טיפוס הבטן: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

דיכאון: 9 עובדות שחשוב לדעת

האם יש קשר בין האופי שלנו לבין הנטייה לדיכאון? מי סובל יותר מדיכאון – גברים או נשים? האם לדיכאון יש מרכיב גנטי? כמה עובדות שחשוב להכיר, לרגל שבוע המודעות לבריאות הנפש דיכאון היא מחלה שאין להקל בה ראש. היא מתאפיינת במצב רוח ירוד, היעדר שמחת חיים, אנרגיה נמוכה, ערך עצמי נמוך ותחושת אשמה. תסמינים נוספים שלה הם: שינויים בתפקוד הקוגניטיבי, כלומר ירידה בריכוז ובזיכרון, חשיבה איטית ופגיעה ביכולת ללמוד. דיכאון מאופיין גם בהתבודדות ובהסתגרות, עד כדי אי יציאה מהחדר או מהבית במשך חודשים; ובתחושות גופניות, כמו כאבים, חולשה, כבדות, חוסר תיאבון, שינוי בתיאבון עלייה או ירידה במשקל, וירידה (מוכחת מחקרית) בתפקודה של המערכת החיסונית.   אילו סוגי דיכאון קיימים?  דיכאון נחלק לסוגים שונים, בהתאם למשך המחלה, לעוצמת התסמינים ובהתאם לגורם הסיבתי. ישנם גם סיווגים שונים (תיאוריים, סיבתיים, קליניים, רשמיים ובלתי רשמיים), כגון: דיכאון מינורי או דיכאון מג'ורי (קליני)...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטיפוס הבטן

זיהום חיידקי מסוכן - תמונת המחשה
זיהום חיידקי מסוכן חלק מהאנשים נדבקים בחיידק מנינגוקוק, אך לא מפתחים תחלואה. בחלק קטן מהמקרים, החיידק עלול...
ללמוד עוד על טיפוס הבטן
קדחת הבהרות: מחלה קיצית-תמונה

ד"ר גרשון קרן מסביר מהם תסמיני קדחת הבהרות ואילו פעולות...

מאת: ד"ר גרשון...
25/07/2010
תינוקות ותנועה: מי אתלט של אמא?-תמונה

גירויים פיזיולוגיים שונים חיוניים להתפתחות מוטורית תקינה של...

מאת: ד"ר איתי...
08/08/2018
ניתוח הגדלת חזה : עדיף בחורף-תמונה

חולמת על מראה שופע בביקיני? כדאי שתתכונני מעכשיו: ההחלמה...

מאת: מערכת zap...
27/11/2013
לופוס (זאבת): כל מה שחשוב לדעת-תמונה

לופוס, או בעברית זאבת, היא מחלה אוטואימונית העלולה להתבטא...

מאת: פרופ'...
06/05/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפוס הבטן?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפוס הבטן: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב, לפני כשנה, במהלך טורניר טניס (ככל הנראה*), נפצעתי בברך ימין. * ביום המשחקים לא הרגשתי שום בעיה מיוחדת מלבד עייפות (רגילה ליום משחקים), אך כשהתעוררתי למחרת בבוקר לא יכולתי לדרוך על רגל ימין עקב כאבים עזים בברך (משהו שלא חוויתי בעבר). אני טיפוס שלא רץ ישר לרופא ולכן החלטתי להמתין, לתת לרגל לנוח ולראות מה קורה... לאחר כשבועיים-שלושה הרגשתי טוב יותר ואף ניסיתי לחזור לשחק טניס, אך הכאבים חזרו מיד... כך נמשך כחודשיים עד שהחלטתי לפנות לאורתופד. הרופא בדק אותי והחליט לשלוח לצילום ובמקביל להתחיל טיפול פיזיותרפיה. כעבור שבוע-שבועיים חזרתי עם התוצאות והרופא החליט לשלוח אותי לאולטרסאונד... לקחת קצת יותר זמן וכשחזרתי אל הרופא הוא החליט שצריך לעשות MRI זה לקח כחודש וחצי ואז הגיעו תוצאות הבדיקה לפיהם הובחנה אצלי קרע במיניסקוס לטראלי עם ציסטה מניסקאלית. כאן הרופא אמר שהוא סיים את תפקידו ושהוא מפנה אותי למומחה ברכיים המתמחה בפציעות ספורט. שאלות: א. הציסטה (בליטה בצד החיצוני של הברך) הובחנה כבר בתחילת הבדיקות והתלוננתי כל הזמן שהיא מאוד רגישה למגע – למה הרופא (אורתופד) שליווה אותי לא הצליח להבחין שמדובר בציסטה? הרי זה בדיוק המומחיות שלו, לא? איך יתכן שהוא לא הבחין לאורך כל הדרך שזהו מקור הבעיה? ב. לפני כחודשיים נגשתי עם כל הסיכומים והתוצאות של הבדיקות למומחה פרטי והוא אמר שהטיפול היחידי במקרה שלי זהו ניתוח ארתרוסקופי בו מבצעים כריתת חלק מהמיניסקוס וכתוצאה מזה הציסטה תעלם. האם הטיפול הכירורגי זוהי הדרך היחידה לטפל בציסטה? האם יש טעם לפגוש מומחה/ים נוסף/ים שיבדוק אותי שוב? ג. בינתיים הכאבים הלכו ופחתו ואפילו חזרתי לעשות ספורט בצורה "מבוקרת" (עם רגישות ומודעות), אך "הבליטה" נשארה במקומה וממשיכה "להציק" (ישנם ימים שיש כאב – בעיקר אחרי פעילות ספורט או הליכה ממושכת) האם יתכן מצב שהקרע במיניסקוס התרפא והציסטה לא? (אם זה בכלל יכול לקרות בלי התערבות כירורגית או/ תרופתית?) האם כדאי לעשות MRI נוסף על מנת לבדוק מה ישתנה במהלך חצי שנה אחרונה מאז הMRI הקודם? תודה מראש!

