פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

שלום רב,מבקשת שתפני אותי לרופאים המעניקים ליווי אישי וצמוד לחולה אונקולוגי. תודה מראש,

לבן של אחותי התגלה לקומיה לפני שבועיים . הבעיה הקשה עם לקיחת תרופות הילד מסרב ומקיא אותם וישנה התמודדות קשה בנשוא. היכן אוכל למצוא עזרה מקצועית בהתמודדות די דחוף.

אנחנו בשניידר והאחיות שם לא מצליחות לתת פתרון כי הילד חכם הוא לומד להקיא ולהתמודד ביתר אנטי כל פעם יותר.יש אנשי מקצוע שיכולים לעזור?

נכנסתי למשבר ועכשו אני מאושפזת בכפייה בגהה מה עושים

אימי חלתה בסרטן הלבלב, וחברה קרובה בסרטן הקיבה, צריכה שיחת עידוד..

אני אב לבן שנילחם במשך כ שנתיים במחלה הקשה הנ''ל. אחרי כ 3 שנים של הדחקה ואחרי התייעצות עם רופאים שונים, ואחרי ת''ד לא פשוטה שעברתי לקראת סוף הטיפולים עם הבן, הפנמתי שאין מנוס בטיפול/יעוץ פסיכולוגי פרטני לטובת שיקומי הנפשי. מסתבר שזה יקר מאד(אלפי ש''ח) ורחוק מאד (הוצאות נוספות של זמן ודלק) האם רק דרך קופת חולים? אין אלטרנטיבה?למעשה כבר התחלתי טיפול 1 על חשבוני ואני חושש מאד שלא אוכל לעמוד בתשלומים ואפסיק,

בקופ''ח שאני שייך אליה יש טיפול פס.רק דרך המגן זהב טיפול שני עד 15 עלות של 126 ש''ח ועל זה תוסיפי נסיעות לעיר שכנה (20-30 דק') מטיפול 16 יש עוד תוספת במחיר. התעניינתי בבית חולים שבוע שעבר וגורנישט, רק ללקוחות הכללית,אין שום אלטרנטיבה של קהילה וכו' בדקתי האמיני לי.שקלתי לעבור קופה אך איני יכול מסיבות אשיות שלי,ואני דיי מרוצה מהקופ''ח למען האמת,תודה על עזרתך ברור שמאד אשמח להתכתב זה עושה לי טוב אך אני מאד מעדיף אחד על אחד. ניסיתי לפנות לעמותה מסויימת להורים לילדים שחלו במחלה ואני עדיין לא קיבלתי תשובה.אני קצת אובד עצות ומרגיש חסר אונים מול הגופים השונים.

בקופת חולים יש פסיכולוגים מצוינים והתשלום מסובסד. אתה לא צריך לשלם כל כך הרבה כסף מכיסך. רק בשורות טובות אמן לך ולבן שלך

הי , אני לא יודעת אם זו הכתובת אבל אנסה: אימי אובחנה לפני מס חודשים שיש לה גידול בבלוטת הלימפה בבטן בגודל מס מילימטרים ומקבלת טיפול כימיותרפי נמוך מאוד של פעם בשבוע במשך שבועיים ושבוע הפסקה . היא לא מרגישה טוב לאחר הטיפול וקצת מדןכאת . אני מאוד רוצה ומנסה לשכנע אותה שבימים שמאגישה טוב לצאת החוצה לשעה אפילו לנשום אויר ולנצל את התקופה שהיא גם ככה בחופש. חשוב לי לציין שאני מאוד קשורה אליה ודואגת לה שמוצאת את עצמי חרדה בעיקר בלילות ומפוחדת מהמחלה. מה יהיה עם אימי? מה יהיה בכלל? למה המחלה הזאת? ופוחדת גם על עצמי.

הייתי רוצה לדעת אם יש למישהו לתרום את התרופה (עודפים,מנות שנשארו) חולה זקוקה לתרופה הזאת, אך מכבי לא מאשרת בגלל התוויה שונה אודה אם תצרו קשר במידה ויש לתרום המון ברכות דויד

שלום דויד אני חושבת שכדאי לכתוב בקשה זו בעוד אתרים שנוגעים לתחום. לאתר זה נכנסים בעיקר אנשים שרוצים תמיכה והצעות איך להתנהג במקרה ש... בברכה נטע מוזר

היי אבא שלי חולה במעי הגס שלב 4 במצב של. דעיכה איטית ואכזרית עדיין עצמאי מדבר וצלול אך 90 אחוז מהיום ישן ולא מחובר מנותק . לא מוכן להצעות חברתיות שאנו מנסים להציע הוא רוב הזמן לבד עם עצמו אני רוצה לפנות לביטוח לאומי לבדוק אפשרות לקצבת סיעוד כיצד מתחילים טת התהליך הזה ?

שלום, בששת החודשים האחרונים ליוויתי את אמי וטיפלתי בה יום יום בבית עד שהלכה לעולמה. אמי הייתה חולה סרטן שד, שלאמונתה (וגם אמונתי) התפתח בעקבות הליך כירורגי שגוי שבוצע בה, שהיה מאוד טראומתי עבורה (למרות שהיה תקין לבסוף), ולאחריו איבדה כל אמון ברופאים וגם כשמצבה הדרדר סירבה לפנות אליהם, עד שנפטרה בבית. עד למחלה אמי הייתה אדם מאוד חזק נפשית וגופנית. הייתה ספורטאית, אוכלת מאוד בריא, לא מעשנת ולא לקחה שום כדור, כי לא האמינה ברפואה קונבנציונאלית אלא רק אם אין ברירה. ואז גם כשהסרטן הגיע, סירבה לקבל טיפול, אפילו לא נגד כאבים עד ליום האחרון! כך שהמסע עד הסוף היה מאוד מאוד קשה ומייסר גם נפשית וגם גופנית עבורה. ולמרות הכל, אמי נשארה חזקה וגיבורה כל הזמן. שמרה על חשיבה חיובית, למרות הסבל העצום שחוותה. והיא נשארה צלולה וניהלה את הבית "מהכורסא" טוב יותר מאיתנו, הבריאים. אמי הייתה אדם מאמין שלאורך כל התקופה דבקה באמונה שהיא תצליח לצאת מזה. ואנחנו לעולם לא איבדנו תקווה ועודדנו אותה, ולא סתם. אלא באמונה שלמה, שתמיד יכול לקרות נס מלמעלה. ובגלל זה לא ויתרנו עד הרגע האחרון למרות שלפעמים המחשבנות גם שלנו וגם שלה נעו בין ייאוש לתקווה. אני עזבתי זמנית את עבודתי כדי להיות איתה , ממש עד שנשמה את נשימותיה האחרונות. אמנם בחלק גדול של החיים לא כ"כ הסתדרנו ואפילו לא דיברנו, אך תמיד היא הייתה חלק מהותי בחיים שלי.. מצד אחד זו "זכות" עבורי שהתחברנו בתקופה האחרונה ושיכולתי להיות איתה ולהיות לה למשענת בתקופה הקשה בחייה. ומצד שני, יש תחושת החמצה גדולה על כל הזמן שהתבזבז בחיים כאשר הייתה בריאה, ולא היינו בקשר. היום, שלושה שבועות אחרי שנפטרה אני מוצאת את עצמי עם המון רגשות תהיות ורגשות אשם... אחת העיקריות בהן היא מדוע התעקשתי להזיז אותה ולתת לה לשתות ולאכול בימיה האחרונים, כאשר הייתה מאוד רדומה, למרות שהיה ברור שהיא לא מעוניינת? הכל נעשה מתוך אהבה ענקית אלייה. אבל בדיעבד אני מרגישה מאוד רע עם זה כי היא מאוד כעסה עליי שהזזתי אותה, למרות שהייתה בהכרה ירודה. וזו בעצם התקשורת האחרונה שהייתה לי איתה. זהו, היו לי עוד מיליון דברים להגיד, אבל זהו לבינתיים. רק רציתי להוריד קצת מהלב... דידי, בת 27.

