הדרכת הורים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מרד הנעורים: דרכים לתקשורת יעילה עם בני נוער

כהורים, אנחנו חושבים שאנחנו החברים הכי טובים של הילדים שלנו, עד שהם מתחילים את מרד גיל ההתבגרות. איך ניתן לגשר על הכעס והתסכול ופשוט לתקשר איתם? תשובות היישר מהפסיכולוגית כולנו מכירים את המבטים הזעופים של המתבגרים במשפחה שלנו. הנהמות הלא ברורות כשאנחנו שואלים אותם משהו (אם הם בכלל טורחים לענות), ההסתגרות בחדר נעול במשך שעות, הכעס שמתפרץ בלי שום סיבה (ניכרת לעין), השינויים במצבי הרוח וחוסר היכולת לתקשר איתם כמו פעם, כשהיו הילדים הקטנים והחמודים שלנו. קשה לראות את זה מבעד לשכבות הזעף, העצבים והצעקות, אבל הם עדיין הילדים הקטנים שלנו, וזו בדיוק הסיבה שהם מתמרדים - הם דוחים מעליהם בשאט נפש את ה"ילדותיות" וה"חמידות". הם רוצים להיות קשוחים, בוגרים, גדולים ועצמאים, רק שאין הלימה בין הרצון שלהם לבין היכולת שלהם לעשות זאת. למעשה, הם לא מודעים לכך כמובן, אבל ההתנהגות הזו היא סוג של רגרסיה וגם התגובות שלהם למצבים יומיומיים הן לרוב ההפך מ"בוגרות". בבסיס של כל...
ללמוד עוד על הדרכת הורים
הורה מול מורה: איך נתנהל נכון?-תמונה

אנשי החינוך שמלמדים את ילדינו מבלים איתם שעות רבות, ולמעשה...

מאת: לאה שטרן
02/09/2018
הצבת גבולות לילדים: מהי הדרך הנכונה?-תמונה

הורות בעידן הטכנולוגי כרוכה באתגרים רבים. כיצד ניתן לבסס...

מאת: ד"ר איתי זיו...
22/10/2018
טיפול ביבליותרפי להורים לילדים עם צרכים מיוחדים-תמונה

ביבליותרפיה היא אחת משיטות הטיפול באמנות, העושה שימוש...

מאת: איל...
09/07/2019
הריון: להימנע לחלוטין מאלכוהול-תמונה

את בהריון ולא חוששת לחגוג מדי פעם עם כוסית יין? שתיית...

