נגישות
נגישות

לופ-ביופסיה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

קולפוסקופיה: בדיקת צוואר הרחם

בדיקת קולפוסקופיה היא בדיקה שכיחה וחשובה מאוד ברפואת נשים, המאבחנת נגעים סרטניים ודלקות. כיצד מתבצעת הבדיקה? איזה בדיקות נהוג לבצע בעקבותיה? קולפוסקופיה (קולפו - צוואר/חלל, סקופיה - הסתכלות) היא בדיקה הבוחנת את חלל צוואר הרחם, כמו גם את דפנות הנרתיק - במטרה לזהות נגעים סרטניים וטרום סרטניים בצוואר הרחם, לאור חשיבות הגילוי המוקדם של סרטן צוואר הרחם - לטיפול והחלמה מהמחלה. המצאת הבדיקה מיוחסת לרופא גרמני, מאוניברסיטת בון בגרמניה ב-1925. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא פיתח וקידם את הטכניקה על נשים שונות, בעיקר בניצול נשות עמנו באושוויץ, נזכור אותן ולא נשכח.כיום, הבדיקה מיועדת לבחינת צוואר הרחם בלבד - שכן קיימות בדיקות ייחודיות לאזורים שונים באיבר המין הנשי, דוגמת: ואגינוסקופיה - להסתכלות על דפנות הנרתיק; וולווסקופיה - להסתכלות על עור הפות, בהתאם להבחנה בין האזורים השונים של איבר המין הנשי.הקולפוסקופיה מתבצעת בעזרת מכשיר...

סיבות אפשריות ומצבים דומים ללופ-ביופסיה

בדיקות צוואר הרחם - תמונת המחשה
בדיקות צוואר הרחם מחקר חדש מגלה כי אין קשר בין מספר בדיקות צוואר הרחם במהלך הלידה לבין הסיכון לעליית חום...
ללמוד עוד על לופ-ביופסיה
קולפוסקופיה: בדיקת צוואר הרחם-תמונה

בדיקת קולפוסקופיה היא בדיקה שכיחה וחשובה מאוד ברפואת נשים,...

מאת: ד"ר רוזן...
26/07/2016
פלפיטציות: מרגישים שהלב פועם-תמונה

תחושת פעימות לב מוגברת עלולה להעיד על חרדה או על בעיה בין...

מאת: פרופ' דוד...
19/07/2016
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל ללופ-ביופסיה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

לופ-ביופסיה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

רגש ולכן אכילה רגשית היא לופ שלא נגמר. אבל עובדה שאחרי שאני אוכל הרגש כן נעלם לי. וזה בדיוק למה אני אוכל. אז בעצם הבעיה היחידה היא ההשמנה שבאה עם זה? לא העובדה שהאוכל "לא פותר רגש". כי עובדה שהוא כן.

בזמן שאתה אוכל אתה חושב שכן. הרגש חוזר , ואיתו האכילה. התחושה הלא נעימה כאילו "נספגת" דרך האוכל, מה שגורם לך להרגיש באותו הזמן שפתרת את התחושה. אבל זה כמו לשים פלסטר בלי לטפל בפצע. נניח שאתה כועס על מישהו. אז אתה אוכל, במקום לדבר עם אותו אדם. אז בזמן שאתה אוכל אתה מרגיש את הכעס עובר, אבל הוא לא באמת עובר הוא רק "נחנק". הוא יצא שוב, על משהו אחר או כשתפגוש את אותו אדם שוב. ואז שוב תאכל, והמעגל ממשיך. אם לא תפתור את הרגש, או תלמד לקבל אותו, מעגל האכילה לא ייפתר. כי אתה מעביר את התחושות לאוכל, ואוכל לא פותר רגשות. אם זה קורה הרבה, אז אפשר לעלות מזה במשקל. ואז אתה מוטרד מהמשקל, ושוב, מה שגרם לאכילה ולעלייה במשקל, לא פתור.

שכתבת,אבל למה אז זה מרגיש ממש נעים וטוב ומשחרר ברגע שאני מתחיל לאכול? אני ממש מרגיש שרגיעה מידיית ושחרור של אותו הרגש... אני חושב שפה הקושי שלי,מצד אחד אני יודע שזה לא מטוב לאכול ככ הרבה וגם הכאב בבטן לא נעים לי,ומצד שני ,הרגע של האכילה מרגיש ממש טוב. זה ממש נוגד אחד את השני,מה אני מרגיש באכילה של ההתקף לבין מה שבא אחכ.

