פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

אנו יודעים שמחלת הסרטן מציבה בפני החולה והמשפחה שאלות ראשוניות רבות כמו: מה הטיפול התרופתי היעיל ביותר, למי לפנות, לאיזה רופא/מרכז רפואי ועוד.

עם ההתארגנות סביב הטיפול הרפואי עולות שאלות ברמה השנייה, כמו למשל איך אני מתמודד עם המחלה הזו? איזה תמיכה אני יכול/ה לקבל חוץ מהתמיכה המשפחתית? איך מספרים לילדים? האם שומרים את דבר המחלה בסוד? למי מספרים ולמי לא? איך מתארגנים נכון ויעיל אל מול התוהו ובוהו שנוצר בחיים עקב פלישת מחלת הסרטן, הן ברמת הפרט והן ברמת המשפחה? איך נפרדים לקראת המוות?

מטרת פורום זה היא לתת תמיכה לחולים ובני משפחה שהסרטן פלש לחייהם ומתעסקים עם השאלות ברמה השנייה.

למעבר לפורום לחצו כאן.
627 הודעות
555 תשובות מומחה

מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

15/07/2013 | 12:50 | מאת: oshram

היי יישר כוח על הרעיון הנפלא, יש ברשותי שיער אישה בצבע שחור. באורך של 60-70 ס"מ (של אימי המנוחה) שהייתי רוצה לתרום למטרה נעלה זאת. איפה. איך, ולמי מעבירים אותו? OSHRAM - 0544877412

שלום לך תודה על נדיבותך תכנסי לאינרנט תכתבי פ.ל.א (פאה לכל אישה) יש שם טלפונים ויצירת קשר והם ידריכו אותך כל לחי על יזמתך בברכה נטע מוזר

01/07/2013 | 07:07 | מאת: תקווה

שלום לך, אצל בתי,בת 30 ובשבוע 23 של הריון, התגלה לפני 3 שבועות סרטן כליה. בניתוח חירום הוצאו הכליה והגידול. ("הוצא בשלמותו,ללא גרורות,גבולות נקיים"). ההריון הוגדר כ"הריון בסיכון" ועליה להיות ב"שמירת הריון" ללא פעילות פיזית, בלי לעבוד ולהתרוצץ... מאז השחרור מביה"ח ,בתי ובעלה מתגוררים בביתי. מבחינה פיזית היא מתאוששת ואני שמחה להקל עליה ככל שאוכל, אבל אני דואגת לפן הרגשי שלה (ושל בעלה). רשמית היא איננה מוגדרת כ"חולת סרטן" (ולכן באגודה למלחמה בסרטן לא יכולים לסייע) אבל אני מרגישה שחשוב להתייחס ,לדבר, לטפל ושהתייחסות לנושא הרגשי יכולה להקל ולסייע לשניהם. לאן / למי את ממליצה שאפנה? תודה לך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום תקווה אני חושבת שאת צודקת לנושא הרגשי. גם אם היא לא מוגדרת שיש לה סרטן החרדה קיימת כי הרי היה סרטן בכליה. את כותבת שאת רוצה טיפול בשבילה. האם שאלת אותה ואם היא רוצה? נראה לי שמי שחשוב שיזום פנייה לטיפול, אם היא רוצה כמובן, זו היא ולא את. את יכולה לשוחח איתה ולשאול אם היא בכלל מעונינת, לדבר איתה על הרגשות שלה, אך נראה לי שהיא לא ממש תאהב שאת רוצה ומחליטה בשבילה, למרות שאני יכולה להבין את הרצון הרב שלך כאמא לסייע. נראה לי שהסיוע הכי נכון הוא לשאול אותה אם היא רוצה לדבר איתך על מה עובר לה בראש, אם היא רוצה ללכת לטיפול ועוד. שאלה שאני שואלת את עצמי, איך את תקווה מתפקדת במצב הלא פשוט הזה, האם את חרדה ומה את עושה עבור עצמך. גם בתך חשובה וגם את חשובה לא פחות. במידה ואת רוצה להמשיך להתכתב איתי בפורום , אני נכנסת לאתר ידי יום ואתייחס לשאלותיך או למה שאת כותבת ברצון. בברכה נטע מוזר

18/06/2013 | 09:34 | מאת: אילנה

אבא שלי חולה מיאלומה נפוצה עם סוג מאוחד ללא נוגדנים. הוא לאחר טיפול כימיאוטרפיה ולאחר השתלת מח העצם. איזה חיסון מתיאם לו ואיפו עושים אותו? תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אילנה זו תשובה שהרופאים ידעו לענות. האתר הזה מומחה להשלכות רגשיות, חברתיות, נפשיות של המחלה, על החולה ומשפחתו בענינים אלו אשמח לסייע בברכה נטע מוזר

שלום, לאבי התגלה סרטן מסוג גליובלסטומה מולטיפורמה ובשבוע שעבר החל טיפולי הקרנות משולבים עם כימותרפיה. בימים האחרונים אבי סובל מטעם מר בפה ורציתי לשאול אם מישהו שעבר/ עובר חוויה זהה יכול להמליץ לי על דברים שיכולים להקל עליו. ובנוסף, האם קיימים דברים נוספים שהקלו על חולים במחלה הזו במהלך הטיפולים... ההודעה מנוסחת בלשון זכר אך כמובן שפונה אל גברים ונשים כאחד... בתודה מראש, גילי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גילי בדרך כלל הסיכוי לקבל תשובות מחולים, באתר זה, באותו סוג של מחלה, הם די נמוכים. אני מאמינה שבמקום שאביך מקבל את הטיפולים, יש הרבה ידע בתחומים הפיזיים ולדעתי שווה לשאול ולשמוע מספר אפשרויות. השאלה שלי האם היית רוצה לשאול גם בנושאים שקשורים להשלכות של הסרטן על החיים של אביך, על חייך שלך ואחרים במשפחה. אני זמינה באתר מידי יום ואתייחס ברצינות לשאלות בתחום ההתמודדות שלכם. בברכה נטע מוזר

11/06/2013 | 07:50 | מאת: גילימ

שלום נטע ותודה לך על תגובתך, הצוות הרפואי שבו אבי עובר את הטיפולים אמר שתחושותיו טבעיות ואופייניות לטיפולים ורציתי לשמוע על התמודדות של חולים נוספים בתקווה לקבל רעיונות להתמודדות... האם קיים פורום לנושא זה? תודה, גילי

29/05/2013 | 14:55 | מאת: הדס

שלום לכולם, שמי הדס. חליתי בסרטן לפני שנה והחלמתי. נחשפתי לפורום הזה, ולפורומים אחרים בנושא ההתמודדות עם סרטן במהלך תקופת הגילוי ותקופת הטיפול במחלה. היום אחרי שכבר חזרתי לשגרה, החלטתי לחזור לפורומים הללו ולנושא הסרטן מכיוון אחר. אני לקראת סיום הלימודים לתואר ראשון בתקשורת ובסמינר הסיום החלטתי לחקור את נושא ההתמודדות עם סרטן באמצעות האינטרנט. לשם כך אני מראיינת חולי סרטן בעבר/ בהווה אשר משתמשים בפורומים כמו זה ובמידע שקיים ברשת כחלק מתהליך התמודדותם עם המחלה. אם את או אתה מעוניינים להשתתף במחקר אנא צרו עמי קשר או כיתבו פה הודעה עם פרטים שיאפשרו לי לחזור אליכם. זה ידרוש מכם לפנות לי זמן קצר, בו אגיע אליכם ואשוחח איתכם על ההתמודדות עם המחלה. אני יודעת שבטח הרבה אנשים חוקרים בתחום וכותבים פה הודעות דומות ובכל זאת- אני מקווה לקבל מענה. מעבר לתרומה שתהיה למחקר בתחום, אני בטוחה שהמחקר הזה מהווה גם אבן דרך מבחינת ההתמודדות האישית שלי. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הדס יכול להיות שדרך הקבוצה בפייסבוק של גמאני (נשים שחלו בסרטן שד) תוכלי לקבל אוכלוסיה שתהיה מוכנה בברכה נטע מוזר

שלום . עומדת להיפתח קבוצה לאלמנים/אלמנות בני 30-50 שבני הזוג נפטרו ממחלת הסרטן בשנתים האחרונות . המתכונת : אחת לשבוע בימי ג' ,פגישה ראשונה בתאריך 27/05/13 בשעה 20:00 12-15 פגישות . ללא עלות . המתכונת : עיבוד/איבוד אבל . התמודדות עם הילדים. מגיע לי לחיות ?......... תכנים שיועלו ע'י חברי הקבוצה . פרטים נוספים - אבי אופיר מנחה הקבוצה נייד 050-6231895

שלום אבי כל הכבוד על היוזמה תבורך נטע מוזר

תודה . זה מחזור שני של קבוצת גיל זו ויש לי רק 6 מועמדים רוצה יותר ..... שנים הנחתי קבוצות של חולים עם בני זוגם. בשנתים האחרונות אני מנחה קבוצות של אלמנים ואלמנות בחתכי גיל שונים וזה פשוט מרתק .....אך החיזור לגייס לקבוצות לא פשוט .....

היי נטע אימי חלתה בסרטן השחלות לפני כשנתיים . כיום אני סטודנטית לחינוך מיוחד ובמסגרת סיום התואר שלי אני עושה סמירניון בנושא התמודדות זוגית של מטפלים בחולי סרטן. רציתי לשאול אולי יש לך או שתוכלי לכוון אותי למאמרים העוסקים בחוסן הנפשי וצמיחה פוסט טראומטית של בני זוג המטפלים בחולי סרטן. תודה מראש לי

שלום לי הנושא מרתק ויש המון חומר ניתן לחפש באינטרנט תחת הכותרת, סרטן, מטפלים ראשוניים/עיקריים/בני זוג וחוסן נפשי וצמיחה גם בעברית שזה נותן עבודות מאסטר ודוקטורט בעברית, או לכתובו את המונחים באנגלית ואז תקבלי הרבה יותר חומר העניין הוא להיות מספיק סבלן ולשוטט, כי מתוך מאמר אחד או שניים את יכולה להגיע להרבה מאוד חומר, כי כל אחד מכוון לעוד מאמרים. מכל מקום אני כאן באתר מידי יום בברכה ובהצלחה רבה נטע מוזר

היי נטע קודם כל תודה על העזרה ! אני מנסה להעביר שאלונים שבני זוג המטפלים העיקריים בחולי סרטן יענו לי . יש אפשרות שאפיץ את השאלון בפורום ?! מחכה לתשובה ויום מקסים לי

14/05/2013 | 22:57 | מאת: מיכאלה

אחי הגדול חולה מזה 13 שנה , בתקופה האחרונה חלה התדרדרות במצבו , טישטוש ראייה , רעד , חוסר תחושה באיברים בתי הגדולה בת 6 מאוד קשורה אליו , חשוב לציין כי אחי מתגורר ביחד עם הורי ומכורח המציאות אנחנו נמצאים הרבה מאוד אצלם בבית וביתי מאוד קשורה גם להורי וגם אליו . היא ילדה מאוד רגישה וחכמה , ערה לסביבה היא החלה לשאול מדי פעם , למה רועדת לו היד וכו' . אני מרגישה שאני צריכה להסביר לה את המצב אולם לא יודעת מה להגיד ואיך . אשמח לעצות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכאלה צר לי שאני מתייחסת לשאלתך רק היום, אך לא הייתי זמינה מה-13.5 עד עכשיו. את מתלבטת בשאלה חשובה, כן חייבים להתייחס לנושא. בדרך כלל עם ילדים מאוד כדאי לזהות מה הם רוצים לדעת ולא להמטיר עליהם מידע שלא תמיד יכולים להכיל את כולו. היא שואלת וזה מצוין וחשוב להתייחס לכל שאלה שלה. יש כמה אסכולות בעניין אם היא שואלת נכון לתת תשובה ישירה ולשאול אם רוצה עוד משהו לדעת ולהגיד שכל מה שהיא רוצה לשאול שתשאל ואת תעני. זה גם דפוס חינוך שילד קולט בבית, אם הוא שואל ומרגיש שמקבל תשובה שמספקת אותו ולא "מזיזה אותו הצידה" הוא ימשיך לשאול. בגיל 6 מבינים היטב, מה גם שהסביבה כולה מדברת ומתנהגת והיא קולטת את כל הרמזים. אפשר גם לענות בתשובה, מה את רואה, מה את חושבת שיש לו, ואז את יודעת מה היא מבינה ותופסת. האכניקה של לשאול ילדים מאוד מעצימה אותם ונותנת תחושה שסומכים עליהם שהם מבינים . בעיקרון, לא להסתיר , לא לסלף עובדות, לא למכור "לוקשים", ולתת להם להרגיש שותפים ואחראים בעיקר כמו שאת מתארת את מערכת הקשרים בניהם. מיכאלה אם תרצי להמשיך לשאות אני כאן באתר מידי יום בברכה נטע מוזר

07/05/2013 | 19:27 | מאת: דנה

יש שיער די ארוך ואני רוצה לתרוך ממנו 30 ס"מ אבל הבעיה של היא שהשיער שלי צבוע אני רוצה לדעת אם אני יכולה לתרום לחולי סרטן אונ לא ?

