הכחשה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק נורמלי מתהליך ההתאבלות. עם זאת, במקרה שמדובר באבל קשה במיוחד - בעוצמתו ובהתמשכותו - זהו "אבל מורכב". מומלץ להיעזר באיש מקצוע התמודדות עם מוות של אדם קרוב היא תהליך רגשי והדרגתי לא פשוט, שלרוב מסתיים בסוג של השלמה טבעית, שמאפשרת לאדם האבל דווקא לצמוח מהטלטלה שעבר. עם זאת, במקרים שבהם יש קושי בתהליך העיבוד הטבעי של האובדן, המונע ממעגל האבל להיסגר "כמו שצריך" וכתוצאה מכך מעיב על שגרת החיים ומשבש אותה, יש צורך בקבלת עזרה חיצונית.   טלטלה רגשית משמעותית. צילום: שאטרסטוק מה כולל תהליך האבל הטבעי? מוות של אדם קרוב גורם באופן טבעי לטלטלה רגשית משמעותית ("טראומה") ומעורר רגשות שונים, שבשגרה אנחנו בדרך כלל מנסים להימנע מהם, כגון: כאב, חוסר אונים, עצב, כעס, אשמה וכו'. התעוררות הרגשות האלה לאחר מוות של אדם קרוב היא טבעית, נורמלית ואפילו חשובה, מאחר שדווקא הטלטלה האמורה מניעה תהליך של צמיחה והתפתחות נפשית. ע"פ...
ללמוד עוד על הכחשה
כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?-תמונה

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק...

מאת: אביבית ברוש...
16/01/2020
יום הזיכרון: איך מתמודדים?-תמונה

יום הזיכרון הגיע - ורבים מאתנו מכירים חיילים שנהרגו בקרב,...

מאת: מיה בן...
22/04/2015
לחיות עם טרשת נפוצה-תמונה

לקראת יום המודעות הבינלאומי לטרשת נפוצה, מספרת אחות המלווה...

מאת: מערכת zap...
02/06/2013
הפרעה דו קוטבית - מאניה דיפרסיה-תמונה

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, איך היא מתבטאת? כיצד...

מאת: מערכת zap...
21/08/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להכחשה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הכחשה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

בת 52, לאחרונה סובלת מחרדה לגבי העתיד. אין לי ילדים או אחיינים ובעלי לא ממש "תומך". אבי ז"ל נפטר ממחלה קשה לאחר ייסורים והמחשבה של מי יהיה לצידי ומה יעלה בגורלי מעסיקה אותי יום יום. בנוסף, ישנם צרות "אמיתיות" שעליי להתמודד איתן. לא קל לי ולמרות זאת חבריי לעבודה חושבים שאני מאושרת ואפילו מקנאים. מיום ליום אני שוקעת יותר. לא משתפת אף אחד. איך ממשיכים? .

שלום רב וסליחה על התגובה המאוחרת, את חווה ככל הנראה רמה כזו או אחרת של עצבות ודכדוך, שלא רק שאינם מקבלים תוקף מהסביבה אלא עוברים סוג כזה או אחר של הכחשה. אם להסיק בזהירות ממה שאת כותבת את חווה בדידות (לא הכוונה שאת לבד) מהבחינה הרגשית. זו עשויה גם להיות עבורך הזדמנות לבחון דברים שבעבר שמת מאחורייך ותכננת להתעסק בהם לכשיגיע הזמן המתאים. ואולי הגיע הזמן הזה? אין פתרון קסם שאני יכול לתת לך אלא הזמנה לפנות לפסיכולוג/ית באזור מגורייך שילוו אותך במסע הפרטי והחשוב הזה של הבנת עצמי והמצוקה שאני חווה, וצמיחה ממנה לחיים, בהם תחושי יותר שביעות רצון מעצמך ומבחירותייך. דעתך?