כי יש לך מחשבה "אוטומטית" שמחברת אכילה לרגיעה. יש מחקרים שמראים שאנשים שסובלים מהתפקי אכילה משחררים בזמן האכילה, מהמח, אנדורפינים , שהם חומרים שמרגיעים אותנו. ולכן יש פה גם קשר התנהגותי, רגשי ופיזיולוגי. כדי לנתק את הקשר הזה,עובדים תזונתית, ולאורך זמן, אפשר להפסיק את החיבור הזה.

אכילה קשים שבאים בבומים. אני מוצא שהדרך היחידה שלי להפסיק אותם היא איכשהוא למצוא דרך שאני לא נהנה מהם יותר. הבעיה היא שלא משנה כמה אני מנסה ומנסה לא לאהוב את הרגע שאני אוכל מתוך רגש,זה לא עובד. אפילו בדיעבד,אחרי ההתקף אני לא יכול לסתור בראש שלי,שאני לא נהנה בזמן ההתפף,במיוחד בהתחלה שלו. אז אני כן לא אוהב את איך שאני מרגיש אחכ מבחינה פיזית עם ההתקף,וזה שזה כבד לי בבטן,ואני גם מבין שהאוכל מרגיע (והוא באמת מרגיע) אותי ,אבל אז זה לופ שלא נגמר אחרי שמשתחרר קצת אוכל בבטן ושוב אני רוצה לאכול. תודה אבל ברגע האכילה עצמה ,כמו שכתבתי,אני פשוט נהנה וזה מרגיע אותי ממש במיוחד בהתחלה של הביסים הראשונים של האוכל. האם הדרך היחידה שלי להפסיק היא לחשוב על כמה זה לא נעים לי אחרי ההתקף וזה שהאוכל רק מרגיע אבל לא פתר את הרגש,ולקבל את העובדה שבאכילה הראשונה של ההתקף זה באמת כיף ומרגיע אותי?

היא בטיפול תזונתי. לא מספיק להגיד לעצמך שעכשיו די. אם זה היה מספיק ,זה כבר היה קורה. מה שאתה חווה, זה סוג של הפרעת אכילה ,שכדי לפתור אותה, דורשת טיפול תזונתי, ואולי במקביל גם טיפול פסיכולוגי. היות ואתה מרגיש באיבוד שליטה, ובלופ מחשבתי,וזה מפריע לך, זה הזמן לפנות לטיפול. אתה מוזמן לשמוע יותר , ולקבל הדרכה כללית , במה כרוך הטיפול, לאיפה לפנות ,בפגישת הכרות ללא התחייבות או תשלום.

שכל פעם ממש שנייה לפני ההתקף האיכלה אני מנסה להסביר לעצמי משהוא שיגרום לי להפסיק עם ההתקפים.אז אני מסביר לעצמי שאכילה רגשית היא לופ שלא נגמר,ושהאוכל מרגיע אבל לא פותר לי את הרגשות,ושאני צריך ללמוד לווסת את הרגשות בדרך אחרת שלא משמינה. לי זה נראה שהבנתי על הנייר את מה שאמור לגרום לי להפסיק את ההתקפים,והדבר היחיד שנותר הוא ללמוד לחיות עם הרגש מבלי להוציא אותו על האוכל. אני צודק? תודה

זה באמת הפתרון. ובמקביל לשקם את האכילה ולצאת מהמעגלים המחשבתיים הקשורים באוכל ואכילה. מה שנשאר לשאול, וזה חשוב, האם תוכל לפתור את זה ללא עזרה מקצועית? הרבה מטופלים מגיעים אלינו אחרי שניסו לבד, כי הרגישו לא נח לפנות לטיפול. כאילו שזה מוריד משהו מההצלחה שלהם, או מראה על איזו חולשת אופי בכך שהם מקבלים עזרה. אבל כשהם מוכנים, ומקבלים עזרה, הם מצטערים שלא פנו קודם. כך שאני נותנת לך כרגע חומר למחשבה.

