פורום הפרעות אכילה - תמיכה

תודה על הפירגון לגבי הקבוצה. את מכירה את המנחה ביחד אתן יוצאות להרצאות אשמח אם תוכלי להמליץ כאן בפורום שלך על מנת שיבואו כמה שיותר אנשים שזקוקים לטיפול. שבוע טוב. אלה.

האם הכוונה לנורית? אם כן אז ברור שאני ימליץ

כן הכוונה היא לנורית. מאוד נשמח עם יצטרפו לקבוצה. תודה על העזרה.

אני בת כמעט 56, עודף משקל של 30 קילו. מיואשת. נעלמה לי שמחת החיים וזה רק מחמיר. גרה ברעננה, מחפשת מישהו/מישהי שיצעד איתי יד ביד בתהליך דיאטה/הליכות.

קודם כל שם יפה כן אני יודעת שיכול להיות שהוא בדוי-גם אם כן זה אומר שיש לך טעם טוב.. חחחח לגבי הליכות -תקני הליכון שימי אותו מול הטלויזיה ותעשי שעה כל יום.. זה הכי טוב כי בהליכה ברחוב לא הולכים מהר כמו על הליכון ואי אפשר לשלוט במהירות ולשים לב כל הזמן, בנוסף את יכולה לעשות את זה בכל שעה של היום בלי להיות תלויה במזג האויר-חשק לצאת-גילוח.. וכל סיבה אחרת מעצלנות הופכת להיות לא רלוונטית. אני עשיתי 5 ימים ברציפות שעה כל יום וראיתי תוצאות ותאמיני לי שאת תראי יותר.. כי הגוף שלי רגיל לספורט וגם אין לי עודף משקל אז את יודעת זה פחות משפיע.. קיצר ככל שאת יותר כבדה את שורפת יותר אז בשבילך זה יהיה בכלל חגיגה.. ולגבי דיאטה-אל תעשי.. פשוט תאכלי דברים עם ערך תזונתי גבוהה וערך ג'אנקי נמוך.. דיאטה מעצם ההגדרה שלה היא מכשילה כי היא נתפסת כפתרון נקודתי והיא מתפרסת על תקופה..על זמן.. הגוף שלנו דינאמי ומשתנה תכופות בהתאם לאורך החיים שלנו ולכן כשמשנים את הדיאטה משתנה גם הוא. בשינוי אורך חיים זה לא יקרה כי את פשוט תרזי עד שתעצרי ויותר מזה לא תצטרכי כי את תאכלי רק מה שצריך ואם תורידי מזה עוד זה כבר יהיה לא בריא וכך תוכלי לדעת מה מתאים לגוף שלך-משקל קיצר זה מה שאני הייתי עושה אם לא היה לי ה"א בהצלחה.

תודה על התגובה. הליכון כרגע זה לא אופציה לגבי. גם תקציבית וגם כי אין לי מקום לשים בבית. אבל, התגובה שלך בכל זאת נתנה לי כוח. התעוררתי הבוקר, יום ג' בשעה 5 בבוקר. כבר היה אור והחלטתי שאם כבר התעוררתי - יאללה , עושים הליכה. אני גרה בערך באמצע רח' אחוזה ברעננה והלכתי עד בית לוינשטיין וחזרה. לדעתי זה משהו כמו כמעט 3 ק"מ. הלכתי די לאט, הרגשתי היטב את הקושי. אבל לא ויתרתי. שמרתי על תזונה לאורך כל היום. מחכה להישקל מחר בבוקר ואולי תהיה הליכה נוספת. ת ו ד ה!!

קרן יקרה לפי מה שאת מתארת 30 קילו עודפיפ מעבר למישהי שתעשה איתך הליכות ודיאטה את חייבת ללכת לבדיקות רפואיות לבדוק האם קיימת בעיה וכן אם צריך אז לשיחות ולבדוק מאיפה באה הבעיה וכן למה את בורחת מדברים ומחפשת נחמה באוכל. אוכל הרבה פעמים אצל הרבה אנשים משמעותו בריחה כלומר כשרע לנו ואנחנו עצובים אז אנחנו לוקחים אוכל ומנשנשים בלי שום סיבהולכן צריך ללכת למטפלת טובה שתעבוד איתך על כך.תראי כשייפתרו הבעיות את לא תרוצי להתנחם באוכל והמשקל ינשור מאליו וכן במידה וקיימת בעיה רפואית בחילוף החומרים ייתכן וניתן לטפל בה. בדקי דברים לעומק ועשי חושבין מהי הסיבה לעלייה במשקל.

לאורלי, ראשית איזה כיף היה לקבל איזו שהיא תגובה. הגעתי לאתר במקרה, אין לי מושג איך אפילו. האם את מכירה מטפלת טובה מאזור השרון??

אני חושבת שאת חיבת למקד את חייך בשמחה לקבל את עצמך כמו שאת מס נייד שלי הוא 0542413338

אחלה שבת יקירתי.. נשיקות וגעגועים דינדין

חשבת להסתכל למטה לפני?? חח כתבתי לך מלא אתמול

זה הלך רחוק מידי. הפרעת האכילה לקחה אותי רחוק...או שאני אותה? אחרי תקופה של דיאטה...ואז אכילה כפייתית...ואז אנורקסיה.... הבולימיה הזו...........עשרות פעמים של כמויות עתק של אוכל ואז עשרות פעמים של הקאות................ והכול כואב כל כך. בעיקר שעולים במשקל...מה גם חיסול הבריאות והנפש וגם עוד לעלות במשקל? אבל אכשהו ההפרעת אכילה "לא מאכזבת" ואת מתחילה להרזות......... לטרוףףףףףףףף להקיאאאאאאאאאא וליהיות רזההההההה לפחות כך המשקל אומר. ואז זה נשכח. הסבל. ואת הולכת לישון. וקמה...ליום נוסף....... להאבקות נוסף עם עצמך. ועם מי שהפכתי ליהיות. ואני מתה מפחד ממי שאני. וממה שאני עושה לעצמי...ומיזה שאני כבר רובוט שלא מרגיש כלום.......ורק רוצה למות.......ושירחמו עליו...כי אני מנסה לרצות את החיים וליחיות אותם ולא הולך לי בשיטטט. וככול שאני כואבת יותר...והורסת את עצמי...ומודעת לנזק שעלול להוביל אותי למוות..ומפחדת מיזה......הפחד..שזה כבר בי...גורם לי רק להרוג את עצמי עוד. ושנים כבר זה לא מרפה ממני.....מ15 ועד עכשיו שאני בת 22 עד מתי?עד שבאמת אמות?? וכלום לא עוזר לי..לא טיפול לא כלום............. ואמא שלי. שגמוורה בגללי. שאני ניגמרתי בגללה (אבל זה כבר סיפור שלא אפתח כעת) ואת אורלי.......שהיה לך כוח להילחם על הבת שלך איזה אמא את...חזקה.

מתוקה שלי קראתי את דבריך ועיני נתמלאו דמעות כי מייד חזרתי אחורה בחמש שנים לימים שגם בתי היתה כמוך עמוק עמוק בתחתית של התחתית- לא פשוט בכלל ומה שאת מתארת היה גם מנת חלקנו אבל לרגע לא וויתרנו- היה רגעים של בכי ושבירה והמון המון פחדים נוראיים שלנו ושלה מהלא צפוי וממה שקורה לה ומהחוסר ידע- אבל נלחמנו בציפורניים עד הדקה האחרונה ולא היינו מוכנים לוותר וכן גם ביני לבינה היו המון מאבקים ומריבות כמו שלך יש עם אמא שלך אבל תדעי שאמא גם מפחדת אבל היא אוהבת אותך ואני בטוחה שתעשה הכל למענך ולא תעזוב ותתן לך לפול למרות שיש רגעים שאתה פשוט נואש כי אין עם מי לדבר אסור לתת לזה לשבור אותכם. תלחמו אפשר גם לחיות אחרת ואפשר לצאת מזה יש תקווה- שווה כי בעצם מקבלים חיים חדשים ונהדריםוזה כמו להייולד מחדש.

רשמת תילחמו עד הסוף. איפה תלחמו....אני ורק אני מתמודדת עם זה, אף אחד לא מנסה אפילו...כולם ויתרו והתייאשו מממני מזמן. זתומרת..בהתחלה הכחשתי...מעצמי אפילו...אבל זה הוביל אותי למקומות כל כך איומים...שלא יכולתי לקבל את זה שאני סובלת ככה...ואז שכבר זעקתי לעזרה...הלכתי לטיפול...שכשל...ומאז אף אחד כבר לא מאמין בי...אומרת שאני חולה ומטורפת וזהו..(למען האמת ה"משפחה"שלי במרכאות כפולות לא ממש הם אנשים מין המיניין ככה שמה נראה להם.......ועדיין מידי פעם שאני ממשיכה ליפול....ומאותת שאני כבר לא יכולה...ומנסה להסביר....סותמים לי את הפה.....אין אין פשוט הם לא יכולים להבין...... אמא שלי אישה חלשה......לא כמוך...חזקה...והחוזק הזה הוא שהציל את ביתך הקרה. כבר אין לי כוח להקיא...אין לי כוח לא להקיא...אין לי כוח לאכול ואין לי כוח לא לאכול. אין לי כוח לשנוא את עצמי וגם אין לי כוח לא לשנוא את עצמי. אני סתם במבויי סתום. שמי יודע איך ולאן זה יוביל אותי בסוף.

אני לפעמים לא יודעת אם לצחוק או לבכות ? לפעמים נוח לי עם ההפרעות אכילה האלה..לפחות אני מצליחה במשהו..לפחות יש משהו אחד שאני עושה מה שאני רוצה בלי שיגידו לי אם זה בסדר או לא[למרות שבתוך תוכי אני יודעת שזה לא בסדר] אני מאבדת את החשק בחיים..אז למה לא להשאר בזה?ומה שיהיה יהיה.. לפעמים לא אכפת לי אם זה יוביל אותי למוות.. טוב לי ככה.. באמת שטוב לי ככה..אני לא יודעת אם הטוב הזה זה באמת "טוב" אבל ככה אני מרגישה-נורא מבולבלת ולא סגורה על עצמי.. ומצד שני עומדת המחשבה של-אולי אני יתן למי שרוצה לעזור לי באמת לעשות את העבודה שלו ? אולי סוף סוף אחזור לאיכות חיי הקודמים לכל זה..אולי עכשיו אני יצא החוצה ואחייך שהעולם יפה והכל טוב ויפה כי באמת הכל טוב ויפה. ולא לראות רק שחור כל הזמן ולא להסתכל בעיניים ביקורתיות כלפי עצמי.. אבל לא רוצה ! לא רוצה שיעזרו לי .. כי זה מטופש כל העניין של הטיפול..מה הטעם אם אני לא רוצה ב100% לצאת מזה? מה הטעם שאכניס מישהו זר לחיי שידע את כל סיפור חיי עד עצם היום הזה? מתעוררות במוחי אלפי שאלות מדי יום,מדי שנייה..ואני לא יודעת איפה אני נמצאת.. אני לא יודעת איפה המקום שלי..ואיך הגעתי לזה בכלל ? הרי הבטחתי לעצמי שארד במשקל כמו שצריך ובחיים לא אגרר להפרעות אכילה וחלילה שאגע בכדורים משלשלים והקאות ["איכככ דוחה..רק משוגעים עושים את זה.. " - ככה אז חשבתי לעצמי ]

גם אני אמרתי לעצמי בחיים לא אקח כדורים משלשלים..בחיים לא אקיא..והבחיימיים האלו..אמרתי על כל כך הרבה דברים....... ורק התחלתי בדיאטה...ורק..ורק ורק..... והנה אני היום. אחרי 6 שנים. עם אנורקסיה..בולימיה..אכילה כפייתית. הקאות..משלשלים..צומות......בעוצמה איומה ביותר!! וגם אני הייתי מבולבלת וכך רבות מאיתנו..אם זה בתחילת הדרך במרכאות כפולות..וגם כשאתה שוקע עמוקקקקקק ורחוקקקקקק בתוך התהום הזה. אבל עיצרי. שימעי לי. עיצרי ומיד! אם את מרגישה שאת לא זו שיכולה לעצור את עצמך מעצמך..תני לאחר לעשות זאת. אחר כך מתים. הנפש מתה. הכול הפוך. הכול כואב. אתה כבר לא יודע מי אתה ומה אתה אם אתה רזה או שמן יפה או מכוער ואוכל? ממשהו שנועד להזין את עצמך זה הופך לאוייב או ההפך לנחמה אוכל הופך ל"משהו" ש"בסכותו"אתה מרזה או משמין... מבטא את הכאב או העצב כלפיי עצמך או כלפיי דברים מסביב. באמת עיצרי. בת כמה את?? וממה את בדיוק סובלת??כמה זמן??ומה את מרגישדה בעצם??

אני בת 16 .. לפני כשנה וחצי התחלתי דיאטה וירדתי 10 קילו ;] הגעתי בדיוק ליעד שלי [55 - שזה לא נמוך בכלל לגובה שלי ] הייתי אוכלת שתי ארוחות ביום.. ולפעמים רק ארוחת צהריים וזהו ! כמובן שיחד עם ספורט אינטנסיבי .. ולפני חצי שנה בערך התחלתי לעלות במשקל אני אפילו לא מצליחה להבין ממה זה נבע ואיך גרמתי לעצמי לעשות דבר כזה,הייתי בתסכול נוראי,התחלתי לקנות כדורים משלשלים,לקחתי בכמויות[עד היום אני בולעת 20 או יותר ביום],מקיאה,עושה צומות כשהגוף והנפש מסוגלים לעמוד בזה,עוסקת בספורט מדי יום שעה שעתיים .. כיום אני 7 קילו יותר ממה שהייתי בתחילת שנה.. וזה פשוט נוראי ומטורף!!!!!!!!!!!!! לא בא לי כבר להלחם הזה..אין לי כבר כוחות .. אבל מצד שני אני רוצה לחזור למה שהייתי..לגוף שחייתי בו ! והרצון הזה גורם לי לא לוותר ולהמשיך הלאה.. והפעם לא משנה באיזו דרך,כלומר הפעם בכל דרך אפשרית ;]

היי יקירה, לרצות להישאר באופל בכאב ובשחור זה בחירה שלך וזה רק בידיים שלך ואם לא איכפת לך למות אז בסדר רק שזה מלווה ביסורים קשים..מה יעזור טיפול? מישהו זר? להיפך מישהו זר שלא מכיר אותך ונפגש איתך רק לצורך עזרה ומחר לא תיפגשי אותו והוא לא יהיה מהמשפחה וזה דיסקרטי זה כייף לא נורמאלי..הפתיחות לא באה מההתחלה לוקח זמן..אבל זה קורה לאט כשמתחילים לסמוך אחד על השני מן כימיה כזו וזה נפלא כמו חברה שלא היתה לך עד היום! וכן לפתוח תיבת פנדורה של ימי חייך הכאובים שמביאים אותך לחיות עם המחלה ולהפוך אותה למשהו נוח אבל משבש תחיים זה בסדר? זה גרוע! לראות שחורות כל הזמן ..ואחדש לך עוד משהו העולם בחוץ לא כל הזמן יפה,ולא כל טוב ולא הכל זורם בו תמיד כמו שרוצים אבל כשמתחזקים יודעים להתמודד וחיים ועוברים את הגלים גם כשלא קל אז מה? מה שווה לך? מה שווה לך יותר? ביקורת במידה זה דבר בונה ולא בהכרח הורס אבל לקחת ביקורת ולהעניש את עצמי זה הנורא מכל! גם אם עשיתי דבר שאחכ התחרטתי עליו אז בפעם הבאה אשנה ולא אהיה כל כך נוקשה עם עצמי..אסלח כי מגיע לי לחיות ואני אדם ולא רובוט מתוכנט..ויש דברים בחיים שקורים לי שאין לי שליטה עליהם ואנשים שעשו לי רע וכואב וזה שאני אהרוס לעצמי לא יתרום להרגשת התיקון במאומה להיפך אשאב יותר לתוך הרע והגרוע מכל- ארצה למות!! למה? יש חיים אחרי נשיקות אהובה מקווה שעזרתי דינדין

כן מתוקה מוכר את תגידי בכל יום לא אני לא אתן לעצמילפול לשם רק עוד קילו וכל יום נו טוב רק עוד קילו אבל זה כבר ממזמן נכנס למערבולת ואיבד שליטה וממזמן יצא מהידיים ומהשליטה שלך- תביני דבר אחד אם את לא תקומי ותעשי צעד קדימה ותגידי אני רוצה לצאת משם ולעשות שינוי אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומך- אפשר לעזור לך לתמוך ולאהוב אך לא לעשות שינוי במקומך

תקשיבי אני מוכנה לפתוח אייסי בשבילך למרות שאני לא יודעת איך וזה מביא מלא וירוסים או שתכתבי לילמייל בבקשה תשמיעי קול תגידי מה קורה לך אני יודעת שההרס העצמי שבך ירצה שתישארי לבד אבל לי כן אכפת ממך ואני רוצה שתדברי איתייייייייי

היי לך!אז המחשב הסורר שלי החליט לבקר בתיקון במעבדה ורק היום הוא חזר אבל יש מצב שאני לא אתכתב איתך רציף כי לי אין אינטרנט בנפרד למחשב שלי. אני מחוברת דרך המחשב הביתי שהוא מחובר לאינטרט דתי ולאחרונה אמא שלי החליטה להיות יותר מקפידה והיא צמצמה את האפשרויות באינטרט ככה שאין אפשרות לשלוח תגובות זה מאוד מוגבל וכרגע אני מחוברת דרך השכנים ופעם זה עובד ופעם לא.כאב לי לקרוא את המכתב שלך לאורלי את הכאב העצום הזה שאני בטוחה שהוא אוכל את כולך והייאוש שלא נותן מנוחה וכל הזמן יש על זה מחשבות שלא יודעים איפה עוד אפשר לדחוס מרגישים רע ולחוץ אבל אני רוצה להמליץ לך על משהו מתוך עבודה שעשיתי על עצמי ולעזאזל זה היה קשה בכל פעם שבאה לי מחשבה רעה או כעס וכו.. ותאמיני לי שהיו לי מלא סיבות מוצדקות לזה ואלוקים אני כ"כ מזדהה איתך ויותר מזה עם הקטע של האמא! שאני בזמן האחרון במצב ככ רע איתה עד שזה מגיע לשנאה משהו לא נורמלי אז...כל פעם שמשהו רע בא לי אני אומרת לא! פשוט לא! לא חושבת עושה משהו נזכרת במה שהיה לי אתמול מעמיקה את הדעת שלי בבעיות אחרות שלא קשורות לאוכל ולכעס ולרע.וזה עובד לאט לאט וזה קשה.מאוד...אז מאמי אני חושבת שבכל זאת מתי שאני ארגיש צורך נכון אני אכנס וגם אם אני אצליח להתחבר.ו..די.מה איתך?אז את נשמעת ממש לא טוב.מה עם היחסים שלך עם האוכל?ועם ההורים?תעני לי בסדר?מאוד מחכה לתשובה.ביי נשמה

מקצוענית טוב לפני שאני עונה לך על זה . קראת את מה שכתבתי לך למטה? שלא תעזבי וכאלה? כי אם לא אז אני אצא דפוקה עכשיו אז המממ תעני קודם

אני כל כך הרבה שנים חולה שהמחלה כבר הפכה להיות המציאות שלי. לא זוכרת מה היה לפניה...איך הרגשתי, מה שימח אותי ומה גרם לי לבכות... הסימפומים של המחלה מושרשים כל כך חזק ביום יום שלי שאני כבר לא רואה בהם משהו חריג. אבל מדי פעם קורים דברים שמזכירים לי שאני לא בסדר. רגעים בהם הגוף צועק שהוא עייף, שהוא רעב, שנמאס לו. השיער שלי תמיד נושר, אבל בתקופות שאני יורדת במשקל הוא נושר אפילו יותר. זה תמיד מפחיד אותי. אני מיד יוצאת בהצהרות לעצמי שאתחיל לקחת ויטמינים או שאשתדל לאכול יותר טוב. יום או יומיים אחרי אני כבר שוכחת מהכל.

ואין התחלה אמצע וסוף ופתאום עוברת עוד שנה ואת אפילו לא זוכרת איך נגמרה שנה שעברה ומתי זו התחילה אני יודעת שאת המון המון זמן בזה כי את היית פה איתי ביחד לפני 5 שנים וזה + מה שכבר היה אם מישהו היה אומר לנו אז "מולאן ואצבעונית (שמת לב שרק לשתינו יש שמות מהאגדות? חח אני חשבתי שצריך להמציא שמות פה כמו בצ'אטים חחח) אתן תיפגשו פה עוד 5 שנים ותהיו עדיין במחלה שתיכן" הממ היית מאמינה??? אני בטוח לא.....!!!! זה הזוי וזה חראאאאאאא זבל של מחלה זבללל טוב מתי את מתחילה תטיפול??

אני? עד היום עם קרחות בשיער שלא עוברות למרות שאני לוקחת מולטי ויטמין אקטיב לשיער וברזל אבל הנזק שגרמתי רק הזמן והגרוע יקח זמן לתקן את זה נראה לי כמה שנים.. יותר חשוב נשמה לפנות לעזרה דחופה..ומיידית ולנסות לחיות את טעם החיים היפים והמוצלחים כי יש אפשרות לצאת מזה..ובגדול לחיות ולהנות וגם מאוכל למרות שזה נראה לך עכשיו כל כך רחוק זה אפשרי מבטיחה לך.. אם תצתרכי משהו בשמחה אהבוה דינדין

בימים אלה אנו מקימים קבוצת תמיכה בהפרעות אכילה עם מטפלת שהיתה בעבר חולה המון שנים והיום היא עוזרת להמון בנות / בנים שמתמודדים יום יום, שעה שעה במחלה קבוצה קטנה בת 5 - 7 משתתפים בעלות סמלית. הקבוצה תתקיים אחת לשבוע בתל אביב. אשמח לפרט יותר בטלפון 0509569996 - אלה. שבת שלום.

בהצלחה ומי ייתן ותעזרו לכמה שיותר בנות ובנים חולים לצאת משם.

בעלי כבן 27 סובל מעודף משקל הוא גבוה 193 ומשקלו כ102 לאחר ירידה של 22 קילו מגופו הוא אוכל בצורה כפייתי כול היום אוכל ואוכל בצורה מחרידה וזה מגעיל אותי הגישה שלו לאוכל והצורה בכלל החזרתי שלו לאוכל אוכל וסובל מהתקפי רעב תמדים מה עלי לעשות מבלי להעליב אותו אני ניגעלת לשבת לידו בשולחן ולאוכל ואני מוצאת את עצמי כול הזמן מבקרת אותה על צורת האכילה שלו שהוא מסייים בשניה מתנהג כאילו אוכל רק שלו וכאילו לא ישאר יותר אף פעם אוכל מה עלי לעשות.??? וחוץ מזה איך לא מעבירים לילד גישה כזו כייתי לאוכל .?? ואיך גורמים לכך שלא יהיה בנינו פיצוצים על אף המצב הגועלי הזה.? תודה

אין ספק שבעלך סובל מאכילת יתר כפייתית שזה סוג של הפרעת אכילה- והטיפול הוא פשוט טיפול בשיחות כדי לבדוק ממה הוא בורח ולמה הוא מוצא נחמה באוכל או ממה הוא מסתתר- אין ספק שהאכילה לא באה סתם אלא באה ממקום מסוים של מצוקה- במקום להגעל ממנו נסי לדבר איתו לא בריב ולהציע לו ללכת לטיפול כדי לברר ולדבר על דברים שמעיקים לו ואין לי ספק שיש המון כאלה כנראה כי לא סתם הוא בורח לאוכל. ילד שרואה דבר כזה נבהל ועלול גם ליצור אצלו איזה תסביך ולכן עדיף להתייעץ עם מישהו איך להסביר לילד גישה לאוכל- ותזונה נכונה מבלי לעורר דברים ולגרום לילד תסביכים כתוצאה מכך. וכמובן לא לפגוע ולרדת על בעלך בנוכחות הילד זה לא תורם

ראשית, כמה הבהרות? תמיד הוא היה ככה ? כשהכרתם? אהב אוכל? אוכל היה ההנאה הכי גדולה שלו? כי אדם לא פתאום נהייה "חייתי" כמו שאת מתארת כנגעלת וכו' אולי משהו אצלך השתנה בגישה כלפיו..נכון והמראה משפיע גם אני מעירה לבעלי שהוא אוכל כאילו אין מחר ואין עוד אנשים בבית אבל אני מבהירה לו שזה לא בריא כרס כזו של "אישה בהריון" וזה מפתח כל מיני מחלות..וכן זה גם דוחה..אבל זה עטוף בנשיקה והמון אהבה כי הוא בעלי והוא יקר לי ואין לי בעולם דבר חשוב מלבדו ומלבד משפחתי..ולא הייתי רוצה לפגוע לו אלא להבהיר לו שיבין שזה מדאגה ואהבה.. דברים שבאים מהלה נכנסים אל הלב אבל שעוקצים זה לא חודר את חומות הלב להיפך עושים דודוקא! אולי עובר עליו משהו? מה השתנה אצלו? אצלכם? ואולי תציעי לו עזרה קבוצתית שזה מאוד עוזר להישאר במסגרת..ולחזור ולשקם חיים ביחד! לאישה ניתנה "בינה" יתרה את יכולה להגיע אלנו במיליון דרכים את מכירה אותו הכי טוב ויודעת מה הוא אוהב ואיך להגיע לללב שלו ..תפעלי בחוכמה ומתוך אהבה אלא אם כן..את סולדת ממנו בכלל והאם זה רק בגלל המראה שלו או צורת האכילה? דברי איתי אשמח לעזור לך..אני מאמינה בכוח שלך לשנות אותו ואם תראי לו אהבה הוא יעשה זאת גם באהבה גדולה ותעלו ביחד על דרך המלך! דינדין

לא איזה משהו שיזמתי לא צריך להתפרע.. אבל יצא נחמד באתי אליה ושאלתי אותה "מה אבא אמר עליי אתמול שישבתם בחוץ".. הם היו אצל דודים שלי ואני ישבתי בבית כי היה קר בחוץ.. ופתאום שמעתי אותו מדבר עליי וזה היה לא לטוב אז היא התחילה לחשוב.. המממ המממ "נו אמא אני שמעתי! אני שמעתי תשם שלי נו מה הוא אמר???" "אה".. "הוא אמר שאת אוכלת רק ירקות, הוא מודאג מהמצב שלך".. "מה ??? אני אוכלת רק ירקות?? אני אוכלת איתכם פה בשולחן דברים אחרים תעשי לי טובה.. לידו! מול העיניים שלו".."את הרבה פעמים לא אוכלת לידו" "נכון! כי הוא כל הזמן יורד עלי, אני לא אוהבת לאכול שיורדים עלי מה לעשות? את לא שמה לב כמה פעמים ניסיתי? הוא תמיד חייב להגיד משהו וזה מפריע לי"..ואז אמא שלי "למה מה את חושבת שעליי לא.. עלי הוא לא יורד שאנחנו אוכלים".. -אצל אבא שלי זה תמיד היה "שעת אכילה,שעת מלחמה".. תמיד ריבים אני זוכרת עוד משהייתי קטנה תמיד הוא האחים שלי היו רבים כשהם אוכלים מעניין איך רק לי יש הפרעות אכילה.. בכל מקרה אז אמרתי לה "אוקיי את יכולה לאכול ככה סבבה לך אני לא!" אמרתי לה תעשי לי טובה אצלו כל מי שיאכל איזה גזר הוא בדיאטה.. אז היא אומרת "נכון האמת נכון הוא כזה"..אמרתי לה "גם אם אני אוכל לידו הכל כל היום ואז יאכל איזה ירק הוא יגיד אההה את בדיאטה".. והוא עושה את זה לכולם ..וגם עם זה היא הסכימה ואז אמרה שהוא מקנא כי הוא גם רוצה לרזות חח עם ראשונה שהנושא הזה לא מביא אותי לידי רתיחה אלא להפך

את רואה שאפשרי דיאלוג ביניכן ולא רק התכסחויות ותראי אמא לא פשוט לראות את בתה בהפרעת אכילה זה לא פשוט בכלל תביני גם או תנסי להבין גם את המקום שלה.

