פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
שלום וברכה, אמי חלתה בסרטן לאחרונה ותהיתי עם יש קבוצת חוסן בשפה האנגלית או באזור כפר סבא? אשמח לשמוע מכם.
שלום לך צר לי אך נכון לעכשיו אין קבוצת חוסן בכפר סבא בברכה נטע מוזר
שלום לכולם, אמא שלי מאד חולה. לפי הערכת הרופאה המטפלת, נותרו לה לכל היותר שלושה חודשים לחיות. לעניות דעתי ולפי מצבה בימים האחרונים, מדובר בימים בודדים בלבד. היא שבר כלי. כולה עור ועצמות עם בעיות נלוות בעיניים ובכל איבר אפשרי אחר. מיותר לציין שהמחזה - נורא. הערב, היא ביקשה שנבוא כבכל יום ששי של פעם בשבועיים מבלי לאכול ארוחת ערב של ערב שבת. להצעתנו, הסכימה שנבוא רק כדי להיות שם. השאלה שלי היא - האם לא ייגרם נזק בלתי הפיך לאחייניות שלי? אחיינית אחת היא בת שנה כך שאני מניחה שאין למצב משמעות בעיניה. אבל האחיינית הבוגרת יותר היא רק בת שלוש וחצי אבל היא מבינה הכל והיא לא מטומטמת בכלל. ברור לכולנו שלא זו התמונה האחרונה של אמי שהיינו מייחלים לה כזיכרון. כולנו מתלבטים כי לנגד עינינו עומד גם כאב הלב של אמי שייגרם כתוצאה מכך שהנכדות לא יבואו לבקרה. אני מבקשת לציין שאמי צלולה במשך רוב שעות הערות שלה (רוב היום היא ישנה). היא אמנם לא פנוייה נפשית להתייחס לנכדות כבימים טובים יותר אבל אני בטוחה שזה ישבור אותה ורק ימחיש לה (מציאותית) עד כמה המצב חמור. אני מאד מקווה שמישהו יוכל לנדב לי עצה מניסיון כזה או אחר או סתם עוד דעה אישית עם רבדים שאנחנו לא ראינו. תודה מראש וסופ"ש נעים.
סיפורך מאד מרגש !! אין ספק שקשה וכואב . קטונתי מלקבוע או להחליט מה ילדים בני 3 וחצי זוכרים, אך השמחה, הנחת שהביקור יסב לאמך אל מול חשש לטראומה אצל אחת מבנותיך שווה ביותר. גם כך ציינת שאתם מבקרים אחת לשבועיים.אני נוטה להאמין שעם ליווי נכון וצמוד של ההורים את המפגש עם הסבתא ניתן להגיע לטיפת נחת מצד הסבתא שעבורה טיפה בים היא המון ולמנוע טראומה לילדה הקטנה. הילדה הקטנה רגילה לראותה את סבתה אחת לשבועיים ואם תראי בעתה לנוכח המראה החיצוני שלה ניתן להסביר שכמו שאמא ואבא חולים לפעמים גם סבתא חולה ולכן המראה שלה קצת שונה.ילדים רגילים לראות את זה בגן, אצל ההורים.עלות תועלת כאן היא מהגבוהות שיש. אני לא אשת מקצוע בתחום רק שהמחלה חיה במשפחה מספר שנים וראיתי איך ילדים נחשפו אליה...הם מקבלים שונות בחברה יותר מאשר אנחנו הבוגרים :-) תהיו חזקים!!!
שלום לך ילדים בכל גיל מעבדים מידע, חזותי ושמיעתי, בהתאם לגילם. אחת הדרכים לסייע להם במצבי אובדן, היא לשאול אותם מה הם מרגישים ומה הם חושבים. צורה זו מבהירה למבוגר את תחושותיהם ומחשבותיהם. חשוב גם להיפרד מאמא וסבתא, להפרד זה גם להרשות לחולה למות. פרידה הוא תהליך נכון וחשוב לכל המשפחה ומאפשר למשפחה להרגיש שלמים יותר. בברכה נטע מוזר
שלום.אני חולת סרטן ואשמח לשתף אתכם בהתמודדותי המדהימה. 03-6581069
שלום דיאנה אני מאמינה שאת יכולה לשתף גם כאן, כך הסיכוי שיותר אנשים יראו זאת ואולי ילמדו ממך גם אני אשמח לשמוע על ההתמודדות שלך בברכה נטע מוזר
שלום רב, שמי ענבל ואבי בן 63 חולה מזה חודשיים בקרצינומה אנפלסטית תירואיד ומאושפז בבית חולים לטיפול קרינתי וכימותרפי, אולם לא נותנים לו סיכוי לחיות האם ידוע לך תרופה, טיפול או מחקר בארץ או בעולם שיכולים לתת לאבא שלי סיכוי תודה מראש ענבל גאון
אמא שלי מחלימה מסרטן תירואיד שגם לה הרופאים לא נתנו סיכוי לחיות. מזל שמצאנו טיפולים נוספים שהרופאים לא הכירו. אשמח לעזור לך כמו שעזרו לי - גד [email protected]
סבתא שלי בת 88 חולה סופנית בסרטן מזה זמן רב מאוד, גוססת כבר שבועיים - נמצאת חמישה ימים במצב שמקבלת רק מורפיום קבוע לוריד ללא הזנה וללא תרופות אחרות ובמצב שנראה כשינה אך נראית ביסורים. אני רוצה לדעת כמה זמן בדרך כלל הסבל יכול להימשך בתנאים של חוסר קבלת נוזלים וללא הזנה?
שלום ע1 אני לא יודעת אם התיחסותי כאן רלוונטית עדיין, כי מאז שכתבת עבר כבר שבוע. אין חוקיות וזמן מוגדר ואצל כל אחד זה שונה. מה שאנחנו כן יודעים שלעיתים אנשים לא מתים, כי לא ערכו פרידה מיקירם ו/או שבני המשפחה מסרבים לקבל את מותם של בן המשפחה ופשוט לא מרשים לו למות. גם אם שיחרור החולה למות לא מדובר בקול רם, אם קיימים מסרים לא מילוליים החולה מרגיש. לכן מה שמאוד מומלץ הוא לתת לסבתא רשות למות. יש סוגים שונים של אמירות וכל משפחה בוחרת את מה שהכי מתאים לה, חשוב שהמסר יהיה מאוד ברור וחד משמעי חשוב גם להגיד מה מרגישים כלפיה. בברכה נטע מוזר
איזה שטויות !
אם אין, האם יש אפשרות לפתוח?
שלום אסנת יש קבוצה בירושליים אך לא שייכת לחסן דר' דב פרידלנד הוא מנחה הקבוצה ניתן למצוא את שמו באינטנרט או ברמת השרון בברכה נטע מוזר
שלום רב, אני פונה אליכם (וגם לציבור לקוחות הפורום שמטופלים / טופלו וממליצים בחום) בבקשה לקבל המלצה על פסיכולוג/ית (באופן פרטי) עם נסיון בטיפול בחולי סרטן באשדוד לטיפול בחרדות קשות בגבר בן 62. כמן כן, מוסדות תמיכה הפועלות באשדוד. תודה גדולה והמון בריאות. נ.
שלום נ אני מאמינה שאם תפנה לרשויות הרווחה בעיר , יעדכנו אותך במידע שברצונך לקבל. בברכה נטע מוזר
היי, לפי ממצאי בדיקת לפרוסקופיה, נמצא שלאבי יש גידול של 3 ס"מ צמוד לתוספתן וישנם גרורות רבות על המומנטם ובדופן הבטן. האם יש למישהו מידע חיוני בנושא? תרופות? תודה
קיים ניתוח חדשני שלא מוכר בארץ בדיוק למקרים האלה. היינו צריכים להטיס את אבא לגרמניה ולחכות שלושה שבועות להכניס אותו לניתוח אבל עכשיו הוא החלים בצורה שגם הרופאים לא האמינו. הנס הוא שהצלחנו למצוא שיטות טיפול שכאן פשוט לא הכירו. אשמח לעזור
אשמח מאד לקבל כל עזרה בנושא
אמי צריכה לעבור ניתוח בחודש הבא. אבא שלי חולה סרטן הערמונית עם גרורות ויש לו מטפל מביטוח לאומי רק 3 שעות לכן אנו מחפשים מטפל לחודש כדי שיהיה עם אבי וגם ישן איתו. ממש דחוף לנו - תודה.
שלום רחלי, אני ממליצה לפנות לחברה "עמל סיעודית", לסניף הקרוב למקום מגורי ההורים, ולבדוק אפשרות למטפל ישראלי, או להגשת בקשה להעסקת עובד זר. אם תרצי עוד פרטים,התקשרי אלי ל0549292960 בברכה מיכל
לאבא שלי יש סרטן בכבד, לאחר סבב טיפולי כימו שלא עזרו, ודעת הרופאים שאכן הסיכוי שיעזור קלוש, הפסיק את הטיפול, וכיום עושה טיפול מונע התפשטות של המחלה. הוא מרגיש רוב הזמן טוב ומתפקד. הרופאים נתנו לו בין חצי שנה לשנה לחיות ! יש לי 2 אחיות שגרות בארה"ב והורי אחת לשנתים טסים בפסח לשם. אבי החליט שהשנה הוא טס לארה"ב ועושה איתם את ליל הסדר. הוא החליט שלא משנה מה יגידו הרופאים הוא טס, והאמת זה נותן לו המון אנרגיות וכוחות להמשיך לתפקד, ולצאת מהדיכאון שהיה בו. השאלות שלי: האם לטיסה יכולה להיות איזה שהיא השפעה כלפיו? האם יש ביטוח שמבטח חולי סרטן? תודה
שלום לך דנה, סוכנות הבטוח "חידוש" של הפניקס מבטחת חולי סרטן בבטוח מתאים. כל השפעה שתהיה לנסיעה על אבא איננה מאיימת על חייו מעבר למחלתו,אלא אם רופא ימליץ אחרת. בתקווה שאבא ירגיש מספיק טוב כדי להנות מהנסיעה בפסח. בברכה מיכל
שלום לך אדון נכבד! אחינו האהוב והצעיר לקה במחלת הסרטן בשלפוחית השתן ונאלץ לעבור כריתת השלפוחית ושחזורה. אנו יודעים שכעת אחינו איננו יודע מתי יש לו שתן והדבר כרוך במבוכה, בבושה ובסבל נפשי רב. (לעיתים השתן "בורח"). איש לא מכין אותך ל"מפץ" הזה. נשמח אם תוכל לעודד אותנו בניי המשפחה, על ידי הידע מתוך הניסיון שלך, על מנת שנוכל להמשיך ולנווט את הספינה למרות ה"צונאמי הגדול" שהיכה בנו בפתאומיות וללא יכולת תגובה. אנו בני המשפחה כואבים ביותר את "המפץ" של אחינו. נודה לכל עזרה מצדך ומצד אנשיי חוסן. בתודה שמש
לפני שנה עברתי ארוע זהה לזה שאחיך עבר לאחרונה. אני רוצה לעודד אותך שהמצב הולך ומשתפר עם הזמן. השליטה בשלפוחית (החדשה) היא תהליך נלמד, והתוצאות טובות. אנא אמור לאחיך לא להתייאש. עם הזמן הוא יגיע לשליטה של 95% בסוגרים, ויוכל לנהל חיים נורמליים, פחות או יותר. כל זאת מתוך נסיון אישי. בברכת בריאות טובה לאחיך ולכל עם ישראל. יהודה
אבי חלה בסרטן שלפוחית השתן והמליצו לו על ניתוח לפני שזה יחדור לשריר, מחומר שקראנו על הניתוח עולה כי מלבד הניתוח וההחלמה הקשים, עצם הניתוח גם מקצר את תוחלת החיים עד לכדי כחמש שנים!!!??? האם זה נכון,אנו ממש מבועתים מהמחשבה על כך.
