לאורלי.

היי אורלי. אני בת 22. שנים סובלת מהפרעת אכילה..מגיל 16. בגיל 8 ניפרדתי מהוריי...גדלתי במשפחה אומנה זה התחיל מאכילה כפייתית..ועד אנורקסיה קשה..וזמן לא מבוטל עם בולמיה. בולמיה קשה..הרסנית..יכולה להכניס לגופי כמויות שבחיים איש לא יוכל להאמין ביחס למראה החיצוני שלי. יכול להגיע לתקופות..שזה יום אחר יום..ואפילו עד 30 הקאות. וזה ניהיה הרסני ביותר בתקופה האחרונה.. פעם באנורקסיה כל מה שרציתי זה למות..להרזות..לא עיניין אותי דבר. היום..מעניין אותי..כי אני רוצה אחרת..אבל לא יכולה להתמודד עם כלום..אז אני טורפת מקיאה טורפת מקיאה... ניסיתי הייתי ועדיין במספר טיפולים. וככול שאני רוצה יותר..מבינה יותר..נחשפת וקולטת מה עומד מאחורי כל זה..אני רק כואבת יותר והורסת את עצמי יותר. אני לבד..אין לי הורים..לא משפחה..אף אחד מלבדי. גם אם היה לי אני יודעת שרק אני זו שיכולה לעזור לעצמי. אבל המוח אומר דבר אחד..(הגיוני לשם שינוי) והרגש עושה ההפך.. אני ממש גוססת..פיזית ונפשית.. נמאס לי לבכות כבר..מה אני עושה?

זה ברור לחלוטין שאת נמצאת עכשיו בשפל שבשפל מבחינת מצבך. ברור לי ומובן לי שהמחשבה רוצה אחרת והרגש רוצה משהו אחר לחלוטין ואת נמצאת יום יום במלחמת עולם מתמדת ויומיומית זה מול זה ולא קל לך. אך גם ברור ממה שקראתי שאת בהחלט מוכנה לעשות צעד לשינוי. כמובן שאת חייבת להגיע לטיפול טוב כדי לצאת מזה אחת ולתמיד והפתרון הוא כמובן ללכת לשיחות כדי לפתור את הבעיות ולהתמודד עם הפחדים ועם שורש הבעיה שמשם הכל התחיל וללמוד להסתכל לפחד בעיניים ופשוט לגרש אותו ורק כך תוכלי שוב לעמוד על הרגליים. אני יכולה להפנות אותך לנורית שטיפלה בבתי שהיא מדהימה מדהימה. אם תרצי טלפון שלה אוכל לתת לך היא בעצמה היתה במחלה ומכירה את המחלה מנסיונה וממה שהיא חוותה מעבר למה שהיא למדה ומעבר לניסיון שלה כמטפלת מצליחה כבר מעל 15 שנה.