פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום לכולם. אני מעוניין להעניק טיפול יחודי לכל סוג מחלה כלשהי יש הצלחות מוכחות. נא ליצור קשר 0507265797
שלום אמיר נראה לי שהרבה יותר נכון לתאר במה אתה עוסק ומה טיפוליך ואיך הם עוזרים,נשמע יותר אמין בברכה נטע מוזר
נטע שלום. לאבי התגלה סרטן לבלב בשלב מתקדם. אבי בשנות ה60 לחייו וגרוש טרי. מסרב להכנסת מטפל לבית. הילדים גרים רחוק מאוד. מה עושים? בנוסף לא הצלחתי להבין את הדרדרות המחלה. רק אמרו שנצפה להידרדרות קשה והרבה כאבים
שלום טלי. סרטן לבלב נחשב כסרטן אלים וקטלני. כבר ראיתי חולים שחיים יותר מכמה חודשים, שזו תחזית המחלה בדרכ' ואף פעם אי אפשר לצפות בדיוק כי כל אדם הוא אחר וגם המחלה מקבלת צורות שונות אצל אנשים שונים. התדרדרות בדרך כלל הכוונה להתדרדרות במצב הפיזי, ולזה מלווה גם התדרדרות במצב הנפשי. למשל, חוסר תאבון, ירידה במשקל, לעתים צבע צהוב, הקאות, כאבים, עצבנות, התכנסות, חוסר מוכנות לפגוש אנשים אפילו בני משפחה, כעס, עצב ועוד. כמובן שלא כל אחד דומה אך ניסיתי להביא את ההתדרדרות השכיחה שיכולה לבוא בהדרגה או מספר סימנים יחד. לגבי לקחת מטפל. להיות חולה וגם אין זמן להסתגל ופתאום נוחת עליך כל ההר, זה אחד הדברים הקשים ביותר במחלות כרוניות. כן סרטן נחשבת בשנים האחרונות למחלה כרונית. אם אבא שלך היה עצמאי עד היום והחליט בעיקר לבד את כל ההחלטות, חשוב שימשיך בצורה ובהשקפה שהוא המחליט ולא אתם. אני מניחה שאת רוצה רק את טובתו, אך מה שחשוב לא לקחת ממנו את יכולת ההחלטה והעצמאות. הוא צריך לדעת שאת/ם דואגים לו ורוצים את טובתו אבל הוא יחליט. יום אחד שיהיה לו קשה, אני מניחה שיבקש עזרה. יש לכם זכות לגור היכן שאתם גרים ולהמשיך לחיות את חייכם ולעשות תורנות בניכם. לא לבוא לבקר כולם ביחד, כי זה מעמיס על החולה. נראה לי שלהפעם כתבתי המון, במידה ואת מעונינת להמשיך לשאול את מוזמנת באתר אליו אני נכנסת יום יום. בברכה נטע מוזר
בת 25, הגעתי לבית חולים לאחר ימים של לחץ בלתי מסבל בבית החזה שלא עבר כי חשבתי שיש לי בעיות לב אבל אחרי אשפוז וCT גילו אצלי הרבה גושים ממוקדים בבית החזה ואחרי הרבה בדיקות עשו לי ניתוח ביופסיה משהו כמו לפני 3 שבועות וקבעתי תור להמטולוג, זמן ההמתנה הוא חודש. בבית חולים בליסון אחרי הביופסיה הרופא הבכיר אמר שיש לי לימפומה והראה לי צילומים מהCT , כרגע אני מחכה להמטולוג ו עושה מחקר על המחלה שלי וסובלת כל הזמן מלחץ חזק בבית החזה, בחילות הקאות חוסר שינה גירודים סחרחורת וכל יום צץ משהו אחר, ניסיתי לקרוא על תזונה נכונה לסרטן ואיך לעזור לגוף שלי להלחם אבל הבעיה שההמתנה לרופא גורמת לי לדיכאון בלתי נשלט ברגע שאני לבד, אני מנסה להישאר חיובית אבל מתעוררת בוכה כל יום ולא יכולה לנשום בלילה מרוב סטרס, לפעמים הלחץ בבית החזה כולכך חזק שאני חושבת שאמות באותו רגע, איך להתמודד עם ההמתנה להמטולוג בלי לאבד את דעתי? והאם כשהתור יגיע רק אז הרופא יתחיל בבדיקות של הביופסיה או ישר נתחיל בטיפולים איך זה הולך?
שלום טליה הלחץ שאת נמצאת בו לגמרי ברור ,גם לקבל הודעה כל כך קשה וגם לחכות חודש שלם לתור. כדי לא לאבד את דעתך , אני חושבת שאת צריכה לחזור לבלינסון ולהגיד להם שאת פשוט לא מסוגלת לחכות חודש ימים, תתארי להם את כל התופעות מהן את סובלת ואל תסכימי לחכות כל כך הרבה זמן לפגישה ראשונה עם אונקולוג. אנחנו יודעים שהמערכות מתפוצצות מרוב מטופלים, אך אותך צריכה לעניין כרגע רק טליה. אינני יודעת אם את אדם שיודע לדרוש ולעמוד על שלו או לא, אך יש לך את כל הזכויות לבקש לא לחכות חודש לתור. אני ממליצה גם על משהו להרגעה כרגע, לא לתרופות כימיות אני מתכוונת אלא לסוג של חומרים כמו רסקיו, או יש מיני רגיעונים טבעיים שיכולים טיפה לתת איזו רגיעה, אך הרגיעה היותר משמעותית תהיה רק כאשר תיפגשי עם אונקולוג ותדעי מה המהלך הטיפולי. גם אז לא יעלמו המתח והחרדה אך לפחות תדעי שאת מטופלת. טליה, אני כאן באתר כל יום ואת מוזמנת להיות איתי בקשר אם כמובן מתאים לך בברכה נטע מוזר
זה מה ,שאני עושה תהיה אחראית לעצמך לא יודעת איזו קופה את אני במכבי וטופלתי טוב מאוד באסותא בכל התהליכים.ודבר ראשון הופניתי ומהר לרופא כירורג לגבי החרדה תנסי לנטרל מחשבתית והגיונית זה לא מה ,שיעזור לך בתהליך ההיפך יחמיר. תחליטי זה מה ,שיש ואני מטפלת בעצמי תנשמי עמוק ותוציאי לאט לאט אולי אפילו תצטרפי לקבוצת מדיטציה . תכיני לך קלסר גמיש לניירת רפואית תתייקי לפי תאריך סדר ותידרשי בכל הפניות לשאלות ,שהתשובות יהיהו מתויקות יש גם קבוצות תמיכה תפני לאגודת סרטן לקבל חוברת עצות.תרגיעי את עצמך בהסתכלות על מיקרים קשים יותר תגידי לעצמך את לא שם כמו הנירצחים בטורקיה ...זה נשמע קשה אבל אין מה לעשות ככה זה יש להאחז בגדול בטיפול ובתקווה שתעברי כל התהליך בהצלחה והבראה .......אני עצמי עברתי אירוע מוחי ממנו אני משותקת יד ורגל 2011. וב-2014 התבשרתי על סרטן שד עברתי כל התהליך . ולכן אני מרשה לעצמי להגיד לך תירגעי זה לא מה .,שיעזור לך אלא התמודדות כשנפשך בריאה אני מאמינה ,שיש לך משפחה תומכת ומלווה. את תטופלי ותצאי מזה.
שלום. בעלי חלה בסרטן שלפוחית השתן הוא עבר ניתוח של כריתת השלפוחית ושיחזור,הבעיה כשהוא לא מרגיש טוב הוא תמיד מתעלם מהבעיה ואומר יש לי וירוס ומתעלם מהאמת לא מוכן ללכת לרופא לבדיקה,איך מתמודדים עם זה.
שלום ע אחד המשפטים הכי נכונים לגבי יכולת שינוי הוא "אתה לא יכול לרצות משהו עבור מישהו אחר כל עוד הוא אינו רוצה". הוא אינו מוכן עדיין לקבל את העובדות וככל שתנסי לשכנע אותו לקבל הוא יסתגר יותר. ברורה לי הדאגה שלך, אך חבל על הכוחות שלך. הוא צריך להגיע להכרה בעצמו. אחת הדרכים היא להגיד, זה החיים שלך והגוף שלך ואתה אחראי למה שקורה. נכון שלכל התנהגות שלו יש השלכה עליך, אך ככל שתרצי יותר כך הוא יתבצר בעמדותיו. אפשר להגיד משהו בנוסף. "כאשר תרצה את עזרתי ואת עצתי אני אתן, כל עוד אתה לא רוצה ללכת לרופא, זו אחריות שלך. תזכרי דבר אחד חשוב, את מחויבת גם לעצמך, לשמור על הכוחות שלך. אל תתבישי לרצות לנוח, אל תתבישי לבקש עזרה. אני כאן באתר מידי יום ואנסה להיות קשובה לצרכיך. בברכה נטע מוזר
תודה לך על תשובתך. האם את נמצאת גם במרכזי תמיכה באיזור השרון. או שאת עובדת עם כללית.
אימי בת 72 וחלתה ואובחנה כחולת סרטן לבלב ניסינו ניתוח וויפל להסרת הגידול ומסתבר שנשארו תאים ממאירים - צפי הישרדות 9 - 12 חודשים היום היא מתפקדת באופן מאד מוגבל יש לה מטפלת שעתיים ביום. אנחנו שלוש אחיות שעושות סבב יומי כך שכל אחת נמצאת אצלה אחר הצהריים. היא גרה לבד חרדה מאד לפרטיותה לא רוצה לעבור לאחת מאתנו, כך היה בשש שנים האחרונות גם לפני המחלה. גם מדחיקה את הסופניות שבמחלה. ההידרדרות הדרמטית צפוי יה להתחיל עוד שלושה חודשים לעירך ואין לנו מושג למה להיערך - ההוספיס בית של אבי ערך כמעט שנה וזה היה טראומטי שואב, והשאיר נזקים נפשיים לא פשוטים. מה לדעתך צריך לקחת בחשבון בהיערכות לשנה הקרובה
שלום טלי שאלתך איך להערך היא בעיני השאלה החשובה ביותר וכוללת מספר תחומים. אני רוצה להיות מכוונת לשאלה שלך ולכן אציע כמה נקודות להערכות, ממש לא לפי סדר חשיבות. 1. החלטה שלה ושלכם היכן לסיים את החיים בבית או בהוספיס. את כותבת על הוספיס וההתשה שהיתה בכך ואני מסכימה אתך.אנחנו יודעים שהכי אפקטיבי ,אם כי מאוד לא פשוט בהתחלה, אך לטווח הארוך זה הכי נכון, זה סיום חיים בבית, אך דורש הערכות מאוד מסודרת, ויש היום בקהילה שירותי הוספיס בית שמדריכים את המשפחה וגם נמצאים פיזית. אני יכולה ללות אותך אך רק דרך האתר הזה. אני נכנסת לאתר מידי יום וזמינה. 2.בהוספיס בית נדרשת הערכות משפחתית עם חלוקת תפקידים מאוד ברורה, כך שלא כולם "יפלו מהרגליים" אלא תוכלו להמשיך את החיים שלכם . 3. התחלת פרידה. את כותבת שאמא שלך מדחיקה את הסופניות במחלה ומה שחשוב לא לנסות לשבור לה את הדפוסים שלה, אך כן יש כל מיני התנהגויות שיכולות לסייע לכן ולה. 4. אפשרות של עובדת זרה, יכול מאוד להקל עליה ועליכן, אם כמובן ניתן מבחינה כלכלית. 5. להכין את הילדים לפרידה לשלב ראשוני נראה לי מספיק אם משהו מהנקודות הללו מדבר אליך ברצון אהיה כאן בשבילך עם ההשלכות הרגשיות, המשפחתיות, החברתיות וכו' בברכה נטע מוזר
נטע תודה רבה על התשובות ועל ההצעה בהחלט עשה לנו סדר והוסיף עוד שאלות בנוגע להיערכות גם השיטוט באתר הוסיף מחר יש פגישה לתכנית אונקלוגית - כשהתסכול הוא שהם אשפי הלא להגיד שום דבר ברור כך שאמא תמשיך להיאחז באפשרות שאולי זה טיפול מציל חיים ולא עבודה לפי פרוטקול וכל צעד פרגמטי שלנו , מטפלת 24\7 או התקשרות להוספיס ביית יחייב אותנו להגיע ללשיחה גלויה - (לשאול אותה שאלות ולהגיע בקצב שלה לאמת), אמשיך ביעוץ ואם יש לך משהו כתוב נשמח לקבל
אני בן 16 ואבא שלי חלה ליפני שבוע בסרטן הלבלב, הוא בסהכ בן 49 קשה לי, קשה לי נורא. זה סרטן קטלני. אבי עוד במצב שאפשר לנתח אוו ואמור לעבור בשבועיים הקרובים ניתוח וויפל שזה ניתוח מאוד מסובך להסרת הגידול. הוא חזק נורא אבל הוא סובל. וקשה לי לראות את זה, אני אוהב אותו. אחרי הניתוח הסיכוי להחליםלגמרי מהמחלה ושהמחלה לא תחזור הוא 30% החלמה מלאה, ו70% מהחולים לא שורדים חמש שנים לאחר הניתוח. לא יודע איך להיפרד ממנו ומה לעשות, אמא שלי שבורה ויש לי אח תאום ואחות אחת ליפני גיוס ואחות קטנה בת 8 וחצי. לא יודע מה לעשות. יש לי עיניינים לא סגורים איתו, אני חושב שפספתי ויכולתי ליהיות ילד טוב יותר לאבא שלי. א תמיד עשיתי מה שהוא ביקש. הוא נורא אוהב אותי אבל אני מרגיש תחושת החמצה. ואני לא רוצה שהוא ירגיש את הפספוס הזה, כי למרות הכול היו לנו רגעים ותמונות מאוד טובים. ואחותי בת 8 איך היא תסתדר? ואמא שלי? אבא היה המפרנס העיקרי. והיו לנו תוכניות ביחד והכול נקטע עכשיו!! לא רוצה שהוא ירגיש שהוא לא מיצה. אני רוצה שירגיש שהוא היה הכי טוב שאפשר ואני גם חושב שהוא היה אבא מושלם, וגם ליפני המחלה היו לו ריבים עם אמא שלי.. פשוט אובד עיצות ולא מצליח לישון בלילה כול היום במחשבות מה אפשר לעשות? לא רואה את עצמי חי בלעדיו. האבא הכי טוב בעולם! אני ושב איך דווקא לי זה קרה. פאקינג בן 49~
בנוסף לקח לאבא שלי זמן עד שהחליט להיבדק וגם הרופאים טעו בפיענוח בדיקות מסוימות ובדיעבד הוא הושלה שיש לו משהו אחר. לא רוצה שיאשים את עצמו מה היה קורה אם וכדומה..
