיוני..... אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אשמח אם תעזרו לי בבחירת הרופא המתאים להיתייעץ איתו על כך. תודה מראש

31/01/2009 | 16:31 | מאת: דניאלה

דנה שלום, מה שאת מתארת יכול להתאים למצבים שבהם יש מעין רגישות יתר של מע' העצבים, ולכן תיתכן רגישות יתר לגירויים מכאיבים, מה שקרוי היפראלגזיה.ואפילו רגישות לגירוי שאינו אמור להיות באופן רגיל מכאיב-אלודיניה. ישנן מיגוון סיבות לכך, ומשום שאיני מכירה את אימך, ולא את ההיסטוריה הרפואית שלה, קצת בעייתי לתת יעוץ ממשי. למשל אם יש לה סכרת זו סיבה טובה. יש תרופות שעשויות לגרום לכך, ולחליפין יש חסרים הורמונלים/ויטמינים מסוימים שעשויים אף הם לגרום לתחושות הללו. אם אכן יש לה סכרת, אז כדאי לפנות למרפאת הסכרת להערכה ויעוץ. אם היא סך הכל בריאה ולא נוטלת תרופות אחרות, וזה "צץ לפתע", הרי שבשלב ראשון, הייתי פונה לבדיקה ע"י נוירולוג. נראה לי שחשוב לערוך הערכה ובדיקה נוירולוגית ראשונית וברור ראשוני האם התחושות שלה הם רק סוביקטיביות או בעלות מרכיב אוביקטיבי. והאם יש מימצאים נילווים בבדיקה שמרמזים על סיבה לכך. נוירולוג גם יכול להמליץ על טיפולים תרופתיים להקלת התסמינים. אפשרות נוספת, היא פנייה למרפאת כאב. אך לדעתי כדאי להמתין עם האפשרות הזו, עד לאחר בדיקה של נוירולוג וחוות דעת ראשונית. כל טוב, דניאלה

28/01/2009 | 19:56 | מאת: שירלי

שלום לכולכם, שמי שירלי בת 33 ומאובחנת מס/ שנים כחולת פיברומיאלגיה ע"י ד"ר אבלין יעקב. היום בעקבות טיפול בסימבלתה ואלטרול סובלת פחות מכאבים אבל מתשישות קשה. יש ימים שאני מצליחה לתפקד לגמרי, לעבוד משרה מלאה ולנהל בית למרות שכמובן עושה פחות. ויש ימים שהתשישות והחולשה כל כך קשים שאני לא מסוגלת לקום מהמיטה. ושאלה למי שסובל מהתיסמונות האלה, האם חולשות קשות, רעד שרירים ו"קפיצות שרירים" מוכרים לכם כחלק מהמחלה? כמו כן רוצה לציין שאני סבלתי בעבר מהתקפים קשים מאוד של המעי והסימבלתה מאוד עזרה לי וכיום סובלת פחות מכאבים במעי ומיגרנות. מה יכול לעזור לתשישות ולחולשות? אשמח לשמוע מכם, שירלי

30/01/2009 | 09:08 | מאת: טלי שכטר

לשירלי שלום רב, אני מכירה כמה וכמה אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה ונעזרים מאד במדבקות התדר של Lifewave - מוצר חדשני, לא פולשני, אינו מחדיר כל חומר לגוף (איננו תרופה), הפועל על נקודות דיקור (לכל סוג מדבקות יש הנחיות למיקום על הגוף). יש מדבקות להקלה מכאבים, שפועלות על רוב האנשים (כמובן כל מקרה לגופו, ויש כאלה שאינן עוזרות להם), ויש גם מדבקות לתוספת אנרגיה הפועלות על קרוב ל-100% של האנשים. המדבקות מיוצרות בארה"ב וניתנות להשגה רק אצל מפיצים מורשים. את מוזמנת לצפות בסרטון בן 6 דקות על הכאב (עדויות משתמשים), וליצור עמי קשר אם תרצי מידע נוסף. http://il.youtube.com/watch?v=tgPLjJUFkEM טלי שכטר 052-480-8388 www.lifewave-il.com/all-health www.lifewave.com/all-health avital.schechter@gmail.com

31/01/2009 | 17:01 | מאת: דניאלה

שירלי שלום רב, לפיברומיאלגיה נילווים מיגוון תסמינים, כאשר תשישות ודיכאון הם מהשכיחים ביותר, ותסמונות כאב אחרות כמו תסמונת כאב רגיז, מיגרנות,תסמונת קדם ויסתית ועוד הם גם בין המתוארות. בעוד שבשנים האחרונות בהחלט חלה התקדמות בטיפול התרופתי במחלה, וכפי שציינת בדברייך, בסיוע התכשירים החדשים, גם את השגת הקלה תסמינית בולטת ולכן את מצליחה לקיים לרוב אורח חיים כמעט ותקין, ובכל זאת ישנם תסמינים, כמו תשישות, שאין לה מענה תרופתי, ובכך ההתמודדות איתה היא אחרת. אין ספק שכשקיים תסמין כתשישות אשר משבש את כל סדר יומך ומונע ממך לתפקד כתמול שלשום, נגרמם תחושת אין אונים ותסכול. בכל מקום בו אנו קוראים על הגישה הטיפולית בפיברומיאלגיה, מודגש כי הטיפול הוא רב תחומי ועליו לכלול הקלת הכאב, תמיכה רגשית וטיפול פיזיקלי. פעמים רבות אנו פונים לחלק ה"קל" בטיפול שזה לקחת את התרופות, ומזניחים את החלקים האחרים, שהם אלו הדורשים מאיתנו המטופלים, את המאמץ והעשייה. אם אנו רוצים להתמודד ולתפקד ביום יום, יש לתחזק את הצדדים החלשים, ולא לתת להם לקרוס. איני בטוחה שניתן למנוע מתשישות להיות שם או להחמיר מידי פעם, אך בהחלט ,לדעתי, ניתן לנסות ולשלוט ולהפחית אותה. ראשית חשוב לנסות והכליל בסדר היום טיפול פיזיקאלי סדיר. בפיברומיאלגיה קיימת התעיפות מהירה של השרירים ולכן במאמצים יש קושי. על ידי ביצוע פעילות אירובית סדירה ,ניתן לבנות סיבולת בקצב עולה, וכל יכולת השרירים לשאת מאמצים עולה, וגם התשישות בעיקבות ביצועם יורדת. הרבה מדווחים על הקלה בביצוע של הידרותרפיה לעומת פעילויות אירוביות בצורות אחרות-כגון הליכה למשל. יש נטייה בגלל קשיי היום והעייפות הבסיסית וההתעיפות המהירה, לותר על כך- אך זהו צעד ראשון להפגת התשישות. שנית, וזה מושג שלמדנו בתוכנית שיקום לחולי כאב בארה"ב, זה הנושא של "קיצוב"-הכוונה לדעת לקצוב זמן וקדימויות לפי הצרכים, והיכולות. לדעת לאמר "לא עכשיו" אפילו אם אתה מת לעשות משהו, אבל כעת זה יותר יזיק לך מיועיל. לדעת לשים סדרי עדיפויות-לנוח היום למען הפעילות של מחר. לחשוב לפני שעושים, ולדאוג גם לעצמך-כי בסופו של יום כך את דואגת גם לאחרים, הרי מה טוב את עושה אם את מתישה עצמך ביום אחד, ולא מתפקדת שבוע ? כמו בכל מצב, תסמין או מחלה כרונים- בשלב מסוים לומדים למצוא איזון כלשהו כיצד להתמודד ולחיות לצד המצב. כיצד למרות שהבעיה לא נעלמה לגמרי, בכל זאת לגרום שהיא תפריע כמה שפחות למהלך חיינו. נכון, לפעמים יש לבצע שינויים בחיים, או התאמות שאינן תמיד נוחות, ונכון שזו לא הבחירה שהיינו רוצים עבורנו, אך כך הדברים התגלגלו, וכרגע נותר לבחור האם אתה נותר במקום, או ממשיך קדימה .

26/01/2009 | 10:24 | מאת: נאוית

שלום רב לכולם, מזה זמן רב שאני עוקבת אחר הפורום הזה ואולי נמנעתי עד היום מלכתוב ולהתייעץ בו כי לא רציתי להאמין שהממצא שלי, הוא שאין ממצא - כאב נוירופתי שהפך לכרוני... ואולי חשבתי שאם אמשיך להתאשפז, לעבור מרופא לרופא בכל מיני תחומים, לנסות סוגי טיפולים שונים, אז אולי איך שהוא בוקר אחד אתעורר ואחשוב שקמתי מסיוט רע ושהכל כבר יהיה מאחוריי ואז לא יהיה צורך שבכלל אספר את הסיפור שלי כאן...אבל ככל שהימים עוברים, אני מרגישה יותר ויותר שאני שייכת לכאן ושכניראה אני צריכה להתחיל ולנסות להשלים עם המצב ולנסות פשוט לחיות לצד כאב יומיומי חמור ביותר ששום כדור ושום טיפול לא עוזר להקל עליו ולו במקצת... הסיפור שלי החל בתחילת שנת 2008 כשהחל כאב בצד שמאל בגופי רק באגן..לכאורה, בתחילה זה לא היה מדאיג והתקף הכאב היה מגיע רק לסירוגין ורק בשעות הערב, לאחר כחודשיים של כאב שכזה, התחלתי בבירורים שהסתיימו בממצא גניקולוגי והומלץ לעשות ניתוח, בינתיים הכאב החל להגיע בתדירות יותר גבוהה והתפרש על מקומות נוספים קרובים לאגן והחל גם מעין כאב שורף, כל יום הכאב החל להוסיף על עצמו עוד ועוד סימפטומים ונהיה יותר חמור ויותר בלתי נסבל, אך אז מכיוון שחשבו שההסבר הוא גניקולוגי, הייתה לי תקווה שלאחר הניתוח, ייעלם גם הכאב....לאחר הניתוח מצבי החמיר פי כמה וכמה וכל הזמן חשבתי שאולי יש עוד משהו שעדיין לא עלו עליו...בתחילה חשבו שבעקבות הניתוח הזדהם חלק בגופי ואושפזתי וקיבלתי אנטיביוטיקות דרך הוריד בכמויות שלא מביישות...לאחר מכן ערכו בדיקות כגון סיטי וכד' וכשראו שהכל תקין והכל כשורה, שיחררו אותי מאשפוז עם חום ועם ליקוציטים גבוהים שירדו לבד לאחר מכן... לאחר השיחרור מהאישפוז, החלטתי שאני הולכת עם הסיטי לרופאים פרטיים בכל מיני תחומים, עד אשר מישהו יעזור לי. הלעתי לאורטופד שמצא ממצא קטן לטענתו וטען שעדיין ממצא כזה יכול לגרום לכאב מסוג שיש לי..רופא אחר חלק עליו ועוד רופא ועוד רופא...ולאחר כחודש מצאתי את עצמי שוב באשפוז כאשר בכל הזמן הזה נוספים עוד ועוד סימפטומים הנלווים לכאב הזה ואני בטוחה שיש אולי עוד משהו שלא עלו עליו ושכל הרופאים מזלזלים בי ובהרגשת הכאב החמורה והבלתי נסבלת שלי...שוב שני אישפוזים שאליהם הגעתי כאשר הוריי ובן זוגי, עוזרים לי ללכת, כי אינני יכולה עוד ללכת בכוחות עצמי מחשש שאפול..לא הרגשתי את כל צד שמאל ושרף לי כל הצד..בוודאי תנחשו שהדיכאון כבר החל להיות בשיאו ומצבי הנפשי התדרדר מרגע לרגע והפך לדיכאון עמוק עד כדי כך שאינני יוצאת מהבית, כמעט כ-3 חודשים שלא הייתי בעבודה (אשפוזים כולל מחלות בבית), לא מתפקדת בבית, בעבודה ושמחת החיים שהייתה בי, נעלמה..הכאב השמיד כל חלקה טובה שהייתה בי...כרגע נמצאת בטיפול פיזיוטרפי אצל מומחה מהשורה הראשונה באופן פרטי, שטוען שישנה בעייה במערכת העצבים ההיקפית (עצב שאינו מתפקד כראוי) ומאחר ואני סובלת מהכאב כבר זמן רב, הוא הפך לכרוני ועל כן , יהיה קשה מאוד לטפל בו וזה ייקח זמן, אבל טוען שנצא מזה... היה לי שיפור מסויים בעזרתו, אבל כמו כן גם הגיעה הריגרסיה וההחמרה הרצינית שהנחיתה אותי חזרה אל הקרקע וגרמה לי כבר לאבד כל תקווה וזאת לאחר שניסיתי סוגים שונים של כדורים, משככים חזקים וכד'...את הליריקה, לא מוכנים לאשר לי עד אשר לא תהיה המלצה מנוירולוג (גם אצל נוירולוג הייתי) ועכשיו מתכוונת ללכת שוב לנוירולוג ולקבל המלצה לליריקה..ובנוסף לכל הצרות הללו..שוב ממצא גניקולוגי...שוב אולי אצטרך לעבור ניתוח...בחורה בת 34 שהחלה בניסיונות להקמת משפחה, שמצאה את אהבת חייה והייתה עד לא מזמן מאושרת ושמחה בחלקה..אני מאורסת וכרגע דוחה גם חתונה בשל מצבי העגום וכמובן היריון שגם נידחה.. המזל הגדול שלי, הוא שיש לי בן זוג מדהים, תומך ואוהב אותי עד כלות ומוכן שננסה כל דבר שאולי יכול לעזור ולהחזיר לנו את שיגרת חיינו...כיום שיגרת חיינו היא הכאב שלי, הבכי, התסכול היומיומי והירידה האיטית שלי לתהום...אין לי שליטה ...הכאב חזק ממני...ואני פונה אליכם חברי הפורום הנוגע ללב הזה ושואלת: האם יש פיתרון? האם כך אצטרך לחיות למשך שארית חיי? כי אני כבר לא יכולה להמשיך לחיות כך ומאבדת מיום ליום את הרצון להמשיך לחיות.. אני פשוט זועקת לעזרה ואני כ"כ יודעת שכאן בבית החם הזה שלכם, יבינו אותי ויבינו על מה אני מדברת... אשמח לכל עצה, פתרון אפשרי ואפילו סתם משהו אחר שיעודד... עיזרו לי בבקשה...איך מצילים את העבודה, את הזוגיות, איך מחזירים חיים נורמאליים וסבירים כמו שהיו לי עד לפני כמעט שנה? איך מחזירים את החיוך והתקווה לפנים ולנשמה כשסובלים כמעט 24 שעות ביממה מכאב? אני מתנצלת על אריכות הדברים, סוף סוף תפסתי אומץ לכתוב כאן ולא רק לקרוא את הסיפורים הרבים.. אמן וכולנו נחיה יום אחד ללא כאב.. שבוע טוב לכולכם.

27/01/2009 | 01:33 | מאת: יהודה

שלום נאוית - צר לי לשמוע, באמת כאב כזה שנוחת "באמצע החיים" זה דבר נוראי,ואני מאוד מבין איך נאבד לאט לאט הרצון לחיות ולהילחם - אני מבין את זה כי הייתי עמוק בזה עשרות פעמים, וכמו גלגל שעולה ויורד אני יודע שאני גם אהיה בזה בהמשך... לגבי איך מתקדמים - אני מאמין שכיוון שכאב כזה זו התקפה כל כך קשה על עצם הרצון הבסיסי שלנו להרגיש בנוח עם זה שאנחנו פשוט קיימים: הקיום הופך בהדרגה - לאט אבל בטוח לדבר שלילי שמתקשר עם סבל. אנחנו צריכים לראות איך אפשר להשפיע על המצב הזה, ולהשתמש בכל מה שאפשר: תרופות (אגב, אני הגעתי לפרופסור אייזנברג וקיבלתי מייד ליריקה), הסחת דעת חיובית באמצעות דברים שכן מצליחים לעשות, אם יש בן זוג תומך זה נפלא, כי להרבה שנמצאים במצב הזה - אין: אני מדבר על הקשיים פעם בחודשיים בממוצע עם חבר, וגם זה בצורה מאוד "סולידית" ובקצרה, ומישהו שאפשר לשתף אותו ביומיום זה נהדר, יכולת הקלה עצמית באמצעות דימיון מודרך, ספורט ועוד. תכל'ס אין לי מושג מה לעשות כשמרגישים שהכאב זה דבר שלא ניתן לשאת אותו יותר, ולכן שיניתי את המטרה המרכזית שלי בחיים: ויתרתי על הרצון להרגיש טוב (מזכיר לי את השיר: "לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי") והמטרה המרכזית שלי, והשאלה שלפיה אני מנסה לבחון דברים, היא איך אני יוכל להיות חופשי קצת יותר מהכאב. רוב הזמן אני מצליח להיות עם הכיוון הזה מול העיניים, ולהפתעתי אני מסתכל ימינה ושמאלה, ולהוציא בודדים אני לא רואה שהאנשים בסביבה מאושרים יותר מה שיותר מפתיע, שכשאני מנסה לחזור 10 שנים אחורה, אני לא זוכר שהייתי במצב רוח טוב יותר לפני הכאב - זה אומר שמצב רוח זה דבר שקיים כאשר יש התאמה בין מה שקורה לנו בחיים לבין המטרות שלנו? איך הגעתי לכיוון הזה - הישרדות פשוטה. אחרי כל פעם שאני מתרסק מכאב (גם עכשיו אני על הגבול), אני בודק אם הייתי יכול להשפיע על התהליך, וראיתי שזה הדבר שיכול לשחרר אותי מהיאוש והתחושה שמה שאני לא יעשה, הכאב ישאר.