אני מבקש לשאול אותך מהניסיון הקשה שעברת אם הכימותרפיה עזרה. אני שואל כי אני בדילמה אם לקבל טיפול כימותרפי. אני מאובחן בדרגה 4 של סרטן מעי הגס. ומתלבט אם להמשיך לחיות, בינתיים, מרגיש טוב ולא רוצה להיכנס לטיפולים קשים ומייסרים. מה דעתך? בבקשה אני יודע שאת לא רופא, אבל ניסיון שלך יכול להאיר את הבחירה שלי. תודה לך אם תעני לי.

ראשית, אספר לך שבמקרה של אמי, בגלל שאיבדה אמון במערכת הרפואית, בחרה שלא לקבל טיפול, לא בכימו ולא בהקרנות. היתרונות בכך היו שלא סבלה מכל התופעות הקשות הקשורות לכימו. לפחות בהתחלה...אחכ הגיעו תופעות גרועות אחרות שקשורות להתפשטות המחלה בגוף. החסרונות כמובן, היא שאולי היה קיים סיכוי ולו קלוש שזה היה מציל אותה. עם זאת, לפי מה שקראתי באינטרנט ברוב המקרים כימו זה סוג של רעל שמוזרם לדם שבחלק מהמקרים הורג את האדם בעצמו ולא הסרטן. אני כמובן לא רופאה. וברור שלא אוכל להמליץ לך לכאן או לכאן. אבל אשר, הדבר הכי חשוב שאני יכולה לומר לך ולייעץ לך, הוא שתלך עם הלב שלך. תעשה רק מה שאתה מאמין בו! רק בחירה שתגיע מתוך הלב שלך ותהיה נאמן לה, תהייה הטובה ביותר בשבילה. אל תוותר על האמונה לא משנה מה קורה או מה כואב. כל עוד אתה חי ונושם, הכל יכול להשתנות והקערה יכולה להתהפך על פיה. אני מאמינה בזה בכל לבי. לא משנה מה תחליט לבחור בסוף, הכי חשוב זה שתמשיך להאמין שדברים יכולים להשתנות. גוף ונפש מחוברים בלי יכולת להפרידם. תשתדל להיות שמח, ולחשוב חיובי על העתיד. רפואה שלמה!

הי אשר אבא שלי גם לולה במעי הגס שלב 4 אין לי מושג אם הטיפולים עזרו או שהחמירו תנסה מה שאתה יכול בשביל להמשיך לחיות והכי חשוב תקשיב לגוף שלך הוא מכיר אותך הכי טוב רפואה שלמה

דר' שלום , אני בן 36 וגר בברלין ,מלפניי 5 חודשים התגלה אצלי APL ולאחר טיפול של 24 יום נמחק APL. כרגע אני בטיפול קונסולידציה סיבוב 3 מתוך 4 בתרופות של ארסניק עם אטרא ללא כימו. הבנתי שזה מהטיפולים הטובים בעולם נגד סרטן ,שאלתי היא כמה זמן צריך לחכות שיהיה זרע בריא עם APL לאחר שמשיגים החלמה מולקולרית ????

גולשי הפורום שלום רב, אשמח אם תקדישו בבקשה כ12 דקות למילוי שאלון שהינו במסגרת מחקר אקדמי בנושא התמודדות עם משבר הסרטן מנקודת מבט של אדם אשר קרוב לאדם חולה. הכוונה היא לקרבה כלשהי (חבר/קרוב משפחה) ולא רק קרבה הכוללת קשר דם. השאלון הוא אנונימי לגמרי והוא יעזור להבנת נושא ההתמודדות עם הסרטן והיכולות הנפשיות אשר צומחות מהמשבר הזה. אודה לכם מאוד אם תוכלו לעזור לנו. לימור וליאל, מצ"ב השאלון: https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_3aYaVbwdQVonE5T

על מנת לפתוח את השאלון יש להעתיק את הקישור לשורת הכתובות באינטרנט. תודה!!!

שוב אותה שאלה איומה, כמה זמן לוקח למורפיום להרוג אדם? מינון: 20 טיפות בדקה וכנראה יוגבר כי הכאב לא נסבל. אנא תשובה

שלום, אמא שלי חולה בלימפומה מסוג נון-הודג'קין של תאי B. היא מטופלת מזה כשנתיים, היא לא הגיבה כל כך טוב לטיפולים עד כה, ניסתה סוגים שונים של כימו' וגם טיפולים ביולוגיים וכיום היא מועמדת להשתלת מח עצם עצמית בתל השומר. בתחילת הדרך היא הגיבה מאוד טוב, שמרה על קור רוח, טיפחה את עצמה (כמו שהייתה עושה תמיד) וכו'. בשנה האחרונה החלה הדרדרות במצבה הפיזי והנפשי. לפני כארבעה חודשים עברה התקפים קשים של פרכוסים ככה''נ כתופעת לוואי מהכימו' והיא הורדמה והונשמה במשך שבוע. כשהעירו אותה היא עברה גמילה (מחרידה) ממורפיום ובאותם ימים אובחנה כסובלת מדליריום. מה שקראתי בזמנו על דליריום לא עודד בכלל והבנתי שהמון אנשים נכנסים אחרי מצב כזה לדיכאון קשה. בשורה התחתונה - היום היא במצב נפשי לא פשוט. היא בקושי מדברת, מצוברחת, לא מטפחת את עצמה, חסרת כל חשק ומוטיבציה לצאת מהמצב. אני חלילה לא שופטת אותה ובאמת באמת מבינה. אני מנסה לעזור לה, לרשום אותה לקבוצת תמיכה או אולי לקבוע לה פגישות עם פסיכולוגית אישית... אני לא מצליחה כל כך למצוא שום ארגון או איזשהו גוף שעוזר לחולי סרטן. גם האגודה למלחמה בסרטן לא כל כך עזרה לי... מה עושים? למי אפשר לפנות? מה אני יכולה להגיד או לעשות שיעזור לה? בתודה מראש ובברכת רפואה שלמה לכל החולים, שלי.