אילנה שלום, כנראה שלא חודדו החושים הלא מודעים שלי, האינטואיטיביים על מנת להתנווט אל הגברים שהם נכונים לי. מוצאת את עצמי דווקא יוצאת ומנסה ליצור קשר עם גברים שמציעים כנראה יחס גופני מיידי, ממגע חלקי ועד מין. זה הכי לא מי שאני אני דווקא נחפשת את הקשר הרגשי שמעולם לא היה לי.. זה לופ שחוזר על עצמו ולכן מעולם לא הייתה לי זוגיות ולא מין הזמן טס.. ו..אני בתולה פתאום זה הפך לנורא ואים מצד החברה ואני כבר חוששת שאם כבר אמצא מישהו כלבבי זה יהווה מחסום ירתיע אותו ויברח כי בתולה זה דבר מפחיד גברים?? ואלי גם זה סמל שמשהו דפוק איתי כי לא הייתי בזוגיות. אני יודעת שיש זוגות שלא מקיימים יחסים אבל אצלי אפילו זה לא היה כי הם כל כך שרוטים ואין טעם לשהות או לנסות להיות עם מישהו שנוגע בי וזה לא נעים לי ומעבר לכך נראה לי אידיוט. מה עושים אילנה??? מוכרחה לציין שאני כבר מתנזרת מכל דייט זה גורם לי לפתע לבחילה הבטן מתהפכת זה מכניס אותי ללחץ.. אולי עקב המגעים שהיו בבדייטים הקודמים זה נתפס דבר שלילי וכבר לא רוצה חבר.. טוב לי עם עצמי.. פתאום אחרי התנזרות מדייטים של עשור + אני רוצה חבר רוצה להאמין שאני מפסידה ויש דברים טובים אך שוב היה לי דייט ואותו סיפור.. ניסה לנשק בזמן שישבנו בפאב והרגשתי את כל הרוק שלו על היד שלי כשהדפתי אותו.. ואז שאל אף פעם לא היית עם גבר? למחרת ניסה ליזום דייט ולא רציתי ( קצת פחדתי) אך גם לא היה לי כח נפשי. שאל כמה חברים היו וכמה זמן? וכשעניתי מה זה משנה אמר שלא משנה ונעלם... למה זה מגיע לי? את חושבת שרצה מין או שאולי אני הדפוקה ולא בשלה להיות עם גברים? מצד שני קשה לי אילנה לספק צרכיהם.. אני כל כך רגישה וכל כך צריכה לדעת שהגבר הוא שלי... יש לך כמה טיפים לסינון? ואיך מתגברים על פרידה או דחייה? אפילו הדייט המטופש הזה עיער אותי ובכיתי.. ראבק אני כבר בגילאי ה-30 ועוד לא הייתי בזוגיות נורמלית.

פונה יקרה, ראשית אני שמחה שפנית משום שבגיל 30 , עם מוטיבציה גבוהה ועם ההשקעה הנכונה ,ניתן לשנות את כל מסלול החוויות. והדבר אמור מפורשות לגבי מטופלות בגילך שפנו עם בעיות דומות לשלך פחות או יותר, והצליחו לעלות על דרך חדשה. בגדול ניתן לאתר את בעיותייך בשלושה תחומים: 1. היותך עדיין בתולה 2. חרדה עמוקה עד כדי פיתוח התנגדות פסיכולוגית. המכונה אברסיה כלפיי נוכחות של גברים, ובטח לגבי מגעם בך. 3. מה שאת מכנה אינטואיציה לא נכונה כלפיי התמגנטות לגברים הלא נכונים. הבה נענה סעיף סעיף: לפני הכל כדאי לציין כי אם את שרויה בשל מצבך, במצב רוח ירוד עד כדי הסתגרות, רחמים עצמיים ובכי, יש לשקול במסגרת טיפול כולל, אך ורק אם את מוכנה לכך, טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה. 1. לגבי הבתולין, ניתן טיפול סקסולוגי בשימוש במאמני נרתיק. הטיפול בדיאלייטורים נעשה על ידך באופן פרטי ואינטימי בביתך ודורש ברוטו עשר דקות מדי יום. אני מפנה אותך לכתבה בנושא וגיניסמוס שם מוסבר עניין השימוש בדיאלטורים .תוך כדי השימוש ההדרגתי בהם, נדחק קרום הבתולים, מבלי להרגיש כלל עד לקצוות (כמו מניקור)עד להיעלמותו המוחלטת. http://www.doctors.co.il/ar/18200/%D7%95%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9E%D7%95%D7%A1%3A+%D7%9E%D7%99+%D7%9E%D7%A4%D7%97%D7%93%D7%AA+%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%94+q00 2. החרדה והרתיעה עד כדי גועל מגברים, קשורה גם לפחדייך אודות היותך בתולה והחשש שמא יגלו זאת ואז להרגשתך זוהי בושה. וכן קשורה לחוסר האינטואיציה וחוסר הביטחון העצמי בהתנהלות מול גברים. נדמה לי שמצד אחד את רוצה לרצות ולמצוא חן, ומצד שני אינך מעזה לגלות בטחון עצמי ולעמוד בטבעיות על רצונך ועל מה מתאים ולא מתאים לך בזמן אמת. הדבר מצריך כמובן טיפול ביחסך הכולל לגברים וקיים בי חשש שיש לחפש כאן אחריי קיומו של קשר שלילי כלפי האב או אח בוגר כלשהו , זוהי השערה בלבד ואינני אומרת זאת באופן מוחלט. 3. אינטואיציה לגבי יחסי אנוש תקינים, היא תוצאה של גדילה והתפתחות במשפחה גרעינית שהאווירה האופיינית לה, היא של חמימות אהבה וקבלה, לא במובן האידיאלי ,אך באופנים תקינים וסבירים. במידה ולא גדלת בבית כזה, מה שנדמה לי, הרי שתהליכי הפגיעות, הכעס וחוויות ההידחות משבשות את התהליכים האינטואטיביים ויש לפיכך צורך לעבוד גם על חוויות העבר המוקדמות כדי להשלים את התמונה כולה. כל טוב ,בהצלחה וגמר חתימה טובה אילנה