30/01/2009 | 09:29 | מאת: טלי שכטר

ליהודה שלום, אמנם אינני סובלת מכאבים כמוך, אבל מאד יכולה להזדהות עם הסבל של הסובבים אותי, ורוצה לעזור להם במידת יכולתי. נפלה בידי ההזדמנות להיות מסוגלת לעזור לאנשים רבים למרות שאינני באה מתחום הרפואה או אפילו הרפואה המשלימה. אני מציעה אמצעי להקלה מככאבים ולתוספת אנרגיה, כמו גם לשיפור איכות השינה ולניקוי רעלים והתחדשות תאית - ללא החדרת כל חומר לגוף. מזמינה אותך לראות את תגובתי לשירלי בנושא פיברומיאלגיה מ-30.1.09. הרבה בריאות וכוח, טלי שכטר 052-480-8388 www.lifewave-il.com avital.schecter@gmail.com

27/01/2009 | 19:40 | מאת: דניאלה

נאוית שלום רב, ראשית, לא אחזור על דברים שכתב יהודה אך אני בהחלט תומכת במרביתם ובעיקר בהלך הרוח שלהם ואני חושבת שאלו אמירות חשובות שלמרות שלעיתים לא קל להפנים ולהעביר אותן מהכתוב אל המעשה, זוהי בהחלט התחלת הדרך. שנית, רק הערה לפני שאעבור לנושא עצמו-כמובן שזכותו של כל אדם לשפוט טיפולים ושיטות לפי רצונו ודעתו, אך ה"פיתרונות הפילאיים" שדליה ושות' מציעים, הייתי ממליצה לבחון זאת בראיה ביקורתית ומסויגת, סתם עצה ידידותית... לנושא שציינת, קודם כל, כבר בכותרת של דברייך, "לחיות לצד הכאב" נראה שבמידה כלשהי התחלת תהליך של הבנה כי יתכן והכאב לא יחלוף והיה צורך להתמודד איתו לאורך זמן. כבני אדם יש לנו נטייה לחפש סיבות ל"מה יש לי", ופעמים רבות מושקע זמן ומשאבים רבים על אינספור בדיקות וברורים כדי לאבחן מקור של כאב, כאשר ידוע שלא נדיר שיש מכאובים שונים שאף הבדיקות המתוחכמות ביותר לא יצליחו להוכיחו את סיבותיו, או לחליפין כאבים שהאבחון שלהם מבוסס בעיקרו על תשאול ובדיקה גופנית ולא על הדמייה, וכמובן גם מצבים הפוכים, שבהם מוצאים בבדיקות מימצאים למיניהם, חלקם "סתמיים" וחסרי חשיבות קלינית, אך בגלל שנמצאו ומנסים לזהות מקור לתסמין, יוצרים קשר בין מה שרואים בצילום שיתכן והוא מימצא נאיבי ומיקרי לבין הכאב למשל, למרות שיתכן ואין ביניהם שום קשר, דבר שיכול לגרום יותר נזק מתועלת אפילו. ניתן להביא אינספור דוגמאות-בעיות גב, מיגרנות ועוד. בכל מיקרה מה שחשוב הוא להבין שברגע שבדיקות שללו בעיה מסוכנת או משמעותית, צריך לדעת מתי לחדול מחיפוש מיותר וביצוע אובססיבי של בדיקות ויעוצים שלא מוביל לשום מקום, ומקבלים את העובדה שקיים כאב, שסיבתו לא ברורה לגמרי, אבל זה גם לא ממש חשוב, ושכל מה שחשוב כרגע זה לדאוג להקלת הכאב באופן המיטבי, לשקם את החיים, וכמו שאת כתבת, "לחיות לצד הכאב", דהיינו, לשוב לחיים איכותיים, מתפקדים, עם ולמרות ולצד הכאב. גם לא חשוב להתרכז בשאלה האם זה יעבור או ישאר לתמיד או לכמה זמן, כי קודם כל אף אחד לא יכול לענות על השאלות הללו. שנית, ברגע שהגישה כלפי הכאב והתמודדות איתו משתנה אז הנושא של הזמן לא חשוב. כמובן שכל אדם רוצה להיות בריא, ללא בעיות ,נטול כאב, ללא טיפולים או תרופות וכו'. אך עיקר ההבדל הוא האם את מסתכלת על כאב כדבר הנורא שקרה לך והרס את חייך, הדבר שגורם לך סבל בל יתואר, שבגללו לא ניתן לתפקד ולעבוד ושבגללו אין עתיד, וכמובן שבראייה כזו אם חושבים שזה לא יעבור זה מייאש ונראה כאילו לא ניתן לשרוד את זה. מאידך, אם משנים את הראייה לכך שאומנם כאב זה לא נעים, אך בסיוע הטיפולים, בתקווה שתושג הקלה מסוימת, וגם אם לא, או לא מספקת, זה סך הכל כאב, ואפשר למצוא את הדרכים ביחד איתו איך לחזור לתפקוד. איך להתאים את עצמך לשינוי, למצוא את השיטות להסחת הדעת, להרפיה והתרגעות, את הדברים הקטנים שעושים לכל אחד את השינויים הגדולים -ואותם לומדים עם הזמן. אני יכולה לאחל לך כמובן שהכאב יחלוף בהמשך, וזה כמובן עוד יכול לקרות. או שיוקל משמעותית, כי להבנתי לא ממש טופלת תרופתית ע"י מיגוון תרופות בשלב זה, כך שיש לפנייך עוד הרבה אפשרויות של טיפולים תרופתיים ואחרים. אך חשוב להבהיר, ושוב כמו שיהודה אמר, וזה מניסיון אישי, החיים עם כאב הם מה שאתה עושה מהם. אדם יכול להיות עם התקפי כאב בינוני פעם בכמה זמן, ובכל זאת לא לתפקד או לחליפין ,כמוני, למרות שנים ארוכות של כאב שלא מגיב לשום טיפול, שהינו 24 שעות ביממה ורוב הזמן בעוצמה חזקה, אני על כיסא גלגלים בגלל הכאבים, ובכל זאת מקיימת אורח חיים עצמאי עם עבודה במשרה מלאה. צריך תמיד לזכור- אולי לא בחרנו לחלות בתסמונת של כאב או במחלה כזו או אחרת, אך מה לעשות עם זה, כיצד להתמודד ולתפקד- זו בהחלט הבחירה שלנו במלואה. אני ממליצה בחום, בשלב הזה ,אם טרם פנית או טופלת, שתגיעי לטיפול במרפאת כאב בבית חולים הסמוכה לאיזור מגורייך. אני חושבת שיש חשיבות לקבלת טיפול במסגרת של מרפאת כאב- גם מהפן המקצועי, וביחוד מהפן של הצוות הרב המיקצועי שיאפשר טיפול לא רק תרופתי, אלא גם תמיכה נפשית שכה חשובה בכל אדם עם כאב, אך לפי דברייך במצבך כעת בפרט, פסיכולוג גם יכול להקנות טכניקות של הרפייה/ביופידבק להקלת כאב באופן לא תרופתי, פיזיוטרפיה והפעלה פיזיקלית, טיפולים משלימים אם זה מתאים, והתערבויות פולשניות במידת הצורך כגון ביצוע של Impar Block (חסימת עצב האגן), ואם טיפול תרופתי לא עולה יפה אפשר בהמשך לשקול טיפול פולשני קבוע-אלקטרודה/משאבה. בהצלחה בהמשך הטיפול והתתמודדות, כל טוב

28/01/2009 | 00:02 | מאת: יהודה

לדניאלה - תודה

אני מקווה שעבורך היום הביוקרטיה והדעות הקדומות לגבי זה ירדו מעט כי זו תרופת פלא במיוחד לכאב כרוני ממקור עצבי רק בריאות :)

21/01/2009 | 02:21 | מאת: אירנה

כאב שלי חזק מאד של פיברומילגיה בברכים וכתפים. כאבים שלי זה גם פיזיולוגי וגם הרבה מנטלי. אני שומעת תדרים כמה פעמים ביום וזה משחרר מוח מכאב ונותן רמיסיה קטנה כל יום ועושה אקומולציה טובה אחרי זמן שכאב חלש יותר ומצב מנטלי עם כאב הרבה יותר טוב. זה אפשר לקנות באינטרנט ב15 דולר בגילטון http://www.healtone.com/english/Article.aspx?Item=808

לאירנה את דניאלה ואת מנידי זה לא מעניין מסיבות מובנות הם רק מעונינים לשווק הרעלים לחולים זהירות הם קוטלים כול טכנולוגייה שיכולה לגרום להחלמה מהכאב הכרוני הם משווקי הטיפולים הקונבנציונלים והרעילים

31/01/2009 | 17:12 | מאת: דניאלה

אירנה היקרה שלום רב, אני שמחה לשמוע על ההקלה שלך והניסיון החיובי שלך עם התדרים יתכן ואת חדשה אצלנו ב"פורום", אך נושא התדרים, בהחלט כבר נידון כאן בעבר, כאשר לא מעט אנשים דיווחו על ניסיון, לרוב חיובי, עם שימוש בתדרים. אני מוכרחה לציין שאומנם לא ברור כיצד זה באמת עובד, אך לאור העובדה שמדובר בשיטה בטוחה, שמסתבר שגורמת להקלה לחלק מהאנשים, הרי שבהחלט אין כל פסול לנסותה, וכמובן שאנו שמחים בכל אדם שמשיג הקלה בדרכים בטוחות וכשרות. -הערה לסיום- אני רק מצטערת שנקלעת לאש הצולבת בויכוח הבילתי ניגמר בין ה"פורום" לבין דליה ודוד, אשר מנצלים כל הזדמנות אפשרית (כעת שמנדי איננה) לפרסם עצמם ולהשמיץ אחרים, למרות שהובהר להם שאין זה מדור פרסום.

16/02/2009 | 21:35 | מאת: שי רוכמן

שלום הגעתי לפורום הזה דרך חיפוש בגוגל אחרי תמיכה בכאבים. מקריאה במספר דפים לאחור ברור לי שחבל שלא הגעתי לכאן קודם. אני סובל מכאבי פנטום עקב הוצאת גידול גדול מאד ( 5x14 ס"מ) מרגל שמאל. הרקמות התאחו לחלוטין (יש כמובן צלקות וחללים) אבל יש לי כאבי פנטום שלפעמים הם קשים מאד. עשיתי מספר בדיקות במרפאת כאב ונקבע בצורה פסקנית שאין מקור פיזי לכאב ולכן הוא מאובחן ככאב פנטום. הבעייה אצלי שלפעמים הכאבים חזקים מאד ומשככי כאבים לא פועלים עליהם כמעט בכלל. פעם אחת ויחידה קיבלתי מדבקת דורג'סיק 25 מ"ג ואז באמת לא כאב לי אבל זה היה מקרה קיצוני של כאב. עברתי היפנוזה חלקית אצל פסיכיאטר וזה עזר לכמה שבועות ובנסיון השני להיפנוזה אחרי חודש לא היו תוצאות מספקות. גם אני משתמש באותם תדרים שאירנה ציינה של חברת הילטון. זה נקרא Pain acute . מהנסיון שלי אני מקשיב לתדרים בכל פעם שמתחיל רמז של כאב. אם אני תופס את זה בהתחלה ושם את האוזניות בזמן, הכאב כמעט תמיד נשאר עמום וחלש ולא מתפתח לקטסטרופה. מאד מומלץ. תודה לכן על הפורום הזה - מאד מעריך את זה. זה בכלל לא מובן מאליו שתהיה כזאת תמיכה ידידותית, אמפטית ומקצועית. שי

20/01/2009 | 14:15 | מאת: אנדי

אני בת 47 ולפני מספר חודשים שלחתי שאלה לגבי כאבים בצד שמאל של הפנים. דניאלה ומנדי ענו לי וסברו שזה נוירולוגיה טרימינולוגיה ושכדאי לפנות לסי טי. פניתי לסיטי ולא נמצא דבר. פניתי עם צילום הסי. טי לרופא פה ולסת שקבע שגם הוא לא מוצא שום דבר, ושזה נוירולוגיה טריגימינלית, ואין מה לעשות. האם מישהו יכול להציע על בדיקות נוספות וטיפולים נוספים כי אני לא רוצה כל חיי לקחת תרופות שגורמות לי תופעות לוואי. תודה לכם על תשובתכם וכל הכבוד על הפורום.

21/01/2009 | 16:05 | מאת: דניאלה

אנדי שלום, אני חושבת שחשוב להבין שני דברים- ראשית למה עושים בדיקות, ושנית מה הציפיה שלך כרגע. אני אכתוב, מסיבות אישיות, בקצרה, אבל אני מקווה שזה יתן לך מענה, אפילו אם לא בדיוק מה שחשבת או קיווית לו ראשית- בדיקות מבוצעות לפעמים כדי לאבחן סיבה, אך פעמים רבות הן מבוצעות כדי לשלול מצבים "מסוכנים" או כאלו שיש לטפל בהם כאן ועכשיו, וכאשר הן נישללו, לא בהכרח יש מקום להעמיק בברור, כי יש מצבים שהאיבחון הוא קליני ומבוסס יותר מכל על מה שאת מתארת, ומה שהרופא מוצא בבדיקה, ואם בדיקה אחת או שתיים שבוצעו- למשל CT תקינים, אז אפשר להיות שקטים שהדברים ה"מדאיגים" לא גורמים לכאב- כלומר שאין אבצס, אין גידול, אין כלי דם שלוחץ וכו', ואז קרוב לוודאי שמה שנישאר זה הנוירלגיה. לצערינו יש מיגוון מצבים שהם בדרך השלילה ומבוססי קליניקה-כמו מיגרנה, נוירלגיות ועוד, ואז אפשר להתעסק בלעשות מלא בדיקות- שמן הסתם הן מיותרות ולא יועילו בכלום, או להתעסק בלטפל בסימפטומים. אם התרופות עוזרות- על הכיפאק- אם צריך לעשות שינוי- גם בכך אפשר להתעסק עם הרופא. אבל לא צריך להתעסק ב"פחד" של לקיחת תרופות לאורך זמן אן מה זה עושה לי, כי לא היית עושה את זה אם היו אומרים לך שיש לך מחלת לב או לחץ דם או סכרת או כל מצב כרוני אחר שמחייב טיפול תרופתי כרוני, וזה לא שונה. יש נטייה לחפש "משהו" שניתן להעלים ולרפא ולא לקחת תרופות. לצערנו אין הרבה דברים כאלו בכלל ברפואה, והרבה יותר מצבים אנו מאזנים, מתמודדים וחיים "עם" מאשר מרפאים. כמו בכל דבר יש תהליכים, ויתכן שלאורך הזמן תימצאי דרכים נוספות/אחרות שיסייעו לך ולא בהכרח הן רק תרופתיות, אך שום דבר לא קורה ביום או בחודש, וכך גם צריך לקבל את הדברים.

20/01/2009 | 09:57 | מאת: חמדה

שלום לכולם, כבר זמן רב לא כתבתי בפורום וברצוני לבקש ייעוץ בנוגע להתנהלות מול קופת חולים מאוחדת. אני סובלת מזה 10 שנים מכאב כתוצאה מפריצת דיסק , לפי אבחנתי יש קשר הדוק בין מצבי לחץ אצלי לבין התפרצות הכאב באופן בלתי ניתן לשליטה. טופלתי במרפאת כאב בתל השומר אך ללא תועלת מרובה ולכן ביקשתי מהקופה אישור לטיפול במרפאת כאב ברמב"ם. הקופה מסרבת בטענה שזוהי חוות דעת נוספת ולכן התשלום חל עלי ,כמובן שאקבל החזר , האם יש למשהו עצות כלשהן ?

21/01/2009 | 15:54 | מאת: דניאלה

חמדה היי, האמת שמבחינת קופ"ח והחוק הם לצערי צודקים. כשאדם מטופל בבית חולים אחד, אם הוא מעוניין בחוות דעת אחרת, לא ניתן לקבל אותה במסגרת של התייעצות עם טופס התחייבות רגיל. הדרך היחידה היא ללכת באופן פרטי- נאמר לפרופ' אייזנברג שהוא מנהל המרפאה ברמב"ם ואז לנסות אחר כך לקבל החזר לפי המושלם על כך שפנית למנהל מחלקה/פרופ' כפי שמותר לעשות 3 פעמים בשנה. כל טוב, דניאלה

לחמדה שלום, בלי קשר להתנהלות שלך מול קופת החולים ומרפאות הכאב, אני רוצה להציע לך לבדוק פתרון חלופי המצליח לסייע לאלפי אנשים הסובלים מכאבים שונים (כולל כאבים כתוצאה מפריצות דיסק) ללא החדרת כל חומר לגוף. הטיפול הוא פשוט בשליטתך המלאה (אין צורך ללכת למרפאות או מטפלים לטיפול בכאבים). הפתרון יעיל ביותר אצל למעלה מ-85% מהאנשים והמקרים. את מוזמנת לצפות בסרטון בנושא וליצור אתי קשר אם יענין אותך לשמוע עוד על הנושא או להתנסות בפתרון זה. http://il.youtube.com/watch?v=tgPLjJUFkEM מאחלת לך הרבה בריאות ומעט כאב ככל האפשר, טלי שכטר

שלום בחודש מרץ יתקיים סופשבוע של מדיטציה בנושא התמודדות עם מחלה וכאב קישור לאתר הקורס: http://tovana.org.il/newsite/magazine_details.asp?id=983

שלום , בשבוע האחרון אני סובל מכאבי ראש חזקים, סחרחורות ... אני בן 16... רציתי לדעת אם יכול להיות שמתפתח לי משהו ? נורופן ואדויל לא עוזרים לי...

