הכחשה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הפרעה דו קוטבית - מאניה דיפרסיה

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, איך היא מתבטאת? כיצד מטפלים, ומה חדש בתחום? משתמע לשני פנים עוד בנושא: פסיכיאטר, חוסר שינה מהם התסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית? הפרעה דו-קוטבית גורמת לתנודות חריפות במצבי-הרוח, ממצב מאוד מרומם או נרגז ועצבני למצב עצוב ותחושת חוסר-תקווה, לחילופין, לעיתים עם מצבי-רוח רגילים ביניהם. שינויים חריפים באנרגיה ובהתנהגות מתרחשים יד-ביד עם שינויים אלה במצבי-הרוח. משך הזמן של מצבי-הרוח הטובים או הרעים נקרא אפיזודה של מניה או דפרסיה. סימנים ותסמינים לאפיזודה של מאניה כוללים: מרץ מוגבר, פעלתנות וחוסר-מנוחה מצב-רוח טוב בהגזמה, אופוריה רגזנות יתר ואי-שקט מחשבות מתרוצצות ודיבור מאוד מהיר, קפיצה מרעיון אחד למשנהו חוסר ריכוז צורך במעט מאוד שינה אמונה לא מציאותית בכוחות או יכולות של החולה עצמו שיפוט לקוי בולמוס בזבוז התנהגות שונה מהרגיל לפרק זמן מתמשך דחף...
ללמוד עוד על הכחשה
כיצד להתמודד עם "אבל מורכב" לאחר מוות?-תמונה

מותו של אדם קרוב כרוך באופן טבעי ברגשות עזים, הנחשבים חלק...

מאת: אביבית ברוש...
16/01/2020
מחלות כרוניות: ההתמודדות הנפשית-תמונה

לא כל הסובלים ממחלות כרוניות משלימים עם מחלתם. חלקם אף מסרב...

מאת: מערכת zap...
19/03/2012
יום הזיכרון: איך מתמודדים?-תמונה

יום הזיכרון הגיע - ורבים מאתנו מכירים חיילים שנהרגו בקרב,...

מאת: מיה בן...
22/04/2015
הפרעה דו קוטבית - מאניה דיפרסיה-תמונה

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, איך היא מתבטאת? כיצד...

מאת: מערכת zap...
21/08/2005

הכחשה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי ראיתי כמה תשובות ושאלות בנושא hocd מרגישה מאוד שיש לי הרבה מהתסמינים, בקצרה, כל חיי נמשכתי לגברים לאחרונה החלו מחשבות האם את לסבית? האם בהכחשה? וכו השאלה* האם התסמין הנוסף הוא * ממש לחשוב שאני כזו? ולהגיד ״כן בטח הדחקתי ואני לסבית״ בקיצור האם זה ממש יכול להרגיש ממשי שאתה כזה ״וכן אני כזה זה כיף לי זה טוב לי״?

היי אנונימית, מחשבות טורדניות מרגישות, לעתים קרובות, אמיתיות. אם הדבר לא היה כך, האדם הסובל מהן היה מפסיק לפחד מהן. אפשר לומר שהתחושה הזו נועדה לגרום לך לפחד. זה נכון לגבי כל מחשבה טורדנית שהיא, גם לגבי מחשבה על נטייה מינית. בדרך כלל זה לא מלווה במחשבה שזה "טוב וכיף", אלא לא רצוי ומפחיד. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com

הכוונה שתמיד אהבתי גברים התסמין הנוסף לhocd הקושי כרגע הוא שהפחד הוא קושי להתאהב וקושי במערכת יחסים עם מישהו? והאם התסמין הנוסף הוא שמי שסובל מhocd יכול לחשוב שהוא כזה למרות שהוא לא? ממש יכול בסופו של דבר לחשוב שהדבר הנכון הוא להשלים עם הנטייה שתגרום לו להרגיש יותר טוב למרות שהוא לא כזה ? תודה

בוודאי שהמחשבות נראות אמיתיות, אחרת ה-OCD לא היה קיים יותר (כי היית מבינה שזה לא אמיתי, וזה לא היה מפחיד אותך יותר). זה לא בדיוק "להשלים עם הנטייה", אלא להשלים עם אי הוודאות - שאת לא יודעת אם את כזאת או לא. להסכים לחיות עם ה"אולי".

היי שרון , כתבת ״מחשבות טורדניות מרגישות, לעיתים קרובות, אמיתיות. אם הדבר לא היה כך, האדם הסובל מהן היה מפסיק לפחד מהן. אפשר לומר שהתחושה הזו נועדה לגרום לך לפחד. זה נכון לגבי כל מחשבה טורדנית שהיא״ מה כוונתך לאם הדבר לא היה כך האדם שסובל מהן היה מפסיק לפחד? הכוונה שמה שאתה חושב זה נכון ואתה ב״הכחשה״ בנושא הנטייה? או הכוונה למחשבות טורדניות שזו ״אשליה״ ואיננו סובלים מהכחשה?

