פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

אנו יודעים שמחלת הסרטן מציבה בפני החולה והמשפחה שאלות ראשוניות רבות כמו: מה הטיפול התרופתי היעיל ביותר, למי לפנות, לאיזה רופא/מרכז רפואי ועוד.

עם ההתארגנות סביב הטיפול הרפואי עולות שאלות ברמה השנייה, כמו למשל איך אני מתמודד עם המחלה הזו? איזה תמיכה אני יכול/ה לקבל חוץ מהתמיכה המשפחתית? איך מספרים לילדים? האם שומרים את דבר המחלה בסוד? למי מספרים ולמי לא? איך מתארגנים נכון ויעיל אל מול התוהו ובוהו שנוצר בחיים עקב פלישת מחלת הסרטן, הן ברמת הפרט והן ברמת המשפחה? איך נפרדים לקראת המוות?

מטרת פורום זה היא לתת תמיכה לחולים ובני משפחה שהסרטן פלש לחייהם ומתעסקים עם השאלות ברמה השנייה.

למעבר לפורום לחצו כאן.
736 הודעות
527 תשובות מומחה

מנהל פורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם

12/03/2019 | 19:54 | מאת: ליאור בת זוגתו של חולה

בן זוגי היה חולה בלימפונה מסוג אוצקין . לאחר סיום הטיפולים (סידרה אחת של חצי שנה)התחילו לו כאבים מתמשכים באיזור הרגלים. הרופא (אונקולוג)טוען כי אין קשר בין הכימו לכאבים שנוצרו אצלו , והפנה אותנו לרופא משפחה ואורטופד ,לאחר החלטה של הרופא לעשות מיפוי עצמות התקבלה תשובה של דלקות פרקים והאורטופד המליץ על פיזוטרפיה ושחיה מרובה . שאלתי היא כזאת האם יש עדות לקשר בין שתי הדברים ובנוסף לכך האם הדלקות האלה יכולות להעיד על משהו נוסף מבחינת המחלה . תודה לכם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. שאלתך הגיונית מאוד אך אין לי שום מושג מאחר ותחום ההתמחות שלי הוא השלכות של המחלה על החולה והמשפחה. השאלה שלך רפואית גרידא. אם את/ם לא שקטים ורוצים תשובה נוספת כדאי לפנות לדעה נוספת. עד כמה שידוע לי דלקת פרקים ניתן גם לראות בבדיקות דם. אני מאמינה שחשוב לשאול ולא להתבייש אפילו אם נדמה לך שהשאלה לא כל כך חכמה או הגיונית. לחולה/משפחה יש זכות לשאול הכל ואם לא מסופקים להמשיך לשאול. מאחל לכם רפואה שלמה בברכה נטע מוזר

אנחנו בתחילת התהליך אבא שלי יש לו 2 גושים עד 5 ס"מ 30 סמ"ק לטענת הרופה 99.9 אחוז שזה נקבה המליץ על ניתוח דחוף מה הכי נכון לעשות מפה הוא גם סובל מקשל בריאות שלא בטוח שיאשרו לו ניתוך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אביחי. השאלות שלך הן רפואיות ואני עוסקת בהשלכות של המחלה על החולה ומשפחתו. מה שאתה שואל אינו תחום התמחותי ורק רופא כירורג מהתחום שאביך סובל יכול לענות לך על שאלה זו. במידה ואתם לא בטוחים ומרגישים ספק, אפשר לפנות לדעה נוספת. אחד הדברים החשובים בטיפול בכלל להרגיש בביטחון עם הרופא וכל הצוות המטפל. אם אינכם רוצים ללכת לייעוץ נוסף תכינו שאלות לרופא שלכם ותשאלו כל מה שמטריד או לא מובן לכם. רופאים בדר"כ מעריכים חולים שמעורבים בטיפול ומבינים מה קורה. במידה ויש לך עוד שאלות שקשורות בעיקר להתמודדות עם מה שקורה בעקבות המחלה אני כאן לשירותך בברכה נטע מוזר

לא אמרנו לא מה יש לו ומה חומרת מצבו אמרנו לו שיש לו שצטה ושצריך ניתוח להוריד אותו האם זה נכון גם אימי לא אמרנו לה כלום

שלום אביחי. אני חושבת שזה לא נכון להסתיר מהחולה, אני מבינה שזו דרך להגן על ההורים, אך בסופו של דבר זו דרך שגויה ויש לה מחירים מאוד גבוהים, גם אם הכל בסדר ואבא שלך מבריא, אז האמת נשאר "תקוע" ויכול ליצור מצבים קשים. אינני מכירה את דפוסי התקשורת במשפחה שלך, אך מניסיון רב שנים הסתרה/סוד, חוזר אחכ בצורה הכי גרועה. נכון שקשה להגיד לאדם יש לך סרטן ואת יתר הפרטים, אך האנשים לא טיפשים והם מרגישים שמסתירים מהם, יש מספיק התנהגויות שמשדרות הסתרה וסוד. אני מאמינה שיש חולים שלא רוצים לדעת וזה בסדר, אך צריך לשאול אותם אם הם רוצים לדעת מה נאמר ואם הם אומרים ממש לא, אז כדאי לשאול אם הם רוצים שההחלטות תעשנה בלעדיהם. אני מכבדת כל החלטה ובהחלט אעמוד לעזרתכם אם תרצה להמשיך להתכתב איתי בברכה נטע מוזר

שלום, סבתי בת ה80 אובחנה כי יש לה גרורה .הגרורה שנמצאה הייתה בגרון. ברקע סרטן שד לפני 8 שנים בו כרתו בלוטות וגם מתחת לזרועות בלוטות נוספות. חושדים כי זה ממקור שד. האם ייתכן כי שד שולח גרורה לגרון? כעת ממליצים לה על כימו. מה ההשלכות של הכימו ומה תוחלת החיים הצפויה סטטיסטית?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך נכדה. סרטן שד בהחלט יכול לשלוח גרורות לכל מיני מקומות ובהחלט אפשרי גם לגרון. לגבי הכימוטרפיה שאת שואלת זו שאלה שקשה להשיב עליה באופן מוחלט לגבי סבתך. הרפואה יודעת לדבר בנתונים סטטיסטים ולהגיד איזה % הגיב טוב לטיפול וכו, יחד עם זאת אנו יודעים שכל גוף מגיב לתרופה כל שהיא בצורה שונה ואף אחד לא יכול להבטיח לך. התשובה שניתנת היא , אנחנו יודעים שיש שוני בתגובות. להגיד לך איך סבתך תגיב ומה יהיו משמעויות הטיפול לא יגידו בברור כי התגובות שונות בין אדם לאדם. מאחלת לכן שסבתא תעבור את הטיפולים עם מה שפחות קשיים ואם את רוצה להמשיך להתייעץ בכל מיני נושאים שקשורים למחלה והשלכותיה אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

סיימתי טיפולי קרינה וכימותרפיה לפני כשבועיים נותרתי עם תופעות לוואי .אין לי חוש טעם ולכל אני לא אוכלת דבר חוץ מאינשור ודייסה מתי מסיום הטיפולים חוזר חוש הטעם? והאם בלוטת הרוק תחזור לתפקוד מלא? יש לי טעם מתכתי כבד בפה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. לרוב האנשים שמסיימים כימוטרפיה יש תופעות לוואי רבות ושונות. את מתארת טעם מתכתי בפה וזו תלונה שכיחה מאוד. לוקח זמן לא מועט עד שהמערכת חוזרת לתפקד לפחות כמו שתפקדה לפני הטיפולים. הזמן הוא מאוד אינדיבידואלי ואצל כל אחד זה שונה. גם אם אין טעם תנסי לאכול אוכל מזין, כי הגוף צריך להתאושש. מאחל לך החלמה והרגשה טובה נטע מוזר

14/02/2019 | 20:55 | מאת: מודאגת

שלום רב! אובחנתי כחולה אונקולוגית ובהמלצת הפסיכואונקולוגית ועקב חרדות התחלתי ליטול קלונקס לפני כחודשיים וחצי. האם חולים נוספים נעזרים בכדורי הרגעה? האם בסיום ההליך החרדות יפסקו? האם מפגשים ופעילויות של האגודה יכולים לסייע?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. סרטן היא מחלה שבהחלט גורמת לחרדה ונראה לי שאין חולה שאובחן שאינו חרד. יש חולים שלוקחים תרופות להרגעה ויש כאלו שלא לוקחים, אך לא בגלל שאינם חרדים, כי כל אדם גם ללא קשר למחלה מתמודד שונה עם מצבי דחק. אני מאוד מאמינה בתמיכה כל שהיא עי אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, אפשר תמיכה אישית או קבוצתית. אני חושבת שהשתיכות לקבוצה והאפשרות לדבר ולשתף חשובה מה גם שכל מי שבקבוצה יכול להבין ולהרגיש מה שאת עוברת אפילו אם אין לכולם אותו סוג של סרטן. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי כאן באתר אשמח להיות בשבילך. מאחלת לך כל טוב ורפואה שלמה נטע מוזר

17/02/2019 | 15:43 | מאת: מודאגת

היי, ראשית, תודה על המענה המהיר. 1. מה דעתך על טיפול cbt? 2.האם במשך הזמן ניתן להיגמל מהשימוש בקלונקס? 3. האם החרדות והמתח והחוסר שקט יפסקו מתי שהוא?

הכל קורה ממש מהר ועכשיו מפסיקים לאבא את הטיפול(קיטרודנ)עבר רק טיפול אחד וחלה בדלקת ריאות היום חשבו לשחרר אותו לבית עם אנטיביוטיקה והחליטו להשאיר אותו להשגחה בלילה.קשה לו שאנחנו רואים אותו עם חמצן (הוא ניהיה סיעודי ממש ברגע )אבל אני מרגישה שאני צריכה להיות איתו במיוחד היום .לא עונים לי על שאלות בכנות כי אני "הקטנה"(17)מזה אומר שהפסיקו לו את הטיפול?כמה זמן זה נותן לי איתו?יש סיכויי החלמה במצב הזה?ואיך להגיע איתו לשיחה על המוות .כי אני חושבת שהוא החרדות מהמוות ולא מקבל את זה קשה לי עם המחשבה שהוא ילך מהעולם שהוא כל-כך נלחם ונאחז בחיים

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך הבת בת ה-17. אני יכולה לענות לחלק מהשאלות שלך. לגבי חושבים שאת הקטנה ולא מוכנים לדבר איתך, תלכי אליהם ותגידי להם שאת אמנם בת 17 אך את מספיק אחראית ומבוגרת לשמוע את כל מה שיש להם להגיד, אם את רוצה כמובן. השאלה שלי אם מישהו אחר מהמשפחה אמר לרופאים לא לדבר איתך כי את קטנה. המושג הזה את קטנה מאוד שכיח במשפחות שרוצות להגן אך הן לא מבינות שהסתרת מידע דווקא גורמת לחוסר הגנה. תלוי איך תעמידי עצמך. יכול אפילו שאבא שלך שרוצה להגן עליך אמר אל תספרו לה. חשוב לדעת שגם אם האמת מפחידה ומאיימת היא תמיד יותר נכונה מאשר לא אמת או חצי אמת. השאלות שאת שואלת הם נכונות ומתוכן אני מסיקה שאבא שלך במצב קשה מאוד. אני חושבת שאת עושה מעשה נפלא שאת נשארת אתו ולא עוזבת. לשאלתך על דיבור על המוות, אנשים מאוד מפחדים לדבר על המוות גם אנשים בריאים לא מסוגלים כל שכן חולים, אך להבדיל אנשים חולים מרגישים שהם עומדים למות, וגם אם נורא מפחדים לדבר על המוות, בסתר לבם היו רוצים שמישהו שלא פוחד ידבר אתם. אחת ההתנהגויות הנכונות במצב של אביך להתחיל לעשות פרידה. פרידה עושים לא ברגעים האחרונים של החיים אלא בשלב שמבינים שהמצב קשה ואולי אין כבר אפשרות להחלמה. וזה יכול להיות לפעמים גם שבועות לפני המוות. פרידה נועדה לסייע לחולה להגיד את מה שהוא רוצה, מה שרצה להגיד ולא יצא, או פחד, להגיד. ופרידה נועדה ל"רכך" את חייהם של מי שנותר. אנחנו יודעים שפרידות נכונות מאפשרות לבני המשפחה הנותרים לחיות ללא רגשי אשם וההחלמה שלהם מהאבדן נכונה יותר. זה לא אומר ששוכחים את הנפטר אבל זה אומר שיכולים מהר יותר לזכרו הרבה דברים טובים מאשר בעיקר את הסוף שהוא כבד וקשה מאוד. לדבר עם אדם שמסכים עם פרידתו מהעולם הזה זו זכות מאוד מיוחדת ששמורה באמת לאנשים שמוכנים להיות אמיצים ולגעת . אני מתרשמת מהשאלות שלך שיש לך אומץ. החשוב הוא לא לפחד, לשאול, להגיד ולהגיע לדיבור כנה ואמיתי גם אם הוא קשה. פרידה זה לסגור ענינים לא סגורים. בהרבה משפחות יש המון ענינים לא סגורים כי לא נעים היה להגיד, כי .... .לסגור ענינים זה מקל מאוד גם על האדם שנוטה למות ובוודאי גם על הנשארים. להגיד גם דברים טובים, להגיד מה קשה לך שהוא לא יהיה איתך, זה בסדר לבכות ולבכות ביחד זה ממש נכון. בכי מקרב, מילה רגשית נכנסת ללב. בדרכ שאדם חולה במשפחה הדיבור מסתובב בעיקר סביב המחלה התרופות והסידורים האין סופיים ואינו נוגע ברגשות ובתחושות. נראה לי שלהפעם העמסתי עליך המון חומרים, אם תרצי להמשיך להתכתב אתי אני כאן ברצון בשבילך