אליחי שלום רב, כאבי ראש זה אחד התסמינים השכיחים ביותר הקיימים, וחשוב לזכור כי במרבית המיקרים הסיבות שגורמות לכאבי ראש- וביחוד בגילך , ובניגוד לנטייה לחשוב על הגרוע ביותר כמו סרטן למשל, לרוב מדובר בסיבות "רגילות" ולא מסוכנות, החל מבעיות של מוואר שמקרין לראש, דלקת בסינוסים או באיזור של אוזניים/אוזן פנימית, וכמובן ארועים של מיגרנות /כאבי ראש מסוג Tension למיניהם וכו'. עם זאת, כמובן שבשלט רחוק וב"פורום" של תמיכה שאינו מוגדר שפורום יעוץ רפואי גרידא, וכמובן שבהיעדר מידע רפואי מדויק וללא בדיקה מיקצועית ראויה, לא ניתן לתת תשובה אחראית המתיחסת למצב הנוכחי. כך, שאם אכן אתה סבול מכאב ראש שהינו חדש עבורך, ואינו מוקל עם התרופות הרגילות, ואינו חולף כבר מס' ימים, הרי שהדבר הנכון לעשותו, גם למענך, הן כדי להקל עליך, ולא פחות חשוב כדי באמת להיות בטוח שאכן הכל בסדר ולשלול שאין חלילה איזו בעיה הדורשת התערבות או טיפול מוקדמים יותר, זה לגשת לרופא ולהיבדק. אם יש לך רופא משפחה טוב, ניתן להתחיל אצלו. אחרת ,אם אתה לא חש מספיק בטוח עם הרופא המטפל, אז עדיף אולי לפנות ישירות ליעוץ נוירולוגי. תמיד יש אפשרות לפנות ישר למיון, אך לדעתי אם זה כבר כמה ימים, זו דחיפות יחסית, ותמיד הטיפול עדיף במירפאה על פני חדר מיון שבבוקר הוא עמוס לעייפה ובערב יש רק רופאים תורנים, שכבר תשושים מעבודה ופחות מנוסים מכל רופא במרפאה. אך זו כמובן רק המלצתי. דרך אגב, אני אומרת ומדגישה מראש, כי יש נטייה לציפיות כשהולכים עם תלונות כאלו ודאגות כאלו לרופא, שלמשל יפנה אותך ל-CT כדי לראות שהכל בסדר. עם זאת הבדיקה רק אמורה לשלול מס' מצבים מוגדרים אם חושדים בהם קלינית כמו חלילה גידול או דימום וכו'. איני אומרת שזה לא מה שיעשה, אך מצד שני, יכול מאוד להיות שלאחר שישוחח איתך ויבדוק אותך, יתרשם שזה לא הכיוון ואין לכך כל הצדקה ,וזה גם בסדר. כל טוב, ואל תשתהה עם הבדיקה.

12/01/2009 | 12:17 | מאת: קובי

שלום לך עברתי שתי ארטוסקופיות בברך בעקבות נפילה אני כבר סובל כמעט שלוש שנים מכאב שבא הולך בישיבה בעמידה אובחן חתיכת עצם קטנה שבורה ואציין שרוב המרכיבים בברך תקינים לחלוטין אבל הכאבים ישנם ולא מרפים....בתורה קובי?

12/01/2009 | 18:12 | מאת: דניאלה

שלום רב, להבנתי יש שתי בעיות מקבילות שיש להתמודד איתן וכפי שציינתי במילותי, אלו בעיות מקבילות, כך שללא קשר האם הן מטופלות על ידי אותם מומחים או האם אמורות להיפתר באמצעים דומים או לא, הרי שיש להתייחס לשתיהן גם יחד, לפחות לדעתי. הנושא הראשון הוא כמובן הפן הרפואי. זו שאלה מרכזית וחשובה מכל בחינה, שכן אם יש טיפול אורטופדי כזה או אחר שיכול לפתור את הבעיה מהיסוד, ולא להתרכז רק בהקלת סבל, הרי שכמובן שזהו הדבר הטוב ביותר. לכן, ואיני יודעת מי הוא האורטופד שמטפל בך בכל התקופה, ועם מי התיעצת או לא התיעצת, אך לדעתי, זה הזמן לפנות להתיעצות למומחה ברך טוב בשאלה האם יש פיתרון טיפולי אורטופדי שיכול לרפא את הבעיה שקיימת-האם ניתן להוציא את אותו שביב עצם שאולי גורם לכל התלונות, אם בארטרוסקופיה שלישית או בניתוח פתוח אם צריך. אם מעולם לא היית אצלו-אני ממליצה בחום לפנות לפרופ' נחום הלפרין- מנהל המחלקה ויחידת הברך של ביה"ח "אסף הרופא". הוא אדם ואורטופד מדהים, ואחד מהבודדים שלא מנתח כל דבר שזז, להפך, כך שלפחות תהייה בטוח שאם הוא ממליץ לך התערבות ניתוחית נוספת, זה שווה באמת לשקול את זה כי יש סיכוי טוב שהתועלת רבה על הנזק. הנושא השני הוא כמובן הכאב עצמו. אין סיבה לסבול. גם אם תהיה אפשרות לפיתרון דפיניטיבי לבעיה, אין סיבה להמתין שהדברים יסתדרו, ובוודאי כל עוד עדיין לא ממש ברור לאן דברים אמורים. יש מיגוון דרכים תרופתיות ואחרות להקל כאב. כאשר גם בטיפול בכאב ניתן לתת טיפולים סביב השעון או לפי הצורך בלבד, הכל כתלות במידת החומרה, המיגבלה והסבל. בכל מיקרה כדי להתחיל בטיפול שמתאים לך ולסייע לך עליך ראשית לפנות לכתובת כלשהי. ניתן להסתייע בשלב ראשון אפילו ברופא מישפחה במידה ויש לך רופא טוב ומיקצועי. אחרת מומלץ לבקש הפנייה ליעוץ של מרפאת כאב במסגרת של קופת החולים או אחד מבתי החולים הסמוכים אליך. כל טוב

אבקש לקבל מידע אודות צמח המורינגה ושימושיו. האם הצמח טוב לסוכרתיים ?מה השימוש ?השפעה תוך ...? מחליף תרופות כן או לא? מינון וכו..

שלום רב, מכיוון שאין זה תחום שלי, אני רק יכולה להפנותך לחומר קריאה נוסף. לדאבוני לא הצלחתי ליצור קישור ישיר אל המאמר, אך ניתן למצוא אותו במלואו באתר של- http://tfljournal.com בתוך -Current Articles זהו מאמר סקירה מוצלח למדי בנושא הצמח הזה הדן בהרכבו, מטרותיו וכו', כולל גם התיחסות לנושא הסכרת, של המחבר-Jed fahey .לעיונך, ומקווה שיתן לך מענה מסויים לשאלותיך

07/01/2009 | 11:02 | מאת: נגה מהעמותה למאבק בכאב

מחפשים מתנדבים למחקר רפואי הכולל טיפול ניסיוני בכאבי צוואר דרושים/ות מתנדבים/ות הסובלים/ות מכאבי צוואר כרוניים במוסד רפואי: ביה"ח "בני ציון" מחלקה: נוירולוגית והמכון לפיזיתרפיה מתקיים מחקר רפואי במכשור רפואי חדש בנושא: טיפול בכאבי צוואר תוך שימוש במערכת דינמית להנעת ראש וצוואר- [OcciflexTM] המעוניינים/ות להשתתף מתבקשים/ות לפנות ל: ד"ר ירון ריבר: 04-835-9751 / 050-626-7262, או לאחיות המחקר: לודה (052-279-4800), או נואל (054-7560-688) Searching for volunteers for a new research on neck pain For information: Dr. River 04-8359751/050-6267262 Or the nurses: Loda 052-2794800 Noal 054-7560688

06/01/2009 | 18:38 | מאת: דגנית

אני חולת פיברו' כ-17 שנים ורוב השנים ההתנהלות שלי עם המחלה התאפיינה בנסיונות סרק ל"נצח" את המחלה. כאשר הופיעו התסמינים הראשונים (והמרובים) של המחלה התחיל מסע הייסורים שלי - ביקורים אצל רופאים קונבנציונליים כמו נוירולוגיים, רופאים פנימיים, אורטופדיים ואחרים. אז... לפני 17 שנים - לא שמעו על המחלה ואני נשלחתי לסדרת בדיקות אין סופית שבסופן לא נמצאו ממצאים פתולוגיים, ואני זוכרת עד היום את תחושת התסכול והעלבון, אם אין לי כלום אז מה בכל זאת יש לי? האם זו בעיה פסיכוסומאטית? ניסיתי גם רפואה אלטרנטיבית, למי לא הלכתי, ניסיתי כירופרקטיקה, דיקור וצמחי מרפא סיניים, תזונה מיוחדת שבעטייה רזיתי מאד, טיפול בשתיית מיץ תפוחי אדמה לריפוי דלקות וחיזוק הגוף (השכם בבוקר), שחיה, התעמלות מיוחדת לאנשים עם מגבלות, ויטמינים שונים, שיאצו, שיטת אלכסנדר, אוסטיאופתיה, קינסיולוגיה, קרניו סאקראל, הומאופתיה וביקום, צמחי מרפא, פסיכולוגית, ופסיכולוג שעוסק בדמיון מודרך. ואני מבקשת סליחה מכל אלה ששכחתי ולא הזכרתי. ומכיוון שהייתי מודעת לחשיבות החשיבה החיובית, האמנתי והתמדתי בכל טיפול, אך לשווא - המחלה לא מוגרה. נקודת המפנה הראשונה בהתייחסותי למצבי הבריאותי היתה שגיליתי (לאחר שכבר הייתי חולה מספר שנים), מקריאה מרובה באינטרנט ומקריאת מאמר בעיתון, שבעצם יש לי פיברו', ש"לדבר הרע הזה" שהרס והורס את חיי יש שם, ואני לא לבד, יש עוד אנשים (בעיקר נשים) שסובלים כמוני. ברגע ש"הדבר הזה" ממנו סבלתי קיבל שם והפסיק להיות ישות ערטילאית, היה לי קל יותר לוותר לעצמי, סלחתי לעצמי על העובדה שקשה לי לשחות, חזרתי ליוגה שזנחתי כי הפיברו' לא איפשרה לי ביצועים להם הייתי מורגלת - אך עדיין ההחלמה מפיברו' היתה מרכז חיי. נקודת המפנה השניה התרחשה כשנמאס לי להתעסק במחלה, כשהבנתי אחרי שנים (יותר מדי שנים) שזהו, אני חולה כרונית, תמיד יכאב לי במידה זו או אחרת, תמיד יהיו לי בעיות עיכול כאלה או אחרות וכו', בקיצור שהפיברו' היא חלק ממני. נימאס לי לרחם על עצמי ולהאשים את כל העולם במר גורלי, הפסקתי לקרוא באובססיביות על המחלה (אני מדי פעם מתעדכנת בחידושים), רציתי שפיברו' לא תהיה המוקד של חיי, רציתי לחוש שיש לי שליטה בחיי, להיות אקטיבית, רציתי לחיות חיים מהנים ומספקים עם ולמרות המחלה. למדתי להתנהל ולנהל את המחלה: • למדתי לקבל, להשלים ולוותר על מה שאי אפשר לעשות (יש לי מגבלות מסוימות איתן צריך לחיות). • להתעקש על מה שאפשר לעשות, לדוגמא קשה להתרכז ולקרוא - אז להתעקש ולא לוותר. לקרוא אפילו כל פעם קצת. • להיות מודעת - לשים לב לנשימה, כי כשכואב יש נטייה להתכווץ ולנשום נשימות שטוחות יותר. • מדי פעם אני חושבת מה היה קורה אם לא הייתי חולה בפיברו', לאן הייתי מגיעה? מה הייתי עושה? ומנסה מהר לחזור לכאן ולעכשיו - מה אני יכולה לעשות היום, עם ולמרות הפיברו? מה אני יכולה לעשות מעבר להישרדות, איך אני יכולה ליצור שינוי בחיי שישפר את איכותם, יאפשר לי להגיע להישגים, להתפתח ולחיות חיים מספקים ומהנים? אחד מחיפושי אחרי כיווני התפתחות הביא אותי לקורס אימון (זה לא תחום שזר לי - יש לי תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית). הוסמכתי כמאמנת, נחשפתי לכלי האימון ולתועלות שהוא מציע: מיצוי הפוטנציאל והגעה להישגים, יצירת שינוי ומציאת כיוון. הבנתי שדווקא אלה הסובלים מכאב כרוני או מחלה כרונית, אלה שנקודת הזינוק שלהם נמוכה משל אחרים ואשר צריכים לבצע שינוי בחייהם, לרב בעל כורחם - הם אלה היכולים להיתרם במיוחד מהאימון. בעזרת האימון יוכלו לבצע שינויים המתאימים להם שיאפשרו התנהלות טובה יותר עם הכאב/מחלה ויביאו לשיפור איכות חייהם, ויוכלו להגיע להישגים, סיפוק והנאה למרות הכאב/מחלה. אשמח לייעץ ולסייע דגנית רוזנר www.PainManage.co.il 054 3055590

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב דגנית, תודה רבה שלקחת את הזמן לשתף אותנו במסע שעברת. אני כל כך מבינה הרבה ממה שרשמת וכה מעריכה את המהפכה שעשית בחייך. אני קוראת לזה מהפכה כי שינוי בתפיסה של הכאב ובהתמודדות עם הכאב (שינוי שלא פעם צריך סיוע מקצועי בשביל להגיע אליו אך בעיקר דורש עבודה עצמית) הוא כה מרכזי לחיים עם הכאב שאני באמת מאמינה שזו מהפכה. כאשת מקצוע בתחום הנפשי, וודאי היו לך כלים שלא לכולנו יש ולכן, הפירוט של התהליך שעברת יכול לפחות לתת לאחרים כיוון או לפחות תקווה שאפשר ליצור חיים יחד עם הכאב, גם אם זה לא החיים שרצינו או תיכננו. זה מעניין מה שכתבת על אימון אישי והנושא הזה מסתובב אצלי בראש כבר זמן מה. אשמח מאוד לשוחח עימך, לספר לך על הפעילויות של העמותה ולשמוע מה שאת עושה. תודה, מנדי

07/01/2009 | 08:48 | מאת: דגנית

מנדי בוקר טוב, אשמח מאד להיפגש ולשוחח, ולבחון שיתוף פעולה. בברכה, דגנית www.PainManage.co.il

30/01/2009 | 17:29 | מאת: יאיר

ליהודה ודגנית מומלץ לנסות את כמוסות צמח המורינגה. ראו תגובת משתמשת בשם נורית באתר זה מיום 4.1.09 וכן באתר http:/moringa-arava.com בהצלחה יאיר

05/01/2009 | 10:26 | מאת: שוש

האם יש אתר שאפשר לקרוא בקשר לתרומת גופה למדע? אשמח לקבל. תודה, שושי

שלום רב לך שושי, לא ידוע לי על אתר ספציפי אך ניתן לפנות למשרד הבריאות וגם לארגון א.ד.י המטפל בתרומות איברים אך אני בטוחה שהם ידעו לאן להפנות אותך בנושא זה. בהצלחה, מנדי

04/01/2009 | 14:22 | מאת: דבי

שלום מנדי יקירתי ! שמחתי לראות אותך בתוכנית של גדעון רייכר, ההית מקסימה! אני מקווה שאת מרגישה טוב! איפו דניאלה אני לא רואה אותה בפורום אני מקווה שהיא בסדר ורק לקחה קצת חופש! יום טוב והרבה בריאות דבי

הי דבי, הראיון שראית היה מלפני כמה וכמה חודשים - כנראה שידרו את זה בשידור חוזר.... אני מקווה ששלומך טוב ושאת מחזיקה מעמד. שיהיה לך רק טוב!

