הפרעות תיאבון: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

בשורה לחולי קרוהן: כלי אבחוני ללא חשיפה לקרינה

חוקרים ישראלים פיתחו עבור חולי קרוהן כלי אבחוני, פשוט ולא חודרני, המבוסס על בדיקות מעבדה ופרמטרים קליניים שזמינים בחדר המיון. כלי זה יפחית את הצורך של חולי הקרוהן רבים בביצוע בדיקות CT הכרוכות בחשיפה לרמה גבוהה של קרינה מחלת קרוהן מאופיינת בהתקפים של דלקת במעי הגורמים לסימפטומים של כאבי בטן, שלשול, חוסר תיאבון, וירידה במשקל. כאשר מדובר בסימפטומים עזים, לא אחת פונים המטופלים לחדר המיון לצורך אבחון מהיר של מצבם. הדילמה הניצבת בפני רופאי חדר המיון היא כיצד לבצע אבחון מדויק בחולים אלו. הסיבות האפשריות להתקפים בחולי קרוהן הן: התקף דלקתי של המחלה, התפתחות זיהום תוך בטני עם יצירה של אבצס (מורסה) או סיבות אחרות שאינן קשורות למחלת הקרוהן - כאשר הטיפול בכל אחד מהמצבים הללו הוא שונה בתכלית.   הדילמה הניצבת בפני רופאי חדר המיון היא כיצד לבצע אבחון מדויק בחולי קרוהן החווים התקף. צילום: שאטרסטוק   כלי אבחנתי יעיל וזמין בחדר המיון הוא בדיקת CT של הבטן. בדיקה זו יכולה להבדיל היטב בין המצבים שתוארו לעיל,...

סיבות אפשריות ומצבים דומים להפרעות תיאבון

צום - תמונת המחשה
צום סקירה: סויה אינה מפחיתה משמעותית ערכי סוכר גבוהים בדם. אך חלק מהמחקרים הראו כי צריכה גד...
חום אצל תינוקות - תמונת המחשה
חום אצל תינוקות הווירוסים והחיידקים חוגגים, ולא פעם לתלונות על כאבים מצטרפת גם עליית חום. איך בודקים חו...
חום אצל ילדים - תמונת המחשה
חום אצל ילדים הווירוסים והחיידקים חוגגים, ולא פעם לתלונות על כאבים מצטרפת גם עליית חום. איך בודקים חו...
איבוד חוש הריח - תמונת המחשה
איבוד חוש הריח סינוסיטיס היא דלקת במערות הפנים, העשויה להיות חדה או כרונית. סינוסיטיס מטופלת באנטיביוט...
חזרת - תמונת המחשה
חזרת מחלת האבעבועות השחורות נחשבה בעבר לקטלנית מאוד - עד שפותח חיסון נגדה, שמיגר אותה לחלוטי...
דלקת בקיבה - תמונת המחשה
דלקת בקיבה כמעט כולנו סובלים לעיתים מבחילה. אולם כשהן לא חולפות מומלץ לפנות לרופא. כתבה חמישית בסד...
ללמוד עוד על הפרעות תיאבון
רפואת ילדים: אנמיה וחוסר ברזל-תמונה

חוסר ברזל בגוף הוא הגורם העיקרי לאנמיה, ואצל ילדים קטנים...

מאת: ד"ר אמיר...
02/06/2010
חגי תשרי: החרדה עולה מדרגה-תמונה

שאלות חטטניות של הדודה, הכנות מתישות לארוחת החג, התמעטות...

מאת: ד"ר גילת ירון
05/09/2012
תת תזונה: האויב של הקשישים-תמונה

הירידה הטבעית בתיאבון, המאפיינת את בני הגיל השלישי, עלולה...

מאת: יפעת...
11/01/2012
חיסון נגד שפעת - האם הוא יעיל?-תמונה

החיסון נגד נגיף השפעת הוא פופלארי בארצנו. אך מחקר חדש מצביע...

מאת: ד"ר קובי...
25/01/2015
אולי יענין אותך לדעת...
מחלת קרוהן (Crohn's Disease) - תמונה
מחלת קרוהן (Crohn's Disease)
מחלת קרוהן (Crohn's disease) הינה מחלה...
פענוח בדיקות דם ומעבדה - תמונה
פענוח בדיקות דם ומעבדה
קיבלתם תוצאות של בדיקות ואין לכם מושג מה הן...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להפרעות תיאבון?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הפרעות תיאבון: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, יש לי שני בנים שנוטלים ריטלין בתקופת הלימודים באופן קבוע. לאחרונה ראיתי פירסומים משכנעים על תוסף תזונה של "טבע", אשר נחקר לינית ונמצא יעיל בהפחתת התסמינים של ADHD. אשמח לדעת עמדתך בטיפול זה במקום ריטלין. תודה רבה, מרב

מרב שלום, Zoom הוא תכשיר של חברת 'טבע', המיועד לטפול בהפרעת קשב ורכוז. התכשיר מוגדר ע"י משרד הבריאות כתוסף מזון ולא כתרופה. פרטים מלאים על התכשיר תוכלי למצוא באתר חברת 'טבע', בכתובת http://www.zoom-teva.co.il . Zoom מכיל פוספטידיל-סרין ואומגה 3. לא אכנס להסברים ארוכים על החומרים הללו, רק ארצה לציין שתי עובדות. הראשונה היא שפוספטידיל-סרין (Phosphatidylserine) יש תפקיד בתהליכי למידה ובהתנהגויות שונות. השניה היא שטפול באומגה 3 (Omega-3 fatty acid) כנראה אינה יעילה בטפול בהפרעת קשב ורכוז. כיון שהתכשיר מוגדר כתוסף מזון ולא כתרופה, אין צורך להוכיח את יעילותו של התכשיר, אלא רק להראות שאינו מהווה סכנה. למיטב ידיעתי בוצע עד היום מחקר אחד קצר (15 שבועות) על מספר קטן יחסית של ילדים (150 ילדים) שהראה יעילות מסויימת. המחקר היה בממון החברה המייצרת את תכשיר. מחקר אחד אינו מוכיח דבר, אך גם אינו שולל דבר. בשורה התחתונה, אין לנו מספיק מידע כדי לומר אם התכשיר יעיל או לא. אין לנו עדויות לכך שהוא מזיק, וממרכיביו, לא סביר שהוא מזיק. כמו בכל טפול שאין לגביו מידע מספיק, איני סבור שיש מקום שהוא יחליף טפול מועיל (אם בנך נהנה מ-Ritalin, אין סיבה להחליף), ויש לקצוב תקופת זמן לנסיון, ולאחריה לשקול האם יש שפור במצב או לא. אם יש שפור, יש סיבה טובה להמשיך. אם לא, אין סיבה להמשיך בטפול. מקוה שעזרתי, ד"ר ברנע ארז.

מציעה להקשיב לריאיון עם ד"ר איריס מנור בנושא המחקר שנערך על ידה לתוסף התזונה - ZOOM. בריאיון היא מסבירה שהמחקר נערך על 200 ילדים למשך חצי שנה + שנה מעקב ונמצא שהוא עובד לאורך 24 שעות עם השפעה טובה על רוגע ויציבות.

שלום ...הנורולוג רוצה שאתן לבן שלי ריתאלין ופשות זה מפחיד אותי ובמקרה שמעתי על זום אני רוצה לדעת אם יש תופעות לווי ..אני מעוניינת לשמוע

במקביל ליתרונות הרטלין, ובדומה לתרופות אחרות, ייתכנו תופעות לוואי שונות בקרב הנוטלים את התרופה (בהסתמך על נוסח העלון לצרכן שלפי תקנות הרוקחים)[15] - תופעות לוואי שכיחות: איבוד תיאבון, עצבנות, קושי להירדם (התופעות חולפות בדרך-כלל תוך זמן קצר לאחר תקופת ההסתגלות לתרופה) תופעות לוואי אפשריות נוספות (אם הופיעו או החמירו תופעות אלה יש להיבדק על ידי הרופא): פריחה בעור, סרפדת (Urticaria), חום, הזעה, בחילה, הקאה, כאבי בטן, סחרחורת, כאבי ראש, מצב רוח ירוד, חוסר מנוחה, התכווצות שרירים, יובש בפה, ראיה מטושטשת, אובדן משקל, שינויי לחץ דם, נשירת שיער. תופעות לוואי נדירות המחייבות היוועצות מיידית ברופא: חום גבוה פתאומי; כאב ראש חמור או בלבול, חולשה או שיתוק של הגפיים או הפנים, קושי בדיבור (אלה סימנים להפרעה בכלי הדם במוח); דפיקות לב מהירות, כאב בחזה, קוצר נשימה, עלפון, עוויתות בלתי נשלטות; חבורות (סממן ל פורפורה תרומבוציטופנית); עוויתות שרירים או טיקים; האטה בקצב הגדילה, כאבי גרון, חום וצינון (כסממן לתופעות בדם); תנועות בלתי רצוניות של הגפיים, גוף ופנים; שינויים בראייה, הזיות; פרכוסים; עקצוץ בעור או שלפוחיות; כתמים אדומים על העור; התנפחות השפתיים או הלשון או קשיי נשימה (סימנים לתגובה אלרגית חמורה); החמרה בסימפטומים של ההתנהגות שקדמו לטיפול, שמיעת קולות, חשדנות, מחשבות שוא, מצב היפומני, מאני או מחשבות אבדניות (נושא שנוי במחלוקת) התופעות הפסיכוטיות עלולת להיווצר בעיקר עקב שימוש לרעה על ידי הזרקה בווירד. בזמן השימוש בתרופה אין לשתות יינות או משקאות חריפים. בין השאר, צריכת אלכוהול עשויה לגרום להגברת קצב השחרור בסוגים מסוימים של התרופה הכוללים מנגנון לשחרור מושהה[16][17][18][19].

שלום וברכה! אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה. אני פשוט לא יודעת כבר לאן לפנות.אני פונה לרופאים ואף אחד לא אומר לי מה הבעיה אצלי. אני בחורה בת 22, לרוב בריאה, סבלתי בעבר הרבה מדקלות חניכיים, אלרגיות עור בגיל מאוד קטן ומחלות רגילות כמו שפעת, מעבר לזה לא סבלתי משום דבר משמעותי. לפני כחודש וחצי, חודשיים, פחות או יותר, פניתי לרופא אף אוזן גרון, כי מתחת לאוזן ימין הייתה לי גולה כלשהי שהסתבר שזאת בלוטת לימפה זעירה שקצת גדלה, והייתה לי אותה במשך 8 שנים והיא לא הפריעה לי אף פעם.אני שאלתי את הרופא אם כדאי להסיר אותה והוא לא המליץ לי להסיר אותה, כי הוא אמר שזה מקום מאוד מסובך. ואז הוא ביצע בדיקה גופנית רגילה ובדק לי גם את הלסת ואמר לי שיש לי נקע במפרקי לסתות.סבלתי מעייפות בבוקר, היה לי קשה להתעורר, אבל בהמלך היום הרגשתי בסדר, ולא סבלתי מתסמינים כמו חום, אובדן משקל והזעיות לילה)מה שכן, אני סובלת ממיגרנות מגיל מאוד קטן,בעיקר בשינוי מזג אוויר, ועונות, אובחנתי גם אצל נוירולוג. הרופא(אף אוזן גרון) הפנה אותי למומחה בבית חולים. כאשר הגעתי לבדיקה אצל המומחה, לאחר כחודש מקבלת ההפניה, הרופאה שבדקה אותי (עשיתי גם צילום פנורמי) אמרה שהיא לא רואה בעיה עם הלסת ולא רואה שיש נקע. היא עשתה לי בדיקת פה ולחצה לי על כל מיני אוזרים בלסת,הראש והצוואר. מאחורי הצאוור,באזור העורף הקרוב ממש לאוזניים, הרגשתי כאבים עזים כשהיא לחצה שם ואני מרגישה שהצאוור שלי מאוד תפוס. כמו כן, אני מרגישה כאבים באזור של הכתפיים כשלוחצים לי עליהם. שאלתי אותה בקשר לבלוטת לימפה שגדלה, היא אמרה שאין סכנה ושהעייפות שלי בגלל הפרעות שינה, ויש לי לא מעט סיוטים(אני סטודנטית בתקופת לחץ מבחנים)הרופאה הפנתה אותי לפיזיוטרפיסט באותו בית חולים, והפגישה עוד חמישה ימים. אבל הבעיה שלי היא אחרת, אחרי שביקרתי אצל הרופא המומחה. שבוע לאחר מכן, הייתי חולה, החום שלי עמד על 37.1-37.3 ולא עלה יותר מזה. מה שכן, סבלתי מכאבי גרון וצינון ממש כבד, שחלף רק לאחר שבוע. באותו זמן(כשחליתי), חשתי קצת דקירות וכאבים חלשים של כמה שניות מתחת ללסת התחתונה, אז נגעתי שם והרגשתי שתי גולות קטנות מימין ומשמאל, וחשבתי שאולי גם שם הבלוטות לימפה התנפחו לי וזה ממש הלחיץ אותי. אחרי שהרגשתי קצת יותר טוב, התחלתי להרגיש כאבים באוזן ימין, איפה שהבלוטת לימפה, ואז התחלתי להרגיש גם כאבים קלים ודקירות באוזן השנייה וגם הרגשתי שבלוטת לימפה קצת התנפחה לי שם, אבל לא הרגשתי אותה כגוש. הייתי בטוחה שאולי זה בגלל הצינון. מאז שחליתי (אולי זה צירוף מקרים, לא יודעת, הרופא משפחה אמר שזה שום דבר) אבל, אני עדיין מרגישה דקירות וכאבים שחולפים אחרי כמה שניות, והם חוזרים במהלך היום, כשאני שוכבת על הצד, מתחת לאוזניים.כמו כן, יש כאבים ודקירות באוזניים עצמן, מסביב להן, מאחרוי הראש קרוב לאוזן ימין בעיקר, ומתחת לסנטר והצוואר. בנסוף, השבוע התעוררתי קצת עם אי נעימות בגרון, ללא חום וצינון(הייתה לי הרגשה כאילו יש לי חול כזה בגרון) הסתכלתי וראיתי את הגרון קצת אדום, לא קריטי במיוחד, והייתה לי גם ליחה, נורמלית, לא שמתי לב לשינוי בצבע וצרידות קלה בגרון, אז לקחתי קלגרון ושתיתי תה חם עם דבש ואחרי יומיים הכל עבר. אבל הדקירות והכאבים שתיארתי קודם לא חולפים, למרות שאני לא חשה שהבלוטות לימפה גדלו לי. באוזן ימין אין רגישות כשאני נוגעת(אולי תחושה מוזרה שמשהו תפוס אבל לא כאבים), בצד שמאל יש קצת כאבים כשאני לוחצת, לא בפנים,קצת כזה בצוואר, איפה שהחור מתחת לאוזן,אני מריגשה שמשהו נפוח קצת אבל לא גולה כמו בצד ימין בפנים מתחת אוזן. מתחת ללסת התחתונה, כן כואב לי קצת כשאני לוחצת והמקום די רגיש ואני אכן מרגישה את הבלוטות.בצוואר לא חשתי שום דבר נפוח ובגם לא בבית השחי ובמשפעה. כמו כן, אני עדיין קצת סובלת מעייפות בבוקר ומקושי לקום(לפעמים אני גם לא שומעת את שעון המעורר), אבל גם בגלל שכרגע אני בתקופת מבחנים ואני הוכלת לישון מאוחר יחסית. אין לי אובדן משקל,הזעיות לילה, אובדן תיאבון או חום, מעט העייפות של הבוקר, הדקירות הלא נעימות והכאבים באוזר האוזניים, הצוואר(שמתלווה בתחושה של תפיסה והכתפיים) והלסת התחתונה. אני מרגישה שהמומחה לא בדקה אותי מספיק,ושלא עברתי איבחון מלא. אני שוקלת ללכת לרופא משפחה, כי אני מרגישה שאני לא מקבלת טיפול רפואי רואי ואני חייבת לשמוע חוות דעת נוספת. אני מכניסה לי רעיונות לראש, שאולי זה יכול להיות לימפומה או סוג של מחלה ממאירה אחרת ואני נורא לחוצה(עברתי כלפני חצי שנה בדיקת איידס שחזרה שלילית ואני תמיד זהירה בקשר למחלות). אני צריכה יעוץ, לאן עוד אפשר לפנות ואיזה בדיקות כדאי לבצע, כי אני מרגישה שאני לא מקבלת תשובות מהרופאים שאומרים לי שהכל בסדר. אני לא יודעת לאיזה רופא עוד לפנות, ממי לבקש עצה ועזרה, לכן אני שוקלת לפנות לרופא משפחה שיכוון אותי אבל מעבר לזה אני מאוד רוצה לשמוע חוות דעת נוספת לגבי הבעיה, ממה זה יכול לנבוע? האם יש לי ממה לחשוש? ואיזה בדיקות רצוי לבצע כדי לשלול את הסכנות שמהן אני פוחדת? אני ממש לחוצה(וידוע לי שהלחץ גם משפיע עליי יותר ומחמיר את מצבי) אבל זה רק בגלל שאני לא מקבלת תשובות ברורות מהרופאים וזה מאוד משפיע עליי ביום יום כי אני מאוד רגישה לבריאות שלי. אשמח לקבל דעה. תודה מראש. עדן. אשמח לקבל דעה מה לעשות בנוגע לזה. תודה על ההקשבה והעזרה מראש. עדן

גשי לרופא בשר ודם עם כל המכתב הארוך שכתבת כאן ושהוא יחליט.

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

מתקן חלק מהמשפט הראשון: בשבוע שעבר מיום רביעי עד יום ראשון בבוקר (קודם לכן נכתב "אתמול בבוקר").

ביום שלישי הצלחתי להיכנס ללא תור לרופאת משפחה והיא אמרה לי שכדאי לפעול ע"פ הוראת הפסיכיאטרית. אולם אני עדיין לא רגוע וחושב שאם אעשה כן התופעות הנוראיות שחשתי בסוף השבוע שעבר יחזרו (תסמינים של התקף חרדה לאורך כול היום המתבאים בדופק מואץ, בחילה, חוסר תיאבון, הרגשה שהדם לא זורם בצורה תקינה לכול חלקי הגוף, צמרמורת, רעד, בלבול, ערפול הכרה), מה שאומר שפיתחתי תלות בקלונקס, מצב שמפחיד אותי מאוד. האם זה בסדר להפסיק את נטילת הקלונקס במינון של 0.5 מ"ג פעמיים ביום בבת אחת לאחר נטילה של יותר מחדש? אציין שמיום רביעי העליתי את מינון הסרטרליין ל-150 מ"ג כמובן ע"פ הוראת הפסיכיאטרית, ומיום שישי הבא אמור להעלות ל-200 מ"ג וכאמור להפסיק לחלוטין את נטילת הקלונקס ולא בהדרגה. אני יודע שעליי להיצמד להנחיית הפסיכיאטרית אך הנושא מטריד אותי מאוד, גם כך אני אדם אובססיבי ופרפקציוניסט מטבעי המאובחן ב-OCD. בנוסף הפסיכיאטרית תתעצבן עליי ולא תהיה מוכנה לטפל בי אם לא אפעל ע"פ הנחייתה, היא גם דאגה לשדר לי זאת. בפגישה האחרונה איתה היא ממש התעצבנה עליי ונראה היה שהתייאשה מהניסיון לאזן אותי ואיבדה את סבלנותה כלפיי. עם זאת אינני מעוניין להכניס עצמי לטלטלה נוספת ולעבור לפסיכיאטר/ית אחר/ת, כי אני מטופל שלה כבר קרוב ל-7 שנים. אני נמצא ממש במלכוד ומבולבל ברמות מטורפות בעניין כול סוגיית השינויים התרופתיים הלא מעטים שאני עובר כבר חצי שנה. לא מצליח לראות את הסוף וחושש שאהיה שפן ניסיונות של תרופות לעוד הרבה זמן, עד שאמצא את הטיפול המתאים אם בכלל.

סליחה על ריבוי ההודעות והשאלות... עקב התחושות המוזרות והמפחידות מאוד שעברתי בסופ"ש שעבר כתוצאה מהפסקת נטילה מוחלטת של קלונקס 0.5 במשך שבועיים וחצי ויומיים נוספים של נטילת 0.25, חשבתי שיהיה נכון לבנות תוכנית גמילה איטית ומבוקרת. בעוד כשבוע אני אמור להעלות את מינון הסרטרליין ל-200 מ"ג שלפי דברי הפסיכיאטרית זהו המינון הטיפולי והמקובל במצבי (דיכאון, OCD), וחשבתי שמיום זה אחל להפחית את מינון הקלונקס שנוטל מיום ראשון האחרון (0.5 בבוקר ו-0.5 בבוקר) ברבע כדור ולהמשיך כך כול שבועיים, דהיינו כול שבועיים להפחית ברבע כדור עד להפסקה מוחלטת של נטילתו (לפי החישוב שלי התהליך עשוי להימשך כשלושה וחצי חודשים). אני חושב שזה רעיון טוב, למרות שזה תהליך ממושך שמצריך הרבה תשומת לב וזהירות. מה דעתך בעניין? אם אעשה כן אצליח באופן סופי להיגמל מקלונקס? האם כדאי לשתף את הפסיכיאטרית בתהליך? או שעדיף שאגיד לה ש"הפסקתי בבת אחת כפי שהצעת לי כשהגעתי ל-200 סרטרליין"? למרות שאינני בעל מקצוע אלא רק מטופל, אני חושב שהרעיון שלי יהיה הרבה הגיוני ובטוח. בזמן האחרון אני מתעמק בנושא הבנזודיאזפינים ועד כמה הם עלולים להיות מסוכנים בשימוש ארוך טווח של יותר משבועיים. אני בשום אופן לא רוצה להיות מכור לשום כדור מהסוג הזה אחרי מה שחוויתי בסופ"ש שעבר. ולכן קיבלתי את ההחלטה להפסיק בהדרגתיות, כול שבועיים ברבע כדור. אשמח לחוות דעתך המלומדת, ויותר מכך אשמח שתאשר לי להתחיל בתוכנית הגמילה ושתהיה עבורי נכונה ומתאימה.

החלטתי שיהיה נכון יותר להפחית בחצי כדור כול שבוע, עד להפסקה מלאה. זו תהיה הדרגתיות מתאימה ובטוחה לדעתך? כי להפחית כול שבועיים ברבע כדור זה נראה לי יותר מדי מוגזם וכמובן שזה ייארך זמן רב יותר ואין לי כבר סבלנות, רוצה להפסיק כמובן בהדרגתיות אך גם לא בהדרגתיות "צולעת" מדי.

שלום לך כדאי להגמל עם ליווי רפואי. ככלל כדאי לרדת במדרגות של רבע מיליגרם קלונקס כל שבועיים. בהצלחה- זה חשוב להגמל מקלונקס!

ראה למטה

ראה למטה!