שלום דנה יופי של מחווה תכנסי באינטרנט לעמותת פ.ל.א ושם יש טלפון וכל הפרטים בברכה נטע מוזר

08/05/2013 | 13:08 | מאת: ליאת

ברכות על ההחלטה לתרום שיער לחולי סרטן. לא חסר מקומות שיותר מישמחו לקבל את תרומתך הנדיבה. חברה שלי לאחרונה גם עברה תהליך דומה ותרמה אצל פאות רמי. ממליצה לנסות אצלו ולראות מה הפרוצדורה. http://www.ramiwigs.co.il/products/medical-wigs/

02/05/2013 | 10:06 | מאת: סקוביבון

שלום האם יש ואם כן היכן קבוצה לסייע בהתמודדדות לבני משפחה (הורים) שילדיהם נפטר מסרטן? תודה

שלום סקוביבון לדאבוני הרב קבוצות כאלו כמעט לא קיימות, אולי לאגודה במלחמה בסרטן יש משהו שיכול להתאים, אני מציעה שתפנה אליהם. מצטערת על שאיני יכולה לתת תשובה מספקת יותר בברכה נטע מוזר

05/05/2013 | 18:04 | מאת: פיני

שלום לך שמי פיני ובתי -שהיתה בת 19- נפטרה ממחלת הסרטן ובמהלך השנים מאז מחלתה ולאחר פטירתה ניהלתי שיחות עם הממסד והחברה ואף אחד -לא נתן לנו פתרון ולו אמפטי... החלטתי וליידע הורים ששכלו את ילדיהן ממחלת הסרטן ,שהם לא לבד .אודה לך באם תצרי עמי קשר סלולרי או שלחי אלי מייל ואשמח ליידע אותך מה תוכניותי כדי שאנו נפסיק להיות "הורים שקופים"[email protected] או מסרון לסלולר 0546644181 תודה

16/05/2013 | 15:44 | מאת: סמדר

אנו מעונינים להקים קבוצה כזו אם אתה מעונין לסייע/להצטרף פנה אלי במייל

16/07/2013 | 21:02 | מאת: דרורית

שלום, שמי דרורית ואני מאמנת אישית ומטפלת באנרגיות מאד עוצמתיות בשיטת רפואת הבורא. לפני 26 שנה נפטרה בתי שהיתה אז בת 4 והכאב הבלתי נסבל הזה גרם לי להיפתח לכל הנושא הרוחני והטיפולי. אשמח לסייע בהתנדבות לקבוצת הורים המתמודדים עם שכול ולתרום ככל יכולתי מניסיוני האישי והמקצועי. ניתן ליצור אתי קשר למייל.

הי, סבא שלי אובחן כחולה סרטן המעי הגס לפני שנתיים וחצי (היום הוא בן 79), עבר ניתוח להסרת הגידול, החל כימו אבל הפסיק כי גופו היה מאוד חלש לאחר הניתוח וגם הלב שלו מאוד חולה. מאז הוא מאוד חולה, המצב התדרדר מאוד והיום הוא במצב שהוא לא אוכל או שותה, ניזון מאינפוזיה ומקיא כל הזמן. יש גורורות ויש חסימה גם במעי. סבא וסבתא שלי גידלו אותי והיו תמיד דמויות מפתח בחיי. עד לפני 3 שנים חייהם היו טובים מאוד, הם אנשים צעירים בנפשם ובחיצוניותם, ראו כמעט את כל העולם, נסעו, בילו, הלכו למסיבות, למסעדות, להצגות ונראה שהכול הפסיק בבת אחת. באותו זמן בדיוק ילדתי את הבן שלי וזו הייתה שמחה מהולה בעצב. אז לצערי לא ידענו מה אנחנו הולכים לעבור, כמה סבל וכמה שהמחלה הזאת תכלה את משפחתנו. המשפחה שלנו מאוד חולה, סובלת, עייפה ובנוסף לאמהות הטרייה, העבודה והחיים שממשיכים לכאורה, אני לא יכולה שלא לחוש אשמה כי אני לא יכולה לעזור הרבה- יש לי עבודה לעשות וילד לגדל וזוגיות לתחזק ובית לנהל- בקיצור אני נקרעת מבפנים. אני מנסה לשמח את ליבו של סבי עד כמה שאפשר- לבקר עם הילד- לספר סיפורים שמחים אבל מאז שחלה הוא התרחק ממני ולפעמים אין לו סבלנות לדבר או לראות אף אחד. מעבר לאשמה אני מרגישה כאב גדול עבורו שהוא נאלץ כל שבוע ללכת לבית החולים, לעבור עוד צילום, עוד סיטי, עוד פעילויות פולשניות שונות והדבר שהכי קורע אותי הוא שאין לו תקווה לעתיד ורוד או לראות משהו טוב- הוא רק מחכה למותו. בעיני זה נורא, זה קשה וזה אכזרי וההרגשה שהוא חש ככה- מכרסמת בי כל דקה וכל שניה מחיי. מה אני אמורה לעשות? אני באמת לא יודעת.

לקריאה נוספת והעמקה

רינת יקרה, בשנים האחרונות אני מלווה את בעלי ועד לפני חודש היתה תקווה שדברים ישתפרו. היום, לאחר שהגידול חזר, איש מהרופאים לא נותן לנו סיכוי. אני מכירה היטב את התחושה אותה את מתארת. אין בידך להושיע או לשנות את המצב אלא רק להמשיך ולנסות לשמח את סבך כפי שאת עושה.למזלו של סבך , הוא חווה חיים טובים ומלאים. אשריו. חבל על תחושת האשמה . היא קשה , מכבידה ומיותרת.אני נאחזת לעיתים במחשבה שכולנו נגיע לאותה נקודה ושלכל אחד יש את קצובת הימים שלו. זה לא נתון בידינו. מאחלת לסבך ימים שקטים, ללא סבל ולך כח למצוא את החיובי ויכולת להמשיך הלאה ללא רגשי אשמה.

29/04/2013 | 22:11 | מאת: רינת

תודה רבה על התמיכה. לא יודעת מה לאחל לכם, בשלב הזה האיחול הכי טוב כנראה הוא שרמת הסבל שלכם תהיה קטנה עד כמה שניתן. רגשי האשמה והאימה שלי ימשיכו להתקיים ולא חושבת שיש לי שליטה עליהם. רק המחשבה שאני צופה בטלווזיה, או אוכלת או הולכת לקניון וכדומה וסבא שלי יושב עם זונדה בבית חולים והכול תקוע לו- מעלה בי בחילה קשה. מצד אחד אני לא יכולה להפסיק לחיות כי יש לי ילד וכי אני בריאה, מצד שני בא לי להיכנס לאיזה פינה ולבכות במשך ימים. בכל מקרה תודה לך.

שלום רינת יכולתי מדבריך להרגיש את הדילמה הקשה שאת ניצבת במרכזה. מרגש לקרוא את רגשותייך כלפי סבא וסבתא שלך, על הקריעה שלך מבפנים ועל שאלתך מה את אמורה לעשות. אני לא מאמינה שיש רצפטים מדויקים אך יש כמה דברים שאני מאמינה שיכולים לסייע. תפקידך כאם צעירה לתינוק שתלוי בך כל כולו, בניית הזוגיות החדשה כהורים ועבודה הן משימות כבדות וחשוב להתפנות אליהן. רגשי האשם נורמאליםוניתן לשככם במעט על יד דיבור כנה וישיר עם סבא שלך על רצונך מחד ואי יכולתך לעמוד במטלות הטיפול בו או על הקושי שלך לראותו במצב כזה. חוסר הפתיחות , כאילו לא להכאיב , מכאיבה הרבה יותר. יש איזו גישה שאומרת אם לא נדבר לא יכאב. אנחנו יודעים שאם לא מדברים יש מועקה גדולה והכאב גדול שבעתיים. לפי תאורך סבך מחכה למותו ואם כך ראוי להתחיל להפרד ממנו, לא נכון לחכות לרגע האחרון, אלא להתחיל בפרידה כבר עכשיו. להגיד לו כמה הוא היה משמעותי בחייך, לתת דוגמאות, להגיד כמה את אוהבת אותו, כמה קשה לך לראות אותו סובל ואת יודעת שאין לך במה לעזור, כפי שהוא עזר לך בשנותייך בילדות. פרידה חשובה ביותר, הן לעומד למות והן לאלו שנשארים בחיים. את כותבת שסבא שלך התרחק ממך, נראה שסבא לא רוצה להכאיב לך, וגם אין לו ממש אנרגיה להתמודד עם חיים. כאשר מישהו הולך למות יש יותר ויותר התכנסות לתוך עצמו וזה תהליך נורמאלי שקיים, ודברים שנראים משמחים לנו לא בהכרח משמחים אנשים שנוטים למות. דיבור אמיתי וכנה עשוי להקל על שניכם ואלי אפילו יביא לסוג של שיח שלא חשבת שיכול להתקיים ביניכם, רק מעט העזה והרווח הוא עצום. במידה ותרצי להמשיך לכתוב אני כאן מידי יום בברכה נטע מוזר

30/04/2013 | 20:58 | מאת: רינת

תודה על ההתייחסות והעזרה. אני מבינה מה שאת אומרת ואני יודעת שזו הדרך הנכונה אבל אין לי אומץ להתחיל בשיחה הקשה הזאת. אני לא בטוחה שסבי מחכה למותו, הוא אדם מאוד חזק שהגיע לארץ ישראל בלי אגורה שחוקה ובנה את עצמו מאפס. הוא ראה ונתקל בהרבה סיטואציות בחייו, אין ספק שזו הכי קשה אבל לא יכולה לקבוע אם הוא מחכה למותו או לא. באחד הימים הוא עשה איתי שיחת סיכום ואמר שהוא גאה בי מאוד ושאני אמא מאוד טובה ונכדה טובה ושהןא שמח שיצא לו לראות את הנין שלו- מבחינתו הוא עשה את שלו. כל מה שיצא לי מהפה זה שיהיה בסדר ולכן אני לא יודעת אם מבחינתו זו שיחת פרידה או לא כי לא חושבת שנתתי לו את המקום שלו להתבטא ואני מצטערת על כך.