04/01/2009 | 14:16 | מאת: דבי

שלום נורית! אני מאוד סובלת מכאבים במפרקים ולוקחת הרבה משככי כאבים. אני אשמח באם תגידי לי איפו אפשר להשיג את הכדורים מצמח המורינגה ההיתי רוצה לנסות ! אם את יכולה תתקשרי אלי. או תשאירי את מספר הטלפון ואני אתקשר אליך תודה רבה יום טוב דבי

04/01/2009 | 14:11 | מאת: דבי

יעל שלום רב ! אני מצטערת להגיד לך שאני קניתי את נעלי האפוס !! ולי זה לא עזר בכלל!!! בגלל הנעלים התחלתי לסבול מכאבי גב תחתון שלא היו לי קודם. אני לא משתמשת בנעלים!! שהם עולות המון כסף! כמעם 4000 אלף שקל והם מחתימים אותך שאין אפשרות להחזיר את הנעלים, אבל גם אי אפשר לקחת לנסיון , אני נפלתי בפח אבל אני מציעה לאחרים לבדוק היטב לפני שהפ קונים , כי הם יודעים לשכנע !! אבל שיש כאבים מחפשים מזור מכל מיני מקומות. אני מקווה שעניתי לך לשאלתך! יום טוב דבי

שלום, שמי נורית, בת 58 סובלת מזה כ 25 שנה ממחלת פרקים שגרונית. טופלתי (עד לפני חודשיים) בתרופות כימיות שונות כגון Methotrexat, פלאק ווניל סולפאט (Hydroxychlorquine Sulfate) וקורטיזון (פרמיקסון) וכמובן בכדורי הרגעה – משככי כאבים בכמות אינטנסיבית, נכון שזה מה שהחזיק אותי כל התקופה אך אלו הם חומרים שפוגעים באיברים שונים, אינם עוזרים ב 100 אחוז ובעיקר אינם מטפלים אלא רק משככים את הכאב ואף מזיקים לדברים אחרים. כמו שציינתי, הפסקתי ליטול את כל התרופות והחלטתי לנסות את הקפסולות של צמח המורינגה. אני יכולה להגיד שלא הוטעתי כלל וכיום אני לא נוטלת את התרופות! כמו כן, לא סובלת עוד מכאבים ובעיקר, ביצעתי בדיקת דם שנתנו תוצאות המראות על שיפור משמעותי בדלקת. אני ממליצה בחום רב לכל מי שסובל מדלקות שונות וכמו כן, מסכרת ומבעיות מעיים.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב, רק התיחסות לגבי צמח המורינגה- יש בהחלט מידע לא מועט לגבי צמח זה ומרכיביו השונים נבדקו לאורך השנים, כאשר לגבי חלק מהאמירות ניתן ליחס יותר מיתולוגיה ולגבי אחרות יותר אמת. מה שברור, ראשית- בריאותית הצמח מכיל מרכיבי מזון טובים תזונתית, הוא בעל רמות גבוהות של ויטמין C ,A ,רמות אשלגן וסידן וכן מכיל יסודות קורט שונים כולל סלניום, ארגינין וכו'. לגבי היעילות להקלת כאב, גם כאן הנושא נבדק באופן מדעי, ובעצם המנגנון הוא "תרופתי" למדי. כלומר, הצמח מכיל חומרים הפעולים על עיכוב של האנזים הקרוי Cox2 שהוא אחראי על תהליכי דלקת בעיקר, וזהו האנזים המעוכב בעיקר ע"י כל התרופות מסוג -NSAID's -להקלת כאב והפחתת דלקת, דהיינו, וולטרן, נקסין, אדויל, ארקוקסיה, קספו וכו'. כך שזה לא מפתיע שהצמח מועיל ביחוד בכאבים של "דלקת פרקים". עם זאת, הוא בהחלט יותר בטוח ולא נראה שגורם לתופעות הלוואי הרבות שמתוארות ע"י תכשירים אלו, החל מבעיות בקיבה, בעיות בכליות ובכלי הדם. כך שסך הכל בנוכחות כאבים גרמיים ו/או בנוכחות כאב המשולב עם בעיה דלקתית, שווה לנסות אולי את המורינגה במקום וולטרן ודומיו ויתכן שהיעילות תהיה דומה עם רעילות פחותה, כל טוב

שלום לך נורית, תודה רבה ששיתפת אותנו בטיפול שעוזר ומקל עלייך. אני ממש שמחה לשמוע שהשימוש בצמח זה משפר את מצבך ומצביע אף על שיפור לפי בדיקות הדם וכו'. כולי תקווה שהצמח ימשיך לסייע לך ולאפשר לך לתפקד כמה שיותר. בהצלחה בהמשך

שלום מנדי כדאי להתעמק באתר www.moringa-arava.com בברכה

27/12/2008 | 20:58 | מאת: יעל

מעוניינת במידע אישי מאנשים שנעזרו בנעלי אפוס. תודה מראש יעל

שלום לך יעל, איני מכירה באופן אישי אנשים שנעזרו באפוס אך אני מכירה מרחוק את השיטה, עוד כשזה היה בתקופת מחקר ולפני שזה יצא לשוק. ממה שאני מבינה, הטכניקה הזו נחקרה וטוענים שהיא מקלה מאוד במקרים מסוימים ומשפרת את היכולת לעמוד וללכת. אין ספק שלפני שאת מקבלת החלטה בעניין, כדאי לשמוע, אם תצליחי, מאנשים שניסו את השיטה. אני מציעה לך לפנות בשאלה זו לפורום אורטופדי המנוהל ע"י אורטופד כי מעניין לדעת גם את הדעה המקצועית בעניין. אחרת, אפשר גם להתייעץ עם מומחה לכף רגל. בהצלחה, מנדי

שלום רב,אני נענית להודעה אודות:מחקר על אנשים אשר קיבלו המלצה רפואית ליטול "ליריקה"וטרם/לא נענו להשתתתפות הכספית של עלות התרופה.אבקש לקבל פרטים באיזה מחקר מדובר,סיבות ומטרות.ראומטולג רשם לי את התרופה לטיפול בפיברומיאלגיה ממנה אני סובלת כ17 שנים(מאובחנת רק:10 שנים),ואני ממתינה למענה מקופת החולים בברכה,ג'ודי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רב לך ג'ודי, איננו עורכים מחקר אך לפני שליריקה ושאר התרופות לכאב עצבי קיבלו תוספת תקציבית דרמטית בסל התרופות של 2008, עקבנו אחרי מי שמתקשה לקבל את התרופות הללו ופנינו בעניין לנציבת קבילות הציבור. כמו כן, לאחר שהתרופות נכנסו לסל, רצינו לוודא שאנשים מקבלים את התרופות הלכה למעשה. גם כעת, אם מישהו לא מקבל את התרופות הללו, למרות שהוא עונה על הקריטריונים, אנו מנסים לסייע ואף מיידעים את נציבת הקבילות של משרד הבריאות. לצערי, במקרה שלך איננו יכולים כל כך לעזור מכיוון שאין לך אבחנה של כאב עצבי אלא פיברומיאלגיה וכרגע בישראל אין עדיין התוויה לשימוש בתרופה זו לפיברומיאלגיה ולכן, אין כיסוי לפי סל התרופות (התרופה היא בהתוויה לסובלים מכאב עצבי). אני מתארת לעצמי עד כמה זה מרגיז לשמוע את תשובתי אך איני זו הקובעת את החוקים. ברגע שהחברה היצרנית תקבל אישור להוספת התוויה לפיברומיאלגיה (כפי שהתרחש כבר בארה"ב), נוכל לפנות לועדת סל התרופות כדי לבקש כיסוי בסל גם למטרה זו. עד אז, כל עוד אין אבחנה של כאב עצבי, התרופה לצערי לא מכוסה על-ידי הקופות. הלוואי שהקופה שלך תחליט במקרה שלך לאשר לך בכל זאת, אך לא הייתי בונה על זה.... עם זאת, אם יש לך סוג של ביטוח משלים, ייתכן מאוד שתוכלי לקבל כיסוי או סיוע בכיסוי העלות בדרך זו. אם את מתקשה לשאת בעלות, אני רק יכולה להציע לך לבקש מהרופא המטפל שרשם לך את התרופה לתת לך כמה דוגמיות של התרופה. הרבה, הרבה הצלחה במאבקך בעניין, מנדי

בגלל שהעמותה למאבק בכאב פנתה לתקשורת בזמנו, כדי ליידע אותם על כך שחולים לא מקבלים מהקופות את התרופות לטיפול בכאב עצבי, למרות כניסתן לסל, תחקירנית של אחת הערוצים (שהיתה בקשר עימי) פנתה דרך הפורום לראות אם היה מישהו שנתקל בבעיה אך כאמור, הדבר היה לפני זמן רב.שוב, מחזיקה לך אצבעות מנדי

24/12/2008 | 23:45 | מאת: אור

מנדי שלום אני חדשה בפורום למרות שאני חולה כבר 5 שנים היתי רוצה לנהל איתך שיחה טלפונית אםזה בסדר מבחינתך יש לי ניסיון רב ב rsd עברתי את כל הטיפולים השתלת אלקטרודה קאטמין טיפול תרופתי סימבלטה ליריקה מורפיום אניהזרקת בוטוקס אני חושבת שכבר לא נישאר מה לקחת המחלה יתפשטה מיצד אחד לצד השני אודה לך אם תיצרי איתי קשר אולי יש לי מה ליתרום לשאר המיתמודדים במחלה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אור, צר לי לשמוע על כל הסבל שעברת. אני כמובן אשמח לדבר איתך ובקשתי אלייך היא ליצור עימי קשר בהתאם לנוחיותך. מספר הטלפון שלי הוא 0547233073 תודה רבה על רצונך לתרום לאחרים, בהערכה רבה, מנדי

הי אור, אני מצטערת על כך שטרם הצלחנו לדבר כמו שצריך. את מוזמנת כמובן להתקשר אלי עוד פעם או אם יותר נוח לך, את יכולה לשלוח לי אימייל בנושא לכתובת mandy1@netvision.net.il תודה, מנדי

24/12/2008 | 10:44 | מאת: נגה

שלום לכולם, העמותה למאבק בכאב מחפשת בדחיפות אומנים שמציירים על כאב כתוצאה ממחלת הסרטן, התמונות ייקחו חלק בתערוכה בנושא בכנס מרכזי בתחום. המעוניינים מוזמנים ליצור קשר בדחיפות ליו"ר העמותה מנדי לייטון-בלישה 054-7233073. תודה רבה וחג שמח!

האם מישהו מכם מביע דרך ציור/רישום/פיסול את כאביו, גם אם הכאב אינו כתוצאה ממחלת הסרטן? תודה, מנדי

09/01/2009 | 21:12 | מאת: למנדי

כל הכבוד על היוזמה של הקמת התערוכה. אנשים בריאים ואפילו רופאים, לא מתארים לעצמם כמה כאב חווים חולי סרטן, לא רק מהטיפולים בסרטן, אלא גם מהסרטן עצמו. וזאת דרך נהדרת להציג זאת בצורה וויזואלית.

23/12/2008 | 15:10 | מאת: אשר

שלום אני סובל כבר 4 שנים מטינטון שהולך ומחמיר אני לא ישן בלילה וביום בקושי מתפקד יש לי מחשבות על התאבדות ואני לא יכול יותר!!!!!!!!!

23/12/2008 | 20:36 | מאת: דניאלה

אשר שלום רב, אני מצטערת שלמוע על הסבל שאתה חווה. האמת שהגעת ל"פורום" של כאב כרוני כך שזה לא ממש המקום הנכון, אך משום שכבר פנית, קשה לי להשיב פניך ריקם. אני מבינה את התיסכול וחוסר האונים לנוכח הרעש המתמיד ואי הנוחות. אני מצטערת לשמוע שזה דוחק את אותך ריגשית עד לתחושת מצוקה כה קשה. האם ניסית לדבר עם איש מיקצוע לגבי התחושות הקשות הללו שאתה מתאר ? האם ניסית אי אלו טיפולים-למשל : הרי אם זה 4 שני, אני מניחה שביצעת ברור, נבדקת ע"י אא"ג, האם התיעצת איתם לגבי טיפולים כלשהם, תרופתיים או אחרים ? האם ניסית לבד למצוא דרכי התמודדות- הסחות ? מוזיקה? - בכל אופן, אחת הדרכים הטובות להתמודדות עם מצב של טינטון כרוני, שלמרות שאינה מסוכנת רפואית, יכולה בהחלט להיות בעיה מטרידה ומציקה, ולא בכדי יש את המשל על הזמזום באוזן ששיגע את טיטוס. לצערנו זו בעיה שפעמים רבות אין לה פתרונות רפואיים יעילים, אולם, ניתן ללמוד להתמודד כיצד לחיות עם זה "בשלום" ופחות לסבול מהרעש, שזה הדבר הטוב השני במעלה אחרי להעלים אותו. מה שניתן הוא ללמוד טכניקות של היפנוזה עצמית או דימיון מודרך ובעזרתן לשלוט בטינטון, ולמשל "להחליש" אותו או כל אחד לפי תחושותיו ואופיו. זה תהליך שדורש שיתוף פעולה עם המנחה /מטפל, ותרגול עצמי, והמיומנות היא נירכשת, כך שזה לא קורה ביום, אך כאמור לאחר סבל של 4 שנים, שווה להשקיע כמה שבועות כדי לרכוש כלי שיוכל לסייע ולהשיג שליטה מחודשת בחיים. המלצתי שתפנה לפסיכולוג רפואי (לא כל פסיכולוג מיומן בטכניקות של הרפיות והיפנוזה או מבין בקשר בין בעיות רפואיות ונפש, ולכן החשיבות לפסיכולוג רפואי). כך תוכל גם לקבל תמיכה נפשית שברור שאתה זקוק לה כעת לאחר התקופה הקשה שעברת והינך עובר ונראה שהיגעת לסוף כוחותיך, וחשוב לקבל סיוע, כי היכולות שלנו להתמודד גופנית כאשר נפשית התכלנו, קלושים ונחותים, ולכן יש לחדש ולטפל גם בנפש כדי שניתן יהיה לאפשר גם לגוף להחלים. במקביל תוכל לבקש ממנו/ה הדרכה ספציפית בטכניקות כפי שהסברתי שיוכלו לסייע לך להדחיק/להחליש את הרעש ולשוב לתפקוד ולחיים מאושרים כל טוב וחג שמח

22/12/2008 | 20:53 | מאת: חני

אני צריכה לעבור ניתוח לכריתת עצב שנפגע לי בשני ניתוחים שעברתי בכף רגל. יש לי תסמונת CRPS בכף רגל . האמת שאני די חוששת מזה, האם מישהו עבר פה פעם ניתוח לכריתת עצב שנפגע כשיש תסמונת CRPS? האם התסמונת תחלוף לגמרי ברגל לאחר הניתוח? בבקשה תעזרו לי, בתודה מראש,

שלום לך חני, הרשי לי קודם רק להבהיר שאיני רופאה - הדעה שלי מבוססת על נסיוני האישי וגם על בסיס הידע והנסיון שצברתי כמקימת ויו"ר העמותה למאבק בכאב. מי המליץ לך על הניתוח הנ"ל - האם רופא מומחה ברפואת כאב המליץ על הניתוח? הייתי מאוד נזהרת לפני שהייתי עוברת את הניתוח המתוכנן דווקא בגלל שיש לך כבר CRPS - כל התערבות כיורורגית יכולה להחמיר את הכאבים הקשורים ל- CRPS וממה שידוע לי, אין כל ערבון שהכאב יחלוף לאחר הניתוח ולאורך זמן. הניתוח עצמו כאמור נושא עימו את הסיכון של החמרה בכאבים. מאוד חשוב לברר את כל הדברים הללו לפני שאת מקבלת החלטה בעניין.

23/12/2008 | 20:07 | מאת: חני

אני מטופלת במרפאות כאב ואני דיי מיואשת מהם, טופלתי במספר תרופות בלי שינוי, עברתי חסימות עצב שלא עזרו. הרופא שהמליץ לי הוא מומחה לכף רגל אורתופד שכמובן מודע לזה שיש לי תסמונת והוא אמר לי שהיתה תמיד דעה שאין לעבור ניתוח כשיש תסמונת זה רק יכול להחמיר את המצב והוא טוען שזה לא תמיד נכון. מכיוון שאצלי זה לא רק ניתוח לכריתת עצב אלא ניתוח להוציא שברי עצמות שנשארו בטעות מהניתוח הקודם שלי אז ניתוח אין לי ברירה אלה לעבור אבל גם הומלץ לי לעבור ניתוח לכריתת העצב שנפגע באותה היזדמנות ולקוות ולהתפלל שזה יעזור ויעלמו הכאבים. זאת היתה המלצתו של האורתופד כף רגל. כמובן שאני די חוששת מהניתוח כי יש לי טראומה מהניתוח השני שלי שאז בעצם פרצה התסמונת הזאת במלוא עוצמתה. בתודה מראש, וחג חנוכה שמח ומלא אור!!!

23/12/2008 | 20:21 | מאת: דניאלה

חני שלום רב, אני רוצה לחזק ביותר את דבריה של מנדי. לרוב ההמלצות הלו של "כריתת עצב" מקורם בהמלצות של מנתחים, ומבלי לפגוע כמובן במומחיותו של אף רופא, אך כל רופא פונה לשיטה שהוא מכיר הכי טוב כדי "לנסות ולפתור" בעיה אשר לא מגיבה לטיפול השמרני המקובל, כך שלמשל עבור כירורג ברגע שידיעותיו מגיעות לגבול היכולת שלו לסייע באופן שמרני, באופן טבעי יפנה לדרך שבה הוא חש הכי בנוח ומתמצא בה- דהיינו ניתוח. כפי שציינה מנדי, לרוב הגישות ההרסניות הללו, של הוצאות וכריתות של עצבים ב- CRPS ,דבר שאומנם פעם היה אולי יותר מקובל, כיום אינו מקובל, גם כי לא ממש מועיל, כי ידוע שעיקר הבעיה, ביחוד אם מדובר במצבים שהם כבר כרונים, אינה מקומית או קשורה רק לאותו עצב מקומי קטן שנפגע, אלא לרוב יש תהליכים מורכבים במע' העצבים, שגורמים לכאב לעבור "מירכוז" ומקורו בשלבים היותר כרונים הוא כנראה כבר מאיזורים גבוהים יותר, כלומר- חוט שידרה וכו', ולכן ההתערבות המקומית בעצם רק מהווה התעסקות מקומית באיזור שהוא ממילא פגוע ומגורה, ומה שכן ידוע וברור, שבחולים הללו, כל התערבות באיזור הפגוע, אפילו סתם חתך, ובטח שניתוח הכולל התערבות בעצבים המקומיים, יכולה לגרום להחמרה של המצב, החמרת הכאב, ואף התפשטות שטח הכאב והמחלה. כמובן שאם מדובר בתסמונת שהיא קצרה יחסית בזמן-כלומר חודשים בודדים, הרי שבוודאי שלא כדאי לעשות שום התערבות שכזו, כי אז את עדיין בשלב החריף יחסית, ויש עוד סיכויי הפיכות בטיפול נאות, וחבל לעשות כל דבר שיקלקל זאת. בכל מיקרה, גם כחולת CRPS עם המון ניסיון אישי, לצערי, וגם כבעלת מיקצוע -עם די והותר ידע בנושא, אני ממליצה בחום- להתרחק מהסכין ככל שניתן ולשמור אפשרויות של התערבויות ניתוחיות בכלל, ובוודאי באיזור החולני, למצבי "אין ברירה", שזה אומר, אם חלילה יש זיהום קשה למשל וכד'. הטיפול הנכון והמתאים הוא דרך מרפאת כאב. אם טרם טופלת באופן זה, אז בהחלט הגיע הזמן. בטוחני שגם כל רופא כאב שעימו תתיעצי לגבי הניתוח יתן לך מענה דומה. חשוב להיות במיסגרת של מרפאה מסודרת, כדי לזכות בטיפול משולב של תרופות, פיזיוטרפיה מתאימה ונכונה שזה חלק חיוני וחשוב לא פחות, תמיכה פסיכולוגית ועוד. יש מיגוון טיפולים שונים גם תרופתיים, וגם אחרים, אך לשם כך יש להיות מטופל אצל הרופאים שמבינים בתחום, וביחוד במצב שכזה, הכרח להיות במעקב של מרפאת כאב. שוב אני מדגישה שמשום שלא ציינת ממתי ת סובלת מכך, וביחוד בגלל שקיים "חלון" הזדמנויות לא רחב מעת הופעת התסמונת אם מטפלים כמו שצריך, ואם יש קצת מזל כמובן, שהיא תחלוף, לעומת הסיכון שהיא תהפוך למצב כרוני ואז זה יותר מורכב. כך שאם את עדיין רק בחודשים הראשונים, ההגעה לטיפול במירפאת כאב, הוא דחוף ולא סובל דיחוי כדי לתת את מירב הסיכוי להחלמה. כמובן שגם אם עבר יותר זמן עדיין יש מיגוון של טיפולים ואפשרויות וניתן יהיה להקל ולסייע לך, אך אז נושא הזמן פחות משמעותי כבר. כל טוב ובהצלחה.

