גרורה

שלום ד״ר ברכה, בחודש שעבר בעלי אובחן עם גידול מסוג ליפוסרקומה של הרטרופריטונאום מצד ימין במסגרת סיטי שעשה במיון לאחר תאונת דרכים. הוצע לנו ניתוח לכריתת הגידול בבית חולים בו אובחן, ונאמר כי בניתוח יצטרכו לכרות גם את הכליה והמעי הגס. אנחנו חוששים מאוד מניתוח כזה, ורצינו לשאול האם קיימת אלטרנטיבה לכך?

לפני כ- 5 שנים עברתי ניתוח לכריתת ליומיוסרקומה דרגה 2 מהרטרופריטונאום, ומאז אני במעקב קבוע. בסיטי האחרון נכתב ״גוש בצפיפות רקמה רכה בסמוך לכליה השמאלית, יתכן ומייצג חזרת מחלה״. אני מאוד מודאגת מהתשובה ורוצה לדעת מה ההמלצה בשלב הזה? והאם אפשר להחלים מהמחלה?

לרופאים היקרים שלום רב, שמי דן, אני סטודנט לרפואה, אשמח אם תוכלו לייעץ בנוגע לקרובת משפחה שאינה מתגוררת בארץ, בת 55, חולת סרטן שד מסוג ductal carcinoma, אובחנה לפני כ- 5 שנים, כשהסרטן הנ"ל כבר מפושט ושלח גרורות לעצמות ולכבד, חיובי לקולטני ER ו-PG. טופלה בטמוקסיפן משולב עם זומרה, עם הטבה משמעותית ונסיגה של המחלה, עברה כריתת שחלות בילטרלית. לאחר כשנה וחצי הטיפול הוחלף לאירימידיקס, בעקבות הרעה במצבה ואז המחלה שוב נכנסה לרימיסיה. לאחר שנה בטיפול הנ"ל, הוחלף לפסלודקס למשך כשנה. לאחר כארבע שנים במצטבר של הטיפולים הנ"ל, לפי דברי האונקולוג, מיצתה את הטיפול ההורמוני והחלה בטיפול כימותרפי -כדורי XELODA. הטיפול האחרון הוכח כיעיל עד לפני מספר שבועות, כשלפתע חשה ברע, ולאחר מכן ביצעה בדיקות דם ואולטראסאונד - בבדיקות דם: הפרעה קלה באנזימי כבד ועלייה של בילירובין פי כמה מהנורמה (ללא צהבת וללא גרד), כמו כן באולטראסאונד - כבד מוגדל, עם ריבוי גרורות עד לגודל של 4 ס"מ, חשד ליתר לחץ דם פורטאלי וחשד לנוזל חופשי בכמות מינימלית, בבטן. הרופאים הפסיקו את הטיפול האוראלי ב-XELODA ומסרבים לבצע טיפול כימותרפי משולב, ורידי, בטענה שהבילירובין גבוה, והטיפול עלול לגרום לכשל כבדי. כרגע מקבלת הפטופרוטקטורים ותרופות משתנות. א. האם רמת בילירובין גבוהה פי כמה מהנורמה, והפרעה קלב באנזימי הכבד מהווה קונטרה אינדיקציה מוחלטת למתן טיפול כימותרפי ורידי? אם לא - אילו תרופות ניתן לשקול. במידה וכן - האם יש אלטרנטיבות אחרות לטיפול? ב. האם יש דרך יעילה לגרום להורדת הבילירובין בדם, כדי שהחולה תוכל לקבל את הטיפול הכימותרפי? ג. האם ניתן לחזור לטיפול ההורמונלי שבעבר הוכיח את עצמו או אולי לשלב עם הטיפול הכימותרפי? ד. בכל מקרה, בהתחשב בכל הנסיבות, ובעובדה שהחולה הרגישה טוב לאורך 5 השנים האחרונות, ולא היו ביטויים קליניים מובהקים למחלתה, האם יש ביכולתיכם לתת פרוגנוזה לחולה כזאת (מינימום-מקסימום) ? תודה מראש, והרבה בריאות

דן שלום אשתי במצב דומה. תוכל בבקשה ליצור קשר 0546099556

צביקה, לצערי הרב האישה המדוברת נפטרה כבר בקיץ 2018. אני לא נמצא כרגע בארץ ולכן לא זמין בטלפון נייד. אני עדיין לא רופא ולכן לא מוסמך לענות על שאלות רפואיות. מה שכן, אם אישתך סובלת מתמונה קלינית דומה - המצב הרפואי הנ''ל חמור מאוד. אנא פנה לאונקולוג מומחה בדחיפות, ואם יש באפשרותך, עדיף לאחד ממרכזי הסרטן בבתי חולים הגדולים במרכז הארץ. רפואה שלמה. דן

דן, תודה על תגובתך. אשתי מטופלת ברמבמ. מפחד להעביר אותה במצב כזה לתל השומר אלא אם אתה ואחרים סבורים שזה צעד חיוני

אני מנסה להבין מהי הסיבה שכאשר מוצאים גוש ממאיר בשד, לצורך העניין בגודל 3 ס"מ ובנוסף מצאו גרורות מפוזרות בריאות, לא מבצעים ניתוח של הגוש הסרטני בשד ? מהי הסיבה לכך? האם לא עדיף להסיר את הגידול הראשוני למרות הגרורות? האם השארת הגידול הראשוני והעיקרי לא תגרום לו לשלוח עוד גרורות למקומות רחוקים יותר? תודה

תודה על התשובה את, כרופאה וכעוסקת בתחום בוודאי מבינה את הסיבות טוב יותר אבל כחולים, אין לנו מושג למה בעצם, וזה נשמע לא הגיוני. המחשבה ההגיונית היא להיפטר מהגידול הראשוני למה לא לכרות אותו? מה הטעם להשאיר אותו? נכון שגרורות קיימות גם בריאות ואולי בזרם הדם אבל השארת הגידול הראשוני והגדול לא תגרום לו לשלוח עוד ועוד זרועות/גרורות למקומות אחרים? האם הוצאתו לא תקל על הגוף? על המערכת החיסונית? והאם לאחר טיפול כימותרפי/ביולגי נהוג לאחר מכן כן לנתח את הגידול הראשוני? ואם כן, מדוע אז כן? תודה רבה