שלום ארז, צר לי אך לא ראיתי את הפניה שלך אלא ממש כרגע, כיון שלא היתה מסומנת באדום השאלות שלך מאוד חשובות ונכונות, אני ממש מתפעלת מיכוליך להביע. אני מבטיחה להכנס לאתר שוב הערב ולהתיחס לכל אמירה שלך. נטע מוזר
שלום ארז. אין ספק שזו מכה נוראה ולא צודקת ואם יעבור ניתוח ויתן לו 5 שנים זה סוג של מתנה למרות שהניתוח מאוד קשה, וגם אז אף אחד לא מבטיח דבר. נראה לי שהדבר החשוב ביותר כרגע עבורך הוא לדבר עם אבא שלך גלויות על איך הוא מרגיש ואיך אתה מרגיש, וגם אם תבכה על ידו זה בסדר. אל תנסה להיות גיבור, כי זה לא תורם לכלום. אתה כותב שאתה לא רוצה שהוא ירגיש שהוא לא מיצה. ארז איאפשר לחלות מחלה כל כך קשה ולהרגיש אחרת. אל תנסה לחשוב מה היית רוצה שאבא שלך ירגיש כי זה בין כה לא עובד, מה שכן עובד זה להגיד את האמת לאבא שלך וגם אם תבכה ותשבר על ידו זה בסדר כמה הצעות: אבא מאוד קשה לי לראות אותך בצורה כזו, אבא כואב לי לראות אותך סובל, אבא אני דואג מה יהיה איתך , מה יהיה איתנו ועוד , רק שיח כזה עשוי לתת לכם זמן איכותי ואמיתי מבלי הצורך לשחק. זו מחלה קשה , אכזרית ואין סיכוי להחלמה. ארז אני כאן בשבילך, אתה מוזמן לשתף אותי ולשאול שאלות נטע מוזר
אני חולה בסרטן בראש, התחיל בבריין סטיים גליומה עלה לקפסולה אינטרנה וירד גם למוח הקטן. אני בן 37 וסרטן זה נדיר אצל בני גילי. בדרך כלל מופיע אצל ילדים. אני מחפש חולים כמוני . אנה צרו איתי קשר למייל [email protected]
שלום אורן יתכן כי באגודה למלחמה בסרטן יוכלו להענות לבקשתך מאחלת לך הרבה בריאות נטע מוזר
שלום רב, קרוב משפחה שלי מתמודד עם מחלת הסרטן והוא עבר לאחרונה ניתוח להוצאת הגוש הסרטני. הוא כעת נמצא בבית חולים ובקרוב (טפו טפו טפו) ישוחרר הביתה. אנחנו מחפשים אחות\מתנדב\תומך או כן אדם מטפל חם ותומך שיהיה שם לצדו בבית ויתמוך בו בתהליך ההחלמה וההתאוששות מהניתוח והטיפולים הכימותרפים. אנחנו לא מצליחים לקבל שום תשובה ברורה מביטוח לאומי לגבי הזכויות שלו. ומקופת חולים הבנו שמקבלים החזר מסויים כרגע אנחנו די אובדי עצות ומנסים לתמוך ככל שניתן במקביל לעבודה ומשפחה. נשמח לכל עזרה בנושא. למי ניתן לפנות? מי נותן שירותים שכאלה?
שלום עידן לדאבוני יש מעט אם בכלל ממוסדות של תמיכה בחולים עם סרטן לתהליך שיקום. ניתן לפנות לאגודה למלחמה בסרטן, לדעתי אחד הדברים החשובים הוא קבוצת תמיכה לחולים עם סרטן. אם תמצא קבוצה כזו באזור מגוריך (הם בדרך כלל קבוצות פרטיות) הרי זה פתרון מצוין. אם קרוב המשפחה שלך זקוק לעזרה פיזית אולי שווה לפנות לסוכנויות לעובדים זרים. לא כתבת מה גילו , אך מביטוח לאומי נותן תמיכה וליווי לאנשים קשישים. ההליכים במדינה מייגעים אך הכלל הוא לא לוותר ולהמשיך לנסות. היה חולה בקבוצה שלי שכל פעם שהיה נכנס לקבוצה היה אומר " חברה ביטוח לאומי מנסה להתיש אותי בכל פעם שאני פונה אליהם, אך אל תתנו להם להתיש אתכם, תתישו אתם אותם ובסוף תקבלו את המגיע לכם." אני נמצאת באתר כמעט מידי יום ואני לשירותך . העיסוק שלי בעיקרו הוא תמיכה רגשית,נפשית בחולה ובבני משפחה בברכה נטע מוזר
נטע תודה רבה על המענה המהיר והתמיכה!
שלום לכולם. תרופת הקיטרודה היא תרופה פורצת דרך למחלת הסרטן. לטובת הוזלה במחיר התרופה, צרו קשר בהקדם במייל: [email protected] אנו קבוצה ששמה לה ליעד להוריד את מחירי התרופות המאמירים. תרופות שכידוע- נחוצות לנו. בעזרתנו, מחיר התרופה בשבילכם ירד. בריאות והצלחה לכולנו.
יוזמה ברוכה. שלחתי לכם מייל, נקווה שיעזור.
תודה אביב. אנו נחושים בדעתנו להוריד את מחיר התרופה. קיבלנו את המייל שלך וניצור איתך קשר אישי. בברכה, צוות nego.medic
אני מכירה את רחשי לב שעוזרים במימון תרופות שאינם בסל תרופות של המדינה https://www.rachasheilev.org/
אימי התגלתה כחולת סרטן שד גרורתי לאור מצבה הירוד ומתוך הבנה שכלום לא יעזור היא לא קיבלה טיפולים אלא רק טיפולים אלטרנטיבים ושרדה עוד חצי שנה , ביום האחרון היא נכנסה לתרדמת ,לצערי ראיתי את רגע המוות היא פתאום פתחה עיניים ויצא לה סוג של נוזל מהפה ומהאף וכיסה לה את כל הפנים כמובן שברחתי אותו רגע החוצה לקרוא לעזרה והבנתי שזה הסוף ,כל השעות שהיא היתה בתרדמת היא היתה נקייה לחלוטין ,המראה שראיתי די זעזע אותי ורציתי לדעת אם זה דבר נפוץ או שלא קורה הרבה
שלום יניב זה ממש לא פשוט לראות את המראה שראית. התגובות לקראת המוות כל כך רבות ומגוונות, ואני יכולה להגיד שכל תגובה היא נורמאלית, גם כמו המראה "המזעזע" שראית. אתה כותב שלצערך ראית את רגע המוות, הצער שלך צפוי, יחד עם זאת עשית דבר גדול שהיית איתה כאשר נפחה את נשמתה. זו זכות גדולה עבור אמך וזו גם זכות גדולה עבורך למרות שכרגע אתה לא יכול לראות זאת כזכות . תנסה לחשוב גם על עצמך. אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר
גם כאשר אדם בקומה ישנה פעילות מוחית ושליטה על שרירים רבים ביניהם העפעפים, הפע והלוע. ברגע המוות השליטה הזאת נעלמת ואז לרוב העניים נפתחות ואיבוד שליטה על בית הבליעה יגרום לפה להפתח ולניקוז נוזלים כמו רוק מצטבר. לפעמים יש גם איבוד שליטה על צרכים. הכי חשוב לכל אדם שאיבד הורה אואח\אחות מסרטן הוא לבצע בדיקת מקדימות כולל גנטיות לפחות 10 שנים לפני שיגיע לגילו של הנפטר הרבה בריאות.
אמי חולה מזה זמן רב בסרטן, אך בזמן האחרון המצב נהיה קשה יותר. אבי אובחן כחולה בדיכאון כתוצאה מכך, ומטופל אצל פסיכולוג ופסיכיאטר. לצערי, המצב בזמן האחרון הפך להיות קשה יותר עבורו, ואנחנו מנסים לעזור לו, אך לא בטוחים מה אפשר לעשות מעבר לטיפול הרפואי הנ"ל. האם יש מה לעשות כדי לעזור לו? תודה!
שלום אלעד מאחר ואביך מטופל, כפי שאתה כותתב, גם אצל פסיכולוג שבוודאי מטפל באביך באמצעות שיחות וגם אצל פסיכיאטר שמטפל בדכאון על ידי תרופות, לא נראה לי נכון להתערב. אני כן יכולה להגיד משהו לגבי אמך ומחלת הסרטן. נראה לי שחשוב לבדוק יחד עם שניהם מה דפוס התקשורת בניהם, גם לגבי המחלה של אמך וגם לגבי הדיכאון שלו. ניתן לומר שכאשר יש חוסר פתיחות והסתרה ואי שיתוף בקשיים ובבעיות, הנטיה לדכאון והתכנסות בתוכו גבוהה יותר. שקיפות רגשית, דיבור אמיתי שמדבר על רגשות וקשיים ביחד, זה אולי אחד הכלים החשובים ביותר כדי לחיות . תראה אם אני בכיוון מבחינת הצרכים שלך. אם כן אשמח לעמוד איתך בקשר דרך האתר. אתה כמובן יכול לשאול גם לגבי עצמך, אם אתה זקוק בברכה נטע מוזר
תודה על התגובה. את בהחלט צודקת לגבי היכולת של אבא לשתף אחרים בקושי שלו, וגם בחוסר היכולת לקבל עצה מאחרים. מאידך, אני לא יודע אם אפשר לשנות את הגישה שלו בגילו. כשלעצמי, אני עדיין מעכל את המצב החדש. בינתיים אני מסתדר, ולו רק בגלל שיש גם ילדים שצריך לדאוג להם, ואני משתדל לשדר להם שהכל כרגיל במידת האפשר.
אני בת 17 ולפני כחודש גילו לאמא שלי גוש סרטני בבית השחי שהוא גרורה אך מקור הגרורה אינו ידוע לאחר ממוגרפיה ואולטרסאונד שד וסיטי של כל הגוף.לפי מה שראיתי באינטרנט הסיכויי החלמה של סרטן ממקור לא ידוע הוא ממש לא גבוה ואני לא יודעת איך אסתדר בלי אמא שלי! המחשבה הזאת ממש עושה לי מועקה וקשה לי מאוד מאוד! מה לעשות??
שלום לך אכן זו ידיעה קשה ביותר, יחד עם זאת אני מזמינה אותך לראות מה יקרה בהמשך הטיפולים שלה. את שואלת מה לעשות הדבר הכי נכון לעשות בשלב זה להיות פתוח ולדבר על הקשיים, הפחדים, הקשר וכל מה שאמא בשבילך. בדרכ מה שקורה במצבים כאלו, לאף אחד מבני המשפחה לא נעים להראות לחולה את פחדיו צערו וכו' וגם החולה רוצה להיות גיבור/ה עבור המשפחה וכולם נותרים מאוד בודדים עם התחושות והחששות. כדי שמצב זה לא יקרה, פשוט מהתחלה לדבר , לשתף ברגשות, להיות מעורבים, יחד עם זאת לתת את ההחלטה לאמא שלך ולא להחליט ולחשוב במקומה. זה הגוף שלה ויש לה זכות לקבוע כל דבר בקשר לטיפול בה. ההתחלה מאוד מבלבלת וזו סיבה נוספת לדבר על התחושות ומה קורה לכל אחת מכן. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה באתר כאן בשבילך בכל נושא שאת מרגישה מצוקה לגביו. בברכה נטע מוזר
היי. שבוע קשה עבר עלי. ביום ראשון האחרון אבא שלי הגיע לבית החולים לניתוח להסרת חלק מהקיבה עקב סרטן הקיבה. לאחר שהתחיל הניתוח ראו שצריך להוציא את כל הקיבה. הניתוח היה קשה. לאחר יומיים שהוא כבר התחיל להתעורר הייתה דליפה מהחיבור ונוצר זיהום והוא הוכנס לחדר ניתוח שוב. היום 3 ימים אחרי הוא עדיין בטיפול נמרוץ מורדם ומונשם ונתמך על ידי תרופות. הקושי הוא בלתי נסבל. אנחנו 5 בנים אני הקטן ובכל זאת אני זה שמנהל את העיינים פה וזה שמדבר עם הרופאים ונכנס לראות אותו. הוא במצב קשה ואמא שלי מנסה להיות חזקה אבל זה קשה. אתמול קיבלתי התקפי חרדה )סובל מהם כבר שנים לוקח ציפרלקס. לא יודע אך להתמודד מה אומרים מה עושים אך חיים!?
שלום חן אכן מצב מאוד קשה ועתיד להיות ארוך ולכן לדעתי חשוב להתארגן לקראתו וגם לאפשר לך לחיות את חייך. יש אמירה ידועה שאמא אחת יכולה לטפל ב-10 ילדים ו10 ילדים לא יכולים/רוצים לטפל באמא אחת. אתה כותב שאתה הצעיר ואתה הוא שמנהל את הענינים. במצב כזה יש חשיבות רבה לניהול הענינים, ולדעתי ניהול ענינים זה קודם כל חלוקה שווה בין כל הילדים. מדבריך אני לא מבינה שזה כך אצלכם. מאחר וזה לא מצב חולף לפחות לזמן הקרוב, ניהול הענינים חייב לכלול כמה דברים. 1. כל האחים נאספים ביחד ומרשים לעצמם לדבר על הכאב, הקושי האיכס וכו' 2. כל האחים חייבים לקחת חלק בטיפול ובשמירה על אבא, אם זה נכון לך לעשות סידור עבודה, זה יופי, אך לא לעשות את העבודה הקשה כולה. כל האחים חייבים לחשוב אילו מטלות אבא היה עושה והן הכרחיות ולחלק חלוקה שווה בנטל. 3. אם יש לכם אמא היא חייבת להיות מודעת לתוכניות שלכם וחשוב להיוועץ בה על כל עניין שקשור לאבא 4. החשיבות של חלוקת המטלות הקיימיות מאפשר לך או לכל אדם, לשמור על חייך מקודם במידת האפשר אני חושבת שלפעם הבאה אם יהיו לך שאלות וגם בקשר אליך אשמח להתייחס בברכה נטע מוזר
אבל עם יפסיקו עם הכדורים והתרופות ויגלו לנו באמת את האמת למה כל בן אדם שני חולה במחלה הזאת כל חברות התרופות יפשטו את הרגל.