מאת: ד"ר גל...
23/05/2018

הדרכת הורים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי, התחלנו לגמול את הבן שלי לפני 4 חודשים כשהוא התחיל להגיד לנו מיוזמתו שיש לו פיפי וקקי. היו הרבה פספסוסים בשבועיים הראשונים אבל זה התחיל להסתדר לאט לאט וכמות הפספוסים ירדה. בהתחלה גם היה עושה קקי בתחתונים אבל זה הסתדר מעצמו לאחר כמה שבועות. בלילות- היה 3 שבועות עם חיתול והתעורר יבש אז הורדתי לו. יש פספוסים פה ושם אבל לא משהו נורא או קבוע. כשחזר לגן אחרי חופשת הקיץ כמעט ולא פספס שם פיפי, הגננת אמרה שהוא אומר שיש לו והולך לעשות. בבית היה מפספס הרבה יותר בין 3-5 פעמים עד שהלך לישון. התחלנו לקחת אותו מיוזמתנו (עכשיו אני יודעת שזו טעות ענקית) ז"א לתת לו יד ולהגיד לו "בוא נלך לעדשת עכשיו פיפי כדי שלא יברח בתחתונים" והדגשנו את זה שעכשיו הוא ילד גדול שעושה בשירותים ולא בחיתול כמו תינוקות. היה גם הרבה עניין סביב "פרס פיפי" מה שלאחרונה הופסק כי זה פשוט איבד מהעניין והרגשתי באיזשהו שלב שאני כאילו מענישה אותו אם הוא מפספס ולא מקבל פרס ונוצר מצב לא נעים . המצב כיום הוא שבגן- בדרך כלל הוא מפספס פעם 1, לפעמים פעמיים אבל זה קורה אולי אחת לשבוע ויש גם ימים שלא מפספס בכלל אבל זה גם קורה בערך אחת לשבוע. בבית מפספס כמעט באופן קבוע 1-2 פעמים. מידי פעם אומר שיש לו פיפי אבל לא קורה הרבה, יותר מיוזמתנו. בשבוע האחרון התחלנו לשחרר וחוץ מלהזכיר לו כל חצי שעה, שעה אנחנו לא עושים כלום, למעט אם הולכים לג'ימבורי ששם קשה לו לעצור את הפעילות אבל זה בכיף ובהתלהבות כזו. בלילות היה מתעורר פעמיים ואפילו 3 פעמים בגלל מה שאנחנו חשבנו שזה פיפי (הוא לא אומר בלילה, הוא בוכה ומותח את הרגליים, ככה אני יודעת שזה פיפי). בלילה הוא מסכים לבוא לפיפי רק איתי, עם בעלי לא, וכשאני לוקחת אותו אז צריך לדבר איתו כמה שניות כדי לשכנע/להבין אם באמת יש לו פיפי ורק אם הוא מושיט לי יד שארים אותו אני לוקחת אותו, אף פעם לא בכוח והוא חוזר לישון. מאז ששחררתי את עניין הפרסים והנחנו לו, הוא אומר קצת יותר מהרגיל כשיש לו פיפי ובלילה הוא מתעורר פעם אחת לפיפי.

הי ליאת, את מתארת תהליך גמילה נורמטיבי, שהתחיל טוב, ביוזמת הילד, אשר לאט לאט למד לשלוט בגוף שלו והשתפר - הפספוסים פחתו, עם קקי הוא בשליטה, ואפילו בלילה הוא היה יבש יותר ויותר. אבל, אחרי זמן מה, משהו בהתקדמות שלו נעצר, ואפילו יש נסיגה ופחות שיתוף פעולה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו,לוקחים אותו לשירותים כל חצי שעה, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. אין צורך להזכיר לו כל חצי שעה, אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום... זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. חשוב לאמץ גישה אופטימית ולהעביר לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילד תמשיכו לסבול. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר ואשמח להדריך אתכם כיצד לעזור לו לצאת מהרגרסיה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

שלום רב, כשיש המלצה להדרכת הורים למה הכוונה, הדרכת הורים מיוחדת שמתמחה בהפרעת קשב? אם כן היכן ניתן למצוא הדרכה כזאת, קופח? (מכבי אזור מרכז)? האם בהדרכה זו עוזרים לנו גם בבעיות התנהגות? ועוד שאלה בסיטואציות של ילד בכיתה ב כשהוא מקבל דף עבודה או קטע לקרא ואין לו שום בעיה של למודים , הוא נכנס ללחץ ומסרב לעשות או לקרא אומר שזה קשה ושזה הרבה, האם זה אחד הסימפטומים של הפרעת קשב? (חשוב לציין שאנו לא מוותרים ולאחר מאבקים כעסים ואיומים והוא עושה את העבודה ומצליח ללא קושי לימודי)

