קנאה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום כמה שאלות נפוצות ודילמות של הורים לילדים. איך מתמודדים עם גיל ההתבגרות? כיצד נכון לדבר על מיניות עם ילדים? איך לפתור מריבות בין אחים? התשובות בפנים לא חשוב איזו משפחה אתם או כמה ילדים יש במשפחה שלכם – המכנה המשותף של כולם הוא שאין משפחה מושלמת. גם אם לפעמים נדמה לכם שרק במשפחה שלכם יש חילוקי דעות, ויכוחים ובעיות, תתפלאו לדעת שאתם לא כל כך מיוחדים - כל המשפחות חוות קשיים, לכולם יש התלבטויות מפעם לפעם וכל ההורים חווים דילמות לגבי גידול הילדים. לרגל יום המשפחה, ריכזנו עבורכם כמה מן השאלות הנפוצות שעלו בפורומים המקצועיים שלנו ותשובות המומחים אליהן.   איך להתנהג עם ילדה בכיינית? שלום רב, בתי בת 4.5, ילדה בוגרת וחכמה, בוכה כמעט מכל דבר שאינו תואם את ציפיותיה ורצונותיה, ואם היא אינה בוכה - היא מייללת ומקטרת. לאחרונה זה החל להיות מאוד מרגיז. התחושה גם בקרב הסבא סבתא, ששותפים בגידולה, היא שאנחנו קצת עובדים אצלה, כיוון שהבקשות שלה מאוד...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לקנאה

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש מהי תסמונת פוסט טראומטית? איך נזהה סימני חרדה בילדינו ובעצמנו? וכיצד נטפל בהם על מנת לה...
ללמוד עוד על קנאה
יחסים: אלימות נגד נשים-תמונה

אלימות נגד נשים היא תופעה נפוצה הפוגעת גם בילדים הגדלים...

מאת: יפעת נחמני...
22/11/2011
משפחות ויחסים עם ילדים: אתם שואלים, הדוקטורס עונים-תמונה

יום המשפחה שחל השבוע הוא הזדמנות מצוינת להעלות על סדר היום...

מאת: מערכת zap...
04/02/2019
אמנות האוננות-תמונה

חינם, לבד, נעים, מספק, לא גורם נזק וכל מטרתו היא לגרום...

מאת: מערכת zap...
09/11/2001
קשיי פוריות: הפן הנפשי-תמונה

בעיות פוריות עלולות לפגוע בזוגיות. איך בכל זאת מתמודדים עם...

מאת: יפעת...
06/09/2011
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לקנאה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

קנאה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, בני בן שנתיים ושלושה חודשים. התחיל לדבר מגיל שנה וחצי בערך... יש לציין שדיבר ממש יפה ללא קושי ואפילו ניתן להגיד שמדבר 2 שפות צרפתית ועברית. צרפתית מבין הכל אך כשמדברים איתו עונה בעברית ויש כמה מילים שאומר אותם בצרפתית. עברית היה מדבר שוטף ללא כל הפרעה, עד לפני כשבועיים הילד התחיל לגמגם ממש כלתחילת משפט הוא נתקע בדיבור וממצמץ כשמנסה להגיד את המילה הראשונה ויש מקרים שלפעמים מתייאש ובסוף מקצר ואומר משהו אחר. יש לציין גם שילדתי לפני 4 חודשים. והילד הראהסימני קנאה ומצד שני גם אהבה. מה עושים עם הגמגום ? ממש כואב לי לראות אותו במצב הזה. אני נותנת לו לסיים לבד את המשפט ולא עוזרת לו אבל זה קורע לי את הלב הקושי בדיבור. בייחוד שזה הופיע פתאום כאשר לפני כן היה מדבר ממש יפה !! תודה מראש על תשובה, נטלי

עיין בבקשה בתשובותי בנושא זה.

