ייאוש: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

האם משבר הקורונה עלול להוביל למקרי אובדנות?

החשש מפני העתיד, המשבר הכלכלי והדאגה לבריאות שאפיינו את התקופה האחרונה, עשויים להוביל לדיכאון ובמקרים חמורים אף למעשי אובדנות. במדריך הבא תמצאו מידע קונקרטי לגבי התופעה ובעיקר דרכים למניעתה האנושות התמודדה עם לא מעט צרות במהלך ההיסטוריה - החל ממלחמות דרך אירועי טרור ועד למשברים כלכליים. אולם, משבר בסדר גודל כמו מגפת הקורונה, לא נראה בסביבתנו מזה מאה שנים – עת התפשטות השפעת הספרדית. התקופה האחרונה מלווה באין ספור תהיות ומחשבות: מתי יחלוף המשבר? כיצד? מה יהיה הפתרון הכלכלי והאם צפוי לנו "גל" נוסף? שאלות אלה ואחרות מערערות את אחד היסודות הבסיסיים שמסייע לנו לנהל את חיינו – הוודאות. מאז ומתמיד, בני האדם התקשו בעתות שבהן הקרקע נשמטה מתחת לרגליהם, כפי שקורה בתקופה הנוכחית שבה אין לדעת מה יוליד יום. פעמים רבות, מצב כזה מוביל לתחושות חרדה, למצבי דיכאון ובמקרים מצערים במיוחד גם עלול להוביל לאובדנות. כיום יודעים לומר שרובם המוחלט של מקרי ההתאבדות נובע מהפרעות נפשיות. דיכאון,...
ללמוד עוד על ייאוש
חגי תשרי: החרדה עולה מדרגה-תמונה

שאלות חטטניות של הדודה, הכנות מתישות לארוחת החג, התמעטות...

מאת: ד"ר גילת ירון
05/09/2012
דיכאון אחרי לידה: מתי הוא מסוכן?-תמונה

אחת מהשערות שעלו כהסבר למקרה שארע בירושלים, בו רצחה אם את...

מאת: ד"ר קודש ערד
05/01/2017
אובדנות מתבגרים: קיים קשר לעייפות-תמונה

הורים, המתבגר שלכם ישן מספיק? שימו לב: מחקר חדש שנערך בקרב...

מאת: ד''ר עמית...
15/01/2019
חרדת בחינות בבני נוער ובמתבגרים-תמונה

חרדת בחינות היא תופעה נפוצה בקרב מתבגרים. ד"ר מירה אציל...

מאת: ד"ר מירה...
22/10/2006
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לייאוש?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

