הדרכת הורים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

גמגום: כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול

כ-5% מכלל הילדים וכ-1% מכלל האוכלוסייה הבוגרת סובלים מגמגום - הפרעה בשטף הדיבור שמאופיינת בחזרות, עצירות, לחיצות ו/או היסוסים במהלך הדיבור. מהם הגורמים לתופעה? כיצד מאבחנים גמגום ומהן דרכי הטיפול? מדריך מקיף לרגל יום המודעות לגמגום (22.10) תופעת הגמגום מוכרת עוד משחר ההיסטוריה: במצרים העתיקה התגלה הירוגליף ספציפי שתיאר את המילה 'גמגום'; החוקרים היוונים אריסטו ואפלטון התייחסו לתופעה כבר בשנת 300 לפנה"ס; בסרט "נאום המלך" מתוארים ניסיונותיו של מלך בריטניה המלך ג'ורג' השישי להתגבר על גמגומו; ובתנ"ך מתואר משה רבנו כ"כבד פה וכבד לשון", תיאור שעל פי חלק מפרשני המקרא מעיד על כך שגמגם. נכון להיום, על פי הסטטיסטיקה, הגמגום קיים בקרב כחמישה אחוזים מכלל הילדים ובקרב כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה הבוגרת (מעל גיל 18). הוא שכיח יותר בכפי 4 בקרב בנים מאשר בקרב בנות. בד"כ מופיע הגמגום לראשונה אצל ילדים בגיל טרום בית הספר, בין גיל שנתיים לחמש, אבל הוא יכול להופיע לראשונה גם עד גיל 12. אולם, למרות שמדובר בתופעה עתיקה ולמרות ההתפתחות...
ללמוד עוד על הדרכת הורים
ט"ו בשבט הגיע, חג לתעודות!-תמונה

כיצד נכון להגיב לתעודה שהילד מביא הביתה? הורים, שימו לב:...

מאת: לאה שטרן
01/02/2017
הורה מול מורה: איך נתנהל נכון?-תמונה

אנשי החינוך שמלמדים את ילדינו מבלים איתם שעות רבות, ולמעשה...

מאת: לאה שטרן
02/09/2018
יש לכם ילדים? זה ממש לא אומר שאתם צריכים לשכוח מסקס-תמונה

המחסור החמור בשעות שינה, קשיי ההנקה והעייפות המצטברת, הם...

מאת: אפרת מנור
06/02/2019
הצבת גבולות לילדים: מהי הדרך הנכונה?-תמונה

הורות בעידן הטכנולוגי כרוכה באתגרים רבים. כיצד ניתן לבסס...

מאת: ד"ר איתי זיו...
22/10/2018
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להדרכת הורים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הדרכת הורים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

ד"ר צנגן שלום רב, בתנו ילדה בת 6.5, בוגרת והתפתחה באופן תקין מכל הבחינות. החלה ללמוד בכיתה א' השנה בבית ספר חדש לאחר מעבר דירה, השתלבה יפה מבחינה לימודית וחברתית. לפני כ3 שנים הגענו אליך בגלל עצירות קשה ובריחת צואה, וגם שתן, לאחר אשפוז בגלל פיילונפריטיס, ולאחר מכן וניתוח התקנת סטנט בדרכי השתן. היה ברקע חשש ליפול לאסלה לאחר שנפלה לאסלה בבית החולים. המלצת בין היתר על טיפול בפגלקס ואכן הטיפול היה יעיל והיא חזרה ליציאות סדירות בשירותים בתוך מספר ימים. לאחר מספר חודשים הורדנו בהדרגה את מינון הפגלקס עד שהופסק לחלוטין. מאז, בשנים האחרונות, היו 2 אירועים של רגרסיות (צואה+שתן) בתקופות בהן חל שינוי משמעותי מבחינתה (גן חדש, ומעבר דירה), בשתי הפעמים הבעיה נפתרה עם שינוי התנהגותי ומעקב קרוב יותר שלי ושל אביה, ללא שימוש בפגלקס. בשבוע האחרון, לאחר שעברה חיסונים ומאוד התנגדה והשתוללה, החלה בריחת צואה בכל יום, שהשיא אתמול כאשר ברח לה לראשונה בבית הספר ,מה שגרם למבוכה גדולה מאוד ואף הערות מצד חבריה לכיתה. התחלנו אתמול מיד במתן פגלקס 8 מ"ג (בינתיים רק אתמול בערב) ודיברנו על ישיבה בשירותים מדי בוקר אחרי ארוחת הבוקר. יש לציין שהיא משתפת איתי פעולה יפה, ואנחנו מקפידים שלא לכעוס עליה על בריחות הצואה. היום ישבה בשירותים בבוקר ועדיין ללא יציאה. הדרכתי אותה ללכת גם בבית הספר לשירותים לאחר ארוחת הבוקר באופן יזום. היא אוכלת ירקות ופרות בכמות סבירה, ושותה די הרבה מים. בזמנים "רגילים" ללא בריחות צואה, הולכת לשירותים והיציאות בדרך כלל מגיעות "דחוף" (מתאפקת בזמן משחק למשל, ייתכן שיש חשש בגלל שהיציאות מאוד גדולות, אבל היא לא התלוננה על כאבים). ששוחחנו אתמול היא התלוננה על כאבים/פחד סביב הליכה לשירותים. כמו כן היא סיפרה לי שבבית הספר ילדים לפעמים לא מורידים את המים אחרי יציאה וזה מגעיל אותה, והיא חוששת שזה יקרה גם לה. לכן היא מעדיפה להתאפק ואז הקקי לוחץ לה ובורח. לפני שנקבע אצלך תור נוסף, אשמח להכוונה ראשונית האם מינון זה של פגלקס סביר בגילה או שכדאי להעלות מינון? ובנוסף, האם כדאי לפנות לטיפול רגשי/ביופידבק או כדאי להסתפק בשלב זה בפגלקס+ליווי שלנו? מיותר לציין שזה גורם לה למועקה גדולה מאוד, ואנחנו חוששים שזה יגרום לבידוד חברתי... תודה רבה! שרית