תודה על המענה המפורט... אני רוצה לציין שהפחד ממגע או כניסה למרחב האישי מלחיצה אותי כי אני טרם מכירה את הבחור והם יוזמים מגע מאוד מהיר רואים את התשוקה בעיניים חלקם מזמינים לדירה או לשבת ברכב מאוד רוצים את המגע על הדייט הראשון כאילו אנחנו חברים שנים..זה יוצר אצלי חרדה כי אני ישר חושבת על מין ולא מוכנה לזה טרם מכירה את הבחור וגם המגע הזה לא נעים לי לא אמיתי לי..זה נראה שהם רוצים מין ולא חברות. מרגישה לחץ פעמים נתתי עוד הזמנות ובורחת..כי המצב לא משתנה פעם אמרתילעצמי שאם יהיה בחור שיכבד אותי ולא יתנפל עליי אז גם אם לא אמשך אליו ולא יראה לי מבחינה אינטלקטואלית אמשיך לצאת אבל אין בנמצא כי כל מי שמתחיל איתי מסוקס ובעל ניסיון. כך נוצרה אצלי רתיעה מלנסות לצאת עם גברים. במקביל יש כלפיי הרבה הערות סקסיטיות ברחוב של מלל או שמתחילים איתי בגסות למשל מישהו שאל אם אפשר להתקלח איתי..ועוד כל מיני שטויות..נוצר אצלי פחד מגברים כלומר תמיד לחשוש שאני הולכת בחושך וכו'.. על פניו נראה שאני מכירה בחורים לא נכונים.. מגיל 18 לעגו על בתוליי מה שגרם להסתגרות וכל בחור ששמע שאני בתולה היה בורח כך נוצר מעגל של חרדה בושה והימנעות ואי אפשר לצאת מזה מי יקבל אותי?? כל בחור שמתחיל איתי אני ישר חושבת על סקס ובא לי להקיא כי הרבה פעמים אני בכלל לא נמשכת למראה שלהם.. אבל זה כבר המצב לא נינוחה כשמתחילים לגעת בי זה נראה לי כחוצפה. אשמח לדעת איך לצאת מהמצב.. האם זה חוסר מזל האם אני משדרת משהו ולכן נטפלים אליי בחורים כאלו? או שמא ככה זה ואני לא בשלה?? חברות שלי מספרו על בחור שדואג ותומך על רוך ועדינות.. אני פשוט לא מצליחה ליצור אינטימיות רגשית עם אף אחד מהם כי לא נותנים לי הזדמנות מעבר לזה שיחס שכזה כלפיי גברים מוריד לי ולא בא לראות אותם. אני שואלת פה, כי אשמח לדעת איך לנהוג כי בעתיד שאמצא בחור נורמלי.. הוא לא יבין את זה שאני בלי מערכת יחסים ובלי מין עד עכשיו..מה אומרים? כולם דפוקים? אני בלופ.

שלום רב, בת 33. 4 שנים לאחר סרטן שד הורמונלי, ללא בלוטות, עברתי למפקטומי והקרנות. מטופלת בטמוקסיפן מאז, ועד לפני 8 חודשים גם בדקפפטיל. לאחרונה מאוד קשה לי להתמודד עם תופעות הלוואי של הטמוקסיפן. בעיקר עם הדיכאון, פוליפים ברחם, צ'יסטות בשחלות. מרגיש לי מן לופ כזה שלא נגמר וגם לא יגמר. בכל אופן, האונקולוגית הציעה שאעבור לרלוקסיפן. השאלה שלי היא, האם יש מספיק מחקרים על היעילות של הרלוקסיפן בסרטן שד? בנוסף, קראתי באינטרנט שהתרופה בכלל ניתנת לנשים בגיל המעבר. ואני עדיין בגיל הפוריות.

הי סיון, כפי שעניתי לשאלה אחרת פה בנוגע לטיפול משלים/ מונע - אני ממליצה לשאול או לברר בפורום אונקולוגי כלשהו, השאלה לא מתאימה לפורום זה.