טיפול דיאדי: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

קשר הורה-תינוק

תחום הידע בגיל הרך ובייחוד תחום בריאות הנפש של התינוק התפתח בצורה משמעותית בעשרים השנים האחרונות. התפיסה המקובלת כיום בספרות העולמית היא כי הילד מתפתח בתוך ההקשר Context)) שבו הוא גדל, עם דגש על מערכות היחסים עם הדמויות המשמעותיות בחייו. הגוף ההולך וגדל של ספרות מחקרית שצמחה בעקבות תאוריית ההתקשרות ((Attachment Theory של בולבי (1980 ,1973 ,Bowlby) מדגיש את חשיבות הקשר הורה-ילד ואת מרכזיות היחסים הורה- ילד כגורם מפתח, המארגן והמעצב את הפרספקטיבה ההתפתחותית, הקוגניטיבית והרגשית-חברתית, ואת המשפחה כמספקת יחסים. ידע שנצבר מתוך תצפיות שיטתיות בתינוקות, וממחקרים והתערבויות קליניות מראה כי חוויית הקשר הראשוני של התינוק עם אמו היא גורם מכריע בהתפתחות הנפשית המאוחרת יותר. כמו כן נמצא כי חסכים בגיל הרך גורמים להיווצרות דפוסי התקשרות פתולוגיים, המשפיעים בצורה משמעותית על ההתפתחות התקינה בכל תחומי התפקוד, לאורך מעגל החיים. תקופת הגיל הרך היא "תקופה קריטית" בכך שמצוקה רגשית מוקדמת, הנובעת מקשיים בהתקשרות הראשונית...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לטיפול דיאדי

טיפולי תמיכה נפשיים ופסיכולוגיים - תמונת המחשה
טיפולי תמיכה נפשיים ופסיכולוגיים ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד ניתן לטפל בגברים המתנהגים בא...
ללמוד עוד על טיפול דיאדי
קשר הורה-תינוק-תמונה

תחום הידע בגיל הרך ובייחוד תחום בריאות הנפש של התינוק התפתח...

מאת: חנה קמינר
23/04/2013
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לטיפול דיאדי?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

טיפול דיאדי: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

כותבת מכאב גדול, יש לי בן .3 מגירושיי שהפך להיות בעייתי וקשה.ומאוד מתגעגע לאבא שלו בימים שלי.. בעלי לשעבר בגד ועזב את הבית אחרי שרבנו מריבות ליד הילד שהיה בגיל שנה וחצי.התחתן עם המאהבת ונולדה לו בת היום היא בת שנה ! הוא לקח בחג האחרון את בני, ואחרי שעשה לו בעיות ולא רצה להיכנס לרכב שלו והשתולל הוא הרים אותו הסתכל לו בעיניים ואמר לו"אני לא אוהב אותך יותר שמעת !אני אוהב את שי לי(הבת שלו)היא לא עושה בעיות כמוך לה אני אקנה מתנות" !הבן שלי נרגע שתק ונכנס לאוטו..ואני הרוסה מזה. גם ככה הוא לא סובל את הבת שלו ורב איתה על כך צעצוע ו משחק.ולשמוע שהוא לא אוהב אותו ואוהב אותה. ..דיברתי עם הגרוש על זה והוא אמר שזה קרה ברגע של לחץ גדול מאוד ושהוא נתן לו המון תשומת לב, והסביר לו שהוא אוהב אותו. איך מתקנים נזק כזה אצל בן 3 חכם? מה ההשלכות של זה??

