תלות: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

האם אפשר לעכב דמנציה?

מקפידים על אורח חיים בריא? שימו לב: מחקר חדש ביקש לבדוק האם אורח חיים בריא, הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית קבועה, עשוי לגבור על הנטיה הגנטית להתפתחות דמנציה. התוצאות בפנים דמנציה היא מחלה המופיעה לרוב בגיל הזקנה ופוגעת ביכולות הקוגניטיביות והמנטליות. בנוסף, ישנם גם גורמים גנטיים המגבירים את הסיכון לדמנציה. מחקר חדש ביקש לבדוק את ההשפעה של אורח חיים בריא על הסיכון להתפתחות דמנציה, כולל באנשים בעלי סיכון גנטי. נתוני המחקר הוצגו במהלך כנס ה-Alzheimer’s Association International Conference ופורסמו בו-זמנית בכתב העת Journal of the American Medical Association.   מה כלל המחקר? במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם אורח חיים בריא מלווה בסיכון מופחת לדמנציה, ללא תלות בסיכון הגנטי. מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל קרוב ל-200,000 מבוגרים ממוצא אירופאי, בגילאי 60 שנים ומעלה, ללא ליקוי קוגניטיבי או דמנציה בתחילת המחקר. המשתתפים הצטרפו למחקר UK Biobank בין השנים...
ללמוד עוד על תלות
רפורמת הקנאביס: עושים לכם סדר-תמונה

האסדרה החדשה של משרד הבריאות בנוגע לשימוש בקנאביס רפואי,...

מאת: מערכת זאפ...
18/07/2019
נומופוביה: לא מסוגלים לנשום בלי הסמארטפון-תמונה

איבדתם את הנייד וחטפתם התקף חרדה כתוצאה מהעניין? מצויים...

מאת: ד"ר ברבר...
08/08/2019
אוכלת בשביל שניים? אל תגזימי-תמונה

נשים שימו לב: מחקר חדש מצא כי היקף העלייה במשקל במהלך...

מאת: ד''ר עמית...
09/10/2018
מה יותר גרוע: עישון או סיכון לסוכרת?-תמונה

רבים מכירים את התופעה של עלייה במשקל לאחר הפסקת עישון – אבל...

מאת: ד''ר עמית...
08/11/2018
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לתלות?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

תלות: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב, מחמת כאבי גב תחתון כרוניים, מזה למעלה מחודשיים אני נוטלת 1 טבליה זאלדיאר מדי לילה לפני השינה. הכדור עוזר לי אם כי לא מפיג הכאב בשלמות. שאלתי: האם זאלדיאר יכול לגרום להתמכרות (הרי הוא מכיל טרמדול, אמנם במינון נמוך), וכמה זמן אני יכולה להמשיך וליטול אותו. כמו כן - אני נוטלת לפנות בוקר 1 מ"ג לוריוואן להרגעה. האם יש אינטראקציה בין שתי התרופות הללו? והכי חשוב: בקרוב אני מעוניינת לחדול ליטול את הזאלדיאר. מכיוון שאין בכדור קו חציה אני מבינה שאי אפשר לרדת בהדרגה (הכדור מצופה). האם יש צורך בהדרגה או אפשר פשוט לחדול מעכשיו לעכשיו. תודה וברכה אריאלה

Zaldiar הינו תכשיר המכיל PARACETAMOL במינון 325 מ"ג ו TRAMADOL במינון 37.5 מ"ג ומותווה לטיפול בכאב בינוני עד חמור. למרכיב ה-TRAMADOL בתכשיר זה, פוטנציאל לגרום לתופעת לוואי של תלות והתמכרות. מומלץ להשתמש בתכשיר זה במינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך הזמן הקצר ביותר שנדרש. אמנם מדובר במינון נמוך אך מומלץ להיוועץ עם הרופא המטפל על אופן הפסקת הטיפול. יש לציין כי קיים תכשיר נוזלי המכיל TRAMADOL – המאפשר מתן טווח מינונים לפי מספר הטיפות. Lorivan, אשר החומר הפעיל בו הוא Lorazepam, הינו חומר השייך למשפחת הבנזודיאזפינים. בנטילה מקבילה של שני תכשירים אלו יש להיות מודעים לסיכון המוגבר לדיכוי מערכת העצבים- דבר אשר עלול להתבטא בתחושת עייפות מוגברת ובלבול. יש לשים לב לסיכון זה בעת ביצוע פעולות מורכבות כגון נהיגה או הפעלת מכונות.

שלום לי יש ילדה בת 7, החוק אומר שילדים חיבים לשבת על בוסטר עד גיל 8, אך קראתי מאמר, להלן ציטוט: "עד איזה גיל בוסטר? 1. כאשר הילד גבוה מספיק כך שאם הוא יושב עם הישבן בסוף המושב של הרכב ורגליו מתקפלות בסיום המושב 2. אם הילד יושב ללא בוסטר והחגורת בטיחות של הרכב יושבת על הילד כמו על מבוגר כאשר 2 התנאים הללו מתקיימים ניתן לעזוב את הבוסטר ולעבור לשבת על המושב באופן רגיל" האם סעיף 1 הוא נכון? אודה לתשובתכם...