את הרומן שלי עם מחטים התחלתי בגיל 14,זה היה במרפאה במושב, הייתי אמור לקבל חיסון צהבת. בשנייה שראיתי את המחט ברחתי מהמרפאה דרך החלון. לקח לי כמה שבועות עד שקיבלתי את החיסון, אך הפחד נשאר. היום, לאחר מאות דקירות ועשרות טיפולים כימותרפיים, ועם שנאה לדקירות ומחטים, אני יכול להגיד שמצאתי את הדרך היעילה והטובה ביותר לקצר את משך החיטוט בורידים ואת מספר הניסיונות לאתר וריד שיאפשר הוצאת דם או יתאים לעירוי נוזלים ותרופות. הצלחה של עירוי תלויה בשני גורמים עיקריים: המזריק מצד אחד והמוזרק מצד שני. המזריק: כשגיליתי שהסרטן חזר, התכוננתי לעבור ניתוח ביופסיה בחזה, על מנת לאשר את החשד שהתגלה בבדיקת הפט סיטי. עוד מרחוק יכולתי לראות שמי שהולך לשים לי את העירוי הוא מתמחה. הוא הגיע, הציג את עצמו כסטאג'ר,הקרין חוסר ביטחון, ואמר שצריך לשים לי עירוי. הושטתי לו את ידיי, היסוס קל ואמרתי לו "בחר". הוא ניסה בווריד הראשון, ואז ניסה בווריד השני, ואז בשלישי, נראה היה שהוא מאוד לחוץ ומתוח. כשחזר והביא וונפלונים נוספים לניסיונותיו הבאים, הסתכלתי אליו בעיניים ואמרתי לו- "זה בסדר, אני בוטח בך שתצליח". בדקירה הרביעית הצליח. המזריק, בין אם הוא רופא ותיק, מתמחה, או אחות סביר להניח שיהיה אדם עסוק ועם הרבה מאוד משימות אחרות לעשות אחרינו, חשוב שהמזריק יהיה מרוכז ורגוע. ככל שיהיו רגועים יותר, הסיכוי להצלחה גבוה יותר. נכון שבתור מטופלים זה לא מעניינו לדאוג למקצועיות של המזריק, אך אם ישנה דרך שבה אוכל להפוך את אותה חוויה לפחות כואבת וקצרה יותר, אהיה מוכן לנסות אותה. המוזרק: כשרק התחלתי את הטיפולים, בכל פעם שהגעתי לאשפוז יום, קיוויתי שהאחות תצליח בקלות לאתר את הוריד, בפעמים שחיפוש הוריד היה ארוך, הייתי מתחיל להתנשף, להסתחרר, להזיע, ולהיות קרוב לעילפון. כמובן זקוק גם למנוחה של כמה דקות לפני הניסיון הבא. כשהסרטן חזר לאחר שנה, היה עליי להתמודד עם בעיה נוספת, לא רק שנדקרתי הרבה, עכשיו גם הורידים שקעו כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים הקודמים. הגעתי למחלקת האשפוז על מנת לקבל כימותרפיה במשך ארבעה ימים, האחות נכנסה לחדר בשביל לשים לי מחט בווריד, מנסה פעם אחת, מנסה פעם שנייה, ללא הצלחה. בניסיון השלישי אמרה "אני בווריד, פשוט אין דם...". ביקשתי ממנה לתת לי כמה דקות, היא יצאה והביאה לי תה חם. אז קרה השינוי- דמיינתי ברזים נפתחים, מפלי מים גועשים, דמיינתי את הדם זורם בזרועותיי. ואז כשהאחות חזרה,היא ניסתה שוב ומייד הצליחה. הרגע הזה היה מאוד משמעותי בשבילי, הבנתי משהו באותו הרגע. הבנתי שלפחד שלי ממחטים היו גם השלכות פיזיות. כשאני מפחד, הגוף מגיב מייד, מערכת פיזית שלמה נכנסת לפעולה מיד כשאני מפחד. הביטוי של המערכת הזו (כך תוכלו לדעת שאתם פועלים מתוכה) - נשימות קצרות ומהירות, ידיים קפוצות, והגוף סגור. היו לי הזדמנויות נוספות לבחון את הקשר בין המצב המנטאלי שלי לבין ההצלחה של החדרת המחט לווריד. בכל פעם כשהתכוננתי, ישבתי/שכבתי בצורה נוחה ורפויה, נשמתי נשימות עמוקות ואיטיות, נעזרתי בדמיון של דברים שאני אוהב, או מקומות שמרגיעים אותי, התהליך הפך ונהיה פשוט יותר. לסיכום: בדיקה פולשנית הינה הליך לא טבעי, מובן שתהיה לנו בתור מטופלים רתיעה מהתהליך, אולם יש אפשרות להתמודד איתה. גיא תבורי תנופה - קבוצות העצמה ותמיכה למתמודדים עם סרטן www.tnufagroups.co.il
אני מסכימה עם כל מילה לצערי הרב מניסיון . אני מוסיפה המלצה לשבת עם גב זקוף ולא להסתכל על המחט בכלל
שלום רב, יש דבר כזה באזור הרצליה? בנה של חברתי מאושפז בשניידר ושם העובדת הסוציאלית אמרה שאין קב' תמיכה כזו. הייתכן?! לאן היא יכולה לפנות לעזרה? היא מותשת ולדעתי הולכת לאיבוד ואני לא יודעת איך לעזור לה. תודה גילה
שלום לך גילה, אני מציעה לך לפנות לארגון גדולים מהחיים,הם מציעים הרבה תמיכה להורים לילדים חולי סרטן.
גדולים מהחיים מפעילים קבוצות תמיכה וסיוע פסיכולוגי פרטני להורים לילדים חולי סרטן. יש גם קבוצת הורים דוברת ערבית בגליל וקבוצות בעברית בכל הארץ. ניתן להתקשר 036195977 ולבקש את עידו
תמיכה נפשית היא התחבושת שנשים על הפצע של אהוב שלנו. נוכל לעזור ולהאיץ את תהליך ההחלמה ע"י עזרה וחבישה נכונה, אך בקלות נוכל להכאיב ולגרוע מאותו התהליך אם הפצע יזדהם, או לא ייחבש כראוי. אחת הבעיות המרכזיות ממנה סובלים חולי הסרטן היא ההתמודדות הנפשית עם המחלה. הכוונה שלי בכך היא- כל דבר המפריע לאותו אדם שהוא לא במישור הפיזי. לא פעם שמעתי מאדם המתמודד עם סרטן "זה לא הטיפולים, את אלה אני יכול לסבול, זה המצב הנפשי שמקשה כל- כך!". הרופאים והאחיות עושים עבודת קודש, ועושים כל שביכולתם לעזור ולתמוך במישור הפיזי. רוב הצוותים הרפואיים מאומנים ומיומנים במענה רפואי, אך אין להם את היכולת לתמוך ברמה הנפשית, בדרך כלל מבחינת זמן ולעיתים גם מבחינת ניסיון והכשרה מתאימה. * קיימים רופאים המטפלים באדם כמכלול של גוף פיזי ונפש, אך לצערי רופאים אלה הם עדיין יוצאי דופן, ד"ר ברני סיגאל, רופא מארצות הברית, היה מהראשונים בעשורים האחרונים שהתחיל לטפל בצורה הזו. מחלת הסרטן לצערנו מאוד נפוצה, ואחוזיי האנשים המתמודדים עם מחלה זו רק עולים משנה לשנה ואיתם מתמודדים גם הסביבה הקרובה, משפחה וחברים. רוב האנשים מתארים את חוויית גילוי המחלה כחוויה של "הרצפה נשמטה תחת רגליי". תמיכה נפשית היא היכולת לעזור לאדם המבקש תמיכה בדרך הנכונה והמתאימה לו עצמו. האדם התומך מתמודד עם בעיה מאוד קשה, גם הוא שותף לאותה רצפה שנשמטה, ויחד עם זאת הוא קיבל ג'וב נוסף שעליו לבצע אותו, ומיד, ברוב המקרים ללא שום ידע מקדים, הדרכה או הכשרה מתאימה למצב שכזה. בחברה שלנו סרטן ומוות נכנסים לקבוצת הנושאים שלא מדברים עליהם. כולנו יודעים שהם קיימים, אך הפחד מהם כל כך גדול שרובנו משתתקים רק לשמע המילה. יש כאלו שאפילו לא קוראים לסרטן בשמו אלא "המחלה". מספר נקודות החשובות על מנת לתמוך בצורה חיובית ובונה במתמודד עם מחלת הסרטן: 1. תקשורת פתוחה: הרבה אנשים חושבים שעליהם להיות "חזקים" בשביל המתמודד עם מחלת הסרטן. הדרך השגרתית היא שהתומך לא ישתף וידבר עם המתמודד על כל קושי, פחד או כאב שיש לו בנושא. התנהגות מסוג זה גורמת באופן מיידי לריחוק ולערפל, דבר המקשה יותר על החולה. הדרך הטובה ביותר לתמוך, היא ע"י ביטוי אנושיות- כן לדבר, כן לשתף, להגיד מה כואב, כן לבטא אינטימיות ופגיעות ובכך לאפשר לחולה לבטא את עצמו באותה הדרך. 2. שאילת שאלות בהרבה מקרים אנחנו "יודעים" איך לעזור לאדם השני, מה הוא "צריך" עכשיו, ההנחה הזו מוטעית ומסוכנת. הדרך הפשוטה ביותר והנכונה לתמוך באדם הספציפי תבוא ממנו ע"י כך שנשאל אותו את השאלות- איך אפשר לתמוך בך? מה אתה מצפה ממני? וכו' 3. לקבל את המתמודד כל אדם מתמודד עם תקופת הטיפולים והמחלה בדרכו שלו, עלינו לאהוב אותם ולהיות שם בשבילם. ההתמודדות עם סרטן יכולה בהרבה מקרים לגרום למתמודד לעשות שינויים מהותיים בהתנהגות, דרך חיים, או כל דבר אחר. עלינו לתמוך ולקבל כל שינוי המתחולל בו. 4. אופטימיות ותקווה אחד הנושאים החשובים ביותר בהתמודדות עם סרטן הוא פחד מהמוות, בעצם "סטירת הלחי" מהיקום- אתה לא תחיה לנצח, הסטירה הזו עלולה לגרום לאותו אדם ולתומך בו לדאוג ולפחד מהמוות. הדבר הכי טוב שנוכל לעשות באותו הזמן הוא להפנים את המשפט הבא- "השאלה היא לא מתי אמות? אלא איך אוכל למצות את חיי עד אז". כשהמשפט הזה מוביל את דרכי, כל ההתייחסות וההסתכלות תשתנה.חקור ומצא מקרים דומים בפן הרפואי לזה של האדם שבו אתה תומך בהם החולה החלים, הבריא וחי באיכות חיים גבוהה. סטטיסטיקה לעולם לא עוזרת בהסתכלות על מקרה יחיד (המקרה האישי), לפחות לא סטטיסטיקה שלילית. לעומת זאת סטטיסטיקה חיובית מביאה כוחות נפשיים מתוך אופטימיות ותקווה, כוחות שהם כלי עזר חשוב להצלחת הטיפול. בברכה, גיא תבורי
שלום גיא יפה כתבת ותיארת את התמיכה לה זקוקים האנשים אשר מתמודדים עם אתגרי מחלת הסרטן. אני רוצה להוסיף כאן וליידע בכל התחום אשר נקרא "ליווי רוחני". תחום זה של תמיכה מתמקד באדם כמכלול אפילו רחב יותר מגוף- נפש, ומתייחס אליו כאל מורכבות של גוף- נפש- רוח. מה שעומד בבסיס ההגדרה הרוחנית, הוא האבחנה שיש משהו גדול (בין אם נכנה אותו אלוהים, כוח עליון, היקום, החיים...) אשר בתוכו האדם מוכל, ושבתוכו הכל מתקיים ומורכב מקשרי גומלין. יש כאן את כל המימד האוניברסאלי שהחיים הם דבר טוב וחיובי ביסודם, שלאדם יש את היכולת לחוות קדושה, התעלות, התרחבות, לבחור להתפתח ולהעצים תחושת משמעות. הליווי הרוחני, יכול להעניק מסגרת ואפשרות של דיאלוג עמוק בין האדם, לתוך ההקשר הרחב בו הוא מתקיים וחי, וברכה של בריאות רוחנית. הליווי הרוחני עובד עם כל אדם ומערך אמונותיו הייחודי; בין אם הוא מגדיר את עצמו כדתי מאמין, חילוני, אתיאיסט, רוחני לא דתי וכן הלאה. הליווי עוזר לאתר באדם כוחות של צמיחה ובריאות אשר אינם תלויים בדבר וכן לדבר על כל נושא, בין אם הוא נחשב הטאבו ביותר. בברכה ואהבה, הלה אשחר, עמותת "אחווה".
