תחושת אימה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

חרדת מים: כן, יש דבר כזה!

נמנעים מהליכה לחוף הים? נבהלים בכל פעם שמישהו משפריץ עליכם מים? ייתכן שאתם סובלים מאקוופוביה. יש לנו חדשות טובות: ניתן לטפל בחרדה ממים. כל מה שחשוב לדעת בחודשי הקיץ הארוכים, בעיקר במדינה כמה כמו ישראל, אין הרבה אפשרויות בילוי מחוץ למזגן – חוץ מבילוי על שפת הים או בבריכה. לרובנו בילוי רטוב בים ובבריכה נשמע מרענן ומהנה, אבל יש אנשים שהקרבה למים מעוררת בהם תחושות של חרדה ופחד מתמיד ובלתי רציונלי – תופעה המכונה אקוופוביה (Acuafobia) - הפרעת חרדה ספציפית, המכונה לעיתים בציבור הרחב הידרופוביה (Hidrofobia), על אף שיש הבדל משמעותי בין אקוופוביה להידרופוביה. במאמר זה נסביר במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בכך.   מהי אקוופוביה? אקוופוביה היא סוג של הפרעת חרדה, המשתייכת בדרך כלל להפרעות החרדה הספציפיות (Specific Phobias). מבין כל סוגי הפוביות הספציפיות, הפוביה ממים היא נדירה יחסית. הפוביה מתבטאת, כפי שניתן להבין משמה, בפחד מתמשך ממים, בלתי רציונלי...
ללמוד עוד על תחושת אימה
גזזת: פיצוי בגין פגיעה גופנית ונפשית-תמונה

פרשת "ילדי הגזזת" היא פצע כאוב מימי קום המדינה: רבים נפגעו...

מאת: ד"ר אנטוני...
13/03/2019
הפרעות חרדה: איך לחזור לחיים?-תמונה

חוששים להיפגש עם חברים בבית קפה? רוצים להביע את דעתכם...

מאת: ד"ר פטרישה...
08/06/2017
חרדת מים: כן, יש דבר כזה!-תמונה

נמנעים מהליכה לחוף הים? נבהלים בכל פעם שמישהו משפריץ עליכם...

מאת: ד"ר ברבר...
01/07/2019
חרדה חברתית: טיפול בשורש הבעיה-תמונה

חוששים להתחיל עם בחורה חמודה שפגשתם? עליכם לתת ההרצאה -...

מאת: ד"ר ברכה זיוה
23/07/2018
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לתחושת אימה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

תחושת אימה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

היי,חלמתי חלום שבו אני והחברה הכי טובה שלי עוצרות מונית בשעות היום במקום מרכזי ומתחילות לנסוע ובמהלך הנסיעה הנהג לא מתרכז בנסיעה ואני מעירה לו כמה פעמים על הפניות שהוא צריך לקחת..הוא עובר לשבת ליד החברה שלי ולעשות לה מסאז בעורף ואני מיד מגיבה בצעקות מחזיקה אותה מצד ימין ופותחת את דלת המונית עם יד שמאל (יש לציין שחברה שלי שותקת) אנו מתחילות ללכת ולא מצליחות לרוץ כאילו אין לנו כוחות בגוף והוא הולך מאחורינו באיטיות..בהמשך הוא פוגש גבר והוא מדבר איתו עלינו כאילו מבקש ממנו להביא אותנו פיזית ואז אנו מצליחות להגיע לבית והוא ממש צמוד אלינו אך לא מספיק להתקרב(שזה מוזר כי הקצב שלנו ממש איטי) ובהמשך החלום אני חשה תחושת פחד ופניקה גדולה ולא יודעת איך אצליח לצאת מהבית הזה לבד ואני מתקשרת לאמא ואחותי ומשתפת אותן במה קרה לי.

נטע שלום, את מתארת בחלום שורה של ארועים שמשתבשים, הנהג לא מרוכז, עובר לשבת ליד החברה, רצון לרוץ ללא הצלחה וכו...תחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה על מהלך העניינים. לאור זאת ממליצה לך לבדוק באיזה תחום בחייך את חווה חוסר אונים, תחושה שדברים משתבשים. ייתכן מאוד שהחלום מתקשר לחוויה מוכרת של חוסר אונים ושליטה . בהצלחה, אורית