אני אחות מוסמכת + מאמנת כושר (יש לי קליניקה פרטית לשיקום באשדוד), מטופלת שלי עברה כריתת שדיים ושיחזור עם שתלי סיליקון. המטופלת מאוד מתקשה לקבל את השתלים, מרגישה תחושות, הן פיזיות והן נפשיות ומחפשת אישה במצב דומה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני חושבת שהסיכוי הכי גדול שלך לקבל מענה מאישה שעברה כריתת שתי שדיים אן בפייסבוק אן באתר של גמאני זה אתר שהקימה לפני כמה שנים אישה שחלתה בסרטן והיום הוא אחת הכתובות הכי טובות לקבל מענים מהסוג שאת מחפשת יתכן שגמאני זה פיסבוק, לא בטוחה וגם לדעתי אפשר לשאול במחלקה בה אושפזה את העוס של המחלקה אני בטוחה שיספקו לה מענה בברכה בריאות נטע מוזר

05/11/2018 | 14:07 | מאת: רוני

שלום רב אני עובד בבית ספר, לאחר שני ניתוחים (הסרת גידול וגרורה) ועומד להיכנס לטיפולי כימו בשבוע הבא. אני מעוניין לחזור לעבודה וקורא המון על הדרכים למנוע פגיעה לאור ירידה במערכת החיסון. האם נכון להגיע עם מסיכה? אין לי בעיה להסתובב איתה מבחינה אישית, אני מבין ש38 תלמידים ובטח עשרות מורים, במיוחד בחורף, מפיצים לא מעט חיידקים וזיהומי שלאדם עם מערכת חיסונית ריגלה לא יהוו סכנה. אשמח לעוד המלצות. המון תודה

לקריאה נוספת והעמקה

כדאי ללכת עם מסיכה אם תרגיש יותר בטוח. אפשר גם לשאול את הרופא למידת נחיצות המסיכה. מאחלת לך כל טוב. בברכה מוע מוזר

קוראים לי משה תמאם הבת שלי אחרי השתלה לאחר טיפול כימו שלא עזר. כרגע עדיין באישפוז וממשיכה להלחם. האם תמצית הצמחים של חנן אלרז זמינה לציבור?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, איני בקיאה בנושא של הצמחים של חנן אלרז צר לי מאחלת לכם החלמה ובריאות בברכה נטע מוזר

24/10/2018 | 04:37 | מאת: ביגלית

בעלי בן 71, אובחן לפני כשנה במחלה, כרגע ללא סימפטומים וללא טיפול אלא מעקב כל שלושה חודשים. בדיקות הדם שלו מידי שלושה חודשים מראות מגמת הרעה בערכים, למרות שאין שינוי בהרגשתו הכללית, למעט דימום קל מהאף לעיתים רחוקות. בעלי הוא אדם עם המון גאוה ולא מוכן שנספר על כך לאף אחד מבני המשפחה. אני טיפוס מאוד דאגן וכל המצב משפחע עלי מאוד, מצד אחד לשדר עסקים כרגיל מול בעלי ומצד שני סערת רגשות, חוסר שינה ודאגה מהבאות. ושאלותי הן: מה ניתן להגיד על התפתחות המחלה ומה עלי לצפות שיקרה, ושאלה שניה, איך אני מתמודדת לבד עם המצב. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך ביגלית התייחסתי לשאלותיך באריכות ושלחתי ולא מובן לי למה אני לא רואה את תשובתי אם אכן לא קיבלת אותה, כתבי לי ואתייחס שוב.

24/10/2018 | 15:42 | מאת: ביגלית

אכן לא קיבלתי את תגובתך. תודה.

שלום לך ביגלית. סוד היא אחת ההתנהגויות שמקשות מאוד על החיים גם של שומר הסוד וגם של הסובבים אותו. את אומרת שלך קשה עם "כאילו הכל בסדר", ובצדק רב, הדרך הכי נכונה להתמודד עם סגנון כזה הוא להיות מספיק אמיץ ולהגיד לאישך מה מפריע לך, מה קשה לך ולמה את אינך יכולה לחיות עם הסתרה כזו, אנחנו יודעים שכל מתח, גם שמסתירים משהו יש מתח גדול, הגוף משחרר קורטיזול(לא קורטיזון) שהוא חומר רעלי לגוף ואחד הגורמים המסייעים למחלות רבות. אם אינך יכולה להתמודד עם סירובו של אישך והוא עומד בסירובו לדבר על זה חופשי, תנסי לחפש עבורך טיפול שיחתי. לא נכון להמשיך לחיות במצב תמידי של דאגה, אי שינה בלילות ועוד כפי שאת מתארת. לגבי מה יקרה בעתיד המחלה על זה כדאי מאוד לך לבדוק עם הרופא המטפל וגם אז צריך לזכור שכל גוף מתנהג אחרת אפילו באותה המחלה.. במידה ואת רוצה להמשיך להתכתב איתי אני כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

26/10/2018 | 13:01 | מאת: סיגלית

תודה על תשובתך. למי לפי דעתך עלי לפנות כדי לדבר על העניין? ואגב, בעניין המחלה יש לי חשש לדבר עם הרופאים שמא אשמע דברים מדאיגים(סוג של בת יענה), למרות שאני ״חופרת״באינטרנט, ולא ממש מוצאת שם דברים מרגיעים. בקיצור אני די מבולבלת.

שלום ביגלית. די מבולבלת את כותבת, אני בטוחה שאת ממעיטה בהרגשת הבלבלול שלך ובהרגשות קשות אחרות. יש לך את כל הנתונים להיות במצב קשה מבולבל ומתסכל. כל מחלה שהאופק שלה לא ברור הוא מצב קשה ביותר ובוודאי סרטן שמעבר לזה שהיא מפחידה מאוד היא גם מחלה שיש עליה סטיגמה רבה והרבה אנשים פשוט מפחדים להתקרב לחולים עם סרטן , יש אנשים שאפילו אומרים שפוחדים להדבק. מוכח שאין הדבקה בסרטן עדיין זה לא מפחית מהפחדים והאי נוחות. כאשר אמרתי שאת צריכה לדבר עם מישהו התכוונתי שלמען הקלה עליך חשוב שיהיו לך שיחות עם איש/ה מתחום מקצוע של בריאות הנפש. איני יודעת אם באזור בו את גרה יש קבוצת תמיכה לבני משפחה אם יש שווה לבדוק ואם לא לנסות למצוא פסיכוטרפיה לעצמך, אפשר בקופת חולים או פרטי, חשוב שאת תדאגי לעצמך. יחד עם זאת אני ממליצה לך לנסות לדבר פתוח עם הבעל שלך. וגם מזמינה אותך להתכתב איתי. היה איוז בעיה באתר וקיבלתי אתמול תשובה שהוא בסדר כל טוב לך ותשמרי על עצמך בברכה נטע מוזר

17/10/2018 | 18:01 | מאת: לחוצה

שלום וברכה! בעלי עבר לפני כ3 חודשים ניתוח לכריתת מעי גס תת שלימה כתוצאה מגידול במעי. כיום מקבל קפציטבין פעמיים ביום (סך הכל 7 כדורים). אומנם לא הונחנו להימנע מהריון אך בפועל עשינו זאת. היום גיליתי שאני בהריון. האם קיימת סכנה לעובר? האם קיימת סכנה להריון בנסיבות הנ''ל? אשמח לתשובה בנושא. תודה!!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, ברור שאת לחוצה כי אינך יודעת את התשובה, גם אני אינני יודעת מי שיכול לענות לך באופן הכי מוסמך הוא רופא מתחום המיילדות או האונקוגניקולוגיה, זה רופא נשים שמומחיותו היא ממאירות. אני מייעצת לך לעשות במקביל כמה מהלכים, גם לפנות בדוקטורס לתחום של מיילדות גם באותו בית החולים שבעלך היה מאושפז לבקש ייעוץ מיילדותי וגם לקרוא באינטרנט. מאחלת לך שלא יהיו סיכונים להריון. בברכה נטע מוזר

17/10/2018 | 21:10 | מאת: לחוצה

תודה רבה!! נישלחתי על ידי הגניקולוג לשאול מומחה בתחום האונקולוגיה דווקא... אקווה לתשובה חיובית. הרבה תודה!!

13/10/2018 | 21:09 | מאת: סרטן הרחם

לאמא שלי התגלה סרטן הרחם נאמר שזה בדרגה 2-3 מזה אומר האם זה 2?האם זה 3? חודש הבא היא עוברת ניתוח ומוציאים לה את הרחם ואת כל המסביב מה הסיכויים שיסתדר? האם במקרים כמו שלה יש מצב שהכל יפתר כבר בניתוח וזהו? איך מתמודדים עם זה?איך להתנהג?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את שואלת שאלות רלוונטיות לנושא. מה זה דרגה 2 או שלוש מה הסיכויים שיסתדר, תשאלי את הרופאים לגבי הדרגות, ואולי גם הם לא יוכלו לתת לך תשובה מדויקת אלא בניתוח עצמו. השאלות שהן רפואיות כדאי לך מאוד לאחר הניתוח ולאחר שיתקבלו תוצאות מהבדיקה כי כל האברים שכורתים בניתוח נשלחים לבדיקה היסטולוגית שזו בדיקה של התאים שמרכיבים את הרקמה. ורק אז פגישה עם הרופא לברור כל השאלות. מה שחשוב לדעת שהתשובות שהרופא נותן לך הן על פי סטטיסטיקות. כל גוף מתנהג אחרת, מגיב שונה למחלה, מתמודד בצורה אחרת ומגיב שונה לתרופות. כשאת שואלת איך מתמודדים, איך להתנהג אני יכולה להגי שהכי חשוב זה להתנהג על פי הקו שאמך מבקשת. אני מאוד מאמינה בפתיחות ודיבור על הכל, יחד עם זאת יש אנשים שלא מוכנים להתבונן באמת או לא רוצים לדעת פרטים ולאמא שלך יש זכות לקבוע מה הייתה רוצה בשביל עצמה. הנקודה הכי קשה שבני המשפחה "מנשלים" את החולה מהחלטות ומחשיבה מה מתאים לו ומחליטים עבורו/ה. אתם הולכים לעבר תקופה קשה ומורכבת ואני באתר זה נמצאת כדי לסייע איך לצעוד בדרך חדשה ובלתי מוכרת. אם את רוצה להמשיך לשאול אותי אני כאן באתר ואוכל לענות לך בברכה נטע מוזר

שלום, מחפשת פסיכולוגית מטפלת מבוגרת לאישה שבעלה חולה בסרטן סופני. באזור תל אביב

לקריאה נוספת והעמקה

צר לי אך איני מכירה מטפלים באור זה נטע מוזר

23/09/2018 | 18:48 | מאת: אור

בעלי בן 56 אובחן לפני חודש בסרטן הלבלב עם גרורות לכבד ריאות וחלל הבטן.. אמרו לנו שזה סופני . כרגע עבר שני טיפולים הוא לא מעוניין יותר בטיפולים כימותרפים ונמצא כל הזמן על משכחי כאבים מסוג מורפין יש לו עבר של התמכרות לסמים ולפני פחות משנה נפל שוב השאלה שלי האם הוא התמכר למורפין ואיך יהיה אם לא ימשיך בטיפולים? תודה תגובת המומחה: שלום לך אור. את מתארת מצב מאוד מאוד קשה שבדרכ הוא באמת מצב סופני. אני רוצה לכתוב לך כאן את אמונתי המקצועית וגם האישית ויש לי ניסיון מאוד גדול בליווי אנשים במצבים כמו של בעלך וגם מצבים אחרים שמוגדרים כסופניים. אני מאמינה שלכל אדם יש זכות על גופו, על חייו ועל ההחלטה איזה טיפול לקבל או לא לקבל. כימוטרפיה היא טיפול מאוד קשה ואם המצב סופני ואין סיכוי להחלמה אז למה להתענות עם טיפולים מאוד קשים. כאשר יש כאבים גדולים ומקבלים מורפין או סמים אחרים לא מתמכרים כי כל החומר מוזרם להקלה על כאבים ואני חושבת שמה שחשוב לו לאדם בתקופת חייו האחרונה פשוט לא לסבול מכאבים וכל כמות שיקבל שתשכך לו את הכאבים היא לגיטימית. נראה לי שהמשימה הכי חשובה שלכם היא לעשות פרידה ראויה אחד מהשני ובתוך המשפחה אם יש ילדים ואם יש גם נכדים. פרידה הוא תהליך הכי חשוב כדי שאדם יוכל למות בשלווה וכדי שמשפחתו תוכל להמשיך לחיות ללא רגשי אשם. אני לא יודעת מה מערכת היחסים שלכם, אך באופן כללי אני יכולה להגיד שבכל משפחה ובטח אצל כל זוג יש המון עניינים לא פתורים, כעסים שלא לובנו, דברים שלא נאמרו אחד לשני, סודות שנשמרו ולא סופרו ועוד ועוד דברים שכל אחד שומר בבטן. אחד הדברים הכי קשים לאחר המוות של בן משפחה להיווכח פתאום שהמון דברים לא נאמרו ולא דוברו ואנשים הולכים עם תחושות קשות שנים רבות ונהיים ממש אומללים. כשיש כעס גדול בין בני זוג או בין הורים לילדיהם וההפך, התחושה היא שאם הוא/היא ימות כל הבעיות יפתרו וההפך הוא הנכון. הרבה מאוד מחקרים וגם מתוך ניסיוני בליווי אמירת כל הדברים הלא נעימים, התרוקנות והזדככות מכל הדברים עושה כל כך טוב גם לחולה שהצליח להגיד וגם למשפחה שנשארת לחיות. אנשים תמיד אומרים לי "זה נורא קשה להיפרד, מה יהיה אם אני אבכה, מה יהיה אם הוא יכעס, אף פעם לא דיברנו ופתאום לדבר, אני לא יודע/ת איך להגיד את הדברים הללו, אני פוחד/ת שיצא ממני זעם גדול" ועוד כל מיני תגובות רבות ושונות. הכל נכון זה מפחיד אך התוצאה שווה את כל הפחד ןהדאגה. פרידה לא עושים בום וגמרנו, פרידה מתחילים לעשות מיד שמזהים, נראה לי לפי מה שתארת שאתם בזמן הנכון, ד.א אין זמן נכון או לא ככל שעושים פרידות יותר מוקדם כך איכות החיים לחיים שנשארו הרבה יותר גבוהה. אנשים שעשו פרידות והצליחו לדבר על הדברים המעיקים חיו את השארית מאוד בהקלה ואפילו בשמחה. יש שטוענים שברגע שמתנקים אפילו חיים יותר. אני כאן בשבילך אם תרצי לשאול עוד להתייעץ אני כאן באתר לגמרי בשבילך בברכת שנה טובה נטע מוזר

