ה"כתבה"-תקיפה,הקשבה וסובלנות....
דיון מתוך פורום תמיכה לסובלים מכאב כרוני
שלום למעוניינים, האמת שחשבתי כבר שלא לחזור לדיון המעט מייגע לטעמי בנושא הכתבה ההיא של פרופ' רכס, אולם משום שהנושא ממשיך להתגלגל, ובצורה כזו או אחרת, קיימות גם התבטאויות כלפיי, כנראה שיכולות האיפוק שלי אינן כפי שחשבתי. איך שאני רואה את כל הדיון, זה כאילו ברגע שמרבית המגיבים קראו את הדברים, ומשום שמראש הנושא הוא "נקודה רגישה" אצל כל אחד אחד, בגלל היחס של החברה, של רופאים אחרים, של המימסד, הרי שכמו קיפוד, מיד התקפלו לכדור כדי להגן על הרגשות ולשלוף את הציפורניים. מאותו הרגע, הדיון לא ממש התקדם לשום מקום, כי כל כותב וכותב, רק חשב כיצד לתקוף ולהרשים יותר בנכונות דבריו והגיגיו, אך לרגע לא היה ממש פתוח לקרוא את התגובות והתשובות ולראות אולי חלילה יש בהן משהו ,קמצוץ שניתן אולי לקבל אותו. משהו שהוא אחר ויכול טיפונת לשנות את הגישה- לא חייב לשכנע או לשנותה, אבל אולי במעט לגרום להסתכלות שונה. כך, למשל אני הפכתי חיש קל ל"חברת הלובי" של פרופ' רכס, וזכיתי לתגובות בהתאם, למרות שמהתחלה כתבתי, ולא אחת, שאיני מחווה דעה לשום כיוון, ולהפך שבדעותי אני משויכת "ללובי" של רופאי הכאב, וכל מי שקרא מספיק את יעוצי יודע עד כמה תמכתי ויעצתי לחולי פיברומיאלגיה בעבר, ומהן דעותי בנושא. בעיקר הפריע לי הגישה של הסיגנון התקיפתי כלפי פרופ' מכובד, אפילו אם אמר דברים שאינם מקובלים עלינו. יש סגנון לאמר דברים, ואין מקום לרדת לרמה שאינה ראויה. חשוב גם לזכור שעם כל הכבוד, זו עיתונות עממית וציבורית, ואם בכל פעם שמאמר "רפואי" בעיתונות הזו, אינו מצוטט או כתוב בדיוקים מדעיים, ולא חשוב אם הכתב הוא האשם או המצוטט עצמו, היינו רוצים להגיב במאמר נגדי, הרי שזה היה קורה בעצם כמעט כל פעם. לפעמים זה צורם יותר, לפעמים פחות, אתה מודע לזה יותר כאשר זה קרוב לליבך,זה הכל,אך כמו שאמרה לנו כתבת מכובדת, בנושאי תקשורת הדיוק והאחראיות לא מגיעים במקום ראשון אלא העיניין והרייטינג. לכן,זה לא שאני לא מבינה את הכאב של המגיבים, אך נראה לי שאם יקראו את הכתבה שוב וברוגע, אז קודם כל יבינו, שלא בוצעה הכללה לא לכל חולי הכאב, ואפילו לא לכל חולי הפיברומיאלגיה, אלא לתת קבוצה שלגבי קיומה הוא מעלה סימן שאלה- האם פיברומיאלגיה מתפתח אחרי תאונה והאם במצב הזה יש לתת פיצוי כאשר לאחר תאונה אין סימני אורגנים ולכאורה אובחנה המחלה-כי הכל מתחיל ונגמר בזה. אין ספק שאפשר עדיין להתווכח לגבי אמירות וסגנון אמירות המצויות במאמר. אך שוב, גם לגבי זאת יש דרך לאמר דברים עם הכבוד המגיע לפרופ' ברמתו. בנימה אישית, אני מרגישה פגועה מכל הדיון. למרות שניסית לספק מידע, למתן אמירות כשסטו לכיוון קיצוני, תוך ניסיון שלא לנקוט עמדה, מהר מאוד, וכנראה מתוקף מקצועי, "קוטלגתי" כרופאה התומכת ברופא, ולא שייכת "לחולי הכאב" או לאלו שמבינים בנושא. אין זו הפעם הראשונה שאני חוטפת את הריקושטים של התיסכולים המכוונים אל מול מערכות הרפואה, ובתור אדם,קודם כל חולה כאב כרוני,ורק אח"כ בעל מקצוע, שס"כ מתנדב ומנסה לעזור ללא כל מחויבות, אך אני לא מוכנה להיפגע כל פעם מחדש. לא מגיע לי שיתקפו אותי על דברים שלא אמרתי. וגם על אלו שכן אמרתי, לא מגיע לי שיכפישו את ידיעותיי ויכתבו שאיני יודעת דבר, ולא מגיע לי שאם זה כבר עולה על הכתב-שכל האחרים ישארו דוממים ולא יפצו פה-כי שתיקה פרושה כהסכמה.