מוזר...

היי נשומי..איזה לחץ בכתיבה כאילו דא?? ברור שהוא מעיר וזה מגיל קטן עוד לא התרגלת? עצבים וכעס ישנו משהו? הא? זהו שבכלל בכלל לא! ולמה לי לכעוס על מישהו שלא ישתנה לעולם ובטח לא אני זו שתשנה אותו אבל אני יכולה להשתלט על עצמי ולשנות את הלך העצבים כשהוא מעיר ובוחרת לא להתייחס?? מה דעתך! את אלופה ואת יכולה להעביר את זה ותחיי עם זה כמו אמא למרות הכעס הענקי את כן יכולה!! את חכמה ואינטלגנטית ודברים קטנים כאלה שנראים בעינייך כדבר ענק..יכולים להיכנס לקטגוריה של פרופורציה נכונה..או קיי? לאכול גזר חזה וגם נבטים..כי ככה וזהו מה איכפת לך כלכך מה הוא אמר עלייך? מודאג? סימן שאת חשובה לו למה בחר לדבר רק עלייך?אבל עזבי מה זה משנה מה הוא והיא חושבים חשוב איך זה מתפרש אצלך!!!! הכי חשוב!! בכל מקרה אהובה..תמשיכי להחזיק מעמד אני אוהבת אותך ודואגת לך באמת.. דינדין

כל השבוע המחשב היה תפוס או שהיו בחדר שלי אנשים ולא יכולתי לכתוב.. למה התכוונת "לחץ בכתיבה"? אני מנסה ליישם את האדישות הזו שאני כל כך מייחלת לה, זה קשה כי זה לא דבר חד פעמי.. לפעמים אני חושבת שאני מגזימה ואפשר להעביר את זה ואז אני רואהה למשל איך אחותי-שהיא אדם די מאופק מגיבה להערות של ההורים שלי ואני אומרת "אם היא ככה מתחרפנת , איך אני אצליח שלא"? אתמול דיברנו אני אחותי ואישתו של אחי והגעתי למסקנה שאני חייבת לעזוב את הבית הלחץ הזה לא יכול להיעלם או לא להיות מורגש כמו שחשבתי.. פשוט אין לי כוחות לעזוב שוב אבל אני אמצא אותם זו אשלייה טיפשית וחסרת אחיזה במציאות לחשוב שאני יוכל לחיות כאן בהרמוניה.

אני חולה כבר 10 שנים. ניסיתי סוגים שונים של טיפולים: טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, קבוצות, אשפוז, cbt . אף פעם לא התמסרתי ב 100 אחוזים. מרגישה כאילו יש בי איזה שהוא מחסום שלא מצליחה לעבור. כאילו משהו בי עוד לא מוכן לוותר על המחלה. עכשיו מתחילה טיפול נוסף. לא רוצה שהוא ייגמר כמו האחרים אבל לא בטוחה איך לעשות דברים אחרת. חייבת לעשות את הצעד הנוסף אחרת אאבד את האדם שהכי חשוב לי.

רציתי לשאול מה איתך.. ואני כל הזמן שוכחת הממ האדם הזה זה את??

אני בסדר. חיה על אוטומט. לימודים, עבודה, חברים אבל לא באמת נמצאת בשום מקום. לפני שנה וחצי הכרתי מישהו שהפך להיות אהבת חיי. אני יודעת שאם לא אלחם במחלה הוא יעזוב. הוא אומר ש"זה" מעייף אותו. כביכול יש לי את התמריץ הכי גדול לשנות דברים...אבל מפחדת שגם הפעם, כמו כל הפעמים הקודמות, הטיפול ייתקע.

אצבעונית יקרה כרגע הכל תלוי בך ואך ורק בך את הוא המפתח להכל אם את תחליטי להמשיך ולחיות חיים של קורבנות ולתת למחלה לנהל אותך ולשלוט בך כך ימשיכו חייך אבל אם את תשימי תמרור גדול של עצור ותגידי עד כאן מעתה אני עושה תפנית מסתכלת קדימה למעני ולמען אהבת חיי אז תראי שזה אפשרי בהחלט לעשות את השינוי ולא אמרתי לרגע שזה קל ויש קיצורי דרך זה תהליך לא פשוט אבל בסופו אתה מרוויח את החיים שלך במתנה וכן תרוויחי את לבו של אהובך שכל כך רוצה לראות אותך בריאה- לא פשוט לא לראות אותך במחלה - אז קומי עשי את הצעד זה בהחלט שווה ואפשרי ותזכרי שוב הכל תלוי אך ורק בך וברצון שלך ולי יש את התחושה שהפעם את באמת מוכנה ורוצה בכל מחיר.חזקי ואמצי והמון חיבוקים לחיזוק שלוחים לך והאמיני בעצמך שאת יכולה ומסוגלת.

כל הטיפולים כוחם יפה..אבל את בעצמך ענית לעצמך לא היית שם לגמרי ואם לא תעשי זאת לא יעזור שום טיפול.. אני כשהחלטתי לרצות בחיים באמת! עם כל הכוח שינוי חשיבה ויתור על הרזון ..ויתור על הלהיות החזקה היפה והמושלמת כלפי חוץ ולהתעסק בי ובחיי עליתי על דרך המלך וגם את יכולה..קודם בשביל עצמך ואח"כ גם בשביל המישהו האהוב שתפסידי! כי זו לא סתם הפרעה היא יכולה ללוות אדם עד גיל 120 אם הלב יחליט להרים ידיים לפני או שאר מערכות הגוף יקרסו.. אני מאחלת לך מכל הלב הצלחה כי תזדקקי לה ובגדול!! תשקיעי תרצי לחיות ותצליחי אמן בכל מקרה כל שתרצי אני כאן נשיקות דידנין

זמן הארה ענקית להדליק נר בערב שבועות (כמובן לפני כניסת החג בערך בשעה 6:50 ולומר:"בזכות אבותינו הקדושים וכל הצדיקים יהי רצון..שאהיה בריאה, שתשלח לי אושר, שמחה וכוח להיות בריאה להתחזק ולחיות אמן כן יהי רצון" אהובים ואהובות עפ"י תורת הסוד והנסתר לחג הזה יש הארה גדולה ומשמעות ענקית תבקשו תתפללו ותיוושעו..אני מאחלת לכולם חג שבועות זורח שמח טהור ולבן...שיפתחו אפשרויות ודף חדש ונקי..בחיי כל אחד ואחת מכם..לבריאות וחיים בריאים אמן דינדין

אני ממש חייבת להגיד לך שאת מדהימה.אני לא חושבת שהייתה לי סבלנות לפתוח כמעט כל משהו שכותבים פה ולעזור לבנות במילים בוגרות יפות חכמות ולא סתם ריקות.את אישה ממש אכפתית ומרגישים שעברת הרבה כאב וסבל כי אחכ לא היה לך כאלו תשובות נכונות ומדויקות.ואני מבינה שאת אישה מאמינה מאוד...וזה טוב כי בסופו של דבר האמונה מחזיקה אותנו.שבועות שמח

ראית מה כתבתי לךלמטה? אז עכשיו תראי ואם ראיתתגיבי אנ במלא התכוונתי לכתוב לך שוב שתבואי כבררררררררררר

נשמה יקרה שלי אני כל כך שמחה על מה שכתבת, כן אני מצאתיאת הפינה שלי בצל ובכנף האמונה בבורא עולם כאילו גיליתי עולם חדש שמילא את חיי ונשמתי בשמחה והתעסקתי עם זה במקום באוכל בעצב ובכאב של החיים..קראתי את בגן האמונה של הרב הרוש ששינה לי את ההסתכלות על החיים והתפיסה של המציאות מקצה לקצה ..ואני שמחה הבטחתי ביום שאצא מזה אעזור ואנסה להציל עוד נפשות חשובות ויקרות..כי זה פשוט נורא סבל לא יתואר ויסורים עצומים ולכן זה מכל הלב עם הרבה נשמה.. בכל שתרצי אהבוה אני כאן דינדין

חג שמח לך יותר! טוב לך??!?!?!? חחח כפרעלייך נשמה אחי בא היון והוא הולך להשתלט לי פה הוא כבר פיצץ לי תחדר בלונים והוא תופס לי תמחשב איזה באסה אבל אני אמצאאאאאא זמןןןןןן נימאס לי כבר אני רוצה לכתובבבבב לך כבר יפהההה שאתת

היי דינדין אני סובלת מבולמיה המון שנים ולא הצלחתי לטפל בזה בעצמי למרות כל הנסיונות והספרים שקראתי. אשמך לקבל המלצה למומחה בתחום. תודה מראש וחג שמח

יש לי מישהי מומחית שמטפלת בהפרעות התהנהגותיות מעולה..רישמי לי למייל האישי אני ארשום לך תטלפון שלה.. בשמחה ענקית היא מאוד עזרה לי למרות שתהליך הטיפול תלוי ברצון שלך לחיות ולעשות שינוי אמיתי ולהתמיד !! זה קשה לא קל סוחט דמעות ועצבים אבל זה אפשרי ובגדול!! ואני מאמינה שתצליחי המייל שלי: [email protected] מחכה לך יקירה דינדין

שלום צרי קשר למייל המצורף לקבלת המלצה דר אדית דניאל

בטח היה לך משהו חשוב אם לא כתבת לי..התבאסתי חיפשתי בכל ההודעות אותך! הכל בסדר אני מקווה אהובה.. נשיקות מתגעגעת.. דינדין

את זהצ "בטח היה לך משהו חשוב אם לא כתבת לי" וכמובן גם על השאר :-) חששתי שתחשבי שאני נשברתי ועפתי לעולם אחר.. (הנה אמא שלי מתחילה להטריד אותי ואני מתהההההה מתההה מעצבים אני מנסה לזכור מה שאני מדברת איתכם פה אבל אני לא יכולה לא בא לי שתפנה אליי בכלל אני מרגישה "מה לי ולך " בכלל מה את פונה אליי.. ואיך שהיא באה "איפה היית,למה לא עשית -(הנה באתי ב11 בלילה והיו כלים וגם הייתי אמורה לעשות תמקרר ב7 ככה אבל לא הייתי בבית אז למה את משאירה לי גם כלים? ואני שומעת את אבא שלי "יאללה תגידי לבת שלך שתישן.. היא צריכה לקום מוקדם (למה?) זה לא אמריקה..." מה אתה חי בסרט???? אוף אני מצטערת אני בא לי לבכות שאני מדברת ככה אבל זה פשוט מעל למה שאני יכולה לסבול אני מרגישה שאני שונאתת\מתעבת אותם סליחה סליחה אבל זה ככהה ובא לי למות שזה ככה אבל זה מה שני מרגישה פשוט שונאת את שניהם.) טוב בקיצור קראתי מה שכתבת לי ביום ראשון בבוקר.. ואז דודה שלי התקשרה ואמרה לי לבוא אליה לעשות לה פן וגם שאני כנראה אלך איתם לארוע אז להביא בגדים.. קיצר הייתי חייבת מהר להתארגן וליסוע אליה ואז בערב הייתי באירוע.. בבוקר עבדתי במכללה ואז רציתי לכתוב לך שם ואז דודה שלי רצתה שאני אבוא אליה ,כי אני כרגיל לא לומדת לקח ותמיד מתערבת שאני רואה שאנשים לא מסתדרים אחד עם השני ושיש פתרון אבל לא מספיקים להגיע אליו כי הכל נשאר ברמה של האשמות והתגוננויות.........לא משנה- אז חזרתי אליה ועזרתי לה ותוך זמן קצר התפקיד שלה בעניין הפך להיות שלי (היא היתה צריכה ללכת) ואז מצאתי את עצמי נשארת עם הבת שלה שעתיים ומקשיבה לחפירות אודות המוות של הכלבה "סנדי" (שגם אני אהבתי מאוד)ועל חוסר ההיגיון שבלא להסכים לקנות כלבה חדשה במקומה, כשבעצם היא סתם מנסה להעביר נושא... ואני הייתי חייבת לעוף לחברה שלי לדבר איתה ואחרי זה לפגישה בקשר לעבודה בקנדה אז לא הלך לי ואני מצטערת על זה כי אני איבדתי פוקוס.. אתמול -יום ראשון היה מצויין אפילו שעל הבוקר היה מלא אוכל בבית שלי שלפני זה לא שמתי עליו ודווקא אתמול שמתי עליו עין חח אבל חשבתי לעצמי שזיןןןןןןןןן אתמול סבלתי כל כך... וגם בערב היה לי את הארוע.. שזה כאילו קל מדי את יודעת כל האוכל הזמין הזה שהוא בכל מקום , וזה לא מוזר לאכול הרבה ,והשרותים שאף אחד לא יחשוד ואולי לא ישים לב אם תעלמי אליהם.. אבל עוד בדרך לשם אמרתי לעצמי -שום דבר לא שווה אותך מעל האסלה וזהו.. לא מעניין כלוםם, ובאמת אכלתי שם את מה שאני אמורה לאכול בצהריים וזהו עבר בשלום ומה שמוזר היה ששתיתי איזה 5 משקאות שם (לוקח לאלכוהול הרבה מאוד זמן להגיע אליי) .. אוקיי כל משקה כזה זה איזה 130 קל'.. ז"א 650 קל' לא מתוכננות.. ואת זה אין לי בעיה לספוג.. אבל תגידי לי לאכול 100 קל' יותר ממה שתכננתי ותראי איך אני מתחילה להתחרפן... אז מה זה באמת האוכל? זה האוכל עצמו????? אני זוכרת שבהתחלה גם שממש לא הייתי אוכלת ימים שלמים כמעט כלום ולשתות לא היה אכפת לי לא הייתי בודקת זה בסדר\לא בסדר.. כאילו רק האוכל הוא מסוכן... האוכל ולא הקל'-ההשפעה.. טוב אז אתמול היה טוב... ואולי גם מחר חח אבל לא היום היום בצהריים לא יודעת מה קרה , אל תשאלי אותי כי אין לי שום הסבר סתם סתםםםםםם סתםםםםםםםםםםםםםם זהו! סתם!! אני פשוט ככה כשאני מתחילה לעשות טעויות זהו.. זה חייב להיותץ ברצף.. זה שאני אתמול הייתי בסדר זה רק בגלל הפורום הזה אם לא לא הייתי חוזרת.. פשוט לא הייתי עם עצמי לבד, אבל לא חזרתי לחשוב כמו שחשבתי לפני יום שבת פשוט לא יודעת איפה המח שלי מטייל אבל הוא לא היה איתי- זה בטוח אז אכלתי א.צ עם דודים שלי היה סבבה ואחרי זה סתם המשכתי לאכול והלכתי להקיא סתם לא הייתי רעבה לא נהניתי מהאוכל לא היה לי טעים לא היה משהו שמשך אותי כלום... סתםםם ועוד עשיתי את זה עוד פעמיים!! 3 פעמים מהצהריים מ-4 היום.. פשוט הייתי לא יודעתתתתתתתתתתתת טוב אני מאמינה שאני אאסוף את עצמי חזרה, בתכלס אני יודעת שברגע שאני אחזור לקחת חלק במחשבות של המח שלי ואראה נוכחות אני אחזור לשלוט בעצמי.. בעז"ה החג הזה אני אנוח ומה שהיה היום ובשבת לא יהיה אני יודעת את זה כי אני עכשיו מרגישה שאני יכולה לדעת את זה בכל זאת .. אפשר לחזור אחורה אבל אי אפשר למחוק את מה שהיה.. אני עדיין ברמת ניהול עצמי הרבה יותר טובה ממה שהייתי ושיהיה חג שבועות שאני אנוח-השאר לא מעניין כי כיף לא יהיה כי אין פה אף אחד מעניין אבל נוווווווווו נקרא ספר דינדין נשמה שלי אל תדאגי אני בחיים לא אחזור להיות מה שהייתי-מקסימום יותר גרוע חח סתם לאאאאאאא בתכלס גם היום וחצי הזה זה זמן שהוא משמעותי אחרי יום שבת.. ומשמעותי כשלעצמו בתוך כל שבוע שרירותי שתיקחי מהשנים האחרונות (10)בחיי... אם אני לא אספ-יק לכתוב עוד היום אז מחר ואני מקווה שיהיה לך חג שמיייייייייייייח

ביום חמישי הייתי ב"שאנז אליזה" של בני ברק..חחח... ככה אני קוראת לרחוב המדליק הזה עם כל הבוטיקים המהממים לדוסים דברים מיוחדים שאני מוצאת לי ולבנות ..ונהנתי.. איך עבר עלייך החג יקירתי..מקווה שהתגברת על כל העניין הזה אחרי השבת הקשה אני קראתי שטרם חזרת למסלול כי בתת מודע את אומרת לעצמך ?:"אין הרסתי לעצמי אז נהרוס עוד כמה ימים מה זה כבר משנה אם כבר..אז כבר" וזה גרוע צריך לומר" אם כבר קרה לא נורא אני אחרי זה ממשיכה הלאה רגיל אוספת את השברים הבכי והטינופת וממשיכה איך שאת ככה בלי לשים לב לשחור שהיה שם ומבררת עם עצמך ורק עם עצמך מה הובל אותך בדיוק לתירוץ לעשות לעצמך את זה! ברור שכל היחסים והכעסים על ההורים הם לא מפחיתים את רמת הכעס ומוסיפים לך עוד יותר עצבים וכעס שמופנה למקום הלא טוב בכלל!! את חייבת להפסיק חייבת נשומי את כל כך חשובה לי ואני מנסה ללמד אותך צעד צעד איך ומה עושים כדי להינצל נדמה לך שאת בשליטה זו האשליה של המחלה הזו..אבל עובדה שעברו 10 שנים ללא הועיל נכון? זה הוכחה שזה לא בשליטה פשוט יש ימים טובים ויש ימים פחות זה לא משנה את עובדת השליטה במחלה ובכעס..ובחיים.. את חייבת להבין שלא הכל בחיים מסתדר לפי התיכנון חייבת! מחכה לך באהבה ענקית באמת דינדין

שלום לכן,כתבתי פה לפני שבועיים בערך אפילו טיפה יותר שאני מתחילה טיפול במרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריי[אני בת 16 וחצי] התחלתי מס' פגישות עם פסיכולוגית והבנתי שהדבר ממש לא בשבילי אני לא אוהבת לדבר עם מישהו זר על בעיותיי ומחשבותיי,ומה אומרים כשאין מה להגיד? יושבים שעה שלמה מול הפסיכולגית ולא אומרים מילה ?[מה שכבר קרה] היא גם ככה לא עוזרת לי.. ורק רוצה לשמוע ממני עוד ועוד ואין לי מה להגיד לה. הגעתי אליה במצב של נטילה גדולה מאוד של כדורים משלשלים והקאות .. היא פשוט ביקשה ממני להפסיק איתם ובנוסף שלא אפגע בעצמי.. יש לי מחשבות אובדניות והיה נסיון אובדני לפני כחודשיים בערך.. אמרתי לה שאני מפסיקה עם הכדורים ומפסיקה עם הכל! בעוד שאני ממשיכה לקחת אבל בסתר שאף אחד לא ידע ולא ישמע בלילה.. אז מה שקורה אני שמה שעון מעורר לאמצע הלילה-בולעת כדורים ואז זה משפיע במהלך היום ולא מוקדם בבוקר ואז ההורים יודעים ושומעים.. ההורים שלי גם מפחדים שאמשיך לקחת וטוענים שאני לא מודעת לבעיה שיש לי.. ואני מסבירה להם שאני מודעת אלייה מאוד.. אבל לא מוכנה לגשת לטיפול-אני יודעת שזה לא יעזור לי וגם אין צורך כשאחליט להפסיק איתם אני אפסיק עם הכל ! אני לא צריכה אף אחד שיגיד לי מה לעשות,במיוחד שגם לא נותנים לי כילים להמשיך הלאה. אז מה שקורה עכשיו-אמרתי להוריי שאני לא מתכוונת להמשיך את הטיפול ושיעשו מה שהם רוצים הם לא יכולים להכריח אותי לעשות שום דבר בניגוד לרצוני. אני כן ממשיכה עם הכדורים ומקיאה מדי פעם[לא בתדירות גבוהה] אני חושבת שאוכל לצאת מזה לבדי.. אתן לא חושבות ? אשמח לתגובה על מה שכתבתי כאן,תודה רבה ולילה טוב :)

לשפוך**

יקרה שלי.. את יודעת? הייתי יכולה למלא עמודים אינסופיים בהבטחות שהייתי מבטיחה לעצמי שממחר...וממחר..ואז לא הייתי מצליחה זה היה חזק ממניץ...ההרגל הזה של להקיא ולקחת כדורים..ואפילו חוקן רק על מנת שאני ארגיש מרוקנת ובלי האוכל בפנים.. זה לא קרה לבד! את צודקת בנוגע לפסיכולוגית עם כל הכבוד להם..אבל בנושא הפרעות אכילה צריך משהו אחר..שיחות הדדיות על האוכל, השומן וגם על מה שחווינו בהקשר לזה ומאיפה זה הגיע והפך להרגל קבע..להגיע לתובנות תאמיני לי אנחנו מומחיות..מה לא יודעות כבר? הכל! מטאבוליזם, קלוריות, אוכל שומן ובריאות אבל תכל'ס אנחנו בתוך הפרעה קשה..ולצאת ממנה לבד בלתי אפשרי בכלל לדעתי אולי משהי שנמצאת רק בהתחלה של העניין ועוד לא ממש נכנסה לזה בתדירות של יום יום כמה פעמים ביום..צריך עזרה..וזה כייף לקבל עזרה כן להוריד תאגו ולהפסיק להראות כאילו הכל מושלם אצלי ולא נורא שאני בתוך הפרעה שמשבשת לי תחיים..וכן לבקש ולהנות מעזרה שתתאים לי.. כמו מטפלים מומחים בהפרעות אכילה..ששם לא צריך לשבת ולבהות בפסיכולוגית כמו מפגרת..והיא בוהה בחזרה מסתכלת ובוחנת בצורה מזעזעת..שבכלל לא בא לך לפתוח תפה .. אני ממש מבינה מה עובר עלייך..אני חושבת שתבקשי מההורים למצוא או את תחפשי עזרה אחרת יש עזרה אחרת ואם תרצי גם אמליץ לך על מישהי מומחית בהפרעת אכילה..והיא ממש עוזרת לך לשנות התנהגות..ביחד איתך..זה מדהים זה תהליך אבל ברגע שתהיי מוכנה לקבל עזרה תאמיני לי שתצליחי בגדול! אני מאמינה! אני לא יודעת אם את מכירה את הסיפור שלי..אבל כן, הייתי חולה בזה המון שנים..ויצאתי מזה בגדול ברוך השם חיה חיים חדשים נולדתי מחדש וכייף לא נורמאלי..במקום לבכות כל הזמן על מר גורלי..על ההורים שלא בחרתי על המורה בכיתה, על החברות ועל כל העולם..אבל התאהבתי בעצמי מחדש למדתי להעריך מה שיש לי ומי שלא אוהב אותי כמו שאני לא נמצא לידי ולא קרה כלום!! את גם יכולה והנה אני מציעה לך עזרה רוצה?? נשיקות דינדין

לפי מה שאני קוראת המצב שלך לא מזהיר ואת נמצאת עמוק עמוק בהפרעת האכילה. אני מבינה שאת מודעת שיש לך בעיה אך את לא מודעת מספיק עד כמה היא חמורה. אם את שואלת אותי איך שאני רואה מהצד את לא תצאי מזה לבד ללא עזרה מקצועית. זה שאת לא מתקשרת עם המטפלת שלך לא אומר שאי אפשר לנסות אחרים וכי כולם אותו דבר. יש מטפלים מדהימים שיכולים כן לעזור לך מבלי לחפור ולהטיף לך כל היום מוסר שזה בטח ובטח לא עוזר ורק גורם לתוצאה הפוכה. זה שאת עושה את עצמך שאינך לוקחת כדורים ולוקחת בחשאי תכלס על מי את עובדת? רק על עצמך ובטח לא על אמא ואבא. חמודה שלי אם לא תקבלי טיפול מקצועי תשקעי עוד ועוד בתוך המחלה וחבל אפשר לצאת מהמחלה עם איש מקצוע טוב ועם כלים מקצועיים שילמדו אותך להתמודד עם בעיות,פחדים ועוד' ויאפשרו לך לעמוד עלה רגליים בזכות עצמך. נסי זה שווה.תרוויחי את החיים שלך בחזרה.