שלום רב רק לפני חודש וחצי גילו לאימי אדנוקרצינומה בריאות, שלב4. ריאה שמאלית מכוסה 80אחוז ברור לנו שלא נצליח לרפא אותה, לצערי!!! בינתיים גילו לה 2ליטר מים במעטפת הלב שנוקזו בניתוח. אמי עם קוצב לב כתוצאה מהפרעת קצב ותפקוד נמוך של שריר הלב חלשה מאד וחסרת תאבון מחוברת לחמצן כי אין לה מספיק חמצן בעצמה אצבעות כפות הרגליים כבר מכחילים מאד והן קרות!!! סובלת מדי פעם מכאבים חזקים בצד שמאל, הצד של הריאה הפגועה... גם פינות העיניים אדומות מהרגיל האם זה אומר משהו על הזמן שנותר? עקרונית אמורה להתחיל טיפולי כימותרפיה בשבוע הבא אבל קשה לי לראות אותה מתמודדת איתם מה דעתך על חומרת המצב??? תודה על מה מעידים הסימנים???

שלום לכולם, אמי, בת 63, בריאה עד אתמול, אובחנה לאחר קולונוסקופיה כחולה בסרטן במעי הגס. תסלחו לי אם מכאן אני לא מדייקת - הרופא נעצר במהלך לאחר כ-70 ס"מ, ושם נתקל בגוש (לא לגמרי ברור גודלו), אותו לא הצליח לעבור. הכירורג האונוקלוגי שראה את תוצאות הבדיקה (מתל השומר) היום אמר שלפי שינוי הצבע זה ככה"נ סרטני, ושצריך להוציא את הגוש בניתוח, כולל מספר קשריות של בלוטות הלימפה, הוא מעריך שלאחריו היא תוכל לחזור לאורח חיים בריא. מחר אמא שלי תעבור CT (ותקבל מיד את תוצאות הפיענוח) ולאחריו תקבע עבורה התוכנית הטיפולית. מכיוון שאנחנו חדשים בכל העסק - האם ניתן לסמוך על הערכות הרופא בשלב זה עוד לפני ה-CT, רק על סמך קולונוסקופיה? מה צפוי לנו מכאן? למה להערך? למה צריך לשים לב? מה חשוב לשאול את הרופאים (שלא בנוכחותה, אם צריך). האם יש רופאים מומלצים מתל השומר? אמא שלי נכנסה לדכדוך בעקבות הממצאים הללו, ואנחנו לא מצליחים לעודד אותה. האם יש קבוצת תמיכה שניתן להפנות אותה אליה? תודה ושנהיה בריאים..

גולשים/גולשות יקרים שלום, בימים אלו נערך מחקר אקדמי בנושא מחלת הסרטן מנקודת מבטו של אדם שקרוב למי שחולה/ למי שהתגבר על המחלה. המחקר חשוב לצורך הגדלת האמצעים לטיפול והתמודדות עם הנושא והבנה מעמיקה יותר של ההשלכות הכרוכות בהתמודדות מסוג זה. אודה לכם אם תוכלו להקדיש מזמנכם 7 דקות למילוי שאלון זה, מאחלת לכל המשפחות והגולשים רפואה שלמה והחלמה מהירה. https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_3aYaVbwdQVonE5T

לא יכולה להוריד את הקבץ

היי עליזה, קודם כל תודה רבה על ההיענות, אני מודה לך מקרב לב. אני ארשום כאן שוב את הקישור- זה לינק שאפשר באמצעות לחיצה עליו או העתקתו לשורת הכתובות של האינטרנט ניתן לענות על השאלון. https://ruppin.eu.qualtrics.com/SE/?SID=SV_bDzKrU0J1gx5fdH

https://docs.google.com/forms/d/1TVUdnFW23N8EwTCEWiikOowY2kHD7SnWNfFaIQyNHcw/viewform תודה רבה ורפואה שלמה לכולם!

ד"ר נטע מור שלום. לפני הכל ברצוני לציין שאבי החולה חי בחו"ל וכל מה שעובר עליו אני יודעת משיחות טלפון איתו ועם קרובי משפחתי מחו"ל .דבר זה מקשה אלי מאד בהתמודדות ,ורציתי לנסות לקבל איזשהו כיוון ,מה אלי לעשות? אינני רוצה שאבי יסבול הרבה והאם לפי מה שאספר זה ניראה שימשך הרבה זמן ? או שהוא לפי הסמפטומים כבר ממש קרוב לפטירתו? אודה לך מאד אם תתני לי רמז כלשהו למה הולך לקרות...אני פשוט כבר חסרת אונים ויוצאת מדעתי. אבי חולה סרטן עם גרורות בכבד וראות, הגרורות בכבד חוסמות את דרכי המרה כך שנעשה הליך המאפשר להוציא את מיצי המרה דרך צנטר שיוצא מהכבד. כמוכן צהבת כתוצאה מכך ולפני יומיים הפסיק לתת שתן,למרות ששותה המון. אני מתארת לעצמי שזה כשל כלייתי כתוצאה מכשל כבדי. חום גופו 34 מעלות ןלחץ דם 60/40 .עייף וחלש ונותן יציאות ללא ריח של צואה אבל כהות ועם ריח מוזר ולא ברור. כל התהליך ברור לי כקריסת מערכות של הגוף ,רציתי לדעת כמה זמן תהליך זה יכול להימשך? האם אספיק להיפרד ממנו? משהו מונע ממני לעזוב את הכל ולנסוע כי אולי אני פוחדת לראות אותו גוסס,ורוצה לזכור אותו כפי שהיה יותר במיטבו. אודה על תשובתך. נ.

שלום, האם ישנה קבוצת תמיכה למשפחות שאיבדו את יקיריהם לסרטן באזור המרכז (ספציפית יהוד, אור יהודה, תל השומר וכו')? חיפשתי ומצאתי קבוצות באזור הדרום ובירושלים בלבד. מי יודע ויכול לכוון אותי? תודה.

