חוסר אונים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

אלצהיימר: מי יטפל במטפל?

רוב חולי האלצהיימר מטופלים בבית, על ידי בני המשפחה. הטיפול גובה מהמטפלים מחיר גופני ונפשי כבד מאוד. הסביבה והממסד הרפואי חייבים לסייע גם להם אלצהיימר היא מחלה המשפיעה לא רק על הסובל ממנה אלא על בני המשפחה המטפלים. הירידה ביכולות הקוגניטיביות של החולה מביאה לכך שההתמודדות היומיומית והרגשית עם מאפייני המחלה היא פעמים רבות מנת חלקם של בני המשפחה, חברים וסביבה קרובה בעוד החולה אינו ער לכל ההשלכות על מצבו. מרבית חולי האלצהיימר בישראל מטופלים בבית. בעול הטיפול נושא בדרך כלל "המטפל העיקרי"- בן- זוג או אחד הילדים. לעתים חולקים בנטל מספר ילדים או נכדים. ברוב המקרים ובמיוחד בשלבים מתקדמים של המחלה, מועסק גם מטפל סיעודי או עובד זר, כאשר נדרשת השגחה במשך כל שעות היממה. הטיפול בחולה אלצהיימר מתבצע במידת האפשר בסביבה המוכרת לו. הדבר מסייע לחולה להתמצא במרחב, מקנה לו תחושת ביטחון ועוזר לשמור על סדר יום קבוע. עבור בני המשפחה המטפלים...
ללמוד עוד על חוסר אונים
כל מה שרצית לדעת על כאב כרוני וכאב נוירופטי-תמונה

מה ההבדל בין כאב כרוני לכאב נוירופטי? מי סובל מהם ומה...

מאת: מערכת zap...
15/02/2006
חרדת כלבים מטיפול וטרינרי: יש פתרון-תמונה

הכלב רועד ומשתולל כבר במהלך הנסיעה לווטרינר? סובלים מרגשי...

מאת: ד"ר שרון רגב
23/12/2018
עיוותי חשיבה בקרב פדופילים-תמונה

הפדופילים מפרשים את המציאות על-פי צרכיהם. בעקבות ההד...

מאת: נעמה...
17/12/2007
טראומת לידה: להתגבר על הכאב והפחד-תמונה

הכנה מראש, תרגילי הרפיה, גמישות ואמונה יכולים להקטין את...

מאת: חגית בן-שחר
27/02/2011
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחוסר אונים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חוסר אונים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי,חלמתי חלום שבו אני והחברה הכי טובה שלי עוצרות מונית בשעות היום במקום מרכזי ומתחילות לנסוע ובמהלך הנסיעה הנהג לא מתרכז בנסיעה ואני מעירה לו כמה פעמים על הפניות שהוא צריך לקחת..הוא עובר לשבת ליד החברה שלי ולעשות לה מסאז בעורף ואני מיד מגיבה בצעקות מחזיקה אותה מצד ימין ופותחת את דלת המונית עם יד שמאל (יש לציין שחברה שלי שותקת) אנו מתחילות ללכת ולא מצליחות לרוץ כאילו אין לנו כוחות בגוף והוא הולך מאחורינו באיטיות..בהמשך הוא פוגש גבר והוא מדבר איתו עלינו כאילו מבקש ממנו להביא אותנו פיזית ואז אנו מצליחות להגיע לבית והוא ממש צמוד אלינו אך לא מספיק להתקרב(שזה מוזר כי הקצב שלנו ממש איטי) ובהמשך החלום אני חשה תחושת פחד ופניקה גדולה ולא יודעת איך אצליח לצאת מהבית הזה לבד ואני מתקשרת לאמא ואחותי ומשתפת אותן במה קרה לי.

נטע שלום, את מתארת בחלום שורה של ארועים שמשתבשים, הנהג לא מרוכז, עובר לשבת ליד החברה, רצון לרוץ ללא הצלחה וכו...תחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה על מהלך העניינים. לאור זאת ממליצה לך לבדוק באיזה תחום בחייך את חווה חוסר אונים, תחושה שדברים משתבשים. ייתכן מאוד שהחלום מתקשר לחוויה מוכרת של חוסר אונים ושליטה . בהצלחה, אורית

שלום לד.ר בעקבות משבר קשה שאני עובר כבר 3 שנים, שעיקרו חרדות קשות, ובנוסף התקפים של חוסר שקט בלתי נסבל, מאפיינים אובססיבים בחשיבה, חוסר אונים והפרעות מצב רוח.. אני מרגיש שמתחיל להתפתח דיכאון קליני ואני מאוד חושש מזה.. זה נורא.. ברצוני לשאול האם סטרס תמידי גורם לדיכאון? כמה זמן בממוצע נמשך דיכאון כזה? ואיך אני אצא מדיכאון כזה כשהמצב כל כך קשה..? אנא עזור לי תודה מראש!