שלום לכל חברי וחברות הפורום היקרים, ראשית אני רוצה לאחל לכולכם שבת שלום ולאחל לנו שבוע עם כמה שפחות כאבים... הגיע הזמן לקצת חדשות טובות לא? אז כמו שחלקכם יודעים, בחודשים האחרונים העמותה למאבק בכאב עמלה להכניס לסל תרופה חדשנית אשר משלבת אוקסיקודון ונלוקסון וביום שישי שמענו שהצלחנו במאבק.... זה בוודאי נשמע סינית אך זו תרופה חדשה אשר מכילה אופיואיד מוכר (עד עכשיו התרופה ניתנה לבד) ותרופה נוספת אשר מטרתה למנוע את הנזק הנגרם למערכת העיכול (עצירות קשה, נפיחות, כאבי בטן עזים וכו') - כלומר, התרופה תפעל להקל על הכאב אך אמורה לא לגרום נזק לקיבה (קראתי מחקרים רבים בנושא) ולאילו אשר כבר פיתחו בעיות במערכת העיכול, התרופה אמורה להחזיר את התפקוד התקין של מערכת העיכול. בספרות היום קוראים לתופעה של עצירות ובעיות במערכת העיכול OPIOID - INDUCED BOWEL DYSFUNCTION. כמו כל תרופה, גם וודאי בזו, לא כל מי שזקוק לה יוכל להיעזר בה בגלל תופעות לוואי או חוסר יעילות אך זו הפעם הראשונה שיש תרופה אופיואידית אשר שואפת לטפל בבעיית העצירות וכל המתלווה לה. בשביל אילו הזקוקים לתרופה כגון אוקסיקודון זה יכול להיות צעד בשיפור איכות החיים מהבחינה הזו. התרופה כבר נוסתה כמה שנים בהצלחה בגרמניה אך אני מעוניינת לשמוע על הנסיונות של אנשים כאן- מהשלב שהתרופה תיכנס לשימוש הלכה למעשה (כבר התחלנו ללחוץ על הקופות שיאפשרו לחולים לקבל את התרופה במהירות). . בהתחלת דיוני ועדת הסל, הם לא הבינו את משמעות התרופה וכמה היא יכולה לסייע למי שמטופל באופיואידים בגלל כאב סרטני או כרוני - למי שמתבונן מהחוץ, לקסטיבים נראים כמו פתרון מספק למרות שמי שהתנסה בזה יודע שזה יכול לגרום לעוד כאבים ובעיות ולא פותר לגמרי את הבעיה. לאחר שהתערבנו בעניין, פנינו לועדה והסברנו במה מדובר ואף ביקשנו מן הועדה לזמן את רופאי הכאב הבכירים לועדה. בעקבות כל זאת, הם שינו את דירוג התרופה מהדירוג הנמוך ביותר לדירוג גבוה. ואז, כאמור, ביום שישי פורסמה רשימת התרופות ואכן תרופה זו נכנסה לסל. כמו שכתבתי קודם, זה אינו פתרון שיתאים לכולם אך אני מאמינה שכל טכנולוגיה חדשה הינה סיכוי לעזור לפחות לחלקנו ולכן, לדעתי זה הישג של ממש. הודיתי ליו"ר ועדת הסל על שהוא היה נכון להקשיב לנו, לחולים, והוא כתב שהוא שמח שהוא יכל לעזור לנו ומאחל לנו שלא נזדקק לתרופות הללו....

לקריאה נוספת והעמקה

הי לכולם, בדקתי היום מתי מטופלים יוכלו לקבל את התרופה החדשה דרך הסל ובכלל - בגלל שהתרופה עוד בתהליכי רישום בארץ והחברה צריכה לייבא וכו' ואז הקופות צריכות להכניס הנחיות למתן התרופות כנראה שרק בסוף מרץ התרופה תהיה זמינה. זאת, למרות שלפי ועדת הסל התרופות אמורות להיות כבר זמינות בתחילת שנת 2009 (אך כרגע זה רק בשלב הצהרתי). בכל אופן, העמותה למאבק בכאב תעקוב אחר התהליך ובכל שלב שיהיה עיכוב מיותר, ננסה לפעול.

14/02/2009 | 17:11 | מאת: רוחמה

מנדי יקרה מאחר שאני לוקחת זמן רב מתדון העצירות היא נוראה מלווה בכאבים בכל הגוף עם כל התרוקנות שנעשת בדרך כלל בעזרת פרפין +לקסדין+אנמה יום של התרוקנות הוא יום של מחלה לגבי ,כלומר כל יומיים אני מרותקת למיטה. לכן אשמח מאד עם תוכלי לשלוח אלי את שם התרופה המשווקת בגרמניה ואני אנסה לקבל אותה בדחיפות ובתודה, רוחה

15/12/2008 | 18:31 | מאת: דניאלה

שלום למעוניינים, האמת שחשבתי כבר שלא לחזור לדיון המעט מייגע לטעמי בנושא הכתבה ההיא של פרופ' רכס, אולם משום שהנושא ממשיך להתגלגל, ובצורה כזו או אחרת, קיימות גם התבטאויות כלפיי, כנראה שיכולות האיפוק שלי אינן כפי שחשבתי. איך שאני רואה את כל הדיון, זה כאילו ברגע שמרבית המגיבים קראו את הדברים, ומשום שמראש הנושא הוא "נקודה רגישה" אצל כל אחד אחד, בגלל היחס של החברה, של רופאים אחרים, של המימסד, הרי שכמו קיפוד, מיד התקפלו לכדור כדי להגן על הרגשות ולשלוף את הציפורניים. מאותו הרגע, הדיון לא ממש התקדם לשום מקום, כי כל כותב וכותב, רק חשב כיצד לתקוף ולהרשים יותר בנכונות דבריו והגיגיו, אך לרגע לא היה ממש פתוח לקרוא את התגובות והתשובות ולראות אולי חלילה יש בהן משהו ,קמצוץ שניתן אולי לקבל אותו. משהו שהוא אחר ויכול טיפונת לשנות את הגישה- לא חייב לשכנע או לשנותה, אבל אולי במעט לגרום להסתכלות שונה. כך, למשל אני הפכתי חיש קל ל"חברת הלובי" של פרופ' רכס, וזכיתי לתגובות בהתאם, למרות שמהתחלה כתבתי, ולא אחת, שאיני מחווה דעה לשום כיוון, ולהפך שבדעותי אני משויכת "ללובי" של רופאי הכאב, וכל מי שקרא מספיק את יעוצי יודע עד כמה תמכתי ויעצתי לחולי פיברומיאלגיה בעבר, ומהן דעותי בנושא. בעיקר הפריע לי הגישה של הסיגנון התקיפתי כלפי פרופ' מכובד, אפילו אם אמר דברים שאינם מקובלים עלינו. יש סגנון לאמר דברים, ואין מקום לרדת לרמה שאינה ראויה. חשוב גם לזכור שעם כל הכבוד, זו עיתונות עממית וציבורית, ואם בכל פעם שמאמר "רפואי" בעיתונות הזו, אינו מצוטט או כתוב בדיוקים מדעיים, ולא חשוב אם הכתב הוא האשם או המצוטט עצמו, היינו רוצים להגיב במאמר נגדי, הרי שזה היה קורה בעצם כמעט כל פעם. לפעמים זה צורם יותר, לפעמים פחות, אתה מודע לזה יותר כאשר זה קרוב לליבך,זה הכל,אך כמו שאמרה לנו כתבת מכובדת, בנושאי תקשורת הדיוק והאחראיות לא מגיעים במקום ראשון אלא העיניין והרייטינג. לכן,זה לא שאני לא מבינה את הכאב של המגיבים, אך נראה לי שאם יקראו את הכתבה שוב וברוגע, אז קודם כל יבינו, שלא בוצעה הכללה לא לכל חולי הכאב, ואפילו לא לכל חולי הפיברומיאלגיה, אלא לתת קבוצה שלגבי קיומה הוא מעלה סימן שאלה- האם פיברומיאלגיה מתפתח אחרי תאונה והאם במצב הזה יש לתת פיצוי כאשר לאחר תאונה אין סימני אורגנים ולכאורה אובחנה המחלה-כי הכל מתחיל ונגמר בזה. אין ספק שאפשר עדיין להתווכח לגבי אמירות וסגנון אמירות המצויות במאמר. אך שוב, גם לגבי זאת יש דרך לאמר דברים עם הכבוד המגיע לפרופ' ברמתו. בנימה אישית, אני מרגישה פגועה מכל הדיון. למרות שניסית לספק מידע, למתן אמירות כשסטו לכיוון קיצוני, תוך ניסיון שלא לנקוט עמדה, מהר מאוד, וכנראה מתוקף מקצועי, "קוטלגתי" כרופאה התומכת ברופא, ולא שייכת "לחולי הכאב" או לאלו שמבינים בנושא. אין זו הפעם הראשונה שאני חוטפת את הריקושטים של התיסכולים המכוונים אל מול מערכות הרפואה, ובתור אדם,קודם כל חולה כאב כרוני,ורק אח"כ בעל מקצוע, שס"כ מתנדב ומנסה לעזור ללא כל מחויבות, אך אני לא מוכנה להיפגע כל פעם מחדש. לא מגיע לי שיתקפו אותי על דברים שלא אמרתי. וגם על אלו שכן אמרתי, לא מגיע לי שיכפישו את ידיעותיי ויכתבו שאיני יודעת דבר, ולא מגיע לי שאם זה כבר עולה על הכתב-שכל האחרים ישארו דוממים ולא יפצו פה-כי שתיקה פרושה כהסכמה.

כנראה שכל אחד לא רואה את הגיבנת שלו. פרופ' רכס אמר שבכתבה הוא ניסה להציג את שני הצדדים ולא להיות תוקפני. אני כתבתי לך שאין בי כעס, וגם אני מרגישה שאני מנסה רק להציג את הדברים ללא שום תוקפנות. כנראה שכמו שפרופ' רכס לא רואה את התוקפנות שאני רואה בדבריו, אני לא רואה את התוקפנות שאת רואה בדבריי. חשוב לי לכתוב שחור על גבי לבן, שאני לא רואה בך שייכת ללובי של פרופ' רכס בכלל. אני רואה בך אדם קשוב, שיודע להעריך השכלה וניסיון ומוכן להקשיב גם לצד השני (למקרה שזה לא ברור, כתבת שאת חולת כאב, אז מבחינתי את בצד שלי ורכס בשני). דעי לך, שאני מעדיפה שאת תהיי הרופאה שלי, מאשר רופא שאין לו חשיבה עצמאית, ועם כל ההתנגדות שלי לדבריו של פרופ' רכס, אני חושבת שרופא שפוסל אותם על הסף הוא לא רופא טוב. אני לא שותפה לדעותיך לגבי הנסיבות המקלות - דבריו של פרופ' רכס לא עוותו ע"י כתב אחר, הוא עצמו כתב את הכתבה, והוא כותב לעיתון הארץ באופן קבוע. היתה לו הבחירה המלאה אם להעלות את שאלתו לדיון באופן כזה או לא. הוא אמנם יוצא כנגד בדיקת פיברומיאלגיה אצל נפגעי רבדים בלבד - אבל הוא כן כורך את כל שאר חולי הכאב וחולי הפיברומיאלגיה יחד (אני, כקוראת הדיוטית, הבנתי שהוא מתייחס למקרה הספציפי, אבל גם הבנתי שמשמעות של דבריו היא שכל כאב שאין לו בדיקת מעבדה ייחודית הוא לא אמיתי) וגורם לכולם נזק. לדעתי הוא מעל בתפקידו כרופא וכאמון על האתיקה הרפואית. כל זה לא קשור אליך, את לא אשמה בכלום (ותחושתי היא שגם אף אחד לא האשים אותך בכלום), נהפוך הוא - את לא פוסלת שום דבר על הסף, וזה בעיני מאפיין של רופא טוב. אני כן מקווה לשכנע אותך, אבל בטח ובטח שלא לפגוע בך.

אין ספק לגבי דבר אחד - בכדי שאנשים יוכלו להביע את דעתם הכנה בפורום הזה, יש לכבד את דעתם של כל אחד ואחד מחברי הפורום, גם אם לא מסכימים האחד עם השני. כל דיון חייב להיעשות בטון מכבד וללא התקפות אישיות ולהבא, מרגע זה והלאה, הדיון כולו יימחק אם הטון המתקיף יחזור. עלינו להעריך את אילו התורמים מעצמם למען אחרים. לדניאלה יש זכות להביע את עמדתה בדיוק כפי שכל אחד אחר זכאי וכפי שאנו שואלים לעצתה בנושאים אחרים, חשוב גם לשמוע את דעתה. עצם היותה של דניאלה רופאה לא מפחיתה מזכותה להביע דעה כמו כל חולה כאב אחר בפורום זה. הבה ננסה כולנו לכתוב את דעתנו בכנות אך מתוך התחשבות ברגשות של אחרים בפורום. אם לא נבין אחד את השני אז מי יבין אותנו? צר לי שדיון על מאמר של פרופ' רכס הביא לפגיעה באנשים באופן אישי. אני מקווה שבזה ייגמר הדיון הזה!

14/12/2008 | 23:02 | מאת: ליאת

שלום, אני סובלת ממיגרנות מזה שנתיים לאחרונה שמעתי על שמנים אתריים המסייעים טיפול במיגרנה יש איזשהו שמן מסויים שהוא הכי מומלץ? לבנדר? מנטה? כמו כן איך שמים אותם ישירות על העור? כמה? אשמח לעזרה תודה מראש,

לקריאה נוספת והעמקה
15/12/2008 | 13:38 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, לצערי איני מבינה דבר וחצי דבר בשמנים אתרים, ואם זהו סוג הטיפול שאת מעוניינת בו אני יכולה לאחל לך רק הצלחה שתמצאי את הדרך והמקום שיעניקו לך אותו ושזה יקל עלייך, עם זאת, ולמרות שלא סיפקת פרטים רבים- לא על גיל, תדירות התקפים, האם עברת בדיקות, האם נטלת תרופות וכו', בכל אופן אם התשובות לשאלות הללו היא שלילית, אני ממליצה לך לגשת לרופא נוירולוג, להיבדק, לוודא ראשית שאכן הכל כשורה- לאור הופעה חדשה של מיגרנות (מי אבחן זאת ?). ובהמשך לשקול טיפול -אולי מניעתי אם התדירות רבה. או לפחות טיפול מספק לזמן ההתקפים. כיום יש מיגוון טיפולים תרופתיים ולא תרופתיים יעילים למיגרנות-אך לשם כך יש להיות מטופל במקום הנכון- שזה אומר נוירולוג שמתמחה במיגרנות או מרפאת כאב. כל טוב

שלום רב לך ליאת, שמעתי מכמה אנשים ששמנים אתריים מסוימים הקלו במידה כלשהי על כאבי ראש שונים ומיגרנות אך אני באופן אישי איני מבינה בתחום זה. אני ממליצה לך לפנות לייעוץ אצל מטפל/ת המבין בתחום של שמנים אתריים. יש מטפלים המתמצאים בתחום. יש גם מסאג'יסטים רפואיים שמשתמשים בשמנים אתריים ככלי טיפולי - ייתכן שזה בשימוש שונה אך בכל אופן, הייתי מתייעצת עם מישהו מהתחום ברפואה משלימה אך בעל ידע בתחום ספציפי זה. הנה למשל מאמר אחד הקשור לכאבים ושמנים: http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=5544 תרגישי טוב ומקווה שתמצאו משהו שיקל עלייך, מנדי

14/12/2008 | 11:49 | מאת: ליאור

איך משיגים אישור כזה ומה העליות של הכדורים תודה

15/12/2008 | 13:32 | מאת: דניאלה

ליאוןר שלום רב,- ט' 29 ג'- מתייחס למילוי של טופס כאשר התרופה אותה אתה רוצה להשיג אינה מאושרת ע"י משרד הבריאות להתוויה הספציפית לגביה אתה אמור ליטול אותה או אינה רשומה כלל ברישום התרופות הארצי. את הטופס יש על רופא בבית חולים בלבד למלא. לאחר שהרופא מילא את הטופס עליו להחתימו ע"י- רוקח בית החולים, אחראי לנושא התרופות בבית החולים ואיש הנהלה, ורק לאחר מכן ניתן לבצע -לרב דרך כמעט כל בית מרקחת את ההזמנה. לפעמים- תלוי באיזו תרופה מדובר, ואם זו הזמנה מחו"ל- אז יש לברר לפני כן- כי לא כל בית מרקחת עושה זאת, אם זו הזמנה בארץ, זה פחות מורכב. לגבי העלויות- זה תלוי כמובן במחיר של אותה תרופה שאתה רוצה להזמין.ואת זה אתה יכול לברר בבית המרקחת לפני שאתה נכנס לכל העסק

