הדחקה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הנוסחה לזוגיות מנצחת

מרגישים שחיקה בזוגיות? בולעים צפרדעים? אפשר להתנהל לגמרי אחרת. נוסחה פשוטה, בת 4 צעדים: עיתוי, דיוק, שפה ועובדות - תחולל את השינוי המיוחל. מוכנים לשינוי? הזוגיות המושלמת שמציגים לנו בסרטים אמריקאים מראה תמונה של מושלמות: בני הזוג אף פעם לא רבים, כולם מחייכים כל הזמן; וגם אם יש חיכוך, מטאטאים אותו באופן אלגנטי מתחת לפני השטח.כך, נשמעות אמירות כגון: "לא כל דבר צריך לספר" או "למה להרוס את כל האידיליה הזו, עם זוטות לא משמעותיות".בסופו של דבר, רואים בשטח את ההשפעה של תפיסה זו, כאשר זוגות בוחרים "לבלוע צפרדעים" ולהתנהל מתוך אני מאמין המחזיק בגישה: "אם לא נדבר על כך - זה יעבור". הדחקה של נושאים בלתי פתורים היא אחת הטעויות הנפוצות. צילום: שאטרסטוק   כיצד נכון ליצור תקשורת זוגית נכונה?הנוסחה האמיתית ליצירת תקשורת זוגית מקדמת היא דווקא ממינוס - לפלוס. במאמר שלפניכם, אעסוק בנזקים הכרוכים בבחירת אסטרטגיה של הדממה, אמנה את היתרונות שבבחירת...
ללמוד עוד על הדחקה
הנוסחה לזוגיות מנצחת-תמונה

מרגישים שחיקה בזוגיות? בולעים צפרדעים? אפשר להתנהל לגמרי...

מאת: אולי לוי
12/02/2017
לחץ: שרק לא יהפוך לדיכאון-תמונה

רבים נקלעים לדיכאון כתוצאה מלחצים ואינם יודעים כיצד להתמודד...

מאת: ד"ר שרון...
01/11/2012
שמנים וביישנים-תמונה

רופאים נבוכים מהצורך לשוחח עם מטופליהם על בעית השמנת יתר....

מאת: ד"ר אסנת...
30/09/2007
אישה פגועה - מעי רגזן-תמונה

מהי תסמונת המעי הרגזן? למה היא מופיעה ולמה היא קשורה? מי...

מאת: מחקר חדש בדק...
03/02/2000
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל להדחקה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

הדחקה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

הי אודי, לפעמים הייתי רוצה לפתח את הנושא איתך, התכתבות חיה שתוכל למצות את הנושא או רק להבהיר אותו או רק לקחת משהו מנקודה אחת לנקודה שנייה. ככה, כשאתה כותב לי שיש מאמץ שהקצוות לא יפגשו אני רוצה לנסות להמשיך להבין מה זה אומר. מבחינתי אולי זה המאמץ לקיים שיגרה תוך אחזקה קפדנית/הסתרה/הדחקה של העולם הפנימי כדי למנוע זליגות. כדי שאוכל לקיים חיים. מה מרגיש מטפל שיושב מול אחת שכמותי? האם זה המתכון לכניסה למעגל התקיעות? אני רואה איך במודע אני מנסה לנתק אץ עצמי עכשיו מהטיפול. לא הלכתי כבר שלושה שבועות, בהתחלה מפני שהרגשתי מאוד לא טוב ולא יכולתי להביא את עצמי לשם כשאני כל כך מעורערת מפני שפחדתי שהאכזבה רק תחמיר את המצב. זה היה עצוב שלא יכולתי להיעזר במקום שהייתי אמורה להיעזר בו. עכשיו הוא רחוק, אולי עוד מעט אשכח אותו לגמרי ואהפוך להיות עוד יותר קהה. בינתיים אני ממשיכה לסמן את הימים על הגוף, גם את זה לא הצליחו שש שנות טיפול לשנות, אני לפרקים כועסת ושוכחת או משלימה ונזכרת או כל צרוף לא הגיוני. תודה אודי שירה

