מה אני בכלל?

אני בת 18.5 ומזה זמן רב,חושבת המון על המשקל שלי. אני לא שמנה. הגבה שלי הוא1.5 והבוקר כשנשקלתי זה היה 44 ק"ג (MBI 19.5) אני לא שמנה ואני יודעת את זה,אבל מזה מספר שנים אני חושבת המון על המשקל. בעבר נהגתי להישקל כל יום (כיום אני נשקלת פעם בשבוע). זה התחיל מלהשתדל לספור קלוריות, ובשבועות האחרונים גם כמה גרם שומן אני מכניסה לגוף. את הספירה המדויקת אני עושה לאכל שבא באריזות,לכל שאר הדברים שאני אכלת (ולא,זה לא שני אפונים לארוחה,),אני המון פעמים רצה לבדוק באינטרנט כמה קלוריות זה ומנסה לשער כמה אכלתי. אני לא אנורקסית כי אני אכלת,אני לא בולמית כי אני לא מקיאה (למרות שזה עבר לי בראש כמה פעמים-סילקתי את זה מהר,כי אני יודעת שזה לא טוב ),אני לא מבינה מה אני אני מרשה לעצמי לחטא רק בסופי שבוע,ומרגישה נורא על זה. היום אכלתי חצי גלידה אמריקאית והרגשתי עם זה נורא קשה לי ממש לבטא את זה,זה המקסימום שהצלחתי. אני אכלת,ואכלת כמו בן אדם נורמאלי,ולפעמים מרשה לעצמי להתפנק (בסופ"שים),אבל חושבת המון על מה שאני אכלת. לפעמים אני מרגישה שאכלתי יותר מדי ושונאת את עצמי על זה,כבר כמה פעמים נשכתי את עצמי בשביל להעניש את עצמי על משהו שאכלתי. (זה קרה פעמיים שלוש-לא יותר) אני המון פעמים משווה את עצמי לאחרים,מרגישה שאסור לי אכל יותר ממי שיושב איתי, הרבה פעמים אני משווה את מה שאחותי הקטנה אכלת לכמה שאני אכלתי בגילה אני אכלת,ולפעמים מרשה לעצמי יותר (גם בלי לנשוך את עצמי),אבל אני יודעת שמשהוא פפה לא בסדר,כי אני באמת לא צריכה לדאוג מהדברים האלה. זה התחיל ממחשבות על המשקל-המשיך לרצון לאכל יותר בריא-והגיע למצב הזה אנא,עזרו לי,לפחות להבין מה אני

אני לא יכולה להגדיר מה את כי אני לא אשת מקצוע אך לפי מה שאת מספרת אין ספק שאת בעלת הפרעת אכילה. האוכל והקולוריות מנהלים לך את החיים וזה עצוב שבחורה כה צעירה צריכה לבזבז כל כך הרבה שעות ואנרגיות על לספור את הקלוריות ועשר פעמים לחשוב מה להכניס לפה ומה לא. לא חבל? לכי לשיחות בדקי איפה הבעיה ומהו שורשה. למדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת וקבלי את חייך במתנה.