להערכתי יש צורך בטיפול משולב, גם ריכוך צואה עם נורמלקס, במינון שצריך להתאים לה. בשבוע ראשון כנראה 16 גרם ב240 מל שתיה ולפי התגובה להחליט באיזה מינון להמשיך. בנוסף יש לשלב הדרכת הורים. אנא פני אלי דרך מרפאת גסטרו ילדים בוולפסון.

להערכתי יש צורך בטיפול משולב, גם ריכוך צואה עם נורמלקס, במינון שצריך להתאים לה. בשבוע ראשון כנראה 16 גרם ב240 מל שתיה ולפי התגובה להחליט באיזה מינון להמשיך. בנוסף יש לשלב הדרכת הורים. אנא פני אלי דרך מרפאת גסטרו ילדים בוולפסון.

שלום, הבת שלי בת 3 ו 9 חודשים, ילדה מבריקה ומיוחדת במינה. היא ילדת סנדוויץ לאח בן 6 ולאחות בת 10 חודשים. התחלתי לגמול אותה בגיל שנתיים ו7 חודשים בערך (מה שהיה קשה מלכתחילה ולא ניתן לומר שהיא הייתה גמולה לחלוטין והיא עדיין עם טיטול בלילה),בעודי בהריון היא הייתה מרטיבה באופן יומיומי כאשר הפעמים שהלכה לעשות בשירותים היו אחת ל...והרוב בתחתונים....כבר עברה כמעט שנה ויש עליות ומורדות,ובעיקר מורדות,וזה פשוט לא מפסיק...היא מראה "אהבה" אלימה לאחותה ומציקה לה באופן תמידי.. אני ממש מתקשה כי שום שיטה (להחליף ולשתוק,לתת לה להחליף לבד,להעניש ולכעוס,לחבק ולהגיד לא נורא...) כלום לא עובד. היא מתחילה גן עירייה, עצתך בבקשה.

הי אילנה, אני יודעת שתהליך גמילה שנמשך כ"כ הרבה זמן יכול להיות מייאש ומתיש עבור ההורה...יחד עם זאת מתוך התיאור שלך לתחושתי ישנם דברים חשובים יותר שצריך לתת עליהם את הדעת. זה נשמע לי שביתך לא מקבלת מענה על איזשהו צורך עמוק. העובדה שהיא אוהבת באלימות אולי מעידה על כך שחסר לה משהו בקשר איתכם ההורים, זמן, תשומת לב לחלקים מסוימים שבה. העובדה שמעולם לא נגמלה כראוי אף היא עשויה להעיד על צורך רגשי לא מסופק (בהנחה שנשללו בעיות פיזיולוגיות). זה אחד המקרים שאני באמת מציעה לך להתייעץ באופן אישי ולהעזר בהדרכת הורים. לחשוב יחד מה חסר שם, מה עוד צריך לקרות שלא קורה, לקבל חידוד ודגש שלא נמצא.. לפעמים די בשלוש ארבע פגישות כדי להאיר עיניים ולהעזר. כמובן שהשאיפה היא שכתוצאה מכך גם הגמילה תגיע וזה בפני עצמו יעיד על וויסות רגשי טוב יותר אצל ביתך ועל מצב רגשי מאוזן יותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044