ייאוש: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב. אני מתנצל מראש על המכתב הארוך אבל זה בא מכיוון שאני על סף יאוש טוטאלי. עמך הסליחה. פשוט כבר שנה שלמה אני סובל מכאבים באשכים שמטרידים את מנוחתי ופשוט אין לי מנוח והחיים שלי סובבים כל היום רק סביב האשכים ויכול להיות שעוד יפטרו אותי מהעבודה בגלל העדריות הרבות שלי עקב המצב... אז ככה זה הסיפור שלי: אני בן 30, רווק, בריא ללא שום בעיות בריאות. לא מקיים יחסי מין. מחסנאי , עבודה פיזית. מרים דברים כבדים. לפני שנה וחודשיים בדיוק התחילו לי כאבי תופת באשך שמאל. ישר הלכתי למיון ושם שחררו אותי עם אבחנה של וריקוצלה דרגה 3 באשך שמאל ומשככי כאבים והמשך בירור בקופ"ח. לא מצאו שום דבר אחר. עשיתי US אשכים דופלר בקופ"ח שנתן את התוצאה הבאה: "דופלר אשכים: "הודגם וריקוצלה בינוני מצד שמאל עם היפוך זרימת דם בוולסלווה. כל השאר תקין בבדיקה. הלכתי לרופאים הבאים: יורם זיגל וד"ר שי שפי שהלכו על כיוון של אבנים בכליות\דרכי השתן ושללו שהכאבים נובעים מהוריקוצלה. (שי שפי אפילו לא הסתכל עלי ולא בדק לי את האשכים לפני שישר נתן לי הפניה ל-CT) עשיתי עוד בדיקות והם: 1. US כליות ודרכי השתן – הכל תקין. אין אבנים ואין שום ממצא חריג. ערמונית בנפח 15 סמ"ק. 2. CT פרוטוקול אבנים בדרכי השתן – הכל תקין. אין אבנים ואין שום ממצא פתולוגי בכל האיברים בבטן (בדקו שם הכל). 3. בדיקות שתן ותרבית – מס' פעמים ביצעתי בדיקות שתן ותרבית והכל תקין. 4. בדיקות דם כלליות ובדיקות דם לזיהוי דלקות – הכל תקין. אין ממצא חריג. אין דלקות. 5. בדיקת US מפשעות – הכל תקין. אין בקע מפשעתי. בדיקת כירורוג גם שללה ממצא חריג באיזור. בהתאם לתוצאות הנ"ל האורולוג (ד"ר יעקב בן חיים) קבע שהכאבים כנראה נובעים מהוריקוצלה והמליץ על ניתוח. נותחתי באסותא בשיטת הקשירה העליונה. להגנתו אומר שהוא ציין שרוב הסיכויים שהכאבים יעברו אבל הוא לא מוכן להתחייב על כך. אחרי 4 חודשים מהניתוח חזרו הכאבים באשך שמאל. והפעם הכאבים לווו בכל מיני אפיזדות שונות של כאבים: פעם זה כאב חד מאוד בצד שמאל, פעם כאב עמום בצד ימין, פעם זה כאבים חזקים בשני האשכים, ובד"כ זה כאבים של גודש, לחץ וכבדות ורגישות מטורפת בשק האשכים עד שאני בקושי מצליח ללכת. הבעיה המרכזית שלי זה הגודש והכבדות והרגישות בשק האשכים כאילו מישהו שם לי סלעים בתוך שק האשכים והם נהיים כבדים בטירוף ומכבידים עלי אפילו ללכת עד כדי כך שבא לי לחתוך אותם בגלל הכבדות. שכיבה על הגב לא מקילה על הכאבים. חזרתי כמובן לד"ר יעקב בן חיים שבדק ואמר שהאשכים שלי תקינים ואין וריקוצלה. ביצעתי US אשכים דופלר שוב והתוצאה: "הודגמו ורידים תפוחים עד 0.4 ס"מ עם זרימת דם מוגברת בעת וולסלבה אך ללא עדות להיפוך זרימה ורידית-וריקוצלה משמאל. חוץ מהנ"ל לא נמצא שום ממצא חריג בבדיקה. לא הידרוצלה ולא שום דבר. בן חיים אמר שכנראה אני סובל מאפדידימטיס כימית והמליץ לי להשתין לפני כל מאמץ גופני גם אני לא חש צורך להשתין. ביצעתי את המלצתו במשך מס' חודשים וזה לא עזר. הגודש והלחץ באשכים המשיכו. לאחר מכן נתן לי אנטיביוטיקה בשם "דוקסילין 100" פעמיים ביום למשך שבועיים שגם לא עזר. לאחר מכן אמר שאזלו לו הפתרונות ואין לו מה להציע לי. לקחתי גם אנטיביוטיקה "מוקסיפן 500" למשך 10 ימים ולא עזר. הלכתי לרופאים הבאים: "דב לסק" "ופרופ' רביב גל" (במכון האורולוגי בשיבא) שגם הם אמרו שהכל תקין באשכים והם לא מוצאים שום בעיה. מקסימום הם רואים וריקוצלה מינימלית שלא גורמת לכאבים. רביב גיל אמר שעשיתי טעות שהלכתי על הניתוח כי זה לא הצריך ניתוח. המליץ לי על מרפאת כאב. בשבת האחרונה הכאבים באשכים כ"כ החמירו וגרמו לי סבל שאפילו לא הצלחתי להרדם ששוב הלכתי למיון ושוב לא מצאו כלום ושחררו אותי עם המלצה להבדק אצל אורטופד אולי הכאב מוקרן מגב תחתון למרות שאני לא סובל מכאבים בגב בכלל. קבעתי תור לאורטופד. אז כרגע יש לי *תור למרפאת כאב. *תור לאורטופד (בספק גדול אם שם הבעיה כי אין לי כאבים בגב) *בדיקת US אשכים דופלר נוספת בקרוב. *תור לכירורוג לבירור כאבים בפי הטבעת כרגע אני חי על משככי כאבים שלא בדיוק עוזרים לבעיה של הגודש והלחץ באשכים (כי זה לא כאבים אז הכדורים לא בדיוק נותנים מענה) מעניין לציין שהכאבים באים בתקופות ובגלים והם לא רצופים כל הזמן. עד האפיזודה האחרונה של הכאבים היה לי תקופה של חודשיים רצוף שלא כאב לי כלום והכל היה תקין ללא שום כאב\גודש\לחץ. ופתאום התפרץ הגל האחרון של הכאבים שכבר נמשך שבוע ולא רואה את הסוף. (בנוסף יש לציין שמידי פעם בגלים של הכאבים גם מתווסף לזה: כאבים קלים בפין בראש העטרה ו\או כאבים קלים ושריפה בפי הטבעת. אבל זה ממש נדיר שזה מגיע הכאבים האלו.) אז הייתי רוצה לשמוע ממך לאיזה כיוון היית הולך במקרה שלי. האם היית שולל \מאשש את הוריקוצלה כגורם לכאבים? לא מצאו שום ממצא אחר בכל הבדיקות. רק ורידים תפוחים כפי שצויין בתוצאת US האחרונה. מה עוד יכול להיות הסיבה לכאבים באשכים? האם המקור באשכים? בשק האשכים? האם המקור מאיבר אחר? מה עוד הבדיקות שהיית ממליץ לי לעשות לפני שאני מרים ידיים סופית? האם זאת דלקת? האם זה זיהום? מה עוד יכול לגרום לכאבים האלו? אני יודע שאתה כמובן לא יכול להגיד לי דרך המחשב מה הבעיה שלי בלי לבדוק אותי אבל על סמך הנתונים המפורטים שציינתי מה עוד נותר לי לברר? האם נשאר לי רק מרפאת כאב כמוצא אחרון? היית ממליץ על טיפול אנטיביוטי נוסף לנסות? כדורים אחרים? כי ברצותי למצוא את הבעיה מהיסוד (במידה ויש בעיה) ולא להתחיל לחיות על משככי כאבים של מרפאת כאב וכד' אשמח לעזרתך וסבלנותך הידועה לטובה כי באמת כלו כבר כל הקיצין מבחינתי ואיני יודע מה עוד לעשות באמת שאיני מחפש מזור דרך האינטרנט בלי להבדק על ידך אבל אשמח להכוונה לכיוונים שונים שהיית ממליץ לי ללכת עליהם. תודה רבה רבה מראש ושוב, סליחה על המכתב הארוך הזה , יודע אני שזמנך קצוב ואולי לא תספיק אפילו לקרוא בעיון את המגילה אבל לנסות ניסיתי. אני מתנצל מראש. תודה רבה !!!