שלום רינת ותודה על פנייתך. החוק בישראל קובע כי ילדים בגיל 8-3 שנים צריכים לשבת במושב בטיחות או במושב מגביה (בוסטר). זאת, ללא תלות בגובהם או משקלם. מבחינת המלצת הבטיחות של ארגון 'בטרם' ושל ארגוני בטיחות בעולם: מומלץ להושיב ילד על מושב מגביה (בוסטר) עד שהוא מגיע לגובה של 145 ס"מ, גם אם כבר בן 8 או למעלה מכך. בנוסף, אנו ממליצים שכאשר ימלאו לבתך 8 שנים, תבצעי איתה את מבחן חמש השלבים לפני העברתה לחגירה באמצעות חגורת בטיחות בלבד, ורק אם היא עומדת בכל התנאים, היא יכולה לחגור בחגורת בטיחות בלבד. המאמר שקראת מתייחס רק לחלק מהשלבים במבחן. מבחן 5 השלבים: 1. כאשר הילד יושב וגבו צמוד לגב מושב הרכב. 2. הברכיים מתקפלות בזוית של 90 מעלות, בנוחות. 3. חגורת הבטיחות מונחת על אגן הירכיים. 4. חגורת הכתף מונחת במרכז בית החזה. 5. הילד אינו מחליק ממושבו במהלך כל הנסיעה. בברכה, שרון, צוות מומחי 'בטרם'

יותר מידיי מלל...כמו אש בשדה קוצים...אודי, מקווה שלא מעמיסה גם יותר מידיי.. רק לומר שתקופה ארוכה טוב לי..טוב לי עם המטפלת, לא מפריע לי כבר כשלא נפגשית כי תמיד יש תאריך יעד גם אם רחוק. ולמדתי המון מהטיפול. והנה רוצה להשאר בטוב. ולא רוצה לעזוב את הטיפול, לא בגלל תלות או שחייבת, בגלל ההרגשה והפינה שלי שכה חשובה לי. וקשה גם לי לקרוא משפטים מסויימים פה. מקווה שתהנה אגב שבוע הבא! שתפיק את המירב. ותחזור בכוחות מחודשים למרות שהיום העמסנו... אגב לאט לאט אולי יש פה הסכמה שטיפול טוב לסוג מסויים של אנשים ולאחרים לא וזה בסדר???. כנס מועיל!

הי מיכל, שמח לשמוע! יש שריפות, היה ל"ג בעומר... ולפעמים יש אש חמימה באח. זה רק עניין של מינון, זמן ומקום... אודי

היי לכולם... אכן אשליה... אשליית הטיפול. כמה כואב וכמה נכון. והיכן מצויה האמת בכל הזיוף והשקר? לצערי חוששת שיש אמת בדבריהן של טלאור ומנדיי. וכן, זה לא פשוט להכיר בכך, אבל ללא צל של ספק ישנו איזשהו עיוות שרצוי היה שיתוקן. גם אני בטיפול, יש לציין אצל מטפל מקסים, חביב ואמפתי, שמקרין הרבה דאגה ואכפתיות. אך אינני יכולה שלא להבין שהאכפתיות מן הסתם היא חלקית ואינני יכולה שלא לתהות עד כמה באמת אכפת לו, הרי זהו קשר מלאכותי שניקנה בדבר. ואם לא אשלם כל האכפתיות שלו תעלם כלא הייתה. מצטערת על הביטוי, אך זה חש כמו זנות רגשית, משלמים תמורת רגש ואכפתיות, וכן... זה מרגיש נורא וכל שנותר היא תחושה של מירמה וזיוף. ואני מבינה שפסיכולוגים מתפרנסים מכך, ואין לי בעיה לשלם עבור כל שירות שאני מקבלת. אבל כאן זה שונה... האם אני משלמת תמורת הדאגה והאכפתיות??? האם אני משלמת לו שיחבב אותי? וזה ברור שהרבה יותר קל להאשים את המטופל... ולאמר שמתרחשים תהליכי העברה... אבל יש משהו במקצוע הזה שמושך אליו המון טינה מצד מטופלים רבים ואולי הגיע הזמן לתהות למה? האין החומה שהמטפל מציב מסביבו, האין הגבולות והחד צדדיות לא משרתים את הצד שכנגד, האין אלו הן שיוצרים את הטינה. ומה כבר יקרה אם הגבולות ירוככו ואם היחסים יהיו יותר שיוויוניים. לדוגמא, כשאני הולכת למטפלת האלטרנטיבית שלי, שאני מספרת לה את סודותיי הכי כמוסים ואני משתפת אותה הרבה יותר מאשר את הפסיכולוג, היא גם מספרת על עצמה, מה רע בזה, זה רק גורם לי לחוש נוח יותר ולהיפתח יותר והיא עדיין נותרת המטפלת שלי, זה לא הופך אותה לחברה שלי. ואני ממש לא חוצה שום גבולות. אני מניחה שדברים לא הולכים להשתנות, אבל בכדי שיש לפסיכולוגים המון מתחרים , כדוגמת: מאמנים, מטפלי גוף נםש, מטפלים הוליסטיים וכו'. לדעתי, אם לא יהיה שינוי הפסיכולוגיה בסוף תפשוט את הרגל. הנוקשות שיש בטיפול הפסיכולוגי פשוט תפיל את המקצוע הזה. ואולי טוב שכך. ואם כל הכבוד לפרויד, לטעמי, כבר ממש עבר זמנו. אני לא מתכוונת לפגוע, אני רוצה להאמין שיש עדיין קומץ מטפלים, ואני מדגישה את המילה קומץ, שבאמת אכפת להם ממטופליהם ולא רק מהשכר המתקבל מהם.