יש לציין שניסיתי מגוון תרופות בעבר וגם טיפולים שונים אך ללא הועיל

מצב דחק מתמשך יכול להוביל לדיכאון, אם כי לא בהכרח. גל דיכאוני יכול להמשך 9 חודשים בממוצע ללא טיפול. שלוב של תסמינים אובססיביים הופכים את התמונה לעמידה יותר. מציע לערוך ייעוץ מסודר על מנת לעבור על ההיסטוריחה התרופתית (סוכי הטיפול, מינונים, משך נטילה) על מנת לבחון אפשרויות לטיפול

ומה קורה אחרי 9 חודשים? איך זה עובר..? והאם אנשים מאבדים את השמחת חיים שהייתה להם אחרי דיכאון כזה או שממש חוזרים לעצמם??

שלום, לאחר ניתוח בהיפופיזה, קרניו פרינגיומה. נשארתי עם DI כנראה כרוני. מטופל במינירין. עקב מינון לא נכון לאחר ניתוח ארוע של היפונתרמיה 119 . עם תסמינים קשים. כאבי ראש חזקים, בלבול, חוסג הימצאות, הקאות וכו, שוב אושפזתי . לאחר הארוע מרגיש שמשהו לא תקין קוגניטיבית , חוסר ריכוז, בעית זיכרון, סחרחורות / חוסר יציבות קשות . לאחר כשבוע שוחררתי עם נתרן 145 אך לאחר שיחרור עברתי להיפרנתרמיה האם זה קשור ומה ניתן לעשות להתגבר על זה. בביקוגים אצל הרופאים לא מקבל תשובות. אומרים לי שזה יכול להימשך עוד הרבה זמן. לא יודע אם זה בגלל ניתוח או עקב היפונתרמיה. מרגיש חוסר אונים מוחלט.

פני לאתר DOTORS-אנדוקרינולוגיה של מבוגרים. ביה"ח רמבם

לא יודעת ... אבל מאוד מאוכזבת .. כאלו שלא קיימת.. אולי בכלל מכבידה עליכן עם אמא שלי כל הזמן.. ואולי זו בכלל אני ..... מיותרת

חטוליתוש יקרה ממה את מאוכזבת? חבל שאת מרגישה כך. את לא מכבידה, וזה בסדר לכתוב על כל מה שמציק. את יודעת כמה אני חפרתי פה בפורום??הרבה! ועוד מאותו הדבר! החלמה מהירה לאמך ושמרי על עצמך. לא תמיד יש זמן לכתוב ולהגיב אבל אני איתך. יש לי שבוע מאוד עמוס..כשאפשר כותבת. החזיקי מעמד!

חטוליתוש יקרה ממה את מאוכזבת? לי, את לא מכבידה בכלל.. לפעמים אני גם מרגישה כך, שאני מכבידה, אבל אני צריכה את המקום.. איתך הלב, ינשופים

חטולית יקרה, מצטערת שהתאכזבת, זה בטח לא את ולא התכנים שהעלית, כל קושי יש לו מקום כאן והוא לגיטימי. יש פחות מילים, לי למשל, טרודה וסגורה. מאחלת לאימך החלמה מהירה ולך הרבה כוחות להתמודד. שלך שירה

הי חטולית, בטח להעלות. בשביל זה גם הפורום הזה קיים. נראה לי שמבינה לגמרי מהיכן מגיעות התחושות שלך. דרישת שלום וחיבוק, סיפור ממש ממש לא פשוט ומן הסתם כל כך מעייף אותך... שלך, סוריקטה

מתוקה שאת חטולית... לא יודעת ולא יכולה לדבר בשם האחר.. כן יכולה לומר לך שלא הגבתי להודעות שנכתבו כאן ,למרות שקראתי ואני קוראת את כולן.. לרוב גם ההודעות נוגעות בי בבטן הרכה ועולים בי רגשות שונים כגון חמלה,התרגשות,כאב,חוסר אונים,שמחה,עצב ,התפעמות,התפעלות ושלל רגשות נוספים... בדרך כלל אני לא עונה היות ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי ללא מילים.. כך..לא מילים.. כן.. פעמים גם פשוט לא מוצאת את רגעי החסד הללו לשבת..להיות נוכחת במלוא מובן המילה בפורום הזה שמאוד יקר לי.. ה-מקום בהא הידיעה שמרגישה שמאפשר לי מרחב ביניים בין מציאות לחלום, בין מציאות חיצונית לפנימית.. לא בטוחה שאני מובנת .. אבל כך מרגיש לי.. את מאוד יקרה פה חטולית..גם הכאב,חוסר האונים והרגשות השונים שאת מעלה בהקשר של אמא שלך לא זרים לי... לא יודעת אם הובנתי... ?? איתך, במבי.

הי חטולית, זה בסדר, ואת יכולה להעלות את מה שאת צריכה. זה המקום. אודי