מתוסכלת, נופלת
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני בת 33 כל חיי הייתי שמנה לפני כשלוש וחצי שנים לקחתי את עצמי בידיים וירדתי את המשקל העודף ירדתי ממאה וששה קילו לשישים ושמונה. לאט לאט הגעתי לשבעים ושתיים ואז יום אחד נמאס לי נמאס לי שאחרי הכל אני לא באמת רזה. אז כבר הייתי מכורה לספורט אז התחלתי לעשות יותר ויותר ספורט והתחלתי לאכול עד 500 קלוריות ביום, ככה הייתי עשרה חודשים ולאט לאט ירדתי והגעתי למשקל של שישים קילו. הייתי מפורקת ובדיכאון כמובן ואזערב אחד היה לי התקף היסטריה וחרדה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי הרגשתי שאני עומדת למות ונפילה כזאת בכל הגוף ואז החלטתי ללכת לעזרה בהתחלה לא שיתפתי פעולה עם הדיאטנית ואז הבנתי שאין ברירה וע"י הפסיכולוגית שלי פניתי לדיאטנית קלינית אחרת שממש התחברתי אליה חוץ מהבעיה שהיא רצתה שאוכל היו עליות וירידות ואט אט שבתי למשקל של 75 קילו והתחרפנתי ואז ירדתי עוד קצת 72 אבל נמאס לי לא רציתי יותר שוב להיות השמנה עזבתי את הדיאטיקנית למרות שכולם אומרים שאני נראית בסדר כי אני 1.68 ובאמת שיש לי עצמות כבדות (זה משפחתי) אבל שנאתי ואני שונאת את עצמי לפני חודשיים התחלתי שוב עם הצומות לא יכולה יותר לסבול את עצמי אני דוחה ונראית כמו טנק מרכבה. אני עייפה מתקשה להתמיד בספורט שאותו אני אוהבת מאוד כי אין לי את אותם הכוחות ואני מתוסכלת שאני לא מגיעה לתוצאות. אני לבד בסיפור ההורים לא באמת יודעים החברים יודעים ולא יודעים מעולם לא אהבתי לספר לאנשים מה עובר עלי. ואני לבד. הפסיכולוג שלי נסע לחופש לשלושה שבועות ואני מרגישה שאני מתפרקת וכבר נמאס לי מהכל יש ימים שאני אוכלת 300 קלוריות או פחות ואני מתוסכלת ואיבדתי עניין בהכל.
האם הפסיכולוג שלך מומחה בהפרעות אכילה? חשוב שזו תהיה ההתמחות שלו כדי שיידע באיזה נקודות לגעת ובמה לטפל. אין ספק שאת בהפרעת אכילה והאוכל והקלוריות הפכו להיות מרכז חייך ואף מנהלים אותם. החיים הללו הם לא הגיוניים כי את צעירה והחיים יפים והם עדיין לפנייך. את צריכה לשאול את עצמך בכנות האם אני כנה עם הפסיכולוג ובאמת מנסה לפתור בעיות? חשוב לפתור את הבעיו והפחדים חשוב לעבוד על הנושא של עצמי ומי אני דימוי עצמי ודימוי גוף ואחרי שתפתרנה הבעיות הפסיכולוגיות והנפש תהיה בריאה גם הגוף יהיה בריא. אל תרימי ידיים אפשר לצאת משם. בתי גם הייתה בתחתית של התחתית ויצאה משם כמו גדולה. אל תתייאשי.