קראתי אותך כמה פעמים לדעתי הנושא של התקיעות קשור ביכולת שלך לשחרר את מה שתקוע אצלך כל כך עמוק וקשה ואת אולי פוחדת להתפרק אם " הסוד הנורא יצא" ואייך המטפל יגיב ! 3 שבועות ללא טיפול שיכול היה לעזור אפילו במעט גם אם רק על מנת לצאת מהבית מהסגר הכפוי הזה שבו את מתמודדת בלי כוחות ואז מה ? מצאת פיתרון לוח על הגוף לסמן בו סבל נוסף..פשוט לחרוט על הגוף עוד כאב על הקיים.. אוי מתוקה שלי..כואב נורא לקרא שכך את ממשיכה סבל על סבל ..עד מתי מאמי עד מתי ? ולא שזה פתר משהו.. .... .. .. .. את אומרת 6 שנים נכון זמן די ארוך השאלה מה נעשה בשנים האלה כדי שהסימנים האלה לא יהיו חלק בלתי נפרד ממך..מחייך..מעצמך..מהמהות שלך..כמעט מהזהות שלך...את תימחקי !! איתך לידך חטולית

הי שירה, כתבת בעיקר על להרחיק את הקצוות אלו מאלו... ואילו בכותרת כתבת על לחבר ו(בהמשך)על הרצון לפתח את הנושא... אודי

הי חברים, הי שירה ואודי - שירה - פנית לאודי אז החרשתי והמתנתי. אבל עכשיו, כן ארשום, אם זה בסדר. תשמעו - אתם כותבים, וחוזרים וכותבים על הגדלת הפער, השקעת האנרגיות להשגת פער אף גדול יותר, ואני רואה בדיוק הפוך. ניסיון להקטנת הפער בין הפנים לחוץ. ושוב, כמו שרשמתי בהודעתי על עץ כבר רחוק - לכיוון שיצר המוות דוחף אליו. שהוא כיוון פחות מומלץ. אודי, שאלת מה הכי אני רואה פה לגביי - אז הנה עולה בי תשובה שהיא - הקטע האסרטיבי שאינו בהכרח גומע מילים ומסכים באופן גורף, כולל מילותך, איש המקצוע, אלא בוחן אותן ומוצא את עצמי ודעתי, הלפעמים שונה בתוך כל זה, אוחז בה, ועם זאת, כן מנסה להקשיב ולהשאיר מקום לספק. לאו דווקא להקטין אותך (שזו גם אפשרות לפרשנות). לכן, ככה לעתים ניתן למצוא המון 'אולי-ים' בהודעות שלי. ולמה כוונתי בהקטנת הפער - למשל, החתכים. למשל, הרזון. בממש. כל מיני שאמורים להראות כלפי חוץ תוך ניסיון להשוות אותו למתחולל בפנים. כמו להותיר גלעד, הנצחה למה שעוללו בנו בעבר. לפעמים החדר הטיפולי הופך להיות כזה בשימוש שלנו בו. אולי גם הפורום. לכן, אם שמתם לב, אני מנסה (ללא הצלחה, להרגשתי) להכניס, למשל לכאן, איזון. פחות רק תמצות של הכאב ברגעי השיא שלו. הנה עוד מה שנראה לי שניסיתי כאן. ייתכן שעקשות ההנצחה, מבטאת את התקיעות ופחות ממשיכים הלאה. ה'פטנט' של ניסיונות הקטנת הפער כפי שתואר, קרי יותר השוואה בין הפנים לחוץ - לא עובד, או שאפילו עובד הפוך. גישור - היא אולי מתאימה יותר שהייתי מנסה להשתמש בה כאן. כן יהיה פער, תמיד יהיה פער - אבל יהיה קור, אפילו קור דק שמקשר. לפעמים. עכשיו בגלל סיום הטיפול אצלי - כמעט (בדגש על כמעט - זה לא ירד למציאות) החזרתי דברים מאד לאחור. וההבדל הוא תהומי. אם רק בראש או שירד למציאות - ואז, אם יש ירידה למציאות, זו, בעיניי, הקטנת הפער. אבל לכיוון של האופל. לפעמים מזל שיש מה להפסיד. לפעמים מזל שיש תלות. בונים על זה. שלכם, סוריקטה החופרנית