הי רווית, מצערת מאוד האמירה האומללה, אני מבינה את כאב הלב שלך, הייתי מרגישה אותו דבר במקומך. העניין הוא שההשלכות של כל המצב, לא רק של האמירה הזו, נגלות לעין. את מתארת אותו כילד קשה ו/או ילד שקשה לכם ההורים לתת מענה לצרכיו הרגשיים בנקודה זו. אמירה אחת כזו, אם לא תחזור לעולם, לא תעשה שום נזק מיוחד, הבעיה היא הסביבה בה הוא גדל שמייצרת תנאים לאמירת אמירה כזו, וכרגע נשמע שהסביבה הזו לא יודעת לתת מענה לצרכיו, עם כל הרצון הטוב. לכן מה שאני מציעה לכם הוא לגשת לטיפול שנקרא טיפול דיאדי. עורכת אותו בד"כ פסיכולוג/ית קליני או כל מטפל מוסמך בעל הכשרה ספציפית כזו. בטיפול זה כל הורה בתורו נמצא למשך שעה בפגישה עם הילד והמטפל בחדר, ולאחר מכן ישנן פגישות אישיות של כל הורה עם המטפל לצורך עיבוד התכנים שעלו, הקשיים האישיים וכו'. אני באופן אישי ממליצה בחום על שיטת הטיפול הזו, לפעמים היא עובדת קצת כמו קסם. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

היי מקווה שזה הפורום המתאים ומתנצלת מראש על האורך. הבת שלי בת שנה ו-7. נולדה קטנה ומתפתחת בהתאם. כל שלב התפתחותי שלה קורה באיחור של חודש/חודשיים. אציין כי היא נמצאת איתי בבית ולא במסגרת כלשהי. בגיל 4 חודשים התחילה אצלה חרדה מאנשים. עד לפני חודשיים היא לא הסכימה בשום אופן שיחזיק אותה בן אדם שהוא לא אני או בעלי. לא משנה אם היא הכירה את אותו בן אדם (גם לא משפחה קרובה), זה תמיד נגמר בצרחות איימים ובכי קורע לב. בחודשיים האחרונים היא מאוד נפתחה לאנשים אחרים, מסכימה שירימו אותה וישמרו עליה ונראה שהחשש שהיה לה מאנשים נעלם (למעט אנשים זרים לחלוטין שאליהם היא מחייכת, עושה פרצופים אך לא מסכימה שירימו אותה). אבל שמנו לב שנורא קשה לה לנסות דברים חדשים. לדוגמא: היא לא מסכימה בשום אופן לעלות על נדנדות/מגלשות/סמארט טרייק/בימבה, לשבת על דשא או משטח בחוץ, לא מוכנה לרדת מהידיים שלנו או מהעגלה בשטחים ציבוריים. לפעמים לוקח לנו המון זמן לשכנע אותה לעשות משהו חדש (שהוא כמובן אך ורק לטובתה), ובדרך כלל אנחנו פשוט מתייאשים ולא מנסים בכוח כמובן. אני מבינה שלא כל ילד חייב להנות מאותם הדברים ויכול להיות שאם אשחרר היא תהנה מהדברים האלה בגילאים מאוחרים יותר אבל חבל לי שהיא תגדל בפחד, ולא תחווה את החוויות שילדים בגילה חווים. אציין דבר נוסף (לא יודעת אם רלוונטי) אבל היא עדיין לא הולכת לבד לגמרי. מאוד קרובה לזה אבל עדיין לא עצמאית. הרופאה שלה, האחות בטיפת חלב ואורטופד אמרו שהכל תקין מבחינת ההליכה והיא תתחיל ללכת כשתרצה. אין חשש לאוטיזם או משהו בסגנון, היא תקשורתית, חכמה, בעלת אוצר מילים יפה וחקיינית בצורה מדהימה, אבל היא מופנמת מאוד ולוקח לה זמן להפתח לדברים חדשים. למי פונים במצב כזה? איך עוזרים לה להשתחרר ולהנות כמו ילד בגילה? מי מטפל במצבים רגשיים אצל פעוטות? תודה רבה

