נגישות
נגישות

טיפוס הבטן: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

חופשה פעילה: מדריך להורים

הילד לא זז מהספה כל החופש? איך תגרמו לילדכם לנטוש את מסכי המחשב, הטאבלט והטלוויזיה לטובת פעילות גופנית בריאה, ואיך בסופו של דבר זה רווח כפול עבורו ועבורכם חוק היסוד שלי כמאמנת לאורח חיים בריא וכאמא הוא: ילד בריא הוא ילד שמח. ילד עם הרבה אנרגיה, שישן טוב, מבצע פעילות גופנית ומקפיד על אכילה בריאה. נושא המשקל איננו רלוונטי כלל, כי המטרה היא ילד בריא ומאושר, ולא ילד במשקל כזה או אחר.העיסוק בנושא משקל גוף בקרב ילדים עלול להוביל להפרעות אכילה, לדימוי גוף נמוך ולבעיות רבות אחרות שילוו את הילד כל חייו. אין ספק שבחופשת הקיץ ההרגלים של הילד משתנים; יש הפסקת פעילות בחוגים ובכל המסגרות, ולכן הילד נמצא מרבית הזמן מול מסכי הטלוויזיה, הטאבלט, הסמארטפון וכו'.   נסו למצוא קייטנה ספורטיבית או לפחות אחת שמשלבת פעילות גופנית. צילום: שאטרסטוק   החופש מוציא את הילד מהמסלול הקבוע שלו, וייתכן שהוא אף יעלה מעט במשקל, אבל אל דאגה, מיד כשישוב לתלם, הגוף...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטיפוס הבטן

מחלות זיהומיות - תמונת המחשה
מחלות זיהומיות פיתוח פורץ דרך במכון וייצמן: מדעני המכון פיתחו אלגוריתם שעשוי לנבא את הסיכוי לחלות בשחפ...
ללמוד עוד על טיפוס הבטן
קדחת הבהרות: מחלה קיצית-תמונה

ד"ר גרשון קרן מסביר מהם תסמיני קדחת הבהרות ואילו פעולות...

מאת: ד"ר גרשון...
25/07/2010
תינוקות ותנועה: מי אתלט של אמא?-תמונה

גירויים פיזיולוגיים שונים חיוניים להתפתחות מוטורית תקינה של...

מאת: ד"ר איתי...
08/08/2018
ניתוח הגדלת חזה : עדיף בחורף-תמונה

חולמת על מראה שופע בביקיני? כדאי שתתכונני מעכשיו: ההחלמה...

מאת: מערכת zap...
27/11/2013
לופוס (זאבת): כל מה שחשוב לדעת-תמונה

לופוס, או בעברית זאבת, היא מחלה אוטואימונית העלולה להתבטא...