וואו חייבת לומר שהמילים שלך סידרו לי משהו, עשו המון הגיון. דימוי הגוף לגלעד, כמה נכון, כדי להנציח אבל לא רק אולי גם בגלל הספקות הגדולים 'היה או לא היה'. אולי אי אפשר לצאת מהתקיעות עד שלא מתגבש לו סיפור קוהרנטי ואמין. להראות כלפי חוץ... רק לעצמי, אחרים לא רואים ולא יודעים. פעם אמרתי לו שהבטן היא כמו טבלת יאוש. תודה סוריקטה החוקרנית

סוריקטה יפה שלי את יודעת שצחקתי לקרא שאת חופרנית ..אני..שקשה לי לקרא המון..אבל ראי..קראתי שלוש פעמים כל מה שכתבת ודווקא התחברתי לדברים שכתבת כמו :, "יתכן שעקשנות וההנצחה מבטאת את התקיעות ופחות ממשיכים הלאה" ", לפעמים מזל שיש מה להפסיד..לפעמים מסל שיש תלות בונים על זה " ולא שלא הבנתי את כל השאר ..הבנתי..אבל זה פשוט קפץ לי ממש כאלו דיבר אלי אישית ! ולמה הקטנת הפער לכיוון האופל ? בלבלתי לך מספיק ואולי בהשראת הצפיה ליום שאגיע לטיפול מחדש.. תודה לך אהובה חטולית

19/01/2021 | 06:16 | מאת: סוריקטה
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

שירה ממינקה, הסימונים של הבטן, המקום הכי רך, הכי פגיע, הכי מוסתר, וגם מדברים שוב, בעיניי, את הדימוי ההוא על ניתוח קיסרי של עובר ספק חי ובמצוקה. יום נעים, סוריקטה

הי חטולית, וואי, פתאום רואה שקוראים. תודה :-) בכליון עיניים לטיפול החדש שלך, איתך, סוריקטה

שלום, אני בת 39. הייתי 8 חודשים בטיפול פסיכולוגי עם פסיכולוגית נחמדה וטובה. ההורים שלי היו מאוד אלימים, גם היתה גם אלימות מילולית כל הזמן ואלימות פיזית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינית וילדה טובה. העניין הוא שהגישה של הפסיכולוגית שהייתי אצלה לא היתה כמו השיטה של פרוייד שבה המון זמן אנחנו מנסים לחזור לילדות ולהעלות תכנים שנשכחו או הודחקו... אלא לדבר על הילדות ויחסית מהר לסיים עם זה ולעבור להווה ולעתיד ולא לחזור לילדות. אחרי 3 חודשים סיימתי לספר כל מה שהיה לי על הילדות. יצא לי לקרוא פוסט שמישהי כתבה שהפסיכולוגית שלה גרמה לה להזכר בארועים טרואומתים שהדחיקה ולא זכרה, והיא ציינה שזה דבר חיובי. בגדול היתה כל יום אווירה של אלימות בבית, אבל כמובן שיש המון ארועים שאני לא זוכרת או כי עבר הרבה זמן או כי הדחקת. האם לפי דעתך זה דווקא מומלץ לנסות ולהחזיר למודע ארועים שהדחקתי או שאני לא זוכרת מבחינת האלימות והסיטואציות עם ההורים? האם אולי כדאי לנסות פסיכולוג שעובד בשיטה כזאת? יצא לי לקרוא שהדחקה מושלמת היא דווקא טובה כמו שיש ניצולי שואה שעשו הדחקה מושלמת והמחקרים שהם במצב הרבה יותר טוב ממי שלא הצליח לעשןת את זה(לארועים מסויימים שעברו). האם במקרה שלי לא ייתכן שיש הדחקה מושלמת ואז כן חשוב לנסות ולהזכר בעוד ועוד סיטואציות קשות של אלימות? בגדול אני זוכרת שזה היה יומיומי, האלימות המילולית והפיזית בין פעמיים בשבוע לפעם בשבועיים. תודה מראש