לפעמים נראה לי שאי אפשר להפסיק את הפרעת האכילה...היא רק משנה צורה אבל היא אף פעם לא הולכת. התחלתי באנורקסיה וכש"החלמתי" הפכתי לבולימית וכש"החלמתי" הפכתי לאכלנית כפייתית. יכול להיות שאני כבר לא אחזור להיות בן אדם עם אורח חיים נורמלי שלא מסתכל על עצמו במראה ופשוט שונא....לא רק את המשקל אל את המכלול. ההתנהגות שלי מגעילה לאחרים כי אני כועסת ומרגישה שאף אחד לא מבין ושרק אני חיה בחרא שלי יום יום. יש עוד אנשים כאלה או שרק אני כזאת לבד...

היי מותק.. כן את לא לבד יש המון כמוך וגם אני התחלתי מאנורקסיה ואז למדתי שאפשר לאכול ולהקיא והבולמיה היתה חלק מחיי הרבה שנים..או חוסר אוכל או בולמוס והקאה כאילו אין משהו אחר בעולם! אפשר לצאת מזה ובגדול כמו שאני עשיתי..לא חייבים לחיות איתה כל החיים מי שנשאר עם המחלה זה בגלל שהוא לא רוצה להתמודד ובורח..ומשתמש בהפרעה כמנגנון ביטחון, הגנה או כל דבר אחר כמו מרפא לכאב עצב ואפילו שמחה..ועוד מיליון דברים העניין הוא שלרוב אנשים לא רוצים לקבל עזרה ושוקעים בתוך המר השחור והעצוב! למה? יש ואפשר אחרת זה רק תלוי בך!! ובגדול תשני לעצמך תמציאות תחיי טוב יותר זה אפשרי...יש לך תכוחות ויש לך הכל לעבוד על זה נכון שצריך עזרה אבל זה כן אפשרי ואת תצליחי כמוני אני מאמינה בכל מאודי!! כשהייתי שם בפנים חשבתי שכך אגמור את חיי ומי בכלל רצה לחיות..אבל כשיום אחד קיבלתי מן זבנג מהילדים שלי שהעירו אותי ובכו "אמא למה את לא יוצאת כבר " אמא" ודופקים על הדלת בנות קטנות ובוכות זה העיר אותי להציל את עצמי ..כי יש לי למה לחיות..וזכיתי לצאת מזה!! בלי רחמים עצמיים בכי ומרור לעצמי זה אפשרי.. קחי את עצמך בידיים וכן תראי את האור כי הוא שם!! הילחמי על החיים כי יש והם מהממים ותהני מהם אם רק תחליטי לקחת עזרה ולעזור לעצמך! הבחירה בידיים שלך מה את בוחרת? דינדין

יקירה שלי את לא לבד- כמוך יש עוד הרבה אבל במקום להכנס לסטטיסטיקה העצובה של אולו שנמצאות שם עמוק ולא רוצות לצאת משם בואי תשני דברים זה אפשרי. במקום לכעוס כל הזמן אפשר ללמוד איך להתמודד עם הכעסים ולנתבם למקום חיובי, אפשר ללמוד להתמודד עם הבעיות והפחדים ולנצח את השד הזה שנקרא הפרעת אכילה- אבל לא סתם לנצח אותו כי אם לצאת עם הכלים הנכונים של איך לשנות מחשבה ולחיות אחרת ובעצם לתת לאותו שד שנקרא הפרעת אכילה להרדם ולא לקום יותר. זה אפשרי וזה כדאי ורק בידיים שלך האפשרות לבחור אם כן או אם לא אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך.

אני בולמית אני יודעת את זה טוב מאוד. אני רוצה שמישהו יעזור לי לפתור את זה, אבל אין לי שליטה לא משנה כמה אני אנסה. אני בת 23 ועם זאת לא יכולה לספר להורים יש להם המון על הראש אמא שלי חולה ואני לא יכולה להפיל את זה עליהם אני לא גרה בבית והם ידרשו ממני לחזור הביתה - לא אפשרי מבחינתי . רציתי לדעת איך אני יכולה להשיג עזרה באופן עצמאי ולשפר את המצב . אני חייבת לצאת מזה אני שונאת את זה אני שונאת שנושר לי השיער ואני שונאת שקר לי כל הזמן ואני שונאת את המחשבה התמידית על שומן אוכל משקל ... אני חייבת שתפנו אותי לגורמים שיכולים לסייע לי .. אני סטודנטית ואין לי סכומי עתק לממן זאת בבקשה אשמח לתשובה מהירה

היי יקריה יש לי משהי מעולה שעזרה לי מאוד וברוך השם אני היוםן אחרי זה חיה חיים נורמאליים את ממש לא מאמינה בלי מחשבה אחת של רע אחרי שאני אוכלת דברים שאני אוהבת ולא נכללים בקטגוריה של דיאטה! יש הרבה עבודה כתבי לי למייל האישי אני אפנה אותך וגם אשוחח איתך עם תרצי באופן אישי בשמחה! תעשי את זה זה אפשרי תצילי את עצמך בגדול! אמא חולה זה לא אשמה שלך, החיים כאן בעולם לא קלים ואין מה לעשות יש חבילות קשות מאוד וצריך להתמודד אם אני אהרוס לעצמי זה לא ישנה תמציאות להיפך יהיה גרוע יותר..וחבל!! מחכה לך דינדין

יש לך כמה אופציות כמו דרך קופת החולים לפנות למרפאות של הפרעות אכילה או לפסיכולוגים המטפלים בהפרעות אכילה. אופציה שניה היא דרך אגם או דרך שחף שאם אני יודעת טוב הטיפול שם הוא ללא תשלום אך כדאי לברר זאת. מעבר לזה אני יכולה להפנות אותך לזו שטיפלה בבתי והיום היא 5 שנים אחרי ונתנה לבתי חיים חדשים- וזה אפשרי למרות שזה תהליך אך זה שווה ואפשרי, מטפלת מדהימה שהיתה בעצמה בהפרעת אכילה וכשביא יצאה מזה היא למדה והתחילה לטפל ולעזור לאחרים. ניתן לפתור בעיות ולהתמודד איתם לא צריך כל הזמן להדחיק את הבעיות ולברוח מהפחדים אפשר להסתכל לפחד בעיניים ולחיות איתו ולנצח אותו ושוב המצב בבית אינו באשמתך- את יש לך את הזכות שלך לחיים ואל תקחי על עצמך ועל מצפונך בעיות של אחרים למדי קודם כל לחיות את חייך ולהתמודד עם שלך. מתוקה שלי אפשר לצאת מזה ובגדול אם תרצי טלפונים את יכולה לפנות אלי [email protected]

אחרי שכמעט סגרתי 9 ימים ללא הפרעות באכילה נשברתי היום ב-7 בערב , שעה לפני שיצא הסופשבוע הקשה הזה ששרדתי אותו בקושי רב. מאיפה להתחיל? היה לי כל כך קשה ועצוב הממ.. אחותי באה מחול .. עכשיו נכון לעכשיו אין לי איתה בעיה אבל לצערי מכל האנשים שהיו כאן בשבת.. היא היחידה עם האחות הקרובה אלי אני לא מדברת והיא באה עם חבר שלה וגם איתו לא דיברתי כי מה לעשות הוא חלק מהעניין בעקיפין ואני לא יכולה להיות צבועה כי אני מתעצבנת עליו כי הוא כל הזמן לוקח לי אותה.. כן כן אני מבינה שהוא חבר שלה ומה לעשות בלה בלה בלה.. אבל לא צריך להשאיר אותי כל חג לבד עם ההורים שלי שאני כל כך נהנית לבלות זמן איתם במיוחד שזה רק אני והם...ממש תענוג למנוע עששת.. אז זה כבר שניים איתם אני לא מדברת.. נמשיך.. אחותי הבינונית.. באה גם ואני והיא זה אף פעם לא היה חיבור טוב ובמילים אחרות אני לא ממש סובלת אותה אבל אני מכבדת אותה בד"כ וגם היא משתדלת.. עכשיו היא נשואה.. והיא חרדית.. אבל זה מדהים כמה שהיא לא השתנתה.. מאז שהיא קטנה נתנו לה לחשוב שהיא מיוחדת והיא הפנימה את זה חזק מדי עד שהיא לא מחשיבה את עצמה כבעלת חובות דומות לשלי ואחותי השניה וכך תמיד עלינו הכל נופל והיא יכולה לטייל בבית כל היום ואני ואחותי נעשה את כל מה שצריך ואמא שלי אפילו לא תעיר לה על זה.. ויום שישי אני ממש התעצבנתי ואמרתי לה שתצא מהמעשיה שהיא חיה בה ותקלוט שאם היא עושה משהו אנחנו לא צריכים להשתאות אל מול ההקרבה שלה ולהכיר לה טובה, וזה שנתנו לה להינות מהספק עד עכשיו זו טעות טקטית שאני לא אבלה כל ביקור שלה כאן בניסיון להבליג עליה. (אוף למה אני כזו סטומה ? עכשיו בן דוד שלי בא והוא סתם ת'בע כזה אז לא טרחתי לסגור ופשוט מזערתי והוא דיבר איתי ואיזה 3 פעמים הסתכל על המחשב מוזר כי כתוב בריבוע "פורום הפרעות אכיל" שיטטט מקווה שהוא לא קלט ,אוף מה הוא מסתכל?) בקיצור אז זה כבר 3 אנשים שאני לא מדברת איתם.. וככה התחיל הסוף שבוע.. היה לי ממש קשה.. קודם כל הרגשתי שאני כל הזמן רוצה לאכול משהו וזה קרה לי גם שבוע שעבר אבל אז זה עבר יותר טוב .... הפעם זה היה ממש מעצבן גם ככה קשה בשבת כי זה לא כמו כל השבוע.. הזמן כאילו עוצר מלכת ויש לך זמן להתחרבש בעצמך יותר מהרגיל, אז ארוחת ערב עברה בשלום ואחר כך פשוט הלכתי לחדר כל הזמן כי לא היה לי נח עם המשפחה.. ואחותי כל שניה קוראת לי (זו שחזרה מחו"ל) ואני באה ותוך שתי שניות אחת האחיות שאני לא מדברת איתן אומרת משהו ואני מתעצבנת ונמלטת שוב ואחותי קוראת לי שוב "נו... יאללה יסנובית בואי" ואני חושבת "אבל לא כיף לי אני לא קשורה אליכם בכלל וגם כשאני אומרת משהו אף אחד לא מקשיב לי! אני מדברת והם לא עונים , אז מה יש לי להיות שם? למה? "לצורך העניין" הנה אני איתכם ואני "יושבת עם המשפחה" איזה סיוט טוב.. הלכתי לישון באמת הייתי עייפה ואז קמתי אחרי איזה שעה והייתי שוב רעבה הכנתי גזר וקולורבי ואחותי הגדולה באה ואכלה לי מזה ורציתי להרוג אותה מה את עושה? ואז היא כזה"אכלת בכלל ארוחת ערב"? "כן!!!!!!!!" "לא ראיתי, אמא היא אכלה?" ואז אני שומעת את אמא שלי מדברת בלחש ויודעת שהיא מרכלת עליי!! ואני רותחת מזעם סליחה??!?!? לא מספיק אני אוכלת בזמן שלכם שאני בכלל לא רעבה ועושה מאמץ ועוד את אומרת שלא ראית אז אולי היה עדיף שלא הייתי אוכלת באמת! הרגשתי פראיירית די כברררררררר טוב.. היום יום שבת.. קמתי ב-8! שתיתי אכלתי וחזרתי לישון וקמתי שוב.. הייתי בעולם אחר נראה לי... בכלל שכחתי מהכל .. שכחתי כמה החיים שלי השתפרו בזמן שחלף והייתי פשוט מדוכאת.. כל הזמן הרגשתי חוסר שליטה שאני רוצה כל הזמן לאכול \ ללעוס משהו וכאילו דיייייי כאילו לא יכולה להירגע... הלכנו לדודים שלי שאותם אני דווקא מאוד אוהבת.. והיה בסדר .. נחמד... אפילו נרגעתי קצת ובשלב מסויים כבר ידעתי שאני אהיה בסדר.. כי לפני זה כבר הרגשתי שאני פשוט רוצה לא להרגיש רעב ואולי אני אוכל היום יותר מהתפריט שלי אבל מהכירות קצרה עם עצמי וחוסר ה"זרימה" שלי בכל מה שקשור לאוכל.. החלטתי שאני פשוט צריכה להירגע כי תכלס זה לא רעב זה פשוט חוסר יכולת לסבול את הרגע .. את המצב שאני חלק ממנו עכשיו.. את המציאות שלי עכשיו, שהיא מוגבלת אמנם לכמה שעות כי כשתצא השבת הכל יחזור למקום ואני אוכל לחזור לתוך עצמי ולשגרה שלי בלי להרגיש שהקיום שלי בלתי נסבל לי,אבל יש לי תמיד תחושה בזמנים האלה שהמצב הוא סטטי ומה שהיה הוא שיהיה. אני לא רואה המשך אחר, אני לא רואה את עצמי מרגישה אחרת אוף אני לא ברורה אפילו לעצמי אז כבר חיכיתי שנלך לא הבנתי למה אנחנו ממשיכים לשבת שם כאילו מיצינו לא?? בד"כ אנחנו הולכים אחרי איזה שעתיים לא היום. ודודה שלי שאני מתה עליה הכינה דג.. ואף אחד לא רצה לאכול אותו חח וכל אחד שבא היא מציעה לו ואני מה זה ריחמתי עליה שבשלב מסויים רציתי להגיד לה "יודעת מה? זה יום המזל שלך.. בואי אני אוכל במקום כל מי שרצית.. " חח פשוט חשבתי כמה זה פשוט .. רציתי לעשות לה תטובה הזו באמת חחחחח אני יודעת שאני יכולה אין שום בעיה הייתי מפרקת לה חצי מגש בקלות רק שתהיה מרוצה חחחח אבל זו בטח היתה מחווה מוזרה מצידי אז נמנעתי מההצעה. טוב, אז אני כבר מחכה שנלך יאללה 7 כבר עוד שעה אני בעולם אחר... הכל יחזור לקדמותו .. אני רצינית שאני אומרת שהייתי בעולם אחר ולא זכרתי בכלל מה היה לי כל השבוע.. וזה מה שתסכל אותי שעברתי את כל הסוף שבוע ושעה לפני הסוף הגיע הקש ששבר את גב הגמל, מסמר אחרון בארון הקבורה של כושר ההתמודדות שלי. פתאום הם החליטו לאכול סעודה שלישית.. טוב רק הדודים נכון? הנה אנחנו תכף הולכים "יאללה אתם באים"? לאאאא פתאום כולם... כולם רוצים לאכול! עכשיו! אבל מה איתי? מה יהיה עליי? אני אכלתי כבר היום צהריים תודה רבה אני עדיין מתמודדת עם ההשלכות.. וכמעט שמצליחה עד שהחלטתם להישאר לאכול.... מה אני אעשה עכשיו? לאן אני אלך?? זה שבת! הם דתיים וגם אני משתדלת לשמור ..אין טלויזיה אין מחשב אין את החדר שלי להעלם אליו -אין - לאן - לברוח. מה אני אעשה ? אני לא יכולה לשבת שם ולא לאכול במיוחד שאחותי הגדולה שם - ואם אני אוכל למרות שכבר אכלתי היום מה שאני צריכה .. זה לא יכול לעבור.. ותכלס אמנם כבר נרגעתי מהצורך לאכול והייתי בסדר ואם היינו הולכים הביתה היה בסדר אבל כבר לא יכולתי יותר לחשוב ופשוט ישבתי שם, ואכלתי עם כולם, ואמרתי "יאללה נו נאכל עכשיו וזהו נמשיך הלאה.. אולי נעשה יותר ספורט" המממ זה היה קשה כל כך וכל ביס הרגשתי שאני נחנקת ושנאתי את עצמי ושנאתי את המצב שנעמדתי בו ואפילו בדיעבד אני לא יכולה לחשוב מה יכולתי לעשות הרי לא יכולתי פשוט לשבת שם ולהתכל עליהם ולא יכולתי ללכת למקום אחר והם היו מציקים לי ומהרגע שכולם ישבו לאכול והרגשתי שאסור לי אבל אין לי ברירה, זו היתה פשוט תאונה שמחכה לקרות.. אז אכלתי ,אכלתי יותר מהרגיל אכלתי והרגשתי זוועה אבל המשכתי פשוט הרגשתי שזהו .. "כאשר אבדנו, אבדנו.." .. ואז אמרתי לעצמי "אוקיי זה סתם.. אני לא צריכה לאכול עוד והנה אני רואה כמה שכבר סיימו.. אכלתי בין 500-700 לדעתי שזה לא מעטטט אבל נו .. לא משהו ששווה עכשיו להמשיך לבלוס ולהקיא ולהרגיש שוב את מה שלא הרגשתי כמעט 9 ימים ברציפות-את החוסר אונים ואת העליבות הזו. אבל זה כנראה כוחו של הרגל.. אמנם הנסיבות היו לצידו, אבל עדיין עם קצת יותר זמן בעולם השפיות ואולי קצת פחות זמן בעולם האופל.. חח זה היה נגמר אחרת.. בכל מקרה באמת שחשבתי להמשיך בחיים, עם רגל אחת פצועה עדיין אפשר להגיע כברת דרך מסויימת עד ההגעה למקום בטוח. עד יעבור זעם.. אבל ניסיתי לשבת שם על הספה.. ולא הייתי רגועה רציתי ללכת.. ומסביבי כולם פתאום לקחו תזמן.. מה קורה פה? בד"כ אני זו שרוצה להישאר ולהם יש קוצים בתחת .. אז הרגשתי חרא עם עצמי "למה למה למההה למה עשית את זה? למה מפגרת עוד שעההההה ולמה פתאום הם החליטו לאכול פה? הרי אם זה לא היה הייתי חוזרת לבית וממשיכה בחיים שלי אחרי שעה הייתי הולכת למחשב לטלויזיה להתקלח להליכון הכל היה בסדר.. זה פשוט לא יאומן כמה פעמים שאני נפלתי לבולמוסים האלה רק כדי לא לעורר תהיות או הצקות או לעמוד על שלי בעניין האוכל. זה כאילו אני יודעת שאני אשמה - מראש .. וגם ככה חושדים שאני פחות או יותר דפוקה בעניין הזה ולכן אני צריכה להיות נורמאלית למענם רק כדי לא לעורר תשומת לב מיוחדת .. אבל אף אחד לא יודע כמה באמת לא נורמאלית זה גורם לי להיות כשאני נאלצת להפר את התנאים שלי למען שלום בית מעושה. הרי בסופו של דבר אם הייתי אומרת להם "שמעו.. אם אני אוכל עכשיו אז אני יכנס לטראנס מסויים שאתם תמשיכו הלאה ,ואני אמשיך לאכול ואז אקיא.. הם היו מוותרים על הרעיון לא? אבל יש גבול לכנות שאפשר לגלות במקרה שאתה מעוניין לדבר גם על דברים אחרים בהמשך השיחה. בכל מקרה עמדתי ליד הדלת כמו ילדה קטנה שמשגעת את אימא ואבא ללכת כבר כי כולם פה מבוגרים ומשעמם לההה ואני אומרת לאחותי הגדולה "חאללה נו יאללה יש לי מלא מה לעשות" והיא "את כלכ ך אנוכית רוצה שיעשו מה שאת רוצה רק" הממ זה נכון אבל עכשיו זה טיפה יותר מורכב טוב הלכתי לבד- ומכאן כל ההבדל... חזרתי הבית.. המשכתי לאכול.. מה כבר יש לי להפסיד הרי אני לא אלך לחטוף תנומה עכשיו.. אז מה? הנזק כבר נעשה! אני לא אעצור לפני שאני ארגיש שהכאתי בתחתית.. יש אנשים שרוצים לחיות את הרגע ויש רגעים שעדיף לי למות מאשר להיות פיקחתת בהם. אז הקאתי כן, והרגשתי שאת הקושי שלי בל הסוף שבוע הזה יכולתי לעבור.. אבל ברגע שהייתי צריכה להגיד "לא" לאנשים שבסך הכל אין להם מושג מה זה בשבילי לרצות אותם.. במה זה כרוך ואחרי הכל הם סיימו לאכול והעבירו צחוקים.. אני עברתי התמוטטות עצבים. בכל מקרה זה נגמר כולם נסעו מפה ואני נרגעתי בינתיים .אני אדפוק לעצמי תראש בקיר לפני שאני אכנע שוב לצורך האינפנטילי שלי לרצות את כולם, גם כשה מבטל לגמרי את הרצון שלי. תתבגרי כבר היחידה שלוקחת את זה באמת קשה זו רק את, לאף אחד לא נעצרו החיים ברגע שהצטרף לארוחה, אם את לא יכולה לדעת שאת תאכלי ותהיי בסדר אל תאכלי.. מה הבעיה שלי? ממתי אני כזו פחדנית? למה אני לא יכולה לסבול את זה שמישהו יגיד לי "יש לך בעיה? את בדיאטה?? את מגזימה עם עצמך?" אני יודעת שזה לא רק זה.. אני יודעת שגם לפני זה היה קשה אבל רק בגלל הארוחה הזו נשברתי אני מכירה את עצמי טוב מאוד! זה בחיים לא היה קורה אם היינו חוזרים לבית, ומצד שני ניסיתי לחשוב מה הייתי יכולה לעשות ולא עלה לי כלום כאילו זה היה מעבר למה שאני יכולה להתמודד עם איתו זה כל כך דפוק! זה מעצבן אותי עכשיו , ואולי זה רק סימפטום של משהו אחר ואולי זה רק בעיה אחת מני רבות אבל פרה פרה כמו שאומרים ואני מתכוונת להפסיק לפחד בעניין האוכל כי אני כן בסדר! וכן אוכלת!! ואני לא חייבת לעשות את זה מתי שנח לאחרים רק כדי "להרגיע אותם" רק אני חשובה רק אני אני לא אשים את עצמי במצבים כאלה בשביל אף אחד אף אחד לא שווה את זה ואף אחד ממילא לא מעריך את זה ולא יודע אז בשביל מה? בשביל מי? never again אני אעשה רק מה שטוב לי!