שלום אבי אני מזמינה אותך לחלק כאן את תחושותיך ביתר פירוט, כדי שאולי גם אתה ואחרים יכולים ללמוד משהו ממך בברכה נטע
שלום , שמי שני וגיסתי חולה בסרטן הלבלב בשלב 4 וסופני, כרגע היא נמצאת בבית כי היא אינה יכןלה להמשיך את הטיפולים . ברצוני להסביר שאנו משפחה מאוד מאמינה ולא רוצים להאמין לרופאים אנו מחפשים מישהו שיגיע לבית החולה על מנת שיחזק את הנפש שלה ושיגרום לה לראות את האור בקצה המנהרה . אשמח לדעת אם יש מישהו כזה . תודה רבה
שלום שני סרטן לבלב בשלב זה מבשר על אורך חיים מוגבל. כמו שאת מבקשת לחזק את הנפש שלה זה נכון, אך לדעתי לא נכון להשלות אותה או אתכם. רק חשוב לי לתת לך דוגמה: פנו אלי לתמוך במשפחה כי אם המשפחה שלהם 4 ילדים קטנים במצב מאוד סופי של חייה.הם משפחה דתית ולא היו מוכנים לשמוע על פרידה והאב אמר אנחנו יודעים שבעזרת האל הכל יסתדר וכך גם אמרו לילדים ואני מאמינה שגם האב חשב שהרופאים לא יודעים.. האם נפטרה לאחר כמה ימים , הילדים לא עשו פרידה ממנה וכעט המצב שלהם ממש בכי רע. אני חושבת שתמיכה לה ולכם בהחלט חשובה. אינני יודעת היכן את גרה אך אם אתם חברי קופת חולים כל שהיא יש היום בכל קופה צוות הוספיס שמסייע למשפחה בכל התהליכים. יש גם מה שנקר ליווי רוחני, יש אנשים שעוסקים בזה ומגיעים לבתי המטופלים. אפשר לחפש באינטרנט. אחד הדברים החשובים באמת זה לעשות תהליך פרידה ממנה וגם אם יש ילדים לאפשר להם להפרד, פרידה לא עושים ברגע האחרון, אלא מתחילים כאשר מבינים שזה שלב סופני. אנחנו יודעים שפרידה מאפשרת גם לחולה וגם למשפחה חוויה מאוד משמעותית וחשובה למשפחה להמשך הדרך. בפרידה חשוב לסגור ענינים לא סגורים, להגיד מה שרוצים, לשחרר את החולה ולאפשר לו למות בשלווה. מאחר ואני נוסעת לחופשה של שבוע ימים ולא בטוח שאוכל להיות זמינה, אני יכולה להשיב עד מחר לפנות ערב. כך שאם את מבקשת לדעת עוד, אשמח אם תכתבי בברכה נטע מוזר
כי בכללי הם יורים רעלים ניראה לי ומקווים ובאונקולוגיה מותאמת אישית מכוונים ספציפית חומרים מותאמים לסוג המסויים שלך .אני מטופלת מורעלת רגיל. ונודע לי על אפשרות של אונקולוגיה אישית דרך התקשורת . מצער ההרגשה ,שחברה חיצונית דואגת להיות יותר ממוקדת ולא משרד הבריאות . אבל ככה זה במדינתנו . דאג לעצמך בהצלחה .
שלום דבי מאחלת לך המון הצלחה באונקולוגיה מותאמת אישית. אשמח לשמוע מה דעתך לאחר שתתנסי בברכ נטע מוזר
האם ניתן להפנות אותי למישהו/ם הנותן יעוץ פסיכולוגי לחולת סרטן צעירה שעבrה ניתוח גדול ומורכב ואינה ניידת? כלומר היעוץ צריך להגיע אליה לבית...בתודה מראש
שלום לשואלת מדבריך אני מבינה שאת לא יכולה לצאת מהבית ואת רוצה עזרה. יש אפשרות לפנות לקופת חולים המקומית שבמקום מגוריך ולבקש סיוע יש גם אאפשרות להתכתב איתי כאן באתר, אני זמינה מידי יום בברכה נטע מוזר
היי נטע, לפני כשבועיים קיבלנו אבחנה נוראית בקשר למצבו הבריאותי של אבי- סרטן ריאות עם גרורות בכל הגוף. בגלל שלאבי יש עוד הרבה מאוד מחלות רקע, היה קשה לזהות את סימני המחלה, והיא התגלתה מאוחר מדי. יחד עם זאת, הוא חלה בסרטן מאוד אגרסיבי והרופאים כרגע נותנים לו מס' חודשים במקרה הטוב, אומרים שאין שום סיכוי להחלמה והסרטן הוא סופני, חד משמעי. אבא קצת הדחיק את מה שהרופאים סיפרו לו - כשהוא מספר לחברים על המחלה הוא מספר שיש לו גידול קטן בריאה, וזהו. הוא מרותק למיטה, לא יכול להתיישב, בקושי אוכל. מצב רוחו לא טוב, מן הסתם. יש רגעים טובים יותר ויש פחות, אבל בסה"כ - רע לו. איך נכון להתמודד עם המצב עכשיו? לא הייתי רוצה להזכיר לו את האמת, לא רואה בכך טעם, אבל גם קשה לי לשקר לו. אני בהיריון, והוא כ"כ מחכה לפגוש את הנכדה הראשונה שלו, מה שלא יקרה, לפי תחזיות הרופאים. בהתחלה עוד הזכרתי לו שהוא יפגוש אותה, וזה חיזק אותו, אבל אני חוששת שעם הזמן זה רק ידכא אותו, כשהוא יבין יותר ויותר את מצבו. איך אפשר לעזור לו להתמודד עם מה שהוא עובר? על מה נכון לדבר ועל מה לא? ואיך אנחנו יכולים להתמודד עם מה שעובר עלינו בתור משפחה? תודה רבה, ר'
שלום ר לפניך שתי מטלות רציניות, אולי אפילו שלוש, אבא, המשפחה ואת אתחיל עם אבא, ההדחקה , הכחשה, אי רצון לדעת ולגעת בעובדות כמות שהן, נורמלית ולגיטימית בשלב זה. המצב הזה יכול להמשך והוא אינו לטובה לא לו ולא לכם, אם אתם תשתפו פעולה עם ההכחשה שלו, יחד עם זה אין זה נכון לשבור לו את מנגנוני ההגנה שכרגע מגינים עליו איכשהוא. כן נכון כשהוא מספר את סיפורו לאחרים לא להגיב, אם הוא מספר לכם אותו הדבר אפשר לשאול אותו אם הוא באמת מאמין למה שהוא אומר. בכלל הטכניקה של שאלת השאלות נכונה יותר מאשר להגיד לו מה אתם חושבים. אם את מרגישה שאת לא יכולה לשקר לו, אל תעשי זאת, כי יגרום לך ליסורים עכשיו וגם לאחר מותו. לכן השיטה של שאלת שאלות תמיד עדיפה, תחשבי על ה"פטנט הבא" כל פעם שאת רוצה להגיד משהו, תעצרי ותהפכי את דבריך לשאלה. למשל אם הוא ישאל אותך מה יש לי, אפשר לשאול מה אתה חושב שיש לך במקום לספר לו מה שהוא לא רוצה לגעת בו. ההנחה שכל אדם יודע , אך זה כל כך מפחיד שמנסים לעוות את העובדות ואולי המיסטיקה תעבוד, זה לא קשור להשכלה, לאינטיליגנציה או לכל רמת התפתחות, זה קשור למנגנוני הגנה וזה לגיטימי. מאחר ומצבו סופני ואין לדעת כמה זמן זה יקח חשוב להתחיל בפרידה, ככל שפרידה שעושים תקח יותר זמן כך התחושה של הנוטה למות וגם של המשפחה תהיה יעילה יותר ותסייע גם למוות שקט יותר וגם לנשארים, לחיים יותר אפשריים. בפרידה מדברים על הכל, על אהבות, שנאות, דברים לא סגורים ודברים שנשמרו בבטן משך שנים ולא נאמרו. כמובן לא הכל בבת אחת אלא בהדרגה ולכך צריך זמן. איך מתחילים בפרידה, ההבטחה שלך שיראה נכדה, היא לגיטימית ואנחנו יודעים שיש אנשים שנראה שהולכים ממש למות אך הם מגייסים כוחות ונשארים עד הארוע החשוב בחייהם ומיד לאחריו מתים. חשוב שהוא ידע מתי מועד הלידה שלך, חשוב שהוא ידע שהיית רוצה שהוא יראה אותה, חשוב שהוא ידע שכל מה שיקרה את תספרי לילדתך עליו וילדתך תכיר אותו בסיפוריך, בעצם מה שאני מציעה כאן זו שיחה פתוחה. נכון שאיני יודעת את דפוסי התקשורת במשפחתך והאם אתם פתוחים ומדברים על , בעיקר הדברים הקשים. אנחנו יודעים שרוב האנשים בתוכם רוצים שלא ישקרו להם, הם לא תמיד יודעים לבקש זאת אך סביבה שלא אומרת את האמת במצבים כאלה ובכלל בחיים , היא סביבה שקשה לחיות בה , כמובן הכל בהדרגה ובמידה שניתן להכיל. לגבי המשפחה בעצם מה שכתבתי עד עכשיו מתיחס גם למשפחה. ככל שחשוב לך להיות אמיתית עם עצמך וזה קו שמנחה אותך זה נכון להתנהג כך לגבי כל הסובבים אותך לגביך, אולי זה נשמע לך מופרך מה שאגיד עכשיו אך חשוב שתזכרי שאת בשלב מאוד משמעותי בחייך ויש לך זכות להנות גם ממהריון, הלידה וזה בסדר לעשות הפרדות ולדעת לקחת זמן לעצמך. אני בטוחה שאם תצליחי לדבר עם אבא שלך בגלוי גם הוא היה רוצה עבורך את הטוב ביותר. אני מקוה שעניתי על חלק משאלותיך, במידה ותרגישי צורך לדבר איתי שוב, אני נכנסת לאתר מידי יום ואהיה כאן בשבילך בברכה נטע מוזר
אני יודע איך נוצרים תאים סרטניים אבל רציתי לבדוק האם יש גן שבאמת מועבר בתורשה ומעודד יצירה של תאים אלו. לאמי (50) גילו השבוע סרטן בשד. לסבתא (70) בדרכי השתן לפני כשנה ולפני בערך 20 שנה היא התגברה על סרטן ברחם. אח של סבתא נפטר מסרטן. בת-דודה של אמא החלימה מסרטן בשד לא מזמן. כמובן שכולם מהצד של אמא שלי. האם יש סיכוי שהמחלה תגיע גם אלי? האם יש בדיקה שאפשר לעשות? והחשובה שבשאלות אבל שכנראה לא תוכלו לענות עליה - האם הצבא ייתן לי לעבור את הבדיקה או שיזרקו אותי מדלת לדלת בשנה וחצי שנשארו לשירות שלי?
שלום נתנאל עם היסטוריה כזו בוודאי הייתי הולכת לרופא מטפל ומבקשת הפניה לבדיקות גנטיות. יש היום הרבה ידע גנטי ויש גם טיפולי מניעה, יתכן שראית השבוע בעיתונות את אנגלינה גולי, שגם לה היסטוריה משפחתית קשה עם סרטן והיא כרתה את שתי שדיה ועכשיו עברה כריתה של כל איברי המין הנשיים בבטן התחתונה. לגבי הצבא אין לי כל ידע בתחום. אני מאמינה שאם אתה בחור אסרטיבי ותדע להציג את חששותיך ורצונותיך בצורה בהירה, תקבל התיחסות הוגנת. בברכה נטע מוזר נכנסת לאתר מספר ימים בשבוע
שלום רב, שמי כנרת ואני יוצרת סרטים דוקומנטרים. בשבת הקרובה תתקיים הקרנה של סרט דוקומנטרי המתעד את התמודדותה של ליאורה, חולת סרטן בשלבי חייה האחרונים. בסרט אנו פוגשים את בני משפחתה, שנה לאחר מותה ומתחקים אחר הבחירות שעשתה, כיצד בחרה לחיות ולהיפרד מהחיים- ללא פשרות, בסוף חייה ומה השאירה אחריה. "מה שנשאר" בסינמטק ראש פינה בשעה 16:30. לאחר הסרט תתקיים שיחה עם איתמר, בעלה של ליאורהץ יהיה מרתק! נשמח מאוד לפגוש אתכם. והנה לינק לטריילר של הסרט: https://www.youtube.com/watch?v=rs0aGXKi1Ag
שלום כנרת היכן עוד ניתן לראות את הסרט במלואו? תודה נטע מוזר
שלום, אמא שלי חולה בסרטן נדיר שנקרא סרקומה. אני גרה בדרום אפריקה וקשה לי מאד. היא עברה עכשיו טיפול כימו שלא גורם להקאות ונשירת שיער אבל לפני יומיים, בבדיקה התברר שזה לא עזר, הגידולים בריאות גדלו והתפשטו. היא צריכה לעבור כימותירפיה יותר קשה ולא בטוח שזה יעזור. הורי באים השבוע לבקר אותי לשלושה שבועות. אני משיגה לאמי שמן מריחואנה פה בתקווה שזה יעזור. יש לי נטייה לדכאונות ואני מפוחדת לחלוטין. אני מתעוררת כל בוקר עם הרגשת לחץ על הלב. אני לא מסוגלת להתרכז, בוכה הרבה ולא בטוחה איך להסתיר את כל זה כשהורי יהיו פה. אני רואה פה פסיכולוג, אבל שוקלת ללכת שוב על תרופות נגד דכאון. זה כל כך מפחיד שקשה לנשום.
שלום סיגל אני לא בטוחה שאת צריכה לגייס אנרגיה של הסתרה מהורייך, לך קשה ולהם קשה ולאמא בעיקר, כי היא נושאת הכל לבד, החולה תמיד לבד עם מחלתו ללא קשר לכמות התמיכה שיש לה. בהחלט יש מקום גם לבכי וגם לצחוק וגם להנאה וגם לכאב. הסתרה היא התנהגות מכבידה, שיוצרת חוסר אמון ולא מקדמת שום דבר להיפך, מעכבת מיחסים להיות כנים ואמיתיים. לבכות יחד עם אמא זה דבר מקל. גם חשוב לשתף את כולם ואם יש לך ילדים גם אותם כמובן לפי גילם ויכולתם להבין. יש לכם 3 שבועות ביחד תנסו להנות כמה שיותר כי את לא יודעת מה יהיה בהמשך. ללכת לטיפול זה טוב, אולי יסייע בידיך בלי הצורך לתרופות. בהחלט חשוב שגם אמא שלך תקבל סיוע מאיש/ת מקצוע , זה מאוד מקל שיש מקום לפרוק, לדבר את הפחד שהינו פחד מוות. סרטן זו מחלה מאיימת על החיים וחשוב ביותר לתת ביטוי לאיום הזה גם ביחד וגם לחוד אני כאן בשבילך במידה ותרצי להמשיך להתכתב בברכה נטע מוזר
תודה נטע, ההורים הגיעו לבקר. דיברנו הרבה ובודאי עוד נדבר יותר. אמא התחילה לקחת שמן קנביס. אני התחלתי לקחת כדורים נגד דכאון. אנחנו מבלים זמן איכות ביחד. קשה לי מאד, אבל אני מלאת תודה על הזמן הזה שניתן לי עם הורי. הבקרים הכי קשים בשבילי, אני תמיד מתעוררת עם הרגשה של ענן שחור כבד על הלב, מקווה שהכדורים יעזרו בקרוב. תבורכי על הפורום הזה. סיגל
היי שלום אני רוצה לדעת ,יש לי חברה שנמצאת כרגע במצב סופני של סרטן מעי הגס ששלח גרורות לכבד כרגע מאושפזת עם סוכר נמוך מאוד שיורד לעתים קרובות ל 28-32 ובנוסף בצקות ברגליים ולחץ דם גבוהה ברצוני לדעת האם זה ימים ספורים ?
