חרדה קיומית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סוגרים שנה בלי חיבוקים ונשיקות - יצאנו לבדוק מה הנזק

נדרשנו לשמור על מרחק. 2 מ' או חצי קילומטר זה כבר לא משנה. לא התקרבנו ליקירנו. ילדים, נכדים. לא הפרשנו את הורמון האהבה "האוקיסטוצין" ויש לזה מחיר. גם בגוף וגם בנפש זה היה לא נורמלי לשמור על ריחוק למשך שנה (ועדיין אנו ממשיכים) בגלל הנגיף שסובב את העולם על הכתר הקטן שלו ועצר לנו את החיים. לא רק עבודה ופרנסה, לא רק מקומות בילוי- קשר אנושי בסיסי- במובן הכי פשוט של המילה. חיבוק, נשיקה. נורא. תחושת הבדידות השתלטה עלינו ואנו נלחמנו בה עם הפחד מהנגיף והכרחנו את עצמנו לציית לחוקים. זה היה נכון אבל במקרו שום דבר כאן לא היה נכון. המכה שהמגפה הנחיתה עלינו הותירה ועוד תותיר בנו טראומה, פוביות, חרדות וזיכרון רע. לחיבוקים ונשיקות יש יתרונות עצומים לגוף ולנפש! רוב המחקרים (ונעשו אלפים עד היום) על חיבוקים ונשיקות,  מוכיחים את התרומה החיובית שלהם עלינו כיצורי אנוש חברותיים וחברתיים. מסתבר שכאשר אנו מתחבקים ומתנשקים, משתחרר בגופנו הורמון בשם אוקסיטוצין,...
ללמוד עוד על חרדה קיומית
גזזת: פיצוי בגין פגיעה גופנית ונפשית-תמונה

פרשת "ילדי הגזזת" היא פצע כאוב מימי קום המדינה: רבים נפגעו...

מאת: ד"ר אנטוני...
13/03/2019
טראומת לידה: להתגבר על הכאב והפחד-תמונה

הכנה מראש, תרגילי הרפיה, גמישות ואמונה יכולים להקטין את...

מאת: חגית בן-שחר
27/02/2011
צבע הפחד: על הפרעות חרדה-תמונה

חוששים לדבר בחברה? מסדרים את הבית בכפייתיות? חשים בלבכם ללא...

מאת: אראלה...
20/09/2010
הפרעת חרדה? בלי פאניקה!-תמונה

התקף פאניקה עלול להפוך למעגל קסמים, שבו ההימנעות מגורמים...

מאת: אירנה...
09/07/2009
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לחרדה קיומית?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