היי רינת בעצם סבא שלך התחיל , בזה שאמר לך את מה שאמר אלא אם כן הוא עושה זאת כל פעם. מכל מקום כאשר נפרדים, לא מוכרחים להגיד את המילה מוות או אפילו לחשוב את המילה הזו,. אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת מתי החולה ימות, אלא אם כן יש סימנים מבשרים, כמו שינוי באופי הנשימות, לעיתים דימומים מהאף והפה, לעיתים התחלה של שקיעה ובלבול ועוד כל מיני סימנים, אך לנו שאיננו רואים סימנים אלו, אין לנו כל יכולת לקבוע מתי אדם ימות ובגלל זה שהמוות לעיתים כל כך לא צפוי ולא ברור מתי יקרה, שווה להתחיל בפרידה. ברגע שעולות לנו מחשבות שמוות יכול לקרות, כבר אז צריך להתחיל להפרד, שזה תהליך שיכול לקחת ימים עד חודשים. את כותבת שאת מצטערת... רינת בעצם אם נסתכל קצת אחורה על ההתנהגות שלנו, כל הזמן נצטער, כי תמיד במבט לאחור יכולנו לעשות ולהבין יותר טוב. ברגע נתון אנו עושים את הכי טוב שידענו, ותמיד תמיד נעשה שגיאות ותמיד תמיד נצטער אם נחליט להצטער וככה כל חיינו יהיה צער ואשמה וחוזר חלילה. לא לזה אנחנו מייחלים, מה גם שצער ורגשי אשמה ותסכול ועוד רגשות שליליים גורמים למחלה ואפילו לסרטן. כך שאני מזמינה אותך לנסות לעשות הכי טוב שאת יודעת ולהתייעץ. בדיוק בשביל זה הקמתי את הפורום הזה כדי שאנשים במצוקה ושאינם יודעים מה לעשות, פשוט ישאלו בלי להתבייש. אני בטוחה שהכוונה שלך כלפי סבא, כל כך איכפתית ודואגת שזה מה שחשוב ותאמיני לי הוא מרגיש זאת גם אם את לא מדברת על כך. אנא תפסי אומץ ותגידי את כל מה שיש לך להגיד. מה שחושב לתת זאת במנות לא גדולות כי יש קושי להקשיב בבת אחת להרבה. אני כאן בשבילך נטע מוזר

שלום, אבא שלי אובחן כחולה סרטן לפני כתשע שנים. לפני כשנה וחצי המחלה התפרצה באופן כזה שהוא לא יכל להסתיר מאיתנו את קיומה. לקח לנו כחצי שנה להושיב אותו לשיחה ולהבין על מה מדובר וזה לא משהו ש"צמח" כך פתאום. כיום יש לו גרורות בעצמות בכול הגוף. במהלך התקופה האחרונה כל כמה חודשים גרורה אחרת נכנסת לפעילות ומשיבה לו הרבה כאב ומוגבלות תנועתית. הכימו לא עוזר ואנחנו בתרופה האחרונה שיש להציע וגם לה יש רק 25% הצלחה. הכימו האחרון גרם לו לחולשה אדירה ירידה בספירות, בהמוגלובין ובסיתורציה עד לאשפוז. היום הוא באשפוז בית, לא אוכל לא שותה ולא מדבר עם כאבים עצומים למרות שהוא מקבל המון משכחי כאבים. לא ניתן לגעת בו כי זה מסב לו כאב. איך ניתן להקל על הכאב שלו ושלנו? אני לא יודעת על מה לשוחח איתו, הוא לא עונה, אנחנו רב הזמן לא יודעים אם הוא ער או ישן, אם כואב לו או לא, נראה שכול דבר שאני מנסה לעלות מרגיז אותו. תודה, נועה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נועה כאשר יש כאבים אין חשק לדבר וגם אין כוח, כאבים גוזלים כמויות ענקיות של אנרגיה. הדבר הכי דחוף זה לאפשר לו לא לסבול. אין שום הצדקה שיהיה לו כאבים. יש היום המון אמצעים , לדאבוני הממסד הרפואי לא תמיד מציע והמשפחה חושבת שאין ברירה. אז יש הרבה ברירות. בכל בית חולים יש מחלקות לכאב, גם לכאב סרטני. יש עישון מריחואנה שיש עליו דיווחים מצוינים מחולים ועד בטריה שלמה של משככי כאב. אל תוותרו ותידרשו, במריחואנה צריך היתרים וכו', אך אם תהיו אסרטיביים ותעמדו על זכויותכים הכל יכול להתארגן מהר יותר. מציעה לקרוא קודם באינטרנט על מריחואנה לשימוש רפואי, כדי לבוא מוכנים לשיחה. תזכרו שיש לאבא שלכם זכות לא לסבול ותעמדו על שלכם לקבל את כל העזרה. תעשו זאת בנועם מול המטפלים, גם אם הם לא כל כך ילכו לקראתכם, תדעו זאת זכותכם נועה אני נמצאת באתר יום יום ואם את רוצה לשאול עוד אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

20/03/2013 | 21:18 | מאת: מיכל

שלום רב, אמי עוברת טיפול כימותרפי כל שבועיים לסרטן לבלב רציתי לדעת אם היא יכולה לגעת בתינוקת לאחר הטיפול? ואם התינוקת אחרי חיסון אם מותר לה להתקרב אליה? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל השאלה שלך רבת פנים היא בעיקר בגלל שיש כל מיני דעות בספרות לגבי הנושא יש כאלו שאומרים שאין שום קשר, יש כאלו שאומרים, גם לגבי הקרנות, שאולי משהו עובר. יתכן שהכי בדוק הוא להכנס לאינטרנט ולשאות שאלה או גם לשאול את האונקולוגים. מה שאנחנו יודעים בברור ללא דעות מנוגדות הוא, שאנשים שמקבלים כימוטרפיה רמת החיסון שלהם מאוד נמוכה כי יש ירידה של תאי הדם הלבנים שהם חלק ממערכת החיסון, והאנשים עלולים להדבק מכל זיהום הקטן ביותר. תינוק משקבל חיסון עשוי לפתח מחלה בצורה קלה וקרבה אליו יכולה להגדיל את סיכון ההדבקות של מי שמקבל כימוטרפיה. ברור שגם דאגה לחיסון הנפשי חשובה לא פחות (זה לא קשור להדבקות) זה קשור לחוסן הנפשי של חולה עם סרטן, למתח, ללחץ, לפחדי מוות הבלתי מדברים ועוד. אני כאן מידי יום בשבילך בברכה נטע מוזר

17/03/2013 | 15:53 | מאת: מיכל

אימי מתגוררת בגבעת שמואל. אבי נפטר כ\לפני שנתיים ונדמה שבבית כלום לא זז.אני מנסה למצוא קבוצת תמיכה קרובה שתוכל לקחת בה חלק. בבקשה עזרו לי לא מצאתי משהו ראוי באינטנרנט

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל כל כך קשה לי לאושש את מה שלא מצאת, כי אכן כמעט אין קבוצות תמיכה לבני/בנות זוג, וגם לאנשים אחרים במשפחה שגם הם מתמודדים עם הסרטן אפילו שהם לא חולים. מיכל, שווה לדעתי לפנות לקופת חולים ולשאול אם אמך יכולה לקבל שיחות עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש כמו עובדת סוציאלים/פסיכולוג. או לחפש לה טיפול פרטני פרטי, מאוד חשוב שיהיה לה מקום לדבר על המצוקות והקשיים שלה. צר לי אך המצב בארץ נורא קשה בהיבט הזה, וכפי הנראה לא רק בזה. עלה על דעתי כרגע דבר נוסף ,אם אביך נפטר מסרטן, אולי לאגודה למלחמה בסרטן, יש קבוצות לבני זוג. במידה ואמך תרצה להתכתב איתי גם זו אפשרות וגם את כמובן מוזמנת. בברכה נטע מוזר

17/03/2013 | 14:15 | מאת: דלית

נטע שלום פתחתי היום פורום זה ונראה לי שאולי כאן אקבל קצת תשובות למצוקתי הקשה, בעלי חלה בסרן שחזר לו לאחר 6 שנים סרטן מסוג GIST גרורתי אלים ומטופל בכדורי גליבק למטרת הארכת חיים זאת כדברי הרופאים כי במצב הקיים אין אפשרות ריפוי או ניתוח. השפעת הכדורים עצמם היא בלשון המעטה קשה ולא נעימה אבל אני במצוקה אישית כיצד לנהוג איתו לשאול כל יום מה שלומך או לא לשאול ? יש ימים שהוא מאד עצבני ואם אני שואלת הוא מתרגז ועונה במצה נראה לך ששלומי? מצבו כרגע עוד בסדר הוא עובד אבל זהו חוץ מזה הגוף חלש מאד..כמו כן יש לי ילדים גדולים בני 18 ו 16 האם נכון לא לספר שזה סרטן במצב בלתי הפיך לפחות כל עוד מצבו סביר? הם יודעים שהוא חולה ומקבל כדורים שעוצרים את המשך ההתפשטות ..ואוו האמת יש עוד המון מצוקות בהקשר ובמצב הקיים ...מקווה לקבל תשובה ראשונית לפחות למעט ששאלתי היום. בתודה מראש דלית

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דלית המצוקות שלך כולן לגיטימיות ויש הצדקה לכל מה שאת מרגישה. אתייחס לבעלך ואחר כך אליך ולילדים. הכעס והרוגז שבעלך מפגין אינם שלך וגם לא כלפיך אלא שלו בלבד., יש המון כעס על היותי חולה ואל מי אפנה את זה אם לא לאדם הקרוב לי ביותר. בעבודה אי אפשר לכעוס, כי זה ימאס מהר מאוד לקולגות שלו, אז איפה יוצא הכעס, על האשה שזו את. בעצם מה שלא תעשי לא ישנה את הכעס והעצב שיש לו על זה שהוא חולה. זה באמת כל כך מכעיס, אך להפנות את הכעס לאלוהים או לרופאים זה כאילו לא הגיוני ואז בני המשפחה הקרובים חוטפים את הכל. אני מניחה שהוא יודע את מצבו ולדעת שלא נשארו לי שנות חיים והסובבים אותי ימשיכו לחיות, זה אחד הדברים שמוציאים זעם אדיר מהחולים למרות שהם לא אומרים זאת במפורש. בכלל הדבר היותר נכון במצבים כאלו להתחיל לדבר בצורה ישירה. ידוע שגם החולה לא מעוניין במודע לצער את הקרובים לו, וגם הקרובים/המשפחה רוצה כמה שפחות לצער את החולה ואז מה שקורה שאף אחד מהצדדים לא מדבר על הדברים הכואבים, הקשים המפחידים והפער והריחוק בין בני הזוג וגם לילדים הולך ומעמיק. והתוצאה היא שכל אחד נשאר מאוד לבד. אחת הדרכים הקשות אך המתאימות, להתחיל לדבר על מה אני בש ממנו שיגיד לך מה הוא מרגיש, ולא להסתפק במילה זיפת או קללה מכל סוג שהיא, אלא לדבר, על החשש להשאר בלעדיך, על הפחד ממה יהיה על הרצון לא לאבד אותך, על כעסים שישנם ולא מדוברים, אולי אף פעם לא דוברו רק בצורה לא מילולית. יש מקום אם יש אפשרות כספית ללכת לטיפןל נפשי, אפשר זוגי, אפשר פרטני,אך חשוב לזכור שהנפש מרגישה , גועשת, תובעת המון אנרגיה וכל כך בודדה. לגבי הגוף החלש שכתבת, הטיפולים הללו זוללים כל טיפת אנרגיה וכמעט לא נשארת אנרגיה לדברים אחרים. לגבי הילדים, אני מאמינה שבכל גיל חשוב לספר לילדים,כמובן ברמת ההבנה שלהם. ילדיך גדולים וחשוב לשאול אותם מה הם רוצים לדעת, מה הם מרגישים, כמה הם רוצים להיות מעורבים וכו'. אנחנו יודעים מהרבה מחקרים בתחום שהורים מנסים לגונן על הילדים ולא לשתף ולספר, ואם השדרים הם כאלו, הילדים "משחקים" את משחק שהכתיבו הם, נים אצלם המון רגשות מכעס, שנאה, אהבה, ועד התרחקות ואח"כ הדברים מתפרצים לפעמים כמו הר געש. לפי מה שאת כותבת הם יודעים שהכדורים עוצרים את התפשטות המחלה והפנטזיה שלהם אולי שהם גם ימגרו אותה, וכאשר המציאות מכה, ילדים יכולים להגיד למה לא סיפרתם לי ועוד כל מיני הטחת האשמות. מה שנראה לי הכי חשוב זה לדבר קודם עם בעלך ויחד שניכם להחליט איך מספרים ומתי . חשוב שתהיו תמימי דעים ותעשו זאת יחד, זה מאוד בסדר לבכות ביחד, לכאוב ביחד ולהבין שאתם כמשפחה תתמודדו עם כל מה שיקרה - ביחד. דלית אני כאן באתר בשבילך. אם את מרגישה שהתייחסתי אל שאלותייך וגם קיבלת מהן משהו אנא אל תהססי ותמשיכי להתכתב איתי וכל שאלה לגיטימית. בברכה נטע מוזר