שלום לגיא ולכל מי שקורא את מה שגיא כתב אני מנחה בעמותת ח.ס.ן מזה 20 שנה. כל מה שתארת בכתיבתך אכן מתרחש בקרב החולים ובני משפחתם ואכן עמותת ח.סן קמה כדי לתת מענה להיבטים הנפשיים הרגשיים והרוחניים של החולה בסרטן ובני משפחתו שמצויים בתקופה מאוד קשה ומורכבת. אני מזמינה את החולים ובני משפחתם להשתתף בקבוצות התמיכה של ח.ס.ן. באתר האינטרנט של ח.ס.ן ניתן למצוא באילו מקומות בארץ מתקיימות קבוצות. כל הקבוצות מונחות על ידי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. במידה ותהיה דרישה להקמת קבוצה במקום בו אין פעילות של ח.ס.ן, ניתן לפנות אלינו ונעשה כל מאמץ כדי שתפתח קבוצה. בברכה נטע מוזר
האם קיימת קבוצת תמיכה לחולים שעברו כריתת גרון מלאה? עדיפות לאזור חיפה.
שלום לוולפי, לא ידוע לי על קבוצה ייחודית לחולים שעברו כריתת גרון. אני מציעה לך לבדוק עם הצוות הסיעודי(אחות אחראית או עובדת סוציאלית) במחלקה שבה טופלת. ייתכן שיוכלו להפגיש אותך עם חולים אחרים. באזור הצפון מתקיימות קבוצות של ח.ס.ן לחולים שעברו ומתמודדים עם מחלות סרטן מגוונות. אם מתאים לך,כתוב לנו. אם תרצה לשוחח אתנו עוד על הנושאים שמעסיקים לך,אתה מוזמן לכתוב או להתקשר. מיכל 0528072221
אם במשפחתחי יש מישו חולה סרטן והיה לי מגע בדמו( ז"א היה דם על כלי אוכל ממנו) האם ישנה סכנת הדבקות?? אני מאד חוששת. האם בכלליות זה יכול לדבק? תודה מראש
לא. סרטן אינה מחלה מדבקת!
שלום, אמא שלי היקרה והאמיצה חלתה לפני 3 שנים, עברה ניתוח וחשבנו שכבר הכל מאחורינו... ואז המחלה חזרה. אנחנו נלחמים בה מחדש. רק שהפעם היא הרבה יותר קשה ואכזרית. השבועות האחרונים ממש קשים לי ואני לא רוצה לשתף חברים קרובים ומשפחה כי אני חושבת שהם ממש מבינים את הכאב שלנו והאכזבה מכך שהמחלה חזרה. קשה לי לראות את כולם שמחים ומאושרים מסביב- אני מרגישה כאילו אני סוג של עול עליהם... למרות שבאמת כולם רוצים לעזור ולהיות ולחבק... אתם בטח מכירים את זה אני לא מעוניינת להגיע לקבוצת תמיכה למרות שאני יודעת שיותר קל לשתף מישהו שעובר את אותו הדבר. אם יש פה מישהו/י שבא לו/ה לשתף גם מרחוק אשמח מאוד. האימייל שלי: [email protected]
שלום נעמה אתקשר איתך דרך המייל נטע
בקרוב נציין שנה לפטירתו של אחי היחיד. הכאב גדול וקשה. האם ידוע לכם על קבוצת תמיכה לכאלה שבני משפחתם נפטרו מסרטן? תודה
מאד מצטערת על האובדן שלך. אולי תדברי עם המנחה של חוסן באיזור שלך. לי הם עזרו מאד כשבני היה חולה. וגם אחרי שנפטר. זה לא תמיד חשוב מי בקבוצה כמו העובדה שיש קבוצה שתוכלי להרגיש את התמיכה.... מאחלת לך שלום ושלווה. אודרי
שלום לך יעל, באגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים,מתקיימת קבוצה לבני משפחה שאבדו את יקרם מסרטן. את מוזמנת להתקשר אלי ואתן לך פרטים נוספים. מיכל 0528072221 בברכה חמה
שלום יעל, צר לי בצערך, צר על האובדן, הכאב, הגעגוע. אני פעילה בחוסן ויודעת שהקבוצות שלנו פתוחות לכל מי שהסרטן נגע בחייו . אם יש קבוצה שפועלת באיזור מגורייך , אני חושבת שתוכלי להעזר שם. שמי דורית, את מוזמנת להתקשר אלי לטלפון 0544-562612
אני מעוניינת להשתתף בקבוצת תמיכה. אני גרה בירושלים, היכן מקום המפגש? מה הכתובת, ומספר הטלפון. האם אתם עורכים נופשונים? בתודה ציפי
שלום ציפי אפשר לקבל את מספר הטלפון ופרטים על הקבוצה שעובדת בירושליים אצל דב פרידלנד תיכנסי לאתר של חסן ובקבוצות התמיכה תמצאי את דב שמנחה את קבוצת הרצליה, ממנו תוכלי לקבל את כל הפרטים בברכה נטע מוזר
שלום שמי חן אני בת 27 ומתגוררת בבאר שבע. חיי וחיי משפחתי השתנו ברגע שגילינו כי אבי חולה בלוקמיה לפני שנתיים, עברנו תקופות לא פשוטות במחלקה ההמטולוגית בבאר שבע ובבילינסון. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בשנה האחרונה ועושה עבודה על ההיכרות של המשפחות אחת עם השניה במהלך האישפוזים הארוכים בבתי החולים, עד כמה התמיכה זו בזו מסייעות בהתמודדות עם המחלה ועד כמה הן משפיעות על המשפחות. אשמח ואודה לכם אם תוכלו/תרצו לכתוב האם הכרתם משפחות במהלך האישפוז של יקירכם? ומה ההיכרות נתנה לכם? אילו היו קיימות קבוצות היכרות ותמיכה אך ורק למשפחות בתוך המחלקות האם זה היה עוזר לכם? תודה רבה ואני מחזקת את נפשכם בהתמודדות הקשה. חן
שלום חן מאוד אשמח לקרוא את מסקנותיך לאחר סיום העבודה אפשר בהחלט לפרסם גם בפורום זה ברכותי נטע מוזר
נטע שלום, המחקר נשמע טוב.. אני ביליתי שעות רבות בבית חולים עם בני הקטן כשחולה בסרטן ואחד הדברים הנהדרים היה הקשר עם משפחות אחרות. למרות שכל אחד מתמודד אחרת, אבל כולנו באותה צרה צרורה... מצאתי את עצמי עוזרת לאמהות אחרות, ולילדיהם, וגם נעזרת. קיבלתי רעיונות מהם והעברנו גם אינפורמציה. אבל העזרה הגדולה ביותר לי היתה קבוצת חסן בתל אביב, בהנחיה עמרי ציטרון... שם התנתקנו מהחיים הקשים בבית חולים ויכלנו להרכז רק בעצמנו ובקבוצה בצורה חזקה ומיוחדת. אני חוששת שבבית חולים יש מין מטח - תמיד מחכים שיקרה משהו - יבוא רופא וכו'....
http://www.youtube.com/watch?v=bf5IcAsnk6g
שלום אבי נמצא בשלב סופני של המחלה. אני מחפש עבורו מטפל/ת, מישהו שיעזור לו קצת להתמודד עם הפחדים והמחשבות. אשמח לשמוע על מטפלים מומלצים באיזור חיפה/קריות.
מישהו שעובד עם חולים במצב סופני. לנו בתור משפחה אין כ"כ את הכלים להתמודד בעצמנו ומאוד קשה לעזור לאבי החולה עם ההתמודדות שלו.
שלום לך אני יכולהלהמליץ לך מאד להיעזר במלווה או תומך רוחני אשר מומחה בעבודה עם אנשים המתמודדים עם מחלות קשות או מאיימות חיים. אני פעילה מאד בעמותת "אחווה" לליווי רוחני אתה מוזמן ליצור איתי קשר לפרטים נוספים 052.3763486
חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי שום מספרה קרובה ליקנעם....התקשרתי לכמה מספרות ביקנעם אבל הם לא תורמים את השיער שם, מישהו יוכל לתת לי בבקשה שמות של מספרות שתורמות את השיער באזור חיפה והסביבה?
שלום דפנה גם אני חיפשתי באינטרנט כפיהנראה אין הרבה שרוצים להתעסק עם זה,, מצאתי משהו ואני שולחת לך תראי אם זה מתאים לך בברכה נטע שלום לכל הספרים, ספריות ולכל באי הפורום שמי לי ואני תושבת תל אביב. אני מתה להסתפר קצר ועלתה בראשי המחשבה שחייב להיות משהו לעשות עם השיער למטרה טובה ואכן- גיליתי בשיטוט באינטרנט את החברה האלה : זכרון מנחם. הם מקבלים תרומות שיער של מינימום 25 ס"מ אסופים לצמה שנשלחות אליהם לדואר. הבעיה היא שיש כרגע בארץ רק 3 מספרות המשתפות פעולה ומספרות חינם אנשים ונשים המגיעים לשם כך..שנים בירושלים ואחד בחולון. בקישור ששמתי יש פרטים על הפעילות הכל כך חשובה הזאת והייתי שמחה אם מישהו בתל אביב ישמח להירתם ולקחת חלק במצווה הענקית הזאת.. שתהיה שבת של שלום לי
שלום נטע, ראיתי שציינת בכתבה שיש מספרה בחולון אשר מספרת אנשים בחינם תמורת תרומת שיערם,אשמח לקבל את הטלפון שלהם לקביעת התור, תודה רבה ויום טוב. יוליה
האם יש כזו? האם ניתן לקבל פרטים ליצירת קשר.