לקריאה נוספת והעמקה

תגובת המומחה: שלום לך אור. את מתארת מצב מאוד מאוד קשה שבדרכ הוא באמת מצב סופני. אני רוצה לכתוב לך כאן את אמונתי המקצועית וגם האישית ויש לי ניסיון מאוד גדול בליווי אנשים במצבים כמו של בעלך וגם מצבים אחרים שמוגדרים כסופניים. אני מאמינה שלכל אדם יש זכות על גופו, על חייו ועל ההחלטה איזה טיפול לקבל או לא לקבל. כימוטרפיה היא טיפול מאוד קשה ואם המצב סופני ואין סיכוי להחלמה אז למה להתענות עם טיפולים מאוד קשים. כאשר יש כאבים גדולים ומקבלים מורפין או סמים אחרים לא מתמכרים כי כל החומר מוזרם להקלה על כאבים ואני חושבת שמה שחשוב לו לאדם בתקופת חייו האחרונה פשוט לא לסבול מכאבים וכל כמות שיקבל שתשכך לו את הכאבים היא לגיטימית. נראה לי שהמשימה הכי חשובה שלכם היא לעשות פרידה ראויה אחד מהשני ובתוך המשפחה אם יש ילדים ואם יש גם נכדים. פרידה הוא תהליך הכי חשוב כדי שאדם יוכל למות בשלווה וכדי שמשפחתו תוכל להמשיך לחיות ללא רגשי אשם. אני לא יודעת מה מערכת היחסים שלכם, אך באופן כללי אני יכולה להגיד שבכל משפחה ובטח אצל כל זוג יש המון עניינים לא פתורים, כעסים שלא לובנו, דברים שלא נאמרו אחד לשני, סודות שנשמרו ולא סופרו ועוד ועוד דברים שכל אחד שומר בבטן. אחד הדברים הכי קשים לאחר המוות של בן משפחה להיווכח פתאום שהמון דברים לא נאמרו ולא דוברו ואנשים הולכים עם תחושות קשות שנים רבות ונהיים ממש אומללים. כשיש כעס גדול בין בני זוג או בין הורים לילדיהם וההפך, התחושה היא שאם הוא/היא ימות כל הבעיות יפתרו וההפך הוא הנכון. הרבה מאוד מחקרים וגם מתוך ניסיוני בליווי אמירת כל הדברים הלא נעימים, התרוקנות והזדככות מכל הדברים עושה כל כך טוב גם לחולה שהצליח להגיד וגם למשפחה שנשארת לחיות. אנשים תמיד אומרים לי "זה נורא קשה להיפרד, מה יהיה אם אני אבכה, מה יהיה אם הוא יכעס, אף פעם לא דיברנו ופתאום לדבר, אני לא יודע/ת איך להגיד את הדברים הללו, אני פוחד/ת שיצא ממני זעם גדול" ועוד כל מיני תגובות רבות ושונות. הכל נכון זה מפחיד אך התוצאה שווה את כל הפחד ןהדאגה. פרידה לא עושים בום וגמרנו, פרידה מתחילים לעשות מיד שמזהים, נראה לי לפי מה שתארת שאתם בזמן הנכון, ד.א אין זמן נכון או לא ככל שעושים פרידות יותר מוקדם כך איכות החיים לחיים שנשארו הרבה יותר גבוהה. אנשים שעשו פרידות והצליחו לדבר על הדברים המעיקים חיו את השארית מאוד בהקלה ואפילו בשמחה. יש שטוענים שברגע שמתנקים אפילו חיים יותר. אני כאן בשבילך אם תרצי לשאול עוד להתייעץ אני כאן באתר לגמרי בשבילך בברכת שנה טובה נטע מוזר

היי סרטן חוזר בוריאציה קצת שונה מהקודם. מטופלת הליזטרול ואייברנס 100 מ"ל. התרופות משפיעות חיובית.הן בפט סי טי. הן ב mri. מדוע בכל זאת ההמלצה לכריתה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום se. תשובות לשאלה זו יכול לתת רק רופא מומחה בתחום שרואה את כל ממצאי הבדיקות,ומכיר אותך ואת מהלך המחלה שלך. אני מאמינה שיש לכל חולה זכות ואולי אפילו חובה, אם הוא לא שקט, ללכת לייעוץ נוסף, אבל גם ייעוץ זה צריך להיות של מומחה שמקבל לידיו את כל הרשומות הרפואיות שלך. לא נראה לי שמישהו שאינו מכיר יכול לתת תשובה לשאלתך מאחלת לך בריאות טובה בברכה נטע מוזר

21/07/2018 | 02:05 | מאת: אורית

השאלה ברורה, האם המחלה הזאת חוזרת? למרות שהרבה אמרו לי שלא ופגשתי אנשים שעברו את זה לפני שנים והיום הם בריאים ובלי המחלה לחלוטין.

לקריאה נוספת והעמקה

שלןם אורית. השאלה שלך כל כך אנושית ולגיטימית, הרפואה יודעת היום לדבר באחוזים, כמה אחוז נרפא לכמה אחוז המחלה חוזרת. אך איננה יודעת לתת תשובות פרטניות לאנשים על חזרה או אי חזרה. מה שהרפואה יודעת להגיד (וכמובן כל אמירותיה הן על סמך מחקרים) שלאורח חיים נכון יש השפעה על מערכת החיסון שלנו. וכשאנו מדברים על אורח חיים נכון הכוונה לכמה תחומים: תחום התזונה שצריכה להיות עשירה בויטמנים, בנוגדי חימצון, בהפחתה של הסוכר והפחמימות ושתיה רבה של מים, כמה שפחות משקאות .הדבר הנוסף הוא שקט נפשי,כמה שפחות התרגזויות, עוינות, ריב ומדון כל אלו מעוררים הפרשה של קורטיזול שהוא רעלי לגוף ודבר נוסף זה פעילות גופנית סדירה, ולשמור על משקל מאוזן מותאם. מאחלת לך הצלחה ובריאות והכי נכון לשאול את אנשי המקצוע הרפואי שאת בטיפולם את השאלות שמעסיקות אותך ובוודאי לא להסתמך על רפואת פרוזדורים.

17/07/2018 | 17:45 | מאת: נ.ג

הייתי אצל רופאת א.א.ג שאמרה שיש נגע לבן על ⅔ ממיתר הקול הימני ונגע קטן יותר על מיתר שמאל והפנתה לבי"ח שם אמרה רופאה של מיתרי קול כי יש נגע קטן במיתר שמאל ויש בצקת על 2 המיתרים ובקשה לעשות ביופסיה. הופנתי גם לפרופ' למיתרי קול בבי"ח אחר שאמר שהרופאות שבדקו אותי קצת היסטריות ואין כלום ושלח אותי למומחית מיתרי קול באתו בי"ח רק בגלל שיש לה מכשור "משוכלל יותר" טרם הגיע המועד אצלה. השאלה היא האם יש להתייחס לדבר בשיטת הרוב קובע או במצב של 2 מול 2 מה אני אמורה לעשות. כרגע אני עם אי נוחות בבליעה, בשיעול ובדיבור אשמח להכוונה ודעה נוספת שתעזור לי להגיע להחלטות

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. אתר זה אינו אתר רופאים אלא אתר תמיכה בחולה עם סרטן ומשפחתו. אני בטוחה שהתשובה שקיבלת בפעם השנייה מבלבלת מאוד. אם לי היה קורה דבר כזה קרוב לוודאי שהייתי פונה להתייעצות נוספת. מה שעצוב בעיני זה שהרופא אמר לעל ההיסטריה של הרופאות, לדאבוני זה מכוער ולא מכבד. אני חושבת שגם אם יש חילוקי דעות יש לשמור על כבוד הזולת. מאחלת לך הרבה בריאות בברכה נטע מוזר

שלום וברכה, ברצוני לדעת האם טיפול בתרופות כימיות או/ו ביולוגייות יכולות לגרום לחולה תסמינים כמו נטייה לבזבז כספים באופן בלתי מבוקר, או ביצוע מהיר של החלטות בלי לחשוב מספיק.

שלום לך ידוע לנו שכימוטרפיה עושה הרבה תופעות לוואי ושונה מחולה לחולה. מעולם לא שמעתי על תופעה של ביזבוז כספים . יחד עם זאת מניסיון של שנים רבות עם חולים בסרטן לעיתים אנשים מרגישים פתאום חופשיים לעשות כל מיני דברים ששנים לא הרשו לעצמם, ויתכן שזה קשור גם בהוצאת כספים אני חושבת ששווה לדבר עם אבא שלך מבלי לשפוט אותו ולנסות להבין מה קורה איתו אם יש דברים נוספים שאתה רוצה להתייעץ בקשר להשלכות המחלה על אביך אני כאן באתר בברכה נטע מוזר

23/06/2018 | 20:59 | מאת: תלמידי מגמת מדעי הרפואה תיכון מוסינזון

שלום, אנו תלמידי כיתה י"א ממגמת מדעי הרפואה בבית הספר על שם ב.צ מוסינזון בהוד השרון. כחלק ממערך הלימודים שלנו במגמה אנו עורכים פרוייקט בהיקף של 5 יח"ל על מגוון מחלות באוכלוסייה, אנו בחרנו לחקור ולהעמיק על סרטן הדם💉. אם הינכם מכירים מישהו אשר לוקה במחלה נשמח אם תיצרו איתנו קשר😊 ד"ר הדס כתר כ"ץ- מורת המגמה: 0508382474 זהר: 0522243278 עמית: 0547224748 דניאל: 0507243839 יש לציין- כי אנו שומרים על סודיות רפואית ואנונימיות מוחלטת ולא יוצגו פרטים מזהים בשום חלק בעבודה זו. תודה מראש❣

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לכם העבודה שאתם עושים מעוררת הערכה לצערי אין כרגע אף חולה שמוכר לי עם סרטן הדם בהצלחה נטע מוזר

19/06/2018 | 13:04 | מאת: משפחת מרגלית

א. אבי מתחיל שבוע הבא טיפולים וחברים המליצו לנו לקחת את אבי למעון בגבעתיים האם זה מומלץ ב. המשפחה גרה בבית שמש והטיפולים בפתח תקווה האם שייך אירגון שיוכל לסייע בנסיעות לבני המשפחה שיוכלו להיות לצד אביהם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום למשפחת מרגלית אתם שואלים האם זה מומלץ לעבור למכון בגבעתיים לטיפולים. אני מניחה שבררתם מה זה המקום הזה ומה הוא מספק לחולי שמאושפזים שם, אני חושבת שכדאי לנסוע לשם להיפגש עם מי שאחראי ולהתרשם, ולאחר מכן לבדוק עם אבא שלכם וגם לספר לו מה מצאתם בביקורכם שם, זה מקנה להחלטה יציבות ואמינות לגבי נסיעות למשפחה גם את זה שווה לבדוק עם האגודה למלחמה בסרטן אולי יש להם סידור מסוים שיוכל להקל, גם מבחינה כספית על בני המשפחה. האתר הזה נועד לסייע למשפחה או לחולים כדי לשוחח בקשר לכל ההשלכות של המחלה על חייכם, אי לכך במידה ואתם מעונינים לדבר איתי על מצוקות רגשיות משפחתיות אהיה זמינה כאן באתר בשבילכם. בברכה נטע מוזר

אני מטפלת בקשישה מאובחנת כחולה אונקולוגית סרטן ריאות עם גרורות באגן כבר שבועיים יוצאת וחוזרת לבית החולים. בשבוע האחרון נוסף בלבול קשה איך אפשר להסביר ולתאר מה קרה? מהי ההתדרדרות הזאת בבקשה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך רוז את מתארת אישה זקנה עם סרטן גרורתי, את לא כותבת מה הסיבה שהיא נכנסת לביח ויוצאת ושוב נכנסת, אני מניחה שהמצב שלה מתדרדר, אחת מהתופעות של דרדור במצב חולי אפילו ללא סרטן הוא בלבול בגלל חימצון נמוך למוח, אבל כאן יכולה להיות סיבה נוספת והיא גרורה במוח. אני חושבת שהשאלה הכי חשובה כאן, מה רצונותיה של אישה זקנה זו. האם לאישה יש איזו אמירה לגבי חייה, . במידה והיא רוצה לחיות בכל מחיר אז יש מקום להתערבות רפואית. אולי האישה רוצה למות כי קשה לה. השאלה אם יש אפשרות לדבר איתה על הנושא של הרצון שלה לחיות או למות. הרבה משפחות ואולי גם את לא מסוגלות לדבר עם החולה על סיום החיים. אם את מטפלת שלה 24/7 , גם אם את לא מדברת איתה היא בודאי משמיעה את רצונה. אחד הדברים החשובים הוא לא להאריך חיים כי מישהו מלבד החולה רוצה שימשיך לחיות והסיבות הן רבות ביותר למה משפחה ממאנת לשחרר את החולה. אני מציעה שאם הכיוון של תשובתי נראה ומתאים לך, אנחנו יכולות להמשיך להתכתב, כאן באתר את יכולה להביע כל מה שמעיק עליך או על האישה ואני יכולה להתייחס לדבריך. ואם לא יהיה לי ידע בנושא אכתוב . בברכה נטע מוזר

13/04/2018 | 09:11 | מאת: shusta

שלום אבי חלה בסרטן לבלב לפני חודשיים בערך.... הייתי שמחה לשפוך את ליבי ולהתחזק מאחרים.