20/03/2013 | 11:36 | מאת: דלית

נטע שלום!!! מודה לך מאד על התשובה המהירה העניינית והתומכת. בהחלט קבלתי הרבה מעצותייך ומאמינה שאמשיך להיעזר בך פה למצוקותיי . אני מאד שמחה שמצאתי מקום להעלות בכתב את התהיות הבעיות והמצוקות שנגרמות לי ולמשפחתי כתוצאה ממצב חדש שנכנס אל תוך חיינו, ולזכות לקבלת תשובות שיעזרו לי לעבור תהליך קשה זה, מהבוקר כבר החל תהליך יישום חלק מהעצות הטובות בשיתוף עם דוד שהוא חלק בלתי נפרד מאתנו כמשפחה והחיים מלמדים לא לחכות לעשות. ושוב תודה ענקית והמשך יום נעים . דלית

16/03/2013 | 09:46 | מאת: ויקטור

אשתי חולה בסרטן ריאות שלב 4 למעלה משנה ותמיד אחרי טיפול יש לה בעיות בחניכיים וכאבים למשך שבוע היא מקבלת כימי-אלימטה -ואווסטין - מה אפשר לעשות ? ואילו חומרי שטיפה היא צריכה להשתמש? כדי להקל על סיבלה. תודה ויקטור.

שלום ויקטור המידע לשאלתך אולי מצוי אצל האונקולגים, או אולי בבית מרקחת. צר לי אך איני מצויה בתחומים אלו בברכה נטע מוזר

17/03/2013 | 01:24 | מאת: ויקטור

סליחה תעיתי בפורום חשבתי שאת רופא!!!!!

14/03/2013 | 22:39 | מאת: ampo

שלום לכם. אבי, בשנות ה-60 לחייו, התחיל לפני כשבועיים טיפול כימוטראפי. העניין התחיל כנפיחות ורק לאחר כחודשיים כמעט גילו שזהו גידול. לאחר שקילת אפשרויות אחרות הוחלט על כימוטראפיה. הוא כבר עבר טיפול ראשון, במשך כ-5 ימים, בשבוע שעבר. שוחרר אתמול הביתה עד להמשך הטיפול בעוד כשבועיים. הבעיה היא שהוא אוכל מעט מאוד. סדר גודל של 4 או 5 כפיות ביום. כל זמן שהיה בבית החולים היה מחובר להזנה בווריד. מין הסתם הוא חלש מאוד וגם צריך כדורים שלא כדאי לקחת על כיבה ריקה. יש כאן שילוב של קושי בבליעה, חולשה פיזית וכנראה גם מרכיב דיי גדול של דיכאון. פעמים רבות גם דוחה את הכדורים והתרופות... אשמח לכל תגובה / שיתוף של מקרה דומה / הצעה / כל דבר אחר. תודה, הבן.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לבן כימוטרפיה מחלישה, מדכאת תאבון וכל אותן תופעות שדיברת עליהן אי אפשר להכריח אדם לאכול כאשר איו יכולת לאכול ככל שתלחץ עליו כך ההתנגדות תיגבר, יש אנשים שאפילו המילה אוכל עושה להם לא טוב, לכן כל ההתנהגות שלך אמורה להיות על פי רצונו. מה שנכון להגיד לו: ברגע שתרצה משהו תגיד, אני כאן. אין שום דרך אחרת. כתבת על דיכאון זה גם מאוד סביר וגם כל הסיבות שמנית. במצב כזה הכי נכון לשדר לאבא שלך שאתה כאן ויבקש כאשר ירצה, לא להכריח ולא לכפות. תקופת הכימוטרפיה היא קשה ביותר וצריך המון סבלנות ואורך רוח, יכולות להיות גם תופעות התנהגותיות שלא מוכרות לך ואולי לא תאהב אותן, אך לחולה לא תמיד יש שליטה על תגובותיו ומצופה מבני המשפחה להיות מאוד מתחשבים וזה לא פשוט. כדי שגם אתה ואם יש עוד בני משפחה לא תישברו, כדאי מאוד לעשות תורניות כך שגם אתם תוכלו להתאורר. במידה ותרצה להמשיך להתכתב איתי אני כאן מיד יום בברכה נטע מוזר

10/03/2013 | 09:26 | מאת: לנה

שלום! איפה ואיך אפשר לקנות Pertuzumab בישראל ? דחוף !!! תודה.

14/03/2013 | 15:44 | מאת: יוספה

לא ידוע מה זה

10/03/2013 | 09:22 | מאת: לנה

שלום ! איפה ואיך אפשר לקנות Pertuzumab בישראל ?

שלום לנה אני לא יודעת מה זה ולא היכן לקנות זאת בברכה נטע מוזר

נטע תודה על התמיכה, ניתן ללמוד שיעור גדול, שעד שלא חווים אותו לא מבינים, חולה סופני שבוודאות מוחלטת הוא ללא ריפוי, למרות הקושי לקבל את והרצון להצילו, יש חמלה גדולה להמעיט בסבלו, באפשרות לתת לו למות בכבוד, זה נגד הטבע האנושי, אבל בדעיבד, כמי שחווה אתזה כבן, זה פשוט מתבהר בעוצמה לאחר שזה קורה, זו הקלה לאדם שסבל, וגם למי שרואה ומזדהה עם סבלו, המחלה הקשה הזו היא מגיפה, אל תסמכו אל אף אחד, תעשו בדיקות גילוי מוקדם קבוע, וסקר מערכות ותיהיו רגישים לגופכם, אין טעויות בגוף הגוף מבין ומספר את הבעיה, למח תקשיבו לאיתותים. עדיף שתיהיו נודניקים מאשר גילוי מאוחר.

שלום דניאל משתתפת בצערך על מות אמך. אכן זו למידה גדולה וחשוב להפיק ממנה את המיטב לבני המשפחה הנשארים בחיים. עם כל הצער והכאב מקווה שתרשה לעצמך לחיות. חיים לעולם לא משכיחים את האבדן ועם חלוף הזמן האובדן נשמר בתוכנו, לא נשכח לא נעלם אך בהחלט מאפשר לחיות לצידו. בברכה נטע מוזר

28/02/2013 | 07:41 | מאת: דניאל

התדרדרות איטית של חולה סרטן, הבנתי שיש סימנים, ויש קושי גדול לקבל זאת. מה ניתן לאמר לחולה שנסגר? שנסוג ונרדם? ובמועות מלאה למצבו אבל כמעט לא מדבר. האם כדאי לדבר על התהליך עצמו או להסיט את הנושא לענינים אחרים. וכמובן התסכול ל משפחה, כל אחד ואופיו , דרכי התמודגותו, חלק מתקשים לקבל, וחלק נסגרים. אבל זה לא משנה שבעצם ה המתנה לסוף. כאן הקושי הגדול, זה גזר דין יודע מראש ובכל זאת ההמתנה והתדררות הופכים לרכבת הרים רגשית. למרות שהחיים היא מחלה סופנת בעצם. מה גורם לטלטלה הזו? בראש הכל לכאורה מובן, אבל רגשית זה לא עובד ככה, לא יום תין, ולא לילה, אבל יותר מל המחשבה על חולה ומה שעובר עליו, הקוש שהוא עובר, זה מתסכל כי אפשר לעזור, לתת להורה לישון מאושפז בבדידות נפשית קיומית ללא מוצא, נראה שרק זה יגמר נעכל את ה לא?עכשיו זה בלתי אפשרי .

שלום דניאל האמירות שלך חזקות ומשקפות כל כך מה אתם עוברים. הניסיון והידע הרב שקיים בתחום נותן התווית דרך כיצד להתנהג במקרים כמו שאתה מתאר. אני חושבת שהדברים שאכתוב אולי מרתיעים מעט בתחילה, אך אם יש אומץ להתנהג על פיהם, כל אחד על פי סגנונו ואמונתו ,יכול להועיל.כאשר ישנה התדרדרות במצב וההבנה גם של החולה וגם של המשפחה שהכיוון הוא אחד יש נטייה להסתגר ולא לדבר וזאת מכמה טעמים. החולה לא רוצה להקשות על בני המשפחה ולספר להם מה הוא עובר, או שזה הדפוס הרגיל שלו/ה לא לדבר וזה מתעצם במצבי דחק, או שהוא מחכה שהמשפחה תדבר וגם אין כל כך כוח פיזי להקשיב, זה יכול להיות מכמה סיבות ביחד או סיבה אחת אך לדעתי ההבנה שזה קורה היא חשובה. באמת מאוד קשה לאדם שיודע שימיו ספורים. אחד הדברים החשובים הוא להתחיל בפרידה מהאדם ולסגור ענינים בלתי פתורים, קל יותר למות כאשר על הלב לא מעיקים דברים ששנים לא דוברו. במצים כאלו גם החולה וגם המשפחה מאוד כועסים אך גם לחולה וגם למשפחה נראה שלא נאה לדבר על דברים קשים/בלתי פתורים. אם המשפחה רוצה לא להרגיש רגשי אשם לאחר הפטירה חשוב מאוד לדבר, כמו גם להגיד דברים טובים אם יש מה להגיד, ולדעתי יש תמיד גם טוב וגם קשה. גם חולה שנוטה למות ימות יותר בשלווה אם הוא יפרוק מטענו. מכל מקום אם החולה לא רוצה לדבר, בני המשפחה יכולים לדבר , לא לחכות למענה אלא להגיד מה הם רוצים להגיד וכמובן להתחשב בכוח הפיזי והנפשי של החולה להקשיב. לא להעמיס בבת אחת יותר מדי, אלא לעשות זאת בהדרגה, וזאת הסיבה שחשוב להתחיל את התהליך מוקדם ולא ברגע האחרון לפני שהחולה מת. נראה לי שלפעם הזאת כתבתי אולי הרבה מדי. במידה ותרצה להמשיך להתכתב איתי, אני כאן באתר מידי יום ואתייחס ברצון לדבריך. בברכה נטע מוזר