הי ליאור, דניאלה הסבירה היטב מהו טופס 29 ג' ומהו ייעודו. כאמור, זהו תפקידו של הרופא שלך לטפל בכל העניין. לגבי עלויות וכו' - זה בהחלט תלוי במחירה של התרופה אך המשמעות של קבלת תרופה בדרך זו היא שאתה מקבל תרופה למטרה שהיא לא חלק מההתוויה של התרופה ועל כן, אתה תשלם את המחיר המלא של התרופה. לדוגמא, אם יש תרופה שהינה בסל הבריאות למטרה מסוימת ואתה מקבל את התרופה דרך האישור המיוחד, אזי לא תוכל לקבל את התרופה במחיר המסובסד בשל שימוש שלא בהתוויה. בהצלחה, מנדי

14/12/2008 | 01:16 | מאת: יהודה

קודם כל אני רוצה להודות למנדי ודניאלה על הסבלנות וההתייחסות המדהימה לכל שאלה שיש בפורום. בעניין תרופות שניתנות, לפי מה שעולה בפורום, אני רואה שקיים טווח מאוד רחב של תרופות שניתן לקחת. לפני כשש שנים לקחתי אלטרולט 300 מ"ג, ולאחר קרוב לשנה הפסקתי לאחר שהרגשתי שהתרופה מיצתה את עצמה וכבר ההשפעה שלה שולית (הפסיכיאטר היה כמובן בעד, ובגלל שבאותו זמן התגייסתי לצבא לא יכלתי להמשיך לישון תשע וחצי שעות ביום - זה הזמן שישנתי במשך מעל חצי שנה בגלל המינון הזה. מה שמשעשע שבשבועות הראשונים מאז שהפסקתי היה לי מאוד קשה לא להירדם במהלך היום, ולקח לי חצי שנה להפסיק להיות עייף כל כך, ולהיות צריך פחות מ9-10 שעות שינה ביום).. כיום אני לוקח ליריקה 300 מ"ג ביום, בקרוב יש לי תור אצל ד"ר אלון אייזנברג ברמב"ם, ואז אני אבקש לעלות לטווח של 600 מ"ג (הליריקה לא גורמת לי לשום תופעות לוואי, רק קצת יותר שינה שבעיני זה לא דבר שלילי). כמובן אני אקבל מרשמים חדשים רק לפי מה שד"ר אלון אייזנברג יגיד, אבל אשמח לקבל רקע על סוגי התרופות שיש - איפה ליריקה ממוקמת ב"סקאלה" של סוגי התרופות השונים, האם קיימים כדורים שניתן לקחת ל"רגעי חירום" ומתי אפשר לקבל תרופות קצת יותר חזקות?, האם השפעה של תרופות כמו ליריקה "מתמסמסת" לאחר תקופה מסויימת? ושאלה נוספת - כשאני הולך למרפאת כאב ברמב"ם, אני יכול להגיע לפסיכולוג רפואי דרכם? שוב תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
15/12/2008 | 13:27 | מאת: דניאלה

יהודה שלום רב,הליריקה היא תרופה ממשפחת נוגדי הכיפיון, בדומה לגבפנטין הדומה לה במידת מה בפעולתה, אך יש גם נוגדי כיפיון אחרים הידועים כפועלים כנוגדי כאב-למיקטל או טופמקס לדוגמא. אלו תרופות הפועלות להשככת כאבים ממקור עיצבי בפרט. פעולתן כטיפול ארוך טווח ולא במנגנון של SOS. עבור הליריקה למשל המינון המירבי הוא ה- 600 מג', ואין יתרון לנטילה של כדור נוסף בשעת משבר כאב כדי לנסות להקל אותו בזמן אמת, אלא הכוונה לנסות להשיג הקלה מתמשכת ככל הניתן. במיקרים שהתרופה עוזרת- לרוב אין התפתחות של סבילות, כלומר היעילות לא אמורה לפחות עם הזמן אלא אם מסיבה כלשהי יש התלקחות או החמרה של הכאב עצמו. ההחלטה לגבי תרופות נוספות או חזקות יותר, כמובן תלויה בעוצמת הכאב, ובשילוב עם הרופא המטפל. לרוב כאשר מדובר על תכשירים "חזקים" ו/או לצורך של SOS, זה תלוי במידת הסבל, עוצמת הכאב,סוגו, והתפקוד עם ולמרות הכאב. שכן, יתכן אדם שמתאר כאב בעוצמה מסוימת אך "חי" עם זה בשלום, לעומת אחר שבעוצמה נמוכה יותר, מרותק למיטה ולא מתפקד- והטיפול התרופתי יהיה אחר. תרופות להקלה מיידית יכולות להיות החל מאקמול/אופטלגין, דרך תכשירים מסוג נקסין/וולטרן ודומיהם (NSAID ), ועד למתן נרקוטיקה-כאמור להחלטת הרופא המטפל- אך המיגוון רב. לגבי שאלתך האחרונה- במרפאת הכאב עצמה ברמב"ם יש פסיכולוג/ית רפואי/ית- כך שבמידה ותהיה מעוניין בתמיכה מסוג זה, איני רואה סיבה שלא תוכל להיות מטופל במקביל כל טוב, ובהצלחה

הי יהודה, קיבלת כבר תשובה מפורטת אז אני רק רוצה להדגיש דבר מה - ציינת כי הפסקת את השימוש באלטרולט כאשר הרגשת שהתרופה אינה יעילה יותר. להבא, חשוב לדעת שגם לגבי הפסקת תרופה יש להתייעץ עם הרופא המטפל - במקרה זה רופא הכאב שלך - כי הרבה מהתרופות הללו, כולל ליריקה, הן תרופות שיש שיטה כיצד להפסיקן ואסור להפסיק לבד בבת אחת כי זה יכול ליצור תופעות לוואי מאוד לא נעימות. לגבי העבר, זה כבר קרה אך חשוב לדעת את זה בשביל העתיד כי וודאי לא היית מודע לעניין הזה בזמנו. לגבי תרופות אחרות - אם תחליטו יחדיו להעלות את המינון של הליריקה, פרופ' אייזנברג וודאי ירצה לבחון את ההשפעה של העלאה במינון אך כשאתה מגיע אליו לביקורת, תנסה לתאר את החלקים הכי קשים של הכאב (אם למשל יש לך התקפים לפעמים שהם קשים במיוחד אז תעדכן את הרופא על כך) כי זה יכול לסייע לו בהחלטות כיצד לטפל בך. בכל אופן, אני מקווה שהטיפול יסייע לך ולבינתיים, תחזיק מעמד. מנדי

16/12/2008 | 21:40 | מאת: יהודה

דניאלה ומנדי - תודה רבה!!!

24/12/2008 | 23:51 | מאת: פפי

מנדי האם ניתן ליצור קשר טלפוני

12/12/2008 | 17:16 | מאת: טל

שלום רב, קיבלתי את התרופה לקחת 10 ימים פעמיים ביום, בגין דלקת בגב תחתון וכאבים. התחלתי לקחת עד עתה רק כדור אחד. יש לציין, שהכאבים ממש סבילים מבחינתי אין צורך במשככים. ברצוני לשאול (האם הדלקת תעבור כמו בבדיחה אם התרופה שבוע ובלעדיה 7 ימים), בקיצור, האם ניתן להסתדר בלעדיה מאחר ורשימת תופעות הלוואי מפחידה ובנוסף יש לי בעיות בכליות ואני חוששת, וכןו, מטבעי אני נמנעת מתרופות. בתודה מראש, טל

לקריאה נוספת והעמקה
13/12/2008 | 10:22 | מאת: דניאלה

טל שלום רב, מכיוון שזהו פורום לתמיכה בכאב, ולא פורום ליעוץ רפואי בבעיות אורטופדיות, ומכיוון שלמרות שלדברייך אובחנת עם "דלקת בגב", אך כאמור לאבחנה הזו יתכנו מס' דרגות, ואף במינוח הרפואי אולי כמה אבחנות שונות, כך שללא בדיקה שלך וידיעה באמת במה מדובר, זה לא יהיה אחראי לאמר לך האם זה יעבור גם ללא טיפול, או להמליץ על הפסקת טיפול שרופא אחר שבדק אותך ואיבחן אותך המליץ לך. המלצתי, אם יש לך ספקות לגבי נחיצות הטיפול ובמיוחד לגבי בטיחותו, חיזרי אל הרופא המטפל שהמליץ עליו, והתיעצי עימו. כל טוב,

שלום טל, ראשית כל ברצוני להדגיש שאני לא רופאה. אני מבינה את החששות שלך לגבי נטילת התרופה אך העניין הוא שרק הרופא המטפל יודע מדוע הוא רשם לך את התרופה - זה יכול להיות רק ככלי להקל על הכאב אך בגלל שמדובר בדלקת, ייתכן שאת צריכה להמשיך לקחת - אם כך הוא המליץ - כי יש לזה תפקיד בהורדת נפיחות והחלמה מדלקת. לגבי הפחד שלך - אני מניחה שיידעת את הרופא שלך לגבי הבעיות בכליות נכון? ממה שידוע לי, תרופות מהסוג של קספו אינן אמורות להזיק בטיפול קצר תווך (זאת מבלי להתייחס לעניין הכליות אצלך באופן ייחודי) אך כאמור, אני מציעה לך ליצור קשר עם האורטופד. אם אינך מצליחה להשיג אותו, את גם יכולה לפנות לרופא משפחה ולהייעץ עימו ואף לבקש מהרופא משפחה לדבר עם האורטופד ישירות עבורך. מקווה שהדלקת תעבור במהירות, מנדי

09/12/2008 | 16:50 | מאת: liat

שלום לכולם, לאחרונה יצא לי לקחת כדור בשם סימבילטה אשר עשה לי תופעות לוואי , של סחרחורות בחילות וכו' עד כדי שתעלפתי בעיכבות הכדור. השאלה שלי עם עוד מישהו שלקח את הכדור וסבל מתופעות דומות... ליאת

לקריאה נוספת והעמקה
10/12/2008 | 12:40 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, סימבלטה, כמו תרופות רבות, יכולה לגרום לתופעות לוואי, כאשר אנשים שונים חווים נטילה של תרופות שונות באופן אחר. יש גם לזכור שפעמים רבות, וכך גם עם הסימבלטה, כאשר אנו מתחילים עם תרופה חדשה, ביחוד עם התחלנו ישר במינון המירבי שלה ולא באופו הדרגתי (למשל עבור תרופה זו- ב- 60 מג' ולא ב-30 מג' ואז לעלות ל-60 מג' למשל ), או אם סתם אולי את במיקרה יותר רגישה לתופעות של התכשיר הזה, הרי שלעיתים בתקופה הראשונה כשלוקחים את התרופה חווים תופעות בעוצמה חזקה יותר, אך אם מתמידים בנטילה, הגוף מתרגל לתופעות הללו, וביחוד אם הכדור מועיל למטרה שעבורו הוא ניטל, הרי שלפעמים שווה "לסבול" כמה ימים, ולתת לגוף להתרגל אל התרופה, לפתח סבילות אל התופעות הללו, כדי "להרוויח" את התועלת שבצידו. סך הכל התופעות שציינת הן מאוד אופייניות לסימבלטה, גם הבחילות, גם הסחרחורות. ההגעה עד לעילפון, נשמע לי קצת קיצוני, אם כי השאלה האם זה היה איבוד הכרה מלא, או רק תחושה של סחרחורת חזקה וחולשה של "כמעט". (שההבדל העיקרי זה האם את זוכרת את כל פרק הזמן או שחסר לך).אני גם לא יודעת האם את לוקחת תרופות אחרות, ויתכן שהשילוב ביניהן גרם להחמרה של תופעות לוואי שלהן או להקצנה של התופעות של הסימבלטה בגלל זה. בכל אופן,יש לזכור כי באחוז קטן ביותר, התרופה גורמת לעלייה ניכרת בלחץ הדם, ועוד יותר אם יש תרופות אחרות, ביחוד נוגדי דיכאון או טרמדקס. עלייה זו יכולה גם לגרום לתחושות שתארת, וכדאי לכן לפני שממשיכים "על עיוור"- לוודא שלחץ הדם שלך תקין. אם הוא בסדר, הרי שניתן או לתת עוד כמה ימים ולראות אם את מתרגלת לתרופה, או בכל מיקרה להתייעץ לגבי התופעות הללו עם הרופא שנתן לך את הסימבלטה ולשאול מה הוא מציעה לך לעשות. כל טוב.

10/12/2008 | 13:33 | מאת: דניאלה

ליאת שלום רב, סימבלטה, כמו תרופות רבות, יכולה לגרום לתופעות לוואי, כאשר אנשים שונים חווים נטילה של תרופות שונות באופן אחר. יש גם לזכור שפעמים רבות, וכך גם עם הסימבלטה, כאשר אנו מתחילים עם תרופה חדשה, ביחוד עם התחלנו ישר במינון המירבי שלה ולא באופו הדרגתי (למשל עבור תרופה זו- ב- 60 מג' ולא ב-30 מג' ואז לעלות ל-60 מג' למשל ), או אם סתם אולי את במיקרה יותר רגישה לתופעות של התכשיר הזה, הרי שלעיתים בתקופה הראשונה כשלוקחים את התרופה חווים תופעות בעוצמה חזקה יותר, אך אם מתמידים בנטילה, הגוף מתרגל לתופעות הללו, וביחוד אם הכדור מועיל למטרה שעבורו הוא ניטל, הרי שלפעמים שווה "לסבול" כמה ימים, ולתת לגוף להתרגל אל התרופה, לפתח סבילות אל התופעות הללו, כדי "להרוויח" את התועלת שבצידו. סך הכל התופעות שציינת הן מאוד אופייניות לסימבלטה, גם הבחילות, גם הסחרחורות. ההגעה עד לעילפון, נשמע לי קצת קיצוני, אם כי השאלה האם זה היה איבוד הכרה מלא, או רק תחושה של סחרחורת חזקה וחולשה של "כמעט". (שההבדל העיקרי זה האם את זוכרת את כל פרק הזמן או שחסר לך).אני גם לא יודעת האם את לוקחת תרופות אחרות, ויתכן שהשילוב ביניהן גרם להחמרה של תופעות לוואי שלהן או להקצנה של התופעות של הסימבלטה בגלל זה. בכל אופן,יש לזכור כי באחוז קטן ביותר, התרופה גורמת לעלייה ניכרת בלחץ הדם, ועוד יותר אם יש תרופות אחרות, ביחוד נוגדי דיכאון או טרמדקס. עלייה זו יכולה גם לגרום לתחושות שתארת, וכדאי לכן לפני שממשיכים "על עיוור"- לוודא שלחץ הדם שלך תקין. אם הוא בסדר, הרי שניתן או לתת עוד כמה ימים ולראות אם את מתרגלת לתרופה, או בכל מיקרה להתייעץ לגבי התופעות הללו עם הרופא שנתן לך את הסימבלטה ולשאול מה הוא מציעה לך לעשות. כל טוב.

הי ליאת, מכיוון שכבר קיבלת הסבר מפורט על תופעות הלוואי של סימבלטה, לא אחזור על מה שנאמר אך ברצוני להגיד שיש תופעות לוואי שמתרחשות בתחילת השימוש בתרופה ואז הן חולפות אך יש כאמור תופעות לוואי שאינן חולפות או שתופעות הלוואי קיצוניות מדי ואז הרופאים מחליטים להפסיק את התרופה. אני באופן אישי הייתי צריכה להפסיק את התרופה בשל תופעות לוואי של בחילות וכו'. חשוב מאוד לדעת שיש גם דרך להפסיק את התרופה ולכן, חשוב להתייעץ עם רופא לפני שאת פשוט מפסיקה את התרופה - הסבירי לרופא המטפל את המצב ואת התופעות לוואי ותשאלי אותי מה לעשות כעת. מקווה שהתופעות יעברו לך ו/או שתמצאי משהו שיקל על הכאבים. מנדי

14/12/2008 | 17:23 | מאת: liat

היי מנדי ודניאלה, תודה רבה לכן על ההסבר והתשובה. את התרופה כבר הפסקתי לקחת לאחר הוראה של פרופ' אייזנברג. ואני מרגישה כבר הרבה הרבה יותר טוב ללא תופעות הלוואי של התרופה. ומקווה שהתרופה הבאה שיתאימו לי תיהיה יותר עדינה איתי וידידותית לי. בכל מקרה המון תודה לכן. ליאת

07/12/2008 | 15:44 | מאת: צ'רלי

מנדי שלום רב, אני לא יודע אם את זוכרת אותי, אבל עזרת לי הרבה בעבר, לפני ואחרי השתלת המשאבה. השבוע, הייתי אצל רופאת הכאב שלי, שסיפרה שחזרה מכנס רפואי שעסק גם בנושא המריחואנה והיא מאוד התרשמה מהיעילות של התרופהומהאיכות של התרופה שמשרד הבריאות נותן היום בחינם.היא רשמה לי מרשם בנוסף לתרופות הרגילות, ובאמת תוך 3 ימים קיבלתי אישור.היא הסבירה שהדרך הכי יעילה זה בסיגריות ושלדעתה זה מאוד ישפר את תופעות הלוואי של המורפיום, הדיכאון ובתיקווה גם את הכאב.היא גם אמרה שהבעיה הכי גדול היא הדעות הקדומות. אני נורא מתלבט בגלל הדעות הקדומות אבל בעצם אני כבר לוקח מורפיום, אז מה זה כבר משנה. אמרת שגם לך יש רשיון אז אשמח לדעת מה דעתך ואיך זה עוזר לך תודה, צ'רלי