שלום רב, כאשר מדובר בכאב באשכים - אנו עובדים על דרך השלילה. החשוב ביותר הוא לשלול מצב מסכן חיים (גיגול ממאיר באשכים), מצב המסכן את האשך עצמו (תסביב - מצב בו האשך הסתובב, פסקה אספקת הדם אליו והוא עובר תהליך של נמק) ומצב המסכן את פוריותך (למשל תהליך זיהומי באשך). אנו נושמים לרווחה כאשר לא מדובר באחת הבעיות האלה. בהמשך מבצעים ברורים נוספים. לעיתים מוצאים סיבה בה ניתן לטפל, לפעמים מוצאים סיבה בה לא ניתן לטפל. לפעמים לא מוצאים סיבה כלל. במקרים כאלה - הטיפול הוא טיפול בכאב עצמו - על ידי רופאי כאב. וריקוצלה אינו גורם לכאבי תופת או לכאב המגביל תפקודית. גברים עם וריקוצלה משרתים ביחידות שדה קרביות, עוסקים בספורט אתגרי, ובעצם חיים אורח חיים מלא. לכן נראה כי לא מדובר בוריקוצלה במקרה שלך. אינני עוסק בכאב באשכים באופן ספציפי. הייתי ממליץ לפנות לרופא אורולוג העוסק בנושא - למשל ד"ר רונן הולנד. בברכת בריאות טובה, ד"ר רענן טל