היי אני יודע שיש את "נקודת מפנה" שזוהי תוכנית תמיכה והעצמה בירושלים, בברכה, גיא תבורי.
שלום לשלמה, יש קבוצה ירושלמית לח.ס.ן נא התקשר לקו התמיכה,שמספרו מופיע כאן. בהצלחה מיכל
שמחתי לגלות ואני רוצה לשתף את החברים שבהמלצת האגודה למלחמה בסרטן, ישנה חברת ביטוח שמעניקה כיסוי לחולי סרטן שרוצים לצאת לחו"ל וזאת אפילו אם הנוסע נמצא בין טיפולים או אחרי טיפולים או אשפוז. פניתי לאגודה, הפנו אותי לחברת הביטוח "חידוש", קיבלתי מהם יחס חם, מסביר ומקצועי ואני ממליצה בחום. חשוב מאוד לפרסם את הנ"ל כיוון שלא מצאתי שום גוף מסחרי אחר שהיה מוכן להסדיר ביטוח לחו"ל זמן קצר אחרי יציאה מאשפוז. תודה וכל הכבוד. דרך אגב,- הטלפון שלהם 03-5608555
HIDUSH INSURANCE AGENCIES LTD- THANK YOU
שלום נחמה הפורום תקין ועובד, האם את מתכוונת לתגובה אליך?, שלחתי אותה ב-11.12 פשוט מאז לא היו שאלות לכן אין גם מענה בברכה נטע מוזר
אכן אני מתכוונת אליי, לאחר שענית לי כתבתי תגובה שאליה לא קיבלתי מענה, בכל אופן למקרה והיתה תקלה העתקתי את תגובתי לכאן: ראשית אני מודה על תגובתך המהירה. רציתי להדגיש כי את ההחלטה על לא לספר לה התקבלה על ידי הרופאים היות ולא ניתן לעשות למענה דבר והחשש הוא מכיוון שהיא אדם שנלחץ מאד מהר ומצב ליבה איננו טוב כלל (מסתם ימיני כמעט ולא עובד כלל) החשש הנו שהיא תלחץ/תכנס למצב של חרדה והיא תקבל התקף לב (לפני כחודש וחצי היה לה לחץ דם כ"כ גבוה ובשל כך שליבה לא מתפקד היטב היא החלה ליצבור נוזלים מרובים בריאותיה שסיכנו אותה) וכפי שהרופא אמר "כשיהיו החמרות במצבה או שהיא תחוש לא טוב תביאי אותה למיון ונטפל בבעייה הקונקרטית אין טעם לתת לה לבלות את שארית הזמן הקצר שנשאר לה בפחד". כך שלא ניתנו לנו אופציות כלל וכלל ויותר מכך אפילו טיפול תומך (כמו מעקב על מצבה, בדיקת דרגת כאב וכדו'...) לא הועלה כאשר שאלתי על כך קיבלתי את אותה התשובה הלקונית שרשמתי כבר. חשוב גם לשים את כל הקלפים סבתי איננה אזרחית המדינה ובתהליכי עלייה אך מצד שני ציינו שאם יש משהו להקל עלייה או כל דבר אין כאן בעיה לדאוג לכך מצידנו. מעבר לכך התגלה אצלה גם COPD חריף אפילו טיפול לזה כגון אינהלציות הנהוגות במחלה זו ולהקל על נשימתה מומחה הריאות לא הציע כפי שציינתי התחושה הקשה מאד היא מההתייחסות שבשל גילה לא מגיע לה החסד הניתן לאנשים הצעירים ממנה. את הטיפול עבור ה COPD הישגתי מרופא המשפחה שלה לבסוף. לכן הכעס והקושי ההחלטה לא לספר נראית הגיונית במצבה לעומת מצבו של אבי בו כל ההחלטות התקבלו במשותף והוא היה שותף להם עד לרגע שהיה במצב בו לא יכל לתת את דעתו. מעבר לכך אני יודעת גם שאם היא היתה מודעת למצבה היא היתה בוחרת לא לעבור טיפולים היות שמאז שהיא הגיעה ארצה היא תמיד אומרת חייתי את חיי במיטבם אני שמחה שאלהים נתן לי לראות את נכדי וניני (שאת ניניה לא ראתה כלל ואותי היא ראתה לאחרונה לפני 22 שנה) ולהיות איתם רק שאם אלהים רוצה לקחת אותי שיקח אותי מבלי שאסבול. כך שהיא דיי סיכמה את רצונותיה במשפט זה. אני חושבת שהקושי שלי הוא במספר מישורים: 1. העובדה שהמערכת הרפואית עד כה איכזבה אותי בגילוי סימפטיה/ איכפתיות למצבה בשל גילה ולא הציעה את כל שיש לה להציע על מנת להקל עליה בדברי היומיום אפילו. 2. העובדה שאין כאן ליווי כלל של שום מערכת ונוצר הסיטואציה שאני ואימי עם תחושה של פצצת זמן, שכל רגע משהו יכול לקרות מבלי לדעת מה עלול לקרות. עם אבי הכל היה שונה כ"כ כך שהלא ידוע היה מאד מינימאלי. אצלה אני פחות או יותר מנחשת מהידע שלי שאו שהיא תחטוף התקף לב כי ליבה לא יוכל לסחוב את מחסר החמצן והמאמץ, אם הגידול יגיע למוח תהליך קטן וסימפטי של שבץ מוחי עקב לחץ גבוה במחיצות המוח או לחלופין הליך מייגע שמשבוע לשבוע תיהיה התדרדרות תפקודית ומוחית קלה עד אשר גופה לא יסחוב. ואלו ספקולציות לא קלות שמאד קשה לישון עם המחשבה שאתה לא יודע למה מחר בבוקר אתה מתעורר. 3. העובדה שאחרי 6 שנים לחיות את זה שוב ופתאום כל הדימויים שנקברו כ"כ עמוק כולל תמונות בו אבי נפטר בידי, קבלת ההחלטה לאשפזו ביומו האחרון באוספיס, ההחלטה לא להנשימו וכן הלאה קמים כ"כ לחיים שהמחשבה לחיות את זה שוב קשה. 4. אומנם מחשבה אגואיסטית - אבל עד שקיבלתי סבתא (כל משפחתי המורחבת בארהב כך שזו הפעם הראשונה שאני יודעת מה זה סבתא לדבר איתה, להתפנק עליה וכו'... ואז לקחת אותה ועוד בצורה כ"כ אכזרית. נו נראה לי שכבר את מגילת רות כתבתי כאן אז אסכם לבינתיים בכך שלפחות אני משתדלת לפנק אותה בכל המאכלים ששנים לא זכתה להם כמו מרק העוף של אמה שלה, ושטרודלים ומה לא הכל שתיהיה שמחה אפילו הקדמנו לה את יום ההולדת כי דודה שלי באה לבקר אותה ועשינו לה מסיבת יום הולדת שהיא אף פעם לא זכתה לה (בארהב כולם גרים במדינות אחרות ורחוקות) כך שהיא היתה מאושרת עד מאד. לבינתיים שיהיה שבוע טובותודה על האוזן הקשבת
שלום סבתי הגיעה לארץ לפני 7 חוד' בגיל 95 לצערי לפני כחודש התגלו אצלה גידולים מרובים בריאות אך בשל גילה הרופאים החליטו כי אין טעם לערוך בדיקות נוספות ופשוט לתת לה לחיות את חייה (מה שנשאר מהם) ללא פחד כי זמנה מתקתק. זה יהיה הסבב השני שלי עם סרטן ריאות אבי נפטר מהמחלה לפני 6 ששנים. ההבדל הפעם הוא שבגלל גילה עושה רושם כולם הרימו ידיים כך שאפילו מעגל תמיכה והסברים אין. הרופא משפחה משתדל אבל עדיין... כשניסיתי להבין מהרופא המומחה מה צפוי לנו בחודשים הקרובים קיבלתי תשובה פוטרת שיהיה מה שיהיה כשיחמיר תביאי אותה לביח. ועם זה קשה לי אפילו קשה לי מאד... עם אבי היתה מלחמה ארוכה במשך 3 שנים כך שידענו מה קורה בכל נקודה ואילו עם סבתי שרק עכשיו קיבלתי אותה עושה רושם שאנחנו על פצצת זמן מתקתקת וכל מה שיש לעשות זה לשבת ולחכות. מה שהרופאים לא מבינים זה שהם משאירים אותי עם כל ההתמודדות אבי כשנפטר אימי עבר 7 שבצים קלים חודש אחר חודש וזה עם כל ההכנות שהיו לי הפעם אין הכנות וגם הפעם אני והיא מטפלות בסבתי. לפחות עם אבי המעבר משלב לשלב היה מדורג כך שזה התקבל פחות או יותר בטבעיות ההתדרדרות פה נאמר לי להגיד תודה אם היא תשרוד בעוד חודשיים שלושה מה זאת אומרת. מאד קשה להיות עם אדם שאתה לא יודע אם הוא יהיה כאן מחר וכשאתה לא יודע מה רמות הסבל שהוא עומד לחוות. נכון, האחים שלי אומרים לי עברנו את זה פעם אחת אנחנו יודעים אבל כנראה שזה ככה כשאתה לא המטפל אבל כשאתה האדם המטפל שצריך לתת את התשובות לאדם בו אתה מטפל וכשאתה לא צריך לצפות באותו אדם יום אחרי יום ולעקוב אחרי כל התדרדרות קטנה ככל שלא תיהיה מחשש שזה יהיה הקלף שיפיל את מגדל הקלפים. בקיצר קשה לי היחס אותו אנחנו מקבלים כאילו חייו של אדם בגילה אינם שווים לחיים של אדם צעיר יותר, שלנו לא קשה כמו כל משפחה של כל אדם אחר שמקבל בשורה קשה זו, שמשאירים אותנו באויר להתמודד עם הכל לבד בקיצר קשה, קשה קשה
