הכי חשוב לדעת על גרורה
טכניקת ההייפק מציעה תקווה לחולים שבעבר כמעט ולא ניתנו להם סיכויים. אצל חלקם, ההייפק יוצר עיכוב משמעותי במחלה, ויש אף שזוכים להחלמה מלאה
קיטרודה, תרופה חדשה למלנומה הוכנסה לסל הבריאות 2015. זו רק יריית הפתיחה שכן התרופה הוכיחה תוצאות מרשימות גם בסרטן ריאה, קיבה, ראש-צוואר ושלפוחית השתן
ברוב המקרים, גידולי בלוטת התריס/מגן (תירואיד) אינם אגרסיביים וניתנים להסרה בניתוח. הצלקת הנותרת בצוואר עלולה ליצור קושי אסתטי משמעותי, אך גישה ניתוחית חדשנית מאפשרת את הוצאת הגידול דרך רירית השפה, ללא כל צלקת
צילומי חזה מהווים כלי אבחון משמעותי לבעיות חריפות או כרוניות בדרכי הנשימה. הם מאפשרים לתת פרשנות מדויקת לתלונות המטופל, לבדיקה הקלינית ולבדיקות המעבדה
שלום ד״ר ברכה, בחודש שעבר בעלי אובחן עם גידול מסוג ליפוסרקומה של הרטרופריטונאום מצד ימין במסגרת סיטי שעשה במיון לאחר תאונת דרכים. הוצע לנו ניתוח לכריתת הגידול בבית חולים בו אובחן, ונאמר כי בניתוח יצטרכו לכרות גם את הכליה והמעי הגס. אנחנו חוששים מאוד מניתוח כזה, ורצינו לשאול האם קיימת אלטרנטיבה לכך?
שלום אביטל, ליפוסרקומה זה תת-סוג של גידולי סרקומה, כאשר מקור הגידול במקרה זה הינו בתאי שומן של הרטרופריטונאום (החלל שנמצא מאחורי איברי הבטן). ההתנהגות הביולוגית של הגידול הזה שונה מהגידולים הנפוצים של איברי הבטן (לדוגמה: סרטן המעי-הגס) ומחייבת מומחיות ספציפית בתחום, נסיון והבנה של הביולוגיה של גידולי סרקומה. כיום האפשרות היחידה שמעניקה סיכוי לריפוי היא ניתוח, בהנחה והמחלה מוגבלת לחלל הבטן ולא שלחה גרורות, אך הניתוח "תפור" למידותיו של המטופל בהתבסס על מיקום המחלה, מאפיינים פתולוגיים ספציפיים של המחלה (את חלקם ניתן לקבוע ע"פ ממצאי ההדמייה), גודל הגידול והיחסים שלו עם האיברים הסמוכים. ואל כל זה כמובן נכנסים המאפיינים של המטופל - מצבו התפקודי, תחלואת הרקע שלו, רצונותיו, ויכולתו להתמודד עם ניתוח בהיקף נרחב. בשל מורכבות העניין והצורך לדייק את הפרטים, ממליץ לכם להגיע למרפאתי עם כלל בדיקות ההדמייה שביצע ושאר הבירור שנעשה, ונוכל לדון בדברים לעומקם ולבנות עבורו יחד תוכנית טיפול וניתוח מותאמת ומושכלת. אשמח לפגוש אתכם, ומאחל לכם הרבה בריאות!
לפני כ- 5 שנים עברתי ניתוח לכריתת ליומיוסרקומה דרגה 2 מהרטרופריטונאום, ומאז אני במעקב קבוע. בסיטי האחרון נכתב ״גוש בצפיפות רקמה רכה בסמוך לכליה השמאלית, יתכן ומייצג חזרת מחלה״. אני מאוד מודאגת מהתשובה ורוצה לדעת מה ההמלצה בשלב הזה? והאם אפשר להחלים מהמחלה?