שלום דנה, ראשית עלייך לזכור שהשילוב של להיוולד קטן, ושל עיכוב התפתחותי פיזי, ובוודאי שבין אלו קיימת גם השפעה הדדית, יניב גם קשיים אחרים, שאיתם צריך לדעת איך להתמודד. אני מאמינה שהחשש שלה מלהתנסות בכל מיני הרפקאות בגינה, יתמתן כאשר תצליח גם להתפתח יותר פיזית. אולם מניסיוני, התגובות של ילדים בגיל הזה הוא בחלקו שיקוף של עמדות ההורים. בהמשך לשאלתך, פעוטות בגיל הזה לא מקבלים טיפול רגשי, אלא הטיפול הוא תמיד דיאדי כלומר - ההורה או האם במקרה שלך כמטפלת עיקרית, והפעוט ביחד באותו החדר, כאשר בין לבין נערכות פגישות בנפרד עם האם לשם עיבוד תכנים שעולים במפגשים המשותפים. אני שומעת ככה מבין השורות את החשש הגדול שלך מהמצב, את הייאוש וגם את אי שביעות הרצון. אני מנחשת שמתחת לכל זה גם קיים הרבה פחד וחרדה. סביר שבגלל שביתך נולדה קטנה, חשת צורך לשמור אתה קרוב אלייך. התחלת להגיד נכון - אם אשחרר, אולי גם היא..אבל השאלה היא איך לעשות את זה, זה כבר יותר מורכב. איך לזהות איפה ומה צריך לשחרר, מורכב לא פחות. כאמור אם רצונך בטיפול, טיפול דיאדי הוא הכתובת עבורך. ברמה המיידית והקונקרטית, אני מציעה לך לעודד אותה מאוד על כל הישג קטן שלה, כל ביטוי של תעוזה, של עצמאות. זה יכול להיות כאשר היא אוכלת לבד, או אוחזת לראשונה בטוש ומציירת, זה יכול להיות כאשר את ניגשת לשירותים והיא מסכימה להישאר לבד בסלון לכמה דקות ("כל הכבוד..איך נשארת לבד, והעסקת את עצמך..ולא פחדת..") וכיוב'. בהדרגה הגדילי את המרחק בניכן, הסבירי לה שאת הולכת לכך וכך זמן, ושתיכף תחזרי. שבחי אותה כאשר עומדת בזה בהצלחה, ואם בוכה, דברי אליה והרגיעי אותה מרחוק. עודדי עצמאות ותעוזה קודם כל בתוך הספירה הביתית, והניחי בנתיים לביטויי תעוזה ועצמאות בגינה. בידקי בינך לבינך היכן את עושה עבורה את מה שהיא כבר מסוגלת לעשות לבד, ובעיקר, האמיני במסוגלות של ביתך ובו בעת בכך שהיא תעשה את הכל בזמן ובקצב הנכון לה, בהינתן התנאים הסביבתתים המתאימים ואלו הם -להאמין בה ולא "לדחוף אותה", להניח לה לפעמים מבלי להתייאש. לשמוח על כל הישג קטן חדש ולא להתבאס ממה שעדיין לא עושה. שימחי איתה ובה, אני באמת מאמינה שהכל יסתדר בקצב שנכון לה.. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

איזה מענה מהמם ומרגיע! תודה רבה רבה על המענה המקצועי.

תודה רבה לך! אני מקווה שהצלחת להיעזר. הפרגון והבעת התודה שלך מחממים את הלב, ומעודדים להמשיך בעבודתי מתוך אהבה גדולה לילדים.

הי ירדן, אני מקווה שהשאלה שלי מתאימה לפורום הזה אני בת 30, אם למספר ילדים קטנים. כרגע בטיפול פרטני שלי במשך כשבעה חודשים עקב פגיעה שעברתי בילדות. במהלך השיחות עם המטפלת הנוכחית יצא לי הרבה להעלות את הקושי שלי בקשר עם בתי בת ה-7 (הילדה הבכורה שלי). אנחנו לא מסתדרות בכלל ומאוד קשה לי לפתח כלפייה אמפתיה או לנהל עימה שיחה נעימה שאינה כוללת כעס. כמובן, שזו בעיה בהתנהלות שלי. זה ברור לי מאוד. ואני יודעת שהבת שלי סובלת ומושפעת לרעה מהמצב. (רוצה להדגיש שאני לא אם מתעללת או משהו בסגנון, אלא משפחה נורמטיבית) בתי מצידה גם מגיבה לי לא טוב .אני חשה שאני לא חשובה עבורה והיא מתעלמת ממני הרבה פעמים. וזה הופך להיות גלגל. שאלתי את המטפלת שלי , שהיא מטפלת משפחתית, אם ישנה אפשרות לטיפול משותף שלי ושל הילדה. (דיאדי?) והיא מסרבת ואומרת שזה לא נכון עבור אף אחת. היא המליצה לי על מטפלת נפרדת לכך, אבל מדובר בהוצאה מאוד גבוהה (אני עצמי בטיפול פרטי). כך שכרגע אני מבינה שאני צריכה לתעדף. יש לך אולי איזשהו כיוון מחשבה עבורי מה ניתן לעשות? תודה מראש