יקרה שלי..עברת את זה ונפלת לא קרה כלום תמשיכי מכאן בלי להתבעס על זה ולהרוס לך את כל השבוע בגלל זה.. מה כן? תבדקי במדוייק מה היה שם! הכל התחיל מהחוסר נוחות שלך עם האחיות וההרגשה שאני לא רצוייה אנחנו לא מדברות אז אני אתחבא שלא יראו אותי והרגשה זיפתית כזאת..שהיית חייבת להרוס לעצמך הכל כדי לא לחוש תהרגשה הזו.. האוכל? הוא לא הבעיה הוא הסימפטום..ההרגשה שזהו אני עברתי תגבול גם ככה ההרגשה שלי חרא בפנים עמוק..רק לי וצר לי והייתי רוצה להיעלם מהסיטואציה..ובמקום לשבת לאכול קצת אפילו סתם בשביל לטעות או אם לא היית רעבה להגיד לא אני באמת לא רעבה אני עוד שבעה בחרת להתעלם מהתחושה שלך ובכוח כאילו לרצות מישהו שלא יחשבו שאני חולה? שלא יחשבו שאני שונה? שמה? ואז אמרת טוב כבר הרסתי לעצמי כי אכלתי למרות שלא הייתי רעבה אז יאללה אם כבר אז כבר נמשיך לבלוס ואז נוציא את זה ואז גם יצא משם הרע והמגעיל! וזה יצא ? לא!! רק הרגשתי פיזית משוחחרת והרוגה אחרי הקאה כאילו רק באשליה שלי זה כאילו הסתדר אבל המציאות בעינה עומדת.. אולי במקום לכעוס על כל העולם תלמדי לקבל אותם כמו שהם..שאחותך תחשוב מה שהיא רוצה..ואם היא מרגישה על הגובה סבבה לה הלוואי עליי..ואחותי השנייה חזרה מחו"ל נסי לשבור את הברוגז המטופש..החיים קצרים ואז תשפרי תהרגשה שלך עם כולם וזה גם מן סליחה עם עצמך תחיי בשלום!! גם אם יש לך כעסים פתחי תדברי ותבהירי אבל זה שאני יאכל תעצמי והם יחיו בשלום זה עוזר לי...לא! גם לא עוזר לי וגם אני אמשיך לסבול.. את מבינה? אז מה שיהיו 10 ארוחות וסעודות את לא חייבת לאכול אם לא בא לך מה איכפת לך מכולם..ואם בא לך לטעום משהו גם אם את לא רעבה סבבה זה שבת יש נשמה יתרה וכייף להתענג על אוכל טעים ..בשבת..וגם קצת יותר..סו וואט..אסור לך להנות? למה? למה להעניש את עצמי? אז בשבת אוכל קצת יותר ואח"כ אחזור לשבוע רגיל לא יקרה כלום!! לא תעלי גרם!! מבטיחה לך ..הבולמוסים הם אלא שמשגעים את הגוף והוא נכנס לסטרס עמוק תסיקי מכך..תלמדי מהמקרה ותתחשלי לפעם הבאה לא נורא תגידי לעצמך דחוף!! שזה חלק מתהליך למידה לפעם הבאה ואת תצליחי..ולא תלחיצי את העולם ואישתו על האוכל והסיטואציות שאת רוצה לברוח מהם ללא סיבה במקום להנות עם הדודים שאת אוהבת וכן היה להורים כייף להישאר עוד..תהני מזה! גם לך מגיע להנות מגיע לך טוב! נשיקות ושבוע טוב אהובה דינדין

מה היה שם? הממ הייתי מדוכאתאבל גם היום אני מדוכאת ואפילו לא חשבתי על זה.. זה היה זרז די רציני(הארוחה) אפילו שעוד לפני היה לי קשה..לא משנה אני פשוט מפחדתלמשוך תשומתלב בעניין הזה.. אולי נראה לי שעדיף שאני לא אעשה בעיות כי גם ככה הם עושים לי טובה שהם לא מדברים על זה כל הזמן.. כאילו יש איזה פצצה מתקתקת שאף אחד לא מדבר עליה ואני צריכה לעמוד על המשמר מפני פיצוץ אפשרי.. אגב ההורים שלי לא היו זה רק אנחנו 4 האחיות את לא יודעת כמה שאני לא מקבלת אותם כפי שהם זה כבר נהיה מגעיל באמת בד"כ אחותי פה זו שאני בקשר טוב איתה ואז אני דרכה מגיבה אל המשפחה וזה יוצא בסדר אבל שהיא לא פה אני פשוט אין לי תקשורת עם אף אחד אני רק עוברת לידם כשחייב. אין לי כח לאף אחד מהם, אני חייבת לעזוב את הבית אתמול באמת הייתי בסטרס.. כל היום לחוצה.. תכננתי לחזור לעצמי בלילה אמרתי זהו! ואז קמתי באיחור ואין לא יודעת למה תמיד כשאני לא קמה בזמן לעבודה אני ישר חושבת לאכול.. ואחרי כמה דקות זה מה שעשיתי.. אין פשוט הייתי הפוכה רצח.. בקיצור אמרתי שאת החג הזה אני לא אעבור בצורה הזו ואני באמת אנוח וככה מ4 -5 אתמול אני הייתי בסדר אכלתי מה שצריך לא בלסתי לא הקאתי ואני ממש מתרחקת מהקישור בין אוכל למה שקורה לי שמתי לב לזה חבל על הזמן.. קודם כל נראה לי שבחיים לא קרה שבאמצע היום החלטתי לחזור לשליטה וזה עבד, דבר שני שבערב מה זה הותקלתי פתאום היה תאוכל החלבי הזה נתקפתי פאניקה לרגע מה קורה פה מה זה כל הלזניות האלה מה נרהא להם?!?!??! אבל בסוף הסתדרתי בלי להתחרפן וגם היום כל היום שיעמם לי רצח ולא היה לי תחדר שלי כי אחי בא הוא משתלטטט וכמה שהייתי ריקה ומשועממת ומרגישה מתה זה לא גרם לי לרצות לפנות למחלה כמו פעם.. לעניין אחר אתמול היתה פה הפסקת חשמל ל3 שעות.. אבא שלי נכנס לחדר שלי לבדוק ששום דבר לא בתקע.. אני ישנתי עם שמיכה ובלי מאוורר (כי לא היה חשמל!) בקיצר אחר כך הוא יצא וישב במטבח והאור שלי בחדר היה דולק אני באתי לקום! פתאום אני שומעת את אמא שלי אומרת "היא שם מה לא ראית".. "לא!" ואז אמא שלי "כי היא מתכסה כולה היא כמוך".. יעני לא רואים אותי.. אז אני כזה לא מבינה איך הם לא רואים שהאור דולק וקמתי .. ואז פתאום אני שומעת את אבא שלי אומר "אל תבלבלי תמח זה בגלל האנורקסיה.. (הוא קצת התבלבל) יעני שקר לי .. אבל לא היה לי קר היה לי חם חשבת על זה שלא היה מאוורר??? בכל מקרה ישר כיביתי את האור חזרה ואז אני שומעת שוב את אבא שלי אומר "כשמגימים זה מה שקורה.. את צריכה לדבר איתה את אחראית על הבנות".. והיא אומרת "ניסיתי" ואז הוא כזה "מה את מפחדת ממנה" אז היא אמרה לו "בסדר אז אני מפחדת אז דבר איתה אתה" אז הוא אמר " ניסיתי היא אומרת זה בעיה שלי אני אעשה מה שאני רוצה אל תתערב".. ממש לא!!!! הוא אף פעם לא דיבר איתי על זה ואני בכלל הייתי בשוק מכל המהלך של השיחה הזו לא ידעתי שעדיין מדברים על זה שכל הימים האחרונים שאני אוכלת לידם לא גרמו להם לחשוב שאני בסדר כאילו.. אתם לא רואים שכן?!??! וזהו פעם אחת הוא כולה שאל אם אני מקיאה אמרתי שלא והוא אמר בסדר יותר הוא לא דיבר איתי .. זהוו ישר התחלתי לפחד רצחחחחחח ופחדתי כל כך כי תכף היה א.ערב ישר אמרתי זהו! אני עפה מפה.. אבל בסוף היה בסדר ובכל מקרה אני פשוט הגעתי למסקנה שאני רע לי מסביב לאנשים פה ואני צריכה לעוף. בזמן האחרון אני פשוט שמה יותר ויותר להב לכמה שאני עצובה אני מסתכלת על אנשים שמחים ואני פשוט אומרת הלוואי עליי .. אותי כבר שום דבר לא משמח תקופה די ארוכה..

קראתי את מה שכתבת עם המון כעס וכאב שעצור בתוכך כלפי כל המשפחה. את בעצם לא סובלת את עצמך ודרך זה את גם לא סובלת אף אחד מהם ושוב חזרנו לנושא שאת חייבת לרצות אך ורק את עצמך ולעשות רק מה שטוב לך בלבד ושיתפוצצו כולם. אני יודעת שזה לא קל לעמוד מול כולם אבל פעם אחת יתפוצצו ויברברו פעם שניה יתפוצצו ויברברו ופעם שלישית יגידו טוב זה ממילא לא עוזר אז לא נדבר- ולך עדיף ככה. אל תכעסי שאני אומרת אבל את חייבת ללכת לטיפול בכל הבעיות, הפחדים והכעסים שעצורים בך ויש הרבה לפי מה שאני קוראת. ברגע שתקבלי כלים נכונים אז יהיה לך קל יותר לקבל אותם, לסלוח ולהמשיך הלאה מבלי שזה ישגע אותך הדברים שהם אומרים ואיך שהם מתנהגים. כשתלמדי לאהוב ולקבל את עצמך יהיה לך קל יותר לקבל גם אותם ואז הם יראו ויקבלו גם אותך. אני לא מאמינה שהם שונאים אני מ אמינה שגם להם יש פחדים וכעסים והם לא ממש יודעים איך להתמודד מולם. לגבי הנפילה בשבת אז כן מותר לפול מי שלא נופל לא קם ומכשלון רק מתחשלים ולומדים וקמים חזקים יותר, לא נורא ממי יהיו עוד נפילות בדרך- זה לגיטימי- מותר לך- אף אחד לא מצפה שתהיה גברת פרפקטווכן אני יכולה להעיד שגם אחרי 3 ו- 5 שנים יש נפילות קטנות ומשברים אך כשיש כלים נכונים ואנתה נמצא במקום הנכון אתה יודע לפול ולקום לפול ולקום וזה רק מחשל ומחזק.

אבל אני לא אעשה את זה מצטערת זה לא יקרה- עצוב אבל אני לא מסוגלת אני אין לי מילים כבר לומר כשאני פוגשת באחד מבני המשפחה אני פשוט ממשיכה ללכת לחדר, לחצר .. איפה שיהיה אני מפחדת מכל דבר שהם יגידו,ישאלו בגלל זה הגעתי למסקנה הברורה כל כך שאני חייבת להתרחק,חייבת אין לי אויר ואני כל היום כועסת ומתעצבנת פה.

היי אורלי, שמי יערה, סטודנטית. בימים אלו אני שוקדת על עבודת הסמינריון שלי בנושא האנורקסיה. אני מחפשת בנות שחוו אנורקסיה ועברו טיפול והחלימו או שחזרו למחלה בנות שיהיו מוכנות לענות לשאלון שלי. ניתן לעשות זאת בהתכתבות כמובן. רציתי לדעת אם זה בסדר מבחינתך להשתמש בפורום בכדי לפנות אליהן. מחכה לתשובתך הכנה המון תודה, יערה

ראי תשובתי במייל שלך ובפורום אסימון

שבוע שלם! רצוף!! שאני הלכתי לפי התפריט שלי לא הקאתי.. לא בלסתי.. ואכלתי! ממש לאכול! במאז שההפרעה הזו התחילה בחיים לא היה לי שבוע כזה בריא.. ואולי גם מעולם לא היה זה לא היה קשה להפתעתי.. כמעט שלא -חוץ מפחד שאני עולה במשקל כשזה לא אמור לקרות.. אבל זה הסתדר. זו שלווה תמידית - לדעת שאתה עושה את הדבר הנכון.. אני לא חשבתי על כמה שהמחלה הזו גרמה לי לפחד מאנשים מגילוי.. הרחיקה אותי והשאירה אותי לבד כדי שאף אחד לא יראה.. שאף אחד לא ידע..את לא יכולה להשלב בסביבה שלך כשאת עושה דבר כל כך לא מקובל מבחינה חברתית. הנטייה האוטומטית שהתפתחה אצלי לפחד כל הזמן פתאום מתחילה להירגע.. למשל.. אחותי קנתה לי איזה דגנים ובאה לספר לי בהתלהבות ואז הרגשתי צביטה כזו כי בד"כ לא הייתי אוכלת את זה בזמן שאני שולטת בעצמי ואמרתי שיט עכשיו אני אאכזב אותה (ותמיד שנאתי! לעשות את זה .. לבאס אנשים בקטע של לא לקחת מה שמציעיםלי כאילו זה היה גורם לי להרגיש רע) ואז נזכרתי שאני יכולה לאכול את זה.. שאני לא צריכה לבאס אותה.. זה רק דגנים זה בסדר וזה מתקבל ע"פ הקטגורויות שלי. ואתמול למשל אחותי באה מחו"ל ואחי הגדול הביא אותה.. ופתאום היא נכנסה לי לחדר ואני הייתי לבושה בדרךלהופעה של בן דוד שלי אז היא עושה ישר כזה "שחיפה איזה שחיפה יו מה זה "(הייתי עם מכנס גינס שחור ממש מרזה) ואני כזה בראש "שיט סתמי סתמי עכשיו גם הוא יתחיל (אחי)" ואז הוא כזה במבט מודאג "כן באמת שחיפה ומנדנד בראש" ואני שוב קפאתי מפחד "מה יהיה עכשיו הם ידברו על זה ? הם ימשיכו? וההורים שלי במטבח ומה זה לא בא לי שהם יצטרפו לחגיגה" והיא מחבקת אותי ואני כזה "רק שלא תדבר על האוכל רק שלא תדבר על המחלה" .. האחות הזו - גרתי אצלה בחו"ל והיא ממש ניסתה להכריח אותי ללכת לטיפול שם.. וכמעט שהלכתי לא היתה לי ברירה הייתי תלויה בה.. וגרתי אצלה- אבל בסוף הצלחתי לעבור לדירה אחרת וברחתי לה.. אז בגלל זה עוד יותר פחדתי ובכלל היא מאוד מפחידה תמיד היינו קוראים לה מכשפה כי היא מגלה הכל הכל!!! היא תפסה אותי בפעם הראשונה שהקאתי בבית למשל שעוד הייתי כיתה וזו סתם היתה התנסות לא הייתי בולמית בכלל ומה שאני רוצה להגיד בכל זה.. אני כרגיל נסחפת לכל מיני הסתעפויות בעלילה שאחרי שפחדתי ככה פתאום אמרתי לעצמי "רגע.. ממה את מפחדת? את לא עושה משהו לא בסדר! לפחות נכון לעכשיו.. את לא צריכה לפחד שעכשיו היא תשגיח עלייך ותגלה שאת - לא אוכלת\בולסת\מקיאה.. כי את כבר לא עושה את הדברים האלה שבוע וסביר להניח שגם לא בימים שהיא תהיה פה (יומיים) אז שתסתכל! שתיפתח עיניים!! שתעקוב! היא לא יכולה לגלות דבר מדאיג כי אין כזה!!! .. כולה יומיים אני רק צריכה להמשיך כמו שהייתי השבוע ואני מכוסה! וזה כל כך רגיע ושימח אותי וזה פשוט כיף שאתה לא צריך לפחד זה ביטחון עצום וזה נותן לך לחייך בחזרה לבנאדם ולהיות רגוע ונינוח ולא להוריד תראש ולנסות להימלט. לפורום הזה היתה השפעה מכרעת על השינוי שעברתי.. תמיד חשבתי שהפורומים האלה זה לתמיכה ולפריקה ואפילו לשיחות כייפיות עם אנשים שמבינים אותך ושיודעים עלייך הכל, אבל עכשיו אני שמה לב כמה זה עוזר.. כשאתה באמת רוצה לעשות שינוי זה עוזר כי אתה מרגיש שאתה לא לבד ושאם תיסוג אתה לא תהיה היחיד שירגיש את זה וידע וירגיש את הפיספוס. פעם החלטתי שאני לא אקיא למשל.. לא היה אכפת לי מה אני אוכל או מה אני לא אוכל העיקר לא להקיא.. והפסקתי ל3 חודשים ושבוע.. הייתי בפורום וכל הזמן חיכיתי שיעבור עוד זמן כדי לכתוב ש"היי עוד שבוע עוד חודש.." ואם הייתי חושבת כן לעשות את זה הייתי מדמיינת איך אני אכתוב את זה וארגיש רע ואחרים ירגישו רע בשבילי וזה החריד אותי הרגשתי שיש מאחורי גב ושלא רק לי אכפת אם אני פוגעת בעצמי.. ואז נדפק לי המחשב ולא היה לי אינטרנט ואחרי כמה ימים נשברתי והקאתי בפעם הראשונה אחרי 3 חודשים ושבוע רצופים ואחרי שזה קרה פתאום הבנתי וידעתי בוודאות שאם היה לי את הפורום והייתי ממשיכה לדבר עם אנשים ולא נשארת לבד זה לא היה קורה וגם עכשיו כל השבוע הזה זה עזר לי כי עוד מישהו ידע על הרצון שלי .. הרבה יותר קל לך לעשות את הדבר הנכון כשזה ידוע גם לאחרים.. כשרק אתה יודע ורק אתה נמצא אתה מסיר מעצמך הרבה אחריות ואתה מתנהג פחות באיפוק מאשר שאתה עם עוד אנשים.. וכאן זה המקום להגיד לאורלי תודה - אם את רואה את זה כי אני לא תכננתי לכתוב פה בכלל אני רק נכנסת פעם באיזה חודשיים כי אני יודעת שדניאלה מחפשת אותי אחת לכמה זמן חח (כפרעלייך)ואז אחרי השיחה שלי איתך נשארתי כדי לנסות באמת לשמוע לעצתך אולי את צודקת ואמרתי לעצמי -אם אני כל כך אכפת לי שיענו לכולן אז אולי אני יכולה גם לקדם את זה בעצמי.. סתם להראות יחס לאנשים לפחות עד שאת תוכלי להראות ובסופו של דבר נשארתי כדי לעזור לאחרים ועזרתי יותר מכל לעצמי.. וזה לא היה קורה אם לא היית מציעה לי לכתוב.. אז תודה!! ודינדין- נשמה שלי שאני כל כך מעריכה אותך וכל כך שמחה שאת פה.. את כל כך משמעותית בכל המפך בחשיבה שלי. אין לי איך להסביר לך מספיק ואין ליאיך להודות לך מספיק זה ברור אני מקווה שה' יעשה את זה במקומי כי אני לא אוכל.. לא דרך מחשב לפחות את פשוט אמרת דברים שהם היו חדשניים מבחינתי ,שאני שקראתי וחקרתי כל כך הרבה אנשים באינטרנט ובפורומים ובכלל זה חקירה בלתי פוסקת שלי עצמי- מעולם לא חשבתי ולא התייחסתי אליהם, כל הגישה שלי לגבי ההפרעה בתוך החיים שלי , והגישה שלי לשאר מה שקרה וקורה.. פתאום הכל יסתדר התמונה התבהרה והפתרון היה מונח לי ממש מול העיינים.. ובכלל גם גרמת לי לדבר ולחשוב על דברים שבחיים לא דיברתי ולא היה לי כח להיכנס אליהם ולא ראיתי טעם.. רק בנגישות שלך.. בתחושה הטובה והרגועה והנוחה שנתת לי .. זה היה ריפוי בדיבור בשבילי כל השיחות האלה וגם אם לא יקרה עוד כלום מעכשיו נתת לי כלים ונקודות ראיה נוספות ואחרות שפתחו לי תעיינים ויעזורו לי תמיד בעז"ה. תודה על הכל דינדין את עזרת לי כל כך אני אוהבת אותך ומעריכה אותך ואני מקווה שיהיו שם בשבילך תמיד כמו שאתת בשביל אחרים.

מולאן מתוקה קראתי את זה שאת מודה לי שאמרתי לך לכתוב ולנסות לעזור לאחרים ואני שמחה שקיבלת את עצתי ואני קוראת את הדברים המדהימים שאת כותבת ממקום עז של כאב עצום- ואני קוראת את הסיפור שלך וכאמא ליבי נקרע על מה שעובר עליך ילדה מדהימה שכמותך. אני מבינה שהחיים לא פשוטים עבורך אך אם את תלכי לטיפול וכמו שדינדין הציעה גם ותנסי לשנות מחשבה וגישה תראי מיד איך כולם ישנו גישה אליך. לגבי ההורים יכול להיות שהמצב הם נהיו גם אפטים למה שקורה סביבם- וייתכן שגם הם יסכימו לקבל טיפול. כי טיפול בהפרעת אכילה הוא לא רק לילד החולה אלא כל המשפחה מסביב צריכה לבוא ולשמוע איך לנסות לשנות דברים כדי שלכולם יהיה טוב בסופו של דבר. את ילדה מדהימה מולאני- תהיי את חכמה ותתעלי עליהם ןתנסי להראות להם שאפשר גם אחרת ושיבינו שאת לא צריכה לרצות אותם כל הזמן וגם את תביני את זה שאת צריכה לרצות רק את עצמך בלבד ולא את אף אחד אחר וכן הם יבינו שאת לא משרתת שלהם שצריכה לנקות אחריהם את הבלאגן שהם עושים. אולי באמת רעיון טוב שתנסי להתרחק מהם ולעבור לדירה משלך אם את יכולה להרשות לעצמך זאת זה יעשה טוב לכולם ובטח ובטח לך.

הממ.. אני שמחה שקראת אני לא רואה את עצמי מדברת איתם , זה אולי יהיה הדבר הנכון אבל זה ממש רחוק ממני כרגע , ואין לי יותר מה להוסיף - אני מנסה למצוא לזה צידוק ולמרות שאין אני עדיין לא מוכנה לערב אף אחד מהגורמים שהזכרת.. כולל טיפול לגבי לעבור דירה יש לי אפשרות אבל אני כרגע בודקת את היתרונות והחסרונות של מצב כזה, כי כבר גרתי לבד ומשום מה הרגשתי מאוד בודדה ורחוקה מכולם ויש לי בעיה להתחבר לאנשים אחרים מאלה שהתרגלתי אליהם. אני לא יודעת מה בי מתעכב לעשות את הצעד הזה כשברור שהמצב כאן מקשה עליי והיתרון רחוק מלהצדיק את הקושי אבל אני מאמינה שאני אתעלה על השיתוק חהעיקוב בעשיית הדבר הנכון בשבילי כולל ההתעצלות לעשות את הצעד הכל כך מתבקש הזה. אבל אני אעשה את זה אם לא תהיה לי ברירה, בסופו של דבר יש גבול גם למזוכיזם שלי חח תודה על הדברים אורלי, את צודקת אבל יש דברים שאני עדיין אטומה לגביהם. שבוע טוב שיהיה

שתהיי בריאה איזה הודעות ארוכות, קחחחחחחחחחחחחחחחחח. אין לי ככ זמן לכתוב בפורום, אבל אני אכתוב לך במייל מחר. תהיי חזקה. אוהבת.

חופרת לפנים.. קחי דוגמא קצת.. בקושי שומעים ממך מחכה למייל

שלום שלום בימים אלו אני עובד על כתבה עבור ערוץ 10 העוסקת בהפרעות אכילה אצל גברים. אשמח לראיין גברים עם כל סוגי הפרעות האכילה, אנונימיות מובטחת. תודות והצלחות יגאל 0523-361136

אני רוצה לשאול אם זה רק אני עכשיו באתי לצאת מהחדר (אני מתכוונת לומר להורים שלי שאני הולכת למכללה לעבודה עוד שעתיים (אני משגיחה בבחינות) כי אני לא יכולה להישאר איתם פה ככה סתם באמצע היום הם מטרידים אותי כל הזמן ואמא שלי מעבידה אותי מחפשת מה לתת לי לעשות איזה הזוי שאני חיה ככה בכללל בקיצר אז לקחתי תתיק ובאתי לצאת מהחדר ואמרתי לה "אמא אני חוזרת למכללה..) אני מתכוונת פשוט להיות שם בספרייה.. בכל מקרה היא אומרת לי "מה, למה עכשיו בלי אוכל".. ובתדהמה כזה ואני אין לי סבלנות אין לי אני שונאת שהיא שואלת אותי על אוכל אין זה משהו שהורס אותי ואמרתי לה "אכלתי" ולא עלה לי משהו מהר (תכלס אכלתי אבל אני שונאת להגיד לה את מה כי היא מזלזלת בזה אם זה לא משמין ,ואני מתכוונת לאכול עוד אבל בהמשך אז מילמלתי משהו ואז היא כזה "בזמן האחרון את מפחידה אותי תראי מה זה איזה עצמות מה יש לך".. ואני טובבבבבבבבבב בא לי לא יודעת להרביץ למישהו ואם היא לא היתה אמא שלי הייתי מתחרעת עליה מכות למה זה כל כך מעצבן אותי שבא להיות אלימה ואם לא כלפיה אז לדפוק תראש בקיר כאילו אני תמיד מפחדת מבועתת שהם ישימו לב שאני אוכלת בריא או משהו כזה ... כי אין סוף לביקורת שלהם וזה תמיד "יא מה יהיה איתך".. וזה רק כי אני לא אוכלת משהו משמין נגיד מה אתם רוצים?????????? יא אני מרגישה רותחת ואני לא מבינה למה זה כל כך מעצבן אותי שבא למותתת ואני תמיד חסרת סבלנות שהיא שואלת אותי על אוכל ... בתיכון שהיא היתה שואלת מה לשים לי בפרוסות (ותמיד הייתי זורקת אותן אז לא היה לי מה להגיד לה מה לשים כאילו) אז הייתי צועקת עליה לפעמים כאילו "לא יודעת עזבי אותי..." "מה שאת רוצה".. אוף כאילו אני מרגישה שנדפקתי עכשיו שלא באתי עם תרוץ מוכן ועכשיו היא "עלתה על משהו" ודי כבר שלא תדבר איתי על זה כל פעם שהיא שואלת את זה אני מגיעה למצב רוח חרא ואני עצבנית וזה רק שזה מהמשפחה שאנשים אחרים יגידו לי הערה כזו לא כזה יזיז לי (אבל גם לא יחמיא לי אני לא עד כדי כך מחוקה.. שהיו אומרים לי הפנים שלך וזה הייתי מרגישה מכוערת .. מעוררת בחילה) אבל שאמא שלי מעירה לי על רזון או משהו זה כמו חרב בלב וזה כואב אבל בקטע של כואב מר שזה מביא עצבים ולא כואב של הו מה אני עושה לעצמי ממש לא זה רק שדי כבר מה אכפת לך מה את גורמת לי להרגיש רע מה?????????? וזהו אני יודעת יוצאת חולת נפש עכשיו אבל מה אכפת לי ואני צריכה שתגידו לי שזה קורה גם לכןןןןןןן