לקריאה נוספת והעמקה

זה המקום לשפוך את הלב, בדיוק בשביל זה אני כאן וגם בשביל לתת לך נקודות מבט שאולי אינך מכירה. מחכה לדבריך בברכת שבת שלום נטע מוזר

המון תודה, יש לי המון שאלות ותהיות.... 1. אבי מאד אוהב לאכול, בעיקר אוכל שלא טוב כמו מתוקים (והכוונה לכך שהוא יכול בעיקר לאכול מתוקים) לחמים ומאפים והמון מטוגנים. אני יודעת שבתחילת המחלה הוא סבל מכאבים לאחר שהוא אכל, הייתה הטבה, ובימים האחרונים הכאבים האלו חזרו. אימא שלי כן מנסה מאד להכין לו אוכל כמה שיותר אוכל בריא אבל עדיין הוא לא מנסה אפילו להפחית במאכלים האלו. אשמח לעצה מה לעשות. 2. השגנו לאבא שלי שמן של ריק סימפסון. אני מודעת ויודעת שיש לקנאביס יתרונות ומעלות, הן בהפחתת הכאב והן בשיפור האכילה או יותר נכון בכך המצליחים יותר לאכול. ממה שאני רואה אומנם פחתו הכאבים והוא מסוגל לאכול. אבל לא אחת הוא סובל ממש מסוטול, זרוק מאד, עייף וישן מאד. האם מישהו שמע על השמן הזה ואיכויותיו? מה ההמלצות איתו ועד כמה רצוי להמשיך ולהעלות מינון שלו? אחד האחים שלי מאד דוחף להמשך הטיפול עם השמן ורואה בו משהו טיפולי מאד ומרפא מאד. אני לא מאמינה בזה ומתקשה עם הלחץ שלו להמשיך עם השמן. איך מתמרנים איתו?

שלום רב לך לגבי שאלתך הראשונה, יש הרבה אמירות על כך שסרטן אוהב סוכר ולכן צריך להגביל את צריכת הסוכר לגבי שאלתך השניה, יש יותר ויותר עדויות שקנביס עוזר ולא רק לכאבים , למצב רוח, ולאכילה אלא גם משפיע על הגידולים, יש הרבה ויכוח עדיין כי כל המחקר על הקנביס הוא צעיר. אחד הדברים החשובים בהתנהלות משפחה במצבים מסכני חיים, הוא שהמשפחה, לוקחת לעצמה את ההחלטות והחולה שבדרכ הוא חלש וכאוב ומותש מהפפחד למות וכו מוצא עצמו פתאום שמישהו אחר מקבל החלטות בשבילו. אין לי ספק שילדים רוצים את הטוב , אך חשוב לזכור שמי שצריך לקבל את ההחלטות לגבי חייו הוא החולה עצמו. האם אבא שלך קיבל בדרכ החלטות או שבדרכ מישהו מהמשפחה, אשה ילדים קיבלו בשבילו? כאשר אדם מקבל סרטן הוא מפוחד עד מוות, וגם אם הוא לא מדבר על זה שהוא מפחד למות, הוא בטוח מפחד. מה שוקרה שהחולה לא רוצה להדאיג את המשפחה, והמשפחה פוחדת להכאיב לחולה וכך נוצר קשר של שתיקה ויותר קשה סוג של משחק שכולם משחקים אותו ואף אחד לא מדבר באמת על מה קורה, ממה מפחדים, מה תוכניות, מה צריך לעשות למה צריך לדאוג וכו'. ההמלצה הכי חשובה שלי, להתחיל לדבר, להחזיר שליטה לאבא, לשאול אותו שאלות וכמה שפחות להגיד לו מה לעשות ואיך. גם אנשים שבעבר לא היו דומיננטים ולא דאגו לעצמם והיו פסיביים בכל מיני תחומים, דוקא המפגש עם המחלה יכול לעשות שינוי. יש לו מעט מחקרים שמראים ששורדי הסרטן הם אנשים שמקבלים החלטות בעצמם, עומדים על דעתם וכו, הסרטן הוא של אבא שלך וגם כל המשפחה שותפה והכי חשוב לנווט את השותפות הזו ולהבין שככל שהדברים לא נעשים ביחד ובשקיפות המחיר הולך ונעשה גבוה וקשה יותר. נראה לי שלפעם ראשונה כתבתי הרבה. אם תרצו להמשיך להתכתב אני כאן בברכה נטע מוזר

המון תודה, למרות שנראה כי די סחתתי אותך עם אורך התשובה :-)

29/03/2018 | 09:20 | מאת: ורדה

שלום רב, אני לאחר סיום כל הטיפולים וניתוח סרטן שד. לקחתי טמוקסיפן וכעת עם כדורי לטרוזול (פמרה). תופעות הלוואי מאד לא נעימות ובמיוחד בגלל שיש לי גם מחלת רקע של בלוטת התריס, החשש מהתדרדרות אוסטרופורוזיס. בטיפול התרופתי מ2012 ומתקרבת לגיל 50. מתלבטת אם להפסיק את הטיפול.... מטריד את מחשבתי ומעלה חששות. השאלה התחזקה אצלי אחרי שחברה שלחה לי כתבה בה דובר על כך שיש בדיקה שאפשר לעשות כדי לבדוק אם התרופה בכלל עוזרת מבחינה גנטית. כמובן הכל נשען על סטטיסטיקה. אשמח לשמוע מה דעתך ואפילו אם יש שאלות נוספות שנראה לך שכדאי לי לשאול את עצמי או הרופאים לפני קבלת החלטה. תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום ורדה מתנצלת על מענה מאוחר לא יכולתי להיות זמינה. באשר לשאלתך. זו שאלה שנשים רבות מתעסקות אתה ולא ממש יודעות מה נכון להן. דבר אחד אני יכולה בביטחון לענות לך, אין שום הצדקה שתסבלי תופעות לוואי ואת זה את צריכה להגיד לרופא שלך. יש תחליפים. גם הרופאים מסתמכים על מחקרים שאומרים שיש לקחת טמוקסיפן או לטרזול או משהו אחר לפחות 5 שנים והיום קראתי גם שמדברים על 7 שנים לאחר הסרטן. כולנו תלויים במחקר ובתוצאותיו ולדעתי אפילו הרופאים עסוקים בסוגיה לא פשוטה זו. צר לי שאיני יכולה לסייע בידך בעניין זה אתר זה מטרתו לסייע בהיבטים הרגשיים, נפשיים משפחתיים של השלכות המחלה על תחומים אלו שבהם יש לי ידע וניסיון רב שנים מאחלת לך הרבה בריאות ותדאגי לעצמך ולרווחתך בברכה נטע מוזר

תודה רבה, הצלחת לסייע בידי בעניין מעצם הדגשת מה שחשוב (בסייפא של תשובתך) כמו גם לדעת שיש עוד מטופלות שמתלבטות בנושא והכתובת לייעוץ (הרופאה שלי), בריאות לכולם

27/03/2018 | 17:24 | מאת: נועה

אמי בת 49 עברה ממוגרפיה ואולטרסאונד וקיבלה את התוצאות הבאות: נראו הסתיידויות עדינות רבות גרנולאריות ברביע חיצוני עליון על שטח של 25*60 מ"מ- חשוד לשאת. לפי המראה חשוד לשאת. הערכה: BIRADS 5. עברה ביופסיה לפני יום, ודואגת מאוד מקבלת התוצאות. מה הסיכוי שזהו ממצא ממאיר?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מצטערת שעונה רק עתה,, אך לא יכולתי להיות זמינה. לגבי שאלתך, זו שאלה רפואית. אני אינני רופאה ואיני עוסקת בהיבט הרפואי אלא בהשלכות הסרטן על האדם החולה ובני משפחתו מזמינה אותך לפנות לאתר זה בכל שאלה שנוגעת להיבט הרגשי, החברתי והמשפחתי. ברצון אתייחס לכתיבתך בברכה נטע מוזר

28/02/2018 | 21:41 | מאת: שירה

לאמי יש סרטן בחזה גוש גדול . התחילו לעשות טיפולים ביולוגיים שעשה פעולה הפוכה והחמרה שגרמה לא טוב לסרטן והחלישנאותה ופגע בהרבה מדגים חיוניים בגוף אושפזה וכרגע עדיין באשפוז ומיוצבת פחות או יותר ללא טיפול אונקולוגי. הרופא אמר שכנראה הדבר היחיד שאולי יעזורבשם זה הקרנות מה דעתך ומה הסיכוי להחלמה באיזור החזה בעזרת הקרנות והאם יכול להיות עוד משהוא שיכול לעזור ממש מחפשים מישהוא שיעזור לנו שתחלים ויקרה הנס כבר שנה עם סרטן שהתחיל במקומות אחרים עזר והחמיר בבית החזה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירה. אני אינני רופאה ולכן לא אוכל להשיב לשאלתך, נראה לי שגם רופאים לא היו מסתכנים להשיב על שאלה כמו ששאלת בעיקר כאשר היא נשאלת לא פנים אל פנים. האתר הזה עוסק בתמיכה רגשית בחולה ובבן/ת המשפחה. אם יש לך שאלות שנוגעות להשלכות הסרטן על נפשו והיבטים נוספים שאינם פיזיים, אתייחס ברצון. בברכה נטע מוזר

10/02/2018 | 06:23 | מאת: שרונה

חליתי בסרטן השד. לאחר ההלם, הפחדים (שעדיין לא נעלמו לגמרי), הזעזוע... הצלחתי איכשהו להתרומם מהקרקע שנשמטה, תחת רגלי... לא קל. לא פיזית, ולא נפשית. נהייתי סמרטוט. ובכל זאת, נלחמתי בגבורה, עברתי כברת דרך וסיימתי את טיפולי הכימותרפיה וכעת צריך לעבור ניתוח. איך מקבלים החלטה כה חשובה, מי ינתח... ? איפה ? האם בבית חולים ציבורי או ללכת במסלול הפרטי ? יש כל כך הרבה שיקולים לכאן ולכן. אני מבולבלת וחרדה ולא מצליחה לקבל החלטה. מה אעשה ??????????????????????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את כותבת שנלחמת בגבורה ואני חושבת שיש לך הרבה כוחות, אין לי ספק שלעבור את כל הייסורים הללו צריך הרבה אמונה ביכולת האישית ונראה שיש לך ולגבי השאלה של הניתוח, אני תמיד אומרת שאין תשובה אחת מושכלת מה יותר נכון ממה בית חולים או פרטי. אני מאמינה שלכל אחת ואחד יש מדריך פנימי שיודע הכי נכון מה טוב ונכון בשבילי. תבדקי עם עצמך איפה את תרגישי הכי בטוח, הבטן שלך תדע להגיד לך את התשובה. מה שכן מוכח שאנשים שהלכו בטוחים לניתוח והאמינו שיהיה טוב, נמצא שהיו להם הרבה פחות עד בכלל לא סיבוכים בניתוח, היו להם פחות משמעותית הקאות ואפילו כאבים לאחר הניתוח, ממצאים אלו מוכרים ונעשו על אלפי אנשים. אני לא מאמינה שמישהו יכול לקבל החלטות בשבילינו ורק אנחנו יודעים מה הכי טוב לנו. תשאלי את השאלה כמה פעמים ביום ותקבלי מעצמך תשובה. מאחלת לך לקבל את התשובה הכי נכונה בשבילך. אני כאן באתר בשבילך ואם תרצי להמשיך להתכתב איתי אני כאן. בברכה נטע מוזר

אבל.... יש כל הרבה תהיות לכאן ולכאן... למה זה טוב ולמה זה לא טוב אני גיבורה רק למראית עין אולי כדי להרגיע את הסביבה מבפנים אני מרוסקת... ועכשיו כשאת מציגה לי את המחקרים שאנשים שהולכים בטוחים לניתוח והאמינו שיהיה טוב, סבלו פחות מסיבוכים... וזה נשמע נכון והגיוני אזיי מצבי גרוע יותר, כי אני חוששת ויראה ושוצעת לצערי על נשים שהסתבכו ועשו שוב ושוב את הניתוח... או חטפו זיהום... איך, באמת איך מקבלים את הכוחות והיכולת לדעת ולקבל החלטה ???

אני עדיין שואלת את עצמי שוב ושוב... וכל יום קמה עם תשובה אחרת אני חוקרת ומבררת ופעם זה נראה לי ופעם זה נראה לי מבולבלת ותוהה וצריכה כבר תכף לקבל החלטה מה יהיה ???????????????????????????????