קוראת אותך כמעט בנשימה עצורה , מבינה אותך על מה את מדברת ...נכון שאת הטיפולים הקודמים שלי עשיתי במרכז לנפגעות תקיפב מינית ואונס ושם לא נזקקתי לתשלום אך תחושת האשליה שכן אכפת למטפלת/ ות שטיפלו בי היתה חלקית לפי הרגשתי .... וכן נפגעתי ....ולקח לי המון זמן להבין שחייתי באשליה אבל לא מכולן ... המטפלת היתה אמפטית בצורה נהדרת ....מבינה תומכת מתעניינת ....וכשהגיע הדקה לסיום כאלו שכלום לא נאמר כלום לא היה שם בטיפול...מבינה שצריך גבול ...אבל לא בתחושה של ...זהו עד כאן..עכשיו את יכולה ללכת הביתה ..תם זמנך...מעליב אחרי שחוויתי את האכזבות שלי הבטחתי לעצמי ש...לא עוד....אין יותר כניסה בטיפול לשום אדם להכנס רגשית לתוך הכאב שלי היום התקשרו אלי מהמכון הפסיכולוגי להכין ט.17 ולהודיע להם...אוטוטו גם אני הולכת שוב בפעם הרביעית לקבל טיפול נפשי ואחרי כל מה שנכתב כאן בפורום על ידי כולן ...הבנתי שוב לתוך מה אני צפויה להכנס... אקח את הזמן הזה לעשות חושבים אייך ...כמה...ולמה..אני יכולה ..צריכה..לתת למטפלת להכנס שוב לתוך הרגשות שלי... לא רוצה לחשוב ששוב אני הולכת לחוות הונאה רגשית מקווה שהפעם יהיה אחרת המון תודה לך שיראל ולכל מי שכתבה בנושא הזה ביומיים האחרונים על הנשוא הכאוב ... הלוואי שאוכל לספר פן יותר קל ויותר נעים על מי שתהיה או יהיה המטפלת/ל הבא ועם התקווה הזו אני מסיימת חטולית

את יודעת שיראל, יש מצב שאין קשר בין התשלום לחיבה של המטפל כלפייך. יש מצב שמטפל לא בהכרח יצליח לעזור טוב יותר למי שהוא אוהב יותר. המוני משפטים של פרויד הייתי מצטטת פה. בייחוד בהקשר לדברים שנאמרו כאן לאחרונה פרויד התחיל משהו שממנו התפצלו כיוונים שהלכו איתו או מהתנגדות לו או מחומרים שויתר עליהם. ועוד. אבל איכשהו זה התחיל בו. הוא האבא. משרלטנים למינהם (והתחום פרוץ) הייתי בורחת. יהיר לי מידי. דווקא, להרגשתי, יש התפתחות של טיפולי עומק מתחת או מעל לפני השטח. סוריקטה

אני דואגת לך, את צריכה תמיכה, את צריכה עזרה, קחי את מה שאנחנו אומרות בערבון מוגבל, היינו כבדהו וחשדהו! את תהיי חזקה, אל תברחי מהטיפול, אם את צריכה אותו, ולא תקבלי זה יכול לעשות לך נזק, אבל תבואי מוכנה נפשית, אני מבינה שאת במצב נפשי לא קל, (אני פשוט חייבת להמשיך לעבוד כאן ולכן כותבת במהירות אבל לא רוצה שתנזקי) אבל את מספיק חזקה כדי לדעת לקבל את מה שאת צריכה, ולשמור על עצמך, ברגע שאת מודעת לדברים, ברגע שאת מבינה שאת בטיפול, ולא במסע רגשי עם המטפלת זה כבר יעזור לך, תשתדלי לברור את המוץ מהתבן, לקבל את מה שטוב לך, ולא לפתח תלות רגשית. לא רוצה שתנזקי בגלל מה שאנו כותבות כאן, ברגע שאת מודעת שאת בעצם בטיפול, שזה כמו ללכת לרופא, שהרגשות הן רק כלי טיפולי, אז תנסי לשמור על עצמך מבינה את ההרגשה הנוראית שתיק, הפעמון מצלצל וזהו, כאילו כל מה שהיה, התרומם המסך וההצגה נגמרה, אבל כאשר את מודעת למה שקורה, את יכולה יותר לשמוע על עצמך. נהיה בקשר.

הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי