חוסר אונים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

פגים בצל הקורונה – על הקשיים והתקוות בפגיות השונות בעת הזאת

הולדת פג היא אירוע מטלטל לכל משפחה, אך הולדת פג בצל מגפת הקורונה מאתגרת אף יותר? מהם האתגרים עמם מתמודדים ההורים והצוותים הרפואיים? והאם קיימות תוכניות ליווי ליום שאחרי? בשיחה עמוקה, שנערכה עם עינת הרף-כשדאי, פסיכולוגית אחראית ומדריכה בהתפתחות הילד ובפגיה, בבית החולים מאיר היא מרחיבה על הרגישות והמורכבות של התקופה ביחס להיבטים תפעוליים ובפרט בהיבטים רגשיים הנוגעים לקשר של ההורים עם התינוק חודש המודעות לפגים, מזמין אותנו להסתכל על הקורונה מזווית הפגות, המשפחות ואנשי הצוות, שבין כה וככה חווים תקופה רגשית ומלחיצה גם בימי השגרה. אילו הגבלות והנחיות חלות על הפגיות כיום? בתקופת הקורונה מייצרים אנטי- תזה למגע פיזי, אחד ממשאבי הכח המרפאים והמאחים ביותר את הנפש של ההורה ושל הפג. המגע, הקנגורו (עור לעור) הנוכחות והמעורבות ההורית הם אלו למעשה מצטמצמת, כיוון שהפגיות בארץ אימצו את הנחיות הקורונה ולכן מגבילות את נוכחות ההורים בפגיה מתוך רצון להגן על הפגים ולשמור על יציבותם. בתקופה הזו מצוקתם של ההורים רק התעצמה והשירות הרגשי, הסוציאלי והפסיכולוגי מצא את עצמו עובד ממש "מסביב לשעון" במצבים הקשים הללו. איך הדבר בא לידי ביטוי? תחושה של חוסר אונים, מגבלות על זמן השהייה, שמאפשר...
ללמוד עוד על חוסר אונים
כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?-תמונה

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק...

מאת: אביבית ברוש...
16/01/2020
האם משבר הקורונה עלול להוביל למקרי אובדנות?-תמונה

החשש מפני העתיד, המשבר הכלכלי והדאגה לבריאות שאפיינו את...

מאת: זאפ דוקטורס...
21/05/2020
חרדת כלבים מטיפול וטרינרי: יש פתרון-תמונה

הכלב רועד ומשתולל כבר במהלך הנסיעה לווטרינר? סובלים מרגשי...

מאת: ד"ר שרון רגב
23/12/2018
עיוותי חשיבה בקרב פדופילים-תמונה

הפדופילים מפרשים את המציאות על-פי צרכיהם. בעקבות ההד...

מאת: נעמה...
17/12/2007
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחוסר אונים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חוסר אונים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי,חלמתי חלום שבו אני והחברה הכי טובה שלי עוצרות מונית בשעות היום במקום מרכזי ומתחילות לנסוע ובמהלך הנסיעה הנהג לא מתרכז בנסיעה ואני מעירה לו כמה פעמים על הפניות שהוא צריך לקחת..הוא עובר לשבת ליד החברה שלי ולעשות לה מסאז בעורף ואני מיד מגיבה בצעקות מחזיקה אותה מצד ימין ופותחת את דלת המונית עם יד שמאל (יש לציין שחברה שלי שותקת) אנו מתחילות ללכת ולא מצליחות לרוץ כאילו אין לנו כוחות בגוף והוא הולך מאחורינו באיטיות..בהמשך הוא פוגש גבר והוא מדבר איתו עלינו כאילו מבקש ממנו להביא אותנו פיזית ואז אנו מצליחות להגיע לבית והוא ממש צמוד אלינו אך לא מספיק להתקרב(שזה מוזר כי הקצב שלנו ממש איטי) ובהמשך החלום אני חשה תחושת פחד ופניקה גדולה ולא יודעת איך אצליח לצאת מהבית הזה לבד ואני מתקשרת לאמא ואחותי ומשתפת אותן במה קרה לי.

נטע שלום, את מתארת בחלום שורה של ארועים שמשתבשים, הנהג לא מרוכז, עובר לשבת ליד החברה, רצון לרוץ ללא הצלחה וכו...תחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה על מהלך העניינים. לאור זאת ממליצה לך לבדוק באיזה תחום בחייך את חווה חוסר אונים, תחושה שדברים משתבשים. ייתכן מאוד שהחלום מתקשר לחוויה מוכרת של חוסר אונים ושליטה . בהצלחה, אורית

שלום לד.ר בעקבות משבר קשה שאני עובר כבר 3 שנים, שעיקרו חרדות קשות, ובנוסף התקפים של חוסר שקט בלתי נסבל, מאפיינים אובססיבים בחשיבה, חוסר אונים והפרעות מצב רוח.. אני מרגיש שמתחיל להתפתח דיכאון קליני ואני מאוד חושש מזה.. זה נורא.. ברצוני לשאול האם סטרס תמידי גורם לדיכאון? כמה זמן בממוצע נמשך דיכאון כזה? ואיך אני אצא מדיכאון כזה כשהמצב כל כך קשה..? אנא עזור לי תודה מראש!