שלום רב בברך ישנם שני מניסקוסים, אחד פנימי(מדיאלי ) ואחד חיצוני (לטרלי), תפקידו של המניסקוס בברך הוא בין השאר לשמש כבולם זעזועים, קרע במניסקוס יכול להפריע לתפקוד התקין של המפרק, קרע במניסקוס יכול לגדול , יכול ליצור נעילות של הברך, כמו כן יכול ליצור פגיעה בסחוס של הברך, כל הדברים שציינתי יכולים להיות אך לא חייבים להיות ,באם מוציאים חלק מבולם הזעזועים של הברך דהיינו המניסקוס עומסים רבים יותר מופעלים על הסחוס . קרעים במניסקוסים לרוב לא יכולים להתאחות ברגע שישנו קרע בחלק מהמניסקוס נוזל הברך יכול להיכנס בקרע וליצור צסטה מנסיאלית , טיפולים כאמור נקבעים על סמך בדיקה גופנית ועיון בבדיקות ההדמיה , אך לרוב באם הטיפול שמרני לא עוזר ישנו גם אופציה של ארתרוסקופיה בברכה ד"ר בנימין בנדר www.DrBender.co.il

אני לא יודע מאיפה להתחיל יש לי הרבה להגיד אני ישתדל לתמצת כמה שאפשר,חשוב לי לחלוק את הפיתרון שמצאתי (אצלי)לתופעה הנוראית הזו שנקראת אורטיקריה ,גם אם מישהו אחד יפתר מהתופעה הזו בזכות הרשומה הזו אני עשיתי את שלי,למדתי על בשרי כמה סבל מביאה התופעה הזו ואני רוצה שאנשים יפתרו ממנה כמו שאני נפתרתי(פעמיים) ,ההסבר שלי לתופעה זה שהיא פסיכוסומטית-כלומר נובעת מגורמים נפשיים(לאו דווקא מודעים) ,קודם כל כמה הבהרות: 1.מה שאני כותב הוא לא תחליף לטיפול רפואי ובדיקה מקצועית אצל רופא מומחה. 2.רוב הדברים שאציין אינם עובדות מדעיות אמפיריות מה שאני מציין מאופיין בגישה אינטואיטיבית ללא ביסוס הוכחה או הפרכה מדעית. 3.אני לא איזה מטפל אלטרנטיבי או משהו כזה או מישהו שמנסה בדרכים מסויימות לעשות כסף,אני בחור בן 27,סטודנט שחווה את התופעה הזו פעמיים בחייו , פעם ראשונה התופעה נמשכה כשנה וקצת ובפעם השנייה ארבעה חודשים ואני רוצה לעזור-על ידי קריאת הרשומה הזו . 4.אני אמנם טוען שהסיבה אצלי היא פסיכוסומטית אך לפי המידע שמצאתי ברשת ישנם עוד גורמים לאורטיקריה כגון צבעי מאכל וחומרים משמרים, אי סבילות למאכלים(יש הבדל בין אי סבילות לאלרגיה),קראתי אפילו על בחורה אמריקאית שלאחר שנים גילו שהיא אלרגית להמוגלובין B שלה כלומר אלרגית לעצמה,קראתי גם על אשה שסבלה מאורטיקריה כתוצאה מפיטריה שהיתפתחה על ההתקן התוך ריחמי שהיה מושתל בגופה,ישנם גורמים כגון מוצרי קוסמטיקה וכימיקלים... כל מי שיחפש בגוגל ימצא 1001 סיבות אך בכל זאת רוב רובם של האורטיקריות הכרוניות הן ללא הסבר. אז אני יתחיל: בגיל 23 אחרי צבא נסעתי למזרח הרחוק לאחר ארבעה חודשים התחילו לי נימלולים ללא פריחה שנימשכו כשבועיים לאחר שבועיים יום בהיר אחד הנימלולים הפכו לפריחה נוראית בעיקר בפנים ולא הבנתי מה הסיבה,הייתי באמצע טיול בהודו במקום נידח וגם לא הייתה לי אפשרות לטיפול רפואי בכל מקרה הפריחה הזו נמשכה במשך יום שלם ונעלמה לשבוע בדיוק, לאחר כשבוע חזרה הפריחה במלוא הדרה ומהרגע הזה נמשכה במשך שנה וקצת ON AND OFF , כאשר במהרה היא כבר טיילה לי בגוף בפנים בידיים חזה צוואר רגליים...מגרד בטירוף לא אסתטי וממש בלתי נסבל אני לא צריך להמשיך לפרט מי שחווה יודע,בכל מקרה לאחר כשבועיים הגעתי לנפאל במצב ממש לא טוב הפריחה פשוט לא הפסיקה שם ניגשתי לקבל טיפול רפואי בבית חולים פרטי, במשך שבועיים שהייתי שם התחיל הריטואל המוכר של אנטיהסטמינים סטרואידים וכו'....כלום לא עזר אפילו סטרואידים בקושי עזרו ובטח שלא האנטיהסטימינים,הרופא שלח אותי לקולגות שלו מומחי עור ואלרגיה וניסה לגלות ממה זה נובע אך לא הצליח לגלות כלום......חזרתי לארץ מתוסכל,הייתי אצל מומחה עור וכמה אלרגולוגים כמובן שחוץ ממשחות ואנטיהסטמינים וכמה תשובות ממש לא לעניין לא הייתה עזרה,היו שאמרו לי שזה נובע מלחץ נפשי או גורמים נפשיים דחיתי את זה על הסף וסירבתי בכלל לשקול את זה כי התקופה שבה האורטיקריה הופיעה הייתה אחת התקופות היפות והרגועות שהיו לי בחיים (בהמשך תראו שמה שחשבתי לא היה כל כך נכון),חוץ מרופאים קונבנציונלים הייתי גם אצל הומאופט,איזושהיא מרפאה אלטרנטיבית הזויה והרבה רופאים ובדיקות שכולם נימצאו תקינות(חוץ מIGE-מה שהראה שיש לי אלרגיה לא יותר מזה) כלום לא עזר היו לי את כל האנטיהסטימינים שקיימים בשוק בארון(עד שיום אחד זרקתי אותם לזבל)כל מיני סוגי תה מגעילים שבכלל לא עזרו ותרופות הומאופטיות יקרות ולא יעילות,בכל מקרה התופעה נמשכה כשנה וקצת כאשר לאחר כמה חודשים היא החלה לדעוך באופן לינארי ,אציין שהיא נעלמה כליל לאחר שנכנסתי לתקופה מאוד עמוסה ,אני עוד אחזור לנקודה הזו בהמשך,טוב,לאחר שנתיים וחצי מצאתי את עצמי בעוד אחת מהתקופות היפות שהיו לי בחיים ,לפני קידום בעבודה יצאתי עם בחורה שמאוד מצאה חן בעיניי הצלחתי בלימודים והיה אחלה,יום אחד( באמצע יולי השנה),פתאום התחילו לי נמלולים בדיוק כמו לפני 3.5 שנים ,לא כל כך התרגשתי מזה(למדתי לא להתרגש מהאורטיקריה כבר בפעם הקודמת ואני יחדד את הנקודה בהמשך)וחוץ מזה לא הייתה לי פריחה הייתי בטוח שזה יעבור...