שלום שירה אני מניחה שאת שואלת כדי לדעת אם להפרד מחברתך. לפי תאורך מצבה קשה אך בוודאי שמכן איני יכולה לתת תשובה פיזית לשאלתך. אם את שואלת לגבי פרידה אני ממליצה בחום לקיים פרידה. ככל שמקיימים פרידה לא ממש ברגעים האחרונים, ככל שלאדם הנוטה למות יש זמן וכח לדבר ולהגיד דברים, כך זה יעיל עבורו ועבור הנשארים. פרידה מאפשרת להשלים, לסגור עינינים לא פתורים, להגיד כל מה שרוצים להגיד שלא הייתה אפשרות ופרידה מאפשרת מוות הרבה יותר שקט, אנחנו בהחלט מדברים על מות טוב כאשר נכללת בו פרידה מתוכננת ומותאמת לצרכים של הנוטה למות. מאחר ויש משפחות שקשה להן להכיר בעובדה שיקירם עומד למות, הם נמנעים ואף אוסרים על פרידה. פרידה מאפשרת לנותרים בחיים, חיים הרבה יותר שלמים, נמצא במחקרים שמשפחות שעשו את תהליך הפרידה חיו את חייהם לאחר מות יקירם בהרבה יותר השלמה וקבלה. ברצון אתייחס לשאלות נוספות שלך בברכה נטע
אפתח ואכתוב שאני מצטערת שקיבלת אבחנה שכזו. אני משערת שזה היה אחד הרגעים ההזויים והקשים שחווית. אני מקווה שאינך סובלת מכאבים או מתופעות לוואי אחרות. אני גם פה אם תרצי להתכתב. סופ"ש נעים
הי אנני, מה שלומך... את האמת אני עכשיו בין שמים לאדמה, עוד לא התחלתי את הטיפול, מחלימה אחרי ניתוח . יש לי פגישה עם מומחית בהדסה ושם נראה. רציתי לשאול אותך איזה סוג מחלה יש לך, זה לא משהו שיש לי שקשור להורמונים ומערכת עיכול? כי אצלי גם גודל לאט אך יש למחלה השלכות. אם באלך לשתף או לספר על תחושות ופחדים אני פה, איזה בדיקות עשית, אולי מחלה שיש לך היא לא אגרסיבית אם בינתיים את רק במעקב. בכל עיר יש קבוצות תמיכה או פסיכיאטר דרך הקופה, את לא חייבת לקחת כדורים, פשוט להוציא הכל, אני בערך במצבך. כמעט אף אחד לא יודע כי חשבתי הכל יסתיים בניתוח. הכל קרה כל כך מהר. ועוד רופאה בבית חולים אומרת לי במידה וארצה להביא ילד עלי להפסיק עם תרופה כמה חודשים לפני. הייתי בהלם. אני בקושי חיה בעצמי... מקווה שלא חפרתי יותר מדי... וששתינו נצא מזה, הכל לטובה אני מקווה. שתהיה לך שבת נעימה ושבוע מעולה.
הי אני בת 33 יש לי סרטן נדיר נקרא גידול נוירואנדוקריני , גודל לאט אך ממאיר , אחרי ניתוח נאמר לי שיש בלוטת לימפה נגועה לכן אני אמורה להתחיל עם זריקות Sandostatin למשך שנתיים או שלוש ולא בטוח שיעזור... לפני ניתוח קיוויתי שהכל יסתיים בניתוח. אני כבר חודש בדיכאון עמוק, חולמת כל הזמן על דם ובתי חולים, כאילו חזרתי לשמה. יש אנשים סביבי אך הייתי רוצה לדבר עם מישהו שמבין בזה, יש לי תור לפסיכיאטר בעוד חודש וקבוצת תמיכה שבוע הבאה אך בינתיים הייתי רוצה לשתף לדבר, ניהול יומן לא עוזר לי. קשה לנשום לפעמים. כל הזמן חושבת על מוות... כמה זמן נותר לי...ואם גידול יחזור ויתפשט, האם שווה להילחם... זה כאילו "לחיות" מיום ליום בלי לדעת מה יהיה מחר... מוות איטי. אם לא אימא שלי שסובלת וכואב לי לראות אותה ככה, לא הייתי ממשיכה עם טיפול. כרגע אין לי עתיד. ירדתי דרסטית במשקל למרות שאני אוכלת. כל הזמן חושבת על הלוויה שלי...האם מישהו מכיר נטורופת בשם שלמה גוברמן המליצו לי עליו, או מישהו אחר טוב, והייתי רוצה להמשיך להתכתב פה... תודה מראש...
שלום תמר קראתי בעיון מה שכתבת ואת מבטאת בצורה מאוד ברורה את שאת חשה. התחושה שאת לבד בכל המאבק הזה, למרות שאת מסובבת באמא שלך שמאוד דואגת, התחושה שרוצה למות הן תחושות שנמצאות הרבה אצל חולים עם סרטן, דיכאון ועוד תחושות קשות, . אני מוכנה להיות כאן בשבילך כל יום כדי שתוכלי לשתף אותי במה שאת חשה ואני אגיב כאשת מקצוע שמטפלת עשרות שנים בצדדים הפסיכולוגיים חברתיים, משפחתיים של אנשים שסרטן תקף אותם. תמר כרגע אני יכולה להגיד דבר אחד, אם את לא תעזרי לעצמך אף אחד לא יוכל לעזור לך. תחשבי מה היו חייך לפני הסרטן והאם כדאי לך להלחם ולא להרים ידיים. לגבי קבוצת התמיכה אני חושבת שזה מצוין, היכן שתוכלי לשתף ולהיות עם אנשים שחווים דברים דומים וללמוד מהם על דרכי התמודדות שלהם כך תאגרי יותר כוחות. לגבי הפסיכיאטר, אני חושבת שכל עזרה חשובה, כן צריך להיות ער לא לקחת המון תרופות שמדכאות את הרגש, כי חשוב ביותר להוציא רגשות, לבכות, לצעוק וכו'. עזרה לטווח קצר של נוגדי דיכאון יכולה לסייע עד שתרגישי שיש לך כוחות להתמודד ללא עזרת תרופות. אני כאן בשבילך ואכנס לאתר יום יום, תשתפי אותי בברכה נטע מוזר
הי נטע תודה על משוב, באמת כיף שיש מקום שאפשר להתפרק. ימים שלמים אני מול מחשב מחפשת כמה שיותר חומר על מחלה הזו. ללמוד עליה. לצערי רוב דיאטנים ורופאים לא מכירים אותה. בארה"ב יש קהילות ופורומים שלמים על מחלה הזו אפילו סרטונים עם סיפורים אישיים. טיפים להתמודד ומה לאכול ואיך להמשיך. לצערי אצלנו זה לא ככה. גם בגלל גילי אני מרגישה עוד יותר לבד. נפשית יש ימים יותר טובים ופחות. אני גם נגד תרופות ויותר בעד צמחים כמה שיותר טבעי. מקווה שלא אצטרך יותר מדי כדורים. רציתי לשאול אותך האם את מכירה מניסיון שלך נשים שיש להן אותה מחלה גידול נוירואנדוקריני במעי דק 3%-KI67 עם בלוטת לימפה אחת נגוע, מישהי שקיבלה זריקות מסוג Sandostatin, האם את יכולה להמליץ על נטורופת שמכיר את סוג סרטן הזה כי רוב לא מכירים, מוכר לך שם שלמה גובמן? סורי שמטרידה אותך בשבת ושיהיה לך שבוע מעולה
עברתי עם אמא שלי דרך מרתקת בליווי התהליך שעברה מאז גילו לה לימפומה. מאז היתה לי הזכות לטפל וללוות מספר נשים וגברים שהתמודדו עם סרטן, אותם ואת בני משפחותיהם. התובנה הברורה ביותר שלי היא שהשפעת האיזון הרגשי, מצב הרוח, והאיזון הנפשי על מצבו הפיסי של מבריא הסרטן ומצבם הפיסי של בני משפחתו הם ביחס ישר. השינוי שאמא שלי עשתה בחייה (ובזכותה גם אני שיניתי) בגיל 73 היה מדהים ואני מאחל לכל אחד ואחת המתמודדים עם סרטן ולבני משפחותיהם להביט גם פנימה ולהתייחס גם לנפש ולרוח ולא רק לגוף.
כה לחי על תגובתך אביים אכן אנו יודעים שעבודת גוף נפש היא התשובה לאיכות חיים גם בזמן המחלה וכמובן בהמשך הדרך מאחלת לכם שנים בריאות בברכה נטע מוזר
שלום, אני בת 33, נשואה ואמא לילדים. לפני פחות משנה אובחנתי עם סרטן. נדיר. כזה שתוחלת החיים בו יחסית ארוכה אך איכות החיים לא מובטחת. כיוון שהסרטן אינו מוכר כמעט בארץ ובעולם, הגורמים לו, הטיפולים בו וכל שאר הנלווים אינם מוכרים מספיק. נכון להיום אני מתפקדת כרגיל. סובלת מכאבים מידי פעם, ומבחינה נפשית אני מרוסקת. כיוון שלא הופנתי מיידית לטיפולי כימותרפיה או הקרנות וכעת אני עדיין במעקב בהמתנה להמשך החלטת טיפול, לא הרבה בסביבה הקרובה שלי יודעים על המצב, ואלו שכן יודעים מתעלמים. זה הורס אותי. במיוחד כשבעלי שווה נפש. אני מניחה שהוא גם טרוד בפנים, אך לא מדברים על זה. אני מרגישה שכולם ממשיכים הלאה, ואני עומדת במקום. מה עושים עם התחושות הללו? אני לא רוצה שהם ימשיכו לרחף מעלי כעננה בכל יום ושעה. אני בוכה מפנים, ומרגישה שאין לי פריווילגיה לבכות מבחוץ. יש לך עצה בשבילי?
שלום אנני את מיטיבה לתאר את שעובר עליך והלבדיות הזו עם כל הרגשות הקשים באמת לא מאפשרת לפעמים ממש לנשום. את מבקשת עצה ואני אגיד כמה דברים שאני מאמינה בהם ויש להם השפעה אולי לא מידי, אך לטווח יותר ארוך. תדברי, תשתפי את כל מי שאת מאמינה שמוכן להקשיב לך, אל תשארי לבד עם כל הרגשות, זה גם לא מוסיף בריאות וגם לא מאפשר "לחיות" אפשרות נוספת היא לקחת מחברת ולכתוב את כל מה שאת מרגישה וחווה. אם את יכולה להרשות לעצמך ללכת לטיפול פסיכולוגי זה ממש עשוי להועיל. אני מוכנה להכנס יום יום לאתר ולנהל איתך דו שיח כתוב שגם לו יש ערך רב. אם את רוצה בכך אשמח להיות כאן בשבילך בברכה נטע מוזר
תודה נטע על התשובה המקשיבה. אני באמת מרגישה שאני לא "חיה". אני עושה הכל. עבודה, ילדים, לימודים, זוגיות. אבל אני לא שם. זה רק הגוף שלי שנוכח בכל המקומות הללו. אני עייפה מלא לדעת מה הולך לקרות איתי, ועייפה מחוסר הודאות שיש לי בחיים. כמה זמן נשאר לי? באיזו איכות חיים? כמה זמן נשאר לי עם הילדים שלי וכמה זמן נשאר להם איתי. אני כועסת שדווקא לי זה קרה. ואני לא מבינה למה. אני יודעת שאלו שאלות ללא תשובות, ונשאלות תמיד על ידי כל אחד שקורה לו דבר שאינו ציפה לו. אני רוצה את החיים שלי בחזרה. לפחות את החלק הזה בו הייתי באמת בכל מקום. חווה, מחייכת מפנים, מקשיבה וחיה כל רגע. אני כל הזמן חושבת על עצמי בלשון עבר. מחפשת לרצות את הסביבה באותו הרגע, כי הציפיה של כולם שאתפקד כרגיל. במיוחד מאלה שלא יודעים כלום. לימודים, עבודה, שכנים, משפחה. אני מבקשת דרכים להיות פחות עצובה ומדוכדכת ויותר שמחה בחלקי. רוצה להיות במקום בו אני חיה את הרגע ונהנת ממה שיש ולא חושבת על העתיד הלא ברור.