לקריאה נוספת והעמקה
07/12/2008 | 20:15 | מאת: דניאלה

צ'רלי שלום רב, לי אישית אין ניסיון בעישון קנביס רפואי, אם כי אני משתמשת במריחואנה רפואית בצורת כדורים (אשר לצערי אינה נמצאת כיום בארץ, ומיובאת דרך אישור ט' 29 ג' בעלויות גבוהות, אם כי במידה ויש חברות ביטוח מסוימות, ניתן לקבל כיסוי על התכשיר). החומר הפעיל בסיגריה הוא ה- THC -טטרה-הידרו-קנבינול, שזה קנבינואיד המרכזי הפעיל במריחואנה, וגם הקנבינואיד שאחראי לתופעות הפסיכואקטיביות הנילוות. בחו"ל יש בעצם 3 תכשירים קנבינואידים-שניים בצורה של כדורים: מרינול שזה THC כמו הסיגריות מבחינת החומר פעיל, ונבילון שזהו קנבינואיד אחר, שהוא ארוך טווח, ואינו גורם לתופעות יופוריות. תכשיר נוסף בספריי-Sativex -שזה שילוב של שני קנבינואידים-THC ואחד נוסף. למותר לציין את היתרון במתן של תרופה במינון מוגדר וברור, מול סיגריה במינון משתנה, כאשר המינון של הקנביס בסיגריה יכול לעלות עד פי 5 !! אני מודעת ל"גל החדש" הקיים בנושא של מתן קנביס רפואי, כאשר קיים לובי חזק לגבי היעילות, בטיחות והצורך להפצה והרחבת השימוש של החומר. חשוב להדגיש כי ההתוויה המוכרת והמקובלת לקנביס רפואי היא לצורך הקלה של אנורקסיה (חוסר תאבון) וקכקסיה (תת תזונה חלבונית) במיוחד בחולי אידס וסרטן, וטיפול בבחילות והקאות שעמידים לטיפולים אחרים, לרוב ג"כ בחולי סרטן. לגבי הנושא של כאב, ההתוויה כמו גם היעילות היא גבולית. קנביס רפואי נחשב כתכשיר משכך כאב בעוצמה הנמוכה. אם נשווה אותו בסולם תכשירים משככי כאב, הרי שעוצמת שיכוך הכאב שלו שקולה לזה של קודאין. עם זאת, קיימת תת קבוצה של מטופלים, לרוב הסובלים מכאב עיצבי אשר משיגים הקלת כאב עם קנביס רפואי מעבר למצופה מעוצמת השיכוך שהתכשיר צפוי להעניק, כנראה בגלל מנגנון של הכאב העיצבי, והקשר של הפעילות של המריחואנה דרך קולטנים מסוימים הפועלים במנגנון זה. כאשר הקנביס ניתן בעישון, אומנם היתרונות הם-השפעה מהירה יחסית, השפעות נלוות שיכולות להיות חיוביות (אם כי לא תמיד)- שזו ההשפעה נוגדת בחילה ומעודדת התאבון, והאפקט היופורי שהתכשיר גורם (אם כי במינון יתר יש סיכון עד כדי פסיכוזה,למרות שזה לא שכיח, ויש טווח שינויי מצבי רוח והתנהגות באמצע ). מאידך, יש לשקול מנגד את ההשפעות הממושכות של עישון, כאשר אומנם הסיגריה לא מכילה טבק, אך פרט לכך היא בעצם מכילה את כל שאר החומרים המסוכנים שנפלטים לריאות בעת עישון ומגבירים ברונכוספזם, מחלות ריאות כרוניות ויתכן גם סיכון לממאירויות בדרכי אוויר עליונים ותחתונים. כמו"כ ה- THC עובר מטבוליזם כבדי ומשפיע על מיגוון תרופות אשר גם כן תלויות במטבוליזם שלהן בכבד, ולכן בעת הטיפול יש לשים לב בעת נטילה של תרופות מסוימות- בשל אפשרות של תת רמות/מינון יתר. משך ההשפעה בעישון הוא קצר, דבר שמחייב אם בחרת בדרך זו כשיטת ה- SOS שלך, עישון תדיר, כמובן עם ההשלכות-לטווח הקצר והארוך. בנימה אישית, אני כאמר מטופלת גם בנבילון, לאחר שכל דבר, אפשר לאמר לא השיג עבורי תועלת רבה.התכשיר הוסיף לי כ- 10% הקלה, שעבורי זה עולם ומלואו. למרות שבכל עת אני יכולה לעבור לעישון, ללא עלות, אני אפילו לא חשבתי לנסות את זה. אני מעדיפה ליטול כדור במינון ידוע, שעובד 12 שעות, שאין לו כל תופעות לוואי, לא לכבד ,לא לריאות,ולא לריכוז ולקוגניציה שלי.אך כאמור זו רק אני. רציתי להראות לך קצת מהאמיתות גם על הצד השני של הקנביס הרפואי, כי לפני שלוקחים כל טיפול חשוב לדעת שלא הכל ורוד, שזה לא רק תכשיר טבעי, מהצומח, לא ממכר, ללא תופעות. ובעיקר שזה לא תרופת פלא לכאב, שכן זו אפילו לא ההתוויה לכך, והיעילות להקלת כאב היא לא רבה, ולכן להציג את הקנביס הרפואי כתרופת הכאב החדשה-אין בכך ממש . לאחר שכל זה נאמר, הרי שבסך הכל ניתן להתייחס לכך כמו אל כל טיפול או תרופה חדשים אשר מעוניינים או שוקלים לנסות. במידה וקיים סבל, וכעת אין בידך אפשרויות טיפול אחרות, והרופאה הציעה לנסות זאת, הרי שכמו בכל טיפול חדש, ניתן לשקול את התועלת האפשרית מול הסיכונים והתופעות לוואי, ומשום שלפחות לטווח הקצר, הרי שאין מדובר בטיפול רעיל או מסוכן מידי, בתנאי שנילקח כיאות (שזה נכון תמיד עבר כל טיפול תרופתי, ועל אחת כמה וכמה לגבי תרופות מהסוג הזה), אפשר תמיד לנסות ולאות איך זה הולך, האם זה בכלל מועיל לך ?! האם אתה בכלל מרגיש נוח עם העישון ? עם התחושות הנילוות ? הרי- אם זה לא מועיל, תמיד ניתן להפסיק ולא הפסדת דבר, ואם במיקרה זה יועיל לך, אשריך וטוב לך, ואז הרווח הוא כולו שלך, וכל השאר כבר לא אמור לשנות, הלא כן ?!

31/12/2008 | 10:09 | מאת: מריו פרדנוי

לאישתי יש כאבים נוראים ואקוטים בעמוד השידרה המשבשים לה את החיים. תרופות חזקות שנוטלת גורמים לה לכאבי בטן והקאות. אבקש לדעת איך אשפר לנסות את הקנבים הרפאי ומה עליי לעשות. טל. 0544638322 מודה מראש על תשומת לבך.

28/02/2009 | 19:50 | מאת: moti

לידיעת הרוצים להשתמש בקנביס רפואי ללא עישון אפשר להשתמש במכשיר הנקרא מכשיר אידוי (ווייפורייזר) בשאיפה ניתן למצא בארץ הרבה בריאות צםאן

שוב שלום לך צ'רלי, ממה שאני מבינה יש לך כבר את האישור ממשרד הבריאות וכרגע אתה בדילמה של האם להיעזר בתרופה הזו או לא. אין ספק שיש דעות קדומות על מריחואנה רפואית כי זה עדיין לא נתפס כתרופה לכל דבר וגם המחקר אינו עצום בתחום - כמו כל תרופה יש לה יתרונות וחסרונות. הסיבה שמשרד הבריאות מספק את המריחואנה הרפואית בצורה של עישון הוא כי יש עדויות לכך שיש יותר הקלה בעישו, בין השארן בגלל יכולת לשלוט יותר בכמות אך כמובן שיש מחקרים לכל כיוון.לפני כשנתיים, משרד הבריאות ערך כנס רפואי בנושא של מריחואנה רפואית והזמינו מרצים מחו"ל גם כן שהציגו מחקרים מעניינים ואף הציגו את ההבדל בתוצאות בין שימוש בכדורים לבין שימוש בעישון. אינני יכולה לקבוע לגבי מה יעיל יותר כי לא חקרתי לעומק את הנושא ואין זה תחום התמחות שלי. השאלה האמיתית בעיני היא האם זה מקל על הכאבים מבלי לגרום לנזק משמעותי אחר? המריחואנה הרפואית עזרה לי יותר מכל בכאבי הבטן מהם אני סובלת (גם כאב עצבי באיזור) וזה מאפשר לי לאכול מבלי להתייסר וגם עוזר לי לבחילות התמידיות ולחלק מהכאבים האחרים במקומות אחרים. על כל אחד זה משפיע באופן שונה ולכן, אינך יכול לחזות מראש אם זה יעזור לך ובאיזו דרך. אתה יכול לקרוא חומר רקע כדי שתוכל לקבל החלטה מבוססת על ידע אך הדרך היחידה לדעת כיצד זה ישפיע עלייך זה לנסות, כל עוד הדבר נעשה בפיקוח רפואי. מדברייך אני מבינה שרופאת הכאב שלך מלווה את הטיפול הזה וזה חשוב. אינני יכולה להגיד לך אם כדאי לך לנסות או לא אך לגבי דעות קדומות, הרי יש גם הרבה דעות קדומות על אנשים המשתמשים באופיואידים לטיפול בכאב, נכון? לדעתי,בנוגע לשינוי דעות קדומות והמשך פיתוח מחקר רציני בתחום וכו', אחד הדברים החשובים זה שמי שמקדם את הנושא צריכים להיות אנשים רציניים, בעלי ידע עמוק בנושא ולא למשל, אנשים המנסים לעודד עישון חוקי של מריחואנה לכל, כי זה כבר סיפור אחר לגמרי, לגמרי.

05/12/2008 | 17:33 | מאת: יעקב

שאלות בקשר לדקירות בכף יד ימין כבר למעלה משנה יש לי דקירות בכף יד ימין ואני לא יודע מאיפה זה בא. עשיתי צילום בכף היד והכל תקין. עשיתיemg והכל תקין. עשיתי צילום בחוליות העליונות בעמוד השידרה והכל תקין. לא עשיתי בדיקת דופלר לגפיים תחתונות. הנוירולוגית אמרה שזה יעבור מעצמו, אבל זה לא מפסיק . הדקירות הן לאורך כל היממה עם הפסקות מידי פעם. מי יכול לעזור לי בקשר לזה? מאין באים הדקירות? זה לא הוגדר כנימול.

06/12/2008 | 20:44 | מאת: דניאלה

יעקוב שלום רב, אני מבינה לפחות לפי המידע שסיפקת, שסך הכל ביצעת ברור די מקיף בשל התלונה ממנה אתה סובל. אני יכולה גם להבין שזה די מתסכל שלא יודעים למה יש תסמין כזה או אחר, ביחוד כאשר הוא נמשך זמן ארוך יחסית ומטריד למדי. עם זאת, יש להבין, שפעמים לא מעטות, הכלים של הרפואה לאבחן את הסיבות שבעטיין אנו חווים תסמין כזה או אחר הן מוגבלות. מצד שני, יש לזכור שבדיקות ברפואה מבוצעות משתי סיבות, אומנם סיבה אחת היא כדי לאבחן מחלה או סיבה הגורמת למצוקה או תלונה כלשהי, אך סיבה חשובה לא פחות לביצוע של בדיקות, היא כדי לשלול את אותם מצבים מדאיגים, מסוכנים ולרוב גם נדירים יחסית, אשר אם נפספס אותם באיבחון, ולא נטפל בהם בזמן, יגרם נזק בלתי הפיך, ולפחות לגבי הסיבה השנייה, ניתן להיות רגוע שלאחר הבידקות שביצעת מן הסתם אין בעיה חמורה שגורמת לכך. נושא הדופלר לא ממש ברור לי מהו קשור לכאן, ואני לא ממש רואה סיבה לבצע בדיקה זו, אך זו כמובן רק דעתי. ללא בדיקה מסודרת ותשאול מקיף, קשה באמת לדעת האם כל הסיבות אכן נבדקו ונישללו. לפעמים זה יכול להיות אפילו דבר בנאלי, שבהנחה שימין זו היד החזקה שלך, אולי אתה גורם לעומס יתר באיזו צורה, בכתיבה? במחשב? ועל ידי שינוי תנוחה, סד וכו' פשוט, זה יסתדר.יש גם תרופות מסוימות שיכולות לגרום לתופעות כאלו, אך איני יודעת האם אתה לוקח אי אלו . בכל מקרה, אם פנית אני מניחה שזה מפריע לך, וללא קשר למהי הסיבה, ויכול להיות שהיא לא תימצא, נראה לי שיש כעת להתמקד בהקלה, ולא להמשיך ולהמתין ש"זה יעבור". יש כיום כמה וכמה תרופות שמתאימות לכאבים מהסוג הזה, והייתי שואלת או את הנוירולוגית לגביהן, או אם אינה מוכנה לסייע בנושא, ניתן לפנות למרפאת כאב ולהתייעץ בטיפול לגבי הדקירות הללו. דרך אגב הגבול בין "דקירות" ל"נימול" הוא רק בעוצמה והאם זה גורם כאב או לא, אך בסך הכל מדובר בתחושות דומות, שלרוב מקורן בפגיעות במערכות דומות.

שלום רב לך יעקב, ראשית כל, ברצוני להבהיר שאינני רופאה! ממה שאתה מתאר וכפי שניתן לראות מכך שביצעת כבר בדיקות רבות, עניין הדקירות מפריע לך לא מעט. האם הדקירות הללו מפריעות לך לתפקוד עצמו? האם זה משפיע על כמה אתה יכול לעשות ביום? אם אכן הדקירות הללו מפריעות לך באופן משמעותי ואם הנוירולוגית שלך אינה מביעה רצון להקל עלייך בעניין, אזי הייתי בהחלט פונה למרפאת כאב באיזור מגורייך. במרפאת הכאב הם יוכלו להעריך את המצב ולהחליט אם ואיזה טיפול אתה צריך וכך יוכלו להקל עלייך במידת הצורך. במקביל לקביעת התור (ויש זמני המתנה לא קצרים אז כדאי לקבוע מהר), פנה לרופאת המשפחה או לנוירולוגית שלך לקבל הפניה למרפאת הכאב. בהצלחה, מנדי

30/11/2008 | 11:30 | מאת: ערן

האם קראתם את הכתבה הבאה שהתפרסמה היום באתר של עיתון הארץ? האם יש דרך להגיב באופן רשמי ולהסביר שהמידע שנכתב בה מטעה ולא מדויק? גם ככה מעטים האנשים המבינים מהו כאב כרוני, והנה בא נוירולוג מומחה ומבלבל בין כאב כרוני לפיברומיאלגיה, בין סימפטומים כאלה ואחרים לבין אבחנות שונות ודעות קדומות. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1042147.html

30/11/2008 | 18:05 | מאת: דניאלה

ערן שלום רב, אני מבינה שמנקודת המבט שלך כמטופל וחולה כאב כרוני, אתה יכול לראות בכתבה הזו כתבה מתסכלת אולי, עם זאת, חשוב להבין מס' דברים, ואבקש להבהיר, שאיני מחווה דעה כזו או אחרת, ואין כוונתי להגן על הכתבה או על כותבה, אלא להראות את הדברים מנקודת מבט מעט שונה. ראשית, לכל אדם מותר שתהיה נקודת השקפה משלו, אין אנו חייבים לקבל אותה, אך העובדה שדעתו של אדם אינה בהכרח כשלנו אינה שוללת ממנו להביעה, ואין זה גם אומר שדעתו אינה לגמרי נכונה בהכרח. הכותב הוא איש מיקצוע,נכון שחלק מהדברים שציין אולי אינם מקובלים על חלק מאוכלוסיית רופאי הכאב והמקורבים לתחום זה, ביחוד בנושא של חובת ההוכחה של מימצא פיזיקלי כדי להגדיר מחלה אורגנית, שכן לעיתים העובדה שלא נמצאת סיבה לתלונות אינה שוללת שקיימת כזו, אלא כי באמצעים הקיימים בינתיים לרשותנו טרם הצלחנו לזהותה ואם היינו בודקים באמצעים מדויקים יותר יתכן והיינו מצליחים לבצע אבחון מעבדתי או דימותי ולא רק להסתמך על איבחון סובייקטיבי כפי שעדיין קורה. עם זאת דברים רבים שאמר יש בהם מן ההגיון. אין ספק שהעובדה שמחלות מסוימות וביניהם הפיברומיאלגיה בשנים האחרונות היא בין המובילות, מאובחנות על סמך מה שהחולה מדווח בלבד, זאת יחדיו עם עליית המודעות הן של האוכלוסיה והן של הקהילה הרפואית למצבי הכאב הכרוני בכלל ולאבחנה הזו בפרט, בשילוב עם הלחץ המופנה על ידי המטפל לקבל שם של אבחנה של מה יש לו, והקושי להסתפק בתשובה שזה-כאב כרוני מסיבה לא ברורה או כאב נוירופתי כללי וכו', גורם קרוב לוודאי לאיבחון יתר שלא ניתן בעצם לדעת ממש מתי האבחנה אמיתית ומתי לא. האם תהית פעם כיצד אבחנה שעד לפני עשור איש כמעט לא שמע עליה כי היתה כה נדירה עכשיו מהווה 3.5% מכלל אוכלוסית הנשים ? זה יותר שכיח מסכרת או יל"ד ! כך שאין ספק שלא מעט אנשים ונשים עם חולשה, דיכאון וכאבים לא מוסברים כאלו ואחרים מאובחנים עם פיברומיאלגיה למרות שאין להם. הקושי הוא כי למרות שיש בנוכחות כאב פיזיולוגי אמיתי החמרה במצבים נפשיים, הרי גם ההפך הוא הנכון, וכל מצב נפשי, כל משבר ריגשי יכול לגרום לאותן הסתמנויות של עייפות, כאבי גוף, תלונות במע' העיכול וכד'-וכפי שצויין העובדה שהטיפול הן בפיברומיאלגיה בשל המנגנון שמשוער והן בבעיות רגשיות ראשוניות הגורמות לסומטיזם-הוא זהה, הרי שלא תמיד נדע מי הביצה ומי התרנגול. כמטופלים, תמיד יותר קל להיתפס למשמעות הגופנית, לדעת שיש בעיה פיזית ושההשלכות הריגשיות הן מישניות לכך. עם זאת, ישנן גם בעיות שבהן ההפך הוא הנכון. שמקור הבעיה הוא דיכאון, חרדה או כל מצוקה נפשית אחרת, וחלק מהביטוי של המצוקות הללו הוא על ידי תסמינים גופניים או החמרתם של תסמינים כאלו. יתכן ויגיע היום שתמצאנה בדיקות מעבדה שתייחדנה ותסייענה באיבחון חולים עם מחלות כמו פיברומיאלגיה, ואין ספק שזה יועיל לכולם. עד אז, על כולנו לזכור שכל עוד האבחון במצבים כאלו מתבסס אך ורק על תסמינים לא ספציפיים שלא ניתנים לאישור, תמיד יהיו ספקנים לגבי אמיתות האבחנה, ובמידה מסויימת אולי טוב שכך, כי קל מאוד לשים חותמת של אבחנה על מישהו, הרבה יותר קשה להסיר את החותמת הזו אפילו אם היא היתה שגויה.