אך בדיוק כמו קודם בדיוק שבועיים אחרי יום בהיר אחד באמצע החיים ברגע הכי לא מתאים הסיוט חזר בדיוק כמו קודם-פריחה בפנים ידיים צוואר חזה רגליים.....הפעם קיבלתי את זה הרבה יותר קשה גם פיזית וגם נפשית הרגשתי שכל עולמי חרב עליי ,הייתי לפני קידום בעבודה ובדיוק אז התחלתי להבריז הרבה פעמים כי קמתי בבוקר עם פריחה נוראית ולא עניין אותי כלום אז לא הלכתי לעבודה,הבחורה שיצאתי איתה זרקה אותי בגלל שגם לה הייתי מבריז והייתי עסוק בעצמי, ובלימודים ממש התדרדרתי עד מצב שפשוט הפסקתי ללכת לשיעורים(גם משם הברזתי בגלל הפריחה)ואפילו לבחינות סוף סימסטר לא הלכתי,מכאן אתם מבינים באיזה מצב גרוע הייתי כמובן שבגלל המצב הזה הפריחה רק הלכה ונעשתה גרועה יותר ויותר והייתי שבוי במעין "מעגל קסמים" שרק הלך ודירדר אותי כל הזמן,מטבעי אני בנאדם סקרן והפעם החלטתי שאני לא סומך על רופאים אז אני יחקור בעצמי את העניין,במקביל גם הלכתי לאלרגולוג שדווקא היה טיפוס מאוד נחמד וחביב(כנראה בגלל זה המשכתי ללכת אליו)אבל לעזור לי הוא לא יכל ,אז התחלתי לחקור את העניין כאשר האופציה שהכי לא באה בחשבון זו האופציה הפסיכוסומטית\נפשית-למה היא לא באה בחשבון כי שוב זו הייתה תקופה מאוד יפה בחיי לכן הייתי משוכנע שהגורמים לאורטיקריה הם גורמים פיזיים-אלרגניים. כל יום הייתי יושב באובססיביות מטורפת על האינטרנט(מבחינתי זה היה עניין של חיים ומות ככה הרגשתי-כל עולמי חרב עליי)אני מדבר על 8 שעות ממוצע ביום וקורא בעיקר אתרים מחו"ל בנושא קראתי מאות אם לא אלפי רשומות ערב אחד אפילו מצאתי את עצמי מתרגם מאמר רפואי מגרמנית לעברית בעזרת מילון... ועם האנגלית הרפואית שנהייתה לי כבר הייתי יכול ללכת ללמוד רפואה באוקספורד ,טוב אז מה עשיתי עם כל החומר שקראתי ככה: בהתחלה חשבתי שאולי יש לי אי סבילות למזון אז שבוע אכלתי רק קציצות בשר ואורז ושתיתי רק מים-לא עזר אחרי זה החלטתי שאני רגיש לחומצה סליצילית(מצאתי על זה כמה מאמרים ברשת וחשבתי שזה מתאים) אז החלטתי לוותר על כל מה שיש בו סליציליטים שזה בערך 80% מהמאכלים וכמעט כל תכשירי הקוסמטיקה(משחת שיניים,שמפו,קרם גילוח דאורדורנטים וכו'...)עשיתי דיאטה כזו במשך שלושה שבועות ירדתי 5 קילו כל מי שראה אותי לא הבין מה עובר עליי,במקביל לזה אמרתי למה שלא ננסה להוריד את כל התכשירים הקוסמטיים במשך חודש ציחצחתי שיניים עם סודה לשתייה והתקלחתי רק עם מים לא שמתי דאודורנט והתגלחתי עם מים בלבד(כואב),כמובן שהפסקתי לשתות אלכוהול ואפילו לעשן סיגריות הפסקתי(תודה לאל היום חזרתי לקופסא ביום (J ) הכנתי יומני מעקב,הורדתי טבלאות שמפרטות איזה חומרים יש בכל מאכל וניסיתי עוד הרבה דברים שונים ומשונים.. כלום לא עזר!!! הייתי נואש ומתוסכל ולא הבנתי למה הגוף בוגד בי,חשדתי כמעט בכל דבר שצרכתי וזה ממש הטריף אותי,קראתי על אנשים ששנים חיים עם אורטיקריה וממש נלחצתי מזה,בדקתי הרבה מאוד אופציות- תרופות שלקחתי ..סוג הבד של הבגדים שלי ..החומרים שאני עובד איתם במקום העבודה שלי ועוד ועוד---כלום נדא גורנישט לא עזר,הפסקתי להפגש עם חברים ולצאת לבלות אף אחד לא הבין מה עובר עליי הייתי בבית כל הזמן מתוסכל(אני מציין את התחושות שלי בכוונה באופן דרמטי כדי שתוכלו להבין מזה את ההשלכות של "מעגל הקסמים" שאני מאמין שהגוף שלי ייצר),או קיי אז איך נפתרתי מהאורטיקריה ,אחרי כל האופציות ששללתי (ושכחתי לציין שגם ידעתי איזה בדיקות לדרוש מהרופאים אחרי כל מה שקראתי באינטרנט)כבר הייתי במצב שנמאס לי כבר לקרוא לשמוע ולדבר על כל דבר שקשור לאורטיקריה\אלרגיה\פריחה\דרמטיטיס וכו'.....והאופציה היחידה שנשארה זו האופציה הנפשית (מה שכן אם אני יהיה כנה עם עצמי באיזשהוא מקום הייתה לי הרגשה שזה הגורם אבל גם הכחשתי את זה וגם זה לא נראה לי מבחינה לוגית),בהתחלה ניסיתי להכניס לעצמי לראש מנטרות של "אני בריא" "הפריחה תעלם" וכו' אבל זה לא עזר-זה לא עזר כי הטיפול צריך להעשות באופן הרבה יותר יסודי,כי אני מאמין שמה שגרם לעניין זה הרובד התת מודע ולא הרובד המודע-איכשהוא הגעתי למסקנה הזו אני לא זוכר בדיוק איך,והחלטתי שזאת הסיבה משום מה נהייתי משוכנע אז מה עשיתי התחלתי לקרוא בנושא ,התגלגל לידי ספר שעזר לי מאוד ואני ממליץ עליו בחום–זהו ספר מפורסם והוא נקרא "כוחו של התת מודע" של ג'וזף מרפי ,חלק גדול מתהליכי הריפוי שביצעתי נימצאים בספר הזה,באופן טכני מה עשיתי: אני מאמין שכדי להיפטר מהאורטיקריה צריך לעבוד נפשית על עצמך באופן לא קל זה לא זבנג וגמרנו כמה מנטרות חיוביות בראש וזה יעבור, השינוי חייב להיות עמוק, מחקרים הוכיחו שסיוט מתמשך פוגע גם במערכת החיסונית, וגורם למחלות פיזיות,כל מי שיתעמק בנושא הזה יבין שיש קשר עמוק בין גוף לנפש. אבל מה זאת אומרת שינוי? זה מה שעשיתי טכנית: 1.