הי אני גם בגילך בת 33 יש לי סרטן נדיר נקרא גידול נוירואנדוקריני , במעי דק שלב 2, אומנם אין לי ילדים או בן זוג... מרגישה כמוך נחנקת, מפחדת ובוכה שכאני לבד במיוחד... אם בא לך להתכתב אני פה
בעלי חולה סרטן, כבר יומיים שלא כל כך מתקשר, נמצא בבלבול של התמצאות בזמן ובמקום, רוב היום רדום ואומר שמאוד עייף... שותה ורוכל ממש מעט, ממלמל ולא מבינים מה אומר... נשימות כבדות ונראה מאוד ירוד, האם אחה סימני גסיסה ומתי צריך לקחת אותו לבית החולים כי הוא ביקש להיות אך ורק בבית, מאוד מפחיד ומלאה בחרדות, תודה
שלום לולי תבדקי אם את יכולה להתקשר להוספיס בית , לכל קופה יש היום שירות כזה והם יכולים להדריך אותך איך להשאיר את בעלך בבית ולאפשר לו למות בבית תנסי לראות אם את יכולה להפרד ממנו, גם אם הוא לא שומע, תגידי את כל מה שעל ליבך זה מאוד חשוב לך, כי נותן תחושה שלא השארת ענינים פתוחים אפשר להמליץ גם לבני המשפחה לעשות זאת אכנס שוב מחר לאתר ואמשיך להתכתב איתך אם תרצי נטע
גם בעלי מתנדנד בין כאן לשם ואני מפחדת כול כך יש לי בבית 3 ילדות קטנות הוא רק במיטה, ספק מבין מה שהולך איתו אני מרגישה שכל הגוף שלי מלא בעצב
שלום ברצוני להתייעץ איתכם איזה קופת חולים עדיף לי לבחור לאדם מבוגר בן 73 שיש לו סרטן במיתרי הקול ..בתודה רבה ויקטוריה
שלום לך אני באמת לא יודעת איך אפשר לסייע לך לבחור קופת חולים עדיפה לנושא סרטן הגרון. אולי אם תכתכבי את השאלה בפייסבוק, אולי תוכלי לקבל תשובות מחולים שהתנסו בכך. להערכתי באתר זה לא תקבלי מספיק תשובות שיכולות לתת מענה לשאלה שלך. בברכה נטע מוזר
שבוע טוב לכולם. בוודאי יצא לכל אחד מכם לפחות פעם אחת לשהות בבית חולים בין אם בדיקה קצרה או שהייה קצת יותר ארוכה, או אפילו ביקור של מכר. כל מה שרציתם באותם רגעים היה איזה קפה או שוקו חם כדי לחמם את הבטן ואת הלב... אבל אז הגעתם לקפיטריה וגיליתם שבשביל כוס קטנה ונחמדה של משקה חם אתם צריכים להוציא קצת יותר כסף ממה שתכננתם, התלבטתם הרבה אם כן או לא לקנות ואז חזרתם על עקבותיכם עם חור בכיס או בלי כוס חמה ביד... במסגרת פרויקט ללימודי תקשורת התבקשנו לפתוח עמוד שעוסק בשינוי חברתי. בחרנו להתעסק במחירי המזון המופרזים בקפיטריות בבתי החולים, ואולי לנסות להביא לשינוי להורדת המחירים לטובת החולים ומשפחותיהם , עזרו לנו לחולל את השינוי עסו לייק לעמוד שתפו אותנו בסיפוריכם האישיים ובואו נפעל ביחד לטובת כולנו! https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%A8-%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/431638290320979 עשו לייק וקחו חלק בשינוי!! תודה רבה מראש ורפואה שלמה!
שלום בר אין לי ספק שבקשתך מאוד ראויה, אך לא בטוח שמהנכנסים לאתר זה תקב בברכה נטע מוזרלי איזו שהיא תמיכה לרעיונך
המרכז הרפואי שיבא, תל השומר בשיתוף עמותת חולי CML מתכבדים להזמינכם לערב קהילה בנושא: CML בתאריך 28.01.15 יום רביעי, בבית סוראסקי, המרכז הרפואי שיבא. בין השעות 16:00-20:30 לרישום ניתן לשלוח מייל לדוא"ל [email protected]
מאוחר מדי
עברתי נתוח סטומה רוצה להתיעץ עם משהוא שעבר אותו ניתוח
שלום זלדה בקשתך נכונה וניתן ללמוד המון מניסיון של אלו שחיים עם סטומה. הצעתי שתבקשי במרפאה שלך, או בביח' שאת באה לביקורת שיבקשו אנשים שיש להם סטומה (גם תלוי איפה הסטומה באיזור בטן תחתונה, אזור הקיבה) שהאחיות יתנו להם את הטלפון שלך,והם יתקשרו אליך, או ההיפך. כי הצוות לא יכול לתת טלפון של מטופל לפני שקיבל את רשותו. בברכה נטע מוזר
שלום רב אני פותחת קבוצת תמיכה וירטואלית. אתר זה ימשיך לפעול כרגיל בהנחיתי. להלן הנחיות להשתתפות בקבוצת התמיכה דרך האינטרנט 1. כל המעוניין להשתתף בקבוצת התמיכה דרך האינטרנט, צריך להשאיר אי מייל: הכתובת שלו תהיה חשופה רק בפניי כמפעיל טכני בלבד. הניהול המקצועי יתבצע על ידי. ניתן לראות באתר את הרזומה שלי (כישורי כמנחת קבוצות לחולים /בני משפחה שהסרטן פלש לחייהם, כמו גם מוות של הורה, ילד בן/ת משפחה מקרבה שונה. 2. כאשר תיווצר קבוצה קטנה של מעוניינים, כל משתתף יקבל אי מייל קבוצתי בלי שהכתובת אי מייל שלו תחשף לשאר הקבוצה 3. רצוי שכל משתתף יבחר לעצמו שם או כינוי אם הוא מעוניין להשאר בעילום שם כדי לאפשר פנייה קלה במהלך ההתכתבות 4. השיחה תתבצע באמצעות התכתבות שתופיע כשרשור אחד מרוכז ויש לעשות: השב לכולם בכדי לשתף את הקבוצה כדי שאדע שאת/ה מתכוונים להצטרף לקבוצה תעשו את הפניה באמצעות אתר התמיכה כל מי שיפנה יקבל הנחיות נוספות איך להצטרף. בברכה נטע מוזר פסיכוטרפיסטית, מנחת קבוצות בתחום אובדן, מוות ושכול
שלום וברכה. בעלי חולה סרטן מזה חמישה חודשים. הפסיק טיפולים על דעת עצמו ולא מוכן לשתף פעולה להארכת חייו... מתי נדע שזה הזמן לאשפז בהוספיס, כי כרגע בבית ופעם מתקשר ופעם לא, רוב הזמן רדום... מאוד חרדה כל רגע איך יהיה ומה הזמן לפנות ברמה המצפונית!!! תודה רבה
שלום, אבא שלי נפטר לפני חצי שנה מסרטן בצורה מאוד טראומתית לי ולכל המשפחה. עם מי אפשר לדבר? אני פשוט רוצה לדבר ולשתף עם כאלו שמבינים. אני לא מצליח למצוא קבוצות תמיכה לאחר חיפוש ברשת, טלפונים לאגודות השונות וכו'. מצאתי רק קבוצות לחולים ולמשפחות של חולים פעילים אך לא למשפחות לאחר פטירה. אני מהדרום, האם יש קבוצה באזור באר שבע? האם יש קבוצה אינטרנטית? אני יכול בהחלט לעזור להקים אחת. אנא הגיבו ונראה מה מכאן הלאה...תודה
שלום אמיר משתתפת בצערך על מות אביך. רצונך בקבוצת תמיכה הוא הדבר הכי נכון שאפשר לבקש,אני לא מכירה קבוצות בודאי לא בבאר שבע , אני מהצפון. הרעיון שלך לקבוצה אינטרנטית הוא נפלא, אם אתה יודע איך לעשות זאת, זה יופי, אני אפילו מוכנה להכנס להרפתקאה זו ולהנחות קבוצה אינטרנטית, הניסיון האינטרנטי היחיד שיש לי הוא בניהול האתר הזה ומתשובות האנשים אני מתרשמת שמקבלים תמיכה וגם כלים כיצד להתמודד. אתה יכול לראות זאת בעיקר דרך השיח שלי עם האנשים שפונים כאן בשרשורים שנמצאים . אני מאמינה גם בשיח וגם בכתיבה שזה כלי שמאוד מסייע. מאחלת לך הצלחה ואם תרצה להתכתב איתי אני זמינה באתר זה בברכה נטע מוזר
היי נטע, מבחינה טכנית אני יודע איך אפשר לקיים שיחה אינטרנטית רבת משתתפים בצורה קלה ומסודרת. השארתי בפרטיי אי מייל וטלפון, האם תוכלי לפנות אליי באחד מהם ונראה כיצד נקדם זאת? תודה, אמיר
היי, אני אמא לבת 5 שסובלת מחרדות ומהתנהגויות מוזרות ואלימות בגן בו נמצאת. אבא של הילדה חולה במחלת סרטן קשה ונמצא בבית בתפקוד נמוך מאוד (רוב הזמן במיטה). יש לנו עוד פעוט בן שנתיים כך שהילדה ממש לא מקבלת מספיק תשומת לב ותמיכה ממני (לא מצליחה לתת לה זמן רק בשבילה באופן קבוע) הילדה חכמה ולקחה קשה את נושא המחלה של אביה ומודעת לתהליך ובלי קשר גם מאוד מתעניינת וחוקרת אותי בנושא המוות (לכאורה בלי קשר, בפועל אני מאמינה שעם קשר). המליצו לי בגן על טיפול תמיכה פסיכולוגית עבור הילדה. הבעיה היא שגם היקף העבודה שלי נפגע ואני לא כ"כ יכולה להרשות לעצמי טיפול ממושך קבוע (שאני מאמינה שגם עם השתתפות קופ"ח יעלה לפחות 100 שח לפגישה). ובקיצור, האם ידוע לך על איזושהי אפשרות של עזרה נוספת במימון שירות פסיכולוגי לילדה? תודה מראש!
רק להוסיף שהאבא בן 42 והמחלה התגלתה אצלו בגיל 40 במצב מאוד מפותח ואלים
שלום ליאת אני לא מכירה את השרות שניתן בגנים במקרים כאלה, אך אני מאמינה שיש שירות פסיכולוגי שניתן לקבל ללא עלות מהפסיכולוגית של העיריה. באשר להתנהגות הילדה, החשש שלה מלאבד אבא, הצורך שלה לדעת, החקירה שהיא עושה לך באה אולי מתוך חשש שאו שאת לא מספרת לה את האמת או שלא מספרת ומשתפת אותה, העיקרון חשוב לזכור שילד שנמצא ורואה את מה שקורה חייב הסבר על מה קורה, כמובן שרק באותה המידה שהוא יכול לקלוט. הטוב ביותר זה לשאול אותה שאלות, ודרך התשובות שלה תוכלי לדעת מה היא יודעת ומה לא , או מה מוטעה ושגוי. ילדים להורים חולים נעשים הרבה יותר מחודדים לגבי תגובות, לגבי התנהגויות של ההורים, הסבים, הגננת וסביבת הילדים ולכן כל מה שקורה או שהבת שלך אומרת קשור, הכל קשור ואת מבינה זאת.חשוב לזכור שאסור בשום אופן לשקר, להסתיר או למכור "לוקשים" לילדים ראיתם והבנתם חדה ואם לא מדברים איתם, או מסתירים, הם מפתחים חרדות ופחדים וקשה להם מאוד. נראה שגם את יכולה להיות הפסיכולוגית של הבת שלך, וגם להעזר בגננת ובכל מי שיכול לסייע ולהיות אמיתי. דבר נוסף שחשוב זה להמשיך לשים גבולות ולא להתיר את הרסן, כי במקרים כאלה יש המון רחמים על הילדים ונותנים להם הכל וזה לא לטובתם, להפך ככל שהמצב יותר קשה ויש בלגן מסביב כך הם זקוקים ליותר סדר ואירגון במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אני זמינה בשבילך בברכה נטע מוזר
בס"ד שלום לכולם! שמי עמרי ואני סוכן ביטוח במקצועי מטעם סוכנות "דורות" לפני מס' שבועות משרדנו זכה להתחדש במוצר חדש שנקרא "ביטוח חיים לכל אחד", כשמו כן הוא, מדובר בביטוח חיים (ריסק), למקרה של פטירה חו"ח ללא הצהרת בריאות. מוצר זה בעצם מיועד לאנשים שחולים במחלה שמוגדרת "קשה" וכתוצאה מכך לא זכו לבטח את עצמם באחת מחברות הביטוח בישראל. ועכשיו לשאלה: אני מאוד מאמין שמוצר זה ימכור את עצמו בלי יותר מידי עשייה של משרדנו, מה שכן, איך לדעתכם ניתן לפרסם מוצר ביטוחי זה ללא פגיעה חלילה ברגשותיהם של חולים? מה הדרך הכי ויראלית מחד וסימפטית מאידך? אשמח לקבל משוב לשאלה ובכלל, מה דעתכם על ביטוח חיים ע"ס 350,000 ש"ח במחיר השווה לכל כיס וללא הצהרת בריאות כלל וכלל.... תודה עמרי 03-9568877
שלום עמרי מעולם לא התעסקתי עם שאלה כזו ובאמת אין לי כל מושג למעט הדברים שכתבת מה ביטוח כזה נותן. מאחר ואיני מצויה בנושא גם לא אוכל לתת תשובה חד משמעית ומדויקת. לגבי מקומות לפירסום, באתר הזה לא נכנסים אנשים חולים אלא בעיקר בני משפחה שנמצאים במצוקה, וגם הכניסה לאתר היא לא המונית, לכן אולי זה אינו המקום, אך בהחלט להחלטתך. בברכה נטע מוזר
הנה עוד לילה לבן בלי שינה עבודת עצות מה לעשות חמתי היא חולה אונקולוגית מאז הביופסיה האחרונה היא נכנסה למין פוסטטראומה בכול הגוף זורקת את עצמה ברצפה ננעלת לא נותנת לעזור א מוכנה לאכול מדמיינת דברים אני כבר עבודת עצות הרמתי ידים אבל גם הגעתי למסכנה החולה לא נילחם אלה אנחנו נלחמים ובסוף גם נופלים מטופלת כעט במירו30 מחכה לאישור לקנאביס. מה עוד אפשר לעזור
שלום לך צר לי על המענה המאוחר, אך לא הייתי זמינה. מה שאת מתארת הוא מאוד קשה וכדי לסייע גם לה וגם לך נראה לי שהיא זקוקה להרגעה תרופתית. נראה לפי התאור שלך שהיא בטראומה (זה עדיין לא פוסט טראומה, היא ממש בתוך הטראומה) קשה וזה הביטוי הגופני שלה, מעניין אם היא מסוגלת לדבר על רגשותיה וקשייה. הכתיבה שלך מאוד נרגשת ולא כל כך הבנתי את שתי השורות האחרונות שכתבת. אנא המשיכי להתכתב איתי וספרי לי עוד גם מה קורה לך ומי עוד המטפלים מהמשפחה שלוקחים חלק בטיפול בחמותך. אני זמינה כל יום באתר בברכה נטע מוזר
הנה כבר עבר חודש מאז ההודעה חמתי הלכה לעולמה עד עכשיו מאוד קשה לעקל את הצער הכול נעשה לפי הספר כמו שרשום וכמו שרשמתי שהגעתי למסקנה שאנחנו שמטפלים נלחמים בשבילם עד הסוף אבל אלה שחולים אין להם את הכוח להילחם הם בסך הכול סובלים כול יום אני משחזרת לעצמי את האובדן הקשה ומה יהיה כי 13 שנה אני הייתי סביבה טיפלתי בה מבחינה רפואית לא מעכלת את זה יום שבת יהיה בדיוק 30 יום שהיא לא בחיים איך ממשיכים הלה היא כול כך חסרה
אימא שלי בת 56 נשואה ואם ל5 ילדים. אובחן אצלה גיודל ממאיר בריאה עם גרורות לכבד ולימפות.רציתי לדעת אם טיפול חיסוני יעזור בשלב כזה? אני מאוד מאמינה בריפוי הזה דרך המערכת החיסונית. היא התחיל עכשיו קורס ראשון בכימיותרפיה. איך ניתן לקבל פרטים על הטיפול הזה? האם הוא זמין בארץ? מה התהליך? אשמח לתשובה מהירה תודה ורפאוה שלמה לכל החולים..