מאת: פרופ'...
06/05/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפוס הבטן?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפוס הבטן: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב, לפני כשנה, במהלך טורניר טניס (ככל הנראה*), נפצעתי בברך ימין. * ביום המשחקים לא הרגשתי שום בעיה מיוחדת מלבד עייפות (רגילה ליום משחקים), אך כשהתעוררתי למחרת בבוקר לא יכולתי לדרוך על רגל ימין עקב כאבים עזים בברך (משהו שלא חוויתי בעבר). אני טיפוס שלא רץ ישר לרופא ולכן החלטתי להמתין, לתת לרגל לנוח ולראות מה קורה... לאחר כשבועיים-שלושה הרגשתי טוב יותר ואף ניסיתי לחזור לשחק טניס, אך הכאבים חזרו מיד... כך נמשך כחודשיים עד שהחלטתי לפנות לאורתופד. הרופא בדק אותי והחליט לשלוח לצילום ובמקביל להתחיל טיפול פיזיותרפיה. כעבור שבוע-שבועיים חזרתי עם התוצאות והרופא החליט לשלוח אותי לאולטרסאונד... לקחת קצת יותר זמן וכשחזרתי אל הרופא הוא החליט שצריך לעשות MRI זה לקח כחודש וחצי ואז הגיעו תוצאות הבדיקה לפיהם הובחנה אצלי קרע במיניסקוס לטראלי עם ציסטה מניסקאלית. כאן הרופא אמר שהוא סיים את תפקידו ושהוא מפנה אותי למומחה ברכיים המתמחה בפציעות ספורט. שאלות: א. הציסטה (בליטה בצד החיצוני של הברך) הובחנה כבר בתחילת הבדיקות והתלוננתי כל הזמן שהיא מאוד רגישה למגע – למה הרופא (אורתופד) שליווה אותי לא הצליח להבחין שמדובר בציסטה? הרי זה בדיוק המומחיות שלו, לא? איך יתכן שהוא לא הבחין לאורך כל הדרך שזהו מקור הבעיה? ב. לפני כחודשיים נגשתי עם כל הסיכומים והתוצאות של הבדיקות למומחה פרטי והוא אמר שהטיפול היחידי במקרה שלי זהו ניתוח ארתרוסקופי בו מבצעים כריתת חלק מהמיניסקוס וכתוצאה מזה הציסטה תעלם. האם הטיפול הכירורגי זוהי הדרך היחידה לטפל בציסטה? האם יש טעם לפגוש מומחה/ים נוסף/ים שיבדוק אותי שוב? ג. בינתיים הכאבים הלכו ופחתו ואפילו חזרתי לעשות ספורט בצורה "מבוקרת" (עם רגישות ומודעות), אך "הבליטה" נשארה במקומה וממשיכה "להציק" (ישנם ימים שיש כאב – בעיקר אחרי פעילות ספורט או הליכה ממושכת) האם יתכן מצב שהקרע במיניסקוס התרפא והציסטה לא? (אם זה בכלל יכול לקרות בלי התערבות כירורגית או/ תרופתית?) האם כדאי לעשות MRI נוסף על מנת לבדוק מה ישתנה במהלך חצי שנה אחרונה מאז הMRI הקודם? תודה מראש!

שלום רב בברך ישנם שני מניסקוסים, אחד פנימי(מדיאלי ) ואחד חיצוני (לטרלי), תפקידו של המניסקוס בברך הוא בין השאר לשמש כבולם זעזועים, קרע במניסקוס יכול להפריע לתפקוד התקין של המפרק, קרע במניסקוס יכול לגדול , יכול ליצור נעילות של הברך, כמו כן יכול ליצור פגיעה בסחוס של הברך, כל הדברים שציינתי יכולים להיות אך לא חייבים להיות ,באם מוציאים חלק מבולם הזעזועים של הברך דהיינו המניסקוס עומסים רבים יותר מופעלים על הסחוס . קרעים במניסקוסים לרוב לא יכולים להתאחות ברגע שישנו קרע בחלק מהמניסקוס נוזל הברך יכול להיכנס בקרע וליצור צסטה מנסיאלית , טיפולים כאמור נקבעים על סמך בדיקה גופנית ועיון בבדיקות ההדמיה , אך לרוב באם הטיפול שמרני לא עוזר ישנו גם אופציה של ארתרוסקופיה בברכה ד"ר בנימין בנדר www.DrBender.co.il

