מאיפה זה בא לנו בכלל???

שלום רעות מעריכה את הפתיחות שלך, את היכול לדבר את רגשותיך. זה חשוב וזה מקל במעט שיכולים גם להגיד סרטן וגם לכאוב ולפחד. כן סרטן גרורתי (התפשט לעצמות ולכבד) זו מחלה קשה ומאיימת על החיים. בוודאי תשמעו סטטיסטיקות מהרופאים מה אורך החיים במצבים כאלו, יחד עם זאת זה מאוד אידיבידואלי ותלוי, לא רק בחומרת המחלה גם בכוחות שאדם מגייס, גם ברצון לחיות, גם ביכולת לא לשמור סוד אלא לדבר על הדברים ועוד מספר גורמים שיכולים להוסיף לאורך החיים. יש גם חולים שאפילו ממצב גרורתי קשה, מאריכים חיים, לא בטוח שללא גבול, אך כל הארכת חיים, לעיתים כדאי בעיקר אם אינה מלווה בסבל גדול וכאב. כאב ממש מקצר חיים ולכן הדאגה שלא יהיה כאב חשובה ביותר. יש היום תרופות שמפחיתות כאב וחשוב להגיד לאבא שיש לו זכות שלא יכאב לו. בנושא של לבלב וכבד, הלבלב ממוקם מתחת לקיבה בצד ימין של הבטן העליונה והכבד בצד שמאל ושניהם מנקזים מיצים אל תוך התרסריון.מאחר ואתר זה עיקרו גם לאפשר להשיח את הכאב והקושי וגם לספק תשובות, או נכון יותר התיחסות לחלקים הרגשיים, חברתיים, משפחתיים וכו' לחולה ומשפחתו, אתייחס לשתי שורות האחרונות שלך שהן מאוד משמעותיות בעיני. חוסר האונים והפחד שלך הם לגיטימים כי זה באמת מפחיד. אני מניחה שגם אבא מפחד וחשוב ששניכם תוכלו לדבר זו עם זה, על הפחדים שלכם, על הכאב הרגשי והפיזי ועל כל דבר שרק עולה לכם. חשוב לדעת שהרבה חולים לא מדברים עם היקרים שלהם, לא כי הם לא רוצים לדבר, אלא כי הם רוצים "להגן" על בני משפחתם. ומנגד גם כי מפחדים לפגוע, מפחדים שאם ידברו יתנו עין הרע והרע ביותר יקרה, מפחדים לדבר כי הם עצמם מפחדים. אי דיבור וניסיון לטשטש ולא לגעת בכאב, רק מחמיר את הכאב והריחוק. היכולת שלך לסייע בזמן כואב זה הוא להיות אוטנטית ולא לחשוש מלדבר.במידה ותרצי להמשיך להתכתב איתי כאן באתר, אהיה כאן בשבילך בברכה נטע מוזר

היי רעות אני מתרשמת מאוד מהפתיחות שלך ומהמוכנות שלך לעשות לאביך הכל, יחד עם זאת בתחושה שלי תשמרי על עצמך. אני חושבת שילד מביאים לעולם רק שבאמת מוכנים לכך ולא כדי לעשות טוב להורים. אני גם חושבת שאת יכולה להתאכזב כי אולי אביך יהיה כל כך עסוק במחלה שלו ולא יהיה לו פנאי , כוח ואפילו רצון להיות נחמד לנכד/ה כי להיות הרבה אנרגיה. לכן נראה לי ששווה לבחור מטרות ריאליות כדי לעשות לו טוב ולא משהו שיש בו הקרבה מצידך שיכול אחר כך לבאס אותך, וגם יש לך בן זוג ותכנון ילד הוא בוודאי משהו אינטימי בין בני זוג. אני יכולה לשמוע מתוך הדברים שלך את האהבה הגדולה לאביך ואשריך ואשריו כי זו זכות שלא עומדת בכל משפחה. מה שכן חשוב זה לזכור שאנשים עם סרטן או כל מחלה כרונית שגוזלת המון כוחות, לפעמים לא משאירה כוחות למשפחה וזה יכול להיות מאוד מאכזב, כי משפחה רוצה לעשות לחולה טוב, ההמלצה שלי לבדוק עם אביך מה המידות שנחוצות לו בדברים שאתם מציעים. זה בסדר להציע אך לא לחשוב ולהחליט בשבילו. אחד הדברים ו , לא לאזני המשפחה, הם לוקחים ממני את כל הזכות להחליט, כאילו שכבר מתתי. כדאי להיות ערים לנקודה זו ברצון אעמוד לרשותך אם תרצי בברכה נטע מוזר

היי רעות קראתי שוב את תשובתי הראשונה אליך וראיתי שבילבלתי בין הצדדים של הלבלב והכבד. הקיבה מצד שמאל ומתחתיה הלבלב והכבד מצד ימין איך את? נטע מוזר