אין מה להתייחס לאורטיקריה צריך להתעלם ממנה כמה שאפשר –זה בסדר אני יודע שאי אפשר לחלוטין להתעלם לפחות בהתחלה(מה זה להתעלם-כמו עכשיו שנכנסתם לאינטרנט לקרוא על אורטיקריה כדאי מאוד לא לעשות זאת, זה כמו שרופאים לא ממליצים לאנשים שחולים במחלת ים להיות בחברת חולים במחלת ים אחרים על ספינה כי אז הם "נזכרים" במחלה וחוטפים התקף בעצמם), אבל מהר מאוד אני הגעתי כבר להתעלמות מוחלטת שהשפיעה באופן ישיר על הפריחה-כלומר ירידה בתדירות ובעוצמה של הפריחה,נקודת ההנחה היא שהאורטיקריה היא לא פונקציה להחלטה זאת אומרת שאם אני רוצה לעשות משהו אבל בגלל שיש לי פריחה אני לא יעשה את זה זה מגביר את האורטיקריה ורק מדרדר את המצב,בסוף הטיפול שביצעתי לעצמי גם אם הייתה לי קצת פריחה כבר ממש לא התרגשתי מזה בתפיסה העמוקה שלי והפריחה מהר מאוד הייתה נעלמת ולא מחמירה כמו ממקודם. 2.פעילות גופנית-לי אישית זה מאוד עזר,אני טיפוס ספורטיבי מטבעי לכן הגברתי את הפעילות של הפעילות הגופנית שלי,האנדרנלין שמשתחרר גורם לדברים טובים אני ממליץ על ריצה ממושכת עם מחשבות אופטימיות ,יש קטע מדיטטיבי כאן בזמן ריצה הייתי מדמיין את עצמי בריא ,אני חושב שבמצב שהאנדרנלין זורם מחשבות זורמות בצורה טובה יותר לתת מודע, כמו כן עוד מצב שבו מחשבות זורמות טוב לתת מודע זה בעיקר לפני השינה בשלב הנימנום ושמתעוררים בבוקר ועדיין מעורפלים בין מציאות לחלום-בקטע הזה מומלץ להכניס את המחשבות החיוביות –איך לבצע גם ניתן לקרוא בכוחו של התת מודע. 3.אסור לוותר על כלום בגלל האורטיקריה!!-כי ברגע שאתם עושים את זה אוטומטית אתם שבים ל"מעגל הקסמים",אין מה לעשות צריך להיות קשוחים עם התופעה הזאת. 4.דבר מאוד חשוב הוא להבין מה הם הגורמים הנפשיים שהיו הטריגר להתפרצות-גם אם הגורמים הם לא על ציר הזמן עם האורטיקריה ברגע שמבינים אותם אני מאמין שהנפש תדע מה לעשות כדי "להשתחרר" מהם ,יש עוד אופציה שאני לא ניסיתי אותה אבל לדעתי היא יכולה להיות מאוד יעילה –טיפול בהיפנוזה גם לסימפטומים וגם לגורמים הנפשיים שגרמו לסימפטומים. 5.השתמשתי בדימיון מודרך ומעין מדיטציה בעיקר לפני השינה(עשיתי את זה על בסיס קבוע במשך כמה שבועות)-השיטות שהשתמשתי בהם גם מופיעות בספר כוחו של התת מודע-אם אתם בקטע של מדיטציות(זה יכול לעזור)אני אישית לא כל כך אבל מצאתי מדיטציה שמאוד עוזרת-מדיטציית NLP. אלה העקרונות בגדול,כעיקרון אני מאמין שצריך ללמד את הגוף לחזור לדפוס הרגיל שלו, הרופאים אומרים שאורטיקריה זו מעין טעות במערכת החיסונית ובחלק מהמקרים מעורבת גם המערכת ההורמונלית,כמו שאמרתי קודם יש קשר סיבתי ידוע בין גורמים נפשיים למערכת החיסונית ולמערכת ההורמונלית. עכשיו כדי להבין את כל התמונה מה אני חושב שקרה אצלי- הרי ציינתי שהאורטיקריה פרצה בתקופות היפות בחיי,מה שאני חושב זה שהגוף הרשה לעצמו לפרוח דווקא בגלל זה, כי בפעם הראשונה כמה חודשים לפני האורטיקריה עברתי תקופת דחק ומתח נפשי- השתחררתי מהצבא אחרי שירות ארוך וקרבי ולא מצאתי את עצמי כל כך באזרחות ובמשך הרבה זמן אני מאמין שהתת מודע הדחיק חוויות שיצאו החוצה בצורה פיזית,בפעם השנייה גם כמה חודשים לפני עברתי תקופת דחק נפשי לפני שזה קרה –אהבה נכזבת ועוד כמה מחשבות לא חיוביות וכו'....הגוף הרשה לעצמו להוציא את זה אחרי ההדחקה דווקא בתקופה טובה,ואני יציין משהו חשוב מאוד בשני הפעמים שהאורטיקריה פרצה סמוך למועד הפריצה ובפריצה היו לי חלומות רעים וסיוטים ממש לא נעימים בלילות,והרי אבי הפסיכולוגיה המודרנית זיגמונד פרויד וגם רבים אחרים טוענים שיש קשר בין התת מודע לחלומות ,התת מודע מוצא ביטוי בחלומות שאנו חולמים-ניתן לקרוא על זה בספר "פשר החלומות" של זיגמונד פרויד,אז אולי אתם שואלים את עצמכם איך נפתרתי מהאורטיקריה בפעם הראשונה (שהייתה הרבה יותר ארוכה מהשנייה)-רופאת המשפחה שלי(שבאמת ניסתה לעזור לי ושלחה אותי למלא בדיקות והיה לה סקרנות מקצועית בניגוד להרבה רופאים)שאלה אותי "איך נפטרת מזה בפעם הראשונה?" ,לא ידעתי מה לענות לה, בדיעבד הפיתרון היה גם הזמן שעבר (בפעם ההיא לקח יותר משנה)כנראה במהלך הזמן שעבר פחות התרגשתי מהאורטיקריה והראש לי פחות היה מעורה ככל שהזמן חלף וגם עברתי חודשיים מאוד עמוסים שבהם עשיתי קורס ביטחוני מאוד פיזי ולחוץ שאני מאמין שריפא אותי לחלוטין כי הראש שלי היה עסוק מאוד מהבוקר עד הלילה בתכני הקורס וביצעתי שם במשך כל היום פעילות גופנית קיצונית שגם תרמה לריפוי עד שהתופעה נעלמה= נשבר מעגל הקסמים =והגוף חזר למצב נורמלי. טוב,כתבתי מאוד מתומצת ואני יודע שגם קצת מבולגן פשוט אני סובל מבעיית חוסר זמן כרגע והשעה כבר 4 בבוקר אז אחרי ששפכתי הכל...אני מקווה שהבנתם פחות או יותר את התהליך שאני בטוח ב100% שריפא אותי , אני מקווה שמה שכתבתי יעזור כאן למישהו אני ממש ממש מקווה כי אני יודע כמה נורא זאת האורטיקריה הזו,אם מישהו רוצה לשאול אותי משהו המייל שלי : jonathan435@walla.co.il או במסרים בפרטי