שלום נחמה אכן מה שאת מתארת הוא באמת מאוד קשה. אחלק איתך קצת ממחשבותי באשר לסבתא ובכלל להתנהלות מול סרטן ללא קשר לגיל או למצב. אחד התופעות השכיחות במשפחות שכאשר אדם לוקה בסרטן(אולי גם במחלה אחרת קשה) המשפחה נותנת את כל יהבה בטיפול הרפואי ולא תמיד משאירה לחולה עצמו יכולת לקבל החלטה מה הוא היה רוצה בשביל עצמו, הסחרחרת שהמשפחות נמצאות בה לעיתים לא מאפשרת להקשיב גם לקולות אחרים. נראה לי ששווה לשתף את סבתא ולשאול אותה מה היא רוצה בשביל עצמה, ככל שהדיבור יהיה פתוח יותר ולא מפחד, תהיה אפשרות לשמוע את רצונותיה האמיתיים, אולי היא תצטרך קצת לחשוב ולהרגיש מה היא באמת רוצה, אבל היא הכי יודעת מה טוב בשבילה ולא משנה כמה הילדים/נכדים אוהבים ותומכים טיפולים כימוטרפיים לא תמיד נותנים את התוצאה המצופה מהם, מה שבוודאות הם עושים, זה סבל מאוד קשה שהחולה עובר, ואת יודעת זאת היטב ממחלתו של אביך. נראה לי שאם סבתא ואתם תנהלו את חייכם ואת האפשרויותותהיו פתוחים בניכם ולא תחליטו עבורה , כולכם תרוויחו מכך במידה ותרצי להמשיך להתכתב ולשאול, אענה ברצון כה לחי על רגישותך והאיכפתיות שלך בברכה נטע
ראשית אני מודה על תגובתך המהירה. רציתי להדגיש כי את ההחלטה על לא לספר לה התקבלה על ידי הרופאים היות ולא ניתן לעשות למענה דבר והחשש הוא מכיוון שהיא אדם שנלחץ מאד מהר ומצב ליבה איננו טוב כלל (מסתם ימיני כמעט ולא עובד כלל) החשש הנו שהיא תלחץ/תכנס למצב של חרדה והיא תקבל התקף לב (לפני כחודש וחצי היה לה לחץ דם כ"כ גבוה ובשל כך שליבה לא מתפקד היטב היא החלה ליצבור נוזלים מרובים בריאותיה שסיכנו אותה) וכפי שהרופא אמר "כשיהיו החמרות במצבה או שהיא תחוש לא טוב תביאי אותה למיון ונטפל בבעייה הקונקרטית אין טעם לתת לה לבלות את שארית הזמן הקצר שנשאר לה בפחד". כך שלא ניתנו לנו אופציות כלל וכלל ויותר מכך אפילו טיפול תומך (כמו מעקב על מצבה, בדיקת דרגת כאב וכדו'...) לא הועלה כאשר שאלתי על כך קיבלתי את אותה התשובה הלקונית שרשמתי כבר. חשוב גם לשים את כל הקלפים סבתי איננה אזרחית המדינה ובתהליכי עלייה אך מצד שני ציינו שאם יש משהו להקל עלייה או כל דבר אין כאן בעיה לדאוג לכך מצידנו. מעבר לכך התגלה אצלה גם COPD חריף אפילו טיפול לזה כגון אינהלציות הנהוגות במחלה זו ולהקל על נשימתה מומחה הריאות לא הציע כפי שציינתי התחושה הקשה מאד היא מההתייחסות שבשל גילה לא מגיע לה החסד הניתן לאנשים הצעירים ממנה. את הטיפול עבור ה COPD הישגתי מרופא המשפחה שלה לבסוף. לכן הכעס והקושי ההחלטה לא לספר נראית הגיונית במצבה לעומת מצבו של אבי בו כל ההחלטות התקבלו במשותף והוא היה שותף להם עד לרגע שהיה במצב בו לא יכל לתת את דעתו. מעבר לכך אני יודעת גם שאם היא היתה מודעת למצבה היא היתה בוחרת לא לעבור טיפולים היות שמאז שהיא הגיעה ארצה היא תמיד אומרת חייתי את חיי במיטבם אני שמחה שאלהים נתן לי לראות את נכדי וניני (שאת ניניה לא ראתה כלל ואותי היא ראתה לאחרונה לפני 22 שנה) ולהיות איתם רק שאם אלהים רוצה לקחת אותי שיקח אותי מבלי שאסבול. כך שהיא דיי סיכמה את רצונותיה במשפט זה. אני חושבת שהקושי שלי הוא במספר מישורים: 1. העובדה שהמערכת הרפואית עד כה איכזבה אותי בגילוי סימפטיה/ איכפתיות למצבה בשל גילה ולא הציעה את כל שיש לה להציע על מנת להקל עליה בדברי היומיום אפילו. 2. העובדה שאין כאן ליווי כלל של שום מערכת ונוצר הסיטואציה שאני ואימי עם תחושה של פצצת זמן, שכל רגע משהו יכול לקרות מבלי לדעת מה עלול לקרות. עם אבי הכל היה שונה כ"כ כך שהלא ידוע היה מאד מינימאלי. אצלה אני פחות או יותר מנחשת מהידע שלי שאו שהיא תחטוף התקף לב כי ליבה לא יוכל לסחוב את מחסר החמצן והמאמץ, אם הגידול יגיע למוח תהליך קטן וסימפטי של שבץ מוחי עקב לחץ גבוה במחיצות המוח או לחלופין הליך מייגע שמשבוע לשבוע תיהיה התדרדרות תפקודית ומוחית קלה עד אשר גופה לא יסחוב. ואלו ספקולציות לא קלות שמאד קשה לישון עם המחשבה שאתה לא יודע למה מחר בבוקר אתה מתעורר. 3. העובדה שאחרי 6 שנים לחיות את זה שוב ופתאום כל הדימויים שנקברו כ"כ עמוק כולל תמונות בו אבי נפטר בידי, קבלת ההחלטה לאשפזו ביומו האחרון באוספיס, ההחלטה לא להנשימו וכן הלאה קמים כ"כ לחיים שהמחשבה לחיות את זה שוב קשה. 4. אומנם מחשבה אגואיסטית - אבל עד שקיבלתי סבתא (כל משפחתי המורחבת בארהב כך שזו הפעם הראשונה שאני יודעת מה זה סבתא לדבר איתה, להתפנק עליה וכו'... ואז לקחת אותה ועוד בצורה כ"כ אכזרית. נו נראה לי שכבר את מגילת רות כתבתי כאן אז אסכם לבינתיים בכך שלפחות אני משתדלת לפנק אותה בכל המאכלים ששנים לא זכתה להם כמו מרק העוף של אמה שלה, ושטרודלים ומה לא הכל שתיהיה שמחה אפילו הקדמנו לה את יום ההולדת כי דודה שלי באה לבקר אותה ועשינו לה מסיבת יום הולדת שהיא אף פעם לא זכתה לה (בארהב כולם גרים במדינות אחרות ורחוקות) כך שהיא היתה מאושרת עד מאד. לבינתיים שתיהיה שבת שלום ותודה על האוזן הקשבת
שולח לכם את הבלוג של אישתי ערפה בדרך המיוחד שלה להתמודדת עם המחלה. אולי יכול לעזור גם לאחרים. תודה ג'יימי פוקס בר בלוג ערפה - http://orpafb.blogspot.com/
אני רוצה לתרום את השיער שלי להכנת פיאות לחולי סרטן....מישהו מוכן להגיד לי איפה ואיך לעשות את זה? האם צריך מספרה מיוחדת....או שאפשר במספרה שקרובה אליי הביתה?
שלום דפנה אכן מעשה אצילי, אני כתבתי עכשיו באינטרנט תרומת שיער לחולי סרטן וקיבלתי המון אפשריות אני מזמינה אותך לעשות זאת ולהחליט היכן ואיך בברכה נטע מוזר
השאלה נשלחה פעמיים ויש מענה
אין לי שום טענות לגבי הצוות של האחיות והרופאים שעושים את מלאכתם על הצד הטוב ביותר. אך יש לי טענה חמורה כלפי מי שמנהל את המחלקה אשר מקצה 3 אחיות במשמרת לילה בין 23:00-7:00 על 24 חולים מאוד מורכבים וללא שום כוח עזר. כיצד מגדירים את המחלקה לאחת הטובות ביותר בעולם יוצאים בפרסומים ללא צרכים אלמנטרים למטופלים. דוגמא מתיעוד 05.12.2010 - עקב ירידה בספירות אימי חטפה דלקת ריאות חריפה, הבגדים שלה היו רטובים ובמשך 3 שעות לא היה כוח עזר להחליף לה בגדים (מחדל), ושוב אני חוזר האחיות עושות את מלאכתם ונלחמות סביב השעון. אני במקרה מנהל חברת פרסום באינטרנט ומתכוון להפיץ את המחדל בכל הפורומים והאתרים בעולם אודות המחלקה. אשמח לקבל מענה בנידון ומי הם האחראים לנושא. תודה,
שלום לrv קשה לנו מאד להשאיר בן משפחה בבית-חולים,כשהוא חסר אונים.יש לנו רצון חזק מאד לדעת שהוא יטופל כאילו שאנחנו לידו,וכשזה לא קורה,זה מכאיב לנו מאד. אני יודעת,גם ממה שאתה כותב,שהצוות הוא מסור מאד,ולכן הייתי מבקשת מהם לדעת איך אפשר לצמצם מצבים של חוסר במענה. אני בטוחה שאם תשוחח עם האחות האחראית,יהיה לזה אפקט יותר מעשי,מאשר לתפוצה העולמית. מאחלת לאמא בריאות טובה
להזכירכם - עמותת ח.ס.ן פתחה קבוצת תמיכה לחולי סרטן ובני משפחתם באשדוד. הקבוצה קטנה ואינטימית, מה שמאפשר לשתף במחשבות ורגשות בכל הקשור להשלכות המחלה בכל תחומי החיים. לפרטים והצטרפות ניתן לפנות אלי בנייד 0544981961. נגה.
מדוע אין תשובה על שאלתי הקודמת??אשמח לתשובה בהקדם...
השבתי לך מאחלת לך המון בריאות בברכה נטע מוזר
קודם כל תודה גדולה על תשובתך,תבורכי!! אך רק שוב לחדד שאהיה יותר שלווה(כמה שאפשר) אם אכן נגעתי בדם שלו אין סכנה כלל?? אני מבינה בשתשובתך לא התיחסת לסוג מסוים של המחלה?! מה אמרה לעשות אם באתי במגע דם? תודה ובע"ה הרבה בראות!