חרדה קיומית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

ביום שבת ימלאו 7 שנים לפטירתו של אבי הביולוגי......עצוב לי הזמן הזה כי עולים בי המון זכרונות .....חלקם קשים מאוד....על תקופת הילדות שלי ...שלא היתה לי....על אייך שהאגו שלו ניהל אותו ואת החיים של כל הסובבים אותו...בלי חשבון......ואותנו כילדים שלו.....היה אדם קשה חסר פשרות...הכל היה צריך להיות כמו שאמר...יהרג ובל יעבור....התעלל בנו נפשית...מילולית.....וגם באמי התעלל גופנית...היה מכה אותה עם חגורה מעור חזרה..רק בגלל שהמרתה את פיו.....לעג לנו הילדים שלו בכל הזדמנות....והשפיל אותנו....פחדנו ממנו פחד מוות.....הוא גם ברבות הימים התחיל לשתות לשוכרה ולא ראה אף אחד מ..20 סנטימטרים.....אחרי שהתגרש מאמי בכלל מצבו היה יותר גרוע....פחדתי ללכת לבקר אותו..אבל הלכתי רק כי אחי ביקש ממני....כדי שהוא לא יחטוף את החגורה על הבשר שלו.....ניתקתי איתו קשר המון שנים...לא רציתי לדעת אפילו אם הוא חי.....גם אחרי יותר מ20 שנים של ניתוק שום דבר לא השתנה בו.....ושוב הפצרות של אחי נפגשנו ודיברנו.....לאחר שהתחתנתי שוב ניתקתי קשר כי הוא הרס לי את יום החתונה שלי.....הוא והבן החורג שלו מאישתו הרביעית.....השנים התנדנדו בין ניתוק ארוך מאוד לחיבור קצר..מלא בקצרים חדשים.....עד שהחליט לנסוע להשתקע בחול.....הנה בא השקט......ועם בוא השקט ירדו גם ההגנות שבניתי במשך השנים.......לא נכנסתי לכל הפרטים כי גם ככה סה כבר התארך ואני רוצה קצת לקצר עכשיו....יום אחד נודע לי מאחי שהוא גר בחול....שאבי בא והתמקם אצלו בבית.....מידי פעם עידכן אותי מה איתו...לא ששאלתי.....ושוב הזמן עף ויום אחד אחי מבשר לי שאבי לקה בליבו.....ואחרי שיצא שוב אחי חיבר ביננו... ועבר ארוע מוחי....התחלתי להתרכך....משהו בפנים אמר לי אל תהי כמוהו עם אגו..זו לא את... זה לא שלך.....הקשר התחיל לרקום עור וגידים ...רציתי אבא....מה שהיה חסר לי כל השנים....ירדו ההגנות ונתתי לו פתח להתחיל מערכת יחסים חדשה כמו שאני רציתי....בגללו מעולם לא יכולתי לבכות...כי בזמנים שהחגורה היתה באוויר ויכולה עד היום לשמוע את השריקות שלה חותכות את האוויר...הוא לא הרשה לי לבכות...מי רוצה סיבוב על החגורה....ותוך כדי שהיה שוב מאושפז בגלל ניתוח בגב להוצאת סרטן....זרקתי אליו את האיסור שלו...פתאום שמעתי אותו בוכה....לא מאמין למה שאמרתי ...אז תבכי נשמה של אבא....תבכי כל זמן שאני עוד חי שאדע שאת בסדר....ככה אמר ...ולא עברה דקה מסיום השיחה ומפלי הניאגרה זלגו ממני במשך 3 ימים....העונש נגמר..!!!....משם ואילך היחסים שלנו רק השתפרו...עד כדי שנסעתי אליו לחול לסעוד אןתו במיטת חוליו בבית החולים שם גסס....3 שבועות ארוכים והכי יפים בחיים שלנו ביחד...אני איתו והוא איתי רק מדברים ורק מתעדכנים על כל החיים המפוספסים שלנו לחוד...הוא בוכה ואני מחבקת ומרגיעה או הפוך......כמה חבל שכך נפרגו דרכנו....עם עצב וכאב...אבל גם עם סגירת מעגל אוהבת ומחבקת .....אוהבת אותו...וכבר מזמן סלחתי לו כי הבנתי שהאגו שלו זו מחלה חשוכת מרפא.............סליחה על האורך ועל החפירה......חטולית...עצובה

חטולית יקרה באמת עצוב...כל כך עצוב.. אני שמחה שהצלחת לעשות סגירה ושהיו איתך כמה זכרונות טובות שאפשר אולי לאחז בהם. איתך בלב, ינשופים

חתולית יקרה !! וואוו...קראתי את הודעתך.....עברה בי צמרמורת בגוף................................ יכולה עדיין לשמוע את שריקות החגורה באוויר לפני שהיא קורעת את העור................... וואווו........מצמרר............... רוצה לומר לך שאני איתך......וואוו..... במבי.

הי חטולית, קראתיך בעצב רב. בכאב רב. חיבוק בינתיים. סוריקטה 13:50

תודה בנות וסליחה שלא עונה בנפרד לכל אחת....כל מה שכתבתי הוא רק בקצה המזלג....הרגשות שלי עכשיו די ..עצובים...אלה דברים שעולים כל שנה מחדש....רק שכעת ללא כעס ...ברגע שהבנתי שזו מחלה שאי אפשר לרפא אותה היה מקום לסלוח ולסגור מעגל.. בזכות המטפלת שעבדה קשה כדי להביא אותי להבנה....אז מודה לכולכן על המילים החמות ...בהמון אהבה חטולית

הי חטולית. בפורמט הנוכחי, אפילו קל יותר לכתוב לכולם ביחד בהודעה אחת. הן מופיעות בטור. שמרי על עצמך, סוריקטה 18:09

הי חטולית, מרגש מה שאת כותבת. גם ההזדמנות לסגור מעגל למרות הפגיעות והכאב. אודי

ד"ר דדשב שלום וברכה, לאחרונה אני שם לב שהופיע אצלי ציור מוגבר של רשת ורידים כחולים בצד הימיני בלבד, ורידים נראים פתאום בצבע כחול החל מבסיס הצוואר על עצם הבריח ימין ועל חזה ימין וכתף ימין, רואים ורידים כחולים בבירור וזה מפחיד פחד מוות ,כשאני עומד הם נראים חזק יותר , בן 40 עושה ספורט לא מאומץ ( ריצה ) ,אני מודאג מאחר והבינותי כי ורידים שטחיים כחולים שפתאום נראים לעין מעידים בין היתר על בעיה לבבית , אי ספיקה או אחר ... הדופק גם קצת יותר מהיר וקוצר נשימה קל, בריצה אינני מרגיש שינוי משמעותי בשלה זה . אנא רשום לי בבקשה מה יכול להיות סימפטום כזה ועל איזה מצב לבבי הוא מצביע