תודה ששתפת אותנו בספורך ובמסקנותך במילים פשוטות: אתה בהחלט צודק - מהניסיון שצברתי אני בטיפול במאות חולים עם אורטיקריה כרונית אני מסכים איתך שברוב המיקרים למחלה יש מרכיב נפשי / עצבי ברור: מעיין רפלקס או התנייה שהמוח שלנו יוצר בדמות פריחה פתאומית ומגרדת כשרק שבירת מעגל הקסמים השלילי הזה יכול לעזור בהעלמות התופעה. בפרק על אורטיקריה כרונית באתר שלי www.allergynet.co.il אני כותב דברים דומים לגבי השאלה "למה פיתחתי אורטיקריה ומתי זה כבר יעבור ?!": "אורטיקריה כרונית נובעת למעשה מטעות שהתרחשה בגוף טעות הקשורה בד"כ במערכת החיסון או במערכת העצבית. מסיבה כלשהיא מקבל העור אותות הזהרה ממערכת העצבים או מתאי האלרגיה שבגוף והופך לרגיש ביותר. הרגישות הזו יכולה להתרחש כתוצאה מ"שוק" או טרואמה שחווה החולה: מתח נפשי, זיהום, תאונה ולעיתים אין כל סיבה נראת לעיין. מניסיונינו אנו למדים שבמידה ואנו נשדר חזרה לעור שדר של רגיעה ושליטה התופעה תחלוף והעור יחלים ולא יהיה רגיש יותר. מסר זה של רגיעה יכול להנתן הן על ידי שימוש בתרופות נוגדות הגרד והפריחה והן באמצעות רגיעה נפשית וכן חשוב אורך רוח, סבלנות, אופטימיות ושימוש נכון בתרופות בהנחיית הרופא המומחה."