בנות יקרות ואודי, הלכתי עם הסערה שהיתה כאן כל הימים האלה, שבתי וקראתי את ההודעות, הלכתי אפילו לפורום שבו לקחו חלק כמה מכן ולא היה לי מושג על קיומו. בסופו של דבר הכל קשור בבדידות, ביד נואשת של טובע שמבקש הצלה, בצורך בסיסי להראות, להיות, בצורך לעוד מקום שאולי אפשר להאחז בו. חיכיתי להודעות שתעלנה אחרי החג והן עלו. הודעות ארוכות וקשות ונוקבות. בשורה התחתונה התחושה היא שהמקום הזה לא ישוב להיות כשהיה או לא ישוב בכלל. קשה לי להמנע מתחושת האשמה על פתיחת הסכר שדרכו יצאו כל כך הרבה כעסים וכאבים וקשה לי שהכל יעמוד ויקפא מבלי שיוכל להפתר. לא הייתי מאוד פעילה כאן, ורב הזמן הרגשתי שאתה אודי לא מצליח לענות על הצורך שלי, וכשהזמנת אותי לענות או להרהר ועניתי, לא היה לזה המשך. וכן, יש את מגבלות העולם הוירטואלי כמו שיש את מגבלות הטיפול, ותקשורת אינטנסיבית כמו שאני צריכה לא יכולה להתקיים באף אחד מהמקומות האלה. בור החסכים המאוד ראשוניים האלה לא יוכל להתמלא. אביב יקרה, מצטערת שהרגשת שאני מאשימה אותך, לא זו היתה הכוונה. גם לא הבנתי אם את צינית באמירה "תודה שעזרת לי" או לא... על דומיננטיות ודינמיקה כבר דיברנו, ואין כל רע בכך שמישהו יודע לקחת מקום, גם אני הייתי רוצה לדעת לקחת יותר מקום. אין ספק שהשקעת מאמצים רבים גם בדברים שהבאת מעצמך וגם בדרך בה התמדת להגיב לאחרות. אבל זה גם טבעי שנוכחות דומיננטית תעורר קנאה ושתהיה מלחמה על המקום. אני דווקא רואה את מה שקרה כמשהו שיכול לחזק את הקבוצה בפורום ומרגישה שהייתי מוכנה להתאמץ יותר, לתת מקום לאחרות וגם לעצמי, בדיוק כמו שכתבת לי אביב. אבל, אני מניחה ששתיכן, אביב וסוריקטה, שהייתן מאוד דומיננטיות כאן, החלטתן לפרוש, ויכול להיות שהקבוצה כולה תתפרק. התקופה האחרונה מאז שהמטפל שלי נסע סוערת מאוד. את הקושי אני ממירה בעשייה אינטנסיבית ורובוטית במיוחד וערוץ הכאב היחידי הוא הפגיעה העצמית והפרעת האכילה הלא מטופלת (אנורקסיה) שמחריפה. זה מה שמניע את הימים, ספירת קלוריות כדי שלא אספור דקות לסוף היום, צום, כדי שאראה כמה אני חזקה והקאות כדי להתנקות. בלילה אני בעיקר מקווה שלא יגיע מחר והכי שלא אתעורר יותר. גם אני שומעת קולות ויש בתוכי עצמיים מרובים אבל קשה לי מאוד עם דיבור בלשון רבים. אולי כלום ממה שכתבתי לא קשור. ככה אני רואה את פני הדברים. ככה אני מרגישה. ככה אני כועסת. שלכם, שירה

ממש אבל ממש לא הייתי צינית.. ניכנסתי עבורך כי חשוב לי שלא תיקחי אשמה עלייך את לא אשמה בכלום!!!! ואני באמת מודה על השיח הזה ....כבר כתבתי בעבר לשיר ואדבר רק בשמי כבר מזמן רציתי לעשות את הצעד הזה .. אני חושבת שזה צעד נכון ... והשבוע וחצי הזה מאז שעלו כאן הדברים רק מוכיחים את זה מבחינתי .... רוצה יותר במציאות ,להיות שם עם היש ולתת לעצמי את המקום שמרגיש אותו. יש בי קבלה שהיש הזה לא ימלא את הבור . .אבל הוא בהחלט יכול וראוי לחיות לידו .. ואולי זה הזמן שלך ושל סנופקין ואחרות .. ושירה הפורום לא יתפרק ...כל זמן שאודי כאן ואודי בהחלט כאן מחוייב כתמיד הפורום יהיה .. אולי שונה אבל בהחלט יהיה .... ויודעת שעכשיו ממש קשה .. אולי זה זמן לתת מקום לרגשות שעולים.... אתך בלב

שירה יקרה, יודעת מה?מכל הדברים שכתבת.( את ממש נבונה ורואה ומבינה.אני כבר הלכתי לאיבוד) הכי קשה זה דווקא המקום שלך!!! עצוב לי לקרוא על בעיות האכילה ושאת ללא טיפול ובעיקר שלא רוצה שיגיע מחר.תחושה שמוכרת לי היטב לצערי....בבקשה מצאי מישהו שיעזור לך לפני שידרדר. בבקשה עזרי לעצמך כי את החשובה! מה שיהיה פה בפורום.. יהיה. כל אחת בוחרת את שלה. אבל את יקרה, בבקשה מצאי טיפול זאת תקופה ארוכה מידיי בשביל להשאר לבד..איתך יקרה.