אנני רואה קשר ישי ללב.... שווה בדיקה רפואית אבל.... בברכה, דר דדשב

ד"ר גיורא הידש וכולם........ מאד שמחתי שכתבת לי שהודעתי האחרונה "האירהאת עיניך" בהקשר של רק החולה עצמו יודע את עוצמתם וממשותם של התחושות ושרק מי שהיה יכול להבין באמת, וכמו כן הסכמתי איתך שלמי שלמד יש כלים רבים ושונים באמצעותם הוא יכול להושיט עזרה, אז אם ככה אני אנסה את זה שוב -למרות שמי שלא חווה את זה ממש בטוח שאין לו מושג לגבי מהות ההרגשה, כאילו אתה חי במימד אחר, הרגשה של הימצאותבחלום. אתהאמנם מסוגל לתפקד בחייהיום יום ואפילו לנהל לו"ז צפוף שיכול להכיל לימודים, עבודה ועיסוקים שגרתיים ושהסובבים אותך לא יוכלו להבחין בדבר ממה שמתחולל בעמקי נפשך המוסווית ברובה אבל ההרגשה היא של חוסר מציאות והיא לא נעימה בכלל. היא מגבירה חרדות ממוות ושיגעון ויש בה משהו מאד לא טבעי ומוכר ובטח שלא מהנה, כל הזמן יש אתהתקווה שהנה זה עובר אבל בינתיים לא ממש........זה עדיין כאן,מערפל ומעמעם לי את שגרת חיי והופך אותה למשונה ותמוהה מתמיד וזהו.אולי אתה יודע מה אפשר לעשות ואיך נפתרים מכל העניין הזה?? האם פבוקסיל תוך זמן מה יכול להוות פתרון ??ושוב תודה..............

לשירי היקרה, תודה על השיתוף השיתוף הוא באמת חשוב לכל הקוראים ובודאי שרבים מזדהים איתך אפילו אם הם קוראים את הנאמר ולא משתתפים פעילים. פבוקסיל היא תרופה מתאימה אבל גם לה לוקח כחודש עד לשיפור בהרגשה. אני חושב שמהבחינה הפסיכולוגית כדאי קצת לשנות גישה. כדאי להפסיק לעמוד על המשמר ולחשוב איך אני מרגישה היום הדהריאליזציה יותר או פחות, היום אני מרגישה טוב אבל מה יהיה בעוד שעה וכך הלאה. עדיף להיות בגישה מעט יותר סבלנית, נראה מה יהיה, הייתה לי שעה שבה הרגשתי בטוב, איזה יופי. בשבוע האחרון עדיין היו ירידות אבל היו יותר עליות מירידות בהשוואה להתחלה שהיו יותר ירידות מעליות. לשאול אנשים איך הם רואים אותך ולהתעודד מכך שהם רואים שהכל בסדר אפילו אם זה רק כלפי חוץ. לנסות לקבל את הכל ביותר אהבה וסבלנות ולחכות שהדברים יסתדרו, את בחורה חזקה, עם כוחות, נוטלת טיפול ועם הזמן את תרגישי מאה אחוז. המלצה לחופש ולעבוד פחות היא תמיד טובה, אבל האם היא אפשרית? בכל אופן כדאי להוסיף פעילות גופנית מסודרת, דבר אשר טוב לגוף ולנפש. היום הייתי ביוגה, זה גם בריא וגם נהניתי. ביי, תעדכני ושוב תודה על השיתוף דר' גיורא הידש

היי, אני סובלת מבעיה מאוד דומה. אבל קשה לי להסביר בדיוק את מהותה, תחושה שלא אתה ממש חי את חייך, יש רגעים מעטים של תחושת "אני" מוחלטת אך לרוב אטימות, גם למאורעות עצובים וכואבים. מבלבל מאוד. אולי החרדות ממלאות את המקום כדי לא להתעסק במה שמפחיד אותנו באמת במעמקי נשמתנו?

שלום, קראתי שבהיפו יש סיכון של מוות. אני עם גלוקומין אך בדיאטה ויש לי נפילות סוכר לפעמים כי בכל זאת זאת דיאטה של 1200 קלוריות כי אסור לי לעשות ספורט עקב מחלת ריאות קשה. תהיתי: במידה וחס וחלילה במהלך השינה יהיה לי התקף היפו, האם אני אמורה להתעורר מזה? או שחס וחלילה אפשר למות בשינה? תודה מראש

מירי שלום גלוקומין נדיר מאד שגורם להיפוגלקימיה, באופן עקרוני היפו קשה עלול להסתיים במוות, כמובן שזה נדיר ביותר ובוודאי תחת גלוקומין בלבד, מציעה לפנות לתזונאית