שלום לך, אני שמחה שמצאת את דרכך לטיפול אחרי הפגיעות שעברת בילדותך, ואני מקווה שהטיפול מיטיב איתך. העניין הוא שלפגיעות כאלה יש דרך נוראית לשוב ולחיות ברגע שאנחנו הורים, ובאופן כזה או אחר להשפיע (ולא לטובה) על ההורות שלנו - על ילדינו. לכן אני בהחלט שותפה לרצון שלך למצוא טיפול שיאפשר לך להשפיע לטובה על הקשר שלך עם ביתך ועל ההורות שלך. לשם כך גם בעיני טיפול דיאדי אינו מתאים, אלא רק בחינה מעמיקה שלך את הפגיעות שחווית, ואת האופן שאלו משפיעות על הורותך, תאפשר לך לשנות את המצב הקיים. ישנה גישה טיפולית הנקראת "טיפול בהורות" שמתעסקת בעיקר בזה, ומטפלים רבים המקיימים "הדרכות הרים" עובדים באופן דומה (כדאי לך פשוט לברר עימם באופן אישי ולוודא שבליבת העבודה עם ההורים גישה דינאמית- משפחתית). לחילופין הייתי מבקשת מהמטפלת שלך לשמור בתודעה הטיפולית את ההשפעות של הפגיעות שחווית על ההורות שלך, ולהתייחס לכך בטיפול כל אימתי שאפשר. אני בהחלט חושבת שאפשר להתמקד בהורות שלך יותר בתוך הטיפול הקיים, וכרגע זו נראית לי האופציה הנכונה ביותר. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044

ביתנו בת כ-שנתיים, מגיל שבעה חודשים לא הסכימה שבעלי ירים אותה והיתה צורחת ממש כמו עם אדם זר, היום בגיל שנתיים ממש יש ריחוק רגשי ממנו, לא מעוניינת בקרבתו. היא ילדה חברותית שמחה אבל לא סופרת את אבא שלה... ( חייבת לציון שאביה -בעלי אדם שקט סגור מאוד אוהב מסור ומשקיע. מאוד אוהב את הילדה אבל כן שומר ממנה דיסטנס. נלחץ מהבכי שלה....היום היה אירוע עם חברים וכשהלכתי לרגע היא בכתה, חבריי ניסו להרגיע אותה ולהגיד לה הנה אבא...והם סיפרו לי לאחר מכן שאמר "אל תביאו אותה אליי אצלי היא תבכה יותר" זה הפריע לי מאוד וכאן הבנתי שיש בעיה רצינית שדורשת טיפול...איך את ממליצה לטפל בככך? האם הנחיית הורים יעזור לו? טיפול פסיכולוגי?? איך אחבר בין בתי לאביה ????? אודה להתייחסותך המקצועית

שלום תמר, כ"כ חבל שאב כ"כ מסור ואוהב, לא יוכל להנות מהילדה שלו ושהיא לא תוכל להנות ממנו. זה בהחלט נשמע שהוא זקוק למעט עזרה כדי להצליח להתחבר אליה מחדש, וללא ספק הדרכת הורים לשניכם יחד, בשילוב פגישות יחידניות איתו, יוכלו לסייע לו מאוד. אפשר אפילו לשקול טיפול דיאדי במידת הצורך (אב וילדה ביחד בחדר בנוכחות המטפלת), אבל זה בהמשך. מציעה לפנות לפסיכולוג/ית קלינית של ילדים שמתמחה בטיפול בילדים ובהדרכת הורים (רצוי גם בעלת ניסיון בטיפול דיאדי). בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים ומבוגרים 0523873044