שלום ורד, ראשית, האמירה בפענוח ה- CT אינה אבחנה חד-משמעית של מחלה גרורתית, וגם אכן כך הדבר, ישנם הרבה גורמים שישפיעו על אפשרויות הטיפול והפרוגנוזה. במידה ומדובר בגרורה בודדת, חמש שנים לאחר כריתת הגידול המקורי, וללא כל גרורות נוספות באתרים אחרים - יתכן וזו כל המחלה שנותרה בגופך, ושאפשר יהיה לקוות לריפוי בעזרת ניתוח סרקומה ייעודי. ראשית, נצטרך להעריך ע"פ ההדמיה את אופי הממצא ורמת החשד לגביו, מיקומו, גודלו והממשק שלו עם איברים אחרים. כל זה יהיה גם בהתבסס על ההדמיה הקיימת, וגם בהשוואה להדמיות קודמות. במידה ויהיה ספק אבחנתי לגביו - יתכן ובשלב ראשון נרצה לבצע ביופסיה, במידה והדבר אפשרי מבחינת המיקום. אני מציע שתקבעי תור למרפאתי בהקדם, אליה תגיעי עם כלל המסמכים הרפואיים שברשותך בהקשר הזה ובדגש על דו"ח הפתולוגיה מהניתוח המקורי שעברת, וכן כלל ההדמיות שביצעת (העדיפות הינה לראות את התמונות עצמן, אני מניח שיש ברשותך דיסקים של הבדיקות). נוכל לרדת לעומקם של דברים ולדבר על האפשרויות. ובכל מקרה, בטרם נקבל החלטה סופית אני נוהג להציג מקרים מסוג זה בפורום רחב בו חברים מספר רופאים מומחים לסרקומה מדיסיפלינות שונות - כירורגים, אונקולוגים, רדיולוגים ופתולוגים. הגישה הזו לקבלת החלטות במטופלים עם גידולי סרקומה הינה מוכחת כמשפרת פרוגנוזה ולעיתים ממש עושה את ההבדל ותורמת לסיכויי ההחלמה. מחכה לפגוש אותך, ושתהיה רפואה שלימה!
לרופאים היקרים שלום רב, שמי דן, אני סטודנט לרפואה, אשמח אם תוכלו לייעץ בנוגע לקרובת משפחה שאינה מתגוררת בארץ, בת 55, חולת סרטן שד מסוג ductal carcinoma, אובחנה לפני כ- 5 שנים, כשהסרטן הנ"ל כבר מפושט ושלח גרורות לעצמות ולכבד, חיובי לקולטני ER ו-PG. טופלה בטמוקסיפן משולב עם זומרה, עם הטבה משמעותית ונסיגה של המחלה, עברה כריתת שחלות בילטרלית. לאחר כשנה וחצי הטיפול הוחלף לאירימידיקס, בעקבות הרעה במצבה ואז המחלה שוב נכנסה לרימיסיה. לאחר שנה בטיפול הנ"ל, הוחלף לפסלודקס למשך כשנה. לאחר כארבע שנים במצטבר של הטיפולים הנ"ל, לפי דברי האונקולוג, מיצתה את הטיפול ההורמוני והחלה בטיפול כימותרפי -כדורי XELODA. הטיפול האחרון הוכח כיעיל עד לפני מספר שבועות, כשלפתע חשה ברע, ולאחר מכן ביצעה בדיקות דם ואולטראסאונד - בבדיקות דם: הפרעה קלה באנזימי כבד ועלייה של בילירובין פי כמה מהנורמה (ללא צהבת וללא גרד), כמו כן באולטראסאונד - כבד מוגדל, עם ריבוי גרורות עד לגודל של 4 ס"מ, חשד ליתר לחץ דם פורטאלי וחשד לנוזל חופשי בכמות מינימלית, בבטן. הרופאים הפסיקו את הטיפול האוראלי ב-XELODA ומסרבים לבצע טיפול כימותרפי משולב, ורידי, בטענה שהבילירובין גבוה, והטיפול עלול לגרום לכשל כבדי. כרגע מקבלת הפטופרוטקטורים ותרופות משתנות. א. האם רמת בילירובין גבוהה פי כמה מהנורמה, והפרעה קלב באנזימי הכבד מהווה קונטרה אינדיקציה מוחלטת למתן טיפול כימותרפי ורידי? אם לא - אילו