23/02/2013 | 15:40 | מאת: רחלי

לבעלי בן 87 יש כמה גידולים בקרקפת שאובחנו כמלנומה . הוא עבר כבר אין ספור ניתוחים באזור זה, ואיננו מוכן לעבור עוד ניתוחים. עכשיו הוא עומד לקבל הקרנות.עד כמה זה עוזר, ולמה צריך לצפות? אני מטפלת יחידה בו, והקושי שלי עכשיו הוא יותר נפשי מאשר פיזי. אשמח לשמוע כל מה שיכול לעזור. תודה, רחלי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רחלי בעניין אי רצון של בעלך לעבור עוד ניתוחים אני יכולה להבין ללבו, יש רגע שאדם לא מוכן לסבול יותר. לעיתים אנשים ממשיכים בכל מיני טיפולים לא כי הם רוצים, אלא בגלל שמשפחה מבקשת מהם לא לוותר ולעיתים קשה לסרב, בעיקר כאשר בני המשפחה הם המטפלים העיקריים. נדמה לי שאף אחד לא יכול לתת תשובה בטוחה אם ההקרנות עוזר או לא. כל גוף מתנהג אחרת ומגיב אחרת. לגבי השאלה למה לצפות, בדר"כ הקרנות לא כאובות אך חשוב לשמור על העור באיזור ההקרנות ואת זה הכי טוב יודעות האחיות והטכנאים, כדאי לשאול אותם. לגבי עזרה, מגיע עזרה מקופת חולים שבו את חברה, רק צריך לבקש, לא תמיד הם מציעים, כמו גם ביטוח לאומי יש לו מתנדבים. באמת צריך לבקש. אין לי ספק שמאוד קשה לך וומגיע שתדאגי גם לעצמך לא רק לבעלך. יש לך זכות למרות שהוא החולה. אם את יכולה להרשות לעצמך ללכת לשיחות עם איש מקצוע זה מאוד יכול להקל, אפשר גם דרך הקופה שבה את חברה מאחלת לך הרבה יכולת לעשות לעצמך כמו גם לבעלך במידה ותרצי להמשיך לדבר איתי , אני כאן מידי יום בברכה נטע מוזר

24/02/2013 | 08:12 | מאת: רחלי

תודה, נטע. יש לי כבר עזרה חלקית מביטוח לאומי. אתייעץ עם הטכנאים והאחיות, כמו שאמרת. אני מאד מעריכה את הקשר שלך עם הפונים אליך. אמשיך לשמור על קשר. המון תודה.

אימי אושפזה באופן פתאומי עקב צהבת. נפגעו לה דרכי המרה וכן נתגלה גידול. בתחילה אמרו שינתחו ובנוסף סדרו נקז לשיפור הצהבת. הגדול היה בר ניתוח. בתוך שבוע הכל השתנה. מצבה לכאורה השתפר. אבל הוחלט לעשות כימותרפיה קודם. ואז בתוך מספר ימים היא קיבלה מיימת בבטן מצבה התדרדר לשבר כלי קשיי נשימה והקאות נוזליות. היא במודעות גבוהה למצבה. הרופאים אומרים שמה שחשבו היה לא מדויק ובעצם כל הבדיקות הטעו אותם. וכעת אין מה לעשות אלא להמתין למוות. הקצב שזה קרה והמעבר ממצב אבחנתי עם תוכנית טיפול להמתנה פסיבית למוות. קרו בכמה ימים. כאשר כל התהליך הינו כמה שבועות. בהם אנו בהלם מוחלט. ויש לנו קושי בלקבל החלטות. חוסר הידע אליו מתלווה קצב האירועים וכן חוסר האונים. במצב כרגע אין לנו בעצם אלא לקבל את המוות ולהמתין בפסיביות. הגענו לאפיסת כוחות נפשית. ויש לנו בלבול בין רגשות וקבלת המצב לבין רצון לנסות למצוא כל דרך במהירות אולי כן יש דרך לטפל בה. הקצב לא איפשר לנו סכלל להבין את המעברים הגדולים ולהפעיל שיקול דעת. אמא רוצה לא לסבול. ...אפילו מבקשת זאת מתקשים להכיל את חוסר האונים שלה. נעים בין ק בלת דבר הרופאים לבין הדחף הטבעי לנסות להתיעץ וכו. ..כדי שנדע שעשנו הכל. התחושה איומה. כלומר לא משנה מה נעשה קצב האירועים.מהיר מאתנו בהבנה. ולא ניתן בכלל לשקול משהו. אנחנו ברכבת לכוון אחד. עצה? הערה של בעלי ניסיון?תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דניאל אין ספק שהמהירות שהדברים קורים מקשה מאוד לקבל את הדברים, לחשוב נכון ולדעת מה לעשות. נראה לי שהדבר הראשון הקובע הוא שאמך לא תסבול כאבים פיזיים ויש היום תכשירים טובים שמאוד מקילים. עניין נוסף הוא מה רצונה, באיזו מידה היא יודעת מה מצבה והאם אתם מספרים לה את כל מה שאתם יודעים או מסתירים חלק מן המידע. משפחה הרבה פעמים רוצה להגן ושומרת את המידע הקשה ולא מספרת לחולה, אך החולה בעצמו יודע הכי טוב מה מתחולל בגופו כי הוא מרגיש וחווה זאת על בשרו ולכן אין טעם להסתיר אם החולה מבקש לדעת את האמת. במידה ואתם יודעים ואמא מרגישה שאין לה סיכוי לצאת מהמצב, כדאי מאוד להתחיל בפרידה. פרידה אינה אומרת שממש המוות יקרה כבר, אך לאנשים יש הרבה מה להגיד לאלו שנשארים בחיים ולהפך ומאוד חשוב לא להשאיר ענינים בלתי פתורים. אנחנו יודעים שמשפחות שעשו פרידה נכונה יכלו לעבור את האובדן בצורה טובה יותר, להפרד בשלווה ובשלום חשוב גם למי שעומד למות. פרידה ממשפחה לוקחת זמן וחשוב שתעשה בקצב לא מהיר מדי ולא ברגע האחרון. חשוב לשתף את כל בני המשפחה ולקבל החלטה שתתאים לרובם ואז הנטל גם הרגשי וגם הפיזי מתחלק בין כולם במידה ותרצה להמשיך לדבר איתי כאן באתר אני נכנסת לכן מידי יום בברכה נטע מוזר

21/02/2013 | 07:55 | מאת: אשר

שלום. הומלץ לנו להעביר את אמא להוספיס או למוסד סיעודי/גריאטרי. אין יותר טיפולים ומצבה מדרדר עם חוסר יכולת לאכול (גידול חוסם בוושט). אשמח לקבל עצות מניסיון קודם, בעיקר בכל הקשור לתפיסת ההוספיס (אין בדיקות, אין הנשמה). כמו כן, כל עצה בתהליך קבלת ההחלטה בשיתוף עם אמא, הנמצאת בהכרה וצלולה בדעתה. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אשר יש הבדל עקרוני בתפיסה בין הוספיס למוסד סיעוד גריאטרי.כניסה להוספיס היא בידיעתו ובהסכמתו של החולה. להוספיס באים לסיים את החיים, ללא טיפולים פולשניים, רק עם שמירה על כבוד , תרופות נגד כאבים והזנה, . בבית סיעודי הרבה פעמים כאשר יש החמרה במצב הם מעבירים את החולה לבית חולים וכך חוזר חלילה, יש לעיתים אפשרות שחולה יטולטל מספר פעמים בין המוסד לבית החולים. אם יש בתים סיעודיים שגישתם היא של הוספיס זה נהדר. אישית אני מאמינה שלאדם יש זכות למות בכבוד ואין טעם להאריך חיים באופן מלאכותי במידה וידוע שזה סוף דרכו. אבל זו צריכה להיות בחירה מודעת עם הסכמה של החולה ובני המשפחה. יש גם אפשרות להוספיס בית, שכל הטיפול מוטל על המשפחה עם הדרכה ותמיכה של הקופה שבה חברים, אך לזה צריך שני תנאים עיקריים שתלוים אחד בשני ואין אחד חשוב מהשני. שהמשפחה אכן רוצה שהחולה יסיים את חייו בבית, במיטתו בקרב משפחתו והחולה גם הוא רוצה בכך.ההערכות של המשפחה מאוד גדולה אך מאוד שווה אם עושים זאת בהסכמה. הרווח המאוד גדול גם של המשפחה וגם של החולה. אני כאן באתר מדי יום, אם תרצה להמשיך לשאול ולהתייעץ אני לשירותך בברכה נטע מוזר

19/02/2013 | 08:40 | מאת: גיא

שלום, אני בן יחיד לאמא שמתחילה טיפולי כימותרפיה בקרוב ועל פי נסיונה מכימו אחר שעברה לפני כעשור. היום הקשה הוא היום שאחרי הכימו. מכיוון שאני מכיר בחוסר היכולת שלי להתמודד עם הקאות (אני מקיא גם). אני מחפש מישהו שיהיה איתה בבית (יחד איתי) ויעזור במידה ויהיה צורך לתמוך, לנקות וכדומה, בחלקים איתם יש לי קושי להתמודד. לאן פונים ? תודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גיא יש כמה גורמים שאולי יכולים לסייע בזה בביטוח לאומי יש מתנדבים שמסייעים אתה יכול להתעניין בקופה בה אמך מבוטחת אולי גם להם יש מקורות מידע יש חברות סיעוד שאני מאמינה שיש להם נשים שמוכנות לשמירות פרטיות. בבברכה נטע מוזר

שלום ותודה מראש. חברתי מתענינת בטיפול של דר ג'והן כמינז ממקסיקו. מי יוכל לספר מנסיונו או ממידע ששמע אודותיו?

08/02/2013 | 11:44 | מאת: לינדה

אימי סופנית ומקבלת טיפול מדהים מצוות הוספיס בית. הצוות יעץ לנו ואפילו לוחץ, ליזום שיחת היפרדות ברם, הרושם הוא שאימי נאחזת בחיים ואינה מוכנה לשיחה כזאת. אשמח לעצה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לינדה את כותבת שאמך לא מוכנה להיפרד, כיצד את יודעת זאת, מה זאת אומרת היא לא מוכנה להיפרד, אילו התנהגויות שלה באות לביטוי, אני חושבת שאוכל יותר להבין ואולי לסייע אם תתארי את ההתנהגויות שלה שמבטאות אי רצון להפרד. לגבי המושג סופנית, לי קשה לקבל מושג זה, אני חושבת שאת רוצה להגיד שאמך נמצאת במצב סופני או שהמצב של אמך הוא סופני אמך גם לאחר מותה לא תהיה במצב סופני לגוף שלה יהיה סוף. הגוף יקבר יקבר אך היא תהיה איתך ברוחה, בזכרונה, בחוויות הטובות כמו גם הקשות והלא נעימות. אחד התפקידים של פרידה היא היכולת לסגור ענינים לא פתורים ועוד מספר תפקידים. מחכה לתשובתך כדי שנוכל להמשיך בדו שיח שלנו בברכה נטע מוזר

אנסה לתמצת ועם זאת להבהיר. סופני - צוות ההוספיס עדכן אותנו שלאימי נותרו מספר שבועות והמליצו להתחיל בהליך הפרידה מהטעמים שציינת. לא מוכנה- אימי משדרת לנו וגם לצוות ההוספיס שהיא אינה מוכנה למות. היא לא משלימה ואמרה ש"תילחם עד הסוף"-אלה המילים שנאמרו בליווי דמעות. אחותי בישרה לה שהיא בהריון בחודש השלישי ואימי הבטיחה לה שהיא תאבק כדי לשרוד עד הלידה. מעבר לכך אימי לא מדברת איתנו על המחלה ו/או המוות, היא סגורה ומופנמת ורק עם האחות היא חולקת את רגשותיה-מחשבותיה. לדברי האחות, אימי מאוד כועסת, יודעת מה מצבה ואינה משלימה. איך במצב כזה אפשר בכלל "לפתוח" עימה שיחת היפרדות? שלא לדבר על להבהיר לה את פירוש הסופניות, כפי שאת רואה אותו. המון תודה.