שלום סברינה תשובה לגבי טיפול חיסוני יכול לתת רק אונקולוג מוסמך. כאשר מדברים על טיפול חיסוני אפשר לראות זאת משתי זוויות. האחת חיסון תרופתי והשני חיסון נפשי. אם אתן מאמינות בקשר גוף נפש מאוד כדאי לקבל טיפול נפשי אפשר במסגרת קופת החולים שלכם להתעניין, יש טיפולים בהנחה משמעותית לחברי הקופה. במידה ותרצי להתכתב איתי ולשאול שאלות לגבי ההשלכות של המחלה על החולה ומשפחתו אתייחס. בברכה נטע מוזר
שלום רב אימי אובחנה עם סרטן השחלות והתחלנו בשבוע שעבר כימותרפיה. עשינו היום לראשונה בדיקות דם ורציתי לדעת מה זה אומר וממה צריך להיזהר אלה לא מרקרים אלא ספירת תאי דם. הWBC שלה 3.0 ה-Neutrophils 1.6 ה-MONOCYTES 0.04 ובאחוזים הוא 1.20 MCV 74.7 MCH 25.4 תודה
שלום אליה כדוריות דם אדומות כדוריות דם לבנות נפח כדורית בכל אחד מהמדדים הללו יש ציון ליד אם זה בגדר הנורמה באינטרנט אתה יכול לקבל הסבר לגבי כל אחד בברכה נטע מוזר
כתבתי כדוריות אדומות במקום לבנות נטע מוזר
אחרי אין סוף טיפולים ללא הצלחה לטיפול בסרקומה התברר כי גם הכבד קרס. מה השלב הבא??? יש דרך להתמודדות? השתלת כבד?
שלום נ בפניה שלך מוצגות שתי שאלות שאלה אחת רפואית לגבי השתלת כבד, שרק הרפואה יכולה לענות עליה בדייקנות ושאלה שניה לגבי התמודדות. אתר זה עוסק בסיוע לאנשים להתמודד עם ההשלכות של מחלת הסרטן על החולה ועל משפחתו, קרוביו, ידידיו וחברים. מאחר והשאלה שלך על התמודדות אינה ממוקדת איני יודעת מה היית רוצה. ברצון אתיחס לכל פניה ושאלה שלך בברכה נטע מוזר
שלום פתחתי קבוצת תמיכה לחולי סרטן בפייסבוק בשם אונקולוגית מזמינה אתכם להצטרף הכל מנסיון ואכפתיות
תודה
לפני כחודש וחצי אבי נפטר לאחר שהיה חולה בסרטן ריאות בשלב 4.. מאז אני לא מצליחה לתפקד אני לא רוצה להמשיך בחיים שלי ולחיות בלעדיו, אני מרגישה שלעולם לא אוכל לחזור להיות שמחה או להנות ממשהו ורוצה כל היום רק להיות במיטה, לא עובר יום בלי בכי במשך שעות, אני רק בת 19 ואחיותיי בנות 16 22 ו25, אבי היה רק בן 51 בלכתו, אני לא מסוגלת להמשיך בחיים ומרגישה לא בסדר בפעולות בסיסיות ובשגרה. בנוסף אני מפחדת על אימי שלא תרצה יותר לחיות ושלעולם לא תצא מזה. מה עושים במצב כזה? אני מתגעגעת אליו לא באלי להמשיך את חיי בלעדיו
שלום שיר כל מה שאת כותבת מאוד מרגש. הקשר שלך עם אבא, החוסר ידיעה שלך איך ממשיכים לחיות בלעדיו. אלו תגובות נורמאליות לחלוטין. השאלות המשמעותיות בשבילך הן: איך ממשיכים בחיים בלי אבא אהוב, איך ממנפים את החיים למקום גבוה יותר ממה שהיו קודם, איך עושים תהליכי פרידה כך שתמיד אביך ישאר אצלך אך את תוכלי להשתחרר ולחיות חיים מלאים, איך מסייעים לאמא שלך, איך עוזרים לך לא לפחד עליה ולגרום לה שתרצה לחיות, איך מתגעגעים בלי להשבר ולתפקד במלוא הכוח. אם את מעונינת להתחיל לגעת בכל השאלות שהצבתי, בואי תכתבי לי וננהל דיאלוג בנינו. את כתבת ב1.10 ולא יכולתי להשיב לך. מקווה שנמשיך להתראות באתר זה בברכה נטע מוזר
היי שיר יקרה הכאב הוא כאב עצוב אני לא יודעת כמה זמן אבא סבל מהמחלה האיומה הזו אני רק יכולה להגיד לך שכעת הוא נח אני נוטה לצד האמונה מנסה להבין שלכל דבר שקורה ביקום יש סיבה תשמרי על מה שקיים ותהייה חזקה
לפני חודש גילו לאבא סרטן בריאות שלב 4 . שלושה חודשים היו לו כאבים בגב היינו בטוחים שזה שריר תפוס אבא עשה את כל הבדיקות בשלושה חודשים האלו ולא נמצא שום דבר חריג כולל מיפוי עצמות סיטי חזה בדיקות דם! החלטנו להתאשפז ושם מצאו שלאבא סרטן ריאות שלב 4 ( רק בריאות לא התפשט לשום מקום אחר) לפני שמונה שנים איבדנו את אמא (התקף לב) לקח לי זמן להתרומם עד שהכל התחיל להסתדר נפלה עלינו הבשורה הזאת. אבא שלי הוא כל העולם שלי. אנחנו שלושה אחים ואבא. המשפחה של אמא ניתקה איתנו קשר מסיבות לא ברורות. ואני מרגישה נורא לבד. התגרשתי לפני מס' חוד , פיטרו אותי מהעבודה כי התלוותי לאבא לכל הבדיקות. נראה שהאחים שלי (אחותי נשואה עם ילד ואח קטן ממני 28 ) לוקחים את המחלה בצורה יותר אופטימית. אני לא מצליחה להתרומם אני מרגישה נורא בודדה ואני מפחדת אני מרגישה שאני בדכאון אבל דכאון אמיתי כזה . זה שלא נותן לקום בבוקר לא נותן לדבר עם חברים/ות אני מוצאת עצמי בבית רוב היום בקושי מדברת אני לא אוכלת כלום. אני לא רואה את התהליך בדרך חיובית. ועוד לא התחלנו ... אבא יתחיל כימותרפיה רק בעוד שבוע( זה הטיפול היחיד שהוצע לו) אני רואה כבר את הסוף.. אני רואה אותו סובל אני מדמיינת תמונה קשה נורא. אני יודעת שמסרטן ריאות לא מבריאים איך מתמודדים עם ידיעה כזאת? לראות אותו עצוב ועייף וחלש... אני נובלת ולא בגלל עצמי אלא עצם הידיעה שאבא כול עולמי עומד לעבור תהליך כל כך קשה. איך אוכל לקום על הרגליים ? חשוב לציין שאני רוב היום איתו מסייעת , מעודדת מכינה לו לאכול גם כשאין לו חשק ( ירד במשקל) יתכן שיש ניסים? יתכן שאבא יצא מזה? או לפחות יאריך חיים ( 4-5 ששנים לפחות?) אין לי יום ולא לילה אני לא ישנה ולא אוכלת ירדתי משמעותית במשקל ( ואני גם ככה רזה) .. תעזרי לי ?!
שלום לך. לא כתבת את שמך לכן לא יכולה לקרוא לך בשם. את חווה אובדים רבים בתקופה הזו וגם יש אובדן של אם מלפני כמה שנים. המצב שאת מתארת הוא קשה מאוד יחד עם זאת את היחידה שיכולה להחליט אם להשאר בדיכאון או לצאת ממנו. קשה מאוד לחוות כל כך הרבה אובדנים, ויש לי תחושה שאת לוקחת הכל על עצמך ולא מחלקת את העומס עם שני אחיך. תמיד יש במשפחה אחד שלוקח על עצמו הכל, והאחרים בסהכ מרוצים מהעניין, חשוב ביותר לחלק את הנטל שווה בשווה, חשוב לדבר על הדברים עם השותפים במשפחה. אינני יודעת מה דפוסי התקשורת ביניכם , אך שווה מאוד להתבנון בהם ולראות אם יש משהו שניתן לעשות כדי שהנטל יתחלק בין כולם. את כותבת שאת נובלת, זו אמירה קשה ביותר, כל מה שקורה לנו קורה בגללנו ולא בגלל האחר, האירועים מחוץ לנו משפיעים עלינו כמובן, אך לאנו יש את היכולת להתבונן במה שקורה לנו ולהחליט איך אנחנו רוצים לראות את עצמנו במצב הנתון. זה אולי נשמע תאורתי מה שאני כותבת ולמצב שאת נמצאת בו אולי זה אפילו מרגיז לקרוא דבר כזה, אך את בוודאי לא זקוקה שמישהו ירחם עליך, אלא יגיד לך גברת צעירה, יש לך גם חיים משלך ועליך לנסות לחיות אותם. לעיתים ולתקופה קצרה אפשר לקבל נוגדי דיכאון. אני בדרכ לא ממלצה אך לעיתים הם מרימים מהמצב הראשוני ואז אפשר להמשיך בלעדיהם. דבר אחר שלדעתי מאוד טוב, הוא ללכת לטיפול. אני לא יודעת אם מבחינה כספית את יכולה להרשות לעצמך טיפול בשוק הפרטי, אך אפשר גם בקופה בה את מבוטחת בעלות הרבה יותר נמוכה. נראה שאת זקוקה לאוזן קשבת, כולנו זקוקים לזה תמיד ובמצבי מצוקה על אחת כמה וכמה. חשוב שתזכרי שיש לך זכות לחיות ולהנות מהחיים גם עם אובדנים כאלו קשים. המציאות מראה שלפעמים צריך להגיע הכי נמוך שאפשר עם תחושה שאני לא יכולה לטפל בזה לבד וזה נקרא משבר וממשבר יש שתי אפשרויות, או לצאת מחוזקים ולחוות צמיחה וגדילה או להתדרדר למטה ולהיות במצב דיכאון כרוני שמאוד קשה לצאת ממנו. יש לך זכות ואפילו חובה לטפל בעצמך עכשיו. תגייסי את המשפחה שלך תגידי להם מה קשה לך ותדרשי לחלק את הנטל ביחד. אני מאוד ממליצה לעשות הכל בשיתוף אבא שלך. לא לעשות דברים מאחרוי הגב. משפחות שלא פותחות ויש סודות זה מתכון בטוח להתמוטטות ויחסים עכורים. וגם לזכור שאבא שלך הוא אדם מבוגר ואם לא רוצה לאכול ואין לו תאבון לא להכריח ולא לעשות ניסינות עקרים , תבדקי עם אבא שלך מה הוא היה רוצה בשבילו, תדברו פתוח וגלוי, זה מקום של חוזק. תראי אם תרצי להמשיך להתכתב איתי, אם זה מתאים לך ואתייחס ברצון. בברכת שנה טובה , חזקי ואמצי בברכה נטע מוזר
תודה רבה לך על התגובה המחזקת. אני מניחה שאת צודקת בנוגע ללקחת על עצמי הכל כשאמא נפטרה בחרתי לקחת הכל על עצמי . הפכתי לאמא קטנה בגיל 23. סידור ונקיון הבית אוכל כביסות כל המשתמע מכך. העניין הוא שאני בניגוד לאחיי פשוט בחרתי לקרוא וללמוד על המחלה נכנסתי לפורומים וקראתי סיפורים מעודדים ופחות מעודדים ניסיתי להתמודד עם זה כמה שיותר מהר ולדעת מול מה אני עומדת. אני מרגישה שהם ( אחיי ואפילו אבי) בכלל לא מבינים את הדרך שאנחנו הולכים לעבור לא קראו בכלל על התופעות של הכימו. אחותי באה פעם בשבוע חיה רגיל אני בטוחה שאולי בגלל שלא גרה בבית יותר קל לה להיות אופטימית כשלא רואה את אבא מקרוב. האם אניצריכה לחפש עבודה? ( אין לי כל כך ראש להתחיל עבודה חדשה) אני מפחדת להשאיר את אבא לבד אם יזדקק לי. אני לא רוצה לבקש מהם אני חושבת שהם צריכים להבין לבד שהחלוקה היא בין שלושתינו ( וכן אני מרגישה שלאחותי נוח לבקר אותי או להגיד שאני שלילית ושזה לא טוב להיות ככה ליד אבא אבל מצד שני היא לא עושה כלום...) תודה על ההקשבה ותודה על התשובה המפורטת והאכפתית. אני אצטרך לאגור כוחות עבור אבא... ואלך לטיפול.