יש לי הרגשה שהשאלה שלי – יותר נכון ההערות שלי על טיפול-מטפלים-קשרים טיפוליים, לא כל כך מובנים, ואולי נשמעים מתריסים. אני רוצה לחדד את השאלה שלי, ואשמח ממש לשמוע את דעתך בעניין. מאד מעניינת אותי התשובה המלuמדת שלך דווקא בתור אחד שגם נותן טיפולים פרטיים וגם מנהל את הפורום הזה שנים ממילא מאד נמצא וחי בבעיה שאני מעלה אותה. ניקח דוגמא – בחורה בשם שירלי יש לה בעיות בחיים. היא לא מצליחה להסתדר בחברה, אין לה זוגיות, מפטרים אותה מהעבודה, והיחסים שלה עם האחים והאחיות לא במיוחד טובים. אמא אוהבת ומגוננת, אבל כנראה זה לא מספיק בחיים. שירלי מחליטה ללכת לטיפול. ההחלטה לא הייתה קלה, אבל אחרי שפוטרה פעם נוספת ושמה לב שכל החברים לצוות היו מרוצים שהעיפו אותה, היא החליטה, עד כאן, לא יותר! לשירלי יש כמה וכמה מפגשים עם המטפלת שנפרסים על פני שבועות לא מעטים. המטפלת בעיקר שומעת את שירלי, את דרך ההתנהלות שלה, את כל מה שעבר עליה מאז שהיא זוכרת את עצמה, (לא, זה לא היה פסיכואנליזה), שירלי לא התעמקה לשמוע באיזה שיטה היא תטופל, קבלה המלצות ובאה, ושיתפה פעולה עם המטפלת. לאחר שנראה היה למטפלת שהיא למדה להכיר את שירלי, והיו להן הרבה מאד שיחות עמוקות שירלי הגיעה על פיהן ועם הדרכתה של המטפלת למסקנות מסוימות על עצמה, היא הבינה שהיא טיפוס מאד שיפוטי, ביקורתי, לא מאד מפרגן, די נרקיסיסטית ו... לא יודעת להביע את התחושות והרגשות שלה. במקום ללמוד לדבר על מה שמפריע לה עם החברה ועם מה שסביבתה, עם מחזיקה זאת בפנים, ונותנת לזה להתבטא בדרכים אחרות, שגורמות לה להיות כנאמר לעיל. ביחד עם המטפלת שירלי לומדת דרכים להביע את עצמה, למצא את עצמה במבוך, להבין כל את אלו שסביבה, לדעת להתמודד, בקיצור יש להם עבודה רבה. ועכשיו באה השאלה שלי – שאני באמת ובתמים ומנסה להבין כאן את הכותבות. כיצד הן רואות את היחסים בין שירלי למטפלת שלה, האם תפקיד המטפלת הוא לתת לשירלי כלים כדי לדעת להתמודד בחיים, ולתת לה ליווי מסוים כדי לוודא שהיא צועדת על המסלול הנכון. האם הטיפול גם צריך להפוך לחדר כושר לתקופה מסוימת שבה שירלי תלמד ליישם את מה שלמדה על מה שקורה בחיים האמיתיים ואף על כל מיני סיטואציות שתביא אליה המטפלת או... וכאן בא האו..... הגדול האם הקשרים עם המטפלת הם בעצם ערך בפני עצמו. המטפלת היא זו שתבין אותה, המטפלת היא זו שלא תפטר אותה, המטפלת היא זו שאתה תוכל לתקשר, המטפלת תהיה בשבילה מה שהסביבה מעולם לא הייתה בשבילה והיא תהיה מין גן עדן haven שאליה תוכל שירלי להימלט פעם בשבועיים ושם יהיה לה טוב, ושם היא תרגיש שמבינים אותה. האם הטיפול הופך להיות מאמצעי למטרה בפני עצמה? האם המטפלת הופכת להיות הרגליים התותבות של שירלי שעליהם תצעד כל חייה? האם המטפלת שמקבלת 50% מהמשכרות של שירלי (אחרי שסוף סוף מצאה עוד משרה), זו עובדה מוגמרת שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלה? היא עובדת כדי לממן אותה, כי בלעדיה אין לה חיים, ועל חמצן ואוויר שווה לשלם בדיוק כמו על דיור ואוכל. בקיצור, האם המטפלת נותנת לשירלי כלים ואמון כדי שתצא לחיים, או שהמטפלת עצמה הופכת להיות איזה מטרה ותכלית בחיים של שירלי? זה כמו שעורך דין ילווה את הלקוח לאחר המשפט, (האם תגיד שהמטפלת כמו ריטיינר שמשלמים לעורך דין על בסיס קבוע בחברה שצריכה כל הזמן ייעוץ משפטי) ולכן גם שירלי חייבת כל הזמן ייעוץ פסיכולוגי? והייעוץ חייב להיות על בסיס שבועי, ומעבר לייעוץ הוא חוויה בפני עצמה, כי ריטיינר משפטי הוא רק על שאלות מסוימות שצצות, כאן זה לתת למטפלת להיות ממש חלק מהחיים. האם הרופא מלווה את החולה לאחר המחלה, או שהוא רק מגיע אחת לכמה חודשים לבדיקות? לבדוק שהמחלה לא חזרה, או אולי צריכים להמשיך להגיע לרופא, שיבדוק כל הזמן, שיראה מה המאמרים החדשים ברפואה אומרים, שיעשה כל הזמן בדיקות דם, שישמע בדיוק על כל כאב ראש וכאב ולחץ בלב, שיהיה פיזית עם יד על הדופק כל שבוע כדי לוודא שהחולה שומר על עצמו. אני ממש לא מבינה את המקום שיש למטפלים כאן שנפרסים על פני שנים ארוכות ובעצם מאפילים על קשרים עם בני משפחה, בני זוג, יחסים בעבודה, ומה לא??? איך אתה רואה מטפל, אמצעי כדי לרכוש מיומנויות להסתדר בחיים, או איזה 'כלב נחיה' שנמצא לצד 'הנכה' לעולם, פחות יותר. שהוא זה שעוזר לו ללכת, הוא לא כלי, אלא הוא הופך להיות חלק מהחיים של העוור, האם המטפל הופך להיות חלק מהחיים של המטופל, ולכן צריך להיות כאן מעבר למה שהוא נותן כלים, כי הנוכחות שלו היא נוכחות עצמאית ונחוצה? נכתב ממש ממש בצידו שלא לדבר על כך שדווקא היום יש הרבה מאד במקצוע שחולקים על הפסיכואלינזה, ומאמינים יותר בדרכים של התנהגות ( הבן שלי לומד את זה, אני ממש לא מתמצאת) אבל אני יודעת שיש הרבה ביקרות על כל החפירות האינסופיות במה שהיה, פתיחת פצעים, שלא פעם רק מורידים את איכות החיים, אבל לא זו הנקודה ולא בזה אני רוצה להתמקד, אבל אנא ממש לא להתמקד בנקודה הזו כי היא לא האישו ולא הפואנטה.