שלום שרונה אני לא יודעת בת כמה את אך אני מניחה שקיבלת כבר החלטות חשובות בחייך, אמנם לא החלטות בקשר לסרטן, אך לכל אדם יש אסטרטגיות משלו לקבלת החלטה. אם את מרגישה שהאסטרטגיות שנקטת בעבר היו טובות בשבילך, תשתמשי בהן גם הפעם, נכון שהאירוע לא דומה בכלום לאירועים שבהם קיבלת החלטות בעבר, כי סרטן זה פי עשרת מונים יותר קשה ויותר מפחיד, אבל הדרך לקבלת החלטה היא החשובה. מאחלת לך הצלחה ואם תרצי להמשיך לכתוב, אני כאן

08/02/2018 | 19:18 | מאת: קלריסה טנא

בהתאם להמלצות בפורם זה פניתי לחידוש סוכנויות ביטוח בע"מ אשר ביצעו לי באדיבות, מהירות וחום ביטוח לנסיעה של 3 שבועות לביקור משפחתי ברוסיה,- אף שאני ממש אחרי טיפולים. ת ו ד ה . כל הכבוד לצוות הנפלא של "חידוש"

04/01/2018 | 00:21 | מאת: רותי יפרח

שלום אני אמא לבת 33.5 והיא אובחנה כחולת אלוקמיה באפריל שנה שעברה עם הידיעה עברה טיפול כימוטרפי ראשון ומייד אחר מכן השתלת מח עצם מאחותה שברוך ה' נמצאה מתאימה אנחני מזה חצי שנה בתהליכי החלמה מאוד מאוד קשים ומייגעים בעיקר לה ורק לאחרונה יש התאוששות בערכי הדם במקביל ביתי היא אמא צעירה לחמישה ילדים קטנים אנו המשפחה תומכים ומסייעים במה שאפשר אך להערכתי החלק הנפשי והמצב רוח אינו מתאושש יהיא ממש לא משדרת כוחית ורצון להתרוממות הנפש וזה ברור לנו כי יש לה תופעות פצעים במערכת העיכול וקושי בתזונה ולכן קשה מאוד לעודד אותה להנות מדברים ברצוני לדעת אם יש צמיכה או אנשי מקצוע שיכולים לעזור לנו להנחות אותנו ולסייע בעניין אשמח לקבל את תשוהתכם והפנייתכם לאנשים תומכים מקצועיים תודה רוצי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אכן מה שאת מבקשת עבור בתך הוא הדבר הכי נכון בעולם. זה לא הגיוני לעבור תהליך כזה קשה ולא לקבל תמיכה נפשית. לדאבוני היום מחוסר זמן ומשאבים המערכות הטיפוליות לא כוללות תמיכה נפשית כחלק מכלל הטיפול הפיזי, אך אם מבקשים ומתעקשים על כך המערכת נותנת. אף אחד לא ייתן אם לא תבקשו. יש שתי סיבות עיקריות למה אנשים לא מבקשים תמיכה נפשית: 1. בדרך כלל אנשים חושבים שיש להם כוח להתמודד לבד עם כל מה שעוברים ונמנעים לבקש עזרה 2. כי אנשים מתביישים לבקש וגם תופסים זאת כחולשה. אני חושבת שהיכולת שלך לזהות את הצורך בתמיכה היא נפלאה, וחשובה מעין כמוה. להיות אמא ל5 ילדים קטנים ועבור מחלה כזו קשה וגם השתלה באמת אי אפשר בלי תמיכה של אנשי מקצוע. צריך לבדוק במחלקה שעברה מה הם יכולים לתת, במקביל בקופת החולים, במרפאה לבריאות הנפש באגודה למלחמה בסרטן, כל מקום שיכול לספק את התמיכה חשוב להגיע אליו. ולדעתי לא רק הבת צריכה תמיכה גם את כאמא שלה חשוב שתקבלי עבורך תמיכה. חשוב להבין שאנחנו רק בני אדם ומשבר מפיל אותנו ואם לא מטפלים בו הדברים רק הולכים ומסתבכים.. אני מאוד מעריכה את היכולת שלך לזהות ולכתוב לי על המצוקות. אני כאן באתר יכולה להתכתב אתך או עם בתך אם היא רוצה, בברכה נטע מוזר

שלום בן דודי בן 45 ללא בת זוג וללא הורים, חולה סרטן לימפומה בדם, המחלה פרצה לפניי כשנתיים, עבר טיפולים כימוטרפיים, ביולוגיים, והשתלת מח עצם מעצמו, למרות כול הטיפולים מצבו מתדרדר עכשיו הוא שוכב בבית במיטה לבד, ללא אפשרות לקום מהמיטה אחותו עוזרת לו, אבל היא עם 2 ילדים קטנים והיא קורסת הוא זקוק למישהו/י שתהיה איתו כמה שעות, במיוחד לעזור מבחינה מורלית אודה למישהו שיכוון אותי וימליץ לי לאיזה עמותה ואו גוף לפנות שיוכל לסייע לי בנושא תודה יורם

לקריאה נוספת והעמקה

אני מציעה לך לפנות לאגודה למלחמה בסרטן להם יש תשובות לשאלה ששאלת בברכה נטע מוזר

28/11/2017 | 15:00 | מאת: האגודה למלחמה בסרטן

האגודה למלחמה בסרטן מזמינה ליום עיון בנושא איכות חיים שיתקיים ביום רביעי, 29.11.17 במטה האגודה למלחמה בסרטן, 'בית מטי', לזכרה של מטילדה רקנאטי ז"ל, רח' רביבים 7 גבעתיים, קומה 3, אולם 'סוזי'. בהנחיית ד"ר רתם תלם, מ"מ מנהלת שירות גריאטרי באשפוז כללי ורפואה פליאטיבית, המערך האונקולוגי, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי. בתוכנית: 09:30 -10:00 10:00 – 12:00 התכנסות ודברי ברכה מירי זיו, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן. הרצאות : • הבריאות גם בידיים שלך - הפחתת הסיכון לחלות בסרטן, תזונה ואורחות חיים לימור בן חיים, תזונאית, האגודה למלחמה בסרטן. • רפואה שלמה, לא רק משלימה – הוכחות ומחקרים ד"ר יאיר מימון PhD, ד"ר לרפואה סינית, מרכז טל לאונקולוגיה אינטגרטיבית, תל השומר. • רפואת הפה - שמירה על בריאות השן בעקבות טיפולים ד"ר יהודה צדיק, מנהל המרפאה לרפואת הפה לחולים המטולוגיים ואונקולוגיים, המחלקה לרפואת הפה, בית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים. • היבטים הקשורים לאיכות חיים במהלך הטיפולים, כולל טיפול בכאב ד"ר אורה רוזנגרטן, מנהלת היחידה לאונקולוגיה גינקולוגית, המערך האונקולוגי, המרכז הרפואי שערי צדק. 12.00 – 12:30 הפסקה 12:30 – 13:30 פאנל שאלות ותשובות בהשתתפות המרצים מיום העיון. יום העיון מיועד לחולים, למחלימים ולבני משפחותיהם, וההשתתפות בו אינה כרוכה בתשלום! בשל מספר המקומות המוגבל, יש להירשם מראש באתר האגודה למלחמה בסרטן: www.cancer.org.il/Qualitylife/2017 או במחלקת השיקום באגודה למלחמה בסרטן: מיכל: 03-5721678 / לימור: 03-5721615 / מלי: 03-5721670 / סילויה: 03-5721618. האולם ממוזג – יש להצטייד בלבוש חם! יום העיון באדיבות BMS וטבע

לקריאה נוספת והעמקה

ממליצה ללכת ליום העיון, נראה ממש ברמה. בעבר השתתפתי בימי עיון שלהם ומאד נהניתי. נטע מוזר

בן 92 בסבב השני של כימו התמוטט עקב דלקת שתן אושפז ואחר הועבר לגריאטריה עד קבלת עובד זר .........לצערי עקב הזיהומים בבתי חולים בזמן זה חלה בשיעול כבד ונחנק מכיח האחיות מסרו לי שהשיעול מחיידק מרסר עמיד ,שאין לו מענה ....ואני הכנתי את הבית להעברתו לבית לטיפול הוספיס לימיו האחרונים . ועכשיו אני בבעייה תקועה הוא ציפה לכך . יש אולי מידע לגבי המרסר והאם אפשר בכל זאת לקחתו.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך צר לי בעניין המרסר, אך ידיעותיי בנושא אינו מספקות. אני יכולה להבין מה זאת תקיעות. מה שאני יכולה להגיד לך שזו זכות גדולה למות בבית גם לחולה עצמו וללא ספק למשפחה. התחושה אחר כך נותנת המון כוח להתמודד עם האבדן. לדעתי נחוץ אומץ מאוד גדול לעשות צעד כזה. אם תרצי להמשיך להתכתב איתי בכל הנושאים שקשורים להשלכות המחלה על החולה ומשפחתו אני כאן. בברכה מוזר נטע

16/11/2017 | 07:37 | מאת: ריבקי

לצערי, חליתי בסרטן. אני עובדת באותו מקום למעלה מ 23 שנה את חיי הקדשתי לעבודה, מבחינת מוסר, אכפתיות, דאגה, רצון לתת ולסייע. כמעט ולא נעדרתי מהעבודה. ועכשיו, כשאני זקוקה לאיזה יד תומכת ומלטפת מהמעביד... אני מבינה שאין להם ממש מה להציע. זה כואב, הן מההיבט הרגשי והן מההיבט הכספי. מה מקובל בגופים גדולים להעניק ולסייע במצבים שכאלו... ?

שלום לך. אין לי מושג מה קורה בארגונים אחרים גדולים וקטנים ואני מאמינה שזה מאוד תלוי במנהל הארגון ויכולתו הרגשית ורגישותו לכפיפים אליו. מה שכן ברור לי, שגם אם לא יעזור, נראה לי נכון להגיד לאותו מנהל את מה את מרגישה לגבי כל ההתנהלות במקרה שלך. אני תמיד ממליצה לאנשים לדבר על רגשותיהם ותחושותיהם מאשר להתחיל לדבר מה לא נכון שהמנהל עושה או לא עושה. רגש מקרב, שיפוט מרחיק. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי בפורום כאן אהיה זמינה עבורך. בברכה נטע מוזר

שלום רב אני חבר של בחור החולה, השאלה היא : היד והרגן ימין לא מתפקדים כבר כשבועיים, עד יום ראשון אחרון היה מאושפז בבית חולים, עכשיו בהוספיס בית... מאז המקרה הוא חש כאבים בהרגל והיד ימין שלא מתפקדים כלל... רוצה לשאול אם כדאי להשיב אותו בכיסא ולעשות מסז' ותנועות ביד ימין ורגל כדי לשמור על המחזור דם באיברים. הוא כל הזמן שוכב במיטה... אני ממליץ לאשתו כן להשיב אותו יותר בכיסא כדאי למנוע מסיבוכים נוספים... וגם לעשות פעילות עם צד ימין... היא אומרת שכואב לו ולא מעדיפה לא להטריד... אני מבין שזה לא ירפא אותו... אבל ימנע מסיבוכים נוספים בעתיד... הוא מקבל קנאביס רפואי בצורת טיפות... תודה דמיטרי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, מצטערת שמשיבה רק עכשיו אך לא יכולתי להיות זמינה. החשיבה שלך מוצדקת, חוסר פעילות/תזוזה בהחלט יכול לגרום לסיבוכים לא פשוטים. העניין הוא שאתה יכול להמליץ אך כפי הנראה שלאשתו שאם היא המטפל העיקרי ואולי גם היחידי, אין לה כוח פיזי, ובטוח שכוח נפשי כבר מזן איבדה. במקרים קשים שווה לבדוק בביטוח לאומי אם מגיע לו שעות עזרה בבית, ואם כן לא להסס ולבקש. אני מודעת לעניין שבקשה יכולה להביך, אפילו להשפיל, אך בסופו של דבר מאוד מאוד עוזר

07/10/2017 | 13:50 | מאת: אסף 2017

ירידה במשקל ללא בעיה בתפקוד וללא כאבים במשך חודשים ארוכים עלולה להתגלות כסרטן אלים בשלב סופני. אמא הייתה אשה מלאה ומרשימה. היא ירדה במשקל וחשבנו שזה בגלל גיל. עוברים חודשיים יקרים מפז עד שהיא הולכת לרופאת משפחה. כי אין כאבים. מכאן- בדיקות ובדיקות והתחושה שהנושא בשליטה. ואז היא נשלחת לבדיקת פט סיטי. אין כאבים, אין חולשה, רק חרדה מהתוצאות. כעבור שבועיים תוצאות. הרופאת משפחה שולחת למיון ומייד. כמה ימים במיון ונשלחת הבייתה לשבועיים ונקבע לה תור לפנימית מייעצת. אין כאבים, אין חולשה, רק חרדה מהתור. שבוע מתפקדת רגיל לחלוטין. בשבוע השני המחלה מתפרצת. לראשונה כאבים, קושי בנשימה והליכה. בפנימית מייעצת אומרים שזה סרטן. ויש לקבוע תור לאונקולוגיה. באונקולוגיה נותנים תור לעוד 20 יום. אמא כבר מאושפזת בפנימית ב'. כעבור שבוע וחצי משחררים אותה הבייתה עם הבשורה - סרטן לבלב עם גרורות לכבד ולחלל הבטן. כעבור פחות מ-48 שעות בבית אנחנו מחזירים אותה לפנימית ב'. בינתיים מגלים שהתור באונקולוגיה נדחה בעוד שבוע. בינתיים בפנימית ב' אומרים שזה מתקרב לסוף. סוף שבוע ארוך. יום ראשון בבוקר, 35 שנה לפני באותו בית חולים אמא ילדה אותי. אמא המקסימה אומרת לי מזל טוב. פעמיים. "לא יכולה לאכול, לא יכולה." הרופא לוקח אותנו לחדר. "המחלה דוהרת, קחו אותה להוספיס. היא מתפקדת ומתקשרת כי המחלה לא שלחה גרורות למח. סרטן לבלב היא מחלה חשוכת מרפא. אנחנו לא ננשים אותה במקרה הצורך. אף חולה סרטן לא רוצה למות עם עצם בגרון." טלפונים לכל העולם שלא עוזרים, דמעות. בלילה היא מתקשרת לאבא מהנייד שלה. למחרת, 10:00 בבוקר, אבל סוף העולם... ולחשוב שהתעקשות על בדיקות מקיפות פרטיות בינואר היו מחוללות תפנית מרעישה בחיינו עם בשורת הסרטן אבל בזכותם יכולנו להאריך לפחות,אם לא להציל, את חייה של יקירת ליבנו. הפיצו כמה שאתם יכולים את המידע -המידע שהיה מועיל למשפחתנו ולמאות משפחות שיקירהם מתים בישראל מדי שנה מסרטן לבלב וסרטן קיבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אסף, כתבת מרגש ואולי מזלה הטוב שלא עברה כמה מדורי גיהנום זמן ארוך יותר. שנים רבות אני מנחה ומכירה מקרוב חולים עם סרטן ובני משפה ואחד הדברים הנוראים במחלה הזו לבד מחיים עם איום ומחשבה על מוות שלא נותנת דקה לנוח, יש את הכאבים, ההשפלה שאדם חש, נטילת כל מה שהוא היה, חוסר היכולת להחליט ועוד ועוד, ואולי אמך זכתה. סרטן זו כמעט בגדר מגפה היום ואני לא בטוחה שהרפואה יודעת מה באמת עוזר, להאריך חיים היא יודעת אך לא בטוח שאילו אכן חיים באיכות. יהי זכרה של אמך ברוך, ואני מאמינה שאם תרשה לעצמך להתאבל ממש ולא לותר על שום רגש קשה וכואב, בתום שנה תוכל לזכור בעיקר את היופי שהיה בה בברכת מועדים לשמחה

22/04/2019 | 10:53 | מאת: רויטל

איך היה ניתן לאבחן? אבא שלי חולה בסרטן הלבלב.לא רזה. התחיל להרגיש לא טוב בבטן. הרופאה אמרה לו שזה דלקת.נתנה אנטיביוטיקה. מה יכול היה לעזור לנו לגלות את הסרטן הזה?