האם בזמן שהייתי בתהליך ההחלמה נטלת תרופות?

18/05/2010 | 23:32 | מאת: מישהי בת 23
מתוך פורום אלרגיה ואסתמה

תודה רבה לך על כל המידע אני עכשיו סובלת מאורטיקריה ואני אעשה כפי שעשית אולי זה יעזור.....תודה רבה

קראתי את מה שכתבת וממש ניסיתי לעבוד עם הספר גם אני חושבת שזה הכול בתת מודע שלי אבל לא מצליחה לעבוד על זה אולי יש לך איזה שיטה שעבדת לפיה אני ישמח לתשובה

כולם אומרים שיש לה מרכיב נפשי, וגם אני הייתי בתקופה לחוצה כשהפריחה התפרצה. וכבר 11 חודשים שאני נסחבת עם זה. אבל העניין שרשמת על ציר המן שיכול להיות שזה דברים שסחבנו מהעבר יכול להיות? לפני כ3 שנים? בכל אופן אני ממש משוכנעת שהטריגר שגרם להתפרצות זה מכשיר להורדת שיער אצל קוסמטיקאית שנקרא HSR זה שקר כלשהו שבכלל לא הוריד לי את השיער, בחודש הטיפול הראשון פניתי פעם ראשונה לרופא עור בנוגע לפריחה קטנה. ולא קישרתי. ורק לאחר 8 טיפולים כשהפריחה הגיעה לשיא גם לפנים לידיים לחזה ולכל הגוף הבנתי שזה מההורדת שיער.