אגב גם התסמינים הם כמו לשים לה יתר* ל: מה אני כותבת שלא יצא כך שאצתייר כ.. או שרה שיר אפילו שלא אצתייר כ .. יכול להוות חלק מהתסמינים?

כן, בוודאי. ואין טעם לשאול לגבי כל סימפטום וסימפטום - אלה שאלות אישור (טקסים בפני עצמם)

היי נועה, הכוונה היא שאם היית יודעת שזה OCD, לא היית פוחדת מהמחשבות - ולפיכך הן היו נעלמות (כי הן לא מפחידות יותר). המחשבות חוזרות על עצמן שוב ושוב רק כי האדם הסובל פוחד מהן.

תודה שרון! עזרת מאוד! מציק לי שאני משתמשת ״באישורים״ איזה טיפול טוב לhocd? ואיך אדע אם אני באמת סובלת מזה או שאני בעלת נטייה? (מה שנראה לי שאני סובלת מhocd לגמרי)

הטיפול המומלץ הוא טיפול CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי). את אף פעם לא יודעת "באמת" אם זה OCD או לא (כך לגבי כל סוג של OCD), מאחר שתמיד יש ספק. זה מאפיין מרכזי של ה-OCD. הרעיון הוא לקבל את הספק ולחיות איתו, לא לנסות להסיר אותו.

בת 52, לאחרונה סובלת מחרדה לגבי העתיד. אין לי ילדים או אחיינים ובעלי לא ממש "תומך". אבי ז"ל נפטר ממחלה קשה לאחר ייסורים והמחשבה של מי יהיה לצידי ומה יעלה בגורלי מעסיקה אותי יום יום. בנוסף, ישנם צרות "אמיתיות" שעליי להתמודד איתן. לא קל לי ולמרות זאת חבריי לעבודה חושבים שאני מאושרת ואפילו מקנאים. מיום ליום אני שוקעת יותר. לא משתפת אף אחד. איך ממשיכים? .

שלום רב וסליחה על התגובה המאוחרת, את חווה ככל הנראה רמה כזו או אחרת של עצבות ודכדוך, שלא רק שאינם מקבלים תוקף מהסביבה אלא עוברים סוג כזה או אחר של הכחשה. אם להסיק בזהירות ממה שאת כותבת את חווה בדידות (לא הכוונה שאת לבד) מהבחינה הרגשית. זו עשויה גם להיות עבורך הזדמנות לבחון דברים שבעבר שמת מאחורייך ותכננת להתעסק בהם לכשיגיע הזמן המתאים. ואולי הגיע הזמן הזה? אין פתרון קסם שאני יכול לתת לך אלא הזמנה לפנות לפסיכולוג/ית באזור מגורייך שילוו אותך במסע הפרטי והחשוב הזה של הבנת עצמי והמצוקה שאני חווה, וצמיחה ממנה לחיים, בהם תחושי יותר שביעות רצון מעצמך ומבחירותייך. דעתך?

שלום רב, אימי אישה כבת 81 סובלת לאחרונה מבעיות בזיכרון. לעיתים היא שואלת את אותה שאלה מס' פעמים, ולעיתים שיהא שוכחת מתכונים שידעה מצויין. בעיקר הבעייה היא בזיכרון לטווח הקצר. בנוסף היא הפכה להיות קיצרת רוח ונוטה להתעצבן ביתר קלות. אבי שוחח עם רופאת המשפחה על כך והיא מסרה שיש תרופה שניתן לקחת שעוזרת בשימור המצב, לא בתיקון. הבעייה שאימי איננה מוכנה בשום אופן ללכת לרופאה מעין הכחשה של המצב. האם יש דרך לדבר איתה על הנושא? הנושא רגיש וכבר קראתי שבמצבים כאלה אם האדם המבוגר איננו מעוניין עדיף להשאיר את המצב כמות שהוא. סבתי אמה של אימי סבלה מאותה בעייה ובסופו של דבר בשנותיה האחרונות סבלה מבעיית זיכרון חריפה. אני חושששת שגם אימי תידרדר למצב הזה. באופו כללי היא בתפקוד טוב למעט בעיית הזיכרון והנטייה להתרגז ביתר קלות. האם יש טיפול תרופתי? האם יש דרך לשכנע אותה לקבל את הטיפול התרופתי? תודה

שלום! לפי הסיפור שלאימך הופיעו שינויים קוגניטיביים - כעת בתחום זיכרון לטווח קצר וגם בריכוז, עם תובנה ירודה של מצבה. גם חלו שינויים בהתנהגות. לא ברור האם יש לה הגבלת תפקוד כלשהי. כדי לאבחן כמה שיותר טוב צריך שיתוף פעולה מצד הנבדק. סיבות לירידה קוגניטיבית הן לא אותו דבר אצל כולם, ובכל מקרה נפרד יש לבצע בירור. תרופות שקיימות בשוק כעת יכולות לפעמים לשפר איכות חיים אך לא פורות בעיה. אפשר לפנות למרפאת מרחב בתל אביב או ירושלים להערכה מקיפה. בברכה, דר' ולגדיסלב יריומין