מתוקה ואהובה שאת אין עליך שום אשמה ממש לא!! כנראה שכך דברים היו צרכים להפטר.. לא חושבת שהמקום עומד לפני פירוק...אולי רק הפוגה זמנית.. וכדי שבאמת הסדר חחזור על כנו צריך רק להכנס לשתף ולהיות...כמובן שכל אחת לפי יכולתה כואב לי לשמוע כמה את סובלת מותר לך להרגיש מה שמרגיש לך ומותר לך גם לכעוס את לא רובוטית אהובה שאת ואת נהדרת בכל מישור שאני מכירה כאן כייף לקרא אותך וכייף בכלל כשאת כאן אוהבת אותך חטולית

הי שירה, תנועה ושינוי - זה דבר טוב. מפחיד - אבל טוב. הקבוצה והפרטים בה - משתנים. חלק מהשינוי קשור אולי למעין חוויית אבל על מה שלא יכול להיות אבל היינו רוצים שיהיה. איני יודע להגיד האם אנו כקבוצה מיצינו את תפקידנו, זה עדיין מוקדם מדי. ואם כן - זה גם בסדר. הדבר החשוב (כמוש כתבו לך) הוא לשמור על עצמך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים לחופשה בימים הקרובים. אני מקווה שהשיח שהחל כאן יוכל להמשיך כשנשוב לפעילות (ברביעי הבא), מתוך יכולת להביא את הדברים וגם להקשיב. אני רואה שזה קורה, אני גם רואה וקורא את התסכול שמופנה כלפיי (ומשער שבחלקו קשור ליציאתי לחופשה, לפחות מבחינת העיתוי). זה בסדר, אני מקשיב ומנסה להבין את מה שנאמר (ישירות ובן השורות). יהיו פעמים שגם אצליח... שיהיה חג שמח, ושמרו על עצמכם, אודי

הי אודי, מחר כבר יום רביעי ומניחה שאתה אמור לחזור. גמרתי אומר וכתבתי הודעת פרידה מהפורום הוירטואלי. מניחה שהיא תופיע בהמשך. הבטחתי לרופא הנפש שלי, שאם אחזור למרחב הזה - אז רק כדי להיפרד. קראתי בפניו את ההודעה טרם שליחתה לפורום. הוא הקשיב לתוכנה האישי כל כך. הוא הקשיב מאד. שמרו על עצמכם, אתה נוהג לומר. גם המטפל שלי, שכל כך מכיר אותי, ואני אותו, והוא באמת רוצה שאשמור עליי. תודה, אודי. באמת. להתראות, סוריקטה

הי סוריקטה, זה לא עניין של מה בכך, לחזור להפרד. היי שלום, ותשמרי על עצמך. אודי

הי אודי יקר, מסכימה איתך באשר להשערה שזהו חלק מתהליך אבל על מה שהיינו רוצים שיהיה ולא היה. ויתור על הפנטזיה, אולי. לא פשוט כלל ועיקר. וכמה רגשות זעם, קנאה, נקמה היו בדרך. אוי. אעז ואומר מה שפחדתי כל כך קודם - חיבוק אחרון ודי, שלך מכל הלב, סוריקטה