01/09/2017 | 02:02 | מאת: ח י ה

לצערי הובחנתי לאחרונה כחולת סרטן השד, טריפל נגטיב. מקומי. אני נדרשת להמון כוחות ותעצומות נפש כדי לנצח את המחלה הארורה הזו ואני חוששת שמא כוחותיי לא יעמדו לי אני משדרת אופטימיות וחיוביות כלפי חוץ, אך אכולה מבפנים. אני מבולבלת והלומה. אני יודעת ששיעורי ההצלחה גבוהים, אך יחד עם זאת הם לא מלאים. אני פוחדת !!!!!! אני יודעת שאני חייבת לבוא בגישה חיובית והרבה אמונה, שזה מפתח להצלחה... אך מה אם לא אצליח והחרדה תכרסם... ומה יקרה אם תיפול בי עצבות או תחושה מרה. איך מתמודדים עם טיפולים כל כך קשים פיזית, כשהנפש לא תמיד חזקה ? כדי לנצח, צריך עוצמה ואמונה... איך ומאיפה שואבים אותה ???

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חיה. כל מה שאת כותבת וחוששת ממנו , מעצבות שתבוא, מחרדה שתכרסם, ועוד ועוד אכן נמצא ונוכח באיום על החיים ששמו סרטן. ההלם והידיעה כל כך עצומים שמעלים רק את אי היכולת ולא את היכולת. אני לא מכירה מתכון מנצח, אך כן מכירה תהליכים שיכולים לסייע ואשתדל להביא כמה מהם במפגש הראשוני שלנו כאן. אחת ההתנהגויות השכיחות במצבים אלו שבפנים מכרסם ואנשים אוגרים כוחות כדי לחייך בחוץ. שווה לשמוט התנהגות שיש בה פער שכזה, אם קשה אז קשה ושווה להוציא ולדבר ולבכות ולכעוס ולשאול למה לי ולא להישאר לבד עם הכאב והפחד. לגייס סביבה תומכת מסביבך שכל רצונה הוא להיות שם בשבילך על אמת. זה שלב שבו מגלים מי באמת חבר ותומך אמיתי, גישה חיובית ואמונה הם חשובים וכדי לפתחם חשוב לנקות את השטח מבפנים כדי לתת להם מקום. במצב המורכב הזה אנשים מגלים בתוכם כוחות שלא הכירו בכלל שקיימים בתוכם. כדאי מאוד להתחיל לברר עם עצמי ובתוכי איזה כוחות יש בי שאני יכולה לגייס עבורי ומה המשאבים בסביבה הטובה שלי שיכולים להיות דלק טוב.. אחד המהפכים שקורים אצל הרבה נשים במצבים כאלו שהן מבינות שחשוב לשים את עצמן קדימה. אתמול אמרה לי אישה אחת שהיא צריכה לוותר על משהו והכי קל לה לוותר על עצמה. זה כמעט נורמה אצל הרבה נשים. ההזמנה להתחיל לחשוב אחרת, עלי אני לא מוותרת, אני הכי חשובה לא רק עכשיו אלא מעכשיו והלאה. זו אינה אגואיסטיות כמו שרבים חושבים, כי כשאני אוהבת את עצמי ונותנת לעצמי יש לי גם מה לתת לאחרים. כי כשאנחנו כלי ריק אין לנו מה לתת. חיה אני כאן באמת בשבילך אל תהססי לשאול לכעוס ואם את מרגישה שמה שאני כותבת לך שווה ערך בשבילך את יכולה להמשיך להתכתב איתי. תקחי רק מה ששוה לך. ואם לא טוב לך פשוט אל תיקחי. בברכת שבת שלום נטע מוזר

01/09/2017 | 11:06 | מאת: ח י ה

נראה לי משכנע מה שאת אומרת... א ב ל - יש לי ילדים שאסור שישברו, אימא ואחים... אסור להם לראות אותי חלשה. הם צריכים להמשיך את חייהם, הכי בשגרה שאפשר. הם לא אשמים... ממש לא. אז אני ממש לא יודעת איך אני עושה את זה. יכול להיות שאני קצת אשמה ובגלל שאף פעם לא שמתי את עצמי במרכז, עכשיו זה קורה לי... אין לי מושג. אבל עכשיו אני צריכה להתגבר על המחלה ואני צריכה כוחות שלא בטוח שיש לי. אני גם לא בטוחה עד כמה באמת חברים יהפכו עולמות בשבילי אני כמעט לבד כאן. אם אשבר, סביבתי הקרובה תשבר... אני חייבת להיות חזקה.

שלום חיה, אני יכולה להבין את הרצון שלך שאף אחד לא יפגע, שאף אחד לא יסבול. זו פנטזיה שאי אפשר לחיות על פיה, כי אנחנו תמיד חלק ממשהו ואת חלק ממשפחה מילדים ואחים וכו'. נכון לדבר עם הילדים כמובן בהתאם להבנה שלהם. ככל שמסתירים, ככל שלא מדברים, ככל שמנסים להיות חזקים, כך הכל יוצא החוצה בצורה הבלתי מילולית והפירוש יכול להיות מעוות לגמרי. אי אפשר להסתיר כאב וקושי ועצבות ודאגה וגם לא נכון לעשות זאת. חשוב לשתף, חשוב לחלוק. לילדים יש ססמוגרף מאוד רגיש והם רואים הכל ושומעים הכל ואם לא עושים דיאלוג בנושא שמנסים להסתיר או להראות כאילו שום דבר לא השתנה, הם מרגישים שמשקרים להם שמסתירים מהם והם גם כועסים וגם בונים להם עולם לא ריאלי וגם מסתגרים, כי הם מרגישים שלא רוצים להכאיב להם, אז הם לא רוצים להכאיב להורה וכך נוצרת מערכת לא מדברת, ולא מתקשרת. מילדים שמשתפים אותם אפשר לקבל הרבה סיוע והרבה עזרה ככל שאדם חושב שהוא לבד, הוא גם משדר את זה החוצה. כדי לא להיות לבד חשוב להושיט יד. אני כאן אם את רוצה להמשיך להתכתב שיהיה לך שבוע טוב בברכה נטע מוזר

24/08/2017 | 01:25 | מאת: אחת מתשע

הוצע לי להשתתף במחקר. בקושי הכרתי והשלמתי עם העובדה שאני חולת סרטן ואני נדרשת לקבלת החלטה שעבורי היא מאד קשה. ברור לי שלמחקר יש יתרונות וחסרונות המחקר מכניס אותי לחרדה בגלל משכו, בגלל תופעות הלוואי, בגלל המחויבות. מצד שני, מדובר בתרופה פורצת דרך - קיטרודה - שזו דרך טובה לקבל אותה וגם תחת פיקוח צמוד הולם והדוק. יחד עם זאת אינני יודעת, אולי אהיה פלצבו. איך מקבלים החלטה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני יכולה להבין את הדילמה שאת נמצאת בה, היא לא פשוטה וכמו שאת כותבת טרם עיכלת, השלמת, שאת לקית בסרטן והנה כבר המערכת קופצת עליך ומציעה לך להשתתף במחקר שאולי תקבלי בו תרופה ואולי תהיה בקבוצת הביקורת. זו דרכה של הרפואה לחקור וזו דרכו של האדם להיות במקום שצריך/חושב/רוצה לקבל החלטה. אני מאמינה שהחלטות לגבי עצמי חשוב לקבל לבד ולא נראה לי שמישהו יכול לקבל החלטה במקומך, יחד עם זאת אני מציעה מתודה שבדרך כלל עוזרת. המתודה נסמכת על העובדה שאנחנו יודעים הכי טוב מה נכון בשבילנו, אך לא תמיד התשובה גלויה עבורנו ברגע שישנה דילמה. לכן כדאי להתחיל לשאול את עצמך כמה פעמים ביום, בשקט עם עצמך, מה אני רוצה בשבילי, מה אני הכי רוצה בשבילי, מה הכי נכון לי. התשובה תעלה בשלב מסוים מהמקום הלא מודע למודע, אך לא מיד ולא בבת אחת. אם שואלים את עצמנו כל הזמן אותה השאלה אפילו מספר פעמים ביום בסופו של דבר תעלה התשובה . אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש מדריך פנימי שיודע מה נכון לנו. רוב בני האדם מקבלים החלטות בחיפזון במהירות וזו דרך לא יעילה (אלא אם כן מדובר במצב חירום קריטי). בשפה העממית אנו אומרים חשוב לישון על זה. אני לא יודעת אם עזרתי או סתם בלבלתי לך את הראש. מאחלת לך שתמצאי מה הכי נכון לך. ומאחלת לך הרבה כוח לעבור את התקופה הקשה והמאיימת הזו. אל תתביישי לבקש תמיכה ועזרה, תרשי לעצמך לבכות, לכאוב, להתאבל על מה שקרה לך ואל תשכחי לחיות, האיזון הזה בין להמשיך לחיות ובין להתאבל וללמוד לקבל את מה שקרה הוא מאוד חשוב ואפילו מחזק בברכה נטע מוזר, אם תרצי להמשיך להיות בקשר אני כאן בשבילך

09/09/2017 | 05:26 | מאת: אחת מתשע

כבר היה נדמה שקיבלתי את החלטה, ללכת על המחקר, עם יתרונותיו וחסרונותיו... וחיכיתי שבועיים וחצי עם מחלה קשה וללא טיפול, כי צריך לשלוח שוב את הביופסיה לבדיקה חוזרת והנה אני אמורה להתחיל והם פתאום אומרים לי שהשתנה טופס ההסכמה מדעת והשינויים שבו מלחיצים מאוד ומדברים על נזקים קשים וכבדים שלא הוזכרו בטופס הקודם. ולא ברור לי למה חיכו איתי כי השינוי של הטופס הוא לא מעכשיו. ונכון שאני לא חייבת, אבל כבר חיכיתי כל כך הרבה זמן, ואולי נגרם לי נזק... ואני מרגישה כאילו כלואה... מ ה א נ י ע ו ש ה ? ? ? איך אני נחלצת, אפילו אין לי זמן להתייעצות מקצועית, בגלל השבת. אוףףףףףףףףףףףףףף

שלום לך. אני כל כך מרגישה את האוףףףףף שלך, זה באמת מעצבן ומתיש ואפילו יש בזה חוסר כבוד מסוים, אך מכיון שאין לנו יכולת לשלוט על דברים שלא תלויים בנו, אני הייתי ממליצה להפנות את האנרגיות שלך רק לדברים שלך יש שליטה עליהם. את כותבת שחיכית כל כך הרבה זמן ואולי נגרם נזק, אני מקווה שלא נגרם נזק על מה שהיה כי צריך פרקי זמן ארוכי יותר לגרימת נזקים במקרים כאלו. מכל מקום תשאלי שוב את עצמך מה היית באמת רוצה, ולכי על זה. כן הכל נורא קשה אני יודעת ומדברת מניסיון אישי, אך העצירה והתבוננות במה את באמת רוצה בשבילך היא הכי נכונה. מאחלת לך שתמצאי את הכוחות בתוכך. אני מודה לך שאת נותנת בי אמון וממשיכה להתכתב, אני כאן בשבילך נטע מוזר

את נותנת כוחות, מחזקת ומעוררת כיווני חשיבה. תמיד נעים לקרוא את מה שאת כותבת. תראי, אני באופן כללי בתקופה סוערת זו, קצת טיפה מבולבלת ב"מה טוב לי באמת"... זה משתנה חדשות לבקרים. האם במצב כזה לא עדיף לסמוך על מישהו ולתת לו להוביל ?