16/02/2013 | 17:12 | מאת: סיגל

אמא שלי כבר שבע שנים חולת סרטן ובשנתיים האחרונות ללא טיפול הואיל והטיפול האחרון היתה על סף המוות כעת מטופלת בהוספיס בית ומאחר והרופאה לא מכירה כל כך טוב את רקע המחלה לאומיוסרקומה אז חשבה להתייעץ שוב עם האונקולוג ולתת טיפולים כמובן כפי שאני יודעת ובקיאה המחלה אין סיכוי אמא למרות שנוטלת כ300מיליגרם מדבקות פנטה וטקטיקה 3פעמים ביום. 400מג מאד עצבנית מאד מפחדת זה בא לידי ביטוי באמירות של חוסר אמונה ניסיתי לשוחח איתה על המוות אך היא נימנעת מכך האם על מנת שיהיה לה פחות קשה כדאי לדבר איתה ? מה המלצותיך? אמא עם גידול שרק גודל מיום ליום ובקושי אוכלת כך שהמוות הוא קיים היא לא משחררת וסובלת מאד

שלום סיגל אני מניחה שקראת את ההתכתבות בין לינדה לביני כי ראיתי שהתחברת לשאלה שהיא כתבה לגבי אם שלא מוכנה להפרד. השאלה שלך מתייחסת האם כדאי לדבר איתה. השאלה מה מתאים לך, מתאים לך לדבר איתה? האם היית רוצה לדבר איתה אך חוששת או לא יודעת איך. אני לא בטוחה שהדיבור חייב לקפוץ ישר אל המוות. אני חושבת שבעיקרון נכון לדבר על המוות עם אדם שנוטה למות כדי לערוך פרידה שחשובה גם לחולה וגם למשפחה שנשארת, אך בודאי לא כנושא ראשון לפני שהיה איזה שהוא שיח בניכן בנושא של רגשות. דיבור על המוות דורש הרבה הקשבה ובעיקר שאלת שאלות. אין זה נכון בשום שיחה , ללא קשר לנושא, לספר מה יקרה, גם עם ילדים זו לא גישה נכונה. הגישה היא לשאול שאלות כמו: מה היית רוצה להגיד לי, מה היית רוצה שאני אדע, אני תוהה כמה באמת את משתפת אותי במה שקורה לך,איך אני יכולה לעזור לך, מה את חושבת לגבי האי טיפול שאת לא מקבלת ועוד כל מיני שאלות זה לא אומר שהשאלות שהצעתי כאן מתאימות לאמא שלך, אך הגישה היא לשאול ולא לתת הרצאה או הסבר או כל אמירה שלא מתפתחת ישירות ממערכת יחסים שיש לכן. סיגל אני באתר מידי יום ואם תרצי להמשיך לשוחח איתי אעשה זאת ברצון. בברכה נטע מוזר

זה היה חשוב וחבל שאנשים יפלו בפח!

שלום לילך אין לי תשובה עבורך, אני מסכימה עם אמירתך שאנשים נופלים בפח אך בהחלט יש לך יכולת להתקשר עם אורלי וגיא או ערוצים אחרים בטלויזיה ולבקש להעלות את הנושא לסדר היום האם את יודעת על המשך הפעילות שלו? בברכה נטע מוזר

05/02/2013 | 21:02 | מאת: לילך

אחרי ששאלת, בדקתי ויש חדשות: כל המוצרים של חנן אלרז בולשיט אחד גדול: http://www.health.gov.il/NewsAndEvents/SpokemanMesseges/Pages/31012013_2.aspx לפחות עכשיו יש איפה להתלונן

14/02/2013 | 20:30 | מאת: מביטה מהצד

נטע איכסה של פורום אני חולת סרטן וכל מה שאני קוראת אצלך בפורום זה חברה יאללה בואו נעשה מלחמות יחד עם לילך המפורסמת שלך תתביישי לך מצטערת על כל שאלה שאי פעם שאלתי וקיבלתי ממך תשובה אתם אנשים רעים אני לא מטופלת בפורמולה שלו כי אין לי כבר דבר שיכול לעזור אבל אני מחפשת את השלווה ואת השיתוף שאני יכולה לקבל מאנשים חולים כמוני וכל מה שאני מקבלת זה מנהלת פורום ולילך אשר מנהלות קנוניה אחת גדול כנגד אדם שאולי עוזר ואולי לא בדיוק כמו אקמול אדוויל כימוטרפיה בושה ועצוב תודה לך על הגועל שאת ולילך מרעילות אנשים ולי נראה מהכיתוב של לילך שהיא או רופאה שמקבלת כסף מחברת תרופות או כתבת שמוצצת דם של אנשים

31/01/2013 | 14:48 | מאת: מירי

אבי מוגדר כחולה סופני - סרטן. ונמצא בבית בהגדרת קופת חולים הוספיס בית רציתי לדעת מה זכויותיו של חולה מסוג זה. כרגע אנו משלמים על כל הוצאה והוצאה החל מתרופות ועד ביקורי רופאים וכ'ו. אודה לעזרתכם או הפנייה למקום הנכון מירי

שלום מירי עד כמה שידוע לי עבור השירות של הוספיס בית לא נדרשים חברי הקופה לשלם, אך על כל דבר נוסף לזה משלמים מי שיכול לענות לך הכי מדויק זה מרכז קופת חולים או המרפאה המקומית בברכה וכמה שפחות סבל נטע מוזר

24/01/2013 | 11:41 | מאת: שי

שלום רב! גילו לאימי סרטן מסוג GBM לפני קצת פחות מחודש. לאחר אירוע פירכוסים קשה מאוד היא משותקת כבר שבועיים בפלג גוף ימין והדיבור שלה נפגע מאוד- ומאושפזת שם מאז. לא ניתן לנתח אותה והיא מתחילה השבוע סשן טיפולי כימותרפיה- הקרנות. הרופאים כמובן לא נותנים לה סיכוי רב לחיות, מה גם שלפי מה שקראתי אין החלמה במצב זה. הייתי שמחה לדעת אם יש טיפולים נוספים: אלטרנטיבים/ משלימים/ אחרים שניתן לתת לה שיוכלו להוציא אותה מזה. היא מטופלת בתל השומר ומאושפזת שם. תודה מראש, שי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שי אני לא יודעת לענות על שאלתך אם יש טיפולים אלטרנטיבים שיכולים להוציא את אמך ממצב שבו היא נמצאת. כן ברור לי שבמידה ואמך מודעת למה שקורה לה הרי יש לה תחושות קשות , פחד ממוות ועוד מיני רגשות ופחדים שבוודאי מעיקים עליה, כמו גם עליך. אני מאמינה שהתיחסות רגשית למה שאמך עוברת חשובה ביותר. כמו שכתבת הרפואה לא נותנת סיכוי רב לחיות והיא בוודאי חשה בזאת בתגובות הבלתי מילוליות של כל מי שמטפל בה. אנחנו יודעים שגם אם לא אומרים במילים את מה שחושבים, משדרים זאת (לא במודע) ברמה בלתי מילולית. במידה ומתאים לך להמשיך לשוחח איתי כאן בפורום זה אתייחס ברצון בברכה נטע מוזר

17/02/2013 | 00:05 | מאת: שירה

שי שלום , לצערי גם אמי אובחנה כחולה בסרטן ארור זה אצל אמי הדבר נתגלה לפני כ חצי שנה והיא כן נותחה ישנם מספר דברים אשר טוענים כי עוזרים שינוי תזונה , טיפול בדימיון מודרך, תוספי תזונה ( שעליהם יש דעות חלוקות יש כאלו שטוענים כי לא מומלץ ) אך הדעה אחידה לגבי כוכומין ישנם טיפולי היפוטרמיה , טיפול בבלגיה, וירוס הונגרי ( שגם בו הדעות שנויות במחלקות וכו' ) קנביס רפואי וכו' אשמח מאוד לשוחח איתך אני משערת שבטח לך גם יהא מה להוסיף לי אני באופן אישי מסרבת להרים ידים ומחפשת ללא הפסקה תרופות מחקרים וכו' אתה מוזמן ליצור איתי באם אתה רוצה קשר באיימל [email protected]

19/01/2013 | 10:03 | מאת: רחמים

שלום וברכה לכל גולשי הפורום. אפתח במילות הערכה ותודה לגברת נטע מוזר. קראתי לא מעט מכתבים ושרשורים בפורום הנוכחי ותמיד היית כאן לעודד ולייעץ. אמי קיבלה את המחלה לפני חצי שנה, עברה שרשרת טיפולים כימותרפיים והCT האחרון בישר את הגרוע מכל. גרורות בכל הגוף- ראש,כבד,ריאות ועוד.. לאמי כנראה נותר שבועות מספר ואנחנו, האחים והאחיות, הפצרנו ברופאים שלא לשתף את אימי במצב מתוך הנחה שאולי חוסר הידיעה תאט את התפרצות המחלה ואולי התקווה תעזור מנטלית באיזשהו דרך. אמי עדיין צלולה יחסית אבל לא לאורך זמן ובעקבות חומר שקראתי כאן נאמר שעדיף שהיא תדע על מצבה ונוכל יחד להכיל ולהתמודד עם המצב. התחושה היא שאני צופה באימי אטומה בתוך אקווריום והמים מגיעים עד הצוואר וממשיכים לזרום. אוזלת היד בהמתנה להידרדרות ומוות של היקר לך מתסכלת והתחושות קשות. להמשיך להפיח בה ובי תקווה או לשנות תקליט ולהכין את עצמנו לאובדן ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רחמים תודה על המילים החמות שכתבת. באשר לאמך, התחושה שלי שאתהיודע את התשובה שנכונה לאמך, אך עדיין מפחד לקחת אחריות ולפעול על פיה. כל החלטה שתחליט אני אכבד ואם תרצה שאמשיך ללוותך דרך האתר כאן אעשה זאת , יחד עם זה אני רוצה לשאול מספר שאלות. אתם ביקשתם את הרופאים לא להגיד לאמכם, חשבת פעם אם היו מסתירים ממך משהו חשוב איך היית מגיב? היית רוצה שילדך או האנשים המשמעותיים שלך יסתירו ממך דברים. אני לא מכירה את דפוסי קבלת המידע של אמא שלך, אם אמא שלך אמרה לכם בבקשה אל תגלו לי את התוצאות אני לא רוצה לדעת כלום, אז יכול להיות שהאמירה שלכם לרופאים בסדר, אבל אם אמא שלך היא אדם שרוצה לדעת מה קורה איתה ואתה/ם מחליטים לקחת ממנה זכות זו, האם זה נראה לך בסדר? לגבי הארכת חיים שאמרת , לא ידוע לי מנסיוני הרב ולא מהספרות שכאשר שיקרו לאנשים בקשר לגופם או לדברים אחרים הם האריכו חיים . חוץ מזה, האם להאריך חיים במצב של סבל זה טוב, זה נכון? אתה בעצמך כותב שאמך אטומה כמו בתוך אקוריום, תחשוב איך היית מרגיש כך אם היו שמים אותך שם ולא משתפים אותך במה קורה סביבך. אישית אני מאמינה שלקחת אחריות ולהחליט בשביל מישהו אחר שהוא בוגר, זה לא משהו מכבד ולא שוויוני, למעט אם האדם מבקש לא לדעת לא לראות וכו' רחמים אני נכנסת לכאן יום יום ואם תרצה נמשיך לדבר. בברכה נטע מוזר