כנראה שכל אחד לא רואה את הגיבנת שלו. פרופ' רכס אמר שבכתבה הוא ניסה להציג את שני הצדדים ולא להיות תוקפני. אני כתבתי לך שאין בי כעס, וגם אני מרגישה שאני מנסה רק להציג את הדברים ללא שום תוקפנות. כנראה שכמו שפרופ' רכס לא רואה את התוקפנות שאני רואה בדבריו, אני לא רואה את התוקפנות שאת רואה בדבריי. חשוב לי לכתוב שחור על גבי לבן, שאני לא רואה בך שייכת ללובי של פרופ' רכס בכלל. אני רואה בך אדם קשוב, שיודע להעריך השכלה וניסיון ומוכן להקשיב גם לצד השני (למקרה שזה לא ברור, כתבת שאת חולת כאב, אז מבחינתי את בצד שלי ורכס בשני). דעי לך, שאני מעדיפה שאת תהיי הרופאה שלי, מאשר רופא שאין לו חשיבה עצמאית, ועם כל ההתנגדות שלי לדבריו של פרופ' רכס, אני חושבת שרופא שפוסל אותם על הסף הוא לא רופא טוב. אני לא שותפה לדעותיך לגבי הנסיבות המקלות - דבריו של פרופ' רכס לא עוותו ע"י כתב אחר, הוא עצמו כתב את הכתבה, והוא כותב לעיתון הארץ באופן קבוע. היתה לו הבחירה המלאה אם להעלות את שאלתו לדיון באופן כזה או לא. הוא אמנם יוצא כנגד בדיקת פיברומיאלגיה אצל נפגעי רבדים בלבד - אבל הוא כן כורך את כל שאר חולי הכאב וחולי הפיברומיאלגיה יחד (אני, כקוראת הדיוטית, הבנתי שהוא מתייחס למקרה הספציפי, אבל גם הבנתי שמשמעות של דבריו היא שכל כאב שאין לו בדיקת מעבדה ייחודית הוא לא אמיתי) וגורם לכולם נזק. לדעתי הוא מעל בתפקידו כרופא וכאמון על האתיקה הרפואית. כל זה לא קשור אליך, את לא אשמה בכלום (ותחושתי היא שגם אף אחד לא האשים אותך בכלום), נהפוך הוא - את לא פוסלת שום דבר על הסף, וזה בעיני מאפיין של רופא טוב. אני כן מקווה לשכנע אותך, אבל בטח ובטח שלא לפגוע בך.
אין ספק לגבי דבר אחד - בכדי שאנשים יוכלו להביע את דעתם הכנה בפורום הזה, יש לכבד את דעתם של כל אחד ואחד מחברי הפורום, גם אם לא מסכימים האחד עם השני. כל דיון חייב להיעשות בטון מכבד וללא התקפות אישיות ולהבא, מרגע זה והלאה, הדיון כולו יימחק אם הטון המתקיף יחזור. עלינו להעריך את אילו התורמים מעצמם למען אחרים. לדניאלה יש זכות להביע את עמדתה בדיוק כפי שכל אחד אחר זכאי וכפי שאנו שואלים לעצתה בנושאים אחרים, חשוב גם לשמוע את דעתה. עצם היותה של דניאלה רופאה לא מפחיתה מזכותה להביע דעה כמו כל חולה כאב אחר בפורום זה. הבה ננסה כולנו לכתוב את דעתנו בכנות אך מתוך התחשבות ברגשות של אחרים בפורום. אם לא נבין אחד את השני אז מי יבין אותנו? צר לי שדיון על מאמר של פרופ' רכס הביא לפגיעה באנשים באופן אישי. אני מקווה שבזה ייגמר הדיון הזה!
