פחד מעלייה במשקל: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

בררנות באוכל: נורה אדומה?

כל הורה יודע שהילד נרתע מבננה או אבוקדו - רתיעה החולפת עם הזמן. עם זאת, לעתים הבררנות הופכת להפרעת אכילה סלקטיבית, שיש לטפל בה בהקדם לא אוהב ירקות? נגעל מגבינה? חש תחושת גועל מבננה או אבוקדו? אלה משפטים שכיחים למדי, שמשמיעים ילדים קטנים. רוב ההורים מתמודדים עם בררנות באוכל אצל הילדים, שמצדם היו שמחים להסתפק בכל ארוחה בכריך עם שוקולד, שניצל וצ'יפס... ילדים רבים אינם מוכנים לטעום מגוון של סוגי אוכל, אולם הבררנות באוכל חולפת בדרך כלל עד גיל בית הספר - ככל שהם נחשפים, פעם אחר פעם, למגוון גדול יותר של סוגי מזון. מעטים הם הילדים שהופכים לנערים ואחר כך למבוגרים, שעדיין מקובעים בהרגלי אכילה בררנית, שאפיינו אותם בשנים הראשונות לחייהם. מניסיוני - הן כמטפלת והן כאם - נוכחתי לדעת כי ילדים מושפעים מאד מהמבוגרים, גם בנושא התזונה; וככל שנחשוף אותם למזונות מגוונים יותר, על ידי מתן דוגמא אישית לתזונה מגוונת, כך הבררנות באוכל...
ללמוד עוד על פחד מעלייה במשקל
אמהות אוכלות את עצמן-תמונה

העיסוק האובססיבי באוכל ובדימוי הגוף מקושר בעיקר לנערות, אך...

מאת: לימור...
08/01/2007
מדיאטה להפרעות אכילה-תמונה

מהן הפרעות אכילה, ממה הן נגרמות, איזה טיפול מוצע לחולות...

מאת: ד"ר מוריה...
04/10/2006
בררנות באוכל: נורה אדומה?-תמונה

כל הורה יודע שהילד נרתע מבננה או אבוקדו - רתיעה החולפת עם...

מאת: אריאלה בר דוד
22/05/2017

פחד מעלייה במשקל: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי, אני בת 23, משתקמת מהפרעת אכילה שפרצה במסגרת ״דיאטה נטולת פחמימות״ שבאמצעותה השלתי 18 קילוגרמים, בשיאי שקלתי 49 על 1.55 מאז עליתי כ5 קילוגרמים במהלך חודש בו חוויתי דיכאון, הרגשתי עמוק בתוך סיוט מתמשך, הפן החברתי נפגע, חוסר יציבות נפשית קיצונית, אבד הריכוז ויכולת הלמידה וההקשבה, המחזור החודשי, והרצון לחיות פשוט. וזוהי בעצם הנקודת מפנה, שהבנתי שאני מפסידה מכל הכיוונים, ושאני רוצה לאמץ תפריט אחת ולתמיד שמכיל את כל אבות המזון בצורה מדודה וקפדנית בשילוב עם אימוני כוח היום התחלתי בתהליך ואני שמחה ונרגשת, ועם זאת מקונן החשש, שמא אני אשמין פלאים וישתנה לי הגוף עוד יותר אני לא אדע להתמודד עם זה, אני מאוד רוצה להאחז בידיעה מקצועית מטבולית, שאני באמת אשמור על מבנה רזה? שאראה עדיין טוב ולא אשמין כי חזרתי לאכול פחמימה ושומן.

היי מאי מאוד שמחה לשמוע על נקודת המפנה שעברת...!!! עליה במשקל מתרחשת בעקבות צריכה עודפת של קלוריות בלי קשר לחלוקת אבות המזון. במילים אחרות אכילת פחמימות ושומן תחת שמירה על מאזן קלורי נטרלי לא צריכה להוביל לעליה במשקל. מציעה לך בחום לפנות לדיאטן/ית לצורך ליווי בתהליך אותו התחלת. יש מקום לבדוק האם וכמה את צריכה לעלות במשקל, עזרה בבניית תפריט מאוזן שכולל את כול אבות המזון, חשיבה משותפת האם באמת יש להקפיד על תפריט קפדני וכו. בהצלחה רבה בהמשך עדי מילר דיאטנית קלינית

יש לי פחד להעלות במשקל . מצאתי לאחרונה את שיטת הנון דיאט ,אבל למה זה לא בסדר לפחד לעלות במשקל עדיין? זה פחד הגיוני לא?להעלות במשקל ולהיות שמנה יותר זה סבל אז זה פחד הגיוני לא? תודה