דר' נכבד ויקר שלום ברצוני לשאול שאלה שמספר פעמים העליתי אותה בפורום אני מודה לך מקרב הלב על הסבלנות אני פונה אליך מכוון שרופאי המשפחה אין ביכולתם לתת מענה לתופעה בשנה וחצי האחרונה בני הבית ואני פיתחנו סימנים של שטפי דם חלבון בשתן ואריתרוציטים שלשולים או צואה צפה סחרחורות כאבי עיניים ממקור לא ידוע על פניו כל הבדיקות תקינות הבסיסיות היה תקופה שהיה מלווה שיעול לילדה הקטנה חום גבוה שירד רק עם טיפול אנטיביוטי וכן סליחה היה לנו מעט כיח דמי מס פעמים בודדות שהתבטאה בליחה או בנזלת זה לא היה דם אבל ראו ריר דמי מס פעמים בודדות נכון להיום אין שיעולים או את המצב הנתון הזה של שיעולים או כיח השאלה שלי האם התסמינים הנ''ל יכולים להתאים חלילה לשחפת לא באנו עם אף אדם שידוע לנו נגוע לא יצאנו לחול אני מוטרדת ואף מיואשת כן היה מקרה של עקיצות לתוכי שחלה בנשימה ושלשולים בבית האם לאור הסיפור הנ''ל הדבר לא מתאים לשחפת או טיפוס כי י הנ''ל יכולות לגרום לבעיות של שלשולים ולמספר בעיות בריאות בעוד תחומים אנחנו בית סטנדרטי אם אורך חיים רגיל ללא טיסות לחול ילדים קטנים בגנים לא משהוא שהיה אמור להביאחולי כזה ממה שחפת נגרמת והאם היו רואים את זה בבדיקות הדם הרגילות במידה וכן

דבר נוסף בהבחנה מבדלת האם זה סימנים שיכולים להתאים חלילה לצרעת יש לנו את כל סימנים שתיארתי וכן יבלות ופצעים שבאים והולכים האם זה אופייני לשחפת או טיפוס או צרעת ?משהוא ממש רחב טווח שמתבטא אצל כולם באותו אופן אני ממש מודה לך אתה רופא בחסד עליון אם יכולתי הייתי מגיעה אליך בפרטי במידה ואפשר

שלום רחלי, כל שיעול שמלווה בכיח דמי עשוי להיות ביטוי לשחפת, אך מכלול התסמינים המתואר בשאלתך איננו אופייני למחלה זו, ובוודאי שלא לצרעת. הרבה בריאות אפי

ברשותך אין מילים שיתארו את רגשי התודה כלפיך על הזמן שאתה מקריב שאלה אחרונה וחשובה האם פטריית קריפטוקוקוס עוברת מאדם לאדם או שיכולה להסביר את המקרה הנ''ל אולי שקורה לנו בבית שואלת שוב בגלל הסימנים והסיפור שהיה עם התוכי ועיקצות

בגלל שהיה תוכי בבית שהסטרליזציה הייתה נמוכה האם ישנה אפשרות שעבר אלינו ממנו שחפת העופות ??

שלום רחלי, מכלול התסמינים המתוארים בשאלתך איננו אופיני לזיהום ב'קריפטוקוקוס' (וכפי שכבר כתבתי לך, גם לא לשחפת). הרבה בריאות אפי