שלום לך יופי היה לקרוא את מה שכתבת, לבד מזה שאמרת שאחיך צריכים להבין לבד. זה לא יקרה אם לא תגידי להם מה את מרגישה. גם אם זה קשההפתיחות והישירות מאפשרת שיח , לא קל בהתחלה אך בהמשך הדרך בהחלט. אם בחרת פעם אחת להיות המובילה עם אימא שלך זה אינו אומר שהדפוס הזה צריך להמשך. בהחלט אפשר לשנות התנהגויות וזה מה שאת אמורה לצפות מעצמך. בקשר לשאלתך אם לחפש עבודה, אני לא יודעת לתת תשובה על כך, תלוי מה את רוצה, תלוי אם מבחינה כלכלית את יכולה יש הרבה גורמים שרק את יכולה להשיב עליהם. אם את לא זקוקה כרגע מבחינת ההתפתחות האישית שלך וכלכלית אז אולי תשתמשי בזמן הזה לטפל בעצמך. לטווח ארוך זה תמיד משתלם שתהיה לך שנה טובה וגמר חתימה טובה בברכה נטע מוזר
יקרה את חייבת להיות אופטימית כמה שאפשר תחשבי על זה שעת כבר בתהליך ואם תיהיה שלילית זה לא יועיל אלה להיפך אופטימיות לעומת זאת תמיד טובהוממלאת משבצת גם אם הסוף בסוף יגיע תדעי שלא התייאשת ותמיד נתת את הכל לא להתייאש תמיד לשמור כל שמחה חיוך ולפזר אהבה בריאות טובה לאבא
היי נטע שמי מירב אבי היקר נפטר לפני 5 חודשים מסרטן כיס המרה המחלה הארורה הזאת נפלה עליי ביום בהיר לפני שנה באוגוסט 2013 והוא נפטר באפריל 2014 כמובן שהדרדרות היתה דיי מהירה. אני פשוט לא מצליחה לעכל שאבא לא כאן איך מתמודדים אם הכאב החזק הזה ועוד בחגים החסרון מורגש...ייתר מדי
שלום מירב באמת זו אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את האדם המתמודד עם שכול. אני יכולה לנסות לתת כמה דרכים שאני מאמינה בהן, יחד עם זאת זה כל כך אינדיבידואלי. אובדשן אדם יקר הוא קשה, וקשה שבעתיים אם לא נעשה תהליך פרידה מכוון וממוקד. כמו שאת כותבת החסרון נוראי עוד יותר בימי חג ומועד. שמעתי פעם מאישה שליוויתי ששכלה את בעלה וכך היא אמרה. אם תבטיחי לי שתורידי מלוח השנה את כל החגים והשבתות וימי ההולדת וחתונות וכו אני חושבת שאוכל לעבור את השכול ביתר קלות. הגישה הטיפולית גורסת שלמחוק, להעלים, להפחית, לסלק וכו' את הכאב זה כמו פשוט לדחות את העניין ואחר כך הכל מתפרץ ביתר שאת. כן חשוב לכאוב, חשוב להתאבל, חשוב לבכות ולהרגיש את החסר ולהבין גם בשכל שאמנם איבדנו. תהליך של שנה הוא מינינמום זמן. שנה מאפשרת לנו לעבור את כל החגים, ימי הולדת, שבתות וכו בלי האדם שאיבדנו, וזה חשוב ביותר לתת לזה מקום. אי אפשר וגם לא צריך למחוק לדחות להעלים את הכאב. את יודעת מירב, הבעיה הכי גדולה שלנו בעת הזו שאנו חיים באינסטנט, הכל בא מהר נעלם מהר, הכל תזזיתי ומטורף. בעצם החיים האמיתיים אינם כאלה. החיים הם תהליך שחשוב לעבור אותם שלב אחר שלב. במצבים שלא נעשתה פרידה סדורה, כלומר נאמר מה שלא נאמר קודם, היו בקשות סליחה, היו סגירת חשבונות, המועקות כמו גם האהבות , מערכות היחסים, האיכס והטוב, דוברו בין האדם הגוסס לנשארים, ניתן לעשות זאת גם אחרי המוות. במכתב, גם אם אי אפשר לשלוח אותו, בטיפול פרטני, בכתיבת יומן שיבטא את כל מה שאת מרגישה. לא יודעת אם ריככתי במעט, אם את מרגישה שהיית רוצה להמשיך להתכתב באתר אתייחס ברצון. תרשי לעצמך גם לחיות, כי את זה בוודאי אבא שלך היה רוצה בשבילך. הרבה אנשים שחווים אובדן מרגישים רגשי אשם על זה שהם חיים, יוצאים, מבלים ונהנים. הנאה ובילוי לא מוחקת ולא מעלימה את הכאב לזמן ארוך, אולי בטווח הקצר וזה בסדר גמור. החיים נועדו לחיות אותם וכל עוד אנחנו חיים כדי שיהיו הכי משמעותיים ומלאי תוכן שאפשר. כאב ושמחה בהחלט יכולים לחיות היטב זה לצד זה ומאזנים אחד את השני. מאחלת לך שנה טובה, בריאה והגשימי את חלומותיך, מאוויך ותהני מכל מה שאת יכולה לתת לעצמך. בברכה נטע מוזר
היי אבא שלי חולה בסרטן קיבה גרורתי שלב 4. התחלנו בטיפול כימותרפי כשאנחנו מאוד אופטימיים וחזקים אבל בחודש האחרון חלה הרעה במצבו הוא מאוד חלש וישן רוב הזמן כמעט ולא אוכל ומהבדיקות עולה שהטיפול לא עוזר. אני עדיין מאמינה שאפשר להלחם ולהתגבר. אני עושה כל שביכולתי כדי לתמוך ולחזק נפשית למרות שאני מרוסקת מבפנים. לא מרפה עד שהוא מנסה לאכול ולו קצת, ומנסה לשכנע אותו להשאר ער ולא לישון ולצאת מחוץ לבית לשנות את האווירה. הוא מבטיח לי שיעשה זאת אבל בסוף שום דבר לא יוצא לפעול. כל כך כואב לראות אותו הולך ודועך מיום ליום. איך אני יכולה לעזור לו ? מה עליי לעשות ? אני רוצה שיהיה לו טוב אני רוצה שהוא ינצח ויתגבר על הכל תודה
שלום סאם את כותבת שאת רוצה שהוא ינצח ויתגבר על הכל, לא בטוח שהוא יכול להגיע למה שאת רוצה. זה מאוד נורמאלי שאת רוצה כל זאת אך לפי מה שאת כותבת זה לא ריאלי לפחות לעכשיו. את לא מרפה עד שהוא מנסה לאכול קצת ומנסה לשכנע אותו להשאר ער ולשנות את האוירה אך הוא לא יכול. סאם את עושה הכל למענך כדי שישאר לך אבא וזה באמת נורמאלי, אך אני מבקשת להזמין אותך, למרות הקושי שלך לראות את הצד שלו. יש לו סרטן קיבה גרורתי בקיבה שלב 4, הקיבה אינה מסוגלת לקבל אוכל והוא צודק שאינו רוצה לאכול. אוכל לא יציל אותו, רק יעשה לו תחושה רעה. הוא רוצה לישון גם כי כואב לו וקשה לו וגם הוא מאוד חלש מהסרטן והטיפולים ואת רוצה שהוא ישאר ער, אבל הוא לא יכול. הוא מבטיח לך כי הוא רוצה לרצות אותך ולא להכאיב לך, אך באמת מצבו כל כך קשה והוא אינו יכול לעשות את מה שאת רוצה. ואין לי ספק שאת רוצה הכי טוב שיהיה אך זה לא מסתדר. שתי השאלות שלך הן נכונות, מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו. להבין שאולי אביך לא יוכל לצאת מהמצב הזה. סרטן קיבה הוא סרטן אלים וכאשר מגיעים לשלב גרורתי הסיכויים עוד יותר קטנים. נראה לי שחשוב שתדברי עם הרופאים ותשאלי אותם מה התחזית לגביו ותהיי מוכנה לקבל גם אם יאמרו דברים קשים. דבר נוסף לשאול אותו מה הוא היה רוצה, לא רק לגבי אוכל אלא לגבי הכל, מה הוא היה רוצה שתעשי בשבילו, האם יש לו מה להגיד לך שנראה לו חשוב. , אם את יכולה להפוך לשואלת שאלות בנוסח כזה שישדר לו שמותר לו להגיד כל דבר שהוא רוצה וזה יהיה בסדר בשבילך, זה היה מאפשר לו באמת לשוחח איתך בכנות הכי גדולה וזו אחת המתנות הגדולות שאת יכולה לתת לעצמך.. אפשר להגיד מה את מרגישה כלפיו, מה את אוהבת אצלו וכו'. להיות שם בשבילו בכל המובנים ולנסות אפילו לשמוע ממנו מה הוא היה הכי רוצה עכשיו. נראה לי שלפעם ראשונה זה הרבה חומר, אני כאן באתר מידי יום, אהיה מוכנה להיות בשבילך לכל ענין שתבחרי להביא בברכה נטע מוזר
תודה על התייחסותך ועזרתך. אני ביקשתי עזרה כי אני רוצה לעזור לאבא שיהיה לו טוב. את צודקת שאני רוצה לשמור עליו בשבילי כי אני לא רוצה לאבד אותו, אבל כל משאני מנסה לעשות ועושה זה למענו לא למעני. כואב לי לראות אותו במצב הזה וכשאני שואלת מה יעשה לו טוב ומה אני יכולה לעשות שיהיה לו טוב הוא עונה שהוא רוצה להיות ערני כי השינה הממושכת הורגת אותו ומעייפת אותו. בגלל שאני יודעת שחלק מהעייפות, המחסור באנרגיה והחולשה קשורים בתזונה בנוסף למחלה ולטיפולים. אז אני מנסה הכל כדי שיאכל ומנסה לשכנע אותו לצאת ולשנות אווירה. הוא לא סובל מכאבים כרגע, הוא מקבל תרופות. אני גם מלווה אותו לכל המפגשים עם הרופאים ולכל הטיפולים ולא אמרו לנו שחס וחלילה הוא במצב סופני. אמנם הוא לא במצב טוב בכלל אבל לא סופני בגלל זה כואב לי עליו. תודה רבה לך בכל זאת. שבוע טוב
נטע שלום, אבי חלה במחלה הקשה ונפטר לפני שבוע. האבחון היה מאוד מאוחר (ביוני) ותוך 3 חודשים מחלתו התגברה (גידול בכבד) עד לפטירתו לאחרונה. אבי היה בן 68.5 והיה כל עולמנו. איש צנוע ענו ונעים הליכות ואוהב מאוד את אשתו, ילדיו ונכדיו. האובדן קשה מנשוא. אני הבן הבכור (בן 40 כבר לא ילד...) ולי אח נוסף כבן 35. משתדלים לעזור לאימא אך היא שבורה וללא כוחות נפשיים להמשיך הלאה. כיום היא איננה עובדת. אודה לעזרתך לכיווני תמיכה ועזרה נפשית, בעיקר לאימא אך גם לנו הבנים. בתודה, ברוך.
שלום ברוך שאלות כל כך חשובות אתה שואל וכתובות כל כך ברור. בתרבות של האבל והשכול יש ציוני דרך חשובים שהבנתם יכולה לסייע. כאשר נפטר אדם יקר מוערך, אהוב נעים הליכות וכו' כמו שאתה מתאר, יש הרבה כאב וקושי, ויחד עם זאת אפשר להשען על זכרונות וחוויות טובות וכאן לזכותכם נקודת חוזק. לעומת שניפטר אדם והיה קשה איתו בחיים והיו ריבים/צעקות או כל מיני דברים לא פשוטים , שנשארו פתוחים ולא עובדו לפני המוות ואז החיים של אלו שנשארים קשים מנשוא, כי לחיות עם דברים כואבים הרבה יותר קשה מאשר לחיות עם זיכרונות טובים. העניין הוא שזיכרונות טובים לוקחים זמן עד שהם עולים וממלאים אותך, בהתחלה יש כאב גדול, שבר וצער וצריך לתת לזה להיות לא כל כך מהר לרצות שזה יעבור. שנת האבל היא חכמה מאוד, כי היא מאפשרת לנו לעבור את כל החגים, ימי הולדת, ציני דרך מיוחדים ללא האדם היקר. יש המון קושי לעבור את כל השנה לבד, אך חשוב לעבור זאת להתאבל ולהרשות לעצמך, לכאוב, לבכות, לא לעבוד, להרגיש רע ולתת מקום לכל התחושות הקשות שעולות ולדעת שזה נורמאלי ולגיטימי. לפעמים החברה מסביב לא סובלנית להתנהגויות אלו ורוצה שאחרי השבעה תחזור כאילו כלום לא קרה. החשוב ביותר להקשיב למה הבטן שלך (האינטואיציה) אומרת לך, כי האינטואיציה היא המדריך והשומר הכי נאמן שיש לנו בחיים. האמירה תלכו עם הלב/הבטן שלכם היא אמירה נכונה ונבדקה והוכחה מדעית. ואני בטוחה שיש לך התנסויות כאלו ששמעת לעצמך ולא לקולות של אחרים, ומה היו התוצאות , או שלא שמעת ללב שלך ומה היו התוצאות. במקרה שמאוד קשה ואי אפשר להתמודד לבד עם הכאב, אפשר ללכת גם לטיפול נפשי, אם מוצאים את המטפל/ת שיש אתם כימיה מאוד יכול להועיל. לעיתים זה יקר מדי בשוק הפרטי ואז אפשר לבדוק איזו תמיכה אפשר לקבל בקופת החולים ששם העלויות נמוכות יותר. אשמח להיות אתך בקשר דרך האתר. בין התאריכים 14-19.9 לא אהיה זמינה באתר, אך לפני כן ואחרי ה-19.9 אני כאן בברכה ושתהיה לכם שנה טובה , ומחזקת בברכה נטע מוזר
תודה שחזרת אליי אני אישה והכי חשוב את צודקת אני כבר בוכה ובוכה הרבה לרוב בנהיגה בבית ,אני לא משלימה עם האובדן אבל אני מבינה מאוד את הסבל האי השקט שלו והרצון שלו ללכת מדיי פעם אני חזקה ומחזקת אחרים אבל בחדר חדרים אני מרוסקת במיוחד שלא הספקתי להגשים את חלומו בחיים ,התסכול הזה גומר עליי ,נשאר לי רק שנה לסיים את. מבחנים הוא הקדים אותי ,תודה על התמיכה רק בשמחות ,,,
שלום ברטה עכשיו אני מבינה שאת אותה אישה שחשבתי לגבר בגלל שהיה כתוב בר. אני רוצה להתייחס למילה שלך את מרוסקת. נכון שזה לא בשליטה, אך אם תחשבי על כך תוכלי אולי אחרת. להתרסק זה אומר לא לתפקד. ואחרי שאבא של ילך לעולמו תיצטערי צער רב על שבזמן הנותר שלו בחיים היית מרוסקת ולא תיפקדת. אני בטוחה שאבא שלך יהיה שמח איתך על מה שהשגת עד היום ולא יתעכב על המבחנים שלא סיימת. אני מאמינה שאם את תרגישי שעד היום השגת הישג נפלא ואת ממש בגמר, תשדרי זאת החוצה וגם הוא יהיה גאה בך. אם תהיי גאה בעצמך גם אחרים יוכלו להיות גאים בך. איך שאנחנו מעמידים את עצמנו כך אחרים תופסים אותנו. כמה שזה כואב, אפשר לנסות להסתכל גם על מה היו הרווחים משך השנים, מה היה טוב, מה נשאר כמורשת. נמצא שככל שאנשים מוכנים לקבל את המוות של יקיריהם ולא מאפשרים לעצמם להתרסק, כך הם יכולים להמשיך אחר כך לנהל חיים מאוזנים. וזה לא אומר שלא כואב ולא צריך להתאבל, להיפך להתאבל גם עכשיו וגם אחרי מות אדם יקר זה תהליך חשוב ומחזק. בעיקר לא להתעלם כאילו שזה לא יקרה ולרצות לדחוק את הקץ. אם אבא שלך רוצה למות, תשחחרי אותו, תרשי לו למות, תגידי לו כמה דברים ממנו ישארו אצלך. אם תרצי להמשיך להתכתב איתי אני כאן בשבילך. את לא צריכה כל פעם לכתוב חדש (מופיע בריבוע אדום) אלא להמשיך את ההתכתבות בשרשור שלך ושלי בברכה נטע מוזר