נטע שלום אחרי שקראתי את תגובותיך באתר, אני מרגישה שמצאתי את המקום הנכון להתייעץ. מרגש לקרוא את תגובותיך האמפתיות והמכילות ואת יכולתך לראות את נקודת מבטם של כל כך הרבה אנשים ששותפים להתמודדות עם מחלת הסרטן. אימי חולה בסרטן שד בפעם השלישית. בשלוש השנים האחרונות היא מוגדרת כחולה כרונית, שלב 4, כשהסרטן מפושט במרבית הגוף. לפני שנתיים וחצי בשל גידולים בעמוד השדרה הצווארי היא עברה ניתוח חירום שנייה לפני שהפכה למשותקת. למזלנו הניתוח עזר, והיא יכולה ללכת אם כי בקושי. היא נמצאת במצב די סיעודי ומטופלת בכימותרפיה. כל התקופה היא נלחמה, לא התייאשה, גם כשאמרו לה שלא תעמוד בטיפולים, ודרשה להמשיך. שלושת אחי, אני ואבי טיפלנו ומטפלים בה במהלך כל התקופה כאשר אחיה עוזרים לנו. אבי שהיה המטפל העיקרי לקה לפני 4 חודשים בדום לב. לאחר חודשיים בטיפול נמרץ הוא חזר הביתה ולאט לאט מתחיל לחזור לתפקוד כמעט תקין. אחי ואני, כולנו בשנות ה-20-30 לחיינו, מתעקשים להביא עובדת סיעודית הביתה, כדי שאבי לא יחזור להיות המטפל העיקרי ושאנחנו נוכל להתמקד יותר באימי ובחיינו במקום להתעסק בניהול שותף של הבית. אימי שממש לאחרונה, התחילה קצת יותר לדבר רגשות, מתנגדת בתוקף שנביא עובדת סיעודית. כמו כן, היא התחילה "לראות הכל שחור" לבוא אל כולנו בטענות קשות להטיח בנו אשמות מבלי יכולת לראות את כל מה שאנחנו עשים עבורה. המצב מאוד קשה לנו, במיוחד ברמה הרגשית. אנחנו מרגישים עמוסים מכל החודשים האחרונים ולא כל כך יודעים כיצד להתמודד. אני חושבת שהיא מגלה סימנים שכוחותיה נגמרו, שאין לה כוח להיאבק יותר. נושא המוות לא מדובר אצלנו בבית וכולם מפחדים להעלות את הנושא כדי לא "להכניס לה רעיונות". למרות שאני בטוחה שהיא חושבת על זה. אני לא יודעת אם ואיך להעלות את זה בפניה. כרגע בהתנהגות שלה היא גורמת לכולנו להיות מאוד פגועים ומרחיקה אותנו ממנה, כשמנגד היא מרגישה שהיא לא חלק מהמשפחה ובטוחה שאנחנו רוצים להעביר אותה לאיזה מוסד טיפולי. איך מתמודדים עם מצב כזה? האם נכון לחכות עד שהנושא יעלה מיוזמתה? מפחיד אותי שמתוך הפחד שלנו יווצר מרחק ובכך לא ננצל את ההזדמנות שניתנה לנו לנהל איתה טקסי פרידה. למרות שמעולם לא נאמר לנו כמה זמן נותר לה ואין לי מושג אם המוות שלה קרוב, טקסי פרידה נראים לי חשובים עבורה ועבורנו. תודה מראש על התגובה.

היי נטע, קראתי כמה וכמה תשובות שלך לאנשים שכתבו כאן ומאד התרגשתי מהגישה הרציונלית אך המאד מאד מכילה שיש לך כלפי אנשים ולכן החלטתי לכתוב לך כדי להתייעץ איתך. אמא שלי חולת סרטן ראות דרגה 4. נכון לעכשיו קיבלה סידרה של 5 טיפולים כימותרפיים , הסיטי אמנם הראה עצירה במחלה אבל לפני הטיפול ה -6 היתה התדרדרות רצינית במצבה והיתה בסכנת חיים בגלל ירידה בכל הערכים של ספירת הדם . נכון לעכשיו היא מאושפזת עם דלקת ריאות בבית חולים ומצבה משתפר . טרם ידוע מה יהיה עם הטיפול השישי והאחרון בסדרה זו . אני פונה אליך האמת לגבי 'העתיד'. העתיד הלא ברור שכל הזמן מסתובב בראשי. אמא שלי חיה איתי ועם משפחתי (ילד בן 9). אני יודעת מתוך שיחה שהיתה לנו בעבר, שהיא היתה מעדיפה להיפרד מן החיים בבית ולא בבית חולים. מיותר לציין שצד אחד בי מאד מאד רוצה לתת לה ולנו את הזכות הזו , מצד שני אני פוחדת פחד מוות (תרתי משמע) מהסיטואציה ומכל מה שכרוך בה, במיוחד לאור העובדה שיש בבית ילד קטן. לצערי לאור ניסיון קודם שלי עם אבא שלי שגם נפטר מסרטן, אבל בבית חולים, אני יודעת שזו תקופה לא סימפטתית בעליל מכל הבחינות וישנתן תופעות פיזיות שמאד קשה להתמודד איתן בבית, אני כבר לא מדברת על הפן הרגשי .. וכל זאת לעיניי ילד קטן ?... מצד שני בגלל אותו ניסיון, למדתי להוקיר את הסביבה הביתית במקרים כאלו. אני יודעת שאולי אין לי שאלות מוגדרות .. אבל אשמח אם תאירי את עיניי מנקודת מבטך עם ראיה כללית על כל הסיטואציה . הרבה הרבה תודה מראש !

שירות המידע לחולי סרטן הוקם ע"י ד"ר דורית איזק כעמותה על בסיס התנדבותי, שמטרתה לספק לחולי סרטן ובני משפחה את מירב המידע הרפואי הרלוונטי בו הם מעוניינים ולהבהירו, ועל ידי כך להעצים את יכולת ההתמודדות עם המחלה והתהליך הטיפולי. •חזון העמותה הוא לאפשר לכל חולה באשר הוא נגישות שווה למידע העדכני והרלוונטי ביותר המתייחס למחלתו ולמצבו הספציפי. •אנו מאמינים שנגישות מירבית למידע רפואי והבנתו, עשויים להפחית את רמת החרדה בקרב החולים, ולשפר את יכולתם לקבל החלטות המבוססות על מחקר מדעי ותואמות בד בבד את צרכיהם ואת העדפותיהם האישיות. ניתן להכנס לאתר: oncoyeda.co.il וליצור קשר.

נטע, תודה! אשמח אם אצליח למנף את העמותה גם בעזרתך!

מבקשת להעלות כאן את היחס המרגש שקבלתי מדורית בתקופת ההתמודדות בסרטן השד .דורית היקרה והאנושית , תמיד את זמינה וקשובה לשאלותי הלא מעטות ,ונותנת לי תקוה ועדוד בכל עת .ואת למעשה החיסון לכל אחת .המלצתי לכל אחת שצריכה יעוץ מידי לפנות לדורית אתם בידיים מקצועיות ותומכות זכינו

שלום, התלבטתי ארוכות אם לכתוב באיזשהו פורום ולבסוף החלטתי שאולי בתור התחלה כדאי. אמי חלתה בסרטן במעי הגס עם גרורות בכבד, ביום ראשון היא אמורה להתחיל טיפולים כימוטראפים אשר יועברו דרך פורט ששמו לה בחזה, היא לאחר ניתוח של הוצאת הגידות במעי בשל חסימה, ועכשיו יש צורך לטפל בגרורות וכמה שיותר מהר. אמא שלי החברה הכי טובה שלי, היינו מדברות כ4-5 פעמים ביום על סתם דברים, כל דבר, הא ודא, עכשיו כשהיא חולה אני משתדלת להיות שם כל הזמן בשבילה אך אמי טיפוס מאוד גאה ומאוד "כאילו שתראה שהכל בסדר" רק שהכל לא בסדר, היא טרם הבינה או מעכלת את המצב ואת הדרך שיש לה עוד לעבור, אבא שלי שבור וחוטף ממנה הרבה מאוד עצבים וכעסים, אני מרגישה שהיא מאוד כועסת ואף פסימית במקצת, אני מנסה לעודד אותה עד כמה שניתן אך היא מאוד תשושה ומרגישה חלשה, היום לאחר ארוחת ערב כאבה לה מאוד הבטן, דבר שמזמן לא קרה, קשה לי מאוד לראותה ככה ואני מרגישה חסרת אונים ללא יכולת לעזור, האם מישהו מנסיונו יודע כיצד נכון וכדאי לנהוג במצב הזה, אני שם בשבילה ואלווה אותה בטיפולים למרות שכבר אמרה לי בחמישי שלמה אני צריכה לבוא?...לא כדאי להיות במקום כזה...זה לא עושה טוב...וזה מדכא....ושהיא לא מאמחנה ומעכלת את המצב...אני ממש מרגישה קריסה רגשית ולא יודעת מה הדבר הנכון לעשות ולומר??....בבקשה, אני מרגישה אבודה וכואבת ולא כל כך יודעת מה ולמי ואיך לפנות?...אשמח לעזרתכם בענייני, תודה מראש, לואיז