הי סנדיי, אין לזה תשובה אחת. אקדים ואומר שיש לך שאלות טובות אבל ראיה מאוד חד ממדית וקטגורית של 'או-או'. יש מטרות שונות בטיפול, תלוי במטופל, באבחנה שלו ובכוחות שלו, ויש שיטות טיפול שעושות שימוש בקשר ותפקידן למלא חסך (והן חשובות אכן, כמו חמצן לנשימה) ויש שיטות דיירקטיביות שנותנות 'כלים'. החכמה היא לאבחן נכון את הצרכים של האדם ולהתאים לו את הטיפול הנכון למטרותיו וצרכיו. אודי

שלום,שמי דיאנה,בת 35 רווקה,נמצאת בבירור מול רופא נשים ואנדו לאחר 2 הפלות. לאחר ביקור אצל האנדוקרינולג שלח אותי לבדיקות דם/בדיקת סינקטן התוצאות הגיעו ואיתם יחד החרדה והלחץ מה אומרות התשובות שהגיעו,מציינת בזאת שיש לי תור לאנדו רק שעד שאגיע אליו זה בערך עוד חודש ימים מהיום ועד אז ממש לחוצה ואין לי שום מושג מה אומרות התוצאות. 17-OH PROGEST. 60' 4.1 nmol/L CORTISOL 60 626.0 nmol/L LH 2.8 IU/L FSH 10.6 IU/L PROGESTERONE 1.5 nmol/L CORTISOL 0' 370.0 nmol/ 17-OH PROGEST. 0' 1.83 nmol/L בבקשה גם אם זה יותר מדיי להתייעצות בפורום אני ממש אשמח לדעת מה זה אומר,אני ממש לחוצה עד כדי כך שזה מעסיק אותי ונותן לי אי שקט,אני טיפוס לחוץ מאוד במיוחד בכל מה שקשור לבריאות. חשוב לי לציין שנתן לי הפניה לאולטרסאונד בלוטת התריס רק שיש עוד זמן לתור. תודה רבה!