יעל שלום, הדרכת הורים הינה הדרכה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים שגורמת הפרעת הקשב והרכוז של בנם או בתם. בהחלט מומלץ שתהיה זו הדרכת הורים באוריינטציה של הפרעת קשב ורכוז. הפרעת קשב ורכוז פוגעת בתפקוד בשטחים שונים של החיים, כמו גם התנהגות. הדרכת הורים אמורה להתייחס למכלול הבעיות שגורמת הפרעת הקשב והרכוז. בקופות החולים, הדרכת הורים ניתנת בד"כ ע"י פסיכולוגים, באופן פרטני או קבוצתי. אפשר לפנות למוקד של הקופה ולברר. באופן ספציפי באזור המרכז, חברי מכבי יכולים לפנות למרפאה לטפול בהפרעות קשב ורכוז בהרצליה, למרפאה הפסיכיאטרית לילדים בנוער בנתניה, או לפסיכולוגית אסתר גולדברג (טלפונים בומוקד מכבי). אפשר גם לפנות להדרכת הורים במרפאות בי"ח שניידר - לכל חברי קופות החולים, ולא מסובסד. לשאלתך השניה. הפרעת קשב ורכוז מאובחנת כאשר הילד עומד במספר קריטריונים. תסמין אחד אינו מאבחן הפרעת קשב ורכוז. התאור שנתת עלול להתאים להפרעת קשב ורכוז, אך יכולות להיות סיבות רבות ושונות להתנהגותו זו של הילד. לפני שרצים לאבחון, אני ממליץ להוועץ במורה המחנכת וברופא הילדים. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

בן 2.9 שנים. התחלנו גמילה לפני שנה בדיוק שהלכה מצויין. שלט היטב ביום ובלילה. לפני 9 חודשים נולדה אחות, סביב הלידה לא היה שינוי בנושא היציאות. מזה 4-3 חודשים מפספס רק בלילה באופן קבוע. אם אנחנו מעירים בלילה לשירותים אז באמת לא מפספס מעבר, אבל לפעמים גם שעתיים אחרי שנרדם עושה במיטה עוד לפני שאנחנו מספיקים לקחת. לא עושים עיניין סביב ההרטבה, מחליפים בשקט מנשקים,לא מראים כעס או אכזבה. לא היה שינוי עם הצוות בגן. אשמח לעזרה כיצד להמשיך להתנהל ואיך להתקדם עם הנושא. בהתחלה חשבנו אולי בגלל מזג אוויר שהשתנה אבל גם בימים חמים עושה בלילה.. תודה רבה

הי ספיר, ילדים רבים חווים רגרסיה לאחר הצטרפות של אח חדש, שזה מצב שגרם לטלטלה בחיי הילד ודורש הסתגלות מחודשת. הילד נמצא בעומס רגשי שאותו הוא משחרר בעת השינה, ועם השחרור משתחררים גם הסוגרים. חשוב לדעת שההרטבה אינה בשליטת הילד ולכן, המשיכו לנהוג כפי שאתם נוהגים – החליפו בזריזות את הסדינים ונקו אותו בלי לעשות מזה עניין, ובלי להביע כעס ואכזבה. אם אתם מעירים אותו להתפנות פעם אחת בלילה וזה גורם לו לקום יבש אז נראה לי שאתם יכולים להמשיך. אך חשוב לדעת שזה חוסך את הכביסות וההתעסקות עם בגדים ומצעים רטובים באמצע הלילה (וזה בהחלט חשוב בפני עצמו), אך לא בהכרח תורם ללמידה של התאפקות והחזקת הסוגרים. אפשר לשוחח איתו (שיחה חד פעמים. לא לחזור על הדברים שוב ושוב) ולומר לו: לפעמים כשאתה ישן הפיפי יוצא לך בלי שאתה שם לב. אבל למרות זאת, אפילו שאתה ישן, תנסה להרגיש אם יש לך פיפי, ולהתעורר וללכת לשירותים או לקרוא לנו. המטרה בשיחה היא לעורר את המודעות של הילד לכך שהוא מסוגל לפתח את היכולת לקום בלילה כשיש לו פיפי או להתאפק עד הבוקר. הכי חשוב לדעת שגמילת לילה איננה בשליטת ההורים, ומבחינה סטטיסטית 25% מהילדים עד גיל 4 עדיין מרטיבים. מכיוון שהוא מאוד צעיר ההמלצה היא בדרך כלל לתת לגוף להבשיל עד שהוא יצליח להתאפק בלילה. לכן, אני ממליצה לכם להיות סבלניים עד שהוא יצליח שוב לקום יבש בבוקר. יש מקרים שאני אפילו ממליצה להחזיר את החיתול בלילה (בלבד) ולהוריד בעוד כמה חודשים. ועד אז, חזקו את תחושת הערך שלו, תנו לו להרגיש בשליטה במקומות שזה אפשרי, ואל תתנו לנושא הגמילה בלילה להעסיק אתכם יותר מדי. רוב הסיכויים שזה יחלוף כלעומת שבא. אשמח לשמוע מה את חושבת. בהצלחה והמשך חג שמח, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