בהחלט אקח לתשומת ליבי, תודה נטע

היי לואיז, כל מה שרשמת היה נראה כאילו נרשם על ידי. אני עוברת את אותו הדבר בדיוק עם אימי . אנחנו גם החברות הכי טובות וגם היא מעדיפה שלא אבוא לטיפולים. אני נורא מפחדת שיקרה לה משהו ונורא קשה לי לראות אותה סובלת ... כל זמן פנוי שלי אני יושבת על ידה ומנסה לעודד אותה ולדבר איתה על דברים שהם לא קשורים למחלה. אני מאוד ממליצים לך לעשות זה גם כן. חוץ מזה אני בעצמי מחפשת עצות ... פשוט נמאס לי כל לילה להירדם בבכי.

לאמא שלי חזר הסרטן לאחר הוצאת הלבלב שנה שעברה , לפי מה שנאמר לנו הסרטן התפשט לכל הגוף ונותר לה רק מספר חודשים בודדים לחיות , לא ספרנו לה אך יש לי התלבטות על כך שאולי זכותה לדעת אם היא רוצה לעשות משהו בזמן שנותר לה מאוד קשה לי להתמודד עם זה ולראות אותה סובלת כאבים קשים מה לעשות?

שלום לכולם, שמי דניאל ואני סטודנטית לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון. אני רוצה לפתח מוצר למען משפחות בהן אחד הילדים מתמודד עם סרטן. אם ישנן פה משפחות או אנשים שמתמודדים או התמודדו עם המחלה ומוכנים לענות על מספר שאלות או להיפגש אודה לכם מאוד.

היי, אני מתמודד לבדי

הי נטע, אבי חלה בסרטן הלבלב גרורתי, אנו עומדים מחר להיפגש עם אונקולוגית ומהרהרים האם בכלל לספר לו כי הוא חולה סופני ונותרו לו מספר חודשים או לא לספר לו כלל שהרי כימוטרפיה זו לא בדיוק הדרך הטובה ביותר לנצל את הזמן שנותר. חייב לציין כי אבי עבר 3 התקפי לב וקיים אצלו פחד כבד מהמוות, החשש שאם נספר לו זה יוביל אותו לדיכאון עמוק, אך מצד שני אם נספר לו אולי עצם הידיעה תביא אותו להשלמה וכך יוכל להעריך את הזמן שנותר. מה דעתך?

ענית לי. רציתי גם להודות לך במיוחד כשחשבתי שלא תעני לאחר שהותרת הודעה כי תעדרי מהפורום. תודה על היחס. תהני בטיול.

שלום רב היום שבת ואני מדפדפת בין התגובות של הכותבים ופתאום מרגישה שכל מילת תמיכה עידוד והבנה כל כך מתאימה לי כרגע,הסיפור : לפני כשש וחצי שנים וקצת יותר ( דגש על הזמן ) אבי אובחן כחולה סרטן לבלב ועבר ניתוח מורכב וויפל,היתה מעין נסיגה לשנה וקצת יותר וזה חזר בגדול כולל הקרנות עד לפני ארבעה חודשים שעשו לו ניתוח להסרת קיבה ומשם התדרדרנו בקיצוניות ,נכון לרגע זה הוא בתת תזונה ונמצא בבית חולים אבל מה יקרה האם זה ממש קרוב מה עושים הוא בדיכאון קשה מאוד לא יודעים מה יקרה מכאן

שלום רב. אני כותבת על פי בקשת חברתי שאין לה מחשב. השבוע התברר שהמיאלומה ממנה סבלה בעבר, התפרצה ביתר שאת וביום ה' מתחילה טיפולי כימותרפיה. היא שואלת אם ישנם סכויי החלמה , אם אתם מכירים אנשים שיצאו מהמחלה? אם ישנם טיפולים נוספים, מה הסימפטומים ומה עוד מחכה לה. תודה

אבי נפטר מסרטן הלבלב לפני כחודש. ההתדרדרות הדרסטית היתה מהירה מאוד בערך שבוע לאחר הפסקת הטיפולים כשהאונקולוג אמר שהכבד אכול לגמרי. ביום אחד אבא שלי פשוט לא קם מהמיטה ונכנס למעין תרדמת ענה לשאלות שלנו רק בכן ולא ויום למחרת כבר רק הנהן עם הראש. ביום פטירתו כששאלנו אותו אם שומע אותנו הוא כבר רק הרים גבות וגם לא לכל שאלה מיותר לציין שבאותו שבוע אחרון לחיוו היה בהוספיס. השאלה שכל כך מטרידה אותי היא האם החצי שעה האחרונה בחייו בו הנשימות שלו היו כבדות מאוד ובין נשימה לנשימה עברה דקה לפעמיים גם שתיים נקרא בשפה הרפואית קריסת מערכות האם בחצי שעה הזו הוא שמע את שדיברנו אליו אני יודעת שאין תשובה חד משמעית אבל מה הסבירות לפי מיטב ידיעתכם על מצב כזה.

היי משתתפת בצערך גם אמא שלי חולה במחלה הארורה הורידו לה את הלבלב עכשיו זה חזר לה והתפשט אמרו שנותרו לה רק מספר חודשים רציתי לשאול האם גם לאביך נתנו מספר חודשים וכמה באמת זה היה מדוייק זה מה זה מפחיד