שלום אני בן 26 וחצי לפני כ 4 חודשים עברתי אולטרה סאונד אשכים בגלל כאבים שהיו לי והתברר שהבדיקה יצאה תקינה עכשיו אני סובל שוב מכאבי תופת מה עלי לעשות למרות שהבדיקה מאז יצאה בסדר??

שלום רב, אני בת 54, אקדמאית ועובדת במקום עבודה כבר 20 שנה בתפקיד מנהלתי. סובלת שנים מבעיות נפשיות קשות של דכאון, חרדה, אישיות נמנעת, רגשי נחיתות, זעם כביר ועוד. ניסיתי טיפולים פסיכולוגיים, מטופלת תרופתית בהטבה חלקית. בודדה מאוד, נותרו אח נשוי ללא ילדים ואבא קשיש. לאורך כל השנים לא הצלחתי ליצור חברויות או קשרים אינטימיים עם גברים (מה גם שאני שמנה). בקיצור...חוץ משכל כנראה שאין לי מה להציע לעולם התזזיתי הזה. לאחר שאמי נפטרה התחלתי ללמוד לתואר שני אבל כמו תמיד הלימודים הם לסיפוק אישי וללא תועלת מקצועית כלשהי. מסתובבת בעולם מתבוננת באחרים שמנהלים מערכות יחסים ומטפחים עצמי חזק ואיתן ואילו אני בפנים מרגישה כמו ילדה חסרת אונים המביטה בהשתאות בעולם המבוגרים. כמובן שאיני נוהגת. היות ובינה בראשי, אני מבינה שהדברים לא ישתנו בגיל כזה ומכאן הייאוש הגדול שאני חווה. יש לי חברה אחת...ששורדת איתי בגלל שצרכיה החברתיים גבוהים מהחסרונות שלי....לי אין סבלנות לרוב העולם, ואני מיואשת מחיי העבשים. אשמח לשמוע את דעתך.

גילך, שפרסמת ברבים, מביא אותי להניח שאת יודעת מי הם רבקה מיכאלי ויוסי בנאי - עמודי התווך של התרבות הישראלית של הטעם של פעם. חפשי ותקוותי שתמצאי את מה שהם שרו יחד: ..."החיים מתחילים בגיל 60". כלומר: יש התחלות חדשות בכל גיל. לשם כך כדאי לך לאמץ את גישת הקוצ'ינג: אימוץ יעדים קטנים, שאת בטוחה שיש לך מספיק כח מניע וגם יכולת טכנית או מיומנויות כדי להשיגם. עצתי שתתחילי במראה הפיזי: השמנה היא משהו שגם בולם או ממעיט את הסיכוי להחשב אטרקטיבי, וגם בעייתי בהבט הרפואי. האם יש לך מספיק מוטיבציה להסיר ק"ג אחד בחודש? ומה לגבי שני ק"ג בחודש? האם יש לך מספיק ידע ומיומנות להכין תפריטים מתאימים ולדחות תפריטים בעיתיים? פתגם עתיק אומר שמסע של אלף צעדים מתחיל בצעד אחד, ואח"כ עוד אחד, וכו'. האם סביר עבורך להתחיל בהשלת 3-6 ק"ג בשלושת החודשים הבאים? במקביל לאימוץ היעד הזה, או דומה לכזה, סביר שתוכלי לאמץ יעד של פעילות חברתית במינון קל : תמצאי קבוצות מפגש קטנות (משהו ש'עכבר העיר' מציע בפורמט שבועי). תכריזי לעצמך שבכל מפגש כזה תדברי לפחות עם אדם אחד לפחות 10 מילים. האם זה נשמע מתאים לך? אם זה גדול ומאיים עליך, האם תסכימי שהיעד הוא לדבר לפחות 5 מילים? חזרי אלי בעוד 3 חודשים. ספרי מה קרה (עובדות). מה תחושתך על כך? כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