היי תודה רבה על התשובה! בזמן שעבר מאז תגובתך הוא התחיל לפספס אפילו פעמיים בלילה אז החלטנו לשים לו חיתול בלילה כי לקום פעמיים ולהחליף בגדים ומצעים היה לנו יותר מידי. כבר 3 לילות שהוא עם חיתול, אך לצערי ולא יודעת אם זה קשור - בדיוק בימים האלה הוא התחיל לפספס בשנת צהריים בגן!! שעד עכשיו לא היה עם זה בעיות בכלל.... מה לדעתך צריך לעשות עכשיו?

הי ספיר, כאשר ילד נגמל מהרטבה בלילה, ולאחר מספר חודשים של לילות יבשים הוא חוזר להרטיב, עלינו לחפש גורמים שהם רגשיים-התנהגותיים שמשפיעים עליו. בדרך כלל הסיבה היא שהילד שנמצא בעומס רגשי, ישחרר לחץ בעת השינה, וירטיב. ניתן לראות את זה למשל סביב הצטרפות של אח/ות חדש למשפחה, כפי שקרה אצלכם. ילד חדש במשפחה זה אירוע מטלטל בחיי הילד, דורש ממנו הסתגלות מחדש, ומהסטרס הוא חוזר להרטיב. לפעמים זה יהיה בגלל התמודדות רגשית שאיננו מודעים אליה, ובמקרים רבים נוכל לראות זאת כאשר יש מאבקי כוח וקונפליקטים בין ההורים לילד אשר מלווים במתח, כעס, צעקות, בכי ותסכול (הן של הילד והן של ההורים). האם אתם מרגישים שקשה איתו? שהוא עקשן? דעתן? קשה לו לקבל "לא"? קשה לגייס אותו לשיתוף פעולה? שאתם כועסים עליו הרבה? מהעדכון שלך נראה שיש הסלמה ברגרסיה שלו, והוא מרטיב גם בשנ"צ. אם יש לכם איתו מאבקי כוח אז יכול להיות שההסלמה בהרטבה קשורה לזה. מכיוון שעברו רק 3 ימים, אז אני מציעה שתתני לזה קצת זמן. אם זה לא ישתפר או אם זה יחמיר, אז אני מציעה לך לבוא להדרכת הורים פרטנית כדי שאוכל לאבחן מה משפיע על הילד, מה גורם לרגרסיה, ולהדריך אתכם מה לעשות כדי לסייע לו. מוזמנת להגיב. בברכה, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

שלום רב, בני בן 15. החל בהתבגרות מינית יחסית מוקדם - "גילה" את האוננות כבר בגיל 12. בהתחלה היה סקרן ומודאג, הסברתי לו שמדובר בתהליך טבעי ונורמלי לחלוטין, ושהדבר מעיד על כך שהוא בריא והכל בסדר ושיהנה. כעבור כמה חודשים הוא התחיל לפתח דאגות ורתיעה מנוזל הזרע - בהתחלה שמישהי חלילה תיכנס להריון אם היא תבוא במגע עם שאריות, כתם , טישו שבפח וכו. הסברתי שמדעית אין מצב שיקרה והצעתי לו להיפגש עם הרופא בקופת חולים (הוא מאוד מעריך אותו ) לשיחה על מנת שיסביר לו את כל ההיבטים הפיזיולוגיים באופן מוסמך ושלם. הוא סירב כי זה מביך אותו. מאז החששות קיבלו "טוויסט" ובשנה האחרונה עברו לכיוון של: "כל פעם שזה נןגע בי אני מרגיש מלוכלך, ואם אני נוגע במשהו אני חושש שאלכלך (גם אם כבר התרחץ) וכו'". כתוצאה מכך התפתח טקס רחיצת ידיים ומקלחות ארוכות במיוחד כדי "להיטהר". הוא ממש אומלל והמחשבות סביב הנושא ממש משפיעות לו על סדר היום והבחירות/הימנעויות שעושה. הוא רוצה לשפר את המצב אבל חושש ומובך נורא לשוחח עם מטפל/ת. מה עושים?