שלום, מתנצלת מראש על האורך, אנסה לתאר את המצב הלא פשוט שלנו. סבתי האהובה חולה מזה כשנה בסרטן הלבלב שטופל בניתוח שכלל כריתה של מספר איברים וטיפול כימותרפי שלדברי הרופאים נחשב כקל. מצבה הבריאותי והנפשי הלך והתדרדר מהניתוח ובזמן הטיפול עד שהוחלט להפסיק את הטיפול. בסיטי שנעשה בסיום הטיפול נראה כי אין תאים סרטניים אך סבתי המשיכה להתלונן על כאבים וירדה במשקל באופן משמעותי וכיום היא מחוברת להזנה ומטופלת במשככי כאבים רבים. בשבוע האחרון קיבלנו את הבשורה כי קיים גידול בכבד וגרורות וככל הנראה לא יוצע טיפול נוסף מפאת אי יכולתה לעמוד בו. סבי שחי יחד עם סבתי בבית אינו בקו הבריאות גם כן ועבר לאחרונה אירועים נוספים המחמירים את מצבו. הם חיים בבית עם מטפלת סיעודית הדואגת לצרכיהם והגורם העקרי שמטפל בהם הוא אימי. יש לציין שגם דודי (בנם של סבי וסבתי ואחיה של אימי) אובחן באותו זמן כחולה בסרטן הריאות במצב מתקדם וגם הטיפול בו הוטל ברובו על אימי מפאת מצבו המשפחתי האישי. מכאן לכאן רובו של הטיפול וביעקר העומס הנפשי שבלקיחת האחריות נופל על אימי שצריכה לתמרן בין כל בני המשפחה החולים ולטפל בכל הבירוקרטיות המורכבות שקשורת לכך. אני מנסה ומשתלדת לבקר ולתרום את חלקי במה שניתן אך מכיוון שאני אמא עובדת לבן שנתיים ועובדת במשרה מלאה נבצר ממני לתת מעבר לכמה שעות ביקור שבועיות ונסיון לטפל מרחוק בפרוצדורות טכניות. וברור לי שזה לא מספיק. אני מניחה שחלק מזה קשור גם לקושי שלי להתמודד עם המצב. הייתי רוצה לקבל בבקשה רעיונות והצעות לגבי ההתמודדות עם המצב ודברים שניתן לעזור בהם הן מבחינת התמיכה בסבתי שככל הנראה ימיה ספורים והיא מודעת למצבה ומדברת על כך, והן מבחינת התמיכה באימי שנקרעת בין כל המשימות והאחריות המוטלת עליה. אני לא בטוחה מה אני מבקשת לקבל, אשמח לכל רעיון וכיוון בנושא. תודה רבה.

שלום רב...פונה אליכם בדילמה וחוסר אונים .. מזה כחושיים מטופל בכימותרפיה שנקבעה לשלושה סבבים בני 3 שבועות. שבוע באשפוז שבועיים בבית. אשתי ואני הורים לילדה בת 4... לציין כי אנו זוג נורמטיבי ומשפחתי ואוב. אשתי מקבלת אמנם את מחלתי בהבנה אך מתחילת המחלה מתנהגת בססוג של התרחקות והסתגרות...היא יוצאת בבוקר לעבודתה לאחר מכן לוקחת הילדה מהגן ומשם לפגישות עם ילדים וחברות...עד לשעות הערב המוקדמות...בסופ"ש ערב שבת ושבת עם הילדה בבית הוריה הגרים סמוך ...בשל תשישותי ומחלתי איני מצטרף אליה כך בעצם יוצא שבקושי אני רואה אותה ואת ביתנו ברב ימות השבוע.. אני מאוד מתוסכל מהמצב...וכשמדבר על כך עימה היא משכנעת אותי שזה לטובת הילדה .. למעשה אשתי מתנהגת כאילו " הכל רגיל" כשלא הכל " רגיל!! ומבין אותה מחד....אבל לא טוב לי מאידך ומרגיש מתוסכל וכועס ומרגיש חוסר אונים ..לא יודע מה לעשות המצב שביר. אשמח לתשובה מה עושים.

האים מקבלים מחלת סרטן מטיפקס? (הלבן הזה שמוחקים מעטים)

שלום, לאבא של בעלי יש גידול במוח כבר שנהולאחרונה יש החמרה קשה במצבו, אין לו כלל תפקוד בגפיים תחתונות ונותר שימוש חלקי רק ביד אחת. יש לציין שלאורך כל הדרך מידרו אותנו מפרטים על המחלה, כל מה שידענו זה אינפורמציה שדלינו בכוח. אפילו עכשיו שהמצב נראה רע, בעלי ואמא ואחותו לא נראה לי מבינים לעומק את חומרת המצב. לפני מספר ימים נודע לי מה בדיוק האבחנה שלו, ומקצת חקירה זה ברור שהמצב מאוד קשה והפרוגנוזה לא טובה בכלל. מצד שני אני מרגישה שבעלי ושאר המשפחה לא מפנימים עד כמה המצב גרוע ולא מוכנים להתמודד עם המצב. יש לציין גם שאבא גר מרחק שעתתים נסיעה ולכן קשה לנו להתראות באופן תדיר. השאלה שליהיא כזאת, האם לנסות לאמת את בעלי ואחותו עם המציאות? או לתת להם להמשיך להתמודד עם זה בדרכם שלהם? אני חוששת שבעלי יצטער אחר כך שלא היה שם מספיק כי לא הבין כמה המצב גרוע... תודה

היי נטע, אימי חולה בסרטן לבלב מתקדם, את המחלה גילינו לפני שנה ו3 חודשים. במצבה של אימי רוב הרופאים ממליצים להפסיק עם הטיפולים ולתת איכות חיים ככל האפשר לקראת סוף החיים אבל אימי בינתיים בכל זאת ביקשה מהאונקולוג טיפול אם יש שיכול לעזור אפילו בקצת. אנחנו נמצאים במצב מאוד קשה ומבלבל שמצד אחד כולנו וגם אימי רוצים שהיא תאריך ימים ותהיה איתנו כמה שיותר ומצד שני, ברור שהיא סובלת ואולי הטיפולים באמת מיותרים בשלב הזה. אמא שלי פייטרית רצינית, כך הייתה לאורך כל הדרך ולכן כולנו מכבדים את רצונה ולפעמים גם חוטאים בתיקווה שחוזרת שאולי הטיפולים גם בשלב הזה כן יעשו משהו...מה שברור הוא שלאימי חשוב לשמור על התיקווה. אנחנו לא מצליחים לדבר באופן מפורש על המוות, אני באופן אישי מנסה אך זה לא מצליח, היא לא מעוניינת בכך ויש לכבד זאת. קשה לעבור תהליך של עיכול העובדה שכנראה וחייה של אימי לא ימשכו עוד זמן רב ומצד שני להסתובב עם מחשבה של סיכוי קטנטן לתיקווה. האם כדאי להיפטר מהתיקווה הזו בשלב הזה? עד כאן רציתי לשתף ועכשיו לשאלה ספיציפית - אמא מטופלת גם ע"י שירות ההוספיס בית, למרות שעדיין מקבלת טיפולי כימו, הרופא מאוד המליץ לה להתחיל בשיחות עם פסיכולוג/פסיכותרפיסט והיא דווקא הביעה רצון, אני מנסה למצוא שירות או מישהו כזה שיכול להגיע הביתה כי לאמא לא קל לצאת מהבית והיא מעדיפה שיגיעו אליה. זה לא חייב להיות שירות מסובסד, אנחנו מוכנים לשלם, אני חושבת שזה חשוב מאוד ויכול לסייע לה במצב הרגיש הזה. לאורך כל המחלה ניסיתי לשכנע את אימי ללכת לטיפול מסוגים שונים ובד"כ היא לא כל כך רצתה. אשמח להמלצה למשהו כזה אם את מכירה...אנחנו גרים בתל אביב. המון תודה וכל טוב!