למטה

שלום דר, יש לי ילד בן 2.9 שמתאפק לקקי במהלך תהליך גמילה של כחודשיים (מאז חופשת הקיץ). מחג סוכות היו לו שבועיים של עצירות אם שני שלשולים בינהם (8 ימי התאפקות ואז שלשול אחד) ועוד 6 ימים של התאפקות ואז עצירות. היה לו גם חום 38.5 במשך יומיים וגם כמה הקאות + חוסר תיאבון ושינוי התנהגות, הפך להיות עצבני ועייף. ביום חמישי האחרון נבדק על ידי רופאת ילדים. היא נתנה לו 3 חוקנים קטנים כל ערב חוקן ונורמלקס. התחלנו במינון 8 גרם החל מיום שישי בבוקר . את החוקנים נתנו מחמישי בערב. אחרי כל חוקן היה לי שלשול אבל לא היה יוצא הרבה. בין לבין עשה מעט מאוד. בימים האחרונים לא עושה כלל למרות הנורמלקס. הוא אומר שצריך אבל מתאפק ומעדיף לא לעשות. האם אפשר להעלות מינון של נורמלקס? הוא שוקל כ 12 קילו.

אני מעדכנת שהיום הגענו למיון בעקבות הפנייה של רופאת הילדים שלו. ניסו לבצע במרפאה חוקן, אך לא יצאה צואה. היה חשד לאבני צואה, אך בצילום בבית החולים לא ראו חסימות או אבנים. כן ראו הרבה מאוד צואה למעלה. היום בבוקר העלינו מינון נורמלקס ל 12. במיון המליצו להמשיך עם המינון יומיים ואם אין שיפור אז להוסיף 12 מג גם בערב, סך הכל 24 מ״ג ביום עד לשיפור. נתנו המלצה להוסיף 10 מ״ל שמן פרפין במשך יומיים ואם אין הקלה אז להוסיף 10 מ״ל גם בערב. האם ההמלצות הללו הגיוניות? אנחנו כבר מותשים והילד כל כך סובל ובטראומה מכל הסיפור :(

התאפקות בשלב הגמילה היא תופעה נפוצה אך היא גורמת להתקשות הצואה כך שהיציאות הופכות כואבות, מפחידות את הילד וכך נוצר מעגל סגור שמחמיר את העצירות וההתאפקות.הטיפול היעיל הוא ריכןך הצואה על ידי נורמלקס או שילוב של נורמלקס עם שמן פרפין שמרככים את הצואה כך שהצואה יוצאת רכה בקלות וללא כאב, צריך למצוא את המינון המתאים לילד . בדרך כלל מתחילים עם מינון גבוה בשבוע הראשון לטיפול: במשקל 12 קג זה מינון של 18 או 24 גרם ביום אך חשוב להכין את הנורמלקס נכון כל 16 גרם ב240 מל שתיה. אפשר בשתיה צלולה או בחלב או שוקו.ילד שלא שותה את הכמות הזו צריך לתת גם שמן פרפין. התוצאה צריכה להיות יציאות רכות מאד כמו מחית כל יום . ילד שחווה טראומה מיציאה כואבת יבכה וינסה להתאפק גם כאשר היציאה רכה כי הוא פוחד. צריך סבלנות כי בהדרגה יחול שיפור במשך מספר שבועות הקרובים.לאחר השבוע הראשון לרדת במינון הנורמלקס ל12 גרם ביום בתוך 180 מל שתיה, אפשר עם תוספת שמן פרפין לפי הצורך. אך אתם צריכים להיות במעקב וטיפול רפואי לאורך התהליך.

תודה רבה על התשובה המושקעת והמפורטת! מעריכה את זה מאוד.

פורומים בנושא הפרעות תיאבון
פורום גסטרואנטרולוגיה - הלל יפה
מנהלי הפורום ישיבו על שאלות הגולשים בנושאים הקשורים למחלות דרכי העיכול ו...
פורום מחלות דרכי העיכול - רפואה משולבת
ד"ר יוסף דיין ישיב על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים לשילוב בין רפואה קונ...
פורום מעי רגיש
מנהלי הפורום יענו על שאלות הגולשים בנושאים הנוגעים לבעיות של תנועתיות מע...