שלום רב, אימי אישה כבת 81 סובלת לאחרונה מבעיות בזיכרון. לעיתים היא שואלת את אותה שאלה מס' פעמים, ולעיתים שיהא שוכחת מתכונים שידעה מצויין. בעיקר הבעייה היא בזיכרון לטווח הקצר. בנוסף היא הפכה להיות קיצרת רוח ונוטה להתעצבן ביתר קלות. אבי שוחח עם רופאת המשפחה על כך והיא מסרה שיש תרופה שניתן לקחת שעוזרת בשימור המצב, לא בתיקון. הבעייה שאימי איננה מוכנה בשום אופן ללכת לרופאה מעין הכחשה של המצב. האם יש דרך לדבר איתה על הנושא? הנושא רגיש וכבר קראתי שבמצבים כאלה אם האדם המבוגר איננו מעוניין עדיף להשאיר את המצב כמות שהוא. סבתי אמה של אימי סבלה מאותה בעייה ובסופו של דבר בשנותיה האחרונות סבלה מבעיית זיכרון חריפה. אני חושששת שגם אימי תידרדר למצב הזה. באופו כללי היא בתפקוד טוב למעט בעיית הזיכרון והנטייה להתרגז ביתר קלות. האם יש טיפול תרופתי? האם יש דרך לשכנע אותה לקבל את הטיפול התרופתי? תודה

שלום! לפי הסיפור שלאימך הופיעו שינויים קוגניטיביים - כעת בתחום זיכרון לטווח קצר וגם בריכוז, עם תובנה ירודה של מצבה. גם חלו שינויים בהתנהגות. לא ברור האם יש לה הגבלת תפקוד כלשהי. כדי לאבחן כמה שיותר טוב צריך שיתוף פעולה מצד הנבדק. סיבות לירידה קוגניטיבית הן לא אותו דבר אצל כולם, ובכל מקרה נפרד יש לבצע בירור. תרופות שקיימות בשוק כעת יכולות לפעמים לשפר איכות חיים אך לא פורות בעיה. אפשר לפנות למרפאת מרחב בתל אביב או ירושלים להערכה מקיפה. בברכה, דר' ולגדיסלב יריומין

שלום רב, בתי בת 16.3. תאומה זהה. בבסיסה מאוד מאוד רזה (נולדה באחוזון 5). לפני כחודשיים שמתי לב לשינויים בהרגלי התזונה שלה (התעסקות ממושכת עם מזון במטבח, הימנעות מהמון מאכלים, הכנת אוכל לאחרים, הכחשת רעב, הימנעות מאכילה בחברתנו, שתיית מים בכמויות גדולות וכד׳). היה נדמה לי שירדה במשקל עוד יותר. היא החלה ללבוש 2 שכבות כך שלא תמיד קל לראות אבל נדמה שהפכה שדופה יותר ממזה שהיתה. ללא ספק, יש צמצום משמעותי באכילה. אחרי התערבות שלי (אסרתי עליה לשתות מים, לעשות ספורט...) היא אומנם אוכלת יותר (משקה חלבונים בבוקר במקום תה ירוק... סלט עם ביצים ואבוקדו וטחינה ולא רק חסה וירקות) וכד׳. אל בוודאי שאינה מקבלת כל מה שצריכה. משקלה - 46 קג׳. גובה - 168. אחוזון 2 במדד BMI. היא מסרבת בתוקף לטיפול. ובכל פעם שהאפשרות הזו מועלית היא נהיית תוקפנית, ואגרסיבית. מכה אותנו, בועטת, צועקת, משתוללת, נושכת. אנחנו ממש סובלים. חוששים לבריאותה מחד, ויודעים שחייבת טיפול, ומאידך, לא יודעים מה לעשות עם ההתפרצויות האלימות האלה. היא מכחישה באופן מוחלט שיש לה הפרעת אכילה. ומסרבת להגיע לטיפול. לעניות דעתי גם המחזור פסק אף שהיא טוענת שלא. מכוון ששיתוף פעולה הינו חלק חשוב בהחלמה - איננו יודעים כיצד להביאה לטיפול נגד רצונה והאם יש בכלל טעם. (היינו בפגישה אחת במרפאת אכילה אחרי איומים מצידי באשפוזה, והיא בקושי שיתפה פעולה... ולא סיימנו את פגישת האינטייק עם הפסיכאטר כי היא מסרבת לפגוש פסיכיאטר, והם לא מטפלים בלי פגישת כל אנשי הצוות). איך אפשר לעזור לה להגיע לטיפול ?? כשהנושא מועלה - היא ממש הופכת לאגרסיבית. מסרבת וחוזרת כמו מנטרה שהיא לא תגיע למרפאה הזו שוב. (היתה פעם אחת בפגישה עם רופאת ילדים ודיאטנית, ולא שיתפה פעולה). היא הסכימה להגיע לדיאטנית פרטית שלא מתמחה בהפרעות אכילה, ובייעוץ מקוון (כי לטענתה אין לה הפרעות אכילה), אבל כל אנשי המקצוע עמם שוחחנו מתנגדים לכך. ומציעים אף אשפוז כפוי, אם לא תסכים. מה עושים ?? עדיף אשפוז כפוי על פני דיאטנית ?? לא יודעים איך לסייע לה. מרגישים שהיא במצוקה נפשית מאוד מאוד גדולה, בעיקר מהלחץ שלי להגיע לטיפול. ובכלל.

