הרעבה עצמית

שלום רציתי לשאול שאלה, לפני משהו כמו 10 חודשים שקלתי 110 קילו, אני 185. באותו הרגע הבנתי שזהו, בקושי בגדים עולים עלי ופשוט נמאס לי, לאט לאט התחלתי להפחית בארוחות, שותה רק נס בבוקר בלי עוגיות בצהריים חצי צלחת של האוכל שאמא הכינה ובערב משתדל לא לאכול כלום\איזה פרוסה קטנה עם תה. ירדתי ב10 חודשים האלו 20 קילו, וזה הגיע עד לימים שלא אכלתי כלום מהבוקר עד הערב. ותאמת אני ממש מרוצה מזה שירדתי כלכך הרבה והמחמאות מהסביבה לא מפסיקות להגיע וזה נותן עוד מרץ להפסיק לאכול. בתקופה האחרונה התחלתי לאכול יותר מדי ועליתי 5 קילו, אני שוקל היום 95 ולמשקל ההתחלתי אני ממש לא מתכוון לחזור והתחלתי להרעיב את עצמי שוב כדי להוריד את מה שעליתי+עוד כמה קילוגרמים שיהיה במשקל תקין. אם אני אוכל בערב איזה טוסט קטן כי היה לי חשק לאחר הטוסט יש לי המון חרטות על כך, ויום לאחר מכן אני מפצה על כך שאני לא אוכל ארוחת צהריים. האם כרגע אני מוגדר כמישהו עם הפרעות אכילה? האם במצב שאני כרגע אוכל לרדת מתחת לסף ה80? או שפשוט הגוף יעצר כי הוא חושב שהוא במצוקה כלשהי?

מעבר לגוף שמאותת לך שהוא נמצא במצוקה רצינית ברור שזו הפרעת אכילה.ברגע שהאוכל מנהל את חייך זו הפרעת אכילה ברגע שיש התעסקות תמידית עם הקלוריות והאוכל זו הפרעת אכילה. אם תאכל מאוזן ונכון אין לי ספק שהמשקל יתאזן. לך לדיאטנית קבל תפריט נכון ומאוזן וכמובן אם יש בעיות שיש לפתור חשוב ללכת לאיש מקצוע ולפתור ולא לברוח. אוכל זה לא נחמה. אם יש בעיות לא פותרים אותם באמצעות אכילה או הרעבה אלא מנסים בעזרת איש מקצוע להתמודד.

כל מי שבעצם מתעסק עם תזונה מוכר מישהו עם "הפרעות אכילה?" כי הוא מתעסק עם האוכל, מונע מלאכול דברים, סופר קלוריות כדי שיאכל מתחת למקסימום וכו'. כרגע אין לי אפשרות לפנות לאיש מקצוע כי אני בצבא לכן אני מחפש פתרון באינטרנט, ובנוסף אין לי את התקציב הדרוש כדי ללכת לטיפול אישי.