01/12/2008 | 16:17 | מאת: ערן

תודה דניאלה, את צודקת בקשר לכמות האבחנות של פיברו' ואכן תהיתי בקשר לזה בשנים האחרונות. אין לי ספק שחלק מהאבחנות של פיברו' ושל תסמונות אחרות שגויות. אין לי בעיה עם ההנחה הזו. מה שהפריע לי במאמר הוא שהוא מבלבל בין כאב כרוני לבין פיברו', ומציג את שניהם כאותה התסמונת, כאילו אין סוגים מסוגים שונים של כאב כרוני ופיברו', ומתאר רק סוג אחד מתוכם, ואז בהינף מקלדת אחד קצר, מקל על הקוראים לחשוב שכאב כרוני הוא רק בראש. גם ככה לעתים קרובות לא מאמינים לחולים. לא קרובי המשפחה ולא הרופאים המטפלים חוץ ממומחי הכאב. הייתי רוצה להאמין שהקוראים חכמים ומשכילים להבדיל בין עיקר לטפל ולראות שמקרה אחד או מספר מקרים לא משליכים על הכלל אבל אני לא בטוח שזה המצב.

01/12/2008 | 16:18 | מאת: ערן

תודה דניאלה, את צודקת בקשר לכמות האבחנות של פיברו' ואכן תהיתי בקשר לזה בשנים האחרונות. אין לי ספק שחלק מהאבחנות של פיברו' ושל תסמונות אחרות שגויות. אין לי בעיה עם ההנחה הזו. מה שהפריע לי במאמר הוא שהוא מבלבל בין כאב כרוני לבין פיברו', ומציג את שניהם כאותה התסמונת, כאילו אין סוגים מסוגים שונים של כאב כרוני ופיברו', ומתאר רק סוג אחד מתוכם, ואז בהינף מקלדת אחד קצר, מקל על הקוראים לחשוב שכאב כרוני הוא רק בראש. גם ככה לעתים קרובות לא מאמינים לחולים. לא קרובי המשפחה ולא הרופאים המטפלים חוץ ממומחי הכאב. הייתי רוצה להאמין שהקוראים חכמים ומשכילים להבדיל בין עיקר לטפל ולראות שמקרה אחד או מספר מקרים לא משליכים על הכלל אבל אני לא בטוח שזה המצב.

02/12/2008 | 09:45 | מאת: אלישבע

יש עכשו ראיון עם פרופ' רכס ברשת ב' שתוקפים אותו על הכתבה. כולל אימות עם פרופ' גליה רהב. אני חוזרת - הוא יותר מדי בטוח בעצמו - ואותי הוא מפחיד.

02/12/2008 | 11:39 | מאת: דניאלה

אלישבע, ערן ואחרים, אולי אני נישמעת כסניגרו של השטן, ובוודאי שזה לא מה שאני, לא בתור חולת כאב כרוני, ולא בתור רופאה השייכת ללובי של המטפלים בכאבים שכאלו, עם זאת איני חושבת שיש צדק באמירות שכאלו, וכל מה שאני מנסה להראות ולאמר, שבתור נוירולוג בכיר, בעל ידע רב שרכש אותו משך שנים רבות ושלא ניתן לזלזל בו או לחשוב חלילה שפרופ' רהב יודעת יותר ממנו רק משום שדעותיה תואמות את דעותינו או ניראות לנו יותר, ודעותיו לא. חשוב לזכור שכאשר מידע הוא עדיין לא מוכח, מותר,ואולי אפילו נכון ורצוי לעיתים, להזכיר גם את הפן השני, אפילו אם אינו מייצג את הדעה הרווחת כיום, וזה כל מה שפרופ' רכס עשה- העלה נקודות ששנויות במחלוקת-העלה את השאלות, לא אמר חד משמעית לכאן או לכאן, אך בצדק העלה סוגיות, וזה מה שיש לפעמים לעשות, ולמה בעצם זה כה מכעיס את כולם ?

15/12/2008 | 00:39 | מאת: מיה

http://www.fibromyalgia.co.il/FMSisREAL.html

28/11/2008 | 20:44 | מאת: הדר

שלום, בת 23 לפני 3 חודשים החלו כאבים ברקות הראש והתגלה בעיה במפרק הלסת TMJ מאז אני חלשה ועייפה ותפוסה גם באזור חגורת הכתפיים והצוואר, אושפזתי בנוירולגיה לפני שבוע ואבחנו את כאבי הראש ככאבים ממתח ונתנו לי טיפול באלטרולט 10 מ"ג. הכדור בינתיים לא משפיע ואני עדיין קמה מאוד עייפה, האם לדעתך מדובר בפיברומיאלגיה או שיכול להיות שהעייפות עקב מתח ותשישות מהחודשים האחרונים? אלו הצעות יש לך לטיפול בעייפות הקשה? תודה מראש :)

28/11/2008 | 23:36 | מאת: דניאלה

הדר שלום רב, התלונות שאת מתארת אינן תואמות אבחנה של פיברומיאלגיה. פיברומיאלגיה היא תסמונת שהמרכיב המרכזי שלה הוא כאבי שרירים/פרקים ומוקדי ריגשות יתר בבדיקה גופנית בנקודות מסוימות בגוף. כדי לאבחן זאת, דרוש שיהיו כאבים בכל חלקי הגוף, דהיינו, בכל 4 הגפיים, מה שאני מבינה שאין לך. עייפות יכולות להיות לה סיבות רבות, גם גופניות, גם נפשיות, גם תגובתי להתמודדות עם הכאב של ה- TMJ ב- 3 חו' האחרונים שגובה לאיטו את המחיר, שינה לא טובה, דאגות וטרדות, ולא תמיד קל להפריד בין התחושות הגופניות לבין תחושת לאות ועייפות הנובעת מהתעייפות של הנפש, העדר כוחות ואנרגיות, למרות שפיזית-אין חולי. בהחלט פעמים רבות נגרמים כאבי ראש ע"י מתח שרירים-Tension headaches .וככל שמידת הלחץ רבה יותר, השרירים של איזור הצוואר והקרקפת לחוצים יותר ועשויים לגרום להחמרת הכאב. קיים סיכוי לא רע שטיפול התרופתי שהתחלת לקבל יועיל לך, עם זאת חשוב להבין שתרופה מהסוג של אלטרול פועלת באופן איטי, כך שאין זה מפתיע שבינתיים אינך מרגישה כל שיפור, זה היה מפתיע אם היית מדווחת שקיימת הטבה. הציפיה היא להתחלה של השפעה לאחר 4 שבועות לפחות של שימוש, כך שיש להתאזר בסבלנות ולתת לתכשיר לעשות את שלו. בינתיים, הייתי שוקלת לפנות לתמיכה וייעוץ פסיכולוגי, לא כי אני חלילה חושבת או אומרת שאין בעיה או שזה מתח בלבד. להפך, ברור לי שאינך חשה בטוב, ודווקא בגלל זה, ומשום שזה נמשך כבר מס' חודשים, זה רק טבעי שההתמודדות עם הסימפטומים, עם החששות, עם המידה של אי הוודאות, מקשה עלייך, מחמיר את הרגשתך ומפחית את יכולותייך להתמודד כיאות. לכן, במקביל לטיפול התרופתי, כדאי אולי שתעזרי במישהו בפן הנפשי, שתוכלי להתחזק,לפרוק את התחושות המעיקות,ואולי ללמוד איך להרגע, כיצד להרפות, כיצד לשחרר את השרירים ולא לכווץ, למשל דרך שימוש בטכניקות של הרפייה או ביופידבק שעשויות להיות יעילות מאוד במצבים הללו. כל טוב

29/11/2008 | 08:20 | מאת: רינה

לפני חודשיים הייתי אצל רופא מומחה בבי"ח גונס הופקינס בבולטימור. הוא אמר לי משפט שידעתי אותו והדחקתי. "Currently there is no efficient treatment for Fibromialgia". באותו רגע הרגשתי מצד אחד בהתכווצות ענקית בבטן אבל גם בהקלה כי סוף סוף מישהו בכיר מאד אמר את האמת שבתוך תוכי ידעתי והדחקתי. אין טיפול רפואי יעיל לפיברוביאלגיה. נקודה!!! הייתי גם אצל רופא שוויצרי בשם ד"ר באוור והוא דיבר על סידרת ניתוחים שיכולה להיות ארוכה ולא ממש התחייב לתוצאות. בינתיים החלטתי לא לנתח ולרדת מהכיוון הזה. יש דבר אחר והוא לא ריפוי בעיני אלא התמודדות. הדבר הזה נקרא ניהול כאב. תרופות נגד כאבים גרמו לי לעיתים קרובות ליצירת כאבים חדשים ותופעות חולשה חדשות שלא היו קודם. לפני חודש וחצי הפסקתי לקחת תרופות בכלל מלבד 10 מ"ג אנאלדקס ללחץ דם. כדי לנהל את הכאב צריך ללמוד לחיות איתו. לחיות עם כאב זה אומר שהכאב הופך לידיד ולא לאוייב. אני מלמדת את עצמי לנהל את הכאב כמו לנהל עסק. כלי הניהול העיקרי זה המוח. יש לי שתי תוכנות ביופידבק וסנסור אצבע. אני מודדת את תגובת הגוף שלי לכאבים ואת יכולת ההשפעה שלי על הכאב ורואה את הנתונים מיידית על כל מיני גרפים במחשב. אני לומדת וברגעים מסויימים גם מצליחה להוריד את גרף הכאב למינימום על ידי פעולה מנטלית של המוח. כשכואב מאד מאד אני רואה שהמוח משתולל. אז אני קודם כל מפסיקה את ההשתוללות של המוח על ידי האטה והרגעה של הגוף, על ידי הבאת תחושות גוף נוספות חוץ מהכאב ועל ידי שינוי גישה ברגע שאומר "אלה התחושות של הגוף שלי ואני מקבלת אותן." יש עוד מספר אמצעי עזר שאני משלבת. יש לי סט של תדרי קול לכאבים שמסייע בצורה די טובה למוח להשאר מאוזן ויש לי גם מכשיר וויברציות עם שלוש אלקטרודות למקרים בהם שרירי הכתפיים והצווא נעשים תפוסים מדי ואני חייבת לשחרר אותם פיזית. בנוסף לכל אלה אני הולכת לצעדות קצרות מוקדם בבוקר. אני הולכת לאט ונותנת לחמצן למלא אותי. הכאבים חזקים מאד אבל יש באותו רגע עוד תחושות בגוף ויש שקט ונקיון של הבוקר ואני חווה גם אותו לא פחות מהכאבים. למדתי להנות מאד מהטיולים הקצרים האלה. כל מה שאמרתי זה לא טיפול ולא ריפוי, זה החיים שלי עם הכאב. אני לא חושבת יותר על ריפוי כי חשיבה כזאת לא מועילה לי.

29/11/2008 | 19:38 | מאת: הדר

המון תודה דניאלה הדברים שכתבת מחזקים אותי :)

רציתי לשאול- האם מרפאת כאב יכולה לעזור להתמודדות עם כל קושי פיזי כרוני, גם אם הוא לא בדיוק "כאב"? במקרה שלי, אני סובלת משלל בעיות, שחלקן נוירולוגיות- רעד תמידי, מתח שרירים, טיקים, חוסר שקט, כאבי ראש, חולשה, עייפות, רגישות גבוהה מאד לקור. אני במעקב אצל נוירולוגית, ובקרוב אתחיל לקחת תרופה שאמורה אולי להקל מעט על הסימפטומים. אין אבחנה או שם לבעיה שלי. אני מוצאת את עצמי כאן בפורום, כי כמו בכאב כרוני, גם אני מתמודדת עם קשיים פיזיים במשך כל היום, וזה קשה קשה קשה, לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה לסבול יותר. קשה לי לשרוד. האם מרפאת כאב תוכל לעזור במקרה שלי?

שלום רב, מרפאת כאב כשמה כן היא- מתמקדת בטיפול בכאבים חדים או כרונים אשר לא מצליחים להשיג מענה בדרכים אחרות. נכון, שלמרבית המטופלים הסובלים מכאב ממושך, יש אם מישנית להתמודדות עם הכאב עצמו, או על רקע התיסמונת עצמה הגורמת לו, בעיות נוספות-כמו דיכאון,עייפות ועוד. הטיפול במירפאת הכאב מתוקף היותו רב תחומי משתדל לתת מענה למגוון הבעיות מהן סובל האדם, אולם מתוך ההבנה שבכל זאת הבעיה המרכזית היא כאב. אני מבינה שאת סובלת מתסמונת נוירולוגית כלשהי, ונמצאת במעקב וטיפול נוירלוגי בהתאם. שוב, העובדה שלא נמצאה אבחנה מוגדרת, אינה בהכרח צריכה לפגוע באיכות הטיפול או הסיכוי להקלת התסמינים. פעמים לא מעטות לא מצליחים לכנות בשם מוגדר, או לקבץ את מכלול התלונות הקיימות תחת שם יחיד או אבחנה חד משמעית. זה שכיח בתסמונות כאב, במצבים נוירולוגים, במחלות אוטואימוניות ובמצבים רפואיים נוספים, בעיקר באותם מצבים בהם אין אבחון מובהק ע"י בדיקה או הדמייה מסוימת, והאבחנה בעיקרה תלויה בתלונות המטופל ובדיקת הרופא, ולכן המיגוון והשונות די רבה, ולא כל אחד מתייצג כמו שכתוב באמת בספר שצריך להיות,יש חפיפה בין אבחנות שונות וקושי להגיע לאחרות. בכל מקרה,מכיוון שאינך סובלת בעצם מבעיית כאב, אלא ממספר תסמינים גופניים אשר הרופאים במרפאת כאב אינם מומחים בטיפול בהם, ואשר הינך מטופלת רפואית להם, קרוב לוודאי במיסגרת המתאימה לך, וכפי שהבנתי את כעת אמורה להתחיל ניסיון טיפולי תרופתי חדש, שיש לקוות שאולי יועיל לך, הרי שלצערי איני חושבת שזהו המקום שיכול לסייע לך. עם זאת, אני מבינה מדברייך כי בנוסף לקושי הפיזי את חשה תסכול, בדידות ומצוקה נפשית שעימה קשה לך להתמודד. אין ספק שכל התמודדות שהיא עם קושי גופני לאורך זמן גובה את מחירה הנפשי, ובמקביל לטיפול ולאיזון התסמינים הגופניים יש חשיבות לא פחותה, לתת מענה וטיפול לצד הנפשי והריגשי, שכן קיימת מערכת גומלין ביניהם. כאשר הנפש תשושה, ירודה, ומדוכאת, אין כוחות להתמודדות, כל כאב, טיק-נראה חמור מכפי שהוא באמת. העייפות קשה שבעתיים. מספיק בשינוי בסטטוס הריגשי כדי לשפר את המצב הגופני, גם אם לא שינינו שום דבר אחר. אדם מאושר, המסוגל להנות, להסיח דעתו לדברים הגורמים לו אושר, להסיט את המחשבה מהבעיות לעשייה פוריה, הוא אדם שפחות סובל, שיכול לגייס כוחות להתמודדות, שהדברים נראים לפתע לא כה נוראים אלא בני ביצוע. לאחר שכל זאת נאמר, אני חושבת שמה שחשוב כעת הוא שתמצאי את המיסגרת המתאימה לך, בנוסף להמשך הטיפול הרפואי אצל הנוירולוגית, שבה תוכלי לקבל תמיכה נפשית-פסיכולוגית מספקת. אני חושבת שפנייה ליעוץ וטיפול אצל פסיכולוג רפואי, למשל יכולה להיות בעלת ערך עליון. הדבר יאפשר לך מקום בו תוכלי לפרוק את הרגשות, להתייעץ עם איש מיקצוע, לקבל תמיכה בשעות הקשות, וגם אולי לקבל עצות טובות ויתכן גם לימוד של שיטות טיפוליות פסיכוקוגניטיביות שעשויות לסייע לך בהקלת התסמינים עצמם, כגון: הרפייה, דימיון מודרך וביופידבק. כל טוב.

תודה דניאלה. אני מטופלת אצל פסיכולוג רגיל, ובעצם מוצאת את עצמי מדברת שם בעיקר על הקשיים בהתמודדות עם הסבל שלי. האם היית ממליצה לי לעבור לפסיכולוג רפואי שהוא מומחה בענינים האלו? האם פסיכולוג רפואי הוא גם בנוסף פסיכולוג רגיל? (כי הרי כל מתח בחיים מחמיר גם את המצב הפיזי). האם יש מימון לפסיכולוג רפואי מקופ"ח? מעבר לזה- האם יש קבוצות תמיכה, מעבר לקבוצה האינטרנטית?