מציעה לך כן להעלות הכל כמו שכתבת כאן כדי לתת שימת לב למטפל שעדיין לא ממש התחלת את הטיפול... בהצלחה חטולית

שלום לך, יש כל מיני שיטות טיפוליות, ותלוי מה מתאים לך ספציפית. לי נשמע שאת זוכרת, אגב... אודי

היי דר שרון מה שלומך? אני קוראת בפורום המון. אוהבת את התשובות שלך ולומדת מהם המון. את חוזרת וכותבת שצריך להתעלם מהמחשבות הטורדניות, את אומרת לא לתת להם במה. לא לענות עליהם לא לנסות לפתור אותם. והם פשוט יחלפו. אבל האם זה לא הדחקה??? מפחדת שאם אדחיק זה יבוא לי בהפוכה. מה ההבדל בין הדחקה לבין לא להתייחס למחשבות? תודה וסופש נעים :)

היי לימור, אני שמחה שאת אוהבת את הפורום ונעזרת בו. זו שאלה טובה, שהרבה אנשים שואלים. למעשה, להתעלם מהמחשבות ולהדחיק אותן זה דבר והיפוכו. התעלמות מהמחשבות אין פירושה שמנסים לא לחשוב אותה, אלא להיפך - מנסים לקבל אותה ולתת לה להיות שם. מתעלמים ממנה בהתנהגות, כלומר לא עושים שום דבר כדי לסלק אותה, ולא מדברים איתה (כי זה בעצם "ויכוח" עם המחשבה וזה מגרה אותה עוד יותר). כשמישהו "מדחיק" מחשבה, הוא בעצם מנסה לא לחשוב אותה, וזו פעולה אקטיבית שרק גורמת לה להתחזק. כשמנסים לא לחשוב על משהו - חושבים עליו יותר. כשמנסים לתת למחשבה להיות שם - היא בסופו של דבר הופכת למשעממת, והמוח מפסיק להתמקד בה (לפרקים, ואחר כך לתקופות זמן ארוכות). גמר חתימה טובה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957

היי כבר שנה בערך סובלת מחרדות ופחד שמישהו יפגע בי. לאחרונה התחלתי טיפול בפסיכותרפיה. שעושה לי טוב מרגישה שאני מרוכזת במה שקורה בהווה. מה שקורה כאן ועכשיו. אבל שהפחדים והחרדות תמיד איתי "מרחפות" מעליי מנסה לא לחשוב עליהם בכלל. שהם באות אני מנסה להתעסק בדברים אחרים. האם זה טוב? האם זו דרך טובה? או שזו בעצם הדחקה וזה יכול להתנקם בי? כי אם אני נותנת לעצמי לחשוב עליהם ולא להתגנד זה עושה לי סטרס בגוף ואני מרגישה ממש אבודה. תודה מראש

היי ליה, קודם כל, זה מצוין שאת מרוכזת יותר במה שקורה כאן ועכשיו. המשמעות של חרדות היא שהאדם הסובל מהן בעצם לא נמצא בהווה, אלא המחשבה שלו נמצאת כל הזמן בעתיד (ולעתים בעבר). העיסוק בכאן ועכשיו בהחלט עוזר להפחית חרדות. זה גם מצוין להשתדל לא לעסוק במחשבות הטורדניות, בתנאי שאת עושה את זה נכון. כלומר, הרעיון הוא לא לנסות להוציא את המחשבה מן הראש, אלא לא לנסות "לענות" לה ולא לשנות את הפעולות שאת עושה ביום יום בעקבותיה, אלא לתת לה לרחף שם ברקע ולהמשיך כרגיל. כמובן שבשלב ראשון זה מעורר יותר חרדה, כי האינסטינקט הטבעי שלנו הוא לנסות להירגע ולסלק את האיום-כביכול, אבל עם הזמן התחושה הולכת ופוחתת. זאת מאחר, שאם אינך עוסקת באופן פעיל ב"סכנה", המוח תופס את המחשבות כלא-מסוכנות ומאבד בהן עניין. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957