שלום שי לי גם אם נגעת בדם של חולה עם סרטן ואין לו שום מחלה מדבקת אין סכנת הדבקות ללא קשר לסוג הסרטן. אני מתרשמת שתשובתי לא סיפקה אותך ואני חושבת שהשקט הנפשי שלך מאוד חשוב אז אפשר ללכת לרופא המטפל ולהתייעץ איתו בברכה נטע מוזר
בוקר אור! במשפחתי יש חולה סרטן. יש לי פחדים כאשר באים במגע איתו כשהוא בבית החולים בטיפולים, פחד מהדם או מההפרשות שלו. הפחד הוא מהדבקות.אני פוחדת לאכול בסבחבה הזאת או כל מגע אחר אשמח לדעת האם יש אמת בחששותי? איך אפשר להירגע וכן לאפשר יותר מגע ללא חשש? תודה ויום טוב
שלום שילי לא אין חשש מהדבקות. תחושה זו של הדבקה קיימת אצל הרבה אנשים, והסיבה היא כי סרטן זו מחלה מאיימת על החיים, והיא מאיימת הן על אנשים חולים והן על אנשים בריאים ולכן יש תחושה כזו שהיא נורמלית לחלוטין. את שואלת איך אפשר להירגע ולאפשר מגע קרוב יותר. אני מאמינה שיכולת לדבר על תחושתייך עם אנשים קרובים לך והרצון הכן שלך לגעת + הידיעה שזה אינו מדבק יכול לגרום לשינוי אני מאמינה שהאדם החולה שאת נרתעת לגעת בו מרגיש זאת, אך לא מתפתח בניכם שיח על העניין כי הוא לא רוצה לפגוע בך . אם תרשי לעצמך לפתוח איתו עניין זה, הוא עשוי להבין ושניכם תרוויחו מהשיחה והקשר בניכם בברכה נטע מוזר
רק רציתי לומר שאני די מזדהה עם הבעיה שאת מעלה. יש לי חברה שגם לאחרונה גילו אצלה את המחלה ומאז יכולת התקשורת שלי איתה ירדה מעצם החששות שלי לדון איתה על הנושא
באפריל 2001 נהרג בני בהתהפכות נגמ"ש יחד עם עוד 5 מחבריו השנים חולפות הכאב אינו מרפה נהפוך הוא רק מיתחדד ולא די בזאת ביולי שנה זו ניפטרה ביתי מסרטן והותירה אחריה יתומים רכים בשנים אני מחפשת קבוצת תמיכה לי ולבעלי לא קלה דרכינו ואי אפשר להמשיך לחיות כשבבית נותרה רק בת אחת שחייבים לעודדה .אודה למי שיבוא לעזרתינו
שלום לך אם. כהורים ששכלו את בנם בשרות צבאי, אתם יכולים להשתתף בקבוצת הורים של אגף שקום משפחות במשרד הבטחון,באזור המגורים שלכם. שם תוכלו לבטא כמובן את כאבכם הכפול. אני מקווה שיש לכם קשר עם עובדת השקום שלכם. אם לא, נא התקשרו אליי ואחבר אותכם לשם. בברכה חמה מיכל וייס 0528072221
שלום, האם קיימת קבוצת תמיכה לילדים(בוגרים) של חולי סרטן במצב סופני? תודה, נטע
שלום נטע עמותת ח.ס.ן מקיימת קבוצות תמיכה לחולים עם סרטן במצבי מחלה שונים וגילאים שונים. לצערי אין לנו קבוצות מיוחדות לילדים בוגרים. על מיקום הקבוצות את יכולה להכנס לאתר שלנו בברכה נטע מוזר
שלום רב, אימי נתגלתה כחולת סרטן חצוצרה לפני שנתיים. מאז היא עברה ניתוח להוצאת גידול וטיפולים כימותרפיים. לאחר חצי שנה נתגלתה נקודה נוספת מתחת לכליה ואותה הוציאו בשלמותה! עם לפקוסקופיה ולאחר מכן טיפולים כימותרפיים והקרנות. לפני כשבוע היא עשתה את כל הבדיקות הנדרשות לקראת ביקורת של שלושה חודשים והאונקולוג מסר שהתוצאות בטווח הנורמה ושהם יפגשו לביקורת בעוד שלושה חודשים. אולם כבר בפגישה איתו היא חשה כאבים בגב תחתון (מהם היא סובלת שנים רבות) אולם לא מצאה לנכון לומר לו זאת. היא פנתה לאורתופד ששלח אותה לרנטגן ושם נתגלתה נקודה, הוא מסר שהתוצאות לא ברורות והוא רוצה לחזור על הרנטגן בגלל עברה של אימי. שאלתי אליך- מה היית ממליץ לעשות? לחזור שוב על הצילום? או שמא ממצא מסוג זה מצריך שוב התערבות אונקולוגית? והאם יש סיכוי שהנקודה הזולא מרמזת על גידול ממאיר/שפיר?
שלום רונה באמת מאוד לא פשוט לעמוד שוב מול ספקות לאחר שאימך עברה תקופה כל כך ארוכה של טיפולים ונאמר לה שהתוצאות בתחום הנורמה, והנה שוב להתחיל מההתחלה. נראה לי שאין כל ברירה אלא לעשות בירור מקיף של הנקודה. לדעתי כדאי גם ליידע את האונקולוג המטפל באימך לגבי הממצא ולשמוע מה הוא ממליץ בברכה נטע מוזר.
לרונה שלום רב, בטיפולי הסרטן המוכרים מטופל המוקד הסרטני, אולם ספק אם משהו שאל או ברר, מה הסיבה שהחל התהליך הסרטני בגוף? והאם בטיפול במוקד הסרטני וריפויו, טופלה גם הסיבה להתפרצותו? לצערי התשובה על השאלה האחרונה, שלילית. בראיית הריפוי בביורגונומי, בריפוי המקובל אין בעצם התייחסות לסיבה שהביאה להתפרצות המחלה. מסיבה זו גם לאחר ריפוי והבראה, עדיין הגוף נשאר מאויים וסרטן יכול לפרוץ בשנית. המדען וילהלם רייך חקר ושאל וגם נתן תשובה לשאלה זו, כבר לפני 70 שנה ואף ריפא בגישתו סרטן. בריפוי הביורגונומי, המתבסס על גילוייו של רייך, זוהתה הסיבה שבה הגוף חשוף למחלת הסרטן כמו לשאר המחלות הכרוניות והיא, רמת אנרגיה נמוכה מידי בגוף, רמת אנרגיה שבה המערכת החיסונית של הגוף נחלשת ובחולשתה מאפשרת את התפרצות המחלה. מזמינך לקרא מאמר שכתבתי ופורסם גם באתר reader וכותרתו: מחלת הסרטן בראי ה"ביורגונומי" ניתן לריפוי ? כן ! מאמר זה נכתב בעקבות מאמרה המעמיק של גב' הדס פרידמן "מחלת הסרטן בזווית ייחודית" שפורסם באתר הסטודנטים - NatShare, שאותו סיימה במילים ואני מצטט, "מקווה שדלתות נוספות יפתחו לכל מי שמעוניין לדעת יותר על מחלה זו, על מנת שימשיכו את המחקר החשוב כל כך". בקוראי את המאמר המעמיק הזה, צצו ועלו לנגד עיניי בצורה ברורה, דברים שהיו ידועים לי כמרפא בשיטת ה"ביורגונומי" ואנסה לחדדם ולהאיר את שנראה בעיניי עיקר העיקרים, אף שברפואה המקובלת, לדעתי, לדברים אלה לא הוקדשה תשומת הלב הראויה ולא אנסה להבין מאיזו סיבה. לפני שאמשיך את מאמרי, אחזור פעם נוספת למאמרה של גב' הדס פרידמן ואציג מתוכו שתי תפיסות המגלות עולם ומלואו, למתבונן בראי ה"ביורגונומי" והרי הם לפניכם : תיאוריה ראשונה : תהליך התפתחות סרטן לפי התיאוריה הרווחת, קורה בשלבים המתוארים להלן. שלב א: גורמי סיכון. שלב ב: אירוע ראשוני לא ידוע. שלב ג: שינוי גנטי בתא - הפעלה וחוסר הפעלה של גנים באופן אקראי. שלב ד: מתפתח לשני כוונים, 1 - התאבדות התא. 2 - שמירת הנזק הגנטי לתא והמשכת ההתחלקות ומכאן בהמשך, התפתחות גידול סרטני. תיאוריה שנייה : על פי TCM סרטן מתפתח בתהליך זה: שלב א: חוסר צ'י ודם. שלב ב: coldness שלב ג: סטגנציית צ'י, הצטברות נוזלים. ושלבים נוספים, עד להתפתחות גוש סרטני. לצורך ההסבר נסתפק בשלבים עד כאן. בהתבוננות מעמיקה בשתי תיאוריות אלה, נשים לב למכנה משוטף אחד, שבעיניי הוא המפתח לריפוי הסרטן ולפחות למניעתו המוחלטת. ואסביר את דבריי אלה. בתהליך התפתחות הסרטן לפי התיאוריה הרווחת, אנחנו נתקלים כבר בהתחלה במשפט סתום כמו "אירוע ראשוני לא ידוע"... ובתהליך התפתחות הסרטן על פי TCM הסיבה העיקרית והראשונה היא: "חוסר צ'י ודם". כאן נשאלת השאלה החשובה ביותר, מהוא אותו "אירוע ראשוני ולא ידוע" שאם נדע לטפל בו הרי, כפועל יוצא, התהליך הסרטני כלל לא יתחיל ! ואכן תשובה חלקית נקבל, בהתבוננות בתהליך התפתחות הסרטן על פי TCM , שם נראה שמחסור בצ'י, הוא תחילת התהליך הסרטני. בראיית הביורגונומי: כאן נמצא המפתח למניעה ולריפוי סרטן ! שהרי צ'י זו אנרגיה שידועה כבר זמן רב, אנרגיה זו במהדורתה המודרנית, הרי זו אנרגית ה"אורגון" שהתגלתה ע"י המדען וילהלם רייך לפני כ-60 שנה, אנרגיה שהיא עיקר העיקרים בריפוי ב"ביורגונומי" מדע שפותח ע"י רפי רוזן; אדם מיוחד וחלוץ בקנה מידה עולמי במחקריו, שמתבססים על גילויו של רייך. כבר לפני כ-60 שנה הבין המדען וילהלם רייך, שמחסור אנרגיה בגוף הוא הגורם העיקרי לשיבוש מערכות הגוף, להתפתחות המחלות הכרוניות ביניהן גם סרטן, בגישה זו גם ריפא אפילו סרטן. כאן אנסה להעמיק בהסבר מהו אותו "אירוע ראשוני לא ידוע". לעוסקים ב"ביורגונומי" התשובה ידועה ומובנת מאליה, אותו אירוע לפי TCM , הרי הוא מחסור באנרגיה בגוף ובביורגונומי, מחסור אנרגיה בגוף נגרם מהשפעת ה"משלימים האנרגטיים". התלות האנרגטית הזו בין המשלימים האנרגטיים היא בסיס הריפוי ב"ביורגונומי" ! על ההשלמה האנרגטית, אפשר לקרא באתרים העוסקים בריפוי בשיטה זו, רק אומר בקצרה שאנחנו שלמות אנרגטית כזוג, זכר ונקבה, וישנה תלות אנרגטית חזקה בין בני הזוג שהם "משלימים אנרגטיים", אם מסיבה כל שהיא, אחד מבני הזוג נקלע למצב של חוסר אנרגיה, כתוצאה מקשר אנרגטי זה הוא מושך אנרגיה מהמשלים, בצורה בלתי מודעת לשניהם. תחילת הטיפול ב"ביורגונומי" הוא, הפסקת משיכת האנרגיה מגוף המטופל, זהו עיקר העיקרים! מאיזו סיבה נוצר מחסור אנרגטי אצל אחד מבני הזוג, שבגללו מתחיל בעצם התהליך הסרטני וכיצד להפסיק תהליך מסוכן זה, כל זאת בסדנאות לריפוי בשיטת ה"ביורגונומי". אסיים בתקווה שמאמר זה ייפול על אוזניים קשובות, שהרי, "אם העולם היה מתייחס למחקריו של המדען וילהלם רייך, ברצינות הראויה, הסרטן ומרבית המחלות, היום כבר לא היו מהוות איום על חיינו". כאן המקום להמליץ לקרא את חיבורה של גב' גילה בויום, אודות המדען וילהלם רייך וכמובן את מאמרה של גב' הדס פרידמן שבזכותו מצאתי לנכון לכתוב מאמר זה. בכבוד רב יורם גני נ.ב. ברישום, יורם גני ב"גוגל" אפשר להגיע לאתר המסביר את דרך הריפוי בביורגונומי ביתר פרוט.