ההמתנה לבדיקה החשובה שרק לאחריה הרופא המומחה יציע לי את מה שיציע. ההמתנה לפגישה עם המומחה שתהיה שבוע לאחר הבדיקה. ואז ההמתנה לצנתורים או הניתוחים, ושלא מבטיחים לי שגם לאחר הצנתורים המצב לא ישוב לקדמותו בתוך מספר חודשים או שנים מעטות. אף פעם לא הבנתי כיצד אנשים חיים ומתפקדים כאשר נודע להם שנכנסו למציאות שכזו, והיום, כשאני אחד מהם, אז אני ממש לא מבין זאת. כיצד אפשר להימנע מן החששות והפחדים? כיצד אפשר להימנע מלעסוק בכך בכל רגע נתון? מה הסוד של אלו המסוגלים לחיות כרגיל במצבים שכאלה? אולי ההשלמה עם מצבם? אולי ההכחשה וההדחקה? מה הסוד שלהם?

הי, באמת קשה. מה ה'סוד'? אלו, כנראה, אנשים שמבינים ויודעים ברמת העומק להסתדר, יחסית, עם אי ידיעה. אלו אנשים שיודעים 'לשחרר' ולהבין שאין באמת שליטה במצבי הביניים האלו, ואין תועלת במוטרדות היתר. ולא שהם אדישים, אלא שאין זה תופס את כל הנפח כולו לטווח זמן ארוך מידי. אלו אנשים שדווקא מאפשרים לעצמם, באופן פרדוקסלי, להיות תלויים יותר. להישען. מכירה שמשפטים כקודמים שרשמתי יכולים להרגיז אפילו את מי שאין בידיו כלים כאלו. אכן - אין זה נס, פלא או קסם. תרופות שמצמצמות חרדות יכולות לסייע. וגם טיפול מעמיק וארוך טווח יכול להשיג תוצאות דומות. הבנה עמוקה היא תהליך ארוך, באם היא מתאפשרת בסופו של דבר, וזאת אנו יודעים בדיעבד. אישית, מתחברת יותר לטיפולי העומק, אבל יש גם קצרים וממוקדים יותר. אנחנו לעתים מוצאים את עצמנו מוטרדים, בדרך כלל בשל חרדות, בהמוני מחשבות טרם ידיעה ולעתים הן מאד מרחיקות לכת. המחשבות הללו מעידות בעיקר עלינו, על הלך מוחנו. במקרים רבים, כאשר מתבררת המציאות, היא פשוטה יותר. לפעמים גם לא. המצב, סביר, לא ישוב לקדמותו, לא נשוב להיות צעירים ודברים שיכולנו לבצע, ואפילו ממש להתרברב בהם, זהו, כבר לא, אין ריסטרט, ועדיין, יש הרבה מאד דברים שעדיין אפשריים. אנחנו אמורים להרבות משקל על היש ופחות על האין. בוודאי שזה לא קל. תוכל לומר באלו דברים אתה מרגיש עצמאי? וכמה קשה לך עם תלות? סוריקטה

היי סוריקטה - תודה גדולה על התייחסותך ודברייך. בנוסף לחרדה מן הטיפול הכירורגי הצפוי לי, ובנוסף לידיעה שגם טיפול הכי מוצלח יהיה יעיל במקרה הטוב למספר שנים מועט, אז הידיעה שאני מוגבל גם בהליכה קצרה פשוט "מטריפה" אותי. כל יציאה מן הבית, (לבדיקות או לסופרמרקט הקרוב אליי), הפכה למבצע גדול הכרוך בכאבים וייאוש. גם המחשבה שאם נחווה מצב הדומה לסגרים בקורונה, או מצבי חירום אחרים, ושאז אזדקק לרצונם הטוב של אחרים בכדי להתקיים, מציקה לי ומפחידה אותי. אני מתאבל ומקונן על מצבי כיום ועל השנים הבאות הצפויות לי וזו תחושה נוראה. הלוואי ושאמצא את הכוחות להשלים ולהתרגל למצב הזה כי האמת היא שאין ...אפשרות אחרת. מי היה מאמין שאני אייחל לכך שאתגורר בדיור מוגן ושאז אולי אחוש בטוח יותר במצבים שבהם זה יהיה חשוב וקריטי. ושוב, תודה גדולה על דברייך.

שלום איילי, ראשית - החרדה מובנת, והיא חלק מההתמודדות עם מצב לא ודאי. שנית - השלמה, הדחקה, הכחשה - הם מנגנונים טובים כשהם במידה. אפילו השלמה - שהיא דבר מעולה כשלעצמו, טובה כאשר אין בכוחנו לשנות את המצב (אחרת, עדיף להיאבק ולשנות). דרך טובה היא להתחיל ולהפריד בין החלקים של המחלה בחייך, לחלקים שאינם קשורים במחלה, ולהתמקד באחרונים. זה מאוד משפר את איכול החיים. אודי

תודה אודי.