הכחשה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

לחיות עם טרשת נפוצה

לקראת יום המודעות הבינלאומי לטרשת נפוצה, מספרת אחות המלווה את החולים במחלה על החששות והפחדים שלהם עם גילוי המחלה, אבל גם על תהליך הצמיחה והשאיפה לחיים נורמליים ר', בת 60, היא עובדת סוציאלית מצפון הארץ. בתחילת 2010 היא אובחנה כחולת טרשת נפוצה. ארבע שנים לפני האבחון החלה ר' להתלונן על תסמינים שבדיעבד היוו סימנים מוקדמים לטרשת: חוסר שיווי משקל, נימולים בידיים, קשיים בדיבור ועייפות בלתי מוסברת. בנוסף, חוותה ר' דיכאון שלא ברור אם נבע מהסימפטומים שחש או מנסיבות החיים; ר' היא גרושה ושני ילדיה בוגרים וחיים מחוץ לבית, והיא חיה לבדה בדירתה. אחרי ארבע שנים של התרוצצויות בין רופאים ואבחנות סותרות, היא אובחנה כחולה בטרשת נפוצה. תגובתה הראשונית הייתה הכחשה מוחלטת; היא לא הכירה בקיומה של המחלה, ולכן גם סירבה לטיפול. הצוות הרפואי שטיפל בה היה מודאג ממצבה ומתגובתה לבשורה. זה היה הרגע בו התבקשתי להתקשר אליה, ולהציע לה לנסות לקבל טיפול. למרות שהוזהרתי כי...
ללמוד עוד על הכחשה
לחיות עם טרשת נפוצה-תמונה

לקראת יום המודעות הבינלאומי לטרשת נפוצה, מספרת אחות המלווה...

מאת: מערכת zap...
02/06/2013
הפרעה דו קוטבית - מאניה דיפרסיה-תמונה

אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, איך היא מתבטאת? כיצד...

מאת: מערכת zap...
21/08/2005
התאלמנות - הפנמה בעקבות אובדן-תמונה

מוות של בן זוג אהוב הוא שינוי גדול וכואב בחיים. בעזרת תמיכה...

מאת: ליאת...
10/01/2011
דיכאון - כיצד מביאים אדם לטיפול?-תמונה

אחד ממאפייניו הבולטים של הדיכאון הוא ההתכחשות לקיומו. תפקיד...

מאת: אירנה...
29/01/2009
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להכחשה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הכחשה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

בת 52, לאחרונה סובלת מחרדה לגבי העתיד. אין לי ילדים או אחיינים ובעלי לא ממש "תומך". אבי ז"ל נפטר ממחלה קשה לאחר ייסורים והמחשבה של מי יהיה לצידי ומה יעלה בגורלי מעסיקה אותי יום יום. בנוסף, ישנם צרות "אמיתיות" שעליי להתמודד איתן. לא קל לי ולמרות זאת חבריי לעבודה חושבים שאני מאושרת ואפילו מקנאים. מיום ליום אני שוקעת יותר. לא משתפת אף אחד. איך ממשיכים? .

שלום רב וסליחה על התגובה המאוחרת, את חווה ככל הנראה רמה כזו או אחרת של עצבות ודכדוך, שלא רק שאינם מקבלים תוקף מהסביבה אלא עוברים סוג כזה או אחר של הכחשה. אם להסיק בזהירות ממה שאת כותבת את חווה בדידות (לא הכוונה שאת לבד) מהבחינה הרגשית. זו עשויה גם להיות עבורך הזדמנות לבחון דברים שבעבר שמת מאחורייך ותכננת להתעסק בהם לכשיגיע הזמן המתאים. ואולי הגיע הזמן הזה? אין פתרון קסם שאני יכול לתת לך אלא הזמנה לפנות לפסיכולוג/ית באזור מגורייך שילוו אותך במסע הפרטי והחשוב הזה של הבנת עצמי והמצוקה שאני חווה, וצמיחה ממנה לחיים, בהם תחושי יותר שביעות רצון מעצמך ומבחירותייך. דעתך?

שלום רב, אימי אישה כבת 81 סובלת לאחרונה מבעיות בזיכרון. לעיתים היא שואלת את אותה שאלה מס' פעמים, ולעיתים שיהא שוכחת מתכונים שידעה מצויין. בעיקר הבעייה היא בזיכרון לטווח הקצר. בנוסף היא הפכה להיות קיצרת רוח ונוטה להתעצבן ביתר קלות. אבי שוחח עם רופאת המשפחה על כך והיא מסרה שיש תרופה שניתן לקחת שעוזרת בשימור המצב, לא בתיקון. הבעייה שאימי איננה מוכנה בשום אופן ללכת לרופאה מעין הכחשה של המצב. האם יש דרך לדבר איתה על הנושא? הנושא רגיש וכבר קראתי שבמצבים כאלה אם האדם המבוגר איננו מעוניין עדיף להשאיר את המצב כמות שהוא. סבתי אמה של אימי סבלה מאותה בעייה ובסופו של דבר בשנותיה האחרונות סבלה מבעיית זיכרון חריפה. אני חושששת שגם אימי תידרדר למצב הזה. באופו כללי היא בתפקוד טוב למעט בעיית הזיכרון והנטייה להתרגז ביתר קלות. האם יש טיפול תרופתי? האם יש דרך לשכנע אותה לקבל את הטיפול התרופתי? תודה