היי. אם את רוצה באמת לדעת , כל התגובות שלך כל כך נורמטיביות, ואני לא אומרת לך זאת סתם רק כדי להרגיע אותך, אני אומרת כי את מגיבה למשבר והיופי בך שאת מצליחה לבטא את תחושותיך בצורה כל כך מדויקת. את יודעת יקרה, שאיני יודעת את שמך (זה בסדר אם לא נוח לך לכתוב את שמך) שכל המחקר בתחום של משבר וטראומה מראה שכאשר יש ביטוי של הרגשות התחושות, האי נחת וכו סיכויי ההחלמה גבוהים יותר. יופי שאת מוציאה, יופי שאת מבטאת, יש עוד דבר חשוב שקורה, במפגש עם משבר , כאב, חרדה וכו פתאום מגלים כוחות ויכולות וקבלת החלטות שאנשים לא מכירים שיש להם. לשאלתך אם לא עדיף לסמוך על מישהו שיוביל אגיד את דעתי וגם מה שמופיע לאורך המחקר. אם את נותנת למישהו/י לקבל החלטות בשבילך ויש תוצאה מוצלחת , הרי שניכם שמחים וטובי לב, אבל את לא עשית את התהליך ולא גדלת מהמקום שהיית בו כי מישהו החליט בשבילך. ומה קורה אם מישהו שהוביל במקומך והתוצאה שגויה ולא נכונה לגביך, מה תרגישי, איזה מפח נפש תחווי אפילו עד כדי שנאה ודחיה של אותו האדם וגם כעס גדול על עצמך. אנו מחנכים ילדים אפילו קטנים לקחת אחריות ולקבל את כל התוצאות וזו הדרך היחידה ללמוד ולהתפתח. בשדה של פרחים פוסעים בנחת, נהנים ומריחים . בשדה של קוצים, נדרשת עבודה רבה, לנקות את הקוצים, לסלול דרך, לטפל בשריטות ובפצעים ולהגיד וואלה עשיתי את זה , הזעתי, עבדתי, אבל אני הצלחתי . כמו שכולנו יודעים החיים זה לא פיקניק אחרת כולם היו הולכים עם צידיניות . אל תוותרי, לפי יכולת הביטוי שלך יש לי תחושה שאת יכולה, שיש אצלך בפנים אישה שטרם ממש התוודעת אליה, תרשי לעצמך לפגוש אותה. שיהיה לך יום טוב, ותזכרי שאני כאן בשביל להיות לך אוזן קשבת וגם לתת את מה שאני מאמינה שנכון ועובד. כל טוב לך נטע מוזר

אבל... גם לתת למישהו להוביל זה סוג של החלטה שלוקחים אחריות על קבלת התוצאות. אם אני מתקשה ולא מצליחה, פעם חושבת כן ופעם חושבת לא, מה עושים ? הרי החלטה צריך לקבל.... ואולי, אולי אולי... מהמחלה הנוראית הזו שצנחה עליי, אצמח... אלמד דבר או שניים ? אולי באמת אפגוש את עצמי.

כן צריך להחליט, אני למשל, נוהגת כאשר עלי לקבל החלטה כל שהיא שהיא קצת יותר גדולה וחשובה, אני נוהגת להשהות ולשאול את עצמי מה אני רוצה באמת, אפילו מספר פעמים את אותה השאלה, מה אני באמת רוצה בשבילי, או מה הכי נכון לי ולאחר שהשאלות הללו שוהות ב"תנור" אני מקבלת תשובה והולכת אתה. ולגבי פגישה עם עצמך, זו חוויה מיוחדת, לא תמיד קלה, אך בהחלט מעצימה. ושוב להתראות בנתיים עד הפעם הבאה. לי בהחלט מעניין מה שאת כותבת. בברכה נטע מוזר

20/08/2017 | 20:28 | מאת: אחת מתשע, אולי אחת משמונה... או שבע ?

כולם אומרים לי גישה חיובית, ושאופטימיות היא שם המשחק... זה לא שאינני מסכימה עם הסיסמאות האלו, הן בטוח נכונות, אלא מה...? איך ? אני קמה בבוקר, שמחה וטובת לבב, עם תכניות ורעיונות לעתיד, עם אופק... אבל בדיקת ממוגרפיה, שגרתית ולא יזומה הופכת את הקערה על פיה נמצא ממצא חשוד, טוב אני חושבת זה בטח שפיר הרי אני מרגישה טוב. זו רק הייתה בדיקה שגרתית. אולטרסאונד, מגדיר את ממדיו... גדול (מעל 5 ס"מ) מאיפה הוא גדל הממזר הזה??? ביופסיה... המתנה מורטת עצבים והתשובה "ממאיר ועצבני" "אלים" (ולא מחונך) אז לפחות שיהיה רגיש להורמונים, הטיפול פחות קשה, הפרוגנוזה טובה יותר. אבל לא... אם כבר אז כבר... טריפל נגטיב. החבר החדש והלא קרוא שמתנחל. ומה יהיה עכשיו צריך סריקה כללית, לראות שאין גרורות... מחכה לבדיקה אבל משערת ופוחדת בטירוף... הכול נגדי. אז כן... צריך גישה חיובית. איפה קונים אותה ??????????

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, כאשר אדם מתעצבן, כועס, חרד, עוין ועוד המון רגשות שליליים, מיד מוזרם לדם חומר שנקר קורטיזול (לא קורטיזון) בשנים האחרונות יש מחקר רב בנושא ללא קשר לסוג מחלה והממצאים מלמדים על חולי רב יותר כמו סרטן ועוד מרעי בישין. האופטימיות שלך כל כך נפלאה, העניין הוא שזה לא פשוט כאשר מקבלים הודעה על מחלה קשה. והנושא הוא איך לומדים לומר האמת שלך ועדיין להשאר אופטימית נמצאת כאן עבורך נטע מוזר

18/08/2017 | 18:58 | מאת: בעז

לאישתי יש נגע ברגל ימין בשוק עוברת הקרנה כל יום . לאחר הטיפול כשעתים אחרי מרגישה כוויה ברגל .בבית החולים האחיות אומרות לא למרוח דבר ..רק לשתוף המים ,,יש לכם רעיון חוץ מכדורים איך לשכחך הכאבים על העור ,, הרגשה של מתיחה של העור

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אתר זה אינו מומחה בסרטן עור או בסוגי סרטן אחרים, עיסוקו של האתר הוא בהשלכות של מחלת סרטן כל שהיא על חייו של האדם ומשפחתו. אני מציעה לפנות שוב לרופא המטפל או הכי נכון ליחידת הקרינה הם יודעים הכי טוב מה לייעץ בנושא של קרינה בברכה נטע מוזר

בדיקת ממוגרפיה שגרתית העלתה ממצא חשוד BIRADS5 גם האולטרסאונד לא מעודד, ממתינה לביופסיה רוב הסיכויים שמדובר בגידול ממאיר וזאת ע"פ התייעצויות עם מומחים. אני מטבעי טיפוס מסור מאוד לעבודה ולא נעדרת ממנה ... וכעת כשנתבשרתי בידיעה אז אפסו כוחותיי ופיתחתי מחלה של ממש חום, כאבי ראש... ואיני הולכת לעבודה אין לי רצון ועניין לשתף את כולם, אך כולם מתעניינים ואני מעסיקה את הראש בשטויות של אם לספר, למי, איך, כמה. לא בא לי הרכילויות וההתלחשויות מאחורי הגב, לא בא לי הרחמנות. בא לי להמשיך ככל האפשר את שגרת חיי תמיד הייתי בצד העוזר ותומך לא בא לי להיות בצד הנעזר והנתמך. גם בני משפחתי הקרובים עדיין אינם יודעים, למעט 2 אנשים. אני לא טיפוס שמדבר הרבה ועם כולם. יחד עם זאת, אין לי ספק שברגע שתאושש ההשערה, (בתקווה קלושה שלא) לא יהיה מנוס מלספר. הרי אזדקק לטיפולים והיעדרויות רבות מהעבודה. מה עושים? מה כדאי? איך מתמודדים? לא רק עם הידיעה? אלא גם עם הסביבה ?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. הדאגה באמת יכולה להוציא משחווי משקל ולגרום לכל הסימנים שאת מתארת. אל תישארי עם הפחדים והחרדות לבד. בחרי אנשים שאת מרגישה קרוב ושאת יודעת שלא ישתמשו במה שאת מספרת. זה שלב קשה וכל צה שאת עוברת לגמרי נורמאלי. אל תנסי להיות גיבורה. אם יש ילדים שתפי אותם בזה שאת עוברת בדיקות ואין עוד תוצאה ואת מודאגת וברגע שתדעי תשתפי אותם. לפעמים קשה להאמין כמה תמיכה מקבלים מילדים. אני כאן בשבילך. אל תהססי לשאול. תרשי לעצמך לבכות זה מקל. נטע מוזר

אני חייבת להיות גיבורה, יחד עם זאת הבכי, המתח והדאגות לא מרפים. אינני רוצה להיות עול או נטל על אף אחד, ומבאס אותי לגמרי שזה נופל על סביבתי הקרובה, משפחתי היקרה. לא רוצה להעיק עליהם ולהשבית להם את שמחת החיים. אני מילא... אני אתמודד. אבל למה הם ??????. והבעיה היא בעבודה, אני מכירה את הנפשות הפועלות... ידיעה כזו עוברת כמו אש בשדה קוצים... אין אחד שלא ידע, אין אחד שלא ידבר... אני לא יכולה לבחור.... גם לא תהייה לי ברירה, הרי איאלץ להיעדר. ותכלס, ממש לא בא לי להסביר לכל אחד. גם אם דאגתם כנה. הסיכוי הוא למעלה מסביר שמדובר בממאירות, כל מחשבה אחרת היא אשליה שדוחה את הקץ.

שלום לך , "החייבת להיות גיבורה" צר לי שרק עכשיו עונה אך "המחשב נפל" והייתי נטולת אמצעים טכנולוגים. כל מה שאת כותבת הן תחושות ראשונות של כל אלו שמאוימים ע"י המחלה הנוראית הזו שבאמת חודרת כמעט לכל בית. את לא בחרת לחלות , בעצם אין עדיין תשובה סופית, אך אתייחס כאילו יש כי את לגמרי בטוחה שאכן יש לך סרטן. אחד מתפקיד המשפחה הוא לתמוך, וכל אחד מבני משפחה עובר טלטלה במהלך חייו והיתר מתגייסים לתמיכה. אם תרשי לעצמך לא להתייחס לזה כעול אלא כאחד מתפקידיה של המשפחה יכול להיות שיהיה לך קל יותר. חשוב לי להגיד לך שאני מדברת גם ממקום של ניסיון אישי ולא רק כאדם מקצועי שעוסקת בזה שנים רבות מאוד. לגבי ההסבר לכל אחד כמו שאת כותבת, לא חייבים, ולפעמים שווה להגיד יש לי חשד לממאירות, וכרגע אני לא רוצה לדבר על זה. האמת נותנת המון חופש, הסוד משאיר בתוך כלא.. אם יש באזור שלך קבוצת תמיכה, או שאת יכולה להרשות לעצמך ללכת אפילו לטיפול פרטני, מאוד יכול לסייע. חשוב לזכרו שאדם מחויב קודם כל לעצמו ולעשות הכל בשביל עצמו . אם מתאים לך להמשיך לשוחח איתי באתר אני כאן בשבילך. בברכה נטע

תודה על תשובתך את נותנת כוחות בינתיים עשיתי ביופסיה ומחכה לתוצאות אני בטח אזדקק לך עוד... כעת המילים והמחשבות מבולבלות לי ומבעד לדמעות, אני חסרת כוחות.

שלום לך . כן כמו שאת כותבת התוצאות עד כה אינן מעודדות. אני מוצאת שתפקידי עבורך הוא בעיקר לסייע איך חיים עם איום על החיים, אני מניחה שהמחשבות שמשתוללות לך בראש, מפחידות ומתישות , אנשים עושים הכל כדי לחסום אותן וזו דרך שאינה יעילה לטווח ארוך.. הכחשה זה מנגנון הגנה שיכול לסייע לטווח קצר, ולטווח הארוך ממש גורם לנזק, לכן לא מומלץ להשתמש בו לעתיד לבוא. תשתדלי, עם כל הקושי הכרוך בכך, לעשות דברים שבעבר נהנית מהם, אולי עכשיו תהני פחות או הרבה פחות, אבל אל תוותרי ותעשי רק מה שיכול לעשות לך טוב. וגם תרשי לעצמך לבכות, לכאוב ולהיות בלי כוחות, מותר וחשוב לא לעשות מעבר למה שאת מרגישה. שולחת לך חיבוק ואהיה כאן בשבילך כל עוד תרצי.. שבת שלום נטע

שלום לכולם! אני מרשה לעצמי להשתמש בבמה הזאת כדי להציע פרוייקט של ספר ילדים המספר לילדים הצעירים על מחלת אחד ההורים. הסיפור עוזר למשפחה לעבור ביחד את תקופת ההחלמה, לחלוק ברגשות ולשוחח על דאגה, אהבה והתמודדות עם קושי. משאירה כאן את הקישור לפרוייקט, אשמח שתתמכו וביחד נצליח שהספר ייצא לאור. https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=23705 תודה והרבה בריאות לכולם!! סינטיה

שלום סינטיה ראיתי, קראתי והתרשמתי, אכן יש לא מעט שאלות על איך ומה מספרים, בין אם זו מחלת הורה או מחלה של הילד. מברכת אותך על היוזמה בברכה נטע מוזר

שלום לכולכם אני הילר ומתקשר אני עוסק בתחום 14 שנים ולבד זאת אני עוסק בעוד תחומים של רפואה אלטרנטיבית כמו קריסטלים דיקור סיני ועוד לאחרונה פיתחתי שיטה העוזרת ותומכת בריפויי מחלת הסרטן נכון... יש המון סוגים כרגע השיטה עובדת על כל סוג שנתקלתי בו (לבלב,כבד,בלוטת התריס,שד) השיטה עובדת בסוג ייחודי של הילינג בשילוב של אלמנטים קריסטלים ותקשור. אני מודע ששום דבר לא בטוח שיעבוד אבל נכון להיום 4 מטופליי החלו במחלה חלקם המחלה נעצרה ,חלקם הפכה ממאיר לשפיר,חלקם נעלמה לגמרי בטיפולים שלי אני מאבחן את המטופל מתשאל אותו שאלות רלוונטיות ואז לאחר טיפול ואבחון ראשוני אפשר לדעת אם הטיפול נכון וטוב לאותו המטופל כמו שאני תמיד אומר שום טיפול לא בטוח ירפא או יקל .....אבל 4 מטופלות 4 הצלחות כנראה שיש בזה משהו. לכן טיפול ואבחון ראשוני הוא ללא עלות כלל וללא התחייבות כלל כל מי שמעוניין בעזרה שאני יכול לתת מוזמן ליצור איתי קשר 0542342313 הלוואי ושאף אחד מאיתנו לא יצתרך אף טיפול לא קונבנציונאלי ולא אלטרנטיבי שכולנו נהיה רק בריאים בריאות ואור לכולם

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, בתחושה שלי לא כל כך יענו לך,כי האתר עוזק יותר בענינים של תמיכה יכול להיות שבמחלקה אונקולוגית אחרי שתבקש רשות, יתנו לך אפשרות להעביר שם בברכה נטע

05/09/2017 | 02:17 | מאת: ריקי

שלומי סליחה אבל אתה לא יכול לרפא חולי סרטן. כל הרפואה לא יכולה, אז אתה עם קריסטלים יכול? זה מאוד חשוב שלא תטעה אנשים. אני רואה שבפרסומים שלך בכל מקרה אתה לא לוקח כסף בפגישה הראשונה. אני מציעה לך להיזהר ולשקול כל מילה כאשר אתה רוצה לעזור לאנשים מאוד חולים במחלה מאוד קשה. אני חושבת שאני אפילו רואה בזה משהו מטעה, כמו לנצל אנשים בחולשתם. למה אתה לא הולך לתקשורת עם ההצלחות שלך, כדי שכולנו נדע. לא תקשור, לא דיקור ולא קיטור יעזרו לאנשים חולי סרטן, ואני לא מזלזלת בהילרים אבל אתה ממש לא אלוהים סליחה.