יש לי הרגשה שהשאלה שלי – יותר נכון ההערות שלי על טיפול-מטפלים-קשרים טיפוליים, לא כל כך מובנים, ואולי נשמעים מתריסים. אני רוצה לחדד את השאלה שלי, ואשמח ממש לשמוע את דעתך בעניין. מאד מעניינת אותי התשובה המלuמדת שלך דווקא בתור אחד שגם נותן טיפולים פרטיים וגם מנהל את הפורום הזה שנים ממילא מאד נמצא וחי בבעיה שאני מעלה אותה. ניקח דוגמא – בחורה בשם שירלי יש לה בעיות בחיים. היא לא מצליחה להסתדר בחברה, אין לה זוגיות, מפטרים אותה מהעבודה, והיחסים שלה עם האחים והאחיות לא במיוחד טובים. אמא אוהבת ומגוננת, אבל כנראה זה לא מספיק בחיים. שירלי מחליטה ללכת לטיפול. ההחלטה לא הייתה קלה, אבל אחרי שפוטרה פעם נוספת ושמה לב שכל החברים לצוות היו מרוצים שהעיפו אותה, היא החליטה, עד כאן, לא יותר! לשירלי יש כמה וכמה מפגשים עם המטפלת שנפרסים על פני שבועות לא מעטים. המטפלת בעיקר שומעת את שירלי, את דרך ההתנהלות שלה, את כל מה שעבר עליה מאז שהיא זוכרת את עצמה, (לא, זה לא היה פסיכואנליזה), שירלי לא התעמקה לשמוע באיזה שיטה היא תטופל, קבלה המלצות ובאה, ושיתפה פעולה עם המטפלת. לאחר שנראה היה למטפלת שהיא למדה להכיר את שירלי, והיו להן הרבה מאד שיחות עמוקות שירלי הגיעה על פיהן ועם הדרכתה של המטפלת למסקנות מסוימות על עצמה, היא הבינה שהיא טיפוס מאד שיפוטי, ביקורתי, לא מאד מפרגן, די נרקיסיסטית ו... לא יודעת להביע את התחושות והרגשות שלה. במקום ללמוד לדבר על מה שמפריע לה עם החברה ועם מה שסביבתה, עם מחזיקה זאת בפנים, ונותנת לזה להתבטא בדרכים אחרות, שגורמות לה להיות כנאמר לעיל. ביחד עם המטפלת שירלי לומדת דרכים להביע את עצמה, למצא את עצמה במבוך, להבין כל את אלו שסביבה, לדעת להתמודד, בקיצור יש להם עבודה רבה. ועכשיו באה השאלה שלי – שאני באמת ובתמים ומנסה להבין כאן את הכותבות. כיצד הן רואות את היחסים בין שירלי למטפלת שלה, האם תפקיד המטפלת הוא לתת לשירלי כלים כדי לדעת להתמודד בחיים, ולתת לה ליווי מסוים כדי לוודא שהיא צועדת על המסלול הנכון. האם הטיפול גם צריך להפוך לחדר כושר לתקופה מסוימת שבה שירלי תלמד ליישם את מה שלמדה על מה שקורה בחיים האמיתיים ואף על כל מיני סיטואציות שתביא אליה המטפלת או... וכאן בא האו..... הגדול האם הקשרים עם המטפלת הם בעצם ערך בפני עצמו. המטפלת היא זו שתבין אותה, המטפלת היא זו שלא תפטר אותה, המטפלת היא זו שאתה תוכל לתקשר, המטפלת תהיה בשבילה מה שהסביבה מעולם לא הייתה בשבילה והיא תהיה מין גן עדן haven שאליה תוכל שירלי להימלט פעם בשבועיים ושם יהיה לה טוב, ושם היא תרגיש שמבינים אותה. האם הטיפול הופך להיות מאמצעי למטרה בפני עצמה? האם המטפלת הופכת להיות הרגליים התותבות של שירלי שעליהם תצעד כל חייה? האם המטפלת שמקבלת 50% מהמשכרות של שירלי (אחרי שסוף סוף מצאה עוד משרה), זו עובדה מוגמרת שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלה? היא עובדת כדי לממן אותה, כי בלעדיה אין לה חיים, ועל חמצן ואוויר שווה לשלם בדיוק כמו על דיור ואוכל. בקיצור, האם המטפלת נותנת לשירלי כלים ואמון כדי שתצא לחיים, או שהמטפלת עצמה הופכת להיות איזה מטרה ותכלית בחיים של שירלי? זה כמו שעורך דין ילווה את הלקוח לאחר המשפט, (האם תגיד שהמטפלת כמו ריטיינר שמשלמים לעורך דין על בסיס קבוע בחברה שצריכה כל הזמן ייעוץ משפטי) ולכן גם שירלי חייבת כל הזמן ייעוץ פסיכולוגי? והייעוץ חייב להיות על בסיס שבועי, ומעבר לייעוץ הוא חוויה בפני עצמה, כי ריטיינר משפטי הוא רק על שאלות מסוימות שצצות, כאן זה לתת למטפלת להיות ממש חלק מהחיים. האם הרופא מלווה את החולה לאחר המחלה, או שהוא רק מגיע אחת לכמה חודשים לבדיקות? לבדוק שהמחלה לא חזרה, או אולי צריכים להמשיך להגיע לרופא, שיבדוק כל הזמן, שיראה מה המאמרים החדשים ברפואה אומרים, שיעשה כל הזמן בדיקות דם, שישמע בדיוק על כל כאב ראש וכאב ולחץ בלב, שיהיה פיזית עם יד על הדופק כל שבוע כדי לוודא שהחולה שומר על עצמו. אני ממש לא מבינה את המקום שיש למטפלים כאן שנפרסים על פני שנים ארוכות ובעצם מאפילים על קשרים עם בני משפחה, בני זוג, יחסים בעבודה, ומה לא??? איך אתה רואה מטפל, אמצעי כדי לרכוש מיומנויות להסתדר בחיים, או איזה 'כלב נחיה' שנמצא לצד 'הנכה' לעולם, פחות יותר. שהוא זה שעוזר לו ללכת, הוא לא כלי, אלא הוא הופך להיות חלק מהחיים של העוור, האם המטפל הופך להיות חלק מהחיים של המטופל, ולכן צריך להיות כאן מעבר למה שהוא נותן כלים, כי הנוכחות שלו היא נוכחות עצמאית ונחוצה? נכתב ממש ממש בצידו שלא לדבר על כך שדווקא היום יש הרבה מאד במקצוע שחולקים על הפסיכואלינזה, ומאמינים יותר בדרכים של התנהגות ( הבן שלי לומד את זה, אני ממש לא מתמצאת) אבל אני יודעת שיש הרבה ביקרות על כל החפירות האינסופיות במה שהיה, פתיחת פצעים, שלא פעם רק מורידים את איכות החיים, אבל לא זו הנקודה ולא בזה אני רוצה להתמקד, אבל אנא ממש לא להתמקד בנקודה הזו כי היא לא האישו ולא הפואנטה.

הי סנדיי, אין לזה תשובה אחת. אקדים ואומר שיש לך שאלות טובות אבל ראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'. יש מטרות שונות בטיפול, תלוי במטופל, באבחנה שלו ובכוחות שלו, ויש שיטות טיפול שעושות שימוש בקשר ותפקידן למלא חסך (והן חשובות אכן, כמו חמצן לנשימה) ויש שיטות דיירקטיביות שנותנות 'כלים'. החכמה היא לאבחן נכון את הצרכים של האדם ולהתאים לו את הטיפול הנכון למטרותיו וצרכיו. אודי