שלום! לפי הסיפור שלאימך הופיעו שינויים קוגניטיביים - כעת בתחום זיכרון לטווח קצר וגם בריכוז, עם תובנה ירודה של מצבה. גם חלו שינויים בהתנהגות. לא ברור האם יש לה הגבלת תפקוד כלשהי. כדי לאבחן כמה שיותר טוב צריך שיתוף פעולה מצד הנבדק. סיבות לירידה קוגניטיבית הן לא אותו דבר אצל כולם, ובכל מקרה נפרד יש לבצע בירור. תרופות שקיימות בשוק כעת יכולות לפעמים לשפר איכות חיים אך לא פורות בעיה. אפשר לפנות למרפאת מרחב בתל אביב או ירושלים להערכה מקיפה. בברכה, דר' ולגדיסלב יריומין

אודי וכלם, הפתעתי אותה על העימות עם הוריי... וואו איזו פגישה היתה לנו. הקראתי לה הכל מפה, ספרתי על מה שעברתי השבוע, טלטלה עם השלמה בסופה. היא פשוט הייתה מקסימה, ואמרה שהיא נפעמת!! זאת הייתה המילה! ושאני אמיצה! וואו...וגם דברה על הקסמים של הפרידה :) ממש אהבה את שענית :) ואמרה שזה קורה כמו שהחיים אינם נצחיים אז אנחנו פועלים כי יודעים שיש סוף...משהו כזה. אולי הפנמתי שזה סוף... דמיינתי אחרת את הרגע שבו יהיה לי עימות כזה, דמיינתי אותי צועקת ובוכה ומתעצבנת כרגיל אבל היה הפוך..השיחה הייתה מאוד שקטה אני מולם. אני בשלי והם בשלהם שאין מושג על מה אני מדברת..אני מפונקת... ואני לא מאמינה שאני בסדר!!! ידעתי שזו תהיה התגובה שלהם, חשבתי שאהיה מפורקת... בכל מקרה תודה שכל זה התאפשר. אוהבת את המקום המיוחד הזה ואת המטפלת המיוחדת שלי. עצוב להפרד אבל אולי זה לא היה מתרחש או מתרחש יותר מאוחר??? אומץ, הפחד משתק והתסריט יותר גרוע מהמציאות, ממש חשבתי שאקח את הכל קשה!!! ממש חשבתי שאבכה שאין הבנה, שיש הכחשה ושתיקה, אבל לא אכפת לי!! מאמין אודי? שלא אכפת, אני אמרתי את שלי! אני יודעת ולא מפקפקת בהרגשה שלי, שהוא יתבייש,! וזה הורגש..הו הו הורגש...ירכין ראש ושהיא תכחיש..בסדר..אני בסדר! היה לי חלום עוד באותו הלילה אבל שם כבר דובר...בקיצור טיפול זה דבר מבורך!!! ואפילו לא יאמן לפעמים. אני בשוק מעצמי, מהקור רוח שהפגנתי ומהאומץ. כן אני אמיצה :)

הי מיכל, אמיצה ובחתיכה אחת. יישר כוח! סוריקטה

הרבה רגשות מציפים אותי... זה כבר לא בשחור/ לבן אבל בכל זאת לא בטוחה שאני בחתיכה אחת.. כן יש איזושהי הרגשה של רצף פתאום... קשה להסביר הכל...יש עוד חלקים לא ברורים בפאזל חיי. מקווה שהתמונה תהיה חדה יותר בהמשך. היה לי לילה נוראי..הערפל מתפוגג לאט. תודה לך.

הי מיכל, באמת מפעים! אודי

פתאום רוצה לפתור דברים.... אז ניסיתי לדבר עם הוריי..לקבל הסבר. אז מבחינתם אני ילדה מפונקת שרצתה חיבוק. לא היה כלום. כלום כי אין כלום. לא מבינה. הכחשה ושתיקה.למה בכלל ניסיתי??? באסה..9 וחצי שנים היא רצתה שאדבר ורגע לפני שנפרדות אני נזכרת???? למה??

,מיכל יקרה, כמה מוכר וקשה הסיפור שהסביבה דבקה בו ובלבד שלא יצטרכו לגעת או לחשוב בכל הנורא שקרה. כמה נוח להאשים את הקורבן. מניחה שהםרידה לא תהיה מוחלטת ותוכלי להעזר מפעם לפעם? איתך שירה

הי מיכל, זה אחד מהקסמים שיש בפרידה... זה בסדר. אודי