חארטה בארטה

שלום, אני עתיד לפתח אפליקציה אשר מקשרת בין חולי סרטן, משפחותיהם , והרופאים ממחלקת אונקולוגיה המטפלים בהם. המערכת תכלול דיווחים של החולים בהתאם לדרישות באמצעות האפליקציה( כאבים, לקיחת תרופות וכו) , ברופא יוכל לצפות בדיווחים אלו וגם בני המשפחה יוכלו לראות על מנת להיות במעקב. אשמח לשמוע דעה בנושא, הן מבחינת שימוש והן מבחינת הצעות לתוספת למערכת זו. מה חשוב לכם שיהיה במערכת זו במידה והיה לכם. תודה.

שלום, אני עתיד לפתח אפליקציה אשר מקשרת בין חולי סרטן, משפחותיהם , והרופאים ממחלקת אונקולוגיה המטפלים בהם. המערכת תכלול דיווחים של החולים בהתאם לדרישות באמצעות האפליקציה( כאבים, לקיחת תרופות וכו) , ברופא יוכל לצפות בדיווחים אלו וגם בני המשפחה יוכלו לראות על מנת להיות במעקב. אשמח לשמוע דעה בנושא, הן מבחינת שימוש והן מבחינת הצעות לתוספת למערכת זו. מה חשוב לכם שיהיה במערכת זו במידה והיה לכם. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך מאחר ויש שתי הודעות זהות שלך, אני מרשה לעצמי לענות באחת מהם. מניסיוני הפונים באתר זה לא כל כך מתייחסים להודעות או שאלות מהסוג שאתה מביא כאן יתכן ששווה לך ללכת לאחת המחלקות האונקולוגיות לבקש רשות ממנהלי המחלקה ולחלק שאלון לחולים עם אותן השאלות ו/או נוספות. בברכה נטע מוזר

בעלי אובחן לאחרונה כחולה בהודג׳קינס. יש לנו 2 ילדות בנות 7 ושנה. אני מניחה שבמהלך הטיפולים הוא יהיה חלש ויסבול מתופעות לוואי כמו הקאות וכאבים. שואלת: עם מי אפשר להתייעץ כדי להיערך מראש עם תרופות שמקלות, אולי להזמין תורים לטיפולים אלטרנטיביים? איפה הכי טוב לקבל מידע על דברים שיכולים לעזור? וגם; בתי בת ה 7 לוקחת קשה כל פעם שאחד מאיתנו חולה. מאוד דואגת והפחתת מזה. האם כדאי להתארגן כך שבעלי ישהה בימים הקשים אצל הוריו? אני גם פחות זמינה לטפל בו בגלל הבנות. עם מי מתייעצים לגבי מה ואיך מספרים לה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. את מעלה כאן שתי סוגיות, האחת איך מדברים עם הילדים, ואיך ממשיכים לחיות כמשפחה עם כל הקושי והכאב הנורא. ילדים בכל גיל קולטים מהר מאוד מה שקורה בבית, והדרך הנכונה היא לשתף אותם במה שקורה, כמובן המידע חשוב שיהיה מותאם לגיל וליכולת של הילד לרצות לדעת. הרחקה של החולה מהבית עושה עוד יותר מיסתורין ומעלה עוד יותר את החרדה. הכי נכון להשאר בבת ולבקש עזרה שתנתן בבית, אפשר לשתף את הגדולה בנתינת עזרה, זה יעשה לה טוב וישדר לה שאתם בוטחים בה. הכי חשוב לא להסתיר ולא לזייף ולא למכור דברים לא אמיתיים. הדרך הנכונה ביותר היא לשאול את הילדים מה הם רוצים לדעת על המצב של אבא. אני מוכנה להמשיך להדריך אותך במידה ותרצי אני נכנסת לאתר מידי יום/יומיים את יכולה גם להתייעף עם אנשי טיפול של בריאות הנפש בקופת החולים בו את חברה. לכי עם תחושות הבטן שלך ושתפי, בקשי עזרה בתקופה קשה זו, אל תנסי להיות גיבורה ותשאלי. בסופו של דבר אתם משפחה שתתמודדו עם המצב וככל שהדברים יהיו גלויים לא תצטרכי לבזבז אנרגיה על סודות נמצא כאן בשבילך נטע מוזר ליויתי הרבה משפחות עם ילדים במצבים דומים והמשפחות שיצאו הכי בריאות ממצבים קשים אלו הם משפחות שהיו פתוחות.

18/06/2017 | 12:34 | מאת: טיפול פסיכולוגי לחולי סרטן

שלום, אימי חלתה בסרטן השחלות, היא סובלת מחרדה, ואני מחפשת מטפל/ת באיזור חיפה בעבורה. גם מידע על קבוצת תמיכה רלוונטית יסייע מאוד. היא אובחנה רק לפני מספר חודשים, מעולם לא פנינו לטיפול פסיכולוגי, ואינני יודעת למי לפנות, וכמו כן האם ישנם מקומות/עמותות המספקות שירות זה במחיר מופחת. אשמח לכל עצה או הכוונה שתוכלו לספק לי. תודה רבה, הילה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום הילה מצטערת שרק עכשיו עונה אך לא הייתי זמינה. לגבי בקשתך, יש קבוצות של האגודה למלחמה בסרטן שמספקות תמיכה, כדאי להיכנס לאינטרנט וללמוד מה יש באיזור מגוריכם. אני יודעת שבעפולה יש קבוצה שנקראת חזקים ביחד, יתכן שיש קבוצות נוספות בשם זה או אחר בקופות החולים יש עובדות סוציאליות שעושות קבוצות או פגישות פרטניות. חשוב לספק תמיכה ומאוד נכון שאת מבקשת זאת. במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי ושלאול גם לגבי ההתמודדות שלך, אני כאן בברכה נטע מוזר

23/05/2017 | 10:54 | מאת: אבודים

הבת שלי, אישה כבת 30 חלתה בגידול מוח ממאיר ביותר כבר תקופה של מספר חודשים שאנחנו מתמודדים יחד, עם הרבה פחד, כאב, קושי אבל גם אהבה וחיבוק משותף. בשבועות האחרונים היא מסתגרת בעצמה, לא מדברת עם בני משפחה קרובים, נראה שיש לה מחשבות רדיפה (מסוג של עשיתם לי דווקא...), מסרבת לקחת תרופות. אנחנו משוכנעים שהיא סובלת מדיכאון, חרדה, לא ברור אם כתוצאה מהטיפול, מהמחלה, מהתרופות. היא מסרבת לטיפול תרופתי תומך, מסרבת לדבר איתנו פוגעת בנו (צועקת, מתעלמת, מכאיבה במילים) אנחנו ממש אבודים! דואגים בטרוף! מנסים לא להפגע באופן אישי אך כמובן שיש גם רגעים של כעס ופגיעות ובעיקר בעיקר חסרי אונים מול הרצון לעזור לה וסרובה לקבל עזרה נשמח לעזרה...

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך. קראתי את שכתבת וחשבתי כמה כנות וכמה עוצמה יש בך/בכם וביכולת לראות את הדברים כל כך בבהירות ואמיתיות . מה שאתם חווים הוא כל כך קשה ומכאיב ואני אעשה את כל שביכולתי כדי להיות בשבילכם. אכן גידול במוח יכול לשנות לחלוטין את ההתנהגות וזה כנראה מה שבתכם חווה, וגם את הכעס הנורא שמציף אותה על זה שחלתה. בני משפחה שחלו וכועסים מאוד מחפשים קורבן להשליך עליו את כל כעסם ומי שהכי קרוב מושלך עליו הכעס והתסכול והכאב הנורא, החלק הרגשי והחלק הפתולוגי (המחלה) מתערבבים וקשה תמיד לדעת מי הוא הגורם העיקרי להתנהגות בעיקר כשזה קשור במוח. מה שחושב שתדעו שזה לא נגדכם, זה בפרוש משהו שלה שהיא משליכה עליכם. חשוב לזכרו שאדם חולה שכועס וכואב יכול לעשות גם חשבונות כלומר מה שאנחנו קוראים בשפה המקצועית "ענינים בלתי סגורים" . בדרך כלל יש כל מיני דברים לא פתורים בין ילדים להורים ולהפך שכולנו דוחקים לאיזו פינה ולא נוגעים בתחושות וברגשות שמתלווים, אך במצבי דחק ברוב המקרים התחושות הללו פשוט זולגות החוצה, כי אין יכול להכיל אותם יותר, אין אנרגיה מספיקה לדחוק אותם. אינני מכירה את מערכת היחסים שלכם, אך אם היא הייתה פתוחה תמיד והדברים נאמרו אז ניתן לשער שההתנהגות הזו כלפיכם כרגע היא בגלל המצוקה הנוראית שהיא נמצאת בה. צריך גם לקחת בחשבון שלאדם חולה יש מעט אנרגיה והמעט הזה מכוון בעיקר אליו ולא לסובבים אותו ככל שיהו לו יקרים. אני שומעת הרבה מהורים ומבני זוג את המשפט, "איך היא /הוא עושה לי את זה," החולה לא עושה לאחרים בכוונה אלא בגלל קושי להכיל הכל בתוכו. יש גם הרבה כעס על אלו שבריאים ודווקא אני חליתי, אז אי אפשר להגיד הלוואי שאתם הייתם חולים במקומי, אבל אפשר לכעוס, לא לדבר אתכם, לפגוע לצעוק ולהכאיב במילים כי זה "הנשק" היחידי שנשאר לה. אחת התופעות הקשות שקורות להורים ו/או לבי זוג שמטפלים בחולה בן/ת משפחתם קורה לכם, קושי כאב, תשישות, תסכול וכו'. אני אכתוב משהו שאולי ישמע לכם אגואיסטי מדי עבורכם אך חשוב להרהר בזה. חובה לזכור שגם אתם קיימים, לאפשר לעצמכם להתאוורר קצת כדי לאגור כוחות, אולי למצוא קבוצת תמיכה לבני משפחה שמטפלים ביקירם, לקחת עזרה אם אפשרי, בקצרה לשמור גם עליכם, כי אם אתם תפלו לא יהיה מי שימשיך לטפל. אני מרגישה שאולי העמסתי הרבה מדי לפעם הראשונה בקשר שלנו, אני אמצא כאן בשבילכם , מידי יום בסופו של היום או בבוקרו אפתח את האינטרנט ואראה אם אתם רוצים להמשיך לשאול. מאחלת לכם כל טוב בברכה נטע מוזר

27/04/2017 | 13:24 | מאת: אנה ותום

אנו סטודנטיות במכללת עמק יזרעאל אשר עושות את עבודת הסמינריון שלנו בנושא מחלת הסרטן (אנשים הסובלים מהמחלה או שהחלימו). נודה לכם אם תוכלו למלא אותו או להעבירו לאנשים שאתם מכירים שיוכלו לעזור לנו. (מתנצלות מראש על הנושא הכאוב) תודה. https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSezSHvGmkSDVlqqVxVvD-5dqm9y12aJS3m6sg9PY4OuQxSXWQ/viewform

15/04/2017 | 19:48 | מאת: אוהבת אותה יותר מכל

הייתי רוצה לשוחח...

אפשר לשוחח איתי כאן באתר, לא חייבים להזדהות אם לא נוח ואשיב לשאלותייך בברכה נטע מוזר

15/04/2017 | 09:49 | מאת: אוהבת אותה יותר מכל

אמי האהובה יותר מכל חולה טרייה במחלה שנקראת צפק ראשוני שהיא דומה,מתנהגת ומטופלת כסרטן שחלות. ביום חמישי הבא עוברת כימותרפיה כטיפול מקדים לניתוח ואני מחפשת מי שחווה טיפולים בשנים האחרונות ויוכל לסייע לדבר איתה ולהסביר את הדברים. היא אישה מדהימה,טובת לב,חזקה ונמרה אמיתית והיא צריכה לשוחח ולדבר עם מישהו שחווה ומבין. הבקשה לא אלמנטרית אבל אודה לעזרתכם! היא אישה מדהימה שאין כמותה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך אני מאמינה שכל אמא הייתה שמחה לשמוע מה בתה חושבת עליה, בעיקר במצבי חולי ודחק אחרים תגובה כזו מאוד מנחמת. איני יכולה לענות לשאלך כי איני מכירה טיפול זה או אנשים שחוו אותו, האתר כאן מיועד לסייע לך במידה ותרצי איך מתמודדים ביעילות עם מה שאמך ואת עוברות אני כאן בברכה נטע מוזר

30/03/2017 | 10:57 | מאת: sapir

אני מבררת בשביל קרובת משפה ארגונים לילדים חולי סרטן. כרגע אני רק מצאתי את רחשי לב (https://www.rachasheilev.org/), האם ידוע על עוד?