ביום שבת ימלאו 7 שנים לפטירתו של אבי הביולוגי......עצוב לי הזמן הזה כי עולים בי המון זכרונות .....חלקם קשים מאוד....על תקופת הילדות שלי ...שלא היתה לי....על אייך שהאגו שלו ניהל אותו ואת החיים של כל הסובבים אותו...בלי חשבון......ואותנו כילדים שלו.....היה אדם קשה חסר פשרות...הכל היה צריך להיות כמו שאמר...יהרג ובל יעבור....התעלל בנו נפשית...מילולית.....וגם באמי התעלל גופנית...היה מכה אותה עם חגורה מעור חזרה..רק בגלל שהמרתה את פיו.....לעג לנו הילדים שלו בכל הזדמנות....והשפיל אותנו....פחדנו ממנו פחד מוות.....הוא גם ברבות הימים התחיל לשתות לשוכרה ולא ראה אף אחד מ..20 סנטימטרים.....אחרי שהתגרש מאמי בכלל מצבו היה יותר גרוע....פחדתי ללכת לבקר אותו..אבל הלכתי רק כי אחי ביקש ממני....כדי שהוא לא יחטוף את החגורה על הבשר שלו.....ניתקתי איתו קשר המון שנים...לא רציתי לדעת אפילו אם הוא חי.....גם אחרי יותר מ20 שנים של ניתוק שום דבר לא השתנה בו.....ושוב הפצרות של אחי נפגשנו ודיברנו.....לאחר שהתחתנתי שוב ניתקתי קשר כי הוא הרס לי את יום החתונה שלי.....הוא והבן החורג שלו מאישתו הרביעית.....השנים התנדנדו בין ניתוק ארוך מאוד לחיבור קצר..מלא בקצרים חדשים.....עד שהחליט לנסוע להשתקע בחול.....הנה בא השקט......ועם בוא השקט ירדו גם ההגנות שבניתי במשך השנים.......לא נכנסתי לכל הפרטים כי גם ככה סה כבר התארך ואני רוצה קצת לקצר עכשיו....יום אחד נודע לי מאחי שהוא גר בחול....שאבי בא והתמקם אצלו בבית.....מידי פעם עידכן אותי מה איתו...לא ששאלתי.....ושוב הזמן עף ויום אחד אחי מבשר לי שאבי לקה בליבו.....ואחרי שיצא שוב אחי חיבר ביננו... ועבר ארוע מוחי....התחלתי להתרכך....משהו בפנים אמר לי אל תהי כמוהו עם אגו..זו לא את... זה לא שלך.....הקשר התחיל לרקום עור וגידים ...רציתי אבא....מה שהיה חסר לי כל השנים....ירדו ההגנות ונתתי לו פתח להתחיל מערכת יחסים חדשה כמו שאני רציתי....בגללו מעולם לא יכולתי לבכות...כי בזמנים שהחגורה היתה באוויר ויכולה עד היום לשמוע את השריקות שלה חותכות את האוויר...הוא לא הרשה לי לבכות...מי רוצה סיבוב על החגורה....ותוך כדי שהיה שוב מאושפז בגלל ניתוח בגב להוצאת סרטן....זרקתי אליו את האיסור שלו...פתאום שמעתי אותו בוכה....לא מאמין למה שאמרתי ...אז תבכי נשמה של אבא....תבכי כל זמן שאני עוד חי שאדע שאת בסדר....ככה אמר ...ולא עברה דקה מסיום השיחה ומפלי הניאגרה זלגו ממני במשך 3 ימים....העונש נגמר..!!!....משם ואילך היחסים שלנו רק השתפרו...עד כדי שנסעתי אליו לחול לסעוד אןתו במיטת חוליו בבית החולים שם גסס....3 שבועות ארוכים והכי יפים בחיים שלנו ביחד...אני איתו והוא איתי רק מדברים ורק מתעדכנים על כל החיים המפוספסים שלנו לחוד...הוא בוכה ואני מחבקת ומרגיעה או הפוך......כמה חבל שכך נפרגו דרכנו....עם עצב וכאב...אבל גם עם סגירת מעגל אוהבת ומחבקת .....אוהבת אותו...וכבר מזמן סלחתי לו כי הבנתי שהאגו שלו זו מחלה חשוכת מרפא.............סליחה על האורך ועל החפירה......חטולית...עצובה

חטולית יקרה באמת עצוב...כל כך עצוב.. אני שמחה שהצלחת לעשות סגירה ושהיו איתך כמה זכרונות טובות שאפשר אולי לאחז בהם. איתך בלב, ינשופים

חתולית יקרה !! וואוו...קראתי את הודעתך.....עברה בי צמרמורת בגוף................................ יכולה עדיין לשמוע את שריקות החגורה באוויר לפני שהיא קורעת את העור................... וואווו........מצמרר............... רוצה לומר לך שאני איתך......וואוו..... במבי.

הי חטולית, קראתיך בעצב רב. בכאב רב. חיבוק בינתיים. סוריקטה 13:50

תודה בנות וסליחה שלא עונה בנפרד לכל אחת....כל מה שכתבתי הוא רק בקצה המזלג....הרגשות שלי עכשיו די ..עצובים...אלה דברים שעולים כל שנה מחדש....רק שכעת ללא כעס ...ברגע שהבנתי שזו מחלה שאי אפשר לרפא אותה היה מקום לסלוח ולסגור מעגל.. בזכות המטפלת שעבדה קשה כדי להביא אותי להבנה....אז מודה לכולכן על המילים החמות ...בהמון אהבה חטולית

הי חטולית. בפורמט הנוכחי, אפילו קל יותר לכתוב לכולם ביחד בהודעה אחת. הן מופיעות בטור. שמרי על עצמך, סוריקטה 18:09