הי שלי, בנך מפתח מחשבות אובססיביות המהוות סימפטום של הפרעת חרדה וזה בעצם לא ממש משנה מה הנושא (למרות שבתוך טיפול בהחלט תהיה חתירה להבנת המשמעות של הנושא הספציפי הזה עבור בנך). לכן עלייך להמשיג לעצמך ולבנך שמדובר כרגע במצב חרדתי מוגבר שצריך לטפל בו על ידי שיחות עם איש מקצוע (בשלב ראשון ולפעמים אחרון. במצבים מסוימים אפשר להעזר גם בטיפול תרופתי אך כדי להמנע מזה, כדאי לא להמתין ולגשת בהקדם לקבלת טיפול פסיכולוגי). חשוב גם להסביר לו שאם המחשבות הללו יעברו לו, יתכן מאוד שיתקבע על מחשבות מלחיצות אחרות (שימי לב שהמחשבות כבר קיבלו צורה אחרת) ולכן חשוב לטפל במצב בהקדם. מה שאני עוד ממליצה לומר הוא הוא שבשתי הפגישות הראשונות רק יספרעל עצמו באופן כללי, ואם ירגיש מספיק בנוח, יוכל להחליט שבפגישה השלישית מדבר על חרדותיו או מחליט לסיים את הטיפול. עד אז כבר יווצר קשר עם המטפל ואת כמובן תסבירי למטפל מבעוד מועד את הקושי כך שיוכל להחזיק זאת בראש ולהתנהל בהתאם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

תודה רבה על המענה. העניין הוא, שכבר היינו ב"סרט הזה". לבקשתו היה לפני כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי. הסברתי למטפל מבעוד מועד שיש עניין של טקס רחיצת ידיים ושאני חוששת שמדובר בנסיון לשכך חרדות. היו כ-10 מפגשים במהלכם בני היה פתוח וקשוב אבל נעצר כשהמטפל החל להציע כלים ושיטות למיתון החרדה והצורך בטקסים. הוא תירגל כדי לצאת ידי חובה ולבסוף בני אף סיים את הטיפול ביוזמתו ובאופן חד צדדי. יש מצב שבחרנו מטפל שאינו מתאים (למרות שהכשרתו ובשיחה מקדימה זה היה נראה מתאים) , לכן עכשיו אני מנסה לנקוט משנה זהירות, כי כבר יש חווייה שהיא כביכול שלילית/מאכזבת בתחום. ידוע לך אולי אם יש אפשרות להדרכת הורים בנושא? תודה רבה

בדיוק...העניין הוא הפרעת החרדה ולא עניין נוזל הזרע.. אני ממליצה לגשת לפסיכולוג/ית קליני/ת מנוסה ומומלץ. עם ניסיון בהפרעות חרדה אצל ילדים וכחלק מהטיפול תוכלי לקבל גם הדרכת הורים. הפסיכולוג יוכל גם לחוות דעה באשר לשילוב של טיפול תרופתי שלפעמים אין מנוס מכך לפרקים (כלומר יפנה להערכה פסיכיאטרית).. אם בנך אינו מוכן בשום אופן להתחיל טיפול, תתחילי את אצל אותו מטפל ותחשבו ביחד כיצד לסייע לבנך. בהצלחה

תודה רבה :)