משתגעת כבר
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני בת 16 וחצי ונוטלת כדורים משלשלים כבר במשך שנה שלמה בשנה הזו עברתי המון דברים קשים שקשורים לנושא של הפרעות אכילה.. ההורים גילו באיזשהו שלב,לקחו אותי למרפאה לבריאות הנפש לטפל בנושא אחרי שתיים שלוש פגישות החלטתי להפסיק ללכת.. לקחו אותי לדיאטניות מומחיות וכמובן שהפסקתי באמצע.. הייתי לוקחת כמויות גדולות של 10-20 ביום.. ובמהלך כל המפגשים המשכתי לקחת ותחמנתי את הוריי שאני לא לוקחת הם לא היו יודעים כי הייתי מתעוררת באמצע הלילה לקחת ואז זה היה משפיע בבוקר מאוחר שהם כבר היו הולכים לעבודה.. אפשר להבין מכאן שנעדרתי המון מבית הספר בטענה ש"אני לא מרגישה טוב".. הייתי שמה שעון מעורר לאמצע הלילה,לא הייתי ישנה רצוף,קמה עם בחילות איומות באמצע הלילה ונוטלת כדורים,הולכת לישון עם מועקה ענקית בבטן[נפשית ופיזית] אני זוכרת שאפילו כמה פעמים שכחתי לשים שעון מעורר וקמתי לבד ב4 בבוקר בידיעה שצריך לקחת כדורים ! הייתי בשוק מעצמי ולא האמנתי על עצמי שאני יקום לבד ב4 בבוקר,איך זה אפשרי? זה רק הראה לי שהראש לא מפסיק לחשוב על זה.. אני חולמת כל פעם שאמא שלי מגלה שאני ממשיכה לקחת שהיא מחטטת לי במגירות ומוצאת עוד ועוד חבילות.. זה מפחיד אותי. לא רוצה לחלום על זה. רוצה לישון רצוף ! אבל מצד שני,אני לא רוצה להפסיק עם הכדורים.. לא רוצה ללכת לטיפול..ההורים שלי יהרגו אותי אם הם ייגלו שאני ממשיכה לקחת הם כל כך יתאכזבו ממני .. אני הבטחתי להם שאם הם מסכימים לי לצאת מהטיפול שהייתי בו אני לא נוגעת בכדורים יותר.. הם סמכו עליי ! קשה לי להסתכל להם בעיינים כל יום שעובר ולדעת שאני משקרת אותם .. ואיך הם לא שמים לב לבת שלהם שכל כך סובלת ? כואב לי.. באמת שכואב לי.. להבטיח לחברות ממש טובות שלי שאני אשמור על עצמי ושאני לא ייגע בזה שוב פעם בעוד שאני יודעת שאני לא אקיים זאת. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה-גם שמנה,גועלית ודוחה וגם שקרנית שמרמה את כולם.. איזה מין בן אדם אני?
עדי יקרה את לא בן אדם רע את אדם חולה כי הפרעת אכילה זו מחלה כמו כל מחלה אחרת והשקרים והחוסר שליטה והבלבול זה חלק מהמחלה שנקראת הפרעת אכילה. ברור לי ממה שאת כותבת פה כי לא טוב לך במקום הזה אך מצד שני יש לי תחושה שנוח לך שם במקום הזה, הרבה יותר קל לברוח למקום של הפרעת אכילה מאשר להתמודד עם בעיות ופחדים שקיימים ואני אומרת לך כאן שאם לא תתמודדי ולא תלכי לטיפול כל החיים שלך ייראו כך ולא חבל על חיים כה צעירים ויפים? האם ככה את רואה את כל חייך בתוך המעגל העגום הזה של הפרעת האכילה עם השקרים והמשלשלים והתשישות וספירת הקלוריות? האם ככה את רוצה להעביר את החיים הארוכים והבאמת נפלאים שיכולים להיות בחוץ? אם התשובה היא לא ובאמת לא כנה ולא סתם לא אז את חייבת לקחת עצמך בידיים ולקבל החלטה שאת רוצה לקבל טיפול ולצאת משם כי אף אחד לא יכול באמת לעשות זאת במקומך. את זו שאחראית על חייך ועל השינוי לטוב ולרע.
אני יודעת שאת צודקת ואני מבינה את מה שאת אומרת.. לא מאחלת לעצמי שהחיים שלי ייראו ככה.. אבל מכאן אני לא יודעת איך להמשיך.. אני עולה לכיתה יא'- כיתה עמוסה ביותר,מבחנים,בגרויות,ציפיות,יציאות חברתיות.. ובין כל אלה אני עם עצמי ועם המחלה הנוראית הזאת. איך אחרי חצי שנה שההורים שלי חושבים שאני בלי כדורים אני יבוא ויגיד להם "אז המשכתי עם זה".. זה נוראי. אם הייתי במקומם הייתי כל כך מאוכזבת ופגועה.. התחלתי טיפול הרי לפני כמה חודשים וזה לא התאים לי. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לפסיכולוגית וראיתי שזה לא בשבילי,לא מתאים לי לספר על החיים שלי למישהי שלא מכירה אותי בכלל,מישהי שתכנס לכל החיים שלי ושל המשפחה שלי והיא זרה מבחינתי. קשה לי כל העניין הזה.. והדיאטניות המומחיות האלה? רק הרסו אותי.. הכריחו את אמא שלי שאני יעיף את המשקל מהחדר,הציקו לי עם מיליון ואחת שאלות מעצבנות,נכנסו לי לווריד מה שנקרא.. ישר יצאתי מהבולשיט הזה.. אני לא רואה פיתרון אחר..אבל זה קשה לי אין לי כוחות כבר