שנה שעברה גילו אצל אבא שלי גידול במוח שהתברר כסרטן אחרי שהסירו אותו ועשו לו ביופסיה. במהלך הניתוח פגעו בעצב וצד שמאל שלו נפגע והוא איבד תחושה(יש לו קשיים להחזיק דברים עם היד ולדבר כי הלשון מתגלגלת). עברנו איתו את תהליך ההקרנות וכימיה, עכשיו כל שנותר זה טיפולי כימיה. המצב שלו בסדר כשהוא לא לוקח כימיה אבל בסשן האחרון של הכימיה בחודשיים האחרונים המצב שלו קשה..יש לו כאבי גב והוא מאבד שוב את יכולת הדיבור. קשה לי לראות את זה ואני מבלה לילות בבכי כי אני לא רוצה לדבר על זה עם המשפחה. כולם מסביב אומרים שיהיה בסדר אבל זה מפחיד...אני מרגישה חסרת אונים... מצד אחד אני משתדלת לצחוק, לדבר ולשתף ומצד שני בא לי להישאר מחוץ לבית ולבלות בשקט שלי. לדבר עם אימא מאוד מפחיד כי אני רואה בעיניים שלה את מה שהיא מרגישה, מאוד קשה לה כל העניין. אבל נראה לי..יותר מכול מפחיד אותי לדבר על זה..יש עצה איך לגשת לנושא הזה? איך לפתוח את הדו-שיח? חשוב לציין שלפני זה קווי התקשורת עם אימא היו מאוד פתוחים וקרובים. פשוט הנושא הזה מרגיש טעון..

שלום ,אשמח לשמעו כל ידעה ואו רעיון לפתרון , אני מתמודדת עם סרטן השד כבר שלושה חודשים ,מקבלת טיפולים כימותרפיים ,ההתמודדות עם המחלה והטיפולים עוברים באופן יחסי בסדר והקושי העיקרי שלי הוא האופן בו בני משפחתי מתמודדים או יותר נכון לא מתמודדים עם מצבי ,יש לי בת מעל גיל שלושים נשואה שלצערי מתעלמת ממצבי ,היא אינה מתקשרת ואו מדברת איתי ישירות אלה בהודעות טקסט בלבד ,יתר ה מזאת היא אינה מגיעה לביקורים ואפילו לא יודעת כיצד אני נראית היום ,אני מנסה להבין ולקבל שיכול להיות שחלק מהבעיה הוא הקושי שלה לקבל את העובדה שאני חולה (הייתי אשה פעילה מאוד וחזקה ) לעיתים נדמה שהיא נכנסה לאטימות רגשית ,מציינת גם שאפילו בעלה לא מתקשר ,למרות שלפני המחלה הקשרים בנינו היו טובים מאוד .היא גם אינה מתקשרת עם אף אחד מהמשפחה ואו משוחחת איתו בנושא . אשמח לשמוע כל ידעה או רעיון לפתרון ,תודה ושבוע מבורך .ו

כמובן שאנסה ללכת בעצתך ,כמובן שאם תהיה התקדמות אעדכן .שטב תודה רבה . ניצה

הי אישה בגיל 48 אובחנה כחולה במחלה. במה מדובר? סוגי טיפול? החלמה? אשמח לקבל פרטים תודה

שלום,שמי מאור לפני כ 15 חודשים אימי הובחנה במחלת ה GBM. בהתחלה לא ידעו אם מדובר בגידול סרטני או לא אבל מה שבטוח והנכון היא לעשות הוא ניתוח להוצאת הגידול זאת כיוון שהשפיע על יד שמאל ורגל שמאל שלה לתפקד בצורה נורמטיבית. לאחר הניתוח שלחו אותו לביופסיה כדי לדעת עם הוא סרטני או לא, התשובה הייתה איומה והגידול הוא סרטני. לאחר התייעצות עם ד"ר לימון בבלינסון הוחלט לבצע מספר גדול של הקרנות ולאחר מכן גם כימוטרפיה(לפי מיטב ידיעתי זה הטיפול הרגיל במחלה). במשך כל התקופה הזאת אימי עוד הייתי יכולה ללכת, לדבר ולעבוד בצורה נורמלית. בשבוע האחרון מצבה הדרדר עקב החמרה בגידול וכתוצאה מכך משפיע על היכולת שלה ללכת לחלוטין ולדבר בצורה נורמטיבית. רציתי לדעת האם יש דרך אלטרנטיבית לטפל/לעצור/לעקב את המחלה הארורה הזאת. אני זמין בכל שעה במיל [email protected] תודה ושנה טובה וביריאה

אשתי. חלתה בסרטן , לימפומה,. בתקופת הטיפולים ירד מספר הכדוריות הלבנות בספירת הדם בצורה דרסטית. האם שתיית מיצוי אלוורה עוזר להגברת יצירת כדוריות דם לבנות והאם יעזור לחיזוק המערכת החיסונית ? האם ניתן לקנות ולהשתמש ?

לפעמים אין עם לדבר. זה כואב עד שרוצים לצרוח. אבל אין גם למי לצרוח. אז משאירים הכל בבטן. עד שה"הכל" הזה עולה ומטפס, עובר דרך הלב, הגרון, עד לשק הדמעות. ה"הכל" הזה גדול מידי, כבד ומיותר, הוא לוחץ על שק הדמעות. לוחץ חזק ולא מרפה. בהתחלה משתחררת לה דמעה אחת יחידה, בודדה, כמעט כמוני. אך הסכר נפרץ, הדמעות מתערבבות. קשה לי. כולם שואלים אם אני בסדר. שואלים שאלה ומצפים לתשובה אחת, "כן הכל בסדר ב"ה". ואם יום אחד פשוט אגיד "לא. הכל לא בסדר!! ראבק אמא שלי חולה סרטן. יש פיל בבית שאף אחד לא מדבר עליו. הכל מתפרק לאלפי רסיסים קטנים" מה הם יגידו? לא יגידו כלום. רק יביטו בעיני עגל, ברחמים גדולים ובמזל גדול שזה לא קרה להם. אין להם מה לענות, הם לא תיכננו לענות לתשובה כזו. "-הכל בסדר ב"ה. -יופי, אם תצטרכי משהו תדברי איתי." הדיאלוג הקבוע. קבוע משני הצדדים. אף צד לא מצפה לתשובה אחרת. אף צד לא נובר מידי. אין מה לנבור, הכל בסדר. אפנה אליהם כשאצטרך. אבודה ואובדנית. בודדה ומבודדת. נמאס לי ומאוסה על אחרים. בא לי שהכל יעבור. באלי שאמא שלי לא תסבול. שלא תהיה קירחת שהאחים שלי לא יאבדו את התמימות. אני יודעת שהכל לטובה. יודעת את זה. אבל קשה לי להרגיש את זה. כ"כ הרבה תהיות יש לגבי איפה הנשמה שלנו ממוקמת בגוף. איפה נמצאת נפש האדם? יכול להיות שהתשובה לכך היא שהנפש נמצאת בעיניים. כן דווקא שם. אחרת אני לא מוצאת סיבה אחרת למה שהנפש נסדקת הדמעות מתחילות לרדת.