ממושי נא להירגע! 1. את שמה לב איך את לא יכולה לקבל שום דבר מאמא שלך? לא תקין! למה? א. זה בא רק מתוך דאגה אימאית כזאת משהו באוטומאט של אמא ב. האם מה שהיא אמרה..מביא לך פחד כאילו היא נכנסת לורידים?= להפרעה= שתגלה משהו ממה שאני מסתירה? את פשוט לא מסוגלת להכיל אותה ..כל דבר שהיא תגיד יראה לך כאילו היא מחפשת אותך..תפסיקי עם זה את חייבת..אז מה אם היא אמרה..יש ילדים שהיו חולמים שאמא שלהם בכלל תדאג להם..את לא מכירה אז נדמה לך שזה רק מתוך קרציתיות! למה את לא מנצלת ת'זמן שאת בבית לדבר איתה ככה "זמן איכות" לא משהו ספציפי..את בורחת? למה? היא לא אוייבת למרות שזה נדמה לך כך? אבל היא לא..באמת שלא.. יש לך כעסים עליה..ואת לא רוצה שהיא תתערב בשום דבר שקשור אלייך ובמיוחד ביהלום השמור שלך שנקרא אוכל!! תעבדי על זה כל דבר כזה הוא חשוב לך להסתדרות שלך עם עצמך! רק עם עצמך! הגישה המחשבתית שלך מביאה אותך למקום הלא נכון! גם אמא שלי היתה מוצאת לי כל הזמן מה לעשות, בית, סידורים וכו'..ואין מה לעשות חיים תחת אותה קורת גג אבל את רוצה שכל הזמן יעזבו אותך לנפשך נכון? למה? דואגת לך מקווה שתרגעי ותחשבי בשיקול דעת על מה שכתבתי לך נשיקות אהובה ..אה בספרייה??? סחתיקה עכשיו אני מבינה מאיפה הספרותיות..חחח דינדין

הצחקת אותי עם הסוף... זה ספרייה של המכללה אבל לפעמים שהייתי באה לפה בתקופה של הפסיכו' הייתי קוראת גם ספרים אחרים זה מעניין רצח אבל אני בקושי מצליחה לסיים ספרים יש לי רמת ריכוז של ילד בכיתה טיפולית. לענייננו .. עם הצמרמורות שאת עושה לי עם כל הודעה אוף את תמיד משכנעת אותי במה שאת אומרת והופכת לי תחשיבה אבל יש דברים שלא ישתנו לעולם את לא מכירה את ההורים שלי תאמיני לי יש לי 7 אחים ואין אחד מאיתנו שלא הוציא תגרון שלו לפחות אחת לשבוע על מנת לשנות אותם לשנות תחשיבה שלהם אין ראש בקיר דברי ללמפה .. בדיוק כמו שכתבתי לך אתמול.. יש הורים שיותר חשוב להם התדמית של ה"בסדר" בפני עצמם מאשר מה הילד מרגיש.. לפעמים אני מנסה לדבר איתה בדברים כל כך חשובים ומנסה באמת לבוא בגישה טובה אבל אין היא ישר מנסה להאשים בחזרה היא לא לוקחת כלום מהדברים.. תאמיני לי ההורים שלי לא שותים ולא מסוממים ולא מכים אבל יש להם התנהגויות שאני תמיד חושבת שאני מגזימה בתגובה שלי אליהם ואז אני רואה איך חברות שלי למשל בשוק מהדברים האלה ולא נקלט להן איך הם יכולים לדבר ולהתנהג כמו שהם מדברים ומתנהגים. הם מוזרים רצח עזביי והם אוהבים רק את עצמם זה יותר נכון לגבי אבא שלי אבל אמא שלי מושפעת ממנו.. רק המשפחה הגרעינית מעניינת אותם אפילו דודים אם את תראי איך הם דופקים כל הזמן אותם וורק חושבים איך לנצל ובחיים לא להיות מנוצל .. ולפעמים גם כלפי המשפחה הגרעינית כן!! קחי דוגמא עכשיו שבאתי לצאת מהבית הוא ישב במקום הקבוע שלו וסתם השתעמם ופלטתי כזה חצי בצחוק "אבא רוצה לקחת אותי".. ואני אף פעם לא מבקשת ממנו כלום אני יודעת שהוא שונא לתת מעצמו בקיצור אז הוא כזה "לא מה אני" מה אתה באמת?? איזה אבא יכול ככה לתת לבת שלו ללכת בשמש וזה איזה 20-25 דק' ואתה יושב פה ויש לך אותו ולעומת זאת מה לעשות אין לך .. ואז אמא שלי כזה "מה אין לך קו אחד". אז חשבתי שאולי יש קו אחד אבל אני במלא לא אחכה לו בחום הזה אז פשוט הלכתי ואמרתי "לא לא נראה לי שיש עזבי" ובכוונה אמרתי את זה כדי שישמעו! שאני הולכת לבד וירגישו רע.. אבל נראה לי שזה נפל על אוזניים ערלות למה אני לא יכולה? הממ לא נראה לי שהיא נותת לי משהו אז אין לי ממש הזדמנות לחשוב אם לקחת או לא ההורים שלי הם אינדיבידואלים תביני הם חיים לבד כל אחד הוא בפני עצמו וחי את החיים שלו קודם כל שלו ועל הדרך אה יש גם ילדים.. אבל הם יסתדרו הם לא מההורים הדאגנים.. אולי אמא שלי בקטע של קור ואוכל וזהו. אבא שלי רק דואג שאחותי לא תיכנס להריון שלא תעשה לו פדיחות וזהו כאן מסתיימת המעורבות העקבית שלהם בכל אופן ככה זה נראה כן זה מביא לי פחד כן היא נכנסת לורידים לנשמה מחפשת כל הזמן מה לא בסדר רק הערות שאת לא בסדר זהו רק שלילי... כן כל דבר שהיא אומרת מעצבן אותי אני חסרת סבלנות אליה כמו שלא תראי אותי עם אף אדם אחר.. כי אולי ממנה הייתי מצפה להכי הרבה איך אני אפסיק עם זה דינדין כפרה עלייך נראה לך שאני לא מנסה אבל זה תמידי היא כל הזמן כל הזמן מעצבנת אותי ולפעמים נראה לי שאני אוכל לכבד אותה רק מרחוק... כשלא גרתי בבית לא רבנו ויש מצב שאני אעזוב שוב בעז"ה לא רק בגלל הבית גם בגלל שאני לא מוצאת פה עבודה נורמאלית היא לא כזודאגנית אם היא היתה דואגת אז היא היתה מנסה להקל עליי ולא אכפתלה רק מעצמה.. אז חוץ מהאוכל שלא הייתי רוצה שהיא תדאג כל השאר לא אכפת לה היא לא מנסה לגרום לי להרגיש טוב יותר בזה שהיא דואגת שאני אוכל היא מנסה לגרום לעצמה להרגיש טוב יותר ההורים שלי כנראה באמת נתפסים כאויבים אני סולדת מהם ובורחת מהם ומפחדת מהם! מאבא שלי לפחות את קולטת אני באמת מפחדת ממנו!! הוא מפחידדדד מה הכוונה הגישה שלי מביאה אותי למקום הלא נכון? תאמיני לי שאמא שלך לא היתה עקרת בית שכל היום מסתובבת סביב הבקשות של אבא שלך מזניחה את הבית עד לרמה של כלים וכביסות שהיא היתהה משאירה עד שאני אחזור מהעבודה גם אם זה בערב... כאילו הבית הזה אכסניה בשבילה.. ומלא את יודעת מה לא בא לך אל תנקי אל תסדרי אבל למה את באה אליי??? למה את משגעת אותי?? ויותר נורא למה את הופכת? זה מצחיק דינדין ומטריף היא ואבא שלי אלה שעושים את כל הבאלגן אנחנו כל האחים אומרים להם וכבר נמאס לי לסדר כי היא הופכת וכשאת אומרת לה איך זה כבר נהפך "זה אתם" מה אנחנו מי נכנס למקומות האלה של התבלינים ושימורים והכלי מדיח וכל השטויות שלך.. היא פשוט כל דבר זורקת איפה שבא לה ואז יושבת לי על הראש עושה לי מחלה עד שאני כבר מנקה לה מה שהיא רוצה ואת יודעת מה עוד משהו ? פתאום כשבאתי לצאת אמרתי הממ אולי אני כן אשאר .. למרות שאני יודעת שהם ישאלו אותי על עבודה וזה כי תכלס אני לא הסתדרתי ממש במפעם ובמכללה זה לא הרבה שעות וידעתי שאמא שלי רוצה שאני אנקה תמקרר (שהיא הופכת את לא מבינה וגם משאירה שם דברים שנרקבים ואני מתחלחלת רק מהמחשבה של מה אני אפגוש שם.. אין הם פשוט חיים באספמייה שני אלה פשוט שופכים ומשאירים עולים לחדר שלהם לא אכפת להם אמא שלי משאירה דברים לפעמים שהיא שפכה וזה עושה כתמים וזה גורם לך להתחרפן כי אם היא היתה מעבירה סמרטוט לא היית צריכה לקרצף את זה אחר כך ואבא שלי יש לו מיים בכוס טיפה הוא מעיף באויר .. אין מאפרה לידו? הוא יאפר ברצפה.. תקלטי עכשיו.. זה נורמאלי? ואי כמה אני מדברת על ההורים שלי אני מרגישה בטיפול באמת חחחחחחחחח הממ דינדין יש לך את זה אולי תהיי פסיכית גם? את גורמת לי לחפור במקומות שהייתי תמיד מעדיפה להתעלם ולא להעלות למודע ולא לדבר על זה וכאילו חוסר טעם כזה אני בחיים לא נשפכתי ככה. ואין לך מה לדאוג נשמה אני לא פוגעת בעצמי בשום צורה זה עצבים וזה יעבור וואו כבר שכתי שיש עוד משהו שאני צריכה להגיד אז אמרתי אולי אני אשאר פתאום השתנה לי המצב רוח ואז חשבתי על זה שאני מתה כבר לקרוא מה את חושבת על מה שכתבתי אתמול ולכתוב לך כבר ובבית עכשיו זה לא יוכל לקרות כי הם ישגעו אותי כמובן ואז אמרתי טוב אני אלך לסיפריה בכל זאת.. אה אבל את יודעת מה שמתי לב גם? למה הרגשתי שפתאום השתנה לי המצב רוח את יודעת? כי כשיצאתי זרקתי איזה משפט לאמא שלי והוצאתי את עצמי מה זה טוב מהקטע שמקודם לא היה לי מה לומר לה על מה אכלתי.. ואז ידעתי שאני באה לה בהפוך ויוצאת אמינה.. אז זהו זה מה ששיפר לי את המצב רוח את רואה כמה אכפת לי ממה הם יגידו ה' ישמור כאילו למי אכפת (לך) למה???? חח עכשיו באו להעיר לי שהמקלדת מפריעה לריכוז חחחחחחחחחחח כי אני כותבת בעצבים חחחחחחחחחח אז אוף מה עכשיו .. טוב לפחות סיימתי איזה חננות פה

מולאן כל פעם שאני קוראת את הדברים שלך אני נדהמת מחדש איזה ילדה מדהימה את מלאה בחוכמה ועם המון יופי פנימי. לגבי ההתנהגות שלך לדעתי היא באה ממקום של פחדים בלבד, פחד להתמודד עם האמת ולקבל אותה, ואמא שלך שמה לך את האמת מול הפרצוף כמו מראה אבל את צריכה להבין שאמא שלך יש לה כוונות מדהימות כוונות של אמא דואגת שהן נורא טבעיות לאמא, זה לא בא מרוע או מבקורת- נכון שאותך זה מפחיד אבל את חייבת ללכת לטיפול ולנסות להתמודד עם הפחדים שלך ולנסות לשנות קו המחשבה ותראי את דינדין גם היא היתה שם במקום שלך ויצאה משם וגם הבת שלי היתה שם ויצאה משם אז זה אפשרי. נסי תני לזה צ'אנס ולו אחד בלבד כדי שלא תגידי לא ניסיתי ושוב תביני את אמא שלך היא אוהבת אותך וגם הבקורת שלה באה ממקום של דאגה ופחד כי לא פשוט לאמא לראות את הבת שלה במצבים כל כך קשים מרעיבה את עצמה.

אני כתבתי לך מגילות עצומות ובאמת זה לא סתם ביטוי תכף תביני ואני רק רוצה להגיד לר שאת לא צריכה להגיב על הכל מספיק שתראי וזהו ! אני ממש התפרעתי שם ולרב היגגתי לעצמי משניות באורך הגלות אז זהו מצידי תעני ב2 שורות העיקר שקראת

חחחחחחחחח. כאילו אנחנו מתחרות מי רושם יותר ארוך.. אבל מה פתאום נשומי נהנית להגיב לך וזה חשוב לי ככה אנחנו מדברות... ולמה בשתי שורות שאפשר לכתוב את מגילת העצמאות לגוף לנפש ולמרפא..חחח בסדר נשומי באהבה כותבת לך נשיקות דינדין

נשומי חח

מי זאת דניאלה? תעני לי למייל.

איזה רצינית את עם ה"מולאן" הזה כל הזמן אני חושבת המממ מה היא הולכת להגיד לי..??? זאת ניקוללללללללל או ניקי.... או ניקול.. חחחחחח מזכיר לך משהו?? קיצר היא היתה ניקול ואחרי זה ניקי

מה שלומה?

כפרעלייך איזה כיף שמצאתי אותך קיצר זוכרת שפעם ניסיתי לכתוב למישהי תמייל שלי או שהיא ניסתה לכתוב לי וזה תמיד היה הופך לקישור ואז לא הייתי מסתדרת ואז את באת והצלחת לעשות משהו שתהיה כתובת ברורה וזה לא יהיה עם קישור זוכרת??? אני צריכה שתעשי לי את זה עם הכתובת מייל שלי

אני לא זוכרת מה עשיתי.... תסבירי בדיוק מה קורה שם..

ולי זו היתה בל.. חח והיום נזכרתי (רואה כמה אני חושבת עלייך?!) שזה היה משהו אחר בואינט שיצאתי מה זה סטומה חח זוכרת שחשבתי שאתם לא עונים לי ולא הייתי מבינה למה חח כי ל5א הייתי עושה "רענן" חחחחחחחח ואז הייתי מעלה תגובה "הייי למה לא עונים" ואז פתאום כולם היו עונים חחח כי הדף היה עושה "רענן" לעצמו חחחחח זוכרת עד שעלינו על זה???????

במייל.. אם את במלא לא עונה?? (הפרצוף שמוציא לשון החוצה)

מתי את ישנה??? אההההההההה, בטח עכשיו, כי בלילה את כל הזמן כאן. רק שתדעי שאנשים ישנים בלילה וערים ביום.... קחחחחחחחחחחחח

איזה לילההההה חבל לך על האף! פשוט הייתי כאילו עייפה ישנתי ואז חחחח אם אני אספר לך למה קמתי את תיצחקי עליי רצח חחח את מכירה שאת לא נרדמת ורצים לך שירים? אז היה לי איזה שיר אחד יא זה מה זה מצחיק אותי עכשיו קיצר אז שרתי איזה שיר בראש ואז הוא הזכיר לי שיר אחר של נורית גלרון ושלמה ארצי "מיסטיקנים סינים" ופתאום איך שהתחלתי לשיר אותו פתאום נהייתי עצובה הרגשתי כאילו התקף חרדה חח ואני דווקא חושבת שהשיר הזה יפה כאילו סבבה שיר לא איזה משהו טראש.. וקמתי והרגשתי שהתייבש לי הפה .. נו סימנים של התקף חרדה... וזהו מאז לא הצלחתי לישון וניסיתי רצח ואני אומרת לך נטלי אני התחלתי לקלל את עצמי ולשנוא את עצמי כאילו "יאאאאאאאלללהה יאהבלה אחת את גוזלת ממני שעות שינה עכשיו מה זה לא רוצה לישון קדימה יאללה " "לישון" צעקתי עליי כמו שאמא שלי היתה טורקת לנו תדלת שהיינו קטנים ומבלבלים אחד לשני במח במקום לישון.. קיצר ואני אומרת לעצמי נו די יא אללה שלך מה את שונאת את עצמך על זה כאילו מההההההה? מה אני אשמה מה את רוצה ממני יזבלבלהה ופשוט התהפכתי קראתי ספר באתי למחשה ורק באיזה עשרה ל-5 נרדמתי אין אני שונאת לא להירדם וכאילו זה היה כזה רחוק ממני כאילו לא ראיתי את עצמי נרדמת עכשיו נשאלת השאלה - מה עשה לי השיר הזה ולמה? אף פעם זה לא קרה לי פתאום נהייתי עצובה איך שהתחלתי את השיר וסתם שתעי אני ישנה בלילה ברוך ה' זה לא כמו אז שהייתי מדברת עם עצמי בפורום כל הלילה עכשיו אני בדרך כלל ישנה שנת ישרים אבל נו מעכשיו אני אדע לא לשיר שירים של שלמה ארצי יותר, הייתי צריכה לחשוד בו כבר.. מסתובב עם המגבת ובקבוק מיים שלו כל היום כאילו בכל רגע נתון הוא עלול לחתוך לחדר כושר כפרעלייךךךךךךךךךך נטליייי

עזבי ת'שיר, חארטה. אני שוכבת על הבטן במיטה ומקפלת את הכפות רגליים ומתנדנדת, כאילו מנדנדת את כל הגוף. זה מעייף ואז אני נרדמת תוך כדי. גם זה קצת מסיט את המחשבות. תנסי.

וור אר יו? למה אין פה פרצופים? קחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אין פה זה לא כמו ואינט שכחי מזה זה יותר סולידי כזה יש לך באותו דף הודעות מלפני חודשיים זה לא כמו ואינט שהיינו מחליפות לפחות דף אחד ביום ואם לא היינו מספיקות אני הייתי נשארת בלילה לעשות השלמות חח.. אז זהו חמודה שלי פה זה רציני יותר.. לא אומרת שזה רע.. אבל את יודעת שונה קצת.. ולא ידעתי שזה הודעה אחרת את יודעת חשבתי שנשלח לך פעמיים ואני אמרתי לעצמי "הוי איזו חמודה זו בטח מההתרגשות.." חחחח

שלום, לאחרונה סוף סוף החלטתי שאני מוכנה לקבל עזרה... אבל נדמה שאף אחד לא יכול! בשביל המרפאות מצבי חמור מדי, ולאשפוז אני מבוגרת מדי... ולתל-השומר יש תור ארוך מדי... מה עושים?????? אנא עצות, המלצות, כל רעיון שיוכל לעזור. אני מיואשת!!!

אכן לתל השומר כמו למחלקות האחרות של הפרעות אכילה יש תור ארוך והאשפוז הוא לא מהיום להיום. תנסי בשניידר שם יש מחלקה קטנה של הפרעות אכילה- אשפוז ד' בניהולה של דר' פניג שהיא מדהימה ולדעתי מקבלים שם את גיל 22 אם אני לא טועה אך גם שם האשפוז לא מהיום להיום. אל תתני לזה לייאש אותך. נסי בינתיים לחפש מטפל בחוץ, מטפל בשיחות, שיכול לעזור לך כי לא רק העליה במשקל חשובה אלא הנפש היא הכי חשובה פה - להביא את הנפש למקום הנכון- ואז ברגע שהנפש במקום הנכון ודפוסי המחשבה משתנים אז ניתן לשים את ההפרעת האכילה מאחור. אל תייאשי ואל תרימי ידיים- נסי להיתמך באנשים קרובים שיעוררו ויחבקו כמו חברים ובעיקר משפחה, התמיכה חשובה מאוד ודעי שאפשר לצאת משם וזה לא הוקוס פוקוס, צריך אורך רוח אך זה אפשרי.

תמוש..אשמח לעזור לך..תפרטי..מתי התחיל איך ומה עובר עלייך איך סדר היום שלך.. אין דבר כזה מאוחר..ויש המון עזרה..בת 20 מבוגרת? לא יאמן אני בת 33 אז אני סבתא?! יש המון מה לעשות יקירתי..פרטי יותר את הבעיה ולפי זה אפנה אותך למי שצריך לעזרה..בנתיים התמיכה פה נהדרת אז מוזמנת מתי שתרצי..אפילו למייל האישי בשמחה או אתן לך את מספר הנייד שלי..נדבר .. אם את מוכנה לקבל עזרה- זה מעולה..וזה הדרך..לעצור את כדור השלג הזה.. יום נפלא מחכה לתשובתך דינדין

ומצחיקה חחח ונשמה.

תראי מתוקה אני מסוג האנשים שאוהבים רק את האמת שלהם.אז אני יגיד לך את האמת שלי שהיא תתרגלי תתרגלי לעצמך בכוח יום יום:היום אני בסדר.אפילו שזה לא ככה כל הזמן.בסופו של דבר זה שאת מוכנה לקבל עזרה ואת מודעת לזה שיש לך את שני המחלות האלו זה כבר צעד קדימה.אני סובלת יום יום לא כמוך אני מניחה אבל זה משגע אותי...ו...אולי את אדם מאמין או לא אולי את כועסת על אלוקים בכל מצב תבכי אליו...ואני יודעת שזו הצעה מצחיקה אבל אני מנסה לעזור תחפשי ספר בשם:בגן האמונה של הרב שלום הרוש זו לא כפייה דתית.חה...או אנקוזיציה זה עזרה לחיים.ותתמקדי בנפש ולא בגוף אני יודעת שמצבך מורכב מידי וכתיבה ועצות לא יעזרו.ברור שאת צריכה עזרה מאלוקים קודם כל כי בלעדיו לא משנה מי שום דבר לא יקרה.והשני בוודאי בבני אדם באנשי מקצוע שאני מקווה שבסוף באמת תמצאי .ושיעזרו לך....הלוואי כי גם אם מאוד קשה להאמין יוצאים מזה.לאט לאט.בייי.....ובהצלחה המון.

תראי מתוקה אני מסוג האנשים שאוהבים רק את האמת שלהם.אז אני יגיד לך את האמת שלי שהיא תתרגלי תתרגלי לעצמך בכוח יום יום:היום אני בסדר.אפילו שזה לא ככה כל הזמן.בסופו של דבר זה שאת מוכנה לקבל עזרה ואת מודעת לזה שיש לך את שני המחלות האלו זה כבר צעד קדימה.אני סובלת יום יום לא כמוך אני מניחה אבל זה משגע אותי...ו...אולי את אדם מאמין או לא אולי את כועסת על אלוקים בכל מצב תבכי אליו...ואני יודעת שזו הצעה מצחיקה אבל אני מנסה לעזור תחפשי ספר בשם:בגן האמונה של הרב שלום הרוש זו לא כפייה דתית.חה...או אנקוזיציה זה עזרה לחיים.ותתמקדי בנפש ולא בגוף אני יודעת שמצבך מורכב מידי וכתיבה ועצות לא יעזרו.ברור שאת צריכה עזרה מאלוקים קודם כל כי בלעדיו לא משנה מי שום דבר לא יקרה.והשני בוודאי בבני אדם באנשי מקצוע שאני מקווה שבסוף באמת תמצאי .ושיעזרו לך....הלוואי כי גם אם מאוד קשה להאמין יוצאים מזה.לאט לאט.בייי.....ובהצלחה המון.

ההודעה הייתה מיועדת לזו שלמעלה ופתחתי בחלון שלך..אז זה לא מיועד לך

אממ כן פה אני בורחת ממה שיש לי בבית להתמודד עם המצב... טוב יש לי חריטה (תרתי משמע) כמו לכולם... אממ אגב- תביאי לי את המייל שלך ומשם אספר לך את ההמשך.. אגב מה איתך ספרי קצת.... אני מאוד מתגעגעת אלייך תמיד אני חושבת עליך!!!! לגבי לינוי אין לי מושג מה איתה כמה פעמים נכנסה כתבה כמה ודעות וזהו - סימן שהיא מצב טוב... אממ בתקופה הקרובה אני לא יכולה להיפגש אבל בעזרת ה' אחר כך נעשה משהו... אוהבת המון דניאלה

מה איתי? נראה לי שזה לא בדיוק חסוי כאן אני כל היום מדברת על עצמי חח תקראי תהודעות שלי הכל רשום [email protected] אני מקווה שאת בסדר ואגב ראית מי פה??

יפה שלי כתבתי לך מייל את מזהה פה מישהוו אגב?????

זאת נטלי שכתבה את המכתב בלאישה???? לפני איזה 6-7 שנים?????

דיייייייי אי אפשר ככה יותר ! רגע אחד בולעת 20 כדורים משלשלים.. רגע שני נשבעת שזהו מפסיקים לקחת ! רגע אחר אני הולכת לפסיכולוגית מפגרת שלא יודעת כלום מהחיים שלה.. ולא עוזרת לי בכלל.. והמעגל הזה חוזר על עצמו שוב ושוב.. אני כבר לא חושבת שיש לי כוחות לצאת ממנו.. ועזבי כוחות,רצוןןן !!! אין לי רצון בכלל לצאת מהשיט הזה אני תלמידת תיכון,דווקא עכשיו בחודשים הכי קריטיים בלימודים[בגרויות]כל הדבר הזה מתפתח ומתפתח ומשתלט עליי מיום ליום.. נמאס לי להגיד לחברות שהכל בסדר.. נמאס לי להגיד לכולם שאני בסדר גמור.. וכשאני אומרת "שלא לא הכל בסדר ושבלעתי עוד חבילה של כדורים" אז שואלים אותי : " ואיך את מרגישה?,מה עובר לך בראש?,מה את מתכוונת לעשות מכאן ? " נמאס לי ! פשוט נמאס לי ! אין לי מילים אחרות לתאר את זה כבר אין לי שום מילה שתוכל לתאר את הסבל שיש בתוכי ואת המועקה הנוראית הזאת שמסתובבת איתי לאורך כל היום המועקה הזאת הנפשית והפיזית[כמובן מהאוכל המפגר הזה] האוכל הפך להיות בפירוש - האויב- שלי.. אני אוכלת אותו אך ורק בגלל כדי שאחרים יירגעו ולא לאכזב אותם אחרת מצידי לא לאכול שנים ופשוט למות .