שלום רב, אודה למידע באם ישנן קבוצות תמיכה למשפחות של חולי סרטן בשלבי המחלה הסופיים באיזור הצפון , רמת הגולן ? תודות
שלום ענבל נכון לעכשיו אין קבוצה של ח.ס.ן ברמת הגולן הקבוצות בצפון הן בעפולה ובקריות מידע על מיקום הקבוצות וטלפונים את יכולה לראות באתר של ח.ס.ן באינטרנט במידה ואת רוצה להתייעץ איתי אפשר בטלפון 04-6590568 בברכה נטע מוזר
שלום ענבל, ח.ס.ן מקימה כעת קבוצה חדשה בקריית שמונה. אם המרחק אפשרי מבחינתך, אנא צרי עימנו קשר. נגה 054-4562612
בקרוב תפתח קבוצת תמיכה לחולי סרטן ובני משפחתם באצבע הגליל. הקבוצה מיועדת לתושבי אצבע הגליל והסביבה, שמחלת הסרטן נגעה בחייהם, ותיערך בימי ראשון. המנחה: דינה רחמני זילברשטיין - מטפלת בהבעה ויצירה ומנחת קבוצות לפרטים ניתן לפנות לדינה 054-4968160 או לנגה 054-4562612
שלום, אבי נפטר מלפני שלוש שנים מסרטן הלבלב. כיום עליי להתמודד עם מחלתה של אימי, מלפני שנה וחצי גילו סלה רטן ומשום כך עברה ניתוח, הסתבר כי מדובר בגרורה, את מקור הסרטן גילו לאחרונה ומלפני חודשיים עברה ניתוח מסובך עוד יותר, לא ידוע אם תעברו טיפולים במצבה הנוכחי לדעתי לא תוכל לעמוד בהם. מאז המצב בירידה. אני חוששת מהנורא מכל. אינני יודעת כיצד לתמוך בה שהרי לאחרונה איבדה את הכוח והרצון לחיות. תודה
שלום לך דנה, ממעט הפרטים שספרת, אני מבינה שגם את וגם אמא מתחילות מחדש ,להלחם בסרטן מאיים חיים במיוחד,ואתן עדיין מותשות מהמאבק במחלתו של אבא,והאבל עליו. האם יש סביבכן עוד קרובים לכם,ששותפים? בת כמה אמא? מה עוד ממלא את חייה? איך היא מרגישה פיזית בימים אלה? ואיך נפשית? ומי הם מקורות הכח שלך? אני מזמינה אותך להתקשר אליי, ונוכל להציע לכן לווי של מלווה שהוכשר. בברכה מיכל 0528072221
לדנה שלום, קראי את תשובתי לרונה ועליה אוסיף עוד כמה דגשים. אחת הסיבות ואולי העיקרית שבהן, להופעת הסרטן אצל אימך, זאת מהיותה ה"משלימה האנרגטית" של אביך, כמוסבר במאמר. בטיפול הביורגונומי, מצב זה של ירידת האנרגיה, מופסק מידית, רמת האנרגיה עולה, הגוף מתחזק והרצון לחיות חוזר. לדעתי כדאי לנסות גישה זו שאיננה יכולה להזיק בשום אופן, היא רק יכולה להפתיע... בברכה, יורם גני
שלום, לפני כשנה וחודשיים התבשרנו כי לתינוקנו שהיה בן 9 ח' יש גידול מוחי, הגענו בשנייה האחרונה לבית החולים שניידר. עברנו שנה של טיפולים כימוטראפיים וסיימנו סידרה של הקרנות. יש לפנינו עוד שיקום ארוך משום שהוא מחובר לחמצן, יש לו קנולה והוא מוזן ע"י גסטרוסטום. בעלי ואני עברנו ועוברים חוויה מעצבת אישיות, קשה וטראומטית. האם ישנו מקום בו נוכל לקבל טיפול פסיכולוגי ללא עלות, משום שמצבנו הכלכלי הורע בשנה האחרונה. תודה יעל
שלום לך יעל,וחגשמח האם בקשתם לקבל טפול במסגרת המחלקה שמטפלת בבנכם? אם זה לא הפתרון עבורכם,התקשרי אליי, לתת לי עוד פרטים,ואנסה למצוא לכם מטפל. מיכל 0528072221
שלום לכם, אימי חולה בסרטן קיבה מתקדם ,נראית מאוד רזה וחלשה. לדברי הרופאים לא נותר לה עוד הרבה זמן (שבועות). יש לי ילד שלגביו הייתי רוצה להתייעץ. הוא בן 7 ילד מאוד חכם ומאוד רגיש וחרדתי (פוחד ממוות) .הילד הזה קשור אליה מאוד ברמה של קשר כמו אלינו ההורים. היא דמות המשענת שלו. היא מרעיפה עליו אהבה ללא תנאי. הא יודע רק שהיא חולה. הוא לא שואל יותר שאלות. הפחד שלי שהוא יפתח חרדות ומשקעים. לכן שאלתי היא: האם ליזום איתו שיחה ולהסביר לו? ומה להסביר לו? האם הגיוני בכלל להכין ילד למוות צפוי? (אנחנו כמבוגרים מתקשים לעכל...). אני יודעת שיש דרכים להסביר לילדים אחרי שאהוב קרוב נפטר. אבל מה אם הם רואים את תהליך ההתדרדרות? מה מסבירים? אשמח לכל הכוונה או עם מי ניתן להתייעץ...
שלום קרן האינטואיציות שלך נכונות ואכן חשוב להכין את הילד וחשוב ביותר לעשות זאת לא רק אחרי המות אלא במהלך ההתדרדרות. המשקעים נוצרים כאשר לא מדברים את הכאב, הקושי והפחד לכן יש חשיבות לדבר כבר עכשיו. אני מאמינה שאם תשאלי אותו מה לדעתו קורה עם סבתא הוא ידע לענות , כמובן במילים ובהבנה שלו ואת תתפלאי כמה הוא יודע מרגיש וכואב ופוחד לשאול כי אולי לא ניתן לו מקום לזה. .אצל רוב האנשים קיים חשש לגעת בנושא של המוות וככל שנמנעים לגעת בו הוא נעשה מפחיד יותר הדרך היעילה ביותר עם ילדים , כמו גם עם מבוגרים, הוא לשאול שאלות בעצם כל מה שאת רוצה להגיד לו תהפכי לשאלה. למשל במקום שאת תגידי לו מה יש לסבתא, אפשר שאול, מה אתה חושב יש לסבתא, או איזה מחלה יש לה, חשוב שהשיח עם הילד יהיה ברמה שלו וביכולת התפישה שלו את המצב, ואין זה קשור לאינטילגנציה, אלא לרמת ההתפתחות, יש ספר על תגובות של ילדים למוות, אמנם ספר ישן אך מאוד עדכני, של פרופ סמילנסקי יש בחנויות גם הרבה ספרות לילדים על מוות, כדאי מאוד לרכוש את אחד הספרים שנראים לך ולהקריא לו הורים לא מאמינים איזה תועלת יכולה לצמוח מהשיח הזה עם הילדים ובדרך כלל מצטערים שלא דיברו קודם המיומנות של הפיכת הדברים שרוצים להגיד לשאלת שאלות נראית בתחילה מפחידה ומאיימת, אך אם תרשי לעצמך להעיז ובעיקר לא לפחד, כולכם תרוויחו גם הסבתא שבוודאי מייחלת שידברו איתה על מה שקורה לה, לא בהיבט הרפואי, אלא בהיבט הרגשי וגם לבכות ביחד זה מאוד בסדר אם תרצי להמשיך לשאול ולהתייעץ אענה ברצון בברכת מועדים לשמחה נטע מוזר
לפי פרופסור מדרום אמריקה ,מציג פיתרון פשות ומהיר לסרטן . בהישג יד אנני רופא ,אך ,כחולה סוכרת ,הפיתרון פשות וזה עובד.
הלוואי ומשהו היה עוזר....פשוט כבר ניסינו הכל , ולא בקלות ניפול בידי שרלטנים . אם אתה מעוניין אשמח אם תכתוב על שיטת הריפוי ותפנה אותי לקישורים מתאימים. תודה.
לפני מספר ימים התבשר לנו שבנינו בן ה-6 חולה במחלה נדירה אצל ילדים: lymphoma foliculari pediatric type. כמובן אנחנו עדיין בהלם וחשים צורך להיות בקשר עם הורים אחרים המתמודדים במחלת הסרטן של ילדיכם. האם קיים פורום כזה? תודה רבה!
שלום לאמא של אילן, מנסיוני הרב במחלקה להמטולוגיה-ילדים בשיבא, אני יודעת שהורים רבים סביבכם ירצו להיות לצידכם,וישתפו אתכם בנסיון שלהם. אלא שחשוב לזכור שיש חויות וקשיים שהם משותפים לרוב המשפחות,ויש הרבה מאד שוני בין המחלות,הטיפולים,והדינמיקה של המחלה בכל ילד ומשפחתו.דברו כמה שנחוץ לכם גם עם הרופאים.הם ישוחחו איתכם בכנות ופתיחות,והם אלה שרואים את התמונה בכללותה,ומכירים הרבה מאד ילדים. גם העובדת הסוציאלית במחלקה תוכל להפגיש אתכם עם הורים,וללוות אתכם בתקופת ההסתגלות הראשונה. את מוזמנת לשוב ולפנות אלי לכאן,או בטלפון 0528072221 מיכל
תודה מראש
שלום לך דניאלה בעיני חברים הם לפעמים קרובים כמו ויותר מבני משפחה. יש חברים שהם המלווים העיקריים של החולה,יש חברים שהם בני זוג.ויש חברים טובים שרוצים להיות שם... אני מציעה לך לנסות להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה שח.ס.ן מפעילה. ואם תרצי לשוחח מכאן,אז נפתח שיחה בין שתינו,ונזמין אליה משתתפים נוספים. בברכת חג שמח מיכל וייס 0528072221 בברכת חג שמח
וחג שמח
האם ידועים מן הנסיון הרפואי מצבים, בהם הטיפול הכימותרפי/ביולוגי מגביר את קצב התפשטות המחלה? האם נמצא קשר בין שימוש בתרופות, לבין דוקא הרעה במצב החולה? אשמח לתשובה כנה ואמיתית. ברור לי שהצלחת הרפואה נמדדת במושגים סטטיסטיים ויש גם מצבים בהם הרפואה לא עוזרת.... אך האם גם מזיקה?