בני יהיה בן 3 בחודש הבא. אנחנו מדברים בבית על גמילה מחיתולים כבר כמה חודשים, הוא מכיר את כל הספרות הרלבנטית וכמובן "בלי חיתולים" המיתולוגי, יש בבית ערימת תחתונים שהוא מאוד אוהב ללבוש (מדי פעם לובש זוג תחתונים בעצמו מעל לחיתול), לעתים תדירות הוא שואל אותי "אמא, איך נגמלים מחיתולים?", אך כשמגיעים לקטע ה"מעשי" הוא נסוג. בעבר היה מסכים לשבת על הישבנון, היום אם הוא מסכים לשבת אחרי דקות ספורות קם "אין לי פיפי". אם אני משאירה אותו ללא חיתול הוא בכלל לא נראה מודע לפיפי/קקי שיוצאים. זה לא מפריע לו ולא מטריד אותו כהוא זה. בזמן האחרון כשאני מציעה לו שאולי ננסה הוא אומר שהוא "לא רוצה, רוצה להישאר עם חיתול". אנחנו כמובן לא לוחצים עליו, אבל הוא רואה חברים בגן ומחוצה לו שנגמלים ולמרות שנראה שהיה רוצה להיגמל הוא כאילו לא מוכן להתאמץ בשביל זה. בני הוא ילד בכור. יש לו אחות קטנה בת חצי שנה, הוא לא מראה סימני קנאה או מצוקה ומתייחס אליה נהדר. הוא מאוד ורבלי ונבון (כמו כלה ילדים פה, לא?...), מכל שאר הבחינות הוא מפותח מכפי גילו (קוגניטיבית, מוטורית וכו' - הוא מתאים לגיל 3.5). וא אוהב להקשיב להסברים שלי ולסיפורים שלי בנושא, דברים שעובדים ב"כ בתחומים אחרים ולא מצליחים להשפיע עליו בתחום הזה.

הסיפור של הבן שלך הזכיר לי מאוד את הסיפור של בתי. היא נגמלה חודש לפני יום הולדת 3 . מה שעבד אצלה היה יום אחד בו היא ביקשה כהרגלה מדי פעם ללבוש תחתונים מעל החיתול . הסתכלתי עליה במבט מאוד רציני ושלו ואמרתי לה שאם היא רוצה תחתונים, אז אין בעייה אבל על הטוסיק ולא על החיתול, ואם היא רוצה חיתול זה גם בסדר, אבל לא שניהם ביחד. היא חשבה מעט ואז אמרה לי שהיא רוצה תחתונים. באותו היום היא עשתה פעם ראשונה פיפי בשרותים והייתה מאושרת בטירוף . בגלל הבשלות שלה הגמילה עברה ממש בקלות עם מעט מאוד פיספוסים. (תוך שבועיים גמלנו אותה גם בלילה).

שלום רב, אני הולכת לענות משהו מאוד קצר - אין טעם בהסברים וסיפורים כרגע. הוא מבין,הוא יודע,אין צורך להמשיך בזה. פשוט להעביר לו לגמרי את האחריות !. לא לעשות מזה שום עניין,לטוב ולרע. איך עושים את זה . בצד שמאל יש ב"שאלות ותשובות" התייחסות לזה,אנא קראי. בנוסף כדאי לערוך חיפוש בפורום תחת המילה - גמילה. בנוסף, אני מסכימה עם מה שכתבה לך שרית. אם אחרי הקריאה ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

קראתי הכל ואני רוצה לודא שהבנתי: אני אמורה להגיד לו פעם אחת שמעכשיו כל הענין באחריותו, שאני סומכת עליו שכשהוא ירצה הוא ייגמל? בפעם האחרונה שזה קרה (הוא ביקש ללבוש תחתונים וכו') הוא המשיך לעשות בתחתונים בלי שליטה לחלוטין, כאילו הם חיתול. אחרי כמה החלפות ענייניות של החיתולים הרטובים בנקיים הוא ביקש בבכי לחזור לחיתול. כמובן שחיתלתי אותו ובזה נגמר הענין. מה עושים הלאה?

גם הבן שלנו נמצא באותו המצב בדיוק (כשקראתי את הסיפור שלך חשבתי לרגע שמישהו אולי השאיר הודעה בשמי...) הלחץ מצד כל מי שמכירים נורא גדול. תגמלו אותו כבר, הוא כבר גדול וכהנה וכהנה. ניסינו והוא בשלו ואני די בעד לעזוב אותו כי גם שמעתי סיפורים שילדים כאלה מרגע שהם מחליטים להיגמל בעצמם הם נגמלים בצ'יק צ'ק (תוך כמה ימים) אז אני ממש מאחלת לנו ולכם המון בהצלחה (ואולי גם קצת מתעודדת שהבן שלנו בסוף יגמל גם) וכנראה שאין טעם 'לריב' איתם על זה זו החלטה שלהם אני רק מקוה שזה יקרה כמה שיותר מהר ושלי יהיה כח לעמוד מול כל הסבתות והדודות.