הממ אני לא יודעת למה את לוקחת את הכדורים האלה ולמה בכלל בנות לוקחות הריזה יעיל כמו ללכת בית ספר ברגל ולקרו לזה ספורט , זה מוציא רק נוזלים וזה מייבש לך את מע' העיכול לשווא .. שלא לדבר על הספונטניות שנעלמת מהחיים שלך.. את לא יכולה לבקר בחופשיות במקומות שאין בהם שרותים.. אין לך חיבור טוב עם הפסיכית שלך את יכולה לבקש לעבור לאחרת לא כל הפסיכיות אותו דבר מאמי אני אגיד לך תאמת לא נראה לי שהיית כותבת את זה אם לא היה לך רצון לצאת מזה, אולי אין לך כח אבל קשה לי להאמין שהיית בוחרת במתכוון לחיות ככה.. אם את חיה את החיים שלך בשביל אחרים לא פלא שלא אכפת לך למות, תחשבי יותר על עצמך גם אני אכלתי הרבה פעמים רק בשביל אחרים וזה עשה לי רע מאוד וזה רק תיסבך אותי יותר, יכול להיות שאם לא תחשבי שאת אוכלת בשבילם ותתעצבני מזה , תגיעי למצב שתרגישי שאת רוצה לאכול בשביל עצמך.. כי יש כמה דברים שאת רוצה לעשות בעולם הזה לפני שאת מוותרת עליו בכזו אדישות בכל מקרה אני לא באמת יודעת מה נכון להגיד לך ואם את כבר אצל פסיכו' אני חושבת שכדאי לך לנצל את זה לטובת עצמך ולמצוא מישהי שיהיה לך כיף לדבר איתה.. ואולי אפילו יתרום לך

הדיבורים של מועקה זה ברור הלחץ של התקופה בכלל , בנים בנות, יציאות (בטן נפוחה) הבגרויות שצריך ללמוד באינטנסיביות..כל זה נכון תקופה לא קלה אבל זו רק תקופה והיא תחלוף...הרי יש רגעים של כייף לא? חווית בחיים כאלה רגעים לא? אז למה לעזזל להתרכז רק ברע? בקושי? בלחץ? עם הדברים האלה שהם לאורך כל חיינו היום זה זה ומחר משהו אחר צריך להתמודד ולא לברוח לאוכל בגלל זה האוכל הפך לאוייב את באמצעותו מפיגה "כאילו כן?!" את הכאב את המועקה..את הלחץ לוקחת לקסטיבים בכמויות..או "לקסעדין" בכמויות כדי להוציא את מה שאכלת ולא הרשית לעצמך..כי למה? לא מגיע לך להנות? לא מגיע לך לאכול? למה את מענישה את עצמך..זו התמודדות בחיים..תתמודדי המוות הוא בריחה ומה אח"כ בגיל כל כך צעיר לאבד טעם לחיים זה נורא..הייתי שם..לא יצא מזה כלום ..ובתוך תוכי לא באמת רציתי למות השתמשתי בכך שלא ידעתי כבר מה לעשות שהרגשתי שאני נופלת למטה ואין דרך חזרה!! אבל יש!! תלמדי מה שאת יכולה..לבגרויות ומה שלא לא! (תמיד אפשר להשלים אח"כ) תפסיקי לשפוט את עצמך בגלל טיפשות של אחרים..ובגלל דברים שבחרת לעשות כי כך הרגשת!! תתחברי למה שאת רוצה ושימי פס על העולם.. תתאוששי יקירה..תקומי ותתעודדי למען עצמךך יש חיים!! וכייף בהם.. אם תרצי עזרה אהובה כולם כאן נפלאים וגם אני אישית אשמח לעזור לך..חבל אל תישאבי לחור הזה..שאינו פותר כלום גם אחרי שמשלשלים ומרגישים זיעה בכל הגוף וצמרמורת מהכדורים אני יודעת גם אני הייתי לוקחת..הכאב נשאר שם..אז בואי נטפל בכאב ולא נפגע בעצמנו בגלל תחושה..נתמודד איתה בלי לברוח זה לא קשה בכלל צריך לחשוב אחרת!! את יכולה את צעירה ומסוגלת!! תורידי ציפיות מעצמך את לא צריכה להראות שהכל בסדר כשלא הכל בסדר..פוחדת מהסביבה? מה יגידו עליי? מה יחשבו? 111!!!! מי הם בכלל! למה אני צריכה למלא ציפיות של אחרים הא? ואם יגידו סו וואט? שיגידו ! ככה אני תהיי חזקה ותהיי מי שאת אל תשימי מסיכות ותסתתרי מאחוריהן..תפעלי למען עצמך ואת תצליחי! אם תרצי אנחנו ואני כאן!! בשמחה מכל הלב..יקירה עם כל הכאב לשמוע את התחושות דינדין

מיכל יקרה אין ספק שאת נשמעת מיואשת מאוד כי לחיות למען אחרים זו בדיוק הבעיה את חייבת ללמוד לחיות למען עצמך בלבד ולא למען אחרים ומה יגידו ומה יהיה זה בראשונה. את הפסיכולוגית אם את לא מתקשרת איתה זכותך לבוא ולומר אני רוצה מישיהו אחר כי גם הבת שלי לא ממש תקשרה עם הפסיכולוגית הראשונה שלה. בין השורות אני רואה שלמרות כל היאוש את כן רוצה לנסות לצאת משם ולא לחיות באופל הזה ואני באה ואומרת לך גם אם זה לא פשוט זה אפשרי מאוד- תראי את דינדין ואת הבת שלי הם גם היו בתחתית של התחתית ויצאו מזה, אבל את חייבת מאוד מאוד לרצות לעשות שינוי ולהגיד אני מוכנה לתת לזה צ'אנס וזה שווה לנסות.

היה לי יומיים חבל על הזמן מיוחמישי החלטתי אחרי חפירות ארכיאולוגיות שעשיתי לעצמי ובדקתי כל דבר מכל הכיוונים והחלטתי מה לעשות עם עצמי ומיומשישי קמתי והיתה בי פשוט רוח אחרת הלכתי לעבודה והרגשתי פשוט משהו שונה באויר . כשחזרתי הלכתי ישר לחדר כמו תמיד אבל אז אמא שלי אמרה לי לדבר עם אחותי כי אנחנו בכאסח ואבא שלי ירד עליה ממש והיא היתה ממש עצובה (שמעתי תריב שלהם והייתי בשוק זה בד"כ אני והוא שרבים ככה הם לא רבים כמעט בכלל ובטח לא ברמה כזו ופשוט יכולתי לשים את עצמי במקומה וזה היה מסתדר בול) בקיצור דיברתי איתה , סיימתי תנתק שלנו במלא הייתי צריכה ךשאול משהו אבל מה שהיה יותר מוזר זה שהכנתי לי משהו לאכול ואז בד"כ אני הולכת לחדר ולא יושבת עם ההורים שלי כי זה תוך שניה הופך לירידות עליי ומשום מה נעצרתי לא היה בא לי להיות לבד בחדר אז ישבתי מולם הם אכלו וקראתי להם משהו מאיזה ספר שידעתי שאין בו כלום שיכול להוביל להטפה עליי.. ועבר בסדר בקיצור שישיבת שזה סוף שבוע! בלי לבלוס ובלי להקיא ויותר מזה שאכלתי! בוא נאמר שיומיים בלי לבלוס ולהקיא עברו כמה שבועות מאז שזה קרה.. אבל גם כשזה קרה זה היה כי לא אכלתי כלום\כמעט כלום.. והפעם ממש אכלתי ! וכמו שצריך!! וזהו זה מאוד משמח וזה גם מאוד הכרחי מבחינתי

עוד פעם ועוד פעם..זה ניצחון.. שימי לב איך את מקשרת את מה שקורה בסביבה לכיוון מה עשיתי עם האוכל..אלמלא היית במקום אחותך והירידות עלייך האם היית אוכלת בחדר ומקיאה? או בכלל לא אוכלת? לימדי מהניצחון זה הישג חשוב להבין מה קרה כאן! אכלתי כי הרגשתי טוב עם עצמי ובסביבה שאף אחד לא העמיד אותי באור האדום? תהיי כנה עם עצמך ותלמדי מכך..את האמת מה מוביל אותך למצבים הבלתי נשלטים וכך תעלי על גל ההצלחה..תאמיני לי כל יום כזה הוא ווי ענקי בדרך לנצח!! אבל אח"כ תסיקי ותלמדי מה היה שם שקשור לאוכל ולמה קישרתי בין השניים..זה שאכלתי בסדר מעולה וזה שלא ישבתי לאכול בהסתר מעולה אבל איך זה מתקשר לסיטואציה.. ואם זה לא..אז מעולה.. בהצלחה אהובה..איתך שמחה מכל הלב.. דינדין

אבל אין לזה שום קשר! ז"א כן גם אם אני הייתי שם עדיין אני חושבת שהייתי עושה את מה שתכננתי כי זה היה חזק מזה וכי באמת שהרגשתי פשוט מיומחמישי בלילה שחשבתי וניתחתי את הכל 8 שעות בעבודה ובכלל זה שתכננתי מראש לאכול שהגעתי לסוף הדרך מבחינה מסויימת כאילו כמו לפני המוות שכל החיים עובדרים לפנייך אני אגיד לך מה כן קשור בעיני זה שבאתי וישבתי איתם ולא הלכתי לחדר כי זה הרגשתי שחרור מסויים. מהבוקר הרגשתי שונה אני אתקשה להסביר במילים, פשוט כאילו הכל התהפך לי בחשיבה וזה פשוט נהיה שהתהפכה לי החשיבה לא רק בקשר לאוכל אלא בכלל החשיבה על עצמי ועל החיים ואיך אני רואה את הכל. כאילו מישהו בא ונקיה לי אבק ופתח חלונות, ואני בכלל לא שמתי לב שצריך עד עכשיו, מה שאני מנסה להגיד זה שאיך שהחלטתי להשתנות עם האוכל השפיע על איך ששיניתי קצת תיחס שלי לסביבה ולא להפך. פתאום גרמת לי להבין משהו שאני תמיד אוכלת לא לידם גם אם זה לא בולמוס גם אם זה סתם משהו סלט נגיד כי פשוט הם מבקרים הכל המשפחה שלי ביקורתית להפליא ואני יודעת שאיך שאני אעבור עם סלט ישר אבא שלי "הא את רואה היא עושה דיאטה".. וזה אגב לא רק עלי.. בשבילו כל מי שמכניס גזר לפה הוא בדיאטה אני זוכרת שפעם היינו בארוחת ערב בפנימיה של אחותי ולא הייתי רעבה אז סתם אכלתי מעדן והוא אמר לי "למה את גורמת לעצמך כזה סבל למה את מרעיבה את עצמך ככה" חח קולטת???? ולפני זה אכלנו ארוחת צהריים בבית!!! בגלל זה כל כך הרבה פעמים היה לי בולמוס רק כי אכלתי בגללם ולא רציתי ולא הייתי רעבה אבל אני תמיד כל כך מפחדת שהם ישימו לב שאני לא אוכלת או עושה דיאטה או אפילו שומרת זה כאילו כלום לא טוב להם גם אם אני אוכלת יותר מדי גם אם נורמאלי וגם אם אוכלת "נכון".. אי אפשר לנצח איתם בכל מקרה אני אצא לא בסדר בגלל זה אני מצאתי את עצמי משקרת ביום שישי למשל כי ידעתי שאני לא אוכל לאכול ארוחת צהריים וגם ערב.. בלי להקיא זה כרגע הגזמה פראית בשבילי .. אז אמרתי לאמא שלי שהכנתי סנדביצ'ים לעבודה למרות שלא אבל אם אני אגיד לה שמעי אכלתי פריכיות נגיד ואיזה 2 תפוחים ובערב אני אוכל זה לא יהיה מקובל ואני אפילו לא אנסה אז אני לא רוצה תסימפטומים של המחלה הזו ובגלל זה אני לא רוצה לשקר אבל אין לפעמים את חייבת איתם, הם לא מנסים להבין הרי אמא שלי יודעת שיש לי ה"א ויודעת על כל הבליסות וההקאות שלי ולפעמים היא מתחילה לשגע אותי שאני אוכל איזה עוגה ואני מסתכלת עליה המומה בקטע של "מה את רצינית כאילו???.. שאת משגעת אותי על זה עכשיו..? כאילו מילא לא ידעת.. מה חשבת שאני אוכל עוגה ואחרי זה ישיר איתך שירי שבת בכיף? קיצר הם לא עוזרים אבל הם לא יבינו מה צריך לעשות ואני לא אגיד להם בינתיים אני אסתדר לבד.. אתמול משל לא הייתי צריכה לןשקר בקשר לכלום ופשוט אכלתי איתם א.צהריים וגם היום ברוך ה' אכלתי ולא בלסתי ולא הקאתי וסליחה שאני חוזרת על המילים האלה "בלסתי הקאתי" גם אותי זה מגעיל אבל אין ברירה .. אני מרגישה שונה מאוד לגבי הכל אני אומרת לך אף פעם לא הרגשתי ככה! כאילו רק עכשיו אני מבינה איך הכל היה צריך להיות ואיך הייתי אמורה לחיות ואיך להרגיש.. לילטוב נשמההה

נכון? פחד מהארוחות, פחד מלאכול? פחד להיות לבד ולהזיק? פחד מהבור שיש כל כך הרבה זמן להתעסק בו בסופ"ש.. אז לכולם אני מאחלת לכבוד השבת שתבוא שנתחזק בכוחות נפש ונזכה לענג את עצמנו ולטפח ולהועיל לנו רק בדברים טובים לשבת ולחשוב ולהגיע לתובנות שאולי יסייעו לנו להצליח ולהמשיך לחיות את החיים בכייף באושר ובשמחה... זה אפשרי וזה ענק!! לכן לכל אדם באשר הוא..שסובל מההפעה הזו אני מאחלת להושיט יד לעזרה..ולהציל את עצמו.. כי זה אפשרי וזה כדאי וזו מתנה ענקית.. וגם אם נהננו מאוכל כמו שוקולד ממתקים ופחמימות..נהנה כי זה מגיע לנו..ובכייף כי אלה הנאות החיים! אני מוכנה לעזור לכל מי שיחפוץ הבטחתי - שכשאני אצא מזה זה מה שאני יעשה ..וזו מנטרה בשבילי ..מן תרומה קטנה עבור החיים שקיבלתי מחדש.. בהצלחה לכולם ואחלה בחלה של שבת

את הכי חסרת מנוחה וזה מבאס אז אני מאחלת לכולםםם סופשבוע רגוע ואני דווקא אופטימית לגבי שלי הממ את אכן עוזרת שבת שלום נשמהההה

באמת בלי חנפנות מיוחדת אבל אני שוב אומרת דינדין את מדהימה- שאת היום במקום אחר ואני יודעת שכשיוצאים מהפרעת אכילה רוצים להתרחק מכל מה ומכל מי שקשור בכך אבל במקום זה את באה ואומרת אני מוכנה לתרום מנסיוני ווממה שאני עברתי ולעזור לבנים ובנות אחרות שנמצאים שם כי אפשר גם אחרת. גם הבת שלי שהיתה באנורקסיה 4 שנים תורמת היום מנסיונה לבנות שמבקשות ממנה עזרה, מדברת איתם, מייעצת להם ולפעמים אף נפגשת איתם ויש לכך ערך מוסף זה חשוב מאוד כי "אין חכם כבעל ניסיון"

אני חושבת שאת צריכה לשמור על ריחוק מסויים כבר קרה שמנהלות של פורום חזרו למחלה יצא לי לראות את זה פעמיים

התגעגעתי אלייך מה שלומך??? דניאלה

היום תכננתי לכתוב לך שוב פה שתחזרי כבר כי כתבתי לך פה "איפה את"? ולא ענית ואמרתי בטח את לא נכנסת כבר איפה כל החברה שלנו אה?! ראית מה זה ? נעלמו מה שלומי? וואלה לא יודעת לא אכפת לי כבר זה משתנה כל כך מי עוקב כבר? מה איתך חמושדה שלי הכל טוב כמו שזכרתי??

מה איתך? מתי חזרת מחו"ל או שאת עדין שם נזכרתי לפני כמה ימים שהייתי בעיר שלך נזכרתי בך אמרתי מעניין.... בכל מקרה ספרי קצת איך הולך איתך???? התגעגעתי אליך איפה כולם שאלה טובה... לינוי כאילו בלעה אותה האדמה... אבל אני מתארת לעצמי אם היא לא נמצאת פה סימן טוב כנראה הי אבמצב טוב ולא צרכה לברוח ממשהו (פה זה סוג של בריחה מן המציאות- לפחות אצלי) הרגשה שלי טוב לה והיא נמצאת במצב טוב שבת שלום דניאלה

היי לא מזמן התחלתי דיאטה + פעילות גופנית (שעתיים ביום) . היום הגעתי לסף עילפון כי לא אכלתי ארוחת בוקר מלאה שהשביעה אותי . עכשיו אני מתחרטת על זה . אני נשבעתי לעצמי שאני בחיים לא מרעיבה את עצמי יותר . הבעיה היא שאני רוצה לרדת במשקל , אבל היום הבנתי שזה לא יהיה דרך הרעבה עצמית אלא דרך תזונה מבוקרת לאורך הרבה זמן - זה יכול לקחת כמה חודשים. חוץ מזה אני לא שמנה . אני במשקל תקין לגמריי , אבל אני לא רוצה לפגוע בעצמי ולא רוצה להגיע לאנורקסיה . המקסימום שאני ארשה לעצמי זה המון ספורט , אבל אני אוכל.

הרבה רוצים לרדת במשקל.. לא כולם מתעלפים בדרך אולי יש פה יותר מזה כמה זמן את חורגת מהנורמאל בדרך למטרה הזו? נשמע שאכפת לך מעצמך אז זה יופי , אם זה לא נמשך הרבה זמן יכול להיות שאת תוכלי להתייעץ עם דיאטנית ואת תהיי בסדר אני מקווה שזה המצב, ושעתיים אימון - לא בטוח שזה מועיל לך יכול להיות שאת שורפת מסה של שריר ובעצם מזיקה לגוף במקום להועיל לו מה שאמור לקרות בפעילות גופנית נורמאלית.

היי מתוקה..אין לך הפרעת אכילה ברוך השם..אני מכירה המון נשים נורמאליות לחלוטין שלפעמים אוכלות שבוע בהגזמה תוך אי שימת לב ואז..מחליטות להרעיב את עצמן כדי להתאזן..זהו שזו לא הדרך. ראשית למה אצל כולנו זה או הכל או כלום!! זה בעיה ענקית כאילו אם "הרשיתי לעצמי" דברים שאני סיווגתי אותם כמחוץ לתחום עבורי זה יהיה בגדול ואז להרעיב את עצמי "כעונש" על כך..וזה הקושי זה מן לופ מעצבן ושקשה לאדם רגיל לעמוד בו כי יש לנו מנגנון חרום שעובר דרך המוח וברגע שאני מחדירה למוח שלי שבימים הבאים לא יכנס אוכל לגופי..הוא נכנס ל"סטרס" וזה מתבטא בעצבנות, ואף אי ירידה במשקל כתוצאה מהמנגנות חרום שהגוף הפעיל לימי רעב..כאלה.. לכן יקירתי.. תזונה מאוזנת נורמאלית כשאת מרגישה רעב זה נורמאלי ואם לא שבעת בא. בוקר כנראה שלא אכלת מספיק ואם אחרי שעה את רעבה קחי לך משהו אפילו פ. עודה עם תה או קפה..ותמשיכי מכאן תאמיני לי כשלא תרגישי רעב אז לא נורא אם וויתרת על א. צהריים כי אכלת כשהיית רעבה..וזה סתם אותך וכך תמשיכי אל תדבקי בקנאות בתפריט קשה שקבעת לעצמך אם תהיי גמישה יותר עם עצמך ילך לך יותר טוב..שנית..השאלה הקשה והמסוכנת היא..אם את בסדר ובמשקל תקין למה הרצון לרזות עוד.. את יודעת התקשורת, הפרסומות משדרים לנו מסרים הפוכים כאילו רזה יפה ומוצלחת לצד אכילת המבורגר וציפס נוטף שמן (וגם טעים)..כשהדוגמניות עצמן ובכלל רקדניות שחקניות וכו' בכלל שקועות בצומות לפני צילומים..רעב בולמיה ומה לא..לא כל מה שנראה על המסך זה הנכון..מעיין קרת כתבה את סיפרה על החברות שלה בשמות בדויים מה עובר עליהן כולל היא.. לכן יקירתי.. אם הירידה במשקל לצורך איזשהוא מודל לחיקוי זה גרוע לא מועיל לחיים וזו לא המיאות וזו הסכנה!! אם הרצון להשיל כמה קילוגרמים כדי להרגיש טוב..ולעשות זאת בדרך רגילה ובגמישות.. ובהצלחה יקירתי..וכן יש להיזהר לא ליפול לתוך מלכודת אש שאין ממנה יציאה בקלות אליה נסחפת.. בכל מקרה לייעוץ כולם פה נהדרים ובשמחה.. יום נפלא דינדין

לנה יקירתי גם ספורט צריך להעשות בצורה נכונה ומבוקרת כמו גם דיאטה. עצם העובדה שהתחלת בהרעבה את הדיאטה וההתעסקות עם הקלוריות והאוכל עלולה להעיד שייתכן וקיימת אצלך בעיה אך אני שמחה שהתעוררת ועצרת את זה בזמן. אם אכן תאכלי ותעשי את הדיאטה עם איש מקצוע ובעצם לא תעשי דיאטה אלא תאכלי בצורה נכונה ומאוזנת וגם ספורט תעשי בליווי אנשי מקצוע ובצורה מבוקרת אז אם ככה דברים יהיו בסדר אך אם את רואה שאת נסחפת לתוך דיאטה לא מבוקרת וגם לספורט אובססיבי עליך לבדוק מאיזה מקום זה מגיע.

מולאן זה השם שלך?לא משנה אפשר להגיד שהזהיתי איתך בהרבה מהמקרים שציינת ובעיקר בקטע הקריזות.ואלוקים לא רוצה שתהיי במצב כזה תאמיני לי הכל תלוי בך אולי הוא רוצה להכניס אותך לקושי כ"כ חזק שאז תתעוררי מהר ובלי ספקות.אלוקים יודע מה הוא עושה אבל לפעמיים אני גם לא מבינה. אני רוצה לפעמיים לחיות כמו רובוט.בלי מחשבות הירהורים.כי זה מכניס אותי למצבים כ"כ קשים.האוכל הזה........הוא הקשה ביותר.בכל מקרה בהצלחה

לא זה לא השם , זה כינוי שאין לי מושג מאיפה הוא בא לי אני כנראה הייתי יותר מדי בצ'אטים, בכלל אני שמתי לב פעם אחת פתאום שלרב האנשים פה יש שמות רגילים, גם אם בדויים ורק אני עם שם שהוא לא של אנשים רגילים.. חשבתי שכולם ככה אמורים להמציא שם כמו בצ'אט חח גם לך יש קריזות? חח איזה מעצבן זה?? לגבי אלוקים? וכשהוא מעניש אנשים הוא גם לא רוצה שהם יהיו במצב כזה.? בכלל קורה משהו שאלוקים לא רוצה שיקרה??! אולי זה רק הגיוני שאם ה' אכן מתערב בחיי היומיום שלנו והוא בחר לתת לנו איזשהו קושי אז הוא יאכוף את ה"חוק" הזה שהוא קבע לגבינו ויצור מציאות שבה הוא תמיד יוכל להתקיים ותהיה לו המשכיות .. אני שמה לב כמה הזוי מה שאני כותבת אבל היו כמה דברים שהובילו אותי לתאוריה הזו, אבל רב הזמן אני לא חושבת על זה ואני בכלל קשה לי לדמיין שאלוקים מתייחס בכלל למחלה הזו או כל קשר בינהן עזבי זה הזוי וזה מסוג הדברים שיכולים להימשך דפים שלמים ולעוף עם זה עד הסוף הבלתי נמנע של נחיתה במבוי סתום כי הרי אין לך באמת פרטנר לשיחה הזו ,המושא העיקרי שלה לא יבוא ויפרוש את משנתו בפנייך..ולכן מטבע הדברים זה יסתיים בתהיות. כל מה שאני אומרת זה רק לצורך העניין, וזה מאוד ספציפי לעניין הזה , זה קצת נשמע אנטי וכאילו מאשים אבל ממש לא זו פשוט השערה שהתפתחה אצלי בעקבות כמה עובדות סתם משהו שחשבתי.. זה לא משהו שעובר לי בראש בחיי היומיום זה התחיל כי היום חשבתי על זה וקרה לי עוד פעם שחשבתי על זה וזה המשיך כי שאלת וזהו לעניין הזה. מה נסגר איתי עם המגילות היום הוי לחיות כמו רובוט , גם אני ביקשתי את זה לעצמי הרבה פעמים.. גם עכשיו.. זה בטח עדיף מלחשוב מה לעשות ולמה ?tyu מה נסגר עם השמות פה? כל צרוף אותיות מתקבל?? או שמא יש לזה משמעות.. או שחרבשת במקלדת כדי שישלח .. כמו שאני עושה עם המייל.. ואגב אני ממש לא ידעתי שההודעה הזו אליי סתם פתחתי.. להבא תבחרי "הוספת תגובה במלבן למטה באותה הודעה עליה את מגיבה , סבבוש?? לילטוב

אז לא גיבוב האותיות האלו לא השם שלי.אני סתם המצאתי(tyu) חה...אין כח מה לעשות.אם אפשר לשאול אותך מה היה לך?ז"א איזה סוג של הפרעת אכילה כי זה כולל מלא סוגים.יצאת מזה? לפעמיים אני שואלת את עצמי אם זה אפשרי לחיות נורמלי?ואז אני אומרת כמו כל האנשים האחרים .ובדיוק אני מחייכת לעצמי ואומרת:למה כמו אחרים?אם היום אף אחד לא נורמלי?אז איך לחיות?איך?ובכלל בת כמה את?