שלום נטע. אימי חלתה בסרטן הלבלב לפני כשנה וחצי. בחודש האחרון מצבה החמיר, היא אינה מגיבה לטיפול וסובלת מכאבים ודיכאון. כשחלתה גרתי בלונדון וחזרתי לארץ על-מנת להיות קרובה ולתמוך. השארתי מאחור חבר שגר שם ואנחנו עדיין בקשר קרוב. אני כותבת לך כי אני מלאה ברגשות סותרים. כואב ועצוב לי לראות כך את אמא ואינני מעכלת שזמנה קצוב. אני מרגישה חסרת אונים וללא מילים בבואי לעזור לה. אני מרגישה שאני טובעת ברגשות אשם שאבי ודודתי (אחות של אימי) דואגים להפיל עליי בכל פעם שנראה להם שאני צריכה להיות איתה ואני לא יכולה (אני מנסה לג'נגל גם קריירה וגם את החבר מרחוק). אני מרגישה חמוצה ומתוסכלת שאף אחד לא רואה גם את הקושי שלי. אני עייפה מהצורך לתמוך ו'להיות טובה' כל הזמן כשגם לי בא לצרוח שנמאס לי מהכל. ואני מרגישה אנוכית מאוד בכל פעם שעולות לי המחשבות האלה. לא כל-כך יודעת מה מטרת השרשור הזה. כנראה פשוט לפרוק...

שלום לקחתי את אבי לביקורת אתל רופאה אונקולוגית, הגעתי לעבודה ויצאתי לשעתיים בערך, האם המעביד רשאי להוריד לי את השעתיים האלו? לפי מה שהיה לי עד עתה בליווי לכימותרפיה קיבלתי החזר מלא אלה

ההמתנה לסוף למוות המיוחל למנוחה הסבל הזה כמה בן אדם צריך לסבול אלוהים שימות כבר בבקשה אוף ממש חודש רע שנה רעה שייגמר

היי נטע דודי נפטר ב 12 לאוגוסט ורציתי להודות לך על תמיכה מופלאה.באמת יישמתי הרבה..כתבת כאלו את מכירה ואכן אפילו הוא ביקש לדעת איפה יקברו אותו.ולבקשתו הוא קבור מעל אימי שבוע הבא אחרי החג ימלאו 30 למותו... עצוב עצוב וריקנות אדירה כל שניה שהייתי שטפלתי באה לי מהלב מהנשמה ועכשיו שנה חדשה והוא איננו היום יום הולדתי והוא איננו לאחל לי מזל טוב כן הוא היה מבוגר עשה חיים נהנה מכל שניה וכשזה הגיע מדהים קטל אותו במכה בדיוק 5 חודשים אחחחח אין מה לעשות הוא שם שומר עלינו מלמעלה תודה רבה לך ושנה טובה וכמובן גמר חתימה טובה

שלום רב.אני סיימתי לפני 3 חודשים טיפולים כימיותרפיים שקיבלתי דרך פורט.קיבלתי הוראות כל חודש להגיע למרפאה לשטוף מכשיר.אבל אונקולוג אמר שלא צריך לשתןף גם חצי שנה ניתן לא לשתוף.האם אני לא גורמת נזק לעצמי?תודה

שלום, שמי אלינור צאיג ואני פונה אליכם בשם הארגון האמריקאי The Blue Star Connection. The Blue Star Connection הוא ארגון אמריקאי ללא מטרות רווח שמטרתו לספק כלי נגינה ונגישות למוזיקה עבור ילדים ובני נוער החולים במחלת הסרטן ומחלות סופניות אחרות. פעילותנו עד היום הביאה לכך שהצלחנו לעזור למאות ילדים, ולספק ציוד מוזיקלי למעל 52 תכניות טיפול מוזיקליות בילדים חולים, בבתי חולים בכל העולם. אנו קוראים לכם לעזור לנו לפתח את פעילותנו גם בישראל. עד היום סיפקנו גיטרות, גיטרות בס, מפוחיות, כינורות, קלידים, חלילים ומערכות תופים ליותר מ-220 ילדים חולים. אנחנו פועלים ב-52 מדינות בארה"ב, ואנחנו מעוניינים להתרחב ולפעול במדינות מכל העולם, כשישראל היא מוקד שהוא בחשיבות עליונה. אתם מוזמנים לצפות בוידאו הזה לעוד פרטים: http://www.youtube.com/watch?v=N-VjAY_F6PU לילה טוב והרבה בריאות ושלוה, אלינור

היי נטע תוה רבה על ההודעה! זה בסדר, פניתי לכולם, אני רק מנסה להגיע לכל מקום שאפשר כדי לפתח את הפעילות הזו בארץ. המון תודה ויום מקסים :)

איך אני יוצרת איתך קשר?

אנא צרי קשר במייל: [email protected] שם אתן עוד פרטים כמובן :) תודה ויום מקסים!

שלום, אני בת 25 חולה סרטן , נחשבת לנוער שאתם עוזרים?)

אני מחיפה בת 70 הובחנתי לאחרונה כחולה בסרטו צוואר הרחם עומדת להתחיל טיפולים כימו והקרנות ומעונינת לקבל המלצות לגבי טיפולים אלטרנטיביים -דימיון מודרך ומדיתציה או אמצעי אחר המומלץ ע"י בהקדם האפשר רצוי באזור מגורי

כן התהליך החל.ומדהים לראות את זה על אדם צלול היום הוא אמר לי שהוא שוחה בים ים כחול עם גלים והוא יכול לנשום יש לו המון אוויר... אתמןל הוא שאל עם אני שומעת את אבא שלי מדבר בחדר השני אבי נפטר לפני 3 שנים.. כל היום הוא מדבר צלול וברור..עצוב אבן גדולה בנשמה... מאחלת לו פרידה מהירה ולא ארוכה קצרה ובלי סבל לדודי האהוב..כבר עכשיו בזמן הזה הוא חסר לי מאד הטלפונים השאלןת המרובות ההתיעצות כל שניה ודקה כבר זה חסר לי מאד.. כאלו הוא מכין אותי אני פה אומנם שני דקות ממך מאושפז אבל תתרגלי שאני כבר לא פה בעצם תקיפי את עצמך בדברים הכי אישים שלי ותמיד תזכרי אותי ככה אני מרגישה..

אני מעוניינת לתרום את השיער שלי אבל אין לי מוסג בתל אביב איזה מספרה עושה את זה ? או אם אני יכולה לעשות את זה בכל מספרה אז איפה להביא את הצמה?

עצוב לי,מאד שעוד מעט אני נאלצת להפרד מדודי איש מבוגר החבר הכי טוב בחיי בגלל המחלה הארורה הזאת אני יושבת בבית חולים לא רוצה לעזוב אותו עוד לא עיכלתי את הבשורה המרה מלפני 3 חודשים אבל לא רוצה את הפרידה הזאת כזה מהר....למה למה למה למה למה אי אפשר להזדקן בכבוד למה.... בן אדם הכי חשוב לי מגיל קטן הולך להיות לי הכי חסר בחיים החיים מסריחים נקודה אמא מסרטן אבא מסרטן ועכשיו החבר הכי קרוב בחיי מסרטן אוף....

הנה אני כותבת אחרי שיחה עצובה עם הרופא זהו חולה סופני הוספיס בית עם מטפל זהו החיים מסריחים...תרתי משמע ובזה סכמתי אמא שלי אבא ועכשיו מה לא יכול לדלג גועל נפש..

שלום גילו לפני מספר ימים אצל אימי All ואני וביתי בת 7 חודשים גרות כרגע אצל אימי ועכשיו אימי עוברת טיפולים הנקראים בשם "וידאזה" האם מותר להיות עם התינוקת באותו בית ?