הי חטולית, מרגש מה שאת כותבת. גם ההזדמנות לסגור מעגל למרות הפגיעות והכאב. אודי

שלום ותודה מראש, נבדקתי ע"י א.א.ג באוזניים על ידי מכשיר קטן קונוס/אוטוסקופ לא יודעת בדיוק איך לקרוא לזה,,שנראה כמו צינורית בצורת משפך, שכבתי על הצד והיה עמוד עם אור שזה כנראה מיקרוסקופ שמגדיל. זו בדיקה מקובלת שיש בה סיכונים? מכיוון שתמיד הבדיקה היא עם אוטוסקופ בצורת אקדח עם אור בקצה. אחרי הבדיקה יש לי יותר כאבים חזקים באוזן. תודה על תשובתך.הכנה תודההה

רוצה לשאול אותך משהו ואשמח לתשובה באמת כנה מלב אל לב (רופאים לא ידברו רע אחד על השניה) , בדיקות אפילו שגרתיות יכולות לפעמים לעשות נזקים בלתי הפיכים שלא נדבר על ניתוחים שבכלל אפשר לא לצאת מזה? כמו בדיקה באמת פשוטה של אוטוסקופ שא.א.ג בדק אותי באמצע מאי וביצע אותה במהירות הבזק לשניה ? שהכניס את האוטוסקופ אולי בזווית לא נכונה או פגע באיזה מקום שם, אני שואלת כי לא יתכן שאחרי הבדיקה אני כל כך סובלת מכאבים באוזן שמאל, סתום לי ושאני מניחה את הראש על הכרית שומעת כמו בועות סבון קליקים כאלה. זה לא קרה לפני הבדיקה. והשבוע שהלכתי שוב (מצטערת שהלכתי לעוד רופא באמת) שבדק אותי עם ספקולום אוזן שנראה כמו משפך ומיקרוסקופ אמר שהכל נקי לגמרי אין דלקת ובכל זאת כאבים מטורפים שמשגע אותי, למרות שאני לא אוהבת ללכת לרופאים ובפרט שיגעו בגוף שלי מפחדת פחד מוות. השאלה אם מבדיקות כאלה פשוטות היתכן באמת נזק? סליחה ותודה על התשובות המרובות ,,,תודהההה

זו בדיקה רגילה לגמרי. אין עם זה כל בעיה.

אף פעם לא קבלתי או הרשתי לעצמי לקבל את מה שאני חושבת שעברנו... אף פעם!! כמעט ותמיד לא מקבלת הולכת פעם בשבוע לטיפול.. פותחת וסוגרת דברים ואז יוצאת מטיפול והכל נמחק "כאילו" .. החלטתי לתת פחות אפשרות לברוח על ידי זה שננסה שתי פגישות שבועיות. מצד אחת כבר התעייפתי/התייאשתי מהבריחות ומצד שני אני מפחדת פחד מוות. המחשבה להתחבר גורמת לי מצוקה נוראית בפנים.! !! לא יודעת אם אני עושה את הדבר הנכון אבל להמשיך לחיות בחצי נוכחות כבר לא כייפית ומרגיש כמו לחיות בתוך חלום .

אהובה. מאוד מאוד מובן . מאמינה ששתי פגישות יעזרו ויאפשרו טיפול מועיל ומרגיע

אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את העבודה הזאת בטיפול. אני לא אעמוד בזה..אני יודעת שאני לא.. רוצה להפסיק טיפול אבל לא מסוגלת רוצה שיצילו. .. שיעשו משהו. . רק לא לדעת ..רק לא לקבל אני לא מסוגלת לשאת את זה אתם שומעים? לא מסוגלת!!

מבינה אותך מתוקה גם אני חושבת שאת עושה צעד נכון בטוח שלא יהיה קל אבל לפחות תתחילי לחיות לא כאלו בחלום אלה את האמת ביום יום שמחה שתלכי פעמים בשבוע בטוח יהיו תוצאות.... אוהבת חטולית

... ואני דווקא קוראת אותך (בגלל הנחרצות של ה'אף פעם לא' כמי ש*כן* מחפשת מקום לספק. המחיקות מוכרות כל כך. אפילו בזמן היותי באנליזה בתכיפות מירבית. בסיכומו של דבר - מצריך המון תעצומות ומשאבים (גם חמריים וגם נפשיים) והתאמה. אצלי זה תרם, כנראה בראייה הכללית. גם בהתחלה, המעבר לשתי פגישות שבועיות חולל מהפך מסוים. מאחלת לכם בהצלחה. אולי תגלו. כולי תקווה. צריך לנסות ולהתמיד כדי לדעת. כואב ולא פשוט. שלך, סוריקטה

לא מצליחה להפסיק לאכול..בולמוסים שמעולם לא היו..רק לא להרגיש. רק לא להרגיש רק לא לזכור לחשוב רק לא להיות

הי ינשוף, למרות הפחד - את בהחלט עושה את הדבר הנכון. אודי