את צודקת ..יקירה..אין אדם שיודע מה השם עושה אך הכל הוא עושה לטובה..וכמובן שהבחירה נמצאת ביד האדם גם בדרך התורה הוא נתן בחירה "נתתי לך את התורה ואת החיים.."כדי שהוא כביכול ממליץ לאדם ללכת בדרך זו כאבא הוא ידוע מה טוב לאדם שהוא ברא אותו אך הבחירה תמיד נשארת ביד האדם..והשימוש באוכל להפגת הקושי, הכאב, התסכול..הוא לא עובד כי הרע נשאר שם גם אחרי זה..והשם בטח ובטח לא רוצה את זה אבל הוא צופה מהצד..ואם אדם ישים לב טוב טוב..לפעמים מגיעים הזדמנויות בדמות אנשים טובים.., אפשרויות מקריות ועוד..שנושיט יד לעזרה והוא יעזור לנו אבל שוב במחלה הזו אנחנו מחזירים תיד לכיס ובוחרים להתעלם ולהישאר בחושך לבד.. אפשר גם אחרת..ולנצל את הקושי למטרה נעלה וחיובית יותר החיים מהממים ויפים וזה שווה כל מאמץ! בכל מקרה יקירה אם תרצי יעוץ בשמחה כולם כאן פשוט נפלאים באמת!

מולאן יקריתי אל תכעסי שהתערבתי בשיחה שלך ושל דיןדין אבל היא צודקת אף פעם לא מאוחר לצאת מהחושך לאור ולעשות שינוי וגם אף אחד לא מבטיח שהדרך קלה והוקוס פוקוס אבל אם באמת רוצים אפשר לעשות שינוי ובכך מקבלים את החיים בחזרה

שדרגתי אותנו במקום להרגיש כמו בסחרחרה (קרוסלה חח) עם כל השרשורים האלה עניתי על הכל בהודעה אחת וזהו עכשיו אל תתפרעי לי עוד פעם חח עונים רק בשרשור הזה.. אם לא פעם הבאה את מסדרת חח הודעה 1.את כבר עוזרת הרבה .בכל מה שאת אומרת אני זוכרת שקראתי הודעות שלך.. וזה היה די הרבה אחרי שניהלת פה וחשבתי כמה חבל שלא דברנו אז בטח הייתי יכולה ללמוד ממך המון.. ועכשיו תגידי שכל דבר קורה בזמן שלו נכון?ושכנראה היום אני יותר מוכנה חח יש דברים צפויים מדי. תסלחי לי אבל אני לא חושבת שמודעות עוזרת במקרה שלפנינו. ממש לא. איך למישהי לא מודעת זה יכל להיות יותר גרוע? מה יותר זמן? זה משנה ??אחרי 10 שנים כבר מי סופר?! המודעות הזו היא דווקא הזאב בעור של כבשה במחלה הזו לדעתי כי היא מסיתה אותך ואת כל מי שמסביבך לחשוב שאת "מודעת" אז את "תעשי עם זה משהו" או שאת לפחות תהיי "עם היד על הדופק" כי את "יודעת מה קורה פה"... זה כמו שאני חשבתי שאני לא אדרדר לאנורקסיה או בולמיה כי אני ידעתי והכרתי הפרעות אכילה לפני שנכנסתי לזה אמרתי שאני נכנסת לזה "בעיניים פקוחות".. אז לי זה לא יקרה אני לא אדרדר ובטח לא "ארדם בשמירה".. ואז הבנתי שנים אחרי שזה לא עוזר.. אם את בחושך מוחלט אז מה זה עוזר לעזאזל שהעיניים שלך פקוחות??? את עדיין לא רואה ממטר. אני לא גאה במודעות הזו אני חושבת שבמובן מסויים היא שטנית והיא רק מראה לך כמה שאת עם כל מי שאת ומה שאת יודעת ומה שראית ומה שהבנת.. עדיין אין לך מילה על הגוף שלך עצמך על המח שלך!!! ההשרדות היא יצר שמאוד מובן והגיוני לי והוא בסופו של דבר מה שמניע אותנו.. לפני הכל , אני יכולה לשרוד.. השאלה היא אם אני אוכל גם לחיות.. תאמיני לי שלא אכפת לי מהאידיוטים ברחוב אני הייתי עושה דיאטות גם אם הייתי חיה באי בודד.. (טוב קרה עכשיו משהו ממש מוזר שלא בא לי לפרט אני רק רוצה לשאול אותך אם קרה לך פעם שהרגשת שה' בכבודו ובעצמו עוזר לך להמשיך במחלה שלך - יוצר מצבים בהם תוכלי להמשיך לחלות וגם עוזר לך להימנע מגילוי של אחרים כאילו שומר עלייך .בתך המחלה, ואני לא אומרת את זה בקטע רע בכלל מבחינתי אני הודתי על כך) "להוריד ציפיות מאנשים" זה דבר שאני מאוד בעד ואני חושבת שזה חשוב וזה מועיל במיוחד לאנשים כמוני שנוטים לצפות להרבה מאחרים ואני עצמי גם מייעצת את זה הרבה לאנשים זה כל כך עוזר.. לא כולם כמוני וזה שאני מוכנה לעשות ככה וככה בשביל אדם מסויים זה לא אומר שהוא לא בסדר אם הוא לא כזה כי הוא פשוט לא כזה!!לפעמים אני מגיעה למסקנה שלהמשיך לכעוס על מישהו , במקרים מסויימים זה פשוט להעניש אותו על האופי שלו וזה לא פייר וגם לא כל כך פרקטי בדרך לשינוי\שיפור אני גם כאן בשבילך.. אם הילדים שלך עיצבנו אותך או משהו.. חחח מה שבא לך הודעה 2. אל תדאגי לי מאמי קשה להוציא אותי פראיירית.. אני בד"כ כן אומרת שם זה היה היום הראשון וגם לא כל כך היה עם מי לדבר אני אקרא לעצמי לוזרית אם לא קיימתי מטרה שלי לעצמי אולי , ולא במקרים אחרים. מה שאמרת על הורים זה נכון ואני משתדלת לעשות את זה ומשתדלת להפליג יותר, כי להיתקע על עוול , לפחות כביכול.. מצדם זה לא יעזור לי בכלום כי הם אפילו לא שמים לב ומכאן האפשרות שהם באמת ישתנו למעני לא קיימת באופק ואולי אני לא יכולה לצפות לזה אם אני אפילו לא ביקשתי אף פעם לא אמרתי במפורש ובצורה שאפשר להקשיב לי , מה באמת מפריע לי אני מצפה שיבינו לבד או שאני מתפרצת באיזה קריזה שאנשים לא מבינים מאיפה באתי להם ולאור ההתקפה שלי עסוקים יותר בדרך להתגונן מאשר להבין את הרעיון בדברים שאני מטיחה בפניהם. אני אומרת לעצמי לפעמים שאני צריכה לכבד אותם בשבילי לא בשבילם בכלל גם אם לא בא לי להיות טובה אליהם עכשיו אלא בדיוק להפך אם אני אעשה למשל את מה שאמא שלי מבקשת (ויש לה הרבה בקשות) אני אהיה הרבה יותר רגועה מאשר אם לא ואז יהיה לי יסורי מצפון ואני ארגיש חרא עם עצמי כך שבסופו של דבר לי עצמי יהיה יותר קל לעשות מה שהיא רוצה.. לפעמים עדיף לנו להשתנות בעצמנו מאשר להחכות לנצח שאחרים ישתנו וזה יהיה לשווא בוא'נה שמת לב כמה פעמים חוזרת המילה "שינוי" פה בהטיותיה השונות? ממש מילה מנחה מעניין מה פרוייד היה אומר על זה.. וזה שאת נראית טוב (מהממת) אני כבר יודעת שכחת שהיתה פה תמונה שלך? ימצחיקנית ! את דומה למיכאלה קופי חח לא זוכרת שאמרתי לך? היית רואה את זה? אני דווקא אהבתי הטלנבולה היחידה שלא היתה משפילה נראה לי (חוץ מלחני נחמיאס חח) ברור שאני אכתוב ברור.. הרי אני תמיד מחזיקה עימי בעט ופנקסון בתוך תיק העור הדהוי שלי ...... נו באמתתתתתתתת??? איזה לכתוב?? אני כותבת פה לא מספיק? ועשית לי צמרמורת עם המשפט האחרון.. "יהיה שם גם אחרי שתבלסי ותקיאי".. הודעה 3. הלוואי שהייתי יכולה לשלוט במח שלי .. זה היה אדיררר כן זה הזוי כמה שזה משתנה לי מדברים קטנים מבאסה רצח אני יכולה להיות מאושרת מדברים קטנים באמת לפעמים אני חושבת כמה קל לרצות אותי ואיך אני יכולה להיות מאושרת מדברים שאחרים לא ישימו עליהם.. חברה שלי אומרת שזה חמוד ורק היא גרמה לי להבין שזה לא ככה אצל כולם.. מה הקשר ל-4 בצהריים? חח יהורסתתתתתת למה דווקא 4? בול ב"היפים והאמיצים" חח זה מה שזכור לי מהשעה הזו.. כל המשפחה בריתוק בסלון

היי מולאני..מה שלומך? 1. לגבי המודעות- כן זה מאוד משנה שאדם מודע יש הבדל בן ן אדם שמודע ועושה עם זה משהו לאלה שלא..כמו שאנחנו היינו..כן? זה צעד בתהליך..להכיר בעובדה של החולי..יכול להיות שהמודעות הזו והרצון העז לחיות ולגמור עם כל השיט הזה..תוביל אותנו לעשות שינוי ובאמת להשתמש במוח כדי למלוך על הכל ולהתחבר לעצמי..ולא להרגיע כאבים, עצבים ואפילו שמחה באמצעות אוכל שאנו אמורים להיות ניזונים ממנו וגם להנות ממנו אפילו כשלא רעבים..אז כן זה מאוד חשוב כי מי שלא מודע אומר לעצמו "אני בשליטה" אני בסדר וזה יחלוף כמו כאב ראש... וזה ממש לא חולף יקירתי אולי השנים חולפות..מולאני הייתי מוכנה למות ולהיוולד מחדש כדי לזכות ולתקן את השנים האבודות החשובות והיקרות שבהם הדבר היחיד שעשיתי..היה לתבוע בנהר הרגשות והעצב..שם מצאתי את עצמי כלואה בין אוכל לצומות של ימים שלמים על המיטה זרוקה..אחרי הקאה...מרגישה גועל..עד הבוקר הבא!! חיים שלמים עברו לי ותאמיני או לא כשאני כותבת לך דמעה גדולה נוזלת לי על הלחי (מלכלכת ת'מייק אפ שיט) את ממש מבינה כי את בפנים..זה היה לי קשה וכשבאו הבנות והמשכתי עם זה לאחר גירושיי הייתי אמא נוראית..לא יכולתי להעניק להם אהבה וחיבוק הייתי עצבנית וכועסת על כל העולם..לא רציתי אותם אפילו קולטת..רציתי לוותר מהר מדי..אבל..כל המודעות, הספרים האינטרנט..הביא אותי לדעת ולרצות לחיות ואני באמת מהלב מודה לאלוהים על כל יום של חסד שבעבורי זו כאילו קיבלתי את החיים במתנה מחדש נולדתי מחדש..דינדין שונה..שלמה עם עצמה עם הגוף..עם האוכל הבגדים יש ניצחתי !! (בן פורת יוסף= תמיד יש תפחד את יודעת) . לגבי הציפיות - כן דחוף!! אין מה לעשות זה מה שהם וזאת אני אני הפסקתי להלקות את עצמי על טיפשותם ורעישעותם של אחרים מי הם? בשר ודם היום פה מחר מתחת לעפר!! אמרתי לעצמי מספיק ככה אני רוצה ואם אני יעלה במשקל זה לא מעניין אותי אקנה בגדים שיחמיאו לי עד שאבריא לגמרי ואז אדע באמת איך לשמור על משקל או תזונה מעיניים נקיות וממקום אמיתי ולא מטושטש מבולבל ובכלל הסידור שעות כן כן בשעה ארבע אחרי עבודה זה היה השעה שלי לאכול צהריים בדיוק..הייתי רצה הביתה אחרי שמשעה שש שאני קמה עם הבנות לא הייתי אוכלת כלום מלבד קפה ומים בכמויות עד ארבע הייתי עולה בטירוף זורקת תתיק מכניסה תבנות מול הטלוויזיה ורצה לאכול ואם הייתי מגזימה ?? ופה הבעיה (יענו מה זה מגזימה?)אז הייתי פותחת סוגרת דלתות מקרר מקפיא לחם שלם בטירוף ורצה להקיא אחרי יום גדוש בעבודה ובלי אוכל הייתי רועדת מעצבים. - לגבי כיבוד ההורים בוודאי גם כל אדם באשר הוא לא כולם כאלה אבל כן תהיי מכבדת כל אדם כמו שהוא וגם אותך אוהבים כמו שאת ומי שלא יש לו בעיה כי ככה אני מבינה? ואם אני חושבת שיש בי משהו לא בסדר שאולי זקוק לשינוי שיתרום לי!! ולי בלבד!! אני אעבוד על עצמי מתוך אהבה גדולה למי שאני!! את מקסימה ונהדרת מולאן..ברור לפי הכתיבה שיש לך אינטליגנציה ואת דווקא את יכולה להצליח בגדול כן!! אולי השיחות שלנו יעודדו אותך להביא את המודעות לידי עשייה..את מבינה..לא חייבים להישאר בחושך תמיד הבחירה ביד שלנואלוהים השאיר את הבחירה ביד שלנו לכאן או לכאן וכתוב: לאן שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כלומר עוזרים לו כי זו הבחירה שהשם נטע בחיים הללו ואם הוא היה מתערב אז היינו כמו מלאכים מתוכנתים ולא חושבים ולא מגיעים לידי מיצוי היכולת כי היינו פועלים כמו רובוט מתוכנת הבנת? לכן כן אפשר לעשות את השינוי וכן יעזרו לך גם משמיים אני בטוחה שאלוהים מזיל דמעה על כל בריה שסובלת ..וכואב לה..אבל איך אומרים ללמוד ללכת התינוק צריך לעשות צעד ואז ההורים עוזרים מגרים אותו כדי שימשיך כך אנחנו והשם יתברך..אם תחליטי ותעשי צעד לקראת הוא יעזור לך בשני צעדים זה אפשרי! חוץ מזה תמיד אוכל לעזור לך אם תרצי..וגם לתת לך יד באהבה.. שלך דינדין

תודה על מה שאמרת על הכתיבה והחכמה, האמת שזה מה שהיה לי מוזר איך בנאדם שיש לוקצת שכל.. מתנהג בטיפשות כזו.. אני מצד אחד מאד חכמה אבל יש דברים אני ממש טיפשה בהם לפעמים אני לא מבינה דברים ושואלת ואנשים נגנבים ממני חח דבריםש כולם מבינים ורק אני נתקעת חח את יודעת כמה פעמים קראו לי בלונדינית? אתמול שמתי לב (בעבודה אני כל היום חושבת ונזכרת במה שאנחנו מדברות) שזה ממש מוזר אצלי איך שכאילו מצד אחד אני יותר מהממוצע ומצד אחד פחות ,גם בקטע של השכל גם בקטע של השליטה לפעמים אני שולטת בעצמי הרבה יותר מכולם כשהתחלתי בהפרעה הזו בכיתה ז לא הייתי אוכלת ימים שלמים כלום או כמעט כלום בלי בעיה ומתפקדת רגיל בכיתה ז' שמרתי על רצף של 9 ימים בלי אוכל!! כלום והייתי בפנימייה - תחשבי שאת אמורה לאכול עם כולם ואני פשוט ישבתי שם בלי לאכול או שהתחמקתי מלהגיע לחד"א עד היום לפעמים אנשים אומרים לי "איך את יכולה לא לאכול את זה" (זה בימים טובים.. חח) וזה לא קשה לי.. אני יכולתי להתקיים מכלום אבל לא יכולתי לעשות דיאטה פשוטה כדי לרדת במשקל דבר שהרבה אנשים יכולים..הבנת? כמו עם השכל .. אני אומרת את זה כי זה נכון לא מאיזה חוסר הערכה עצמית או משהו בשיא הכנות .. לפעמים אחותי מסבירה דברים בסרט או בפרסומות והיא לא נחשבת חכמה בכלל או שאני באה לאנשים בקטע של "אתה יודע ככה וככה כי זה כי ככה וככה" והם אומריםלי "לההה" ואז אני "מה ידעת את זה?" חח הממ אני מדברת על זה הרבה עכשיו כי זה משהו שפתאום הבנתי ועוד דבר אני רוצה להגיד לך לגבי השכל הזה, הרבה פעמים ייחלתי למישהו חכם ממני שיהיה בסביבתי כדי שיוכל להתמודד עם מהש אני אומרת ולהסביר לי איפה אני טועה, הרבה פעמים ידעתי שאני טועה אבל יכולתי להסביר ולתרץ ברמה כזו שאנשים הסכימו איתי.. הם הגיעו למצב שלא היה להם מה להגיד לי כי הפרכתי כל טענה שלהם. ולא רציתי שיסכימו איתי רציתי שיוכיחו לי שאני טועה ויראו לי נקודות שלא חשבתי עליהן- אני בד"כ רואה את כל נקודות המבט.. מזהה את השליליות בכל החלטה ולכן נמענת מלעשות את מה שמצופה , או נמענת מלהחליט ואז כשאני אומרת לאנשים "אני לא יודעת אם לעשות את זה או את זה או את זה כי זה לא טוב בגלל זה וזה לא בגלל זה וזה לא בגלל זה " אבל אני כן רוצה שמשהו יהיה נכון וטוב אבל בזכות השכל שלי אני מצליחה לגרום לאנשים להסכים איתי ובסוף נשארת בלי תשובה תמיד זה כזה "הממ וואלה , הממ נכון,, הממ אז לא יודע" זה היה כשחשבתי איפה לעבוד שחשבתי איפה ללמוד שחשבתי איפה לגור.. ולמה אני חוופרת על זה כי אני חושבת שאת למשל אחד האנשים שבאמת מצליח להפריך לי אמונות מסויימות וקביעות לא יעילות שלי. את מבינה? הייתי יוצאת תמיד צודקת כי יכולתי להסביר את עצמי ולהראות לאנשים למה אני צודקת אבל בתוכי משהו לא הסתדר וידעתי שיש תשובות אחרות מניחות יותר את הדעת אבל לא היה מי שיתן לי אותם מי שיוכל לגבור על יכולת הניתוח והנימוק שלי. את עוזרת לי לחשוב עם יותר נקודות מבט ומראה לי שיש עוד דברים שלא חשבתי עליהם ויש עוד אמיתות שלא התייחסתי אליהן ובקיצור תודה. למקרה שאת עדיין תוהה, המודעות הזו מגיעה מניתוח בלתי פוסק של עצמי שהוא דבר קבוע ושגור בחיים שלי.. "אני הייתי מוכנה למות ולהיוולד כדי לתקן את השנים האבודות" את לא יודעת איך משפיע עליי בשניה וזה מכת התעוררות זה בשניה מסביר ומזהיר ומניע. אשכרה שנים אבודו .. ופתאום את מבינה שיש לך הזדמנות עכשיו להציל עוד שנים כאילו בדיעבד, כי את כאילו ממש יכולה לראות בבהירות עתיד של עוד שנים ככה דבר שאף פעם לא ראיתי שיקרה גם לא לפני שנים. למשל מה שענית לי לגבי המודעות .. בנאדם רגיל היה מסכים איתי אני אומרת לך וחושב "וואווו יו אר סו סמארט חח" וזהו היה לי מוזר שעדיין אמרת שזה כן חשוב וכן עוזר.. ואני כל כך צריכה שמישהו כבר יערער על כל הקביעות שלי ויוכל להסביר כך שאני אסכים איתו, ולהראות עוד כיווני חשיבה כי אחרי הניתוח שאני נותת לאנשים אין להם כבר מה לומר לי .. לפעמים אנשים מרוצים רק כי הם לא רואים דברים שליליים שקיימים.. ואולי היה לי קל יותר אם גם אני הייתי מבחינה פחות במה שחסר בכל דבר ומה שיהרוס לי או לא יהיה טוב מספיק. אוף אני מה זה חופרת עוד שניה תתחילי להריח פה נפט , זה מתיש אותי עכשיו כי אני לא בטוחה שאני ברורה.. והמח שלי כבר התייבש אז לא בא לי לחשוב כדי להסביר יותר .. אם זה לא מובן לא נורא העיקר שתביני שאת ממש עוזרת לי. באמת את עדין בוכה מזה? אני לא מבינה איך אנשים נזכרים במשהו ובוכים.. ועוד ללכלך את האיפור .. חסר אחריות מצדך דינדין את לא יודת שעם איפור לא בוכים? "מי הם? בשר ודם היום פה מחר מתחת לעפר!! " יפה !!! גמאני הייתי מתעצבנת על עצמי שהייתי מרגישה מהר מדי שהגזמתי ואז גם אם שבעתי כבר רק כי זה היה יותר מדי אכלתי ועוד והקאתי .. כאילו מתי השתבש לי ככה העקרון של כמה זה בסדר עד שממש מעט זה כבר לא בסדר?? הרי אני לא אשמין מזה? אני חושבת שבאופן כמעט תמידי אני חושבת איך לעזור לעצמי ולאחרונה גם מגיעה למסקנות.. אני חושבת שאני דווקא בדרך

ושוב בבוקר את מסתכלת במראה אך בה את באמת שמנה ולא רק מדמיינת את זה.. את שמנה בגלל אתמול בלילה שזללת בלי הכרה ועוד אחרי שראית שהמכנס כבר לא עולה ובטח שלא נסגר, ואפילו לא טרחת להקיא ולמזער נזקים.. אבל בבוקר כשאת מסתכלת במראה כבר אומרת לעצמך בפעם המי יודע כמה שמהיום זה שונה- כבר התקדמת, את במצב אחר.. ואז תמיד עוברת לא יותר מחצי שעה והנה שוב את אוכלת..אוכלת ללא הכרה...

היי מותק.. זוללת בלי הכרה? האם זה בגלל שהבטחת לעצמך שינוי שהוא בלתי אפשרי? כמו לא לאכול סוג מסויים של אוכל? כמות מסויימת? בשעה מסויימת? או בגלל שמשהו קרה שדחף אותך לזלול ללא הכרה.. הרי מותר לאכול ואוכל הוא הנאה..השימוש אנו עושות בו הוא למטרה אחרת בכלל או למטרת כיסוי על בעיה, בריחה מהמציאות, לא רוצה שישימו לב אליי, חומת הגנה?! ועוד מיליון סיבות אחרות..עד שלא נעשה שינוי מחשבתי שהכל מותר ונלמד להתחבר לרעב האמיתי הפיזי ולא הפסיכולוגי או לפי תפריט שערוך בשעות מסודרות..זה לא יקרה..את מבטיחה אבל את נמצאת בנקודה אחרת. תנסי לא לאסור כלום על עצמך אלא בראשית לרשום במחברת מה עובר עלייך ברגעים שאת מחליטה ללכת לזלילה..מה עובר לך בראש צריך לבצע "סוויצ'ינג"= החלפה..וכשאת מרגישה עוד פעם ייאוש אכזבה או מה שתגלי בבדיקה תבחרי לעשות דבר אחר..כמו לצאת לטיול ..להתקלח כלומר לבצע פעולה אחרת..עד שתתרגלי.. ההרגלים הלקויים לפנות לאוכל הם ההפרעה .. בכל מקרה בכל מה שתצתרכי אם תרצי אשמח לעזור לך דינדין

דינדין התשובות שלך מרגשות כי אין חכם כבעל ניסיון. אני שמחה שאת היום במקום אחר ומסוגלת פה לעזור לי לענות לבנות תשובות ממקום אחר- מקום בריא של מי שהיתה שם ומבינה על מה מדובר

לא להקיא זה זה דווקא חיובי יש חצי כוס מלאה לפחות נמנעת מנזק גדול יותר

בבולימיה, השיניים מתפוררות( עם החומצה שיוצאת מהקיבה) , מערכת העיכול נהרסת לאט, היציאות הופכות להיות לא מסודרות שיבוש הורמונאלי נשירה, כאבי גרון תכופים..דום לב= מוות ועוד ועוד אנורקסיה- קריסת מערכות בשלב הסופי..נשירה, דיכאונות בריחת סידן מהעצמות אוף..המון לא חסר באכילה כפיתית- יש פעילות יתר של ההורמונים , פגיעה בבלוטת התריס, התרחבות הקיבה..שיעור יתר ועוד ועוד.. #### אבל הכי חשוב הנזק הנפשי והחיים שאין בכלל הם הנזק העצום האוכל שהפך מהנאה לאוייב..ליד כולם לא אוכלים ואז בחדרי חדרים מתנפלים בבולמוס עם או בלי להקיא או אנורקסיה התנזרות ושליטה מוחלטת..אבל הדיכאון והעצב רב... ובכלל הרי זה הקושי העצום..להגיע לאיזון אפשרי..אם רק נרצה!!

לא להקיא זה נהדר וזה צעד ענק בדרך החוצה וכן להביא כמו שדינדין אומרת את עצמך לשינוי במחשבה, לעשות סוויץ בראש ולשנות קו חשיבה ולכן חשוב מאוד הטיפול הנפשי. יש לו חלק עיקרי בכל היציאה מהמחלה.

זה פורום חדש של הפרעות אכילה שאינו תמיכה אלא אנשי מקצוע שעונים על בעיות שקשורות בהפרעות אכילה בניגוד לפורום הזה שמהווה פורום תמיכה ואוזן קשבת.