איך מפנימים את המטפלת? כל הזמן פחד ולא מרגישים בטוחים הרצון להיות איתה כל הזמן כל הזמן הפחד להיות לבד המצוקה כאשר לבד

הי ינשוף, אולי לא מאד פשוט, נראה לי. חשבי שהדמויות המשמעותיות בילדות המוקדמת היו שם 24/7 באינטנסיביות, והמטפלת, שנוצר הקשר איתה שנים רבות אחר כך, נמצאת שם פעם בשבוע, אפילו כמה פעמים בשבוע. נדרש בעיניי זמן כדי לנסות איכשהו לאזן בין הקול החדש לקולות של פעם. אך אל ייאוש. יכולות לסייע לפעמים חוויות מעבריות אולי. זכרונות משותפים. העוגן שאודי הזכיר. אך כנראה שבעיקר זמן, זמן זמן... קצת מבאס, לפעמים. נהיה תקווה שהמאזן יתחזק בהדרגה לכיוון המטפלת לטווח ארוך. סוריקטה

שכחתי לברך אותך- נסיעה טובה וחופש מהנה...

הי ינשוף, תודה על הברכה :-) לגבי הפנמה - זה דבר שקורה לאורך זמן, וקשור במהימנות הקשר ובעקביותו, וגם בהיסטוריית הקשרים המוקדמים שלנו. אודי

שיתוף מלא והשענות על מטפל, לא נראה לכם שזה בא על חשבון משהו אחר??? הצורך לשיתוף הוא אנושי וקיים. לדעתי הוא בסיס לזוגיות אמיתית נכונה וטובה. נכון שישנם דברים ביחסים בין בני הזוג שאי אפשר לומר האחד לשני, כי אולי יפגע בזוגיות, אבל זה חלק קטן מכל מה שאנחנו רוצים לשתף, על רגשות, אמונות, כשלונות, אתגרים, הצלחות, תקוות, ייאוש, אינטאקציה עם אנשים. אנחנו אמורים לשתף כל אלו את בן הזוג שלנו, את מי שקרוב אלינו בחיי היום יום, יהיה זה מי שיהיה, אפילו אם לא בן זוג, אז חבר, ידיד, חברה, ידידה, נפש קרובה, מישהו שיש לנו קשר ורגש אליו בחיי היום יום. האם העשיה הזאת עם המטפלת והתלות במטפל כדי לשתף אותו בכל מה שקורה לנו, לא פוגעת במרקם היחסים עם מי שהיינו אמורים שיהיו לנו את הקשרים הקרובים הללו? האם זה לא איזה שהוא בִּמקום? משהו שקונים עם כסף במקום עם אהבה? אני לא מדברת על שיתוף בבעיות, שיתוף בשיקום כל מיני באגים, אני מדברת על שיתוף אנושי בכל מה שקורה לנו בחיים.

הי סנדיי, את מפספסת בגדול. אני מבין שאת אינך מבינה מהו טיפול ומה מטרתו ומבלבלת זאת עם שיחה חברית, טיפול במוסך או ביקור אצל רופא. טיפול נפשי זה משהו אחר שעושה שימוש בקשר הטיפולי שנוצר ככלי עבודה. זה לא חייב להתאים לכל אחד, אבל יש רבים שזה הדבר שהם זקוקים לו. כדאי לקבל ולכבד את הצורך הזה, לא כך? אודי