20/01/2013 | 18:46 | מאת: גיל

לרחמים לצערי נאלצנו להתמודד יותר מפעם אחת עם פרידה מאחי הצעיר שנפתר מסרטן. זאת מהסיבה שבפעם הראשונה הרופאים לשמחתי פשוט טעו ((והיא הייתה נוראית וקשה)) ובפעם השנייה ''המחלה'' נצחה את כולנו. להערכתי האישית פרידה יכולה לתת לאדם לשפוך את אשר על ליבו גם אם תהיה מלווה בבכי, זו ההזדמנות לומר לחולה את אשר על לב המשפחה והחברים הקרובים אינני בטוח למי התהליך יותר קשה, למשפחה או לחולה למרות הקושי זה הרבה יותר מכובד כלפי החולה וסביבתו הקרובה שיכולה להביע את רגשותיה ואהבתה אליו ועדיין שיקולך וההחלטה שלך היא שתדעו ימים טובים יותר גיל

14/01/2013 | 06:49 | מאת: אפרת

למסירה 5 קופסאות אנשור בתוקף עד אוקטובר 2013, בפרדס חנה אפרת 054-4610922

תודה נטע

שלום במסגרת הטיפולים שמקבלת אשתי אני נאלץ ללות אותה לטיפולים שונים. אני עובד שכיר. המעסיק שלי ביקש ממני אישורי מחלה של אשתי אך הוריד לי ימי חופש. נאמר לי שהיו אמורים להוריד לי ימי מחלה. מה אומרות התקנות ? האם ליווי של חולה אונקולוגי מוכר ביום מחלה או שעלי לקחת יום חופש ? תודה רבה

שלום דון יתכן שיש במקום שאתה עובד נהלים בקשר לליווי. למיטב ידיעתי יש מספר קטן מאוד של ימי מחלת משפחה. אולי אם תבקש ממכון האונקולוגי אישור על שהייתכם במכון, אולי יתחשבו בזה. מכל מקום אני לא מכירה שום תקנות בעניים בברכהנטע מוזר

08/01/2013 | 20:45 | מאת: מיכל

שלום, מעוניינת לשלוח חלק מהמסמכים הרפואיים של אימי לקבלת התייעצות ואופציה נוספת בחו"ל, מחפשת חברה שמתמחה בתרגום לאנגלית של המסמכים הרפואיים א האם קיים ומישהו יכול לתת לי ב האם עדיף או כדאי דרך רופא בקופה

שלום מיכל לא מכירה את הנושא כלל אך אני חושבת שאם אני הייתי נדרשת למשהו דומה הייתי שואלת בקופה בה אני חברה בוודאי היו להם בעבר דברים כאלו. בהצלחה נטע מוזר

07/01/2013 | 13:33 | מאת: טל

שלום רב, לפני כחצי שנה הופיע לי על הכתף מעין גוש שהלך וגדל עם הזמן. בניתוח להסרת הגוש נמצא בביופסיה שמדובר בתאים סרטניים ונשלחתי לאונקולוג שהמליץ על סריקה מלאה לכל הגוף כדי לבדוק אם חלילה ישנם גושים נוספים בגוף. בינתיים עברתי הסרה של הגוש שלאחר שבועיים חזר לגדול כאילו לא הוסר מעולם. היום קבלתי את תשובת הסריקה שהגוף נקי אך הרופא בכל זאת ממליץ גם על כימו וגם על הקרנות. אני מאוד נלחצתי לשמוע את המלצתו... בגלל גוש אחד בכתף כימו לכל הגוף? לי זה נראה קצת פזיז אך באמת שאינני בקיאה בנושא ולכן אני מחפשת חוות דעת רפואית נוספת. אשמח לשמוע המלצות על רופאים שיוכלו לעזור לי ולשמוע גם את דעתך האם זה הגיוני שבמצב כמו שלי מיד להתחיל כימו... תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום טל השאלה שלך אינה שאלה של מתחילים אלא שאלה נבונה שמתבקשת מהמצב שבו את נמצאת. לדעתי תשובה שתספק אותך היא תשובה של חוות דעת נוספת של אונקולוג מומחה. יש הרבה כאלו, אני איני יכולה להמליץ על מישהו מסוים אך אני מאמינה שאם תשאלי ותתעניני תוכלי למצוא מישהו/י שתבטחי בו/ה. במידה ושני אונקולוגיים אומרים חוות דעת דומה זה סביר שזו התשובה המתאימה, אך מי שצריך לקבל החלטה בעניין זו את. אין לי ספק שהמחשבה על קבלת כימוטרפיה מאוד מפחידה ולכן חשוב מאוד שלכל טיפול שתלכי תהיי עם אמונה שיעזור לך אני כאן באתר כל יום ואם תרצי אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

המייל שלי [email protected]

שלום אבי לא ברור לי מפניתך מה אתה מבקש, איזה סוג של תמיכה, עבור מי, אם תכתוב יותר פרטים אולי אוכל לתת יותר כיוון בברכה נטע מוזר

06/01/2013 | 18:58 | מאת: יעקוב

ב ה יש לי בן לע החולה במחלה ההיא במעי הגס רק עתה נודע לנו הבחור בן 40 אנו הורים המומים לגמריי הרופאים ממליצים על ימותרפיה האם אפשר ללא כימותרפיה רק בטיפולים טיבעיים בתודה

07/01/2013 | 07:51 | מאת: אלף

דריה שלום רב, ללא קשר לטיפול פיזי ופיזיקאלי ניתן לעשות טיפול מכיוון הנשמה לכיוון גוף כי הגוף ניזון ברובו מכוחות הנפש. על ידי טיפול פשוט ומוכח מעשיית המוצע הזה ניתן להשפיע כוחות נוספים לנפש האדם כדי לעזור לו להתמודד עם המחלה בעוצמה גבוה יותר. הטיפול הוא ללא תשלום והוא עדיין בשלב ניסיוני. הטיפול נעשה מרחוק באמצעות אינטרנט בלבד ללא נוכחות פיזית. ניתן לפנות אלי לפרטים נוספים. בברכה.

31/01/2013 | 15:55 | מאת: יעקב

צור אתי קשר ל [email protected]

02/01/2013 | 20:32 | מאת: דריה

שלום קוראים לי דריה לפני שנתיים אמא שלי חלתה בסרטן רחם ,הינו כול המישפחה בהלם אך כמובן שישבנו ודיברנו מה צריך לעשות מה הרופאים אומרים ומה התוצאות אחרי זה עשו כמובן ניתוח להורדת רחם והיא החלימה עכשיו לפני כמה שבועות התוצאות חזרו לא טובות בכלל . לאמא שלי ייש סרטן שוב פעם הרופא אמר לה שיש לה 2 אופציעות 1.לא לעשות דבר ולמות אחרי שנתיים 2.לעשות ניתוח שהוא גםמ כן לא הכי בטוח אמא לא רצת לספר לאף אחד אבל שמעתי את שיחת הטלפון עם הרופא וניגשתי לאימא ואמרתי שעדיף שתיבחר בניתוח כמובן שבכיתי הרי לשמוע כזה דבר פעם שנייה זה אותו דבר כמו בפעם הראשונה :הבילבול ,הפחד מאותם השבועות שעברו כול יום אני בוכה מכיוון שאני חושבת האם הניתוח יצליח ,איך לעזור ולתמוך באה אני תמיד מנסה לבוא איתה לרופאים שצריך ולבדיקות אומרת כול יום שאוהבת אותה ,אבל השאלה שלי איך בדיוק לעזור ולתמוך באה ?!

שלום דריה את מתארת מצב מורכב ומה נכון לבחור. נראה לי שרק אמא שלך יכולה להחליט מה לבחור. עם כל הקושי שלך שאולי תאבדי את אימך, הרי כל בחירה שלך (במידה ואמך תחליט לשמוע בעצתך) יכולה להוליך לתוצאה בלתי רצויה ולך אחר כך לא יהיה מנוח. ניתן לשאול את אמא באיזה אפשרות היא היתה רוצה לבחור ולגבות אותה בכל אחת מהאפשרויות. האמירות שלך לגבי האהבה אליה חשובות ומאוד מחזקות. התמיכה והאהבה חשובים לא פחות מכל טיפול ולעיתים זה הדבר היחיד שנותא לעשות והוא בעל עוצמה אדירה. נמצא שאנשים שנתנו תמיכה ואהבה ליקירם , הרגישו לאחר המוות של בן/ת המשפחה תחושה של השלמה והבנה שהיו שם בשבילם וזה מאוד חשוב. הפחד והבילבול כמו גם הבכי שלך מאוד לגיטימיים, חשוב גם לבטא אותם במילים, גם ליד אמא שלך, לא נכון לנסות להיות חזקים ליד החולה ולא לבטא את מה שחשים, כי זה משאיר את החולה מאוד לבד. כן נכון לדבר על הרגשות ואז גם החולה מרגיש שמותר לו לדבר גם כן על כל מה שמפריע לו וכואב לו. אני מזמינה אותך ךהתכתב איתי, אם תרצי כמובן. אני משתדלת להיות זמינה באתר מידי יום. גם את זקוקה לתמיכה ואני כאן בשביל זה בברכה נטע מוזר

02/01/2013 | 21:26 | מאת: דריה

נטע מוזר שלום, תודה רבה על התגובה שלך הבעיה שישבנו ודיברנו שאלנו אותה במה היא בוחר היא בחרה לעשות ניתוח אני בודקת כול יום באתר שונה איך לעזור לה איך בדיוק לתמוך היא ענת לי שהיא פשוט לא רוצה עזרה ושכולם יעזבו אותה בשקט היא לא רגילה לזה אפילו בגלל הסרטן הזה ,היא לא מתייחסת עלי (אני בת יחידה ואין לי אבא ,איבדנו אותו שהיתי בת 12 אבל הוריי התגרשו שהיתי בת 3) תמיד שאני רוצה לחבק אותה היא מרחיקה אותי היא חושבת שזה בגלל הסרטן שאני מרחמת אבל אני מחבקת כי באלי אני לא חושבת שאני צריכה לחבק בגלל שיש לה סרטן והיא מסכנה ממש לא אני יודעת שאמא שלי אישה חזקה ושאם עברנו בפעם הראשונה גם הפעם הזאת נצליח כמובן לגבי :איזה תמיכה אני צריכה בדיוק? להתמודד אם המצב לדעת לקבל את האמת זה קשה מאוד אני לא ישקר

01/01/2013 | 14:28 | מאת: ניקי

ברצוני לתרום שיער למי עליי לפנות?