היי אורלי..רופאים יכולים לומר מה עלול לקרות..ואני בטוחה שאנשים עם הפרעות אכילה שמעו זאת מיליון פעמים..כמו נשירה, הזדקנות העור, מוות מדום לב, קריסת מערכות אוסטאופורוזיס וכיוצ"ב ובזה ובזה..אבל טיפול בהפרעות אכילה עם רופאים אינו עוזר וגם לא נראה לי שהם פסיכולוגים או מטפלים בהפרעות אכילה היות ולא לוקחים כדור פרוז\אק וזה עובר הבעיה היא שורשית עמוקה וכל אדם אינדיודואלי לגופו כך שלא נראה לי שפורום רופאים יכולים להועיל לדעתי תמיכה של מי שעבר על בשרו יכולה להועיל הרבה יותר ולדחוף אנשים להגיע לטיפול מקצועי..מניב תוצאות..ולזכות בחיים בחזרה! ת'אמת לא מעט הייתי אפילו אצל פסיכולוגים למינהם ואף פסיכיאטר שנתן לי פרוזאק אף אחד מהם לא הועיל לי הרגשתי שאין לי מה לעשות שם..הבן אדם יושב מולי ומה?? אספר את ההיסטוריה..צריך מישהו שמתמחה בהפרעות האלה!! אלו הפרעות מיוחדות..שיחות על מה היה בילדות ומה קרה וטראומות זה עו\ר לפרוק מתח אך איך פועלים קדימה..לעשייה ממשית צעד צעד..זה יותר חשוב..סבבה עוד פורום עזרה תמיד טוב..אבל פיתרון ממשי לא נראה לי.. יום טוב יקירה דינדין

איפה כל ה "ע" "א " ה.ו" "ל,א" ושאר הא-ב חח??

מקווה שהפורום יהיה יותר פעיל..זה עוזר לא?!

יש לי בעיה מאוד רצינית בגיל 17 לקחתי כדורי הרזיה של רז קל ורזיתי 20 קילו אחרי זה עם השנים עליתי וירדתי ממש כמו יויו 10 קילו לפה ולשם יש לי בעיה רצינית אני ירדתי לאחרונה מ112 קיל ל 97 קילו אני כל הזמן יורד ועולה במשקל וזה מתחיל ככה אני יורד במשקל ואז אני מתחיל לאכול משהו שאסור כמו ממתק ואז אומר כבר אכלתי אוכל עוד ועוד ועוד ואני חוזר למשקל כרגע אני בתקופה שרזיתי כל דבר קטו שאני אוכל אני מרגיש רגשי אשמה לא טוב אני בן 24 היום ואני מרגיש מאוד חסר בטחון ודחוי חברתית אשמח לעזרה אני מחפש קבוצת תמיכה נפשית שהיא ללא תשלום אני עובר לגור מהצפון לתל אביב ודי לחוץ כספית אבל חייב עזרה ויעו. המייל שלי בתחילת הדף

תשארי כדי לראות?!

שלום, שמי סיגלית ואני מאבחנת נומרולוגית בדרך ייחודית לילדים, למבוגרים...בכל נושא ובכל שאלה- הייתי מעוניינת להשתתף בשירותי המומחים מטעמכם- מה לעשות?

סיגלית את מוזמנת לקחת חלק במתן התשובות לבנות אך הן צריכות להבין שזה לא תחליף לייעוץ מקצועי של מי שמתמחה בתחום הפרעות האכילה.

והלוואי שהריח הנעים של הבוקר יעלה חיוך ואם במקצת יגרום לתחושת הטוב והמטיב..מה גדולה ההרגשה והזכות.. שנאמין בטוב..ולא ניפול לייאוש אף פעם..שנזכה להרים ראש..ולהיות בדרך לניצחון וגם אם לא עברתי ראשון את קו הסיום שהרי הגעתי אח"כ ועברתי את אותה דרך כמו הראשון אבל עברתי וכל הכבוד לי!! נשיקות לכולם...אין ייאוש בעולם כלל דינדין

איזה כיף שאת פה.. אין יאוש בעולם כלל כי לא נשאר לו כלום הכל אצלי חח סתם לא , לא הכל בכל אופן אני אוהבת תמשפטים האלה של הדתיים.. מרגיעים כאלה חמודה את אביב שמח גמלך

דינדין יופי של משפט מי ייתן ויפיח תקוה ורצון בעוד בנות לצאת מהמקום האפל של הפרעות אכילה. אמן ואמן.

האמת המון זמן לא כתבתי מפאת העיסוק החדש - הרי נולד לי בייבי בוי מקסים תודה לאל..חשבתי שזה לא יקרה כבר אחרי מה שעברתי..ואני מאמינה שכל אחת ואחת ואחד יכולים...הייתי בבור תחתיות והיום אני פורחת בלי עין הרע.. אני שומעת ומזהה ברחוב את הבנות וכואב לי מאוד כל כתבה כזו גורמת לי לבכות איך נשים בפרט סובלות אוכלות את עצמן עד למוות..במקום להנות מהאוכל ומהחיים וממה שיש לחיים להציע ויש המון..מקווה לשמוע מכן רק טוב..שמחה שהפורום פעיל זה מאוד חשוב ..נשיקות לכולכן/ם דידנין

דינדין יקרה שמעתי שעשית פה עבודת קודש בעבר יחד עם חברתך הילה כשניהלתם את הפורום יחד. מזל טוב אני כל כך שמחה בשבילך שיצאת מהבלאגן של הפרעות אכילה ועל הדברים הטובים והיפים שקורים לך היום כמו הילד שנולד. יש דברים נפלאים בחיים שניתן להנות מהם את כל כך צודקת בעניין ואני מקווה שבעזרת השם עוד בנות יצאו מהמחלה הנוראית הזו ויתחילו לחיות במלוא מובן המילה כי במחלה הזו לא חיים בכלל. אז שוב מזל טוב ותהני מהבייבי.

זו עבודה לא קלה כי זו עבודה חשיבתית ועבודה של המוח לשנות דפוסי התנהגות שהכו להיות חלק מאיתנו ..ולכן העבודה כאן כפולה ומכופלת אך..אפשרית ועוד איך היציאה לקרב הישרדות למען החיים שווה אך כל זה רק אם רוצים באמת..כשהייתי ראיתי ת העיניים של הילדות הקטנות שלי דומעות כשצעקתי שיעזבו אותי והסתגרתי בשירותים לעשות את "עבודת הקודש"...כמה סבל ואמא לא הייתה להם..רציתי לנצח בשבילם ובשבילי להנות מהחיים איתם..עבור מי לסבול? למען הסביבה שבכל מקרה יגידו כי זה טבע העולם..למדתי להתגבר ולא כל הערה לעשות "פיל" לחזור לאדם שבי ולאהוב את עצמי גם אם המגרעות וגם אם יש דברים לא מושלמים ...מאחלת לכולם כאן להגיע לנקודה האמיתית בפנים וכמה שהיא כואבת לנצח בגדול ולחיות פשוט כייף ענק לחיות!! תודה אורלי ובהצלחה

יש לך אבל עוד ילדים מלפני לא? את יכולה לחזור מדי פעם לכתוב את ממש חסרה פה לא יודעת אם את זוכרת אותי אבל אני ממש ממש אהבתי אותך וחבל שעזבת שתהיי בריאה תמיד.. אה ולאיזה כתבה התכוונת?

זוכת גם זוכרת תמיד שאני רואה "מולאן" אני נזכרת בסרט הילדים עם האישה היפה הזאת מולאן.. בכל מקרה כן הייתי חולה לפניהם..היתה לי תקופה טובה כשחזרתי בזמנו בתשובה שמילאה לי את החייים והייתי נשואה..ביום שהתגרשתי ולאחרי התקופה שבה עזבתי את הדת היה לי קשה "לא בדת?) אלא החיים עצמם הקושי להיות אם חד הורית להרגיש שהכל על הכתפיים שלך ואין מושיע(ויש כי הוא תמיד איתנו השם הגדול) ופשוט בחרתי לחזור למקום הנורא הזה התחלתי מפעם פעמיים וזה לא הפסיק עד שלא הלכתי לעבודה..ימים שלמים של חולי וייסורים..לא משהו שאפשר לחיות איתו רק מוות בטוח..ואז היו לי את הבנות בנות ארבע ושנתיים וחצי קולטת? ואמא כמוני שלא רוצהלהיות ולהתמודד..אבל ברוך השם זכיתי במלאכים אנשים טובים באמצע הדרך שעזרו לי כי ביקשתי עזרה אפילו באופן כלכלי זכיתי שיעזרו לי דלתות נפתחות כאילו מלאכים שלחו לי ועל כך אודה יום יום.. מולאן אני כאן עוכבת ביום יום ואכתוב לך..בכל מקרה יקירתי אם תרצי עזרה אפילו אישית אני מוכנה להיפגש בדיסקרטיות בלי שאף אחד יידע או שתרצי לשוחח בטלפון אשמח לייעץ ולעזור רק כשתהיי מוכנה..נשמה יקרה דינדין

שלום רב פונה לעזרה אם מישהו שמע/ מכיר פסיכיאטר מומחה בהפרעות אכילה בפלורידה, רצוי מיאמי.עבור בן משפחה יקר, ילד מקסים בן גיל 14 עם סימנים להפרעת אכילה ומשקל נמוך ביותר. המשפחה ישראלית ולא יודעת למי לפנות שם... תודה רונה

זה בדיוק המקום שאני הייתי בו לפני 8 חודשים פלורידה, מיאמי ואחותי שגרה שם מצאה לי מטפל .. אני מעולם לא הלכתי אבל לפחות אני יודעת שיש אם זה עוזר..

את זה כי ההודעה שלך די למטה.. במקרה קראתי תהודעה שלך וריגשת אותי קצת .. לא יודעת נו בקיצור - קונוונציונאלי זה כאילו מה שרגיל מה שמקובל היום טיפול רפואי כמו שתמיד מציעים לך.. והלא קונוונציונאלי זה כמו אלה שעושים קינסיולוגיה.. הומואופטיה.. כל ההילרים האלה.. יצא לך לשמוע? דיקור סיני בטח שמעת.. בוא נומר בקיצור מה שרב האנשים קוראים לו "השטויות האלה..טרנדים".. חח אבל יש כאלה שזה עבד בשבילם יותר מהרפואה הרגילה .. הרשמית.. מה שמציעים לך בקופות החולים.. בכל מקרה כבר שכחתי מה היה כתוב בהודעה שלך אני סתם מנסה לעזור בהתאם למה שאורלי אמרה לי למרות שלא ממש כדאי לך לקבל עצות ממני..:-) - אני די חולה..לפי מה שהבנתי את לא מקיאה אז אני הייתי עוצרת כאן ועכשיו הנזקים של ההקאות זה הדבר שהכי כאוב לי במחלה שלי אני אגיד לך את האמת.. יכול להיות שיש מאכלים מסויימים שגורמים לך לבלוס תבדקי את זה היו לי ימים שלמים שהייתי אוכלת רק מה שאני רואה כ"בסדר" והכל היה טוב ופתאום הייתי אוכלת ביס מאיזה שוקולד או עוגה ומרגישה איבוד שליטה מטורף ורק רוצה לבלוס או שזה לא היה עושה לי כלום אבל עצם העובדה שאכלתי דבר שכזה פויה חיחי היה גורם לי לא להיות רגועה ואז הייתי חייבת להקיא ואז אם במלא אני מקיאה מדוע שלא ארוקן את תכולת הבית לתוך הקיבה העצומה שלי ?? חח כמו בסרטים מצויירים שרואים את הענקים האלה הופכים תמקרר לתוך הפה ומעיפים אותו אחר כך חח ואי אני באמת מקווה שתראי את זה.. שלא פיספסנו אותך הלוואי הלוואי בעז"ה שתיכנסי לפה שוב אפילו שלא ענו לך יא את בת 17 זה הגיל שלי בפעם הראשונה שנכנסתי לפה.. אז הייתי רק 5 שנים בה"א.. את רואה למה אני אומרת לך שלא כדאי לך להקשיב לי חיחי שבת שלוםםםםם

מולאני יקרה כל הכבוד לך על הניסיון לעזור וזה לא שאין לך מה להגיד דווקא את שאת חולה ומבינה יותר מכולם ובטח יותר ממני מה זה אומר יכולה להגיד לילדה בת 17 אל תכנסי לשם בכלל לא כדאי לך אני נמצאת שם כבר כמה שנים וזה איחסה והחיים נהרסים וכל היום והאנרגיות מתבזבזים על השטות הזו- את יכולה להגיד לה לכי קבלי טיפול ומהר ועצרי את זה מהר כל עוד את לא נשאבת עמוק עמוק פנימה.

מהאנשים יש מה לומר נזכרתי במשהו בקשר לפורום את יודעת שלמנהלת הראשונה שהיתה פה שלא היה לה זמן אז היא היתה רושמת לי "אני אענה מחר אני ממש בלחץ נשיקות" משהו כזה ואז לא היה קריטי בשבילי שהיא לא ענתה כי לפחות ידעתי שהיא קראה!אפילו אם את לא יכולה לענות מספיק שתרשמי משהו קטן רק שידעו שקראת .. שיש מישהו שרואה.. ששומע.. בודק ... את יודעת.. ובעז"ה אני גם אנסה לעזור איפה שכבר אפשר

שלום רב, אני פותחת קבוצות ידע בנושא "קונפליקט עם עולם החומר - הפרעות אכילה מזווית אחרת" וכרגע מחפשת נשים ונערות שיהיו מעוניינות להשתתף בקבוצת מיקוד (ללא תשלום). הקבוצה היא קבוצת ידע ומבוססת על ניסיוני האישי (9 שנים של הפרעות אכילה שהחלמתי מהן לפני 9 שנים). מוזמנות ליצור קשר, הילה 054-4722852

כל הכבוד הילה על הקבוצה ומי ייתן וניסיונך יעזור לבנות אחרות כי כמו שנאמר "אין חכם כבעל ניסיון". בנות עזרו להילה לעזור לכן- יש תקווה ואפשר לצאת מהמחלה הארורה.

שלום בת 17, האם זה עדיין אקטואלי אם כן איפה יתקיים? יש לציין- הפרעת אכילה- אכילת יתר\אכילה כפייתית

זה בסדר אורלי אני מבינה. רק בבקשה שתהיו עקביים בשבלינו טוב?אנחו צריכות עזרה

מבטיחה להיות שם יותר ולרגע לא מקלה ראש אתן לא יודעות כמה החשיבות לעזור ולתמוך חשובה לי וכן אם אתן צריכות אתן יכולות גם לכתוב לי במייל [email protected] אשמח תמיד לענות ואם יש צורך גם לדבר בטלפון.

את כרגיל לא מבינה למה אני אומרת את מה שאני אומרת לגבי ביקורתיות אני לא הייתי טורחת אם לא הייתי חושבת שזה עצוב מאוד מה שקורה פה.. תאמיני לי אני כבר לא מחפשת פה עזרה ולא בקשר עם אף אחת אני נכנסת לפה לעיתים רחוקות ותמיד מתאכזבת מחדש. את אומרת שגם את בנאדם .. סבבה! מקובל!! אבל זה שאני אבין אותך או בנות אחרות כאן לצורך העניין לא יפתור את הבעיה לאף אחת.. זה לא עניין של האם יש לזה הצדקה או לא.. זה לא מעניין בכלל!! זה לא ימנע את תחושת החוסר תשומת לב ועניין שבנות פה מקבלות מהפורום הזה .. העזרה פה צריכה להיות מיידית לפעמים בנות מרגישות גם ככה דחויות ולא חשובות ואולי מרגישות נטל ולכן לא מבקשות עזרה מאף אחד.. וכאן בפורום הרבה יותר קל לדבר כי את לא חייבת כלום לאף אחד ואת יכולה פשוט לשאול ולספר הכל.. אבל ברגע שאין מענה זה כאילו מוכיח את מה שבמלא היה לנו תקוע איפשהו בתת מודע... שלאף אחד לא אכפת וגם אם בחרת לדבר לא בטוח שאת מזיזה למישהו.. את שואלת למה נעלמתי? את מי זה מעניין לאן נעלמתי? לא זכור לי שמתישהו הפכתי לחלק מהצוות פה.. את באמת מצפה ממני למשהו? מי שצריך לעשות פה את העבודה זו את ולא אחרת! את רצינית שאת משווה ביננו? אני מצטערת אם את מרגישה ארס ועוקצנות מהכיוון שלי ולא בגלל שאין בי כעס אלא פשוט בגלל שזה פוגע בך אם הבנתי נכון ואני לא רוצה לפגוע בך אני רוצה שתביני כבר את מה שאומרים לך די הרבה העובדה שאת מנהלת פורום ולא עברת את החוויה בעצמך היא כשלעצמה בעוכרייך אני חושבת כי מה לעשות - "זר לא יבין זאת" אין לי ספק שעברת הרבה עם הבת שלך אבל זה כמו שכבר נאמר היה מתאים לפורום "הורים של".. אבל את בכל זאת לקחת את התפ]קיד ואין לי ספק שהיו כוונות טובות.. אבל זה רק נוסף לבעיה הראשונה שהזכרנו פה והיא שאין לך יכולת להיות שם תמיד .. ובזמנים האלה הרבה כותבים נשארים באויר וזה לא צריך לקרות לא משנה מה.. לא יכול להיות שאפילו הודעה אחת תיכנס לארכיון בלי שענית עליה את מבינה? לא יכול להיות! אבל זה קורה.. וזה פשוט חבללל את אומרת שאת עוזרת הרבה.. אז באמת בלי טיפת ציניות כל הכבוד לך וזה יפה מצדך וזה נפלא .. נכון אנחנו לא יודעים על היקף התרומה האמיתית שלך ויכול להיות שבעוד הרבה תחומים בחיים שלך את מתפקדת למופת.. פה זה לא קורה תקבלי את העצה שלי ותקשי שתיתווסף לכאן עוד מנהלת אחת זה קרה בעבר ועבד מצויין אין סיבה להתעלם מהאפשרות הזו. ושוב סליחה על נימת התוכחה שום דבר לא אישי אני פשוט כואב לי על הבנות האלה .. לקרוא את מה שהן רושמות.. לחלק מהמכתבים פה יש נימה אובדנית.. אז איך אפשר לתת להם לחלוף? באמת שנבצר ממני להבין תהיי עסוקה וטרודה ככל שתהיי

מולאני יקרה אני בהחלט מבינה את המצוקה ואת מה שאת אומרת- ונכון שלא הייתי שם רק עברתי את זה עם הבת שלי אבל אני בהחלט מבינה יותר ממישהו שבא מהצד ולא מסוגל בהחלט להבין כי כל המצבים פה זה מצבים שנתקלתי בהם בעבר. לרוב אני משתדלת להיות בשביל הבנות והן פונות אלי לא אחת במיילים ובטלפון ואני לא מסתירה את הטלפון הפרטי שלי זה אפילו מופיע באתר שלי גלוי לחלוטין- אני מוכנה תמיד להיות שם ובשבילן. אני בהחלט לא שוללת אפשרות להוסיף עוד מישהי איתי שתעזור וחלילה איני משווה בינינו כבודך במקומך מונח אבל כן הייתי שמחה אם היית תורמת את חלקך כי אני חושבת שלך יש המון המון לתרום מנסיונך וממה שעברת. את באמת מקסימה ואכפתית ולרגע אין לי כוונה להתעמת איתך ואני מבינה שדברייך נאמרים ממקום של כאב אבל אני מוכנה לתת נשמתי למען עוד בת או בן שאעזור לו כמו שנאמר "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" והפורום הזה חשוב לי מאוד ולרגע איני מקלה בו ראש. אשתדל לקחת דברים לתשומת ליבי.

עכשיו שבאתי לפתוח תהודעה באמת פחדתי שזה יגרר לעימות כי זה מה זה לא מתאים ואני מרגישה חוצפנית ומתערבת ובכלל כאילו להטיף לך .. כאילו מי אני בכלל אז תודה! שלא לקחת את זה לעימות כבר התחלתי להרגיש רע מכל התגובה שלי .. אני לוקחת דברים קשה ובגלל זה אני מגיבה ככה .. מה זה שימחת אותי שאמרת שאת לא שוללת להוסיף עוד מישהי.. לפעמים אנשים לא מקשיבים לעצות טובות בגלל אגו ואני שמחה שאין פה את זה. אני לא חושבת שיש לי מה לתרום. את האמת... אם הייתי חושבת ככה הייתי מנסה תאמיני לי אבל אני קוראת מה בנות כותבות פה ואני מרגישה בדיוק כמוהן אז איך אני אגיד להם שזה לא נכון? שיש דרך אחרת.. ? אולי יש.. בוודאי יש.. אני לא מצאתי אותה.. אז עד אז אני מעדיפה שלא להוסיף הגיגים ממוחי הקודח כי בינתיים הוא לא מפיק מרגליות.. אני ממש התרגשתי מהתגובה שלך אני מעריכה מאוד את כל מה שאת מרגישה לגבי הפורום והבנות ומקווה שתימצא מישהו שתוכל לעזור לך פה ושככה תמיד יהיה מישהו זמין לכותבים..

אני מרגישה כל כך רע לשתף אותך בזה.אבל אני חייבת כתבתי פה הודעה כבר שהייתי ברמבם וכו..יצאתי מהאנורקסיה קצת.בזמן האחרון אני קונה לי כמויות של ממתקים.אוכל.מרגישה רע אשמה חסרת תועלת ואח"כ אני לא יכולה להקיא זה מגעיל אותי...אבל אני חותכת את עצמי עם סכין יםני באיזור היירכיןם והזרועות.יש לי צלקות ויש לי חתכים טריים.אני לא נגעלת מזה זה מרגיע אותי למרות שאני בוכה תוך כדי זה.אני זוכרת שהייתי מתעללת בעצמי בגיל צעיר...לא ככה.אבל פוגעת בי.אחריט ההתקפים אני רוצה להעלם.אני צמה לכמה ימים.אלוקי הבדידו.הבדידות.

א יקרה- אני מבינה שאת במצוקה קשה ומנסה להכאיב לעצמך כמה שיותר. הטיפול ברמב"ם כמו בשאר בתי החולים להפרעות אכילה מתמקד בעיקר בעליה במשקל ושנינו יודעים שהבעיה היא הנפש ולכן לכי לשיחות למטפלת טובה שתעזור לך להתמודד עם הפחדים והקשיים ותלמד אותך לאהוב ולקבל את עצמך מחדש ולא להרגיש גועל מעצמך וזה אפשרי כמה שזה נשמע בומבסטי. תנסי לתת לזה צ'אנס אבל את צריכה באמת באמת לרצות.

כל כך הרבה סבל בעולם..התעללות עצמית והלקאה עצמית בגלל מה? לא הסתדר לא עבדנו בגבולות הקשים שהצבנו, העליבו אמרו כעסו הסביבה עויינת.אמא, אבא כל כך הרבה פקמטרים אבל אין סיבה לעשות זאת לעצמך..ברור שהאכזבה שלך מעצמך היא בגלל שלא עמדת בהרעבות שהביולוגיה של הגוף מכתיבה אוכל...תזונה..רצון השירדותי לחיות?!..דמעות..זה טוב..זה נהר הנפש..לפעמים אחרי זה מרגישים מרגוע אבל בהחלט לא ואסור לך לעשות זאת לעצמך..את זקוקה לטיפול פרטני ואישי..עזרה דחופה..אוזן קשבת יד מחבקת וכתף תומכת ללמוד לאהוב את עצמך למרות מה שיגידו הסובבים להנות מדברים כי מותר לך ועוד המון סיבות..קחי את עצמך ביידים אם את זקוקה לעזרה אנא כיתבי לי למייל האישי ואעזור לך..גם שיחה יכולה לעודד ולשנות חשיבה הכל בה מהמוח ..וכרגע את לא פועלת משם אלא מהלב הרגש..העצב ואת מתמקדת בטיפה השחורה ולא בלבנה...מוכנה לעזור לך יקירה.. נשיקות דינדין

בזמן האחרון הבת שלי שהיא בכיתה א' לא אוכלת המון דברים שאהבה לאכול,בעקבות כאבי גרון היא עדיין מאמינה שמשהו תקוע לה בגרון ומפחדת לבלוע, היא ממעטת לאכול ואם כבר אוכלת היא לועסת ארוכות עד שזה מגעיל אותה ופולטת את זה או שמבקשת אישור ממני לבלוע. היא ירדה במשקל בחודש בערך כ-2 קילו. אני בהיסטריה ומאוד רוצה לקבל אינפורמציה והמלצות מהי הדרך הכי טובה לטפל במצב ואפילו טיפולים אלטרנטיביים. תודה מראש

אמא יקרה אני בטוחה שזה שהילדה לא מצליחה לבלוע זו בעיה פסיכוסומטית ולא שום דבר שתקוע בגרון. לכי לרופא המשפחה שתפי אותו בבעיה עשי בדיקות לילדה כדי לשלול בעיה רפואית ואם אין והכל תקין לכי איתה לשיחות. אנורקסיה יכולה להיות גם בגיל 6- עצרי את זה בזמן. זה לא בושה ללכת לשיחות.ייתכן והילדה יש לה כל מיני פחדים ומצוקות ודברים שמטרידים אותה וגורמים לה לעצור ולא לאפשר לעצמה לבלוע מזון. ייתכן והיתה בעיה לפני כן עם דלקת גרון שגרמה לה פחד כלשהו והפחד משתק אותה. לכי לבדיקות וטיפול ותראי שהכל בסוף יהיה טוב אך אל תתעלמי מהבעיה

לא עונים אפילו נראה לי זה לא פעיל.כתבתי שאלה ממזמן ו...לא ענו לי

טי יקרה הפורום פעיל פשוט תקופה הייתי קצת טרודה בבעיות אישיות- אבל כולנו בני אדם אני בטוחה שאת מסוגלת להבין.