תרופות ניתן לשקול. במידה וכן - האם יש אלטרנטיבות אחרות לטיפול? ב. האם יש דרך יעילה לגרום להורדת הבילירובין בדם, כדי שהחולה תוכל לקבל את הטיפול הכימותרפי? ג. האם ניתן לחזור לטיפול ההורמונלי שבעבר הוכיח את עצמו או אולי לשלב עם הטיפול הכימותרפי? ד. בכל מקרה, בהתחשב בכל הנסיבות, ובעובדה שהחולה הרגישה טוב לאורך 5 השנים האחרונות, ולא היו ביטויים קליניים מובהקים למחלתה, האם יש ביכולתיכם לתת פרוגנוזה לחולה כזאת (מינימום-מקסימום) ? תודה מראש, והרבה בריאות
היי דן, לצערי אין לנו כרגע בפורום אונקולוג בבריאות, דינה
דן שלום אשתי במצב דומה. תוכל בבקשה ליצור קשר 0546099556
צביקה, לצערי הרב האישה המדוברת נפטרה כבר בקיץ 2018. אני לא נמצא כרגע בארץ ולכן לא זמין בטלפון נייד. אני עדיין לא רופא ולכן לא מוסמך לענות על שאלות רפואיות. מה שכן, אם אישתך סובלת מתמונה קלינית דומה - המצב הרפואי הנ''ל חמור מאוד. אנא פנה לאונקולוג מומחה בדחיפות, ואם יש באפשרותך, עדיף לאחד ממרכזי הסרטן בבתי חולים הגדולים במרכז הארץ. רפואה שלמה. דן
דן, תודה על תגובתך. אשתי מטופלת ברמבמ. מפחד להעביר אותה במצב כזה לתל השומר אלא אם אתה ואחרים סבורים שזה צעד חיוני
אני מנסה להבין מהי הסיבה שכאשר מוצאים גוש ממאיר בשד, לצורך העניין בגודל 3 ס"מ ובנוסף מצאו גרורות מפוזרות בריאות, לא מבצעים ניתוח של הגוש הסרטני בשד ? מהי הסיבה לכך? האם לא עדיף להסיר את הגידול הראשוני למרות הגרורות? האם השארת הגידול הראשוני והעיקרי לא תגרום לו לשלוח עוד גרורות למקומות רחוקים יותר? תודה
בוקר טוב, ברגע שתאי גידול מהשד יצאו מאזור השד ובית השחי והתפתחו כגרורות במקום אחר, להוצאת הגידול מהשד אין משמעות והטיפול הרצוי הוא כימוטרפיה ו/או טיפול ביולוגי שמשפיע על התאים באתר המרוחק (הריאות במקרה המתואר) ובזרם הדם (כי בנוכחות גרורות בריאות יש גם תאי גידול בזרם הדם) וגם על הגידול שבשד עצמו. כריתת הגידול בסיטואציה הזו לא תשנה את מהלך המחלה בבריאות, דינה
תודה על התשובה את, כרופאה וכעוסקת בתחום בוודאי מבינה את הסיבות טוב יותר אבל כחולים, אין לנו מושג למה בעצם, וזה נשמע לא הגיוני. המחשבה ההגיונית היא להיפטר מהגידול הראשוני למה לא לכרות אותו? מה הטעם להשאיר אותו? נכון שגרורות קיימות גם בריאות ואולי בזרם הדם אבל השארת הגידול הראשוני והגדול לא תגרום לו לשלוח עוד ועוד זרועות/גרורות למקומות אחרים? האם הוצאתו לא תקל על הגוף? על המערכת החיסונית? והאם לאחר טיפול כימותרפי/ביולגי נהוג לאחר מכן כן לנתח את הגידול הראשוני? ואם כן, מדוע אז כן? תודה רבה
התקווה היא שגם הגידול בשד יעלם עם הכימוטרפיה. אם הגרורות יעלמו אבל הגידול ישאר אז לפעמים אפשר לדון בכריתת הגידול בשד. בכל מקרה הטיפול קודם כל חייב להיות טיפול לכל הגוף. הגרורות הן אלו שמשפיעות על השרידות וגם הן יכולות לשלוח עוד גרורות וכריתת הגידול בשד לא משפיעה על מהלך המחלה דינה