שלום ירדן, מודה לך על תשובתך המקצועית והמהירה. חשוב לי לציין שהייתי במפגש אחד להדרכת הורים בו הוסבר לי שצריך להניח לזה לחלוף בכך שלא נביע כעס אלא נסביר שהפיפי מקומו באסלה,ובשעה שהיא מפספסת לציין שזה לא בסדר ולתת לה להחליף לעצמה,ללא התניות וללא עונשים...מבחינת חוסרים,אנחנו משתדלים לתת לה את מלוא תשומת הלב ואנחנו הורים שנותנים המון חום ואהבה ולעיתים,אני מודה,לי קצת קשה יותר ההתמודדות מאחר וה"דווקא" מתבטא בהכל.בכל פעם שאני שולחת אותה להתפנות היא אומרת שאין לה וכמה דק לאחר מכן היא עושה על עצמה...חשוב לציין שהיא עושה על עצמה רק פיפי...אנחנו נותנים לה מחמאות אין סופיות ומדגישים לה שהיא אהובה למרות הכל...אבל עדיין יוצא לי לכעוס לא מעט פעמים ולהגיד לה שזה לא נעים ליהיות בריח של פיפי ומאיימת להחזיר טיטול או לחזור לגן של קטנים...הדרכת הורים זה הפתרון היחיד לעצתך? תודה רבה

הי אילנה, התשובה היא כן, אבל כנראה שלא הדרכה הורית מהסוג שהיית בה, לא כזו שמתמקדת בנתינת עצות, אלא הדרכה על ידי פסיכולוג/ית קלינית של ילדים, המתמחה גם בהדרכת הורים (או מטפל רגשי מוסמך אחר העובד בשיטה "דינמית" ובעל ניסיון בהדרכה הורית). הדרכה שתאפשר לך להבין ולעבד חלק מהרגשות השליליים שלך כלפיה (שעולים אל מול ההרטבות הנשנות), שתעזור לך להבין מה חסר לביתך למרות כל החום והאהבה שהיא מקבלת. לתחושתי יש כאן התנהגות שהיא עם צבע "דווקאי", מחאתי, כעוס..שמיועדת להשיג משהו, לבטא משהו..מה זה המשהו הזה, צריך לגלות, ולכן בעיני זו לא בעיה של גמילה כשלעצמה. שימיו לב, אני אומרת את כל זה בהנחה ששללתם בעיות רפואיות, חשוב להיזהר ולא להניח הנחות פסיכולוגיות לפני שאלו נשללו. כל טוב ובהצלחה! ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044

שלום רב, כשיש המלצה להדרכת הורים למה הכוונה, הדרכת הורים מיוחדת שמתמחה בהפרעת קשב? אם כן היכן ניתן למצוא הדרכה כזאת, קופח? (מכבי אזור מרכז)? האם בהדרכה זו עוזרים לנו גם בבעיות התנהגות? ועוד שאלה בסיטואציות של ילד בכיתה ב כשהוא מקבל דף עבודה או קטע לקרא ואין לו שום בעיה של למודים , הוא נכנס ללחץ ומסרב לעשות או לקרא אומר שזה קשה ושזה הרבה, האם זה אחד הסימפטומים של הפרעת קשב? (חשוב לציין שאנו לא מוותרים ולאחר מאבקים כעסים ואיומים והוא עושה את העבודה ומצליח ללא קושי לימודי)

יעל שלום, הדרכת הורים הינה הדרכה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים שגורמת הפרעת הקשב והרכוז של בנם או בתם. בהחלט מומלץ שתהיה זו הדרכת הורים באוריינטציה של הפרעת קשב ורכוז. הפרעת קשב ורכוז פוגעת בתפקוד בשטחים שונים של החיים, כמו גם התנהגות. הדרכת הורים אמורה להתייחס למכלול הבעיות שגורמת הפרעת הקשב והרכוז. בקופות החולים, הדרכת הורים ניתנת בד"כ ע"י פסיכולוגים, באופן פרטני או קבוצתי. אפשר לפנות למוקד של הקופה ולברר. באופן ספציפי באזור המרכז, חברי מכבי יכולים לפנות למרפאה לטפול בהפרעות קשב ורכוז בהרצליה, למרפאה הפסיכיאטרית לילדים בנוער בנתניה, או לפסיכולוגית אסתר גולדברג (טלפונים בומוקד מכבי). אפשר גם לפנות להדרכת הורים במרפאות בי"ח שניידר - לכל חברי קופות החולים, ולא מסובסד. לשאלתך השניה. הפרעת קשב ורכוז מאובחנת כאשר הילד עומד במספר קריטריונים. תסמין אחד אינו מאבחן הפרעת קשב ורכוז. התאור שנתת עלול להתאים להפרעת קשב ורכוז, אך יכולות להיות סיבות רבות ושונות להתנהגותו זו של הילד. לפני שרצים לאבחון, אני ממליץ להוועץ במורה המחנכת וברופא הילדים. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