שלום לך תמי, שאלתך מבטאה חשש שאנשים רבים מבטאים,ולכן אני קוראת לו "חששת". הרפוא מבוססת על ידע רב,שבו ישתמש הרופא בבחירת הטפול המתאים לכל חולה. תמיד יילקחו בחשבון גם תופעות הלוואי הצפויות והמוכרות, ועדיין בכל מקרה שבו נחתן טפול רפואי,מתקיים גם מעקב עלידי הרופא,וחובתו של החולה לדווח על כל סימפטום חדש. זה המירב שניתן לעשות כדי לצמצם ככל האפשר נזקים מטפול,ועדיין לתת טפול ותרופה שנלמדה ונמצאה הכי מתאימה. את מוזמנת להמשיך איתי את השיחה. בברכת חג שמח מיכל 0528072221
שלום רב, האמת שלא חשבתי שאני אגיע לפורום כזה איי פעם, אבל הנה פגשתי את המחלה קצת קרוב מדי... יש לי ילדה בת שנה ותשע שהולכת למשפחתון ויש לנו גננת פשוט נהדרת שלצערי הרב מאוד, ואני באמת כואבת לרשום את זה, חלתה במחלה הנוראה הזאת. יצא לי היום לדבר עם כלתה של הגננת והיא סיפרה לי שהמחלה סופנית שזה התפשט בכל הגוף והגיע לעצמות והיא באמת נראת מאוד חייוורת ונפוחה וחלשה... אני כותבת בשביל להתייעץ האם כדאי שהילדה תמשיך ללכת לגן הזה או לחפש לה גן חלופי למרות שמאוד כואב לי כי אני יודעת שהגננת והילדה מחוברות אחת לשניה ואני באמת בכל ליבי אוהבת אותה ... תעזרו לי בעצה
היי יעל אני חושבת שמכיוון שהבת שלך כל כך אוהבת אותה וזו אינה מחלה מידבקת, הכי טוב שאת יכולה לעשות זה לתת לגננת את ימיה האחרונים עד שהיא בעצמה תרגיש שאינה מסוגלת לבצע את תפקידה ותפרוש לבד. כך גם תנהגי בנדיבות כלפי הגננת וגם בתך לא תיאלץ להחליף גן לאחר שכבר התחילה השנה. מקווה שעזרתי
שלום לשתיכן,יעל ודניאלה אני מצטרפת לשיחתכן, וחושבת גם שבתך,שהולכת לגן,כדאי שתהיה שותפה לכך שהגננת מתמודדת עם מחלה,ולכן היא משתנה,במראה,ואולי גם ביכולת שלה להתייחס כמו קודם,ואולי היא יותר עייפה. עבור בתך זו למידה חשובה על התמודדות עם אדם קרוב חולה,ואולי,בהמשך גם עם פרידה,אבל חשוב שכל הזמן תהיי קשובה לשאלות שלה,או לבטויי הרגש שלה.את מוזמנת כמובן להמשיך איתי את השיחה. בברכת חג שמח מיכל 0528072221
לצערי אני הייתי שייך למשפחה (כילדנער). ואותם מראות, השלכות מפעמים בי עד היום. האם יש מקום לאנשים כמוני? תודה.
שלום לך אלמוני, למיטב ידיעתי,יש קבוצה חברתית של בוגרים צעירים באגודה למלחמה בסרטן. נסה לבדוק באתר שלהם, או בפייסבוק "אילן ליאור". אם לא תמצא אתה מוזמן לחזור אליי: מיכל 0528072221
באתר האגודה הדבר היחידי שהצלחתי למצוא היה 'יוצאים לחיים' ו "חזקים ביחד". פניה באמצעות רשת חברתית תחשוף את זהותי (ועד כמה שאני יודע מניסיוני המועט בתוכנה הזו, שגם מכרי יתוודעו לקבוצה בה אני חבר), אני עדיין לא בשל לכך.לא פיזית ובטח שלא נפשית. תודה רבה בכל זאת. אני די מתקשה בדיבור ולכן לא יכול ליצור קשר.
שלום, שמי ליאת, לפני כשנתיים נפטר אבי ממחלת הסרטן. כיום, אני מסיימת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה- רפואית ובמסגרת עבודת התיזה, עורכת מחקר הנוגע לתפיסת מחלת הסרטן והשפעותיה בקרב בנים ובנות להורים שחלו בסרטן. הנושא קרוב לליבי ואני מאמינה שהמחקר יוכל לתרום להעמקת הידע והבנת התהליכים המעורבים בהשפעותיה של מחלה מסכנת חיים על בני משפחתו הקרובים של החולה- ילדיו. אני מאמינה כי העמקת הידע בתחום והסבת קשב אליו עשויים לתרום לפיתוח מודעות ושירותי מניעה וטיפול הולמים. אשמח אם משתתפי הפורום- בנים/בנות להורה אשר חולה בהווה או אשר חלה בעבר בסרטן, יסייעו לי במטרה חשובה זו ע"י מילוי שאלון אנונימי קצר. בכניסה לקישור המצורף (ניתן להעתיק ולהדביק בכתובת האינטרנט), תוכלו למלא את השאלון ולשלוח אותו בעילום שם: http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=dHg0RHhwX2E3UWctTXhWUVBXVmVVMnc6MQ תודה מראש על זמנך ועל הנכונות לעזור, ליאת חיימי ([email protected])
שלום ליאת אני חושבת שהממצאים יכולים מאוד לסייע ואישית אני אשמח , לכשיהיו, לקרוא את המחקר. אני מתייחסת לקריאתך כמנחת קבוצה בח.ס.ן שזוהי עמותה ארצית לתמיכה בחולים עם סרטן ובני המשפחה יש לנו קבוצות בפריסה ארצית ויתכן שתהמשתתפים בקבוצות יהיהו מוכנים שילדיהם יענו לאיזה גילאים מופנה השאלון? מה גודל האוכלוסיה שאת צריכה? יתכן ששוה לך להכנס לאתר של חסן ולפנות אל ההנהלה ואם תקבלי הסכמה שלהם תוכלי להפיץ את השאלון דרך המנחים בברכה נטע
שלום נטע, שמחתה על תגובתך, ובהחלט אשמח לשלוח את תוצאות המחקר לכשיסתיים. קרטריון הגיל במחקר הוא מעל לגיל 18 ועד 55, ואני מכוונת לגודל מדגם של כ- 200 משתתפים (100 בכל קבוצה). תודה על ההמלצתך, אפנה להנהלת העמותה ואעדכן אותך בתגובתם. בברכת שנה טובה ובריאה, ליאת
שלום לכולם מסתובב בזמן האחרון בהרגשה כמה החיים לא הוגנים- הורים קוברים את ילדיהם, אחים את אחיותיהם האהובות, כל יום שומעים על מוות ועוד מוות ואיך שסדר העולם נראה כמשתבש לפעמים. שבוע שעבר לקראת ה 30 של ורד ז"ל מצאתי את עצמי הולך לסופר אבל מה הפעם כדי לקנות מצרכים לאזכרה שלה - אילו מן חיים אלו? יש כאן איזה הגיון שיובן לנו האנשים הפשוטים?
הי שי כאשר קראתי עלתה בי תחושה מלפני 16 שנה כאשר גיסתי האהובה נפטרה מסרטן. אז הרגשתי שהעולם היה צריך לעמוד מלכת, לא הבנתי למה אנשים ממשיכים לחיות, להסתובבף לצחוק, לדבר על הא ודא, שהכל פתאום השתבש. לקח לי לא מעט זמן להבין את הסופניות, את האין הפתאומי, למרות שבהכרה ידעתי שיבוא ואפילו פיללתי יחד איתה שיבוא, כי סבלה היה נורא. אין הגיון במוות בעיקר לא בגיל צעיר, בעיקר לא של מישהו אהוב ועם כל זה אני מאוד מאמינה שזכותו של האבל להמשיך לחיות לצחוק ולשמוח על הטוב שיש ולבכות ולכאוב גם כן בברכה חמה נטע
שלום רב.. אני חולה בסרטן המח..(33) מתפקדת טוב יחסית (המח לא נפגע)סובלת בעיקר מסחרחורות. מתקשה למצוא אהבה וזוגיות.. החברה שופטת אותי שאני חיה על זמן שאול.. בחרה שלי זה קשה במיוחד(ערביה מוסלמית) מאוד רוצה למצוא את האדם שיבין ויאהב אותי
שלום סופי קראתי וחשבתי כמה אמיצה את וכמה את פתוחה וכנה אין ספק שהחיים לא תמיד הוגנים ויש לך זכות מלאה שלא ישפטו אותך בכל חברה ובכל מצב. אני מאמינה שלכל אדם יש זכות לרצות להיות נאהב ולזכות להבנה מאחרים. אני מאחלת לך יכולת לעמוד על שלך ולא להתבייש ברצונותייך ורגשותייך, כי הם כל כך אנושיים בברכה נטע מוזר
ובריפוי בביורגונומי, יש סיכוי... לסופי שלום רב, בטיפולי הסרטן המוכרים מטופל המוקד הסרטני, אולם אין נגיעה בסיבה שגרמה לתחילת התהליך הסרטני בגוף. השאלה החשובה הנשאלת היא, האם בטיפול במחלה, מטופלת הסיבה להתפרצותו? לצערי, התשובה על שאלה זו, שלילית! בראיית הריפוי בביורגונומי, בריפוי המקובל אין בעצם התייחסות לסיבה שהביאה להתפרצות המחלה. מסיבה זו גם לאחר ריפוי והבראה, עדיין הגוף נשאר מאוים וסרטן יכול לפרוץ בשנית. המדען וילהלם רייך חקר ושאל וגם נתן תשובה לשאלה זו, כבר לפני 70 שנה ואף ריפא בגישתו סרטן. בריפוי הביורגונומי, המתבסס על גילוייו של רייך, זוהתה הסיבה שבה הגוף חשוף למחלת הסרטן כמו לשאר המחלות הכרוניות והיא, רמת אנרגיה נמוכה מידי בגוף, רמת אנרגיה שבה המערכת החיסונית של הגוף נחלשת ובחולשתה מאפשרת את התפרצות המחלה. רפי רוזן, שפיתח את שיטת הריפוי בביורגונומי, גילה שרמת האנרגיה הנמוכה מידי קשורה להשפעת ה"משלימים האנרגטיים" עלינו. אודותם ואודות תהליך ריפוי מופלא זה, מזמינך לקרא באתר, זאת ברישום, יורם גני ב"גוגל" בברכה, יורם גני נ.ב. במקרה שלך, אם לא תהיה אפשרות להפגש, אפשרי גם טיפול מרחוק שלא נופל ביעילותו מטיפול פנים מול פנים, שגם הוא ללא כל מגע.
שלום לכולם שמי שי ולפני חודש איבדתי את אחותי היקרה ורד שנלחמה 6 שנים בסרטן.חשוב לי למרות הקושי הענק- להעביר כאן לכל מי שחולה את הלחימה שלה לכל אורך המחלה - תמיד חיפשה מאמרים ותרופות חדשות והראתה לרופא שלה ותמיד רצתה לחיות עד שהמחלה הכריעה אותה. ולכל מי שחווה אובדן כמוני רוצה להעביר כאן תנחומים עד כמה שזה עוזר
שי שלום, רציתי לכתוב לך שצר לי מכל הלב לקרוא את שכתבת וכולי תקווה שתאזור כוח להביט הלאה לעתיד טוב יותר. אני נמצאת בשלבי החלמה מהודצקין ומקווה לגדל את ילדיי עוד שנים רבות.
שמחתי לתגובתך ולעובדה שאת מחלימה... מקווה שהתהליך עבורך יהיה רק במגמת שיפור ושתזכי לנחת מהילדים עבורי אני מקווה שאיזושהיא נחמה תבוא מתישהו
שלום, חליתי בלימפומה הודצקין, סיימתי את הטיפולים הכימותרפיים ואני מתחילה הקרנות. כמה זמן לאחר סיום הטיפול הכימותרפי מפסיק השיער לנשור ?? אני יודעת שמהקרנות לא נושר השיער (מקווה שהאינפורמציה נכונה) תודה
שלום רונית מהקרנות בדרך כלל לא נושר השיער. לגבי ההקרנות חשוב להקפיד על כל ההנחיות שיתנו לך במכון כדי למנוע תופעות לוואי. לגבי זמן הפסקת הנשירה, זה מאוד אישי ואצל כל אחת מתנהג אחרת. מאחלת לך לעבור את ההקרנות בדרך הכי טובה ותרשי לעצמך לנוח בברכה נטע מוזר