דיאנה שלום אין משהו מטריד בבדיקות הדם

* נחנו נשואים 26 שנה. לפני כשנה גיליתי שבעלי נפגש עם גברים על בסיס מזדמן והוא הודה שהוא ביסקסואל אך אינו מעוניין בשום אופן לפרק את המשפחה. הוא חוזר ומצהיר שהוא אוהב אותי ובשום אופן לא מוכן לוותר עלי. * אנחנו בטיפול זוגי כבר למעלה משנה עם המון עליות וירידות. כבר בהתחלה בעלי קיבל החלטה לשים את העולם הגברי מאחוריו ולהימנע מפורנו/מפגשים וכד׳ וזאת בשל העובדה שהוא טיפוס ״מתמכר״ ופוחד לחזור לשם כי המחיר שהוא ישלם גבוה מידי (פרידה) והוא אינו מוכן . הוא טוען שאינו יכול להיות בשני העולמות בעת ובעונה אחת ולכן הוא בוחר בעולם שלי. הוא גם טוען כי הוא מצליח להתגבר על הדחפים שלו ומתמודד בהצלחה. * בנוסף , חשף בעלי התעללות מינית שעבר בילדותו אשר ככל הנראה השפיעה על נטייתו המינית. הבעיה היא, שאני מרגישה שההמנעות שלו גורמת למצב בלתי אפשרי, מצד אחד הוא פוחד לפרק את המשפחה ומצד שני קשה לו להתמודד עם היצרים והדחפים שלו. עם הגילוי חזרנו לקיים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע (לאחר התנזרות של 5שנים) בחלק מהפעמים הסקס היה טוב ומספק אבל בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהזקפה לא חזקה מספיק ולאחרונה,אין לו גם חשק מיני. לטענתו, החשק המיני תלוי בבטחון העצמי שלו שהוא ירוד כרגע בגלל ספקות שאני מעלה לגבי היכולת שלי להשאר בקשר. אני מרגישה שבעלי נתון במצוקה משום שהוא מבין שאם לא יספק אותי מינית , הוא יאכזב אותי ואני אעזוב וזה גורם לו לחרדת ביצוע. אני מתוסכלת מאוד ותוהה האם הוא מספר לי את כל האמת או שהוא בכלל הומוסקסואל ופוחד לצאת מהארון

שלום מתוסכלת, לפי מחקרים שנערכו בנושא, אין עדות לכך שמשיכה לבני אותו מין היא תוצאה של התעללות מינית בילדות, אבל זה רק עניין אקדמי בפנייתך. סביר להניח שבעלך ביסקסואל, כלומר, נמשך גם לגברים וגם לנשים. נטייה זו אינה קבועה וייתכן מאוד שכאשר נישאתם אכן המשיכה לנשים הייתה חזקה מהמשיכה לגברים ו/או שהצורך של בעלך בתא משפחתי הטרוסקסואלי גבר על משיכתו לגברים, או שהוא הסתיר את פעילותו המינית עם גברים מפנייך. עם הזמן רוב הסיכויים הם ש-(א) חלה שחיקה ביחסי המין שלכם, כפי שהדבר קורה גם כשהגבר הוא הטרוסקסואל לכל דבר ו-(ב) המשיכה לגברים התגברה והיא עונה על הצורך שלו בריגושים ובגיוון המתאפשר מיחסי מין מזדמנים עם בחורים שונים. בהחלט ייתכן שבנוסף לכך בעלך מרגיש חרדת ביצוע, כלומר, לחץ/חובה לספק אותך והוא מופעל על ידי חרדת נטישה שגורמת לחרדת ביצוע ומסתיימת בקשיים בזקפה. אינני סבור שבעלך יכול לפתור את הקונפליקט שלו ואת נטייתו להתמכרות רק ע"י שליטה עצמית וגם אם הדבר היה אפשרי, מחירה של התאפקות כזו הוא תסכול שייצא בצורות אחרות בזוגיות. כתבת שאתם נשואים 26 שנים אך אינני יודע בני כמה אתם. יש גיל שבו המרכזיות של יחסי המין בנישואין יורדת ומפנה את מקומה ל"מפעל המשותף" שהוא המשפחה והילדים שהבאתם לעולם. המלצתי היא לעזוב רגע את המין בצד ולשאול את עצמכם מה קורה בזוגיות שלכם בשאר התחומים. אם יש שפה משותפת והרמוניה, הייתי מציע להגיע לאיזה שהוא הסדר פשרה שיאפשר לבעלך ליהנות משני העולמות: https://www.shrink-friendly.co.il/?p=128 לבעלך הייתי מציע לפנות גם לטיפול פרטני כדי שיוכל להכיל בתוכו את שתי המשיכות במקום להילחם באחת מהן. במלחמה הזו אין אפשרות לנצח. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין shrink-friendly.co.il