יש לי ילדה בת שנתיים וחצי. מגיעה למצבי תסכול מהר מדיי, שלא מצליחה משהו מיד מתייאשת ובוכה. לדוגמא ראתה סירטון במחשב איך שהוא נגמר היא מיד בוכה ורוצה עוד. או סתם כל דבר היא רוצה מיד בוכה ולא מפסיקה כמעט..אני אומרת לה אם את בוכה את לא מקבלת או שתירגעי תקבלי.לרוב היא קצת נרגעת אבל כל הזמן חוזרת על עצמה. או שאם היא לא נירגעת אני שמה אותה בחדר בעונה ששם בוכים עם אזהרה מוקדמת אם לא תפסיקי לבכות תלכי לחדר לבכות. ואז היא נרגעת..אבל כבר כמה אפשר? היא לא מפסיקה ממש בוכה מכל שטות..

אנסה לסייע לך ראשית לראות התמונה (כפי שאני חושב שהיא) ובהמשך מה לעשות. כמובן שהכל צריך להלקח בערבון מוגבל כי איני מכיר המערכת כולה, ויש לי רק מה שאת כתבת. בנוסף- אני יוצא מנקודת הנחה שהיא ילדה ראשונה ואין לך נסיון עם ילדים מקודם. היא בת שנתיים וחצי, עם סף נמוך לדחיית סיפוק (צריכה הכל כאן ועכשיו) ואם לא מקבלת- מרימה קולה בזעקה. בגיל זה היא אינה יודעת מה זה "אחר כך". אין אצלה זמן עתיד, אלא הכל זה עכשיו. את עושה איתה התניה " אם תרגעי, תקבלי זה וזה". היא לא יודעת איך נרגעים לפי רצון. גם למבוגרים זה קשה. בנוסף- יש לך בת חכמה. היא למדה בדיוק על איזה כפתור ללחוץ, על מנת לקבל מה שהיא רוצה ממך- וזה הצעקות והבכי, שמשאירים אותך חסרת אונים ומתוסכלת. בואי נראה עכשיו מצבך, ואיך הוא דומה בדיוק למצבה של ביתך: ילדת אותה וקיווית שהכל יהיה בסדר, רגוע ונחמד, כמו בפרסומות לפמפרס או מטרנה. ביתך שהולכת וגדלה ויש לה דעה משלה על כל מיני דברים, רצה דברים שונים ממך. וכשאת רוצה לקבל את שלך- שקט ונועם, את לא מקבלת את זה, ואת הופכת למתוסכלת, ורוצה לקבל כבר את מה שאת רוצה (את השקט) וכשלא מקבלת את רוצה לצעוק ולבכות מתסכול, ואולי באמת את צועקת. עכשיו, כשזה לא הולך, את פונה לעזרת מי שיש לו אולי יותר נסיון, ומבקשת עזרה. נניח שבשבילי זה לגמרי ברור ופשוט מה שאת מעלה, אבל בשבילך זה משהו גדול. כך גם מה שנראה לך שטות, אצל ביתך זה משהו ענק. נניח שאגיד לך להרגע ולחכות, את תקבלי את שלך, אבל לא עכשיו, אלא כשביתך תגדל. איך תרגישי עם אמירה כזאת?? בטוח שקשה. את לא יכולה לחכות כל כך הרבה זמן. בצורה כזאת, את רואה שבעצם קורה אותו תהליך אצלך ואצל ביתך. המפתח להתנהגות ילדים הוא תמיד דרך טיפול בהתנהגות ההורים (לא עלה כלל תפקידו של אביה בתמונה). אני חושב שהדרך לשיפור היא דרך הדרכת הורים (משהו בסגנון התכניות של סופר נני, אבל לא אינסטנט), וכשתדעו איך להגיב להתנהגות- היא תשתנה. מקווה שהצלחתי להיות ברור וחשוב מזה, שעזרתי ולא רק העמסתי.