שלום ניקי מאוד מעריכה את רצונך לתרום שיער תכנסי לאינטרנט יש כמה מכונים שמקבלים תרומות שיער ותבחרי את הנגיש לך ביותר בברכה נטע מוזר

20/12/2012 | 18:14 | מאת: אלף

שלום רב, הנני עוסק במחקרים בתחום רפואה אלטרנטיבית ופיתחתי שיטת טיפול ייחודית שגורמת הקלה במצב הנפשי ומצב הרוח שנפגע עקב אירועים שונים בחיים כולל מחלות מסוכנות. על סמך הניסיון, הקלה הזו גורמת לעתים קרובות לשיפור במצב בראותי הגופני כתופעת לוואי. הטיפול נעשה מרחוק באמצעות צ'אט טקסטואלי בלבד, הוא אנונימי לחלוטין ואורכו כ-20 דקות בהתאם להתקדמות. במידה ויש מעוניינים להשתתף בניסוי בסוג הזה על בסיס התנדבותי, אשמח אם תיצרו איתי קשר דרך דוא"ל הזה. [email protected] אשמח למסור פרטים נוספים ולקבל הערות. בתודה ובכבוד רב

לקריאה נוספת והעמקה

תודה

30/12/2012 | 09:37 | מאת: אלף

ברשותכם, אסביר בקצרה אופן פעילות השיטה שנוגעת לשורש הבעיה שלא קיים ברוב השיטות אחרות. כל מצב שקשה לאדם באופן נפשי, מתאפיין בחוסר איזון של מטען שלילי וחיובי המחשבתי כאשר התודעה עצמית של האדם מתחילה להיות מושפעת מזה. הקושי העיקרי לצאת ממצב הזה ולהתאזן באופן עצמי הוא צורך בכוחות הנפש המתאימים שמאפשרים לתודעה לאזן את המטענים ולחזור למצב הבריא. הכוח שדרוש תודעה גם נפגע במקביל מאי-איזון המחשבתי הזה שמקשה עוד יותר על התהליך איזון הכולל. כלומר, נוצר מבוא סתום, אי-איזון מחשבתי שנגרם במגוון אירועים הקשים גורם לחוסר כוח זמין לתודעה שגורם בשרשרת לאי איזון נוסך שעלול לגרום למצבים קשים בריאותיים במגוון אופנים. גם כשאדם מבין ורוצה להתאזן נפשית ומחשבתית, התודעה העצמית שלו לא מסוגלת לבצע את זה טכנית עקב חוסר כוח הנפשי הדרוש לביצוע התהליך כולו. עוד דבר חשוב שלא רצוי לפרוק ולאפס הכוח אי-איזון על ידי מגוון שיטות הרגעה, למשל בשיטות כמו דמיון מודרך וכדומה כי הכוח הזה דרוש לתודעה לפעילות תקינה בהמשך בחיים. הפתרון היחיד שמתייחס לכל השיקולים הנ"ל ויכול לעזור לתודעה של האדם להתאזן בצורה עצמית הוא שימוש בכוחות הטבע ויקום חיצוניים שיכולים לתת לו כוח זמני כדי לאפשר לו לאזן את המצב במהירות ויעילות רבה. הקושי של שימוש והגעה לכוחות האלו הוא שכוחות הגבוהים ומאירים מדי ביקום הם לא בר השגה בד"כ וכוחות נמוכים הם לא מספיק חיובים וחשוכים ביסודם שעלולים אף להחמיר את המצב. השיטה נותנת למטופל "כלים וצינורות" שמאפשרים לו גישה לכוחות חיצוניים הגבוהים כאשר הם מלובשים בתוך כוחות הנמוכים הטבעיים שלכל אדם קל לגשת אליהם בצורה מחשבתית ורגשית ולהיעזר בתהליך בריפוי עצמי.

אני פונה אליך בקשר לחומר טבעי שמצאנו שמסייע באופן משמעותי לחולי סרטן ואף ריפא כליל חולי סרטן. אני חלק מצוות של 3 אנשים שבודקים את השפעת החומר על חולים מזה מס' שנים. לא ביצענו בדיקות מעבדה ולא בדיקות מבוקרות אך האנשים שהשתמשו בחומר רופאו או השתפר מצבם בצורה משמעותית לאחר השימוש בחומר. החומר הנו חומר טבעי אשר ניתן לחולה בצורה מסוימת, באופן מסוים ובמינון מסוים. האופן והמינון שבו הוא ניתן, פותחו במשך מס' שנים, ונראה כי הגענו לאופן ומינון אופטימליים – שוב, בתנאים לא מבוקרים. האדם שיצר את החומר, ריפא את אשתו באופן מוחלט מסרטן בשלב מתקדם. למען האמת, מפאת חוסר היכרותנו עם העולם הרפואי, איננו יודעים איך ומה לעשות עם הגילוי.אני מבקש את עזרתך או עצה מה לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

אפשר לקבל מס טלפון של האדם שמייצר את החומר

שלום יעקוב אני חושבת שנכון ליצור קשר עם מרכז רפואי שנמצא בקירבתכם ולנסות לדבר עם אנשי הנהלת ביח או עם אונקולוג זה ברור שביח לא יתן לאף חולה חומר שלא נבדק, אך יתכן שיפנו אתכם למעבדה כל שהיא ויסכימו להכנס לתהליך של מחקר אודות החומר בברכה נטע

10/12/2012 | 17:15 | מאת: סנדרה

שלום , רציתי רק לשאול כיצד ניתן לקבל ולשלב טיפולים משלימים עם הטיפולים הקונבנציונליים. באסותא , בה אני מטופלת אין אפשרות כזו. אילו אפשרויות יש לי, פרט לטיפולים פרטיים? תודה, סנדרה

שלום סנדרה אני לא יודעת אילו טיפולים משלימים נותנת כל קופה. בבתי חולים חש מרפאות לרפואה משלימה והם עולים כסף, אולי קצת פחות מאשר באופן פרטי. עד כמה שידוע לי אין עדיין בסל השירותים טיפול משלים רק מתוקף היותך חבר בקופה כל שהיא. בברכה נטע מוזר אתר זה עוסק בעיקר בנושאי תמיכה לחולים עם סרטן ובני משפחותיהם , בכל אחד משלבי המחלה. במידה ויש לך רצון לשאול בתחום זה , אענה ברצון נטע

16/12/2012 | 18:56 | מאת: סנדרה

תודה נטע, אני רק מעלה נושא חשוב שלדעתי לא מתייחסים אליו מספיק. אני לא צריכה כרגע עוד עזרה. אני מתחילה הקרנות השבוע. אם יהיו שאלות אפנה

שלום לכולם... אני אובדת עצות כל היום מחפשת להיכן ניתן להעביר את אבי שנמצא במצב קשה מאוד עם חמצן וזונדה וסקשן... בית החולים הוציא טופס שמסלק את אבי מבית החולים לאחר 4 ימי אשפוז לאשפוז במלבן..... היכן וכיצד ניתן לעזור לאבא שלי??? מבקשת למעשה מתחננת לעצה טובה... 

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירי אני חושבת שהתשובה טמונה במצבו של אבא לא ברור אם הוא במצב קשה ונוטה למות, או שיש כרגע איזו הדרדרות אך הוא לא צפוי לסיים ת חייו. אם אין לכם עדיין לאן להוציא אותו, אפשר לפנות לעובדת סוציאלית בבי"ח ולבקש אותה ארכה עד שתמצאו מקום. אף אחד לא יוכל לסלק אתכם אם תתעקשו להשאר עד שימצא מקום. יש הוספיס אישפוזי בתל השומר שניתן לפנות אליהם, יש גם בהדסה ירושלים, יש הוספיס בית בטבעון והיום יש ליווי למשפחה שמחליטה לאפשר לחולה למות בבית. ויש כמובן מוסדות פרטיים שאני מניחה שיש צורך לבדוק איתם היטב, יש עוד מספר פתרונות במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי אשמח לעזור. בברכה נטע מוזר

10/12/2012 | 07:36 | מאת: מירי

הרגע ראתי את התשובה שלך.. כל היום אני האינטרנט אובדת עצות.., עזרת לי מאוד קבעתי לדבר עם העובדת סוציאלית.. מצבו של אבי קשה הוא מונשם מעורפל מאוד לא ממש מזהה עם זונדה ועירויי לא יכול לאכול או לשתות עם קטטר . הוא לא במצב הכרתי ותנסה לעקור לעצמו את כל הצינורות.. סובל מאוד.. תשובתך הייתה לי כנס מודה לל מאוד!!!

08/12/2012 | 23:42 | מאת: זהבה

זהבה שלום אודה לך אם תפרטי יותר ממה נובע הבלבול שלך ולגבי מה את שואלת בברכה נטע מוזר

03/12/2012 | 12:06 | מאת: מלאני

מרכז הנטורופתיים (ברחבי הארץ) : 0737296122 הקליניקה של אוסי (מצפה עדי) 0549199159 הקליניקה של דניאל יעקובסון(אילת,מצפה שלם, תא) 0548018590 הקליניקה של דר יצחק אלדרי (מודיעין)0526071291

שלום מלאני את נותנת לי את כל הרשימה הזו מתוך כוונה שאני אפרסם אותה ממש לא ברור לי? לי אין כל זכות להמליץ (זה גם אומר לתת טלפונים) על מישהו שאין לי כל הוכחות לגביו. תסתכלי על המיילים באתר זה לגבי חנן, כבר חודשים שמחפשים אותו. אני עובדת עם חולים עם סרטן למעלה משני עשורים ומכירה את המצוקה והצורך להתלות בכל דבר. אני חושבת שכוונותיך טובות אך לא אוכל להפיץ או לתת מידע זה. בברכה נטע מוזר

01/12/2012 | 22:44 | מאת: מלאני

אני חייבת להגיע לחנן...חבר טוב חולה בסרטן הערמנוית... הוא ממש לא בסדר איך אפשר להשיג את חנן???????????

שלום מלאני צר לי אך אין לי כל מושג איך ניתן להגיע לחנן, בוודאי לא דרך אתר זה . רבים כבר שאלו לפנייך ואיני יכולה לעזור כי אין בידי שום מידע עליו בברכה נטע מוזר

08/12/2012 | 22:39 | מאת: ניצה נוף

היי, אני אשתו של מטופל ואני כן יכולה להמליץ אחרי חצי שנה של טיפול המייל שלי [email protected] אני אתן לך את הנייד שלי וכוון לחנן

29/11/2012 | 13:08 | מאת: vrumv

הגברת טל או סמדר את ואחיך מוכרים כדורים של הסרטן הכחול. כביכול תרופה שמחזקת עצמות גם חנן אלרז משווק אתכם וטוען שהכדורום עולים 11,000 שח לחודש איפה התגובות האמיתיות???

שלום לך אני חושבת שזה לא המקום, כי מי חנן אלרז או כל האנשים מטעמו בכלל לא נכנסים לכאן אולי שווה לך לפנות לערוץ 10 שיעשו תחקיר על חנן אלרז בברכה נטע מוזר

26/11/2012 | 12:13 | מאת: מורן

שלום עם שי קשר בין כבד שומני לדלקת B ואו מחלות מין . עם יש תרופה אחלמה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מורן האתר כאן מיועד להיבטים נפשיים רגשיים של מחלת הסרטן. אין לי ידע בנושא שאת שואלת בברכה נטע מוזר

21/11/2012 | 14:24 | מאת: אריאל

שלום חנן מנסה להרשם לקבל עבור אימי באוםן בהול התרופה לא ברור לי איך עושים זאת צור קשר דחוף עו"ד אריאל ללוש,יום טוב

שלום אריאל חנן אינו קשור לאתר זה וגם לא נכנס אליו אפילו פעם אחת מאז שודר הסרט למרות עשרות פניות אליו. אין לי כל קשר אךיו ואיני יודעת איך לאתר אותו בברכה נטע מוזר

< 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 > ... 13