שלום רב איני יודעת מאיפה להתחיל ההיסטוריה כל כך ארוכה: מדובר באבי זה התחיל לפני 6וחצי שנים עם ניתוח וויפל להוצאת סרטן הלבלב עד לפני ארבעה חודשים שהוציאו לו את הקיבה, משם הכל התדרדר במהירות .היום הוא במצב של התנפחות אדירה של הרגליים עד אזור הברך ,תת תזונה, בעיות במדדי לחץ דם וסוכר .ועדיין לא מבינים מה לעשות איתו ,הוא עצבני וצועק מדי פעם נראה שהוא סובל .מה לחשוב ?מה לעשות ? או שבעצם כבר אין מה לעשות? האם כך הוא יסבול עד הסוף,למה לא אומרים לנו במפורש להיפרד ממנו לעשות סידורים אם יודעים שאין יותר מה לעשות סליחה על המילים אבל כרגע אני חווה קושי .. בר
שלום בר המצב שאתה מתאר קשה ביותר, אבא שלך מאוד סובל והכי חשוב שלא יסבול כאב. כאשר כואב ממש יכולים לאבד את השליטה. יש היום הרבה משככי כאבים לסרטן. בכל קופת חולים יש יחידה לכאב ואפשר להעזר בהם. גם אם לא אומרים לכם להיפרד תעשה מה שאתה חושב. פרידה צריכה להתחיל כאשר אנשים מרגישים , אביך בוודאי מרגיש אם זה לקראת סוף חייו, אך בדרכ אנשים לא רוצים להכאיב לבני המשפחה שלהם ולכן לא מדברים. תשאל את אבא שלך מה קורה לו, מה הוא מרגיש, האם יש דברים מיוחדים שרוצה להגיד לך. בדרכ אנשים מאוד מפחדים לשאול את השאלות הללו, פוחדים שיבכו, שלא יעמדו בזה, או אפילו שההורה ישאל מה פתאום אתה שואל שאלות כאלו. זה בסדר לבכות ליד ההורה, זה בסדר לכאוב, כי זה מכאיב. ילדים ללא קשר לגילם מפנטזים שההורה שלהם יחיה לא גבול ולראות אבא במצב קשה זה מאוד כואב. אשמח להתייחס לשאלותיך, הארותיך באתר זה בברכה נטע מוזר הכי נכון הוא להגיד את האמת, בלי ליפות ולעטוף. כאשר אנשים מרגישים שהולכים למות יש להם מה להגיד ולהשאיר צוואהשהיא לא כתובה ומאוד מקל ששומעים זאת. במחקרים נמצא שמשפחות, אנשים שעשו פרידה כנה, בלי טיוחים עפ אמריות אמת, חייהם הרבה יותר שלווים לעומת אנשים שאינם מדברים וסוגרים הכל בבטן
היי, אימי עברה טיפולים כימיותרפים, יש לציין שזה היה לא קל. היא הרגישה נורא לא טוב, נשר לה השיער, הייתה מצוברחת ולא יצאה מהבית כמעט כלל גם בגלל שלא הרגישה טוב.עכשיו מחכים לבדיקה שתאשר אם הכל תקין או שממשיכים בטיפולים. מאחלת שהכל בסדר. מה עליי לעשות?? נורא לא קל היה וגם לא עכשיו אני ניתקפת לפעמים בחרדות ועצבות נוראית ושואלת איך אני יכולה לשמח אותה איך אני יכולה להבין אותה ולהיות אליה יותר סבלנית???? לראות אותה מחייכת.האם זה באמת ככה ה שעובר עלייה ועליי???? רוצה רק שיהיה לה טוב
שלום דנית מצטערת על העיכוב בתשובה, נולדה לי נכדה ולא הייתי פנויה כלל, אך הנה אני ממש איתך. המצב של אמא שלך כפי שאת מתארת אותו הוא נורמאלי לגמרי וחשוב לתת מקום לתחושות שלה. אמא שלך בתהליך אובדן, מעבר לתחושות הקשות שכל הטיפולים עושים יש הרבה אובדן וזה עושה מצב רוח קשה עם כל הסימנים שתארת. זה אובדן של בריאות, כאשר לזה מתלווה, איום על החיים וזו אחת התחושות הקשות ביותר וטוב שאמא שלך מרשה לעצמה להרגיש כך ולא מנסה להתנהג כאילו הכל בסדר. לגבי התחושות שלך גם הן נורמאליות למצב, החשש שתאבדי את אמא שלך הוא קשה ואני לא מדברת רק על מוות, אלא לאבד את האמא הבריאה שהייתה לך, לקבל אמא חולה, לראות אותה ב"מערומיה" זה לא פשוט. ללא קשר בת כמה, את ילדים תמיד חושבים שההורים שלהם יהיו לנצח בשבילם ומסתבר שהעובדות שונות ואז זה קשה ביותר. את שואלת איך את יכולה לשמח אותה? אי אפשר לשמח אדם כואב וגם לא צריך. מה שנכון הוא להיות עם האדם שכואב איתו ובשבילו בכאב ובקושי שלו. לנסות לשמח אותה זה כאילו להגיד, תשמחי, תתלעמי מהכאב. אי אפשר וגם לא צריך להתעלם מהכאב ומפחד המוות, כן צריך לטפל בזה וכיצד. קודם כל לתת לה תחושה שגם את כואבת את הכאב הזה, שגם לך קשה לראות אותה במצב הזה, שגם את מפחדת. שהיא תרגיש שאת מרגישה ומבינה אותה ולתת מילים בניכן לכל התחושות והרגשות. אי אפשר לצפות מאדם סובל שיחייך. אפשר כן לקוות שהבדיקות יראו שינוי לטובה.. לדאבוני חשוב לדעת שסרטן זו מחלה כרונית ויכולה לחזור (זה אחד מהמאפיינים של מחלה כרונית). שווה ללכת לטיפול נפשי כדי לעבד את המצוקות , אפשר כל אחת בנפרד אפשר גם ביחד, זה נקרא טיפול דיאדי, (של שניים) כמובן שצריך לזה משאבים כספיים, אבל אפשר גם לפנות לקופה שאתן/או אמא מבוטחת ולראות מה הם יכולים לתת. אני כאן באתר כמעט מידי יום ואתייחס ברצון למה שתכתבי, אם תרצי להמשיך להתכתב בברכה נטע מוזר
סליחה מראש על הכותרת.. אבל זו התחושה העיקרית שמעסיקה אותי. השבוע התבשרנו שאבי בן ה60 חולה בסרטן. הגידול הראשוני נמצא בכליה והתפשט לעצמות ולכבד. לא היה לי מושג מה זה סרטן עד היום, לא היה במשפחה, והתחושה הבלתי נשלטת של "אצלנו אין" כל הזמן הדהדה. כל המשפחה בהלם וטלטלה. היום הוסבר לנו שצריך להתחיל כבר השבוע טיפולים כימותרפיים כל שבועיים במשך כ8 פעמים. אין דרך להסביר את הפחד.... משיכאב לו, משיסבול מתופעות הלוואי, משתופעות הלוואי יסתבכו, פחד שהטיפולים לא יעזרו ולא יחלים.. בעיקר לא מצליחה לשלוט בתחושה שהדברים לא יסתדרו. ואני יודעת שאופטימיות זה שם המשחק.. צריכה לעבוד על זה עכשיו. יום אחד נכנסנו לחלק הזה של העולם. של אלו שמתמודדים עם הסרטן.. מחלה עם שם שרבים מהאנשים אפילו לא מעזים להעלות על השפתיים. ופתאום זה אצלנו.. פתאום זה אבא שלי. מרכז העולם ראש המשפחה האיש הכי חזק כל העולם התערער לי. אחרי שפרקתי ממש קצת יש לי שאלה. קראתי פה המון שאלות על סרטן הלבלב והרבה כתבו על מצבים סופניים... אני לא מבינה. הלבלב הוא חלק מהכבד אז מה בעצם? גם לאבא שלי יש? או שיכול להתפשט לשם? ואז זה סופני? לא מאמינה שאני משתמשת במילים כאלו באותו משפט על המילה אבא. אני חסרת אונים ומפחדת בצורה שלא ניתן לתאר.. ואם אני ככה, אז הוא בוודאי פוחד. אהוב שלי כל כך כואב לי שהוא מתמודד עם זה.
שלום רעות מעריכה את הפתיחות שלך, את היכול לדבר את רגשותיך. זה חשוב וזה מקל במעט שיכולים גם להגיד סרטן וגם לכאוב ולפחד. כן סרטן גרורתי (התפשט לעצמות ולכבד) זו מחלה קשה ומאיימת על החיים. בוודאי תשמעו סטטיסטיקות מהרופאים מה אורך החיים במצבים כאלו, יחד עם זאת זה מאוד אידיבידואלי ותלוי, לא רק בחומרת המחלה גם בכוחות שאדם מגייס, גם ברצון לחיות, גם ביכולת לא לשמור סוד אלא לדבר על הדברים ועוד מספר גורמים שיכולים להוסיף לאורך החיים. יש גם חולים שאפילו ממצב גרורתי קשה, מאריכים חיים, לא בטוח שללא גבול, אך כל הארכת חיים, לעיתים כדאי בעיקר אם אינה מלווה בסבל גדול וכאב. כאב ממש מקצר חיים ולכן הדאגה שלא יהיה כאב חשובה ביותר. יש היום תרופות שמפחיתות כאב וחשוב להגיד לאבא שיש לו זכות שלא יכאב לו. בנושא של לבלב וכבד, הלבלב ממוקם מתחת לקיבה בצד ימין של הבטן העליונה והכבד בצד שמאל ושניהם מנקזים מיצים אל תוך התרסריון.מאחר ואתר זה עיקרו גם לאפשר להשיח את הכאב והקושי וגם לספק תשובות, או נכון יותר התיחסות לחלקים הרגשיים, חברתיים, משפחתיים וכו' לחולה ומשפחתו, אתייחס לשתי שורות האחרונות שלך שהן מאוד משמעותיות בעיני. חוסר האונים והפחד שלך הם לגיטימים כי זה באמת מפחיד. אני מניחה שגם אבא מפחד וחשוב ששניכם תוכלו לדבר זו עם זה, על הפחדים שלכם, על הכאב הרגשי והפיזי ועל כל דבר שרק עולה לכם. חשוב לדעת שהרבה חולים לא מדברים עם היקרים שלהם, לא כי הם לא רוצים לדבר, אלא כי הם רוצים "להגן" על בני משפחתם. ומנגד גם כי מפחדים לפגוע, מפחדים שאם ידברו יתנו עין הרע והרע ביותר יקרה, מפחדים לדבר כי הם עצמם מפחדים. אי דיבור וניסיון לטשטש ולא לגעת בכאב, רק מחמיר את הכאב והריחוק. היכולת שלך לסייע בזמן כואב זה הוא להיות אוטנטית ולא לחשוש מלדבר.במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי כאן באתר, אהיה כאן בשבילך בברכה נטע מוזר
מעריכה שענית לי.. והתייחסת בכזו רגישות לדברים שכתבתי. לשמחתי תודה לאל אבא שלי מוקף במשפחה גדולה שמחה ומגובשת. אנחנו מדברים. אבא מדבר. מבטיח להילחם כמה שצריך ולתת הכל בשביל לנצח. ובחיי... כולנו ניתן את הלב והנשמה. זה אבא.. וזה נחת לנו ביום בהיר אחד. מי חשב על זה בכלל.... חודש חשבנו שהגב שלו תפוס. מי תיאר שזה הסרטן שם מחלחל... אני אעשה כל מה שצריך בשביל לשמור על האופטימיות שלו. ועל שמחת החיים. גם להרות אני מוכנה. אני הבת הצעירה.. התחתנתי לפני 4 חודשים.. הוא מחכה לילד ממני.. אני מאוד רוצה אבל חיכיתי להתייצב יותר כלכלית. היום כבר שוקלת אפילו את זה לעשות בלב שלם כמובן.. כדיי שיהיה לו למה לצפות ועוד זריקת מוטיבציה. אני כל כך אוהבת אותו ואת המשפחה שלי. לא רוצה שזה יתפרק לנו..
היי רעות אני מתרשמת מאוד מהפתיחות שלך ומהמוכנות שלך לעשות לאביך הכל, יחד עם זאת בתחושה שלי תשמרי על עצמך. אני חושבת שילד מביאים לעולם רק שבאמת מוכנים לכך ולא כדי לעשות טוב להורים. אני גם חושבת שאת יכולה להתאכזב כי אולי אביך יהיה כל כך עסוק במחלה שלו ולא יהיה לו פנאי , כוח ואפילו רצון להיות נחמד לנכד/ה כי להיות הרבה אנרגיה. לכן נראה לי ששווה לבחור מטרות ריאליות כדי לעשות לו טוב ולא משהו שיש בו הקרבה מצידך שיכול אחר כך לבאס אותך, וגם יש לך בן זוג ותכנון ילד הוא בוודאי משהו אינטימי בין בני זוג. אני יכולה לשמוע מתוך הדברים שלך את האהבה הגדולה לאביך ואשריך ואשריו כי זו זכות שלא עומדת בכל משפחה. מה שכן חשוב זה לזכור שאנשים עם סרטן או כל מחלה כרונית שגוזלת המון כוחות, לפעמים לא משאירה כוחות למשפחה וזה יכול להיות מאוד מאכזב, כי משפחה רוצה לעשות לחולה טוב, ההמלצה שלי לבדוק עם אביך מה המידות שנחוצות לו בדברים שאתם מציעים. זה בסדר להציע אך לא לחשוב ולהחליט בשבילו. אחד הדברים ו , לא לאזני המשפחה, הם לוקחים ממני את כל הזכות להחליט, כאילו שכבר מתתי. כדאי להיות ערים לנקודה זו ברצון אעמוד לרשותך אם תרצי בברכה נטע מוזר
היי רעות קראתי שוב את תשובתי הראשונה אליך וראיתי שבילבלתי בין הצדדים של הלבלב והכבד. הקיבה מצד שמאל ומתחתיה הלבלב והכבד מצד ימין איך את? נטע מוזר
אני נשוי+2 אב לבן שנילחם במשך כ שנתיים במחלה הקשה הנ''ל, המחלה התגלתה אצלו בגיל צעיר מאד כיום אני מעוניין להתכתב עם אנשים שמתמודדים עם קשיים דומים,נטע האם ניתן להשאיר את האי מייל שלי כאן לטובת העיניין? תודה נטע
שלום יוסי בוודאי ניתן להשאיר את המייל שלך, יתכן שכדאי מאוד שתגדיר קצת יותר מפורט עם מה אתה מתמודד, כךתר כיוון למה להתייחס. אם תרצהגם אני אשתתף בשיח. נטע