פחד לעלות במשקל עובר לאורך זמן. כשאת עושה נון דיאט, את לומדת לאכול, ומגלה שאת לא עולה במשקל כשאת אוכלת ולא עושה דיאטה. וכך, את מתחילה יותר ויותר לסמוך על הגוף שלך. אי אפשר "להעביר" פחד מעלייה במשקל רק בדיבורים. החוויה האישית שהמשקל יציב כשאוכלים מלמד שהגוף לא עולה במשקל סתם ככה. וככל שתהיי יותר יציבה במשקל הקיים תוך שינוי הרגלי האכילה, תלמדי להפסיק לפחד. ורק אז, אחרי שתלמדי לאכול במשקל שאת נמצאת בו, תלמדי להכיר את הרעב והשובע שלך, ותאכלי בהתאם לצרכים של אותה ארוחה, תוכלי להפסיק לפחד,ובהמשך אם יש צורך בכך, גם לרדת במשקל. את מוזמנת להגיע לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות לקבל הסבר מקיף. [email protected]

יש רגש תקוע ולכן רוצים לאכול מלא כדי לדחוס אותו. אבל האכילה לא מהנית כי יש אשם או פחד מהשמנה מכמויות גדולות של אכילה. אז האם צריך לפתור את האשם על עצם האכילה המרובה או את הרגש עצמו?

גם על הרגש וגם על האוכל. כי יש דרכים אחרות לווסת רגשות, האוכל הוא לא פתרון. ובמקביל אפשר להפטר מרגשות אשמה לגבי אוכל בכלל, וללמוד להחזיר את האוכל למקומו הטבעי. כלומר, לאכול כי אתה רעב, ולא בגלל רגש. בזה שהבנת שאתה דוחס את הרגש עם אוכל, אפשר להתחיל את התהליך שינוי.

אני כבר שלוש שנים בנון דיאט,אבל לא משנה כמה אני אומר לעצמי שבאמת אני יכול לאכול הכול,אני מרגיש כאילו עדיין לא "השלמתי" את כל מה שלא אכלתי במשך שנים כשלא הירשתי לעצמי לאכול ,בגלל דיאטות פעם. אז אני מרגיש שאני חייב לאכול עוד ועוד ועוד כל פעם שיש תחושה קצת קלילה בבטן ,כי פעם לא יכולתי. וזה מעגל שלא נגמר ולא נראה לי שיגמר. איך אני יוצא מזה? תודה רבה

שונה מאשר לאכול עוד ועוד כל פעם שיש תחושה קלילה בבטן. ההשלמות שאתה מתאר הן נורמליות לתהליך. כשפתאום נפתחת האפשרות לאכול הכל, יש תחושה של צורך להשלים את כל מה שלא הרשית לעצמך לאכול פעם. כשתסמוך באמת, על האפשרות לאכול הכל מבלי פחד לעלות במשקל, "ישתחחר" הצורך לאכול בכל רגע שתרגיש שיש לך "מקום". אתה אומר לעצמך שאתה יכול לאכול הכל, אבל עדיין לא ממש מאמין בזה . למה?אם אתה אוכל מרעב ועוצר בשובע, אין שום אוכל שאתה לא יכול לאכול. אולי לא נח לך עדיין עם התחושה הקלילה בבבטן.?יכול להיות שקשה לך לוותר על תחושת הכובד?

שלי,עד כמה שזה היה נורא,כל אוכל שהיה עולה לי בראש הייתי לוקח ואוכל,נכון שזה בא עם אשם והשמנה וכאב בטן,אבל פשוט היה בא לי סתם ,הייתי לוקח ,ואוכל. ועד כמה שנפלא הרעיון של הנון דיאט,אי אפשר לאכול באמת כל מה שרוצים,כי צריך להקשיב לתחושת השובע...והיא זו ש"שמגבילה". אז נכון שאולי קצת מדי פעם אפשר לאכול מעבר לשובע,אבל תכלס,לא...אי אפשר כי זה משמין.אז אני יודע שיש גבול עד כמה שאפשר "למתוח" את השיטה,אבל אני נמצא בגבול הזה של ,פעם הייתי אוכל מה שבא לי בלי לחשוב אם אני שבע או לא,וגם נהנה מזה נורא,ובנון דיאט,יש הגבלה..... זה למה אני חושב עדיין קשה לי להשתחרר מאוכל...

אוכל בארוחה, מוגבלת לשובע שלך. אתה יכול לאכול כל אוכל שתבחר, אבל הפשרה היא לעצור בשובע, וזה לא קל. אני מקווה שעם הזמן, תראה ש"ההגבלה" הזו, היא של הגוף שלך ולא של מישהו אחר. ואז אולי יהיה לך יותר קל לקבל את זה.