בולימיה- 20 שנה ללא מוצא

שלום, אני כבר לא צעירה (שנות ה30 לחיי). חווה ברוב כאב 20 שנים שהתחילו כשנתיים באנורקסיה בלבד והמשיכו בשילוב בין השתיים. אני לא בתת משקל אבל בטווח הנמוך. מקיאה מידי יום. ניסיתי כל טיפול אפשרי, אישפוזים, תרופות, פרטני, הומאופטי, סיני, דיקור, או איי, מרכזים שונים.. מה לא. מרגישה שאין מוצא. האם עלי להשלים עם המחלה והחיים עמה (לרבות תוחלת החיים עמה)? אם לא, מה האלטרנטיבה? כלום לא עוזר. מה התוחלת הצפויה במהלך חיים שכזה והיסטוריה של 20 שנים? ברור שהגוף שלי לא במצב שהיה צריך להיות לו הייתי זוכה בחיים ללא המחלה השטנית הזו..

אלה יקירתי ברור שניסית אלף ואחת דרכים ושיטות אני מאמינה לך מה שאני לא כל כך בטוחה לגביו שאת באמת באמת רוצה לצאת מהמחלה. את צריכה להסתכל פנימה לתוכך בצורה הכי כנה שאפשר ולשאול האם את באמת עושה הכל כדי לצאת משם? האם את באמת באמת רוצה לשם? אני יודעת שאת קוראת ורותחת עליי ואומרת לעצמך זאת מה היא מבינה אבל את צריכה להבין שעד שאת באמת באמת לא תרצי לצאת מזה ולעשות את השינוי שום טיפול לא יעזור והדבר רק יעלה לך אלפי שקלים ללא שום תוצאה. קבלי החלטה כנה עם עצמך שאת רוצה לעבור שינוי ומוכנה לעשות סיבוב של 360 מעלות בקו המחשבה ולצאת למסע שהוא לא קל החוצה מהמחלה אך המסע החוצה שווה כל דבר. לבת שלי לקח קרוב לשנתיים אך בסוף היא יצאה משם.

אורלי, לו הייתי שמה לב שתשובת המומחה אינה מגיעה ממומחה (ובמקרה הקונקרטי הזה- תשובה חובבנית למדי), לא הייתי טורחת לכתוב. הכוונה בכתיבה הייתה לשמוע חוות דעת מקצועית בעניין דרכים/טיפולים שעדיין לא ניסיתי, אומדן לגבי יציאה מהבעיה אחרי 20 שנה וכו. התשובה שלך סתמית וגם מאוד לא נכונה. אני שמחה לשמוע שהבת שלך יצאה מזה אחרי שנתיים, גם אני הייתי במצב אחר אחרי שנתיים ולצערי לא נלקחתי לטיפול מתאים. אז עם כל הכבוד אין מה להשוות ואחרי עשורים של טיפולים אומר לך- באיזו זכות את אומרת שאני לא רוצה?? הרי אם הכל היה טמון ברצון לא היינו נזקקות למחלקות ביח שלמות הקשורות רק להפרעה הזו(ששם מתאשפזים מרצון דרך אגב). קחי בבקשה את תגובתך הרדודה והמטעה לפגישת אמהות/ חברות/ שכנות ותמליצי בבקשה למנהלי האתר שינהל את הפורום הזה איש מקצוע (!) כמו שאר הפורומים של דוקטורס!!!