שלום, מטיבציה לטיפול ושיתוף פעולה מצד המטופל.ת הם בהחלט חשובים ומשמעותיים לתהליך הטיפול. עם זאת, בעיקר בגילאים האלה, מאד שכיחות הכחשה של הבעיה והתנגדות לטיפול. אם אכן תגיעו למצב פיזיולוגי בעייתי- כדאי לשקול אשפוז כפוי (שווה לברר את התהליך כבר עכשיו כיוון שזה לא כלכך פשוט, וגם לקחת בחשבון שבדר"כ יש תורי המתנה משמעותיים במחלקות האשפוז בבתי החולים). עצתי הראשונה לך כאמא- נסי לדבר על ליבה(!)- לא על המשקל, הנראות, האוכל, הבישול, הבגדים וכד', אלא על מצב הרוח שלה, התפקוד שלה (מניחה למשל שהיא פחות רוצה/ נהנית ממפגש עם חברות?), ההתנהגויות.. ז"א- לדבר אליה ולא להפרעת האכילה שהיא סובלת ממנה (וכנראה מנהלת אותה כרגע). אני מאמינה שמתוך שיח כזה, תוכלי להגיע לליבה ואולי משם היא תיענה לקלת עזרה. כשמטפל מומחה בהפרעות אכילה (!!) יפגוש אותה- הוא יוכל לעזור משם בהפחתת ההתנגדות והגברת הרצון לטיפול. במידה והנ"ל לוקח זמן/ לא עובד- תמיד אפשר לפנות להדרכת הורים בה תוכלו לקבל עזרה יותר ספציפית למקרה שלכם. לעיתים קרובות צעדים ולו קטנים שאתם כהורים תעשו יכולים לחולל שינוי קטן או גדול במצבה של בתכם.

אני באמת לא מוצאת אותן. כותבת הודעות כמו קוד סודי ומתאכזבת כל כך שלא מבינים אותי. קצת אילמת... כשהודעה הזו תעלה אני כנראה אהיה כבר אחרי הפגישה עם אחי... מקווה לבוא ולעדכן אתכם שעבר בטוב ונשארתי בחיים.... תודה על המקום הזה בנתיים,גם אם אני לא מצליחה להסביר אותי.

רוני יקרה! אולי את כבר אחריי...בכל זאת כותבת שאיתך בכל מה שיעלה... איתך יקרה!!! הייתי בעמדה כזו( אחרת בוודאי, שונה אולי כי הייתה הכחשה והמעטה שזה כלום מהצד שלו) וכל כך מבינה אותך! מה שלא יהיה, תדעי שאת בסדר!!! שאת מדהימה ואמיצה! חיזקי ואימצי. הלב שלי איתך❤🤗

נשמע שקשה לך לבטא את החרדות שלך את לא מוצאת מילים ....הרגשות אולי כואבים ? בטוח מפחידים...! אבל הנה שנכנסת ונתת פתח לכמה מילים של חרדה גדולה שאינך יודעת אייך להיתמודד איתה לדעתי די מובן... מקווה שהשיחה שלכם תעבור בטוב ואשמח אם תעדכני אייך עבר חטולית

04/02/2021 | 06:20 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

הי רוני, מכירה את הקודים. עד כדי כך שאני שוכחת ולא מבינה את עצמי. זה קטע כשלנפש קשה עם תכנים שהם על פני השטח. אז רושמים, למשל, חלומות ומחשבות בקודים, או בכתב לא ברור. כי הפענוח מפחיד. מרגיש מסוכן. אבל כדי לעבוד ולשוחח איכשהו כלפי חוץ, צריכים באומץ כן לנסות קצת אחרת. כמה שיש אישור מבפנים. מאד יפה, בעיניי, שאת מבינה את זה. Slowly but Surely ואיך את עכשיו, רוני? סוריקטה

הי רוני, שמח לשמוע שעבר בטוב, ושמח שמצאת את המלים. אודי