יש לציין שניסיתי מגוון תרופות בעבר וגם טיפולים שונים אך ללא הועיל

מצב דחק מתמשך יכול להוביל לדיכאון, אם כי לא בהכרח. גל דיכאוני יכול להמשך 9 חודשים בממוצע ללא טיפול. שלוב של תסמינים אובססיביים הופכים את התמונה לעמידה יותר. מציע לערוך ייעוץ מסודר על מנת לעבור על ההיסטוריחה התרופתית (סוכי הטיפול, מינונים, משך נטילה) על מנת לבחון אפשרויות לטיפול

ומה קורה אחרי 9 חודשים? איך זה עובר..? והאם אנשים מאבדים את השמחת חיים שהייתה להם אחרי דיכאון כזה או שממש חוזרים לעצמם??

שלום, לאחר ניתוח בהיפופיזה, קרניו פרינגיומה. נשארתי עם DI כנראה כרוני. מטופל במינירין. עקב מינון לא נכון לאחר ניתוח ארוע של היפונתרמיה 119 . עם תסמינים קשים. כאבי ראש חזקים, בלבול, חוסג הימצאות, הקאות וכו, שוב אושפזתי . לאחר הארוע מרגיש שמשהו לא תקין קוגניטיבית , חוסר ריכוז, בעית זיכרון, סחרחורות / חוסר יציבות קשות . לאחר כשבוע שוחררתי עם נתרן 145 אך לאחר שיחרור עברתי להיפרנתרמיה האם זה קשור ומה ניתן לעשות להתגבר על זה. בביקוגים אצל הרופאים לא מקבל תשובות. אומרים לי שזה יכול להימשך עוד הרבה זמן. לא יודע אם זה בגלל ניתוח או עקב היפונתרמיה. מרגיש חוסר אונים מוחלט.

פני לאתר DOTORS-אנדוקרינולוגיה של מבוגרים. ביה"ח רמבם

היי, הבן הבכור שלי בן 10. ילד נבון, חכם חברותי ובלי שום קשיים חברתיים או לימודיים. המריבות היחידות שקיימות בבית מולו זה בנושא הגבלת זמן מסך. היום עידכנתי אותו שאין לו אפשרות לבלות במשחקי מחשב כי המשפחה הגיעה אחרי חודש וחצי והיה לי חשוב שהוא יהיה נוכח לאחר שאתמול לא הגבלתי אותו. הוא לא ככ הסכים לזה ונוצרה מריבה. אני במלוא העצבים אמרתי שאם המריבות האלו יימשכו שוב ושוב אני אשבור את האקס בוקס. והוא אמר לי את יודעת מה אני אעשה אם תעשע את זה? אמרתי לו מה כבר תעשה?אתה כל הזמן רב איתנו ולא מכבד את הבקשות וזה יוצר מריבות. ולקח לו כמה שניות ואז אמר אני אתאבד. אני נחרדתיייייי. זו פעם ראשונה שהמילה הזו עלתה בבית וגם בהקשר לא תואם בכלל. הוא התחיל לבכות וכעסתי נורא שבכלל בחר לאיים עליי עם כזה דבר. אחרי כמה זמן הוא נרגע ויצא לאכול ושיחק עם המשפחה כאילו שכלום לא היה. בערב ביקשתי לשוחח איתו והסברתי שאין מקום למילה הזו בבית שלנו ואיפה הוא פגש אותה בכלל... והוא אמר ראיתי באיזה סדרה. אמרתי לו אתה יודע מה המשמעות שלה? הוא אמר כן. ביקשתי שיסביר והוא אמר לי שהוא לא רוצה להגיד ושבכלל לא התכוון לזה באמצע המריבה כשזרק אותה ושזו לא היתה הכוונה שלו. עכשיו הכל בסדר והסברתי שאין לזה מקום. איך אני ממשיכה מפה? אני לא רגועה מהקלות שבה הוא זרק את זה באוויר.

הי ריי, אני חושבת ששניכם "יצאתם מהכלים", "איבדתם את העשתונות"... קודם את עם המילה "לשבור", מילה המבטאת איבוד שליטה עצמית, איבוד עשתונות, זעם והתנהגות לא רציונאלית, והוא בעקבותייך בחר במילה -להתאבד - שבמידה מסוימת משדרת את אותו עולם תוכן רגשי. נכון יותר יהיה ששניכם תוכלו לבחור טוב יותר את המילים שלכם. את יכולה לשאול אותו בדיעבד אם היה יכול להחליף את המילה "להתאבד" במילים אחרות, באילו מילים היה משתמש (כעסתי, הרגשתי חוסר אונים, הרגשתי שאת לא מבינה אותי וכו') , וגם את יכולה לומר לו איפה ומדוע את "נפלת" בלשונך ואיזו מילה אחרת היית בוחרת להבא. האפשרות שלך להכיל את רגשותייך יהוו גם עבורו מודל (וגם מודל מופנם) אבל כן..זה מתחיל בנו ההורים. שניכם בחרתם מילים קשות לבטא מצב של תסכול כעס וחוסר אונים, ובהחלט חשוב שאפשר יהיה לבחור אחרת. מעבר לזה לא נראה לי שיש כאן דאגה ממשית למצבים אובדניים אבל אם ממשיך להתקיים בך ספק גשי להתיעצות פנים מול פנים עם איש/אשת מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044